ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 03/12/1984

סקירת ראש מח' העלייה מר חיים אהרן על פעולות המחלקה

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום שני, ט' בכסליו התשמ"ה - 3.12.84 - בשעה 10.00

נכחו;

חברי הוועדה; מי גלזר-תעסה

י' ארצי

מי כהנא

מי כהן-אבידב

עי לנדאו
מוזמנ ים
חי אהרן - ראש מחי העליה, הטוכנות היהודית

די לוין - משנה לראש מחי העליה

י' מופסיק - עוזר אישי לראש מחי העליה

הי מקוב - מחי העליה

ר' ישעיהו - רכז מידע

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; סקירת ראש מחי העליה מר חיים אהרן על פעולות המחלקה.



סקירת ראש מח' העליה מר חיים אהרן על פעולות המחלקה
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני פותחת את ישיבת ועדת העליה והקליטה.

יש לנו הכבוד לשמוע את דבריו של ראש מח' העליה בסוכנות היהודית, מר חיים

אהרן. אנחנו נשמע סקירה על ההווה, ואולי גם על ההיערכות בעתיד הקרוב. נשמע גם

על מצב העליה מארצות הרווחה, אבל בעיקר נתמקד ביהדות ברית-המועצות וביהדות

המצוקה, והנושא השני יהיה מוסד השליחים. בבקשה.

חי אהרן;

גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, למדתי מדברי הרב קוק שהפסוק בספר ישעיהו:

מי אלה כעף תעופינה וכיונים אל ארובותיהן, המשמעות היא שלמעשה יש יהדות מצוקה

שבאה לארץ כענן, יש רוחות שדוחפות אותה, ויש יהדות שבאה מרצונה. אלה היונים -

גלות המערב, וכך אחלק את דברי.

אם אנחנו מסתכלים ביום על מספרי העליה, אנחנו רואים שהשנה העליה לא תקטן

מאשר בשנה הקודמת, שהגיעה ל~7,000 1 עולים. בחומר שהעברנו אליכם יש חומר ססטיססי

ולכן לא אתעכב כעת על המספרים ועל ניתוחם. אסתפק בציון העובדות בלבד.

עד סוף נובמבר השהה הגיעו ארצה כ-14,000 עולים. מסתמנת ירירה די משמעותית

בעליה מן המערב, שגעה בין 25% ל-30%, ומסתמנת עליה גדולה בעליה מארצות המצוקה.

אנחנו מתמודדים היום עם בעיות קליטה של אוכלוסיה שטרם ידענו כמוה במדינת

ישראל, והיא אוכלוסיית עולי אתיופיה. זו עליה ברוכה, אשר להבדיל מעליות אחרות,

לא היה לה בסיס חברתי במדינת ישראל לפני שהיא התחילה להגיע במספר ים י ותר גדולים.

נוסף על כך, זו עליה שבמשך ימים ספורים אנחנו חייבים להעביר אותה מאות בשנים,

מבחינה תרבותית ומבחינת דרכי חיים. זו עליה שבאה אלינו באמונה חתית עמוקה,- אבל

למעשה היא מחוסרת כל. אנחנו חייבים ללמד אותם משמוש במים זורמים דרך ברזים,

שמוש בגאז, שמוש בחשמל ושמוש בכסף. אנחנו חייבים לשמור על המטען התרבותי שהם

מביאים עמם, כדי לא לגרום להלם גדול יותר מההלם הקיים. אנחנו מצווים לנסות

לשמור על התא המשפחתי המקובל אצלם, ושהוא שונה לגמרי מהתא המשפחתי של החברה

הישראלית המודרנית. למרות שהם תלויים בנו בכל מה שהם עושים, אנחנו מנסים לא

ליצור תלות קבועה בינם לבין המוסדות. מי שראה אותם מסתכלים במשך שעות על דלת של

מעלית. נפתוזת ונסגרת, יכול להבין את המשמעות של העולם החדש הזה עבורם. מי שראה

אותם מברכים על היותם במדינת ישראל ומנשקים את קרקע ארץ-ישראל, יכול להבין את

מהות הרגש ואת עומק הרגש הדתי אצלם.

עם זה, עד לפני כשבוע-שבועיים לא היה ברור התהליך לפיו הם יוכרו לגמרי

כיהודים, משום שהיה פסק הלכה של הרב הראשי, לפיו הם חייבים גיור לחומרה, והגיור

לחומרה כלל הטפת דם. עד שלפני כשבועיים החליטה הרבנות להסתפק בטבילה, דבר שמאד

מקל, אם כי עדיין לא התקבל לגמרי על-ידי הקהילה כולה.

בשנה האחרונה פתחנו מרכזי קליטה חדשים לקליטת עולי אתיופיה, שבהם אנחנו

מלמדים אותם מאל''ף עד ת"ו - מניהול משק בית, דרך עברית, דרך הסבה מקצועית בשיתוף

עם משרד העבודה, עד שהם מסוגלים לצאת לעבודה. כשאנחנו משווים את האוכלוסיה הזאת

לאוכלוסיות אחרות, הרי שהמוטיבציה שהם מגלים אין דומה לה בקרב עולים אחרים,

ולשביעות רצוננו המלאה - ודאי גם לשביעות-רצונם - אחרי 4-3 חודשים הם אינם

מפגרים בשפה העברית בהשוואה לעולים אחרים.

אבל יש בעיות רבות. עם כל הרצון שלנו לא לשבור את התא המשפחתי, ועם כל

רצוננו לא לעשות טעויות שנעשו עם עליות קודמות, הרי שהתא המשפחתי מתערער מעצמו.

בחברה שלנו, שבה מעמד האשה שווה, אשה אתיופית לומדת מהר ועצם שאיפתה למעמד שווה

מערער את כל התא המשפחתי. זה מערער את סמכות האב, וכתוצאה מכך היא מערערת את

סמכות האב גם אצל הבנים.



אתן לכם דוגמה, קיצונית אמנם. לפני כמה ימים שמענו על מקרה של אשה בת 60

שבקשה להתגרש מבעלה. כשנשאלה למה, היא סיפרה את הספור הבא: הייתי היום

בקופת-חולים וראיתי איך בעלים מלווים את נשותיהם לרופא. נזכרתי כשהיינו בדרך,

באחד המחנות, הלכתי לרופא ובעלי לא ליווה אותי. אם נשים לב מה היא מנסה לעשות,

נראה שהיא מנסה לעשות מעבר תרבותי למציאות אחרת לגמרי, להחיל את המציאות של

מדינת ישראל שבה היא חיה היום, ואז נוכל להבין את עומק הבעייה,

לעדה הזו יש מנהיגות דחית שמפסיקה להיות ברגע הגיעה ארצה. הכהנים מאבדים

את סמכותם באופן מאגי כאילו ברגע שהם מגיעים לארץ. לכן אנחנו מנטים ליצור

מנהיגות חדשה, הן דתית והן חילונית.

בין הצעירים יש כאלה שקבלו אינדוקסרינציה סובייטית-אתיופית, ואין צורך

להרחיב את הדיבור על משמעות הדבר. הם תוססים, מתסיסים ומסיתים.

ע' לנדאו;

לאיזה כיוון הם מסיתים?
חי אהרן
הם מסיתים נגד כל הנושא הדתי, בוודאי עם השלכות נוספות.

כשהאשה יוצאת לעבודה, היא פוגעת שוב בבעלה. זה פוגע בצעירים, וכך יש שרשרת

של בעיות. משפחות מגיעות לא שלמות. יש בעיות של נישואים בגיל מוקדם, ובעיות

אחרות קשות מאד.

אני חייב לומר לזכות אלה שניהלו את מחי העליה בשנים האחרונות, שמחי העליה

עשתה עבודה יפה ורצינית מאד ויש לה הישגים רבים בנושא הזה.

אחת הבעיות הקשות מבחינת העדה האתיופית היא נושא הדיור מהאספקטים השונים

שבו. לא שאין דירות במדינת ישראל. יש דירות, אלא שיש חברה ישראלית ויש קבלנים

ישראלים. השיטה שלנו היא פשוטה. אנחנו מנסים לא לאכלס את יהודי אתיופיה בצורה

שתיהפך לגטו, וקבענו קריטריון לפיו רצוי שבכל בנין לא יהיו יותר מ-4 עד 6 משפתות

אתיופיות, ושהן תהיינה מפוזרות בכל הארץ. אבל המציאות היא אחרת. למעשה מרכזי

הקליטה נקבעים בהתאם להיצע של משרד השיכון. לצעירים פתחנו מרכזי קליסה על-ידי

זה ששכרנו מלונות ובתי הבראה, והמציאות היום היא שמקרית-שמונה ועד באר-שבע יש

לנו מרכזי קליטה, שאם וזיינו היום צריכים להחליט אם לפתוח אותם או לא, הייתי אומר

שייתכן שלא היינו פותחים אותם. דוגמה טובה לכך היא קרית-שמונה, עיר שמשקמת את

עצמה, והאמת היא שלא היתה שום הצדקה להטיל עליה מעמסה נוספת של שיכון. לעומת

זה, ערים כמו צפת, כרמיאל, באר-שבע, קרית-גת ואשקלון קלטו יפה.

מי כהן-אבידב;

מה עם הערים הגדולות?
ח' אהרן
יש ערים שפסלנו אותן מראש ואני מקווה שנתמיד בכך והמציאות לא תכריח אותנו

לשנות את הפסילה. מדובר בדימונה, בגלל הבעייה של דימונה עצמה ובגלל הבעייה של

הכושים העברים, ובמצפה-רמון. בעקרון אנחנו מנטים לא ללכת לעיירות פיתוח שהן

חלשות.

אנחנו מתחילים לאכלט כמה דירות בירושלים, ואני מקווה שנוכל לאכלס את עולי

אתיופיה בדירות שנקבל גם בערים גדולות אחרות. אין כל סיבה לא לאכלט אותם בערים

הגדולות, כפי שאין כל טיבה לאלץ עיירות יזדשות לקבל את עולי אתיופיה. אני חייב

לציין שלא בכל מקום נתקלו עולי אתיופיה ביחט אוהד מצד ראשי הרשויות המקומיות. עד

לפני 2 - 3 שבועות החזקנו בנין ריק בכרמיאל, משום שראש המועצה סירב לקבל לאותו



בנין עולים מאתיופיה, אחרי שהוא קיבל כבר עולים בבנין אחד. אחרי שיחות שקיימנו

אתו, הוא הסכים ואיכלסנו און הבנין. באילת מסרב ראש העיר לקבל עולים מאתיופיה,

למרות שיש שם מקומות דיור, ויש עוד כמה מקומות שאתם אנחנו מנהלים משא-ומתן.

אני חייב לציין בסיפוק שקרית-ארבע קלטה ועוד תקלוט עולים מאתיופיה.

בקרית-ארבע לא רק העיר קולטת, גם האוכלוסיה קולטת, ואצל כל העולים, ואצל עולי

אתיופיה במיוחד הנושא הזה הוא משמעותי ביותר.

ההיצע של משרד השיכון הוא לפי הבניה הציבורית הקיימת בארץ ואני חייב לציין

שנהנינו משיתוף-פעולה מלא מצד משרד השיכון. כל פניה שלנו נענתה בחיוב, ואמנם

סוכם בזמנו שיירכשו דירות בשביל העולים מאתיופיה, אלא שהמציאות בארץ הראתה שכאשר

הקבלנים ידעו עבור מי הדירות, הם עמדו על כך שנקנה בנינים שלמים - וגם זה בקושי

- או שפשוט לא הסכימו למכור חלק מהדירות בבנין.

