ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 25/12/1984

מינוי ועדת משנה לנושאים מאוחדים; סקירת ראש מחלקת עלית הנוער מר אורי גורדון, על פעולות מחלקתו

פרוטוקול

 
הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פררטוקול מסי 7

מישבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, א' בטבת התשמ"ה " 25 - בדצמבר, 1984 כשעה 12.00
נכחו
חברי הוועדה היו"ר מ. גלזר-תעטה

י, ארצי

ע, לנדאו

א. שוסטק
מוזמנ ים
א. גורדרן - ראש מחלקת עלית הנוער, הסוכנות היהודית

א. פינס - עוזר " " "

ה, מקוב - הסוכנות היהודית

א, שיינפלד - מנהל המחלקה לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

ד, זהבי - ס/מנהל " " "

ר. רבין - מפקחת על מוסדות פנמתיים, משרד החינוך

ד, גרינפלד - תל"ס

ע. ישובי - תל"ם

מזכירת הוועדה; ו. מאוד

רשמה ; ש. גהר

סדר היום; א, סקירת ראש מתלקח עלית הנוער, מר אורי גררדון על פעולות מחלקתו,

כ. מינוי ועדת משנה לנושאיס מיוחדים.



א. סקירת ראש מחלקת עלית הנוער מר אורי גורדון, על פעולות מחלקתו
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אני מתכבדת לפתוח את היטיבה, ומקדמת בברכה את אררחינו. על סדר יומנו

סקירתו של מר אדרי גורדון, ראש מחלקת עלית הנוער, על פעולות מחלקתו. מצאתי

לנכון להזמין לבאן את הגורמים הקשורים בעליית הנוער, כי מאז ומתמיד היו

המוליך והשושבין הראשי בקליטת עליה, בתקופות של גאות בעליה היוו הגורם

הפעיל ביותר בקליטת הנוער בחינוך פנימייתי. בתקופות של שפל בעליה מטפלת

מחלקת עלית הנוער גס בנוער משכונות מצוקה, ועושה עבודה גדולה ורבה, אני

חושבת שלא תמיד מודע הציבור הרחב למעולה המבורכת הנעשית בתחום הזה על ידי

מחלקה עליית הנוער, המכירים את עבודתה של המחלקה לעליית הנוער יודעים איזו

עבודה אנושית, תשובה וחיונית היא עושה בשביל החברה שלנו, ואני אומרת אח

הדברים האלה ללא ללא שמץ של הגזמה כי אינני יודעת איך היתה קליטה העליה בשנות

ה- 50 ללא עבודתה הגדולה של המחלקה לעליית הנוער,

בחודשים האחררנים במיוחד התברכנו בעליה מאתיופיה, אני בטוחה שמחלקת

עלית הנוער נערכה לקליטת ילדי העליה הזאת, אנו מבקשים לשמור היום על

מסלולי הלימוד שעלית הנוער מציעה היום לנערים ונערות בחו"ל כדי לגרות אותם

לביא וללמוד באר! למשך תקופה של שנה, שנתיים או אפילו למספר חודשים, באיזו

מידה נענים הנערים והנערות בחו"ל לתכניות שמציעה להם מחלקת עליית הנוער,

ובמידה והס באים ארצה האם ידוע כמה מהם מחליטים להשאר לארץ, או לחזור אליה

בתקר9ה מאוחרת יותר, האם יש לכס מעקב אחר הנושא הזה?

א, גורדון;

איני רוצה להכנס עכשיו לנושא ההיסטורי של עליית הנוער, אף כי נדמה לי

שרבים בחברה הישראלית אינם מכירים את הצד ההיסטורי שלה, כאשר גברת רכה פרייר

הגזמה את הרעיון והניירטה סאלד פיתחה את הרעיון של הצלת ילדים יהודים בתקופת

השואה, עולו לפני השואה וכמובן לאחר השואה, אחרי מלחמת העולם השניה, אירופה

היתה הרוסה וילדים וצעירים יהודים הובאו ארצה, כולס סמלאיס היום תפקידיס

מרכזיים בחברה הישראלית בתחומים השוניס, אם זה בתחום האמנות, התרבות, הספרות,

השירה, בשירות המדינה, הצבא וכו', אף בתפקידים הרמים ביותר, רבים מהאנשים

האלה חייבים תודה לעליית הנוער שעיצבה אותם בבל הנוגע לחינוך, לעיצוב אישיותם

והקניית ערכים להם וכו' וכו',

בשנת 1949 התבגייסה עלית הנוער לנושא של העליה מצפון אפריקה, וגס מבין

הנוער והצעירים שהגיעו אז מצפון אפריקה ישנם רבים התופסים היום מקום חשוב

ונכבד בחיי הארץ,

בשנת 1972 החליטה ממשלת ישראל שהמחלקה לעליית הנוער צריכה לפתוח את

שעריה בפני נוער המצוקה בבלל, ונוער המצוקה בעיירות הפיתוח בפרט, וזה

סיפור הצלתה לא פחות מרטיט מסיפור ההצלחה של הטיפול בילדי העולים מארצות

אירופה אתרי המלחמה ומארצות צפון אפריקה,

בגלל חולשת הרעיון הציוני אנו עדים לכך שבשנים האחרונות פחתה העליה,

ומשום בך לא טי9לה המחלקה לעליית הנוער בבני נוער עולים במספר מרשימים,

והיא התרכזה יותר ויותר בטיפול בנוער מצוקה בארץ, ובשנים האחרונות התרכזנו

בחיפוש דרך למתן תשובות לנושא חדש של אחריותנו, עליית הנרר הצילה בעבר

ילדים יהודים הצלה פיסית ממש, תודה לאל, היום לא קיימת סכנה פיסית לילדים

יהודים באיזה שהוא מקום בעולם, לא בדרום אמריקה, לא באפריקה, לא בארצות-

הברית, לא בקנדה או באנגליה, היום אנו נ/עקיס לפעולות להצלה חינוכית

\



יהודית של הנרער היהודי. התחלנו ללכת בכיוון של יצירת פרוייקטים, כלומר,

להביא צעירים יהודים ארצה לשנת לימודים. אי לתקופת לימודים קצרה יותר,

א3י נמנה על אלה הכואכים את דברי הביקורת הנשמעים על תקופת המעברות,

כי אני תושב שתקופת המעברות היתה אחת התקופות המפוארות שהיו למדינת ישראל,

600 אלף יהודים קלטו אז למעלה ממליון יהודים, הזמנים האיו אז כאלה שפשוט לא

היתה לנו ברירה בארץ אלא לעשות זאת בתנופה גדולה, עם המון שגיאות כמובן,

פשוט לא היתה אז דדך אחרת לעשות זאת, אני חושב על כן שכולנו עשינו אז דבר

היסטורי גדול וחשוב, וסדרי העדיפויות השתבשו אולי קצת

כאשר התחלתי למלא את תפקידי הנוכחי התכוונתי לשים אח כל הדגש על

הפרוייקטים מחו"ל, ברור לי לחלוטין שאנחנו עומדים בפני עידן חדש בנושא

זה פרוייקטים מחו"ל, המצב הכלכלי שלנו ישפיע לא מעט על עתידו של הנושא הזה,

לפי הערכתי המצב הכלכלי של מדינת ישראל יפגע במוסדות עליית הנוער ובכל

הקשור אליהם, וככל שהמצב בארץ יהיה קשה יותר אני צופה שגם מצב המוסדות שלנו

יילד ויחמיר, חלילה,
ע, לנדאו
מה הם מקורות המימון שלכם?

א, גורדון;

ממשלת ישראל עומדת בפני הצורך להכריע אם הטיפול שלנו בנוער המצוקה יפול

בין הכסאות של משרדי הממשלה והסוכנות: בגלל המצב הכלכלי הקשה של המדינה,

ושקררב לרודאי יהיה קשה יותר, יגדל מספר הילדים שיזדקקו לעזרה של מוסדות

עליית הנוער, והשאלה היא אם המוסדות יהיו ערוכים כך שיוכלו לחת תשובה לצרכים

האלה, או לא,

מדובר היום במימון של 52 מליון דולר על ידי הסוכנות היהודית, אבל גם

הסוכנות היהודית עומדת בפני קיצוצי תקציב, גם משרדי החינוך והעבודה עומדים

בפני קיצוצים, כך שאני צופה קיצות תקציבים של הממשלה לנושא הזה בעתיד,

יגידו שהוסכנות היהודית צריכה לממן את זה בבוחות עצמה, ומשרדי הממשלה השותפים

לנושא ירצו לשאת מהשותפות הזאת, אלא שהוסכנות היהודית עומדת עכשיו בפני

משימה דרמטית ממדרגה ראשונה, הלא היא העליה מאתיופיה והצורך לקלוט אותה,

וכך לא תוכל להגדיל את התקציב שלה לנוער המצוקה, מרבן שאני חושש מאד למצבם

של המוסדות שלנו בהעדר תקציבים מתאימים לפעילותם,

אני חושש מאד שעלית הנוער תעמוד בפני דילמות כלכליות קשות ביותר, בעיות

שלא הכרו אותם בחריפות כזו בעבר, בל זה יקרה באשר נעמוד בפני הצורך בקליטת

העליה מאתיופיה, בעלית הנוער אנו מרבים לתשוב ולתכנן קליטת העליה מאתיופיה,

וכולנו עוסקים עכשיו בנושא הזה, איני רוצה להרחיב את הדיבור על ממדי העליה,

אבל זו בעיה המטרידה את מנוחתנו במצב הנוכחי שלנו, אנו חושבים קודם כל על

הילדים ובני הנוער שבעליה הזאת, העיקרון שפעל לגבי נוער המצוקה יחול כמובן

גם על העולים האלה מאתיופיה, ואז יבקשו פתיחת שערי עלית הנוער בפני ילדי

אתיופיה, כל נער אתיופי שיכנס בשערי עליית הנוער ידחוף רגליו של ילד מצוקה

החוצה,



עלית הנוער עומדת כיום על פרשת דרכים, הנושא האתיופי הוא מסובך ומורכב

ביותר, לכיוון שהמצב הכלכלי של מדינת ישראל הרא קשה ויהיה עוד יותר קשה

בעתיד, והצורך בטיפול בילדי המצוקה יילך ויגבר אף הוא, יהיה המצב באמת קשה

מנשוא כאשר כל ילד אתיופי שיכנס למסגרת עליית הנוער יבוא על השבון ילד-מצוקה.

