ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 26/02/1985

חינוך יהודי בגולה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 19

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום ב', ה' באדר תשמ"ה, 26.2.85, בשעה 12.00

בנוכחות;

חברי הוועדה; היו"ר מ' תעסה-גלזר

אי שוסטק

עי לנדאו

בי שליטא

מוזמנים;

די ליפשיץ - מנהלת המדור לחינוך לגיל הרך

י' מאיר - ראש המח' לחינוך ותרבות תורניים

ח' חניאל - מנכ"ל המח' לחנוך ותרבות תורניים

אי איפלר - יו"ר המכון לחינוך יהודי ציוני

ד' טרופר - יועץ הוועדה לחינוך יהודי בתפוצות

מזכירת הוועדה; ו' מאור

הקצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; חינוך יהודי בגולה



חינוך יהודי בגולה
היו"ר מי תעסה-גלזר
אני מקדמת בברכה את הבאים. אני רוצה להסביר את הסיבה למיעוט המשתתפים מקרב

חברי הוועדה. ועדות הכנסת פועלות במקביל, באותם מועדים, ואותם חברי כנסת חברים

לפעמים בשתיים ואף בשלוש ועדות. לכן עליהם "לטייל" בין הוועדות. על כל פנים,

הסטנוגרמה מועברת אל כל חברי הוועדה, והנושא יידון בנוכחותם בהזדמנות אחרת.

עי לנדאו;

יש להזכיר כי מספר החברים הפעילים בוועדה הוא ששה.

היו "ר מ' תעסה-גלזר;

(מציגה את הנוכחים)

זימנו את הפגישה לאחר שקיימנו למעלה משתי עשרות ישיבות בקדנציה הזו בנושאי

עליה וקליסה, וכל הדיונים הובילו לנושא מערכת החנוך. שמענו דו"חות על תחזית

העליה הצפויה, כ-2000-2500 עולים מארצות המערב - אירופה, צפון אמריקה ודרום

אמריקה. אני סבורה כי כולנו נתקפים בדאגה נוכח הנתון הזה. אם לאחר כל העמל והיגע

של שליחי העליה, אלה הנתונים, ברור כי הדאגה מובנת. אנו יודעים איזו עבודה

נעשית על-ידי שליחים אלה, למרות הביקורת אשר נמתחת עליהם. אני חושבת שטוב היה

שנשמע היום את אנשי השדה, האחראים על תחום החנוך היהודי בגולה. אנו רוצים לשמוע

מפיכם הערכות מצב, מהן הסיבות לדעתכם למצב הקיים, מהם היעדים ומהם האמצעים. אני

סבורה שאדבר בשם כל וזכרי הוועדה, אם אומר שאנו סבורים כי החנוך היהודי הוא אחד

התחומים החשובים ביותר, לשימור העם היהודי בגולה. אני חוששת שאם הטיפול בנושא זה

לא יקבל תפנית מיידית, לא נוכל עוד לדבר על עליה. יש לי הרגשה שהצבור הרחב אינו

יודע על מה שנעשה בתחום החנוך היהודי בגולה, לכן נשמעות טענות שונות, ואפילו

טענה כי דבר לא נעשה.

אי תבין;

גברתי היו"ר, גבירותי ורבותי, נושא החנוך אינו מספיק פופולרי, ואינו עומד

בתחרות עם נושאים בוערים אחרים, בין השאר הנושאים הכספיים, אשר מגיעים לדיון

בכנסת. את דברי אחלק לשניים; אקדיש כמה דקות לסקירת המצב בעולם היהודי וההשלכות

על החנוך היהודי בגולה, ולאחר-מכן אקדיש כמה דקות לנעשה על-ידנו במחלקה לחנוך

בגולה.

אף אחד מאתנו אינו מסוגל לתת תשובה מוחלטת להתבוללות, חוץ מאשר בעליה

לישראל ובהגשמה ציונית אישית. שום דרך אחרת לא תציל אותנו מן הנתונים

הדמוגרפיים. החברה המערבית החופשית מלאה בפיתויים ובאפשרויות להתבוללות, והממסד

היהודי מתייחס לעיתים קרובות בספקנות לתפקידיו בתחום החנוך היהודי. הוא יוצא

ידי חובתו בחנוך יהודי עד גיל בר-מצווה. בתי-הספר הכלליים והאוניברסיסאות פתוחים

בפני הדור הצעיר, והם קולטים גם נוער היוצא מקהילות מסורתיות. כל זה מתנקם בנו

כמובן.

איני בטוח שאנו עושים מספיק, כדי להביא למודעות הצבור בישראל את המצב בתחום

זה. איני בטוח שאנו עושים מספיק בגולה, כדי להלחם בהתבוללות. אני רוצה להביא כמה

נתונים מלמידה, על המתרחש בתחום זה, ובאיזו מידה החנוך היהודי חציוני מתמודד או

צריך להתמודד עם המצב. אתייחס לארצות המערב, כי הארצות הקומוניסטיות, כולל

בריה"מ, אינן יכולות לשמש דוגמה, למרות שמרוכזים בהן כ-3 מליון יהודים.



הקהילה הגדולה ביותר בעולם היהודי מרוכזת בארה"ב, בין 5.5 ל-6 מליון

יהודים, מהם ל-60% אין כל קשר עם הממסד או המוסדות היהודיים, וממילא גם לא עם

מערכת החנוך היהודית. בין 48% ל-50% מהנישואים בארה"ב הם נישואי תערובת.

