ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 22/01/1985

מדיניות הקליטה של יהודי אתיופיה; שונות

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושג ראשון



פרוטוקול 14

מישיבת ועדת העליה הקליטה

מיום שלישי, כ"ט בטבת התשמ"ה - 22 בינואר, 1985 .בשעה 12.00
נכחו
חברי הווערה; היו"ר מ' תעסה-גלזר

י, ארג י

ח, דרוקמן

מ. הכהן

א, ולדמן

ר, כהן

ע. לנדאו

א. נחמיאס
מוזמנים
השר לקליטת העליה י,צור

מ. שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

א. בן שטרית - משרד הקליטה

א, לשם - משרד הקליטה

י. קוציק - משרד הקליטה

ח, אהרון - דאש מחלקת העלית, הסובבות היהודית

א, דוניו - המובנות היהודית

י, זינדה -הסוכנות היהודית

צ. ידין - הסוכנות היהודית

י, מופסיק - הסוכנות היהודית

א. וינר - מנב"ל משרד השיכון

א, אשורי - משרד השיכון

א. נטף - משרד השיבון

ש. צימרמן - משרד השיכון

נ. בן צבי - שירות התעסוקה

ז. חן - שירות התעסוקה

ד. פור - משרד החינוך והתרבות

י, הדני - משדד החינוך והתרבות

ש, נחמה - משרד החינוך והתרבות

א, מרנ י - משרד האוגר

ט, הרמתי - משרד האוגר

א, אלוני - משרד הבריאות

דייר ע, אבני - משרד הבריאות

ד"ר ה, פנחס - קופת חולים

מזכירת הוועדה; ו.מאור
רשמה
ש. צהר

סדר היום; מדיניות הקליטה של יהודי אתיופיה,

------



שונות

היו"ר מ. תעסה-גלזר;

אני מתכבדת לפחות אח הישיבה, הודעה לחבר הכנסת מנחם הכהן,

מ. הכחז ;

כפי שידוע ליושבת-ראש הוועדה ולחברי הוועדה, אני וחברים אחרים של

הוועדה מסיעת המערך וכן השר לקליטת העליה נמנענו מלהשתתף בישיבות הוועדה,

מפני שאחד החברים בה, חבר הכנסת מאיר כהנא, הוא חבר הוועדה הזאת, ואנחנו

סבורים שהוא לא מתאים לוועדה הזאת וכי עצם נוכחותו בישיבות הוועדה תשבש

את עבודתה, אני אומר דברים אלה כמי שכיהן שנים רבות בוועדה הזאת והיה

פעיל כה מאד,

אנחנו פנינו אל יושבת-ראש הוועדה בענין זה, ואני חייב לציין שגם יו"ר

הוועדה היתה מודעת לענין הזה ולחומרתו, אלא שעד היום לא נמצא פתרון לבעיה

המיוחדת הזאת, כפי שהוסבר לנו היום על ידי יו"ר סיעת המערך, חבר הכנםת

רפי אדרי, ששוחח בענין זה עם יו"ר הוועדה, סוכם כי בימים הקרובים יימצא

פתרון לבעיה וכי הוועדה תוכל לפעול בחופשיות ובסודיות, מבלי שאימתו של

חבר הכנסת כהנא תהיה על הוועדה, לאור הדברים האלה ובשל השתתפותו של שר

הקליטה בישיבה של היום החלטנו להשתתף היום בישיבת הוועדה, בתקווה שכבר

בשבוע הבא, כפי שנמסר לנו, יו"ר הוועדה ביחד עם גורמים אחרים מסיעת המערך

וגם מסיעת הליכוד ינסו להתגבר על הבעיה שציינתי כדי לאפשר לנו להשתתף

באופן פעיל מאד בעבודת הוועדה. שלדעתי ולדעת חברים אחרים בה היא אחת הוועדות

החשובות של הכנסת, וחבל שבגלל ענין כזה תשובש עבודת הוועדה,

היו"ר מ, תעסה-גלזר;

לא אכנס עכשיו לתולדות הנושא הזה, אני רוצה רק להודיע כי נבחרה ועדת-

משנה לוועדה זו, על מנת שנוכל לדון בה בנושאים רגישים ללא נוכחות גורם זה

או אחר, עם התקבל החלטתה של סיעת המערך לקחת חלק בדיוני הוועדה אנחנו

נרחיב את ועדת המשנה,

אני מסכימה לדברי חבר הכנסת מנחם הכהן, שהוועדה הזאת היא ועדה חשובה,

והיא צריכה להתמודד בתכונה עם דברים שלא אנחנו הבאנו אותם על עצמנו, היה

נסיון לפתור את הבעיה הזאת בדרך מסויימת, אבל לא הצלחנו, ואז פתרנו את

הבעיה על ידי הקמת ועדת משנה, כאמור, אנחנו נרחיב את ועדת המשנה ונוכל

לעשות את העבודה המוטלת עלינו,

מדיניות הקליטה של יהודי אתיופיה

היו"ר מ, תעסה-גלזר!

קיימנו מספר דיונים בנושאים ספציפיים הקשורים בנושא הנדון. כאן היום,

והיום אנחנו מתכוננים להקיף את כל הנושא מכמה אספקים שלו, חשוב לנו מאד

לקבל מידע מוקדם מן השדה ממש, מפי העושים במלאכה, אחרי ששמענו מנכ"לים

ואנשים שעוסקים בנושא זה במרכזי קליטה, ואחרי ביקור שערכנו במרכזי קליטה

אנחנו יושבים היום עם ידיעות בסיסיות בנושא, אף כי לא די מקיפות, ואנחנו

מתכוננים לשמוע בישיבה זו על מדיניות הקליטה בתחום הפיסי, כלומר - הדיור.

התעסוקה, ההכשרה המקצועית. התחום החינוכי תרבותי רוחני באופן כללי

ובר



רגם כרשויות המקומיות השונות. לא הזמנו לישיבה זו נציגים רבים של הרשוירת

המקומיות, כי אנתנו נייחד ישיבה מיוחדת בנושא זה אתם.

השר לקליטת העליה י, צור;

אין ספק בי משעה שקליטת יהודי אתיופיה ובואם לארץ הפך להיות לאר רק

הסוד הידוע ביותר, אלא גס הסוג הגלוי ביותר, כל השאלות הקשורות בקליטתם

הופכות להיות שאלות פתוחות לדיון ולליבון ולעיסוק כללי. הדברים האלה מקשים

את עבודתם של האנשים הנושאים באחריות לתהליך הזה, אבל אין להם ברירה אלא

לקבל את הנטל הזה בא בה מתוך ידיעה שזה הלק מאורה החיים שלנו, כאשר הדברים

נעשים על ידי המערכת המבצעת תוך ביקורת של המערכת הפרלמנטרית, של העתונדת

ושל גורמים נוספים אחרים,

אני תושב שליווי תהליך הקליטה של יהודי אתיופיה הוא חלק מרכזי בעבודתה

של הוועדה, וטוב יהיה אם הוועדה תעשה זאת בהתמדה ותיזהר מלהכנס לנושאים שהם

מאד "המיס", ואולי לא תמיד מאד מרכזיים, אני מנית שמדי פעם נצטרך לבוא

לישיבות הוועדה, לדווח בפניה ולהשיב לשאלות חבריה, ונעשה זאת כמובן ברצון,

אין ספק שבכל תהליך קליטה. עוד לפני שמדברים על המאפיינים המיוחדים

לעליה הזאת, יש קושי במבנה המערכת הפוגשת את העולה מיד עם הגיעו למדינה-

ישראל, ישנו קרשי הנתון בעצם ההגדרה וקביעת המערכות הקולטות: יש כמובן

קושי בעצם המעבר מארץ אחת לארץ אחרת, מתרבות אחת לתרבות אחרת וכו, ועל

הקשיים האלה נוספו, לצערנו, גם אותם הקשלים של המערכת הפוגשת את האדם מיד

בהגיעו למדינת ישראל, אני אומר את הדברים האלה כדי שכולנו כאן נהיה מודעים

לכך, די לראות את כל האנשים היושבים כאן היום, ויכולתי להוסיף עליהם עוד

גורמים רבים נוספים, הקשורים בקביעת גורלו של האדם הבא לארץ וקובעים למעשה

את צורת ומידת קליטתו בה, הם קובעים את מקום מגוריו, את תעסוקתו, בריאותו,

חינוכו, קליטתו החברתית וכוי וכוי,

לא תמיד טוב לרכז את העולים במקום אחד, אבל מאידך הפיזור הזה,

חוסר יכולת להגדרה משמעותית ברורה בין התחומים, יוצרת חיכוך מערבות, והעולה

הוא המשלם את המהיר, אני מקורה שהנרשא הזה שהוא פרובלמטי מאד לא יצור מצב

של מכשלה שתביא חלילה לכשלון,

מאחר ואני מציג כאן את הדברים בפעם הראשונה, יתכן ואחזור על דברים

שכבר ידועים לכם,ךואף כי המספרים מתפרסמים והתפרסמו אני מבקש מתברי הוועדה

ומכל הנוכחים כאן לא להזכיר אותם מתוץ לכותלי ההדר הזה, אנהנו מדברים על

קהילה שמנתה בטרם עלייתה ארצה כ-25 אלף נפש, ההל משנת 1980, כאשר התתילה

העליה לישראל ועד היום הזה, עלו לישראל 13671 י ואני מנית שהמספר הזה כבר

איננו מדוייק, בהודשים האחרונים עלו 6,700 עולים,

לפני תהילת העליה הגדולה פיזור העולים שהגיעו לישראל בשנים הקודמות
היה כדלהלן
3,400 עולים במחוז הצפון: 650 במחוז המרכז:1:300 במחוז

ירושלים; 1,500 במתוז הנגב. בתקופת המבצע היתה התלוקה - 2,800 במתוז הצפון:

1000 במהוז ירושלים; 1000 במחוז המרכז- 1000 בבאר שבע, במסגרות עליות

הנוער - 300, במתלקה - 330, ובבסיס קליטה נמצאים כ-300 נפש,

איני צריך להזכיר לכם שהעולים מגיעים אלינו אתרי תקופה ארוכה של

נדודים, של הפרדה בין בני משפחה, עד היום יש בארץ משפחות שחסרות עדיין

בני משפחה שטרם הגיעו. חלק מהמשפחות התאחד בתקופת המבצע האחרון, כאשר

הגיעו ארצה החלקים החסרים של אותן משפחות,



כ-50% מהעולים האלה הס צעירים עד גיל 18, אין מסק שהעלית הזאת היא

עליה של צעירים בעיקר, רעל כל פנים הצעירים מהווים בה אח הרוב,

איני יודע אם אין זה טריריאלי לעסוק בשאלה של הקשיים במעבר מתרבות

ואורח חיים שעליה זו היתה רגילה להם בארץ מגוריה אל אורח החיים ואל החרבות

שבארץ. בשאלה של ההלם התרבותי שיוצר המפגש הזה בין מה שהיו רגילים אליו

לבין מה שהם מוצאים כאן, בל אחד מאתנו יבול לשער לעצמו אח הדברים האלה,

גם אם אינו יכול לחוש אוחם אישית, אין ספק שזה הלם קשה שיורד על העולים

במעבר הזח, וזה גם דבר המבביד על תהליך הקליטה.

