הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 42

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי. כ"ח נחשון התשמ"ו - 12 בנובמבר. 1985 בשעה 12.00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר מ, גלזר תעסה

ד, בן-מאיר

מוזמנים; ה, הורוביץ - התאחדות יוצאי דרום אפריקה

מ. קרפ - פדרציה של צפון אמריקה

א, רחמילביץ - מנהלת שירותי קליטה, התאחדות עולי

אמריקה וקנדה

ל. ורנר - יו"ר הוועדה לדיור

א..ברוק - מנהל חברת "מתאורה"

מזכירה הוועדה; ו. מאור

רשמה ; ש, צהר

סדר היום; עיר אנגלו סכסית בישראל - הצעה של חה"כ ד, בן-מאיר,



עיר אנגלו סכסית בישראל (הצעה של חה"כ דב בן-מאיר)

היוייר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה ומקדמת בברכה את כל הנוכחים. אנו דנים היום בהצעתו של

הבר הכנסת דב בן-מאיר על עיר אנגלו סכסית בישראל. אחרי שנשמע את דברי הפתיחה שלו

נבקש לשמוע את התייחסותם של האנשים המקורבים לנושא וקרובים לאוכלוסיה האנגלו

סכסית על התכנית הזאת. המדובר הוא בעיר שעברה כבר את כל שלבי התכנון ושמה יהיה

"מודיעין עיר המכבים".

די בן-מאיר;

ההצעה שלי הוגשה גם בכתב, ואני מציע לצרף אותה לפרוסוקול הזה על מנת שתעמוד

לרשות חברי הוועדה המעוניינים.

התחלתי להתעניין בנושא הזה מפני שמנגנוני הקליסה של מדינת ישראל הוקמו

והותאמו לקליטת עליות מצוקה, והם ערוכים ויודעים לקלוט עליות מצוקה, כאשר העולים

מגיעים אלינו מפני שאין להם דרך אחרת, אף כי אינני אומר בזאת שהם גם מצליחים בזה

תמיד. כל זה היה טוב כל עוד הגיעו אלינו עליות מצוקה שחייבות היו להתמודד עם

המציאות הישראלית כפי שהיא, והעולים נעזרו במגנון מאד מסור המטפל בנושא הזה פחות

או יותר בצורה שהיינו עדים לה אתמול בישיבת הוועדה, כאשר אפילו הרצון הטוב ביותר

לא תמיד מספיק ועוזר לפעולה. ואכן העולים מתרוצצים ממקום למקום כדי לקבל את

המגיע להם.

אני מאמין שרבבות המכתבים שנשלחו מהארץ לרוסיה על ידי עולי ברית המועצות

שהגיעו אלינו בשנות ה-60 הביאו לכך שכאשר ניתנו ליהודים אפשרות לצאת מברית

המועצות, הם שינו את היעד שלהם ובהגיעם לווינה העדיפו לנסוע לארצות הברית בעיקר,

ואף למדינות אחרות בעולם המערבי. וכך קרה ש-70% ואף למעלה מזה לא הגיעו אלינו

אלא למדינות אחרות. אבל יחד עם זאת כדי לציין כי 85% - 90% מבין העולים שהגיעו

אלינו מברית המועצות נקלטו כאן יפה ועוזרים בבניית המדינה. השאלה היא מה צריך

לעשות כדי לגרום לאנשים לרצות ואף לעלות לארץ, ומה צריך לעשות כדי שאחרי עלייתם

ארצה הם גם ישארו בה מרצונם הטוב.

ישנם מספר נושאים הקשורים בענין הזה. הראשון הוא נושא הבירוקרטיה. כדי

להיקלט בארץ מקבלת משפחת עולים סך של 50 אלף דולר, וזה כולל משכנתאות ועזרה לכל

סוגיה. אלא שהעולה מקבל את העזרה הזאת מ-2ו גופים שונים, והוא צריר להתרוצץ

ביניהם כדי להשיג זאת. אגב, מי שרוצה להשקיע בארץ צריר לעבור 110 נקודות חיכוך ,

כך שמצבו קשה עוד יותר. מי שאין לו ברירה, עובר את של השלבים האלה. אבל מי שיש

לו ברירה מעדיף שלא להתמודד עם המציאות הזאת.

כאשר מגיע עולה בפוטנציה אל שליח עליה ברוצ'סטר, בקייפטאון או במצ'סטר

ואומר כי בעוד שלוש שנים הוא רוצה לעלות לארץ, אחרי שבנו יסיים את לימודיו בבית

הספר התיכון או אחרי שהוא יחסל את עסקיו שם וכו', ומבקש לדעת מה מצפה לו בארץ

בשטחים השונים הקשורים בחיים בארץ, פותח לו השליח כרטיס ומוסר לו פרטים. וכאשר

העולה מגיע כעבור שנתיים שלוש לארץ הוא מגלה מהר מאד שכל דמיון בין מה שנמסר

והובטח לו שם ובין מה שהוא מוצא בארץ הוא מקרי ביותר. ואז הוא טוען שהשליח הבטיח

לו זאת וזאת, אלא שהשליח כבר אינו נמצא שם יותר, ואפילו היה שם זה לא היה עוזר.

וכר קורה שהמפגש של העולה עם הדברים המצפים לו בארץ הוא מפגש קשה ביותר.

אני רוצה לגעת בנקודה נוספת, ואני מתכוון לכשלון הקליטה של האשה-העולה

מארצות המערב. הראשונה הנאלצת להתמודד עם תהליכי הקליטה השונים היא האשה העולה,

מיד עם עליית המשפחה מושם הדגש את מציאת מקום עבודה מתאים לבעל המשפחה. כדי

שיוכל למצוא עבודה הוא צריר ללמוד תחילה עברית, כמובן, ואחר כר צריר לקבל את כל

העזרה הדרושה על מנת שיוכל להיקלט במקום עבודה כדי שיוכל לפרנס את המשפחה.



הילדים צריכים להיקלט בבית הספר, וגם זה לא דבר פשוט וקל כל כך. ובכל הפעילויות

האלה נשארת האשה זנוחה קצת. איו לה זמן ללמוד עברית, כי היא דואגת לכל צרכי

בני המשפחה והבית. נוטף על כך היא צריכה לחכות בבית חצי שבוע, או אולי אפילו

שבוע ימים, לבואו של הטכנאי שצריך לתקן את המקרר, ואחר כך צריכה לחכות בבית מספר

ימים כדי שיבואו להחליף את בלון הגז שלה, וכך הלאה וכך הלאה, והיא נשארת למעשה

תקועה בבית. ואם מדובר באשה שאיננה עובדת ושמצאה ענין וסיפוק בפעילות וולונטרית

שהיתה רגילה לעשות בארץ מוצאה, מצבה כאן קשה עוד יותר. היא לא למדה את חשפה,

ולכן גם מנותקת מהסביבה, מהרדיו ומהטלוויזיה, וכעבור שנה או שנתיים היא נשברת

ורוצה לחזור לארץ מוצאה.

