הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 5

מישיבת ועדת העלית והקליטה

שהתקיימה ביום שני, כ"ג בכסליו התשמ"ה ~ 17.12.84 - בשעה 10.00

נ כ וז י;

מי גלזר-תעסה - יו"ר

י' ארצי

א' שוסטק

מוזמנים; מ' שמיר - מזכ"ל משרד העליה והקליטה

י' שטרול - מנהל מח' הקליטה של הועה"פ של ההסתדרות

ש' הורן - משרד העליה והקליטה

מי בן-הרוש - " " "

רכז מידע

של הוועדה; ר' ישעיהו

רשמה: ע' הירשפלד

דיווחו של מר מאיר שמיר, מזכ"ל משרד העליה והקליטה על היערכות

המשרד לקליטתם של עולים חדשים.



דיווחו של מר מ' שמיר, מזכ"ל משרד העלית והקליטה

על היערכות המשרד לקליטתם של עולים חדשים

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה ושמחה לארח את מר מאיר שמיר, מנהל משרד הקליטה, ואת מר

יואל שטרול, מרכז נושא הקליטה בוועד הפועל של ההטתדרות. בישיבה זו נשמע

בעיקר על קליטתם של העולים מאתיופיה. בבקשה מד שמיד.

מי שמיר;

מתוך הנחה שחומר הרקע שהעברנו הונח על שולחן הוועדה, ובו דברי דקע לגבי

ההתרחשויות שהיו עד כה בתחום העליה, והצפוי בעתיד בתחומים החברתיים והחינוכיים

השונים, אני אמסוד כמה נתונים לגבי הגל הנוכחי של העליה, הצפי והפתדונות כפי

שאנחנו מטוגלים לתת אותם, באילוצים שבהם העליה הזאת מגיעה.

בדשותכם, מכיוון שמתחייבת טודיות לפחות עד שרוב העולים יגיעו לארץ - כי

אחרת העניין עשוי לפגועי בסיכויי עלייתם והצלחתם - לא אמטור על מיקומם ודברים

מזהים אחרים שעשויים להפריע ולחבל בתהליך הצלתם. יש הטכמה ציבורית רחבה מאד,

כולל שיתוף-פעולה עם ועדת העודכים של אמצעי התקשורת, שגם אם בפורומים כאלה או

אחרים נמטרות ידיעות בתחום זה, הם, מרצונם החופשי נמנעים מלהעביר את הידיעות

לידיעת הציבור, או לפחות את אותן ידיעות שעשויות לפגוע בהליכי הבאתם והצלתם של

העולים.

מתוך ההסתייגויות האלה אני יכול לומר שאנחנו נמצאים בתהליך קליטה של 12,500

נפש, ויש מי שמרחיב ואומר 20,000 נפש שמגיעים ויגיעו ארצה בפרק זמן של 3 עד 6-5

חודשים. אני מתייחס לעליה שהגיעה ארצה עד חודש נובמבר כעליה הראשונה של

האתיופים ואני רואה בעליה הנוכחית את העליה ההמונית של העדה הזאת.

צדיך לומר חד-משמעית שעל-פי הערכת אנשי מקצוע ובעלי נסיון שטיפלו עד כה

בקליטת עולים מגלויות שונות, זו הגלות המרוחקת ביותר שידענו עד כה, מהטיבות של

המאפיינים שלה, תנאי חייהם ומאפיינים נוטפים מבחינה עדתית ומבחינת קשר עם תפוצות

אחדות. למעשה, ללא התראה מטפיקה אנחנו מתמודדים עם קליטתם הנאותה של מטפר

הנפשות שציינתי, תוך כדי מצב קשה מאד מבחינת אמצעים, תקציבים וגם מצב-רוח כללי

בארץ לגבי קליטה עכשווית. עם זה, אנחנו עושים ונעשה כמיטב יכולתנו בתחוםזה.

