הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 78

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, כ"ט בחשון התשמ"ז - 12.86. ו - בשעה 12.00

נ כ ח ו;

חברי הוועדה! מ' גלזר-תעסה - יו"ר

אי ולדמן

עי לנדאו

ני רז

אי שוסטק

מוזמנים! ארז ביטון

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה! ע' הירשפלד

סדר-היום! מסר אישי מהיהדות במוסקבה - המשורר ארז ביטון.



מסר אישי מהיהדות במוסקבה - המשורר ארז ביטון

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתות את הישיבה, שהיא ישיבה לא רגילה. לפני כמה חודשים אירתנו

אמנים ואנשי תיאטרון, והפעם אני שמתה לארת את ארז ביטון, שכולנו מכירים אותו

מתלון הראווה של "מעריב", אבל אנתנו שמתים לראות אותך בינינו פנים אל פנים.

מר ביטון יצא כשלית "מעריב" לברית-המועצות בימים הנוראים, שהה שם תקופה

מסויימת והוא מלא רשמים. הוא נפגש עם ראש הממשלה ועם עוד אנשים רמי מעלה, וכפי

שהוא אמר לל, הוא הרגיש שהוא רצה להעביר חלק מהרשמים, הרגשות והתחושות, לחברי

הוועדה.

חברי הוועדה שיושבים אתנו הם תברי-הכנסת אליעזר שוסטק ונחמן רז. מאחר

שחבר-הכנסת שוסטק יצטרך לעזוב אותנו בעוד כרבע שעה לישיבה של נשיאות הכנסת, אקצר

בדברי הפתיחה ואני מוסרת את רשות הדיבור למר ביטון. בבקשה.

אי ביטון!

אני שמת מאד שנמצאים כאן בין השאר גם איש חינוך וגם סגן יושב-ראש הכנסת.

יש לי מסר אישי מיהדות רוסיה, מאותם עשרות מסורבי עליה שפגשתי בלילות קרים,

גם בבתיהם וגם ברחובות, עם רשם-קול, מפחד המאזינים, וגם במלון. יש להם מסר אישי

לחברי הכנסת, לממשל הישראלי. קודם-כל הם מוסרים הרבה תודה. יש גם עדויות

מוקלטות שהבאתי אתי. באחד הקטעים מוזכרים חברי-הכנסת בשמותיהם, עם הערכה לפעלם

בשנים האחרונות, לנמרצות ולתוקף היותר מודגש של הציבוריות הישראלית, ובראשם

הכנסת והממשלה בנושא יהדות ברית-המועצות.

אני יצאתי כשליח "מעריב" לימים נוראים למוסקבה. היתה לי הזדמנות חצי פרטית

לצאת עם משלחת שח-מט ולהיות המסקר התקשורתי של המשלחת, ובעקבות זאת קבלתי ויזה.

השארתי את החברים הישראלים לשתק שח ואני שמתי נפשי בכפי. הייתי מצוייד עם כמה

מספרי טלפונים של פעילי-מטורבי עליה, והופתעתי לראות קודם-כל את הפער בין התרדות

והפתדים שניתבו אותי כאן לאפשרויות מפגש בכלל עם יהודים שם. אחד הדברים

הראשונים שנתבקשתי למסור כאן גם לגורמים המתדרכים את המגיעים לרוסיה הוא פשוט לא

לפחד. לא לפחד לקחת כתבי-עט, כתבים בעברית. אדרבה, לקתת תומר ככל שניתן, מפני

שיש שם רעב עצום לכל דבר שיש בו ריח של יהדות. כי יש שם הגבלה כמעט מותלטת על

מוצרים רוחניים בעברית, או דברים שמזכירים יהדות.

הם לא מחרימים את זה?

אי ביטון;

לי, למשל, לא בדקו את המזוודות בכניסה. עשו לי קשיים ביציאה, אבל היות

והיינו משלחת רשמית, השלטונות עשו הכל כדי להנעים לנו את זמננו, כדי ליצור דימוי

חיובי של ברית-המועצות. היהודים שם אמרו: אפילו אם השלטונות ישימו יד על

המזוודות הללו ועל התומר הכתוב, מה כבר הם יכולים לעשות? במקרה הגרוע ביותר הם

יכולים להחרים אותם. הרי לבית-סוהר לא יכניסו אתכם יש עין צופיה, רואים מה

שקורה.

החרדות והפחדים המוגזמים הללו גורמים לא פעם מצב שישראלים טובים ויהודים

טובים מאמריקה או ממקומות אחרים, שמגיעים לרוסיה, פשוט נמנעים מלפגוש יהודים, או

שעושים את זה במשורה וביד קמוצה, ופשוט מחמיצים הזדמנות גדולה להכיר פנים אל

פנים את אחת התופעות המופלאות, לדעתי, שקיימות היום בקיום היהודי. דהיינו,

ציבור גדל והולך של מאות דוברי עברית במוסקבה, בלנינגרז- ובמקומות אחרים. למעלה

מ-50 מורים מלמדים עברית. העברית הפכה ללשון שנלמדת באורת סיסתמטי ומסודר. יש

בית-ספר לילדים בימי ראשון משעה 10 בבוקר עד 5 אחה"צ, בהם הילדים לומדים מורשת



יהדות בשפה העברית.

א' שוסטק;

יש להם ספלים?

אי ביטון;

יש להם מעט ספרים, אבל הם מצלמים בעצמם את הספרים. היות ואין להם אפשרות

להדפיס, הם לוקוזים ספר, מצלמים אותו ומעבירים את הצילומים מיד ליד. לפעמים יש

להם ספרים מאד מצחיקים שאנחנו לא היינו משתמשים בהם כאן למטרה של לימוד מסודר.

אבל במקרה הגיע ספר מסוים וכמוצאי שלל רב הם מצלמים אותו ומעבירים אותו מיד ליד,

וכך הם משננים את השפה העברית.

אי ולדמן!

חומש ורש"י יש להם בוודאי.

אי ביטון;

כן. יש התעוררות יהודית. יש גם חזרה ליהדות ולמורשת. הם גם הציעו לי

לשים לב לעובדה שלמרות שיש זרמים דתיים מסורתיים בצד אנשים שאינם מגדירים עצמם

כיהודים דתיים, אף-על-פי-כן קיים שיתוף-פעולה רוחני-עברי מאד מאד מבורך בין

הזרמים השונים. אין שם קיטוב בין יהדויות. יש שם יהדות אחת, עברית אחת והם

מנסים להסתופף תחת הכנפיים הללו הקרויות יהדות. ובאמת היה מפעים לראות את

התחיה הרוחנית הזאת, אצל יהודים שדווקא מצויים בהגבלה.

