הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 20

מלשיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני י"א באדר התשמ"ה - 4.3.85 - בשעה 10.00

חברי הוועדה; מ' גלזר-תעסה

י י ארצי

א' ולדמן

עי לנדאו

אי שוסטק

מוזמנ ים; חי אהרן - ראש מוז' העליה בסוכנות היהודית

די לוין - מחי העליה, הסוכנות היהודית

מ' כהן - מנכ"ל התאחדות עולי צרפת

די מצליח - יועץ לענייני שליחים בהתאחדות עולי צרפת

מ' לייב - מזכיר כללי של התאחדות עולי אמריקה הלטינית

מי וסדמן - יו"ד ועדת עליה וקליטה של התאחדות "

אי ציטמן - יו"ר התאחדות עולי בריטניה

שי עמיר - עובד סוציאלי ויועץ לענייני שליחים והתישבות

החברה לעולים מבריטניה

ל' דיי - התאחדות עולי בריטניה

אי רחמילביץ- מנהלת שירותי קליטה בהתאחדות עולי אמריקה

וקנדה

סי שפירא - מנכ"ל פדרציה ציונית, דדום אפריקה

ו' מאור

רשמה: ע' הירשפלד

עבודת שליחי מח' העליה בסוכנות - המשך הדיון.



עבודת שליחי מח' העליה בסוכנות - המשך הדיון

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה ולקדם אתכם בבדכה.

בישיבה הקודמת עדכנו דיון בנושא השליחים עם ראשי המשלחות עצמם, ולא כל דאשי

ההתאחדויות הספיקו לומד את דבדם ולהסביד את התייחסותם לנושא. אני רוצה למסוד

לכם את תמצית הדברים שאמרו דאשי המשלחות. גם להם יש השגות והערות לגבי מוסד

השליחות בכלל, ואני אציין את הדברים הבולטים שהם אמרו, מתוך התרשמותם בשטח. הם

אמרו שצריכה להיות מעודבות של השליח בקהילה. כלומר, הוא חייב לגור בצמוד למוסד

הקהילתי העיקרי, שהוא בית-הכנסת או בדומה לכך, על-מנת שהוא יוכל להיות בקשר

יום-יומי עם הקהילה. הם אמרו שההסתדדות הציונית חייבת לקחת בחשבון שהשליח,

בתוקף תפקידו, מחוייב להיות מעורב ומעורב בענייני החינוך בקהילה. מדברים אלה

אנחנו מבינים שההסתדרות הציונית לא כל-כך ששה לגישה הזאת.

הם קבלו על תידרון השליחים, שלדבריהם הם לא תמיד יודעים בדיוק איך לעשות את

. המלאכה בתוכנית עבודה. הם קבלו על זה שאין מעקב ובקורת מה בעצם עושה השליח בשנה

הדאשונה, השניה והשלישית. כלומד, השליח בעצם יוצא ואחר-כך הוא נשאד שם כמעט

בגפו, אולי מלבד כמה התכנסויות שהוא זוכה להן עם חבריו ביבשת, או בארצות

הסמוכות.

הם הדגישו את החשיבות של השליחויות הקצרות והמליצו על הצבת שליחים גם

בקהילות קטנות, לאו-דווקה בערים הגדולות. הם לא רוצים לראות שהשליח נתפס כאדם

שמוסר להם מידע על ענייני מכס, הקלות והטבות של עולים חדשים. הם טוענים שחלק

מהשליחים איננו יודיע את מלאכתו, כי הוא לא היה קשור למוסד השליחות בארץ, והם

ממליצים שבעודו בארץ, לפחות חצי שנה - שנה הוא ירגיש מהו מוסד השליחות ומה

תפקידו.

שמענו גם הרבה מאד דבדי בקורת, ועל כך אנחנו רוצים לשמוע מכם היום, על-מנת

לשנות ולתקן. אני רוצה להזכיר שבדצמבר 1984 הוקמה ועדה על-ידי ההסתדרות

הציונית, שתפקידה לבדוק את מוסד השליחות. כלומד, אי הנוזת ממוסד השליחות הוא דבד

מתמשד ועובד מקדנציה לקדנציה של הסוכנות ושל ההסתדרות הציונית, וזה באמת חבל.

אתמול שמחתי לשמוע בראדיו את דברי מד חיים אהרן, שיש מחשבה, ואולי כבר

תחילת מעשה לשינוי. השאלה היא מה זה יתן בפועל.

הייתי רוצה שמר אהרן יתייחס לידיעה שהגיעה לאמצעי התקשורת, שכל מוסד

השליחות בעצם לא נותן כמעט דבר וחבל שיוצאים שליחים. עשו סטטיסטיקה והתברר

שבעצם שכרו יוצא בהפסדו אפילו.

הדבד האחרון שכדאי לעמוד עליו הוא איך מתהווה ומתחזק הקשר בין העולים לבין

ההתאגדויות. שאלתי היא האם ההתאגדויות מספיק מופעלות בקשד עם מוסד השליחות

על-מנת להקל על העולים את הקליטה ועל-מנת לדרבן אולי את נושא הקליטה. אולי

על-ידי הקשר החזק עם ההתאגדויות העליה היתה יותר גדולה משהיא היום.

אני רוצה שהפעם, שלא כרגיל, נשמע תחילה ובקצרה את נציגי התאחדויות העולים,

ואחר-כך את דברי מר חיים אהרן.

סי שפירא!

המבנה של מחי העליה בדרום אפריקה שונה במקצת מזה של ארצות אחרות, ולמרות

זאת אני חושב שאנחנו יכולים ללמוד מהן הדבה. אני מבקש שנדון בנושא לפי דאשי

1. מיון השליחים; 2. הכנת השליחים; 3. מעורבות השליחים

בקהילה היהודית; 4. תהליך העליה של העולה; 5. הצעות ייעול למערכת הקיימת.



מיון השליחים. הפדרציה הציונית של דרום אפריקה בישראל הינה שותפה מלאה

במיון השליחים. בנוסף לצוות המקצועי, ועדת השליחים שלנו מורכבת מפעילי עליה

לשעבר וגם עולים חדשים וותיקים ובוגרי תנועות הנוער. אנחנו יושבים יחד, או לחוד

בוועדות הסוכנות או ההסתדרות הציונית אשר מראיינות שליחים. השליח ואשתו

מתראיינים פעם, ולפעמים פעמיים אם יש צורך בזה, ואנחנו מסבירים להם את תנאי

העבודה בדרום אפריקה, מספרים להם על הקהילה, בתי-ספר, בתי-כנסת, דיור, וכל מה

שנוגע בו כשליח או כאדם שצריך לחיות בחוץ-לארץ.

הכנת השליחים. בנוסף לקורס השליחים שמתקיים בקרית מוריה, הפדרציה בארץ

מארגנת קורס לשליחים שלנו, שנמשך בין 7 ל-10 ימים. הקורס כולל פגישות עם עולים

מדרום אפריקה, שנמצאים במרכזי קליטה או באולפן בקיבוץ, או עם ותיקים בבתיהם.

שנית, אנחנו עורכים גם ביקורים בפרוייקסים שלנו, אם זה ישובים או משקים. ג.

היועצים שלנו משתתפים בראיונות שמתקיימים במשרד ומקשיבים לבעיות היום-יומיות

שהעולים נתקלים בהן. ד. השתתפות בפגישה של ועדות המשנה שלנו, כמו ועדת

ההלוואות, במקרים קונקרסיים כמו מימון רכישת בית, רכישת משק וכוי, או השתתפות

בוועדת הקליטה שלנו שעוסקת בבעיות קליסה הן מבחינה מעשית וחן מבחינה חברתית. ה.

? בקורס זה יש למשתתפים קשר נוסף עם גופים העוסקים בהתפתחותו של השליח. לדוגמה,

הבאת סטודנסים לארץ ללימודים. הוא גם מבלה לפחות סוף שבוע אחד עם דרום-אפריקאים

באחד מהמשקים שלהם. זאת-אומרת, הוא לומד לחיות עם דרום-אפריקאים.

אני חושב שהנקודה החשובה ביותר היא המעורבות בקהילה. אנחנו מוודאים שמשרדו

של השליח בדרום אפריקה יהיה ממוקם לא רק באותו בנין, אלא לפעמים אפילו באותה

קומה שבה שוכנים משרדי תנועות הנוער או של סטודנטים ציוניים וגופים אחרים. מאתר

שהפדרציה בדרום אפריקה חינה גוף הגג של כל הפעילויות הציוניות כמו ויצ"ו, מכבי

או קרן קימת לישראל, לשליחים שלנו יש הזדמנות לפעול בתיאום עם ארגונים אלה.

השליחים שלנו משתתפים במחנות הקיץ של תנועות הנוער. הם גם משתתפים בפגישות

עם קבוצות דור ההמשך, שהיא תנועה בפני עצמה. הם מדברים עם ארגוני הנשים על

נושאים הקשורים עם ישראל, ומה שיותר חשוב, הם אלה שמעבירים את לימודי הציונות

בבתי-הספר היומיים. לצערנו הרב, השליחים-מורים שיוצאים מארץ לדרום-אפריקה

עוסקים רק בהוראת עברית או בלימודי קודש, אכל לא בלימודי ציונות. מחי העליה

שלנו מארגנת שבוע ישראל בקמפוסים ומקיימת קשר עם הרבנים כדי לקלים פעילויות כמו

שבת, עליה וכוי. גם תנועת העליה עצמה מנוהלת באופן בלעדי על-ידי מחי העליה של

הפדרציה בדרום-אפריקה. באמצעות ארגונים אלה יש לשליח גישה לבתים יהודיים וכך

הוא יכול לעבוד על בסיס הרבה יותר אישי.