ברגע זה, וכפוף לשינויים נוכח האילוצים האלה, הצלחנו לגבש תוכנית ראשונית

לקליטת העולים מאתיופיה, שמשמעותה היא כדלהלן: לשכן כ-250 משפחות במקומות שבהם

יש שיכון רלבנטי עבורם לקליטה בתנאים נאותים, תוך כדי מתן שירותים המקובלים לגבי

עולים בשנה ראשונה - קרי, מרכזי קליטה. אנחנו רוצים לקוות שכעבור שנה או קצת

יותר, הצוותים שמטפלים בהם ונותנים להם את השירותים הנהוגים במרכזי קליטה רגילים

יעזבו אותם והם יישארו במקומם עצמאים ומוכנים, עד כמה שאפשר, לחיים עצמאיים

בחבדה הישראלית.

בתיאום עם המשרדים ובהתייעצות שבכמה מהן השתתף ראש הממשלה, סוכם, למרות

המצוקה, לרכוש ולהעמיד לאלתר לרשות האוכלוטיה הזאת כ-15 דירות, באותם מקומות

שבהם מצויות דירות מתאימות לקליטה זו, תוך שימת דגש על המקומות שטיכויי הקליטה

בהם הם הטובים ביותר. יתר האנשים שיגיעו במרוצת הזמן יכנטו למטגרות ארעיות,

בראש ובראשונה למטגרות של מרכזי קליטה קיימים של הטוכנות היהודית, ולצודך זה

נעשים מאמצים כדי לפנות אותם מאנשים שיושבים בהם יותר מאשר תקופת זכאותם. כ-800

איש מתוך 3,000 שהגיעו במטגרת זו כבר נקלטו במרכזי קליטה אלה ובמתקנים אחרים,

ועוד ידינו נטויה.

1

איפה נמצאים יתר ה-2,000? |

ב-250 דירות שהיו במלאי שלנו ושייעדנו אותן למטרה זו. כשאני אומר שנקנה

דירות, אין זה אומר שהדירות כבר מוכנות. זה תהליך של 3 עד 6 חודשים, ועד שהן

ייבנו זוז תהליך של שנה עד שנה והצי. עד אז האנשים יהיו במרכזי קליטה קיימים

וחדשים, ארעיים, שהסוכנות היהודית מתפעלת. במסגרת זו המרכזים האלה הם: מחנות

נופש של צה"ל. צה"ל העמיד לרשותנו את כל מחנות הנופש שלו, שמכילים בערך 2,000

מקומות; בתי הבראה למיניהם, בעיקר של קופת-חולים, אבל גם בתי מלון או בתי הבראה

פרטיים, ועוד אכסניות נוער, בעיקר לצעירים שבהם שנכנסים למסגרת עליית-הנוער.

כל המוסדות שמעמידים לרשותכם את הדירות האלה מקבלים שכירות? מלבד הצבא,

כמובן.

בוודאי. גם הצבא מקבל דמי שכירות, כי המקום שייך לאגודה למען החייל.

העלות הממוצעת לנפש באותם בתי הבראה הוא בין 10 ל-12 - 13 דולר ליום לנפש, כולל

כלכלה. זה הרבה מאד כסף, מה עוד שאנחנו חוזים שהייה של שנה.

י אי שוסטק;

זה בא מתקציב של משרד הקליטה או של הסוכנות?

השהייה בשנה הראשונה חיא על-וזשבון תקציב הסוכנות היהודית. שיכון הקבע

וסכומים אחרים הם של המדינה.

אינני רוצה לדווח לוועדה שיש לנו פתרונות אחרים מספיקים לגבי כל מספר

העולים שעשויים להגיע במבצע זה, אבל לא אלמן ישראל ואנחנו מקווים שבסופו של דבר

יימצאו פתרונות סבירים, לא מעבר לזה, להליך הקליטה הראשוני הזה. צריך לומר מראש

שהנסיון שנרכש בכלל, ולגבי עדה זו ייתכן שהיה מקום לסדורי קליטה שונים במקומות

שבהם הם מיועדים לשכון קבע, וכמובן במסגרות מוניציפליות שיכולות לתרום לקליטתם.

לא כן הדבר נוכח האילוצים, שמתאפיינים בכך שמזה זמן רב המדינה לא בנתה שיכון

ציבורי בערים הגדולים, החזקות, ואם יש שיכון ציבורי מצוי, הוא דווקא בפריפריות.

