הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקרל מס'22

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, י"ט באדר, התשמ"ה - 12 במרס, 1985 . בשעה 12,00

חברי הוועדה; היו"ר מ. גלזר-תעסה

א. ולדמן

ג. כהן

ר. כהן

א. שוסטק

מוזמנים; א" מיכאלי - מנהל מתי ההסברה במשרד העבודה והרוותה

לשעבר קונסול משרד העבודה בניו-יורק

א. פריהר - סגן מנהל כללי למינהל במשרד העברדת רהרוותה

לשעבר קונסול משרד העבודה בניו יורק

ע, טמיר - מנהל אגף שירותי קליטה, משרד הקליטה

ק. גרוסמן - ראש תטיבה למניעת ירידה, הסוכנות היהידית

י, קנסי - סמנכ"ל לבת אדס רמינהל, תעשיה אודירית

ד, אליעזר - ראש מינהל תעסוקה, תעשיה אררירית

י, חמישה - ראש מינהל תכנון כח אדם, תעשיה אווירית

ת. אזולאי - ראש לשכת סמבכ"ל לכת אדם רמינהל, תעשיה אווירית

י. הלוי - אחראי על סיוג ותכנון כח אדם, תדיראן

מזכירת הוועדה; ו.מאור

רשמה ; ש. צהר

סדר היום; סקירתו של מי שהיה קונסול משרד העבודה על פעולות

המשרד להחזרת יורדים.



סקירתו של מי שהיה קונסול משרד העבודה על פעולות המשרד להחזרת יורדים

חיו "ר מ' גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתות את ישיבת הוועדה, ומקדם בברכה את כל הנוכחים. אנו

מתכוננים לדון היום בנושא התעסוקה הקשור בהחזרת יורדים. הגענו אל הנושא הזה אחרי

שקיימנו מספר דיונים בנושא הירידה, והגענו למסקנה שאחד הדברים שצריך לבדוק ואולי

גם לשפר הוא נושא התעסוקה ליורדים החוזרים, יצירת קשר עם היורדים בחו"ל ושיבוצם

בתעסוקה מתאימה בארץ.

ישנם עמנו היום נציגים של מפעלים מהגדולים בארץ, וכן שני אנשים ששימשו

קונסול משרד העבודה בניו יורק ושיצאו לשם כדי לטפל בנושא הזה. נשמע תחילה את

דבריו של מר אבנר מיכאלי, שהיה קונסול משרד העבודה בניו-יורק. אנו מבקשים לשמוע

כיצד זרם המידע של המפעלים שחיפשו כוחות עבודה מבין הישראלים היורדים, איך נוצר

הקשר בינו לבין היורדים ומה היו התוצאות הממשיות של והשליחות שלו. מאחר וזמננו

מוגבל ואנו מבקשים לשמוע היום גם את נציגי המפעלים ולאפשר לחברי הכנסת להציג

שאלות שעליהן תתבקשו להשיב, אודה לכל המשתתפים אם יתמצתו את דבריהם.

אי מיכאלי;

אשתדל לקצר בדברי ככל האפשר, אבל אני חייב בכמה דברי רקע. הנושא בו טיפל

אשר פריהר ובו טיפלתי אני בניו יורק נולד למעשה עוד בשנות ה-50, בתקופה בה היה

דוד בן גוריון ראש הממשלה. כבר אז הגיעו למסקנה שאנחנו צריכים ליצור קשר עם

אקדמאים ומדענים ישראלים הנמצאים ועובדים בארצות הברית על מנת לעודד אותם לחזור

הביתה לישראל. הפעולה שנעשתה אז בכיוון הזה היתה מצומצמת מאד ונעשתה במסגרת

הקונסוליה שלנ ו שם.

כאשר יגאל אלון זייל היה שר העבודה הוא העביד את הטיפול בנושא הזה למשרד

שלו. אני הגעתי לארצות הברית בשנת 1978 והייתי שם עד שנת 1981. אני חייב לציין

שלא ידעתי בדיוק לקראת מה אני נוסע, וגם הממונים עלי במשרד העבודה לא ידעו בדיוק

אל מה שם הולחים אותי. קודם כל ביקשו ממני לבדוק מה קורה שם, מפני ששני שליחים

שהיו שם לפני כן הציעו לסגור את הנציגות הזאת שם.

כאשר הגעתי לניו-יורק בדקתי את הנושא במשך חודשיים או שלושה חודשים ושלחתי

ארצה תזכיר בו הבעתי את דעתי שאם הנציגות תפעל שם במתכונת הנוכחית שלה אכן צריך

לסגור אותה, אבל אם לעומת זאת נעשה שם את הדברים הנכונים כי אז יש לפנינו

מכרה-זהב שיש לנצלו, שאם לא כן תהיה זו טעות גדולה מצדנו וזה גם יביא נזק למדינת

ישראל.

התברר כי אקדמאים רבים מגיעים לארצות הברית. מי שטיים לימודיו בארץ ורצה

להתקדם ולהשתלם בתחום שלו הגיע למסקנה שעליו לנטוע לארצות הברית, כי שם

הטכנולוגיה המפותחת ביותר בעולם, ושם הוא יוכל ללמוד ולהשתלם ולהתקדם. ומי שנמצא

שם 3 או 4 שנים נמצא על קרקע פוריה מאד להצמחת ירידה מן הארץ. הוא מצא עצמו יושב

במדינת שפע, בעבודה מעניינת עם משכורת טובה, בדירה נוחה ובתנאים נוחים ביותר.

היה לו טוב ונוח שם. כדי לגרום לו לחזור ארצה צריך שיהיה משהו שיזעזע אותו ממש.

כי הקשר שלו עם הארץ הוא רופף, באמצעות מכתבים או עתונים, וזה הכל. כפי

שאמרתי, על מנת שהוא ירצה לחזור לארץ צריך לקרות לו משהו. מי שעובד וחי שם

בתנאים טובים כל כך קשה לו להפסיק את שגרת החיים הטובים שלו ולהחליט כך סתם לשוב

לישראל.



מדובר באנשים שיש לנו צורך רב בהם בארץ, בעיקר במהנדסים ובאנשי מדע. איני

צריך להרבות כאן במלים כדי להסביר לכם שרעיון טוב אחד של מהנדס יכול לשנות קו

יצור או יכול אפילו להכניס קו יצור חדש במפעל, דבר שעשוי אף לשנות לא במעט את.

מאזן התשלומים של מדינת ישראל. בזמן שהייתי שם, עוד בתקופה הטרוםטכנולוגית של

הנציגות שלנו שם, בא נציג של מפעל גדול בררזובות ובמשך ימים תיפש בתיקים שלנו אדם

מסויים, עד שסוף סוף מצא אותו. הוא אמר לנו כי עכשיו שמצא את האיש הזה

והוא מוכן לחזור לארץ לעבוד במפעל הזה יש סיכויים טובים לכך שהמפעל יעבור לקו

יצור וזדש. ואכן ר,מפעל עבר לקו יצור שהיצוא שלו מגיע לכדי 60 מליון דולר בשנה. אם

לא היה מוצא את האיש הזה המפעל לא היה הולך על קו היצור הזה. הענין הזה הדליק

אצלי מנורה אדומה ואז פניתי אל הממונים עלי בארץ ואמרתי להם שאנחנו צריכים

לעבוד בשיטה שונה מזו בה עבדנו עד אז. אמרתי שצריך לעבור לעבודה במחשוב כדי

שנוכל לאתר בקלות ישראלים במקצועות השונים הנמצאים בארצות ר1ברית כדי שאפשר יהיה

לעניין אותם בחזרה ארצה לעבודה המתאימה להם.

הכינונו טופס וזדש, ואת האינפורמציה המצומצמת שהיתה בידינו החלפנו במידע רחב

ומלא הכולל פרטים מקורות החיים שלו, היכן למד, מה עשה בעבד ומה הוא עושה בהווה

ומה הוא מתכונן לעשות וכוי וכוי. העמדנו את האינפורמציה הזאת לרשות כל מי שעוזק

בנושא הזה בארצות הברית. אני מעביר לכם את הטופס כדי שתראו את הפרטים שהוא

מכיל.

גי כהן;

אני רואה שהטופס הוא בשפה האנגלית. האמנם יצאתם מתוך ההנחה שאין הם יודעים

יותר עברית?

אי מיכאלי;

בארצות הברית עובדים בשפה האנגלית. המחשב בנוי על השפה האנגלית ועל כן צריך

גם להזין את המכונה באנגלית. אין דרך אחרת לעשות זאת.

וכאן כדאי להזכיר דבר הידוע בוודאי לכל, שקשה מאד לשנות משהו במערכת

הממשלתית, במיוחד כאשר אלה שקדמו לי שם המליצו על סגירת הנציגות שלנו שם. באתי

אני ותבעתי לא זו בלבד שלא לסגור את הנציגות שלנו שם, אלא להשקיע בה עוד כסף.

הצעתי לא התקבלה מיד, אלא נדחיתה תחילה. עבר זמן עד שהצלחתי לשכנע אותם בצדקת

תביעתי, ועד שבנינו את המערכת החדשה עברה שנה, ואולי אף שנה וחצי.

התחלנו אז בבניית המערכת הוזדשה. קודם כל היה חשוב לנו ענין הקליטה של

החוזר. חבר הכנסת דן תיכון הציע פעם באחת מוועדות הכנסת לסגור את הנציגות שלנו

שם, ובמקום זאת לפרסם בעתונים שבישראל מחפשים מהנדס או מדען בתחום זה או אחר.

אלא שהדבר הזה לא יפעל שם, והסיבות ברורות. די אם נזכור שארצות הברית איננה כמו

ישראל, וכי גודלה של מדינת ישראל כגודלו של איזור מגורים אחד בניו יורק. ארצות

הברית היא מדינה עצומה ואי אפשר לעבוד שם באמצעות פרסום מוסדות בעתונים.

נקטנו בכמה דרכים כדי להשיג את המידע הדרוש על הישראלים הנמצאים שם. דרך

אחת היתה פנייה אל כל הקונסוליות הישראליות, ויש 12 קונסוליות ישראליות ברחבי

ארצות ר1ברית. ישנו חוק המחייב כל ישראלי המגיע לארצות הברית להתייצב בקונסוליה

ולמסור שם מידע אודותיו. אבל החוק הזה חסר שיניים, ומי שלא רוצה אינו מתייצב

בקונסוליה הישראלית ולא עושים לו שום דבר. לכן גם לא כל הישראלים מתייצבים

ונרשמים בקונסוליות. אבל דאגנו לכך שהמידע על אלה שכן פונים לקונסוליות יועבר

אלינו לניו יורק, וכך אמנם פועל הדבר עד עצם היום הזה.