נקודוה רביעית היא תהליך הכנת העולה לעליה. השליח עובד בשיתוף-פעולה מלא

עם מחי העליה של ההסתדרות הציונית ומשרדנו בישראל. העתקים של כל ההתכתבויות

הנשלחים למח' העליה מתקבלים גם במשרדו בתל-אביב. הדבר הזה משרת שתי מטרות: 1.

מאפשר לנו לעקוב אחרי התקדמות תהליך העליה; 2. מאפשר לנו לקבל אינפורמציה

בסיסית על העולה קודם עלייתו וכך אנחנו יכולים לתכנן את קליטתו. כשאנחנו נפגשים

עם העולה בארץ יש לנו כבר רקע מוקדם על רגעיות המיוחדות של משפחתו. שיטה זו גם

מאפשרת למשרדנו לתמוך בשליח בעבודתו על-ידי מתן הד חוזר על מה שקורה לעולה

ולהצביע על אינפורמציה או עצה לא נכונות שהוא נתן להם קודם עלייתם. דבר זה ניתן

להשגה רק באמצעות קשר ישיר בין השליח ובין משרדנו בירושלים. יתר-על-כן, השליח

מגיש לנו בכל חודש דו "ח על כל פעילותו וגם על הראיונות שהוא קיים.

נקודה אחרונה היא הצעות ייעול. א. מאחר שהשליחים הנבחרים באים מצורות חיים

שונות, תוכנית ההכוונה צריכה ליטות יותר לקבוצות עבודה ציוניות. בנוסף ליעוץ

השליח צריך לדעת איך לחזק את המוטיבציה של העולה ולהפכה לעליה בפועל. ב. כמעט

בכל המקרים, כאשר שליחים חוזרים ארצה והם בעלי נסיון עשיר, הם נושרים ממערכת

העליה הכללית. הממסד צריך לחפש שליחים מתוך שורותיו ומתוך ארגוני העולים. במלים

אחרות, אנחנו צריכים לייצא סוללה של שליחי עליה, שיעבדו לסירוגין בישראל ובחו"ל.

ג. יש להביא את הקהילות היהודיות המקומיות לידי כך שירגישו שהן חלק מתהליך

המיון וההכנה של השליחים. דבר זה יכול להיעשות על-ידי יצירת מעורבות של ארגוני

העולים שלנו בארץ. כמו-כן השליח חייב להיות מיוצג בצורה נאותה בפני מנהיגי

הקהילה היהודית. דבר זה יבטיח שהשליח יתקבל בקהילה ויתן לו את המעמד החשוב



והכבוד שמגיעים לו. פעמים רבות מדי וקולית נתפס כאדם שאיננו שייר לקהילה, במקום

שהוא יהווה חלק אינטגרלי של הקהילה היהודית המקומית והממסד הציוני.

ד. הטענה הנשמעת לעתים קרובות שהשליח נתן עצה מוטעית, ניתנת לתיקון בחלקה

על-ידי קשירת ארגוני העולים בתהליך השליוזות. ארגונים אלה חייבים באופן מתמיד

להגיב חזרה על פעולות השליח מתוך נסיונם בשטח ובארץ.

ה. למרות שמצפים מהשליח שהוא יהיה בעל ידע מקיף, בעיקר בשטח קידום העליה,

לא תמיד זה כר. לכן השליחים צריכים להיבחר על-פי מומחיות בכיוונ ים מסויימים.

למשל, אם זה בתחום החינוך, פעילות עם נוער, ואם זה התישבות, שהוא יוכל להיות

המומחה או היועץ בכיוון זה.

אני חושב שנוכחותו של השליח בחוץ-לארץ היא חיונית. על הסוכנות, או

ההטתדרות הציונית, להבטיח שהשליח לא יעבוד בחלל ריק ושהוא יהיה מקובל על הקהילה.

דבר זה ניתן להשיג על-ידי הצגה נכונה של השליח בפני מנהיגי יהדות התפוצות בעת

ביקוריהם כאן בארץ וגם על-ידי הודעה מוקדמת על בואם של השליחים.

מהדברם שאמרתי משתמע שאין כל ספק שמעורבותם של ארגוני העולים במיון

השליחים, הכנתם לשליחות ותהליר הכנת העולה לעליה יכולה להביא לשליחות יעילה

יותר, מוצלחת יותר ובעלת משמעות, שבסופו של דבר תביא לעליה יותר טובה מחד

ולקליטה נוחה יותר מאידר.

היו"ר מי גלזר-תעסה!

אני מאמינה שהדברים שאמרת אמנם מתקיימים.

טי שפירא;

כן.

היו"ר מי גלזר-תעטה;

לאור הדברים האלה, כמה יהודים עלו ב-10 השנים האחרונות מדרום אפריקה?

סי שפירא;

יש לראות את מספר העולים ביחט לגודל הקהילה בדרום אפריקה. הקהילה מונה

בערר 105,000 יהודים, ומספר העולים נע בין 300 עד 500 נפשות לשנה. בשנים

1978-79-80, בגלל טיבות פוליטיות, עלו בערר 1,400 יהודים לשנה, אבל המספרים

הנכונים הם אלה של שנות ה-60 וה-70.

האם יש איזו שהיא עקומה בין המצב הפוליטי שם, כשיש שם מהומות חזקות לבין

הנטיה לעלות לארץ, או שהם עוברים לקנדה או לארצות-הברית?

טי שפירא;

לצערנו, רוב היהודים שעוזבים את דרום-אפריקה לא מגיעים ארצה. אנחנו

מעריכים ששליש, או רבע מהיהודים שעוזבים את דדום-אפריקה מגיעים הנה כעולים.

אני מסכימה עם דברי מר שפירא שמוסד השליחות הוא מוסד חשוב, ואני חושבת שאף

אחד לא יכול להביא את המסר של ישראל, פרט למי שחי ונשם את האויר של ישראל.

הלוואי שלהתאחדות עולי אמריקה וקנדה היתה מעורבות בכל תהליר השליחות, אבל לצערי

זה לא קיים. אנחנו מדברים על היקף הרבה יותר גדול. אני חושבת שהשליח מעלה ארצה

עשירית ממספר האנשים שהוא מראיין, או אפילו פחות מזה.



אבל אנחנו קצת מעורבים בתהליך של מיון שליחים. אנחנו יושבים בוועדה

ציבורית ומביעים את דעותינו. אני חושבת שהבעייה היום עם שליחי עליה היא רק כשהם

שליחי עליה. היום אין דבר כזה בקהילה יהודית בעולם, שמישהו יכול לעסוק רק

בעליה. כדי לתאם בין העולה ובין המקום, ובין העבודה, את זה צריך לעשות אדם שחי

בארץ. יש הבדל אם אתה גר בנהריה, בעמנואל, בכרמיאל או בחיפה, ולפעמים זה מהווה

גורם גורלי בקליטת העליה, לאן העולה נשלח. אני חושבת שהשליח צריך לעשות את זה,

אבל אם הוא לא שליח הקהילה ואיננו מעורב בה, אין לו שום השפעה בקהילה. אני

חושבת שזה אסון שיש בארצות-הברית שליחים רבים, תנועות נוער ואחרים, ואין ביניהם

תיאום ושיתוף-פעולה.

האם הקהילה תסכים שהשליח יהיה מעורב בכל ענייניה?

אי רחמילביץ;

אם שליחי תנועות הנוער ושליחי הנוער והחלוץ כבר נמצאים שם, מדוע שלא תהיה

ביניהם איזו שהיא התאמה? בארה"ב יש היום קהילות שרוצות ומעוניינות לעסוק בענייני

תשאירו את זה לנו, אנחנו לא צריכים אתכם. זה עדיין לא אומר

שהם מוכנים לעלות לארץ. בהתאחדות אנחנו מעודדים את המעורבות הזאת, כי יש לנו

קבוצות של עולים מקהילות, שהן מהוות את הקשר עם הקהילה שהן עזבו. אנחנו אומרים

להם שהעברנו את המשך הפעילות שלנו לארץ ואנחנו רוצים להמשיך ולשמור על קשר, ולהם

יש עדיין אחריות לעולים שלהם. כמה קהילות לקחו את הדברים האלה כסיסמה, הקימו

ועדות עליה ורוצות לטפל עכשיו בכל ענייני העליה. אני יודעת שזה לא כל-כך פשוט,

כי איך אפשר לטפל בענייני עליה בלי להיות בארץ?

אני חושבת שכן צריך לערב את השליח בכל ענייני הקהילה. בארצות-הברית כל

עיר היא שונה מהשניה, לכל אחת יש אופי משלה וצריך להתאים את השליח לקהילה שאליה

הוא הולך.

