ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 30/06/1986

שידורים ליהודי ברית-המועצות בנושא: תולדות עם ישראל ותרבותו

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת העלית והקליטה

שתתקיימה ביום שני, כ"ג בסיוון התשמ"ו - 30.6.86 - בשעה 12.00
נכחו
חברי הוועדה: מ' גלזר-תעסה - יו"ר

י' ארצי

עי לנדאו

א' שוסטק
מוזמנים
י' בן-פורת - מנהל מיל"י - מכון ירושלים לשידורי

יהדות

ד"ר י' גולדנברג - המנהל האקדמי של מכון מיל"י

עו"ד צ' פסל - סגנית ראש עיריית הרצליה

ו' גרייבסקי - מנהל השידורים לחו"ל

אי אבנר - יועץ למנכ"ל רשות השידור

מזכירת הוועדה; וי מאור

רשמה: ע' הירשפלד
סדר-היום
שידורים ליהודי ברית-המועצות בנושא: תולדות עם ישראל ותרבותו.
שידורים ליהודי ברית-המועצות בנושא
תולדות עם ישראל ותרבותו
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני פותחת את הישיבה ומקדמת אתבם בברכה. זימנו את הפגישה הזאת בקשר לנושא

השידורים לברית-המועצות, לפני שניגש לנושא המרכזי אני רוצה לברר את רשות

השידור, בעיקר את מר גרייבסקי, שמצא דרך להתזיר את שעות השידור שהיו בשפות

הבוכרית והגרוזינית, בעקבות פניה שבאה מהציבור הבוכרי והגרוזיני על הצמצום עקב

שינויים ממויימים. אשמה לשמוע פרטים על כף. במכתב מה-6 ביולי נודע לי

שהשידורים יחודשו בעוד שלושה שבועות בגלל סיבות טכניות.

כמו-כן אני שמחה להודיע, גם כן לאור פניה אליכם, שיימצא סידור להעברת

שידורים בקווקזית לברית-המועצות. בדרך זו יוכלו גם היהודים הקווקזים לשמוע

בשפתם-הם את אשר אנחנו יבולים לומר להם מפה.

לא כאן המקום והזמן להאריך בדיבורים על חשיבות השידורים, שהם בעצם הקשר,

המהיר ביותר והמעדכן ביותר את היהודים שם במה שנעשה אצלנו. אם אתם רוצים

להגיב על שני הדברים האלה, בבקשה.

הנושא המרכזי הוא השידורים של מיל"י - מכון ירושלים לשידורי יהדות. חבר

הכנסת לנדאו, אתה רוצה לפתוח?
ע' לנדאו
לא. אני מציע שניגש ישר לעניין ושהסקירה גם לא תהיה רחבה מדי על מה

שמסביב. צדיר לנסות לחדד את חילוקי הדעות ביניכם ובין לשכת הקשר, שבגללם - כפי

שהצגתם את זה בפגישות בינינו לפני-כן - מסתלקת עכשיו לשכת הקשר מהנכונות שלה

שאתם תקיימו את השידורים לרוסיה באורח פרטי.

בנקודה זו אולי אעצור. מה שחשוב הוא שתחדדו את חילוקי הדעות ותציגו את

העמדה שלכם בענין זה.

י י בן-פורת;

ב-1983 ביקר בברית-המועצות ריצ'ארד מאאס, שהוא נשיא לשעבר של הוועד היהודי

האמריקאי. הוא היה מראשוני היהודים בארצות-הברית אשר קידמו את נושא המאבק למען

העליה מבריה"מ. הוא ביקר שם עם עוד אדם בשם אברהם זילברשטיין, שהיה מתרגם, והם

התרשמו מתוך השיחות בקהילות שליהודים שם חסר מידע על תולדות עם ישראל, תרבותו,

תנ"ך, חסידות וכו'.

מאז הם החלו לפעול וקיימו קשרים עם מר לפידות, אשר ריכז את כל נושא יהודי

ברית-המועצות. פרופ' לפידות בירך על הענין והיה מוכן לסייע. ב-1985 הוא גם יזם

פגישה של מר זילברשטיין עם מר גרייבסקי והחלו לדבר על 'תכליתי. באוקטובר 1985

התמניתי לתפקיד מנהל מיל"י ולקראת סוף שנת 1985 קיבל מר בר-טוב את תפקידו של

פרופ' לפידות. מר בר-טוב אמר לי בפגישה הראשונה שהוא איננו מעוניין בנושא הזה

והוא לא יתן את התמיכה שפרופ' לפידות הבטיח. אמרתי שזה לא ייתכן, זה גוף ממלכתי

וצריר שתהיה לו רציפות. הוא חזר ואמר שזה לא מעניין אותו.

פרופ' לפידות הבטיח לא רק תמיכה, אלא גם המלצה לסוכנות היהודית שהיא תשתתף

במימון השידור עצמו. בינתיים נמצא מממן שעד היום שילם מכיסו 80,000 דולר לכתיבת

התכנים, הקלטתם, עריכתם וכן הלאה.

