ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 23/09/1985

ההתרחשויות האחרונות בקרב העולים מאתיופיה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 36

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, ח' בתשרי התשמ"ו -23.9.85 - בשעה 11.00

נכחו;

חברי הוועדה; מי גלזר-תעסה - יו"ר

י י ארצי

ח' דרוקמן

מ' הכהן

אי ולדמן

עי לנדאו

אי שוסטק

מוזמנים; השר לקליסת עליה י' צור

ח' אהרון - ראש מהי העליה, הסוכנות היהודית

מ' שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

מ' סלומון - מנכ"ל משרד הדתות

אי גורדון - ראש מח' עלית-הנוער, הסוכנות היהודית

י' מאיר - מנהל המח' לחינוך תורני, " "

ד' לוין - משנה למנכ"ל הסוכנות

ז' רוזנברג - סמנכ"ל משרד הדתות

י' לוי - מזכיר הרבנות הראשית

י' הדני - מנהל האגף לחינוך דתי, משרד החינוך והתרבות

ג' בן-ארי - דובר משרד הקליטה

יי רום - המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה

ת' אשל - המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה

ר' אלעזר - מזכיר המועצה הציבורית " "

מי בר-יהודה- המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה

אי ירדאי - המועצה הציבודית למען יהודי אתיופיה

א' מאלה - נציג השובתים

ק' האילין - נציג השובתים

ש' אקלה - נציג השובתים

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; ההתרחשויות האחרונות בקרב העולים מאתיופיה.



ההתרחשויות האחרונות בקרב העולים מאתיופיה

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המיוחדת שזימנו להיום. אני מברכת את שר הקליטה

על בואו ואת שאר החברים. הישיבה תהיה פתוחה לעתונות.

נושא הדיון ידוע לכולם. אני חושבת שלוועדת העליה והקליטה יש תפקיד מוגדר,

והיות והנושא הוא בעייה בתחום ההלכה, שאמנם יש לו השפעה ישירה על ענייני קליטה,

מבחינה חברתית, רוחנית, תרבותית, התערות בארץ וכוי? והיות והשביתה נמשכת ימים

ארוכים, הגעתי למסקנה שהוועדה אינה יכולה לשבת מנגד ועליה לומר את דברה.

ב-30 ביולי הוצאנו מסקנות בקשר ליהודי אתיופיה, לאחר שחבר-הכנסת מגן הגיש
הצעה לסדר-היום בשם
פסולי חיתון, והיושב-ראש העביר את ההצעה לוועדה.

אנחנו מצויים בין כסה לעשור, ואני חושבת שלגבי כולם לתאריך הזה יש משמעות

מיוחדת במינה, והייתי רוצה שגם המשמעות הייחודית היהודית בין כסה לעשור תשפיע

קצת על הנעשה, שהבעייה תיפתר והשובתים יבואו לביתם ויחוגו את חג הכפורים ואת חג

הסוכות בביתם, כנהוג בבית ישראל.

אני חייבת לומד כמה מלים על מה שהציבור מתרשם. אינני רוצה לדבר בשם

הציבור, אלא בשם חברי, ואני בתוכם. ההתייחסות לעניין היא יותר מדי פוליטית ולא

לגופו של עניין. אני חושבת שאנחנו, כל הזדמים, גורמים עוול לאתיופים בכך שאנחנו

נותנים לנושא הזה גם גוון פוליטי, כאשר הרבה מאד גופים מושכים כנראה בחוטים. אני

יודעת שלעדה יש מנהיגות צעירה, ואני מברכה על כך, אבל אני חושבת שבפעולה של חלק

מאתנו, שנעשית מתור כוונה טובה, יוצא שהמעשה אינו נכון ואנחנו מערערים את הסמכות

של המנהיגות שהיתה מקובלת עליהם בחוץ-לאדץ במשך דורי-דורות.

הרב הראשי התקשר אלי טלפונית ואמר שהרב הדני הראה לו מסמך מהממשל האתיופי

וגם מהקהילה שמעידים שהוא הסמכות הרבנית, שבלשוננו הוא מעין כהן גדול, ואילו כאן

בארץ קולו אינו נשמע. כפי שאמרתי, אנחנו מברכים על מנהיגות צעירה, אבל היא

צריכה לצמוח פחות או יותר באופן טבעי. מה שכאן נעשה הוא בעצם הורדת המנהיגות

הרוחנית-התדבותית-היהודית-הדתית המקובלת עליהם, והעלאת קבוצה של צעירים, שמנהיגה

היום חלק גדול מהעדה. אני רוצה לומר כיושבת-ראש ועדת העליה והקליטה וכאדם שעסק

בחינוך, שזה לא ייגמר בזה. היום הם מנהיגים ורוצים לכפות את דעתם על הסמכות

הרבנית, ומחר הם יכפו את דעתם בדברים אחרים, כי כנראה זה מאבק, או סגנון של מאבק

שאולי הוא מקובל במקום אחר, אבל הוא לא מקובל ולא צריך להיות מקובל במדינת

ישראל.

העתונאי גדעון סאמט כתב בעתון "הארץ" ש"החשיבות העיקרית של הפגנת האתיופים

היא לשים גבול לסמכות הרבנות הראשית במדינת ישראל", ואני חושבת שהוא ביטא בזה

בצורה גסה ובוטה, אבל ישירה, כוונות מסויימות. המשפט הזה צריך לעורר את כולנו.

מי הרבנות הראשית? האם היא נטע זר במדינת ישראל? היום מערערים על סמכותה של

הרבנות הראשית ומחר יערערו על סמכות אחרת, ממונה, נבחרת וכדומה.

כולם טיפסו על עץ גבוה ואני מציעח שנטכס עצה איך להביא לכך שכולם ירדו מן

העץ. כבוד שר הקליטה, שמעתי משפט קשה מאד, שמחשידים את כל העדה בממזדות. אני

חושבת שהרבנות הראשית נהגה בנקודה זו באצילות נפש. המשפט הזה קומם אותי והחלטתי

שהדברים ייאמרו בדיון פתוח. אם זה נכון - אנחנו רוצים לדעת, ואם זה לא נכון -

אולי נקבל הסבר יותר מדוייק על מה שהיה.

השר לקליטת העליה י' צור;

זה נכון. אני שומע מהרבנים שיש בהם חשש.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

הביטוי היה שמחשידים עדה שלמה בחשש לממזרות.



השר לקליטת העליה י' צור;

נכון, ובגלל זה כל התהליך.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

ב"גירוזלם פוסט" נכתב שבשביתה של האתיופים יש ציוד צבאי, וזה מעורר אצלי כל

מיני שאלות. המנהיגות הצעירה נתנה הוראה לילדים ונשים לצאת ממרכזי קליטה ולהגיע

לירושלים. האם זו מנהיגות אחראית, שאומרת שאם ימותו 1 או 2 תוצאות ההפגנה

תהיינה יותר מהירות ויותר טובות? אני שואלת: מי עומד מאחורי המנהיגות הזאת? מי

תומך בה ומי מממן אח השביתות ואת ההפגנות האלה?

עלינו לראות את המצב לטווח ארוך. זוהי עדה גאה, עם כבוד עצמי מאד מאד

גבוה, ובצדק. במשך תקופה ארוכה הם האמינו שהם היהודים האחרונים וכל תפילתם היתה

להגיע לירושלים. ההסטוריה של העליה שלהם מלמדת שבתחילה הגיעו הטיגרינים. בלשון

זהירה אומר שהמשכילים שבתוכם הם הגונדרים שמהווים את הרב, והפחות משכילים הם

הטיגרינים, כי הם יותר רוזוקים ממרכזי הערים. בתחילה הגיעו הטיגרינים והם קבלו

על עצמם את הדין, כולל הטפת דם.

אין לי ספק שכאשר הטיגרינים הראשונים הגיעו לפני כ-25 שנה, הרבנות ושליחיה

נהגו בהם לא בכבוד הראוי לעדה, והם נפגעו. אותה הרגשה עברה מדור לדור, ואולי

המשקע המר הזה הוא שמזין חלק מהאתיופים של היום. אבל אנחנו צריכים להיות אחראים

לטווח ארוך, והבה נעזור לכל הגורמים לפתור את הבעייה בצורה יהודית מכובדת, ואני

מדגישה את המלה יהודית, בהתחשב עם מסורות ארוכות-שנים של למעלה מאלפיים שנה.

לסיכום, אני דואגת ומביעה חרדה נוכח ערעור הסמכות של המנהיגות המקובלת על

העדה ומהצמחה מלאכותית של מנהיגות צעירה, שברובה היא כבר לא כל-כך דתית, אלא

יותר פוליטית, מעורה בארץ, ובצדק. התהליך חייב להיות אבולוציוני, ובשום פנים

ואופן לא ברבולוציה.

דברתים עם אחד הקייסים של העדה, שמפחד לפתוח אח הפה. יש בתוכם קייסים

שאפילו איימו על בניהם והציבור הרחב לא יודע את זה, מפני שהרבנות רוצה לבלום את

השריפה.

ישיבה זו זומנה בלב תמים וישר כדי להביא לפתרון הבעייה לטווח ארוך, ואולי

בין כסה לעשור תצא הגאולה ואהבת הבריות האמיתית. הזמנו לישיבה זו גם את

המנהיגות שמנהלת את ההפגנה מול הרבנות הראשית, והם לא הגיעו, וגם זה אומר דרשני.

אני מבקשת מאד משר הקליטה לומר לנו מהי גישתו ומה הוא צופה, ואולי גם הצעות

שיש לו להציע לאור ההתפתחויות של השעות האחרונות ביותר.

עי לנדאו;

אני מבקש משר הקליטה להתייחס לתמיכה של משרד הקליטה, גם תקציבית, במיוחד

לגבי אותה קבוצת הנהגה אתיופית שכרגע מובילה את המאבק בתחום זה, ועל הקשרים שיש

למשרד, באמצעות מר אפרים כהן, עם ההנהגה הספציפית הזאת, ומהי הערכתו של כבוד השר

- האם זה מקשיח את עמדתם לקראת עמדה נחרצת וחריפה נגד הרבנות, או להיפך, לקראת

פשרה עם הממסד הדתי.

השר לקליטת העליה יי צור;

אני מקווה שהישיבה הזאת אכן תתרום, אם כי יש לי ספק בכך, בעיקר על-סמך דברי

הפתיחה. אנחנו מתייחסים לדבר שמתרחש כבר תקופה ארוכה, למאבק של חלק מהעדה,



ואינני מומחה עד כדי כך בדינמיקות הפנימיות. היינו מודעים לכך מאז שאני נכנסתי

לתפקיד, כאשר התחיל להגיע החומר.

אלה לא ההפגנות הראשונות של יהודי אתיופיה בנושא העליה או בנושאים אחרים.

כאשר התברר המתח לפני כ-10 - 11 חודש, יצרנו מסכת של קשר, לא של מימון,

חבר-הכנסת לנדאו. המשרד לא מממן ולוא באגורה אחת, לא תקציב ולא פעולות של קבוצה

כלשהי מבין עולי אתיופיה. אנחנו ליווינו ומלווים אותם בדאגה ובקשר גם בזמן

השביתה, כשם שנמצא אתם בקשר רצוף - ואני מאד מכבד את זה - נציג של עיריית

ירושלים, ודואג שתקום שם תחנת בריאות, יהיו להם מים וכוי.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

זה לא נעשה במסגרת ההתאחדויות?

השר לקליטת העליה י' צור;

אמרתי באופן ברור שאנחנו לא תומכים באף פעולה של ארגון כלשהו מהארגונים של

עולי אתיופיה. זה הכל. אני מציע לא להיתפס לזה ואחר-כך להגיד שאנחנו רוצים

להקל על האווירה.

במשך 10 חודשים לא נשמע קולם של יהודי אתיופיה, ואני תולה את זה לא במעס

בזכות הפעולה הרצופה והקרובה שלנו אתם. בתקופה הזאת אכן נעשה מאמץ מטעם הרבנות

והופסק העניין של הטפת דם ברית. אני חזרתי וטענתי, והדברים נמצאים בכתובים, גם

בוועדה הבינמשרדית, שאני מרגיש שהמועקה בפנים גדלה והולכת. לא כל-כך חשוב מה

דעתו של כל אחד איך זה מתפתח, כי בסופו של דבר אנחנו גם לא יודעים.

כפי שאמרתי, היה שקט במשך 10 חודשים. הצטברה מאסה של זוגות שלא נישאו ואני

חשבתי שאם היו מסייעים להגיע להבנה, אולי היינו עוברים את זה. יש נקודה אחת

ערכית, שהם חשים עצמם יהודים לכל דבר, כיהודים דתיים ששמרו על יהדותם בפני כל

האויבים כמיעוט קטן ביותר. הם באים אלינו אחרי שואה, כאשר בין 5% ל-10% מבני

העדה מתו בדדכם לארץ. הם חשים עצמם יהודים לכל דבר, ואין סיבה בעולם שיחושו

עצמם אחרת; ככאלה שנאבקו ושמרו על יהדותם הם, והם חשים פגועים.

