ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 28/07/1987

פגישה עם אסיר ציון משוחרר יולי אדלשטיין

פרוטוקול

 
הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 103

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, ב' באב, התשמ"ז - 28 ביולי, 1987. בשעה 12.00
נכחו
חברי הוועדה;

היו"ר מ. גלזר-תעסה

י. ארצי

א. ולדמן

ע. לנדאו

א. שוסטק

מוזמנים;

י. אידלשטיין

ט. אידלשטיין

י. רפזדה

ש. אזרך - יועץ לוועדה בענייני יהודי בריה"מ

מזכירת הוועדה;

ר, מאור

רשמה ;

ש, צהר

סדר היום; פגישה עם אסיר ציון משוחרר יולי אילדשטיין,



היו"ר מ. גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המיוחדת הזאת, החשובה לכולנו כל כך,

לקבל פניו של אסיר ציון יולי אידלשטיין ופני אשתו טניה.

יולי אידלשטיין, אתה מוכר לנו באמצעות מכתבים, מבדקים ובאמצעות שיחות

עם חברים רבים, יום זה הוא יום מאושר כיוון שאנחנו יכולים לשבת ביחד בירושלים

בכנסת ישראל ולשוחח פנים אל פנים ולהבין האחד את השני,

ברשותכם אבי מבקשת לקרוא באזניכם היום חלק מפרשת השבוע הבא, מספר
ישעיהו, פרק מ'
"נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, דברו על לב ירושלים וקראו

אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה, קול קורא

במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו, כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו

והיה העקב למישור והרכסים לבקעה ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דיבר.

קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. יבש חציר נבל

ציץ ודבר אליהו יקום לעולם , על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך

מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם, הנה ה' הי בחזק

יבוא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו, כרעה עדרו יראה בזרעו יקבץ

טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל",

הייתי רוצה למסור לכם את הפרשנות של הרב קוק על מבשרת ציון ועל

מבשרת ירושלים, הרב קוק אמר שמבשרת ציון זו התנועה הלאומית הציונית,

ומבשרת ירושלים זו האמונה, אני מקבלת את הפרשנות של הרב קוק, שהתנועה

הלאומית זו האמונה שיכולה לעמוד מול המכשולים שלפעמים פוקדים אותנו בדרך,

אני גם רואה את אחינו הציר העם, יש לעתים תקופות של עייפות מן המאבק

לעליה. אבל לא במקרה שלפנינו. אנחנו מאמינים שהעליה תימשך ושהעם היהודי

יבוא בסופו של דבר, אינני אומרת שכל העם היהודי יבוא, אבל יבואו רבים שישתלבו

בחיי הארץ ויבנו את המולדת, כל אחד על פי דרכו,

אתמ, אסירי ציון ומסורבי עליה, כמו היהודים באתיופיה והיהודים בכל

ארץ אחרת הרוצים לעלות ואין מתירים להם לעשות זאת, ברוסיה, וגם במקומות

אחרים, פוחדים אפילו לגלות שהם רוצים לעלות, שמא לא ישארו אחרי זה בחיים,

המאבק הבלתי נלאה שלכם נותן לנו את הכוח להאכק כאן, אתם והדומים לכם

הנכם מבשרי ציון ומבשרי ירושלים,

אני מאושרת לראות אותך יולי אידלשטיין ואת רעייתך יושבים פה אתנו,

ואנחנו מבקשים שתספר לנו, במסגרת הכמעט משפחתית הזאת, איך התחיל המאבק ,

האם אי פעם נפלת ברוחן והאם היו לך רגעים של כמעט משבר, ומה החזיק אותך

איתן במאבק שלך, חשוב לנו לשמוע אח הדברים האלה, כדי שנדע איך להמשיך לפעול,

איך להמשיך להתמודד עם הנושא הזה,

י. אידלשטיין;

לא הייתי רוצה להקדיש יותר מדי זמן לסיפור האישי שלי,שמעתי שעשיתם

כל כך הרבה למעני, כך שאני מניח שאתם מכירים את הסיפור האישי שלי, ולא כדאי

להרבות מלים בענין זה, אספר בקיצור שאני בא ממשפחה מתבוללת, נולדתי בצ'רנוביץ

באוקריינה שהיתה פעם אוסטריה ואחר כך רומניה, היתה שם אוכלוסיה יהודית די

גדולה, ההורים שלי לא גרו שם למעשה, אלא סבא וסבתא שלי גרו שם. ואותם קשה

לי להגדיר כמשפחה מתבוללת כי למרות שלא היו אולי מקפידים על שמירת מצוות

ואולי גם לא הקדישו זמן רב לנושאים כמו ישראל ויהדות. הם בכל זאת היו תמיד

יהודים,



קשר. להסביר זאת, אבל הסבא והסבתא שלי תמיד הרגישו את הקשר שלהם עם

העם היהודי, לא עבר ערב אחד מבלי שהסבתא שלי, ששלטה ב-11 שפות, לא תשב ליד

המקלט ולא האזין לשידור של "קול ישראל" באיזו שהיא שפה. אם זו גרמנית, אידיש

או רומנית, ואחר כך סיפרה לסבא וגם לי מה הם הדברים שהיא שמעה על המתרחש

בישראל וכו'.

הם אולי לא חשבו במונחים מעשיים על עליה, אבל כאשר ההורים שלי שמעו

שקיבלתי היתר עליה היתה התגובה שלהם קשה. למרות זאת אמר לי אבי: אני מצטער

רק על דבר אחד, שסבא שלך אינו רואה אותך עבשיו,

אחרי שסבי נפטר סיפרה לי אחותו דבר שהוא לא סיפר לי מעולם. היא סיפרה

לי כי בשנות ה-40. כאשר התברר שצרנוביץ זה שטח סובייטי היסטורי, וסטלין

הסביר זאת במלים יפות, באותה תקופה היתה ליהודים מצ'רנוביץ האפשרות להחליט

או שהם נשארים בצ'רנוביץ והופכים להיות אזרחים סובייטים, או שהם זזים קצת

לתוך רומניה ועולים לישראל, ואכן הרבה יהודים עלו לארץ באותה תקופה. אחותו

סיפרה לי שסבא ניסה באותה תקופה לשכנע את ההורים שלו, שהיו עדיין בחיים באותה

תקופה, לעלות לפלשתינה. אביו היה יהודי חכם, והיו לו עוד 12 ילדים. והוא
אמר לו
כל האחים והאחיות שלך כבר נמצאים ברוסיה, בהיותם קומוניסטים

אידיאליסטים, ואם אנחנו נעלה לפלשתינה זה יהיה יפה מאד, אלא שסטלין יהרוג

אחרי זה את כל הילדים שלי, הסבא שלי היה הבן הגדול בין הילדים והוא הרגיש

אחריות כלפי המשפחה, וכך הוא ויתר על הרעיון של עליה לפלשטינה.

