ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 17/02/1986

מפעל הבריתות בין קהילות בארץ ובגולה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקו



פרוטוקול מס' 57

מישיבת ועדת העליה והקליסה

שהתקיימה ביום שני, חי באדר אי התשמ"ו - 17.2.86 - בשעה 12.00

נכחו;

חברי הוועדה; מי גלזר-תעסה - יו"ר

מוזמנים; נ' הרפז - מ"מ יו"ר המועצה הציונית בישראל

שי דיון - מרכז מפעל הבריתות במועצה הציונית

אי הס - סמנכ"ל המועצה הציונית

נ' סגל - מנהלת הבל הדרום של המועצה הציונית

יי טולידאנו - מנהל המח' לנוער בקרית-מלאכי ואחראי על

הקשרים עם העיר התאומה בצרפת

מזכירת הוועדה; וי מאור

רשמה; עי הירשפלד
סדר-היום
מפעל הבריתות בין קהילות בארץ ובגולה.



מפעל הבריתות בין קהילות בארץ ובגולה

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. וזברי הוועדה האחרים עסוקים בישיבות של

ועדות אחרות ואני מקווה שבמשך הישיבה הם יבואו.

אנחנו סיכמנו שבישיבה זו ישתתפו גם נציגי היעדים בישראל, שאתן נכרתה הברית,

לפחות בבסיסה הראשוני, וקיוויתי לראות כאן מספר נציגים כאלה. נכרתו כבר 30

בריתות בין ערים, ואני מצסערת שהנציגים האלה לא הגיעו. אני חושבת שחשוב לשמוע

את האנשים היוזמים והמטפלים בזה בהיררכיה הגבוה ביותר, אבל חשוב לנו כוועדת

העליה והקליסה לשמוע איר הדבר הזה מתבצע בשטח מפי האנשים בשדה, שבעצם בונים את

הברית נדבך אחרי נדבר. עדיין לא קבלתי הסבר מדוע זה לא התבצע.

אני תיכננתי לקיים על נושא זה דיון באחד מדיוני הכנסת, אבל זאת חצי מלאכה,

כי אם אנחנו יושבים בפורום הזה, יכולנו לשבח בחדרי ולגלגל שיחה. מאד חבל לי

שבעלות הברית לא באו. אינני יודעת אם זה חוסר חיאום, או חוסר הבנה, אבל זה פשוט

,. חבל. לכן, הדיון יהיה לא במתכונת שהתכוונתי אליו.

אני רוצה לשמוע על עניין הבריתות בין הערים מפי האנשים שהזמנו, כי אני

חושבת שזו יכולה להיות פריצת-דרר חברתית, שהתועלת הסופית שלה היא לא רק קשר

חברתי, מכתבים וביקורים, אלא אחוז מסויים של עליה. אני מאמינה שביקורים כאלה הם

זרע לעתיד לבוא, ואנחנו יודעים שכתוצאה מביקורים של סטודנטים ובני-נוער, אחוז

מהם עולה לארץ. אתם תבואו על הברכה על שאירגנתם את הדברים האלה, והייתי שמחה

מאד לשמוע אם יש לכר תוצאות. אנחנו יודעים שזו עבודה של שנים, אבל אני מאמינה

שפעולה כזאת יכולה לתת פירות בנושא העליה.

אני מבינה שחשיבותה של הפעילות הזאת היא גם בימי גיאות של עליה, אבל על

אחת כמה וכמה בימי שפל של עליה. כי אם השליחים שלנו לא מצליחים להניע את אחינו

לעלות, לפחות שהקשר בין קהילה לקהילה יהיה כזה שתוצאתו הסופית תהיה עליית יהודים

לאדץ.

בהזדמנות זו אני דוצה לדעת אם יש קשר עם הקהילות בתורכיה. אני מאמינה

שמתורכיה, שהיא כל-כר קרוב אלינו, יכולים לבוא עולים. אודה לך, מר הרפז, אם

תתייחס תחילה לשאלה זו, ואחר-כר תפרוס בפנינו את המטרות ואת דרכי הפעולה שלכם,

ואם יש לכם כבר על מה להצהיר, שזה אולי יעלה על דרר המלר.
נ' הרפז
אני רוצה לפתוח בהבעת סיפוק רב והוקרה ליושבת-ראש ועדת העליה והקליטה, על

שבתקופה קצדה שבה נגזר עלי לקבל את ראשות המועצה הציונית עקב פטירתו הפתאומית של

אריה צימוקי, זו פעם שניה שאנחנו מוזמנים לישיבת הוועדה. זה מוכיח על יחסר לכל

הנושא הציוני, שלמדתי להכירו גם מהישיבה הקודמת, ועל דעת כל המועצה אני מביע את

מלוא ההערכה והשמחה לכר שאת שותפה אתנו בלבטים שלנו. אני חושב שאנחנו נדבר היום

גם על לבטים, ולא רק על הישגים, שהם ביטוי לאחד מהכלים שהמועצה הציונית החלה

לפתח בשנה האחרונה כדי להגביר את התודעה הציונית בישדאל ולהגביר את הקשר של

הגולה עם הארץ.

