הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 54

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיוס שלישי י"ח בשבט, התשמ"ו - 28 בינואר, ,1986 בשעה 12.00

חברי הוועדה; היו"ר מ' גלזר-תעסה

יי ארצי

פי גולדשטיין

אי ולדמן

אי שוסטק

מוזמנים; קצינימ מטעם פיקוד ההדרכה של צה"ל

מזכירת הוועדה; וי מאור

רשמה ; שי צהר

סדר היום; חיוניות העליה, מניעת הירידה וכיצד מתמודד צה"ל עם נושאים אלה.



חיוניות העליה, מניעת הירידה וכיצד מתמודד צה"ל עם נושאים אלה

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

שלום לכל הנוכחים. יש לנו העונג לקדם בברכה את אורחינו. אנחנו שמחים לארח

אתכם בישיבה של ועדת העליה והקליטה של הכנסת ביום הולדתה ה-37. אנחנו מבקשים

לנהל אתכם דו-שיח ושלמוע את אשר יש לכם לספר לנו בשני נושאים המעסיקים אותנו.

האחד - קליטת החיילים האתיופים בצה"ל; השני - קליטת חיילים עולים חדשים במערכות

צה"ל.

השבוע אנחנו חוגגים 37 שנים ליסודה של הכנסת. זה באמת חג למדינה צעירה ולעם

עתיק כמו שלנו. אנחנו נמצאים בין פרשת יתרו וביו פרשת משפטים. זה אותו יתרו שנתן

למשה את העצה לקחת לו שרי אלופים ושרי מאה. אבל חשיבותה של הפרשה היא בשל עשרת

הדברות שבה, המהוות את התשתית המוסרית, החוקית והמשפטית של העם. ואילו בפרשת

משפטים ישנו ההיבט החברתי והפלילי שבמערכת המשפט. יש בזה משהו משמעותי ביותר

בהיותנו יושבים היום בבית המחוקקים.

אנחנו מצויירים במערכת חוקים מקדמא דנא, ואם אנו משווים את מערכת החוקים

הזו שלנו לחוקי העמים בימים ההם יש לנו סיבה מוצדקת להיות גאים אפילו היום במה

שהתורה שלנו העניקה לאנושות כולה מזה למעלה מ-3000 שנה.

הוועדה שלנו, כפי שמעיד עליה שמה, עוסקת בעליה ובקליטתה. לצערי הרב נוסף

לנו נושא מאד עקום, והוא נושא הירידה.

צה"ל משמש מעין תחנה אחרונה, מבחינת האפשרויות וההזדמנות שהוא נותן לצעיר

הבא בשורותיו,לרכישת חינור ערכי, שלא לדבר על החינוך הצבאי. אינני מתכוננת

חלילה לבוא בטענות אל מערכת החינור שלנו. אני עצמי באה מהמערכת הזאת, ואני יודעת

שהיא אכן מנסה להתמודד עם הנושא הזה. אני מדברת על החינור הערכי, הציוני, היהודי

שורשי שמערכת החינור איננה מספיקה להנחיל בכל המקרים לתלמידיה. גם הבית לא מצליח

בכל המקרים להעניק את החינור הזה לילדיו. לכן יש לנו ציפיות גבוהות מצה"ל. אנחנו

רוצים להאמין שיש יכולתו של הצבא, למרות המשימות והמטלות הרבות הרובצות עליו,

לעשות משהו לחינוכו של הצעיר במשר שלוש שנות שירותו בין שורותיו ולהעניק לו

ערכים חינוכיים- ציוניים- יהודיים-אנושיים.

אשר לירידה, אין ספק שהגורם החומרי קובע במידה רבה את הירידה מן הארץ.

אנשים צעירים המשתחררים מהצבא ניצבים בפני הלך-השחרור. ואם המלה הלם היא אולי

חריפה מדי, אומר שיש אצלם חרדה מסויימת מפני הבאות. לא תמיד הם יודעים מה בדיוק

הם רוצים או יכולים לעשות. לאלה הרוצים להמשיך לימודיהם יש ספק אם יתקבלו

לבתי הספר שאליהם הם רוצים להתקבל, ואם יוכלו לעמוד בעול הלימודים תרתי משמע.

אלה מהם שיש להם חברות דואגים אם יוכלו להתחתן בקרוב, אם יהיה להם מקום לגור בו

ובמה ימצא את פרנסתו. אם הבית אינו תומך תמיכה רצינית מכל הבחינות בצעיר כזה אז

מצבו באמת איננו נוח.

בדיקה שנעשתה בקשר לסיבות הגורמות לירידה חראתה שהגורם החומרי איננו הגורם

העיקרי והקובע, אבל אין ספק שהוא משמש מרכיב מסויים במכלול הגורמים לירידה. יש

אולי מקם להתווכח על האחוז שהוא תופס בכלל הסיבות, אבל אין ספק שגם הוא גורם.

לתחום החומרי נוסף גם התחום הערכי החינוכי. מבין היורדים אפשר למצור רבים הבאים

ממשפחות מסודרות ואין להם בעיות של דיור, אפשרות ללמוד וכו' ובכל זאת הם עוזבים

את הארץ, אף כי אולי לא לצמיתות.

אני חושבת עלכן שהצבא משמש תחנה אחרונה אולי לבלימת התופעה הזאת, להחדרת כל

אותם ערכים חשובים שהזכרתי. קבלנו את חוק חיילים משוחררים מתוך כוונה להקהות

במקצת את החרדה של הצעירים המשתחררים. לא הצלחנו בענין זה כפי שחשבנו, כי כל

הדברים האלה מתבטאים בכסף, והמצב הכספי הנוכחי של המדינה הוא קשה ומכביד.



יחד עם זאת כדאי לזכור שהיו גם דברים אוזרים שאפשר היה לעשותם ושאינם קשורים

בכסף רווקה, ובכל זאת לא היתה נכונות מצד הוזברה לבוא לקראת התיילים המשתוזררים.

