ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 21/05/1985

טיפול במניעת ירידה, דיווח של הממונה על הנושא במשרד הקליטה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 26

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, א' בסיון התשמ"ה - 21 במאי, 1985 , בשעה 12.00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מ. גלזר-תעסה

ע. לנדאו

א. שוסטק
מוזמנים
י. קוצ'יק - ממונה על נושא מניעת ירידה

וטיפול בתושבים חוזרים, משרד הקליטה

ש. הורן - דוברת משרד הקליטה

ש. להיט - מנהל אגודת אל"י

ד. לוין - משנה למנכ"ל מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

י. מופסיק - עוזר ראש מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

י. אדרי - עוזר ראש מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

ג' רומנלי - מי שהיה שליח הסוכנות בארה"ב, וכיום

מרכז הדסק האמריקאי בסוכנות היהודית

ג. גלמן - תושב חוזר

ד"ר נ. ורשבסקי - תושב חוזר

מזכירת הוועדה; ו. מאור

רשמה; ש. גהר
סדר היום
טיפול במניעת ירידה, דיווח של הממונה על הנושא במשרד הקליטה,



טיפול במניעת ירידה, דיווח של הממונה על הנושא במשרד הקליטה

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה של ועדת העליה והקליטה. הנושא שעל סדר

היום שלנו - טיפול במניעת ירידה, בהזדמנות זו אני רוצה לברך את מר יוסף

קוצ'יק שנתפנה על ידי שר הקליטה. מר יעקב צור, לטפל בנושא החשוב בו אנו

דנים היום. אני משוכנעת שהוא יקדיש את כל מחשבותיו, מרצו ומעשיו לטיפול

בנושא הזה שאפשר להגדירו היום כבעיה החברתית הלאומית מספר אחד של החברה

בישראל, אם לא של העם היהודי כולו,

משיחות שהיו לי עם חברי כנסת ועם חברי ממשלה יש לי הרושם שטרם הצלחנו

לזעזע את אמות הסיפים בכל הנוגע לנושא הכאוב הזה, מר קוצ'יק נתמנה לטפל

כיורדים בחו"ל, לנסות להחזירם ארצה על מנת שישארו בה, נשמח לשמוע ממנו היום

דיווח על פעילותו בנושא במספר החודשים בהם הוא מטפל בו.

נושא הירידה ומניעתה הועלה לדיון בשנת 1981, וחבר הכנסת דוב שילנסקי

נתמנה אז לטפל בנושא הזה, ולידו עבדו אנשים שהיו מסורים מאד לענין, ביניהם

אנשיס היושבים עפנו כאן היום, ואני מתכוונת במיוחד למר שמואל להיס העושה

ימים ולילות בטיפול בנושא הזה, ואנו יודעים עד כמה הנושא הזה כואב לו

ומדאיג אותו,

הזמנו לכאן היום שני צעירים חוזרים, שהסיפור שלהם יכול להוות דגם

לכשלון הטיפול שלנו בנושא החוזרים, זה דגם גרוע לטיפול בנושא הזה, שכדאי

ללמוד ממנו ולהפיק ממנו את הלקחים הדרושים, אני יודעת כמובן גם על מקרים

של הצלחה, אבל כל מקרה של כשלרן בשל טיפול גרוע צריך להדליק מנורה אדומה,

להזעיק אותנו לתקן את הטעון תיקון, בהמשך הישיבה נשמע את דברי שני הצעירים

הנוכחים עמנו כאן,

נשמע תחילה את דבריו של מר קוצ'יק, אנו מבקשים לדעת אם יש תיאום בין

הסוכנות ובין משרד הקליטה בטיפול בנושא הזה, והאם יש איחוד בין המערכות

הפועלות, או שמא חלילה התנגשות, כמו כן אני מבקשת לשמוע כיצד נראה העתיד

לאור המצב הנוכחי בתחום הזה,

לאור הנסיון שהצטבר במחלקה בקשר לחוזרים, האם תוכל לומר לנו מה הם

הגורמים המשפיעים על קבלת החלטה של יורד לחזור ארצה; האם השיקול הכלכלי

הוא המכריע, או השיקול הערכי, או אולי שיקול אחר,

י . קוצ'יק;

כאשר הוזמנתי לישיבה של היום נאמר לי כי הנושא שיידון בה הוא; מניעת

ירידה והחזרת ישראלים, אני מבין שהיושבת ראש מבקשת להתרכז יותר בהחזרת

ישראלים, ואני מוכן לפקד את דברי בנושא הזה, אבל אינני יכול שלא להעיר

הערה אחת לפחות לענין מניעת הירידה,

הטיפול במניעת ירידה הוא במצב קטסטרופלי, אני יכול להודיע לכם, עם כל

כובד האחריות, שגל הגורמים הממשלתיים המטפלים בנרשא של מניעה הירידה משלמים

מס-שפתיים לנושא, ותו לא, אני יודע שבדברי אלה יש משום האשמה חמורה וכבדה

ביותר, ובכל זאת אני אומר את הדברים האלה לאור העובדה שבשנה שעברה היינו

עדים לירידה של 17 אלף ישראלים, ויש לי השגות לגבי המספר הזה, ואני כמעט

משוכנע שהשנה נראה מספרים גדולים יותר של יורדים,



אני עושה מאמצים אדירים על מנת לנסות להפעיל את המעכות בשיתוף עם

השר לקליטת העליה. מר להים מלווה אותי בפעילות הזאת, ועשה עבודה חשובה

מאד, אני יכול להגיד לכם, כי לא ניתן להזיז את המערכות לפעולה יחודית

ונמרצת למניעת הירידה, מי שאומר דברים אחרים פשוט משלה את עצמו. זו עובדה

אכזרית שחייבים להכיר בה.

אני רוצה להתייחס לסעיף 9 בחוק חיילים משוחררים. אני מקבל מאות פניות

של חיילים המבקשים להשלים השכלה תיכונית, חוק מתאים ישנו, ואני לא יכול

לעזור לו, כי האוצר מטרפד את זה, גם משרד החינוך והתרבות מטרפד את זה,

אף אחד לא עושה זאת, חלילה, מתיר בוונות רעות, אבל עובדה היא שסעיף 9 של

חוק חיילים משוחררים פשוט אינו ממומש, על אף הפניות הרבות בנדון.

אני רוצה למסור לחברי הוועדה סקירה על מה שבכל זאת נעשה בנושא מניעת

הירידה, ונעשה בנושא זה לא מעט. אבל עובדה היא שקשה מאד לפעול בענין זה.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
במה מתבטא הקושי הזה? אני מבקשת שתגיד לנו דברים ברורים, מה קשה

לכם לעשות בנדון?

י. קוצ'יק;

אני שוב מתייחס לחוק חיילים משוחררים, לנושא השיכון, לנושא התעסוקה.

מה בעצם משמעות המלים, שלחיילים משוחררימ יש עדיפות בשליחה למקום עבודה?

באופן מעשי אין שום העדפה כזו. אספנו את אנשי לשבות התעסוקה, אבל הענין

לא מתממש.

בעמוד 5 של הסקירה המונחת בפניכם תובלו לקרוא על הצעדים שננקטו

לקידום הנושא הזה. ועדת מנכ"לים ישבה על המדוכה לפני מספר חודשים וסובם

כי תור שבועיים כל משרד ממשלתי יגיש תכניות לפעולה. הישיבה הבאה נקבעה, אתרי

עמל רב, ל-6 ביוני. עד כה לא ראיתי עדיין את התכניות המובטחות.

בפני משרד החינוך והתדבות ישנן המלצות של פרופיסור שוויד לחינוך

ערכי ציוני. טרם התחילו במימוש ההמלצות האלו. היום אני נוקט בצעד אחר

בכיוון הזה, ואני מקים תנועת מורים ומחנבים מלמטה. אלא שזה קשה מאד, וזה

יקח שנים עד שנצליח לאסוף במה מאות מנהלים מורים ומנהלים שביחד אתם נרים

מלמטה את הטיפול בחינוך.

גם למשרד הבטחון יש מה לעשות בנדון, ואביא בפניכם דוגמה שתמחיש

למה אני מהכוון. הדברים כתובים, אגב, בתזכיר שאני מגיש לכם תחת הנושא

הצבא ומשרד הבטחון. ישנה מחלקה להכוונת החיילים, והדו"ח שלה מצורף לתזכיר

הזה, בסופר. אני תוקף קשות את העובדה שחוק החיילים המשוחררים אינו מיושם.

וכאמור, אביא בפניכם דוגמה. המחלקה להכוונת החייל נמצאת בחוף אגף השיקום

במשרד הבטחון. בעקבות המלחמה האחרונה נוספו לאגף השיקום מקרים רבים לטיפול.

בשביקש תוספת הקציב בסר של מליארד שקלים, באים ומבקשים לקצץ את המחלקה

להכוונת החייל, איר תוכל המחלקה להכוונת החייל לעבוד בבלל אם אמנם יקצצו

את תקציבה? לאלהים פתרונים. הייתי אצל יועץ שר הבטחון ביחד עם מנהל המחלקה

ואם קצין חינוך ראשי. דבר לא ייצא מזה. לכן אני חוזר ואומר שקשה לעשות משהו

למניעת הירידה, כי כל הדברים שנאמרים בנושא זה הם בבהינת מם שפתיים בלבד.

השר ביקש להתחיל לטפל בנושא מניעת הירידה וההזרת ישראלים ארצה בועדת שרים.



320 אלף ישראלים שהו בדצמבר 1984 מחוץ לגבולות המדינה למעלה משנה,

כולם מסכימים כי בעיה זו היא בעיה איומה ונוראה, אבל בכל זאת אף אחד לא

לוקח את זה ברצינות, אף כי כולם מאמינים שזו באמת בעיה קשה.

