ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 28/10/1987

ההתרחשויות האחרונות במרכז הקליטה בפרדס-חנה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשר

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 105

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום רב??????? בחשוון התשמ"ח - 28 באוקטובר 1987 - שעה 09.30
נכחו
חברי הוועדה: מ' גלזר-תעסה - יו"ר

די בן-מאיר

ר' כהן

א' שוסטק
מוזמנים
מ' שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

ד' לוין - מנכ"ל מחי העליה, הסוכנות היהודית

בי מנצורי - מהי העליה, הסוכנות היהודית

נצ"מ ר' רהב - קצין אג"ם של מחוז הצפון, משטרת ישראל

סנ"צ עי הרפז- מפקד נפת חדרה, משטרת ישראל

אי כהן - משרד הקליטה

א' פרדה - יו"ר התאחדות עולי אתיופיה

יי סינגר - התאהדות עולי אתיופיה

אי וונדמגג - נציגי העולים מאתיופיה

א' יעקב - " " "

מ' אבוהים - " " "

יי אלמיהו - "

שי יעקב - יי " "
מזכירת הוועדה
ו' מאור

רשמה: ע' הירשפלד
סדר-היום
ההתרחשויות האחרונות במרכז הקליטה בפרדס-חנה.



ההתרחשויות האחרונות במרכז הקליטה בפרדס-חנה
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני פותחת את הישיבה ומכבדת את כל הבאים בברכה.

בטרם נתחיל אני מבקשת להציג את הנוכחים. יושבים אתנו חברי-הכנסת רן כהן

ואליעזר שוסטק. אני מבקשת מהמוזמנים להציג כל אחד את שמו ואת תפקידו.

מאיר שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

סגן-ניצב עמיקם הרפז - מפקד נפת חדרה

ניצב-משנה רמי רהב - קצין אג"ם של המחוז הצפוני

ברכיהו מנצורי - הסוכנות היהודית

אפרים כהן - משרד הקליטה

יוסף סינגר - עובד קהילתי בהתאחדות עולי אתיופיה

שמחה יעקב - תלמיד

אסף פרדה - יו"ר התאחדות עולי אתיופיה

דוד לוין - מנכ"ל מחי העליה, הסוכנות היהודית

זימנו את הדיון ו1יום עקב שמיעת מספר אנשים שהשתתפו בהפגנה שלשום מול הכנסת,

גם עקב ידיעות שהגיעו אלי טלפונית, וגם עקב מספר מכתבים שהגיעו אלי אחרי החגים,

אבל ידעתי שלא אוכל לכנס ישיבה אלא רק לאחר שאחזור לוועדה.

אם אני מסתמכת על המכתבים, על הידיעות, העדויות ועל דברי המפגינים שלשום

מול הכנסת, במבט ראשון מתברר שבמרכזי הקליטה שורר מצב קשה מאד. אני אדבר

בינתיים על שני מרכזי קליטה בלבד שאנשיהן השתתפו שלשום בהפגנה, והם: מרכז הקליטה

בפרדס-חנה ומרכז הקליטה בגבעת אולגה. הגיעו אלי ידיעות מטבריה, מקרית-ים

ואופקים, והיום תישאל גם שאילתה בעל-פה במליאת הכנסת בנושא הדיור לאתיופים. אבל

בראש כל אלה עומדים דברי האנשים שעוברים את המצב הזה כפי שהם מתארים אותו.

התכנסנו היום לא רק בכדי לשמוע אלא בכדי להגיע לפחות לחצעת פתרון שתהיה

מקובלת על הכל. אני רוצה שנשמע תחילה את האנשים הנוגעים בדבר ישירות, קודם אסף

פרדה ואחר-כך שמחה יעקב. אני מבקשת לקבל מכם פירוט בשלושה נושאים: 1. הפסקת

החשמל. לפי דבריכם, כבר 3 או 4 חודשים אין חשמל במרכז הקליטה בפרדס-חנה, 2.

ביטוח לאומי. יש שם משפחה עם 9 ילדים שאב המשפחה אינו עובד לפרנסתה. 3. המקרה

של הבחור שידו חבושה, ולפי דבריו ידו נשברה בתקרית עם המשטרה, שאני רואה את זה

כדבר קשה ביותר. ולבסוף, המקרה של האיש חולה אסטמה שאיננו מקבל את התמיכה

המגיעה לו כפי שהחוק מחייב. ייתכן שהוא לא עבר את כל ההליכים, אבל על המצב

לאשורו נשמע מיד. אלה הדברים שאני מבקשת שתתעכב עליהם, שנראים לי חמורים מאד.

כששאלתי אם הילדים הולכים ללמוד, עניתם לי: לא. אינני מבינה מדוע צריך

להשבית גם את הילדים. אני מבקשת לדעת מה המצב היום בענין זה. שנית, האם האנשים

שכן יש להם עבודה אמנם יצאו לעבודה.
רי כהן
לעניות דעתי, עם כל הכבוד לכל מה שקרה בינתיים, הדבר החשוב ביותר הוא נושא

התנאים הפיסיים שבהם האנשים הללו חיים. אני ביקרתי במרכז הקליטה פרדס-חנה, ואגי

אומר את זה בכל האחריות ובכל הזעם, אני חושב שבני-אדם במדינת ישראל לא צריכים

לחיות בתנאים האלה, של רצפות שבורות ושל מבנים דולפים. זח מצב שהוא ממש למטה

מכל בקורת.

דבר שני שאני מאד מבקש לדעת הוא לגבי התיפקוד של העובדים במרכזי הקליטה.

אני הייתי שם בשעות שבהן העובדים היו צריכים להיות שם ואף אחד לא חיה שם.

המשרדים היו סגורים, הטלפונים היו מנותקים, ואם היה קורה שם איזה שהוא אסון קל

שבקלים, אין לי כל ספק שהאנשים שם היו או נשרפים, או מתחשמלים או מתים מהתקף לב,

מבלי שאיש בכלל היה יכול לטפל בענין. באותו זמן גם המשטרה לא היתה שם, ואני

אומר את זה עם כל הכבוד לקציני המשטרה שיושבים אתנו.



אני מאד מבקש שתמסרו לנו פרטים בנושא התנאים הפיסיים, נוכחות העובדים ורמת

הבטיחות של מרכז הקליטה. יש מקומות שהמצב בהם יותר גרוע מאשר בפרדס-חנה. למשל,

באופקים, באשקלון או באור-עקיבא, ואני מציע שתפרטו על כך לוועדה.

די בן-מאיר;

אני רוצה לשאול מדוע במשך 6-5 שנים לא נמצאו פתרונות דיור ולא חוסל מרכז

הקליטה הזה?

בי מנצורי;

אני מבקש לשאול את וזבר-הכנטת רן כהן באיזה תאריך הוא ביקר במרכז הקליטה

בפרדס-חנה.
ר' כהן
בזמן השביתה.
א' פרדה
ברשותכם, אני מבקש להתייחס למצב הכללי בפרדס-חנה בנוסף לשלוש הנקודות

שיושבת-ראש הוועדה העלתה. קודם-כל ביחס למצב הדיור. הקרוואנים ישנים. בקיץ חם

בהם ואנשים העדיפו לישון בחוץ. יש שם קרוואנים קטנים שמתגוררים בהם עד 10

נפשות.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
כמה שנים אתם נמצאים שם?

