ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 08/01/1985

הפרסומים הקשורים בהצלת יהודי אתיופיה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מ ס' 0ו

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי, ט"ו בטבת התשמ"ה, 985ו.ו.8, שעה 9.00
נ כ רז ו
חברי הוועדה; מ. גלזר-תעסה - היו"ר

י. ארצי

ח. דרוקמן

א. ולדמן

ע. לנדאי

א. שוטטק

ב. שליטא

מוזמנים; מ. שמיר - מנכ"ל משרד הקליטה

ח. אהרון - ראש מחלקת העליה בטוכנות היהודית

י. קוצייק - עוזר השר לקליטת העליה

מ. גלבוע - מנהל מחלקת התפוצות במשרד הוזוץ

י. דומיניץ - מנהל מחלקת העליה בסוכנות היהודית

תת-אלוף י- שני - צנזור צבאי ראשי

רס"ן ש. דולב - עוזר לצנזור הצבאי הראשי

ד. לווין - משנה למנכ"ל הסוכנות היהודית

י. מופסק - עוזר לראש מחי העלית בסוכנות היהודית

ר. ישעיהו - רכז מידע של הוועדה

מזכירת הוועדה; ו. מאור

קצרנ ית; ח. אלטמן

סדר-היום; הפרסומים הקשורים בהצלת יהודי אתיופיה.



(נתקבל ביום 14.1.85)



הפרסומים הקשורים בהצלת יהודי אתיופיה

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העליה והקליטה של הכנסת.

בוקר טוב לכולכם.

בטרם אציג את הנוכהים ברצוני לרבהיר כי כל מה שייאמר טביב שולחן זה יישאר

בינינו ובתוכנו בלבד. יש לי נטיון מצויין מעבודתי עם הוועדה הזאת ששום דבר ממה

שנאמר בה לא דלף החוצה.

הדיון שאנו מקיימים איננו בנושא של דרכי עלייתם של יהודי אתיופיה לארץ או

מטפרם. הבוקר אנו מבקשים לגולל ולנטות להתחכות אתר השאלה: איך קרה שהנושא

פורטם?

אנו מביעים את כל ההערכה, והערכה זו תימשך, לכל הגורמים שפעלו בנושא העליה.

ברצוני לומר מלים היוצאות מן הלב לעתונות הישראלית שידעה על מה שקורה אולם

התמידה בשתיקתה למרות שהיא יכלה לצטט עתונות זרה.

אני תייבת להחמיא לכל אלה שבאתי אתם במגע בנושא הזה, ההל מראש רמחלקה

לעליה של הטוכנות היהודית, משרד הקליטה, ושאר הבתורים שיושבים מולי שהיה להם

תלק בנושא הזה אולם הם לא הוציאו מלה מפיהם.

ביקרנו במרכזי הקליטה, ביקרנו בבית-התולים "שערי צדק" ובבית-חולים "ביקור

תולים", ראינו את טיבלותיהם אולם איש מאתנו לא הוציא מלה מפיו עד שקרה מה שקרה.

לא ייתכן שמישהו לא יתן את הדין על מה שקרה.

כבר ביום המישי היה צריך מישהו "לקום" ולבקש שהאתראי יתן את הדין על

פרטום הנושא. זה לא קרה.

צר לי ששני נציגים של המוטדות העיקריים הנוגעים לפרשה לא הגיעו לישיבה;

המוטד - בגלל טיבות אלה ואתרות, ונציג משרד ראש-הממשלה.

ת. דרוקמן;

מדוע מר פלג לא יכול היה לבוא לישיבה?

היו"ר מ. גלזר-תעטה;

מה שברצוני להדגיש הוא שאין לנושא שעל טדר-יומנו נגיעה לעניינים מפלגתיים

פוליטיים.

שאלת עם ישראל איננה שאלה פוליטית והצלת היי יהודים איננה שאלה מפלגתית.

אל ינטה מישהו "לתרגם" את הנושא הזה ל"מטבעות" כאלה.



הדיון הזה מתקיים על-מנת להוכיח כי נושא פרסום הפרשה איננו עובר בדממה.

אולי מדובר על יהדות הדממה אולם אנו לא נעבור על הפרסומים שהיו בדממה. יש אנשים

שלא יתנו מגורו לנפשם עד שיקום האיש שיאמר שהוא אחראי; שהוא מקבל על עצמו את

מלוא האחריות הקשורה לפרשה, והוא - הולך.

מצדי - ראש הממשלה וראש הסוכנות היהודית צריכים לתת את הדין על מה שקדה.

לומר היום שהיה מחדל? - לא זה הדרך.

לכולנו יש ילדים ועיני הכל נשואות אל הדורות הבאים. מה נאמר כשישאלו מה

עשינו במקרה הזה?

מי שיש לו תחושה של אחריות ואנושיות יהודית לאומית לא צריך לעבור על דבר

כזה לסדר-היום עד שמישהו מהאחראים למה שקרה יתן את הדין.

אני סבורה כי איבדנו את מידת האחריות ואת מידת המוסריות. מידת האחריות

הולכת וננגסת" מדי פעם בפעם.

באים ואומרים לי שבגלל רגישות הנושא אסור לוועדה לקיים דיון על מה שקרה.

איזו שסות היא זאת?

הכנסת מפקחת על עבודת הממשלה ואנו, ועדת העליה והקליסה של הכנסת, הננו

המפקחים על המחדל שנעשה בנושא זה.

אין בכוונתי לדון בישיבה זאת על שום דבר סודי. זה אינו התחום שלנו. התחום
שלנו הוא
עליה, והמחדלים שקרו או כאלה שיכולים לקרות ואני תקווה שלא יקרו.

ברשותכם אומר עוד משהו בדברי הפתיחה לדיון שנקיים. אנו, כאנשי ציבור,

כחברי ועדת כנסת, כאזרחי מדינת-ישראל הצופים אל העתיד - לנו אסור לעבור על מה

שקרה לסדר-היום ולא איכפת לי מי יתן את הדין על-כך. אין להסתפק בהצהרות.

אני חוזרת ואומרת שצר לי על-כך ששני הנציגים העיקריים שהיו צריכים לבוא

לדיון - לא באו אליו.

עם כל מה שנהוג לומר לגבי כלי התקשורת - הפעם, בנושא של עליית יהודי

אתיופיה, מגיע להם צל"ש.

אנשי השגרירויות שלנו בחוץ-לארץ, הקונסולים, אף אחד מהם לא נסחף לתגובה

בנושא הזה. אנו שולחים לכל הנציגים בחוץ-לארץ ברכת חזק ואמץ. הם עמדו בתוקף על

ההנחיות שקיבלו ודבר זה רק מחזק את ההוכחה לכךשהכוונה וייעוץ נותנים לאדם "כלי"

לחיזוק תפקידו.

אני נרגשת; אינני מתביישת לומר כי אני נרגשת מהנושא הזה.

במוסדות של עליית-הנועי נמצאים 1300 ילדים שלפחות בגללם אסור לנו לעבור על

פרסום הנושא לסדר-היום ולהסתפק בהצהרה שתינתן בשעה שלוש או ארבע.

אני מצסערת שנסחפתי בדברי וטרם הצגתי את הנוכחים זה לזה. אציג את היושבים

לפי סדר ישיבתם. לשמאלי יושב חיים אהרון, ראש מחלקת העליה של הסוכנות

היהודית, לימיני מר משה שמיר, מנכ"ל משרד הקליסה, ליד מר חיים אהרון יושבת

מזכירת הוועדה וילמה מאור, לידה חבר-הכנסת שוסטק, אחריו יושב חבר-הכנסת ארצי,

חבר-הכנסת ולדמן, חבר-הכנסת דרוקמן, חבר-הכנסת בני שליטא, מר לווין, משנה למנכ"ל,

חיים אהרון, מר מופסק, עוזרו של מר חיים אהרון, תת-אלוף יצחק שני - צנזור צבאי

ראשי, רב-סרן דולב, עוזרו טל הצנזור הצבאי הראשי, מר ירודה דומיניץ, מנהל מחלקת

העלייה של הסוכנות היהודית, מר יוסי קוצ'יק, עוזר השר ומר משה גלבוע, מנהל מחלקת

התפוצות במשרד החוץ.



רשות הדיבור לחבר-הכנסת ארצי.

י. ארצי; יש לי הצעח לסדר והיא: לא לדון בנושא זה חיום.

הנימוקים להצעתי הם בגלל הכוונה "להנמיך פרופיל"

בנוטא הזה.

איו כוונתי לכך שצריך להשתיק דברים, אלא שצריך

להמשיך לעשות דברים בשקט אחרי התקלה שקרתה. איש איננו מתעלם מהתקלה שקרתה.