מי כהנא;

למה?

חי אהרן;

משום שלטענתם איכלוס הדירות על-ידי עולים מאתיופיה יוריד את ערך הדירות

האחרות.

עד עכשיו טיפלנו בעניין הזה בשקט ובעזרת שיחות הבהרה, הסברה, ועבודת נמלים

אנחנו הולכים ומצליחים. אנחנו מטפלים בעניין זה, וגם בעניין הקליטה של העולים

מאתיופיה בשקט, גם כדי לא לפגוע בהם עצמם.

אני חייב לציין שבנושא זה אנחנו פועלים ונהנים משיתוף-פעולה ומתיאום מלא עם

משרד הקליטה ועם שר הקליטה. אסתפק כדיווח זה לגבי העולים מאתיופיה, ואשמח לענות

על שאלות שתשאלו.

באשר ליהודי ברית-המועצות, המספרים מוכיחים שהעליה משם היום היא אפסית.

אבל הואיל והמחלקה רואה בנושא העליה מבריה"מ דבר חשוב ועיקרי, אני מבקש לומר כמה

מלים. מספר היוצאים השנה מבריה"מ עד סוף אוקטובר היה 737. 452 נשרו, 299 עלו

לארץ. שיעור הנשירה הוא 61%.

אינני יודע אם שערל ברית-המועצות ייפתחו. אני מקווה שכן. אנחנו מנהלים

שיחות עם היא"ס על-מנת למנוע טיפול של היא"ס במשפחות שיוצאות את ברית-המועצות.

מי כהנא;

למה?
חי אהרן
יש הסכם בין היא"ס לבין ממשלת ישראל במי מטפל היא"ס ובמי לא. היא"ס מכוון

את היהודים לארצות-הברית ואנחנו רוצים למנוע את זה. אנחנו מנהלים משא-ומתן,

שבמהלכו הוצאו פתרונות שונים, אבל הם נשארו בגדר הצעות ואיננו יכולים להצביע על

הישגים במשא-ומתן הזה. ניסינו לנצל את העובדה שהיו חילופי גברי בראשות היא"ס

על-מנת לפתוח דף חדש בהסטוריה בין מדינת ישראל והסוכנות היהודית לבין היא"ס.

איננו יודעים עוד איך הנסיון הזה ייגמר. קיים רצון כן וטוב משני הצדדים לשנות

את המצב הקיים. עם זה, אינני יכול לומר שהיא"ס מקיים גם היום את ההסכמים שאליהם

הגיעו לגבי העולים בוינה.

יי ארצי;

אתה רוצה לרמוז שהיא"ס אחראי לנשירה?



ת' אהרן;

אינני רוצה לרמוז שהיא"ס אחראי לנשירה. אני רוצה לומר שיש יהודים שאנחנו

מאמינים שהם יכלו להגיע היום ארצה, אבל ברגע שהם נופלים לידי היא"ס בוינה הסיכוי

שהם יגיעו ארצה הוא אפסי.

אם ייפתחו השערים - ואני באמת מאמין שהשערים ייפתחו - ואנחנו לא נעשה מאמץ

עליון על-מנת שהרוב הגדול של היהודים שיצאו מבריה"מ יגיע לארץ, כי אז נגרום עוול

גדול מאד ליהודי בריה"מ ולאלה שעומדים בראש המאבק. זה יהיה כשלון חרוץ של מדינת

ישראל, שלדעתי תוצאותיו לגבי יהדות בריה"מ יהיו חמורות ביותר, הן בקשר שלה עם

מדינת ישראל, הן במהותה היהודית.

אם תסתכלו במספרים שלפניכם, תראו שיש עליה גדולה מרומניה ואנחנו מקווים

שהיא תימשך. אנחנו לא מדברים על העליה הזאת בפומבי, בגלל הבעיות הסבוכות

שכרוכות בעליה זו.

עליה מארצות המערב. בעליית יהודים מארצות המערב יש ירידה של בין 25% עד

30%, כאשר הירידות הגדולות הן באנגליה, בארצות-הברית, בצרפת ובארגנטינה. אנחנו

מסבירים את הירידה בעליה בשני מצבים כלכליים: המצב הכלכלי בארץ והמצב הכלכלי

במדינות אלה. בשנה שעברה היתה עליה גדולה בארה"ב, והיא ירדה השנה, כאשר המצב

הכלכלי שם השתפר ופה בארץ הוא הידרדר. אותו דבר אמור לגבי צרפת, אם כי לגבי

צרפת יש עליה חדשה והיא העליה הצפון-אפריקאית. אלה יהודים שבשלב ראשון היגרו

לצרפת, לא נקלסו שם, ואנחנו תולים תקוות רבות בעלייתם ארצה ובהגברת העליה של

האוכלוסיה הזאת.

אנגליה הגיעה בשנה שעברה לשיא במספר העולים מאז מלחמת ששת הימים. לכן

הירידה השנה היא דראסטית יותר והסיבה לכך היא המצב הכלכלי בארץ.

בארגנטינה היו בחירות לנשיאות ונבחר נשיא באופן דמוקרטי. יהודים ציפו

לשיפור המצב הכלכלי. שם יש תופעה שאנחנו קוראים לה אמריקניזציה של יהדות

ארגנטינה, כאשר 19% מהפקידות הבכירה הם יהודים. זו תופעה שלא היה , אף פעם

באמריקה הלאטינית, והדבר נותן מיד את אותותיו בפעילות הקהילה, בקשר לישראל

וברצון לעלות. בימים האחרונים, לאחר שמשרדינו היו כמעט ריקים במעיך 8 חודשים,

מסתמנת תנועה יותר ערה, כנראה מפני שהציפיות למצב כלכלי יותר סוב שם הכזיבו

אותם.

בנושא עליית המצוקה המחלקה שלנו מטפלת בעיקר בקליטה הראשונית. בעליה

מארצות המערב המחלקה שלנו מטפלת גם בעידוד העליה וגם בעליה עצמה, ואנחנו למעשה

אחראים לכך שעידוד העליה יהיה נכון ויענה לדרישות של הקהילות היהודיות בשנות

השמונים, במיוחד בארצות-הברית.

אני רואה שלושה מוקדים שיש להתרכז בהם לעידוד עליה: ארצות-הברית, צרפת

וארגנטינה. כאשר בחנו את המציאות הגענו לכמה מסקנות, שחלקן ודאי יעורר ויכוח.

קודם-כל הבנו שבנאומים ציוניים אי-אפשר להעלות יהודים ושאנחנו צריכים להציע

פתרונות, שיכול להיות שפיסיים הם בירור עבודה, ולנסות לחפש בפתרונות האלה גם

גורם ציוני. כך, למשל, בזקנו ומצאנו שפרוייקט הלביא יכול להיות נושא למשיכה

גדולה מאד למדינת ישראל, וסיכמנו עם התעשיה האווירית על הפיכת פרוייקט הלביא

לפרוייקט עליה. יש היום מחסור במהנדסים בארץ. אנחנו סיכמנו לסדר 800 מקומות

עבודה בפרוייקט הלביא לעולים חדשים. התחלנו להפיץ את התוכנית בארצות-הברית וכבר

גילינו שכ-750 תיקים אצלנו הם של אנשים בעלי מקצועות תעופתיים. בנוסף לעבודה

אנחנו "מוכרים" דבר נוסף, תוכנית שאפשר לבצע ב-2, 3 או 4 מדינות בעולם,

שלהערכתנו היא מביאה מסר של שינוי בתעשיה בישראל והכנתה לשנות האלפיים, וכתוצאה

מכך שינוי החברח בישראל. על-ידי זה אנחנו מנסים גם לתת את המסר הציוני, את המסר

של האתגר לבוא ולבצע במדינת ישראל משהו שהוא מעבר לנושא הפרטי של כל אחד מאתנו.



נוסף לזה נציע גם פתרונות דיור, שבמקרה זה הם קלים מאד, ואנחנו בודקים
אפשרות לגשת לשתי תוכניות נוספות
לחזק את העיר לוד על-ידי בניה חדשה והקמת ישוב

קהילתי עם כ-50 משפחות ותיקות מעובדי התעשיה האווירית ו-50 משפחות חדשות שאנחנו

מקווים שיעלו. התוכנית הזאת תשמש לנו מבחן, כדי לראות איך יתקבל נושא חדש גם

במחלקה וגם בהוצאתו לעם היהודי כנושא של עליה, איזה תוצאות הוא ישיג והאם נוכל

להמשיך לעבוד בקו הזה של פדוייקטים מסויימים המופנים לאוכלוסיות ספציפיות.

עם זה, אנחנו משנים את פנים המחלקה, על-מנת לשנות את דפוסי העבודה. אנחנו

ממחשבים את כל המחלקה והחלום שלנו הוא שעולה שייכנס לאחד המשרדים יוכל ללחוץ על

כפתור והמחשב יתן לו את כל התשובות שבדדך-כלל נותן השליח. הדבר הזה יאפשר לנו

לבנות בצורה לגמרי שונה את מערכת השליחות.

למחלקה יש 70 שליחים בחוץ-לארץ. הם בדרך-כלל נושא לבקורת, כאשר הבקורת היא

כלליונ, אף-פעם לא ספציפית, אלא במקרים מאד מאד מיוחדים. אני הכרתי את רוב

השליוזים. כולם אנשים מסורים, עושים מאמץ גדול, והשאלה היא מה הם האמצעים שאנחנו

מעמידים לרשותם ולפי איזה קונספציות עבודה הם עובדים. אחת הבעיות הקשות בעבודת

השליחות היתה שהשליח לא עסק בעידוד עליה, אלא עסק בייפרוססינג" של העלית: מסירת

אינפורמציה לעולה, איך גרים בארץ, מה עושים בארץ, מה מגיע לך ומה לא מגיע לך

וכדומה. לכן אנחנו נערכים היום בצורה שונה, הן במיון השליחים והן בהכשרתם,

והמגמה שלנו היא להוציא רק את האנשים הטובים ביותר. אני קבעתי כלל, שאני מקווה

שנוכל לעמוד בו, שאני מעדיף להשאיר מקום ללא שליח במקום לשלוח שליח לא מוצלח, או

שאינני בטוח שהוא יצליח. אני רואה בשליח את נציגו של ראש המחלקה, ולכן הוא חייב

להיות משכמו ומעלה.

אבל לא נסתפק בזה. אנחנו מאמינים שיש דברים שפקידים מקומיים יהודיים

יכולים לעשות, ואנחנו מארגנים בארץ קורסים על-מנת להביא אותם ולהכשיר אותם לעשות

חלק מהעבודה. בעניין זה יש ויכוח. יש כאלה שאומרים שזה לא ציוני, ועל זה

נתגבד.

אנחנו בונים צוות של שליחים, של עולים שהצליחו, לשליחוי ות קצרו... אנחנו

חושבים שהציונות הטובה ביותר היא ההצלחה. לכן, העולים שהצליחו יצאו לספר את

ספור הצלחתם, בצורה מרוכזת ומתוכננת.

