ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 13/01/1987

דיון בנושא; הסכנה לחייו של יוסף ביגון - הצעה לסה"י של חה"כ א' ולדמן

פרוטוקול

 
הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 38

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, י"ב בטבת, התשמ"ז - 13 בינואר, 1987, בשעה 12.00
נ ו כ ח ו
חברי הוועדה; היו"ר מ' גלזר-תעסה

ח' דרוקמן

א' ולדמן

עי לנדאו

מוזמנים ; השר משה ארנס

יי שירן - ראש מחלקת מחקר, לשכת הקשר

די פריטל - המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ

שי בן-צבי - המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ

אי קצוב - המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ

מי מניס - המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ

שי שנהר - הוועד למען יוסף ביגון

חי מרגוליס - הוועד למען יוסף ביגון

ר' ענבר - הוועד למען יוסף ביגון

לי לוברסקי - הוועד למען יוסף ביגון

די פלר - הוועד למען יוסף ביגון

בי אסף - הבר קיבוץ מעגן מיכאל

יי חלמיש - הבר קיבוץ מעגן מיכאל

סי רצהבי - חבר קיבוץ מעגן מיכאל

מי מיכאל - ארגון אסירי ציון

י' לאש - ארגון אסירי ציון

יי שפטינסקי - ארגון אסירי ציון

ר' גבירץ - ארגון ה-35

מי ליפקין - ארגון ה-35

אי גנדלמן - ארגון ה-35

פי גנדלמן - ארגון ה-35

מי נודלר - דובר ארגון הפעולה הישראלית

בי אבני - התאחדות עולי בריה"מ

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה ; שי צהר
סדר היום; דיון בנושא
הסכנה לחייו של יוסף ביגון -

הצעה לסדר-היום של חה"כ אליעזר ולדמן.



דיון בנושא; הסכנה לחייו של יוסף ביגון - הצעה לסה"י של חה"כ א' ולדמן

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתוה את הישיבה ומקדמת בברכה את כל הנוכחים שבאו לקחת חלק

בדיון בנושא החשוב העומד על סדר יומנו. אני מקדמת בברכה מיוהדת את השר ארנס

שנאות להשתתף בדיון שלנו היום. אני מודה גם לחבר הכנסת ולדמן על שהעלה את הנושא

הזה בהצעה לסדר היום בכנסת, והמליאה התלישה להעביר את הדיון בו לוועדת העליה

והקליטה.

אני חושבת שאין צורך להרבות במלים על יוסף ביגון בנוכחות הקהל הנמצא כאן

היום. כמה מהנוכחים כאן מכירים את יוסף ביגון אישית מרוסיה, רבים מכירים אותו

היסב מהסיפול במשך שנים בנושא הזה. הסבל של יוסף ביגון כאדם והסבל שלו כיהודי

וכן הגבורה שהוא מגלה כאדם וכיהודי הם פרק בהיססוריה של העם היהודי, של תולדות

העם היהודי ושל מאבק היהודים על זהות יהודית ורצונם לעלות לישראל.

הוועדה שלנו קיימה דיונים רבים ביהודים יחידים כמו יוסף ביגון, אידה נודל

ועוד, אבל זו הפעם הראשונה שאנחנו דנים בנושא הזה בתוקף הצעה לסדר היום שהועלתה

בכנסת והועברה אלינו. אשמח מאד אם בסופו של הדיון נגיע גם למסקנה באשר לקו פעולה

אפקסיבי ובלתי שגרתי שבו צריך לנקוס.

אני מעבירה את רשות דיבור לחבר הכנסת ולדמן שהעלה את הנושא של יוסף ביגון

בהצעה לסדר היום שהביא בפני הכנסת.

אי ולדמן;

הדבר שעורר אותנו לקיים את הדיון הזה עכשיו במיוחד הוא מצב בריאותו הקשה של

יוסף ביגון שהחמיר לאחרונה. על מצב בריאותו החמור נוסף לאחרונה חחשש שהוא לקה גם

בשחפת. וכל זאת לא רק כתוצאה מתנאי מאסרו הקשים, אלא גם בגלל שביתות הרעב שהוא

מקיים מדי פעם.

אף על פי שאנחנו דואגים לכל אסירי ציון ולכל היהודים בברית המועצות, וגם

בארצות אחרות, מדי פעם יש הכרח להתייחס ולהתמקד באופן מיוחד באיש מסויים בשל מצב

מיוחד בו הוא נתון, וכתוצאה מההתעוררות שנוצרת סביב האיש הזה נוצרת מודעות

וערנות גם למצבם הכללי של כל היהודים בברית המועצות. יתכן מאד שעל ידי יצירת לחץ

מכוון ומרוכז סביב האישיות המסויימת הזאת ניתן יהיה להשיג תוצאות חיוביות לא רק

לגביו אלא גם לגבי כל היהודים בברית המועצות.

אין ספק בכך שיוסף ביגון הוא תופעה מיוחדת. הוא מבליס את השיא של התופעה של

ההתעוררות הציונית-היהודית של יהודי ברית המועצות מהבחינה הציונית וגם מהבחינה

היהודית. במשך שנים רבות הוא היה מורה שחינך למעשה דורות, וגרם להתעוררות יהודית

בכל הנוגע למורשת ישראל ולתהליך של תשובה למורשת ישראל בקרב היהודים שם. יש דבר

נוסף מיוחד ביוסף ביגון, ואולי זה מייחד אותו מהאחרים. ישנם רבים אחרים שנעצרו,

נשפסו והושבו בכלא, ועדיין יושבים שם. יוסף ביגון נשפס וישב בכלא, ואחרי שהשתחרר

מהכלא חזר לפעילות הקודמת שלו והמשיך ללמד עברית, ובשל כך חזר ונשפט בפעם השניה

והושם בפעם השניה בכלא. וכאשר השתחרר בפעם השניה מהכלא שוב חזר ולימד עברית, ואז

נאסר בפעם השלישית ושוב נשפס ונגזר עליו עונש חמור ביותר של ישיבה ממושכת בכלא.

משום כך הוא מהווה דגל למאבק של יהדות ברית המועצות בנושא הזה, דגל שלא ניתן

להנמיכו, לא ניתן לדכאו ולא ניתן להורידו.

אני מרגיש אחריות אישית מיוחדת ליוסף ביגון משום שהיה לי הכבוד לפגוש בו

באביב 981ו, בתקופה הקצרה בה לא היה במאסר,



אני שמח במיוחד על שהשר ארנס משתחף בישיבה הזאת, מאחר והשר ארנס ביקש וקיבל

על עצמו אחריות מיוחדה לנושא של היהודים בברית המועצות והמאבק המתנהל למענם. ואף

כי יתכן ואין זה כל כך פשוט וקל להגיע לגיבוש הצעות מעשיות מיוחדות בענינו של

יוסף ביגון, העדפתי שהנושא שהועלה במליאת הכנסת יידון בוועדת העליה והקליטה

שלה, וזאת בשל כמה סיבות. בין היתר גם משוס שלצערנו הרב לא גדול מספר חברי הכנסת

הבאים לקחת חלק בדיון בנושא חשוב כמו הנושא שלפנינו, וגם משום שהדיון בוועדה הוא

יותר ענייני. הפורם הזה הוא יותר מצומצם ויותר סגור, והשר יוכל לדבר אתנו ביתר

גילוי לב. אשמח מאד לשמוע מכל האנשים המכובדים היושבים כאן, שהם אנשים שיש להם

קשר מיוחד עם הנושא של יהדות ברית המועצות ושל יוסף ביגון במיוחד.

השר מ' ארנס;

השאלה העומדת במרכז המחשבות שלנו ובמרכז הדיון שלנו כאן היום היא מה ניתן

לעשות כדי לשחרר את יוסף ביגון ולאפשר או/ עלייתו לישראל. אני בטוח שאם היתה לאחד

מהנוכחים כאן היום הצעה מעשית של אקט מסויים שאילו עשינו אותו היינו יכולים

לגרום לכך שבישיבה של הוועדה בשבוע הבא יהיה נוכח גם יוסף ביגון, אני בטוח שהוא

לא היה מהסס מלהעלותה לפנינו, ואם היתה זו הצעה פרקטית היינו בוודאי מאמצים

אותנו כולנו פה אחד. אלא שלצערי הרב בנושא כה חשוב וכה קרוב ללבנו אנו חייבים

לדבר באופן כללי וחייבים להודות בצער שאין ביכולתנו להניח על השולחן איזו שהיא

הצעה שתביא עמה את הדבר שאליו כולנו מתפללים.

אני זוכר שבתקופת קום המדינה, כאשר דיברו על יהדות ברית המועצות לאתר מלחמת

העולם השניה, ופה ושם הועלה הרעיון לשלוח שליחים לברית המועצות כדי לנסות לארגן

מחתרת בין יהודי ברית המועצות, היו רבים שטענו כי הדבר הזה הוא פשוט בלתי אפשרי.