יש שליחים שיש להם קשר טוב עם הוועדה הציבורית, ויש כאלה שבכלל אין להם קשר

עם ההתאחדות. בשנה שעברה קבלנו ממח' העליה שליחים למשך שבוע-ימים. הם ראיינו

עולים ועקבו אחרי הטיפול שלנו בעולים. אני חושבת שזה בריא מאד וחשוב מאד.

לפעמים לוקחים אנשים טובים מאד, כמו למשל אדם שהיה סגן-אלוף או תת-אלוף, שהוא

בוודאי איש עם מסר וציוני בדם, אבל הוא אף פעם לא היה מעורב בתהליך עליה. אני

חושבת שהכנת השליחים לתפקיד אינה מספיקה והתאחדויות העולים צריכות להיות יותר

מעורבות בזה.

אם השליח הוא טוב, אינני משוכנעת שהוא צריך להיות יוצא אותה ארץ. מי שנמצא

בארץ 7-6 שנים והוא טוב, הוא לא יכול לעזוב כאן הכל ולנסוע לשנתיים - שלוש

שנים. אם הוא עדיין בסולם ההתקדמות, הוא כן יכול לנסוע לשליחות. אלה בדרך-כלל

אנשים שלא מאבדים את הסיכוי להתקדם, אבל אם זה איש מקצוע, זו בעייה. לסיכום,

אני לא חסידה של הרעיון שהשליח יהיה ממוצא של אותה ארץ.

אני חושבת שהשליח הטוב הוא זה שלומד את בעיית העליה והקליטה, מעורב בעניין

ומבין מה זה קליטת עליה. הוא צריך להיות עם מסר, אדם שיכול להיות מעורב בקהילה

ואדם שמוכן לתרום גם לאחר תקופת השליחות. לדעתי, העליה היא תוצאה של קליטה

טובה. אני מאמינה שמי שנקלט טוב יכול למשוך עוד עולים אחריו. לדאבוננו, אנחנו

מרגישים בזמן האחרון שיש ירידה גדולה מאד בין העולים שלנו וזה כואב לנו, בייחוד

של זוגות צעידים. יש בעייה כלכלית ובעייה של תעסוקה. אם בודד-יחיד רוצה היום

לעלות לארץ, יש בעייה של המציאות הכלכלית בארץ, וזה לא משנה אם השליח במקרה זה

הוא טוב או לא טוב.

חשוב מאד לשלוח לקהילה בחו"ל אדם שבא משם, אדם שישמש דוגמה לקליטה טובה

בארץ ושרוצה להביא אחריו עוד עולים. חשוב מאד גם המעורבות בקהילה, וכמו-כן

לשלוח אנשים לתקופות קצרות.

מה דעתך על כך שאדם מבלה 10 שנים מחייו בשליחות, כל אחת לתקופה של 2 - 3

שנים?

אי רחמילביץ;

זה עניין אינדיבידואלי. יש אנשים שיכולים לעשות את זה והם טובים, ויש

אנשים שרוצים כל הזמן לנסוע. הנקודה הקדיטית בעניין הזה היא המוטיבציה.

לי דיי!

יש שני אדגונים שמטפלים בעולים מבדיטניה: החבדה לעולים מבריטניה והתאחדות

עולי בריטניה. החברה לעולים מבדיטניה מעסיקה אנשי מקצוע שמטפלים בצד הטכני של

הקליטה באדץ. התאחדות עולי בריטניה זו התאחדות של מתנדבים, ואנחנו מנסים לטפל

בצד החברתי של קליטת העולים. לשמחתנו, יש שיתוף-פעולה מלא בין שני הארגונים

ואנחנו מנסים לשלב את שני הצדדים של המטבע. לכן, כששומעים את שני הארגונים, לא

תמיד מבינים מה עושה כל אחד.

אני עליתי ארצה מצפון אנגליה בשנת 1961 ומ-1977 עד 1979 הייתי שליח עליה

בצפון אנגליה. בישיבה הקודמת הופתעתי לשמוע את הנקודות שהעלו ראשי המשלחות,

ואני מצטער שהם לא נוכחים כאן היום, כי רציתי להשיב להם. הם אמרו דברים שהם

בניגוד למה שאני מאמין ולמה שאני מרגיש.

בישיבה הקודמת דברנו על תפקידו של השליח. תפקיד השליח הוא מאד מגוון

ומסובך. מצד אחד הוא צריך "למכור" את הארץ, אבל לא למכור אותה על הצד הלא-נכון.

הוא צריך למכור את האמת, לא שקר, כי מכירת שקר גוררת אחריה ירידה מהירה מאד.

אתה גם לא יכול למכור שקר כשאפשר להגיע לארץ בקלות כל-כך גדולה. יש לנו באדץ

הרבה מאד דברים טובים שאפשר למכור ליהודים בחו"ל.

השליח גם צריך לתת אינפורמציה. מישהו אמר שזה תפקיד שולי, אבל לפי דעתי זה

דבר חשוב מאד. יהודי שעולה ארצה רוצה לדעת למה הוא בא, אם תהיה לו עבודה, כמה

עולה דירה או טלוויזיה וכו', והשליח צריך לתת לאותו יהודי אינפורמציה נכונה

בלבד.

כשההתאחדות בקשה ממני לצאת לשליחות, אני הסכמתי שהם ימסרו את שמי למח'

העליה. אני עברתי תהליך של מיון ובקורת, שאילו הייתי יודע שכך יהיה, אינני יודע

אם הייתי הולך לזה. לפני שהשליח נבחר להשתתף בקורס הוא עובר בחינות פסיכוטכניות

וישיבות של ועדות ציבוריות. הופתעתי לראות איזה מאמץ מושקע כדי לבחור את האדם

המתאים. האנשים שהשתתפו אתי בקודס הם אנשים טובים מאד וכל הכבוד למי שבחר בהם.

גם הקורס בקרית מוריה הוא טוב מאד, קורס שנותן הרבה מאד ידע, אינפורמציה ורקע

לשליח שיוצא לחו"ל.

במשך הקורס היו לנו כמה הזדמנויות להיפגש עם עולים. לרבים מהמשתתפים בקורס

לא היה בכלל קשר עם עולה חדש לפני-כן, והם לא ידעו מה זה ואיך לגשת אליהם. חבל

מאד שאי-אפשר למצוא אנשים מועמדים לשליחות שיש להם קשר קודם ויותר הדוק עם

עולים, כי הם לא ידעו איך לגשת אליהם.

באשר לעבודה בשטח, אני הייתי שליח בקהילה הגדולה מנצ'סטר, שיש בה 40,000

יהודים. בניגוד למת ששמעתי קודם, היתה לנו שם קבוצה של ישראלים, שכל אחד מאתנו

שליח עליה, שליח נוער, שליח מורים. מפעם לפעם, ובמיוחד

בחגים, היינו נפגשים, כלומר, היה בינינו קשר.

כמה מנתה הקבוצה במנצ'סטר?

היינו קהילה בודדת של ישראלים ביו זרים. נפגשנו, וזה תרם הרבה מאד גם

לעבודה בינינו, כי היה שיתוף-פעולה. אי-אפשר להכתיב את זה. אפשר להגיד שזה

רצוי אבל זה תלוי באישיות של האנשים שיוצאים לשליחות. היתה בינינו ידידות

ושיתוף-פעולה ואחד עזר לשני.

אנחנו צריכים להיות זהירים כשאנחנו מדברים על מעורבות בקהילה. אני הרגשתי

שהיינו מעורבים בקהילה. גרנו בין היהודים ובאנו לכל מיני מפגשים. אני נאמתי

בהזדמנויות רבות, ביום העצמאות ובחגים אחרים.

אני רוצה להתייחס לדברי גבי רחמילביץ ולהגיד שאני מאמין שיש ניגוד אינטרסים

מוחלס בין הפדרציה הציונית ובין העליה. היהודים בקהילה גרים שם מפני שהם רוצים

להמשיך לחיות שם, ואני כשליח רוצה לקחת את ילדיהם הצעירים. יש ניגוד אינטרסים

מוחלט בעניין הזה, ואי-אפשר לחשוב בכלל על טיפול בעליה כשמישחו בלונדון אומר

בפירוש שהוא ימשיך לגור שם. הוא יכול לשכנע מישהו אחר לעלות לארץ, אבל השליח

חייב לתת דוגמה אישית.

אתה פוסל כל שיתוף-פעולה?

לי ריי;

לא, אבל אני פוסל את העברת נושא העליה לטיפולה של הקהילה בחוץ-לארץ, כי הם

יושבים שם וימשיכו לשבת שם הרבה מאד שנים. שואלים אותי; מדוע הילדים צריכים

לעלות ארצה? ואני משיב; הילדים שלי נולדו בארץ וחיים בה, וטוב להם שם. יכולתי

לחזור לחיות בחו"ל, אבל אני חי בארץ מפני שטוב לי כאן.

