הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון





פרוטוקול 23 א'

מטכס אימוץ מסורבי עליה ומפגש עם משפחותיהם

מיום שלישי, כ"ו באדר, התשמ"ה - 19 במרס, 1985, בשעה 14.30

יו"ר הכנסת, שלמה הלל:

מ, גלזר-תעסה - יו"ר רעדת העליה והקליטה.

ג. כהן - יושבת ראש המועצה הפרלמנטרית למען יהודי ברית המועצות:

משפחות מסורבי עליה;

אישי ציבור ;

פעילים למען יהודי ברית המועצות

קבוצת ה-35.

סדר היום; א. דברי פתיחה מפי מר שלמה הלל, יו"ר הכנסת;

ג, אסיר ציון מאומץ לשעבר. נציגת קבוצת ה-35 האימוץ לקראת

ועידת הלסינקי הקרובה,

מזכירת המועצה הפרלמנטרית; ו. מאור

רשמה ; ש, צהר



היו"ר דורין גיינסוורד;

כבוד ידשב-ראש הכנסת. אורחים נכבדים. אני מתכבד לפתוח את המפגש

הזה ומבקשת מיו"ר הכנסת, מר שלמה הלל, לשאת את דבריו,

גברתי היושבת-ראש, משפחות מסורבי העליה. חברי כנסת, סורי ררבותי,

הארוע הזה הוא ארוע המרגש את כולנו. המפגש הזה שנועד להזדהות עם מסורבי

העליה הוא אולי הביטויים הנעליס ביותר לשלמותו של העם היהודי. דומים אנו

לגופו סל אדם שאם אתה פוגע בידו, ברגלו או בכל אבר אחר מגופו הכאב מורגש

בלב, בראש. אחת היא אם אחינו נמצאים ברוסיה, בסוריה או באתיופיה, בדרום

אמריקה או בכל ארץ אהרת, כולנו שייכים לאותו גוף, והכאב הוא כאב של כולנו.

ברשותכם אגי רוצה להביע הוקרה לחברות הכנסת שקבלו על עצמן לצום היום

לאות הזדהות עם אשתו של ביגון, אחרי שלא שמעה ממנו דבר מזה זמן רב ומתוך

דאגה לשלומו גזרה על עצמה צום. ברצוני להודות לחברות הכנסת שולמית אלוני,

מרים גלזר-תעסה, יו"ר ועדת העליה והקליטה, גאולה כהן יו"ר המועצה הפרלמנטרית

למען יהודי ברית המועצות, נאווה ארד, אורה נמיר, שרה דורון ואמירה סרטני.

אני רוצה להודות להן על שנטלו על עצמן להשתתף בצום עם אשת ביגון כאות הזדהות

עמה, ולהביע על ידי זה בצורה מוחשית ביותר את הסולידריות עם גורל אחינו

באשר הם נרדפים.

אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי להביע הוקרה עמוקה לקבוצת ה-35 שהיתה

הגורם המניע את הגלגלים במספר גדול של מדינות, על מנת לעורר את מצפונו

הרדום של העולם לגורלם של היהודים בכלל, ובמיוחד לגורלם של היהודים בברית-

המועצות העוברים לא רק יסורי גוף, אלא גם הרבה מאד יסורי נפש, והרי אנו

יודעים שגדולים יסורי הנפש על פני יסורי הגוף. עלינו לעשות הכל כדי לא

להרשות למצפון העולם לשקוע בתרדמת החורף שלו. עלינו להסתמך בענין זה על

גורמים שונים בעולם, על גופים ועל אישים המלווים את הפעולה שלנו באהדה

ולעתים גם בעזרה של ממש.

משלחות פרלמנטריות המבקרות אצלנו , גם המשלחת של הפרלמנט האירופאי

שביקרה אצלנו לא מזמן, וגם משלחות של אנשים שאנו פוגשים בהם בביקורים

שלנו מלמדים אותנו שהם ערים לנושא הזה, וכולם רואים עצמם מגוייסים לענין

חשוב זה. כדאי אולי לציין כי רבים מביניהם מבקרים את מדיניותה של ממשלת-

ישראל או של מדינת ישראל בתחומים אלה ואחרים, אבל כאשר מדובר בנושא של

יהודי ברית המועצות כולם מאוחדים אתנו במאבק הצודק והמרכזי הזה, כי הוא

עומד מעל ומעבר לכל ויכוח פוליטי, מעל לכל ויכוח עניני. מצפונו של העולם

עומד לא פעם במבחן, וישנם כאלה שהם רגישים לנושא הזה. אנחנו צריכים להיות

הגורם המלבה כל הזמן את התחושה הזאת. לא מספיק לומר את הדברים, אלא צריך

גם לפעול כדי להביא ליישומם.

