ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-25OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 669

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ז' בשבט התשע"ח (23 בינואר 2018), שעה 9:30

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65) (סיום התקשרות בעסקה מתמשכת או ביטולה כמתן הודעת סירוב), התשע"ז-2017

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

אורי מקלב

עוזר ראשי ליועמ"ש, משרד התקשורת - וואיל גיגיני

עוזרת משפטית-מכרזים חקיקה ואזרחי, משרד התמ"ת - אגם אביגיל דניאל

עו"ד, לשכה משפטית, חברת יס - מיטל נעים כוכב

כלכלן, המועצה הישראלית לצרכנות - גיל ברגפוינד

מנכ"ל, ידיעות אחרונות - ינון אנגל

משקיף, המשמר החברתי - אמנון מרגלית

משקיף, המשמר החברתי - אלחנן אפלנבאום

שדלן/ית (כהן - רימון - כהן), מייצג/ת את yes - רוני ליטינצקי

שדלן/ית - מודי שרפסקי

אתי בנדלר

מרב תורג'מן

לאה ורון

מוריה אביגד

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65) (סיום התקשרות בעסקה מתמשכת או ביטולה כמתן הודעת סירוב), התשע"ז-2017, פ/739/20 כ/692, הצעת ח"כ אורי מקלב

בוקר טוב לכם, אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. היום יום שלישי, פעמיים כי טוב, ננסה לעשות זאת שלוש פעמים כי טוב. גברתי מנהלת הוועדה, יועצת משפטית, רשמת פרלמנטרית, דובר, חברי חבר הכנסת אורי מקלב – שתכף נעבור לעסוק בהצעת החוק שאתה הנחת – היום יום שלישי, ז' בשבט, 23 בינואר, בשבת נקרא את פרשת "בשלח" שבספר שמות. כמדי יום אנחנו נפתח בשיר. במסגרת הקראת השירים כאן בוועדה אנחנו נותנים במה ליוצרים ויוצרות צעירים. היום אקרא את השיר "יום שני,, של המשוררת שלומית נעים-נאור.

שלומית היא אשת חינוך ומשוררת. ספר הביכורים שלה, ״אין לדבר סוף״, פורסם בתשע״ו-2016 וזכה בפרס שרת התרבות, בפרס מפעל הפיס ובפרס הליקון על שם רמי דיצני. לשלומית תואר ראשון בספרות עברית ופילוסופיה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת בן גוריון. שלומית היא עמיתה בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ומתגוררת בירושלים עם בן זוגה ושלושת בנותיהם.

שיר ליום שני

קפה הלל במושבה הגרמנית מוסיקת ג׳ז

יושבת לבדי מאחורי שיחת בקר של זוג שהחל

לבלות לילותיו במשותף ומשלים קרעי ביוגרפיה

מעל עלי חסה מסמיקים שתי נשים בשולחן הסמוך

לבושות בהידור מרושל שתיהן בצעיפים ירוקים ונעלים גבוהות

לאחת מכשיר שמיעה באוזן שמאל הן דנות בחלומה

של חנה מ״מיכאל שלי״, על דמות הערבי הארוטי והמולת

שמיכות בלילה במטבח סודני שוטף צלחות עורו כהה מבטו

מפוחד בחלק החיצוני מקורה הזכוכית

חיילים יושבים מתנערים מנשקם

החבוי טרם מבינים את יופיים

בתנועות ידיים מוגזמות בחור צעיר ניגש

למאבטח האתיופי ומחבק אותו

יום ב׳ בבקר כוסות קפה

בגביעי זכוכית ממשיכות להימזג

אך גם בזה

אין הוכחה לצדקתנו

אהבתי. אנחנו מתחילים את ישיבת הוועדה שעוסקת בנושא הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65) (סיום התקשרות בעסקה מתמשכת או ביטולה כמתן הודעת סירוב), של חברי הכנסת אורי מקלב, גפני, שולי מועלם-רפאלי, רועי פולקמן, איתן כבל ובצלאל סמוטריץ, הכנה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. אני רוצה להזכיר שכבר התקדמנו מאוד, אנחנו לקראת סיום העניין. אני גם רוצה להזכיר נקודה נוספת, שהיתה פניה ובקשה של העיתונות הכתובה שהחוק, במתכונת הנוכחית, מייצר להם בעיה מאוד מאוד גדולה, תכף אני אאפשר להם להתייחס. אני יכול לומר שחבר הכנסת מקלב ואני חושבים שזו טענה מוצדקת, סבירה וראוי שנעשה כל מאמץ למצוא את הדרך המשפטית הנכונה על מנת להחריג אתכם מהחוק הזה. תכף נראה איך אנחנו עושים זאת. אני אאפשר לחבר הכנסת מקלב לומר כמה דברים ונפתח את הדיון. בבקשה, חבר הכנסת מקלב.

