ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 21/01/1985

מפגש עם חברי הנהלת המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה

פרוטוקול

 
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, כ"ח בטבת התשמ"ה - 21.1.85 - בשעה 10.00

נכחו;
חברי הוועדה
מ' גלזר-תעסה - יו"ר

י' ארצי

ע' לנדאו

א' שוסטק
מוזמנים
י' רום - יו"ר ההנהלה של המועצה הציבורית למען

יהודי אתיופיה

י' בוגלה - נשיא המועצה

ח' ליימן - יו"ר ועדת הכספים

כ' שקו - מתנדבת בארגון השלוחות ברשויות

מ' בר-יהודה - יו"ר ועדת מורשת וקליטה רוחנית

מ' גרינפילד - יו"ר ועדת רווחה

ח' עינור - מייצג הוועד הלאומי ליהודי אתיופיה

א' כהן - יו"ר ועדת החינוך

ר' אלעזר - מזכיר המועצה

י' בן-ברוך - יו"ר הוועד להצלת משפחות יהודי אתיופיה

הרב י' הדנה - רב העדה

שי בן-דור - אנתרופולוגית

ד"ר י' סיון - יו"ר השלוחה של המועצה בצפת

מי אדישו - נציג התאחדות הסטודנטים

י' בוגין - מתנדבת

ד' פינדרוב - שירותי הרווחה של הסוכנות היהודית

ר' ישעיהו - רכז מידע של הוועדה

מזכירת הוועדה; ו' מאור

רשמה; עי הירשפלד

סדר-היום; מפגש עם חברי הנהלת המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה.



מפגש עם חברי הנהלת המועצה הציבורית למען יהודי אתיופיה

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה ומברכת את בואכם. בראשית דברי אני רוצה לומר שב-19

בפברואר אנחנו נקיים בכנסת יום עיון על כל האספקטים של קליטת יהודי אתיופיה, שבו

ישתתפו נשיא המדינה ומספר אנשים נכבדים, ובעיקר אלה שעוסקים במלאכה ושצריכים

לחוות דעה, וגם לשמוע בקורת על הנעשה, על-מנת ללמוד להבא.

נמצאת אתנו הנציגות הנכבדה של המועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה. אני

מצטערת שגבי תמר אשל לא נמצאת אתנו, אבל היא תקבל בוודאי דיווח מלא על הישיבה.

אני רוצה לברך את גבי יעל רום, יושבת-ראש ההנהלה, אשר תציג את המוזמנים ואת

תפקידיהם. אחר-כך נשמע את גבי רום, את מר יונה בוגלה, משה בר-יהודה, תכן ליימן,

מורי גרינפלד ואהרן כהן, ולאחר-מכן יהיו שאלות ותשובות.

יי רום;

מר יונה בוגלה הוא נשיא המועצה; חנן ליימן - יו"ר ועדת הכספים, מראשוני

המתנדבים שהחלו לעסוק בנושא האתיופי; רחמים אלעזר - מזכיר המועצה, נמצא בארץ 13

שנים; משה בר-יהודה - יו"ר הוועדה לקליטה רוחנית ומורשת, פעיל בנושא הרבה יותר

שנים מאתנו. הוא היה תקופה מסויימת באתיופיה. דייר יהושע סיון - יו"ר השלוחה של

המועצה בצפת. איש חינוך, מפעיל קבוצה גדולה של מתנדבים בצפת; אהרן כהן - יו"ר

ועדת החינוך, היה באתיופיה ומכיר את הנושא מקרוב; שושנה בן-דור - אנתרופולוגית

במקצועה ומלווה את עבודת המתנדבים שקשורים לנושא האתיופי עוד לפני הקמת המועצה.

לאחרונה היתה באתיופיה; דבורה פינדרוב - עובדת במחי הרווחה של הסוכנות היהודית

יהודית בוגין - מתנדבת, שלפני 10 ימים דפקה בדלת ושאלה אם צריכים עזרה ומאז היא

לא עזבה אותנו. הבאתי אותה משום שהיא מסמלת מה שקורה היום בחברה הישראלית,

כשאנחנו מוצפים בקשות של מתנדבים לעזור; כרמלה שקו - מתנדבת שתעזור לנו להקים

את השלוחות ב-35 רשויות מקומיות בארץ כדי לעזור מקרוב בקליטה; מורי גרינפלד -

קשור בנושא למעלה מחמש שנים, מייצג את הוועד האמריקני למען יהודי אתיופיה, כחלק

מעבודת המועצה, ואצלנו הוא יו"ר ועדת הרווחה; חנן עינור - היה שגריר ישראל

באתיופיה, קרוב לנושא הרבה מאד שנים, מוזמן היום בתור נציג של הוועד הבינלאומי

ליהודי אתיופיה, שקשור יותר עם שמו של ד"ר קורינלדי, אבל זו קבוצה שלמה של

אנשים. כולם היו חתומים על הקמת המועצה והסכימו לעבוד במסגרת המועצה, בלי לבטל

את הגופים הקיימים.

הי ו"ר מי גלזר-תעסה;

הואיל ולרשותנו שעתיים בלבד, נשמע את מר יונה בוגלה, אחר-כך את סקירתה של

גבי רום ואת דברי האנשים שבשמם נקבתי, ואחר-כך יהיו בוודאי שאלות.

י' ברגלה;

גברתי היושבת-ראש, ידידים נכבדים, אני מודה מאד לממשלת ישראל על פעולת

ההצלה שעשתה בחודשים האחרונים למען יהודי אתיופיה. אמנם השמחה שלנו קצת לא

שלמה, כי אף-על-פי שהגיעו רבים לארץ, עדיין נשארו באתיופיה אנשים שסובלים מרעב

וממחלות. הידיעות האחרונות שקבלנו אומרות שהמצב באתיופיה רע מאד. אנשים

נרצחים, שורפים בתים ויש מקרי אונס. חיי היהודים שם נהיו הפקר. הסיבה לכך היא

שחלקם יצאו וכעת רוצים להתנקם ביהודים שלא הצליחו לצאת משם.

אנחנו בטוחים שהמצב יהיה יותר גרוע, ואם לא ייעשה משהו כדי להוציא אותם

משם, הם יהיו אבודים. אם לא יגמרו את פעולת ההצלה שהתחילו בה, מצבם של אלה

שייתפסו שם יהיה רע. אנחנו מבקשים ומתחננים לעשות משהו למען אלה שנשארו מעבר

לגבול, וגם למען אלה שנמצאים בתוך המדינה.



אשתי ובתי, אחי ואחיותי נמצאים באתיופיה. אשתי היתה בארץ לפני זמן-מה

ונאלצה לחזור לשם, מפני שהם תפסו את הערבים. עכשיו הממשלה הטילה על אשתי לשלם

סכום של 10,000 דולר. זו ממשלת בלתי אנושית ולכן אני מבקש לעשות משהו כדי

להוציא את האנשים משם.

באדיס-אבבה יש צעירים רבים שמחכים לעלות לארץ. בשם אלה שנמצאים שם אני

מבקש שממשלת ישראל תעשה כל מה שביכולתה כדי להוציא אותם מהגיהנום, לפני שכולם

ייהרגו. גם אלה שנמצאים מחוץ לגבולות אתיופיה מצבם קשה, כי הם בין שני אויבים.

אני מבקש, בשם כל אלה שעדיין נמצאים שם, לסיים את הפעולה שהתחילו בה, שגרמה לנו

שמרוה רבה וכולנו אסירי תודה למדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני רוצה לומר לך שאין צורך לדתוק בממשלה שלנו. כולם עושים וימשיכו

לעשות כמיטב יכולתם למען הצלת שאר יהודי אתיופיה. בעתון סעודי אפילו נכתב שסודו

של העם היהודי הוא בזה שאחד דואג לשני אפילו אם הוא יהיה בקוטב הצפוני. הדאגה

נמשכת והיא תימשך, ופעולת ההצלה תהיה יעילה כפי שהיתה גם קודם. בעניין זה אין

צל של ספק ואין ויכוח, כולם תמימי-דעים שחייבים לעשות זאת.

המועצה קמה במרץ 1983 ביוזמת ועדת העליה והקליטה של הכנסת, לאחר שריכזו את

האנשים הטובים, שהסכימו ביניהם על איזו שהיא מסגרת. נשמע כעת מפי גבי רום על

סמכויות המועצה ועל אופי הפעולח ודרכי הפעולה שלה.

י' רום;

אני חושבת שטוב היה אילו דבריו של מר בוגלה היו מתפרסמים, אבל איננו יודעים

מהי מדיניות הפרסום של ממשלת ישראל היום. הדברים נאמרו בכאב רב ואנחנו כמועצה

מזדהים ועומדים מאחורי כל דבריו של נשיא המועצה.

במשך שנה היינו מנועים מלפרסם בציבור את הפעילות שלנו וקבלנו את הקו של

הממשלה, שאמר-. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו יום-יום ולילה-לילה על-מנת להוציא את

יהודי אתיופיה מארצם, מול קבוצות שהיו במרי ובהפגנות, כאילו לא קיימת פעילות.

תמר אשל היתה נציגתנו ועמדה בקשר עם אלה שעסקו בעליה. ידענו שמתרחשת פעילות

שהשתיקה יפה לה, ולא פירסמנו. שמחנו עם גל העליה הגדול, ולנו כנציגים של יהודי

אתיופיה בישראל, יחד עם יונה, קשה לראות מה שהתרחש כתוצאה מההדלפה הקשה, ואני

בטורוה שנעשים מאמצים גם ביום זה להביא את האנשים. אני מחזקת את דבריו של יונה

וקוראת לממשלת ישראל לעשות כל מאמץ אפשרי על-מנת להביא אותם.

אשר לדרכי הפרסום, המדיניות והטקטיקה, אנחנו כמובן נקבל החלטות של מדיניות.

אני מקווה שהן תהיינה נבונות יותר משראינו בתקופה האחרונה.

ביחס למועצה עצמה - המטרה שהוטלו; עליה בעת הקמתה היתה לסייע בהעלאה

ובקליטה. בעניין ההעלאה הקמנו ועדה מצומצמת שעמדה בקשר קרוב עם מי שזה תפקידו.

בשנה הראשונה עבדו בעיקר שתי ועדות: האחת שבראשה עמד החבר ברקאי, שעסקה בקליטה

באופן כללי, ושמענו, עקבנו וראינו מה עושים המוסדות שמטפלים בקליטה. בחודש מרץ

1984, כאשר מר נאווי התפטר בתפקידו כיושב-ראש המועצה, תמר אשל ואנוכי קבלנו על

עצמנו את הנהלת המועצה, כאשר עשינו את הקואליציה הראשונה ברוטציה. תמר אשל

יושבת-ראש מועצה ואני יושבת-ראש ההנהלה, ובתום שנתיים נתחלף בתפקידים, כאשר

התיקים נשארים. היא היום אחראית בנושאים של עליה, הסברה ותקציב, ואני בנושא של

קליטה. כאשר נתוזלף אני אעסוק בעליה, הסברה ותקציב, והיא תעסוק בקליטה. אני

מקווה שעד אז כל היהודים מאתיופיה כבר יהיו בארץ. מאחר ששתינו עסוקות בנסיעות,

קבענו לעצמנו כלל שבכל מקרה אחת מאתנו תמיד תהיה בארץ וממלאת את מקום חברתה.

תמר נמצאת כרגע בארצות-הברית, מופיעה גם מטעם ה-A.J.U. לגייס את הכספים

הדרושים. היא תחזור לארץ ב-12.2 ואני אצא מספר ימים לפני-כן.



מבחינת דרכי הפעילות שלנו, בחודש מרץ אספנו את האנשים שמונו.היה לנו כבר

מידע מה בעצם מתרחש, ותוך כדי עבודה הלינו צריכים לנסות לעשות כמה וכמה דברים.

אחד הדברים היה לגבש את הקבוצות עם הרצון הטוב שהיו מובנות קודם לכן בכל מיני

ועדים חלקיים ולהביא אותם לעבודה משותפת. 2) לראות מה בעצם צריכה מועצה ציבורית

מסוג המועצה הלאומית לעשות, ומה התחום שנותר לנו מעבר לעבודת המוסדות - הסוכנות

ומשרדי הממשלח השונים. התארגנו במבנה של ועדות ואתר-כך יושבי-ראש הוועדות יספרו

את אשר הם עשו, ומצאנו את עצמנו עושים בעצם שני דברים: האחד - כגוף ציבודי

המלווה את הליכי הקליטה. לגבי העליה לא היה לנו הרבה מה לומר, כי היינו צריכים

להיות שקטים. לגבי הקליטה - ללוות את הליכי הקליטה, להסתכל בהם, לשמש נציג של

העדה ולנסות להשיג עבורם את רוב השירותים, כל עוד הם עצמם לא מודעים למכלול

השירותים שהם יכולים לקבל, ובאיזו רמה, ולראות אם אמנם נעשה צדק לאוכלוסיה ואם

הם מקבלים כמו כל תושב ישראלי את השירותים של משרדי הממשלה ושל הסוכנות היהודית.

באותם מקומות שנראה לנו שאפשר היה לעשות יותר או אתרת, להביא את זה בפני המוסדות

הנוגעים בדבר לתיקון המצב.

