ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 13/01/1986

סקירה על יהודי דרום-אפריקה ממר אליהו לנקין, לשעבר שגריר ישראל בדרום אפריקה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 51

מישיבת ועדת העליה והקליסה

שהתקיימה ביום שני, ג' בשבט התשמ"ו - 13.1.86 - בשעה 12.00

נכחו;
חברי הוועדה
מ' גלזר-תעסה - יו"ר

פי גולדשטיין

אי שוסטק
מוזמנים
אי לנקין - שגריר ישראל בדרום אפריקה לשעבר

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; סקירה על יהודי דרום-אפריקה ממר אליהו לנקין, לשעבר שגריר

ישראל בדרום-אפריקה.



סקירה על יהודי דרום-אפריקה ממר אליהו לנקין, לשעבר שגריר ישראל

בדרום אפריקה

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה. הזמנו היום את מר לנקין, שכיהן כשגריר בדרום-אפריקה

בשנים 1981 עד סוף 1985, כדי לשמוע על הפעילות של הקהילה היהודית ועל מצבה שם,

האם המצב הזה היה חזוי ואיך הקהילה נערכה לקראתו. הדבר המעניין ביותר את ועדת

העליה והקליטה הוא מה קרה עם העליה מדרום-אפריקה ומה ניתן לעשות - אם ניתן

לעשות.
פי גולדשטיין
לפני מספר שבועות הייתי בביקור בדרום-אפריקה, ואני רוצה לומר למר לנקין -

ומבקש שתמסור את דברי גם לרעייתר, כי היא היתה באותה קטגוריה - הייתי אורח של

הממשלה הדרום-אפריקאית ונפגשתי עם ראשי השלטון ועם אזרחים מהדרגה הראשונה, השניה

והשלישית בקהילה היהודית, וכולם דברו בשבהו של השגריר ורעייתו על עבודה

בלתי-רגילה שהם עשו.

אני הושב שכאשר אנהנו "מכים" תמיד בעובדי ציבור, רצוי להגיד גם דברים מסוג

זה. כולם שם מצטערים שעזבתם. אף לא ידע אם אני מכיר אותר, אבל כולם שמהו לומר

זאת באוזני ואני שמח להביא את הדברים האלה לידיעתכם.

אשמה מאד אם הוועדה, בסיום הישיבה, תביע הערכה לשגריר ולפעלו, ותביא את זה

לידיעת הגורמים הנוגעים בדבר.

אי לנקין;

כבוד היושבת-ראש, חברי הוועדה, קודם-כל תודה על שהזמנתם אותי. אני מודה

לך, חבר-הכנסת גולדשטיין, על הדיווח הערב לאוזן שהשמעת כאן. אנחנו נהנינו

משהותנו שם, רעייתי ואנוכי. למרות שלא היינו אנשי מקצוע, לא היינו עובדי משרד

ההוץ אלא "הוצנחנו" לעבודה" זו, עשינו מאמץ כדי לשמור על כבודה של מדינתנו שאותה

ייצגנו, ובעיקר לשמור על הקשר עם הקהילה היהודית. ומכאן אני עובר לדיווח.

אני גם שמח ששלטונות דרום-אפריקה הביעו את שביעות-רצונם, למרות שביניהם,

סוג מסויים של אנשים, כולל בישראל, זה ייראה כאילו ניהלנו מדיניות

פרו-דרום-אפריקנית. כבר הדביקו לי תארים דומים כאן, ורציתי שלפחות בפורום

הכל-כך נכבד של חברי-הכנסת, שיהיה ברור - המדיניות היהידה ששגריר ישראל, ובעיקר

אנחנו ניהלנו בדרום-אפריקה, היתה מדיניות פרו-ישראל ותו-לא. אנחנו ייצגנו שם את

המדינה ולא את דרום-אפריקה. דאגנו לאינטרסים שלנו ולא לאינטרסים של

דרום-אפריקה, אבל תוך כדי ייצוג זה יצרנו קשרים, מכיוון שאני חושב שהיינו כנים

וגלויי-לב עם כולם, כולל ראשי השלטון מהנשיא ומטה, הן ביחס לדעתנו על האפרטהייד.