תרשה לי לפתוח קודם כל בדברי תודה לך, היושב-ראש, להנהלת הוועדה לייעוץ המשפטי, שהגענו עד הלום, אחרי כל העיכובים. באים לכאן היום אבל לא יודעים שיש עבודת הכנה רבה קודם לכן. אתה אומר היום שלוש פעמים כי טוב אז פעמיים כבר עשינו, היום הוא יום מיוחד, יום של סגולה ידועה לפרנסה מכיוון שבשבת הפרשה היא "בשלח", פרשת המן. יש סגולה לקרוא את פרשת המן. המן זה האוכל שהאכילו את בני ישראל במדבר. הם הלכו במדבר 40 שנה, האוכל שנתנו להם היה המן, כל אחד היה יכול למצוא את הטעם שמתאים לו – חוץ משלושה טעמים, בצל, שום וקישואים אני חושב – אך עם כל זה הם רצו את הבשר. היה להם טעם של בשר אבל הם רצו לראות בשר. יש לזה עוד פירושים אבל נפתח רק בכך היום.

אנחנו בהצעת חוק קצרה מאוד. דברי ההסבר שלנו היו שכשאדם מפסיק את ההתקשרות של עסקה מתמשכת, זה גם מפסיק באופן אוטומטי את המשלוח של דברי פרסום, פרסומים אחרים. גם אם הוא הסכים במהלך העסקה, הוא רצה קשר והוא הסכים שאותה חברה המספקת תשלח לו דברים רלוונטיים לחברה, דברי פרסום, משהוא הפסיק את ההתקשרות הוא גם הפסיק את ההסכמה הזאת. אני אגיד בדברי ההסבר שלי את מה ששמענו כאן בוועדה: למה? מדוע? אמנם הוא עכשיו לא מתקשר אתי אבל הוא במועדון הלקוחות שלי – את הנושא הזה, את ההמשך, שמי שהתקשר פעם בעסקה מתמשכת לקבלת שירות, גם הופך להיות במועדון הלקוחות, את החלק הזה, בלי הסכמה, אנחנו מבקשים להפסיק. המשמעות היא הפסקת ההתקשרות. ההתקשרות היא לא קתולית, היא לא לעולמי עד. הפסקת ההתקשרות היא גם הפסקת ההסכמות שנתתי במהלך ההתקשרות. זה הכול.

מעבר לזה, דיברת על העיתונות, אנחנו הסכמנו לכך שבכל אופן העיתונות היא סוג התקשרות אחר. בשונה מהתקשרויות אחרות, שלא זוכרים את ההתקשרות, בעיתונות יום-יום אנחנו זוכרים, ההתקשרות היא יומיומית, ולכן באמת יש לנו חריגה בעניין הזה של ההתקשורת. בעבר כבר החרגנו את העיתונות כשביקשנו לשלוח סיכום חיוביים שנתי. כל ספק התקשרות שולח כל שנה סיכום כמה הוא גבה כל חודש ומה הסיכום השנתי, את העיתונות החרגנו ואנחנו מבקשים גם במקרה הזה. היו הסכמות, אנחנו לא מפרים הסכמות, אז כך שגם בעניין הזה. תודה.

ינון, בבקשה.

רציתי רק להרחיב את העניין כדי להסביר את הנושא. החוק הזה הוא חוק גורף על כל המשק. אם לא תהיה החרגה זה עלול לפגוע במצב הכלכלי של העיתונות הכתובה בתשלום במדינת ישראל. הרבה מינויים בעיתונים מבטלים ואחר כך מחדשים בחזרה. האפשרות שתימנע מאתנו התקשרות אתם עלולה לגרום לכך שהעיתונות, כמוסד ששומר על הדמוקרטיה במדינת ישראל וכולנו צריכים להעריך אותו, עלולה להיפגע פגיעה די חזקה. אני מדבר על כל העיתונים בתשלום, לא משנה אם זה עיתונים דתיים, כלליים, התיישבותיים וכדו'. מעבר לזה, אנחנו גם לפעמים שולחים למינויים, אחרי שהם הפסיקו, כל מיני פידים. אם הוא התעניין בהייטק שולחים לו על הייטק, אם הוא התעניין בתחבורה שולחים לו לפעמים ידיעות על תחבורה, כדי למשוך אותו בחזרה.

ככל שיש צורך – אני אומר רק מחשבה שלי, אני כמובן לא חבר ועדה ולא קובע – יכול להיות שצריך אולי אפילו להרחיב את זה לא רק על עיתונים וכתבי עת, אולי על מוסדות מצילי חיים, כמו שח"ל ונטלי, אולי מוסדות תרבות, כמו תיאטראות והתזמורת הפילהרמונית, אולי מלכ"רים, אבל זה באמת נתון לשיקול חברי הכנסת. אני חושב שזה פשוט קריטי בשבילנו. זאת לא היתה כוונת המשורר אבל זאת היתה עלולה להיות התוצאה.

שם זה ממש נושא כלכלי ושם יש בעיה.

בואו נשמע את משרד התקשורת.

הופתענו עכשיו בבקשה להחריג את העיתונות.

לא נראה לי שנשכבת על הרצפה והרמת ידיים. עזוב, אל תגיד הפתענו. שמנו לכם מארב.

לא מארב, רק עכשיו אנחנו שומעים את הבקשה להחריג את העיתונות הכתובה. לצערי, נבקש להתנגד לה.

אנחנו רוצים את ההתייחסות המקצועית.