נושא השיכון, זה שנים שמדברים ומדברים בנושא השיכון, אבל אין שיכון

ואין גם תעסוקה. אני רוצה שיהיה ברור בי אני טוען שגם בלי שיכון ובלי תעסוקה

אין לרדת מן הארץ. אז יש האומרים שבסופו של דברים החברה נוסעים בסך הכל

לטייל. והנה עכשיו נוסף הענין הזה של מס נסיעות, ואינני יודע לאן הדבר הזה

יוביל. מכל מקום בוודאי שיפחית מספר ביקורי היורדים בישראל, ואולי יש כאלה

שבכלל לא יבואו לביקור. וזה מתקשר עם הנושא של החזרת הדרכונים וההתבטאויות

שהיו בענין זה. משפחת יורדים ישראלית הרוגה לבוא לביקור בארץ ואינה רוצה

להוציא עוד 1500 דולר על הביקור, מחזירה דרכונים, אני מגנה זאת בכל תוקף,

אבל אני מציין זאת כעלכדה אפשרית בהחלט,

אני רוצה להתריע בפני הוועדה על העובדה שהנושא הזה של מניעת ירידה מן

הארץ נמצא בתחתית סולם העדיפויות של המדינה, אני נתקל באזגיים אטומות בכל

מקום אליו אני פונה בענין זה. אני יודע ששר הקליטה עבד קשרת בענין תוק

החיילים המשוחררים, אבל זה לא עובד, הייתי בכנסת ובקשתי שלא ישהו את סעיף 9

שבחוק הזה לשלוש שנים, ולמרות העובדה שיש הסכם קואליציוני, אמרו שתוק

חיילים משוחררים יחול לגבי 50% משכר הלימוד וכו'. הסכמתי גם לזה, אבל גם

זה לא עובד. אני מבקש מכס מאד לעיין בדו"ח המונח בפניכם, כי בו תמצאי את

כל הפרסים הדרושים,

הייתי שמח אילו כל חברי הוועדה היו יכולים להתבטא בנושא הזה ולפעול

בו בכל הניתן. אינני מכיר דרכים נוספות לפעילה בנדון אלא באמצעית לחץ

ציבורי הולך וגובר, הולך ומתמשך,

אשר לנושא החזרת ישראלים, 320 אלף ישראלים נמצאו מחוץ לגבולות המדינה

בסוף השנה שעברה. כסוף המסמך המונח בפניכם ש אינדיקטורים למספר הישראלים

היושבים בחו"ל, זה מסמך של הלשכה המרכזית לסססיסטיקה. אני מציע לכם לעיין

במיוחד בלוח א' שבמסמך הזה,

כיצד נקבע מספר היורדים מן הארץ? על פי מספר האנשים העוזבים את

הארץ מראשית השנה ועד סופה ומספר אלה החוזרים באותה תקופה, מאז קום המדינה

עזבו אותה 7 מליון איש.
ע. לנדאו
האם לא בודקים ומשווים בין מי שיצא את הארץ ומי שחזר אליה?
י. קוצ'יק
לא, סופרים רק את מספר היציאות ואת מספר הכניסות, ובתום השנה עושים

פעולה חיסור, וכך מוצאים את מספר היורדים, מספר אלה שיצאו ולא חזרו, מאז

קום המדינה יש לנו דפיצית של 420 אלף איש, צריך להפחית מהמספר הזה מספרים

כפולים, מספר של שליחים וכו', ויש להוסיף על המספר הזה את מספר הילדים

שנולדו שם, כ-100 אלף במספר.



אני מעריך שבין 320 אלף ל- 350 אלף ישראלים נמצאים למעלה משנה בחו"ל.

בארצות הברית בלבד נמצאים כ-270 אלף, 30 אלף מהם הם בעלי מקצועות אקדמאיים;

8000 מהנדסים, החברה הישראלית זועקת למהנדסים, הם נמצאים בארצות הברית.

אני רוצה לגעת בדרבי הטיפול בתושבים חוזרים. לאתר דברי הסקירה ישנם

במסמך עקרונות להערכות לטיפול בתושבים חוזרים. בשיתוף פעולה בין משרד החוץ,

ממלא מקום ראש הממשלה ומר דולצ'ין, ובידיעת מה חיים אהרון, הועבר הטיפול

בישראלים חוזרים לקונסוליות הישראליות. הישראלי שבחו"ל רוצה שתהיה לו

כתובת אליה הוא יכול לפנות וממגה הוא יבדל לקבל הסברים ותשובות לשאלותיו,

והכתובת הזאת צריכה להיות ישראלית, הכתובת של הקונסוליה הישראלית. הישראלי

שבחו"ל נושא תעודת זהות ישראלית, או יודע לפתות את מספרה, יש לו מספר יוצא-

צבא, הוא מדבר עברית, הוא מכיר את המנטליות שלנו, ולכן הכתובת המתאימה לו

ביותר היא זו של הקונסוליה שלנו,

בשיתוף פעולה מצד ממלא מקום ראש הממשלה יצא חוזר מנכ"ל משרד החוץ,

שאף הוא מצורף כאן, ובו ההתלטה להעביר את הטיפול בישראלים אל הקונסוליות

הישראליות. משרד החוץ מגלה רצון רב לטפל בנושא. זו אולי הפעם הראשונה

שמדינת ישראל מוכנה להגדיל בצורה רשמית, באמצעות מוסדות המדינה, את הלקה

בטיפול בתושבים חוזרים. לא עוד נפולת של נמושות. היום הדלכים ומדברים עם

החברה, עם היורדים. מצד אחד לא נותנים לגיטימציה לירידה, ומהצד השני גם

לא נותנים להם הטבות. אלה הם שני צדי הכביש, וזה הכביש שעליו אנו צועדים.

אי אפשר יותר לטאטא את הנושא הזה מתתת לשטית. 320 אלף ישראלים היים

היום מחוץ לגבולותיה של ישראל, וזו בעיה רצינית ביותר, זו בעיה של המדינה

כולה ולא רק של היורדים. המדינה לוקהת על עצמה כיום את הבעיה הזאת, ואת

הטיפול בה.

בארצות הברית ישנה נציגות מרכזית של משרד העבודה והרווחה ומשרד הקליטה.

יש לנו נציג משותף שלרשותו יש מחשב, והוא זה המפעיל את המערבת הפונה אל

היורד, אל החוזר הפוטנציאלי. אנו קוראים לו בשם תושב חוזר, בי אנו מקווים

שהוא אבן יחזור.

עכשיו תהיינה לנו נציגויות בכל רתבי ארצות הברית, הכינונו הומר מתאים

בשביל הקונסוליות שלנו, עם הנוהלים המתאימים, דרכי הקשר המתאימים, עם

הכללים הנוגעים לכל מה שמגיע לאותו תושב חוזר עם הגיעו לארץ, וכל הדברים

מפורטים בצורה ברורה ופשוטה ביותר, מצד הקונסוליות יש נכונות לטפל כנושא

הזה, ואנחנו מאד שמחים על כף,

עיקר הפעילות שלנו כיום בההזרת ישראלים ארצה היא בקשר לתעשיות עתירות

הידע שבארץ, התעשיה הזאת נמצאת במצב קשה כרגע בגלל מחסור עצום בכוח אדם

מתאים, וכוה אדם ישראלי זה נמצא כרגע מחוז למדינה, בחודש אוקטובר השנה

יתקיים בארצות הברית יריד תעסוקה, חומר הקשור ביריד הזה מצורף אף הוא

לחומר המונח בפניכם. היריד הזה הוא במשותף עם משרד התעשיה והמסחרה, משרד

הקליטה, משרד העבודה והרודתה וכן עם התעשיינים, הירידה יתקיים בארבעה

מקומות בארצות הברית, שבוע אחרי שבוע. נציג חברות במו אלביט, אלביט, תע"ש,

רפא"ל, תדירן, התעשיה האווירית וכו' יהיו נוכחים שם בדוכנים שלהם, נציגי

החברות יבואו למקום עם תיק החוזים שלהם, יפגשו עם הישראלים ויראו להם אל

מה הם יבולים לחזור, מה מחכה להם, אנתנו משוודלימ להוציא את המכשולים

הבירוקרטיים ככל שהדבר רק אפשרי, בכדי לפשט את הדברים ולהפגיש ישירות את

הישראלים בחו"ל עם מקורות התעסוקה האפשריים בישראל, ושהם ידברו ביניהם,



מבקשים לדעת מה הם המניעים העיקריים הדוחפים את היורד לחזור ארצה,

המגיע העיקרי, לפי דעתי הוא אידיאולוגי: אהבתו למדינה. אין אנו יכולים

להתחרות בחיים של רווחה שמעבר לים, אבל יש בארץ בכל זאת משהו המושך אותו

אליה. הוא רוצה לחזור ארצה, ואם החליט לעשות זאת הוא בודק שני דברים במיוחד:

תעסוקה וחינוך לילדיו, בתחום התעסוקה אנחנו עושים את הדברים שהזכרתי זה

עתה. אין היום אבטלה בארץ, בוודאי לא בתחומים מסוייפים ורבים, עובדה היא

שחסרים היום בארץ כחות עבודה, במקצועות רבים, חסרים רוקחים, חסרים מהנדסיס,

חסרים מנהלי כוח אדם, חסרוה אחיות, חסרים מוריס, ח0רים שוטרים ועוד ועוד,

יש לנו צורך בכוח אדם רב,

עובדה היא שבתעשיה הישראלית מועסקים כיום 700 חרסים וכרסמים מירמנים

מחו"ל, ומדוע אנחנו מעסיקים עובדים מחו"ל אלה? מפני שאצלנו אין העובדים

שלנו מוכנים לעבוד במשמרת שניה, העובדים הזרים מוכנים לעבוד משמרת שניה,

ועובדים משמרת שניה, מדובר, כאמור, ב-700 איש,

היו "ר מ, גלזר תעסה!