אנחנו צריכים לדעת שמאז הוויכוח על בני ישדאל זו הפעם הראשונה שלא דנים בכל

אדם על-פי מצבו והיוחסין שלו. גם אם זה יותר קשה מהשיטה האחרת, העובדה ברורה:

לא דנים בכל אדם לעצמו, אלא עצם שייכותו לעדת עולי אתיופיה מחייבת אותו להליך

מסויים. על זה המאבק של קבוצה בתוכם.

המדינה איננה משוחררת מהוויכוח הזה, כי הוא מתרחש בחצרנו. ב-8 בחודש יהיה

דיון בבג"צ בנושא הזה. שנית, היתה מעורבות של ראש הממשלה מאז ההפגנות בחודש

יולי.

אי שוסטק;

ההפגנות היו קודם.

השר לקליטת העליה יי צור;

לא בנושא הזה. במשך שנה היה שקט. אני אמרתי מהי עמדתי על מה אני קורא את

המאבק ואנחנו חייבים לדעת את הייחוד מבחינתנו. היו הרבה בעיות עם יהודי

ברית-המועצות ועם יהודי רומניה, ואף-פעם לא נאמר שכל עולי בריה"מ חייבים במשהו,

אם כי איננו יודעים איר הם נישאו שם במשך 60 שנה. זכותו של כל אחד לומד

שלרבנות יש מעמד, אבל קרה משהו בחברה בישראל בנושא הזה. בואו נשחרר את עצמנו

מהחיבור לפוליטיקה. יש פה שאלה אמיתית, גם אם היה גורם מדרבן, מאיץ, ואפילו

קיצוני בתוכו.



א' שוסטק;

אבל יש פה דבר מיוחד גם מבחינת ההלכה. אני רוצה שתאזן את הרקע.

השר לקליטת העליה י' צור;

לפי מה שאני רואה יהיו פה הרבה מאזנים.

למרות זאת, כשהתחילו השביתות הראשונות, ב-29.7 יצאנו ועצרנו אותם בדרכם והם

חזרו הביתה, והתנאי היה שתתקיים פגישה עם ראש הממשלה. התקיימה פגישה והוצא

מסמך, שלא אני השתתפתי בכתיבתו. ישבו נציגי הרבנים, חבר-הכנסת הכהן ויצחק מאיר,

שבהסכמת ראש הממשלה נקבעו כנציגיהם, ובמסמך הזה כתוב: "הרבנים הראשיים מסרו לראש

הממשלה כי אינם עומדים על החלת הטבילה כתנאי לקבלתם של היהודים מאתיופיה כעדה

לתוך כללות ישראל. הם יהודים שלמים ושותפים בחובות ובזכויות בכל מסכת החיים

היהודיים והדתיים.

בשאלת מעמדם האישי בענייני נישואין, כמותם ככל יהודי העולה ארצה הם נזקקים

לבירור מעמדם במוסדות הרבנות כחוק. בודדים, לגביהם עשויות להתעורר בעיות כפי

שהתעוררו בעליות קודמות, יזכו לטיפול וליחס שיחתור לפתור בעיותיהם בכל מקרה

לגופו.

הרכב ביה"ד הרבני שיעסוק בבעיות המעמד האישי של בודדים מעולי אתיופיה יצרף

לדיוניו כיועצים כוהני דת מבני העדה האתיופית.

סוכם שהמשך ההידברות עם העדה האתיופית תקויים על-ידי חבר-הכנסת הרב מנחם

הכהן ומר יצחק מאיר חבר הנהלת הסוה"י למען אחדות ישראל".

זו היתה ההבנה שהושגה. לפי מיטב הבנתי, הדברים האלה לא הוגשמו כפי שניתן

היה להבינם, או שנוצרה מחלוקת מאד משמעותית לגבי פרשנותם. הרבנות אמרה בעצם:

בודדים הם כולם.
מי הכהן
בודדים הם אלה שבאים להתחתן.

ו
עי לנדאו
אני מבין שמתייחסים אליהם בדיוק כמו לעולים שבאו מרוסיה.
השר לקליטת העליה יי צור
אני אומר מהי המחלוקת שהיתה בפרשנות. בודדים, זאת-אומרת מה שהיה מובן לגבי

העדה, שעצם העובדה שהוא עולה מאתיופיה איננה הסיבה. רובם בעצם בסדר, אבל

הבודדים הם אלה שיצטרכו את אותה בדיקה. הרבנות הבינה שבודדים פירושו כולם.

העניין הזה לא נפתר מאז הפגישה. אני גם פניתי לשני הנציגים שנקבעו כאחראים

על הקשר, לאחר שראיתי שבית-הדין הזה לא קם ולדעתי מאבדים זמן, והם יגידו מה קרה.

בכל אופן, כשהשביתה החלה, נפגשו עוד פעם אחת אצל ראש הממשלה ומנכ"ל משרד הדתות,

משה סלומון, נקבע לקיים אתם את הקשר. אני בעצם לא ניהלתי שום משא-ומתן, ואני

חושב שזה גם לא תפקידי. כמובן שדעתו של אדם, גם אם הוא שר, היא דעתו ולא היא

עומדת פה לבירור ולא היא החשובה כאן, והיא נובעת מעולם המושגים ומעולם הערכים

שלי. בדקתי את העניין גם עם היועץ המשפטי לממשלה עד היכן הדברים חייבים בדיקה,

והם נבדקים. חשובים המדיניות והמעשים. וזשבתי שצריך לתת לשליחים ולאנשים שהתמנו

לנהל את המשא-ומתן ולהגיע לפשרה ולהבנה, כי אם ניאחז רק בזה שהרבנות קובעת, לא

נגיע לידי הבנה ובסופו של דבר ישברו אותם. אני חשבתי שצריך לדבר אתם ולא דברו

אתם במשך ימים, עד שמשה סלומון התערב. עד אז אמרו: לא מדברים עם שובתים. עם

איזה שובתים בישראל לא דברו?



אני צריך לקרוא לכם מה כתב רחמים אלעזר בעתון "חדשות", לא כראיון עתונאי

אלא בדבריו, בדם לבו, על תחושותיו כלפי הדברים שהתרחשו בנושאים אלה? אחר-כך

התחילה ההידברות וחשבתי שמחובתי להאיץ בהידברות, ולא יותר מזה. כאשר נכשלה

ההידברות האחרונה ביום חמשי, הלכתי ביום ששי לקבוצת המנהיגות בשובתים ואמרתי

להם: בואו נראה מה ניתן לעשות. ישבתי אתם שעות ארוכות ולמדתי עד היכן אפשר לנוע

כדי לא ליצור מצב שאו הדין ייקוב את ההר, או ההר את הדין. בסך-הכל כולנו נשלם

מחיר כבד בעד דבר שהיה לכבודה של מדינת ישראל ושהופך להיות למחלוקתה של ישראל.

למדתי אותם ולא מצאתי רק עקשים, אלא גם אנשים די עייפים ומחפשים מוצא. אמרתי

שאם מקובל עליהם הרב סלומון, הוא ישב יחד אתם ונחפש מוצא. אני מקווה שזה לא פגם

לחפש מוצא שהוא בנוי על הבנה ועל פשרה אפשרית.

ישבנו כל מוצאי השבת עד לפנות בוקר ובתוך השעות האלה הלכנו גם לרב שפירא

והוא ראה את הדברים. אינני יכול להגיד שהוא קיבל אותם, אני יכול להגיד שהוא לא

דחה אותם. אני חושב שביטאנו את האפשרי.

אי שוסטק;

וזה נתקבל גם על דעתם?

השר לקליטת העליה י' צור;

חזרנו אליהם ב-2 לפנות בוקר ואמרנו להם: איננו אומרים שמה שהיה לא היה. יש

פה איזה שהוא עירפול מסויים שיאפשר לחיים להתמודד עם הדברים. אני חושב שהזהרנו

אוונם אלף אזהרות שאין פה מצב שהכל לא היה, אלא איזו שהיא הבנה. הם התיסרו
והתיסרו ואמרו
אנחנו נלך על זה, אבל צריך לשאול את העדה. אתמול בבוקר הם כינסו

את כל העדה ואוזרי דיון וויכוח ארוך הם קבלו את הנוסח הבא, שמאותו רגע קיבל

משמעות. הם גם אמרו אתמול בכלי התקשורת שהם ויתרו ויתור גדול. לפי דעתי הם

צודקים בהגדרה הזאת, והרבנים לא קבלו את הניר הזה. אני מאד מצטער על כך. יש

אצלנו מחלוקות לגבי מדינה, חוקים, רבנות ודברים אחרים. ראש הממשלה היה מוכן
אתמול בערב להגיד להם
שלום, סעו הביתה, והיה לי כל הבסיס לחשוב שאכן זה יקרה.
הנוסח שהתקבל אומר
"ו. בני העדה יוכלו לפנות לצורך נישואין לכל רב בישראל שהוא רושם נישואין.

2. רושם הנישואין יבחן את מעמדם האישי של הפונים תוך שמיעת העדות כנדרש.

3. משרד הדתות יוציא הנחיה לכל רושם נישואין לרשום את עולי אתיופיה לנישואין.

יוקם מכון למורשת יהודי אתיופיה ובו יכהנו הקיסים ומנהיגיהם של יהודי אתיופיה.

4. החקירה והדרישה של הקיסים בנושא יוחסין תירשם ותהיה עדות בעלת חשיבות בפני

רושמי הנישואין ובתי הדין.

5. במידה ויתקשה הרב רושם הנישואין המקומי להכריע, יפנה את המבקשים בין על-פי

החלטתו או על-פי רצון המבקשים לשלושה רושמי נישואין ארציים אשר התמחו בשאלות

אישות הקשורים ביהודים שעלו מאתיופיה.

6. במקרים מסויימים ועל-פי החלטות רבנים אלה, יופנו המבקשים לבית-דין רבני

שידון על-פי הבנתו.

במידה ולא ייווצר כל ספק לגבי איש מיהודי אתיופיה בנושאי היוחסין או

יהדותו, לא יידרש כל אקט מיוחד של טבילה".

כל אחד מאתנו נחוש בהחלטתו ואני בסוח שכל אחד מדבר באמונתו הוא, והוא לא

ישנה את אמונתו כתוצאה מן הדיון הזה. הוצג מסמך שביטא את הבנת מנוויגות העדה

בקשר למה אפשרי, ולמי שניהל את ההידברות עם בני העדה היו כל הנתונים להבין שאין

פה מוקשים מבחינה הלכתית. אתמול ב-9 בבוקר היתה החלטה של העדה שברגע שמודיעים



שזה התקבל, הם נוסעים הביתה. הם בקשו דבר אחד, שנציגו של משה, זאב ואפרים ו-2 -

3 מהם יהיו ועדת קבע שתעקוב אחרי מה שקורה בעדה בנושאים אלה. הם הוסיפו שאם ראש

הממשלה יתן לזה ביטוי לאומי, הם יסעו הביונה.

יכול להיות שיש מלים יותר טובות כדי להגדיר את המצבים, אבל לזה הגענו.

בשבועיים האחרונים לא התערבתי במתווכים, כי רציתי לתת הזדמנות לפתור את העניין.

הפעם הראשונה שהשמעתי את עמדתי היתה במוצאי החג, כי ראיתי שהעניין לא זז.

ברגעים כאלה צריך לדעת מה אפשרי כדי לתת לחיים לפתור את השאלות שעדיין נשארו

שנויות במחלוקת. מה שנאמר אתמול כדי לעשות צדק, העקרון מקובל אבל הפרטים לא.

איפה כאן המילכוד הנוראי מבחינת התהליך? הרי אין משא-ומתן בין רבנים לבין

העדה. מבחינה עקרונית אני לא מתנגד. לזה, אבל כוחו של המסמך הזה, בשונה מכל

המתווכים שפעלו עד היום, הוא שהבאנו את הסכמת העדה והם לא עמדו פה על הצהרה.

אני מאוכזב שלא יכולנו להביא אתמול בערב לסיומה של הפרשה הזאת, ויש מקום לקרוא

לסיום השביתה עוד היום, בטרם יום הכפורים.

העקרונות מקובלים, הנוסחים - לא. לכן, מטבע הדברים זה מתחיל מחדש, כי מי

יכול להבדיל מה זה עקרון ומה לא? אני חושב שזה היה צריך להיות היום תפקידה

המרכזי של הוועדה, אם אנחנו רוצים לסיים את העניין.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אבקש את הרב סלומון לומר את דברו.

