הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס 77

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי כ"ג בחשון התשמ"ז בנובמבר 1986. בשעה 12.00

חברי- הוועדה; היו"ר מ' גלזר-תעסה

א ולדמן

א' שוסטק

מוזמנים ; א' כהן - סמנכ"ל משרד הקליטה

ז רוזנברג - סמנכ"ל בכיר לשירותים ופיקוח. מישרד הדתות

די לוין - מנהל מחלקת העליה הסוכנות היהודית

א' דוניו - מנהלת שרותי רווחה הסוכנות היהודית

הרב ד ביגון מכון מאיר

הרב י אלידר מנהל המח' האתיופית מכון מאיר

י רום - יו"ר המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה

ת' אשל - המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה

ר' משה - נציג העולים מאתיופיה

ט- סמאני - נציג העולים מאתיופיה

'-ו- אקלה - נציג העולים מאתיופיה

אי מסילה - נציג העולים מאתיופיה

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה ; שי צהר

סדר היום; בעיות קליטה בקרב העולים מאתיופיה,



בעיות קליטה בקרב העולים מאתיופיה

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה, ומקדמת בברכה את כל הנוכחים.

התכנסנו שוב היום כדי לדון בקליטה החברתית והתרבותית של עולי אתיופיה,

בשבועיים האחרונים קיימנו שתי ישיבות בנושאים נפרדים הקשורים בנושא המרכזי

הזה, הישיבה של היום היא המשך של ישיבה שקיימנו עם נציגי העולים מאתיופיה

ובה דנו בעיקר בנושא הקליטה החברתית-דתית של העולים מאתיופיה, אני מבקשת

איפוא מכל הנוכחים לרכז את דבריהם סביב הנושא בו אנו דנים היום גם כשהיא

קשורה בנושא האיכלוס שבו כבר דנו באחת הישיבות הקודמות,

נשמעה קובלנה קשה מאד בנושא הקייסים בעיקר. ונאמרו כאן דברים מאד

מאד קשים בענין זה, משום כך נקראה הישיבה הנוכחית כדי להמשיך לדון בנישא

הכאוב הזה, נציגי העולים מאתיופיה היושבים כאן עמנו טוענים ליצוג של מספר

גדול מאד של בני קהילתם. והם מתלוננים על כך שאין מתייעצים אתם בנושאים

חשובים הקשורים לבני קהילתם, לב הבעיה הוא הקליטה החברתית של העולים מאתיופיה

ושיתוף עבודה אתם.

אני רוצה לחזור בקיצור על הקובלנות שהועלו, ואחר נשמע את התייחסותם של

אנשי מכון מאיר לטענות האלה, המדובר הוא בקייסים שבאו למכון מאיר כדי ללמוד

שם ושניים מהם התבקשו לעזוב את המקום. והם נשארו למעשה ללא תעסוקה וללא מקור

פרנסה ומבלי יכולת להמשיך ולסיים לימודיהם במכון מאיר, ומצכם היום גרוע, קשה

היה לי להבין את הסיבה לפיטוריהם מהמכון ואני מבקשת לברר את הדבר הזה,

אנחנו מכירים מנסיון העבר שלכל עליה יש מספר ארגונים המייצגים אותה,

זה חלק מהנוף הישראלי, גם אם זה מצער, כל ארגון רואה עצמו כמי שמייצג את

החלק הגדול של אותה קהילה וכמי שמקובל על רוב חברי אותה קהילה, כך קרה גם עם

העליה מאתיופיה, ואולי ביתר חריפות.

הבעיה הכואבת והבוערת אצלנו ביותר היא זו של הקייסים, כי הם ראשי הקהילה

שלנו והם נמצאים במצב לא נעים, נמצאים כאן נציגי מכון מאיר, ואני רוצה לדעת

מהם מדוע הקייסים שלנו לא מקובלים אצלם ומדוע הם לא מאפשרים להם להמשיך ללמוד

במכון מאיר, ומדוע הוציאו אותם משם,

מדובר בשני קייסים ובעוד שני תלמידים צעירים, בסך הכל בארבעה אנשים,

שי אקלה;

גם אני רוצה לדבר על ענין הקייסים, הקייסים הם מנהיגי העדה, ומשום כך

ביקשנו שתימצא להם מסגרת בה הם יוכלו ללמוד. ואחר כך יוכלו ללמד את העדה את

כל הדברים שהם למדו, רצינו שהם ילמדו את המנהגים של הארץ שישלימו את החסר

להם, ואז הם נכנסו למכון מאיר והתחילו ללמוד שם,

נכון שיש לנו בעיה דתית, וזו הבעיה המהווה מכשול עיקרי, במקרה שעליו

אנחנו מדברים הקייסים רצו להמשיך להנהיג את העדה גם בארץ והם רצו ללמד את

בני העדה כפי שנהגו לעשות בעבר והקייסים שיתפו פעולה עם העדה. ונאמר לנו

על ידי הקייסים שבגלל זה שהם שיתפו פעולה ובגלל זה שהם יצאו להפגנה. ומאחר

והמכון הוא של הרבנות הראשית ושם אין אפשרות לעשות דברים נגד הרבנות הראשית,

אז לא נותנים להם להמשיך ללמוד שם, ואנחנו רוצים לציין שאף אחד לא יצא נגד

הרבנות הראשית, אלא יצאו להפגנה כדי להביע את הכאב הפנימי של העדה וזאת היא

הבעיה הכואבת לנו ביותר.



אחרי שאיבדנו 000 5 איש בדרך לאירץ ואחרי שהחלום של כל האתיופים

התגשם והם הגיעו לישראל אז הדבר הזה שקרה דווקה במוסד שבדק את הנושא שלנו

ותמך בהבאתנו ארצה פוגע בנו מאד מאד. זה פגע בכל בני העדה והכאיב לכולם מאד,

כאשר יצאנו לשביתה אמרו שכאילו הצעירים מוציאים את האנשים לשביתה,

אמרו אז דברים רבים שלא היו נכונים, במקום לברר את הדברים ובמקום לרדת לשורש

הבעיה. הפיצו כל מיני שמועות וסיפורים, וזה פגע עוד יותר בגרף שכבר היה פגוע

וזה הוסיף כאב לכאב שכבר היה,

האם הקייסים שלמדו במכון מאיר באו לשם אחרי אותה הפגנה?

ש' אקלה;

הם באר ללמוד שם אחרי ההפגנה, אמרו להם שאם הם רוצים להמשיך ללמוד שם

הם צריכים להפסיק לעשות מה שהם עושים,

טי סמאני!

אני רואה סביב השולחן הזה את כל הגורמים המטפלים ביהודי אתיופיה וזה

טוב שהם כאן, כי היום באני להשמיע דברים לא רק בנושא הדת, אלא גם בנושא המשפחות

שלנו שנשארו באתיופיה וטרם הגיעו לארץ, לא הייתי נוכח בפגישה הראשונה. אבל

אני יודע שדובר בה גם על הענין הזה,

אנחנו קוראים במכתבים שמגיעים אלינו מבני משפחה שלנו שנשארו עד"ן

באתיופיה. ושומעים בשיחות טלפון אתם. שמצבם שם גרוע מאד גם מבחינה כלכלית וגם

מהבחינה הפוליטית, מצבם גרוע מאד ואין להם גב, יש שם ילדים שנשארו ללא אב

ואם. כי הוריהם בארץ ויש ילדים שנמצאים בארץ והוריהם נשארו שם, יש גם מקרים

שהבעל נמצא בארץ ואשתו נשארה שם או שהאשה נמצאת בארץ ובעלה נשאר שם, המכתבים

האלה המגיעים מבני המשפחה שלנו שם מקשים עלינו להתרכז בלימודים. בעבודה

ובחיים פה בכלל,

אני רוצה לדעת מה עושה ממשלת ישראל בענין המשפחות שלנו שנשארו באתיופיה

ואיר היא מתכוננת להביא אותם לארץ.

ועכשיו בענין הקליטה, נראה לנו שהקליטה של יהודי אתיופיה היא לא כל כך

מוצלחת, לא בחינוך. לא בתעסוקה וגם לא מהבחינה החברתית, יהודי אתיופיה הם

יהודים לכל דבר, והם דתיים. ולכן הם צריכים ללכת למסגרת דתית. אבל הדבר הזה

לא גיתן לנו, מי שרוצה ללמור במסגרת דתית הוא יכול ללמוד, ואם מישהו רוצה

ללמוד שלא במסגרת דתית יש לאפשר לו לעשות זאת, צריך לשמור על זכותו לבחור

לעצמו באיזו מסגרת הוא רוצה ללמוד, ואינני מדבר על ילדים קטנים. אלא על

צעירים מעל גיל 18, לילדים קטנים אין להתיר לבחור. כי הוריהם הם שיחליטו

בשבילם באיזו מסגרת הם ילמדו, אם הוריו של ילד קטן רוצים שילדם ילמד במסגרת

לא דתית. מותר להם להחליט כך וצריך לכבד את רצונם,

לא רק לילדים הקטנים והגדולים אלא גם לקייסים אמרו שחסר להם תומר

לימוד ושהם צריכים להשלים בארץ את החסר להם, אמרו לקייסים שאסור להם לשחוט

בארץ. שאסור להם לחתן זוגות ושאסור להם לערוך ברית-מילה, אמרו להם שתם

צריכים ללמוד הכל מחדש. ורק אחר כך יקבלו תעודה, אבל אמרו להם שגם אתרי

שיגמרו את הלימודים ויקבלו תעודה לא תהיה להם הזכות לעשות ברית מילה וגם לא

לחתן זוגות. אלא יוכלו להיות שוחטים, האם שחיטה זו בעיה שמעסיקה את העדה

שלנו? אין לי שום בעיה לקנות בשר כשר בשוק, בעיית השחיטה היא לא בעיה שלי

ואף לא של בני העדה קולי, הבעיה שלי היא בנושא הנישואים, בנושא ברית-המילה.



את הבעירה האלה לא פתרי לנו. ריכזו את הקייסים במכון מאיר כדי שיוכלו להשתלט

עליהם שם, מכון מאיר איננו לטובתנו. ההיפך מזה הוא הנכון המכון מזיק לעדה.

אני רוצה להגיד כמה דברים בענין ההינוך. אנחנו באנו מארץ לא מתקדמת.

ויש לנו פיגור. אנחנו צריכים להשלים את כל מה שהיה חסר לנו. כאשר אנחנו צריכים

לעמוד היום כדרישות ובתנאים של תכנית החינוך הישראלית. הדבר מקשה עלינו מאד,

זה פשוט קשה לנו. איננו יכולים להתמודד עם זה. צריכה להיות תכנית לימודים

מיוחדת במיוחד בשביל אלה הלומדים ברמה נמוכה. כדי שיוכלו להשלים את החסר להם.

אנחנו שומעים היום שיש צעירים שלומדים הכשרה מקצועית וקשה להם להתמודד עם זה.

כמה צעירים נזרקו מהמסגרת החינוכית שלמדו בה.