בחלק מהמקרים מצאנו עצמנו מתוסכלים בגלל אי-תיאום הפעולה בין משרדי הממשלה

השונים ולקח לנו קצת זמן להבין איפה המילכוד. בוועדה זו דובר מספיק בהזדמנויות

קודמות על חוסר התיאום הבין-משרדי. נאמר כבר, גם על-ידי אחרים, שאם בדרך-כלל

איש ישראלי מתבלבל בין כל הרשויות, קל וחומר אם האיש הזה הוא אדם חדש בארץ, ללא

שפה. מה אנחנו יכולנו לעשות בכל המערכת הזאת, איך יכולנו למצוא את דרכנו ומהו

הקושי האמיתי. הקושי האמיתי, לפי דעתי, הוא שאם אין תיאום בין-משרדי, ואם יש

היום מצוקה שמשרדי הממשלה נתלים בה ואומרים שלא הוקצבו להם כספים, ולכן הם לא

מטוגלים לתת לקהילה החדשה את השירותים כפי שהיו רוצים, והאנשים הם אנשים

שמתפתחים בתוך המערכת, נוצר מצב שהחסר הגדול ביותר הוא בראיה כוללת של התפתחות

התושבים בתוך תקופת קליטתם בארץ.

כתוצאה מראיית הנושא נתקבלה החלטה טובה, ששנה ראשונה בארץ תהיה תהה חסות

הסוכנות היהודית. אחרי השנה הראשונה הם יעברו לטיפולו של משרד הקליטה, ואלה

ואלה משתפים פעולה בנושאים מסויימים. ראו שתקופת הקליטה נמשכת קצת מעבר לשנה,

החליטו להיות יותר נוחים ואם יהיה צורך לתת המשך שירותים וחסות מעבר לשלוש שנים

ראשונות, שזה הקריטריון בדרך-כלל, יהיו מוכנים לתת עוד שנה רביעית וחמישית.

במשך כל התקופה שאנחנו מלווים את הנושא לא מצאנו שיש ראיה כוללת שמלווה את

ההתפתחות ושיש גוף שעוסק בעיקר בתכנון: מה בעצם אנחנו רוצים להשיג ובאיזו דרך

אנחנו חושבים שיש ללכת, ולקראת מה. בכל הנירות שראיתי עד היום לא ראיתי תמונה

ברורה, למשל, מה הם המקצועות, מהי ההשכלה, מה הם דרכי ההתארגנות, עניין המגורים

והאם תהיה להם אפשרות להתפרנס. הבאנו קהילה שעסקה בעיקר בוזקלאות ובאמניות

קטנות, שצריכה כעת להכנס לחברה טכנולוגית מתקדמת. אנחנו משקיעים בהכשרה של

הצעירים, ואלה שילמדו בבתי-ספר ייהנו מזה, אבל לאוכלוסיה הזאת יש תוחלת חיים מאד

גבוהה. כל המאמץ מתרכז בצעירים עד גיל 25 או 30, במתן הכשרה והדרכה לעבודה

במבחר מאד מצומצם של מקצועות. היו דימויים וחשבו שאולי התמונה המצומצמת היא

שמתאימה. יש לנו היום עדויות של אנשי חינוך, ודייר פרי מימין אורד ביקש אותי

לומר שבהרבה מאד מקרים אנחנו לכודים במשרדי ממשלה בקונספציה מוטעית של רמת

ההתפתחות של חלק גדול מבני העדה. העובדה שבאתיופיה הם לא עשו הרבה דברים לא

אומרת שאם תינתן להם פה ההזדמנות ותושקע בהם ההכשרה וההדרכה, הם יוכלו להשיג את

זה וכל אנשי החינוך שיושבים ליד הנערים, וגם המבוגרים, אומרים שקצב הלימוד וקצב

ההתפתחות שלהם הוא בלתי-רגיל. כבר היום אנחנו מוצאים אנשים שאחרי שנה, שנתיים

ושלוש שנים בארץ זוכים בפרסי הצטיינות, אם זה במלונאות, בחשבונאות, בצה"ל, או

בחינוך. בכל תחום שבו ניתנה להם ההזדמנות האנשים הוכיחו את עצמם בקצב הרבה יותר

מהיר. הבעייה היא אם משרד החינוך והמשרדים האחרים ערוכים לזה, האם יש ראיה

כוללת והאם אנחנו מציעים להם דברים, שאמנם בשנה הראשונה הם אינם מכירים אותם,

אבל לכן יש מערכת יעוץ, מערכת הכשרה והדרכה שצריכה לתכנן ולחשוב.
כעבור תקופה אמרתי
אם אתם לא יושבים ביחד ולא מתייחסים לעניין בצורה כזו,

אנחנו כגוף ציבורי נהיה צוות חשיבה. ישבנו יוזד והעלינו רשימה של נושאים, שמונחת

לפניכם, שדורשים תכנון לטווח רחוק יותר, שדורשים שילוב של יותר מגורם אחד,

ממשלתי ולא-ממשלתי, שאם נקבל הסכמה עליהם - ואנחנו קוראים לגופים לא ממשלתיים



להשקיע זמן ואולי גם משאבים בתכנון תוכניות - אוזר-כך נוכל לבוא לגורמים
הממשלתיים ולומר
הנושא הזה דורש והכשרה כזאת, בואו נראה מי נוטל איזה חלק ומתי.

אני בקשתי מג'וינט לבדוק פרוייקט אחד או שנים. יש נ ושא של תעסוקת נשים, שאני

בינתיים עוסקת בו, כי טרם נבחר י ו"ר הוועדה לתעסוקה והכשרה מקצועית. לדוגמה, יש

נושא כל-כך קטן כמו פיתוח מקורות תעסוקה לנשים. עברנו את משדד העבודה, האגף

לזכויות מעמד האשה ובמשרד הקליטה כונסה ועדה מיווזרת יחד עם מיכה פלדמן. יצאנו

מתוסכלים בצורה לא רגילה, כי אין תמונה ברורה. נשים, נערות בנות 18 עם שנות

השכלה מסויימות, נדרשות ללמוד תפירה, כאילו זה הדבר היחיד שהן מסוגלות לעשות. יש

לנו עובדת מצטיינת במלונאות, בהנהלת חשבונות; יש לנו אחות שסיימה בהצטיינות, ויש

לנו אחיות מעשיות, ואני לא רואה בשום מקום מישהו שחושב בכלל בכיוון שיש לתת להן

ללכת מה שיותר גבוה. אני מבינה שיש קושי לאבחן מראש, אבל מחלקה בסוכנות קבעה
כלל פשוס מאד, שאומר
אנחנו נותנים לכל אחד לנסות. זאת גישה מאד נכונה ואני

מברכת את אורה דוניו על המדיניות שלה. היא אומרת שיתחילו ללמוד, ותוך כדי עשייה

נראה וניתן להם לרוץ קדימה. אבל אני לא רואה שיש לזה המשך בתום השנה הראשונה

כשהם יוצאים מתחום סמכותה של אורה דוניו. זאת-אומרת שאין ליווי. בזמנו דרשנו

שתוקם מחדש הוועדה הבין-משרדית. היא הוקמה אבל אינני יודעת מה נעשה שם.

אני חייבת לומר שיש לנו שיתוף-פעולה יוצא מן הכלל עם ראש המחלקה לעליה

ולקליטה של הסוכנות היהודית ועם צוות עובדיו הבכירים. אני גאה לומר לשבחו של מר

חיים אהרן, שמאז שהוא נכנס לתפקיד, כל נושא שעלה ושראינו שיש בו פגיעה כלשהי, או

איזה שהוא גילוי של דבר שלא נעשה ב-100% והבאנו אותו לפניו, הוא תוקן ובמהירות

ראויה לשבח. אבל הסוכנות לא שולטת בשירותים שהאנשים מקבלים במשרד החינוך, במשרד

הקליטה, במשרד העבודה והרווחה, במשרד הבריאות ובמקומות אחרים. וזמר אשל ואני

מצאנו עצמנו מפעילות קשרים ומזעיקות את יו"ר קופת-חולים מפני שדברים לא נעשו

כשורה ואנשים סבלו מכך. היום המצב יותר טוב בהרבה מאד תחומים. אנחנו כל הזמן

עם היד על הדופק מזעיקים את מי שצריך להזעיק, מביאים לתשומת-לב ומשתדלים שהדברים

ייעשו.

במסגרת משרדי הממשלה אנחנו לא נהנים משיתוף-פעולה של כמה משרדי ממשלה ואני

חושבוז שזה הפסדה של העדה, מפני שמצטברים אצלנו הרבה מאד דברים והרבה מאד

אינפורמציה. אנחנו תמיד בשטח ואפשר להבין וליצור אותה מערכת של תיקונים כפי

שחיים אהרן עושה עם הקבוצה שלו. לא מצאנו מסילות להנהלות של המשרדים הללו, ואני

מצטערת לומר שהיו לנו כמה תקלות בכמה משרדי ממשלה שזועקות לשמים ו מקפחות את

העדה.

גלי ההתלהבות וההתנדבות שמציפים אותנו מאז שניתן לנושא פרסום מקל הרבה על

עבודת המועצה מפני שעכשיו אנחנו יכולים לעבוד בגלוי. אנחנו הפצנו דואר לכל ראשי

תערים ולמועצות המקומיות להקים שלווזה של המועצה המקומית בכל מקום בשיטה

דצנטרליסטית מובהקת, לתת לאנשי הקהילה בכל מקום לטפל ולקלוט את הקהילה שנמצאת

לידם. כרמלה ויהודית, יחד עם חברינו בכל מקום ומקום נקצר את התהליך ונעשה את

המלאכה. אני שמחה לומר שבצפת יש שלוחה. באשקלון ובכרמיאל נקים שלוחה ב-28

בחודש, ויש לי ציפיות רבות מהעבודה שתיעשה במקום.

בעייה בפני עצמה היא הגופים המתנדבים בחוץ-לארץ. העירנות של יהודי

ארצות-הברית ואירופה, בעיקר בארצות-הברית למצוקה של יהודי אתיופיה ידועה ומוכרת

בציבור. הם כל הזמן התריעו. קבוצות אחדות היו יותר תקיפות ובעצם האשימו את

ממשלת ישראל בעבודה לא מתאימה, בחוסר עניין וכוי. מעבר לאלה יש גם הרבה אנשים

טובים בארה"ב ובאירופה שבאמת ובתמים רוצים לסייע ולא מצאו דרך לסייע, מפני שבדי

לקלוט עבודת מתנדבים צריך להיות גוף מתנדב במקום שיכול להיות שותף לעבודה שלהם,

הקבוצות האלה מצאו עצמן במילכוד. כשהם בקשו להתרים בארה"ב, הם היו נאלצים לומר

שלאתיופים חסרים הרבה מאד דברים בישראל ולכן, אם אתה באמת רוצה לעזור להם, תן

לנו את האמצעים. אנחנו יכולים ליצור קשר ישיר עם יהודי אתיופיה בישראל ולהושיע

להם, במקום שהממשלה לא עשתה. אז נוצר מצב, שלמרות שלכל האנשים האלה יש רצון טוב

לסייע, הם בעצם פגעו בכוונתה ובדרכי עבודתה של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית בזה

שהשתמע מדבריהם שהם לא עושים מספיק עבור בני העדה, ורק אם תתנו לנו, אנחנו נעשה

את זה.



זו טעות לוגית בטיעות ואני ניסיתי לעצור את זח כמיטב יכולתי ולומר שהסוכנות-

וממשלת ישראל משקיעות 95% או יותר מכל מה שצריך לעשות. גופי המתנדבים האחרים

באים ונותנים את ההעשרה, את הדברים שיכולים לעשות את החיים יותר טובים ונעימים,

וצריך לדעת את הפרופורציות האמיתיות.

לשמחתי, בגלל המצוקה נוצר מצב שהיום יש מאמץ כספי מרכזי יחיד של המגבית

היהודית. כל הקבוצות תורמות למאמץ הזה ואני חושבת שהפסיקו לעשות התרמות בודדות,

אנחנו מגבשים היום דרך לסייע גם לקבוצות הללו להיות שותפים ומעורבים בעשייה

ובקליטה בארץ, ואנחנו מוכרחים למצוא נושאים שאינם קשורים בהתרמה פוגעת, אלא

שאומרים בבירור; אנחנו מביאים את המימד הנוסף, הציבורי ההתנדבותי, כדי לעשות את

החיים יותר עשירים ויותר טובים, כאשר לגמרי ברור שהמאמץ המרכזי הוא בכספי יהדות

התפוצות ובמאמצים המקומיים של המוסדות שחייבים לעשות את זה.

אי שוסטק;

והכספים האלה לא נכנסים לחשבון המגבית?

י' רום;

כן. הגופים הבודדים שאספו כספים, עם כל הרצון הטוב שלהם, בעצם משתמע

מדבריהם שכאילו כל מה שהממשלה והסוכנות עושים אינו מספיק והם יצילו את העניין.