בענייני קליטה דחופה - דנו. אילו היינו אומרים,

בתור ועדת העליה והקליטה, שצריך ללכת למרכזי קליטה של הסוכנות היהודית ולהרגיע את

הרווחות - עשיתי דבר כזה ביום ראשון. בתל-אביב יש ריכוז של אתיופים. שוחחתי עם

האנשים ועשיתי כל מה שיכולתי לעשות כאיש פרטי.

יש הסכם עם האופוזיציה לא להעלות את הנושא על

סדר-היום וקיימת הסכמה של ראש-הממשלה שהוא ימסור היום אחר-הצהריים הודעה. האם

הישיבה שתתקיים במליאת הכנסת בשעה שלוש או ארבע כפי שהיושבת-ראש התבטאה בזלזול

איננה חשובה והישיבה שמקיימים בשעה תשע כן חשובה? ההודעה שימסור ראש-הממשלה במליאת

הכנסת לא חשובה והדיון שלנו כן חשוב?

ובמה רוצים לדון? - בפרסומים. האם הבעייה היא

מי אשם בפרסום הנושא? זו הבעייה "הבוערת"? האם אנו "בנויים" כדי לבדוק את העניין?

אולי אני ארצה לומר שאשם ראש-הממשלה או דולצ'ין

והם הרי אינם כאן.

האם אנו רוצים להפוך את הוועדה לבית-דין?

הוועדה לענייני ביקורת המדינה, כאשר רוצה לבדוק

נושא מסויים, מתחילה בפרוצדורה מסויימת. והנה אנו מתיישבים כאן עם קטע עתונות אחד

או שניים ומתכוונים לעקות השוואה?

ח. דרוקמן; עתון "נקודה" הוא העתון החשוב.

י. ארצי; עד שבאתי לכנסת לא ידעתי בכלל שעתון כזה קיים.

כפי שכבר ציינתי קיימת הסכמה בין כל הגורמים, קואליציה ואופוזיציה ובשעות אחר-הצהריים תימסר הודעה מוסמכת על הנושא. הוועדה איננה צריכה לדון בו.

אפשר היה לקבוע שנדון מחר בסוגייה אבל היום?

אני אומר את דברי גם כיהודי, גם מתוך אחריות

מוסרית, גם מתוך כאב וגם מתוך רגישות ואינני מרשה לאף אחד לקחת את המונופולין על

העניין"

בנושא הזה עלינו להיות סופר-רגישים ואל נאמר

שאנו מגינים על ריבונות הוועדה. אין שעה זאת מתאימה להגן על ריבונות הוועדה.

אני מתקומם כנגד דבריה של היושבת-ראש שאמרה

שלא איכפת לה מי יתן את הדין על מה שקרה.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; התכוונתי לכך שגם אם זה ראש-הממשלה וגם אם זה

מר דולצ'ין - שהם יתנו את הדין על מעשיהם.

י. ארצי; מי שאשם צריך לתת את הדין וזאת - אחרי שיבדקו

את העניינים בצורה יסודית.



אני מציע לא לדון בנושא הזה עכשיו. אם אתם רוצים

לדון בהינטים של הקליטה כדי להרגיע את הילדים - בבקשה. אם יוחלט לדון על הנושא

שצוייו בסרר-יומה של הוועדה - לא אוכל לשבת בישיבה הזאת מכיוון שאינני רוצה ששתיקתי -

תתפרש כהוראה.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; רשות הדיבור לחבר-הכנסת שוסטק,

א. שוסטק; הרגישות של חבר-הכנסת ארצי מובנת לי אולם היא

איננה במקומה.

כל מה שנוגע להודעה שימסור היום ראש-הממשלה

במליאת הכנסת - יפה מאד. היה צריך להתקיים בכנסת דיון פומבי בענייו הזה.

הבקשה של ראש-הממשלה להסיר את הצעת אי-האמון

הגיונית מאד. אילו היתה מוגשת הצעה רגילה, לא הצעת אי-אמון, הייתי מברך גם עליה.

אני חבר נשיאות הכנסת וככזה אני יכול לספר לכם

שבשבועות האחרונים היו עשרות הצעות לסדר היום בענייו קליסתם ועלייתם של עולי

אתיופיה. בשום פנים ואופו לא איפשרנו קיומו טל ריוו בנושא הזה. אבל לא לקיים

דיוו כזה בוועדת העליה והקליטה של הכנסת? הרי לשם כך הוועדה הזאת קיימת.

קיימים עשרות עניינים שאינם מובאים בכנסת לדיוו

פומבי אולם בוועדות הכנסת דנים בהם. לשם כף קיימות הוועדות; כדי לאפשר דיוו

שאי-אפשר לתת לו פומבי.

עכשיו בא חבר-הכנסת ארצי ואומר שהוועדה איננה

רשאית לדון בנושא הזה וכי ראש-הממשלה ישמיע הודעה במליאת הכנסת? אז בשביל מה אנו

קיימים?

נכוו; אנו איננו בית-דיו ולא נוכל לקבוע עונשים

כלפי אנשים מסויימים. זה נכוו. אבל לברר את הנושא?

אומר לכם בכל הפשטות שעד עכשיו אינני יודע איר

"מתגלגלים" הדברים האלה. אני מעייו בעתונים וקורא בהם שיהודה דומיניץ הקורבו.

הוא האשם.

הפרסום בעתונות בארצות-הברית היה שבועות לפני

שרומיניץ דיבר עם אותו כתב עתונות. איר הדברים הגיעו לשם?

בארץ מושמעות האשמות הדדיות בנושא הזה אז כחבר

הכנסת, כחבר ועדת העלית והקליטה, אינני רשאי לשבת ליד שולחו זה ולברר איר הדברים

"התגלגלו"? אינני מציע להסיק מסקנות או משהו אחר אבל לברר איר הדברים קרו?

אם לא אבו - מי יברר?

תגיד לי חבר-הכנסת ארצי; מי המוסד שיכול לברר

כיצר הדברים קרו? אתה בעצמר אומר שצריר לברר את הדברים. אז מי יעשה זאת?

י. ארצי; מי שיטילו זאת עליו.

א. שוסטק; המקרה הזה איננו דומה למקרה בו אתה מעמיד אדם

לבירור משפטי או פלילי.

מי יברר את הדברים האלה, מבחינה ציבורית-לאומית-

פרלמנטארית אם לא הוועדה הזאת?

אני מתפלא על דבריר חבר-הכנסת ארצי. לא היית

צריר להסיק מסקנה שלא תשתתף בישיבה. תפקידר להשתתף בה ולברר כיצד "התגלגלו"

הדברים,



לאחר שנברר את הנושא ומישהו יציע להסיק מסקנות

כנגר מישהו - אז תוכל לקום ולומר שאנו איננו בית-רין. אבל לברר את העניין?

ראש-הממשלה לא צדק כאשר הוא החליט שנציגו לא

יבוא לישיבת הוועדה. דבר כזה מהווה זלזול ואי-כיבוד הכנטת,

האם איננו רשאים לבקש ממשרד ראש -הממשלה לדעת

כיצד "נתגלגלו" העניינים למסיבת העתונאים? איננו רשאים לדעת? חובתנו לדעת.

ראש-הממשלה עושה משגה חמור. לטובת העניין

שלפחות ועדת העליה והקליטה של הכנסת תברר את הנושא.

אני מציע ליושבת-ראש הוועדה לא לקבל את הצעתו

של חבר-הכנסת ארצי,ולחבר-הכנסת ארצי אני מציע להשלים עם כך שאיננו גורמים נזק

אלא שזו חובתנו לשמוע, ממקור ראשון, איך "נתגלגלו" הדברים.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; הדברים הללו רק מלמדים על הבעייתיות של הגישה.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת ולדמן.

א. ולדמן; ברצוני להשמיע מספר הערות המתייחסות לנושא שעל

סדר-היום.

חבר-הכנסת שוססק ציין שקיים הבדל בין דיון פומבי

המתקיים במליאת הכנסת לבין דיון שצריך להיות דיסקרטי והוא מתקיים בוועדות. לוועדות

הכנסת אין סמכות לשפוט אולם יש להן אחריות ויש להן סמכות להמליץ. בשביל זה הן

קיימות.

כאשר דנים בציבור בנושא הזה ו"זורקים" האשמות

באמצעות כלי התקשורת מן הראוי שלפחות בינינו, אנו אחראים על הנושא הזה, שנדע

קצת יותר מכפי שאנו יודעים ממה שאנו קוראים בעתונות.

