הכנסת האחת-עשרה

מושב שני







פרוטוקול מס' 48

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, י"א בטבת התשמ"ו - 2.85ו.23 - בשעה 10.00

נכחו;

חברי הוועדה; א' שוסטק - מ"מ היו"ר

י' ארצי

ד' בן-מאיר

פי גולדשטיין

ר' כהן

מוזמנים; מי שמיר - מנכ"ל המשרד לקליטת עליה

יי ולד - ראש עיריית כפר-סבא

י' רום - יו"ר ההנהלה, המועצה הלאומית למען

יהודי אתיופיה

ת' אשל - יו"ר המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה

בי גונן - הברת מועצת קרית-ארבע

מ' בן-הרוש - עוזרת למנכ"ל המשרד לקליטת עליה

אי כהן - סמנכ"ל המשרד לקליטת עליה

יי נהמיאס - עוזרת השר לקליטת עליה

די צינדורף - הסוכנות היהודית

אי דיין - ראש עיריית אשקלון

אי אזולאי - ראש עיריית אשדוד

אי גור - מ"מ ראש עיריית אשדוד וממונה על הקליטה

יי אלרואי - ראש עיריית נתניה

מ"מ מזכירת הוועדה; די לב

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; מעבר העולים מאתיופיה לדיור של קבע.



מעבר העולים מאתיופיה לדיור של קבע

היו"ר א' שוסטק;

אני מתכבד לפתוה את הישיבה. היושבת-ראש הקבועה של הוועדה, חברת-הכנסת מרים

גלזר-תעסה, אינה מרגישה בטוב והוטל עלי לנהל אותה. נושא הדיון הוא: מעבר העולים

מאתיופיה לדיור של קבע.

אבקש את מנכ"ל משרד הקליטה לפתווז.

מי שמיר;

עם גבור גל העליה של "מבצע משה", שבימים אלה אנחנו מציינים שנה לתחילתו,

ונוכח העובדה שלפני-כן היו מצויים בארץ כ-6,000 נפש שהגיעו בעיקר ב-3 השנים

שקדמו ל"מבצע משה", ורובם באותה עת היו עדיין במתקנים ארעיים וללא הגדרה מדוייקת

לגבי קליטת הקבע שלהם, על-פי בקשת ראש הממשלה יזמנו תוכנית-אב לקליטת עולי

אתיופיה. תוכני זו באה לידי גיבוש ופרטום בקיץ 1985. התוכנית אמורה לקבוע

קביעה קונספטואלית לגבי תהליך קליטת הקבע של עדה זו, תור כדי פירוט היבטים

קונטפטואליים ואופרטיביים, הכל במטרה להשיג את המירב נוכח התנאים, האילוצים

והדברים המאפיינים עולים אלה.

התוכנית עובדה על-ידי ועדה בין-משרדית בשיתוף אנשי ציבור ואנשי מקצוע

מהאוניברטיטה, בראשות השר לקליטת העליה, ואנחנו מאמינים למחמאות שקבלנו מאנשי

מקצוע ומאנשי ציבור לגבי התפישה והפתרונות.

קודם-כל, התוכנית מזהה בצורה עניינית ומקצועית את מרכיבי הבעייה, הפתרונות

והמשימות שעומדים בפני הקולטים ובפני החברה הישראלית. שנית, היא קובעת את

התנאים לישוב הקבע שלהם, את פיזורם ואת התהליך של פרודוקטיביזציה. ברור

שהתוכנית מייחדת פרקים חשובים לקליטה החברתית והתרבותית של העליה המיוחדת הזאת.

התוכנית זכתה לתפוצה רחבה ביותר ואם קרתה תקלה כלשהי, אני יכול להגיד

בוודאות שהיא הובאה לידיעה, להתייחטות ולבקשת אימוץ לגבי כל גורם וגורם שעשוי

היה לנגוע בדבר. לקחנו בחשבון את ההליכים של קליטת הקבע, את מקומות הישוב ואת

פיזור האוכלוסיה בכ-30 מקומות ישוב, הכל על-פי הערכות שמטתמכות על נתוני משרד

השיכון, משרד העבודה והרווחה ויתר המשרדים הנוגעים בדבר, מבחינת כושרו, חוזקו

והתנאים שיאפשרו קליטה אופטימלית ככל האפשר. ברור שהיינו צריכים לקחת בחשבון

אילוצים כמו הימצאות העולים במטגרות ראשוניות - מרכזי קליטה ומרכזי קליטה

מתקפלים שתוכננו מראש בעיקר להתישבות קבע. כמו-כן לקחנו בחשבון את נושא הכשרתם

והפנייתם לעבודה יוצרת, הכל במטרה להקנות ערכי עבודה ראשוניים והפנייתם לעבודה

יוצרת.

פרק מיוחד בתוכנית הקדשנו לילדי העולים הלומדים בבתי-טפר ממלכתיים, שמטפרם

מגיע לכ-6,000 מתוך 15,000 נפש, ופרק מיוחד להכשרתם והבטחת השכלתם של שכבת הגיל

מ-18 עד 27, שלהם אנחנו מקדישים מאמץ מיוחד במינו, בכך שמאפשרים להם הכנה והכשרה

מקצועית מרחיבה, שבדרך-כלל היא לתקופה של שנתיים, וכן במטגרות הקדם-אקדמיות, כדי

שאנשים בעלי הכשרה מתאימה או פוטנציאל מתאים יוכלו להמשיך ללמוד במטגרת

האוניברסיטאות והמוסדות למיניהם. אלה הם המרכיבים העיקריים של התפישה שלנו.

מכאן אני עובר לתחום היישום. למרות צוק העתים, ממשלת ישראל היתה ערה לצורך

להשקיע מאמץ כטפי וארגוני ולספק את הצרכים כפי שהותוו בתוכנית. הסכומים בתוכנית

שאני מדבר עליה מגיעים לכ-280 עד 300 מיליון דולר והכוונה לבצע אותה במשך 3

שנים.

עד תום שנת התקציב הנוכחית יעמדו לרשות משרד הקליטה כ-2,400 דירות, מתוך

טך-הכל הצורך העכשווי של כ-4,000 דירות. זאת אומרת שהמשימה לשנה הקרובה ולשנה

נוספת, מבחינת השיכון, היא בין 1,400 לבין 1,600 דירות ואני מקווה שנוכל לפעול

באותו קצב שפעלנו עד כה. 900 יחידות נמצאות כבר בשיכון קבע ועד תום השנה יהיו

כ-2,400 דירות מהדירות שנרכשו ונרכשות עד עכשיו.



כעת עומד לרשותנו מלאי של 1,000 דירות מתור כ-600,ו דירות שמתוקצבות השנה

לרכישה, עד 1.4.86.

הדבר החשוב ביותר שאני יכול לומר לכם, בעקבות דיונים קודמים של ועדה זו,

הוא שב-86.ו.1 לא תימצא אף משפחה אתיופית בבית מלון. ב-3 החודשים האחרונים ועד

ה-1 בינואר רוב המשפחות שהתאכסנו בבתי מלון ושמספרן הגיע לכ-600 משפחות, פונו

לדיור קבע, או בתנועה סיבובית למרכזי קליטה שמתוכם יצאו לישוב קבע אחר שבו שהו

קצת יותר זמן.

אני יודע שעבודתנו זו חיא, בין היתר, אחד הגורמים לדיון שמתקיים כאן, אבל

עם כל ההבנה והכבוד, אנחנו רואים את תפקידנו בצורה המסודרת ביותר, המתואמת ביותר

והעניינית ביותר, תוך שימת לב לאילוצים שמוכתבים לנו, לא תמיד בהסכמה אתנו ולא

תמיד על דעתנו, אבל אלה אילוצים שכולנו נתונים בהם. אני יודע שזו תהיה הבעייה

ברוב הרשויות המקומיות. בחלק מהרשויות המקומיות יש לנו דיונים וויכוחים חבריים,

ויש מספר רשויות מקומיות, שמסיבות מוצדקות אולי, תהליך הקליסה בהן קשה, מתיש ולא

תמיד מכובד.

היו"ר א' שוסטק?

בעוד 3 חודשים יעמוד לרשותכם 2,400 דירות. האם תאכלסו אותן?

מ' שמיר;

ברגע זה מוכנות כבר 1,200 דירות. אנחנו מעריכים סעד סוף הסנה נאכלס 1,800

עד 2,000 דירות. יתר הדירות נמצאות עדיין בתהליך קבלה. יש לנו דירות שנרכשו

מיד שניה והן תתפנינה אחרי ה-1.4. או שהן בשלבי בניה סופיים. כלומד, אני מעריך

שכ-400 עד 600 דירות מתוך סך-הכל המלאי נוכל לאכלס כעבור כמה חודשים אחרי ה-4. ו.

אני נתתי את הנתון של 2,400 דירות, מכיוון שזה הנתון טל התקציב וסל האמצעים

שעמדו לרשות המפעל הזה, ויש רק לברר על כר.

אנחנו חייבים להיות ערים לכך שקליטה בתנאי התעסוקה שהמשק נתון בהם היום היא

משימה קשה, ואני מבין שהנושא הזה מעורר לא מעס חששות בקרב הרשויות הקולסות. אני

רוצה לבשר לכם שהחל ב-1.4, במסגרת התקציב של המשרד הובטחו תנאי קיום ופרנסה

נאותים, ברמה שמתקרבת לרמה של הביטוח הלאומי, הן בתחום הבטוזת הכנסה והן בתתום

השלמת הכנסה, לכל העולים, עד שהם זכאים כעבור שנתיים לשהותם בארץ לשירותי הביסוח

הלאומי. במידה מסויימת זה שינוי מהפכני לגבי מה שהיה מקובל וקבוע עד כה בנושא

הזה. אנחנו מנהלים משא-ומתן עם האוצר בנסיון ליישם את הדבר הזה מ-ו.1, ויש לנו

סיבה להיות אופטימיים גם בקשר לכר.

האוכלוסיה הנזקקת להסדר הזה כעת היא האוכלוסיה האתיופית, שמהווה כ-70% עד

75% מכלל המטופלים והנזקקים על-ידי המשרד. לאחר שהעולים סיימו את שלב ההכשרה

הראשון שלהם, ואחרים סיימו שלב הכשרה שני בקבוצות של 3 - 4 חודשים כל אחת, וחלק

מהם נמצא בהכשרה מקצועית, פירוש הדבר שאנחנו נפנה את כל העולים, הן אלה שיהיו

בדיור קבע והן אלה שעדיין יישארו במסגרות מעבר, נכוון אותם להכשרה מקצועית

פנים-מפעלית, או לאימון בעבודה בתור המפעלים. הגענו לידי סיכום עם האוצר ועם

משרד העבודה, שידות התעסוקה, והתוכנית תופעל החל מ-1.1. על-ידי כך אנחנו מבטיחים

למעשה רמה של השלמת הכנסה שקרובה לשיעורים של הביטוח הלאומי לכל מי שייקלט

במסגרת עבודה, שאליה מתלווה הכשרה פנים-מפעלית. כל זה תור תקווה שב-87.ו.ו,

כשהטיפול והזכאות של משרד הקליטה ייפסק והם יהיו אזרחים לכל דבר, הם יהיו

מסוגלים ומוכשרים לתפקד כמו כל אזרח ולפרנס את משפחותיהם.