אנחנו הבנו שהכוונה היתה לקיים ישיבה בפורום מצומצם ולא היתה כוונה להזמין

את כל ראשי המועצות המקומיות שאצלן העניין כבד עובד. לכן הזמנו את הנוכחים כאן,

אבל אין שום מניעה להזמין את כולם. לפני שבועיים נפגשנו בוועד הפועל הציוני עם

ראשי הפדדציות הציוניות. אין כל מניעה שנקיים מפגש נוסף, אתר ואתם, בעוד חודש

או בעוד חודשיים, לאחר שנתייעץ בינינו אם העניין כבר בשל לפגישה, או שתסתפקי

היום בשמיעת דיווח על הנעשה בשטח.



לגופו של עניין, רעיון הבריתות קינן במועצה הציונית תקופה רי ארוכה. אריה

הס ואנוכי ניסינו בזמנו לעשות את זה בירושלים, עוד לפני שזה הפך להיות פרוייקט

ארצי. אבל לתנופה מירבית זה הגיע באמת בזכותו של צימוקי ז"ל, שבשנה האחרונה ראה

בזה יעד מרכזי של המועצה הציונית.

הדגש שלנו הוא דווקא מההיבט הישראלי. כל פעם שואלים אותנו מה הן בעצם

מטרות המועצה הציונית. אני אומר שהיא קיימת וחייבת להיות קיימת משום שרבים,

בעיקר מקרב הדור הצעיר, אבל לא רק בני נוער, מגדירים עצמם כישראלים, כיהודים,

אבל לא תמיד מגדירים עצמם כחלק בלתי-נפרד מהעם היהודי. אנחנו נתקלים לפעמים

בתופעות שאותי הן מזעזעות, כאשר צעירים, בני-נוער בבית-ספר אומרים לי: בסדר, אני

ישראלי, אבל מה לי ולצעיר בניו-יורק, בבואנוט-איירס או בצרפת? לא אגיד שהתופעה

הזאת מקיפה את כולם, אבל היא קיימת.

המועצה הציונית קמה כדי לחזק את התודעה, כדי שמי שנולד פה, ידע שהוא ממשיך

מורשת של אבותינו שעלו ארצה והקימו את המדינה בשביל העם היהודי ולא רק בשביל

שלושה וחצי מיליון יהודים שחיים בה היום. לצורך זה אנחנו משתמשים בכלים שונים:

מדרשות שלנו, סמינרים, מבצעים כמו י"א באדר ועשרות אירועים אחרים. אמרנו שדרך

נוספת היא להביא למגע בלתי-אמצעי בין קהילות יהודיות בתפוצות לבין קהילות

יהודיות בארץ, שתיצור קשר בלתי-אמצעי של בני-נוער ומבוגרים, ועל-ידי כך תגבר

הזיקה של הצעירים הישראלים לאחינו היושבים בתפוצות, וכתוצר לוואי זה גם יגביר את

המודעות שלהם ואת הקשר של הקהילות בגולה עם מדינת ישראל.

הנטיונות הראשונים שנעשו הוכיחו שיש לעניין הד מעל ומעבר לכל מה ששיערנו,

וזה נובע קודם-כל מכך שהקהילות בתפוצות מגלות התלהבות גדולה לעניין הזה. מדוע?

כי זו פעם ראשונה שבאים אליהם ולא מבקשים כסף, לא מבקשים תרומה לפרוייקט שיקוח

השכונות, אלא אומרים להם שרוצים ליצור קשר מכתבים בין בתי-טפר-, או אם אתם מגיעים

לארץ לביקור פרטי, לוועד הפועל הציוני או לקונגרס יהודי עולמי, או לאירוע כלשהו

אחר, בואו לישוב שאתם קשורים אתו, בני הישוב יבואו אליכם, תיפגשו, תדברו

ותתכתבו. זה יהיה עימות חברי, משפחתי, ולא מבקשים מכם דבר. זה מאד קוסם להם.

לפני שבועות אחדים הייתי בפריז, בעניינים אחרים, אבל לא יכולתי שלא לנצל את

שהותי שם ולהיפגש עם ציבור יהודי, בעיקר כשפריז וירושלים נמצאות בשלבים של קשר

ביניהן, וראיתי את ההתלהבות שיש שם. בפריז יש קהילה יהודית מסובכת, כי יש

חילוקי-דעות בין הרב ובין הקהילה, אבל כל הגורמים השונים, למרות חילוקי-הדעות

ביניהם, מאוחדים בדעה שברית כזו היא טובה.

על אחת כמה וכמה בקהילות קטנות יותר ברחבי צרפת בעיקר, כי שם הפעולה

התחילה. הפעולה בעיקרה מרוכזת היום בצרפת, וכבר פורשת זרועות לאנגליה.
היו"ר מי גלזר-תעסה
מדוע הפור נפל להתחיל בצרפת?

נ' הרפז;

זה קצת מקרי. קודם-כל, החלטנו שמבחינה פיזית אנחנו מתחילים עם אירופה.

קשה להגיע לארצות-הברית ולקנדה, ודבר כזה לא יכול להסתיים רק עם מכתבים.

צימוקי הספיק עוד להיות בצרפת ולערוך טיור בקהילות השונות. גם ערי הפיתות, שאתן

נוצר הקשר, בראשן עומדים אנשים יוצאי צרפת או צפון-אפריקה שהם דוברי צרפתית, וזה

נוח להם יותר, כך שמשני הצדדים העניין התחיל להתפתח בצורה מאד חיובית.