כולנו רוצים בקליטה שיש בה לקחים מתהליכי קליטה קודמים, בתקווה שהפעם

לא נעשה את הטעויות שעשינו בעבר, מבלי שאנחנו יבולים להגדיר איתן לפרטים,

הייתי מנסה להגדיר זאת בהכללה כגישה שיש בה פחות חסות, מתות פטרונג', פחות .

בטחון שכאילו אנו יודעים הכל, יותר כבוד ויותר סבלנות ויותר אסון במורשה

ובמסגרת ובמה שהעולים הביאו אתם, אני חושב שהדברים האלה לא רק נבונים

כשלעצמם, אלא נדמה לי שיש רצון כן של החברה הישראלית לעמוד במבחן הזה

בקליטת העליה הזאת, אף כי איננו מדברים בקהילה גדולה מאד במספרים, נדמה

לי שהמעבר הדרמטי הזה בחיי הקהילה הזאת והפגישה שלה עם ההברה הישראלית

ואורח חייה דורשים גישה מיוחדת מצד אלה שילוו אח העולים עד שבני העדה הזאת

יקבעו את מקומם ואת מיקומם בתוך החברה הישראלית,

אני הושב שיהיה זה נכון לקבוע כי לאיש מאתנו אין רצפט בדוק באשר לאיך

עושים את העבודה, אבל אנחנו חייבים להיות מודעים לכך שאנחנו עוסקים בשאלה

שיש בה סתירות פנימיות, אין טעם לחפש את המתכון שיתן את החשובה האופטימלית

של קליטה שהיא נקיה מכל משקעים שהם, כי עלינו לזכור כי כל קליטה היא גם

פרידה, אין קליטה ללא פרידה. אלא שיש פרידות שהן קלות יותר, ויש פרידות

שהן קשות במיוחד,

קליטה היא בעצם הרצון להביא את הנקלטים בקצב המהיר ביותר להשתלמות,

לתפיסת מקום מתאים בחברה, זה מלווה בהכרח בשינויים במערכת הסמכות בקהילה,

במערכת הסמכות במשפחה, ובכל המערכות המבטאות הסך הכל שהביאו עמם העולים,

ויש כאן צורך בגישה מאד עדינה, אני רוצה להביא בפניכם דוגמה להוכחת הדברים

שאני אומר, באחת השיחות שהיו לי עם הרב הראשי הוא שאל אותי מדוע לא יקימו

בית-כנסת בנוסח העדה, בית תפילה מיוחד לבני העדה, אם אמנם נעשה זאת, הרי

זה ידרוש ריכוז גדול של מתישבים מבני העדה באיזור מצומצם, כדי שתהיה להם

העוצמה לקיים את בית הכנסת הזה, אם נקים ריכוז של אלף או אלפיים או אפילו

000ל משפחות אתיופיות, הרי זה יפגע בתהליך האינטגרציה בו אנחנו מעונינים,

ואנחנו עלולים ליצור מעין גיטו של תושבים אתיופים,

זה רק בא להראות כי סיפוק דרישה אחת, אפילו היא נראית מוצדקת, עלול

לפגוע בדרישה אחרת שאף היא מוצדקת, כלומר, אתה עוסק בנושא מסויים שאם אתה

הולך בו בעיקרון הפנימי שלו עד הסוף, אתה מגיע לאבסורד ולפגיעה בתחומים

אחרים,

המערכת הקולטת בנויה, מקדמא דנא, בסדר הבא: הסוכנות היהודית קולטת

את העולים ברגע הגיעם לארץ למשך השנה הראשונה, במסגרת הקליטה המכונה

קליטה ראשונה, בטרם קליטת הקבע, זה הדבר המוגדר במסגרת הדברים שסוכמו

עם הקמת משרד הקליטה, ואני חייב לומר כאן דברי מחמאה על הירע והמסירות

שבעבודת העוסקים בדבר הזה, אבל כבר מהרגע הראשון נכנסים גורמים נוספים

המעורבים אף הם בתחום הפעולה של השנה הראשונה הזאת, כמו משרד הבריאות,

משרד החינוך ובשלב מאוחר יותר ההכשרה של העולים לתעסוקה,



- 5 -

כבר בשלבים הראשונים ביותר של הקליטה ישנן שאלות שלגביהן מקבלים

החלטות. ולהחלטות אלה יש משמעות לגבי אורח החיים הקבוע של אותר עולה

בארץ, וההחלטות וההפרעות האלו אינן מסתכמות רק בדרך הטיפול, אתן לכם

דוגמה פשוטה; המקום בו יוקם מרכז הקליטה קובע לא במעט לגבי מקום הקליטה

הקבועה של העולים שרוכזו בו, מקומו של מרכז הקליטה קובע איפוא לא במעט

את מגירי הקבע של הערלים, ולכן. אם אנחנו פותחים מחר מרכז הקליטה בדימונה,

למשל, ובעוד 8 חודשים נפתח שם גם קורם להכשרה מקצועית בשביל העולים.

אפשר מיד להניח כי 80% מהאנשים שיימצאו במרכז הקליטה בדימונה יקלטו לאחר

מבן בדימונה, מכאן שאין זה נכון כל כך לקבוע בי יש שלב א' של קליטה,

ויש אחר כך שלב ב' של קליטה וכו', כי למעשה אין שלב א' ושלב ב', יש תחום

טיפולי, אבל ישנן הכרעות המתקבלות מיד בשלבים הראשונים ומשמעותן קובעת

למעשה את הדברים הקרדינליים לגבי תנאי קליטתם רמקרם קליטתם של העולים

בישראל,

איני ארמר את הדברים האלה כדי שיביאו חלילה למתח בתוך המערכות הקולטות,

אבל אני חייב להביא בפניכם את התפיסה שלי כשר הקליטה את הנושא הזוז, מדינת

ישראל, באמצעות מוסדותיה הנבחרים, הכנסת והממשלה, מופקדת על נושא הקליטה

של העולים החדשים כאזרחים חדשים של המדינה, ובתוך תהליך הקליטה ישנו תפקיד

חשוב ומכובד המבטא גם את אחריותו של העם היהודי לקליטת העליה. אני לא רואה

דרך אחרת לממש את אחריותה של המדינה בתהליך קליטת העליה, ואני אומר זאת

בגילרי לב, כאשר אני נכנסתי למשרד לא היה בו עיסוק בנושא של יהודי אתיופיה,

וזה לא היה לפני כל כך הרבה זמן, לא היה במשרד עיסוק מסודר ורצוף בתהליך

הגעתם ואף לא בתהליך הליררי מהשלבים הראשונים שלר, היה פיגור בנושא הזה,

ראחר כך אסביר לכם כיצד אנו פועלים הירם כנושא הזה,

אנחנו אומרים באופן כללי, כי בשלב הקליטה הראשונית מטפלת הסרבגרת

היהודית רמשרדי הממשלה הרלבנטים, כשאנר רראים את עיקר תפקידנר בדאגה

לקראת קליטת הקכע של הערלים, ובתיאום בין משרדי בין-מערכתי והיצוג של

הנושא הזה בתוך הממשלה, בדיונים על התקציבים, ובהערכות הדרושה מכל מוסדות

המדינה לביצוע התפקיד הזה,

אני חושב שלא יהיה זה מוגזם לומר שאנחנו צריכים לראות את תהליך הקליטה

כתהליך מתמשך על פני שלרש עד חמש שנים, עם עקומה יורדת כמובן מבחינת עוצמת

הליווי, הטיפול והדאגה, כאשר אחר כך יהיה הטיפול בהם בידי הקהילה הקולטת,

עלית יהודי אתיופיה החלה בימי הממשלה הקודמת רהגיעה לשיא בתקופת

הממשלה הנוכחית, תוך גילוי תעוזה גדולה, ואין ספק כי זה אחד מסיפורי

ההצלה הגדולים של מדינת ישראל. ועדיין לא ניתן לספר את כל הסיפור הזה,

אחד הנושאים החשרבים לקליטת העליה הזאת הוא נושא הדיור, ואכן קיימנו דיונים

רציניים בנושא הזה, היות ומרכזי הקליטה מאוכלים לצערי הרב במידה כזו שאינם

פנריים כיום לקליטת עולים חדשים. ראינני יודע מה- יהיה אם יגיעו אלינו יותר מ-

25000 עולים מטעמים ציוניים, כסך הכל יגיעו השנה לא יותר מ-25,000 יהודים

למדינת ישראל, וכל המדינה עומדת כבר על הראש. ואני חייב לציין שהנרשא הזה

רודף אותי ולא נותן לי מנוח,

הקהילה האתיופית מציגה בפנינו פרובלמות מיוחדות, שיכון פירושו שיכון,

אבל גם כיתות לימוד חדשות, גם מקומות עבורה חדשים ומתאימים, 25 אלף יהודים

רוצים לבוא למדינת ישראל, והכל בה סתום ופקוק, ויש תחושה שאנחנו עוסקים

בבעיה חד פעמית מבחינת עוצמתה. אני חייב להגיד כי זה מדאיג מאד,



הדיון שקיימנו בנושא הדיור היה קריטי ממש, היות וכבר בשלב הראשון

התברר שמרכזי הקליטה הקיימים סתומים לגמרי. כיוון שכך, חשבנו שהבנינים

שהועמדו לצריך קליטת העולים ייהפכו בתום השנה לדיור הקבע שלהם. דוגמה

בעייתית בנושא זה יש בכרמיאל. שם היו לנו הרבה בעיות והרבה ויכוחים

סביב הנושא הזה, בכרמיאל ישנם שני בנינים המשמשים מרכזי קליטה, בתום השנה

בוריד אח השלט שעליהם. ואנשים יכנסו לגור בהם מגורי קבע,

החלטנו לבודד את הישובים החלשים מבחינה חברתית ותעסוקתית, והחלטנו

לא להקים בהם מרכזי קליטה. אפילו אם יש בהם מרכזי קליטה או יחידות ריור

פנויות ברכוש המדינה. האמינו לי כי לא היתה זו החלטה שקל לקבלה, האלטרנטינה

היתה לשכן את העולים בבתי מלון, וכך עשינו בשלומי, בדימונה, במצפה רמון

ובירוחם. המסוגלים לקלוט בין 400 ל-500 משפחות, יש לדאוג לאיכלוס העולים

בישובים שיש בהם תשתית חברתית וכלכלית מתאימה, כאשר לוקחים בחשבון גם אה

הצורך בפיזור אוכלוסיית העולים, אבל לא פיזור מופרז כמו נטיעה משפחת עולים

אחח בבית. ברחוב אר בשכונה,

נושא קליטת העליה הזאת יעסיק אותנו, ללא ספק, עוד הרבה מאד זמן,

ויחייב אוחנר להתייעץ עם אנשי הערה ועם אנשים אחרים המתמצאים בנושא זה,

באשר לתעסוקה. הכוונה היא להביא לשילוב מירבי של העולים בתעסוקה

ברמה שמעבר לרמות הנמוכות, חחוס החינוך מתחלק בין שתי מערכותיו,בכל הנוגע

לחינוך ילדים רבני נוער. התקבלה התלטה עוד לפני שאני נכנסתי לתפקידי הנוכחי,

כי תחילת החינוך של הילדים היא במסגרת החינוך הדתי. מובן שאחרי תקופת זמן

יוכל הצעירים לבחור את דרך המשך החינוך שלהם, כמו שיכול לעשות זאת כל אזרח

במדינה, החינוך של המבוגרים. במסגרת השכלה למבוגרים. נעשית באולפנים

ובמרכזי הקליטה,

בבל מקום אליו אנו באים אנו שומעים הרבה מאד דברי שבח על ההערכות

המידית והיעילה של משרד הבריאות, על התשובות שהוא נותן במהירות ובאחריות

לכל הבעיות הרפואיות המתעוררות, למרות המשבר בו נתון המשרד, משרד הבריאות

מטפל בשאלות שאי אפשר להמתין לגביהם, ומן הראוי לציין את עבודתו הטובה

והמסורה של משרד הבריאות,

אנחנו התתלנו לזמן את בל הגורמים השותפים לנושא הקליטה כדי לדון

ביחד בכל השאלות הרבות והקשות הערמדות בפנינו. אני חושב כי אנחנו חייבים

להגדיר, במידת האפשר, תחומי אהריות וסמכותם תיאום, אלה הם דברים חשובים

מאד, בי כל מערכת תיאום היא בדרך כלל מערכה די מתישה, בעיית השיכון היא

אולי הגורלית ביותר לגבי סיכויי הקליטה של העולים, גס ההכשרה המקצועית

חשובה ביותר, רברים אלה מחייבים קיום דו-שיח מתמיד ורצוף בין המערכות

הקולטות תוך מפגש עם העדה ונציגיה, כי זו עדה המציבה בפנינו שאלות יחודיות

שחייבים למצוא להן פתרונות נאותים.

