הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 65

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, י' באייר התשמ"ו - 19.5.86 - בשעה 12.00

נכחו;

מי גלזר-תעסה - יו"ר

יי ארצי

די בן-מאיר

פי גולדשטיין

עי לנדאו

מוזמנים; מי שמיר - מנכ"ל המשרד לקליטת העליה

צי צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

בי לוינזון - סגן מנהל האגף להכשרה ולפיתוח כוח-אדם,

משרד העבודה והרווחה

מי שמעון - יועץ שר העבודה והרווחה, מטפל בעולים

מאתיופיה

יי אברג'יל - מנהל מחי התעסוקה, משרד הקליטה

אי מנסבר - ראש מינהל הסטודנטים, " "

מטפל בפרוייקט מיוחד של צעירים אתיופים

יי בלום - סגן מנהל מחי התעסוקה, משרד הקליטה

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה; עי הירשפלד

סדר-היום; הכשרה מקצועית לעולים בכלל ולעולים מאתיופיה בפרט;

מצב האבטלה בקרב העולים.



הכשרה מקצועית לעולים בכלל ולעולים מאתיופיה בפרט; מצב האבטלה בקרב העולים

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה ומקדמת את כל הנוכחים בברכה. בישיבה זו אנחנו פותחים

את מושב הקיץ של הכנסת, ואני חושבת שאנחנו פותחים אותו בנושא שהוא חשוב לכולנו.

נמצאים אתנו מר מאיר שמיר, מנכ"ל המשרד לקליטת העלית, ומר צבי צילקר, מנכ"ל משרד

העבודה והרווחה, ואני רוצה להביע בזה צער וניחומים על פטירת אביו.

התקשורת, הכתובה והמשודרת, עטקה בימים האחרונים הרבה מאד בנושא גורלו של

העם היהודי. במסגרת הוועדה לא נדון הפעם בגורלו של העם היהודי, שפוחת והולך

בצורה שלרעתי צריכה להדריך את מנוחתנו. במסגרת הדיון היום אנחנו רוצים לדון

באלה שכבר מצויים אצלנו. לא נדבר היום על טמיעה, התבוללות, ולא על שמר

תרבותי-רוחני בברית-המועצות, אלא נתרכז בנושא שמופיע בהזמנה שקבלתם, במה שנעשה

במדינת ישראל.

פי גולדשטיין;

לא נדון גם ביחסים בין משרד הקליטה לבין הסוכנות היהודית.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אם כולנו מקבלים את הנחת היסוד שמדינת ישראל היא מדינתו של כל העם היהודי

וממשלת ישראל אחראית לגורל העם היהודי, הרי שבראש ובראשונה נדון בממשלת ישראל,

במדינת ישראל, בוועדות ובכל משרדי הממשלה, מהי הפעילות לגבי היהודים שעלו או

שהועלו ונמצאים בינינו.

אינני צריכה להרבות במלים. אם נסתכל בדו"ח מבקר המדינה - וברור שאיננו

מסתמכים רק עליו - המצב זועק לשיפורים. ברור שבכל מערכת גדולה שעובדת ומבצעת,

יש בוודאי חריקות וקלקולים, אבל אנחנו רוצים לעמוד כאן על דברים שאולי לא היו

צריכים להיות, ולבטח יש למנוע אותם להבא.

חבר-הכנסת גולדשטיין העיר בקריאת-ביניים על התיאום בין משרדי הממשלה.

אנחנו לא מדברים על התיאום הבין-אנושי, שאני בטוחה שהוא קיים, ועובדה שיש כאן

שילוב נפלא. אני מדברת על הפעילות שלפעמים גורמת לטפח-נפש מיותר, שבא על-חשבון

הנצרך שתלוי במשרדים.

ו

לפני שנעבור לנושא שעומד על סדר-היום, הייתי רוצה לשמוע ממר שמיר דיווח מאד

ממצה וקצר על השביתה שמתקיימת היום ליד משרד הקליטה בבאר-שבע. מהי עמדת משרד

הקליטה והאם היא כפי שקראנו בעתונים? אני חושבת שהתשובה היתה אולי הגיונית

ומעשית, אבל מאד בוטה. אני לוקחת בחשבון שזו תקשורת ולפעמים, בהעברה מצנור

לצנור, הדברים הם לא כפי שבאו מהשיבר המרכזי, ואנחנו מכירים את זה. לכן, אשמת

מאד לשמוע הבהרות ממר שמיר.

מי שמיר;

באילת שוכנו 23 משפחות אתיופיות בדיור קבע, חלקן בחודש דצמבר 1984 וחלקן

בחודש ינואר 1985. הן שוכנו בדירות הטובות ביותר שמצויות באילת. היה לנו ויכוח

נוקב עם ראש עיריית אילת, כי הוא טען שהדירות האלה הן רזרבה יחידה למשיכת אנשים

טובים לאילת.

מה גודל הדירות?

מי שמיר;

???????, 4 חדרים עם מזגנים. בתיווכו של מר אשר וינר סוכם בסופו של דבר



שבית אחד בן 32 דירות תקבל אילת למשיכת אנשים, ובית אחד יינתן לאתיופים. מרגע

זה עיריית אילת והציבור באילת התארגנו כדי לסייע לאתיופים. עלי לציין שמלבד ראש

עיריית עפולה, עובדיה עלי, ראש עיריית אילת ואילת עצמה היא השניה שגילתה נכונות

והתייחסות לקלוט אתיופים.

באילת יש 8 משפחות, שהן מרוצות, וקבעו להשאר קבע באילת. 7 משפחות מוכנות

להשאר באילת, אבל יש להן בעייה של ריחוק מקרובים, והסיכום בינינו הוא שבעוד שנה

נבחון סופית את מצבם. אם מישהו מהם ירצה לעזוב את אילת, אנחנו נאפשר להם זאת.

קבוצה של 9 משפחות, המונה 53 נפשות, שובתת ועומדת על כך שהיא תועבר מאילת

לאלתר ובלי שום תנאים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מה הן הסיבות?

מי שמיר;

הם לא רוצים להשאר באילת, מפני שהם לא רוצים להיות מועסקים בענף המלונאות,

שבאילת הוא מודגש אולי יותר מאשר בכל מקום אחר. שנית, הם לא רוצים את האקלים של

אילת.

פי גולדשטיין;

אני מבין שהם באים מאקלים כמעט זהה. מדוע הרגישות שלהם לאקלים של אילת?

מי שמיר;

אני אומר מה הן חייבות שהם נתנו לנו, ועובדה היא שהם לא מוכנים לפשרה

כלשהי, וגם לא להצעה שנתייחס אליהם לאחר שנפנה ממרכזי קליטה אנסים שהגיעו 3-2

שנים לפני-כן והם עדיין גרים בקרוואן ולא בדירות לוקסוס בגודל 96 מי.

במסגרת נסיונות ההידברות, שעדיין נמשכים, הצענו להם, כוויתור כלשהו, שאנחנו

מוכנים לדון אתם על כך עם תום שנת הלימודים, כדי לא לטלטל את הילדים. אין כל

נוסחה שהם מוכנים לקבל, אלא מיד ועכשיו, עד כדי כר שהם לא רוצים לחזור לאילת.

אין לנו קושי מיוחד להבטיח להם שיכון, אפילו לאלתר. עם זה, אנחנו מתלבטים

מהסיבה שאנחנו לא צריכים לוותר בנסיכות של לחץ, אילוצים וניצול כלי התקשורת,

מכיוון שיש מאות משפחות שקודמות להם מכל בחינה שהיא, הן מבחינת משך הזמן שהם

נמצאים במקום ארעי והן מבחינת התנאים שבהם הם נמצאים; שלא לדבר על כך שהשיכון

שלהם הוא שיכון לכל דבר. לכן אנחנו עדיין מנהלים אתם משא-ומתן כדי לא ליצור

תקדים. אנחנו בוודאי יכולים לתת סידור ל-9 משפחות ולרדת מהכותרות, אבל אם המסר

הזה יתפרש בצורה לא נכונה ויאמצו אותו עשרות או מאות משפחות, נעמוד במצב שלא

נוכל לתת את הפתרונות והרעש התקשורתי יהיה בהתאם.