אולי חשוב שקול הזעקה בנושא הזה יבוא מצה"ל. בשעתו הועלתה הצעה, שכמעט התקבלה,

הקשורה במוסדות להשכלה גבוהה. ההצעה היתה להעניק 3 נקודות להיילים המשתוזררים

ורוצים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, תור ידיעה והבנה כי בשלוש או בארבע השנים

האחרונות הוא לא למד, בעוד שבחור ישיבה או בחור מבני המעוטים או בחור אחר שבגלל

סיבה זו או אחרת לא שירת בצבא יכול היה להמשיר את לימודיו אם רצה בזאת. היתה

הצעה להעניק לחייל משוחרר שלוש נקודות כדי שיפתת בפניו פתח רחב יותר להתקבל

ללימודים גבוהים. אם לא יעמוד בבחינות אחרי השנה הראשונה הוא יפלט משם, כי איננו

מבקשים יחס מיוחד כלפיו, פרט לזה שיקלו על אפשרותו להתקבל שם.

אחרי חצי שנה של שקט החלו להשמע קולות זעקה נגד סידור כזה, והועלו טענות

שכאילו יש בזה משום הפליה לטובה של ציבור זה, והעניו ירד מהפרק. ראיתי בזה

אטימות-לב מצד החברה. נראה לי מאד חשוב לבוא לקראת והחייל המשוחרר כשהוא עושה את

פסיעותיו הראשונות לקראת רכישת השכלה גבוהה, אחרי שהשתחרר מהשירות הצבאי.

המלחמה שהתנהלה בעניו ההנדסאים בכל זאת נשאה פרי. הצבא מקבל לשורותיו

צעירים שסיימו י"ג ו-י"ד כתות ובעלי תואר הנדסאי. צעירים אלה משרתים בדרך כלל 4

שנים, כי הם משרתים בצבא במקצוע שלהם, וכאשר השתחררו ורצו להרשם באחת

האוניברסיטאות בארץ לא הכירו האוניברסיטאות בשנתיים אלה שעשו בביה"ס המקצועי.

לכל היותר הכירו במקצוע השרטוט ואולי בעוד מקצוע, והתנהלה מלחמה למען יכירו

האוניברסיטאות בשנתיים נוספות אלה שעשו הצעירים האלה, מעבר ל-י"ב שנות לימוד.

במלחמה הזו השתתף גם מי שמכהן היום כנשיא המדינה, והיה אז חבר-כנסת, מר חיים

הרצוג שהיה באותו זמן הנשיא של אורט עולמי, והעלה בשעתו הצעה לסדר היום בנושא

הזה. אני הייתי באותו זמן סגנית שר החינור ושיתפתי עמו פעולה בנושא הזה. עשינו

זאת למען החיילים. הענין הזה זכה סוף סוף השנה לפריצת דרך. הדבר הושג הודות

למודעותו של הציבור, ללחצים שהופעלו והודות לדו-שיח ממושר ובלתי נלאה שהתנהל

בנושא הזה.

נמצאים עמנו כאן היום קציני חינוך מכל החילות. אני מניחה שגם אתם תסכימו כי

גם מצה"ל צריכה לצאת קריאה בנושא הזה, כדי שיבינו כולם שהחברה צריכה לבוא לקראתו

של צעיר ששירת בצה"ל במשך כ-4 שנים, ואפילו מבחינה פסיכולוגית חשוב הדבר.

אני מסכים עם כל הדברים שאמרה יושבת-ראש הוועדה, אבל אני חושב שקול הצעקה

והזעקה לא יכול לצאת מצה"ל בגלל הגבלות שונות.

סא"ל נורית שיין;

צה"ל פועל בכיוון זה, אבל הוא עושה זאת בשקט. חיילות-מורות המשרתות בצבא

ועוברות קורס למורות, ואחר כך משרתות במשך שנתיים בצה"ל כמורות זכאיות לפטור של

שנת לימודים כשהן בוחרות ללמוד בסמינר למורים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

זו אכן דוגמה המצביעה על כך שעל ידי מאבק, אפילו שקט, אפשר להגיע להישגים.

זעקה יכולה להיות גם זעקה שקטה. אני טוענת כי האחראים צריכים לבוא בדברים עם

הגורמים השונים, והם צריכים לעשות זאת ברציפות וללא הפסקה. ההשכלה הגבוהה צריכה

את צה"ל, צריכה לשרת את צה"ל ואת המדינה.

לדעתי צריכים גם להיות מקצועות מועדפים במוסדות להשכלה גבוהה, ולא צריך

להיות דין אחד לכל המקצועות. אלה שילמדו את המקצועות המועדפים, כפי שייקבעו על

ידי המדינה יהיו זכאים גם ליותר הקלות ועזרה.



אנחנו חיים בתקופה די קשה, ולאו דווקה מבחינה כלכלית, אלא תקופה קשה מבחינת

מצב הרוח, מבחינת הציונות, תקופה בה ניפוץ מיתוסים הפך להיות דבר שבאופנה, מבלי

שמציבים תחתם דבר אחר. אני מתכוונת לאותו מחזה מפורסם המוצג על במה מסויימת,

המחזיר לחיים למשר לילה אחד חייל שנהרג, בתנאי שיילד למלחמה שניה שבה יקרה אותו

דבר. ואני מתכוונת לאותו שיר ברברני על דב גרונר, אותו כתב יהודי ציוני תושב

הארץ. שיר כזה הוא כתב על עולה גרדום. גם אם השקפתו הפוליטית אינה תואמת את זו

של עולה הגרדום לא צריף היה לכתוב שיר לעג על אדם שעלה לגרדום. זו איננה

סאטירה, אלא סטירה לכולנו.

לפני זמן מה נפגשתי עם תלמידים מכתה י"ב במרכז הארץ, ודיברו על גיטו

ורשה, ואז אמרו כמה מהתלמידים כי איו זה כלל בטוח שצריר היה לעשות את המרד הזה,

כי אולי היה יותר טוב שלא למרוד ואז היו יותר אנשים נשארים בחיים.