אמרנו שזו דעה שאיננה תלויה בהחלטה פוליטית של האומות המאוחדות, אלא זו דעה של

קונספציה הנובעת מהמוסר היהודי ומהשקפה של מוסר יהודי, וגמור ביחסים הנורמליים

שניהלנו, ואני חושב שאנחנו לא צריכים להתבייש בכר שקיימנו יחסים נורמליים עם

מדינה שהיא בפירוש ידידותית לנו ומעולם לא הפנתה לנו עורף.

ברשות היושבת-ראש, אעבור לשאלה שהוצגה בפני. אנחנו קיימנו קשרים הדוקים

מאד עם הקהילה היהודית בדרום-אפריקה. היינו ממש מעורים בחיי הקהילה, ואולי משום

כר נוצרו הרבה קשרים ויחסי ידידות, אפילו עד כדי ידידות אישית עם רבים ממנהיגי

הקהילה. הקדשנו הרבה מאד זמן לקהילה היהודית וראינו בכך תפקיד ראשוני במעלה,

בעיקר בשים לב לכך שהמדיניות שלנו עם דרום-אפריקה היא בפרופיל נמוך.

אני חושב שלא אחדש לכם דבר אם אומר שזו אחת הקהילות היפות,

הציוניות-לאומיות. לפני כמה ימים דברתי בפני צעירים ישראלים וכשאמרת שזו קהילה
ציונית, הם שאלו
איזו ציונות זאת? הם עולים ארצה? אמרתי להם שהתנועה הציונית

בעולם מונה מאות אלפים והם אינם עולים ארצה. הציונות באמת נגמרת שם אצלם.



פי גולדשטיין;

הבעייה אצלם היא שהם עולים עכשיו לאוסטרליה ולקנדה.

אי לנקיל;

זאת בעייה ועל כך אבחנו צריכים לתת את דעתנו.

הציונות אצלם מתבטאת בזה שקודם-כל לא שמעתי מעולם, משום יהודי, שאלה כלשהי

כלפי ישראל, דבר שהוא פופולרי היום אצל יהודים לא רק בישראל אלא גם במדינות

זרות. לדידם ישראל היא הפנינה של מהשבתם הלאומית, של חוויותיהם, של רגשותיהם

הלאומיים. זו הפנינה בלבם ובראשם, אבל מסתיימת שם. יהיה מה שיהיה בישראל, לבם

ומחשבתם עם ישראל. מבחינה זו הקהילה היהודית שם היא קהילה ציונית חמה.

הם גם מאורגנים היטב כקהילה. זו היתה קהילה עשירה, והודות לזה אולי הצליחו

לשמור על הכוח הארגוני שלהם.

כשאנחנו מדברים על קהילה יהודית בדרום-אפריקה, אנחנו צריכים לזכור שזו

קהילה עם מסורת יהודית שורשית. זו לא קהילה של מהגרים חדשים מאיזה שהיא ארץ

דרום-אמריקאית. זו קהילה עם שורשים עמוקים של יוצאי אירופה. כשם שיש כאו בארץ

קהילת מרוקו, עם כל העבר המפואר של קהילה יהודית-לאומית, כך גם קהילת

דרום-אפריקה.

עם תיאור האופי של קהילה כזאת, כשאנחנו מגיעים לשאלת העליה לישראל, אנחנו

נתקלים כמעט באכזבה.

היוייר מי גלזר-תעסה;

אולי אתה יכול להגיד לנו כמה יהודים יש בריכוזים הגדולים כמו קייפטאון

ודרבן?

אי לנקין;

בדרום-אפריקה יש קרוב ל-118,000 יהודים. למעלה ממחצית מהם, כ-65,000

מרוכזים ביוהנסבורג והסביבה. כ-20,000 - 25,000 בקייפטאוו העיר וסביבותיה.

באזור דרבן, פורט אליזבט יש בערך 10,000 עד 12,000 יהודים. בפרטוריה יש 7,000

יהודים. בערים קטנות יותר יש ריכוזים די עשירים, כמו בנוני ובמקומות קרובים

ליוהנסבורג. יש עוד כמה קהילות של מאות יהודים, שה1 עשירות ופעילות. זה הפיזור

והריכוז של היהודים.