אני מצטער אם מצטטים את דברי מישהו בעתון נכון או לא נכון. במשר 10 ימים

נפגשנו 5 פעמים עם אנשים מהעדה והכל נגמר בדבר אחד. ייתכן שיש סיבה לגישה

ולהתנהגות של האנשים, ואנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה. זה המצב.

היות והעניין הזה לא נכלל בסדר-היום שלנו, אני מרשה לעצמי לא לפתוח בו

דיון. אני רוצה לסכם, ואני חושבת שזה יהיה על דעת רוב החברים. כפי שמר שמיר

אמר, אני חושבת שיש ללמוד את הבעייה, אבל לשקול במקרה זה את הכניעה ואת הציות

לבקשה שלהם. משרד הקליטה אומר להם להמתין עד תום שנת הלימודים, בעוד 3

חודשים. אני חושבת שמשרד הקליטה צריר לבחון היטב, אם הוא ייענה לבקשתם, מה זה

יגרום לשאר המשפחות המשוכנות במקום שאיננו מוצא חן בעיניהם מסיבות כל שהן.



אני מציעה שמשרד הקליטה יסביר את עמדתו לציבור באמצעות מודעות בעתובים

ו"ערב חדש" בטלוויזיה, כי לא ייתכן שיכתיבו לכל משרד מה לעשות, מה גט שנותנים

להם דירות מרווחות. נכון שהאקלים באילת קשה, אבל יש לקחת בחשבון את ההשלכות

שתהיינה לכך לגבי קליטת עולים במקומות אחרים. אני יודעת שזה מצב אנושי קשה

מאד, כי יש כאן עניין של חיי אדם והם פותרים בעיות גם בצורה אחרת. לכן צריך

ללמוד היטב את הנושא ולהיות מאד זהירים לשני הכיוונים. אני מאמינה שמשרד הקליטה

ינהג בתבונה רבה, לא רק לטווח הקצר אלא גם לטווח הארוך, ואני חושבת שכוונתי

ברורה מאד. אם משרד הקליטה אומר להם שבעוד 3 חודשים הוא יבוא לקראתם, הם צריכים

לקבל את הדין, ואם יש להם מנהיגות קשוחה, צריך להראות להם שגם במשרדים יש

מנהיגות קשוחה - אם אלה הנתונים, ואני מקבלת באמון מלא את הדיווח שמסרת לנו.

י' ארצי;

אני חושב שאנחנו צריכים להמליץ בפני משרד הקליטה לבדוק את ההשלכות לגבי כלל

הקליטה, קודם-כל של עולי אתיופיה ואחר-כך של האחרים. אני הבנתי שהיתה בעיה דתית

על עניין מאד עקרוני, אבל אם אתה נכנע לשביתה על עניין שוטף של מה בכך, בייחוד

במנטאליות מסויימת, הדבר הזה יכול ליהפך לנשק עם שמוש חוזר. לכן העניין הזה

טעון בדיקה, גם כדי לראות מה התהודה של העניין גם אצל אחרים, כדי לא לקבל החלטה

מתוך קלות-דעת.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני חושבת שאנחנו מבינים זה את זו.

עי לנדאו;

אולי זו תישמע הערה רעת-לב, אבל היא לא כזאת. אני מוכרח להזכיר למשרד

הקליטה את העובדה שהמשדד בשעתו היה מעורב בעידוד שביתות של העולים והם התרגלו

ללמוד שתחת שביתות במדינת ישראל הרשויות נכנעות או נסוגות, בתחומים אחרים,

ועכשיו קשה לתקן את המעוות הזה. אם נחוצה מידה של תקיפות כדי למנוע הידרדרות

נוספת שעלולה לפרוץ במקומות אחרים, בוודאי צריך להתעקש. אבל באותה מידה צריך

לקחת ברצינות את העובדה שאם רשויות ממלכתיות אחרות עומדות מול אחרים בנושאים

חשובים, למשל הנושא מיהו יהודי שבו היה מאבק כל השנה, אז אחרי שמתקבל סיכום אצל

ראש הממשלה ואצל הרבנים הראשיים, אי-אפשר יותר ששר בישראל יפנה לשובתים בזמן

השביתה שלהם נגד הרשויות האלה. אני מבקש שבדיונים פנימיים תצדפו גם את ההערה

הזאת.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מציעה לא לפתוח דיון בנושא הזה. מר שמיר, אני חושבת שאתה היית נוכח

בישיבה שבה אמרתי שהעניין לא ייפתר בשביתה מול הרבנות. אותה פתחה פתח לשביתות

נוספות ואנחנו עוד נשלם את דומחיד. אבל אני חושבת שמר שמיר הבין את רוח הדברים.

יש לראות את ההשלכות להבא ולנהוג בתבונה רבה, גם אם זה לא ימצא חן בעיני מישהו

אחר.

נחזור לנושא שעומד על סדר-היום. הכשרה מקצועית ותעסוקה לעולים היא אחת

הבעיות הקשות, במקביל לדיור. בתחילת דברי אמרתי שהוועדה לא היתה זקוקה לדו"ח

מבקר המדינה. מגיעים אלינו מכתבים רבים מעולים חדשים, שמתחלקים לשנים; אנשים

מוכשרים וכשירים, ומשרד הקליטה עושה נכון בכך שהוא עוזר למוסד לממן את תעסוקת

העולה בשנה הראשונה, והאדם הזה באמת משתלב ומרגיש טוב מאד באותו מקום, וכעבור

שנה אומרים לו; אנחנו לא מקבלים יותר סיוע, אין לנו תקן, ולכן אתה צריך לפנות את

מקומך. זאת שאלה קשה מאד, איך אותו עולה ימצא תעסוקה לאחר העיסוק שהיה לו באותו

מקום.



אני רוצה לשמוע אם יש תיאום בין משרד העבודה לבין משרד הקליטה בקשר לאותם

אנשים שנקלטים במוסד למשר שנה על-חשבון משרד הקליטה.

נושא שני הוא ההכשרה המקצועית ודו"ח מבקר המדינה כותב דברים קשים מאד על כך

בקשר לאתיופים. בעמוד 702 כותב המבקר שהאנשים שעסקו בהכשרה מקצועית לא היו

מספיק מיומנים כרי לתת את ההכשרה המקצועית. אם האיש אינו מיומן, איר הוא יכול

לתת הכשרה מקצועית? אם מדובר בחוטי חשמל, למשל, הוא יכול לגרום לאסון. שאלתי היא

איר הגענו למצב כזה שאנשים בלתי מיומנים יכשירו אנשים שמבהינה זו הם טבולה רזה?

במעלה-ארומים הפסיקו את לימור העברית ושלחו אותם להכשרה מקצועית. כשהוא לא

מבין עברית, איר שולחים אותו להכשרה מקצועית? בלי שפה ובלי כישורים מתאימים הם

נתלשו ממעלה-אדומים, ואולי זה קרה גם במקומות אחרים.

דבר נוסף. ברור לנו שהמעמסה של הכשרה מקצועית באה גם מתור הפזורה שלהם,

שרבים מאד מהם נמצאים בעיירות פיתוח ואולי הכלים לא היו מספיק זמינים לנושא הזה.

בנושא האבטלה אני רוצה לקרוא לפניכם מתור דו"ח של ההסתדרות: "מהסקר מתברר

כי 32% מבין העולים בגילים 18 - 60 שעלו בשנים 1986-1984 מובטלים, או שאינם

עובדים (לומדים). מהם 24% מובטלים ו-8% לומדים. האבטלה החריפה מורגשת בערים

כעפולה - 64%". לפני הפגרה שוחחתי עם עובריה עלי והוא קבל על כמה דברים,

שירועים לכם, כי אתם עומדים בקשר. "בבאר-שבע האבטלה היא 47%. כפר-סבא - 40%,

ובערי מרכז הארץ האבטלה שולית". כלומר, יש כאן סיווג גיאוגרפי.