נוצר מצב של פגיעה באפשרות שלנו לעשות פה את העבודה והפרופורציה צריכה להיות

ברורה. כל מה שהקבוצות האלה עושות באופן יחסי הוא קצת פחות מ-5% בהשוואה למאמץ

הממסדי שמשקיע בהעלאה לארץ, בשיכון ובכל השאר. זה לא מוציא את העניין שאנחנו

כגוף ציבורי מנסים לייצג את צרכיה של העדה, לעמוד על המשמר ולדאוג שאמנם כל

המשאבים שצריכים להיות מושקעים יושקעו בדרך נבונה וישרתו את בני העדה בצורה

הטובה ביותר.

מי בר-יהודה;

שמענו מיונה בוגלה על שנאת ישראל באתיופיה, שהיא לא תוצאה של האירועים

האחרונים, אלא היא מלווה את ההסטוריה של יהודי אתיופיה מקדמת דנא. הדברים הגיעו

לידי כך שבמלחמות שוהנהלו שם דומני שזו העדה היהודית היחידה בעולם שלחמה

באתיופים, ואפילו הקימה שושלות של מלכים ומלכות שהשתלטו על אתיופיה כולה.

על-כל-פנים, יהודי אתיופיה פיתחו מנגנונים, בעיקר רוחניים, כדי לשמר את יהדותם,

כמו שעשו את זה קהילות ישראל בעולם כולו, על-ידי מתן פירושים שונים להלכות,

על-ידי החמרה רבה מאד בעיקר בדיני טומאה וטהרה, שהוא מנגנון שעם ישראל הקים כדי

לשמר את יהדותו. היום, כאשר אנחנו זוכים לשיבת ישראל מאתיופיה, אנחנו חייבים

ללוות את הקליטה הזאת גם בקליטה רוחנית מתאימה, משתי סיבות; ו) מפני שאלה יהודים

דתיים והעניין הרוחני תופס אצלם מקום נכבד מאד ואסור לזלזל בכך. 2) מפני שלמדנו

מנסיון של 36 שנות קליטה שיצירת הגניוס היהודי בכל התפוצות הוא למעשה יצירת כלל

ישראל ואנחנו צריכים לשמר גם את יצירת יהודי אתיופיה בתחום הרוחני. לכן קמה

במועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה ועדה מיוחדת לקליטה רוחנית ו לשימור המורשת,

שאני עומד בראשה ואני אספר לכם על כמה מהדברים שאנחנו עושים.

ההנהגה הרוחנית של יהודי אתיופיה הם לא רבנים כפי שמקובל אצלנו, אלא כהנים

הם כהנים רק על-פי שמם, ולא כמו אצלנו, שהם מתייחסים לשבט לוי. יש הפרשי הלכות

בינינו לבינם, כי הם אמנם מסתמכים על התורה שבכתב כמונו, אלא שפירשו אותה כאשר

הם היו מנותקים מהזרמים העיקריים של היהדות. הבעייה היא לקלוט נכון את המנהיגות

הרווזנית ועל-ידי כך לנסות לקלוס נכון את העדה, שמייחסת חשיבות רבה מאד לעניין

הרוחני-דתי.

קיימנו סמינר לכהנ ים בנ יר-עציון ובניהולו של הרב המקומי, שנמשך שבוע ימים.

השתתפו בו 17 כהנים. אני רוצה לתת דוגמה אחת מן הנושאים שבהם עסקו בסמינר.

ההלכה האתיופית קובעת, בניגוד להלכה הרבנית שלנו, שרגילה דוחה את השבת. חכמי

יהודי אתיופיה פסקו שכאשר ילד אתיופי צריך להיות ביום השמיני, השבת דוחה את

המילה, מפני שהשבת נשמרה על-ידם בקפדנות רבה מאד והיתה אחד מאמצעי השמירה על



יהדותם. והנה, בניר-עציון היו כמה רבנים והיה ויכוח בין חכמי העדה ובין הרבנים

בנושא הזה והעניין שופך אור על צד אהד של הקליטה הרוחנית. בתורה כתוב "אך ביום'

השמיני ימול בשר ערלתו". המלה "אך" מתפרשת אצלנו לעניין הזה, שהמילה דוחה את

השבת. הרבנים ניסו לשכנע אותם בעניין הזה ואמנם הכהנ לם הסכימו לבדוק בתרגום של

התורה שבידם, והנה מתברר שגם בתרגום מתורגמת המלה "אך" והכהנים בסמינר קבלו על

עצמם שמכאן ואילך, כשהם במדינת ישראל, הם מקבלים דת תורה וזה הרבנות ובעניין הזה

הם ישנו וכאשר היום השמיני יהיה בשבת הם ימולו אותם ביום השבת.

הגענו למסקנה שאסור לכפות עליהם הר כגיגית ולהגיד להם: כזה ראה וקדש, אלא

צריך ללוות את הקליטה הרוחנית. בשנת 1958 הייתי באתיופיה מטעם המחלקה לחינוך

ותרבות תורניים בגולה ואני יודע שהעניין רגיש מאד. יהודי אתיופיה מדברים בשקט

ובנימוס, לא בגלל נמיכות הרוח, אלא הם דעתנים, אינדיבידואליסטים, דבקים מאד מאד

במורשתם, ואנחנו מנסים ללוות את הקליטה הרוחנית מתוך מתן כבוד רב למורשת הזאת,

וגם מתוך התאמה לרוב היהדות בארץ.

היום בצהרים יש לי פגישה עם כולל אברכים מיוחד במינו במבשרת, שהם פחות או

יותר תלמידי ישיבת מרכז הרב שלקחו על עצמם את העניין הזה. הם גם עוסקים בהשגת

תקציבים ואנחנו נפיק סרטי וידאו במיוחד לצורך הקליטה הרוחנית ושינוי הרבה מאד מן

המנהגים לא בדרך של כפיה, אלא בדרך של הסברה.

גבי רום דברה על חוסר שיתוף-פעולה של המוסדות. מנסיוני אני יכול להגיד

שאני זוכה לשיתוף-פעולה מלא של הרבנות הראשית. נפגשתי כמה פעמים עם שני הרבנים

הראשיים לישראל ואין בפי מלים לתאר את האהבה ששניהם משפיעים על העדה. היו אתי

17 כהנים בבית הרבנות הראשית בירושלים וקיבל אותנו הרב מרדכי אליהו בכבוד ובאהבה

שאי-אפשר לתאר. נתבקשתי על-ידי הרבנים לא להגיד מה נאמר בפגישה, אבל דובר שם גם

על כל מיני דברים טריביאליים שלפעמים עתונאים עושים מהם כותרות והם לא נכונים.

אפשר להגיד שלרבנות חסר קצין יחסי ציבור שיעשה יחסי ציבור, אבל יש שיתוף-פעולה

וארובה רבה מצדם לכל מה שקשור ביהודי אתיופיה. הקורס שהתקיים בניר-עציון וגם

נושא הו ידאו לווה על-ידי הרבנות הראשית.

נושא שני שבו עוסקת הוועדה הוא שימור המורשת. ליהודי אתיופיה יש מורשת

מעניינת מאד שאם נוותר עליה, נגרום בכך נזק לתרבות היהודית בכלל, מפני שתרבות

ישראל היא בסך-הכל תרבות של כל העדות ושל כל הקהילות, ואם אנחנו מוחקים משהו

מהתרבות הזאת, התרבות של כולנו נעשית יותר עניה. לכן אנחנו עושים מאמצים

מסויימים גם בענ יין זה.

אתן לכם שתי דוגמאות קטנות. החג המרכזי של יהודי אתיופיה נקרא חג הסיגד,

מהשורש לסגוד, והחג הזה באמת מצויין בעיקר על-ידי תפילות. באופן שטחי אפשר לומר

שזה חג כמו המימונה של המרוקאים, או הסהרנה, אבל החג הזה הוא בעצם חג יהודי

מקראי, שאנחנו מוצאים אותו בספר נחמיה, פרקים חי ו-טי, חג של עזרה עם שיבת ציון

הראשונה. אנחנו רואים שאם אנחנו שומרים על מוטיב מסויים, אנחנו בעצם מחזירים

לתרבות היהודית חג קדמות שלנו, ששכחנו אותו והם שימרו אותו באתיופיה בקנאות,

ועכשיו מחזירים אותו לתרבות היהודית. זה חג של קריאת התורה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

בחודש תשרי?

מי בר-יהודה;

לא. השנה בדקתי את העניין הזה יחד עם הרב הדנה ומתברר שבתרבות היהודית יש

חג מיווזד שמציין את קציר החיטה וחג מיוחד שמציין אז קציר השעורה. קציר השעורה

זה הנפת החומר, והחיטה כעבור 49 יום, הוא חג השבועות. באתיופיה תבואות

החורף הן לא בעונה כמו בישראל, אלא פחות או יותר ביום הכפורים. אינני יודע עד

כמה יש לזה אחיזה, אבל כמה אנשים הסכימו למה שהרב הדנה מצא, שהם מציינים את יום

הכפורים גם במשמעות שאנחנו מציינים את הנפת עומר התנופה, כי בעונה הזאת גדל

הדוחן. הם סופרים 50 יום וביום ה-50 יום הכפורים הוא חג הסיגד, שיש לו גם

משמעות של מתן תורה, כמו שאצלנו חג השבועות. זה שופך אור על מנהג יהודי שאין לו



תשובה מנין המקור שלנו שחג השבועות הוא חג מתן תורה, כי במקרא הוא תג הבכורים.

מסתבר שזה עניין קדמון גם ביהדות, שיהודי אתיופיה עוד לפני 2,500 שנה ידעו לתת

לוזג הבכורים גם משמעות של חג מתן תורה.

זה מפגש של תרבויות מרתק ומעניין מאד ואנחנו מנסים לשמר אלמנטים של המורשת

כדי לא לחזור על טעויות קריטיות שנעשו בקליטת עליות אחרות, ואנחנו משלמים גם את

המחיר התרבותי של זה.

צד אחר של הקליטה הרוחנית הוא צד הפולקלור. הרבה מאד עדות בישראל הקימו

קבוצות של להקות מחול אתניות. יש מפעל שהוא משותף למשרד החינוך והתרבות

ולהסתדרות, שנקרא המפעל לטיפות ריקודי העדות, שיסדה אותו לפני הרבה שנים גורית

קדמן. נמצא אתנו אדם שבאתיופיה הוא היה רקדן, זמר ונגן מקצועי, והוא מומחה בזה.

היום הוא אזרח עובד צה"ל. מחרתיים מיועדת לי פגישה עם מזכיר ההסתדרות בעניין

זה, כדי לאפשר לשמור על זכויותיו שם ולתת לו את המשרה, למרות הקיצוצים, כדי שהוא

יקים וינהל במרכזי הקליטה קבוצות של ריקוד אתני, במטרה לשמר גם את הפולקלור.

אי כהן;

אנסה בקיצור למצות את הבעיות העיקריות של ועדת החינוך שלנו וארחיב את

הדיבור בישיבה הקרובה של המועצה, כי הגיע הזמן שהמועצה הלאומית תקיים דיון על

מספר בעיות שעומדות על הפרק.

למשרד החינוך, בהרכב הכללי שלו, יש רצון לעזור. אנחנו בכלל עוברים עכשיו

תקופה של אהדה גדולה לנושא, אבל רצון וסימפטיה לא מספיקים כשהעניינים בוערים.

אני חושב שמשרד החינוך בתור שכזה איננו מכין עצמו מספיק ובצורה רצינית לפתרון

הבעייה.

האגף הדתי, שקולט את הילדים על-פי החוק בחינוך ממלכתי-דתי, לדעתי נערך

בחודש האחרון הרבה יותר טוב מאשר במשך חודשים רבים. יעקב הדני, סגן מנהל האגף

לחינוך ממלכתי-דתי נכנס לזה, וזה מורגש. מכינים ימי עיון, מכינים חומר ופרוייקט

ונעשית גם עבודה פרטיזנית בשטח, אבל האגף לחינוך דתי לא יכול להרים לבד את

הנושא. אנחנו זקוקים למילון יסודי ולספרי לימוד לאו לפנ ים, לבתי-ספר, לגני ילדים

ולמגמות.

משרד החינוך הגה רעיון יפה והקים מועצה חינוכית מקרב יהודי אתיופיה. לקחו

אנשים מיהודי אתיופיה ונתנו להם תפקיד של מועצה חינוכית, כדי שהם יהיו מעורבים

ומשולבים בדברים האלה. אותה ועדה קמה לפני חצי שנה ולמעשה כבר לא קיימת, כך

שלמעשה אני ממלא את תפקיד יושב-ראש ועדת החינוך של המועצה הלאומית אבל לא של

משרד החינוך, כי הוועדה שעמדתי בראשה למעשה לא קיימת.
היו"ר מי גלזר-תעסה
מר כהן, אתה מתכוון לתוכנית הלימודים של בתי-הספר, לחינוך מבוגרים, או

לשניהם יוזד?

אי כהן;

אני מתכוון לכולם. במערכות החינוך אנחנו רואים ילדים בגן, בבית-הספר

היסודי, בבית-הספר העל-יסודי וגם בגרעין הקדם-אקדמי שכבר קם. דייר סיון מסר לי

נתונים ויש אפשרות להקים מכינות קדם-אקדמיות. משרד החינוך לא ערוך מספיק לקליטת

כל הדברים שהזכרתי.