אמרו שגם אם נגד הנאצים היתה מחתרת, נגד הבולשביקים לא יכולה לקום מחתרת.

מאוחר יותר ראינו שטעינו כאשר חשבנו כך. ברוסיה הבולשביקית, אחרי עשרות

שנים של שלטון קומוניסטי, השלטון של סטלין, של ברייה, של ה-אנ.ק.וו.ד. של מחנות

ריכוז והסגר ושל הקולגים למיניהם, הדברים התגלו אחרת.

יהדות ברית המועצות היתה מנותקת במשך שנים מהעם היהודי, וחלק מאתנו חשב כי

יהודים אלה אבדו לעם היהודי. אחרי שבשואה איבדנו פיסית חלק גדול מהעם היהודי,

חששנו שבברית המועצות אנחנו מאבדים באופן רוחני חלק גדול נוסף ממה שנשאר מהעם

היהודי. והנה ראינו שאין זה כך. ראינו שהקשר בכל זאת קיים, שהגעגועים קיימים

ושהרצון להתאחד עם העם היהודי ועם ארץ ישראל אף הוא קיים. ראינו שהנכונות לצאת

למאבק למען השג את הדברים האלה קיימת גם בתנאים קשים ביותר, תנאים שקשה לנו לתאר

אותם לעצמנו. בין יהודי ברית המועצות היתה נכונות לפעול במחתרת, להסתכן במאסר

ובישיבנה בבית סוהר, ביציאה לגלות וכו' למען המאבק שזכה להד ולתמיכה של כל העם

היהודי ושל שוחרי התופש בכל העולם. עד שהדברים האלה קרו היו רבים שחשבו שבברית

המועצות הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.

אין מאבק בלי מנהיגים, ויוסף ביגון הוא אחד המנהיגים של המאבק הזה; אין

מאבק בלי מרטירולוגיה, ויוסף ביגון הוא אחד המרטירים של המאבק הזה. ולכן כאשר

אנחנו דורשים, ובצדק, שיפתחו את שערי ברית המועצות בפני כל היהודים שם, ולא רק

בפני יוסף ביגון ולא רק בפני אסירי ציון, ויאפשרו להם לעלות לארץ ישראל, אנחנו

עדיין מרכזים את תשומת-הלב ואת המאמצים על אותם אנשים העומדים בראש המאבק, אותם

אנשים הסובלים גם פיסית ושסכנת חיים נשקפת להם בגלל היותם עומדים בראש המאבק

הזה.

מה עוד ניתן לעשות בענין זה, ולא עשינו, ומה צריכה להיות הגישה של מדינת

ישראל כלפי ברית המועצות? אם אומר שאנחנו חייבים לארגן בעולם הרמת קול זעקה

גדולה שתדרוש מגורבצ'וב ומהקרמלין לשחרר את יהודי ברית המועצות ולהתיר להם לעלות

לארץ, הרי זה דבר מובן מאליו. אלא שלדעתי יש עוד הרבה לעשות בתחום הזה שטרם

עשינו.



יש הטוענים שאזלו רעיונות חדשים בכל הקשור לארגון הפגנות והרמת קול זעקה,

אלא שלדעתי יש עוד דברים שאפשר לעשותם בתתום הזה. אילו נשאלתי אם מאבק הגבורה

המתנהל בתוך ברית המועצות מוצא לו תהודה מתאימה בתוך ישראל, אני לא בטוח אם

הייתי יכול להשיב בחיוב על השאלה הזאת. אלא שעל הנושא הזה כדאי להרחיב את הדיבור

בהזדמנות אחרת, כי זה נושא שראוי לדון בו.

אני רוצה להגיד מספר מלים בקשר לטקטיקה שעל פיה צריכה מדינת ישראל לנהוג

בנושא הזה. ביחסים בין מדינת ישראל ובין השלטון בברית המועצות ישנם שלושה
מרכיבים
האחד - יהדות ברית המועצות, המאבק למען עלייתה לארץ; השני - היחסים

הבילטרליים בין ישראל לברית-המועצות; השלישי - מעמדה של ברית המועצות בתהליך

המדינה במזרח התיכון.

אני סבור שהמרכיב הראשון, יהדות ברית המועצות והמאבק לעלייתה לישראל, הוא

המרכיב הדומיננטי בין המרכיבים. לשאר המרכיבים אין אותה התשיבות שיש למרכיב

הראשון הזה, וכל מהלך שאנחנו שוקלים אם לעשותו או לא לעשותו אנחנו צריכים להציב

לנגד איננו את המרכיב הראשון ולהעריך אם זה יהיה לטובת שחרור יהודי ברית המועצות

או לא. אם צעד מסויים יעזור לשחרור יהודי ברית המועצות כי אז יש לעשותו גם אם

הוא לא יהיה טוב כל כך ליחסים הבילטרליים בין ישראל לברית המועצות וכו'. אם הצעד

המסויים יכול להשפיע לרעה על יהדות ברית המועצות כי אז אין לעשותו. זה צריך

להיות השיקול המכריע בכל היחסים והמגעים שלנו עם ברית המועצות. המרכיב של יהדות

ברית המועצות וטובתה הוא המרכיב הדומיננטי, ואין כל מרכיב אחר שישווה לו

בחשיבותו ובמשקלו.

אם אנחנו מסתכלים על יחסי ישראל-ברית המועצות ועל מדיניות ממשלת ישראל

בנושא זה בראייה הזאת, כי אז יכול להיות מתומצת במשפט אחד הקובע, כי לא תיתכן

נורמליזציה ביחסים בין ישראל לברית-המועצות כל עוד המוני יהודי ברית המועצות

אינם רשאים לעלות לארץ-ישראל. לא יכולים להיות יחסים נורמליים בין מדינת ישראל

לברית-המועצות כל עוד רודפים את יהודי בריה"מ. אלה דברים הנוגדים זה את זה. ואני

אומר את הדברים האלה כי אני שומע גם דיבורים אחרים. לדעתי חשוב שמדינת ישראל,

הממשלה והכנסת יאותתו בצורה חד-משמעית וברורה, לבל תהיינה אי הבנות אצל היושבים

בקרמלין, כי המדיניות שלנו ברורה ביותר והיא קובעת כי כל עוד אין מרשים ליהדות

ברית המועצות לעלות לישראל לא תהיה נורמליזציה של יחסים בין שתי המדינות.

מדי פעם מתעוררת השאלה אם אנחנו צריכים לקיים מגע אם ברית המועצות, או לא.

לפני חצי שנה עמדה לפנינו השאלה הזאת בהקשר למפגש הלסינקי, ואני רוצה להזכיר כי

היוזמה למפגש הזה באה מצד ברית המועצות. המפגש הזה היה מיועד לכאורה לגרום לכך

שממשלת ברית-המועצות ונציגיה יוכלו לעשות אינוונטר של הרכוש הסובייטי בארץ

ישראל. זה היה רצונם של הרוסים. בפנינו עמדה אז השאלה אם אנחנו מוכנים לקיים

מפגש כזה בכדי לסייע להם להשיג את רצונם זה, ובאלו תנאים אנחנו מוכנים לקיים את

המפגש הזה, אם בכלל.

ידוע בוודאי לכל אחד מהנוכחים כאן כי אנחנו הלכנו למפגש הזה, ולא יצא מזה

דבר. לדעתי היתה לנו אז הזדמנות נאותה לומר לברית המועצות כי מפגש כזה לא יוכל

להתקיים אלא אחרי שהם ישחררו את כל אסירי ציון. אני חושב שאילו נקטנו

בטקטיקה הזאת היינו עושים את הדבר הנכון. לפני שאנחנו מוכנים לבוא לקראתם ולאפשר

להם לערוך את האינוונטר של הרכוש של הכנסיה האורטודוכסית בישראל אנחנו דורשים

שהם ישחררו את אסירי ציון.

ובמישור הרגשי, כשאנחנו חושבים על אסירי ציון, על יוסף ביגון ועל רבים

אחרים היושבים במאסר, כדאי שנשאל עצמנו מה עשויה להיות התגובה שלהם, של היושבים

בבית הסוהר בשל היותם מנהיגים את המאבק על שחרור יהדות ברית המועצות, כאשר הם

שומעים שנציגי מדינת ישראל נפגשו עם נציגי ברית המועצות כדי לנהל מו"מ על רכושם

של הסובייטים בישראל.



לצערי הרב לא התקיים בממשלה דיון בנושא הזה לפני שהמשלחת יצאה להלסינקי,

אבל בשאילתה שהעליתי בממשלה ציינתי שכבר קרה בהיסטוריה שלנו שמדינת ישראל שכחה

אסירי ציון, ואני מתכוון לנידוני קהיר, ואסור שכדבר הזה יקרה אצלנו עוד פעם.

אסור שנעשה דבר כלשהו שיצור את הרושם כאילו שכחנו או שאיננו מייחסים את החשיבות

המתאימה לאסירי ציון, וכאילו יש עבורו דברים שהם יותר חשובים מאשר גורל האנשים

האלה. חשוב מאד להקפיד על הדבר הזה.