עלינו לזכור גם שאורח החיים שלנו בארץ שונה מאורח החיים אליו הורגלו במשך

שנים העולים החדשים, ואם לא יעזרו להם להסתגל לאורח החיים שבארץ קשה יהיה להם

לעשות זאת בכוחות עצמם. וזה מתחיל בדברים הקטנים ביותר, ועובר דרך הדברים

הגדולים יותר עד לדברים הגדולים ביותר. לפני מספר חודשים דיברתי בפני קבוצה של

80 עולים מארצות הברית. אני יכול להגיד לכם שהבעיות שהם העלו שם בפני היו משמרות

שיער ממש בפשטות הפתרונות לבעיות שהעלו, מצד אחד, ובחוסר היכולת שלנו להתמודד

אתם, מהצד השני.

מדוע לא אמר לי אף אחד שילדים עולים רשאים לקבל שעורי

העשרה בבתי הספר בנושאים אלה ואחרים? ושמעתי גם תלונה של עולה על כר שמפני שלא

גוייס לצבא בשלוש השנים הראשונות לעלייתו הוא גם לא יכול לקבל תשלומי המוסד

לביטוח לאומי עבור ילדיו. נותנים לו שחרור למשך שלוש שנים מהצבא, בעוד הדבר שולל

ממנו את האפשרות לקבל תשלומים מהביטוח הלאומי עבור ילדיו.

אני יכול להביא לכם דוגמאות רבות לתלונות ששמעתי. כמו למשל אותו אופהמומתה

לעוגות שחבריו בעבודה רואים בו איום לעצמם, ואין איש המלווה אותו במקום עבודתו

החדש כדי לראות כיצד הוא נקלט בו.

היכולת שלנו להתמודד עם עליית הרווחה היא מוגבלת וחלקית. צריך העולה להיות

חלוץ אמיתי כדי שגם ישאר בארץ למרות כל המכשולים והמגבלות שעומדים בפניו

והשוחקים אותו כל כר.

לא מזמן עלה לכותרות ענין מס הנסיעות, וכיצד הוא משפיע על עולים שהשאירו

בארץ מוצאם הורים זקנים, והם רוצים לנסוע מדי פעם לבקר אותם ולראות מה שלומם,

ומס הנסיעות הגבוה מקשה עליהם לעשות כן, או אפילו מונע אותם מלנסוע.

אני חושב שהבעיה איננה פוליטית, אלא קשורה בפטריוטיזם ארגוני הגורם לתחרות

בין מנגנונים שונים ולסרבול גדול מאד בהליכים השונים, דבר העולה למדינה הרבה מאד

כסף, ובוודאי איננו תורם לקליטת העליה מארצות המערב.

אני רוצה להעיז עכשיו ולומר משהו מרגיז. אילו היינו מחזירים היום מארצות

הברית ומקנדה את כל שליחי העליה שלנו, אני בטוח שגם אז היו ממשיכים לעלות מארצות

אלה כ-3000 יהודים מדי שנה. אני חושב שעלייתו לארץ של העולה מארצות הברית או

מקנדה איננה תלויה בכלל במספר השליחים הנמצאים שם, ואף לא בעבודות ובהכנות

שהשליחים עושים שם כדי להביא יהודים אלה לארץ.

בעימות שיש לנו עם היהדות המערבית, עם יהדות הרווחה, אנחנו המפסידים. ב-85

השנים האחרונות עלו לארץ 150 אלף יהודים מכל ארצות הרווחה, בעוד שתנועת היהודים

מהארץ אל אותן ארצות רווחה הקיפה בין 450,000 ל-500,000 איש.

בין השנים 1914 ו-982ו עזבואת מזרח אירופה 2,4 מליון יהודים, אך רק 45

אלף מהם הגיעו אלינו לארץ בימי העליה הראשונה והעליה השניה. 15 אלף מהם חזרו

וירדו, ומשתי העליות הללו נשארו ברק רק 30 אלף איש. תארו לעצמכם מה היה מצבנו

היום אילו עלו ארצה באותן שנים חצי מליון יהודים. אני בטווז שהבעיה הפלשתינאית לא

היתה קיימת אז, והבעיה של מדינת היהודים היתה ברורה וחולקה ביותר, ואיש לא היה

פותח פה ומצפצף.



שנת 1967 החזירה אותנו מבחינה פוליטית לסטטוס-קוו של השנים 1917-1922 כאשר

ההתמודדות שלנו היא התמודדות דמוגרפית מחודשת, ונראה לי שלא נוכל לאורך זמן

להתמודד עם הבעיה הזאת, גם אם יהיה שלום בינינו ובין הערבים. שלושה וחצי מליון

יהו ים בארץ לא יוכלו לייצר בתחום המחשבתי, המדעי והחברתי די כדי להתקיים על זה

מול המדינות המערביות. אנו זקוקים לאוכלוטיה יהודית בת 8 - 10 בארץ על מנת שנוכל

להתמודד עם הנושא הזה.

הפתרונות היסודיים היו באים מעצמם אילו עסקנו קודם לכל בבעיה הזאת. אין ספק

שצריר להעלות יותר ויותר יהודים לארץ, ואני מאמין שאפשר להעלות יותר יהודים

מארצות הרווחה. רובה של יהדות דרום אפריקה, למשל, היא יהדות ציונית. הפדרציה

היהודית בדרום אפריקה היא פדרציה חזקה, וחשוב מכל - היא גם ציונית. יש שם

פוטנציאל רציני לעליה.

גם בקרב 5 - 6 מליון היהודים שבארצות הברית ובקנדה אין קושי, לדעתי,

להעלות 30 אלף איש בשנה. אלה יכולים להיות יהודים דתיים הרוצים לעלות לישראל

בגלל הדת, אלה יכולים להיות מורים ועובדים טוציאליים ואחרים הנהנים מזכויות

פנטיה בגיל צעיר, בהיותם בני 45 או 48, והם מעונינים להתחיל בקריירה חדשה כי

נמאט להם להרג ולהאנט ולהידקר באיזורים בהם הם עובדים ופועלים. ישנם גם יהודים

שבגלל רצונם לשמור על יהדותם של כל בני המשפחה, ובמיוחד של הצעירים, רוצים

לברוח משם לפני שהילדים שלהם מתחילים לללמוד באוניברסיטאות השונות ועלולים

להתחתן עם לא-יהודים.

אני חושב שיש פוטנציאל עליה של 30 אלף יהודים מדי שנה, ויש גם יורדים

הרוצים לחזור ארצה. השאלה היא מה צריך לעשות כדי שלא יכנסו מיד בהגיעם ארצה לתוך

תוהו ובוהו של סבך בירוקרטי שיבריח אותם. השאלה היא מה צריך לעשות כדי שהקליטה

שלהם תיעשה בדרך החלקה והטובה ביותר. נסיונות ודוגמאות לקליטת עולים מארצות

הרווחה נעשו באוור במקומות שונים, כמו סויון, כוכב יאיר ועוד. עוד לפני שהם

עולים לארץ הם רוצים וצריכים לדעת היכן יגורו, איזה טוג בתי ספר מצויים במקום

הזה, היכן ילמדו ילדיהם, איפה יהיה הסופרמרקט הקרוב ביותר, המרפאה הרפואית וכו'

וכוי.

