ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 07/01/1985

פגישה עם ראשי משלחות לשעבר של שליתי עליה בארה"ב, בדרום אמריקה ובאירופה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 9

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, י"ד בטבת התשמ"ה - 7.1.1985 - בשעה 10.00

נכחו;
חברי הוועדה
מ' גלזר-תעסה - יו"ר

י' ארצי

א' ולדמן

אי שוסטק

מוזמנים; ד' לוין - משנה למנכ"ל הסוכנות

הי מקוב - עוזר ראש מח' העליה, הסוכנות היהודית

רו' מן - ראש משלחת העליה בדרום אמריקה בעבר

מ' שכטר - ראש משלחת העליה בארה"ב בעבר

אי קלינגהולד - ראש משלחת העליה באנגליה בעבר

אי טייר - ראש משלחת העליה בצרפת בעבר

שי ליברמן - יו"ר התאחדות עולי אמריקה הלאטינית

י' ורניק - מנכ"ל התאחדות עולי אמריקה וקנדה

א' רחמילביץ - מנהלת ענייני קליטה בהתאחדות

א' זכלר - יו"ר ועדת קליטה בהתאחדות עולי אמריקה

אי ציטמן - יו"ר התאחדות עולי בריטניה

ל' רוזנבאום - יו"ר התאחדות עולי צרפת וצפון אפריקוז
מזכירת הוועדה
ו' מאור

רשמה: עי הירשפלד
סדר-היום
פגישה עם ראשי משלחות לשעבר של שליחי עליה בארצות-הברית,

בדרום אמריקה ובאירופה.



פגישה עם ראשי משלחות לשעבר של שליתי עליה בארה"ב, בדרום אמריקה ובאירופה

היו"ר מי גלזר-תעסה;

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. נושא הישיבה הוא ראשי משלחות העלית

כמעט ביבשות, הזמנו גם את נציגי התאתרויות העולים ממקומות שונים. מטרת הישיבה

היא ללמוד את הנושא, לשמוע מה הן הבעיות של שליחי העליה ומה ניתן לעשות. אנחנו

בדעה שאין דפוסי עבודה קבועים. יש דפוסי עבודה שמתאימים לזמנים ולמקומות, ומה

שמתאים למקום איקס, לא בהכרח מתאים למקום אחר, ולהיפך. יש זמנים ששליחי עליה

היו צריכים לדבר דווקא על מומנט כזה, ויש זמנים שהם צריכים לדבר על מרכיב אחר.

נקודת המוצא שלנו היא שתמיד ניתן לתקן ולשפר. חשיבותם וחיוניותם של העולים

אינם נושא לדיון כלל וכלל, כי כולנו תמימי-דעים שללא עליה וללא עולים מצבנו לא

יהיה שפיר. העולים זקוקים למדינה והמדינה זקוקה לעולים. אנחנו רוצים בהם

וצריכים אותם, ואינני מתביישת לומר שאנחנו אוהבים אותם. אני יכולה לומר את זה

באופן אישי.

אינני יכולה להתחיל לדון בנושא שליחי העליה בטרם אייוזד כמה מלים על מה שקרה

השבוע. לדעתי קרה דבר חמור, שההסטוריה אולי לא תסלח לאלה שנמצאים היום בהנהגה,

אם בממשלה ואם בסוכנות, ואולי גם בשלוחות של ההנהגה האחרת. כולנו יודעים את

חומרת הבעייה. כשאני רואה את הילדה הקטנה בת ה-9, שיצא לי להכיר אותה

בבית-חולים, ולחשוב שהיא אולי תישאר יתומה מהוריה, אני חושבת שמישהו צריך לתת את

הדין על זה.

אני לא מדברת רק על העניין האתיופי, אלא בכלל על נושא האחריות של ההנהגה,

כי לדעתי נעשה כאן פשע אנושי לאומי ממדרגה ראשונה. לא מעניין אותי מה היו

המניעים לזה, האנשים צריכים לתת את הדין. אם על מלחמת יום הכפורים הנוראה, שבה

נהרגו אלפי בחורים; אם על מה שקרה בסברה ובשתילה - שם גויים הרגו גויים - כל

העולם הזדעק והקימו ועזת חקירה, ובצדק, על אחת כמה וכמה במקרה זה. מי יודע כמה

זמן, אם בכלל, אפשר יהיה לתקן את מה שקרה. אין לי ספק שיהיו קורבנות בנפש,

שאפשר היה להציל אותם.

מבצע ההצלה של יהודי אתיופיה נמשך שנים והיתה שתיקה. אני חייבת לומר

לזכותם של אמצעי התקשורת שלנו שהם ידעו על כך ולא דברו; ידעו ולא כתבו, כי הם

ידעו את גודל האחריות. צר לי שאחרים נכשלו בלשונם, ואין זה משנה אם זה נעשה

במתכוון או לא במתכוון.

שנית, אני דוחה בשאט נפש את הדעה שרבנים אשכנזים הדליפו את הידיעה במתכוון,

בכדי שהעלית הזאת תיפסק. אני חושבת שזו עלילת-דם. כנראה שבאמת יש אנשים

פוליטיים שהפוליטיקה מעבירה אותם על דעתם, ודווקא אלה שכל-כך מדברים על הומאניזם

והם נחשבים לכהני הדת של ההומאניזם, או של זכויות האדם, וכשזה מגיע אליהם הם

מוכנים לחלל הכל, רק ששמם יעלה לכותרות. אבל אינני רוצה לערב דבר כל-כך קדוש

בדבר כל-כך חולין כמו ההאשמה ועלילת הדם של נציגה של מפלגה מסויימת.

מחר נקיים דיון נוקב בנושא העליה מאתיופיה עם כל הרשויות, וננסה להגיע

לאיזה שהוא אפיק, שאולי יאיר את הנקודה. אני מבטיחה לכם שלא נרפה מן הנושא עד

שהאנשים שצריכים לתת את הדין אמנם יתנו את הדין, מפני שזה עניין של דמים.

לפני שנשמע את המוזמנים בנושא משלחות העליה ושליחי ומגלי ה, אני מציעה שמר

לוין ימסור לנו מהו מספר השליחים ברחבי העולם ודברים שקשורים לכך. בחלק השני של

הישיבה נשאל שאלות ונבהיר הבהרות.

די לוין;

למחלקת העליה והקליטה של הסוכנות היהודית יש היום כ-69 תקנים של שליחים
ברבי העולם
4 ראשי משלחת, 52 שליחים רגילים, 9 שליחים משותפים ו-4 שליחים

לתנועות נוער. אני מדבר על תקנים, ויכול להיות שבפירוט חסרים אוזד או שני וזקנים

שלא אוישו.



בארצות-הברית יש היום 19 שליתי עליה ובקנדה 2. שליחים משותפים - הכוונה

היא עם גורמים אחרים בסוכנות, אם זה מרזי הארגון או מח' הנוער והחלוץ -

בארצות-הברית - 13 ובקנדה - 2. כדי לחסוך בתקנים, יש מקומות שאין צורך לפתווז

משרד לעליה בלבד, אלא מכשירים את אותו שליח בנושא עליה וקליטה, אבל הוא שליח גס

לדברים אחרים באותו מקום. יש לנו עוד 5 שליחים מתמחים בארצות-הברית. הם לא

נשלחים על-ידנו, אבל אנחנו מממנים את השליחות שלהם והם עוסקים בעיקר בעליה.

באנגליה יש 8 שליחי עליה ושליח משותף אחד בסקוסלנד וגלזגו. באוסטרליה יש
שני שליחים; באירופה
בלגיה - 1; שבדיה - 1; דנמרק - 1; שוייץ - 1; גרמניה - 1;

איטליה - 2; צרפת - 11 שליחי עליה; וינה - 2 שליחים; תורכיה - 1.
דרום אמריקה
בארגנטינה יש לנו 6 שליחי עליה ועוד 3 משותפים. ברזיל - 2

שליחי עליה ועוד ו משותף; אורוגוואי - 1; פרו - 1 + ו משותף; צ'ילה - 1;

ונצואלה - 1; מכסיקו - 1.

יש לנו גם מערכת של שליחויות קצרות, של אנשים שיוצאים לתקופה קצרה לנושאים

ספציפיים. בשנת 1983/84 הוצאנו על שליחויות קצרות מעל 150,000 דולר. מדובר

בשליוז שיוצא לכמה ימים ואנחנו מממנים את ההוצאות. כשאני לוקח בחשבון את הוצאות

הנסיעה של שליח ממוצע, משכורת, מטען הלוך וחזור, שכר-דירה, חינוך ילדים וכוי,

שליח יכול לעלות לנו כ-58,000 דולר לשנה. לפני שנה הוצאנו קרוב ל-4 מיליון דולר

בנושא של שליחויות במקום.

לאחר שתשמעו את דברי השליחים, אשמח לענות על שאלות, אם יהיו.
חי מן
מר לוין מסר לכם מספרים על שליחי עליה בארצות השונות וכמה כסף הם עולים,

אבל אני מבקש מאד שבפורם מכובד זה נתענ?ק קצת יותר בענייני עליה ואולי נרד קצת

יותר לשורש הבעייה של מה זה היום עליה למדינת ישראל. אם נקשור את זה עם המספרים

ששמענו עכשיו, יכול להיות שתועלה השאלה אם כל הכספים האדירים, המאמצים ועשרות

השליוזים - האם כל הדברים האלה מצדיקים את עצמם. אני חושב שזו שאלה לגיטימית,

וכדי להשיב עליה אנחנו חייבים לנתח היום מה באמת עושים מחי העליה והשליח כדי

להצדיק את ההוצאה האדירה הזאת, והאם יש לנו גם "פידבק" מטעם יהדות העולם בכל מה

שקשור לענייני עליה.

