הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 52

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי. ד' בשבט התשמ"ו. 14.1.86. שעה 12.00

חברי הוועדה: די בן-מאיר - מ"מ היו"ר

ע' גולדשטיין

י' ארצי

עי לוינסקי - גזבר הסוכנות היהודית

דיר אי אביחי - יו"ר קרן היסוד

קי גרוסמן - משנה למנכ"ל מוז' העליה בסוכנות

ני לביא - מנהל המגבית המאוחדת

אי פינס - עלית הגוער

וי מאור

מזל כהן

הקמת עיר אנגלו-סכסית בישראל - הצעה לס"ה של

חה"כ ד' בן-מאיר - המשך הדיון.



מ"מ היו"ר די בן-מאיר;

אני פותת את הישיבה.

ועדת העלית והקליטה דנה בהצעה שאני העליתי בפניה, לבדוק את האפשרות להקמת

עיר אמריקאית, אני קורא לזה עיר מערבית במודיעים, כבסיס וכמנוף להעלאת יהודים

מהמערב.

חברים שיושבים כאן קבלו את הסקירה שלי. כולם יודעים במה מדובר. עד היום הזה

הופיעו בפני הוועדה שר הכלכלה והתכנון, נציגי משרד הפנים, משרד העליה והקליטה,

נציגי כל התאחדויות העולים של דרום אפריקה, ארה"ב וקנדה, חבר העמים הבריטיים, הם

עדין לא הופיעו בפני הוועדה אבל אני נפגשתי איתם אישית כי הם לא יכלו לבוא. היו

פה נציגי משרד השיכון. הוועדה בקרה במקום. אני מבין שחיים אהרון מבקש שייעשה

סיור לנציגי המוסדות הציוניים השונים, ואנוזנו מתקדמים לקראת גיבוש המלצות.

אני רוצה להוסיף, ראש הממשלה הטיל על שר הכלכלה והתכנון לפעול לגיוס הבונים

והמפתחים הגדולים היהודים בארה"ב ובקנדה.

פי גולדשטיין;

אתה לא צריר את הבונים מארה"ב וקנדה. את העולים אתה צריך.

מ"מ היו"ר די בן-מאיר;

הוא הטיל על שר הקליטה לרכז את צוות השרים בכל הנושא הכרוך בתכנון העיר,

קביעת המימדים שלה והפעלת הנושא של הבאת יהודים ארצה במסגרת הזאת. העקרונות

ידועים לכם. הכוונה היא לפשט את הקשר בין העולה לבין המקום אליו הוא מגיע, להקל

עליו את החיים, שיבוא להיות בהברה שהיא פחות או יותר דומה למה שהוא עזב בארץ

מוצאו ועל-ידי כך להקל את הקליטה.

היום בקשנו את נציגי ההסתדרות הציונית על שלוחותיה לבוא ולומר מה דעתם על

הנושא והאם הם רואים את זה כנושא חשוב שכדאי להעלות אותו בפני מוסדותיה.

אני מבין שמר עקיבא לוינסקי מבקש להיות ראשון הדוברים כיוון שהוא ממהר.

בבקשה.

עי לוינסקי;

את התכנית הזאת אני מכיר הרבה זמן. בתור תכנית זו תכנית ולפי מיטב

הבנתי רגעיה היא העולים ולא התכנית. זו לא הבעיה היחידה. יש דברים דומים. יש

לנו היום שורה של ישובים ביהודה ושומרון שראשי קבוצות הקימו בלי שהסוכנות היתה

מעורבת, בלי שהמדינה היתה מעורבת. אין בעיה בסוכנות או ההסתדרות הציונית לגבי

פרוייקט כזה. אני יוצא מתור הנהה שתפקידה של הסוכנות הוא לסייע לעולים. לא כל

עולה לוקחים ביד. מאחר והוא בוגר אוניברסיסה, אנחנו צריכים לעזור לו אם יש דבר

שצריך לעזור . לו. אנחנו לא מתערבים לא בבית שלו ולא בסידורים שלו. אם האיש בא

כסף לנסיעה אין לי ויש לי שתי סבתות זקנות שצריכות לבוא אתי ואתה צריך

לסדר אותי - אני מבין שהם לא המועמדים לעיר הזאת. אם זה לא כך, אנחנו, לדעתי,

חייבים לעזור לכל גוף העוסק בעולה ואין עקרון שרק אנחנו צריכים להיות אחראים

לסיוע.