ובענין התעסוקה. בני העדה שלנו אינם נקלטים טוב מבחינת התעסוקה. יש

אנשים שעברו בדרך לארץ סבל פיסי רב. ובריאותם נפגעה מזה והמצב שלהם היום הוא

כזה שהם לא יכולים לעבוד בעבודה שמציעים להם גם מבחינה בריאותית אינם יכולים

וגם מבחינה פיסית. לאין התחשבות במצבם.

לפני שבוע קראתי בעתון. וגם שמעתי ברדיו. שהיהודים הנמצאים בבנימינה

ליד הדרה נשלחו מלשכת התעסוקה לעבוד בבית חרושת ליין. נשלחו לעבוד ביקב. אלא

שהרבנות התנגדה לכך שיהודים מאתיופיה יעבדו ביקב. והסיבה לכך היתה שהם לא

יהודים כשרים לכל דבר. לא נתנו להם לעבוד שם מפני שטענו שהם לא יהודים לכל דבר"

זו בושה גדולה. אני רואה בזה גזענות. זה מביא את הדור הצעיר להשפלה. וזה פוגע

קשה מאד בדור הצעיר. במצב הזה אין זה פלא שקשה לי לתפקד, קשה לי לתרום למדינת

ישראל ולעשות גם למעני. כי הדברים האלה פוגעים בי מאד. זו בהחלט תופעה של

גזענות ואסור שתהיה גזענות כזאת במדינת ישראל. מדינת ישראל וממשלת ישראל

צריכים למנוע תופעות כאלה.

בענין החברה. אין היום שום פעילות חברתית בקרב העדה שלנו. אומרים כי איפה

שהאתיופים נקלטו שם יש פעילות חברתית ויש מוסד לעידוד פעילות חברתית. ואני יכול

להגיד לכם שאנחנו לא מרגישים בזה. אין שום השתלבות ואין אינטגרציה בינינו ובין

התושבים הישראלים. וזה אמור גם לגבי הילדים וגם לגבי הגדולים. המבוגרים שבאו

לארץ איבדו וכאן .את הסמכות שהיתה להם בהיותם באתיופיה. כאשר התעוררו שם בעיות

היו פונים אל הקייסים והם היו פותרים את הבעיות ועושים שלום בין היריבים. היום

אין הם פועלים כך יותר.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

למה בדיוק אתה מתכוון?

אי מסילה;

הייתי רוצה שיהיה מועדון לזקנים. או דבר דומה לזה. דיברנו על הנושא

הזה פעמים רבות, ואומרים שאין תקציב לזה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

האס אתה מדבר על מועדון רק עבור בני העדה האתיופית?

אני לא מתמצא בבני עדות אחרות ואני לא יבול לדבר על זה בשבילם.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אתה אדמר שאין מועדון לקשישים. האם אתה מתבוון לומר שאין מועדון

לקשישים מבני העדה האתיופית. או שבקרית גת למשל אין בכלל מועדון קשישים?



אני מדבר על מועדון קשישים בשביל כל הקשישים. והקשישים מבני העדה

האתיופית יוכלו להשתלב שם. אבל לא מסבירים להם כמה זה חשוב שהם יילכו לשם.

וכמה סוב יהיה להם שם, אין מי שיביא אותם למועדונים האלה ולשלב אותם בכל

הפעילויות שיש שם,

י' רום ;

מדוע אתם לא עושים את הדבר הזה?

אי מסילה;

כי את לא נותנת לי,

הקייסים גהשבו בחו"ל כאנשים גדולים והנה בארץ לא נותנים להם היום

לערוך ברית-מילה או לשחטס, הפכו אותם לילדים קטנים שצריכים ללמוד. ומפני

שהעדה החליטה לתתן זוגות צעירים על ידי הקייסים וכיוון שאחד מהם עשה זאת

אז הוציאו אותו ממכון מאיר. ואני רוצה לשאול אם לא מגייסים את התקציב של המכון

הזה מפני שהוא צריך להיות גם בשביל יהודי אתיופיה? והיום מוציאים משם את

הקייסים, אני אומר את הדברים האלה בהתמרמרות גדולה- כי זה כואב לי מאד. וזה

כואב לכולנו, אמרו להם לעזוב את המכון. אמרו להם שהם מנסים ליצור פילוג

בעדה ולעשות מלהמה בין בני העדה.

אח העולים מאתיופיה ריכזו. לא עשו בשביל ההשתלבות שלהם והאינטגרציה

שלהם עם העם בישראל, אלא ריכזו אותם בנתניה בבלוק שלם. בבת ים יש ריכוז של

העולים מאתיופיה וכך גם באשקלון, אין שום מעשה שיבוא להשתלבות שלהם בתברה

הישראלית. וכואב לנו לראות את זה.

המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה שהוקמה קל ידי הכנסת עוסקת היום

באינטרסים האישיים של התברים בה. יש בה שתי יושבות ראש. האחת מייצגת את המערך.

והשניה מייצגת את הליכוד, ואילו אנחנו מקבלים את המכה משני הצדדים בגלל

הוויכוחים הפוליטיים האישיים שלהן, הוויכוחים האישיים האלה פוגעים בנו.

אני רוצה להוציא כאן את כל הכאב שלי ואני אומר שצריך לחפדש להן עבדדה.

איפה העדה שלנו מכירה בכלל במועצה הציבורית הזאת? מי מהעדה שלנו מביר את

יעל רום ואת תמר אשל? האם הן יבולות לפתור לעדה שלנו איזו שהיא בעיה? להיפך,

כשערכנו את ההפגנה לא נגד הרבנות הראשית אלא למען זכותנו למען יכירו גנו

כיהודים שלמים באותו זמן הסתובבו וניסו לפזר את ההפגנה. מה לא עשי?

י' רום;

מי עשה זאת?

אחרי סיום השביתה קיבלנו בארגון שלנו דימוי שלילי. המועצה הציבורית

עשתה לנו את זה. אותי. את משה רחמים ואת שאר החברים היושבים כאם ה0 לכלכו.

לא האמנתי שאנשים גדולים יתנהגו בצורה כזאת. אני בסך הכל עוד לא השלמתי את

הקליטה קולי אף על פי שאני נמצא בארץ שש וחצי שנים, אני קצת יותר טוב מבני

העדה שבאו לפני שנתיים, אבל אני לא יכול להגיד היום שאני כבר יודע הכל

ושאני גמרתי את שלבי הקליטה ושאני ישראלי לכל דבר. אז למה להתנהג בצורה

בזאת ולתת לי מכה עוד לפני שהשלמתי את הקליטה שלי? זה פוגע בי אישית. מי

אדיטה, אתה היית בחור שקט כשלמדת, איזה דברים קרו לך

פתאום? יש אנשים שפוחדים לדבר אתי. בעתון הפכו אותי לרוצח. הבאתי אווי את

כל העתונים כדי להוביח לכם זאת.



הייתי יכול להביא לכאן את כל העדה והייתם שומעים שכולם אומרים שהם

לא רוצים את המועצה. הארגון שלנו מייצג 95% של העדה ולא המועצה הציכורית

מייצגת אותם, עם כל הככוד לכנסת. אם הכנסת רואה את החשיכות שיש למועצה הזאת,

היא צריכה לראות גם את המרכיכ שלה את האנשים הנמצאים שם, אולי צריך לפטר

אותם ולהוריד אותם מתפקידם ולמנות כמקומם אנשים שיכולים לעכוד ולעשות למעננו.

נתנו לנו רדיו כשפה האמהארית, ואנתנו מודים על כל זה למדינת ישראל,

אכל הרדיו הזה משמש היום את המוסדות, עומדים ממש להרוס אותנו, יוסף הדנה הוא

המסכיר שם. והוא מזדהה עם הרכנות הראשית כדי שנלך לטכול. ויש גורמים נוספים

שיש להם תכניות שונות ברדיו והם אינם לסוכת העדה, משתמשים באנשים מסויימים,

אין אף אהד מאתנו שמקשיב לרדיו. שמשתמש ברדיו, אף אתיופי לא פומה היום את

הרדיו בשעה 9 כדי לשמוע את החדשות כשפה שלנו, כי אין שם הסבר על קליטה אין

שם הסבר מה זו מדינת ישראל מה זו שפה חדשה. מה המנהגים החדשים שאנחנו צריכים

להכיר. איך להקלט כמדינה החדשה שלנו ועוד, שם מסבירים לנו את נושא הדת. ואינני

מזלזל בדת אבל הגורמים שיושבים שם הם כאלה שאנחנו לא רוצים לשמוע את קולם,

ולא רק אני מרגיש כף אלא כל העדה, צריך שיישבו שם הגורמים הנבונים,

ר' משה;

כמה מלים בענין המועצה, כל הכבוד למועצה הציבורית שהיא מייצגת אותנו,

אבל הצורה בה היא מייצגת אותנו זה פשוט חבל, שלמה הלל היה הראשון שחשב על

המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה ואני עמדתי הראשון בתחנה המרכזית גם

בתל אביב וגם בירושלים והחתמתי כדי שהמועצה תקום כגוף של הכרי כנסת, כאשר

אני החתמתי בשביל להקים את המועצה לא חשבתי ולא בקשתי להקים את הגוף הזה שיש

היום, חשבנו שזו תהיה מטריה מין גג ושהמועצה תדריך אותנו ותוביל אותנו

לדרך הטובה. גם לטובת מדינת ישראל ושניקלט במדינה בצורה הטובה,

הפרסום היה בלתי אחראי, למה לא הגיבו? אם הם פוחדים אז למה הם מייצגים?

ואם הם לא מייצגים את יהודי אתיופיה. אז בשביל מה קמה המועצה? אם המועצה בן

מייצגת את העדה. אז לעדה יש בעיה,

בעניני הדת נגרם לנו הנזק הנפשי החמור ביותר ואני מרגיש את זה על גבי,

אנשי המועצה היו שותפים לזה, אסור לוותיקים להכנס למרכזי הקליטה, יהסיבה

שנתנו לאיסור הזה היא שהם מתסיסים, אם הם יכנסו למרכזי הקליטה, אז הגיור לא

בשביל מה המועצה הציבורית הזאת קיימת בכלל? במו

שכיקשנו פעם מהוועדה הזאת להקיס את המועצה הציבוריתי אנחנו מבקשים עכשיו

להוריד אותה, אנתנו מכבדים את שתי יושבות ראש המועצה. אבל הן לא מביאות

תועלת,

ט' סמאני;

יש בידי חומר המראה שהמועצה מעבירה חומר לבג"ץ בענין הטבילה, וזו

דוגמה למה שהמועצה עושה, אני יכול למסור לכם את החומר הזה לראות,

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

במדינת ישראל מותר. לכל אדם יחיד או לקכוצת אנשים, או לוועד לגשת

לבג"!, איו איסור על כך,

י' רום;

פעולה כזאת לא נעשתה מעולם, אני לא יודעת על מה הוא בכלל מדבר.

א' מסילה;

אני רוצה לתקן ולהסביר, שהקייסים לא נשארו ללא פרנסה, הם הוצאו ממכון

מאיר, אבל משרד הקליטה נותן לה0 בינתיים לקיום, הם לא נשארו ללא פרנסה.