היהודים מרוכזים בעיקר בערים. המעניין הוא שהכוח המרכז העיקרי בחיי הקהילה

היהודית הם בתי-הכנסת. ביום ששי בערב בתי הכנסת מלאים. בארץ לא הלכתי הרבה

לבתי כנסת. עד גיל בר-מצוה אבי היה תובע ממני ללכת לבית-כנסת, אבל בארץ לא

הערכתי את הכוח של ריכוז ומשיכה ושל מין הזדהות יהודית בבית-כנסת, בקבלת שבת

ובחגים,

בדרום-אפריקה יש גיוס חובה לצבא ושלטונות הצבא מתייחסים בכבוד רב לתביעות

הדתיות ולרגשות הדתיים של היהודים, ויש להם גם רב צבאי. בערב שבת הם מביאים

כל חייל שרוצה בכר, בכלי רכב צבאיים מהמחנות לבתי-הכנסת, ואוי לחייל אם הוא ינסה

לנצל את הנסיעה הזאת למטרה אחרת. באזור פרטוריה יש מחנה אימונים, ובכל יום ששי

מביאים את החיילים לבתי הכנסת.

אלה הם החיים הלאומיים. לא אדבר על הרווחה הכלכלית שהיתה ושישנה עדיין

בחלקה לקהילה היהודית. הם באמת חיים ברווחה, אם כי גם שם יש עניים ונתמכים, אבל

מבחינה אחוזית היהודים בדרום-אפריקה באמת מעורים בחיי הכלכלה ויש ביניהם העומדים

בראש הקונצרנים הכלכליים הגדולים ביותר.



עליה. אני רוצה לבטא גם את אכזבתי וגם את דעתי, שטוב שנסיק מסקנה מזה.

בהסטוריה שלנו היתה לנו רק יציאת מצרים אתת. אולי נקרא לזה יציאת מצרים

בזעיר-אנפין שהיתה עם קום המדינה, מארצות ערב ומארצות המזרח, אבל איו לצפות, עד

כמה שעינינו רואות, לנס דומה שהטף והזקן יקומו ויעלו. יש לנו קהילה קטנה ליד

דרום-אפריקה, והיא רודזיה, זימבבואה, שם עדיין נשארו יהודים. היהודים שם

מוגבלים בכל תנועותיהם ואינם רשאים להוציא משם פרוטה אחת. אני כבר לא מדבר על

100,000 ראנד שיהודי מדרום-אפריקה יכול לקהת עמו אם הוא עולה ארצה.

פי גולדשטיין;

100,000 ראנד לאדם או למשפחה?

אי לנקין;

ליחידה. כל עולה, אם הוא יחיד, הוא יכול לקחת 100,000 ראנד. ייתכן שמשפחה

יכולה להוציא יותר.

היהודים ברודזיה יושבים על רכושם, אין להם מה לעשות והם מדוכאים, מפני

שהשלטון הסוציאליסטי הרודני של מוגאבה ממש מדכא כל יוזמה. יש שם נציגות רשמית

של אש"ף. ערפאת בא לשם והתקבל על שטיה אדום. התעמולה האנטי-יהודית של אש"ף ממש

קוטלת את העצבים של היהודים.

כפי שאמרתי, היהודים קשורים לרכושם ואינם זזים. ערכנו כנסים ושלחנו שליחים

חשובים, וקראנו להם אלינו, אבל הם אינם זזים. הם אומרים: נכון, כשיגרשו אותנו -

יש לנו המזוודה ואנחנו מוכנים לצאת בתור פליטים, אבל כל עוד נותנים לנו את

לבושנו ואת לחמנו, אנחנו נישאר. זו גישתם.

לדרום-אפריקאים עוד יש ברירה, הם יכולים לנסוע לישראל עם אותם 100,000

ראנד, או לאוסטרליה, או לארצות-הברית, וזאת הבעייה שלנו. רוב הנוער היהודי עוזב

את דרום-אפריקה. חלק קטן מאד מתארגן בגרעיני עליה חלוצית ארצה. יש שם שליחים

של 4 תנועות נוער: "הבונים"," בית"ר", "בני-עקיבא" "ומגינים". "מגינים" היא

תנועה פרוגרסיבית של בית--הכנסת הרפורמי, שלא התלהבה כל-כך מהחינוך הסוציאליסטי

של "הבונים", לא היתה מעוניינת להצטרף ל"בית"ר", ול"בני-עקיבא" יש דרישות יותר

מדי דתיות, ולכן הקימו תנועה משלהם.

