ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 29/07/1986

ירידת מחנכים-שליחים והעסקתם על-ידי גורמים יהודיים בחו"ל

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לאמת וקן



פרוטוקול מס' 71

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, כ"ב בתמוז, התשמ"ו - 29 ביולי, 1986, בשעה 12,00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מ' גלזר-תעסה

י' ארצי

ד' בן-מאיר

ע' לנדאו

א' שוסטק
מוזמנים
י' בידו - סמנכ"ל למינהל, משרד החוץ

ד' ששון - מנהל אגף הכספים, משרד החוץ

א' נתן - נציב שירות המדינה

ד' מלינוביץ- נציבות שירות המדינה

ה' דודאי - ממונה על שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מ' הבא - סגן ממונה אגף התקציבים, משרד האוצר

ע' סלע - מנהל המחלקה לארגון מוסדות חינוך, משרד החינוך והתרבות

ב' אמיר - יו"ד הוועדה לחינוך על-יסודי, משרד החינוך והתרבות

ד"ר אי תבין- ראש המחלקה לחינוך ותרבות בגולה, הסוכנות היהודית

י' קיסרי - משנה למנכ"ל מחי החינוך והתרבות בגולה, הסוכנות היהודית

י' קוצייק - יועץ שר הקליטה, ממונה על הפעולות למניעת ירידה

והחזרת ישראלים

מזכירת הוועדה;

ו' מאור
רשמה
ש' צהר
סדר היום
ירידת מחנכים-שליחים והעסקתם על ידי גורמים יהודיים בחו"ל.



ירידת מחנכים-שליחים והעסקתם על-ידי גורמים יהודיים בחו"ל

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את ישיבת הוועדה, ומקדם בברכה את כל הנוכחים כאן. נושא הדיון

שלנו היום ירידת מחנכים שליחים והעסקתם על ידי גורמים יהודיים בחו"ל. למעשה אנו

דנים במקרה ספציפי, במינויו כמנהל בי"ס יהודי בחו"ל של אדם שהיה בעבר שליח וכיום

חינו יורד, מעניין שאני באה עכשיו מישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שדנה

בנושא הירידה מן הארץ, והנושא הנדון אצלנו היום הוא מעין המשך לאותו דיון,

אני מבקשת מדייר תבין להציג בפנינו את הנושא.

דייר אי תבין;

גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי, באפריל שנה זו חתמה הוועדה הבין-משרדית

לקביעת תנאי העבודה והשכר של השליחים הסכם עם בית הספר גננו בבריסל על העברת

החטיבה הישראלית, המורכבת מילדי שליחים ישראלים בבריסל, מבית הספר רמב"ם, ששם

היתה מזה 15 שנה, אל בית הספר "גננו", שבראשו עומד מנהל, שליח לשעבר של המחלקה,

שכיום הינו יורד, שתמורת חוזה עבודה ל-10 שנים, במשכורת שהתקבלה על דעתו, החליט

להפר את ההסכם שלו עם ההסתדרות הציונית ולהשאר בבריסל כיורד, מוצהר או לא מוצהר,

הוועדה הבין-משרדית מורכבת מנציגי משרד האוצר, משרד החוץ, משרד החיכוך

והתרבות, משרד ראש הממשלה וההסתדרות הציונית, אף כי לאחרונה סוכם שהאיש המייצג

שם את ההסדתרות הציונית יהיה בבחינת משקיף בלבד,

משנודע לנו על ירידתו של אותו מנהל-שליח, החליטה ההנהלה הציונית לנתק את

הקשרים איתו ועם בית הספר גננו בבריסל, ומזה שנתיים אין לנו שיג ושיח איתו או עם

בית הספר הזה. הגישה של ההסתדרות הציונית היתה ידועה לוועדה הבין-משרדית. המו"מ

שנציגי הוועדה ניהלו עם מר דרמון, זה שם המנהל היורד, ועם בית הספר גננו התנהל

באופן חשאי והחל באוקטובר או בנובמבר שנה שעברה, לנו נודע הדבר רק ב-20 או ב-21

באפריל, ביום או למחרת היום בו נחתם ההסכם עם המנהל היורד, י

מחינו על כך בפני הוועדה, היה לי הכבוד לארח את חברי הוועדה במשרדי חודש

ימים לאחר שחתמו על ההסכם עם המנהל היורד. קיבלתי הסברים שונים למעשה הזה,
וההסברים האלה היו כדלהלן
1) אנחנו אנשים פרגמטיים, הורי תלמידים פנו אלינו

בעניו זה ולכן הסכמנו להעברת החטיבה הזאת לבית הספר שבניהולו של היורד; 2) על

ידי הצעד הזה נחסוך בין 60 ל-70 אלף דולר בשנה, כאשר שאלתי איך הם עשו זאת על אף

התנגדותו של שגריר ישראל שם, השיבו: הדעה של השגריר אינה כל כך חשובה אצלנו,
י' בירן
אני מוחה בתוקף על הציטוט הזה, הציטטה הזאת איננה נכונה,
היו"ר מי גלזר-תעסה
מר בירן, אתה תקבל את רשות הדיבור ותוכל להגיב לכל הדברים שייאמרו,
דייר אי תבין
כל הדברים שסיפרתי עד כה נאמרו בנוכחות חצי תריסר אנשים. אלה לא היו דברים

שנאמרו עבורי ובנוכחותי בלבד. נציג משרד החינוך שחתם על ההסכם נגרר אחר הקביעה

של רוב חברי הוועדה, ואני אחראי להגדרה הזאת.



אני מבקש להדגיש שני דברים נוטפים. כאשר נודע לי הדבר פניתי אל מנכ"ל משרד

החינוך- והתרבות, מר שמואלי, והוא הופתע לשמוע ממני על ההסכם הזה. הוא קיבל דיווח

אודות ההסכם הזה מספר ימים אחרי שמר סלע חזר. כאשר הופעתי במסיבת עתונאים הדגשתי

את המרכיב המטריד במיותד את ההסתדרות הציונית, ואני חושב שזה חייב להטריד את כל

אזרחי מדינת ישראל. כוונתי לנקיטה במדיניות המכירה במחנך שליח לשעבר שהיה

ליורד, מדייניות התומכת בו גם כספית, דרך בית הספר שבראשו הוא עומד.

ומה היתה תגובת האוצר? בעתון ה"ארץ" היה כתוב, כי מפאת כבודה של ההסתדרות

הציונית נציג האוצר לא רצה להגיב. ואני סבור הייתי, ואני סבור גם היום, שהפגיעה

היתה בראש וראשונה, והינה עדיין, במדינת ישראל ובמדיניות ממשלת ישראל.

אנחנו, וכן הנהלת בית הספר רמב"ם וגם יו"ר ההסתדרות הציונית פנינו אל כמה

שרים הנוגעים בדבר בצורה זו או אחרת, ואכן בשבוע שעבר קיבלנו מכתב ממשרד החינוך

והתרבות, חתום על ידי מנכ"ל המשרד, שבהמשך דברי אקרא אותו באזניכם. אגב, כל

החומד הרלבנטי יימצא אצל יוייר הוועדה לעיון חברי הוועדה, כולל ההודעות שלנו על

הנתק ביחסים בינינו לבין בית-הספר "גננו" ומנהלו היורד, וכן מכתבו של יו"ה ההנלה

לשר נסים, גם מכתבו של מר שמואלי דומתחייב לאפשר לילדי השליחים שירצו להמשיך

בלימודים בבית הספד רמב"ם לעשות כן תוך התחייבות של קיום אבטחה בטחונית על בית

הספר הזה, כי בשל ביטול החטיבה שם והעברתה לבית ספר גננו בוטלה האבטחה שהיתה שם,

ולמעלה מ-500 תלמידים נשארו שם ללא אבטחה.
ה' דודאי
הדברים שאתה אומר כאן הם ממש סקנדל, והרי אתה אדם אחראי. כאשר אתה מציג כאן

את הדבדים, אנא שמור קצת על האמת.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
מר דודאי, אתה תקבל את רשות הדיבור מאוחר יותר.
דייר אי תבין
אני אכן רואה עצמי כאדם אחראי, ואני מוסר דברים מדוייקים. אשמת אם יתברר

שאני טועה.

כשנאמר לי כי האבטחה על בית-הספר רמב"ם בוטלה שאלתי אם אין זה גובל בהפקרת

ילדי הקהילה המקומית הממשיכים ללמוד באותו בית-ספד. על השאלה הזאת שלי לא קיבלת?

תשובה.

במכתב שהופץ על ידי בית-הספם גננו תוהים מדוע אנחנו מתקיפים את השליח היורד

ואת הנהלת בית הספר גננו, ונאמר גם שהפנייה באה אליהם מטעם הוועדה הבין-משרדית,

ושהקשר עם המנהל היודד נעשה ביוזמת הוועדה הבין-משרדית, ולמה באים אליהם בכלל

בטענות. משמע, אם הפנייה אל המנהל היורד באך. בשם וועדה ומטעמה, למה. זה אנחנו

באים בטענות אל בית הספד? זו הוכחה לכך שממשלת ישראל מכירה בסטטוס של המנהל

היורד ואף מוכנה לעזור לו ולבית הספר שבראשו הוא עומד.

אני יודע שהנושא הזה רגיש ביחוד לאלה שיצרו אותו. הרגישות .שלי היא לעצם

ההכדה במעמדו של מנהל שליח יורד, תמיכה בו, גם מוסרית וגם כספית, וכל זה בניגוד

למדיניות המוצהדת של ההסתדרות הציונית, ועד כמה שידוע לי ממשלת ישראל לא שינתה,

לפחות לא רשמית,. את גישתה לשליחים יורדים, ולירידה בכלל. -

אני מבקש להוסיף שהשגריר שלנו בבריסל וכן גם מספר הודים אחרים החליטו

להמשיך להחזיק את ילדיהם בבית הספר רמב"ם. חלק מההורים הופתע על שאיש לא שאל

אותם אם הם רוצים להעביר את ילדיהם מבית הספר רמב"ם לבית הספר גננו.



