ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 11/02/1986

סקירה ודיון בעניין פעילות תל"ם. בהשתתפות עולים ופעילים בתנועה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוסוקול מס' 56

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, בי באדר אי, התשמ"ו - 11 בפברואר, 1986, בשעה 12.00
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר מי גלזר-תעטה

יי ארצי

די בן-מאיר

ר' כהן

ני רז

מוזמנים; אי תדמור - סגן מנכ"ל תל"מ

פי לבקוביץ - עולה, פעילה בתל"ם

אי בוטסיזון - " " "

די רוספלד - " " "

די סיילן _ " " "

אי טייטלבאום- " " "

גי טייטלבאום- " " "

די ברקוביץ - " " "

לי מנדל - " " "

טי גרדנר _ " - .'

עי קורמן - " " "

די יוסלביץ - " " "

שריה _ " " -

מי צה פעילה בתל"ם

מזכירת הוועדה; וי מאור
רשמה
שי צהר

סדר היום; סקירה ודיון בענין פעילות תל"ם, בהשתתפות עולים ופעילים בתנועה



סקירה ודיון בענין פעילות תל"ם. בהשתתפות עולים ופעילים בתנועה

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מתככד לפתוח את ישיבת הוועדה, ומקדמה בברכה ובהערכה את אורחינו

על הפעילות הרבה שהם מגלים בתל"ם שהיא התנועה לציונות מגשימה, אני שמחה

על שהדיון הנוכהי מהקיים ביום מיוחד במינו לכולנו, יום בו אנטולי שצ'רנסקי.

שהוא אחד המסמלים את מלחמתם של רבים, יגיע סוף סוף ארצה, שמעתי כי אתם

מתכוננים לנסוע באוטובוס לנמל התעופה בן-גוריון כדי לקדם שם את פניו, וכך

יפגשו מזרח ומערב בחיבוק אחים, כי העוצמה שלנו היא ברוח האחדות שלנו, ושום

גורם לא יוכל לנתק חלקים מהעם שלנו,

קורס הישיבה באתי בדברים עם פרנסים לבקוביץ, שהיא ממייסדי תל"ם

בטורונטו שבקנדה, ונמצאת 6 שנים בארץ, ונמנית על הפעילים בתל"ם, אמיר תמיר

הוא ישראלי המעורב בתיי העולים החדשים, והוא סגן מנכ"ל תל"ם,

התקופה בה אנו חיים היא תקופה של משבר גדול מאד בעליה, מאז שנת 1953

לא היתה לנו שנת שפל בעליה כמו השנה הנוכחית, אין ספק שצריך לבדוק אה הסיבות

לכך גם בארץ וגם בחו"ל, אני מאמינה שאתם הנכם הגשר שעליו ניתן יהיה לבדוק

ולבחון את הדבר, ואף להגיע למסקנות,

בפגישות שהיו לנו עם התאחדויות עולים אמרתי, מה שאמרתי גם בפני שרים

וגם במליאת הכנסת, כי לדעתי ממשלת ישראל אינה נותנת מספיק את הדעת ואת הכלים

לנושא העולים והעליה, בזמנו התייחסתי גם לבעיית הדיור לעולים. התעסוקה שלהם,

המשך לימודיהם וכוי, כי כל הדברים האלה קשורים קשר הדוק בנושא העולים והעליה,

דפדפתי בעתון שלכם, אבל לא הספקתי לקרוא כל הנאמר בו. אלא דברים בודדים

בלבד. ושמחתי לגלות כי בני הנוער רואים בהגשמה, בעליה. את הביטוי הממשי של

הציונות, ראיתי כי מספר פעמים חזרו והדגישו כי כל התנועות הציוניות אינן

ציוניות ממש, מאחר והארגונים הציוניים מסתפקים באיסוף תרומות ובמתן תרומות

ומשקיטים בזאת את מצפונם, ואכן, אחד המחדלים הקשים של מדינת ישראל הוא בכך

שזה הפך להיות מקובל שהארגונים האלה עוסקים בהחרמות, בהושטת עזרה חומרית,

ואינם חושבים כלל על עליה, המצב כיום הוא כזה שצריך אומץ לב בכדי לדבר על עליה,

אמרתי לפרנסיס לבקוביץ ולאמיר תמיר שגם בזמן העליה הראשונה וגם בזמן

העליה השניה מרדו העולים בהוריהם, ההורים לא רצו גם אז שילדיהם יעזבו את

הבית ויעלר לישראל, המרד הזה צריך להתחדש עכשיו, אבל בשינוי אחד, שאין.

למרוד בעבר, אין להינתק מן העבר, וכשאני מדברת על העבר אני מתכוונת למורשה

ישראל וכל מה שהיה לנו מבחינה ערכית ורוחנית בגולה. כי היחוד של העם היהודי

הוא בכך שהערכים שלד לא השתנו, משאחר והם אנושיים כליים, הם אוניברסליים,

אתם התחלתם לשהות נגד הזרם עוד בהיותכם בגולה והמשכתם לשחות עד הגיעכם ארצה.

וגם כאן אתם אולי ממשיכים לשחות קצת נגד הזרם, כי אני יודעת שיש השואלים

אתכם העולים החדשים מארצות הרווחה איך זה שעליתם ארצה, ומוסיפים: השתגעתם?

היתה לי הזכות לקבל 20 משפחות שעלו ארצה לפני מספר חודשים. ואני זוכרת

שהשוטרת שליוותה אותי בשדה התעופה אמרה לי: אני לא מבינה אותם, איזה אומץ לב

יש להם שהם עולים ארצה, נדמה לי כי היא בטאה מה שרכים חושבים. אף כי אני

בוודאי אינני חושבה כך,



המצב הדמוגרפי של העם היהודי מדאיג את כולנו מאד. אנחנו מכירים את בעיית

נשואי התערובת בארצות חוץ, כאשר 50% מהילדים הנולדים שם לזוגות כאלה אינם עוד

יהודים. אתם שעליתם ארצה הנכם השאור שבעיסה, המדחף שיביא בני נוער יהודים

נוספים להכיר בצדקת הדרך שלכם, למודעות בחשיבות הנשוא הזה, ובעקבות המודעות הזאת

תבוא גם הפעולה עצמה, תבוא העליה.

המודעות בחשיבות הנושא נובעת וקשורה בחינוך, בחינוך בארץ ובחינוך בגולה.

צריך להאמין שהמדינה היא רק אמצעי, ולא מטרה. המסרה היא לבנות כאן חברה שתחייה

בארץ ותפתח אותה ואת היושבים בה. אנחנו צריכים לשאוף לכך שמספר גדול ככל האפשר

של יהודים יחיו בארץ, כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. ממשלת ישראל צריכה

על כן לראות עצמה לא רק כממשלתה של מדינת ישראל, אלא כאחראית לעם היהודי כולו.

וכך זה אמם מוצא את ביטויו במגילת העצמאות שלנו. זה נותן צידוק לשאיפה שלנו

להיות במדינה הזאת ולחיות בה. כי אילו הומה המדינה רק בשביל 3 או 4 מליון

יהודים, אפשר היה אולי לערער אל התיזה של מדינת-יהודים. אבל מאחר והיא מדינתו של

כל העם היהודי, הרי זה מחזק אותנו ומעודד אותנו במעשינו ובפעולותינו.

כיום יש לנו שני אתגרים עיקריים: עליה, והתישבות. זה תפקידנו בארץ, אס שני

הדברים האלה לא יתחזקו, אני חוששת שלא רק מדינת ישראל תימצא בבעיה רצינית, אלא

כל העם היהודי יהיה בבעיה רצינית. כי גם שלום הואפונקציה של עוצמה פיסית

ורוחנית, ואת הדברים האלה אפשר להשיג רק על ידי הגברת העליה ועל ידיד התישבות.

אני

אני רוצה לאפשר עכשיו לאורחינו העולים החדשים לומר את אשר הם באו לומר לנו. אני

מבקשת מכם לדבר אתנו באופן חופשי וגלוי, ולומר לנו את כל אשר על לבכם, כל אשר

לוחץ לכם וכואב לכם, גם אם הדברים לא יהיו אולי נעימים לאוזן,

פרנסיס לבקוביץ;

אני רוצה להודות לחברת הכנסת מרים גלזר-תעסה, יושבת-ראש ועדת העליה והקליטה

של הכנסת, שהזמינה אותנו לישיבה הזאת ומאפשרת לנו לפגוש את חברי ועדת העליה

והקליטה, כדי שנוכל לדבר ביוזד על הנושא המרכזי והחשוב לכולנו, נושא העליה

והקליטה,

שמי פרנסיס לבקוביץ. עליתי ארצה מקנדה ביוני 1980. בשנת 1979 הצטרפתי

לתל"ם, תנועה לציונות מגשימה, חודשים מספר אחרי שהוקם הארגון הזה בקליפורניה.

כמי שהיתה ציונית פעילה בטורונטו שבקנדה ראיתי בתל"ם את התנועה הציונית היחידה

. שבה יכולתי להאמין ושעם עקרונותיה יכולתי להזדהות.

לא אשכח את ההתרגשות שלי כאשר גליתי את המייסד של תל"ם, מיד גילינו שיש

בינינו שפה משותפת בנושא העליה. תל"ם היא למעשה תגובה למצב החמור בו נמצאת

הציונות באמריקה, ולצערנו הרב גם כאן בארץ, כפי שאתם בוודאי יודעים מספר העולים

יורד מדי שנה. נדמה לי שהשנה הגענו למספר הנמוך ביותר של עולים מאז קום המדינה,

העובדה הזאת מטרידה אותנו לא פחות מאשר אתכם. משום כך גם ביקשנו מיושבת-ראש ועדת

העליה והקליטה של הכנסת להזמין אותנו לפגישה חשובה זו. רצינו מאד ליצור קשר עם

חברי חוועדה, כדי שיוכלו להקשיב לנו ולשמוע על הנסיונות האישיים בהם התנסינו

אהרי שעלינו ארצה. תקוותנו היא שאפשר יהיה להתחיל לפתור את הבעיות של העולים, כי

אולי יעזוב גם הדבר הזה להגדיל את מספר העולים לארץ.

גם או רואים ביום הזה יוםמיוחד לכוךנו, יום משצל מאד עקב שחרורו של אנטולי

שצירנסקי והגיעו ארץ, כי אנו מזדהים מאד עם חלומו ורצונו מזה שנים רבות לעלות

לארץ, פגישתנו כאן היום היא סימן המבשר טובות לעתיד העליה, כאשר הפגישה מתקיימת

דווקה ביום חשוב וגדול זה,



אני רוצה להעלות בפניכם אח הבעיה הקשה של הדיור לעולים. ובמיוחד הדיור

לעולים יחידים. משפחות העולים מקבלות יותר עזרה מזו שמקבלים עולים יחידים

בודדים, אני יכולה לספר לכם דברים מנסיוני האישי, אני נמצאת בארץ 9 שנים.