מה שהוצג פה לא מדויק, ממש לא מדויק, כי זה לא מונע מהעיתונות לפנות שוב לאותו אדם ולשאול אותו האם הוא רוצה לקבל מסרונים. דברי פרסומת, כפי שהם מוגדרים בסעיף 30א כיום, זה: "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". אם אחד מהמינויים שלכם נרשם לניוזלטר וזה לא מעודד אותו להוציא עוד כספים וזו לא פרסומת - - -

יכול להיות שאתה צודק, יכול להיות שכאן הפתרון, אבל בוא נשים את הדברים על השולחן. נכון להיום, החוק כפי שלפחות ברגע זה אנחנו מפרשים אותו – שלדעתי הוא חוק טוב, הוא חוק נכון – אם אני מבטל שירות מסיבה כלשהי, החלטתי לבטל את השירות כי כעסתי על העיתון או הרגשתי שחברת התקשורת התנהגה אלי בצורה לא הוגנת, המשמעות כפי שמפרשים אותה, בוודאי העיתונות הכתובה, שלעולם אתה לא יכול יותר לחזור אליהם, לפנות אליהם ולבקש אולי בכל זאת כחלוף חצי שנה.

בעיתון הארץ זה בא לידי ביטוי הרבה יותר בולט נניח מעיתון ידיעות. עיתון הארץ מרגיז לא מעט אנשים ולא פעם קורה שפשוט אדם קם בבוקר, קורא מאמר של מאן דהוא, ממאמר מערכת ועד מאמרי דעה, והוא אומר: אני רוצה לבטל את המנוי שלי. הנחת העבודה של מנהלי העיתונים השונים – למשל בעיתון הארץ, דיבר אתי עמוס שוקן, הוא אומר: תשמע, אנשים מתקררים ואנחנו יודעים שאם אני פונה אליו אחרי כמה חודשים, אני לא נכנס עכשיו לתקופה, אנשים חוזרים. האפשרות הזו, כפי שלפחות הפרשנות של החוק נכון לרגע זה, מונעת את המצב הזה וזו עלולה להיות פגיעה מאוד מאוד קשה לדעתם ביכולת שלהם להתקיים, שגם ממילא היא בעייתית.

על אף שמותר להם גם היום לעשות את מה שאתה אומר. מותר לפנות בכל זמן להצעות - - -

אז באמת חבר הכנסת צדק והוא ציין בדיוק את הנקודה – שתמיד אפשר לפנות, וגם במעמד של ההתנתקות, למיטב הבנתי מנוסח החוק, אפשר לקבל הסכמה חדשה ולהגיד לו: האם אני יכול לפנות אליך בעוד שנה, בעוד חצי שנה? האם אני יכול להמשיך לפנות אליך? זה לא מונע מהעיתונים לפנות שוב ולשאול האם - - -

יש פה משהו שיצאתי ממנו קצת מבולבל. בוא ננסה לעשות את סיפור הדרך של החוק, מה בא החוק למנוע ומה יהיה המצב החדש בעקבות החוק, ואז נראה איפה אנחנו עומדים, האם מנהלי העיתונים רואים צל הרים כהרים ובעצם גם במתכונת החדשה לא ננעלת בפניהם הדלת לגמרי, או שבאמת צריך למצוא דרך. או שנצליח או שלא נצליח.

ובכל מקרה, מה מייחד את העיתונים לעומת כל המפרסמים האחרים.

אתי, אם לא היתה בעיה שכזאת אז ממילא הדיון לא היה מתקיים. הדיון מתקיים עקב העובדה שנשאלת השאלה למה העיתונות הכתובה צריכה לקבל התייחסות אחרת מגופים אחרים. או שנצליח למצוא את הכיוון או שלא. אני מתחייב לעשות כמטב יכולתנו בעניין הזה, שלא נמצא את עצמנו גם אחר כך פוגעים, יבוא מישהו ויטען את הטענה כלפינו ויצא שכרנו בהפסדנו, גם נתחייב להחזיר וגם נחטוף על הראש.

הצעת החוק, כנוסחה המוצע, מדברת על מצב שבו מתקיימת עסקה בין מפרסם ובין נמען לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, זאת אומרת, לתקופה ארוכה, בין אם אנחנו יודעים שהיא עד לתקופה מסוימת, היא נעצרת בתקופה מסוימת, ובין אם לאו. כמובן שלנמען במקרה הזה יש אפשרות בכל מצב לבוא ולהפסיק את הרכישה של אותם טובין ושירותים. הרעיון הוא שבעסקה כזאת, ברגע שהנמען מודיע על סיום ההתקשרות – בין, כאמור, אם מסתיימת תקופת ההתקשרות ובין אם הוא הודיע איזושהי הודעה כדין על ביטול אותה התקשרות – יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב. הודעת סירוב מוגדרת בחוק התקשורת כ"הודעה למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו ככל שניתנה". זאת אומרת, הוא רשאי להודיע על כך שהוא מבקש שיפסיקו לשלוח לו הודעות פרסומת. זו בעצם הצעת החוק שכרגע מונחת על השולחן.