ברצוני לציין בהערכה שהנושא שיש לו נגיעה ליהודים בברית המועצות

בא למעשה לידי ביטוי בולט וחד משמעי בהסכמי הלניסקי בשני תחומים; באשר

מדובר בהסכמי הלסינקי, שברית המועצות חתומה עליהם והיא צריכה להוכיח שהיא

ראויה להיות קשורה בהם, מדובר על חופש המצפון, הדת, המחשבה, הביטוי:

וכן מדובר על הצורך להקל על מעברם של אנשים ממקום אחד למקום אתר וכוי,

אינני מתכונן לצטט כאן כל מה שכתוב שם. מכל מקום, בעיני מדינות רבות

באירופה מידת הכנות של ברית המועצות בקשר להסכמי הלסינקי עומד במבחן

על ידי יחסה של ברית המועצות על הקהילה היהודית בכל הנוגע למתן תופש



פולחן הדת. חופש ללמוד את השפה העברית. לספח את הקשר אל העם היהודי

ומולדתו. ומימוש זכותם של יהודי גרית המועצות לעלוב את הארץ בה נולדו

כדי להסתפח על בני משפחתם וקרוביהם ואחיהם בארץ ישראל.

אני מאמין כי במפגש הזה היום, בנוכחותם של חברי כנסת רבים ובנוכחות

משפחות מסורבי העליה ומאמצי המשפחות הללו יהיה כדי לדרבן את כל המעורבים

בנושא החשוב הזה להזדהות עם אחינו המנהלים שם את המאבק בתנאים קשים ביותר.

ובהזדמנות זו אני רוצה להביע מלוא הערכתי ליוזמי פעולת האימוץ של המשפחות

של מסורבי העליה עבור הטיפול המסור שלהם . אני מאמין שהכנס חזה ידרבן גם

את עבודתנו בחו"ל. מי יתן ויהיה בזה בם גורם שמקרב את הגאולה לאלה הנמצאים

מעבר למסך הברזל ומחכים לגאולה. ומי יודע, אולל בזכות השינויים שתלו

בזמן האחרון מעבר למסך הברזל תביא הגאולה לאחינו בני עמנו באשר הם.

למשפחות אני רוצה לשלוח ברכת עידוד. חזק ואמץ, אני מבקש שדברי העידוד

האלה יישלתו בשם כולנו אל מסורבי העליה, לאלה הנאבקים על אמונתם רעל זבותם

לממש את זכותם. ולכל הנוכחים תודה על שבאתם להשתתף במפגש הזה, שאין מרגש

ממנו בחיינו הציבוריים.

ג. כהן;

תברים, אני רוצה לברך אח יו"ר הכנסת שבחסותו פועלת המועצה הפרלמנסרית

למען יהודי רוסיה, את הגברת דורין ואת חבריה לקבוצת ה-35, שפעילותה היא אחת

בשרשרת של פעילויות הנעשית מתוך מסירות נפש. ובמשך שנים. למען הצלתם של

יהודי ברית המועצות והבאתם ארצה.

אני רוצה לקדם בברכה את אינה ברוכינה הנמצאת בתוכנו היום, ואח יוסף

מנדלביץ אסיר צירן לשעבר המסייע בכל דרך אפשרית למועצה קולנו ולבל מי שעושה

ופועל בנושא הזה.

הטכס הזה הוא למעשה טכס של אימוץ הדדי; אנחנו מאמצים את, אלה שאימצו

את מדינת ישראל. אנחנו מאמצים אותם אל לבנו, מאמצים את האמיצים האלה. על

ערכו של אימוץ מסוג זה נשמע היום מפית של אינה ברובינה, אבל אנתנו יודעים

שבברית המועצות ישנם היום מאות של אזרחי ישראל. אנשים שהחזירו את האזרחות

אנחנו אזרחיה של מדינת ישראל, לעשות דבר בזה

בברית המועצות מעיד על גבוה שאין גדולה ממנה.