ואני יכולה לספר לכם גם מנסיוני האישי וגם מהנסיון שלי בעבודתי כמרכזת פנירת

הציבור בסוכנות היהודית, מצב הדיור לעולים חדשים הוא חמור, ומצבם של העולים

הבודדים הוא חמור פי כמה, העולים היחידים אינם מוצאים את מקומם כארץ בגלל

בעיית הדיור, ורבים העולים הבודדים שעוזבים אותה,

יש מעט מאד מקומות בתי מגורים הקולטים עולים בודדים אחרי 3 שנים, 4 שנים

ואפילו 5 שנים להיותם כארץ, מספר המקומות המתאים לקליטת עולים יחידים הוא קטן

מדי, אני רוצה לתאר בפניכם דירה אותה מקבל עולה יחיד בבית מגורים. ואני מתכוונו

לעולה שזכה לדירה כזו, אני בעצמי גרה בבית מגורים בתלפיות מזרח, המדובר הוא

בדירה חדר של 24 ממ"ר בסך הכל, ואני רוצה להוסיף שאני מאד מרוצה שיש לי דבר

זה. ואני רואה עצמי כברת מזל על שזכיתי לזה, אני יודעת שישנם רבים שאין להם גם

24 ממ"ר אלה. והיו מאד מאד רוצים דירה בזאת,

שמחתי לקרוא היום בעתון "ג'רוזלם פוסט" שעומדים להעלות את גובה המשכנתא

הניתנת לעולים, ויעמידו אותה על 19 אלף דולר ליחיד, זה בוודאי יעזור לאלה

הרוצים ויכולים לקנות דירה, אבל ישנם בין העולים כאלה שאין באפשרותם לקנות

דירה. כי הרי צריך להחזיר את המשכנתא. ועולים המגיעים לארץ מחפשים עבודה

תחילה. וזה לוקח להם שנה או אף שנתיים. והם עוברים לגור במקום בו הם מוצאים

עבודה, כך שאינם יכולים לקנות לעצמם דירה לפני שהם יודעים שמצאו מקום עבודה

שמתאים להם ושהם יכולים להמשיך לעבוד בו, במשך השנתיים האלה הם צריכים לגור

בדירה שכורה כי אין די מעונות עולים שיכולים לקלוט אותם, הסובסידיה הניתנת

ליחיד עבור השתתפות בשכר דירה מגיעה ל-40 וכמה דולר לחודש. וזה סכום נמוך מאד.

זה סכום ממש מצחיק, תסלחו לי על ההתבטאות, כאשר לוקחים בחשבון מה הסכום הממשי

שהוא צריך לשלם בעד דירה, אפילו קטנה, אפילו חצי חדש אי אפשר לשכור בסכום הזה,

את הסכום הזה מקבלים העולים היחידים במשך תקופה של 5 שנים. אבל לא סכום זהה

במשך כל השנים, בשנה הראשונה הם מקבלים כ-45 דולר לחודש, ומדי שנה יורד הסכום,

קודם לכן קיבלו הבודדים פחות מ-45 דולר לחודש, עכשיו הם מקבלים 45 דולר

בשנה הראשונה, קשה לשמוע את דברי העולים היחידים הבאים אלי ומבקשים דיור,

אני ממש מתביישת בפניהם. כי זה נותן לי הרגשה כאילו אני תופסת מקומו של עולה

בודד אחר, עליתי ארצה יחידה, ואני חייר. לכד גם כיום- כי הורי לא עלו ארצה.

ואין לי אפשרות אחרת בכל הנוגע לדיור, אין לי אפשרות לקנות דירה. והפתרון

הנוכחי הוא פתרון מצויין בשבילי, רק כואב לי הלב שלא כל העולים הבודדים יכולים

להגיע לסידור כזה שאליו אני הגעתי,

אני רוצה לפנות אליכם. חברי ועדת העליה והקליטה של הכנסת. בבקשה לנסות

לעשות משהו בנושא הזה. שתדאגו לכך שיבנו יותר בתי מגורים או בנייני ציבור

בשביל יחידים, במהלך עבודתי ובמסגרת עבודתי נתקלתי בעולים שירדו מן הארץ

, אחרי 3 ו-4 שנים מאז עליייתם, והדבר הזה כואב לי מאד, אולי תוכלו לעזור לנו

בנושא הזה,
ר' בן-מאיר
האס משכנתא בגובה של 19 אלף דולר לא תעזור לערלים היחידים?

שריה

לחלק מאתנו זה יעזור, לי למשל זה יעזור, אני מקווה שבקרוב אוכל לעזוב

את בית המגורים שלי, ואפנה את הדירה הקטנה שלי לעולה יחיד אחר, אבל אני נמצאת

בארץ כבר 9 שנים, נקלטתי כבר בעבודה, יש לי עבודה קבועה ואני יכולה להכנס

להתחייבות של משכנתא, אף שזה יהיה לי קשה, הסכום הזה בוודאי עדיף על הסכום של

6000 דולר שקבלנו לפני כן, אבל במשכנתא של 19 אלף דולר אין משום פתרון לעולים

שזה עתה הגיעו, גס 45 הדולר שהם מקבלים לחודש לא מספיק להם,

ו



אני יודעת כי מבין העולים היו כאלה שלנו במשרדי תל"ם במשך מספר חודשים.

זה מצער מאדי כי זה לא פתרון בשבילם, כך אין קולטים עליה.

דבי רוטפלד;

אני עליתי ארצה מקנדה. בחודש אוקטובר האהרון. אני רוצה להתייחם לבעיית

התעסוקה. אני רוצה לספר לכם את הסיפור האישי סלי. עליתי ארצה בחודש אוקטובר

. 1985. למעשה באתי ארצה מספר חודשים לפני בן, בחודש מאי באותה שנה. ידעתי בי

ישנו משרד בקריה העוזר לעולים חדשים להשיג עבודה. באתי אל המשרד הזה. וישבתי

עם האנשים שם. בידיהם היה התיק שלי ששלח אליהם השליח שלי בוושינגטון. הם

אמרו לי בי אינם יכולים להראות לי את רשימת העבודות המצויות לפני שאהיה עולה

בפועל. זה מצב מאד מרגיז, כי עולים באים לפעמים לארץ תחילה כדי לבדוק את

האפשרויות שלהם להשיג עבודה בארץ. ואני פשוט לא יכולה להבין מדוע אין מאפשרים

להם את הדבר הזה, כל עך תשוב לדעת מראש אם יש סיכוי למצוא עבודה בארץ, מה

האפשרויות העומדות בפני העולה וכו', אז מדוע לא מאפשרים זאת לעולה? אם הם

לא רואים שיש סיכוי שימצאו עבודה בארץ הם תושבים שאולי מוטב שיחכו עוד שנה

עם עלייתם ארצה, ובינתיים ימשיכו לעבוד ולחיווז בחו"ל. ידוע כי ישנם כמה תחומים

שבהם קשה לקבל כיוס עבודה בארץ, ולכן הס פוחדים לבוא אם אינם יודעים מראש שיש

להם איזה שהוא סיכוי לקבל עבודה.

עליתי ארצה, כפי שאמרתי, בחודש אוקטובר האחרון. אני החלטתי לעלות בכל

מחיר. זה ארבעה חודשים שאני מסתובבת ללא עבודה. אני רצה בין המשרדים, עוברת

ממשרד למשרד, ואומרים לי שהבעיה שלי היא בעיה של כל הארץ, כי יש קשיים בענף

המחשבים.

אני תושבת שהיה זה טוב להקים משרד מיוחד בשביל העולים החדשים שעלו ארצה,

כדי לעזור להם בבעיות המיוחדות להם. מדובר בעיקר בצעירים העולים בעצמם, והם

בשנות ה-20 שלהם, ולא הספיקו לעבור שנים רבות לפני עלותם לארץ. איך אנחנו יכולים

בכלל לחשוב על רכישת דירה לפני שיש לנו עבודה.

אולי אפשר לצייד את השליחים ביותר אינפורמציה בכל הנוגע לאפשרויות

השגת עבודה בארץ. אני יודעת שיש הרבה אנשים נוספים שרוצים לעלות ארצה, אבל

בארץ לא זקוקים לעובדים נוספים במקצועות האלה.

היוי"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מניחה שאת יודעת כי במשרד הקליטה יש מחלקה מיוחדת לתעסוקה בשביל

עולים.

. ר' כהן;

למשרד העבודה והרווחה יש שליח מטעמו בארצות הברית והוא מטפל בנושא

התעסוקה.

דבי רוטפלד;

הייתי בארץ בחודש מאי. בחצי שנה לפני שעליתי. ואמרו לי במשרד הזה

. שהם אינם יכולים להראות לי את רשימת המקצועות לפני שאהיה עולה ממש.

1
ר' כהן
אני מניח שבארצות הברית יודעים שיש בארץ אבטלה. איל זה משפיע על

עלייתם של צעירים לארץ?

דבי רוטפלד;

אני יכולה לספר לכם שידידה וידיד שלי התחתנו בתחילת חודש ינואר כאן

כארץ, גם הס עולים חדשים. ובגלל האבטלה בארץ הם עזבו את הארץ לפני שלושה

שבועות. אני חוששת שגם אני אצטרך לעשות את אותו הדבר. אם לא אקבל עבודה עד

לקיץ זה. אני פשוט לא אוכל להמשיך להשאר כאן. ואני אינני היחידה המרגישה כך.

אני יודעת שיש עוד רבים כסוני. ההתמחות שלי היא ביחסים בינלאומיים וקשה לי

לקבל עבודה בתחום הזה. וגם כאשר אני מוכנה לעסוק בעבודה אחרת. אני מתקשה

בהשגת עבודה. אילו הייתי הנדסאית הייתי מקבלת עבודה. אבל בתחום ההתמחות שלי

פשוט אינני משיגה עבודה.

לא די בזה שהארץ רוצה בעולים. השליחים צריכים להגיד לכל מי שמתעניין

בחו"ל בעליה מה המקצועות המבוקשים בארץ. ובאיזה מקצועות אין צורך בעובדים

נוספים, נוסף על כך צריך לעשות קורסים להסבה מקצועית.

דבי סיילן;

אני עליתי מסן-פרנציסקו לפני כשנתיים. יש לי תואר שני בעבודה סוציאלית,

לאחרונה נקלטתי בשירותי הרווחה של עירית ירושלים. השגתי את העבודה דרך המדור

לקידוס תעסוקה לעולים מטעם משרד הקליטה. המשכורת שלי ממומנת כרגע על ידי משרד

הקליטה למשך תקופה של שנה. זה לקח לי לפחות 4 וחצי חודשים להכנס לעבודה זו.

קודם לכן הייתי מובטלת. ואני יכולה להגיד לכם כי זו חוריה מאד קשה גם לעובדת

סוציאלית שיבולה להרגיש מה חשים מובטלים אחרים.