על-פי ההסכם בינינו לביו ממשלת ישראל, הסוכנות דואגת לעולים בששת החדשים

הראשונים לבואם. אם לאדם יש כסף וקנה בית, אנחנו לא צריכים לטפל בו. אנחנו

צריכים לטפל באותם היהודים שזקוקים לעזרה בהדשים הראשונים לעלייתם.

הסוכנות אינה יכולה ללכת ו"למכור" הברה מסויימת. נניח אם מחר בבוקר יבוא

אני בונה עיר. אנחנו בעניו הזה נכווינו. איו הבדל אם אני

עושה רשימה מי החברות שכדאי להתקשר איתם על-מנת להביא מסען ומי ההברה שכדאי

להתקשר איתה כדי לבנוח. כי מתברר שיש חברות שפשטו את הרגל. זו לא חברה סוכנותית.

ברגע שאנחנו ממליצים, אנחנו נכנסים לבעיה. אנחנו נמצאים כרגע בסבך של בניה. היו

עולים מאמריקה שהשקיעו אח כספם בלעדינו. הקבלן פשט את הרגל, הם הפסידו מליון

דולר ואמרו; בואו תצילו אותנו. המוניטין של החברה צריך להיות מספיק טוב כדי

שהאדם יאמין לו. עיר לא נבנית על-ידי קבלן אחד. באמריקה אתה יכול לפתח דברים

כאלה. בארץ הענין הזה לא כל כך מקובל. זה לא אומר שאי-אפשר לעשות את זה. אם

קבלנים גדולים יהיו מוכנים לעשות את כל הפעולות ואחרי זה תעמוד שאלה לעזור לאיש

זה או אחר, אם זה איש שצריך לעזור לו לבוא לכאן, איכות החיים של עיר גדולה היא

לא בשבילו. יש לנו עולים מדרום אפריקה. העולים האלה אומרים: אנחנו לא רוצים

לחיות בדירה של 80 מ"ר, אנחנו רוצים לחיות בדירה של 140 מ"ר. כמה שהמטרז' עולה,

המשכנתא יורדת.

כל יהודי שישכיר דירה, יעמוד בפני שאלות מיסוי, מס ערך מוסף וכו'. כל מי

שירצה להשתמש בחוקי מס-הכנסה האמריקאיים, יעמוד בפני התמודדות פה והסדרים

מסויימים חייבים להיות מובטחים. בזה אין העיר הזאת שונה מכל מפעל שיוקם. אני

חושב שכל קבלן גדול בארה"ב, אם הם מפתחים אזור, הם מדברים עם העיר הקרובה. הם

יודעים כמה עולה הקרקע, האם המדינה מקימה בית ספר או לא. הסוכנות מצווה קודם כל

לעזור לאלה שצריך להבטיח את האינטגרציה והקליטה שלהם בארץ, ואנחנו עומדים בפני

מצבים קשים כאלה. אם אני צריר מעון יום בעיר פיתוח ותקציבים חסר לי, זה נראה

פשוט. אבל אם פיתחנו על יד אותה עיר פיתוח סביון קטנה וכל אחד בנה וילה אבל את

הדבר שאינם בונים זה גן ומעון, קשה להסביר למה יש עדיפות לזה ואין עדיפות לסדר

את הדברים שאיש לא יכול לסדר אותם. לי ברור שבעיר יש כל האלמנטים האלה. יש מרכז

תרבות, יש בתי-ספר, יש מפעלים. אני מבין שבמצב הנוכחי, זח חלק ממה שהחברה צריכה

לעשות. אם יקום דבר כזה, נברך על זה. אם צריך סיוע פה ושם, זו לא יכולה להיות

תכנית של הסוכנות. ההסתדרות הציונית יכולה להגיד: זה חשוב, במקום לדבר,

שיהודי

יעלה, ואם הוא בא עם השקעותיו, מצוין. כאן השאלה עם שר האוצר, עם שר החינוך ועם

שר הפנים.