אני חייב לערב בנושא זה גם את עניין התנועה הציונית, כי העליה שאנחנו היינו

רוצים אותה, עליה שבאה מתוך הכרה יהודית ציונית, היא למעשה פועל יוצא במישרין של

מצב הציונות והתנועה הציונית בארץ ובחוץ-לארץ. אני משווה את העליה היום למדרגות

אלקטרוניות נעות. כשאנחנו מסתכלים מבחוץ על מדרגות נעות, זה מאד יפה, לפעמים הן

נעות יותר מהר ולפעמים פחות מהר, אבל אנחנו רואים אך ורק את המדרגות הנעות.

לצערי הרב, מדינת ישראל וכמעט כל מי שעוסק בעליה, אינו מסתכל מה עומד מאחורי

המדרגות הנעות, שהוא למעשה הגורם לאותם סיבובים מהירים או פחות מהירים של

המדרגות הנעות. כלומר, מה קורה עם כל המכניזציה שעומדת מאחורי העליה, מי הם

הגורמים, מה הן הסיבות ומי האנשים שדוחפים למעשה את העליה. איך אנחנו מגיעים

בשנה מסויימת, בארגנטינה או בארצות-הברית, ל-2,000 עולים, עולים ל-6,000 ופתאום

יורדים ל-1,000 או ל-500 עולים. אני חושב שהיום אנחנו מסתפקים אך ורק במתן דו"ח

יבש שהשנה היתה ירידה בעליה, בשנה הבאה אנחנו מצפים לעליה גדולה יותר, או שהשנה

העליה היתה גדולה ב-20% מזו שלפני שנתיים.

אנחנו לא מתעמקים בשאלה מה ניתן לעשות כדי לתת דחיפה לכל הגורמים העומדים

מאחורי העליה שיפעלו להגברתה ולהגיע למספרים הרבה יותר גדולים מאלה שאנחנו

רגילים אליהם היום.

יש שתי קבוצות של מכניזם שעומדות מאחורי המדרגות הנעות: 1) עליה מאולצת,

הכרחית, עליה של מילוט. זה לא דבר שנתון בידינו, ואם יהיו או לא יהיו שליחים,

ואם נשקיע או לא נשקיע כספים, העליה הזאת ממילא תבוא. אני מדבר על אותה עליה

שהיא פועל יוצא של אנטישמיות גדולה מאד, של בעיות מדיניות פנימיות מאד קשות.



אלה הן סלבות אובייקטיביות שכלל לא קשורות בנו ושלמעשה הן שמביאות את העליה

הגדולה הזאת. 2) עליה מתוך תודעה, כשהעולה יודע מדוע הוא עולה ארצה; לא מפני

שמצבו הכלכלי לא טוב או מפני שירקו לו ברחוב וקראו לו "יהודי מלוכלך" ולא מפני

שילדיו סובלים בבית-הספר מאנטישמיות. הוא עולו; לארץ מפני שהוא יודע שמקומם של

היהודים הוא במדינת ישראל.

אם אנחנו מתייחסים לקבוצה הראשונה של עליה מאולצת, אין לשליחים מה לעשות

בעליה מעין זו ואיננו צריכים שליחים. לצורך זה אפשר להכשיר פקידים מקומיים

שיעברו קורס מזורז, או שאפשר להביא אותם לארץ וללמד אותם את מלאכת מסירת

האינפורמציה בלבד, ואז אנחנו חוסכים למדינת ישראל מיליוני דולרים ומאות יציאות

של שליחים לזמנים קצרים או ארוכים.

א' שוסטק;

האם העליה מארגנטינה היא עליה מאולצת, או עליה מתוך תודעה?
ח' מן
אני אגיע לזה. יש עליה מאולצת, ובשנים האחרונות, לצערי, רוב העליה היתה

עליה מאולצת. כפי שאמרתי, אפשר להכשיר פקידים מקומיים שימסרו אינפורמציה. אבל

ברגע שאנחנו נכנסים לשאלה של עליה מתוך תודעה, עליה שקשורה עם עידוד העליה ועם

חינוך לקראת עליה, אז אני מכניס לתמונה את תפקידו של השליח ובכלל את מוסד

השליחות.

אתן לכם דוגמאות מדרום אמריקה. התפישה למען עליה, שלפי דעתי היא פועל יוצא

של תפישת הציונות בכלל, מחטיאה את מטרתה כשעושים כבר את הצעד הראשון למען עליה.

כי מהי היום ציונות בשביל רוב יהודי הגולה, או בשביל אלה שעוסקים בחו"ל בציונות

וביהדות? מהי הציונות בשבילם? אני חושב שהתנועה הציונית בישראל רוקנה את

הציונות האמיתית מכל תוכן, כפי שאנחנו רואים אותה וכפי שהיינו צריכים לראות

אותה.

ההסתדרויות הציוניות בחו"ל מונהגות בדרך-כלל על-ידי אנשים שהם עצמם - אם זה

יו"ר ההסתדרות הציונית ואם זה חברי הנהלת ההסתדרות הציונית - לא חולמים לעלות

למדינת ישראל והם אפילו מכריזים בפומבי שהם לא רוצים לעלות למדינת ישראל.

הציונות המקובלת היום בחו"ל אינה קשורה בשום פנים ואופן עם מטרת העליה, ומכאן

מתחיל כל העניין.

כשאני מדבר על עליה שהיא תוצאה של תודעה ציונית, הרי אלה הם הגורמים

העומדים מאחורי העליה הזאת. זה ההסתדרות הציונית, הקהילה היהודית, המוסדות

היהודיים וזה רשת החינוך היהודי בחו"ל.

לא מזמן השתתפתי בישיבת ועד הקהילות של כל ארגנטינה בבואנוס-איירס. באולם

היו נוכחים כל ראשי הקהילות והועלתה בעיית האנטישמיות. כל הנוכחים, כולל אנשי

ההסתדרות הציונית, התבקשו להציע הצעות ופתרונות. הם עלו על הבמה זה אחרי זה

והציעו לפחות 50 הצעות איך לפתור את בעיית ההתבוללות בארגנטינה, אבל אף אחד מהם

לא נגע בנושא העליה. זוהי תפישת הציונות והעליה בחו"ל. אני מדבר על דרום

אמריקה, ואני מניח שחברי ידברו על המצב באזורים שלהם. באותו יום התכוננתי לקרוא

נאום שהכנתי, אבל אמרתי להם שלא אעשה כן ואומר מה שיש לי על הלב לומר ובעל-פה.

חשבתי שלאחר שהם ישמעו את דברי הם יתביישו ויכעסו עלי, אבל האסון הגדול היה שהם

מחאו כף כשסיימתי את דברי. זאת אומרת שהאמיתות שיש לנו לומר על הציונות לא

משפיעות עליהם כלל.

כשהמצב הוא כזה מבחינה ציונית וכשרשת בתי-הספר שאליהם מזרימה ההסתדרות

הציונית מיליוני דולרים, כי הם מאיימים שלא יוכלו להחזיק מעמד והם יתחסלו - דבר

שבהחלט נתון לשיקול-דעתה ולמאמציה של הקהילה המקומית, כי בסופו של דבר ילדיהם

לומדים בבתי-הספר האלה - בהסתדרות הציונית בארץ אין הכוח לבקש שתמורת התרומות

שמגיעות אליהם, בבתי-הספר היהודיים תוכנס תוכנית מינימלית ציונית. בדרום

אמריקה, ובמיוחד בארגנטינה, יש רשת ענפה ונפלאה של בתי-ספר יהודיים, שכ-25% עד



30% מכלל ילדי היהודים לומדים בהם, ובתוכנית הלימודים שלהם אין פרק ראוי לשמו

בציונות. את ההסטוריה ואת היהדות הם מקבלים, אבל את אהבת הציונות, את אהבת

ישראל ואת הרעיון לעליה אי-פעם לישראל - את זה הם לא מקבלים.

במצב דברים כזה אני שואל על-סמך מה אנחנו יכולים לצפות לעליה גדולה? מי

יגרום לעליה הזאת? יכולה להיות עליה גדולה מארגנטינה, אם מוזר שוב יקחו בנות

יהודיות, ישליכו אותן לרוזוב ויחרטו על חזיהן צלב קרס. אם זאת המטרה, לנבל על כל

פרוטה שאנלזנו מוציאים על כל שליח. אבל אם באמת ובתמים מדינת ישראל והאנשים

שמייצגים את המדינה בדעה שהעליה היא בנפשנו, כפי שאנחנו מרבים להכריז על כך,

צריך לטפל בבעייה מהשורש. אם נמשיך לפעול בצורה שטחית, נמשיך לקלוט עליה של

מילוטים כפי שקלטנו במשך 37 שנות קיום המדינה. בתוך העליות האלה יש תמיד עליה

שבאה מתוך אידיאלים, אבל היא קטנטונת. אנחנו חייבים להכיר בזה, משום שאנחנו לא

עושים מה שדרוש כדי שיום אחד תבוא עליה באמת מתוך אידיאולוגיה.:

היו"ר מי גלזר-תעטה;

מה אתה מציע לעשות? מה הם 2 - 3 המרכיבים שיש לשנות או לתגבר, או לזרוק

אותם ולהגיד שאחרים יבואו במקומם?

חי מן;

אם אנחנו רוצים באמת ובתמים לקדם את נושא הציונות ואת העלית מתוך תודעה

ציונית יהודית, חייבת להיות בארץ בקרה, שתעקוב יום-יום ושעה-שעה אחרי עבודת

השליחים בחו"ל. היום איננו יודעים בדיוק מה נעשה בשטח, ואני אומר זאת בלשון

המעטה. צריך לבחון את השליחים בקפדנות עילאית, מפנ י שהם המכשיר הראשון אשר

יחדירו בקהילות שבהן הם פועלים את המטר שאנחנו רוצים להעביר.

אנחנו חייבים לשים את הדגש על החינוך היהודי בחו"ל, וזה צריך להיעשות

במשותף עם מח' העליה ועם מחי החינוך ועם כל מי שמעורב בזה.