יש לנו ועדת היגוי, נוסף למוסד לתיאום, העוסקת אף היא בקליטת יהודי

אתיופיה" אנו דואגים ליצירת קשר בין כל הגורמיס המטפלים בנושא זה, ואף

בי הסוכנות היהודית עוסקת בתהליך הקליטה הראשוני אנו מבקשים שתהיה ערה

גם לשאלות של קליטת הקבע של העולים, אנו דואגים לקיום מפגשים עם המנהיגית

המסורתית של הערה בדי לשמוע וללמוד, על מנת לדעת איך לנהוג ומה לעשות,

ברצוני למסור לכם פרטים על מה שנעשה עד כה, אתחיל בדיור, עד בה

הועמד דיור לצורך קליטה של ב-4000 נפש מבין יהודי אתיופיה. ב-2000 מהם

נמצאים במסגרת מרכזי קליטה, שייהפכו אחר בך לשיכון קבע. היתר הם ותיקים

יותר שעברו ממרכזי הקליטה לדיור קבע. יש פיגור במעבר לדיור הקבע ממרכזי

הקליטה של עולים שעלו כתקופות מוקדמות יותר.

יו

r

)



מ, הכהן;

מה הסיבה לכול

השר לקליטת העליה י, צור;

עד תחילת המבצע עלו כ-7,000 נפש, למעלה ממחציתם נמצאים בארץ למעלה

משבה, 2000 מהם עברו לדיור קבע. יש כבר אישור של יערת הכספים והתחילה

פעולה של רכישת 500 דירות. באמצעות משרד השיכון, ודירות אלה יתנו דיור

לעוד כ-2000 נפש. הדבר הזה נעשה בתיאום בין משרדנו ומשרד השיכון שהוא

המשרד המבצע לצורך נושא זה, התיאום בין המשרדים בנושא זה הוא חשוב וחיוני

ביותר, כי הוא המכריע מה הם מקומות המגדרים, קובע את מידת הריכוז של

העולים בבל מקום וכדו'

בישיבה אצל ראש הממשלה סוכם עקרונית בדבר בנייה של 700 יחידות דיור

נוספות, שר האוצר אמנם ערער על כך לאחרונה, אבל סוכם על כך בישיבה אצל

ראש הממשלה בהשתתפות אנשי הסוכנות היהודית, גזבר הסוכנות, מנכ"ל משרד האוצר

ויתר הגורמים העוסקים בכך, משרד הקליטה. משרד השיכון וכו'. הוחלט באותה

ישיבה להעמיד סכום של 10 מליון דולר לרשות משרד השיבון כדי שיתחיל בבניית

הדירות, קביעת מיקומן של הדירות נעשה באחריות משותפת תוך הבנה בין שני

המשרדים, אם מדברים על הצורך להערך לקראת עליה של עוד 5,000 איש כי אז

נזדקק לפתרונות דיור עבור עוד כ-8,000 נפש, הבעיה העיקרית היא בעיה כספית,

בנוסף לשאלת הזמן הדרוש לבנייה, במשך השנה הזאת ניתן יהיה גם לרכוש דירות

במידת פיזור כזו או אחרת,

אני רוצה לגעת בעוד נקודה אחת בנושא השיכון, כאשר התחיל המבצע, והפעולה

הראשונה היתה צריכה להעשות במסגרת מאגר הדירות שבידי משרד השיכון, מטבע

הדברים שדובר בדירות שהיו למשרד בעיירות הפיתוח בעיקר, ולא בתל אביב, ירושלים

וחיפה, היו שתי שאלות שחידדו מאד את הוויכוח ואת האווירה מסביב לזה, ראשית,

זה יצר את ההרגשה שקליטת עליה שיוצרת בעיות חברתיות מתרחשת לא במרכז הארץ,

אלא דיוקה בעיירות הפיתוח, זו היתה איפוא הבעיה הראשונה, שהמאגר של השיכון

היה איפה שהיה, לדברי במה מראשי עיירות הפיתוח היו הדירות האלה מיועדות

לבני המקום, ואין דירות פנויות אחרות, בך, למשל, טען ראש עירית אילת,

זה יצר עימות נוסף,

ברכישת דינות נוספות שיאושרו עכשיו אנחנו יכולים להתפרס מעבר לעיירות

הפיתות, לעבר מקומות יותר מרכזיים, וכשנגיע לבנייה הדירות אפשר יהיה לעשות

זאת על פי תכנון מתאים לפי פיזור מתוכנן של העולים וכי', לא איכלסנו את

כל המקומות הפנויים שהיו, כי היינו צריכים להגיע לפשרה עם הרשויות המקומיות

השונות, אני יודע שנשאר משקע לא קטן בחלק מהרשויות, ובחלקו אין לזה הצדקה,

אף כי בחלקו היה מוצדק, באילת לא איכלסנו את כל המקומות שניתן היה לאכלס,

אני רוצה רק להוסיף כי השתדלנו עד כמה שהדבר ניתן לקיים הידברות עם הרשויות

המקומיות השונות.

אני רוצה לגעת עוד בנושא התעסוקה, המסגרת הכוללת מופעלת על ידי משרד

הקליטה באמצעות משרד העבודה, בצורה של קורסים מקצועיים, ישנם באופן כללי

3 - 4 שלבי הכשרה מקצועית, השלב הראשון קרוי טרום הכשרה. כאשר החל מהחודש

השמיני ללימודים מופנים אליו התלמידים המבוגרים, והם לומדים שלוש פעמים

בשבוע בשעות אחר הצהרים, הנושאים הנלמדים שם הם הכרוז כלים, מבוא לטכנולוגיה,

הכרת חומרים, שרטוט וכוי, חשוב לדעת בי מסגרת זו מקיפה היום 250 מפרנסים,

4200 מפרנסים צפויים לעכור שלב הכשרה זה, כ-600 מהעליה שקדמה למבצע,

3600 מתוך העליה שהגיע במסגרת המבצע, אחר כך ישנו שלב בי, שם מדובר על

לימודים במסגרת של 8 שעות ליום במשך שלושה חודשים, במסגרת זו משתתפים כיום

115 מפרנסים. עד היום סיימו 330 מפרנסים, וצפויה השתתפות של 500 מפרנסים

מהעליה שקדמה למבצע.



326 מקרב ברגרי הקורסים של טרום הכשרה פנו ישירות ללשכות הקבורה,

מסיימי ההכשרה הטרום מקצועית ובעלי כישורים מתאימים אחרים משתלבים

בקורסים שונים במקצועות שונים, ציבור הלומרים בקורסים אלה מורכב מישראלים

ותיקים, עולים מאתיופיה, ערלים מארצות אחרות, במסגרת זו סיימו עד היום

את למודיהם 180 מפרנסים, צפויה השתתפות של 350 איש, ומתוך העולים שהגיעו

במבצע ואלה שצפויים להגיע ישתתפו בקורסים אלה ב-1000 איש.

המשרד מסייע לעולים השוהים במסגרות ההכשרה השונות ברמי סיוע, אס כי

הסכומים האלה נשחקו באופן ביכר מאר, אין ספק שצריך לעשות משהו בנדון, בדומה

לזכויותיהם של כל אזרחי ישראל לדמי אבטלה המוגנים על פי חוק, בתקנות של

הביטוח הלאומי, שחיקה תקציבית גורמת לכך שמשפחתו של העולה אינה יכולה

להתקיים מהסכום שהוא מקבל, הסכום הממוצע שמקבלת משפחה של עולה לחורש מגיע

היום ל-55 אלף שקל, ולבל הרעות אין זה סכום המאפשר לה קיום, אני חושב

שמדינת ישראל צריבה לעגן בחוק תקנה שתבטיח זכויות העולה, אנחנו חורתים

על דגלנו את המלים "מדינת עליה", ואנחנו צריכים לנהוג בהתאם לכך, בסך הכל

מדובר ב-500 איש שצריכים להיות זכאים לרמי אבטלה, ובעור 1500 שזכאים לרמי

קיום.

אנחנו נמצאים עכשיו ף בשלב סופי של דיון ממושך עם משרד האוצר בענין

הזה, מתוך כוונה למצוא את הררך לעגן זאת בחוק, במו שמובטחת זכותו של כל

אזרח במרינה לרמי אבטלה,

בראי ערר לציין שכמעט כל המפרנסים מקרב העולים שקבלו דיור קבע

השתלבו בתעסוקה, מספר המובטלים האתיופים הוא מועט ביותר, והם זכאים

לרמי אבטלה מהמשרד כל עור לא מלאו 24 חודשים לשהותם בארץ, רוב הערלים

מועסקים בפועלים בררכות נמוכות, חלק מהם כפועלים בלתי מקצועיים ברמות

שכר נמוכות,

אנשי משרר החינוך יציגו כאן את הבעיות הקשורים בחינוך העולים, על

מערבת הקליטה של הילדים במסגרת הבללית ועל השכלת המבוגרים מבין העולים,

על השילוב בכיתרת הקלט בשלב הראשון וכו'. משרד הקליטה מלווה אותם גם

בכל הנוגע למתן שעורי עזר לתלמידים הזקוקים לכך, וגם בסיוע למשפחה,

עיקר הקליטה של הילדים היא, בסופו של דבר, בכתות רגילות, אני שומע

ממורים, ממחנבים רמגננות שההשחלבות של התלמידים מאתיופיה היא מהירה מאד

וכי הם מראים בושר טוב, אנחנו די מופתעים מזה, המצב בתחום הזה הוא מעבר

לציפיותינו ומעל למה שניתן היה לחשוב כשמדובר במעבר דרמטי כזה, אין ספק

כי יש אצל האתיופים רצון עצרם להשתלב, להגיע להישגים, ויש להם גם היכולת

הדרושה בדי להשיג זאת, ואבן זה אחד הדברים המעודדים והמבטיחים מאד,

כמה מלים בענין הסטודנטים, משרד הקליטה, בשיתוף עם הסוכנות, מקיים

מינהל סטודנטים, במסגרת המינהל הזה נמצאים 66 סטודנטים, חלק מהם לומד

במכינות, חלק מהם באוניברסיטאות תל אביב, ירושלים, באר שבע, בבית הספר

להנדסאים בבאר שבע,. אנחנו מתכננים לשלב בשנה הבאה 30 אתיופים נוספים,

לקראת שנת הלימודים השנה מתבבן המינהל לצרף למעגל הלומדים עוד 100

סטודנטים אתיופים,

משרד החינוך להשכלה למבוגרים יעלה השבוע בישיבת המוסד המתאם

הצעה בענין מסגרת חינוכית מיוחדת לגילאי 17 עד 25, מתוך מחשיבה שגילאי

17 הם כבר צעירים שעברו את הקו של השתלמות בתוך מסלול החינוך הממוסד,

חלק מהם קיבל איזו שהיא הכשרה, חלק מהם בא מערים גדולים, צריך יהיה

לנסות לבנרת ערד מערכת חינוכית כוללת המותאמת לצבירת ההשכלה הקודמת

של הצעירים עם הפוטנציאל העתידי, ביצוע התכנית קשור כמובן במימרן, אני

רראה במסגרת כזר חשיבות עליונה.