ברור שבכר אינני גורע מהבעיות הסוציאליות הייחודיות שנלוות למבצע זה. אחוז

המשפחות החד-הוריות מבין עולי אתיופיה מגיע עד 38% מכלל המשפחות. בראש 32% מתור

המשפחות האלה עומדת אשה. במספרים אלה יש כדי להדאיג ואפילו כדי להדהים. עם זה,

על-פי הנתונים שניתן היה לאסוף מתור מחקרים וסקרים שנעשו בזמנו באתיופיה, מסתבר

שאחוז השפחות החד-הוריות שם הגיע עד ל- .24%



נתתי לכם את הנתון הזה, מכיוון שלפי דעתי יש לנו תשובה רלבנטית ועניינית,

בשיתוף ובתיאום עם הסוכנות, באחריותה ובמימונה, כך שכל משפחה אתיופית שמוגדרת

כמשפחה נתמכת תקבל במשך 3 השנים הראשונות לשהותה בארץ את כל השירותים ואת כל

האמצעים כפי שהם קבועים על-ידי הביטוח הלאומי. זאת אומרת שמבחינת המעמסה

הסוציאלית לרשויות המקומיות אין סיבה לדאגה, מכיוון שהעניין סגור, ואני חושב

שעל-סמך נסיוננו הקודם בטיפול בעליות קודמות, ראשי הערים יודעים בדיוק על מה

מדובר.

י' ארצי;

למה אתה קורא שירותים?

מ' שמיר;

המשפחה הנתמכת למעשה אינה רשאית לקבל תמיכות סוציאליות אלא כעבור שנתיים

לשהותה בארץ. כדי לא להכביד על הרשות המקומית, סוכם עם הסוכנות היהודית שבמשך

תקופה זו, ועוד שנה, הסוכנות היהודית - באמצעות השירותים הסוציאליים שלה - תבוא

במקום המדינה, וכל זה יכוסה על-ידי העיריות.

לגבי המשפחות האתיופיות הנתמכות קבענו עוד כלל שאומר שגם אם תקופת הזכאות

הסתיימה והם שהו במרכזים זמניים תקופה ממושכת יותר, ורק כעת חם עוברים לדיור

קבע, השירותים הסוציאליים יטפלו בכל מקרה לפחות שנה אחת מאז כניסת המשפחה למקום

המגורים, ולאחר-מכן יתר השירותים של המדינה יאמצו את המשפחה להמשך הטיפול.

בעקרון, במשך שנתיים הם יטופלו על-ידי האגף לשירותים סוציאליים של הסוכנות

היהודית. במסגרת זו ולקראת סוף התקופה ייעשו תהליכי המעבר בהתאם לכר.

היו"ר אי שוסטק;

האם יש ברשויות המקומיות שלוחה של הסוכנות היהודית?

מי שמיר;

בכל מקום, ומדובר בסכומי כסף גדולים.

היו"ר אי שוססק;

השאלה היא אם זה מגיע לאדם המתאים.

יי ארצי;

יש לשים לב גם לבעייה של החקיקה האמריקאית, אם היא מאפשרת לתמוך במוסד

מקומי ישראלי.

היו"ר אי שוססק;

זו דאגה של הסוכנות והיועצים המשפטיים ידאגו לזה.

מי שמיר;

במסגרת סקירה זו עלי לציין עוד 3 דברים. כפי שאמרתי, אנחנו דואגים ל-1,200

צעירים בני 18 עד 27, ובסוף התהליר הם יהיו במסגרת ההכשרה והלימוד, במבצע משותף

שלנו, של הסוכנות היהודית והגיוינט. אנחנו מעוניינים לגייס עוד תמיכות ושותפים

לעניין הזה.



אני חייב להזכיר את הנערים בני 14 - 18 שנמצאים במסגרת עליית הנוער והם

מטופלים על-ידה, כדרכה וכיכולתה הרבה. בשלב זה כולם נמצאים במסגרת החינור הדתי

על-פי הקביעה המקורית, וייתכנו שינויים כתוצאה מגמר התקופה של אימוץ הטיפול

ויכולתה של כל אוזת מהמשפחות להכריע איפה היא רוצה לרשום את הילדים.

אני מעריך שיש בידינו אמצעים נאותים - לא אופטימליים , אבל נאותים - כדי

לטפל באוכלוטיה מיוחדת זו. נדמה לי שהתנאים הפיזיים של המגורים ותנאי הפרנסה

המובטחים הם טובים יותר משהיו בעבר, לפחות לפני 15 שנים. המטרה הראשית שלנו כעת

היא להכניס אותם למעגל העבודה, ובעניין זה נעשה מאמצים עליונים. ברוב הרשויות

המקומיות אנחנו זוכים לשיתוף-פעולה נאות. החברה לפעמים מסוייגת ולפעמים משתפת

פעולה - הכל לפי המקום ולפי הנטיבות. אנחנו מוכנים להדק ככל האפשר את שיתוף

הפעולה עם הרשויות המקומיות, כי בכך אנחנו קובעים בסופו של דבר את הצלחת הקליטה,

יעדה וקליטה בכל ישוב בו הם גרים. מאחר שאלה לא תנאי קליטה רגילים, מטבע הדברים

לא ראיתי - מלבד כמה יוצאים מן הכלל שדרשו מאתנו יוזמה להביא אתיופים למקום

ישובים. המוביל בעניין הזה, מבחינת יחס ומבחינת התגייסות הוא ראש עיריית עפולה.

גם ראש עיריית צפת, למרות הקשיים שהוא נתקל בהם, עושה מאמצים שראויים לציון.

ראש עיריית ירושלים מאד מעוניין לקלוט אתיופים, וגם מפעיל את אנשיו, אבל לצערנו,

העולים לא רוצים לבוא לירושלים. הטיבה לכך היא שטרם התמקמה הקבוצה הראשונה

שתמשוך אחריה את האחרים.

אנחנו פתוחים לכל שיתוף-פעולה ולכל בקורת, בתנאי שנהיה מודעים לכך שיהודי

אתיופיה נמצאים כאן, ועל כל אחד מאתנו, בתחום אחריותו ובתחום יכולתו, מוטלת

החובה לעשות דגל כדי להעלות אותם.

היו"ר אי שוסטק;

תודה רבה. רשות הדיבור לגב' תמר אשל.

רציתי לדעת מה חושב משרד הקליטה לעשות לגבי מאות צעירים הנמצאים היום

במסגרות סגורות, והם יצאו בגלים מהמסגרות האלה לאחר פקוע התקופה. לעניות דעתנו

הם יהוו אלמנט מאד מתטיט אם לא ייפתרו גם בעיות הדיור שלהם. לגבי אלה שיינשאו

ויהיו זכאים לדיור - זה דבר אחר, אבל חלק גדול מהם אינם נשואים, ונשאלת השאלה גם

מבחינת פיזור וגם מבחינת תנאי מגורים וטיוע.

2. יש מדיניות כתובה על הנייר, שלרעתי היא נבונה, אבל כשבאים לשדה היא לא

תמיד ניתנת לביצוע מבחינת ריכוז יתר של העולים בבתים, שלגביהם נאמר בפירוש שלא

יגורו בהם רק אתיופים, או ברובם אתיופים, וגם לגבי מיקומם של אותם מבנים.

לא ברור לי גם מהי המדיניות לגבי הפיכת מרכזי קליטה לדיור קבע. מרכזי

קליטה רבים ממוקמים באזורים שאין בהם תשתית כלכלית בשבילם, גם בתוך מקומות

הישוב, וכולנו יודעים במה מדובר. נשאלת השאלה אם לא נבון יותר להחזיר מבנים אלה

שיתקפלו למשרד השיכון, שיעשה בהם כראות עיניו, ולקבל תמורתם מקומות אחרים בהתאם

למדיניות.

יש גם אלמנט פטיכולוגי, שעולים שיושבים במקומות אלה לא רוצים לראות אותם

כפתרון קבע, ואז אין החזקה, אין אוירה וכוי. אני חושבת שהאנשים שעוטקים בזה

יודעים זאת לא פחות מאתנו. זו שאלה אחת לגבי יישום מדיניות האיכלוס. אני רוצה

לציין שנעשה מאמץ עליון לעמוד בלוח זמנים מאד קשה של הוצאת אנשים מבתי מלון.

נושא שני הוא שירותי הטיעוד והרווחה לעולים שעוברים ממטגרת חממתית למטגרת

של עימות מתמיד עם החיים החדשים, והם לא תמיד מוכנים לזה. יש מעבר בין הטוכנות

ובין משרד הקליטה, שעדיין לא ניכר בשטח, שיש פה הטדר שעובד. אני חושבת שצריכה

להיות שותפות טובה יותר עם הרשות המקומית, כאשר מסייעים בידה לעמוד בהסדר הזה.

הרשויות המקומיות נמצאות כעת במשבר, כך שהתוטפת הזאת מקשה עליהן מאד ואין להן

משאבים, כוח-אדם, ואפילו לא אפשרויות לעתיד לטפל בעולים חדשים מאתיופיה בתחום



שיפוטן בצורה נאותה.

3, הכשרה מקצועית והמדיניות החדשה שתיכנס לתוקף החל מ-1.1. קודם-כל, אפשר

ללמוד מהעליות הקודמות של האתיופים, כשעוד לא היתה המערכת המסועפת של הכשרה

מקצועית, ויש ספורים מאד עצובים של עולים שהתחבסו בכוחות עצמם ועברו כל מיני

עבודות והיום הם מרגישים שהם החמיצו את ההזדמנות לרכוש מקצוע ולשנות את מעמדם.