אנחנו מקבלים בדרך כלל פרטים מעטים בלבד, כמו: שם וכתובת ומה הוא עושה. מיד

אחרי שאנו מקבלים פרטים אלה אנחנו פונים אל הישראלי הזה במכתב אליו מצורף הטופס

.הזה אותו הוא מתבקש למלא. כאשר אנחנו מקבלים את הטופס הממולא אנחנו מכניסים זאת

למחשב, והמידע שיש לנו על אותו ישראלי עומד מיד לרשות כל מי שמחפש בארצות הברית

אנשים המתאימים למפעל שלו בארץ. המידע הזה עומד לרשות כל נציג מפעל ישראלי הבא

לארצות הברית לחפש כוח אדם מתאים לו. די בלחיצה על כפתור כדי שימצא את האדם

הדרוש לו ואת כל המידע אודותיו. גם כאשר פונים אלינו בדרישה לאדם אחד בלבד



אנחנו מוצאים במחשב את כל השמות של האנשים שעשויים להיות מתאימים למילוי התפקיד

הזה, והמחפש יבחר באדם המתאים לו ביותר.

יש לנו פירוט של 450 עד 500 מקצועות. כל מי שהמחשב הוציא את כרטיסו כמי

שעשוי להתאים למילוי התפקיד המבוקש מקבל מכתב המודיע לו שיש הצעה למילוי משרה

כזו וכזו במפעל איקס בישראל, ואם הוא מעוניין בעבודה הזאת הוא יוכל להיפגש עם

נציג המפעל. אם הוא מעוניין, תיקבע לו פגישה עם נציג המפעל.

השיטה הזאת הביאה הקלה גדולה לעבודתנו. אם עד שנת 1981 היינו יכולים

להענות ל-30 - 35 פניות של מפעלים בחודש, הרי בשנה הזאת אנחנו יכולים להענות

ל300 פנ יות כאלה.

היו"ר מי גלזר-תעטה;

בכמה אנשים מדובר?

א. פריהר;

זו יכולה להיות דרישה לעובד אתד, וזו יכולה להיות גם דרישה לעובדים רבים.

אי מיכאלי;

דרך נוטפת להשגת מידע היא בפנ ייה לאוניברסיטאות ברתבי ארצות הברית. יש

אוניברטיטאות שהשיבו לפני יתנו, ויש שלא השיבו בגלל צנעת הפרט. כמה

מהאוניברסיטאות בקשו שנעביר אליהן את הוזומר והן מצדן יעבירו זאת אל הישראלים

הלומדים שם, וגם זאת בגלל צנעת הפרט. בארצות הברית אין גם מרשם תושבים בגלל אותה

טיבה של שמירה על צנעת הפרט, כך שלא יכולנו לפנות אל השלטונות ולבקש מהם פרטים

על ישראלים שנמצאים שם.

פנינו גם אל ארגוני הסטודנטים לקבלת מידע על ישראלים. אך הדרך הטובה ביותר

להשגת מידע היתה באמצעות השליחים של הטוכנות היהודית ברחבי ארצות הברית. בקשנו

ונהננו משיתוף פעולה הדוק עם כל השליחים של הטוכנות בארצות הברית. אמרתי שדי

למשרד העבודה והרווחה בנציגות אחת בלבד בניו יורק, ואינו צריך לקיים נציגויות

נוטפות בארצות הברית, אלא שכל האפרט הזה יעבוד בשיתוף פעולה עם הקונטוליות ברתבי

ארצות הברית ועם שליחי הטוכנות היהודים העושים שם. זה צריך לעבוד כמו מכונה אחת.

בשנה שעברה פתח משרד העבודה נציגות נוטפת בלוט-אנג'לס. דעתי על כך היתה

שלילית, אבל הנציגות בכל זאת הוקמה שם. השנה טגרו אותה בשל טיבות תקציביות. אבל

זה לא יפגע בפעילות שלנו המבוצעת מניו יורק ומקיפה ישראלים בכל רחבי ארצות

הברית. אין זה משנה אם אתה מחפש מהנדסים ישראלים בניו יורק או בלוט אנגילט. אתה

תמצא אותם באמצעות הנציגות שלנו בניו-יורק. הנתונים מראים שהנציגות של משדד

העבודה בארצות הברית עוטקת בהחזרת ישראלים בלבד, וטיפלה בהחזרת ישראלים אקדמאים.

השליחים של הטוכנות היהודית עוסקים באותו דבר בדיוק. הם לא דוחים אף אחד

מהפונים אליהם. גם הם עוטקים בהחזרת ישראלים ואקדמאים. הם מטפלים בכל מי שפונה

אליהם. ישנן 12 - 14 נציגויות של שליחי הטוכנות היהודית ברחבי ארצות הברית.

המספרים של הסוכנות מראים שבאמצעות נציגות משרד העבודה חוזרים ישראלים במטפר

גדול יותר מהישראלים החוזרים באמצעות 12 - 14 הנציגויות של הסוכנות היהודית גם

יחד. ולא מפני שאנשי נציגות משרד העבודה יותר מוכשרים, אלא מפני שאנשי נציגות

משרד העבודה עונים על הבעיה המיוחדת הקיימת, כאשר נמצא שם אדם המטפל במציאת

עבודה מתאימה לישראלים החוזרים. כי חשוב מאד לישראלי הנמצא שם והרוצה לחזור ארצה

שבעיית התעטוקה שלו בארץ נפתרה. פתרת את בעיית העבודה שלו בארץ ופתרת את בעיית

חזרתו לארץ. האמת היא שרוב הישראלים היושבים בארצות הברית, אף שטוב להם ונוח להם

.שם, חושבים על חזרה ארצה.



אני חוזר ומציין שבאמצעות הנציגות היחידה של משרד העבודה בניו יורק

חזרו ארצה יותר ישראלים משחזרו באמצעות משרדי הסוכנות היהודית בכל רחבי ארצות

הברית. אנחנו עונים על הבעיה המרכזית של כל ישראלי שם, אנחנו מוצאים לו עבודה

מתאימה בארץ עוד בהיותו בניו-יורק או בעיר אחרת בארצות הברית, וזו הסיבה המשלימה

לחזרתו ארצה.

אולי תוכל לתת לנו דוגמאות ונתונים.

אי מיכאל י;

אתן דוגמה. באפריל 1980 חזרו 25 ישראלים באמצעות הסוכנות היהודית,

ובאמצעות המשרד שלנו חרו 42 ישראלים. אבל זה לא היה חודש כל כך טוב. בחודש מרס

1081 היה היחס 72 לעומת 49; בחודש בפרואר 80 היה היחס 85 לעומת 200; בינואר 1980

היה היחס 33 לעומת 77. אלה הם מספרים של הסוכנות היהודית, ואתם יכולים לבדוק

אותם. כל החוזרים מקבלים הלוואות לצורך חזרתם, ובהתאם לזה נעשית הסססיסטיקה על

ידי הסוכנות היהודית.

התכנית הזאת פועלת כבר שלוש שנים. אשר פריהר המשיך בה אחרי שאני עזבתי,

והיו לו שנתיים טובות. כיום עובד שם עמוס חדד העושה עבודה טובה. הנסיון של השנים

האלה הוכיח, לעניות דעתי, כי זו אכן הדרך בה צריך ללכת: לענות לשאלת התעסוקה של

הישראלי החוזר עוד בהיותו בארצות הברית, כדי שיידע בדיוק מה הוא יעשה בארץ אחרי

שיחזור. בחו"ל שומעים הישראלים על אבטלה בישראל, על הקושי במציאת עבודה וכו, וזה

עלול כמובן להרתיע אותו מלרצות לחזור עכשיו לארץ. אבל אם הוא יודע שיש לו מקום

עבודה מתאים מובטח בארץ, כי אז הוא ירצה לחזור.

עד לפני שנתיים עבדנו רק עם אקדמאים. עמוס חדד קיבל אישור לפעול לא רק עם

אקדמאים, דבר שאני המלצתי עליו עוד בשנת 1979. אבל צריך להיות ברור שאנו צריכים

לתת קדימות לאנשים שיש לנו צורך בהם, בהתאם לדרישות של המשק בארץ. אם מחר, למשל,

יהיה בארץ צורך באנשים בתחום עיבוד שבבים, כי אז צריך לפעול בקרב היורדים בארצות

הברית שמומחים בתחום הזה. הפרינציפ הוא שזה צריך להיות בהתאם לצרכי הכלכלה

והמשק בארץ. כאשר יש בארץ צורך באנשים בתחום עיבוד שבבים אז צריך לפעול בקרב

הישראלים בעלי מקצוע זה בארצות-הברית. אם מחר יהיה בארץ מחסור באחיות, אז צריך

יהיה לפעול בקרב האחיות הישראליות שבארצות הברית, וכך הלאה. הכל בהתאם לצרכי

הכלכלה והמשק בארץ.

בתקופה בוז פעלתי בארצות הברית הסכימה הסוכנות היהודית ללכת בדרך זו, ושיתפה

עמנו פעולה. חברת אגד חיפשה נהגים ושלחה נציגים שלה לניו יורק כדי למצוא שם נהגי

אוטובוסים מבין הישראלים. פנו אליהם למעלה מ-300 ישראלים שהיו מעוניינים להיות

נהגי אוטובוס באגד. אלא שאז התברר שהמועמדים צריכים לעבור בדיקות רפואיות, כאשר

הוצאות הבדיקה הסתכמו בסכום שבין 80 ל-00ו דולר. הסוכנות טענה שהבדיקה צריכה

להעשות על חשבון אגד, ואילו אגד טענה שהבדיקה חייבת להעשות על חשבון הסוכנות

היהודית, וכך טולסלו המועמדים בין אגד לסוכנות עד שויתרו על כל הרעיון. חלק מהם

בא ארצה בכחות עצמו, אבל אותם 300 מועמדים התעייפו מהטלטלה בין שי הגופים ולא

באו.

המכונה שלנו בארצות הברית עובדת כיום כמו שצריך, ניתוח המקצועות ובעלי

המקצועות מבין הישראלים הוא בסדר, וחבל רק שבארץ לא נעשתה עבודה דומה. יש לדרוש

שינוי דרסטי בצורת העבודה של הלשכה לאקדמאים בארץ, ויש לעשות גם לגבי כאלה שאינם

אקדמאים. בארצות הברית, כאמור, הפעולה נעשית בסדר, אלא שבארץ אין זה פועל עדיין

כמו שזה צריך לפעול, וצריך לעשות משהו בנדון.