יהיה זה דבר גדול אם נצלית לתת לקבוצת הגיל הזאת אח ארחם הבלים הדרושים

כדי שלא ישתלבו מיד בעבודה, אלא יעבדו להכשרה וללימודים כדי שיכולו

להגיע למקצועות יותר מתוחכמים והכנה לצה"ל,

מאנשים המלמדים במסגרת השכלה למבוגרים אפשר לשמוע על אנשים שלא ידעו

קריא וכתוב מתקשים גם בלימוד העברית, המשרד והמורים. בניהולו של מר צביון,

מקדישים הרבה מאד תשומת לב לנושא הזה.

ואשר לנושא הדתי, מובן שיש שוני בין נרהלים דתיים המקובלים אצלם

לבין אלה המקובלים בארץ, עדה זו נותקפה מכלל ישראל בטרם היות התורה שבעל-

פה, לא אגע בענין ההלכתי כי איני מצוי בו, הם הוכרו כיהודים לכל דבר, בהסתמך

על פסקי הלכה, ההל ברב הרצוג ועוד מאות שנים לאחור, המייחסים אותם לשבט דן .

היתה בשעתו תביעה של גיור לתומרה, והיתה אהר כך פשרה עד לחודשים האחרונים

בדבר התרת דם ברית, הרבנים מצאו את האסמכתה ההלכתית שאפשר להסתפק בכך

שיידרשו תהליכים של חידוש הברית הקשורים בטבילה, הדבד הזה לא התקבל בקלות

אצל בני העדה, או לפחות על חלק מהם. לא מפני שאינם נוהגים לטבול, אלא בגלל

הסיבה לטבילה, הם נפגעים מהדבר הזה. וזו באמת בעיה רצינית. לא עצם הרצון

להביא אותם לטבילה מכעיס אותם, אלא הסיבה לטבילה, הם מדברים על בך שהדבר

הזה פוגע בהם, והס רואים בזה עלבון.

מ, הכהן;

באיזה שלב התעורר בכלל הענין הזה?

השר לקליטת העליה י, צור;

אינני בטוח שזה כל כך חשוב איך זה קרה, אני מתאר בפניכם עובדות,

כדי להראות לכם מה הם הדברים שצריך לחשוב כיצד יש להתמודד אתם, נפגשנו

אצל ראש הממשלה עם הרבנים הראשיים. וברור שאין מתכוננים להפעיך עליהם

מערכות לחץ-, הרבנים הראשיים רוצים מאד כי נפעל במשותף כדי לחזק את מעמדם

של מורי ההלכה של העדה, שמחתי לשמוע שגם הרבנים שלנו רואים צורך לחזק

אותם כמנהיגים המסורתיים של העדה,

אנחנו משתדלים להביא ליצירת עתון באמהארית. שיהיו שידורי רדיו בשפה

האמהארית ודברים נוספים מהסוג הזה,

ארגונים רבים מגלים רצון להתנדב לפעולות שונות הדרושות בתהום הזה,

וצריך יהיה לטפל בזה, הדברים אינם ערוכים עדיין, אבל נראה לי שעיקר פעולת

ההתנדבות תידרש בסופו של דבר בקהילות. בשכונות, ברחוב, בבית, והמדובר

בפעולת התנדבות לליווי העולים, ליצירת קשרים הברתיים ולעזרה בקליטה טובה

שלהם, הנושא הזה עדיין עומד לפנינו, ונצטרך לחפש דרך כיצד ניתן יהיה

לשמר את כל אותם הדברים שהם הביאו אתם, את הפולקלור שלהם, את התרבות וכרי.

צריך למצוא את הדרך שתאפשר שימור כל הדברים האלה, לבל יילכו לאיבוד.

מאחר ואנחנו רואים את התהליך הזה כתהליך מאד ממושך, וקצב הפעלתו

יוגבל בוודאי בשל בעיות תקציביות, אנחנו מתכוננים להכין תכנית עבודה

לקליטת הקבע, תכנית שתקיף את כל האספקטים הקשורים בנושא זה, גם ראש-

הממשלה מבקש שדבר זה ייעשה,

היות והתקציב קטן, מן הראוי שתדעו מה הוא הנטל הכספי עליו אנו מדברים.

אני מדבר על אומדן התקציב הדרוש לקליטת כ-13 אלף עולים, רהכוונה לתקציב

ממשלתי, מעבר לזה של הסוכנות היהודית המקדישה לזה סכום של 100 מליון דולר,

והוא מסתכם ב-150 מליון דולר בשלוש שנים, פלוס אותם 100 מליון דולר שהוא



תקציב הסוכנות למטרה זו. שצריך להתחלק ל-60 מליון דולר בשנה הראשונה,

כ-60 מליון דולר בשנה השניה ועוד 30 מליון דולר בשנה השלישית, מובן לכל

כי עיקר התקציב מיועד לצורך בנייח שיכון לעולים,

אני יכול לספר לכם שתקציב זה יונח היום על שולחן הממשלה, והסכומים

הללו טרם מובטחים.
מ. הכהן
מה הם הסכומים הדרושים לכלל קליטת העליה?

השר לקליטת העליה י. צור;

קשה להשיב על השאלה הזאת. כי חלק ניכר מהתקציב הוא לצורך שיכון , אם

אנחנו מדברים על 16 - 17 אלף עולים. אנחנו מדברים על 150 מליון דולר

לדיור, בל פיגור בנושא זה יעכב את כל התהליך של הקליטה,

אני מקווה שיעמדו לנו גם הכוח וגם הסבלנות וגם התבונה לעשות אח מה

שנדרש ממנו לעשות, ובי נעשה זאת כצורה הסוכה ביותר,

היו"ר מ, תעסה-גלזר;

אני מודה לשר הקליטה על הסקירה הממצה והמקיפה ששמענו, אני מאמינה

שהתבונה והאהבה יעזרו לו להתגבר על כל הבעיות,

השנה הראשונה לבואם של העולים היא השנה המכרעת בקליטתם בארץ, והכוונה

לכל העולים ולא רק לעולי אתיופיה, השנה הראשונה מטופלת על ידי העם היהודי

כולו,

נשמע עבשיו סקירה של מר חיים אהרון, ראש מחלקת העליה של הסוכנות

היהודית, ביצד הסוכנות נערכת ומתמודדת עם בעיות הקליטה של העולים בשנה

הראשונה לבואם לארץ,

ח, אהרון;

אני מודה ליו"ר הוועדה שהזמינה אותי לקחת חלק בישיבה זו, אתחיל אולי

בדברים שבהם סיים שר הקליטה את דבריו, אנחנו הקצבנו סכום של 125 מליון דולר

לקליטת עולי אתיופיה, 25 מליון דולר הועברו לממשלת ישראל לצורך רכישת

500 דירות עבור עולי אתיופיה, התקציב שלנו מתחלק לשנתיים, עד סוף חודש

מארס השנה, ושנת התקציב הבא, באשר כל הסך של 125 מליון הדולר הוא מעל

לתקציב הרגיל של הסובנרת היהודית,

נושא הקליטה של יהודי אתיופיה הוא נושא שהסובנות ומחלקת העליה שלה

מתמודדת אתו מזה ב-5 עד 6 שנים, מחלקת העליה הוא הגורם שהופעל בענין זה,

שריבז ותאם בין בל הגורמים ואת כל הפעולות הקשורות בקליטה זר, עד להחלטת

המוסד לתיאום לממשלה ולסוכנות שהוקם ב-29 באוקטובר 1984, רעדה עליונה

בנושא קליטת בני העדה האתיופית שהיא משותפת לנו ולממשלה ובראשות שר הקליטה

וראש מחלקת העליה של הסוכנות, בהשתתפות המנכ"לים של המשרדים הנוגעים בדבר,

שר הבינוי והשיכון וכו', מאותו רגע שהוקמה הוועדה הרגשנו שמחה, כי דרישה

שלנו באה לידי מימוש, למעשה דרשנו עוד בממשלה הקודמת הקמתה של ועדה משותפת

לסוכנות ולממשלה, בי חשוב שיהיה תיאום בין הממשלה לסוכנות ככושא נכבד זה,



הסוכנות היהודית שעסקה בקליטה עולי אתיופיה ב-5 השנים האחרונות,

קבעה לעצמה כמה עקרונות יסוד בכל הקשור בקליטת העליה הזאת. העקרון הראשון

הוא שמירה על התרבות והמורשה התרבותית של העולים, ואיני רוצה לפרס עכשיו

את הנושא הזה, זה אהד הדברים שעליהם הקפדנו ואנהנו ממשיכים להקפיד וגס

בעתיד נמשיך להקפיד עליהם. אי אפשר ואסור להגיד ליהודי המגיע לארץ שהנה

הוא הגיע לארץ חדשה, והוא מתבקש לשכוח כל מה שהביא אתו מהארץ ממנה הוא בא.

מ. הכהן!

האמ זה מחייתם גם לשמו של העולה.
ח. אהרון
אני רוצה להבהיר כי אין משנים שמות העולים, ואני אומר את הדברים האלה

בצורה ברורה וחד משמעית. אלא שבכל זאת יש כאן בעיה. באתיופיה אין שמות

משפתה. על פי חוק השמות במדינת ישראל אנו מצווים לתת להם שם. בהתיעצות

עם משרד הפנים קבענו, שנותנים לשם שם בהתאם לשם המב. ויש עוד בעיה לגבי

שם האשה, ואותה לא פתרנו. האשה באתיופיה מחזיקה בשם שלה, ואגב גם ברכוש ?.:?

המשפחה.

מ. הכהן;

אם אין שם שמות משפחה, איך זה שהאשה מחזיקה בשם משפחתה היא?
ח. אהרון
נמצא כאן אתנו מר זינה שהוא איש העדה האתיופית, והוא אחד העובדים

הבכירימ שלני. אני מציע שהוא יסביר לכם את נושא השמות בפרוטרוט.

כאמור, יש בעיה עם שם המשפחה של האשה. אבל הצעקה קמה לגבי שמות

הילדים, בענין שמות הילדים אנו נוהגים בפרוצדורה מאד פשוטה. ליש יש שם

בשפה האמהארית ולא תמיד השם שלו מובן בארץ, ולא תמיד אפשר לבטא את השם שלי

בצורה נכונה. על פי בקשת בני העדה אנחנו מתייעצים עם העולים בעצמם אם

להוסיף לילד, ליד שמו המקורי, גם שם עברי. אם העולים מסכימים לכך, ניתן

לילד שם עברי נוסף. לא במקום שמו המקורי, אלא בנוסף אליו.

