הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 28

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, י"ד בטיון התשמ"ה - 3.6.85 - בשעה 10.00

נכחו;

מי גלזר-תעסה - יו"ר

י' ארצי

א' ולדמן

אוריאל לין

עי לנדאו

א' שוסטק

מוזמנים! שר הבינוי והשיכון די לוי

הי אהרון - ראש מח' העליה בסוכנת היהודית

מי שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

אי אשורי - מנהל אגף איכלוס, משרד הבינוי והשיכון

אי נטף - מנהל אגף נכסים ודיור, " "

עי גורן - דוברת משרד הבינוי והשיכון

שי ליברמן - יו"ר התאהדות עולי אמריקה הלאטינית

מי לייב - מזכיר כללי של התאחדות " "

ר' ישעיהו - רכז מידע של הוועדה

ו' מאור

רשמה: ע' הירשפלד

דיור לעולים.



דיור לעולים

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה ומקדמת בברכה את סגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון מר

דוד לוי, ואת כל הנוכחים.

נושא דיור לעולים איננו חדש. אני עברתי על כמה פרוטוקולים שעסקו בנושא

הזח. היו מספר ועדות שדנו בזה וסיכמו דברים, אבל מתקבל הרושם שהדברים שסוכמו לא

בוצעו, מתוך סיבות שונות שוודאי נשמע עליהן חיום. אינני רוצה להרבות בדברים, כי

אני רוצה להותיר זמן כדי לשמוע את דברי השר דוד לוי ומר חיים אחרון, ובעיקר

תשובות לשאלות. זאת המטרה שלנו בישיבה זו.

אין ספק שיש כאן התנגשות בין אספקט כלכלי לאספקט חברתי. מבחינה כלכלית

כנראה שהבעייה חמורה, אבל מבחינה חברתית היא קשה עוד יותר. אני מאמינה שעושים

את כל המאמצים לגשר בין שני הקטבים האלה. רובעי יה מאד סבוכה ואני מוציאה מכלל

אפשרות השוואה למדינות אחרות כמו אמריקה או אנגליה. אולי אפשר להשוות תיאורטית,

אבל מבחינח מעשית אין מדינח x דומח למדינה צ. אולי המאוויים דומים, אבל לא

הדברים הנוספים.

הנושא שמטריד אותנו הוא דיור למשפחות ולזוגות, והיחידים שטובלים מזה

במיוחד, ודירות להשכרה לפחות בשלב הראשון. בפברואר 1984 היה סיכום בין במשרד

הקליטה לבין משרד הבינוי והשיכון, לפיו הם ידאגו במשותף לעולים במשך 3 שנים,

ובתום 5 שנים צריך לפתור לעולה את בעיית שיכון הקבע שלו. ולא כן. במרכזי

הקליטה התפוסה מלאה, נכון ליום 7.5.84. כולנו נשמח לשמוע דיווחים מעודכנים

וטובים יותר. אני מניהח שבוודאי מקדישים לבעייה זו מחשבה, אבל הטרוניות

והתיסכולים של העולים בשטה הם קשים מאד.

אני מקווה ששר הבינוי והשיכון יאמר לנו מה נעשה בעניין שחיקת המשכנתאות.

באשר ליחיד, באים לקראתו ברבע מכלל רכישת הדירה, אבל המשכנתה צמודה כולה, ההחזר

גבוה באופן יחסי והוא איננו יכול לעמוד בזה. אינני יודעת כמה מימשו את זכאותם

בגלל העניין הזה.

נקודה אחרונה היא דירות להשכרה, לעולים הדשים ולבני הארץ, חיילים משוחררים

וזוגות צעירים. בבקשה, אדוני השר.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

קודם-כל אני רוצה לומר שכל מה שסוכם בין כל הגורמים המטפלים בקליטת העליה

מקויים כלשונו וכרוחו על-ידי משרד הבינוי והשיכון, ואני אעמוד על הפרטים ועל

המספרים. ברור שמדי פעם בפעם עולים רעיונות, ואנתנו פתוחים לרעיונות חדשים, אבל

לא כל רעיון הוא יישומי, וכאשר לא ניתן ליישם רעיון מסויים, מעמידים את כל

המערכת כאילו היא לא משיגה את כל יעדה, או שהיא לא מיישמת את המוסכם.

אינני מקבל את הגישה כאילו כל מרכזי הקליטה מלאים וסתומים, ולאחר שאמסור

לכם את המספרים התמונה אולי תיראה אחרת. אני רוצה לומר במאמר מוסגר שאם מישהו

רוצה להשאיר מרכזי קליטה מלאים, הם יישארו מלאים. השאלה היא באיזו מידה אנחנו

פועלים ביחד על-מנת שאנשים שנמצאים במרכזי קליטח, בעיקר בערים הגדולות, לא יוכלו

להמשיך לגור שם עד אשר יקבלו דירה מהמדינה באותה עיר, בלי שיתאמצו אף הם.

יושבת-ראש הוועדה הזכירה את העניין החברתי, ויכול להיות שכאן אנחנו נכנסים להיבט

מה דינו של עולה ששלחו אותו דווקה לירושלים או לתל-אביב, לעומת העולה שנשלח

לנצרת עלית או לנתיבות. העולה שנשלח לנתיבות יכול להשאר שם ולקבל דירה, ומדוע

לא יתנו לעולה בירושלים? לכן, לא להץ צריך להנהות אותנו, אלא הצדק, עד כמה

שניתן.



גישתנו היא שאדם מסודר, חזק, או זוג ששניהם בעלי מקצוע ללא ילדים רבים, עם

הסיוע שהוא מקבל מהמדינה - והוא המועדף ביותר לעומת בל שכבה חברתית, הקשה ביותר

במדינה - שהוא גם יעזור לעצמו. המדינה חייבת לדאוג לאדם שאיננו יכול לדאוג

לעצמו, וכך אנחנו פועלים. מצד אחד מתן משכנתה מועדפת, מסובסדת בשיעור הגבוה

ביותר לעולה שיכול לעזור לעצמו, והעמדת דירות בשכירות סוציאלית לעולה שאיננו

יכול לעזור לעצמו, או שהוא מטופל בילדים רבים, או שעדיין איננו בטוחים שהוא

מסוגל להתמודד עם המציאות הישראלית. אנחנו פועלים גם במסלול זה וגם במסלול זה.

בשנים 1980 - 2982 הגיעו 46,750 עולים ולקליטתם נדרשו בסך-הכל 14.200

פתרונות דיור. בשנים אלה ניתנו 17,200 פתרונות, כדי לכסות על עודפים, או כדי

שתמיד תהיה רזרבה לקליטה מיידית ולפתרון בעיות שמתעוררות. מזה ניתנו 9,350

דירות בשכירות סוציאלית, וביצוע משכנתאות - 7,350.

בשנים 1983 - 1984 הגיעו 36,890 עולים, נדרשו 10,540 פתרונות דיור וניתנו

10,920 פתרונות. מזה 4,850 דירות בשכירות סוציאלית ו-6,070 ביצוע משכנתאות

שהעולים ביצעו.

אני מדגיש את המספרים האלה כדי להמחיש את הגישה שלנו חרף הבעיות הכלכליות,

הקשיים והוויבוחים הבלתי-פוסקים עם האוצר, ולמרות זה אנחנו מקיימים את העקרון של

העדפה לעולה. זה לא מצב שאומרים שרק נותנים לו משכנתה. אנחנו נותנים גם דירות

כשכירות סוציאלית לחלשים וגם משכנתה מועדפת.

אשר לביצוע, אני רוצה לקבוע שעניין המשכנתאות מתפתח בצורה יציבה מבחינת

הביצוע. ברור שמדי פעם בפעם אנחנו מעדכנים את המשכנתה.

הלוואות לעולים. ב-ו198 בוצעו 2,350 משכנתאות. ב-982ו - 2,830; ב-983! -

3,400; ב-1984 - 2,664. כלומר, אנחנו עדים ליציבות מבחינה זו.

אני רוצה לבשר לוועדה שבימים אלה ממש אנחנו עומדים לסכם עם האוצר עידכון

משכנתאות לעולים עד כדי 35% תוספת. דבר זה הושג לאחר ויכוחים קשים וכואבים,

בידענו את המצוקה התקציבית, אבל מצד שני גם תוך עמידה איתנה שנושא קליטת העולים

לא ייפגע, ואסור שייפגע. במצב הקיים זה עידכון ריאלי, שיפתור את השאלה שלפתרונה

המתינו כולם ובצדק. העידכון מלכתחילה אמור היה להיות הרבה יותר קטן. לא הסכמנו

ובמעט הגענו למשבר, ואני שמח שנוצרה הבנה ואנחנו עומדים לעדכן את המשכנתה, אם לא

יקרה דבר בלתי-צפוי. אנוזנו היינו רוצים, כמובן, הרבה יותר, אבל במצב הנוכחי זה

המקסימום שניתן היה להשיג. זו העדפה גדולה ומאסיבית לעומת הקבוצות האחרות

וזוגות צעירים ותיקים בארץ.

אנחנו עיבדנו גם תוכנית מיוחדת לפינוי מרכזי הקליטה, כאשר ניתנת משכנתה

מיוחדת לפינוי מרכזי הקליטה, שמגיעה עד כדי 43,000 דולר. מלבד זה אנחנו משתתפים

בתשלום שכר-דירה לכל עולה שעדיין אינו רוצה לבצע את המשכנתה שלו ועוד לא קבע

היכן יגור. במציאות של ימינו אנחנו סבורים שאין לכפות על עולה איפה לגור; צריר

לתת לו את האפשרות לבחור איפה לגור. ברור שהתמריץ לגבי אזורים מסויימים צריך

להיות גדול. יותר, כדי שיקל על העולה ויהיה לו כדאי ללת לשם, אבל לא לקבוע לו.

משום-כך, יש משפתות עולים שקודם-כל בוחרות לגור בשכירות חודשית. בני הזוג

עובדים שנה-שנתיים, ולאחר מכן, בהתאם לאפשרויות מציאת העבודה שלהם, הם קובעים את

מקום המגורים הקבוע שלהם. בתקופה זו, תוך שמירה על השכנתה המתעדכנת של אותו

עולה, אנחנו משתתפים בשכר-דירה שהוא משלם בשוק החופשי. בשנה הראשונה ההשתתפות

היא בסכום של 130 דולר. בשנה שניה - 112 דולר, ובשנה שלישית - 86 דולר. בלומר,

אנתנו נותנים את הסיוע המאסיבי בשנה הראשונה, וכשאנחנו רואים שהעולה מצא כבר

עבודה, שמבחינתו הפר למקום קבוע, ההשתתפות בשנה השניה פוחתת מעס, ובשנה השלישית

הוא בעצם צריך לבחור לניצול הזכאות שלו לאותה משכנתה מועדפת, מסובסדת ומעודכנת.