בזמנו סיכמתי עם שר הבטחון הקודם שננסה להעזר בצהייל בנושא הזה, משום שאחת

הבעיות הקשות של הוצאת אנשים לשליחות של 2 - 3 חודשים קשורה במקום העבודה. אם

הם עצמאים - ודאי וודאי הם נפגעים, ואם הם שכירים - לא תמיד הם יכולים להעדר

לתקופה כה ארוכה. לכן הצענו, אם אפשר לנצל מספר קבוע ומוסכם של אנשים ולהוציא

אותם לחו"ל באמצעות מילואים. סידור זה היה פותר לנו את בעיית התעסוקה, משום שאם

הם במילואים, בעיית המשכורת נפתרת מאליה משום שהם מקבלים אותה מהביטוח הלאומי,

ובצורה זו הם גם משרתים את עם ישראל. גישתו של שר הבטחון משה ארנס וזיתה חיובית

וסיכמנו שלא נמסד את הנושא, אלא נפעל בכל מקרה בנפרד. בינתיים היו בחירות בארץ

ואנחנו שוב בודקים אם אפשר להפעיל את העניין הזה. אנחנו רואים בזה עזרה גדולה

ואפשרות לשינוי גדול מאד בכל מוסד השליתות, כאשר השליחים יסתפקו בעבודה האדגונית

של השליחויות הקצרות, בנוסף לתפקידם לעודד עליה, ולשליחויות הקצרות של עולים

אנחנו רוצים לצרף תוכניות ספציפיות.

אתן לכם שתי דוגמאות. בצרפת, למשל, יש לנו נסיון חיובי עם עליה של מנהלי

חשבונות. בחודש ינואר יצא נציב מס הכנסה לצרפת לראיין אנשים על-מנת להעסיקם במס

הכנסה. ודאי תשאלו מה בקשר להקפאת תקנים? אני מבין שזו עבודה מעל התקן,

שהמשכורת תשולם מקרנות של משרד הקליטה למשך שנה. הנסיון בדרך-כלל הוכיח שכל מי

שנכנס לעבודה זו, נשאר בה. אם נצרף לזה עולים חדשים שהצליחו ושהם כבר במסגרת,

ודאי וודאי שזה מוסיף לנושא עצמו.

אותו דבר אנחנו רוצים לעשות במקצועות נוספים עם, עולים שהצליחו, עם פקידים

בכירים, ולזה להוסיף דבר שעד היום לא הצליחו בו; ראשי מחלקות קודמים, והוא

שליחויות קצרות של אנשי ציבור. אנחנו תמיד מדברים על העלית ועל חשיבותה,

ומשווים אותה לבטחון, אבל שרי הממשלה יוצאים מטעם המגבית ומטעם ה"בונדס" ואינם

ו

ו



יוצאים מטעם מחי העליה. צר לי לומר שהדבר אמור גם לגבי חברי-כנסת. אני מאמין

שאם נצליח ליצור קאדר של חברי-כנסת שיצאו אך ורק בנושא עליה וקליטה, זה ישפיע

ולעזור לנו להגדיל את מספר העולים. אם היהודים יראו ששרים וחברי-כנסת מייחסים

חשיבות לעליה, גם הם ייחסו לה חשיבות, אבל כשהם רואים שהאנשים שיוצאים לעודד

עליה אינם האנשים החשובים במדינת ישראל, הם חושבים שהנושא איננו חשוב. בחודשיים

האחרונים יצאו 3-2 חברי-כנסת. היד עוד נטויה ויש תוכניות מוכנות מראש.

חלק מהעליה קשור למרכזי הקליטה. במרכזי הקליטה יש היום 16,000 עולים.
הבעייה מחולקת לשניים
1. מרכזי הקליטה עצמם - מה תפקידם, מה הפונקציה שהם

צריכים למלא מבחינת העולה. לאחר שביקרתי במרכזי קליטה נוכחתי שבמקום שמרכז

הקליטה יעזור לעולה להיקלט בחברה הישראלית, הוא מבודד אותו ממנה. יש היום

כ-1,400 משפחות שיושבות במרכז קליטה כבר למעלה משנה. אם לעולה שיושב במרכז קליטה

אין בעייה, הוא חייב להמציא לעצמו בעייה כדי להפוך לחלק מהחברה במרכז הקליטה.

לכן מינינו בתוך המחלקה ועדה שבודקת את מהות מרכזי הקליטה והיא אמורה להציע לנו

כיצד לשנות משמעותית את התוכן של מרכז הקליטה. אני אעביר לחברי הוועדה את

המסקנות של אותה ועדה ואני מקווה שנוכל באמת לשנות את הפנים של מרכז הקליטה.

בינתיים עשינו כמה דברים. נוכחנו שמנהלי מרכזי הקליטה דאגו יותר לבנין

עצמו מאשר לעולים. היום הם דואגים יותר לעולים והם חייבים להיפגש עם עולים

לפחות פעם בחודש - דבר שקודם לא היה - ובנושאים אלה אנחנו מנסים להקפיד בטיפול

בפרט. מי שמכיר את בעיות העולים יודע שאפילו אם לא נפתור את הבעיות, יחס חם

לעולה וגישה נכונה פותרים את כל הבעיות הפיזיות שאיננו יכולים לפתור.

הצד השני של הבעייה הוא הדיור. אם יש לנו היום 1,400 משפחות במרכזי קליטה,

פירוש הדבר שהם לא הצליחו למצוא פתרונות דיור. אני בכוונה אומר שהם לא הצליחו

למצוא פתרונות דיור ולא שלא נתנו להם פתרונות דיור.
עי לנדאו
זה הולך יחד עם פתרון לעבודה באותו זמן?
חי אהרן
רובם עובדים. לאור המצב הקיים במשק ולאור הדיבורים על אבטלה, בקשתי לקבל

נתונים ממרכזי הקליטה, במידה שעולים פוטרו, והאמת היא שהנתונים שקבלנו עד עכשיו

הם מעודדים ביותר. כמעט כל העולים במרכזי קליטה, הוותיקים יותר, עובדים.

העולים החדשים ב-6 החודשים הראשונים בדרך-כלל אינם עובדים, ועוד לא היו פיטורים

בצורה כזו שמחייבים אותנו לטיפול שורש בבעייה.

מדיניות הממשלה היא שפרט לאזורי פיתוח העולה צריך למצוא לעצמו דירה והוא

מקבל עזרה במשכנתא. אלא שהמציאות במשק הישראלי מראה שהמשכנתאות נשחקו, כפי

שנשחקה כל העזרה הניתנת לעולים החדשים. למשל, עולה מקבל דמי קיום ממשרד הקליטה

בסכום של כ-40 דולר לחודש. אנחנו נותנים דמי קיום ב-6 החודשים הראשונים,

שעודכנו כבר בהתאם לחוק אבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי, ואנחנו מחכים שמשרד

הקליטה יעשה אותו דבר. אבל המשכנתאות נשחקו כפי שנשחקו דמי הקיום והעידכונים של

משרד השיכון, שנעשו תכופים יותר מדי חודש כמעט, גם כן לא הספיקו לעולים לרכישת

דירה.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
כמה מקבל עולה חדש ובמשך כמה זמן?
חי אהרן
העולה מקבל סכום שנע בין 70 ל-90 דולר לחודש כשהוא במרכז קליטה, כל זמן

שהוא איננו עובד. אם.הוא עובד הוא לא מקבל את הסכום הזה. בחודש יוני, מיד עם

כניסתי לתפקיד, הצענו לעשות מבצע לפינוי מרכזי קליטה והגענו להסכם עם משרד

השיכון שיעלה את המשכנתאות ויתן הלוואה נוספת בסכום של 5,000 דולר וחשבנו שזה



יעזור לפינוי מרכזי הקליטה. הבאנו גם את הבנקים וגם את הקבלנים למרכזי הקליטה.

באותו חודש הוכפל מספר המשכנתאות, מ-400 ל-800, אבל נוכחנו לדעת שרק 36 עולים

במרכזי הקליטה ביצעו משכנתאות, והמסקנה היתה שלעולים פשוט אין כסף להשלים את

ההפרש.

היום הצענו למשרד השיכון ולמשרד הקליטה - לאחר ששוחחתי עם שר השיכון והגענו

להסכם עקרוני בנושא - להגדיל את המשכנתאות בצורה משמעותית מאד. משרד השיכון

באמת עשה את זה, ובמבצע שאנחנו מארגנים הסוכנות היהודית מוכנה לתת מענק, או

הלוואה עומדת בסכום של 5,000 עד 10,000 דולר על-מנת שהמשכנתא פלוס המענק יגיעו

לכ-100% מערך הדירה וזה יאפשר ויאלץ את העולים לעזוב את מרכזי הקליטה.

י' ארצי;

איר העולה יחזיר את ההלוואה?
חי אהרן
אנחנו בקשנו לבדוק אפשרות של הקלה בהחזר, משום שאם אחרי 3 שנים העולה צריך

להחזיר משכנתא, שההחזר שלה מגיע מעל לשליש המשכורת, אנחנו פגענו בעולה ולא עזרנו

לו. אחד הדברים שאנחנו שומעים מהעולים הוא שהם מפחדים לקחת משכנתא בגלל בעיית

ההחזר. מאחר שכולם מבינים את חומרונ המצב במרכזי הקליטה, כשאיננו יכולים להמשיך

לקבל עולים חדשים, מוטב לנו לתת מתנה את הכסף לעולים שנמצאים במרכזי קליטה,

בתנאי שיצאו. בנושא זה אנחנו הולכים בכיוון של עסקת חבילה שבודקת את הכל מחדש

לגבי עולים במרכזי הקליטה.

אני מקווה שעד סוף החודש הזה נוכל לסכם את העניין עם כל המוסדות, שכוללים

גם את משרד האוצר, ולצאת עם דבר שיעזור לעולים לעזוב את מרכזי הקליטה.

יש לנו בעייה חמורה מאד עם רווקים ובודדים. אם תסתכלו בגראפים המצורפים

לחומר שלפניכם, תיווכחו שלמעלה מ-50% מהעליה היא של בודדים ורווקים בגילאים 18

עד 35, ובארץ הם מופלים לרעה. הסברנו למשרד השיכון וגם למשרד הקליטה שבארץ לא

קיימות דירות של וזדר או חרר וחצי, ולכן בודד צריך להתמודד עם בעיית דיור דומה

לזו של משפחה, ולכן אי-אפשר להפלות בינו לבין משפחה מבחינת הסיוע. בודד מקבל

היום 17 דולר השתתפות בשכר-דירה לחודש, ואינני צריך לומר יותר מזה. אנחנו הצענו

להעלות את ההשתתפות ל-75 דולר לחודש, ובשלב מסויים אמרנו שאנחנו מוכנים להוסיף

75 דולר של הסוכנות היהודית. ההצעה הזו נפלה משום שמשרד השיכון אמר שאין צורך
בזה. אמרנו
בסדר, ואני מבין שיש כבר הסכמה עקרונית להעלות את סכום ההשתתפות

ל-75 דולר לחודש, אלא שהשאלה עכשיו היא לא רק הסכמת האוצר, אלא מי יהיה המבצע -

משרד השיכון או משרד הקליטה. משרד השיכון מבצע את זה דרך הבנקים ומשרד הקליטה

דרך המשרד. כשאני רואה היום איך מבוצעות משכנתאות ואיך מתבצעת ההשתתפות

בשכר-הדירה של העולים בסך 150 דולר לחודש דרך הבנקים, אני חושב שהדרך חטובה

ביותר היא דדך הבנקים, כי אז העולה לא תלוי בממסד וגם מתייחסים אליו כאל לקוח,

הטיפול מהיר יותר והוא לא צריך לחכות לטיפול של פקידים וועדות.

