ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 17/11/1986

מדיניות האיכלוס של העולים מאתיופיה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 75

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, ט"ו בחשון התשמ"ז - 17.11.86 - בשעה 12.00

נכחו;

חברי הוועדה; מי גלזר-תעסה - היו"ר

פ' גולדשטיין

מוזמנים; מ' שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

ד' לוין - מנכי'ל מח' העליה, הטוכנות היהודית

א' כהן - סמנכ"ל משרד הקליטה

ע' תמיר - מנהל אגף שירותי קליטה, משרד הקליטה

י' רום - יו"ר המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה

א' עזרן - סגן ראש העיר עפולה

ש' שטרית - מנחל מהי החינוך, עירית עפולה

מ' קוסטליץ - ראש העיר חדרה בפועל

א' קינמון - ראש העיר בת-ים

י' אלון - טגן ראש העיר אשקלון

מ' קירמאייר - ראש העיר בנימינה

ר' ירדני-כץ - ממונה על הקליטה, עירית ירושלים

ש' צימרמן - טגן מנהל אגף נכסים ודיור, משרד השיכון

ש' שטיינברג - מנהל אגף רכוש, חברת "עמידר"

מ' יקיר - עירית בנימינה

כ' רחמים - עוזרת ראש העיר בת-ים

נ' עמלי - רכזת קליטה, עירית חדרה

ש' אשבל - מנהל אגף החינוך והתרבות, עירית תדרה

מ' בן-דוד - מנהל מח' שירותים חברתיים, עירית פתח-תקוה

צ' דורון - חברת מועצה וראש מינהל הרווחה והבריאות,פ"ת

- מנהל מח' הבריאות, משרד הקליטה

מ' בן-הרוש - עוזרת למנכ"ל משרד הקליטה

יי חמיאל - קליטה חברתית, באר-שבע

מי אנגלרט - מנהלת "בית העולה", באר-שבע

אי ירדאי - פעיל ארצי בקרב קהילת עולי אתיופיה

יי בוגין - מתאמת פעולות איכלוס, המועצה הלאומית

למען יהודי אתיופיה

רי אלעזר - מזכיר המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה

בי טגנה - המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה

מי אמבאן - המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה
מזכירת הוועדה
ו' מאור

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; מדיניות האיכלוס של העולים מאתיופיה.



מדיניות האיכלוס של העולים מאתיופיה

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה. הנושא הפעם הוא מדיניות האיכלוס של העולים מאתיופיה,

שעלה לפני פרק-זמן, כשרוב העולים היו עדיין במרכזי קליטה. זימנו פגישה שבה

שמענו על תוכנית האב, שבזמנו נראתה לנו ביותר. הדברים היום מעידים, ואולי אפילו

צועקים, על בעיות ומצוקות, ואולי על מדניות טובה שהוצאה לפועל בצורה לא כל-כך

מוצלחת. אני משוכנעת שיש אילוצים, אבל תפקידנו לבדוק את חנושא, לנסות לתקן,

להסיק מסקנות ולהביא לידיעת הציבור את האמת לאמיתה, מפני שאני מאמינה שלדעת הקהל

יש ערך רב מאד בחברה כמו שלנו.

אקדים ואומר שהעליה מאתיופיה היתה אולי אחת העליות שנתקבלו בשמחה ובהתרגשות

רבה מאד. כל זמן שחעיולים היו במרכזי קליטה, היה נוח וקל. בענין זה אני רוצה

לומר מלים כדורבנות, מפני שאני חושבת שצריך לומר את האמת לאמיתה. אני חוששת

שהביטוי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא יכול להתאים לפחות להרגשה של העולים. כל

הרגשה היא סובייקטיבית, אבל אנחנו נבחן את זה עכשיו ליד השולחן הזה ככל שנוכל,

ונלבן את הבעיה בכנות. מה שטוב - נמליץ להמשיך, ומה שלא טוב - אינני מאמינה

שאי-אפשר לשנות, ויפה שעה אחת קודם.

קראנו בעתונים על הקובלנות ועל העצומות, אבל לא הסתפקנו בכך. עמדנו בקשר

עם כמה אנשים טובים ויקרים, וגם עם המועצה למען יהודי אתיופיה, ויש בידינו

פרטים. ייתכן שיהיו כאלה שיערערו על חלק מהפרטים, וזו זכותם, אבל מהסך-הכל

הכללי בענין האיכלוס נשמעת מצוקה. אין לי ספק שלענין האיכלוס של העולים

מאתיופיה יש השפעה על כל המערך החברתי-קהילתי. על כך נשמע בקצרה, כי הנושא ידוע

לכולנו, ואחר-כך נרצה ללבן אותו.

הפעם אני משנה ממנהגנו. תחילה נשמע את ראשי הערים ואחר-כך נשמע את

תשובות נציגי המשרדים. לא נראה לי שנסיים את הדיון בישיבה זו, ולכן נקיים ישיבה

נוספת. אני נותנת את זכות הבכורה לעירית ירושלים, בבקשה.

ר' ירדני-כץ;

איכלוס האתיופים בירושלים הוא בידי משרד השיכון - חברת "פרזות" - לפי

קריטריונים שהם הציבו לעצמם. עיקר המשפחות בירושלים מתרכזות בשכונת "רמות".

בירושלים יש בסך-הכל 40 משפחות, ש-27 מהן מתגוררות ב"רמות" והשאר מפוזרות

בשכונות שונות.

אם מדובר רק באיכלוס, אני רוצה להעיר שראש העיר טדי קולק הקים ועדה אקדמית,

שבראשה עומדים פרופי אדלר ופרופי רוזנפלד, והוא ביקש מהם להכין תוכנית קליטה

נכונה בירושלים. בוועדה זו יושבים נציגים של כל המוסדות בעיר. חשבנו איך אנחנו

יכולים לקלוט את האתיופים בצורה נכונה, ואחת המסקנות המומלצות ביותר היתה לקלוט

אותם דווקא בשכונות חזקות ומבוססות, שכונות שיכולות לקלוט את העולים האתיופים על

כל המשתמע מכך, ובאמת ההצלחה הגדולה ביותר היא בשכונת "רמות". יש שם ועד של

הקהילה שמטפל בכל המשפחות בצורה אישית ביותר.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

בזמן האחרון הופיעו בעתונים קריאות s.o.s של תושבים מ"רמות". אני רוצה

לשמוע גם מה היתה התגובה של הקהילה הקולטת, מלבד מה שאתם עשיתם.

ר' ירדני-כץ;

חיובית ביותר. שר הקליטה סייר במקום בשבוע שעבר, וגם לפי העתונות ההתרשמות

שלו היתה טובה ביותר.



יש קשיים יום-יומיים, אבל אם מדברים באופן כללי, הרי שהקהילה הקולטת קבלה

אותם בצורה חיובית ביותר. היא מלווה אותם ועוזרת להם בכל מה שקורה להם בחיי

היום-יום, וזאת העזרה החשובה ביותר. לסיכום, יש מה לעשות, אבל ההרגשה היא טובה

וחיובית ביותר.

בי קירמאייר;

גברתי היושבת-ראש, משמאלי יושבים נציגי "עמידר" ומשרד השיכון ובידם רשימה

שמדברת על תוכנית-אב. בקשתי לעיין בה אבל זה לא ניתן לי, זה נראה חסוי. כך,

לדעתי, מתנהלים הענינים. אינני יודע מהי תוכנית האב של בנימינה, זה מסתורי

ועלום.

נציגת עירית ירושלים אמרה שבירושלים רבתי יש 40 משפחות מאתיופיה. הבעיה

וזגדולה של ירושלים! בבנימינה הענקית יש 9 משפחות.

אף לא אחד הביא לידיעתנו ואמר לנו שהולכים לשכן אצלנו עולים מאתיופיה. יתרה

מזאת, ב"מבצע משה" היתה ישיבה של מליאת מועצת בנימינה שדנה בענין והיא החליטה

שכישוב ותיק יש נכונות לקלוט עולים. יש לנו שטח אדמה ששייך לחברת שיכון ופיתוח

והוא ממוקם בלב הישוב הותיק. פנינו אל משרד השיכון ואל משרד הקליטה שיבנו בתים

לאותם עולים. מן הראוי לציין שהישוב מתחלק לשנים: הישוב החלש והישוב החזק,

הישוב הותיק והעליות משנות החמשים.

לקחו את הפניה שלנו ועשו ממנה למחצה. קבלו את הרצון הטוב שלנו לקבל עולים,

אבל לא קבלו את הצעתנו. רכשו דירות של "שיכון ופיתוח" בבתי דירות ושיכנו בהן

עולים ללא ידיעתנו, ועד היום לא ברור לי לפי איזה תוכנית-אב עשו זאת. כל אחד
מתחמק ואומר
בכלל לא ידענו מי צריך להביא אותם, הם באו מבתי-מלון, לא מוכנים,

זרקו לנו אותם מאשקלון, וכוי. לא היינו מוכנים לקליטה הזאת מכל בחינה שהיא.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

בכמה נפשות מדובר?

מי קירמאייר;

בנימינה מונה 3,200 נפש. כ-60% - 70% מתוכם הם יהודים מצפון-אפריקה. כישוב

ותיק אין לנו שום גורם שמטפל באותה אוכלוסיה בצורה מסודרת. מטילים עלינו מעמסה

נוספת, כשאין אצלנו שיקום שכונות, מתנ"סים וכיוצא באלה דברים.

מדובר ב-30 - 40 עולים מאתיופיה שבאו לבנימינה ללא ידיעת השפה, קשישים

שאינם כשירים לעבודה מחד וילדים שזקוקים למעונות מאידך. אני אפי,לו לא יודע על

מה להצביע.

מי שמיר;

תצביע על מה שכתבת במברק, שהחלטתם שאתם לא רוצים לקלוט אף לא אחד, ואז

הדיון יהיה פשוט ולענין. לא תהיה שאלה על ריכוז או לא-ריכוז. תאמר שמועצת

בנימינה החליטה שבנימינה היא מחוץ לתחום עולי אתיופיה.