הדבר היחידי שאני יכול להציע, וזה מעס מאד בהתחשב בסבלו של יוסף ביגון

ובמצבו, זה בתחום המדיניות של ממשלת ישראל כלפי ברית המועצות והיחסים עמה. אני

מציע, איפוא, שכאשר ידובר במפגשים רשמיים בינינו ובין ברית-המועצות קודם לכל

נעלה על סדר-היום אתם את נושא יהודי ברית-המועצות, את הנושא של אסירי ציון ואת

עניינו של יוסף ביגון.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;.

תודה לשר ארנס על הדברים הברורים ששמענו מפיו. אני מקווה שדעתו בנושא זח

תהא גם הדעה הרווחת בין שאר שרי ממשלת ישראל.

נשמע עתה את דברי נציגי הגופים השונים הנוכחים כאן חיום, ולאחר מכן את דברי

חברי-הכנסת.

יעקב שפטינסקי;

אני נציג של ארגון אסירי ציון. רציתי להתייחס במספר מלים לדמותו של יוף

ביגון, ותרשו לי לחלוק על הדעות ששמעתי כאן. גם אני עברתי את אשר עבר יוסף

ביגון, ואני יכול להגיד לכם שאילו היה יוסף ביגון בארץ אני חושב שחוא לא היה

מסכים עם כל הדברים ששמענו כאן היום. אני חושב שיוסף ביגון היה אומר: תעזבו

אותי בשקס ותילחמו עבור דבר חשוב ביותר, על מתן לגיטימציה להוראת השפה העברית

בברית המועצות.

אני הייתי מורה ולימדתי את השפה העברית בברית המועצות. בגלל הדבר הזה

נאסרתי ונשפטתי. מתן לגיטימציה ללימוד השפה העברית בבריה"מ זה דבר חשוב מאד

בשביל כל היהודים שם ובמיוחד בשביל הדור הצעיר, כי השפה היא הדבר המשותף לכל העם

היהודי באשר הוא. בברית המועצות נמצא חלק גדול של העם היהודי והוא מנותק מהעם

בגלל זה שאינו יוע את השפה העברית. הרוסים מבינים את הדבר הזה היסב. חם אסרו

ושפטו את ביגון לא מפני שהוא ציוני, אלא מפני שהוא מורה לעברית, דבר שהם

רואים כמסוכן יותר מכל דבר אחר.

עיקר המאבק צריך להיות על השגת הדבר שאותו ניסה יוסף ביגון להשיג, ושאותו

הוא רואה כדבר החשוב ביותר. כל המאמצים של הממשלה ושל כל העם צריכים להיות

מכוונים לללחוץ על השלטון הסובייטי להתיר הוראת השפה העברית ברוסיה, כדי שאפשר

יהיה ללמד את הדור הצעיר את השפה העברית. הצעירים שילמדו את השפה העברית יתקרבו

אל היהדות והמורשת היהודית, יתקרבו אלינו, ואז יהיה גם גל עליה כזה שקשה לכם

לתארו לעצמכם. צריך להלחם על מה שיוסף ביגון חלם עליו, על מתן אישור להוראת השפה

העברית בברית המועצות. זה המאבק העיקרי של יוסף ביגון, וזה צריך להיות גם המאבק

העיקרי שלנו.

סעדיה רצהבי;

אני חבר קיבוץ מעגן מיכאל שאימץ את יוסף ביגון. אני רואה את יוסף ביגון

כסמל למאבק של תרבות ולשון יהודית בת אלפי שנים הנאבקת על קיומה. אני רואה את

יוסף ביגון כסמל של גיבור יהודי המחרף את נפשו על מסרה נעלה זו.

כמי שמייצג ישוב קסן, קיבוץ מעגן מיכאל, המייצג לדעתי את כלל עם ישראל,

הייתי עושה כל שאפשר לעשות כדי לנסות לשחרר את יוסף ביגון. אני יודע שבידינו

כלים מעסים ולא יעילים לעשות זאת, אבל יש בידינו דבר אחד חשוב וגדול, וזו אמונה

ורצון אדיר, המאפיינים גם את יוסף ביגון במאבקו למען התרבות היהודית וקיומו של

העם היהודי בכלל. אני חושב שבכוח האמונה הזאת אפשר לחדור דרך חומות ולשחרר את

יוסף ביגון.



ה"אני מאמין" שלי כיהודי הוא שכל ישראל ערבים זה לזה. זו לדעתי מהות

היהדות. ואם לא ננצל את הכלל הזה של כל ישראל ערבים זה לזה ולא נשלת יד להוציא

את יוסף מהבור, מה אנחנו?

בן-ציון אסף?

איננו מרימים את קול זעקתנו על המדיניות הגבוהה, שאיננה ענין לטיפולנו, אלא

כביטוי אגואיסטי של אדם הקרוב לעצמו, בחינת עניי עירך קודמים. אנהנו מריבים קול

זעקה בהיותנו מתוסכלים כאשר בעיני הרוה שלנו אנתנו רואים איך האח המאומץ של

קיבוצנו, החבר יוסף ביגון, נמק בכלאו. אם נטפל בנושאים רבים וכלליים, שהם השובים

מאד ללא ספק, מי יודע מה יהא על יוסף ביגון? איך אומרים אצלנו? - עד שתבוא

הנחמה, תצא הנשמה. מזה אנהנו הוששים. אנהנו הרדים מאד לגורלו הפיסי, הבריאותי

והקיומי של חברנו יוסף ביגון, ולכן באנו לכאן כדי לצעוק ולזעוק: הצילו את יוסף

ביגון.

אני מציע שתיבחר ועדה מצומצמת שעבודתה תצטמצם בנקודה המסויימת הזאת של הצלת

יוסף ביגון, כי קיבוץ מעגן מיכאל שהוא ביתו של יוסף ביגון , חרד לגורלו ולשלומו

של החבר הזה. זה חמש שנים שאננו עושים כל שביכולתנו לעשות למען שתרורו של יוסף

ביגון, ובין היתר אנחנו עומדים בקשר טלפוני עם אינה רעייתו, שולחים חבילות במידה

והדבר אפשרי, שולהים מכתבים וכו. אבל כל הדברים האלה הם, תסלחו לי על הביטוי,

בבחינת "קאלטע קומפרעסן" - רטיות קרות.

יש לנו בקשה-תביעה. אנחנו מוכנים לעשות כל מה שתטילו עלינו ובלבד שתתנו קצה

חבל להצלתו של האיש הזה שעל ערכו ועל חשיבותו סיפרו, מספרים ועוד יספרו.

מיכאל נודלר;

היכרתי את יוסף ביגון משנת 1973. באותה שנה התחלנו הוא ואני ללמד במוסקבה,

ושיתפנו פעולה עד למאסרו הראשון. הוא נעצר לראשונה ב-3 במרס 1977. באותו יום ממש

עמדה להתקיים בביתו הצגת פורים הראשונה במוסקבה, ואני עמדתי בראש ההכנות למסיבה

הזאת. באותו יום ממש הוא נעצר, ואחר כך נשפט.

פגשתי את יוסף ביגון שוב כאשר חזר אחרי מאסרו הראשון. באותו ערב נפלא בו

חזר הביתה החלפנו חוויות וזכרונות. אני מעלה את האיש הזה על המדרגה הגבוהה ביותר

שישנה, ואסביר גם מדוע. נכון שיש פעילים רבים בין יהודי ברית המועצות, וכולם

עושים את מלאכתם בגבורה, אבל ביגון הוא בהחלט הראשון בין הראשונים, וזה בוודאי

ידוע לכולכם.

הדברים שאמר כאן כבוד השר אופייניים מאד, לצערנו הרב, כאשר אין בהם הצבעה

על איזו שהיא טקטיקה, איזו שהיא אסטרטגיה. אני יכול לציין שלמרות ריבוי במספר

הארגונים הקיימים והפועלים היום בשטח אף אחד מהם לא עוסק באסטרטגיה. אני חושב

שהדבר נובע מכך שממשלת ישראל שעדיין יכולה לעסוק באסטרטגיה איננה עוסקת בזה לא

רק בכל הקשור ליוסף ביגון ולאסירי ציון, אלא גם בכל הנוגע לבעיה של עלייתם של

יהודי ברית המועצות.