נושא העליה מארצות המערב קיבל אצלנו במחלקה עדיפות שעד עכשיו לא היתה, לא

מבחינת קביעת המדיניות ולא מבחינה ארגונית. כל הגופים שטיפלו בנושא העליה

מארצות המערב היו מפוזרים על פני כל המחלקה. אנחנו עושים שינויים ארגוניים

על-מנת לאחד פונקציות, לעבוד בצורה גיאוגרפית ולא בצורר! כוללנית, משום שכל קהילה

יהודית היא שונה. אנחנו עושים נסיון עם יהדות ארצות-הברית, שבו 5 קהילות מוכנות

לעשות "פיילוט פרוגיקט" של מעורבות קהילתית בעליה. מבחינת יהדות

ארצות-הבריתה לא-ציונית זו מהפכה. אינני יודע אם לתלוות בזה הרבה תקוות, או לא,

אבל אסור לנו להחמיץ את הנסיון הזה.
עי לנדאו
זה הולך יחד עם הקבוצה שבניהם עלו לארץ?
ח. אהרן
לא, זה דבר אתר. אני מקווה שתוך 8-6 חודשים נתחיל להרגיש תוצאות של

הפעילות החדשה של המחלקה בנושא עידוד העליה מהמערב.

היו"ר חי גלזר-תעסה;

אני מודה בשמכם למר חיים אהרן. שמענו סקירה ממצה שנגעה בשורשי הבעייה, אם

כי ל??? בפירוט, אבל היתה נגיעה משמעותית בשורשי הבעייה, בכל איפיון של ארץ זו או

אחרת.

בטרם אתן את רשות הדיבור לחברי הוועדה אני רוצה להעיר הערה. כשמר אהרן מסר

פרט זה או אחר, בקשר ליהדות אתיופיה, למשל, אני מבקשת שזה לא ייהפך לנושא של

ניגוח. שמענו כאן פרטים על דברים מאד-מאד רגישים. נכון שאז רוב הדברים אנחנו

יודעים דרך העתונות, אבל אנחנו לא נשתמש פרט זה או אחר כאנשים פוליטיים.

אני מבקשת מחברי הוועדה לתמצת את שאלותיהם, על-מנת שייוותר מספיק זמן למתן

תשובות. הישיבה תימשך עד שעה 12.

מי כהן-אבידב;

אני יכול לומר שרוח חדשה ומעודדת נושבת עם כניסתו לתפקיד של מר חיים אהרן.

שמענו דברים חשובים ומעניינים וברצוני להתייוזס לכמה נקודות שמר אהרן העלה.

יהודי אתיופיה. כפי שאמרה יו"ר הוועדה, לא אתייחס לדרך שבה הם מגיעים

ארצה, כי יש מי שדואג לכך, אולם קליטתם בארץ צריכה לעניין אותנו. אני סבור

שעושים משגה בזה שמביאים את יהודי אתיופיה לערי הפיתוח. זה היה טוב כשהיתה עליה

המונית של מאות אלפים ורצינו ליצור פיזור אוכלוסיה. אבל לא מדובר במאות אלפים,

אלא במספר קטן. אני סבור שאם אתה לוקח 20 - 30 משפחות ומפזר אותן בחיפה, הם לא

מורגשים, ואין צורך לקנות להם דירות חדשות. למשל, אם אתה משכן שתי משפחות בקרית

אליעזר, קונה עבורן דירה מיד שניה, הקבלן לא יכול להתנגד לזה כי זה לא שיין- לו.

צריך למצוא דירות שמתפנות בקרית-אליעזר, לשכן שם עולים מאתיופיה, והם לא יורגשו

באופן מיוחד. אותו דבר בעין-הים ובקרית-חיים, ועל אחת כמה וכמה אזור תל-אביב.

למה לנו ליצור בעיות בערי הפיתוח כשלהן יש בעיות משלהן? עליהן לקלוט קודם-כל את

הצעירים שלהן, החיילים המשוחררים, ולהתמודד עם בעיות התעסוקה במקום. אם תיקח 20

משפחות ותעביר אותן לבית-שאן - זו בעליה, אבל אם תשכן 20 משפחות בחיפה, הם לא

יהוו בעייה.

עליה מרומניה. שמעתי שבזמן האחרון יש עליה מרומניה ואני שמח ומברך על כך,

אבל לא שמענו דבר בנושא זה היום.

לגבי ציונות, אתה אומר שנאומים ציוניים לא עוזרים. אני חושב שבקרב הנוער

זה כן יכול לעזור. אינני אומר שאני לא רוצה עליה אינטרסנטית, אבל אני רוצה עליה

עם מוטיבציה, ויש ליצור את המוטיבציה הזאת בקרב בני הנוער, כי זה עתידנו.

כשמגיעה משפחה בגיל 40 - 50 אני אומר שצריך לקבל אותם בזרועות פתוחות, אבל על

אחת כמה וכמה אני מעוניין בצעירים, כי הם משתרשים בארץ הרבה יותר מאשר משפחה.

לכן, לדעתי צריך לעודד את הצעירים לעליה.

אני שמוז שנגעת בשאלת השליחים. לפני שנתיים היתה לי שיחה עם קודמך בתפקיר,

ז"ל, שפנה אלי בעניין יהודי ממרסיי. אותו יהודי נקלט בארץ יפה וחי טוב מאד,
והוא אמר
יש לי שנה חופש. אינני רוצה שתתנו לי משכורת, רק תשלמו את הוצאות

הנסיעה ואני אתדפק על הדלתות ואסביר להם כיצד זה פועל, כי בצרפת יש רושם שבארץ

לא טוב לחיות.

לחברי הכנסת יש 3 - 4 חודשי פגרה שבהם הם מקבלים משכורת. גם אותם אפשר

לגייס לפעולה הזאת. הם לא צריכים לנסוע עם נשותיהם, אלא לבד, ואפשר להטיל עליהם

משימה ציונית להתדפק על הדלתות במשך חודש-ימים, וזה לא כרוך בהוצאות מצד מחי

העליה.



צריך לדאוג שלשליחים יהיה קצת "אידישקייט". שידעו קצת יהדות ושלא יביישו

את המדינה. דאיתי קונסולים שעלו לתורה ולא ידעו איך לברך על התורה. לשליחים

צריכה להיות גישה למסורת היהודית ויחס חיובי, לא דתי, כי היהודים בחו"ל מחפשים

את זה ואוהבים את זה.

כשהיינו נערים בבית-הספר היתה תחרות גדולה בין תוצרת חקלאית עברית וערבית.

התוצר," הערבית היתה הרבה יותר זולה ואנשים חיפשו לקנות את הזול יותר. בבית-הספר

המורים עשו לנו "שטיפת-מוח" לקנות תוצרת עברית של "תנובה". לוא הייתם יכולים

לעודד שכל משפחה יהודית בחו"ל תצרוך תוצרת הארץ ב-100 דולר לשנה, לדעתי זה היה

יוצר קשר ותחושת שייכות, וגם מגדיל את היצוא. הדבר הזה צריך להיעשות

בשיתוף-פעולה עם הסוכנות היהודית, עם משרד התעשיה והמסחר ועם משרד החקלאות -

להקים ועדה אשר תפעל להפיץ את תוצרת ישראל לפחות בין המשפחות היהודיות.

לבסוף, יש לעודד טיולים לארץ. אולי צריך להקים ועדה מיוחדת שיהיו מיוצגים

בה כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל גורמי תיירות, כדי לעודד אנשים לבקר בארץ.

אני יודע שיש עשרות אלפי יהודים שעדיין לא ביקרו בארץ.
חי אהרן
80%.

מי כהן-אבידב;

הייתי רוצה שיבואו לארץ עוד 200,000 נערים בשנה כדי להכיר את הארץ ואת

התושבים מקרוב.

יש לתת את הדעת על כל הדברים האלה. אני שמח שקבלתם את הרעיון, אבל הזמן

בוער לנו וצריך להתחיל לעשות משהו, אתה דברת עם מר ארנס לפני 9 חודשים, בינתיים

כבר עברה שנה וצריך לעשות משהו. אם ניכשל, זה יהיה כשלון של המחלקה שלך. העליה

הפנימית אצלנו היא לא מן הגדולות בעולם והלוואי ויכלו לעודד אותה, ????? זה לא

תחום שלך. לכן, עניין העליה הוא בנפשנו ואנחנו חייבים לעשות הכל ולא להמתין.

אני מוכן לעזור לכם. כתבתי מכתבים בעניין זה למר דולצ'ין ולאחרים, אבל טרם

קבלתי תשובות.

עי לנדאו;

אני רוצה להעיר כמה הערות. אמרת שאתם מנסים לפזר את יהודי אתיופיה. אני

מסכים שאין לשכן אותם בערי פיתוח, אבל יחד עם זה צריך להיזהר לא להפריד ביניהם.

אחד הדברים החלשים והרגישים ביותר בכל קבוצה חלשה שמשנה מקום, היא העובדה

שמתפרקת המסגרת שבה הם חיו במשך כל השנים. זו אחת המשענות החשובות ביותר שלהם

פה. אני חושב שאולי האסון הגדול ביותר שחל על העליות שבאו ממרוקו, מתוניס,

מאלגייר ומיתר המדינות, קרה כשבאו ואמרו להם: כל מה שידעתם תשכחו מזה. זו מדינה

חדשה, אנחנו פרוגרסיביים, אנחנו מערביים. תעזבו את הדח שלכם ואת המשפחה שלכם.

מה שקרה הוא שהרסו מסגרת שהיתה להם, בלי שהם היו מוכנים לקבל את התוכן החדש

שיצקו להם ואחר-כך היו תופעות של הרס משפחה, של התפרקות גמורה שחלו בחלק מהעליון

האלה. אלה דברים שצריך למנוע אותם בעליה הזאת.

אינני יודע מהו גודל הקהילה הקטן ביותר שצריך להשאר במקום אחד כדי שימשיך

לבנות חיים קהילתיים ושאנשים לא ירגישו מבודדים, אבל צריך לשבץ אותם כקהילות

במקומות שונים. מעניין לשמוע אם זה מינימום 10 משפחות או 20 משפחות, אבל אסור

שהקהילה האתיופית השניה תהיה רחוקה מהראשונה. צריך שיהיה איזה שהוא מרכז שסביבו

הם יוכלו להתגבש עם בתי-כנסת וכדומה.

הצד האחר הוא האוכלוסיה הקולטת. אסור לשים אותם במקום שבו הפעילות

העירונית או הקהילתית היא כזאת שהם ילכו לאיבוד. הדוגמה החיובית שנחת היא

הדוגמה של קרית-ארבע, שם יש מוטיבציה לחלק מהאוכלוסיה עצמה, ובוודאי שלאוכלוסיה

כזו צריך להביא עולים נוספים. זה גם נותן אפשרות לאוכלוסיה הקולטת לעשות מעשה



שיש בו שאר-רוח. אם אפשר להביא אותם להיקלט במקומות שבחם אפשר לדבר על התנחלות

ועל שחרור ארץ-ישראל - בבקשה. אם אפשר ליישב אותם במעלה אדומים או באריאל, אני

חושב שזה הכיוון שאליו צריך ללכת.

