ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 30/12/1985

דברים לזכרו של אריה צימוקי ז"ל - יו"ר המועצה הציונית בישראל

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 50

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, י"ח בטבת התשמ"ו - 30.12.85 - בשעה 10.00
נכחו
חברי הוועדה: מ' גלזר-תעסה - יו"ר

יי ארצי

ני רז

אי שוסטק

מוזמנים; וזי צימוקי

נ' הרפז - מ"מ יו"ר המועצה הציונית בישראל

א' הס - המועצה הציונית בישראל

מי בן-נתו - המועצה הציונית בישראל

מ' זיו - הממונה על המדרשות הציוניות

ר' יאיר - גזברית המועצה הציונית בישראל

מ' בן-עטר - המועצה הציונית בישראל

מזכירת הוועדה; וי מאור

רשמה: ע' הירשפלד
סדר-היום
דברים לזכרו של אריה צימוקי ז"ל - יו"ר המועצה הציונית בישראל.



דברים לזכרו של אריה צימוקי ז"ל - יו"ר המועצה הציונית בישראל
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלית והקליטה. אני מקדמת בברכה את הגב'

צימוקי ואת ההברים שזומנו לישיבה מיוחדת זו, והם: מר ניסו הרפז - מ"מ יו"ר

המועצה הציונית בישראל, אריה הס - סמנכ"ל המועצה הציונית בישראל, רות יאיר -

גזברית המועצה, משה בן-עטר, ומלך זיו - הממונה על המדרשות הציוניות.

ישיבה זו היתה אמורה להתקיים 5-4 שבועות לפני-כן. כשוועדת העליה והקליטה

החליטה לדון בנושא התפוצות, החלטתי שהפתיהה הטובה ביותר תהיה על-ידי זימונו של

מר אריה צימוקי - וקשה לי לומר במקרה הזה ז"ל - שכולנו קראנו לו צימוקי. אמרתי

לו שאנחנו רוצים להזמין אותר לפתוה סדרת ישיבות בוועדה. הוא שמח מאד, וקבענו

תאריך, אבל אחר-כר הוא ביקש לדחות את הישיבה, כי הוא רצה להתכונן ולהכין חומר

בכתב לחברי הוועדה, ואמנם מאד התרגשתי לקבל את החומר שהוא הכין.

ההיכרות שלי עם צימוקי היתה מאד מאד קצרה אבל מאד מאד ארוכה. כאדם שעסק

בחינוך, היו לנו מספר מפגשים לפני הרבה שנים, והוא הגיע לכל מפגש שקבענו, אם

בדימונה ואם בכרמיאל. כשבאנו בדברים גם בנושא בית-הטפר, תמיד היה לו מה לומר

ומה להציע.

המועצה הציונית, שאפשר לומר שאחרים התחילו אותה, היתה יציר כפיו, ואת הרוח

הטובה שהיתה בו הוא הישרה גם על המועצה. אני חושבת שהוא ידע לאחד את הכל והוא

יצק את כל התכנים של המועצה. הוא אמר שהעיקר בציונות זה אחדות ומעשה, וכשצימוקי

אמר אחדות, הוא התכוון לאחדות, אם זה על כל חלקי העם היושב בציון, אם זה הקשרים

עם התפוצות, ואם זה הקשרים עם הדרוזים ועם הערבים. הוא הקדיש הרבה מאד לנושא

הדרוזי.

כשצימוקי דיבר על מעשה הוא אמר: לנוער בציון יש הרבה מאד מה לעשות, זה לא

נכון שגמרנו את הציונות. הוא אמר שציונות זה קודם-כל עליה וקליטת עליה, שיש

לראות בעליה אתגר ציוני מדדגה ראשונה, ואחר-כך הוא דיבר על התנדבות ועל התישבות.

לאחר ששמענו את דבריו חשבנו שיש כל-כך הרבה לעשות במערכת החינוך ושאלנו: מה יש

כבר לעשות? צימוקי נתן למערכת החינוך הרבה מאד רעיונות לפעילות מעשית. הוא היה

איש מעשה. הוא היה ציונות מעשית מהלכת על שתיים, בכל מקום. גדולתו היתה בדרך

שהוא עשה את זה - תמיד עם טפיחה על השכם ועם חיוך.

הוא נפרד ממשפחתו היקרה ומאתנו בהצגה "צימוקים ושקדים" באידיש, שמסמלת

כל-כך את פועל חייו, את הקשר התרבותי היהודי עם השפה האידיש, עם העברית, עם

חוץ-לארץ ועם ישראל. הוא ראה את העם היהודי לכל תפוצותיו. אני חושבת שהיה בזה

משהו נורא ואיום, אבל משהו גם מן הטבל.

באשר לצד העתונאי שבו - אני לא כל-כך מקורבת למערכת העתונות, אבל צימוקי
היה ניגש אלי לפעמים ושואל
מה שלומך מרים? אני לעולם לא אשכח שבאחת המלחמות

שניהלתי הוא לחץ את ידי ואמר: גב' גלזר, את צודקת, תהיי חזקה. נדהמתי, התייעצתי

עם חבר שלי ושאלתי מה זה היה צריך להיות, והוא השיב לי: תדעי לך שאם צימוקי אומך

את זה, הוא חושב כך ומאמין בזה.

השבוע נקלענו לדו-שיח על העתונות בשאלה מה לעשות כדי שהעתונאים יהיו יותר

אחראים; איך מצד אחד לשמור על חופש העתונות ומצד שני שהמידע שמגיע לציבור יהיה

נכון. אני אומרת ששום חוק ושום כלל לא יעזרו אם הדבר הזה לא מונח במצפון של

העתונאים. אם הייתי אומרת על דור של עתונאים שיכול להוות דוגמה מבחינח של

אחריות, הן אחריות ציבורית והן אחריות עתונאית, צימוקי היה בחוד החנית. הוא ידע

הרבה מאד, כי הוא היה במחיצתם של גדולי העולם היהודי, והוא מעולם לא הפגין את

זה. הוא נהג בשקט, באצילות ובאיפוק, שעתונאים יכולים ללמוד ממנו מ-א' ועד ת',

אילו כל העתונאים היו כמו צימוקי, לא היינו צריכים לחוקק שום חוק, כי המצפון היה

החוק, הגדר, הסייג והקו האדום.