מטבע הדברים הפריפריות חלשות יותר מבחינת קליטה חברתית ואחרת, ומובן מאליו שלאור

האילוצים והעובדות האלה, שומה עלינו למלא את החסר על-ידי ליווי באמצעים אחרים.

לפיכך אנחנו צריכים לקוזת בחשבון שזמן קליטתם יתארך יותר מהרגיל, אילו היו לנו

פתרונות אופטימליים.

באיזה מקומות משוכנים עכשיו העולים?

באזור הצפון: נצרת, כרמיאל, קרית-שמונה, צפת, מגדל העמק, עתלית, פרדס-חנה

וחדרה. אנחנו מתכוונים לשכן אותם גם במחנה נופש של צה"ל בעכו.

אשדוד ואשקלון בעיקר.

ו

'

בכמה משתכנים כאלה מדובר בסך-הכל?



מ' שמיר;

בנגב - בעיקר בבאר-שבע, ערד, נתיבות ושדרות. על-פי התוכנית, כי הדברים

עדיין לא מסוכמים, כנראה שעולים יופנו גם למצפה-רמון. הם נמצאים גם במרכז

קליטה בדימונה ובבית-שמש.

הנתונים שמסרתי מתייחסים בערך ל-3,000 נפשות במסגרות של קבע, במסגרות של

מרכזי קליטה קבועים וארעיים, ובמסגרת של עליית-הנוער.

בכוונתנו לעשות הכל כדי ש-500 יוזידות הדיור שנקנה במסגרת ההחלטות

המתוקצבות, ו-700 השיכונים שייבנו, יהיו בערים החזקות והטובות יותר, ואנחנו

פועלים כעת בשיתוף עם משרד השיכון לאיתר את המקומות האלה, תוך כדי נסיון למצוא

מקומות אופטימליים לשם כך.

ההיבט הארגוני. מבצע כזה מחייב היערכות מתאימה, כשחלוקת העבודה היא בערך

כך: לגבי כל תהליך הקליטה הזמני אחראית הסוכנות היהודית, ומעבר לו אחראית

המדינה. כמובן שנוכה התנאים שתיארתי יש דברים חופפים. אציין באופן יוצא מן

הכלל כדבר ראוי לשבח את עבודת הסוכנות בתחום זה, גם מבחינת האמצעים שהיא מקדישה

לנושא זה, וגם מבחינת התארגנותה. זה אמור בעיקר לגבי האנשים שעושים את עבודת

השדה בצורה מקצועית מתוקנת, שלדעתי עומדת בכל מבחן של בקורת עניינית.

אנחנו הקימונו מערכת, שהיא בעיקרה מטה פעולה שאני עומד בראשו. אני זוכה

לשיתוף-פעולה מצד על המנכ"לים של המשרדים הנוגעים בדבר, ובעיקר אציין את משרד

השיכון, משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה ומשרד הבריאות, כי אלה הם התחומים

הרלבנטיים והלוחצים ביותר בכל השלבים, ובמיוחד בשלב הראשוני.

צר לי לומר מלים פחות חמות לגבי הציבור, או נציגי הציבור ברשויות המקומיות

למיניהן. אקדים ואומר שאני מבין שזו בעייה לא קלה, שבמידה זו או אחרת מונחתת

עליהם בכורח הנסיבות, וזה מחייב כמובן את הרשויות המקומיות שאליהן מופנים

האנשים, לתת ולהתגייס, כפי שהנושא האנושי הזה מחייב. אפשר לומר שברגע שכבר

נוצרת המציאות כולם בסופו של דבר יהודים ועושים את שלהם, אבל איננו זוכים

לשיתוף-פעולה מלא מכולם לגבי עצם ההסכמה להעביר את העולים לשם. זו תופעה פסולה

מבחינה ציבורית, כשאינני מתעלם מהבעיות שמצריכות הסדר ומהפתרונות שראשי הרשויות

המקומיות האלה צריכים לקבל. אבל מעבר לכל, בסך-הכל עומדת לפנינו ולפניהם מצווה

של הצלת נפשות, בנוסף למצוות הקליטה, ולדעתי הם היו חייבים להיות יותר

קואופרטיביים.