אי פרז-ה;

יש אנשים שנמצאים שם 5 שנים, 4 ו-3 שנים.

במקום נמצאים עובדי הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה. האנשים שגרים במקום פנו

לצוות העובדים וביקשו שיתנו להם דיור והתשובה שהם קבלו היתה: אתם יכולים לבקש

דיור רק אחרי 5 שנים. נוסף לכך, לאנשים שגרים במקום יש טענה כלפי צוות העובדים.

במוצאי-שבת לפני שבועיים ירד גשם, מים נכנסו לקרוואנים והיה שיטפון. האנשים פנו
לצוווז העובדים בקשר לכך ונענו
לממשלה אין כסף, אתם תישארו כאן. באותו זמן הם

רצו לשבות, פנו למשטרה כדי לקבל אישור והמשטרה ענתה להם: אנחנו לא מתערבים.
אחר-כך הם אמרו
אם צוות העובדים לא מקבל אותנו ולא פותר את בעיותינו, אנחנו

נוציא אותם. סגרו את השער. העובדים פנו למשטרה. אני הגעתי קצת מאוחר. אנשים

היו נ7חוץ למרכז הקליטה והתפזרו בפרדט-חנה. ארבעה אנשים נקראו למשטרה, ביניהם

אשה איות.

כשהמשטרה הגיעה למקום, אחד מן הבחורים שלנו ממרכז הקליטה שוחח עם אחד

השוטרים. למחרת הגיעה העובדת הטוציאלית וראתה באיזה מצב הוא נמצא.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
איפה אתה גר?
אי פרדה
אני גר בתל-אביב. עד היום כולם כועסים על כך שבמקום שהמשטרה תעזור לנו,

היא שיתפה אתם פעולה. אחד העולים קיבל מכה, ולפי ההסבר שלו, קשרו את ידיו מאחור

ולקחו אותו, יחד עם עוד כמה אנשים למשטרה, שם חקרו אותם כל היום. אני לא יודע

איזה עבירה הם עברו. כשהם חזרו בערב היתה התמרמרות. כולם לא רצו להישאר במקום



ובקשו מאתנו לעזור להם, לתת את הילדים לממשלה והם יילכו לאן שהם רוצים.

ביום שני באנו לירושלים להפגין והם הסבירו את המצב. בסופו של דבר משרד

הקליטה הבטיח לנו שהוא יפתור את הבעיה מיד, ועד שבעיית הדיור תיפתר הם יתקנו את

הקרוואנים.

הבעיה הקריטית כעת היא בעיית העובדים. כפי שאתם יודעים, האתיופים הם מאד

סבלנים, אבל קשה לנו מאד להבין מה שמתרחש בארץ. לאחר התקרית עם המשטרה, כשלאחד

העולים נשברה היד, אשה אהת הוכתה ואנשים הוכנסו למעצר, הם אמרו שהם מעדיפים

להיות בבית-סוהר.

הייתי שם עד הלילה. אמרתי להם שהיום יתקיים דיון ובקשתי מהם להיות בשקט

עד שנקבל תשובה גם מהסוכנות היהודית בקשר לעובדים, והם הסכימו.

בקשר ללימודים, הילדים הלכו היום לבית-הספר.

בגלל שהגשם נכנס לתוך הקרוונים, בכמה מהם אין אור. בחוץ, בין הקרוואנים

היה אור, אבל גם הוא נותק.

שני הטלפונים במרכז הקליטה היו מנותקים, אבל אתמול היה צריך להגיע מישהו

ממשרד הקליטה וכשהגעתי בבוקר הטלפון פעל. זה המצב בפרדס-חנה.

לגבי גבעת אולגה, לפני כמה חודשים מהנדסים קבעו שלאנשים אסור לגור שם. אז

גרו שם 6 משפחות בתנאים חמורים מאד. אם יירד גשם היום או מחר הבית עלול ליפול.

בגלל שהמים חדרו למבנים, אין בהם חשמל וממש מסוכן לגור שם.

באופקים, למשל, ניתקו לעולים את החשמל ואת הגאז ובמשך שבועיים הם בישלו

בחוץ.

באופקים ובשדרות אין שירותים. כל הצנורות נשברו וכך גם הרצפות של

הקרוואנים, והאנשים עושים את צרכיהם בחוץ. אני חושש איך האנשים יעברו את החורף

בקרוואנים בתנאים כאלה.

שי יעקב!

בתקופה הראשונה הטיפול בנו היה טוב, כמו שצריך, אבל מאז דיללו מאד את צוות

העובדים. לעובדים אין סבלנות לעולים, כפי שהיתה קודם, והם לא מטפלים בנו נכון.

המצב הזה נמשך כבר שנה.

יי סינגר!

כבר שנים שהבעיות האלה קיימות בפרדס-חנה ובאופקים. לא הייתי בשטח, אבל אני

חושב שהאנשים שיושבים כאן מכירים את האתיופים. הבל שהגענו למצב דיור כזה כמו

שהם מתארים אותו.

מלבד הצורך למצוא פתרון לבעיית הקרוואנים, אני רוצה להתייחס למצב בתוך

מרכזי הקליטה, שבהם גרים אנשים בתנאים קשים ביותר ובצפיפות גדולה מאד. מרכזי

הקליטה המתקפלים, שלפני שנה היה להם פתרון של דיור קבע, הם ממש גטו של אתיופים.

מצער להשתמש היום במלה גטו, אבל זה מה שקיים בשטח. אני בעד זה שימשיכו לפעול

כדי למצוא פתרון, אבל צריך לפתור לא רק את בעיית הקרוואנים.

במשך 3 שנים מאז "מבצע משח" ועד עכשיו קליטת העולים לא היתה מוצלוזת בגלל

התנאים של דיור קבע, כי הבסיס לקליטה ולחיים בארץ ובכל העולם הוא מקום המגורים.

אם מרכזים אותם בתוך גטו ובמצב קשה ביותר, אין להם יחס אישי כישראלים חדשים,

ובעבודה הם מתקבלים אולי כקופאים בסופרמרקט. אם אנחנו רוצים להסתכל על התקופה

הזאת ולהגיד שהיא היתה מוצלחת, אני חושב שצריך למצוא לה פתרון. הפתרון של דיור

ציבורי הוא אולי לא הפתרון היחיד. אולי יש אפשרות שהעולים לקבל משכתנאות?
מ' שמיר
אין בעיה לקבל משכנתאות.
י' סינגר
אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד ממה שקרה בשנות החמישים ולדאוג לכך

שהבעיות שהיו אז לא יחזרו היום.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
שמענו את בעלי הדין וכעת אני מבקשת לשמוע את ההתייחסות של האנשים שמופקדים

על הטיפול בנושא. שמענו דברים מאד מאד קשים, ואם נוריד את הסובייקטיביות

שבנקודת מבטם של הדוברים, גם האובייקטיביות קשה מאד.