יהודי אתיופיה סבורים שהאמנויות שהם עסקו בהן באתיופיה היו בתוקף האילוצים. הם

רוצים לשפר את מצבם-מעמדם. כשאני מדברת עם עובדי שירות התעסוקה, ועם אחרים,

שואלים אותי; כשאני באתי בשנות ה-50 לא עשיתי כל עבודה? - נכון, אבל היום החברה

שונה. זו חברה שמשלמת דמי אבסלה, חברה הישגית וחומרית, ואנחנו צריכים להקל

עליהם להתקדם. מנסיונם של אתיופים שבאו בגלי העליה הראשונים אינני משוכנעת

שההכשרה הפנים-מפעלית תענה על הרצונות שאתה מבטא. לא היה מעקב, לא היתה שליטה

ולא היתה הכוונה למקצוע. לצערי הרב, עניין הצבע יעלה שוב ושוב. במקומות רבים

לך לניקוי, לך לעבודה נמוכה. עוברת שנה והאיש נשאר

חסר מקצוע והוא איננו יכול לעבור למקום אחר. הוא מקבל דמי אבסלה, כשבאותו כסף

אפשר היה ללמד אותו מקצוע. הוא רוצה לעבוד, אבל הוא רוצה להרגיש שהוא העלה את

מעמדו בחברה ושחלומו התגשם. שמעתי צעירים שאמרו: אם פה לא אקבל את הסיפוק

להעלאת מעמדי, אלר למקום אחר.

לכן, אם משלמים דמי אבטלה, מדוע לא להכשיר אותם באותו כסף ובאותו זמן

לעבודה טובה, יצרנית ומכובדת? אנחנו עומדים בפני צמיחה. התרגלו להתייחס אליהם

כאל פקקים במפעלים ואני רואה זרעים של פורענויות רבות בשיטה זו של הכשרה

פנים-מפעלית, שהיא סיסמה, אבל לא הוכיחה את עצמה.

זה זמן-מה שאנחנו מתלבטים בעניין הזה, מפני שהתוכנית שאנחנו מדברים עליה

היא באמצעות שלוחות של המועצה הלאומית שהקמנו בכל הערים שבהן היו מרכזי קליטה,

בשיתוף-פעולה ועל דעת ראשי הערים. כתוצאה מכך במקרים רבים הקשר שלנו הוא דרך

רכז קליטה, או דרר מחי הקליטה - השירותים החברתיים, ומתנדבים שנמצאים בשטח, ושל

אנשים שמאד רגישים למה שקורה, ורואים את הרבר במקום.

השיטה שהפעלנו בזמנו הוכיחה את עצמה. אין לנו ארגון גדול ומסורבל, אבל יש

לנו חיישנים בכל מקום שהדברים מתרחשים. הרצון הטוב לעשות את העבודה על-פי

התוכנית הוא לגמרי ברור ואני יכולה רק לשבח את התוכנית. מי שצובר נסיון של

קליסת עליה יודע שזו דרר של וזשיבה. השאלה היא אם בביצוע בשטח, שני הארגונים

הגדולים מאד - הסוכנות מצד אחד ומשרד הקליטה מצד שני - מצליחים להגיב מספיק מהר,

ועד כמה השליח שלהם במקום משתף פעולה עם ראש הרשות המקומית, ער ומדווח כלפי מעלה

על הבעייה המיידית. אנחנו פסורים מהדבר הזה, מפני שהאנשים שלנו נמצאים בשטח

ורואים כל מה שנעשה. כלומר, המרכז יודע שתהליר כזה וכזה עשוי אולי, ביישום שלו,

לגרום צרות. ראש עיר שרק מתחיל לקלוט אתיופים אין לו נסיון מצטבר, ולכן זה לוקח

לו 2 - 3 חודשים עד שהוא מבין את גודל הבעייה שהוא צריר להתמודד אתה ועד שהאנשים

שלו עם הנסיון המקצועי מתארגנים. הרשות המקומית מגלה שהיא צריכה להתמודד עם

דברים שהיא לא קבלה עליהם התראה מראש בזמן, יש לה מצוקה של הכנת עובדי קהילה,

ופתאום היא צריכה לספל בכל מיני גורמים נוספים, כמו חינוך רפואה, דיור ועוד.

העובדה שפתאום מסתובבים בשטח מתווכים ומאיימים היא חדשה. המתווכים

מסתובבים אצל הדיירים הוותיקים ואומרים: ריכוז כזה של אתיופים בשכונה מוריד את

מחיר הדירות, ונוצר לחץ על התושבים המקומיים להתנגד על בסיס כלכלי. אילו הם לא

היו בריכוז, אולי המתווכים לא היו מדברים כר.

נוצרות כל מיני תופעות משנה שלוחצות על ראש העיר, הוא זה שצריך לתת את

המענה, ואין לו תשובות. ההרגשה שלנו היא שקיים רצון טוב, אבל כשיש תקלה, האיש

שצריך לענות כלפי התושבים הוא ראש העיר, והוא לא ערוך לזה. אנחנו היינו בהרבה

מאד ערים, וציינו בדו"ח הכתוב שהנחנו על שולחנכם, שראש העיר אמר לנו: אני רוצה

להצליח ואני רוצה שלאתיופים תהיה הזדמנות, אבל אם 50% ילדי הגן הם אתיופים, ויש

לי רק גננת אחת ל-40 ילדים, יש לי בעייה. המצב הוא כזה, מפני שרוב האתיופים

גרים בשכונה אחת בבאר-שבע, בשכונה אחת באשקלון, וכך בצפת. ההורים שואלים איך



גננת יכולה ללמד 40 ילדים, כש-20 מהם הם אתיופים, והיא לא מספיקה ללמד את החומר,

והם מבקשים שיחלקו את הילדים לכתות יותר קטנות. מי צריר להשיב על כך, ראש העיר?

אינני מדברת כעת על הארגון, או על השינוע. אני מדברת על בעיות שייצרו אולי

פיגור בחינוך, שאיננו נובע מאינטליגנציה או מהוטר אינטליגנציה של ילדים אתיופים,

אלא מהעובדה שאם 20 ילדים הטרי תקשורת יושבים בכתה אהת, נוצר קושי ופיגור בהומר

בשביל הכתה כולה. אותו דבר אמור לגבי שיכון, בריאות, נקיון.

א' דיין;

זה לא אולי, זה בטוה.

יי רום;

האוכלוטיה קטנה. אנחנו אוהבים אותה וחושבים שיש לה סיכוי מצויין במדינת

ישראל, מפני שהיא התקדמה, ובביזור נכון הם היו מתאקלמים, מטתדרים ומתקדמים לפי

כשרונותיהם. הדרך של האילוצים יוצרת בעיות בסדר-גודל שני ושלישי, שאחר-כך תקבע

תדמית. אני לא רוצה לראות בבאר-שבע ילדים מסתובבים ברחוב ולשמוע שאומרים; ילדי

אתיופיה בפהי אשפה. הבאתי את זה לתשומת-לב כל עובדי הרשות, ואומרים לי שזה

סודר, אבל זה היה כר כמה חודשים. הקושי בבאר-שבע הוא שלא היה להם תקן ולא היה

להם כטף להעטיק עובדים קהילתיים. אין תשתית למעונות ולפעוטונים ליום חינוך

ארוך.

אני מנטה לומר כאן שמעל לתוכנית שאתם מציגים, וכל השאלות שנשאלות, הצורך

לשבת יחד אתנו, מפני שאנחנו מייצגים את המתנדבים בשטח, ועם ראש הרשות המקומית

בשלבי התכנון, הוא בחשיבה קדימה. באחד המקומות אמרו לנו; מפחיד אותנו שמשרד

השיכון יאכלט 2,400 דירות בחצי שנה. שאלתי מדוע, ונענינו: מכיוון שלא בנו את

התשתית האמיתית מעבר לרכישת הדירה, ולנו אין מטפיק כוחות לפרוט כדי שהקליטה תהיה

נכונה. הייתי רוצה לשמוע מה מתרחש בעניין הזה.

נאמר כאן ששירותי הרווחה יהיו 3 שנים בידי הטוכנות. נקודת המוצא מלכתחילה

היא שהם יהיו צרכנים של שירותי רווחה. אם הם יקבלו השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי,

שמהווה היום כמעט אותו סדר-גודל של מה שעובד לא מקצועי מקבל במפעלי טכטטיל או

במפעלי מזון, מדוע שהם ירצו לעבוד? מר שמיר אומר שהם רוצים ללמוד, הם רוצים

תעודה. יש התייחסות מסויימת לרכישת מקצוע ולקבלת תעודה מקצועית באתיופיה. אשה

שנמצאת בארץ 3 שנים ועבדה במפעל שטיחים בבאר-שבע, היום היא עוברת קורט. שאלתי

אותה מה היתה המוטיבציה לקורט? והיא ענתה לי; במפעל השטיחים לא היתה לי תעודה,

ואם אני אטיים את הקורט שאירגנו עיריית באר-שבע והג'וינט, תהיה לי תעודה, ואז אם

יפטרו אותי, אני אוכל לטרב ללכת לעבודה לא-מקצועית. זה קצת מדאיג אותי, שאנחנו

מטפחים בהם אוכלוטיה כזאת.

לגבי חינוך והכשרה מקצועית של אותם 1,200 צעירים. אני די קרוב לנושא.

אנהנו נמצאים בקשר עם מינהל הטטודנטים. יש בינינו חילוקי-דעות בכמה דברים

שהיינו דוצים לשוחח אתם עליהם.

אני מאד מודאגת לגבי החינוך שלא במטגרות של עליית הנוער. שאלתי בכמה

מקומות שבהם נמצאים ילדים כבר 4-3 שנים, בבאר-שבע, למשל, האם הם עומדים בקצב

הלימוד והאם נוצרות בעיות? והתשובה שקבלתי היתה: למרות שהם נמצאים אצלנו 3 שנים,

שהיא תקופת הזכאות, לא הצלחנו להפעיל עבורם תוכנית שעורי עזר. הם עוד לא בתוך

הונמונה. חוטר תשובה ברורה מדאיג אותי, ואם אתם עוסקים בנושא הזה, תגידו לי מי

האיש שאתו צריך לדבר כדי שנדע מה באמת מתרהש.

באשר ל-2,400 דירות לאיכלוט, האם זה כולל מרכזי קליטה מתקפלים?

י' ארצי;

אינני פטור מהערה מוקדמת, והיא מתכוונת לעיתוי הדיון הזה. יש הבדל בין

דיון על טוגיה מסובכת כזאת, שמקיימים אותו בשלב התכנון, לבין דיון שמקיימים אותו



לאחר שנוצרו עובדות מסויימות בשטח. אילו היינו מקיימים את הדיון בשלב מוקדם

יותר - ואני יודע שהיתה דרישה לקיים אותו בשלב מוקדם יותר - אפשר היה להעלות כל

מיני מחשבות טובות ולנסות ליישם את הדברים בשטח. היום אנחנו נמצאים בעיצומו של

הדיון, וטוב שהוא מתקיים כפי שהוא מתקיים.