עלה בדעתי שאילו היינו יכולים להקים מערכת עירונית שתהיה בנויה על אורח

החיים של העולים בארצות המוצא שלהם, שתהווה מן שער עליה ותקל עליהם גם את קבלת

ההחלטה לעלות וגם את חבלי הקליטה שלהם אחרי שיעלו, יהיה בזה משום מדרבן רציני

לעליה גדולה יותר מארצות הרווחה. העולים יהיו מרוכזים במקום הזה בשלב ראשון, אבל

הילדים שלהם בוודאי כבר יעברו לגור בבוא הזמן למקומות אחרים, כי הם לא ירגישו כל

כך בצורך להמשיך לגור במקומות האלה דווקה. אני גם מאמין שאם העליה מארצות המערב

תהיה גדולה יותר, ואם יעלו 50,000 ואולי אף 60,000 איש מארצות המערב, אז ההשפעה

החיובית שלהם על אורח החיים במדינה תהיה עצומה. דוגמת ההשפעה העצומה בכל השטחים

שהיתה בשעתו לעלייתם ארצה של 50 אלף יהודים מגרמניה.

יש הטוענים לעומת הרעיון שלי בדבר הקמת מערכת עירונית כזו עבור העולים שאני

מציע למעשה הקמת גיטו עבורם. ואני משיב כי מוטב גטו יהודי אנגלו-טכטי במודיעין

מאשר בלוס-אנג'לס או בניו-יורג. מוטב יחיו 100,000 יהודים כאלה במודיעין מאשר

במנצ'סטר או בברוקלין. יבואו לשם גם יורדים חוזרים, יבואו ישראלים, יבואו עולים

מברית-המועצות וממקומות אחרים. זו לא תהיה עיר טגורה. אבל הדגש שם יהיה על אורח

חיים ותפיטה מערביים, ולא שלנו.

אני חושב שאם נסמוך על המערכת שלנו שתבצע את הרעיון הזה, הענין לא יקום

לעולם. והראיה שאני נאבק על הענין הזה כבר 17 שנה, ושום דבר לא יצא עדיין אל

הפועל. משום כך פניתי אל קבוצות של יהודים בארצות הברית, בקנדה ובדרום אפריקה

הבונים ערים גדולות ומוכרים אותן על בטיט עיטקי. הם מטוגלים לקבל על עצמם לבנות

עיר כזאת על בטיט כלכלי, כאשר הבטיט לזה ינתן להם בצורה מרוכזת ומטודרת על ידי

הרשויות המתאימות בארץ.



אני מציע להקים את זה על בסיס כלכלי טהור, ואסביר למה אני מתכוון. צריך

להקים קונסורציון של בעלי הון יהודים בחו"ל, והם יקבלו את הקרקע כדי לבנות עליה

את העיר. העיר הזאת תתוכנן בתיאום עם משרד- השיכון ועם משרד הפנים וכן הלאה מתוך

מגמה להקל על קליטתם של עולים מארצות המערב שיבואו לשם. המכירה של הדירות או

הבתים תיעשה בארצות הברית, ואפשר יהיה להשתמש לצורך זה במנגנון שכבר קיים שם,

כמו שליחי העליה ובעיקר הפדרציות הציוניות שבכל אהת מהן תהיה מחלקה מיוחדת לנושא

זה.

שמענו לאחרונה על פריצת דרך חדשה של משרד הקליטה להחזרת יורדים, וראינו כי

הוא הביא לשם את נציגי החברות השונות המעוניינות לקלוט כוחות עבודה חדשים כדי

שהם יצרו שם את הקשר הישיר עם החוזרים. משהו דומה צריך יהיה לעשות גם בתחום הזה,

ולהעזר - כאמור - בפדרציות הציוניות במקומות. משפחת העולה בפוטנציה לא באה אז

במגע אם שליח העליה, אלא נכנסת למשרד שיימצא בתחומה של הפדרציה היהודית בעיר

מגוריה, ותסביר כי היא מתכוננת לעלות לארץ בשנת 1989, למשל, והיא מבקשת לעשות את

הסידורים המתאימים. ישאלו אותה אז באיזה סוג דירה היא בוחרת, באיזה גודל של דירה

היא רוצה, ויאפשרו לה לבחור גם את כיווני האוויר, את הקומה וכוי וגם את מחיר

הדירה המבוקשת על ידה ימסרו. נניח שאותה משפחה בחרה בדירה שמחירה 120 אלף דולר,

ושתהיה גמורה ומוכנה לכניסה באוגוסט 1989. הוא יוכל לקבל משכנתא בגובה של 30

אלף דולר, ויהיה צריך לשלם עוד 90 אלף דולר עבור הדירה. הוא יוכל להתחיל לשלם

מיד תשלומים עבור הדירה, כי אחרי הכל יהיה זה קל יותר עבורו לעשות את התשלומים

בהיותו עדיין שם.

ששה חודשים לפני המועד המשוער של עלייתו ישלחו אליו מכולה כדי שיוכל להתחיל

למלא אותה בחפצים שלו. הקונסורציון הזה יהיה אחראי לכך שבאוגוסס 1989 תעמוד

לרשות העולה הזה הדירה שבה הוא בחר, והוא יקבל אותה בצורה מסודרת, כאשר מובטח לו

שיעזרו לו לקבל את הזכויות המגיעות לו כעולה מיד בהגיעו לארץ. מובן שהוא ישלם

בעד השירותים האלה.

אפשר יהיה גם להציע לו עסקים שאליהם יוכל להכנס, או לפתוח בארץ, או כל

עבודה אחרת המתאימה לו, דוגמת השירותים שנותנים משרדי תיוור עבודה פרטיים בארצות

הברית לכל הפונים אליהם. אפשר לפעול בארץ בצורה דומה לזו הנהוגה שם. וכך יידע

העולה עוד לפני עלותו לארץ מובטח לו שהוא יגיע אל המקום שבו הוא בתר ולדירה

שאותה הוא רכש, ושיקבל כל מה שהובטח לו בצורה מסודרת.

מובן שנעניין ונערב בענין הזה את בעלי היכולת שאנו מגייסים כל הזמן לכל

מיני פעולות ודברים. נטיל על יהדות הגולה בפעם הראשונה תפקיד של גיוס כספים

למטרה חשובה זו של הקמת העיר ושל הבאת עולים לארץ, דברים שעד כה היו משוחררים

מהם. אנחנו צריכים להביא לכך שמעורבותם בנושאים האלה תהיה הרבה יותר גדולה מכאן

ואילך. המערכת הזאת יכולה לפעול אם אמנם תינתן לה מידה מסויימת של חופש פעולה.