אנחנו הולכים במסלול זח גם בעניין דירות בשכירות סוציאלית ופועלים בתיאום

יחד עם כל הגורמים לגבי המשפחות החלשות שמטופלות בילדים רבים. לרשות משפחות אלה

אנחנו מעמידים דירות ציבוריות, גם כשהן לא מצויות במלאי ולא תמיד המלאי עונה על

הדרישות. אנחנו גם רוכשים דירות בשוק החופשי, מחברות ציבוריות ומקבלנים,



ומעמידים אותן לרשות העולים. מצד אחד אנחנו נותנים משכנתאות מסובסדות ומועדפות,

ובמקביל אנחנו מעמידים אלפי דירות לאיכלוס המשפחות החלשות.

אני רוצה לומר לוועדה הנכבדה שכל העולים מאתיופיה, ללא יוצא מו הכלל,

מקבלים דירות ציבוריות בשכירות סוציאלית, לפעמים סמלית. מפאת הנסיבות לא נהוג

לגביהם מסלול המשכנתאות, אם כי הוא עומד לראותם. אנחנו סבורים שלצורך קליטה זו

על המדינה לשאת בכל ההוצאה ומשום-כך אנחנו מעמידים לרשותם דירות ציבוריות.

בשנתיים האחרונות הועמדו כ-200,ו יחידות דיור לצורך איכלוסם. השנה אנחנו נרכוש

כ-500 יחידות דיור לקליסת העולים מאתיופיה, ואנחנו גם מתארגנים להפעלת תוכנית של

850 יחידות דיור, בתיאום על כל הגורמים.

גברתי היושב-ראש, סוף-סוף הוחלט גם על התקציב שהיה דרוש לנו, כי העליה

מאתיופה היתה עליה ברוכה, שבאה במבצע מיוחד שדרשה מציאת פתרון מעבר להיערכות

הרגילה שהיינו רגילים לה בקליטת עליה, ואני שמח לומר שבעניין זה שותפים כל

הגורמים. אנחנו ניגשים גם לרכישה וגם לבניה חדשה, ובלבד שהעולים האלה ייקלסו

היסב.

קליטת יהודי אתיופיה כרוכה בבעיות מיוחדות, שלא אעמוד על כולן. חלקן

קשורות בהרגלי קהילה שלהם. למשל, אי-אפשר להפריד בין מספר מטפחות, וחלקן נובעות

מכך שאנחנו דואגים לא להפנות אותם למקומות חלשים. בכך אנחנו מונעים מצד אחד

היווצרות של מצוקה, על-ידי זה שהדאגה במשותף היא במקומות חזקים ובינוניים, ולא

בשליחתם למקומות, שגם אם יש לנו שם דירות, התנאים הסוציו-כלכליים הם קשים,

ואנחנו נמנעים מלחפש פתרונות, או להמציא פתרונות קלים. במקום זה אנחנו מחפשים

יחד פתרונות שלדעתנו יש בהם כדי לתת להם הזדמנות להתקדם, כשהסביבה מסוגלת ונכונה

לקלוס אותם. כאן המקום לומר שהיו לא מעט מקומות שגם סרבו לקבל עולים מאתיופיה,

ובפעולה משותפת ושכנוע הצלחנו קודם-כל להשתיק את הקולות שהיה בהם נזק חמור, וגם

לשנות את אותה מגמה על-ידי פעולה אינטנסיבית של כולם.

אני רוצה לשוב ולהבהיר שתי נקודות יסוד. נכון שאין לנו פתרון

ליחידים-קשישים. אמנם הם נקלסו בדירות שהעמדנו לרשות המוסדות הקולטים, ואני לא

מציע לפנות אותם. אנהנו גם פעלנו להקמת הוססלים, שעולים ממון רב. אם הוועדה

תרצה, כדאי שנקיים פעם דיון בנושא זה. אנהנו משתתפים בשכירות בשוק החופשי לגבי

אלה שיכולים לעמוד בזה. זו בעייה שאינני יכול לומר שהחברה הישראלית יכולה

להתמודד עמה, אבל בשום פנים ואופן אינני יכול לומר שהאנשים לא מטופלים. יש לנו

הכלים והם מופעלים. לשאלה אם הכלים עונים על הסוגיה הזאת - תשובתי היא לא.

כלומר, לשאלה אם מדינת ישראל יכולה להעמיד לרשות כל קשיש במדינה דירה " התשובה

היא לא. כל אחד יכול לפתח סביב זה חלום, תיזה ואידיאל. אנחנו כן מטפלים בהם.

לשאלה אם המדינה יכולה להעמיד היום לרשות כל עולה דירה בשכירות סוציאלית

היכן שהוא יבהר, תשובתי היא שהמדינה לא מסוגלת, גם אם היה לה כל הרצון. אני

מבקש לראות לצד הבעיות גם את המספרים והעובדות,- כאשר אלפי משפחות פותרות את

בעיותיהן בסיוע המדינה. יש מסלול אחד, שבו מסתייעים ועוזרים לעצמם אלה היכולים,

כמו כל אזרח בישראל, בעדיפות ברורה כמדיניות למען העולה. מצד שני יש מסלול של

העמדת אלפי דירות בשכירות סוציאלית לאלה שאינם יכולים, ומסלול שלישי - השתתפות

בשכר-דירה,לכל מי שבוחר לשכור לעצמו דירה במקום שהוא בוחר, עד שהוא מסתדר.

בתוכנית שגיבשנו על דעת כל הגורמים, כבר השנה אנחנו הולכים להוציא בתוכנית

מיוחדת - מלבד כל הפתרונות שאני מדבר עליהם - למעלה ממחצית המשפחות שנמצאות

במרכזי קליטה למעלה מששה חודשים. התוכנית הזאת בביצוע ובתיאום עם כל הגורמים.

אני חושב שהיום לא יכולה להיות טענה מבחינת העבודה המשותפת, שכוללת: לבטים,

בדיקה, החלטה וביצוע במשותף, כדי לא לחזור עוד פעם לאי-אלה טענות שיש לאלה על

אחדים, אלא ביחד.

לכן, גברתי היושבת-ראש, אני בהחלט מוכן לענות על כל שאלה שתישאל, וזו גם

הובתי. אני רוצה רק לסכם שהדאגה לעולים נמצאת בראש העדיפויות של המדיניות של

משרד הבינוי והשיכון. העולים ממשיכים ליהנות, וכך יהיה גם בעתיד, מעדיפות

ראשונה ומעלה, לעומת כל אוכלוסיה אחרת. הביצוע בשלושת המסלולים מוכיח את עצמו.

היקף המשכנתאות אינו יורד. העידכון שעליו בישרתי היום ושיסוכם ביומיים הקרובים,



הוא משמעותי וריאלי. פעם עלה הרעיון של עידוד בניה להשכרה. אני הבאתי את

התוכנית הזאת לכנסת והכנסת גם קבלה את החוק המיוחד המכיר בבניה להשכרה כמפעל

מאושר לצורך מס הכנסה, ובעניין זה אנחנו גם מקיימים דיונים אינטנסיביים עם מרכז

הקבלנים. אנחנו רואים בחיוב כל יוזמה בנושא הזה, וזה יהיה עוד מסלול. אסור לנו

לראות בדבר כזה את הפתרון. אני רוצה בו ואנחנו עוזרים בעניין זה, אבל אם מישהו

לא. זה עוד מסלול. אנהנו מחייבים אותו ועוזרים

לקדם אותו גם בחקיקה וגם בכל דרך אתרת.

תודה רבה אדוני השר. לפני שאתן את רשות הדיבור למר חיים אהרון, אני רוצה

לשאול שתי שאלות להבהרה. 1. האם 35% תוספת למשכנתאות כוללת את המשפחות, זוגות

ויחידים, או שיש אבחנה מדורגת? 2. מהי עמדתך בקשר לישוב עולי אתיופיה בישובי

יהודה ושומרון - אלה שרוצים לקלוט ואלה שרוצים להיקלט שם?

שר הבינוי והשיכון די לוי;

העניין של 35% תוספת יהול על כולם. כמובן שהסיוע הוא גדול יותר ומדורג

יותר בהתאם לגודל המשפחה. זאת עמדתנו ולא ניסוג ממנה. כפי שאמרתי, זה יטוכם

תוך ים-יומיים.

באשר לשאלה השניה, אנחנו רואים בהיוב את קליטתם של יוצאי אתיופיה ביהודה

ושומרון וגם עיבדנו תוכנית מיוחדת יחד עם המתישבים. אני חושב שהיא חיובית ואני

קורא להסיר כל מכשול. מבחינה זו משרד הבינוי והשיכון ערוך לזה. אנחנו חושבים

שהמסגרת טובה מבחינת הנכונות לקלוט ולעזור בקליטתם הראשונית.

גברתי היושבת-ראש, ידידי השר, תחילה אתייחס לדבריו האחרונים של שר הבינוי

והשיכון. אני חושב שהשר צדק כשהוא אמר שההתישבות ביהודה ובשומרון היא התישבות

קולטת פר-אכסלנס את יהודי אתיופיה ועלינו לעשות הכל כדי לאכלס את יהודה ושומרון

גם ביהודי אתיופיה. אני תקוה שהדברים יתחילו לזוז בהקדם האפשרי. בעניין זה

אנחנו פועלים ידור עם משרד הבינוי והשיכון ואני שמח לומר יחד עם משרד הקליטה.

ידידי השר דיבר על שלושת-רבעי הכוס המלאה ויורשה לי לדבר על רבע הכוס

הריקה. במרכזי קליטה יש לנו היום 1,091 משפחות שאינן מעולי אתיופיה, אשר שוהות

במרכזי הקליטה מעבר לתקופת הזכאות. נוסף לזה אנחנו מחזיקים במעונות עולים,

שהייתי מגדיר אותם כמעט קבע, כ-678 משפחות עולים, ובשכירות פרטית יש עוד כ-2,000

משפחות עולים. דהיינו, לא בדיור קבע.

לגבי 470- 480 משפחות המתגוררות היום מעבר לזכאות במרכזי קליטה, הגענו

לפתרון שאותו הזכיר כבוד השר, של מבצע העברת יהודי אתיופיה ממרכזי קליטה

לבתי-מלון. אבל אני חייב לציין, לצערי הרב, שהפתרון הזה יוצר שני עיוותים: 1.

במרכזי הקליטה נשארו כ-600 משפחות אשר לא יקבלו פתרון מועדף, ואם עד היום הן היו

מתוסכלות, אינני צריך להגיד מה תהיה הרגשתם לאחר שלא יזכו בפתרון ואתרים כן. 2.