האם זה נכון שמביאים אחיות מחו"ל לעבוד כאן?
י. קוצ'יק
חסרוה בארץ אח יות,

אני מעריך כי החלטתו של היורד לחזור לארץ נעוצה באידיאולוגיה, בתסכול

שלו ובהרגשה סכיזופרנית של כל ישראלי החי בחו"ל, שאינו יודע מי הוא, והנה

ילדיו מתחילים פתאום להסתובב בחברה זרה לו, דברים אלה מפריעים לו מאד,

נעשים דברים בשביל ילדי היורדים, כמו מבצע חץ-וקשת. שזה מבצע יוצא מן

הכלל יפה ומוצלח, זה מפעל של הגדנע המביא :י יורדים לפעילות בארץ במסגרת

הגרנע, הצעירים באים ארצה לתקופה די ארוכה, והם משרתים בגדנע חודש ימים.

לאחר מכן עושים אתם פעילויות נוספות שונות, ואז הם חוזרים אל הוריהם, חלק

מהם חוזר מאוחר יותר ארצה,
א. שוסטק
מי מגייס אותם בחו"ל למפעל. הזה?
י. קוצ'יק
הנוער והחלוץ מטפל בגיוסם, ובמיוחד עוסקים בזה שליחי הסוכנות ושליתי

העליה,

כדאי להזכיר גם את פעילות צבר, נסיון להקים תנועות נוער בקרב בני-

יורדים החיים בארצות הברית, חגי שמואלי מטפל בנושא הזה, הפעילות הזאת

קשה כי אין מקדישים לה די משאבים, הוא רוצה להביא את בני היורדים ארצה,

בבחינת מין מרד של בנים בהוריהם,



כמה מלים בענין רם 70. מדי שנה מגיעים ארצה לביקור כ-20 אלף ישראלים.

הם חייבים להגיע לרם 70 כדי לצטייד באשרת יציאה מן הארץ. מול רם 70 הקמנו

יחידה מיוחדת שלנו כדי להפגש עם הישראלים האלה ולדבר אתם. עד כה הענין הזה

לא פעל טוב. הוא הוקם בשנת 1982 ופעל בצורה לא טובה, עכשיו אנחנו מתארגנים

לנושא הזה כדי להחחיל לפעיל בצורה טובה יותר כבר בקיץ השנה. יש כאן בעיה

מסויימת, שעוד איננו יודעים איך אפשר יהיה להתגבר עליה. הישראלי שבא לרם 70

אינני רוצה להכנס אלינו. מועטים בלבד נכנסים. זה תלוי כמובן גם בצורה בה

אנחנו מגישים להם את הנושא. אולי צריך להעמיד שם את נציגת התיירית או

גורמים אחרים שיכולים לעניין את הישראלים כדי שאכן יכנסו אלינו ויגלו

התעניינות.

יש בארץ מערכת הקולטת את הישראלים החוזרים, אני מבין שנוכחים כאן היום

אנשים שמשמשים דוגמה לקליטה לא טובה, אבל אני יכול להבטיח לכם שיש קליטות

טובות. המטפלים בזה בארץ מספקים לחוזרים אינפורמציה מעודכנת בכל התחומים:

דיור, תעסוקה, קופת חולים. הם מספקים אינפורמציה זו לנציגויות שלנו בחו"ל

כדי שיוכלו למסור אותה לכל הפונים אליהם, ויש בחו"ל פעילות של קבלת ישראלים,

קיום שיחה עמם, מסירת אינפורמציה וכו'. עד לחתימת חוזה אתם אם הם באים

לטיסת גישוש, למשל.

קיום שיתוף פעולה טוב בין כל הגורמים במערכת, היו אמנם חריקות בהעברת

הנושא מהסוכנות, משליחי העליה של הסוכנות אל הממשלה, אבל כיום אין עוד

חריקות, משרד החוץ מתפקד בצורה מציייגת בנושא זה, כך גם משרד העבודה

והרווחה וגם המשרד שלנו. הענין הזה הוכרע כפי שהוכרע על ידי השרים הנוגעים

בדברים, ואני מקווה שהסידור החדש יחזיר יותר ישראלים ארצה.

אינני יודע מה תהיה ההשפעה של המצב הכלכלי בישראל על התזרת ישראלים"

ועכשיו צריף לחשוב גם על מס הנסיעות, ישראלי הרוצה לבוא לארץ לטיסת גישוש

על מנת לבדוק אפשריוית חזרתו ארצה יצטרך לשלם 300 דולר כשיעזוב את הארץ

ויחזור לארצות הברית, וזה דבר די מכביד, אנהנו נותנים לו הלוואה לטיסת

גישוש. אם אחר כך עלה ארצה, אין הוא צריך להחזיר את ההלוואה הזאת, אם לא

חזר, הוא חייב להחזיר את ההלוואה עם ריבית, מה יהיה המצב עכשיו? אינני

יודע,

סיפרתי לכם שהיריד בארצות הברית יתקיים בחודש אוקטובר השנה. בחודש

ספטמבר אנחנו מתכוננים לצאת עם תכנית בשם "דרושים", דוגמת התכנית שהיתה

בישראל, אבל אנחנו מתכוננים לעשותה באמצעות לוויין בין ישראל לארצות-

הברית, והיא תיעבר שם ברשת טלוייזיה בכבלים לבתיהם של ישראלים. בארץ יהיו

שלושה מוקדי שידור במפעלים עתירי ידע, ובחו"ל יהיו מוקדי שידור, ואני

בטוח שההענות תהיה גדולה, ברור שרק הצי שנה אחרי התכנית הזאת נוכל לקבוע

מה התוצאות שהיו לה. אנחנו משוכנעים שההתעניינות בתכנית הזאת תהיה עצומה,

אכל מוכן שאינני יכולים לנחש עדיין מה תהיינה התוצאות של השידור הזה.

הדבר לא ייעשה על חשבון הממשלה. עבור כל דוכן משלמים 7000 דולר, וזה יכסה

את ההוצאות, הממשלה נותנת גיבוי לענין זה בצורה של עבודת הקונסוליות בחו"ל

וכד'.

יחד עם זאת אני רוצה לציין שאני חש גם בקושי די גדול בכל הנוגע לענין

הזה, המפעלים מצדם מבקשים שהממשלה תשתרר את החוזרים האלה ממס למשך שנה,

שאלתי כיצד זה יתכן, כי מי שהשתחרר מהצבא לא ישוחרר ממס, ימי שהיה בחו"ל

וחזר והתחיל לעבוד כן ישוחרר,



מדברים על ביטול זכריות החוזרים, אנחנו אומרים: הבה נבטל אח הזכויות

של החוזרים. ואח הכסף שאנחנו יכולים לחסוך כתוצאה מכך נקדיש למלחמה

בירידה. שווי אי תשלום מסים עבור חפצים מיובאים מסתכם ב-7000 דולר בערך,

וכיוון שמדובר ב-5000 חוזרים בשנה קל לעשות את החישוב ולראות באיזה סכום

כסף נחסך מדובר כאן. וכאן כדאי לציין שאני מדבר רק על 20% מהחוזרים, כי

80% חוזרים מבלי להזדקק לסיוע. בכסף שנחסוך על ידי מניעת ההטבות

מהחוזרים נקדיש לביצוע סעיף 9 של חוק חיילים משוחררים. וכך נעשה משהו

למניעה הירידה,

ע. לנדאו;

אני חושש שלא יהיו חוזרים, ואז גם לא נחסוך מאומה,

ש, להיס!

מדוע צריכים להנות מההסבות האלה שליחי המוסדות השונים או ערבדי

הקונסוליה שלנו?

ע, לנדאו;

זו כבר שאלה אחרת, ומן הראוי שנעסוק בה.

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

אני מודה למר קוצ'יק על סקירתו הממצה ועל הדו"ח שהניח לפנינו. בעתיד,

אם יש בדעתך להמציא לנו דו"ח אני מבקש שיוגש לנו מספר ימים לפני קיום הישיבה

כדי שחברי הוועדה יוכלו לעיין בו לפני הישיבה ולבקש הבהרות ותשובות לשאלות

שיתעוררו אצלם מקריאת הדו"ח,

אני רוצה להציג בפניכם את ר"ר נתן . שבסקי שעלה מגרמניה, דאת מר גבע

גלמן שסיפוריהם הופיעו בבל מיני וריאציות בעתונות, הייתי רוצה שנשמע כאן

עדות חייה מפי בעלי הדבר בעצמם, כדי שנשמע מה עובר עליהם עם בואם לארץ

ומה הטיפול לקוי וראוי לתיקון, מדובר באנשים שבאו, ניסו ואבן עלו, אלא

שהענינים אתם אינם מסתדרים כשורה,

ד"ר נ. ורשבסקי;

שמי נתן ורשבסקי. נולדתי בארץ בשנת 1953. בשנת 1960 חזרה משפחתי

לגרמניה, שם קבלתי את החינוך שלי, למדתי בבתי-הספר ולמדתי רפואה. התתלתי

לעבור במחקר באונקולוגיה, הייתי שנתיים בבית חולים לאונקולוגיה, לפני

שנתיים חזרתי ארצה עם אשתי. אין לנו ילדים. אשתי גרמניה, היא לא גולדה

בארץ,

כשבאנו לארץ היינו באולפן שבקיבוץ צרעה קרוב לחצי שנה, עכשיו אנו

גרים בכפר מנחם, גם כן קיבוץ, כל הזמן רציתי להיות בארץ, רציתי להיות

בקיבוץ וגם לעבוד בבית חולים כאונקולוג. סיפרתי זאת לשליח בגרמניה,

והוא אמר לי שזה יהיה קשה מאד, וכי אינו יבול לעזור לי מגרמניה, אבל

אמר לי שכאשר אהיה בארץ אז עם כל הקשרים שיש לקיבוצים עם משרד הקליטה

אקבל את העזרה הרצויה,

בחודש דצמבר 1984 היתה לי פגישה ראשונה עם הנהלת קופת חולים בתל-

אביב, עוד לא גמרתי בישראל את ההתמחות של אונקולוגיה. הם אמרו לי שבדי

לסיים אותה הם מצאו עבורי מקום בבית חולים סורוקה בבאר שבע, ושאני אמור

להתחיל שם במחלקה פנימית ואחרי חצי שנה אעבור לאונקולוגית. דיברתי עם



כל הרופאים שאתם אני צריך לעבור. הכל היה בסדר, והיתה רק בעיה קטנה אחת:

המחלקה האונקולוגית עוד לא קיימת שם. אמרו שהיא תיפתח בעוד חודשיים-שלושה.