עם זה, אי-אפשר לא להזכיר שתי יוזמות מצויינות. באשקלון יש יוזמה טובה מאד

של מורים בבית-טפר ממלכתי-דתי במקום שפירסמו מילון וספר לימוד בשפה האמהרית.

שנית, ידידנו מרכוס מקיים בירושלים יום עיון על יהודי אתיופיה למסגרות הבכירות

בהוראה ובחינוך. כל הדברים הללו לא מספיקים ומשרד החינוך צריך צריך להקים הגוף

שייערך לפתרון רגעיות שהזכרתי, כדי לא לאחר את המועד.



אזכיר יוזמה יפה מאד שאתמול ראיתי. יש בעפרה מצבור של אנשים יוצאים מן

הכלל שיכולים לקלוט באופן מצויין, ועוצרים אותם מכל מיני סיבות. בעפרה יש מחזור

חמישי של מנהיגות צעירה של ילרי עליית-הנוער ממוסדות שונים, שכולל 40 צעירים בני

18-17-16. נעשית שם עבודה נפלאה, שכל הישוב שותף לה, והאנשים במקום שואלים: למה

שלא נעשה יותר?

יי רום;

אני רוצה שתדייק. מדובר לא רק בילדים אתיופים. מוסדות עליית-הנוער שולחים

ילדים, שחלקם גם אתיופים.

אי כהן;

נכון. במכון מאיר בירושלים יושבים לבחורים ועוסקים, אמנם בקושי, בכתבי

הרב קוק, אבל יש התחלות סובות. אני חוזר ואומר שאני חושב שמשרד החינוך והתרבות,

במבס הכללי, לא נתן את הדעת ואיננו ערוך לקליטת ילדי אתיופיה וצעירי אתיופיה

במסגרות הכלליות, הגם שאני תומך תמיכה מלאה ומחזק את ידי ידידי משה שהחינוך הדתי

היא המסגרת היחידה לילדי אתיופיה.

נקודה אחרונה, יש היום ביקוש למכינות קדם-אקדמיות. באוניברסיטת בר-אילן

היתה קיימת מכינה קדם-אקדמית והיא נסגרה לפני שנה מטעמים תקציביים. שמעתי מד"ר

סיון ובעצמי ראיתי שיש היום גרעין של אקדמאים צעירים מיהודי אתיופיה שבהחלט

יכולים לבוא למכינה קדם-אקדמית.

י' רום;

יש 76 תלמידים במכינות קדם-אקדמיות בארץ.

אי כהן;

אני מדבר על המכינה בבר-אילן באופן ספציפי, שנסגרה. חשוב שהיא תיפתח מחדש

עם לחץ ציבורי שלכם ושלנו, לפתות לקראת שנת הלימודים הבאה, מפני שיהודי אתיופיה

צריכים אותה ואוניברסיטת בר-אילן קרובה אליהם.

אני חייב לומר שההיענות במוסדות היוקרתיים בחינוך הדתי היא גבוהה מעבר

לציפיות. ישיבות בני-עקביא, אולפנות ובתי-ספר שונים מתחילים לקלוט יהודים

מאתיופיה ובשנה הבאה נראה את ילדי אתיופיה במוסדות הטובים והמשובחים ביותר

בחינוך הדתי. מדרשיית "עמליה" רוצה לקלוט 5 1 - 20 בנות ואנחנו כבר מתחילים לטפל

בעניינים הטכניים, כדי שגם "עמליה" תקלוט.

חי ליימן;

אני מכהן כיושב-ראש הוועדה לארגון וכטפים במועצה הלאומית ואני שמח מאד על

ההזדמנות שניתנה לנו להופיע לפני ועדת העליה והקליטה של הכנסת. אינני בטוח

שאוכל להצטרף לדברים הנעלים שהושמעו עד כה, כי למטבע יש שני צדדים ואני מצטער

שאין כאן נציגות של משרדי הממשלה, שרצוי היה שישמעו את הדברים. אבל אני מניח

שהוועדה תעביר להם את הדברים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אנחנו בכוונה לא הזמנו אותם.

חי ליימן;

נדמה לי שהמועצה הלאומית למען יהודי אתיופיה הגיעה היום לנקודה שהיא מצדיקה

את קיומה. היום נעשים לא מעט דברים שעוזרים לקליטת יהודי אתיופיה, שהגיעו

לאחרונה במספרים הרבה יותר גדולים. נדמה לי שאוזד התפקידים המרכזיים של המועצה



הוא למנוע מלכודות ומצבים שכל-כך הפריעו בקליטת עליות קודמות. לעליה זו יש

בעיות משלה, צריך ללות אותה מקרוב, ונדמה לי שלמועצה הלאומית יש אפשרות לתרום

בקליטה.

כבר הוזכרה פעולת ההפנייה של המתנדבים הרבים שהיום פונים למועצה, לתת להם

תעסוקה ולרתום אותם לפעולות שבהן הם יכולים להועיל. מלבד זה יש פעולות אד-הון

שהמועצה מבצעת ושמענו על העתון שהוצא. יוזד עם כל זה יש צורך לקיים מנגנון

מינימלי. כל חברי המועצה עובדים בהתנדבות, ללא שכר, אבל זה לא אומר שאין

הוצאות. עד לפני כשבועיים משרדי העניק את כל שירותי המשרד. אני מנהל איק"א

בישראל ושנים רבות ארחנו את המועצה ואת הגופים שקדמו לה במשרד שלנו. היות

והעבודה היתה רבה, ראינו צורך לפתווז משרד עצמאי, שבו פועלת היום יו"ר המועצה יש-

עם הצוות שלה, ולמעשה אין כל כיסוי תקציבי לפעילות הזאת.

כפי שציינתי, כל הוצאות המשרד עד כה היו על איק"א, ומתחילת שנת 1985 הדבבר

הזה פרוץ לחלוטין. לפני כשנה הגשנו תקציב לשני המוסדות שהקימו את המועצה - מחי

הקליטה של הסוה"י ומשרד הקליטה. המועצה למעשה הוקמה כתוצאה מפניות של גופים

שונים אל שר הקליטה מרדכי בן-פורת, שתחת חסותו הוקמה המועצה בצורה חגיגית.

הסוכנות משתדלת מאד לממן חלק מההוצאות הכלליות ומממנת את הפעולות הישירות,

בהסכמה אתה, כמו מילגות לחיילים, לגדנ"עים וסטודנטים. היא עומדת יפה

בהתייבויות אלה, אבל לא כל-כך עומדת בהתחייבותה לקיים את המנגנון. לעומת זה,

משרד הקליטה מדהים בעקבי ותו ובמשך שנתיים הצליח לא להעביר למועצה הלאומית פרוטה

אחת.

נוצר מצב שהמועצה נכנסה להתחייבויות שאין לה כיסוי עליהן. לדוגמה, העתון

שמונח לפניכם הודפס והחשבון עבור ההדפסה מונח אצלי במגרה, כי איננו יכולים לשלם.

אותו דבר ביחס לקורס הכהנים, שעדיין לא שילמנו עבורו. עצם המצב הזה פוגם קשות

במעמדה וביוקרתה של המועצה. אין לנו כל אפשרות להדפיס כספים, והתרומות שהגיעו

כמעט לא מאפשרות לנו לקיים את המנגנון.

עי לנדאו;

אי מבין שהתרומה היחידה של משרד הקליטה הוא מכתב הברכה הזה.

יי רום;

משרד הקליטה רצה להקים מועצה נוספת, במקום לעבוד אתנו. הוא הזמין שירותים

מהרב בנימין רוזנשטיין עבור העדה, נכנס להתחייבויות ולא עמד בפרעונן לגוף מתנדב.

כזה בשום נושא. לכן המילון והספר לא יוצאים לאור ולכן סדנאות עבודה לנשים

מושבתות.

מי גרינפילד;

אני חושב שאני משמש דוגמה של מוסד שהיה מחוץ לתחום, עדיין נמצא מחוץ לתחום

אבל גם בתוך העניינים. כוונתי לארגון אמריקאי למען יהודי אתיופיה שפועל באמריקה

באופן מיוחד. לפני 5 שנים נתבקשתי להתנדב בארץ. הארגון האמריקאי נתן בכל חודש

10,000 דולר במשל כמה שנים. לפני 3 חודשים הסוכנות נכנסה לעניין ואנחנו ביטלנו

כמעט את כל הפעולות שהיא לקחה על עצמה לטפל בהן. ארח- הדברים שטיפלנו בו הוא

בית-ספר גבוה לצעירים שרוצים ללמוד במכללה או באוניברסיטה. העזרה שניתנה למינהל

הסטודנטים היתה קטנה מאד. לפני הרבה שנים הארגון נכנס לזה וכשדברנו על כך עם

המועצה, המועצה אמרה שזה צריך להיות של הממשלה, לא פרטי. לפני 3 חודשים התחלנו

לקבל את הכסף מדי חודש. מדובר ב-76 צעירים שמקבלים תמיכה בסכום של 75 דולר

לחודש. הסכום הזה, יוזד עם מה שהם מקבלים ממינהל הסטודנטים, מאפשר להם לחיות.

הצעירים נמצאים בירושלים, בתל-אביב ובבאר-שבע. אילו היו פונים מספיק צעירים כדי

ללמוד באוניברסיטת בר-אילן, אני בטוח שהיינו יכולים לשלוח אותם גם לשם, אבל לא

מספ יק פנו.



נוסף לזה יש לנו קרן שבאמצעותה אנחנו עוזרים לחיילים שמשתחררים מהשירות

הצבאי. לזכות החייל עומד סכום של 600 דולר לשנה ובעת השחרור הוא מקבל 1,200

דולר.

אנחנו מוציאים עתון בשפה האמהרית ב-4,000 עותקים ואנחנו מקווים שהוא יתן

אפשרות לאנשים למצוא גם עבודה, כי מתפרסמות בו מודעות על עבודה ועל לימוד

מקצועות שונים. יש לנו גם רעיון של תעשיה קטנה. אנחנו עושים כעת פרסום וגם סקר

איך להעביר את זה בין האנשים ואני מקווה שגם בזה נצליח.

הלבשה. כפי שידוע לכם, האנשים באו לארץ ללא בגדים והתחלנו לגייס בגדים.

כעת יש לנו הרבה מאד בגדים וחסרים לנו מחסנים לאחסן אותם. נוסף לזה יש צורך

בביגוד אחר, אבל אני מקווה שנפתור את הבעייה.

אנחנו מקווים שהצעירים עצמם יעזרו לנו בהתנדבות, לא בתור פיצוי, אלא בתור

אחריות כלפי העדה. רוב הצעירים מוכנים לזה ואני מקווה שלאט-לאס נוכל לקבל מהם

עזרה.

י' הדנה;

אני שמח שהפגישה הזאת מתקיימת בפורום כזה שדן על בעיות הקליטה של בני העדה.

נכון שלאחרונה יש התעוררות גדולה בציבור הישראלי להתנדב ולעזור. בכל מקום יש

כבר מתנדבים שמלווים את העולים ברצון רב ומשתדלים לעזור. אבל, לצערי הרב, עד

כמה שאני מבין את רגשות העולים, אני מרגיש שלמעשה לא נעשה כמעס כלום בנושא

העיקרי, והוא החינ וך הדתי-מסורתי. אינני מתכוון בזה שיהיו רבנים או חסידים, אלא

שפשוט יבינו את הבדלי המסורת. כשבני העדה מגיעים לארץ הם נתקלים בהרבה מאד

דברים חדשים, גם בעניינ י ההלכה והמסורת. בנושא זה אין כמעט תוכנית ממסדית. אם

נעשה משהו פה ושם זה לא מספיק, כי הפעילים היחידים הם רק מתנדבים. הדבר הזה

מוליך היום את העדה לאי-הבנות, שבעתיד הקרוב אולי נראה את התוצאות שלהן.

ביקרתי בכמה מקומות ונוכחתי לדעת שקשה לדבר עם הוותיקים ולהסביר להם. יש

אי-הבנה והם לא מקבלים את מה שהם חושבים ומה שהם רוצים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אינני מבינה, מה העולים לא מבינים ולא מקבלים?

יי הדנה;

לגבי הילדים שמופנים אל מוסדות עליית הנוער זה בסדר. אלה שפונים מתקבלים

רק לישיבות בני-עקיבא ולישיבות ההסדר, ואינם מתקבלים לישיבות החרדיות. כל

הישיבות החרדיות סוגרות שעריהן בפני הפונים אליהן. אני שמח מאד שישיבות

בני-עקיבא קלטו עולים שלנו וימשיכו לקלוט. עכשיו מתארגן מטה במבשרת ציון וקרית

חינוך של ישיבות ההסדר. הם מעוניינים להפעיל סניפים של המוסדות שלהם בכל הארץ,.

אבל יש כל מיני זרמים שסוגרים את שעריהם.

אתמול בקרתי בצפת, שם נתקלתי באנשים רזשדנ ים וראיתי שיש להם בעייה. הייתי

צריך לדבר אליהם בחריפות, ואפילו לצעוק עליהם. לדבריהם, אם ימשיכו בצורה כזו,

אפילו אם האשה תלך למקוה, הם לא מוכנים לזה. אם נשלח את הצעירים ללמוד זה עדיין

לא אומר כלום, כי הדבר העיקרי שחסר להם הוא שיבינו אותם ושיסבירו להם. יש חיכוך

קשה מאד עם הרבנות, שאותו צריך להסביר לציבור. למשל, באתיופיה נהגו לטבול בנהר,

ובארץ הולכים למקוה. זו אחת הבעיות שאותה צריך להסביר לציבור.