וכאן אני מגיע לנושא הקשור בעיר עצמה, ובצורת התפקוד שלה. אחת הבעיות

המקשרות על ריכוז אנשים במקום אחד כמנוף של קליטה הוא בכך שמקומות אלה נמצאים

לרוב מחוץ לריכוזי אוכלוסיה. מר סטף ורטהיימר בונה עכשיו את עיר הוורדים, ומי

שראה אותה נוכח לדעת שזו עיר נהדרת, מקום נפלא. לעיר הזאת יש חסרון אחד בלבד,

ואני חייב להגיד זאת עם כל כאב הלב. הממשלה יכולה לתת את הכסף לעידוד הקמת

המפעלים במקום הזה, ויכולה גם לתת כטף לעידוד הרכישה של דירות על ידי אנשים

שיבואו לעבוד ולגור שם. אלא שאחרי זמן מה מתברר לאנשים הגרים שם כי החיים במקום

הזה מתחילים להיות קשים מאד. אחרי שהם מסיימים את הסיבוב של שתיית קפה אצל כל

השכנים, ואחרי שהם מכירים את כל הרכילות של הסביבה, מתעורר הצורך לראות הצגה

טובה, לשמוע קונצרט, ולשם כך צריך לנסוע לחיפה, ונסיעה כזו הלוך וחזור היא בכל

זאת נסיעה הגוזלת זמן וגורמת אי נוחות.

עם הזמן מתעורר הצורך למצוא מורה טוב לנגינה על פסנתר בשביל הבת, ומורה טוב

לנגינה על כינור בשביל הבן, ואז צריך לנוע לנהריה או לחיפה אל מורי הנגינה. ואחר

כך מתחילות גם בעיות של קניות מסויימות, של הצורך להעזר בספריה טובה ועוד ועוד,

ואז מתחילה עזיבה של אנשים מהמקום.



אני אומר שכדי ליישב מקומות כאלה הם צריכים להיות קרובים למרכזים

גדולים כדי שאפשר יהיה להנות ממגוון הדברים שהמרכזים האלה יכולים להציע.

לכן אני מציע לבנות את העיר הזאת במקום בו הבעיות שהזכרתי לא תעמודנה בפני

התושבים, משום כך הצעתי את מודיעין כמקום הישוב שעליו אני מדבר, כי הכביש

החדש שצריך לעבור דרך ממתיהו הוא הכביש הצפוני של ירושלים, והיא נמצאת מרחק

של 15 מיל מכל כיוון, כך שתוך 20 או 25 דקות יכול כל מתיישב להגיע ממודיעין

לאוניברסיטה. למשל, למוזיאון, לקונצרט, לקניות וכו'.

אנחנו משחררים את העיר הזאת מחובה להשקיע השקעה אדירה בתשתית

האינטלקטואלית והאחרת שבלעדיה אנשים ברמה מסויימת לא יסכימו להיות שם.

אפרידר, למשל, נכשלה בגלל הסיבה שהזכרתי די עתה. בשל היותה מרוחקת ממקום

מרכז עירוני ותרבותי גדול.

אם, אנחנו מקימים את הישוב הזה במודיעין אנחנו משחררים אח המערכת מהצורך

להשקיע כספים גדולים בהקמת אוניברסיטה, למשל, מוזיאון, היכל תרבות וכו' וכו'.

כי המיקום הוא מצויין גם כאשר מישהו מעדיף לנסוע לירושלים וגם כאשר מישהו

מעדיף לנסוע לתל אביב.

השאלה היא איך אפשר להגיע להקמת ולאיכלוס ישוב כזה. אני זוכר כי בשבח

1968 דיברתי עם קבוצת משקיעים מארצות הברית. הס אמרו כי הם מוכנים לגייס

למטרה זו סכוס של 500 מליון דולר אם ממשלח ישראל תודיע להם שהיא מקצה אח

הקרקע הדרושה לבניית עיר כזאת. בראש הקבוצה עמד אז הרשל בלומברג. באתי ע0

התכנית הזאת אל מר ספיר, והוא לא התייחס אל זה באמון רב כל כך, ואמר כי אם

אציג בפניו שיק על סך של 25 מליון דולר הוא יתן את האישור לזה. סכום של

500 מליון דולר נראה אז כל כך גבוה שקשה היה להאמין שזה בהישג יד. וכך קרה

שבין הוויכוחים בענין זה כל העסק הזה נפל. רציתי גם שיתנו לזה בשעתו פרסום

נאות, אלא שאז באו אלינו ראשי ערי הפיתוח והתלוננו על שפיתוח וישוב ערי

הפיתוח סובלים כבר היום, ואם אמנם תקום עיר כמו זו שעליה אנחנו מדברים, לא

יהיה כלל מקום לדבר על הכנסת תנופת חיים לערי הפיתוח.

בינתיים תכננו עיר על יד שעלביס בבקעת לטרון. ועכשיו צריך לשכנע את

משרד הפנים להעביר את התכנון לסביבות מודיעין. מודיעין צריבה לענות על כל

הדרישות שהזכרתי וגם על דרישות פוליטיות אחרוח. תלק מהעיר הזאת יבגה מעבר

לקו הירוק, וחלק ממנה בתוך הקו הירוק, בך שזה יענה לצרכים של בולם.

יש כבר מספר התחלות של בנייה באיזור. החברה שאותה מייצג כאן אבי ברוק

קיבלה באיזור קרקע החכירה ממינהל מקרקעי ישראל, והיא רשומה כבר כחוק,

והיא יכולה לבנות עד 3000 יחידות דיור. על שולחן הממשלה מונחת בקשה

לבנות בסביבה 1000 יחידות דיור בשביל אנשי צבא קבע. לא רחוק מהמקום הזה

בונים את כפר המכבים, שנועד לשכן ספורטאים. ישנה גם העמותה של עובדי התעשיה

האווירית שבונה ישוב נעלה שגם כן מיועד ל-1500 יחידות דיור צפונית מזריחית

למחחיהו. כך שלמעשה אפשר ליצור עיגול מסביב לשטח אדמה גדול מאד, שחציו

בחחום הקו הירוק וחציו מחוצה לו, ושם אפשר לתכנן הקמת העיר שעליה אני מדבר.

העלתי אח הנושא בפני ראש ממשלח ישראל מנחם בגיל. אחר כך בפני ראש ממשלח

ישראל יצחק שמיר, וגם בפני ראש ממשלח ישראל שמעון פרס. כולם אישרו את החבנית,

כולם בעד ביצוע הדבר. ראש הממשלה הנוכחי הטיל על השר גד יעקבי לבדוק אח

הענין, לפניו הטיל מנחם בגיל על השר דוד לוי להשתדל שמשרד השיכון יבנם

לנושא הזה.

במקביל עניינחי בנושא הזה גם אח הפדרציה הציונית בדרום אפריקה.