אני רוצה רק לציין שכאשר נכנסים כבר סוף סוף לעבודה. הבעיות עדיין אינן

נפתרות על ידי זה, כי באשר התחלתי לעבוד התחלתי לשמוע מכל הפקידים האחרים

שעובדים שם דברים מאד לא נעימים, הם אמרו לי שבעצם ישראלי אחר היה צריך לאבד

אח מקום עברדתו כדי שאני אקבל את מקום העבודה כאן. הם מאמינים שלישראלים

מגיעה העבודה יותר מאשר לעולים ולפני העולים. הם חושבים שלא די בזה שאנחנו

עולים לארץ ומבלבלים את המוח של כל הפקידים וכו', אלא שאנחנו גם גונבים את

מקומות העבודה של הישראלים, ומקבלים עבודה שצריכה להיות שלהם.

אחרי שעבר זמן כל כך רב עד שקבלתי את העבודה. והמשכורת בעדה משולמת

על ידי משרד הקליטה. וכאשר אני מתחילה להרגיש טוב שהנה הכל מתחיל להסתדר

בשבילי, טוענים כלפי החברים לעבודה שאני נכנסתי בתקופה של הקפאה רק מפני

שאני עולה חדשה, והם שואלים מדוע מגיעים לי זכויות מיוחדות אלה. זה באמת

לא נותן לי הרגשה נוחה ונעימה.

אני חושבת שכל הבעיות המועלות כאן היום הן סימפטומים של המצב החברתי

שלנו ושל התפיסה שלנו כלפי העולים. כלפי המושג של עליה וציונות פעילה

ומגשימה,

היום הזה הוא יום גדול בישראל רבכל העולם היהודי. כי הנה אנחנו זוכים

לקבל היום בישראל את פניו של אנטרלי שצ' רנסקי המסמל את כל הסבל והאפשרי

שיכול לעבוד אדם בגלל היותו יהודי ציוני. והנה הבוקר שמעתי את הדבר המזעזע

ביותר ששמעתי מאז עלייתי ארצה. מזכירה העובדת אתי במשרד. והיא אשה נחמדה

ומשבילה. ואני מאד מכבדת ומחבבת אותה. היא שרתה בצבא וכיום משמשת מזכירה בכירה.

אשה עם ראש פתוח שרוצה לעזור לאנשים והיא בהחלט אדם מיוחד ולא סתם מישהו

מהרחוב הישראלי. אם זו אכן דעתו של המעמד הנאור במדינה. אז אנחנו בצרה גדולה,
כשנפגשנו בבוקר אמרתי לה
איזה יום גדול היום למדינת ישראל שמעתי בחדשות

שאנטולי שצ'רנסקי מגיע היום ארצה, ועל בך ענתה לי: זה קצת מוגזם איך מתייחסים

כאז לכל הענין הזה, כאשר שאלתי אותה מה כאן מוגזם לדעתה. היא שאלה: את חושבת

שמגיע לו מסוס מיוחד? אמרתי לה: לא רק מטוס אחד אלא 10 מסוסים וכל מה שבכלל

א9שר לעשות בשבילו ולתת לו. היא כמובן לא הסכימה לדעתי. אני הזדעזעתי לשמוע

אה הדברים האלה. איך אפשר כך להתייחס במצב מיוחד כזה כאשר אדם כמו שצ'רנסקי.

המסמל את הציונית המגשימה,מגיע לארץ.
די בן-מאיר
בהיססוריה שלנו ראינו דברים רבים. כאשר עשרת הדברות ניתנו על הר סיני

רקדו למטה מסביב לעגל הזהב. דברים דומים ראינו לאורך ההיסטוריה שלנו. יש אנשים

גדולים ויש אנשים קסנים. המזל שלנו הוא שתמיד הובילו אותנו האנשים הגדולים.
יהושע טייטלבאום
אני עליתי ארצה לפני 4.5 שנים מסן-פרנציסקו. הייתי פעיל בתל"ם בלוס-

אנג'לס ובסן-פרנציסקו. אני מסיים עכשיו את לימודי לתואר שני במכון שילוח .

כאשר שמענו וראינו בטלוויזיה את יוסף מנדלביץ מספר על מה שעבר עליו בכלא, וכיצד

שמר על חלק ממנת הלחם שלו בשביל יום השבת וכו', שאלתי חבר באוניברסיטה מה

דעתו על יוסף מנדלביץ. והוא השיב לי: אני לא סובל את הרוסים האלה.

אני רוצה להעלות כאן נושא שטרם העלו אותו. כאשר אנשי ציבור ישראלים

נוסעים לחו"ל. שרים וחברי כנסת למשל. הם נוהגים להפגש שם עם תורמים גדולים.

עם אנשי המגבית. משתתפים בסעודה גדולה ב"וולדוף אססוריה" כשכל אחד מהנוכחים

שם משלם אלף דולר עבור מקום אחד וזה אמנם חשוב וטוב, אבל אנשי הציבור האלה

אינם נפגשים עם המגשימים שאולי אינם נמנים על התורמים. ובוודאי לא על התורמים

הגדולים, אכל חשוב מאד להפגש אתם. ישנם אנשים במפלגות השונות המתכוננים

להגשים את הציונות ולעלות ארצה. ודווקה אליהם איין אנשי הציבור הישראלים

המגיעים לביקור בארצות הברית שמים כלל לב. אני רוצה להציע שכל חבר-כנסת היוצא

לחו"ל יראה לעצמו חובה, מעין שירות לאומי. להפגש לפחות פעם אחת עם קבוצה של

מגשימים. תל"ם יוכל להסדיר את המפגשים האלה.
עזרא קורמן
עליתי ארצה באוקטובר 1984- ואני עובד במינהל הסטודנטים עם תכנית חד-

שנתית של האוניברסיטאות בארץ ומלמד קצת בקרית מורה ומרכז את הגרעין

ההתישבותי של תל"ם בגליל.

נראה לי שכל המערכת שנבנתה בשעתו על אידיאולוגיה הפכה מאז לבירוקרטיה

מאד. העולים פונים אל המוסדות השונים ולמקומות שאמורים לטפל בהם ובעינינים

שלהם, אבל במקום לקבל שם יחס של יהודי כלפי יהודי. הם מקבלים יחס של ישראלי

המטפל במישהו מבחוץ. כאילו הוא נותן לו משלו. כאשר אמרתי היום לחברים שאני

מתכונן לנסוע לשדה התעופה כדי לקדם את פניו של אנטולי שצ'רנסקי, הגיבו

שתי פקידות ואמרו, כי הן אינן מבינות בשום פנים ואופן מדוע נותנים לו מטוס

מיוחד כדי להביאו ארצה.

מארצות הרווחה, כמו מארצות הברית למשל, באים אנשים רבים שכבר הספיקו

לבקר בארץ מספר פעמים, כאלה שבאו ארצה במסגרת תכנית קיץ, או במסגרת תכנית

של שנת לימודים ובו'. הם באים לארץ עוד בהיותם בבית ספר תיכון, והם עולים

ארצה אחרי שסיימו את לימודיהם באוניברסיטה. חבל שהמערכת בארץ אינה בנויה

לקליטת עליה בשלבים, לקליטת אנשים שכבר היו בארץ, חזרו לחו"ל ושוב באים כעולים.



בשנות ה-70 המוקדמות היו הרבה אנשים שניסו לעלות ארצה- אבל אחרי תקופה

מסויימת ירדו שוב לחו"ל. עכשיו מנסים הבנים והבנות שלהם לעלות לארץ. והם נתקלים

בהמון בעיות בכל הנוגע למעמד שלהם ולזכויות שלהם, בגלל זה שלפני 10 שנים הם

עלו לארץ עם הוריהם. ובינתיים הוריהם חזרו יהד אתם להו"ל ועכשיו הם עולים שוב

אין המעמד שלהם ברור די צרכו, וכך הם נתקלים בבעיות כשהם פונים לקופת תולים.

למשל. ומבקשים את תעודת העולה שלהם. כך גם לגבי בקשת רשיון נהיגה. עולה חדש

אינו צריך לעבור כאן בחינה בנהגות אם הוא מציג בפני הרשויות תעודת נהג מהארץ

ממנה הוא עלה, אבל כשמדובר בצעיר כזה שעלה עם הוריו וירד עמם, ועכשיו שוב

עולה, הרי שיש לו בעיות.

אני תושב שהמערכת צריכה להיות פתוחה קצת יותר כאשר מדובר בעליה בשלבים.

כאשר מדובר באנ ים הבאים שוב ושוב לתקופה של מספר חודשים או לתקופה של שנה,'

ורק כעבור מספר שנים רוצים לעלות ממש לארץ. ורווקה אז הם מגלים שעושים להם בעיות

בענין זכויות העולים שלהם השירות הצבאי שלהם וכו'. לא מדובר כאן באנשים הרוצים

להתחמק מהשירות הגבאי, אף שיעז כאלה החושבים שהם כן מנסים להתחמק. רוב העולים

רוצים לשרת בצבא כמה שצריך. אבל הגישה כלפיהם איננה גישה פתוחה של יהודים

הקולטים יהודים, הגישה הנובחית כאילו אומרת: אתם באים אלינו. ואיננה אומרת;

אנחנו באים אל עצמנו .

מי שבא לארץ- ונמצא כאן פחות משנה,365 יום. ויוצא מהארץ ליותר משנה,

אין מתחשבים בתאריך הכניסה שלו. אבל אם נשאר בארץ אפילו יום נוסף אחר תאריך

כניסתו לארץ נחשב לתאריך שבו צריך לגייס אותו. בכלל כל מה שקשור בנושא הזה

איננו ברור. ואין נוהגים בפתיחות בנושא הזה.

דוד ברקוביץ;

אני רוצה לחזק את הדברים שאמר כאן עזרא. יש לי אח בן 19 הנמצא בארצות-

הברית. אני מאד רוצה שיאפשרו לו לבוא לארץ לתקופה של חצי שנה או שנה. אני שבאתי

ארצה בהיותי בן 22 חייב על פי החוק החדש לשרת בצבא שנה שלמה. אבל אם אחי רוצה

לבוא הוא יהיה צריך לשרת 3 שנים.

די בן-מאיר;

את כל התלונות האלה אפשר לרכז ולהעלותם לדיון בצורה מסודרת בפני

שר העליה והקליטה. והוא מצדו יעלה אותם בפורום המתאים. אלה נושאים מעשיים

חשובים ומעניינים שצריך להעלותם לדידן בצורה מרוכזת ומסודרת. אני מציע

שתל"ם תרכז את הדברים ותעלה אותם בפררום המתאים.

ר' כהן;

האם יש מישהו המייעץ לכם בנושא הגיוס לצבא?

עזרא קורמן;

פשוט לא מוכנים להשיב לשאלות של מי שאיננו בארץ בסטטוס של 1א, והרי

יש צעירים הבאים לארץ כתיירים. ואחר כך רוצים. לשנות את הסטטוס שלהם לזה של

עולה, אבל רוצים לברר תחילה כמה דברים. אם הם לא באים עם תעודת זהות ישראלית

לא מדברים אתם כלל. והרי צריך לזכור- שאנחנו מדברים בעליה של בחירה. לא בעליה

של הכרת ולא בפליטים.