עי לנדאו;

מהו שעור הילודה הממוצע בקרב יהודים?

א' תבין;

אינו מכסה את הנשירה.

יי מאיר;

1.7%.

עי לנדאו;

ומי שנותר, גם הוא אינו יהודי דתי.

אי תבין;

זהו אינדיקטור למתרהש בשטוז הדמוגרפי, בקרב האוכלוסיה היהודית הגדולה ביותר.

אין תחליף לאותם 60% מהיהודים, שבמוקדם או במאוחר , הם או ילדיהם ינשרו מהיהדות.

דוגמה נוספת; הקהילה השניה בגודלה חיה בצרפת, והיא מונה בין 600 ל-700 אלף נפש,

מהם 450 יהודים הגיעו בעת היציאה הגדולה של יהודי צפון-אפריקה, אף לא עלו

לישראל. כולם או כמעט כולם באים מבתים מסורתיים ושומרי מצוות. רובם קיבלו חנוך

יהודי . אך מאז הגיעו לצרפת, כבמטה קסם, רובם החליפו את עורם והעדיפו את תרבות

החברה המקומית. אין להם מחסום של שפה, במשטר הקיים הכל פתוח בפניהם, וקיים אצלם

רצון להתבוללות. בצרפת מקבלים רק 8-10% מהיהודים חנוך יהודי פורמלי, בגיל החנוך

הפורמלי. על-פי התחשיב המקובל, כ-20% מאוכלוסיה נתונה נמצאים בגיל החנוך הפורמלי

(איני מתייחס עתה לקהילה זקנה כמו ברומניה). גם אם יש בצרפת רק 120 אלף ילדים

יהודים בגיל החנוך הפורמלי, הרי שרק 10-12 אלפים מהם זוכים לחנוך במסגרת יהודית.

אני כולל במסגרת זו את בתי-הספר האורתודוכסיים, את בתי-הספר המסורתיים ואת

בתי-הספר היהודיים בעלי הגוונים האחרים. שתי הדוגמאות האלה מאלפות ביותר, בכל

הנוגע למצב החנוך היהודי.

המצב שונה בקהילה קטנה. ככל שהקהילה קטנה יותר, כך נישואי התערובת רבים

יותר, אך גם הנטיה של הורים לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר יהודיים גדולה יותר. לא

יעלה על הדעת שהורים ישלחו את ילדם לבית-ספר מקומי בפרו, ללמוד עם ילדים

אינדיאנים. הוא הדין בגוואטמלה או במכסיקו. בפינלנד קיימת קהילה של 800 עד 850

יהודים, חלקם נשואים בנישואי תערובת. למרות זאת הם מקיימים בית-ספר יהודי, ואף

הגיעה לכאן קבוצה בת 14 תלמידים משם. רק 4 מהם יהודים כהלכה. איני יודע מה יהיה

המצב בדור הבא של יהודי פינלנד, למרות שעצם העובדה שהם מקיימים בית-ספר משלהם,

היא בהוזלט וזי ובית.

אי שוסטק;

האם בתי-הספר היהודיים הללו, נהנים מכל הזכויות בארצותיהם?

א' תבין;

עוד אתייחס לכך. המצב שונה לטובה בקהילת דרום-אפריקה, בת ה-110 אלף יהודים.

שם למעלה ממחצית הנוער היהודי מקבל חנוך יהודי, בגיל החנוך הפורמלי. בקהילת

מכסיקו, בה כ-40 אלף יהודים, ישנם 8 בתי-ספר יום וסמינר להכשרת מורים. לכל קהילה

יש בית-ספר משלה -ספרדי, דמשקאי, אשכנזי ואשכנזי-אידישאי. ישנם שם גם בתי-ספר

יומיים בהם השפה המדוברת היא עברית.



בקהילת אנטוורפן 12 אלף יהודים, כ-85% מהילדים היהודים מקבלים בה חנוך

יהודי. בארגנטינה 300 אלף יהודים, ויש בה 68 בתי-ספר יומיים. מערכת החנוך כוללת

מכללה להכשרת מורים, בית-ספר לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, גני-ילדים ובתי-ספר

יסודיים ועל-יסודיים. למרות כל זאת, הם אינם מגיעים אלא לשליש מאוכלוסיית היעד.

בקרקס בירת וונצואלה חיים 20 אלף יהודים. 92% מהילדים היהודים מקבלים חנוך

יהודי. בפרו - 95% מהילדים מקבלים חנוך יהודי, למרות שקיים שם שעור גבוה של

נשואי תערובת. באנגליה ובקנדה כשליש מהילדים מקבל חנוך יהודי.

החנוך היהודי אינו מהווה תשובה בלעדית לבעית ההתבוללות. אין תשובה בלעדית,

אך האימפקס שיש לישראל בתחום זה חייב להיות הרבה יותר וזזק. בארצות מזרת אירופה,

אין השלטונות מאפשרים לימוד והוראה בשפה העברית, למרות שגם שם יש לנו חדירה

קטנה. אני מוציא מכלל זה את רוסיה הסובייטית, אך בקהילת רומניה בה נותרו רק 25

אלף מ-400 אלף היהודים, בכל זאת קיימים תלמודי תורה , קיימות מקהלות יהודיות,

קיימת קהילה יהודית שהיא הרבה יותר יהודית מחלק ניכר מיהדות ארה"ב. אנו פועלים

במסגרת תלמודי התורה, בהסכמה שקטה של השלטונות, חוץ מהתקלה האחרונה שארעה לנו,

עם שליח המחלקה אשר גורש משם.