אבל אנחנו לא ניעצר בצרפת. כשהייתי שם דברתי כבר על איטליה ועל אנגליה.

כשקיימנו בירושלים את הכנס עם ראשי הפדרציות הציונית ועם ראשי המועצות המקומיות,

ישבה שם יו"ר הפדרציה הציונית של קנדה ששמעה על כך לראשונה. בהתחלה היא לא רובינה

בדיוק על מה מדובר. הסברנו לה, ואחר-כך התקיימה אתה פגישה נוספת. ישבו שם

נציגים מקהילות בדרום-אמריקה, והיו לנו קשיים עם תרגום, אבל התגברנו על זה.

אמרנו שאנחנו עדיין לא ערוכים לעשות ברית עם בואנוס-איירס, כי זה קצת קשה.



לצרפת מגיעים ישראלים, כי זה הרבה יותר קל"

האוסטרלים רצו מאד ליצור אתנו קשר, אבל המרחקים הם אדירים. לכן אנחנו

מתרכזים בשלב זה באירופה. הזכרת את תורכיה. יש גם יוון, כל אגן הים התיכון,

ובסלוניקי יש עוד קהילה יהודית קטנה. באיטליה יש 35,000 יהודים.

אני חושב שיש פה דרך ציונית חדשנית, שבניסוי הראשון הוכיחה את עצמה כחשובה

ומרתקת לשני הצדדים גם יחד. הפעולה לא קשורה בתקציבים גדולים ואנחנו לא מבקשים

עזרה תקציבית. אנחנו אומרים שהמועצה הציונית היא המאיץ, השדכו, ולאחר שהקשר

נוצר המועצה הציונית צריכה להמשיך את קשריה עם הקהילה ואנחנו רק מלווים את הקשר

הזה. הקשר נוצר עם למעלה מ-70 ערים ומועצות מקומיות בארץ.

לסיכום, אנחנו רואים בענייו הבריתות כלי חשוב ביותר. אני שם את הדגש בעיקר

על בני-נוער, כי אני רואה בהם את עתיד העם בגולה ובארץ, והוא משרת גם את המטרות

שלנו בארץ להגברת הזהות הציונית-יהודית של הצעירים הישראלים, ומגביר את הזיקה

הציונית של אחינו היושבים בגולה.

לצורר זה אנחנו עושים מאמצים רבים. צימוקי קבע בזמנו את שלמה דיון, שקודם

לכו היה המשנה למנכ"ל משרד התקשורת והיום הוא מתמסר לנושא הזה ומרכז אותו במועצה

הציונית, ואתו כולם. כמי שנושא עכשיו בעול, לקחתי על עצמי את הטיפול בנושא זה

באופן ישיר, ואנחנו רוצים לשמוע גם את חוות הדעת שלו ושל הוועדה וגם את הגיבוי

למועצה הציונית.

אני מציע שהחברים ישלימו ו יפרטו את הדברים מתבצעים בפועל.

שי דיון;

הייתי רוצה לא רק להצטרף להערכתו של ניסו כלפי יושבת-ראש הוועדה לגבי היחס

שהיא מגלה לנושא, אלא גם לשבח את תוכן דבריה, שאף-על-פי שהיא לא עסקה בעניין

מקרוב, מצאתי הרבה מאד נקודות שהן ממש מבהירות את הנושא לעומקו.

לא אמנע מלהזכיר את השראתו ו יוזמתו של צימוקי, אף-על-פי שניסו כבר נתן לזה

ביטוי, אבל מאחר שלא עבר זמן רב מאז פטירתו, מן הראוי להזכיר שגם התחלת הפעולה

בנושא בזה, וגם התנופה לאחר-מכן ניתנו על-ידי המנוח.

ברצוני לשכך את כעסה את יושבת-ראש הוועדה ולומר לה שלא אני הייתי צריך

להזמין את יושבי-ראש המועצות המקומיות, או ראשי הערים, אבל אני מבין מדוע הישיבה

מתקיימת היום במתכונת זו. את הנושא הזה מריצים בסך-הכל מספר חודשים. זה נושא

רחב מימדים, שנתקבל בהרבה מאד קשיים ארגוניים ואחרים, במיוחד כאשר האמצעים

שעומדים לרשות הנושא הזה הם מצומצמים ביותר. מטבע הדברים אנחנו שדכנים. אנחנו

לא עושים את ההסכמים, כי אנחנו לא מסוגלים לזה. המחותנים הם קודם-כל ראשי ערי

הפיתוח, וכבר הוסבר הקשר של השפה הצרפתית עם התחלת הפעולה.

לפני שאגיע לנקודות קונקרטיות, אני רוצה לומר שבעת הישיבה של הוועד הפועל

הציוני היתה לי הזכות להיפגש עם חלק מראשי הפדרציות, כולל קנדה, צרפת ואנגליה,

והם באמת גילו התלהבות לרעיון. אינני יכול לומר איך תהיה הקונקרטיזציה של

ההתלהבות הזאת, אבל קיימת נכונות.

לאחר הוועד הפועל הציוני דברתי עם האיש שמייצג את ארגנטינה ואת ונצואלה.