אנחנו חייבים לעמוד פנים מול פנים עם המציאות בה אנו חיים, ולעשות את מה

שצריך לעשות במציאות כזו. משהו מזעזע את אשיות הציונות, ולכן אנחנו חייבים לבוא

עם נדבכים שלנו, כל ארוד מהכיוון שלו, כדי לחזק בהם את הציונות המתנדנדת. ואני לא

מדברת על הגולה, אלא על הארץ שלנו. הציונות בישראל איננה בסימן שאלה, אלא באיזה

שהוא מצב קצת לא נוח אצל נוער בגיל 6ו, 17. הצבא צריר להיות ערור לקראת בואם של

הצירים האלה. אתם נותרתם לעשות את מה שבית הספר לא הצליח לעשות.

תופעת הראש הקטן היא תוצאה, וצריך לבדוק את הסיבות שגרמו לזאת, ואחרי

שיימצאו הסיבות צריך יהיה להתמודד אתן. בגלל ראש קטן אני חוששת לעם קטן. אני

בטוחה שאתם עושים כמיטב יכולתכם בתחום בו אתם פועלים, אבל בשם חברי הוועדה ובשמי

אני מבקשת מכם לעשות עוד ועוד. החדרת והגברת החינוך הציוני היהודי היא התשובה

להרבה מהבעיות. קיומו של רב-שיח הוא אחת חדרכים לעשייה הזאת. אני יודעת שקשה

לעשות את המלאכה הזאת בתקופה בה אנו חיים, במצב בו אנו נתונים גם בכל הנוגע

לידידים ולשכנים שלנו, גם בכל הנוגע למצב המדיני והכלכלי, אבל אנו מצויים

לעשותה. גם צה"ל הוא גורם מחנך, ויש לו הזדמנות טובה לעסוק בנושא הזה.

אני מציעה שנשמע תחילה מאנשי הצבא פרטים על קליטת החיילים העולים מאתיופיה.

אחר כך נשמע על קליטתם בצבא של עולים חדשים בכלל.

רס"ן נפתלי רוטנברג;

לפני למעלה משנתיים הינחה ראש אכ"א את מערכת החינוך להערך להסברת מפקדים

לקראת קליסת עולי אתיופה כחיילים בצבא. אני רוצה להדגיש כי הדבר היה לפני

כשנתיים, הרבה לפני שמבצע משה קיבל פרסום. בתגובה מידית להוראתו של ראש אכ"א

נערך ענף ההסברה למשימה. אפשר לומר שעד היום התקיימו מאות ימי עיון בנושא זה. כל

אדם שנמצא בעמדת פיקוד משמעותית בצה"ל, שאליה מגיעים אנשים אלה, עבר יום עיון

למפקדים, שהוכן על-ידינו בקפדנות, ובו נדונו כל הבעיות האפשריות, מצד אחד,

והיווה קריאה לפתיחות הלב, מהצד השני, כי לדעתי זה דבר חשוב מאד לקליטתם של

עולים אלה.

מערכת החינוך שלנו גייסה לפני שנתיים שניים מבין העולים הוותיקים מאתיופיה,

ורתמה אותם, במסגרת המילואים, למערך ההסברה. במקביל, קצת מאוחר יותר, החל תהליך

הכנת מערך ותכניות במספר מסגרות, שבוודאי הוצגו בפני הוועדה על ידי קצין חינוך

ראשי ומפקד גדנע. מפקד הגדנע לקח על עצמו הכנת הצעירים למסגרת הצבאית. וכבר יש

לדבר תוצאות. אני חושב שההשתלמות של האתיופים בצה"ל מעוררת התפעלות.

יי ארצי;

כמה אתיופים ישנם בצבא?



רס"ן נפתלי רוטנברג;

אין בידי נתונים לגבי מספרים. יש לי נתונים על הפעילות החינוכית. אני רוצה

להוסיף עוד כי נמשך המעקב אחרי כל עולה לאורך כל שירותו הצבאי, ויש ביניהם כאלה

המשרתים בצבא כבר קרוב לשנתיים. אלה הם חיילים ממושמעים, שמידת ההשתלבות שלהם

מעוררת כבוד. הם משולבים גם בחילות קרביים וגם בחילות שירותי ים. מידת השתלבותם

בצה"ל תקבע כמובן גם את עתידם ואת מידת הקליסה שלהם בחבדה הישראלית,

סא"ל נורית שיין;

כ- 100צעירים ממוצא אתיופי מתגייסים לצה"ל בשנה. הם מתפלגים לכל המגזרים.

החיילים שהתגייסו לפני שנתיים לא היו מבין העולים שהגיעו במבצא משה המפואר, אלא

מהעליה שהתחילה עוד לפני כן ושהגיעה אלינו סיפין סיפין. רק עכשיו מתחילים

להתגייס עולים מבין אלה שהגיעו במבצע משה.

רס"ן נפתלי רוסנברג;

השלב הראשון, כפי שציינתי, היה הכנת המפקדים לקראת קליסת רובאים. אנחנו

פועלים לאורר כל השנה על פי תכניות הסברה, מקיימים ימי עיון וערבי הסברה באורח

בלתי פוסק ובהיקף גדול עבוד מפקדים וגם עבור חיילים. העבודה הזאת גם נושאת פרי,

ונוכחנו בזאת. בקרב החיילים אין מודעות לבעיותיהם של חיילים עולים מאתיופיה, הם

לומדים על התדמית של העולים מאתיופיה כפי שהיא מוצאת את ביטויה בעתונות. הצבא

הוא גדול ולא כל חייל מצליח לפגוע בחייל-עולה מאתיופיה.

אנחנו עושים עבודה גם בתוך ריכוזי עולים ובמרכזי קליטה. בחודש פברואר של השה

שעברה, למשל, קיימנו חודש עליה וקליסה. נערכנו לקראת החודש הזה חצי שנה מראש.