ש' אקלה;

יש פה שלושה גורמים המקשים על קליטת עולי אתיופיה: המשפחות שנשארו

באתיופיה. הבעיה הדתית, והכניסה לתרבות הדשה, מצב הקליטה פתות או יוחד

סוב, יש מעורבות של העדה. אנהנו מבקשים להרחיב ולתת תמיכה לגורם שעוזר

לקליטה הטובה של יהודי אתיופיה,

היו"ר מי גלזר-תעסה;

חשוב לנו לשמוע פרסים בענין מכון מאיר. בהקשר לדברים ששמענו כאן,

אי כהן ;

בענין מכון מאיר היתה יוזמה ברוכה שהתבטאה בתמיכה של הג'וינט, בשיתוף

עם משרד הקליטה, ראינו בזה גוף אליו אפשר להכניס את המנהיגים של העדה האתיופית,

יש הסכם בין משרד הדתות ומשרד הקליטה הקובע כי לאחר שיסיימו את לימודיהם במכון

ייקלטו הקייסים במועצות הדתיות וכך יישמרו מעמדו וכבודו של הקייס, ואכן

כהתחלה היו כל הקייסים במכון מאיר, ביקרנו קום וראינו אותם, 2 קייסים לא נמצאים

יותר במסגרת המכון מחוך 14 הקייסים שהיו שס, הקייס מקרית גת אינו נמצא שם ידהר

ללא קשר ללימודים, אלא מפני שהוא יהודי אלמן ולו שלושה ילדים קטנים מאד, העובדת

הסוציאלית אמרה שאי אפשר להשאיר ילדים קטנים אלה בלא אביהם, אמם מתה בדרך

ל ארץ, היתה המלצה שהאב ישאר עם ילדיו הקטנים. ומשרד הקליטה דואג לו ולמשפחתו,

אני רוצה לספר לבם מה המטרות של המכון,מה אנהנו עושים שם, ואתייחס

גם לשאלות שהועלו כאן, פנו אלינו מהג'וינט ומהסוכנות בגיבוי הרבנות הראשית,

לרכז את המנהיגות הוותיקה של העדה האתיופית וכן גם קבוצה של צעירים מבני העדה

על מנת שיכירו את התרבות המסורתית שלנו ואחרי שיסיימו את לימודיהם אצלנו יחזרו

אל העדה שלהם ויעבירו אליה את המסר של המכון, זו היתה המטרה שלנו עד כה, ואנתנו

ממשיכים בזה גם בשנה השניה,

כמעט כל הקייסים למדו במסגרת מכון מאיר, הם למדו במכון שני דברים:

יסודות היהדות. היסטוריה יהודית שחסרה להם אולפן בהתאם לרמה שלהם וליכולת

שלהם. ובמקכיל למדנו מה הן הבעיות שלהם, ראינו שיש אצלם בעיה מאד יסודית

שהקבוצה היושבת כאן ברגע זה מייצגת אותה, ואולי אפילו אינה מודעת לזה כל כך,

הבעיה של יהדות אתיופיה היא שהדת שהם מאמינים בה והולכים בה אינה תואמת את

המסורת היהודית המקובלת על כל העם היהודי, הפער בין הדת שהם מאמינים בה ובין

המסורת היהודית המקובלת על כל העם היהודי הוא גדול מאד, אני בטוח שאילו

הקבוצה היושבת כאן וכל יהדות אתיופיה היו מקבלים מראש הדרכה והסברה בקשר לבעיה

הרצינית הזאת, כי אז היינו חוסכים מעצמנו דברים רבים,

אנחנו מאמינים בתורה שבעל פה, המסורת של יהדות אתיופיה בנויה על תירה

שבכתב.בלבד. ואין זה דבר קל לסגור את הפערים,

אותנו מעניין לדעת מדוע הוציאו את שני הקייסים מהמכון, איננו מתבוננים

ללמוד עכשיו על ההלכה, על תורה שכעל פה ועל תורה שבכתב, אנחנו רוצים לדעת את

התשובה לשאלה ששאלנו,

אנחנו לא מדברים על מה שלומדים במכון מאיר, אנחנו מבקשיס לדעת מדוע

שני הקייסים הורהקו ממכון מאיר,



הרב ד' ביגון;

יש לנו בעיה אמיתית בעיה תרבותית ובעיה חינוכית ממדרגה ראשונה,

איר מעבירים את המסר של המסורת המקובלת והמכובדת על הבל המסורת שבעל-פה

אל אנשים שלא הורגלו בזה ושזו איננה תרבותם, אנתנו מנסים לפעיל בביוון

זה בכל הדרכים האפשריות ואנחנו קשובים כל הזמן למאוויים ולצרכים של התלמידים,

איננו מבטלים את התרבות שלהם, ולא פעם מוצאים גם דברים מקבילים,

היום הגענו ב"ה למצב בו רוב הקייסים פרס לשניים שעליהם אדבר מיד,

מכבדים את מסורת ישראל המקובלת, הם מתפללים. הם אומרים "קדיש", הם שומרים

את השבת כפי שמקובל בעם ישראל, יתד עם זאת אני רוצה להבהיר כי בשום פנים ואופן

איננו פוגעים במסורת האתיופית, ברוב המקומות יש תפיפה, לפני זמן מה הייתי

בעפולה. ואני מאד התרגשתי באשר התפללו ערבית וחלק מהציבור השתתף בתפילת

ערבית וחלק אמר קדיש ואחד הקייסים היה החזן, אני ראיתי בזה הישג גדול מאד,

זו בעצם המטרה שלנו ואנחנו פועלים בכיוון הזה,

כל התכנית הזאת במכון מאיר היא ביוזמת הג'וינט. וללא תמיכה של איזה

שהוא גורם ממלכתי, אנתנו זוכים רק לעידוד מילולי אבל לא לעידוד ממשי למרות

פניות חוזרות ונשנות שלנו בענין זה, כאשר התחלנו בתכנית אמרתי לנציג הג'וינט

שאני מוכן שהקייסים ילמדו אצלנו אבל בתנאי שהמעמד הכלכלי של הקייסים בקרב

העדה שלהם לא יהיה בשפל המדרגה, אמרתי שאני רוצה שהם ישתברי כמו רב בישראל.

ושהם לא יהיו מקרי סעד, ומה קרה? הג'יונט תומר בהם בדולרים רכיורן שערכו של

הדולר נשאר יציב מזה זמן רב והיוקר הולר ומאמיר הפכה המשכרורת שלהם למשכורת

עוני ממש, ובענין זה אני פונה ודורש מכל מי שיכול לספל בנושא הזה לעשות משהו

בנדון, מדובר באדם שיש לו משפחה בת 7 נפשות. הוהוא משתכר 300 דולר לחודש, ואינו

מקבל תמיכה משום גורם נוסף, לאחרונה פניתי אל משרד הקליסה בענין זה, ואני

שמח שתהיה להם עכשיו השלמת הכנסה,

בפגישה האחרונה העליתי את הנושא הזה ואמרתי שמשרד הקליסה לוקח על

עצמו אחריות בענין זה, כמו שהוא מבטיח הכנסה של עובד מאתיופיה הוא גם יבטיח

הכנסתו של הקייס,

אני לא מסתפק בדברים האלה, על מנת לשמור על מעמדו של מנהיג דתי לא

די ב-600 שקל לחודש, זו משכורת עוני, זה סכום השווה כמעט לדמי אבטלה. ואני

רוצה לדיין שהקייסים חיים רק מהכנסה זו, אין להם שום מקור הכנסה נוסף, אני

פוגה בהזדמנות זו בבקשה להרים את קרנם של הקייסים. כדי שיהיו מכובדים בעיני

בני העדה ובעיני בולם,

שני הקייסים בהם מדברים באן באמת לא מתאימים למכון מאיר, אבל אני רוצה

להבטיח לכם שהעובדה שהם התבקשו להפסיק את הלימודים שם אינה קשירה בשום פנים

ואופן לוויכוח שהיה עם הרבנות, עובדה היא שבנו של אחד הקייסים האלה לימד

אצלנו, אלא ששני הקייסים האלה פשוט אינם מתאימים, אתת הסיבית קשירה באכילה,

אנחנו ישיבה. מוסד דתי והקיים איילין טוען שהאיבל במכין מאיר אינני בשר-

אבל היא בעצמו שוחט בהמות שלפי ההלכה היהודית זו טריפה ונבלה והיא מאביל בזה

את הקהילה שלו, הוא בא בשם מכון מאיר ומאכיל אנשים טריפה ונבלה, כאשר הדבר

הזה נידע לי אני בקשתי יהתחננתי לפניו שיפסיק לעשות זאת, והסברתי לי שהיא

לא יבול לבוא בשם ישיבה ולהאכיל אנשים טריפות ונבלות, אבל הוא לא היה מיכן

לוותר על השתיטה שלי,

הקיים איילין גם משיא קטינית, בני אף היא נשוי לקטינה. שני בניי למדי

אצלני, אחד מהם ממשיר ללמיד למרית שלא טבל, עד היום יש חלק מהתלמידים הצעירים

והמבוגרים שנושא הטבילה בוער להם, אבל אמרנו להם שימשיבו ללמוד, זו לא סיבה

שבגללה יעזבו, אבל אני חוזר ואומר שאנחנו לא יבולים להרשית לעצמני שקיים



יאכיל יהודים נבלות וטריפות כשהוא בא בשם המוסד שלנו. זה דבר כלתי נסבל.

דיברתי אחו בענין זה פעם ופעמיים וזה לא עזר.

היו"ר מי גלזד-תעסה;

איפה הוא שוחט- באיזו הזדמנות?

הדב די ביגון;

כאשד יש אזכדה. למשל. שוחטים כבש, ויש עוד הזדמנויות.

אני רוצה שתדעו שלא עשיתי זאת על דעת עצמי. התייעצתי עם אפרים כהן

ועם אנשי הג'וינט ואנשי הג'וינט אמרי לי: אנחנו לא מבינים הרבה בענייני דת,

אבל אם אתם ישיבה דתית והאנשים בה לא הולכים על פי הדברים האלמנטריים

שהישיבה מחייבת ברור שהם לא יכולים להשתתף בתכנית כזאת.

כל הקייסים כאו לשם מרצונם. אף אחד לא כפה עליהם לבוא לשם, הם באר

על פי החלטה שלהם. כל קיק שלא ירצה להיוח שם. אנחנו לא נחזיק בו בכוח,

במכון מאיר יש מאות תלמידים ממדינות שונות. מצרפת. מאמריקה. מאנגליה ועוד,

אין לנו שום אפשרות וגם לא כוונה להחזיק שם אנשים בכוח. כך שהטענה כאילו

הבאנו את הקייסים בבוח למכון מאיר איננה טענה.