אני מציע לוועדה שמגמת הדיון הזה תופנה כלפי
שלוש נקודות עיקריות
א. היכן האחריות ואיפה לא עמדו באחריות; ב. מה השיקולים

שהביאו לפרסום; ג. זו הנקודה החשובה ביותר: לברר דרכי קבלת החלטות והמסגרות

שלהן כדי שאפשר יהא לעשות סדר בתחומים האלה.
א. שוסטק
צריך גם לדבר על קבלת אינפורמציה בשביל העתיד.
א. ולדמן
ברצוני לומר לחבר-הכנסת ארצי כי אני מעריך מאד

את השתתפותו בוועדה למרות שיש חברי כנסת שמחרימים

אותה.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
כדי שהדברים יהיו ברורים לאורחים ברצוני לחסביר

כי המערך מחרים את הוועדה הזאת בגלל שחבר-הכנסת

כהנא חבר בה.
א. ולדמן
אינני רוצה להיכנס לבעייה הזאת. מה שאני יכול

לומר הוא שמאז שאני משתתף בישיבות הוועדה הזאת,

חבר-הכנסת כתנא מחרים אותן.
ח. דרוקמן
הוא עסוק בדברים אחרים.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
ברצוני לציין בהזדמנות זאת כי אני מברכת על

הנציגות הטובה בדמותו של מד שמיר, בשם שר הקליטה.



א. ולדמן; ברצוני להביע הערכתי לחבר-הכנסת ארצי על-כר

שהוא איננו מחרים את הוועדה. אני מבקש אותו

להמשיך לנהוג בדרך זאת. דעתו חשובה מאד לכולנו.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; אני מבקשת מחברי הכנסת שיקבלו את רשות הדיבור

להתייחס לנושא עצמו. אם הם רוצים להתייחס לפנייה

של חבר-הכנסת ארצי, הם מתבקשים לעשות זאת בקצרה. עלינו להתרכז בנושא שעל סדר-יומנו.

ח. דרוקמן; אי-אפשר לא להתייחס להצעתו של חבר-הכנסת ארצי.

איו מדובר, בשום פנים ואופן, על ענייו פוליטי-

מפלגתי.

קרה דבר בישראל. האם אפשר לעבור עליו לסדר-

היום?

אם איו מדובר על ועדת חקירה, וכל עוד איו ועדת

חקירה, מי ידון בנושא הזה? לשם מה קיימת הוועדה הזאת? הנושא הזה שייר, פרופר,

לוועדת העליה והקליטה של הכנסת.

איו מדובר לא על בית-דין ולא על בית-דין שדה.

כאו מדובר על בירור הענייו בפנים; לא לעיני זרקורים או לעיני כלי התקשורת.

יכול להיות שכתוצאה מהבירור נגיע למסקנות מסויימות

ונמליץ עליהן.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; רשות הדיבור לחבר-הכנסת בני שליטא.

ב. שליטא; החברים אמרו מה שהיה ברצונם לומר. אני מבקש שנקיים

את הדיון.

דיון במליאה הוא דיון במליאה. הוא דיון פומבי.

כאו יושבת ועדת כנסת שרוצה לשמוע מה בפיהם של שני המנכ"לים המכובדים שיושבים עמנו.

לאחר שנשמע את דבריהם - אביע את דעתי לעצם הענייו,

י. ארצי; אני מציע לדחות את הישיבה הזאת למחר ולקיים אותה

יחד עם כל הגורמים, כולל משרד ראש-הממשלה והשירותים

האחראים, כדי לקבוע את סדר-היום המדוייק של הדיון.

הדחיפות לקיים את הדיון הזה עכשיו איננה כל-כר

גדולה. הרכב המשתתפים קובע.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; של מי?

י. ארצי; של הצנזורה. הדברים שהם בגדר פוסט מודטם אינם

הדברים הדחופים.

א. שוסטק; גם נושא מניות הבנקים הוא בגדר פוסט מורטם.

ח. דרוקמו; היות שעומדים רק להתחיל, לא לסכם - זה לא נורא.

תהיינה השלמות יותר מאוחר. אנשים נכבדים הגיעו

לישיבה לצורך הנושא.

י. ארצי; אני מציע שנשמע את דבריהם של מנכ"ל משרד הקליטה

ומר חיים אהרון ואחר-כך נסיים את הישיבה.



היו"ר מ. גלזר-תעסה; נשמע דיווחים מהאנשים שהגיעו לכאן ונשאל את

השאלות הרלוונטיות שברצוננו לשאול.

איננו בית-דין שרה. אנו וערה של הכנסת, יערת

העליה והקליטה, והנושא שעל 0רר-היום הוא נושא שבתחום עסוקנו. זה תפקירנו.

תפקירנו הוא לא רק לנקר במרכזי הקליטה או לברוק איר אנשים מגיעים אליהם. קרח

משהו. אין לרחות אח הריון הזה לעור שבוע או לעור שבועיים.

י. ארצי; נשמע את רברי ראש-הממשלה.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; נו1חיל בריון. אני מורח לחבר-הכנסח ארצי על שאמר

אח שהיה על ליבו ואני מורה לחברי הכנסח האחרים

שהגיבו על רבריו.

י. שני; אם היושבת-ראש מרשה לי, ועם כל הכבור שיש לי,

ויש לי כבור לווערח העליה והקליטה של הכנסת

מה פירוש המלים שהיוטבח-ראש חשתמשה בהם: "איר זה?"

מה פירושה של המלה; "זה"? מה צריר לחיות ההמשר?

היו"ר מ. גלזר-תעסח; הכוונה שלי היתה לשאלה: איר אורגנה מסיבת

העתונאים בלשכת העתונות הממשלתית?
י. שני
אם זו השאלה, כי אז אני יכול לקום וללכת מכיוון

שאין לי תשובה לשאלה.

היו"ר מ. גלזר-תעסח; יש עור שאלות שברצוננו לשאול.

מ. גלבוע; הנוגעים לרבר אינם נמצאים כאן.
היו"ר מ. גלזר-תעסח
אחר מחנוגעים לרבר לא חגיע, נניח מסיבות טכניות.

אני מקבלת את אי-השתתפותו בישיבה. הנציג של

משרר ראש-הממשלה לא הגיע מסיבות של אי-נוחות.
אחת מהשאלות שאנו רוצים לקבל עליהן תשובה היא
אם המאמר של רומיניץ היה כל-כך משמעותי, איר הוא עבר את הצנזורה?

אם כל עתונות העולם הסתמכה על המשפט הזה ועל עור

משפט, כיצר הרברים קרו?

הנחתי את המאמר בפניכם על-מנת שכל אחר יוכל לעיין

בו.

מחובתנו לגלות רגישות לנושא ולא לומר שהוא כבר

קרה והיום תימסר הורעה במליאה. לא.

י. שני; לא סיימתי את רברי.

אינני מומחה לבעיית סמכויות הווערה הזאת אולם

אם היושבת-ראש אמרה שהנושא הוא עניין מסיבת העתונאים ואני מוסיף את מה שהיושבת-ראש

לא אמרה; פרסום, אז הסמכות איננה של הווערה הזאת אלא של ראש-הממשלה.

כל הנושא של מניעת הפרסום בא מכוח צו של הממשלה

שהמוסמר לו חוא ראש-הממשלה וראש-הממשלה בלבר. אני מוכן להקריא בפניכם את נוסח הצו.
ח. ררוקמן
הצעה לסרר. אינני מקבל זאת.



י. שני; "ידיעות הנוגעות לעליה מארצות שהיציאה מהם

מוגבלת בדרך-כלל ליהודים בלבד, לרבות ידיעות

על יציאה או הכנות ליציאה של יהודים מארצות כאמור, מוכרזות כעניינים סודיים לעניין

החוק האמור, והוא במידה שלא הותר פרסומם על-ידי ראש-הממשלה או מי שנתמנה לכר על-

ידו.".

ח. דרוקמו; הצעה לסדר.

א. שוססק; זו התשובה שלו. אם הוא יישאל, הוא יסביר שזו

סמכותו של ראש-הממשלה.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; לוועדה יש סמכות לדון בנושא הזה מתוקף סמכותה

ואנו מבקשים להתתיל בדיון.

רשות הדיבור למר תיים אהרון.

ח. אהרון; אני מצסרף לדבריה של יושבת-ראש הוועדה על העתונות

בארץ. לא רק שוועדת העורכים ידעה, בצורה זו או

אחרת שמשהו מתרחש, אלא גם הכתבים אולם הם שמרו מכל משמר על פיהם וגם על-כך שמעסם

לא יוודע דבר.

ברצוני להתייחס לארועים שקרו, החל מהפרסום ב-

"ניו-יורק סיימם" שהיה ב-24 בנובמבר.

בסורונסו, ביום 18 בנובמבר, התקיימה אסיפה כללית

של הקהילות היהודיות בארצות-הברית, וסם, בארוחת צהרים סגורה, אמר יושב-ראש הנהלת

הסוכנות כי שבס עתיק של העם היהודי עומד לעלות ארצה. נקודה.

דבר זה היה דרוש מסיבה פשוסה מאד; מגבית.