מי קירמאייר;
לא נכון. אני מציע לדייק
מחוץ לתחום לעולים, ולא לעולי אתיופיה. אתן לך

דוגמא. כדי שהעולים מאתיופיה לא יסתובבו בכבישים, קלטתי אותם בעבודה. אבל

באיזו עבודה אני יכול לקלוט אותם מלבד בכבישים? זאת קליטה? זאת התיחסות? קלטתי

אותם כדי שלא יהיו פרזיטים, אבל בעבודה מהסוג הנמוך ביותר, כי לצערי הם לא אנשי

מחשבים.



קבלנו מ"עמידר" בתים שקרוב ל-6 שנים לא היו מאוכלסים. בתים טרומיים, עם

חיבורי פלטות בגגות, כשמי גשמים זורמים בהם. אני פונה ל"עמידר" והם עונים לי:

אנחנו יודעים, אבל אין לנו זמן; והדיירים המסכנים ישנים בפינה, כשבאמצע החדר

עומד דלי כדי לקלוט את זרמי המים שיורדים מהחיבורים של הפלטות. אני הוצאתי

מכספי כדי לקנות ניילון ולכסות את אותו בית.

השכונה קבלה אותם בצורה היפה ביותר, ומלבד תזמורת הכל היה שם. עשו חגיגה

למענם, אבל אחר-כך נטשו אותם. התושבים לא ידעו לדבר אתם וכיצד להתנהג אתם,

וזרקו אותם.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

איך מערך קהילתי בבנימינה? אין עובדת סוציאלית בקהילה?

מי קירמאייר;

יש אצלנו מנהל לשכת רוותה ועובדת סוציאלית, ובזה נגמר הספור.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

האם הרשות המאכלסת לא התייעצה אתך ויוזד קבעתם היכן הם ישוכנו?

מי קירמאייר;

לצערי הרב לא. מנהל המתוז במשרד הקליטה, שלמה מנצור, אמר שהוא לא ידע כלל

שהם צריכים לבוא.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אותי מעניין איך נעשה תהליך האיכלוס. האם יש התייעצות ותיאום עם ראש

הרשות, או שמביאים את האנשים ואומרים להם; פה יש דירות פנויות ופה תגורו? בענין

זה אני רוצה לשמוע תשובה מהאחראים על כך במשרדים.

מ' קוסטליץ;

לאחר ששמעתי את הדברים שנאמרו עד עכשיו אני גא בעירי חדרה, כאדם שעוסק כל

השנים במערכת החינוך והרווחה. בחדרה יש ישוב קבע ל-73 משפחות שהגיעו אלינו

מאז חודש מאי ועד היום, ומספרם הכולל הוא 380 נפש. בחדרה יש שני מרכזי קליטה;

1. בשכונת בית-אליעזר, ובו 52 משפחות, גם בודדים, ובסך-הכל 222 נפש. 2. בשכונת

גבעת אולגה יש 25 משפחות - 150 נפש. בסך-הכל; 765 נפש בעיר שמונה כ-40,000 -

41,000 נפש.

אנחנו קלטנו את התושבים גם בתחום העבודה, עד כמה שזה היה אפשרי. 50 מבין

73 ראשי המשפחות מועסקים בעבודות שונות בחדרה ובאזור. אלה שגרים במרכזי קליטה

עובדים פה ושם, אבל לא דואגים להם במיוחד בענין הזה. יש דאגה מיוחדת לחינוכם.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

האם אתה יכול להצביע על עבודה אופיינית שהצלחת לשבץ אותם בה?

מי קוסטליץ;

כמה מהם עובדים בתחנת הכוח, ייתכן שבנקיון. אל נשכח שההתקשרות עם התושבים

עדיין קשה, מאחר שהשפה עדיין לא שגורה בפיהם. חלק מהם מועסקים במפעל הצמיגים,

וחלק מועסקים במפעל יישטיחי כרמל" באור-עקיבא. אם הם לא מתלוננים שאין להם ממה

להתפרנס, אני מניח שמצבם לא בכי רע. מצבם אולי לא בכי טוב, אבל לא בכי רע.



לא אגיד שלא התעוררו בזמן האחרון בעיות אצל התושבים החדשים בשכונות, ולצערי

הרב, הם מחפשים דרך לעזוב את המקום. הם גרים בשכונה המערבית של העיר, ושמעתי

שהם לא כל-כך מרוצים מהחיים המשותפים היום-יומיים. אנחנו קולטים את הילדים בכל

בתי-הספר בעיר, ומספרם מתקרב ל-300. בגני ילדים בלבד יש למעלה מ-180 ילדים

ובמעונות יש כ-40 ילדים.

אם יש לי טענות, הן מופנות רק אל משרדי הממשלה, שלא הודיעו לנו מראש על כך

שמעבירים אלינו כך וכך משפחות לדיור. בלשכת הסעד נתקבלה הודעה ש"בעתיד יהיו לכם

כמה בעיות סוציאליות", ואני עוד מתכונן לברר את זה.

בחודשים מאי - יוני העבירו אלינו משפחות עולים ואמרו לי שאני חייב לדאוג

לקליטת הילדים בגני ילדים, כשאין מקום בשבילם, ואחר-כך שואלים: איך זה שהם

בכל-זאת נמצאים בגן אחד? לא חושבים על זה שאנחנו נאלצים לשכור דירה שעולה עשרות

אלפי שקלים, ואיש לא שואל מאין. אולי משרד הקליטה ישאל פעם אם אנחנו צריכים

עזרה? איך אני יכול להשקיע מהיום למחר 20,000 שקל? הטענות שלי הן למשרד הקליטה.

אי קינמון;

עד היום קלטנו ו5 משפחות. כולם עובדים ואין לנו בעיות של תעסוקה. קודם-כל

אני חייב לומר שכאשר קבלנו את תוכנית העבודה של משרד הקליטה נענינו ברצון לפניה

' לקלוט 125 משפחות לפי המפתח של משרד הקליטה. קיימנו מספר דיונים בקשר לבעיות

איכלוס, ובקשתי שהאיכלוס לא ייעשה בקבוצות. היה לנו בית אחד, שלצערי נקנה וכולו

התאכלס. היות ומאז האיכלוס הולך בסדר והוא מפוזר בעיר, לכן להערתי גם הקליטה

נעשית בצורה טובה. קשה לי מאד להביע הערכות לגבי ההתפתחויות כאשר הם יהיו

תלויים אך ורק ברשות המקומית, אבל לגבי הקליטה עד עכשיו אני יכול לומר שהם נקלטו

בבתי-ספר, בגני ילדים ובפנימיות.

יש בעיה מטרידה אחת. כנראה שהילדים הגיעו לחוד וההורים הגיעו לחוד ולכן

ניתנו שתי תעודות זהות, ואז כל אספקת דיור למשפחות נעשית על-פי תעודת זהות, ואז

מתברר שילד שהיה בפנימיה או בחוץ לא קיבל את כל הצרכים המשפחתיים שהגיעו לו בתוך

המערכת.

יש לנו קשר עם משרד הקליטה ואני חושב שגם המהלכים של הפיזור הוכיחו למשרד

שתביעתי הבסיסית צודקת. היום אנחנו מפוזרים גם במרכז העיר וגם במקומות אוזרים.

פרט לבית שנשאר עד היום והוא לא ברור מבחינת הטביבה, אין לי טענות בנושא הקליטה.

אני רוצה להעיר רק שתי הערות בסיסיות. הנושא עדיין לא פתור, להערכתי, מפני

שלא רק משרד הקליטה בתמונה. עוסקים שם הג'וינט, הסוכנות היהודית ו"עמידר".

בנושא הזה יש ליצור מכנה משותף, עם העברת האוכלוסיה לרשות, ואני מקווה שלא יהיו

לנו מקרים סוציאליים ובעיות חברתיות, מפני שפיזורם וקליטתם במשך השנה היו טובים

מאד. אני חושב שלא לחיו לנו בעיות גם להבא, אבל אני לא יכול להבטיח את זה.

מערכת הקשרים, של לימוד העברית וכל השאר, באה דרך הילדים בבתי-הספר, והיום יש

כבר מתורגמנים שיכולים לעזור קצת. זאת בעיה כפי שהיתה קיימת במערכות הקודמות

שנקלטו.

אני חושב שהיום אין מקום לדבר על שכונות חלשות או לא חלשות. פעם אחת היה

לזה מקום ואני חייב להגיד שמשרד הקליטה תיקן את עצמו בסיסית ואין לי טענות בנושא

הזה.

r

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

מהו לדעתך, מודל הפיזור הטוב?

א' קינמון;

אני חושב שאסור לאכלס בבית יותר ממשפחת עולים אחת. אמנם יש לנו דוגמאות של

4 ו-3. הבעיה היא שהם תמיד רוצים להיות בקבוצות, וזה טבעי. מי שעוסק בקליטה



במדינת ישראל מכיר את התופעה הזאת. העובדה הבולטת ביותר היא שמי שנמצא כבודד

בתור בית, מסתגל הרבה יותר מהר למערכות הקיימות. היות ופיזרו אותם בכל השכונות,

הוזזקות והפוזות חזקות, הם התערבבו באוכלוסיה והתושבים לא מתאוננים. במקום שיש

ריכוז של עולים יש בעיות באותו מקום לגבי הסביבה. אם אפשר היה להוציא גם את אלה

מהבתים ולפזר אותם, הם ירגישו יותר טוב, וכך גם הסביבה.

בסך הכל, אם ההמשך היה כמו העבר, אני אברך על הכל, כי אני תושב שאלה אנשים

פתוחים, שנקלטים מהר במערכת. אני מבקר אותם במקומות העבודה ואני חייב להגיד שהם

קולטים כל דבר. הם פתוחים, שקטים, מסורים לעבודה. אצלי הם נקלטו בכמה מקומות

מרוכזים כמו בבתי דפוס "מעריב" ו"לוין אפשטיין" ומרוצים מהם בצורה בלתי-רגילה,

מהתמדתם, מיכולת הקליטה שלהם ומהפתיוזות שלהם. הלוואי שזה יימשך כך.

יש רק בעיה אחת בעיר כמו בת-ים. אם יש להם ילדים בגיל מעונות יום, על-מנת

שהם ישתחררו מעול הבית, לא תמיד אנחנו יכולים לתת להם את האפשרויות המירביות.