אני חוזר עתה מישיבה עס מר רולצ'ין, והתברר שס דבר מעניין שאני רוצה

לספרו גס לכס. הבאנו קבוצה של צעירים מלוס-אנג'לס והס לומדיס בפרדס הנה,

ועוד קבוצה מניו יורק הלומדת בניר העמק. כחי הספר כארצות הברית מכיריס

בקרדישם שהם מקבלים כאן, מערכת החינוך שס מכירה בציוניס שהס מקבליס כאן עבור

המקצועות השוניס שהס לומדים ומעניקה להס את הניקוד הנהוג בארצות הברית בשביל

הלימודים האלה, אבל האוניברסיטאות בארץ אינן מכירות בתעודות שלהס, ילד יהודי

שבא לשנת לימודים בארזי תוזר אחר כך לארצות הברית לשנת הלימודיס האחרונה שלו

בבית הספר התיכון, לא יתקשה להתקבל לאוניברסיטה שם, כי הבחינות שעבר בארץ

מוכרות על ידי משרד החינוך -האמריקני, כך שמבחינת הלימודים אין הוא מפסיר

דבר בבואו לשנת לימודים בארז.

אנחנו מאמינים שככל שיגדל מספר הילדים היהודיס מהגולה הלומדיס בארז

יש סיבוי שיגדל גס מספר הסטודנטיס היהודים מהגולה שילמדו אצלנו, ובעקבות זה

תגדל גם העליה. וגם אם רק חלק קטן מהלומדים אצלנו יחזור להשתקע בארץ, הרי

אלה שלמדו באן ולא באו להשתקע יהיו שגרירים טובים שלנו, ישמרו על קשר הדוק

עם הארץ ועם הנעשה בה. אנחנו צריכים לבנות גשר חדש בין הדור הצעיר בארז

לדיר הצעיר שבגולה, וזי דרך נפלאה ליצירת הקשר והגשר הזה.

כל צעיר יהודי הבא ארצה ומסתובב בשביל עין-חרוד או ברחובות ירושלים,

גם אם לא יעלה לאחר מכן ארצה, הוא יחזור לקהילה שלו כשהוא יהודי טוב יותר

וציוני יותר.

ילד יהודי שבא ללמוד באן שנה, כשהוא רוצה אחר כך להתקבל לאחת האוניברסיטאות

בארז נתקל בקשיים. האוניברסיטה אינה מכירה בלימודיו, ואינה מוכנה לקבלו.

מובן שזה מתסכל אותם מאד. הס כותבים על כך לחבריהם בארצות הברית ומייעצים

להם לא ללכת בעקבותיהם. הס כותבים להס שאם הס רוצים ללמוד באוניברסיטה בארז

בדאי להס לחזור לארצות הברית לשנת הלימודים האחרונה שלהם, כי אז האוניברסיטה

בארז תקבל אותם, אבל אם ישארו שנה נוספת בארז ויסיימו כאן את יבי שנות

הלימודיס שלהם, האוניברסיטה לא תקבל אותם.

עובדה היא ש-50 אלף צעיריס יהודים מארצות הברית לומדיס כיום בארצות

אירופה ורק 1500 צעירים יהודיס מארצות הברית לומדים בישראל. מספר הסטודנטים

היהודיס מארצות הברית הלומדים בישראל הולך ופוחד. אנחנו מאמינים שאס אמנם

נעשה את הפרוייקטים שלנו בארז בתנופה גדולה זה עשוי להגדיל את מספר היהודים

הצעירים שירצו להמשיך לימודיהם באוניברסיטאות בארז.

בישיבה שהיתה לנו היוס העליתי את המצב האבסורדי הזה. הסברתי שמשרד

החינוך האמריקני מביר בקרדיטס של הסטודנטיס הלומדים שנה בארז. ואיך זה

יתכן שהאוניברסיטה בארז אינה מכירה בזה.

ברור לכולנו שאין היוס עליה מארצות הרווחה, ולכן כשאנו מדבריס על

עידוד העליה מארצות אלה אנחנו חייבים לעשות דברים מיוחדים וללכת בדרכים

בלתי שגרתיות. העליה המגיעה אלינו כיום מארצות הרוותה היא קטנה ביותר,

היא איננה משמעותית. כי אם יש בעיות ליהודים בדרוס אפריקה והם מהליטיס

לצאת את דרוס אפריקה, הם יוצאים משם ללוס-אנגילס שבארצות הברית, למיאמי

או לקנדה. הם לא מגיעים אלינו.



כאשר המצב הרא כפי שהינו, אין לנד ברירה אלא להציג את הבעיה כמות

שהיא ולגופו של ענין, אינני יודע מה זה היום חינוך יהודי, ואיני מרבר

7ל יהודים אורשודוכסים, אבל אני חושב שחינוך יהודי כיוס פירושו לבוא

בתביעה לגישימית אל העם היהודי בארצות הגולה לשלוח את צעיריו לשנת לימודים

בישראל. ואם לא לשלוח אותם לשנת לימודים בארץ, כי אז ישלחו את הגעירים

להודש לימודים או לחופשת קיץ וכוי. יש לנו מגוון של תכניותי

לפני העידן האתיופי התהילה עליית הנוער להערך לקראת הטיפול בנושא הזה.

אלא שהיום אנו עומדים פתאום בפני מצב מאד קשה. כאשר מצד אהד ישנה מצוקה

כלכלית, ומהצד השני ישנו הרצין לפרוץ אל הגולה, אנו עומדים עכשיו בפני

אילוצים כספיים הקשורים גם בנושא האתיופי,

העולים מאתיופיה הביאו עמם בעיות רבות, בין היתר ישנה הבעיה של נישואי

בוסר, כאשר ילדה בת 15 היא כבר אשה נשואה, ומאתר והם עולים בדרך לא דרך

קורה לא אחת שהזוגות נפרדים, ומגיעה ארצה ילדה נשואה בעוד בעלה נמצא עדיין

בדרך, ודבר זה גורם לבעיות קשות במיוחד,

אני רוצה להבהיר כאן כי אין לעולים מאתיופיה מחלות מדבקות, כפי שחושבים,

נכון שיש להם מחלות שבשלב מסויים לא ידענו כיצד לספל בהן. כי לא היו מוכרות בארץ, אלא