בדצמבר, או בינואר 1986, נפגשתי עם מר גרייבסקי והוא הציג לי טיוטת חוזה,

לפיו "קול ישראל" ישדר עבורנו 6 שעות בשבוע ואנחנו נשלם תמורת זה 50,000 דולר.

היתה גם פגישה עם מנכ"ל "קול ישראל", גדעון לב-ארי, שמאד התלהב מהרעיון ומהחיוב

שבו.



עוד בימים ההם, כשחשבנו שהענין הולך בסדר, נפגשנו עם נשיא המדינה, שהיה

מובן להעמיד את בית הנשיא לטקס הפתיחה של השידורים, וגם עם פרופ' אברהם הרמן,

שהוא גם יו"ר המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ שתמכו ברעיון.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
השיחה היתה עם הנשיא עצמו או עם אנשי לשכתו?
י' בן-פורת
השיחה היתה עם הנשיא עצמו. הנשיא מאד התלהב ואמר: אני אתכם. אני לא יכול

ללמד בתור נשיא, אבל אני יכול להעמיד לרשותכם את בית הנשיא לחגיגת הפתיחה ולסייע

לכם מאחורי הקלעים, ובלבד שתשכנעו את פרופ' הרמן ואת פרופ' אורבך.

הלכנו אל פרופ' אורבר והראינו לו את השיעורים ואת הנושאים. הוא היה מוכן

לעמוד בראש חבר הנאמנים של העניין הזה.

כשהייתי בארצות-הברית לסידור הדברים וההתחייבויות הכספיות, קבלתי שיחת

טלפון, בה נאמר לי שמר גרייבסקי אמר שמסיבות שהוא לא יכול לגלות לנו, "קול

ישראל" נסוג מהצעת ההסכם, מכיוון שיש גוף או גופים אשר מונעים ממנו לעשות את זה,

ואינני יודע מי הם.. מר גרייבסקי לא היה מוכן לומר מי הם.

עד היום הוצאנו 80,000 דולר. כתבנו ב-100 שעות שידורים, הקלטנו כבר 20

שעות ואנחנו מוכנים כל יום להתחיל בשידורים.

מה בעצם אנחנו מבקשים מוועדה נכבדה זו? לא ייתכן שנושא כל-כך חשוב, שמטרתו

לשמור על גחלת היהדות בקרב יהודי רוסיה ולקדם את התודעה היהודית וגם את הידיעה

היהודית - גם אם זה יביא אנשים לחזרה בתשובה, המחיר שווה - לא ייתכן שישראל לא

תהיה חלוץ של הפעילות הזאת. מכיוון שכאשר הוועד היהודי האמריקאי התיאש, שלא

מציון תצא תורה, הוא מתכוון ללכת לגרמניה, לראדיו "ליברטי" או לראדיו שבדיה

ולבקש שהם ישדרו את דותוכניות האלה, בכסף או בחינם, מאחר שזה לא תואם את האינטרס

של ישראל.

אנחנו מבקשים שוועדת העליה והקליטה תאמץ את הרעיון ותהיה לו לפה ולמליץ

יושר. שנית, בהנחה שנגיע עם "קול ישראל" להסדר על 3 שעות שידור במקום 6 שעות,

שוב תעלה בעיית המימון. הסוכנות אמרה לי שהיא מוכנה לממן את השידורים שלא

מהתקציב הרגיל של "קול ציון לגולה" אלא מתקציב נוסף, בתנאי שמר בר-טוב ימליץ על

כר. דברתי עם מר בר-טוב והוא אמר שהוא מוכן להמליץ על כך.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
עם מי שוחחת על כר בסוכנות?
י' בן-פורת
עם סגנו של לוינסקי, צבי ברק.

אלה הן בעצם שתי הבקשות הסובסטנטיביות שיש לנו: שהוועדה תאמץ את הרעיון

עצמו ותמליץ עליו בפני ממשלת ישראל. ב. שתמליץ בפני הסוכנות לממן את הוצאות

השידור.

דייר גולדנברג מוסיף שכאשר זה יקום, אולי הוועדה הזו תצביע על איש או שנים

שיהוו מעין חוליית קישור, או ועדת מעקב לפעילות עד שהענין יצא לדרר המלר.
ע' לנדאו
אם נסכם את השאלה הזאת, אתה אומר בעצם שהיתה ועדה ב"קול ישראל", נוצר קשר

עם לשכת הקשר, "קול ישראל" הסתלק מהוועדה הזאת, בלי לומר לכם מאיזה טעמים, ואתם

כעת תובעים את הכסף שהוצא. כלומר, אתם רוצים להיצמד לעצם ההסכמה העקרונית

שהושגה, כי היא סובה היום כמו שהיא היתה פעם.
י' בן-פורת
בשעתו בר-סוב טען שאתת הסיבות להתנגדותו היא שלא יהיו לו פיקות ושליטה על

התכנים. אמרנו לו שאנחנו נכונים להעמיד לרשותו את התכנים, אפילו בזכות וטו

וצנזורה, ובלבד שנשמוט ממנו את אמתלת השוא הזאת. לזה אנחנו מוכנים גם היום.
א' אבנר
אני מצטער שלא הייתי שותף פיזית לדיונים שהיו בענין זה לפני תקופה ממושכת.