בסוף היה הכל מסודר, והייתי צריך להתחיל לעבוד שם בראשון לאפריל,

מספר ימים לפני היום בו הייתי צריך להתחיל לעבוד צלצלתי להנהלת כוח-

אדם בבית חולים סורוקה. והתברר שהענין הועבר להנהלת קופת חולים בתל אביב.

שם אמרו לי בי אתחיל לעבוד ב-15 באפריל, אחרי חג הפסח. בשבאתי לעבודה

אמרו לי שאין לי משרה שס כי לא תהיה שם מחלקה אונקולוגית. ושאינני יבול

על כן להתחיל לעבוד שם . מובן שעזבתי.

לאחר מכן התרוצצתי בכל המקומות; הייתי פה, הייתי בהסתדרות, הייתי עוד

הפעם בקופת חולים, אמרו לי כי זו היתה טעות, ושעוד לא בטוחים מתי תיפתח

המחלקה האונקולוגית בסודרקה אבל שאני יכול להתחיל בינתיים במחלקה פנימית

וזה יקח רק כמה זמן עד שיפתחו את המחלקה האונקולוגית. בינתיים הייתי גם

במשרד הקליטה, ושם אמרו לי כי מפני שאני קטין חוזר ישלמו לי משכורת במשך

חודשיים או שלושה חודשים, ואחר כך בית החולים חייב לתת לי משרה, ושלא אקח

את התקן לחודשיים-שלושה בלבד, ושלא אתחיל לעבוד בלי חוזה, מפני שאם אתחיל

לעבוד בלי הוזה הם יפטרו אותי אהר כך, כפי שזה קורה לעתים.

וכך הלכתי הלוך וחזור בין המקומות השונים. הייתי צריך להתחיל לעבוד

ב-15 במאי. היתה ועדה בהנהלת קומת חולים בתל אביב שאישרה את זה, כך אמרו

לי. אבל לא אמרו לי איזה תקן בדיוק אישרו לי, אם זה ממשרד הקליטה אוי

מקופת חולים בעצמה, אם זה באונקולוגיה או בפנימית.

י. קוצ'יק;

זה מטעם משרד הקליטה,
ד"ר נ . ורשבסקי
לא אמרו לי גם אם אמנם תיפתח שם מחלקה אונקולוגית, או לא, פנימית זו

כמובן גם כן רפואה, אבל זה איננו המקצוע שלי. ובכל זאת הסכמתי, ובלבד

שאתחיל במשהו, צלצלתי שוב, ואז אמרו לי כי הם מצטערים. שהוועדה לא התכנסה,

שנימ מחכריה היו חולים. אחר כך אמרו לי שכן התכנסה, אבל שכחו לתת משהו,

ובקשו שאתקשר בעוד שבוע. אתמול צלצלתי שוב ואמרו לי שישיבה נדחיתה עוד

פעם, כי מישהו לא הגיע לישיבה. אמרו לי שאני יכול לצלצל למנהל כוח אדם

שם, אל ד"ר האובן, הוא יסע בעצמו לתל אביב ויגיד לי בדיוק מה המצב. אלא

שד"ר האובן נמצא עכשיו בכנס בירושלים, ויהיה שם משך כמה ימים, ואני לא

יכול להשיג אותו. המצב הוא כזה שהיום בצהרים אני צריך לצלצל, ואז יגידו

לי אולי אם יש או אין לי מקום עבודה.

אני חושב שאין להם את המשרה הזאת בכלל, וגם לא את התקן ממשרד הקליטה,

ואיש אינו יודע אם תהיה שם בכלל מחלקה אונקולוגית, ולכן דוחים אותי מדי

פעס ולא אומרים לי דברים ברורים. בפעם הראשונה צלצלתי בענין זה בחודש

מרס, ב-15 במרס, ועכשיו אנו נמצאים כבר ב-21 במאי, ואני עוד אינני יודע

היכן בדיוק אני עומד, נכון שאין לי בעיות עם מגורים ועם אוכל, כי אנחנו

גרים בקיבוץ והקיבוץ עוזר לי, אבל אני פוחד שבינתיים אני מפסיד את

הקשרים שהיו לי בגרמניה ושיכלו לעזור לי בעבודה שם, כי עבודה בשבילי זה

דבר חשוב ביותר, כי אלה שירצו בי לא יהיה כל כך שמחים כאשר הם ישמעו שלא

עבדתי במשך שנה או אולי אף שנתיים. זה לא מדבר לטובתי.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אני מבינה כי בינתיים מטפלים בבעיה הזאת, אבל אינני יידעת אם נמצא

לה כבר הפתרון, או לא. כאשר שמעתי לראשונה את דבריו של ד"ר ורשבסקי לפני

שבועיים, לא יכולתי לעזור לו במאומה. הבינותי מדבריו שהבעיה היתה במסירת

אינפורמציה בלתי מהימנה, ואני חושבת שזה מעשה חמור ביותר. אני הושבת כי

מוטב לומר את האמת, אפילו היא קשה ביותר, מאשר למסור לעולה אינפורמציה

לא נכונה ומטעה, והדברים יתנפצו בפניו בהגיעו ארצח.

נשמע אחר כך ממר קוצ'יק מה נעשה בענין זה. אני מבקשת ממר גבע גלמן להציג

בפנינו את הבעיה שלו.
ג. גלמן
אני מייצב כאן למעשה את אשתי, כי הבעיה היא בעיה הקשורה בה, אלא שהיא

לא יכלה לבוא לכאן היום ולכן אני מעלה אח עניינה בפניכם. אשתי היא ילידת

דרום אמריקה. לפני 15 שנה עלתה ארצה כעולה חדשה מארגנטינה. היא למדה בארץ

תואר ראשון בעבודה סוציאלית, ועבדה מספר שנים בעובדת סוציאלית, הוריה שלחו

אותה ארצה כי הם היו ציונים ורצו שבתם תחייה בארץ. והשנה באו גם הוריה לארץ

כעולים חדשים.

רצה הגורל ואשתי התגלגלה לארצות הברית, שם חיינו 7 שנים. הגיע רגע האמת

בו היינו צריכים להחליט אם אנחנו נשארים שם ונקלטים שם, או שאנחנו עושים את

הצעד המכריע וחוזרים לארץ על מנת לחיקלט בה מחדש ולחיות בה. תוך כדי שהותנו

בארצות הברית החליטה אשתי ללמוד שם לתואר גבוה, והיא למדה תואר שני

בפסיכולוגיה באחת האוניברסיטאות המקובלות והוותיקות שם, אנטיוק, המוכרת

על ידי כל המוסדית להשכלה גבוהה בארצות הברית וגם על ידי איגוד הפסיכולוגים

באמריקה. כל הזמן חשבה על חזרה לארץ. ואחד הדברים שרצינו לברר הוא אם

התואר שלה אכן יוכר בארץ. באוניברסיטה אמרו לה שהיו מקרים של ישראלים שלמדו

שם וחזרו לארץ ובארץ הכירו בתואר שלהם. ישנה ועדה המטפלת בזה, אלא שהיא

לא טורחת לפרט ולפרסם רשימת המוסדות להשכלה גבוהה שבהם היא מכירה.

מתוך היכרות עם הבירוקרטיה הישראלית נסינו לברר את השאלה הזאת עוד

בהיותנו שם, לפני שאנחנו חוזרים בפועל, על מנת שלא נעמוד בבואנו לארץ

בפני שוקת שבורה. השליח של הסוכנות או של משרד הקליטה שם לא ידע שום דבר

בנושא זה. הם לא עוסקים בענינים כאלה. הם נתנו לנו הוברח בשם: תנאי תעסוקה

לפסיכולוגים. על סמך הדברים הכתובים בעמוד 3 בחוברת הזאת, שם נאמר שכל

תואר שמוכר בארץ כלשהי בעולם על ידי המוסדות המוסמכים בה יוכר גם בארץ

כשווה-ערך לצורך רישום בפנקס הפסיכולוגים, חשבנו שאין לנו בל בעיה.

אגב, מבחינה מקצועית לא היה חסר לאשתי שום דבר. והאמינו לי שאין

להשוות את התנאים בארצות הברית לאלו שבארץ, היא עבדה שם כפסיכולוגית מספר

שנים, אתרי שסיימה את התואר, ושם צריך לקבל רשיון מיוחד כדי לעסוק בפסיכולוגיה

ולשם כך צריך לעבור שתי בחינות על ידי מועצה של כל מדינה, אנחנו גרנו

בקליפורניה. לאחר שקבלה את התואר היא קבלה גס את הרשיון לעסוק בפסיכולוגיה

אחרי שעברה את הבחינות שהזכרתי ועברה גם השתלמויות מוקדמות.