אם נפרט את זה, כפי שביקשת, כסיפור דרך: אדם קיבל הסכם עם חברת סלולר, חברת גז, זה יכול להיות הרבה חברות שנותנות שירותי בריאות כאלה ואחרים, מבקשים ממנו, ולפעמים הוא גם נותן את הסכמתו: אתה מוכן שישלחו אליך עוד מוצרים, עוד מבצעים שאנחנו עושים? ואז הוא מקבל לסלולר, בשירותי אינטרנט, פרסומות שאומרות שהרחבנו את השירות שלנו או מציעות מוצרים נוספים. אנחנו אומרים: אני הפסקתי את השירות – תפסיק לשלוח לי. מדוע? זו לא רק ההטרדה. מתברר פתאום שהם פירשו את המשלוח או אי מתן התשובה – וכל מיני דברים כאלה, קרו כבר טעויות צרכניות כאלה ואחרות – כאילו זה ממשיך.

כאילו זה ממשיך, זאת הבעיה.

אבל גם בלי זה. אני הצטרפתי למועדון הלקוחות – אני לא מעוניין יותר להיות. אם ההורים המבוגרים שלי קיבלו משהו בריאותי והפסקנו, אני לא מעניין שימשיכו לשלוח להם את הפרסומות, את ההרחבות שלהם והמודעות שלהם.

בעצם זה שאני מפסיק את ההתקשרות עם החברה גם על המוצר המרכזי שלה, זאת אמירה שאני מבקש להפסיק את ההתקשרות עם החברה הזאת על כל הוריאביליות שהיא מציעה.

אז אני רוצה לציין על ההסכמות. אם מחר חברת סלולר כזו או אחרת שולחת הודעות לכלל תושבי מדינת ישראל לפי איזה קובץ שהיה להם, זה לא יכול למנוע את זה מהם, אנחנו מדברים על ההסכמות שנעשו במסגרת מתן השירות.

אתה כן יכול למנוע את זה מבחינה חוקית, אם עושים את זה מבחינה מעשית זו שאלה אחרת.

אבל אם זה לא בגלל המנוי שהיה לי בעבר, היה איזה קובץ - - -

עקרונית, אסור להם, אלא בחריגים מאוד מצומצמים שיש בחוק.

נכון. אבל אני אומר, באותה חברה הם הרגישו שיש להם היתר. הם אמרו פה: נכנסת למועדון הלקוחות. מה הקשר עכשיו בין זה שאתה מקבל את השירות לבין זה שאתה במועדון הלקוחות שלי? אנחנו רואים את זה כהמשך. אנחנו לא רואים את זה כך, הצרכן לא רואה את זה שהוא ממשיך להיות חבר במועדון הלקוחות של אותה חברה.

אבל זה לא קשור לעיתונות.

לא, בכלל, זו שאלה כללית.

להציע – תמיד אפשר להציע מנוי מחדש. אבל הפרסומת שלכם, הרחבת השירות – אני כבר לא שם, תעזבו אותי מהעניין. אם שולחים לא בתור מנוי, שולחים לכל מיני אנשים, אם מותר או אסור - - -

אני חושב שהפרשנות, לפחות כפי שמציג אותה חבר הכנסת מקלב, נותנת לכם מענה, כי אם לקוח ביקש להתנתק – נתתי את הדוגמה של עיתון הארץ כי זו דוגמה שמתקיימת, כפי שעמוס שוקן אומר, בתדירות מאוד מאוד גבוהה. בן אדם קם בבוקר, קורא את מאמר המערכת או את גדעון לוי או רוגל, ואומר: אני יותר לא רוצה להיות מנוי לעיתון, מתקשר, מבצע את הפעולה, התנתק. בואו נחלק מכאן את העניין, מה בעצם החוק אומר.

מה אתם רוצים לעשות שהחוק יפריע לכם?

העניין אומר את הדבר הבא: שמהרגע שהתנתקתי וביקשתי להתנתק, אסור לאותו גוף, נניח במקרה הזה העיתון ממנו התנתקתי, לשלוח לי כל מיני חומרי פרסום.

אנחנו לא מדברים על חומרי פרסום.

אני יודע, אני מדבר מה החוק אוסר. לשיטת המחוקק – ותקנו אותי אם אני טועה, אתי, מרב ומגיש החוק, למה הוא מכוון – אין זה מונע מהאפשרות שבעוד חודש-חודשיים יתקשר מישהו מטעמכם ויאמר: בוקר טוב, מדברים מעיתון הארץ, מהמודיע, או מכול אחד מהעיתונים, ויציע לך לחדש מנוי.

החוק מדבר על התקשרות דרך המחשב, לא טלפונית, אולי על טלפונית אין בכלל הגבלה, אני לא יודע. אני אשמח לשמוע את המשפטנים האם החוק גם על שיחות טלפוניות או רק על דיבור אלקטרוני, שזה בעצם דרך המחשב.

השאלה על איזה סוג – יש חיוג אוטומטי ויש חיוג אישי. חיוג אוטומטי חל, חיוג אישי לא חל.

חיוג אוטומטי חל מחוק אחר, לא מכוח החוק הזה?

לא, מכוח החוק הזה.