מר שמיר, הבעיה היא דיור. השאלה היא מדוע הם גרים 5 שנים במרכזי קליטה.

האם הוצעו להם פתרונות דיור? אם הוצעו - למה לא התקבלו, ומה בכוונת משרד הקליטה

לעשות למען פתרון מהיר של הבעיה?

מי שמיר;

אני אייחד את עיקר דברי לנושא הדיור, כיוון שאני מסכים שזו הנקודה

הקרדינלית של הענין.

היות ויש לי נתונים והסברים, שאני מקווה שבחלקם לפחות יניחו את הדעת, אומר

שסך-הכל הדירות הנחוץ כדי לוודא קליטת קבע של 16,000 נפשות שהגיעו מאתיופיה הוא

כ-400, ו דירות. 2,400 דירות כבר ניתנו. הנתון הזה מוסכם, מלבד הערתו של החבר

לגבי 300 עד 400 דירות במרכזי קליטה מתקפלים, שאנחנו רוצים לדלל אותם. על האוצר

זה עדיין לא מוסכם, מכיוון שמדובר על השארת 300 דירות טובות ריקות, מול הדרישה

לא ליצור צפיפויות, וסוכם על דעת כולנו שקודם נתרכז בפתרון של האלף האחרים,

והנושא של הישארות במרכזי הקליטה יידחה למועד מאוחר יותר, מכיוון שלכל הדעות זה

הדבר הכי פחות דחוף.

אופטימלית היינו צריכים לקבל את התקציב ולבצע את רכישת הדירות בראשית השנה

ואז תוך 3 שנות תקציב כל העולים היו בדיור קבע. אלא שהיה קושי תקציבי, שלשמחתי

רק לפני שבוע התגברנו עליו, כאשר הסוכנות ניאותה להשתתף ב-50% מעלות הדיור,

למרות שזה לא בתחום אחריותה, ועל דעת כל הגורמים סוכם לרכוש אלף דירות. יש

תקציב לכך, ובכך אנחנו פותרים את עיקר הבעיה.

אי שוסטק!

והדירות מוכנות?

מי שמיר;

מיד אענה על כך. כדי להשלים את התמונה עלי לומר מעבר לזה, ובנוסף לתוכנית

המקורית, ניתנו כ-300 פתרונות דיור לצעירים אתיופים שהיו בהכשרה מתמשכת, וכל

הצעירים שסיימו את הלימודים יש להם היום דיור. יש עוד כ-350 צעירים שיסיימו את

הלימודים בדצמבר ואני מקווה שגם להם יימצא פתרון דיור.

לגופו של ענין, ברגע זה יש פחות מאלף דירות שאפשר להציע אותן, לעומת

האופטימום. זה קשה, זה חסרון, אבל השאלה היא אם לרכוש את הדירות האלה ולהעמיד

אותן לרשות העולים ובזה לסיים את פרק השיכון.



לאחר שאמרתי את הדברים האלה אני אתאר את חצי הכוס המלאה. לגבי חמשת

המקומות שהיושבת-ראש שאלה עליהם, הם היו בעדיפות ראשונה לגבי המלאי שכבר נוצל.

באופקים היו 110 משפחות והיום נשארו שם 25. באור-עקיבא היו 120 משפחות - נשארו

20; בגבעת אולגה היו 56 משפחות - נשארו 6; באשקלון היו 90 משפחות - נשארו 45;

בפרדט-חנה היו 96 משפחות - נשארו 35.

אני אומר במלוא האחריות, שלכל אלה שנשארו הוצע דיור קבע. בפרדס-חנה, מוקד

הבעיה שלנו, 3 פעמים הוצע לכל משפחה דיור. בפרדס-חנה היו 10 משפחות שכבר חתמו

על חוזה וביטלו את חתימתם.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
מדוע? הרי הם רוצים דיור קבע.

מי שמיר!

אני רוצה להיות ישר ולשפוט נכון את הבעיה. יש נקודת מפגש שאנחנו מסכימים

אתה לחלוטין. לגבי העולים מאתיופיה הצבנו לעצמנו מטרה לא ליצור ריכוזים ולפזר

אותם ב-60 מקומות ישוב. עוד הצבנו לעצמנו לא ליצור ריכוזים בתוך הישוב, בתוך

השכונה ובתוך הבית, ולדאוג לכך שמשפחות יהיו יחד. את כל הדברים האלה היינו

צריכים להגשים בפרק-זמן נתון ובמצב של שוק הדיור, כפי שכולנו מכירים אותו.

שמרנו על העקרונות האלה, מכיוון שאני מסכים לחלוטין שמה שיקבע את גורל

הקליטה של האנשים האלה יהיה מצב השיכון שלהם ולא רצינו לוותר על העקרונות

המנחים. מה לעשות שחדרה מסוגלת לקלוט 80 משפחות בלבד, ובקושי מצאנו שם 80 דירות

לרכישה, אבל 200 משפחות רוצות לגור שם? זאת הסיבה, מפני שבאחד השלבים רצו לגור

בחדרה כל תושבי פרדס-חנה, אור-עקיבא וגבעת אולגה.

לשאלתך מדוע העולים ביטלו את חתימתם, היה שלב שמהציבור באה אלינו קריאה:

מדוע אתם מעבירים אותם לפרדס-חנה? הם עובדים בבתי-חרושת ליד פרדס-חנה, קנו להם

דירות בפרדס-חנה. הגענו להם 15 דירות בפרדס-חנה, ולאחר שחתמו על החוזה הם

התחרטו.

אין לי טרוניה לגבי הדרישות. אני מבקש להבין את דברי כהצגת הפרובלמטיקה

שנובעת מהרצון לעשות טוב ומהאילוצים שקיימים בשטח. למשרד הקליטה יש במלאי,

צפונית מקרית ביאליק, 500 דירות טובות מדרגה ראשונה: בצור שלום, בעכו, בנהריה,

במגדל העמק, בנצרת, בטבריה ובצפת.
ד' בן-מאיר
גם עבודה יש שם?
מי שמיר
זה בדיוק הענין. אין עבודה, ואז אנחנו חייבים להתאים את הדברים האלה.

כפי שאמרתי, יש פיגור של תצי שנה בתקציב. עכשיו אושר תקציב של 40 מיליון

דולר לענין הזה. כאשר רכשנו 2,000 דירות - כי 400 לא נרכשו, הן מהמלאי הציבורי

- גם התהליך הזה לקח שנתיים, מכיוון שלא אמרנו שבצפת יש 800 דירות פנויות

והפנינו את כולם לשם ובזה פתרנו את הבעיה. לא רצינו להכריח את אנשי פרדס-חנח

לקבל דיור מצוי, וזאת הסיבה מדוע הם נשארו שם.
אי שוסטק
למה לא להכריח אותם?
מ' שמיר
מכיוון שזוז עקרון שמנתה אותנו.

דברי שני - לא לרכוש דירות ולהפנות עולים למקום שלא רוצים לקלוט אותם. יש

לנו 200 דירות במקומות רלבנטיים, שלמעשה שינינו את יעודן והחזרנו אותן למשרד

השיכון כדי לקבל דירות אהרות, מכיוון שתנאי הקליטה באותן רשויות לא התאפשרו. או

שהם לא רצו כמות גדולה מדי, או שלא רצו בכלל.