הם מוסרים שיש התרופפות-מה בלחץ של השלטונות, וכראיה הם מביאים את העובדה

שבשעתו היו כ-24 אסירי ציון וכעת יש 12. הנוהג הנואל של השלטונות בשעתו היה

שברגע שמשחררים אסיר ציון אחד, ממלאים את מיכסת האסירים. העובדה שהיום אינם

מכניסים אסירים במקום אלה שהם שיחררו משמשת ראיית-מה ליהודים שיש התרופפות כלשהי

במעשי הדיכוי של השלטונות. יש גם איזו שהיא הרגשה שעומד להתרחש משהו חיובי, אבל

הריאליסטים שביניהם אמרו לי שאולי זה קצת למראית-עין. אולי המבחן האמיתי של

השלטונות הוא בפתיחת שערי העליה עצמם, דהיינו באפשרות לתת אפשרוח לכל יהודי

שרוצה לעלות אכן לעלות לישראל.

הבאתי אתי קלטת שבה הם הזכירו שמות חברי-כנסת אחדים והם מדגישים באמת את

החיוב שבנסיון להעמיד כנושא מרכזי של ההוויה הישראלית היום את הנושא היהודי של

ברית-המועצות.

אני אישית עברתי חוויה. במפגש כזה עם היהודים שם אתה מתאהב מחדש בשפה

העברית ובמורשת היהודית. אתה מתאהב מחדש אפילו במדינת ישראל. עם כל הרעשים,

המהומות והתיסכולים שיש במנת-חיינו היום-יומיים, אתה אץ-רץ להגיע הנה. הם מחכים

כל הזמן על מזוודות, מבחינה רגשית לפחות, מבחינת ציפיה להגיע הנה.

הם דבקו בנו, הישראלים, בוודאי ביום הכפורים ובסוכות, בבית-כנסת שהיה מלא

מפה לפה. בין 5,000 ל-6,000 מתפללים צעירים יהודים בני 17 - 18 דבקו בנו,

בישראליות שלנו, בעבריות שלנו. אתה כאילו עובר איזו שהיא חגיגה פנימית של

התעוררות, של תחיה. המושג ציונות מקבל מימד חיוני, מימד רענן, חדש.

אני הרגשתי ומרגיש חובה לחזר על הפתחים אפילו כאן ולהביא את דברם של יהודי

ברית-המועצות. הם רוצים לעלות. נכון, יש רבים שרוצים להגר לארצות-הברית, בעיקר

אנשים קשי-יום מאוקראינה, שם יש אנטישמיות עצומה. לא נכונה הגירסה הטוענת

שיהודי בריה"מ זוכים ליחס שווה לזה שאותו מקבל אזרוז סובייטי אחר. נפגשתי עם

קרוב ל-80 מסורבי עליה, כולם דוברי עברית, וכולם ללא יוצא הכלל מדגישים שיהודי,

באשר הוא יהודי, גם אם יש ניצוצות של נעורות פה ושם, בכל-זאת עצם עובדת היהדות

מגבילה את האדם להגיע להגשמה עצמית. כל שכן במקומות שבהם האנטישמיות מושרשת

ועוברת מדור לדור, כמו באוקראינה או בקייב. לצערנו, לא מעט מהיהודים הללו



באוקראינה רוצים להגיע דווקא לארצות-הברית. מציאות הנשירה מכבידה מאד, גם רגשית

וגם מעשית, על היהודים שרוצים לעלות למדינת ישראל, הסברה, שיש לה סימוכין היא,

שקיימים מאות אלפי יהודים שרוצים לעלות לארץ-ישראל. עשרות אלפי יהודים נרשמו

וקבלו סירוב. יש אלפים רבים שלא בקשו עליה, מפני שהם חוששים מיהס השלטונות.

אדם שמגיש בקשה לעליה והוא מסורב, הוא מיד נכנס לקטגוריה של הטרדה, של מישהו

שמנשלים אותו מעבודתו.

רוב מסורבי העליה שפגשתי הם ביסודם אנשי מקצוע מובהקים ובכירים במקום

עבודתם. פגשתי, למשל, יהודי יקר בשם יגאל גורביץ, והוא סיפר לי בתדווה שהוא

עובד כפועל נקיון 3 שעות ביום ברחובות מוסקבה. מקצועו מהנדס תלל, אבל מאז שהגיש

בקשה לעליה וקיבל סירוב, הוא עבר הסבה מקצועית ממעבדת חלל לטאטא רחובות במוסקבה.

אני נדהמתי מהרוח הטובה של קבלת הדברים. הוא אמר: אני שמח בחלקי כעובד נקיון,

מפני שאני עושח עבודה מצויינת. הם לא יכולים לבוא אלי בטענה, אני עובד נקיון

מעולה. את יתרת זמני אני מקדיש ללימודי ציונות, להתעוררות וללימוד השפה העברית,

ובציפיה לעלות לציון.

הגירסה הרשמית לגבי מספר היהודים בברית-המועצות היא 1,800,000. אני גם

פירסמתי ב"מעריב" עמוד שלם על פגישותי עם היהודים וגם פירטתי שם את מספר היהודים

המצוי בערים רבות בבריה"מ. אבל ההנחה היא שהמספר 1,800,000 קטן בהרבה מהאמת,

מפני שהמספר הזה הוא על יהודים שהסכימו להכריז על יהדותם במיפקד שנעשה ב-979ו.

אבל יש יהודים רבים-רבים שמסתירים את יהדותם מפחד השלטונות, ובעיקר אנשים

שמחפשים בכל-זאת להשתלב בעבודה, במקצוע. אבל זה לא עוזר להם הרבה, מפני שהסביבה

יודעת על יהדותם ומתיחסת אליהם בהתאם.

במלים קצרות, התחושה שלי היא שנושא יהדות. ברית-המועצות חייב להיות אחד

הנושאים המרכזיים, אם לא המרכזי שבחיינו, משתי סיבות. קודם-כל מהסיבה של אפשרות

עליה, שלצערנו לא קיימת במקומות אחרים. זאת אפשרות ריאלית-מעשית, והיא קשורה גם

במידה רבה בדרך הצגת הנושא בעולם כולו. נדמה לי, כפי שהיהודים שם בעצמם אמרו,

שבשנים האחרונות יש נסיון להציב את הנושא של עליית יהודי בריה"מ בכל הזדמנות של

מיפגש עם שלטונות רוסיה, או עם שלטונות ארצות-הברית, וכן הלאה.