היה לי קשר גם עם שליחים שיצאו לתקופות קצרות. העניין שרציתי לדבר עליו

הוא הכנת השליחים האלה. לדאבוני, במקרים רבים גיליתי שהם לא היו מספיק מוכנים

וגם מסרו אינפורמציה לא נכונה. כשלא היתה בידי אינפורמציה כלשהי ולא ידעתי

משהו, ניסיתי להתקשר עם הארץ ולקבל תשובה, ושמחתי מאד לקבל תשובות מהירות

ומדוייקות מהסוכנות בירושלים. רק בענייני מכס לפעמים יש סחבת, כי יש שם

ביורוקרטיה קשה מאד, אבל בדרך-כלל האינפורמציה שמתקבלת בשטח היא מדוייקת ומתקבלת

מהר. בכל חודש מסרנו דיווח, כמה שיותר מלא, לירושלים.

כשחזרתי מהשליחות הצטרפתי להתאחדות ואני פעיל בה.

י י ארצי;

מה אתה עושה בחיים הפרטיים?

לי ריי;

אני נציג מכירות של "כור". אילו יכולנו לקבל לעזרת ההתאחדות 1% של השליחים

שחוזרים, זה היה עוזר לנו הרבה מאד. השליחים שחוזרים לא מצטרפים לפעילות שלנו,

אבל זה עניין אישי של כל אחד ואחד מהם.

אני רוצה לציין שתי בעיות שאנחנו נתקלים בהן יותר ויותר בזמן האחרון, והן;

ו. בעיית הבודדים; 2. מס נסיעות, שמקשה מאד על העולים.

ר' מצליח;

הייתי פעמיים בשליחות, פעם כנציג מחי הנוער והחלוץ בקנדה, בשנים 1972 -

1975 ולאחרונה חזרתי משליחות באירופה. היום אני פעיל כיו"ר התאחדות עולי צרפת

בבאר-שבע ומשמש כעזר בהנהלה של ההתאחדות הארצית.

היית בארצות מסויימות באירופה?

ר' מצליוז;

ישבתי בבריסל והייתי בכל הארצות ובכל הקהילות. אני מברך מאד על הפגישה

הזאת ואני מאד מקווה שכמוהו יזוז מהלקחים שתפיקו מפגישה זו ומהפגישה הקודמת. אני

רואה את נושא העליה והקליטה כקונסקסט אחד וכל מי שאיננו רואה את זה כך מבין מדוע

כל-כר הרבה דברים הם בעייתיים וכל-כך ליקויים מתגלים בדרך. אתן לכם דוגמה

כדי שתבינו באיזו מידה זה קיצוני בשנת 1985, לא כמו שזה היה בתקופת העליות

המאסיביות בשנות החמישים. שליח שהיח בפריז ונתן אינפורמציה לסטודנטים במשך 3

שנים, היום הוא מגיע לבאר-שבע ופוגש באותם סטודנטים שרוצים להתנכל לו מפני שהוא

נו1ו להם אינפורמציה לא נכונה. לדעתי, ככל שהאינפורמציה אמינה יותר, היא משרתת

יותר את עניין העליה.

אני גיליתי לא מעט פקידי עליה מקומיים באירופה, לא ציוניים ולא ישראלים,

שנתנו אינפורמציה בצורה לא פחות טובה מאשר שליח עליה שמכינים אותו לתפקידו.

זאת-אומרת שמבחינת אינפורמציה אנחנו בהחלט יכולים להעזר בכוחות מקומיים של אנשים

שמאמינים, שילדיהם לומדים בארץ והם בתהליך של הגשמה. אלה יכולים לשרת את העניין

שלנו לא פחות טוב משליח ישראלי, שלא תמיד אפשר למצוא אותו.

לאחרונה הוצאנו מכרז של "מכבי" לשליחות באירופה והקמנו מערכת כדי לעשות

סלקציה. מדוגמה זו אפשר להבין שהסוכנות היהודית היא כבר לא מוסד שמחפש הגשמה,

אלא זה בית-חרושת לשליחים, וגם לזה צריך לתת את הדעת.

אינני מסכים עם חברי שאמרו שהמיון איננו נכון וסוב, או שההכשרה שניתנת אינה

נכונה. הבעייה היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו דורשים משליח עליה טוב?

כשאתה אומר שאתה מוציא שליח חינוכי לקהילה איקס, הוא צריך להוכיח עצמו כאיש

חינוך בארץ, שעסק בעבודה חינוכית ואז יש לו סיכויים להצליח. כשאתה מדבר על שליח

עליה, מה הם הקריטריונים לתפקיד הזה? המושג שלית עליה היום הוא במידה מסויימת

אנטיתזה של רעיון העברת המסר הציוני. היום צריך להיות שליח קהילתי שתפקידו

לעסוק בעליה באופן ספציפי. הנושא הזה מיושב על-ידי מח' העליה באירופה, ואני

מכיר לפחות שני שליחי עליה שהם שליחים קהילתיים בצרפת שעושים נפלאות, כי הם

מקובלים על-ידי הקהילה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אתה רוצה לקרוא לו שליח קהילתי. האם זה ישנה את כל המהות?

די מצליח!

בהחלט, ואגיד מדוע. ראשית, כששליח צריך לעסוק בפעולות חינוכיות ובדבדים

רבים אחרים, מעורבותו בקהילה היא טבעית. גם אני נאמתי בהרבה קהילות, אבל זה עוד

לא הכל. צריך להיות קשר יום-יומי בקהילה, עם הילדים מצד אחד ועם ההורים מצד שני

ואם אחר-כך אתה גם מדבר על אפשרות של עליה, זה נשמע אחרת לגמרי.

שליח העליה בבריסל הודיע לפני שנתיים בלוכסמבורג שיתקיים שם כנס עליה. הוא

הודיע זאת חודשיים לפני הזמן ושלח גם חומר, ולכנס הגיעו 12 אנשים. אמרתי לו

שיעשה פעולה ויגיד שאנחנו נערכים לקראת המכביה, וגם ישים באולם דגלים של מכבי.

הוא עשה כך וכשהגענו למקום לא היה מקום לשבת, ובאותה הזדמנות עסקנו גם בעליה.

אני רואה קשר חשוב בין עליה לקליטה. כפי שאמרתי, שליח קהילתי משלת טוב

יותר את העניין מאשר שליח עליה. אני גם מאמין שהדרך שלנו היום לעודד להגשמה,

במציאות הנוכחית בארץ וגם בעולם היהודי, היא ליצור תהליך של הגשמה, שאולי יהיה

בעוד 0ו שנים. לדעתי, לשליחים חינוכיים בקהילה יש נתונים על-מנת ליצור אווירה

ותפישה להגשמה, ואלה לא יושגו על-ידי נאומים. היום צריך לגשת לעניין.



באשר להתבוללות, אני מניח שקבלתם את הדו"ח שנשלח אליכם לאחרונה מפריז ומתאר

מה שקורה שם.

לאחר שתי תקופות שליחות אמרתי שאני לא רוצה להיות עובד של הסוכנות, כי

הציונות בשבילי היא שליחות בחוץ-לארץ, שם אני מרגיש שאני מגשים אותה. היום אני

עוסק בתיירות, ופעיל בר5תאחדות בהתנדבות, ואני מגלה אחנ כל הליקויים שיש בקליטה.

לכן אני אומר שיש להכין קודם את הקרקע כאן ואז נמכור מוצר שאנחנו מאמינים בו,

ואני מגיע לנושא הקליטה. אני מאמין בקליטה פיזית ובקליטה חברתית. במה שקשור

לעולים מצרפת, אני יכול להגיד לכם בסיפוק רב ובגאווה שהקליטה התרבותית-חברתית

היא מאד מתקדמת. אנחנו מדברים על עליה אקדמאית מןגרפת, על אנשים שצריך לדאוג

לאינטרגרציה שלהם מבחינה חברתית.

באשר לקליטה פיזית, אינני צריך לספר לכם על בעיות האבטלה והדיור. איך

ייתכן שיהודי שהעברנו לו את המסר, עודדנו אותו והוא עלה לארץ, היום הוא רוצה

לעבוד ולפרנס את משפיותו בכבוד ואין לנו תשובה בשבילו. אנתנו צריכים לקחת בחשבון

שלמובטל ישראלי יש כלים להתמודד עם בעיית האבטלה, אבל לעולה זה חרבה יותר קשה,

גם בגלל מגבלת השפה. יש בעייה של קליטה, שיש לה השלכות לגבי כל המערכת.

לגבי הקליטה החברתית, צר לי להגיד שההתאחדות היא תופעה יפח מאד, שאנשים

באים לשם ותורמים מזמנם ומנסיונם, אבל קשה מאד לעשות ללא אמצעים. הגורמים

שעוסקים בקליטה אינם תומכים בהתאחדויות שעוסקות בנושא הזה במושגים שבעצם יכולים

לאפשר פעילות מכובדת וסדירה. במקרים רבים זה נקרא לטחון מים, כי אתה מדבר ועושה

ויוצא בכותרות, אבל באופן תכליתי בשטח אתה לא אפקטיבי.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש ירידה לא רק של ישראלים, אלא גם של עולים.

נתונים לגבי סטודנטים שעלו מצרנ!ת ולומדים בארץ מלמדים שהתעוררה אצלם בעייה.

הורים ששולחים שני ילדים לארץ כדי ללמוד, צריכים גם לתמוך בהם, כי מה שהם מקבלים

כאן לא מספיק למחייתם.