אילו היינו מקיימים את הדיון הזה לפני שבוע - שבועיים, לא הייתי יכול לדווח

לכם שלמשרד השיכון יש תקציב לרכישת אלף דירות. אבל אני חייב לומר שזה יקה זמן.

אני רוצה לומר לחברי העולים שאי-אפשר להחזיר את המקל בשני קצותיו. אי-אפשר

מצד אחד לסרב לקבל דיור קבע, מסיבות נכונות, ומצד שני לטעון שהתנאים הם

בלתי-אפשריים. אם הענין הזה מהווה לחץ על המערכת כדי שהיא תרכוש דירות, גם את

זה נקבל באהבה, אבל מה שיקבע מרגע זה ואילך יהיה המצב בשוק ואיזה דירות ניתן

לרכוש.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
איפה הוצעו לעולים דירות והם סירבו? זה מאד מעניין את הוועדה.

אי כהן;

אני הייתי בפרדס-חנה כשקבענו את המקום כיעד ראשון לפינוי. לקחתי את מלאי
הדיור הטוב ביותר בארץ
נתניה, כפר-סבא, חולון, בת-ים, קיראון ונס-ציונה,

ונתקלתי בסירוב מוחלט.

די בן-מאיר;

יש גם עבודה במקומות אלה?

אי כהן;

יש עבודה. אני מצטער שאסף לא אמר לכם שמיום שהעולים באו להפגין מול הכנסת,

הייתי אתם. הוא התלווה אלי לכנס של כל העולים, שם אמרתי להם! אני מאשים אתכם

שאתם נמצאים היום במצב כזה במרכז קליטה. אני מאשים גם את עצמי שאתם חיים בתנאים

כאלה, כי אין שום סיבה בעולם שתישארו במקום כזה כשיכולתם לקבל תנאי מגורים טובים

ביותר.

כשהגעתי לגבעת אולגה נשארו שם 6 משפחות בשני בנינים שצריך להרוס אותם.

פרדה וחי היו לידי כששאלתי את ראש המשפחה ל-7 ילדים; אני זוכר שהצעתי לך דירה בת

4 הדרים על-יד בית-החולים "בילינסון". מה הסיבה שלא קבלת אותה? והוא ענה לי: לא

היתה לי דלת למטבח ולא היו שם שני שירותים. אני כעסתי מאד. לקחתי את המשפחה

הגדולה השניה, שלה 7 ילדים, ומשפחה עם שני ילדים, שיראו שתי דירות חדשות לגמרי

בקיראון - אחת בת 4 חדרים למשפחה הגדולה והשניה בת 3 חדרים, ותשובתם היתה שזה

רחוק.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
ממה רחוק?
אי כהן
הוא לא נתן לי הסבר לזה. העולים סירבו לקבל את ההצעות הטובות ביותר. כאב

לי לראות איך הם חיים. ייתכן שהיינו צריכים ללחוץ עליהם יותר כדי להוציא אותם

משם, כי אין הצדקה לכך ש-6 המשפחות יישארו לגור בבנינים עזובים. אם המים יחלחלו

בקירות בין החשמל, יכול לקרות שם אסון ואנחנו נהיה אשמים.
מ' שמיר
לאחר אישור התקציב לרכישת אלף דירות הקמנו צוות מיוחד בראשותו של אפרים

כהן, יחד עם הסוכנות, כדי לעשות את המקסימום. מצד אחד לנהוג לפי הקריטריונים,

לרכוש את הדירות בהקדם האפשרי ולהעביר את המשפחות. ראשית, הגמשנו מספר

קריטריונים.

אי שוסטק;

אתה אומר שתרכשו עוד אלף דירות בשביל אלה שנמצאים עדיין במרכזי קליטה. לפי

המספרים שמסרת לנו, האם הכוונה היא שהדירות יהיו בשביל אלה או בשביל האחרים?

מי שמיר;

גם בשביל אלה.

אי שוסטק;

יתר הדירות הן כדי לפנות את העולים שגרים במרכזי קליטה בתנאים לגמרי אחרים.

מי שמיר;

כן. את כולם ללא יוצא מן הכלל.

יש לנו 4 עדיפויות, כשהרשימה שאנחנו דנים בה נמצאת בעדיפות העליונה. היא

נמצאת בעדיפות עליונה כבר 3 שנים.

אי שוסטק;

אני מבין שזה בינתיים רק על הניר.

מי שמיר;

כן. אנחנו צריכים לרכוש אלף דירות כדי לפנות אלף משפחות מכל מקום ארעי.

אני דיווחתי ש-2,600 משפחות נמצאות כבר בדיור קבע.

הגמשנו את הקריטריונים וכדי לאפשר פוטנציאל רכישה גדול יותר, החלטנו להגדיל

את הקליטה בירושלים, בחיפה ובתל-אביב העיר. שנית, מתוך הערכה להתקדמות שחלה,

נרכוש גם דירות בבתים עם מעליות - דבר שנמנענו מלעשות עד כה. 3. נרכוש דירות גם

בקומה די - דבר שגם אותו נמנענו לעשות עד כה.

הדבר האחרון בקשר להגמשת הקריטריונים הוא שנקנה בכניסה אחת עד 25% של

הדירות, כי עד עכשיו היתה הסתייגות טוטאלית ליצור ריכוז יותר גדול מאשר משפחה

אחת או שתיים בכניסה בבית. אנחנו מעריכיכם שכתוצאה מכך נגדיל את פוטנציאל

הדיור.

לגבי המשכנתאות, העולים מאתיופיה זכאים לקבל משכנתאות כמו כל עולה במדינת

ישראל, ותבורך כל משפחה שתעשה שמוש במשכנתא. שנית, אנחנו מאפשרים למשפחות לחפש

בעצמן את הדיור. יבואו ויציעו לנו דירות לרכישה, שעומדות בקריטריונים - למחרת

נרכוש אותן. זו התשובה לאלה שעד כה סירבו לקבל את ההצעות שלנו.

אי שוסטק;

העולה טוען שהיה גשם, אין חשמל ויש סכנה. אתה אומר לו; אם אתה רוצה לפתור

את הבעיה הזאת, הנה לך דירה, תצא. האם קיים דבר כזה?
מ' שמיר
כן. עד עכשיו הצעתי 3 דירות לכל משפחה והמשפחה סירבה לקבל אותה.
אי שוסטק
אני מקבל את התשובה הזאת.
מי שמיר
נקודה שלישית. אלה שאינם רוצים לקבל את הדיור המוצע, אלה שאינם יכולים

להציע לנו לרכוש להם דירות ואלה שאינם יכולים להיכנס למסלול המשכנתאות - אם יהיו

כאלה שירצו לעבור את החורף במרכזי קליטה בנויים, אנוזנו נביא אותם ברצון. לשש

המשפחות בגבעת אולגה הצענו לעבור למרכז קליטה בבית אליעזר, שהוא מרכז קליטה

לתפארת, והן סירבו.