אחרי פגישה שנערכה ביו השר והנהלת בית-הספר רמב"ם, בראשותו של מר לנדאו,

העכרי משרד החינוך והתרבות לפני מספר ימים את המכתב הבא חתום על ידי מר שמואלי,
מנכ"ל המשרד
תלמידים ישראלים שירצו בכך יובלו להמשיך לימודיהם בבית הספר רמב"ם

בבריסל. בית הספר יאפשר להם ללמוד במסגרת תבנית לימודים יחודית לצורך זה. התבנית

תתואם עם נציגי משרד החינוך והתרבות, משרד החינוך יאפשר לתלמידים ישראלים

הלומדים בבית הספר רמב"ם לגשת לבחינות בגרות ישראליות לאחר שיובטח בי התלמידים

למדו את חומר הבחינות כפי שייקבע ובו'.

אני רוצה להוסיף עוד, בי בית הספר גננו נמצא באיזור יפה ופתוח, במבנה חדש

שבזמנו עזרתי בהקמתו. בית-הספר רמב"ם נמצא במרבז העיר, בסביבה הנחשבת מבחינה

בסחונית בפגומה. הוא נמצא במבנר. ישן, שהמדרגות בו עקומות. אני מצטט חלק מהתאור

של המבנה הזה. אני אישית מביר את שני בתי הספר, בי המחלקה פועלת עם שני בתי

הספר האלה מזה שנים.

אני רוצה לציין בי הצעד שנעשה גרם לזעזוע בקהילה היהודית בבריסל, וגם

למריבות פנימיות הוא הביא. פניתי אל ועדת העליה והקליטה של הבנסת, פניתי גם את

ועדת החינוך והתרבות, 1גם שאילתה בעניו זה הופניתה אל ראש המשלה. אני לפחות שלם

עם עצמי על מה שעשיתי ושאני עושה בעניו זה. אני פיעל בתיאום מלא עם יו"ר ההנהלה. .

הציונית ועם ההנהלה הציונית, ומשתדל לעשות בל מה שמותר לעשות בבדי לא לתת

גושפנקה מטעם ממשלת ישראל לשליח מחנך יורר, דבר שמשפיע וישפיע על שליחים אחרים,

על מורים אחרים ועל דעת הקהל בלפי הנושא הזה.
היו"ר מי גלזר-תעסה
אני מבינה שיש עמדות שונות מאלו שהציג באו דייר תבין. אני מבקשת ממר הילל

דודאי, שהיה יו"ר הוועדה הביו-משרדית להתייחס לנושא הזה.
הי דודאי
אני מבקש להתנצל על התפרצותי קודם לבו. בשנאמרים דברים לא מדוייקים זה

מרגיז אותי. אשתדל להבנס לגופם של דברים, ולא אתייחס לטענות לא מדוייקות. אנסה

לתאר את המצב שבו נעשו הדברים.

ובבו, לא התנהל שום משא ומתו חשאי. אף אחד לא הסתיר דבר ממישהו. מי שאמור-

היה לדעת, אבו ידע, לרבות השגריר שלנו שם ובל מי שנוגע לענין. עם בל הבבוד, אין

זה עניינה של המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית איך מחנבים ילדים

ישראלים. זה עניינו של משרד החינוך והתרבות של ישראל. תפקידה של המחלקה לחינוך

ותרבות בגולה הוא לעזור לחינוך ילדים יהודים בגולה.

בל מה שנעשה נעשה על-ידי נציגים מוסמבים של ממשלת ישראל. אף אחד לא פעל

במחתרת או מטעם עצמו או מטעם גוף פרטי זה או אחר. הרבדים נעשו בצורה מאורגנת

ומסודרת על ידי בל מי שקשור בזה. לא היתה זו הוועדה לשבר ולתנאי שירות בחו"ל

שניהלה את המו"מ או שחתמה על הדברים. נציגים של. גופים רלבנטיים לנושא בדקו שם את

הנושא. והנציגים היו נציגי משרד החינוך והתרבות, שהוא האחראי לחינוך ילדיט

ישראלים בגולה, בי הם חוזרים אחר בך לארץ והוא מעמיד אותם לבחינות בגרות, ובודק

אם בית הספר בו למדו בחו"ל אבו עומד בקריטריונים השונים. היו גם נציגים של משרד

החוץ, שלו שייבים מרבית השליחים שילדיהם לומדים שם, ובו גם נציגי משרד ראש

הממשלה שגם לו יש שם שליחים שילדיהם לומדים שם, ובו נציגי משדד האוצר שאף הוא

נוגע לעניו מהבחינה הכספית. זו היתה איפוא משלחת המורבבות מנציגים של ארבעה

משרדי ממשלה הנוגעים כדבר.

אני חוזר ומדגיש שלא הוועדה הזאת, ואף לא ועדה אחרת, חתמה על הסבם עם

בית-הספר גננו. משרד החינוך והתרבות הוא שקבע את התנאים שבהם ילדים ישראלים

ילמדו באותו בית-ספר, על מנת שיוכלו לעמוד בבחינות הבגרות ולהמשיך לימודיהם בבתי

ספר להשבלה גבוהה באראץ.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
טי איפשר לו לקבל חוזה ל-10 שנים נוספות?
הי דודאי
זו שאלה אחרת לגמרי, נרמה לי שאלמלא נהגו איתו כפי שנהגו, יתכן ומר דלמון

כבר היה בחזרה בארץ. עוברה שהיה בארץ השנה, ויש כבר סיכומים לגבי חזירתו ארצה.

דייר אי תבין;

אל נא תעביר את זה לפסים אישיים. זה דבר קל מאד. אני מבקש להוסיף כמה העדות

על פגישות מסויימות.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מבקש לצמצם את הרברים לגופו של ענין, ולא להתייחס למישור האישי.

הי דודאי;

גם האינפורמציה שנמסרה כאן אינה מדוייקת.

ר"ר אי תבין;

אם הטופס החתום על-ידך, מר דוראי, בשם הוועדה הבין-משררית?

הי דודאי;

אשמח לראות טופס חתום על-ידי בשם הוועדה הבין-משררית. זה אולי יבהיר מספר

דברים.

ועכשיו לגופו של ענין. אתחיל במסירת הרקע של הדברים. בבריסל ישנם שתי בתי

ספר יהודיים. האחד הוא בית הספר רמב"מ (מיימונידס), והשני הוא בית-הספר גננו.

בבריסל יש קרוב ל-170 ישראלים, שחלקם הגדול שליחים של מדינת ישראל, חלק.קטן יותר

שליחים של גופים ציבוריים אחרים הפועלים בבריסל. עד סיום שנת הלימודים האחרונה

למדו רוב הילדים הישראלים בבית הספר רמביים, בחטיבה הישראלית שמומנה על ידי ממשלת

ישראל בתקציבים שהועברו לתשלומים של שכר למנהל החלטיבה ולמורים הישראלים שם,

במהלר השנים התחילו להיווצר קשיים שתלכו וגברו ער כדי כך שבשנה שעברה עזבו

מחצית הילדים הישראלים את בית-הספר רמב"ם ועברו לבית הספר גננו, למרות שבבית

הספר גננו לא הוקמה חטיבה ישראלית, ולמרות העובדה שלא היתה הבטחה מצד הגורמים

הישראל בכל הקשור לאבטחת בית הספר ורותלמידים שלו. למרות שני המרכיבים האלה, שהם

בעלי משקל גבוה, ולמרות העובדה שהתעודות של בית הספר גננו לא הוכרו על ידי משרד

החינוך והתרבות, עברו לשם כמחצית התלמידים הישראלים שלמדו קודם לכן בבית הספר

רמב"ם.
אי שוסטק
מרוע הם עברו לבית הספר גננו, למרות כל המגבלות האלה?
הי דודאי
הסיבה הראשונה היתה פדגוגית. הענין הזה עלה בטענות שהושמעו באזני על ידי

הורים וילדים שאתם דיברתי בשתי הפעמים שהייתי בבריסל, ולא בחשאי. הייתי שם

באוקטובר, אחרי פתיחת שנת הלימודים שם, וביקרתי שם שוב בחודש אפריל במסרת הווערה

הבינמשרדתית.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
מה הקשר בינך ובין הנושא הזה?
ה' דודאי
בתוקף תפקידי כיו"ר הוועדה לשכר ולתנאי עבודה בחו"ל.

ההורים והילדים אמרו לי את הדברים הבאים: בבית הספר רמב"ם שיטת הלימוד אינה

מתתשבת בילדים הישראלים. בשנה הראשונה מאפשרים להם ללמוד במתבונת שמתייחסת עדיין

לעובדה שהם לא יודעים את השפה הצרפתית. בשנה השניה והשלישית אין התייחסות כזאת.

וישראלי שלא הצליח ללמוד את השפה הצרפתית על בוריה מתחיל לפגר בלימודיו בשנה

השנייה וכן גם הציונים שלו.