מצערת מאד העובדה שעדיין אין בממשלה שלנו שר מיוחד האחראי לנושא הזה. זו

תופעה מעוותת. ישנם דברים פחותים בחשיבותם שזכו לשר מיוחד האחראי להם, ואילו

לטיפול בנושא חשוב כמו זה של יהדות ברית המועצות אין בממשלה שר מיוחד. זאת ועוד:

הממשלה איננה מקיימת דיונים בנושא יהדות ברית המועצות. חברי הממשלה מצטרפים

תמיד לעצרות השונות ולהפגנות למיניהן למען יהדות ברית המועצות וגם מצהירים

בהפגנות אלה שהם עומדים לצדם של יהודי בריה"מ וכו', אבל רבים מהפעילים כבר חדלו

להאמין להצהרות האלה. כי מצד אהד באות ההכרזות היפות ביותר שאפשר בכלל לשמוע,

אבל מהצד השני איננו שומעים בכלי התקשורת שהממשלה באמצעות שריה ושליחיה מעלו! את

נושא יהודי ברית המועצות בכל מפגש בינלאומי ובכל פורום מתאים אחר. איננו שומעים

על כך שבהסכם בינלאומי בין מדינת ישראל למדינה אחרת, או שבכינון יחסים

דיפלומטיים עם המדינות השונות הוכנס איזה שהוא סעיף, או אפילו חצי סעיף, המעיד

על כך שמדינת ישראל אכן דואגת לגורלה של יהדות ברית המועצות. הדבר הזח מטיל ספק

בנכונות הדברים שאנחנו שומעים מדי פעם מפי שרי הממשלה.



בדברים שאמר כאן כבוד השר היה כדי להטעות קצת את הציבור, כיוון שדעותיו של

כבוד השר מהוות דעת מיעוט בממשלה. זכורה לנו עמדתו של השר ארנס לפני פגישת

הלסינקי, כאשר הוא דיבר על הצורך להתנות דברים מסויימים בזמן השיתות שלנו עם

הרוטים, אלא שקולו בענין זה היה קול בודד בממשלה.

אני מציע שמוועדת העליה והקליטה של הכנטת תצא קריאה אל הממשלה לקיים לאלתר

דיון בבעיית יהודי ברית-המועצות, למנות שר מיוחדת שיהיה אחראי לנושא זה ולהתתיל

לטפל ולתכנן אטטרטגיות איך אנתנו משתררים את כל היהודים של ברית המועצות, את

אטירי ציון ואת יוטף ביגון במיותד.

ע. לנדאו;

האם לארגון שאתה חבר בו, מר נודלר, יש איזו שהיא אטטרטגיה בענין זה? האם

אתה מוכן להציג בפנינו עכשיואטטרטגיה חדשה שטרם הוצעה עד עתה?

מיכאל נודלר;

אם הדבר הזה יוטל על הארגון שלנו אנחנו נהיה כמובן מוכנים לעשות זאת בלי

תשלום, ובלבד שתהיה לנו ההרגשה שיהיו מוכנים לקבל את המלצותינו ואת הצעותינו.

ציינתי שבכל הטכם בינלאומי שעושה מדינת ישראל עם מדינות אחרות, ובכל כנט

בינלאומי בו משתתפים נציגים רשמיים של מדינת יראל וכו' הם חייבים להעלות את נושא

יהודי ברית המועצות בצורה ברורה ביותר.

רות גבירץ;

אני רוצה להצטרף לדברים שאמר כטן מר מיכאל נודלר. אנחנו התתלנו בפעולה

מסויימת בענין זה, ואול עכשיו הזמן וזה המקום לבקש מהיושבים כאן, ובראש וראשונה

מחברי-הכנסת הנוכחים כאן, להצטרף אלינו. אנתנו ארגנו בין 70 ל-80 עורכי-דין

שהתחילו לטפל ולהכין את התיקים שיוצאו בהלטינקי ובווינה. ביקשנו גם מחברי-כנטת

לכתוב מכתבים ולצרף אותם לתיקים אלה, וכן ללחוץ על הנציגים בווינה ובהלטינקי

להטביל שם כי מבחינה חוקית אין המדינות השונות מקיימות את כל ההטכמים ואת כל

האמנות המתייחסות לנושא זכויות האדם והאזרח.

אנחנו חושבים שיש עוד הרבה דברים שניתן לעשותם בנושא זה, ואנחנו מבקשים

מחברי-כנטת נוטפים להצטרף לעבודה תשובה זו. אולי אפשר יהיה לארגן ועדה של

חברי-כנסת שתעבוד בשיתוף פעולה אתנו. אנחנו יכולים לשלוח מכתבים וטלגרמות

נוטפים, כי אנחנו מאמינים שאפשר להמשיך ללחוץ בכיוון זה וחשוב מאד לצרף כוחות

נוטפים לעבודה משותפת. יש עדיין חברי-כנטת רבים שלא הצטרפו לפעולה הזאת ושאינם

עוזרים לנו במעשה הזה. חשוב לנו מאד שרבים נוטפים יצטרפו, כי הלחץ שלוחצים הרבים

יכול לעזור יותר. הלחץ יכול להתבטא במשלוח מכתבים, בניהול שיחות טלפוניות,

בחתימה על עצומות ועוד ועוד. כל הדברים האלה מביאים את הנושא לתודעת הציבור

הרחב. אנחנו רוצים להמשיך במלוא המרץ עבודתנו, ואנחנו מבקשים את עזרתכם הפעילה.

אני רוצה להוטיף כי אנחנו מתכננים פגישה של חברי-כנטת עם משפחות מטורבי

עליה ביחד עם עורכי הדין המטפלים בתיקים השונים, ועם אנשי ה-35. הפגישה מתוכננת

ל-0ו בפברואר. אנחנו ממשיכים, כאמור, במלאכה, ואנחנו מבקשים את עזרתכם.

שמואל בן-צבי;

קיבלנו עשרות פניות מאנשים שרצו להשתתף בישיבה הזאת, והדבר הזה מראה לנו כי

הנושא של יוטף ביגון הפך להיות עכשיו הטמל למאבק למען יהודי ברית המועצות. כאשר

מדברים על המאבק הזה מזכירים קודם לכל את יוטף ביגון. במשך שנים מהווים יוטף

ביגון, אידה נודל ואתרים טמל בולט למאבק למען יהדות ברית המועצות.



בישיבה הקודמת של ועדת העליה והקליטה של הכנסת התקבלה החלטה מאד חשובה

בענין המאבק למען עליה מברית המועצות. המאבק הזה מהווה למעשה את מהות המאבק למען

לימוד השפה העברית בבריה"מ, המאבק למען הוראת התרבות היהודית ולמען קיום קשר בין

מדינת ישראל ליהודים בברית המועצות.

קשה להציע ברגע זה תכניות קונקרטיות להשגת המטרה. יתכן שטוב היה אילו כל

ארגון היה מעלה הצעות קונקרטיות בענין זה, אלא שנושא זה מצריך דיון נפרד בפני

עצמו. המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות חושבת שהיה זה טוב אם כל

הארגונים יפעלו ביחד למען הענין הזה, וששום דבר צדדי לא ישפיע על המאבק למען

יהודי ברית המועצות. ישנו ועד למען יוטף ביגון שהוא היוזם של המאבק הזה, והוא

צריך לקבל את העזרה של כל הארגונים, ואז הוא יהיה חזק יותר ויוכל לפעול בצורה

אפקטיבית וטובה יותר.

אם אחרי הישיבה .הזאת נוכל להתאחד, לתכנן דברים ולפעול ביחד ולעשות פעולה

משותפת למען יוסף ביגון ולמען יהודי ברית המועצות, אני בטוח שגם נצליח.
חיים מרגוליט
אני מטכים לדברים שאמר כאן קודמי, ובעצם אנחנו עושים עכשיו עוול ליוטף

ביגון כשאנו דנים בגורלו, בעוד שבעיני יוטף ביגון הנושא החשוב ביותר שלמען השגתו

צריך להלחם הוא נושא הוראת השפה העברית בברית המועצות ברשות.

כולנו מדברים על עליה, כולנו מדברים על אנטישמיות בברית המועצות. וצריך

למעשה להזכיר את העובדה הפשוטה שללא יהודים לא תהא גם עליה. כי פשוט אין עליה

בלי יהודים, ואין יהודים בלי יהדות. ואינני מתכוון ליהדות במובן הצר של המלה,

כמו דת וכו', אלא ליהדות במובן הרחב של המלה, הכולל ידיעת ההיסטוריה של העם

היהודי, הכרת התרבות שלו, ובראש וראשונה ידיעת השפה שהיא הקשר והגשר לעם היהודי.

כל אלה יוצרים את היהודי הגא ביהדותו. את הדבר הזה, ועוד דברים רבים, לימד אותי

יוטף ביגון, שהיה לי הכבוד להיות בין תלמידיו.

יוטף ביגון נשפט שלוש פעמים מפני שלימד את השפה העברית. שלושה משפטים היו

לו, והוא נשפט ל-7ו שנים של שלילת חירותו. הגלות הראשונה שלו נמשכה שנתיים; שלוש

שנים נמשכה הגלות השניה, ובמשפט השלישי שלו נשפט למאטר למשך 2ו שנה על פי טעיף

שבו שופטים על הפשעים החמורים ביותר נגד השלטון והמדינה בברית המועצות, טעיף 70

שדן בתעמולה אנטי-טובייטית.

לנגד עינינו מתבצעת פעולת שמד ממש. יתכן והמלה הזאת קשורה בזכרון הלאומי

שלנו בשואה הנוראה שארעה לשליש של עם ישראל, אבל עלינו לזכור כי ברוטיה מתגורר

החלק הששי של העם היהודי, ואם היהודים החיים ברוטיה לא ידעו את השפה העברית ואת

ההיטטוריה והתרבות היהודית כי אז פשוט לא יהיו עוד יהודים בברית המועצות.