כולם שואלים אותי איך זה שעלה בכלל בראשי ללמוד עברית, גם הענין הזה

הוא סיפור שאפשר לחשוב שאני ממציא אותו כדי שיישמע יפה, אלא שכל מלה היא אמת.

סב שלי למד עברית בהיותו בן 7 ו-8, ומאז לא היה לו שום קשר אל השפה העברית.

בגיל 70 הוא מצא ספר לימוד עברית, ואז לקח ממישהו מילון למספר ימים והעתיק

את המלון למספר מחברות. זה היה מילון שפירו ובר 28 אלף מלים. אינני בטוח

שהעתיק את כל המילון, אבל אני זוכר שהעתיק אותו ל-10 מחברות. אחרי מותו ראיתי

את המחברות האלה. באותו זמן לא כל כך התרשמתי מזה שכל יום אחרי ארוחת הצהרים

הוא ישב במטבח ביחד עם הספרים וכתב סיפורים על רת שנוסע מחיפה לירושלים, או

על רינה שהולכת לעשות קניות במכולת ליד הבית. הוא היה אז כבר בפנסיה ונהג

לכתוב את הסיפורים האלה.

יש בידי תצלומים של סבה שלי כשהוא יושב במטבח לבוש גופיה, רכון על

הספרים שלו ולומד וכותב,
ט. אידלשטיין
כאשר ערכו אצלנו חיפוש הם לקחו את כל החומר הזה, כולל המילון וכל

הדברים בכתב שנשארו מסבא.
י. אידלשטיין
אין לי הסבר באשר לסיבה שבגללה הוא למד עברית. הוא לא התחיל להתפלל,

הוא גם לא התכוון לעלות לישראל. הוא למד עברית בשביל ללמוד עברית. אין לי

שום הסבר למעשה הזה שלו,

סבתא נפטרה זמן קצר אחרי שסבי נפטר, וצריך היה לפנות את הדירה,

חבל היה לזרוק לאשפה את כל המחברות ואת ספר הלימוד, וכך לקחנו את זה

ואני התחלתי ללמוד עברית לפי אותו ספר, זה היה בשנת 1978 סבי נפטר בשנת

1977. אני הייתי אז סטודנט בעיר שלנו שאינה רחוקה ממוסקבה, התחלתי איפוא

ללמור עברית בעצמי. האמת היא שלא התכוונתי אז לעליה. אמנם חשבתי על זה,

כי היו הרבה חברים שעזבו. אבל התחלתי ללמוד עברית מספר לימוד עצמי מאת

שלמה קודש.



שלמה קדוש חי באשדוד, כתבתי מאמר בעתון "מעריב" והזכרתי בו את הענין

הזה ואף כתבתי שם דברי תודה למר שלמה קודש. אתמול קיבלתי ממנו חבילה של ספרים

שלו, זה באמת היה משונה מאד שכל הזמן קראתי את הספרים של שלמה קדוש ולא עלה

כלל בדעתי שזה אדם שחי בארץ,

קברתי ללמוד במכון במוסקבה, ושם היכרתי מספר אנשים שלימדו עברית בהוגים.

התהלתי ללמוד עברית אצל בחור אהד שנמצא עכשיו במכון וייצמן ברחובות, ומאוחר

יותר התחלתי גם ללמד עברית,

זה די קשה לאסוף סביבך את הכיתה הראשונה, כאשר עוד לא מכירים אותך ואין

לך גם דיפלומה מתאימה, אבל מצאתי מספר חברים והתחלתי ללמד אותם עברית, והם כבר

עשו לי פרסומת עד שהיו לי הרבה תלמידים, נהגתי גם לנסוע למשך חודשיים לערים

אחרות כדי ללמש שם עברית, במינסק, למשל, הייתי חודש ימים ולימדתי שם עברית,

הבוונה היתה ללמד ולהכשיר שם מישהו לרמה מסויימת כדי שיוכל ללמד עברית למתחילים

ויוכל גם להתקדם בעצמו, כך הייתי גם בחרקוב, אני זוכר כי פעם ריכזנו קבוצה של

תלמידים שבאו מ-5 אי מ-6 מקומות שונים, שלוש פעמים נסענו אתם לטיול חברתי,

לא פורמלי, וכולם חזרו אחר כך למקומותיהם והתחילו ללמד יהדות,
א. ולמדן
איך הגעתי ללימודי קודש?

י. אידלשטיין;

זה לא היה חזיון משמים או משהו דומה, אלא תהליך מסויים ודי איטי, התהלתי

ללמוד עברית, אחר כך למדתי קצת על תרבות ישראל, קצת על ישראל, קצת על שבת וכו'

ופתאום זה היה בשבילי דבר חדש ומעניין, אשתי התחילה להדליק נרות שבת, שמעתי

את האחיות-ברי שרות שיר על נרות שבת של אמא ולא ידעתי מה פירוש הדבר, עד

שאשתי התחילה להדליק נרות שבת, זה היה דבר חדש ומאד מעניין בשבילי, לא הפכנו

מיד להיות דתיים, התהליך הזה נמשך אצלנו שנים רבות, תחילה, כפי שאמרתי, אשתי

התתילה להדליק נדות שבת, אחר כך עברתי ברית-מילה, כאשר כבר הייתי למעלה מבן 20.

לאחר מכן הפסקתי לאכול בשר לא כשר, כי אי אפשר היה להשיג בשר כשר, וכך לאט לאט

חלה אצלי התפתחות בתחום הזה,

ישבתי עם אשתי והתחלתו לדבר על הענין והחלטנו לעשות זאת באופן יותר

רציני, וראינו בזה מטרה עיקרית שלנו, וכך הפכנו להיות שומרי מצוות, אבל לא

רצינו להיות כמו אלה שהפכו להיות יותר קתולים מן האפיפיור, הכוונה שלנו היתה

שלא לאבד אף חבר חילוני מבין החברים שלנו, ונראה לי שהצלחנו בזה, הם הגיעו

אלינו לשבתות, לקבלת שבת ולחגים, נסינו גם לערוך סדר פסח למורים לעברית,

לתלמידים שלי ערכתי במשך שנים סדר פסח,

אינני יכול להגיד שהגעתי לאיזו שהיא רמה בלימודי הקודש שלי, למדתי קצת,

אבל ראיתי עצמי תמיד כאדם, כי אני אומר שאדם יכול להשאר אדם גם כאשר הוא

שומר מצוות,
א, ולדמן
זה חלק משמירת מצוות, זו בהחלט תכונה הכרחית לשמירת מצוות,
י, אידלשטיין
כשעלינו לארץ לפני שבוע, אשתי ואני ועוד מספר אנשים, שאלו אותי רבים