בדו"ח שלנו תוכלו למצוא גם כמה דברים שאני מציע לעשותם. במסגרת הזמן

המצומצם העומד לרשותי אינני יכול לעמוד על ההצעות האלה. אני משוכנע שאם יפעלו

בנושא זה בצורה הנכונה, ובמרכז התכנית של חזרתו ארצה של הישראלי היורד יעמידו את

הדאגה למקום עבודה מתאים בשבילו, הדרים יהיו שונים לחלוטין. התרומה הכלכלית שלהם

יכולה להיות גדולה, כאשר קבוצה קטנה שלאנשים יכולה להקים מפעל שיגרוף מליונים,

כפי שזה אכן כבר הוכח. את המדענים הישראלים, הנמצאים שם באלפים, אפשר יהיה

להביא לארץ, על מנת שיעשו בה דברים גדולים מבחינה כלכלית, אם אכן נעשה את הפעולה

הזאת בצורה הנכונה והטובה.

אני הייתי נציג משרד העבודה בניו יורק בין השנים 1981 ל-1983. החלפתי את

אבנר מיכאלי. הוא ניהל את המלחמה הגדולה בבירוקרטיה הישראלית למען קבלת מחשב שם,

ואני באתי למעשה אז המוכן פחות או יותר כך שיכולתי לטפל בנושא עצמו, ולא בהשגת

המחשב. רוב הזמן שעשיתי שם טיפלתי בעיינם של אקדמאים בלבד, אלא אם כן היו

פניות חריגות של ישראלים לא-אקדמאים שהתעיינו בעבודה בארץ. אבל הלחץ שלנו היה

לגבי אקדמאים. עליכם להבין כי אלה הן שתי אוכלוסיות שונות לגמרי בדרך הטיפול

בהן, וקשה על ט להכניס אותן בסל אחד.

כחצי השנה האחרונה הוטל עלי לנסות להחזיר ארצה ישראלים לא-אקדמאים רבים ככל

האפשר. הייתי רוצה לספר לכם על הנסיון שלי בתחום הזה, וגם על הנסיון שיש לנציג

המשרד שבא להחליף אותי שם, כי אחרי שחזרתי לארץ הוטל עלי ללוות את הנושא הזה.

לפני כחצי שנה ביקרתי בנציגות שלנו בניו יורק ועמדתי על ההתפתחות שחלה שם בנושא

הזה מאז עזבתי את עבודתי שם.

דרך אחת לקולת דרישות לכוח אדם היא באמצעות פנייה של מפעלים המגיעה אל

הנציגות שלנו בירושלים, אל המרכז לתעסוקת אקדמאים, מדור חו"ל. הפנייה הזאת

מועברת מיד אל נציגות המשרד בניו יורק. דרך נוספת היא באמצעות פנייה ישירה של

המפעלים השונים ישירות אל הנציגות של המשרד שלנו בניו-יורק. דרך נוספת היא

באמצעות גיוס כוח אדם על ידי המפעלים בעצמם. במשך תקופה ארוכה לא היו המפעלים

מוכנים לשלוח לשם נציג שלהם כדי לחפש את האנשים הדרושים להם, אבל במקרה והיו

נמצאים שם בטיול היו מוכנים גם לראיין מספר אנשים. אלא שהדברים השתנו מאז,

והמפעל הראשון ששלח נציגיו לניו יורק כדי לראיין מועמדים לעבודה היתה התעשיה

הצבאית. התעשיה הצבאית לקחה על עצמה סיכון ושלחה לשם נציגים שלה, כאשר הסברה

רעשנית ליוותה את תהליך גיוס המועמדים לעבוד אצלה. על ידי זה הרוויחו למעשה שני

דברים. קודם כל באו אנשים להתראיין, ובאותה הזדמנות הם כבר נרשמו אצלנו, וכך

גדלה הרשימה שלנו.

אני חייב לומר שההצלחות של התעשיה הצבאית לא היו גדולות במיוחד, מפני

שבתעשיה הצבאית אין משכורות גבוהות, ולכן ההצלחה היתה מוגבלת. אבל הדבר הזה

עורר גם מפעלים אחרים לבוא לניו יורק לחפש שם מועמדים מבין הישראלים היורדים.

המבצע המוצלח הראשון היה של התעשיה האווירית. שם דיברו על מספרים גדולים, והם

השקיעו סכומים נכבדים גם בנושא ההסברה. הם ניצלו את המערכת של הרדיו הישראלי, את

העתונות הישראלית, כי רבים הם היורדים שעדיין קוראים את העתונות הישראלית, ואף

את העתון "ישראל שלנו" היוצא שם. בשלב מאותר יותר השתמשנו גם בעתונות המקומית.

עשינו שם "גימיק" כאשר פרסמנו מודעה בשפה העברית עתון בשפה האנגלית. המודעה הזאת

תפסה את עיני כולם, והתגובות בגללה הי ו אדירות ממש. לא כל פנייה אלינו נשאה

פירות, כי בין השלב של העתניינות לשלב של חזרה ארצה ישנו תהליך ארוך וממושך.

בשנת 1980 היה גידול ב-50% במספר האקדמאים שחזרו דרכנו; מ- 1400 חוזרים עלה

המספר לכדי 2000 חוזרים. אני חושב שהמנוף לגידול במספר החוזרים היו נציגי

המפעלים שבאו אל ניו יורק.



מצאני גם דרכים לאתר מנהלי מפעלים רציניים מישראל שבאר לארצות הברית

לביקור אי למסרה אחרת, התקשרנו אתם בהיותם שם עוררנו את התעניינותם בנושא,

ואכן היי לדבר הזה תוצאות חיוביות, את אותו הרבר עשינו גם עם השרים הנוגעים

בדבר,

כאשר הגיעה מהארץ דרישה לעובדים בתחום מסויים, נעזרנו כמובן במחשב

שהמציא לנו רשימה של קבוצת ישראלים יורדים העוסקים באותו תחום, ומתיר

הרשימה הזאת נבחרו האנשים המתאימים ביותר, אח קורות חייהם של האנשים האלה

העברנו למפעל המתאימים בארץ, אחרי שהמפעל מיין את האנשים דמצא מביניהם את

המתאימים לו ביותר, היינו מקשרים בין האנשים האלה ובין מקולחת של המפעל הישראלי

שבאה לארצות הברית, תאמנו מראש את המקימות בהם יפגשו, את זמני הפגישות וכמובן

את האנשים שיבואו לאותן פגישות.

את המועמדים אנו משיגים באמצעות דרכים שונות ומקורות שונים: קונסוליית

שלנו, אוניברסיטאות ברתבי ארצות הברית וכו' וכו'. גם מבצעי פרסום של המפעלים

המחפשים אנשים מתאימים גרמו לכך שישראלים רבים פנו אלינו, נוסף על כך הוצאנד

עלון מידע שבו ניתן למצוא תאיר המקצועות הנדרשים בארץ, בתוספת תמונת רקע

על המצב הכלכלי במשק, העלון הזה עובר מיד ליד, ומגיע למספר די גדול של

ישראלים, כל פעם שעלון כזה היה מתפרסם היה מספר הפניית אלינו גדל, ורשימת

המועמדים שלנו גדלה בעקבות כך,

למערכת הבטחון שלנו יש ברחבי ארצות הברית מספר ניכר של משתלמים, יאם

יודעים איך להפעיל אותם הרי הם יכולים להיות חוליית קשר נפלאה לישראלים

השוהים שם והעוסקים שם בתחומים שונים, ובמיוחד בתחום הטכנולוגי, ואכן אנשי

מערכח הבטחון סייעו בידינו בנושא זה, וקבלנו מהם שמות וכתובות של ישראלים

רבים העובדים שם במפעלים שונים, מי שיודע לאלו מפעלים מגיעים אנשי מערכת

הבטחין שלנו יבין, שהם אכן יכולים לשמש עבורנו חוליית קשר נפלאה עם מיטב

כח האדם הישראלי שירד לארצות הברית והעובד שם במקצועות השונים החשובים לני.

אני ריצה להוסיף עוד כי לדעתי שליחי הסוכנות היהודים עושים עבודה

טיבה מאד, הם שליחים טובים מאד, ומאחר ולא היו עסוקים מדי בנושא העליה

הם עשו עבודה רצינית בנושא של הישראלים החוזרים, לכן אני חושב שהפסקת עבידתם

של שליחי הסוכנות בארצות הברית, ותהא הסיבה לכך אשר תהיה, תביא להפסד תמיד

לנו ילמדינה, ובתחומיס רבים, הקונסוליות שלנו עמוסית, הקונסולים שלנו אינם

מסוגלים לטפל בבעיה הזאת, כל הנסיונות שלנו להפעיל את הקונסוליות שלני

בנושא הזה נתקלו אחרי זמן מה בקשיים גדולים, כי לקונסולים יש המון בעיות

המטרידית אותם ידירשות את זמנם ואת טיפולם, בעוד ששליח הסיכנית הבא לשם

לעשות את עבודתו בא עם תודעה עמוקה לבל נושא העליה, כולל החזרת יורדים,

בניו יורק, למשל, היה לנו גיבוי עצום מצד שליח הסוכנות, יהיו כאלה גם

במקומות אחרים, היו כמובן גם קונסולים "משוגעים" לדבר, שעשו רבות בתחום

הזה, אבל כפי שכבר אמרתי הקינסילים שלנו עסוקים מאד במכלול בעיות רבות

ושונות.

בדרך כלל קשה להפעיל את מערכת משרד החוץ שלנו לנושא של החזרת ישראלים,

אם אפשר יהיה להפעיל אותה בעתיד, יהיה בזה משום תגבור חשוב, לעומת זאת,

שליחי הסוכנות פרוסים בהרבה יותר מאשר אנשי משרד החוץ שלני, יהם גם מתאימים

יותר לתפקיד הזה, במצב הכספי הדחוק של המדינה לא צריך, לפי דעתי, לפתות

היום עוד נציגויות של המשרד שלנו בארצות הברית, בשעתו הייתי בעד פתיחות

נציגות המשרד בלוס-אנג'לס, היום אינני בעד זה יותר, כי זה דבר יקר מאד.