כמה מקבל סטודנט עולה?

שי עמיר;

סטודנט עולה מקבל 27,000 שקל.

ר' מצליח;

אותו אדם ששני בניו לומדים בארץ אמר לשגריר ישראל בצרפת; אני עושה מאמץ

לעשות את ילדי ציונים, שולח אותם ללמוד בארץ ומממן את לימודיהם בארץ. אני רוצה

שבפסח הם ישבו על שולחני, ולמה הם צריכים לשלם מס נסיעות? זה דבר שלדעתי אנחנו

תורמים לו רבות אם אנחנו מתכוונים שהסטודנטים האלה ירגישו שאנחנו מתחשבים בהם.

אני רוצה להזכיר לכם שנושא הדיון הוא שליחי עליה,

ר' מצליח;

לגבי שליחי עליה הייתי יותר מדי קונקרטי. אתרי שהייה של 3 שנים באירופה

נוכחתי לדעת שהשליח לא חייב להיות מאותה ארץ שאליה הוא נשלח. זה באמת לא

משמעותי. מה שכן חשוב לדעתי, והסתדרות הציונית עובדת על זה היום, זה שהשליח

יכיר את השפה על בוריה, מפני שהוא חייב ליצור קשר. הדיאלוג בין המנהיגות

הציונית הישראלית לבין המנהיגות בתפוצות הוא שונה מזה שהיה בשנות החמישים

והששים. היום זה דיאלוג עמוק ויכול לנהל אותו רק אדם שיש לו לפחות היכולת ליצור

קשר ולדבר באותה שפה בצודה הטובה ביותר, ואני מאמין שהישראלים היום עומדים בזה.

קודם-כל, במקום להגיד שליחים מארצות שונות שיכולים להיות פעילים, אני מבקש

שליחים שמדברים באותה שפה.

נושא השליחות הוא מסובך מאד, כי השליח הוא בסופו של דבר נציג של דברים

מסויימים שקיימים. אנחנו נותנים לשליה את כל השמות, כשהוא פשוט נציג של מערכת.

אם יש קורס מצויין ואתר-כך השליח נכשל, מי שנכשל הוא לא השליח, אלא מי שלא נתן

לו את הדברים שהוא צריך לקבל כדי להיות מעודכן ולדעת איך להתמודד עם המציאות

במקום. גם השליח הטוב ביותר, אם הוא יהיה מנותק מהמערכת, הוא ייכשל.

השליח הוא גם תוצאה של שני הגורמים במדינת ישראל, עליה וקליטה, שאינם

מתואמים וכל אחד מהם הולך לכיוון אחר. זאת-אומרת, השליח והמועמד סובלים מחוסר

אינפורמציה, מפני שהשליח רוצה למכור ציונות ועליה, אבל לא תמיד יש לו פתרונות

בענייני קליטה. במקרה כזה העולה נופל קורבן למערכת, והמערכת אשמה ולא השליח.

לדעתי זו נקודה חשובה מאד ואם לא נבין את זה, אין ערך לכל הוויכוח.

לעניות דעתי יש לנו 3 סוגי שליחים. יש שליח שיודע לדבר על ציונות ועל

ישראל והוא משכנע אנשים לעלות לישראל. יש אנשים שיודעים לדבר ולהעביר את המסר

הציוני ותו לא. אלה שליחים שחייבים לשלוה אותם לתקופות קצרות של 2 - 3 חודשים,

פשוט מפני שהם יודעים רק לדבר, אבל הם לא מסוגלים לשבת ליד השולהן ולעשות עבודה

ביורוקרטית. אם ניקח לדוגמה ארץ כמו ארגנטינה או ברזיל, שליח כזה צריך לפחות 3

חודשים כדי לעבור בכמה מקומות. השליח בדרך-כלל בא לערים הגדולות ולא מגיע

לקהילות הקטנות, כי אין לו זמן לזה. אם השליח ירצה לעשות תעמולה ציונית, הוא

חייב לעבור ממקום למקום, לשהות בכל מקום כמה ימים ולהעביר את המסר הציוני ולספר

מה קורה בישראל. הוא צריך להיות מצוייד עם חומר בעיקר בכתב, בשפה המקומית.

סוג שני של שליח הוא זה שיוצא להו"ל ומוכר את רעיון הציונות, שולח את

העולים לישראל ובזה נגמר הקשר והוא לא יודע מה קורה אתם. אנחנו מצאנו שיטה של

תוכניות מקומיות, שהיא כנראה מצליחה. בבאר-שבע, למשל, יש מתנדבים ציונים שרוצים

לקלוט עולים והם מוכנים לעשות כל מאמץ כדי להביא עולים לבאר-שבע. הם מתארגנים

במסגרת של העיריה, משרד הקליטה, הסוכנות היהודית ושירות התעסוקה כדי לעשות כל מה

שאפשר במקום. גם השליח הזה יוצא לתקופה קצרה של 3 וזודשים, מדבר עט אנשים ומשכנע

אותם לבוא, נעזר על-ידי הכוחות המקומיים ואחר-כך מחכה להם בשדה התעופה, מלווה

אותם בקהילה ועובד אתם כאיש מקומי. הוא אחראי להם, הוא הכתובת והוא יודע בדיוק

מה יש. אני מאד ממליץ על השיטה הזאת של שליח מתנדב, איש מקומי שמביא את העולים

למקום מגוריו.

הסוג השלישי של השליח הוא המסובך ביותר, שנקרא לו הנציג שיוצא לתקופה של 2

- 3 שנים. פה יש בעייה גדולה כי השליח הזה חייב לקבל שני דברים. הוא לא יכול

להשאר במקום כלשהו בעולם אם הוא לא יקבל תמיכה וגיבוי מתמידים מכל הגורמים בנושא

הקליטה. לא ייתכן שאחרי 3 חודשי שהייה בחו"ל אני לא אדע מה מתרחש בארץ, מה מצב

התעסוקה, הדיור, ולאן לשלוח את העולה. בעידן המחשבים אותו שליח חייב להיות נציג

של מדינת ישראל, ויש לו בעייה גדולה, כי ההסתדרות הציונית באמריקה הלטינית -

אינני יודע מה קורה בארצות אחרות - היא בדרך-כלל גוף שולי לחלוטין בתוך הקהילה.

הוא לא חשוב, אין לו כבוד והוא לא נהנה מעמדה של כוח או של כבוד. לעומת זה,

הקלובים והחיים הקהילתיים עם כל הכיבודים הם החזקים. עובדה שכל נציגי המדינה

שבאים לאמריקה הלטינית, שרים וחברי כנסת, או נציגי הבונדס, הם לא באים כלל במגע

עם ההסתדרות הציונית, אלא עם הקהילה.

שליח עליה שיושב תקופה ארוכה באותה ארץ הוא מסכן, מפני שהוא צריך להתמודד

עם הממסד המקומי ואין לו הגושפנקה, הכוח, הכבוד או עמדת כוח פוליטית לעשות את זה

והוא נשאר בשוליים. בעבר היו הצעות ששליח כזה יעבוד במסגרת של הנציגויות

הדיפלומטיות על-מנת שהוא ייהנה מסטטוס מסויים. לזה יש נימוקים בעד ונגד הגישה

הזו, אבל אין ספק שאדם כזה צריך להיות נציג של מדינת ישראל. הדבר החשוב ביותר

שיש לנו זה הציונות והעליה והוא צריך להיות האיש שמכין את השטח לנציגים שבאים

להכין תוכניות או לעשות "פרומושן" של ישראל. אם יהיה איש כזה, שיכול לתת לכל



אחד מאתנו גיבוי, אני בטוח שהאיש הזה יפתה את כל הדלתות גם בקהילה וגם בערים

הקטנות ויכין תוכניות, זח יהיה דבד נפלא.

לסיכום, שלושת סוגי והשליחים יכולים לעבוד יתד במערכת אחת. אינני מאמין

באפשרות שהקהילה תיקח את זה על עצמה, כי היא לא מסוגלת לעשות את זה בגלל ניגוד

האינטרסים שהוזכר כאן. גישתן של הקהילות היא ציונית פלטונית בלבד ואין להן כל

קשר לנושא העליה. צריך לדרבן אותן לנושא הזה.

לכן אני מציע למקד את המחשבה בשלושה כיוונים אלה: שליח במידה מסויימת של

כוח פוליטי, כבוד וגיבוי פוליטי מקומי כדי שהוא יוכל להכנס לכל המקומות בקהילה

ולהכין את השטח. שליח שבא עם תוכניות יכול להצליח.

לא ייתכן שלקראת שנות האלפיים אנחנו נדבר עם העולם היהודי במושגים של

איומים, של הר געש. כשאנחנו אומרים ליהודים שם שהם יושבים על הד געש, הם אומרים

לנו: אתם יושבים על הר געש. לכן, זה לא פועל יותר. אי-אפשר להגיד להם לבוא

ושהם יטתדרו כשם שהסתדרו בארץ 2 מיליון אחרים. אנחנו חייבים לבוא לאנשים שאנחנו

רוצים להביא אותם לישראל, עם הצעות קונקרטיות. אנחנו צריכים לתת להם פתרונות

אלמנטריים ולהבטיח שיהיה להם מסלול ברור שיתמוך בהם קודם-כל בתחום העבודה

והדיור, ואנחנו, התאחדויות העולים, ניקח על עצמנו ללא פחד את הטיפול בנושא

הקליטה החברתית.