שהיום אין עוד המצכ כזה, השוב גם שתדעו כי הצעירים שבין העולים

מאתיופיה הם בעלי מוטיווציה גדולה בצורה בלתי רגילה, אני יכול לומר, מכלי

להסתכן כלל, כי בעוד 15 קינה יהיו בארץ קציני צבא בדרגות גבוהות מבין עולי

אתיופיה, גם אנשי מדע במכון וייצמן, משום שהמוטיבציה אצלם גדולה עד כדי כך

שבין אלה מהם הנמצאים בארץ 9 הודשים בלבד יש העובדים כבר על מחשבים, זו

תופעה שקשה להאמין שהיא אמנם קיימת,

התלמידים יוצאי אתיופיה מקדימים לבוא לבית הספר ומחכים למורה שתבוא,

יש אצלם משמעת, יש אצלם רצון עז בלתי רגיל, והם לומדים בכל הרצינות

ומתוך רצון אז,

יש לנו היום הברות נוער ישראליות ב-85 קיבוצים, וזה סיפור מרסיס בפני

עצמו, התנועה הקיבוצית עשתה מעשה גדול כאשר היא נתנה לילדי המצוקה אצלה את

אותם התנאים שהיא נותנת לילדיה היא, בחדר אהד גרים בן קיבוץ וצעיר מאשקלון

או מדימונה מילדי המצוקה שהובאו לקיבוץ. כל הילדים נהנים שם מהינוך שווה,

אני יכול עוד להגיע לכם שלהגיע ל-85 קיבוצים שיש להם חברות נוער זה דבר

גדול מאד באילוצים הכספיים של התנועה הציונית, אין ספק שהקיבוצים תורמים

רבות לנושא הזה,

אין לנו אפשרות לעשות דבר דומה עם הנוער האתיופי, כי האתיופים הם

דתיים על פי דרכם, ואין הדבר מתאפשר לכן, אני אישית שלם לגמרי עם העובדה

שהם מתהנבים במוסדות דתיים, עלינו להבין שמיד עם הגיעם ארצה הם מקבלים

זעזוע מידי, אפשר לקרוא לזה בשם זעזוע תרבותי, ובהיותם דתיים, על פי דרכם

הם, צריך להבין איזה זעזוע יקבלו אם יוכנו להתתנך במוסד בו מצויים אנשים

המעשנים בשב, הנוסעים בשבת וכוי, זה יהיה זעזוע שלא יוכלו לעמוד בו,

גם עם הישיבות ישנה בעיה בנושא הזה, ככל שיגדל מספר הילדים האתיופים

שיישלחו למוסדות הדתיים לא תהיה למוסד כל דרך אחרת אלא להוציא משם ניער

לא אתיופי, וכך קורה שהמוסד מתחיל לקבל צביון אתיופי, וזה מעורר בעיה,



בעיית צבע העור היא בעיה קשה בדימדיים של החברה הישראלית, קבלתי לא מזמן

מכתב מאב, שבתב לי בי אין הוא רוצה שבנו ילמד עם ילדים אתיופיים, והרי

הילדים האתיופים הס נהדרים, בעלי רמה תרבותית גבוהה על הפי דרכם וכו', ובבל

זאת איני מצליח לשכנע את האב לא להתנגד לזה. ובך נוצרה בעיה רצינית, ויש לנו

קושי לשבנע מוסדות דתיים לפתוח את דלתותיהם בפני ילדים מאתיופיה, אם

מספר הילדים מאתיופיה יגדל נצטרך לפתוח מוסדות בלליים שלנו עם חינוך מסורתי,

ובלבד שזה יפתור את הבעיה, ושזה לא יהיה נחלתם של הדתיים בלבד במובן הצר

של המלה,

אנחנו עומדים ביום בפני מבצע הצלה לאומי, ואני חוזר ואומר בי אין לי

בל בעיה עם העובדה שהחינוך של ילדי אתיופיה הוא חינוך דחי, במקווה ישראל,

למשל, ישנו מקטור דתי וישנו סקטור בללי, ומעניין לציין בי בשבוע שעבר התקיימי

בתירות דמוקרטיות חשאיות לוועד התלמידים במקווה, ונער אתיופי נבחר שם בין

חברי הוועדה האחרים, רוב התלמידים שם אינם אתיופים, פירוש הדבר שגם תלמידים

לא אתיופים הצביעו בעד הנער האתיופי שנבחר, והוא נמצא בארץ רק שלושה חודשים,

באשר אתה מביר את הצעירים מאתיופיה אתה רואה עד כמה הם נהדרים, המוסדות

הבלליים שלנו רוצים להירת שותפים לקליטה שלהם, ואין בל סיבה שלא לעשות זאת.

אני רוצה להחייתס עוד לנושא הגיור, בל התשבחות מגיעות לרב הספרדי,

הוא אדם פתוח שהבין את הענין מתחילתו, ולא עשה קשיים, הוא הבין את הדילמה

המיוחדת שלפניו. בי מה אמרו בעצם העולים מאתיופיה? הם אמרנו בי אנחנו הבאנו

אותם ארגה משום שהם יהודים, והם רואים השפלה בהקזת דם מהם, לדעתי הס גס

צודקים בהרגשתם זו. ישנה איפוא בעיה של גיור וצריך למצוא את הדרך המתאימה,

וצריך לפעול באן לא רק בדרבי נועם אלא גם בשבל ובהגיון,

ישנס רבנים אחרים שלא הבירו ואינם מבירים ביהודי אתיופיה ביהודים,

הרב הספרדי הבין את הענין, ורק הודות לו והודות לצורה בה הוא ניגש אל הנושא

הזה הוא הצליח להתיר את הסבך, והגענו למצב בו עליהם לעבור טבילה, ואין עוד

צורך בהקזת דם,

אגב, הסברתי לבנו של הרב, שלי אין ספק בבך בי העולים מאתיופיה הם יהודים,

בששאל אותי מניין לי הבטחון, השיבותי לו שהעובדה שבבר יש להם 11 ועדים

והאחד רב עם השני מעידה על בך שאבן הם יהודים, שיש להם גנים יהודים, ואבן

הוועדים הרבים גורמים אף הם בעיות, מתחילה הסתה בתוך הקהילה על בך שאין צורך

בגיור ועל דברים נוספים, מתחילים מאבקי בוהות שלא לגופו של ענין, ומתעוררות

בעיית,

אני סרבתי לתת יד לגיור הילדים עד שלא יתחילו את הגיור בקרב המבוגרים.

המבנה המשפחתי אצל האתיופים הוא בזה שזקני העדה הם הדומיננטים, ליהודי

אתיופיה יש יתד של בבוד אל זקניהם. ובתוך הקהילה היתה מחלוקת אם הילדים הם

שיתחילו לעבור את הגיור לפני ההורים וללא ברבתם, ואז ייגמר הדבר בכי רע,

הסברנו להם שעלית הנוער אינה מכשיר מגייר, ושהרבנות היא שצריבה לעשות זאת,

ואילו עלית הנוער יבולה רק לעזור בהסברה, אני מקווה שבקרוב נפתור את הנושא

הזה בצורה זו או אחרת,

הילדים שזה עתה הגיעו אינם רגילים למושגים שלנו ולנוהגים שלנו. אתה

צריך להתתיל אתם הכל מההתחלה ממש, הם אינם יודעים לבתרב את שפתם הם, ואנו

מתתילים ללמד אותם את השפה העברית בשפה ראשונה ללמוד הקריאה והבתיבה שלהם.

אנחנו מבניסים במסגרת הוראת השפה עבודה חינובית עצומה הנעשית על ידי מיטב

האנשים בעליית הנוער, שהם אנשים נהדרים באמת. ובאן מתייצבת אל מול פנינו

השאלה אם נובל לעשות פריצה גם בנושא הפרוייקטים שלנו לחו"ל, או לא.



אני מאמין שאם לא תביע אלינו עליה משמעו מארצות הרווחה, ועל כל פנים

עליה גדולה מזו שבאה עשיו, ובעיקר עליה של צעירים, אנחנו נעמוד געתיד בפני

בעיות חברתיות-תרבוותיות וסוציאליות קשות ביותר, אני מאמין שעל נושא העליה

נקום או ניפול, כי החברה הישראלית בעצמה לא תובל להתגבר ולפתור את בל הבעיות

ולעשרת הכל, יש לי הרושם שכולנו מתייחסים עכשיו בצורה רצינית ביותר אל נושא

העליה, והדוגמה הטובה לבך הם הפרוייקטים של הבעת ילדים ובני נוער לתקופת

לימודים בישראל, הדבר הזה נעשה בווריאציות שונות,

כדאי להזכיר כי הפדרציות של התנועה הצידנית בעולם אינן מטפלות בנושא

הזה של הבאת ילדים ללמוד בישראל, מצוות עשה זו אינה כלולה במסגרת עבודתן,

עלית הנוער צריכה למצוא את מנהל בית הספר שיסכים להטות אוזן ולהקשיב להסברים

על תשיבותו של הנושא הזה וכוי, וכאן אני רוצה לערב אח ועדת העליה והקליטה של

הבנסת בנושא הזה, אני יודע שיש לכם בעיות רבות וסדר ירם עמום, ובכל זאת אני

רוצה לבקש את הגיבוי שלכם לנושא הפרוייקטים בחו"ל, שהוא כל כך חשוב וחיוני,

בשנת 1967 היה יצחק ארצי ראש עלית הנוער, והוא כתב מסמך שתרכנו מתאים

גם למצב של היום והמדבר בעד הבאת צעירים יהרדים מהגולה ללמוד בארץ צריך

להכניס בעובי הקורה של הנושא הזה את משרד האוצר, את משרד התינוך והתרבות,

את מר דולציין וכל מי שיכול לעזור ולסייע, תשאלו, היא איך ניתן לדחוף את

הנושא הזה קדימה בקול תרועה גדולה,

אין ספק בכך שאנחנו הולכים לקראת מצב כלכלי קשה, ואני חושש שהמוסדות

שלנר יתמוטטו חלילה, המוסדות זקוקים לסם חיים, וזה יתן להם את סם החיים

לו הם זקוקים, אנהנו זקוקים לגיבוי של חברי ועדת העליה והקליטה לעניי הזה,

במצב הכלכלי הזה צריך לקבוע סדרי עדיפויות חדשים, וצריך לשים את הדגש, בין

היתר, גס על עליית הנוער, אתם יבולים להושיט לנו עזרה בנושא הזה ולעזור

לנו להביא יותר צעירים יהודים מהגולה אל מסגרת עליית הנוער,

אני מציע כי יושבת-ראש ועדת העליה והקליטה של הכנםת תזמן ישיבה של

הוועדה ותזמין אליה את הנהלת התנועה הציונית כדי לדון ביחד על הנושא הזה

בתנועה הציונית יש מחלקות עם קונצפציה של מחלקות, אבל אין קונצפציה תנועתית,

קונצפציה תנועתית פירושה הבאת צעירים יהודים מהגולה לארץ כדי ללמוד באן

משך שנה או מספר חודשים, או משך קיץ אחד וכו', כיום המצב הוא כזה שאברהם
כץ מביא ילדים לפרוייקטים
ד"ר תבין מביא ילדים לפרוייקטים, ראורי גורדון