אני יכול רק לומר מהי עמדתה של רשות השידור, לא מהיום ולא לענין זה דווקא, אלא

בענינים אחרים ודומים. אין אחריות בלי סמכות. רשות השידור איננה נותנת נחלאות

שידור לאיזה שהוא גוף. רשות השידור אחראית בחוק לכל מה שהיא משדרת ואיננה יכולה

להתנתק מסמכותה לגבי תכנים, צורה וכל דבר שהוא.

איו רשות השידור רוצה ואיו לה שום עמדה בעניו זה בכלל, למנוע מגופים אחרים

לשדר לחוץ-לארץ. אם ממשלת ישראל תמצא לנחוץ להעמיד לרשות עוד גוף כזה או אחר

משדרים ואמצעים לשדר לחו"ל, זה לא יהיה עניינה של רשות השידור.

דרך אגב, היה זמו שהסוכנות היהודית קיימה תחנת שידור בשם "קול ציוו לגולה"

מחוץ לאחריותה של רשות השידור. נתנו להם אז כמה שירותים טכניים מסויימים,

אולפנים, אבל השידור לא היה ברשותנו משום בחינה. ממשלת ישראל וגם הסוכנות

היהודית הגיעו לכלל מסקנה שזה איננו הסידור הטוב ביותר והלכו לא בעקבות

האמריקאים שמקיימים תחנת שידור בחו"ל, אלא בעקבות האנגלים שמממנים ל-BBC אפשרות

שידור לתוץ-לארץ, ואז ה-BBC אחראי לתוכו. מה שמשרד החוץ האנגלי קובע זה מספר

השעות בכל שפה ואת כיווני השידור.

על-כל-פנים, האחריות יכולה להיות רק של רשות השידור. גם במוסדות ממלכתיים

ולאומיים שמממנים שידור לצורך מסויים, והם רצו גם לערוך אותו, אמרנו; תקימו תחנת

שידור, תעשו כל מה שברצונכם. כל זמו שאנו אחראים לשידורים, אנו קובעים.

לכו, לפי עניות-דעתי איו לאדם כלשהו ברשות השידור רשות לחתום על חוזה שיהיה

בו משום מתן נחלת שידור לאיזה שהוא גוף.

איו פירושו של דבר שאיו לנו עניו בשידורים שעוסקים בתולדות ישראל, במסורת

ישראל ובתכנים תרבותיים יהודיים. כל שידור שתכינו ותציעו לנו יתקבל בברכה

וישודר לפי אפשרויות הזמו העומד לרשותנו, וגם לפי האיזוו הכולל של השידור. אם

תרצו לקבל לפני מעשה אינפורמציה במה אנו עלולים להיות מעוניינים יותר או פחות,

כדי לא להשקיע בדבר שאחר-כך לא נמצא לו את המסגרת, תקבלו את האינפורמציה מראש גם

במישור האופרטיבי.

אינני מייצג פה עמדה נגטיביסטית דווקא. להיפך, אם אתם מכינים דברים, והם

טובים, הם יתקבלו ברצון ובשמחה. אבל נחלה? והשאלה היא עקרונית ולא כמותית.

מבחינתי אין הבדל ביו 6 שעות ל-3 שעות, או ביו שעה וחצי ל-12 שעות. נחלה של

שעות לא תוכל להינתו. אינני עורך-דין, אבל לפי דעתי איו חוק רשות השידור מרשה

לנו להעביר מסמכויותינו לזולתנו.
י' בן-פורת
מה זאת אומרת נחלה?
א' אבנר
זאת אומרת שבפועל יש כך וכך שעות שמישהו אחר קובע את תוכנן, או מכין בהן את

השידורים. את זה איננו רוצים, אבל גם איננו יכולים לעשות.

עי לנדאו;

נניח שהייתם משכירים להם זמן, או מגיעים אתם להסכם שאתם נותנים להם שעה

ביום, או בשבוע, כפל שעשיתם אז כשנתתם את האולפנים שלכם לרשות "קול ציון לגולה".

אי אבנר;

לא, לרשות "קול ציון לגולה" לא העמדנו זמן שידור שלנו.

עי לנדאו;

אשאל אותן אחרת. מדוע לא תעמידו לרשותם זמן ואמצעים טכניים, ואז האחריות

לא תהיה שלכם?

אי אבנר;

מה זאת אומרת זמן? "קול ציון לגולה" לא קיבל מאתנו זמן.

עי לנדאו;

נעזוב את "קול ציון לגולה".

אי אבנר;

אנו לא מוכרים זמן. אנו קובעים מה ייעשה בזמן השידור שלנו,

עי לנדאו;

אני לא מדבר על דברים סמנטיים. אנחנו מדברים על דברים פשוטים. יש לנו גוף

חיצוני, שאומר; יש לי תוכנית מסויימת בנושא יהדות שאני מבקש לשדר לברית-המועצות.

אי אבנר;

אם התוכנית טובה ומקובלת עלינו, נשדד אותה בשמחה.
ע' לנדאו
נניח שמכון מיל"י יציע תוכנית שנתית ויאמר; אנחנו מבקשים לשדר כל שבוע. מה

אנחנו עושים בכל שבוע מ-52 השבועות? והם יאמרו שהם מכינים את החומר, זה התוכן

וכוי. זה מה שהם מבקשים לעשות דרככם. מה תהיה תשובתכם?