אי שוסטק;

אני רואה שבערים הוותיקות אין כמעט זכר לדבר הזה.

מי שמיר;

הסברתי שהבעייה נובעת בראש ובראשונה מכך שאין שיכון ציבורי בערים הגדולות,

מכיוון שהממשלה לא עודדה את זה כפי שהיא עודדה לגבי המקומות הפריפריים. בשלב זה

של פתרון מיידי כמובן שזה לא ניתן להיעשות. עם זה, קבענו באופן חד-משמעי שכל

פתרונות הקבע שלא יימצאו עד לבניה, יינתנו בערים אלה, מכיוון שגם מבחינת המדינה

וגם מבחינת העולים זה יתרון ר1שוב מאד. היות וכך, אנחנו עושים בחינה נוספת

ומחודשת, למרות הנתון העובדתי שאין שיכון ציבורי, כדי לנסות לדלות בכל-זאת איזה

שהם פתרונות בתוך הערים הגדולות. בשבוע הבא אני אפגש עם ראש עיריית ירושלים כדי

לבחון מספר פתרונות בשכונות החדשות בעיר, כי לפי דעתי לא מתאים שידושלים לא

תקלוט לאלתר עולים, אפילו אם צריך להתאים את התנאים לשם כך.

t

נעשות פעולות חשובות מאד על-ידי כל אחד מהמשרדים, שעושים כמיטב יכולתם לתת

את השירות. בתחום הלימוד הצרכים מזוהים ונעשית פעולה להשיג את האמצעים הנוספים

ולהתארגן בהתאם, גם ברמה של מטה של המשרד הראשי, גם ברמה מחוזית ומקומית, כדי

לתת את רוב השירותים, שהם למעשה בשלושה תחומים: בהעשרה, באמצעים ובשיתוף הקהילה,

הקשר עם ההורים, כדי להבטיח הליך משופר ככל האפשר בתחום הלימודי. משרד הבריאות



עושה כמיטב יכולתו לגבי השירותים שהוא חייב לתת בתחום האפידמיולוגי ובתחומים

אחרים, ואין לנו בעיות עם קופות החולים במתן שירותים. יש בעיות אחרות, כמו

היכולת לדבר ולהסביר וידיעת כל המחלות שהן נושא לטיפול, אבל אם אני נדרש לדווח

מבחינת שירותי המערכת, המצב בהחלט מניח את הדעת.

משרד העבודה נערך למתן השירותים, שברגע זה הם בעיקר שירותי למידה והכשרה

טרום-מקצועית, ובהמשך תהיה גם הכשרה מקצועית פרופר.

באשר למשרד החינוך - בשלב זה נקבע שכל הילדים ילמדו בבתי-טפר

ממלכתיים-דתיים, כדי לא לשבור מסגרות. זו קביעה לגיטימית. האילוץ הוא שהחינוך

הממלכתי-דתי לא תופס יותר מ-20% מהתלמידים ומהמערכת, ובמקומות מסויימים כמו אילת

- 12% מסך-כל התלמידים. אם נכניס באילת מספר גדול של ילדים על מספר קטן של

עובדים, אנחנו נשנה את כל הפרופורציות ואת כל המסגרות, ולזה אני קורא אילוץ.

אני ראיתי צעירים רבים מאד בגיל 18-17.

רובם נקלטים בעליית-הנוער עד שהם מוכשרים להתגייס לצבא. אגב, הדיווחים של

הצבא הם אופטימיים וטובים מאד ואין להם שום טענות לגבי תיפקודם כחיילים. אני

שמח לומד שבמוסדות להשכלה גבוהה לומדים כבר כ-60 סטודנטים. במלים כלליות אפשר

לומר שיש להם מוטיבציה גדולה מאד ללמוד ולהשתלב בחברה. המוטיבציה הזאת לפעמים

מפליאה נוכח מה שאנחנו יודעים לגבי הטענות המאוחרות יותר של הגלויות, שהפשטנו

אותם מהמסורת שלהם וכו'.