אותן 2,000 משפחות שאינן גרות במרכזי קליטה אלא בשכירות פרטית, פנו לשכירות הזאת

כתוצאה מבקשות, לחצים והבטהות שלנו, של כל הגורמים הקולטים, שלא נזניח אותם

ושניתן להם פתרון קבע ממשי. אם היום נעדיף אוכלוסיה מסויימת של מרכזי קליטה,

אנחנו יוצרים על-ידי כך פגיעה קשה מאר באמינות שלנו אצל אותם עולים, ואנחנו כבר

מתחילים להרגיש את תגובותיהם של העולים האלה בכל מקום. כך שאנחנו צריכים להיות

ערים לבעייה.

אני שמח לשמוע על התוספת של 35% לעידכון במשכנתה, שהיא בוודאי משמעותית, אם

כי עדיין איננה מחזירה את המשכנתה לאחוז שהיה מקובל לפני 6 ו-8 חודשים.

איזה אחוז ממחיר הדירה מכסה המשכנתה?

שר הבינוי והשיכון די לוי;

80% עד 85%. אפילו של שכונות המצוקה,

הי אהרון;

אבל היום לא. כשאנחנו מדברים בעיקר על העליה מהמערב - מצרפת, אנגליה,

אמריקה הלאטינית וארצות-הברית, אחת הטעויות הגדולות שלנו היא שאנחנו מתמודדים עם

אוכלוסיה שאמנם איננו חייבים לספק לה אותה רמת-חיים שהיתה לה שם, אבל אנחנו

צריכים לשאוף להתקרב לכך ככל האפשר, כי לא כל אוכלוסיה כזו תלך לכל מקום בישראל.

כשאנחנו לא מספקים פתרון משכנתאי שמאפשר להם מגורים במרכז הארץ, או במקום שבו

הדיור יותר יקר מהמקובל, למעשה לא עזרנו להם.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

אל תעשה את ההשוואות האלה. כשעולה מצפון אפריקה מגיע לצרפת אין מי שידאג

לו, וכשהוא הולך לשכור דירה אף אחד לא עוזר לו. במדינת ישראל הוא שוכר דירה

ומקבל השתתפות משמעותית ועזרה מאסיבית.

חי אהרון;

גם על זה אני מדבר. בעניין זה אין בינינו ויכוח, ולכן אמרתי שאני אדבר על

רבע הכוס הריקה.

יש לנו תמונת בשטה. אם אנשים יושבים 3 - 4 שנים בשכירות פרטית, או שנתיים

וחצי ולא קנו דירה, או שהם יושבים שנה במרכז קליטה, זה משום שהם לא יכלו לקנות

דירות.

שר הבינוי והשיכון ד' לוי;

יש גם סיבה שאומרים להם; תישארו שם ותקבלו דירות.

לצערי הרב, יש גם שחיקה משמעותית בשכר הדירה. אני הייתי הראשון שבירך על

ההסדר לפיו עולה והולך היום לבנק עם תעודת עולה שהוא מקבל השתתפות בשכר-דירה.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

גם לי היה חלק קטן בזה.

חי אהרון;

הלוואי ובכל התחומים ננהג כך שעולה יגש לבנק עם תעודת עולה ויקבל את המגיע

לו. אבל התחלנו עם סכום של 150 דולר השתתפות בשכר-דירה, וכך אנחנו מבטיחים

לאנשים בחוץ-לארץ שבאים למשרדי העליה. הוא עושה לעצמו את החישוב הזה, וכשהוא

מגיע לארץ הוא מקבל 0וו או 20ו דולר, וכאן הטעות. אני ער לכך שהטעות איננה

במשרד הבינוי והשיכון, אלא בדולר שלנו במשרד האוצר, ולא הצלחנו למצוא את הפתרון.

אנחנו חייבים עידכון חודשי בנושאים אלה.

אבל מחירי הדירות עלו בדולרים. המחיר הריאלי של שכר-הדירה נשמר.

זה לא כך. אלה הבעיות שאינן מאפשרות לעולים שהזכרתי להגיע לפתרון.

שר הבינוי והשיכון אמר שמשרדו נתן מספר גדול יותר של פתרונות דיור מאשר

מספר העולים שהגיעו באותה שנה. זה קרה משום שבשנה קודמת, ב-1980, הגיע מספר שיא

של עולים, לכן, ודאי וודאי שהיו יותר פתרונות, כי זה הצטבר.

אבל, לצערי הרב, אנחנו חייבים לפתור בעיות שטרם נפתרו, וכאן אני מגיע לנושא

היחידים. בנושא זה אנחנו יוצרים עיוות שהוא תוצאה של השוק הישראלי. השוק

הישראלי איננו בונה דירות ליחידים ואנחנו נותנים סיוע ליחיד כאילו יש דירות

ליחידים. יחיד צריך לשכור או לקנות אותה דירה של משפחה, כי אין בארץ דירות של

חדר - חדר וחצי, והסיוע שהוא מקבל הוא אפסי.

בהסדר שאליו הגענו עם הממשלה סיכמנו שלבודד יינתן סכום של 75 דולר כהשתתפות

בשכר-דירה, אבל מנכ"ל משרד הקליטה אומר לי שזה מתייחס רק לאלה שגרים במרכזי

קליטה. הסוכנות היהודית רגיעה נכונות להשתתף ולהוסיף לסכום הזה ליחידים, משום

שחלק גדול מהעליה היא של יחידים ואנחנו מעוניינים מאד שהם יישארו בארץ. יחיד

שאיננו פותר את בעיות הדיור והעבודה יורד ואנחנו איבדנו אותו. משום שהוא יחיד,

אפשרויות הניידות שלו מחו"ל לארץ הנה וההיפך הן קלות מאד. לכן אנחנו מבקשים

לשים מאד לב לעניין היחידים, כי בעניין זה אין לנו פתרונות.

אני מברך את שר הבינוי והשיכון על פעולתו בעניין שכירות לזמן ארוך. כל

העולים שפתחו תיקים במשרדינו בצרפת - והיום יש כ-400 משפחות שמחכות בתור לעליה -

שואלים בקשר להשכרת דירה לזמן ארוך, כי הם לא מכירים שיטה אחרת. הבעייה היא

שבארץ אנחנו לא מכירים את השיטה הזאת. אם נגיע לשיטת השכרה שתאפשר לשכור דירה

ל-5 - 10 שנים, תוך שמירת הזכות למשכנתה, כפי שעשינו עם השכירות הכלכלית של שנות

השבעים, יכול להיות שנתקרב לפתרון רגעיות הקיימות היום, שהן בהחלט זמניות ל-2 -

4-3 שנים, וזה יוצר את האווירה כפי שהיא בתור מרכזי הקליטה.

אני מבקשת לשמוע כעת את שאלות חברי הוועדה. ראשון השואלים והמשתתפים בדיון

- חבר-הכנסת יצחק ארצי.

י' ארצי;

איש ציבור באופן טבעי משקף רזרבה יותר את הדעה של המקבל מאוזר של הנותן. לכן

אני מבקש סליחה מראש אם אביא את העניין מתוך ההיבט הזה, נוכח המגע התכוף למדי עם

הרבה מאד עגלים אשר מציגים את התמונה כפי שהם רואים אותה. אבל בזמן האחרון גם

ביקרתי בטוני מקומות כדי לראות את המצב בשטח ולשוחח עם עולים. . לפני 3 שבועות

בקרתי בקרית-ים ג' ודברתי אתם על בעיות בנושא השיכון.

לדעתי אנחנו צריכים להתמודד עם בעייה יסודית אחת, והיא - איך אנחנו יכולים

ללכת לפי הצורך ולפי רצון העולים, כדי לתת לעולה את התחושה חטובה שמדינת ישראל

אכן קולטת אותו במסגרת האפשרויות שלה, אבל ככל האפשר במסגרת הצרכים שלה.

בסוגיה הזאת יש שתי בעיות מרכזיות. הבעייה האחת היא הפער בין מקומות

העבודה לבין איתוד השיכונים, והבעייה השניה היא בעיית הקשישים, שבקשר אליה כבוד

השר נאלץ להגיד שקשה להתמודד אתה.



אשר לשאלה הראשונה, אנחנו חיים, ובצדק, במושגים של פיזור האוכלוסיה. הדבר

הזח היה טוב בזמנים נורמליים, אגל מה לעשות שהיום רוב מקומות העבודה מרוכזים

במרכז הארץ וכאן יש עדיין סיכוי להסתדר? לצערי הרב, האזורים הפריפריים הם חלשים

מבחינת עבודה ושם האבטלה היא יותר גדולה. אנחנו לא יכולים לנתק את מקום המגורים

של העולה ממקום עבודתו כשאנחנו מדברים על מרחקים גדולים. לא מכבר הכרתי מורה

שעובדת בתל-אביב וגרה בנצרת, והשאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות כדי ללכת לקראת

העולה כשהוא מוכיח לנו שהוא נקלט בעבודה ויש לאפשר לו להסתדר באזור הקרוב? נדמה

לי שיש הרבה מאד אנשים שסובלים מרובעייה הזאת.

משכנתאות שמעתי בסיפוק רב את רובשורה שבישר לנו השר, אבל אני רוצה להעלות

כמה בעיות שאינני יודע איך מתמודדים אתן. הבעייה היא של קשיי ביצוע. אם גובה

המשכנתה מגיע ל-%80 - 85% מעלות הדירה, מה יעשה עולה ממזרח אירופה כדי להשיג את

יתר הסכום? אנחנו יודעים שהוא מגיע ללא כסף, ומניין הוא יקח את החפרש כשבהתחלה

הוא נקלע למצב די לא ברור של עבודה? ב. מניין הוא יקח את הערבים לסכום הזה?

ג. מניין הוא יקח את התשלום החודשי כשהוא צריך להסתדר בשלב הראשון? ברור שגובה

המשכנתה פותר את הבעייה, אבל יש בכל-זאת בעיות נלוות. לכן אנשים בוחרים

בדרך-כלל בפתרון של שכירות סוציאלית.

אני רוצה להעלות שתי בעיות בקשר לשכירות הסוציאלית. אם למשרד השיכון יש

מאגר של דירות שמתפנות - דירות של "עמידר" ו"עמיגור", ודירות שנבנו מכספי ממשלה,

שבזמן האחרון היו אובייקט לסחר-מכר - השאלה היא אם משרד השיכון יכול ליצור מצב

משפטי אשר יתן למשרד עדיפות עליונה ראשונה לגבי החזרת דירה, כשאנחנו יודעים שיש

יורדים ואנשים עוברים במרוצת השנים לדיור יותר טוב, מכיוון שזה יכול להיות

הפתרון הגדול.