מבהינתי רק ניתן לברך על התכנית. השאלה הופכת לשאלה של תנאים ושל ביקוש.

אי-אפשר להביא זקנים ראשונה. מי שיש לו תנאים ויש לו מנגנון מכירה, אני לא אמליץ

שמישהו יעשה את זה בכל הארצות בעולם. המחשבה שלך היתה שזו תכנית לאמריקאים. צריך

לברר אם יש ביקוש באמריקה לעולים או לא. אני אומר: קשה לבנות מזה עיר. בזמנו

הציע השר שרון לעולים מדרום אפריקה ללכת ל"כוכב יאיר". כולם אמרו בהתלהבות: נקים

עיר דרום אפריקאית. אחרי זה ראו שאין כסף. עד עכשו אנחנו מחזיקים הלוואות בשביל

האנשים שכספיהם ברנדים הולכים ומתמעטים. פה אנחנו משלמים דולרים יקרים והיהודים

עדין לא נמצאים.

התכניות בסדר. אני חושב שלא הסוכנות ולא ממשלת ישראל יכולות לקבל אחריות על

עיר זאת. הן יכולות לסייע למי שיכול לעשות את זה. אני מקבל את זה שעולים מארצות

כמו צפון אמריקה ובמידה מסויימת ארצות אירופה הם מסתדרים יותר טוב כשהכל-בו דומה

לדרגסטור וההתנהגות בכביש דומה להתנהגות שלהם. לאלה אי-אפשר להגיד: יש לך דירה

שאני לא יכול לתת. על כן בפרוייקט כזה, כל מי שהבטיח שבאמריקה חוא בונח במשך 6

חדשים, ואני מכיר כמה כאלה, מתברר לו שפה הוא לא בונה במשך שישה חדשים, ובדברים

האלה טוב שיעסוק מי שעוסק ביצירת תנאים בהם אפשר לעבוד ולא מי שעוסק בגיוס

אנשים. אמרתי לשר גד יעקבי שהשאלה בשבילי היא לא לדבר עם היהודים שמרוב אהבת

ציון יגיעו לכאן בתנאינו יותר גרועים. אם ניצור תנאים שגם גוי ירצה להשקיע פה, גם

היהודים ירוצו.



זה אזור טוב. על יד זה היתה קבוצה של צעירים בארץ שחשבה שצריך ללכת לאזור

מודיעים. האמריקאים לא עובדים על קואופרציה וישוב קהילתי. אם מישהו יציע את זה

ליהודי אמריקה, אני וזושב שהוא לא יצליח. לעצם הרעיון והיוזמה הפרטית תפנה.

ליוזמה הפרטית יש הגיוו. לו זה היה אפשרי, הייתי מקבל באהבה. הקליינטים של אלה,

לא אנהנו יכולים לגייט. אם יש דבר רציני, כל שליה יכול לעזור ולהגיד: ממשלת

ישראל הגיעה להסכם כזה. אם אני צריך להגיד איר הקבלן מתנהג, האם הוא שם מספיק

ברזל, מר צורת החוזה, אם לקה יותר מדי כסף או לא, אני מציע שהסוכנות לא תהיה

אפילו קרובה לזה. זו עמדתי.

ד"ר אי אביהי;

אני רוצה לקצר. איני מדבר בשם המוסד שלי, אלא כמי שמעורה קצת במחשבה של

היהדות הזאת וגם כיוצא צפון אמריקה. הרעיון הוא יפה. הדרר לגמרי לא בת-ביצוע.