מביא ילדים לפרוייקטים,

סיפר לי ראש הפדרציה היהודית בלום אנג'לס כי שבוע ימים אחרי שהופיע

אצלו השלית של נרער החלוץ והתיג בפניו את הפרוייקטים שלהם, בא נציג

מחלקת החינוך והציג בפניו פרוייקטיס אחרים במחיר שונה וכו', ולאתר מבן

באתי אני אליו והצעתי לו את אשר יש לי להציע, ושוב בתנאים שונים, הוא

התרגז נורא כי פשוט לא הבין מה הולך כאן רמה אנחנו רוצים ממנו, ואמר כי

הוא יעשה את הפרוייקט הזה בעצמו, וכך קררה שכולם עושים את אותו הדבר,

ולמעשה אף אחד לא עושה זאת,

חשוב לדעתי שכל הגורמים הנוגעים בדבר ישבו סבייב שולחן אחד ויהיו

אחראים להבאת ילדים יהודים ללמוד בארץ בפרוייקטים שונים, הוועדה הזאת

צריכה להיות הקטליזטור לנושא הזה, היא צדיקה לזמן את כל הגורמים הנוגעים

בדבר כדי ללכן ביחד את הנושא, כדי לראות איך ומה עושים בבדי שהקהילות

היהדיות בגולה יראו בנרשא הזה דבר טרב וחשוב,



יש לנו בעצם מאית שליחים כווריאציות שונות בגולה, האם מורה שנשלח

לגולה ללמד שם תנ"ר הוא רק מורה לתנ"ר. או שהוא צריך גם לדחוף שם אח

הרעיון הזה של לימוד בארז? האם אין גם הם צריכים לעסוק בהפצת הרעיון הזה

של הבאת ילדים יהודים ארצה ללמוד בה? והדי לאמיתו של דבר יכולים להיות

לנו מאות שליחים לענין הזה אם רק נדע להפעיל אותם בצודה הנכונה, צריך להחליט

תחילה על שנים או שלושה פרוייקטים שאותם צריכים כולם לדחוף קדימה. רוב הנוער

היהודי בגולה לומר בבית הספר הכללי וצריר למצוא את הדרכים הנאותות כדי להביא

בפניו את הפרוייקטים של לימודים בישראל,

ואשר לענין האתיופי, אני משוכנע שעלית הנוער תתמודד עם כל הקשיים העומדים

לפניה בנושא הזה, ותעשה הכל כדי לשמור גם על תרבותם של האתיופים, אני יודע

שהיום אנחנו נותנים להם חינוך מעולה. ככל שהצעירים האלה יגדלו אינני בטוח

שנוכל לשמור על האיכות הגבוהה הזאת, אנחנו צריכים להקים מערכת שלמה שתדע איך

לטפל בהם, יש לנו צוותים נפלאים של עובדים סוציאליים, אנטרופולוגים, פסיכולוגים

העובדים על הגישא הזה,

60% מהילדים הנמצאים אצלנו הם בלי הורים, הם לא יודעים מה קרה להורים

שלה0, הם דואגים להם וזה משפיע כמובן גם על חיי היום יום שלהם, אבל אני

מאמין שנתגבר גם על הבעיה הזאת עם הזמן, יש עוד דבר המעיק על הילדים הלומדים

אצלנו, כשהם נוסעים לבתיהם לקראת שבת ועושים עם משפחותיהם את השבת, בין

שזה באשקלון או במקום אחר, הם שומעים על בעיות הדיור והתעסוקה שיש להוריהם,

וזה כמובן משפיע עליהם מאד, הם חוזרים לבית הספר כשהם מלאים חרדה לגורל

הוריהם וגס דואגים למה שיקרה להם עצמם,

אני מחפש את ליובה אליאב של האתיופים, שיקח בשם מדינת ישראל את הקהילה

הזאת תחת כנפיו, אני יודע שאם לא נטפל בצורה הנכונה והטובה ביותר בנושא הזה

זה יכביד בעתיד גם עלינו וגם עליהם, חבל שבינתיים אין תיאום באשר לדרך

הטיפול בהם, ואנו עלולים חלילה לעשות שגיאות גדולות,

כל עוד נמצאים הילדים במסגרת עליית הנוער אנחנו נעשה את עבודתנו, עלינו

לחפש ולעודד גם מנהיגות צעירה כדי שיהיה קשר הדוק בין הקהילה ובין החברה

הישראלית,

קיימנו קורסים להכנת האתיופים הצעירים לצבא, ואני יכול להגיד לבם שהם

היו נהדרים בצורה בלחי רגילה, והם עמדו גם בלחצים הפיסיים, צעירים אלה

פונים אל תיל הצנחנים, אל השריון וכו', הם חברה רצינים מאד, אבל אם הצבא

לא יהיה ערוך לפעולות הסברה בנושא זה עלולות להיות תקלות, ישנן יחידות

שחייליהן צוחקים מהצעירים האתיופים בשל צבע העור שלהם,

עלית הניער נוסדה לפני 50 שנה, ואני רואה כה מחלקה בלחי רגילה

בסוכנות היהודית, אני מאמין שאנחנו נטפל במשך 10 השנים הבארת בנושא של

העליה מאתיופיה. ואני יבול להבטיח לכם שנעשה בתחום הזה כמיטב יכולתנו,

נעשה עבודה טובה.

אני רוצה להסביר לכם מדוע אני רוצה לעודד את נושא הפרוייקטים מחו"ל,

ארגון הדסה אוסף תרומות בשביל עלית הנוער, ונשות הדסה טוענות שפרוייקטים

מחו"ל להבאת ילדים ללמוד בישראל אינם במסגרת עבודתה של עלית הנוער, הם

טוענים שעלית הנוער דריכה לטפל בילרי מצוקה באר!, ובשביל זד, הם אוספים שם

בספים, הם מציעים לנו להביא במסגרת הפרוייקטים האלה ילדים יהודים מארגנטינה,

מצרפת וכו', אבל לא מארצות הברית, הם רואים את ארצות הברית ואת ישראל

כמעמד שווה, וביהודים בארצות אחרות הם רואים את יהודי הגולה, צרפת זו גולה,

אנגליה היא גולה וכן ג0 ארגנטינה, צ'ילה וכו'. אבל לא ארצות הברית.

ארצות הברית וישראל הם שני מרכזים שווי ערך, עמדתם זו מקרינה כמובן גם על

נושא הפרוייקטים, ולבן הפדרציות אינן מטפלות בנושא הזה,



כשאתה מדבר עם יהודי ארצות הברית על סכנת ההתכוללות הנשקפת לילדיהם

ועל נשואי התערובת ההולכים ומתרבים, ומציע להם לדאוג לכך שייווצר קשר

בין ילדיהם ובין מדינת ישראל באמצעות שנת לימודים בארץ וכו'. אין הם רואים

זאת בעין יפה. למעשה אסור לדבר שם על הנושא הזה; הם מסכימים שתדבר על הנושא

הזה עם יהדות צרפת, אנגליה וכו'. אבל לא עם יהדות אדצות הברית,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

תודה לאורי גורדון על סקירתו המעניינת והממצה. חבר הכנסת יצחק ארצי

היה ראש עלית הנוער בשנים 1964 - 1969 , והפעילות של עלית הנוער מוכרת לו

היסב, הזכרונות שלי מאותה תקופה הם טובים מאד,

י, ארצי;