גם השבוע קיימנו דיון בנושא זה, אחרי שהבעיה הזאת עלתה שוב לכותרות,

ושוכנענו על ידי בני העדה שאמנם כך צריך לנהוג בענין זה. אני חוזר יאומר

כי אין אנו מחליפים שמות. בכל המסמכים מופיעים שני השמות! השם המקורי,

ולידו השם העברי. רק אתמול היתה לנו הזדמנות לראות מה קורה כאשר שם אינו

מבוטא באופן הנכון, כאשר מתכוונים לקרוא למישהו מסויים והוא לא מבחין כלל

שקוראים בשמו. דברים כאלה קורים מדי פעם בבתי-הספר. בכדי למנוע תופעה

שכל רשות תיתן להם שמות שונים, כמו למשל מורה בבית הספר או רבנים אחרי

שעוברים תהליך טבילה ונותנים להם תעודה ובה השם שצריך להיות עברי, הוחלט

כי מוטב להוסיף את השמ העברי ליד שמו המקורי של הילד, וזה יהיה השם

העברי שלו שילווה אלתו, וזה יקל על חוליו במדינת ישראל.

נושא נוסף שאנחנו מעמידים כעקרון בטיפול בעולה הוא הנושא של שמירת

העצמאות של העולה, ויש לנו בענין זה בעיה די קשה. עלינו להבין שאנו

מתמודדים עם אוכלוסיה שלמעשה תלויה בנו בכל אשר היא עושה. אין דבר בחייה

היום יומיים של האוכלוסיה הזאת בחודשים הראשונים לשהותה בארץ שאין היא

תלויה בנו או בגורם ממשלתי אחר. היא תלויה בנו כדי ללמוד את אורחות התיים

בארץ היא תלויה בנו כדי ללמוד דברים פשוטים כמו השימוש בחשמל, השימוש בגז,

כדי ללמוד איך הולכים לסופר-מרקט לקניות, כדי ללמוד איך שולחים ילדים

לבית הספר, כדי ללמוד איך באים לכתה כדי ללמוד עברית וכו' וכו'.



משום כך אנחנו שמים דגש לנושא הזה. נמצאים כאן מומחי המחלקה שישמחו להשיב

לשאלותיכם בתחומים השונים, בהזדמנות זו אני רוצה לציין את עבודתם המסורה

לאורך החקוקה כדלה, ובמיוחד בתקופה האחרונה, יורשה לי לציין בי אינני חושב

שיש היום מוסד נוסף בארץ שמצויים בו אנשים עם ידע בה רב בנושא קליטת יהודי

אתיופיה כסו האנשים הנוכחים באן היום.

חשוב לגיין גם שאנחנו שומרים על עצמאותם של עולי אתיופיה, ומלמדים

אותם להיות עצמאים. אנחנו מלמדים אותם לא לאבד את היבולת שלהם לבחור בין

מה שדרוש להם ומה טוב בשבילם. והדבר אבן בא לידי ביטוי מאוחר יותר בשלב

ההכשרה המקצועית, בשלב בחירת מקום מגוריהם וכו'. כשאנו אומרים לעולה

בקרית שמונה שהוא חייב להשאר שם, הוא מתנגד לזה כשיש לו סיבה לכך, ומסביר

לנו מדוע אינו רוצה להשאר שם אלא לעבור לקרית-גת, למשל. בשהוא אומר לי

דברים באלה אני מבין שהצלחנו ללמד אותו לשמור על עצמאותו.

יש עקרון נוסף שאנחנו מקפידים עליו, וזה העקרון של שיתוף פנימי בקרב

העדה עצמה בבל הליך של דיונים וקבלת החלטות לגבי כל תהליכי הקליטה.

במחלקה שלנו ישנם כמה פורומים, הן פורומים ברמה הגבוה ביותר, והן פורומים

ברמה נמוכה ביותר, ובהם משתתפים גם נציגי העדה, והם מביעים שם את דעתם

בבל נושא המועלה שם, ודעתם גם נלקחח בחשבון.

אנחנו מעודדים את בני העדה לקחח חלק פעיל בתהליך הקליטה של העולים

החדשים יותר, כך שהיום נוצר כבר מצב בו הוותיקים מבין עולי אתיופיה

קולטים את החדשים יותר.

אנחנו קבענו לעצמנו במה קריטריונים בקשר לדיור. כאשר משרד הקליטה

ביקש מאתנו להפנות עולים ממקום זה או אחר סרגנו, משום שחשבנו שזה לא

יוסיף דבר לעולים ואף לא לעיירות הפיתוח שאליהן נתבקשנו להפנות את העולים,

אחד הדברים החשובים ביותר שעלינו להקפיד עליו, והוא מונח ביסודות המדיניות

שלנו מלכתחילה, זו הקביעה לאן יועברו העולים. ההתמודדות עם הבעיה הזאת

צריכה להיות שונה במקצת, שר הקליטה הביא בפנינו באן דוגמה מדימונה. אנחנו

פסלנו את דימונה מבחינה זו בשל סיבות אחרות. בשל מציאות הדיור בארץ

ומקורות התעסוקה אין לנו אפשרות אלא לשלוח עולים למקומות מסויימים שהם

חזקים ממצפה רמון, מירוחם וכד'. לא נרצה שישארו במקומות החלשים במגורי

קבע, ולשם בך נצטרך למצוא את הפתרונות המתאימים ואף לתת להס את ההבשרה

המקצועית במקומות אחרים, תוך הכוונת העולים בצורה נכונה וגס הפניית

המשאבים והאמצעיס המתאימים והדרושיס לשם כך.

אתן לבם דוגמה. עולים הגרים בברמיאל לומדים בחיפה. נניח שהיינו

שולחים אותם לדימונה, ואז העולים לומדים בבאר שבע, צריך לפתוח את המעגל,

ולא לסגור אותו, ולא צריך לקבוע שמשום שהעולים האלה נמצאים במרכז קליטה

אחד הוא צריך להיות גם מקום מגוריהם בעתיד.

הקליטה כפי שהיא היום היא קליטה שמדינת ישראל לא ידעה במותה, ההנחה

שלנו היא, מבלי להיות קיצוניים, שאנ חנו לא נסתפק בבינוניות, אלא שפה

תהיה הצלחה גדולה, או חלילה כשלון גדול. משום כך עלינו להסתכל לא רק על

5 שנים.קדימה, אלא אפילו על 10 שנים קדימה ולשאול את עצמנו איך אנחנו

רוצים לראות את העוליס האלה בעוד 10 שנים מהיום, ובהתאם לבך גם לתת היום

את החשובות המתאימות, בנושא הזה יש לחבדה הישראלית תפקיד עצום כחברה

קולטת, אבל לנו, כמוסדות הקובעים מדיניות ומבצעים אותה, יש אחריות גדולה

שעוד לא תיתה לנו דוגמתה, אנחנו דנים פה בעדה שהסמלים שלה שונים לגמרי

מבל מה שמוכר לנו מבל הארצות האחרות, וחייבים לקחת את זה בחשבון. ובשאני

מדבר על סמלים צריך להבין שהסמלים פירושס דברים גדולים בקטניס.



אנחנו שמחים על שיתוף הפעולה עם מערכת הבריאות. ברגע שפנינו אליה

היא נענתה מיד, נערכה מיד לפעולה למדות כל הקשיים שהיא עומדת בפניהם.

ישנם עולים מאתיופיה שהם מאושפזים, ואנחנו חייבים להסביר לרופאים ולכל

המטפלים בהם פירושם של סמלים לגבי העולים האלה, וכל מיני תופעות שחשובות

לעולים האלה. אם לא נסביר את הדברים האלה לרופאים ולמטפלים בחולים עלולות

להיות לכך תוצאות הרות אסון ממש. חשוב ביותר לדעת ולהכיר את האנשים שהם

בטיפולנו ובאחריותנו.
היו"ר מ. תעסה-גלזר
אולי תביא בפנינו דוגמה לסמל אחד.
ח. אהרון
אספר לכם על מקרה אחד שנדון אצלנו ושהושם עליו דגש. לפני שבועיים היה

מקרה אסון בבית החולים בבאר שבע. עולה מאתיופה נפל מקומה רביעית ומת.

המשטרה קבעה שהעולה התאבד, ואנחנו שאלנו אם אמנם זה נכון, ועל השאלה הזאת

קבלנו תשובות שונות. הסביר לנו אחד האנשים, שהעולה הזה חלה בחום, יכול

להיות שהיתה זו מלריה, והוא היה מבולבל. היתה לו אימפוזיה, והוא לא ידע

מה הוא הדבר הזה המחובר לידו, והוא הוציא את האימפוזיה ויצא החוצה. הוא

לא היה מודע לזה שהוא נמצא בקומה רביעית. מר זימנה שנמצא כאן אתנו היום

כא אלינו והציע לבדוק דבר נוסף. הוא שאל אם לקחו מהחולה הזה דם. שאלנו

אותו מדוע זה חשוב לדעת. תשובתו היתה: מפני שיש באתיופיה תפיסה או אמונה

האומרת שגבר שמוציאים ממנו דם מאבד את כוח הגברא שלו. אלה הם דברים

שאנחנו צריכים להתמודד אתם, וכדי שנוכל להתמודד אתם אנחנו צריכים להכיר

אותם. המערכות של המסגרות השונות הפועלות עם העולים האלה צריכים לדעת

ולהכיר את הדברים האלה.

השאלה אותה אנו צריכים להציג בפנינו תוור והצג היא האם אנחנו מתדרכים

מספיק, האם אנחנו מסבירים מספיק את המטפלים בעולים האלה; האם כל מי שעומק

בקליטת העליה הזאת קיבל את ההדרכה המספקת ואת כל הידע הדרוש על העדה הזאת.

ואני תייב להגיד כי אינני מאושר מהמצב. אבל יחד עם זאת אני חוזר ומשבח את

משרד הבריאות על ההערכות שלו. אותו יחס ושיתוף פעולה מלא שמגלה משרד הבריאות

מגלה גם משרד השיכון.

הממשלה הקודמת סכמה בדבר רכישת דירות עבור העולים האלה, ואף התחילו

לרכוש דירות עבררם. אלא שהחברה הישראלית לא תמיד נענית כאשר רוצים לקנות

בקרבת מקום אליה דירות עבור עולי אתיופיה.

אני חייב לציין גם את שיתוף הפעולה ההדוק הקיים עם משרד החינוך, אלא

שבתחום הזה יש לנו בעיה לגבי החינוך של המבוגרים. אינני מאושר ממצב

לימודי היהדות של מבוגרים, ואני מקווה שאחרי הפנייה שלנו בענין זה הדבר

יקבל ביטוי שונה בעתיד. הם לומדים 4 שעות בשבוע לימודי יהדות, ואנחנו

חושבים שזה לא מספיק.