אני רוצה להתייחם עוד לענין העבודה ביקב. זה ענין הילכתי. ואני רוצה

להעיר עכשיו הערה כללית לגבי כל הקבוצה המייצגת את העולים מאתיופיה היושבת

כאן. אם רחמים משה היתה לנו פגישה ראשונה וסימפטית ואני אומר את הדברים הבאים

בכל לב. ומלב אל לב. העדה סובלת מאד. ואני רואה מה נעשה בעדה. אין בה כמעט

משפחה אחת ללא בעיה אמיתית ורצינית בין אם זה ענין של גירושים ובין אם זה

ענין של נשואים וכו'. וכואב הלב לראות את הבעיות ואת הקשיים של בני העדה הזאת,

והבעיות הן אובייקטיביות. לכן אני פונה אליכם המייצגים את העדה הזאת ואני

פונה אליכם מעומק לבי ומבקש מכם להקל על העדה. אל תכבידו עליה. אל תעשו את

הקליטה שלה עוד יותר קשה מכפי שהיא.

נושא האישות אצל בני העדה הזאת מהווה בעיה קשה מאד. המעמד שלה כעיני

הציבור היהודי הוא בשפל המדרגה וזאת אמרו לי גס הקייסים משני הצדדים, פעם

אהבו מאד את העולים מאתיופיה.

ר ' משה;

מדוע לא קיבלו אותם לעבודה ביקב? האם הם לא די כשרים כדי לעבוד ביקב?

הרב די ביגון;

אני פונה אליכם לעשות חשבון הנפש בנושא זה. רוב רובו של העם היהודי

בכל העולם מכבד את מסורת ישראל,

אי מסילה;

ואנחנו לא כיבדנו? אנחנו תמיד כיבדנו ותמיד מכבדים ונכבד,

הרב די ביגון;

אם בנקודה הבסיסית הזאת של מסורת ישראל אתם נוהגים כפי שאתם נוהגים.

בשל סיבות שלהם. הרי זה גורם לבם להיות במצב בו אתם נמצאים ברגע זה, אם

אתם באמת רוצים לעשות למען העדה. אז אני מציע לכם לעשות חשבון נפש בנקודה

הזאת של היחס שלכם לרבנות ולמסורת ישראל. אני בטוח שאם בנושא הזה ייעשה חשבון

נפקו אז העדה תיקלט בדרר קלה יותר. אני חושב שאתם האשמים העיקריים במצכ

הנוכחי של העדה,

שמעני אח הדברים שנאסרו. ואנחנו סבירים אותם לא מהיום. אנחנו יורקים

על רצוגם להשתלב בחברה ובמדינה באזרחים שווים אבל שסענו אותם אומרים את

ההיפך מזה. כל מה שהם עושים ובל מה שהוא מטיפים לו זה ההיפך מהשתלבות במדינה

ובחברה הישראלית. הם לא מקבלים את חוקי הבנסת בבל הנוגע לדיני נשואין וגרושין.

הקייס איילין מחתן קטינות וגורם לבעיות. בי כאשר הוא עורף נישואין אז לא צריך

ללבת אל הרבנות בדי להתחתן. ובך הוא מטעה את הזוגות המתחתנים על ידו. בי

למעשה הם לא נשואים על פי דין. הוא מטעה גם את משרד הקליטה הנותן לזוג הזה

דירה. בעוד שלא היה צריך לתת לו דירה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

לפני שנתיים היתה מקרה דומה אצל משפחה גרוזינית. ובכנסת התקיים דיון על

נשואי קטינות והוחלט פה אחד שאינם יכולים לעשות זאת. יש חוק נגד נשואי

קטינות ובולנו חייבים לבבד את החוק.

א' כהן;

איר זה שעד היום לא הגיש אף אחד תביעה בענין זה?

המעשים האלה שלהם לא רק שהם נוגדים את החוק. אלא גם רישום הנישואין

לא נעשה על פי חוק. לא יתכן שקיים איילין או קייס אחר יפעלו בניגוד לחוק

ויסבכו במעשיהס את הזוג הצעיר. ובמקום לומר לו ללכת להתחתן ברבנות כמו שעושים

כל בני זוג אחר במדינה. הוא בעצמו מחתן אותם ומסבך אותם ואת ילדיהם, ואותו

הדבר לגבי שחיטה. הם פועלים גם בענין זה בעדה נפרדת. כשרות על פי מנהגיהם,

נשואים על פי מנהגיהם. וכל זה בניגוד לחוק של המדינה. כל המעשים האלה שלהם

נוגדים את ההלכה ואת הנורמות של החברה שלנו. וסוגרים אותם כתברה נפרדת העומדת

בפני עצמה. האמנם זה הדבר שהם רוצים? והרי הם מדברים על רצונם להשתלב בתברה

וכו . המעשים האלה שלהם רק סוגרים את העדה סביב עצמה ומנתקים אותה מכל העם

בארץ ובחו"ל.

אני רוצה להתייחס עוד לענין בנימינה. דיברתי עס יו"ר המועצה הדתית

שם. הסתבר שהרבנים לא אמרו אף מלה בנושא היקב אם כן להעסיק שם עולים

מאתיופיה. או לא. בנראה שראש המועצה המקומית ומנהל היקב פוחדים להסתכן

בנושא הכשרות. ולכן אינם מעסיקים אותם. לא היתה שום הוראה בענין זה מצב

הרבנות במקום

אשר למכון מאיר- אני רוצה להוסיף שאנחנו מכשירים שם את הקייסים לעבודות

מקצועיות בתחום שירותי הקודש. אם הם עוברים שם קורס שחיטה. הרי זה על מנת

שנובל לחה להם אחר כך מקצוע. ויש התחייבות לשבץ אותם במקצוע הזה כדי שיוכלו

לפרנס את עצמם ואת בני משפחתם. וכך יובלו לעבוד במקצוע שלהם. יוכלו להמשיך

לשמש בקודש. יובלו לפרנס עצמם ויובלו גם להיות מנהיגי העדה. אין ספקי,

שהפעולה של מכון מאיר היא פעולה מבורכת. הרב הראשי אמר כי הוא מקווה שממכון

מאיר ייצא רב ראשי מבני העדה האתיופית. הלוואי שיגיע היום שיהיה רב ראשי

מבני העדה הזאת.

הרב יי אלידר;

יש תכנית להכשיר מוהלים ועורכי נשואין מבין הקייסים.

איך אפשר להתייחס לדברים האלה ברצינות? בגיל 60 ייצא משם רב כזה?

אין כוונה לדבר הזה שיקרה מחר או בשנה הבאה. והרי לומדים שם גם

עולים צעירים בני 20 שבאו מאתיופיה.

כאשר דוד כן גוריון אמר כי הוא מקווה שיום אחד יהיה לנו רמטכ"ל

תימני כולם צחקו, והנה ב"ה יש לנו היום רמטכ"ל עירקי. איננו מדברים על

דברים אלה שיקרו השנה ואף לא בשנה הבאה. ואפילו לא בעוד 10 שנים, אבל

הם יכולים בהחלט לקרות.

אני רוצה לגעת בנושא היקב בבנימינה, הדבר הזה כאב לי והלכתי לברר

את הענין. הבעיה היא הילכתית פשוטה. יש הלכה האומרת שרק שומר שבת מוכת

יכול לעבוד ביקב. שאם לא כן לא יקנו את היין שלו. זה צעד מסתרי ביותר.

היקב רוצה למכור את סחורתו.

האם יהודי אתיופיה אינם שומרי שבת? אני עוד לא ראיתי יהודי אתיופי

שאינו שומר שבת.

הרב די ביגון;

זה ענין מסחרי פשוט. כל יעקב שצריך לקבל חותמת של הכשר צריך לעבוד על

פי תנאים מסויימים וצריך לעמוד בדרישות מסויימות. יכול להיות שמנהל המפעל

עשה שיקול וחשש שמא יבוא מישהו ויגיד שיהודי מסויים העובד ביעקב איננו שומר

שבת כהילכתה ואז לא יתנו לו את החותמת, אז הוא החליט מה שהחליט. כי עליכם

לזכור שלשמור שבת זה לא רק לא לעבוד בשבת. המנהל העבודה תשש כנראה להעסיק

יהודים מאתיופיה ביעקב. זו הסיבה הפרקטית הפשוטה והלגיטימית של היקב שתותמת

הכשרות תשובה לו מאד מבחינה מסחרית וזה השיקול שהינחה אותו.

אתם הצעירים יושבים כאן ותוקפים את המועצה הציבורית ותוקפים את הרבנות

ואת משרד הקליטה ואת מכון מאיר ואת הסוכנות היהודית. ואני מציע לכם שאתם

כעצמכם תעשו את חשבון הנפש.

אנחנו לא תוקפים אף אחד. אנחנו רק מסבירים מה כואב לנין מה כראב

לכל העדה.

בנושא הקטינות. בחודש מאי 1985 היתה ישיבה בנושא זה. ברגע שהדבר

הובא לידיעתנו אמרנו שנשואי קטינה זו עבירה על החוק. ואנחנו כעובדי מדינה

צריכים להגיש תלונה כאשר אנחנו שומעים על מעשה כזה. כינסתי את הקייסים

ואת התאחדויות העולים והסברתי להם שאם מישהו מהם יעבור על החוק אני אגיש

נגדו תביעה משפטית.

במשרד הקליטה יש נוהל מסויים בענין זה החל על כל עליה שבאה לישראל.

על פי הנוהל הזה בגירה מגיל 17 ומעלה המצהירה בפני נוטריון ציבורי ומביאה

אישורים אנחנו נותנים לה סיוע חומרי לנשואיה. קטינות לא מטופלות על ידי

משרד הקליטה. אמרנו שאם יקרה מקרה כזה יש להעביר אותו לטיפולה של המשטרה*

דבריו של הרב ביגון נאמרו מעומק לבו, הבעיה של יהודי אתיופיה בואבח

לי מזה קרוב לשנתיים. ואני מביר אותה מתוך עבודה חינוכית יום יומית שלי.

ואני יבול להגיד לבם שקשה למצוא במדינתנו אדם היושב עם האנשים האלה יום יום

וחש את הבאב שלהם במו שחש אותו הרב ביגון, אני אומר את הדברים האלה רק מפני

שאני חרד לגורל העדה הזאת. ודואג מה יהיה עמה בעוד מספר שנים,

אני רוצה להסביר לבם מקור החרדה שלי, מדינת ישראל לא הבינה עצמה לקבל

בצורה נבונה את יהדות אתיופיה, לא הבירו אותה לא היו מודעים לה לא ידעו איך

לקבל אותה ואיך לספל בה, זה החטא הראשון של בולנו של בל מי שיש לו נגיעה

בענין זה וזה בולל גם את אנשי מבון מאיר וגם את הרבנות, לא ידענו ולא הכרנו

את העדה הזאת. ולבן לא ידענו איך להתבונן בצורה הנבונה לקראת בואה,

רק הבוקר קראתי מבתבו של הרב קוק זצ"ל הכותב ליו"ר הארגונים על יהדות

אתיופיה והוא אומר שם דברים שנבתבו לפני 60 או 70 שנה: צריך להכיר את העדה

מקרוב בדי לדעת איר לספל בה, חבל מאד שהדבר הזה נעלם מעיני בולנו ומשום

בך הגענו למצב הזה כאשר יש צד זה ויש צד זה והעדה בתווך מובלת סבל נורא.