צימוקי השאיר משקעים עצומים, תמיד ראיתי בו מעין שמורת-טבע אנושית, שטוב
שהיא קיימת, בשני מסלולים
במסלול העתונאי, כאשר במשך עשרות שנים הוא היה הכתב

המדיני הבכיר של "ידיעות אחרונות", ומצד שני פועל ידיו - המועצה הציונית. הוא

חווה את כל הגילים, החל מן הזקנים וכלה בילדים. הוא חווה את המטתרים ואת

הגלויים בדרכו העתונאית, אבל נשאר אדם שכולם אהבו אותו. אני לא שייכת למפלגה

של צימוקי, אבל היה בינינו קשר שהוא מעל ומעבר לכל.

בשיחה שהיתה לי עם ניסן הרפז אמרתי לו שהוא נכנס למלא את מקומו של צימוקי

ועליו לשמור על הרב-גוניות שהיתה במועצה הציונית. צימוקי נתן את התשתית איר

העבודה צריכה להתנחל. הוא חבק את הארץ מקצח עד קצה, אבל הוא בעיקר איחד את כל

הגילים, את כל העם היהודי בארץ ובגולה.

קשה לומר למשפחה שיש ניחומים, אבל הזכרון, הכתיבה והמעש שהוא השאיר לעם

כולו, לא למשפחה, זאת האנדרטה החיה שבעצם תהיה בכל מקום ובכל עת.

לסיום, אני רוצה לקרוא קטע מדברים שהוא הכין לישיבה זו, שכל מהותו סקירה
למועצה הציונית. הוא כותב
"לחברי ועדת העליה והקליטה, ידידים יקרים, לכבוד רב ייחשב לי להופיע בפניכם

ולהציג כרטיס ביקור של המועצה הציונית בישראל.

ביום רביעי האחרון ייערך קונגרס ציוני של הנוער בישראל, בו ישתתפו כ-1400

צירים המייצגים אלפי תלמידי תיכון מרחבי הארץ וכן 200 בני-נוער יהודי מחו"ל.

לשמחתי הרבה אוכל לקבוע בניגוד לרושם שנוצר, הנוער הישראלי ברובו המכריע

אוהב את מולדתו, עמו, ומוכן למלא משימות ואתגרים המוצגים בפניו. לקראת הקונגרס

נערכו 6ו כנסים אזוריים בהם השתתפו אלפי בני נוער. כנסים אלה עמדו בסימן

המודעות בצורר לשמור על דמותה הדמוקרטית של המדינה תור הסתייגות מתופעות גזענות

בישראל.

כן בלטה מידת ההכרה בצורך להדק את השותפות עם התפוצות בצורה מעשית ע"י קיום

קשרים בלתי-פוסקים עם הנוער היהודי בחו"ל.

עיקר עבודתה של המועצה מתרכז עתה בעיירות הפיתוח בהן נהפכנו לכתובת לפעילות

ציונית . ראשי עיירות הפיתוח התופשים יותר ויותר מקום בהנהגת המדינה מעוניינים

גם לתרום תרומתם לעידוד השותפות בין ישראל והתפוצות, וביזמתם גובשה תוכנית להקמת

בריתות בין קהילות יהודיות באירופה לבין ישובים בישראל.

עד כה הוקמו 22 בריתות בין ישובים, כולל ערים גדולות לבין קהילות יהודיות.

התוכנית היא להקים בריתות בין כל קהילה יהודית באירופה המונה יותר מ-000ו נפש

לבין ישוב בישראל".

אני רוצה לסיים במלים: חבל על כל דאבדין ואין משתכחין.

רשות הדיבור לניסן הרפז, שצריר לפתוח בדברים על המועצה הציונית, אבל ודאי

תרצה להקדיש לפני-כן גם דברים לזכרו של אריה צימוקי ז"ל.
נ' הרפז
חוה, גב' מרים גלזר-תעסה, חברי הוועדה, אולי יותר מאשר לכל אדם אחר קשה לי

לדבר על צימוקי, דווקה משום שעבדתי במחיצתו ויד ביד אתו במועצה הציונית מיום

הקמתה, אבל במקביל לזה היינו גם חברים אישיים.

מחר ימלאו 30 יום לפטירתו, וכמנהג ישראל זה תום חודש האבל ונציין את זח

כראוי. אבל כפי שאמרה יושבת-ראש הוועדה, ודאי שלחוה ולמשפחה אין ניחומים כשאובד

בן משפחה, ולנו במועצה הציונית - ואני אומר את זה במלוא ההכרה והידיעה - אין

תחליף לצימוקי. איש לא יוכל למלא את מקומו. החלל שהוא השאיר אחריו לא יתמלא



והמועצה הציונית אחרי צימוקי לא תהיה אותה מועצה ציונית, גם בגלל העובדה שהוא

היה דמות מיוחדת במינה, ובניגוד למה שאמרת, אבל סייגת את דברייך כשאמרת שהכרת

אותו זמן קצר. היה בו שילוב של איש המעשה ואיש הרוח, לא במובן האקדמי של המלה,

אבל הוא היה איש חזון,

אני זוכר את שנות השבעים הראשונות, ובעיקר אחרי מלחמת יום הכפורים, שאז

המועצה הציונית החלה לקרום עור וגידים, כשהוא דיבר על דברים שהיום הם ברורים

וקיימים אצלנו - שצריכה להיות בישראל תנועה ציונית, שהישראלים צריכים להיות גם

ציונים ונוער יהודי בארץ צריך לדעת שהוא לא רק ישראלי אלא הוא גם יהודי, ושאנחנו

צריכים לפעול, להפעיל, ולעשות כל מה שכתוב בדו"ח שהוא הכין לוועדה - הסתכלו עליו

כמו על הרבה חולמים והוזים שמעלים רעיונות ותוכניות.

יומיים לאחר שליווינו אותו למנוחתו האחרונה נערך הקונגרס הציוני לנוער

באולם בניני האומה שהיה מלא מפה לפה עם בני-נוער, שאנחנו יודעים שהם לא תמיד

נוחים להקשיב, ולא מתוך רצון רע. הם לא הכירו את צימוקי, אבל כשהעלינו את זכרו

ודברנו על מורשתו, הוא היה בשבילם איזו שהיא דמות. לפחות לגבי הפעילים שלנו

בקונגרס הנוער הציוני ופעילי הנוער הציוני.