אם הדבר הזה צריך להוות טענה להצגת הנושא, אני מבין גם את זה, אבל אין
לטעון כלפי אף אחד מאתנו
איפה הייתם? היינו שם כל הזמן.
היו"ר מי גלזר-תעסה
מר לוין, אני מבקשת שתתייחס בדבריך גם לשאלה מדוע נתנו לקרוואנים להגיע

לידי מצב כל-כך בלתי-אנושי, כשידעתם שהחורף מתקרב? מדוע היתה צריכה להיות שביתה

על-מנת שהצוות יראה את זה? האם היה כאן משהו זדוני מצד העולים? האם היה לחץ מצד

הצוות שהם ייצאו משם?

עד שיימצא להם דיור קבע, מה עשיתם "אתמול" על-מנת שכל זמן שהם בקרוואנים,

שיחיו בתנאים קצת אנושיים?
די לוין
אענה תחילה לשאלות היושבת-ראש, אחר-כך אומר כמה מלים על הצוותים, שכלפיהם

הושמעו טענות, ולבסוף אומר מהו הפתרון.

קודם-כל אני שולל את השמוש במלה זדוני. אנחנו מאד רוצים שהאנשים יעזבו את

מרכזי הקליטה ושיגיעו לדיור קבע, אבל לא נקטנו ולא ננקוט אף פעם בתכסיסים

זדוניים כדי שאנשים ייאלצו לצאת ממרכזי הקליטה.

את הקרוואנים האלה לא שמנו כאשר העולים מאתיופיה הגיעו ב"מבצע משה". אם

אנחנו מתמקדים על פרדס-חנה, עולי אתיופיה הגיעו לפרדס-חנה שנתיים לפני "מבצע

משה", כשהיו הגעות לא באותו קנה-מידה של "מבצע משה". לפני-כן התגוררו בקרוואנים

האלה עולים מרוסיה, שבאו עם גל העליה הגדול של התחלת שנות ה-70, ועולים מארצות

אחרות, ואפילו כמה משפחות מארצות המערב כמו ארצות-הברית, קנדה ומערב אירופה.

כפי שמר שמיר אמר, תושבי הקרוואנים היו בסדר עדיפות ראשון לפינוי, לפני כל

מרכז קליטה אחר, ולכל משפחה שהתגוררה בקרוואן הוצעו 3 הצעות דיור. 75%

מהמשפחות קבלו את ההצעות והגיעו את המנוחה ואל הנחלה. כ-35 משפחות לא קבלו

הצעות דיור, וביניהן אף היו כאלה שחתמו על חוזה לרכישת הדירה ואחר-כך ביטלו את

החתימה. שלא יובן שהמשפחות שלא קבלו את ההצעות לדיור אין להן הלאה זכות לדיור,

אבל אם אז הן היו מקבלות את ההצעות הן לא היו נמצאות היום בפרדס-חנה.

קיווינו שעד הקיץ האנשים יעזבו את הקרוואנים ויעברו למאגר הדירות הקיים,

עוד לפני שקבלנו אישור לאלף דירות נוספות. מיותר להוסיף, שגם לאחר שיפוץ

הקרוואנים, אינני יודע איך אפשר לחיות בהם.
ר' כהן
אין טעם לשפץ אותם. הם רקובים.

די לוין;

אין טעם לגור בהם גם אחרי השיפוצים.

כפי ששמעתם, היו ברירות אחרות. בגבעת אולגה הוצע למשפחות לעבור לגור בבית

אליעזר בחדרה, והם סירבו. לא הענשנו אותם על כך שהם לא קבלו את ההצעה, אבל לא

יכולנו לשפץ דבר שאיננו ניתן לשיפוץ.

האנשים לא יצאו, ומהשטח שמעתי שהיו אנשים שאפילו לא רצו לעבור לקרוואן אתר,

מפני שהם חשבו, ובצדק, שאם הם יעברו לקרוואן אחר, זה שוב יהיה דיור לעוד כמה

שנים והם רצו להגיע לדיור קבע.

אני שמח ומצטער, בו-זמנית, שבחול המועד סוכות היינו אצל גזבר הסוכנות

וקבלנו הקצבה של 320,000 שקל כדי לשפץ קרוואנים, וזאת מפני שהאנשים לא רוצים

לזוז משם. כפי שאמרתם, זאת זריקת כסף, אבל אנחנו לא נוציא בכוח אדם מהמקום.

לקחנו את הקרוואנים שהם במצב הקשה ביותר והשקענו בהם 320.000 שקל. באופקים,

באשקלון ובאור-עקיבע עובדים כבר בשיפוץ הקרוואנים. בפרדס-חנה עוד לא התחילו

לעבוד, מפני שלא נתנו לאנשים להיכנס לשם.

האמת היא שאנחנו לא מרוצים מהפתרון ומהשקעת סכום של 320,000 שקל בקרוואנים.

אם אנשים היו אומרים לנו שאין דיור קבע, שהם לא מקבלים את ההצעה והם מחכים

להגדלת המאגר, ועד שיקבלו דיור קבע הם מוכנים ללכת למבנה קשיח במרכז קליטה אחר,

ניתן לעשות את זה מחר-מחרתיים. אבל האנשים רוצים להישאר בקרוואן, מפני שהם

יודעים שבדרך זו הם יגיעו יותר מהר לדיור קבע.

מאחר שהענין הזה עמד בסדר עדיפות ראשון ולפי כל הדעות מאגר הדירות היה

מספיק גדול, כשבידינו כמה מאות דירות, חשבנו שהם יגורו שם עד הקיץ ולכן לא

השקענו כסף בקרוואנים.

לגבי הצוותים, בשנה הראשונה לעלייתם של יהודי אתיופיה לארץ ב"מבצע משה",

האנשים התרגלו לכך שבאמת היה צוות שלא היה באף מרכז קליטה אחר עם עולים אחרים,

מפני שהיה צורך בכך. היו מתורגמנים, חונכות, סומכות, יותר עובדים סוציאליים וכל

הסגל שהיינו זקוקים לו יותר בשנה הראשונה כדי להרגיל את האנשים שבאו מאתיופיה

לחיים פחות או יותר סדירים במדינת ישראל.

הארכנו את השהות של העולים בעוד חצי שנה ואחר-כך בעוד כמה זמן והתחלנו לדלל

את הצוות. אם בפרדס-חנה היו כ-00ו משפחות והיום 35, ברור שבמשך הזמן דיללנו את

הצוות, גם של ההחזקה. אם אתה משקיע בדבר ארעי שצריך להתקפל, אינך יכול להשקיע

בדברים אחרים, גם לטובת אותם אנשים. לכן, ברור שהפסקנו את אותה אינטנסיביות של

גינון, דיללנו את השירותים והיום הצוות הוא מינימלי. אנחנו מקווים להמשיך לדלל

את הצוות ולסגור את מרכזי הקליטה האלה.

כל קרוואן שנסגר איננו מיועד יותר לקליטת עולים, אלא נמכר על-ידי משרד

השיכון. גם אם יגיעו מתר 100,000 יהודים מכל העולם, ולא יהיו מקומות קליטה,

הקרוואנים האלה לא יהיו בשמוש, כי הם כבר עשו את שלהם.