למדוע נאסרתי, מדוע אסרו אותי, ובכן, אין לי תשובה על השאלה הזאת, כנראה

צברתי יותר מדי נקודות, כפי שאמר אדם חכם אחד במוסקבה, עשו חיפוש בבית שלי,

תחילה התייחסתי אל זה כאל דבר רגיל, הם החרימו אצלי ספרי קודש, ספרי לימוד,



חשבתי תחילה שזה מעשה רגיל אצלם, וכי בזה ייגמר הענין, אבל בעבור מספר שעות

התברר לי שיש להם עוד תכנית לגבי, הם הראו לי קופסת גפרורים,ואמרו לי שבתוך

הקופסא ההזאת יש סמים, האמת היא שעד היום אינני בטוח שאמנם היו שם סמים, הם

אמרו שהם מצאו שם חשיש ופרק, ועד היום אנחנו מתווכחים מה באמת היה שם, וכך

קיבלתי שלוש שנים מאסר,

במשך החיפוש שערכו בדירה שלי הם הראו לי את הקופסה, ונתנו לי אחר כך

10 ימים כדי לחשוב על זה, וכעבור 10ימים עצרו אותי, כי הם לקחו את הקופסה

למעבדה ושם אמרו שזה סם.
ט, אידלשטיין
הם שלחו את זה לבדיקה רק אחרי שלושה שבועות שיולי היה בבית הכלא, אותו

הם אסרו ללא בדיקה של הסכם שכאילו מצאו בבית.
י, אידלשטיין
אני לא כל כך אוהב לספר על תקופת המאסר, זה למעשה אותו סיפור שיכול

לספר כל אחד ואחד מאסירי ציון, נשלחתי לגבול מונגוליה, 6,000 ק"מ ממוסקבה,

עבדתי שם עבודת פרך, וכתוצאה מכך נפצעתי קשה, היו לי שברים ועוד פגעים אחרים,

ע, לנדאו;

כיצד טיפלו כך בכלא אחרי הפציעה? אחרי הפציעה שלך נעשתה פעולה מאד

ענפה בענין שלך, כל הדוקומנטים הרפואיים שיצאו מפה לארצות הברית ולמדינות אחרות

ברחבי העולם סיפרו על מה שקרה לך, על הפלוויס שבור וכו',
ט, אידלשטיין
הוא שבר רגל, את האגן וכן ירך, והיו לו גם קרעים פנימיים, כל זה היה

נכון, אני ראיתי אותו כעבור חודשיים,
י, אידלשטיין
שלשום הייתי בבית חולים הדסה,ואחרי שהם ראו שם את הצילומים הם אישרו זאת,

א, שוסטק;

אתרי שערכו את החיפוש בביתך הם נתנו לך חופש למשך 10 הימים הקרובים ואמרו

לך לחשוב על זה במשך הימים האלה, לאחר מכן היה משפט, ובמשפט הציגו את הקופסה

הזאת כמוצג, האם כך זה היה?

י, אידלשטיין;

הם לא הראו את החומר, אבל טענו שיש אצלם החומר שכאילו מצאו בבית שלי,

אבל הם לא הציגו את זה במשפט כמוצג, היתה תעודה של מומחה המאשר שאת זה הם

מצאו בבית שלי,

י, ארצי;

מה הוא העונש המקובל על שימוש בסמים בברית המועצות?

י. אידלשטיין;

אני קיבלתי את העונש המקסימלי; שלוש שנים,



זה מהווה שם היום בעיה, הם כבר לא מפרסמים את הדבר. אבל זו בעיה השורה

לבעיה של האלכוהוליזם שם, העורך דין שלי אמר לי שאילו זה היה הדבר היחידי

נגדי הוא היה יכול להבטיח לי שלא אקבל מאסר אלא עבודה חיצונית או עונש אחר,

כי מה שמצאו אצלי לא היה רציני, אבל אחרי המשפט לא היה לו כבר מה לרמר, וכך

קיבלתי מאסר שלוש שנים, שהיה המקסימום שנותנים על זה,

ט, אידלשטיין;

אם הם מוצאים סמים אז הם לא כותבים כמה סמים מצאו, ואיפה. די בזה כדי

להאשים את האדם, וכתוב שהוא יכול להישפט על זה משנתיים של עבודה חיצונית ועד

לשלוש שנות מאסר מקסימום.

אנשים שאתם דיברתי אמרו לי כי לא יכול להיות שבעד החזקת גרם אחד של

חשיש הוא יקבל עונש, בשביל לקבל עונש כזה צריך אדם להחזיק קילוגרם אחד של

חשיש. במשפט שלו הם אמרו שהוא רק החזיק את זה, ולא השתמש בזה, הם אומרים שאם

בן אדם משתמש בזה הוא זקוק לטיפול רפואי. אבל הוא פוחד לפנות אל רופא מפני

שמיד. יעמידו אותו למשפט על הסעיף הזה. אז הם אמרו שאולי כדאי לסלק את הסעיף,

אבל לא עשו זאת, כאשר רוצים לפתוח תיק נגד מישהו משתמשים בדבר הזה, כי זה

קל מאד,

י, אידלשטיין;

במשך השבועיים הראשונים לפציעתי לא היה טיפול בפציעה שלי, חוץ מאשר

עזרה ראשונה. כאשר נפצעתי לקחו אותי לבית החולים ונתנו לי שם עזרה ראשונה,

דבר שכל אחות מסוגלת לעשות, ובזה הם גמרו את הטיפול. במשך כמה חודשים אחרי

זה, ואולי אפילו חצי שנה, לא יכולתי ללכת. שכבתי כל הזמן. אחר כך הועברתי

לבית חולים לאסירים ליד המחנה שלי,

רק אחרי שהדבר הזה נודע לאשתי ולכל העולם הם התחילו לטפל בי. הרופא

עצמו התפלא, והוא אמר כי תחילה הוא רצה לקחת מכונית כדי להביא מומחה אזרחי,

ולא נתנו לו, ועכשיו נותנים לו מיד מכונית. והוא שאל: מה קרה שעכשיו נותנים

לי מיד מכונית? הוא לא הבין מה השינוי ביחס כלפי, כי מאז היה באמת שינוי

דרסטי בטיפול בי.

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

זה מוכיחה מעל לכל ספק שכאשר מפעילים לחץ יש גם תוצאות,

ט. אידלשטיין;

אין ספק בכך שהוא היה מת אם לא היה מתחיל לקבל אז את הטיפול הנכון.

י. אידלשטיין ;

שמעתי שבחורים שהיו אחי בבית הכלא דיברו ביניהם ואמרו: חבל על

הבחורציק הזה, הוא הולך למות,
ט, אידלשטיין
לא האמינו שהוא ייצא מזה, ושאם כן ייצא אז יהיה לפחות נכה.