כפי שאמרתי, אין לנו תחליף לצימוקי, אבל יש לנו צוואה שלו להמשיך את דרכו,

ובאחרונה הוא השקיע הרבה בעניין הבריתות. אני מרחיב ואומר שאילו הוא היה כותב

צוואה, היא מופיעה בדברים שהוא כתב לחברי ועדת העליה והקליטה על כל מה שהוא עשה:

72 סניפים, בריתות, מדרשות, פעולות בקרב הנוער, איל"ה - ארגון להחזרת יורדים

ולמניעת ירידה - ועוד. החלום שלו, שבעצם לא הוגשם במלואו, היה שהמועצה הציונית

תהיה תנועה ציונית בישראל. במפגשים שלנו עם בני נוער אנחנו נתקלים בתופעה שרבים
מהם אומרים
אנחנו ישראלים, אנחנו לא יהודים.
יי ארצי
כנעניזם.
נ' הרפז
הם לא קוראים לזה כנעניזם, אבל אומרים: אנחנו ישראלים. אבל ישראלים היום

זה אזרחות, זה לא רק יהודים. יש לנו גם ישראלים ערבים וישראלים דרוזים, שאנחנו

גאים בהם, כי הדרוזים הם חלק מאתנו.

נושא הבריתות חשוב לנו מאד, כי אנחנו רוצים להנחיל את התחושה שמדינת ישראל

עוד לא הגשימה את יעודה המרכזי, שהוא ריכוז מרבית העם היהודי בארץ הזאת. אם

ניצור, חלילה, קרע בין הנועד בארץ, שהוא דור העתיד, לבין הנוער בתפוצות, איננו

יודעים מי יגשר בין שניהם. זה בעצם היה היעד של העבודה שצימוקי כיוון לנוער

ולצעירים, ובכיוון זה אנחנו צריכים להמשיך. עדיין איננו יודעים איך נעשה את זה.

לאחר 30 ימי האבל נתחיל לנסות לאחות את הקרעים ולהמשיך. אני משוכנע שחוה וסובה,

שאתה דברתי רבות, רוצות לראות שהמפעל יימשך ויתפתח במשנה-תוקף. יושבת כאן חבורה

מאד צנועה, שכולם כאבו את הסתלקותו של צימוקי בהסתלקותו של אב, אבל הם יודעים

שהם צריכים להמשיך את המפעל.

באנו היום לא רק כדי למסור לכם אינפורמציה על מעשה חשוב שנעשה במשך 12 - 13

שנים במדינת ישראל והגיע לשיאו בשנים האחרונות כמעשה החלוצי של המועצה הציונית,

אלא גם עם בקשה שתתנו כתף וסיוע לפעולתנו ולהרחבתה. אנתנו חייבים להגיע יותר

לבתי-ספר. מההסתדרות הציונית אנחנו מקבלים גיבוי יוצא מן הכלל, ומבחינה זו אין

מלים בפינו כדי לשבה אותה. גם לצימוקי לא היו בעיות אפילו בתחום התקציב, ולא

באנו לכאן כדי לבקש הקצבות. ההסתדרות הציונית רואה בפעילותנו משימה ויעד ואני

מקווה שהיא תמשיך כך גם בעתיד. אנחנו רוצים שלוועדת העליה והקליסה, ובאמצעותכם

לכלל העם בארץ, תהיה תחושה שהמועצה הציונית בישראל היא תנועה התנדבותית ברובה,

שיש לה משימה חשובה ביותר - קיומנו הלאומי הציוני בארץ הזאת, בלי לאבד את זהותנו

היהודית, שהיא גם ישראלית וגם ציונית.



כל הזמו אנחנו מתלבטים ומחפשים דרכים חדשות. יש לנו קבוצות של אנשי רוח.

בדו"ח שצימוקי חכין תראו שיש לנו פורום של סופרים, ברית ראשונים, שליחים חוזרים

ומסגרות רבות ושונות. במדרשות עוברים אלפי צעירים ובני נוער בסמינרים ובימי עיוו

בנושאים חללו.

מדברים כעת איר להנציח את זכרו של צימוקי, ואתמול דברתי על כר עם מר

דולצ'ין. אני חושב שהנצחתו העיקרית תחיה בזה שהמועצה הציונית תמשיר לפעול גם

הלאה. כמובו שנחפש דרכים נוספות להנציח את שמו, ומכם אנחנו מבקשים את הברכה,

הסיוע המוסר והגיבוי שלכם ככנסת ישראל. לבסוף, תודה שהקדשתם את הישיבה הזאת גם

לזכרו של צימוקי וגם לדיון על המשך דרכה של המועצה הציונית.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
תודה למר הרפז, נשמע כעת דיווח על פעילותה של המועצה הציונית מפי אריה הס.

אי הס;

המוטו של צימוקי היה שככל שישראל ואנו הישראלים נהיה יותר ציונים, יקל

עלינו להתגבר על המשברים הבטחוניים, החברתיים, הכלכליים והאחרים. ישראל יותר

ציונית היא בעלת יכולת וכושר להתמודד עם המציאות יוקשה שבה היא נתונה. לדעת

צימוקי, לצורר הנחלת הציונות אתה צריר לעשות ציונות שתהיה פרושה על פני כל הארץ.

צריר להביא אותה לערי הפיתוח, לבקעת הירדו, לשומרון ולגליל, למצוא פרטנרים מקרב

הדרוזים, להביא אותה לנגב, לסטודנטים, לנוער, לסופרים ולפרופסורים, ולכל אותו

קבוצות מפתח שאנחנו רואים בהו אליטות, אבל כשאתה משוחח אתם מסתבר שבנושא הציוני

חסר להם משהו שצריך לטפח אותו כל הזמו.

כאשר הקמנו סניף בבקעת הירדו ונפתח שם מועדוו, האיש שפתח אותו היה עולה

צעיר מצרפת, וכששאלו מדוע צריר ציונות במושב יפית שבבקעת הירדו, שיושבים בו
עולים מהולנד ומצרפת, הוא השיב
איו לכם מושג עד כמה אנחנו צריכים לחדש מפעם

לפעם את החזון הציוני ואת התחושה הציונית שלנו. זה בעצם תמצית המפעל הציוני וזה

מה שהנחה את צימוקי בעשייה בכל הלהט והמרץ.

המועצה הציונית פועלת במספר מישורים. ראשית, צימוקי ראה את הבריתות ביו

קהילות בארץ וביו קהילות בחו"ל כנושא מרכזי. הוא ראה את הברית לא על בסיס כספי,

כמו שרבים נוטים לחשוב, אלא על בסיס של שוויונות, של קשרים ביו נוער, של ביקורים

הדדיים, של הידברות ודיאלוגים, ואפילו קשרי עליה. בסיורים שערכנו, ושבהם השתתפה

גם חוה, ראינו את ההתלהבות שבה הוא הדליק את הקהילות היהודיות בחו"ל בנושא הזה.