צה"ל קיים אז כ-200 ימי עיון וכ-200 מפגשים עם ריכוזי עולים במרכזי קליסה. מדי

שנה עושה זאת צה"ל בפעילות מרוכזת. הפעילות הבונה היא פעילות הנמשכת יום יום

ושעה שעה ללא|?פסק.

ר"סן אבינועם מרקוס;

החיילים באים אלינו ללמודים במסגרת שני קורסים. קורס טרום-סירונות שנמשך 6

חודשים, וקורס יותר קצר לחיילים שכבר משרתים בצבא. חלק מהם מגיע לקורס הראשון,

ומסתבר שחלק מהתמידים מגיע עם אפס ידיעה בעברית. בלימוד השפה העברית אצלנו כשפה

שניה אנחנו שמים את הדגש על קריאה וכתיבה, מעבר לניהול שיחה חופשית. מובן שאנחנו

צריכים להתחיל מאלף. חלק מהחיילים העולים מאתיופיה רוכש לו את ידיעת השפה

באיסיות רבה. הדגש לטווח ארוך הוא כל כתיבה וקריאה. ואכן הם יוצאים כאשר הם

יכולים לדבר בצורה סובה עם אנשים שבסביבה.



אם מדברים על ציונות אני אומר כי אותו צעיר שעלה לארץ והתגייס

לצבא עשה בזה צעד חשוב ביותר בכידון הגשמת הציונות, הוא הוכית את הציונות

שלו, כי השירית בצבא הוא הביטוי הטוב ביותר של אותו צעיר שעלה לארץ להיותי

ציוני,

אחרי שהם משרתים בחילות השונים הס מגיעים לקורסים יותר קצרים, ואז

העברית בפיהם כבר יותר סובה. והם באים כבר עם גיבוי של יחידות קרביות או

יחידות שירותים. והם כבר מהווים חלק אינטגרלי של החיים בצבאי הם באים

עם רוח טובה. מתוך רצון להתמודד עם חבעיית. ללא טענית יבלא התמרמרות, דברים

שהם אופייניים יותר לצעירים הבאים מארצות הרורחה. הם מעריכים מאד את אשר

עושים למענם, הם מודיעים על עצם העובדה שהעלו אותם לארץ, ועל שהצילו אותם

פיסית מכליון, הם זוכרים את הדבר הזה עד היים. יהם מעריכים זאת,

פ' גולדשטיין;

האם יש מבין העולים מאתיופיה שחותמים קבעי

סא"ל נורית שיין;

יש, אבל בדרך כלל לא בדרגות של קצינה,

האם יש זרם קול עולים חדשים מארצות המציקה ומארצות הרייחה לצבא?

האם הצבא מטפל בם טיפול מיוחד? האם יש טיפול מיוחד בעולים המתגייסים לצבא

והם בודדימ. בלא משפחה? האם מגלה היחידה בה הם משרתים יחס מייחד וטיפול מייחד

בחיילים בודדים כאלה, על מנת לעזיר להם במצוקותיהם החברתיות והנפשיות?

סא"ל נורית שיין;

אני רוצה להתייחס תחילה לעבודתנו במרכזי קליטה, המירות-היילית נשלחות

בפגרית למרכזי קליטה כדי לעזיר שם, הבנית העיבדות במסגרת צה"ל עשו עבודה

נהדרת במרכזי הקליטה, במיוחד בקרב העולים מאתיופיה, אנחני נמצאים בקשר עם

חלק ממרכזי הקליטה. י יש שיתוף פעולה יפה בינינו, מדינת ישראל היא מדינת

עליה, יהצבא שהיא חלק מהמדינה לקח על עצמו גם את המשימה הלאומית הזאת של

קליטת עליה.

מה אנחנו עושים בשביל העולים. ובאיזה כיוון אנחנו פועלים? עד לפני

מספר שנים ראינו ייתר עילים מארצות מצוקה, היום אנחני ריאים ייתר עילים

מארצית רווחה מארצית הברית. מדרים אמריקה. מאנגליה, מצרפת, מעט מאד

מגריזיה והעולים מאתיופיה, בודדים בלבד מגיעים מדרום אפריקה. רובם רווקים,

המשפחות מדרים אפריקה. שעיזבית את דרים אפריקה- עיברית לארצית אחרות. ירק

בודדות מגיעות אליני, יש גם מעטים מרומניה, היו תקופות בהן היי לני. הרבה

יותר עולים מרומניה,

עולה מתגייס לפי הסטטוס שלו ביום בו הוכרז כעולה על פי גיל וסטטוס

משפחתי, או שהוא מתגייס לשלוש שנים של שירות. או לשנתיים אי לשנה וחצי,

לפעמים הוא מגיע ישר לטירונות ולמילואים. בלא שעשה שירות, זה תלוי במובן

בגילו במעמד שלו ביום הכרזתו כעולה,



הנסיון שלנו לקלוט את העולה בצבא קשור במידת ידיעתי את השפה,

אי אפשר לקלוט אוחו בצבא ולחדרך אותר בכלי נשק צבאי מבלי שניתן לד את

הבלים הלשוניים לעשות זאת. כל מי שמוכרז כעולה ומגוייס לצה"ל מתחייל ומגיע

לקורס עברית במחנה מרקוס, משך הקורס שלושה הודשים, שם הוא מקבל הרבה מאד

ידע של השפה. ידיעת הארץ. אזרחות. הכרת הצבא. מושג על התפקידים השונים

שהוא יבול למלא בצבא וכו'. המורות הן חיילות בוגרות בתי ספר תיכון. שהתנדבו

להיות מורות חיילות בהגיען לצבא, הן עוברות קורס ומוכנות להורות לעולים,

מכינים אותם בעלי המקצוע הטובים ביותר בתחום הזה במדינה.