היו"ר מ. גלזר-תעסה;

מה העלות של נציגות שלכם שם

התקציב השנתי של יחידה שלנו הוא 300 אלף דולר" כתקופה בה אני הייתי

שם היה לנו תקציב נוסף של כ-200 אלף דולר מתקציבי מפעלים שונים לצורכי

ההסברה, בתקופה שלי ממנו המפעלים את כל מערך ההסברה, אם אפשר היה לרכז

אח התקציבים של כל המפעלים למטרה זו כי אז היה היה לחסוך הרבה בתחום הזה,

אלא שהדבר איננו כל כר בר ביצוע בגלל תחרות הקיימת בתחום הזה בין המפעלים

השונים, בקונצרנים הגדולים יש תחרות אפילו בין החטיבות השונות של אותו

קונצרן.

י. קנטי;

התעשייה האווירית מתייחסת אל הנושא הזה בהיבט לאומי, אנו גם מודעים

לבך שמהנדס אחד גורר אחריו מספר עובדי יצור, כך שכל מהנדס ישראלי חוזר

נותן תעסוקה גם לעובדי יצור נוספים.

בדקנו ומצאנו בי המהנדסים שיסיימו את לימודיהם בטכניון ובאוניברסיטאות

האחרות לא יכסו את צריכת המשק היום במהנדסים, הדרך היחידה להתגבר על

הצורר שלנו במהנדסים נוספים היא הבאתם מארצות הברית במיוחד, היא החזרת

הישראלים היורדים ארצה, או העלאת ערלים חדשים, ואכן התעשייה האווירית פעלח

בשני מישורים אלה,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

כמה שנים עוסקת התעשייה האווירית במבצע הזה?

י קנטי;

ב-3 עד 4 השנים האחרונות אני עוסקים בהחזרה יררדים ובהבאת עולים חדשים

מארצות הברית, אבל מזה 7 שנים שאנו עוסקים כנושא הזה במבצעים ספורדיים,

היו לנו מבצעים יפים שעזרו לכל המערכת, היו אנשים שחתמו עמנו על חוזה בארצות-

הברית, ואחר כך באמת באו ארצה, היו אנשים שחתמו על חוזה, ולא הגיעו ארצה,

ההרגשה שלי היא שהישראלי שחי שם אינו חוזר ארצה מפני שהתעשייה האווירית

שלחה לארצות הברית נציג שלה והוא נפגש אתו וחתם אתו על חוזה, ולפני כן

אמר לו כי ישנו בארץ פרוייקט מסויים המחפש אדם במותו, ההרגשה שלי היא כי

אותו ישראלי חיכה אולי לדחיפה האחרונה כדי לחזור ארצה, וזו היתה ארתה דחיפה,

למעשה היתה אצלו הצטברות של דברים שונים שהבשילו אצלו את ההחלטה או לפחות -

הילד שאינו מקבל חינור הנראה לו, האשה שנשדדה

בסופרמרקט ועוד ועוד דברים שארעו במשר הזמן, הפגישה שלו עם נציג שלנו רק

שימשה דחיפה אחרונה לחזרתו ארצה,

אנחנו נמצאים כמובן בקשר עם אנשי הקליטה ועם אנשי משרד העבודה בבל

הנוגע לגיוס ישראלים בארצות הברית על מנת להביאם ארצה, אנחנו הצענו תבנית

שונה בנושא הזה, המתאים יותר לסוף המאה ה-20, כשאני מבקש תומר מעמוס חדד,

אני מקבל אותו כעבור חצי שעה, אבל אנחנו בכל זאת רוצים להגיע למצב כזה

שלתעשיה האווירית יהיה משרד תעסוקה בניו-יורק בשביל ישראלים חוזרים ובשביל

עולים חדשים, בדיוק כמו שיש לנו משרד כזה בנמל התעופה בן-גוריון,



איננו רוצים לפעול בדרך של הכרזת מבצע: אנחנו זקוקים למהנדס בנושא זה אי

אחר, בוא לעבוד אצלנו, כמו שאנחנו מפרסמים מודעות בעתון "ידיעות אחרונות"

או "מעריב" על סוגי מהנדסים הדרושים לנו, אנחנו רוצים לתת בארצות הברית את

התחושה כי מי שדוצה לבוא יוכל להיקלט אצלנו. ישראלי שיקרא מודעות כאלו ויראה

התענינות, ישלח את קורות החיים שלו למשרד שלנו בניו יורק, החומר הזה יגיע

לידי עוד כאותו היום, באותה מהירות בה מגיע אלי החומר אודות המהנדס העולה

המגיע לנמל התעופה בן גוריון וממלא שם טפסים, ומקבל הבטחה כי תוך 10 ימים

יקבל תשובה בקשר לעכודה,

מיד כאשר אקבל את החומר מאדצות הברית הוא יעבור את הבדיקות המתאימות,

ואם האדם נמצא מתאים אני שולח לארצות הברית הודעה שאני רוצה את האיש הזה

בשביל המפעל, באדצות הברית יש לנו אנשים שיבולים לראיין אותו ולבדוק אם אמנם

הוא מתאים, אם יימצא מתאים, יודיעו לנו על כך ויודיעו לנו גם באיזה תאריך

הוא רוצה לבוא אלינו אחרי שקיבל מאתנו תדריך על מה שאנחנו יבולים להציע לו

אצלנו.

מוכן שנמשיך גם במבצעים מיוחדים, אבל אנחנו בעד פעולה קבועה ומתמדת,

כי לדעתנו זו הצורה הטובה ביותר להשיג את אשר אנו מבקשים ל!שיג, מבצעים

בלבד אינם עונים על הדרישה שלנו, כי כפי שבבר נסיתי להסביר לכם עצם קבלת

החלטה על הזרה ארצה זה דבר הקשור בתהליך די ממושך, ואין די במבצע פרסום

כזה כדי להביא את הישראלי בארה"ב לכלל החלטה שהנה הוא כבר מוכן לחזור,

יתכן ובסוף חודש זה אוציא אנשים לניר יורק כדי לארגן שם את המשרד שלנו

שיפעל שם כמשרד תעסוקה, בידי האנשים יהיו הכלים המתאימים וכן גם אינפורמציה

מקיפה ביותר שתוכל לתת תשובה לכל הפונים והשואלים, אוכל להציע שם את בל

מה שהמפעל יכול להציע בתחום מקומות עבודה,

המבצעים שעשינו היו טובים, והפרסומים בעתונות יצרו אווירה מיוחדת סביבם:

הנה מגיע נציג של התעשייה האווירית המחפש עובדים במקצועות השונים, בשנתיים

האחרונות, אס אינני טועה, קבלנו 1500 קורות-חיים, 600 מהפונים היו פחות או

יותר מתאימים לדרישות שלנו, 220 מהם ראיינו בארצות הברית, ו-115 מהם חתמו

על חוזים, בין 80 ל-90 עובדים אצלנו,

אני רוצה לנסות להסביר את הפערים שבין המספרים שבהם נקבתי זה עתה,

כפי שאמרתי, 600 מבין הפונים נראו מתאימים, אבל רק 220 מהם הגיעו לראיון,

הישראלי אמנם שלח את קורות החיים שלו, אחרי שראה את הפרסומת בעתונות, אבל

זאת אומרת שהוא בבר היה מוכן לחזור לארץ, ואכן, כאשר קיבל הזמנה לראיון

הוא החליט לא לבוא,

מבצע כזה כרוך בהוצאה כספית גדולה ביותר, זה קשור במסע פרסום, בשיגור

משלחת לשם רכו', זה קשור גם בבדיקות בטחוניות של המועמדים, אינני יכול

להביא ארצה משפחה מארצות הברית, ואתר כך יתברר שלאב המשפחה יש בעיות נפשיות,

למשל, או שיש לו בעיות אחרות שבגללן אנחנו לא נוכל להעסיק אותו, בי אל תשכחו

שהמדובר הוא בתעשייה האווירית, משום כך אנחנו חייבים במשנה זהירות לפני

שאנחנו מחליטים להחזיר ארצה משפחה כאשר לאבי המשפחה מובטח מקום עבודה אצלנו,

כשאנו עושים מבצע מסוג זה אנחנו מגיעים להסדר עס משרד הבטחון שיסייע

לנו בנושא הזה באמצעות האנשים שלו בשגרירות שלנו שם, בי מוטב לבדוק דברים

מהסוג הזה מראש, לבל תהיינה אי נעימויות אחרי שהמשפחה בבר חזרה ארצה,



כשאנו מראיינים שם אח המועמדים. אנחנו משתדלים לחח להם אח ההרגשה

שהם מיוחדים. ושאינם כמו כל אחד אחד, אנוונו משחדלים לחח להם אח ההרגשה שהם

מתחילים לעבוד מיד כשהם מחליטים שהם רוצים בעבודה הזאח, אח התנאים היהודיים

"נהנו להם. כמו הלוואות ודברים אהרים. אנחנו מבקיעים לשמור מפני היחשפות.

ההטבוח של הישראלים החוזרים אינם מסוג הדברים הנראים לעין- לבל יעוררו אחרים

מדוע זה מגיע להם? צריך להיזהר בדברים אלה. כי החוזרים עובדים

ליד שולחן אחד עם אנשים שמעולם לא עזבו את הארץ ועלולים להיות רגישים לנושא

הזה. חשוב לנו לשמור על שקט עבודה במפעל שלנו,

אנחנו מעוניינים בכך שיהודים יעלו ארצה גם מההיבט העיסקי, וכמובן

גם מההיבט הציוני, משום כך אנחנו מתכוננים לנסות לעבוד על פי השיטה שציינתי,

אבל נמשיך כמובן גם במבצעים מיוחדים, כי איננו פוסלים את המבצעים האלה,

אנחנו מדברים על הפעילות שלבו בארצות הברית, אבל את אותו התהליך

אנחנו מקיימים גם בצרפת, זה אמנם יותר קשה בצרפת. אבל אנחנו בכל לאח עושים

זאח גם שם, ואני שמח לציין שההענות שם היא מעל ליפה, ישגו אצלנו אדם אחד

שהוא "משוגע" לנושא הזה, והוא יוצא לצרפת ומביא משם ערבדים טובים, כאשר הם

חותמים על חוזה אתנו, הם אכן באים ארצה בעקבות חתימת החוזה הזה. אנחנו

בודקים עכשיו את האפשרות להקים משרד גם בצרפת, אבל קודם בל נבדוק כיצד זה

פועל בארצות הבריח.