אני רוצה שתבינו בעיתונים שהבקשה להחריג אתכם בנסיבות האלה מהחוק היא בעייתית לאין שיעור מהאופן שבו אנחנו אומרים: ממילא יש לכם מחלקת שיווק ואתם יודעים מי אותם 10, 20, 30 איש שמחליטים להתנתק. מבחינתנו, יותר פשוט ורצוי שיתקשרו אליהם מאשר שישלחו להם פרסומות.

אני, אדוני, אורחת לזמן קצר אבל כפי שאתה מבין אני מעורה בפרטי ההצעה ואני מוכרחה לומר שלא שמעתי, גם מאחורי הקלעים, שום נימוק שמייחד את העיתונים לעומת כל המפרסמים האחרים. הרי כל בעל עסק, או כפי שהוא נקרא כאן "מפרסם" – בחוק התקשורת זה מונחים אחרים מהמונחים שבחוק הגנת הצרכן – כל בעל עסק שהפסיקו את ההתקשרות עמו, מעוניין לחדש את ההתקשרות עם הנמען.

לפחות לנסות.

בוודאי, אז מה מייחד אותם בעניין הזה?

בבקשה, ינון.

אני חושב קודם כל שמה שמייחד הוא שזו עיתונות כתובה, שחשובה לקיום הדמוקרטיה במדינת ישראל. עסק שמוכר טלפונים, או מוכר נעלים, אין לו את אותה חשיבות. אני מוכרח להגיד שהעיתונות הכתובה הוחרגה גם לאחרונה בהצעת החוק הממשלתית של פרסום סיגריות, החריגו במפורש את העיתונות הכתובה.

טוב, אנחנו לא נסביר את הסיבות למה שם זה הוחרג.

אוקיי. יש תקדימים בעולם, למשל בקנדה, שהחריגו במפורש בכל מיני חוקים את העיתונות הכתובה. המינימום שאנחנו מבקשים, ואולי זה כללי, שיאפשרו לנו לפחות לחדש את אותו השירות שנתנו בעבר. אני לא שולח להם פרסומת למכור דברים אחרים, אני רק מבקש מהם: אם היה לי קשר עם הלקוח שהיה מנוי על עיתון הארץ או עיתון ידיעות - - -

ינון, אני רוצה לומר לך על זה – לא ילך. לא ילך לא כי התכנסה כאן חבורה שרוצה להגיד לך: שמע, לא הולך. יושבת כאן קבוצה שמנסה להבין. אנחנו לא אטומים בעניין הזה, אנחנו מבצעים החרגות - - -

אפשר להגיד לפרוטוקול כדי להניח את דעתו לאור הדיון שהתפתח בנושא, שבמידה והוא ירצה לפנות שוב בדרך שהוא היה רגיל לשיווק, זה לא שם.

אבל זה ברור מאליו. אין לנו בעיה לומר כיוון שהחוק מאפשר זאת. אם החוק מאפשר זאת - - -

לחדד את זה כדי להניח את דעתם.

החוק הזה לא מדבר על פניות הנוגעות להתקשרות. החוק הזה מנסה להתמודד עם אחת הרעות החולות שמטריפות את הציבור במדינת ישראל וזה הניסיון לשווק באגרסיביות. היום אנחנו מנסים לדבר על הסלולר כחצר פרטית, ממש כחצר פרטית של כל אחד ואחד מאתנו, והכניסה בפרסום כשאני ביקשתי במפגיע להימנע מכך, היא בעצם חדירה בלתי חוקית לחצרות הפרטיים שלי. את זה מבקש חבר הכנסת מקלב למנוע.

ינון, אני רק רוצה להגיד לך, הפרקטיקה שלכם היום – אתם כבר מוחרגים כי אתם לא נוהגים כך. לא התכוונו אליכם בחוק הזה. דהיינו, הפרקטיקה שלכם היום לא נמנית בהצעת החוק. היא לא נוגעת אליכם. אם אתם תמשיכו לעשות מה שאתם עושים עד היום – אתם לא שולחים גם דברי פרסומת, אתם לא שם, אתם לא בעניין הזה.

נכון.

רבותי, אני מבין שגם הפרשנות של היועצת המשפטית היא שהחוק לא מונע התקשרות לצורך חידוש שירות שניתן בעבר. האם אני צודק בפרשנות שלי?

נכון.

התקשרות אישית, לא חיוג אוטומטי.

אישית, לא מין משהו שמופץ.

אני פונה למנוי ספציפי, אני לא פונה לכל עם ישראל.

"שלום, מדברת דבורה ממחלקת שירות הלקוחות, מה שלומך? אנחנו רוצים לעניין אותך..." – זה בסדר.

אתי, יש היום גם דיוור אלקטרוני שעד שאתה קולט שאתה בכלל לא מדבר עם גורם אנושי – לכן אני לא מדבר על מערכת חיוג אוטומטי אלא שיש אדם שמחייג ופונה באופן ישיר על מנת לנסות ולגייס אותך לראשונה או מחדש.

זה מדבר על מחדש רק.

ובמכתב ספציפי לאותו אדם יש בעיה? גם אין בעיה.

אני חושבת שאין בעיה.

מכתב לא נוגע לחוק.