עי לנדאו;

מדוע?

א' תבין;

קשה לומר. לפני שנה וחצי החל מסע אנטישמי ברומניה. אנו מנהלים עתה מו"מ על

שיגור אדם אחר במקום האיש שגורש. המקרה היה כזה: אותו שליח שהה באחת

הפרובינציות, כאשר קיבל הודעה לחזור לבוקרשט. בתחילה נבהל, כי בנו משרת בצה"ל,

אך הרגיעו אותו, וכאשר חזר לבוקרשט נמסר לו מהקהילה כי השלטונות ביקשו לבדוק את

דרכונו. לקחו את דרכונו, ביטלו את הוויזה שלו ויעצו לו לקחת את המטוס הראשון של

אל-על בחזרה ארצה. אחר-כך התברר כי כל הענין מקורו באי רגנה, אך מכיוון שכבר היה

בארץ, השלטונות אמרו שמוטב כי לא יחזור.

התמונה בכללותה עגומה מאד. ההסתדרות הציונית מנסה להתמודד עם נושא החנוך

היהודי, כאחד משני האמצעים - בנוסף לעליה - לפתרון בעיית ההתבוללות. ההסתדרות

הציונית משקיעה הרבה מאד, אם כי פחות מכפי שהיינו מעונינים להשקיע. חנוך הוא

אחד התחומים בהם את פירות ההשקעה ניתן לקבל רק כעבור שנים. את העולים ניתן לספור

כאשר הם מגיעים לשדה התעופה, אך איו איש יודע במישרין איזה חלק מהעליה הושג

תודות לחנוך היהודי. אנו משקיעים מאמץ רב והרבה רצון טוב בשטחים שונים, אך יש

לנו בעיה בסיסית שאתם חייבים להיות ערים לה: אנו נמצאים בתחרות כמעט קבועה,

ביתוד בשנים האחרונות, עם בבל - עם הנסיונות ההולכים ומתרבים לצערי, ליישם את

תורתו של דובנוב, ולקבוע את מעמדה העדיף את הקהילה היהודית בגולה על-פני ישראל.

באחד הכנוסים בניו-יורק, בהשתתפות שר החנוך לשעבר, זבולון המר ובהשתתפותי, קם

ראש מערכת החנוך הקונסרבטיבי ודיבר על היחסים בין הקהילה היהודית בישראל לבין

הקהילה היהודית בוונקובר, בקליבלנד ובלוס-אנגילס. דיבורים בנוסח זה אומרים

דרשני.

מהם הגורמים הפעילים בחנוך היהודי בגולה? האורתודוכסים, הקונסרבטיבים

והרפורמים. כל אחד פועל על-פי הנוסח המיווזד לו. בנוסף להם פעילים גם גורמים

חילוניים, עם או בלי מרכאות. מדיניותה של המחלקה שאני עומד בראשה מבוססת על גישה

פלורליסטית. אנו משרתים כל זרם וכל גורם המעונין בחנוך יהודי, כאשר התוספת

המודגשת מאז כניסתי לתפקיד היא על המרכיב הציוני, כלומר לא רק החנוך לשמירת

הזהות היהודית, כי עם גם הבלטת המרכיב של חנוך לקראת עליה. לצערי, כפי שהיו"ר

הזכירה קודם, מספר העולים אינו מעיד על הצלחה, בוודאי לא על הצלחה מיידית

במישור זה. אך זוהי המדיניות. לקראת זה אני חותר, והדבר גורם לי בעיות עם המימסד

המקומי, שבמקרים רבים המילה "עליה" פסולה בעיניו. הדברים אמורים גם לגבי חברי

ההנהלה הציונית. כאשר הצעתי להכניס את נושא לימודי ארץ-ישראל לתכנית הלמודים



בבתי-הספר היהודיים בארה"ב, התשובה היתה שלילדים באמריקה אין צורך בכך. כאשר

באתי עם רעיון להתמודד גם עם הגיל הרך , ואף להגיע אל ההורים הצעירים דרך

גני-הילדים, כי בגיל זה עדיין אין ההורים חוששים שהילד ירצה לעלות לישראל, -

נתקלתי בקושי רב.

היום המצב שונה. נושא הגיל הרך מתפתח והולך בארצות רבות. הוקמו ומוקמים

מרכזים ללימודי ארץ-ישראל גם בארה"ב, למרות התנגדות המימסד לאופי המגמתי של אותם

מרכיבים שאני מעונין לכלול בתכנית הלימודים. מכיוון שאופי תכנית הלימודים הוא

ציוני מובהק, אנו שמים דגש גם על שהיית התלמידים בישראל לתקופה שבין 3 שבועות

לשנה, מתוך מחשבה שזה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לילד היהודי, בכל הנוגע לקשר

שלו עם ישראל. 17% -15 מהתלמידים אשר באים ארצה לשנה, חוזרים ארצה לשרות צבאי,

לקבוץ או לאוניברסיטאות. אנו שמים דגש גם על השתלמויות בחנוך ציוני למורים. אנו

מביאים ארצה בין 500 ל-600 מורים בשנה. אנו מקדישים תשומת-לב רבה להנחלת הלשון

העברית ולאולפנ ים ללימודי עברית קלה. כ-22 אלף מבוגרים לומדים מדי שנה בכיתות

אולפן שונות בחו"ל. לאחרונה החליטה הסוכנות היהודית להכנס אף היא לשטח החנוך

היהודי, על מנת לעזור, להגדיל ולהרחיב את המסגרת בה אנו פועלים.