הנקודה השניה שעליה דיברו מתייחסת לשיטת הלימודים שם. איש גם מנהל בית-ספר

רמב,ם שתפיסת העולם של בית הספר הזה היא שצריר לחזור למסורת שהיתה מקובלת בימים

עברו. יתכן ששיטת הלימוד הנוקשה והלא ליברלית טובה עבור הילדים הבלגיים, אבל היא

רעה מאד בשביל הילדים הישראליים. ההורים והילדים טענו שהילדים הישראלים הופכים

להיות מתוסכלים. קודם לכל בשל הזמן הרב שהם צריכים להשקיע בלימודים שם. בעוד

שחבריהם הלומדים בבית-הספר גננו חופשיים בסופי שבוע, הם צריכים לשבת גם בסופי

השבוע בבית ולהשלים את לימודיהם.

מסתבר גם שבבלגיה יש למורים עצמאות מוחלטת כלפי המנהל בכל הקשור בנושאים

הפדגוגיים, ולכן מנהל בית הספר רמב"ם הודה בפנינו שהוא ניסה לעזור מדי פעם

לתלמידים הישראלים, אלא שאינו יכול לשלוט במורים שלו בעניו זי', בי המורים שם

הם עצמאיים לגמרי, כפי שכבר ציינתי, כי יש שם שיטת בחינות המטילה את כל האחריות

על המורה. המפקח שם יכול לבטל תוצאות של בחינות בגרות רטרואקטיבית, והאחריות

נופלת על המורה. יש שם בכלל שיטת חינוך מאד מסובכת הנותנת למורים סמכות מוחלטת

כלפי המנהל.
עי לנדאו
האם משרד החינוך היה מעורב בזה?
הי דודאי
נציגיו היוו חלק מהוועדה, והם יביעו דעתם בנושא.

אני רוצה להוסיף עוד כי בית-הספר רמב"ם הוא בית ספר דתי, והואמחייב את

הילדים הישראלים להתנהג כמו שמתנהגים בבית ספר דתי, החל מהחובה לחבוש כיפס, דרך

איסור על הבנות ללבוש מכנסים, דרך חובה להתפלל. עבור חלק מהילדים הישראלים זה

היה קשה, כי הם לא היו רגילים לזה.

בעיה נוספת נוגעת ביחסו של בית הספר רמב"ם אל מדינת ישראל. אינני רוצה

להטיל האשמות חריפות אותן שמעתי מפי הורים ומנהל החטיבה הישראלית, ולכן אצטט

מפרוטוקול של פגישה עם מנהל החטיבה הישראלית בבית הספר רמב"ם. ושם נאמר כי בין

שאר הדברים יש ניכור גמור בין בית הספר לבין מדינת ישראל, עד כדי כך שלא מאפשרים

לקיים שם טקס זכרון ביום הזכון לחללי צה"ל, ודברים נוספים דומים.

רק לאחרונה קרה, וזה לא נאמר על ירי ד"ר תבין, שבית הספר רמב"ם לקח מנהל

שהיה בעל תפיסה קצת יותר ליברלית מזו של קודמו, ומר קיסר זה ניהל את בית הספר

במשך שנתיים או שלוש. השנה מר קיסר כבר לא מנהל יותר את בית הספר, וחוזר לנהל

אותו מר במברגר שהיה המנהל הקודם שלו ושהיה נוקשה עוד יותר בגישתו כלפי הילדים

הישראלים, והדבר הזה החריף עוד יותר את המצב.



ד"ר אי. תבין;

מר קיסר התפתר אחרי שהתברר המצב של החטיבה שם.

הי דודאי;

אינני נכנס לשיקוליו של איש. אבי רק מספר עובדות.

החטיבה הישראלית מומנה על ירי תקציב מרינת ישראל, בעלות של כ-80 אלף דולר

בשנה. התשלום למנהל ולמורים של החטיבה הזאת הגיע לכדי 80 אלף דולר לשנה. וזה ללא

כל קשר לשכר הלימוד המשולם אף הוא על ידי ד"מדינה עבור ילדי השליחים הלומדים שם.

בנוסף ל-80 אלף הדולר שמשלמת המדינה, היא גם מחזירה לשליחים שילדיהם לומדים שם

את שכר הלימוד שחם שילמו עבור ילדיהם בסך של 7,500 פרנקים בלגיים עבור כל תלמיד.

בבית הספר רמב"ם איל פתיחות, התלוננו ההורים והילדים. המנה הוא מבנה ישן

מאד, הרוס ומוזנח, וזו סכנה לעלות ולרדת במדרגות של בית הספר הזה. אינני מאחל

לאף אחד מכם להכנס לשירותים שם, ואינני מאחל לאף אחר מכם שילדיו ילמדו במקום

אפור, שחור ומוזנח כזה.

בנושא האחרון אצטט מדבריו של קצין הבטחון של בריסל ואיש המודיעין האומרים,

שלא ניתן לאבטח את בית הספר הזה בשום פנים ואופן. כי הוא נמצא ברחוב ראשי,

ומסביב לו מוסכים, פלשתינאים ועוד, ואין דרך בעולם לאבטח את בית הספר הזה בגלל

מיקומו. עד כאן תיאור בית הספר רמכיים.

עכשיו אני עובר לבית הספר גננו. בית הספר הזה נמצא בסביבה אחרת לחלוטין,

המבנה שלו חדש ומרווח, הוא בנוי כבית ספר עם כל מה שקשור בזה, במו מעבדות,

אולמות מתאימים, אפשרות ללמוד בנוחיות וכוי. ברגע קבכנסים לבית הספר חשים

שנכנסים לתוך מדינת ישראל. על כל הקירות רואים את מרינה ישראל. בבית הספר רמב"ם,

לעומת זאת, אין סימן למדינת ישראל, למעט בחלק של החטיבה הישראלית. מנהל החטיבה

ניסה לעשות שם מה שיכול היה לעשות בקטע שלו. בבית-הספר גננו אתם מרגישים עצמכם

בבית ספר ישראלי, ובאווירה ישראלית. כל הילדים הלומדים בו, גם המקומיים, מדברים

עברית. בבית הספר רמב"ם מספר הילרים דוברי העברית, נוסך לישראלים, הוא קטן מאד.

בבית הספר גננו כל ילד מדבר עברית.

י' בירן;

רציתי להוסיף כי כמקום צלצול פעמון המבשר התחלת שיעור, בבית הספר גננו

משמיעים קטע קצר של שיר ישראלי כסימן להתחלת שיעור.

הי דודאי;

כליום לימודים בכית ספר גננו נפתח כמפקר של כל התלמידים, ושם משמיעים את

"קול גננו" שזו מין תכנית רדיו פנימית של כית .הספר, המדווחת לתלמידים מה קורה

במרינת ישראל. ומדי יום אחראית כיתה אחרת לקטע הנוגע למדינת ישראל.

בית-ספר גננו הוא בית-ספר ליברלי. הוא שומר על הכשרות ויש בו גם רב, אבל

הוא איננו מחייב את התלמידים בענייני דת, אלא מאפשר להם חופש פעולה מלא בתחום

הזה. תפיסת העולם שם ליברלית, לא נוקשה. רותלמידים מרגישים שם נוח מאד. צריך לדבר

עם התלמידים פה ושם כדי להבין את ההברל שבין שני בתי הספר.

בבית הספר גננו אין גם בעיות בטחון. הוא נמצא כפרכר, ולכן ניתן לכוד אותו.

אין בעיה לשמור על המקום הזה ולאבטח אותו בצורה נאותה.
ע' לנדאו
האם אכן שומרים על בית הספר הזה?
ה' דוראי
נדהמנו לגלות כי עד לשנה הנוכחית, למרות העובדה שמחצית הילדים הישראלים

בבריסל למדו כבר בבית המפר גננו, לא איבטחו את בית הספר הזה מסעם מדינת ישראל,

אלא מטעם גורמים מקומיים. ההחלטה בעניו הביטחון בבריסת היתה מפורשת, שמדינת

ישראל תאבטח את שתי בתי המפר, ולא בית ספר אחד. ואילו כאן נאמר כאילו ההחלטה

היתה להעביר את האבטחה למקום אחד, ולהשאיר את המקום השני חשוף. הדברים פשוט אינם

כך, גם אם לא ילמדו ילדים ישראלים בבית הספר רמב"ם צריך לאבטח אותו.

אני רוצה להוסיף כי אין משמעות למכתב שממנו ציטט ד"ר תבין, כי התלמידים

התקבלו בחודש אפריל של השנה שעברה. אין אנו אנשי בטחון, אבל אנשי בטחון שהיו שם

התריעו על ההזנחה, על שבית ספר אחד לא אובטח על ידי מדינת ישראל למרות העובדה

שלמדו בו ילדים ישראלים.

אשר לאישיותו ולמעמדו של מר דרמון, אינני בא להגן עליו. הייתי כמובן מעדיף

לא לראותו שם, אלא בארץ, והוא יחזור לארץ ויהיה בארץ.
ד"ר אי תבין
זו רק שאלה של זמן,.
ה' דודאי
אין שום התחייבות אישית כלפי מר דרמון. הוא טוען שמרגע שבו החליט להשאר

בבריסל הופעל עליו חרם, וכל הנסיונות שלו בשלב מאוחר יותר לברר אם יש לו אפשרות

לחזור ארצה, נתקלו בקיר אטום. אגב, הבת שלו משרתת בצה"ל. הוא היה הקיץ בארץ,

ואנשי משרר החינוך יוכלו לדווח על שיחתו עם מנכ"ל משרד החינו והתרבות, ועל העתיד

הצפוי לו במערכת.

בבית הספר גננו רשומים היום 163 תלמידים ישראלים, ובבית הספר רמב"ם נשארו 5

או 7 תלמידים, המספר המדוייק עוד לא ברור. אי מדבר נכון לקיץ הזה. כך זה היה

לפני חודש. זאת אומרת שההצבעה ברגליים, שהתחילה לפני שנה, הפכה לעובדה מוחלטת.