צריך לצאת עם רעיונות. חייבים להוציא מישראל תידרוך, רעיונות והכוונה,

שלפיהם יפעלו השליחים בחו ייל. ב-90% של המקרים המצב עד היום היה שהשליחים בחו "ל

החליטו בעצמם מה ואיך לעשות ואיך לארגן מבצע זה או אתר. אם ראש המשלחת היה טוב,

הוא הפעיל טוב את המשלחת, ואם היה ראש משלחת בינוני, כך גם פעלה המשלחת. כלומר,

כל היוזמות היו מקומיות, וזו לדעתי אחת הנקודות הרושובות. הדברים צריכים לצאת

מהארץ ומכאן לעקוב אחר מה שקורה בחו"ל.

עניין החינוך הוא חשוב מאד. ההטתדרות הציונית חייבת להחליט שאנחנו מעורבים

בחינוך היהודי בחו"ל, ויש דברים שאנחנו קובעים איך תהיה תוכנית הלימודים בחו"ל.

באשר לציונות, אני רוצה לשאול איך התנועה הציונית בארץ מרשה שבראש ההטתדרות

הציונית בחו"ל יעמוד יורד? איך יכול להיות דבר כזה?

היו"ר מי גלזר-תעטה;

איפה זה קיים?

חי מן;

יושב-ראש התנועה הציונית בברזיל היה יורד. לכן, את כל הדברים האלה צריך

להתחיל מ-א' - בי.

לבטוף, אני רוצה להגיד כמה מלים בעניין הקליטה. אני חושב שהקליטה היא

מרכיב לא פחות חשוב מהמאמצים שנעשים בחו"ל. קליטה שנכשלה היא ערובה טובה לעצירת

יהודים שרוצים לעלות מחו"ל. ארם שעוזב את הארץ ויורד, גורם לכך ש-0ו משפחות

שטובבות אותו בחו"ל לא יעלו למדינת ישראל. לא ייתכן שבישראל יעמדו 3,000 -

5,000 דירות ריקות, ובאותו זמן עולים ישבו במשך שנים במרכזי קליטה, מפני שאין

להם לאן לצאת.
מ' שכטר
אני מצטרף לכל הדברים שאמר מר מן. הבעייה בארצות-הברית קצת שונה. לדעתי,

יש שם בעייה של מצוקה קשה וכליה מבחינה חברתית או מבחינה רוחנית, ובוודאי גם

מהבחינה היהודית, אבל מבחינת רוווזה אין מצוקה.

מדוע הדברים אינם נראים כפי שהם צריכים להיות? אני חייב לומר לשבחו של מר

רפאל קוטלוביץ המנוח, שיצא מתוך הנחה די מבוססת, שאם תבוא עליה מארצות המצוקה,

היא לא תבוא בהשפעת מחי העליה של הסוכנות, או של גורם אחר, אבל על מח' העליה של

הסוכנות להתרכז בעיקר בעליה מארצות הרווחה, מתוך ראיית הפוטנציאל היהודי שיכול
לעלות, כשהמרכזים הם למעשה ארבעה
ארצות-הברית, דרום אמריקה - בעיקר ארגנטינה,

צרפת ובריטניה. לכן עיקר המאמצים גם הושקעו בארבעת המקומות האלה. זה היה החזון

שלו, תשומת הלב הוקדשה למקומות אלה והשליחים הופנו בעיקר למקומות אלה.

אבל גם בטוב לפעמים לא נעשה תכנון. לא נאמר לשליחים מה הם צריכים לעשות

בחו"ל, ואני חייב לומר שכל שליח שהגיע לארה"ב לא ידע מה תפקידו בשטח. אני יוצא

מתוך הנחה מבוססת שהשליחים לא קבלו הכנה טובה בארץ. לדעתי, לא צריך ללמד את

השליח ציונות. צריך ללמד אותו לעבוד, ואת זה לא עושים. גם לא מעמידים לפניו את

סולם העדיפויות שלפיו הוא צריך לעבוד בחו"ל.

בארצות-הברית אמצעי התקשורת מלעיטים את האזרח מדי יום ביומו בכל מיני דברים

והשפעתם ניכרת. מאחר שהמרחקים בארה"ב הם עצומים, אתה יכול לנסוע מקהילה אחת

לשניה 2,000 ק"מ או 2,000 מיל, ולמעשה המגע עם היהדות נעשה באמצעות כנסים,

אסיפות גדולות, או באמצעות המדיה. לצערנו, אנחנו לא מקבלים את המסר שיש להפעיל

אותו בארה"ב, וכאן אני מאשים את רשויות השלטון בישראל. אינני מדבר על החודשים

האחרונים, אלא על התקופה הקודמת, כאשר אנשים במשרות בכירות באו לארה"ב וחשבו שזה

לא לכבודם להקדיש זמן לעולים ולדבר אתם. כשדברנו אתם על זה, תשובתם היתה תמיד

שהם עסוקים. אני חייב לציין שלושה אישים שלא ראו את הדברים כך. ראש הממשלה מנחם

בגין היה בניו-יורק והופיע ערב שלם בפני עולים. אותו דבר עשה נשיא המדינה יצחק

נבון, וגם ראש הממשלה יצחק שמיר, שהזדמן לשבוע-ימים וערב אחד הוא הקדיש לעולים,

והדברים האלה זכו לתהודה גדולה. לעומת זה מגיעים שרים אתרים במשך הרבה שנים,

שלדעתם חבל לבזבז את זמנם על עולים.

יש הנחה מבוססת לגבי יהדות ארצות-הברית, ואני רואה את זה גם אצל העולים

שעלו בשנה-שנתיים האחרונות, שהדור המבוגר לא יעלה יותר לישראל, ואם הוא יעלה,

הוא יעשה זאת לא מסיבות שאנחנו נגרום לו לעלות, אלא מסיבות מצוקה אישית מיוחדת

במינה. כמו למשל, אם חס-וחלילה יסתבכו עסקיו, או בתו יוצאת עם כושי, וכדומה.

אנחנו צריכים לפעול בקרב הנוער, כי שם יש לנו סיכוי לקבל עולים. אם נסתכל על

המספרים של העולים שהגיעו בשנתיים האחרונות, נראה שהרוב הגדול הם צעירים,

בודדים, לא נשואים. בדקנו אצלם גורם מסוייס וגילינו שרובם ביקרו בישראל

לפני-כן, בתוכניות נכונות שאורגנו על-ידי מחי הנוער והחלוץ של הסוכנות. הביקור

שלהם בארץ בגיל 15 - 16 נטע בהם את הרצון לעלות ארצה. לכן אנחנו צריכים לשקול

במי עלינו להשקיע את המאמץ - בדור המבוגר שנתון להשפעות שאין לנו שליטה עליהן,

או להשקיע מאמץ בדור הצעיר, שיש סיכוי שנצלית להביא אותו ארצה, והוא לא כל-כך

דרשן בשאלות קליטה כמו ארם מבוגר יותר. כשמגיעים בחור או בחורה בגיל 22-21,

דרישותיהם בענייני קליטה הן לא כל-כך גדולות כמו של אדם בגיל 40 שמגיע עם משפחה

בת 5-4 נפשות, אם כי גם בהם אנחנו צריכים לטפל. שליחים העליה עוסקים בכל והם לא

מקדישים את עיקר זמנם לעולים שיש סיכוי שיעלו לארץ. זה לגבי הטיפול שם.

גם בארצות-הברית ההסתדרות הציונית למעשה פשטה את הרגל. אין לה מה להגיד

והיא נתונה להשפעתם של בעלי ההון. אותה חבורת אנשים, שממששת גם חבר הנאמנים של

הסוכנות וגם עומדת בראש המגבית ובראש הבונדס, שולטת ביהדות ארצות-הברית והיא

איננה חושבת כלל לעלות לארץ. בין אלה אני יכול להזכיר את פישר והוכברגר, וכל

אלה שמייצגים את יהדות ארצות-הברית. הם מוכנים לשלוח אחרים שיעזרו, אבל חם גם

לא רוצים לעזור בנושא. רוב האנשים בהסתדרות הציונית הם אנשים חלשים, שנתונים

להשפעתם של אלה ופוחדים מהם.



לכן אנחנו לא יכולים להעזר בהסתדרות הציונית בארה"ב, מפני שהיא לא קיימת,

ובמקומות שבהם היא קיימת היא מאד חלשה, אנשיה הם למעשה נציגים של תנועות

פוליטיות ולא יותר. מה שאנחנו כן צריכים לעשות, זה לפעול בקרב המרכזים

היהודיים. אנחנו צריכים לארגן את הנוער היהודי במסגרת הפעילות במרכזים

הקהילתיים, ובעניין זה הגענו לסיפול משותף. צר לי שמר לוין הסתכל על השליחים

המשותפים כדבר שולי. אני חושב שהשליחים המשותפים הם העיקר בפעילות.

כשאנחנו מדברים על מרחקים בארה"ב ואנחנו אומרים עיירות, מדובר בערים עם מיליוני

תושבים, שהן לא ניו-יורק, בוסטון, פילדלפיה או לוס-אנגילס. במילווקי ובממפיס

היו לנו שני שליחים קהילתיים שהיו שליחים משותפים לעליה. העליה משם פתאום צמחה,

מכיוון שהם עשו את העבודה שצריך לעשות במסגרת העליה והם יצרו קשר עם אוכלוסיה

יהודית. במילווקי למשל, מאז ימיה של גולדה מאיר שעלתה משם, לא היה קשר כל-כך

הדוק עם הקהילה היהודית כמו באמצעות השליחים האלה.