אני רוצה לחזק את הדברים שאמר חבר-הכנסת כהן-אבי דב כשהוא הביא דוגמה של

יהודי ממרסיי שרצה לנסוע לשם. זו גישה טובה שאתה לוקה עולים שנקלטו בארץ כדי

לרוביא עולים שכבר עזבו מקום אחד כדי להגיע למקום אהר, הם יכולים לדבר באותה שפה

וקייפ ביניהם אמון בסיסי - דבר שאיננו קיים אם, למשל, תשלח חבר-כנסת. אינני

אומר לא לשלוח חברי-כנסת, אבל תשלח במשורה, כי זה חשוב, אבל חשוב לשלוח אדם

שידעו איך להתקשר אתו.

פרוייקס הלביא הוא פרוייקט חשוב והוא דוגמה נהדרת ליצירת משהו פיזי, או

איזה שהוא דבר שיש בו טיפה של התרוממות מעל השיגרה. אבל כפי שאמר חבר-הכנסת

כהן-אבידב, אסור לעזוב את שאר הרוח הציוני, שהוא אחד הדברים שבגללם היהודים באים

דווקה לכאן.

בעניין זה יש פרוייקט נהדר שהגדנ"ע עושה.

חי אהרן!

זה נעשה יוזד אתנו.

עי לנדאו;

זה דבר משובב נפש. מביאים צעירים לארץ למספר חודשים והם לומדים ומכירים את

הארץ כפי שאנחנו לא מכירים אותה.

חי אהרן;

הם לומדים את מדינת ישראל דרך הבטחון. זו הדרך הטובה ביותר.

עי לנדאו;

גם דרך הבטחון. כאן הם נמצאים 3 חודשים, אבל שם הם שליחים שלך להרבה זמן.

יש עוד שאלה אחת בעניין הגדרת תחומי הפעילות בין הממשלה ובין הסוכנות

היהודית. האם העניין עובד כמו שהוא צריך לעבוד?

1

דברת על ציבור בעלי מקצועות חופשיים. יש ציבור שיעלה ארצה מטעמים דתיים,

ומסיבות שונות הרבנים או קהילות במקומות שונים לא ישתפו אתם פעולה. אבל יש

ציבור דתי מאד, שאם הרב יתגייס לעניין הזה, אתה יכול לדבר על ציבור גדול מאד שיש

סיכוי שיעלה ארצה.

מי כהנא;

התרשמתי מאד מהסקירה ששמענו מפי מר אהרן. כארם שעלה ארצה ומכיר היטב את

העליה ואת הקליטה, מלבד זה שיש לי קשר טוב והדוק עם עולים בארץ, אני רוצה להגיד

שהידיעה שמספר העולים השנה לא יקטן ממספר העולים שהגיעו ב-984ו, לא מעודדת אותי

כלל וכלל. כי אם מדובר על 17,000 יהודים מתוך מיליונים, זה אסון. מלבד זה, אם

אמרת שבארצות-הברית היתה עליה גדולה בשנת 1983, ומהנתונים שלפני אני רואה 2,907,

האם זה מעודד? זה אסון.

נכשלנו לאורך כל הדרך דווקא במערב וזו לא בושה, כי לא קל להביא אדם

מניו-יורק לארץ. כשאתה אומר שבנאומיים ציוניים אי-אפשר להעלות יהודים, אני טוען

שזה לא סוב, אבל זה נכון. אפשר להעלות יהודי ממוסקבה בנאום כזה, אבל כשאדם חי

בתוך סיר בשר מלא וגדוש, הוא יכול להיות הציוני הטוב ביותר בעולם, אבל קשה מאד

לשכנע אותו לעלות ארצה.



נאמר כאן שיש לנו נוער מצויין. עם כל הכבוד לנוער בארץ, אינני בטוח בזה.

אני מדבר עם נוער שבא ארצה לקיץ, לחצי שנה ואפילו לשנה. לארץ בא הנוער הטוב

ביותר שם, נוער שמבין יהודים ויהדות. הוא בא ארצה וכאן הוא לא מוצא מה שהוא

מחפש. שולחים אותו לשבוע-שבועיים או לחצי שנה לקיבוץ וזה מזעזע אותו, כי הם לא

יהודים. זו לא דעתי, אבל כך הוא חושב ושואל: זה הצבא?

אם אנחנו רוצים להביא לכאן יהודים מהמערב, אנחנו צריכים להבין שרובם לא

עולים, ולא חשוב מה נעשה. אין לנו דוגמה אחת בהטטוריה של עליה גדולה והמוניץ

מארץ רווחה. הם לא רצו לעלות ארצה לא ממצרים ולא מבבל. מה שכן אפשר לעשות -

אפשר להעלות ארצה את השמנה והסלתה שביניהם, ואנחנו חייבים להבין שנוכל לעשות את

זה רק אם ניתן להם בארץ את השונה. כוונתי ליהדות, ובלי זה זה לא ילך. אם לא

דת, אז מסורת.

שנית, אנחנו צריכים להתגבר על המחסום הפסיכולוגי שיש לנו, שאסור לנו להתבטא

כאילו יש שם אנטישמיות. אנחנו צריכים להגיד להם שיש שם אנטישמיות, ויכול לקרות

שם מה שקרה במקום אתר. אני בא אליהם לקמפוסים לא בתור שליח, אלא בתור יהודי

טוב, ואני יכול להגיד לכם שאתם לא תצליחו להביא לשם קהל כפי שאני עושה זאת.

אנחנו צריכים להגיד להם שני דברים: מסורת ואנטישמיות. תברחו מפה. תחסלו אתם את

הגולה, או שהיא תחסל אתכם. אבל היהודים מפחדים משום-מה.

לגבי השליחים, אני אוכל לתת לך דוגמאות אין-ספור ספציפיות של יהודים שרוצים

לעלות, אבל יש להם טענה נגד שליח זה או אחר. אינני רוצה למתוח בקורת על

השליחים, אבל כפי שאני שומע מהעולים הפוטנציאליים שם, זה אסון. או שהם משקרים,

או שהשליח משקר, אבל משהו שם לא טוב.

יהודי אתיופיה. אני יכול לחתום על כל מלה ומלה שאמר חבר-הכנסת לנדאו. זה

יהיה פשע לפזר אותם. כשהיהודים עלו מאמריקה, מרוסיה או מפולין, האם הם הלכו אל

האירים או אל האיטלקים? הם ישבו יחד ב"איסט-סייד", כי זה היה טבעי. אם תפזרו

אותם, אתם תהרסו אותם, כפי שנהרסו אלה שעלו קודם לכן. אני אומר שיש לבנות עבורם

דירות ל-00ו - 200 משפחות. אם הבן כבר משרת בצבא, תן לאבא את הדת שלו. ...א לא

בא לארץ משום שיש לו מושג מי זה הרצל, אלא משום שהוא דתי. תן לו את הדת שלו ואת

הרב שלו. תן לו גטו. הבן שלו כבר יפרוץ את הגטו, וזה יהיה אותו תהליך בדיוק

כמו שהיה באמריקה.

אני מכיר עולים שכבר הולכים בלי הכיפה, כי יש להם תסביך, שאומרים להם: אתם

באתם מאפריקה. הם לא פרימיטיביים, ואם אין להם מושג מה זה ברז, זה לא מעיד על

כך שהם פרימיטיביים. יש להם משהו, שלדאבוני אין היום להרבה אנשים בארץ. אני

מבקש מכם לתת להם להתנחל ביהודה ובשומרון, כי אלה אנשים טובים מאד. הם יודעים

מה זה לעבוד, ותנו להם לעבוד.

לבסוף, יש לי שאלה בקשר להיא"ס. אינני חשוד כאנטי-ציוני, וגם לא כאדם

שמעדיף שאדם ממוסקבה יגור בברוקלין ולא בארץ. אני עשיתי משהו כדי להביאם ארצה,

אבל אני מעדיף שכל אחד יהיה בברוקלין, כי שם יש יותר סיכוי שבנו יהיה יהודי מאשר

במוסקבה.

שמעתי את הטענה שאם הם לא יעלו ארצה, הרוסים לא יתנו להם לצאת, ולדעתי זה

לא נכון. הרוסים נתנו להם לצאת משום שקמה צעקה ונערכו הפגנות, ומאחר שהם רצו את

הדטנט, הם נתנו להם את זה. הבעייה היא שהיום אין הפגנות, ושר החוץ כבר אמר

שדווקא היום צריך לקום ולצעוק. אם אותו אדם מלנינגרד או מאודיסה רוצה לצאת

מבריה"מ לטקסס, אני מעדיף שהוא יצא לטקסס, כי שם יש בית-כנסת וחב"ד, ובאודיסה

אין חב"ד ואין בית-כנסת.
י' ארצי
כיוון שזו הישיבה הראשונה שאני משתתף בה, אני רוצה לברך את יושבת-ראש

הוועדה ולאחל לה הרבה הצלחה. היות ואני מכיר את פעילויותיה האחרות והקודמות,

אני בטוח שהיא תצליח גם בתפקידה זה. אני רוצה לברך גם את מר חיים אהרן. עבדתי



פעם עם אביו, וטוב לראות שהבן הולך בעקבות אביו.

אני חושב שעל ועזת העליה והקליטה מוטלות שתי משימות: 1) להשפיע על

המדיניות; 2) להעלות בעיות ספציפיות מתוך ההיכרות שיש לנו עם הנושא, ולנסות

לתקן ולשפר. לפי ההגדרה הזאת אני רוצה להשתתף בוויכוח ולהתחיל בנושא

הראשון, הכללי יותר של המדיניות, שאני קורא לו משטר עליה וקליטה.

כשאנחנו נמצאים במצב של מהפכה כלכלית, אשר מתבטאת באבטלה, בצמצום שירותים,

בהטלה עול נוסף על האוכלוסיה, במסים ובפיטורים, הרי שהדבר הזה פוגע הרבה יותר

באוכלוסיה החלשה מאשר באוכלוסיה החזקה. אוכלוסיית העולים היא אוכלוסיה חלשה,

משום שהיא נמצאת בראשית דרכה, היא לא צברה רזרבות והשורשים שלה הם שטחיים,

ואינני צריך להרבות דברים בנושא זה.

בתוך אוכלוסיית העליה יש אוכלוסיה חזקה ואוכלוסיה חלשה. האוכלוסיה החזקה

היא זו שבאה מהארצות החופשיות והיא יכולה להביא אתה את חסכונותיה, במידה שיש לה,

ואילו האוכלוסיה החלשה היא האוכלוסיה ממזרח אירופה, ועכשיו גם מאתיופיה, שלמעשה

כולם באים ממשטר קומוניסטי והם אינם יכולים להביא אתם אלא את המינימום. אנחנו

צריכים לאזור עוז ולדרוש שלגבי העליה יהיה משטר של העדפה. לצערי העליה היא לא

כל-כך גדולה, ואנחנו רוצים שאותם 12,000, 14,000 עולים יבוא. אם הם ידעו שהם

צריכים לשאת בעול המצב הכללי והם המועמדים הראשונים לפיטורים, לפי הכלל של אחרון

נכנס ראשון יוצא; אם הם לא ידעו שמקבלים אותם לעבודה לפי הסיווג המקצועי שלהם,

מעל ומעבר להקפאות, וכעבור זמן מסויים נותנים להם דיור בתנאים סבירים שהם יוכלו

לעמוד בהם, ופותרים להם את הבעיות מתוך רצון טוב - בלי זה לא תהיה עליה. תהיה

ירידה, ועל הסכנה הזאת, שלדעתי היא הרבה יותר סבירה מאשר הסכנה של עליה גדולה,

על כך לא דיברת.