וזה הרבר שבואב לי בל בך, אני חושש מאד שבעוד 5 או 6 שנים והלוואי ואתבדה.

בתי הבלא שלנו יהיו מאוכלסים ביהודים מאתיופיה, חס וחלילה שהדבר יתגשם.

והלוואי ואתבדה אבל אני חושש מאד מפני מצב בזה, דברים רומים ראיתי לפני 30

שנה בקליסתם של יהודי מרוקו וגם אז אמרתי את אותם הדברים בשיחה שהיתה לי עם

שר החינוך דאז. ולדאבוני לא התבדיתי.

יהדות אתיופיה היתה מנותקת מבלל ישראל משך תקופה של אלפיים שנה, הם

היו רתוקים מבלל ישראל לא רק מרחק של זמן. אלא גם מרחק נפשי וגם מרתק רוחני,

הם שמרו על הגחלת שלהם בצורה יוצאת מן הבלל. אבל זה התאים להם בהיותם שם,

אם אנחנו ניקח בחשבון את העובדות ההיסטוריות שמתוך יהדות שמנתה רק לפני 50 או

60 שנה 000 500 איש נשארו רק 25.000 או 30.000 איש. הרי זה אומר שרוב רובה

של היהדות הזאת התבוללה שם והנוצרים עשו בהם שם שמוח, ויש די הוכחות בענין זה,

הפער גדול ואנחנו לא ידענו איך לגשר עליו, אילו יבולנו להקים צוות

שיבלול רבנים המודעים לבעיה של יהודי אתיופיה. קבוצה של פסיכולוגים קבוצה

של סוציולוגים וקבוצה של עורבי דין שיישב ביחד עם ראשי העדה הזאת על מנת למצוא

את המוצא הנבון שיציל את העדה הזאת מפני מה שעלול לקרות לה בעוד 5 או 6 שנים.

כי אז היינו עושים את המעשה הנכון.

אומר לנו אריסו מסילה שהוא יו"ר הארגון של יהודי אתיופיה שלא בל

יהודי אתיופיה הם דתיים, ושיש על בן לאפשר להם לבחור גם בחינוך לא דתי אם

הם רוצים בזאת, האם דבר בזה אפשר היה בבלל להעלות על הדעת לפני 4 אי 5 שנים

באתיופיה? אם מישהו היה אומר שם דבר כזה היו מפרשים זאת באילו הוא עומד

להתנצר, אין להלביש על הערה הזאת דברים שלא מתאימים לה, אם יתנו לה תרופות

שאינן מתאימות לה. היא תקיא אותם ותהיה חולה מהן, אי אפשר להבריז שהם לא יהודים

דתיים, הם עמדו במצבים קשים מאד נגד התבוללות. ויבלו לה, ועפשיו הם שבו לציון

ולירושלים למולדת, האם אתם באמת חושבים שעכשיו הכל מותר להם?

היתה לי פעם פגישה עם מתנך גדול מאד.ך מר סימון, והוא סיפר לי שהוא

בא פעם לבית-ספר ומצא את המנהל במצוקה נפשית קשה, שאל אותו לסיבת המצוקה.

ואמר לו המנהל שיש לו בבית הספר צעיר שעוסק בל היום בגניבה ואין הוא מצלית

לשבנע אותו שיפסיק לג וב, היה זה תלמיד בכיתה ח', הכניסו את הצעיר לתדר

אתה גונב? השיב לו: בן, המשיך סימון לשאול אותו: האם

אתה לא יודע שאסור לגנוב? ובששאל הצעיר מדוע אסור לגנוב. הסביר לו סימון

שהנה בתוב בתורה במפורש שאסור לגנוב- ושאין לקחת ממישהו דבר השייך לו וכו'

ובו', על בך השיב לו הצעיר: אבל כתוב בתורה שאין מעשנים בשבת,והמנהל של

בית הספר שלי בן מעשן בשבת, והמורה שלי נוסעת בשבת ובו', אז אם להם מותר

לעשות מה שכתוב שאסור לעשות, מדוע אסור לי?



עכשיו אנחנו נמצאים במצב בו יש לנו רבנים ראשיים האומרים דברים שונים,

וקמים בחורים צעירים ואינם מקבלים את הדברים שאומרים הרבנים הראשיים, ונוצר

פילוג בתוך העדה. יש קייסים שבן מקבלים כל מה שהרבנות הראשית אומרה. והמדובר

הוא ברוב הקייסים, ויש שני קייסים שאינם מובנים לקבל אח הדברים האלה, ואינם

מובנים לקבל את הדרך הזאת. והצעירים נותנים יד לקייסים האלה. ואין הם מבינים

שהיד הזאת תהיה בסופו של דבר לאבן נגף לקליטת העליה הזאת, כולנו חייבים לדאוג

לביתה ישראל ולעזור לה להיות בית-ישראל.

האמינו לי שאני אופר את הדברים האלה מלב כואב. אני חושש מאד מפני התפלגות.

לא אתפלא אם נראה מחר קבוצות של יהודים מאתיופיה העוזבים את הארץ ויורדים לקנדה

או לאוסטרליה, מי שכואב אח כאב העדה ומי שדואג לעדה צריך לקום ולעצור את

הדברים מבעוד מועד

רציתי לדבר על נושאים שונים, אבל אתרכז רק בנושא המועצה, הייתי רוצה

להקדים ולומר, שכל יהודי מאתיופיה נושא בלבו פצע מאד עמוק ובאב אמיתי של

פירוד משפתות. של דאגה, של חששות ופחדים. הדברים האלה מלווים את העולים

מאתיופיה ואצל כל אחד מהם מוצא הדבר ביטוי שונה,

אנחנו הרי ידועים כרחמנים בני רחמנים ולכן אשתדל לא להשיב כאן במטבע בה

השתמשו הדוברים. לצערי, הרב יש בתוך העדה הזאת פירוד גדול. מאבקי בוח, קנאה

וכו' וכל עוד איקס או וויי לא יהיו נותני הטון והמכתיבים, כל היתר יהיו

פסולים, אינני מקבלת את דברי היומרה שכאילו היושבים כאן הם המייצגים את מרבית

העדה האתיופית. אני גם לא רוצה לספר תחת איזה לתצים ובאילו דרכים מביאים את

בני העדה להופיע במקום זה או אחר. כאשר לא תמיד הם יודעים בשביל מה הם מופיעים,

קיים לחץ. קיימת דאגה ובשם הדאגה יבולים לעשות הרבה דברים,

ידוע לי שהקבוצה היושבת כאן היום מחפשת לעצמה מסגרת ברורה וקבועה, מסגרת

תקציבית ומינהלית. ומחפשת התמקמות מבחינת מעמדה ומקומה בקרב העדה. אם העדה

היתה באמת רוצה בהם כל כך אז אין ספק שהיה להם מעמד בקרב העדה, אבל זה לא

כך במציאות, זו היא אתת הבעיות הכאובות של העדה הזאת.

המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה לא קמה כדי להיות הגוף המייצג את

יהודי אתיופיה. אלא כדי להיות גוף גג, אנשי הקבוצה היושבת כאן אינם רוצים

להיות בתוך גוף הגג הזה. יש אחרים שכן רוצים להיות בתוך גוף הגג הזה,

היה לי פעם חלום. אבל הוא התנפץ. קיוויתי שתוך זמן קצר באמה נהיה גם

גוף גג של האתיופים, אנחנו נדאג להם ואנחנו נהיה לידם כאשר יזדקקו לנו,

לא יעל רום ולא אני מחפשות עבודה. אנחנו עושות את עבודתנו בהתנדכות ואין

לנו כספים ותקציבים שאנחנו חולשים עליהם. כאשר מתגלה הצורך אנחנו עושים

דברים שונים למען העדה. אנחנו פותרים המון בעיות המתעוררות אצל בני העדה..

אנחנו מקבלים כל מי שפונה אלינו. ותתפלאו לשמוע כמה עולים מאתיופיה כן באים

אלינו וכן מתקשרים אתנו, אין לנו שום כוונה לתפוס מקום של מישהו, או לבוא

במקום מישהו, אבל כל עוד אנחנו יכולים לעזור ולפעול למען העולים מאתיופיה

אנחנו נפעל ונעשה, הלוואי ולא היה צורך בזה. אבל כל עוד יש צורך - אנתנו

כאן כדי לעזור ולעשות,

אנחנו הזמנו אלינו את כל הקבוצות מבלי לבדוק בציציות של אף אחת מהן.

ביקשנו לעבוד עם כולן. ורצינו שכל אחד יטול על עצמו את העבודה בשטח מסויים,

בתחום מסויים, אלא שהדברים לא הלכו בדרך הזאת, כל מי שהולך למרכזי קליטה

הוא פסול וכל מי שפותח מועדונים לנוער הוא פסול וכך הלאה וכך הלאה, דאז

כמובן קשה למצוא שפה משותפת לעבודה משותפת ופוריה,



הבעיה המרכזית היא בעובדה שכל קבוצה מנהלת מאבקים נגד קבוצה אחרת.

אין לכם מושג כמה אני מצטערת על שכך הם פני הדברים.

כמה קבוצות באלה קיימות?

יש קבוצות רשמיות. ויש קבוצות לא רשמיות. יש 3 או 4 קבוצות רשמיות.

מי שקצת ותיק ומסודר בעבודה חשוד שהוא כבר הלילה "בוגד" כיוון שאינו

חוזר ומשנן את הזמירות ששמענו כאן היום. לצערי הרב אין גוף יציג של יהדות

אתיופיה. אני יודעת שגם אצל העולים מרוסיה יש קבוצות רבות. וכך המצב גם

אצל העולים מגרוזיה. מבין העולים מאתיופיה יש שהגיעו ארצה לפני 10 שנים

ויש שהגיעו לפני שנתיים. יש הבאים מאיזור מסויים איקס ויש הבאים מאיזור

מסויים שונה. והחיכוכים ביניהם גדולים.

בשעתו סברו אנשי משרד הקליטה, הסוכנות והכנסת שיהיה זה דבר גדול אם

יהיה ארגון גג של האתיופים. אלא שהדבר לא בא לידי מימוש. כאשר האחד נמצא

בארגון הזה. השני לא רוצה להיות שם. השאלה היא מה הזכות שיש לקבוצה אחת

כזאת לכפות את דעתה והחלטתה על כולם כאילו היו אלה דברים מסיני. אבל האמת

היא שיש כאלה המדברים הרבה ובקול רם. ויש אחרים המדברים בשקט ובקול חלש.

אני רואה את עיקר הבעיה של העולים מאתיופיה בפילוג הזה בין הקבוצות

השונות. בפירוד הפנימי. בחוסר הסובלנות. ברצון להכתיב. יש לי דברים רבים

להגיד בנושא הקיימים. אבל לא אומר זאת עתה.