מי סלומון;

אני מאשר את כל הדברים שנאמרו כאן על-ידי שר הקליטה. אני חושב שהשביתה של

האתיופים השיגה הישג אחד, והוא שאולי הגיע רגע של אמת מצד כל הצדדים, ומתוך הנחה

שאולי כל היושבים כאן, למרות שחלקם הם פוליסיקאים, בנושא הזה יתעלו מעבר

לשיקולים הפוליטיים של הישגים כאלה ואחרים. גם הימים של בין כסה לעשור

ראויים שניתן דעתנו על העניין בצורה הרבה יותר אמיתית.

כדי להבהיר וללבן את הנושא אני רוצה להזכיר כמה דברים על-מנת שנוכל לראות

באופן אובייקטיבי את שני הצדדים, שבעצם לא מנהלים משא-ומתן. הרבנים אינם מנהלים

משא-ומתן באופן ישיר. לגביהם קיימת הלכה פסוקה שהם עומדים מאחוריה, וכל

המשא-ומתן שהתנהל עם האתיופים לא בא, ומלכתחילה לא היה סיכוי שיביא לשינוי בהלכה

כפי שהרבנים פסקו אותה. זו הנחת יסוד. כדאי שהדברים האלת ייאמרו, למרות שאני

בטוח שלמרבית היושבים כאן הנושא הזה מוכר.

גם בין הרבנים קיימת מוזלוקת, והייתי אומר שיש ארבע דעות, מן הקצה אל הקצה.

קיימת דעה אחת בנושא פסיקת ההלכה, ובהלכה יש מחלוקת. קיימת דעה אחת, שלמיטב

ידיעתי היא במיעוט, אבל אני יודע שהיא הרצויה לכל, שאומרת שהם יהודים לכל דבר

ואין צורך אפילו בטבילה. קיימת דעה פחות קיצונית, שאומרת שהם אינם יהודים בכלל,

ואין כל ספק שדינם כדין כל גוי שרוצה להכנס לעם היהודי והוא חייב בכל התהליך של

גיור, עם כל מה שמלווה את זה. בתווך יש שתי דעות: האחת שדורשת את הגיוד לחומרה,

ואחת שהקלה ומסתפקת בטבילה בלבד.

ביסוד הדברים יש למעשה שתי בעיות מרכזיות קשות, שלדעתי מיקדו אותן על הצד

הפחות נכון. יש כאן בעייה של היהדות שלהם, שגס הם עצמם מודים שהתערבו בתוכם.

הפסיקה המפורסמת של הרתב"ז, שעליה מתבססים, אומרת במפורש שבתוך העדה האתיופית

התערבו בני אומות אחרות. הוא אומר שאחוז ההתערבות היה כזה, שבמסגרת של רוב

מקובל בנושא הזה הם יכולים להחשב כיהודים. כלומר, כשהוא אמר את זה לפני 500 שנה
הוא לא אמר במלים חד-משמעיות
אלה יהודים ללא כל ספק. כך שאם היתה רק התערבות

כזו, אין ספק שהיא גדלה והלכה במרוצת 500 השנים עד היום הזה.



הרבנות הראשית לישראל אמרה בעצם דברים חד-משמעיים. למרות שידוע שהיתה

התערבות נוספת, ההתערבות הזאת עדיין לא הצדיקה שינוי בפסיקה של הרתב"ז, והם

עדיין יכולים להחשב כיהודים. זה נאמר בסעיף הראשון שנחתם בזמנו עם ראש הממשלה,

לפיו הם יהודים לכל דבד, הם חלק אינטגרלי מהעם היהודי. למרות שאם היו מחמירים,

ויש מחמירים, אפשר לא רק להטיל ספק, אלא יכולה להיות קביעה קיצונית שאומרת באופן

חד-משמעי שהם אינם יהודים.

הבעייה האמיתית, היותר קשה, היא בעיית ספק הממזרות שלהם. לגבי בעיית

היהדות נאמרו דברים חד-משמעיים וברורים על-ידי הרבנות של היום, אבל הנושא של ספק

ממזרות הוא הבעייה. אני חושב שאולי נעשתה שגיאה, שהדברים האלה לא נאמרו בתחילת

הוויכוח. הדבר נבע, כמובן, בגלל אי-נעימות לומר את הדבר הזה, להביא את הנושא

לחלק של היוחסין, וגם הביטוי הזה בסלנג הישראלי מתקבל כביטוי מאד לא יפה, כך שזה

לא היה נשמע טוב. למרות שאם רוצים לבדוק את הדבר בעין מפוכחת יותר ובבהירות,

רואים שיש כאן עובדה שהקהילה היתה מנותקת במשך מאות שנים והתלמוד לא היה קיים

לגביהם. היונה גם בעייה מאד קשה של גירושין בעיקר, וממילא בא ספק ממזרות. היות

ואין תיקיה ונושא הממזרות נמשך ללא פתרון, איש בעצם לא יכול היה לפתור את זה.

ודאי זכורה לכם פרשת הממזרים המפורסמת שהרב גורן התיר בזמנו. הבסיס של

ההיתר היה שהנישואין לא תפסו משום שאחד הצדדים לא היה יהודי, ואז כולם שיבחו

אותו על כר.

במקרה הנדון הרבנות היתה ראויה לכל דברי השבח, על כך שפתרה את הבעייה

המרכזית הנוקבת ביותר, בכר שהיא אמרה מצד אחד שהם יהודים לכל דבר. בעצם יש בכר

סתירה מסויימת, אבל כדי להסיר את הספק של ממזרות, הם באו עם אותו פתרון של

טבילה, ואת הפתרון הזה הם היו צריכים לקבל.

אי שוסטק;

שמעתי מהרב הראשי הספרדי שכל עניין הטבילה הוא לא בגלל הממזרות, אלא בגלל

חידוש הברית.

מ' סלומון;

חידוש הברית נאמר על הטפת הברית ולא על הטבילה.

השר לקליטת העליה י' צור;

נכון.

מי סלומון;

כדי לא לקרוא לזה מילה, שמבזה את העדה, שהיתה מקובלת אצל עצמה לפחות

כיהודים לכל דבר, וזה באמת פגע, נתנו לזה חידוש לשוני יפה וקראו לזה חידוש

הברית. הברית היתה קיימת, כי כל אחד מהם בעצם נמול, ולכן קראו לזה חידוש הברית.
אי שוסטק
אבל הרב הספרדי אמר את זה על הטבילה.

מי סלומון;

אפשר להגיד את זה גם על הטבילה. חידוש הברית בא לפתור את הבעייה המרכזית

הקשה יותר, היות וספק ממזרות זו בעייה הרבה יותר קשה. ספק יהדות זה דבר שניתן

לפתרון על-ידי גיור. זה היה בעצם הפתרון. לצערי הרב, נעשתה שגיאה שהדברים האלה

לא נאמרו בצורה נוקבת ביותר, שאם כך, זה היה מתקבל בצורה יותר מובנת.



י' ארצי;

והם היו מקבלים את זה ביתר-קלות?

מי סלומון;

לדעתי כן.

השר לקליטת העליה י' צור;

אף אוזד לא יכול להוכיח את זה עכשיו.

מי סלומון;

כאשר העמידו את הספק בנושא הסמלי, החשוב מאד של היהדות, באה הפגיעה הקשה.

אילו הדברים חיו מוסברים היטב, אני חושב שאז אפשר חיה לומר להם על הרעיון

שהעלו בזמנו בשם דולצ'ין ואחרים, שזוהי הבעייה, פעם אחת תעשה טבילה ובזה נגמר כל

העניין, ולא רק מי שעומד להינשא. בינתיים הרחקנו לכת, לצערי, וזה מצב הדברים

היום.

בשיחות שהיו לנו באותם לילות ארוכים של תחילת המשא-ומתן הם אמרו; אחת מן

השתים; או ביטול הטבילה או הכרזה חד-משמעית שאנחנו עדה נפרדת. ניסינו להסביר

להם שזה לא טוב לחיות עדה נפרדת, לצורך השתלבותם וכוי, והם אמרו; אנחנו רוצים

תשובה חד-משמעית. גם בנושא הטבילה אמרתי שזה לא יכול להיות, והוספתי שנושא

הטבילה בא לפתור להם בעייה הרבה יותר קשה, אלא שסימבולית היא נראית להם יותר

קלה.

אז הם היו בצמרת העץ וחזקים יותר ואמרו; לא נזוז עד שהנושא הזה ייפתר. גם

בליל השימורים האחרון אתם שוב הועלה עניין הטבילה, ואמרתי לשר צור שאם יעלה נושא

הטבילה, חבל על כל רגע נוסף. אני הולך, משום שאין כל טעם לשבת. זה נושא שאיננו

נתון למשא-ומתן. הוא חד-משמעי, המקל ביותר, אבל אין לי ספק שהסמכות הממלכתית

העליונה בענייני הלכה היא הרבנות הראשית והיא זו שקבעה שיש צורך בטבילה, ולא

יעלה על הדעת לרדת מזה. בעניין זה אני חושב שהרבנים אומרים, ובצדק, ששביתה של

שבועיים, חודשיים ושנתיים לא תשנה כחוא-זה בנושא ההלכה, ואני כמובן מזדהה עם זה

בהחלט.

אני הופתעתי כשהאתיופים קבלו את הסעיף האחרון, שאני רואה בו את הסעיף

המרכזי. בסעיף האחרון נאמר; "במידה ולא ייווצר כל ספק לגבי איש מיהודי אתיופיה

בנושאי היוחסין או יהדותו, לא יידרש כל אקט מיוחד של טבילה". הכל יודעים שזה

בעצם ניסוח זהה לניסוח שהושג בישיבה הראשונה עם הרבנים הראשיים אצל ראש הממשלה

כשדובר על בודדים, כי בעצם נשבר כאן עקרון. כלומר, בתיאוריה, מחר יבוא אליהו

הנביא אל רושם הנישואין, כי אחרת לא יכול להיות, כי בעיית היוחסין היא הבעייה

המרכזית. היא כל-כך מתמשכת, שאיש איננו יכול להוכיח אותה, אז בתיאוריה רק אליהו

הנביא הוא שיכול לפתור לנו את הבעייה הזאת. ולמרות זאת, לזה הם הסכימו, וגם

הרבנים הסכימו, משום שהמשמעות של הדברים היא שמבחינה הלכתית אין כאן כל נסיגה.

אלא מה? באופן תיאורטי באמת, אם יתברר שלגבי מאות אין בעייה, הם לא צריכים

טבילה, ואני רוצה להזכיר שנושא הטבילה בא לפתור את הבעייה המרכזית.

הבעייה לא כל-כך פשוטה אבל אני חושב שאפשר להתגבר עליה, ואולי אתחיל

מהבשורה. אני חושב שאנחנו נמצאים בשלב מתקדם מאד לקראת סיום העניין. הדברים לא

נאמרו רק לצורך הצהרה שהעקרונות נתקבלו. העקרונות באמת התקבלו. כל הסעיפים

שהשר העלה כאן התקבלו, אלא שיש כאן עניין של ניסוח. אם האתיופים היו מתעלים על

עצמם כאשר הם הסכימו עם העקרונות האלה, אני חושב שניתן היה לעבור לניסוח.



אני חוזר על הניסוח שכבוד השר קרא ומה הן ההערות של הרבנים הראשיים. בסעיף

2, האומר: "רושם הנישואין יבחן את מעמדם האישי של הפונים תוך שמיעת העדות
כנדרש", הם מוסיפים
לפי החלטות הרבנות הראשית לישראל. הם בקשו להוסיף את המלים

האלה בעוד כמה סעיפים שעוסקים בנושא.
מי הכהן
אולי אתה מוכן להסביר את התוספת הזאת?
מ' סלומון
לא נעים לא לומר את זח, אבל אני סבור שהיא די מיותרת, אבל קטונתי מלחלוק על

דעתם של הרבנים הראשיים. אגב, גם אוזר הרבנים לא העלה את הנושא הזה. אחד הרבנים

קיבל את הסעיף ככתבו וכלשונו.

המושג של רושם נישואין הוא בעצם מושג משמעותי ומהותי מאד, אבל הביצוע נעשה

על-ידי איש טכני, שלפעמים הוא אפילו לא רב בישראל. בדרך-כלל הוא רב. הסמכות

האמיתית-מהותית בעניין הוא הרב המקומי. בעיר גדולה כמו תל-אביב לא יעלה על הדעת

שהרב הראשי ישב וירשום נישואין, ואז הוא מאציל מסמכויותיו מטעמו לרושם נישואין,

ובתל-אביב יש ודאי יותר מרושם נישואין אחד.
מי הכהן
הרב רושם הנישואין צריך לאשר את התיק.
מ' סלומון
כן.

הנושא המרכזי, הנוקב והקשה ביותר הוא נושא הטבילה, ורווקה עליו אין ויכוח.