בגני ילדים אין לי בעיה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

האם הנשים גם עובדות?

אי קינמון;

לא. הנשים לא עובדות, ומשפחות חד-הוריות בדרך-כלל גם לא עובדות. אני מדבר

על הגברים.

צי דורון;

ראש עיריית פתח-תקוה לא יכול היה להגיע, ומאחר שאני מכהנת כראש מינהל

הבריאות והרווחה הוא ביקש שאני אייצג אותו בענין זה.

אני רוצה לנגוע בנושא הזה בשני מישורים; 1. הגיע לידי ספר של משרד הקליטה

לגבי מערך הקליטה של כל האתיופים בארץ. אני חושבת שמערך הקליטה היה צריך להופיע

לפני ראשי הערים עוד לפני שהוא יצא לביצוע, כי יש שם דברים מאד מעניינים. למשל,

ירושלים קולטת 40 או 50 משפחות; תל-אביב רבתי - 50 משפחות; פתח-תקוה - 150;

בת-ים - 100; כפר-טבא - 75; אשדוד - 150 משפחות. נשאלת השאלה באיזה פורום, מי

ולמה החליטו על מערך קליטה כזה.

רי ירדני-כץ;

התכנון בירושלים הוא לקלוט 200 משפחות.

צי דורון;

בקשר לנושא של קליטה בעיר, אני חושבת שלא הכינו את הקרקע. שלא תהיה

אי-הבנה. למרות שהקרקע לא הוכנה, הקליטה נעשתה ואני אציג מספרים כיצד היא

נעשתה. אני רק חושבת שמערך הקליטה היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח אילו היו

יושבים עם ראש הרשות המקומית, מתייעצים אתו ושואלים איפה לקלוט את הדירות.

בפתח-תקוה קלטו עד היום 75 משפחות, ש-54 משפחות מהן נקלטו באזור המצוקה של העיר,

שעריה, מחנה-יהודה ורחוב שפינוזה. רחוב שפינוזה הוא רחוב קטן מאד, עם 20 בתים,

יש בו 12 משפחות, כשבבית אתד מאוכלסות 5 או 4 משפוזות.

אין לנו דבר נגד קליטת עולים מאתיופיה. לגבי העתיד אנחנו מבקשים לקבל

תוכנית מיתאר של הרשות המקומית איפה היא ממליצה לקנות את הדירות, ואז לא ייווצר

המצב כמו שנוצר בשעריה.



יש לנו עוד בעיה, שמתמקדת בטווח קצר ובטווח ארוך. אם ניקח את הטווח הקצר,

אני חושבת שמצד אחד העמיסו את הקליטה ומצד שני יש בעיות רבות גם בנושא רווחה וגם

בנושא בריאות, ולא איישו את תוספת התקנים אפילו על-חשבון משרד הקליטה. כלומר,

במסגרת הנוכחית ממשיכים לטפל באותן משפחות. זה יוצר עומס מירבי, ויכול להיות

שיש גם מקרים שנופלים בין הכסאות.

לגבי הטווח הארוך, משרד הקליטה ימשיך לטפל בעולים עוד שנה - שנה וחצי, ומה

יהיה אחר-כך? לדעתי, כדאי להאיר היום את עיני כל המשרדים ולהתחיל לבנות תשתית

לקראת השנתיים הבאות בכל הקשור להוספת תקנים, מי יקבל מה, כיצד תיעשה הקליטה ומה

יהיה הטיפול האינטנסיבי בכל העולים. האתיופים הם אנשים נחמדים, פתוחים, ובאותו

תקציב אפשר לעשות את אותו דבר קצת אחרת. בואו ניערך בצורח מודרנית, יפה ונכונה,

נשב עם האנשים הנוגעים בדבר ונתכנן את העתיד.

לעצם הענין, פתח-תקוה קליטה 75 משפחות, מהם 99,9 עובדים במקומות שונים,

וביניהן שתי מט"ביות. 5-4 נשים עוברות קורס תפירה מטעם משרד העבודה, במסגרת

נעמ"ת. יש פעילות.

אני רוצה לפנות אל נציג "עמידר". לפעמים לא נעים להטיח בקורת, אבל צריך

להבין שמכניסים אנשים, שבסך-הכל אולי כל עולמם חרב עליהם, ואומרים להם: היום,

מחר ומחרתיים, ולא מתקנים מה שצריך לתקן ולפעמים מושכים את זה הרבה מאד זמן, זה

לא נעים. אני מבקשת שתתן הוראה לאנשים שלך בפתח-תקוה לתקן את הטעון תיקון

בבתים. יש אנשים שלא התרחצו חודש שלם כי לא תיקנו להם את הדוד ולא היו להם מים.

אם יש בעיה של מים, או של חשמל, תן להם הוראה לצאת מיד לשטח ולפעול. יכול להיות

שגם זה יקטין קצת את המתח.

מעבר לזה, יש מתח, ובפרט כשמרכזים אוכלוסיה כל-כך גדולה באזור שמצוקתו

גדולה. אני פונה כעת גם למשרד הקליטה וגם לסוכנות, אם אפשר היה לדלל את מספר

האנשים בתוך שעריה, מחנה-יהודה וגם ברחובות שפינוזה, בן-נון, שפרינצק, סיני,

הנביאים, שטרית, הנרייטה סאלד - שכולם מוגדרים היום כפרוייקט שיקום - זה לא הוגן

כלפי אותם התושבים לאכלס עוד אנשים שיש להם בעיה. אדם חדש שמגיע לארץ חדשה, יש

לו בעיה ואי-אפשר להתעלם מזה. אם אפשר לאכלס בכל בית משפחה אחת בשכבה חלשה, אני

בטוחה שכל הבית יירתם. עובדה, במקומות שבהם היתה משפחת אחת בבית אוזד, כולם

עזרו, והיום גם הם הרימו ידיים.

בפתח-תקוה יש בעיה רצינית מאד של הגיל הרך. אם משרד הקליטה היה יכול לבנות

מעון, ולא רק לעולים האתיופים, כדי לעשות שם אינטגרציה של כל התושבים יחד, אני

חושבת שזה היה תורם הרבה מאד. ההורים נפגשים במעונות, בגני הילדים ובבתי-הספר,

ושם ייעשו האינטגרציה והקליטה, ולא בתוך גוש מסויים שבו הכל יהיה אותו דבר.

י' אלון;

העולים מאתיופיה הגיעו לארץ ישר לבתי-מלון באשקלון. עוד באמצע 1985 הגיעו

כ-40ו,ו נפש - 320 משפחות שהתגוררו בבתי-מלון בעיר. באשקלון היו באותו זמן

עולים ותיקים מאתיופיה שהגיעו בשנת 1979, וכשהגיעו העולים החדשים קלטו אותם

אתיופים שידעו עברית, והם הוכנסו לעבודה כמדריכים וכחונכים, וזה הקל במקצת על

הקליטה. אני מבין שהסוכנות היהודית ומשרד הקליטה פיזרו את העולים ובאשקלון

נותרו כ-125 משפחות שמתגוררות בשתי שכונות. חלק מהם מתגוררים בשכונה הדרומית

גבעת-ציון, שבה מתגוררים גם הוותיקים שהגיעו ב-1979 אשר עברו לדירות חדשות,

והיום כבר אפשר לקרוא להם תושבים ברמה טובה מאד. 53 משפחות מהם התגוררו בהוסטל,

שהיה מרכז קליטה שנבנה בתוך שכונת שמשון, ולצערנו נשארו בו עוד היום ותיקים שכבר

עברו את תקופת העליה, ויש בעיה של הנצחת העדה באותו בלוק. בקשנו לפזר את

המשפחות האלה בין האוכלוסיה הוותיקה כדי ליצור מיזור גלויות, אחרת הדבר הזה

יגרום בעתיד נזק.



36 משפחות התגוררו בקרוואנים, שהיום מחסלים אותם. יש בעיה של

התקפלות במקום. בקשנו להתקפל בצורה מתואמת אתנו. היו לא מעט דיונים בין משרד

הקליטה, הסוכנות היהודית ועירית אשקלון. אני ריכזתי כמה ועדות שטיפלו בנושא

הזה, ואני יודע שהדברים נעשו פחות או יותר בתיאום אתנו.

העולים היו בטיפולם של הסוכנות היהודית ושל משרד הקליטה במשך שלוש שנים.

היום, לאחר התקופה הזאת, אני חושב שוועדה זו צריכה לשקול היטב אם לא כדאי להאריך

את תקופת היותם עולים חדשים בעוד שנתיים, כי אי-אפשר לומר שהם כבר אזרחים לכל

דבר. יש להם בעיות סוציאליות קשות, וקשה להשוות אותם אפילו עם העולים

מצפון-אפריקה ומארצות מזרח אחרות. הקליטה שלהם קשה מאד הן בשפה והן בעבודה. יש

ביניהם משפחות חד-הוריות, יש בעיה של קשישים, בעיות מקצוע ואחרות.

למרות כל הקשיים השקענו הרבה בעולים החדשים ועזרנו להם, והודות לטיפול

הסוציאלי והמקצועי של כל המוסדות, פחות או יותר, רובם עובדים במפעלי טקסטיל.

חלק מהם נוסע בכל בוקר לקרית-גת וחלק מהם עובדים במפעל טקסטיל באשקלון. אלה

שמתאימים עוברים הכשרה מקצועית בהשמלאות, מסגרות וגם בהחזקה. בחורים צעירים

השתחררו מצה"ל ולומדים מקצוע, ומתבססים. הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה צריכים

להמשיך לתמוך באנשים שהגיעו לפני שנתיים ושלוש שנים, על-ידי סיוע לרשות המקומית

וגם כדי לעודד את המשפחות עצמן.

בענין מעונות יום, למשל, קשה מאד להחיל את התקנון של מעונות יום של משרד

העבודה על העולים מאתיופיה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

מפני שאין מקום?

יי אלון!

לא בגלל מקום אלא בגלל תנאי השכר.

מי שמיר;

אנחנו מעודדים נשים עובדות, מעבר לתנאים של משרד העבודה.