יוטף ביגון טען כי מה שמתרחש בפועל למיעוט היהודי בברית המועצות זה שמד

רוחני. 125 פעילי העליה שם, וביניהם יוטף ביגון, נטשה, אזרך, אברמוביץ ועוד

רבים אחרים, הסכימו בשנת 1981 כי מה שמתרחש בברית המועצות בענין הזה הוא שמד

רוחני, ועל זה שפטו את יוטף ביגון.

ליוטף ביגון היתה תעודה המטמיכה אותו ללמד עברית. את התעודה נתן לו ארגון

אמריקאי, ובשל כך מאשימים אותו שם בפעולה אנטי-טובייטית. נכון שאחד היטודות של

היהדות היא הקביעה שישראל ערבים זה לזה, אבל לא פחות חשוב מזה הוא היסוד של

פדיון שבועיים. אמר פעם השר רבין כי המדינה מרגישה מחוייבות רבה לצעיר אותו היא

שולחת לקרב, וזה דבר מובן. המדינה שולחת חייל לקרב, ואם החייל נפל בשבי האויב

חייבת המדינה לדאוג לשלומו ולשחרורו. והרי מצבו של יוטף ביגון דומה. גם הוא נפל

בשבי.



אסרו את יוסף ביגון בפעם הראשונה ושפטו אותו למאסר. הוא חזר ממקום גלותו,

ומיד חזר להורות את השפה העברית. אפשר להבין בהחלט אסירי ציון אחרים שנאסרו

ונשפטו ואחרי שחזרו לבתיהם ישבו בשקט. לא כן עשה יוסף ביגון. הוא חזר והתייצב

מיד להמשיך להורות את השפה העברית. וכך נאסר ונשפט בפעם השנייה. אחרי ריצוי

העונש שהוטל עליו בפעם השניה הוא שוחרר ושוב חזר לקרב. הוא מחבר קובץ מאמרים על

יסודות היהדות במובן הרחב של המלה, ושוב נפל בשבי.

אם אנחנו לא נדאג לשבויים שלנו, לאלה היושבים בכלא, לאלה המנהלים את המאבק

הגדול, יהיה זה בלתי מוסרי, וזה גם יזיק לכל המאבק, במיוחד לאחר מותו הטרגי של

מרצ'נקו שנפטר כתוצאה משביתת רעב ממושכת שקיים בבית הכלא, באותו בית כלא בו יושב

יוסף ביגון.

אין לנו ידיעות ברורות בקשר לגורלו של יוסף ביגון. זה שנה וחצי שאין מרשים

לאשתו לבקרו, וזה בהחלט בניגוד לחוק בברית המועצות. יתכן שיש להם מה להסתיר ולכן

אין מתירים לה לבקרו. אנחנו כן יודעים שהוא סובל מאי ספיקת עורק הלב, מחלה

שיכולה להפסיק, חלילה, בכל רגע את חייו של מי שסובל ממנה.

הייתי רוצה לקרוא באזניכם חלק ממכתב ששלחה אשתו של יוסף ביגון ליצחק נבון

ב-ו' בתמוז, יום אחד אחרי יום הולדתו של יוסף ביגון שהוא הי בתמוז, שחל בשבת.
במכתבה היא כותבת את הדברים הבאים
"לבעלי יוסף ביגון מלאו 54 שנים. זה הוא יום ההולדת הרביעי שהוא ציין בכלא.

ביום הולדתו ה-51 הוא היה כלוא בכלא ולדימיר. שנה תמימה נמשכה החקירה שאמורה

היתה להוכיח את הבלתי ניתן להוכחה. לימוד עברית, חקר תרבות עברית, מאבק למען

עליה חופשית לישראל הוגדרו כפעולות החותרות תחת המשטר הסובייטי. על פשע זה נידון

בעלי לשלילת חרותו למשך 12 שנים.

יום הודלתו ה-52 עבר עליו בכלא הפנימי של מחנה 36 בפלך פרם, שם קיים שביתת

רעב במשך חודשיים כמחאה על שהחרימו את כיפתו וסידור התפילה שלו ושללו זכותו

להפגש עמי. ב-23 באפריל הוא הועבר לצינוק למשך 15 יום, וב-8 במאי - לכלא הפנימי

למשך מחצית השנה על שניהל "תעמולה ציונית". תעמולה זו מצאה ביטוייה בכך שהוא

כיבד זכרם של היהודים, קורבנות השואה.

יום הולדתו "המאושר" ביותר בכלא היה במלאות לו 53 שנים. שבועיים לפני כן,

ב-24 ביוני נתאפשר לו סוף סוף לראות את אשתו ובנו באשנב כלא צ'יסטופול ולשוחח

אתם בוכחות סוהר.

כיום, ביום הודלתו ה-54 הוא נתון בבידוד גמור. מאז פברואר 1986 לא קבלנו

ממנו מלה כתובה. אין אנו יודעים מה מצבו. כיום יוסף הוא אזרח ישראל מאז 1972.

עבורו אין זה דבר פורמלי אלא דרך חיים. עוד בהיותו בכלא ולדימיר הוא החל ללמוד

אידיש ללא אביזרי לימוד וללא מילון אידיש-רוסי אשר אין מוציאים לאור ברוסיה זה

שנים רבות. הוא המשיך בלימוד גרמנית והחל לחבר מילון אידיש-רוסית.

ממחנה 36 (הגרוע במחנות פלך פרם) לא קיבלנו אף לא מכתב אחד במשך 5 חודשים.

הסוהרים החרימו אצלו עשר מחברות, פרי עמל של שנתיים.

ב-22 באפריל 1980 "קול ישראל" שידר מכתב גלוי של יוסף אל שר החינוך

והתרבות בישראל. היום אני היא הפונה אליך: בריאותו של בלי החמירה, מצבו קשה, אך

לא עלה בידי השלטונות לשבור את רוחו, לאלצו להתכחש לדעותיו. הנני מבקשת ממך

לעשות כל אשר לאל ידך למען שיחרורו של בעלי, כדי לאפשר לו לשוב למולדתו, אל עמו,

שם יוכל להמשיך בפעילותו שהיא טעם חייו: לימוד תורת ישראל ופיתוחה". אנחנו

חייבים לדאוג לחיי האיש האציל הזה. הפעולה שיכולה להציל את חייו היא באמצעות

הדיפלומטיה ברמה הגבוהה ביותר, כמו זו שהצילה את אנטול ש'רנסקי.



מטרת הפגישה שלנו היא גם להראות לרוסים שאנחנו זוכרים את יוסף ביגון,

שאנחנו דואגים לו ורוצים בשחרורו. בימים הקרובים תבקר בארץ משלחת של ועד השלום

הרוסי, והיא תבקר גם בכנסת כאורחיהם של חברי כנסת שהתארחו אצלם ברוסיה. רק לפני

10 ימים נוכח חבר הכנסת דדי צוקר בהפגנה המונית של ססודנסים יהודים החרדים

לשלומו של יוסף ביגון ודורשים להציל את חייו, ולא יתכן שעכשיו תתקיים פגישה בין

חברי כנסת ובין חברי המשלחת של הוועד למען השלום הרוסי מבלי שיובהר לחברי המשלחת

הזאת שאנחנו דואגים לשלומו ולמצב בריאותו של ביגון.

אני יודע שמספר חברי כנסת יפגשו עם חברי המשלחת הזאת, ואני מבקש שחברי

הכנסת יבהירו להם שאנחנו רוצים את האדם הזה חי, שמצב בריאותו של יוסף ביגון חשוב

לנו מאד, ושאנחנו רוצים לראותו חופשי ובארץ.

ירמיהו שירן;

באשר לפעילות שנעשית בעולם למען יוסף ביגון, אני מתפלא על כמה מהדברים

שנאמרו כאן, המעידים על כך שאינם יודעים מה עושים שגרירי מדינת ישראל במדינות

השונות בנושא יהדות ברית המועצות. אני קורא את כל החומר הקשור בנושא הזה ואני

יכול להגיד לכם שהשגרירים של מדינת שראל עושים דברים רבים בנושא יהדות ברית

המועצות, אלא שהדברים האלה אינם מקבלים פרסום, ולדעתי בצדק כך.

נעשתה בעולם פעילות רבה מאד למען יהודי ברית המועצות בכלל, ולמען יוסף

ביגון בפרט, והפעילות היא אפקטיבית יותר, גם על ברית המועצות, כאשר היא נעשית

כפעילות ספונטנית ומקומית, ולא כל כך כפעילות שנעשית על פי דרישתה של מדינת

ישראל או של הנציגויות של מדינת ישראל.