הרב אלידר אמר להם לעשות חשבון נפש. ואני אומרת לחינוך הממלכתי דתי

לעשות חשבון נפש גדול על מה שקורה היום במדינה. אני יכולה רק להוסיף שאנחנו

כמועצה עומדים כל הזמן בפרץ בענין זה. והדברים הם המורים. העולים מאתיופיה

הם אזרחים לכל דבר והם יכולים לכחור כל רשת חינוך שהם רוצים. אבל אם שמים

את הילדים בקבוצות נפרדות ואם הילדים האלה מקבלים חינוך פחות טוב. הרי זה

דבר חמור. אולי אתם לא מכירים את המציאות ואולי אינכם יודעים שקשה למלא

היום כיתות עם ילדים מאתיופיה מפגי שאזרחים טובים יותר מוציאים מהן את

ילדיהם ואז מתתילים להסיע אותם לכיתות הומוגניות בשכונות הכי קשוח. אני

מדברת על הנושא הזה ככאב לב גדול כי אינני יכולה לראות את הדבר הזה.

א ולדמן;

שיבואו לקרית-ארבע.

אני מוכנה להראות לך מכתבים בענין זה גם מקרית ארבע.

נושא החינוך הוא נושא קשה וכאוב ביותר בהקשר לעולים מאתיופיה. אני

תובעת חשבון נפש עמוק ונוקב בנושא הזה. כי בסופו של דבר זה ישפיע על הדור

הבא בארץ יותר מכל דבר אחר.

המועצה אינה רוצה להשאר על כנה לעולמי עד. ההיפך מזה הוא הנכון. אבל

כל עוד אנחנו יכולים למלא תפקיד חשוב ולפתור בעיות ולשרת את הענין, ולשמש

כתובת לכל העולים מאתיופיה שירצו להביא בפנינו את בעיותיהם וכל עוד אנתגו

יכולים לסייע להם בדברים שהם לא יכולים לעשותם בעצמם, אנתנו נמשיך להתקיים.

אני חושבת שאנחנו ממלאים תפקיד מסויים בקרב העולים מאתיופיה. ואני יכולה

רק להצטער על כך שיש קבוצות סל עולים מאתיופיה שלא רוצות לעבוד ביחד גם

לא מחוץ למועצה. כי בזה אני רואה את שורש הבעיה.

אכן. יש לנר מספר בעירת, אחת מהן היא שהקבוצה הזאת. היושבת כאן. היא

האחרונה מבין כל יתר הקבוצות של יהודי אתיופיה שעדיין לא תופסת נכון מה

מהרת התפקיד שלנו וכיצד תמר אשל ואני ביחד עם חברים מתנדבים נוספים ממלאים

את התפקיד שהוטל עלינו. חברת הכנסת גאולה כהן וחבר הכנסת עוזי ברעם ביקשר

להקים את המועצה הזאת מפני שהם נילאו מההתכתשויות בין הקבוצות היריברת שהופיעו

בחדר הזה. בפני חברי הוועדה הזאת בכל פעם שהיתה תביעה צודקת מצד יהודי

אתיופיה בנושא העליה או הקליטה שלהם, תחילה הקימו ועדה מיוחדת בראשותו של

מרדכי כן-פורת, אחר כך חשבו על הקמת מועצה לאומית שבמסגרתה יביאו כל הארגונים

של יהודי אתיופיה את פניותיהם ותביעותיהם בפני המוסדות השונים, הכוונה היתה

שהמועצה הזאת תייצג עמדה אחידה כלפי הממסד תייצג חזית אחת,

תפקיד המועצה איננו לייצג את יהודי אתיופיה ואף לא לדבר בשמם אלא

לשמש אכסניה אוהדת ומסייעת על מנת שבני העדה יוכלו להופיע בצורה מאוחדת,

אמרר שהמרעצה תסייע כעליה תסייע בקליטה, היה יו"ר אחד שלא פעל, ראז תמר אשל

ראנכי התנדבנר ראמרנו שאנחנו מרכנרת לשרת את הנושא הזה לפי מיטב יכולתנו,

וחשוב לדעת שאין לנר תקציב לפעילרירת שלנו, תמר אשל ואנכי וכן שתי הצעירות

המזכיררת שעושות עבודה בלתי רגילה טובה בודקות כל מקרה שמובא לפנינו לגופו

של ענין. וכאשר נראה לנו שאמנם במחלקה מסויימת באיזור מסויים לא עשו צדק

לפרט הזה או לקבוצה זו אנחנו פועלות כמו שמדינת חוק פועלת, אנחנו כותבות

מסמך מצרפות אליו עובדות ומציגות את הדברים בפני מי שצריך להציג אותם,

אני יכולה לכתוכ מכתכ לשר הקליטה או לראש מחלקת העליה בעיינו של נער

צעיר או כענין של משפחה ואם הענין לא מוצא את פתרונו אני כותבת אל יו"ר ועדת

העליה והקליטה של הכנסת ומבקשת לקיים בה דיון באותו ענין, ואז יושבת ראש הוועדה

הגברת מרים גלזר תעסה בודקת מי הם האנשים הקשורים בענין זה ומזמינה אותם להופיע

לישיבת הוועדה בה יתקיים הדיון. כדי שאפשר יהיה להציג בפניהם את הדברים ולבקש

מהם תשובות ופתרונות,

לפני שלוש שנים התחלנו בעבודתנו. והיום אנחנו מקבלות יותר ויותר פניות

מכני העדה בעצמם, לא עוד באמצעות מתווכים שהיו מביאים את הדברים בשם בני העדה,

אלא בני העדה בעצמם פונים אלינו, הם יודעים שהם יכולים לפנות אלינו בכל ענין

המפריע להם או המציק להם. והם זוכים לטיפול שלנו, ואני גאה בעובדה הזאת.

תמר אשל ואנכי דורשות לעשות יותר בנושא התעסוקה, באנו אל משרד הקליטה

ושאלנו מדוע אין מפרסמים את ההצלחות שיש לעולים מאתיופיה בכל הנרגע ללימוד

מקצועות מלאכה, מדוע אין מפרסמים את סיפוריהם של אותם בחורים בעלי משפחות

שמדו מקצועות ובהצלחה? מדוע אין מפרסמים על אותם בחורים שלמדו בהצלחה בקורסים

של חרטרת וכו' ועובדים היום בצפת ובכרמיאל במקצועות מבוקשים, שלפני כן התיר

שר העבודה והרווחה להביא עובדים זרים כדי לבצע את העבודות האלה, היום ממלאים

אח התפקידים האלה עולים מתאיופיה שעברו את ההכשרה המתאימה. והם עושים את העבודה

הזאת באופן המוצלח ביותר, את הדברים האלה צריך לפרסם ברבים,

כר צריר לפרסם גם שמתקיימים שלושה קורסים להכשרת אחיות מבין העולות

מאתיופיה, כאשר במדינת ישראל יש מחסור באחיות גדולה התרומה שיהודי אתיופיה

תורמים בתחום הזה,

לי יש התחייבות מוסרית בענין זה, אני התנדבתי. בדיוק כמו שהתנדבה

תמר אשל לעזור לעדה האתיופית להשתלב ולהיקלט בארץ. צר לי של הפיצול שנותן

את אותותיו בעדה הזאת, פעולות היוצרות את ההיפך מאיחוד אינן הולמות את

מגילת העצמאות של מדינת ישראל. ואף לא את תפיסת העולם של הרוב בארץ. וכאן

המקום לשאול מדוע הדבר הזה קורה בקרב העדה האתיופית, אני חושבת שיש אצלם

יריבות אישית על בסיס של רצון להשיג עוצמה. תפקידים וכוח. אנחנו צריכים לתת

הזדמנות שורה לכרלם, הנה אבא שלי לא סיים בית ספר. רגם אמא שלי כך. ראילר

אני בוגרת ארניברסיטה, כל אחד יכול להגיע לזה אם הוא רוצה בזאת, לכולם

צריכה להיות הזדמנות שווה,



95% מתושבי ישראל עלו ארצה והתחילו בדיוק כמר שאתם מתחילים, המלחמה

היתה קשה, יש לדאוג לכך שלכם ולילדים שלכם תהיה הזדמנות סובה להשיג את מה

שכל אחד רוצה להשיג, הילדים ילמדו איפה שנותנים להם את החינוך הטוב ביותר.

ואם מישהו עושה קשיים ובעיות, אנחנו מוכנים להכנס לתמונה. וכך גם עשינו בעבר,

ולכל מי שאומר שאין די פעילות הברתית אני רוצה להגיד שאני מסמינה אותו

לבוא אל המועצה ולראות תמונות של ילדים כהי עור ביחד עם ילדים בהירי עור

פועלים ומשהקים והיים ביתד, אני יכולה להראות תמונות של מיטות ילדים, כאשר

ליד ראש עם שער כהה מונח ראש של ילד עם שיער בהיר. ואשר למועדון קשישים,

באולגה הלכו אתיופים למועדון קשישים, ואתה מסילה יידע זאת כי אתה עבדת שם

ואתה מכיר את המצב, אנהנו מעודדים כל פעולה שבה משתלבים אנשים בהוגים מעורבים,

אני מכירה אנשים נפלאים שמשקיעים עבודה רבה ביותר כדי לעזור ליהודי אתיופיה

להשתלב בארץ. ואם ברכיהו מנצורי שוכב היום עם התקף לב הרי זה מפני שהיא משקיע

עבודה של 20 שעות ביממנה בשביל בני העדה האתיופית,

נושא המשך העליה מאתיופיה הוא נושא כאוב ביותר, בינתיים התתלף השלטון

וראש הממשלה הוא האתראי היום על הנושא הזה, הבל רק שאתם יוצרים מצב כזה

שהעדה מפולגת ורבים כל כך הגופים המתיימרים לייצג אותה, כי תשוב שנציגי

העדה יוכלו לבוא כגוף אהד אל ראש הממשלה ולדבר אתו בצורה גלויה ולשסות בפניו

את מצוקות לבם של העולים מאתיופיה, אנחנו מבקשים מכם להתעלות על עצמכם

בענין זה כי אנהנו מדברים בהצלת נפשות, אז תשכתו את היריבויות השונות שביניכם

ותפעלו ביתד, בואו כולכם ביתד, תבהרו מביניכם ועד פעולה. ותתחילו לעבוד,

את הדברים האלה הבאנו בפני כל הפעילים וגם בפני אדיסו מסילה אבל הוא לא

אני אבוא אם ישלמו לי אם יתנו לי משרה. אם יתנו

לי מזכירה. מי שרצה לארגן את זה הסביר בי אנהנו לא שעובדים כך, וכך קרה

שבתאריך שבו נפגשה הקבוצה. שלח אדיסו מסילה משקיף, באותה פגישה היו בתירות

ו-7 אנשים נבחרו לייצג את כל העולים מאתיופיה חוץ מאשר את הקבוצה הזאת,

למחרת אותה פגישה ראיתי פתאום שהיתה פגישה נוספת אחרת שהיו בה אנשים

שונים וגם חיים אהרון השתתף בה, ב-4 בדצמבר צריכה להתקיים הפגישה אצל ראש-

הממשלה כדי להעלות בפניו את מצוקתם של יהודי אתיופיה, אל הפגישה הזאת יבואו

אותם 7 נציגים שנבחרו, יש עדיין מקומות פנויים בשביל אדיסו מסילה וחבריו.