ההיבט השני של חשיבות הצגת נושא יהדות רוסיה הוא במובן חינוכי לגבי מה

שמתרחש בארץ. כפי שאמרתי בתחילת דברי, זו הזדמנות חיה ונושמת להיפגש עם

ראשוניות של התעוררות, של תחיה רוחנית יהודית ציונית במובן הפשוט, האמיתי, הכן,

ללא הערמות והספיחים של אירוניה, של ציניות וחרדות שהצטרפו למושג ציונות במשך

עשרות שנים. כאן אנחנו יכולים לפגוש את חוויית היסוד של ציונות במהותה.

דרך אגב, הבאתי אתי גם תמונות. צילמנו למעלה מ-70 תמונות, גם כן במחבוא,

של יהודים בבית-הכנסת במוסקבה, וגם מיפגשים שלי עם נשי אסירי ציון, אינה ביגון

ובוריס ביגון, בנו של אסיר ציון יוסף ביגון,ועם הגב' סניה אידלשטיין, אשתו של

יולי אידלשטיין שנמצא במצב מאד קשה בבית-החולים בנובו-סיבירק.

אני דברתי עם ראש הממשלה ועם שר החוץ - עם שר החינוך יצחק נבון עוד לא

הזדמן לי להיפגש בענין הזה - והעליתי בפניהם את האפשרות לעשות או סרט אור-קולי,

או קלטת של קולות, מתוך 15 קלטות שהבאתי אתי ממפגשים עם קבוצות יהודים, וגם עם

בודדים, ולהעביר את זה כשיעור בחינוך, או כאפשרות למיפגש עם הצד היפה של היהדות,

של הציונות; לא כמושג ערטילאי ולא כאפשרות תיאורטית, אלא כמציאות חיה ונושמת, שם

אני לא יכול להשתחרר מההרגשה שאני שם עברתי איזה

שהוא גבול מעבר למסך להיפגש עם יישות שהיא יישות יקרה ומפעימה בצורה בלתי-רגילה.

יש שם קבוצה של אנשים, וביניהם אלעזר יוסיפוביץ, שלא חסכו כל מאמץ. אני

התקשרתי אתם בטלפון ואיבדתי כל חוש של פחד. אמרתי בלבי שאין לי מה לפחד ומה

להפסיד. כל זמן שהשלטונות לא פונים אלי ישירות ומצרים את צעדי, אני צריך לעשות

הכל כדי לפגוש ככל שניתן יהודים ולעשות תחקיר יהודי ככל שאפשר. הייתי מצלצל

מהמלון ללא מורא ופתד, כאשר כאן הפחידו אותי ואמרו לי לא לצלצל מהמלון, ללכת

לטלפון ציבורי. זה לא כל-כך מעש, כי אתה לא יכול לאתר טלפון ציבורי בקור

מוסקבאי. לכן התקשרתי ישירות מהמלון ואנשים נענו. אם זה מסורב העליה ארקאדי

ואשתו, שבאו אלי למלון ולקחו אותי לביתם במונית על-חשבונם, ואם זה בוריס ביגון,



או יהודים אוזרים. הפכתי אצלם בן בית. הם הפכו ידידי נפש, ואני אעשה כל מאמץ

להמשיך את הקשר אתם.

אלעזר יוסיפוביץ מדבר עברית נפלאה, שוטפת. הוא אב לארבעה ילדים, שכולם

מדברים עברית, התל ממנחם הבוגר בן 13 וכלה באריאל בן ה-4. הוא אחד מראשי הקבוצה

המכנה את עצמה "אזרתי ישראל", שמונה כ-80ו -אנשים שיש להם אזרחות ישראלית.

אומרים שיש בברית-המועצות למעלה מ-500 אנשים שמחזיקים באזרחות ישראלית. הם

מהשיבים מאד את האקט הזה, למרות שעל פניו הוא נראה כאקט סמלי, אבל הם בכל-זאת

רואים בו איזה שהוא קשר ממשי למדינת ישראל. הם מדברים אפילו על משהו מרחיק-לכת,

על אפשרות לקבל דרכונים ישראלים. אולי זאת לא השעה לפרט את זה, ואני אעשה זאת

בתזכיר. בכל אופן, הם מדבר על אפשרויות של קשר.

אחד הדברים שניתן לעשות הוא ליצור קשר אישי של אישי ציבור עם אנשים שמצויים

שם. הם מעריכים, מכבדים, אוהבים ונרגשים לכל טלפון שבא ממישהו כאן בארץ, כל שכן

קשרים יותר מסודרים בהתכתבות. הם מעריכים חומר שמגיע מהארץ. יש אפשרות יותר

רכה להעביר דברים דרך הדואר, למרות שלפעמים חומר הולך לאיבוד.

ני רז;

הזכרת בהתחלה שיש שם בית-ספר שהילדים לומדים בו מ-0ו עד 5 אחה"צ. זה

בית-ספה יהודי? לאיזה גילאים? איך הם נעדרים מבית-הספר שלהם, הרי יש פיקוח?

אי ביטון!

הם עושים את הלימודים הללו בימי ראשון, כשאין לימודים רגילים. יש איסור

רציני דווקא על הוראת דברי דת, מפני שהחוק הסובייטי הוא בעצם חוק חילוני מוחלט,

שאינו מאפשר לימוד ילדים תורה או דת. אף-על-פי-כן לגבי עברית יש היתר מסוים.

שאלתי שם אנשים שמלמדים עברית למעלה מ-2ו שנה, כמו צילנוב או גורודצקי, והם

אומרים שהשלטונות לא מלבבים, הם לא מתירים באופן רשמי, אבל יש איזה שהוא הסדר

שבשתיקה. זה תלוי באווירה הפוליטית של אותה עת, באינטרסים ובצרכים הפוליטיים.

פתאום הקג"ב מזמין מורה לעברית, מזהיר אותו ומאיים עליו שהוא ייכנס לכלא אם לא

יפסיק את הפעילות. לפעמים הם עושים את זה ברמז, דרך הצרת צעדים במקום העבודה,

אחרי הכל, הם יאסרו 500 - 600 דוברי עברית רק במוסקבה?

הם יאסרו 50 מורים לעברית? זאת אומרת, התופעה של לימוד השפה העברית נעשתה תופעה

נרחבת ומקיפה באופן כזה שהשלטונות בעצם לא יכולים לעקור אותה או לדכא אותה.

התופעה הזאת קיימת גם לגבי לימוד התורה, אם כי שבוע לפני שעזבתי, הקג"ב

הזמין את פנחס פולנסקי, אחד המורים המובהקים לתורה ויהדות, לקג"ב ואיימו עליו.

זאת אומרת שהם מכבידים את עולם ואת ידם דווקא בנושאים דתיים.

בימי ראשון, בין השעות 10 ל-5 תלמידים יהודים בגילאים 5 עד 14 מגיעים לשם.