ועוד בקשר לצוותים. אם היו באים אלי ואומרים לי שבמקום מסויים יש מנהל,

עובד סוציאלי, חונך או אם בית שלא יודע לטפל בעולים - כל תלונה נבדקת, וזכותם של

העולים להתלונן. היום המצב הוא לא כזה. לעולם לא אומר שכל עובד הוא עובד

מצטיין, אבל יש כאן תהליך שעד לפני כמה חודשים שמענו דברים יפים על המנהל ועל

הצוות בטבריה, באופקים, באשקלון, בקרית-גת ובפרדס-חנה, ואז החלה סידרה של

שביתות. הועלו תביעות בקשר לדיור ולדברים אחרים, ואחר-כך התחילו להגיע תביעות

בנושא הטיפול בעולים. פתאום שמענו שהמנהל בטבריה חייב ללכת, המנהל באשקלון חייב



ללכת, וכך גם באופקים ובפרדס-חנה. אני לא מוכן לקבל שפתאום כל צוות שהיה בסדר,

עם תלונות פרז ושם, נמצא פסול. אני מוכן להבין שלאנשים נמאס לחיות במסגרת של

הצוות, אבל אינני מוכן לקבל שפתאום כל צוות הוא פסול.

למגי 7 שנים כשרק התחילו להגיע העולים מאתיופיה, הייתי בתפקיד אחר של ראש

מועצת פרדס-חנה וקבלנו עולים בפרדס-חנה. מנהל מרכז הקליטה התקשר אלי ב-1 בלילה

ואמר לי שהערב מגיעים העולים הראשונים מאתיופיה ישר לפרדס-חנה. אני מזמין אותך

לבוא. באתי לשם וראיתי איך צוות שלם קיבל אותם, ואני מוכן לחתום שרוב הצוות

מטפל בעולים באותה מסירות שהיתה לפני 7 שנים. רוב הצוות שעובד שם היום עבד שם

גם לפני 7 שנים. לכן, אי-אפשר להגיד היום שכולם פסולים.

לסיכום, לגבי הקרוואנים, הפתרונות שמר שמיר דיבר עליהם קיימים. מה שיש

באופק זה ענין נפרד, אבל קיימים היום דברים תכליתיים, מוכנים, ואני לא יכול

להכריח אנשים לעבור אליהם.

תמיד חוזרים ומזכירים מה היה בשנות ה-50 ושאסור לחזור על אותן שגיאות. עצם

העובדה שאנחנו לא אומרים לעולים לאן ללכת אומרת שלא חזרנו לשנות ה-50. אנחנו לא

שולחים את העולים לא לנגב ולא לגליל, למרות שמאד היינו רוצים שיילכו לשני
המקומות האלה. אנחנו אומרים לעולה
אתה תבחר את המקום.

עם זה, אף-על-פי שאינני מאמין בשיפוץ הגדול שצריך לעשות בקרוואנים, אנחנו

נשפץ אותם. כפי שאנחנו עושים זאת היום בפועל באופקים, באשקלון ובמקומות אוזרים,

כך גם נשפץ אותם בפרדס-חנה. אפילו היום אנחנו מוכנים לשפץ אותם, אבל זה לא

הפתרון.

אני מקווה שאנשים ישכילו להבין שכדאי לצאת מהקרוואנים מהר ככל האפשר, ובד

בבד ימומשו כל הפתרונות שמר שמיר דיבר עליהם לגבי דיור ישיר, שכרגע הם על הניר.
א' שוסטק
אני רוצה לשאול שאלה פשוטה: אם יש במלאי דירות והעולים לא רוצים לצאת ממקום

מגוריהם הנוכחי והם מוכנים לסכן את נשותיהם, ילדיהם ואת עצמם בתוך הבנינים האלה,

שמבחינה בטיחותית הם מסוכנים, מדוע אסור לנו להוציא אותם בכוח לדירות שהם יבחרו?

נדמה לי שאנחנו נכנסים פה לאיזה שהוא בוץ שמחייב אותנו תמיד להתגונן ולהצטדק.

אם לא היו דירות - הייתי מבין, אבל אם אתם אומרים שיש דירות, אני מבקש לקבל

תשובה על השאלה.
מי שמיר
אינני חושב שהמצב הוא כזה שאפשר להפעיל את החוק, אם קיים כזה. צריך לבדוק

את הענין הזה.
אי שוסטק
זה חוק טבעי.
מי שמיר
אינני חושב שזה המצב. המצב באותם מקומות קשה, אבל עדיין אי-אפשר לטעון שיש

בו סכנת נפשות.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני מבקשת ממר מנצורי להתייחס לענין החשמל, אם הניתוק היה ניתוק טכני או

שהוא היה מכוון.
ב' מנצור
לא היה מיוזמתנו שום ניתוק של חשמל. חלק מהמשפחות צריכים לשלם בעצמם את

חשבונות החשמל. ייתכן שהם לא שילמו אותם ואז חברת החשמל ניתקה את הזרם. אינני

יודע.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מי יודע?
בי מנצורי
בתוך מרכז הקליטה יודעים. עד כמה שידוע לי ברגע זה, למשפחות אלה לא נותק

החשמל. יכול להיות שיש ניתוק טכני במעברים כתוצאה מתחזוקה לא כל-כך טובה, אבל

להערכתי, במחנות האחרים וגם בפרדט-חנה, אם יכולנו להיכנס לשם היום - כי עד אתמול

הדבר לא התאפשר לנו - הדברים האלה יכלו להיפתר תוך יום-יומיים, לפחות ענין

החשמל. אבל זה יסודר בימים הקרובים.

ברשות היושבת-ראש אני רוצה לענות לשאלתו של חבר-הכנסת רן כהן. נכון שביום

שהוא ביקר שם לא היה במקום אף לא עובד סוכנות אחד, וזאת מפני שלא נתנו לנו

לחיכנס ולא רצינו להפעיל את המשטרה.
א' פרדה
נאמר כאן שלאנשים במרכזי הקליטה הוצעו הצעות דיור. זה לא נכון. ייתכן

שלחלק מהם הציעו, אבל לרוב האנשים לא הציעו. בפרדס-חנה הציעו רק במקרה אחד דיור

אחר בקרית-גת. 96 המשפחות שהוצע להן דיור יצאו. כעת יש במקום 45 משפחות ו-1ו

בודדים, שאחד מהם קיבל רוצעת דיור. פרטים אלה התבררו לי לאוזר שדיברתי עם כולם.

אי כחן!

אתמול עמדת לידי באסיפה בפרדס-חנה, שבה אמרתי שאני מצטער על צורת החיים

שלכם הנוכחית, אבל אני מצטער שאני מאשים אתכם, כי, כולכם קבלתם 3 הצעות דיור

אטרקטיביות, ואף עולה לא קם ואמר! אני לא קבלת' הצעת דיור. הזכרתי את המקומות:

חולון, בת-ים, נתניה וכפר-סבא שבהם הוצע לכם דיור, ואף לא אחד מהעולים אמר שהוא

לא קיבל הצעה כזאת.