הוא אמר לי שהוא בדק את העניין, ואם אנחנו מדברים על מפגשים, על ביקור של נוער,

או על כר שאנחנו והם נארח אחד את השני, זה לא ניתן לגישור מבחינת המרחק.

אף-על-פי-כן אני חייב לציין שיש לי לפחות דוגמא אחת קונקרטית, שראשון-לציון

קשורה עם לימה בפרו. אנחנו קשרנו אותה עם עיר בצרפת, אבל נוצר קשר ישיר בינם

ובין ראשון-לציון, וכבר היו ביקורים.



במצב שנוצר בתחום הפעילות הציונית וההתייחסות הציונית בחו"ל, ובמיוחד בארץ,

כל העניין של המועצה הציונית בא כדי להוציא את המרפאות מהמלה ציונות קורס-כל

בתור מדינת ישראל. אני מעריך שזאת הציונות במיטבה, בתנאי כמובן שעושים את

הדברים ולא רק מדברים עליה.

מה הן ההתחלות שאנחנו עדים להן? ניסן כבר הזכיר את פריז-ירושלים, שנוגע לא

לעיר סתם, אלא לבירת ישראל, ויש לזה הרבה מאד היבטים נוספים על אלה שקיימים לגבי

בריתות אחרות. קרית-מלאכי מיוצגת כאן, עיר אשר ההסכם שהיא כרתה הפר לדגם לגבי

מקומות אחרים. כדי לעודד את הפעילות בנושא, חילקנו את החומר הזה - ברית ערים

תאומות, קרית מלאכי-רואל מלמלסון - לכל ראשי הפדרציות בעת כינוס הוועד הפועל

הציוני, לכל אחד בשפה המדוברת בארצו. אינני אומר שכל הדברים שכתובים כאן כבר

בוצעו, אבל חלק מהדברים כבר נמצא בשלבי ביצוע. היו ביקורים והיו חילופי נוער,

וכבר נקבע תאריך של שבוע ידידות בין שני המקומות.

גלזגו כרתה ברית עם ערד ולפני מספר שבועות ביקר בארץ שליחנו בגלזגו. ביקרנו

עם השליח אצל ראש העיר ונעשה עכשיו מאמץ להכין את כל הפרטים לקראת חתימה חגיגית

של ההסכם. ברור שאנחנו מעוניינים שהחתימה על ההסכם תיעשה בישראל, בתוך אותה עיר

שחותמת על ההסכם. גם מבחינה פיננסית יותר נוח לנו שהמשלחות תבואנה לארץ, כי זו

בכל-זאת הוצאה ואנחנו צריכים להתחשב בה. בפגישה עם ראשי הפדרציות גם בקשתי שהם

יודיעו לי, לאחר שובם הביתה, על התאריך שבו נוכל להגיע לידי הסכם.

כאשר אנחנו משדכים את הערים האלה, אנחנו מעוניינים שתהיה קירבה של השפה.

אם יש גם דברים אופייניים משותפים, כמו למשל מרסיי-חיפה, זה טבעי לגמרי. אמנם

לא קבלנו עדיין את הדו"ח הסופי, אבל יש התכתבות עם מר בזק, שמטפל בעניין יחסי

הציבור של העיריה, והיתה פגישה בהשתתפותו של צימוקי המנוח עם ראש העיר. ראש

העיר היה לא מזמן במרסיי והוא קיבל על עצמו לדווח על מה שהוא יסכם שם אתם.

יש מקומות שבהם היו רק חילופי מכתבים. יש מקומות שמהם הגיעו ראש העיר, או

סגן ראש העיר לביקור, אבל עדיין לא התקדמנו במידה מספקת.

לפני ימים אחדים מסרתי לניסן סיכום של הדברים הקיימים, ואני אמסור לוועדה

העתק שממנו תראי שאלה באמת התחלות והיכן אנחנו עומדים, מה השגנו, ומה אנחנו עוד

צריכים להשיג.

השיטה היא קודם-כל התכתבות. לאחר-מכן חתימה על ההסכם ולאחר-מכן יצירת

המגע. הנקודה האופיינית היא שזה לא צנור נוסף לחליבה כספית, ואנחנו מדגישים

אותה. אנחנו אומרים באופן ברור שאנחנו באים לקשור את הקשר היהודי, הנפשי.

כשיוצרים את הקשר ולא מבקשים תרומה, אין משמעות הדבר שכאשר אנחנו מציינים

שבכרמיאל, שקשורה עם מנצ'סטר, יש תעשיה כזו או אחרת, אנשי מנצ'סטר, שיש להם זיקה

לתעשיה זו, מתעניינים בזה ואחר-כך מתקשרים, ויוצא שלא לשמו בא לשמו. אם תוצאה

כזו מושגת, אין היא מנוגדת לעצם הקביעה שאנחנו לא באים לבקש תרומות. ברור שאם

בסופו של דבר הקשר הזה יביא לעליה ממש, הרי שזה ההישג הגדול שאנחנו מקווים להגיע

אליו.

יי סולידאנו;

אני רוצה לספר לכם על דברים שביצענו הלכה למעשה ברואל מלמסון במשך 9 הימים

שביקרנו שם. אין לשער את השינוי שזה הביא בקרב הקהילה היהודית במלמסון, עד כמה

המפגש אתם חימם את האווירה שם. זה גיבש אותם ויצר תכונה חדשה של משהו חדש

ומעניין נוסח בקהילה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מתי הייתם שם?