קבלנו היום "שמיפה" ציונית רצינית, ואני שמת על כך, אורי גורדון הוא

אדם היודע איך לזעזע בני אדם כדי להתזיר אותם למודעות של משמעות הציונות,

בדרך כלל איני גורם גישה אמוציונלית אל דברים, אבל אני חושב שבענינים

היהודיים ובענינים הציוניים אנתנו תייבים להיות ג0 אמוציונלים,

שמענו היום דיווח על שני דברים, השייכים למציאות שלנו. דברים המשתלבים

האתר בשני באיזו שהיא צורה, אבל אלה הן שתי סוכיות שונות, ישנה סוגיה אתת

של היהודים הבאים לקהת, וישנה סוגיה שניה של יהודים שיכו לים לתת, היהודים

הבאים לקתת. ושאנחנו תייבים לתת להם, הם יהודי אתיוסיה, יש עכשיו עליה של

יהודים מאתיופיה, וזו עליה קשה ומסובכת במיוחד כאשר היא מגיעה אלינו בגל אהד

ואיננו יכולים לטפל בה לאט לאט, להסתגל וללמוד אותה מתוך נסיון כדי לדעת

מה צריך לתקן ומה צריך לעשות עם העולים הבאים מאותר יותר, העליה הזאת יררדת

עלינו עתה בבת אתת מבתינה כמותית ובעייתית גם יתד. ואיני בטוה אם אנתנו כבר

נערכנו לקראתה,

בעיה שאפשר לפתור אותה אולי כשהיא קטנה, הופכת לקשה מאד לפתרון כאשר היא

גדולה, העליה מאתיופיה איננה עליה שאנתנו יכולים לפזר אותה על פני כל הארץ,

אלא תייבים לרכז אותו במוסדות מסויימים, וכאשר אנו מרכזים אותה במוסדות

מסויימים אנתנו יוצרים מין גיטי סגור, שגס אם יתכן ובמקרה הזה טוב הדבר הרי

זה בכל זאת משאיר מתיצה וההתנגשות תברא מאוחר יותר,

לפנינו בעיות קשות של מנטליות, של עליה שאינה מביאה אתה כותות המסוגלים

לעזור לנו להתמודד עם הבעיות, כותות כאלה אילו שוגרו ארצה קודם לכן היו יכולים

לעזור לנו עכשיו בקליטת גל העליה המגיע, ואם יש מספר אנשים שבאו ארצה לפני

מספר שנים, ספק אם יש ביניהם כאלה המסוגלים לקבל על עצמם את קליטת העולים

שבאו זה מקרוב,

קראתי תזכיר של עלית הנוער המתאר את הבעיות הפסיכולוגיות. הפדגוגיות

והנפשיות הקשורות בעליה הזאת, מערכת הלימודים בשביל תלמידים מאתיופיה היא

בוודאי נפרדת ושונה, המודים עושים כמיטב יכולתם. כי הכל צריך להיות כאן

שונה כי מדובר באנשים שאינם מודעים בלל לצורת החיים שלנו, גם בשנת 1948

עמדנו בפני הצודך .להתמודד בעיות, אלא שאז היה המצב בכל זאת קל יותר כי

בארץ היתה כבר שכבה מסוי מת של עולים שיבלה לקבל את זרם הבאים ולטפל בהם,

ואילו עולי אתיופיה מגיעים היום אל תוך חלל ריק כמעט מבחינה זו,



אין ספק שהבעיה קשה מאד. רבממדים שאליהם היא מגיעה היא הופכת לבעיה

לאומית, אני יודע שאורי גורדון מצטיין במתשבה לא שגרתית. ושמענו אוחו אומר

כי אף על פי שהוא עצמו אינו שייך לזרם הדתי אינו מתנגד לכך שמוסדות כלליים

יהפכו למוסדות דתיים אד-הוק כדי שיוכלו לקלוט את העליה הזאת, אנתנו צריכים

לתה לו את הגיבוי הדרוש לו,

בו זמנית, כדי לא לחזק רק את היסודות המקבליס, שאולי בעוד מספר שנים

יהיו גס ליסודות שיתנו. צריך לחזק את היסודות הבאיס ארגה ונותנים, אנחנו

צריכים להפוך את הנושא הזה לנושא לאומי, ולעודד המשך העשייה להבאת תלמידיס

מהגולה לשנת לימודיס בארץ, אני מציע שאנחנו נזמין לישיבה בראש וראשונה את

שר החינוך והתרבות, צריך להפוך את הנושא הזה של חינוך בישראל לנושא בעל

חשיבות ממדרגה ראשונה, אנחנו צריכיס לפתח את מוסדות היוקרה שלנו ולהאדיר

את שמם. לחשוב איך אפשר לתת להס יוקרה גדולה עוד יותר כדי שבטווח הארוך

יהיו מקור גאווה לאלה שלמדו בהם, כדי שבעתיד יתגאו אלה שלמדו במוסדות האלה

ויוכלו להכריז על כך בקול גדול. והוריהס של התלמידים האלה יתגאו על בך ששלתו

את ילדיהם ללמוד בארץ שנה או מספר שנים במוסדות החינוך היוקרתיים שלה.

עלינו לקייס דיון בנושא זה עם האוניברסיטאות בארץ אם אורי גדרדון

ימסור לגו שהעיוות הזה לא תוקן עדיין. כי לא יתכן שתלמיד שסיים אצלנו את

שנת הלימודים האתרונה שלו בתיכון לא יוכל להתקבל באופן טבעי לאוניברסיטה

בארץ. לעליה הזו יש יתרון נוסף בהיותה עליה שלא צריך לשלם עבורה, במחירים

של ישראל זו עליה שיבולה לשאת את עצמה בכוחותיה היא, ואל לנו לשכוח גם את

ההשפעה הטובה שצומחת לשני הצדדים באשר נוער ישראלי נמצא בקשר הדוק עס נוער

שבא מארצות הגולה. ההשפעה הטובה היא כמובן הדדית,

אנתנו יודעים שהתינוך האינטגרלי במוסדות ובפנימיות מביא עמו תוצאות

טובות מאד, והרבה יותר טובות מהתוצאות בכל מסגרת חינוכית אחרת. אבל אנחנו

יודעים גם שיכולת הקליטה של המוסדות האלה מוגבלת. ועלינו לעשות כדי שמוסדות

אלה לא יתמוטטו חלילה. אנתנו צריכים לבדוק מחדש את המצב בתחום הזה, ואולי

גם להתערב בנושא הזה. אנתנו צריכיס לשבת עם הסוכנות היהודית ועם אנשי האוצר

ולבדוק באיזו צורה ניתן להבטיח שהמוסדות האלה לא יתמוטטו כתוצאה מהמצב

הכלכלי והקיצוצים התקציביים מצד אחד, והתוספת בתלמידים מהצב השני.

האם אנתנו יכולים במצכ הנוכחי, כאשר הזרימה לעבר עליית הנוער תהיה

יותר גדולה, לחזק מרכזי נוער? אני מתכוון למרכזים יומיים, במרכזים אלה

יש יום שהייה ארוך, הנער אמנס חוזר בסיום היום אל ביתו, אכל הוא בכל זאת

נמצא במסגרת תיבובית ותחת פיקוח והשגחה חינוכיים במשך כל שעות הירס.

הוא נהנה ממעורבות חינוית מהבוקר ועד הערב. זה אמנס לא פותר את הבעיות

הכלכליות של המשפחה, כמו שעושה זאת מסגרת עלית הנוער, אבל זה פתור לפחות

את האספקט החינוכי, וזה מעניק לילד חינוך יותר רחב ויותר טוב. האס מרכזי

היוס מלאים היום? האם יש בהם כושר קליטה בלתי מנוצל? אני חושב שאפשר

להפוך אד-הוק בתי מפר קיימים למוסרות של יוס ארוך, כדי לשפר את הרמה ואת

איכות החינוך שהילדים יקבלו בהס.

אני יודע שבמסגרת הקיצוצים הנעשים בתל אביב פוגעיס גם בצורה זו של

חינוך. אולי עליית הנוער תובל לעשות משהו בתחומים האלה. כיוון שעירית

תל אביב נאלצת לעשות קיצוציס.



ע. לנדאו;

אני ררצה להדגיש נושא שלדעתי הוא נושא מרכזי להצלחת כל עליה דקליטתה,

חיים אהרון דיבר על כך שנעשים מאמצים לקלוט את העולים על ידי פיזורם,

ללות את העליה כסו שליוו את קליטת העליה בתקופת המעברות המפוארת, כפי

שהציג ארחה אורי גורדון, אבל צריך ללמוד גס מטעויות שנעשו.

השוק העיקרי שהונחת על העולים הוא ההלם התרבותי, אנשים שהתרגלו לחיות

חיים דתיים של אי חילול השבת, של קיום תפילה יום יום, של בית הכנסת במרכז

החיים וכו' מקכלים הלם כשהם רואים שיהודים בארץ אינם חיים כך, לכן אני

גם כן סבור כי תנאי להצלחת קליטת העליה מאתיופיה הוא בכך שהם ימשיכו לקבל את

החינוך היהודי דתי שלהם, אם ינסו לתת להם חינוך לא דתי, כי אז יצליחו אמנם

להפוך אותם לחילונים, אבל לא יצליחו לצקת לתוך חייהם שום תוכן שימנע אותם

מקלקלות אחרות, כפי שנוכחנו בקליטת עליה אחרת,

אני חושב שלא צריך לערב אותם במוסדות החינוך הכלליים הפתוחים, אלא אם

כן הם דתיים גמורים, שאם לא כן ניתקל בעוד 10 שנים בבעיות מסוג אחר, החלק

הראשון של הקליטה צריך להיות מסודר ומותאם,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

אם המוסדות הדתיים מלאים, או שיש מוסדות שלא כל כך מעונינים בכך שאחוז

התלמידים האתיופיים בהם יהיה גדול כל כך, האם היית מתנגד לכך שמוסד מסורתי

יהיה במוסד כללי?