כל הלימודים היהודים נעשים בעברית. עד לפני 3 שנים היה גן ילדים, דבר שהוא

מדהים מאין כמוהו. הם שכרו בית והתזיקו ילדים, אפילו כפנימיה, והיהודים עצמם

לימדו את הילדים. אבל העול של השלטונות היה כל-כך כבד בדרכים עקיפות ומתוחכמות,

וגם ישירות, שהם נאלצו להפסיק את גן הילדים.

לבית-לעומת זה, הנושא של בית-ספר יהודי הולך להתרחב במקומות נוספות, עד כדי

כך שהם מתחילים ללמד אפילו מחשבים. גורודצקי סיפר לי שהם הולכים ללמד מתשבים

בעברית, כי לדבריהם יש לזה תכלית מותשית, שכשהם יגיעו לכאן יהיה להם כבר מקצוע.

הם ביקשו ממני לפרסם את הדבר הזה ואנשי מחשבים טילפנו אלי ואמרו לי שהם ישלחו

אליהם ירחון למחשבים.

אני שמח לשמוע את הדברים. בשבע השנים האחרונות הייתי בברית-המועצות שלוש

פעמים, והפעם האחרונה היתה לפני שלוש שנים. אותו בית-ספר יהודי שמחולק לשתי

קבוצות גיל - מ-5 עד 9 ומ-10 עד 14 - הילדים לומדים חומש ורש"י ויודעים את זה

היטב. אז היה במצב כזה שהם היו צריכים מדי פעם להחליף דירות כדי שלא "יעלו"



עליהם. אני מקווה שהיום זה לא כך, אולי הם קבועים באותו מקום.

הדוגמא שהזכרת, של היהודי שמטאטא רחובות, היא די נפוצה אצלם. יש יהודי בשם

צ'הנובסקי, היה מרצה למתימטיקה ואז הוא עבד כאינסטלטור. הוא עבד 16 שעות ביממה

כדי שיהיה פנוי שלושה ימים ללמוד תורה. הוא לימד אז תלמוד, אבל אלה יהודים

שהמורים שלהם גם לא יודעים הרבה. הצעתי לו, למשל, ללמד את הכוזרי. הוא לא ידע

מה זה, ולא ידע מה זה ספר החינוך.

דייר אירלין שהגיע אתמול שייך לקבוצה גדולה של מדענים בדרגה גבוהה, שכשאני

נפגשתי אתם לפני שלוש שנים הם היו שנה אחרי שקבלו סירוב ולא ידעו מלה עברית. הם

היוו קבוצה של אליהו אסאס שהתחיל ללמד אותם עברית ותנ"ך. הוזמתי לתת שיעור

ובסופו של דבר זה לא יצא לפועל, כי בילינו תמש שעות בשאלות ותשובות. היהודים

האלה פירסמו את שמם במכתב גלוי לעתון nature בלונדון, על כך שמתנכלים להם.

ביניהם היו אנשים שכבר לא עבדו במקום קבוע, ועסקו בכל מיני עבודות צדדיות כדי

להתקיים. הם גם לא ידעו אז דבר ביהדות. הם גם שאלו אותי איך זה שהשלטונות

הרוסים פועלים נגדם, אבל לא הולכים אתם עד הסוף, לא מכניסים אותם לכלא.

אני חשתי את התופעה הזאת, שבכל הדורות, מימי היותנו מיעוט קטן במצרים אצל

פרעה והוא היה צריך להתחכם. הוא בעצם פחד מהיהודים ולכן היה צריך להתחכם ולא

חיסל את העם בישראל.

אני רוצה להגיד כמה מלים לגבי השיבה למורשת ישראל. לפני שבע שנים, כשהייתי

שם בפעם הראשונה, היו אולי שלוש או ארבע משפחות שאפשר היה לאכול אצלן כשר. לפני

שלוש שנים היו כ-200 משפחות ואולי היום מספרן גדל. כלומר, היהודים משתדלים

לקיים מצוות. גם ראיתי אצלם כרטיס רכבת חודשי תפור לכיס הז'קט, כדי שלא יצטרכו

לחלל את השבת.

אי ביטון;

אני חושב שהדוגמא הזאת מדגימה את הייחודיות של ההתנהגות היהודית שם. זה

אולי אחד הדברים שניתן ללמוד, למצוא את הגשר בין יהודים שיותר שומרים או פחות

שומרים שבת. אני אישית לא מגדיר את עצמי כיהודי דתי שומר תרי"ג מצוות. אני

מבית מסורתי, הורי דתיים, השתדלו לשמור תרי"ג מצוות, אבל יש בי זיקה עמוקה לכל

דבר שיש בו ריח יהדות, וודאי הימים הנוראים. אחת החוויות המרגשות ביותר היא

להסתופף עם יהודים בבית-כנסת ביום הכפורים ובסוכות במוסקבה, ונער יהודי בין 17

התחנן לקבל איזה שהוא אביזר יהודי. פעמיים - שלוש פעמים הגעתי לבית-הכנסת ולא

היתה עליו טלית. הוא שם עין על הטלית שלי, ואני עקרתי את הטלית מעלי ונתתי לו

אותה. זו טלית מתנת חתונתי, והרגשתי התרוממות רוח, עם כל הכאב שבוויתור עליה.

התניתי אתו רק תנאי אחד ואמרתי: הבטח לי שאתה תשתמש בטלית הזאת. והבטח לי שאם

יגיע יום שתחזור בך מלהשתמש בטלית, אל תשים אותה כאבן שאין לה הופכין בבית. אנא

ממך, הבטח לי לתת אותה ליהודי אחר, או להביא אותה לבית-הכנסת.

המפגשים הם רבים ומרגשים. המסר של יהדות ברית-המועצות הוא דווקא בקונסנסוס

הלאומי כאן. אני אומר שזאת הזדמנות חינוכית-רוחנית לאיזו שהיא פינה, או יותר

מפינה של גשר, של קשר, ובוודאי לדור הצעיר. זאת אומרת, לא רק להתחלק עם אנשי

ציבור, אלא לעשות מזה משהו שיגיע לתלמידים. אולי קלטת, או משהו מעשי שיהיה

נפוץ. שהתקשורת לא תתיחס ליהודי רוסיה כאל עדה, כפי שלצערי אני שם לב שזה קיים.

אני חושב שאפשר לעשות יותר כדי לראות את יהדות רוסיה בקו הראשון של הקיום

הישראלי כאן, ולא לראות אותם כבעיה, כספח או כעדה של יהודי רוסיה, אלא הישראלים

החדשים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מה מצב הרוח של הפעילים בעיקר לאחר כל ועידות הפיסגה שהיו לאחרונה? שנית,

מה דעת הפעילים על הפעילות שלנו כאן בארץ? ג. האם שוחחת עם הפעילים בצורה גלויה

וישירה בנושא הנשירה? הייתי רוצה לדעת בהזדמנות זו מה דעתך, אם מדינת ישראל

צריכה להנפיק אשרות לכל דיכפין, כאשר ידוע שחלק מהם לא יגיעו לארץ?