שכירות חופשית. אני נתקלתי בבעייה של הפער בין בעל הבית שמפחד ששכירות

ממושכת הופכת את הדייר שלו לדייר מוגן, עם כל מה שמשתמע מכך, לבין העולה אשר לא

רוצה לשכור דירה ל-10 חודשים, תקופה שעליה חותמים כדי למנוע את תחולת החוק.

הדבר הזה מפחיד את העולה שאיננו מכיר את תנאי הארץ, והוא חושש שכל 10 חודשים הוא

יצטרך לעבור דירה. אני יודע שהמצב המשפטי הוא לא בדיוק כזה. המצב המשפטי, גם

לפי החקיקה הקיימת, יכול להבטיח שכירות ממושכת ללא יצירת זכויות, אבל אנשים לא

יודעים את זה, משום שאנחנו חיים בעולם של הרגלים ושל רוטינה, ולא בעולם של

חידושים בשטח הזה. צריך לעשות משהו כדי שבעל הבית ידע שהוא לא מסתכן וכדי

שהעולה יזע שהוא נכנס לדירה לתקופה מסויימת.

הנקודה האחרונה נוגעת לקשישים. מדוע משרד הבינוי והשיכון לא עושה פעולה

כלשהי יחד עם הג'וינט, שיש לו יחידה לקשישים, כדי לעשות פרוייקט גדול ומיוחד

במינו להקמת הוסטלים לקשישים, שצריכים להיות הרבה יותר קטנים וערוכים אחרת?

אנחנו יודעים שהרשויות המקומיות משתדלות לעשות את זה למען אזרחיהן, אבל לא כל-כך

מדוע יכולנו למצוא פתרון מיוחד במסגרת השכירות לעולי

אתיופיה - וכל הכבוד שמצאנו את הפתרון הזה - ומדוע איננו יכולים להירתם למאמץ

כזה גם לגבי הקשישים? קשישים רבים באים לישראל והמצב לפעמים מעורר אצל כל אחד

בעיות מצפוניות כשהוא רואה באיזה מצב אנחנו משליכים לעת זקנה את הורינו ואת

קרובינו. אני חושב שבעניין זה חייבים לעשות מאמץ לאומי בלתי-רגיל ולרתום אליו

את הסוכנות היהודית ואת הג'וינט.

לבסוף, הייתי רוצה שהוועדה תחליט לצאת בצורה נמרצת ביותר נגד ההסתה אשר

מתנהלת על-ידי חוגים רבניים נגד מגבית החירום למען יהודי אתיופיה. הבוקר שמענו

שבגלל בעיות שקשורות במתן חינוך לעולים, הרבנות הראשית מעזה לצאת נגד מוסד

ציבורי-ממלכתי כמו הסוכנות היהודית ונגד הממשלה, אשר אוספות כסף כדי לממן את

המבצע המיוחד הזה, ופונה לאנשים בקריאה שלא יתרמו כספים. הרבנות הראשית יכולה

להשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותה, אבל היא לא יכולה לפנות ליהודים בחו"ל שאינם

מכירים את המציאות בארץ ולהגיד להם לא לתרום למען מטרה היונית ביותר למען מדינת

ישראל. אני מבקש שהוועדה תקבל החלטה גם בעניין זה.

שמחתי לשמוע מכבוד שר הבינוי והשיכון ומראש מח' העליה שהמדיניות היא לאפשר

קליטתם של יהודי אתיופיה ביהודה ובשומרון. אני מבין שהדברים עוד לא מתבצעים

בפועל ואני רוצה להביא לידיעתכם דוגמה אהת. קרית-ארבע קלטה קרוב ל-400 איש

מיהודי אתיופיה, גם מהגל הראשון שעלה לפני כמה שנים וגם מהגל תאחרון.

מגל הביניים, לא הגל האחרון.

ע' ולדמן;

נכון. עם הגעת הגל האחרון הבענו נכונות לקלוט קבוצה של תלמידים בצורה

חריגה בישיבת הסדר. הכוונה היא לבוגרי בית-ספר תיכון שמשרתים בצבא. אבל בידענו

את הבעייה של בהורים בגילאים 16 עד 20 שבאו מאתיופיה וזקוקים או לסיום בגדות או

למקצוע, הרכבנו תוכנית שכוללת חצי יום לימודים הכנה לבגרות וגם לימודי מקצוע,

מחשבים והתוכנית אושרה על-ידי משרד החינוך. העיכוב היחיד להפעלת התוכנית הוא

בגלל הסיבה שאנחנו נמצאים ביהודה ושומרון. בחורים ממרכזי קליטה בקרית טבעון

ובצפת הביעו רצונם לבוא אלינו, ואיננו מסוגלים להתגבר על הבעייה הזאת.

אני רוצה לומר לחבר-הכנסת ארצי שהרבנות הראשית נכנסה לעניין מהתחלה,

והתקיימו פגישות עם ראש מחי העליה ועם שר הקליטה. גם בוועדה זו הובטח, מכיוון

שהעליה הזאת היא עליה דתית, צריך לתת להם את האפשרות לקבל חינוך דתי. אני מבין

שהדבר מתקיים בחינוך היסודי הזתי, אבל לצערי הרב הוא לא מתקיים לגבי בית-הספר

התיכון.

אני רוצה להביע את מחאתי בפני סגן ראש הממשלה ובפני הוועדה בעניין קליטתם

החינוכית של יהודי אתיופיה, אני העליתי את זה גם כהצעה רגילה לסדר-היום בכנסת.

עדיין לא נותנים לנו להעלות את הנושא הזה במליאת הכנסת, בגלל סודיות. יושב-ראש

הכנסת ביקש זאת מאתנו לפני פסה, שאז העניין היה עדיין סודי, אבל אינני מבין מדוע

לא נותנים לנו להעלות את הנושא החינוכי ולדבר עליו. אדרבה, נדון בדברים האלה.

אגב, היוזמה בעניין המגביות למען יהודי אתיופיה באה מחוץ-לארץ. התקשרו אתי

רבנים של קהילות, של "ישראל הצעיר", ושאלו מה הולך עם הצד החינוכי של יהודי

אתיופיה? הם אמרו שהם לא מוכנים לאסוף כספים אם יעבירו אותם על דתם ולא יאפשרו

להם לקבל חינוך דתי. הם שואלים מה לעשות ואני מבין אותם.

גם בין הרבנים עצמם אין תמימות-דעים בנושא הגיור, וזו אחת הבעיות. אם הם

מתקשרים אתך, שיתקשרו גם עם הרבנים ויבקשו מהם להחליט.

עי ולדמן;

אינני מדבר על הגיור, כי בנושא זה אין היום בעיות.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

זו בעייה שצריכה לעניין את כולנו. בשום פנים ואופן לא יעלה על הדעת לכפות

על אזרח זרם חינוכי רק משום שהוא עולה חדש והוא בידיך. זו דעתי ואני אעלה את זה

גם בממשלה, אם בכנסת מונעים להעלות את זה כהצעה לסדר-היום.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

בכנסת מונעים להעלות כל נושא שקשור ביהודי אתיופיה, ובוטל גם יום עיון

בנושא הינוך וקליטה של יהודי אתיופיה, בגלל שהנושא כאילו סודי, בשעה שכל אמצעי



התקשורת עוסקים בנושא.

עי ולדמן;

כשבחורים מאתיופיה מבקשים ללמוד במוסדות דתיים, מבקשים מהם לחתום שמכאן

ואילר אין לסוכנות אחריות עליהם. האם לזה ייקדא מתן אלטרנטיבה? אינני יודע מי

הן הרשויות שעושות את זה.

ח' אהרון;

אני מבקש שתמציא לי את החומר בעניין זה.

בבקשה. אני רוצה לצאת מתוך הנחה שיש פה הזנחה, ולא מתוך הנחה שיש פה רצון

להשתלט או לעשות דברים שלא ייעשו, ואני מבקש שלפחות תינתן לנו אפשרות לברר את

הדברים האלה עם המוסדות המוסמכים לכך.

כשאתה שומע את דברי השר ואת דברי ראש מהי העליה, נשאלת השאלה מדוע העולים

מתלוננים, אם ניתנת משכנתה באחוזים כל-כר גבוהים, וגם השתתפות בשכר-דירה וכו'.

כשאתה בא למרכז קליטה ונפגש עם העולים, הם אומרים: זה הכל טוב, אבל הוא לא נותן.

בפרקטיקה הדברים האלה לא מתבצעים. יש משהו בפער בין המקבל לבין הנותן, והפער

הזה ממש מכרסם בעליה ובאווירה בארץ.

אנחנו מעוניינים בעליה, אבל אנשים יושבים 5-4 שנים במרכזי קליטה ואין שום

פתרון, וזה סותם לך את כל המאמצים שאתה עושה. הייתי רוצה לקבל תמונת מצב. מר

אהרון אמר לנו שיש אנשים שנמצאים במרכזי קליטה, במעונות, בשכירות פרטית ובשכירות

סוציאלית. יש עוד עולים שנמצאים בארץ והסתדרו גם בעבודה, אבל הם לא מגיעים

לדיור והם מתלוננים.

אני מכיר אדם שהגיע לארץ לפני כשלוש שנים והסתדר כמרצה באוניברסיטת תל-אביב

ואשתו הפסיכולוגית קבלה עבודה בנתניה. בינתיים נולדו להם שני ילדים והם עדיין

גרים בהדר אהד. עכשיו המשפחה בגרמניה התחילה לעשות מאמצים כדי לעזי- להם. אני

בטוח שיש מקרים רבים כאלה. הייתי רוצה לדעת איר באמת מגשרים על הפער הזה? כי

יכול להיות שאנחנו עושים כאן מאמצים כל-כך כבירים שקשורים בהוצאות כל-כך גדולות,

ומשהו לא מתאים למטרה.

שאלתי היא מהי באמת המכניקה? מה תפקידו של משרד הקליטה בעניין הדיור? מהי

הכתובת שהעולה יכול לפנות אליה בשאלות דיור-? לדעתי אין שום מקום לתלונות על

משרד הבינוי והשיכון. יכולות להיות תלונות מצד משרד הקליטה או מצד הסוכנות על

שלא בונים מספיק, אבל לגבי העולה אני הושב שזה לא מוצדק. משרד הקליטה צריך

להיות הכתובת לשאלות אלה, וכשאתה בא למשרד הקליטה הוא בדרך-כלל מתנער מכל

אחריות.