אי פרדה;

נאמר כאן עוד שאנשים-עולים חתמו על חוזים וכשהם ראו את חבית הם התחרטו

וסירבו לגור בו. האמת היא שאם הבית היה תקין, אף אחד לא התנגד לגור בו.

היו"ר מי גלזר-תעסה!

האם העולים חתמו על החוזה בטרם ראו את הבית? הדברים נשמעים כאן כאילו צד

אחד לא דובר אמת, וזה דבר מאד מאד בוועדה. אני יודעת שאפרים כחן מטפל בעולים

במסירות רבח והוא אמר שלעולים הוצעו הצעות דיור. אולי לא הבינו אותו בעברית,

ואז אתה כחבר ותיק ומבין היית צריך לומר להם. אם לא הסברת להם מה שאפרים כהן

אמר, זו גם בעיה שלך.

אם העולים חתמו על חחוזים בטרם ראו את הדירות, אני שואלת! האם קיים דבר

כזה?

מי שמיר;

לא.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אם הם ראו את הדירה והסכימו לקבל אותה, מותר להם להתחרט, אבל זה לא כל-כך

נכון לבוא בטענות כאלה.

אי פרדה;

יושבים כאן עוד עולים ואתם יכולים לשאול אותם אם הם קיבלו הצערת דיור. אף

אתד מחם לא קיבל הצעה כזאת.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
כשאמרו לכם שיש 3 הצעות לדיור, האם קיבלתם את ההצעה, התייחסתם אליה, אמרתם

משהו?

אי יעקב;

לא.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני חושבת שיש כאן ענין של תקשורת לקויה בין האנשים שמטפלים בנושא

הקרוואנים. אסף, לך יש תפקיד מאד חשוב. אתה ותיק בארץ ומכיר קצת יותר את

המציאות, והיית צריך לומר להם; אם יש לכם בעיות, תדברו עליהן עכשיו, כי בשביל

זה אנשים כמו מר שמיר, אפרים כהן ודוד לוין באים אליכם.

כאן לא בית משפט. אנתנו שמענו אתכם, וגם את האחרים. אני חושבת שהעולים

ממרכז הקליטה בגבעת אולגה צריכים היו לעבור אפילו אתמול למרכז קליטה אחר, ולא

לסכן את האנשים. אנחנו צריכים להיפגש באמצע הדרך, כי איש מאתנו לא רוצה שיימשך

המצב כפי שהוא כעת. להמשיך לגור בקרוואנים ולהגיד; אם אצא לא אקבל דיור קבע -

אולי זח נכון ב-20%, אבל ב-80% זה לא נכון. אנחנו נמשיך לטפל בנושא הזה בוועדה.

אינכם יכולים לסכן את הילדים מפני שלדעת ההורים זה יהווה לחץ על הסוכנות או על

משרד הקליטה. תעברו לבית אליעזר בחדרה, תמשיכו לעבוד באותם מקומות ואולי גם

בלימודים של הילדים לא יהיו זעזועים גדולים. כי אם יקרה משהו כתוצאה מחשמל לא

תקין, קודם-כל האבא יהיה אשם מפני שהוא לא יצא מגיים.

אני פונה אליך, אסף, שתדבר ותסביר לעולים את המצב. אנחנו נעזור לכם, וכולנו

רוצים לעזור לכם, אבל לפעמים התנאים קשים.

בענין הצוות. גם אם האנשים בצוות עובדים אתכם 7 שנים והם מסורים, יש

לפעמים שחיקה. יכול לחיות שעובד אחד או שניים צריכים לצאת קצת לנופש ולהביא

במקומם אחרים. לעשות רוטציה בין העובדים, שחושבים שהם מכירים כל-כך טוב את

הבעיות ואת כל הפסיכולוגיה והם לא מוכנים לקבל גם דעות אחרות.

כשאתמול שמעתי שבפרדס-חנה אין חשמל כבר 3 חודשים ושהכל נעשה בחושך, זה לא

נתן לי מנוח. לכן זימנו מיד את הישיבה הזאת ובשבוע הבא נבקר בפרדס-חנה

ובגבעת-אולגה כדי לראות את הדברים בשטח.

אני רוצה לסיים בענין המשטרה. כאן נשמעה תלונה קשה מאד כאילו בכוונה דחפו

את הבחור וחדחיפח גרמח לשבר בידו. אני מבקשת לשמוע בקצרה מאנשי המשטרה מה קרה

ומדוע בכלל נקראתם לשם.

סנ"צ עי הרפז;

אנתנו הוזמנו על-ידי ההנהלה ביום ראשון בבוקר. הם באו ב-7.30 בבוקר

למשרדים ומצאו אותם נעולים בשרשראות. עד אז היה מאבק של העולים והמשטרה לא

התבקשה להתערב, וזה גם לא מענייננו להתערב במאבק בין העולים לבין ההנהלה. אבל



במקרה זה ההנהלה ביקשה את עזרתנו כדי לפתוה את השרשראות וכך עשינו.

תוך כדי פתיחת השרשראות - ואני לא מדבר על מה שהעולים עשו לשוטרים אלא על

מה שהם עשו לאנשי ההנהלה, ועל כך יש לנו עדויות - היתה תקיפה של אנשי ההנהלה,

שמבחינת החוק הם נחשבים לעובדי ציבור. זאת אומרת, תקיפת עובד ציבור היא חמורה

יותר מאשר תקיפה סתם.

כששמעתי את הענין הזה ידעתי שיש פה ענין מאד רגיש ורצתי למקום. ישבתי עם

ההנהלה, שוחחתי אתם וקבלתי תמונה מדוייקת על מה שקרה במקום. התייעצתי גם עם

מפקדי ואמרתי שאם במקרה הזה תוגש תלונה ואם מתוכה יעלה שיש עבירות פליליות,

אנחנו נטפל בזה כאילו אנחנו מטפלים בעבירות רגילות. כולם שווים בפני החוק.

הושבתי שוטר שגבה תלונה. קראתי את התלונה וביקשתי השלמות במקום כדי להבהיר

כמה נקודות, ולאחר שהשתכנעתי במלוא מאת האחוזים שאכן נעברו עבירות פליליות, וכל

העדויות נמצאות בתיק שלפני, ביקשתי מהשוטרים להודיע לאנשים להתלוות אלינו לתחנה,

לא לעצור אותם. פנינו לשני אנשים, ביקשנו מהם להתלוות אלינו והם הסכימו ועלו

לניידת. פנינו לאדם שלישי שיושב כאן, והוא סירב. מאחר שהוא סירב, הודיעו לו

שהוא עצור והוא נעצר כדת וכדין.

תוך כדי מעצרו מספר אנשים התחילו לתקוף את השוטרים. אחת הנשים תקפה אותי,

דחפה אותי ומנעה ממני לבצע את תפקידי. מאחר שאני רואה את הדבר הזה כדבר חמור -

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - כתקיפת שוטר, היא נעצרה גם כן. אני מדגיש שהאנשים

האלה לא נכלאו. הבאנו אותם לתחנה, חקרנו אותם ושמענו את גירסתם ואני חוריתי
לשחרר אותם, למרות שהחוקרים אמרו
הם משקרים, הם לא מוסרים גירסה נכונה. אמרתי:

אותם אתם משחררים, ואם יהיה צורך להשלים אחר-כך, נעשה זאת.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
כעבור כמה שעות הם שוחררו?
סנ"צ עי הרפז
כעבור שעתיים - שלוש שעות שהם הובאו לחתנה הם שוחררו. אנחנו לא עיכבנו

אותם. הבאנו אותם לתחנה והושבתי שני חוקרים כדי לסיים את החקירה מהר ככל האפשר.