י' טולידאנו;

היינו שם בחודש נובמבר 1985. בחודש יוני ביקרו אצלנו ראש העיר וחברי

הקהילה היהודית ואז חתמנו על ההסכם. התמזל לנו המזל והעניין הלך יפה עם העיריה

ועם הקהילה. זה מחזק גם את כל התכנון במובן הרחב של כל העניין. הדברים נמצאים

כעת בשלב התקדמות די סביר ובעוד 3-2 חודשים ייצאו לפועל חלק גדול של התוכניות

שכתובות בחוזר שהעברנו אליכם. נושא בר-מצוה, למשל, הוא נושא פעוט, אבל להביא

לארץ 3 או 4 תלמידים מהקהילה היהודית במלמסון, להעביר להם שבוע סמינר במסגרת

המח' לתרבות תורנית, שילמדו כאן ו יסיירו באתרים קדושים, ילמדו קצת יהדות ויעשו

את החגיגה הגדולה בקרית מלאכי, זה כבר נשמע לגמרי אחרת. שלוש משפחות כבר קבעו

תאריכים לקיים בר-מצוה בקרית מלאכי בקיץ.

זו פעם ראשונה שנוצר קשר בין יהדות הגולה לבין תושבים יהודים בערי פיתוח,

שלא על-מנת לקבל דולרים. יכול להיות שבמשך הזמן כן ייצא משהו לפועל בתחום הזה,

אבל הכוונה היא בפירוש ישראלית-יהודית וחברתית. בנושאים אלה הם מגלים נכונות

אדירה. הם שומעים בראדיו כל מה שקורה בארץ. קהילות אחרות מהסביבה התקשרו

למלמסון כשאנחנו היינו שם והתעניינו איר נוצר הקשר בין קרית מלאכי ומלמסון.

המועצה הציונית ניסתה ומנסה לחזק את הקשר בין אותן קהילות שמעוניינות ליצור קשר.

בחודש יוני 1985 התקיים, וגם בשנה הבאה יתקיים שבוע ידידות בין קרית מלאכי

לבין מלמסון, שבו יגיעו נציגי תעשיינים ויביאו נבחרים מהקהילה. תגיע כתה של

תלמידים ששמותיהם כבר נמצאים בידינו, עם תוכנית ברורה שהכנו במשותף אתם, באיזה

מקומות הם יבקרו. הקהילה לקחה על עצמה לארח תלמידים מצטיינים מקרית מלאכי בתחום

העבודה ההתנדבותית, הכל על-חשבונה, מלבד כרטיסי הטיסה.

כפי שאמרתי, בחודש יוני אנחנו נארח כתת תלמידים. אנחנו מתכוונים,

בשיתוף-פעולה עם דור ההמשך ועם הקרן הקיימת, לקיים במשך חודשי הקיץ מחנה למשפחות

שעברו לכאן, שיעבדו בקרית מלאכי וישהו בארץ במטך 3-2 שבועות. בחורף אנחנו

מתכוונים לעשות סמינר חורף עם בית-הספר היהודי שליד מלמסון.

השארנו שם 3 - 4 תערוכות, בכוונה להקים במלמסון מרכז קטן של תרבות ישראל.

הם כבר מייעדים לזה מקום במרכז התיירות שלהם, על-מנת שכל אזרח שיגיע למקום יעבור

קודם-כל דרך המרכזי הישראלי ויקבל שם חומר, יראה סרטים, תערוכות, ועוד דברים

רבים.

יהודים משם כבר מעוניינים להגיע לקרית מלאכי ולעבוד בהתנדבות במשך תקופה

מסויימת. יזמים מקומיים הביעו נכונות לבדוק אפשרות של הקמת בית מלון או בית

הארחה ונופש באזור קרית מלאכי. יהודי מבוסס משם רצה לתרום לנו משאית ודחסן.

להקת המחול של קרית מלאכי תבקר ב-18.7 בפריז, והיא תופיע גם בקהילה היהודית

במלמסון.

בעקבות הקשר הזה התחלנו לתת בקרית מלאכי שיעורים בצרפתית. מדי פעם אנחנו

מקבלים קבוצות ובודדים שמגיעים לקרית מלאכי. נוסף לכך, הקמנו קרן מלגות

לסטודנטים, משותפת למלמסון ולקרית מלאכי, בסכום של 10,000 דולר, שאותו נחלק

למחרת יום העצמאות בשיתוף עם הקהילה.

מה שחשוב הוא שהשארנו שם קהילה המומה, ובפרידה אגשים ממש בכו ולא יכלו
לדבר. הם אמרו
גילינו אנשים אחרים. השארנו שם קהילה שזקוקה לקשר הזה הרבה

יותר משאנחנו זקוקים לו. כתושבים של ערי פיתוח הרגשנו שיש לנו הרבה לתרום להם,

לא פחות משיש להם לתרום לנו.