האוכלוסיה של העולים האלה שונה בדרך בלל מהאוכלוסיה הרגילה של ותיקי

הארץ המגיעים אלינו, זו אוכלוסיה בוגרת תיכון. באם מדובר בעולים מארצות

הרווחה. וחלק אפילו בוגר אוניברסיטה, הגיל שלהם אינו אחיד, וגם הרקע התרבותי

איננו תמיד הומוגני. ההתמודדות של המורות עם האנשים האלה היא קצת שונה, ולבן

גם אופי הקורס שונה,

אחרי הקורס הזה הם עוברים טירונות ומשבצים אותם בצה"ל, רוב העולים

מעדיפים ללכת ליחידות קרביות, זה מתקשר עם ההחלטה שלהם לעלות לארץ ולהשאר

בה והדבר מוצא את ביטויו בהתגייסותם לצבא. ובדרך כלל בוחרים ללכת ליחידה

קרבית- אלא אם כן יש להס מגבלה רפואית, בדרך בלל תמצאו אותם ביחידות קרביות,

על פי בחירתם,

אצלנו הם נמצאים במסגרת קורם מיוחד לעולים, עם האופי החברתי שיש

לקורס הזה, ביחידה שאליה מגיע העולה בתום הטירונות שלו אין שום טיפול

חברתי מיוחד לגביר. אבל יש יותר ערנות מצד המפקד הישיר שלו להיותו עולה חדש,

לפעמים יש לו בעיות מיוחדות שהמפקד מטפל בהן- עוזר לו להתגבר עליהן ובו',

אבל אין שם מסגרת חברתית מיוחדת המטפלת בעולה בזה, ישנה מסגרת סיעודית של

משפחות מאמצות חיילים בודדים, אנחנו משתדלים לעשות הבל כדי שחייל כזה לא

ירגיש עצמו בודד, לפעמים הוא חוזר למרכז הקליטה ו ושב שם בודד ומסוגר,

לחיילים כאלה ישנה מסגרת .טיפולית הדואגת לצד הזה של חייהם החברתיים,

אינני יודעת מה בדיוק החלוקה בין חיילים עולים חדשים שהם בעלי משפחה

ובין אלה שהם רווקים, נדמה לי שיש בצבא יותר רווקים מאשר בעלי משפחות,

הגדנע מטפל במיוחד בבני נוער מחו"ל- מתוך תקווה שהם עשויים מאוחר

יותר לעלות לארץ, זו מעין השקעה לטווח ארוך, הגדנע עוסק בהקניית השפה העברית

לצעירים האלה. בהכרת הארץ. בגיבוש חברתי. בהכרת הצבא וכו', אנחנו שותפים

לפעילות הזאת מהבחינה התכנית,

האם אתם מבחינים בתוך היחידות גם באנשים שלפי ההלכה אינם יהודים,

והאם מתעוררות בעיות בענין זה,

סא"ל נורית שיין;

יש גם אנשים לא יהודים, אין בעיות אתם, כי לרוב זה לא ידוע,

פ' גולדשטיין;

אני חושב שהציונות האמיתית נמצאת היום בצה"ל. ואני אומר דברים אלה

במלוא הכנות, בשעתו טבעתי את מטבע הלשון: פחות כפיר, פחות מרכבה, אבל לא

לוותר על נערי רפול, כי זו ההזדמנות האחרונה שיש לרבים מהם להתבונן לחיים

טובים יותר,



בקרב האוכלוסיה במדינה יש ניגודים שונים. כמו ניגודים בין דתיים

לחילונים- בין יהודים לערבים, בין אשכנזים לספרדים וכו'. צה"ל הוא המקום

היחידי בו הניגודים האלה נעלמים, בו הסתירות נעלמות או לפחות צריכות להעלם.

ואין ספק שצה"ל עושה עבודה חשובה מאד בנושא הזה. ואתם ממלאים שם תפקיד

חשוב ביותר,

מטרידה אותי מאד התופעה של הראש-הקטן. שלא הלא איכפתיות שאפשר לגלות

לאחרונה אצל הקיבוצניקים, שנחשבו לעלית של התברה הישראלית ובתילות צה"ל,

היום אפשר למצוא בחילות הקרביים יותר צעירים מעיירות פיתוח מאשר מהקיבוצים,

בשקיבדצניק צעיר אומר היום שלא איכפת לו לשרת בחיל של שירותים, זה צריך

להטריד את כולנו. אני חוזר ומציין כי העוסקים בחינוך בצה"ל עושים עבוד

בלתי רגילה בחשיבותה, אני חושב גם שקציני החינוך בצהייל מהווים את המחסום

האחרון בפני התופעה הקשה של ירידה מן הארץ, צה"ל שלמעשה לא צריך להתעסק כלל

בחינוך, בכל זאת מתעסק בזה, מפני שלפני 18 שנה לא עשו די כדי שהצעירים

המגיעים היום לצה"ל יהיו מוצר מוגמר ומעוצב כמו שכולנו רוצים, וצה"ל לעשות

לסיים את העבודה שאחרים לא הצליחו לעשות, אכן, עבודה חשובה ובלתי רגילה

מוטלת עליכם קציני חינוך של צה"ל. ואחריות כבדה רובצת על כתפיכם,

י ' ארצי;