אנוזנו מתחילים בהנהה שאנחנו יודעים איר לבנות, מה לבנות ומה לתכנן. במקום להתחיל

עם היזם, אנחנו צריכים ללכת ליזם ולומר: מדינת ישראל תיתן לר שטח חינם ואחר-כך

לפי סקר כדאיות אתה תקים חברה ותדאג קודם כל לתעשיה או למקומות פרנסה וכל התכנון

יהיה מסביב לזה,

אין פה שאלה של אנשים עולים. אין פה שאלה של קריאה ואין פה שאלה של סוכנות.

אנחנו צריכים לצאת מתור הנחה שזה מפעל קפיטליסטי טהור שיתנהל על-מנת להרוויח או

לפחות לא להפסיד, ואם היזם צריך ויצטרך לפנות ל-20-30 יזמים, אם יזם רציני אחד

יקח את זה על עצמו ויגיד: אני רוצה 30% של ההשקעה כמו שנותנים למפעלי פיתוח,

בהתאם לתנאים המקובלים, אנחנו נעסוק במשכנתא, אנחנו נטפל בכרטיסי הטיסה ואנחנו

נגייס את האנשים, לא על סמך של פניה אידאולוגית, כי אם על סמך פניה של כל הדברים

יחד, על סמך כלכלה נכונה, על בסיס של עסקיות וךווחיות ועל בסיס של כוון יהודים

במסגרת של מדינת יהודים, בסדר הזה ולא הפוך, ואז הממשלה צריכה לצאת לגמרי

מהענין. אנחנו לא האח הגדול. אנחנו לא מפלגה בולשביקית. אנוזנו יודעים מה הם

רוצים. כל מאמץ כאשר יש 5-6 משרדים, כאשר אין לממשלה קו ברור בענייני

היערכות ומיסוי, לדעתי זה בלתי אפשרי. יזם צריך לבוא עם רשימה ארוכה, אלה

התנאים שאני רוצה, תעמדו בזה אני הולך. לא תעמדו בזה, שלום. אם לא נתחיל כך, חבל

להשקיע זמן. איני רוצה שזה יתפרש כהתנגדות לתכנית. אבל לא בתכנית כזאת.

אני יכול להוסיף עוד טיפה של מים קרים ולצערי אין מנוס אלא לומר את זה,

הדברים שאמרו מר לוינסקי ומר אביחי משקפים את המצב המוסדי כאן ממשלה וסוכנות,

יכולתם לעשות או להיפך להפריע ליוזמה פרטית של משקיעים. לי יש חשש, גם אם היתה

נמצאת חברת פרסית שהיתה קופצת על המציאה והיתה מתרשמת מהצעת הממשלה, שסה פרטי,

איני רואה עדין את הקליינטים שאותו יזם יכול לגייס מכמה סיבות. הסיבה הישירה היא

שהקליינסורה הפוטנציאלית היא אנשים צעירים בעלי מקצועות חופשיים שרוצים איכות

חיים גם יהודית וגם איכות חיים כללית טובה יותר. בארה"ב, זוג כזה מקבל מימון

ותנאים כאלה שהדבר הזה מפתה אותו. בקלות הוא יכול להשתכן בבית גדול עם כל איכות

החיים שהוא רוצה. פה, לצערי, כפי שאני רואה את המצב, הפיתויים האלה לא קיימים.

כאן מתחילה הבעיה. אם אין פוטנציאל, כל יזם בעל גישה עסקית יבחן איזה שוק ישנו.

אם שוק לא קיים, הוא לא יכנס לעיסקה עם ממשלת ישראל בתנאים הכי טובים.

ובכל זאת אני מסכים לכל מה שמר נפתלי לביא אמר פה. אני מאמין בתכנית כלכלית

עיסקית טובה. איני יודע אם אפשר ליצור דבר כזה. בכל זאת אפשר למצוא אנשים, אנשים

שהמימד היהודי משחק אצלם אבל זה לא יהיה כעת בלי תכנית כלכלית עסקית טובה.