בסיורים אלה היו ספקנים רבים, אבל לאחר כל פגישה של צימוקי עם ראשי הקהילה הוא

הדביק אותם בהתלהבות שלו. זה דבר מדהים ופשוט צריר לראות את זה כדי להתרשם ממש.

לכו, אנחנו נמשיר את מפעל הבריתות על בסיס של שותפות אמת, שותפות קהילתית

וחברתית.

בזמו האחרוו צימוקי ראה בגוויעתן של הקהילות היהודיות בחו"ל וחשב לנכון

שבמסגרת הברית כל ישוב בארץ, יחד עם הקהילה-אחות בחו"ל יקים מוזיאון לזכר אותה

קהילה שנעלמת, כדי שיישאר ממנה משהו בקהילה-האחות בישראל. אני מקווה שהמפעל הזה

יתפתח.

נושא מרכזי אחר שהמועצה הקדישה לו תשומת-לב רבה הוא המלחמה בירידה. צימוקי

היה אחד הראשונים שבכל מקום דיבר על הירידה, ואמנם ביוזמתו, ובחסות הנשיא, הוקמה

לפני כ-6 שנים המועצה לעידוד העליה ולמניעת ירידה, שהיא גוף ציבורי. צימוקי

למעשה היה האיש שהעלה על סדר-היום את נושא הירידה.

בשבועות האחרונים שקדנו על עריכת כנס גדול, יום עיוו בנושא ההגשמה הציונית

בישראל 1985. מטרת הכנס היתה לכנס יחד את ראשי ערי הפיתוח מכל המפלגות יחד עם

ראשי ההתישבות העובדת, מכל הגוונים, יחד עם ראש הממשלה, ממלא-מקומו ואחרים,

ולדון יחד בנושא ההגשמה הציונית כדבר לאומי שמלכד ומאחד את העם. כמו שנאמר גם

בדגל שלנו שמונח על שולחן יושבת-ראש הוועדה, וגם בפלקאט שאנחנו מפרסמים ברחבי



הארץ, זה המוטו - כוחה של הציונות באחדות ובמעשה.

אתן לכם נתוו סטטיסטי אחד. אנחנו פעילים ב-70 מקומות ישלב, ולמעשה איו

בארץ ישוב ללא סניף שלנו. על הסניף האחרון הוכרז, לפי החלטה של צימוקי, בעת

ביקור של ועידת הנשיאים באריאל. אני מדגיש את זה, כי המועצה הציונית וצימוקי

חשבו שהציונות היא דבר ששייר לאנשים ולא חשוב איפה הם יושבים.

יש לנו כ-5ו פורומים ציבוריים של סטודנטים, משמרות צעירות, ובעצם כל

ציבורי המפתח. זה בתמצית עיקר הפעולות שאנחנו עושים, ועל שאר הדברים יספרו

החברים האחרים.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני מבקשת לשמוע ממלך זיו אם יש לכם תוכנית עבודה לחמש השנים הבאות. מלבד

הקיים, האם יש גם מעוף קדימה לפעילות?

רשות הדיבור לחבר-הכנסת יצחק ארצי.

יי ארצי;

בקשתי את רשות הדיבור משום שאני צריר לעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון

חשוב שמתקיים שם. אבל לא רציתי להחמיץ את ההזדמנות להגיד כמה מלים לזכרו של אדם

שאני מתיימר לומר שהיה ידידי, אריה צימוקי זכרונו לברכה, וגם משהו למועצה

הציונית, משום שבמסגרת תפקידי הקודמים בעיריית תל-אביב הייתי קשור למועצה

הציונית ואני יודע מה נעשה. בסוף דברי אני רוצה גם להעלות רעיון שלדעתי ינציח את

אישיותו של צימוקי בצורה ההולמת ביותר.

הכרתי את צימוקי בטרם היה עתונאי, כשאני הייתי עתונאי והוא היה דובר.

אחר-כך, כיהודי טוב, חם, חבר, כאדם ללא מחיצות, אדם ללא סנוביזם, עממי בהופעתו,

חביב ומוכן לעזור, ויחד עם זה אדם בעל אחריות עתונאית, שאילו כולם היו כמוהו לא

היה צורך בכל מיני חקיקות ותיקונים בחוק, ולא היה צורר במועצת העתונות. הכרתי

אותו כיהודי חם, ציוני, אינסטינקטיבי כמעט, אדם שהיתה אצלו זהות מוחלטת בין

יהדות לבין ציונות. אצלו הדבר הזה לא היה עניין של אידיאולוגיה מורכבת, אלא היה

עניין של תחושה טבעית שלא תיתכן יהדות אמת ללא ציונות וללא זיקה לארץ-ישראל.

אני חייב להגיד שזו היתה העזה להקים תנועה ציונית בישראל, משום שזו היתה

שחיה נגד הזרם. ידידי משה קול, שיאריר ימים, בהיותו חבר הנהלת הסוכנות היהודית,

גרס במשר שנים שיש צורר להקים תנועה ציונית, אבל הוא לא נקט צעדים מעשיים וניסה

רק לשכנע. הוא הלר קודם לתיאוריה וחשב שעל-סמר התיאוריה יבצע את הפרקטיקה.

צימוקי הלר בדרר הפוכה ולא הסתבר יותר מדי בתיאוריה. קודם-כל הקים את

התנועה, אחר-כך הרחיב ואחר-כר היתה מועצה ציונית, אשר ללא כל ספק יש לה גם

משמעות עקרונית, כמעט הסטורית, משום שהמועצה הציונית שוברת את המוסכמות שישראל

ומדינת ישראל וציונות חד הם. זה לא כר. בוודאי לא מבוזינה משפטית, אבל זה לא כר

גם מבחינה יהודית.

אינני רוצה להכנס לוויכוח. אנחנו זקוקים לציוניזציה של מדינת ישראל,

ופירוש הדבר לקבל יותר חובות ולבקש פחות זכויות. לדעתי זו התורה כולה על רגל

אחת: לעשות בכל תחום, לעשות יותר טוב וביתר-נאמנות. זו ציונות. אחר-כך, אם

תרצה, תצטט מדברי אחד-העם, ז'בוטינסקי, הרצל, ברל כצנלסון או אחרים, אבל אלה הם

היסודות - לקבל יותר חובות ולבקש פחות זכויות. מי שצועד לפני המחנה - הוא

ציוני.

אני חושב שהעבודה העיקרית היא לא לשכנע את המשוכנעים. חשובה, למשל, העבודה

שנעשית בברית ראשונים, שגם אני חבר שם, אבל לצערי אין לי מספיק זמן להקדיש לנושא

הזה, וטוב שאנחנו נותנים כבוד ומעמד לכל האנשים אשר שערותיהם הלבינו בעבודה

הציונית. עיקר העבודה היא ההתמודדות עם הנוער ועם המבוגרים שאינם ציונים.