אני חייב לציין כי איני בטוח מה יהיה טיבו של החנוך היהודי, אם ינוהל

על-ידי לא ציונים, לפחות מבחינת ההגדרה שלי, משום שישנם הבדלים קונספטואליים בין

מה שצריך לדעתנו להכלל בתכנית הלמודים, לבין מה שחושבים האחרים.
י' מאיר
אתיירזס בקצרה לנושא הסטטיסטי. אנו יושבים בוועדת העליה והקליטה של הכנסת,

בה יושבים דאנשים המתמצאים בנושאי חנוך, והיודעים כי מדינת ישראל משחקת בתחום זה

תפקיד מכריע. בנקודה זו יש לי כמה הערות סטטיסטיות וכמה נתונים השונים במקצת

מאלה שנמסרו על-ידי מר תבין. הבעיה היא כיצד אתה מונה את היהודים בעולם, וזו

אינה שאלה סטטיטטית בלבד. ההתייחסות לשאלה "מיהו יהודי", משנה גם את הנתונים.

בענין זה קיימות שתי גישות, הראשונה - זו של ה"אלרמיסטים, אלה המזהירים אותנו

ואת מדינת ישראל מפני הסחף הנוגש בעם היהודי, והשניה - זו של המרגיעים. בצד

הראשון ניתן למצוא את המחנכים, ואילו בצד השני אז הפוליטיקאים.

אני סבור כי מספר היהודים בארה"ב הוא אחד הסודות השמורים ביותר של יהדות

ארה"ב עצמה. בצד הפוליטי קיים רצון להציג את הקהילה הזו כקהילה גדולה ככל האפשר.

אם היהודים יאמרו את האמת על מספרם, כל הכוח המאגי של הלובי היהודי יפחת. הגישה

ה"אלרמיסטית" אינה תורמת לתחושת הכוח של הלובי היהודי. במה הדבדים אמורים:

הסטטיסטיקות מתבססות על סטטיסטיקות קודמות, שגם הן חיו מפוקפקות, אך חייב להיות

איזה שהוא מודד, כדי להניח שעל-פי אמות מידה לספירת היהודים ב-1960, אתה מגיע

לספירה הנוכחית. סופרים מקומות בתי-כנסת, סופרים את מספר היהודים הרשומים

במוסדות היהודיים השונים - במגבית, בבונדס, במכבי, באוניברסיטאות. אך בארצות

המערב, למעט שוייץ ואחת ממדינות הרפובליקה הגרמנית, אין כל חובה על יהודי להצהיר

על עצמו ככזה. להפך, הדבר נחשב כפלישה לתחום הפרט.

סוציולוגים מדברים על פחות מ-4 מליון יהודים בארה"ב, בעוד שפוליטיקאים

מדברים על 5.5 מליון, אך אין איש יודע מה האמת. פחות ופחות יהודים מצהירים כי הם

יהודים. הסטטיסטיקה של שנות ה-40 וה-50 מבוססת על-כך שיהודים היו מוכנים להצהיר

על עצמם כיהודים. לצורך הענין, יהודי הוא מי שמוכן לומר על עצמו כי הוא יהודי.

מי שאינו אומר דבר, הוא אבוד מבחינה סטטיסטית. נישואי תערובת בסופו של דבר הם

אינדיקטור למה שמתרחש באמת, ומה שמתרחש בהם הוא שישנה אדישות יהודית - "ג'ואיש

אינדיפרנס". קויה גם שיהודי טוב נושא לאשה יהודיה טובה, אך הם חדלים לחיות

כיהודים, כנ"ל גם ילדיהם, וחם אובדים לנו מבחינה סטטיסטית. איש אינו יודע מה
המספרים, אך דבר אחד ברור
אם ב-63- 1962 דיברו על-כך שמספר היהודים בעולם עלה

מאז תום מלחמת העולם השניה מ-11 מליון פלוס ל-14 מליון פלוס, היום מדובר על פחות

מ-14 מליון יהודים בעולם, כאשר הקהילה היהודית אשר ממשיכה לגדול היא זו של

ארץ-ישראל.



מובן שבכל הענין משחקים גם דברים בלתי בדוקים, כמו מספר היהודים בבריה"מ,

אך דברים אלה לא היו בדוקים גם בעבר. הכל מראה על סחף בעם היהודי. השאלה היא אם

החנור היהודי יכול לשמש סכר בפני הסחף הזה. השאלה אינה רק מספרית. ישנם היום

פוזות יהודים בעולם, אך ישנם יותר יהודים אשר אוכלים מזון כשר. בה במידה שקיימת

נגיסה במספר היהודים המוצהרים, קיימת עליה במספר היהודים בעלי התודעה, הנותנים

יתר ממשות להשתייכותם לעם היהודי.

בשנת 1962 נערך צנזוס בבתי-הספר בארה"ב, ונתברר כי כ-650 אלף מהתלמידים

מסרו כי הם יהודים, מתוכם למדו 55 אלף בבתי-ספר כלל-יומיים, מישיבות ועד

לבתי--הספר היהודיים העיוניים. ב-1982 עמד המספר ביחס הפוך; רק 350 אלף ילדים

יהודים היו בכל מסגרות החנוך אר מתוכם ווו אלף במסגרות החנוך היהודיות

הכלל-יומיות. כלומר פוחת והולך סך-כל הדור, אך גדל והולך חלקם של אלה הלומדים

במסגרות יהודיות. תוצאת העמקת התודעה הזו היא, שבתי- הספר היהודיים הם הערובה

הטובה ביותר להצלת הילד כיהודי.