נושא האזרחות מאד מטריד אותנו. בשבוע שעבר שלחתי שאילתה לשר חחוץ שמעון

פרס בענין ברק בורשטיין, שבעצם נתלש ממכשיר טלפון כאשר שוחח עם המערב. פסקו לו

15 ימי מאסר, עם עבודת כפיה, והוא מואשם, כמובן, בהשמצת המשטר הסובייטי, דבר

שבגינו הוא יכול לקבל מספר שנים של מאסר. הם גם אילצו אותו לעבוד בשבת, למרות

שהם ידעו שהוא אדם דתי. בורשטיין הוא בן 21 ונושא תעודת אזרחות ישראלית. שאלתי

היא: איר מדינת ישראל יכולה להגן על אזרחיה הישראלים בברית-המועצות?

היות ויש לך חברים מקרב אנשי הרוח, אולי תוכל לדבר אתם שבין הסרטים והמחזות

שכל-כך מרבים לייצר בזמן האחרון על הבעיה הפלישתינאית, ימצאו מקום וזמן, שכל טוב

ולב טוב, ושיעשו גם מחזה או סרט על הלחימה והמאבק של יהודי בלית-המועצות, על

התרבות העברית, המסורת היהודית ועל השאיפה לבוא לציון?

ני רז;

לפי דבריך, בברית-המועצות יש 1,800,000 יהודים, וכנראה שבפועל המספר גדול

יותר. איך זה מסתדר עם ההנחה שיש שם הרבה מאד נישואי תערובת? איך התרשמת לגבי

הענין של פחיתת העם כתוצאה מנישואי תערובת?

א' ביטון;

בפועל לא הייתי רוצה להכנס לנושא שמוגדר כנושא פוליטי. היות ואני רואה את

נושא יהדות ברית-המועצות כנושא לקונסנסוס לאומי, לא הייתי רוצה להביא אותו

כאפשרות של ניגוח השמאל.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

חלילה, לא התכוונתי לזה. אני רוצה שאתה תביא לידי הכרה ושיטפלו גם בנושא

הזה.

אי ביטון;

אני מטכים עם האפשרות שניתן, ככל האפשר, ביטוי לנושא הזה גם בדרכי התקשורת

וגם במערכת החינוך, אולי אפילו באוניברסיטאות כנושא ללימוד ההסטוריה של

ההתעוררות היהודית החדשה של ברית-המועצות.

השאלה לגבי יוצרים היא יותר דינאמית, מפני שאני כיוצר יודע את הקושי להחליט

באופן מודע ומראש לשבת ולכתוב מחזה. יוצר, ובפרט יוצר שרואה את עצמו אמיתי, הוא

מוכתב מאיזה שהן הכתבות פנימיות מאד מסובכות, שקשה מאד להסביר אותן כעת על רגל

אחת. לכן קשה מאד לבוא בתביעה חד-משמעית למישהו ולהגיד לו לכתוב מחזה על נושא

פלוני. כשם שאני לא מוכן לקבל כמחזה או כיצירה אמנותית אותנטית וטובה על כל

נושא שבעולם, גם אם יכתבו יצירה שהיא מגמתית, או היא יותר פלקט פוליטי מאשר איזה

שהוא כאב אישי של היוצר, הוא לא אמין בעיני.

קודם-כל יש להביא אינפורמציה בנושא של יהדות ברית-המועצות, כי לדעתי הבורות

בנושא הזה גדולה. לכן, שלב ראשון הוא להביא את הנושא לידיעת התלמידים ולידיעת

הציבור הישראלי בכל הרמות. שזה לא יהיה כמו שקרה לי, שפניתי ל"קול ישראל"

ואמרתי שבאתי מברית-המועצות ואני רוצה לדווח אז אמרו לי: תפנה למחלקה הרוסית.

למה שאפנה למחלקה הרוסית? זה נושא ישראלי לכן, קודם-כל נפרוץ את ההסגר הזה,

שזה יהיה נושא ישראלי מדרגה ראשונה. אני בטוח שמתוך זה יצמחו גם פעולות יצירה

ספרותיות ואמנותיות על רקע המפגש האינפורמטיבי עם הנושא. לפני-כן קשה מאד

לצפות.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני לא מסכימה אתך בענין הזה. אני חושבת שהגיע הזמן שזה יפרוץ מהלב היהודי

וייצא לכלל תלמידי ישראל, אפילו במחזה קצר, בשיר או בספור, וזה לא קיים במערכת

החינוך.



אי ביטון;

בדברים קטנים אולי כן, אבל כמחזה - יכול להיות שאני כן אכתוב משהו, כי אני

נסעתי ונפגשתי עם הדבר. אבל איך יכול יוצר, שמעולם לא פגש את היהדות הזאת

בתסיסה החיה והנושמת שלה שם, לכתוב? זה קשה,

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

היו כאלה שנפגשו, ישבו ודיברו. אבל אחר-כך נשוחח בסוגיה הזאת.

אי ביטון;

לגבי שאלת האזרחות, הנשירה וההתבוללות, ולגבי השאלות האחרות - כשחזרתי

ונפגשתי כאן עם אנשים ואמרתי להם שבאתי מיהדות רוסיה, הם השיבו: מה אתה רוצה? הם

ממילא הולכים לארצות-הברית. הם באים לכאן כדרך מעבר. אני מסביר שקודם-כל

נפגשתי שם עם אנשים דוברי עברית, אנשים שמכשירים עצמם לעליה לארץ. הם מטהרים את

עצמם לקראת המיפגש עם הגשמת החלום של אלפי שנים.

בוודאי שהם רוצים לעלות. הם גם כואבים את ענין הנשירה. ביום האחרון בא

אלי יוסיפוביץ למלון ולדבר אתי עוד פעם על שאלת הנשירה. המחשבה היא אולי לעשות

טיסה ישירה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

הם דיברו אתך על זה?

אי ביטון;

כן, בוודאי. הם דיברו על טיסה ישירה, ואולי אפילו על דבר יותר מרחיק-לכת.

אמרתי את זה גם לראש הממשלה וגם למר פרס, שצריך אולי לא לתת מיד דרכון ישראלי,

אלא לבחון את האנשים אפילו כשהם מגיעים לכאן. יש שם כאלה שאומרים; אבל אתה עושה

עוול ליהודים שסובלים כאן סבל רב ושבינתיים יש להם משפחות . בארצות-הברית; אלה

יהודים שנמצאים בליבה של אנטישמיות קשה באוקראינה ובמקומות אחרים. למה שלא

תתחשב גם בהם וחתן להם אפשרות לצאת?