ע. לנדאו;

אני חושב שילדים מאתיופיה הרגילים כל ימי חייהם לכבד את השבת, כאשר הם

יראו שילדים בכתה לידם, שגם הם לכאורה יהודים, נוהגים בצורה אחרת, יתקשו להבין

את התופעה הזאת, אני חושב על כן שהם חייבים להימצא במוסד דתי הומוגני,

יש להשיג שיתוף פעולה בענין זה בין כל הגורמים. ולדאוג לכך שכל המוסדות

הדתיים יקלטו ארתם, כי תנאי להצלחת קליטתם גם בעתיד הוא החינוך הדתי שהם

יקבלו,

שואלים מה הוא תוכן החינוך היהודי בגולה. השאלה היא בעצם מה פירושם של

חיים יהידיים לא דתיים במדינת ישראל, זו אחת השאלות הקשות שמערכת החינוך

עדיין לא נתנה לגביו תשובה מודרנית תקפה.

אשר לנושא התנועה הציונית וריבוי המחלקות והמחלוקות בה. כאשר לכל מחלקה

תחומים משלה והתחומים די חופפים, הסיבה לכך היא כמובן פוליטית. כאשר לכל

ראש מחלקה יש גיבוי פוליטי שלו. אכל יש לנושא הזה גם צדדים ארגוניים,

השאלה היא על כן באיזו מידה דואג ראש ההסתדרות הציונית לכך שאחת לשנה תגובש

תכנית עבודה שנתית מתואמת בין כולם, כאשר תהיה תכניות כזו יהיו כולם שליחי

התנועה הציונית ויפעלו על פי תכנית מתואמת, ואז ידעו כולם מה סוג הפעולות

שיציע השליח בלוס-אנג'לס, ומה סוג הפעולות שיציע השליח בניו יורק, וכל

הפעולות יוצגו בשם ההנהלה הציונית.

אני מודה כי אינני מכיר את המבנה של התנועה הציונית, אבל אני אומר

שאם לא יקבעו את המבנה הארגוני שלה ויקבעו תכנית שנתית המחייבת את כולם

קשה יהיה לתפקד כהלכה, אני טוען גם שכל משרדי הממשלה במדינת ישראל סובלים
מאותה קלקלה
העדר תהליך תכנון מרוכז והעדר תהליך בקרה על התכנון הזה



ועל ביצועו. לכן גס לא תמיד יודעח מחלקה אחת מה עושה רעותה, ולכן גס

המנכ"ל לא תמיד יודע מה קורה בפועל.

אני תומר בהצעתו של אורי גורדון לזמן לישיבה משותפת את כל הגורמיס

המטפלים בנושא הזה, ואז אפשר יהיה להציג בפניהס סדרה של שאלוה על מנת

לקבל תשובות עליהן. כמו, למשל, השאלה מתי מביניס את תכנית האב, וכיצד

קובעיס את היעדיס שכל אחת מהמחלקות צריכה למלא, ומה התהליך שבו מגדיריס את

המשאביס שיעמדו לרשות כל מחלקה ומחלקה, ומה הם הדבריס בהס יש צורך בתיאוס

עבודה בין המלקות השונות. צריך לקבוע את הפרוייקטים אותם צריך לדחוף קדימה

ב-5 השנים הבאות, ומה חלקה של בל מחלקה במסגרת העבודה הזאת.

אני מסכיס שיש כאן קושי מסויים, אבל הוא לא פתוח פוליטי מאשר ארגוני,

אין לי ספק שאפשר יהיה להתגבר על הבעיה הזאת.

אורי גורדון דיבר על הבעיות שיש עם האוניברסיטאות בארץ. אם יש בידו

מסמך המרכז את הבעיות האלה, אודה לו מאד באס ימציא לי עותק ממנו. כאשר

אחה מבקש גיבוי לפרוייקטים בחו"ל. אורי גורדון, אני מנסה להבין מה סוג

הגיבוי שאתה מחפש אצלנו.

ר. רבין;

רציתי להשליס את דברי הפתיחה הרחכה והמקיפה של אורי גורדון, ולהתייחס

לשותפות של האגף לחינוך התיישבותי. רוב הפרוייקטיס מחו"ל, וחלק נייר

מקליטת העולים מאתיופיה מתקיימים במוסדות שלנו, בכפרי הנוער ובפנימיות.

הייתי רוצה להסביר לכם מה אנחנו עושיס עם הילדים, כי מבחינה מסויימת

זה סיפור מרגש ביותר. אני מתרגשת שוב ושוב כאשר אני נפגשת מדי פעם עם הנוער

הזה. והייתי רוצה לשתף את הנוכחים כאן במה שקורה בשטח ולהסביר לכם מה הפוטנציאל

הטמון כדבר הזה.

כיום מתחנכים בפרוייקטים הללו ב-10 מקומות קליטה שלנו במסגרת האגף לחינוך

התיישכותי. נדמה לי שאין מסגרת מחוצה לנו, ועל כל פנים רוב התלמידים הם במסגרת

שלנו. זכות ראשונים כפרוייקקים הללו מגיעה לקיבוץ כפר בלום, שהתחיל במפעל

הזה לפני 12 שנה כאשר החלה להביא קבוצה אחת לשנה וממשיכה ומתמידה במפעל הזה

עד עצם היום הזה. אנשי כפר בלום הם גם אלה שיצרו את הדפוסים הראשונים של

לימודי כל תבנית הלימודים של ארץ המוצא, וזה ההל בתלמידים מארצות הברית,

וארץ המוצא הכירה בכל הקרדיטים שהתלמידים צברו באר!. המפעל הזה התרחב במשך

הזמן והקיף גם ארצות נוספות.

התלמידים מגיעים מארצות הברית. ממדינות שונות בארצות הברית כאשר מוקד

חדש משמשת כיוס לוס-אנג'לס שממנה יוצאים התלמידים לפרדס תנה, השנה נסע מנהל

בית הספר כאן ללוס אנג'לס. פנו אליו פי שניים מיכולת הקליטה של פרדס חנה,

וזאת אחרי שכבר הכפילו את קליטת פרדס תנה לפני שנה. השנה נמצאים בפרדס תנה

קרוב ל-60 תניבים מלוס אנג'לס. מהפרוייקט של השנה שעברה נשארו 6 תניכים

שממשיכים ללמוד באן שנה נוספת ורוצים לגמור את תכנית הלימודיים שלהם באר!.

מעניין לציין כי לא מעט כנים של יורדים מארצות הברית באים אלינו במסגרת

הפרוייקטיס האלה.

יחד עס זאת אני רוצה לציין שהתמונה איננה לגמרי ורודה בלבד. חלק מהצעירים

המגיעים אלינו מארצות הברית הם כאלה שההורים שולחים אותם ארגה בשל כל מיני

סיבות, ביניהן סיבות שבגללן משפחות בארץ שולחות את ילדיהן לפנימיות, ולא

בולם באיס לכאן כרצון. אבל חלק מהם מסתדר לא רע, הופך לפתוח יותר ויש ביניהם

הרוצים אפילו להשאר במידה והקליטה שלהם טובה, ההורים משתתפים כמובן בהוצאוח,

אבל אין הם מכסים את כל ההוצאות, כי הם מקבלים באר! תכנית לימודים בפולה,



הם מקבלים את תכנית הלימודים של ארץ מוצאים את תכנית הלימרדים המלאה

ובהתאם למה שלומדים בארץ מוצאם, ואף נבחנים בחומר הזה, ונוסף על כך הם

מקבלים תבנית לימודים שלנו, שהיא תכנית לימודים ציונית יהודית מלאה.

הדבר הזה מעמיס על בית הספר כפל שעות, כפל הוראה וכו'. וזה מעמיד אותנו

בפני בעיה כספית. מונח על שולחננו מכתב של מנהל בית הספר פרדס חנה בו

הוא מתלונן על כך שאין לו אמצעים כספיים כדי לתת שעורי עזר בעברית לתלמידים

האלה.

יש לנו פרוייקטים אנגלו-סכסיים מעורבים ששפץ האם אנגלית. בכפר הנשיא

יש פרוייקט גדול כזה. הקרדיטציה ותכנית הלימודים שם שונה מזו שבארצות-הברית

ובארצות אחרות. שליחים שיצאו עם בניהם לארצות אנגלו-סכסיות והילדים נמצאים

באמצע הלימודים שלהם יכולים לשלוח את ילדיהם לסיום לימודיהם במסגרת הזאת,

שהיא מאד יחודית ומותאמת להם.

בכפר סילבר יש לנו פרוייקט של תלמידים ממקסיקו, והוא מתקיים בהצלחה

גדולה כבר מספר שנים. ישנו גם פרוייקט של ילדים מברזיל. המחזור הרביעי

סיים את לימודיו כאן בשבוע שעבר. היתה לנו התלבטות בענין הנוער הזה שבא

אלינו מארץ בה רמת הלימודים גבוהה, מבתים אמידים, כיצד הוא ישתלב עם נוער

המצוקה שבפנימיות שלנו. המציאות היתה מעודדת ביותר. נוצר כאן קשר יוצא מן

הכלל יפה בין הצעירים הדרום אמריקאיים שהפתיתות שלהם והתום שלהם איפשרו להם

ליצור את הקשר היפה הזה עם נוער המצוקה. וישנה תופעה נוספת שאף היא מעניינת

ביותר, שההורים של הצעירים מדרום אמריקה, בלי יוצא מן הכלל,כמעט, באו

לבקר את ילדיהם בארץ בשהותם כאן, ותלק מהם באו אף להשתתף במסיבת הסיום של

ילדיהם, וגם הם יצרו קשר נפלא עם ילדי המצוקה והוריהם, והקשר הוא ממשי

ובלתי אמצעי. ףזה היה קשר דו סיטרי. מדינת ישראל בשבילם אינה עוד דבר

ערטילאי, אלא מקום מסויים שיש בו אנשים מסויים ובני נוער מסויימים שהם

מכירים אותם, נפגשו אתם והתיידדו אתם.