מכתב גם לא עובד, ההתקשרות היא דרך המחשב. אם המסקנה המשפטית שהחוק לא מונע מאתנו אפשרות להתקשר בעניינים שלנו ללקוח שהיה בעבר - - -

התקשרות טלפונית, התקשרות שהיא לא דרך האינטרנט.

לא דרך האינטרנט ולא דרך מערכת חיוג אוטומטי, אלא מאדם לאדם באופן אישי.

אז למה לא לאפשר לנו גם התקשרות דרך המחשב רק לחידוש שירות שהיה לו בעבר?

זה לא חידוש שירות, זו חזרה לשירות חדש. הוא הרי ביקש להתנתק. שאם לא כך הייתם ממשיכים את זה באופן רגיל.

ינון, זה צעד תימני, אנחנו מתקדמים אתך ונותנים לכם, לעיתונות הכתובה, את האפשרות לבצע את ההתקשרות המחודשת ואתה מחזיר אותי גם לנסות דרך האינטרנט לבצע פעולה. אז אנחנו חוזרים ומסכמים את העניין הזה - - -

תרשה לי רק דבר אחד – גם פניה דרך האינטרנט מותר לעשות פעם אחת. הסיפה בסעיף 3א(ב) אומרת: "פנייה חד פעמית של מפרסם לנמען שהוא בית עסק... באחת הדרכים האמורות בסעיף זה".

אתה דילגת על מילים, זה "לשם קבלת תרומה או תעמולה".

צודקת.

כן, דילגתי על מילים, סליחה. אבל החוק מאפשר פניה גם חד-פעמית לשאול את הבן אדם האם הוא מעוניין - - -

זה בתחילת ההתקשרות, כשאתה בא לרכוש משהו ואז אומרים לך באותו מקום: האם תאפשר לנו לשלוח לך דברי פרסומת?

אני רוצה לחדד. הבעיה שלהם היא לא בהתקשרות הראשונה. אילו היתה כאן בעיה של התקשרות ראשונה אז אכן יש פה את ההתכתבות גם עם התוספת שאתה התייחסת אליה. כל השיח פה הוא שהיתה התקשרות ראשונה, בעקבות ההתקשרות הראשונה החלטתי מסיבות כאלה ואחרות לנתק את היחסים בינינו, שזה הרבה יותר חזק מנקודת המוצא שאתה בא ומנסה לעודד, אתה אומר מיוזמתך: אני לא רוצה. זה לא אומר: אני רוצה, אלא: אני לא רוצה. אז, העניין הזה, שאנחנו חוזרים עליו ואני רוצה לסכם אותו, אלא אם תגיד לי ותתעקש על העמדה ואז נצטרך למצוא לה את הסימוכין שאומר שקודם כל חומר פרסומי בשום פנים ואופן, בשום דרך אינך יכול להעביר, גם בעיתונות הכתובה, אבל כן אתה יכול לבצע התקשרות מחודשת שיכולה להיעשות אך ורק בשיווק אישי קולי.

גם, גם. אנחנו מערבבים שני דברים: הצעת החוק עושה קשר בין ההתנתקות, בין העסקה, לבין הודעת הסירוב. הצעת חוק התקשורת לא מדברת על התקשרות, מדברת על הסכמה לקבלת מסרון, ומותר לפנות בצורה חד-פעמית ולשאול את הנמען האם הוא מוכן לקבל מסרונים גם בלי התקשרות, חד-פעמית, גם אחרי - - -

על איזה סעיף אתה מדבר?

30א(ב).

יש כאן טעות, אני חושבת, עם כל הכבוד. החריג בסעיף קטן (ב) הוא פניה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה.

לא, "המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו".

נכון אבל זה רק לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה.

זה לא לאדם פרטי.

אני רוצה לשאול, מכיוון שעיתון הארץ לא מיוצג כאן – גם לאחר שיש התקשרות שמישהו ביטל מנוי, הם שולחים לפעמים תכנים מערכתיים בענייני הייטק, כלכלה, לאותו אדם שהתקשר, מתוך כוונה שאולי זה יעניין אותו והוא יחדש את המנוי, האם החוק מונע את זה?

זה אסור לדעתי.

אני לא בטוח.

זה לא דבר פרסומת לטעמי, אבל אני לא יודע מה הפרשנות המשפטית.

אני לא רוצה לשלוף חוות דעת, עם כל הכבוד, מהשרוול. אני צריכה לדעת בדיוק על מה מדובר, להסתכל בהגדרה.

אתי, אני אגיד לך מה הבעיה שלי עם זה, העניין הוא שעכשיו במערכות העיתונים נצטרך לשים פלס מים, כל הזמן לבדוק מה באמת נכנס לתוך הקטגוריה ומה לא נכנס לתוך הקטגוריה.

עם תביעות ייצוגיות.

ואז אתה תחטוף, על זה אני מדבר. אני רוצה שנבין, אתי. הרי בסוף אתה יכול להגיד: תשמע, זה לא פרסום, זה שירות לציבור, זה לא שקראתי לך לבוא להיות מנוי מחדש.

כתוב: פרסומת על מנת לעודד לשלם כסף – מה זה נקרא דבר פרסום?

לקדם את עסקיו.