אמרת שאי-אפשר לדבר על הר געש. על מה כן אפשר לדבר?

על ציונות.

יש התאחדויות עולים שיש להן תקציב גדול והן יכולות להחזיק מערכת של אנשים.

לנו בדרך-כלל אין תקציבים, אנחנו עובדים עם מתנדבים ולכן אין לנו אפשרות להשלים

את המערכת.

לדעתי, נוכחותם של הנציגים בשטח היא חשובה מאד כשאנחנו חושבים על העולה

הפוטנציאלי שפונה אל השליח כאל הכתובת לזה. הוא רוצה להאמין שהשליח יעזור

לו.

דובר כאן על שליחויות קצרות. אני חושב שחשוב מאד להתרכז בשליחויות בערים

שונות, וגם לפי מקצועות. למשל, בארגנטינה היה נסיון להביא רואי-חשבון

ועורכי-דין לארץ, וזה מאד הצליח. דבר אחר שיכול לעזור לשליח הוא אם בארץ תהיה

אווירה כללית של קליטת עליה, שכעת היא חסרה. נקודה נוספת היא בעיית הדיור בארץ.

השליחים בהו"ל מקבלים מכתבים רבים של אנשים שרוצים לברר ולדעת מה הן אפשרות

הדיור בארץ, וקשה להם לענות על זה.

צריך לנסות לשלוח לחו"ל שליחים מהתאחדויות העולים, אנשים שנמצאים בקשר

יום-יומי עם העולים במרכזי הקליטה ובמקומות אחרים. אם זה שליח שיוצא לא

מההתאחדות ולא מכיר את הנושא מקרוב, הוא צריך לעבור לפחות קורס בקרית מוריה,

לעבוד כמה חודשים בהתאחדות ולטפל בבעיות האישיות של העולים.

היות ואני יודע שמר אהרן הוא חסיד של הצעות לשינוי תפישות מסויימות, אני

רוצה להציע תפישה שונה לחלוטין בכל הנושא של מוסד השליחות, שיכולה לשלב את כל

הגורמים שדברנו עליהם, ולהרחיב מעט את מה שאמר מר וסרמן.



מר אהרן מקים עכשיו מערכת ממוחשבת לכל המחלקה. אני מציע, אם אפשר לעשות

משרד שיהיה סופר-משרד בענייני עליה, שיאחד בתוכו את הפונקציה של קבלת אינפורמציה

מכל הגורמים שיוצאים החוצה. הווה אומר בנקים, אלסינט, תדיראן, מוטורולה, המועצה

לשיווק פרי חרר, אגרקטקו, שנת שבתון באוניברסיטאות וכו'. האינפורמציה הזאת

תועבר לשליה-על שישב בארצות-הברית, באנגליה, באירופה ובדרום אמריקה, שתפקידו

יהיה קואורדינציה בלבד. יהיה ראש משלחת שליתי עליה וראש משלחת הנוער והחלוץ,

אבל תפקידו של שליח העל יהיה תיאום בין כל השליחים. למשל, איש אלסינט שיושב

בארה"ב לצרכי מכירה, ידע איזה מקומות בתוך אלסינט פתוחים וידאג לכך שאנשים יגיעו

לריאיון. לקבלן גינדי יש משרד בניו-יורק ובלונדון - שיעביר את המידע, ישלחו

אליו אנשים ואפשר יהיה להכין לאנשים תעסוקה ודיור טרם עלייתם לארץ, כי הם

רוצים את הבטחון הזה. שליח-על בכל אחד מהמרכזים היהודים הגדולים יוכל לפתור לנו

בעיות גדולות מאד, בתנאי שנזין אותו במידע העדכני ביותר מהארץ.

עי לנדאו;

כמה שליחים יש בסך-הכל בחוץ-לארץ- וכמה הם עולים למדינה?

חי אהרן;

למוז' העליה יש 70 שליחי עליה בכל העולם, שעולים לנו בין 4 ל-5 מיליון דולר

בשנה.

עי לנדאו;

איזה עוד סוגי שליחים יש?

יש מורים, שליחים של מחי הנוער והחלוץ ואחרים, שמוזלקות אחרות נושאות

בהוצאותיהם.

עי לנדאו;

האם יש קואורדינציה בתוך הסוכנות לגבי השליחים האלה?

ת' אהרן;

אין. יש שליח קהילתי, שהוא משותף.

עי לנדאו;

אני מבין שיש גם טעויות. אבל בסך-הכל, מהו התקציב של כל השליחים יחד, של

כל המחלקות?

חי אהרן;

קשה לדעת מהו תקציב החינוך, משום שחלקו הגדול משולם על-ידי בתי-הספר עצמם

בחו"ל, ואינני מכיר גם את תקציב השליחים של מח' הנוער והחלוץ.

שאלתי המרכזית היא האם אתה רואה בשלבים הבאים עלינו לטובה אפשרות של שילוב

פעולת השליחים? כלומר, האם אתה רואה סיכוי שיהיה תיאום עמדות ושילוב בעבודה בין

שליתי ההוראה, שליחי הנוער והחלוץ ושליחי העליה, כי הרי כולם עובדים למען אותה

מטרה? אם המערכת תעבוד בצורה אחרת, התפוקה שתתקבל תהיה גדולה פי 3. האם אתה

רואה איזו שהיא דרך לשנות את המצב הקיים?

על הניר בהחלט כן.

זה רע מאד.

חי אהרן;

האמת היא שבהנהלה הציונית נדונות דרכים לשיתוף-פעולה בין המחלקות השונות

שעוסקות בעליה ובעידוד עליה. התחלנו בנושא התוכניות המשותפות, כי לא רק השליחים

לא משתפים פעולה, וכתוצאח מכך שאין שיתוף-פעולה בין השליחים, קורה למשל שמחי

הנוער והוזלוץ מביאה 2,000 צעירים מאמריקה הלטינית בחודשי החורף שלנו ואף מחלקה

אחרת יודעת על כך.

מי "בעל הביתיי של העניין הזה?

להלכה ראשי המחלקות, אבל יש כאן עניין אינדיבידואלי. השליח שלי בצרפת לא

מדבר עם שליח הגזברות. מה אני יכול לעשות בעניין זה? אם אני אחזיר את שניהם,

הפתרון יהיה יקר יותר. לעומת זה השליח שלי בצרפת עובד יפה מאד עם שליח הנוער

והחלוץ ועם שליח המח' לחינוך בגולה והם עושים היום תוכניות משותפות. זה הישג

ביורוקרטי, אבל הישג.

ר' מצליח;

אבל העלית נושא כאוב כשהזכרת את 2,000 בני נוער שבאו מאמריקה הלטינית.

חי אהרן;

נכון. אם אני לא יכול להסתדר עם משרד הקליטה, איך אני אבקש משליחי מחלקות

שונות בחו"ל שיסתדרו ביניהם? בעיית התיאום היא מחלה של המערכת כולה, שכל אחד הוא

ראש ממשלה בפני עצמו ואיננו מוכן לשמוע, להשתתף ולתת את היוקרה למישהו אחר,

והבעיות בסופו של דבר הן בעיות של יוקרה. זאת אולי שאלה של חינוך, אבל בכמה

מקומות מצליחים לעבוד. הייתי רוצה שיעבדו כך בניו-יורק, אבל זה לא הולך. למרות

שאנחנו מאשרים תקציבים לנוער וחלוץ, למעשה אנחנו מתקצבים מצד אחד ומצד שני

הפעולות נעשות באופן עצמאי על-ידי שליחי הנוער והחלוץ. המערכת בנושאים אלה היא

סבוכה והיא גם גוררת אחריה שנות הסטוריה רבות וכל מיני דעות פוליטיות שונות, וכל

הדברים האלה משפיעים על המערכת. אם שליח x שייך לתנועה y ושליח z שייך לתנועה

A, לא יהיה שיתוף פעולה בינם לבין עצמם.

יש לי רושם שעם ישראל מעמיד את השליחים ואת נושא השליחות כהצלה. דהיינו,

זה הדבר החשוב ביותר בשביל להעלות עולים, ומשום שהשליחים הם כאלה, אין עליה.

לכן רובקורת על השליחים היא בדרך-כלל קשה מאד, כשהשליחים עומדים בחלון ראווה הן

של הסוכנות היהודית והן של ההסתדרות הציונית, ולא היא. אני חושב שצדק מר וסרמן

כשאמר שהשליח הוא שליחו של שולח והוא נראה כפי שנראה השולח, וסמכויותיו ואפשרות

העבודה שלו הן אותן אפשרויות העבודה של מי ששולח אותו. לכן אני חושב שאנחנו

צריכים להפנות את העיניים בבדיקה העצמית קודם-כל אלינו. שום שליח לא יצליוז אם

לא ניתן לו כלים נכונים לעבוד, אם לא ניתן לו מסר נכון להעביר, ואם לא ניתן

לוגיבוי מלא, כאשר התדמית שלו היא בראש ובראשונה תדמית שלנו.