אני יודע שלמועצה הציונית יש תוכניות רבות והיא עושה דברים רבים.

צימוקי היה אדם בעל דמיון פורה, ואני מקווה שהמסורת של דמיון פורה תימשך. אתן

לכם דוגמה אחת, העניין של הבריתות. אנחנו משקיעים הון עתק, ובייחוד הרשויות

המקומיות, בבריתות עם ערים גדולות, ערים קטנות וכפרים בכל מיני מקומות בעולם.

עושים, נוסעים ומפתחים, ולא חושבים על הדבר הפשוט ביותר, שיש בריתות בין קהילות.

תל-אביב, למשל, קשורה עם טולוז, ובמשך שנים ידענו שאנחנו צריכים לקיים קשר עם

ראש העיריה של טולוז, אבל לא כל-כך ידענו שבטולוז יש קהילה יהודית שמונה 25,000

איש. כשמשלחת נוער יוצאת מהארץ היא נפגשת שם עם כל הגויים שבעולם, ולא נפגשת עם

יהודי הקהילה.

בעניין זה הנהגנו כללים מחייבים, לפיהם כל משלחת נפגשת עם הקהילה היהודית

ברגע שהיא מגיעה למקום. אני חושב שהדבר הזה מקובל. אם זה לא מקובל, צריך לבדוק

את זה. לדעתי, זה אחד התפקידים של המועצה הציונית - לנצל לפחות את הקשרים עם

אותם מקומות, ויש כאלה מאות ברחבי העולם, שבהם יש כבר קשר מוסדי שאותו צריך

להרחיב, כדי שלא יהיה רק קשר עם הגויים, עם הרשות המקומית הפורמלית, אלא עם

הקהילה היהודית.

שנית, צריך גם להרחיב את המפה ולמלא את העניין הזה תוכן, והתוכן צריך להיות

גם חילופי משלחות באותה צורה. אולי לשלוח מכאן ילדים לחופש שם, וילדים משם

יבואו לחופש לארץ. כלומר, אימוץ הדדי של נוער, וכל מיני פרוייקטים אחרים שלא

ארחיב עליהם את הדיבור כעת. לדעתי גם אפשר למצוא לדברים האלה אמצעים.

הייתי רוצה לראות, למשל, את התנועה הציונית מטילה חובה על בתי-הטפר בארץ

לנסוע לפולין. לא יכול להיות שפלוני לא יסע פעם אחת בחייו לפולין כמו שמוסלמי

נוסע למכה. הוא צריך לנסוע לפולין כדי לראות את אושוויץ ואת טרבלינקה. ניסינו

לעשות את זה בעיריית תל-אביב, ואלה היו המשלחות הראשונות שנסעו מהארץ לפולין

במסגרת חובה, פלוס התנועה הקיבוצית.

אני מציע שהמועצה הציונית תאמץ את הרעיון הזה, ואפשר לקבל לעניין הזה

כספים. הנוער צריך לראות את הדברים האלה, משום שהדור שראה את השואה הולך ונעלם,

ואני רוצה שילדינו, אלה שלא עברו את השואה אבל ראו אותה כפי שעוד אפשר לראות

אותה היום בפולין ובמקומות אחרים בעולם, יספרו עליה.

לבסוף, אני רוצה להעלות רעיון שאחת לשנה נקיים לזכר צימוקי כנס ציוני גדול,

שאני הייתי רוצה שהוא יתקיים בהיכל התרבות בתל-אביב.
נ' הרפז
או בבנייני האומה בירושלים.
י' ארצי
זה צריך להיות כנס ברמה הגבוהה ביותר, שינסה למצות את מצבם של העם היהודי

ושל התנועה הציונית, או של הרעיון של תחיית העם ברגע זה.

בתל-אביב חי במשך שנים יהודי, שהיה גם חבר-כנסת, מרדכי שטרן ז"ל. הוא הקים

במה ליהדות ולרוח, כפי שהוא קרא לזה, ובבמה זו הופיעו, בין השאר, בן-גוריון מול

גולדמן בנושאים אלה, ואני רוצה לציין שהאולם היה מלא מפה לפה, כפי שהוא מלא היום

בקונצרט רוק. מכרו כרטיסים והערב צולם.

מלבד תוכניות הנצחה אחרות אפשר לעשות תוכנית של כנס שנתי כזה, שייערך באחד

המקומות המרכזיים - והוא יכול גם לנדוד - ושהוא ירכז לאותו מועד את גדולי העם.

אני חושב שזה יהיה לזכרו של צימוקי וגם ימשיך למעשה את המחשבות שהוא טיפח.
מ' זיו
אני מודה על קיום הישיבה הזאת. מהר ימלאו 30 יום למותו של צימוקי, ותחושת

היתמות האישית מתגברת והולכת. בהתחלה היתה הרגשה שזה לא ייתכן, אבל עכשיו, לאחר

שזו עובדה קיימת, זה נראה רחוק, קשה יותר, יתמות של ממש. לעתים קרובות היתה לר

הרגשה של קנאה באחים, כמי שאומר: איר זה צימוקי לא מטפל מספיק בעניין שלי, או

בעניין של חברי, וכל הזמן היתה לר הרגשה שהוא עושה עוד משהו. עכשיו העניין ברור

לחלוטין, שעוצמתו היתה בכך שהוא עשה הרבה דברים יחד. הבעייה שלנו אולי היתה

בקנאת הבנים, אבל כוחו היה בעשייה רבה מאד, לכבוש עוד שטח ועוד שטח ולפעול בו.

לא תמיד אפשר היה להבין את עוצמתו, ואולי אחרי שהתבססה מעט אפשר היה לחוש

בפעולה.

יותר מכל דבר אחר צימוקי חשב שצריר לעשות הרבה דברים ולא להשאר בשטח אחד.

הוא חשב שצריך לעשות בריתות, פורומים, מדרשות, פעילות בקרב הנוער, כחול-לבן,

ועוד, ושסך-הכל הפעילות תיצור אווירת ציונית. הרי אפשר היה להשאר בחלק אחד של

הנושא, אבל הוא בחר ביצירת הרבה אווירה, ואני רוצה לומר שזו יצירה רבה יש מאין.