י. ארצי;

אני רוצה קודם כל לברך את יולי אידלשטיין ואת רעייתו טניה עם בואם

אלינו. שוחחתי עמו לפני תחילת הישיבה והתברר שאנחנו באים מאותו כפר בערך.

החלפנו דברים על עיר שלא ראיתיה מאז שנת 1944. לפני שבוע בערך הגשתי בקשה

לבקר בה, ובינתיים אני מסורב-טיול.

הייתי רוצה להרחיב קצת את היריעה ולשאול אותך יולי מה אתה יודע על

מצב העליה ועל יחס השלטונות כלפי היהודים בצ'רנוביץ. יש לי הרושם כי

בשנים האחרונות עלו יותר יהודים, יחסית במובן, מצ'רנוביץ ומקישינוב מאשר

ממקומות אחרים. ואם אמנם זה כך, אז יש לכך בוודאי סיבה. האם המדיניות החדשה

של הרוסים באה לידי ביטוי גם באיזורים אלה?

האם נוכחת ואתה יכול להגיד כי אכן חל שינוי במסגרת הגלס נוסט, במסגרת

המדיניות החדשה של ברית המועצות? איך אתה מעריך יהיה מצבם של היהודים שישארי

בברית המועצות אחרי שמאפשרים ליותר ויותר מנהיגים לעלות משם לישראל? מה יקרה

לכל אותם ההמונים שאתם הייתם המנהיגים שלהם והסמל שלהם? הסבל שלכם הובא

לידיעת העולם כולו וההדים חזרו לברית המועצות, ואני יכול להגיד לך שהסבל שלכם

היה אף הוא אקס של חינוך ציוני והיה בו כדי לחזק את המורל. מה יהיה המצב

בקרב הנשארים מעתה ואילך, כאשר שורות המנהיגים הולכות ומידלדלות? האם לדעתך

יש לראות בשחרור הזה ובמתן הרשות לעלות לישראל איזה שהוא צעד פוליטי מצד

השלטונות שם?

האם אתה מאמין שאילו היתה מתקבלת אצל השלטונות הסובייטיים החלטה לאפשר

קיום חיים דתיים ותרבותיים מלאים ליהודים שם, כולל לימוד השפה העברית והתרבות

היהודית, האם זה היה משפיע ומחזק את ה"אידישקייט" בקרב יהודי ברית המועצות?
י. אידלשטיין
אין לי ידיעה מדוייקת על הנעשה בקישינוב. אשר לצ'רנוביץ בשנות ה-70

היתה עליה המונית משם. פני העיר השתנו מאז לגמרי, והיא ריקה עכשיו מיהודים.

מבין היוצאים מאודיסה היה תמיד אחוז הנשירה גבוה מאד, אבל לא כן אצל היוצאים

מצ'רנוביץ. בארץ פגשתי בהרבה חברים מילדות שעלו ארצה מצ'רנוביץ.

אשר לגלסנוסט ולשינויים שחלו בתקופה הזאת, הייתי מציע לכולנו להיות

מאד זהירים בענין זה. כי יחד עם הפתיחות ברוסיה באה גם האנטישמיות, ויש שם

ארגון ניאו נאצי ממש שהתחיל בשבירת מצבות והפך להיות ארגון ניאו נאצי ממש,

עם סיסמאות כמו "תהרגו יהודים ותצילו את רוסיה", ועוד. העובדה שמספר אסירי

ציון הורשו לעלדת היא באמת משמחת מאד, אבל לא צריך לשכוח שבמשך הרבה שנים

אף אחד לא יצא משם. אז אפשר לשחרר כמה סרובניקים ולהתיך לכמה מהם לצאת

מרוסיה, אבל אינם ממהרים כל כך להרשות לכולם לצאת, והם גם מצאו תירוץ טוב

לדבר: סודיות, כל מדינה רוצה לשמור על סודות המדינה, ולכן התירוץ הזה מקובל

בעיני הרבה אנשים, ולבן נוטים לקבל את התירוץ הזה. פשוט לא חושבים שמדובר

באנשים כמו יוסף ביגון, למשל, שלפני למעלה מ-20 שנה עבר איפה שעבד. ועכשיו,

20 שנה אחרי זה איזה סודות הוא כבר יודע? את אותו התירוץ הם נותנים לגבי

אסירי ציון אחרים. לחלק נותנים לצאת, אבל את האחרים מחזיקים בגלל הסיבה

של סודיות אפילו 20 שנה. ואני שואל שאלה פשוטה: אחרי שלא עבדו כבר 20 שנה

והיו במחנה, אילו סודות הם כבר יודעים?

אשר לאידישקייט, סיפרתי לכם כבר על הארגון הניאונאצי, ואני חושש שזה

לא ייגמר בטוב. אני מכיר את המדינה, הייתי בה 30 שנה.
ע. לנדאו
האם אם אנטישמים הרוצים שהיהודים ייצאו מברית המועצות?
י. אדלשטיין
הם לא רוצים שום דבר, אבל ברור שאין להם כוונות חיוביות. הם פשוט לא

רוצים יהודים, הם לא רוצים שיהיה טוב ליהודים, הם אומרים שהסיבה לכך שאין

תרבות רוסית נעוצה ביהודים, אני לא חושב שזה הכיוון שבו צריך לפעול, אין טעם

להקים עוד בית כנסת ברוסיה, עוד תלמוד תורה ועוד בית-ספר יהודי, או קורס נוסף

ללימוד השפה העברית, לא זה הכיוון הנכון, זו הטעות שעושים לפעמים מנהיגים

יהודים המגיעים מארצות הברית, כשהם רואים הישג גדול בעובדה שחמישה בחורים

יהודים יצאו מברית המועצות כדי ללמוד רבנות באמריקה, בתנאי שאחרי שיסיימו את

לימודיהם שם יחזרו לברית המועצות,

אנחנו רואים את הרב במוסקבה, הוא יושב ושותה קוניאק, והוא איננו שומר

מצוות, הוא רב בשביל להופיע בטקס ביחד עם כמרים וכו', ולומר בפומבי כמה טוב

ליהודים בברית המועצות, והוא גם אמר שאלה הטוענים שאידלשטיין נאסר מפני שהיה

שומר מצוות מדברים שטויות-, שהרי כולם יודעים שהוא נאסר מפני שהיה מסומם,

י, ארצי;

מה ניתן לעשות כדי שהיהודים בברית המועצות אכן ישארו יהודים עד לאותו

יום בו יוכלו לצאת משם, ושגם אלה שיחליטו להשאר שם ימשיכו להיות יהודים?
י, אדלשטיין
אין דבר שישמור על יהדותם שלא אלה שלא רוצים לצאת משם. היהודים שלא