שאלת השליחים המשותפים לא"עלתה על-מנת לקצץ בהוצאות, אלא זו תוצאה של נסיון

שהוכיח את עצמו. על-ידי השליחים המשותפים אנחנו פורצים לקהילות שהקשר שלהן

לארץ-ישראל בכלל רחוק ואנחנו יוצרים קשר עם קהילה, שאנחנו יכולים גם להביא ממנה

עולים, לרוב צעירים, ולכן השליחים המשותפים עושים עבודה חשובה ביותר. שליחי

העליה בארהב מוצבים באותם מרכזים יהודיים כפי שהיו קיימים לפני 50 שנה. אנחנו

שוכחים שבאמריקה יש נדידת אוכלוסין והיהודים נודדים עם האוכלוסיה. היום הנדידה

בארה"ב היא מערב-דרום והיהודים נודדים יחד עם הנוצרים. אנחנו לא מתחשבים בנדידה

הזאת וממשיכים להתרכז בניו-יורק, בלוס-אנגילס ובפילדלפיה. המרחק בין פילדלפיה

ובין פיטסבורג הוא 1,500 ק"מ וגרים שם מאות אלפי יהודים בקהילות קטנות בנות 500

עד 1,000 איש. אנחנו מתייחסים רק לפילדלפיה, בעוד שיש הרבה לעשות גם בדרך בין

פילדלפיה לפיטסבורג.
אנחנו אומרים לשליח עליה בארה"ב
אתה צריך לטפל בעליה מפילדלפיה וגם ממדינת

פנסילבניה, ומעוד 3-2 מדינות, כאשר כל השטח שהוא ממונה עליו גדול לפחות כמו

צרפת. הוא איננו מסוגל לעמוד בזה, גם הוא רוצה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אם כך, מה אתה מציע?

מ' שכטר;

אני מציע שהסוכנות, בתור הגוף ששולח שליחים, תנסה להפעיל את העניין של

שליחים משותפים בארצות-הברית ובקנדה. אני מציע שהשליחים יצאו עם סדרי עדיפויות

קבועים, אם זה יחסי ציבור או לא, או הופעות; שלא תהיה אותה תפישה שהשליח הוא

מדריך למתן וקלות במכס. אנחנו צריכים שליחים שיסבירו מה היא ארץ-ישראל, ושהיא

לא בדיוק כפי שאמצעי התקשורת מתארים אותה. בארצות-הברית מוכרים כל דבר וצריך

למכור גם עליה. אתה לא תמכור עליה, אם לא תספר שיש לך ארץ טובה ושהרבה יהודים

באים ארצה.

לפני שנה וחצי הצלחנו לאסוף בבת-אחת 200 עולים ושלחנו אותם ארצה במטוס. זה

היה "גימיק" פרסומי וחשבנו שהוא טוב. הצלחנו להחדיר את זה לכל מערכות העתונים

וברשתות הטלוויזיה בארה"ב, וזה עורר את היהודים. זה מעורר בלב היהודי את התחושה

שמישהו נוסע לישראל ולא רק משוגעים וחולי-רוח, שזו התפישה הרווחת בארצות-הברית.

זה מעורר גם את הגאווה ואת הרצון לבוא לארץ-ישראל, ולדעתי אפשר למכור את זה דק

לצעירים., זה חשוב שגם זקנים יעלו לישראל, אבל אנחנו צריכים לעסוק בעיקר במטריה

הצעירה. אנחנו צריכים לשנות את התפישה ואת השיטה ולדחוף את המחלקות של הסוכנות

שעוסקות בצעירים, שכולן תעסוקנה בנושא של דחיפת העליה לישראל. אם בשנה שעברה

הבאנו מארה"ב 3,600 עולים והשנה 2,000 עולים, זה לא יגביר את העליה מארה"ב. אני

חושב שאנחנו יכולים להגיע ל-0,000ו עולים לשנה, אם נעבוד נכון בשטח, ולצערי

אנחנו לא עובדים נכון בשטח, מפני שאנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים.



אני חושב שכל השליחויות הקצרות הן בזבוז מ-א' עד ת'. אלה הטבות שמעניקים

לכל מיני אנשים שיסעו לוזוץ-לארץ. אם אדם נוסע לשבועיים לחו"ל והוא לא מוכן לרוץ

ממקום למקום ולדבר באסיפות עולים, זה סתם בזבוז וזה לא עוזר לעליה. השר דוד לוי

בא לארה"ב מטעם מחי הנוער והחלוץ והוא הופיע 6 פעמים בפני עולים באזור ניו-יורק.

מבחינה זו הנסיעה שלו היתה כדאית, כי בכל פעם שהיה לו זמן פנוי הוא הופיע בפני

עולים. הוא לא התבייש להופיע גם בפני קבוצה של 40 עולים. כשם ששר מופיע בפני

50 - 60 תורמים של המגבית או של הבונדס, הוא יכול לדבר גס עם קבוצת עולים ודבריו

מתקבלים בכבוד כשהוא מדבר על עליה לארץ-ישראל. באמריקה יש דרישה שיבוא אדם

מכובד מאד והם לא מוכנים לקבל אדם שאיננו ראשון במעלה. אם נתייחס לזה,

אולי נצליח לגעת בשורש הבעייה.

מר לוין אמר שהוצאת השליחים מסתכמת ב-4 מיליון דולר. אינני יודע אס

בארגנטינה או בצרפת אפשר לעשות משהו בלי כסף. אני יודע שבארה"ב, אס אין לך כסף,

אינך יכול לעשות דבר. אתה צריך לשלוח את השליח ולתת לו כסף על-מנת שיבצע דברים

וייזום אירועים. הוא צריך כסף כדי לממן כינוס של 2,000 - 3,000 איש, הוא לא

יכול לבקש מהקהילה שהיא תממן את זה. לכן, השאלה הכספית היא מאד חשובה, והיא

חשובה גם לעצם הטיפול היום-יומי של פעולות השליח.

אני רוצה להעיר עוד הערה. כל עולה שחוזר לאחר שרווה נחת מהקליטה, מסכל

עליה של רבים אחרים. יש לי רושם שאיננו מנצלים נכון, בייחוד בסוכנות היהודית,

את התאחדויות העולים. אנחנו פועלים אתם, אבל לא בשיטה הנכונה, ואני חושב ששיתוף

הפעולה בין התאחדויות העולים לבין הסוכנות, או משרד הקליטה, צריך להיות בשלב מאד

מוקדם כשהעולה נמצא עוד בדרכו לארץ, כי רובעי יה היא לא רק קליטה רווחתית, אלא גם

קליטה חברתית. אני מציע לבדוק פעם מהו חלקן של התאחדויות העולים בקליטת העליה,

מה הם יכולים לעשות ומה הם רוצים לעשות. אני יודע שבהתאחדויות העולים יש עשרות

אלפי חברים. לפעמים אני קורא על התאחדות יהודי בריה"מ, שהפעילים בה עלו לארץ

לפני 50 שנה. אני מדבר על אלה שעלו בשנים האחרונות, וברור שיהודי מארה"ב יכול

לעזור ביתר קלות יותר מכל פונקציונר שעוסק בעניין, בקליטתו של יהודי אחר שבא

מארה"ב. לכן, צריך לבדוק כיצד התאחדויות העולים יכולות להירתם לעניין, לעזור

ולפעול באופן מעשי.

אי שוסטק;

אנחנו מדברים עכשיו על עליה. מה אומרים השליחים לצעירים מאנגליה, מצרפת או

מארה"ב שאין להם חינוך ציוני, למה הם צריכים לעלות לארץ?

מי שכטר!

אם הבחור בא והוא לא שמע על ישראל, אתה יכול להגיד לו שזו ארץ טובה.

לי רוזנבאום;

כבוד היושבת-ראש, התאחדות עולי צרפת וצפון אפריקה מייצגת את היהודים דוברי

הצרפתית, שמהווים כמיליון איש, ובשנה עולים כ-3,000 איש. כלומר, מספרם זהה

למספר העולים מארה"ב. לכן יש לקחת בחשבון את הזרמים הקיימים בציונות.

אנחנו חושבים שניתן לתאר את מצבו של עם ישראל כרכבת ארוכה שעוברת מתחת

למנהרה והמנהרה היא החווייה של השחרור הלאומי. החלק הראשון של הרכבת עבר כבר את

החווייה של השחרור הלאומי, הוא יושב בציון ולא מתייחס אל החווייה הזאת בלצינות.

המלה ציונות היום היא אזרחות טובה לעם הפשוט ברחוב, ולדעתנו זו אחת הבעיות

החמורות של הציבור שעובר היום מתחת למנהרה. אלה שעלו לארץ לפני 10 - 15 שנה

ושעדיין חשים על בשרם את החווייה הזאת, הגענו לישראל ומצאנו אנשים שלא הבינו

אותנו ושעדיין לא מבינים אותנו, ויש לנו הרגשה שהממסד הפוליטי לא הבין כלל מה

גרם לכך שהגענו לכאן.



בחלק האחרון של הרכבת נמצא כל עם ישראל שעדיין לא חשב על שחרור לאומי,

שהציונות רחוקה מאד ממנו. אבל כולנו נמצאים באותה רכבת והבעייה היא שהאמצעים

שעומדים לרשות הציבור המצומצם שעובר היום מתחת למנהרה, אינם באותו יחס לגודל

הבעיות. הציונות של היום מפעילה אמצעים, מחשבות ומושגים של שנות העשרים. הממסד

הפוליטי חושב שכל מה שיכול לבוא כתוצאה מהעליה זה רק צרות. הוא לא מבין

שהיהודים בארצות הרווחה הם אנשים בעלי מקצוע ובעלי יכולת מסויימת. אנחנו טוענים

שהממסד הפוליטי התנער מאחריותו הציונית והטיל אותה על הסוכנות היהודית, וכאן

שורש הבעייה. הוא איננו דואג ואיננו מטפל בבעייה האמיתית והמיידית של התבוללות

10 מיליון יהודים מחוץ לגבולות המדינה. יש להקים גוף ממלכתי אחר אשר יקה לידיו

את נושא הציונות, יפעיל אמצעים מודרניים כמו תוכניות וידאו וראדיו, ויפעיל לחצים

על העתונות הזרה אך ורק בנושא הציונות.