גם הרב אליהו וגם הרב שפירא מקבלים אותו ככתבו וכלשונו, אבל מי שמכיר את כל מה

שהיה, יודע שהיו עוד בעיות. למשל, אתיופי בא להרשם ואמרו לו: ונחפש לך מקום אחר.

הריצו אותו ממקום למקום, ואת זה רצינו למנוע. עכשיו יש הנחיה ברורה ביותר,

לפיה יש לקבל את הנרשם מיד ולפתוח לו תיק.

היות ויכול להיווצר מצב שזה יעבור כך ולא יהיה איכפת לו - ובסעיפים אחרים

זה מתבטא בצורה קצת יותר קשה וחשדנית - נאמר: במידה ויתקשה חרב רושם הנישואין

המקומי להכריע, יפנה את המבקשים על-פי החלטתו או על-פי רצון המבקשים להיררכיה

קצת יותר גבוהה, וזח הוסכם אצל הרבנים הראשיים. הרבנים שואלים: מה פירוש "במידה

ויתקשה"? ואם הוא לא יתקשה? משום-כך הם רוצים שתהיה הנחיה, שאם יתקשה, יפעל

לפי החלטת הרבנות הראשית. זו בעייה לא פשוטה, כי מצד אחד אפשר לומר: וכי מישהו

פועל אצל שליחי הרבנות נגד החלטות הרבנות הראשית? והדגש הזה הוא מוקש, אם כי לא

ניסינו אותו עדיין.
מי הכהן
זאת הנקודה.
השר לקליטת העליה י' צור
זה כוחו של הסכם שאין בו אף מלה שמנוגדת לעקרונות של אחד מהצדדים, וכשאתה

רוצה להבהיר את הכל, אחרי שהעדה קבלה את ההסכם הזה, אני מאחל לו שהוא יצליח, אבל

אני לא נותן לזה דרגות.



מ' הכהן;

אני רוצה להעיר כמה הערות קצרות לגבי אנאלוגיות. איו שום אנאלוגיה לבני

ישראל. לגבי בני ישראל לא עמדה כלל לדיון השאלה בדבר הכרה או אי-הכרה ביהדותם.

היתה רק שאלת ממזרות, כי שם לא היו נישואין מסודרים.

השר לקליטת העליה י' צור;

זה אותו דבר.

מד הכהן;

היתה שאלה שהרבנות היתה צריכה להכיר בהם כעדה יהודית.

נתערבבו כאן כמה וכמה גורמים שלצערי יצרו את הבעייה. אלה לא רק גורמים

פוליטיים, גם גורמים הלכתיים, רבנים ראשיים לשעבר וגורמים נוספים שגרמו לכך

שהעדה הזאת, שהיא מאד רגישה ומטבע הדברים כאשר באים ונוגעים להם בדברים הרגישים

ביותר, זה מעורר אותם. כמובן, כאשר גם גורמים פוליטיים קפצו על העגלה הזאת, וגם

צעירים מבני העדה שהיפשו מנהיגות ועוד, זה יצר את האווירה שאנחנו עדים לה היום.

עם זה, נדמה לי שאסור להתעלם מכך שהרבנות הראשית לישראל עשתה צעד הסטורי שלאורך

דורות לא נעשה כצעד הזה, בכך שאמרה שהיא מכירה בהם כעדה יהודית לכל דבר. כלומר,

איש אינו מפקפק בצירופם למנין ואיש אינו מפקפק בכל שאר ההובות שחלות על יהודי.

בגלל ניתוק של אלפי שנים הם לא הגיעו לא רק לתורה שבעל-פה אלא לתורה שבכתב, והם

אינם דומים לשום קבוצה שהיתה בעם ישראל. בגלל הניתוק הזה נוצרו בעיות, שהרב

רתב"ז, שעליו מסתמכים כולם לגבי היותם יהודים, הגביל את זה לגבי יוחסין. מי

שהכיר ביהדותם הגביל את זה לעניין יוהסין, ויש הבדל בין הכרה ביהדות לבין הכרה

ביוהסין.

כאשר הרבנות בישראל באה לפסוק, היא פסקה עד קצה גבול היכולת האפשרית

מבתינתה, כאשר היא הגיעה למסקנה הלכתית שאפשר להכיר בברית שנעשה ליהודים

באתיופיה לא לפי כל הפרסים ההלכתיים שאנהנו מכירים, אבל היות ונעשו לשם ברית

אבות, אברהם יצהק ויעקב, יש להכיר בזה ולהייב רק בטבילה. הרבנות בישראל יצרה

בעולם ההלכתי מושג הלכתי הדש ומותד - וזה כוהה של רבנות בעלת תפישת-עולם הסטורית

לאומית - המושג של הידוש ברית לגבי לא גיור להומרה, כפי שנהגו לומר, ולא ממזרות,

אלא חידוש הברית, ונדמה לי שזה דבר שצריך להעלות אותו על נס. בתוך האוירה של

אנטי-רבנות שנוצרה, בשום פנים ואופן אסור לוועדת כנסת ולכנסת ישראל, ולאף אהד

מאתנו, לא לראות את מה שעשתה הרבנות בישראל בנושא הזה, כל עוד מקובל עלינו שלגבי

אישות הרבנות הראשית היא הגורם החוקי המוסמך לפסוק בו, והרבנות פסקה בנושא אישות

מובהק.

אני רוצה להעיר הערה נוספת לגבי הרכב בית-דין מיוהד ליהודי אתיופיה ואיך זה

נולד. כאשר ישבנו אצל ראש הממשלה הוא אמר: אני שומע מהרבנים הראשיים שיש

בישיבות תלמידים יוצאי אתיופיה שהם אנשים מוכשרים, למדנים. אולי נרכיב בית-דין

שיהיה בית-דין של אותם תלמידים, שהם כבר תלמידי הכמים. הרבנים הראשיים אמרו; הם

מתקדמים בלימודיהם ואנהנו מקווים ומייהלים שיהיו מהם רבנים וגדולי תורה

ודיינים. עדיין אין כאלה, אבל אנהנו מוכנים שיצורפו קייסים כיועצים לגבי

המנהגים המיוחדים של יהודי אתיופיה.

דבר אהד ברור, שהמושג בודדים בא להוציא מכלל פקפוק שיש ספק לגבי יהדותה של

העדה כולה. כשאדם בא להינשא, הוא בא כבודד, לא כעדה. זה המושג "בודדים", כדי

להזק את הקביעה שמבחינת עדה אין לגביהם שאלה. מדובר היה ב-40 זוגות בודדים

שעומדים להינשא וצדיך היה לפתור את בעייתם מיד. נאמר בצורה הברורה ביותר שלגבי

אלה אי-אפשר יהיה בלי טבילה.



הדברים הסתבכו בגלל קצרים ביורוקרטיים-טכניים, כי הרב שהיה צריך לחתן אותם

היה בהודו והם אמרו שהם מוכנים לדבר רק אתו. עד שהוא חזר היו גורמים

בלתי-אחראיים שהסיתו בקרב העדה. היתה גם אמירה, ויסלחו לי כבוד הראשון לציון

לשעבר והרב הראשי לשעבר, שסתם מתעללים ביהודי אתיופיה והם לא זקוקים לטבילה, שגם

היא עוררה את המציאות הזאת.

השר לקליטת העליה י' צור;

אולי זו דעתם?

מי הכהן;

מותר שתהיה זו דעתם, ואי מכבד מאד את דעתם, אבל אנחנו עומדים לפני יום

הכפורים. בתלמוד יש ויכוח מאד מרתק בין רבי יהושע לחכמים. לרבי יהושע היה

חשבון שיום הכפורים חל בתאריך אחר מכפי שפסק רבן גמליאל, ואז ציווה עליו רבן

גמליאל; בוא אלי ביום הכפורים, לפי רצונך, במקלך ובתרמילך. והוא התיצב, מפני

שזו מהותה של סמכות.

הרבנים הראשיים לשעבר כבודם במקומם מונח ואיש אינו מפקפק בגדולתם ובגדלותם

התורתית, אבל היום יש רבנים ראשיים לישראל ומדינת ישראל קבעה אותה כסמכות. לכן,

כפי שהרבנים הראשיים לשעבר לא רצו שבעת כהונתם יתערבו בפסיקותיהם, הם צריכים

לקבל את החלטת הרבנות הראשית.

לגבי המסמך, נדמה לי שהוא אינו שונה ממהותו ולא כלום מהמסמך המקורי שהושג

אצל ראש הממשלה. לדעתי, אם אנחנו רוצים לקדם את הנושא הזה, הוועדה צריכה

להחליט, שיושבת-ראש הוועדה יוזד עם שר הקליטה ומנכ"ל משרד הדתות ייפגשו היום עם

הרבנים הראשיים, ישמעו עוד פעם את דעתם ויעברו שוב על הניסוח, כי בסופו של דבר,

מלבד המלים "במידה ויתקשה הרב רושם הנישואין" או "לכל רב בישראל שהוא רושם

נישואין", מדובר במקום מגוריהם, כפי שנהוג לגבי כל אזרח בישראל.

השר לקליטת העליה י' צור;

זאת לא בעייה.

מי הכהן;

אני מציע שננסה להיות מעשיים. אני מסכם ואומר שאין הבדל, כי מה שכתוב

במסמך הראשון לגבי עולים לישראל אינו שונה לגבי יהודי אתיופיה. אם היום או בעוד

כמה שנים יגיעו יהודים מברית-המועצות או מארצות-הברית, כאשר הם יגיעו מאזורים

שאין בהם רבנויות מסודרות במשך 100 שנה, הפתרון הברוך יהיה לומר להם לטבול ובזה

להכניס אותם כחלק בלתי-נפרד, ולא בעייתי, בתוך החברה ובתוך עם ישראל.

עי לנדאו;

אני מבקש ליישב את הפער בין הדברים ששר הקליטה אמר על כך שמשרד הקליטה

איננו מכיר ואיננו תומך באף אחת מקבוצות העולים, ובין המכתב: שכתבה הגב' יעל רום,

יו"ר ההנהלה של המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה, אל גב' מרים גלזר. בין

השאר כתוב במכתב שמשרד הקליטה כבר הודיע כי הוא מכיר בקבוצה המאורגנת על-ידי משה

רחמים ומסלה אדסו ומבקש להעביר אליהם 2.5 מיליון שקל. אם הדבר הזה נכון והוא כן

מתישב עם מגעים שראשי משרד הקליטה מנהלים עם הקבוצה הספציפית הזאת, נשאלת השאלה

באיזו מידה דווקה המגעים האלה של משרד הקליטה מאחורי הקבוצה הספציפית הזאת

שעומדת בראש המאבק אכן מחזקת ומקשיחה את עמדתה עד לרגע שהם יצאו למאבק באופן

שאליו הם יצאו.



לרוע המזל, המאבק הזה פרץ בהרבה את גדר השאלה הצרה של הבדיקות היהודיות

הספציפיות של יהודי אתיופיה והצטרפו למאבק הזה רבים שמנסים להפוך את סבלם של

יהודי אתיופיה לאת ברזל כדי לנגח בו את הרבנות הראשית. היו שם רפורמים למיניהם

ואהרים שמבקשים להפוך את המדינה חולין, וכל אחד מנסה לחרוש על גבם. בראש השנה

היו במקום השביתה חברי קיבוץ מהשומר הצעיר והיו שם חבר-הכנסת יוסי שריד ואתרים.

הם באו להתפלל.

אני מציע שרבים מאלה שבראש השנה האחרון היו עם יהודי אתיופיה מטעמים שלא

לשמם, ביום כפור זה יתפללו יפה ויאמרו על עצמם "..אל תפן ליצר". אלה אנשים שלא

בהכרח דווקה נושא תורת ישראל והצורך לחיות זה עם זה הם חשובים להם, ורק היצר הרע

הוא זה שהוריד אותם והוליך אותם שולל, ובמקום לסייע לעדה הם מקשיחים את עמדתה

ומרחיקים אותה מפתרון.

דרך אחת להשקיט את המאבק היא הנסיון לטפל בשאלות אחרות שקשורות ליהודי

אתיופיה. זאת אומרת, לפזר אותם ממרכזי הקליטה אל מגורי הקבע שלהם. יש בעיות

אובייקטיביות כאשר חסר דיור, אבל אנחנו יודעים שיש בתים פנויים.

השר לקליטת העליה י' צור;

בוא נקבע דיון מסודר בנושא הזה ונביא את החומר שקשור לנושא.

עי לנדאו;

יש כ-200 דירות ביהודה ושומרון שעומדות פנויות ומחכות לאיכלוס. אני טוען

שמטעמים פוליטיים בלבד אין מביאים את עובדת קיומן של הדירות האלה לידיעת יהודי

אתיופיה. אין לי כל ספק, לפחות לגבי אותם עולים שהיו עוברים לדירות האלה,

הבעייה הזאת לא היתה מתעוררת כלל. ככל שיוציאו את העולים במהירות ממרכזי

הקליטה, שהם חממה להסתה, הבעייה תיפתר ביתר מהירות.