לכן, אנחנו חייבים להגיע להסכם בין הממשלה לבין הסוכנות היהודית לגבי

השנתיים הבאות, שהן כנראה השנתיים הקריטיות, שבהן תהיה העדפה. אני יודע שהחייל

המשוחרר שואל, בצדק, מדוע לעולה החדש שמגיע ממוסקבה, מבוקרשט או מברוקלין מגיע,

ואילו אני, שנתתי 3 שנים מחיי, לי לא מגיע? אני לא יודע איך להתמודד עם הבעייה

הזאת. אני רק אומר שאם אנחנו יושבים כאן כוועדת עליה וקליטה, וזה המנדט שלנו

בוזדר הזה - בלי העדפה כזאת זה לא ילך.

אני מעריך מאד את הדברים ששמענו מפי מר אתרן, שהיה בהם הרבה אינפורמציה,

גישה חדשה ונסיון להתמודד עם הבעיות לא בדרכים שיגרתיות, אבל לא הייתי רוצה

שהדבר הזה יסתיים באיזה שהוא דון קישוטיות, ושהאיש שקיבל על עצמו את המשימה הקשה

הזאת גם הוא יישבר.

משטר קליטה פירושו הרבה דברים; תעסוקה, דיור ועוד. אם אנחנו מדברים על

ארצות-הברית, אני רוצה לנגוע בבעייה מאד קונטרוברסלית שאני יודע שהיא לא קלה,

וזו בעיית הזרמים. אני שמח על כל יהודי אורתודוכסי שעולה לארץ, אבל אני רוצה

לתקוף גם את המעגל של הקונסרבסיבים וגם את המעגל של הרפורמים, ואם תהיה אווירה

של אפליה ושל "עליהום" כלפיהם, הם לא יבואו. גם בעניין זה צריך לעשות משהו

ולהגיד את האמת לאמיתה, מעל ומעבר לשיקולים קואליציוניים, כי זה העם היהודי כפי

שהוא.

זה הנושא הפוליטי ואני חושב שוועדה זו חייבת להמריץ את הממשלה ואת הסוכנות

היהודית להגיע לאמנה שתוציא את העולים בשנתיים הבאות מן הגזירות אשר צריכות לחול

עלינו, אבל הן לא צריכות לחול עליהם.

יהודי אתיופיה. נדמה לי שיש לנו תקדים אחד, ואלה הם עולי קוצ'ין. אני

חושב שהיתה לנו הצלתה עם עולי קוצ'ין, אבל אל נתעלם מכך שעם עולי אתיופיה אנחנו

נכנסים לבעייה גזעית במדינת ישראל. הצבע הוא בעייה לגבי אנשים אשר התרגלו

למושגים מסויימים, ומעבודתי בעליית-הנוער אני זוכר איזה בעיות היו לנו בימין

אות- כאשר רצו לשכן ילד שחור עם ילד לבן בחדר אחד. המסקנה היתה שאי-אפשר לשכן

את שניהם בחדר אחד, משום שלילד הלבן היו טראומות ופחדים שנבעו מהצטברות של המושג

מה מייצג כלפיו הכושי מתוך הספורים ששמע.



אני חושב שאנחנו צריכים ללכת לאינטגרציה על-ידי ריכוז ולא על-ידי פיזור,

משום שהעזרה ההדדית, האקלים והיכולת להתמודד במשותף נותנים איזה שהם חיזוקים.

אחר-כר יש לפעול וללמד אותם איך לשבור הרגלים שאבד עליהם הכלח ולהקנות להם

הרגלים חדשים.

חבר-הכנסת כהן-אבידב טען את הטענה של חיפה ואני רוצה לטעון לגבי תל-אביב.

תל-אביב מזה שנים הורדה מהמפה. העיר תל-אביב קולטת עולים ויש בה 2 מרכזי קליטה,

אבל היא קולטת אנשים במעגל הגדול של תעסוקה שהיא יכולה לתת, אבל אין קליטה

מסודרת. אינני יכול להצביע על שיכון שנבנה בשנים האחרונות לעולים. בתל-אביב

מסתובבים אנשים צבעוניים, שהם לאו-דווקה מעולי אתיופיה, והם ילכו לאיבוד. יכול

להיות שיהיה צורך לשכן אותם בבית אחד. יכול להיות שיהיו כאלה שלא ירצו לגור אתם

ויהיו כאלה שכן ירצו, ויש בעייה של מעבר בעניינים אלה עד שנוצרים הרגלים. אבל

צריך לנסות לעשות את זה בתל-אביב, ובתל-אביב יש עבודה. אנשים אלה יצטרכו להתחיל

בעבודות שחורות ולעבור שלבים מסויימים, והסיכוי היחיד למצוא היום תעסוקה היא

העובדה שאולי אנשי השטחים יצאו מאי-אלה עבודות בתל-אביב, ואלה יתפסו את מקומם,

למרות הצמצומים והבעיות האחרות שישנן.

אתה נגעת בבעייה קשה, שלדעתי צריך לשים עליה את הדגש, והיא כיצד לטפח

מנהיגות. אני חושב שבעניין זה צריך אפילו לפתוח בית-ספר מיוחד, עם אנשים

מאד-מאד מאומנים לגבי הציבור מסוג זה, כדי להצמיח את המנהיגות מבפנים. בעניין

זה שום מנהיגות מבחוץ ושום פטרונים לא יוכלו לעשות מה שיעשו אלה אשר אולי יעלו

שלב אחד מעל הממוצע של האחרים והם יפעלו עליהם מבפנים, כפי שאתה ציינת את אותם

כוחות דסטרוקטיביים, וכנראה שלקומוניזם יש כשרון לעשות "שטיפות מוח" ויש כבר

אלמנטים שפועלים בצורה שלילית בתוך הקבוצה הזאת.

אני ממליץ להטיל על אנשים, ובמיוחד על אלה שבאו מאמריקה ועסקו שם בבעייה של

אינטגרציה בין-גזעית, שהם יערכו מחקר מדעי על הציבור הזח ועל המנטאליות שלו.

ננסה ללמוד גם מנסיונם של אחרים ואל נברח מפני הבעייה הקשה של אנשים שבאים לא רק

מתקופה של ימי הביניים, אלא יש איזה שהוא מחסום בתהליך של העם היהודי, בטראגדיה

הגדולה שלו ובדראמה הגדולה שלו. זו קבוצה שונה במקצת ואנחנו בכל-זאת רוצים

אותם. אולי אפשר לגייס אנשים מתוך אנשי קוצ'ין, שיעזרו לנו, מפני שהם דוגמה חלה

שהמצב הצמיח.

דיור לעולים. אני שואל מדוע אין אפשרות, במקום משכנתאות ובמקום כל

התהליכים המסובכים, שהממשלה תרכוש את הדירות ותתן אותן לאנשים בשכר-דירה סביר

למשך 5 - 0ו שנים, עם אופציה של רכישה? אני יודע שזה היה יותר טוב אילו במקום

הממשלה היו באים יזמים ונותנים פתרון של דיור בשכירות. הנושא הזה נתקל תמיד בכל

מיני מכשולים, גם תחיקתיים וגם ביורוקרטיים, ואולי עכשיו צריך להתמודד מחדש עם

הבעייה, בייחוד עכשיו כשאנחנו דוצים לעודד את הבניה.

שמענו כאן מה הם הסכומים שהעולים מקבלים בתור השתתפות בשכר-דירת והשתתפות

ברכישה דירה, וכשאתה מדבר עם העולה על 30 או 40 מיליון שקל, הוא לא מעז לחתום על

הסכמים כאלה. לכן אנחנו צריכים ללכת לדברים הרבה יותר סבירים והגיוניים. אם

הממשלה ממילא תכסה כמעט 100% של העלות, למה להטיל את זה על העולה ולא לתת לו את

הדירה ולעשות שכר-דירה פרוגרטיבי?

אני מבקש לקבל סקר סטטיסטי על דיירי מרכזי הקליטה. אני רוצה לדעת מי הם,

מה משך השהייה שלהם שם, מה החלוקה המקצועית שלהם, מי עובד ומי לא עובד, ארץ

המוצא שלהם, ואם אפשר - מה הסיכוי שהם יצאו. אני חושב שזה אחד האבסורדים של

מדינת ישראל, שבשעה שיש עליה כל-כך קטנה, מחר אנחנו ניחנק ולא יהיה לנו איפה

לשכן את העולים במעבר.

הייתי רוצה שנטפל בסוגיה של הירידה, מניעתה, מה התמונה היום ומהי התחושה

במקומות מסויימים. מדבריך הבנתי שאנשים רבים מארגנטינה, אורוגוואי וארצות-הברית

חזרו לארצות אלה. אני רוצה לדעת מה הסיבות לכך ומה אנחנו יכולים לעשות בעניין

זה במצב המיוחד שבו אנחנו נמצאים.



אני רוצה לספר לכם על שני מקרים שפנו אלי. מהנדס בתחום של עיצוב המוצר,

מרומניה, מחפש כבר חודשים רבים עבודה. הוא גם אדריכל. ניסיתי לסדר לו עבודה

בעיריית תל-אביב, ושם אמרו לי שזה לא בא בחשבון, אפילו אם משרד הקליטה מממן את

העסקתו. עיריית בת-ים היתה יותר פתוחה ואמרה שאם משרד הקליטה יתן לה את הכסף,

היא מוכנה לקבל אותו לעבודה. משדד הקליטה מוכן לתת רק 50% מהשכר, ואז עיריית

בת-ים לא מוכנה לתת את ההפרש והאיש שוב נמצא במצב של יאוש.

המקרה השני הוא בעניין דיור. באה אלי עולה מרומניה, שנמצאת בארץ שנה והיא

קבלה עבודה בדעננה בתור מורה לצרפתית ולאנגלית. היא בודדה, גרה בהוסטל בכפר-סבא

והיא צריכה לעבור עכשיו השתלמות כדי שהיא תקבל את ההסמכה הפורמלית. היא מבקשת

להשאיר אותה בהוסטל בכפר-סבא, אבל שולחים אותה לבת-ים. היא טוענת שיש דירות,

ואומרים לה שמחזיקים אותן בשביל עולים מהמערב. אני חושב שאנחנו צריכים לפתור

קודם-כל את בעיות הדיור של אלה שנמצאים כאן ולא לשמור דירות לאלה שיבואו. שנית,

כשהעולה קצת מסודר בעבודה, כמו המקרה הזה, בואו נלך לקראתו ונשתחרר ממנו. אני

ריכזתי לעצמי את כל החומר של אנשים שפנו אלי ואני אדבר על כך עם האנשים הנוגעים

בדבר. אני יודע שצריך לשמוע גם את הצד השני, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לקדם

את העניינים.

באשר לעידוד העליה, אני מאד מקבל את המדיניות של עידוד קבוצות, אבל אני

רוצה להרחיב את הנושא הזה ושאנחנו נקבע לעצמנו קבוצות יעד. שמענו כאן על

פרוייקט הלביא. אם כך, למה לא תדיראן או מפעלים גדולים אחרים בארץ שלדבריהם יש

להם צורך בכוח אדם מיומן? יש לנו תכנון טכנולוגי והשאלה היא באיזו מידה אפשר

לשלב את התכנון של התעשיה החדשה עם רעיונות אלה. יש לעודד גם את הערים ולא רק

את המקצועות. אני חושב שלצפת יש משיכה גדולה לחסידים, ואני שואל למה לא לשלוח

אדם מתאים כדי למשוך עוד אנשים מבין אלה?