עסקיו או להוצאות כספים?

גם וגם, אם אינני טועה. ""מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר".

אז זה נכלל.

זה נכלל.

על פניו זה נכנס אבל אני לא רוצה לתת חוות דעת. אני צריכה לדעת בדיוק במה מדובר. יש להם את היועצים המשפטיים שלהם ומי שממונה על האכיפה של הסעיף הזה זה משרד התקשורת. אם היועצים המשפטיים שלהם לא בטוחים, שיואילו לפנות למשרד התקשורת. אנחנו בדרך כלל לא מפרשים חוק לאחר חקיקתו, אני יכולה מקסימום לומר מה היתה כוונת המחוקק, במקרה הטוב, כי לא תמיד יש מחוקק אחד וזה קצת בעייתי לדעת.

בדרך כלל יש מחוקק אחד, יש כאלה שמצטרפים.

אז ברשותכם, אם מותר לי להציע שהיועץ המשפטי שלנו, של כל העיתונים, יהיה בקשר עם מי שתנחו היום ומחר כדי לברר את העניין הזה?

מה זה קשור אבל? מה זה קשור? אתה רוצה לתקן עכשיו את החוק בהקשר אחר? אני לא כל כך מבינה.

בואו נעשה כאן סדר כי אני לא מתכוון לעכב היום את החוק של חבר הכנסת מקלב. אני מסכם. אנחנו הולכים להצביע היום על החוק. אני רוצה להבהיר את אשר אמרנו כאן – וגבירותי ואדוני, אם תראו שאינני מדייק בדברי, אנא תקנו אותי כיוון שאני מסכם את הדברים – מעבר לעניינים שעסקנו בהם אני רוצה להתמקד בעיתונות הכתובה, במה שנוגע לעיתונות הכתובה. גם עיתונות כתובה היא חלק בלתי נפרד מהחוק ואם אדם החליט לנתק את יחסיו עם עיתון כזה או אחר, גם עליהם נאסר לבצע משלוח פרסום כזה או אחר, הם חלק בלתי נפרד מהחוק.

כשאני עולה מדרגה ועוסק בשאלה האם הנהלות העיתונים או מחלקות השיווק של העיתונים רשאיות לנסות לגייס מחדש את אותו לקוח, את אותו מנוי, הן יכולות לעשות זאת אך ורק בהתקשרות אישית בטלפון. שיהיה ברור – בשום דרך אחרת. נכון לרגע זה, כפי שאני רואה את זה, זו הדרך היחידה. לא נמנעת מכם האפשרות לנסות ולגייס – אני גם לא חושב שזו גם היתה כוונת המחוקק – מחדש את הלקוח, אבל כן נמנעת מכם האפשרות לנסות לשדל אותו בדרכים שיווקיות כאלה ואחרות.

להמשיך את ההתקשרות.

שזה סוג של המשך.

בשיחת הטלפון האישית לשדל אותו?

לא, באמצעים האסורים.

באמצעים האסורים, אוקיי.

כבודו, המציאות היא כזאת שלפעמים כדי לחדש מנוי אתה מציע לו ספר מתנה לקראת חידוש המנוי.

תתקשר ותציע לו שני ספרים, אף אחד לא מונע.

תתקשר אליו ותגיד לו: תשמע, נשארו לנו במחסן עוד כמה ספרים ואני רוצה בהזדמנות הזאת, אם אתה קורא, לתת לך את הספר הזה או הזה. אין בעיה. הכוונה היא שאתה לא שולח לו עכשיו: חדש, תמורת הצטרפות כך וכך תקבל ספר חינם. הבנת את מה שאני אומר? אני חושב שסיכמנו את העניין.

רק שאלה אחת למשפטנים בכל אופן, כיוון שעיתון הארץ – ואני לא אמור לייצג אבל הם אינם פה – כן שולחים גם למנויים שהפסיקו קטעים מהעיתון כדי שיראו את התוכן ספציפית, או להייטק או - - -

אני יכולה לומר לך שעל פניו זה נראה לי לא תקין, אבל אני לא רוצה לתת חוות דעת, ודאי לא בלי לשמוע וללמוד את הפרטים. מה גם שחוות הדעת שלי ודאי לא מחייבת אותם.

אולי גם בלי החוק הזה היה אסור להם? עוד לפני החוק הזה?

נכון.

חברות וחברים, יש להם עורכי דין, אם ירצו לבוא ולפנות - - -

אני לא בטוחה שבלי החוק הזה אסור להם, משום שבלי החוק הזה, אם נתתי בזמנו את הסכמתי לקבל דברי פרסומת ולא ביטלתי את זה - - -

אם קיבלתי הסכמה – השאלה היא אם קיבלו שם הסכמה.

אז יכול להיות שזה רוב המקרים. עכשיו, אחרי החוק, זה יהיה אסור.

חברות וחברים, ממה נפשך? הרי החוק עובר, הרי לא נכניס בו שינוי שאומר מי ששולח כך או כך. או שהפרשנות של מי שאמור לפרש את החוק תהיה כזו שאין שום בעיה בקטעי עיתונות כזו או אחרת, או, מה שאני חושב באינסטינקט שלי ומהניסיון שלי, שגם זה - - -

אחרי קבלת החוק, וככל שעשו את זה עד עכשיו, רק אלה שנתנו את הסכמתם בזמנו לקבל דבר פרסומת ולא ביטלו את ההסכמה שלהם, נראה לי שהחוק המוצע ישנה את המצב החוקי, לכשיתקבל.