פי גולדשטיין;

מה עם תנועות נוער ספורטיביות, "מכבי"?
אי לנקין
"מכבי" היא תנועת ספורט. יש שם שליחים ספורטיביים בלבד. אגב, יש שם 25

שליחים של הסוכנות היהודית, שליחי תנועות הנוער, שליחי עליה, שליחי הוראה

בבתי-ספר יהודיים, וכדומה. אלה בחורים טובים שעושים את עבודתם. לא כולם גאוני

הדור, לפעמים אינם יודעים אנגלית וזה קשה ליצור קומוניקציה, אבל הם עושים עבודתם

נאמנה.

זה לא מועיל. הצעירים שאין להם מוטיבציה חלוצית אידיאליסטית קצת, ציונית

ממש, לא מתעניינים בעליה, ובסופו של דבר אם רוצים להסתלק משם לפני שהם חייבים

לצאת לשירות צבאי, הם עוזבים לאירופה; ולא - הם מסיימים את לימודיהם

באוניברסיטה, וסטודנטים באוניברסיטה משוחררים משירות צבאי עד שהם מסיימים ללמוד,

ואחרי שהם מסיימים את שירותם הצבא, הם בוחרים מקצוע ונוסעים לתפש את מזלם בעולם

המערבי הגדול. יעדי העליה העיקרית הם אוסטרליה, קנדה וארצות-הברית. יש הגירה

לאנגליה, ומעט מאד לאירופה המרכזית, שם הלשון היא אחרת.



אין כל הסבר לתופעה שהם אינם באים ארצה - לא משום שאינם רוצים לבוא לישראל

או שהם מתנגדים לקיום המדינה. יש כאלה שישראל לא מעניינת אותם, זה לא הנוער

הדרום-אפריקאי. יש להם סנטימנט לישראל, אבל השאלה היא מה נעשה? לוא היינו

יכולים להבטיח משרות ותעסוקה ממש, שהאנשים יוכלו להתקיים פה בכבוד, אני משוכנע

שהיינו מושכים עליה רבה,

אנחנו נתנו הרבה מאד לעולים. עצם חוק השבות, שכל אדם יכול לבוא באופן

חופשי ומיד להיות אזרח, איפה זה נשמע במדינת הגירה? אבל הדאגה הממלכתית לעולה

בכללו אינה פותרת את בעייתו האישית של כל אחד ואחד. זו עליה בעלת תרבות גבוהה

יותר מהעולים שבאו אלינו בשניות השלושים או עם קום המדינה, והם מחפשים חיי נוחות

ואת זה צריר לקחת בחשבון. אם בחור צעיר סיים את לימודי הרפואה שלו - והרפואה

בדרום-אפריקה היא ברמה גבוהה מאד - או כלכלה, או ראיית-חשבון, ומציעים לו לעבוד

בבית-חולים גדול ביוסטון בארצות-הברית, או בסידני באוסטרליה, או בלוס-אנג'לס

אפילו כרופא צעיר מתחיל, או שהוא יבוא הנה וישלחו אותו לבית-חולים "העמק"

בעפולה, הוא יבחר בחו"ל, מפני שהוא אומר ששם יש לו סיכויים גדולים יותר להתקדם.

רופאים בעלי נסיון בוודאי שלא יבואו לארץ. צעיר עם פרקטיקה של 5 - 10 שנים,

מציעים לו משרה והוא הולך ללוס-אנגילס ולמקומות אחרים, ואנחנו לא יכולים להתחרות

אתם.

אנחנו לפחות צריכים לבוא אליהם ולשמוע את מבוקשם. דרך אגב, ניתנו הבטחות

והן לא קויימו, וזה אחד הדברים הנוראים. כדאי לעשות משהו ולהסב את תשומת-לב

מנגנוני העליה, ששליחי העליה יהיו מעודכנים ויוכלו לענות על שאלות טכניות ללא כל

אשליות וללא כל ספורי בדים, אלא בדיוק כפי שזה קיים באמת ולא להטעות אותם.