יי אלון;

יש ארגון של יהודים מארצות-הברית שעוזר למעונות יום של עולים מאתיופיה, אבל

צריך להמשיך לעודד אותם. יש לנו עובדת קהילתית שמטפלת רק בעולים האתיופים והיא

עומדת בקשר עם הסוכנות היהודית, עם העובדים הקהילתיים והסוציאליים. אני מקווה

שרוב העולים ייקלטו באשקלון, כפי שעשו זאת גם הוותיקים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

לפני כמה חודשים ביקרתי במרכז קליטה מתקפל. היו שם כ-200 נפש ב-3 בתים.

הייתי רוצה לדעת מה גורלן של אותן משפחות.

יי אלון;

בנו בית יפח עם 30 דירות, כולל מעלית, והחלטנו שהוא יאוכלס ב-15 משפחות של

עולים ותיקים, מעדות שונות, ו-15 משפחות עולים מאתיופיה. לצערנו, עד עכשיו עברו

לשם 10 משפחות מעולי אתיופיה, ואילו הוותיקים חתמו על חוזה, הסתייגו מהענין והם

לא רוצים לגור באותו בנין. לכן, 16 דירות בבנין סגורות.



היו"ר מ' גלזר-תעסה;

שאלתי את מר קינמון מהו המודל שהוא מציע, והוא אמר: משפחה בבית. אפשר אולי

שיהיו שתי משפוזות בבית, אבל אולי 15 משפחות בבית אחד זה יותר מדי?

יי אלון;

משרד השיכון קונה את הדירות ומאכלס בהן את דיירי הבלוקים המתקפל ים. הבעיה

היא שברגע שמביאים 4 או 5 משפוזות של עולים מאתיופיה, הם אומרים שערך הדירות שלהם

יורד ואם מחר הם ירצו למכור את הדירות, לא יהיה להן ביקוש.

אבל אנחנו לא בעד הדבר הזה. אנחנו בעד זה שעולי אתיופיה יגורו בבלוקים

מאוכלסים בעולים ותיקים. במקומות שבהם נקלטו עולים מאתיופיה צריכה להיות הסברה,

כדי לעודד את קליסתם, ולא נורא אם גם הטלוויזיה תקרין סרסון כזה.

אנחנו טענו שאין לקפל מרכז קליטה ללא תיאום אתנו, וקבלנו תשובה שלא יקפלו.

אגף הרווחה שלנו מקבל הודעה על כל משפחה שעוברת ומיד נכנס לתמונה כדי לתת לה

את הטיפול הסוציאלי המתאים.

אי עזרן;

אני שומע שבפתח-תקוה קלטו 75 משפחות ויש להם בעיה, וכך גם בבת-ים או

בקרית-חיים. בעפולה המצב שונה. יש היום 127 בתי-אב שעדיין גרים במרכז קליטה.

בעפולה יש בסך-הכל כ-1,600 עולים מאתיופיה. מאז ומתמיד אנו ידועים כקולטי עליה

טובים, אבל הפעם אנחנו לא יכולים לקלוט עולים. אנחנו לא יכולים לתת לעולים את

מה שצריך לתת להם על-מנת שהם יוכלו להתאקלם במדינה.

התקיימו פגישות עם שר הקליטה, עם מנכ"ל המשרד ועם אנשי הסוכנות היהודית כדי

לבדוק מה קורה בעפולה. טעות יסודית נעשתה בעת פיזור העולים בארץ, בזה שהיפנו

כל-כך הרבה עולים למקום אחד. כי איך אפשר לקלוט אותם בבתי-ספר? איפה אפשר

להשיג להם מקומות עבודה?

35% מהעולים בעפולה הם משפחות חד-הוריות. משכנים את העולים בשכונות

הטעונות שיקום, כשאין אצלנו שיקום שכונות. אנחנו משכנים אותם שם ל-5 -6 שנים

ועל-ידי זה אנחנו חוזרים אחורנית כמה שנים.

אנחנו שולחים את ילדי העולים לכמה בתי-טפר, כשהם מהווים שם 6% מהתלמידים.

הורים בעפולה לא רוצים לשלוח את ילדיהם לשם. לגיל הרך אין לנו מעונות יום, ואת

זה יסביר מנהל מחי החינוך.

אנחנו רוצים לקלוט עולים. תנו לנו את התנאים: מקומות עבודה, אפשרות לחנך

את הילדים כמו שצריך, ואפשרות לשקם אותם. באפריל פירקו את מרכז הקליטה, והעולים

לא ידעו מה קורה אתם. אמרו להם: זה בית קבע בשבילכם. היום זה לא בית קבע והם

צריכים לקבל דירות אחרות. בתחילת אפריל הוחלט בסוכנות היהודית לתת להם עזרה

כלשהי, של חצרן ושל מסייעת.

זה לא טיפול בעולה. אנחנו משקיעים מאמצים, הן כספיים והן פיזיים,

במדריכים, במלווים ובעובדות קהילתיות, אבל זה לא זה. אני כבר לא מדבר על הבטחות

שניתנו לנו - ואם מר שמיר ירצה הוא ידבר על כך - ודבר לא זז. אנחנו מגדלים דבר

לא טוב.

תעסוקה. 350 מהעולים מסוגלים לעבוד. מנהל התעסוקה אמר לי אתמול ש-50 איש

לא עובדים, מתוכם 30 ,נשים ו-20 גברים. במפעל אחד עובדים 50 איש כבר כמה חודשים,

אבל בחודש הבא יפטרו .47 מהם, מפני שהם לא מתאימים לעבודה. צרה אחרת היא שהמדינה

משלמת דמי אבטלה, ואז למה שיילכו לעבוד? הוא יושב בבית, מקבל 50 שקל פחות,

ומסתפק בזה. אינני מבין מדוע לא נעשה בנושא הזה משהו. פתחנו בעפולה מרכז

הכוונה, ורק 10 מבין העולים באו ללמוד מסגרות.



כשעושים תוכנית ומעמיסים על עיר אחת בערך 10% מהעולים, זאת שערוריה. מאז

ששר הקליטה והמנכ"ל ביקרו במקום לפני חצי שנה לא באו יותר עולים מאתיופיה

לעפולה.

מי שמיר;
לאן נוציא אותם אם
א. הם רוצים להישאר בעפולה; ב. במקומות אחרים לא רוצים

לקבל אותם?

אי עזרן;

תכניס אותם לחיפה ולתל-אביב בכוה.

מי שמיר;

בכוח?

אי עזרן;

כן. הם לא שייכים למדינת ישראל?
מי שמיר
בהיפה יש לנו 83 דירות פנויות ומצפות למשפחות שיאכלסו אותן. העולים אינם

רוצים לגור בחיפה.
אי עזרן
אינני מבין את זה.

שי שטרית;

12% מכלל עולי אתיופיה בישראל נקלטו בעפולה.

מי שמיר;

זה לא נכון. 270 משפחות.

שי שטרית;

1,600 נפש.

מי שמיר;

זה 10%.
שי שטרית
10% מכלל עולי אתיופיה בישראל נקלטו בשתי שכונות בעפולה. אם בבת-ים קלטו .

את העולים על-פי מפת איכלוס מוצעת, אותנו לא שאלו והביאו אותם לגבעת המורה עפולה

עלית.

אתן לכם דוגמא מה קרה בבית-ספר אחד. בית-ספר ממלכתי-דתי קלט 145 ילדים

עולים, מתוך אוכלוסיה של 295 תלמידים. המשמעות היא ש-50% מכלל אוכלוסיית

בית-הספר הם ילדים עולים. מבלי להתיחס לעולי אתיופיה, אני חושב שאם אותו

בית-ספר היה צריך להתמודד עם 50% תלמידים עולים מארצות-הברית, היתה לו בעיה.



בית-ספר יסודי בשכונה אחרת קלט 37% ילדים עולים. אני חושב שהעיר בכלל קלטח

מספר עולים לא מבוקר, לא על-פי מפת איכלוס, כשלא שאלו אותנו ולא התייעצו אתנו.

מה זה מרכז קליטה מתקפל? ב-31.3 היה מרכז קליטה ואילו ב-1.4 הוא הפך להיות

דיור קבע. לקחו את המטלטלין, את המועדון ואת העובדים, ואת העולים השאירו.

לנו יש תחושה שהקליטה היא מקומית ולא ממלכתית ואני חושב שלעולים האלה

מגיעה קליטה ממלכתית ולא מקומית. כל העולים מאתיופיה נקלטו על תשתית קיימת של

העיר. עפולה קולטת עולים זה 4 שנים. הקבוצות הקטנות שהגיעו לעיר נקלטו בצורה

יוצאת מן הכלל. אנחנו מוכנים לקלוט עולים, לא בבתים של 40 משפחות, לא בתוך

שכונות מצוקה, ושהילדים לא יהוו 50% מכלל אוכלוסיית בית-הספר. אנחנו מבקשים

שתלכו יחד אתנו לווסת את הקליטה בצורה נכונה ומבוקרת.

אני חושב שאנחנו חוטאים כלפי עצמנו וכלפי העולים ואינני יודע אם היום אפשר

לתקן. האוכלוסיה המקומית התחילה לעבור לחינוך הממלכתי, ולאט-לאט בית-הספר הופך

להיות בית-ספר לילדי אתיופים. זה הישג גדול של מערכת החינוך! האם האגף לתוכניות

לימודים הכין תוכניות לימודים? כל מה שהוא עושה מסתכם בזה שמדי פעם הוא מוציא

חוזר משוכפל.

לסיכום, אנחנו רוצים לקלוט עולים, אבל תנו לנו את הכלים כדי שנקלוט אותם

בצורה נכונה. זוהי המשאלה היחידה שלנו.

מי אנגלרט;

בעתון "הארץ" נכתב לאחרונה דבר שהוא לגמרי לא נכון בקשר לזונות בבאר-שבע.

אני לא נתקלתי אף לא במקרה אחד של זנות בקרב עולי אתיופיה, וזה מאד חרה לי. זה

מאד הפריע לעדה וזה לא היה במקום.

דובר כאן על אי-קשר עם משרד הקליטה. בבאר-שבע היה תיאום מלא עם משרד

הקליטה בנושא האיכלוס. באר-שבע התחייבה לקלוט 300 משפחות, מתוכן נקלטו כבר 220,

עם כל הבעיות הקיימות, אבל הבעיות הן לא רק של עולי אתיופיה. בעיות תעסוקה

קיימות גם בקרב עולים אחרים.