אני מחשיב מאד את הפגישה הזאת המתקיימת היום בינינו, ואני רוצה לברך

את כל הנוכחים על עבודתם החשובה והטובה, אנחנו מדברים במגזר חשוב ביותר,

בגיל הפורמטיבי, ואם מדובר בעולים הרי שלגבי עולים בגיל זה חשוב ביותר

החינוך והסיוע החברתי שהם יכולים לקבל בצה"ל למען הקל על השתלבותם בארץ,

צר לי רק שהמספרים של החיילים העולים החדשים בצה"ל נמצא בירידה, זו תוצאה

של אותה טרגדיה שאנחנו דנים בה עכשיו, כאשר העליה לארץ היא פחותה מהמכסה

שהופיעה בספר הלבן, העליה מגיעה היום לבדי שני-שליש ממה שהאנגלים היו

מוכנים לאשר לנו בשעתו, 15.000 עולים לשנה, זו בעיה שהמדינה צריכה להתמודד

אתה בצורה הרצינית ביותר, במיוחד בתקופה הזאת כאשר המצב הכלכלי קשה כל כך

וכאשר הנפגע הראשון הוא האיש החלש, גם העולה החדש,

בהזדמנות זו אני רוצה להביע דברי תודה מיוחדים לכם העוסקים.במגזר

הזה, טוב היה להרגיש שיש אצלכם ערנות מירבית, שלא מן השפה אל החוץ. כאשר

אתם מטפלים בבעיה הזאת, ואני מאד שמח על כך,

קראתי לאחרונה שיש קיצוץ משמעותי בתקציב החינוך בצה"ל, הגשתי גם

שאילתה בענין זה, בי רציתי לדעת מה הן הפעולות שייפסקו בתוצאה מהקיצוץ הזה,

הייתי רוצה לשמוע מכם מה הן הפעולות החברתיות והחינוכיות שיפגעו בשל גרזן

הקיצוץ המונף עליהן,

.ס"אל יאיר קלוש;

מספר ניכר של בני נוער מגיעים לארץ מדי שנה. במסגרות שונות כמו

מבצע תפוז ועוד, חלק מהצעירים האלה מממן בעצמו את הוצאות הטיסה לארץ,

קורה לא פעם שנער שביקר בארץ במסגרת אחד המבצעים האלה, חזר לאחר מכן לארץ

כדי ללמוד כאן באוניברסיטה, ואז קורה וצעיר כזה מכיר כאן צעירה ישראלית,

מתחתן אתה ונשאר אתה בארץ, מה אתם עושים כדי להגדיל את מספר הצעירים

הבאים לארץ למספר חודשים? האם אתם חושבים על מודלים של עבודה בקיבוץ, למשל,

כדי לממן למשל הוצאות הטיסה שלהם? בשביל מי שלא יכול לממן הוצאות הטיסה שלו

זה יכול להיות פתרון מצויין,



אני רוצה להקלות גם את נושא השליחים. ידוע כי רוב השליחים העושים בארצות

הגולה הם מוכשרים, אבל לעתים הם מוסרים אינפורמציה לא נכונה שם, והדבר הזה

מכניס אח העולים לקשיים גדולים מאד, מה נעשה על מנת להבטיח שהשליחים האלה

יהיו מצויידים באינפורמציה מהימנה? אתן לכם דוגמה. לתלמידים יהודים בשנה

הרביעית בבית ספר לרפואה בדרום אמריקה מסרו השליחים שהם יכולים להחקבל בבית-

הספר לרפואה בתל אביב ולסיים שם את לימודי הרפואה שלהם, אלא שבינתיים החליטו .

בארץ שאין פותחים כתה כזו בואינברסיטה של תל אביב, וכשהצעירים הסטודנטים

הגיעו לארץ התברר להם הדבר הזה. 50% מהם חזרו לארץ מוצאם. השליחים עשו עוול

עצום לצעירים האלה. האם אתם מודעים לדברים האלה?

שאלתי הבאה מתייתסית לקליטת עולים במרכזי הקליטה. עובדה מאד מצערת היא

שעולים יושבים הרבה מאד זמן במרכזי קליטה. צריך לפתור את בעיית התעסוקה שלחם,

שאם לא כן הם עלולים לרדת. בעיית התעסוקה עבור העולים היא לדעתי בעיה רצינית

מאד, וצריך לטפל בה בצורה הרצינית ביותר. כאשר יסודרו בעבודה הם גם יפנו את

מרכזי הקליטה. יתערבבו באוכלוסית הארץ ויקלטו בה בצורה טובה יותר.

רס"ל קרמר יובל;

לפני שלושה חודשים חזרתי משלוש שנות שליחות בסקנדינביה. הייתי שם

נציג רב-תכליתי, דוגמת השליח שעליו מדברת ועדת לכדו י. לא הייתי נציג מפלגה

אחת שם. אלא נציג של כל המפלגות. נשלחתי לשם מטעם הסוכנות.

שאלתי מתייחסת למסקנות של ועדת לנדוי. המסקנות האלה התפרסמו לפגי

שבועיים, ואני מבקש לדעת כיצד מתייחסת אליהם ועדת העליה והקליטה של הכנסת.

הנן ;

אנחנו עוסקים בשיבוץ חיילים בשלושה מסלולים: לימודים מיסודי ומעלהו

שיבוצץ במפעלי תעשיה, שיבוצם בבית-ספר ללימוד מקצוע. אני נתקל בבעיה קשח

עם אוכלוסיה ברמה נמוכה יותר, כאשר אינה מתקבלת לקורסים לטבחות, למלצרות

וכו', ואין לה כסף כדי לרדת מהארץ. משרד העבודה והרווחה אינו ערוך לענין

הזה. הדבר הזה מאד מדאיג אותי.

השאלה היא מה עושים עם הייל המתגייס לצה"ל בהיותו בן 18, שלא היו לו

לימודים מסודרים, ושאינו מתקבל לאחר מכן לקורס של חרטות, לקורס של מלצרות וכו'.

ואין לו דבר אחר שהוא יכול לעשותו.

מה קורה עם חייל המגיע ארצה, משרת בצבא, והוריו חיים בחו"ל. הוא

רוצה לבקר את הוריו, ומגיע לו לבקר אותם, אבל הוא צריך לשלם מ0 נסיעות גאשר

הוא יוצא לבקר את הוריו הגרים בחו"ל. נתקלתי בבעיה הזאת כבר מספר פעמים.

סא"ל בני שויצמן!

אני חושב שאחת הבעיות הקשות שלנו היא הבעיה של חוסר עליה, ובעיה עוד

יותר קשה היא זו של הירדה. אבל בעוד שכלי התקשורת מרבים לדווח על הבעיה

הכלכלית של הארץ, אין היא מדווחת כלל ואינה משמיעה קולה בנושא חוסר העליה

ובנושא הירידה. אנשים צעירים יורדים מן הארץ, ויש הרגשה שהדבר לא איכפת לאיש.