העליתי את הנושא גם בפני התאחדות עולי ארצות הבריח וקנדה וכן בפני

פדרציות ציוניות אחרות, ובפני קבוצות גדולות של משקיעים פוטנציאלים ף

ובפני מנהיגי קהילות יהודיות בארצות הבריח. לאחרונה הצגחי זאח בפני מר

מרטי קורר.



השאלה העומדת בפנינו עכשיו היא איך מקשרים את הקצוות ביחד ומתחילים

להזיז את הענין, צריך כמובן להכין פרוספקט צבעוני של המקום, ולהציע למכירה

מין כוכב יאיר ג'. צריך להתחיל לפעול בענין זה. צריר לגייס את המשאבים הדרושים,

וזאת היא דרך מצויינת לגייס משאבים והשקעות שיביאו את האנשים האלה לארץ.

האפשרויות וההשלכות הקשורות בענין הזה הן עצומות, ולוואי והיינו יכולים רק

להתחיל בהפעלת התהליך.

אני מבקש מחברי ועדת העליה והקליטה ללמוד את הנושא, לגבש אותו ולהכין

אותו כהצעה שתהיה מקובלת על כל הגורמים השונים הקשורים בענין זה. כולל

משרדי הממשלה השונים. ולהפוך את הנושא הזה לבר ביצוע,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

אני מודה לחבר הכנסת דב בן מאיר שהביא בפנינו את התכנית הזאת. ובמיותר

על כך שאינו מרפה מהנושא, נשמע עכשיו ממר אבי ברוק פרטים נוספים על התפנית.

א, ברוק!

אני מציג בפניכם תכנית מתאר מאושרת הכוללת 3500 יחידות דיור, הכביש

שאתם רואים במפה הוא זה של האוטוסטרדה שאמורה להוביל משדה התעופה בלוד

לירושלים. והיא אמורה לעבור במרחק של 150 מטרים מהישוב מודיעין" לאוטוסטרדה

יש ציר המוליך אל תוך הישוב עצמו, הישוב מתוכנן ל-3500 יחידות דיור. השטח

הכולל הוא של 3500 דונם,

יש בידינו תכנית מתאר מפורטת שעברה את כל הליכי התכנון. יש לנו תכניות

ברמה של תכניות עבודה לשטח המיועד כרגע ל-1500 יחידות דיור, המדובר הוא

בשלוש צורות שונות של מגורים; בנייה לגובה. בניה של 4 - 8 קומות. כאשר

4 קומות הן בנייה לגובה והיתר בנייה מדורגת המנצלת את תוואי השטח.

הסוג השני זו בנייה חד קומתית. יחידות מגורים בשיטה של בנה-ביתך או קוטג'ים

ווילות, הסוג השלישי - בתים מדורגים דוגמת הגבעה הצרפתית בירושלים.

כבר בצענו פריצת דרכיס באתר, ויש גישה לכל חלקי האתר. לחברה שלנו יש

הרבה מאד נסיון בנושא הפיתוח.

ד. בן-מאיר;

אולי תוכל למסור לחברי הוועדה אילו ערים בניתם עד כה,

הקונצרן שלנו עובד, היום בארצות הברית בעיקר, אבל אנחנו בנינו גם את

קרית וולפסון בירושלים, בחוף השנהב עשינו עבודות פיתוח רבות, ובארצות הברית

אנחנו בונים באיזור אורלנדו, החברה נבנתה כדי לפתח פרוייקטים בארץ.

ומלכתחילה הגדרנו את רצוננו לבנות כאן בנסיון להקים עיר בסטנדרטים ובאיכות

המתאימים לאוכלוסיה בעלת רמת הכנסה כלכלית גבוהה, המתכנך שלנו הוא

לייטרסדורף הוא תכנן כארץ את מעלה אדומים, את עמנואל ועוד כמה פרוייקטים

מוצלחים בארץ,

במפה שלפניכם תוכלו לראות את מיקומה של העיר מודיעין ואת ריחוקה

מתל אביב ומירושלים, ואז תוכלו להבין כמה מוצלחת בחירת מיקומה של העיר

בהיותה קרובה גם לירושלים וגם לתל אביב,

יש בידי תכנית מפורטת ברמה של תכנית לביצוע המכוונת כרגע להקמת

1500 יחידות דיור. את הפירוט הסופי השארנו פתוח עד שנבוא בדברים עם

הלקוחות בפועל, כאשר האחד ידרוש הרחבה, השני ידרוש צמצום וכו',



אני חוזר ומציין כי הישוב הזה נמצא במרחק של 20 דקות נסיעה מתל אביב

ו-20 דקות נסיעה מידושלים. ו-10 דקות נסיעה משדה התעופה בלוד. אין ספק

שמשר הנסיעה למקומות האלה יהיה קצר יותר בעתיד. יבול להיות שבכל זאת ייווצר

הצורך במציאת מקום תעסוקה לתושבים במקום עצמו, ובתכנית תוכלו לראות שהשארנו

לעצמנו אופציה לדאוג למקום מתאים לצורך זה. בתכנון לקחנו בחשבון גם את

הצורך בהקמת מעונות, גני ילדים, שטחי ספורט ושטחי פעילויות שונות ברמה

שעדיין לא קיימת כמותה בארץ.

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

תודה למר ברוק. אנו מבקשים לשמוע מנציגי ארגוני העולים אם התכנית הזאת

נראית לכם. ואם יש לכם הסתייגויות ממנה מה הן ההסתייגויות או הבעיות

הנראות לכם.

ל. ורנר ;

אני רוצה לציין שהיה זה תענוג ממש לשמוע את דבריו של חבר הכנסת בן-מאיר

שתאר בקצרה את כל הרעיון הזה אותו אנחנו מנסים "למכור" במשך שנים. עושים

מאמצים לשכנע בנחיצותו ובביצועו.

הרעיון של הקמת עיר אמריקאית-קנדית הוא רעיון שההתאחדות מוקירה. יש לנו

כבר שלושה פרוייקטים כאלה. זה התחיל בשנות ה-60. אחד של קבלן גדול בבולטימור.

השני מאדריכל קנדי, והשלישי של מר אולוטוביץ מההסתדרות הציונית בארצות-

הברית המקדיש הרבה מאד מזמנו לנושא הזה.

הוא היה כאן בוועדה לפני מספר שבועות והעלה בפנינו את התכנית שלו.

ל. ורנר נ

כולנו מסכימים עם הדברים שהציג כאן חבר הכנסת בן מאיר. אנתנו בדעה שאין

דרך יותר טובה למשוך עליה מארצות הברית ומקנדה מאשר הדרך הזו של הקמת עיר

דוגמת העיר שתוארה כאן. עיר בה אנחנו בעצמנו נוכל לבנות, לפעול, ליטול יוזמה

ולהיות אחראים. לפי דעתנו אין צורה יותר טובה לקליטה של אמריקאים מאשר

באמצעות אמריקאים. כי אף אחד איננו מבין את האמריקאים כמו האמריקאים בעצמם,

והאמינו לי שלא קל להבין אותם.