אני רוצה להגיד מה הבנתי מהצגת הנושא וגס לרצף בתור ההבנה הזאת שאלות

מרכזיות. אני הבנתי שמשרד הקליטה, במצב התעסוקתי הקשה, ועם אוכלוסיה שמדינת

ישראל לא כל-כך רגילה לה, מטעמים שונים, תרבותיים ואתרים, עושה מאמץ עילאי ליצור

איזו שהיא רציפות של 3 שנים כדי לשלב בה את האלמנט של התעסוקה עם אלמנט מסויים

של תמיכה, כדי לנווט בצורה כזאת את הציבור הזה לאיזה שהוא חוף מבטחים. אנחנו

מקווים שתור 3 שנים המצב בכל-זאת ישתנה, ואיו כוונה להפור את האוכלוסיה הזאת

לסוג חדש של נתמכים. אנחנו מדברים באנשים צעירים, יחסית, שאנחנו מקימים להם

מערכת חדשה ונותנים להם חיזוקים כדי שהם יגיעו לאיזה שהוא דבר.

אני חושב שלב התוכנית הוא המאמץ להביא את האנשים לעבוד במפעלים. זה דבר

חשוב והייתי רוצה לשמוע על כר יותר פרטים. איזה מפעלים, בסיטואציה שבה אנחנו

נמצאים היום, מסוגלים לקלוט עובדים? כמה מקומות עבודה כאלה קבלת ומהי

הפרספקטיבה לטווח ארוך? למעשה מיישמים כאן את העקרון שהיה מקובל לגבי אקדמאים,

שאתה נותן להם מילגה תעסוקתית? לאחר שאתה מממן את התעסוקה שלו, אתה מחייב את

המפעל, שמראש מקבל על עצמו התחייבות להעסיק את האדם לאחר שסיימת את התמיכה בו.

אם המודל הזה עומד לנגד עינינו ואנחנו מחקים אותו, אני מברר על כר, כי פשוט

אינני רואה פתרון אחר במצב הנוכחי - עם כל האלמנטים הלא כל-כר חיוביים המתלווים

לאלמנט של תמיכה, של ליווי ושל סעד. אבל אין היום דבר אחר, אלא אם כן רוצים

להפור אותם למובטלים ולשלוח להם את הציק הביתה, ולהרגיל אותם שמדינת ישראל היא

מדינת סעד.

אני חושב שאנחנו חייבים להפור את העניין הזה למסגרת של הכשרה לעבודה.

אנשים באים מעולם אחר ועם מושגים אחרים של עבודה והם צריכים להתרגל לעבודה,

למשמעת ולסדר במפעלים אלה. שנית, עלינו לדעת שלדבר הזה יש המשר. ג. הייתי

רוצה מאד שנאנשים ישתלבו במפעלים שיש להם עתיד ושעונים לדרישות של סוף המאה.

כאמור, הייתי רוצה לשמוע פרטים באיזה מקומות נגמרו הטכמי עבודה ולאיזה

מקומות אחרים אנחנו הולכים. לדעתי, צריר לקיים מסגרת מעקב שתלמד אותנו איר

התוכנית הזאת מצליחה כדי לתקן בעוד מועד את התקלות.

הנושא השני, שלדעתי הוא הרבה יותר חמור, הוא המערכת הסוציאלית המקבילה אשר

הולכת וקמה. לפעמים, בעזרת הסיוע האמריקאי אנחנו מצליחים להקים את הכפילות

בצורה הקיצונית ביותר, ואפילו לקיים אותה. אין דבר יותר טבעי מאשר לממן את

הרשות המקומית שיש לה כל התשתית וכל האורגניזציה, וברגע שהיא קולטת עולים, היא

תכשיר מספר אנשים מתור המערכת שיעסקו בנושא הזה, ולא לנסות ולהשתיל לתור המערכת

הקיימת מערכת חדשה כפופה לסוכנות היהודית. אנחנו יודעים שאחר-כר יהיה צורר

בתיאום, וזה גם לא תמיד יפעל טוב, כי הדבר הזה תלוי ברצונה הטוב של המערכת

הקיימת שהתוכנית תצליח. העניין הזה מאד מדאיג אותי, אלא אם כן מישהו יסביר לי

שאין מנוס מכר ושהחקיקה האמריקאית מונעת מאתנו להגיש סיוע לעולים.

מי שמיר;

החקיקה האמריקאית קבעה שעולה זכאי לקבל מהמדינה דמי ביטוח לאומי לאחר

שנתיים שהוא בארץ.

יי ארצי;

יותר פשוט לשנות את החקיקה הישראלית. זה לא דבר שאי-אפשר יהיה להשיג לו

רוב בכנסת. אחרת אנחנו מנציחים סידורים לא טובים, מה עוד שאנחנו יודעים

שהאידיליה בין הסוכנות לבין משרד הקליטה היא לא כל-כר גדולה. אני שמח מאד לשמוע

שהתוכנית הזאת מוכיחה, שבעוד שהרוחות בצמרת טוערות, למטה יש שיתוף-פעולה, ויש

לברר על כר. אבל עם זה, אם הבעייה היא החקיקה הישראלית ולא החקיקה האמריקאית,



הבה "נתלבש" על החקיקה הישראלית ונתקן את הדבר, כדי לא לעשות איזה שהוא דבר

שאהר-כר יהיה בכייה לדורות.

אי דיין;

אנתנו מסכימים עם הדברים שהחברים אמרו כאן, ורוצים להצטרף ולהודות לכל

האנשים שעסקו במבצע המסובך הזה. לדעתי, זה הישג חשוב למדינת ישראל, שסיפלה בכל

הבעיות שמסביב לעליית האתיופים. ברצוני להודות גם למשרד הקליסה ולאנשי הסוכנות

על המאמץ שהם עושים.

עם זה, נראה לנו שחוזרים כאן על שגיאות בקליסה שנעשו בשנות ה-50, כאילו לא

למדנו מאומה. אני חושב שעדיין לא מאוחר לקיים דיון כזה, כי עוד יש אפשרות לתקן

את המצב, במידה שוועדה נכבדה זו תראה את הדיון כזה כחשוב, שהשלכותיו וההחלטות

בעקבותיו יהיו החלטות מעשיות, ואנחנו נציע דברים קונקרטיים.

לדעתי, יש לקבל החלטה ברורה, שחייב להיות תיאום בין הגורמים הקולטים -

הסוכנות, משרד הקליטה והרשות המקומית. עיריית אשקלות גילתה רצון רב והסכימה

לשמש שער העליה של יהודי אתיופיה. ראש הממשלה שמעון פרס הכניס אותנו בסוד

העניין, כשהוא עדיין לא פורסם ולא הודלף, ואמרנו שאשקלון מוכנה להיות שער

העליה, לקלוס ולסייע לעולים, וכר עשינו. גייסנו את כל האזור, כולל הקיבוצים

וגופים מתנדבים, שעשו עבודה יפה.

כל זה יפה, עד שבאתד הבקרים ראיתי בשכונת גבעת-ציון, מאחר שיש בה כמה

בלוקים עם דירות ריקות, הכניסו אליהן עולים מאתיופיה, בלי לדבר אתי על כר, וזה

דבר לא מתקבל על הדעת. הרי העובדים שלנו צריכים לקלוט אותם ולטפל בהם,

והאתיופים למדו את זה מהר והיטב והם פונים אלינו בכל בעייה. רק לאחר שהעולים

נכנסו כבר לדירות התחלנו לספל בבעיות, כי החשש היה שהם לא יסכימו להכנס לדירות

האלה.

תסביר לוועדה למה הדירות בגבעת-ציון ריקות.

אי דיין;

הדירות האלה נשארו ריקות, כי עולים אחרים לא רצו לגור בהן, וגם לא המפונים

ממגדל. אני סוען שהפעולה הזאת חייבת היתה להיעשות בתיאום עם הרשות המקומית.

מי שמיר;

אני רוצה להעיר שמדובר על השנים 1979-80.

די צינדורף;

היינו שם 4 שנים בשטח ואני חושבת שהיום גבעת-ציון יכולה להיות שכונה לדוגמה

בנושא של קליטה טובה. הם מאוכלסים ב-5 או 6 בלוקים, שכוללים גם מפונים.

אי דיין;

לדעתי זה גרוע. אחר-כר עשינו מאמצים גדולים כדי לתקן את זה, שלא תתעורר

בשכונה התנגדות, בבתי-הספר וכו'. אני חושב שזה לא טוב שבשלושה בלוקים מרוכזים

עולים מאתיופיה. התושבים אומרים; כאן גרים הכושים. מבחינת קליטה זה גרוע, כי

לא ניתנת להם הזדמנות להתערות באוכלוטיה. הם גרים בגטו.

אם בשכונת שמשון מדברים היום על מרכז קליטה מתקפל, זה אסון לאומי. הכוונה

היא לקחת את המקום הכי פחות אטרקטיבי, שהוא שכונת שיקום, כשאנחנו עושים שם

מאמצים גדולים להכניט אליה עוד זוגות צעירים ולחזק את בתי-הטפר ואת הגנים, ולומר

לי שיש כוונה להוציא משם את צוות העובדים ולהשאיר את העולים. לשאלה מדוע, עונים



לי: אנחנו לא מצליחים להסתדר עם העולים האלה. אין לגו דירות, הם לא מסכימים.

לכו אני מציע לקבל החלטה שניה, שאין לאשר קיפול של מרכזי קליטה. זה עניין

עקרוני. אם נרשה דבר כזה, ייווצר עוד גטו של יהודי אתיופיה וזה לא יהיה לטובתם.

ישבנו עם אנשי משרד השיכון, משרד הקליטה והסוכנות היהודית וקבענו תוכנית

איר לפזר את העולים בכל שכונות העיר, כולל אפרידר, כדי לפזר את הילדים בכל

בתי-הספר, כי כשמדובר בחינוך דתי, זה מחמיר את הבעייה יותר, מכיוון שבחינוך

הדתי, שמהווה רק 20% של התלמידים בעיר, אתה מרכז את כל הבעיות האלה. לכן, הצענו

לפזר אותם בכל השכונות ותוך 9-8 חודשים נתארגן לבנות שיכונים בכל השכונות, כדי

שהתלמידים יהיו מעורבים. אבל לא עושים ולא בונים. פתאום צץ בלוק בן 8 קומות,

עם 32 יחידות דיור, שבמקרה אישרנו אותו לשיכון ופיתוח כדי לפתור כמה בעיות

כלכליות של מרכז מסחרי, ואומרים לנו: כאן יגורו העולים האתיופים. אני סירבתי

לחבר את המים לדירות, עד שהצלחתי, לאחר מאבק ולחץ, להוריד את מספר המשפחות ל-6ו.