לעומת זה יש לנו בעיה של מרכז קליטה "שאול המלך". השבוע שוב נפגשו סמנכ"ל

משרד הקליטה וראש העיר והובטח שבהקדם מחצית מהדיירים יפונו. היום יש שם 76מ

משפחות + 25 יחידים. לפי מסמך שבידי אני רואה שגרות שם שתי משפחות בדירה.

אתמול נפגשתי עם מנהלת המחוז והובטח שעד סוף החודש כל המשפחות יפונו ולא יגורו

יחד שתי משפחות בדירה אחת.

לשאלה אם לאכלס שתי משפחות, או יותר, בתוך בנין - מנסיוני בקרב כל העולים

אינני יודעת אם יש איזה שהוא מידגם נכון. זה מאד אינדיבידואלי. אנחנו הצלחנו

מאד בבלוקים שבהם כניסה נפרדת אוכלסה רק בעולים מאתיופיה, ומסביבם עולים מארצות

אחרות. זו הצלחה בלתי-רגילה בקרב 40 משפחות, אבל היה לנו שם צוות כוח-אדם שגם

עבד מטעם משרד הקליטה, כי מסביב שוכנו עולים מארצות אחרות. יש שם עובדת בקליטח

חברתית מאמריקה הלאטינית, עובדת בקליטה חברתית מצרפת, ועובדת בקליטה חברתית למען

האתיופים. שם היתה קליטה חברתית עם הסברה.

יש לנו עוד רחוב ובו 16 משפחות, ואין שום בעיות בקרב הוותיקים והעולים

החדשים. לעומת זה, אוכלסו 3 משפחות בתוך בלוק - יש מקומות שבהם זה הצליח, ויש

מקומות שבהם התושבים הוותיקים ממש אומללים. לכן, אינני יכולה להגיד מה נכון ומה

לא נכון ומה צריך לעשות. ההגדרה של גטו היא מאד כואבת בגלל מה שקיים שם היום.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

לא מפריע לך שאת אומרת "כניסה נפרדת לאתיופים"? ואני מבינה שאת מביאה

מציאות מסוימת שהיא כאילו פתרון.



מ' אנגלרט;

מנסיון שלנו, גם בעבר עם עדות אחרות, כשאנחנו משכנים משפחה מעולי אתיופיה

בתוך בלוק שלם, היא מבקשת מיד לעבור. זה היה עם העדה הקווקזית ועם העדה

הגרוזינית, וכעת עם האתיופים, ועובדה היא שהעבירו את המשפחה יחד עם כולם. גם

ישראלים בחוץ-לארץ אוהבים לחיות יחד. גם הדרום-אמריקאים אוהבים לחיות יחד. אני

לא יודעת אם זה נכון לאכלס משפחה אחת בודדת. בבאר-שבע יש בלוק אחד שכולם כל-כך

זועקים עליו. גרות שם 3 משפחוח מאתיופיה ו-3 משפחות ותיקות, עם קשישים.

לקשישים אין רגע אחד שקט, כי כל הזמן עשרות ילדים עולים ויורדים שם. אני אמנם

בעד העולים, אבל כשבאים אלי ותיקים ובוכים שהם קנו את הבתים האלה ואין להם

מנוחה, אין לי תשובה להם.

לכן אני אומרת שאני לא יודעת אם הרעיון לקלוט עולים חדשים במסגרת תושבים

ותיקים הוא טוב, אם כי וזדוגמא של ירושלים בשכונת רמות היא טובה. אני בהחלט

חושבת שזה טוב כשאוכלוסיה פעילה קולטת אאת העולים, ולא צריך לאכלס אותם בשיקום

שכונות.

מה שברור לי הוא, שבלי מצבת כוח-אדם אנחנו עושים עוול לעולים. כוח-האדם

בבאר-שבע שצריך לטפל ב-300 משפתות כמעט שואף לאפס. אם לקליטה חברתית מטעם משרד

הקליטה יש אדם במישרה וחצי, ובעירית באר-שבע יש עובדת קחילתית אחת בשביל כל

העדה, אנחנו לא נוכל לקלוט את העדה. אם אנחנו רוצים לפזר את העולים בתוך שכונה,

צריך ללוות אותם.

נאמר כאן שהסוכנות עשתה עבודה בלתי-רגילה. למרות הבקורת, בהשוואה לעדות

אחרות, אני חושבת שניסו לתת את המקסימום בתקופה שהעולים היו במרכזי קליטה, אבל

נוצר חלל במעבר ממרכז חקליטה לדיור קבע, כשמצבת כוח-אדם מונח 2 - 3 אנשים ל-300

משפחות - זה כלום. עירית באר-שבע לא יכולה לקלוט היום אנשים, כי היא צריכה לפטר

80 עובדים, כך שאינני יודע מאין יבוא המענה.

אחרי שעוברת תקופת הזכאות של העולים יש משהו בלתי-רגיל שמשרד הקליטה עשה

כשהעולים עברו לדיור קבע, והוא שיעורי העשרה לילדים בשעות אחרי-הצהרים. אבל

אחרי שהזכויות האלה נגמרות, כואב לי שאומרים שהילדים האלה לא זקוקים לשיעורי

העשרה. לכן אני חושבת שמשרד החינוך צריך לצאת בקריאה ובמשאבים לשיעורי העשרה

לילדים אחה"צ, על-מנת שלפחות לגבי הילדים לא יהיה פער במשך השנים הקרובות.

דבר נוסף. משרד הקליטה נתן הרבה מאד משאבים להכשרה מקצועית של העולים

מאתיופיה כשהם סיימו את האולפן לעברית. אני חושבת שזה היה מוקדם מדי, כי הם

עדיין לא היו בשלים להכשרה, הם עדיין היו במצוקה בכל חבלי הקליטה. ברור לי

שמשרד הקליטה כבר לא יכול היום לטפל בזה, אבל היה רצוי מאד למצוא משאבים לפתוח

קורסים, עם מילגה, לאנשים שבאמת מעוניינים ללמוד בכתות נפרדות לעולי אתיופיה

שעדיין לא יודעים היטב את השפה.

אם לא יהיו משאבים, כי אנחנו נמצאים בתקופה של קיצוצים ואני לא יכולה להיות

כל-כך אופטימית, הייתי קוראת למתנדבים מקיבוצים לחזור ולהתנדב, כפי שעשו זאת

בעבר, כשהם גרו בבאר-שבע והיוו ממש כוח-עזר.

מי שמיר;

כמה תושבים יש בבאר-שבע?

מ' אנגלרט;

110,000. בהזדמנות זו אני רוצה להודות למועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה

שעוזרת לנו מאד. נוסף לכך, בבאר-שבע קיימת קרן ון-ליר שתורמת הרבה מאד כספים

לגיל הרך.



ש' אשבל;

דבר אחד לא מובן לי. מבחינת ההשקעה הכללית בהבאת העולים מאתיופיה, כשהם

מגיעים לרשויות ונמצאים במרכזי קליטה, הניתוק מביא לידי כך שהכל נופל על כתפי

הרשות, ואני רוצה לציין כמה נקודות כדי לסבר את האוזן. אם יש ילדים ללא תלבושת

וללא ספרים, מי נותן ומי מממן את זה? אם צריך לתת לילדים חינוך מיוחד, או טיפול

מיוחד, או שצריך להסיע אותם למקום אחר, מי עושה את זה?

מי שמיר;

מי נותן את זה לכלל האזרחים?

ש' אשבל;

כשמדברים על אגרת חינוך, או על חוגים בשעות אחה"צ, את אלה האזרח משלם.

כשאנחנו נפגשים עם אנשי משרד הקליטה אנחנו רואים שמצדם יש רצון לעזור, אבל אין

אנשים. יש גם נקודה חשובה מאד. יש לך אפשרות לתקצב את הנושא, אבל אתה צריך

עובד קהילתי אשר ישמש גשר בינך לבין החברה הזאת כדי שתוכל לתפקד בתוכה. מבחינת

התקן של הרשות שלך אינך יכול לקבל אותו לתקן שלך, למרות שאתה מוצא את המקורות

הכספיים בנושא הזה. זאת בעיה שצריך למצוא דרך לפתור אותה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני רוצה להבין. אם יש לך תקציב, עירית חדרה לא יכולה לומר: אני צריכה תקן

+ו מפני שהוא מיועד לקליטה חברתית של עולי אתיופיה?

שי אשבל;

אי-אפשר. יש שיא כוח-אדם ואי-אפשר לשנות את זה.

צי דורון;

משרד הפנים לא יעביר תקציבים אם יוסיפו שיא כוח-אדם.

שי אשבל;

קודם-כל אני מברך על היוזמה ועל הפגישה הזאת, ואשמח אם יהיו לה לפחות שני

היזונים. כלומר, שלאחר הסיכום כאן הדברים יועברו אל הרשויות למטה, כך שלאחר-מכן

כל רשות ורשות תעלה על הכתב את הבעיות, שתהיה כתובת. שנית, אולי יש כתובות

שאנחנו לא יודעים עליהן ושניתן להיעזר בהן.

בחדרה נעשה נסיון מאד יפה בנושא של הקניית מיומנויות לעולי אתיופיה,

בבית-ספר מקצועי במשך זמן די ארוך, שנתן להם את המושגים הבסיסיים של התמודדות

בחיי היום-יום, וכאשר המשפחות הללו הגיעו לדיור קבע, לא היו להם הרבה בעיות שבהן

נתקלו אלה שלא עברו את הקורס.

צי דורון;

אני רוצה להגיד מלה טובה לעובדי משרד הקליטה בפתח-תקוה. למרות שיש להם

כוח-אדם מצומצם, הם עושים עבודה קשה מאד.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

תודה רבה. היה חשוב מאד לשמוע גם את זה. נשמע כעת את נציגי המשרדים

המטפלים בנושא, ונתחיל במר שמיר, מנכ"ל משרד הקליטה. בבקשה.