אפשר להיווכה באמיתות הדבר כאשר בודקים ורואים שכאשר שליח אמריקאי יוצא

לארצות הברית בשליחות העליה הוא מצליח יותר מאשר שליח אחר שאיננו אמריקאי

ואינו מבין את האמריקאים, או את הדרום-אפריקאים או את האנגלים.

בהתאחדות עולי אמריקה עשינו מספר פרוייקטים לשיכון עולים מארצות הברית

ומקנדה. שלושה מהם בירושלים. כולם הוכיחו שבדור הראשון מעדיפים העולים

האמריקאים. הקנדים ושאר דוברי האנגלית לגור ביחד, כי האחד עוזר לשני להיקלט.

היותם ביחד מקל עליהם מכל הבחינות. קודם כל בגלל השפה המשותפת, וכן גם סגנון

חיים זהה או דומה. אני עצמי גר בניות בגבעה, והמקום הזה החל אף היא בשל

אותה סיבה ובאותה צורה. זה הקיף 50 משפחות מאנגליה, קנדה ודרום אפריקה

שהקימו בשנת 1959 קבוצה לצורך זה, וביחד בנינו את המקום ועזרנו האחד לשני

להסתגל לחיי הארץ, להשיג עבודה וכו'. מתוך 50 משפחות אלה. אף שזה אכן מודל

קטן, לא היה אף מקרה אחד של ירידה.

עשינו פרוייקט שני בגבעה הצרפתית, בשם צמרת הבירה. שם יש היום גם

בית כנסת אמריקאי-ישראלי, בית ספר עם השפעה אמריקנית חזקה, כל עולה אמריקני

או קנדי המגיע לשם מרגיש עצמו מיד כמו בבית. וזו אכן הצלחה גדולה.



הפרוייקט האחרון, שהמשפחות נכנסו אליו לפני 3 חודשים בלבד. זה הפרוייקט

ברמות, בית בישראל. 60% מהגרים שם הם אמריקאים ודוברי אנגלית. והשאר ישראלים,

הפרוייקט הזה נתן לעולים את הסביבה, את סוג הבתים ואת סגנון החיים המוכר

להם פחות או יותר. את מה שהם חיפשו,

בגלל ההצלחה שהיתה לפרוייקט השלישי אנחנו מנסים להקים פרוייקט רביעי,

כי אנחנו מכירים בצורך הגדול לתת למשקיע האמריקני את הסיפוק שבידיעה שזה

המפעל שלו. שזו עיר שהוא יכול להיות גאה בה כי הוא שותף להקמתה ולכל דבר

שנבנה בה,

אם נבדוק מה הסיבה להצלחתו של טדי קולק בירושלים, נמצא כי הדבר נובע מזה

שהוא יכול לתת לתורם זהות ויכול לשים שלט המצביע על תרומתו של התורם, זה טבעי

שכל אדם רוצה לראות את ההערכה לדברים שהוא עשה אי נתן,

אנחנו בטוחים שאם תוקם עיר כזאת כי אז כל חברה אמריקאית-יהודית וכל

משקיע ירצה להיות מיוצג בעיר הזאת, זו תהיה עיר שאף אחד לא יסכים להיות נעדר

מנטילת חלק בהקמתה. וכל אחד ירצה להשתתף ביצירתה, העיר לא תהיה של קבוצה אחת-

או של שתי קבוצות, אלא של בל יהדות אמריקה, ומכאן הפוטנציאל העצום הגלום בה

כגורם מדרבן ומעודד עליה, אני חושב שזה יהיה אתגר לכל יהודי אמריקה, ואין לי

כל ספק בכך שיהיו מספיק אנשים שיילכו לדבר הזה, אם ניקח רק אחוז אחד של יהודי

אמריקה. שזה אחוז נמוך ביותר. הרי אנחנו מדברים על 50 אלף יהודים,

החברה שלנו. חברת אנגלו-סכסן. באה במגע עם הרבה עולים מארצות הברית

ומארצות דוברות אנגלית המחפשים דירות בארץ. והרוצים לחיות חצי שנה בארצות-

הברית וחצי שנה בארץ, השאלה הראשונה שאנחנו נשאלים על ידי כולם היא אם אני

יכול להציע להם סביבה בה יחיו בין דוברי אנגלית, בין אנגלו-סכסים, כי שם

הם ירגישו יותר טוב, הם יודעים מראש כי ירגישו עצמם בנוח אם יגורו באיזור בו

מצויות עוד משפחות אנגלו סכסיות,

ההיסטוריה של יהודים בכל חלקי העולם מצביעה על כך שהדור הראשון מעדיף

לגור באותה הסביבה, לגור ביחד עם יהודים אחרים. מפני שהאחד עוזר שם לשני

וזה מקל על ההסתגלות. על ההתאקלמות והסידור, כאשר נעשה נסיון לערב משפתות

אמריקניות וקנדיות עם משפחות מארצות אחרות, הנסיון לא הצליח בדרך כלל,

אני מאמין שביצוע הרעיון הזה ימשוך עליה גדולה וכמובן יקל על קליטתה

בארץ, וזה לא פחות חשוב מהבאתם של העולים, כדי שהדבר אבן יצליח צריך שהממשלה

תיקח את היוזמה, והביצוע חייב להיות בידי העולים והמשקיעים, כפי שראינו

מהנעשה בהרבה מפעלים, ממשלת ישראל מוכרחה לקחת את היוזמה בידיה. וזה יבול

להיות במתכונת של חברה הדומה בסגנונה למפעל הבונדס בארצות הברית. שממשלת-

ישראל היחה זו שהקימה אותו והאמריקנים ממשיבים את זה כבר 0ל שנה בערך. ועדיין

ממשיכים לגייס ולמכור. וזה עדיין ארגון חזק ואיתן,

חברה שהיא חצי ציבורית וחצי פרטית יבולה, לדעתי, להיות מסגרת מתאימה

וטובה לפרוייקט מהסוג הזה שעליו אנחנו מדברים,

אני מסכים עם הטוענים שרעיון כזה של הקמת עיר אמריקאית נתקל בהרבה מאד

בעיות בירוקרטיות, וחשוב שבעיר כזה יוכלו האמריקאים לחיות עם ניירת קטנה

ביותר. אפילו קטנה מזו הנהוגה בארצות הברית, בי השוק המלווה את המעבר מארצות-

הברית וקנדה לישראל הוא גדול, וחשוב להקטין אותו, אפשר להקטינו כאשר העולה

מועבר לסביבה בה חיים אנשים הדוברים את השפה שלו. אנשים החושבים במוחו, אנשים

שהם בעלי רקע דומה לזה שלו,



אשר למיקום, אני מסכים במאה האחוזים לדברים שאמר כאן חבר הכנסת

בן-מאיר. התנאים חייבים להיות כאלה שקל יהיה להגיע מהעיר הזאת למרכזים

עירוניים כמר תל אביב וירושלים המציעים דברים כמו אוניברסיטאות, תיאטרון,

קונצרט. ספריות וכו'.