נדרשנו והתנדבנו לגייס, בשלב ראשון, 80 מיליון

דולר, היום מדברים על 125 מיליון דולר ועוד היד נסוייה.

באותה ארוחת צהרים סגורה היה כנראה עתונאי של

ה"ג'ואיש פרס" והוא פרסם אחר כך את מה שפרסם. הוא פרסם שמתנהל מבצע - -

א. שוסטק; על יהודי אתיופיה?

ח. אהרון; כן. בעקבות זה פורסמה הידיעה שציססה את הכתבה

בעתונות היהודית. זאת היתה "התפרצות" ראשונה

פומבית.

נעשו מאמצים כדי למנוע את הפרסום, אולם ללא

הצלחה.

מייד לאחר הכתבה הזאת התחילה מיתקפה כללית של

העתונות גם בחוץ לארץ וגם בארץ בשאלה: מה מתרחש? למה לא מפרסמים דברים? וכוי.

אני חייב לציין בהזדמנות זאת שפרס לעתון אחד

כל העתונות האמריקאית נענתה לפניות שהופנו אליה באמצעות משרד חחוץ וגורמים אחרים

ולא המשיכה לפרסם את הנושא. בארץ ישבנו עם כתבי עתונים שונים וגם עם הסוכנויות

ועם הכתבים הזרים והללו לא פרסמו את הדברים. הפרסום היה בארצות-הברית. הופיע

גם מאמר נדמה לי שבגרמניה

י. דומיניץ; בבלגיה.



ח. אהרון; על-כל-פנים הצלחנו "לעצור" את הפרסום במאמץ

משותף של כל הגורמים,

על אף כל זאת הלחץ הלך וגבר. ככל שהמבצע

התקרם וראו בארץ יותר יהודים, הלחץ גבר. כולם היו תחת לחץ כבד מאד. בשל כר

המחלקה שלי החליטה על סגירת מרכזי הקליטה בפני עתונאים.

במוצאי-שבת, לפני שבוע, התקשרו אלי והודיעו

לי שצוות טלוויזיה של ה-או.בי.סי. מצלם, ללא רשות, מרכז קליטה בעכו. למחרת היתה

לי פגישה עם איש ה-אן,בי.סי. וזה סיפר לי שהוא צילם את המרכז בהסכמת הצנזור. ביקשתי

אותו להפקיד את הסרטים אצל הצנזור ואז נדבר אולם הוא לא היה מוכן לכר.

ב-אן.בי.סי. פורסמה בשבוע שעבר כתבה אוהדת '(ל

הנושא.

ביום רביעי לפני שבוע, בשעות הצהריים, התקבלה

בלשכתי הזמנה טלפונית מלשכת העתונות הממשלתית לבוא לפגישה עם משרד הקליטה ועוד

גורמים לצורר דיון בנושא. לצערי לא יכולתי להשתתף בישיבה הזאת מסיבות אישיות,

המנכ"ל היה בסיור, ולישיבה הזאת הופיע עוזרי, מר מופסיק שהודיע שהוא מסכים לפתיחת

מרכזי הקליטה בתנאי שכל פרסום יעבור אישור מוקדם של הצנזור.

אני, בעיקרון, התנגדתי לפרסום הנושא.בישיבה הזאת

הוחלט לא להחליט ולדחות את ההכרעה ליום המחרת על-מנת שאפשר יהיה להתייעץ עם כל

הגורמים בשירותים השונים.

למחרת הייתי אמור לטוס ללונדון, לישיבת הנהלת

הסוכנות.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; מי זימן את הפגישה?

ח. אהרון; ראש לשכת העתונות.

בינתיים הספקתי לקרוא את המאמר שפורסם בעתון

"נקודה".

לאחר הישיבה שהתקיימה בלשכת העתונות הממשלתית

דיווח לי עוזרי וגם פנו אלי אנשים אחרים שאמרו כי המדיניות היא לא לפרסם את הנושא.

אם בכל זאת הוא יפורסם, יהא זה אר ורק באישור הצנזור.

ביקשתי מהאנשים שהיו נוכחים בישיבה למחרת

לדחות כל פרסום עד שנחזור מלונדון ביום שלישי.

למחרת ראיתי את הפרסום בעתון "נקודה" וראיתי

בכר עניין פנים-מחלקתי. זה היה ביום חמישי בבוקר.

האמנתי שחייבים לעשות הכל כדי הפרסום יעבור.

האמנתי כי הדבר אפשרי. דיברתי עם יהודה בטלפון וסיכמנו מה שסיכמנו בנושא הזה.

באמצע הטיסה הוזעקתי באלחוט ונאמר לי שנתקבלה

הוראה לפתוח את כל מרכזי הקליטה לעתונות. נשאלה השאלה: כיצד לנהוג?

השבתי; לחכות עד שאני אגיע ללונדון. הגעתי ללונדון

טלפנתי מייד למשרד ונודע לי שבאותם רגעים ממש מתקיימת מסיבת העתונאים.

היתה שיחה קשה בנושא הזה בין מר מופסיק לבין ראש

לשכת העתונות הממשלתית.



ו

עוזרי נתבקש לתת רשימה של מרכזי הקליטה ותשובתו

בנושא הזה היתה שאין לו סמכות וכי חל על הנושא הזה איסור של ראש המחלקה. בתגובה

על-כך איימו שאס הוא לא ימסור את הרשימה יאמרו במסיבת העתונאים שהסוכנות היהודית

מסתירה דברים.

שאלתי שלוש-ארבע פעמים על נוסח דברים את עוזרי,

מסיבת העתונאים התקיימה. גזבר הסוכנות השתתף במסיבת העתונאים. שעתיים לפניה הוא

הועמד בפני עובדה שהוא צריך להופיע בה.

איו לי ספק שמסיבת העתונאים היא זאת ש"פרצה את

הסכר" למעשה.

היה ביסוי אומלל. העיתוי היה בסמוך לפרסומים

בעתונות. אם לפרסום לא היה המשך - הכל היה עובר בשלום. היה אפשר לנהוג כפי

שנהגנו כלפי ה"ניו-יורק סיימס". "סוגרים" עניין וממשיכים בשקט. אולם מסיבת

העתונאים נתנה גושפנקא רשמית למבצע למרות שדובר בה אך ורק על נושא הקליטה כל הפרסים

יצאו החוצה והעתונות גילתה אותם.

למיטב ידיעתי נמסר באותה מסיבת עתונאים כי מתנהלים

מגעים סודיים עם צוות עתונות בכיר בארצות-הברית על-מנת שאתו ודרכו אפשר יהיה לנתב

את כל נושא הפרסומים ובכל זאת מסיבת העתונאים התקיימה.

אני מדגיש כי להערכתי אפשר היה, בהחלט, "לעצור"

את הפרסומים אילוליא התקיימה אותה מסיבת עתונאים.

יושב עמנו מר יהודה דומיניץ ואני חוזר על מה

שאמרתי בקשר אליו, כי אני רואה את העניין הזה כעניין פנים-מחלקתי. מר דומיניץ

הוכשל. אני רואה בזה את פרשת יהודה דומיניץ כ"סגורה". מעולם לא ראיתי אותה בצורה

אחרת, הוסיפו למקרה הזה את מה שהוסיפו והעניין כולו הפך להיות כדור שלג.

יש לי שאלה בנושא הזה. שר הקליטה, ידידי, הוא

הממונה מטעם הממשלה על נושא עליית יהודי אתיופיה. מדוע הוא לא נשאל? אני, בהחלט,

מאמין כי הוא לא נשאל.
מ. שמיר
מנכ"ל המשרד נשאל והוא ייצג את עמדת השר.

ח. אהרון; השר אמר כי הוא לא ידע על זה.

מ. שמיר; מה שאני אומר זו עובדה.
ח. אהרון
כאשר ראיתי את הפרסומים בחוץ-לארץ - חשכו עיני.

כל הפרטים פורסמו.

זה כל מה שהיה לי לומר בנושא הזה.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; תודה. רשות הדיבור למר שמיר.

מ. שמיר; שר הקליטה, אישית, נותן עדיפות חד-משמעית להצלת

נפשות ועליה ארצה. עניין זה עומד לנגד עינינו

והוא גם ינחה אותי בדברי כאן.

השיקולים שעמדו ביסוד הפרסומים על קליטתם של

עולי אתיופיה היו כבדי-משקל. קיימנו התייעצות בהשתתפותם של כל הגורמים, כולל

נציגו של מר חיים אהרון והסיכומים אליהם הגענו באותה התייעצות התקבלו על דעת כולם.

כל אחד הביע דעתו במסגרת ההתייעצות המוקדמת הזאת.



יום קודם לכן, הטלוויזיה בארצות-הברית, רשת ה-

או.בי.סי, הקרינה סרס על יהודי אתיופיה באורך של ארבעים דקות.