אני יודע ומערך מאד את המאמצים הרבים שמשקיע משרד הבינוי והשיכון בכדי

למצוא פתרונות לבעיות ולכן אני שואל מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב? מדברים

עכשיו על תוכניות להוציא אנשים ממרכזי קליטה. אינני יודע כמה זמן זה יקח, אבל

אני חושש מאד שזה יקח זמן רב מד, כל המאמץ יתמסמס ובעוד שנה - שנה וחצי יתברר

לנו שדבר לא זז. אולי אנחנו מחפשים את המידע רק במקום שיש אור ולא במקום שאיבדנו

אותו, או שאנחנו לא מכוונים נכון את הדברים.

עי לנדאו;

אין לי הרבה להוסיף על הדברים שנאמרו. אני רוצה רק לחדד חלק מהדברים שאמר

חבר-הכנסת שוסטק בנושאים ספציפיים כמו רווקים, שישבו כאן בוועדה ואמרו שהם לא

מסוגלים, בסיוע שהם מקבלים, אפילו לחשוב להגיע אי-פעם בעתיד לדיור מסודר שלהם.



לגבי הבקשה שהשמיע חבר-הכנסת ארצי בעניין הרבנות, אני חושב שצריך לגנות כל

פגיעה של גופים שנמצאים מחוץ לישראל כדי לבקש מהם סיוע. הוויכוחים שאנחנו

מנהלים בינינו זה דבר פסול מיסודו. אני סבור שצריך להוסיף לזה גם גינוי של

הוועדה לשר הקליטה, או דרך הצהרה מפלגתית שעל-פיה תפקידו לטפל בקליטת העולים

מאתיופיה. אני מציע להעמיד את שני הדברים האלה על סדר-יומה של הוועדה על-מנת

שהיא תוכל להגיב. 1. העלאת נושאים לסדר-היום של הכנסת. היו נסיונות להסיר אותם

מסדר-היום מטעמים של סודיות, אבל בשבועיים - שלושה האחרונים לא זכור לי שהיו

נסיונות מצדנו להעלות את הנושא, מהסיבה הפשוטה שאם היינו מעלים את זה, נשיאות

הכנסת לא היתה מאשרת את העלאתם.

עי ולדמן;

אני הגשתי הצעה לסדר-הים בעניין יהודי אתיופיה לפני 10 ימים והיא נדחתה.

אני יכול לגלות לכם שכשעולה הצעה לסדר-היום בענייו יהודי אתיופיה, מזכיר

הממשלה או שר בממשלה מבקשים מאתנו לא לדון בה, כי כל דבר כזה מסכו את הפעולה

שלנו. יש פרוצדורה לפיה מותר ליושב-ראש הכנטת להעביר שאלה עדינה כזאת לדיון

בוועדת החוץ והבטחון, למשל, ואנחנו ממליצים לפעמים להגיד שהיושב-ראש יעביר את

ההצעה לוועדה.

יש ועדה לנושא יהודי המצוקה, בראשות השר יעקב צור, שמשתתפים בה נציג משרד

החוץ ואנוכי. ועדה זו החליטה שאנחנו לא נדבר על נושא העליה של יהודי אתיופיה,

על נושא הקליטה אנחנו משתדלים לדבר מעט ככל האפשר, אבל יש חופש מסויים לגבי

פניות של עתונאים וכדומה בנושא הקליטה.

עי לנדאו!

ההוזלטח חלה על שר הקליטה?

היו"ר מי גלזר-תעסה;

היא לא וזלה עליו.

עי לנדאו;

הנושא של דירות להשכדה הוא נושא קריטי. אחד ממרכיבי העלות, שהוא הקרקע,

יכול לקבל פתרון זול יהסית, אם עיקר הבניה, לא רק לשכירות, אלא לפתרון בעיות

הדיור לגופו, ייעשה באזור הגבעות בשומרון שנמצאות באזור כפר קאסם. הקרקע שם

זולה לאיו שיעור והיתרוו של המקום הזה הוא בהיותו קרוב לתל-אביב. אזור הגבעות

בשומרוו הוא לתל-אביב מה שרעננה לתל-אביב ומה שהרצליה לתל-אביב, וכל התנופה

בפיתוח המקומות האלה בשנים האחרונות נעשה כולו על בסיס כלכלי. לכו ראוי שמשרד

השיכון, ביוזמה שלו יראה איך לפתח דווקה את המקומות האלה, שיש בו יתרונות רבים,

כדי שאנשים, מטעמים פרטיים ימצאו את המקום ראוי להשקיע בו. הקרקע שם זולה,

ולעתים המרכיב שלה בעיר הוא שליש ממחיר הבניו כולו, ופה אפשר לחסוך את זה כמעט

לגמרי. שנית, הבינוי שם לא יביא לקונפליקט אצל חלק ניכר מהאנשים שמקום העבודה

שלהם איננו סמוך למקום המגורים. בדרך-כלל 60% -65% מכל הכלכלה של מדינת ישראל

מצוי בשפלת החוף. על-כן, מי שיגור שם, ברוב המקרים הוא יהיה סמוך למקום שבו הוא

עובד.

י' שמיר;

אני מבקש להפנות את תשומת-לבכם לכך שהדיון בנושא הדיור, למרות הבעיות

שעדייו נשארות פתוחות ואני אתייחס אליהו, בסופו של דבר הוא מתקיים בסימו של



פתרונות מאסיביים שניתנו בשנים האחרונות ובשנה האחרונה. אם נייחס את הדברים לכל

קנה-מידה מבחינת עליה, זמן שהות וכל שאר הדברים, בסופו של דבר צריר להתייחס

אליהם.

אתן לכם דוגמה אחת. בשנה הקודמת ניתנו 1,900 דירות ציבוריות לעולים, שחלקן

הגדול הן דירות מתפנות שעוד אדבר עליהן, ו-2,340 משכנתאות. אלה פתרונות

ל-16,500 נפש, כשהעליה הזאת מתייחסת ל-12,000נפש בלבד שהגיעו במטר השנה. זה גם

היה המצב בשנה ובשנתיים הקודמות.

אני אומר את הדברים האלה מכיוון שבסופו של דבר בזמן שאנחנו מדברים, המדינה

נתנה הרבה יותר פתרונות מאשר היתה עליה, ובוודאי ללא שום יחס לשנים קודמות.

חשוב מאר לומר עוד משפט ביחס לאתיופים, כי בסופו של דבר זו גם משימה של

שיכון. עד היום ניתנו פתרונות לכ-10,000 נפשות מבין האתיופים. בסך הכל -

14,400, ומתוך זה צריר לקזז את הנערים ואת היחידים שאינם צריכים שיכון, לפחות לא

בשלב זה. פירוש הדבר שבערך 75% של צרכי הדיור של כל העליה האתיופית מכוסים ברגע

זח או בתקציב, או בביצוע, או בהשתכנות. אגב,40% מהמספר שהזכרתי כבר נמצאים

בשיכוני קבע שלהם. אני מעיר את הדברים האלה, מכיוון שהפתיחה לא חולמת לחלוטין

את העובדות בשסח.

מתור 1,400 משפחות שנמצאות במרכזי קליטה, ולא כולן מפני שהמדינה לא נתנה

להן פתרון, כי רבים מהם רוצים פתרון טוב יותר מזח שהמדינה נותנת להם - גם לגבי

אלה, מסיבות של משק השיכון והעליה, ניתנו 500 פתרונות ייחודיים. פירוש הדבר

שבעקרון, אם לא תתייחס לעליה שמגיעה ברגע זה, בעוד 3 חודשים יימצאו במרכזי

הקליטה לא יותר מאשר 700 - 800 משפחות.

שר הבינוי והשיכון ד' לוי;

ל-500 בתי אב.

י' שמיר;

אני מבין שיש בעיות מיוחדות, וגם לי יש מכרים, אבל אין דרך אחרת מאשר לדבר

על הנושא הזה במקרו. אני מרשה לעצמי לומר שבמשך 20 השנים האחרונות לא היה מצב

כזה מבחינת פתרונות דיור, בהתחשב במצב המיוחד שאנחנו נתונים בז.

אתה דברת על 500 משפחות ייחודיות. האם אתה יכול להגיד שבזמן הזה הם לא

יהיו במרכזי הקליטה?

אנחנו סימנו במשותף עם משרד השיכון ועם מח' העליה 8 מרכזי קליטה שאנחנו

מפנים אותם בתנאים הייחודיים האלה. אנחנו מדברים בינינו ועובדים במשותף. זה

נגמר. פירוש חדבר הוא שכשליש מהיושבים במרכזי הקליטה הם אותם מקרים קשים

שחבר-הכנסת ארצי דיבר עליהם, ועל דעת כולנו הם יקבלו דיור ציבורי, ששוויו 40,000

דולר. משרד הבינוי והשיכון רוכש באמצעות התקציב המיוחד הזה 200 דירות וירח"

אנחנו מגדירים מי המשפחה הזכאית לקבל דירה. משפחה זכאית היא או חד-הורית, או

משפחח שמשתכרת למטה מ-%80 מהשכר הממוצע במשק. אלה יקבלו 200 דירות.

אי שוסטק;

המשפחות כבר יודעות את זח?

י' שמיר;

כן. יימצאו משפחות שנכנסות לקטגוריה זאת ולא יקבלו את הדירה, אם הם ידרשו



לקבל דירה ששווייה 50,000 או 60,000 דולר, או דירה במקום ששם היא לא ניתנת

להשגה.

עי לנדאו;

השאלה היא אם דרך המדיניות הממשלתית של הטיפול בהם לא לא נוטעת בהם את

התחושה של "מגיע לי". על-כן, איך מוציאים את זה?

י' שמיר;

על דעת כולם הוחלט שאנחנו נפעל בצורה אגרסיבית, מכיוון שאחרת הדיבורים

יישארו דיבורים. בנוסף לכך, שני שלישים יקבלו בתנאים הייחודיים 43,000 דולר -

משפהה שמונה 5 נפשות, ומשפחות קטנות יותר יקבלו 38,000 דולר משכנתא, בתנאי החזר

של בערך 130 דולר לחודש, שנשחקים, וגם כאן אנחנו מתכוונים לעשות משהו.

אני ביקרתי במרכזי קליטה, ולצערי יש עולים שלא רוצים לדבר אתך על דירה ששווייה

פחות מ-60,000 דולר. העניין הוא שבתקופות מטויימות לא היו דברים כל-כך נחרצים

בקשר לסיוע שהמדינה מציעה, וכתוצאה מכך היה איזה שהוא גמגום בין העולה ובין

פקידי הממשלה שדברו אתו. עד כה היה לעולה נוח להשאר במרכז הקליטה, אפילו בתנאים

ארעיים, מכיוון שבדרך זו הוא הצליח לחסוך וכעבור 5-4-3 שנים הוא פתר את הבעייה.