רוצים לצאת משם יתבוללו במשך הזמן, אני מצטער לומר זאת, אבל זו האמת,
י, ארצי
היום התפרסמה ידיעה על הוצאתו להורג של פושע מלחמה, מה ידעתם שם על

הטיפול בפושעי מלחמה, ועל המשפט של פושעי מלחמה? האם התפרסמו שם דברים כאלה?
י, אדלשטיין
פורסמו, אבל בצורה מוגבלת, פורסם שהוא אשם בהשמדת אזרחים סובייטיים,

זה כל הסיפור של באבייאר ומינסק, נסעתי עם אשתי פעמיים ביחד עם פעילי

עליה במינסק, ה-9 במאי הוא שם יום הנצחון הרשמי של רוסיה, ובאותו יום כל

החיילים המשותררים הוותיקים לובשים את המדליות שלהם והולכים לבקר את המצבות

ואת המקומות בהם לחמו פעם, באותו יום מתאספים יהודים רבים ממינסק ליד המצבות

ובמקומות בהם נהרגו המון יהודים, גם יהודים שאינם נהגו להופיע שם בעבר

באו השנה

אנחנו נסענו לשם מספר פעמים, הבאנו פרחים וסרט בעברית ובאידיש, בפעם

הראשונה נסעתי לבדי, ובפעם השניה נסעתי עם אשתי, בפעם השלישית ה-קי,ג',בי,

תפסה את אשתי לפני כן ואמרי לה דברים שאני מתבייש לחזור כאן עליהם, הם אמרו

לה מה יעשו לה אם תופיע עוד פעם במינסק ב-9 במאי,

בוודאי שהם רודפים אחרי פושעי מלחמה, הם תופסים אותם ועורכים משפט

גדול, אבל של פושעים אנטיקומוניסטים שגרמו נזק לאזרחים סובייטים, את

דמניוק, למשל, הראו שם בחדשות,
א, שוסטק
איר מגיעות אליכם ידיעות על הטיפול בענין שלכם? מחי יודעים שם על

מה שנעשה בענין שלכם, ומתי אתם מרגישים שאכן מטפלים בעניינכם?



בתקופה מסויימת נהגו לאמץ כאן אסירי ציון. היינו מאמצים אותם ושולחים

להם מכתבים רשמיים. מובן שאף פעם לא קיבלתי תשובה מאותו אסיר ציון שאימצתי,

ואיני יודע אם קיבל את המכתבים שלי או לא. איך הרגשתם בזמן שכאן ובעולם. בעשה

משהו למענכם?
י. אדלשטיין
אפילו לאסיר יש לעתים אפשרות לקבל מכתבים מקרובים, וגם להיפגש עם קרובים

כמו אשתו, ילדים, הורים. במכתבים אפשר לרמוז בדרכים שונות מידע שונה. האמא

שלי במיוחד היתה חזקה ברמזים, עד שאפילו אני התקשיתי לפעמים להבין למה היא

מרמזת. היא נתנה לשמעון פרס שם רוסי וכתבה שהיא שמעה אותו נואם על בתור שאני

מכיר אישית, ומהדברים האלה למדתי על מה שמתרחש. בפגישות שהיו לי עם אשתי

שמעתי ממנה כמובן כל מה שהיא ידעה.

בזמן מסויים הרגשתי בשינוי. היתה תקופה בהיותי במחנה שלא רצי בשום

קשרים אתי. המינהל של המחנה לא רצה אתי דבר. הם אמרו: תוציאו אותו מבאן,

בי הייתי עושה בעיות וגרמתי להם לצורך לכתוב מכתבים בענין שלי לכל מיני

משרדים. ראש המחלקה האופרטיבית קרא לי ואמר לי:תשמע אדלשטיין, בוא נעשה

חוזה שלום בינינו. אתה תגיד לאשתך להקטין קצה את הרעש סביבך בעולם, ואני

מבטיח לך שתקבל את כל זכויות האסיר. השיבותי לו: אף פע0 לא עשיתי המכס עם

אנשי שלומך, ואני גמ לא יכול לתת לאשתי פקודות. היא יודעת יותר טוב ממני

מה לעשות ומה לא לעשות. ועוד אמרתי לו שאשתי אף פעם אינה משקרת, ואם יהיה

לי כל הזכויות אז לא יהיה לה על מה להתלונן והיא לא תתלונן.

מצאתי לנכון לספר לכם את הדברים האלה כדי להצביע על משהו. למרות העובדה

שהם מעמידים פנים כאילו לא איכפת להם מה מדברים ומה חושבים עליהם בעולם, זה

כן איכפת לכם. אין זה אומר שהם משחררים בגלל לחץ, אבל הם בההלט לא רוצים

צרות בגלל לחצים. הם גם לא אוהבים לעבוד, והם יודעים שאם יתנו לאדלשטיין

שוב מכות, אז שלב יצטרכו לכתוב מכתבים ולהסביר שהם לא נתנו לו מכות אלא שהוא

נפל מהעץ ונחבל וכו'.
א. שרסטק
האם זה אופייני לגבי כולם?
י. אדלשטיין
אינני יכול לדבר בשם כולם. לכל אחד יש הסיפור שלו. אבל לאותם אנשים

שאתם דיברתי על הנושא הזה היה סיפור דומה לשלי.
א. שוסטק
האם שמעת שם על אימוץ אסירי ציון על ידי אנשים בארץ?
י. אדלשטיין
בוודאי ששמעתי. שמעתי על זה באמצעות רמזים, או שזה אף הורגש. הרגשנו

ברצון להשתיק דברים מצד השלטונות. מדי יום שמעתי אומרים לי: הגיעו אליך עוד

10 מכתבים מחוץ לארץ, אבל אנחנו לא יכולים לתת לך אותם כי זה אסור. תקבל

אותם אחרי תום המאסר שלך. אצם הידיעה שהגיעו אלי מכתבים היתה השובה לי
ביותר. פעם נאמר לי
ישנו כבר סל מלא עם מכתבים אליך. אין לי כבר מקום

בשביל כל המכתבים האלה.