אי טייר;

קודם-כל אני מברך על היוזמה להזמין אנשים מהשטח כדי ללמוד מספד בעיות, אם

כי אני בטוח שגם אלה שמקשיבים הם בעלי נסיון בשטח.

אני חייב גם להזכיר את יושב-ראש מחי העליה שעשה רבות בנושא העליה. לא פעם

הוא העיר אותי בשעה 5.30 בבוקר כדי לבקש ממני פדטים. הוא חי את הנושא יום

ולילה. יהי זכרו ברוך.

כדי שתהיה עליה לא מספיק שיהודי העולם ירצו לעלות. יש צורך שיהיו בארץ

אווירת קליטה ורצון לקלוט עולים. כשעולה מגיע ארצה, למרות שהוא מודע לבעיות,

הוא לא מתאר לעצמו את גודל הקשיים הכרוכים בקליטתו בארץ, עם כל העזרה שמגישים

הסוכנות ומשרד הקליטה. כשאני חזרתי משליחותי הרגשתי את זה על בשרי. לכל דבד

התייחסתי בחיוך, כי לא האמנתי לכל הספורים, אבל אני מתאר לעצמי עולה חדש במצב של

לחץ, של שינוי אווירה ושל מצוקה.

המוסדות שעוסקים היום בכל הבעיות הסבוכות של עולים ובקליטתם הם משרד הקליטה

והסוכנות היהודית, ואם נוסיף אליהם גם את ועדת העליה והקליטה, אני חושב שבכך

נוסיף שמן למדורה. אני מבקש להתרכז בנושא של שינוי האווירה ובנכונות לקלוט

עולים בארץ, כי אני חושב שזה דבר חשוב מאד. אני רואה איך מקבלים את העולים בכל

המשרדים הממשלתיים ואני יודע שזה כבר עניין של הרגל ושל נורמות, אבל אינני מקנא

בעולים, פרט לכמה יוצאי-דופן, שצריכים לעבור את החווייה הזאת, ואני מבקש להדגיש

את זה בפני חברי הוועדה.

אינני צריך לשבח את ועדת העליה והקליטה של הכנסת. אני חושב שהיא לא פחות

חשובה מוועדת החוץ והבטחון, אבל שכחנו גם בסוכנות וגם במשרד הקליטה שהמטרה

העיקרית של קיומם של כל המוסדות היא עליה וקליטת העליה.

יש מי שאומר שהשליחים מיותרים ויש לבטל את התפקיד הזה. אינני עובד

הסוכנות, אני הושאלתי באופן מקרי לשליחות, ואני חושב שהשליחים הם חיוניים. אני:

נפגעתי כששמעתי מפי מר לוין שבצרפת יש היום וו שליחי עליה. אמנם יש תקציב ל-11

שליחים, אבל פחות ממחצית עוסקים רק בעליה. מחי העליה בצרפת מרכזת בערך 60%

מהיהודים, אבל מעמדה הוא כאילו היא מרכזת רק 10%. הגזברות ומוסדות אחרים שולטים

על כל המחלקות. אנשי הגזברות רואים את כל מגמות העליה דדך חור המטבע והם

משתקים, אולי לא במודע ולא ברצון, כל פעולה בריאה. בסופו של דבר התקציב מוצא,

אבל אחרי שכבר נגרם נזק.

יש, למשל, התמודדויות אישיות, הגמוניה מפלגתית או נטיות מסויימות.

הסוכנות היהודית בצרפת נוהלה בלי מנהל הסוכנות למעלה משנתיים וייתכן שעד עכשיו

אין שם מנהל, משום שמישהו איננו מעוניין בהתמודדויות מסויימות.

בצרפת יש הנהלה שמונה קרוב ל-40 איש. היא מקיימת ישיבה אחת שני!, מפני

שהחוק הצרפתי מחייב אותה להתכנס פעם בשנה. בשנה השניה החלטתי להעניש את חברי

הנהלת הסוכנות והבאתי לישיבה דו"ח על העליה, אבל אחרי 10 דקות כולם עזבו. דבדתי

חצי שנה וזה היה העונש הגדול ביותר לחברי הנהלת הסוכנות בצרפת. זה מוזר מאד.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
היו"ר מ' גלזר-תעסה: זה לא רק מוזר, זה פשוט לא נקלט.

אי טייר;

מהו תהליך העליה מצרפת? בצרפת יש להערכתי כמיליון יהודים, וביניהם

מתבוללים. ההורים שבאו אחרי מלחמת העולם ממזרח אירופה ונקלטו בצרפת, קשה להם

לעבור פעם שניה תהליך קליטה בארץ. הם נשארים ציונים ורוצים לעלות, אבל הם

מבקרים בארץ כתיירים ואינם עולים. אלה שבאו מתוניס, אלג'יר ומרוקו עוברים את

אותו התהליך. ההורים מחכים לשני דברים: שילדיהם יסיימו לימודים בבית-ספר תיכון,

או שנה לפני-כן, או לפני הנישואים, כשהם מגיעים ארצה כסטודנטים, וכשהבנים או

הבנות נישאים בארץ, ההורים מגיעים לגיל הפנטיה ומגשימים את רצונם לעלות, בהיותם

קשורים כלכלית עם צרפת. כמובן שליד זה יש עליה.

מה אנחנו רוצים לבקש מהשליהים הרציניים בצרפת? היה לי ויכוח עם אנשי

הסוכנות, שעברו קורסים לפני שליחותם והם דברו הרבה על ציונות, ידע והסטוריה.

המטרה היא עליה. יש להביא - ואת זה עשינו בהצלחה גדולה - שליחים שעלייתם היתה

ספור הצלחה, שמספרים קודם-כל עלייתם, ומסביב לזה מתעוררות עשרות שאלות, וזה פעל.

עלייתו של אדם מצרפת היא תהליך של לפחות שנה לאחר קבלת ההחלטה. יש קשיים רבים

שכרוכים במילוי שאלונים, בדיקות רפואיות, חקירות סוציאליות בלתי-נמנעות, וזה

תהליך של שנה.

אני הייתי שלוש שנים בצרפת. מתוך קרוב ל-5,000 עולים שבאו לארץ עלו 120

רופאים, 35 מהנדסים, 200 בעלי השכלה אקדמאית, 120 סטודנטים, 300 פקידים, 275

עובדים מיומנים בעלי מקצוע, 130 וחסרים, 90 רואי-חשבון ומנהלי-חשבון, 260

פנסיונרים, ו-500 בלתי-מקצועיים ושונים. המספרים האלה מראים לכם שאנחנו עומדים

בפני עליה סלקטיבית, אינטלקטואלית, בעלת מקצוע. אנחנו מתברכים בעליה טובה.

גודל המשפחה של העולים לא מגיע בממוצע ל-4 נפשות, מחציתם רווקים.

זאת-אומרת שגם מבחינת הנוחיות שלנו העליה הזאת דרושה לנו מאר.

בתקופת שליחותי בצרפת היו 9 שליחי עליה, ביניהם 5 היו רב-תכליתיים. אני

נגד רב-תכליתיות, מפני שקשה לקחת בחור צעיר ולהעמיד אותו מול בעל עסקים שיש לו

מה להעביר לארץ, כי עצם המעשה של הבחור הצעיר כבר גורם רתיעה; או אי-אפשר לקחת

אדם מבוגר כמוני ולבקש ממני לרקוד הורה עם בני 16 ו-17. אפשר לנסות לשלב

תפקידים מסויימים, אבל אי-אפשר למלא אותם, ולכן אני מתנגד לזה.

באזור מרסיי וניצה, שבכל אחד מהם יש 100,000 יהודים, היו שני שליחים. בשל

צמצומים הורידו את השליח של אזור ניצה. מה יכול לעשות שליח במשך שבוע ימים עם

100,000 יהודים, ואפילו אם פונים 5 או 10 איש? - זה קשה מאד. אותו דבר אם ניקח,

למשל, את אזור בורדו וטולוז, שבהם יש 30,000 יהודים. כשמדובר על שליח

רב-תכליתי, זאת-אומרת שיש לי חמישית שליח. הוא איננו יודע אם להיות במגע עם

הרב, או עם ראש הקהילה, לטפל בקרן קימת, לייצג את השגרירות, לטפל בנוער או לעסוק

בעליה.

השליחים מקיימים מגע עם אלפי יהודים שהם חיוניים ביותר. יהודים רבים פונים

ומקיימים מגע ישיר עם הסוכנות היהודית. יש שגרירות בפריז וקונסוליה במרסיי, וזה

הכל. בסרסל שבאזור פריז טיפלנו פעם ב-3 שבועות ב-27,000 היהודים שנמצאים שם.

כשביטלו את משרת השליח בליל, עשה זאת אדם אחר שטס שעה אחת מפריז לניצה, כדי לקבל

אינפורמציה ראשונית מהסוכנות היהודית. זו הוצאה של עשלות אלפי שקלים רק כדי

לקבל אינפורמציה.

משפחה עם שני ילדים שרוצה לעלות ארצה חייבת לדעת שהיא צריכה להוציא בין 2

ל-3 מיליון שקלים. אנחנו יודעים מה הם הגורמים שמונעים עליה, ואנחנו עוד

מוסיפים להם קשיים ראשונים.



לסיכום, היהודים רוצים לגור ליד קרוביהם. הארץ בנויה על ריכוזים גדולים של

אוכלוסיה. זה 36 שנים שאנחנו בעד פיזור האוכלוסיה ואיננו משתלטים על זה.

הסוכנות ומרכזי הקליטה ממשיכים לדגול בפיזור העליה, כשהם מסרבים לאפשר לעולה

לגור באזורי הערים הגדולות ליד קרוביו. אנחנו צריכים לוותר על העקרון הזה

ולאפשר לעולים שרוצים לקנות דירה ונעזרים בסוכנות היהודית, לגור במקומות הרצויים

להם.