תוך כדי שהותנו שם חזרו מישראל מספר משפחות, אמנם בודדות, אבל הריאקציה

היתה מזעזעת, ממש קורעת לב. אני מניח שבכל ספור אישי יש הרבה הגזמה, מפני שהוא

צריך להצדיק את שובו, אבל הגרעין הזה כבר מספיק כדי שיחריד אותנו. לזה לא

מקדישים זמן.

לא צריכים להיות שם 25 שליחים של הסוכנות היהודית. כאן בארץ צריכים להיות

25 איש, שכל אחד יטפל ויעשה למען העולה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מהו אחוז הנוער שמקבל שם חינוך יהודי?

אי לנקין;

זו שאלה חשובה מאד. קודם-כל צריך לקחת בחשבון שבדרום-אפריקה יש בתי-ספר
יהודיים כמעט בכל עיר גדולה
ביוהנסבורג, בפרטוריה, בקייפטאון ובפורט אליזבט.

ביוהנסבורג יש בית--ספר וגמנסיה, בפרטוריה יש בית-ספר עד כתה ח' או יי. נותנים

להם חינור יהודי, יותר דתי מאשר ציוני, מכיוון שאין מספיק מורים שבאמת יכולים

לתת את החינוך הציוני. מלמדים אותם להתפלל. הם מתחילים את היום בתפילת שחרית,

ארוחה עם ברכת המזון, ועוד.

ו

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מדוע אין מספיק מורים ציונים? אולי יש התגברות של הקצנה כדי לשמר את

הקהילה במקום ואז הדת היא הפתרון, שהוא יהיה יהודי סוב ואז הוא לא חייב להיות גם

ציוני? עושים את זה בצורה אלגנטית, אבל זאת המסרה.

אי לנקין;

יש בזה אמת, אבל צריך לקחת בחשבון שהחיים הדתיים בגולה הם הדבר הממלא באופן

מעשי את היהדות בחיי יום-יום, את התחושה היהודית, את הזיקה היהודית לערכים

יהודיים. ילדים בני 4 - 5 יושבים בגן עם כיפות על הראש, ולא חשוב שאין כל קשר

בין הכיפה הזאת לבין ההווי החילוני שבבית הילד.



בתי-הספר הם ברמה טובה, ולכו יש גם גויים שלומדים בבתי-ספר יהודיים.

בנדטוריה היה דבר מעניין. יש שם גן ילדים קטן. לפני שנתיים נשיא המדינה גר

בפרטוריה יחד עם בתו ועם נכדו בן ה-4, וצריך היה לשלוח את הילד לגן ילדים. מאחר

שגן הילדים היהודי ידוע כאחד הגנים הטובים והמאורגנים, הוא שלח לשם את הילד.

הילד הזה ישב עם שאר הילדים, עם כיפה על הראש והתפלל. הוא ידע שבערב שבת

מדליקים נרות, למד את הברכה, וכיוצא באלה דברים.

בבתי-הספר היהודיים לומדים גם הודים, או צבעוניים, או כושים שרוצים לשלוח

את ילדיהם לבתי-ספר יהודיים בגלל הרמה הטובה.

אבל החינוך הציוני איננו מספיק, ואני ביקרתי בבתי-ספר. יש הדגשה של דתיות

יותד מאשר ישראליות, ציונות.

היו"ר מי גלזר"תעסה;

איר אתה מסביר את זה? האם זה מפני שאין מורים, מחנכים, מדריכים ושליחים

שידגישו גם את הציונות? כי, למשל, "בני-עקיבא" הם בהחלט ציונים ודתיים. אני

למדה מזה שיש כאן התגברות של הזרם, לא החרדי, אבל הדתי ולא כל-כר ציוני. שאלתי

היא איך זה קרה? האם בגלל חוסר מחנכים נוצר חלל ואלה נכנסו - כפי שזה קורה

היום בישיבות בישראל - או שהציבור רוצה את זה, או שזו בריחה לדת ואין יותר

מחוייבות לעלות לישראל? אני רוצה לדעת מהי הסיבה ולכן שאלתי על החינוך היהודי.