"הסקר כלל 16 ערים בהן מתרכזת רוב אוכלוסיית העולים החדשים. העולים החדשים

הם רומגזר הנפגע ביותר מאבטלה, פי 4 עד 5 פעמים מהממוצע בכלל האוכלוסיה".

היות ואנחנו רוצים לשמוע מכם הסברים, אני מציעה שמר שמיר יפתח בדברים

הנוגעים לו, אהריו מר צילקר, ואחר-כך שאר החברים. בגמר הדיווח נשמע את שאלותיהם

של חברי הוועדה.

מי שמיר;

אנחנו נדהמנו מממצאי הסקר של ההסתדרות. וידאנו את אופן איסוף הנתונים

וייחוסם, ונוכחנו שאין בו אלמנט של אמינות שראוי להתייחסות. אני נושא במלוא

האחריות לרברים שאני אומר. זו היתה שליפה שאין לה כל בסיס והובטח לנו שנקבל

הבהרה מתאימה.

אתה יכול לעשות השוואה עם הממצאים שלר כרי שנראה מהי הפרופורציה?

הם לקחו, למשל, אנשים שנמצאים בקורסים וסיווגו אותם כמחוסרי עבורה. 31%

מכוח העכורה של האתיופים נמצאים כעת בקורסים. אם נוסיף את המספר הזה למספר

מחוסרי העבודה, הרי יש לפניכם ממצאי הסקר, או דברים דומים להם.

כדי להיות תמציתי אומר כר. כל עולי אתיופיה, מלבד 10 חודשי אולפן ללימוד

עברית, קבלו 3 תודשים של הכשרה טרום-מקצועית.

מה זה?

אלה היסודות הראשונים של הכרת הדברים דובסיסיים ביותר. 2. הרוב המכריע ©ל



עולי אתיופיה קבלו שלב נוסף של טרום הכשרה מקצועית, שאנחנו קוראים לו שלב ב',

מלבד 20% מכוח העבודה שהגיעו לכך מבחינת הסדר, במקביל להעברתם למקום מגורי הקבע

שלהם.

3. כל עולי אתיופיה שהגיעו עד למבצע משה, וחלק קטן מאלה שהגיעו במבצע משה,

שהיו מתאימים לכך, קבלו קורס בסיסי בהכשרה מקצועית.

4. בכל המקומות של מגורי קבע, לאחר שהם עוזבים את מסגרות המעבר, יצרנו,

בשיתוף עם משרד החינוך, כתות ערב ללימוד עברית. אגב, זה כולל גם את

מעלה-אדומים. נכון שאיננו ממשיכים בלימוד עברית במקום עבודה, וזוהי הנקודה

המרכזית. במעלה-אדומים לא היתה הפסקה בין עזיבת האולפן ללימוד עברית ובין

המשכיות הלימוד בכתות ערב. נוסף לכך, באותם מקומות שבהם יש הכשרה פנים-מפעלית,

ולא רק בהם, יש כתות לימוד במסגרת שעת עבודה - שעה על-חשבון המעביד ושעה

על-חשבון התלמיד.

יש לנו הערכה לגבי האפקטיביות של ההשקעה העצומה במסלול הלימודים שתיארתי.

אנשי משרד העבודה והרווחה ודאי יאמרו את שלהם. מעט מאד הייתי מייחס לחוסר

כישורים של המערכת ושל המדריכים להדריך את העולים בשלבים הראשונים. היות ובמידה

מסויימת היה איזה שהוא "בוס" בהיקף ובקצב העליה, מטבע הדברים לא הכל היה מוכן

מראש וממוסר מא' עד ת'. אבל בסופו של דבר, אם יש, ויש השגות לגבי כושר הקליטה,

כושר הלימוד, ההתמדה בלימודים וההישגיות, למען הצדק הייתי מפנה את הדברים גם

לגבי יכולתם של העולים לעשות ולהדביק את השינוי הגדול שהם נדרשים לו.

כתוצאה מהממצא הזה, ובעיקר בגלל הצורך לאחר שנה - שנה וחצי של לימודים ושל

בטלה של אחדים, ליצור מצב של פרורוקטיביות, והצורך להשתכר כדי להתקיים ולצעוד את

הצעדים העצמאיים הראשונים על-ידי העברתם לשיכון קבע, היינו צריכים, על-סמך

המלצות של מומחים, לשנות במידה מסויימת את הסדר ולגרום לכך שאנשים ייצאו לעבודה,

ילמדו כמה שהם יכולים תוך כדי עבודה, יעשו סטאג' בעבודה במשך כמה חודשים

ולאחר-מכן כל מי שיהיה מסוגל וראוי לכך, מבלי שיאבד את זכותו, יוכל לקבל את

הסיוע, את השירות ואת המימון להכשרה מקצועית. כי אחרת - ולא מעט אנשי ציבור

העירו לנו על זה - היינו מגיעים לכך ש-3 או 4 שנים לאחר עלייתם ארצה הם לא עבדו

אפילו יום אחד. הם קבלו את זה בצורה שונה לגמרי מכפי שכולנו התכוונו,

והיינו נמצאים במצב שאנשים לא היו יודעים מה זה יום עבודה או שעת עבודה. גרוע

מזה, היות ותנאי הקיום הם מצומצמים ביותר, לא יכולנו להגיע למצב שמשפחה אחת

תתפקד כלכלית.

אני דיווחתי לוועדה שהשינוי הזה היה כרוך גם במעבר לדיור קבע וגם בשינוי

משמעותי מאד לגבי דמי הקיום, או דמי הבטחת הכנסה, או דמי השלמת הכנסה, עד לרמה

שכל משפחה ממוצעת של 4 עד 5 נפשות תגיע ל-600 - 650 שקל, סכום שמאפשר למשפחה

לתפקד כלכלית כראוי, בנוסף לדיור ולציוד שנתנו לה.

איננו אומרים שזאת הצלחה, אבל יש לנו הרגשה ששינינו כיוון. ואם דברי לא

שכנעו אתכם, אני מבקש לשכנע אתכם בכמה מספרים. בסך הכל יש 4,875 איש בגיל

העבודה. יש כ-5,000 בגיל בית-ספר - עד גיל 14; כ-2,000 בגילאים 14 עד 18

בעלית-הנוער; כ-1,000 בוגרים גילאי 18 - 26 במסלול מיוחד, והיתר קשישים.

מתוך 4,900 - 800 אנשים בגיל העבודה נמצאים מעבר לתקופת הזכאות של 4 שנים.

אלה הם הוותיקים שבין האתיופים והם לא נכנסים למיפקד הזה. פירוש הדבר שאנחנו

עוסקים בכוח עבודה של 4,100 איש.

1,000 צעירים בני 18 עד 26 נמצאים במסלול ייחודי להכשרה מקצועית מרחיבה

במיוחד. מתוכם, קרוב ל-200 סטודנטים במוסדות להשכלה גבוה וכ-800 במסגרות של

הכשרה מקצועית, בקשת רחבה של מקצועות. אגב, כשאנחנו מדברים על הכשרה מקצועית,

אנחנו מדברים על הכוונה. התיפעול של המסגרות האלה הוא ברוב המקרים של משרד

העבודה, וחלק במסגרת משרד החינוך.

פ' גולדשטיין;

איפה הצבא משיק לענין הזה? כי מדובר בגילאי צבא,

בעקרון, הצבא מעדיף שאנחנו נכשיר אותם ואחר-כך הם משולבים עם מקצועות

שמוכרים על-ידי הצבא.

פי גולדשטיין;

האם ידוע לך מהו מספרם של עולים מאתיופיה שנמצאים במסגרות צבאיות?