לרי מנדל; (תרגום חופשי מאנגלית)

אני עולה חדש והשפה העברית עדיין אינה שגורה בפי. על כן אני מבקש

את רשותכם לדבר בשפה האנגלית כדי שאוכל להתבטא טוב יותר. אני רוצה לספר

לכם על נסיון שהיה לי ולעוד מספר חברים בתל"ם. בשבוע שעבר התקיים בארץ כנס

ו



של הורעדהפדעל הציוני. אנתנו באבר לשם כצופים, כי על אף העוכדה שאנחנו מגשימים

ועלינו לארץ כיוון שאיננו חברים במפלגח זו או אחרת ואיננו מייצגים אף מפלגח.

ורק מגשימים את הציונות הלכה למעשה. לא נתנו לנו גם לדבר שם ולא ראו בנו נציגים.

ראינו שם שהצעות טובות נדחו על ידי שתי המפלגות הגדולות שלהן די קולות

כדי לדחות כל הצעה שלא נראית להן, מאוחר יותר הועלתה הצעה בענין חיוב הפעילים

הציונים להגשמה ולעליה דבר שזכה לתשואות מצד הנציגים הישראלים. אבל לא כל כך

בטוח שהאחרים קיבלו זאת באותה רוח ובאותו רצון ביצוע. עיקר הבעיה הוא בכך

שהאינטרסים המפלגתיים הם מעל לכל אינטרסים אחרים כלליים. זו גם הסיבה לכך

שהתנועה הציונית זוכה לכל כך הרבה דברי ביקורת,

אני משוכנע בכך שצריך לעשות הכל כדי שהתנועה הציונית תפורק מהפוליטיזציה

שדבקה בה. אינני יכול להגיד שאין לתנועה הציונית השפעה בארצות הברית. למשל.

כי אכן יש לה השפעה. וזה מתחיל בכך שאנשים שונים מקבלים עבודה וממלאים משרות

קונות בתנועה הציונית בשל השתייכותם המפלגתית. חלוקת המשרות נעשית למעשה על

פי הלוקה מפלגתית. אני גם מאמין כי יש צעירים רבים בארצות הברית שמתאימים

לעליה ושלא צריך היה לעבוד אתם הרבה כדי להביא אותם להחלטה לעלות אבל הציניות

המתגלה שם גם בקרב הפעילים והעובדים. בוודאי לא עוזרת בכילרן הזה.

למדתי בבית ספר עברי במשך 5 שנים. ואני יכול להגיד לכם שבמשך כל שנותי

אלה שם לא פגשתי אפילו בשליח אהד שביקר בבית הספר. השליחים אינם יוצאים מעבר

לחדרים שלהם. אינם זזים מאחורי השולחנות לשהם.

אינני יודע מה למעשה אתם יכולים לעשות כדי לעזור ולעודד את העליה,

פרט אולי לעזור לביטול הפוליטיזציה בסוכנות על כל המשמעות שיש לדבר הזה.

לדעתי יש כאן משהו לא טוב. משהו גרוע. ואף כי קשה להגיד את הדברים הבאים,

בכל זאת אומר אותם בכדי לחדד את הדברים. נראה לי כי מי שבאמת מתעניין בעליה

זה כהנא, אבי חושב שתנועה כמו תל"ם תצטרך להכנם לתמונה הזאת ולפעול למען

העליה. אבי חושב שזו בושה שמוציאים סכום של 50 מליון דולר על עלית נוער,

וכל ההוצאה הזאת לא מניבה פירות. צריך להיות ברור לכולם כי זה שטח אחד שבו

האינטרס המפלגתי צריך לבוא במקום השני. ולא במקום הראשון.

סטיב גרדנר;

עליתי ארצה לפני שבה וחצי. אני לומד מינהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה

העברית. גם אני רוצה להתייחם לנושא של שינוי הסטטוס של הערלים לפני שאנשים

במשרדים השובים בארץ מסכימים בכלל לדבר אתם. למסור להם איזו שהיא אינפורמציה

ולהשיב לשאלותיהם. זי באמת בעיה קשה מאד. וגם אני אישית נתלתי בה.

, רציתי לעשות את שירותי בצה"ל כאקדמאי לפי התכנית שבה אתה עושה את

המלואים שלך במשך שבות לימודיך באוביברסיטה. ואחרי שאתה מסיים את לימודיך

אתה עושה את שירות החובה שלך בצה"ל. מאד רציתי לעשות זאת. הלכתי למשרדים של

צה"ל. ושם אמרו לי שאם איבני עולה חדש עם תעודה וכו'. הם לא יכולים כלל

לדבר אתי. היר לי הרבה שאלות שרציתי לשאול בקשר לתכנית הזאת ולא רציתי לשנות

את הסטטוס שלי לפני שידעתי את התשובות לשאלות האלה, אני חושב שמספר הרבה

יותר גדול של צעירים היה עולה לארץ אם לא היו עושים להם כאן קשיים גדולים

כל כך. אם היי משיבים ברצון ובפירוט לשאלות שלהם, כדי שיבינו וידעו מה בדיוק

מצפה להם כאן. כי לרבים חשוב מאד לדעת מה בדיוק המצב שלהם לפני שהםא הו פכים

להיות עולים חדשים. אני הושב בכל הלב שהסיבה לכך שרבים לא רוצים להיות

עולים חדשים בעוצה בעובדה הזאת שאין משיבים לשאלותיהם. שאינם יודעים מה

צפוי להם ברגע שיהפכו להיות עולים חדשים. היה זה הרבה יותר טוב יבריא למסור

להם מראש את כל האינפורמציה הדרישה להם י להשיב לשאלות שלהם, כדי שהם ידעו

מה בדיוק מצפה להם. לדעתי זו נקודה חשובה מאד.
דוד ברקוביץ
חבר הכנסת בן-מאיר אמר כאן שאת הדברים המעשיים טוב שנביא בפני

שר הקליטה השר צרר. בל היושבים כאן היום הם יהודים, אבל ההבדל בינינו

וביניכם הוא בזה שהכוח מצוי בידים שלכם, וחשוב מה אתם עושים עם הכוה הזה,

עובדה היא שאין כיום עליה, יש שפל גדול בעליה. שפל שכמותו עוד לא ידעה

המדינה והתנועה הציונית, אני באתי לארץ כדי לגור בה להיות בה ולגשים את

ההלום שלי. אבל האמינו לי שזה קשה מאד, אני רוצה להגיד לכס שאנחנו כולנו

יהודים. ולא צריך להיות הבדל כזה בין מי שהי כאן. בין חברי הכנסת. ובין

העולים שבאו לאחרונה, לכם יש השפעה על הדברים הנעשים בארץ. אז נצלו את

השפעתכם ואת כוחכם,

אני מאמין כי חשוב מאד להרים את מצב הרוח ואח המורל של העולים- ההדשים,

צריר לעשות זאת גם כשהם כבר עלו לארץ ולא רק בחו"ל לפני שהם עלו ובכדי לעודד

אותם לעלות. אתם צריכים לעשות משהו כדי שגם בארץ יבינו ויכירו בחשיבות העליה,

שתשוב מאד לארץ שעולים חדשים יבואו ושמספר העולים ההדשים יגדל כל הזמן,

נוסף לבעיות הפרקטיות של דיור ותעסוקה יש לעולים בעיה נוספת, חשוב מאד

שהעולים שרגישו בחום האישי מצד הישראלים כלפיהם, כלפי העולים, חשוב שהדבר

הזה יבוא קודם כל מצד חברי הכנסת והמנהיגים, זה מזכיר לי שבאשר ההיילים

האמריקנים שלהמו בוויאטנם חזרו לארצות הברית. צחקו שם עליהם על שהם השתתפי

במלחמה הזאת, והדבר הזה כאב להם מאד, כאשר אנחנו באנו לישיבת הוועד הפועל

הציוני. לקונגרס היהודי העולמי. הסתכלו עלינו כולם כאל תינוקות שאין כלל

להתייחס אליהם ולדברים שהם אומרים, זה היה זלזול פוגע וכואב,

אני חושב שאחד הפתרונות החשובים לבעיות של העולים הוא בהרמת מצב חרוח

שלהם, צריך לעזור לנו בתל"ם לפעול בין העולים להרמת המורל שלהם. ולעזור להם

בכל התחומים בהם הם זקוקים לעזרה עם בואם לארץ, אני פונה אליכם הברי הכנסת

להרתם לפעילות בכיוון הזה. בואו לבקר במרכזי הקליטה. ואינני מתכוון לביקורים

רשמיים שעורכים חברי הכנסת במרכזי הקליטה. ושאינם נותנים להם אח התמונה האמיתית

על מה שקורה שם, בואו לשם על בסיס אישי,

לרי מנדל;

כאשר הייתי במרכז הקליטה בערד במשך 6 הודשים ביקר שם שמעון פרס פעם

אחת. כנראה בדרכו לאיזה שהוא מקום, לא ראיתי שם אף הבר כנסת אחר במשך כל

החודשים האלה, גם לא מנהיגים אחרים,

פרנסיס לבקוביץ;

אני מנהלת משרד של עולים חדשים הבאים מקליוילנד שבמדינת אוהיו, המשרד

הזה הוקם ביוזמה של האנשים מקליוולנד. הם ראו כי מצב העליה והקליטה הוא חמור.

ועל מנת לעזור הם החליטו להקים ביוזמתם את המרכז הזה בארץ, יש לנו ארגון מיוחד

המבוסס על עבודת מתנדבים, חוץ ממני העובדת שם בשכר, העובדים המתנדבים שלנו

עושים בקליוולנד עבודה גדולה כדי להקים ולהחזיק את המרכז הזה בירושלים,

ואכן הודות לאנשים הפעילים האלה אנהנו יכולים לתת כאן בארץ טיפול אישי לעולים

החדשים הבאים משם, דבר שהסר להם מאד בארץ כיוון שאינם מקבלים אותו במקום אחר.

אני עובדת במרכז הזה קרוב לשנתיים ואני רואה את תוצאות העבודה שלנו,

על פי התוצאות האלה אני יכולה להגיד שיש לנו הצלחה גדולה מאד, אנחנו עושים.

בין היתר. מאמץ גם כדי להעלות את המורל של העולים החדשים לעודד את רוחם,

לתת להם סיבה לקוות. וזה עוזר להם מאד, הם זקוקים לטיפול הזה שלנו מפני

שאין עושים די בישראל כדי לעזור לעולים החדשים, המשרד שלנו בא למלא את החסד.

ו



ועושה את מה שצריכים לעשות. ולא עושים. המשרדים השונים והרבים למען העולים

החדשים. המשרד שלנו הוא פרי יוזמה פרטית לגמרי. להוא פועל מההתרמות של אנשים

מקליוולנד, אוהיו,

י' ארצי;

בכמה עולים טיפלתם במשך השנתיים?