תקציב המועצה הציונית, שהוא בנה כמעט במו-ידיו והרחיב אותו לבדו, נראה מגוחך מול

המשימות שאנחנו מדברים עליהן. אין כל קשר בין מה שנעשה ובין מה שצימוקי יזם,

לבין האפשרויות הארגוניות והאחרות שעמדו לרשותנו. זה נעשה בגלל התלהבות שלו,

ונעשה לא מעט הודות לקשרים הנהדרים שהיו לו עם האנשים. אינני חושב שיש עוד אדם

בארץ שכל-כך הרבה אנשים קראו לו ידיד, ממש ידיד אמת.

אחד הדברים החשובים לו היה הנוער, פעילותן של המדרשות וגם הפעילות של

הארגון הציוני של הנוער. המדרשות פועלות כמערכת בלתי-פורמלית עבור המערכת

הפורמלית. מערכת החינוך מתפקדת כפי שהיא מתפקדת ועוסקת בהרבה מאד דברים. אנחנו

רוצים לעזור מעט למערכת. הקמנו מספר מדרשות.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
כמה מדרשות יש היום?
מ' זיו
10 נייחות ועוד 6 ניידות, שאנחנו באים אליהם עם המערכת השלמה שלנו. לא

הוצאנו כספים על לינה, על ארוחות ועל דברים שוליים, אלא ניגשנו ישר לעניין.

משעה 8 בבוקר עד שעה 2, 3 או 5 אחה"צ הילדים עוסקים בציונות נטו ולא בשום דבר

אחר. נכון שזה מעט זמן, כשלעתים ילד מגיע אלינו רק פעם בשנה. כל שנה עוברים

60,000 תלמידים דרך המדרשות, ואם אנחנו מקפידים, התוצאה היא שילד מגיע למדרשה 2

- 3 - 4 פעמים בשנה, ולפעמים יותר, במערכת הפעילות החינוכית שלו.

אנחנו רוצים שתהיה יציבות בעניין הזה. הכנסנו כמה חידושים דידקטיים. יש

לנו מנחים ומרצים משלנו, ויש לנו 0ו הפקות תיאטרליות שלנו שמשמשות את המדרשות

הציוניות, ומערכות ציבור אחרות. הנושאים המרכזיים שאנחנו עוסקים בהם עכשיו הם

יעדי הציונות בימינו, הירידה. אני חושב שבנושא הירידה אנחנו טיפלנו ראשונים,

בלי הרבה פרסום, אבל באופן עקבי ויציב. קיימנו 2,000 ימי עיון בנושא הירידה.

צה"ל אימץ עכשיו את כל התוכניות שלנו ובתוכנית התלת-חודשית שלו המועצה

הציונית מובילה את המערכת הזאת בעצם הימים האלה בכל מקום ומקום.

אנחנו מצטרפים עכשיו לפעילות של מערכת החינוך בחיבור בין ציונות ודמוקרטיה,

בקשר המחייב בין היות מדינת ישראל בית לאומי לעם היהודי, דמוקרטית ואטרקטיבית

לעם היהודי, ותהושתו של הנוער שהוא צריך ליטול על עצמו עשייה ציונית כוללת.

יום-יום אנחנו פוקדים למעשה בית-ספר, בית-נוער או מתנ"ס ומנסים להביא את דברנו

לא בדרך אינדוקטרינטיבית במטגרת הקונסנסוס הלאומי-ציוני, בדיוק כפי שצימוקי

הקפיד. כל הזמן הוא דאג לאיזון ולהסכמה הלאומית, וליצור את אותו קשר בין כל

גווני הציבור במחנה הציוני.



לשאלת יושבת-ראש הוועדה מה אנחנו חושבים לעשות. השאלה הזאת הפתיעה אותי,

מפני שאנחנו דואגים עכשיו איר לשמוד על הקיים כצוואה של צימוקי. זה נראה לנו

הרבה לשמור על הקיים. אבל בכל-זאת, אם הייתי רוצה לכוון למשהו, נדמה לי שאם

היינו ממשיכים באותה צוואה, היינו צריכים לעשות כל מאמץ על-מנת שהפעולה בכללותה

תימשך ותתעצם. אני סבור שאסור לנו לשקוע בנקודה מסויימת, אולי מצליחה של הנושא,

כמו עיירות פיתוח או פורום כזה או אחר, מדרשות, או פעולה של הנוער, אלא כוחו של

העניין הוא בהרחבתו, בעוצמתו ובכלליותו. לצורך זה אנחנו צריכים את עזרת

חברי-הכנסת, את עזרת הציבור ואת דעת הקהל, שכל הדברים האלה היו אצל צימוקי מעשה

של יום-יום ושעה-שעה.

מי בן-עסר;

אתחיל בדיווח על הקונגרס הציוני של נוער שהסתיים לפני 3 שבועות, שהיה פרי

עמל של 3 חודשי עבודה ערכית-ציונית ב-18 אזורים בארץ, שריכזו אלפי בני נוער

שהשתתפו במפעל הזה.

בימי הקונגרס הציוני של הנוער בישראל נערכו 18 כנסים אזוריים רחבים, שמתוכם

נבחרו הנציגים לקונגרס הציוני של הנוער, שהשתתפו בו 1,400 צירים, כולל משלחות של

בני-נוער מחו"ל. אספר לכם פחות או יותר על הסיכומים המרכזיים של הקונגרס הציוני

ועל ההחלסות שנתקבלו בו. קודם-כל, בני הנוער סבורים שיש לשלב אותם יותר בחיים

הציבוריים של המדינה, אם זה בתחום הקשר עם התפוצות ואם זה במעורבות-יתר של הפרט

בחברה. נתקבלו החלסות מרכזיות בנושאים: הגנה על ערכי הדמוקרטיה, סלידה מגזענות,

ביסול הסבות ליורדים, שילוב הנוער בחיים הציבוריים וקריאה לבצע את חוק חיילים

משוחררים. הם החליטו גם להקים תנועה לסובלנות בעם.

הקונגרס הציוני של הנוער הוא למעשה הכנס השנתי של המועצה הציונית של הנוער,

שמשתתפים בו גם נציגים של תנועות נוער אחרות. בדרך-כלל אנחנו עושים את זה

בשיתוף עם מועצת תנועות הנוער.