אי אבנר; -

התשובה תהיה אותה תשובה שניתנת, למשל, לגורם שבא אלינו ומציע; אנחנו רוצים

לעשות דראמה על בית-ספר לילדים מחוננים באיזה שהוא מקום בארץ, ומראה לנו תוכנית,

אז יש שני שלבים. 1. אם התוכן מעניין אותנו; 2. אנחנו רוצים לראות את התוצר

המוגמר, ואם הוא לא מוצלח - לא נשדר אותו.

עי לנדאו;

זו לא אותה תשובה. גוף שעומד להכין תוכנית לשנה אחת קדימה צריך להשקיע בה

הרבה מחשבה ולערב בכך הרבה אנשים. הוא ייכנס לזה רק בשני מקרים; 1. כאשר יראה



שהגישה העקרונית היא חיובית. כלומר, שיש נכונות מצד רשות השידור לשדר תוכניות

כאלה; 2. שהוא יישב עם כמה אנשים שלכם ויראה לכם מה יש בכוונתו להגיש, ואתם

תאמרו לו מה כן או לא נראה לכם, או במה יש להכניס שינוי. נאמר שהם יגיעו אתכם

לסיכום על התוכן העקרוני והם לא יוותרו על הזכות שלכם לשמור את רשות הומו

העקרונית, רק במקום שאתם תכינו סדרה של תוכניות שהייתם עושים אותן בסגנון שלכם

וברוח שלכם, תבוא התבורה הזאת ותגיד: אלה הדברים שאנחנו מציעים - וברור שזה לא

יהיה בדיוק כמו שרשות השידור רוצה, אבל כל אחר עושה דברים לפי הסגנון ולפי הגישה
שלו. שאלתי היא
האם עמדתה של רשות השידור היא עמדה שמסרתה להציג את הטיעון

הפורמלי כפי שאתה הצגת כדי לומר להם: אני פותח לכם את הדלת, אבל באמצעותה אתם

בעצם תעלו על מוקשים וממילא לא תיכנסו בכלל פנימה; או שאתה אומר בונה פידה: זאת

הגישה שלנו, תגידו מה יש לכם, ואחר-כן נראה איך מגיעים למערכת כזו שהם יציגו את

הדברים שלהם.
אי אבנר
הטיעון אלננו פורמלי, הוא ענייני.
עי לנדאו
אם הוא ענייני, מדוע לא ישבתם עד עכשיו?
אי אבנר
איו כל הבדל עקרוני בין תוכנית אחת ובין סדרה, ומה שאמרתי על תוכנית אחת חל

גם על סדרה. זה אותו דבר. אותם שלבים, אותה גישה.

בעקרון, אם אתה שואל אותי אם אנו מעוניינים בתוכניות על ערכים יהודיים -
דותשובה היא
כן. אם מישהו יציע לנו תוכנית טובה, נקבל אותה. אם מישהו יציע לנו

סדרה טובה, גם כן נקבל אותה. אין הבדל עקרוני בין תוכנית ובין סדרה.
עי לנדאו
אז איפה זה תקוע?
אי אבנר
אם בא מישהו ואומר: תנו לנו זמן שידור קבוע ואנו נמלא אותו, התשובה היא:

לא. זח הכל.
ו' גרייבסקי
אני רוצה להוסיף שאנחנו מוגבלים בשידורים לברית-המועצות. אנחנו משדרים שש

וחצי שעות, מפוצל לאורך כל היממה. יש שידורים חוזרים, חדשות, יומנים, יהדות,

מסורת ועוד. יש איזון מאד עדין כדי לענות על ציפיות המאזינים בבריה"מ.

כשיואל בן-פורת בא אלי אני התלהבתי מהרעיון, כי חומר שהם מציעים, או יציעו,

הנחתי מראש שהוא יכול להיות יותר טוב מחומר שאנחנו מכינים. גם אנחנו מכינים

חומר על מסורת יהודית ופרשת השבוע, אבל ייתכן שזה יותר טופ.

כשהתחלנו לבדוק אם אפשר להוסיף שעת שידור, התברר שאיננו יכולים, כי אין לנו

זמן ואין לנו משדרים. לתפוס שעת שידור גם כן איננו יכולים, כי יש לנו שש וחצי

שעות שכוללות מדורים ותוכניות קבועות ואנחנו לא יכולים פתאום להרחיב את זה

ולהכניס שם שעת שידור ביום כפי שהם רצו בהתחלה.
ע' לנדאו
זח טיעון חדש.
ו' גרייבסקי
זה טיעון נוסף, עם זה, אני מוכן לקבל כל תוכנית טובה, ואני מניח שהיא

טובה, ולשדר אותה, עם קרדיט, במסגרת הזמן שעומד לרשותנו.
עי לנדאו
זה לא מה שהם מציעים. אנשי מיל"י אומרים: אנהנו מוכנים להכנס לנושא הזה