אני חושב שהפעילות הנעשית בעולם למען יוסף ביגון, אחרי שלושה משפטים בהם

הוא עמד לדין ונשפט, היא ענפה ביותר. בכל ארץ מערבית, באמריקה הלטינית, באירופה,

בצפון אמריקה ובאוסטרליה יש ועדות הפועלות למען יהודי ברית המועצות, ושמו של

יוטף ביגון מופיע בראש הרשימה שם. ומדינות אירופה

ישנה רשימה של אסירי ציון, רשימה של מורים לעברית, רשימה של מדענים. יוסף

ביגון מתאים ומופיע בכל אחת מהרשימות האלה. כאשר מבצעים איזו שהיא פעילוח למעןן

יהודי ברית המועצות שמו של יוסף ביגון מופיע בראש הרשימה ובכותרות גדולות. ובכל

זאת יש כמה פעולות מיוחדות שאולי כדאי להזכירן, מפני שלא זכו לפרסום הנאות בארץ.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמר כאן מר נודלר ולציין כי הנציגים של מדינת

ישראל מתבטאים בנושא יהדות ברית-המועצות בפני כל העולם לפחות שלוש פעמים בשנה.

הם עושים זאת בוועדה באומות המאוחדות בניו-יורק, בוועדה לזכויות האדם בג'נבה

ובוועדה להגנת מיעוטים ומניעת אפליה המתכנטת מדי קיץ. כאשר מדברים על לימוד

השפה העברית, כאשר היינו עדים לגל מאטרים של מורים לעברית, מעלים את שמו של יוטף

ביגוןן ומפרטים את אשר נעשה לו. זה לא משאיר מקום לטפק באשר לבמות הרבות

והשונות בעולם שעליהן מעלה מדינת ישראל, באמצעות נציגי השונים, את המאבק למען

יהודי ברית המועצות, ולמען יוטף ביגון.

יש גם פעולות מטויימות שמדינת ישראל היתה קשורה בהן לכאורה והשתפה בהן

במידה מטויימת. כמו למשל הפעילות בארגון אונטקו, כאשר הקובלנה הראשונה בעניינו

של יוסף ביגון הועלתה בשנת 1080 על ידי הAEMRICAN JEWISE COMMITTEE-, וחודשה

בשנת 1983. בקיץ האחרון חתמה קבוצה של מדענים צרפתים, חתני פרס נובל, על קובלה

נוספת. זה הניע את מנכ"ל אונסקי, מר ליבו, לשלוח מכתב לסובייטים בעניינו של

ביגון. בקיץ האחרון הוא גם הביע בפני המדענים הצרפתים את זעמו על כך שהטובייטים

לא ענו לו, ואמר כי הוא מתכונן לפנות אליהם שוב בנושא של יוטף ביגון.

אני יכול לספר לכם על פעולה נוספת, קצת יוצאת דופן, שנעשתה בארגון

הבינלאומי לעבודה. הפעלנו שם את הקשרים שלנו באמצעות ההסתדרות שפנתה אל הפדרציה

של האיגודים המקצועיים והגשנו קובלנה נגד אפליה לרעה של יהודים בברית המועצות

בנושא התעסוקה, על שמפטרים יהודים ברגע שהם מגישים בקשות לעלות ארצח, על שאין

להם שם בחירה חופשית של מקום עבודה, על שאנשים פוחדים לשמש מורים לעברית וכוי.



אני מקווה שהדברים הנאמרים כאן היום לא ייצאו הוזוצה, אלא ישארו אצל

הנוכחים. אני רוצה לספר על עוד מספר דברים שנעשו. במשך שנים ניסינו להפעיל

בנושא הזה את הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. הם ניסו להסביר לנו שהם מטפלים

באסירי מלחמה, ושאסיר כמו יוסף ביגון אינו נכנס למסגרת הטיפול שלהם. אחרי חילופי

דברים רבים הם התליטו סוף סוף לפעול גם בנושא של יוסף ביגון. ראש הארגון הזה פנה

לפני כ-7 שבועות אל הסובייטים עם רשימה של אסירי ציון שמצב בריאותם מעורר דאגה

רבה, ומשום מה צירף גם את שמו של מרצ'נסקו שאיננו יהודי. הוא קיבל מהרוסים

תשובה מרגיעה, שמצבם של כל האסירים שברשימה סביר, וכי אין סיבה לדאגה שהוא גילה

לגבי מצב בריאותם. סמוך לקבלת מכתב התשובה הזה הגיעה הידיעה כי מרצ'נקו מת

בבית-הכלא. דבר זה הטיל כמובן ספק במהימנות התשובה של הרוסים, וראש ארגון הצלב

האדום יפנה אליהם שוב באותו ענין.

היהודי האמריקני, בעליו של ה-.S.B.C, המועצות ומתקבל על ידי

גורבצ'וב, והוא קיבל מהאנשים שלנו בארצות הברית תדרוך בקשר לנושאים שהוא התבקש

להעלות בשיחתו עם גורבציוב, החרד מאד ליחסי הציבור שלו. הוא נתבקש להסביר

לגורבצ'וב כי ברית המועצות לא תוכל לשפר את תדמיתה בארצות הברית כל עוד יוסף

ביגון ואסירי ציון נוספים יושבים במאסר ואינם רשאים לצאת את ברית המועצות, וכל

עוד היחס של הרוסים כלפי היהודים שם לא ישתפר.

יש לי רשימות על הפעילויות השונות המתקיימות למען יוסף ביגון, ואני מוכן

להעמיד אותן לרשות כל מי שירצה לעבור עליהן. במשרד מעדכנים עכשיו את הדו"ח על

יוסף ביגון.

היו"ר מ' גלזר-יתעסה;

אודה לך אם תוכל להעביר לחברי הוועדה את הרשימה הזאת.
די פריטל
נדמה לי כי אבטא את רגשות כולנו אם אומר שישנה מבוכה באשר לדרך הנכונה

להצלתו של ביגון. טבעי הדבר שבתקופה של מנוחה כל ארגון צריך לעשות את אשר

ביכולתו לעשות במישור האישי להצלתו של יוסף ביגון. אבל טוב עשה השר ארנס שהביא

את הנושא של הצלת יוסף ביגון לרמה אסטרטגית והעלה רעיונות אסטרטגיים. אני רוצה

להאמין כי באחד הימים, כאשר יוסף ביגון, יגיע ארצה, הוא ישמח על כך שבזמן הדיון

על הצלתו היו חילופי דעות באשר לאסטרטגיה המתאימח למאבק למען יהודי ברית

המועצות.

אני רוצה להגיד לשר ארנס ולמר נודלר במיותד, שהיתה אסטרטגיה שהסתמכה על

הציר וושינגטון-מוסקבה, בהנחה כי טוב שהדבר יהיה בציר האמריקני-סובייטי. אנחנו

לא נצטרך לשלם מחיר בטחוני, ויהודים מגיעים בינתיים ארצה. ואכן, עד לשנת 1976

האסטרטגיה הזאת הוכיחה את עצמה, ו-80 אלף יהודים עלו ארצה. ובסך הכל היו 1500

נושרים. אלא שאחר כך השתנו הדברים, ולא אכנס עכשיו לפרטים הידועים לכל.

עכשיו אנחנו נמצאים במצב של קפאון, ועלינו לבדוק אם יש אופציה אחרת. הייתי

אומר שהאפציה היא בדו-שיח ישראלי-סובייטי. אינני יכול להביא דברים מוגדרים, אבל

אני יכול להביא דברים של אנשים שכן עסקו באסטרטגיה . אני מתכוון להמלצות קבוצת

הדיון של חוקרים ופעילים משנת 1985.

בהמלצה מסי 1 נאמר: חרף הבעיות הקשות שבפניהן ניצבת ממשלת ישראל בתחום

הכלכלה, הביטחון והחברה, עליה לפועל באופן נמרץ להגנה על יהודי ברית המועצות

ולעלייתם ארצה. פעולה זו פירושה מימוש זכותה וובתה של המדינה היהודית להגנה על

קבוצות יהודיות הנתונות לרדיפות. מאבק זה יכול לשמש גם אתגר לאומי-ממלכתי

שההתמודדות עמו תלכד את שורות העם היושב בציון ואף בגולה.

המלצה מסי 2 אומרת: כדי לעמוד על מהות הנסיבות המשתנות בזירה הבינלאומית

והסובייטית הפנימית כאחת, נחוצה בדיקה מתמדת של היבטיה השונים של הבעיה, תוך

עירנות ונכונות לשידוד מערכות בתפיסות יסוד. יתכן מצב שבו כללים שנשמרו בהקפדה

בעבר מתוך מצב נתון לא יהיו תקפים עוד.



בהמלצה מס' 4 נאמר: סימנים מעידים על אפשרות של התחזקות הדו-שיח

הסובייטי-ישראלי, לרבות נכונות סובייטית לדון לראשונה עם ישראל על היבטים כלשהם

של גורל יהודי ברית המועצות. נוכח רמזים לרצונם של שלטונות ברית המועצות להוציא

את הנושא היהודי משיחותיהם עם המימשל האמריקאי, יש לבחון אפשרות של הידברות

סובייטית-ישראלית מחוץ למסגרת הדו-שיח הסובייטי-אמריקאי ובהשלמה לו, שבאורח זה

תופחת התלות בנכונותו של מימשל ארצות הברית לשלם מחיר פוליטי בעד יציאת היהודים.