העמדה שלי היא יותר נחרצת, וחהתרשמות שלי מאותם מבקשי היתר לעליה היא שצריך

לעשות משהו יותר ברור, יותר חד-משמעי לכיוון של עליה ישירה לארץ.

לגבי שאלת האזרחות, הם רוצים לקבל דרכונים. הם טוענים שדרכון יכול לאפשר

להם לפנות אפילו לשגרירויות של מדינות אחרות, ולהכנס לכל מיני חללים של הדיכוי

של השלטון. זאת אומרת, הם מצאו כל מיני פרצות כדי לקבל הקלות. הם גם נתנו לי

דוגמאות שניתן לנצל את הדרכון הזה אפילו במוסקבה. אמרתי להם; אז הדרכון הזה

יילך חופשי ברחובות? והם השיבו; מה כבר יכולה להיות סכנה בדבר הזה?

בהקשר זה יש להם טענות קשות נגד השגרירות ההולנדית שם. הם מתארים ממש בדרך

יסורים ואומרים שלא נותנים להם להכנס לשגרירות ההולנדית יסורים. אם מתקבלת

בשגרירות ההולנדית הזמנה לעליה מהארץ, היא נשארת שם כחצי שנה כאבן שאין לה

הופכין ואז היא מתבטלת. הם לא מורשים להכנס אפילו כשהם יודעים שמצפה להם שם

הזמנה. בדברים שהקלטתי יש תאור מזעזע של אלעזר יוסיפוביץ, שאומר; יהודים הולכים

שם כמו כלבים ושוטרים מגרשים אותם ליד שער השגרירות.

היו"ר מי גלזר-תעסח;

זאת אומרת שהשגרירות נוהגת כך?

השגרירות לא מקבלת אותם, כי הם אזרחים סובייטים. היה לנו מקרה ממש דראמטי.

פגשנו אשה בשנות הארבעים בבית-הכנסת והיא ממש התהננה שאנוזנו ניגש לשגרירות

ההולנדית בשמה כדי לבקש הלוואה של 700 רובל, מפני שהשלטונות דורשים ממנה 700

רובל כדי לתת לה אפשרות יציאה מאזרוזות רוסית. כדי שיהודי יפקיע את עצמו

מהאזרחות הרוסית הוא צריך לשלם 700 רובל, ובנוסף לזה הוא צריך לקנות כרטיס נסיעה

ולתקן את הבית. זאת אומרת שיהודי צריך בסביבות 2,000 דולר כדי לרצות את

השלטונות אם הוא רוצה להגיע ארצה.

חבר שלי קיבל על עצמו לטפל בעניינה של אותה אשה והלכנו לשגרירות ההולנדית.

לנו לא נתנו להכנס. הוא הסתיר את המסמכים תחת הכובע, כי השוטרים הסובייטים בחוץ

בדקו אותנו, ואם הם היו מגלים את המסמכים הללו הם לא חיו נותנים לו להכנס. כשהוא

אני מאד מצטער, אנחנו לא יכולים לתת 700 רובל, מפני שהיא

עדיין אזרחית סובייטית. אני הבאתי את הדברים האלה גם לידיעת דוד בר-טוב מלשכת

הקשר.

כל הפרוצדורה של קבלת הזמנה, ואפילו הפרוצדורה של הרשמה, היא די קשה. אם

מדובר במוסקבה, זה פחות או יותר ניתן במצבים קשים, אבל במקומות אחרים בכלל לא

רושמים לעליח, לא מקבלים תעודות.

יש חתבוללות גדולה מאד. חמיפקדים מוכיחים ירידה במספר היהודים על הרקע של

התבוללות ועל רקע של הסתרח יהדות. ההתבוללות היא דווקא במקומות שבהם יש

אנטישמיות, באוקראינה ובקייב. אבל במקביל יש גם התעוררות. יש שני קווים

מקבילים. מצד אחד התבוללות שנמשכת כל השנים, אבל השעור בתוך כל המצב הזה הם

אותם יהודים שאצלם כן יש התעוררות ורצון לעלות. אם מתוך 1,800,000 יהודים יש

400,000 - 500,000 יהודים שמעוניינים לעלות, זה דבר פנטסטי.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

האם לפעילי העליה שם יש חלונות על אופי הפעילות שלנו פה? כי מגיעים אלינו

דברים סותרים זה את זה. אני מבקשת לדעת מה הם אמרו לך.

אי ביטון;

ברשותכם, אשמיע לכם קטע קטנטן של יהודי שמדבר על "לובי" רוסי בכנסת: "...

אנחנו התחלנו להרגיש בתמיכה של ה"לובי" הרוסי בכנסת. זאת אומרת, לא רק גאולה

כהן שתמכה בזה קודם, אלא גם עוזי לנדאו, מרים גלזר-תעסה ועוזי ברעם". הם יודעים

יפה-יפה מה קורה כאן. הם שומעים את שידורי "קול ישראל", הם מדו והים, ויש להם

ציפיה גדולה מחברי-חכנסת, מהשלטונות, להמשיך את הקו החדש.

לפני שנח השתתפתי עם חבר-חכנסת עוזי לנדאו בקונגרס של דור ההמשך, ואז עלתה

האם ללכת לפי הקו שמאפשר לגורבציוב ולרייגן פגישה בלי להביא מראש את

הנושא היהודי בצורה נחרצת וחד-משמעית. הגישה הרווחת היתה לעשות דיפלומטיה שקטה,

לתת לדברים ללכת על מי מנוחות, בשבילים סמויים. הדבר הזה, גם לפי דעת היהודים,

פשט את הרגל. זאת אומרת, הם שותפים להרגשה שלחץ בלתי-נלאה, בלתי-פוסק ותד-משמעי

יש בו אפשרות של ברכח.

אני אישית סבור שדרוש לא רק לחץ. נפגשתי שם לא רק עם יהודים, אלא גם עם

סובייטים, והתרשמתי שמה שיקבע גם יחסים שבין ברית-המועצות לבין ארצות-הברית

בנושאים הגלובליים הבין-מעצמתיים, כגון פירוק הנשק, וגם האפשרות של הרוסים בצורה

חלקית, או מרומז בפתרונות של המזרח התיכון, יכול להיות שהם מבקשים להתנות איזה

שהם תנאים. מה שברור, שלנושא הלחץ יש משמעות. בכל אופן, אין ללכת שולל אחרי

איזה שהן הרפיות לחץ שלהם, או איזה אווירה כללית שהם מבקשים ליצור. יש סכנה של

הרדמה, של טשטוש.