פרנסיס לבקוביץ;

למעלה מ-500 משפהות עלו ארצה מקליוולנד. כל העולים מעריכים מאד את

העגודה שעושה המשרד שלנו, כי הוא באמת יתיד במינו, והעולים משם מנצלים את

השירותים שהמשרד שלנו יכול לתת להם.

ד' בן-מאיר;

שמחתי מאד לשמוע את המנגינה שהשמיעו כאז האנשים הצעירים הנוכחים כאז

שעלו לארץ, אני אישית קשור לתנועה, כפי שחלק מכם אולי יודע, כששמעתי את

דבריו של עזרא על הועד הפועל הציוני נזכרתי בפועלים צעירים בלתי מפלגתיים

שהכריחו בשנת 1919 את המפלגות השונות להקים בארץ את ההסתדרות הכללית, ללא

פעילותם של הבלתי מפלגתיים בזמנו. שהכריחו את המפלגות לוותר על כל מיני דברים

ולהקים את המסגרת הגדולה של הפועלים. לא היתה קמה בשעתו ההסתדרות הכללית,

אסביר לכם מדוע אמרתי את הדברים האלה, אמרתי אותם מפני שלצערי הגדול

חלק מהדברים שאנחנו חייבים לעשות בנושא העליה אינו מתרכז רק במאבק למעז עליה

לארץ. אלא גם במאבק בתוך הארץ להכרה בחשיבותה קול העליה, יש לעשות פעולה כדי

לכבוש גם את האוכלוסיה בארץ לנושא העליה,

הבעיה לא התחילה אתכם. ולא היום, בשנת 1967/68- כאשר התחילה העליה

הגדולה מברית-המועצות עורר הדבר אנטגוניזם בארץ. תנועת הפנתרים צמחה אז על

רקע החששות שתהועררו בקרב חלק מהאוכלוסיה שלנו שכאילו מעדיפים את עולי ברית-

המועצות על העולים שעלו בשנות החמישים. הסיסמה "וולוו - וילה" שהדביקו לעולים

מברית המועצות גרמה גם לחרושת מכתבים מהארץ לברית המועצות, במכתבים אלה כתבו

העולים לקרוביהם ולידידיהם שנשארו שם שלא כדאי להם כל כך לעלות לישראל. יחד עם

זאת אנחנו מאשימים לא במעט גם את הארגונים השיכים בארצות הברית. כמו היא"ס

וג'וינט שעזרו לנשירת העולים מווינה, אבל יש להודות שאנחנו גרמנו למצב הזה

לא במעט,

כשאני מופיע בפורומים שונים בארץ פונים אלי אנשים וטוענים: איך זה

שהבן שלי ששירת בצבא אינו יכול להגיע לשיכון, ואילו עולה חדש - כן, המאבק

בעד ראיית ארץ ישראל כארץ של עלה הוא מאבק שלא ייגמר, זה גם מאבק פנימי, .

אתם צריכים לעזור במאבק הזה לא פחות מעצם הצעד שעשיתם כאשר עליתם לארץ

צעד שהוא כשלעצמו הוא בבחינת מהפכה שלמה עבורכם,

הוועדה הזאת דנה בתכניות שונות לקליטת עולים מארצות המערב. כי המנגנון

שלנו ערוך לקליטת עלית מצוקה בעיקר, כאשר הפקיד יושב ליד שולחנו ומולו יושב

העולה מאתיופיה כיום, או ממרוקו ואירז לפני 30 שנה הוא יודע כי לעולה אין

ברירה אלא ללכת לאז שהוא הפקיד מפנה אותו כי בידי הפקיד לחלק את מקומות

הדיור. התעסוקה וכוי, המנגנוז שלנו איננו ערוך לקליטת עליה שיכולה בעצם לבוא

וללכת כרצונה, ויש לנו בעיה רצינית בנושא זה. לבז חשוב לנו גם לשמוע את הדברים

שלכם, כי אנחנו לומרים מכל מה שאנחנו שומעים. כמה מהדברים שהעלתם כאן היום

צריך להפנות אל משרד העליה והקליטה. ואיני אומר זאת מפני שאני רוצה להסיר

מאתנו את האחריות לדברים האלה, תל"ם צריף לרכז את הדכרים האלה ולערוך אותם

ולהביאם בפני שר השיכון, בפני שר העליה והקליטה בפני צמרת הסוכנות,



כאשר חבר הכנסת ארצי ואני היינו אתמול בלשכת שר העליה והקליטה הוא

שמח לבשר לנו כי סוכם על משכנתא בגובה של 19 אלף דולר לעולים יחידים ועל

משכנתא בגובה של 40 אלף דולר ומעלה מזה למשפחה של עולים, אני מניח שזה בכל

זאת יעזור לעולים"

נושא העליה הוא נושא הנתון למאבק. והמאבק אינו מסתיים ברגע שעולים

לארץ, ענין הקליטה במקום עבודה אינו מסתיים עם השגת העבודה. כי השאלה היא

מה יהיה עם העולה כעבור שנה או שנתיים אחרי עבור התקופה אותה מממן משרד

הקליטה,

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אותי מטרידה השאלה מה עושה עולה שאין לו קשרים בארץ אין לו חבר-כנסת

שבפניו יוכל להביא את עניינו והוא מצדו יעזור לו,

ד' בן-מאיר;

לצערי הגדול חייבים להעמיד מנגנון מול מנגנון, שמענו כאן על המעשה

הנפלא שעשו אנשי קליוולנד, אני מציע שגם תל"ם תעשה דבר דומה, תל"ם צריכה להקים

מערכת שתטפל בדברים האלה בצורה יותר מסודרת ומתאימה, היא גם תדע איך להביא את

הדברים האלה בפני תברי-הכנסת. בפני הפקידות הבכירה של משרד העליה והקליטה וכוי

כדי להתמודד עם הנושא הזה בצורה מרוכזת ויעילה, אינני רואה דרך אחרת טובה יותר,

אני חושב שתל"ם יכולה ומסוגלת להקים בארץ מערכת שתטפל בנושאים אלה

לפחות בכל הנוגע לעולים הקשורים בתל"ם, יש לכם ארגון הזק וגם תמיכה של

הסוכנות ושלנו, ואתם בוודאי יכולים להתמודד עם הנושא הזה, אני רוצה לבקש

שוועדת העליה והקליטה תרכז את הנושאים האישיים ההופבים לבעיות עקרוניות

ולדאוג לכך שכן ידברו עם מי שרוצה לעלות, ועוד לא עלה בפועל: שכן ימסרו

אינפורמציה למעונינים בגיוס ובו' שכן ימסרו למעונינים אינפורמציה באשר לאפשדויו

שלהם להסתדר בעבודה בארץ באשר יעלו בעוד חצי שנה או שנה וכו', הוועדה שלנו תרכז

את הדברים האלה ותביא אותם בפני הגורמים המתאימים,

יי ארצי;

אני רואה בפגישה הזאת תופעה מעניינת ומרעננת ביותר של צעירים שעלו

לארץ גם אם מספרם אינו גדול ביותר, אתם אכן חורשים בארץ תלם חדש ואני

מברך אתכם על כך, התנועה הציונית נבנתה תמיד מתוך גלים שונים של עליה בצורות

שונות, החכמה של התנועה הציונית היא בידיעתה להסתגל לצרכים השונים של הזרמים

השוגים, אני מציע לכם לא להתייאש בגלל היחס של ההסתדרות הציונית ומהעמדה

שלה בפי שבאה לביטוי בקונגרס העולמי. אל לבם להתייחס אל הגופים האלה במלוא

כובד החשיבות והיוקרה, הם אמנם חשובים. אבל לא לענין קליטת העליה, לכן אני

מציע לכם שלא ירפו ידיכם מפני שמישהו לא רצה לשמוע אתכם וכו', אני מציע לכם

גם שלא תבזבזו את הכוח שיש לכם ואת המרץ שלמם על התמודדות עם החיים הפוליטיים,

מוטב תתרכזו בנושאים המרכזיים הקשורים לעליה ולקליטה,

ישנם דברים שאינם מצויים בידינו, הבעיה המוסרית והרוחנית שבהעלאת

אנשים ביחוד אנשים מארצות החופש היא מסובכת וקשה, אין זה קל לשכנע אנשים

לעזוב את בתיהם המסודרים, את המשרות שלהם ולעלות ארצה, עם הדברים האלה עלינו

להתמודד. וקשה לצפות להצלחה מוחצת,

אבל יש גם דברים שחם בידינו. ושאנו יבולים לעשותם. ואני מתכוון

לדברים הארגוניים, לבן חשוב שנשקוד על הכנסת שינויים ארגוניים במוסדות השונים

כדי שמוסדות אלה יוכלו לקלוט את העולים במינימום של קשיים וכאבים ובמכסימום

של יעילות,

ו



קיימנו אתמול ישיבה ממושכת עם שר הקליטה בנושאים שונים. שמחתי שיש ,

התקדמות בנושא השיכון למשפחות, דבר שאולי לא כל כך נוגע לכם. אבל יש גם י

התקדמות בנושא הבודדים. באשר הוחלט לתת לעולים יחידים משבנתא בגובה של 19 אלף

דולר לרכישת דיור וגם מארגנים קבלנים שיבנו דירות קטנות המתאימות לעולים

יחידים שיוכלו לרכוש אותם בסכום לא גדול, הדבר הזה יתן סוף סוף תשובה לבעיה

הדיור של העולים היחידים, במשך שנים לא היתה למדינת ישראל תשובה מתאימה לעולים

היחידים, ואילו עכשיו ניתנת להם תשובה מניחה את הדעת בבל הנוגע לבעיית השיכון

שלהם,

עלינו לערוך מלחמה כדי לשים קץ לכפילות בין הסוכנות לבין הממשלה, כדי

שאתם לא תצטרכו להתרוצץ בין שתי רשויות שונות במדינה, זה מאבק פוליטי שאתם

מתבקשים לעזור לנו לנהל אותו, חשוב ליצור בארץ כתובת אחת בלבד לקליטת עולים,

ברגע שהעולה מניח את כף רגלו בשדה התעופה לוד הוא צריך לדעת שיש לו כתובת

אחת בלבד אליה היא צריך לפנות. והיא הכתובת שבה ימצא מענה לבעיותיו וכי זו

הכתובת שתטפל בענייניו. אני מקווה שאכן נוכל להגיע למצב כזה.

אנחנו צריכים להביא לידי כך שהמערכת הקליטתית תהא מספיק גמישה כדי

לתת תשובות לשאלות שלכם ולבעיות שלכם. העלו כאן את נושא הגיוס לצה"ל,

בחוברת הפרסום שלכם קראתי שיצרתם קשר עם אלוף משנה דקל ששומר על דלת פתוחה

בפניבם כדי להשיב לשאלותיבם. ,

יש בעיות חוקתיות- ויש בעיות קונסטיטוציוניות, כאשר אינך אזרח מתעוררת

בעיה בקשר לגיוס שלך. אלה דברים לא שגרתיים. אבל מאידך, עם תשובות שגרתיות

בלבד לא נשיג תמיד את הפתרונות הדרושים.