כיום, כל הילדים הישראלים, למעט 5 או 7, לומדים בבית הספר גננו. בבית הספר הזה

לומרים 532 תלמידים מקומיים, ועוד 1963 תלמידים ישראלים. בבית הטפר רמב"ם היו

בשנה שעברה כ-600 תלמידים בסך הכל. למעשה עברו תלמידים רבים מבית הספר רמב"ם

לבית הספר גננו, ולא רק תלמידים ישראלים, אלא גם מקומיים.

בין התלמידים שנרשמו לבית הספר גננו ישנם גם ילדי שליחים של ההסתדרות

הציונית, ואני יכול למסור לכם את שמות המשפחות האלה, כמו משפחת לב ומשפחת לוי.

יש שתי משפחות שהשאירו את ילדיהן בבית הספר רמב"ם, אבל ראשי המשפחות האלה הם

מורים בבית הספר הזה. בבית הספר רמב"ם נשארו 5 תלמידים ישראלים, ו-2 בספק.

מה החליטה הוועדה הבינמשרדית? הוועדה לא החליטה להעביר את החטיבה הישראלית

מבית הספר רמב"ם לבית הספר גננו. הוועדה החליטה לסגור את החטיבה הישראלית בבית

הספר רמב"ם. אין פותחים חטיבה ישראלית בבית הספר גננו, וכך נוצר החסכון הכספי

שהזכרתי.
ד"ר אי תבין
י

אולי יותר לי לצטט את הסעיף שבהסכם או בדו"ח שחתום על ידי מר סלע, האומר

שהחל משנת הלימודים הקרובה תיווצר מסגרת חדשה בבית הספר גננו שתקלוט את הילדים

הישראלים.
הי דודאי
ה' דודאי;

אני מצהיר בזה שאין חטיבה ישראלית בבית-הספר גננו, ואותם 80 אלף דולר שמשרד

החינוך היה מעביר טדי שנה למימון משכורת למנהל ולמוריט בחטיבה הישראלית לא

יועברו לשם משנת הלימודים הזאת ואילך. מבאן שיש חסכון ישיר של 80 אלף דולר לשנה.

אני חושב שתסכימו אתי שזה סכום בעל משקל רציני, במיוחד מאחר ומדובר במטבע זר.

ההחלטה ההיתה שאין חטיבה ישראלית בבית גננו, אלא שמחייבים את בית הספר

לקבל ולהעטיק על חשבונו סגן מנהל ישראלי שאינו קשור למנהל בבל מה ששייך לתכנית

הלימודים של הישראלים, אלא למשרד החינוך והתרבות של מדינת ישראל והפיקוח עליו אף

הוא של משרד החינוך והתרבות הישראלי.

הוחלט גם שמאבטחים את בית הספר גננו, אבל אין מסירים את האבטחה מבית הספר

רמב"ם. שכר הלימוד בבית הספר גננו הוא יותר נמוך, במידה מסויימת, משכר הלימוד

בבית הספר רמב"ם, ועומד על 5,000 פרנקים בלגיים, לעומת 7,500 פרנקים בלגיים לכל

תלמיד בבית הספר רמב"ם. זה כשלעצמו נותן לנו חסכון כספי נוסף, שלא הובא עד כה

בחשבון. צריך להיות ברור שמאפשרים לכל ילד ישראלי הרוצה ללמוד בבית הספר רמב"ם

ללמוד שם. זו איננה החלטה חדשה. על זה הוחלט עוד בחודש אפריל במקום, ביחד עם

השגריר. כי השגריר אמר שהוא מעוניין שבנו ימשיך ללמוד בבית הספר רמב"ם.

אני רוצה לחזור ולהבהיר כי בית הספר גננו איננו ממומן ואיננו מתוקצב על ידי

מדינת ישראל- אנחנו רק מטלמים את שכר הלימוד של ילדי השליחים שלנו שם, והוא

כאמור נמוך מזה הנהוג בבית הספר רמב"ם. העברתי ליושבת-ראש הוועדה מסמך שבו יש

סיכום שיחה עם מנהל החטיבה הישראלית ברמב"ם.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
מר סלע, אני מבקשת ממך לדבר על הצד העקרוני של אישור שלית יורד לשמש מנהל

בית ספר.

האמנם חלה הקצנה בבית הספר רמב"ם מבחינת התייחסותו למדינת ישראל? זו נקודה

מאד חשובה לנו. איך אתה מסביר את ההבדל בגובה שכד הלימוד שגובה בית הספר רמב"ם

לזה שגובה בית הספר גננו? ושאלתי האחרונה: האם החטיבה פרוסה בתוך הכתות?
ע' סלע
אני רוצה להתחיל לדבר על הדיונים שהתקיימו במשרד החינוך והתרבות עוד לפני

שהוועדה הבינמשרדית החלה בפעולתה. מנהל בית הספר או נציגים שלנו שם העבירו אלינו

תלונות על מה שקורה בבית הספר רמב"ם בכל הקשור לקליטת ילדים ישראלים שם. התלונות

הלכו והתקבצו במשרד החינוך והתרבות. בביקורים שערכו בבריסל ראינו את הדברים

מקרוב. הדיונים שערכנו בנושא זה לא נשאו פרי, מפני שלא היתה אלטרנטיבה, ובית

הספר רמב"ם היה הרע במיעוטו. האלטרנטיבה התחילה להיות יותר מעשית בשנת הלימודים

תשמ"ו, כאשר בית הספר גננו קיבל את הכרת המדינה והיתה אפשרות לסיים שם את

הלימודים. כי עד אז פעל בית הספר במסגרת של כתות נמוכות בלבד, כך שהוא לא ענה על

הצרכים של הילדים הישראלים שם, כדי שיוכלו להשתמש בתעודה של בית בית הספר כשוות

ערך לתעודה של בית ספר תיכון, על מנת שהבוגרים יוכלו להתקבל להמשך הלימודים בבית

ספר להשכלה גבוהה.

כאשר בית הספר גננו קיבל את האישור הפורמלי הדרוש מאת משרד החינוך הבלגי, -

התחלנו לראות את האפשרויות הגלומות בו. חלק מהדיונים נעשו על ידי תליפת מכתבים

עם מנהל החטיבה הישראלית שם, שהתבקש לבדוק את האפשרויות הקיימות. אחר כך יצאה

לשם משלחת כדי לבדוק את הדברים לגופו של ענין. מנכ"ל משרד החינוך והתרבות היה

בסוד העניינים מלכתחילה. שוחחנו איתו על הבעיות האלה ,עוד לפני שיצאתי לשם,

וכאשר יצאתי לשם קיבלתי את ברכתו כמי שצריך לאשר מראש את ענין הלימודים של ילדי

ישראלים שם.
ד"ר אי תבין
תגובתו של מר שמואלי בפני היתה ההיפך מזה, אני מצטער על שאיננו נמצא כאן.

ע' סלע;

כאשר חברי הוועדה יצאו למקום בדקנו שם את הנושא ללא כל דעות קדומות. ישבנו

עם הנהלת בית הספר רמב"ם, והעלינו בפניהם מספר בעיות. אמרנו להם שאם הם יובלו

לפתור את הבעיות בי אז לא נזיז את התלמידים, אף שידענו שחלק מחם בבר עבר לבית

המפר גננו בתחילת שנת הלימודים. העלנו בעיקר את הבעיה של המבנה, ואמרנו שאס נראה

שיש הענות מצד הנהלת בית הספר רמב"ם להעביר את בית הספר לקראת שנת הלימודים

הבאה, או זו שאחריה, למקום אחר, אנתנו נחשוב מחדש על בל נושא העברת התלמידים.

התשובה היתה שלילית. חזרנו על הנושא הזה פעם נוספת בפגישה אצל שר החינוך עם יו"ר

הועד המנהל, מר לנדאו.

בדקנו את כל האופציות להעברה. ואני רוצה לציין שנציג משרד החינוך בוועדה לא

נגרר. אני חושב שבל אחד מילא בתחום שלו את הציפיות שתלו בו.

עכשיו לענין החינוכי. ההשתלבות של הילדים הישראלים בבית הספר גננו היא

השתלבות מלאה. פירושו של דבר שכל ילד ישראלי השתלב בבתה וברמת הלימודים בה כמו

כל תלמיד אחו- של בית הספר. בנוסף לבך הוא מקבל לימודי השלמה ישראלים כדי שיוכל

להיקלט בארץ כאשר יחזור אליה. סיבמנו עם הנהלת בית הספר מה הם המקצועות ומה היקף

הלימודים בכל מקצוע שילד ישראלי צריך לקבל בתוספת. ועוד סוכם כי התוספת הזאת

תינתן לתלמיד הישראלי לא על חשבון השעות בהן חייב הוא להיות בכתת האם שלו, אלא

בשעות אחר הצהרים או בשעה בה הוא פטור מלהשתתף בחלק מהמקצועות האחרים, כמו

לימודי הפלמית למשל.

אשר להבדל במחיר שכר הלימוד, הסך של 5,000 פרנקים בלגיים כשכר הלימוד נקבע

אחרי שבדקנו בדיוק מה תהיה עלות הלימודים של הילדים הישראלים. בדקנו את השכר

שמשלם בית הספר למוריו, וחילקנו זאח למספר הילדים שצפוי לעכור לשפ, וכך הגענו

לסך של 5,000 פרנקים בלגיים. מדוע שילמנו 7,500 פרנקים בלגיים כשכר לימוד עבור

כל ילד ישראלי בבית הספר רמב"ם? משום שחלק מזה נזקף על חשבון גרעון כללי של בית

הספר.