אני שמח שיש תנופה במחי העליה ובוודאי נשמע גם מאנשי משרד הקליטה איך הוא

נערך. אני חושב שתרומתנו היא בזה שנעלה נושאים וננסה לעודד, להמריץ ולתת גיבוי,

כדי שהדברים יהיו יותר טובים וכדי שבכל-זאת נמלא את המשימה של העליה והקליטה,

שהיא משימה מספר אחת של מדינת ישראל.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני מבקשת לדעת, אם אפשר במפורט, בקשר לגישה. היות ועולי אתיופיה באלם

מרקע מסורתי ואפילו חזי, האם יש בכוונת המחלקה להמשיך במסורת זו לפחות בשלבים

הראשונים, ואחר-כך להמשיך בדרך שיבחרו להמשיך בה, או שיש נטיח מצד הגורמים שהם

חושבים שהם חדשניים ומהפכניים ורוצים להזיז את העבר וליצור הווה יותר חדש לקראת

עתיד יותר יפה. בהמשך לכך, האם כבר נעדכתם בנושא של עליית הנוער ומה הם המוסדות

של עליית הנועד שקולטים את הילדים האלה? האם זה בתפזורת? האם יש מוסדות

שקולטים אותם בקבוצות, ואיך הם מרגישים?

עד היום קצרה בינתי להבין מדוע אין דירות להשכרה, לאו-דווקה לעולים, ולדעתי

זה אחד המוזדלים של ממשלות ישראל. מישהו עשה חישוב שזה לא כדאי. אולי לא כדאי

להקים עיר בכרמיאל, בשומרון או במעלה אדומים. מבחינת השקעה לטווח ארוך לקלוט

עולים אנחנו חייבים לבקע את הסגירות הזאת שזה רק כסף ולא שום דבר אחר. אני לא

תולה תקוות ביזמים. אני חושבת שזו מטלה שממשלת ישראל צריכה לטפל בה.

אחד מחברי הוועדה דיבר על החינוך הציוני. אסור להרים ידיים בנושא זה. אני

חושבת שצריך לדבר לא על חינוך יהודי, אלא על חינוך ציוני שיפרוץ את המסגרות

הקיימות ויאריך את הרדיוס ועל-ידי כך נקבל היקף ועיגול יותר גדולים.

הוויכוח בקשר להיא"ס הוא ויכוח עמוק שלא ניכנס אליו היום. אני מציעה שנקבע

לעצמנו לדון פעם בנושא העליה והנשידה מברית-המועצות + היאייס. זה נושא שמטריד את

הציבור, ובעיקר את בני הנוער שאתו אני באה במגע. כי נשאלת השאלה: אם הם נושרים,

בשביל מה צריך לעמול? אחד מחברי הוועדה אמר: אבל בברוקלין יש לו בית-כנסת וייתכן

ששם הוא יישאר יהודי. אלה שתי גישות, שלדעתי יש ביניהן תהום. יש כאלה שגם שינו

את דעתם. עד לפני שנתיים היו כאלה שאמרו: גם אם הם נושרים, צריך להמשיך במאמץ,



ואילו היום הם אומרים שלא צריך להמשיך במאמץ. לכן, טוב שנלבן את הבעייה הזאת.

האנטישמיות בעולם. נכון שיש לנו מחסום לדבר על אנטישמיות, זה מקלקל

לפעמים את השורה בקהילות שאינן מרגישות דבר. אבל אם יהלה נושא חינוך יהודי

ציוני, אנחנו חייבים לגעת בנקודה הזאת, אפילו מתוך סיבות העבר. ברשותכם, אקרא

לפניכם 3 שורות, ובסוף אומר לכם מי כתב את זה ומתי. המכתב הוא נבואה על גורל

יהודי x. "הייתי מוכן לוותר על היהודים.. אילו ידעתי שהפטריוטיות שלהם תחסוך

מהם את האסון האנטישמי. אין אני מספסר באסון, אבל הוא יבוא גם על היהודים...

בצורה ברוטאלית, וככל שיאחר לבוא כן יהיה חמור יותר. ככל שיתחזקו כן תהיה צורתו

פראית יותר. אין הצלה לפני האסון. בינתיים קמנו אנחנו, המשמשים מטרה ללעג

ובונים בית, מולדת, בשביל בני-אדם שהיום אינם רוצים לדעת עלינו". מכתב זה נכתב

ב-1903 על-ידי הרצל על יהדות הונגריה.

י' ארצי;

זה נכון גם להיום כשיושבים שם 100,000 יהודים שאינם זזים.

חי אהרן;

זו אחת הקהילות המתבוללות ביותר בעולם.
היו"ר מי גלזר-תעסה
אסון יכול להיות שואה והוא יכול להיות גם טמיעה והתבוללות. לכן אני אומרת

שהחינוך היהודי-ציוני צריך להיות בפרהסיה, כי אנחנו נוגעים בשורש הבעייה, זאת

המהות של העם היהודי. דברי אלה מכוונים יותר להסתדרות הציונית, כי אני יודעת

שגישתם היא 'אל תיגע בילד הזה, אל תעורר את הדב ממאורתו'.

רשות הדיבור למר אהרן, שישיב ויתייחס לדברי חברי הוועדה.

חי אהרן;

לגבי עולי אתיופיה אני חושב שהובנתי לא נכון. אני י אמרתי שאנחנו משתדלים

לא לשים בבנין אחד של דיור קבע יותר מ-4 - 6 משפחות אתיופיות, משום שאנחנו לא

רוצים לאכלס בנינים שלמים רק באתיופים. האתיופים עצמם אומרים לנו את זה.

האתיופים הוותיקים עוזרים לנו ומשתתפים אתנו בקביעת המדיניות, בתהליך הדיון

ובקבלת ההחלטות. הם אומרים לנו שזה לא טוב בשבילם, כי הם ירגישו עצמם מבודדים.

אגב, כל הנושא של יהודי אתיופיה, בגלל שהוא היה חדש בארץ, טופל עם אנתרופולוגים

ועם סוציולוגים, ובעיקר עם אותם יהודים שהיסוד שלהם היה 500 הילדים בעליית

הנוער, שאחר-כך הפכו להיות מנהיגי העדה שם וחזרו לארץ.

אנחנו רואים את המציאות גם מבחינתם, שהם הולכים קבוצות-קבוצות, כשרק היום

אנחנו מתחילים לפנות אותם לדיור קבע. הדרך המקובלת עלינו היום היא שהם מגיעים

ואנחנו מאכלסים אותם בבנין שלם, שהוא מרכז קליטה. מה יהיה כשנצטרך להחליט אם

להפוך את הבנין לדיור קבע או לפנות אותו - על כך נצטרך להשיב בחודשיים הקרובים,

ואני רואה שהמציאות כופה עלינו את הפתרון של בנין שלם. אנחנו לא מרוצים מהפתרון

הזה, משום שהחשש הגדול שלנו הוא שבמו ידינו אנחנו בונים את התוכנית הבאה של

שיקום השכונות בישראל. פה האינטראקציה חשובה מאד, ולכן אנחנו אומרים לאכלס 6

משפחות בבנין, עם אוכלוסיות אחרות.

נשמעו הערות נוספות בקשר ליהודי אתיופיה וההתישבות. יהודי אתיופיה יושבים

היום בקרית-ארבע ואנתנו מחפשים גם מקומות נוספים. הכוונה שלי היא שאנחנו נביא

אותם להתישבות לדיור קבע. ההתיישבות קולטת והמניע שלה הוא טוב ובריא.

ו

i





אני מקבל את הערתו של חבר-הכנסת לנדאו, שאסור לשים את עולי אתיופיה במקום

שאין אוכלוסיה קולטת. בדרך-כלל אנחנו דואגים לכך שבכל מקום שבו הם נמצאים

האוכלוסיה תהפוך לוזלק מהקליטה. עד עכשיו הצלחנו בכך, גוז במקומות שראשי הערים לא

היו מרוצים מזה, האוכלוסיה איך שהוא ניגשת אליהם. בגבעת אולגה, למשל, איכלסנו

אותם באין ברירה, והיום כל אוכלוסיית גבעת אולגה סביב הנושא הזה. זה דבר יפה

והיובי מאד, וכל שעה של קליטה כזו מוסיפה ליהודי אתיופיה וגם לקולטים עצמם.

לקתנו צעירים בודדים לנורדיה, ושם אמרו לי: וזזרנו לראשית ימי הציונות. אלה

הדברים שאנחנו מנסים לתכנן ולעשות, במידת האפשר.

חבר-הבנסת ארצי דיבר על הבעייה הגזעית. זו אחת הבעיות הקשות שלנו, לא רק

מבחינתנו אנו. בסוכנות היהודית אנחנו מתמודדים עם א כלוסיה נוספת בחוץ-לארץ,

ובעיקר שותפינו ביהדות ארצות-הברית, אני חייב לומר שיהודי ארה"ב רואים את קליטת

יהודי אתיופיה כראי של הבעיות שלהם עם הכושים בארצות-הברית. לכן מצד אחד הם

רגישים מאד לנושא, ומצד שני הם חוששים מאד שמא הגויים גידו שאנחנו מדינה שמפלה

את השחורים.

קליטה בערים הגדולות. אני הראשון שרוצה לקלוט אותם בירושלים, בתל-אביב או

בחיפה, אבל תנו לי דירות.

עי לנדאו;

אתה רוצה לקלוט אותם שם? i

I

חי אהרן;

בוודאי. אנחנו עומדים לקנות ממשרד השיכון 400 - 500 דירות, ואני מקווה

שחלק גדול מהן תהיינה בערים הגדולות. אנחנו חייבים להכנס לערים הגדולות, אבל

אין דירות.

עי לנדאו;

ו

מי יקלוס אותם שם?
מי כהנא
יש שם הדס.

חי אהרן;

יש פה כמה אספקטים. אם אני יכול לקלוט עולים ביד-אליהו, בכפיר או בשכונות

טובות של עיר, אני מוסיף גם עולים מאתיופיה. אני לא / יכול ליצור מצב שיגידו;

אנחנו לא הבאנו את עולי אתיופיה לערים הגדולות שבהן ניתן לקלוט אותם. בת-ים היא

עיר קולטת עליה. יש לנו אפשרויות ויש מציאות.

עי לנדאו;

הבעייה היא אם יש קשר בין האוכלוסיה מסביב לבין אלה שיושבים בפנים.

חי אהרן;

אני לא מדבר על מרכז הקליטה, אלא על מה יהיה הלאה, איך ואיפה הם ישתלבו

בחברה הישראלית. האם אנחנו רוצים להשאיר אותם חוטבי עצים ושואבי מים, או שאנחנו

רוצים לעשות אינטגרציה מלאה. זו עליה שקל מאד להפוך את אנשיה לפועלים שחורים

לכל חייהם, וגם את הבנים, ולכן היא שונה מכל עליה אחרת. אני לא רואה שהבנים

פורצים החוצה כל-כך מהר, אבל הלוואי.



לכן אנחנו מנסים ליצור מנהיגות הדשה, גם חילונית וגם דתית, ואידגנו קורסים

להכשרת מדריכים דתיים, משום שהקסים איבדו את סמכותם, אבל זו אוכלוסיה דתית

במהותה. כששואלים אותם מה ההבדל בין אתיופיה לארץ, הם אומרים שבארץ לא שומרים

את השבת. משום-כך אנחנו עומדים על כך שהחינוך שלהם יהיה ממלכתי-דתי. אני מקווה

שכך הוא ימשיך להיות, אם כי בימים האחרונים נשאלתי איפה נתקבלה החלטה כזו ואיך.