ס. אדלשטיין;

הם מנסים תמיד לעשות משהו רע, בהתחלה הייתי בקשר עם הרבה נשים של

אסירים, ונוכחתי שהם מנסים תמיד ללחוץ על האדם. אבל באשר הם מקבלים גם

מכתבים וגם צעקות בכל העולם הם בהחלט נסוגים, זה כן משפיע עליהם,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

אני רואה שהלחץ אכן חולל דברים, היו כאלה שסברו ששום רעש לא יעזור,

שמכתבים ומ אבקים לא יעזרו, וכי הרוסים מצפצפים גם על דעת הקהל העולמית, לכן

חשוב לנו כל כך לשמוע כאן שזה פשוט לע כך, ושהדברים כן משפיעים על הרוסים,

חשוב לנו לשמוע דברים אלה כי זה מעודד אותנו להמשיך את המאבק גם בקו הזה,

מעניין לדעת מה חושבים היהודים ברוסיה בנושא הנשירה, ומה הם חושבים על

טיסות ישירות, האם לדעתם צריך לתת אשרות לכל אחד ואחד, או אולי רק לאלה

שיצהירו שהס עולים לישראל? השאלות האלה מעוררות בארץ ויכוח רציני, ילא רק

כארץ אלא גם בארגונים של יהודי ארצות הברית, מה העמדה שלך לגבי הנשירה,

אנשי מפלגת ש"ס ומפ"ם סבורים שכל יהודי הרוצה לצאת מרוסיה ראוי לעזרה

על מנת לצאת משם, ולא חשוב לאן הוא רוצה לנסוע משם, מה חושבים היהודים

ברוסיה בענין זה, רמה אתה חושב על זה? איך צריך להמשיך את המאבק בתוך ברית-

המועצות? האם אתה יכול להציע משהו בענין זה? איך לדעתך צריך להמשיך לנהל

את המאבק בתוך ברית המועצות ומחוצה לה?

י, אדלשטיין;

מובן שענין הנשירה מכאיב לי מאד, אני בטוח שענין הנשירה מסכן את כל

העליה, הרוסים משתמשים בענין הנשירה כדי לתרץ את מעשיהם, נתניהו או פרס

סיפר שבמגעים שלו עם הרוסים הוא נתקל בדבר הזה, כי הריסים אמרו לו: מה אתה

דואג? הרי %90 מהיוצאים מברית המועצות מגיעים לארצות הברית, ולא לישראל,

הם מרבים להשתמש בעובדה הזאת, ואנחנו מגישים להם זאת על מגש של כסף ממש,

בל הזמן מדברים על זה, ומה האלטרנטיבה? לא לעזור להם לצאת משם? האם יותר

טוב שישארו בברית המועצות? אתם לא יכולים לדעת מה פירוש הצלת נפשות,

לא הייתי אף פעם באמריקה, אבל ראיתי סטטיסטיקה של הארגונים היהודיים

שם, והם טוענים כי %7 מהיהודים שבאו לארצות הברית מברית המועצות מקבלים

שם חינוך יהודי באיזו שהיא צורה, כולל ביקור חד שנתי בבית כנסת רפורמי, זאת

אומרת ש-%93 של היהודים שעזבו את ברית המועצות והגיעו לארצות הברית הם

מתבוללים, לדעתי זו היתה המטרה של הנשירה, הם לא הצליחו להתבולל בברית-

המועצות בגלל סעיף' הלאום בתעודת הזהות שלהם, בסעיף הלאום היה כתוב "יהודי",

וזה לא איפשר להם להתבולל, אבל בארצות הברית יש להם יותר אפשרויות לעשות

זאת, ארצות הברית היא מדינה דמוקרטית והם יכולים להתבולל בה בהצלחה,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

האם קיימת סכנה פיסית ליהודים בברית המועצות?

י, אדלשטיין;

כן, בוודאי, עכשיו במיוחד, אם חושבים על הארגון החדש, היום הם שולחים
איומים בנוסח הבא
תאריך המוות שלך הוא זה וזה,



ע. לנדאו;

האם אתה צופה שם פוגרומים בהם ייהרגו אלפי יהודים?

י. אדלשטיין;

אינני יודע, אף אחד לא מבין בדיוק מה מתרחש שם היום. לכל אחד יש

דעה אישית משלו בענין זה. אני טוען שכן קיימת שם סכנה פיסית ליהודים, אבל

באותו זמן אינני בטוח שסכנה כזו לא קיימת גם באמריקה,

עכשיו אני מגיע לנקודה מאד רגישה, יש האומרים שאולי צריך לשלוח הזמנה

רק לאלה שמצהירים שהם עולים לישראל. בקבלת הפנים שנערכה בכנסת נוכחו גם כמה

משמחות שעלו אתנו, אחד מהיושבים הוא חבר שלי מזה זמן רב, הוא הגיש תעודות

שנה לפני שאני הגשתי, עוד בשנת 1978 ורצה לנסוע לאמריקה, אינני יכול לספר לכם

כמה לילות לא ישנתי בגלל ויכוחים שניהלתי אתו בענין זה. אמרתי לו מה אני חושב

עליו ועל אמריקה שלו, והנה סוף סוף ובעזרת הי', ובוודאי לא בזכותי, הוא הפן

להיות פעיל עליה, והוא יושב בארץ עם ילדיו ועם המשפחה שלו, והוא אמר לי שזה

באמת משהי יוצא מן הכלל טוב, ושהוא לא האמין שאי פעם הם יהיו כל כך מאושרים

בחייהם,

מי שמקבל שם הזמנה יכול לצעוק בקול רם שהוא ציוני יותר מהרצל, אבל

אחר כך הוא יכול להגיע בשלום לאמריקה, והיו לנו מקרים לא מעטים כאלה.

אשר לטיסות ישירות, אינני חושב שזה הפתרון לבעיה. יכול להיות שזה יתאים

לאדם שיוצא משם ואינו יודע מראש לאן הוא רוצה לנסוע, אבל אף על פי שזה איננו

הפתרון של הבעיה, זה היה יכול לעזור מבחינה טכנית,

נשאלתי מה דעתם של אחרים בענין זה. זה מספר שנים לא הייתי במוסקבה,

אבל לפני שעזבתי את ברית המועצות נסעתי לשם, כי ניחשתי שבארץ יהיו אנשים שירצו

לשמוע ממני מה הן הדעות השונות סביב הנושא הזה. וכך דיברתי עם פעילי עליה מאד

רציניים על הענין הזה, והם אמרו לי כי הם לא חושבים שטיסה ישירה היא הפתרון,

אבל שזה יעזור מבחינה טכנית. קשה להאמין שמי שרוצה לנסוע לאמריקה ישנה את דעתו

כרגע שיגיע לארץ בטיסה ישירה ויראה אותה ויחליט להשאר בה, אבל אם הוא יידע

שהוא יכול לצאת משם ולהגיע רק לישראל, אז הוא מראש יחשוב על זה ויחליט שאם הוא

כבר מגיע לישראל אז אולי הוא גם יסתדר בה, אני חושב שרבים מפעילי העליה

גם כן חושבים כך,
היו"ר מ. גלזר-תעשה
האם היינו רדצים במצב בו ינחת מטוס עם עולים מברית המועצה בשדה התעופה

בן-גוריון. וחלק מהנוסעים יגיד שהוא לא יורד מהמטוס, ויתלונן על שמכריחים אוהו

לבוא לארץ בעוד שהוא רוצה לנסוע לאמריקה. האם בזאת אנו רוצים? הם יטענו שהמצב

בישראל הוא כמו ברוסיה, וכי מכריחים עולים מברית המועצות לבוא לישראל דווקה,

י, אדלשטיין;

אני לא מאמין שיהיו מקרים רבים כאלה, נכון שיש אנשים שאוהבים ריב

וסכסוסים. והם בוודאי יגיעו לארץ ויופיעו בטלוויזיה ויגידו דברים בנוסח זה.