נכון.

אבל זה כאלה שנתנו הסכמה, לא כל המנויים ביקשו.

ברור שלא.

הפרקטיקה הנוהגת היא שכשאתה חותם על מנוי או כשאתה בא לרכוש משהו מבית עסק מחתימים אותך. אני יכולה לומר לך שאחד מהעיתונים – אני אפילו לא רוצה לומר כרגע איזה – לא מאפשר לך להתכתב אתם אם אתה לא מסמן ב"וי" את זה שאתה מוכן לקבל מהם דבר פרסומת. אתה לא יכול להיכנס לאזור האישי שלך ולא להתכתב אתם.

למרות שהיום אתה רואה למשל באפליקציות שאתה פותח שאלה האם אתה מסכים שנשלח לך וכו'.

אבל אם אתה לא מסמן כן הם לא מאפשרים לך להתקדם הלאה.

יש מקומות שאת צודקת, נכון. יש שדות שאתה חייב.

אני לא יודעת אם זו פרקטיקה חוקית אבל היא קיימת.

ינון, זה העניין, אם עמוס שוקן ואנשיו, היועצים המשפטיים, ירצו לאחר מכן להתמודד מול משרד התקשורת, שהוא הרגולטור שאמור לפרש את החוק, אז אני לא - - -

הפרוטוקול של הדיון הזה ישמש להם לעזרה לגבי מה שאמרנו שכן אפשר.

גברתי, בואי נקרא את החוק.

לפני שאני אקריא, אדוני, ברשותך אני מבקשת לציין שהצעת החוק כפי שהוקראה בקריאה ראשונה למעשה הפנתה להגדרות בחוק הגנת הצרכן. מדובר פה הרי בתיקון לסעיף 30א לחוק התקשורת בזק ושידורים והפנו גם למונחים: עסקה מתמשכת, גז, ספק גז, עוסק בעסקה מתמשכת, צרכן וצרכן גז כהגדרתם בחוק הגנת הצרכן. כרגע אנחנו מציעים מבחינה ניסוחית – מדובר בשינויי נוסח בלבד – לשאוב את ההגדרה מחוק הגנת הצרכן ולכלול אותה בחוק התקשורת, את החלק הרלוונטי מההגדרה של עסקה מתמשכת ולכלול אותה בחוק התקשורת, כך שלא נידרש לכל יתר ההפניות, לרבות כל הנושא של לכלול במפורש עסקה בין ספק גז לצרכן גז. לכן אני מציעה את הנוסח הבא. ברשותך, ככל שנידרש לשינויי נוסח נוספים אני אודה לך - - -

כמו שעשיתי בחוק אתמול.

בדיוק.

מקובל.

אז אני אקריא את הנוסח כפי שאנחנו מציעים.

דרך אגב, עד עכשיו אני לא מבין איך לקח לנו כל כך הרבה שנים לחוקק את אחד החוקים הכי טריוויאליים, הכי ברורים.

על מה אתה מדבר?

דמי שימוש קבועים. אין שום בעיה, אני לא אמרתי להם: אל תגבו, לא אמרתי להם: אל תיקחו, רק תספרו, שנדע על מה אתה גובה ממני. אם אתה לא יודע לספר לי אז אל תגבה. זה לחובתם של משרדי הממשלה במקרה הזה, כי מי שעמד על רגליו האחריות היו דווקא המערכות הציבוריות, אבל זה כבר מאחורינו ברוך-השם. ואני כבר צופה גם ניסיונות איגוף מימין ומשמאל.

"תיקון סעיף 30א

1.

בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982‏, בסעיף 30א(ד), האמור בו יסומן כפסקה "(1)", ואחריה יבוא:

"(2) בעסקה בין מפרסם ובין נמען לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, יראו את ביטול סיום ההתקשרות כהודעת סירוב" – או לחילופין נכתוב: "יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב" – "שתוקפה החל במועד סיום ההתקשרות, לרבות בעקבות הודעת ביטול שניתנה כדין."

שוב אני חוזרת לעניין שבין אם ההתקשרות הסתיימה משום שזה מה שנקבע, הגיעה לתקופת סיומה, או שהצרכן ביקש הודעת ביטול בהתאם לחוק.

אוקיי. הערות? התייחסויות? אז אני מבקש לעלות להצבעה את הנוסח, כפי שהוקרא על ידי היועצת המשפטית מרב תורג'מן, לקריאה שניה ושלישית, עם התוספות, השינויים והחידודים, אם יידרשו. מי שבעד שירים את ידו.

אני ממלא את מקומו של יעקב אשר.

הצבעה

בעד – פה אחד

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65) (סיום התקשרות בעסקה מתמשכת או ביטולה כמתן הודעת סירוב), התשע"ז-2017, נתקבלה.

ההצעה אושרה פה אחד. תם ונשלם. תודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:25.