אני מציע לכם לקרוא את כל ההמלצות, וכן אני ממליץ לבדוק כל אפשרות של

אופציה חדשה ומיצוי הדיפלומטיה הישראלית.

יי לאש!

אני רוצה להפנות את דברי אל נציג משרד החוץ, כי נוצר אצלי הרושם כאילו

הגישה של המשרד היא זו של השתקה, של שמירה על שקט. כאשר התארגנו בשנת 1969

לפעולה למען יהודי ברית המועצה היתה הגישה הרשמית גישה של שמירה על שקט, לבל

נרגיז את הדוב הרוסי הגדול. וגם היום שמעתי כאן נימה דומה מפיו של נציג משרד

החוץ. אפשר לסכם שכל הפעילות של משרד החוץ לא הביאה לשום תוצאה חיובית. צריך

איפוא למצוא דרכים חדשות להשלמת הפעילות של משרד החוץ.

אינני נגד פעילות חשאית, כאשר היא דרושה וכאשר היא טובה, אבל אין ספק שיש

להוטיף עליה גם פעילות מסוג אחר למען חזק את הפעילות החשאית. כאשר אנשים יבואו

לדבר עם ברית המועצות ומאחורי גבם תהא תמיכה חזקה של יהודים בישראל וברחבי העולם

כולו, אני בטוח שלדבריהם תהא השפעה חזקה יותר ומשמעות עמוקה יותר.

כאשר מעלים את עניינו של יוסף ביגון מציגים אותו כסמל למאבק למען החייאת

השפה העברית והתודעה היהודית, אבל יחד עם זה אין לשכוח את העובדה שנשקפת סכנה

לחייו. צריך לשלב את המאבק הציבורי הכללי בארץ ובעולם במאבק למען הצלתו של יוסף

ביגון ושל אנשים נוספים. הייתי מציע קודם כל להשתדל לא לפצל את העבודה בין

ועדות רבות. זה לא יביא תועלת לענין עצמו.

יוסף חלמיש!

אני מציע שנערוך הפגנות ענקיות בארץ, נדאג לפרסומים גדולים בעתונות, ובאותו

זמן ירימו גם ידידינו בארצות הברית ובארצות אחרות ברחבי העולם את נס המאבק למען

יהדות ברית המועצות. אני חושב שמתקפה רבתי כזו בכל רחבי העולם עשויה להשפיע.

יש להקים ועדה מצומצת שתנווט את המאבק למען הצלת יוסף ביגון.

ע' לנדאו!

נציגות של ועד השלום הסובייטי מבקרת בארץ. לדעתי חשוב שכל הארגונים המטפלים

בנושא יהדות ברית המועצות ילוו את נציגי ועד השלום ויבהירו להם כי אין

נורמליזציה בלי רפטריאציה. הם צריכים להבין שאנחנו רוצים בשלום, אלא שאין סיכוי

להשיג זאת בלא פתרון הבעיה של יהדות ברית המועצות, בלי שחרורו של יוסף ביגון ושל

אסירי ציון נוספים וכיוצא באלה דברים.

כאשר מדברים על הפגנות חשוב גם לתכנן אותן. עד היום מצטערים אנשי אלון

שבות, ביניהם אנשי הועד למען אדלשטיין, על שלא זרקו ביצים על אנשי הוועד למען

השלום כאשר יצאו מרחוב אחד העם 10 בתל אביב, הבנין של רקי"ח.



באשר למאבק הכללי אין לי אלא לתמוך באסטרטגיה שהציעו השר ארנס ומר נודלר.

גם אני וזושב שהממשלה צריכה למנות שר מיוחד לנושא זה, וצריכה לקבוע מדיניות

מתאימה לטיפול בנושא הזה.

א. ולדמן;

עוררו כאן את השאלה כיצד היה מרגיש יוסף ביגון אילו ידע באיזה הקשר אנתנו

דנים כאן בענין שלו. יוסף ביגון הוא יהודי המצטיין במסירות נפש, וגם אם אולי לא

היה לו נעים כל כך שדנים בו אישית, אני בטוח שהוא היה מבין שזה עשוי לעזור לענין

יהדות ברית המועצות ולכן לא היה מתנגד לזה. הוא ישמח לכל התעוררות סביב הענין של

יהודי ברית-המועצות בארץ ובעולם. ואם השם שלו ומצבו המיוחד יכולים לעזור לעורר

את הנושא של יהדות ברית המועצות ולקדמו, אני בטוח שזה יהיה לשביעת רצונו.

שמעתי מנציג לשפת הקשר כל מה שנעשה בפורומים בינלאומיים בכל ונוגע לבעיית

יהודי ברית-המועצות, ויש כמובן לברך על כך, וכולנו מסכימים שיש להמשיך בעשייה

הזאת. אבל אני מבקש שלא נשלה את עצמנו כאילו הדברים האלה עושים רושם כלשהו על

ברית-המועצות. צריך אמנם להמשיך לעשות את כל הדברים האלה, כי אסור להרשות שהענין

הזה יירד מעל סדר היום, אבל יש לעשות הרבה יותר מכפי שנעשה, ובין היתר יש לעשות

את אשר מציע מר נודלר ולדאוג לכך שבהסכמים בינלאומיים ייכלל סעיף מיוחד בענין

יהדות ברית המועצות, גם כשאנחנו יודעים מה ערכם של הפורומים הבינלאומיים

למיניהם, עד כמה הם מחייבים ועד כמה הדברים הנאמרים שם חשובים בעיני מישהו.

אין ספק ©מדינת ישראל צריכה להיות ראש חץ במאבק הזה למען יהודי בריה"מ, ולא

צריך להסתיר את הדבר הזה. איננו צריכים להיות מעונינים בכך שאצל הרוסים יווצר

הרושם כאילו מדינת יראל אינה מעורבת בפעילות הענפה והשונה למען יהדות ברית

המועצות, ושלמעשה האמריקאים הם העומדים בראש המאבק. יחד עם זאת איננו שוללים

דיפלומטיה שקטה בכל מקום שניתן להפעיל אותה ביעילות. אבל צריך להיות ברור לכל

שישראל היא שצריכה לעמוד במרכז המאבק, שאם לא כן אפשר יהיה להביא לשחרורו של

אסיר זה או אחר, לשחרורם של בודדים במספר, כאשר סנטור אחד יתערב אישית בעניינו

של פלוני, וסנטור שני יתערב אישית בעניינו של אלמוני. והרי אנחנו רוצים בפתרון

כללי יותר, ולכן אני חוזר ואומר כי בראש המאבק הזה צריכה לעמוד מדינת ישראל.

אני רוצה להעלות מספר הצעות. ראשית, להעמיד את הנושא של יוסף ביגון בראש

סדר היום שלנו, של מדינת ישראל, של הכנסת ושל הממשלה. קודם כל מפני שהוא באמת

נתון כיום בסכנת חיים, והדבר היחידי שיכול להציל יהודי הנתון בסכנה כזו היא

ההתראה מפני הסכנה הנשקפת לחייו. כי אם לא מצביעים על כך שמצבו הקשה ידוע בכל

העולם, ספק אם הרוסים יעשו דבר למענו. כי כאשר לא ידוע ברבים מצבו הקשה של האסיר

אצלם אין הם מוטרדים כל כך ממצבו החמור של אותו אסיר. לכן חשוב שהם יידעו כי

מצבו הקשה של ביגון ידוע בכל רחבי העולם, ושכולם רואים בם את האחראים למה שיקרה

אתו.

ההצעה השניה היא שמדינת ישראל תטיל את האחריות לנושא יהדות בריה"מ על

שר מיוחד בממשלה. השר ארנס אמנם קיבל על עצמו לטפל בנושא, אבל אם התפקיד הזה

יוטל על שר בממשלה כתפקיד ייחודי שלו, תהיה לזה השפעה פסיכולוגית גם כלפי

היהודים בבריה"מ וגם כלפי העולם כולו.

ועוד אני מציע, שהוועדה תקבל החלטה לגבי הדברים שהעלה כאן השר ארנס, שכל

מגע או קשר עם שלטונות ברית-המועצות יהיו מותנים בשחרורם של אסירי ציון ובדיון

עם הרוסים על פתיחת שערי בריה"מ בפני יהודים הרוצים לעלות ארצה, וזה כולל כמובן

גם את השלבים המקדימים עליה, כמו חינוך לתרבות יהודית, לימוד השפה העברית וכוי.

בכל פעילות רצינית יותר יש גם סכנה, ואם לא נהיה מוכנים להסתכן כמו שגם

היהודים שם מוכנים ואף מסתכנים, כי אז אני חושש מאד שלא נשיג דבר.