אני מציע שהוועדה הזאת תמנה ועדת משנה שתטפל בנושא תל"ם ואני מובן

להימנות על חברי ועדת המשנה הזאת. אנשי תל"ם יופיעו מדי פעם בפני ועדת משנה

זו ויעלו בפניה את הבעיות שהתעוררו אצלם.

שמענו כאן גם על בעיית האבטלה בקרב העולים. במצב האבטלה השורר אצלנו

כיום תעסוקה זמנית הוא הפתרון הניתן לכל אחד ואחד. אני בעד זה שמוסד המקבל אדם

לעברדה זמינית יתחייב להעסיק אותו גם לאחר מכן, רלא לזרוק אותו החוצה לפי הבלל

של אחרון נכנם ראשון יוצא. כי הכלל הזה הוא כלל אנטי-עליה. הבעיה הזאת אינה

ספציפית לחברי תל"ם, אלא לכל, בנושאים אלה אנחנו חייבים לגלות יותר גמישות,

כי אין היום אפשרויות רבות למציאת תעסוקה לכל הדורשים, בתקופה של תעסוקה רבה

אפשר לגלות יותר גמישות. אבל בתקופה הנוכחית צריך ליצור מסגרות סיוע כדי

לעבור את התקופה הקשה איך שהוא. אני מציע איפוא שאנחנו נלווה אתכם באמצעות

ועדת משנה שתעסוק בנושאים המעסיקים אתכם,

ר' כהן;

אני חושב שאתם הנכם כמעט התקווה האחרונה של הציונות בתקופה הזאת.

אני מתכוון לציונות ששמה את הדגש על הצלה ממשית של העם היהודי, אני חושבת

שעברנו את בל העיוותים האפשריים במדינת ישראל וגס בתנועה הציונית בכדי

שהציונות תאבד את הנשמה, את התפיסה האידיאליסטית המרכזית שלה שמטרתה היא

הצלת העם היהודי. אנחנו רוצים לחיות במדינה הזאת שלנו ויודעים שיהודי יכול

לחיות את מלוא יהדותו אך ורק בהיותו במדינת ישראל בה הוא יכול לחיות כאיש

משוחרר. הדבר הזה אפשרי רק במדינה שלנו. ובענין זה כולנו שווים,

ו



אני לא יכול להטיל את כל האשמה על הבירוקרטים ואף לא על אנשים שהתפיסה

הציונית שלהם התעוותה במשך השנים. שמענו כאן היום דברים קשים מאד. דברים

מכאיבים, אבל עם כל הסימפטיה וההבנה שיש לי לבעיות שלכם אני לא יכול להתעלם

מהאנשים בארץ הגרים בתנאים עוד יותר קשים. אני מדבר על אותם 40.000 הקשישים

ההיים במדינת ישראל. אני חושב שאילו היו יכולים לרדת. היו עושים זאת. אבל הם

לא יכולים לעשות זאת כי הס חיים במציאות קשה אפילו מזו שלכם.

בין השכירים החיים על שכר מינימום יש בוודאי באלה שהיו יורדים אילו רק

היו יכולים לעשות זאת ואני אלחם על זה שלא יירדו. כי אני מאמין בתפיסה הציונית

הבסיסית שהמדינה הזאת נועדה ליהודים. משום כך אני חוזר ואומר לכם, כי אתם

הנכם התקווה האחרונה שלנו, של הציונות. כי אם למרות הבירוקרטיה בה אתם נתקלים

ולמרות הממסד על הקשיים שהוא מעמיד. ואם על אף כל המכשולים ששמים בדרככם אתם

בכל זאת כאן. הרי שאתם באמת התקווה האחרונה שלנו . והרי זה סימן שלציונות יש

עדיין כוח עצום. עצם הימצאותכם בארץ הוא הדבר הנפלא ביותר שעליו אני יכול

להצביע.

אני חושב שזה 18 שנה שמדינת ישראל לא חייה שום חוויה ציונית, בפי

שאני מכיר אותה. במשך 18 השנים האחרונות הסתובב השכל שלנו 180 מעלות. לא היינו

מרוכזים ביהודים, אלא בדברים אחרים כמו שטחים מלחמות ועוד דברים אחרים. לא

היינו מרוכזים ביהודים, בי זה כאילו דבר מובן מאליו. אני מרבה לבקר בבתי מפר.

וכאשר נשאלו תלמידים בבית הספר למשמעותה של הציונות; יהודים, או שטחים. הם

השיבו שקודם בל משמעות הדבר שטחים. ואילו הצלת יהודים. שצריך ללא ספק להיות

הגרעין המרכזי. הדבר הזה כבר אינו תופס את המקום הראשון. ולדבר הזה יש השלכות

מבהילות. אינכם יכולים לתאר לעצמכם איזו השלכה נוראה יש לענין הזה על הצבא,

כאשר לא היהודים הם העומדים במרכז הנושאים- אלא דברים אחרים.

אני מזמין אתכם לבוא אלינו עם הבעיות שלכם, עם הטענות שלכם. אנחנו

הכתובת בשבילכם לכל דבר בין אם המדובר בענין הקשור בצבא. במשרד העבודה. או

במשרד הבריאות. אנחנו הכתובת. באשר אתם מרגישים מיואשים בואו אלינו. אנחנו

הכתובת. אני תומך בהצעתו של חבר הכנסת ארצי בדבר מינוי ועדת משנה. וגם אני

מוכן בהחלט להיות חבר בוועדה הזאת ולסייע לכם בכל תחום אפשרי. אני מבקש מכם

לא להתייאש להיות עקשים. ואני מתחנן בפניכם שלא תתמסדו. אני כמעט שמח על כך

שהממסד דוחה אתכם בי זה ישמור אתכם בפני התנוונות. אתם מהווים את הלחות

האמיתית של הציונות. אני מקווה שלא יכניסו אתכם לאולמות מסודרים ומפוארים.

כי אתם,כמו שהנכם. אתם הדבר הנחוץ לנו ביום כדי להחזיר לציונות את המקוריות

שלה. את האמונה שרק בארץ הזאת אפשר לחיות חיים יהודיים מלאים. וזאת היא התמצית

של הציונות בתנועה לשחרור לאומי.

אני יודע שיש לכם קשיים. יש כאן אנשים שיעזרו לכם. אני מתנגד לתכנית

הכלכלית הנוכחית. ולא מפני שאין לה הישגים, כי האמת היא שיש לה הישגים. אני

מתנגד מכל וכל לתוצאות החברתיות של התכנית הכלכלית הנוכחית. ואם אתם מספרים

לנו כאן שעולים מהסוג שלכם יורדים מהארץ מפני שלא הצליחו להשיג כאן עבודה,

הרי זה מחזק את התנגדותי לתכנית הכלכלית הזאת. אתם צריכים לספר לכולם את הדבר

הזה, כי אף אחד אינו מודע לזה. אני רואה בזה אסון ממש. אתם צריכים לעשות כל

מה שאתם יכולים כדי שכולם יידעו זאת. שכולם יהיו מודעים לכך שעולים חוזרים

ועוזבים את הארץ בגלל האבטלה. לא די בכך שאתם באים לישיבות של הוועדה ומספרים

זאת כאן. למען הציונות האמיתית צריך לעתים לצאת בקול זעקה, צריך לעתים להפגין

וצריך לומר או1 הדברים האלה בראש חוצות. צריך לפתוח את ראשיהם של אנשים בארץ

כדי שיבינו את משמעות הדברים האלה, כדי שיבינו משמעות הדברים שהם עושים.

למען אידיאלים ובשם אידיאלים צריך קצת לזעזע את חארץ הזאת. כי הציונות היא

דבר כל כך נפלא שאסור לוותר עליה. ואם הגענו בארץ למצב בו נבים צריכים להפגין

כדי שיכירו במצבם, וכך גם אתיופים, הרי שזו כנראה הדרך.

ו



אני מצטער שאני אומר לכם דברים לא נחמדים ולא יפים כאלה. אני חושב

שלמען השגת המטרות של הציונות והגשמת החזון שלה צריך לפעול נגד הבירוקרטיה

בגולה ונגד הבירוקרטיה בארץ וצריך לפעול נגד התפיסה האומרת כאילו יש דבר

יותר השוב לציונות מאשר היהודים, צריך להגיד כאן דבריס בצורה גלויה וברורה

ביותר. ואתם יכוליס לעשות זאת יותר טוב ממני ומרבים אהרים ואתם צריכים לעשות

זאת, אתם צריכים לצאת מהחיתולים ולהשמיע את דבריכם בקול רם וביתר חריפות.

העלתם כאן בפנינו בעיות אמיתיות בנושא הדיור בנושא התעסוקה וכוי.

אין 90ק שצריך להגביר את מעורבותם של חברי הכנסת עם מרכזי הקליטה ועם הבעיות

של העולים שם. דבר דומה צריך לעשות לחברי הכנסת המבקרים בחו"ל כדי לעניין

אותם בפגישות עם צעירים מגשימים בחו"ל. את הדברים האלה צריך לעשות משרד

הקליטה שהוא הכתובת לענין זה. יש משרד ויש שר -המטפלים בנושאים אלה. ויש גם

תקציבים שהועמדו לרשות השר למטרה זו.

אדם טייטלבאום;

איך אתה מציע להסדיר בפועל את הפגישות האלה של תברי הכנסת והשרים

הבאים לביקור בחו"ל?
ר' כהן
בענינים הנוגעים לכנסת ממש, פנו בבקשה אל ועדת העליה והקליטה. כאשר

יהיו לכם דברים הנוגעים בממשל וביחסים שלו עם העולים ובעיותיהם, אני מציע

שתרכזו את הדברים במסמך ומציגו אותו בפני חברי הוועדה הזאת כדברים הדורשים

תיקון בחוק או בתקנות וכוי.

נ' רז ;

אין צורך לנאום כאן נאומים ציוניים. הבעיה שהמדינה חדלה להיות מדינה

ציונית והפכה להיות מדינה א-ציונית ידועה לנו מזה הרבה זמן, עוד לפני מלחמת

ששת הימים. אי אפשר להצביע בהקשר לכך על מפלגה מסויימת ואף לא על יום מסויים

שבו התחיל הדבר.

אני רוצה להקדים ולומר כי השיהה הזאת קשה עלי מאד, מפני שזו שיחה שאני

מנהל עם ציונים כמוכם על א-ציונותה של המדינה הזאת- שאינה ממלאת את התפקיד

העיקרי של הציונות שהוא הקליטה. וזו אכן בושה נוראה.

הייתי חבר בוועדת העליה והקליטה גם בקדנציה הקודמת. מצד אחד היה יושב

לפנינו שר העבודה והרווחה, אהרון אוזן, ומצד שני השר דוד לוי. וכאשר עוררנו

את השאלה מדוע אין קולטים את העולים. נענינו כי כך זה מפני שאין גינוי ומפני

י שאין משכנתא וכו', ובין שני הכסאות האלה נפל העולה. מה שמתרחש לנגד עינינו
הוא מעשה קפקאי ממש
מדינה ציונית דוחה ציונים. זו ממש בושה.