הפעילות המרכזית שלנו במהלך השנה מתמקדת באירוח קבוצות של נוער יהודי שבאות

לישראל במסגרות קצרות וארוכות. בקיץ האחרון הצמדנו קבוצות של בני-נוער יהודים

למשך מספר שבועות, שהיו יחד בסמינרים, בטיולים, בשיחות על העם היהודי, על

הציונות ועל מדינת ישראל, והקשר הוא יותר אישי. הפעילות שלנו מתמקדת בהתנדבות

במרכזי קליסה, בפעולות התנדבות שונות שאנחנו עושים במהלך השנה. אזכיר כמה מהן;

מפגשים עם בני-נוער עולים ועם קבוצות עולים בתוך מרכזי קליסה. בס"ו בשבס אנחנו

עומדים לעשות מבצע ארצי של חלוקת פירות יבשים במרכזי קליסה, בשכונות מצוקה, בקרב

קשישים. בפורים אנחנו עושים מבצע דומה של משלוח מנות. בפסח אנחנו עושים מבצע

משולב עם ועד פעילי העליה למען יהודי ברית-המועצות ועם יהודים מברית-המועצות.

יש לנו חוג גדול מאד של מתכתבים עם בני-נוער יהודים בחו"ל, שמגיע לאלפים. בשנה

שעברה התחלנו מפעל וזדש של התכתבות עם בני יורדים. יש שיתוף-פעולה עם נוער

דרוזי.

חשוב לזכור שהמועצה הציונית לנוער, בניגוד לארגוני נוער אחרים, היא מוסד

דמוקרסי. למעשה אנחנו אומרים שתפקידה של כל המערכת הזאת הוא לנסות ולעזור עד

כמה שאפשר, כאשר בני הנוער עושים את העבודה בעצמם. הם מכוונים ומובילים, יש להם

יושב-ראש וסגנים, ומזכירות ארצית שמונה 60 בני נוער נציגים של כל המחוזות,

ותפקידה להנחות ולכוון את הפעילות.

בשבועות הקרובים נצא עם תוכנית וזדשה שנקראת "קרוואן ציוני". הקרוואן הזה

יסתובב בעיירות הפיתוח הרחוקות. בבוקר הוא יתן תוכנית בבתי-הספר התיכוניים,

בצהריים הוא יחיה ביחידת צה"ל הקרוב לאזור, ובערב יהיה במתנ"ס של הישוב. בשלב

זה אנחנו מתכוננים לעבור ב-8ו אזורים, במשך 8ו ימים. זה צוות שמסתובב עם רכב

מאזור לאזור, 3 ימים בשבוע, וזו למעשה תוכנית ניסוי שאנחנו בודקים ומקווים

להרחיב אותה.



אני נמצא בירושלים, שם יש מדרשה בהר הרצל, שאנחנו מתכוננים להשקיע בה ולפתח

אותה. היא תיקרא על שמו של אריה צימוקי זכרונו לברכה. המדרשה הזאת עובדת למעשה

כבר מספר שנים, אלא שעכשיו פיתחנו יותר את התוכניות שלה וגם את הבסיס הרחב של

הפעילות שהיא מקיימת. בני הנוער עוברים שם סדרה של יום עיון משעה 8 בבוקר עד

שעה 5 אהה"צ, שכוללת מרכיבים מרכזיים של תורתו של הרצל ובקשר המחייב של הנושא עם

הדמוקרטיה הישראלית היום. הם מקבלים סדרה של הרצאות, עבודה בקבוצות, משחקי

סימולציה ופעילות מסכמת.

אם מדברים על חזון, החזון הגדול ביותר הוא שאנחנו רוצים להנחיל את הדברים

האלה לבני נוער רבים ככל האפשר ובמידה יותר רחבה, וכל זה תלוי ביכולת שלנו לעשות

את זה מבחינה ארגונית.

רזי צימוקי;

לעתים קרובות יצאתי עם אריה בימי ששי לעיירות הפיתוח, וכעת אני מצסערת שלא

נסעתי אתו יותר. אריה לא היה חבר מפלגה אבל דעותיו היו ידועות, אבל גדולתו

בעניין המועצה הציונית היתה שהמועצה היתה לגמרי על-מפלגתית. כשהוא היה בא

לעיירות הפיתוח ונפגש עם ראשי ערים, אנשים שעברו את המעברות, היה לו קשר אתם שלא

היה מבוסס על שום בסיס מפלגתי ולא על הכרזות מפלגתיות. אני חושבת שהמועצה

הציונית צריכה להמשיך להתעלות מעל לחלוקות הכיבודים, ההקצבות וכדומה על-פי בסיס

מפלגתי, אלא פשוס להמשיך לעשות ציונות לשם ציונות ולקרב את עיירות הפיתוח, שהן

חלק מהמדינה והן למעשה הקימו אותה. זה הדבר שעמד בראש דאגותיו.

אריה היה קשור לאנשים. הוא הישראלי היחיד שנבחר לתפקיד סגן נשיא הפדרציה

הבינלאומית לעתונאים, שבה היו חברים 150,000 עתונאים, ובמשך 12 שנות כהונתו לא

מונתה שום ועדת חקירה בקשר לעתונאים בשסחים. חודשיים לאחר שהוא עזב את התפקיד

הוקמה ועדת חקירה לחקור את מצב העתונאים בשסחים. למרות שלא היה לי מעמד, נסעתי

וסיפלתי בהם כמיסב יכולתי. הוא היה מטפל בכל פניה שנתקבלה מהמרכז בבריסל בקשר

לספק עתונאים ערבים. הייתי מסיעה אותו לרמאללה ולמקומות אחרים בשטחים כדי לפתור

בעיות. השבוע אמר לי מישהו שהגיעה רשימה של בעיות.

הוא הסתדר עם גדולי עולם כשם שהוא הסתדר עם גדולי המדינה, בלי שהוא הביע כל

דעה פוליטית שהיא. הוא פשוט היה חבר של כולם. אני חושבת שהמועצה הציונית צריכה

להמשיך לפעול על בסיס על-מפלגתי, ממש לאחד את כולם בעשייה הציונית, שהיא בנפשנו.

אני הייתי אתו בעיירה בדרום צרפת, כשהרב היהודי אמר לו שמזה 3 שנים לא היתה

חתונה יהודית בעיירה, ואל תחשוב שיהודים לא מתחתנים פה, אבל ההתבוללות היא בצורה

מדהימה.

הוא דווקה היה מעוניין יותר שזה לא יהיה דו-ססרי, אלא חד-ססרי, שהיהודים

מהקהילות יבואו ולא יגורו במוסדות חינוך אלא במשפחות ושייצרו קשר בתוך עיירת

פיתוח. הוא בחר את עיירות הפיתוח מפני ששם אין הפיתויים שיש בערים הגדולות.

הוא רצה שיגורו בתוך משפחות ולא במוסדות, ושייווצר ממש קשר בלתי-אמצעי עם משפחות

בארץ, ואולי זה יוביל לנישואין ולעליה, ואני חושבת שבזה צריך להמשיך.