אני רוצה להדגיש שהדיונים שניהלנו עם הנהלת בית הספר גננו לא ההיו עם מר

דרמון כמנהל בית הספר, אלא עם הוועד המנהל של בית הספר גננו, שבראשו עומד מר

גולדברג שהיה הנושא ונותן. למר דרמון אין שם זכות החלטה בכל הנוגע לשכר ולתנאים

אחרים. הדיונים הם עם הוועד המנהל, ולא עם מנהל בית הספר.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אתם הרי יודעים שמר דרמון הוא שליח שלא חזר ארצה. אני מבקשת שתייחסו לעובדה

הזאת.

ע' סלע;

דרמון היה שליח שלא חזר ארצה וחתם על הסכם עבודה ל-10 שנים נוספות בבריסל.

ידעתי זאת עוד לפני שיצאנו לשם. שוחחנו איתו באופן ישיר, והוא דיביע דעתו בעין

זה. הוא אמר שהוא נקלע למצב שהיה לו צורך להבטיח את קיומו שם למשך 10 שנים. הוא

אמר כי הוא מוכן לחזור ארצה בשנה הבאה, ברגע שיאפשרו לו להיקלט בארץ בצורה

סבירה. הוא היה מנהל בית ספר בארץ לפני יציאתו לבריסל, והוא אמר שהוא נתקל

בקשיים בקליטתו בארץ. .
ד"ר אי תבין
אולי לא ידוע לך שהוא שלח מכתב התפטרות מניהול בית ספר בבאר שבע לפני שאמור

היה לחזור, הובטחה לו עבודה על ידי איש משרד החינוך בצפון, ד"ר גולדשטיין,

באיזור שלו. הוא ניהל איתו מו"ר וסיכם איתו שהוא חוזר לנהל מו"מ. אני הצעתי לו

להיקלט במחלקה, לפי בחירתו,

אי נתן;

האם הוא היה עובד מדינה?
עי סלע
הוא היה עובד מדינה, שקיבל חופשה ללא תשלום כדי לצאת לחו"ל בשליחות. לפני

כן הוא היה ימנהל בית ספר יסודי ביל"ו בבאר-שבע.
א' נתן
אם כך, הוא היה עובד המועצה המקומית,

מ' גילת;
בשאלון שלו כתוב
משרד החינוך, בית ספר ביל"ו בבאר שבע, חוץ מזה עבד גם

בעיריית באר-שבע,
עי סלע
הוא נתן לי את כל המסמכים שלו כדי שאבדוק את האפשרות לשילובו במשרת ניהול

בשנה הבאה, למרות שקיבל פיצויים הוא מוכן להחזירם כדי שיוכל להתלב שוב בעבודה,

הוא היה בארץ לפני חודש וחצי, וחזר שוב על ההצעה הזאת שלו,
היו"ר מי גלזר-תעסה
מה אופיו של בית-הספר רמב"ם?
ע' סלע
זה בית-ספר נוקשה, בשנתיים האחרונות נתקלנו בבעיות שבית הספר לא היה מוכן

לקבל הערות שלנו או של הנציגים הישראלים שם, והדברים הגיעו עד כדי כך שהשאירו

מספר ילדים ישראלים כתה שם, ילד ישראלי שנשאר כתה לא יכול לקבל את התעודה

המתאימה ולעלות בארץ אל הכתה המתאימה לו מבחינת הגיל, בבעיה הזאת נתקלנו רק

בשנים האחרונות,
היו"ר מי גלזר-תעסה
מה אתה יכול לספר לנו על התייחסות בית הספר רמב"ם אל מדינת ישראל,

עי סלע;

אין להשוות את ההתיחסות של בית הספר גננו למדינת ישראל להתייחסות של בית

הספר רמב"ם, כאשר נכנסים לבית הספר גננו נמצאים באווירה ישראלית, מה שאין כן

בבית הספר רמב"ם, בית הספר רמב"ם אינו מאפשר עבודה באווירה ישראלית, בעוד שבית

הספר גננו כן. בית הספר גננו הוא גם בית ספר יותר פתוח, ויש בו יותר מקום ליצירת

אווירה ישראלית, ברור לכל מי שנכנס בין כותלי בית הספר גננו ורואה את הקירות שם

כי הוא נמצא בבית ספר ישראלי לכל דבר, מה שאין כן בבית הספר רמב"ם,
היו"ר מ' גלזר-תעסה
האמנם הגיע בית הספר רמב"ם למצב כזה שאינו מקדים זמן או מעלה ביחד עם

תלמידיו את -יום הזכרון, למשל?

ע' סלע?

יש מסמכים המעידים על כך שמנהל החטיבה הישראלית נתקל בקשיים לקיים את יום

הזכרון בבית הפר הזה, הוא גם נתקל בקשיים לקיים מסגרת משותפת לחגיגות יום

העצמאות של ישראל לילדים המקומיים עם ילדי החטיבה הישראלית, זה חיה כך רק בשנים

האחרונות. ואכן על רקע זה העבירו הורים את ילדיהם מבית הספר רמב"ם לבית הספר

גננו, אף על פי שאנחנו לא נתנו בעבר את כל הסידורים החינוכיים לביה"ס גננו,

בית הספר מנפנף אמנם בדגל הציונות, ואומר שהוא מחנך בין כתליו לציונות,

והראיה לכך הוא מספר הבוגרים שלו שמגיעים לישראל, מספר ההולך וגדל עם השנים,

מובן שאינני יכול להשוות את הנתונים האלה עם הנתונים של בית הספר גננו, כי לבי"ס

גננו אין עדיין בוגרים, אי אי מניח שלפחות אותו אחוז של ילדים מבין בוגריו יעלה

לישראל, או ישרת שנת שירות בארץ כמו מבין בוגרי בית הספר רמב"ם,

נציגי בית-ספר רמב"ם ביקרו בשבוע שעבר אצל שר החינוך והתרבות, הייתי נוכח

באותה ישיבה, כאשר נשאלו לרצונם, רם אמרו שהם רוצים שהמדינה תאפשר לילדים

הישראלים בבריסל, שיבחרו בכך, להמשיך ללמוד בבית הספר רמב"ם, ואכן מכתב של

המנכ"ל מאפשר זאת וחוזר על הסיכום שנעשה על ידי הוועדה,
ד"ר אי תבין
באשר להתייחסותו של בית הספר רמב"ם לישראל, אינני חושב שמישהו יכול לבוא עם

איזו שהיא טענה במישור הזה אל המחלקה לחינוך ולתרבות, בית הספר רמב"ם חוגג את

יום העצמאות של ישראל, את יום ירושלים, ואת יום זכרון השואה, ואני רוצה להוסיף

כי מדי שנה מגיעים ארצה תלמידי כתה מבי"ס רמב"ם לשנת לימוד.

אני מבקש לקרוא כמה דברים שעליהם חתום מר סלע והקשורים לנושא האבטחה, סעיף

יב' אומר, כי כי מדינת ישראל מקבלת על עצמה את האחריות על אבטחת ביה"ס גננו

באותה מתכונת הנהוגה ביום בביה"ס רמב"ם, הסעיף הבא אומר, שיש למצוא סידור

בטחוני הולם גם לבית הספר רמב"ם, גם אם לא ילמדו שם ילדים ישראלים,
י' בירן
כמי שאחראי על המינהל במשרד החוץ וכמי שצבר גם נסיון משירותי במשרד החינוך

והתרבות אני יכול יכול להגיד שהנושא שהעסיק אותנו במקרה הנדון היה טובת ילדי

השליחים שלנו בבריסל, אני זוכר עוד כי עד שהבת שלי הגיענ לכתה די היא עברה שלושה

גני ילדים ושלושה בתי ספר באתיופיה, באוגנדה ועוד, ולבן אני רגיש במיוחד לנושא

הזה,

הדימוי של הדיפלומט הישראלי הוא אכן של איש הלבוש סמוקינג ומסתובב עם כוסית

משקה במסיבות קוקסייל, אבל האמת היא שבחיי היום יום נתקלים השליחים שלנו בקשיים

רבים, כשהם נודדים ממדינה למדינה, עומדים בפני שינוי בצורת החיים ממדינה למדינה,

וצורת החיים הזאת אינה קלה גם בשביל ילדי השליחים, אלא שברוב המדינות לא התעוררה

בעיה מסוג הבעיה שהתעוררה בבריסל,
הי דודאי
הרבה בתי ספר במדינות העולם מנוהלים על ידי יהודים.
ד"ר אי תבין
לא על ידי שליחים שירדו. אם אתה חושב שאין זה כך, אולי תביא לנו דוגמה,
הי דוראי
במכסיקו, אם אינני טועה, ישנו שליח שירד.

ד"ר אי תבין;

זה לא נכון.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

הופיע מסמך המצביע על כך שישנם 400 שליחים שהיו ליורדים.

ד"ר אי תבין;

אני מבקש ממר דודאי להצביע על מקרה של שליח מחנך שנשאר במדינת חוץ כיורד

ומנהל שם בית ספר יהודי, ושההסתדרות הציונית המשיכה להכיר בבית הספר הזה,

די בו-מאיר;

מספיק שנשלח לחו"ל כדי להעלות משם יהודים ארצה, ועם גמר שליחותו הוא עצמו

ירד מהארץ. זה אומר משחו על ההצלחה בבחירת השליחים.
יי בירן
אני חושב ששליחי מדינת ישראל נמצאים היום בלחצים קשים הנובעים מצורת החיים

בה הם בחרו, וזה כמובן גם בשל המצב המיוחד של הילדים שלהם וגם בגלל הגורם

הבטחוני. אני זוכר שבשלב מסויים נהנה בני מהעובדה ששוטר ניצב ליד ביתנו 24 שעות

ביממה, וששני אנשים מלווים את האבא שלו מדי יום. רק מאוחר יותר הבין שזה לא

קשור במחווה של כיבוד, אלא שיש לזה סיבה רצינית יותר, ואז זה לא כל כך מצא חן

בעיניו.