לבסוף, אני חייב לומר שהצטערתי לשמוע את דברי השר בטלוויזיה כאשר השביתה

התחילה. למרות רצונו לפתור את הבעייה, מה שקרה הוא שמנהיגות העדה, במקום למתן

את עמדתה ולרכך אותה לקראת האפשרות לפתור את הבעייה לפשרה, התחושה שלי היא שעמדת

השר דווקה הקשיחה את עמדתם והרחיקה את האפשרות להביא לפשרה סבירה.

חי אהרן;

התכוונתי לומר דברים מסויימים, שלדעתי הוסיפו לסיבות שהביאו לשביתה ולמצב

שבו אנחנו נמצאים היום. אבל מאחר שאני שומע שיש אפשרות להגיע להסכם, אינני רוצה

היום, לפני יום הכפור ים, להוסיף אש למדורה הזו ולכן אמנע מלעשות זאת. אומר רק

שאני מקווה שוועדה זו תקיים דיון רציני ביותר בנושא של ארגון השביתה הזו, בתמיכה

במארגניה, בדרכים שבהן נוקטים מארגני השביתה, ולמעשה בכל שאלת המנהיגות של העדה

האתיופית.

אני מרשה לעצמי להצהיר כאן שהקבוצה המארגנת איננה קבוצת המנהיגות של העדה

האתיופית, וכנראה שמישהו היה מעוניין לבנות אותה כמנהיגות, ויש הרבה דברים בגו.

זו אתת הסיבות שבקשתי את כינוס הוועדה העליונה, והדיון נקבע להערב. שר הקליטה

ביקש ממני עכשיו להסכים לדחיה, מכיוון שבאותה שעה המשא-ומתן יהיה בעיצומו. אנחנו

מסכימים לדחיה והדיון יתקיים מיד לאחר יום הכפורים. אבל לא ייתכן שגורמים

אחראים במדינה ינהגו כפי שהם נוהגים לגבי עדה זו או אחרת.

לגבי עצם ההסכם, אני מברך עליו. אני רק רוצה להביע חשש, ואולי אזהרה.

אינני בטוח אם ההסכם הזה ברור דיו לעולים, ואם כך הדבר, מתר נעמוד בפני מצב דומה י

שיגידו ש"בודדים" פירושו כך וכך, ורימו אותם. שם כתוב; לא יידרש שום אקט לגבי

מי שאין... וכו'.



אני מבקש מהאחראים על ההידברות עם העולים להסביר את העניין כפי שהוא בקשר

לאלה שיתעוררו אצלם שאלות לגבי היוחסין שלהם, כדי שמחר לא תתעורר אותה בעייה.

אני מאמין שאם הנושא יוסבר נכון, אפשר יהיה להתגבר עליו, אם כי מארגני השביתה

נמצאים היום במצב קשה מאד. אם אחר-כך נדע לנקוט בכל הצעדים שלהערכתנו ולהערכת

המומחים שלנו צריך לנקוט בהם, ייתכן שנצליח להתגבר על הבעייה הזו ועל בעיות

אחרות. זה מה שיש לי לומר היום, ולא אוסיף.

יי ארצי;

השאלה היא מה אנחנו יכולים לתרום כדי לעזור לסיום השביתה, משום שמה שלא

נשיג ב-20 השעות הבאות לא נשיג אחר-כך. לכן אנחנו חייבים לעשות כל מאמץ להניח

הצידה נושאים צדדיים, שהם גם לא כל-כך חשובים, להניח הצידה רמזים ואינסינואציות

ולהתרכז בעיקר. העיקר הוא לחזק את הקבוצה שתסיים את המשא-ומתן. היא יכולה

לסיים אותו, משום שכל מי שניהל בחייו משא-ומתן יודע שקשה להתקדם במשא-ומתן כשאתה

מדבר על עקרונות, אבל קל להתקדם בו כשאתה מפריד בין עקרונות לבין נוהל. שמענו

כאן מה נכתב בנייר של נוהל, ואינני רוצה להיות מודאג מה יקרה מחר במקום זה או

אחר בארץ אם מבקש נישואין ייתקל ברושם נישואין טפש, רב או לא רב. אני רוצה

ליצור היום את המסלול, שהחכמים והחוכמה תנווט אותם.

אם שני הצדדים הולכים להתווכח אך ורק על ניסוחים, אני מקווה שיימצא מישהו
במשא-ומתן אשר יגיד
אנחנו מתחילים בהצהרה כללית על סמכותה של הרבנות ואחר-כך

אנחנו מכניסים את המלים שאותן שמענו היום, בלי להוסיף על כל צעד ושעל כפוף

לרבנות, משום שהמסמך הזה הוא מסמד שהרבנות צריכה לבצע אותו, ואחר-כך נתמודד עם

כל מקרה ומקרה כאשר יופיע. היום יש 40 מקרים וזה קשה, משום ש-40 מקרים יוצרים

איזו שהיא בעייה. אילו צריך היה לטפל בהם ב-40 חודשים או ב-40 שבועות זה היה

יותר קל, אבל במשך הזמן התרבות הזוגות שרוצים להינשא, וכאן תיבחן התמונה.

ב-20 השעות הבאות הבעייה היא של המשא-ומתן. אני מקווה שהאנשים שמנהלים את

המשא-ומתן הם מספיק נבונים כדי להתרכז בזה ולהבין: א. אסור להגיע לביזיון שביום

הכפורים ישבתו מול הרבנות הראשית. דבר כזה עוד לא היה במדינת ישראל. ב. אסור

להביא לידי הקשחת העמדות, משום שאתרי יום הכפורים יש כבר מספיק זמן כדי להקשיח

עמדות.

אני מזהיר ואומר לא לבנות או להרוס מנהיגות. בקבוצה שעולה ארצה מחשכת ימי

הביניים לימינו אנו נוצרת מין דינמיקה של מנהיגות. אי-אפשר לקחת את האנשים שהיו

טובים למאה ה-5ו ולהגיד להם: בסיטואציה של מדינת ישראל עליכם להנהיג את העדה.

לכן, טבעי שהאינטליגנטים והמלומדים, אלה שכבר למדו את סודות החברה הישראלית,

יהיו, ואני רוצה שהם יהיו המנהיגים, משום שאינני רוצה בקבוצה שעדיין שרויה בחשכת

ימי הביניים. אני לא קובע לעדה כלשהי להמשיך לנצח בצורת החיים שלה, אפילו אם

צורת החיים היא דתית. אני שמח לראות את כולם עם כפות, אבל יחד עם זה הם כולם

מרדנים, והלוואי שכל השביתות במדינת ישראל יהיו כמו זאת, בכבוד, בצנעה ובמשמעת

עצמית.
השר לקליטת העליה יי צור
אם הם היו חילוניים, לא היתה להם בעייה לקבל את פסיקת הרבנות הראשית. זה

הפרדוכס.
יי ארצי
אני מציע שהוועדה תוציא החלטה, שמחזקת את עמדת אלה שמנהלים את המשא-ומתן,

וידעו שני הצדדים שהכנסת רוצה שהעניין יסתיים תוך 20 שעות.
מ' בר-יהודה
בתחילת דברי אני רוצה לומר משפט אוח- כדי לעשות צדק עם ההסטוריה, כי אני

חושב שיש לו משמעות. בשנת 1973 נתחברו במדינת ישראל שני מסמכים חשובים מאד



לנושא יהודי אתיופיה, שאז נקראו פלאשים. אחד מהם הוא מהקר של מח' החקר של משרד

הקליטה, שחתם עליו מר ליטבק, והוא מוגבל. העתק אחד הגיע אלי, ובו נאמר: הפלאשים

הם צאצאי שבט הגאו שהגיע לאתיופיה לפני כך וכך מאות שנים ממרכז אפריקה. אין

להחיל עליהם את חוק השבות של מדינת ישראל ואין להכיר בזכותם לעלות לארץ, כי כל

חפצם לעלות לארץ הוא כדי להעלות את רמת החיים הנמוכה שלהם שם ובעצם לנצל אותנו.

מכוח המסמך הזה היו כמה יהודים אתיופים שהגיעו לאילת על-חשבונם, ונדמה לי

שאלה היו העולים הראשונים בישראל שהגיעו על-חשבונם ולא על-חשבון המוטדות. אז

הוצא צו גירוש על-ידי משרד הפנים נגד בחורים אתיופים. נדמה לי שאחד מהם, אברהם

ירדאי, יושב פה, שזכה להיות מגורש מהארץ. עובדיה חזי פנה אז אל הרב עובדיה יוטף

וביקש ממנו פטק הלכה שיכול להטיר את צו הגירוש מהאתיופים. הרב יוטף היבר פטק

הלכה ב-973ו ובו הוא קבע שיהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר, אם כי הוא חייב אותם

בגיור לחומרה.

מכוח פטק ההלכה של הרב עובדיה יוטף, שר הפנים דאז שלמה הלל, החיל על יהודי

אתיופיה את חוק השבות. לכן, צריך לעשות צדק גם עם ההטטוריה. אם בטופו של דבר

היה "מבצע משה" כתוצאה מכך שחוק השבות חל על יהודי אתיופיה, זה היה בעקבות פטק

ההלכה של מה שאנחנו קוראים היום הממטד הדתי, כאשר הממטד שאותו אנחנו קוראים

חילוני בכלל לא רצה להחיל עליהם את חוק השבות ולא רצה להכיר בזכותם לעלות

לישראל.

אני מכיר את הדברים בערך 30 שנה. ב-1958 חייתי שנה שלמה באתיופיה, בתוך

תחום המושב שלהם, ואני מכיר את העדה.

כאן אני מגיע לדברים שנאמרו על-ידי יו"ר הוועדה, על כך שמוטיפים שמן

למדורה. המדורה באמת בוערת היום, מפני שהרבה גורמים מוטיפים לה שמן. מצד אהד

יש אפילו שגיאות של הרבנות דהיום. אני דברתי עם שני הרבנים הראשיים וגם עם הרב

ולדמן מניר-עציון, שנטע לגייר את העולים הוזדשים. אמרתי לו שאני מכיר את יהודי

אתיופיה, אטור לגזול מהם את כבודם. צריך לתת להם כבוד ולנסות לשכנע אותם. הוא
אמר לי
לא. כל זמן שהם נבוכים בארץ ולא יודעים מה קורה אתם, צריך לתפוט אותם

ולגייר אותם. הוא התייחט אליהם כאל תת-בני-אדם, והם לא כאלה. אלה אנשים בעלי

כבוד עצמי, ומי שאנחנו רואים פה אלה אנשים שבאו הנה אחרי 4 שנות בצורת, וכולם

באבל, כי כל המשפחות שלהם נהרסות. באתיופיה פגשתי יהודים יפים, גאים, חכמים מאד

ואינטליגנטים על פי דרכם. הם היהודים היחידים בעולם, חוץ מיוסף בעל התלתלים

התימני, שניהלו מלחמות על יהדותם נגד השלטונות וכבשו את העיר הקדושה ושושלת

מלכות דווקה יהודיות, ושל גדעונים, שלטו באתיופיה כולה.

מכאן קל מאד להבין את העלבון הצורב של קהילה יהודית, שבגלל הניתוק שדובר

עליו כאן - ואת זה לא מבינים - הם ראו את עצמם כיהודים האחרונים בעולם. כשבאתי

אליהם ב-958ו, אחרי שהכהנים נגעו בי הם הטירו את בגדיהם וטבלו בנהרות כדי להיטהר

מהטומאה, שמא אני מתחפש למסיונר. הם חשבו שהם היהודים האחרונים בעולם ושמרו

בחרוף-נפש על מה שאנחנו קוראים בלשון מליצה "נצח ישראל". הם לא קבלו את הלוח

העברי, כי להם היה לוח של שנות החמה ובו 13 חודשים.

מצד אוזד אפשר להבין את העלבון הצורב ואת הכעט של אנשים שנלחמו על יהדותם,

ומצד שני מוטיפים שמן למדורה. הם באמת נבוכים בארץ. הייתי שם הרבה פעמים והם

דברו אתי בגילוי לב. הברתי עם האידיאולוג שלהם, הובה אקלה, שעומד מאחוריהם. הם

רואים שבאים אליהם אנשים מכובדים, פוליטיקאים, ונדמה להם שהם בעצם מנהלים מלחמה

שהם לא כל-כך מבינים אותה.

שר הקליטה דיבר על הנקודה הערכית, וחלילה לנו לדבר על נקודות ערכיות. חברי

מכירים אותי כמי ששנים רבות מנהל מאבק למען יהודי אתיופיה. אנשים אומרים לי שהם

לא משקיפים על העולם מהנקודה הערכית הגבוהה של שר הקליטה, אלא אנשים פשוטים.