מה היו השיקולים והעמדות - אין מתפקידי לפרס כאן,

חסרים לפחות שני מרכיבים חשובים בישיבה זו. הם יוזמנו ויאמרו מה שיש להם להגיד.

בכל מקרה צריר להדגיש שני דברים; א. צריך לחיות

ברור שההחלסה על הפרסום היתה רק לגבי הקליסה. ממלא-מקומו של יושב-ראש הנהלת

הסוכנות הוא זה שנתן למעשה את הנתונים העיקריים לגבי המרכיבים ולגבי הקליסה.

היתה זו הזדמנות לכלי התקשורת, במיוחד הבינלאומיים שצוססו לאחר מכן אצלנו, לבוא

ולפרסם את כל מה שהיה באמתתתם לאחר הרבה חודשי איסוף חומר בנושא הזה.

אני חוזר ואומר שהיו שיקולים כבדי-משקל ביסוד

הפרסומים על עלייתם של יהודי אתיופיה לארץ והם ודאי יובאו לידיעתכם.

אני מבקש להדגיש שוב שהעדיפות הברורה צריכה להינתן להצלת נפשות.

אנו מתרכזים ומרוכזים בנושא הקליטה. אנו מציעים

ומבקשים את כולם, וכולם אמור גם לגבי נציגי הציבור המכובדים וגם לגבי כלי התקשורת

שמגיעות להם מחמאות, ולכל מי שמעורב בנושא הזה ושיש לו סמכות בענייני קליסה,

להתרכז בנושאי קליסה ראשונית וקבועה ולסייע לח,

נעשים מאמצים קדחתניים להמשך העליה. מה שנשאר

לנו לעשות בנושא הזה הוא להתפלל להצלחת המאמצים.

הואיל ולא נדרש מאתנו להסביר את מועורבותנו האישית

או ענייו הדלפות שלא היו במקומן או בעתן, לא של השר ולא של המשרד או כל מי שפועל

בשם המשרד, מסבע הדברים הוא שאינני צריך למסור הערכה או ציונים בקשר השאלה: מת גרם

להדלפה או מה תרם לה יותר או פחות?

סוב תעשה הוועדה אם היא תיתן דעתה לפנייתנו

ולבקשתנו לא לעסוק בכך ולהתרכז בנושא העליה והקליסה בהמשך.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; , תודה. רשות הדיבור לחבר-הכנסת טוססק.

א. שוססק; מה היתה עמדת השר לגבי ישיבת העתונאים?

מ. שמיר; עמדת השר היתה שהגורם המוסמך והפעיל, המחוייב

פיסית לגבי המבצע הנהדר הזה הוא זה שבסמכותו

לקבוע ולהחליס על עיתוי הפרסום, היקפו ומהותו.

כך נהגנו לאורך כל הדרך.

השר, לפני יציאתו לארצות-הברית, וזו, ביו היתר,

היתה אחה ממסרות הנסיעה העיקריות, עשה תיאומים הדרושים עם הגורמים המתאימים לגבי

כל נושא הפרסום.

עמדתנו הובהרה כאן.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; תודה. רשות הדיבור למר יהודה דומיניץ.

י. דומיניץ; גברתי היושבת-ראש, אני משתתף בישיבה הוועדה הזאת

מסעם מחלקת העליה והיום נוסף לי "כובע" אחר - כמי

ששמו הוכפש בצורה בלתי-רגילה.



אני רואה זכות וגם חובה למסור את השתלשלות

הראיון שהיה בעתון "נקודה".

כתב העתון הזה טילפן אלי מספר שבועות לפני חנוכה,

מספר פעמים, וביקשני להתראיין בנושא של קליטת יהרות אתיופיה. סרבתי. אמרתי כי

אינני מתראיין, אינני מכיר את העתון הזה ובפרט אינני מתראיין בנושא של יהודי

אתיופיה.

עורר העתון, מר ישראל הראל, סילפן אלי הביתה

והפציר בי לתת את הראיון בטענה כי מדובר על עתון פנימי של ההתיישבות ביהודה ושומרון.

הוא טען כי אנשי יהודה ושומרון עושים כל-כך הרבה למען קליטתה של יהדות אתיופיה שהם

ראויים לטפיחה על השכם. הוא המשיר ואמר כי הם רוצים להמשיך ולקלוט עוד יהודים

מאתיופיה לכן צריר להכשיר את הלבבות לכר. העורר תבטיח שכל מה שאומר יעבור צנזורה,

הבחור בא אלי לפתות שבוע לפני חנוכה. בערב חנוכה

הוא היה במשרדי.

מי שיקרא את הראיון יראה בו שאלות כגון: "האם

תוכל לפרט את גלי העליה מאתיופיה שהיו עד כה וכמה עלו בשנה האחרונה? האם הרעב

הקשה גרם לזרוז פעולות ההצלה שלנו?" עניתי על שאלתו זו: "בנוטא זה לא תשמע ממני.

פשוט, אסור לספר.".

הכתב שאל שאלות נוספות על קליטה, מדוע קוראים

ליהודי אתיופיה פלאשים, שאלות על רקע תרבותי, מסורתי ודתי של יהודי אתיופיה -

שאלות שלכל הדעות תשובה עליהן מותרת לפרסום.
על השאלה
"כמה יהודים יש שם כיום?" עניתי:

"היו בעבר 25 אלף יהודים והם היו מרוכזים באזורים גונדר וטיגרין. אינני יכול לספר

כמה נמצאים היום ובאלו ריכוזים הם גרים. עלינו להיזהר בנושא זה מחשש לנקמת

השלטונות.".
על השאלה שנשאלה
"רובם עלו כבר?" עניתי: "אפשר

לומר שכן, בלי לפרט.".

אמרתי לכתב שחבל לכתוב כל זאת מכיוון שהצנזור לא

יאשר את הדברים האלה לפרסום אולם הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג והוסיף כי הוא יכתוב

רק על בעיות הקליטה.

לאחר מכן הכתב שאל שאלות כגון: איר עוזרים לעולי

אתיופיה להתגבר על ההלם של הקליטה ואני עניתי על שאלתו זו.

בהקשר הדברים האלה סיפר לי אותו כתב מה עתונו
מתכוון לכתוב עלי בעתון
"כאשר מבקשים מיהודה דומיניץ לספר על עצמו הוא טוען

ש"מתחילים לספר ולכתוב זכרונות כשהזיכרון לא עובד", וכרגע הוא, כמובן, בלב-ליבה

של העשייה. הוא מספר בקמצנות על עצמו ורווקה בתחומים המרתקים והנסתרים של פעילותו

רבת-השנים להצלת גלויות בארצות ערב הוא חותם פיו: "עדיין לא הגיע הזמן לספר". רבים

מיהודי צפון אפריקה חבים לו את בואם ארצה בעלייה בלתי-ליגאלית.",

בהקשר הדברים האלר. פורסם על-ידי "רוייטרס" שרוב

יהודי אתיופיה כבר עלו לארץ.

הדבר הזה לא היה צריר להתפרסם,

הייתי שותף לדיוני הוועדה שקבעה את מדיניות הפרסום.

לאורר כל הזמן, גם כאשר חיו מבצעי עלייה יותר סודיים, לפחות מן הבחינה הזאת שהם לא

היו ידועים, הינחנו עצמנו לומר, בלי לציין מתי ואיר או באיזו דרר, שעשרת אלפים

יהודים כבר נמצאים בארץ. לא אמרנו מתי הם הגיעו. גם אני, בכל הדברים הללו, לא אמרתי

שיהודים הגיעו בגל האחרון. להיפר. ממני לא שמעו כמה הגיעו בשנה האחרונה, רק אמרתי
שרובם בארץ. לא פירטתי. אמרתי
לאורר כל השנים. דברים אלה התפרסמו בעתון "נקודה"

ב-4 בינואר.



את העתון "נקודה" ראיתי פעם ראשונה בחיי לפני

שבועיים כאשר קרובת-משפחה שלי הביאה אותו מהישוב בו היא גרה. העתון היה מונח

בביתי ואחר-כך הבאתי אותו למשרד, אף אחד לא שם לב אליו.

ב-2 בינואר, יום לפני הפרסום ב"מעריב", כאשר

הייתי ליד מסלול הנחיתה כאשר אחד המטוסים היה צריר להגיע, פגש אותי איש המוסד

ואמר לי שסוף-סוף מחר אני אתפרסם בעולם. יש מברק מ"רוייטרס".

נדהמתי. לא הבנתי מה זר. מעניין את עתונות העולם?

שאני אתפרסם?