פ' גולדשטיין;

שמעתי בחרדה גדולה על ריבוי נישואי התערובת בקרב הקהילה בדרום-אפריקה. אמנם

זה לא מגיע לשיעור נישואי התערובת שבניו-יורק ובלוס-אנג'לס, אבל זה שיעור גבוה

מאד. קשה לי להבין שזה קורה דווקה במקום כזה, שהרי האוכלוסיה המקומית מעריכה את

התנ"ר, אוהבת את ישראל והיא עצמה אינה מבינה את התופעה הזאת. אולי אתה יכול

להסביר לנו מה קורה שם?
אי לנקין
זה כמובן נושא שכואב לכולנו וגם אני התעניינתי בו. דברתי על כר עם הרבנים

הראשיים. אגב, הרבנים הראשיים הם פרו-ציונים. הרב קספר הוא ממש פטריוט שלנו,

והרב דושינסקי עלה לישראל, לאחר שבמשך כל השנים הטיף לציונות. הרב כץ, שהוא

קשור עם לובאביץ' מבחינת האמונה הדתית החרדית, הוא ציוני ומטיף למען ישראל.

נישואי תערובת הם תופעה כללית בכל המדינות החופשיות. בדרום-אפריקה המספרים

בכל-זאת קטנים יותר, מפני שבקהילה היהודית בדרום-אפריקה אין נטיה להתבולל. שם

לא יתבוללו. בארצות--רוברית יושבים יהודים, ויש שם כאלה שמתכוונים להתבולל ולכן

אינם חוששים מהתבוללות. בדרום-אפריקה הם חוששים מהתבוללות.

נישואי תערובת הם לא תופעה של התבוללות. צריך לקחת בחשבון שהיהודים

הצעירים ממש עוזבים, מסתלקים, מפני שהם שונאים את המשטר. הנוער היהודי בפירוש

שונא את המשטר, מתעב אותו, וברגע שהם גומרים ללמוד בגימנסיה מיד מתחיל החשבון:

להסתלק עכשיו או לסיים אוניברסיטה ואז לעזוב. את החשבון הזה עושה הצעיר היהודי

הממוצע.

נישואי תערובת קורים בעיקר אצל צעירות יהודיות שנישאות לגויים מקומיים. יש

יהודים שנושאים נשים אפריקניות, אבל ברוב המקרים הם משתדלים לגייר את האשה.

דברתי עם הרבנים והם אומרים שיש אצלם תור ארוך לגיור. אנחנו מאד רגישים כשמישהו

עוזב את הקהילה שלנו בנישואי תערובת ולא שמים לב למה שמתרחש במסדרוני הרבנות

בקשר לגיור.



הרב דושינסקי נמצא עכשיו בארץ וכדאי לדבר אתו. הוא ישב בקייפטאון והיה אב

בית הדין. הם היו עסוקים מאד בגיור גויים, ויש ממש תור.
היו"ר מי גלזר-תעסה
מאיזו סיבה, רוחנית?

אי לנקין;

אצל האמריקנרים יש סיבה מעניינת, שהם מאמינים בתנ"ך. בשבילם התנ"ך הוא חלק

מספרי הקודש. הם אוהדים ומעריצים אה ישראל מפני שהקב"ה ציווה אח ארץ-ישראל לך

ולזרעך, והם מאמינים בזה. הם אומרים שאם ה' החליט שכר צריך להיות, מי אנחנו

שנתנגד? אדרבה, אנחנו צריכים לעזור כדי שנקיים את מצוות הקב"ה.

ביקרנו בעיר גדולה שנמצאת כ-100 ק"מ מקייפטאון. היינו אורחים של העיריה,

וראש העיר הזמין את ראשי הקהילה היהודית לקבל את פנינו, ואמר: אנחנו חיים עם

היהודים מצויין, ואני רוצה לספר לכם ספור: אני הייתי מורה בבית-ספר מקומי ושם

היו לי שני אחים יהודים, ילדים מוכשרים, הסובים ביותר. הם גדלו, האוזד נעשה

עורר-דין והשני רופא, וחם הצליחו והתקדמו והיו פאר העיר שלנו, ופתאום החליסו

TO GO BACK לישראל. אני כל-כך נדהמתי לשמוע שהוא אמר לחזור לישראל. אם הוא

החליט לנסוע לישראל, סימן שהוא חוזר לשם. זאת הפסיכולוגיה שלהם.
פי גולדשטיין
אם כי ההכרזה של ראש ממשלת ישראל בזמנו, כשהוקמה הוועדה אשר מטכס עצה לקראת