אשתי עבדה גם מספר שנים במרפאה קהילתית בפסיכולוגית, והיתה לה גם

פרקטיקה פרטית. מבחינה מקצועית היא עברה השתלמויות אצל גדולי המומחים

וה"לוס אנג'לס טיימס" ראיין אותה ראיון מקצועי.



הלכנו אל שליח משרד הקליטה והסוכנות בלוס אנג'לס לשם קבלת אינפורמציה

אכל כהיותי ישראלי המכיר את הבירוקרטיה בארץ לא סמכתי על אינפורמציה זו בלבד

וכתבנו מכתב אל אמנון וולפינגר יו"ר הוועדה לפסיכולוגיה קלינית בארץ. את

כתובתו השגנו באורח פרטי, כתבנו לו את כל הפרטים, את מלוא האינפורמציה כקשר

ללימודיה, עבודתה וההשתלמויות של אשתי, על מנת לבדוק את האפשרויות שלה לעבוד

במקצועה בארץ, קרוב לחצי שנה לא קבלנו ממנו תשובה. בעזרת דוד שלנו בארץ,

שהוא רופא מחוזי כקופת חולים, שפנה אל אמנין וולפינגר בענין זה, קבלנו תשובה

למכתב שלנו, במכתב הוא ביקש מאתנו פרמים נוספים. ועוד כתב לנו כי הפרוצידורה

היא כזו שאי אפשר להרשם בפנקס הפסיכולוגים בארץ מחו"ל, וכי רק מי שיש לו

כתובת קבועה בארץ יכול להרשס בפנקס הפסיכולוגים, הדרך היחידה לעשות זאת היא

איפוא לגור בארץ, ורק אז לספל בענין. וכך יוצא שצריך לחסל הכל בחו"ל ולבוא

לארץ על קרן הצבי. הוא גם הסביר כי אשתי לא יכולה לעבור כפסיכולוגית קלינית,

אלא לעבור את השלב הבסיסי יותר, להרשם בפנקס הפסיכולוגים ואחר כר היא

הגיע לוועדה שניה לפסיכולוגיה קלינית, אבל הוא נתן להבין שלפי הנתונים

של אשתי, לא תהיינה לה כלל בעיית.

על המכתב השני ששלחנו אליו לא קבלנו ממנו תשובה. החלפנו בכל זאת

לבוא לארץ ולראות מה לעשות, אם אין דרר אחרת אלא לעשות את הדברים האלה

בארץ. נבוא ונעשה זאת בארץ. אני חוזר ואומר כי היא אמר לנו כי הוא לא

רואה שתהיינה בעיות, הוא קיבל את כל המסמכים. אחר כך הבנתי שהוא איננו

האדם המוסמך לקבוע דברים, היא שאל שאלות נוספות, ענינו עליהן במכתב

מפורט, שכאמור לא קבלנו עליו תשיבה.

באנו ארצה. אשתי נפגשה עם האדם. שוב הראתה לי את המסמכים שלה. הוא
ישב אתה ואמר
אני לא רואה שיש בעיה. את התמחית בתחום הקליני, אבל

הפרוצידורה היא שאת צריכה להרשם קודם כפסיכולוגית, ואחר כך כפסיכולוגית

קלינית. אשתי הגישה בקשה ללשכת הרישום, הם מתכנסים אחת לשבועיים, אבל

רק אחרי חודש-חודשיים היא קבלה תשובה שלישית, ראשית, מפני שאין לה תואר

ראשון בפסיכולוגיה. וזה אמנם נכון, התואר הראשון שלה הוא בסוציולוגיה.

הדבר הזה מקובל מאד בארצות הברית ובמדינות אחרות ורבות בעולם. אין אדם

זקוק לתואר ראשון בפסיכולוגיה כדי ללמוך תואר שני בפסיכולוגיה, שנית,

אמרו לה, אין לה מספיק שעות לימוד בפסיכולוגיה. בדקנו את חוק הפסיכולוגים

משנת 1967 ומצאנו שהחוק אינו מדברים על שני דברים אלה בכלל. הוא אומר

שהוועדה תטפל לצורך רישום בפנקס הפסיכולוגים כל מי שהוא בעל תואר מתאים

בחו"ל שמוכר על הגוף המוסמך שם. אלא שהיועדה לא רשמה אותה בפנקס

הפסיכולוגים, ודחתה את המועמדות שלה.
א. שוסטק
אני יכול להבין שיכולים להגיד לה שהיא לא תעבור בקליניקה, אבל איך זה

שלא רשמו אותה בכלל בפנקס הפסיכוליגיס?
ג. גלמן
לא רשמו אותה כפסיכולוגית, היא חששה שאס תהיה לה בכלל בעיה הרי הבעיה

תהיה לגבי עבודה בקליניקה, אבל התברר שבכלל לא רשמי איתה. מובן שנסינו

לברר את הענין ולטפל במצב, ולאחרונה נסינו לעשית זאת בעזרתי של מר להיס.

כתבנו מכתב אל ד"ר שניידמן. איני רוצה להרחיב את הדיבור ולהכנס לפרסים,

ודי יהיה אם אציין שלא קבלנו עליו תשובה. אחרי חודש פנינו אל דובר המשרד,

ואחרי לחצים קבלנו תשובה סתמית שלא התייתמה למעיפימ שציינו במכתב שלנו.

במכתכ שלנו ציינו את העובדה שענין שעות הלימוד אינו מופיע בחוק עצמו,

ואם אמנם הם רואים זאת כתנאי מסוע אין מפרסמים את הדרישה לכך וכך שעות

כדי שכולם ידעו על כך. יתכן שאילו היו דברים אלה מתפרסמים וידועים לנו

לא היינו מנסים כלל לבוא ואשתי לא היתה מתסלת שם את הקליניקה הפרסית שלה

ומוותרת על עבודתה שס.



יש כאן ענין עקרוני, כאשר ועדת הרישום אינה מפרסמת את הקריטריונים

ל ??? בפנקס הפסיכולוגים, ישראלי נמצא בחו"ל והמתכונן לחזור לארץ והוא

ררצה ללמוד פסיכולוגיה כיצד הוא יכול לדעת לאיזה מוסד עליו להרשם על מנת

שיוכל לעסוק במקצועו בישראל אם אין טורחים כלל לפרסם את רשימת המוסדות

בהם מכירים בארץ.
היו"ר מ. גלסר-תעסה
אני יודעת שבמקצועות אחרים הדברים די ברורים,
ג. גלמן
במקצוע הנדון גם את ענין השעות אין מפרסמים ברבים.
ש. הורן
הוועדה עומדת להתכנס בחודש יוני בענין אשתו של מר גבע גלמן על מנת

לקבל החלטה,

ש, להיס;

הבוקר שוחחתי שוב עם היועץ המשפטי של משרד הבריאות והפניתי תשומת לבו

לענין זה, אף שכבר קודם לכן שוחחתי אתו בענין זה, גם לועדת הערעורים

יש דיסקרציה במקרה הנוכחי, ואני אומר זאת בבל הזהירות, אי הבקשה של אשתו

של מר גלמן גובלת לכאורה בחוסר סבירות, לאור הנתונים שיש לה, הבוקר אמר לי

היועץ המשפטי של משרד הבריאות שהיא עומדת להיות מוזמנת בקרוב לדיון בוועדת

הערעורים, אם אינני טועה המדובר הוא ב-13 ביוני, ואז היא תתבקש להמציא

פרטים נוספים בקשר למספר שעות הלימוד שלה בפסיכולוגיה,

ג, גלמן;

בענין השעות יש עוד בעיה, בארצות הברית שעות הלימוד הן לפי יחידות

לימוד, והיתה בעיה בתרגום השעות לשעות לימוד הנהוגות פה, נסינו לברר איר

מתרגמים את זה, ונאמר לנו כי יש להם טבלא לגבי כל אוניברסיטה שבעולם

ולפי זה מתרגמים את ענין השעות, לא בדקתי את הדבר ואין לנר כל אפשרות

לדעת איך הם מתרגמים את זה, הם גם לא אומרים בכמה שעות לימור יש צורך,

משיחות לא-רשמיות עם אחת העובדות בלשכה המשפטית הבינונו דרך צד שלישי

שזה מקרה עקרוני, ושלעולים חדשים אחרים מארצות הברית שמצבם דומה לזה של

אשתי לא עושים את אותם הקשיים שעושים לה, אלא הולכים לקראתם, קשה לי להבין

מדוע הם עושים לאשתי את הקשיים האלה, בחו"ל זה מקובל שאתה לומד תואר ראשון

במקצוע אחד, ויכול בהחלט ללמוד תואר שני במקצוע אחר,

שלחתי העתק של הדברים למשרד הקליטה, אולי נציג משרד הקליטה יוכל לומר

מה הס עשו בענין זה, שלתתי העתק לשר הקליטה, וקבלתי תשובה שהענין נמצא

בטיפול והועבר למחלקת התעסוקה, אחרי חודש וחצי קבלנו תשובה שהטיפול לא

העלה דבר, וכי הם לא יכולים להתערב בשיקולים המקצועיים, העתק למר קוצ'יק,

בתבתי מכתב אל מר קוצ'יק לפני כחודש ימים, ועד היום לא שמעתי ממנו, נסינו

מספר פעמים להתקשר אתו, והשארנו הודעות אצל מזכירתו, ועד כה לא קבלנו

תגובה, זה היה לפני יותר מחודש ימים,
היו"ר מ. גלזר-תעסה
הרושם שקבלתי הוא, כי מצד אחד יש חוסר בקביעת קריטריונים ברורים בכדי

שכולם יבינו במה המדובר, למה עליהם לצפות ולקראת מה עליהם להתכונן; ומהצד

השני אנו עדים לחריקות בדרך הטיפול בפונים, בהשהיית מתן תשובות ובירור

דברים, מהדברים ששמענו אפשר ללמוד רבית ולהפיק לקחים.