קרוב ל-100. כדי לדגהיר אומר שהיקף ההשתדלות שלנו בעניין הזה מתבסא בתקציב

שנתי של 5,400 דולר לנפש לשנה, ומדובר על שנתיים. אנחנו רואים בהם בראש

ובדאשונה את עמוד התווך של העדה לעתיד לבוא.

לאחר-מכן, 1,700 איש נמצאים בעבודה טבעית, ומתוכם - 400 בהכשרה

פנים-מפעלית. הכשרה פנים-מפעלית כשמה כן היא, אכל בין היתר זה בסיס של חוזה

בינינו ובין המעביד הן לגבי כל מרכיבי ההכשרה המקצועית על-פי הסטנדרטים של משרד

העבודה מחד, ומאידך, המשך מחוייבות להעסיק אותו, אישית, אני מעדיף את המסגרת

הזאת על פני כל מסגרת אחרת, מכיוון שהיא משלבת בתוכה גם את הלימוד ואת ההכשרה

המקצועית וגם, כמובן, את הסיכוי להיקלט בעבודה קבועה.

אגב, בשם השר ובשמי אני מזמין את הוועדה לסייר בכל המסגרות שאני מפרט.

הכשרה פנים-מפעלית היא אולי דוגמה קיצונית, אבל היא קיימת, בין היתר בדפוס

לוין-אפשטיין בבת-ים, שהוא המלה האחרונה בתחום הדפוס. מנהל המפעל מאד

שבע-רצון מהשתלבותם ומיכולתם להתקדם.

כ-500 איש נמצאים בקודסים במרכזי למידה. רוב הקורסים מופעלים על-ידי משרד

העבודה ומשתתפים בהם אלה שכבר בחרו את האופציה להשתלם במקצוע.

לתאריך 1 במאי יש מקרב סך-הכל כוח העבודה בפועל 300 מובטלים. הנתון האחרון

הוא ש-870 אינם עובדים, הם מוגבלים זמנית ולצמיתות, מכיוון שלקחנו לצורך הדיווח

הזה את גיל העבודה, ואין להשוות בין ישיש אתיופי בן 60 לבין מה שמקובל אצלנו כוח

עבודה בגיל 60.

ו

זאת-אומרת שבאתו זים אתה מגיע כמעט ל-30%.

מי שמיר;

אני מיד אתן את האתוזים. זה כולל, כמובל, את כל הנשים מתוך כוח העבודה.

כידוע, יש בעייה מיוחדת של ראשי משפחות חד-הוריות שמקבלים טיפול סוציאלי. נעשים

מאמצים להוציא אותם לעבודה ולמצוא סידור לילדים.

לסיכום הנ נתונים האלה, מתוך כוח העבודה בפועל, שמגיע ל-4,100 נפשות, 25%

נמצאים במסגרת מינהל הסטודנטים ארוכת-טווח של הכשרה מקצועית. 7.3% נמצאים

בקורסים מקצועיים. פירוש הדבר ש-33% נמצאים בלימודים פרופר. 41% עובדים עבודה

טבעית, ומתוכם בהכשרה פנים-מפעלית.

י' ארצי;

מה זה עבודה טבעית?

הכוונה לאלה שנכנסו לעבודה ללא תיווך. זה האקטיב של המאזן. הפאסיב הוא

ש-6.3% מביניהם מובטלים.

טוב, זה הממוצע הארצי.

מי שמיר;

זה המצב. מוגבלים זמנית ולצמיתות - 20%. זאת-אומרת שאנחנו מגיעים למצב

שמתוך משפחה שבה שני מבוגרים, 1.8 נמצאים בהליך של עבורה או של הבשרה.

יי ארצי;

33% הם אצלך השקעה לטווח ארוך.

מי שמיר;

כן. להיפך, זה האיזון בין הלימודים וההשקעה שאנחנו משקיעים בענייו זה,

וביו אלה שמועסקים.

זה לגבי האתיופים. התרבזתי ברברי גם בנושא זה, מכיוון שמבקר המרינה המדינה

התייחס לזה ברו"ח האחרוו שלו. אם תמצאו לנבוו, יורם אברגייל ואמנון מנטבר יוכלו

לתת לכם היבטים מפורטים ומקצועיים יותר לגבי כל העשיה הזאת. אני, כמובו, עומר

לרשותכם בבל הנוגע לתמונה הכללית של העולים.

צי צילקר;

משרר העבורה והרווחה אמור להתמורר עם שלוש בעיות; 1) תעסוקה; 2) הכשרה

מקצועית; 3) רווחתם של העולים ובני משפחותיהם.

אני חייב להקרים ולומר שיש ויכוח רי נוקשה בינינו לביו רומשרר לקליטת העליה

בכל מה שקשור להכשרה המקצועית. זו היתה אולי הזדמנות הסטורית להאריך במשך

ההכשרה המקצועית, ואולי גם צורך משתי סיבות; 1) רמתם של העולים שהגיעו מעולם אחר

איננה הרמה שלה אנחנו מורגלים כאשר עולים מגיעים מאסיה, מאפריקה או

מארצות-הברית. בכל אופן, לא הורגלנו לקלוט אוכלוסיות כאלה. 2) בתקופה שבה יש

הערר ביקושים, יש אבטלה במשק, זה הזמן להכשיר אנשים ביסוריות ולאורך זמן, ואולי

לאפשר להם במשך הזמו לא ללכת אחר הדיור, אלא הריור לאחר מקום התעסוקה.

י

אנחנו קבלנו נתונים מוקרמים על האוכלוסיה שאמורה להגיע ובאמת האגף להכשרה

מקצועית נרתם לפעילות של הכשרה שיטתית כבר לקראת סוף שנת 1984, ואמנם בסוף 1984

הציגה היחירה, גם בפני וגם בפני השר, תוכניות לימורים בשתי רמות, שעל חלק מהו

שמענו, כולל הרמה השלישית, שהוא מסלול דו-שנתי שמתבצע היום.

בגלל הייחוריות והמורכבות של האוכלוסיה הוחלט להקים באגף צוות מקצועי בעל

תפישה אינטגרטיבית והצוות הזה כלל אנשי מקצוע מכל המשררים, כולל משרר החינוך,

ונעזרנו על-ירם רבות. על בסיס השיקולים האלה גם נבנתה סררה של תוכניות לימורים

שניזונה מהמורכבות הייתורית של האוכלוסיה הנרונה. התוכנית הזאת היתה אמורה

להתמורר עם כלל הבעיות שציינתי קורם לכו.

גם בתחום המקצועי נבנה מערך לימודי ייחודי, וגם הוא אמור היה לענות על

הבעיות. הכוונה היתה להכשיר את העולים האלה בשלושה שלבים. שלב ראשוו - מפגש עם

חומרים מגוונים, מוכרים ובלתי-מוכרים, אמנויות שמושיות. הכוונה היתה לגלות

אנשים בעלי כשרונות אשר יעסקו בתכשיטנות, ציור, קרמיקה, עץ ואריגה, וסדנה

רב-תכליתית שתוכל לסייע לאנשים לקבל הכשרה מקצועית בנושאים כמו מסגרות, עץ,

חשמל - כל אותו מגוון של מקצועות שאנחנו מכירים והשוק דורש פועלים.



יישום התוכניות היה על בסיס של הצוות הרב-מקצועי. אנחנו עידכנו את כל

המערכת עם ימי עיון במחוזות, חוזרים מתאימים בבתי-הספר ולמפקחים שלנו. גייסנו

במאמץ מיוחד יועצים חינוכיים והתכוננו לצאת לדרך.

אני רוצה לסכם את הנקודה הזאת ולומר שמעולם האגף לא היה ערוף לתוכנית של

קליטה של קבוצה חדשה כפי שהיינו נכונים הפעם. אולי זו ההזדמנות לומר שהיינו

מוכנים לקליטה בכל הרמות, בכל המחוזות ובשותפות מלאה עם כל הגורמים.