בתנאי שיקבלו אותנו כמערכת שמתחילה השבוע והיא חייבת להימשך, כתוכנית, לפחות פרק

זמן מסויים. לכן אנחנו לא מדברים על שעה אחת,

וי גרייבסקי;

כרגע זה לא ריאלי.
עי לנדאו
מבחינתכם חשוב לדעת למה זה לא ריאלי. אם אתה מודע לזה שאתם אחראים על דגל,

יש לכם זכות וטו מלאה וברורה ואתם רוצים להחיל אותה, או שאתם טוענים שאין לכם

זמן. זה לא אותו דבר.
אי אבנר
מר גרייבסקי מסתכל על זה מזווית אחרת. הוא כבר ענה לן על שאלה ששייכת לשלב

בי. נניח שסיכמנו על סדרה, והשאלה היא כמה שעות בשבוע יכולות להיות לו בשביל

סדרה כזו.
עי לנדאו
אם איו לכם זמו, איו טעם לסכם על סדרה.

אי אבנר;

יש טעם לסכם על סדרה. צריך לדעת גם מהי מסגרת האפשרויות הטכניות הפיזיות

להיקפה. זה לא שייך. זה בא אחרי שאנחנו פותרים את הבעיה העקרונית, ודובעיה

העקרונית היא זו שאני הצגתי. אם הם יבואו אלינו עם הצעות על תוכנית בודדת,

הבעיה היא גם תוכנה, היקפה ואורכה, כדי שנוכל לשבץ אותה. אם הם יתנו לנו, למשל,

תוכנית באורך שאיו לנו בלוק שידור להכניס אותה, אני אגיד להם לעשות תוכנית באורך

15 דקות, שאז יש אפשרות לשדר אותה. גם זאת בעיה שיכולה להתעורר.

אני לא פוסל סדרה, אבל אז צריך להגיד איך אנו מחלקים אותה, באיזה יחידות,

באיזה גודל ובאיזו תכיפות, והתכיפות משפיעה גם על התוכן. אני מוכו גם לקבל

סדרה. איו כל פסול בסדרה שאיו בתוכנית בודדת, ולהיפך. אני אומר שהכל פתוח. אנו

פתוחים גם לתוכניות יחידות וגם לסדרות.
עי לנדאו
אני מציע לא להציע לנו דברים נוספים על מה שכבר דחיתם.
היו"ר מי גלזר-תעסה
מונחת לפני תוכנית השידורים שאתם הצגתם, שיש בה גיווו של הסטוריה יהודית,

אנציקלופדיה יהודית, ועוד. אני אגע בנקודה שאולי תכאיב קצת למישהו, אבל אני

רוצה לדבר בגילוי לב. אני מאד חושדת שמה שמפריע, ביו השאר, אולי זה נושא

היהדות. כי בתוכנית שלפנינו יש יהדות לשמה: פרשת השבוע, תולדות בית ראשון ושני,

ידיעת הארץ, מחשבת ישראל, תולדות החסידות, תולדות יהודי רוסיה, מבוא למשנה

ותלמוד, וספרות עברית ברוסיה. הכוונה היא לשדר את זה לעולם היהודי.



אם התוכנית לא היתה מגוונת, יכול להיות שההתנגדות לה לא היתה כל-כך נחרצת.

אני מקבלת את ההתנגדות שאין נהלה לגוף זר, לא-ממלכתי, ברשות ממלכתית, אבל קשה לי

לקבל שאי-אפשר למצוא סידור נאות ותקין, שמערכת כזאת תהיה כמו אוניברסיטה משודרת

בנושא יהדות. אני חושבת שרצוי היה להגיע לזמן שידור מסויים, אבל שיהיה רצף

בנושא היהודי. אני חושבת שזה השוב מאד ליהודי ברית-המועצות, כי הקשר היחיד עם

ציון הוא דרך היהדות ולא דרך כל נושא אתר. אינני רוצה שיובן מדברי שלא צריך

לשדר להם מה נעשה בארץ, החל מחדשות, מחזות, ספורט וכוי.

אני חושבת שצריך לדבר בגילוי לב על כך שאין לתת נושא יהודי כבד כזה במגבש

כל-כך גדול. יכול להיות שיש השקפת עולם שאומרת כך. מישהו יכול לשאול: איפה כאן

הציונות? הקיבוץ? כיבוש העבודה העברית? יכול להיות שזה חד-כיווני מדי, ואז יש

לומר: זה חד-כיווני מדי, אנחנו רוצים כך וכך.

אני חושבת שגם בתנאים האלה צריך להימצא איזה שהוא סידור ולבוא לידי סיכום,

שהאחריות בסופו של דבר תהיה שלכם, אבל לשלב תכנים שבהחלט יכולים להיות מקובלים

על זרם מסויים. לכן, אני מעלה את השאלה שאולי יש כאן יותר מדי יהדות, ואני רוצה

שזה ייאמר בצורה גלויה.
א' אבנר
החד-כיווניות אינה מטרידה אותי, ולכן אינני חושב שהיא צריכה להטריד אותר.