דוגמה אחרת לקוחה מצרפת, בה נקלטו מאות אלפי יהודים מארצות המגרב. תרומתם

של יהודים אלה לתרבות, לפוליטיקה ולמדיה התקשורתית בצרפת , אינה עומדת בשום יחס

למספרם. אותם יהודים חדלו להיות כיהודים, אך מספר האטליזים הכשרים הולך וגדל, הם

נזקקים פחות לחיים היהודיים, אך יותר לאוכל כשר.

כולנו שומעים רבות על תשלום מס-שפתיים לחנוך. הדבר המרכזי בחנוך היהודי

הוא, שזהו ביטוי לאנרגיה היהודית של בודדים ולא ביטוי לאנרגיה היהודית של

המוסדות היהודיים, של המנהיגות הציונית או של המנהיגות הלא ציונית בחו"ל, גם לא

של הממסד הישראלי. מה שקובע הוא רצון המשפחה להבטיח לילדיה חנוך יהודי. אם אדם

. שיש לו שלושה ילדים, רוצה להבטיח להם חנוך יהודי בארה"ב, מגיל 6 עד גיל 18,

מדובר בהוצאה נוספת של כ-100 אלף דולר. לחנוך יהודי בארה"ב נחוצים מדי שנה

כ-700-800 מליון דולר, דבר המעמיד בצל את התקציבים של מוזלקתו של אלי ושל מחלקתי,

כל התקציבים לחנוך יהודי עומדים על פחות מ-8 מליון דולר.

א' תבין;

אתמול קוצצו אל מתלת ל-8 מליון.

י י מאיר;

ישנן עוד קרנות המוסיפות לכך משהו, אך הפער בין הכסף שיהודים תורמים לבין

מה שהמימסד תורם, הולך וגדל, כל הסכומים האלה אינם כוללים את ההשקעות בקמת

מבנים. אנו מכסים את כל העולם היהודי, מגיברלטר ועד סיירה דל-פואגו, בתקציב

שאינו קיים, כאשר החנוך הולך ונעשה יקך יותר ויותר. הקהילות אינן מצליחות

להתמודד עם הצרכים, החנוך היהודי חייב להיות הטוב ביותר, גם מבחינה סקולרית וגם

מבחינה יהודית, אחרת יהודים לא ישלחו את ילדיהם לביה"ס היהודי, במקומות בהם אין

הממשלה עוזרת, היהודים עצמם צריכים לממן את הוזנוך. כך קורה שלקהילת יוהנסבורג

יש גרעון של 20 מליון רנד,

א' תבין;

אין זה מקרי.

י' מאיר;

אין זה מקרי. זה אומר שגם קהילה עשירה כמו זו של דרום-אפריקה, אינה עומדת

בהוצאה. השאלה היא אם אנו מעדיפים את ההסדר הקיים, של אחוזים מכספי המגבית

המותאמים ל-G.N.P שלנו, או שאנו צריכים לעודד את המנהיגות היהודית בגולה לשנות

את סדר-היום היהודי. נכון שהמגבית היא גם ענין של יצירת מודעות וכלי הסברה, אך

באופן הבסיסי ביותר, אם בית-הספר היהודי לא יוכל להחזיק את עצמו, לא תועיל

שום אריה באופרה היהודית. צריך קודם כל לגייס את המשאבים הדרושים להחזקת החנוך

היהודי.



יש לדעת כי אין היום חיים יהודיים בחו"ל ללא מדינת ישראל. גם אלה שמתנגדים

למדינת ישראל, בין אם הם דתיים חרדים או אנטי ציונים חילוניים, זקוקים למדינת

ישראל כדי להתנגד לה. קיימת מודעות כללית לכך, כי אילמלא מדינת ישראל לא היתה

קיימת היהדות.

בארה"ב קיימים קרוב ל-500 בתי-ספר יהודיים כלל-יומיים. בבתי-ספר אלה

ובמסגרות החנור הנילוות מתפקדים בערר 15 עד 25 אלף מורים במקצועות היהדות.

השליחים שאנו שולחים מהארץ לבתי-הספר היהודיים בארה"ב, צריכים לייצג לא רק את

הצד המקצועי, אך מספרם שואף לאפס בהשוואה למספרים אלה. לאלי ולי גם יחד אין יותר

מ-150 שליחים. זוהי טיפה בים. למחלקה שלי קרוב ל-300 מורים, כאשר לבית-ספר אחד

נדרשים לעיתים 25 מורים שליחים. המורים המקומיים בארה"ב אינם מיומנים והינם חסרי

הכשרה.

קיימת ציפיה גדולה מאד מאתנו, לקלוט לתקופות של חצי שנה את הנוער המסיים את

מסגרות החנוך היהודיות בחו"ל. כאן אני חייב להצביע על תופעה פגומה:

האוניברסיטאות קולטות רק מעטים מהסטודנטים היהודיים המגיעים מחו"ל, משום

שחסרים להם המשאבים הכלכליים. מצד שני, מסגרות אלה אינן די אטרקטיביות עבור

הנוער היהודי מחו"ל. הם מעדיפים להישאר בארצותיהם, מאשר להתמודד בארץ עם שפה

נוספת. ייתכן שבנושא זה אנו צריכים להשקיע מחשבה נוספת, יחד עם האוניברסיטאות.