דבר זח קרה ביום רביעי בשעה 13.40. עשרים דקות

לפני נחיתת המטוס. לפנות ערב סילפו אלי מישהו והודיע לי שההודעה שלי בעתון "נקודה"

מופצת על-ידי "רוייסרס". ביקשתי אותו שיקריא לי מה פורסם. זה היה, כפי שאמרתי,

ביום רביעי לפנות ערב. בעולם הדברים לא פורסמו ביום רביעי. זה לא היה בלילה,

מ. גלבוע; זה היה בלילה,

ח. אהרון; זה לא היה בלילה.

מ. גלבוע; הוועדה צריכה לשמוע דברי אמת.

י, דומיניץ; אותו חבר שטילפן אלי לפנות ערב אמר לי כי העתונאי

עשה מעשה נבזי, אולם לגיטימי מבחינתו, כעחונאי,

הוא צרף שני דברים. כאשר הוא שאל אותי כמה יהודים יש כיום באתיופיה עניתי לו שהיו

בעבר 25 אלף יהודים, על שאלה אחרת אם רובם כבר עלו? עניתי שאפשר לומר שכן, בלי

לפרס. מהדברים האלה הכתב הכין הודעה שמנכ"ל מחלקת העליה הודיע שרוב יהודי אתיופיה,

כ-25 אלף, כבר נמצאים בארץ, הוא לא כתב מתי ולא איפה; סודי או לא סודי. סודאן

או סומאליה. שום דבר.

כאשר אני שאלתי מה הוא יעשה? הוא ענה לי שזו

הבעייה של הצנזורה, אם היא תאשר - הדברים יפורסמו. אם הצנזור לא יאשר - הדברים

לא יפורסמו.

קמתי בבוקר, האזנתי לרדיו והתברר לי שכל מה שהיה

כתוב בעתון "מערי!" ובעתונים האחרים כבר פורסם בחדשות של הרדיו בשעה שש בבוקר.

כר היה גם לגבי עתוני הבוקר. נדהמתי,

הצנזור עשה את חובתו, מה שהגיע אליו - הוא פסל

לפרסום. זו היתה גם הנחתי, אינני יכול להאשים את הצנזור אלא את מי שנתן אישור

לפרסם את הדברים,

הדימוי של המדינה בעקבות הפרסומים היה משהו

פנסססי אולם אפשר היה להמתין שבועיים ורק אז לקבל את הדימוי הזה,

החברים ב"נקודה" מעלו באמוני, לא הצנזורה.

הם לא הביאו את הכתבה לצנזורה ועל-ידי-זה מעלו באמוני.

אני מכיר עתונאים מזה 35 שנה. הם אנשים אחראיים

ואני אמשיך לעבוד אתם כפי שעשיתי עד היום. אפילו אם מעלו באמון שלי, אם זה חיה

עלול להכשיר את מסיבת העתונאים, אז מי שהכשיר אותה - הכשיל.

אי-אפשר לתלות את הפרשה הזאת בשמי. אינני רוצה

להתחיל לעשות עכשיו חשבונות מכיוון שמדובר על אנשים שקשורים לפרשח ושיש להם זכויות

אדירות אולם חברי הוועדה צריכים לדעת איו הנושא הותר לפרסום ואיר הדבר מתפרסם היום,

כאילו זה היה הניצוץ שהדליק את התבערה,



ביום רביעי בערב, 18 שעות לפני הפרסום ב"מעריב",

משרד הקליטה נתבקש להכין נייר לתפוצה רחבה הנושא תאריך של יום תמישי . אז רוצים

להגיר שלא היה צריך לפרסם, ואם פרסום - אז אלה שנתנו היתר לפרסם את הנושא יקבלו

את האחריות על עצמם.

היו"ר מ.גלזר-תעסה; רשות הדיבור לחברי הוועדה להשמעת שאלות.

א. שוססק; המאמר בעתון "נקודה" לא הועבר לצנזורה?

י. שני; לא.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; רשות הדיבור לחבר-הכנסת יצחק ארצי.

י. ארצי; מה ששמענו עד כה מוכיח כי עמדתי צודקת.

איננו עוסקים בחקירה. אי -אפשר לברר עובדות בצורה

מקרית על-ידי-כך שנשמע מה כל אחד מן הצדדים אומר. עובדות צריך לברר.

ברצוני לשאול שאלה את מר חיים אהרון. מה לדעתך

הדברים, האם אפשר בצורה מוסמכך והכי זהירה, מתוך הנחה שהוועדה הזאת איננה סגורה -

תיקח זאת בחשבון. אין בכנסת ועדה סגורה מלבד ועדת החוץ והבסחון.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; אני חולקת על דבריך. קיימנו דיונים ואף מלה לא

דלפה החוצה. אתה לא היית כאן.

י. ארצי; זאת כיוון שהעתונות לא ייחסה להם חשיבות.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; אני חולקת על דעתך.

י. ארצי; ברצוני לשאול מספר שאלות; א. מה הסיכוי להמשך

העבודה?

ב. מה הבעיות שהתעוררו במרכזי הקליטה עקב הפרסום?

ג. מה עושה המחלקה כדי להרגיע את הרוחות?

ד. האם יש סקר - אם לא, אני מציע שייערך כזר. -

בבושא של איחוד משפחות? אבו צריכים לדעת על איזו כמות ועל אילו מקרים מדובר.

ה. מה הגורם הציבורי יכול לעשות במצב הזה? האם

אפשר להמשיך לדבר על קליטה? האם צריך לעשות מאמץ מיוחד, בראשות הוועדה הזאת או

גופים ציבוריים נוספים, כדי להרגיע ולשכנע רשויות מקומיות, לדאוג למקורות תעסוקה

ולעזור בנושא האינטגרציה?
היו"ר מ. גלזר-תעסה
רשות הדיבור לחבר-הכנסת ולדמן.

א. ולדמן; אני רוצה להתייחס למספר דברים שנאמרו על-ידי החברים.
קודם לכל ברצוני לשאול שאלה
האם בסרט שהוקרן על-

ידי ה-אן.בי.סי. פורסמו דרכי ההגעה?

י. קוצייק; הסרט עבר את הצנזורה בישראל אולם הכתב בארצות-הברית

פתח וסיים בפרטים שלא פורסמו, שהעולים מגיעים מסודאן.

ח. דרוקמן; באיזה יום זה היה?
י. דומיניץ
ביום רביעי.

א, ולדמן; בהתייעצות שהתקיימה ואשר בה הוחלט כן לפרסם את

הנושא אולם הוחלט לפרסם רק את עניין הקלימה ולא

את ררכי ההגעה, האם, אמנם, זאת היתה ההחלטה?

מ. שמיר; כן. וזה קויים.

א. ולדמן; אם כר איר מוסבר ההמשר?'

מ. טמיר; בפרסומים כולם דובר רק על קליטה אולם הם ראו בכר

פריצת דרר כדי להעביר את הידיעות כתוצאה מהתרת

הפרסום על הקליטה.

א. ולדמן; שמיר הזכיר, בדבריו, כי בהתייעצות שהתקיימה

היו שיקולים כבדי-משקל מרוע כן לפרסם את הנושא.

מותר לדעת מה היו השיקולים האלה?

מ. שמיר; אינני מוסמר לומר.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; רשות הדיבור לחבר-הכנסת בני שליטא.

ב. שליטא; אפשר לדבר יום שלם מדוע הצנזור התיר או לא התיד

לפרסם את הדברים אולם זה לעולם איננו מצדיק את

העובדה שמדברים עם עתונאים על דברים חסויים אפילו כאשר מציינים שהם אינם לפרסום.

מי שמדבר עם עתונאים על דברים שצריכים להיות

חסויים, באמונה שהם לא יתפרסמו, זו מעילה מלכתחילה. זו עמדתי.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; רשות הדיבור למר חיים אהרון.
ח. אהרון
ברצוני להשיב על שאלתו של חבר-הכנסת יצחק ארצי.

הודענו שלשום בטלוויזיה כי אנו מבקשים להרגיע

את הרוחות ולנסות לעכב את הפרסומים על-מנת לעשות נסיון נוסף להשלים את המלאכה.

זה כל מה שאני מוסמר לומר בנושא הזה.

אני תקווה כי מהיום והלאה העתונות תעסוק רק

בענייני הקליטה. יש תידרור לכתבי הקליטה על-מנת; א. לא "לעורר" את נושא העליה;

ב. לא לפגוע בצנעת-הפרט של העולים.

נשאלה שאלה בקשר למרכזי הקליטה שעליה אני רוצח

להטיב. קיימת תסיסה וחרדה במרכזים ולכן אנו נוקטים מספר פעולות כדי להרגיעה.

היום יצא מכתב שלי לכל העולים במרכזי הקליטה ש"רוחו" הוא; עד עכשיו, תמיד, כאשר

היתה חרדה או הובע חשש - פניתם אלינו, ואנו תמיד צדקנו. אנא, הרגעו.