מ' שמיר;

אפתח בתגובה להערת הפתיחה של היושבת-ראש, שאמרה שמדיניות תוכנית האב הוצאה

אל הפועל. הדבר נמצא בתהליך של ביצוע, גם על-פי העובדות והנתונים בשטח וגם

על-פי פרק הזמן שהצבנו לעצמנו. כי הדברים הם, כמובן, סבוכים יותר מאשר להניח

שניתן לגמור נושא כזה, שהוא יחיד במינו ובעל משמעות אנושית בלתי-רגילה, מישיבה

לישיבה או משנת תקציב אחת לשניה. אף לא אחד התימר ומתימר לומר את זה, ועלינו

לצאת מתוך הנחה שלפנינו עוד הרבה עבודה יוצרת, וגם הרבה מאד תיקונים; תיקונים

שלנו עצמנו ושל אחרים, וחשוב מאד שהכוונה הטהורה והרצון הטוב ילוו אותנו גם

בהמשך, כפי שהם באו לידי ביטוי בפרקים מסויימים ועל-ידי גורמים מסויימים בעבר.

אעיר הערה לגבי תוכנית האב, הבאתה והפצתה לציבור. אינני יודע ממתי מר

קירמאייר מכהן כראש העיר,, אבל אני מבטיחך שכל רשות מקומית שהוזכרה בתוכנית,

ורבים אחרים קבלו את החוברת, בהפצה כוללת.
צי דורון
אחרי שהעולים הגיעו לישוב.

מ' שמיר;

משום שהתוכנית הותוותה אחרי שהעולים הגיעו. שנית, הרשות המקומית, השר ואני

השתתפתנו בשלוש ישיבות של מרכז השלטון המקומי כדי להציג את התוכנית, להתווכח

עליה, להסכים ולהתפשר עליה. שלא לדבר על פורומים אחרים שלא הוזכרו כאן.

לגופו של ענין, אנסה למקד את תשובתי בשני מישורים של העובדות והנתונים,

ותשפטו אתם מה נעשה ומה לא נעשה מאז שהתוכנית הותוותה ופורסמה לפני פחות

משנתיים. אני מתכוון לכל משרדי הממשלה שנוגעים בדבר הזה. שנית, אתאר גם עובדות

שהותוו לפני התוכנית באילוצים קשים מאד של הגעה, קצב ההגעה וכוי, ובאילוצים עוד

יותר חמורים של אי-ידיעה.

אנחנו מדברים כעת כאילו כולנו מומחים לנושא, אבל לפני שנתיים אף לא אחד

מאתנו ידע דבר בקשר לבעיה האתיופית. יכולתי לצטט - אבל לא אעשה זאת כי לא בקשתי

רשות - מדברי איש שנחשב כבר-סמכא גדול ביותר בתחום הסוציאלי, שאמר שהוא יכול

להעיד, על בסיס נסיונו המקצועי, שבמשך 40 שנה לא הותוותה ולא בוצעה תוכנית כזאת

לגבי אף אחד.

רוב נציגי הציבור שהשתתפו היום בדיון דווקא חייבו את התהליך ואת התוצאות.

יש כאלה שלא. בנימינה לא מסוגלת לקלוט 9 משפחות, 40 נפשות, והמועצה מקבלת החלטה

סטטוטורית לא לקלוט עולים בבנימינה.

מי קירמאייר;

כי אתה לא גר בבנימינה.

מי שמיר;

אני לא יכול לגור בבנימינה ואני לא צריך לגור בבנימינה כדי לדעת שאחד

מיסודותיה של הארץ הזאת הוא קליטת עליה.

מי קירמאייר;

אני מבקש מאד לא ללמד אותי פרק בציונות.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

זו דעתו של מר שמיר. את דעתך הבעת.



מ' שמיר;

זה לא לגיטימי להחליט החלטה כזאת. אי-אפשר לעכל החלטה כזאת במדינת ישראל.

לאחר שאמרתי את דעתי לגבי החלטת מועצת בנימינה, אומר גם כמה מלים לגבי

תמונת המצב. יש כ-15,000 עולים. 4,700 ילדים נמצאים במערכת החינוך הפורמלי

היסודי; 2,400 נערים ונערות עד גיל 18 נמצאים במסגרת עלית-הנוער; 1,000 בוגרים

בני 18 עד 27 לומדים, בשותפות של ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית והג'וינט,

בקורסים להכשרה מקצועית לטווח של שנתיים ויותר; יש 6,300 בוגרים בגיל עבודה.

58% מתוכם או שעובדים עבודה טבעית בהצלחה, כפי ששמענו כאן, או שנמצאים

בהשתלמויות שונות. בימים אלה נפתח קורס שלישי לאחיות מעשיות בנהריה. רצינו

לארגן קורס כזה גם בבאר-שבע, אבל זה לא הסתייע לא בגלל חוסר נכונות שלנו וחוסר

אפקטיביות שלנו.

לכן, כשאנחנו באים לשפוט, נבדוק קודם-כל את הנתונים האלה. 58% מתפרנסים

מעבודה טבעית, או בהכשרה מקצועית לקראת החלטה כזאת. . נכון שיש גם כ-1,800

מוגבלים, חלקם קבע וחלקם לא כשירים זמנית.

אנחנו שואפים להגיע ל-65% של מפרנסים מבין האוכלוסיה שמהווה את הפוטנציאל

של כוח-אדם, ומי שמכיר את הענין יודע שסך-הכל ההשתכרות וההתמדה בעבודה הם ערובה

מאין כמוה להצלחח של קליטת העדה מתוך כוחה בארץ הזאת.

שיכון. ביסוד הפעילות יש תוכנית-אב. יש 3 מרכיבים כשאנחנו באים לשפוט את

המציאות. אני אומר זאת, כי בהתאם לכך נצטרך לעשות את ההתאמות וגם את התיקונים.

א. רשויות שהחליטו על כך מרצונן החופשי ולאחר בדיקת תנאיהן, נקבע את מיכסת

הקליטה שלהן. שמעתם כאן עדות על המצב מעירית בת-ים, חדרה, אשקלון ובאר-שבע. מי

אני שאעריך את מה שנאמר ולא נאמר כאן? תעריכו אתם.

יש מוקדים מיוחדים. בכל פעם שאנחנו דנים בנושא של עולי אתיופיה וקליטתם

אני מציין לשבח את עפולה ואת ראש עירית עפולה.

העובדות נקבעו לפני תוכנית האב, חלק מתוך התלהבות וחלק מתוך אילוצים, וכעת

אנחנו נדרשים להתמודד, לתקן ולשפר, ולהתאים את המציאות הזאת לתוכנית האב. אנחנו

עושים את זה ודרושה טיפת סבלנות. אם הענין יסוכם על-פי הצעתנו, הרי שבאפריל

1988 ניתן יהיה לפתור את הבעיות האלה, פחות או יותר על-פי האופטימום שהותווה.

אין קונסנסוס מלא בענין זה, אבל פחות או יותר על-פי נטיה של כל רשות, או של כל

ציבור, או התחשבות בבעיות של נבחרי הציבור או שהציבור מתמודדים אתן.

יש כמה מוקדים כאלה; באר-שבע, עפולה, אשקלון וכרמיאל ואנחנו מתמודדים עם

זה. אני לא מביא את הנימוק התקציבי, אבל זה מוכרח לקחת זמן, מכיוון שאנחנו לא

תופסים אותם בצוואר ושמים אותם בדירה הזאת. אנחנו מתמודדים עם קשיים עצומים,

מכיוון שהעקרון שמנחה אותנו הוא בחירה חופשית. זה לא פשוט, כי יש חמולות גדולות

וחמולות קטנות, כאלה שמסכימות ביניהן וכאלה שלא. שמעתם את נציג אשקלון שסיפר על

הבית אולי היפה ביותר בעיר.

אם אנחנו רוצים להבין את כל התהליך ואת כל האילוצים, בואו נתפשר פה ושם גם

לגבי דברים שבשוליים.
נשאלה כאן שאלה
מדוע לא הודיעו לנו למפרע בקשר לגן ילדים? הרי ההחלטה

לעבור לחדרה נתקבלה בספטמבר, והיא יצאה אל הפועל במאי. האם לעצור את התהליך?

לכן, זה לא עובד אחרת. הלוואי שלגבינו, כשאנחנו חיינו עולים חדשים, הדברים היו

כל-כך מחושבים. האם לא נקלטנו על-ידי הוותיקים?

צר לי לומר שמספר קטן של רשויות מקומיות, של נבחרי רשויות מקומיות, שנלחצים

על-ידי אנשי ציבור בעמדות בלתי-ענייניות והם מקימים מהומה גדולה. אנחנו דוחים

על הטף את הטענה שרשות מקומית כלשהי לא תקלוט יהודים.



תוכנית האב מדברת על פיזור 4,169 משפחות ב-55 רשויות מקומיות. עד כה

נמצאים בדיור קבע, מאד מוצלח או פחות מוצלח -2,114 משפחות. עד 1 באפריל יימצאו

בתהליך של קבע עוד 630 משפחות. בסך-הכל ב-1.4 יימצאו בדיוק קבע 2,763 משפחות.

בתוכניתנו לפעול, להשיג כסף ולקבל את שיתוף הפעולה של משרד השיכון, שמובטח

לנו מראש, ועד 1.4.88 לרכוש עוד 1,400 דירות. אני מבטיח לך שנרכוש אותן בתנאים

האופטימליים במסגרת הכסף, האילוצים והתפיסה שלנו. כלומר, מתוך 4,100 יחידות -

ואני לוקח בחשבון צעירים וכו' - בסך-הכל עדיין נמצאים במרכזים זמניים וארעיים

1,400 נפש. נכון ש-400,ו אלה מתרכזים בכמה מוקדים, ואתם יודעים שאנחנו יחד

אתכם. השאלה היא רק כמה זמן זה צריך לקחת כשזה נעשה מתוך בחירה חופשית, התאמה,

שיכנוע ושיתוף-פעולה.

אני חושב שעוד שנת תקציב אחת תספיק כדי לפתור את הנושא מההיבט השיקומי

בצורה אופטימלית.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מבקשת לשמוע את נציג "עמידר". יש כמה שאלות מאד בסיסיות. כשאתם

נותנים דירה בלתי-תקינה, כפי ששמענו, עם בעיות מים וחשמל, האם נעשית בדיקה לפני

שהדירה עוברת לדייר? איך זה קורה שאנשים נכנסים לדירה שהיא לא-דירה?