נ' סגל;

אני הייתי מציירת את התמונה בצורה קצת יותר מציאותית. האמת היא שאנחנו לא

מתכוננים לדבר אתם על עליה, כי למועצה הציונית אין מה להציע להם. אפשר רק ליצור

תהליך. מלמסון היא מקרה חריג, כי שם חיתה ברית תאומות עם העיר, עם הגויים, ופה

מדובר בקהילה שראש העיר במקרה אוהב יהודים, הוא פרו-ישראלי, אבל לא בכל הערים

זה כך. אני מגיעה למסקנה קשה שמי שאיננו יהודי הוא אנטישמי. אפילו

הפרו-ישראלים הטובים ביותר, אינני רואה שהם אוהבים אותנו.



נ' הרפז;

אסור לעשות הכללות.

נ' סגל;

היה שם נשף גדול, ובתחילת הנשק הם שרים שם את "התקרה". לידי ישבה אוהדת
ישראל, לא יהודיה, והיא שאלה
אם הם אוהבים את ישראל, למה הם לא עולים לארץ? הרי

הם אזרחי צרפת, למה הם לא עולים לארץ? זה מה שהגויים אינם מבינים, שהיהודים הם

אזרחי צרפת והם צועקים "ישראל". לכו, מה שכן יכולנו להביא להם לשם, זה קצת

גאווה שיש להם מדינה. את לא יודעת כמה הם הרגישו טוב כיהודים כשיוסי וענונו,

ראש המועצה, עמד ברמה שווה עם ראש העיר שלהם. נכון שבהנהלת העיר יש יהודי,

ואינני יודעת אם הם שמחים על כך אבל התהליר היחיד שיכולנו ליצור אצלם זה שיש

להם מדינה, ואפילו אם הם לא עולים, הם תמיד יכולים ללכת עם הראש למעלה. את

יכולה להגיד לי שאם כך, את מחזקת אותם להשאר שם; יש להם מדינה והם יחיו שם. אבל

יש לנו ברירה? משהו אחר אני לא יכולה להציע להם. אני יכולה רק לתת להם גאווה

שיש להם מדינה שקובעת את גורלם, וזה היה חשוב להם כלפי הגויים.

אחר-כר נגשתי אל ראש העיר והודיתי לו מאד שהוא עזר לקהילה להיות גאה בזה

שיש להם מדינה. יכול להיות שזה פחות מצא חן בעיניו בתור פטריוט צרפתי, כי הוא

היה רוצה שהם יהיו קודם-כל אזרחי צרפת, והיהודי אוהב ישראל שאל אותי: אז למה הם

לא עולים לישראל? זאת הבעייה, ואנחנו רק יכולים ליצור גשר של חמימות.
י' טולידאנו
כשחטפו את המטוס המצרי שהיו בו שתי ישראליות, למחרת פירסם ראש העיר מאמר

ב"פיגרו" ובו הוא תקף בצורה מאד חריפה את הטרור והאשים בצורה גלויה את

ברית-המועצות שעומדת מאחורי כל ארגוני הטרור. ראש העיר דיבר עם 4 ראשי ערים

מדנמרק, גרמניה, אוסטריה ואנגליה, שאתם יש להם בריתות, על הטרור שקיים בעולם.

יכול להיות עוד דבר, שדרך הברית של מלמסון עם קרית מלאכי יתקיימו עוד

בריתות עם קהילות יהודיות שנמצאות בסביבה וייווצרו קשרים הדוקים יותר בין

הקהילות בארבע הערים שהן ערים תאומות למלמסון.
שי דיון
אולי כדאי להבהיר שכאשר מדברים על הבריתות האלה, זה לא אידנטי עם ברית של

עיריות או מועצות. יכול להיות מקרה, ואז זה אידיאלי, שיש ברית עם אותה עיר, אבל

אין קשר.

שלשום צלצל אלי ראש קבוצת הכדורגל "הפועל" בתדרה ואמר לי: אנחנו עומדים

לנסוע ללוכסמבורג ושמעתי שיש ברית ערים. היתי רוצה להיפגש עם הקהילה היהודית

שם. זה כשלעצמו דבר פעוט, אבל עצם העניין חשוב.

היום אני אביא לניסן הרפז נוסח של פניה אל כל ראשי המועצות. נבקש מהם

לכתוב לאלה שעוד לא כתבו אליהם ולאלה שרוצים לכרות אתם ברית, על-מנת שהעניין הזה

יתחיל לזוז כהלכה.
אי הס
בעולם היהודי יש כ-3,000 קהילות יהודיות. כאשר נכסה חלק גדול מהן, מה

שנקרא שותפות ישראל והתפוצות, הקשרים בין ישראל ובין העם היהודי יקבלו מימדים

לגמרי אחרים. היום ברור שמדינת ישראל לא יכולה להסתפק בהשתתת הקשרים בין ישראל

והתפוצות על קשרים בין ראשן הסוכנות היהודית, או בפגישות של מוסדות יהודים

עולמיים, והגיעה השעה לשתף את עם ישראל, דווקא את היהודים מערי הפיתוח ומהערים

הגדולות, וגם את היהודים שם, בחווייה, במעורבות ובשותפות הגורל בין ישראל לבין

העם היהודי.



אני חושב שבצורה זו, בעצם המעורבות הזאת פתאום נתחיל למצוא כל מיני נוסחאות

ואפיקים חדשים לעליה, להגברת המעורבות הכלכלית, רצון לקנות תוצרת ישראל

בקהילות יהודיות בחו"ל, להנחלת הרעיוו הציוני ולהנהלת כל הנושא של הגשרים.