אין אנו רוצים להחליש אתכם, איננו רוצים לרפות ידיכם. אנחנו רוצים לחזק

אתכם ולאמץ אתכם, אבל איננו רוצים לדבר בסוכריות. אנחנו יכולים להבין מה עובר

עליכם כאשר אתם עושים את הצעד הזה מארצות הברית למדינה שלנו, כאשר אתם צריכים

להתגבר על המעבר מהרווחה והשפע, מהבטחון ומהאפשרויות הבלתי מוגבלות שיש לכם

שם ולעלות לארץ מבלי לדעת מה בדיוק מחכה לכם כאן. ואתם מצליחים להתגבר על

הקושי הזה, ואתם עושים את הצעד הזה מפני שאתם רוצים להגשים ומגשימים בפועל

את הציונות. וכאשר אתם מגשימים את הציונות ומגיעים ארצה אתם מוצאים כאן

פתאום את השממה הציונית, את הבירוקרטיה, את הסחבת. את הפוליטיקה ואת כל שאר

הדברים ההופכים את המעשה שלכם לדבר כאילו בלתי רצוי, כאשר בארץ כמעט ושואלים

אתכם: מי ביקש אתכם? והפרדוכס הוא בזה שגורל כולנו הרי תלוי בעליה גדולה.

ו



אם לא נהיה כאן רבים, לא נהיה כאן בכלל, ואיך נהיה כאן רבים? רק על ידי זה

שעולים רבים יצטרפו אלינו. ואיך ומתי יבואו עולים ארצה? כאשר תהיה פה הוויה

שקולטת אותם, שרוצה בהם. אבל כאשר עולים מרגישים עצמם לא רצויים בארץ, ברור

שאין להם סיבה לרצות להשאר כאן,

המאבק הוא למעשה כפול, מצד אחד צריך להתגבר על הפיתויים המצריים בחו"ל

ולקום ולעלות לארץ, ומצד שבי צריך לנהל כאן המאבק אתנו, עם היושבים כבר בארץ,

המבאיב הוא שגם בזמן בו כל כך מעט עולים מגיעים ארצה איננו מסוגלים לקלוט אפילו

אותם. מה יהיה כאשר יבואו 400 אלף עולים מברית המועצות? מדינת ישראל, אחרי 37

שנים לקיומה, כאשר יש לה שר מיוחד לנושא הזה, והלוואי ומספר העולים ארצה היה

כמספר ההופעות שלו בטלוויזיה, בעתונות וברדיו,הפכה למדינה של ציונות בדיבורים

ובתמונות בלבד, יש לנו מיניסטריון מיוחד שיש לו גם תקציבים וכלים לביצוע

עבודתו, וישנה גם מחלקת העליה של הסוכנות היהודים, והם עסוקים בריב של האהד

בשני.

אני חושב שאם אתם לא תראו את המצב הגרוע והמבייש הזה עין בעין ולא

תבינו להחזיק באמונה הציונית שלכם למרות מה שאתם רואים כאן, למרות שהננו כפי

שהננו, אז לא תוכלו להחזיק כאן מעמד. ואני אומר דברים אלה עם כל הכאב,

אני וזרמו בהקמה ועדת משנה. ומקווה שאכן תרתם לנושא, לפני חודשיים

הייתי בחו"ל ונפגשתי קום עם אנשי תל"ם ועם אנשי התנועות הציוניות, אני בטוח

שניתן לארגן פגישות של חברי כנסת ואישי ציבור אחרים הנוסעים לביקור בחו"ל,

ובארצות הברית במיוחד, אם אמנם תוקם ועדת משנה אני אעמוד לרשותה ככל האפשו.

אבל זה"רק סלק של העבודה, אף כי חלק חשוב, ואני רואה חשיבות ביצירת המגע

והקשר עם העולים ובמתן הרגשת איכפתיות ושייכות.

אתם מדברים של שני דברים חשובים נוספים! דיור, ותעסוקה, בנוסף לצד החברת

של האווירה וההרגשה החמה של שייכות וקירבה, אני מציע לכם לא לנוח ולא לשקוט,

להמשיך להטריד את השר או את מנהל מחלקת הקליטה. ולא לתת להם מנוח. וכך אפשר

יהיה אולי לתקן כמה דברים חשובים, אני פונה אליכם ומבקש מכם לא להתייאש

מהציונות שלכס, אינני מציע לכם להבעיר צמיגים, אבל אני מציע לכם לא להרפות

מהמאמצים ולא להרתע מהקשיים, זה השלב השני של התלם האמיתי,
דבי סיילן
אני רוצה לבקש מוועדת המשנה שתקום לבדוק אפשרות של שידור תמונות ומספר

העולים החדשים שמגיעים מדי שבוע ארצה בטלוויזיה שלנו, אני חושבת כי טוב שיידעו

כולם כמה עולים חדשים מגיעים מדי שבוע למדינת ישראל, אם אפשר גם להקרין את

התמונות שלהם, זה יהיה עוד יותר טוב, אבל זה לא הכרחי, זה יכול להיות פרוייקט

מעשי טוב בשביל ועדת המשנה החדשה שתקום,

אמיר תדמור;

כאשר חברי העולים דיברו כאן הרגשתי שמחובתי לשתוק מול זעקתם, אני בכל

זאת רוצה להעיר מספר הערות, ואולי אף להעלות כאן מספר הצעות מעשיות, ישנו

דבר אתו שמטריד אותי יותר מעצם העובדה שהעליה כמעט ופסקה לאחרונה, ואני מתכוון

לשלווה ולשקט בהם מתייחסים אל העובדה מזאת, המדינה הזאת איבדה את היכולת שלה

להזדעזע.



אני חושב שמדינת ישראל כיום איננה מדינה ציונית, והבעיה העיקרית

שלנו איננה דווקה בזה שאיננו מושכים מספיק עולימ. הבעיה העיקרית היא בזה

שהעולים באים יושבים במיצתנו וכולנו דוחים אותם, אני אומר דברים אלה

מתוך רצון להעביר מסר אחד, במצב החמור הזה של פשיטת רגל הגענו למצב שאין

כבר מה להפסיד. וכל מה שנעשה ונבנה ביתד - ואני מאמין שאכן נעשה זאת -

יביא רק שינוי לטובה מהמצב הנוכחי שהוא כל כך גרוע בכל הנוגע לציונות,

כבר אמרו כאן חברי העולים שהם מרגישים כאילו מזלזלים במעשה שהם עשו

כאשר עלו ארצה, נסו להכנים לאיזה שהוא עתון בארץ סיפור אישי של אהד מחברי

הנוכחים כאן. ותראו שזה פשוט בלתי אפשרי י והרי לכל אחד ואחד מהם יש סיפור

מעניין מאין כמוהו, אנו מבקשים את עזרתכם גם,בענין הזה, הסיפור של הצעירים

היושבים כאן הוא סם-חיים למדינה הזאת, אבל אני יכול להבטיח לכם; שלא תצליחו

להכניס את הסיפורים האלה לאיזה שהוא עתון, זה פשוט לא מעניין אותם, הם מדווחים

כל יום רק על הכלכלה. על ענייני חוץ ובטחון, על אש"ף ועל השטחים, שהם אמנם

דברים חשובים אבל בכל זאת רק אמצעים ולא מטרה,

אנחנו זקוקים לעזרה שלכם. חברי הכנסת. ויש לנו ציפיות גבוהות מכם

בענין זה, אני יודע שהדלת שלכם פתוהה בפנינו, וחברת הכנסת מרים גלזר תעסה

הוכיחה זאת בהזדמנויות שונות, אבל נדמה לי שהעובדה שיושבים כאן אתנו היום

רק 4 חברי-כנסת מעידה על התייחסותם של חברי הכנסת לנושא הזה,

י' ארצי;

אני רוצה לומר לכם כי זו השתתפות מירבית של חברי הוועדה,

אמיר תדמור;

לפני פתיחת הישיבה אמרו כמה מחברי העולים שאולי מוטב לא יספרו כאן את

כל הדברים שסיפרו, שמא יחשבו שהם באו לקטר ולבכות, חברת הכנסת מרים גלזר-תעסה

חיזקה את ידיהם והיצירה בהם לדבר כאן באופן גלוי ולומר כל מה שלוחץ עליהם.

/

כמה מכם הביעו את החשש ושמא זה ירפה את ידי העולים, אינני חושש מזה,

הציונות מתחילה בישראל אבל איננה מסתיימה ברגע בו העולים מגיעים לישראל, גם

בישראל יש גולה, וגם בארץ אפשר להסתגר, איננו פוחדים מניהול מאבקים אבל

במאבקים שלנו יש לנו ציפיות גבוהות מכם חברי הכנסת חברי הוועדה,

היתה לי הזכות הגדולה להיות איש משרד החוץ בארצות הברית, להיות פעיל

בהקמת תל"ם שם ומזה חצי שנה אני עסקן פעיל בתל"ם, ואני יכול להגיד לכם שהייתי

שמח אם על כל שעה של ציונות היו לי 10 שעות של עימות עם הפקידים, כי כמציאות

היהס הוא הרבה ירתר גדול, ואני מקדיש הרבה יותר מ-10 שעות לעימות עם הפקידים,

לעתים יש לי ההרגשה שהמערכת מדכאת כל יוזמה ציונית, בואו אלי יום אחד למשרד

של תל"ם, ותראו באיזה קושי אני נתקל כשאני צריך להזמין 200 מעטפות, בשביל

להשיג זאת אני זקוק למספר ישיבות ומו"מ הנמשך שבועיים,

אנחנו במעמד של ממזר, אידיאולוגית כבר קיבלו כל המפלגות וכל המנהיגים

של התנועה הציונית את הרעיון של תל"ם. אבל מעשית אין לזה עדיין ביטוי בשטח,

ב-31 בחודש מארס עומד להתכנס כנס מגשימים עולמי בפעם הראשונה בהיסטוריה,

היו דרושות 6 שנים כדי לעשות את הדבר הזה, תהיה זו תחילתו של מעשה שבו יקבלו

מעט המגשימים הקיימים היום און ההכרה והמעמד בתנועה הציונית, ויקבלו גם כלים

לעבודתם,

ו



האם אינכם מקבלים עזרה וכלים מהמחלקה של הנוער והחלוץ או מהתנועה

הציונית?
אמיר תדמור
אומרים לי: אתה מדורצ'יק קטן. אנחנו מדורצ'יק שאידיאולוגית מסכימים