שי שטיינברג;

אני רוצה לומר לפני-כן 3-2 משפטים בקשר לתפקידה של ייעמידר". אנחנו לא

עוסקים בהכוונה או בהפניה, ולא בקביעת הישוב, ואפילו לא בקניית הדירה המסויימת.

אנחנו בבחינת מהסן שמקבל את הדיור על-פי מה שנקבע במשרד השיכון. אנחנו מקבלים

את הצרכן-העולה ממשרד הקליטה ואנחנו אמורים לשדך בין השניים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

כלומר, "עמידריי היא בעל המוצר.

שי שטיינברג;

כן. הדירות שאנחנו מקבלים מתחלקות לשני סוגים; 1. דירות חדשות, שהן לכאורה

במצב תקין, אבל שמענו מראש מועצת בנימינה, שלמרות שהדירות של "שיכון ופיתוח" היו

חדשות, מצבן בכל-זאת לא היה תקין. אנחנו עושים בקיץ בקרה יחד עם הקבלן, ובחורף

מתברר שיש בעיה של רטיבות. 2. דירות שנרכשות מיד שניה. גם בדירות אלה נעשות

על-ידינו בדיקות טכניות של דלתות, ביוב וכוי, אבל אנחנו לא בודקים את מערכת

החימום הסולרי.

המבחן האמיתי נעשה כאשר המשפחה נכנסת לדירה, ונשאלת השאלה באיזו מהירות באה

התגובה כאשר מתגלה ליקוי. אנחנו קשורים עם קבלנים שונים. בדרך-כלל אני לא שומע

שיש בעיות, אבל יכול להיות שפה ושם מתעוררות בעיות כאלה. רשמתי לעצמי את הנקודה

הזאת כנקודה עיקרית, תוך הבטחה לתת את ההנחיות המתאימות כדי שהתגובה, לגבי כלל

הדיירים ולאו-דווקא לגבי העולים מאתיופיה, תהיה מהירה יותר.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מבקשת שבישיבה זו יובהר לרשויות הנוספות שבמקרים כאלה, במיוחד לגבי

העולים מאתיופיה, אם יש בדירות בעיות תחזוקה, שיראו את זה כדחוף. אם אנחנו

שומעים שמשפחה לא התרחצה שבועיים - שלושה שבועות מפני שהצנרת לא פעלה כדבעי, זאת

לא מחמאה.



ש' שטיינברג;

יש גם מקרים של חוסר ידע בשימוש.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מאד מבקשת לבדוק את הנושא ולהיות יותר ערים ויותר רגישים.

י' אברהם;

אני אומר דברים שאמרתי אותם עוד לפני 6 שנים. לאחר שראינו את תוצאות

הקליטה, אפשר לומר שהלק מהבעיות שאנהנו נתקלים בהן היום נעשו בתחילת הפניית

העולים לערים. כמי' שקרוב לנושא הזה הרבה שנים, אני חושב שהבעיות התעוררו מאז

ההפניה הראשונה של העולים בשדה התעופה לעיר זו אחרת, בכך שההורים הופנו לדרום,

הילדים לצפון, הקרובים למרכז וכוי. העדה האתיופית, כמו רוב העדות בארץ, היא

מלוכדת והאנשים רוצים לגור ביחד. נוצרו ריכוזים גדולים של עולים בבאר-שבע,

אשקלון ועפולה, דבר המאלץ היום את הרשויות לפזר את העולים בריכוז שהוא אולי לא

רצוי.

בזמנו אמרנו, כאנשים מנוסים שנמצאים בארץ 16-15 ו-20 שנה, וכמי שמכירים את

הקהילה שלנו, שיש לפזר את העולים בצורה כזאת שהקהילה לא תהיה צפופה בתוך עצמה,

אלא לפזר אותה בצורה מדוללת בתוך החברה הישראלית.

אני מכיר את התוכנית של משרד הקליטה ואני רוצה לדבר על שני דברים. בחלק

מהתקופה לא היו ערים לנושאים אלה, ובחלק ממנה כן היו ערים להם אבל התקופה

הראשונה מאלצת את האחראים לעשות היום דברים שלא צריך לעשות. למשל, בעפולה או

בקרית-שמונה יש משפחות שלא יכולות לחיות בנפרד מהמשפחה בבאר-שבע או בערד.

אינני רוצה להאשים בכך רק את משרד הקליטה, ובמיוחד לא את אפרים כהן שעוסק

בזה ומים ולילות. לנו קשה מאד לדבר על כך ולומר; אנחנו לא רוצים שירכזו את

העולים במקום אחד. גבי אנגלרט מבאר-שבע דיברה על רחוב חידה. אני מכיר את

השכונה הזאת, שהיא יחסית שכונה מוצלחת, אבל היא מאוכלסת בסוג מסויים של אנשים

שיצאו מאתיופיה בתקופה אחרת ושמצבם הפיזי-משפחתי היה שונה מזה של המשפחות שבאו

לארץ לפני שנתיים.

יש אטימות בנושא של קליטת יהודי אתיופיה בארץ. אמנם קבלו אותם יפה מאד,

אבל האטימות הנוכחית בשכונות שבהן הם מתגוררים היא גדולה מפני שלדעתי אין הסברה.

במיוחד באותן שכונות המיועדות ליהודי אתיופיה צריך להסביר לשכנים איך לעשות את

זה, אפילו בכלי התקשורת. צריך להסביר ולהבליט בפני השכונות הקולטות את הדברים

החיוביים של יהודי אתיופיה, כדי שלא יגידו שהם לא רוצים לגור עם השהורים האלה.

אלה דברים שאולי נחשבים לשוליים, אבל הם חשובים ביותר.

לעומת זה, אם היונה נעשית הסברה באופן ממלכתי ואם האהראים לקליטה היו מכינים

את השכנים והיו מסבירים להם את הציונות שבדבר הזה, אני חושב שהדברים האלה היו

קורים בתדירות הרבה יותר קטנה.

אני חייב להתיחס לענין שעליו נכתב בעתון "הארץ" לגבי באר-שבע. אולי אותו

עתונאי לצה לעזור ליהודי אתיופיה, אבל בסופו של דבר הוא פגע בנו. הוא כתב דברים

כלל לא נכונים, שזעזעו אותי אישית כאשר הוא דיבר על זנות. איפה קרח דבר כזה אצל

יהודי אתיופיה? הדבר הזה לא נשמע בקרבנו. איך אפשר לא להתקומם נגד הדבר הזה?

הכתבה באה, כביכול, להגן על זכויות העולים, אבל אנחנו רואים שכולנו יוצאים

ניזוקים ממנה. אני מציע שכל הנוגעים בדבר ידעו על כך, ואם אפשר, שיעשו משהו.

אני מבקר בשכונות ובבתי העולים. יש דירות יפות מאד שמשרד הקליטה נתן

ליהודי אתיופיה במקומות שונים, ויש גם דירות לא יפות, והשאלה היא למה עשו את זה?



עם חברת "עמידר" יש לי חשבון ארוך מאד, לדעתי, "עמידר" הוא המשרד

הביורוקרטי ביותר במדינה. אנשים גרים בדירות חצי שנה ושנה, כשהמים נוזלים,

וב"עמידר" אוטמים אוזניים. ליהודי אתיופיה קשה לבוא ל"עמידר" ולדבר עם הפקידים,

ולכן קשה להם להתמודד עם הבעיות האלה. בכל מה שנוגע ל"עמידר", אין שם אוזן

קשבת. אני מבקש שאדוני יהיה יותר ער לנושא הזה ושהדברים ייעשו בצורה טובה יותר.

זכויות עולים. לפני מספר שבועות ראיתי באשדוד אשה שבאה מאשקלון ולקחתי

אותה למכס בנמל כדי שהיא תקנה דברים, ושם אמרו לה; את זה לא תקני. היא נמצאת

בארץ קרוב לארבע שנים. שאלתי אותם למה? והם ענו לי שתקופת הזכאות שלה נגמרה.

היא עדיין נמצאת במרכז קליטה, בעלה לא עובד וכבר אין להם זכויות. יוצא שהם לא

נהנים מזכויות עולה. זמן רב עובר עד שמשפתה אתיופית עומדת על הרגליים, מרוויחה

כסף ויכולה לנצל את הזכויות. אודה לכם מאד אם תוכלו לעשות משהו בנושא הזה.
י' רום
כיושבת-ראש המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה יש לנו קשר הדוק עם רוב

מקומות הישוב שבהם גרים אתיופים. במשך שנתיים שאנחנו פעילים בשטח השתדלנו להקים

שלוחות על דעת ראשי הערים, כדי שיהיה קשר ישיר, ואנחנו מנסים לעזור כמיטב

יכולתנו.

לקראת הישיבה הזאת, ומאחר שחלק גדול מהמצוקות הובאו קודם לידיעתנו, קיימנו

שורה של פגישות עם חברים גם מהרשויות המקומיות. את הקריאה הנואשת שהגיעה

מבאר-שבע שיכפלנו לפני שהמאמר התפרסם ב"הארץ", לאהר שקבלנו את רשותה של הגברת

לפרסם את זה כלשונו. קיימנו שורה של פגישות, ויושבים פה חברי הנהלה וחברי מועצה

למען יהודי אתיופיה, מקרב העולים עצמם, שהמסמך שמונח לפניכם נכתב בשותפותם.

אם תהיה שאלה של התמודדות על פרטים, כל אחד מחברי יכול להוציא רשימה עם כתובות
מדוייקות ולהגיד
ברחוב זה, בדירה זאת יושבת משפחה וכך וכך עוללו לה. לא חשבתי

שזה מעניינם של כל הנוכחים כאן. אם תרצו לדעת בדיוק במי מדובר, יש רשימה אצל

רחמים, אצל מספין ואצל ברוך ואצל אחרים, ואני מאמינה שאפשר לתקן הכל מנקודה

לנקודה.

