ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 197

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ז' בשבט התשע"ח (23 בינואר 2018), שעה 11:00

תנאים פיזיים בבית הספר "נתיבות משה" בחיפה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

משה גפני

יעקב אשר

מרכזת בכירה מיפוי ותכנות מוסדות חינוך, משרד החינוך - דנה פולק

מנהל תחום בטחון במחוז החרדי, משרד החינוך - דניאל ירמיהו

מפקח כולל בתי"ס יסודי לבנים בחינוך החרדי, משרד החינוך - יוסף גולדרינג

סגנית מנהל המחוז החרדי, משרד החינוך - שושנה איפרגן

מורה, בית הספר נתיבות משה - אליהו צורי ארביב

מפקח ביה"ס, החינוך העצמאי - דוד רינדר

מנכ"ל החינוך העצמאי - אליעזר סורוצקין

מנכ"ל פורום וועדי ההורים היישוביים - זאב גולדבלט

עוזר מנכ"ל, החינוך העצמאי - יאיר יפה

מנהל בי"ס נתיבות משה - רוזנברג יוסף

חבר מועצת העיר חיפה - מיכאל אלפר

הורה - רביד קורקוס

הורה - גדי כהן

הורה - דפנה ארביב

הורה - אלינור מינץ

הורה - איילה טורנהיים

הורה - זוהרה כהן

הורה - גיא אטיאס

שמרית גיטלין

תמי ברנע

א.א., חבר תרגומים

תנאים פיזיים בבית הספר "נתיבות משה" בחיפה

אני פותחת את דיון הוועדה בנושא תנאים פיזיים בבית ספר נתיבות משה בחיפה. הדיון הזה הוא למעשה דיון מעקב והמשך לדיון קודם, שהתקיים בכלל בנושא של פיקוח במגזר החרדי. שם אנחנו פגשנו את הסיפור של בית ספר נתיבות משה, סיפור שהגיע לשולחני עוד טרם הוועדה, ולא באמת הצלחנו להגיע לכדי פתרונות.

הסיכום של הדיון היה שמשרד החינוך בעצם יציג בפני הוועדה תוך חודש פתרון לסיפור הזה. זה גם מה שסוכם עם מר זהבי במהלך הדיון, ובעקבות הסיכום שלנו איתו שתוך חודש הם יגידו כיצד פותרים את זה, בין אם זה בתוך המסגרת הקיימת, בין אם זה במסגרות אחרות, בין אם זה בקריית שמואל, נכון? ובין אם זה מסביב.

זאת אומרת, אנחנו אפילו לא הגדרנו בוועדה איפה אנחנו מבקשים שזה ייפתר, אלא שיינתן פתרון שיאפשר להורים להגיע.

מאז דממת אלחוט, כל הניסיונות שלנו בעצם לקבל איזשהו מענה – לא קיבלנו שום התייחסות אליהם, למעט זה בחו"ל, ההוא צריך להגיע, אין כרגע מי שייתן תשובה. הנה אנחנו כאן בדיון וועדה.

קיבלנו ממשרד החינוך - - -

קיבלנו שמי שאחראי על הבינוי וזה לא נמצא. שורה תחתונה אנחנו כאן, הילדים עדיין לומדים בתת תנאים, משחקים בהפסקות בשירותי בית הספר, משהו בלתי סביר בעליל. זה משהו שאנחנו לא יכולים לאפשר לו לקרות.

אני מוכרחה לומר כבר בתחילת הדיון, עיריית חיפה הוזמנה לכאן גם לדיון הזה, נעשו מאמצים להשיג אותם עד היום בבוקר כדי להבין שהם אכן מגיעים, והיום בבוקר, אחרי שכבר ממש דחקנו אותם לפינה, הם אמרו לנו שהם לא מגיעים.

קודם כל, הוועדה רואה את זה ממש בחומרה. אנחנו ננקוט בשני הליכים: הליך תקנוני שתכף תפרט אותו שמרית, והליך לא פורמלי של פנייה ליושב ראש הכנסת, לראות איזה סנקציות אנחנו יכולים להפעיל אל מול הרשות על ביזוי של הכנסת, ועל זה שהם לא מגיעים כבר פעם שנייה באותו נושא לדיון הוועדה. כל מה שיהיה אפשר לשלול מהם עד שהם בעצם יבינו שכנסת ישראל מתכוונת ברצינות, כשהיא נוגעת בסוגיות כאלה, כל שכן כשמדובר בי ובוועדה לזכויות הילד וכל מה שקשור לילדים.