אם נמשיך באותו קצב, לא יהיה לנו מה לסדר יותר, מכיוון שהעליה, לצערנו,

הולכת ופוחתת. כי אם אני לוקח בחשבון 4,500 פתרונות דיור מדי שנה, זה עידוד

גדו ל.

אני מבקש להתייחס לכמה דברים שנאמרו בישיבה זו. לפי זיעתי הגיע הזמן לבחון

מחדש את הקונספציה של מרכזי קליטה ולהחזיר אותם ליעדם המקורי - בית אולפיה

להכשרת אקדמאים, או של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, למשך חצי שנה. אתת הטיבות

מדוע אנשים אינם מקבלים פתרונות היא בגלל הפטרונז' ולימוד הרגלי הארץ באמצעות

מרכז הקליטה, שמשמש נקודת מוצא לדרישות שהמדינה אינה יכולה לעמוד בהן. אנחנו

מאמינים שסך-הכל היוזמה ונכונותו של העולה להתמודד עם הבעיות, תוך כדי קבלת סיוע

מהמדינה, תהיה יותר רלבנטית ויותר אפקטיבית במצב של קליטה ישירה וקבלת עזרה

בשכירות.

חבר-הכנסת ארצי העלה את הבעייה של שכירות ארעית. בעניין זה יש לנו הצעות

שבימים הקרובים נדון עליהן עם שר השיכון, כדי להוציא כמה מוקשים מתוך העניין הזה

ולאפשר לטפח את המסלול של שכירות בשלב ראשון בצורה יותר רלבנטית.

כפי שמצטייר חתך העליה, נראה לנו שאם נשיג נוסחה שאומרת שהסיוע בדיור קבע

בנוי על סדר-גודל של שליש שכירות טוציאלית, מכיוון שאלה הם מאפייני העליה, שליש

שגובה המשכנתה תכסה בערך כ-80% מעלות הדירה הנורמטיבית, וכשליש נוסף יכסה 90% עד

95% מעלות הדירה - אם נשיג את ההטדר הזה כקו מניחה לגבי פתרונות הדיור, עקרונית

אני מעז להניח שיש לנו פתרון לתקופה שאפשר לחזות אותה מראש.

אני ער לעובדה שיש בעיות של פער במידת הטיוע בין הציבור הישראלי לבין

העולים ולכן. ננקטת הזהירות הזאת. שמחתי מאד ששר הבינוי והשיכון קיבל את העקרונות

לגבי המבחן של פינוי מרכזי הקליטה עכשיו. לפי דעתי אנחנו צריכים לבחון אז

העניין הזה ולנסות לגבש מסלול מהסוג הזה, מכיוון שאז המדינה נותנת פתרונות ואז

גם אפשר לומר לעולה שזה מה שהמדינה נותנת גם בטטנדרט וגם בהשוואת למה שהיא נותנת

לאזרחיה.

נכון שאין פתרון אמיתי לבעיית הקשישים והיחידים. אני רוצה להזכיר את המפגש

שהתקיים לפני חודש וחצי ושיצר את התמונה שאני מדבר עליה באופטימיות. אנחנו נטפל

בבעייה הזאת ונפתור אותה, כי זאת בעיית ייחודית. במסגרת הפתרונות שהוזכרו יש

עוד פתרונות שלפי דעתי ניתן להפעיל אותם. בכל אופן, שכר הדירה שניתן ליחידים

תוקן באופן משמעותי פעמיים במשך השנה כדבר ביניים. פעם אתת הוא תוקן עכשיו,

ופעם נוטפת עם הפעלת ההסדר הזה ל-75 דולר ליחיד. פירוש הדבר ששניים מקבלים 150

דולר לדירה, וזה הרבה יותר סביר מכפי שהיה לפני חצי שנה או 8 חודשים, כשהמצב היה

חמור.



בעניין יהודה ושומרון, במסגרת 500 הדירות הראשונות שתוקצבו עבור האתיופים,

200 מהן תוקצבו ליהודה ושומרון. שנית, מידת האיכלוס לגבי הדירות האלה איננה

שונה מאשר לגבי כל 500 הדירות שבתהליך איכלוס. יש הבנה מלאה לגבי הליך האיכלוס

של הדירות האלה, ובוודאי לא יהיה נכון, לגבי העובדות, לקשור אותן עט כוונות

פוליטיות.

באשר למוסדות החינוך, 99.9% מילדי האתיופים בגיל הינוך הובה לומדים

בבתי-ספר ממלכתיים-דתיים. אגב, הדברים אמורים לא באהוז כזה לגבי התלמידים

בחינוך תיכון, מכיוון שכולם נמצאים במוסדות עליית-הנוער, כולם דתיים. יש בעייה

לגבי מסלול ייחודי שטיפחנו לגבי גילאי 25-18. בכוונתנו, וזאת על דעת כולם,

לתת להם הזדמנות נוספת מבוזינה לימודית-עיונית, או לחלופין לימודים טכנולוגיים

אחרים. המערכת שמטפלת בזה היא משותפת לנו, לסוכנות היהודית ולמינהל הסטודנטים,

לפי בהירה במוטדות דתיים או במוטדות

לא-דתיים, ובלבד שבכל אתד מהמוטדות אפשר יהיה לקיים אורח-חיים דתי, במידה

שהתלמיד ירצה בכך. בעניין זה אנחנו נמצאים בראשית הדרך. בטך-הכל יש כ-179

נערים. כ-80 נערים באוניברטיטאות והיתר נמצאים בקבוצת "יבנה", במסלול דומה

לתיכון, מחציתם במכללת שער הנגב, שהיא מכללה משותפת לכל ישובי האזור, כולל

הישובים הדתיים.

חי אהרון;

שם עוד לא מצאנו פתרון דיור.

י י שמיר;

בני הישובים הדתיים של המועצה האזורית לומדים בתיכון. זה המצב כרגע ואנחנו

מנהלים כעת משא-ומתן עם ישיבת "נחלים" ואחרים כדי לאפשר את הבחירה.

א' שוסטק;

האם אי-אפשר היה ליצור שני קריטריונים בטוחים; האחד, שיהיה ידוע לעולים בכל

העולם שבקשר לדיור ממשלת ישראל מעמידה משכנתה באחוז כזה וכזה לכל דירה. היא לא

בונה לך דירה, אלא שהעולה ידע שכשהוא מגיע לארץ הוא יקבל משכנתה.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

אני הצעתי הצעה כזו לפני שנתיים. מאחר שבטיורי בחוץ-לארץ נתקלתי בתופעה

שיש בלבול ואנשים אינם יודעים מה בדיוק מגיע להם, הצעתי הצעה קונקרטית, ומזה

למעלה משנה שזה מופעל כאינפורמציה מוחלטת של מדינת ישראל המגיעה לכל קהילה

בפרסומים של מחי העליה.

שאלתי לא גמורה. אני מקבל הודעה שאם אני מגיע לארץ כעולה, אני אקבל אחוז

כזה וכזה בעד דירה, אבל אני בוחר את הדירה במקום שאגי רוצה. האם זה הקריטריון?

זה קריטריון אחד. הקריטריון השני - צריך להיות ידוע שיחיד לא מקבל דירה. ליחיד

אין אחוזים של משכנתה, אלא רק השתתפות בשכר-דירה. האם שני הקריטריונים האלה

קיימים?

שר הבינוי והשיכון די לוי;

הקריטריונים האלה קיימים ואנחנו פועלים לפי זה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אחרון הדוברים הוא מר ליברמן, שבאחת ובשיחות שלנו בנושא העליה הוא הביע את

רצונו להיפגש עם שר הבינוי והשיכון ואמרתי לו שכשהשר יבוא לוועדה אני אזמין גם



אותו. בבקשה מר ליברמן.

שי ליברמן;

כשאני מזמין אנשים חשובים להתאתדות עולי אמריקה הלאטינית, אני מחכה חודשים

או שנים עד שהם באים. כדי ללמוד את הנושא צריך לגשת לשטח ולא להוציא מהמותן

דברים ששמעתי כאן היום.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

למה אתה מתכוון?

שי ליברמן;

אני מתכוון לאדוני השר. חמש שנים אנחנו שולחים אליך הזמנות ואנחנו לא

מקבלים תשובות. אני אישית שלחתי אליך מברק לפני שבועיים, הזמנה לישיבה של

התאחדות עולי אמריקה הלאטינית ועד היום לא קבלתי תשובה. זו לא טענה, זה כואב

לנו.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

ייתכן, אבל אני מבקש שתחזור בך מהדברים שאמרת בקשר לשליפות מן המותן, כי

אינני מוכן לקבל את זה בוועדה.

שי ליברמן;

אני מבקש סליחה וחוזר בי מהדברים האלה.

זה כואב לי מאד, ותבל שאתם יושבים כאילו מצד זה של השולחן ואנחנו מהצד

השני. אני עזבתי היום את עבודתי, וכן גם מר לייב, המזכיר הכללי של וותאהדות עולי

אמריקה הלאטינית, כדי לבוא הנה ולקבל פתרונות, וגם לומר לכם מה קורה אצלנו.

בישראל יש היום 75,000 עולים, שמהווים 10% מהאוכלוטיה באמריקה הלאטינית.

לפי האחוזים האלה, פוטנציאל העליה מאמריקה הלאטינית הוא גדול, ומר חיים אהרון

יודע את זה ואנחנו עומדים אתו בקשר הדוק, ויש טיכויים רבים להביא אותם. העולים

באים הנה מסיבות אידיאולוגיות; יש כאלה שבאים בגלל המצוקה, ופה אין עם מי לדבר.

העולה שבא לארץ הוא מטכן, כי עם מי הוא ידבר? עם שר הבינוי והשיכון? עם שר

הקליטה? עם הסוכנות היהודית?

שר הבינוי והשיכון די לוי;

אני מודיע לך שעם שר השיכון אין צורר לדבר. יש משרד מיווזד ויש מחי העליה,

והם הכתובת. אני מספק את מה שצריך למשרד הממונה, בתיאום עם המחלקה.

בכל-זאת הייתי רוצה שתבוא להכיר אותנו.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

בסדר.

שי ליברמן;

כולנו יודעים שעליה וקליטה מבוססים על שלושה דברים: דיור, תעסוקה וקליטה

חברתית. אנחנו אחראים על הקליטה החברתית ועושים את זה בסדר. לפעמים אנחנו

עוזרים הרבה בתעסוקה, וזה לא התחום שלנו. בעניין הדיור יש לנו בעייה, שאיננו

יודעים איר לפתור אותה.