מה זאת אומרת חד-כיווניות? אנחנו הרי לא פועלים בוואקום, אנחנו משדרים גם היום

יהדות. הם מציעים שידורים מסויימים. נניח שאנו עושים כעת שידור שהוא מקביל

בדיוק לתוכן כלשהו שהם מציעים, אז אנחנו יכולים להפסיק אותו ולעשות שידור אחר

בנושא שאצלם הוא חסר. זה לא מטריד אותי בכלל. אנשי מיל"י מציעים דברים

.קונקרטיים, בכותרות שאנו יכולים להשתמש בהן. הם לא טוענים, וגם לא אנחנו, שזה

יהיה כל השידור. חסרים דברים. אם חסרה לנו תוכנית על טרומפלדור במערך הזה,

אנחנו נעשה אותה, ולא צריך להכתיב דווקא להם שהם יעסקו בתכנים שלא בשבילם הם

קמו.

החד-כיווניות לא מטרידה אותי. אילו היתה זאת חד-כיווניות אנטי-ציונית, זה

היה מטריד אותי, אבל בל זמן שזה בתחום התכנים שאנחנו בעקרון משדרים, למה שזה

יטריד אותי? הם עושים מה שהם עושים ואנו נמשיך לעשות את כל השידורים שעשינו עד

עכשיו. להיפך, אם יתנו לנו שידורים בתכנים מסויימים ועל-ידי זה ישחררו לנו

משאבים, נוכל להעמיק במשאבים האלה את הטיפול בתכנים נוספים.

אפשר להציע לנו תוכניות יחידות ואפשר להציע לנו סדרות. ברגע שאנו מסכימים

בעקרון על תוכנית, או על סדרה, צריך לדבר בצורה תכליתית על המסגרת, על ההיקף,

האם לעשות שלושה שידורים במסגרת של חצי שעה, או ששה שידורים של רבע שעה, וכן

הלאה. זאת שאלה טכנית שצריכה להידון גם בהקשר של התכנים, ומה מתאים יותר לשידור

קצר. אוניברסיטה משודרת זו רק כותרת, כי רוכוונה היא לתת תוכניות השכלה בתחום

היהודי, שהן בהחלט דרושות ליהודי בריה"מ, מפני שאין להם אפשרויות אחרות לקבל

אותך.
י' ארצי
אני מבחין בין הוויכוח הענייני לבין הוויכוח המסגרתי. "קול ישראל" פועל

לפי חוק רשות השידור, שפעם עסקתי בו. אני נמנה על אלה שמאד היו רוצים לתקן אותו

ולשנות אותו, אבל בינתיים איו בדרך שינויים ותיקונים.

חוק רשות השידור קובע מונופולין ממלכתי על שידורי הראדיו והטלוויזיה. אני

חושב שכל עוד החוק הזה לא שונה, אנחנו צריכים לקחת את העניין הזה כנקודת מוצא.

לכך, אינני מעלה על הדעת שיכול לבוא גוף חיצוני, ואפילו אם הוא הסוכנות היהודית,
ולהגיד
אני רוצה לשכור אצלכם כך וכך זמן כדי לשדר. עם זה, אני מבין שיכול לבוא

גוף חיצוני - גם הסוכנות היהודית וגם גופים אחרים - אשר מתוך רגישות לנושא
מסויים, יגידו
אנחנו רוצים להכנס אתכם למשא-ומתן כדי לקדם, במסגרת האיזון

הפנימי ובמסגרת חלוקת הזמן, נושא כלשהו שמאד קרוב ללבנו. "קול ישראל" צריך



במקרה זה להיות כעל הסמכות לקבוע איך הדבר הזה משודר,

למשל, אני כמאזין, אינני בטוח שהשיטה של לקחת תוכנית דידקטית ולפרוס אותה

על פני שעה בשידור הכללי ולא בטלוויזיה הלימודית היא שיטה טובה, אם אני בא

לטלוויזיה הלימודית ויודע שבשעה 10 עד 11 מלמדים אנגלית, ואני רוצה ללמוד

אנגלית, אני הולך לזה, אבל אילו מהטלוויזיה הכללית היו נותנים שעור באנגלית

בשעה 9 עד 10 במקום חדשות, הייתי מתקומם נגד הדבר הזה. זאת אומרת שלרשות השידור

יש הזכות לקבוע עדיפויות, על-פי הצרכים שלהם וגם על-פי צרכי המאזין.

לכן, כשמופיעה תוכנית דידקטית, אני יכול להעלות על הדעת שמחר. יבואו אנשי

חב"ד, והם יבואו וירצו, מתוך גישה מאד ריאליסטית, לשכור שעה או חצי שעה. אני

יודע שבאחד העתונים בארץ הם שכרו שטח ומדי פעם בפעם הם מפרסמים את פרשת השבוע

לפי גירסה שלהם,

כשלי יש נושא שאני רוצה לקדם אותו יש לי שתי אפשרויות: 1. לעשות תחנה

משלי, כפי שעשה אייבי נתן, בחוק או שלא בחוק, ואז אינני זקוק לאישורו של מישהו.