בזמנו הכנו, שר החינ וך לשעבר זבולון המר ואני תוכנית לימודי יהדות במסגרת

האולפן, שעדיין לא מופעלת. בשעות אחר-הצהריים האנשים עסוקים וכדי להפעיל את

התוכנית ללימודי יהדות צריך לעשות את זה באולפן, באופן ממוסד, וכדאי מאד לעשות

את זה סמוך מאד לזמן הגיעם לארץ. אני מבקש מאד ללחוץ על המוסדות הממשלתיים

הנוגעים בדבר שיסכימו לתת כמה שעות בשבוע חינוך דתי במסגרת האולפן. התוכנית



ישנה וצריך רק להפעיל אותה.

את הילדים יש להפנות למוסדות הטובים ביותר. נכון שעד עכשיו היו בעיות, אבל

מאחר שישיבות בני-עקיבא מסכימות לקלוט את בני העדה, צריך להפנות את כל הילדים

למוסדות דתיים.

בעייה אתרת היא שמוסדות עליית הנוער קולסים ילדים ללא הורים וצריך לתת את

הדעת לכך שהילדים יגיעו למוסדות טובים יותר מאשר ישיבות.

נקודה אחרונה שאני רוצה להתייחס אליה נוגעת גם לתינוך הדתי וגם למקום

מגורים. מחליטים ליישב את העולים בישובים בעייתיים, כאשר תושבי המקום עצמם

מתנגדים לזה, כי הם לא מצליחים לפתור את הבעיות שלהם במקום והנה מביאים אליהם

בעייה נוספת. לכן, יש להפנות מראש את העולים למקומות טובים שיכולים לקלוט אותם

כפי שצריך. במקום לעשות מזה עניין פוליטי, אולי כדאי לשאול את האנשים אם הם

רוצים חינוך כזה או אחר, או לימודים אלה או אחרים? צריך להתייעץ ולשאול אותם מה

הם רוצים ורק אחר-כך להפנות אותם לאותו מקום. הייתי רוצה מאד שהגורמים הנוגעים

בדבר יתנו דעתם על כך וכל אחד יפעיל את השפעתו ואת יכולתו לעזור כדי שהעדה תיקלט

כפי שצריך. לכל אחד מבני העדה יש בעיות. אנשים השאירו בני משפחה אחרים בדרך,

ולכן אל נגרום להם צער נוסף.

י' רום!

הנהלת המועצה החליטה לקרוא לממשלה ולמוסדות ליישב את האנשים ברוח אותם

דברים, שהפרמטר אם הם יכולים להיקלט, לעבוד ולהתפרנס במקומות יהיה הגורם המוביל.

לא רק הקליטה החברתית חשובה, אלא האפשרות שלהם להיקלט, לעבוד ולבנות חיים.

יי טיון;

אני רוצה להעלות נקודה אחת מתוך רבות. לפני מכתב שנשלח לדוד לוין, סמנכ"ל

מחי העליה בחודש יולי 1984 והוא מתייחס לעניין הקליטה הרוחנית, ובמיוחד לאווירה

שנוצרת במרכזי הקליטה בכלל. מר לוין תעביר את המכתב למר חיים אהרן. מר אהרן

הזמין משלחת מצפת ויחד דנו על הנושא. לפני שבועיים, כשהעולים הגיעו לנתניה ישי

מהמטוס, הדיסקוטק עדיין פעל שם בשבת. באווירה כזאת קולטים אנשים שמסרו נפשם

למען היהדות, לא למען הדיסקוטק.

אתמול שמעתי על מקרה שהיה באילת. זה לא נעשה בגלל שמישהו מתנגד לדת, אלא

פשוט מפני שאנשים לא מקבלים הנחיות. אנשים באילת חושבים שטוב יעשו אם יקחו

את העולים בשבת ברכב כדי להכיר את העיר. דברים כאלה קורים מפני שאין קורסים

לסומכות, לעובדים ולמנהלים, להסביר מה זח יהדות בכלל ויהדות אתיופיה בפרט.

מדברים על כך שלא רוצים לחזור על טעויות שנעשו בשנות ה-50 וה-60. אני

מצטער לומר שאני רואה שהדברים נעשים לא מתוך רצון רע, או מתוך שנאה לדת, אלא

מפני שאין גוף שרואה את הדת כאמצעי קליטת מעולה. אנחנו רואים את זה היום בין

הצעירים, שלא יודעים הרבה על המסורת שלהם, אכל הם קבלו שם אינדוקטרינציה

מסויימת. אנחנו רואים את זה היום בין מספר מסיתים שרוצים ליצור אווירה נגד

המסגרת הקולטת כאן ונגדם יש לנו אפשרות לאינדוקטרינציה שלנו.

בשבוע שעבר שלחנו 7 בחורים מצפת לישיבה בירושלים ופנינו לסוכנות לקבל 500

דולר. אני יודע שאני לא אקבל כאן את הכסף הזה ולכן פניתי לחו "ל, ומהסוכנות

קבלתי תשובה שהיא תתן תרומה סמלית בסכום של 20,000 שקל. כמעט כל הפעילות

החינוכית-דתית שנעשית במסגרת מרכזי הקליטה נופלת על שכמם של המתנדבים. רוב

הבחורים אינם יודעים אם אברהם קודם למשה או משה קודם לאברהם, אבל במרכז הקליטה

מלמדים אותם שעשרה בטבת הוא יום הולדת של ביאליק, ואינני חושב שזה עומד ברמת

חשיבות עליונה לגבי עולה שהגיע לארץ לפני 3-2 חודשים. אני מקווה שהוועדה תמצא

לנכון ללחוץ בעניין הזה. אני לא יכול לדרוש ואינני מתכוון לדרוש שכל אנשי הצוות

יהיו דתיים, אבל יש דברים שהם אמצעי טוב לקליטה.



ר' אלעזר;

רציתי לחזק דברי מר בוגלה בעניין היהודים שעדיין נמצאים באתיופיה. לאחר

הפרסומים בארץ ובכל העולם המצב לאחרונה מתחיל להיות מדאיג ביותר. יצרתי קשר

ושאלתי מה האתיופים מכינים ומה קורה שם. נאמר לי שכל הפרסומים מחוץ לאתיופיה,

כולל ישראל, מגיעים לשם. הבחור שאתו דברתי אמר לי: אתם עושים עבודה של "קאו

בויס". למה אתם מפרסמים ידיעות כאלה? שאלתי אותו אם זה פוגע בעדה והוא השיב לי

שיום-יום מדברים על זה בכל מקום, אבל אין יודעים מה תהיה התגובה לגבי העדה.

לפני-כן, כשהכפרים של בני העדה הידרדרו בעקבות העזיבה, הנוצרים שדדו כל מה שהיה

שם. גם הממשלה והשלטון המקומי לא יכולים להגן עליהם, כי הם רואים בהם את הבאים

בתור לבגוד במדינה.

השבוע שמעתי שהמצב החריף ויש שם מקרים של רצח ושריפת בתים. זה חמור מאד.

הממשלה לא מגנה עליהם ואני מבקש לנסות למצוא דרכים כדי לעזור לפתור את הבעייה

הזאת.

על הקליטה בארץ דובר הרבה, ואני אומר: ברוך שהחיינו והגיענו לזמן ולמצב כזה

שאנחנו יכולים לדבר על הקליטה ועל הבעיות שמסביב לקליטה.
יי ארצי
רציתי לשאול את כבוד הרב איך מתנהלים החיים הדתיים באותם ישובים שבהם יש

כבר אחוזים קטנים של קליטת קבע. האם הם מקימים בתי-כנסת נפרדים? האם יש נטיה

להשתלב בתוך המועצה הדתית? האם המועצה הדתית מושיטה יד לעבר הציבור הזה, או שהכל

מתנהל בבדידות בלתי-מזהירה?
י י הדנה
בכל מקום זה שונה. אם יש אנשים טובים, מתנדבים שבאים, האתיופים לא ילכו

לבקש. קודם-כל הם לא מבינים והם לא ילכו לבתי-כנסת אם לא יקחו אותם ולא יעודדו

אותם לזה. לכן, במקום שיש יהודים דתיים שמעודדים אותם לבוא לבית-הכנסת, הם באים

ומתפללים, ואם לא באים אליהם, הם לא באים לבד.
י ' ארצי
המועצות הדתיות לא עוסקות בזה.
י' הדנה
הרבנים המקומיים לא עזרו, לא באו. יש מקומות בודדים שבהם המצב שונה, כמו

צפת. בבתי-הדין הרבניים בתל-אביב, בחיפה ובבאר-שבע אומרים לאנשים: תלכו

לתל-אביב. לא בכל מקום המועצה הדתית והרבנים המקומיים עוזרים. אני פניתי למשרד

והדתות ובקשתי שיוציא הפניה לרבנים המקומיים שיעזרו לבני העדה וגם ישלחו תקציב.
ר' אלעזר
יש בעייה של חוסר הסברה. מטעם המועצה אנחנו מתארגנים לגייס קאדר של

מסבירים בכל מיני מקומות ובצורה זו אנחנו מקווים שהמועצה תתרום לקירוב הלבבות

ולהגברת המודעות בקרב הישראלים כלפי יהודי אתיופיה.
שי בן-דור
לפני שאתייחס לכמה נקודות אני רוצה לומר שנדמה לי שאת כולנו מאחד העניין של

שיתוף-פעולה. כשאנחנו מדברים על תיאום צריכה להיות גם פתיחות. אני אישית זוכה

ליחד מצויין, אבל יש מקומות בארץ שלאנשי הממסד אין פתיחות לאלה שבאים לעזור.

עכשיו אנחנו מוצפים מתנדבים, כשכל ירושלים רוצה לעזור ל-40 המשפחות שהגיעו, אבל

מצד שני אני יודעת שאחת רגעיות היא האפשרות של אנשי הממסד להודות ולומר: אנחנו



נותנים כל מה שיש לנו, אבל נותר פער כלשה? שאתם יכולים לספק. אנחנו מקבלים את

האנשים שבאים להתנדב ובמקרים רבים מתקבל רושם שיאם אנחנו לא מספקים, אין צורך

בזה', שלדעתי פוגע במידה מסויימת. לפעמים אני מרגישה את זה כלפי אותם מתנדבים

שפועלים בתום לב ושאינם מבקרים את הממשלה.
י' רום
אנחנו מתקנים את זה עכשיו.

ש' בן-דור;

אני שמחה לשמוע את זה. עניין התיאום בין הנפרדים גם הוא חשוב, וגם תיאום

בתוך המשרד עצמו. אני עובדת עם חינוך מבוגרים. אני חושבת שבמשרד החינוך כמה

מחלקות פתרו חלק מהבעיות שלהן במה שנוגע לנסיון לעזור לאנשים למצות את הפוסנציאל

שלהם. יש תוכניות של העשרה אינסטרומנטלית, שכבר הפעילו אותן עם מבוגרים, ואני

בטוחה שאותם מבוגרים שעברו את הקורס ויש להם פוטנציאל לעבוד, ודאי מתוסכלים מאד

כשהם רואים שההכשרה המקצועית איננה עונה אפילו לרמה שאליה הגיעו בתוך האולפן.

זה אמנם עניין של משרד העבודה, אבל הבעייה במשרד החינוך היא שהנסיון שהם צברו

בעבודה עם מבוגדים איננו משמש את אלה שמלמדים את הצעירים. כלומר, יש ניתוק אפילו

בתוך משרד החינוך בין אלה שמלמדים מבוגרים ובין אלה שמתייחסים לצעירים. כפי

שאנחנו יודעים, העדה האתיופית היא בעלת פוטנציאל עצום, עם מושגים שהם צריכים

לרכוש בשלבים הראשונים של הקליטה. אם הם רוכשים אותם - הם פורחים, ואם לא

רוכשים אותם - הם מתוסכלים מאד.

אני רוצה לחזק את ידי הרב הדנה בעניין התוכנית ללימודי היהדות. גם אני

עבדתי על התוכנית הזאת, שהעתק ממנה, נמצא במחי לחינוך מבוגרים והיא מוכנה להפעלה,

אבל קבלנו תשובה שאין תקציב ואין תקנים למורים. אחד הדברים החיוביים בתוכנית

הזאת הוא שאין מנסים לבטל את מה שחיה באתיופיה. אנחנו יודעים שיש הבדלים ניכרים

בין הנהוג באתיופיה לבין הנהוג אצלנו, ובמקום לנסות לבטל את מה שהיה באתיופיה,

מנסים למצוא בארץ את ההמשכיות ואת המשותף, ועל-סמך זה להוסיף את מה שלדעתנו

חסר.

אם אנחנו מדברים על שיתוף-פעולה עם משרד החינוך, זו הגישה בתוכנית הלא

מופעלת של חרב ולדמן. אני יודעת שבבתי-הטפר הגישה הזאת לא קיימת, וזו שוב בעייה

של שיתוף פעולה ושיתוף הידיעות הקיימות. אני חושבת שלכל בעייה נמצא פתרון באחד

המקומות שבהם עובדים עם בני העדה, אבל הבעייה היא שהפתרונות האלה אינם ידועים

במקומות אחרים. אותו דבר אמור לגבי הכשרה מקצועית. יש מקומות בארץ שיש להם

תוכניות מצו יינות להכשרה מקצועית. שוב, זה איננו עניין ארצי. זה עניין של

שיתוף-פעולה.