ק' גרוסמן;

אני רוצה להתייחס מזוית של מהלקח העליה. אני שותף לדברים שנאמרו כאן. אף

על פי כן כדאי להדד את הדברים מזווית העליה. ראשית, עקרונית מהלקת העליה תומכת

בכל תכנית שעשויה להביא עוד יהודים למדינת-ישראל. מפעם לפעם אנחנו בוחנים את

עצמנו לאור השתנות הנסיבות גם בחו"ל וגם בארץ.

נושא שהוא ייחודי, ראינו את זה במודל יותר קטן בכפר הוורדים, משך התעניינות

גדולה של ישראלים חוזרים וגם בעלי מקצועות שרצו לערור שינוי מסוים בחיים

ובאותה הזדמנות גם לצאת מהעיר לכפר מבלי לפגוע בייחוד המקצועי שלהם. הרעיון,

כולו מבוסס על שינוי דרסטי. כלומר, על משיכה לצורת חיים או למבנה חדשה

במדינת-ישראל שיש בו ייחוד לגבי ציבורי יעד אפשריים בצפון אמריקה.

בלי להכנס לנושא איתור יזמים, נדמה לי שיהיה צורך ליצור מעורבות חזקה של

קהילות כדי לוזת לזה גיבוי. יזם, ויחיה זה יזם גדול מבחינה כלכלית, הוא עדין לא

מספיק כח מענה לדבר כזה אלא אם כן מתגייסות מספר קהילות גדולות שיתנו לזה גיבוי.

אז הן תוכלנה להשפיע וההשפעה שלהן על אנשים מתוך הקהילה תהיה יותר גדולה.

גם מבחינת השלבים, יש צורך להתחיל מאנשים צעירים ונושא של אנשים מבוגרים

יהיה בשלב אחרון, כאשר אז צריך ליצור קבוצות של זוגות צעירים שיהוו את הגרעין

הקשה בשלב הראשון, כי אנשים יוכלו להשען אחד בשני מבחינה חברתית ולעבור את השלב

הקריטי בהתחלה שהעיר איננה מסוגלת לספק את כל השירותים. כאשר הגל הזה מצליח,

יותר קל למשוך את הגלים האהרים.

יש לנו יכולת לתרום לא רק בהפצת מידע ובגיבוש קבוצות יעד אפשריות אלא גם

בארגון המקצועי של צורת גישוש של יהודים מחוץ לפריפריה המיידית כדי לענין אותם

בפרוייקט.

מר לוינסקי כבר אמר כל אותן הערות לגבי אי-מעורבות של הסוכנות ביעדים

הכלכליים. על זה לא ארחיב את הדיבור. מבחינת מחלקת העליה, אנחנו רואים בתכנית

שתתגבש מנוף עיקרי ואנחנו מוכנים לסייע.

אי פינס;

רציתי לומר כמה דברים. קודם כל אני חושב שהתכנית היא תכנית טובה, מקורית

וצריר ללכת אליה בכל הכוחות. מר לוינסקי אמר שהבעיה תהיה בסופו של דבר בעיה של

עולים, ואני מסכים אתו. לדעתי, את היזמים אפשר להביא.

כשאנחנו מדברים על בעיה של עולים, מי שהושב שתקום עיר כמין ניו-יורק קטנה,

הגישה הזאת גישה מוטעית, כי כל אדם אמיד בארה"ב ישאר שם. אם נהפוך את זה

לפרוייקט כלכלי קפיטליסטי, לא ישאר שום דבר.

דיר אי אביחי;

יש לך נסיו ן? דברת עם יזם?

אי פינס!