עלי , -הנוער מתמודדת יפה מאד עם הנושא הזה. היא קולטת ותמשיך לקלוט עולים

בבתי-ספר שיוחדו לילדי אתיופיה. בעכו יש מוסדות של עליית הנוער שיוחדו לילדי

אתיופיה, ויש גם במקומות אחרים. במוסדות עליית הנוער יש היום כ-1,000 ילדים.

אנחנו מכשירים מוסדות נוספים של עליית הנוער, שקולסים ילדים ללא הורים. צעירים

מעל גיל 17 עד 25 - 30 נקלטים במרכזי נוער שאנחנו מחזיקים, והמשפחות נקלטות

במרכזי קליטה.

יהודי המערב והדיור להם. אחת האוכלוסיות המוגדרות כאוכלוסיית יעד היא

אוכלוסיית הצעירים. יש לנו בעייה. כפי שאמרנו קודם, 80% מהעם איננו מכיר את

מדינת ישראל. כשהייתי שגריר אמרתי שקל לנו להסביר את מדינת ישראל לגויים, אבל

איך אנחנו מסבירים אותה למאסות של היהודים? זו אחת השאלות שאנחנו מתמודדים אתה

עכשיו, במיוחד לגבי צעירים.

שלחנו עכשיו שליח חדש לארצות-הברית, שתפקידו לא לעסוק באוכלוסיות, אלא

ליצור מסלולים חדשים ללימודי סטודנטים יהודים אמריקאים באוניברסיטאות בארץ; לקשר

בין מוסדות אקדמאים בארה"ב לבין מוסדות אקדמאים בארץ, תוך ניצול כל ההטבות

שנותנים בארה"ב לסטודנטים שנותנים מחוץ לארה"ב. אומרים ש-40,000 סטודנטים

יהודים לומדים מחוץ לארה"ב, ו-000,ו מהם מגיעים לארץ.

יש לנו תוכניות נוספות לצעירים. אנחנו מנסים להשתלב גם בתוכניות של יתר

המחלקות, כאשר המגמה היא לתת לסיורים האלה אספקט של עליה. אחת השאלות ששאלנו

ולא קבלנו עליה תשובה, ואנחנו מתמודדים אתה היום, זו שאלת המעקב - מה אחר-כך?

מה אתה עושה עם יהודי שגומר תוכנית "מרוה" וחוזר למקום מגוריו? יש לגו כרי

הצעות אופרטיביות בנושא כיצד להמשיך את המעקב וכיצד לשמוד על הקשר.

אוכלוסיה ספציפית נוספת היא האוכלוסיה הדתית. רוב העולים הדתיים מארה"ב

שייכים לזרם האורתודוכסי. אנחנו מטפלים בכל הזרמים ללא כל אפליה. המחלקה שלי

מממנת שליחים מיוחדים גם לזרם האורתודוכסי, גם לזרם הרפורמי וגם לזרם

הקונסרבטיבי, ואנחנו נעזור לכל מי שרוצה לעסוק בעליה. העובדות בשטח מראות

שהעליה הדתית הגדולה היא מהזרם האורתודוכסי. עליה נוספת יפה היא העליה של גוש

אמונים. אנחנו משתפים פעולה עם הרב לוינגר ועם "אמנה".

אנחנו מטפלים גם באוכלוסיות דתיות אחרות, ואתן לכם דוגמה. אנחנו מקיימים

שיחות כדי להעלות ארצה את הרב הראשי של מרסיי, מתוך אמונה שאם הוא יעלה, חלק

גדול מהקהילה ומהצעידים יעלו אתו. עם זה אנחנו מנסים לאתר אוכלוסיות יעד בכל

מקום ומקום. יש לנו תוכנית יפה מאד של "בני ברית" בארצות-הברית לגבי פנסיונרים,

שבכל שנה מתוספים אליה אנשים. אנחנו מתכוננים לבדוק כעת אוכלוסיה נוספת של

פנסיונרים ניצולי השואה בארצות-הברית ולצורך זה אנחנו מוציאים איש שנחנה מאמונם

ושיעבוד אתם בנושא העליה לארץ. בארגנטינה יש אוכלוסיה מבוגרת, שנהנית מתמיכת

הקהילה, וגם לשם נשלח שליח לאותה מטרה.

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

באיזה גיל היא האוכלוסיה המבוגרת? j

1
ח' אהרן
מגיל 50 ומעלה. זו קהילה נתמכת, וצריך להעלות אותם ארצה, מתוך כוונה שאם

הם יעלו, בסופו של דבר גם בניהם יעלו.



יש רעיון להפוך את המכבי הבאה למכביית העליה. אני אומר שאם מישהו אוהב

טניס, אנחנו נביא אותו ארצה דרך הטניס, אני חושב שזה השוני של הגישה. אנחנו לא

שוכחים את הציונות. ציונות זה דבר חשוב מאד, היא המהות של המדינה. אבל לצערנו

הרב, נסיוננו הרב בחו"ל לימד אותנו שכשאנוזנו באים היום אל נוער יהודי, אל לנו

לשכוח שתי תופעות. ראשית, השואה בשביל הנוער היהודי, עם כל הטראגדיה שבה, היא

אירוע הסטורי. הם לא חיו את השואה ובשבילם זה דבר שקרה. שנית, הקמת המדינה גם

היא אירוע הסטורי. הם לא חיו את האירוע, ולכן הם גם לא יודעים מה פירוש הדבר

לחיות בלי מדינת ישראל. אנחנו צריכים לפנות אליהם בשפה חדשה.

אנחנו לא נבהיל אף אחד עם אנטישמיות. אפשר לדבר על אנטישמיות, אבל

אנטישמיות לא תביא עליה, אלא אם כן היא תפרוץ, וגם אז יש מקומות אחרים. אם נדבר

על התבוללות ונזה'ר מפניה, כולם יגידו: אצלי זה לא יקרה. עד שזה קורה ואז כבר

מאוחר מאד. זו המציאות של העם היהודי והשאלה היא איך אנחנו מתמודדים אתה.

התשובה שאנחנו מנסים לתת היא ציונות, ולידה דברים קונקרטיים. הכרת הארץ.

כל מי שבא, מסייר ומתרשם, ולכן אנחנו עובדים על תוכניות קצרות מועד, לכל

האוכלוסיות. לאף אחד אין רצפט של פתרון מאגי על-מנת שכל העם היהודי יבוא

לישראל. אם אנחנו מסתכלים על העליה מהמערב, היא תמיד היתה קטנה. בשנת 1949 עלו

לארץ 250,000 עולים, ומהם 19,000 מהמערב, וזו היתה עליה גדולה מאד.

אלה הן העובדות, ולכן אני אומר שיש להתמודד עם הבעייה הזאת בצורה ספציפית,

בצורה של בחירת אוכלוסיות יעד. אני מקווה שבדרך זו נצליח גם להגביר את העליה.

אני רוצה להשיב לחבר-הכנסת ארצי בקשר לאשה מכפר-סבא, שאני טיפלתי בה אישית.

החלטנו לסגור את מרכז הקליטה כפר-סבא משום שנוצר שם מצב בלתי-נסבל, כאשר שהו שם

מספר שנים אנשים בודדים, צעירים רווקים, והפכו את המקום לבלתי-ראוי למגורים.

מדי פעם נאלצנו להזמין משטרה. אנשים נסעו לחו"ל והשאירו דירות סגורות, וכיוצא

באלה, ולכן החלטנו לסגור אותו. אני מודה שטעינו. כאשר החלטנו לסגור את המרכז,

מי שהיה צריך לעשות את יתר הדברים, שכח שבמקום יש עולים, ולא הודיע להם על כך.

לי נודע שלא הודיעו להם על הסגירה בחוג בית לקראת הבחירות ולמחרת התישבתי במרכז

הקליטה. מי שהיה צריך להודיע ולא הודיע לא ממשיך בתפקידו ואני טיפלתי ב-250

העולים, באווירה נוראית, מובנת בהחלט, והיום נשארו 18 איש. אני אישית לקחתי את

זה על עצמי וזה היה קשה מאד.

אנחנו אמרנו לאותה אשה לשכור דירה ברעננה, שם היא עובדת, ואני מוכן לבדוק

אפשרות של מתן תמיכה גדולה יותר מ-75 דולר. אמרנו למשל, שאם שני בודדים לוקחים

יחד דירה, נכיר בהם כמשפחה ויש להם 150 דולר כדי לשכור דירה ברעננה. אמרנו לה

שלקחנו בית-מלון בנתניה, או בבת-ים, ושאלנו אותה מה היא מעדיפה. אני דברתי אתה

על כך לפני כשבועיים כשביקרתי במרכז הקליטה.

המציאות הכלכלית בארץ לא מאפשרת לנו להחזיק דירות להשכרה. בשנת 1970 נעשה

נסיון על-ידי משרד השיכון, משרד הקליטה וכמה קבלנים, לבנות דירות להשכרה לעולים.

ב-1982 נגמרה השכירות בבנין האחרון והעולים לא יודעים לאן ללכת. מי שעשה את זה

שכח שבחברה הישראלית מי שאיננו בעל דירה הוא מפגר מבחינה חברתית ומבחינה כלכלית.

אם ניתן לעולים דירות בהשכרה, הם יפגרו מבחינה חברתית.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אולי דרך זה תישבר המנטאליות הזאת שכל אחד הוא בעל-בית.

חי אהרן;

יש היום כ-300,000 דירות ויותר של "עמידר" ו"עמיגור" בשכירות, שדייריהן

משלמים 15 דולר דמי שכירות לחודש, והממשלה והסוכנות עומדות חסרות-אונים מול

המציאות הזאת. אם יעלו את שכר-הדירה מ-15 דולר ל-30 דולר זו עליה של %100, ולכן
הממשלה אומרת
לא נחזור עוד פעם על הנסיון הזה. מוטב לתת לעולה בעיר גדולה

משכנתה ושהוא יקנה את הדירה שהוא רוצה. בערי פיתוח יש דירות להשכרה.



יש אוכלוסיות עולים, שברור לנו שהם לא יעלו ארצה אם הם לא יקבלו דירות

בשכירות לזמן ארוך. למשל, יש לנו היום כ-400 - 500 משפחות בצרפת, שאומרות: אם

נקבל דירות בשכירות לזמן ארוך, מחר נעלה ארצה. לכן בקשתי משר השיכון שיצא לצרפת

בשליחות עליה מטעמנו ושהוא בעצמו יתרשם מהמציאות הזאת. השר היה וחזר לפני כמה

ימים, ואני מקווה שנוכל לשמוע מה הן המסקנות שלו בנושא.
היו"ר מי גלזר-תעסה
אני מודה מאד למר אהרן על הסקירה שנתת לנו כראש מחי העליה והקליטה. אני

יודעת שעוד נשארו דברים פתוחים ללא מענה. לא הושבנו שבישיבה אחת אתך נשמע סקירה

וגם נקבל תשובות, אבל כפתיחה לדיוני הוועדה לעליה וקליטה מצאתי לנחוץ לפתוח

בנושא זה, שהוא המסד לכל עבודת הוועדה.

אני מודה לכל חברי הוועדה. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 12.30

קוד המקור של הנתונים