מאחר שנשאלה שאלה מה עושים בשלבים השונים, אני רוצה לתת לכם ריכוז של

נתונים על פעילות האגף בעבר, כולל תוכניות להווה ולעתיד. סך-הכל הוכשרו על-ידי

האגף במכינות א' וב' כ-1,805 עולים.

אתה מדבר עכשיו רק על האתיופים?

צי צילקר;

אני מדבר רק על עולי אתיופיה, כי עשינו מאמץ מרוכז של צוות מקצועי מגוון

כדי להכשיר אותה קבוצה.

מי שמיר;

הנתון הזה מתייחס למבצע משה. אני התייחסתי לסך הכל הנתונים.

צי צילקר;

אם נוסיף את ההכשרה ב-1985-1984, יש לנו עוד 792, ועם תחילת 1985 יש להוסיף

עוד כ-530, בסר-הכל עברו את שלב אי ובי כ-3,400 איש. שלב אי מקיף כ-150 שעות

לימוד בעיקר בחשבון, עברית, חומרים וכלים. שלב בי הוא הרבה יותר רחב ובו 592

שעות לימוד; טכנולוגיה, חשבון, בדק-בית והחזקה כללית, לימודי חברה וכדומה. שלב

גי קיים במסלול הדו-שנתי לאתיופים צעירים עד גיל 28.

התכנון לעתיד כולל הכשרה ל-615 בני נוער גילאים 15 עד 18, כ-255 צעירים

גילאים 18 - 26, וכ-2,040 מבוגרים.

ו

אני רוצה לעבור כעת לנושא הוויכוח והבקורת שיש למשרדנו עם המשרד לקליטת

העליה, ואצטט כמה מסמכים, החל מינואר 1986. מסמר ראשון הוא מ-30 בינואר 1986

ששלח סגן הממונה רומחוזי אל מנהל האגף בעניין פיזור מכינות לעולי אתיופיה. אני

רוצה לומר שהיתה פה מעורבות של כל הרמות, כולל פניות שלי למשרד הקליטה. במכתב

הנ"ל נכתב;

"בהמשך לשיחתנו מיום 24.1.86 הרינו להודיעו כי משרד הקליטה (מחי התעסוקה)

הודיעה ישירות לבתי-ספר בהם מתקיימות המכינות על מדיניות משרד הקליטה בדבר פיזור

הקבוצות מעולי אתיופיה והוצאתם לעבודה טבעית.

אורט גוליס 4 קבוצות - 60

אורט ק. גת 6 קבוצות - 90

אורט אשקלון 2 קבוצות - 30

180

במרכז הכשרה אשקלון פוזרו 14 קבוצות - בסר-הכל 210".

בהמשך יש פירוט של קבוצות אחרות שפוזרו, ובסר-הכל פוזרו קרוב ל-600 לומדים.

בצורה עדינה ביותר הייתי אומר שהדבר הזה לא היה לפי רוחנו. הוא לא תואם אתנו.



למרות שיש לנו דעה, אין לנו ויכוח עם המשרד לקליטת העליה בתחום הקליטה, כי זו

המומחיות שלו והאחריות שלו. אני חושב שמן הראוי שדעתנו בנושא הכשרה מקצועית

תישמע והיא תקבע, משום שאנחנו עוסקים בהכשרה של עם שלם. אנחנו עוסקים היום

בהכשרה של קרוב ל-100,000 איש בכל הרמות ובכל השפות, מיגוון של שלם עולים מכל

מיני ארצות בעולם עם בסיון של אנשים במשך עשרות שנים, ואני חושב שכדאי שדעתנו

תישמע בנושא הזה.

מה פירוש פיזור המכינות? האם הכוונה היא שהאנשים בתפזורת ולא במרוכז?

צי צילקר;

לפזר פירושו להפסיק קורס ולהוציא את האנשים לעבודה.

זה למעשה סיום הקורס.

זה בעצם הפסקת התהליך.

מי שמיר;

אפשר להגיד שהם פוזרו ברחבי הארץ או שהועברו לשיכון קבע.

לסיכום הנקודה הזו: "מתברר כי על-פי הוראת משרד הקליטה במהלך חודש ינואר

1986 הופסקו 52 קורסים שהיו באמצע שלב אי. סך-הכל - 780 לומדים".

הוויכוח הוא לא רק על משך הלימודים, אלא מה יקרה באותו יום שמדינת ישראל

תעבור לצמיחה - ואני מקווה שזה יהיה מאד בקרוב - ואנשים יידרשו למקומות עבודה

בכל הארץ, כולל בדרום ובצפון שבהם יש בעיות של אבטלה, ולא במרכז שבו אין בעיות

אבטלה; באיזה רמה, לאיזה רמות ולאיזה סוגי מקצועות נוכל לשלב את אותם אנשים,

כאשר אנחנו יודעים, כפי שציין מנכ"ל משרד הקליטה, שהבעייה לא היתה בעייה של

המדריכים והמכשירים למיניהם, אלא היתה בעייה של תקשורת, הידיעות דובסיסיות שיש

לעולי אתיופיה, ואין טפק שלא רק לימוד השפה העברית וחשבון יסודי היו בעיות היסוד

שלהם. כפי שאמרתי, אלה אנשים שהגיעו מעולם אחר, היו מתקנים שהם מעולם לא ראו,

והיה צריך להקנות להם הרגלים בסיסיים ביותר.

אני רוצה לחלוק על נתון אחד לגבי המובטלים. המספר 300 לא נראה לי, מסיבה

פשוטה. דובוקר נפגשתי עם מנחם אריאב, ראש עיריית נצרת, והוא העלה בעיות לגבי

היקף האבטלה בעירו. אמרתי לו שאתמול ישבנו בוועדת מנכ"לים והמספרים ששירות

התעסוקה הציג הם נמוכים, הם לא מאיימים על נצרת. מר אריאב אמר: זו טעות, משום

ש-260 עולים מאתיופיה שאינם עובדים ומקבלים דמי קיום בנצרת מהווים איום. עניתי

לו שכל עוד הם לא יירשמו בשירות התעסוקה, אצלי הם אינם יכולים להופיע כמובטלים.

זאת-אומרת, כל עוד יש גוף שדואג לדמי הקיום שלהם, הם אינם יכולים להופיע אצלי

כמובטלים. במלים אחרות, אם נוסיף את אותם 260 איש שעומדים בפתח, ייתכן שהם לא

נרשמו; ואם נוסיף את הנתון של 150 עולים מאתיופיה שעליו מסר ראש עיריית צפת, או

קצת פחות; ואם אני אוסיף את דומספרים שעליהם דיווח ראש עיריית כרמיאל, שעדיין יש

לו כ-150 עולים מאתיופיה שאמורים לצאת בימים הקרובים ביותר לעבודה, פירוש הדבר

שאנחנו נמצא את עצמנו עם מאות רבות של עולים מאתיופיה שייתכן שהם עדיין מקבלים

דמי קיום, אבל למען האמת הם יהיו מובטלים, אם לא עכשיו, הרי שבישיבה הבאה של

ועדה נכבדה זו.



אני רוצה לסיים במספר הצעות. האגף להכשרה מקצועית והנהלת המשרד, כולל השר,

חושבים שצריך להמשיך בהשתלמות במסגרת הדו-שנתית.

כלומר שהם יוכשרו במשך שנתיים מלאות?

צי צילקר;

כמעט שנתיים מלאות, ומדובר בצעירים עד גיל 28. 2. אלה שלא עברו את השלבים

אי ובי, או עזבו באמצע, חייבים להביא אותם לידי כך שחם ימשיכו בקורסים האלה

ויעברו אותם. אלה שעברו את שלב אי ולא הגיעו לשלב בי, כבודדים צריך לאתר אותם

לאחר שפוזרו בערים שונות ולהביא אותם, אפילו כבודדים, לקורסים שלנו, אם אפשר

אפילו בקבוצות קטנות ולשלב אותם במערכת.