באשקלון יש היום כ-300,ו אתיופים ואומרים לנו לקלוט 750. זו תוכנית טובה,

אבל אם נרכז אותה במקומות מסויימים, אנחנו ניצור בעיות של תדמית של גני הילדים

ושל בתי-הספר.

חינוך. לדעתי, אין התארגנות לטיפול בבעיות החינוך בבתי-הספר. המנהלים

מתלוננים שהילדים לא מקבלים בבית עזרה והם לא יכולים ללמוד את החומר. יש אומרים

שניתנת עזרה של עובדי הסוכנות, אבל זה לא רציני. אם רוצים לעשות משהו, זה צריך

להיות בתוך בית-הספר, לתת להם יותר שעות ולעזור להם יותר כדי להתקדם.

אם נמשיך בדרך הזאת, נגרום לכך שהעולים האלה יהיו חוטבי עצים ושואבי מים.

אם לא נתמודד עם הבעייה של הכשרה מקצועית באופן רציני ויסודי, הם יהיו "פקקים"

בכל מקום. מנהלי מפעלים פונים אלי ושואלים אם אני יכול לשלוח אליהם עולים

מאתיופיה, מפני שאחרים לא רוצים לעסוק באותן עבודות. אלה עבודות שאין בהן שום

קידום והשכר עבורן נמוך.

נושא התעסוקה וההכשרה המקצועית הוא מבחן מרכזי בקליטה. אני מקבל כשאומרים

לי שבשנות ה-50 היה יותר קשה, אבל יש היום מגבית חירום של למעלה מ-200 מיליון

רולר, ויש כל-כך הרבה עובדים.

מי שמיר;

280 מיליון דולר, ו-90 מיליון מתוך זה עובר לטוכנות.

אי דיין;

אם יש כל-כך הרבה משאבים וכל-כך הרבה עובדים, למה לא לסייע למשרד הקליטה

לעמוד בלחצים של דיור? יש תוכנית של מומחים ואין לטטות ממנה. חייב להיות פיזור

וניהול, כי זו בעייה ייחודית שאנחנו חייבים להתחשב בה. בעיית הטיפול בעולים

מתחילה רק לאחר איכלוטם.

עולים מצרפת ומארצות אחרות רוצים לבוא לאשקלון ואני מתבייש להגיד להם שאין

לנו פתרונות דיור עבורם. מרכז הקליטה באשקלון מלא עולים מארצות אחרות, שאומרים

להם שהם לא יקבלו דיור אלא אם הם ירכשו דירה. במרכזי קליטה רבים בארץ יושבים

עולים מארצות שונות 4 ו-5 שנים. הבעייה היסודית היא דיור ותעסוקה. ראשי

הרשויות המקומיות מוכנים לקלוט עולים ולטפל בבעיות, כי העולים תורמים למדינה.

אני מצפה מהוועדה שתצא בעניין זה בקריאה כדי להתמודד גם עם הבעיות של העולים

האחרים בנושא הדיור והתעסוקה, שבגללן אינני מסוגל להגיד לעולים לבוא, כי אין לי

פתרון בשבילם.

יי ולד;

בכפר-סבא יש מרכז קליטה שמאוכסנים בו כ-400 אתיופים מזה כשנה. אני ער למה

שנאמר כאן לגבי התיאום בין משרד הקליטה לבין הרשויות המקומיות שהתחלנו בו, אבל

אני רוצה להזהיר שזה תנאי הכרחי, הוא לא תנאי מספיק.



במדינת ישראל יש עוד רשות משכנת. ישנו משרד ושיכון ויש גם חברות עם

מעורבות של משרד השיכון, וחברות עירוניות. בפריפריה ובמעגלים מסביב לתל-אביב

ישנו תהליך, שוועדת העבודה והרווחה דנה בו כבר בקדנציה הקודמת, שחברת "חלמיש",

שניזונה מתקציבי מדינה, וחברת "עמידר" מעבירות משפחות רב-בעייתיות מתל-אביב

לערים שסמוכות לה, והתוצאה של מה שקורה באותן רשויות היא שמעמיסים עליהן בעיות

סוציאליות קשות מאין כמותן, בלי שנותנים להן את הכלים להתמודד אתן.

יש לזה קשר עם נושא הדיון שלנו כאן. החרדה שמא אי-התיאום בין הרשויות ובין

אותן חברות יכול להביא למצב, כמו שכבר קרה שבבנין אצלנו נרכשה דירה על-ידי

"חלמיש" והעבירו אליה את מי שהעבירו, ובלי שהאחד ידע על פעולתו של השני "עמידר"

קנתה דירה והעבירה את הדיירים לאותו בית, ואחר-כך "חלד" מפתח-תקוה עשתה אותו

דבר. יש אקספורט של מקרים סוציאליים.

אני מזהיר מפני הדבר הזה, מפני שיכול להיות כאן תיאום נפלא בין הרשויות

המקומיות לביו משרד הקליטה. אם לא יהיה תיאום כולל במדיניות איכלוס וקליטה

ברשויות, אנחנו עלולים לעמוד בפני מצב קשה מאד.

מי שמיר;

איכלוס לאו-דווקה של עולים.

יי ולד;

אין לי סענות אל משרד הקליטה בעניין הזה, כי הוא צריך לעשות את המוטל עליו.

נושא זה הוא בנפשנו והוא גם מתקשר לנושא של דרך הקליטה. באשר לקליטה,

אמרתי שלא טוב שהיא תהיה מרוכזת בגוש יותר מדי גדול. רצוי שהם יגורו לא באותו

אזור רישום של בתי-ספר וגני ילדים. עוד סוכם עם משרד הקליטה, ואני מברך על כך,

לתת אפשרות של קליטה לא מאסיבית, אלא לאורך זמן.

אני רואה שתתעורר בעייה שאנחנו חייבים כבר עכשיו להיות ערים לה. אנחנו

מגדלים דור שיהיו לו ציפיות לא חיוביות במובן מסויים. עולים שנמצאים שנה במרכז

קליטה בתנאי בית-מלון, עד היום לא נתנו לאחד מהם לעבוד בחוץ יום אחד, או שעה

אחת, ויש כאלה שמוכנים לקלוט אותם בעבודה. בהתחלה אפשר לקלוט אותם בעבודה חצי

מקצועית, או רבע מקצועית, אבל שידעו שאדם צריך להרוויח שקל. לא יכול להיות מצב

שאנשים ישבו בוהים במשך שנה וצריכת הבירה תעלה בכמויות.

מי שמיר;

זו גם דעתי.

י' ולד;

אני רק מציין את זה כתופעה.

דבר נוסף שהוא תנאי לקליטה טובה שחייבת להיות לאחר-מכן. מערכת החינוך

עדיין מתלבטת בדרך קליטתם. למרות שהכינו תוכניות חינוך מיוחדות, אני יודע

שהנושא הזה לא זוכה לקבל עדיפות מתאימה, גם בהקצאת משאבים, ואולי לא הצליחו

למצוא עדיין את התוכניות המתאימות על-מנת לקדם את בתי-הספר. יש בעי יה של העברת

המשאבים הכספיים מהסוכנות היהודית לבית-ספר עירוני אצלנו.

אני תמיד חושש כשבנושא קליטה מדברים על שנה, שנתיים, שלוש או ארבע שנים.

עד שהמשפחות האלה ייקלטו קליטה אמיתית אסור שהמערכות התומכות יפרשו. כלומר,

אסור שהעובדים הסוציאליים והמלווים יפרשו. אסור שהתיגבור בחינוך, ככל שהוא צריך

להיות, יירד פתאום לרמה אחרת. אנחנו חרדים שרמת הציפיות של האנשים, שמתפתחות

ובצדק, תעמוד אחר-כך בפני שוקת שבורה.



י' אלרואי;

אדוני היושב-ראש, אני הייתי בין אלה שזכו לקבל את תוכנית האב לקליטת עולי

אתיופיה. עיינתי בה וב-29.9.85 כתבתי מכתב לשר הקליטה והפניתי את תשומת-לבו שזו

תורה שאי1 נוהגים על-פיה, אל תוכנית האב צורפה חוות-דעת של המנכ"ל ונאמר בה

שאחד הדברים היסודיים הוא שיתוף הפעולה עם מספר רשויות, עם הדגשה של הרשות

המקומית הקולטת. הפניתי את תשומת-לבו לכך שנתניה, שהיתה בין הערים הקולטות,

בשנה זו קלטה בבתי המלון שלה מספר ניכר מאד של עולים, ואין שיתוף-פעולה.

אנוזנו רוצים לקלוט ועשינו כל מה שהתבקשנו לעשות. הקמנו ועד ציבורי

בראשותי, שכולל מאות מתנדבים, אבל איפה שיתוף הפעולה של משרד הקליטה? אנשי משרד

הקליטה לא היו אצלי מאז הגיעו העולים לבתי המלון, כשהמנכ"ל ואנשים נוספים באו

למשרדי, קבענו מדיניות וידענו לקראת מה אנחנו הולכים. אבל מאז נעלמו האנשים.

נשאלתי לגבי בית משותף של 8ו דירות בשכונת אזורים, שהיא השכונה הבעייתית

ביותר בנתניה. יש שם פשע בלתי-רגיל, סמים וקליטה מ-30 גלויות. אנשים בורחים

נושם. החברה של ארגון הקבלנים בנתה שם בנין ולא יכלה למכור אותו, והלכה לעשות

עסק עם משרד הבינוי והשיכון בהסכמת משרד הקליטה. זה נעשה בהסכמת משרד הקליטה,

כי כל רכישה צריכה להיות על-פי תוכנית-אב בהסכמת משרד הקליטה, וכל זה בלי לשאול

לא. הלכו נגדי לבג"ץ, והמשיבים היו שר הקליטה

ושר הבינוי והשיכון.

יי רום;

רובית הזה נקרא "הבית השחור" בנתניה.

י' אלרואי;

הדיון בבג"ץ תלוי ועומד. אני הגשתי תצהיר נגדי, כי הייתי סבור שאני פועל

לטובת האינטרסים של תושבי העיר. לפתע אני מקבל הודעה שרובית נרכש והכל מסודר.

לימים נודע לי שבשכונת אזורים רוכשים דירות בתפזורת. אנשים בורחים משם, אז

קונים את הדירות האלה כדי לשכן בהן עולים מאתיופיה. רוכשים דירות גם בקרית

נורדאו. זו סביבה קשה מאד שהאנשים בורחים ממנה. אנחנו מתקשים מאד לתת לאנשים

שם טיפול, מפני שהם דוחים כל ממסד ואינם רוצים לשמוע. שם הולכים לשכן עולים

מאתיופיה, בלי לשאול ובלי להתייעץ אתנו, ובלי לתת לנו אפשרות להביע דעה.