דבר אחרון שאני רוצה לדבר עליו ושהוא קרוב מאד ללבי, הוא שיתוף-פעולה

בהסברה. אחד הדברים הרוסרים - בין שזה עבודה עם סומכות, בין שזה עבודה עם אנשים

בקהילה, ובשירותים, הוא להסביר את העדה כפי שהיא. אתמול הייתי בהשתלמות של

מורות שהיום התחילו ללמד בשני אולפנים. הן קבלו הדרכה בלימוד עברית וחשבון

והכנה לקראת הבעיות הצפויות, ואני הייתי הראשונה שדברה אתן על תרבות העדה.

כלומר, חסר המימד של הכרת העדה.

לכן, צריך להיות תיאום. אם יש ימי עיון וניתנת הכשרה לכל העובדים, בין שזה

המורים בבתי-הספר היסודיים ובין שזה הרופאים, צריך להיות תיאום בעניין הסברה

העדה, מאין הם באים וכוי. לא צריך לדבר רק על רובעיות שהם מביאים אתם, אלא גם על

כל הנכסים התרבותיים והאנושיים. זה גם צריך להיות דבר מרוכז, שאחר-כך יתפזר לכל

המוסדות שמטפלים בעולים.

מי גרינפילד;

מר בוגלה סיפר לוועדה על אשתו ועל עניין הערבים. אשתו חזרה לאתיופיה בגלל

שאנשים שם היו ערבים לה, והיא חזרה לאתיופיה כדי להציל את חייהם. היא לא

היחידה. לכל אחד מהסטודנטים בארץ יש ערבים באתיופיה, יהודים או לא-יהודים,



ואנחנו עומדים בפני בעייה שאינני יודע איך נפתור אותה, אבל ברור לי שאנחנו

צריכים לטפל בה. סבתו של רחמים אלעזר נמצאת בארץ 10 חודשים בערך ודורשים ממנה

לחזור לאתיופיה, כי אם היא לא תחזור, הערב שם יצטרך לשלם סכום השווה בערך להכנסה

של 10 שנים,

בעניין הדת, רבנים רבים מאמריקה מוכנים לתרום מזמנם כדי ללמד ולעזור.

הבעייה שעומדת בפנינו היא אם אנחנו רוצים לקבל את עזרתם, או לא. אני חושש

שהבעייה היא שאנחנו לא רוצים לקבל מה שהם מציעים לנו.
י' רום
אלה רבנים מאמריקה שגרים בישראל.
מ' גרינפילד
נכון, הם גרים בישראל. הם גם אורתודוכסים וגם שמרנים.
ע' לנדאו
כבוד הרב דיבר על כך שיש בעיות עם הזרם החרדי ועל כך שישיבות חרדיות סוגרות

שעריהן בפני האתיופים. בנושא המקוואות שמעתי שיש חיכוך קשה עם הרבנות הראשית.

אני רוצה להבין מי הכתובת שאתה צריך לדבר ולברר את השאלות מדוע הדברים האלה

מתרחשים, לפני שננסה לעשות איזו שהיא פעילות. מי הם האנשים והמוסדות באופן

ספציפי שאתם צריך לדבר?
י' הדנה
האמת היא שלאחרונה הרבנות באה לקראת העדה והתחשבה עם כל הבעיות, גם מבחינה

הלכתית, והקלה עלינו בהרבה בהשוואה למה שהיה נהוג עד עכשיו. אבל העדה עדיין

רואה את זה כפגיעה בה והאנשים מתמרמרים מאר. כשדברו אתי בהתחלה אפשר לומר שהיתה

חשדנות ורק אחר-כך אמרו; בואו נדבר בגלוי. אחד הדברים שמקומם אותם הוא המלה

טבילה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

הם רואים בטבילה פגיעה שהם לא יהודים?
י' הדנה
כן. יש צורך להסביר לעדה מה הם ההבדלים ומה הקשר בין המצוות לבין הדרישות

של הרבנות. אלה שני דברים נפרדים.

לאחר שהתעוררו הבעיות עם הרבנות אני יצאתי נגדה בהתקפה, גם דברתי בראדיו

אולי קצת בחריפות ואמרתי שעד היום לא התקיימה פגישה בין הרבנות הראשית לבין כהני

העדה.
י' רום
היתה פגישה.
י' הדנה
אני השתתפתי באותה פגישה עם הרבנות הראשית, אבל לא דובר על זה. צריכה

להיות פגישה של כהני העדה עם הרבנים הראשיים שבה יועלו כל הנושאים. אני רוצה

שהרבנים יסבירו מהי הבעייה. אז יגיעו להבנה, אבל אי-אפשר לפתור את הבעיות

על-ידי ביקור. הרבנות הראשית מסכימה לפגישה כזאת ובקשו ממני להפגיש את שני

הצדדים. אני מקווה שלפגישה הזאת יהיו תוצאות ואז יהיה לנו הרבה יותר קל. אני

מקווה שאם סמכות עליונה תאמר שזקני העדה יהיו מקובלים על כל העדה, הציבור יקבל



את החלטות הכהנים.

יי רום;

אני תושבת שהדרך של הרב הרנה היא מאד נכונה, להביא את כולם במעמד משותף

ושישוחחו. השאלה היא אם כולם אמנם יבואו. אני ליוויתי יחד עם משה בר-יהורה את

הסמינר הראשון של הכהנים, ואתה ואני הופתענו שם שיוסרו לנו כמה אנשים, שפתרום

התברר לך שאתה צריך לדבר בשפה אחרת, מפני שרוב האנשים לא הבינו את התרגום הארור.

אני מבקשת לומר כאן בצורה הרשמית ביותר, שכל פעילות עבור היהודית שבאו מאתיופיה

חייבת להיות פתוחה לכל מי שיכול להשתתף בה, ושלא ייווצר מצב שלא יוזמנו כל מי

שראויים להיות מוזמנים, מפני שלמזמין יש אינסרס כלשהו בזה.

יש לנו בעייה שנוצרו קהילות מאד חזקות וקיימות תפישות של חברותות שונות.

מכיוון שכאן זו סיסואציה אחרת, אנחנו מוכרחים לתת את האפשרות ושומה עלינו לדאוג

לכך שכולם יהיו יחד. לא ייתכן שבכנס של כסים יאמרו ש-17 יהיו בקבוצה ארת ו-2

בקבוצה אחרת.

עי לנדאו;

זו כבר בעייה בתוך העדה האתיופית.

יי רום;

בוודאי. אנחנו הודענו שמשת- החינוך עשה בעניין זה שגיאה, מפני שהם אירגנו

את זה לראשונה והם לא היו מודעים לכך שהמזמין איננו מייצג את כלל העדה, ונוצר

מצב לא נוח. לכן הרזלסנו שהמועצה תוציא עתון, כי אז אנחנו לא תלויים במספר קסן

של מתורגמנים וכל מי שיודע קרוא וכתוב קורא את האינפורמציה. לכן התחלנו לפרסם

מודעות של מבוקשים, כי לא ייתכן שרק 3-2 אנשים יסדרו עבודות מכיוון שהם אליו

שיוצאים ובאים ומפרסמים. אנחנו מפרסמים בעתון ואני עצמי הולכת ממרכז קליטה אחד

לשני ודואגת שהעתון יופץ, ומסבירה את זה גם לאנשים הצעירים, המיליסנסים ביותר,

שהם לא תלויים ב"מאכער". התלות של עולים בשתדלן, שהוא מסדר עבורם את הדברים,

היה בארצות-הברית ובארץ, וחס-וחלילה שייווצר מצב כזה בעדה כאן, שזה לא יפוצץ

ויעשה שמות במירקם הזה. זה אחד הדברים הקשים ביותר שאני מתמודדת אתם יום-יום.

אנחנו צריכים לתת לכולם הזדמנות להגיע לכל מקום.

י י הדנה;

כשדברתי על כהני העדה וזקני העדה, התכוונתי לצוות אנשים שיכולים לדבר אל

כל הזרמים ושיהיו מקובלים על כל העדה.

יש לנו בעייה אחרת בהסברה. כל מי שמרגיש שהוא מכיר את העדה ושהוא עצמאי,

יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואז הוא מתוזיל למשוך אנשים ולהשפיע עליהם, וזה גורם

לפירוד העדה. אנחנו לא יכולים להשתלס על זה ואנחנו מרגישים שנעשה עוול לעדה.

אנשים מדברים בשם העדה ומתיימרים להיות מומחים בענייני העדה. אני חושב שלכל דבר

יש גבול. יש צורך לתאם דברים רבים בין בני העדה, כי אחרת הם הורסים.

בנושא ספציפי זה יש לי בקשה. אני מרגיש שכל מיני ידיים רוצות לבחוש גם

בנושא הזה. אני מוריע לכם שאם כל מיני אינסרסנטים יבחשו בנושא זה, כמו בסמינר

שהתקיים, זה יהיה חבל מאד ואני אמשוך ידי מהעניין.

עי לנדאו;

אני מבין שעיקר התלונות שהעלית קורם היו על כך שהיו שיבושים, אכל חל שינוי

בגישתה של הרבנות הראשית לעדה.



י' הדנה;

כן.

עי לנדאו;

יש דברים נוספים שאותם היית מבקש שמהוועדה הזאת תצא יוזמה כדי לתקן בכיוון

הרבנות הראשית, או שאתה רוצה שנעזוב את זה? שנית, באיזו מידה הישיבות החרדיות

קשורות לרבנות הראשית, ואולי הן מושפעות ממנה?

י' הדנה;

אני מציע שלא נדבר כעת על הרבנות הראשית, עד שתתקיים הפגישה שדברתי עליה

עם כהני העדה. בינתיים הרבנות הראשית נותנת לנו גיבוי. באשר לבעיות בין הרבנות

הראשית לבין העדה, אני מבקש מאד לא לעסוק בזה ולתת לשני הצדדים לפתור את הבעיות.

אני מציע שכעת נעסוק בשאלת החינוך בלבד.
מ' בר-יהודה
צריך להבין שיש כאן שני דברים. האחד הוא הגיור לחומרה שעבר כמה גלגולים

ברבנות הראשית והוא גורם לעדה תיסכול רב. צריך גם להבין שהראשונים שהגיעו לארץ,

במספרים קטנים, לא היו להם כוחות הנפש להתנגד לגיור לחומרה, שנעשה גם עם הטפת

דם. אחר-כך באו אנשים מאזורים אחרים, עם הפרשים תרבותיים בתוך אתיופיה, והם

מצאו את אומץ הלב להתנגד.

בתוך העדה יש קבוצה קטנה שעברה את התהליך וקבוצה קטנה אחרת שלא עברה את

התהליך, וזה גורם לדיס-הרמוניה פנימית. בינתיים הרבנות שינתה את טעמה, למדה את

הנושא והקלה בו מאד מאד.

עי לנדאו;

שאלתי היתה לגבי הישיבות החרדיות.

מי בר-יהודה;

זה העניין של הישיבות החרדיות. קודם-כל עלי לומר שבמועצה הלאומית החלטנו

לא לעטוק בנושא הגיור, כי זה עניין לדיון בין הרבנות הראשית לבין העדה. הרבנים

הראשיים אמרו לי; ככל שנקל בנושא הגיור, אנחנו ננעל דלתות של מוסדות חרדיים בפני

יהודי אתיופיה. אנחנו לאבני-חורין לקבל החלטות. יש לנו מצד ימין רבנים

מחמירים יותר ואנחנו צריכים למצוא את הדרך כדי לעשות משהו שיניח גם את דעתם, כי

אחדת הם לא יקלטו את בני העדה ויסתייגו מהם, כמו שעושה חב"ד. חב"ד לא קולטת את

יהודי אתיופיה באופן רשמי וגלוי. הרבנים הסבירו לי שאם הם יחמירו יותר בנושא

הגיור, בכך ייפתחו יותר דלתותיהם של המוסדות החרדיים, וככל שיקלו בנושא הגיור

על-ידי כך הם יסגרו את הדלתות.

באילת ליוויתי את נושא הקליטה במשך כמה ימים. יש שם שני רבנים ראשיים. הרב

האשכנזי הוא איש חב"ד שאשתו הרבנית אירגנה את ועד ההודים של בית-הספר הדתי כדי

למנוע את קליטת יהודי אתיופיה במקום. יש כאן אבסודד, שהדבנית מתנגדת שהם ייכנסו

לחינוך הדתי, בזמן שהרב הספרדי הוא האוהד הגדול ביותר של יהודי אתיופיה. הוא

הכניס אותם לבית-הכנסת, הם התפללו אתו והם אורגים אותו אהבת-נפש.