יש לי נסיון עם עולים, למרות שאני צעיר. זו דעתי. אני חושב שבנוסף לנושא

הכלכלי צריך ללוות את הענין הזה מה שנקרא ציונות לשמה. בזמנו הועלה הרעיון של

אנשי תל"ם. אני מדבר על תנועות נוער חלוציות, כל מיני פרוייקטים לדור הצעיר. כי

בלי הדברים האלה, אני לא מאמין שהעסק הזה יעבוד. אי-אפשר להקים דבר אך ורק

לאנשים מבוגרים אמידים שהאספקט הציוני בו, יחסית, הוא מעורפל.



י' ארצי;

אני מודה שאני מדבר לא על סמך מידע אלא על סמר תחושות. לי היו ברגע ראשון

ספקות אידאולוגיים. הספקות האידאולוגיים הם לגבי המיקום. אם אני כבר הולך לפי

תפיסתי הציונית, השבתי שאין מקום לצופף עוד יותר את האזור הזה של מרכז הארץ, ואז

הייתי אומר אזור הגליל. אני לא אומר אזור הנגב, כי באזור הגליל יש אלמנטים בשביל

הקטגוריה שאנחנו מדברים עליה. הבנתי שיש כאן אלמנט של תעסוקה. אם אנחנו מדברים

על עולים, זהו הריכוז הגדול ביותר של אפשרויות פרנסה. גם זה קורה היום עם הבריחה

של העולים מהחגורה המרוחקת ממרכז הארץ. זו התמודדות בלתי פוסקת שמהווה כשלון.

לכן הייתי רוצה לשמוע, בעקבות מה ששמעתי, התייחסות שלכם. יש לי רושם שיש מקום

להקים היום איזה מין כפר שמריהו או סביון הרשים באזור הזה. הוזכרו כאן קיסריה,

כפר ורדים. היום להגיע למגרש כסביון, אתה צריך להיות סופר מליונר. אנחנו יודעים

שקיסריה זו שכונת נוי מיוחדת.

אני שואל, האס לא היה מקום להקים דווקא איזו חברה

ציונית-התיישבותית ולא עסק? איזו חברת מניות גדולה שבה קונים מניות כדי להקים את

הדבר הזה. אולי להתחיל בצורה ציבורית כדי לזרוע את הגרעין ולקנות בתים, גם בית

שני, גם לצעירים, גם לסטודנטים, גם למבוגרים כהשקעה, כפי שקורה היום בדירות בכפר

שמריהו וקיסריה, שהפרוייקט הזה יהיה מלווה בכל החיזוקים האידאולוגיים והציוניים,

לתת לאדם הזה איזה מעמד מיוחד של השקעה בארץ ופיתוח אזור חדש עם אפשרות לשלב

גורמים ציוניים. זה יכול להיות מרכז חינוכי, אולי מעון סטודנטים או דבר אתר

שמושר נוער לתקופה עונתית. יכול להיות שהמוסד לעלית נוער יכול להקים משהו שמשרת

את רומטרות של עלית הנוער, איזה שילוב שהלה מתחיל בתפיסה הציונית ואחר-כך עובר

לתפיסה אידאולוגית, גם אני לא חשבתי שבתפיסה הכלכלית-עסקית, אנחנו יכולים לקדם

את הפרוייקט הזה.

ני לביא!

כשמדברים על ציונות אנחנו מתייחסים לצד המעשי של הדבר הזה. אפשר לדבר על

ציונות, אפשר לקבל תוצאות קטנות של ציונות. היום לפחות, בארצות שאני מכיר, אין

להט ציוני שמביא אתו עליה. תמיכה בישראל, להפגין, לתת כסף, לעשות דברים

מסוג זה - כן. להגשים בפועל עליה, מעט מאד. אם יש קצת עליה מארה"ב היא מקיפה

חוגים דתיים שמסיבות איכות חיים דתית הם מחפשים מסגרת חיים נוחה יותר. אני בטוח

שחה"כ דב בן מאיר לא בנה על אותו סגמנט של יהדות אמריקה. הוא בנה על סמך עבודה

שהוא הכין, יש שם כאלף יחידות דיור של ישראלים יפים של חיל האוויר שמשרד

הבטחון רוצה לקבל וזה יכול להיות בסיס איתן מאד לישוב חדש. אני לא מאמין שניתן

לשדך את האוכלוסיה הזאת עם אותו אלמנט של עולים שצפוי.