בכל-זאת הם לא יהודים שלמים, כי ברחוב תופסים את זה.



ההפגנה הזאת והנקודה הערכית ששר הקליטה נותן לה גיבוי, בעצם אומרת לנו דבר

הפוך, שמכניסים לאנשים דברים לראש. ואחר-כך הם יצטרכו להיקלט בפרדס-חנה או

בהדרה, ושם ישבו אנשים פשוטים, וכל מה שהם יודעים בעקבות ההפגנה הזאת הוא שהם לא

כל-כך יהודים. אז הם לא ירצו לקלוט אותם בשכונות שלהם ובבתי-הכנסת שלהם, ויצא

שהצלחנו לגרש, בעזרת הרבנות, את וזרעו ת הקדומות, ושוב ניצור דעות קדומות. אני

תושב שאת זה צריך להסביר בראש ובראשונה לאנשים המצויינים שיושבים שם, שכמנהיגים

הם בעצם שומטים את הקרקע מן הקליטה, שהיא העיקר.

עיקר העיקרים שממנו מוסחת הדעת בגלל הרעש הגדול, הוא בתלקו מיותר ומלאכותי.

עדיין יש באתיופיה למעלה מ-10,000 יהודים שמצבם נורא ואיום. אנוזנו מקבלים

ידיעות. אלה שחזרו מסודאן מוקיעים אותם שם כבוגדים, ועל-פי חוקים מותר לשלול

מהם את הבתים ולא לתת להם זרע. עכשיו עונת הזרע באתיופיה ומי שלא זורע היום לא

יהיה לו מה לאכול. הם התרחקו מתחום המושב שלהם, וצריך להבין שאם העדה מתרחקת

מהמרכזים הרוחניים שלה, בעצם הולכת לאיבוד מבחינה גופנית. האנשים מושלכים

לבתי-סוהר, ואנחנו עוסקים פה בדברים שמבחינת פיקוח-נפש פשוט הם שוליים בהשוואה

לבעייה העיקרית.

חבר-הכנסת ארצי הציע להשאיר את הנוסח הזה. ההצעה להשאיר את המסמך כמו שהוא

ואחר-כך להתמודד על כל מקרה ומקרה אינה טובה, כי אנחנו צריכים להשתדל להוציא

היום מתחת ידינו מסמך שימנע התמודדויות בעתיד, משום שהגאווה שלהם מסביב לכל

התמודות תביא לעוד הפגנה. לכן, מה הועילו חכמים בתקנתם?

גי בן-ארי;

הם מוכנים לזוז.

מי בר-יהודה;

הם אנשים הגיוניים וצריך להסביר להם. הרי המסמך הזה בא לתת כוח לרושם

הנישואין במקום. מיהו רושם הנישואין? מי שאמור לבצע את הוראות הרבנות, ולמה

שזה לא יהיה כך? ואם זה לא כתוב, סימן שרוצים שהוא יבצע לא את הוראות הרבנות.

לחלופין, אני מציע להשמיט את הקטע של רושם נישואין מקומי ולהגיד תקנת שעה;

לשלוח אותם ישר לאינסטנציה השניה של 3 רושמי הנישואין המתמחים.

גי בן-ארי;

הם מתנגדים לזה.

מי בר-יהודה;

כולם ילכו לגור בנתניה, כי הם יודעים ששם גר הרב שלוש והם חושבים שהוא יקל.

אבל בכך לא פתרנו את הבעייה, עוררנו בעייה חדשה.

י' מאיר;

על הפרק עומדת לא רק השאלה מי חותם על הסכם, אלא מהי משמעות ההסדר שאליו

נגיע לגבי האינטגרציה המלאה של יהודי אתיופיה בתוך העם היהודי לאורך ימים. זאת

עדה יהודית, שאני משוכנע שתחושת העלבון כפי שמר בר-יהודה דיבר עליה היא אותנטית,

שרואה את עצמה ורוצה שיראו אותה כחלק אינטגרלי מהיהדות הרבנית במושג

האורתודוכסי, והיא נמצאת במאבק שסופו משמיט את הסמכות הרבנית מתוך היהדות

הרבנית. אם אנחנו רוצים שבניהם יתחתנו עם בנותינו, הרי ברור שההסדר צריך להיות

כזה שהוא לא בא על-ידי הטלת ספק בתקפותו ההלכתית. לעם היהודי יש זכרון ארוך,

וגם אם נצליח להגיע להסדר, והלוואי שנגיע אליו, ולא יהיה ברור שהוא על דעת ההלכה

הפסוקה, החיים לא יקבלו אותו. אנחנו נתקרב, וזה יהיה אסון, למצב של עדה נפרדת,

דבך שהאתיופים דוחים אותו וגם אנחנו.



המסמך שהוקרא לפנינו יש בו עקרונות שסוכמו מזמן. אינני רוצה להכנס לפולמוס

לגבי דברים שנאמרו. בשעה שנתקבל ההסדר והסיכום שהוצא מלשכתו של ראש הממשלה נתן

לו ביטוי בכתה, נציגי העדה הודיעו שנושא היוחסין איננו מקבל עליהם, אלא שהם

מקבלים על עצמם להאבק בו כפי שנאבקים במשפחה. ראש הממשלה ציין אז: אתם תקבלו מה

שכל יהודי מקבל, לא פחות, אבל גס לא יותר.

אנחנו נמצאים בשלב שבו העדה הוכרה כיהודית לכל דבר, ואם הנישואין לא יהיו

על דעת הרבנות הראשית אשר מושלת בימים ההם, הרי החיים לא יקבלו את זה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

האם הסיכום שנתקבל בפגישה עמ ראש הממשלה נדחה על-ידם לאחר שהם חזרו?

ת' אשל!

הם פירשו אותו אחרת.

יי מאיר!

בזמן הסיכום בלשכתו של ראש הממשלה הודיעו נציגי העדה שהכל מקובל עליהם, והם

חולקים על הנקודה של 40 הזוגות. אנחנו הצענו אז לפרק את כל החבילה ולספל בנושא

של 40 הזוגות סיפול נמרץ ומיוחד, שאיננו שייר כעת לדיון כאן.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מה הם הציעו ל-40 הזוגות האלה?

יי מאיר;

הם עמדו על סבילה.

גי בן-ארי;

היתה בעייה לגבי הפרשנות של המלה "בודדים".
יי מאיר
יש לנו בעייה רצינית מאד. זו עדה שבאה להסתפח בנוזלת ישראל לתמיד. אם

חלילה וחס תהיה דיסקרדיטציה של העדה כולה בראשית הדרך, כל מי שיודע את הבעיות

שהעתיד צופן אותן, הדיסקרדיסציה תוסיף עליהן. בעת ובעונה אחת אנחנו יודעים

שהדרך שבה המאבק הזה נמשך, החל מן הימים שבהם תקפו את מדינת ישראל כולה באמצע

המאבק על העלאת יהודי אתיופיה לארץ-ישראל, שבו אנשים סיכנו את חייהם, נערך מאבק

נגד מדינת ישראל והושמעו האשמות שמדינת ישראל היא גזענית, שמסרבת להעלות אותם כי

הם כהי עור.

אין להוציא את הדברים שמתרחשים היום מן ההקשר שהמאבק של אז נמשך עד עצם

היום הזה, גם לאחר שהם הגיעו, כשיש שאלה ציבורית מעבר לשאלה ההלכתית - שאני מאד

מקווה שהיום נמצא לה פתרון - והיא באה לכלל ביסוי גם במכתב של הגב' יעל רום.

כאיש הסוכנות היהודית במדינה של חוק ובמדינה שמבחינת המידע היא מפולשת, אנחנו

עשויים לגרום לעדה עצמה. נזק לסווח ארוך אם לא נתמודד גם עם השאלה של המנהיגות

הזאת.

כתבתי לראש הממשלה מכתב, עם העתק לשר הקליסה, ובו ציינתי מה הם הדברים

שאליהם ניסינו להגיע ושאליהם לא הגענו. כתבתי לראש הממשלה שאני רואה היום את

העובדה שהתביעות מתחילות להיות אולטימטיביות, עניין שבו מעמידים את סמכות המדינה

במבחן.



הרבנות הראשית היא גוף סטטוטורי של מדינת ישראל. כולנו מנסים להגיע

להידברות ולהסכמים, ואני רואה את הנייר שהוצג כאן כבסיס טוב להסדר, אבל העובדה

הזאת איננה מכסה על העניין עצמו. הרבנות הראשית היא גוף מגופי מדינת ישראל. לא

מאיימים עליה ולא מכניעים אותה, כפי שאין מכניעים בית-משפט עליון, אלא נותנים לה

לפעול בתוך מסגרת. אני יודע שיש צד שני של מצוקת אמת, אבל אני מדבר במוסד

הממלכתי של מדינת ישראל שתפקידו לשמור על אושיות מדינת ישראל. מה לנו פיזור של

הפגנה על-חשבון התמוטטותה של הרבנות הראשית מבחינת סמכות מחייבת במדינת ישראל,

כשאנחנו יודעים שגם העדה לטווח ארוך, חלילה וחס, לא תתקבל.

אינני יכול להיות שותף למשהו שיערער את הסמכות של הרבנות הראשית. צריך

להמשיך ולהידבר ולהגיע לסיום העניין . הזה על בסיס של הסכם. עם זה, אנחנו,

בסוכנות היהודית, מתקשים היום לתפקד. איננו יודעים מה לעשות בעובדי מחי העליה

שהם מראשי השביתה. איננו יודעים איך להגיב לגבי ילדי עליית-הנוער שנקראים לעזוב

את המקומות שלהם. חייבת להיות כאן חזית אחת ולא יכולים להיות מנצחים ומנוצחים,

כי בסופו של דבר חיום אנחנו דנים בגורלה ובקליטתה של העדה לטווח ארוך, אבל אגב

הדבר הזה עשויים להיגרם נזקים שתוצאותיהם יהיו על כולנו. על-כן חייבת להיות

הבנה אחת לגבי הדבר הזה. יש לנו מדינה ומוסדות שיש להם סמכות.

השר לקליטת העליה י' צור;

אני מבקש שמנכ"ל המשרד ישיב על ההאשמות. אני מציע שמבקר המדינה יבדוק את

זה.

אי ולדמן;

קודם-כל אני מצטרף לדברים שאמר חיים אהרן שהדברים ייבדקו, כפי שגם כבוד השר

ביקש וגם חבר-הכנסת לנדאו.

שנית, אני חושב שהוועדה צריכה לעשות ככל יכולתה להתרכז בזה היום ולהביא

לידי סיכום של העניין הזה. כולם מסכימים שזה בסיס מסויים, גם אם יש פה ושם

דברים שצריך לתקן.

אני רוצה להוסיף משפט אחד לדברים שנאמרו ביחס לסמכותה של הרבנות הראשית.

אני רוצה לפנות לידידי השר ולציין משפט אחד. כשפונים ומעמידים את חומרת הבעייה

בשלבים הראשונים ופונים רק לרבנות הראשית, שהיא צריכה למצוא פתרון, מעמידים את

הדברים לא ברוח הנכונה. כשהאתיופים שומעים שהרבנות הראשית צריכה למצוא פתרון,

הם מבינים שהם בסדר, עליהם לשבת והרבנות הראשית צריכה למצוא את הפתרון. אמנם

אחר-כך לא שמענו דברים כאלה ואני משבח את השר על כך שבימים האחרונים הוא נכנס

לעובי הקורה ואני מבין שהושג הרבה כתוצאה מהפעילות הזאת, אבל צריך להיזהר בדברים

כאלה ביחס לסמכות הרבנות הראשית.
א' ירדאי
לפני מספר חודשים כולנו היינו עדים להתעוררות הלאומית שהיתה בארץ-ישראל

לקבל את העולים המגיעים מאתיופיה. כאדם שנמצא בארץ 15 שנים אני מכיר את החברה

בארץ ולא האמנתי למראה ההתעוררות הזאת. זו היתה התרגשות לא רגילה לקהילה כולה,

זה היה דבר יוצא מן הכלל. אבל אחרי מספר חודשים הגענו למצב שלא חלמנו עליו, מצב

שהביא לשביתה של העולים מאתיופיה מול הרבנות הראשית. זאת הבעייה של מאות

השובתים, לא בעייה של יהודי אתיופיה. אמנם אם הם שובתים זו צריכה להיות בעייה

שלנו, ואני באמת מודאג כי הבעייה נוגעת גם לי ואני צריך להשתתף במציאת פתרון

לבעייה.

יש מחלוקת בין הרבנות לבין יהודי אתיופיה. כפי שאני יודע, הרבנות היא

הסמכות הדתית העליונה במדינת ישראל, שארבעה מיליון יהודים משתחווים לה, אם לא

בכל השלבים, אז בשלבים מסויימים של החיים.