נשמע עכשיו את דבריו של מר רומנלי שטיפול ביורדים, ויש לו מידע בנושא

חשוב זה.
ג' רומנלי
שמי ג'ו רומנלי, עליתי ארצה לפני 13 שנה, רוב הזמן אני עובד במחלקת

העליה של הסוכנות היהודית, הייתי במשך 3 שנים שליח עליה באיזור ולשינגסון,

וכמה שנים אני מנהל דסק צפון אמריקה במחלקת העליה.

אני מסכים עם כל הדברים שאמר כאן מר קוג'יק בקשר למניעת הירידה, לדעתי

הבעיה ופתרונה הם כאן בארץ, ב-13 השנימ שאני בארץ לא שמעתי אף פעם דיון

בנושא הירידה בכנסת, אני מתבוון לדיון מקיף רציני, אינני מסכים עם המסקנה

בקשר לטיפול בבעיה בחו"ל, תפקידו של השליח הוא להעלות אנשים לישראל, וזה

התפקיד היחידי שלו,

ישנם שליחים בכל מדינות העולם, ומספרם רב ממספר הקונסוליות. אלה הם

שליחים המוכנים לשבת לדון לעומק הבעיה עם האנשים המעוניינים, ואף לעניין

אותם בעלייה, ואין זו כתובת אחת בניו-יורק בה מתבקשים המעוניינים למלא

טפסים ומטפלים בהם ללא התייחסית אישית.

בין היורדים ישנם ישראלים רבים הנשיאים לאמריקאים ויש להם גם ילדים

שנולדו שם, ישנם גם הנשואים לאמריקאיות שעלו פעם ארצה, אבל אחר כך חזרו

לארצות הברית, ויש כל מיני סיבוכים בקשר לזכויותיהם בעולים, זכויות של

קטינים חוזרים, של כאלה שכבר עלו פעם וירדו ועכשיו שוב רוצים לעלות, ועוד

יעוד,

איש משרד העבודה בניו-יורק אינו יכול להכיר אישית את כל האנשים

הפונים אל המשרד ואינו יכול לתת להם טיפול מיוחד כאשר מתגלה הגורר בזה,

ואשר לאנשי משרד החוץ, אנשים אלה אינם אנשים המעוניינים לטפל בעליה, בי

זה לא המקצוע שלהם, איש משרד החוץ קיבל על עצמו לייצג את מדינת ישראל

בפני הקהל הלא יהודי, והוא לא ערוך לספל בנושא של יורדיס חוזרים, כך

שאיש הניהול הוא המטפל בענינים אלה בקונסוליה, להוא מעביר את הטיפול הזה

בדרך כלל למזכירה מקומית שלו, מנסיוני אני יכול לספר לבם, שכאשר התעוררה

שאלה בקשר לזכויות וכו' של המתעניינים בעליה איש השגרירות היה מגלגל אלי

ושואל אותי מה הוא יכול להשיב לשואלים, הוא בעצמו לא ידע את התשובות והיה

צריר לפנות אלי בענין זה. השליח הוא האיש המביך בדרן כלל אח הנוהלים

של משרד הפנים, איש משרד החוץ איני מביר את הדבורים האלה כי הם גם לא

מעניינים אותו, הם לא בתהום עבודתו, הוא גם לא יתקדם בעבודה שלו על ידי

טיפול קונסולרי, מה גם שלא בשביל זה הוא הצטרף למשרד החוץ.

הטיפול בעולים חדשים ובישראלים חוזרים הוא טיפול במשרה מלאה,

ואין איש במשרד החוץ שיקדיש את כל זמנו לנושא של החזרת ישראלים, ובדאי

שנדע זאת ולא נשלה את עגמנו. זה גם לא נראה לי הגיוני שדרוקה בימים בהם

אנו מגווים על גמגומים אנחנו ניגוד מערבת שניה של סיפול רק בישראלים

חוזרים, ויש גם מקום לשאול אס מבחינת יחסי גיבור יבולה ממשלת ישראל

להופיע במי שמנסה לגייס יורדים, שהם עבשיו אזרתיס אמריקאיים, ולעודד

אותם באופן פומבי לבוא לישראל,
י. קוצ'יק
אנחנו לא מתכוננים לשלוח אף אדם נוסף אחד מהארץ לספל בחוזרים. משרד

החוץ מעוניין לסמל בנושא הזה, בחומר שהנחנו בפניכם תוכלו לראות גם חוזר

המנכ"ל המבקש את עובדי המשרד לטפל בנושא.
ג' רומנלי
נמצא בידי מכתב של שליח עליה במונסריאול, ובו הוא כותב שהקונסול

הישראל במונסריאול הודיע שאין לו מושג איך לטפל בנושא של ישראלים חוזרים

וכי הוא מחכה עדיין להוראות בענין זה. זה היה לפני חודש,

אני חושב שאם לא יוסיפו אנשים, כי אז האיש במשרד החוץ לא יוכל לספל

כראוי בכל הבעיות של ישראלים חוזרים. שני המקרים שעליהם שמענו כאן היום

מצביעים על כך שהבעיות הן בארץ, ולא יימצא להן פתרון על ידי החומר שקיבלו

מהשליחים.

ג, גלמן;

הבעיות כן נובעות מהחומר שקבלנו, ישנה בידי החוברת ואתם יכולים. להיווכח

ממנה מה מקור הבעיות,
ג'. רומנלי
זה היה לפני ההוראה החדשה. בגלל התחרות הרבה בין משרד הקליטה לבין

הסרבנות יצאה הוראה האומרת שכאשר מדובר בישראלים הטיפול בבעיות תעסוקה

שלהם חייב לעבור דרך האיש בניו-יורק, בך שהשליח בלוס-אנג'לס לא היה אחראי

על הסיפול למציאת פתרון תעסוקה במקדה שלפנינו, כי לפי הסכם בין משרד הקליטה

והסוכנות צריך האיש בניו-יורק לספל בזה,

מי שזקוק לעבודה מציג את קורות החיים שלו, והדבר עובר למשרד העבודה,

ללשכה לתעסוקת אקדמאים במקרה שלפנינו, לשכה הנמצאת במשרד העבודה וכל עובדיה

הם עובדי הסוכנות, בסופו של דבר מגיעים קורות החייט למחלקת העליה, אני

חושב שאין לזה שום הצדקה ושזה גס לזג יעיל ואפילו גורם לסיבוכים מיותרים

בטיפול בישראלים יורדים אם מעבירים את האחריות על הטיפול בהם לגוף נפרד.

ד, לוין;

הייתי רוצה להשלים מספר דברים. כולנו מסכימים שהנושא של מיענת ירידה

הוא נושא של כל משרדי הממשלה, בי זה מקיף את כל מגזרי החיים כארץ, מר חיים

אהרון נמצא עכשיו בחו"ל ולכן נבצר ממנו להיות כאן היום אף כי רצה מאד

להשתתף בדיון הזה כי הוא רצה להתייחס לנושא הזה מבחינה עקרונית,

שמענו ברדיו באופן פתאומי כי משרד הקליטה מטפל בנושא התושבים החוזרים.

גם לפי החומר שבידי משרד החוץ אפשר לראות בי מדובר פה בעיקר במידע והסברה,

אנשי משרד החוץ פועלים בענין ההסברה, ואילו הטיפול היום יומי בחוזר זה

נושא שבטיפול שלנו, כי אנחנו ערוכים לענין זה, ההסתייגות וההתנגדות לבך

שמשרד ממשלתי מטפל היום בנושא של חוזרים זה ענין למינהל תקין, מחליטים

שלא הסוכנות אלא משרד ממשלתי יטפל בישראלים חוזרים, אבל הדבר הזה קשור

בהכשרה של מי שצריך לטפל בישראלים חוזרים, וזה ענין המצריך גם לימוד וגס

זמן. אבל כיוון שזה לא נעשה כך נוצר מצב בו ישנם באילו מספר גורמים המטפלים

באותו נושא, במקום גורם אחד, וזה רק מבלבל את המטפלים ואת המטופלים. ההתנגדרת

היא איפוא לענין העקרוני שישנו כאן, פרט לזה שאנחנו יודעים שאנחנו ערוכים

לטיפול בנושא הזה, ואילו האחרים אינם ערוכים כמונו, אנחנו רואים את עצמנו

כמי שמטפל בתושבים חוזרים עד שיוחלט אחרת.



היום נודע לי מלשכת שר החוץ שהם מדברים על מידע והסברה, והם לא דיברו

על טיפול מטעם משרד ממשלתי בנושא בו אנחנו מטפלים. צריך לגבש את הדברים האלה

מהר ככל האפשר, כי החושב החוזר הוא הסובל מכל הבלבול הזה, ועוד בטרם הגיעו

לארץ הוא כבר נתקל בבירוקרטיה הישראלית, ועוד לפני שהוא עושה את הצעד הראשון

שלל בכיוון חזרה ארצה אנחנו כבר גורמים לו לבלבול מוחלט ומכבידים עליו.

הייתי רוצה לחזור על דברי מר קוצ'יק בענין מס הנסיעות, ולבקש שלא יחול

על עולים וסטודנטים על מנת שלא ירגישו שאינם יכולים לבקר אגל בני משפחתם.