באלוני יצחק ישנו פרוייקט מעניין של קהילה מפרד. ההורים נוכחו לדעת

שהמוטיווציה ללימודים אצל ילדיהם שנמצאו באר במסגרת שלנו במשך שנה עולה

מאד, והתלמידים האלה מצטיינים אתר כך בארץ מוצאם. - השנה מגיעו לאלוני יצחק

כל התלמידים והמורים של כתה שלמה, כך שאת הלימודים של ארץ מוצאם מלמדים

אותם המורים שהגיעו אתם משם, ובנוסף על בך הם מקבלים אצלנו לימודי ציונות

ויתרות,

נראה לי שהמקום היחידי בינתיים שיבול לשמש קרקע לכל הפרוייקטים האלה

זו התניעה ההתיישבותית על כל ענפיה וגווניה, אם זו התנועה הקיבוצית, אם

אלה כפי הנוער או התנועה המושבית על הייחודיות שבה. ניר העמק ופרדם חנה

הצליחו ליצור קשר עם המשפחות שבסביבה וזה היה נסיון חיובי ביותר. אם

ניקח בחשבון שמדובר בצעירים ממכסיקו, מהעיר הגדולה מכסיקו, מכתים עם רמת

חיים גבוהה ונקשר אותם עם משפחות דומות בתל אביב, הרי שלא עשינו דבר.

היחודיות היא בזה שאנו מפגישים את הצעירים האלה דווקה עם ארץ שראל הכפרית,

ההתיישבותית, היצירתית. וכך קורה שהצעירים ממכסיקו עובדים כאן בפעם הראשונה

בחייהם, ובפעם הראשונה בחייהם לומדים מה פירושה של ,קימה מוקדמת בבוקר

כדי לצאת לעבודה, ומה בכלל פירוש הדבר שהם משרתים את עצמם, ולא מישהו

אחר עומד עליהם לשרתם.

הקשר הבלתי אמצעי עך הנוף, עם החוץ, עם החקלאות ועם העבודה הם דברים

המרתקים את הצעירים האלה ומושכים אותם, וכך גם הסיפור של הגדנע ומכלול

הפעילויות של הגדנע. הדברים האלה מרתקים אותם מאד, ובשיחות שמקיימים אתם

הדכר הזה אכן בא לידי ביטוי. בשיחה כזו שהתקיימה בפרדס חנה הם אמרו כי



הם חשבו על מדינה ישראל כעל משהו כמו המערב הפרוע, עפ מחבלים מסתובבים

בכל מקום וכו', ופתאם הם רואים אח הכל בפרופורציות שונות, הסיפור של

הגדנע הוא רבר המעניין אותם מאד, אין ספק שכאשר הם עוזבים אוו הארץ הם

עוזבים אותה עם ממען גרול ועשיר, וגם אם הם לא יעלו בעתיד ארצה המטען

הזה ישאר אתם תמיד והקשר שלהם עם הארץ יהיה חזק ביותר, אגב, אחוז הצעירים

מבין אלה שהיו במסגרת הפרוייקטים האלה החוזרים לארז ללמוד או לשרות בצבא

הוא די גדול, ואלה שלא חוזרים לארץ הופכים להיות ידידים אמיתיים של ישראל,

זו אחת הדרכים החשובות והיעילות ביותר שיש לנו היום לקרוב הצעירים האלה

לענין של ישראל,

בל המפעל הגדול והמרשים הזה עלול חלילה להתמוסס בגלל המצוקה הכספית,

ראי אפשר להשלים עם זה, הפרוייקסים האלה הם דברים נפלאים, והתרומה ההדדית

בין הנוער מחוץ לארץ והנוער הישראלי היא מפליאה ממש,

בימין אורר יש קבוצה אוזיופית גדולה, יזמו שם יום לימודים ארוך

לאוכלוסיה שלא מגיעה לכפר מפני שהיא צעירה יותר, הם נמצאים בקשר עם המועצות

האיזוריות שם, אוסובומים של המועצות המקומיות מביאים אותם מאור עקיבא

רמעתלית, מדובר בילדים מכתה א' ועד לגילאי פנימיה, הם נמצאים במקום כל

שעות היום, לומדים שם ומקבלים שתי ארוחות חמות ונהנים מכל מה שהכפר היפה

הזה מסוגל לתת להם, כדוגמה משמשים להם האתיופים שכבר נקלטו ועומדים בפני

מיום שלב הלימודים שלהם,

ד. זהבי!

קודמי נתנר לכם המונה על הנעשה בשסת, אני אסתפק במספר הערות בזק

לפרובלמסיקה הבוערת בנושא זה, אני חושב כי שאלח חיים היא לחברה הישראלית

לרכז ילדים אתיופיים במוסדות, ולא להשאיר אותם בבתיהם. בהם התחנכו עד

בואם ארצה,

במוסדות של האגף לחינוך התיישבותי מתחנכים היום 10,897 ילדים בפנימיות,

ביניהם גם ילדי עלית הנוער, ישנה שם קבוצה שלא עליית הנוער מספלת בהם, אבל

מעמדה זהה, ואני מתבוון לילדי המצוקה המהווים 88% מהילדים שם, כל הבעיות

שהעלה אורי גורדון יפות לא פחות לגבי יתר הילדים שאינם בהחזקת עלית הנוער,

כי עלית הנוער מרכזת מחשבה חינוכית מלכד הדאגה הכלכלית, לא בדיוק כזה הוא

המצב עם ילדי משרד הרווחה, המוסדות אמנם עושים את שלהם כדי שגם אלה לא

יופלו לרעה, אבל מעמדתם ומצבם של הילדים האלה הוא פחות ממעמדם של ילדי

עליית הנוער, הרחקתם של הילדים האלה בכדי לפנות מקום לילדים אחדים זו

קונצפציה שלא יכולה לעמוד במבחן,

יש לנו היום כ-800 מיסות פנויות במוסדות, אבל לא כל מיסה פנויה מתאימה

לקליטת ילד כזה, בסך הכל יש בין 600 ל-650 מקומות פנויים, אם מדברים על

תכניות לקליטת נוער מאתיופיה, וגם על קליטת נוער של פרוייקטים, אז אין ספק

שבלי בנייה נוספת זה לא יוכל להתממש,

אורי גורדון לא דיבר באן היום על פרוייקטים קייציים, ישנם מאוח ילדים

מארצות חוץ, במיוחד מארצות הברית צרפת ואנגליה, המבלים כארץ את חודשי הקיץ,

במידה והם מבלים את הקיץ במוסדות הכפריים שלנו הרי הם משתלבים גם כמערכת

עבודה חקלאית, ולא מעטים מביניהם נדבקים ונשארים. או חוזרים ארצה לאחר זמן

מה,

1

1

i



לפני תחילת הישיבה שרחהתי עם אורי גורדון על בעיה המורה מאס המסתמנת

עכשיו בקשר לקליטה שלנו, ואנו חוששים מפני התמוטטרת מוסדות. רק לפני שבוע

יצאה הוראה ממשרד האוצר, שלא להכיר בהתייקרויות הרשמיות של הלשכה המרכזית

לסטטיסטיקה ושל ועדה בין-משרדתית של משרד האוצר. ולא לשלס למוסדות את

המגיע להס, בראשון לינואר 1985 אנו עלולים לעמיד בפני מצב בו המוסדות לא

יוכלו לשלם משכורות ולא יוכלו לשלם עבור מצרכי מזון. וכל זאת בשל השקפה

מוזרה מאד שגם על עלות ההחזקה חלה הקפאה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה

שעל אף ההקפאה בנובמבר היתה התייקרות של 19.5%, אלא שזה לא היכר לגבי המוסדות

האלה, ברור איפרא שכל הגורמים המחזיקים היום ילדים לא יוכלו להחזיק מעמד.

נתקבלה הנחיה רצינית מאד לצמצם את מספר המוסדות, קבלנו הוראה לסגור

מוסדות קטנים ולנסות לרכז את כל הילדים במוסדות הגדולים, איני נכנס כרגע

לפרובלמטיקה הסבוכה והבלתי אפשרית הזאת, אבל אני ככל זאת ררצה להביא זאת

לידיעתכם, הודיעו לנו כי התקציב המופנה לנושא הזה בשנה הבאה יקוצ ב- 25%.