הסוכנות היהודית רואה את עצמה שותפה שווה בכל הקשור לקליטת עולי

אתיופיה. לא יתכן על כן שיבואו אלינו כנציגי העם היהודי וישאלו אותנו

אימה גיוס הכספים, ויבקשו שניקח על עצמנו את כל הקליטה, שהיא לא רק

קליטה ראשונית, כי היום ישנם עולים הנמצאים אצלנו למעלה משנה ואפילו

שנתיים, ויחד עם זאת לא נוכל להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות לגבי ההמשך

של הקליטה, מה גם שהידע שהצטבר אצלנו בנושא זה ספק אם קיים באיזה שהוא

מקום אחר. ואם משרד השיכון קובע את מדיניות השיכון, הרי אני חושב

שהוא צריך לקבוע זאת ביחד עם משרד הקליטה וביחד אתנו. גם קביעת מדיניות



החינוך צריכה להעשות לא רק על ידי משרד החינוך, אלא על ידי משרד החינוך

ביתד עם משרד הקליטה ואנחנו, הסוכנות היהודיה. אני חושב שבכדי שהעולים

ייקלטו בארץ קליטה סובה אנחנו צריכים לפעול במשותף בכל ההליך קבלת ההחלטות.

אין אנו ממונים על ביצוע המדיניות, אבל אנחנו חושבים שצריך לשתף אותנו

בקביעת המדיניות.
ר. כהן
למשך כמה שנים?
ח. אהרון
למשך הזמן שיידרש לקליטתם. היציאה לשלב של קליטת קבע צריכה אף היא

להיות מתואמת אתנו. צריך לשמוע מה שיש לנו לומר בנושא זה. קביעת מדיניות

השיכון וקביעת מדיניות החינוך צריכות אף הן להעשות במשותף אתנו,

השר הזכיר כאן את דמי הקיום שמקבלת משפחה של עולה בסך 55 אלף שקל

לחודש, אנחנו נותנים למשפחה כזו דמי קיום בגובה של 130 אלף שקל. ובך

יוצא שרק משוס שעוד לא הצלחנו להגיע לתיאום מספיק בינינו ישנה אי אחידות

בקריטריונים, פנינו ובקשנו לשבת ביחד כדי לאחד קריטריונים. כי הרי לא

יתכן שאנחנו נשלם בשביל אותו דבר סכום אחד, ואילו משרד הקליטה ישלם בשביל

אותו הדבר סכום שונה, במקרה זה סכום נמוך בהרבה. העולה נפגע מזה וכל הממסד

נפגע מזה.

אנתנו מחזיקים את העולים המגיעים ארצה ונותנים להם דמי קיום במשך

11 חודשים, ובחודש ה-12 הם עוברים לרשות משרד הקליטה, ואז הם מקבלים

דמי קיום בסבום נמוך בהרבה מזה שקבלו בחודש הקודם.
מ. שמיר
אם לסוכנות יש עודף כסף, נשמח מאד לקבל ממנה כסף זה.

ח. אהרון;

יש כל הזמן פניוח בענין זה, אבל הן צריכות להיות מאורגנות. אנחנו

מוכנים לעזור גס בנושא הבריאות. גם משרד החינוך פנה אלינו בבקשה עזרה,

וגס רשויות מקומיות פנו אלינו באותו ענין ואנחנו נענים בלב חפץ. מדוע

אכל אין הדברים נעשים בתיאום? זאת היא השאלה שאני מציג בפניכם.

שר הקליטה דיבר על תכנון לזמן ארוך ואנחנו מדברים על תכנון לזמן

של 3 חודשים, 4 חודשים ואף 5 חודשים. אבל גם כאשר מתכננים לזמן ארוך, עם

כל הכבוד, לא יתכן שיביאו תכנית לטווח ארוך מבלי לקחת בחשבון ומבלי

להידבר עם מי שעוסק בנושא הזה בפועל, מתוך כוונה לשמוע מה יש לו להגיר

בנושא הזה. מה יקרה למעשה? אחם תבואו עם תכנית אחת לטווח ארוך. אנחנו

נבוא עם תכנית שניה לטווח ארוך, אנחנו נקיים ויכוחים על הנושא הזה במשך

שנה שלמה, והעולים יהיו באמצע. זה איננו תיאום. זו איננה צורה נכונה

להכנת תכניח לטווח ארוך. בשביל להכין תכנית לטווח ארוך צריכים כל המוסדות

המטפלים לשבת ביחד ולהכין אותה. ועל כך שהדבר לא נעשה בדרך זו אנחנו

מתלוננים.



מה קורה בפועל? משרד השיכון יושב עם משרד הקליטה. אחר כך משרד השיכון

בא אלינו, אנחנו יושבים עם משרד הקליטה, ואחר בך יושב משרד הקליטה עם משרד

השיכון בלעדינו. זה איננו תיאום. זאת היא סחבת, והעילה הוא זה שנופל בין

הכסאות.

מ. הכהן!

כל הדברים האלה מצביעים שוב על הצורך בהקמת רשות לעליה,
ח. אהרון
בעוד כחודש מסתיים קורס של צעירים בכפר ויתקין. בשביל צעירים שסיימו

12 כתות בי"ס עשינו תכנית מיוחדת של קליטה. הצעירים האלה יסיימו את הקורס

שלהם, ונשאלת השאלה מה הלאה. ישבנו עם משרד החינוך, ישבנו עם האוניברסיטאות,

בהשתתפות איש משרד הקליטה, ועד היום אין תשובה של המערכת לגבי הצעירים האלה.
ושוב זה מחזיר אותי לשאלה
מי מתאים מה.

ב-6 בנובמבר 1984 שלחתי לידידי השר מסמך, עם הכוונות הכי טובות, ובקשתי
שיתוף מעולה. אמרתי
הבה נשתף פעולה, הבה נאחד קריטריונים ואפילו נאחד

פונקציות. אני עצמי עולה הדש, ובמשך מספר שנים הייתי פעיל בהתאחדויות

עולים, והאמינו לי שאני יודע איך מרגיש העולה כשהוא מתרוצץ בין משרד

הקליטה והסובנות, כשאין תיאום בין הגורמים המטפלים בו. משום כך אני חוזר
ומבקש
הבה נחליט ברוח הטובה ביותר על שיתוף פעולה, כאשר אנחנו שותפים

שווים בעשייה הזאת. שאם לא כן אנחנו עומדים בפני סכנה, ואני אומר זאת במלוא

האחריות, שסיפור העליה, שהוא סיפור הצלחה בלתי רגילה של מדינת ישראל ושל

העם היהודי, ייהפך לסיפור כשלרון בקליטה, בעוד שבידינו להפוך אותו לסיפור

הצלחה גם בקליטה.
השר לקליטת העליה י. צור
נאמרו כאן דברים שאני דיחה אותם. אין לי ויכוח עם הסוכנות, ואין לי

ויכוח עם עובדי הסוכנות. יש לי ויכוח עם יו"ר המחלקה. אני חושב שמדינה

איננה יכולה להפקיע מעצמה את אחריותה על אזרחיה. אם מישהו יצטרך למסור

דין וחשבון לעם ישראל ולמדינת ישראל בנושא הזה, הרי הדין וחשבון הזה ינתן

בבית הזה, והממשלה היא האחראית כלפי הבית הזה.

רק השבוע דהינו שתי הצעות לסדר היום בענין שינוי השמות. בשל אורח

החיים במשטר הדמוקרטי שלנו אני הייתי חייב להשיב להצעות אלו, כמי שמייצג את

ממשלת ישראל. הקליטה היא קליטה של אזרחי מדינת ישראל בשותפות עם העולם

היהודי. הבעיה היא לא בעיה של תיאום. מדינת ישראל קבעה שר לעליה ומשרד

לעליה ולקליטה, והם מופקדים מטעם ממשלת ישראל על תהליך קליטת העליה.

תפקידו של השר ושל המשרד לשתף פעולה, אבל מבלי לפגוע בדבר הבסיסי האומר

שמגיע הרגע בו שואלים למי במדינת ישראל ישנה האהריות המיניסטריאלית על

קליטת אזרהי המדינה שזה מקרוב באו, והתשובה תהיה: משרד הקליטה ישר הקליטה.

אינני מכיר תשובה אהרת, אלא זו. לשר בממשלת ישראל ישנה אחריות

מיניסטריאלית על הנעשה בתחום שעליו הוא מופקד.
ע. לנדאו
האם יש מישהו שמערער על זה? איש אינו מערער על בך.



השר לקליטת העליה י. צור;

לא יו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית, אלא ראש מחלקת העליה.

נושא העליה הוא באחריות מניסטריאלית של משרד הקליטה. אין לי ויכוח עם

יו"ר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות. אין לי ויכוח עם מר דולצ'ין על כך,

כי זה מקובל עליו. לא רציתי לדבר על כך, אגל נאלצתי להעמיד את הדברים

על אמיתותם. אני בהחלט כעד תיאום, כעד חלוקת אחריות, כעד זרימת מידע,

כעד שיתוף פעולה וכו'. אכל יש מקום שבו מתממשת אחריותה של המדינה על

מוסדותיה הדמוקרטיים לגבי האזרח, והמקום הוא שדה התעופה, והרגע הוא

הרגע כו דורכים רגלי העולים על שדה התעופה שלנו.

א. וינר;

מתקציב משרד השיכון הקצכנו מזה למעלה משנתיים כ-1200 יחידות דיור,

חלק מהן מאוכלס, חלק עומד כ9ני איכלוס, וחלק נמצא בשלבי שיפוץ שונים.

1200 דירות אלה מיועדות גם כדירות למרכזי קליטה וגם כדירות למגורי קכע.

אנחנו עומדים לרכוש 500 יחידות.

מתוך נסיון העכר, ומתוך היכרות עם העולים מאתיופיה אני חושב שיש

יסוד להניח שאחרי תקומה של שנה או שנה וחצי יוכלו עולי אתיופיה ליזום

את האקט של רכישת דירה. אם תהיה להם בעיה בנושא הכספי, ממשלת ישראל

צריכה לעזור להם. הם בעצמם יכולים לקכל את ההחלטה באשר למקום בו הם

רוצים לגור. אכל ישנן גם דעות שונות. אבל אני חושב שצריך לאפשר לאוכלוסיה

הזאת, שאינה נופלת מקבוצות אוכלוסיה אחרות שהיו לנו עד כה, לקכוע בעצמה

את גורלה. אני מקווה שאכן יאפשרו לה לעשות כן.

אני רוצה לציין כי אף אחד מאתנו אינו רוצה לחזור על הטעויות שעשינו

כעכר. ב-7 השגים האחרונות ביטלנו לא רק את הריכוז של עולים אלה, אלא גם

ריכוזים של קבוצות אוכלוסיה הומוגניות, במיוחד אוכלוסיית מצוקה. אין יותר

בישראל ריכוז של אוכלוסיית מצוקה.

אנחנו מתכוננים לבנות דירות עם ערכי קרקע נמוכים יותר. אנו מתכננימ

ששכונות עם ערכי קרקע כינוניים יקלוט 20 או 30 משפחות של עולים מאתיופיה.

אנחנו גם קונימ דירות מפוזרות, ויש לנו קשיים בענין זה הקשיים התחילו

עם בואם של העולים מאתיופיה. כאשר המדיניות הזאת נקבעה נתקלנו בקשיים

כשרצינו לקנות עבור אוכלוסיה חלשה דירות במיטב הכסף, ולאכלס את המשפחות

האלה כבנין בו גרו קבוצות אוכלוסיה חזקות יותר. בכנין מסויימ, שבו גר

שר בישראל, רכשנד לפני 6 או 7 שנים דירה אחת בשביל משפחה חלשה כזאת,

ילדי המשפחה הזו שרתו בלבנון במלחמת שלג, ואשת השר טיפלה במשפחה הזאת,

והשר ציין באזני את המעשה הגדול הזה שבהעברת המשפתה הזאת לבנין הזה.