יש תוכנית לפיתוח מנהיגות מקצועית לבעלי השכלה תיכונית, במסגרת

הנדסאים-טכנאים, שאנחנו קוראים לה תוכנית נורדיה. התוכנית מוכנה והיינו רוצים

ליישם אותה בעתיד הקרוב ביותר על-מנת לפתח מנהיגות בקרב העולים.

ונקודה אחרונה, אנחנו מבקשים שלהבא השיקול לא יהיה פיזור אוכלוסיה לדיור של

קבע, אלא על בסיס תעסוקתי. לדוגמה, במצפה-רמון יש לנו דירות גדולות, ואין שם

בעיות חינוך, אבל יש הגירה שלילית, מפני שכל עוד אין תעסוקה, לא נוכל להחזיק

אנשים אפילו כדירות בגודל 100 מי. לכן, הפיזור צריך להיות על בסיס של תעסוקה

ולא על בסיס של יש דיור או אין דיור. אם תהיה תעסוקה, אנשים ירוויחו ובמשך הזמן

יעברו לדירות יותר גדולות ותחיה רווחה. אם הבסיס של ההבשרה לא יהיה מתאים, הם

יהיו שואבי מים וחוטבי עצים, רמת ההכנסה שלהם תמיד תהיה נמוכה, הם תמיד יעסקו

בעבודות מסוג שלישי או רביעי ובעוד 3 - 4 או 10 שנים אנחנו נתעסק עם משפחות

שראויות לטיפול סעד או לשירותי הרווחה שלנו.

תודה. מר שמיר, הייתי רוצה שתתייחס לעניו העולים, לא האתיופים, שאחרי שהם

עבדו שנה כמוסד או במפעל ותמיכת משרד הקליטה נפסקת, הם מפוטרים. מה מספרם ומה

הם עושים? אני יודעת ממכתבים שמגיעים, שהם באמת עומדים לפני שוקת שבורה. ואז,

אני חושבת שמכתב שיוצא לארץ רווחה או ארץ מצוקה, עושה את העבודה בכיוון הפוך מזה

שאליו שואפים השליחים. האם יש לכם פתרון לבעייה הזאת?

מי שמיר;

אני אתן לכם נתון לשנים 1985/86 לגבי אותה קבוצה שנכללת בדוגמה שנתת.

אנחנו הבטחנו קידום העסקה ל-225 רופאים, קידום העסקה ל-127 מורים, העסקה

לאקדמאים במשרדי ממשלה - 155, העסקה לאקדמאים במוסדות ציבור - 77, העסקה לרופאים

סטגירים - 36. ,

למעשה, אלה הם הנתונים לגבי התקופה שאת מדברת עליה. צריך לומר שיש עוד שתי

קטגוריות של הכשרה אישית רגילה של 260 איש בהכשרה פנים-מפעלית, והכשרה אישית

לאקדמאים בתעשיה. הנתונים פחות או יותר זהים לגבי שנה קודמת. התנאי להתקשרות

עם כל אחד מהמוסדות שמשתמעים מהסיווג הזה הוא התחייבות להעסיק דרך קבע את העולים

שנקלטו בדרך זו.

כשאתה אומר דרך קבע, כוונתך גם אחרי השנה הזאת?

מי שמיר;

בוודאי, זה התנאי. אלא אם כישוריו האישיים של האיש אינם מספיקים, ואלה הם



מקרים יוצאים מן הכלל. נכון שאנחנו קצת בדילמה נוכח המדיניות התקציבית של

הממשלה בתהום כוח-אדם. נוצרו בעיות כתוצאה מכר שמשרדי ממשלה לא קבלו את העולים

עם התחייבות, ויש החלטה של ועדת שרים שכל המגבלות התקניות, או צמצומים, לא חלים

על הקטע הזה.

מתי נתקבלה ההחלטה הזאת?

מי שמיר;

היא נתקבלה חודש לאחר הפעלת התוכנית הכלכלית. לכן אינני יודע בדיוק לאיזה

דיווח את מתכוונת. צריך לבחון את העניין הזה באופן אישי, אבל אני חושב שאחוז

מכריע של העסקות האלה גורר אתו בעיות.

יתר-על-כן, אנחנו עוסקים כעת בתוכנית לעידוד עליה מדרום-אפריקה. יש לנו

הסכם עם משרד הבריאות ועם משרד האוצר לגבי עד 100 משרות במס הכנסה ו-30 רופאים,

כששני המשרדים, במסגרת ההחלטה הזאת, מוכנים להתחייב למשרות קבועות. מדובר

בהכשרה לתקופה של חצי שנה במס הכנסה, וגם במשרות קבע. אני יודע שיש תלונות של

עולים, אבל בראש ובראשונה צריך לבחון אם אין לעולה בעיות אינדיבידואליות.

מנכ"ל משדד הקליטה התייחס בדבדיו לאנשים שנפלטו ממקומות העבודה לאחר שנה.

אני בהחלט מסכים, לפי הבדיקות שלנו, שאלה מקרים בודדים ומדובר באמת באנשים

שמסיבות שונות לא יכלו להיקלט במקום העבודה. אבל אני רוצה להתייחס לשאלה כיצד

רוב משרדי הממשלה מצאו לנכון להתמודד עם קליטת עולי אתיופיה, שהיה ידוע שזו עליה

מיוחדת במינה. מר צילקר אמר שזו עליה שבאה מעולם אחר, והוא לא הגזים כלל.

הוקמה ועדה בין-מוסדית לקליטת יהודי אתיופיה, בה שותפים משרדי הממשלה והסוכנות

היהודית. למבנה החברתי של הקהילה הזאת יש השלכות גם לגבי נושא התעסוקה.

נוסף לכך, אי-אפשר להתעלם מהבעיות הקיימות, ממשפחות חד-הוריות רבות.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

מהו אחוז המשפחות החד-הרריות?

י

32%. אנחנו יודעים שגם למשפחות החד-הוריות שנולדו במדינת ישראל יש בעייה

בנוגע לתעסוקה. קשה מאד לבצע עבורם השמה, ולא מדובר רק על אמא עם ילד. לעתים

זו סבתא עם ילדים, סבא עם ילדים, או אבא. המספרים כשלעצמם אולי לא יגידו דבר,

אבל אם נבקר בשטח ונראה אותם, תתקבל תמונה שונה.

לכן הוקמה הוועדה הזאת, שלצערי לא התכנסה זמן רב, ובינתיים מתבצעים דברים

שסותרים את ההחלטות שנתקבלו בוועדה. אחת ההחלטות, שהיינו המומים ממנה, היא

להפסיק את ההכשרה הקדם-מקצועית בשלבים אי ובי. לדעתי, אם עד עכשיו זה גרם נזק,

שאולי לא הורגש עדיין במידה רצינית, אנחנו עשויים להרגיש אותו בשנים הקרובות,

כאשר אנשים לא יוכלו להיקלט אם לא נכשיר אותם מאי עד ת', כי הם פשוט חסרי כל

אינפורמציה למה משמש פטיש, מברג, או כל כלי אחר. אם לא נלמד אותם את כל הדברים

הבסיסיים, לא נוכל לבצע את התוכנית.

באגף להכשרה מקצועית נתקבלה החלטה לבקש לבצע פעולת איתור היכן מתפזרים

העולים בדיור קבע על-מנת לרכז ולשלב אותם במקום מגוריהם במסגרת ההכשרה המקצועית,

ובמידת האפשר נלחץ על-מנת לחדש במקום מגורי הקבע שלהם את שלב אי ושלב בי, עם או

בלי משרד הקליטה. אני חושב שזה דבר הכרחי וחייבים לבצע אותו.