זאת היתה המטרה שלשמה פרסמתי את הדו"ח, וצר לי לציין שנושא העליה והקליטה

אינו עומד בסדר עדיפות כלשהו בממשלת ישראל, ולצערי הרב גם אצלנו. אם יהדות

העולם מכירה בשליחויות קצרות של שרים, של חברי-כנסת ושל אנשי ציבור בענייני

בונדס ומגבית, ולא בענייני עליה, הרי שהעליה לא חשובה. אנחנו פונים לעם היהודי

כדי לגייס 125 מיליון דולר להצלת יהודי אתיופיה, שזה חשוב מאד, אבל עוד לא פנינו

לעם היהודי במערב לעלות לארץ. כלומר, לא יצרנו פה אווירה שרוצים את העם היהודי

בארץ. כל זה משפיע על השליח ולכן כל שליח הופך לפקיד והוא לא נכנס לאותם חוגים

שהם אוכלוסיות היעד שלנו.

קבלתי עכשיו דו"ח משליח שלנו בונצואלה. חבר-כנסת מסויים נשלח על-ידינו

הביקור עזר לנו להכנס לחוגים שעד כה היו סגורים

בפנינו בתוך הקהילה. יכולה להיות לי בקורת על השליח למה הוא לא ניסה את זה קודם

בדרכים אחרות, אבל עובדה היא שברגע שבאה אישיות ציבורית ממדינת ישראל, דלתות

החוגים האלה נפתחו בפניהם.

אני חושב שאחד הסודות הגדולים של הצלחתו או אי-הצלחתו של השליח היא במעמדו.

מעמדו לא נקבע שם, אלא כאן במדינת ישראל. כל עוד מדינת ישראל, כנסת ישראל,

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, ועם ישראל, לא יהפכו את הנושא הזה לבעל

חשיבות ויתנו לנו את ההרגשה שהוא חשוב, שום דבר לא ישתנה בעם היהודי. העם

היהודי חושב שאנחנו לא רוצים אותו, כי לא נתנו לו להבין את זה. רק ממשלת ישראל

יכולה לקבוע ולתת לנושא עדיפות, וכל דבר אחר לא יעזור. אם אנחנו מנתחים היום את

העליה מהמערב, היא ברובה מתוך מניעים שליליים.

הדו"ח אמר שלגבי הרוב הגדול של העולים מהמערב, שכולם הגיעו דרכנו, לפעולות

עידוד העליח שלנו לא היתה השפעה. לקחנו 15,000 תיקים שנפתחו ב-4 השנים האחרונות

במשרדינו בצרפת. בטפסים היו שאלות שונות, לא לצורך סטטיסטיקה, אלא לצורך מתן

רקע על העולה ומשפחתו, ומהם למדנו ש-85% מעולי צרפת לא היו בתוכנית קודמת שלנו,

לא היו קשורים לקהילה בצרפת או לתנועה הציונית בצרפת. הם הגיעו משום שהמצב

הכלכלי בצרפת נעשה לא טוב. כשהמצב הכלכלי שם השתפר ופה בארץ הוא נעשה פחות טוב,

אנחנו מרגישים שיש ירידה בעליה. מטרת הדו"ח היתה להתריע שאנחנו שוב לא מעמידים

את נושא העליה בעדיפות.

יש ויכוח מה תפקידו של השליח: האם הוא האיש שצריך להסביר למי שמתעניין

בעליה מה הן זכויותיו, מה מחכה לו במדינת ישראל ומה הוא צריך לעשות בה, או האם

השליח הוא איש עידוד העליה. לפי תפישתי תפקידו של השליח הוא לעודד העליה.

למרות שההסברה חשובה מאד, אין הצדקה לשליח, אלא אם כן הוא עוסק במרבית זמנו

בעידוד עליה. את התשובות לשאלות השונות אפשר לקבל לא דרך השליח. כפי שהזכרת,

המחשב יאפשר לנו לתת לעולים תשובות הרבה יותר מדוייקות, שהשליח לא יוכל אחר-כך

אמרו לי. אנחנו מתחילים להריץ את עניין המחשב באנגליה ובצרפת, כדי

להתקדם אחר-כך לארצות-הברית ולאמריקה הלטינית. העולה ייכנס, יקבל את כל התשובות

שהוא צריך מהמחשב, ושם גם יהיה בנק נתונים לגבי עבודה, דירות וכל השאר. זה יקח

זמן, אבל נגיע לזה.

נשאלת השאלה מה זה עידוד עליה? עידוד עליה היום זה לא רק להגיד "תעלו ארצה

כי יש אנטישמיות", או "אם לא תעלו ארצה, בניכם יתבוללו". הם לא מאמינים בזה, גם

כשזה קיים, ואלה לא סיבות לעליה, לא בארצות-הברית, לא באמריקה הלטינית ולא

באירופה. שליש מהעוזבים את דרום-אפריקה עולים לארץ ושני-שלישים לא. פעמיים

יהודים יצאו מצ'ילי, בשנים 1970 ו-1973, ופחות ממחציתם עלו לארץ. היתה יציאה

עצומה של יהודים מארגנטינה, ואולי רבע מהם עלו לארץ, כשעכשיו הם מתחילים לחזור.

לאן הם נוסעים בדרך-כלל?

הם נוסעים לקנדה, לארצות-הברית או לאוסטרליה. ניקח, למשל, את רודזיה. אני



חושב שאף יהודי מרודזיה לא הגיע לארץ.

איך אנחנו בכל-זאת מעודדים עליה? - על-ידי תוכניות מכירה. המלה מכירה היא

מאד לא ציונית, אבל אנוזנו צריכים למכור את מדינת ישראל ליהודי הגולה באמצעי

השיווק הטובים ביותר שיש לנו, ואיו לנו ברירה.

הוזכרה כאן תוכנית באר-שבע. לנו יש עוד תוכניות, כמו תוכנית הגליל. אנחנו

הקמנו ועדה לעידוד עליה של כל ראשי היועצות המקומיות וראשי ערים בגליל, שבראשה

עומד שאול עמוד, שמשקש כיוייר ועדת ראשי ערי פיתוח במרכז השלטון המקומי. ועדה זו

מעבדת כעת 2 או 3 תוכניות עליה ספציפיות לארץ זו או אחרת, אם זה צרפת, אנגליה,

או ארגנטינה, למקומות ספציפיים בגליל. זו אפשרות אחת. אנהנו עובדים על חבל,

שיהיו בו שילוב של טכנולוגיה גבוהה ותעשיות גדולות שהתפתחו בגליל, ואנחנו עומדים

בקשר עם סטף ורטהיימר בקשר לעיר הורדים. כל זה הופך לחלק ממערכת עידוד העליה,

שאנשים בחו"ל ידעו שיש פה דברים מושכים שיעזרו להם מבחינה ציונית לשנות ולתרום

לדברה הישראלית. אלה חלק מהתוכניות.

אני בהוזלט בעד תקופות שליחות קצרות. ימונה אנחנו בונים את תוכנית העבודה על

בסיס שליחויות קצרות. יש שליחויות קצרות של עובדי ציבור ושליחויות קצרות של

תוכניות. גם עם ראש עיריית נתניה אנחנו בונים תוכנית, שהוא יצא לארגנטינה

"למכור" תוכנית, ויש שליחויות של אנשי ציבור ושל עולים שהצליחו. השליחויות

החשובות ביותר הן שלוש אלה; תוכניות, אנשי ציבור שבאים לא למגבית אלא לעליה,

ועולים שהצליחו בארץ ובאים לחו"ל לספר את ספור הצלחתם.

התוכנית היא שנתית. אנחנו עומדים לפנות גם להתאחדויות העולים על-מנת למצוא

את המאגר של אותם עולים. בזמנו הגעתי להסדר עם צה"ל בנושא הזה, ונוכל להמשיך

בנושא של שליחויות קצרות.

לגבי השליחים עצמם אנחנו מתלבטים. השנה תהיה ירידה די משמעותית במספר

השליחים של המחלקה בחו"ל. כבר עשיתי נסיון במקום אחד להוריד שליח, כאשר עידוד

העלית נעשה על-ידי שליחויות קצרות. בדקנו את האפשרות של שליחת שליחים מקצועיים.

למשל, שליח כלכלי, שתפקידו לאתר אנשים מהמעמד הבינוני ולהציע להם תוכניות

כלכליות. הדבר עדיין בבדיקה, כי יש לנו קשיים ומשא-ומתן עם נציגי משרד התעשיה

והמסחר והאוצר באותו מקום. זה שוב עניין של תיאום, איך שלוש רשויות במדינת

ישראל יכולות לעבוד יוזד. אנחנו עובדים עם איש מכס ודברנו על כך שנשלח איש מכס

לארצות-הברית, שישב שם דרך קבע ויהיה מוסמר לתת תשובות מוסמכות בנושא המכס. כבר

נאמר כאן שנושא המכס הוא אחד הנושאים הקשים ביותר. אנחנו ישבנו עם אנשי המכס,

לאחר שחתי יעצנו עם התאחדויות עולים, בעניין שינוי זכויות מכס של עולים, ואני

חושב שדי בהצלחה מנענו שינוי, שלהערכת כולם היה מביא יותר נזק מאשר תועלת מברוינת

זכויות עולים.