חשוב מאד שהוועדה תדגיש שצריר לתת לזה מימד ציבורי הרבה יותר גדול. אפשר

להגיד שאני מפנה קריאה בשם כולנו שחברי הכנסת יתנו דעתם לנושא ויהיו מעורבים בו,

כי זה לא נושא ששייר למועצה הציונית בלבד.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

זו אחת הסיבות שבגללן יזמנו את הדיון הזה.

אי הס;

אני מציע שבעוד 3-2 חודשים, כשיהיו בידינו יותר תוצאות, נקיים פה חצי יום

עיון כדי לברר את הנושא ולסכם שנת פעילות. אני מציע להזמין ליום עיון זה אנשי

אקדמיה, ראשי ערי פיתוח, חברי-כנסת שמעורבים בנושא והם לא חברי ועדת העליה

והקליסה.

נושא שיקום השכונות גם הוא נושא של ברית ויש מקומות שאצלם עניין שיקום

השכונות הפר לברית אמת. למשל, בין דרום-אפריקה ואופקים, או בין אשקלון לאנגליה,

העניין באמת קיבל מימדים של ברית. לכן, בעניין שיקום השכונות כדאי שתצא קריאה,

שיראו בזה לא רק את התרומה הכספית, אלא מה העניין תורם מבחינת פיתוח הקשרים.

נוסף לכר, כדאי לקרוא גם לשלטון המקומי, שמפתח בריתות עם ערים אחרות. למשל, יש

קשרים בין דנבר ובין כרמיאל. כדאי שתצא קריאה גם לשלסון המקומי לשים דגש גם על

הקשרים עם הקהילות היהודיות.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

האם יש חפיפה בנושא שיקום השכונות? למשל, קרית מלאכי מאומצת על-ידי

סן-דיאגו. האם אתם אומרים שמוסב שהקשר הזה יבוא וירד לנושא הקהילה היהודית, או

שאתם אומרים; בענייני עסקים יהיה לה קשר עם סן-דיאגו, אבל לא קשר יהודי? אם

הברית מוצלחת, יכולה להיות שלמות ולהקיף את כל הנושא. אבל אם הברית לא הצליחה,

לא כדאי להרחיב אותה. שאלתי היא אם יש כיוון של חפיפה?
נ' הרפז
אין כיוון של חפיפה. יכול להיות שמה שאת מעירה זה אחד הדברים שיש לבדוק

אותו במקרים מסויימים. שאלת אם יש חפיפה בין עיר פלונית לבין עיר אלמונית, וגם

זה בא בחשבון.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אם זה מוצלח. אם זה לא מוצלח, מוסב להתנתק. עם כל הכבוד לראשי הערים,

הנסיון לפעמים הוא חשוב מאד. לפעמים עצה נכונה שווה הרבה מאד ישיבות. אתם

יכולים לייעץ, אבל ראשי הערים לא חייבים לקבל את עצתכם. ראשי הערים לא למדו את

הנושא חזה כפי שאתם למדתם אותו, ומותר להם לשגות.

יש לי שאלה נוספת. האם לאחר יצירת הקשר אתם יוצאים מהתמונה, או שיש לכם

איזה שהוא מעקב על הפעילות?

נ' סגל;

בכל עיר אנחנו מקימים מועצה ציבורית. כשצימוקי ניסה לתקוף את זה, הוא ניסה

לקשור את ראש העיר עם הקהילה והקים ועדה לקשרי קהילות שתפקידה לעסוק בזה. יעקב

סולידאנו נכנס לוועדה במועצה הציבורית לקשרי קהילות. אנחנו לא רק שדכנים, אנחנו

צריכים לעבוד. אני חושבת שזה בהחלס צריר להיות בידי המועצה הציונית, שמלווה את



הנושא הזה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני חושבת שהליווי חשוב. קודם-כל, זה נותן לכם את המעקב. שנית, יש בזה

חיות, כי אתם מאד מעורבים.

שי דיון;
קבלתי מכתב בזו הלשון
"אכיר לך תודה אם תמציא לי העתק מתביעתו, או

תזכורתך, כדי לאפשר לנו לפעול בדרכים העומדות לרשותנו לקידום הנושא. כמו-כן

אבקשך להמציא לנו דיווח שוטף מדי 3 הודשים על המתהווה בתחום של עירך". זאת

התשובה לשאלתך.
היו"ר מי גלזר-תעסה
יש לי שאלה נוספת לגבי סגל. נניח שראש העיר שדברתם עליה יתלזלף, ואז בהחלט

יכולה להיות תפנית. כלומר, זה תלוי באופן כמעט אישי בראש העיר בשני המקומות

ואיר הוא מדוע לעניין.
נ' הרפז
אנחנו לא מתייחסים לעניין חילופי השלטון באותה עיר, כי הברית היא עם

הקהילה. אני הובלתי את עניין הברית ירושלים-פריז וממשיך להוביל את זה. זה

אפילו לא עיריית ירושלים. לצורך זה הקימותי מועצה ציבורית ירושלמית, לא פוליטית

ולא אישית.
היו"ר מי גלזר-תעסה
אני חושבת שזה נבון מאד, כי אסור שזה יהיה קשור עם ראש העיר.