הרבר הראשון העומד לנגד עינינו היא טובת משפחות השליחים למיניהם וילדיהם.

מעולם לא ראיתי ועדה של ארבעה אנשים, המייצגים מוסדות שונים, שיהיו כל כך

תמימי דעה בכל הנושאים ובכל ההיבטים והמסקנות , כמו הוועדה הזאת. המסקנות של

הוועדה הן תוצאה מהבדיקה המעמיקה והמאומצת שנעשתה. הוצאנו ילדים מהכתות שלהם

ושוחחנו אתם שלא בנוכחות המורים. קיימנו יחות עם ועדות הודים וגם עם הורים

בודדים. חלק ביקש מאתנו שלא לצטט אותם, וגם זה מראה משהו על האווירה השוררת שם.

כתוצאה מהבדיקות ומהשיחות היה ברור לנו, בצורה חד משמעית, שלטונת ילדי השליחים

מהארץ יש להעיף את בית הספר גננו. לא הייתי נותן ידי לחסכון כספי אם הייתי חושב,

ולו לרגע, שהדבר עלול לפגוע בטובת הילדים שלנו.

במקרה שלפנינו היה מצב בו החסכון הכספי היה קשור גם בשיפור משמעותי של

האווירה החינוכית, הפדגוגית והחברתית של ילדי השליחים שלנו.

אשר למנהל בית הספר גננו, לא עסקתי בחקירתו ולא שאלתי אותו שאלות חריפות

מאד. אבל יש לי הרגשה שעוזר זוטר שלנו היה מסוגל, בנקודת הזמן הקריטית, למנוע את

העימות שנוצר עם המנהל ולמנוע את המצב אליו הגענו היום. עם כל הכבוד לסוכנות

היהודית, שתפקידה לעסוק בחינוך ילדים יהודים בגולה, קשה להשלים עם זה שכתוצאה

מדרך הטיפול שלה בנושא שלפנינו ישנם היום 600 ילדים הלומדים. במסגרת בית ספר

יהודי בבריסל, ובית הספר אינו מוכר על ידי הגורם המתאים במדינת ישראל שצריך לטפח

את הקשר עמם. במקום זאת הפכו את המקרה של מנהל בית הספר גננו למשהו שעליו עושים

עימות מעבר לפרופורציה המתאימה לו, ומתעלמים מ-600 ילדים יהודיים בבריסל.

אינני יכול להצטרף לדעה שהושמעה על ידי חברי הכנסת בענין יורדים. שאל אותי

פעם יורד כמה כסף יעלה לו להפוך מנפולת של נמושה ליקיר ירושלים, והוא הזכיר לי

שמות של יורדים שחברי הנהלת הסוכנות וגם אנשי ממשל ישראלים שוחרים על פתחיהם.



אני- רוצה לציין עוד כי מעולם לא נאמר לדייר תבין שדעתו של השגריר של ישראל

איננה חשובה.
דייר אי תבין
דברים אלה נאמרו בחדר בו היו עוד 6 אנשים,

י' בירן;

אמרתי שאנחנו מתייחסים במלוא הרצינות וההערכה לדעתו של השגריר. אבל הסברתי

לד"ר תבין שבמשרד החוץ ידוע שהגררירים מייצעים, דעתם נשקלת בכובד ראש על הצוות

האחראי, ואחר כך מקבל הצוות החלמה שלעתים תואמת את חוות דעתו של השגריר, לעתים

אינה תואמת את עמדתו. כר שגם אם ההחלמה בענין שלפנינו אינה תואמת את דעתו של

השגריר שלנו שם, אין זה אומר שדעתו בנדון אינה חשובה. דעתו חשובה מאד.
דייר א' תבין
אני רוצה להזכיר לך, מר בירן, שבמשרד שלי צמצמת את הנושא הזה במשפט אחד,

הוא המשפט שהזכרתי.
מי גילת
אני מבקש להתייחס לסבי אספקטים. האחד, לגבי קלוד דרמון ואשתו, שהם שני

שליחים; והשני, הוא האספקט העקרוני של הנקמה. קלוד דרמון יצא בשנת 1978

לשליחות של שלוש שנים. אחר כך הארכנו את שליחותו לשנה רביעית. ראש המחלקה, דייר

תבין, ביקש להאריך אותה לשנה חמישית, והדבר אושר על ידי יו"ר ההנהלה. ביקש

הארכה לשנה ששית, וגם זה אוסר על ידי יו"ר ההנהלה.

כאשר מבית הספר ביקשו להאריך את שליחות של מר דרמון לזמן נוסף, מובן

שהתשובה היתה סירוב מוחלט. ולא זו בלבד, אלא שיו"ר ההנהלה בארץ, מר דולצ'ין, כתב

לבית הספר דברים ברורים בענין זה, בנוסף למכתב ששלח דייר תביך. בין היתר כתב מר
רולצ'ין במכתב את הדברים רפאים
אינני יכול לקבל טענתכם שסיום שליחותו של הנ"ל

(מר קלוד דרמון) ושובו ארצה יגרום לסגירת בית הספר. העולם מלא באנשים "שאי אפשר

היה להחליפם" והוא בכל זאת ממשיך להתקיים ואף להתפתח. אי לזאת הריני להודיעכם

כי נתתי הוראות חד משמעיות, שאם השליחים קלוד דרמון ואשתו לא ישובו ארצה בתום

שליחותם ואתם תמשיכו להעסיקם בבית ספרכם, ינותקו כל הקשים שלנו, מכל סוג שהוא,

עם מוסדכם.

את הדברים האלה כתב מר דולצ'ין במכתבו להנהלת בית הספר גננו, ושלח העתק

המכתב ליו"ר הפדרציה הציונית בבלגיה ולמנכ"ל משרד החינוך והתרבות. מר דרמון בכל

זאת נשאר שם, וחתם על חוזה עבודה ל-10 שנים נוספות.

אני מבקש להתייחס עכשיו באופן עקרוני לנקמה שלנו בשליחים (יורדים. אנחנו

שומעים כל הזמן דברי קנטור כלפי ההסתדרות הציונית העולמי, הסוכנות היהודית, שחלק

מהם אולי נכונים, אבל החלק הגדול אינו נכון. בין היתר משמיצים אותנו על שאיננו

עושים מספיק כדי למנוע ירידת שליחים. אז אני רוצה להגיד לכם, כי במשך 10 השנים

האחרונות ידוע לנו על 20 שליחים שיצאו לשליחות, ולא חזרו ארצה עם תום ליחותם.

אנחנו עושים כל מה שבאפשרותנו כדי להקשות, עד כמה שרק אפשר, על השארותם של

השליחים שלנו בחו"ל.



ד"ר תבין במיוחד מנהל מדיניות מאד חריפה בענין זה כשמדובר בשליחים מורים,

עד כדי הינתקות מהמוסד המעסיק אותם. נאמר כאן כאילו שלית שלנו נשאר במכסיקו, אז

אני רוצה להעיר כי אין זה שליח שלנו, אלא שליח של הבונדס. המחלקה ניתקה כל קשר

עם בית ספר זה אף על פי שלומדים בו למעלה מ-2,000 תלמידים. כי כאן מדובר

בעיקרון. אם אנחנו לוחמים נגד שליחים יורדים, לא יתכן שיבוא מוסד, בוודאי לא

ממשלת שראל, וינהג כך שכלפי חוץ ייראה כאילו הדבר הזה כשר, לא יתכן שבקרב

היהודים המקומיים שם ייראה כאילו יש מלחמה בין שני מוסדות כל כך חשובים. לא יתכן

שיווצר אצלם הרושם שלמוסד אחד, הסוכנות היהודית, הדבר הזה מפריע מאד, בעוד

שממשלת ישראל נותנת הכשר למצב הזה. על התופעה הזאת אנחנו מתרעמים.

אי שוסטק;

במה מתבטא ההכשר הזה של מדינת ישראל?
מי גילת
ההסתדרות הציונית העולמית הודיעה שהיא מנתקת כל קשר עם בית הספר הזה בגלל

השליח היורד.
ד"ר א' תכין
אל לנו לשכוח כי מדובר בהעברת ילדים מבית ספר רמב"ם, בו היתה חסיבה

ישראלית, אל בית-ספר גננו המנוהל על ידי שליח יורד.

מי גילת;

אנחנו הרי יודעים שכל יורד משמש גורם שלילי משמעותי בכל הקשור לעידוד עליה.

שליח יורד על אחת כמה וכמה. ומחנך - בוודאי ובוודאי. זו אחת הבעיות הקשות שאנחנו

צריכים להתמודד אתה.

אי שוססק;

מה אתם חושבים צריכה מדינת ישראל לעשות בענין קלוד דרמון? האם אתם רוצים

שמדינת ישראל לא תכיר בבית הספר שבראשו הוא עומד? שמענו שבית הספר מתקיים משכר

הלימוד של תלמידיו, ואינו נהנה מתקציבים מהארץ. אם מנהל בית הספר גננו חסא כלפי

השליחות שלו מסעם ההסתדרות הציונית, מה אתם רוצים ממדינת ישראל?
ד' בן-מאיר
האם אתם מבקשים שממשלת ישראל תעניש בשל כך את ילדי השליחים שלנו שם?
אי שוסטק
.