לפני כמה ימים ביקרתי בנצרת, כי מצב הרוח שם לא היה טוב כל-כך. ישבנו 50

איש ונתבקשנו לעודד אותם ולהרגיע אותם. למעשה, אמרנו להם שהעיקר הוא שהם אזרחים

שווים לנו בכל דבר ואני חשתי שהעניין הזה חשוב להם יותר מכל.

אי שוסטק;

מהו גיל העולים שמגיעים? הרי יש עולים שנושרים בדרך ולא זוכים להגיע לארץ.

כמה עולים בכל-זאת מגיעים מגיל 60 ומעלה?

מי שמיר;

קודם-כל, תוחלת החיים אצלם היא מאד מאד קצרה. יש לי חתך לגבי 3,400 נפש,

שאומר; מגיל אפס עד 5 - 542; מגיל 6 עד 9 - 345; מגיל 10 עד 14 - 525; מגיל 15

עד 18 - 668; מגיל 19 עד 24 - 464; מגיל 25 עד 34 - 338; מגיל 35 עד גיל 44 -

173. נשים מגיל 45 עד 49 - 99; נשים מעבר לגיל 60 - 0וו. זאת-אומרת, 200 מתוך

3,400 הן מעל גיל 45. אצל הגברים יש אותו יחס. מגיל 45 עד 64 - 95, ומעל גיל

65 - 113. זאת-אומרת שמגיל 45 יש לנו לא יותר מ12% - 13%.

אי שוסטק;

ביציאה משם הפרופורציה היתה אחרת.

מי שמיר;

מישהו הגדיר את תוחלת החיים שלהם באתיופיה ב-37 שנים.

הייתי רוצה להבין איך זה בא לידי ביטוי במקום. מה עושה משרד הקליטה, מלבד,

כמובן, להכנת המקום? איך מתבצעת חלוקת התפקידים?

קודם-כל יש שוני לגבי תהליכי העלאתם בהשוואה לכל עליה אחרת, כי היא מתבצעת

לא על-ידי הסוכנות ולא על-ירי משרד הקליטה, אלא על-ידי זרוע אוזרת, וברור שלזה יש

השלכות.

יש וזלוקת תפקידים פונקציונלית בין הסוכנות ובינינו. עיקר תהליך הקליטה

במעבר הוא בידי הסוכנות היהודית, ולגבי כל עולה זה 6 חודשים. לגבי אתיופים נקבע

זמן של שנה. כל הטיפול מעבר לשנה, בהליכי קבע, הוא בידי משרד הקליטה.

כבר היתה לכם הזדמנות לטפל בהם מעבר לשנה?

בוודאי. מלבד העליה הזאת הגיעו במשך 5 השנים האחרונות כ-6,400 נפשות.

בתחומים מסויימים יש חפיפה מהיום הראשון. כל הפונקציות בנושא תיאום, מדיניות,

תיקצוב ומשדדי ממשלה אחרים מרוכזים בידי משרד הקליטה. זה תחום אחד של חפיפה.

תחום שני של חפיפה הוא כל הרישוי, גם אם הוא לא מתבצע על-ידינו, אבל כל הקשר עם

יתר המשרדים. תהום חפיפה נוסף הוא לגבי אותן פעולות שמתחייבות תוך כדי פרק זמן

כהכנה לקבע. למשל, הכשרה מקצועית. תוך כדי שהייתם במרכז קליטה, לאחר שהם

מסיימים את הלימודים באולפן לעברית, שזה חלק מהשירותים שהסוכנות נותנת. יש

חפיפה הפוכה לגבי משפחות שמוגדרות כמשפחות סוציאליות למשך זמן מסויים והסוכנות

ממשיכה לטפל בהן באופן ייחודי, בליווי, עד 5 שנים. כשהם במעמד ארעי, בהכנה

לחיים, מחלקת העליה מטפלת בהם.