אינני רואה סתירה בין תיקון קשרים עם ברית-המועצות - אולי לפתוח ערוצים של

תקשורת כזאת או אחרת - לבין האפשרות להציג את האינטרס שלנו ביהודי ברית-המועצות

בצורה לוחצת וחד-משמעית כאינטרס עליון. אינני חושב שהם טפשים לדעת את האינטרס

הזה, ואולי יש להם כבוד לאנשים שמציגים את עמדתם בצורה חד-משמעית ונחרצת.



אני רוצה להשמיע לכם קטע קטן מדברים שאמר ברוך בוריס ברמן, מורח לעברית בן

30, שמספר קצת על עצמו, בעברית מצויינת: "...אני בן 30. גמרתי אוניברסיטה.

המקצוע שלי הוא.... אתר-כך פירסמתי כמה מאמרים בספרות. באוזד המאמרים ניסיתי

לתאר את הדמות הפסיכולוגית של האיש הנוצרי. בשנים האוזרונות אני מרבה ללמוד תורה

וכתבתי כמה מאמרים ברוסית על התורה, שהם ספרון קטן על "שמע ישראל", מאמר בשם

"הבה נתחכמה" ועל בין המצרים, וגם ניתוח ספרותי של מגילת אסתר. הספר שפירסמתי

הוא ספר נסיון, ובו המישה ספורים של צ'כוב, מצחיקים דווקא, עם ניסוח ספרותי ועם

הקדמות שלי, שבהם רציתי ללמד את הילדים להבין מהו הומור. זה ספר קטן שמחירו חמש

קופיקות, והוא זכה לתגובה ולבקורת מאד מאד חריפה ולא נכונה בעתון המרכזי והרשמי

"איזבסטיה". אני רואה שהאיש שכתב את המאמר הזה נגדי אפילו לא קרא את הספר, הוא

רק קיבל את החומר על מה לכתוב. אני רואה דיספרופורציה בין הספר שיצא אמנם בהרבה

עותקים, אבל לא כל-כך חשוב ש.."

הוא מדבר על אנטישמיות ואומר שפשוט התנכלו לו וכתבו נגדו מאמר אנטישמי,

אנשים שאפילו לא קראו את החוברת. בשנות השלושים הסבא שלו, יהודי, היה איש קג"ב

שנורה למוות. הוא אומר שהקג"ב זוכר לו עוד את זכות הסבא ולכן לא מתנכלים לו

בצורה חריפה, אבל בכל-זאת מתנכלים לו. הוא אחד מהדור החדש של מלמדי העברית, של

הקשורים לנושא, והוא מתאר את ענין האנטישמיות כלפיו. אני התרגשתי במיוחד, מפני

שהקלטתי אותו על אם דרכים בלילה גשום, כשהוא ליווה אותי למלון.

אי ולדמן;

צדקת מאד כשאמרת שבישראל יש לנו מה ללמוד מהתופעה הטבעית והבריאה של יהדות

וציונות ביחד, על כל הגוונים של הדברים, ואתה קורא לזה קונסנסוס לאומי. ובאמת

יש שם שיתוף-פעולה. מצד אחד יש חב"דניקים, שאמנם לא יודעים הרבה על חב"ד, אבל

הם פותחים כל הרצאה בעברית ובציונות בקריאת פרק בתניא, ומישהו מתרגם. יש להביא

אותם הנה כדי ללמד אותנו את התחושה של תחיה, של רעננות, של צימאון לכל דבר

יהודי. אלה יהודים שאינם חובשי כיפות ואינם שומרי מצוות, וכשיש להם הזדמנות

לשמוע דברי תורה, הם אוספים את כל החבורה שלהם וקוראים את דברי התורה. וולבוסקי,

שהיום יושב בבית-סוהר, אז לא חבש כיפה ולא ידע דבר על יהדות, ובפעם השלישית

שביקרתי שם הוא כבר חבש כיפה והתפלל. הוא כמו יוסף ביגון, שלא התחשב בשלטונות

ועשה מה שרצה, עד שאסרו אותו.

אי ביטון;

מה אתם, כחברי-הכנסת, יכולים לעשות כדי להפוך את התופעה הזאת לעוברת ברחוב

הישראלי, במערכת החינוך הישראלי? אולי חבר-הכנסת רז יוכל לעזור בכיוון זה?

היו"ר מי גלזר-תעסה;

חבר-הכנסת רז יצא. אני רוצה לומר לך, מר ביטון, שבוועדה הקדשנו מספר

ישיבות לנושא החינוך, יחד עם מערכת החינוך.

עי לנדאו;

אולי אנחנו צריכים לקיים ישיבה עם שר החינוך. פה כדאי לומר שהקושי נבע

דווקא ממערכת החינוך שמתקשה להכנס לנושא הזה. הגיעה אלי שמועה שהמנכ"ל החדש

מתכונן בכל הנושא של ארץ-ישראל בכלל וביתר מרץ ארגוני-אדמיניסטרטיבי מאשר המנכ"ל

הקודם. הדבר הזה מקבל ביטוי בכל מה שקשור ביהודי ארץ-ישראל, בחוגי סיור וכדומה.

אי ביטון;

אז אולי כדאי לפנות אל המנכ"ל, כי אני מרגיש שהשר טרוד מאד בנושאים רבים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

כדאי שתיפגש עם המנכ"ל ותעביר לו את המסר. בשבועות הקרובים תתקיים כאן



פגישה עם אנשי משרד החינוך, שבה הם צריכים לתת לנו את התוכנית שהם התחייבו לעשות

לגילאים שונים במערכת החינוך בנושא יהדות ברית-המועצות.

אי ביטון;

אני מוכן להעמיד לרשותכם את הקלטות ואת שאר החומר.

עי לנדאו;

אולי כדאי שזה יהיה חומר רקע בפגישה שלך עם אנשי משרד החינוך.

היו"ר מי גלזר-תעטה;

אני חושבת שרצוי שתיפגש עם המנכ"ל החדש.

אינני באה לסנגר על מישהו, אבל כל-כך חרבה בעיות "נוחתות" עלינו, ולפעמים

יש שחיקה בטיפול בדברים. אבל זה נושא מהותי לשני הצדדים, למדינת ישראל וליהדות

ברית-המועצות, ואינני צריכה לומר מה תעשה העליה מבריה"מ לישראל. מדברים על

דמוקרטיה ועל עוד מלים גדולות כאלה, אבל אני נתקלת בבעיות קשות מאד של קליטת

אותם אנשים שכבר מגיעים אלינו. אני נתקלת בבעיות עדינות מאד ורגישות מאד, עד

מה אתם קוראים לנו לבוא הנה? מערכת הקליטה אינה מתמודדת

כראוי עם האוכלוסיה הזאת. זאת אוכלוטיה שצריך להכיר אותה ולפתור את הבעיות שלה

אולי בדרכים אחרות מאלה שהיינו רגילים להן שנים רבות.