נאמר כאן שעולים אינם רוצים לצאת ממרכזי קליטה מפני שהם רוצים לקבל דירה

שעולה 60,000 - 70,000 דולר, אני אומר: תן לי דירות עם משכנתה בסכום של 40,000

דולר ואני אוציא את העולים שלנו ממרכזי הקליטה. הבעייה היא לא מתן המשכנתה, אלא

איר משלמים אותה, איזה אחוז מהמשכורת היא צריכה להיות. אני אומר שהחזר המשכנתה

צריך להיות בשיעור של 25% מהמשכורת, ואותו דבר לגבי שכר-דירה.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

כמה משלם עולה חדש?

בערך 135 דולר לחודש.

שי ליברמן;

אבל משכורתו של עולה חדש לא מגיעה ל-300 דולר להודש.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

זאת בעייה של המדינה כולה.

י' ארצי;

זה ניצול לרעה של העולים שמשלמים להם למטה משכר העבודה.

עי לנדאו;

בארצות-הברית בדרך-כלל שליש מהמשכורת החודשית הולך לשכר-דירה.

שי ליברמן;

שיהיה 30%, אבל זה בסיס. אם אדם לוקח על עצמו הלוואות, הוא רוצה לדעת איך

הוא יוכל לשלם אותן.

בקשר לשכר-דירה, אנחנו לא יכולים לרמות את העולים. אם דברנו על 150 דולר

לחודש, העולה בקבל 110, ואם דברנו על 130, הוא מקבל פחות. העולים באים להתאחדות

עם טענות, כאילו יש בידינו פתרונות. הפתרונות מצויים בידיכם, והיום שמענו כאן

על סכומים כמו 130 דולר לחודש או 112 דולר לחודש. מדוע העולים צריכים להאמין

שזה יהיה כך?

אם אנחנו מכינים תוכנית, צריך לעמוד בה. אנחנו צריכים לדאוג לכך שהעולים

שמתכוונים לבוא לארץ יאמינו למה שאומרים להם. הם מקבלים מכתבים מבני משפחה או

מחבריהם שכבר נמצאים בארץ שמספרים להם מה קורה כאן. אם נשקר להם אנחנו לא נעודד

כך את העליה. אנחנו צריכים להגיד להם את האמת, ואם מבטיחים להם - גם לקיים.

יש לנו 25 סניפים ברחבי הארץ ואנחנו עובדים בשטח ממש. כואב לנו שאין לנו

תשובות לשאלות שהעולים מפנים אלינו, ואנחנו לא יודעים עם מי לדבר.

אני מבקש להתייחס לשאלתי בקשר לאחוז מהמשכורת החודשית שהולך לתשלום

המשכנתה, וכן לעניין שכר-הדירה. שנית, אני מבקש לומר להם רק את האמת. אם כך

ננהג, קליטת העולים מאמריקה הלאטינית תהיה קליטה טובה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

תודה רבה. אני מבקשת לשמוע עכשיו דברי תשובה של שר הבינוי והשיכון.



שר הבינוי והשיכון די לוי;

אני רוצה לחזור ולומר, שמה שהושג היום בעמל רב הוא דבר שציפינו לו הרבה

זמן, והוא הושג תוך עבודה משותפת ומסודרת בין כל הגורמים המטפלים בקליטה. במורדי

עסק בזה צוות מיוחד, שכלל את טובי המוחות, וכאשר יש צורך בהתערבות אישית שלי,

בכל עת יודעים שיש קדימות לנושא הזה. הדברים מסוכמים לפרטי פרטים על-ידי צוות

משותף ובהשתתפות המנכ"לים של שני המשרדים. כך ש כשאנחנו מדברים כאן הן על נתונים

והן על ההיערכות, זה לא מצב שכל אחד בא עם הדברים שלו, אלא יחד, לגבי היערכות,

נתונים ופתרונות.

פתחתי ואמרתי שלצד כל מה שאנחנו עושים יש עוד בעיות שנצטרך לטפל בהן. בעיית

הקשישים היא בעייה כאובה. אין זה אומר שלא מטפלים בה, אלא שאנחנו צריכים להגיע

לאותו פתרון שכולנו היינו רוצים בו. אנחנו מטפלים בזה חלקית, ומוקמים הוסטלים

בהון רב, ואני שואף לשיתופם של גורמים נוטפים בעניין זה. כשמר אהרון אומר

שאנחנו, כסוכנות יהודית, מוכנים לעזור בהשלמת שכר-הדירה ובמשכנתה, אני אומר:

תבורכו, אני בעד, אני מבקש זאת. אינני נמנה על אלה שאומרים: לא, זו טריטוריה

שלי. כשמר אהרון אמר לי את זה לפני מספר חודשים, הסכמתי לזה. כל מי שיקח חלק

במשימה כדי להקל, בהתחשב במצב המיוחד שאנחנו נתונים בו, יבורך.

אני מבין את מר ליברמן שאומר שזה כואב לו. כדי לאזן את הדברים אני רוצה

לומר לכם, שהייתם צריכים לראות איזה זעם אני שובר, של קבוצות אוכלוסיה, של זוגות

צעירים ושל ומשפחות במצוקה אמיתית, ויש כאלה שמנטים להדליק לי את המדורה החברתית

הזאת, שטוענים; למה אני לא כמו עולה חדש? - ויש טענות כאלה. אני אומר שיש

עדיפות. גם אתה היית עולה חתו והמדינה דאגה לך לפני שדאגה לקודמיך.

אבל בידעי את המצב ואת המאבקים היום-יומיים להשגת עוד תוספת ועוד עידכון,

זה המקסימום שאפשר להשיג במצב הנוכחי, והוא מכובד. תקציב המשכנתאות הוא מורכב

מאד. אפשר לקוות אותו ולעשות 100%, אבל בעוד 6 חודשים תעמוד בפני התפוצצות. אתה

תפתור בעייה של אלף וייוותרו לך 3,000 המחכים לפתרונות. משום-כך אתה חייב ללכת

לאותו איזון, שהוא אמנם קורע לב, אבל הוא גם נותן פתרון.

אני מסכים אתך שאם מקבלים נתון ומפרסמים אותו, הוא חייב להיות אמין. לכן,

כשאתה מפרסם מידע בחוץ-לארץ, אתה מייצג את מח' העליה ואת מדינת ישראל והמידע

שאתה נותן חייב להיות אמין.

שכר-דירה. אני הלכתי לנושא של השתתפות בשכר-דירה מתוך העקרון שאין לכפות

על ארם לקבוע בשנה הראשונה את מקום מגוריו, אלא לאפשר לו קודם להתאקלם ולהתבסס.

השינוי ל-150 דולר נקבע בהתייעצות, ואני לא מלווה את זה יותר. יש צוות מקצועי

שהוא מעדכן את הסכום על-פי תנודות. אני לא יכול לקחת רעיון כללי ולהפוך אותו

למטריה קבועה גם כשיש משתנים אחרים. עם מקצוענים אינני יכול להתווכח. מר

ליברמן, ונבוא בבקשה למשרדי או למשרד הקליטה, תשבי עם האנשים ותברר מדוע העניין

הזה משתנה מדי פעם בפעם.

אני בעד שיתוף-פעולה. כל מי שעושה למען קליטת העליה בהתנדבות, אני חושב

שזאת ברכה, כי אוי לנו אם הגענו לקליטה שרובה מושתתת על מה שהמדינה נותנת ולא על

אותה יד חמה של האיש שמוכן לתרום בקליטה, כי לא הכל זה רק מה שנותנים. יש בזה

גם הסברה וגם קליטה חברתית, ואני רואה בחיוב רב היחלצותם של אנשים שתורמים מזמנם

כדי להקל על הקליטה. אני חושב שזו הסברה יוצאת מן הכלל.

מדי פעם בפעם צריך להעביר אליכם עידכונים חודשיים כדי שגם אתם תדעו מה

משתנה, ואני אעביר בעניין זה הוראה למשרדי. אני משוכנע שמשרד הקליטה יברך על

זה.

אתה אומר שההתחייבות של 150 דולר דולר באמת קובעת, אלא שצריך לעדכן את זה

בהתאם לשינוי השער. יום יום אנחנו נתקלים בצורך לעדכן. זה צריך להיות ידוע



שהעידכון יהיה כל 3 חודשים.

שר הבינוי והשיכון ד' לוי;

באשר להיבט המקצועי, אני לא יכול למלא את מקומם של אנשי משרד האוצר ומשרד

הקליטה שמטפלים טכנ ית בעניין הזה.

לדעתי יש שתי שאלות מהותיות, שדווקה בתקופה זו אנחנו חייבים לעקוב אהריהן.

אני יודע שמשרד הקליטה מטפל בשני דברים: 1. הבטחת תעסוקה באותם מקומות, גם

תעסוקה מסובסדת; 2. מניעת עוול כלפי עולה חדש הן מבחינת שכרו ההתחלתי והן מבחינת

הפיטורין. יש לנו במדינה כלל פסול, לפיו האחרון שנכנס - ראשון יוצא. בעניין זה

פעלנו בזמנו והגענו להבנה עם ההסתדרות. צריך לעקוב אחרי זה בעיניים פקוחות

וברגישות.

לגבי החזר המשכנתאות, אני הייתי אבי השיטה, שכולם נדהמו כשהצעתי אותה, כי

חשבו שכשאני אכנס לתפקידי אני אגיד שהמדינה תבנה דירה לכל דורש והיא תקבע איפה

הוא יגור. אני שברתי את זה. אנשים אמרו שיגיע הזמן שתשלם 100% משכורת שלך ולא

תצא. עובדה היא שהשינוי הזה נתן שני דברים בסיסיים חיוביים: ו. רבים ניצלו את

זכאותם. נשבר מחסום מסויים שהיה עניין של מנטליות, לפיו אתה מחכה לקבל הכל

מהמדינה ואינך עוזר לעצמך, ורבים נהנו מהשיטה הזאת. אגב, מבחינה תקציב המדינה

זה אותו סכום, ומבחינת פעולות עם בנקים, כאשר האדם נושא גם בעזרה לעצמו, עד היום

זה נתן כ-300,000 פתרונות דיור במשך 6 שנים.

שברנו אז דבר נוסף, שבעוד אנשים הלכו בשיטה של דיור בשכירות סוציאלית והם

תמיד נתמכו על-ידי הממשלה, לאחר כמה שנים התברר להם שאלה שהלכו לפתרון של משכנתה

יש להם בסיס כלכלי, הם יכולים לעזור לעצמם, בעוד שהם נשארים ללא כלום; הם לא

עזרו לעצמם והם נטל על תקציב המדינה. זה שונה.