אינני מכיר את המקום בו מדברים. כי עוד לא הייתי שם. אבל ממה ששמעתי

וראיתי כאן אני חושב שמקום כמו מודיעין יכול להיות מתאים בהחלט למטרה הזאת,

התכנון עליו דובר כאן נראה לי בהחלט, הייתי אולי מוסיף ומציין שבארצות-הברית

ובקנדה עדיין רגילים לגור בבתים חד-משפחתיים. ולכן צריך לדעתי לשים את הדגש

על בתים מהסוג הזה, כך נהגנו בכל הפרוייקטים של ההתאחדות, והצלחנו,

אני רוצה לברך את חבר הכנסת בן מאיר על היוזמה שלו. ועל

שהוא ממשיך לגלות יוזמה בנושא הזה. כי זה פרוייקט שמוכרחים להמשיך ולדחוף

אותו עד שסוף סוף מבצעים אותו. וצריך להבטיח את התמיכה של התאחדות עולי

אמריקה וקנה וכן של הרבה בודדים וארגונים בארצות הברית ובקנדה שהיינו איתם

בקשר לפי הקווים האלה גם בעבר,

היו"ר מ, גלזר-תעסה!

האם יש פרוייקט כזה בתל-אביב,

ל, ורנר;

בהרצליה פיתוח יש שיכון אמריקני,

א, רחמילביץ;

אשר לתל אביב, ישנה קבוצה של צעירים בודדים שהציעו להם לקחת כמה בתים

ליד שכונת התקווה, ליד כפר שלום, נאמר להם שהם יכולים לקבל אותם במחיר זול

ביותר. ולהפוך את המקום לשכונה של אנגלו סכסים צעירים, בתל אביב עצמה אין

אף פרוייקט שלנו,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

מעניין אותי לדעת אם ירושלים מהווה כוח מושך במיוחד לעולים מארצות-

הברית, קנדה וארצות אחרות דוברות אנגלית,

כן, ללא ספק, בכל זאת הסטטיסטיקה מצביעה על כך שבירושלים מתגוררים

10.000 אמריקאים, בעוד שבשאר חלקי הארז מצויים 50.000.

לאחרונה עלה מספרם בירושלים רבתי,

לפני חצי שנה ערכתי סיבוב בארצות הברית ובקנדה וביקרתי ב-16 פדרציות

יהודיות, אלה שהתעניינו בעליה ביקשו ממני פרטים על פרוייקט ממשי, דיברו

על מבנים, על ערים, על תעשיה, אלה הדברים המבוקשים, אני חושבת שפרוייקט

כזה יכול לתת דחיפה רצינית לקבוצות מסויימות בכל הפדרציות היהודיות המגלות

ענין רציני יותר בעליה,



אני לא חוששת מפני יצירת מעין גיטו אמריקני באיזורים שונים בארץ, יאני

מסכימה עם דעתו של חבר-הכנסת בן-מאיר, כי מוטב גיטו כזה פה בארץ, מאשר גיטו

כזה או אחר בכל עיר שהיא בארצות הברית או בקנדה, אני חושבת שזה אפילו בריא,

כי זה סוב ובריא שאנשים יוכלו לדבר באותה שפה, שיכירו אח המנסליות של הזולת,

שיכירו את בית הספר בו למד שכנו. מכיר את ההומור שלו וכו' וכו',

כאשר מישהו מגיע ארצה כתייר לביקור ממושך. או כאשר מישהי מגיע לשנת

שבתון אנחנו דוחפים אותו דווקה למקום בו גרים עולים מארצות הברית וקנדה,

כי ראינו שזה עובר עליהם היסב. וזה לא פעם מעורר אותם לחשוב ברצינות על רצונם

להשתקע בארץ כעולים. כי מיד בהגיעם למקום הם זוכים לחום ולגילויי הבנה,

הם מרגישים מיד כמו בבית. ורבים מהם חושבים על אפשרות להשאר בארץ. או לתזור

בשלב מאוחר יותר. אלה מהם המגיעים לתל אביב הולכים בה לאיבוד, אלה המגיעים

לרמת אביב. למשל. נתקלים באווירה טובה יותר. וגם הם לא נמנים על היורדים,

אבל. כפי שאמרתי, אלה המגיעים למרכז תל אביב. ואפילי אלה המגיעים לרמת גן

יורדים אחר כך, כי שם אינם מוצאים את אותה החמימות הדרושה להם כל כך כאשר

הם באים לארץ.

עולים שהיו בפרוייקט שהזכיר כאן מר ורנר אכן לא ירדו מן הארץ. חבל שלא

נעשה מחקר לגבי הדיר השני,

ל, ורנר ;

אל הפרוייקט ברמות. שעכשיו נכנסים אליו, נכנסים הצעירים. בני הדור השני

להורים הגרים בניות,

אני מקווה שדברים הנאמרים בישיבה זו לא יזכו לפרסום בחוץ, גם אני מבקש

לברך את חבר הכנסת בן מאיר על היוזמה שהוא מגלה בנושא חשוב זה, ואני מסכים

עקרונית עם כל מה שהוא סיפר כאן, יש לנו נסיון בכיוון זה. ואני יכול להגיד

שחלק מהפרוייקסים לא היה מוצלח, כמו, למשל, הפרוייקס שהיה לנו באשקלון.

אפרידר, זה לא היה פרוייקט מוצלח, זה היה החלום הגדול שלנו על עיר לדרום-

אפריקאים. אבל זה לא הצליח,

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

מה היתה הסיבה לאי הצלחת הפרוייקט הזה?

ה, הורביץ;

זה נעשה בתחילת שנות החמישים, וזה היה רחוק מתל אביב ובוודאי מירושלים,

לא היתה שם עבודה, והיו סיבות נוספות אחרות, אבל עיקר הבעיה היה בריחוק המקום

מחל אביב, לא היו שם גם בתי ספר מתאימים. לא היו מקומות עבודה פתאימים, ריכול

להיות שכל הענין נעשה מוקדם מדי,



בשנות ה-60 היה פרוייקט בקיסריה. וגם לפרוייקטי הזה לא היו תוצאות

חיוביות, חשבנו שהמיקום טוב, בהיותו בין תל אביב לחיפה. ואפילו על הכביש

לירושלים. כלל בתים פרטיים וכו'. ובכל זאת זה לא הצליח. גם כאן השפיעו

כסה מהסיבות שהזכרתי קודם לכן,

פרוייקסים אהרים ממשיכים לפעול, באיזור תל אביב יש לפדרציה הדרום-

אפריקאית מספר פרוייקסים. בנינים עם דירות למגורים בשכר דירה בשביל

משפחות וגם בשביל סטודנטים, בירושלים מצויים אנשים שלנו ברמות.