טוב תעשה אנו תיפגש עם מנכ"ל משרד החינוך ותמטור לו עדות מן השדה, לא מקריאה

או משמיעה, אלא עדות של אנשים שחשת את כאבם ואת רצונם הגנן. אני חושבת שמערכת

החינוך צריכה להיות הצינור המרכזי והעיקרי בהעברת המטר לדור הצעיר, החל מגן

הילדים. לכן אמרתי שטוב יהיה אם יכתבו שיר או מחזה בנושא הזה.

אי ביטון;

אולי אפשר לפנות ליוצרים.

היו"ר מי גלזר-תעטה;

אני פניתי, והם ענו לי כמו שאתה ענית, שזה צריך לבוא מן הלב. זה צריך לבוא

בטדנאות, בבתי-הטפר, בשיר, במחזה ובכל דבר, ויש מה לתת.

אי ביטון;

יש בינינו תמימות-דעים. אני חשבתי מיד על מערכת החינוך.

צינור נוטף הוא התקשורת, אבל אני מבין שזה נושא שאי-אפשר לפצח אותו. בקשתי

להיפגש עם מנהל הטלוויזיה חיים יבין, מתוך כוונו: לתת לו כבוד. אם ראש הממשלה

ראה חשיבות לראות אותי כמתווך בלבד, חשבתי להתיחט לראש הטלוויזיה כאיש ציבור, לא

כאיש טכני שמחלק את מנת השידורים לנושא כזה או אחר, אלא לשתף אותו בחוויה שאני

עברתי, לשתף אותו במידע. אם שר החוץ ישב אתי שעה כדי לשמוע דעות של אדם ששם

נפשו בכפו, נפגש עם יהודים ועם סובייטים, אז מנהל הטלוויזיה שלח אותי למנהל

התוכניות. זאת אומרת שהוא לא רואה את עצמו כאיש ציבור, וזה חבל. לשמחתי, מנהל

הראדיו כן רוצה לפגוש אותי. אבל שוב, אני לא בא אליו כדי לבקש ממנו לעשות

תוכנית, כי הוא בחוכמתו יסיק את המסקנות- על-פי שיקוליו. אני רואה אותו כאיש

ציבור, כמי שיש לו, או צריכה להיות לו איכפתיות לטדרי העדיפות הלאומיים. גם

בברית-המועצות הם התלוננו קשות על התקשורת.

לטיום, הם היו רוצים שבאמת לא יקטלגו אותם במונחים של פוליטיים קיצוניים

שרווחים כאן, הם היו מעדיפים שהיחט אליהם יהיה ברמה של קונטנטוט לאומי.



עי לנדאו;

מה פירוש הדבר במונחים פוליטיים קיצוניים?

אי ביטון;

אולי יש כאן כאלה שמעדיפים לראות אותם כקיצוניים לכיוון כתנא, או קיצוניים

לכיוון דת, או קיצוניים לכיוון השני או השלישי. לא, הם רואים את עצמם יהודים,

ציונים ישראלים והם לא קיצוניים. הם דוגמת מופת, וגם זה מסר שחשוב להעביר אותו

הלאה.

עי לנדאו;

מר ביטון, לקראת הפגישה שלך עם מנכ"ל משרד התינוך תשוב להזכיר שני דברים.

קודם-כל, לנסות לחמם להם את הלב בכל הקשור לנושא יהדות ברית-המועצות, כי זאת

יהדות שצריך להציל אותה; לפתות תלק בתוכה שיש סיכויים להוציא אותו.

אבל הדבר הלא-פתות תשוב, לדעתי לפתות, הוא הצורך התיוני של מערכת התינוך,

ביהדות ברית-המועצות זברות שלה, להשריש אותה מתדש בארץ.

נושאים- אלה ואחרים עלו במספר ישיבות בשנה האתרונה בכנסת, על עצם טיבה ההולך

ומידלדל של מערכת החינוך בכלל בתכנים יהודיים מכל דבר שהוא שלנו. לכן נושא

יהודי ברית-המועצות והבאתו קרוב לתלמידים תשוב לא רק לצורך הצלת היהדות הזאת

והיכולת לרתום אותה -

אי ביטון;

זה הצלת עצמנו.

עי לנדאו;

זה הצלת עצמנו, בדיוק. זה ניתורו השתלה של אבר תי משם שצריך להשתיל אותו

כאן - אם אפשר להשתמש במונחים הרווחים האתרונים. זה דבר שיכול להציל את הגוף

כולו מהמשך תהליך של הידרדרות.

אני תושב שתשיבות השליתות שלך אליהם, אולי יותר מכל דבר אתר, שצריך לחמם

את הלב שלהם. גם להם יש הרבה צרות משלהם ואין להם זמן לשיתות-נפש. אם תצליח

בזמן הפגישה אתם טיפה לתמם את הלב שלהם, והם יזכרו אותה, אולי זה יועיל לקראת

הפגישה אתנו.

אי ביטון;

צריך לנצל כל הזדמנות שיהודי שמגיע לברית-המועצות - וזה מסר שצריך להעביר

אותו בפגישות שלכם עם ברטוב ועם האתרים - לצייד אותו בחומרים וגם בבטתון עצמי.

לא לחשוש לפגוש יהודים. כל יהודי שמגיע לשם הוא זריקת עידוד. אני הרגשתי

שצברתי לי אוסף של חברים וידידים בלב ובנפש, שאני בטות שעוד אצור אתם קשרים

לאורך ימים כשהם יגיעו לכאן.

אני וזושב שאתם יכולים לתרום גם בכיוון של לחץ על מערכת התינוך וגם על

התקשורת. אתם יכולים לתרום בכיוון של הצבת הנושא בראש המאבק בקשרים עם

ברית-המועצות או עם ארצות-הברית. לא לרדת מהנושא הזח. לשמתתי, בשנה האתרונה חל

שינוי חיובי, והוא גם על דעת יהודי ברית-המועצות, לכיוון של הצבת הנושא בראש,

ואין מה לחשוש.



אני מודה לכם מאד ומאחל לכם הצלחה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

שמחנו לארח אותך ושוב יש לנו הרגשות של "ישראל ערבים זה לזה". אנחנו פועלים

בנושא הזח עם תחושה של שליחות, ולא כוועדה שדנה בעניינים פיזיקליים, כי אני

חושבת שביסוד מסד חיינו זה קודם-כל הרוח והקשר של העם היהודי באשר הוא, ואתה

הוספת פה נופך חי מן השדה עצמו.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 13.45