אנחנו חותרים, ואני מקווה שגם מגיעים לידי שיתוף-פעולה מלא ומנסים להוציא

את נקודות העוקץ, שמטבע הדברים קיימים בין שני מוסדות, ואני רוצה לראות אותם

כנחלת העבר. מה שחשוב כאן זה העולה וכל יתר הדברים מתבטלים מול המשימה לקלוט

אותו ואת משפחתו בצורה תקינה ביותר ככל האפשר.

הי ו"ר מ' גלזר-תעסה;

מהו גודל המשפחה המקורי שם פחות או יותר? 2. מה הן הנקודות שאינן תואמות

את מה שאנחנו מקבלים פה כאורח חיים יהודי? מה הם הניגודים, או מהי החפיפה. 3.

נושא הגיור - אני מבקשת לדעת מהי הבעייה. אני מבקשת שתעביר את בקשתם של כל חברי

הוועדה שירפו מהנושא הזה ויטפלו בו כפי שצריך לטפל בו. ממשפחה ותיקה שמעתי שהיו

לה ממש עלבונות. מישהו התבטא בביטוי מאד חריף, שלא אחזור עליו. אני מבינה שיש

ויכוח ויש דיון, אבל יש דברים שהצנעה יפה להם, כי זה פוגע בהם. אני מבקשת לדעת

אם יש כאלה שלא נמולו בכלל, ובקשר להם אין ויכוח שהם צריכים לעבור ברית-מילה,

ואלה שעברו בצורה זו או אחרת, אף אחד לא יגיד שהם לא צריכים לעבור טבילה במקווה.

על מה הוויכוח? היות והערה הזאת מאד מאד רגישה, ואני חושבת שהיא גם מאד פגיעה

מבחינה של רגשות, אולי אפשר לפתור את הנושא הזה בצורה אחרת, שקטה, וללא הכרזות

שונות מהסוכנות, ממשרד הקליטה ומהרבנות?

מי שמיר;

אז איך יעשו כותרות?

זה עושה כותרות, אבל להם זה גורם לצלקות.

שאלה נוספת. האם יש כבר זיהוי של הכשרה מקצועית כלשהי שהם מתאימים לה,

מתעניינים בה וכשירים לה?



אני יודעת שראשי רשויות מקומיות אמרו באופן גלוי שקליטת העולים מאתיופיה

תהווה בעייה בתחום השיפוט המוניציפלי שלהם. אני מציעה לעשות כנס של מחוז הצפון,

מחוז המרכז והדרום, כל אחד בנפרד, וששר השיכון, שר החינוך ושר, הקליטה יופיעו

בפניהם וידברו על לבם. אני דברתי עם עובדיה עלי.

מי שמיר;

עובדיה עלי הוא דוגמה "לא טובה".

נכון. שאלתי אותו מה קורה עם האתיופים אצלו, והוא השיב לי: אני דברתי עם

כל אלה שלא היו מרוצים מהעניין ופשוט "שטפתי" אותם. אני מציעה שהשרים הנוגעים

בדבר יזמנו כנס של ראשי מועצות ואני בטוחה שזה ישפיע.

אני מקבלת את דבריך, מר שמיר, שזה לא רק עניין של עליה וקליטה, זה עניין של

הצלת נפשות ולראשי המועצות אין זכות מוסרית לדחות את הבקשה. אם זה לא ילך, יש

כל מיני דרכים איך להראות לראשי המועצות שיש גם דברים שאינם נתונים לשיפוט שלהם.

אני בטוחה שלא נגיע לזה, אבל אני חושבת שצריך לומר את זה ולגלות את מעמדם ברבים.

ברגע שהכנס הזה יתקיים וידברו על לבם בדרכי נועם, אולי נגיע גם לנתיבות שלום,

ואני חושבת שיהיה לזה הד חיובי.

דברת במחי-יד על הפריפריות. אני בטוחה שזו עמדת? של משרד הקליטה ואני רוצה

להביע דעתי בפורום זה. שכונות המצוקה בערים הן המקום האחרון שאותו צריך להציע

לאתיופים. השבוע דברנו על שכונת כפיר. אני יודעת שיש שם מקומות, אבל גם אם

יצטרכו לבנות להם אוהלים במקום אחר - זה עדיף מאשר להכניס אותם לשכונות מצוקה.