לבסוף, לסוכנות אין פתרונות דיור. נתקלנו בעשרות ובמאות פניות של עולים

שאומרים שאין דיור, ורבים מאד ביסלו את עלייתם לארץ מסיבה זו.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

זו שיחה ראשונה שלנו בנושא ואיננו מתיימרים להקיף אותו בישיבה אחת. אני

מבקשת לשמוע עכשיו את ראש משלוות העליה באנגליה, לשעבר, ואחר-כך נשמע את חברי

הוועדה.

אי קלינגהולד;

אני רוצה לומר כמה מלות רקע ולהציע כמה הצעות מעשיות. אני בעצמי זכיתי

להיות עולה מארץ רווחה. הגעתי מאנגליה לפני 25 שנים וזכיתי בנוסף לזה לצאת

פעמיים בשליחות מסעם מחי העליה. פעם יצאתי לפילדלפיה, כשליוז עליה בודד, אחראי

על פנסיבלניה, דנבר ודרום ניו-גירסי - אזור שגרים בו כחצי מיליון יהודים. בפעם

השניה יצאתי בראש משלחת לאנגליה, שהיא ארץ העליה שלי, ואני רוצה לציין בפורום

המכובד הזה שאלה היו שתי תקופות מלאות אתגר וסיפוק אידיאולוגי ומקצועי. לדעתי,

כל מי שמדבר היום על הרעיון של ביסול מוסד השליחות, עושה עוול לאתגר הלאומי שלנו

ויכול לגרום נזק לא יתואר לאידיאל של עליית יהודים מהגולה.

שמענו קודם על ההפרדה הגמורה בין עליה מארצות הרווחה ועליה מאולצת. גם

בהיותי שליח בארץ רווחה זכיתי לעסוק גם בעליה מאולצת, כולל פעילות רבה למען

יהודי ברית-המועצות, ואפילו פעילות למען עליה מארצות מצוקה אחרות, שהיום שמענו

עליהן.

מר לוין ציין שיש 69 שליחי עליה. אינני יודע אם ידוע לכם שבעולם יש היום

800 אזרחי ישראל בשליחות של המוסדות הציוניים. חלק גדול מהם יוצאים על-חשבון

הקהילות המקומיות כמורים, אבל אחרים יוצאים מטעם מגביות, מטעם מחי הארגון ומחי

הנוער והחלוץ, ומחלקות אחרות של הסוכנות היהודית ושל ההסתדרות הציונית העולמית,

וגם של מוסדות כמו קרן קימת לישראל וכו'. צר לי מאד לומר שבקרב הרוב הגדול של

800 האנשים האלה אין הרגשה שהם בעצם נשלחו למטרה אחת: להביא מסר ציוני ולהביא

יהודים לארץ. יש לי הרגשה שאנחנו עובדים בכוחות מפוצלים, אין יד מכוונת, אין

תכנון ואין הרגשה של אתגר אחד לכולנו ועבודה משותפת.

חלק ניכר מהשליחים שנפגשתי אתם הם אנשים שלקחו פסק-זמן ציוני בחייהם, שאין

ללעבודתם כשליחים קשר עם מה שהם עשו קודם לכן וגם לא יהיה לזה קשר לאחר שהם

יחזרו לארץ. אלה אנשים שיוצאים ידי חובה ציונית ל-2 - 3 שנים לחוץ-לארץ. אני

רוצה להציע שכל אדם אשר יוצא לשליחות בחו"ל ירגיש, בטרם שהוא יצא, את היד

המכוונת, את התכנון ואת הפיקוח עליו, כדי שהוא ידע בפני מי הוא אחראי. הוא חייב

לדווח מה הוא עשה השבוע ומהו המסר הציוני שהוא העביר בקהילה שבה הוא פועל. עליו

לדעת שיש היררכיה מסויימת ויש הכוונה מסויימת, יש תהליך של קביעת יעדים בעבודה

והוא יכול גם להסתמך על ישראלים אחרים בשטח, כדי שיחד הם לא יהיו ו על חצי

מיליון יהודים, אלא 10 על חצי מיליון. גם אם היחס ישתנה בצורה מועטה, תהיה לו

הרגשה של שיתוף-פעולה ושל עבודה מתוכננת.

הצעה נוספת היא שאדם לא יצא לשליחות לשנתיים-שלוש בחו"ל, אלא אם היה קודם

לכן בקשר עם המוסד ששולח אותו, ויקדיש לפחות שנה אחת מזמנו ויוכיח עצמו כאדם

פעיל בנושא שבו הוא עומד לעסוק.
מי שכטר
אני יכול להגיד מנסיוני שהשליחים הטובים שנתקלתי בהם מעולם לא היה להם קשר

עם הסוכנות היהודית, כי הם יצאו לשליחות מסיבות לגמרי אחרות.

אי קלינגהולד;

אני יצאתי לשליחות ללא כל קשר עם הסוכנות היהודית וכשחזרתי מהשליחות נכנסתי

לעבוד בסוכנות היהודית מתוך הרגשה שעוד היה לי הרבה מאד מה לעשות בעניין עליה.

אני רואה אנשים רבים שמגיעים לשליחות בלי שראו עולה חדש מימיהם, או שראו עולה

במסגרת קורס של שליחים, כשהיו צריכים לצאת ידי חובה ולהיפגש עם 3 משפחות בערב.

אני חושב שהעולה צריך להוכיח שהוא מסוגל לעסוק בשליחות ולחתום על ומחייבות לעבוד

עם ההתאחדות של הארץ שבה הוא עבד כשליח ולדאוג להמשך עבודתו. אם נעשה את זה,

תהיה בכך תרומה גדולה לשיפור הקליטה בארץ, ואז אולי נוכל גם לעודד עליה מחו"ל.

יש ארגון בשם שח"ם - שליחים חוזרים מתנדבים. בארץ יש אלפי אנשים שיצאו

בשליחות של הסוכנות היהודית והיענותם מועטה לעבודה בארגון הזה. אנחנו כותבים

להם ורוצים להפעיל אותם, ורק אחדים מוכנים לכך.

אני חושב שיש לחייב כל אדם שיוצא לשליחות בחו"ל לגור במקום מסויים, לא

ייתכן ששליח יגור במקום שאין לידו בית-כנסת, או שהוא יעיד על עצמו שהוא שליח,

בלי שהוא יהיה מעורב בחיי יום-יום של הקהילה היהודית המקומית. הוא חייב לגור

במקום שמכוונים אותו לשם כדי להיות פעיל ולהוכיח את פעילותו. לא מספיק להופיע

בבוקר במשרד העליה, במועדון או בקן של תנועת הנוער. הוא צריך להיות להיות שם

בשבתות, בערבים ובחגים, ולהיות פעיל ומוכר. אם הוא יעשה את זח, יש גם סיכוי

שהוא יפעיל את הקהילה והקהילה תרצה להיות מופעלת על ידו, ואם יהיו בעיות למצוא

מימון לכנס עליה, אני חושב שהקהילה תרצה ותהיה מוכנה לשתף אתו פעולה גם בצד

הכספי.

אנחנו חייבים להפסיק את ההתמקדות בקציני עליה. התיק מאד חשוב והכנת עליה

זה דבר קדוש, אבל הכנת השליח ועיקר פעולתו היום צריכים להיות מוקדשים להסברה

ולעידוד עליה. אנחנו חייבים להפוך את הדסק הגיאוגרפי שקיים בקריה לדסק שעוסק

בעידוד עליה מאותו מקום, כי אנחנו יודעים שהבעיות של לוס-אנג'לס היום הן לא

רגעיות של פריז, ואם אנחנו חושבים להוציא חוברת בענייני עליה, היא לא יכולה

להתאים בו-זמנית לציבור שיושב בניצה וגם לציבור שיושב בפילדלפיה. בעידוד עליה

אנחנו חייבים להשתמש בכל האמצעים המודרנ יים שעומדים לרשותנו. בוודאי נוכל למצוא

למצוא גם תקציבים בצורה זו, כי נעביר את המסר שלנו לציבור הרבה יותר רחב, אם נדע

להשתמש באמצעים המודרניים.

אנחנו חייבים לשים את הדגש על תכנון. השליח חי מן היד אל הפה. אני מחלק

תקופה של שלוש שנות שליחות לשלושה שלבים. בשלב הראשון האיש מכיר ולומד את השטח,

כי ברוב המקרים הוא מעולם לא היה שם. בשנה שניה הוא מבצע ובשנה שלישית הוא אורז

את חפציו לקראת החזרה לארץ. כשהוא מגיע למקום אין שם תכנון ואין המשכיות,

כי השליח הקודם השאיר שטח ריק. לכן אנחנו חייבים להתחיל לעבוד לפי תוכנית

רב-שנתית ולומר את מי אני רוצה להביא בשנה הבאה, איפה אני רוצה לפעול ואיפה אני

רוצה לשים את הדגש, גם אם אני בעצמי לא אהיה שם. אם אני אדע שיש לי מישהו

שעדיין נמצא בארץ אבל מתכונן לשליחותו, הוא כבר מתחיל לעבוד עם עולים ואני יכול

כבר לשתף אותו בתכנון שלי, באופן זה אנחנו נייעל את העבודה שלנו בצורה רצינית

מאד.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מציעה שנעבור עכשיו לשאלות. בשלב זה נראה לי שלא נסתפק בישיבה אחת

ואנחנו נזמן את הפורום הנכבד הזה פעם שניה כדי להסיק מסקנות, להעלות אותן בכתב

ולדרוש לבדוק אם הדברים האלה ניתנים ליישום, כי אנחנו רוצים להיות גם מעשיים

ותכליתיים. רשות הדיבור לחבר-הכנסת ולדמן.
א' ולדמן
קודם-כל אני רוצה להודות לשליחים שבאו. אני חושב שכל מה שאמרתם אלה דברים

נכונים, כל אחד מבחינת מבטו ומקום עבודתו. אבל אנחנו צריכים להכיר במצב חנורא

שמגיעים ארצה רק 1,000, 2,000 או 5,000 עולים, במקום מאות אלפים, ואי-אפשר

להתייחס לזה בשאננות. אנחנו צריכים להעמיד את המגמה הזאת לפנינו ולכוון את

והדברים לכך.