יציאתם של יהודים, במידה והשחורים יתפסו את השלטון, גרמה לנו נזק בל-ישוער. בכל

מקום הייתי צריר להסביר את המומנט הזה.
אי לנקין
אני שמח שעוררת את זה, מכיוון שעוד הייתי שם כשפתאום קמת פאניקה ומיד

הודיעו את זה בקול תרועה רמה. הודיעו שראש הממשלה, השר לקליטת העליה והממונה על

העליה בסוכנות היהודית נתכנסו לישיבת חירום כדי לטכס עצה. הבעייה היא שאצלנו לא

יכולים לעשות דברים בשקט. גם היהודים לא אוהבים את זה, מפני שלדידם הפכו אותם

לעכברים שבורחים מאוניח טובעת, והם לא רוצים להרגיש כך, כי יש להם גאווה יהודית,

ולדידם האוניה עוד לא טובעת.

דרר אגב, יש הבנה. אנשי השלטון אמרו לי: יהודיר בורחים לישראל - תבוא

עליהם הברכה, אנחנו נעזור, אבל כשהם בורחים לאוסטרליה על-מנת להשתמט מגיוס

דווקא בימים אלה, זה מרגיז אותנו.
היו"ר מי גלזר-תעסה
היתה תקופה שיורדים רבים מאד הגיעו לדרום-אפריקה. האם היורדים באמת נקלטו

בתור הקהילה המקומית, ומה המצב היום? האם גם היום יש תנועה של יורדים

לדרום-אפריקה?
אי לנקין
להפתעתי, גילינו שיש בסך הכל כמה אלפ? יורדים ותו-לא. גדעון שמעוני, שהוא

דרום-אפריקאי במקורו, פרסם ספר-מחקר רציני מאד - שהיה למעשה עבודת הדוקטורט שלו

- על הקהילה היהודית בדרום-אפריקה, שהוא מקור האינפורמציה הטוב ביותר על הקהילה

היהודית בדרום-אפריקה. נפגשתי אתו והוא סיפר לי שבכל הסקרים שלו הוא הגיע למספר

של 4,000 איש. אנחנו חשבנו שיש כ10.000, והספורים האחרים הגיעו עד 20,000.

מלבד זה, רוב היורדים לדרום-אפריקה לא באו לשבת שם קבע, כמו אלה שנסעו

לארצות-הברית. הם באים לעשות כסף, ואומרים זאת בגלוי.



נפגשנו אתם וניסינו לקרב אותם. ביום העצמאות היה בית השגריר פתוה לקבל פני

כל ישראלי. לא החרמנו אותם. להיפר, רצינו לקרב אותם. הם אמרו בגלוי: באנו

לעשות כסף ונהזור. הם עדיין שומרים על קשר עם הארץ. בחנוכה הזמנו את כל

הישראלים להרלקת נר. באו 50ו איש עם ילדיהם והם לא ידעו איר להודות לנו, מפני

שהם עדיין לא יורדים במובן הרע של המלה.

זו לא הבעייה. בזמן האחרון נוסעים לשם פחות אנשים, אבל באים לשם מפני שהם

יודעים שהם יכולים לעשות כסף. אפילו היום, עם ירידת ערר הראנד, החיים שמש נוחים

וזולים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מבינה שאילו מדינת ישראל יכלה להבטיח תעסוקה הולמת, חלק מהם היה מגיע

לארץ ולא נודד לאוסטרליה הרחוקה בכדי לפתוח בחיים חדשים. אני אומרת במלוא

האחריות שלדעתי ממשלת ישראל אינה מספלת בנושא העולים ובנושא העליה כפי שהיה צריר

לספל במצב כזה, ובמיוחד עם קהילה כזאת שיכולה להיות עליית רווחה. אנחנו לא

התמחינו בקליסת עליית רווחה, אבל אני חושבת שהגיעה העת שממשלת ישראל תתן דעתה

כיצד קולסים עליה מארצות הרווחה, מפני שאסור לנו לוותר על קהילות כמו קהילת

דרום-אפריקה, ולדעתי, על-סמך הדברים ששמענו בהרצאה, ניתן היה לעשות משהו.