אני שוב מעלה את הבעייה שהוזכרה כאן כמה פעמים בענייו הפיזור על בסיס

תעסוקתי. זו החלטה שנתקבלה בוועדה הבין-מוסרית והיא לא מתבצעת. יש לנו הרבה

מקומות עבורה בפוטנציה לאותם עולים שבאו מאתיופיה, ויש מקומות שבהם אפשר לקלוט

אותם מיר. באזור גוש דן יש מקומות עבודה, יש תעסוקה. באזור התעשיה של חולון -

בת-ים אין אף מובטל, יש צורר בכוח עבודה, והם בריוק מתאימים. מר צילקר הזכיר

עבורות בענף העץ ובענף הטכסטיל שרורשות הכשרה מקצועית קצרת-טווח, כמו מסגרות

וחרטות. בסביבה יש גם עיירות פיתוח שיש בהן גם ריור, כמו: אור-יהודה, יהוד,

ועור. זמן הנסיעה הוא קצר וזה בהחלט יכול להתאים להם.

אני מורה מאר על התוספת הזאת. אני רוצה לשמוע על התיאום שנשמע מן הדברים,

שהוא לא קיים במירה שיכול היה לפתור בעייה, או לא ליצור בעיות שבלאו-הכי

תיווצרנה במשך הזמן, כי זו ררכם של מהגרים, שפותרים בעייה אחת ומתהווה בעייה

אחרת.

לפני שאני אשאל את שאלותי, הייתי רוצה שמר שמיר ישיב לנו על השאלה שבעצם

הצגתי אותה ברברי הפתיחה שלי.

מי שמיר;

אחריותם ומומחי ותם של הקולגים שלי ממשרר העבורה והרווחה הם בתחום מכריע

וחשוב בנושא ההכשרה המקצועית והתעסוקה. למרות הרושם שהמיקור של הדברים שלהם

יוצר כאן, אני רוצה לומר שאנחנו משתפים פעולה בצורה אורגנית ככל שאפשר וככל שזה

סביר, ונמשיך בכך.

בחורש רצמבר התעוררה בעייה, עם השינוי שרותחייב מהסבת המאמץ העיקרי של הפסקת

התהליך של קליטה זמנית וארעית שנמשכה לכל הרעות יותר מרי זמן ובתנאים

בלתי-סבירים במוסרות. אתם זוכרים את הוויכוח שהתנהל כאן בענייו תשלום 15 רולר

לנפש ליום, והיינו חייבים לקבל החלטות.

מול הייחור שיש לנושא התעסוקה אני חייב להציג בפני חברי הווערה המכובדת את

התמונה הכללית, שהיא חינוך, שיכוו, פרנסה וקיום, והיא גם היבטים סוציולוגיים מו

החמורים ביותר שאפשר להעלות על הרעת. למשל, מרברים כאו על שלב א' ושלב ב', ואתן

לכם שתי רוגמאות מהמציאות. כל עולה אתיופיה בנהריה סירבו במשך חורשי ים להכנס

לכתה ולהכשרה. ל

אתם יודעים את זה?

בווראי שהם יורעים. הם סירבו להכנס לכתות, מפני שאם אנחנו נכנסים לכתות,

פירוש הרבר שאנחנו נשארים בנהריה, מקום שאיננו רוצים להשאר בו. דוגמה שניה.

עוברת סוציאלית אחראית על המחוז, בקשה ממש ברמעות להסב אותם לעבורה, מכיוון שכל

מה שקורה הוא השחתה טוטאלית, לא בגלל הכוונה או בגלל האמת שברברים שלהם, אלא

בגלל הסיבה איך הם תופסים את החיים - לשבת על הברזלים. היו ניצנים של השחתה

אנושית וחברתית מאיו כמוה, ולא היה מנוס מלקבל שתי החלטות: 1. להעביר אותם

לשיכוו קבע מהר ככל האפשר; 2. ליצור אצלם מחוייבות לעבור, ויהי-מה.

ככל שאתם צורקים עניינית, תיאורטית או מעשית בנושא ההכשרה, אנחנו חיים אתם

יום-ום, ותבינו שהם הפכו את המושג הזה ותפסו צ'יק. תברקו מה היתה הנוכחות באותו

כתות שהמשיכו ללמור. אגב, מספר כתות הפסיקו ללמור, כי אלה היו ריירי בתי רומלוו

שהועברו. ממלוו "דקלים" בעכו עברו לחולוו והם עוברים ברפוס לויו-אפשטייו.



נוסף לכך, אי-אפשר לקיים משפחה ב-190 שקל שהם קבלו בעת שהשתתפו בקורס.

פירוש הדבר שהם נשארים בקרוואנים, או שאנחנו משלמים 15 דולר לנפש ליום

בבית-מלון. אנחנו קיימנו הרבה מאד דיונים בנושא זה.

האיש שנפגע מאד מהשינוי שחל הוא מנכ"ל אורט, מר גורלניק, והיה לנו דין

ודברים חריף מאד. אני רשאי לומר שלאחר חודשיים ולאחר התוצאות, סיכמנו שלמרות

הנזק שנגרם לאורט, לאחר שהם עשו הכנות ואלה לא התממשו, הוא מברך על ההחלטה ועל

המעשה הזה. בפעם הבאה אצטט את דברי פרופ' חיים אדלר, מהי ההערכה שלו לגבי

השינוי שחל.

אנחנו צריכים לראות את התמונה כולה. מתוך 1,700 אתיופים, 1,000 מקבלים את

הטוב ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כשהעלות של כל אחד מהם היא 5,600 דולר לשנה.

אני רוצה לומר למר צילקר שהמספרים שהוא מסר לוועדה מתייחסים למשפחות חד-הוריות

שעדייו לא הופיעו בלשכת העבודה ואריאב מוכר אותם כסחורה.

הוא בא לצעוק חמס.

מי שמיר;

אבל הם כלולים באותה מסגרת. המספרים הם חופפים. אני ציינתי מספר של 1,100

עולים לא-מועסקים, וזה חופך.

אינני מקבל את הבקורת הסמויה שהשתמעה מדברי מר צילקר, אבל אני מקבל את

המסקנות, מלבד דבר אחד - לא להוציא אותם להכשרה לאחר שהם עובדים ומשתכרים 600

שקל. נוציא אותם בעצה משותפת, כי יש לנו בעייה שצריך לטפל בה.

אחד היסודות בכל העניין הזה הוא שלרשותם זכויות של 5 שנים כדי להדביק את כל

נושא ההכשרה דומקצועית, ככל שהוא יהיה מסוגל לכך. אלה דברים מפורשים

וחד-משמעיים. לא יקרה כל אסוו אם הוא יעבוד במשך שנה בדפוס לוין-אפשטייו, או

במוסך בפתח-תקוה, יתרגל למשטר עבודה ולנורמות של עבודה ולאחר-מכו יצא להכשרה

מקצועית.

י' ארצי;

ו

אני רוצה לומר בכמה משפטים מהי התרשמותי מהוויכוח הזה. קודם-כל, לנו אף

פעם לא נוכח להתערב בחיכוכים ביו משרדים, אבל יש לי רושם שמעבר לזה יש כאו גם

הבדלי תפיסה. אני חייב להגיד שאני הרבה יותר קרוב לעמדה הפרגמטית יותר של משרד

הקליטה, ומיד אתלה באילו גדול.

עוד לא היתה לנו אוכלוסיה מסוג זה, שהגבול ביו פרזיטיזם לביו כפילות לביו

פרודוקטיביזציה הוא גבול דק מאד. במשך 38 שנים קלטנו הרבה מאד עליות, אבל ידענו

שרובו הגדול ראו את תקופת ההכשרה כתקופה שבה אתה מתכונו לחיים והיא צריכה להתקצר

ככל האפשר. יש כאלה שאיו להם סבלנות לחכות עד לסוף התהליך, בעוד שכאו, בגלל

התנאים, כנראה שחלק מהאוכלוסיה תופס את הענייו הזה כמיו חממה, שככל שאתה יושב

יותר אז יותר טוב לך. באופו כזה אתה הופך בגיל 20 להיות פנסיונר של מדינת ישראל

דרך משרד הקליטה ששולח לך את הציק וכך אתה יכול לשבת עד הסוף.