מר שכטר אמר שלא צריך ללמד את השליחים ציונות, צריך ללמד אותם איך לעבוד.

נכון שכשיש תוכן צריך לדעת איך להעביר אותו באמצעים מודרניים, אבל אני לא מקבל

את זה שלא צריך ללמד ציונות. צריך ללמד לפחות את הגישה הציונית לעליה. קודם-כל,

אי-אפשר לחלק את היהודים בחו"ל ליהדות מצוקה וליהדות שאינה במצוקה. כל מי שנמצא

בחו"ל הוא במצוקה, כי עצם היותו בחו"ל היא מצוקה גדולה ביותר, ואינני יודע אם

המצוקה הרוחנית-ציונ ית אינה יותר גדולה מאשר המצוקה הבטחונית או הפיזית. אלה

לפחות יודעים שהם במצוקה, ואלה אינם יודעים, וצריך למצוא דרך איך להגיע אליהם.

את כל מי שנמצא במצוקה צריך ללמד ציונות, כי אם הם יבואו ארצה בלי תוכן ציוני,

הם לא ייקלטו, הם יהוו בעייה בארץ, והם אפילו יגיעו לידי ירידה מהארץ; או

שכתוצאה מההתמרמרוח שלהם בארץ ומהדברים שישמעו עליהם בחו"ל, הם יגרמו לכך שאחרים

לא יגיעו ארצה. צריך להשקיע מאמצים חינוכיים ציוניים גם ביהדות המצוקה.

עד עכשיו הגישה היתה לבקש מהיהודים לעלות ארצה, כי ארץ-ישראל ומדינת ישראל

והיהדות פה זקוקים להם. זה אמנם נכון, אבל אם זאת תהיה הגישה, אני כופר בכך

שאנחנו נביא לארץ מאות אלפי עולים. כי היהודים יעשו חשבון ויגידו: אם אתם

זקוקים להצלה, אנחנו נחליט איך להציל אתכם - נשלח לכם כטף. את האמת הזאת מפחדים

להגיד, כי זה אולי יכאיב ליהודים, אבל אין צורך לפוזד מזה. צריך לעשות את זה

באהבה, אפילו ליורדים, ולומר שבישראל אנחנו נחזיק מעמד גם אם לא תבואו. נצה

ישראל לא ישקר, אבל מה יהיה אתכם? איך אתם תחזיקו מעמד בלי מדינת ישראל?

זו גישה לא קלה והיא לא תיתפס בבת-אחת. צריך לשנות את כל האווירה, אבל זו

האמת שצריך להחדיר אותה ורק לה יש סיכוי. אני מאמין ביהודים שנמצאים בכל מקום.

זו תוכנית לטווח ארוך. אל נעשה מלאכתנו קלה ונחפש פתרונות קלים שאולי יביאו כמה

עולים מיד, אבל הבעייה העיקרית היא לעורר את היהודים להרגשה שהם, בניהם

ובני-בניהם זקוקים למדינת ישראל, ואז זה ישנה את כל הגישה שלהם גם כשהם מגיעים

ארצה. רק אתגר יכול לעורר את היהודים. אנחנו נותנים ליהודים אפשרות להשתתף

בקביעת גורלו של עם ישראל ושל מדינת ישראל. אנחנו צריכים להעמיד בפניהם את

הקשיים שיש לנו בארץ ולבקש מהם לעזור לפתור אותם ולשנות את הדברים שדורשים

שינוי.

אל לנו להזניח את המבוגרים. בכל תחום הדגש מושם על הצעירים, אבל אל נזניח

אז בני ה-40 וה-50. יש יהודים בעלי כשרונות ובעלי עמדות בתחומים רבים, שיכולים

להוסיף הרבה בארץ ממה שהם רכשו בחו"ל. הייתי רוצה מאד לשמוע מהי גישתכם ומהי

גישת התאחדויות העולים בעיקר בעניין הנקודה שהם זקוקים לארץ ולא משום שהארץ

זקוקה להם.

אי שוססק;

האם אין מעצורים של ההורים או של ראשי הקהילה לתעמולה למען העליה? האם לא

נתקלתם גם בתופעה שהשליחים באו לקחת את הילדים שלנו? האם אין זו בעייה שצריך

לחשוב עליה יותר ושיש בה גורם מאד קובע לכך שאין עליה?

2. השאלה היא במה מדליקים אותם. אני מעריך מאד את פעעולתם של השליחים. אני

חושב שזו עבודת פרך וסזיפית מאר, כי הנשמה יוצאת עד שאתה רואה פרי לעבודה שאתה

משקיע. אבל עליה גדולה לא יכולה לבוא על-ידי שליחים, מוכרח להיות איזה שהוא דבר

שידליק אותם. ישראל היא ארץ מושכת ומעניינת. הנסיון של שמירת ציון לעם היהודי

אחרי השואה מעורר התלהבות והתפעלות. ראייה לכך הם אלפי המתנדבים, יהודים

וגויים, שבאו לארץ, מפני שארץ-ישראל היא כן אתגר והיא כן מעניינת אותם. אפילו

בני-נוער יהודיים היו באים לארץ ברגע של סכנה, או מלחמה. בכל-זאת בשנים



האחרונות בעיקר אין עליה ואינני מאמין שאפשר להביא עולים אפילו עם השליחים

הטובים ביותר. האם מנסיונכם לא באתם לידי מסקנה שמוכרחים למצוא את הפתיל אשר

"ידליק" את הנוער בעיקר? הנוער בעולם מחפש את עצמו. דווקה משום שהוא שבע ויש לו

הכל, משעמם לו והוא מחפש אתגרים. ההפגנות של ה"ירוקים" ושל ה"אדומים" מבסאות

שובע.

אנחנו ארץ של עליית דחף, אבל אנחנו מדברים על כך שישראל תמשוך עולים, וכל

עוד לא נגיע לזה, לא נצליח. שיבת-ציון לא יכולה להיות רק עם נערינו, אלא עם

כולם. לכן צריך לחשוב על איזה שהוא דבר שבאמת ידליק אותם.

בתפקידי כשר הבריאות הגעתי לניו-יורק ונפגשתי עם אדם שמספל בעליה. אמרתי

לו שבארץ לא חסרים לנו רופאים, ואפילו לא אחיות, אבל יש לנו בעייה חריפה מאד של

רפואת שיניים. יש בארץ אזורים שבהם רופא אחד מטפל ב-0,000ו תושבים, ולפעמים גם

זה לא, ואנחנו זקוקים לרופאי שיניים. הוא אמר לי: אני אפגיש אותך עם סטודנטים

לרפואת שיניים. נפגשתי אתם ב"הילטון" ולאחר שנה הגיעו לארץ 3 1 רופאי שיניים

ראשונים שכולם הסתדרו. בארץ עולה לנו להכשיר רופא שיניים 100,000 דולר.

מר טייר דיבר על מהנדסים ורופאים. יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות בארץ

תוכנית מה נחוץ למדינה ולפעול רק בכיוון זה. האם לא כדאי לפצל עכשיו את כל

תוכניות העליה שלנו למקצועות או לענפים, או לאזורים שבהם נחוצים לנו בעלי מקצוע?

אי רחמילביץ;

אני רוצה להתייחס רק לעליה מארצות-הברית, כי זאת העליה שאני מכירה. אני

באתי מארה"ב, הייתי שליחה שם ועברתי את כל השלבים.

אני מסכימה עם הדברים שמר שכטר אמר. אני רוצה להוסיף שהגיע הזמן לשבור את

הנורמות שקיימות כבר שנים ולשלוח שליחים עם מסר. הגיע הזמן שהשליח לא יהיה

פקיד. אני חושבת שלא צריך לחנך שליח ליהדות ולציונות. אסור לנו לשלוח שליח

שאיננו יודע יהדות וציונות. כשאני יושבת בוועדה ציבורית של הסוכנות ואני שואלת

מועמד לשליחות מה עשית השנה למען העליה והקליטה, הוא ואשתו מסתכלים ארור על השני,
ופתאום אשתו אומרת
אני חושבת שבגן של הילדה יש עולה חדשה ודברתי אתה.

אשר כהן היה שליח טוב, כי הוא היה מסור לעניין והוא בא לשליחות עם רעיון

ציוני, והוא המשיך את הציונות שלו.
מי שכטר
מה זה רעיון ציוני לשליחות? האם הכוונה היא שהוא יעלה ארצה?
אי רחמילביץ
בוודאי. חבר-הכנסת שוסטק שאל מה תאמר לבחור אמריקאי שהציונות אינה מדברת

אליו. אנחנו גדלנו בתנועות נוער ציוניות והגענו לארץ כי כיוונו אותנו לזה. מי

שציוני ומבין את הדחף הפנימי ליהדות צריך להיות שליח, ואני חושבת שצריך להפסיק

עם הפקידות. אני רואה יותר מדי שליחים שיוצאים לשליחות ללא חינוך ציוני וחינוך

יהודי, והם לא יודעים בדיוק מהי מטרת בואם.
היו"ר מי גלזר-תעסה
את רוצה לומר שיוצאים שליחים שאינם יודעים כלל מהו תפקידם?
אי רחמילביץ
אני חושבת שכן, וגם אני אשמה בזה. אני יושבת בוועדה ציבורית של מח' העליה

של הסוכנות ואני יודעת מה הם הלחצים. יש מקרים שאני אומרת בפסקנות שהאיש הזה לא

צריך לצאת, אבל יש לחצים. מי שאיננו פעיל בארץ למען היהדות, ושאיננו יודע מה זה

ציונות ויהדות, הוא לא צריך לצאת כשליח.