פי גולדשטיין;

אני התעניינתי ביהדות דרום-אפריקה שהגיעה לישראל והתברר לי שהעצמאים

מביניהם, שהם חלק הארי, נקלסו בצורה היפה ביותר. ברעננה ובכפר-סבא הם נקלסו יפה

מאד ואין להם בושה מעבודה. אין לנו בעיות שם תעסוקה עם עולים אנגלו-סכסים, שלא

כמו עם עולים אחרים, שמתייחסים לסוג מסויים של עבודה לא בצורה הנאותה.

אני מסכים בהחלס עם דברי היושבת-ראש שאילו ממשלת ישראל היתה יוצרת אפשרויות

תעסוקה יותר נוחות לקהילה הזאת, זה היה מושר הרבה יותר עולים.

אי לנקין;

צריר גם להשפיע על הסוכנות היהודית שתרכז את האמצעים אולי תור כדי

שיתוף-פעולה עם הממשלה. יש בזבוז של אמצעים על דברים שאין בהם צורר, או שאינם

חיוניים, כולל 25 השליחים. מנהיגי הקהילה אמרו לי שכל שליח עולה להם בין 50,000

ל-80,000 דולר לשנה. לשם מה זה דרוש? אני גם כתבתי את זה לוועדה שעוסקת בעניין

השליחים, בראשות השופס לנדאו. אני חושב שאין כל הצדקה שארבע תנועות נוער

ציוניות יפעלו שם.

בפרסוריה היה שליח, קיבוצניק, שידע שהוא ממלא את מקומם של כל השליחים. הוא

אירגן את הצעירים מקרב כל התנועות ונתן לכל אחד את שלו. אם קבוצה אחת רצתה חלק

דתי, היא קבלה זאת. הוא היה פתוח, הוא לא היה מוגבל מבחינה מחשבתית. בכל יום

ששי הוא הלר לבית-כנסת - ואני בסוח שהוא עשה זאת בפעם הראשונה בחייו - כי הוא

הרגיש שזאת שליחות, ואת זה אפשר לעשות בכל מקום. גם הנוער לא היה מבחין בפיצול

המפלגתי שמלבישים עליו פה בגלל האינסרסים המפלגתיים וחלוקת התפקידים בסוכנות.

פי גולדשסיין;

באחת השבתות הייתי אורחו של ד"ר שפירא, עורר העתון היהודי ביוהנסבורג, והוא

אמר שהם אוהבי ישראל גדולים.

הי ו"ר מי גלזר-תעסה;

שמחתי לשמוע את דברי חבר-הכנסת גולדשטיין. כפי שהוא אמר, אנשי ציבור רבים

בדרר-כלל לא מקבלים את המלים שלפעמים הם באמת ראויים להן, אבל במקרה של מר לנקין

כנראה שבצורה מוחלטת הוא באמת עשה עבודה טובח וחמה.
פי גולדשטיין
מר לנקיו ורעייתו.
הי ו "ר מי גלזר-תעסה
1

שנית, אני מציינת שוב את הנושא של כפילות התפקידים של שליחים ותיאום העבודה

בין הסוכנות לבין ממשלת ישראל, כדי לחסוך במשאבים של כוח-אדם, וכמובן במשאבים

פינססיים, וגם לשמור על תדמיתה של מדינת ישראל בחוץ כפי שהיא משתקפת מכל המעש

המפלגתי,

אני שוב מוצאת לנחוץ לבוא לידי מסקנה איומה וקשה שממשלת ישראל לא רואה עצמה

אחראית על העם היהודי, כי אם היא היתה רואה עצמה אחראית כפי שמדינת ישראל היא

מדינתו של העם היהודי והממשלה היא ממשלתו של העם היהודי, היא היתה נוכחת שהיא

אינה עושה מספיק, ומה שהיא עושה היא לא עושה נכון בכדי לתגבר את העליה בעיקר

מארצות הרווחה. אני חושבת שאמרתי את הדברים גם בהסכמתך. אני אעביר את הדברים

גם לשאר חברי הוועדה כהווייתם.

אני מודה מאד למר לנקין, ולהתראות.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00

ו

קוד המקור של הנתונים