הרב מרדכי אליהו היה ביום ששי, האחרון באילת. בקשתי מראש המועצה שלנו

שבקבלת הפנים, כאשר ראש העיריה וסגניו ישבו על הבמה, הוא ייכנס באופן דראמטי יחד

עם 30 יהודי אתיופיה, ותיאמתי את זה עם הרב הראשי. הוא קיבל אותם באהדה רבה,

הפסיק את קבלת הפנים וביקש מהמתורגמן לעלות לבמה ולדבר קודם-כל אליהם ואמר

לתושבי אילת ולרבנים; אחינו אתם, עצם מעצמנו ובשר מבשרנו. אבל כל אמירה כזאת

מצד אנשי חב"ד נועלת בפניהם את הדלתות.



י' ארצי;

מה החשיבות של הקליטה במסגרות החרדיות? האם המסגרות הלא-חרדיות אינן

מסוגלות לקלוט את כל העליה, פלוס זאת שתבוא? כי אם לא רוצים בי, מדוע אני צריך

להילחם למען המסגרת? השאלה היא אם רוצים להרחיב את מסגרת הקליטה הקיימת והיא לא

מסוגלת לקלוט, או שיש כאן דבר קונטפטואלי שאותו אינני יכול לתפוס.
מי בר-יהודה
לפני שבוע התקיימה ישיבה שבה השתתף הרב אברהם שפירא עם ראשי ישיבות

בני-עקיבא. ראשי הישיבות ספרו לי אחר-כך שהוא הפציר בהם לפתוח את כל ישיבות

בני-עקיבא ודעתו התקבלה.

לפי דעתי, מבחינת קליטה גרידא, זה הפתרון המועדף, אפילו מבחינה ציונית, על

פני מוסדות חב"ד.
עי לנדאו
מדוע?

מי בר-יהודה;

מפני שישיבות חב"ד הן לא ישיבות ציוניות ויהודי אתיופיה הם לא רק ציונים.

חב"ד לא מכירה במדינת ישראל.

מי גרינפילד;

הם מתגייסים לצה"ל?

מי בר-יהודה;

בוודאי. נדמה לי שזו נקודת התורפה של כל העניין, וצר לי לומר שזו אי-הצלחה

מסויימת של המועצה הציבורית. יש פה עניין הסברתי רגשי מאד. מדובר ביהודים

שחייהם מוטלים על הכף, יש להם בעייה של זהות עצמית ויש מוסדות חרדיים שלא קולטים

אותם.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אין להם בעייה של זהות עצמית.

מי בר-יהודה;

אולי לא אמרתי את זה נכון. הם רואים שכל החרדים לא קולטים אותם וזה פוגע

בהם. אני מבין שלרב הדנה, כרב בישראל, כואב שזרם חרדי לא קולט אותם. מבחינת

קליטה אין לי ספק הקליטה במוסדות של בני-עקיבא, כפי שהוכרז, זו העדה המועדפת

הטובה ביותר מכל הבחינות, ואין שום בעייה של רצון טוב מטעם המוסדות של

בני-עקיבא.

יש הרבה דעות קדומות ומהנסיון למדתי שהסברה יכולה לגרש אותם. ראיתי את זה

באילת, שם לא הצלחנו. בכל מרכז קליטה היינו צריכים אדם כמו שושנה בן-דור,

שיסביר מי האנשים האלה, שיפתחו את הלבבות וגם אז בתי-הספר. אני מופיע הרבה מאד

בבתי-ספר, שהם חיל החלוץ של הקליטה, כי הילדים הם ילדים טובים. צריך להכנס הרבה

למועדונים של נוער לנוער. לא הצלחנו בעניין הזה והמועצה הלאומית צריכה להיערך

לפעולה של הסברה נכונה כדי לגרש דעות קדומות ולפתוח את הלבבות, ואז רוב הבעיות

האלה ייפתרו מאליהן.



היו"ר מי גלזר-תעסה;

מדי פעם אני שומעת על קבוצת צעירים מיליטנטים. אני רוצה לקבל אינפורמציה

מהימנה אם בכלל ולמה יש דבר כזה, ומי הם?

י' רום;

יש לנו מרכזים של צעירים. הדבר המאפיין אותם הוא שיש להם סיבות לגיטימיות

להיות לא שבעי-רצון, וכאשר הם נמצאים בתנאים של מרכז קליטה של צעירים בלבד, יש

החרפה של הרגשה לא נוחה ושל ניכור. הלק מהאנשים האלה הם בעלי השכלה, מאד חרדים

לעתידם ולגורלם. עוד לא שמעתי באף קבוצה של חיילים על סף גיוס שאנשים צעירים
יגידו
למדתי מקצוע, ואם אני אתגייט לצבא ואהיה ביחידה קרבית אני אשכח את המקצוע

ומה יהיה אתי אחר-כך? זה טממן מאפיין. הם חרוצים, הם רוצים לעבוד ולהתקדם בחיים

וחשוב להם כל דבר. במרכזי הקליטה של צעירים נוצר לחץ, וכבר קבעתי עם אורה דוניו

איך לטפל בהוצאת הקיטור והלחץ האלה. הם דואגים לעתידם ויש אצלם אי-וודאות למה

שקורה להם. יש להם בעייה של ניכור, של מרחק מהמשפחות והם גם לא מועטקים מספיק.

אנחנו לא ידענו שהאנשים האלה יכולים להתקדם יותר מהר ולא העמסנו עליהם יותר,

ואני אבקש שד"ר סיון ירחיב על כך בהמשך. יש הרבה מאד מרכיבים, וכאשר הם נמצאים

בסטטוס כזה בלי משפחה, בודדים, רווקים, בתנאים לא כל-כך נוחים, זה מה שקורה.

לפי דעתי אנחנו זקוקים לעזרה ולהרבה אומץ להתמודד עם זה. אני מורדת מטבעי,

אבל מפריע לי כשאומרים לי על מישהו שנלחם בשביל עצמו, שהוא בתווית מורד,

מיליטנטי, רדיקלי, ואולי הוא קומוניסט. אני לא יודעת אם זה כך. אני חושבת

שנוצרת פה תרבות של צעירים שאולי אנחנו לא מתמודדים אתה נכון וטעות תהיה בידינו

אם נכתיר אותם בשמות כמו קומוניטטים או רדיקלים ונתררוק מהם. אני חושבת שאנשי

חינוך צריכים לבוא אליהם עם ידיים נקיות, להתמודד ולנסות לחקור מה באמת הבעייה,

ואז לתת את הכלים הנכונים.

לפחות באחד המקרים אני יודעת שהתביעה שלהם וההתארגנות שלהם היתה בנושא

צודק, ואם הייתי שם אולי הייתי מובילה אותם. אחר-כך זה נסחף בידי מנהיגים לא

טובים.

יש כמה וכמה קבוצות. איך קורה שסוג מסויים של אנשים מוצאים כר לארגן

פעילות ופתאום הדבר יוצא משליטה ומגיע לידי הפגנה סוערת ואמירה כמו: מוות

לדומיניץ? זה מה שהם דרשו? רוב האנשים הם תמימים ומדאיגה אותי ההתפתחות

והדינמיקה של הדבר חזה. אני חושבת שאסור לנו לעבור על זה לסדר-היום ולומר שאין

צורך להתייחס לזה. זה אסור, מפני שזה נוער יוצא מן הכלל ואסור לנו להפסיד אותו.
י' סיון
אני לימדתי בפנימיות ולמדתי שבכל מסגרת פנימית היינו במצב של מרד נגד

הממסד. זה מובן מאליו שאתה מחפש עוד עילה כדי לערוך עוד הפגנה. אם אני מדבר על

בית בוסל, רוב הדברים האלה התחילו בצפת. יש הרגשה שאחרי הלימודים בשעות הבוקר

אין להם מה לעשות. בשבת, לדוגמא, אין שם עובד, אין תוכנית ולא עושים דבר.
היו"ר מי גלזר-תעסה
על איזה גילים אתה מדבר?
י' סיון
אני מדבר על צעירים בגיל 18 עד 25-24. אם יש לנו 140 איש, אנחנו לא יכולים

לסדר משפחות לכולם לכל שבת. אנחנו מצליחים להזמין לבתים 20 - 25 איש והיתר

נשארים במקום, ויש בעייה שצריך למלא יום שלם. אם הסוכנות היתה חושבת על זה,

היתה שולחת כמה מדריכים רק לימי שבת כדי להעסיק את הצעירים בדברים שונים, בלי

לפגוע בשבת.



צעירי העדה עדיין לא קבלו שעור ביהדות והם נמצאים בארץ כבר 7 חודשים. לאחר

שהם שמעו ש-7 בחורים נשלחו לישיבה, הם עומדים בתור ואומרים: גם אנחנו רוצים

ללמוד בישיבה. הם רוצים ללמוד את התרבות היהודית ורוצים להזדהות עם ישראל.

בינתיים הם מרגישים שהם לא מקבלים מספיק מהתרבות המקומית, וזאת חממה לכל אפשרות

של תסיסה. למרות שבחוץ יש מי שגורם לתסיסה, זה לא נחוץ, כי יש תסיסה גם בפנים.

ההכשרה המקצועית מאד מוגבלת בצפת. בינתיים לומדים שם חרטות ובשלב ראשון

יהיו לנו בצפת 140 חרטים. הם לומדים את זה יפה מאד, אבל יש צורך לגוון את

ההכשרה המקצועית. הם לומדים בבית-ספר "עמל". הם יכלו ללמוד גם בייאורט",

ויכול היה לבוא צוות ולבדוק במקום. מנהל "עמל" אמר לי שהוא רוצה רעיונות חדשים

כי הוא מוגבל ברעיונות.

מי בר-יהודה;

יש קבוצה קטנה בבית בוסל, שמאורגנת על-ידי בחור בשם טספרו, שהיה איש המותרת

באתיופיה. בארץ הוא אירגן קבוצה שולית של צעידים מרכסיסטים, שכבר למדו בבתי-ספר

תיכוניים אחרי המהפכה. יש להם מושגים מועטים והם לא דתיים.

הקבוצה האמיתי שעליה מדובר הרבה היא קבוצה של ישראלים ותיקים שרובם נמצאים

בארץ כבר 7,6,5 ו-8 שנים. כולם עובדים במשרות גבוהות. יש ביניהם מנהלי עבודה

בתעש יה הצכאית ובעשיה האווירית. הבסיס הוא בתעשיה הצבאית, ש-3 או 4 מחברי

הקבוצה מועסקים שם כמנהלי עבודה ומבקרים. יש שם יושב-ראש, סגן יושב-ראש ומזכיר.

יש פרוטוקול של כל ישיבה וישיבה ואני מוזמן לכל הישיבות האלה. אלה צעירים

יוצאים מן הכלל, ישראלים לכל דבר, שיושבים פעם בשבוע ויש להם שליטה על מרכזי

הקליטה. הם אינטליגנטים בצורה לא רגילה, כולל הקבוצה הקטנה בבית-בוסל שגורמת קצת

אי-נוחיות. הם מתפקדים באופן יוצא מן הכלל והם הטילו חתיתם על מרכזי הקליטה. הם

גם מנהלים את המסע נגד הגיור לחומרה והם אלה שיזמו כמה הפגנות ומסוגלים להוציא

היום ממרכזי הקליטה אלפי אנשים. אלה אנשים בעלי פרטנזיות אישיות של מנהיגות

מסויימת. לפי דעתי זו המנהיגות הטבעית של העדה, שאנחנו צריכים לקרב אותם ולא

להדביק להם תווית של קבוצה מיליטנטית.

יש בחור נפלא בשם ברוך תאינה, בעל כושר ביטוי נפלא, שנמצא עכשיו בחוץ-לארץ

ולא נותנים לא להכנס, ויש עליו תווית של מיליטנט. רחמים עומד בקשר אישי עם כל

אחד ואחד מהם. הם אנשים חיוביים במלוא מובן המלה, ישראלים לכל דבר.

י' רום;

גם אלה שחיו בקנדה כמה שנים?

מי בר-יהודה;

לא רק אתיופים חיים בקנדה. הם ציונים יותר מכל האחרים. לסיכום, זו קבוצה

מצויינת ומאורגנת נפלא.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

כמה אנשים מונה הקבוצה?

מי בר-יהודה;

אני נפגשתי במרכז הקליטה בת-ים עם 60 איש. כל אחד ואחד מהם יודע בדיוק מה

לפניו. כולם אנשים עובדים במשרות בכירות.

י' רום;

כמה מהם התנדבו לעזור בקליטת עליה?
מ' בר-יהודה
הם חושבים שנעשה עוול לעדה. הם חושבים שתפקידה של מנהיגות העדה באמת לייצג

את האינטרסים האמיתיים של העדה.

י' דום;

אני חולקת על דעתו ועל הניתוח של מר בר-יהודה.
דד' פינדרוב
אני רוצה להעיר שעובדי מח' העליה והקליטה של הסוכנות אינם עובדים בשבתות,

אלא במקרים של פיקוח נפש.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אפשר למצוא לזה פתרון.

חי עינור;

אני חושב שישיבה זו, מכל הישיבות שהתקיימו עד כה בנושא יהודי אתיופיה, היתה

המעניינת ביותר, החשובה ביותר והחושפת ביותר את הבעייה האמיתית. אני מברך אתכם

על היוזמה הזאת.