שכונות המצוקה אינן יכולות לשאת את עצמן.

ביקרתי אתמול בכמה בתי-סוהר ושאלתי את ד"ר ורטהיימר מאין באה רוב האוכלוסיה

- מעיירות הפיתוח או משכונות המצוקה, והוא השיב לי שרובם באים משכונות מצוקה.

לכן, שכונות המצוקה יהיו המקום האחרון שאליו יכניסו את העולים מאתיופיה. לפני

כמה שנים הזדמן לי להכיר אותם מקרוב והתרשמתי שהם אנשים ישרים ומאד עדינים, ואם

הם ייכנסו לקן לא טוב, זה יכול לגרום להם לשוק איום ונורא, גם מבחינה תרבותית

וגם מבחינה של ערכים שהם רגילים אליהם.

אני שמחה מאד לשמוע שלמדנו מן העבר ואנחנו לא "מפשיטים" אותם, אלא נותנים

להם עוד בגד. אנחנו ניתן להם את שלנו. מה שהם יקבלו - יקבלו, ומה שהם ידחו

בשלב ראשון - ידחו, אבל אנחנו צריכים להשאיר אותם עם הגרעין שבו הם בטוחים. כי

הדימוי העצמי והנישול מכל מה שהם היו רגילים אליו יהיה בעוכרינו.

בישיבה קודמת הוועדה הביעה רצונה ללוות קבוצת עולים מרגע הגיעם, תוך פרק

זמן של כמה חודשים, לבקר אותם אחת לחודש וללוות אותם בקליטתם. אנחנו מאד מבקשים

שתמליצו על קבוצה כזאת בסביבות אשקלון.

שאלה אחרונה. מהו גודל היחידה החברתית שאתם מציעים לעולים לשכון במקום זה

או אחר? האם זה עשרות, או מאות משפחות?

מי שמיר;

גודל המשפחה. אני אתייחס שוב לחתך של 3,400 הנפשות. משפחות של 2 נפשות -

221; 3 נפשות - 138; 4 נפשות - 100; 5 נפשות - 74; 6 נפשות - 107. כלומר,

המשפחה הממוצעת היא בת 5 נפשות, 3 ילדים. אין לנו נושא של משפחות ברוכות ילדים

וכל הכרוך בזה, ומכאן גם גודל היחידה.



אנחנו העמדנו לרשותם בשיכון הקבע דירות בגודל 3 חדרים, ולמשפחות יותר

גדולות - 4 חדרים. בשלב זה הם נראים אפילו קצת מסכנים במרחב כזה. ביקרנו

וראינו שזה בסדר, אבל אי-אפשר להתעלם מה"חידוש" שבדבר. אני אישית עסקתי לא מעט

בגלי העליה של שנות החמשים, ואם לדבר על רמת הנקיון של האתיופים, אני מתרשם מהם

טוב.

נשאלו שאלות ייחודיות שרובן התייחסו לדת, למסורת ולחברה. אני מקווה

שהוויכוח בנושא הגיור והקזת דם הסתיים. אני גם מתרשם, להבדיל מבעבר, הרבנות

עושה כמיטב יכולתה להביא את הדברים, ככל האפשר, למכנה משותף. יש ויתור על הקזת

דם. יש בעייה קטנה של תיקון מילה, אבל נדמה לי שהוא לא רלבנטי יותר. כולם

נימולים, ואם יש מקרה יוצא מן הכלל, אין לייחס אותו לכל הנושא. מה שנדרש, לפי

הבנתי, זה תהליך פשוט של טבילה חד-פעמית במקוה. עדיין יש איזו שהיא הסתייגות

מהעניין הזח, אבל אני חושב שזה יותר סמנטי ולא יותר, מכיוון שבעקרון הם היו

אמונים דווקה על הרגלי טבילה.

ההבדל הבסיסי בינינו ובינם, ככל שהוא מוגדר וניתן למקד אותו, הוא בכך שהם

לא מכירים דבר אחר מאשר התורה שבכתב. רק הבוקר דברתי עם איש משרד החינוך, יעקב

הכל טוב ויפה, אבל יש בעיות, כמו, למשל, שיש להם 3 פעמים בשנה

ראש השנה.