יש לנו שני בתי-ספר בשכונת אזורים, כשלמעלה מ-20% מהתלמידים הם עולים

מאתיופיה. האם מישהו ממערכת החינור דיבר אתנו על כר ש-30% מתלמידי בית-הספר

רמב"ם, שהוא עצמו בעייתי, הם אתיופים? מי אחראי על החינור בנתניה?

בתחילת השנה נתבקשנו לפתוח שתי כתות לעולים מאתיופיה בבית-ספר תיכון, ל-15

ול-18 תלמידים. זה כרור בתקציבים, בכוח-אדם ובהתקשרות עם כוח פדגוגי. לימים

עליית-הנוער החליטה שהיא לא צריכה אותם, ובאמצע השנה העבירו אותם אלינו בלי

לשאול אותנו. נשארנו עם כתות שפתחנו בתחילת השנה, כשבאחת לומדים 2 תלמידים

ובשניה לומדים 3 תלמידים. איפה התיאום? הרי זה דבר שלא ישוער.

הודיעו לנו שאנשים יכולים להכנס לגור בשכונת חפציבה. ברשות מקומית מסודרת

הכוה המקצועי המקומי הוא הכוח המקצועי הטוב והיעיל ביותר. אינני צריר עזרה של

עובדת סוציאלית שמועסקת לעת מצוא. במערכת הרווחה יש לי 70 עובדות אקדמאיות

ואינני צריר שום עזרה מבחוץ. אני רוצה רק שיודיעו לי מראש על צעדים כאלה של

איכלוס.

אנשים שלנו הלכו לחפציבה ודברו עם התושבים במקום. באותו מקום קנו 2 - 3

דירות בבית, וקבלו את הדיירים החדשים בפרחים. כל השכנים התגייסו כדי שהדיירים

החדשים ישמחו בכניסתם לדירות. זו דוגמה למופת. אינני מודאג, כי האנשים נמצאים

בסביבה חיובית. הם רואים מה עושים הזוגות הצעירים הוותיקים שלנו והם ייכנסו

למסלול. אבל מה עושים עם השאר? לאן מכניסים אותם?



בשבוע שעבר ישבו אצלי שני האנשים האחראים לנושא הקליטה בנתניה ושאלתי אותם

איך ייתכן דבר כזה שספרתי לכם כאן, והם אמרו: לגבי הבית גם אנחנו התנגדנו ובקשר

לכר דברנו גם עם המנכ"ל ועם השר ואמרנו שזה לא טוב. שאלתי אותם לגבי ההסעות,

בקשר לתלמידים שעזבו באמצע השנה, וזה גרם לכך שתלמידים שנמצאים היום בכתה

מסויימת, צריך להסיע אותם יותר רחוק. הפתרון שמשרד הקליטה מציע הוא להעביד אותם

לבית-ספר אחר, קרוב יותר. וכי יש מקומות פנויים בבתי-הספר באמצע השנה? לכן

אנחנו צריכים להסיע את התלמידים האלה מהמקום החדש למקום שבו הם התחילו ללמוד וגם

רכשו חברים. האם מישהו במשרד הקליטה יכול לתת דעתו לבעיות האלה? אין תקציב כדי

להעביר את התלמידים האלה ממקום מגוריהם אל בתי-הספר והיום הילדים האלה לא

לומדים, כי אמדתי מפודשות שאנחנו לא נממן את ההסעות.

אין לנו טענות אל משדד החינוך והתרבות. התקדמות התלמידים בלימודים היא

יוצאת מן הכלל. ההתערות של הילדים הקטנים בגני הילדים הוא דבר בלתי-רגיל. הייתי

אצלם במסיבות חנוכה וזו היתה הנאה בלתי-רגילה. המערכת שלנו יכולה לטפל בהם

בצורה משביעה-רצון, אבל אנחנו צריכים עזרה של משאבים כי בלי זה אין לנו כל פתרון

לבעייה של תוספת תקנים.

כל הדברים האלה הם א' ב' של תיאום בין הגופים השונים. למרבה הצער אני חייב

לומר שעד לרגע זה אין בנתניה תיאום בין הגופים האלה.

ברצוני לציין מספר נקודות בנוגע לקליטת עולים בכלל ועלי אתיופיה בפרט, וזאת

עקב הייחודיות של קרית-ארבע, ואולי הדבר נובע ממבנה האוכלוסיה שהיא דתית ברובה.

יש לציין שבקרית-ארבע ניתנו תשובות לשאלות רבות בכל הנוגע לקליטת עולים, כמו

נכונות ומודעות עמוקה לעזור בקליטת עליה זו.

אתן כמה דוגמאות. את הקבוצה הראשונה של עולים מאתיופיה קבלנו לפני 3.5

שנים וביום שהם הגיעו לקריה, כמעט כל תושבי הקריה ובחורי הישיבה נרתמו באופן

ספונטאני לעזרת המשפחות בפירוק ובהעברת מטלטליהם לדידות, בהכנת עוגות ושתיה,

פרחים, וערכו להם קבלת פנים חמה ולבבית.

בבית-הכנסת שלנו מקבלים אותם בברכה. הם מקבלים תידרוך על-ידי הרבנים וכיום

יש לנו בחור מהעולים שהוא שליח ציבור בבית-הכנסת. מלבד אימוץ העולים על-ידי

משפחות בקריה, גם בית-הכנסת אימץ אותם.

הרצון בקרב התושבים להתנדב הוא גדול מאד, ובכל התחומים. בית-הספר

הממלכתי-דתי שלנו קיבל לאחרונה את פרס החינוך. הוקם אצלנו מרכז למידה, ונדמה לי

שהוא היחיד בארץ, שבו מתקיימים שעורי עזר והעשרה בשעות אחר-הצהריים.

אי דיין;

מי מממן את זה?

בי גונן;

משרד החינוך. ברצוני לציין, מנסיון אישי שלנו, שהקליטה הטובה ביותר היא

הקליטה החברתית והרצון לעזור, וכשזה ישנו, במשך הזמן נפתרות בעיות אחרות וחשובות

כמו תעסוקה. אבל אם המצב הפוך, כלומר האוכלוסיה הקולטת אינה מוכנה וששה לקבל

אותם, הרי שעל אף העובדה שיש להם דיור נוח וגם עבודה, בעתיד הרחוק המצב

תפוצץ, עם כל הרצון הסוב והכנה. לכן עלינו להסתכל לטווח ארוך ולתוצאות.

בקליטת עליה זו ידענו שיש בעיות כבדות-משקל, שכן יש להביא בחשבון את עובדת

ייחודיותה בכך שעולי אתיופיה באו מתדבות אחרת לתרבות מערבית ברמה גבוהה. עליהם

להתמודד במשך תקופה קצרה יחסית עם מהפך זה ועם כל התמורות הנובעות מכך, ולסגור

את הפער. כמו, למשל, ביחסי הורים-ילדים. באתיופיה היחס לחורים הוא יחס של כבוד

והערכה, ובארץ, כשהילדים התחילו ללמוד ופנו לעזרת ההורים וראו שהם לא יכולים



לעזור להם, היחס השתנה. יש גם בעיות בין בעל לאשתו. כשהאשה יוצאת לעבודה, לש

לה כסף, היא גם מקבלת, בהמהאה על שמה, קצבת ילדים מהביטוח הלאומי, וכל זה מערער

את מעמדו של הבעל.

כל הבעיות הללו ועוד רבות נפתרו בקרית-ארבע, וזאת בשל העובדה שאצלנו העולים

נקלטו בצורה היפה, האמיתית והכנה ביותר על-ידי תושבי הקריה וכל הגורמים המטפלים.

אני רוצה לצטט מדברי ראש המועצה שלנו, שאמר כי ברצונו לקלוט עוד 00ו משפחות

מעולי אתיופיה, עם כל הבעיות הכרוכות בכר, כאשר דרישותינו מצטמצמות במתן כיסוי

תקציבי לנושא.

בעיית התעסוקה היא קשה, אבל אנחנו מקווים כי היא תיפתר בקרוב. ב-7 בינואר

אנחנו עומדים לקיים יריד תעסוקה, שבו יתרכזו כל בעלי המפעלים באזור. במקביל

יבואו דורשי עבודה, בתיאום עם משרד העבודה, ועל-ידי כר אנחנו מקווים לפתור בעייה

של לפחות 30 מקומות עבודה.

ישובים נוספים ביהודה ושומרון מוכנים לקלוט עולים, והם: בית אל, עופרה,

תקוע, קדומים, אלון מורה ונוה דקלים.

אם יש 2,000 משפחות מעולי אתיופיה המיועדות לעבור לדיור קבע, ואנחנו נקלוט

500 מהן בצורה חיובית, זה יהווה דוגמה לאחרים.

ראש מועצת קרית-ארבע הזמין את מעצבי מדיניות הקליטה לבוא ולראות מקרוב

מקרוב את תהליכי הקליטה, ומסיבות השמורות עמם טרם נענו להזמנה. בהזדמנות זו אני

שוב חוזרת על ההזמנה, ואולי אז יהיו לכם תשובות לבעיות רבות בקשר לקליטתם של

עולי אתיופיה,

אני עוסקת בקליטתם של עולי אתיופיה מזה 3.5 שנים, ומנסיוני אתם אני טוענת

שהעבודה לא צריכה להתבצע אר ורק בצורה קרה והגיונית, אלא גם עם הרבה מאד רגש

ואהבה, וכמובן עם הסברה מעמיקה לציבור הקולט. כשיש הסברה נכונה הכוללת רקע,

תרבות ומנהגים, ההיענות מצידם גדולה.

יי רום;

אני רוצה לדעת כמה אתיופים שגרים בקרית-ארבע עובדים היום באזור, וכמה אנשים

מעל גיל 8ו - 20 ששירתו בצבא ויכולים לצאת לעבודה, נמצאים מובטלים.

בי גונן;

יש לנו 13 משפחות ותיקות בדיור קבע, והשאר במרכז קליטה. מבין 13 המשפחות

ש לנו 5 עובדים.

מהדברים האלה אנחנו רואים שיש לנו תופעה שמתור 13 משפחות אולי 5 מפרנסים.

כמעט 40% יהיו בטיפול שירותי הרווחה, ואנחנו צריכים לעמוד בהתמודדות הזאת,

שאנחנו יוצרים כיסים של משפחות שיהיו נתמכות סעד במשר תקופה ממושכת, אלא אם

נשכיל בניהול או אם נעשה תוכנית. בעניין זה בעצם פנינו אליכם בקשר למשפחות

חד-הוריות, שנצטרר להיערר בו בצורה שונה. אנחנו צריכים להבין שהנקודה המרכזית

היא למצוא בערים מסויימות מפעלים שבאמת ובתמים יעשו הכשרה לקראת. בנתניה, שהיא

עיר תעשייתית, אינני חושבת שקיימת שם איזו שהיא בדיקה או היערכות לקראת בכיוונון

ההכשרה המקצועית על-מנת שהם ישתלבו באזור התעשייתי.