מ' שכטר;

יוצאים שליחים שלא שירתו בצה"ל, ואינני מבין איך אפשר לצאת בשליחות לחו"ל

בלי לשרת בצבא.

אי רחמילביץ;

יש גם עניין שלא רוצים לשלוח נשים לשליחות.

אני חושבת שהשליח בדרך-כללל הוא לא גורם לעליה. הארץ גורמת לעליה, ואני

חושבת שהתוכניות לקיץ ולשנח לנוער הן שמביאות עולים. רובנו שבאנו מתנועות נוער, .

לא יכולנו לחזור לארץ המוצא שלנו בלי לחשוב על כך שפעם נחזור לארץ-ישראל.

ברור שלא צריך לשכוח את כולם וגם אני בער עליה של מבוגרים. הם לא עולים

לנו כסף. להיפך, הם מביאים אתם כסף ומביאים אחר-כך נכדים ונכדות. עובדה היא

כשמישהו כבר נמצא בארץ, הוא מביא את המשפחה אחריו. מר שכסר צדק כשאמר שעיקר

העבודה צריכה להיעשות בקרב הנוער, ושם זה עניין של חינוך ולא רק עניין של שליח

עליה ושל פקיד שיושב בדסק ועובר על הניירות. בעידן המחשבים אני חושבת שדברים

רבים אפשר להעביר למחשב ואז יותר קל לדעת איפה יש דיור ואיפה יש מרכז קליטה.

הכל יכול להיות הרבה יותר יעיל, והשליח צריך להיות האיש שמביא את המסר שהוא באמת

מאמין בו.

חבר-הכנסת ולדמן צדק כשאמר שרק מי שצריך את הארץ צריך לבוא הנה. אנחנו לא

צריכים חיל שלום, אבל אנחנו צריכים מישהו שהוא בעצמו צריך את הארץ, והוא צריך את

הארץ רק כשהוא מכיר בזה והתחנך לזה.

יש היום הרבה פדרציות לא-ציוניות שמתחילות לדבר על עליה ולארגן בקהילות

מועצות עליה. אנחנו צריכים לעודד את אלה שרוצים ומתחילים לארגן את עידוד העליה.

אי שוסטק;

אני מבקש שתשיבי לי על השאלה האם עדיין קיים הגורם שושהקהילה והחורים אינם

רוצים שתהיה תעמולה לעליה?

אי רחמילביץ;

אני חושבת שהגורם הזח תמיד קיים. תמיד היה ויהיה ויכוח בין הורים וילדים,

מפני שההורים אינם רוצים לשלוח את ילדיהם לישראל, לא רק מהסיבה שישראל רחוקה,

אלא מפני שההורים רוצים שהילדים יהיו לידם.

אי שוסטק;

אבל זה לא גורם מפריע לעליה.

אי רחמילביץ;

ודאי שזה גורם מפריע לעליה. לכן אני חושבת שאנחנו צריכים לטפח את העניין

של חינוך יהודי בבתי-ספר במרכזים הקהילתיים. אנחנו לא מחנכים אותם לציונות

ולעליה, ואני חושבת שזה תפקידו של השליח שבא עם מסר.
אי צ'טמן
אני רוצה לשאול אתכם אם במקרה נתתם דין-וחשבון להתאחדות שלכם כשחזרתם

מהשליחות שלכם. האם מישהו ביקש מכם למסור אינפורמציה על מה שלמדתם שם? הבעייה

של השליח בדרך-כלל היא שהוא לא מכיר את חארץ שאליה הוא יוצא בשליחות והוא לא

מכיר את ההתאחדות שלו. מה שמתאים לאנגליה לא מתאים לארצות-הברית ומה שמתאים

לארה"ב לא מתאים לארץ אחרת. גם בין הערים יש הבדלים. מנציסטד היא לא לונדון,



ואם אנחנו רוצים לעודד עליה, אנחנו צריכים לחשוב על איזה ארץ אנוזנו מדברים. אין

ספק שהמצב בארגנטינה אינו דומה למצב בפריז של היום.

השליח צריך להכיר את הארץ לפני שהוא יוצא אליה, וכשהוא חוזר הוא חייב למסור

למישהו דו"ח וגם להעלות רעיונות, אם יש לו כאלה. היום שמענו כמה רעיונות חדשים

וזה אחד הדברים שלמדתי בישיבה זו.

אנתנו יודעים שמאנגליה עלו לארץ למעלה מ-%25 תלמידים שלמדו באולפנים בארץ.

אנחנו יכולים לעבוד אתם יותר ולקרב אותם דרך ההתאחדות. אני למשל חושב, שכדאי

שכל משפחה בארץ תתחייב לארח בביתה בכל סוף שבוע תלמיד אולפן, כדי להדק בצורה זו

את הקשר עם הארץ ועם יהודים. זה נותן לנו הזדמנות להשפיע על התוכניות לעתיד

שהצעירים עושים.

אני חושב שצריכה להיות ועדה בינלאומית שתעסוק בענייני עליה. יש להזמין את

האנשים שעוסקים בנושא זה ולארגן בארץ כינוס בנושא העליה, שיימשך כמה ימים, שאליו

יוזמנו גם השליחים וגם נציגי התאחדויות העולים. אנחנו צריכים לתת קצת כבוד לאלת

שעוסקים בעידוד העליה בארץ שליחותם.

השנה החלטנו לציין יום עליה ביומן של העם היהודי והצלחנו להפוך את ה-2

בנובמבר ליום העליה. השגריר באנגליה הזמין את כל פעילי העליה לביתו ונתן כבוד

לאנשים שמתכוננים לגור בארץ, וזה דבר רציני מאד.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

כמה שנים אתם מציינים את ה-2 בנובמבר כיום העליה?
א' צ'טמן
התחלנו בזה לפני 10 שנים, מסיבות שונות. בהתחלה זה לא הצליח. השנה עשינו

את זה עם כל התאחדויות העולים וה הצליח. כשם שביומן של היהודים מציינים את יום

ירושלים, כך יש לציין את ה-2 בנובמבר כיום העליה. יש לנו עוד הרבה רעיונות, אבל

אני חושב שנעלה אותם בישיבה הבאה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

זו היתה רק ישיבה ראשונה ואנחנו נקיים לפחות עוד מפגש אחד שיימשך שלוש

שעות. אני יודעת שאני קוטעת את הדיון ולא מאפשרת לאנשים לומר מה שהיו רוצים

לומר, אבל איננו יכולים להמשיך היום. בשלב זה אני מציעה שנתכנס פעם נוספת

באותו פורום, ואולי בפורום נרחב יותר.

די לוין;

אני רוצה להוסיף כמה מלים. חבר-הכנסת שוסטק אמר שצריך למצוא את הדבר

שידליק. כשמעבירים אש אנחנו צריכים להיות דלוקים, ואנחנו יודעים שבמשך השנים

נכבה משהו בארץ. אם אנחנו היינו קצת יותר דלוקים, היה לנו יותר קל גם להדליק

אחרים.

יושבת-ראש הוועדה בקשה מהשליחים לומר בדיווח שלהם מה הם מציעים. אני חושב

שהאמת היא באיזה שהוא מקום באמצע. שמענו דברי בקורת שהם צו דקים בהחלט, ויש

דברים שנעשים. הייתי רוצה שחברי הוועדה ידעו מהי התוכנית שלנו ומה אנחנו עושים.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני מבקשת להשאיר את זה לפעם הבאה.

די לוין;

אני רוצה להעיר הערה. הרבה מהדברים שנאמרו היום הם דברים שנעשים היום.



חלק מהם כבר יישמנו, חלק מהם נעשים וחלק עדיין לא. לא הייתי רוצה שבעוד כמה

שבועות נופיע כאילו אנחנו באים עם מסקנות שהוסקו בישיבה היום. כפי שאמרתי, הלק

מהדברים באמת נעשים, ואילו היינו אומרים אותם מראש, יכולנו אולי לדון בשאלה איך

לעשות אותם יותר טוב, אולי כמה דברים לא לעשות, וזה היה משנה אולי את כל צורת

הדיון. אני התרשמתי שחלק מהחברים באו עם מחשבה שהם כאילו גילו את אמריקה,

אבל, כאמור, הדברים אכן נעשים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

יש הבדל גדול בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל-פה. אני יודעת על הרבה

תוכניות, אבל מעניין אותי מה נעשה בשטח, מה אפשר לעשות, מה ניתן לתקן או מה ניתן

לחסל לחלוטין ולבנות אולי דבר חדש. לכן התחלתי מהשליחים, כי אני יודעת מה הן

התוכניות ומה הם הרעיונות היפים. השאלה היא מה נעשה בשטח ואם ניתן לתרגם את זה

הלכה למעשה. לכן הטדר היה מכוון. אני רוצה לשמוע אנשים מהשטח, ובסוף נבוא אל

המטה הכללי.

חי מן;

אני חושב שאם לא נגדיר מראש ובצורה מפורשת מהו הנושא המאד ספציפי שאנחנו

מתכוננים לדבר עליו, אנחנו נקיים הרבה מאד פגישות.

היו"ר מי גלזר-תעטה;

הנושא הוא שליחי עליה. אי-אפשר לא לדבר על ציונות כשאתה מדבר על עליה.

השאלה היא איך נעשית העבודה בשטח, מה יכול לעזור לה, מה מפריע לה ומה ניתן

לעשות. לכן לחצתי ושאלתי מה אנחנו כן יכולים לעשות.

אנחנו צריכים לעשות בדק בית. אין לי ספק שאנחנו חייבים לעשות גם יום

חשבון-נפש וגם עשרת ימי תשובה. אינני יודעת אם איננו חוזרים על ההסטוריה של עם

ישראל בהבדל של זמן ושל מקום, אבל תמיד צריך לנטות לשפר ולתקן.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 12.30

קוד המקור של הנתונים