האם יש התחלה או תכונה לקשור קשרים עם קהילות בגרמניה?
נ י הרפז
לא פסלנו את זה.
שי דיון
מחרתיים אני אסע לגרמניה ולאוסטריה, בנסיעה פרטית, ונתבקשתי גם על-ידי ניסן

וגם על-ידי מחי הארגון של הסוכנות היהודית להיפגש עם יהודים בפרנקפורט ובוינה.
היו"ר מי גלזר-תעסה
אני חושבת שגרמניה יכולה להשאר אחרונה בתור, אם בכלל. זו משאלת לב וגם

פניה.

שנית, אני מבינה שילדים מקרית מלאכי יסעו בקיץ לחודש. אני מניחה שאתם

נותנים דעתכם לכך, אם הילדים מכאן באים מבתים דתיים, ששם הכל יהיה כשורה. דבר

נוסף, לא הייתי רוצה שהילדים שלנו יתארחו בבתים ברמה בינונית ומעלה, כדי לא

לגרות להם את התיאבון. אתם בהחלט יכולים למצוא במעמד הבינוני משפחות פתוחות,

שהן טובות וחמות, שיענו על דרישות הילדים. לכן, תהיו זהירים ושקולים. אנחנו לא

רוצים להראות להם את סביון ואת הרצליה פיתוח, אלא משהו דומה לקרית מלאכי.

אני מקבלת את הרעיון לקיים בעוד כמה חודשים יום עיון, שיהיה מוקדש לצימוקי

ביום השנה לפטירתו. זה גם יהיה מכובד לזכרו, וגם תוכן שהיה בין התוכניות

האחרונות שהוא יזם והגה.



בסיכומו של דבר, אני חושבת שאנחנו יכולים לתרום להם הרבה מאד, כי יש להם את

חיי היום-יום, את הפרנק או את הדולר, אבל בהרנ, מאד מקומות, אלה שהתרחקו מהיהדות

הסרה להם הנשמה, ולנו יש נשמה יתירה. את הנשמה היתירה שם נוכל לתת להם, אם

על-ידי ביקור ואם על-ידי דברים יהודיים, ישראליים, מהחלפת מרשמים וכלה בלימוד

שיר וצעצועים ישראלים, שמשהו מריחה ומצלילה של ישראל יישאר שם לאחר הביקור

של הילדים.

אני מסכימה עם דברי ניסן הרפז, שהנוער שלנו בארץ זקוק לפעילות של המועצה

הציונית ולמפגשים. לצערי הרב, בית-הספר עסוק בדברים רבים, אבל יש לו בעייה עם

הנושא הציוני-יהודי-לאומי. הוזכר כאן וזג השבועות. לא הייתי רוצה שחג השבועות

יהיה רק חג הביכורים, אני רוצה שהוא יהיה גם חג מתן תורה, כי משם צמחה החוקה

היהודית מעשר הדברות ואילך.

אני הצעתי מעל דוכן הכנסת שממשלת ישראל תדון אחת לחודש בתפוצה מסויימת.

לצערי, זה עדיין לא מתבצע, אבל צריך להיאבק גם על דברים בסיסיים כאלה. אנחנו

כל-כך עסוקים בבעיות שעומדות על הפרק יום-יום, שאנחנו שוכחים שאנחנו בעצם מדינה

לא רק המדינה של היהודים שיושבים פה, אלא מדינתם של היהודים בכלל, ואנחנו לא

כל-כך עוסקים בזה.

אני מאד מברכת את הגישה שעלינו מן הכיס אל הלב. לא יכול להיות שהקשרים

שלנו יהיו רק כספיים. לכן גם הפטרונות שלהם, שלולא הם מדינת ישראל לא יכולה

להתקיים. אין זה נכון, כי יהדות הגולה תורמת לנו 1.5% מכל תקציב המדינה. כך

שאנחנו צריכים לשרש את ההרגשה של יהדות הגולה והכסף שלהם הוא חומר הניקוי של

המצפון.

אני גם אומרת שזה מבוא מצויין לעליה. שיקראו- לו ספור, שיר או אגדה, והוא

ידע שיש לו פינה, אבל לא הייתי רוצה שידע שיש לו פה מקלט. לכן אני מאד מחזקת את

ידיכם בפעולה הזאת ואני בטוחה שתצליחו, עם מאבק בכל המקומות.

אני מקווה שניפגש בעוד כמה חודשים, כשהעניינים יתקדמו ותהיה פריסה יותר

גדולה של הקהילות. אני מאמינה שבוועדת חינוך של כל מועצה יושב אדם שיש לו קשר

עם מערכת החינוך. הזכרתם כאן את עניין בר-מצוה. יש בתי-ספר שחוגגים בר-מצוה עם

ילדים בברית-המועצות, ובאותו יום הם מתקשרים בטלפון עם אותו ילד וכו'. זה קשר

יוצא מן הכלל. אני מציעה שגם אתם תחשבו על איזו שהיא דרך להזכיר את מדינת

ישראל ביום חג כזה.

אני רוצה לסיים באיחולי הצלחה. אני אעביר אעביר הדברים לחברי הוועדה ואני

מבטיחה לכם שבדיון שיתקיים בכנסת בנושא העליה אתם תתפסו בו מקום, עם השמות שלכם.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.30

קוד המקור של הנתונים