על יסוד מה?

מי שמיר;

אינני יודע. למשל, יום הכפורים לא ידוע להם, ולעומת זה יש להם חגים אחרים.

מר הדני אומר שיש אצלם סיכום, במסגרת המועצה הפדגוגית, קודם-כל לתת להם לעשות

את שלהם. שנית, להביא את העניין למכנה משותף בכך שמתחילים מיום העצמאות, כי יום

העצמאות חדש גם בשבילנו וגם בשבילם, וזה יכול להיות פתח להבאת הנושא למכנה

משותף. למשל, הם לא יודעים מה זה תפילין, או מזוזות.

שי הורן;

יש דברים שהם סיגלו לעצמם במשך התקופה הזאת, אבל בעקרון אין לחם אותם.

מ' שמיר;

יום העצמאות כמכנה משותף, או יום ירושלים שמדבר אל כולנו, וודאי מדבר אליהם

הרבה מאד בגלל הכמיהה לירושלים.

האם הם יודעים שהיום השביעי הוא שבת? הם שומרים את השבת?

שי הורן;

הם שומרים את השבת ואפילו לא מחממים את האוכל בשבת.

מי שמיר;

צפויות לנו עוד בעיות עם הממסד הדתי שלנו כשניכנס לעומק הדברים. אבל

הבעייה היא שיש פערים לגבי מכנה משותף בינם ובין החילונים שבינינו.

מתוך שלושת ימי ראש השנה שלהם, אף אחד מהם לא רול כמו זה שלנו?

מי שמיר;

לא. יש כאן ריקמה מאד עדינה. מצד אחד הם רוצים לקבל את הדברים שלנו.

מטבע הדברים בעוד 5 שנים הם יאמרו: יצרתם שוויון, הכל טוב ויפה, אבל לקחתם מאתנו

הכל, ותתחיל התעוררות. להערכתי, הממסד הדתי בכל-זאת יחתור לשוויון, אבל נקווה

שזה יסתדר.

בנושא ההכשרה הם זקוקים לטרום-הכשרה ולאחר-מכן יש להכשיר אותם למקצועות,

שלצערנו הם הפשטניים ביותר והראשוניים ביותר, כגון: רכב, מכניקה ומסגרות. אבל

אנחנו צריכים להאמין בצור ישראל, ומטבע הדברים אם לא היום - מחר, ואם לא מחר -

מחרתיים, ובסופו של דבר הם ישתלבו כשם שהשתלבו כל אלה שבאו לפניהם. אני חוזר

ואומר שהמוטיבציה שלחם היא גבוהה מאד. הם אנשים צעירים ואינטליגנטים ובסופו של

דבר אני מקווה שהחברה והמערכת יעשו את שלהם ויקדמו אותם.

כנס עיריות. היות ואנחנו נמצאים בלחץ נוראי מבחינת המספר הגדול של העולים

שמגיע, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו ליצור את המודעות הזאת. אנחנו נפגשנו אתם

במסגרת מועצת הגליל ונמשיך בזה. ברור שניתן דעתנו גם לגבי השתתפותם של יתר

השרים, ולא רק שר הקליטה, כסיוע וכמשקל ציבורי נוסף בדברים אלה.

אני מקבל ברצון את הצעת יושבת-ראש הוועדה ללוות קבוצת עולים בקליטתה.

אנחנו נתאם את זה בינינו ונעשה תוכנית משותפת.

בקשר לנקודה האחרונה אנחנו נתאם בינינו מועד. אני חושבת שנזמין את נציגי

משרד החינוך והתרבות ונשמע מהם באופן קונקרטי, כי אנחנו צריכים ללמוד את הבעייה.

אנחנו נעשה את זה, בהתחשב בהערתך שיש בינינו שינויים כל-כך משמעותיים שאולי לא

נתנו עליהם את הדעת.

מר שמיר, אני מודה לך מאד. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 11.15

ו

/