בנתניה יש בסך-הכל 25 משפחות בדיור קבע שהגיעו בחודש האחרון. למה הכוונה

שאין כיוונון?



י' אלרואי;

12 המשפחות הראשונות הגיעו לשכונת חפציבה לפני שנה

די צינדורף;

אני רוצה להשיב לגב' רום על כר שלא קבלה תשובה בעניין הילדים בבתי-הספר

והבעיות שיכולות להתעורר כתוצאה מכך, לצערי הרב, אנחנו מתריעים על כך כבר כמה

זמן. עוד לא פותחו אמצעים להערכה חינוכית, וזה הולר לאורך כל הקו. למשל, זרוע

ההכוון התחיל במשהו.

יי רום;

לא התכוונתי לזה. אני רוצה לדעת כמה מהילדים שכבר יצאו מכתות הקלט נמצאים

בכתות רגילות ומה רמת ההישגים שלהם. האם עשיתם איזה שהוא מאמץ לדעת מהי רמתם של

הילדים שלומדים בכתות אי, כדי שלא נחזור על התופעה שנתגלתה בשנות ה-60, בעקבות

סקר שנעשה, שילדים היו בפיגור של 3 שנים בהבנת הנקרא, ואז הדביקו להם את התווית

של טעוני טיפוח. אני לא רוצה שזה יחזור ואני רוצה לדעת איפה הם עומדים. אם

צריר לתת שיעורי עזר ביום חינוך ארוך, איך זה עובד ומי אחראי לעניין?

גבי צינדורף לא מטפלת בזה. תזמינו את אנשי משרד החינוך ותשאלו אותם.

די צינדורף;

אני חושבת שיהיה קצת קשה לקהת את קרית-ארבע ולעשות הכללה מבחינת האחוזים,

מפני שבאותו זמן יש לנו את האוכלוטיה של גבעת ציון, שם האחוז, מבחינת

התעטוקה, הרבה יותר גבוה.

אי דיין;

אבל יש שם אחוז גבוה מאד של נתמכי טעד. תייבים לעשות משהו בעניין הזה.

די צינדורף;

שירותי הרווחה של הטוכנות היהודית מטפלים בעולים עד 3 שנים. גם אצלנו, כמו

בכל מקום, יש קיצוצים וצמצום בכות-אדם. יש לנו בטך-הכל 87 עובדים סוציאליים בכל

הארץ, כולל מרכזי קליטה, ש-50 מהם נמצאים בתוך מרכזי הקליטה.

מי שמיר;

היות ומרכזי הקליטה מתפנים, העובדים הסוציאליים יעברו למקומות אחרים.

די צינדורף;

היום יש על הפרק 8 מרכזי קליטה מתקפלים ליום 31 במרץ, אבל אנחנו מדברים על

למעלה מ-50 מרכזי קליטה שמפוזרים בכל הארץ, וחלק מהם ימשיכו להתקיים. שירותי

הרווחה של משרד העבודה והרווחה אומרים שאנחנו יכולים להעביר לרשות המקומית את

המשפחות שנמצאות בארץ החל מ-8 חודשים ומעלה. בעניין זה יש בעייה. יש בעיות

שקשורות בתקציב, בכוח-אדם בחוסר היכרות הנושא, ועוד.

אנחנו מנהלים עכשיו משא-ומתן עם עיריית ירושלים, אף-על-פי שבירושלים אין

כרגע מספר גדול של עולים. בימים הקרובים יתחיל משא-ומתן עם עיריית אשקלון לגבי

הקיפול של מרכז הקליטה, שאני מקווה שלא יהיה.



א' דיין;

אסור שזה יהיה.

גם אני לא רוצה שזה יהיה, אבל יש לי בעייה עם זה. ברגע שמתקפלים, עוזבים

את השטת עובדי הקליטה, שהם אם הבית, מנהל מרכז הקליטה והסומכות.

היו"ר א' שוסטק;

אני מבקש ממר שמיר להתייחס לכל הדברים שנאמרו כאן.

לראש עיריית נתניה - אני מציע שנעשה מאמץ כן ואמיתי לגבי אותם דברים שלפי

הגדרתו חורקים, ולא נקיים כאן דיון עליהם. יש הרבה צדק בדברים שאתה אומר, ולחלק

מהם יש לי תשובות.

באשר לבית "המפורסם" - לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לא היה מנוס לא לאכלס

אותו. משרד השיכון, שהיה המשיב העיקר, ניהל את הוויכוח הזה, ומתוך הערכה שאנחנו

עומדים להפסיד בבג"צ נאלצנו להתפשר.

י' אלרואי;

אבל לא צריר לשכן שם אתיופים.

מי שמיר;

אנחנו ננסה לתקן ולשפר את הדברים שטעונים תיקון ושיפור.

חבדי ואני קבלנו עידוד מהדיון הזה. אתם יודעים היטב כמונו עם איזו בעייה

קשה אנחנו מתמודדים, עד כמה הדברים עדיין נעלמים ובאיזו מציאות של אמצעים ושל

יכולת אנחנו עובדים. אני מסכים עם הגב' גונן שהנושא ההברתי, שבסופו של דבר לא

נמצא בשליטת הממסד, הוא אולי המכריע והקובע.

יש לנו ממצאים וזשובים שהם לכבוד לכל אחד מהחברה הישראלית, ויש גם ממצאים

הפוכים. אילו היו כאן מספר ראשי ערים, הם היו טוענים בדיוק ההיפר ממה שנטען

כאן. יש לנו מספר ערים שברום מתנהל ויכוח בשאלה מדוע במקומות המובחרים אין עולים

מאתיופיה. הם אומרים; בשום פנים ואופן לא ניתן, כי זה גורם לפיחות כלכלי של

הדירות, זה מקלקל את החברה וזה לא בוזשבון. הם מביאים, כביכול, נימוקים

לגיטימיים בעניין הזה.

אנחנו עוסקים בבעייה אנושית, רחבה ועמוקה מאד, ויש תנאים שלא אנחנו יצרנו

אותם. השאלה והמבחן הם באיזו מידה אנחנו מתמודדים נכון או לא נכון עם הבעייה

במסגרת האילוצים האלה.

אני רוצה לומר לחבר-הכנסת ארצי שאנחנו דנים על כך בראשיתו של תהליך. למשל,

יש לנו ויכוח חריף עם ראש עיריית נצרת על כך שפינינו בית-מלון והעולים רצו לגור

בנצרת. לקחנו אותם לשם, ויש הבטהה שלא נגדיל את האוכלוסיה מעל מספד מסויים, אבל

זה יקה עד 3 חודשים כדי שנוכל להוציא את אלה שרוצים לעבור לחדרה, מכיוון שהדירות

בחדרה יהיו מוכנות בעוד 3 חודשים.

אנחנו עושים כמיסב יכולתנו ומתחשבים בבחירה שלהם, באיחוד המשפחות

ובקריטריונים לקליטה כפי שהוזכרו כאן וכפי שהם מוטכמים. הבעייה היא היישום

בשטח. לגבי תוכנית הפיזור, שמקובלת על הכל, אני מעריך שאנחנו נמצאים בה +- 10%

ביחס לאוכלוסיה. זאת אומרת שמבהינת הפיזור היא תתממש בערך ב- 90%ההיקף. אני



מעריך את זה כהישג מדרגה ראשונה, בהתחשב באילוצים.

עם זה, הייב להיות ברור שלא כל אותם התנאים עוברים, מכיוון שאין לנו רצון

ואפשרות להכתיב ולהכריח בני-אדם. אם שמתם לב, בסופו של רבר כל "יציאת מצרים"

הזאת מתנהלת תוך שיתוף והסכמה עם האנשים, ער היום לא קבלתי ערעור של ארם שהוכרח

לגור או לעבור במקום שהוא לא רצה בו, וזה לכבודנו.

אם אתה מרבר על שנות ה-50, זה שונה מאד. יש תנאים שמגבילים אותנו ואנחנו

עובדים במסגרת האילוצים האלה.

בקשר לצעירים - זכותם לדיור עומרת. עקרונית אני מעריך שכעבור שנתיים, כשהם

יסיימו את המסלול שלהם ובמסגרת הזכויות המוקנות להם, הם יבחרו לעצמם מקום

מגורים. אנחנו יכולים לכוון וליצור תמריצים, אבל ההחלסה בסופו של רבר היא שלהם.

ת' אשל;

גם כבוררים הם יקבלו ריור?

לא.

ת' אשל;

זו הבעייה. אני לא דואגת לאלה שיינשאו ותהיה להם זכות לדיור. אני דואגת

לצעירים.

היו"ר א' שוסטק;

הבעייה הזאת קיימת אצל העולים מכל הארצות.

מתוך 1,200 אנשים שנכנסים לקטגוריה זו, לפי הנתונים שלנו 350 מהם יהוו

משפחה. זאת אומרת כ-700. יש לנו הערכה שכ-500 עולים יקבלו את אותם תנאי השיכון

כמו בודדים. בגין 27 הם זכאים, בין היתר, לסיוע בדיור.

באשר לפיזור, הריכוז בבלוקים, כולל מרכזי קליטת קבע. אנחנו מרושתים על

התפישה של האשכולות, שאומרת שהמשפחה המוגדלת, הכוללת בין 5 ל-7 משפחות, על-פי כל

המידע שיש בידינו, זו הנוסחה האמיתית לגביהם. הם גרים במרתק הליכה מאחר לשני

ואני משוכנע שבסופו של דבר זאת תהיה התוצאה. אינני מתחמק מאחריות, אבל כל

הבלוקים - להוציא שניים - הם תוצאה של החלטה שנתקבלה ב-1980. משנת 1980 ואילך

אנחנו נושאים באחריות לגבי מרכזי הקליטה המתקפלים, ורוצים לתקן. ברגע זה אנחנו

מדברים על 2,500 דירות שהן 100 מיליון דולר, ואתם יודעים היסב כמוני שזה לא דבר

של מה בכר במציאות הכלכלית של היום.

אבל יש הרבה דירות ריקות בכל הארץ, אלא שמשרד השיכון לא רוצה לתת אותן.

אני חייב לומר משהו לזכות משרד השיכון. משרר השיכון עשה מאמץ שאני לא יודע

כמוהו בנושא איכלוס, לא רק בנושא קליטה. כשאתה אומר שלמשרר השיכון יש הרבה

דירות פנויות, יש לו, בין היתר, גם אחריות לאוכלוסיית המצוקה הוותיקה, ואתם אלה

שמייצגים את הדרישה הזאת. השאלה היא ער איזה גבול אנחנו יכולים לתת להם עריפות.