אם היתה פה תקיפה היא היתה מצד העולים עצמם. יתר-על-כן, כשאני הגעתי למקום
השוטרים אמרו לי
כשאנחנו פתחנו את השרשראות העולים תקפו אותנו וסרטו אותנו.

לא רצינו לבצע מעצרים, כי אנחנו יודעים שהענין הזה רגיש. אמרתי להם: טוב שלא

עשיתם דבר לפני שאני בא.

הגעתי למקום והתייחסתי לענין הזה במלוא הרגישות, במלוא תשומת הלב הציבורית

כפי שאפשר, וכפי שראיתי את הדברים במקום כך החלטתי. אני חושב שמבחינה זו המשטרה

פעלה בדיוק כפי שצריך לפעול.

אני רוצה להתייחס לטענה, שאולי תעלה פה, של הבחור שנפגע. אני אישית שוחחתי

אתו ושאלתי אותו ממי הוא נפגע, והוא ענה לי שלא מהמשטרה. יש לי עדויות כתובות,

גם ממנו וגם מהעובד הסוציאלי שאכן מאשרות את העובדה שתוך כדי כך שהוא תקף את

העובד הסוציאלי הוא נפגע. העובד הסוציאלי פשוט זרק אותו. אנחנו לא בית משפט

ובית-המשפט יקבע מי תקף את מי. אם הוא נפגע, הוא נפגע כתוצאה מפרובוקציה שלו.

אם הוא יגיש לנו תעודה רפואית ויבוא בתלונות על כך שהוא נפגע כתוצאה מתקיפה של

העובד הסוציאלי, אנחנו נחקור בדבר. החקירה עוד לא הושלמה, יש עוד מספר אנשים

שאנחנו צריכים לחקור.
ר' כהן
אני לא מוכן לקבל את האווירה שנוצרה כאן כאילו מדובר בעולים מופרעים,

מופקרים ופושעים.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אף אחד לא התרשם כך.
ר' כהן
זאת האווירה שנוצרה עכשיו. אני ראיתי את התנאים שבהם הם גרים. יכול להיות

שהציעו להם הצעות רבות.
א' שוסטק
הם פועלים באופן אי-רציונאלי.

רי כהן;

יכול להיות. נניח שכולם נהגו בסדר: משרד הקליטה, הסוכנות, המשטרה והעולים,

ועובדה היא שהתוצאה לא בסדר. עובדה היא שלאחר שהענין הזה התפרסם, משרד הקליטה

פנה למשרד האוצר וקיבל אלף דירות.
מי שמיר
זה לא כך. יש לי פה מסמכים של 6 תודשי דיונים.
ר' כהן
אני לא חושב שהענין יכול להישאר היום ברמה של משטרה מול עולים, כי זה יהיה

אסון למדינה. אני לא חושב שהענין יכול להישאר ברמה של קרע בין משרד ממשלתי לבין

הסוכנות לבין עולים, כי זה יהיה אסון לציונות. לכן אני מציע שכל אותם הדברים

שעדיין יכולים להיפתר ברוח טובה, בהבאת הדברים הנכונים ובסיוע של ועדת העליה

והקליטה, שנעשה אותם. אני עצמי גר באזור ומוכן לעזור. התחושה שנשארה לי בסופו

של דב;ר היא שמדובר בנאשמים.
מ' גלזר-תעסה
זכותך לחשוב כך.

אני רוצה לסכם ולומר שאיש לא רואה את העולים כנאשמים, ואני תושבת שזה פשוט

עיוות של הדברים. אנתנו מבררים את הדברים בצורה דחופה ביותר, אנושית ופתוחה.

אני גם שמחה שיש היום שיתוף-פעולה בין הסוכנות לבין משרד הקליטה. אומרים שזה

אולי לא כל-כך טוב לעולים, אבל אני חושבת שבסיכומו של דבר זה טוב לעולים. לכן,

אם ההצעות שהוצעו לעולים לא הובנו, כדאי שהן ייבחנו שנית.

לא הייתי בגבעת-אולגה, אבל אני מבינה שהבנינים הם במצב של עזובה לא אנושית.

אני מציעה שתשקלו לעבור למרכז קליטה אחר והוועדה תמשיך ללוות את הטיפול, יחד עם

הממסד, על הצד הטוב ביותר. אני בטוחה שלכל הצדדים יש רצון טוב לעזור, וכנראה

שיש אי-הבנות וחוסר תקשורת.

ייתכן שבצוות העובדים יש שחיקה בעבודה. אם יש תלונה על עובד מסויים, אני

מציעה לבוא אתו בדברים ולבדוק אולי באמת הוא שגה. איש לא ייזרק החוצה, אבל יש

למצוא את הפתרון הטוב ביותר.

'לסיום, אני רוצה להודות לעולים. אני חושבת שפעלתם כך מתוך כאב. אני לא

מקבלת דבר אחד, שסגרתם את מרכז הקליטה ולא נתתם לצוות להיכנס. לאן נגיע במדינת

ישראל אם תלמידים יסגרו מהר את בית-הספר ולא יאפשרו למנהל ולמורים להיכנס? זאת

לא דרך. אם היום מתנהל משא-ומתן על אלף דירות, זה לא מפני שאתם סגרתם את המרכז

בשרשראות. המשא-ומתן מתנהל כבר חצי שנה, אבל זה לוקח זמן עד שמתקבלת תשובה,

במיוחד כשזה קשור בכסף.



אני מבינה שאפשר להפגין ולשבות, אבל אני לא מקבלת את זה שסוגרים מוסד בפני

האנשים שעובדים שם. יכולתם לפנות לוועדה לפני-כן, והאמינו לי שההתייחסות שלנו

היתה בדיוק אותה התייחסות. אבל לסגור מוסד ולא לתת לצוות המטפל להיכנס - בזה

עברתם את גבול הטעם הטוב. המשטרה היתה חייבת לפעול כפי שפעלה, אבל אני רוצה

לשאול אתכם-. האם המשטרה במדינת ישראל צריכה לעסוק בדברים כאלה? אין לה מה לעשות?

אני מאד מבקשת מכם לעזוב את הקו הזה, כי זה הקו האדום. חבל שהגעתם למצב

הזה, ואולי היו דרכים אחרות לפני שהגיעו מים עד נפש. אתם תמיד יכולים לפנות

אלינו ותמיד נהיה מוכנים לשמוע אתכם, ולא רק לשמוע אלא גם לפעול, ונפעל.

אני מקווה שהפתרון של דיור, של מרכז הקליטה ושל מציאת דיור יבוא על פתרונו

בהקדם האפשרי.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 11.25

קוד המקור של הנתונים