גם לאלה המגיעים לארץ לפני לימודיהם האקדמאים, לשנה של חיזוק העברית, אין לנו

הרבה מה להציע.

היו"ר מ' תעסה- גלזר;

על איזה גיל אתה מדבר?

י י מאיר;

על גיל 18 ומעלה. זהו גיל בו המפגש עם ישראל יכול לשנות את מהלך החיים. יש

לנו קשר עם שני מוסדות ציוניים מובהקים בארה"ב, מכון גולד ובית-המדרש לתורה.

מספר הפונים אלינו בבקשה לבוא ארצה גדול פי חמישה מיכולתנו לקלוט. 120 בחורים

ו-100 בחורות באים אלינו לשנת לימוד, אר 800 אינם באים והולכים לישיבות חרדיות.

אין לנו שום אינפרה-סטרוקטורה, כדי לקליט את כל אלה שהיו רוצים לבוא. אין לנו

עתודות הוראה אשר נוכל לשלות אליהם, גם לא את המיומנות . אין הכשרה מספקת של

מורים, כדי לשולחם לחו"ל כמשימה לאומית. אנו נתונים גם לשאלות בלתי פוסקות, האם

בכך שאנו מכשירים מורים ללמד בחו"ל, איננו מכשירים יורדים בפוטנציה. אם היינו

לוקחים את כל בתי-הספר האמריקאים באירופה, ואת מספר המורים האמריקאים היושבים

שם, היינו רואים עד כמה מה שיש לנו הוא אפסי.

אי תבין;

70% מהמורים הישראלים בבתי-הספר היהודים בחו"ל הם יורדים.

י' מאיר;
מבחינה זו אנו קורבן להצלחתנו
מרגע שבגולה יודעים כי ללא חנוך יהודי אין

להם עתיד, אם אינך שולח אליהם מורים, הם יקהו במקומם יורדים. השאלה העומדת על

הפרק היא, האם אין בענין זה מקום להערכות לאומית. האם איננו צריכים להחליף את

הגישה לפיה ענינים מסתדרים בסופו של דבר, בגישה ענינית יותר, משום שלפי דעתי אין

עוד אפשרות להמשיך בשיטות שהיו מקובלות עד היום, גם לא בכל הנוגע לתכניות

לימודים. בעידן המחשב ובעידן התקשורת, התודעה שישראל הינה גורם מרכזי בחיי

היהודים, כבשה לעצמה מקום נכבד יותר מבעבר.
א' שוסטק
האמת היא שחסר לי עדיין העיקר. מדבריכם אנו יכולים לקבל תמונה כללית לגבי

הבעייתיות של הנושא. השאלה היא, אם זהו המצב, כיצד מתמודדת המחלקה עם תקציביה



בבעיה. האם היא מקימה בתי-ספר? מר מאיר אמר כי אין לנו הכוחות המיומנים, כדי

לשלוח לשם, האם לא נובעת מכך המסקנה כי המחלקה היתה צריכה להכשיר את הקדרים

האלה?
נשאלת שאלה נוספת
האם העובדה שאין מודעות במשרד החנוך של מדינת ישראל,

לבעיית החנוך היהודי בגולה, אינה משבשת את הטיפול בנושא? אם הסוכנות צריכה לטפל

בנושא, מובן שלעולם לא תוכל להתמודד לבדה, גם אם יהיה לה תקציב של 80 מליון דולר

ולא 8 מליון. האם למרות המצב הקיים, יש סכוי שתצליחו אי-פעם להתמודד עם הבעיה?

קיימת אצלנו הכרה, כי ללא הפעילות הוולונטרית של יהדות ארה"ב בתוזום המדיני,

גם המדינה לא היתה יכולה להצליח. יהדות ארה"ב היא הרזרווה הפוליטית שלנו. אר

בתחום התנוך, איני מרגיש כי קיימת אותה מודעות, שהיא אולי המפתח לכל השאה.

א' תבין;

אין לי כל ספק ששום גורם בישראל, גם לא משרד החנוך, אינו יכול למלא את

מקומו של המורה היהודי בגולה. אנו יכולים לשרת ולעזור, אך איננו יכולים לבוא

במקום הקהילה. אנו יכולים להכשיר מורים, יועצים, עורכי תכניות לימוד. אנו יכולים

להיות הגורם שיביא את ישראל אל כיתת ביה"ס היהודי, אך לצערי אין מספיק מודעות

לנושא בממשלת ישראל, כולל לא במשרד החנוך.

יש לנו בעיה גם לשחרר מורים טובים לשליחות בחו"ל. אנו מקיימים עתודה של

מועמדים לשליחות בגולה. הם לומדים יום בשבוע, ובמשך 3-4 פעמים בשנה אנו מקיימים

ימי עיון מרוכזים בנושאים הקשורים בחנוך היהודי בגולה. חלק ניכר מהמורים היותר

ותיקים, כבר היו באירופה ובארה"ב. יותר ויותר קשה לנו להשיג מורים בעלי רמה

לשליחות חנוכית. תכנית חלופי המורים בין ממשלת ארה"ב לממשלת ישראל, מתבצעת

בכיוון וזד-סיטרי, מהארץ לארה"ב. לא פעם הופכים מורים אלה ליורדים, כאשר אנו

נותנים להם את הגושפנקה של משרד החנוך. ישנם עשרות כאלה מדי שנה.

א' שוסטק;

כלומר אתה מאשר כי לא קיימת מודעות וישנו נתק.