אי שוסטק;

אני חושב שההנצחה הטובה ביותר והחשובה ביותר תהיה שהמועצה הציונית תמשיך

לפעול. יהיה קשה למצוא אדם שיהיה מה שהיה צימוקי למועצה הציונית, כי הוא היה

"משוגע" לעניין הזה.

מספרים שבשנות השלושים בא תייר לישראל וראה שעל האטליזים כתוב: בשר כשר.
הוא התפלא ושאל
בארץ-ישראל צריך להיות שלס שזה בשר כשר? הרי הכל צריך להיות פה

כשר. בעניין המועצה הציונית צימוקי חידש בזה שהוא שם את השלט "בשר כשר", כי גם

בישראל, בציון, היתה צריכה להיות מועצה ציונית כזאת.



שנינו היינו כמעט בני עיר אחת. אני באתי מעיירה יותר קטנה והוא בא מעיירה

יותר גדולה, אבל הן היו קרובות מאד. תמיד היו לנו שיחות כמו בין בני עיר, ואני

ראיתי שזה ממש ילד הטיפוחים שלו. היו לו הרבה מאד שטחי פעולה, וביניהם העתונות

והאידיש של כל העולם, אבל זה היה ילד הטיפוחים שלו, הוא ידע שבזה הוא מילא איזה

שהוא חלל שהיה במדינת ישראל.

הוועדה צריכה לחזק את ידי המועצה הציונית ולהביע זאת בהחלטתה, וזו תהיה

ההנצחה הטובה ביותר.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
זה הסיכום שהכנתי. לפני-כן אני רוצה לשאול - ולא על-מנת לקבל תשובה, אלא

שזה יהיה אצלכם - האם יש לכם היזון חוזר מהתוצאות של כל הפעילות הנרחבת שנעשית

במערכת החינוך עד גיל 18? האם ידוע לכם אם זה מצליח או לא מצליח? מה טוב יותר

ומה לא כדאי לעשות? כלומר, האם יש מערכת בקרה שוטפת?

אני רוצה לומר לכם שהמרצים שאותם מזמינים לבתי-הטפר לפי בחירת המנהל היא

מצויינת ואין שום מסגרת בבתי-הספר שנותנת את זה. כלומר, המועצה הציונית היא

מערכת נלווית, אבל היא לא נלווית בתוכן, היא פשוט חלק מהחינוך שהילדים צריכים

לקבל.

אינני רוצה להמשיך את התיאוריה של כשר או לא-כשר, אבל אני חושבת שזו היתה

תעוזה מצד צימוקי להגיד שבמדינת ישראל צריך לתת חינוך ציוני. זה היה אצלו משהו

אינטואטיבי שזה דבר חשוב.

באשר לספור שטפרה לנו גבי צימוקי על חוץ-לארץ, לא נתעודד שזה קרה

בחוץ-לארץ. אוי ואבוי לנו אם הדברים האלה יתפרטו על יותר קהילות, ואנחנו יודעים

שהתופעה הזאת נפרטת והולכת. אנחנו צריכים בחלקת אלוהים הטובה הזאת לשמור על

הקיים, אבל בצורה איכותית-ערכית ולא להשלות את עצמנו שיש לנו בעייה שנובעת מכל

מיני דברים שלא כאן המקום לפתח אותה. בעניין זה לצימוקי היה אומץ הלב והתעוזה

לומר: בואו נשים את הבעייה על השולחן ולדבר עליה. הוא העמיד את הבעייה בצורה

החריפה ביותר, ולדעתי גם נתן דרכים לטיפול די נמרץ.

גבי צימוקי אמרה שהפלגנות אוכלת בתוכנו, אותנו, ואני משוכנעת שהצוואה

הבלתי-כתובה שלו היא לשמור על ה"על", לא לרדת לכל הדברים שלפעמים אנחנו נכנטים

אליהם מתוך כל מיני טיבות, שאינני רוצה לעמוד עליהן מפאת קדושת זכרו של צימוקי.

יש להיות מורם מעל הנושאים הפוליטיים, כי ציונות זה לא פוליטיקה, ציונות זה

חיים. או שנתקיים פה או שלא נתקיים פה, ואם תהיה פגיעה, היא תהיה בכולנו.

הציונות צריכה להינתן ולהתקבל ללא מחטומים, ללא מעצורים, ללא קווים, פוליטיקה

ומחיצות, לא בין דתיים לבין חילוניים ולא בחלוקה גיאוגרפית - עיירות פיתוח וצפון

תל-אביב - כי מבחינה ציונית כולנו שווים.

לכן, אוח- הדברים שצריך לשמש את הממשיכים בדרכו של צימוקי הוא לשמור על

המועצה הציונית שתהיה האמצעי והכלי שהוא מורם מעל. אני יכולה לומר לכם שגם

מערכת החינוך נכנסת למערכת סחרור, שבחלקו הוא פוליטי ולדעתי הוא נפסד. את

המחיר נשלם אולי בעוד 25 שנה, והמועצה הציונית יכולה להיות היום המחטום בנושא

הזה.

אני אדבר עם מר נבון על הנושא הזה, מפני שאין היום כוח בכמה מערכות חינוך

לעמוד בפני כל מיני משאלות-לב טפשיות או אוויליות של רגע, ואנחנו לא נמכור את

העתיד בשביל שגעון רגעי או עכשווי של היום.

אני רואה במועצה הציונית כלי מאד חשוב דווקה בצוק העתים של היום. הגדולה

הנוטפת שהיום שמעתי עליה לראשונה היא פתיחת הטניף באריאל. אין ויכוח על כך

שאיפה שיש יהודים שם צריך לעשות את הפעולה. הוא הלך לשומרון ולא התהשב בשום

דבר, ואני בטווזה שבעיני חלק מהאנשים זה לא נשא חן. ארץ-ישראל היא ארץ-ישראל,

איפה שיושבים יהודים, יושבים יהודים, והציונות היא המכנה המשותף בין כל הזרמים



האידיאולוגיים ובין כל האזורים הגיאוגרפיים של מדינת ישראל.

אני מבקשת שתשלחו לנו, בכמה עותקים, את הסיכומים של הקונגרס הציוני לנוער

שנערף לאחרונה.

אני רוצה לסיים ברחשי כבוד והוקרה לזכרו של צימוקי, בתודה לחברים שמסרו לנו

אינפורמציה, ובצירוף בקשה שאכן זו תהא הדרך. אנחנו כוועדה נמליץ כמה המלצות וגם

נפרסם את הסיכום של ההמלצות שלנו.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.45

קוד המקור של הנתונים