נתנו עדיפות ברורה לאתיופים על פני אחרים, מכיוון שיצאנו מתוך הנחה שהערה

האתיופית אינה מסוגלת לשאת את חבלי הקליטה כפי שמסוגלים לכך עולים אחרים. זה



אומץ ציבורי לעשות את הדבר הזה ומגיע לכולנו, כולל משרד השיכון, הערכה בעניין

הזה.

באשר למרכזי קליטה מתקפלים - נאמנים לתפישה הזאת, בעקרון אנהנו לא רוצים

להשאיר אותם בריכוזים, אבל יש לנו סדר עריפות, עם כל הבעייתיות שבדבר. 4 פעמים

ביקרתי בשכונת שמשון וישבתי שם שעות כדי ללמוד את הנושא. לפי סדר העדיפות

שקבענו לעצמנו, אנהנו רוצים קודם-כל לפנות את בתי המלון, ואת זה נסיים עד ה-ו

בינואר. לא זו בלבד שההזקת נפש אהת במלון עלתה 15 דולר ביום, אבל ההשהתה שנבעה

מכך היא איומה ואי-אפשר להעלותה על הדעת. מדובר ב-600 עד 650 משפחות. האם

נעדיף לפנות את המשפחות שיושבות במרכזי הקליטה על פינוי בתי המלון?

הדבר השני הוא פינוי מרכזי הקליסה, והלק מהאלמנסים שאמרתי לגבי בתי המלון

קיימים גם במרכזי הקליסה. לאהר מכן נתפנה לנושא מרכזי הקליסה המתקפלים. ברגע

זה גרות במרכזי קליסה בכל הארץ כ-650 משפהות. מבהינה עניינית ומקצועית ההערכה

היא ש-284 מתוכן נכנסות לקטגוריה נאותה. אין כל בעייה ביהס אליהן. לגבי 380

משפהות, כולל שכונת שמשון, יש לפנות אותן. נעשה את זה בסוף התהליר. זה פהות

טוב מאשר אידיאלי, אבל אין להעלות על הדעת להשאיר בשלב זה של העניין 650 דירות -

לפי 40,000 דולר זה 25 מיליון דולר - להשאיר אותן ריקות ולאכלס דירות הז-שות.

מדוע? מכיוון, שבין היתר, הכסף הזה לא מצוי.

א' דיין;

אני לא מסכים אתך.

ת' אשל;

תחזיר את הבנין למשרד השיכון. תעשה את זה אהד אהרי השני.

א' דיין;

זו בעייה חברתית. אם תקפל עכשיו את מרכז הקליסה, לעולם לא תוכל להעביר

אותם. אתה תיצור בעייה הברתית קשה ביותר.

מי שמיר;

אני אמון גם לשמוש מושכל בכספי המדינה וברכוש המדינה. אם מבחינת סדר

עדיפות אנחנו נאלצים לדחות את הפתרון לחצי שנה או לשנה, על מצפוני זה מקובל.

אני לא אהיה שלם עם מצפוני אם ניקח כעת 25 מיליון דולר ונעשה את ההעברה הזאת.

העניין סובל דיחוי חצי שנה - שנה, וזה בשום פנים ואופן לא קריסי.

אי דיין;

אז אל תקפל את מרכז הקליטה. תשאיר את המצב הנוכחי.

מי שמיר;

אינני חושב שקיימת אפשרות להוסיף 25 מיליון דולר לתקציב למשרד הקליסה.

אי דיין;

תשאיר רק את העובדים.

מי שמיר;

מקובל עלי שהעניין הזה צריר להיות מחושב ומסודר, עם לוח זמנים ועם סיוע.

כפי שמר דיין אומר, לא כל העובדים חייבים להישאר ולא חייב להיות שם פקיד קבלה

אחרי שהעולים שוהים בארץ 4 שנים.



יש הידברות בין הסוכנות היהודית ובינינו כדי לגבש תוכנית טיפול לגבי מרכזי

קליטה מתקפלים אלה בזמן מעבר, ואני מקווה שבדיון הבא אוכל לפרט בדיוק מה אנהנו

עושים בכל אוח- מהמקומות האלה.

היו"ר אי שוטטק;

אפשר לבדוק גם מה שהציעה הגב' אשל.

אני בטוחה שהוא מאמין בזה/ אבל הוא לא יכול לאשר את זה.

נושא הטיעוד. הכללת העולים במטגרת מערכות הטיעוד של המדינה במשר השנתיים

הראשונות לשהותם בארץ היתה מחווה כלפיהם. הטענה הבטיטת לכך היתה שהם לא יכולים

לעמוד במבחנים שאזרח רגיל חייב לעמוד בהם, והיות ואנחנו רוצים לעודד אותם

ולהמריץ אותם להשתלב בחיי הארץ, הוחלט שבמשך שנתיים הם יקבלו את כל הפתרונות

באמצעות מסלולים נפרדים, מהטוכנות וממשרד הקליטה.

מאז הקביעה הזאת ועד היום התרחש בדיוק ההיפר מזה. קבעו שני מינימום:

מינימום גבוה למקרה טוציאלי ומינימום נמור למהנדט עולה. אנחנו מתקוממים נגד

הדבר הזה, ובמסגרת טיכומים שהיו לנו בנושא התעסוקה, סיכמנו עם שר האוצר שניזום

תיקון וזקיקה ברות הדברים האלה כדי להגיע לאחידות ולזכויות שוות.

עד שיתקבל תיקון בחקיקה, אני מברך על הטיפול, על הסיוע ועל האמצעים

שהטוכנות היהודית מגישה ומעמידה לרשות המערכת הזאת. ברור שאפשר להעלות עוד

טענות, אבל בטופו של דבר זה דבר שאין לו תחליף, כל עוד העניין הזה לא יהיה מעוגן

בחוק. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. יש לנו יעוץ מקצועי בהתנדבות כדי שנעשה את

הדברים האלה במהירות האפשרית.

החינוך. ברגע שנקבע שכל הילדים האתיופים ילמדו בבתי-ספר ממלכתיים-דתיים,

נוצר תכתיב. מר דיין, אתה מאושר שבאשקלון יש לך 20% תלמידים אתיופים. בבית-ספר

דתי באילת מטפר התלמידים מגיע ל-80%, ובנצרת - מתוך 200 תלמידים 83 הם אתיופים.

אני לא מגן על העניין הזה, אבל צריך להיות ברור שלעניין הזה יש השלכה. אני חושב

שהמערכת החינוך הדתית עשתה כמיטב יכולתה, והדיווח שלך מאשר את דעתי, אבל יש

אילוצים.

יש גם בעיית שהתלמידים לא מפוזרים בכל בתי-הספר הדתיים בשכונה מסויימת.

אנחנו יודעים את זה, אבל הם מהווים 30% מסך-הכל התלמידים. בנושא זה בוודאי

שאי-אפשר לבוא אלינו בטענות.

תעטוקה. אני דברתי כאן על המסלול העיקרי והראשי. אנחנו עושים כל מה שאפשר

כדי להביא אותם למצב של פרודוקטיביזציה. מר ולד תמך בזה ללא כל טייג, מתוך

נסיון וראיית תדברים שמתרחשים לנגד עיניו. אנחנו לא סוגרים את האופציות של

הכשרה, אבל מי שסיים קורט אחד או שניים, עליו לצאת לעבודה, תוך קבלת תמיכה וטיוע

משמעותיים מאד. אינני נותן נתונים, כדי לא להזמין בקורת של ישראלים ותיקים

בעניין זה. על דעת משרד העבודה ושירות התעטוקה טיכמנו לגבי הטיפול וההתייחסות.



זו איננה הבשורה. הבשורה היא כפי שפירטתי אותה, אבל קבענו ששלושת המנכ"לינ

ישבו פעם בשבוע כדי לעקוב אחרי התהליך הזה. קבענו קריטריונים וקבענו למחשב או

כל הטיפול הזה כרי שיהיה לנו עקב אחרי כל אדם ואדם, כי הכוונה היא לא רק לשלוי

אותו לעבודה, כי אם לקשור אותו עם מנהל העבודה וכדי שנדע מתי הוא נופל או

מתנדנד, וכדי לעודד אותו. הדבר הוזשוב ביותר הוא גם להבטיח ליווי מקצועי וגנ

להבטיח תמריץ מבחינה כספית. אני רוצה שתבינו שהעולים נמצאים היום בתהליך של

העברה לקבע וחשוב מאד שרמת הכנסתם תאפשר להם לחיות כבני-אדם. במסגרת ההכשרוו

למיניהן משפחה ממוצעת מקבל 200,000 שקל, ובסכום הזה אי-אפשר להתקיים.

אני מנהל את המערכות התקציביות בצורה הרבה יותר תמורה, אבל אני חייב גג

להביא את התחושה שיש גבול למה שהמדינה מוכנה ומסוגלת לעשות לגבי פרט זה או אחר,

קבוצה זו או אחרת.

באשר לעולים מארצות אחרות, מי יתן שהתוכנית שגיבשנו ופורסמה בעניין פתרון

שיכון לעולים, כמחוייבות של המדינה הן לקליטת העליה והן לעידוד העליה, תתקיים,

מתקיימים עכשיו דיונים, ואני מקווה שהדברים יסוכמו עד שנת התקציב הקרובה וא

אוכל לבשר לכם שיש תשובה עניינית בנושא השכונות.

יי רום;

הבעייה שלנו היא מה אתם עושים היום. הרי לפי התוכנית שלכם בערך ב-0;

רשויות יהיו תושבים אתיופים. כעת שמענו מראשי הערים נתניה, אשקלון ואשדוד מ1

קורה אצלם. שאלתי היא מה בדעתך לעשות עם ראשי הערים שמיועדות לקלוט אתיופים כד'

שלא יתרחש מה שהתרחש בנתניה, ומה הם הלקחים שאתם מפיקים מזה. כולנו רוצים להקי

על הקליטה ומעמידים עצמנו לרשותכם. איך תשתמשו במתנדבים מקרב המועצה הלאומי1

כהכנת רקע?

י' שמיר;

בצורה הנאותה ביותר.

יי רום;

עד היום זה לא קרה.

זה בעצם הטיכום. שמענו שדרוש יתר תיאום עם המועצות המקומיות וגם עם המועצו

הלאומית, כי יהיו בעיות. כפי שאמרת, זה ראשית התהליך, ויהיו בעיות.

אם אתם מרוצים מהדיון, אני חושב שגם אנחנו יכולים להיות מרוצים ממנו, א1

כתוצאה ממה ששמעת יהיה יתר תיאום, ואני מאחל לכם הצלחה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12.35