א' תבין;

כמו בהרבה תחומים, משלמים גם בתחום זה מס-שפתיים, גם חברי ממשלה וגם חברי

הנהלת הסוכנות היהודית. כולם מדברים על העדיפות שיש לתת לחנוך היהודי בשל

חשיבותו, אך אין הדבר מתבטא באופן מעשי. הסוכנות וההסתדרות הציונית משקיעות ביחד

סכום של 30-35 מליון דולר בעזרה לפיתוח החנוך היהודי בגולה. גם בתחום זה קיימת

כפילות בתפקידים וכפילות במוסדות. בארה"ב משקיעים כ-400 מליון דולר בחנוך

יהודי, כאשר בכל הארצות האחרות גם יחד משקיעים 100 מליון דולר, כולל כספי

ההסתדרות הציונית. ההסתדרות הציונית משקיעה בצורה זו או אחרת אחוז די ניכר

מהתקציב בחנוך, אך אנו מתמקדים בהבאת תלמידים ארצה, בהכשרת מורים, בהכנת תכניות

לימוד ובשיגור מורים. כל דבר נעשה תוך עימות עם גורמים אחרים. להחדיר תכנית

לימודים ישראלית לבית-ספר יהודי בחו"ל, זוהי קריעת ים-סוף.

רוב המורים במקצועות היהדות , המלמדים בבתי-הספר היהודיים בארה"ב, הם בלתי

מוסמכים. חלקם לא הצליחו אפילו לעבור "טסט" בנהגות. הם מקבלים שליש ממשכורתו של

מורה מוסמך, וביה"ס אינו שש לפטרם, אלא אם נממן להם מורה שליח, אשר יעלה לנו 50

אלף דולר (הם משלמים לו כ-6000 דולר לשנה). משרד החנוך, עם כל הרצון הטוב,

תרומתו די שולית, לא רק בגלל העדר כסף אלא גם בגלל חוסר מודעות. תרומת המדינה

למעורבות בחנוך היהודי היא פחות ממינימלית.

הסכנה לטווח ארוך היא בכך שהקהילה המקומית תתחזק בתפיסתה הבבלית או

הדובנובית, ואילו השפעתה של ירושלים תלך ותרד.



א' שוסטק;

הלוואי והיתה בבל אמריקאית-יהודית.

א' תבין;

לא לכך הכוונה, אלא לדובנוביזם. אין כאן תחרות בין תרבות ירושלמית לתרבות

בללית. זו המציאות. כולם, מראש הממשלה, דרר חברי הכנסת ועד לחברי הנהלת הסוכנות

היהודית, מאופיינים בהעדר מודעות מספקת והעדר רצון להקדיש לנושא את תשומת-הלב

המתחייבת ממנו.

אי שוסטק;

אולי אינכם מתריעים מספק?

א' תבין;

ייתכן מאד שגם עמיתי, גם אני וגם אחרים בסוכנות, איננו דואגים מספיק ליחסי

צבור, כדי שהצבור בארץ ידע מה נעשה.

אי שוסטק;

הייתם יכולים לשמש כוח מזעזע.

א' תבין;

אין אנו מקדישים מספיק ליחסי צבור, אך אנו חייבים להיות מודעים לכך

שההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית מופיעים בראש וראשונה כפרה חולבת. ידידינו

בגולה רצים אלינו, כדי להפיק תועלת כספית. הם רוצים רק כסף ולא תוכן.

היו"ר מ' תעסה-גלזר;

אני שמחה על עצם פתיחת הנושא לדיון. אין יודעים מספיק על פעילות המחלקה

לחנוך, ואיני מבדילה בין החנוך התורני לבין החנוך היהודי בכלל. אני חושבת שצריכה

להיות תכנית לימודים משולבת. אני חושבת שלא יכול להיות חנוך בלי בית-ספר יחודי

דתי, ועל-כך יש לבנות את השאר. קיבלתי מצב-רוח רע לאחר הדיון הזה. עד היום לא

הייתי מודעת לעוצם הבעיה, למרות היותי קרובה לנושא התנוך. אני מבקשת שנשמע עתה

את גב' לפשיץ.

א' שוסטק;

זהו נושא חשוב.

א' תבין;

כמה חברי-כנסת מתענינים בו?

אי שוסטק;

האם עד לישיבה זו יכולתי להתענין בנושא? אתם צריכים לגרום לכך שיתעניינו

בנושא, אתם צריכים להטריד.

די לפשיץ;

אני רוצה להוסיף נימה אופטימית. כאיש שדה , כמי שעוסקת בחנוך גם בארץ וגם

בחו"ל, אני רוצה לומר כי למרות שמה שנאמר כאן נכון, ולנגרות שהמאבק על הכשרת

מורים וקליטת ילדים במסגרות החנוך היהודי בחו"ל קשה מאד, - ישנם תחומים הקשורים



בעשייה היומיומית שאני שייכת אליה, שלא קיימת בהם אדישות מוחלטת. הצבור הרחב לא

יודע על מה שנעשה בתחומים אלה, בכנסת אין מדברים על-כך, וגם העתונות אינה מגלה

בכד ענין. יחד עם זאת, מאות רבות של מורים וגננות ופרחי הוראה מגיעים ארצה

להשתלמויות, בסמינר לוינסקי, בסמינר ילין ובסמינר הממלכתי-דתי. נקשרים קשרים

בין מורים שהוזרים לשם לבין ישראל, ופעילות זו מכסה בשיטת מניפה מקומות רבים.