מה שאמר מר גרוסמן, יש דוגמא של עיר הורדים. ראיתי את האנשים שהוא שלוז

לארה"ב לראיין ישראלים חוזרים שיושבים כמה שנים בארה"ב, ובהם יש רבים שנדלקו

לרעיון לקבל כאן בית עם גינה ולחיות באיכות חיים הרבה יותר טובה ממה שיש להם

בארה"ב או שהיה להם בארץ. זה כן נראה לי. אם יש ישוב של כאלף משפחות ישראליות,

עם תעסוקה, עם שירותים ותהיה איכות חיים מפתה, קודם כל יש לפנות לאותם אלפי

ישראלים שיושבים שם. לפי דעתי אפשר להביא אותם הביתה. בשלב שני אפשר לפנות

ליהודים האמריקאים. אין היום לפי דעתי מאגר של עולים אמריקאים שמתאימים למין

שידור כזה. זו לצערי המציאות. אם אפשר לשנות אותה, הייתי מברר על זה.

מ"מ היו "ר די בן מאיר;

אני מודה לכולם על הדברים. השיחות האלה חשובות כדי שנהיה משוכנעים שלא בא

תרדו מהגג. העסק לא רציני, לא רק שלא נתמור בזה אלא גם נתנגד

לזה.



ברור שאף אחד לא מבקש שהסוכנות היהודית

תשים על השולחן 28 מליון דולר כחלקה בחברת בניה שסחר מתחילה לבנות

בתים. הכוונה היא לעניין את המערכות השונות. המשרה והנוונה שלנו

היא להביא לידי כך שאם יהיה בסיס, שלא יגידו: לילד הזה לא התפללנו,

ואם יהיה בסיס יבוא כל אחד ויגיד: מה אני יכול לתרום. הכוונה שלנו

היתה לרשום שהופיעו נציגים נכבדים של הסוכנות היהודית, קרן היסוד

והמגבית המאוחדת וכל אחד אמר שהבסיס חיובי אבל כמובן צריך להבטיח

דברים כאלה וכאלה וכל אחד מעונין לפעול במסגרת המגבלות של המוסד

שלו. זה בשבילנו חשוב מאד.

ברור שכל הנושא התחיל מכן, חוץ מלעקוף

את המערכות הרגילות בקליטה הזאת, לא מפני שאני מתנגד להן, אלא

מערכת הקליטה הרגילה שלנו אינה מסוגלת לקלוט עלית רווחה, היא

מסוגלת לקלוט עלית מצוקה. אנחנו גם לא יכולים לנפות מהמערכות

למהפכה מנטלית כזאת אחרי 38 שנים של קליטה לא כל כן רעה. עם כל

זה, זו מהפכה שלמה של החיים, ואני חושב שהאלמנט הקפיטליסטי צריך

לתת את הסגמנט הזה שלא היה קיים, שאתה הבוס על הכסף שלך. המערכת

של המוסדות צריכה להבטיח שלא יבואו עם 50 אלף דולר וישאלו עם

פרוטה על הנשמה. הם יוכלו לקבל את מה שכתוב בפרוספקט ולא מה

שמבטיח שליח העליה ואחרי שלוש שנים אי-אפשר לפרוע את השטרות שלו.

אם נצליח להביא אלף משפחות ראשונות,

חלקן ישראלים חוזרים, חלקן עולים, היתר כבר יתחיל לבוא מעצמו.

לאלף השני יהיה יותר קל, לאלף השלישי יהיה יותר קל.

אני רוצה בשם הוועדה להודות לכם שבאתם

ועזרתם. אנחנו נחזור אליכם עם דברים יותר מעשיים.

ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00