נכון שפה ושס יהיו מקרים בודדים כאלה, אבל לא אצל הרוב. אני לא חושב שבגלל

מקרים בודדים כאלה כדאי לוותר על הנסיון הזה של טיסה ישירה. זאת דעתי, ואני

יודע שזו גם דעת חברים רבים אחרים.



ע, לנדאו ;

בפגישה שהתקיימה לאחרונה כלונדון העלתה המשלחת הישראלית את הנושא

הזה בכל חריפותו. גם מנהיגי יהודי ארצות הברית דיברו בחריפות רבה נגד הנשירה.

אני לא זוכר שאי פעם נשמעו התבטאויות חריפות כל כך בנושא זה. תמצית הדברים

היתה שנשירה וציונות הם שני הפכים, ושצריך להעמיד את כל מי שרוצה לצאת מברית-
המועצות בפני בחירה
או שהוא עולה לישראל, או שאינו יוצא. לא נאפשר לו להשתמש

במדינת ישראל כאליבי ליציאה מברית המועצות והגירה לארצות הברית.

ישנו דבר שהוא אופייני לקהילה היהודית הרוסית בארץ. אמרנו לכמה מהיהודים

מרוסיה שהנה יש עכשיו שוב עליה מרוסיה, והצענו להם לעשות את אשר עושים היהודים

שבאו לארץ לדרום אפריקה, את אשר עושים העולים מאמריקה בשביל העולים החדשים משם,

ושיקלטו את הבאים מרוסיה. הצענו להם להתארגן לקראת בואם, שהרי הם מכירים יותר

מכל אחד אחר את הסבל שהם עברו, מכיר את ההרגלים שלהם ואת המנטליות שלהם ולכן

יהיה להם קל יותר לקלוט אותם, ולעזור להם, ואז אתה רואה שארגון אחד של יוצאי

רוסיה אינו מכיר בארגון שני של יוצאי רוסיה, ושני ארגונים אלה אינם מכירים

בארגון שלישי. אין אתה רואה מנהיגות בעלת סמכות המקובלת על מספר גדול מספיק של

יוצאי רוסיה כדי שאפשר יהיה להריץ באמצעותו ארגון בעל היקף גדול ורציני, כאשר

אתה שומע דיווחים מרוסיה אתה שומע על מריבות קשות ביותר בין גוף אחד לשני, בין

הקהילה היהודית ובין הפעילים.

אתה, יולי אדלשטיין, מכיר את יהודי רוסיה, אולי תוכל לומר לנו איך אפשר

לדעתך לפתור את הפיצול האיום הזה, את הטינה והיריבות בין גוף אחד לשני,

י. אדלשטיין;

אני אמנם מכיר קצת את הנושא הזה, אבל איני מתמצה בו עדיין במידה כזו

שאדע מי הוא מי, ומי נגד מי, ולכן אינני יכול עדיין לתת תשובה לשאלה הזאת.

יתכן והסיבה למצב הזה נעוצה בחוסר נסיון בחיים דמוקרטיים, בחיים פתוחים,

אתה קרוב לוודאי גדלת באווירה בה שכן שלך מצביע בעד מפלגה אחת, ואתה מצביע

בעד מפלגה שניה, ואין זה אומר שבערב אין אתם יכולים לשבת ביחד על כוס קפה;

ולנהל שיחה ידידותית, ברוסיה זה לא כך. שם אומרים: אם כבר, אז כבר. אם הוא

נגד הדעות שלך, אז אתה צריך לכתוב עליו שהוא משוגע או שהוא סוכן ה-קי.ג'י.בי.

לכל אחד יש חברים והוא בוודאי רוצה לעזור להם, אבל כאשר הוא בטוח

שלחבר שלו יש דעות אחרות בנושא העליה, למשל, הוא חושב שצריך לדחוף אותו הצידה

ולא לאפשר לו להופיע ולהשמיע את הדעות שלו. מדוע? כי זה יכול לגרום נזק, כי

הוא בעל דעוה שונות בענין הטיסה הישירה למשל. זו התשובה שיש לי לשאלות

שנשאלתי, תשובה מעשית אין לי. אינני יודע מה אפשר לעשות בענין זה.
א. ולדמן
אתה הסברת בצורה ברורה את היחס שלך לנשירה, לעומת הצד השני של אחריות

לבאורה להצלת חיים של יהודים, של פיקוח נפש וכו'. אבל הבינותי מדבריך שאין

להתייאש מכל יהודי, ושאם תהיינה טיסות ישירות יש לקוות שאחרי שיגיע לארץ הוא

ירצה להשאר בה. אמרת גם שאינך רואה את עיקר המאבק בקבלת אפשרות לקיום תרבות

יהודית בברית המועצות, בקבלת רשות ללמד עברית, לפתוח בתי כנסה וכו'. לדעתך

זה לא צריך להיות המאבק המרכזי. האם אינך רואה ערך חשוב בכך שהמצב ברוסיה

יהיה כזה שאפשר יהיה ללמוד שם לימודים יהודיים, לימוד הספרות והשפה העברית

מבלי שהדבר יהיה כרוך בסכנה ממשית. כדי ללמוד שם היום את הדברים האלה יש צורך

במסירות נפש יוצאת מן הכלל. האם לא יהיה זה טוב ורצוי שציבור גדול יותר של

יהודים ילמד את הנושאים האלה, או לפחות אחד מהם, ועל ידי כך אפשר שיתקרב

גם לעליה, כפי שזה אמנם קרה לרבים מכם, גם אתה התקרבת לענין העליה אחרי שהתחלה

ללמוד את השפה העברית, על היהדות. וכו'. לא חשבתם על עליה מיד בהתחלה, אלא



התחלתם ללמוד עברית. ואז נדלק איזה ניצוץ. זיכרון מבית סבא וכו' ומתוך כך

תתעוררו אצלכם כוחות שלא ידעתם שהיו אצלכם קודם לבן,

אני מדכר על כך שהשלטרנות הרומיים לא יקחו על הרוצים ללמוד עברית

לעשות זאת ולא יקשו על הרוצים ללמוד יהדות. תרבות יהודית וגו , האם זה

לא נראה לך?
י. אדלשטיין
אם הם יתירו זאת הרי זה יהיה קורס של ה-קי,ג'י.בי. ללימוד השפה העברית"

ט. אדלשטיין;

אני מכירה אנשים שפנו אל השלטונות שם בענין לימוד השפה העברית. ובהתחלה

הם אמרו שכאילו זה אפשרי. אבל אחר כך התברר שזה בהחלט לא בך,

;א.ולדמן;

האם לדעתכם כדאי להאבק על זה?