אני פונה בהזדמנות זו אל ראש הממשלה ומבקשת ממנו כי ביום העצמאות

הקרוב יקיים טכס מיוחד של הענקת תעודות אזרחות או סמלים, או אותות אזרחות

לאזתים שלנו בבריח המועצות. כולם רשומים היום במרשם התושבים עם מספר

זיהוי ובחתימתו של שר הפנים. וחשוב שהדבר לא רק ייעשה, אלא גם ייראה

שנעשה. בסמל כזה ובראייה ממשית של הדברים יש היום משום עזרה לנושא. ואני

מקווה לכן שהטכס הזה אכן יתקיים ביום העצמאות, שהוא המועד המתאים ביותר

לטכס מהסוג הזה.

לפני שאסיים את דברי, ובמקום לומר דברים, אני מבקשת לקרוא באזניכם

את שירה של נעמי שמר לאידה נודל, שיר המסמל אימוץ אמתי.

1



"שלום. אידה נודל.

נולדנו באותה שנה ולאותו העם

ראף על פי שלא נפגשנו מעולם

ולא זכיתי לראותך על סף ביתי -

הניהי לי לקרא לר אחותי

וגם לפנות אליך בדיכרר עתיק ותי -

עמך עמי ואלהיך אלהי.

אשה קטנה בלב מדבר-השלג

נושאת ביד קפואה דלי-מים אל צריפה

ובמתסור וברעב ובסופה

היא נאבקת יחידה וחשופה

ובארח מהופך לגמרי ומלא חידה

אפשר לומר שהיא היא תקותי היחידה,

אני המפונקה והמוגנת

ריש לי צל בקיץ ותנור בסתו

ויש לי פת לארותת-הבקר והמאה ודבש -

היא - אין לה בל, לה היאוש והקרה

ובל היבש שאתר הסערה -

אשה קטנה, ושתיקתה זועקת עד ביתי

אשה זרה, רבבל זאת אחותי,

אילן - היוחסין שלנו הוא עתיק ומשותף

אתת הרות הנושבת בנופו המסועף

אחת הרות העוברת לה באין גבולות ובלא הבדל

בחורף הסבירי - בתמסין של ארץ-ישראל

והיא הרוח המדובבת את שפתיך האלמות

רהמרשה לנו לברות בינינו

ברית נשים תאומות

והלותשת לי לבת-ב אליך רלאחל

את בל האור ובל התבלת

שבארץ ישראל

ולהאמין

שעוד אזבה לראות אותך על סף ביתי

ושמש ענקית

חזרת על שתינו, אחותי",

נ , רז ;

מפעל האימוץ- של יהודים מברית המועצות על ידי יהודים מישראל הוא אולי

אחת התופעית המייחדות והמעניינות הקיימים בעולם האנרשי ככלל, ובעם היהודי

בפרט, מה זאת אומרה לאמץ בנים מעבר לים, מעבר למסך הברזל בנים המתענים

לעתים במסרקות הברזל, וליצור אתם קשרי משפחה מעבר למרתק של ימים ומדבריות

ולהפוך את הקשרים האלה, בסופו של דבר, לממשות של מפגש משפחתי תי וקיים

בארץ ישראל, שבל אחד אבן קדרא לו אט אט, אבל ללא הרף, זאת היא אחווה

יהודית אמיתית,



הארץ של יהרדי ברית המועצות הסוכנים להסתכן בסיכון של הדבר היקר

מכל. בסיכון החירות והחיים עצמם, בסיכון של קיום המשפחה, וכל זאת למען

אמונה, למען הכבוד ולמען התקווה, זה גילוי של אומץ נדיר ביותר וייחודי.

זה אולי אופייני לעם היהודי, כך גם לימוד הלשון העברית בברית המועצות.

בסמינרים ובקורסים ובשעורים לבודדים, תוך סכנה נפשות ממש, זו תופעה

מיוהדת במינה שאין לה אח ורע. באמצעות לימוד השפה העברית שם, ובתנאים בה

לומדים אותה, נוצרים הקשרים והגשרים מעבר למרחקים של מקום וזמן בין יהודים

ובין מורשתם התרבותית וההיסטורית ובין מולדתם ההיסטורית. הלשון הופכת

להיות לא רק קשר אלא גם גשר שעליו יעברו גאולים, ועליו כבר עוברים גאולים,

משפהות המסררבים מסרבות להכנע לגזירות המשטר, לאיסורים דלהפהדות

ונכונות לעמוד בבל התלאות על מנת להוציא מן הכוח אל הפועל אח מאווייהם,

את החלומות ואת התקווה לחיות כיהודים בני חורין במולדתם.