בנושא זה התערבו גופים שונים. עולי אתיופיה התמימים שבאו מהכפרים, מסתכלים

על שר הקליטה כעל מלך, קיסר. ברגע שהוא מופיע בהפגנה שלהם ותומך בהם, זה כל

עולמם. זה חלק גדול מיהודי אתיופיה, וזה מרחיק את השילוב שלנו עם החברה

הישראלית. כקהילה דתית אנחנו רוצים לחיות בארץ חיים דתיים, לעשות ברית-מילה

ובר-מצווה ולעשות קבורה דתית. אנחנו רוצים להיות דתיים.

על-חשבון יהודי אתיופיה רוצים לפתור בעיות שקיימות כבר 50 או 00ו שנים בין

הממסד הדתי לבין הממסד החילוני. לא יפה שהנושא הזה מועבר לפסים פוליסיים. מי

שיכול לקחת על עצמו את האחריות ולפתור את הבעייה הדתית זו רק הרבנות.

מר בר-יהודה הזכיר קודם מה קרה בשנת.1973. אין עוד יהודי אתיופי אחד שעבר

את הסבל שאני עברתי. כשהגעתי הנה בתור פליס סבלתי במשך 13 חודשים. המשסרה

חיפשה אותי ואני בקשתי נדבות.

משרד הקליטה קבע מה שקבע וכתב מה שכתב. אחר-כך כתב כבוד הראשון לציון

לשעבר מסמך שקורא להציל את שארית הפליטה באתיופיה, ולמרות זה עברו מאז ועד

להתחלת העליה 5 שנים. זו היונה הסיבה של האנשים שהיו אז אחראים לכך, לא להעלות

את יהודי אתיופיה.

מנהיגות. באתיופיה, ואולי במדינות אחרות באפריקה, רוצחים אנשים וממנים

מנהיגים. במדינת ישראל יש משסר דמוקרטי. אצל יהודי אתיופיה, המנהיגות האמיתית

שיכולה לצמוח היא מחוץ למסגרת הזאת, אם מבחינת הקייסים ואם מבחינת הצעירים. כאן

בארץ מראיינים את הצעירים בטלוויזיה, הם אומרים דברים לא מובנים וזה לא יפה.

מלבד משה רחמים זו קבוצה שולית ביותר שנמצאת בארץ לכל היותר 5 שנים ואנשיה לא

מבינים מה הם אומרים. זו לא מנהיגות. אלה אנשים שקבלו כספים מרפורמים בקנדה,

וכעת שמעתי שגם משרד הקליטה מתקצב אותם.

מנהיגות טבעית צריכה להיבחר בתוך העדה בדרכים דמוקרטיות. אנחנו רוצים

לחיות במדינת ישראל. אנחנו שונים מאד מהעם הזה בצבע, בתרבות, ולכך נוספות בעיות

אחרות, ובמקום לגשר על הפערים האלה, נוספות לנו בעיות בקהילה. 6,000 איש עשו

טבילה. אינני אומר כעת אם זה צודק או לא, כי לא אני הסמכות לכך, אבל יש סמכות

של הרבנות שהיא קובעת. מאז 1977, או 1979 ועד מחצית 1983 6,000 איש עברו טבילה

ובעתונים לא נכתבה על כך מלה, כי זה נעשה בצנעה. כעת קמו הצעירים ואומרים
לעולם
אנחנו יהודים. הרי הדברים האלה נעשו בצורה יפה ביותר, ואם רוצים לדחות

אותם, צריך לדבר עם המנהיגות הטבעית, הרוחנית.

לנושא הזה יש לנו 4 קייסים, ומלבד זה יש לנו 10 - 12 קייסים חשובים ביותר,

שלא משתתפים בכל זה, והם צריכים לקבוע. בכל מקום מצביעים עלינו ועל ילדינו וזה

רק גרם לנו נזק חמור ביותר. אני קורא לכל האחראים להתאפק ולתרום להרגעת הרוחות

ולתת לאנשים הנוגעים בדבר לפתור את הבעייה ולא לבחוש בה

ת' אשל;

מה שקורה היום גורם נזק בל-ישוער לעדה האתיופית. אינני חשודה כשייכת לממסד

האורתודוכסי, אני בעד פלורליזם. אני תושבת שפה בוחשים ועושים נזק רב וגם

מבלבלים את היוצרות.

ישבתי שעות ארוכות עם הרבנים הראשיים. אני חושבת שהרבנות הראשית דהיום

עושה כל מה שביכולתה להקל ולא לבזות. אני מעדיפה שלא יעשו מחקר אישי של יוחסין

עד דורי-דורות. מי שרוצה לעבור את זה, יכול לעבור. אני חושבת שזה הרבה יותר

יפה, הוגן ופותר בעיות. אני קוראת לזה פטנט של הרבנות, זה לא גיור. איש איננו

כופר ביהדות. אם אדם כשר למנין, כשר לעליה לתורה ולקבורה בישראל, ונרשם כיהודי

בתעודת הזהות, שקר וכזב יהיה להגיד שמפקפקים ביהדותו כשהוא הולך להירשם

לנישואין. אני נגד ההגמוניה של האורתודוכסיה, אבל אנחנו, הממסד החילוני נתנו

להם את הכוח והסמכות האלה. לא נכון לומר שזו תעודת גיור. אני מאשימה את הרבנות

שהיא איננה מסבירה ואיננה טורחת להביא את העובדות.



נמנעתי מלהצביע על מהות הקבוצה שמנהלת את המאבק הזה, שאני מכירה אותה היטב.

ישבתי אתם שעות ארוכות. אני אומרת כאן, ולא בחוץ, שהמניעים שלה אינם טהורים.

בעדה הזו יש בחורים יוצאים מן הכלל, מנהיגים מבטן ומלידה, שאינם רוצים להכפיש את

העדה, ולא כל האמצעים כשרים להשגת מנהיגות או מנהיגות מדומה. אצל הקבוצה

הזאת אין שום מעצור. היא נבנתה לראשונה על-ידי שמחה יעקובוביץ המוכר לנו לשימצה

מקנדה. אינני רוצה להכנס לוויכוח עם משרד הקליטה, אבל צריך להיעשות שם טדר.

ארבעה אנשים ישבו אצל כורת, ולאו-דווקה אלה ששייכים לקבוצה הזו כשאישרו להם את

הכסף, ואחר-כך הם טפרו בגאווה שמשרד הקליטה אישר להם את הכסף. אם זה לא כך,

צריך להגיד בפומבי שזה לא נכון. 'אולי היה איזה פקיד שהתכוון, אבל אנחנו אמרנו

שזה לא בדיוק כך'.

לפי דעתי העדה נמצאת במצב קשה מאד. בחוות מודיעין אומרים שהם לא יהודים

ולא מקבלים את ילדיהם לבתי הספר, ויש כל מיני יהודים שמרשים לעצמם להטיל בהם

דופי. אני חושבת שהמדינה צריכה פעם אחת ולתמיד לתבוע את עלבונם ושנשות חב"ד לא

יקבלו פרוטה שחוקה אם הן נוהגות כך.

אני מבקשת שהדברים יהיו ברורים. כשיש ניסוחים לא ברורים וכל אחד מפרש את

זה כמו שהוא רוצה, איננו פותרים כלום. אסור לפגוע בהם ולתת להם הרגשה שמרמים

אותם או חושבים שהם שוטים.

אני זוכרת בחרדה ובחלחלה את פסק-הדין של הרב מקרית-ארבע, שאמר לאשה אתיופית
שבאה לבקש גירושין
מה אתה צריכה גירושין? הרי הנישואין שלך לא תופסים, את יכולה

להתחתן. אינני רוצה, בעיקר במקומות שהאתיופים נמצאים בהם, שגורלם יהיה נתון

בידי הרב המקומי. אני רוצה שלכל אחד תהיה אלטרנטיבה לפנות לגוף אחר, נאור יותר

ומתמחה, ולא לחייב אותם להירשם במקום מגוריהם. אם כך, כולם ישנו את כתובותיהם

ל-2 - 3 מקומות ונלמד אותם לנהוג שלא ביושר. אינני חושבת שיש מקום לחייב אותם

להירשם במקום מגוריהם ולתת את הכוח הזה לכל רב. להיפך, רצוי שזה יהיה במוסד

מרכזי, עם אנשים פתוחים ומתמחים, ומי שרוצה תהיה לו אלטרנטיבה. על זה צריך

לעמוד, ולא לבוא אחר-כר ולפתור כל משבר כפי שהוא מתפרץ. צריך לפתור את זה מהר

מאד, אבל גם להפיק לקחים ממה שקרה, ולא בחום הנושאים שעומדים היום על הפרק.

נמנעתי מלהצביע על דברים רבים חמורים לגבי האתיופים, כי זה לא הזמן. הזמן

עכשיו לפתור את הבעייה הנדונה, עד כמה שאפשר בדרכי נועם. אפילו אם יתנו להם

הרגשה של נצחון זה לא פסול, אבל יש לגמור את זה, ומהר.

אי שוסטק;

אני רוצה להציע כמו! הצעות. האחת - וועדת העליה והקליטה מחליטה לפנות

לשובתים ולהודיע להם שאין יסוד והצדקה לשביתה שלהם לאחר שהרבנות הסכימה לכל מה

שהסכימה, ודורשת מהם להפסיק את השביתה ולקבל את מרות הרבנות הראשית. אם הם

רוצים להיות יהודים, והם טוענים שהם יהודים - בזה זה מתחיל. אם הם לא מקבלים את

מרות הרבנות בענייני דת, איזה יהודים הם? אני רוצה שייאמר בבירור שהוועדה אינה

פונה לרבנות למצוא פשרות, כי מצינו את הכל ואין לפנות לאיזו שהיא כתובת לעשות

ויתורים נוספים. ההפגנה שלהם צריכה להיפסק.

2. ועדת העליה והקליטה מחליטה להקים ועדת משנה אשר תבדוק מי ומה הם

הגורמים אשר גרמו להסתבכות הזאת.

עי לנדאו;

אני מבקש להוסיף להצעתו הראשונה של חבר-הכנסת שוסטק, שהוועדה שוכנעה

ממאמציה של הרבנות הראשית להקל על האתיופים.

יי רום;

מאחר שרוב הדברים נאמרו, אני רוצה להוסיף שאני גאה בעמדות שהוצגו פה על-ידי

משה בר-יהודה שמלווה את הנושא הזה ותורם לנו במועצה בנדיבותו, במסירותו ובהבנתו



החודרת בכל הנושאים האלה, ואני רוצה לברך אותו על הדברים שאמר. אותו דבר לגבי

תמר אשל.

הרבה זמן ישבנו ושתקנו, ואם דברנו - דברנו בהדר הזה בלבד לפני מספר חודשים

והצבענו על כמה דברים. לא יכולנו להתאפק יותר, ותמר פירסמה מאמר, בשמה, ואני

מוכנה להוסיף לזה גם את שמי, כי הוא אתראי ומדוייק. אתמול החלטתי שאת הדברים

שאני יודעת אני חייבת לשים על הנייר, ואני מוכנה להחקר. כל מה שכתוב פה הוא

אמת, לא מפי השמועה. יש דברים שלא רצינו לומר, כי אנחנו יודעים שהמנדס שקבלנו

מהכנסת הוא האפשרות שכלל עשר הקבוצות הפלגניות של יהודי אתיופיה יוכלו לשבת יום

אחד ביחד, וכשיקראו בחור לראיון הוא לא יאמר: לא, אני פוחד.

יש לנו הנהלה מצויינת ואת הדברים ששמעתי ב-7 באוגוסס העליתי בישיבת ההנהלה

ב-12 בחודש. יש אתי פרוטוקולים, ואני מוכנה שיצלמו אותם ושישמשו את ועדת החקירה

שתקימו. לקראת הישיבה של ה-ו2 בחודש שוחחתי אתו שנית ואז אמרה תמר: תני לי

לבדוק את זה. יש הרבה מאד גורמים שבוחשים בעניין הזה.

אנחנו מסתכלים על עבודתה של הקבוצה הזאת, שהיא לא יותר מאשר אחת מתוך עשר,

נמרצת ותקיפה מאד. בר-יהודה פגש אותם וסיפר לנו בהנהלה מי הם ומה הן שיסות

העבודה שלהם. אנחנו יודעים מי פנה, מה הם עושים, איך הם עובדים וכוי. ניסינו

לדבר אתם והדברים הלכו והובילו לקראת הקצנה. לנו יש אחריות למועצה הלאומית,

ועלי, כמי שאחראית על הקליטה, ליצור מצב שהחברה הישראלית תקלוס את יהודי

אתיופיה.
עי לנדאו
אותה קבוצה מקבלת סיוע מגורם חיצוני?

יי רום!