ואמר לי כי אשתו עסוקה מאד בטיפול במשפחה הזאת.

שר הקליטה הזכיר את עיירות הפיתוח ואת ראש הערים של עיירות הפיתוח,

אבל יש לנו בעיה קשה עם ראשי הערים במרכז הארז, במקומות החזקים, ואנו

נתקלים בקשיים בבואנו לבנות שם דירות. אינני חושב שצריך לתת למשפחה

בת 4 או 5 נפשות דירה בת 4 תדרים, ואני יידע שיהיו לנו קשיים רבים בבניית

דירות בנות 3 חדרים בשביל משפחות כאלה במקומות גהם יש תכניות לכתים עם

דירות בנות 4 ו-5 חדרים. רק לאחרונה העלה ראש עיר את הטענה שהוא מתנגד

להפיכת דירות בנות 4 ו-5 חדרים לדירות בנות 3 חדרים, כי הוא יפסיד בעתיד

כתוצאה מזה תשלומי ארנונה.



דווקה במקומות החזקים יהיו לנו בעיות באיכלוס עולי אתיופיה. אנו

מצדנו נעשה הכל בדי לא לרכז אותם. ואם יהיה לנו הזמן המתאים נבנה עבורם

דירות במקומות המתאימים, כי אני בטוח שבסופו של דבר האוכלוסיה הזאת תיקלט

בצורה הטובה ביותר,

היו"ר מ. תעסה-גלזר;

אני מבקשת את סליחת אורחינו על שלא נוכל לשמוע היום את דבריהם. אנחנו

נשמע אותם בישיבה נוספת של הוועדה. ואילו עכשיו נאפשר לחברי הוועדה להציג

שאלות ביחס לדברים ששמענו באן היום,

אין צורך בזכוכית מגדלת בדי להבין שקיימת בעיה בין הממשלה והסוכנות

היהודית. אחד מתפקידיה של הוועדה הוא למצוא במשך הזמן את הדרך לתעל את

שני המוסדות הגדולים והנכבדים האלה לשיתוף פעולה ביניהם, אני מציעה לחברי

הוועדה לא למקד את שאלוהיהם לנושא הזה,
י. ארצי
אני ריצה להתחיל במשפט ברבה על המאבק שמתנהל,בפי ששמענו, למען השוואת

התשלום הניתן לעולים לגובה דמי האבטלה הנהוגים בארץ.

אנחנו חוזרים שלב לשאלה הנצחית של שיתוף פעולה בין הממשלה והסוכנות

היהודית, חלוקת הסמכויות, חלוקת האחריות וכו'. אני מבין כי מאחורי המלה

"תאום" בה משתמש מר אהרון מסתתרח הכוונה לאחריות משותפת.

אני חושב שחייב להיות קשר בין שני השלבים של הקליטה, בין שלב ההכנה

לשלב קליטת הקבע. אם שני השלבים האלה נמצאים בידי שתי רשויות, ספק אם

התיאום ביניהס הוא מלא ומושלם. לא יתכן שבאיזה שהוא מקום לא יהיה איזה

שהוא קצר. האס אפשר לעשות משהו כדי שלפחות לגבי העליה הזאת של יהודי

אתיופיה, עליה של מקסימום 25 אלף איש, אפשר יהיה לדחות את הויכוח ההיסטורי

הזה, ולמצוא איזו שהיא טכניקה להקים מנגנון מאוחד, אפילו מאוחד אד-הוק,

כאשר בל אחד שומר על הזכויות שלו, והביצוע ייעשה תחת פיקוד אחיד, ולא שני

פיקודים.

קצת נבהלתי כאשר שמעתי שמדברים על תכנון ל-10 השנים הבאות. יש בזה

משום חוסר אמון בכך שהאנשים האלה יעמדו ברגע מסויים, הרבה לפני תום 10

השנים, על רגליהם הס. מר אהרון אמר שאנחנו מוכרחים לראות מה יקרה

בעוד 10 שנים, ואילו מר וינר אמר כי הוא מאמין שתוך שנה או שנתיים יוכלו

עולי אתיופיה לבחור את מקום מגוריהם.

היו"ר מ. תעסה-גלזר;

מר אהרון אמר שמה שאנחנו עושיס היום צריך להיבחן בהתאם לתוצאות

שלהם בעוד 10 שנים, הוא לא אמר שצריך לעשות תכנון ל-10 השנים הבאות.

י. ארצי;

בשלב מסויים צריך העולה להרגיש שהוא עצמאי. אבחנו רוצים לעשות במשך

שנה ושנתיים אח מה שמערכת החינוך עושה במשך 10 שנים, 12 שנים ואף 15 שנים,

ממעון הילדים ועד לגיל הצבא. צריכה להעשות עבודה שונה לגבי אנשים שהם

יותר מבוגרים, אנשים שיש להם בבר הרגלים מסויימים והס צריכים להחליף אותם

באחרים. אני חושב לבן שהמבצע הזה צריך להעשות תחת פיקוד אחיד.



א. ולדמן;

אני רוצה לציין אח ההרשמות הטובה מדברי השר ביחס לרגישות שישנה

לקשיים ולמורכבות של הבעיה, בין היתר שטוענו אח הכלל היסודי, שהקליטה

נעשית על יסוד לימוד לקחים מן העבר, ממוך יחד של כבוד למורשת, כי זו

קואלה קרדינלית לקליטה טובה,

נכון שקליטה היא פרידה מסויימת, אבל צריך להדגיש שהפרידה מכוונת

לפרידה מסגרות חיצוניות, ולא מרידה מהתכנים הפנימיים ומהמסגרות שמהוות

בסיס לאותם תכנים. גס זה שייך לתחום לימוד הלקחים מן העבר אפשר לשבור

בקלות רבה את הכלים, אלא שאז הכל נשאר פרוץ ופתוח, ואז לא רק הקליטה

איננה טובה, אלא גם התרומה של העולים לחברה מוטלת בספק,

ביחס לנושא האינטגרציה, אינני יכול להשלים עם הפרופורציה שנותנים

לנושא פיזור האוכלוסיה, אינטגרציה גחברה ישראלית אין פירושה שאפשר להשיג

אותה דווקה על ידי פיזור מירבי, אלא אפשר להשיג אותה על ידי שיתוף החברה

הישראלית בשמירה על אותם התכנים המהווים את הבסיס, יש מאחד מרכזי מיוחד

יהודי ישראלי, שמהווה בסיס מספיק לאותה אינטגרציה, אינני אומר שצריך לסגור

את העולים בגיטו, אבל יהד עם זאת צריך לשמור במידה מספקת על המשענת שעולים

אלה מקבלים האחד מהשני ומהיחס אליהם בתוך המסגרת הישראלית,

פנו אלי ממספר מקומות, גם מצפת וגם מאילת, ביחס לבעיות שהועלו על ידי

ראש המחלקה לעליה בסוכנות, זה נוגע למחלקה לחינוך מבוגרים, לא זו בלבד שאין

נותנים מספיק שעות בתחום המורשת, אלא שזה קשור גם בשאלה מי הם המורים המלמדים

זאת, והאם זה נעשה בצורה טובה, זה קשור בעובדי מחלקת הקליטה של הסוכנות,

שמעתי מאנשים שנמצאים באילת שפנו בבקשה להתקבל לעבודה במרכז הקליטה,והם

נדחו בטענה שאין עדיין צורך בעובדים, כי עדיין עוסקים בטיפיל בנושא הבריאות,

אלא שכעבור מספר ימים התקבלו שם עובדים ממקומות אתרים, אני תייב לציין שטרם

בדקתי את הדברים ששמעתי, שלקחו את עולי אתיופיה לטיול באחת השבתות באוטובוסים,

אשמח לשמוע שאין זה נכון.

ח, אהרון;

זה לא נכון,

א, ולדמן;

שמחתי לשמוע שיש הידברות בין הגורמים וראשי העדה בכל הנדגע לחידוש

הברית, ושהגישה היא שלא להעמיד אולטימטום בראשית הדרך לפסילה, אלא לקבל

אותם כמו שהם ובמשך הזמן לקרב אותם לפתרון הבעיה כפי שהוצגה כאן,

א, נחמיאס;

קידם לכל אני רוצה להגיד, כי אינני מטיל ל של ספק בכך שהעובדים

במשרד הקליטה והעובדים במחלקת העליה של הסוכנות עדשים כמיטב יבולתם

כדי להתמודד עם הבעיה הקשה העומדת בפניכם, ואין ספק שמגיעים להם דברי

ברכה חמלם של עבודתם זו,

יש כאן שינוי מהותי של התפיסה לגבי חדרך בה קולטים את העולים האלה,

אבל כבר היו דברים מעולם, ואין זה דבר חדש, קודם כל צריך לקבוע כי מי

שהוא אחראי היום, ויהיה אתראי מחר ומחרתיים לכל הגושא הזה הוא משרד

הקליטה, הוא יצטרך לתתר. דין וחשבון בפני הכנסת ובפני העם בישראל, האחראי

הוא משרד הקליטה, האחראית היא ממשלת ישראל, רק נגדה יכוונו כל החיצים



במקרה ולא קלטה נכון את העולים, את מי מאשימים היום בעובדה ש90% מתושבי

חצור, ירוחם או מצפה רמון הם בני עדה אחת? האם מאשימים בכך אח הסוכנות

היהודית? אח הממשלה מאשימים. לא את הסוכנות. ותרי גם אז היתה זו הסוכנות

היהודית שהביאה את העולם לחצוד, לירוחם ולמצפה רמון. אז עוד לא היה לנר

משרד קליטה, ואת חטא העבר של הסוכנות נושאת היום ממשלת ישראל על גבה.

מה יהיה כאן בעוד 5 שגים, בעוד 10 שנים? השאלה היא האם אנחנו הולכים

להקים גיטאות סגורים ליהודי אתיופיה. או שאנחנו מתכוננים לקלוט אותם בתוך

החברה הישראלית כולה, אני לא מקבל את הקונצפציה שאנחנו יכולים לרכז אותם

היום במקום אחד, להכשיר אותם ואחר כך לפזר אותם ברחבי המדינה. איזו מין

תפיסה היא זו? משפחה של עולים מובאת למקום ישוב מסויים, הקהילה שם צריכה

לקלוט אותה, כל מוסדות אותו ישוב צריכים לקלוט אותה. כל המערכות החברתיות

שם קולטות אותה ודואגות לה לתעסוקה, לדיור, לחינוך, לבית כנסת וכוי וכוי.

לא יתכן להביא עולים לסביבה מסויימת, לאפשר להם לחיות שם ואחר כך להעכיר

אוחם למקום אחר. זה פשוט לא הולך כך, וזה גם לא יילך כך. זה פשע לעשות

דבר כזה, זה יהיה בבחינת חטא שאחר כך לא נדע איך לכפר עליו.