אין עליה, ולאף אחד לא איכפת הדבר. כלי התקשורת כלל לא מדברים על זה.



י' ארצי;

אתייחס תחילה לענין התעסוקה. למרוח העובדה שאנחנו מדינת עליה. אנו

חיים על פי הכלל האומר שהאחרון שהתקבל לעבודה הוא הראשון למפוטרים. פירושו

של הכלל הזה שהערלה הוא הראשון לפיטורים. זאת אומרת שעוד בטרם התקבל לעבודה

הרא למעשה כבר מפוטר. במציאות הכלכלית הנוכחית הבעיה החמורה ביותר היא

זו של שילובו של העולה במקצוע שאותו הרא למד.

בימים אלה כמעט ואין פתרון תעסוקתי למהנדסי בנייה. למשל. ויש מהנדסי

בנייה רבים בין העולים. קשה אפילו להעסיק את העולה החדש במקום עבודה מתאים

לו במסגרת מלגה הניתנת למקום המעסיק אותו.

לכאורה יש שני פתררנרת טובים במקרה כזה. האחד הרא הסבה מקצועית. אלא

שאין זה קל להגיד לאדם שעסוק במשך 20 שנה במקצרע מסויים שיילך ללמרד עכשיו

מקצרע אחר. השניה. תשלרם חלקי של השכר למעסיק המוכן לקבלר בתנאים כאלה. אבל

ההתנייה היא שמקרם העבודה יתחייב להמשיך להעסיקו באורח קברע אחרי סירס הסידור

הזה של המלגה. היום קשה למצרא מקרם עבודה המוכן להתחייב לעשרת זאת.

אין ספק שמצב התעסוקה חמור ביותר. ראיתי מהנדסים ערבדים בתחנת דלק

וממלאים מיכלי מברנירת בדלק. אני מקררה שהחל מהראשון באפריל יברצער כמה הסדרים

שיקלר על המצב. אתם ירדעים בחחדאי שערלה חדש איבר זכאי גם לקבל דמי אבטלה.

רזה מסבך את מצבר ערד ירתר קשה.

ערלים חדשים צעירים נמצאים בסירה אחת עם הרבה מאד צעירים ישראלים,

אנו מודעים לבעיה של הטיפול התעסוקתי בחייל המשרחרר. ישנה חקיקה בנושא זה,

אבל היא לא ירשמה אלא בצררה חלקית ביותר, רהדבר נרבע מחוסר תקציב."

ואשר לירידה רלמעשים הנעשים כדי לצמצמה, אם לא למנעה כליל, אני הרצה

רק להגיד שהערבדה שאין זרעקים איבנה משמשת סימן לכך שאין מטפלים בנרשא,

פ' גולדשטיין;

הערותיכם בענין התקשררת נבונים, כמובן, אדם כי יושך על ידי כלב, זר

ידיעה שאינה מעניינת את הציברר, רלא זרכה לפרסרם, נשך אדם כלב, זר ידיעה

מעניינת. כרלם מפרסמים זאת. לא פרסמו דברים שלא נראר מעניינים.

אני בעד שליח רב-תכליתי. די באחד, ובלבד שיהיה טוב. אני נגד ביטול

השליחות הקצרה. אני נסעתי ואני יודע עד כמה חשוב להיפגש שם עם יורדים.. ובמיוחד

עם בני יררדים,

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אשתדל להשיב על השאלרת שאינן כל כך אטרקטיבירת. בראם של בני נרער

מחו"ל לתקופה של חודשיים-שלרשה זו פעולה חשובה וברוכה. המדובר בצעירים

בגיל 16 - ו-17 שאנחנו מעודדים את בואם לארץ לתקופה של מספר חודשים. ואף לשנת

לימוד באוניברסיטה. האוניברסיטאות בארצות הברית, למשל, וגם בארצרת אחרות

מכיררת בקרדיטס שהם מקבלים מהאוניברסיטאות בארץ, וזה עוזר כמובן להחלטתם

לכוא לשנת לימוד באר?.

קיימות מספר זרועות ליצירת הקשר עם בני הנוער היהודי בחו"ל ולהבאתם

ארצה מתוך כוונה ליצור איזה שהוא קשר ראשוני בינם ובין הארץ ותושבי הארץ.

לעורר את התעניינותם בארץ באמצעות עריכת סיורים להכרת הארץ וכו', כל הדברים

האלה - אנר מקררים זורעים משהו אצל הצעירים האלה. ואנו מקווים שהזרעים

ינבטו בבוא היום וישאו פרי.



הצעירים שביקרו בארץ ולא החליטו להשאר בה או לחזור אליה מאוחר יותר הופכים

להיות שגרירים טובים של הארץ אם היו מרוצים משהותם בה. משום כר מוטלת על כולנו

החובה לדאוג לכר שהביקור של הקבוצות המאורגנות האלה בארץ יהיה מוצלח וטוב וישאיר

עליהם רישום חיובי.

אני זוכרת שקראתי פעם על בני יורדים שערכו ביקור כזה בארץ, וכאשר עזבו אותה

הם דיברו שרה על המדינה. הדבר הזה כאב לי מאד. אני מקווה רק כי האחראים לביקור

של הצעירים האלה למדו את הלקח, יתמודדו עם הבעיות וידאגו לכר שהדבר לא יישנה

בעתיד, ושהביקור של הצעירים האלה בארץ ישאיר בהם רק זכרונות טובים. חשוב גם לדעת

את מי להביא לביקור בארץ. צריך אולי לדאוג לכר שהמשתתפים בקבוצות האלה יעברו

בדיקות מתאימות, כדי שהקבוצות תהיינה בעלות רמה ובאיכות מתאימה.