לנציגות משרד העבודה יש עכשיו מחשב- וזה מקל מאד על העבודה, אבל

הנציגוח של משרד העבודה בכל זאת אינה מעודכנת די. אנחנו זקיקים לפירוט

מדוייק יותר של הסוגים השונים של המקצועות. כשאני מפרסם בארץ מודעה בה אני

מודיע שאני מחפש עובד, הרי שבמודעה הזאח אני מציין את הפירוט המדוייק של

המקצוע המבוקש, ומי שמגלה ענין במודעה הזאת יבול לקבוע מיד אם אמנם זה

בתחום ההחמחות שלו, או לא. זה לא בדיוק בך בחו"ל. קרוב לוודאי שהפער בין

מספר הפונים לבין מספר העובדים אצלנו נובע מזה.

אנו זקוקים לרשימה של עיסוקים שונים של תעשיה אלקטרונית מתקדמת.

כי כאשר אנחנו קולטים אנשים אנחנו רוצים שהקליטה שלהם תהא קלה ככל האפשר,

ולכן חשוב מאד שהאנשים יתאימו בדיוק לצרכים שלבו,

עד כה דיברנו בעיקר על יורדים, אבל אנו משתדלים להביא ארצה גם עולים

חדשים. אבל הבעיה עם עולים חדשים היא קשה יותר. הם אינם יודעים הרבה על

ישראל ועל החיים בה. כשאני מרבר עם מהנדס אלקטרוניקה בארצות הברית, שההכנסה

שלו שם היא בסביבות 50 אלף רולר בשנה, אם הוא בינוני, ואני מסביר לו מה

חהא רמת ההכנסה שלו בארץ. הרי המדובר הוא בירידה גדולה ברמת החיים שלו.

השיקול הכלכלי איננו אף פעם השיקול היחידי לגבי הישראלי היורד, ואפילו

הוא משחכל שם 50 אלף דולר לשנה והוא יודע שבארץ ישתכר הרבה הרבה פחות

הוא ירצה לחזור ארצה, כי השיקול הכלכלי, כאמור, אינו השיקול העיקרי הקובע

אצלו ,

היתה לנו הצלחה יותר גדולה בקרב חוגי חובש הכיפות, מפני שהציונות

אצלם עובדת יותר חזק. כאשר אנחנו מפרסמים בארצות הבריח מודעה בה מחפשים

אנשי מקצוע כאלה ואחרים. מופיעים אצלנו מהנדסים המגלים ענין במודעה

ומתעניינים באפשרות עליה לארץ. אבל כשהם שומעים את השכר שישולם להם בארץ

הם בטוחים שעושים מהם צחוק. ומבין אלה שעלו לארץ יש כאלה החוזרים לארץ

מוצאם, קליטת אקדמאים מארצות הרוותה שבאו אליבו כעולים חדשים היא בעיה

רצינית ביותר, אף שבתעשייה האויירית ישנם גם עולים חדשים שבמצאים בארץ

כבר למעלה מ-10 שבים, וכנראה ישארו.



נסיתי, ביחד עם הסוכנות, לעשות משהו בנושא הדיור לעולים חדשים,

לפחרת לתקופה של 24 חודשים, ובענין זה גם באתי בדברים עם ראש עירית לוד

שהיה מוכן להקים עבורם שכונה של קוטביים, אלא שזה תהליך ממושך, אינני

רוצה להרפות ידים, אבל התתושה שלי היא שהתהליך הזה הרבה יותר קשה עס עולים

חדשים, עלינו לזכור כי הם באים למדינה חדשה, למדינה בה צורח החיים זרה להם,

המושגים בה שונים וגם רמת ההכנסה בה שונה, זה הרבה יותר קל בשביל היורדים

החוזרים, הם יודעים למה הם באים, גם כאשר ישבו בחו"ל 5 אי 7 אי אפילו 10

שנים, אם הם מחליטים שהם חוזרים הם יודעים בדיוק מה מצפה להט. ולקראת מה

הם חוזרים, ומה מצפה להם כאן,

עמום חדד וחיים שיין שאלו אותי כמה מהנדסים אני צריך בשביל התעשיה

שלנו, אמרתי שאנחנו נזדקק לעוד 200 -300 מהנדסים, אין לנו שום ענין לקלום

אותם דווקה מהשוק החיצוני, כל מועמד בא בחשבון,

כמה מלים בדבר עובדים לא אקדמאים, היה אצלי לפני מספר שבועות ברוך

חקלאי ואמר לי כי יש לו המון עובדים, הסברתי לו שאצלנו לא עובדים אנשים

לא מיומנים, ושכל אחד מהעובדים זקוק לקורס מסוייס, כיום, כאשר מדובר בציוד

העולה מליונים של דולרים, אין כמעט בית ספר מקצועי אתר שיש בו ציוד יקר

כל כך כדי שהתלמידים יוכלד ללמוד להשתמש בו, לכן פתחנו קורס 8 אצלנו ועל-

חשבוננו, אני מגייס אנשים מהחוץ. והם מקבלים כסף גם כאשר הם לומדים אצלנו

בקורס שלנו, לא מפריע לי כלל לקבל ישראלים חוזרים לקורסים האלה, אבל ספק

אם יימצאו רבים כאלה,

א, מיכאלי!

ישנם שם מוסכניקים שיכולים לבוא בחשבון, אבל האמת היא שהייתי מעדיף

לעשות הסבה למישהו הנמצא כל הזמן באר?, ואיני רוצה שדברי אלה יישמעו כדברי

ביקורת, חלילה,

נוח לנו לעבוד עם מר שיין ועם עמוס חדד, והבעיה היא בעיקר בזה שצריך

לעשות את התיאום בארצות הברית, כאשר החברה בארצות הברית יידעו בדיוק מה

צריכים כאן כארץ, אס ידעו זאת לפרטים, והאינפורמציה תיאסף בהתאם. יהיה

קל יותר לעבוד, הם צריכים לפעיל שם כמו הלשכה לאקדמאים בארץ - להביא לנו

את המועמדים המתאימים ביותר, ואנחנו נבחר מביניהם,

א, פריהר;

צריך להיות ברור שאנחנו לא סניף של התעשיה האווירית רק החודש היו

אלינו 350 פניות ממפעלים שוניס בארץ, חוץ מהתעשיה האווירית,

י. קנטי;

אני חייב לדעת את הבעיות של הישראלי היורד בדי שאדע אם אני יכול

לקלוט אותו, חבל לי מאד להטריח ישראלי ממרחק גדול לבוא לראיון אתי, ואחר

כך יתכרר שהוא לא מתאים בדיוק לדרישה שלי, אם יהיו בידינו יותר פרטים

על המועמד נוכל להזמין את המתאימים לנו ביותר לפגישת ראיון,

י, הלוי;

אני מנהל גיוס ותכנון כח אדם בתדיראן, והייתי רוצה לספר לכם קצת על

מה שאנחנו עשינו בתחום הזה בשנים האחרונות, בשנת 1985 יש לנו תפיסה שונה

לגבי הנושא הזה, והיא, די דומה לזו שבתעשיה האווירית, משנת 1982 ועד היום,

מיד אחרי מלתמת הלבנון, אנחנו מוציאים מדי שנה משלתת שלנו לארצות הברית,

המשלחת הזאת מלווה במסע פרסום די נרחב גם בעתונות הישראלית, גם באמצעי

התקשורת השונים כמו רדיו, טלוויזיה וכו' בארצות הברית, התוצאה: 130 משפתות

הגיעו לארץ והתחילו לעבוד אצלנו,



מבין 130 המשפחות שבאר רהחלר לעבוד אצלנו ישנם 21 איש שהם בעלי תאר- D.H.P

העזיבה מקרב האנשים האלה היא מועטה ביותר, כי הקפדנו על בך שתהליך הגיוס

שלהם יהיה מאד מאד יסודי, החלוקה לפי המקצועות היא אלקטרוניקה, מחשבים,

חימיה פיסיקה ומכונות.

לקראת שבוז 1985 אנחנו מנסים לעשות פעילות לאורך בל השנה, ולא להתבסס

על מבצעים של משלחות בודדות. אנחנו שמים דגש חזק על ארצות הברית, להגברת

הקשר עם האנשים בארצות הברית. יש לנו חברת בת בניו-יורק עם נציגים בבל

היבשת. המשרד בניו יורק עסוק באופן נמרץ ביותר בגיום בות אדם. השנה נשלב

יותר גם את שאר הנציגויות, וננסה לגייס ישראלים המועמדים לחזרה לאו דויקה

בטווח הקצר. ישנם ישראלים המעוניינים לחזור ארצה אחרי שיסיימו עבודת מחקר

שלהם, או אחרי שיסיימו לימודיהם, או אחרי שיחסכו קצת כסף וכוי. אנחנו

נשתדל לשמור על קשר עם האנשים האלה עד שיהיו מוכנים לחזור ארצה.

הייתי ררצה להביא בפניכם מספר בקשות שיש לנו לשיפור הפעילויות.

קודם לכל אני ררצה להבהיר כי הפעילות שלנו שם היא יקרה מאד. אבחנו משקיעים

סבום של 15 אלף דולר בממוצע בבל ישראלי החוזר ארצה. זה כולל הוצאות הובלת

מטען, תשלום שכר הדירה עבורו בתקופה הראשונה, רכב וכו' וכוי. בל זה ניתן לד

בהלוואה עומדת. אם הוא נשאר בחברה 3 שנים, זה הופך להיות מענק.

ישנם שני מרכיבים בהחזרת ישראלים ארצה. האחד - יצירת קשר עמם

השני - משהו לערדד את חזרתם, ואחד הגורמים המעודדים זו הצגת אפשרויות

התעסוקה בארץ. יש לעשות גם משהו בדי להביא להחלטה חיובית לחזור ארצה

מצד האשה. כמו ציון החינוך היהודי שינתן לילדיה בארץ וכו'.

המועצה הלאומית למחקר ופיתות פירסמה באוקטובר 1984 דין וחשבון ובר

מספרים על ישראלים הנמצאים בארצות הברית. נראה לנו שהמספרים המרפיעים

בדו"ח אינם נכונים. הדו"ח מדבר על 600 עד 750 ישראלים שהם בענף האלקטרוניקה,

על 350 העובדים במחשבים. אם אמנם זה כל המאגר שיש לנו שם, כי אז אנחנו

צריכים לחפש פתרון אחר לבעיית המחסור שלנו באנשי מקצוע. אלא שהמספרים אינם

נראים לנו נכונים. אנו חושבים כי הם גדולים פי כמה.

הבעיה העיקרית היא כיצד אפשר להגיע אל כל הישראלים הנמצאים שם. נראה

לי שהמידע הטוב ביותר בנושא זה נמצא בידי מערכת הבטחון, ויש לעשות כדי

שהמידע הזה יגיע גם אל אנשי התעשיה. חשוב שתהיה לנו אפשרות להגיע אל האנשים

שם ולספר להם על אפשרויות התעסוקה בארץ.