הדבר הזה מתנגש כרגע עם החוק, אבל יכול להיות שאפשר לתקן את החוק כשמדובר בנושא

הזה. 2. אני הרב אבידור הכהן, יש לי 52 תוכניות על פרשת השבוע, אבל יש לי מעבר

לפרשת השבוע עוד דברים להגיד, ואז אני אומר אותם. אני בוודאי מאודוב בתוכנית

שלי, אבל, עם זה, מישהו צריך להגיד: יכול להיות שהענין של תולדות החסידות, או

ספרות עברית ברוסית הם פחות חשובים מאשר תולדות ההתישבות ביהודה ובשומרון, ואז

מישהו חייב לקבוע מה עדיף על מה.

אגב, הייתי רוצה שנדון פעם בנושא השידורים לחוץ-לארץ, כי אני חושב

שהשידורים האלה לא קבלו את המעמד הראוי להם. אנחנו צריכים לחשוב על משהו כמו

הOVER SEAS BBC-, לתת סטטוס מיוחד לשידורים המיועדים לעולם היהודי בחו"ל.

אני מקבל את עמדת אנשי רשות השידור ואין לי כל ספק שאינני יבול למכור זמן

ואת המשדרים שלי, ותהא זו התוכנית החיובית ביותר, כי מחר יבואו בדרישות כאלה

אחרים אשר התוכנית שלהם היא חיובית יותר, ואנחנו בכל-זאת חיים בחברה פלורליסטית

ואז נצטרף, על-סמך התקדים הזה, לאפשר גם להם לשדר ואנחנו יוצרים אנדרלמוסיה.

עם זה, אני מבין שאם יש גוף שרוצה להרחיב תוכניות, ויש לו היכולת לעשות את

זה, אנשי מדע וכוי, ואולי התוכניות האלה אינן משודרות במשבצות אחרות של רשות

השידור, בהחלט צריף לפתוח במשא-ומתן ענייני כדי לאפשר את הסידורים. מהחומר

שנמסר לנו אני מבין שבראש החוג עומד פרופ' אורבך ונשיא המדינה תומך בזה, ונדמה

לי שהגורמים האלה לבד הם ערובה לכף שהמשא-ומתן יהיה הוגן ולא יוכלו לפסול את זה

על הסף.

לסיכום, כל עוד אין שינוי בחוק רשות השידור, יש לפנות למיל"י ולבקש מהם

להכנס למשא-ומתן, אולי במסגרת של ועדה מעורבת שיהיה בה גם צד שלישי, כיצד לתגבר

את התוכניות של "אידישקייט" לברית-המועצות, כאשר מצד אחד יש לנו התוכניות

הקיימות ומצד שני מיל"י מפיק תוכניות נוספות בשיתוף-פעולה עם "קול ישראל". אם

אפשר לשדר את רותוכניות האלה בשעה מיוחדת, או כתוכנית מיוחדת - כפי שיו"ר הוועדה

הזכירה את האוניברסיטה העממית המשודרת, או בצורה אחרת - זה נתון לקביעה. מכל

מקום, אינני מעלה על הדעת שגוף חיצוני מביא את החומר שהוא הכין ואומר: כזה ראה

וקדש, אני צריך לזה 60 דקות ו"קול ישראל נותן" את הזמן הזה. אני חושב שזה לא

ממלכתי, זה לא עולה בקנה אחד עם החוק, וזה גם לא עולה בקנה אחד עם הנסיון שיש

לרשות השידור, על אף הבקורות שאנחנו יכולים להשמיע לגביהם. זה גם לא עולה בקנה

אחד עם העדיפויות שקיימות.
ו' גרייבסקי
בשלב זח, בדרג אופרטיבי אני בהחלט מוכן לקבל מספר תוכניות "פיילוט", כדי

קודם-כל להתחיל. אם לא נתחיל, לא נגיע לשום דבר. הם רוצים תוכנית של חצי שעה
ואני אגיד להם
לא, רק 15 דקות. כי אנחנו משדרים בג'נינג, ובג'נינג יש הפרעות

קשות בשידורים, ולפי נסיוננו איש לא יכול לפרגן חצי שעה, ואז הכסף זרוק. על זה

אנחנו נדון.



יש לנו מסגרות קבועות. ביום חמישי בשעה 4 אנחנו משדרים פרשת השבוע, ביום

ששי - חגים ומועדים, וכו'.

אני מוכן להתחיל, אני יוצא מתוף חנחה שהתוכניות טובות. כרגע אינני יודע

אם נשדר תוכנית אחת בשבוע, בחודש, או חמש תוכניות בחודש. אני צריך לשמוע את

התוכניות. אנחנו לא נגד התוכניות האלה.

עי לנדאו;

קודם-כל אני שמח לשמוע שאתם לא נגד.

מר בן-פורת, לי חשוב שנקבל תשובה באופן עקרוני ואני לא הולר לכיוון, שנדמה

לי שאיו מה לדבר עליו. לא מדובר פה בתוכנית אחת, שתים או שלוש. פה מדובר על

סדרה, על קוונסים גדולים. אם יש מצדכם נכונות עקרונית לשבת עם אנשי "קול ישראל"

לבדוק מה הם הדברים שלכם יש עניו להבהיר, ואם להם יש נכונות עקרונית לקבל את

המסגרת הזאת, כאשר חשוב לא לבדוק את התכנים עצמם, אלא איר הדברים האלה משתלבים

פיזית במערכת השידורים שלכם.