כן, ודאי. חלק מזה הוא כסף של ה-CANADIAN ASSOCIATION FOR ETHIOPIAN JEWES

אני הרחבתי את הדיבור בהופעה הקודמת שלנו כאן. יש כל-כך הרבה אהדה וסימפסיה

לעולים ויש כל-כך הרבה קבוצות, שאם מישהו אומר שהוא רוצה עזרה, הוא מקבל אותה.

ראינו שבמקרים רבים אנשים, בתום לב, מצטרפים לקבוצות אתיופיות ועובדים אתם קצת.

אבל הקבוצה הזאת איבדה את תומכיה במשך 4-3 חודשים. ישראלים שעבדו אתם מקרוב,

ליוו אותם וראו את הלך המחשבה שלהם, אמרו: זה זר לנו. אנחנו לא יכולים לקבל
שמישהו יגיד
או שאתה מקבל את דעתי עד הסוף או שאני הולך לאדונים וזדשים.

אנשים רבים שעובדים אתנו במועצה, בשלב זה או אחר התלוו אליהם פרק-זמן

מסויים ועזבו אותם. לי נאמר בביתי: את מזמינה אותנו לעבוד אתך? בבקשה, אנחנו

רוצים אולם, להזמין אלף איש, לעשות בחירות, ואז נהיה הגוף היחיד, הבלעדי. השבתי

לו שאנחנו לא עובדים בתנאים כאלה.

הדובר של הקבוצה הזאת אמר בחדשות של השעה 8 ביום ששי בבוקר: אנחנו דורשים

מכון שבו ישבו רק הקייסים שמתנגדים לגיור ואנחנו נבחר אותם.

אני מקבלת את כל מה שנאמר קודם, אבל כאזרח ישראלי אני לא מוכנה להסכים
שאיזו שהיא קבוצה תאמר
או שאת אתי, או שאת מוקצית.

ב-21.9 בחודש קיימנו דיון בהנהלה ושוחחנו ארוכות עם נציגי עדה אחרים ואמרנו

להם: אתם 80% מהאוכלוסיה, מדוע אינכם עולים על הבמה ואומרים את דעתכם? והם
השיבו
אנחנו פוחדים. ביום וזמשי ישבתי במרכז קליטה ברוממה והגיע טלפון
מירושלים, שאמר
אל תלכו לבר-מצווה של 11 ילדים בשבת. כל קהילת "ישראל הצעיר"

ברוממה עבדה והכינה כדי לקלוט את הילדים האלה, ואנחנו סייענו בעזרת גופים

מתנדבים. כל האנשים חיכו עד יום ראשון. באותו יום הילדים היו צריכים ללכת

לעליית-הנוער וביום שני התחילו המהומות.



אמר לי אדם שאיננו מבין אתיופית, שעמד ושמע אותם מדברים, אני הייתי בוזצר

הסוכנות כאשר טסטה אוקלה הביא 100 אנשים צעירים, וכשאתה עומד מהצד ורואה את

תנועות היד ואת קצב הדיבור, אתה אומר: זה קובה, זה אנגולה, זה אפריקה. במדינת

ישראל זה לא קיים. כל אדם שעובד עם צעירים ועוטק בפיתוח מנהיגות, שיעמוד ויטתכל

על דפוטי ההתנהגות האלה, לא יצטרר שום הטברים כדי לדעת מה קורה שם.

מפריע לי - והלק מהדברים נאמרו על-ידי ירדאי - שנעשה נזק והציבור הישראלי

מתחיל להתרחק. אנחנו, כקבוצה שצריכה לקרב את שתי האוכלוסיות, עבודתנו תהיה קשה

פי כמה וכמה. הנזק שנגרם - נגרם, ואני קוראת לכל מי שעלה מתוך כל מיני סיבות,

ואפילו מתוך רצון טוב לעזור במצוקה, להניוז לזה עכשיו. מי שאיבנו מבין את הנושא

ומצרף את עמדתו ואת אישיותו הציבורית, במודעות של גדעון טאמט אפילו, בתום לב הוא

נכנט לנושא קשה ביותר. אני מבקשת בכל לשון של בקשה לרדת מהעניין הזה. אילו

הדבר היה בידי הייתי מקפיאוז את זיז ולא מרשה להעלות את הנושא בכל התקשורת, ותוך

שבוע הכל היה מסתיים.

מי שמיר;

אני רוצה לומר שני דברים כלליים. 1. כל המעורבות שלנו בנושא היא כדי

למצוא פתרון מניח את הדעת, עם הגורמים שלוט הטמכות. כל מה שעשינו - ואולי עשינו

פחות מדי - עשינו כדי לקרב את האנשים ואת הלבבות.

אי שוטטק;

עשיתם יותר מדי.

מי שמיר;

אני גם מוכן להבהיר מה עשינו.

באשר לנושא התמיכה, יש כאן אינטרטים של ארגונים ושל אחרים, אבל לא בזה

אנחנו עוטקים היום. אני יכול להשיב על השאלה שנשאלה ומוכן לפרט ככל שיידרש.

במשרד יש נוהלי טיוע להתאחדויות על-פי כללים קבועים מראש. העיקר שבהם הוא הוכחת

הבטיט הייצוגי והפעילויות שמזכות לקבל תמיכה מהמשרד. התמיכה נקבעת על-ידי ועדת

תמיכה שפועלת בצורה קיצונית על-ידי הנחיות של היועץ המשפטי לגבי תמיכה בגופים

ציבוריים. מלבד הבקורת השוטפת ומלבד הנוהל, הקטע הזה זוכה לבקורת מיוחדת בגלל

עניין התמיכות בגופים ציבוריים.

יש לנו בעייה לא פשוטה בנושא הזה, והיא לא התחילה ולא הטתיימה ביהודי

אתיופיה. אנחנו תומכים בצורה שווה בארגון עולי ברית-המועצות ובהתאחדות

ברית-המועצות, מכיוון שהוכיחו לנו שהם מייצגים ומקיימים את הכללים ואת הנהלים.

אתן לכם דוגמה קיצונית יותר. לקווקזים יש 4 ארגונים שמקבלים תמיכה על-פי

הכללים האלה, מכיוון שבין היתר הם ארגונים אזוריים.

ועדת התמיכות נדרשה לנושא האתיופי. יש בערך 7 פניות של האתיופים ודרישות

להקצות להם כטפים. אני אישית הנחיתי את הוועדה שגם לגבי האתיופים חייבים

להתקיים כל הכללים וכל ההוכחות, שהם אמנם זכאים לקבל תמיכה. כל מה שאמרתי כאן

נתון לכל בקורת ציבורית.

אינני יודע אם כבר הופעל טיוע. אני משוכנע שכל ה-7 נדרשו בצורה פורמלית

להגיש את כל ההוכחות כדי שנוכל לטפל בבקשות בהתאם. אני מבקש להביא את העניין

הזה לדיון ציבורי ואני מוכן להביא את כל ההוכחות שהדברים האלה מתנהלים על-פי

אמות-מידה קפדניות ביותר, ועל-כל-פנים באופן שווה לכל ההתאחדויות.



באשר למנהיגות, אני חושב שחבל לבנות איזה שהוא דבר סביב העניין הזה. בחודש

ינואר קראנו, יחד עם משרד הדתות, לכל הקייסים לבוא למכון מאיר ולעבור סמינר

שיקרב אותם להבנה ולכל מה שמשתמע מזה. מה פירוש הקשר שלנו עם המנהיגות? שמעתם

איזה שהוא דבר שבא להסביר את חוסר ההאשמה בעניין הזה, על כי עובדי הסוכנות

עומדים בראש המחנה הזה. אין דבר יותר קל מאשר לבחון באיזו מידה יצרנו או עודדנו

איזה שהוא מנהיג.

איך בכל-זאת העניין הזה התגבש ומהו המכניזם? אינני טוען, וזה גם לא תפקידי

לסעון אם איש ציבור זה או אחר עשה נכון או לא נכון. את זה הציבור ישפוט.

כשהתחיל המסע הגדול, הייתי בסיור באשקלון יחד עם מנחל מחי העליה והתייעצנו מה

ניתן לעשות כדי לאתר את השריפה ששמענו. שפורצת בנושא האתיופי. לאחר התייעצות

אמרנו שצריך להביא את הדברים לאיזו שהיא סמכות במדינה, שעצם הכבוד ועצם הנכונות

לדבר אתם תעצור אותם. פנינו למרכזי קליטה ואמרנו להם לשגר את מי שמייצג אותם.

המשלחת נתקבלה פעמיים אצל ראש הממשלה עד שהגיעו לידי סיכום.

חי אהרון;

כמה זמן הבחורים האלה יושבים אצלכם ומקיימים שיחות שבועיות?

מי שמיר;

מיד אתייחס לזה. במשלחת הזאת יש 6 קייסים, 4 זקני עדה ושני צעירים.

כלומר, זו טעות לעיחס את העניין הזה לצעירים.

מ' בר-יהודה;

הקייסים מבינים עברית?

מ' שמיר;

אני לא דברתי אתם, ראש הממשלה דיבר אתם ומישהו מבין הנוכחים תירגם את

הדברים.

מ' בר-יהודה;

אחד הצעירים תירגם?

מי שמיר;

כן. לא אנחנו מינינו אותם ולא אנחנו בחרנו אותם. אני מוכן לקבל שהם

מייצגים את ה-2,000 שהיו ברחובות ושמייצגים היום את המפגינים. האם מישהו נתן

להם חותמת של מנהיג? אמנם לא התקיימו בחירות דמוקרטיות, אבל לא התערבנו.

יש לקחת את הדברים האלה לתשומת-לב והם עומדים לכל מבחן ענייני של בקורת.

אני מבקש לא לטעות בשיקול דעת ולא לייחס את הדברים האלה למגמה זו או אחרת, כי

אין דבר כזה.

היוייר מי גלזר-תעסה;

אני רוצה לסכם את הדיון, שהיה ארוך ודי מעמיק, שהאיר כמה פנים שלא היו

כל-כך ידועות. אני רוצה להעיר למר שמיר בעניין ה-20% וה-80%. אני מטפלת עכשיו

בבית-ספר מסויים שבו שני ילדים, שהם אפילו לא 20%, אבל הם משליטים טרור על 4

כתות שמונות 120 ילדים. אני מאמינה לפליאה שלך, אבל לפעמים יש מציאות איומה.



זקן אחד שלהם אמר שכל נושא הטבילה והגיור מסיה את הדעת מהנושא המרכזי

ביותר, והוא שאלפים נשארו באתיופיה ללא מהסה ובמצב קשה ואנחנו לא יודעים מי הם.

אורי גורדון אישש את זה באמרו ש-40% מהילדים במוסדות עליית-הנוער הם בעצם ילרים

ללא הורים. לאהר מסיבת העתונאים האומללה, שבעקבותיה נפסק מבצע העלאת האתיופים -

ואיש לא יאמר שהמבצע התחדש באותה אינסנסיביות - אני באמת תושבת שיש בזה משום

היסח הדעת מהנושא המרכזי.

אני מקבלת ומאמצת את הערתם של הרבנים הראשיים לשעבר, כשם שלשופס עליון שכבר

איננו מכהן כשופס ופרש לגמלאות יכולה להיות לו דעה מסויימת, מכובדת מאד, אבל על

השופט בתפקיד להכריע, כך גם לגבי הרבנים הראשיים. הרבנים הראשיים דהיום הם

הסמכות ויש לכבד את דעתם הנאמרת בקולי-קולות ויש לחזק את ידם.

אני מצסערת ששר הקליטה עזב. נאמר: מוות וחיים ביד הלשון. המלים "כל העדה"

מטילות ספק ממזרות על כל העדה ויש להן משמעות קשה. צריך היה לומר שיש בעדה מספר

מקרים של ממזרות. אני חוזרת על זה, כי לדעתי זה חייב תיקון.

אני מקבלת את הצעתו של חבר-הכנסת שוסטק, כי אני חושבת שהיא במקומה, אלא

שהנוסח צריך לבוא לידי סיכום. שנית, אמרתי לרב סלומון - וזה מרמז למה שהעירה

תמר אשל שאולי יש במקום מסויים בית-דין רבני שיש לו גישות מסויימות, והצעתי לו

שיהיו כמה מרכזים שהאתיופים יוכלו לפנות אליהם, אם ירצו בכך. צריך לבוא

לקראתם אם יש השר בדברים מסויימים. אני חושבת שהרבנים יבינו שאין כאן הטלת ספק

בסמכותם, אלא רצון לבוא לידי הבנה וגיבוש עמדה נוספת.

אנחנו נפנה לשובתים וגם לרבנות לסיים את הנושא ברוח זו לפני יום הכפור ים.

אני מאחלת לכל הנוכחים שנה טובה וגמר חתימה טובה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 13.45

קוד המקור של הנתונים