לקראת סדר הפסה נוהגות הרבה משפהות להציב כיסא ריק ליד שולחן הסדר,

וקוראים לכסא זה בשם כיסא אל-דומי, הכסא הזה אמנם עומד ריק. אבל הוא מלא

מחשבות, מלא געגועים, מלא חרדות ותקווה שבשנה הבאה יישבו עליו אחינו

מבריח המועצות. כמו הכתם על הכותל בביתו של יהודי מסורתי שמזכיר לו את

החורבן, כך מזכיר כסא אל-דומי זה לכולנו את יהודי ברית המועצות, לבל נזנח

את התקווה לגאולה. הבה נעמיד כסה כזה בכל בית יהודי ובכל ישוב יהודי למען

נזכור את התקווה לגאולה של יהודי ברית המועצות,

בחג הפסח נזכור ונאמר בכל דור ודור, כי תייב אדם לראות עצמו כאילו

הוא יצא ממצרים, מעבדות לחירות ומשעבוד לאור גדול,

היו"ר ד. גייניסורד;

יש לי הכבוד להציג בפניכם את אינה ברוכינה, היא עייפה קצת, וכולנו

גם יודעים את הסיבה לכך, היא תמסור לנו את מה שהיא מוזמנת לספר לנו,

אני רוצה רק להקדים ולספר על הנם שקרה אצל אינה ברוכינה, כידוע

לכם היא הורשתה לצאת את ברית המועצות מפני שהיתה זקוקה לניתוח מסויים,

העובר שכבר בתנוחה הפוכה, והיה צורך בניתוח, באשר הגיעה לישראל התהפך

העובר, ועכשיו הוא נמצא בתנוחה נכונה ואין עוד צורך בניתוח,

אינה ברוכינה;

אני מאושרת, כל כך מאושרת להיות כאן עכשיו, ולראות כאן כל כך הרבה

הרבה אנשים שחושבים על היהודים ברוסיה, קשה לי לדבר עברית, אולי יורשה

לי לדבר ברוסית, ומישהו יתר מ את דברי,

קשה לי עדיין להאמין שאני באמת נמצאת בארץ, אנחנו מתפעלים כל הזמן

מכך שהארץ הזאת, שידענו עליה לא הרבה, היא כל כך שלנו. היא כל כך מולדת.