את הבעיות שיכולתי לכנס ולומר את זה בהכללה, מפני שזה לפי דעתנו מוקד

הענין, העליתי אותן על הכתב ואינני רוצה לחזור על כך. בגלל קוצר הזמן, אני

מבקשת ומציעה שתקחו את הדפים האלה ותעיינו בהם. אנחנו עומדים מאחורי כל משפט

שכתוב שם, והדוגמאות בידינו.

אני רוצה לדבר על דבר נוסף, בעקבות מה שאמר אברהם ירדאי, באיזו קלות

העתונות כותבת על נושא של זנות. לפני מספר חודשים התפרסמה כתבה, בזכות עבודה

טובה שהמשטרה עשתה במרכזי קליטה על דעת מחי העליה של הסוכנות, ובתוך הדברים

הטובים שנאמרו נאמר גם משפט כזה: "חלקם בפשע דומה לחלקה של האוכלוסיה בדרך-כלל".

כיושבת-ראש אמרתי שזה לא בסדר. פניתי למפכ"ל, הוזמנתי לשיחה, דברתי עם ראש מח'

הדרכה וראש אגף כוח-אדם של המשטרה ואמרתי: באיזו הזדמנות אמרתם שהעדה הזאת,

שמונה 15,000 איש, תפסה לה מידרך רגל בתחום הפשע בישראל? קראו לאנשים, והיום אני

רשאית לומר בשמם שבמסיבת עתונאים הם אמרו שהמשפט הזה לא נאמר על-ידם. הפשיעה היא

לא לפי אחוזים של האוכלוסיה, ונשתרבב מין משפט סתמי, כללי, על-ידי הכתב. לא

נתגלתה פשיעה בקרב בני העדה, וכנראה שהדברים שאומר ירדאי הם מאותו סוג של דברים

שלצערי הכניסו עתונאים קלי שפה ואחר-כך הדימוי של העדה כולה נפגע.

בענין הדיור אני רוצה להעלות נושא שכבר העלינו בעבר. יש 1,000 רווקים

בהכשרה מקצועית בגילים 18 - 27 שאין להם פתרונות דיור. יש כמה מאות חיילים,

חלקם באו כרווקים וחלקם בוגרי עלית-הנוער, שאין עבורם פתרונות דיור, לא בתקופת

היותם בצה"ל. יש קושי במציאת מקומות בהוסטלים. הבאנו את הענין לתשומת-לב ואני

יודעת שיש מי שחושב על זה. אני רק רוצה ללחוץ שימצאו את הפתרונות בזמן. ביולי

הקרוב אנשים ייצאו ממסגרות הכשרה או מפנימיות שבהן הם מתגוררים, ואם לא יהיה להם

לאן ללכת אנחנו נעמוד בפני בעיה לא קלה של אלף איש ללא מגורים.



מתוך 2,400 תלמידים של עלית-הנוער יש לנו מספר גדול של צעירים יחידים.

משפחותיהם אינן כאן, או כולן או תלקן, והם בוודאי לא יוכלו בתום הלימודים לחזור

לבתי הורים, או קרובים כאלה ואתרים. זאת אומרת שאנתנו צריכים להפש מקומות דיור

אולי ל-2,000 יהידים. אני מאד מבקשת שזה יהיה בסדר עדיפות.

לגבי שאר הנושאים, השארתי לכם את המסמך ואני מקווה שיהיה לזה המשך. אני רק

רוצה לחזור ולומר אח הדבר שאמרנו בזמנו. כל הנושא של איכלוס, שיפוץ וטיפול על

דעת המועצה חייב להיות באחריות מלאה של הרשויות המקומיות. ראשי העיריות עומדים

מול העולה והם אלה שצריכים לענות לצרכים שלו, ולכן צריך לתת להם את האמצעים

וליצור את הקשר מהר ככל האפשר. מכיוון שהם מנהיגים בקהילתם, יש להם הקשרים בתוך

הקהילה. לפי דעתנו הם יכולים להתמודד עם זה בפחות ביורוקרטיה.

מי קירמאייר;

מאחר שדברי נרשמו בפרוטוקול אני חייב לתקן את הרושם. המועצה המקומית

בנימינה קבלה החלטה בזמנו לקבל ולקלוט עולים מאתיופיה. אני לא מכיר הרבה רשויות

אחרות שעשו את זה. שנית, אף לא ישוב אחד בסדר-גודל של בנימינה בפריפריה קלט

עולים, ובנימינה קלטה. / ג. מתוך אוכלוסיה של 17 משפחוח בריכוז, 10 משפחות הן של

עולים מאתיופיה. ד. בבנימינה הם התקבלו בקבלת פנים פנטסטית; וכל עובדי משרד

הקליטה שהיו במקום נכחו' וראו את לה. ה. אחרי קריאות עזרה חוזרות ונישנות, ללא

תשובה וללא התיחסות, המועצה החליטה מה שהחליטה בכאב לב גדול, ללא התיחסות אל

עולי אתיופיה אלא לקליטת עולים בכלל. ו. אני נבחרתי לנהל את הישוב שלי, לפי

הבנתי ולפי רצונם של התושבים. רק בפניהם אני צריך לתת את הדין אחרי תום קדנציה.

בגלל חהחלטה שנתקבלה החלטנו לקלוט עולים אתיופיה, ובגלל מצוקות בישוב -

מ' שמיר;

אני מוניתי לקלוט עולים במדינת ישראל ואני עושה כמיטב יכולתי.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

תודה רבה לשניכם.

אני רוצה לסכם מספר נקודות, שלדעתי יהיו על דעת רוב החברים, וישמשו גם ניר

עבודה לישיבה הבאה. ראשית-כל, אני חושבת שחייבת להיות התיעצות מוקדמת בתיאום עם

הרשות המקומית בכל מה שקשור לנושא האיכלוס. אם זה נעשה - מה טוב, ובמקומות שבהם

זה לא נעשה - שייעשה.

שנית, ריכוז בשכונות מצוקה. אם זה אפשרי, אני חושבת שאין להעמיס על שכונת

מצוקה עוד בעיות וזדשות, שיכולות להחריף את המצוקה הקיימת, שלא באשמת התושבים

החדשים.

באשר ל"עמידר" - נציג החברה שמע את הדברים שנאמרו כאן. אנחנו גם נוציא

ונשלח אליך מסמך כתוב, עם כל הבעיות ששמענו עליהן כאן, כי אני רואה את זה כדבר

טכני. לא מדובר כאן בתקציבים, זה ענין של יחס בין אדם לחברו,. ואני מבקשת

שהדברים ייעשו במהירות.

שי שטיינברג;

תוסיפי גם את "עמיגור".

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

בסדר. נקודה נוספת נוגעת לזכויות עולים - שיקום סוציאלי וטיפול קהילתי.

אני פונה אל מנכ"ל משרד הקליטה. אני יודעת שענין התקציב הוא מאד רגיש היום, אבל

בענין התקנים אני מבקשת שלפחות מן המרכזים המתקפלים, עד שהתושבים יגיעו למנוחה

ולנחלה, שהסוכנות תיכנס חזרה לתמונה, או לפחות באופן חלקי. אני קוראת לחידוש



הפעילות של הסוכנות בקרב עולי אתיופיה, כי ראינו שהם עוד לא יכולים להסתדר

בכוחות עצמם.

עפולה. אני חושבת שחייבת להיות ריאורגניזציה בנושא הזה, ועל דעת כולם.

הסיבות שהביאו למצב הזה לא מעניינות כרגע, אבל יש ללמוד מהן איך זה יתבטא בעתיד.

בתפקידי כסגנית שר החינוך ביקרתי במקום והקליטה נראתה לי אז יוצאת מן הכלל, החל

בחינוך המיוחד וכלה בכתה של בית-ספר יסודי ותיכזן. חבל שראשית הדרך לא היתה

הוראה להמשך הדרך.

מערכת החינוך. חלק מכם יושבים בוועדות החינוך של הרשויות המקומיות. תקימו

קול זעקה במשרד החינוך, ואני מבטיחה לכם שאני אעשה את שלי. אני מאמינה שוועדת

החינוך המקומית יודעת את הפרטים לפעמים הרבה יותר טוב מזה שיביא תוכנית עבודה

מלמעלה, ואני מתכוונת אל עפולה. אתם תעשו את המלאכה הרבה יותר לענין מאשר

באמצעות תוכנית שתתקבל מלמעלה.

זכות הרכישה של העולה. ברור שבשלוש השנים הראשונות אין באפשרות העולים,

ביכולתם ובידיעתם להתמודד עם הנושא הזה. אני חושבת שצריכה להיות רשות משותפת

שתדאג לנושא הזה, ושכל אחד יעשה בטווח שלו. אגב, אינני יודעת אם זכות העולה לא

נשמרת לו לחמש שנים.

מי שמיר;

לגבי האתיופים היא נשמרת חמש שנים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

לפני כשנה קיימנו דיון בנושא הזה, ונאמר שהזכות נשמרת חמש שנים. הטענה

הזאת מוצדקת ויש לדאוג לכך ששמירת זכותו של העולה תימשך יותר זמן.
די לוין
מאחר שאמרת שתתקיים ישיבה נוספת בנושא, ומאחר שאני שומע מראשי ערים

ומממלאי-מקום ראשי ערים שמתחילים לדבר על הגורמים שצריכים לטפל וכוי, אני מבין

שלא יודעים להפריד בין הסוכנות לבין משרד הקליטה ובין משרד השיכון. אני חושב

שנכון יהיה להתחיל את הישיבה הבאה עם ההגדרות מי מטפל ומתי, כדי שידעו לאיזה

רשויות לפנות.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אולי נוציא דף מידע.

יש לי שאלה. הרי אפשר לגייס לדברים אלה את השירות הלאומי. אני נותנת עצה

לרשויות המקומיות ואני חושבת שצה"ל והרשות של השירות הלאומי יבואו לקראת הנושא

הזה.

אני מודה לכל הבאים. אני מתנצלת בפני האורחים שהגבלתי את זמן הדיבור שלהם

ובפני בני העדה האתיופית שלא כולם הגיעו היום לכלל דיבור. אנחנו נזמן ישיבה

נוספת בנושאים נוספים הקשורים בעולים מאתיופיה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 14.20

קוד המקור של הנתונים