הקצין שדיבר על אינפורמציה שנמטרת על ידי שליחים בארצות הגולה נגע באחת

המחלות הממאירות של השליח. אין זה נכון שאין לשליח האינפורמציה המלאה והנכונה

בתחומים השונים. השליח מצוייד, או יכול להיות מצוייד, באינפורמציה מעודכנת

ומלאה, ואין זה נכון שמוטרים לו אינפורמציה בלתי מטוייקת. אלא שהבעיה היא בכך

ששליחים הרוצים להראות כי הם טובים ויעילים, ורוצים להצביע על מטפר גבוה של

עולים שהם מעורבים בעלייתם, חוטאים לעתים באי מטירת אינפורמציה מדוייקת לעולים

הפוטנציאלים, מחשש שמא יהטטו וידחו את מועד עלייתם לארץ, בעוד שהשליחים רוצים

לזקוף על חשבונם הם את עלייתם ארצה. אני יודעת גם על משפחות הרוצות "להתפטר"

מבן או מבת בעייתיים ושוקלים לשלוח אותם ארצה, והשליחים מעודדים אותם לעשות כן.

ומדוע הם עושים זאת? בגלל הטטטיטטיקה, על מנת שיוכלו להראות על מטפר גדול יותר

של עולים שהם הצליחו לשלוח ארצה, ואין הם חושבים אילו קשיים ובעיות יתלוו לעליה

של צעיר או צעירה כאלה.

כאשר משה קול היה ראש עליית הנוער רצו פעם לשלוח ארצה שני ילדים בגיל 13

ו-4ו שנולדו למשפחות יהודיות והיו להם בעיות בקהילה בה חיו בגולה. והוא הטביר

את טירובו בצורה ברורה ביותר. הוא אמר שאם היו שולחים לעליית הנוער 30 ילדים

מאותו מקום, וביניהם היו גם אותם שני ילדים, כי אז היה מוכן לקבל אותם. אבל כאשר

רוצים לשלוח לעליית הנוער רק את אותם שני הילדים, זה מעורר בעיה, והוא לא יכול

להטכים לזה.

אינני בעד עליה טלקטיבית, אבל מאידך אי אפשר להטכים שמדינת ישראל תשמש בית

לכל הבעיות של העם היהודי. אם קהילה מסויימת שולחת ארצה 30 ילדים, וביניהם שני

ילדים עם בעיות מיוחדות, אפשר לקבל את כולם. אם משפחה שלמה עולה ארצה רואים אותה

כיחידה אחת על כל רגעיות המצויות בה, אם יש בה בעיות. אבל אם המשפחה רוצה לשלוח

ארצה רק את אותו חלק בתוכה שיש לו בעיות, זה כבר דבר אחר, וצריך לחשוב על כך.

אני חוזרת ומציינת כי השליחים שלנו מצויידים בכל האינפורמציה הנחוצה. אבל

העברת האינפורמציה, או חלקים ממנה, מותנית בטיב השליח. אני חושבת שהגיע הזמן

להעמיד לדין שליח שהונה את העולים הפוטנציאלים ולא מטר להם אינפורמציה נכונה.

כמו באותו מקרה של הצעיר שהוטעה על ידי השליח להאמין שיוכל להמשיך את לימודי

הרפואה שלו בארץ, שעה שבארץ לא פתחו כלל כיתה מתאימה בשביל טטודנטים לרפואה

עולם, ורק כאשר עלה לארץ הועמד בפני המציאות שלא תאמה כלל את אשר אמר לו השליח.

אני יודעת שיש מקרים כאלה, המצביעים על חוטר אחריות משווע מצד השליח. דיברנו על

הדברים האלה עם המדור לשליחים בטוכנות, ולמדנו את הבעיה.

כמה מלים בענין מסקנו ועדת לנדוי. אף שאני שייכת לממשלת האחדות הלאומית אני

אומרת בצורה מפורשת שלממשלת ישראל אין תכנית עליה וקליטה. יש הרבה ידובורים, אבל

אין די מעשים בפועל. מטפיק לראות את התקציב שהועידה המדינה לנושא העל יה כדי

להבין מה התייחטותה לנושא. אני חושבת שעליה זה מרכב חיוני לקיומה של מדינת

ישראל, ושבהתאם לכר צריך גם להתייחס אליה. מספרנו בעולם הולך וקטן בגלל נשואי

תערובת, בגלל הקטנת הפריך; בקרב העם היהודי וכוי. חבל מאד שנושא העליה אינו עומד

במקום הראוי לו בטדר היום הלאומי שלנו. הנושא הזה אמנם עולה מדי פעם בטדר היום

שלנו, אבל לא במידה מטפקת, ולכן גם אינו זוכה לטיפול המתאים. התקשורת לא מגלה

ענין בנושא הזה. כאשר תקפתי את אמצעי התקשורת, כדרכי בקודש, הבאתי כדוגמה את

יום העיון שקיימנו בכנטת בנושא הירידה. הדיונים ביום הירידה נמשכו 6 שעות,

והשתתפו בהם אנשים מכל קצות הארץ, כולל נשיא המדינה, אנשי רוח ועוד, ואילו ברדיו



סיקרו את היום הזה בשני משפטים, ובטלוויזיה לא זיכו את האירוע חזה אפילו לא

בתמונה אוזת. כאשר שאלתי לפשר הדבר, הסבירו לי כי זה נעשה כר על פי שיקולו של

העורך.

אני רוצה להודות לכם שבאתם אלינו היום. המפגש הזה היה מעניין מאד וגם מלמד.

אני מברכת אתכם על הפעילות הברוכה שאתם עושים, ומאהלת להם הצלהה רבה בעתיד.

אל"מ בני אדלר;

אני רוצה להודות לי ו שבת ראש הוועדה ולחברי הוועדה בשם כל הנוכחים כאן של

שפתחתם בפנינו את הוועדה ועל המפגש המעניין שקיימתם אתנו.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

תודה לכל הנוכחים. ישיבה זו נעולח.

(חישיבה ננעלה בשעה 13.10)