היא כל כך יפה, אנחנו נשלח את המסר הזה באמצעות מכתבים ושיחות אל החברים

שלנו שנשארו שם,



אנחנו מרדים מאד לכל אלה שנאבקו בעד שחרורנו. ואנחנו מאושרים ושמתים

לראות כמה מרבים לעשות כאן בשביל אלה שעריין נשארו בברית המועצות,

לא אדבר כאן היום על המצב הכללי של יהודי ברית המועצות בשל ההנחה,

אני מקווה המוצדקת, שכולם מכירים את המצב שלהם שם, אני רוצה לציין מה שאפשר

לציין בדרך הזאת של אימוץ משפחות, ואני רוצה להגיד שזה לא רק ענין של

תמיכה מוסרית, אף שגם תמיכה מוסרית זה דבר חשוב מאד, אני תקווה שכל המגעים

האלה, שכל הקשרים שנוצרים כאן יעזרו במתן פרסומת להפרות הרבות של החוק

כלפי היהודים, אין צורך להזכיר את שמות הנדרפים והעצורים שם, כי בולם

כאן מכירים אותם, נוצר הרושם כאילו החוקים בברית הפועלים אינם פועלים,

אבל זה לא כל כך נכון, הם באמת ישנים, אבל אפשר להפעיל אותם, וזה בדיוק

הדבר שאני והקבוצה שלנו עשינו בשלוש השנים האחרונות, ואני מאמינה ובטוחה

שכאשר בא לחץ גם מן החוץ אז הסיכוי להצלחת הפעולה הזאת הוא לא קטן,

האימוץ שאתם עושים באן היום הוא דבר חשוב ביותר וגם רצוי שזו לא

תהיה סתם רשימה של 70 או של 100 איש, אלא שידברו על כל היהודים שבברית-

המועצות, חשוב מאד לפרסם את כל המקרים של עבירה על החוק ששלטונות

ברית המועצות עושות, במיוחד חשוב לפרסם זאת באירופה, כדי שכולם יידעו

איר באים אל מסורבי העליה שוברים את הדלתות של דירותיהם, כמו שזה קרה גם

בדירה שלי, את כל הדברים האלה כדאי לפרסם, וכדאי להראות שהבעיה הזאת איננה

בעיה של בודדים בלבד, של מספר מסויים של מסורבי עליה, אלא שזו בעיה כללית

של כל היהודים שם,

כדוגמה למה שאפשר לעשות באמצעות מגעים אישיים בין אנשים בעולם החופשי

ובין מסורבי העליה שם כדאי להזכיר את הענין של דן שפירא שנעצר בחודש

ינואר למשך 10 ימים, בלילה הראשון השאירו אותו בבית הכלא לבדו, כדי

שאפשר יהיה להרביץ לו, אני וחברי התקשרנו מיד עם ארצות הברית, עם חברי

המשפחה שם, ומסרנו להם את מספר הטלפון של מסה המשטרה בו הוא היה כלוא,

אמרנו להם לטלפן ולשאול לשלומו, הם באמת עשו זאת והתחילו בצעקות, ולמחרת

היום השוטרים לא הרביצו לו יותר ושחררו אותו בזמן, זו רק דוגמה למה שבל אח

מכם יכול לעשות על מנת לעזור,

תודה רבה לחברי הכנסת ולקבוצה של ה-35 ולכל האנשים שעשו רבות בשביל

יהודי ברית המועצות, ותודה נוספת על מה שהם רוצים להוסיף ולעשות עוד,

ש, אלוני!

חברים וחברות. לא התכנסנו כאן נגד, אלא בעד- בעד זכות הרה-פטריאציה

של העם היהודי לארצו, אני חושבת שזאת היא הזדמנות חשובה לחזור ולהזכיר

שהעם הסובייטי הכיר בזכות הרה-פטריאציה של העם היהודי, הביר בזכות קיומה

של מדינת ישראל ואף עזר בהקמתה, היום, באשר יש שם שליט חדש נבחר, וגרומיקו

שפעל להכרה במדינת ישראל עומד היום בין ראשי המדינה שם, ומאחר והשנה היא

השנה ה-40 לנצחון על החיה הנאצית, אני רוצה לפנות גם בשמבם אל שליטי

ברית המועצות ולומר להם; קיימו את מה שהכרתם בו, את הזכות של היהודים

לרה-פטריאציה,

ביום בו העולם החופשי יחוג את הנצון על טוטליטריות, על שעבוד האדם,

התייצבו אתם, ויש לכם הזדמנות טובה לעשות זאת היום, בהכרה בחירות האדם,

בחופש התנועה שלו ובזבותו של העם היהודי לרה-פטריאציה ולחיים של שלום

וריבונות בארצו,



מ. גלזר-תעסה;

בשבוע שעבר שמעתי אח הסיפור של אינה בררכינה, כיצד התהפך העובר

אחרי שהגיעה ארצה ועכשיו אין עוד צורך בניחוח, וחשבתי לעצמי: מעניין

מה חושבים עכשיו הרוסים,

אינני רוצה להאריך בדברים, אני רוצה רק להשמיע דברי ברכה לגוף שנקרא

בשם ה-35 .נשים הפועלות באינטנסיביות ובהתמדה בשביל מסורבי העליה ופעילי

העליה ואסירי ציון בברית המועצות.