אני מקדם בברכה כל יוזמה חדשה שיכולה לקדם את הענין של דיור לעולים

מדרום אפריקה, בזמן האחרון קיימנו דיונים על המצב של הקהילה היהודית בדדים

אפריקה. ובדקנו את כל הבעיות הקשורות בזה, החלסנו שהבעיה המרכזית לקליטתם

בארץ היא לאו דווקה של דיור. אלא דווקה זו של תעסוקה. של עבודה, אפילו יהיה

עבורם דיור. ולא תהיה עבודה לאב המשפחה. לא תהיה לנו עליה משם, גם הבירוקרטיה

בארץ מפריעה מאד לעליה משם, אני זוכר את הדיונים מסביב לבעיית הבירוקרטיה

המתנהלים מזה 25 שנה, דיברנו בענין זה עם פנחס ספיר המנוח, אם אריה פנקוס

ועם כל המנהיגים של ההנהלה הציונית ושל ממשלת ישראל, אלא ששום דבר חיוני

לא קרה בנדון, העולים המגיעים צריכים עדיין ללכת ממשרד אחד למשרד שני

ולמשרד שלישי. מפקיד לפקיד וכך הלאה. וזה גרוע ביותר, שמעתי אומרים שעכשיו

זה אפילו גרוע מכפי שזה היה בעבר, קשה לתאר שזה אפשרי, אבל זה כנראה בכל זאת

כר,

אני חושש שהתכניות האלה באות במאוחר במקצת בשביל הקהילה היהודית בדרום-

אפריקה. וזאת בשל שתי סיבות בעיקר, האחת קשורה במחיר הדיור בארץ, אמנם לא

שמעתי עדיין מה מחיר הדירות שבפרוייקט שעליו מדברים כאן. אבל עו רה של הקהילה

היהודית באפריקה ירד בצורה רצינית בזמן האחרון, יהודי אפריקה יכולים לצאת

משם עם הון שאינו עולה על 35 אלף דולר, הסיבה השניה קשורה בעובדה שאנחנו

עדים כבר עתה לנשירה רצינית בקרב קהילת דרום אפריקה. כאשר היהודים העוזבים

את דרום אפריקה פונים לאוסטרליה בעיקר, היעד החדש של הקהילה הציונית בדרום

אפריקה היא אוסטרליה. ולאו דווקה ישראל, ועכשיו המצב הוא כזה שכבר יש בעיה

של איחוד משפחות, אחד מבני המשפחה יצא לאוסטרליה לפני 10 שנים, ועכשיו באים

אליו שאר בני המשפחה, האחים והאחיות, אנחנו נמצאים איפוא באמצע הליך של

נשירה מדרום אפריקה,

טוב נעשה אם ניקח את התכנית שהציג בפנינו חבר הכנסת בן-מאיר וניסע

אתה אל הקהילה היהודית בדרום אפריקה. וחשוב שהדבר ייעשה מהר ככל האפשר,

צריך יהיה להציג בפניהם את התכנית, כולל מחיר הדירות והבתים שם. ויכול

להיות שזה יהיה אחד הדברים שיוכל להפסיק את המהלך של הנשירה מדרום אפריקה

לאוסטרליה ולמדינות אחרות.

אני רוצה לברך שנית את חבר הכנסת דב בן מאיר על הצעתו, לא עבר פרק

זמן ארוך מדי מאז הגיש את הצעתו ועד לזימון הישיבה הזאת, אני מברכת על

היוזמה להקמת ערים מהסוג הזה, אבל לא הייתי ריצה שבעיר כזאת יגורו רק

אמריקאים וקנדים. ושמחתי לשמוע שיגורו שם גם אנשי צבא קבע. אנשי התעשיה

האווירית. כך שיגורו שם ישראלים ביחד עם אמריקאים וקנדים. וזה יהיה רק

לטובה.



אין ספק שממשלה ישראלי על כל המערכות הממסדיות. חייבת למצוא מהר את הדרך

להכיא עליה גדילה מארצות הרווחה, ברור שאין אפשרות לעשות את הדבר הזה באמצעות

הכלים הידועים שבהם פעלנו עד כה. אני תוששת שהפסדנו שנים יקרות מאד כאשר

לא שינינו את הכלים ולא גילינו מעוף יותר גדול וחזון אמיץ בשבירת מסגרות

קיימות ויצירת מסגרות חדשות ומציאת דרכים חדשות לתקוף בהן את הבעיה הזאת.

יש לי הרגשה שכמה מהמוסדות שהיקמנו בשעתו. ושאולי התאימו לאותה תקופה. קמו

עלינו בינתיים, כמו אותו גולם שקם על יוצרו, אני מתייחסת בעיקר לבירוקרטיה

האיומה והמסובכת המכבידה על כולם, מישהו אמר כי זו אהת הירושות שהשאירו לנו

הבריטים כאשר עזבו את הארץ אלא שאנחנו פשוט עושים זאת טוב מהם,

ישנם דברים מסורבלים שכולנו זועקים נגדם. אבל דבר ממשי לא נעשה לגביהם.

אנחנו מנסים לזעזע מערכות, אלא שאין זה פשוט כל כך.

נראה לי שלתכנית שהועלתה כאן יש יסודות חזקים ואיתנים. מיקומה של העיר

נראה לי כמתאים ביותר. יש לעשות הכל כדי שהלם המעבר ממדינת רווחה לארץ שלנו

יהיה קטן ככל האפשר. אני יודעת שאפילו מעבר מעיר לעיר מעורר בעיות וקשיים, על

אחת כמה מעבר מתרבות אחת לתרבות אחרת, ממדינה אחת למדינה אחרת. אפילו מדובר

בארץ של כולנו וכאותו עם. במידה שנצליח לצמצם את ההתנגשות הזאת יהיה זה

לברכה לכולנו.

אני חושבת שבין התאחדויות העולים השונות יש תמימות דעים באשר ליעילותה

של התכנית הזאת והתאמתה את צרכי העולים מארצות הרווחה. הרעיון והיוזמה

מבורכים, עכשיו צריך למצוא את הדרך לבצע זאת, ולמכור את הרעיון הזה בחו"ל.

אני חושבת שעלינו וגם עליכם מוטלת אחריות כבדה בכל הקשור לנושא הזה.

אני חושבת שלכם ישנה הזכות המוסרית הגדולה לדחוף את הענין. מפני שאתם בעצמכם

עשיתם עליה וקיימתם את המצווה. ולכן יש לכם לא רק הזכות אלא גם החובה להביא

את ההצעה הזאת בפני האחרים ולדאוג לכך שתימצא הדרך לפרוץ את הנתיב לעליה

מארצות הרווחה. כדי שהתכנית הזאת וגם אחרות יצאו אל הפועל. ואינני צריכה

להרבות כאן בהסברים עד כמה אנחנו זקוקים לעליה,

אני חוזרת ומברכת על התכנית הזאת. ומקווה שזה יהיה לא ישאר בגדר חלום

אלא יהפוך מציאות, אני מודה לכולכם, ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 13,30)