לא הייתי רוצה שבפגישה הזאת יחזור להיות מה שהיה בפגישה אצל מר פרם- שכאשר

אנשים רצו להכנם אליו אמר אדיסו מסילה שהוא לא יכנס, והוא לא נכנס.

אני חוזרת ואומרת שבמצב של מצוקה קשה כל כך ליהודי אתיופיה חייבים

כולנו לבוא ביחד. להראות לראש הממשהל שכולנו כאים ביחד בענין נושא תשוב

כזה, אני מבקשת איפוא מאדיסו שלא תעשו שבת לעצמכם. הנושא חשוב בל כך שכדאי

להתעלות מעל לכל מיני תשבונות והישובים ולפעול ביחד, יש מקומות פנויים

בשבילכם, אתם צריכים רק לבוא,

ואשר לנושא הביסוחים, אדיסו, האם אתה רוצה לדבר על זה. או לא,

אל תשאלי אותי, תעשה מה שאת רוצה, אני לא עושה שום דבר שאיננו חוקי.

יי רום !

התפקיד שלנו הוא לעזור לבני העדה להיקלס בארץ. למצוא את מקומה שתושבי

הארץ יכירו את בני העדה הזאת ויאהבו אותם כי הם ראויים לאהבתם, כולנו חייבים

להתנהג בישראל כמו שצריך להתנהג כמדינת חוק, וחשוב שכולנו נזכור זאת,

טוביה סמאני הראה באן מסמך שאני תתומה עליו, מדובר שם על השאלה אם אנחנו

כמועצה לאומית היינו צריכים להסב תשומת לב הממסד לנשואי קסינות, ואז התברר

שיצאו הוראות, כאשר התברר ב-1985 שיש נשואי קטינות ושקיים איילין עורך

נשואים באלה. אמרו הפקידים שהם לא רוצים להתלונן, אז התקיימה באן ישיגה

וכתוצאה מזה יש היום תהליך לפיו ייתבע מי שיערוך נשואי קסינות, אם אחה

סוע



טוען כלפי שהמכתב שלי גרם למצב בו יש כיום הגנה על קטינות, אז אני מודה במעשה

הזה שלי, ואני מוכנה להוסיף ולומר שאני גם גאה על כך.

את אותו הדבר אני יכולה לומר גם לגבי חוקים בנושאים אחרים. לאחרונה יש

ניצול לרעה של תום לבם ותמימותם, ואולי גם אי ידיעתם, של עולים מאתיופיה. וכנים

מוכרים מגיעים לבתיהם בישובים השונים ומוזתימים אותם על וזוזים שונים, כאשר העולים

אינם יודעים למעשה על מה בדיוק הם וזותמים, ובמה מדובר. הנושא האחרון שהובא

לתשומת לבנו ושאנחנו מטפלים בו זה נושא של ביטוח חיים וחסכון שעשו למשפחות עולים

החיות ומתקיימות על השלמת הכנסה. ביטוחים אלה נמכרים למשפחות אתיופיות במספר

מקומות בארץ. פתאום התחילו האנשים להתלונן על שהבנק גונב מחם כספים. כאשר הדבר

נבדק התברר שמדובר בהוראות קבע שאנשים אלה נתנו לבנקים בקשר לתשלומים עבור

הביטוח שעשו להם, והם לא מבינים מה בדיוק הם עשו, ואיך אפשר לשנות את הדבר.

אנחנו נכנסנו לעובי הקורה, וחברת הביטוח הבטיחה שבכל מקרה שמשפחח אתיופית תגיד

שחיא חתמח על החוזה הזה מתוך אי הבנה ושהיא איננה יכולה לעמוד בתשלומים האלה

חברת הביטוח תחזיר לה את כל הכסף שגבו ממנה.

מי חיה הסוכן שמכר להם זאת?

כאשר דיברתי עם אנשי חברת הביטוח הסברתי להם שפשוט קשה להבין איך זה עולח

מאתיופיה. מוציאה את ילדה מהגן מפני שאינה יכולה לעמוד בתשלום עבורו, וכל זאת

מפני שהיא התחייבה לשלם בעד ביטוח חיים וכוי ואין לה כסף בשביל שני הדברים האלה.

מיד אחרי זה טילפן אלי אדיסו ושאל אותי מדוע אני חוקרת את ענין הביטוחים. אמרתי

לו שאני בודקת את חענין מפני שאנשים פנו אלי והתלונו בענין זה. ואז אמר לי אדיסו

כי הוא מכר את הביטוחים האלה.

ישנם כמה מבני העדה שהם שותפים לסוכן הביטוח, לפחות במה שנוגע לעבודת תרגום

ושכנוע. מעשה פלילי אין כאן, אבל יש כאן מעשה לא אתי. מי שמתיימר לייצג ולדאוג

לאינטרסים של בני העדה צריך היה לברר אצל הנשים הללו אם ישאר בידיהן די כסף

בשביל לקנות בו אוכל אחרי שישלמו עבור הביטוח הזה. האם זה מוסרי למכור ביטוח

חיים וחסכון לאשה החייה מהכנסה זעומה, במיוחד כשהיא בכלל לא מבינה מח זח.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

תוך דיון בנושא אחד התעוררו נושאים נוספים, ולא נוכל להתרכז ולסכם את כל

הנושאים הללו. לפני שאסכם את הישיבה אמסור את רשות הדיבור לאדיסו מסילח כדי

שיוכל להגיב על הדברים שנשמעו כאן.

אני מאד מצטער על הדברים שאמרה כאן גברת רום, ואני חושב שאפשר להתבייש

להציג את הנקודה הזאת כפגיעה במשק הישראלי. המדובר הוא בחברת ביטוח המוכרת על

ידי שר חאוצר. אני לא עשיתי שום מעשה פלילי. אני גם לא עשיתי זאת בשם הארגון או

כמי שמייצג את הארגון. אני צריך לעשות היום גם למעני ולמען העדה בכל הכיוונים.

אני יכול לבחור להיות איש מסחר, אני יכול להיות פוליטיקאי אם אני רוצה בזה, ואני

יכול להיות גנב, ואם יתפסו אותי ישיבו אותי בבית הסוהר.

הענין הוא בזה שרוצים לפגוע בי, ולא יודעים איך. נכון שעסקתי בביטוח. עשיתי

זאת לטובת העדה. אשה המקבלת היום הכנסה של 600 עד 700 שקל לחודש יכולה להוציא

מהסכום הזה 35 שקלים לחודש לצורך ביטוח חיים וחסכון. חברת הביטוח פנתה אלי כי

אני מוכר. לי אישית יש ביטוח חיים כבר 4 שנים. אני חושב שלכל אחד מהיושבים כאן

יש ביטוח חיים. אני מתכונן עכשיו לעשות ביטוח ל-5ו משפחות נוספות. אני מוכר את

הביטוחים, ולא אף אחד אחר. אל תחקרי, אל תתעייפי ואל תוציאי על זה מרץ. אם את

רוצה לתרום לעדה יש לך מה לעשות כדי לעזור לה. אל תבזבזי את הכוחות שלך על הענין

הזח. אני אחראי לזח. אין בזה מעשה פלילי, ואני ממשיך ואמשיך למכור ביטוחים כסוכן

של חברת ביטוח. להעלות את הנקודה הזאת בוועדה של הכנסת, זה באמת יותר מדי.



כשאני מוכר את הביטוחים אני מסביר היטב את הדברים בשפה שלנו, ומהעדה שלנו

אף אהד לא באה להתלונן. תראי לי אשה אחת שהתלוננה עלי שאני עושה את הבעיות האלה.

יי רום;

אני הרי כלל לא ידעתי שאתה הוא זה שמוכר את הביטוחים. באו אלי בטענות בענין

זה.

אי מטילה;

אני אמרתי לך בטלפון שאני הוא זה שמוכר את הביטוחים.

היה בדעתי להתייחט לכמה וכמה נקודות שהועלו כאן, אבל בגלל השעה המאוחרת

אצמצם את דברי. כשאני שומע את דברי הנציגים האתיופים הנוכחים כאן אני מרגיש שהם

מדברים מתוך כאב. אני חושב שכולנו חשים בזה. השאלה היא מה עושים עם כאב, איך

מחפשים ומוצאים מח גרם לכאב הזה, ואיך משתחררים ממנו. צר לי לומר שמכל הדברים

ששמעתי כאן יש לי הרושם שאין אתם הולכים בדרך הנכונה לסילוק הכאב הזה.

אנחנו, חברי הוועדה, צריכים להודות ולשבח את כל העוטקים בקליטת העולים

מאתיופיה, את המשרדים הממשלתים המטפלים בנושא הזה ובוודאי את חברי המועצה

העוטקים אף הם בנושא הזה וכן גם את מכון מאיר. לא זו בלבד שהרבה אהבה הושקעה

בעדה הזאת, בהבאתה ארצה ובקליטתה כאן, אלא שגם היום יש אהבה אבה לעדה הזאת. אני

יוע שבקרית ארבע, למשל, מוקסמים כולם מבני העדה ואוהבים אותם מאד. נכון שיש

בעיות, ויש אולי גם פעילות שאינה מביאה ברכה לענין. אבל אין ספק בכך שהרבה מאד

מאמצים והרבה מאד אהבה הושקעו בעדה הזאת.

נכון שלא הכל בסדר, וכבר נאמר כאן שצריך לעשות חשבון נפש, שיש לבדוק דברים,

לבקר דברים ולתקן את הטעון תיקון. ובהזדמנות זו אני רוצה לחזור ולומר שאחד

הדברים הכואבים לי מאד עד היום היא העובדה שלצערי הרב היו גם אנשי ציבור ישראלים

שהטיתו את אנשי העדה. שמענו זאת לפני שנתיים גם מפי החברים היושבים כאן אתנו

היום. והרי כולנו מבינים שהדבר האחד שיכול לקדם את הדברים בשביל בני העדה הזאת

זו האחדות בין כל בני העדה. זה הדבר הראשון שעליכם לדאוג שיהיה. אם זה יהיה, אז

כל ההטתכלות על דברים אחרים תהיה שונה לגמרי.

אי מטילה;

אם יהיו גורמים מעלינו אז לא התאחד אף פעם. ותדעו את זה. צריך להוציא את כל

הגורמים האלה.

אני רוצה לנסות לסכם את הישיבה הזאת. קודם כל שמענו שכאשר מדברים על

הקייסים שהוצאו ממכון מאיר, מדובר למעשה בשני קייים מתוך 14 קייסים שלמדו שם. יש

חוק וישנם דברים מקובלים על כולם, ומי שרוצה להיות ולהשאר במסגרת המקובלת צריך

למלא את הדברים האלה, צריך להשאר במסגרת הזאת. אם אינו רוצה בזאת הוא צריך להיות

מוכן להשאר מתוצה למסגרת הזאת. והבל שיש הבוחרים בזח. יחד עם זאת אני חושבת שלא

צריך להרים ידים, אלא לטוות את החוטים המחברים גם אם הדבר יעלה בכוחות רבים

נוספים.