אכן אנחנו עם אחד, כפי שכבר נאמר כאן, ומרחקים גיאוגרפיים מעולם לא

הרחיקו אותנו זה מזה. היו כמובן גס גילויים של ציניות. כאשר היו שפקפקו

בתוצאות האימוץ הזה, ושאלו מה יתן האימוץ הזה. כאשר תלמידי בית-ספר

מסויים ביקרו כאן, שוחחנו על הנושא הזה, ואף כי לא התגלתה אצלם ציניות

התגלתה מידה גדולה של רציונליזציה. העולם הפך להיות מאמין כדרך

הרציונליזציה, רזה לא טוב. העם היהודי בנוי לא רק על הרציונל, אלא גם על

הרגש. הרגש החס של היהודי ליווה אותנו תמיד, ובשלו אנו מרגישים רגשי

אחווה ושייכות לגורלו של כל אחד מבני העם היהודי, וזה הדבר שבתקופה

הקשה הזאת אינו מאפשר לנו להיות ציניים,

הצום שלנו היום הוא אקס סמלי בלבד, אבל אנו יודעים ששביתות הרעב

וההפגנות הם המנוע הרוחני להמשך המאבק של אחינו בברית המועצות, הקשר החי

הזה בינינו והמעשים הסמליים שלנו נותנים להם את החמצן הדרוש להם לנשימה,

אין אני פסימית בנושא זה, גם האימפריה הזאת הנקראת בשם ברית-המועצות

תתרכך. אומרים כי מים ישחקו אפילו אבן. הפעילות הקטנה הנעשית אצלנו

והפעילות של אחינו שם יבקעו את החומה אפילו אם כדי סדק אחד כלכד, לא

לערלס חוסן, ואני מאמינה שעם חילופי השלטון אנחנו יכולים לצפות לכך

שהמדיניות שם תשתנה בזכות, לא בחסד. לא בזכות הכוח שלנו, אלא בכוח הזכות

של כל אדם לחיות בחופש ובתקווה על פי דתו ותרבותו.

לקראת חג הפסח הקרב נקרא בקול: שלח את עמי,

היר"ר ד. גיינסוררד;

המטרה של הפגישה הזאת לא היתה לשכת ולדבר, אלא לתת למשפחות המסורבים

את ההרגשה שאיכפת לנו בארץ, כדי שהם יוכלו להודיע לבני משפחותיהם ברוסיה

עד כמה איכפת לנר מצבם של יהודי ברית המועצות.

חברי הכנסת היושבים ליד שולחן מול בני משפחות המסורבים מתבקשים לראות

עצמם כאילו הם יושבים במוסקבה ושומעים שם כי בישראל ישנם חברי כנסת, עורכי

דין ועוד אנשים רבים היושבים כאן עם משפחות המסורבים ועושים למענם,

אנחנו עוכרים עכשיו לחלק המעשי של האימוץ.

רות כץ;

בתחילת חודש מאי התכנסה ועידה בינלאומית באוטאווה שבקנדה לבדוק מידת

ישום אמנת הלסינקי במלאת עשור לאמנה. חשוב מאד שבמשך תקופת הדיינים,

שתימשך 6 שבועות, המזכירות תקבל תומר הקשור לאמנת הלסינקי. רעדות מעקב

הוקמו בבתי פרלמנט במדינות מערבירת שרנות, ראנו סבורים שגם כנסת ישראל

צריכה להקים ועדות מעקב כאלה ולהגיש תיקים לרעידה הזאת.



אנו מתכוננים להקים כאן היום ועדות מעקב. ונפעל בחוליות. כל חוליה

תהיה מורכבת מחבר כנסת, מעורך-דין. מנציג ההסתדרות, תברה מקבוצת ה-35

ובמידת האפשר עמית למקצוע של מסורב העליה, על התוליה יהיה להכין תיק

שיוגש בוועידה באוטאווה, והחוליה תהיה אחראית על המעקב אחריו

ועל הטיפול בו. אם מישהו מהנובחים מעוניין לנסוע לאוטאווה ולהגיש שם

את התיק האישי. הוא יכול לעשות זאת,

העתקים של התיקים יוגשו למזכירות הוועידה באוטאווה, לראש ממשלת ישראל

מר שמעון פרס, לאומות-המאוחדות ולשלשונות ברית המועצות,

היום אנחנו מתחילים בפעילות הזאת, אנחנו מבקשים מכם לכתוב מכתב

למסורב עליה בברית המועצות, עורך הדין בכל חוליה ידאג לתכנו של המכתב

רקרוב המשפחה של מסורב העליה בכל חוליה יקבל על עצמר את משלוח המכתב,

תודתנו לכל הנוכחים, ואני מאחלת לכולנו הצלחה,

היו "ר ד, ג יי נסו ורד;

אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת, לחברי הכנסת שסרחו ובאו לכאן

היום, לעורכי הדין הלוקחים חלק בפעילות הזאת, לכל הפעילים ולקבוצת ה-35,

אנחנו נמשיך ונפעל במלוא המרץ,