ישראלים הנענים לפניות ובאים ליצור עמנו קשר, שומעים מה אנחנו ערשים

בארץ, והתברר שאכן לא ידעו שהתעשיה בארץ הגיעה לרמה מקצועית גבוהה בל כך,

וחשוב היה שיבינו כי אם יבואו לעבוד בארץ הרמה המקצועית שלהם לא תהיה

מתחת לזו בה הס עובדים בארצות הברית. הדבר הזה חשוב להם לעתים לא פתוח

משחשוב להם הכסף שישתכרו מעבודתם.

אני חוזר שוב על שני הגורמים העיקריים בהחזרת יורדים: יצירת הקשר

עמם, ועידוד חזרתם ארצה בדרכים שונות.

הקרדיט הקיימים אינם ערנים בדיוק על הצרכים שלנו היום. אני מאמין

כי הקשר הישיר עם הישראלים שם חשוב מאד לעידוד החזרה שלהם. ואשר לעולים

החדשים. הבאתם נפגמת בשל הבירוקרטיה שבארץ, חשוב שהאיש המגיע ארצה יפגש

מהר ככל האפשר עם נציג התעשיה. לבן חשוב כל כך שהמידע אודותיו יאפשר

הפנייתו המידית אל מקום העבודה המתאים לו ביותר, לבל יעבור זמן רב מדי

עד שיגלו את מומחיותו הספציפית, אלא יוכלו לשלוח אותו מיד אל המקום המתאים

לו ביותר .

חשוב ביותר שלכל הגורמים הפועלים בענין הזה בארצות הברית יהיה מידע

מדוייק ומירבי על מה שאנחנו עושים, וזה יחסוך זמן רב. גם נסיעת גישוש זה

דבר חשוב מאד, אני סבור כי נסיעות הגישוש שהיו יכולות להסביר את מיעוט

העזיבות, חשוב שהאיש יגיע לנסיעת גישוש בארץ, יראה את המפעל שבו מציעים לו

לעבוד, ואז יוכל להחליט אם הוא באמת רוצה לעבוד בו. לדעתי צריך לסייע להם

להגיע לבדיקת הדברים, וזה כולל גם את החוזרים,

הממשלה מממנת מחצית מחיר הכרטיס לנסיעה כזו. איננו יכולים לתת לאנשים

אלה עדיפות בלתי מוגבלת על אלה העובדים כאן במשך כל השנים, ושהם אולי בני

אותו מחזור בטכניון במו החוזרים. בדאי אולי לתת הקלות במיסוי, למשל, למפעלים

עצמם כדי שיהיה להם יותר ענין להשקיע בנושא הזה.

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

האם היה אי פעם תיאום עמדות בין התעשיות המתקדמות, כמו התעשיה האווירית

ותדיראן, ובין משרד החינוך והתרבות? שמענו כאן דבר מאד חמור בענין זה,

אף שהוא ידוע. האם ידוע לכם על דבר כזה?

י. הלוי;

בשנת הלימודים 1981/82 היתה ירידה במספר הסטודנטים בטכניון, בשנה

הקרובה תהיה ירידה במספר הבוגרים, והמצב הולך ומחריף, והוא במובן תוצאה

מירידה במספר המרצים.

י. קנטי;

הטכניון מוציא מהנדסים מצויינים, אבל אצלנו הגענו לקורס k2 בתכנה.

אנחנו לוקחים אקדמאים ומעבירים אותם קורס תכנה של 9 חודשים, משלמים להם

שכר עבור התקופה הזאת, מלמדים אותם על חשבוננו והופכים אותם לאנשי תבנה.

היו לנו 2600 מועמדים בשביל 24 מקומות בקורס.

המצב הכלכלי של המוסדות להשבה גבוהה בישראל הוא כזה שישנו פער גדול

בין הציוד הנמצא היום בתעשיה ובין זה שנמצא במוסדות להשכלה גבוהה, והפער

הולך וגדל. אינני מביע בזה ביקורת, אלא מתאר תמונת מצב.

אשר למגעים עם משרד החינוך והתרבות, המגעים שלנו עם המשרד הם כאלה

שאני מקבל מהם נתונים ועושה את שעורי הבית, ואז אני אומר ל"בוס" שלי שאינני

יודע מהיכן יהיו לי מהנדסים בשנה הבאה, או שאנחנו צריכים להעלות את השכר

בשביל לגייס אנשים נוספים, אבל איננו עושים זאת. במציאות שלנו נלחמים

., כולם על קבוצת אוכלוסין קטנה. כל התעשיות נלחמות על אותם אנשים.



היו"ר מ- גלזר-תעסה;

אני מבינה מהדברים ששמענו, כי אתם צריכים להכשיר בוגרי הטכניון

במקצועות ספציפיים,

א. מיכאלי;

כאשר חזרתי מעבודתי בארצות הבריח הצעתי לשר החינוך והתרבות דאז לבחון

את ה אפשרות להצמיד סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל למפעלים בארץ, וגם את

האפשרות למפעלים בארץ ייממנו חלק מלימודיהם תמורת הבטחה שכאשר יסיימו את

לימודיהם הם יעבדו במפעלים האלה בארץ,

י . קנסי;

נסינו להפעיל את הסידור הזה עם סטודנטים בארץ, אבל ללא הצלהה רבה,

אם מישהו היה מוכן לממן את לימודי השנתיים האחרונות שלי כאשר אני הייתי

סטודנט, הייתי חוטף את ההצעה בשתי ידיים, הסטודנטים היום אינם ממהרים

להכנס להסכם כזה, הם יודעים כי ברגע שיסיימו את לימרדיהם כולם יחזרו אחריהם,

הם לא רוצים להתחייב עכשיו, בודדים בלבד מוכנים לעשות הסכמים כאלה,

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

האס נסיעות גישוש נעשות גם באמצעות משרד העבודה והרווחה?

בוודאי, אנחנו הנהגנו את הענין הזה,

ר, כהן ;

נקודת המבט שלנו כוועדה של הכנסת, היא הדאגה לעליה ולקליטה- אין אנר

דואגים לאיוש מקומות העבודה במפעלים אלה או אחרים, עם כל החשיבות שיש בענין

הזה, אלא ועדה לעניני עליה וקליטה, מעניין אותנו לכן איך אפשר להגיע לעליה

יותר גדולה ולפחות ירידה מן הארץ, ולהחזרת יורדים רבים ככל האפשר כדי שמדינת

ישראל תמלא את יעודה הציוני,

קראתי בעיון את התזכיר של אבנר מיכאלי, עד לעמוד האחרון שלו, כאשר

קראתי את המספרים הנקובים בו הבינותי שהתזכיר מיושן במקצת, גם אני סכור

שכל יורד החוזר ארצה הוא חוזר במאת האחוזים, ויש ברכה בתופעה הזאת, מעניין

שהמסמך נוקב במספר של 25 אלף יורדים לשנה רק לארצות הברית,

ע, טמיר;

בשנה האחרונה היו 17 אלף יורדים, ולא 25 אלף,

ר, כהן ;

מתמיהה העובדה שכולם אומרים שיש ירידה ורק כאשר מתחילים לדבר על מספר

היורדים מתעוררת בהלה, כאשר מדברים בענין זה עם האנשים המכירים את הנושא

הזה הם אומרים שהמספרים כנראה יותר גדולים, המספרים מפחידים ממש, אפילר

אם נתייחס למספרים הנקובים בתזכיר של אבנר מיכאלי, אף בי העדויות מצביעות

על כך שב-4 השנים האחרונות המספרים גדלו, כולנו מוטרדים ומודאגים מהמספרים האלה,

אכל יותר מכל עלינו להיות מודאגים מעצם התופעה הזאת, ולא חשוב אם המספר

הוא כזה או אחר.



מצערת בירתר העובדה שמספר החוזרים איבו מגיע אפילו כדי 10% ממספר

היורדים, כך שאין עדיין מקום לדבר על מספרים רציניים של חוזרים. אני

הושב כי איתור הסיבות לירידה זה דבר השוב ביותר, אולי הקריטי ביותר, אני

חושב שבאן נתגלה פאן אהד. תשוב אמנם, המטפל בבעיה של סיבות הירידה, אבל הוא

איננו היחידי, השוב שנדע באיזו מידה השפיעה על החלטתו של ישראלי לרדת

לארצות הברית העובדה שהיתה לו בעיה של מציאת מקום עבודה, אד בטחון במקום

עבודה, מקום מגורים ליד מקום העבודה וכו', אנחנו צריכים לנסות-להקיף את

מכלול הבעיות,

אני מברך על כך שנשתמש בכל המרכיבים החיוביים של מדינת ישראל בכדי

שישראלים יורדים יחזרו ויחיו בארץ, או בכדי שיהודים יעלו ארצה ויחיו בה,

אם מדינת ישראל יכולה לתת מקום עבודה טוב לישראלי יורד שיש לו נתונים

מסויימים הדרושים לה, הרי דה מצויין, אבל מדוע צריך לעשות זאת רק בתחום

העבודה? הבה נדאג גם לתופעות הלוואי שיש לענין זה, אס אנחנו מחזירים ארצה

בעלי מקצועות טכנולוגיים הדרושים למפעלים בארץ, עלינו לדעת שיש בזה עיורת,

כי עלינו לדעת גם למי אין אנו מוצאים עבודה, למי אין אנו מציעים דבר,

ומדוע איננו עושים זאת בשביל ישראלים שטרם ירדו? ומדוע איננו עושים זאת

בשביל ישראלים בעלי מקצועות לא טכנולוגיים, כמו רופאים למשל, או מתנכים,

או מורים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכוי? מדוע אין עושים זאת לבל אותו

נתח הברתי המשלים את החברה שלנו והעוסק בצד החברתי שלה?