בנוסף לכר יתקיים היום, אינני זוכר כרגע באיזו

שעה, מפגש עם כל המדריכים, המתרגמים והעובדים של המחלקה שנמצאים בקשר עם העולים

על-מנת "להנמיר את הטון" ולהרגיע רוחות.

מחר יתקיים מפגש עם כל עובדי המחלקה העוסקים

בקליטת עולי אתיופיה על-מנת להדגיש בפניהם את אשר כבר אמרתי ולאחר מכן יתקיים

מפגש עם נציגי העדה וזקניה על-מנת להזדהות עם הרגשתם, עם חרדתם ועל-מנת לבקשם,

אישית, להרגיע את הרוחות.



חשבנו לקיים, אחרי שיקול יסודי, פגישת שעד עכשיו סרבתי

לקיימה, עם הגורמים המתסיסים בתוך העדה, על-מנת לבקש מהללו לגלות הבנה לדברים.

"אחרנו את הרכבת" בנושא הזה. למרות שמוקדם מדי לקיים את הפגישה הזאת שמענו שיש

אוטובוס בדרך אלינו. הודעתי שאהיה מוכן לקבל משלחת שלהם.

אלה הדברים שאנו עושים כדי להרגיע את הרוחות.

בנוסף לכל הדברים שציינתי, היום תתקיים פגישה

עם המועצה הציבורית-לאומית למען יהודי אתיופיה.
לשאלה שנשאלה מי הם הגורמים המתסיסים אשיב
חלק מהם באים מהארץ; עורך-דין קורינלדי עם קבוצת עולי אתיופיה. בנוסף להם יש

יהודים קנדיים מחוץ-לארץ.

ח. דרוקמן; מה מניעיהם?

ח. אהרון; מניעים מסיונריים. בהתחלה הם טענו כי הממשלה

איננה ערשה די כדי להביא את היהודים ארצה.

י. דומיניץ; שתקנו כל הזמן.

ח. אהרון; הם "פוצצו" את פתיחת האסיפה הכללית של יהדות ארצות--

הברית בנובמבר.

יש יורד אחד שחזר, והוא נחשב לגורם מתסיס בנושא הזה.

ע. לנדאו; מה הם רוצים? קונקרטית?

מ. שמיר; עורך-דין קורינלדי הגדיר זאת כך; שהציבור הישראלי

יקבל את המינהגים של האתיופיים ולא להיפך.

ח. אהרון; כל פעם הם מתרכזים בנושא אחר.

ע. לנדאו; מה המטרה שלהם כרגע?

ח. אהרון; עניין הסבילה.

באוטובוס שנמצא בדרכו אלינו נמצאת קבוצה שמבקשת

למחות על--כר שבגלל פרסום הנושא המבצע לא במשך.

זה לא מקרה ראשון של הפסקת עלייה.

י. ארצי; מתי היא הופסקה קודם לכן?

ח. אהרון; כל הזמן יש הפסקות בעליה.

ב. שליטא; של יהדות אתיופיה?

ח. אהרון; אני מדבר רק על יהדות אתיופיה.

י. ארצי; מי זאת הקבוצה השניה של מתסיסים?

ח. אהרון; הקבוצות, בעצם, קשורות זו בזו. קשה לי להבין אותן.

הקבוצה הנוספת של מתסיסים נמנית על יהודים מאגודת-

ישראל. יש יהודי בשם רוזנשטיין שגם הוא בין המתסיסים. הוא מהארץ. הקבוצה הזאת

תומכת בעולים גם בכסף.



אני מציע לא להיכנס לנושא הזה היום. צריר לקיים

עליו דיון נפרד ורציני. יש לנו הצעות ברורות מה לעשות עם הגורמים האלה,

י. ארצי; האם יש בין המתסיסים גם גורמים קומוניסטיים?

ח. אהרון; למיטב יריעתי לא.

לגבי הגורם הציבורי ברצוני לומר שהיום נשב עם

המועצה הציבורית בכוונה לרכז את כל עשרת הארגונים. אי-אפשר להשלים עם מצב בו כל

מני ארגוני מתנדבים, כל אחד פיעל על-פי דרכו. נרכז את העניין.

דבר נוסף שהיה ברצוני לומר לכם הוא שבכל מקרה

אנו יודעים שחלק מיהודי אתיופיה לא יוכלו להגיע ארצה מכיוון שהם נפטרו במחנות או

בדרך. בעזרת ייעוץ שקיבלנו ממומחים החלטנו להקים מקום שאליו יכילו בני העדה להגיע

ולבכות את מתיהם.

היו"ר מ. גלזר-תעסה; רשות הדיבור לחבר-הכנסת שוסטק.
א. שוסטק
ברצוני לשאול את הצנזוד; מה מסקנותיכם לגבי

עתון "נקודה"? אינני יודע אם' הוא היה הגורם

לכל הפרסום אבל תכליתית, מה אתם יכולים לעשות?

י. שני; מה פירוש מה הן מסקנותינו? הצנזור לא יסגור את

עתון "נקודה". הצנזור איננו מוסמך לסגור עתונים

בישראל; הוא רק מוסמך לסגור בתי-דפוס.

הצנזור לא יסגור את בית-הדפוס בו הודפס העתון

"נקודה". העבירה הזאת נחשבת לעבירה לא כל-כך חמורה שבגללה אפשר יהיה לעשות צעד

כזה,

אם שר הפנים, שהיא מוסמך לסגור עתונים, יחליט

לסגור את העתון - אני לא אתערב.

א, שוססק; אתם אינכם רואים את העניין בחומרה?

י. שני; האם משרד החוץ רוצח לומר משהו בעניין?

מ. גלבוע; אעשה זאת אם אתבקש.

היו"ר מ, גלזר-תעסה; רשות הדיבור למר גלבוע.

מ, גלבוע; קודם לכל ברצוני להודות ליושבת-ראש הוועדה שברוב

אדיבותה ואצילותה הזכירה את התנהגות אנשי המשרד

בחוץ-לארץ.

חבר-הכנסת ארצי דיבר על סודיות ועדית הכנסת בכל

אופן אני מניח שמה שאומר לא ייצא החוצה.

אנשי משרד החוץ שותקים הרבה שנים בכל מה שקשור

לנושא של יהדות אתיופיה ו"זוכים" לביקורת על אי-עשייה ועל שתיקתם, במיוחד בתקופה

האחרונה.

אנשי משרד החוץ בחוץ-לארץ "הפציצו" אותנו בבקשות

לגבי מתן ביטוי לאחריותה של מדינת-ישראל בהעלאת יהידי אתיופיה לארץ,

מדינת-ישראל מואשמת בגישה גזענית על-ידי יהודים

וביחס שלילי לגבי יהדות אתיופיה, הו'קענו אל הצלב כמי שעומד על דם אחיו ולא נוקף

אצבע להצילם כאשד יהודים באתיופיה נתונים לשואה,



הפכו את השואה לכיסוי זול; ניסו "למכור" לעולם את

יהדות אתיופיה כיהדות השואה וכל זה, לצערנו, נעשה על-ידי יהודים.

ח. דרוקמן; . השתתפתי בניו-יורק באסיפה גדולה כה הדכרים האלה

כאו לכלל כיסוי.
מ. גלכוע
אחרי הכסחון הפיסי של מדינת-ישראל, יהדות אתיופיה

היתה הנושא מספך שניים שהועלה ככל הפגישות.
שואלים
היכן מדינת-ישראל? האם אין לה אחריות?

מדוע השתיקה?

נציגינו בכל העולם נמצאים במצכ קשה מאד נוכח

השאלות הללו. מצד אחד על עצמנו שתיקה ומן הצד האחר קיימת תכיעה מיידית

לאינפורמציה.

לכן אני שמח על-כך שיושכת-ראש הוועדה ציינה שלכל

אורך התהליך הזה, ואינני רוצה להיכנס לפרסים, נציגי ישראל שמרו על שתיקה מוחלסת.

יש כידי מכרקים שהייתי מכקש להקריא כפניכם, של

שגרירים שלנו כארצות-הכרית, בקנדה, פריס, לונדון, כולם "זועקים" על כי ידיעות

כנוטא הזה מופצות.

היתה ידיעה שפורסמה ככל העתונות היהודית על-ידי

גוף שמיוצג כאן, ידיעה שקדמה לזאת שהתפרסמה כ"ניו-יורק סיימס" ושעליה הנציגים
שלבו שאלו
איר נגיכ? עניתי על-כך, ואני רוצה שתדעו מה היתה עמדת משרד החוץ

כנושא הזה, שהכתכה מהווה חכלה רצינית שעשוייה לגרום נזק לפעולה כשטח, כיקשתי

את אבשי המשרד שאם הם יישאלו - שיימנעו מתגוכה כלשהי על הכתבה. רק שידגישו כי

מדובר על פעילות להצלת נפשות הנחשכת כגדר פיקוח נפש שהמשכה תלוי כדיסקרסיות.