אם ישוב מסויים יכול לקלוט 10 משפחות של עולים, 20 משפחות או אפילו

100 משפחות, שיקלוט אותם, ואז תהיה באותו ישוב דאגה לקליטתם, לחינוך שלהם,

לתעסוקה, לקליטה קהילתית ולכל אותם הדברים שלהם זקוק העולה על מנת להתאקלם

ולהיקלט בארץ אני מכיר את הנושא מנסיוני האישי, בהיותי גם עולה גם נקלט

וגם קולט. כאשר באו גלי העליה ממרוקו בשנת 1952 אני קלטתי אותם"

ח. דרוקמן;

צריך לקבוע תחילה אח הקונצציה שלגביה צריך לשתף פעולה. הקונצפציה של

משרד הקליטה נראית נכונה בעיני, כי כל מקום ישוב יכול לדעתי לקלוט עולים.

מר דינר זקוק היום ל-2500 יחידות דיור כדי לקלוט את העליה הזאת, ואני

שומע שמדברים על 500 יחידות דיור בסך הכל. ואז יש מקום להציג את השאלה

מה יקרה אם מחר או מחרתיים יפתחו שערי ברית-המועצות ויהודים יבואו לארץ?

לא נראה לי שהיום אני צריך לשמוע שאין שיתוף פעולה ואין תיאום

פעולה בין הגורמים. האם אני צריך לשמוע דברים אלה בשנת 1985 כאשר אנחנו

צריכים לקלוט בסך הכל 13000 נפש? האם זאת הבעיה?
מ, הכהן
אסור לנו לשכוח כי המדובר הוא ב-13 אלף יהודים משנת 1980. ולכן,

באשר עוסקים בוועדת העליה והקליטה של הכנםת במספרים כאלה הדבר קצת מצער,

כי היינו רגילים לעליות הרבה יותר רחבות וגדולות, ואף על פי כן אנו

נתקלים היום בבעיות שלא השתחררנו מהן.

הנושא של אחריות ושל תיאום חוזר ועולה מדי פעם, ואם לא יכריעו בנושאים,

האלה בצורה מאד משמעותית העולים חם שייפגעו מזה, ולא העוסקים בזה. הגיע

הזמן שהוועדה תעשה משהו בענין זה כדי שהענין יוכרע סוף סוף. לדעתי האחריות

היא על ממשלת ישראל, ואין על זה כל ויכוח.

ח. אהרון;

אין עוררין על זה.

השר לקליטת העליה י. צור;

אם אין עוררין על כך, אז אין בעיות.



מ. הכהן;

צריר לקבוע אוו התחומים כדי שהדברים יהיו ברורים.

מרכזי הקליטה שלנו מלאים. אנשים יושבים בהם מספר שנים. יש אמנם

תכניות שונית, אבל עם כל הרצון הטוב, ואני בטוח שהרצון הוא באמת טיב,

הדבר אינו עובד במציאות, הוועדה הזאה דנה בנושא הזה פעמים רבות במשך

שנים.

ואשר לערלי אתיופיה, מדובר בעדה שאנחנו יודעים שיש לה נדהלי חיים

ואמונות בסמלים. זו עדה שלפחות עשרות, אם לא מאות, מבניה כבר גדלו בארץ

הזאת וקבלו את חינוכם בה, ואני מדבר על אלה שהיו כאן עוד לפני שנת 1980

אני זוכר את הצעירים מאתיופיה שהתחנכו בשנת 1958 בכפר בתיה. האם היהודים

שטיפלו אז בנושא הזה משתתפים גם היום במאמץ הגדול לקליטת העולים החדשים?

הרי הם יבולים לתת פתרונות שאחרים אולי לא יכולים לחשוב עליהם,

מ. שמיר;

הם לוקחים חלק במבצע הזה.

א. נחמיאס;

לדעתי חשוב שהאתיופים הותיקים יותר יקלטו את החדשים, כי הם מבינים

את נפשם ואת אורחות חייהם טוב מכל אחד אחר.

מ. הכהז;

יש בארץ כמה וכמה שליחים שפעלו באתיופיה במשך כל השנים. האם גם הם

שותפים לענין הזה? אם אמנם כולם שותפים, כי אז הייתי רוצה לשמוע דעת

נציגות מוסמכת שלהם לגבי מספר שאלות שהועלו כאן.
היו"ר מ. תעסה-גלזר
אתמול שמענו דבריהם של 3 מנהיגים המטפלים בתחום הזה.

מ. הכהן?

אני חוזר לענין הבוער כאש בעצמותי, והוא ענין השמות. שינוי שם של

אדם הוא הרבה מעבר למסמך, לתעודה. הייתי פונה אל הסוכנות ומבקש לא להיות

פזיזים מדי בענין הזה. חקו לדוגמה את יהודי קוצ'ין, שכמעט כולם נושאים את
השם נחמיה
יצחק נחמיה, יחזקאל נחמיה, יעקב נחמיה וכוי, אז האם הם שינו

את שמותיהם, או האם שינו להם את שמותיהם? אילו. נקראו עולים אלה בשמות כמו

קנטרובסקי, או צורנוברודה, האם גם אז היו משנים את השמות שלהם? איש לא היה

מעז לעשרת זאת להם.

אני מעריך את הדברים שאמר כאן חייט אהרון בדבר הרצון לשמור על התרבות

ועל הנוהגים של העולים. אבל נדמה לי כי בהתיעצות עם ראשי העדה תלמדו כי

ישנם הרבה מנהגים שצריך דווקא להוציא, ולא להמשיך בהם. אבל מובן שיש דברים

בסיסיים שבהם אסור לגעת, והדבר הבסיסי ביותר הוא שמו של האדם.

אני רוצה להתייחס עוד לענין בווי הבנסת בשביל העדה הזאת. באשר מדברים

על בית כנסת לא צריך לדבר על ריכוזים של אלפי אנשים. אם חיים 100 יהודים

במקום מסויים, צריך להקים בו בית כגסת עבורם. כך זה מתקיים בכל המקומות

בישראל,



בישראל. יחד זאת, בניגוד למה שנאמר כאן, אני לא כל כך בטוח שצריר לפזר

את העולים אינני פוחד מגיטאות מהסוג הזה. עם ישראל היה כנוי מאז ומתמיד

של שבטים שבטים קיום דכר לא פגע בעוצמתה ובחוכמתה של דימונה, למשל, כשל

היותה מאוכלסת כרוכה כיוצאי אפריקה, תושכי דימונה הם אזרחים מעורים

ומשולכימ ברקמת החיים של מדינת ישראל לא פחות מתושבי תל אכיב או כל עיר

אחרת, אני חושכ שנצטרך לתת את הדעת גט על העניז הזה,
ע. לנדאו
אני מצטער על שהשר לא נמצא אתנו כאן כרגע זה. כאשר לדיור, שמעתי את

הדכרים שאמר כאן חיים אהרון, והדברים מתקבלים על הדעת, גם דכרי השר צודקים,

ואינני מכין על כן על מה הכעס,

קיימנו כאן אתמול ישיבה, וישכו כאן עולימ מאתיופיה, אנשים העוסקים

כקליסה ואחד הדברים שכלט כדכרי האנשים היא העובדה שהעולים נופלים בין

המערכות משום שהמערכות אינן מתואמות, מה צריך ככל זאת לעשות כדי שהמשרדים

השונים ישכו ביחד כדי להחליט איך עושים מה על מנח שהעולים לא יסכלו, אני

חייב לומר שאני ככלל לא מבין את הוויכוח סכיכ ענין זה, וכינתיים סובלים

העולים מאתיופיה, אני מציע שנקדיש את הישיכה הקרובה שלנו לנושא ספציפי זה,

כדוד לכולנו כי אסור לעשות עם העליה הזאת את הטעויות שעשינו עם העליות

הקודמות, צריך לשמור על צכיונה, על תרכותה, התרבות שלהם לא תלך לאיכוד אם

קיבוצים מינימליים של עולי אתיופיה יישכו כיחד, לדעתי אסור לכודדם, אסור

לישכ משפחה אחת בכית, אלא צריך לשכן אותם כקיבוצים מסויימים, גם עולי

רוסיה וארצות אחרות יושכים כיחד כשכונות משלהם, וזה טוכ, אינטגרציה אינה

חייבת להיות פיסית,

א, וינר;

צריך לתת לעולים להחליט בענין זה,
ע. לנדאו
אם ניתן להם להחליט כענין זה הם ירצו לשבת בקיבוצים שלהם, אין זה

מספיק שיושיבו אותם כתוך אוכלוסיות חזקות, אלא צריך להושיכ אותם בקבוצות

די גדולות בתוך אוכלוסיות חזקות בעלות אוריינטציה מיוחדת, אין ספק שהם

יצטרכו לעבור שגויים גדולים, וצריך להשתדל להקטין את ההלם הראשוני.

עד היום אנחנו אוכלים את תוצאות המעשים שעשינו בקליטת העליות הקודמות,

כאשר פרקנו את מסגרת המשפחות של העולים שבאו ממררקו ומדינות צפון אפריקאיות

אחרות, ולא נתנו להם דכר אחר במקום זה. שום תחליף מתאים,

לאחרונה התפרסמה ידיעה די מטרידה, על כך שהוחלט שלא להביא את העולים

ולא לקלוט אותם ביהודה ושומרון, אני מאד מוטרד מידיעה בזו. אילו היתה

מתקבלת החלטה ליישב את כל העולימ מאתיופיה ביהודה ושומרון כי אז הייתי

מבין מדוע חלקים מהציבור היו מתקוממים נגד זה, אבל לא יכולה גם להתקבל

החלטה שלא ליישב אף אחד מעולי אתיופיה ביהרדה ושומרון. נמסר לי כי יש

170 דירות שיכולות לקלוט 170 משפחות בישובים שונים, והתושבים שם מוכנים

לקלוט את עולי אתיופיה ורוצים לקכל אותם, ולא בדיר לי למה צריך לחבות,

האוכלוסיה שם רוצה לקלוט 570 משפחות נוספות, ואני מתקשה להבין מדוע אי אפשר

לשלות חלק מהעולים למקומות שיש סיכוי שהקליטה בהם תהיה מוצלחת,
היו"ר מ. תעסה-גלזר
מאחר ואנו צריכים לסיים אח הישיבה, נצטרך להתכנס לישיבה נוספת כדי

לשמוע את האורחים שלא הספקנו לשמוע היום.

שוחחתי עם השר שמיר על ישוב העולים מאתיופיה ביהודה ושומרון, זה

נושא קצת מדיני, ולדעתי תועל בנושאים פוליטיים מקומיים. אבל אני מאמינה

שהנושא הזה בכל זאת יבוא על פתרונו, ובהקדם האפשרי.

ע. לנדאו;

נאמר כאן אתמול כי ישנה אוכלוסיה די מליטנטית בין האתיופים, והיא

מחפשת נרשאים שונים כדי לעלות עליהם, אם לא יתנו להם להכנס ליהודה ושומרון,

כאשר יש שם דירות פנויות, יתכן שההנהגה הזאת תעלה לשם משפתות, אפילו אם

תצטרך להשתמש לשם כך בכוח,

ח. אהרון;

לא ידוע לנו על שום החלטה שלא לאכלם עולים מאתיופיה ביהודה ושומרון.

אין החלטה כזאת.

א, ולדמן;

יש החלטה כזאת. אבל אני גם יודע כי יתכן ובימים הקרובים יהיה בה שינוי.

היו"ר מ, תעסה-גלזר;

אני מודה לכולכם על שבאתם לישיבה הזאת, נודיע לכס על מועד קיומה של

ישיבה נוספת באותו נושא. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14.30)

קוד המקור של הנתונים