מכל מקום צריר להעלות את הנושא הזה לגבי יורדים ותוזרימ בפוטנציה, קבלנו

מכתב בענין זה מהגברת יהודית היבנר שהיא שגרירת ישראל בנורבגיה, והיא כותבת

בו כי כולנו בדעה שיש לחזק את הקשרים בין ישראל ליהודי הגולה, ואיננו חוסכים

מאמץ וכסף לחיזוקם, והנה במקביל מחלישים את הקשר וכו' וכו' וגם היא נגד הטלת

תשלום המס על ישראלים הרוגים לבקר את בני משפחותיהם בארץ ולשמור על קשר עם

הארץ.

נניח שבשם הצדק האבסולטי אין זה נכון לפטור תושבים יורדים מחובה זו

ולהפלותם לטובה לעומת תושבי המדינה, אבל יחד עם זה צריך להבין איר הדבר

הזה משפיע עליהם, ואני חושש ששכרנו ייצא בהפסדנו. צריך לדון בכובד ראש בענין

מס הנסיעות לא רק לגבי סטודנטים ועולים, אלא גם לגבי יורדים, על כל הבעיות

הקשורות בזה.
ש. להיס
נכון שברגע זה אין נציגי משרד החוץ יודעים כיצד ואיר לפעול; נכון שהם

מגששים בינתיים באפלה ומתחילים לבנות את המערכת ואת התשתית, דברים שהם

חדשים להם. אבל מאידך, משיחה שהיתה לי עם הקונסול הכללי היוצא לניו-יורק

יצאתי בהרגשה שתהא זו שגיאה שלא להעזר ולא לנצל את הפוטנציאל האדיר שבשליחי
מחלקת העליה והנוער והחלוץ, קרי
ההסתדרות הציונית. מדובר בכ-700 שליתי

עליה ומורים העושים בחו"ל, ויהיה זה בזבוז משווע אם לא נסתייע באנשים אלה

שנמצאים בתור הקהילות השונות והמסוגלים לסייע במתן אינפורמציה ועוד. אני

, חושב, על כן, שטוב תעשה יושבת ראש הוועדה אם באמצעות הוועדה הזאת היא תפעיל

לחץ רשמי וגיבורי על שני מוסדות אלה לתאס ביניהם את הפעולות לטובת המערכת

כולה ולטובת הענין.

בעיית הבעיות היא אמנם בארץ; המידע איננו מדוייק, והדברים משתנים חדשים

לבקרים, בעקבות עובדות המשתנות מדי יום, ולכן הדברים אינם ברורים די הצורך.

אמרתי פעמים רבות ואני חוזר ואומר שוב גם היום, שלא יימצא פתרון לבעיה הזאת

אלא בהכנסת מחשב לפעולה, והוא יקבע במהירות ובדייקנות מה הן הדרישות לגבי

פסיכולוגית קלינית שלמדה בחו"ל, לדוגמה, מה מספר השעות הנדרשות ממנה; הדא

יקבע בדייקנות ובמהירות מה הן הדרישות מרופא אונקולוג' מה הן הדרישות

הספציפיות ממומחה באלקטרוניקה כזאת או אחרת וכו' וכו'. כאשר יהיה מחשב כזה

יזינו לתוכו את הנתונים הספציפיים, ומחשב זהה יהיה בניו-יורק ובלוס-אנג'לס,

ואז לא תהיינה בעיות מסוג הבעיות שעליהן שמענו כאן היום, לא תהיה מרירות

ולא יהיה זעם אצל החוזרים כי הם ידעו מראש לקראת מה הם הולכים, מה נדרש מהם

ומה מגפה להם, וגם אנחנו נדע מה צריר לדרוש ומה צריר להגיד לפונים אלינו

ונוכל לשרת בצורה נכונה ונאה את הרוצים לחזור ארצה.
ג. גלמן
ישנה חוברת, ואפשר לראותה כמו עבודת מתשב. מפורטים בה דברים, אלא

שאחר כר מוסיפים עליהם דרישות נוספות.
ש. להיס
יש אולי בינתיים דרישה לשנת סטז' נוספת, אולי לחודש נוסף. אבל אני רוצה

שיהיה ברור שאני מבין את הדברים שתארת כאן בפנינו, ישנם מקצועות סגורים

שבעליהם אינם מעונינים בתוספת מתחרים במקצועות האלה, וזה כולל את מקצוע

ראיית-החשבון, הפסיכולוגיה ועוד, זה דבר ידוע. לכן אני אומר שאם תהיה חשיפה

של הדברים, אם הדברים יוכלו להיבחן אי אפשר יהיה להפעיל דיסקרציה מבלי לנמק

את הסירוב, ואם יגיע ערעור כזה אל ועדת הערעורים היא תחליט קרוב לוודאי אחרת"

דיוקה חשיפה כזאת תמנע את האפשרות של העלמת מידע.

ג. גלמן;

האם אתה מאמין שהמתשב, שהוא מכשיר טכני, יכריח מישהו להכניס בו

אינפורמציה ופרסים שאינו מעוניין להכניסם?
ש. להיס
אני חושב שבן,

אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי לברך את מר קוצ'יק על עבודתו המסורה,

על המאמצים הרבים שהוא משקיע על מנת לקדם את נושא מניעת הירידה מן הארץ.

והחזרת יורדים ארצה. אני רוצה להדגיש שמקורן של כל הבעיות הוא בארץ עצמה,

הגורמים הבולמים יורדים מלחזור ארצה ועולים חדשים מלעלות ארצה הם כאן בארץ,

ואני יכיל להצביע על שני גורמים עיקריים; א) הגורם הערבי הרעיוני האידיאולוגי,

מי שיש לו חסינות פנימית יהודית שורשית יש לו גם הכושר והיכולת להתמודד עם

בעיות וקשיים שעומדים בדרכו. מאידך, אם אין קמח אין תורה: וכך גם ברור שאם

לא יהיו דברים אלמנטריים והכרחיים לא יעזור גם החוסן. יהיה זה לכן בלתי

הילם ולא מוסרי לדבר על נפילת של נמושות. כי עלינו לזכור את הכלל האומר: אל חדו

אח חברך עד שתגיע למקומו. צעיר המשתחרר מצה"ל ואין לו מקום מגורים, ואין לו

גם תעסוקה, ואם נוסיף על זה גם את הרדד הנפש שהוא תוצאה של חינוך נכשל, ברור

לכולנו מה אפשר לצפות ממנו שיעשה,

מאז קום המדינה לקחנו כדבר מוסכם כי כל מי שנולד בארץ הוא יהודי והוא

קשור אליה. זו היחה טעות גדולה. די אם נראה כי בין היורדים ישנם רבים

הנמנים על התנועה הקיבוצית, צעירים שנולדו בקיבוצים וחונכו בישראלים, אין

ספק שנעשתה שגיאה בדרך החינוך של הנוער באר!. אילו היינו מאמצים ומפעילים

את הדו"ח של פרופיסור שווייד עוד לפני 4 או 5 שנים היינו ללא ספק עדים

להפחתה ניכרח בממדי הירידה מן הארץ, כי בישום הצעותיו לש משום הוספת חוסן

נפשי יהודי למתחנכים על פיו, אם לא נפעיל את החינוך הערכי ולא נבסס אותו

לא ניתן למעשה בידי הצעירים כלים נפשיים שאתם ובעזרתם יובלו להתמודד

עם הבעיות,

אני מבקש מאד שהוועדה הזאת תיתן גיבוי למר קוצ'יק בעבודתו הקשה, ותיתן

גיבוי לעבודת משרד הקליטה, כי ללא הגיבוי של ועדת הכנסת הם חסרי אונים

לעמוד בהתמודדות עם המשרד החינוך, עם משרד הבינוי והשיכון וכוי, אתם

חייבים לחדש אח המאבק למען דירות להשכרה, כי לא תהיה עליה של צעירים,

במיוחד צעירים מארצות המערב, אם לא נוכל למצוא עבורם דיור בהשכרה, שהרי

כולנו יודעים שלעולים בודדים אין זכאות, אין להם גם כסף לרכוש דירה, הם גם

לא רוצים בזאת. עלינו ליצור באר! מצב כזה בו צעיר העולה לאר! יוכל לחיות

בה מבלי שיהיה בעל דירה, אלא שיוכל להשיג דירה בשכירות, אינני מדבר על

דירת לוקסוס, אלא דירה מתאימה למגורים.



אני טוען כי ירידה מן הארץ היא חטא, ואל לו לחוטא להיות נשכר, ומשום כך

טוענת אגודת אל"י שאסור לתת הטבות ליורדים הרוצים לחזור ארצה, שאם לא כן

אנחנו מעודדים בצורה לא מודעת אולי את ההרגשה שבכדי לעלות בסטטוס חברתי או

מקצועי אתה צריך תחילה לרדת מן הארץ, ואחר כך לחזור, ואשר להקלות הניתנות

לשליחים, זה בכלל דבר שקשה להבינו וקשה להשלים עמו. הדבר הזה נעשה מפני שיש

קבוצות לחץ הפועלות בענין זה. הייתי מבין דרישה למתן תוספת שכר וכו', אבל

לפטור אנשים אלה מחובת תשלום מסים וכו' בשעור של 7000 דולר, הרי זה דבר שקשה

להעלותו על הדעת וקשה להשלים עמו. זה לא מוסרי, לא גיבורי וזה נוגד את

הקונצפציה של מינהל תקין.