אם נדאג רק להתזרתם של אנשים עם רקע טכנולוגי, לא נדאג להחזרתם של

כל היורדים וניצור עיוות, פירוש הדבר שאיננו מחזירים את מרבית הישראלים

היורדים, אני מבין שמפעל תדיראן זקוק לאנשים בעלי מקצוע מסוייס, וכן גם

התעשיה האווירית, אבל אנחנו בחברי הכנסת צריכים לדאוג לכולם, אנחנו צריכים

להקיף את כל הבעיה,

י, קנטי;

כשאנו מחזירים את ה"שמנת" הזאת אנחנו בונים עתיד גם עבור האנשים

שנמצאים בארץ,

אנחנו בכל זאת צריכים לראות את כל הבעיה ואיננו יכולים להסתפק בזה

שמפעלי תעשיה שונים מחזירים ארצה מספר יורדים בעלי הכשרה טכנולוגית, אנו

צריכים לדאוג להחזרתם גם של יורדים שאינם בעלי הכשרה טכנולוגית,

אני תולק על הכיוון המופיע במסמך שלפנינו והמציע לעולים החוזרים

עסקים קטנים, בגלל עצם הערבדה שישנם בארצות הברית כמה ישראלים שיש להם

מוסך קטן ליד כל תחנת דלק, אינני חושב שצריך לאפשר להם להקים גם כאן מן

מוסך כזה, אינני רואה בזה תשובה לבעיה, מה גם שיש בזה משום הפליה, כי

ישנם בארץ מוסכניקים שידרשו זאת גום עבור עצמם, ובצדק. אנחנו צריכים

לעודד את חזרתם של היורדים על ידי זה שאנחנו נהיה מדינה יותר טובה, ואנחנו

יכולים להיות מדינה יותר טרבה, עם חברה יותר טובה, מדינה יהודית יותר

כמהבז ההומני הערכי של המלה, כי רק בזה נוכל להתחרות בארצות הברית,

מצפים לכך שהמפעלים בארץ, גם הממשלתיים

וגם הפרטיים, יבואו בדרישה לעובדים כאלה ואחרים, ואז המשרד בארצות הברית

יטפל בזה, לא שמענו שגם משרדי ממשלה מפנים אליכם בקשות בנרשא זה, וזה מדאיג

אותי, איך זה שממשלת ישראל אינה ממלאת את התפקיד הציוני שלה בנושא הזה?



צריך להמשיך בכיוון שהוצג כאן בפנינו ולהרחיב אותר לממדים הרבה יותר גדולים

בדרך להחזרת היורדים,

אני מאד מודאג מהסמיכות שבין הפעולה הנעשית בכיוון התזרת היורדים ובין

מצב האבטלה המתגברת בארץ. השבוע התפרסם כי יש לנו למעלה מ-100 אלף בלתי-

מועסקים כארץ. וכולם סבורים שהמספר יילך ויגדל,

א. פריהר;

המחזור הגדול של היורדים הוא תוצאה של המיתון של שנת 1967.

ר, כהן ;

אני משוכנע שצריך לספל בבעיה הזאת באופן יותר רחב ולעשות זאת על המישור

החברתי, ההומניסטי והתרבותי, האמנם מדינת ישראל לא זקוקה גם למורים טובים,

לפסיכולוגים טובים, לאחיות טובות ובו?

א, פריהר;

מטפלים גס בזה,

ר, כהן;

אני אומר שמדינת ישראל היום לא בנוייה לספוג יהודים מחו"ל, היא לא

בנויה להחזיר ישראלים שירדו, משים שאינה יוצרת בתיבה ביקוש טבעי, ולבן

היא לא ממלאת את התפקיד הציוני שלה כלפי היהודים, זה תפקידה של ועדת העליה

והקליטה של הכנסת,

רבים הם הגורמים לירידה, המתקריס שקראתי מצביעים על מרכיבים רבים,

בין היתר גס עומס בטחוני, איכות חיים וכרי, אבל ישנם במדינה גם מרכיבים

שאותם צריך לטפח כדי שיתנר לישראלי שירד אתגר לתזרר ארצה,

א, מיכאלי;

אני התייחסתי לדברים שבתזכיר שלי, נסיתי להבהיר שכמר שאנחנו מהזירים

ארצה יורדים שהם מהנדסים אלקטרוניים באמצעות חברת תדיראן אד באמצעות

התעשיה האווירית, בך צריך לחשוב גם על פתרון הבעיה בכל מקצוע אתר, התייחסתי

גס לישראלים רבים היושבים בארצרת הברית, רהמהררים את ררב הירדדיס, שאני

קורא להם בשם "משקיעים קטנים", בהם אין מטפלים בגלל ההיסטוריה של הציונית,

תנועת העברדה וכו', אבל גס משקיעים קטנים הם גורם תשרב ביותר, ויש לטפל

גס בהם, קחו לדוגמה את אנגליה או ארצרת הברית, המובנית לקבל מהגר המביא

עמו 50 אי 100 אלף דולר כדי שיברא ויתיישב ריתחיל לעבוד, הם שמחים שהוא

מביא אתו כסף, ימי שיש לו כסף בסדר גורל כזה הוא משקיע קטן, למדינת ישראל

יש הרבה אזרחים היושבים בארצות הברית ייש בידיהם הרן קטן. סכימים בסדר

גודל של 200 או 300 אלף דולר, אין להס מליוניס. אבל יש להם סכומים נכבדים,

אס נבנה תכנית מיוחדת בשביל אנשים כאלה. אנו עשויים להחזיר אותם ארצה,

אז נוכל גס להכניס מטבע זר ארצה, רוב התעשיה שלנו היא של בתי מלאכה קטנים,



י . קנטי ;

בענין הנקודה הציונית יש הזדהות בינינו. הזכירו כאן את הבטלה, מצד אחד,

האת החזרת ה"שמנת" של מהנדסים וכוי ארצה, מן הצד השני, והרי כולנו אומרים

שהפתרון למצבה של הארץ הוא בצמיחה כלכלית שלה, אילו היו לנו עוד מהנדסים

מיומנים בארץ כי אז אפשר היה להקים עוד מפעלים, אם לא נביא ארצה את כוח-

העבודה הזא, ולא חשוב לי אם הטכניון יספק לי אותו או ארצות הברית, לא נוכל

לדבר על צמיחה כלכלית, אני לא חושב שהגענו למצב בו אנחנו צריכים לחזור

לכך שבכל עיירת פיתוח נקים מפעלי טכסטיל לעבודה שחורה, מפעלים בארץ לא יספקו

עבודה ליצוא אם לא יהיה לנו די מהנדסים, אין לדבר כלל על צמיתה כלכלית ללא

כוח אדם מיומן זה, מציאותו של כח אדם זה תמנע גם אבטלה, ככל שכוח האדם.

הטכנולוגי יתכווץ, יחסית לשוק, תגדל האבטלה, הגענו לדמת תחכום של עבודה

כזו שעובד היצור הפשוט ביותר מבין כי בלי המהנדס הוא איננו יכול להתקיים,

האבטלה תקטן ואולי אף תימנע עם ריבוי המהנדסים העובדים אצלנו,

א, שוסטק;

אני חושב כי הדרך היעילה ביותר להאבק בירידה היא ההצלחה בהחזרת הישראליט

מארצות הברית, ככל שנצליח להחזיר יותר ישראלים תיפחת גם הירידה, כי זה יהיה

הסכר הטוב ביותר בפני ירידה, ובמיוחד אם החוזרים יסתדרו היטב בארץ, ישראלי

חוזר ימנע ירידתם של 10 ישראלים,

קודם כל אנחנו צריכים לברך את המפעלים, כמו התעשיה האווירית, תדיראן

ואחרים, העושים עכשיו מלאכה כל כך חשובה, ובהצלחה כה גדולה, בהחזרת יורדים

וסידורם בעבודה בארץ, השמועה הזאת מתפשטת בין הישראלים בארצות הברית

ומעוררת חלק מהם לחשוב ברצינות על חזרה, יש לציין על כן כי זר אכן הדרך

הטובה ביותר להחזרת יורדים,

רציתי לשאול אתכם אס אינכם עוסקים קצת יותר מדי בניפוי המועמדים, שמענו

כי ישנם הרבה מועמדים, אבל מספר קטן בהרבה של חוזרים, יש זמנים בחס לא צריך

אולי לדקדק כל כך, אלא לקבל את האנשים ואחר כך להשקיע מאמצים כדי שייקלטו

בארץ, אינני בטוח שאני צודק בהערכתי זו, ולכן אני מעלה אותה כשאלה, ברור לי

כי מפעל המשקיע בנושא הזה כל כך הרבה כסף רוצה את הטוב ביותר, אבל אולי דווקה

בתקופה הנוכחית, כאשר המצב בארץ הוא כפי שהוא, תחשבו אם לא בדאי שתדקדקו

פחות, חנפו פחות ותחזירו ארצה יותר וייתר אנשים,

ומכאן אני עובר לתחום אתר של הבעיה, האם הטכניון מלמד הירם את מה

שבאמת צריך היה ללמד בתקופה הנוכחית? האם לא צריכה להיות רוויזיה בכל תבנית

הלימודים שלו? את אותה השאלה אפשר להפנות גס לגבי בתי הספר והקורסים

המקצועיים בארץ המוציאים מדי שנה מאות ורבות של בוגרים צעירים, ואתר כך

מתברר שרמת הידיעות שלהם אינה מתאימה בדיוק לצרכים. של המשק, אני תושב

שזאת בעיה רצינית שצריך למצוא לה פתרון.

אם הבינותי נכון את הדברים שנאמרו כאן, הרי שהמפעלים אינם שוללים את

הפעולה של משרד העבודה והרווחה בארצות הברית, אלא חושבים שהיא איננה יסודית

מספיק, וכל מה שנציגי המשרד עושים שם לא חוסך מנציגי המפעלים את הצורך

כאילו להתחיל מההתחלה בעבודת גיוס בוחרת עבודה שם,

י, הלוי;

איננו צריכים להתחיל מההתחלה, אבל בערך כך,

אני חושב שצריך לשנות חלק מהשיטה של הבאת האנשים. וצריך לשנות חלק

מתהליך הקליטה שלהם בהתאם לדרישות שלנד. אני יכול להסביר לנציגי משרד העבודה

והרווחה שם אין יהיה לי יותר קל לקלוט את מי שהם יספקו לי, המטרה של כולנו

היא אחת. וגם אנחנו מוכנים לעזור בהחזרת יורדים. אבל אנחנו צריכים לדאוג

לאנשים המתאימים לצרכים שלנו, הסכומים שאנחנו משקיעים במשותף בפרסומה

הם בגודל תקציב המשרד,

א, שוסטק;

אתם. נציגי מפעלי התעשיה מתלוננים על שהרשימות הנמסרות לבם אינן

מפורטות די. דכי אינכם יכולים ללמוד הרבה כאשר בסופם נאמר כי האיש הוא

מהנדם אלקטרוניקה. אבל עליכם להבין כי המדובר הוא במשרד ממשלתי. והאנשים שם

מודים לאל על שהישראלי בא בכלל להרשם ומראה ענין בחזרה ארצה. האם אפשר להטיל

על נציגי משרד העבודה והרווחה שם להכנס לפרטים של כל אחד ואחד? מה גם שבשביל

זה הם זקוקים למנגנון של מומחים.