איני צריר להסביר לכם מה יקרה אז,

מצד אחד מדברים על קליטת ילדים, על הצורך להחזיק בילדים שככר ישנם

וכן להרחיב את היריעה לפרוייקטים ולקליטת ילדים מאתיופיה, ומצד שני אנו

עומדים בפני הוראות מפורשות על צמצום מספר המוסדות, דבר שבהכרח יביא עמו

לצמצום מספר מקומות הקליטה,

כמה מלים בענין עלות החזקת ילד בפנימיה כיום, הוועדה הבין משרדית

קבעה לחודש דצמבר עלות בגובה של 110,000 שקל. ההתחשבנות היא איפוא על

בסיס של חודש נובמבר, ולכן אנו צריכים למצוא פתרון בגובה של 10,000

עבור כל ילד הנמצא במוסד במשך חודש דצמבר, מדי חודש חסרים לנו בין 5 ל-6

מליון שקל,

הייתי מבקש מאד כי מעבר לדיון הכללי שלגביו אני מניח יש הסכמה כללית,

תלכו בקו שהציע אורי גורדון. רצוי שהוועדה הנכבדה הזאת תכיר את הבעיות

הקונקרטיות הקיימות אצלנו בבר היום, ותראה כיצד ויתן לממש את הרעיונות

שהועלו,

היו"ר מ, גלזר-תעסה;

שמענו כאן היום דברים חשובים ביותר, דברים הקשורים גם ברוח וגם בחומר.

הבעיות החומריות הן הדוחקות ביותר ואסור לנו לאחר את המועד. אנחנו ניזום

פגישה עם שר האוצר, אבל רק אחרי שנקבל פרטים מדוייקים על התקציב העומד

לדשותכם ועל הבעיות האקוטיות לטווח קצר העומדות בפניכם, ואיך זה ישתקף

לטווח הארוך עם כניסת ילרי המצוקה וילרי אתיופיה. בשלב זה לא נעסוק בנושא

הפרוייקטים, בשל סיבות טקטיות, ונתרבז בבעיות הלוחצות כרגע, אני מבקשת מכם

להכין ולהמציא לנו נייר כנושא הלוחץ הזה של ילדי המצוקה וילדי אתיופיה,

כמי שחשים את חומרת הבעיה לא רק לגבי ההווה, אלא גם לגבי העתיד, נוכל

להעביר את המסר בצורה האמיתית ביותר, ואולי נוכל גם לעזור בתיקון ובשינוי

דברים, לאחר שנקבל מכם את הנייר נוכל לגבש בינינו .עמדה, ולכן אני מכקשת

מכם להמציא לנו את הנייר הזה בהקדם האפשרי. אנחנו מצדנו נעשה כל מה

שביכולתנו כדי לעזור ולסייע.

ד, זהבי!

כשמכינים תכנית כזו צריך לדעת באיזה נוער מדובר, ובכמה ילדים מדובר,

המספר בו נקבתי מתייחס לנוער ישראלי במוסדות, כאשר מדברים על נוער אתיופי

מדברים על קנה מידה שונה לגמרי ורחב יותר,



היו"ר מ. גלזר-תעמה;

אנחנו נפנה אל נוחני ההוראות ונבהיר אוו הדברים. אנחנו נגיע בענין זה

עד לראש הממשלה לנביא בפניי אח הנושא בצורה החרימה ביותר. כי גם אני סבורה

שבאשר אין תוקפים את הבעיה בזמן המתאים, תתעוררנה מאוחר יותר בעיות רבות

לקשות ילתר. הבעיה הזאת תשלבה לא פחות מבעיית הבטחלן.

א. גורדלן!

אני מציע שאנתנו נשב לנכין עבורכם, חברי הוועדה, מסמך מפורט ואמיתי

שיקיף את כל הנושא, ונמציא לבם אותו בהקדם.

היו"ר מ. גלזר-תעסה;

זה שנים שמדברים על איחוד הרשויות, אבל זה עדיין בגדר דיבורים בלבד.

הפיצול להכפיללילת הם בעלברי כולנל, ליש לעשות משהו דרסטי בנדלן.

שמעתי כי לשליחי ההלראה בארצלת הברית אלמרימ שאל להם לדבר שם על

עליה לישראל, לבללדאי שלא בריש גליה. אני חושבת שעלינו לעשות משהו בתחום

הזה" עלינל לבצע באן ניתוח קיסרי בצלרה מלחלטת בילתר, ללקבוע במפלרש בשביל

מה אנחנל שללחים מלרים מישראל לארצות הברית. מה גם שכולכם יודעים בוודאי

מה קורה לחלק מהמלרים. אני סבורה שצריך לדבר על הנלשא הזה בצלרה הגלויה

להברורה בילתר. ליש ההסתדרלת הצילנית ישנה מחלקת עליה, והיא צריכה לעשות

את עבודתה. כל הנושא של ההסתדרות הצילנית והאגדלד שמסביב לזה זקלקים

לסלסלה.

אני קצת פסיטית בענין זה, כי במשך הזמן התכלפפנו בפני יהדלת ארצלת-

הברית. לנבון אמרל באן שהם מדברים שם על גללה של צרפת, על גולה של אנגליה,

לעל יהדלת של ארצלת הברית ליהדות של ישראל.

בנלשא הפרלייקטים יש צורך בשיללב בין בל הגלרמים, לאני מאמינה שבתחום

הזה אפשר יהיה להצלית. אנתגל עלמדים להפגש עמ ההנהלה הבכירה של הסלכנלת

היהלדית, לנלבל לשמלע מה עמדתם בנדלן. אללי נצליח לעשלת משהו בנדלן בעזרת

גלרמי חוץ.

אשר למוסדות להשבלה גבוהה שבארץ, יזיל לי שיחלת קשלת ביותר עם נציגות

המוסדות להשכלה גבוהה בנלשא ההנדסאים, למשל. אנחנו חיים לעתים מנותקים

מן המציאות. בקשתי מפרלפסור הררי ללבה לקראת ההנדסאים, שהרי הם ילדים שלנל

לאגל רוצים שישארו וילמדו בארץ. מה גם שעלבדה היא שיש לנו היום מחסור גדל ל

באנשים עם ידע טכנולגי. יש לעשלת בדי שהצעירים האלה ילבלל להמשיך

לימלדיהם לקבלת תואר מהנדס בארץ בשללש שנים לכל היותר, ולא יצטרכו לנסוע

לארצלת הברית בדי לקבל שם את תלאר המהנדס אחרי שנתיים בלבד. אנחנל ממשיכים

להאבק בנלשא ההנדסאים, לנשתדל לעשלת משהל גם בנלשא שהלעלה כאן הילם.

הנלשא הזה הוא מסוג הנושאים שלא .יעלה בלל על הדעת לעבילר עליהם לסדר הילם.

נצטרך להאבק על הענין הזה. אני תלששת שלא ירחק הילם בל יגידל המלסדלת

להשכלה גבוהה בארצות הברית, שאם ישראל לא מלכנה להכיר בתעלדות שלהם הם

יבדקל גם אח התעודות של ישראל.

אנתנל נזמן לישיבה משלתפת את שר התינלך להתרבלת לאת הרשויות המטפלות

בנלשא הזה, בדי לשבת ביחד למצוא פתרונות נאלתים לבעילת שהועלו באן.

י . ,

י הייתי רולצה לשאלל אם הפרוייקטים בפרדם חנה אינם באים על חשבלן דברים

אחרים, "כמו על חשבון ילדי המצוקה למשל?
ר. רבין
בשום פנים ראופן לא. בינתיים אין בעיה רצינית בשום מקום, אבל הבעיה

חצוף בר1ע שההיקף ומספר הילדים יגדל, מצד אהד, ומצד שני יצמצמו את הוצאות

ההחזקה ויסגרו מספר פנימיות, הייתי רוצה להוסיף עוד, בי בעיית התפוסה

מתעוררת רק בקשר לילדים מאתיופיה, ולא בקשר לפרוייקטים, בפנימיות שלנו יש

קרוב ל-500 אתיופים, למעט כפר אחד שבהסכמה נמסר לעליית הנוער והפך להיות

מרכז קליטה לנוער אתיופי,
היו"ר מ. גלזר-תעסה
אנתנו נבצע את אשר קבלנו על עצמנו, ונפעל הן במשרד האוצררהן במשרד

התינוך והתרבות, ובפי שבבר אמרתי, נזמן ישיבה ביחד עם בל הגורמים הנוגעים

בנושא הזה, אני מודה לכם על שבאתם לישיבה הזו, ומזבירה לבם שאנו עומדים

לרשותבם, אני מאחלת לכם הצלחה רבה,

ב. מינוי ועדת משנה לנושאים מאוחדים
היו"ר מ, גלזר-תעסה
אני מבקשת את המכמתכם למינוי ועדת משנה לנושאים מיוחדים בהרבב הבא:

חברי הכנסת עוזי לנדאו, אליעזר שוסשק, יצחק ארצי, אליעזר ולדמן וחיים דרוקמן.

ה ו ח ל ס - לאשר המינוי הנ"ל של ועדת המשנה לנושאים מיוחדים,
היו"ר מ, גלזר-תעסה
תודה לכולכם, ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 13.50)

קוד המקור של הנתונים