בנושא מיון השליחים והכנתם, אני חושב שהאנשים שיושבים כאן והם חברים בוועדת

המיון, יודעים שהשנה חלה החמרה במיון. כפי שנמסר לי, בין 70% ל-80% מהמועמדים

נפסלו בוועדות מסויימות, וזה אומר הרבה מאד. אנחנו שינינו לגמרי את דרכי המיון,

שכעת נעשה לא רק על-ידי ועדות, אלא גם על-ידי סדנה, שהיא קודמת לבחינות

ולקורסים. בנוסף לזה, הקורס שונה במהותו גם מבחינת ותכנים. שליחים ייאלצו

לחיות תקופת-מה במרכזי קליטה עם עולים, ולהכיר יותר את מדינת ישראל. למשל, עד

עכשיו הוא לא הכיר את התעשיה עתירת הידע של מדינת ישראל, כי זה לא היה חלק

מהקורס. היום זה יהיה חלק מהקורס.

אחד הדברים שאנחנו מתלבטים בהם הוא כיצד למצוא את השפה הנכונה לדבר עם

העולה הפוטנציאלי. מועמד לעליה לא יבין את שפתי כישראלי, ואני צריך לדבר אתו

בשפה שלו ולפי המנטאליות שלו. זה אחד הדברים הקשים ביותר אצל כל שליח ואנחנו

משתדלים למצוא פתרון לעניין הזה.

הקמנו במחלקה אגף שליחות. עד עכשיו השליחים היו חלק מהמערכת הכללית, והיום

אגף השליחות אחראי לכל נושא השליח, תיפקודו, הקשר אתו והזנתו בחומר. שליח לא

יצא עכשיו בלי תוכנית מראש לשנה. כר שאנחנו סוגרים את המערכת בצורה כזו שלא

יימצאו שליחים שלא יהיה להם מה לעשות, או לא ידעו מה הם צריכים לעשות.



שיתוף הפעולה עם ההתאחדויות הוא חשוב ביותר. לפני שנה החל תהליך של

שיתוף-פעולה עם התאחדות עולי ארה"ב. יש קשר בין השליחים עם ההתאחדות לפני שהם

יוצאים, ואני חושב שלכמה מהשליחים יש קשר עם ההתאחדות גם לאחר שהם יוצאים.

אנחנו גם מספקים להתאחדויות העולים את רשימות העולים. כל אלה הם נושאים

שטעונים שיפור.

תפקידו של השליח במקום שירותו. אני שומע שהשנה יש מועמדים רציניים מאד

לשליחות. כשאני שומע שאדם ששירת בצבא בדרגת תת-אלוף או אלוף-משנה צריך להגיע

לניו-יורק או למקום אחר ולעמוד בפני קהילה שתתייחס אליו כאל פקיד זוטר, אני שואל

את עצמי מה הם סיכויי ההצלחה שלו. בארצות-הברית אנחנו עושים נסיון, שאנחנו

קוראים לו "פיילוט פרוג'קט". פעם היו 5 קהילות והיום 3, של מעורבות של הקהילות

בעליה. היו שם נסיונות שונים לגבי הדרך שבה יעבוד השליח, חלק עם שליחים וחלק

בלי שליחים, וחלק עצמאיים לגמרי. אני אומר שאסור לנו להחמיץ את הההזדמנות הזאת.

על-כל-פנים, עלינו להכשיר את הקרקע.

כל זה יסתובב סביב נושא אחד שנקרא מעמדה של התנועה הציונית בעולם המערבי.

גפי שהזכירו כאן, מעמדה הולך ויורד, ואני חושב שאי-אפשר להגיע לשפל נמוך מזה. זח

קשור בנושא של מדינת ישראל, משום שהתנועה הציונית מורכבת מהמפלגות הקיימות

במדינת ישראל. המגבית בארצות-הברית, למשל, מורכבת מגורמים שאינם מפלגתיים. הם

נקראים לא-ציוניים, אבל להערכתי הם עושים הרבה יותר בשביל הציונות ובשביל מדינת

ישראל מאשר ההסתדרות הציונית.

לכן, אסיים את דברי במה שהתחלתי. הצלחתו של שליח עליה אינה נמדדת במספר

העולים שהוא שולח, משום שאני מעדיף פחות עולים, אבל עולים עם מוטיבציה נכונה,

מאשר יותר עולים שחלק מהם חוזר אחר-כך משום שהם לא היו מספיק מוכנים והם ימנעו

עליה של עשרות משפחות אחרות. אף שליח לא ישכנע מישהו לעלות. הוא יכול לעזור

בקבלת ההוזלסה ובתהליך, אבל שליח לא ישכנע אף אחד לעלות לישראל, כי ההחלטה היא

אישית של כל אוזר לפי הפונקציה שלו, איך הוא רואה את עצמו בתוך הקהילה שלו, בקשר

או ביוזס למדינת ישראל, ואיך הוא חושב שמדינת ישראל רואה אותו. שום דבר אחר לא

יגרום לכך שיהודי יחליט לעלות, אם אנחנו רוצים שחעליה תהיה במוטיבציה חיובית.

אני מודה להתאחדויות על הפרטים שמסרו לנו ואני בטוחה שהם יועילו לנו בהמשך

הדרך. אני מודה למר אהרן על דבדיו הטובים והקשים שהשמיע. החלק הראשון היה מאד

עצוב. אולי אני קצת עצובה, אבל אינני פסימית. אני חושבת שלמדינת ישראל יש

הרבה מאד לומר. אנחנו עוברים כעת תקופה קשה ואנחנו חייבים לעבור אותה במאמץ

משותף. אנחנו עושים הרבה שטויות בארץ. גם בעבר ידענו תקופות כאלה ועברנו אותן,

ואני מאמינה שגם את זאת נעבור בהקדם האפשרי.

אסור לנו לחשוב לרגע שמדינת ישראל אינה אחראית על נושא העם היהודי כולו.

מדינת ישראל קמה כמדינת כל היהודים, וחוק השבות בא והשלים את המלאכה. נכון שזה

על הניר, אבל נסתכל קדימה ואני מאמינה שהמדינה הזאת תחיה מדינה של רוב וזעם

היהודי. אם היא לא תהיה יותר גדולה במספר האנשים, אני חושבת שנהיה במצב קשה מאד

גם לקיום המדינה.

ממשלת ישראל אינה יכולה לנער חוצנה מן האחריות הכללית לעליה מארצות הרווחה.

אני ראיתי באיזה מקום מופיע משרד הקליטה מבחינת הקדימות בהשוואה למשרדים האחרים.

אם היו שואלים אותי, משרד הקליטה היה צריך להופיע במקום שלישי אחרי משרד הבטחון

ומשרד החינוך והתרבות, כי כל קיומנו בארץ יהיה אחר אם תהיה עליח. מאז באתי

לוועדה זו אני חשה את הדברים מכיוון אחר והיום אני יכולה לומר שכל ממשלות ישראל,

וממשלה זו גם כן אינה נותנת מספיק את הדעת על הנושא הזה, והישיבות האלה מחזקות

את דעתנו זו.



אני חושבת שהדו"ח שנמסר פה אומר הרבה מאד. אני שמחה לשמוע שיש מיון קפדני

של השליחים. לדעתי, מוטב ששליח לא יצא כלל, מאשר יצא שליח לא טוב.

חי אהרן;

מקובל.

כי אז העולים מביאים את דיבת הארץ.

אני מבקשת לא להשתמש במלים "קידום מכירות", כי זה נשמע איום ונורא, ואחר-כך

שואלים מה המחיר, מה הפרמיה. אני חושבת שאנחנו צריכים להשתמש בביטוי "להביא את

דבר הארץ, או את דבר העם בישראל", כי למלה יש אחר-כך משמעות פנימית גם אצל השומע

וגם אצל הדובר. זח אולי לא נשמע כל-כך מודרני ומחושב, אבל זה יותר חלק מהנשמה.

אני שמחוז על קיומו של אגף השליחות, כי בישיבה הקודמת שמענו שבעצם אין מעקב

אחר פעולות השליח. צריך שיהיה גוף שיעשה מעקב ובקרה ויעזור לו, לא בשביל לפקח

עליו, אלא בשביל להנחות אותו הלאה. שמחתי לשמוע על החידושים ואני מקווה שהם

יהיו אופרטיביים בשטח ויתנו גם תוצאות.

ישיבות אלה חיזקו אצלנו את ההרגשה שהדרך רבה ואנחנו לא עושים מספיק. השאלה

הזאת אינה עומדת על סדר-יומה של הכנסת במקום הראוי לה, לא בשאילתות, לא בהצעות

לסדר-היום ולא בהצעות חוק. חברי הוועדה ואני למדנו הרבה מאד, ונדאג לזה שהנושא

יעמוד הדבה יותר על סדר-יומה של הכנסת, כי הכנסת היא כנסת ישראל וכנסת של העם

היהודי. אני חושבת שהכנסת תמעל בתפקידה אם היא לא תעמיד את הנושא במקום הראוי

לו ותדון בו בעוצמה הראויה. על כך מגיעה לכם תודה על ההנחיה שנתתם לנו בעבודת

הוועדה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12.05