סיפר לנו ד"ר תכין שישנו שליח שלא קיבל אישור להארכת שליחותו, והוא בכל זאת

נשאר. אם אפשר לאחוז נגדו באמצעים כלשהם, צריך לע,שות זאת. אבל מה רוצים שמדינת

ישראל תעשה בענין הזה? האם היא צריכה לשלול ממנו את האזרחות שלו,למשל?
י' ארצי
נוכח הבעיות הרבות בתחום העליהה והקליסה שאלתי את עצמי מדוע אנחנו מקדישים

כל כך הרבה זמו לנושא הנדון כאן היום. אני מבין שזה ענין עקרוני, אבל במקום

לעסוק במכלול הכללי של הבעיה, אנחנו דנים מקרה ספציפי מסויים, שמצביע על דילמה

קלסית של התנגדות בין עקרון לבין צורך מאד מעשי. הצורך המעשי מתעורר נוכח

המצאותם של 160 ילדים ישראלים בבריסל הצריכים לקבל את החינור המתאים להם. הבעיה

העקרונית היא באימפוטנציה, תסלחו לי על הביטוי, של הסוכנות היהודית שלא יכולה

לסלק שליח שמועל באמונה, ואיו לה מספיק כוח להשפיע על הקהילה היהודית, שהיא

שותפה לה במערכת החינוך, להתחשב בבעיה העקרונית הזאת של מדינת ישראל, ולא להעסיק

מורה יורד בבית הספר שם.



ד"ר אי תבין;

אפשר לצפות לכך שמדינת ישראל לא תתמוך בזה.

י' ארצי;

השאלה היא מה עושה מדינת ישראל כשיש לה בבריסל 170 ילדיט ישראלים, ויש שם

בית ספר אחר שלפי התיאור ששמענו באן הוא בית ספר גרוע, גם בכל הנוגע למבנה שלו

וכו', ומול זה ישנו בית מפר שהוא הרבה יותר סוב, אלא שבראשו עומד שלית יורד. לא

מדינת ישראל מינתה את השליח הזה, אלא הסוכנות היהודית היא ששלחה אותו, העסיקה

אותו שם שנה ששית, וכאשר סרבה להאריך את שליחותו בשנה נוספת הוא נשאר במעמד

של יורד. אגב, אני חושב שהסוכנות צריכה לתת דעתה על המספר המכסימלי של שנים

שצריך אדם לעשות בשליחות מסעמה בחו"ל. אסור גם להגיע למצב בו שליח הופך להיות כל

כך חשוב לקהילה המקומית עד שהיא חוששת שבלעדיו יתמוסס בית הספר שם. אבל, כאמור,

השאלה היא מה צריכה מדינת ישראל לעשות במצב הזה. האם היא צריכה להתעלם מאותם 170

ילדים ישראלים? והאם היא יכולה להתעלם מהעובדה שבראש בית הספר הזה עומד שליח

יורד?

אילו היה זה אפשרי שבמאמץ משותף של הסוכנות היהודית, של ממשלת ישדאל ושל

הקהילה המקומית יגרמו לכך שהקהילה המקומית תקבל את העקרון של מדינת ישראל ושל

הסוכנות היהודית שלפיו אין שליח יורד כזה יכול להתקבל כמנהל בית ספר בקהילה, היה

זה כמובן מונע הישנות מקרים כאלה בעתיר.

לדעתי לא צריך להחריף עכשיו את הוויכוח סביב המקרה הזה. אם אנחנו רוצים

שמחננו יהיה טהור אנחנו צריכים להתגבר על הבעיה הזאת לא ממקרה ספציפי זה, אלא

לעשות בדק בית כללי במערכת של ההסתדרות הציונית, הקרנות השונות, הבונדס, המגבית

והמוסדות הכי ציוניים השולחים שליחים לחו"ל, ולראות כמה מבין השליחים האלה

יורדים בגמר שליחותם, איזה עמדות הם תופסים שם ומה צריך לעשות כדי לטהר את המחנה

הזה.

לא צריך לקחת מקרה אחד ולנפח אותו מעבר לכל פרופורציה סבירה ולנהל מלחמה

באדם אחד. צריך לתקוף את הבעיה במלוא היקפה. לאחרונה התפרסם דו"ח על 400 יורדים

התופסים עמדות מכובדות. בתשובה לשאילתה שלי בנושא זה השיב לי שר החוץ, כי בסך

הכל ירדו שלוש מזכירות. פניתי אל ראש הממשלה ובקשתי לדעת מי הם אותם 397 איש

שירדו בזמן האחרון. ועוד ביקשתי מרא שממשלה לאתר את האנשים העלה ולראות מה המעמד

שלהם, ולראות מטעם מי יצאו בשליחות שממנה לא חזרו וכו'.

מציאת פתרון למקרה אחד זה דבר קל יחסית, וקל גם לערוף את ראשו מבחינה

ציבורית כדי שיושם קץ למצב הזה, אפילו אם צריך יהיה להפר חוזה שנחתם אתו ל-10

השנים הקרובות. וצריך לתת לילדים כבריסל את החינוך הטוב ביותר שאפשר לתת להם.

די בן-מאיר;

אני יושב כאן ומוחה על כך שכל כך הרבה אנשים חשובים עוסקים בנושא הזה,

ביריבות הזאת שבעיני היא דבר שולי ביותר, וקשה לי לראות איך הופכים את הדבר הזה

לענין שברומו של עולם. אני רואה זאת כמאבק חסות על בתי ספר, כאשר פתאום עפה

הציפור מבית ספר אחד ועוברת לבית ספר שני. והרי הזמינו אותי לישיבה בנושא של

ירידת מחנכים, ולא לוויכוח על מי אומר מה, ומי אומר דברים נבונים ומי אינו אומר

דברים נכונים, ומה דעתי על שליח זה או אחר. אם אמנם ישנה תופעה של 400 מחנכים

ושליחים שירדו בשנים האחרונות, הרי זה דבר שעליו אנחנו חייבים לקיים דיון מעמיק

ורציני.

חשוב לנו לדעת על פי איזה קריסריונים בוחרת הסוכנות-היהודית את שליחיה, ומה

הם הקריטריונים שעל פיהם עושה זאת משרר החוץ, שירות הבטחון, הקרן הקיימת, הבונדס

וכוי. חשוב לנו גם לדעת כמה יורדים עובדים במשרדי המגבית ובמשרדי הסוכנות

היהודית בחו"ל.



השאלה היא גם מה אנחנו כוועדה צריכים או יכולים לעשות, האם אנחנו צריכים

לשמש ועדת חקירה שתבדוק את פרטי הסכסוך עם היורד הזה?

ד"ר אי תבין;

מדוע להציג זאת באור כזה?

די בן-מאיר;

זה בדיוק הדבר שאותו הצגתם כאן בפנינו. אתה קראת ממסמכים מסויים, מישהו אחר

קרה ממסכים שונים, ואתה עוד נעלב כשאני אומר שזה הדבר אותו עשיתם כאן במשך שנה

וחצי. אינני מוכן לדון במקרה ספציפי זה של ירידה. אם זו בעיה ספציפית, תקימו

ועדת חקירה שתבדוק אותה. אני רוצה לדון בנושא ירידת שליחים או מחנכים ולרדת

לשורש הבעיה.

אני מציע שנוריד את הנושא הנדון כאן היום מסדר היום של הוועדה. נוכחים כאן

אתנו היום נציגים של רשויות רבות, גם נציבות שירות המדינה, וחבל שאיננו מנצלים

את הנוכחות הזאת כדי לדון בבעיה הכללית של ירידת מחנכים ושליחים, ומה ניתן לעשות

כדי להפסיק את התופעה הזאת.
יי קוצייק
אכן צריך היה לקיים דיון מקיף בקשר לירידת שליחים שונים. אני חולק על זה

שלמשרד החוץ יש רק שלוש יורדות. בידי יש רשימה ארוכה יותר. בעקבות פנייתו של חבר

הכנסת ארצי אל ראש הממשלה פנינו אל נציבות שירות המדינה על מנת לקיים דיון מקיף

בבעיה, בכדי לדעת מצבו של האינוונטר בקרב שליחי המדינה, וכדי לדעת כאילו אמצעים

צריכה המרינה לנקוט מהיום והלאה על מנת למנוע מאנשים אלה את אפשרות הירידה, כמו

למשל ההצעה לאיים בפגיעה בזכויות הפנסיה שלהם.

לאור הבעיה שהועלתה כאן, ומכיוון שאנחנו פועלים להחזרתם של יורדים, אני

חושב שהמחלקה לחינוך ותרבות של הסוכנות שגתה שגיאה חמורה כאשר התירה לשליח להשאר

בחו"ל 6 שנים. אני רק שאם נגלה עקשנות אותו יורד אכן ישאר 10 שנים נוספות בחו"ל

וימשיך לנהל שם את בית הספר, וילדים ישראלים ילמדו שם, ושום דבר לא יעזור.

הוועדה צריכה להחליט כי בשנה הבאה האדם הזה חוזר לישראל ויקבל כאן תפקיד

הראוי והמתאים לו. כך זה צריך להיות נוכח המדיניות שאינה מחרימה ואת היורדים, אלא

פועלת למען החזרתם ארצה.

אי שוסטק;

בגלל הסערה הציבורית שישנה סביב הנושא הזה, אני סבור שצריך להאבק ולהלחם

בתופעה מבישה זו. אני סומך על הדברים שאמר לנו עקיבא סלע, שמר דרמון היה אצל

מנכ"ל המשרד והביע בפניו את נכונותו. לחזור לארץ. כיוון שכך, צריך לסייע לו לעשות

כן, ולסיים את הפרשה. ואז צריך לקיים ישיבה שתדון כמה שהמדינה והמוסדות השונים

צריכים לעשות על מנת למנוע תופעות מבישות של ירידת שליחים בעתיד.