אילו היו משוחררי צה"ל מקבלים את התקלות הניתנות היום לשליחים, ואין

לי חלילה דבר נגדם, או ההקלות הניתנות לישראלים חוזרים, יתכן מאד והם לא היו

ממהרים לרדת מהארץ. אילו היינו נותנים לחיילים המשוחררים הלוואה עומדת

בגובה של 7000 דולר. ולא על ידי מתן כסף בידם, אלא לצורך לימודים, למשל,

או אילו היד נותנים להם אפשרות לשכור דירה בינוניים כפי שזה נעשה לגבי עולים

חדשים, שמשלימים להם את שכר הדירה שהם משלמים לתקופה מסויימת, יתכן וזה לא

היה דוחף אותם לרדת מן הארץ. במה נגרע חלקם של עניי עירנו? ואני רוצה שלא

תהיה כאן איזו שהיא אי הבנה בענין זה, כי אני בדעה שאנחנו זקוקים מאד לעולים

חדשים, כי אין לנו זכות קיום בלא עליה, ועלינו לעזור להם לעלות ולהקלט בארץ,

אבל עלינו לעזור גם לצעירים שלנו לבל יירדו מן הארץ.

אני חושב שפדיון השבויים מוכיח בעליל, בצורה ריאלית וקונקרטית ביותר

את העמדה הנאצלת של העם היהודי, שישראל ערבימ זה לזה. הדבר הזה בא לידי

ביטוי בכל גדלותו ויופיו. מדוע על פי אותה שורת הגיון לא נרגיש עצמנו ערבים

זה לזה גם כשמדובר בצעירים משוחררי גה"ל? מדוע אנחנו מצפים מבחור כזה שיתן

שלוש שנוח שירות, ואחר כך ייגא מהגבא בלא שיהיו לו מגורים, בלי תעסוקה, בלי

מקצוע. האם אנו חושבים לרגע כיצד מרגיש עצמו צעיר בזה? האם איננו חש כאותו

כושי שעשה את שלו ויכול עכשיו ללכת? מדוע איננו ערבים זה לזה כשמדובר

בצעיר כזה? מה עושים בשבילו משרד החינוך והתרבות, משרד השיכון, משרד האוצר

ומשרד התעסוקה? יש כלפיהם התנכרות איומה. גם את המספרים מעלימים מידיעת

הציבור בשביל להחניק את הענין הזה.

אני חוזר ומפציר ביושבת ראש הוועדה ובחבריה, שלא יתנו לבעיה הזאת לרדת

מסדר היום של הכנסת ושל הגיבור. צריף לתבוע מהמשרדים הממשלתיים ומהממשלה

לבגע הלכה למעשה את חוק חיילים משוחררים, ולחת עזרה בסיסית ראשונה למשוחררי

צה"ל, כי זו החוליה החלשה ביותר שלנו כפל שהמשק הולך ונכנס עכשיו למיתרן

יותר עמוק, וטוב לעשות זאת כבר עכשיו בטרם נאחר את המועד.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אני מודה לכל מי שהתבטא כאן על הדברים שהעלו כאן בפנינו. לפני שאסבם

את הישיבה ביקש מר קוצ'יק להגיב לכמה מהדברים שנאמרו כאן.
י. קוצ'יק
אין ספק שנלמד מהדברים ששמענו כאן היום מד"ר ורשבסקי וממר גבע גלמן.

הנושא הגיע לטיפול שלי, ואני מציין זאת מפני שחלק מהנושאים אינו בשליטה שלנו.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אתם מהווים וגריכים להוות את החוליה המקשרת בין הגורמים.



פניתי בעניינו של ד"ר ורשבסקי אל שר הבריאות. והוא אמר לי כי ישנה

ועדה הקובעת מספר הפסיכולוגים. שמעתי שעומדים לשמוע את הערעור, אבל קשה

לי לבדוק מה נעשה שם.

אשר לדברי אנשי מחלקת העלית, אני רוצה להבהיר כי משרד החוץ מעוניין

לטפל בנושא, וכדאי לזכור כי אנשי משרד החוץ לא נולדו כדיפלומטים, מנכ"ל

משרד החוץ אמר שהוא שמח על הפעילות הזאת וכי אינו רואה אפשרות שלא לטפל

בנושא הזה, אני רוצה להוסיף בי קבלנו תגובות דומות ממקומות רבים, התגובות

היו חיוביות אבל הם בקשו לקבל יודע מידע, עזרה והדרכה לגבי שיטות העבודה

וכו, בינתיים הם כבר קבלו את האינפורמציה הדרושה להם וכן גם הדרכה מתאימה.

אני רוצה לציין שוב כי לא מתווסף אף אדם אתד מן הארץ לטיפול בנושא

בחו"ל. אדם הרוצה להגיע לישראל וזקוק לויזה פונה אל הקונסוליה שלנו בארץ

מגוריו, ואבן עשרות אלפי אנשים מגיעיס אל הקונסוליות שלנו מדי שנה, בהתלט

יש מקום להעזר בכל השליחים הישראלים הנמצאים בחו"ל, כולל שליחי העליה של

הסוכנות היהודית, הנוער והחלוץ, התנועה הקיבוצית וכו'.

נשמעו כאן הערות על העדר תיאום בין הגורמים השונים. אני אומר על כן

בי הדבר תואם בין ממלא מקום ראש הממשלה, מר דולצ'ין והשר צור, בידיעתו של

ראש מחלקת העליה של הסוכנות היהודית, אבל ממשלתי הסוכנות החליטה להעניש את
הממשלה ואמרה
אנחנו לא מטפלים בזה, אז נניח שאנשי הסוכנות נפגעו, ונניה

שבאמת היתה טעות והדברים לא תואמו בצורה מתקבלת על הדעת עם האנשים שטיפלו

בענין. אז אפילו היו הדברים בך האם משום כך צריך להעניש ולהפסיק לטפל בנושא?

את מי הם מענישים, האם את השר הם מענישים, או אותי הם מענישים?

יש נפילה גדולה מאד בעליה מארצות הברית, ואני תושב שזאת היא הזדמנות

לשליחי העליה להתמקד בהגברת העליה משם. השנה תהיה שנה עם ירידה גדולה ביותר

בעליה מארצות המערב. תהיה זו השנה הגרועה מזה 25 שנה בכל הנוגע לעליה מארצות

הברית.

ש. להיס;

זו גם תוצאה של יכולת והצלחת הקליטה בארץ.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
ברשותבס, אני רוצה לסכם את הדיון במספר הערות מרכזיות. לאור הדברים ששמענו

כאן היום, צריכה הוועדה להציע שבל משרד ממשלתי ימנה מבין עובדיו, ובלא

להוסיף לתקן העובדים בו, אדם אתד שירכז את הדברים שנעשו בנושא הנדון ויגיש

מדי רבע שנה דו"ח על הפעולות שעשה המשרד בענין, וכך אפשר יהיה לקבל תמונה

אחת לשלושה הודשים על הפעילויות שנעשו במשרדים השוגים בנושא החשוב הזה,

כי חשוב הוא הדבר שאפשר יהיה לעשות מעקב על הפעילות הרלוונטית שנעשתה על ידי

המשרדי השונים.
ש. להיט
כדאי היה לברר מדוע הרפרנט של משרד הבריאות לא טיפל בשני המקרים

שהועלו כאן היום,
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אכן כדאי לברר זאת, מה גם שמדובר במכתבים שנשלחו אל המשרדים השונים

ולא נענו בלל.



אשר להצעה להכניס מחשב לפעולה והוא יהיה מצוייד בכל המידע וכו', אני

בהחלט בעד זה. אבל אני חוששת מאד מפני זה שעד שיהיה המידע הממוחשב לא יהיה

מידע בכלל, לכן אני אומרת שגריר אמנם לשאוף למידע ממוחשב, אבל עד אז יש

לעדכן מדי פעם אוו המידע שיש בידינו, לסדר אותו כך שיהיה ברור וידוע לכל

מי שמתעניין בו. אני יודעת שלעתים הדברים נכתבים בצורה כוללת כדי שלא יהיו

מחייבים, אבל אין להסכים עם צורה כזר של עבודה, צריך לפרס בדיוק מה הן

הדרישות, מה הם הנתונים הדרושים, כדי שהאנשים ידעו אה הדברים מראש ויוכלו

לקבוע אם אכן הם עונים על כל הדרישות, ומה הם צריכים להשלים על מנת לעמוד

בכל הדרישות,

אנו דורשים איפוא שיהיה מידע מעודכן ומפורט עד למועד בו יעמוד לרשות

הגורמים המטפלים בנושא זה המחשב המיוחל. כדי שאפשר יהיה לעבוד ולפעול

כראוי.

שמעתי בצער דבר המאבק בין הסוכנות לשני משרדי הממשלה, הוועדה תיפגש

בימים הקרובים עם שר החוץ כדי לשמוע מה קורה בענין זה, והאם המשרד יעסוק

רק במסירת מידע או גם יעסוק בטיפול ממשי יותר, כי יש הבדל רב בין העברת

מידע בלבד ובין טיפול ממשי ביורדים,

אנחנו רוצים ללמוד את הנושא, ובפגישה שתהיה לנו בקרוב אנחנו נציג

שאלות חמורות מאד בנושא זה,

בכי בתמוז, 9 ביולי אנחנו מקיימים כאן יום עיון בהשתתפות הגורמים

הקשורים בנושא, ביום העיון נדון בנושא הזה במשך מספר שעות בהשתתפות של

נציגים רבים מכל שדרות הישוב, כולל המשרדים הנוגעים בדבר, אני מבקשת

מכס להתכונן לקראת יום העיון הזה ולהכין את הניירות הדרושים, אני מבקשת

מכם להעביר אלינו את החומר בכתב לפני מועד קיום יום העיון בדי שיהיה

לנו די זמן לעבור עליו,

אני מודה לכולכם, ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.50)

קוד המקור של הנתונים