את ההליך הפורמלי שמרית תפרט, אנחנו ננקוט בשני ההליכים הללו.

אוקי, אז באמת הוועדה יכולה לקבל החלטה שהיא מחייבת, בין אם היא תמצא לנכון את ראש העיר או בין אם היא תמצא לנכון לחייב את עובדי העירייה להגיע לישיבת הוועדה, ולמסור לה מידע כפי שתדרוש.

אחרי שתקבלו החלטה כזאת, ככל שהם לא יגיעו כפי שהוועדה דרשה, ניתן באישור יושב ראש הכנסת לפנות כנגד עובדי העירייה שלא יגיעו לבית הדין המשמעתי של עובדי הרשויות המקומיות.

אז אנחנו נקבע דיון כזה ואנחנו נדרוש גם מהם להגיע ולתת תשובות, אבל אני רוצה - - -

רגע, אז בעצם צריכה להיות כרגע החלטה, שאנחנו נקבל החלטה כזו, ואז אנחנו נוכל להמשיך בהליך המשמעתי. זאת אומרת, אם את רוצה כרגע לקבל החלטה של הוועדה עם חברי הכנסת, את מחייבת - - -

אבל אני רוצה לקיים את הדיון הזה בכל מקרה.

כן, אבל בלי קשר, אם את רוצה את צריכה – החלטה, ככל שהם לא יגיעו לדיון הבא שאת תקיימי- - - -

אז אנחנו ננקוט בהליך, מבחינתי כן.

רגע, אז את מי את רוצה לזמן לישיבה הבאה?

את ראש העיר או מי מטעמו בדרג הבכיר.

כלומר, מנהל מחלקת חינוך?

כן, מי שמוסמך מטעמו לתת מענה לסוגיה הזו. במקרה הזה, זה מנהל אגף חינוך וראש מנהל חינוך, שם יש ראש מנהל חינוך.

מחזיק תיק החינוך.

אולי נעשה הצבעה?

מי אתם – יש לכם סמכות להצביע? מקלב, אפשר הצבעה על ההחלטה הזו?

בוודאי.

אז מי בעד?

עיריית חיפה.

אז שניים בעד, נמנע אין ונגד אין.

אוקי, אז הוועדה החליטה בעצם לחייב את ראש העיר ואת ראש מנהל החינוך - - -

הבעיה אי שאי אפשר לשלול את זכות הכניסה לכנסת לראש העיר - - -

זה אנחנו נעשה בהליך לא פורמלי. חבר הכנסת מקלב, זה מה שאני תיארתי בפנייה ליו"ר הכנסת, זה הליך בעצם שהוא לא בתקנון, אבל אנחנו נדרוש ממנו באמת לשלול את הזכויות שיש לו לגבי הגעה לכנסת, או כל דבר אחר שהוא בעצם נהנה מהכנסת, בשל הביזוי שקורה כאן.

אוקי, אני בכל זאת רוצה לקיים את הדיון ולפתוח עם משרד החינוך. אני רק מסבירה פה להורים, אנחנו לא פותחים מחדש את הנושא, אנחנו כבר מבינים את הבעיות, מבינים את המצוקות. ברור לכולנו שזאת מציאות שלא יכולה להימשך, גם לא עוד יום אחד.

אנחנו פונים למשרד החינוך, כי משרד החינוך צריך לתת לנו תשובה. מה קורה עם הסיפור של המסגרת החינוכית הזו? אני רק אקשה ואומר כבר בהתחלה, ואני מבקשת באמת מחילה מראש על מה שאני הולכת לומר.

אם היה מדובר בגן – אני באה גם מהרשות המקומית, גם מהשלטון המקומי, הייתי סגנית ראש עיר בקריית שמונה. אם היה גן אחד שלא היה עומד בתקן, או לא היה מתנהל בו משהו כמו שצריך, או אם היה לי מוסד חינוכי אחד שלא מתנהל כמו שצריך, הייתם סוגרים לי אותו, או לפחות עושים הכל כדי שאני אביא אותו למצב שראוי שהוא יהיה.

למה אנחנו נמצאים בתוך הסאגה הזו כל כך הרבה זמן? מסתבר שאני בכלל לא הבאתי אותה – לא אני חידשתי פה, זה משהו שמתגלגל כבר הרבה מאוד שנים, עוד לפניי, ופתרון אין.

אני רוצה לומר שבעצם- - -

שם?

סליחה?

שם ותפקיד לפרוטוקול.