י. קנטי;

זה יחסוך למפעלים כסף, אבל מה שעוד יותר חשוב: זה יחסוך סרסור מיותר

של החוזרים,

א, שוסטק;

אני מבין ששליחי הסוכנות עוסקים בסוג אחר של טיפול, ונציגי משרד

העבודה והרווחה הם המודיעים לאדם שהנה יש לו מקום עבודה בארץ.

י, הלוי;

ההתחייבות בענין מקום העבודה היא של המפעל. רק אנחנו מתחייבים. אנחנו

חותמים עם האיש על הוזה עוד בהיותו בארצות הברית.

א, פריהר;

בענין הקודים, פירוט רחב או צר, זה נושא השנוי במחלוקת גם בין המפעלים

עצמם, בכל הנוגע לאיך ולמה, נסינו לעבוד עם מפעלים מסויימים לפי רמת פירוט

גבוה מאד של המועמדים, ואז התברר שגם זה לא כל כך טוב. כי במקרה מסויים

האיש לא ציין פריט מסויים, התמחות מסויימת, ובגלל זה לא התקבל שעה שאתר כך

התברר שהוא כן היה מומחה בתחום המסויים הזה. עדיף על כן שיראו את כל

המכלול. ויבררו מתוכו את המתאים ביותר, מפעל תעשייתי מסויים אף המליץ על

הדרך הזאת דווקה.

נכון שאילו היינו ממיינים את המהנדסים על פי הסוגים השונים, התאמתם

למפעלים השונים וכוי היינו מביאים תועלת יותר גדולה כי היינו מתאימים

לתחומי ההתמחות של מפעל מסויים. אבל אנחנו מטפלים בבעיה מנקודת מבט רחבה

יותר, של כל מערכת המפעלים בארץ, וקשה על כן להצמיד את שני הדברים ביחד.

המיון הסופי צריך להעשות על ידי אנשי המקצוע של המפעל המחפש עובדים. איש

לא יכול למלא את מקומו בענין זה, גס לא אנהנו.

אני בעד זה שמפעלים גדולים יפתחו משרדי תעסוקה עבור עצמם. חבל רק

שמפעל אחד מסתיר מידע שיש לו מפני מפעל אחר. חבל שאינם עובדים יותר בשיתוף

פעולה. בסך הכל מצויים בארץ כ-10 מפעלים שיכולים להרשות לעצמם להוציא את

הכסף הדרוש להקמת משרדי תעסוקה כאלה בארצות הברית. יהיה זה לתועלת בולם

. אם יעבדו גם בשיתוף פעולה, כי את מי שהמפעל האחד אינו מקבל לעבודה, יוכל

רמי ששני מפעלים גדולים לא מעוניינים לקבל יוכל לקבל מפעל

קטן יותר שלא יכול לשלות נציג מטעמו לארצות הברית.



אם כל המפעלים היו מסוגלים ומוכנים להקים רשת שלהם למידע, הייתי חושב

שהממשלה צריכה לצאת מכל הענין הזה. עובדה היא שהתקציב של תדיראן, למשל,

על 20 שווה לתקציב השגתי שלנו, אנהנ ו לא יכולים להרשות לעצמנו הוצאה

כזו. רצינו לרכז אח כל המפעלים כדי שיקימו קרן משותפת לנושא הזה, קרן

שתשמש מנוף גדול לענין. אבל לא הצלחנו, כפי שכבר צויין כאן, קיימת תתרות

בין המפעלים השונים בהשגת עובדים מיומנים מתאימים,

היתרון שבמבצעים הוא בזה שבסופו של דבר הוא כינס אח כל המפעלים, עם כל

הכבוד והאהדה שלנו לשני המפעלים המיוצגים כאן היום, ולמפעלים נוספים, יש

להבחין בין מה שטוב למפעלים ובין מה שטוב למדינת ישראל, חדיראן תושב על

תדיראן, וזה טבעי בהתלט שיהשוב כך, כאשר הם רצו לפרסם רק בשביל המפעל שלהם

אמרנו להם שאם כך יעשו, יהיה זה בלעדנו, אנתנו תושבים במונתים רהבים יותד,

על מקסימום אפקטיביות למדינת ישראל,

אני חושב שיהיה זה טוב אם יהיה בארצות הברית משרד של תדיראן ואיש שטח

במשרה מלאה-לכיום כוח אדם הדרוש לו, והוא הדין לגבי התעשיה האווירית, וחשוב

גם שיהיה שיתוף פעולה ביניהם, אני מסכים גם שיש להרחיב את העבודה הזאת גם

על תחומים נוספים כדי שהחוזרים יהיו בטוחים שבבואם ארצה תהיה להם עבודה, ושלא

יהיו מובטלים, אנתנו מורידים את הווליום בנושא של הבלתי מקצועיים בתקופות

של ירידה בתעסוקה, ומעלים אותו בתקופה של גאות, השנים 1983-1981 היר שנות

שפע במדינת ישראל ושנוח שפל בארצות הברית, כך שמבחינה זו היתה לנו תקופה

טובה, ונכון הוא שכאשר ישראלים מתחילים לחזור, פוחחח הירידה מן הארץ או

כמעט נפסקח. וזה מעודד יורדים נוספים לחזור.ארצה, כאשר נעצרת החזרה ארצה

מתחילה שוב הירידה,

אני חושבת שאנחנו נמצאים בדילמה של הצורך בגישור בין התאבון ליכולת,

אנחנו רוצים שישראלים יחזרו ארצה, אבל ישנה הבעיה של היכולת לקלוט אותם

בעבודה מתאימה, יש פער בין הרצון שלנו להחזיר את הישראלים הביתה ובין מה

שאנחנו יכולים להציע להם, וזו בעיה רצינית, להחזיר ארצה יורד, וכאשר הוא

חוזר איננו יכול להשתבץ בעבודה שעליה הלא בנה את חזירתו ארצה, יש בזה קללה

לאותה משפחה, דבר כזה קרה עם רופאים, לכן אני חושבת שבכל זאת צריך לעשות

סינון, משפחוח לא מעטות חזרו על סמך הבטחות מסויימות. ואני מבירה לפחות

9 משפחות כאלה, וחלק מהן בלבד נשאר בארץ, זו היתה אכזבה גדולה לרבים מהם,

כי שוב הוכחנו להם שאנחנו לא אמינים בדיווחים שלבו והאינפורמציה שלנו,

אם האמינות שלנו לא תעמוד במבחן המציאות, זה יהיה חמור ביותר. משים בך אני

בעד הבדיקות, בעד ההקפדה בנושא הזה, אם האדם אינו מתאים בדיוק למשרה הנדונה,

מוטב שלא להביא אותו,

האם משרדי הממשלה קולטים חוזרים?

א, פריהר;

החזרנו יורדים במקצוע החינוך, גם-משרד התקשורח קיבל מאתנו עובדים,

וכן גם משרד העבודה והרווחה, המכון לפריון, העבודה והיצור.

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

כפי שאמרתי, אני בעד הסינון, בעד הבדיקות, למען אפשר יהיה להבטיח

תעסוקה מלאה, חבל מאד שבחברה הישראלית לא יודעים לעבוד בשילוב ובתיאום

בין מערכות שונות, ולכן יש כפילויות ובזבוז, באשר שנים, שלושה ואפילו

ארבעה גורמים מטפלים באותו דבר. באותו אדם,

אילו היינו משנים מסדרי התשיבה והביצוע שלנו בארץ היינו יכולים לחסוך

גם בכסף וגם יבבות אדם והיינו משיגים תועלת כפולה ומכופלת,



מהתשובות שקבלתי לשאלתי בדבר שילוב עם מערכת החינוך הבינותי שהדברים

נשארו על הנייר בלבד, וכי דבר ממשי לא נעשה בתחום הזה, זאת דוגמה נוספת

לחוסר שילוב ותיאום בין המערכות השונות. ממשלת ישראל חייבת לשנות אח התפיסה

הבסיסית ולאמץ לעצמה למשך שנים רבות מדיניות של מדינה-עליה, וזה כולל כמובן

גם החזרת יורדים. ללא תפיסה בסיסית זו לא נגיע אל המטרה,

י . הלוי.

הייתי רוצה להעלות כאן את הבעיה של ההנדסאים, שלדעתי אפשר לעשות בארץ

משהו לגביהם כדי למנוע את ירידתם.

אנחנו מכירים את הבעיה הזאת ומטפלים בה. אינני יכולה להרחיב עכשיו את

הדיבור על הנעשה בתחום הזה. לפחות אוניברסיטה אתת ניסתה לעשות משהו בנדון,

אכל היא נעצרה בשם החופש האקדמאי.

אני חושבת שיש צורך בתיאום עמדות של המשק הישראלי בתכנון ל-20 השנים

הבאות. קוצר ראייה לטווח אריך והעדר תיארם ושילוב בין המערכות הם הדברים

הפועלים לרעתנו.

אמרתי כאחת ההזדמנויות לאדם מהעולם האקדמאי כי הלק מהדברים במדינה

חייב להיות משועבד לצרכים של החברה. המוסדרת להשכלה גברהה אינם פועלים

בחלל סתם, אלא בחלל התכרתי שלנו וצריכים על כן להענות לצרכים שלנר.מדינת

ישראל היא גם מדינת עליה. הסכר לירידה צריך להיות בארץ. איננו צריכים לחבות

עד שישראלים יירדו, ואחר כך להחזיר אותם ארצה. צריך למנרע מהם את הרצון

לרדת .

לדעתי יש לטפל גם כנושא של חוזרים ועולים משקיעים קטנים. אבל צריך

לטפל בזה בזהירות, לבל ייפגעו הצעירים שלנו בארץ, זאת היא בעיה תנוכית

שצריך לשים לב אליה.

למדנו רבות בישיבה הזאת. ואני מרדה לבל הנוכחים כאן היום, שמענר

מהמוזמנים שהם מחייבים המשך פעילרתר של הקונסול לעניני עבודה של משרד

העבודה והרווחה בארצות הברית, ואף אח פתיחת המשרדים לתעסוקה מטעם המפעלים

הגדולים שיכולים להרשות זאת לעצמם. אנחנו נמשיך לדון בנרשא הזה בנוכחות

חברי הוועדה בלבד.

ושוב אני מודה לכולכם, ישיבה זר נערלה,

(הישיבה ננעלה בשעה 14,20}