הדבר השני שחשוב לי לדעת הוא אם אתם מייצגים את העמדה רק של "קול ישראל",

או אתם גם מבמאים כך את עמדת לשכת הקשר.
אי אבנר
איו לנו שום סמכות לדבר בשם לשכת הקשר.
י' בן-פורת
אני מוכן לקבל את עצתך ולשבת עם אנשי "קול, ישראל".

אני רוצה להגיב על כמה דברים שנאמרו כאו. ראשית, מעולם לא בקשנו נחלה.

אני מכיר את חוק רשות השידור מתפקידי כדובר צה"ל בעבר. כשנפגשתי עם גדעון
לב-ארי, הוא אמר לי
קודם-כל אנחנו עושים. אחר-כך נדבר.

מר אבנר, אתה אומר שאתם קודם-כל בעד, ואחר-כך נתמקח איך ומה. יש מאסה

קריטית מינימלית, שלפי דעתי אם לא נשדר שלוש שעות בשבוע, לא יהיה לזה כל ערך.

פעם חלמנו לשדר שעתיים ביום, אחר-כך ירדנו לשעה אחת ביום, וכעת אנחנו יורדים

לחצי שעה ביום - שלוש שעות בשבוע. את החומר חזה מקליטים קריינים של "קול ישראל"

לרוסיה באולפן של גלי צה"ל. כלומר, זה נעשה מקצועי לחלוטיו, ובשכר. הכותבים הם

כולם פרופסורים או רבנים.

למה אנחנו לא רוצים לשדר על ההתישבות ביהודה ובשומרון? כי אנחנו רוצים

שלק.ג.ב. לא תהיה עילה להיאחז בתכנים כאלה. על-כן, אני מוכן לקבל את הצעתו של

מר גרייבסקי על "פיילוט", וגם את ההצעה בענין 15 דקות. אני גם מוכן שרשות

השידור תהיה הבודק, עם סמכות הוטו לגבי התכנים, כי אני חושב שהתכנים עומדים

בבקורת מדעית.

העניו הזה נגרר כבר שנה והיהודים האמריקאים האלה יאבדו את הלהט שלהם לפעול.

כיום מממו את זה איש אחד מכיסו, וכאשר זה יתחיל לצאת לאוויר הם מתכוננים לעשות

מגבית באמריקה ולאסוף הרבה כסף. יש לחם רעיוו נוסף לעתיד, כשהם אומרים: אם יהיו

לנו שידורים כתובים, אנחנו נתרגם אותם לספרדית, לפורטוגזית, לאנגלית, ואולי גם

לעברית, ואנחנו מתכוונים להעביר את זה בכתובים גם לשאר יהדות הגולה באמריקה

הלאטינית.
א' אבנר
לא הייתי ממליץ על זה.
י' בן-פורת
יש עוד משהו. קצין שלי לשעבר עושה עבור חברת "בזק" את "קול אמריקה" בערבה,

הוא שאל אותי מתי אני מתחיל לשדר, ועניתי לו שעוד חזון למועד. והוא אמר: בבוא

הזמן, אט לא נסתדר עם בני ישראל, נלך לגויים.

אי אבנר;

בעניו זה אין לי בבלל עמדה. זה ביניבם לבין ממשלת ישראל.

עי לנדאו;

אני מציע שאתם תתכנסו ותקבעו ביניכם כל מה שקשור בלוח הזמנים. אנחנו נקבע

מועד נוסף לדיון בוועדה, ואני מבקש ששני הצדדים יבואו אליו. אני רוצה להוסיף

שאם במהלך הדברים האלה נבקש דברים נוספים שקשורים לזה, נודיע לכם.

יי ארצי;

אני חושב שהסיכום הזה לשבת יחד ולנסות לגבש תוכנית הוא הסיכום המעשי ביותר

שיכול לפתור את הבעיות החוקיות והענייניות.
י' בן-פורת
אני מבקש שתדברו גם עם מר בר-טוב.

עי לנדאו;

אנחנו נדבר גם עם מר בר-סוב. אני יכול לומר לך גם מהי הרותרשמות שלי. אני

מתקשה לראות סיבה כלשהי שבגללה שידורים כאלה לא יהיו. הבעייה היא רק לראות אם

יש איזה שהוא נסתר, שאנחנו לא יודעים עליו כרגע, ושבגללו כל התמונה הזאת תשתנה

פתאום. אנחנו נפנה גם למר בר-טוב ואולי גם לאנשי הסוכנות.
אי אבנר
אינני מעלה על הדעת שאיזה שהוא גוף לא ירשה לנו לקחת תוכניות קונקרטיות

שנראות לנו. אינני רואה גם את הוועד המנהל של רשות השידור מסכים למה שקראתי

קודם נחלה.

עי לנדאו;

אני מציע שאת הוויכוח הזה נמשיך בהזדמנות אחרת. הישיבה הבאה תתקיים בעוד

שלושה שבועות.
י' ארצי
אני מבקש לקיים דיון על מכלול השידורים לחוץ-לארץ ב"קול ציון לגולה".
היו"ר מ' גלזר-תעסה
תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 13.00

קוד המקור של הנתונים