רוב הבעיות הקשורות בנושא זה שנדונו בישיבות הוועדה הועלו על ידי המועצה

הציבורית למען יהודי אתיופיה. הברי המועצה העלו את הבעיות, וכאשר התייעצתי עם

החברים בענין זה הם ביקשו לקיים את הדיון בבעיות האלה. גם אני סבורה שאדם מעל

לגיל 18 זכאי לבחור את דרכו. אפשר ורצוי להציג בפניו את הדרכים ואת האפשרויות

השונות, והוא יבהר בזאת הנראית מתאימה לו ביותר. מובן שהמצב שונה כשמדובר

בצעירים מתהת לגיל 18. אגב, אנהנו יודעים שהעולים ההדשים לא תמיד מבינים כל מת

שמציעים ומציגים בפניהם. ואני מכירה את הדבר הזה ממקרה שקרה בבני משפחתי שחשבו

שבארץ ישראל הכל זה אותו דבר, ורק אחרי מספר שנים הסתבר להם שזה לא כך.

אם אכן יש אפליה בחינוך, ברור שאנחנו חייבים לקיים דיון על הדבר הזה. ואמנם

כבר החלטתי לקיים דיון בנושא זה עם אנשי החינוך הממלכתי דתי. אנחנו יודעים שגם

בנושא האיכלוס של העולים מאתיופיה יש בעיות. במקום ישוב אחד איכלוסו מספר גדול

מדי של עולים מאתיופיה, ובמקום אחר נמצא שהדירות אינן בסדר. אין ספק שעדיין

נעשות שגיאות, עושים דברים בשגגה, ולפעמים גם בשל חוסר מחשבה. לכן צריך

להפגש שוב בענין האיכלוס ולקבוע איך לדלל את המקומות בהם יש יותר מדי עולים

מאתיופיה, דבר שאיננו טוב בשביל עולי אתיופיה ואף לא בשביל תושבי המקום, ונראה

מה אפשר לעשות.

אי כהן;

יש כבר החלטות בענין זה.

די לוין;

אני רוצה לציין שבכל הנוגע לחינוך רשאים הצעירים מעל גיל 18 לבחור כרצונם.

בידי כל אחד מהם הרשות לבהור בין מוסד דתי למוסד לא דתי, ואכן היתה אצלם התפלגות

בענין זה. חלק בתר במוסד דתי, חלק בחר במוסד לא דתי. הדבר נעשה מטעם מינהל

הסטודנטים.

אני מכירה את מינהל הסטודנטים, ואני שומעת שהוא עמד מאחורי זה. ואשר

לתלמידים מתחת לגיל 18, צריך לבדוק מה נעשה במסגרות הקיימות לנושא זה.

אני עוברת עכשיו למכון מאיר. אני אישית חושבת שאם יש מוסד מוסמך על ידי

הרבנות, שנבחרה על ידי הכנסת להיות מנהיגת הדור הזה, אז על פיו ישק דבר.

הרב יי אלידר;

הבעיה המצערת האחת בענין זה היא העובדה שישנו רק מכון מאיר. כי בשביל העדה

האתיופית היה צריך במספר מכונים.

אין ספק שיש בעיות רבות עם העליה מאתיופיה, אבל אנחנו יודעים שעם כל

העליות הקודמות היו גם כן בעיות כאלה או אחרות. האמת היא שלא היינו מוכנים היטב

בשביל העליה הזאת, אבל אין זה אומר שהיום זה כבר מאוחר מדי. עדיין יש אפשרות

לעשות ולפעול.

אני פונה אליכם חברים, כי הרושם שלי הוא שאתם מכירים את הבעי וכואבים אותה.

אני הושבת שדרך הפתרון אותה אתם מציעים היא לא הדרך הנכונה בשלב הזה. היא יכולה

להיות נכונה אחרי שיהיה יותר גיבוש ותהיה יותר הליכה ביחד בקרב העדה הזאת. אחרי

הגיבוש ואתרי ההליכה ביחד יוכלו גם להתפצל ולהתפלג, דוגמת כל העליות האתרות. אבל

לא לפני כן, ועדיין לא היום. ובעיקר אנחנו צריכים להיות מפני עשיית דברים

שעלולים לגרום לכך שהעדה האתיופית תהיה עדה נפרדת, כמו שהקראים הם עד נפרדת וגם

השומרונים. איננו רוצים שדבר כזה יקרה עם העדה האתיופית בארץ.



אתם אחראים על מה שיהיה בעוד דור או שניים. אם אמנם אתה רוצה באינטגרציה,

אדיסו מסילה, וזשוב שתדע שעם ישראל הוא אינטגרטיבי, כי הוא גם לא יכול להיות

אהרת. באנו ארצה ממאה גלויות, מדברים ב-80 שפות, ולכן מוכרתה להיות אינטגרציה.

הזמן יעשה את שלו. עליכם לזכור שאתם הוותיקים מבין בני העדה ועליכם מוטלת

האחריות כלפיה, כי בידיכם הדבר. גם אם יש לכם דעה שונה בענין זה או אתר אפשר בכל

זאת לפעול בירוד ולהשתלב במערך הזה. כך גם פועלת הכנסת. יש בה 23 מפלגות, ותברי

הכנסת מכל המפלגות משתלבים בעבודת הכנסת.

משול

זכותך אדיסון לחשוב כרצונך, ואתה צריך לנטות למצוא את המכנים המשותפים כדי

לעבוד ביתד. הפגישה עם ראש הממשלה מיועדת להביא בפניו את בעיית המשפחות המפורדות

ובעיות נוטפות תשובות ביותר. הפגישה הזאת חשובה, ולכן אתה צריך להיות מוכן לכופך

את ראשך, אם יש צורך בכך, וזו איננה בושה, ובלבד שביחד תביאו את הנושא בפני ראש

הממשלה בתקווה שתימצא הדרך לעבוד ביחד על מנת לקדם את הנושא.

לכל אחד מותר כמובן להביא את דעתו, אבל לעבוד צריך ביחד. וכאב לי לשמוע כמה

מהדברים שהשמעתם כאן, ובמיוחד הביטוי גזענות. נכון שיש בארצנו כל מיני אנשים,

כמו שיש גם בכל מדינה אחרת בעולם. אמריקה הגדולה אטפה תרומות רבות בשביל

הנזקקים בביאפרה, באתיופיה ובבנגלדש, אבל אותה אמריקה הגדולה לא הזמינה 10,000

אתיופים לבוא לגור בה. היא מוכנה לתת כטף למטרות הומניטטיות, אבל לא פתחה שעריה

בפני האומללים האלה. מדינת ישראל, לעומת זאת, אמרה: הם יהודים, הם יעלו ארצה.

והדברים שלא מטתדרים מיד עם בואם של העולים יטתדרו במשך הזמן. איך יכולת לומר

שאנחנו פה גזענים?

אי מטילה;

אני מדבר על אנשים מסויימים שעשו את המעשה הזה.

אני מדברת על ההנהגה,

אי מטילה;

אני מדבר על מוטד הרבנות.

כאשר הקונסול האמריקני עזב את הארץ הוא נפגש עם הרב הראשי ואמר שהוא הולך

לדבר עם הנשיא. כאשר התבקש לעזוב בהבאת יהודי אתיופיה, אמר: הרי הם עושים לך

זו בעיה שלנו. קודם כל שיבואו ארצה.

זה לא משכנע אותנו.

הרבנות היא זו שפטקה שיש להעלות את היהודים מאתיופיה ארצה.

אם לא היתה פוטקת כך, אז היינו נשארים שם.

עכשיו אמרת דבר חמור באמת. נכון שהבעיות עוד לא נפתרו, והדרך עדיין ארוכה

והמאבקים רבים, אבל לא צריך להרים ידים.

בענין נשואי קטינות אני פונה אל כל המוסדות הנוגעים בדבר בתביעה לסגור את

הנושא הזה מכל הכיוונים. אנהנו יודעים שבעבר היו בעיות בנושא הזה עם התימנים

ועם הגרוזינים, והדברים באו עם הזמן על פתרונם. שמעתי שמחתנים נערות בנות 13

ו-4ו, וזה דבר שאין להשלים אתו, בפרט שאיננו לסובת אף אתד מהנוגעים בדבר.

שמענו אומרים שאין די פעילות תברתית בקרב העולים מאתיופיה. זה בוודאי ענין

שניתן להתגבר עליו. אני רוצה לחזק את ידי כל המוסדות הפועלים בנושא הזה, למרות

השגיאות שנעשות.

אני מכירה את מכון מאיר מקרוב, ואני יודעת מה הוא עושה לעולים מארצות

שונות, לאו דווקה מאתיופיה, ויש להעריך מאד את העבודה הטובה שהוא עושה.

95% מהמאכלסים היום את בתי הסוהר במדינת ישראל הם יוצאי עדות המזרת, ויש

לנו בעיה חברתית רצינית. אבל אני רוצה להאמין שלמדנו משגיאות חעבר. האנשים שניסו

לעקור את האלהים מלבם של בני העדה הזאת הם הראשונים שצריכים לתת את הדין על מה

שקרה.

במדינת ישראל יש חוק, יש רבנות שקובעת דברים בתחום שלה. כאשר אדם רוצה

להיות חבר בקיבוץ הוא חי ועובד בקיבוץ במשך שנה שלמה כמועמד להיות חבר בקיבוץ

לפני שהקיבוץ מחליט אם הוא יהיה חבר שם, או לא. כאשר צעיר ישראלי לומר רפואה

באיטליה, או בארץ אחרת, וחוזר אחר כך ארצה ורוצה לעסוק ברפואה, הוא חייב לעמוד

בבחינות מסויימות לפי חוקי המדינה בתחום הזה. -אותו הדבר חל גם לגבי הקייסים

שלכם. יש למדינה חוקים שכולם חייבים לנהוג על פיהם. אתם לא תוכלו לשבור את

החוקים של המדינה. החוקים האלה נחקקו במשך שנים, אחרי ויכוחים רבים, ואין פשרות

בענין זה. לא יתכן שאתם תבואו ותקבעו שלא כך זה יהיה אתכם, ושאתם לא יכולים ולא

רוצים לעבוד כך.

הכנסת בחרה את הרבנות הראשית, ולרבנות הראשית יש תפקיד מסויים אותו היא

צריכה למלא. הכנסת איננה בית משפט, אבל היא בוחרת בשופטים של בתי המשפט,

והשופטים עושים את עבודתם כשופטים ופוסקים, ואפילו אם לא כל מה שהם פוסקים מוצא

חן בעיני או בעיני מישהו אחר, אנחנו מקבלים את הדין.

רבותי הצעירים, חשוב שתבינו שהמערכת הדמוקרטית לא יכולה לפעול על ידי

אילוצים או תחת איומי כוח של קבוצה זו או אחרת. חבל על האנרגיה המוצאת על זה,

מוטב להפנותה על דברים אחרים פרודוקטיביים.

אני מודה לכל הנוכחים. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.20)