השבוע התפרסם בעתוו ראיון עם יוסקה הראל, שהביא לארץ, בתור מפקד אוניה,

אוניות עולים, וביניהו "אקסודוס". בסך-הכל הוא הביא לארץ 70,000 יהודים. באותו

ראיוו יש קטע שהיה קשה לקרוא אותו, בו הוא אומר; אתם קניתם לעצמכם צרה, בכיה

לדורות. מאז ומתמיד הייתי נגד העלאת השבט הזה, שהוא אסוו. את הדברים האלה אומר

אדם שבמשך שנים ישב באתיופיה והיה שם הסוכו הראשוו שלנו. אינני יכול לא לתת לו

אשראי על האמירה הזאת, משום שאני יודע מיהו ואינני יכול להתעלם מהתיאור הזה.



אם אני לוקח את התיאור הזה וממתן אותו בהרבה מאד אחוזים, אני מגיע למסקנה

שאולי הכללים, שהם טובים לכל מיני עולים, אינם טובים במקרה זה. לכן אנחנו

חייבים למצוא דרך קצת מיותרת שתהיה מוסכמת על כל הצררים, ככל האפשר. אם מישהו

אומר שהרגלי עבודה קודמים להכשרה מקצועית משום שהכשרה מקצועית היא מעין חממה

שנתפסת אולי לא בדיוק כפי שאנחנו תפסנו אותה, הבה ניתן קצת אשראי לתפיסה הזאת.

בי לוינזון;

רוב האוכלוסיה מקבלת הכשרה קצרה מאד במרכזים להכשרה מקצועית. התוכנית

הדו-שנתית מיועדת רק לקבוצה קטנה של צעירים בגיל 18 - 26, כר שלא מדובר על

הכשרות לאורך שנים.

חבר-הכנסת ארצי ציטט את דברי מר הראל. אני חולקת על הדעה הזאת בפרהסיה.

אם מדינת ישראל החליטה להביא אותם, כנראה שהיא בדקה את הנושא הזה. שמעתי גם את

דברי ד"ר מתן באחד הראיונות, שאמר בדיוק אותו דבר שאתה ציטטת. זו דעתו של יחיד,

אמנם יחיד רב-מעללים, אבל אנחנו מעבר לוויכוח הזה והיום הם חיים בינינו. זה

עמי ובתוך עמי אני יושב, וכך אנחנו צריכים לקבל אותם.

מתוך הדברים עולה שיש תיאום ואין כל-כך תיאום. היה יום עיון על התפיסה,

ואני בטוחה שבשני המשרדים הצטבר מידע עצום. אני מאמינה שישבתם יחד, ואני מציעה

שתשבו עוד כמה פעמים. אני אומרת זאת גם מתוך נסיין וגם מתוך הבנת הדברים בקליטה

ובעליה.

אני קרובה לתפיסה של מר שמיר, כי אני יודעת מה זה ניוון אנושי. כשביקרתי

מה אתה מתכונן לעשות אחרי השנה הזאת? והוא

השיב: אני מתכונן רק ללמוד. אמרתי לו: כן, אבל אתה בגיל 20, אתה צריך לשרת

לא, קודם-כל אגמור את הלימודים שלי, 5 - 6 שנים ואחר-כך

אראה. בהפסקה הלכתי ושאלתי מישהו אחר את אותן שאלות, בצורה ידידותית, וקבלתי

אותן תשובות. זה היה הקו.

אני בטוחה שלמשרד העבודה והרווחה יש גישה אנושית כמו למשרד הקליטה אלא שיש

כאן צומת שבה צריך להפגיש את שתי התפיסות ולחבר אותן. בסיכומו של דבר, כולם

רוצים את טובתם, אלא שהשאלה היא מהי הדרך הקצרה ורובטוחה ביותר לטובתם. אין ספק

שזו עליה מיוחדת במינה, אבל אני אומרת שאנחנו יכולים לעשות אותם לטובים מאד

ואנחנו יכולים לעשות אותם גם לגרועים שבגרועים, וחלילה לנו למעוד בדרך הזאת.

לכן, אם מצד אחד יש מקומות עבודה במרכז הארץ ויש גם דירות, מן הדין שהם

יבואו לגור שם. אני רוצה לתת לכם עצה. אם הוא ילך לעבוד, אתם תתנו לו חודש

השתלמות בשנה. אבל כשהוא כבר עובד ומרוויח את לחמו בכבוד, הוא יודע שהוא צריך

לשמור על מקום העבודה. לדעתי, חודש השתלמות - גם מבחינה אנושית שלו, מבחינה של

כבוד ומוטיבציה - יהיה יותר יעיל מאשר 3 חודשים במרוכז. אבל אני מבחינה בין

סוגי ההכשרה.

הבחורים המוכשרים שיכולים ללמוד ולהוות מנהיגות צעירה, זה דבר חשוב מאד.

שהם יעבדו 3-2 ימים בשבוע, אבל חס-וחלילה מלתת להם רק ללמוד. אני בעד שילוב

עבודה ולימודים.

3 ימי עבודה ו-3 ימי לימודים.

בדיוק, הלימודים ייתפסו אצלם כהמשך הכשרה וכתנאי לאלה שעובדים. אחרת, אני

מאד חוששת שאנחנו מגדלים אנשים בעלי צווארון מיוחד ואנחנו מחטיאים את העיקר.



אני בטוחה שנעשים נסיונות. אבל חייב להיות כאן תיאום, כי הרי מדובר

באוכלוסיה שאם נצליח אתה, כולנו נרווה נחת, ואם לא - היא תכה בכולנו, ואף אחד לא

יזכור מי היה שר העבודה והרווחה או שר הקליטה, או מי היה מנכ"ל משרד העבודה

והרווחה או מנכ"ל משרד הקליטה.

באגף להכשרה מקצועית יושבים אנשים מקצועיים ומיומנים, וגם בעלי נסיון לא רק

תיאורטי, אבל יש לקחת בחשבון שהאוכלוסיה הזאת באמת זקוקה לשיקום מיידי, מפני

שהתדמית שלהם בפני עצמם שקולה כנגד הרבה מאד דברים.

בענייו ההשתלמות, אני חושבת שהם צריכים לעבוד, ומן המפעל הם יעברו לחודש

השתלמות, ואז הם ימשיכו לקבל את המשכורת, אבל זה יהיה כאילו תנאי מי זכאי לעבוד.

שוחחתי עם עובדיה עלי, ראש עיריית עפולה, ומדבריו הבנתי שהם לא כל-כך רוצים

לעבוד. הוא עשה נסיון עם 100 פועלים ולא הצליח. זו איננה רק בעייה של משרד

העבודה והרווחה או של משרד הקליטה, אלא של כולנו יחד, וכך צריך לראות אותה לטווח

הקצר, שתתן תוצאות לטווח הארוך.

אני מבקש לומר לך שיש תיאום. יש ימי עיון בדרך הנמוך, בדרך הביניים. ב.

הוקם כעת צוות של משרד העבודה והדווחה ומח' העליה והקליטה של הסוכנות היהודית

לצורך תיאום עמדות ותיאום בתוכניות רווחה.

ומה עם משרד הקליטה?

אני מדבר כעת על בעיות רווחה לצורך העברת האוכלוסיה מצד אחד לצד שני.

מתנהלים כעת מגעים גם עם משרד הקליטה ובימים הקרובים ניפגש על-מנת לעשות את אותו

תיאום לגבי הכשרה מקצועית.

מי שמיר;

אני מוכן להציג את הסינתיזה של כל הדברים האלה, אבל אי-אפשר להתעלם מן

ההברח שיש לקחת בחשבון את כל הנתונים וליצור את האופטימום בתנאים הנתונים.

אני חושבת שאם אחרי האנאליזה שעשינו פה תבוא הסינתיזה, גם בקונספציה וגם

במעש, ומאחר שאני חושבת ששני המשרדים נתברכו במנכ"לים מצויינים, עם רצון וראיה

לטווח ארוך, זאת ברכה. מה שנותר הוא ליישם בשטח את התפיסות המאוחדות.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.55