דוד פריטל;

אם הכנסת חושבת שהנושא של יוסף ביגון ראוי לדיון מיוחד, אני מציע שחברי

הכנסת יפעלו בכיוון זה בכל פורום ובל הזדמנות מתאימה. ישנם כידוע ארגונים

פרלמנטריים עולמיים שונים שאפשר לפעול בין חבריהם. בארגון ה-.V.P.I ישנם גם

נציגים של הכנסת.. אז אם הכנסת חושבת שהיא יכולה להעביר שם החלטה בנושא של יוסף

ביגון, נשמח מאד אם תעשה זאת. לכנסת יש קשרים עם הפרלמנט האירופאי, אז מדוע לא

תפעל להעביר גם שם החלטה בענין יוסף ביגון? את אותו הדבר היא צריכה לעשות גם

במועצת אירופה ובכל פגישה עם חברי פרלמנטים אחרים. אלא שזו צריכה להיות פעולה

ממשית, מעבר לסתם דיונים.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני חושבת שמיותר לציין כאן שהנושא של יהודי ברית-המועצות הוא נושא המוסכם

על דעת כולנו, וכולנו מחפשים את הדרכים הטובות ביותר לטיפול בנושא הזה.

כולנו מכירים את שני אפיקי הפעולה של מדינת ישראל, אם זה במישור הפרלמנטרי

הנעשה באמצעות הממשלה ושליחיה עולם, ואם זה במישור הציבורי. אין ספק שיש שינוי

במדיניות הממשלה בנושא זה, ואין שום הגבלה על פעילות ציבורית של כל הארגונים

המטפלים בנושא. שדה הפעולה פתוח למעשה, וגם בזה אני רואה שינוי במדיניות. מצב

כזה לא היה קיים לפני 17 או 15 שנה, כאשר סברנו שהדברים בתחום זה צריכים להעשות

בשקט ובהסתר. ביום עושים את כל הפעולות האלה לעיני כל וברעש גדול, ואני מקווה

שפעולות אלה אכן יניבו תוצאות חיוביות.

אין ספק בכך שמדינת ישראל חייבת להיות במרכז המאבק. הנושא הזה מועלה בכנסת

בהזדמנויות רבות, באמצעות שאילתות אל השרים ובאמצעות הצעות לסדר חיום, והכנסת

מרבה לעסוק בנושא הזה. צר לי על שהדבר לא מקבל את הכיסוי המתאים ואת הביטוי

, הנכון בכלי התקשורת שלנו. אמנם נכון שהנוכחות באולם המליאה איננה גדולה כאשר

דנים שם בנושא יהדות ברית המועצות, אבל גם נושאים אחרים אינם זוכים לנוכחות

גדולה יותר של חברי כנסת. אני רוצה להבהיר שנוכחות קטנה אינה מצביעה על כך

שהנושא הנדון אינו מעניין את חברי הכנסת.

אני רוצה להגיד למר שנהר שהדברים שעליהם הוא דיבר אכן נעשים. גם הוועדה

שלנו עושה את הדברים האלה, ואני יכולה להביע שוב את צערי על כך שהדברים אינם

מגיעים לכלל ביטוי באמצעי התקשורת שלנו.

אני מקבלת את הטענה שהמאבק למען יוסף ביגון צריך להיות גם המאבק למען קבלת

רשות להורות את השפה העברית ואת התרבות היהודית בברית המועצות. זה מאבק לגיטימי

שצריך ללחום אותו, מה גם שמותר לעשות את הדברים האלה על פי החוקה שלהם, ובאוסרם

זאת ם מפירים למעשה את חוקה שלהם.

ההצעה בדבר הקמת ועדה מיוחדת נראית לי, אבל אנ נו עוד נשקול את הדבר. אני

מקבלת את הגישה של מר מרגוליס הרואה את יוסף ביגון כשבוי מלחמה. השפה והתרבות

היהודית הם למעשה אמצעי הזהות של העם היהודי, כמו ששפה תרבות של כל עם אחר היא

אמצעי הזהות של אותו עם. ועל כך למעשה לוחם יוסף ביגון שאפשר לראותו כאסיר שבוי

מלחמה. אני סומכת על המוח היהודי שיידע לנתב זאת מבחינה משפטית. אני רואה בזה

גישה שיכולה להציק לרוסים בנקודות שעליהן אין להם מענה.

יוסף חלמיש;

רציתי רק להזכיר כי מדי יום יש שידורים בשפה העברית ממוסקבה, שפה שהם אמרו

עליה שהיא קונטר-רבולוציונית.
היו"ר מי גלזר-תעסה
לקום ולומר בבית משפט ברוסיה את המלים "אני מבקש מתורגן, כי אני מדבר

עברית" זה מעשה גבורה שאי דוגמתו. אין ספק כי זה גם אמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה,

שמדליק את הוער שלנו למאבק למען יהודי ברית-המועצות.



אנחנו יודעים שבזמן הקרוב יתקיים כנס מדענים, ואני חושבת שסדר היום של הכנס

הזה צריך לכלול גם סעיף על יוסף ביגון, שהרי הוא מתמטיקאי נודע.

י שירן;

זה אכן מתוכנן כך.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני רוצה להודות לכל המשתתפים בדיון הזה אני מאמינה שביחד נפעל בכל הדרכים

האפשריות להשגת המטרה. לפני שאני נועלת את הישיבה אני רוצה לומר למר פריטל כמה

מלים על החומר הטוב שהם מוציאים. החומר מאיר עיניים ממש, והוא לעזר רב בעיקר

למחנכים ולאנשים הפועלים בנושא הזה. על כך מגיעה לכם תודה, וברכה ועידוד להמשך

העבודה הטובה בעתיד.

דוד פריטל;

הקובץ החדש, שיופיע בסוף החודש, יהיה מוקדש ליוסף ביגון.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

הוועדה החליטה לדרוש מינויו של שר לענייני יהודי ברית המועצות, שהרי מדובר

בכ-2 מליון יהודים, בתפוצה השלישית בגודלה בעולם. אנחנו חוששים שללא פעולה

מתאימה! אין ודאות בהמשך קיומם של יהודים בברית המועצות. לכן נראה לנו חשוב כל כך

ששר מיוחד יטפל בנושא הזה, והוועדה אכן המליצה על מינויו של שר כזה. אני מקווה

שהממשלה תאות לעשות כן. אנחנו המלצנו על מינויו של השר ארנס כשר לענייני יהודי

ברית המועצות.

השר מ. ארנס;

אני מסכים לדברי הסיכום של יושבת-ראש הוועדה ולדברים שאמר חה"כ ולדמן. יש

מספר שאלות בתתום האסטרטגיה שראויות לדיון בוועדה הזאת, כי אלה הן שאלות

קרדינליות. אחת השאלות היא אם צריך לנסות לארגן את פעולות המחאה ואת ההפגנות

הבינלאומיות כאילו הן ספונטניות וכאין אין להן קשר ישיר עם ישראל ועם ממשלת

ישראל, או אולי עדיף לארגן אותן כך שיהיה ברור ומובן לכל כי מוקד הפעילות שלהן

הוא במדינת ישראל ובממשלתה. זו בהחלט שאלה קרדינלית שכדאי להקדיש לה תשומת לב

רצינית. אני שותף לדעת יושבת-ראש הוועדה בענין זה, אף שאני יודע שלאנשים העוסקים

בנושא הזה יש דעות שונות בענין. אני מציע שהוועדה תטפל בנושא זה ותסכם מסקנות

לגביו.

הועלתה כאן שאלה שגם היא קרדינלית ביותר, שאולי נוכל להתקדם לקראת השגת

היעדים שלנו על ידי קיום שיחות ומגעים עם ברית המועצות, ויתכן אפילו על ידי

ויתורים מדיניים שתמורתם נקבל ויתורים מצד הקרמלין בכל הקשור ליציאתם של יחידים

מברית המועצות. אין ספק כי זו שאלה קרדינלית בעלת חשיבות עליונה, ואני מניח שאתם

יודעים גם מה הדעה שלי בענין זה. לי ברור, גם מתוך שיחות שהיו לי עם נציגים של

ברית המועצות, שהם חשים כי הם עשו משגה חמור כאשר הם ניתקו את יחסיהם עם ישראל,

והם מחפשים היום הכשר אצל מדינת ישראל. אסור לתת להם את ההכשר שבו הם כל כך

רוצים אלא אם נקבל את התמורה המלאה לכך, קרי; שחרורם של יהודי ברית המועצות

ואפשרות להעלותם ארצה. אני מבין שיש דעות שונות בנדון, וחשוב ללכן את הנושא הזה

לפני שמגיעים למסקנות.

הופתעתי לשמוע על בואה של משלחת של ועד השלום לביקור בארץ, אני מבין

שהמשלוזת הזאת היא אורחת של מספר חברי כנסת. כדאי אולי להשקיע מחשבה ולחשוב איך

לארח את חברי המשלחת כאשר יגיעו.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני מודה שוב לכל הנוכחים, נועלת בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.00)

קוד המקור של הנתונים