העקרון בדבר ההחזר היה מלכתחילה 25%. נכון שככל שמצבנו קשה יותר, זה פוגע

גם בהחזר, וזו הסיבה למאבקים ולוויכוחים. אם יש דבר שאני מאד חרד מפניו, זה

שנגיע למצב שאדם לא יוכל לשלם את המשכנתה ואז כל המכשיר יתמוטט, חלילה. בניגוד

לכל התחזיות, כל עוד היתה יציבות פתות או יותר בשכר, זה הוכיח את עצמו. אנחנו

עוקבים אחרי זה, אם כי זה קשה, אבל אחד הדברים שאנחנו מטפלים בהם הוא העידכון.

פניתי רשמית לראש הממשלה בבקשה לקיים דיון ממצה עם שר האוצר באתי כדי למצוא

דרך להקל על ההחזרים. גם היום זה לא קריטי. זה קצת יותר קשה משזה היה בהתחלה,

ראש המשפחה, וגם זו הקלה. בקרוב יתקיים דיון. אני בטוח שהם ישתכנעו, שמצד אחד

אדם יוכל להמשיך בתוכנית הזאת, ומצד שני הוא יודע שזה אחוז קבוע מהמשכורת להחזר

המשכנתה שהוא לקח. אני מקווה שכפי שהיתה לי בשורה היום, בימים הקרובים אוכל

לבשר לכם גם בעניין זה.

אני רוצה להודות לשר על האינפורמציה העדכנית שמסר לנו, בחלקה גם עם בשורה

גדולה, בהתחשב בנתונים של המשק, ואין לי ספק שלחלק גדול זו באמת תהיה רווחה.

אני מברכת על השמועה בדבר שיתוף הפעולה ההדוק בין המשרדים. אני חייבת

לומר מלה טובה על מר שמיר, שבעצם האיר את ראשית דרכנו בדיון על הנושא, והגישה

הזאת בעצם סגרה את המעגל. מר חיים אהרון, כאדם שבא מן הסוכנות, זה כאילו מפלנטה

אחרת - ולא היא. כששלושת הגורמים האלה פועלים יחד, בהסכמה מראש ובהחלטה משותפת,

אין לי ספק שזו תרומה פסיכולוגית ומידע נכון, שגם מחייב את שלושת הגורמים, את

מדינת ישראל.

אני רוצה לומר כמה מלים על מרכזי הקליטה. אדוני השר, בדבר מיקומם של מרכזי

הקליטה, אני מסכימה אתך שהיו שיקולים של נוחות ושל אי-ירידה ברמה, אבל זה מזכיר

לי את שנות החמשים, כשמחנה המעבר של עליית-הנוער היה ברמת-הדסה בתנאים יוצאים מן

הכלל, וכשהילדים יצאו ממוסדות אלה ועברו למוסדות פזורים בארץ, הם קבלו את שוק

חייהם. צריך לראות את מרכז הקליטה כתחנת מעבר והוא לא צריך להיות במרכז



תל-אביב או ירושלים. אם הייתי היום עולה ומגיעה למרכז קליטה בירושלים, לא הייתי

עוזבת את ירושלים ולא הייתי רואה בזה פסול. לכן, ניתן להם להתגעגע לירושלים

ובעוד שנתיים - שלוש שנים ישיגו בה דירה. צריך לבדוק שנית את המערכת, כי

לפעמים אנחנו גורמים לעצמנו בעייה מלכתחילה. מוטב שהמדריכים והעולים יטעו למקום

העבודה מאשר לתת להם דיור רק בתל-אביב, בחיפה, רמת-גן או בירושלים. אני מאמינה

בדברים משתנים וצריך לעשות את זה.

שמרתי לשמוע מפי שר הבינוי והשיכון שיתקיים דיון עם מרכז הקבלנים בנושא

דירות להשכרה. אני לא איש כלכלה, אבל אני וזושבת שאם המדינה לא תמנע מהעולה דיור

להשכרה, זה יהיה פתח גם לזוגות צעירים ולחיילים משוחררים שלנו, שגם הם מתהבטים

בבעיות אלה.

עידכון ההשתתפות בשכר-דירה לתקופה של 3 שנים צריך לבוא לידיעת הציבור.

בכלל, אני מבקשת שכל מידע עדכני יועבר מיד לוועדה, כי בדרך זו תורידו מעליכם

שאלות רבות.

לא שמשתי מהו הפתרון ליחידים, לא הקשישים, כי אלה הם מיטב העולים, שאין

בעייה להעלות אותם.

מה שאומר עכשיו אולי לא ייראה כפתרון, אבל המצב צריך להיות ברור. מדינת

ישראל לא יכולה להעמיד יחידת דיוד לכל יחיד. אם שני יחידים יגורו יחד, הם

מקבלים יוזד, בהשתתפות של המשרד, כמעט את שכר-הדירה בשוק החופשי. לכן, צריכה

להיעשות פעולה כדי ששניהם יגורו יוזד בדירה אהת ואז הם יקבלו 150 דולר מדי חודש.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

נוסף לזה יש רווקים ורווקות שאינם נישאים. אני מדברת על כך שאין דירות

קטנות בשבילם.

י' שמיר;

לכל יחיד יש זכאות לקבל דירה באזור פיתוח.

שר הבינוי והשיכון די לוי;

ההשתתפות בשכר-דירה עודכנה ל-130 דולר לחודש לזוג.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מסייגת את הריון בדברי הערכה ותודה על כל הפרטים שנמסרו לנו ואני חושבת

שאנחנו יוצאים מישיבה זו בהרגשה של הקלה מסויימת.

אבקש את חברי הוועדה להשאר.

אמנם שמעתי פה דברים מתונים מאד, אבל אני רוצה שהוועדה תנסח סיכום, המסתמך

על הודעות השר ועל הודעות אחרות ששמענו. אני רוצה שבסיכום ייאמר שהדברים ששמענו

היום יהיו כתובים, חתומים ופורסמו בציבור על-ידי הכנסת, לפחות בכדי לחייב את

הנוגעים בדבר לקיים את הדברים וגם בכדי שלישיבה יהיה ערך מעשי.



הי"ר מ' גלזר-תעסה;

אינני יודעת אם זה נהוג, אבל אני שואלת אם מותר לשלוח להתאחדויות את עיקרי

הדברים שנאמרו.

המלצות שהוועדה מנסחת אפשר לשלוח לכולם.

י' ארצי;

לדעתי, משרד הקליטה צריך לשלוח ולא הכנסת. אבל אני רוצה להשלים את הצעתו

של חבר-הכנסת שוסטק. אני מבקש להפיץ את הסטנוגרמה של הישיבה עוד השבוע בין

כולם, ואני מציע לכולנו לנסח המלצות, או הצעות. יושבת-ראש הוועדה תעבד אחר-כך

את הדברים, כדי שכל אחד יביא לידי ביטוי את רגישותו לעניין.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

חלק מחברי הוועדה הציע שהוועדה תגיב בעניין הרבנות הראשית. אני מציעה שלא

נלר בדרך הגינוי, כפי שאנחנו אמנם מרגישים, אלא נלר על דרך המחאה על פניה

לגורמים בחוץ, ויחד עם זה נאמר שנושא החינוך הדתי צריך להיות דבר ידוע. באופן

אישי אני לא בעד לכפות על אדם בגיל 20 ללכת למוסד.

עי לנדאו;

הטענה היתה שסוג האלטרנטיבות שמשרד הקליטה מציע הן מראש כאלה, שחלק

ניכר מהמוסדות הדתיים שאפשר לבחור בהם נמצא מחוץ לחבילה שמציעיים להם.

עי ולדמן;

יש לי הצעה בסגנון אחר. אני חושב שהיוזמה באה מחוץ-לארץ. אני מציע להיפגש

עם הרבנים הראשיים, לשאול מה גרם להם לפנות בצורה כזאת ולהגיד להם שזה נשמע לא

מתקבל על הדעת לפנות כך ולקרוא לכל הגורמים לשבת יחד ולפתור את הבעייה. אני

יודע שהם ישבו כמה וכמה פעמים. המצב הזה קיים לא רק לגבי גיל 20, אלא לגבי גיל

16. כשמדובר על בית-ספר תיכון הכוונה היא לגיל 4ו. אבל כשמדובר על גילאי 16 -

17, שחלקם נשואים או מתכוננים להינשא, להם אומרים: תלך למקום הזה; ואם אתה רוצה

ללכת למקום דתי, תחתום שאיננו אחראים לך יותר.

אני הייתי במרכזי קליטה של אתיופים וראיתי שאין בהם בית-כנסת, והעולים

התמימים חושבים שבארץ-ישראל אין יותר צורך באותן נוסחאות שהיו לפני 30 שנה.

אפילו אם אינך מציג לפניהם את האפשרויות האלה ומספק להם את הצרכים, אין מי שיוכל

ללמד ולהדריך אותם בדרך זו וזה לא ילך.

אינני אומר לגנות או למחות, אלא להזמין את הרבנים הראשיים לפגישה, או לבוא

אליהם, להבהיר להם את דעתנו שלא זאת הדרך, אבל קודם-כל נשמע מה הביא אותם לזה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

הבוקר שמעתי את דברי עוזרו של הרב הראשי, בן-דהאן, מהם השתמע כאילו אנחנו

מעבירים אותם על דתם.



י' ארצי;

אני מציע שנבקש משר הדתות, או מראש הממשלה, לקרוא לסדר את שני הרבנים

הראשיים, על נסיונם לערבב גורמי הוץ ולציין אז החומרה שבפניה של מוסד ממלכתית

לגורמי חוץ שלא יעזרו למדינת ישראל. שנית, לציין את המאמצים הכנים הנעשים

על-ידי הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה כדי לספק חינוך דתי לכל אלה הרוצים בכך,

ובמידה שיש תקלות, יש לפנות לגורמים המוסמכים.

ע' ולדמן;

העובדה ששמענו את הדברים באמצעי התקשורת עדיין לא אומרת שהרבנים הראשיים

פנו לגורמים בחוץ-לארץ. צריך לפנות אליהם ולברר את זה אתם. אפשר לומר שהוועדה

מחליטה לברר עם הרבנים הראשיים האם היתה פניה כזאת ומה הביא אותם לזה. שנית,

אפשר שתהיה קריאה שלא תהיה פניה כלפי חוץ, אלא לברר את הדברים.

י' ארצי;

אני מציע שיושבת-ראש הוועדה תברר בטלפון אם זה אמנם היה כך ובהתאם לכך

לנהוג. אם הרב הראשי יגיד שאגן הם אמרו כך, אז אפשר לעשות משהו.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

לדעתי אנחנו צריכים להביע מורת-רוח, כי לא ייתכן שמוסד ממלכתי יפנה לגורמי

חוץ.

אם כר, יש לברר קודם אם אמנם פנו.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני אברר.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 12.35