הבה נראה מה היא הבעייה האמיתית. ייתכן שלא נוכל לעשות הרבה לפתרונה, אבל

אסור לנו לאבד את הכיוון. הבעייה העיקרית של העדה ושל כולנו היא העליה. כולנו

יודעים שהדבר הזה הוא בעייתי מאד,חסום וחסוי, אבל חושבני שעליכם להיות בתוך

העניינים; לראות, לבדוק ולבחון, ולנסות לחשוף כל אפשרות על-מנת להצעיד את הבעייה

הזאת קדימה. דומני שיש דרכים רבות לפעול, לא רק בדרך הישירה, אלא באמצעות

ארגונים יהודיים, ארגונ ים בינלאומיים יהודים ולא-יהודים. לא צריכה להיות בעייה

של אלף או אלפיים דולר באדיס-אבבה בשלב זה. אני חושב שאלה בעיות שאפשר לפתור

אותן ויחסית פתרנו בעיות הרבה-הרבה יותר קשות. דומני שבכיוון זה נוכל לפנות

אליך ולבקשך לפעול.

שנית, התברר לנו שבעיית הקליטה היא בעייה של שיתוף-פעולה עם העדה. נכון

נאמר כאן שהעדה איננה הומוגנית. כמו כל העליות, זו עליה עם הרבה מאד פנים. יש

צעירים ויש יותר מבוגרים, יש כהנים בני העדה מתוך הכפרים. אלה הם גוונים

חברתיים שונים לחלוטין.

יי רום;

ויש נשים שאין שומעים את קולן.

חי עינור;

גם זה נכון. מצד שני יש נשים שכבר התקדמו. אין כל סיבה שבבתי-ספר לאחיות

לא נוכל לקלוט עשרות מהבנות הללו. אני יכול לומר לכם לאחר נסיון של חיים

באתיופיה שהאתי ופיות יכולות להיות האחיות הטובות ביותר.

הרב הדנה העלה הצעה שכולנו צריכים להתאחד סביבה. המועצה הדתית הרוחנית מצד

קהילת יהודי אתיופיה חייבת להיות קודם-כל גמישה. היא חייבת להקיף גם את הממסד

הקלאסי השמרני של אתיופיה וגם לאחד בתוכו אנשים כמו רחמים, ש"התבשל" בארץ ורכש

נסיון ישראלי. שיתוף הפעולה שלנו אתם הוא חיוני על-מנת להצליח לפתור את בעיות

הקליטה.



מר בוגלה בוודאי יתן לנו עצה, יחד עם הרב הדנה, איך לטפל בבעיות אלה. ברור

שבתוך הקהילה יש חמולות ויש הבדלים אזוריים, אבל כל אלה הם דברים שנימנים

לפתרון, אם נגלה את הגמישות הנחוצה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

ברור שנושא עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה לא יידון במליאת הכנסת, מסיבות

שאין צורך לפרט אותן, ולכן הכלי שיש לכנסת לנושא זה הוא הוועדה. לקחנו לידינו

את היוזמה לדון בוועדה בנושא זה ולשם כך דחינו דיון בדברים וזשובים אחרים. כשאר

חברי הכנסת, כולנו רואים את העניין הזה, שצריך לקבל חיבוק מכל הכיוונים, לא רק

מתוך אהבה, אלא גם מתוך הבנה, כי לפעמים אהבה מקלקלת את השורה.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר לעולים הוותיקים מאתיופיה, שאני חושבת שעם ישראל

חייב לכם תודה גדולה מאד על כל נושא העליה שלכם. ברור שמגיעה תודה גם לכל אלה

שעשו ויעשו הלאה את המלאכה. התודה מגיעה על כך שהחברה בישראל נחשפה שוב למשהו

מרנין, ציוני, וגילינו את הפנים היפות של ישראל. יש לנו צלקות פה ושם, אבל למי

אין צלקות? אבל הפנים הן פנים יפות של עם ישראל. כפי שאמרתי, אנחנו נתבעים לעגל

ונותנים, ונתבעים למשכן ונותנים, וזה העם היהודי. עמים רבים מקנאים בנו, אבל

הרבה עמים גם צובטים אותנו. באחת הישיבות שנושא הדיון בה לא היה לפרסום, נאמר

שהעם הגרמני, כמובן, יצא נגדנו. באחד העתונים הנפוצים בגרמניה פורסם שהיהודים

נשארו אותו דבר, הם מצילים רק את האחים שלהם. אנחנו לא מחכים ללטיפות של העולם.

חשובה לנו ההרגשה הפנימית שלנו, ואני חושבת שההרגשה הפנימית שלנו טובה.

אני רוצה לומר עכשיו כמה דברים קצת חמורים בעיקר באוזני נשיא העדה, רב העדה

ומזכיר המועצה. כל עדה שהגיעה לארץ-ישראל היו לה בעיות. היום אתם העדה

התורנית, ואני אומרת את זה בצורה היבשה ביותר. כשהורי עלו לארץ, אמרו להם:

תימנים. קבלנו את זה כחלק מהחיים החברתיים של חברה קולטת. אין מהגר שנתקבל

בחום ובאהבה לאורך כל הדרך. לכן, תכינו את האנשים שלכם. לפעמים גם כשעוברים

לגור מרחוב אחד לשני, או לעיר אחרת, יש קשיים, ועל אחת כמה וכמה כשעוברים מארץ

אחת לשניה. לכן, צריך לקבל הכל באהבה.

אנחנו יודעים להעריך את הקשיים שעברתם, אבל אני חושבת שאסור לשגות באשליה

שהכל יהיה פה טוב. יש בעיות.

אני רוצה להתייחס כעת לעניין החרדים והדתיים. אנחנו משפחה דתית, נמצאים

בארץ 50 שנה ובני לא התקבל בעדה החרדית. אתם צריכים לקבל את זה שיש עדות סגורות

שכך רוצות לחיות והן לא מוכנות לקבל לתוכן אחרים. אילו כל העדות הדתיות היו

סוגרות את השערים, זה דבר חמור, אבל ישיבות בני עקיבא, ישיבות ההסדר ומרכז הרב

פתוחים לפניכם, קבלו את זה בהבנה.

במשפוזה שלי יש צעירים שלא שותים כוס תה אצל אחי הגדול, והחלק השני של אותה

משפחה לומדים בישיבות הסדר. זה מצב שבו יש שני אחים, שהאחד לא שותה תה אצל

השני. זה העם היהודי, זה הפלורליזם, זה אנחנו. לכן אני רוצה, שאתם כמנהיגי

העדה תתנו את הרקע ותסבירו שזה לא כל-כך פשוט. גם בתוכנו, בישראל הוותיקה יש

ויכוחים ואתם נכנסתם לוויכוח הכללי.

לכם יש היום ויכוחים בנושא הדתי. חכו גם לנושא הפוליטי. שמעתי שיש לכם 11

ועדים בעדה, וזה סימן שנקלטתם.

אל לכם לשגות באשליות ואל לכם לשגות במושג "מגיע לי". אנחנו לא ניתן את

ההרגשה שאנחנו הנותנים. יש שלב מסויים שבו אנחנו הולכים ביחד ואחר-כך עליכם

לעמוד על רגליכם. כפי שלמדתי והכרתי את העדה, אני יודעת שאתם מסוגלים לזה ואתם

בדרך הנכונה, למרות הבעיות הקיימות ושעוד יהיו.



לפני 20 שנה לא קל היה להשיא ספרדי עם אשכנזיה, או אשכנזי עם ספרדית, גם אם

שניהם היו דתיים או חילוניים. זו היתה בעייה. היום זה יותר קל והגענו ל-%16

נישואים בין-עדתיים, אבל זו תערובת מסויימת. יש ניואנסים בדת ועליכם לקבל את זה

בהבנה. אני תימניה ובעלי אשכנזי. אצל התימנים אוכלים אורז בפסח ואצל האשכנזים

לא. אני עושה מה שנהוג בבית בעלי וכשהוא בא לבית הורי הוא אוכל אורז. אבל יש

קיצונים שלא יאכלו אורז.

אנחנו באנו למעלה מ-100 ארצות וזה לא יכול להיות שטאנץ. חייבת להיות כאן

פריחה של אלף פרחים בגן, שונים בגודל ובצבע. עם ישראל הוא גן פרחים, עם חוחים,

והיופי של הפרחים הוא שיש להם חותים.

אתם כמנהיגי וכראשי העדה צריכים לחזק את העדה על-ידי הסברה שיש בעיות,

והחוכמה היא להתמודד עם הבעיות.

אני עסקתי בקליטת עליה במשך 20 שנה. עבדתי יחד עם חבר-הכנסת ארצי, שעשה

רבות למען עם ישראל. קלטנו עולים, כשבכתה אחת ישבו 36 ילדיםמ-19 ארצות. בין

אותם צעירים היו אחר-כך נישואים בין-עדתיים והיום הם משפחות יפות, טובות

ומפוארות.

היום אנחנו יותר מנוסים. בכל מקום שאליו הוזמנתי וביקרתי ראיתי שיש רצון

כן וטוב לעזור, אם כי הוא לא מתבצע תמיד בדרך היעילה ביותר, ואת זה אתם הצגתם.

יש חוסר תיאום ויש כפילות במשרדים, אבל את הדברים האלה עושים בסך-הכל אנשים, לא

מלאכים, ולכן יש גם טעויות. אני מאמינה שנצליח להתגבר על הטעיות האלה, וככל

שנזדרז לעשות זאת כן ייטב.

אני חושבת שיש כאן שתי בעיות מרכזיות: האחת, המשך העליה, כפי שמר עינור

הציג אותה, וזה העיקר. הבעייה השניה היא הקליטת הרוחנית-חינוכית בשלב הראשון,

שחייבית להיות באפיק דתי. אחר-כך הם חופשים לעשות כרצונם. נאמר כאן על-ידי

נציג הסוכנות, או נציג משרד הקליטה שניתן להם לבחור. זה לא נכון, כי זאת הבחירה

שלהם. הם אפילו לא מבינים שיכול להיות יהודי לא דתי. לא רק אתם כך, אתן לכם

דוגמה ממשפחתי. כשעלינו לארץ ואבי ראה יהודי מעשן סיגריה בשבת, הוא צם ביום

ראשון. בא אליו תימני ותיק ואמר לו: אם תצטרך לצום על כל דבר שתראה בשבת, אתה

לא תחיה אפילו שבועיים.

לכן אני אומרת שניתן לאתיופים את החינוך הדתי, כי העדה היא דתית במהותה.

אחר-כך כל אחד יעשה לפי הבנתו וזה לא מעניינו של אף אחד. כשם שילד רגיל להזנה

מסויימת, ניתו לו תקופה מסויימת את ההזנה ואחר-כך הוא יבחר מהטוב בשבילו. זו

דעתי, ואני חושבת שיש לברך את המוסדות הדתיים שפסקו שיש לקבל אותם גם ללא טבילה.

כוותיקים וכעולים חדשים זה תלוי בכם, העדה תאמין לכם יותר מאשר לכל פוליטרוק או

למי שיבוא מעליהם. זה טבעי, כי אתם מדברים בשפתם, אתם חשים את התחושות שלהם והם

יאמינו לכם, ולכן זה תלוי הרבה מאד בכם. עם שיתוף-פעולה אמיתי וללא שום

אינטרסנטיות צדדית אנחנו נצליח בזה תוך 4-3 שנים. אני מאמינה שזה פרק הזמן

שבו העדה תיקלט. הילדים נקלטים מהר מאד, אבל למבוגרים יש בעייה.

אחד המוזמנים העלה את העניין של חינוך מבוגרים. לפני שבועיים והתחלתי לטפל

בזה והייתי רוצה לדעת אם יש לזה תוצאות. פניתי ובקשתי שחלק מהתקציב ילך ישירות

לאנשים שמקורבים לנושא הזה ושאנשים מוסמכים ילמדו לימודי יהדות.

בקשר לטבילה, אין לי ספק שבעניין זה היתה יד זדונית, כי מה זה בסך-הכל?

אני חושבת שבהתוזלה היתה אי-הבנה ואחר-כך זה שימש למישהו שדה לגלגל בו כדור.

חבל, כי פגענו באנשים ללא צורך.

כפי שהחוקרים אומרים, העדה הזאת תיקלט בארץ מהר מאד. כולנו נעשה כמיטב

יכולתנו, אבל ההצלחה תלויה בכם, בוותיקי העדה. אני אומרת את זה כי יש לי קצת

נסיון בדברים אלה. אין כמו מבט מחייך של בן עדה אחד לשני. אני מקבלת את ההצעה

שחייבת להיות הידברות בין הגורמים הדתיים הוותיקים ובין נושאי המשרות הדתיות

המצויים בנושא זה מקרב בני העדה. צריכות להיות כמה פגישות וכמה שיחות, עד



שההדורים ייושבו ברוח טובה, בהבנה ובהסכמה. אינני אומרת גם באהבה, לא מאותו סוג

שמקלקלת את השורה, אלא מאהבה שבאה מתוך הבנה ואהבה כנה לגופו של עניין.

אינני רוצה להבטיח, אבל אני רוצה להגיד לכם שכוועדת העליה והקליטה אנחנו

נעשה כמיטב יכולתנו לא רק ללמוד את הנושא, אלא ללוות את הנושא הלכה למעשה. אני

מודה לכל אלה שהגיעו ואני מאחלת לכולנו הצלחה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 12.50

קוד המקור של הנתונים