אני רוצה להפנות את שאלתי הבאה אלי יוסי קוצייק. האם התרשמתי נכון שכאילו

יש הסכמה לכך שיורדים יהיו מנהלי בתי ספר בקהילות היהודיות בחו"ל?
י' קוצ'יק
חס וחלילה. אין שמץ של הסכמה בענין זה. אלא שאני חושש שנקלענו למצב מיוחד

שאפילו אם נביע את מחאתנו החריפה ביותר, ואני מציע לעשות זאת, ואפילו אם נרים את

קולנו נגד התופעה הזאת, לדרמון יש חוזה ל-10 שנים, הקהילה היהודית שם תמשיך

להעסיק אותו, והישראלים העושים שם בשליחות ימשיכו לשלוח את ילדיהם לבית הספר שמר

דרמון עומד בראשו. מוטב איפוא להחזירו ארצה.
עי לנדאו
האם אתה מציע לשלול הכרה מבית הספר שמנהלו הוא שליח יורד?

י' קוצ'יק;

יש לי מספר הצעות שאני מוכן להעלות בפני נציבות המדינה.

דייר אי תבין;

בכדי למנוע אי הבנות אני רוצה להגיד שלא היתה ואין מלחמה על חסות של בתי

ספר. שתי בתי הספר הנדונים היו קשורים עם המחלה. אנחנו הארכנו את תקופת שליחותו

של קלוד דרמון על פי בקשתו, היה משבר בבית המפר גננו, בית הספר התפלג וכל הצוות

עזב אותו ועבר לבית הספר בית אבי. פנו אלינו בבקשה לאפשר לקלוד דרמון להשאר שם

שגה נוספת בכדי לשקם את בית הספר. ואכן קלוד דרמון הצליח לעשות זאת, אבל הצליח

עד כדי כר שתמורת אתנן (אם יורשה לי הביטוי הזה) בצורת חוזה ל-10 שנים הוא הסבים

להשאר ולהמשיך בניהול בית המשפס.

אשר לרמת הלימודים, נמצא בידי דיו וחשבון שהעביר אלי שר האוצר, ולפיו ניתן

ללמוד שרמת הלימודים בבית הספר רמב"ם גבוהה ביותר, בעוד שרמת הלימודים בבית הספר

גננו היא סובה.
ח בירן
תלמיד מתמיד יצליח בלימודיו בבית ספר רמב"ם. תלמיד בינוני יבשל.
דייר א'. תבין
מדינת ישראל מקיימת עד היום בתי ספר או חסיבות עצמאיות במספר מקומ1ת. גם

בבואנוס איירס קיים בית ספר כזה.
הי דודאי
אדוני טועה. רק בפריז ישנו בית ספר כזה, ולא באף מקום אחר. בית הספר

בבואנוס אייריס איננו של מדינת ישראל.
דייר אי תבין
בפריז יש בית ספר קלסי טוב ומצליח והוא מנוהל על ידי מדינת ישראל שגם מפקחת

עליו.
הי דודאי
אני יו"ר מועצת הנאמנות שלו. ואני יכול לספר לר בכמה כסף. זה עולה למדינת

ישראל, ושמדינת ישראל אינה יכולה להרשות זאת לעצמה.
דייר אי תבין
עוררתי את הנושא משום שזה התקדים הראשון, מפני שז1 הפעם רהראשונה שוועדה

בינמשררית ממשלתית נתנה הכרה בסטטוס שנקבע על ידי בית ספר מקומי, בשליח-מחנך

יורד כמנהל בית ספר, ותומכת בבית הספר הזה גם כספית וגם מוסרית. וזאת למרות

המריניות המוצהרת של ההסתדרות הציונית לפחות. וכך ייצא שהנציגים של ממשלת ישראל

תומכים מוסרית במצב הזה.



י' ארצי;

איזו תשובה היית נותן ל-170 הילדים הישראלים שם?
ד"ר א' תבין
הם למדו במשך כל השנים בבית הספר רמב"ם.

י' בירן;

אבל הם עזבו את בית הספר רמב"ם.

אנחנו יכולים להחזיר את קלוד דרמון ארצה אם תובטח לו קליטה מתאימה. זו תהיה

קליטה של תושבים חוזרים, וזה יהפוך את העקרון הזה לדבר יותר מעשי. הצענו שיתוף

פעולה על מנת להחזירו ארצה, אבל לא זכינו לתגובה.
ד"ר א' תבין
כיום המצב הוא כזה שממשלת ישראל נותנת תמיכה מוסרית למנהל בית ספר יורד,

וגם תמיכה כספית. על זאת אני מוחה ועל זח אני נלחם. אם בזה אני מואשם, אני מודה

באשמה.
ה' דודאי
אני רוצה שנבין כי המציאות יותר חזקה מכל דבר אחר. ובמציאות עברו בשנה

שעברה 100 ילדים מבית הספר רמב"ם לבית הספר גננו. אי אפשר כמובן להמשיך להחזיק

חטיבה ישראלית עבור 5 ילדים בלבד במחיר של 80 אלף דולר. מדינת ישראל לא יכולה

להרשות זאת לעצמה. אם הסוכנות היהודית תשתף אתנו פעולה הדבר יחזיר את מר דרמון

ארצה. אני חושב שזו גם צריכה להיות המלצת הוועדה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

הוועדה דנה בכל מיני תופעות, בפרט כאשר מדובר בתופעה שמתרחשת לראשונה.

במקום לדבר על דברים מופשטים ועקרוניים ברומו של עולם, מובטח לקחת מקרה קונקרטי,

לנתח את התופעה ואת סיבותיה ולראות מה ניתן לעשות, ולא לדבר כן סתם בעלמה. למחר

אושרה הצעה דחופה לסדר היום בנושא הזה במליאת הכנסת.

אנחנו צריכים להיות המעוררים בנושא הזה ולחשוב איך ניתן להבטיח באופן

מכסימלי ששליחי חינוך מטעם מדינת ישראל לא ישארו בחו"ל בתפקיד שלמענו יצאו לשם

בשליחים. איך יכול מחנך כזה לדבר על ציונות ולחנך לציונות כאשר הוא בעצמו הינו

יורד? איזו ציונות הוא יכול להקנות לילדים שם גם אם ינפנף כל יום בדגל הישראלי,

גם אם ישמיע מנגינה ישראלית, במקום צלצול פעמון, להתחלת הלימודים, וגם אם יקשט

את כל קירות בית הספר בתמונות מישראל? אנחנו עושים שקר בנפשנו אם אנחנו עוברים

על הענין הזה לסדר היום.

אני סומכת על יוסי קוצייק שלא יתן מנוחה לאף משרד ממשלתי על מנת לגלות מי

הם אותם 400 שליחים שנשארו בחו"ל, אם אמנם יש אמת בפרסום הזה. חשוב מאד לבדוק את

הדבר ולראות אם אכן זה כך.

ד"ר תבין, אם כל ההנערכה והכבוד להסתדרות הציונית ולמחלקה שבראשה אתה עומד,

גם אני חושבת ששליחות של 6 שנים היא ארוכה מדי. והרי אנו יודעים כי בשביעית יצא

לחופשי. . . אני יודעת שקשה מאד לוותר על מנהל טוב, ובכל זאת אין-להאריך שליחותו של

אדם כזה בחו"ל מעל לתקופה המקובלת. לדעתי צריך לעשות כל מה שאפשר על מנת להחזירו

ארצה. שילחו לשם מנהל טוב אחר. אני יודעת שקשה לכם למצוא כוחות מעולים בחינוך

שיסכימו לצאת בשליחות. אבל צריך לעשות בענין זה מאמץ. החטא הראשון הוא למעשה של

המחלקה שלך, ד"ר תבין, כי לא הייתם צריכים להאריך את שליחותו, כאמור.
ד"ר אי תבין
והאם בגלל זה צריכה ממשלת ישראל להכיר בו?

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

האם שליחים שהם הורים לילדים רשאים לבחור את בית הספר בו ילמדו ילדיהם?
ה' דודאי
התשובה חיובית. אם מדובר בשליחי המדינה הרי הם רשאים לבחור את בית הספר

עבור ילדיהם.
ד"ר א' תבין
ילדיהם של שליחי חינוך לומדים בדרך כלל בבית הספר בו מלמדים הוריהם. רק

במקומות בהם מתעוררת בעיה מיוחדת של שפה, למשל, ויש מקומות כאלה, הם יכולים

לבחור בבית ספר אמריקני באישור יו"ר ההנהלה.

ה' דודאי;

בבית הספר גננו בריסל לומדים ילדים של שליחים של ההנהלה הציונית.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני חושבת שצריך לפעול להחזרתו של מר דרמון ארצה. אחרי שיהיה בארץ במשך שנה

או שנתיים הוא יוכל לעשות כל מה שהוא רוצה. אבל צריך לשמור על העקרון ששליח

שסיים את שליחותו חוזר ארצה.
ה' דודאי
אני מבקש לשתף פעולה עם ד"ר תבין על מנת להחזיר את מר דרמון ארצה.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אם המאמצים א ישאו פרי ומר דרמון לא יחזור, נושא ההכרה בבית הספר שבראשו

הוא עומד יובא לדיון נוסף.
ד"ר א' תבין
יו"ר ועד ההורים שם אמר לי כי הוא יהיה מוכן להוציא על הענין זהה מליונים

ובלבד להחזיר שם במר דרמון.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
סוב שהקהילות היהודיות בגולה יידעו שלמדינת ישראל יש רגישות מיוחדת בכל

הנוגע לירידה. וסוב שיידעו כי מדינת ישראל עובדת ביחד עם ההסתדרות הציונית בענין

זה.

אני מודה לכל הנוכחים, ונועלת בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.05)

קוד המקור של הנתונים