כל פרסום מערים קושי נוסף על הקשיים שקיימים כלאו חכי על הבושא וכי אנשים נמצאים

כסכנה פיסית ממש.

כיקשתי להשתיק כל פרסום כנוטא הזה על דעת שר החוץ

והברקתי זאת לכל הנציגויות והשגרירויות שלנו.

הנושא נשמר. כולם עמדו כ"מצור" בגד כלי התקשורת.
ע. לנדאו
הידיעה כ"ניו-יורק סיימס" ציססה עתובים שלבו.

האם מקורה היה כגורמים ישראליים?
מ. גלכוע
כעיית הפרסום נכעה, לדעתי, משבי גורמים עיקריים.

א. היתה ידיעה כעתונות, הבמצאת כידי, שהופצה כ-

140 עתובים. קיכלתי כקשר אליה מכרק מהקונסול כניו-יורק ששאל אותי אם מותר לו

להצסרף אליה ואבי הוריתי על שתיקה מוחלסת.

היה קומוניקס.

אני שוכ חוזר ואומר כי אני רואה את הוועדה הזאת

כוועדה סגורה. אינני מדכר כנגד אף אחד אולם צריך להטמיע את העוכדות כאזבי הכבסת.

אינני רוצה לספר חצאי-אמיתית. אבי עוכד מדינה וזו חנכתי.

העתונות היהודית לא נעתרה לבקשותינו אף לא לכקשת

מר חיים אהרון ופרסמה את ההודעה. העתון הראשון שעשה זאת היה ה"ג'ואיש וויק",

כאילו מתוך דאגה לאחינו באתיופיה. עורך העתון עצמו הוא פליט שסיפר כי הוא דואג

ליהודי אתיופיה. אמרנו לו כי הפרסום יזיק לעלייה אולם הרצון לפרסם את הדכרים גכר

על רגש האחריות שלו.

אם כר, העתונות היהודית חיתה סיכה אחת משתי הסיכות

העיקריות לפרסום הנושא,



הסיבה השנייה נעוצה בפעילות המגבית היהודית

המאוחדת שפרסמה את הנושא בציבור הרחב בגלל כוונתה להתרים כסף,

דבר זה לא הפך לנחלת הקבוצות הקטנות הדיסקרטיות

אלא התבטא במסיבות ובאיסוף כספים.

נציגינו עצרו בכוח אסיפות פתוחות שנועדו לצרכי

מגבית.

היתה התנגשות בין הרצון לשמור על דיסקרטיות לבין

הרצון לאסוף כספים.

לסיכום השאלה מר. גרם לפרסום אני אומר: א. העתונות

היהודית; ב. איסוף הכספים בפומבי. כל עובד רצה לאסוף יותר כסף על-ידי "ניפוח"

הפרשה. אתם צריכים לרעת את האמת..

כך הנושא הובא למודעות הולכת וגוברת.

כאשר קראתי את קריאת-הביניים לעבר יהודה דומיניץ

לא היה בכוונתי לפגוע בו אלא רק לציין מתי הדבר קרה.

אינני רוצה להתייחס למסיבת העתונאים שבה השתתף גם

עקיבא לווינסקי שהיה ה"סופר סטאר" של המסיבה. אינני מאשים אף אחד, רק מגלה עובדות.

מסיבת העתונאים זומנה על-ירי הגורמים האחראים.

באותו יום חמישי בבוקר משרד החוץ מנע הפצת הידיעה

בתקציר לשגרירים ולקונסולים. מדובר על הידיעה שפורסמה שלמעלה ממחצית יהדות אתיופיה

כבר נמצאת בישראל - דבר שפורסם בהבלטה. אני המלצתי, והמנהל הכללי אישר, לא לאשר

את הידיעה שמא יפרשו אותו. כלגיטימציה להפרת ההוראה שלא לדבר.

יותר מאוחר הללו האשימו אותנו שאיננו מסבירים להם

דברים אף שכל העתונות היתה מלאה בפרסום הנושא.
ע. לנדאו
בעתונות נכתב שגם משרר החוץ וגם ראש הממשלה,

בשניהם נועצו
מ. גלבוע
אני מבקש להצטרף לדבריו של עמיתי, מנכ"ל משרד

הקליטה, שמייצג את יושב-ראש הוועדה לבעיית יהדות

המצוקה, השר יעקב צור, שעומד בראש הוועדה הזאת.

מדובר על החלטת ממשלה. דברים כאלה קרו גם בעבר.

היה קונסנסוס. אין מדובר בעניין מפלגתי. כל הסיעות בכנסת שותפו בוועדה הזאת משני

צדי הבית.

כל הדברים שנעטו נעשו על דעת אותו גורם שכולם

מכבדים ושכולם נותנים לו את כל הקרדיט על פעולה ההצלה. אנו נחשבים לאחד הגלגלים

שנשמעים למצוות עשה ואל תעשה שנקבעות על-ידי הגורם הזה שיש לו זבות מכרעת להחליט

אם לעשות, מתי לעשות וכיצר לעשות.
ח. דרוקמן
הכוונה למוסד?
מ. גלבוע
כן.

הברור שמתקיים כאן, עכשיו, לוקה בחסר וזאת כבר אמר

חבר-הכנסת ארצי. שני הגורמים העיקריים והגדולים, מסיבות שלהם, אינם נמצאים כאן

בשעה שהגורמים הממושמעים למעשה מציגים את העניין.
י. ארצי
אני מציע שנפסיק את הישיבה,

היו"ר מ. גלזר-תעסה; מספר שאלות שרציתי לשאול כבר נשאלו על-ידי חברי.

אינני מתכוונת לספל בכל הנקודות של הנושא , יחד

עם זאת אינני סבורה שאנו צריכים לעבור לסדר-היום אחרי מה שקרה.

בקשר למה שנאמר על העתונות היהורית בחוץ-לארץ -

לנו איו שליטה עליה. יחד עם זאת איננו צריכים להסתמך על הדברים האלה ולומר שהיה

לחץ כל-כך גדול שדחף לגילוי.

מ. גלבוע; ה"ניו-יורק טיימט" הסתמר על זח.
ח. אהרון
אחר-כך היה שקט.

מ. גלבוע! היתה "שרשרת" של פרסומים במקומות שונים בעולם.

כל הזמו היו פרסומים. לא מצדנו. היו פרסומים

אפילו בקהיר ואפילו בניירובי.

היו"ר מ. גלזר-תעסה! אני מבקשת להביע את עמדתי אחרי שמיעת הדיווח הלא

מלא.

א. שוסטק! אולי לא כדאי שתעשי זאת עכשיו?

היו"ר מ. גלזר-תעסה! לא. אני מביעה את עמדתי בקשר לנושא מסויים.

אני סבורה שההסכמה שניתנה לדווח, ולו רק על הקליטה,

היה צריו להקדיש לה מחשבה יתרה והיה צורך להביו שהעתונות "צמאה" מטבע הדברים לחדשות

והיא לא תסתפק בכך.

היה שיקול-דעת מוטעה בהסכמה הכללית שניתנה לנושא

בחלקו.

אני אומרת למר גלבוע, כנציג

י. ארצי! מת שאת אומרת הוא על דעתך.
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אני מביעה את עמדתי.
לענייו משרד החוץ
קראתי בעתונות שביום 20 בנובמבר,

כאשר היתה התכנסות עם גור דולצ'ין, באותו ערב היתה התכנסות של שר החוץ ונמסר בה כי

הדברים אינם לפרסום ובאמת לא היה פרסום. צר לי על ההודעה לעתונות. אם איזה

"שייגץ" הולך ועושה משהו - זה דבר אחר אבל אם

מ. גלבוע! זה לא פורסם על-ידי משרד החוץ.

היו"ר מ.גלזר"תעסה! אני יוצאת מהפגשה הזאת, שהיא שלב ראקווו, די מעודדת.

אני סבורה שרק אם מקום אחד כשל, קיימות הרבה סמוכות

ויש הרבה נדבחים חזקים מאד.

אני מאמינה שמהטעויות האלה נלמד כולנו. זו היתה

אחת המטרות של הישיבה.

מישהו שגה. למישהו היה שיקול-דעת מוטעה. על זה

התקיים הדיון.

א. שוסטק! אני מציע להפסיק בזאת את הישיבה.



היו"ר מ. גלזר-תעסה; אני מודה לכל הנוכחים על השתתפותם בישיבה.

הרגשתי שקיימת "צביטה בלב". עם מבס קדימה ועזרה

מהותית לקליטתם של יהודי אתיופיה אנו עם הפנים קדימה, לעליה.



הישיבה הסתיימה בשעה 11.00.

קוד המקור של הנתונים