י. אדלשטיין;

להאבק על מה? אני מניח שהם יפתחו בית ספר עברי, יביאו לשם עתונאים ויראו

לכם להם שאין אף יהודי שרוצה לשלוח את הילדים שלו לבית הספר הזה, קל מאד לפתוח

בית כנסת ברוסיה, לפי החוק די ב-20 אנשים שיבואו אל ההנהלה המקומית ויגידו שהם

רוצים להקים בית כנסת, הם יאפשרו זאת, על פי החוק, אבל מה קורה במציאות?

כאשר באים אנשים ואומרים שהם רוצים בית כנסת, אומרים להם שיבואו בעוד שלושה

ימים, בינתיים עובדים עליהם חזק, אחרי שלושה הימים אף אחד מהיהודים האלה לא

חוזר לבקש בית כנסת, ואז אומר איש ההנהלה; אתם רואים? הם סתם מבלבלים את הראש

כאילו הם רוצים בית כנסת, אבל האמת היא שאין רוצים בזה, ועובדה היא שהם לא

חזרו שוב בענין זה,

ט, אדלשטיין;

אולי כדאי לנסות משהו בכיוון זה, אבל לא צריך להשלות עצמנו להאמין

שיקרה שם נס ושבברית המועצות יוקם מחר בית ספר יהודי. כל הענין ישאר בגדר

מלים ודיבורים בלבד, ולא יותר,
היו"ר מ, גלזר-תעסה
חשוב היה לנו מאד לשמוע את הדברים האלה, כי מהידיעות האחרונות המגיעות

מצטיירת תמונה שונה לגמרי, מעל במת הכנסת שמענו שיש איזה שינוי בברית המועצות

ושמדברים שם על פתיחת בתי ספר יהודיים ו"חדרים", והנה אנו שומעים כאן היום

שכל אלה הם דיבורים בלבד, אבל אולי כדאי בכל זאת לנסות ולראות אם באמת אלה

דיבורים בעלמה,

א, ולדמן;

מר אדלשטיין, בפגישתך עם מר פרס כדאי שתגיד לו את הדברים האלה, כי הוא

אומר את ההיפך מזה,

י, אדלשטיין;

אמרתי בכל הזדמנות שהיתה לי שכל ענין הגלסבוסט הוא סיפור ילדים,



בשיחה שהתקיימה עם שר התרבות של ברית המועצות, אמר השר מיוזמתו הוא

כי הוא יפתח בית כנסת. משחטה כשרה ואף תאטרון יהודי,

י. אדלשטיין;

מי שמעוניין בשחיטה כשרה כרוסיה מוצא את הדרך להשיג זאת, אבל פתיחת

בית ספר יהודי כזה תהיה רב בשביל התיירים, שום דבר רציני לא ייצא מזה,

י, ארצי;

מה מידת נישואי התערובת בברית המועצות? האם יש שיטפון בנישואי תערובת שם?

האם יש משהו העוצר יהודים מנישואין עם גויים?

מה יכול לעשות שם יהודי שאיננו ציוני ואינו רוצה לעלות לישראל הרוצה בכל

זאת ללמוד קצת אידישקייט? האם מתקיימות שם חתונות יהודיות, האם עורבים שם

ברית מילה, והאם עורבים שם קבורה יהודית? אינני מדבר על תפילה שלוש פעמים ביום

אלא על ביצוע מספר טקסים יהודיים המלווים את היהודי מיום לידתו ועד מותו,

י, אדלשטיין;

אשר לנשואי תערבות, הם קיימים, אשתי למשל באה ממשפחה מתבוללת ביותר,

אבל האמא שלה אמרה לה תמיד שלא תתחתן עם גוי, למה? מפני שבאשר , יריבו ביניהם

הוא יקרא לה "יהודונת", נישואים עם גוי קורים בכמה מקומחות, אם אדם צעיר

רוצה להתחן עם גויה, שום דבר לא יפריע לו,

ט, אדלשטיין;

יש גם משפחות יהודיות שהמטרה שלהן היא להתבולל, ומהר ככל האפשר, כדי

שהילדים יירשמו כרוסים, יש לי אה, לא מהאמא שלי , שאמר לי בפירוש כי הוא רוצה

שהילד שלו יהיה לא יהודי, יש יהודים צעירים שבפירוש מעוניינים להתחתן עם לא

יהודים,
י, אדלשטיין
נראה לי שנשואי תערובת הולכים ומתרבים לאחרונה,

י, ארצי;

שמעתי כי ברוסיה לא נהוג שאדם שלא מתכוון לעלות לישראל ושאינו שומר

מצוות יעשה ברית מילה לבן שלו, פרס למקרים בודדים יוצאים מן הכלל,

ע, לנדאו;

האם יש מוהלים ברוסיה?

י, אדלשטיין;

במוסקבה יש מוהל אחד לפחות, אבל ישנם רופאים שעושים את זה, כאשר האב

או הזקנים אומרים את הברכות המתאימות ברגע הנכון, מי שרוצה שיעשו לבנו ברית-

מילה הרבר מתאפשר לו, אין שם תופעה המונית של שמירה על המסורת, סדר פסח

מתנהל במספר משפחות, חוגגים ביחד עם לחם, אבל בכל זאת עושים משהו,



למעשה נערכים סדרי פמה; די רבים, אבל רוב המשתתפים בהם הם סרובניקים

או חברים שהסררבניקים הזמינו.
י, ארצי
האם אינך חושש שאם לא תהיה בקרב היהודים שם קצת אידישקייט לא יהיה

אצלם גם הרצון לעלות לישראל. ואולי גם לא רצון לצאת משם בכלל?
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אני מודה ליולי ולטניה אדלשטיין הנמצאים כאן אתנו היום, אני יודעת

שטניה עברה את בל התקופה הקשה הזאת בסבל לא פחות קשה מזה שאותו סבל יולי,

ואנו מאושרים שהם אתנו כאן היום,

שמענו כאן היום ממקור ראשון דעות בנושאים שמעניינים אותנו מאד,

אני מודה לבם על שבאתם לכאן, ובולנו מאחלים להם קליטה טובה ומהירה, המאבק

שלכם עד כה היה מאבק קשה. אבל המאבק הנוכחי שלכם אף הוא קשה, קשים הם

יסורי הקליטה. אבל אנחנו בטוחים שתעמדו גם במאבק הזה ותוכלו לו,

י, אדלשטיין;

אנחנו מודים לכם מאד,
היו"ר מ, גלזר-תעסה
תודה לכולכם, ישיבה זו נעולה,

(הישיבה נעלה בשעה 13.40 )

קוד המקור של הנתונים