מר דולצ'ין וחברי ההנהלה שיש לו זכות קיום, אבל עד לקונגרם הציוני הבא לא

יהיה לזה שום תרגום מעשי, יש בינינו ויכוח חריף בענין זה. כאשר חלק מאתנו

אומר שצריך לפרוש. ומיד,

אני מבקש, דורש ומצפה שאתם תעקבו מקרוב ותסייעו ותדחפו את הנושא הזה,

כראש צוות ההיגוי עומד יו"ר ההנהלה, מר דולצ'ין, והברים בה תל"ם, תהילה,

תנועת עליה הבונים, ביתר, בני עקיבא ועוד, לא נתנו להם זכות דיבור בועד

הפועל הציוני. כי הם לא מהווים מפלגה ולא מייצגים מפלגה. והם ממזרים בתנועה

הציונית,

אני רוצה לה עלות בפניכם שתים-שלוש הצעות מעשיות, אני רוצה לבקש מכם

בכל לשון של בקשה שתאגו לכך שבעם הזה ישמעו שאתם תומכים ברעיון שלמגשימים

ינתן מעמד מועדף בתנועה הציונית, מעמד מועדף פירושו מעמד שיחייב לתת להם את

הכלים לעבודתם, המדובר במעמד שיאפשר לנו לעבוד ולפעול, כיום אנחנו נוער שוליים

בתנועה הציונית. עפר ואפר, הזלזול בנו הוא דבר שלא יאומן כלל, חברת הכנסת

מרים גלזר-תעסה הציעה בזמנו שנציג תל"ם יהיה נוכח בישיבות שהוועדה תקיים

בנושא הזה והנציג של תל"ם צריך להיות אתד העולים, ושזה לא יהיה ארוע הגיגי

הד פעמי,

אנחנו מוכנים להקים מסה מיוחד שידאג לכך שכל חבר כנסת ציוני היוצא

לחו"ל יפגש שם, על פי יוזמתנו ועל פי סידורים שלנו, עם 10 או 15 מגשימים,

כי אנחנו חושבים שפגישה כזו חשובה אף יותר מפגישה שלו עם 500 תורמים למדינת

ישראל, הפגישה עם התורמים אמנם חשובה מאד, אבל זו איננה ציונות אמיתית, כי

ציונות פירושה עליה. ולא שום דבר אחר, אולי נוכל לצאת בקריאה משותפת של תל"ם

ושל ועדת העליה והקליטה של הכנסת כדי להחדיר את המסר הזה באמצעי התקשורת,

ואולי באמת תוכלו לעזור לנו ולדאוג לכך שמדי שבוע יופיע בטלוויזיה מספר העולים

שהגיעו באותו שבוע ושמותיהם, כמו שמפרסמים מדי שבוע את מספר הנפגעים בתאונות-

דרכים, להבדיל,

מזה חודשים אנחנו נאבקים על מנת לקבל בית לתל"ם ואולם הרצאות, אני

מקווה שסוף סוף נקבל זאת, ולא בעתיד הרתוק, אנחנו מציעים לכם להפוך את הבית

שנקבל גם לבית שלכם.
. היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני חושבת שחלק מההצעות ששמענו כאן אפשר לממש, אני רוצה רק לציין כי

אורי גורדון היה האיש הראשון שיסד את תל"ם, הוא נמצא עכשיו בחו"ל ולכן איננו

נמצא כאן אתנו היום, אבל הקרדיט בכל זאת מגיע לו. ובמיוחד על שהצליח להקים

דור של ממשיכים דבר שלעתים הוא יותר חשוב מהקמת הפרוייקט עצמו,

אני מבינה שלא באתם לכאן כדי לקטר, אלא כדי לשטוח בפנינו בעיה הלוחצת

וכואבת לכם, ואני יכולה להגיד לכם שאם הייתם מספיק חזקים לדעת מה שקורה

ובכל זאת לעלות, אני בטוחה שאתם תעמדו בפני כל התלאות ותוכלו להן- ולכן גם

נעים לנו כל כך לשבת אתכם ולשוחח אתכם, אני שמחה מאד על קיום הפגישה הזאת

שהיא מאלפת מאד, מה גם ששמענו כאן גם כמה הצעות מעשיות,

!



אני מבינה שיש לכם קשר עם התאחדויות העולים. וגם עם התכניות השונות

המביאות צעירים יהודים לארץ. כך שאיני צריכה להתעכב על הנושאים האלה.

אני חושבת שמדינת ישראל התרגלה לשבלונה של קליטת יהדות מצוקה, ועוד

לא הספיקה לצאת מהשבלונה הזאת ולגלות שמדובר היום בעליה מסוג אתר, בעליה

של יהודים שאינם רוצים בתלות הזאת במוסדות ואינם רוצים בתכתיבים שלהם. ביהודים

עצמאיים עם יוזמה חופשית הרוצים לבחור את מקום העבודה שלהם. את המקצוע שלהם,

את האוניברסיטה בה ילמדו וגם את מקום המגורים שלהם, זו ממש מהפכה בתפיסה של

סגנון הקליטה שהיה נהוג עד כה.

צדקו הברי כאשר אמרו שנושא העליה אינו תופס את המקום הראוי לו בממשלה.

כהברת כנסת וכיושבת-ראש ועדה העליה והקליטה של הכנסת הגשתי הצעה שהכנסת תדון

אחת לחודש בתפוצה מסויימת, על מנת להעלות במוסדות כולם את נושא העליה והיהדות.

נכון שהנוכחות בעליה אינה טובה כלל וכלל, אבל לא זה העיקרי העיקר הוא שהנושא

הזה יועלה לדיון ויזכה להדים. הישיבה הזו מחזקת אותי בצדקת הצעתי.

יש להצטער על כך שאפילו ועדת השרים לענייני עליה אינה מקיימת את

הישיבות שלה בנושא זה באופן קבוע ומסודר. אתם באתם לכאן היום כדי לקבל מאתנו

תשובות לשאלותיכם ולבעיותיכם, ובעצם אתם שומעים מאתנו את אותן התלונות שאתם

השמעתם. אנחנו נמצא את התשובות לכל הדברים האלה אפילו זה יהיה כרוך במאבק

קשה. התקציב של העליה היה צריך להיות מקביל בגודלו לתקציב הבטחון, התנוך

וההתישבות. אבל לצערנו הרב אין זה כך.
י' ארצי
צריו בבל זאת לציין שמה שקורה עם המשכנתאות לעולים, אם אמנם יבוצעו

הדברים כפי שסוכמו, יהיה בהם משום אפליה לטובת העולים וזה דבר שאינו מתקבל

בקלות על ידי הישראלים.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אתם אמנם צעירים. אבל אתם מספיק מבוגרים כדי להבין שיש לנו בענין זה

בעיה רצינית בחברתנו. גם חיילים משוחררים מעלים בעיות ומבקשים תשובות. והם

מעלים את הנושא הזה בצורה חריפה ביותר.
י' ארצי
הייתי בחרמון ביחד עם הבר הכנסת ערזי לנדאו. והחיילים שאלו אותנו
בצורה גלויה ומודאגת
מי ידאג לנו כשאנחנד נשתחרר מהצבא? גם הם רוצים

וזקוקים לטיפול, ואין תשובה לבעיית השיכון שלהם.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אתם צריכים להיות בעימות עם המציאות. ואין ספק כי מצבכם אינו קל,

כי המציאות בישראל איננה קלה, ואף לא נורמלית. צעירים העוזבים בית מסודר

ומאורגן, סביבה שמוכרת להם ומנהגים שידועים להם ועולים ארצה וכאן נתקלים

באותם דברים שהועלו כאן. זו אכן תופעה מייחדת, אולי לא כל כך נורמלית

אבל היא נורמלית לעם שלנו.

התפקיד שלנו הוא להעמיד אח ענין קליטת העליה במקום הראוי לה. אני רוצה

שהקריאה ברוח זו תצא מהחדר הזה ותהיה לה תהודה גדולה בקרב כל הישוב.

ו



במשפט של שצ'רנסקי בשנת 1978 הוא אמר, ביו השאר: יותר מאלפיים שנה היו בני

עמי בגלות, ובכל מקום בו היו יהודים הם הזרו מדי שנה על התפילה "בשנה הבאה

בירושלים הבנויה". ירושלים היא שטח, היא ארץ, היא אדמה, היא מולדת. לכן מזעזעת

אותי המשוואה של שטהים - יהודים. מעיין לציין כי וזלק ניכר מהעולים המגיעים היום

ארצה באים מבתים מסורתיים. עובדה היא גם שמבין היורדים מעטים בלבד הם דתיים.

עובדה נוטפת, שלגביה יש קונצנטוט לאומי מקיר לקיר, היא כי הגידול העצום בעליה

היה דווקה בשנת 1967, בעוד שבשנים 1965/66 היה שפל בעליה. כאשר מדברים על עליה

לא צריך לדבר בנשימה אחת על נושאים כמו שטהים, אש"ף וכו'. ככל שמטפר היהודים

בארץ יהיה גדול יותר, אנהנו נהיה הזקים יותר, וגם עוצמתנו הרוהנית והערכית תגדל.

העולים אינם זקוקים אולי למדינת ישראל כמו שאנחנו זקוקים לעולים. קשה להגיד מי

זקוק יותר למי ולמה, כי בעצם אלה הם כלים שלובים והאוזד זקוק לשני. אבל אין טפק

בכד שאנחנו מאד זקוקים לעולים.

אני מתחייבת, ונראה לי שאני יכולה לעשות זאת גם בשם כל חברי הוועדה, שאנחנו

נתייחס במלוא הרצינות לנושא שהבאתם בפנינו, שחברי כנסת המבקרים בחו"ל יפגשו עם

פעילים ומגשימים ועם חברי תנועות נוער. שמעתי שבקיץ מתקיימים שם מחנות עם מאות

בני-נוער. במקום שחברי הכנטת והשרים המבקרים בחו"ל בחודשים אלה יפגשו עם בני

נוער אלה, הם מעדיפים לקחת חלק בארוחות במלונות פאר וכו'. זה אמנם חלק מהתפקיד

שלהם, אבל אנחנו נשתדל לגרום לכר שם יפגשו גם עם בני הנוער, עם הפעילים

והמגשימים.

הצעתו של וזבר-הכנטת ארצי בדבר הקמת ועדת משנה נראית לי בהחלט, ואני אביא

אותה בפני כל הברי הוועדה. אני חושבת שכולם יאמצו את ההצעה הזאת. מכם אני מבקשת

שתגבשו את הצעותיכם ואת משאלותיכם, וצוות מצומצם יביא את הדברים בפנינו. אנחנו

נעמוד מאחוריכם, ניתן לכם גיבוי ונעשה ל מה שאנחנו יכולים לעשות בקשר לדברים

שהעליתם.

אני רואה משהו טמלי בקיום הפגישה הזאת בינינו דווקה היום, כאשר אנטולי

שצירנטקי, שנאבק קשות ובמשר תקופה ארוכה כל כר על זכותו לעלות ארצה, מגיע טוף

טוף לארץ. אני רואה בכם את חוד החנית, כאשר אתם מאמינים בצדקת הדרך שלכם. ביהד

נחפש דרכים ואמצעים שיעזרו לתל"ם להיות יותר משמעותית.

אני מודה לכל הנוכחים, ואני מאחלת לכולנו המשר פעולה רצופה ופוריה והצלחה

בהגשמה. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.25)

ו

קוד המקור של הנתונים