נכון שכאשר מדובד במליוני יהודים, אין זה הרבה, אך יש לראות גם את הצד החיובי.

היו כאן לאחרונה השתלמויות, גם של מורים שזה עתה סיימו סמינרים. הם חוזרים לחו"ל

עם מסר מהארץ. צוותי המורים המלמדים בסמינרים בחו"ל, מקיימים מפגשים עם מורים

בארץ. קיימנו סמינר לידיעת הארץ בנושא ירושלים.

אנו עוסקים עתה בשאלה, מאיזה גיל צריף ילד יהודי לחוש בקשר עם ישראל, אנו

מביאים מורים לכאן, ומנסים להריץ תכניות לגיל הרך, מגיל 4.5. מגיל זה מתחילים

הילדים לומר "בשנה הבאה בירושלים". העשייה קיימת, החל בגיל הרך. אין זה מקרה

שנוצר המדור לטיפול בגיל הרך. אנו סבורים שאי אפשר לגלות לנער בגיל 10 או 13 כי

הוא יהודי. אנו מנסים לחדור לגני הילדים ולכיתות הנמוכות. מכאן שהעבודה נעשית.

הורים שמתחילים בחנוך יהודי לילדיהם בגיל הדך, אינם נסוגים אחר-כר.

אני מדגישה את הצד החיובי, גם אם ישנם דברים שאיננו מבצעים מסיבות

תקציביות. אני מתגברת על התסכול על-ידי יציאה לשדה. אנו שולחים יועצים להכשרת

מורים. בין הגננות יש מעט מאד יורדות. אנו משתדלים להכשיר את המורים המקומיים

להכנת תכנית על סיפורי המקרא, על השבת ועל ירושלים. בארצות דרום-אמריקה יש עוד

פחות יורדים בקרב המורים, והמורים המלמדים שם שולטים בשפה העברית. אנו חייבים

לדבר גם על העשייה, למרות שהיא טיפה בים הצרכים. אני חושבת שישנם בארץ הרבה מאד

מוסדות אשר מוכנים לעזור. איני רוצה לדבר על משרד החנוך או על שר זה או אחר.

בתור אדם העובד גם בארץ וגם בחו"ל, אני סבורה שיש מודעות ויש הענות.

היו"ר מ' תעסה-גלזר;

אני שמחה על דבריך. איש אינו חולק על-כך שקיימת עשיה, אך זוהי טיפה בים.

השאלה היא מדוע גם על הטיפה הזו אין איש יודע. אני חושבת על קיום דיון משותף לנו

ולוועדת החנוך של הכנסת בנושא זה.

ח' חניאל;

גב' לפשיץ ביטאה מה שאנו מרגישים, כמי שעוסקים במלאכה. מצד שני אנו סבורים

שיש להשמיע גם את אותות האזהרה שהושמעו כאן. אני חייב לומר, כמי שבא מחוץ לשטח

הזה, כי העבודה הנעשית בתחום החנוך היהודי היא תופעה נהדרת. אלה דברים שיש לזכור

אותם ולהעלותם מדי פעם. אני חושב שצריך להמשיך בדיון הזה, אשר משום-מה אינו

מעניין את העתונות (אולי משום שהיא סבורה כי אין הנושא מעניין את הצבור).

העשייה בשטח זה נעשית באמצעים דלים עד כדי גחוך.

י' מאיר;
לחבר-הכנסת שוסטק ברצוני לומר
אם מגיע למישהו פרס על ניצול תקציב כיאות,

הוא מגיע למחלקות האלה. מישהו אמר שבבתי-הספר הגרמניים לאיסטרטגיה דיברו כיצד יש

לעשות הרבה במעט אמצעים. אני חושב שאנו מצליחים להרים באמצעות מנוף המליונים

המעטים העומדים לרשותנו מערכת גדולה בהרבה.

א' שוסטק;

תראו לנו את זה.

י' מאיר;

תנו לנו את הבמה לשם-כך.



א' שוסטק;

אני רוצה לדעת, כמה תלמידים עברו בשנתיים האחרונות דרך המערכת שלכם.

י' מאיר;

בסוכנות היהודית בפריז ובניו-יורק, החנוך הוא הדבר היחיד הקיים. רצינו לנצל

את הבמה הזו, על מנת להגביר את המודעות לצורך בהערכות לאומית בנושא החנוך היהודי

בגולה.

אי שוסטק;

נחוץ לכם לובי פוליטי, אני סבור כי גם בכנסת אפשר למצוא את המעונינים

בנושא. אני מבקש שבישיבה הבאה תביאו לנו את הנתונים על הנעשה בשטח. תיווכחו שגם

חברי-הכנסת מוכנים ללות את הענין ולהיות שותפים לו, כפי שקרה לנושא יהדות

בריה"מ.

א' תבין;

הופעתי פעמיים-שלוש בכנסת, בוועדת החנוך ובוועדה זו. מספר החברים שנכחו

בישיבות אז לא היה רב מזה שנכח היום.
היו"ר מ' תעסה-גלזר
מן המעט ששמענו, אנו לומדים על ההרבה שנעשה. איני בעד המצאת חומר בכתב. אין

דין שיחה ומשמע אזניים כמקרא דברים מן הכתב. אעביר את הפרוטוקול לחברי הוועדה.

לא היתה זו ישיבה אחרונה בנושא, אלא רק הראשונה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.00)

קוד המקור של הנתונים