שמי איפרגן שושנה, ואני משמשת כסגנית מנהל המחוז החרדי.

צר לי שנציג מנהל הפיתוח לא נמצא כאן, אבל מאחר והוא לא נמצא והתשובה נמצאת בידי, אז אני מוצאת לנכון - - -

למה, אגב, הוא לא נמצא כאן?

יש שם תורים מטורפים בחוץ, אנחנו עמדנו למעלה משעה. אני מניחה ש - - -

לא, בסדר, פשוט הוא אמר שהוא יגיע.

אני מניחה שהם בדרך, אבל אני בכל אופן אתייחס לזה. לגבי תקינות והמבנה הפיזי, זה נושא שנמצא באחריות הרשות המקומית והבעלות. אבל מה? אנחנו אחראיים על בטיחותם של הילדים.

הקב"ט של המחוז החרדי יצא ועשה שם מבדק. יש הרבה מאוד ליקויים, וניתן על פי הנוהל לבעלות לתקן אותם, להתייחס אליהם תוך חודש. בימים אלה הם אמורים – התקופה שניתנה להם מסתיימת, ואם לא נקבל - - -

שניתנה לבית הספר או לרשות?

הבעלות. הרשות, לצערי הרב, לא משתפת אתנו פעולה, למרות שמשרד החינוך הקצה לזה לפנים משורת הדין, לרשות תקציב לשיפוץ המבנה מידית, אבל אף אחד לא הרים את הכפפה.

זאת אומרת, משרד החינוך – אם אנחנו נשאל את עיריית חיפה, או שאני מניחה שיש לכם אסמכתאות לזה, כי זה לא שיחות שבעל פה. משרד החינוך הקצה תקציב לעיריית חיפה כדי שתוכל לשפץ בעצם את המבנה, ועיריית חיפה לא משתפת פעולה. אמרתי נכון?

אמרת נכון.

אוקי.

אבל יחד עם זאת, אנחנו אחראיים על בטיחותם של הילדים. הביקור של קב"ט מחוז חרדי במקום, העלה ממצאים דיי מדאיגים לגבי מרחב הלמידה של הילדים. לעניות דעתו המקצועית, גם הנושא של ההיבט ה – שמשרד הבריאות צריך לתת כאן איזושהי התייחסות.

אנחנו העברנו את הממצאים. בימים אלה אמורה להתקבל – תם בעצם הזמן שאפשר לבעלות להתייחס. במידה והיא לא תתייחס, אנחנו נצטרך לשקול איך מוצאים פתרון, איך מפזרים את הילדים אם צריך, עד לכדי שלילת רישיון.

עכשיו, אנחנו – רגע, סליחה, אני מיד אתן לך, בסדר? שנייה רגע.

את אומרת הבעלות, שזה אומר מי שמפעיל, לצורך העניין, את בית הספר, שצריך לתת מענה לנושאים התברואתיים – תברואתי זה דבר אחד, אני רגע שמה בצד - - -

גם בטיחותי.

הנושא הבטיחותי, הבעלות לא יכולה לבנות פתאום - - -

למבנה אמרתי, האחריות היא של הבעלות, אלא אם כן היא תמצא מבנה חלופי, או של הרשות, על מנת שהיא תקצה ותשתמש באותו כסף שמשרד החינוך מאפשר לה לשפץ את המבנה.

והבעלות לא יכולה להשתמש בכסף שמשרד החינוך מקצה?

אני מנועה מלומר דברים שהם לא בתחום אחריותי, אלא של מנהל הפיתוח. אני מוכנה לבדוק את זה ולהחזיר מידית תשובה.

כי אם מגיע אליהם כסף, לצורך העניין, אם מגיע כסף למוסד החינוכי הזה, בסדר? אני שואלת באמת שאלות סתם. אתם אומרים שמשרד החינוך מבין את הצורך, מוכן לתקצב את השיפוץ, את ההרחבה או את כל מה שצריך.

הכסף עובר דרך הרשות המקומית, אבל הרשות המקומית לא משתפת אתנו פעולה. זה אומר שיש ילדים שלא מקבלים את הזכות שלהם, שניתנה להם בצדק, זאת אומרת, בזכות, ממשרד החינוך. אי אפשר לייצר מצב של העברה ישירה של הכספים אל הבעלות כדי שהם יוכלו לעשות את מה שצריך?

אנחנו נבדוק ונחזיר מידית תשובה.

סליחה, אני ממנהל הפיתוח.

אה, את ממנהל הפיתוח? ברוכה הבאה.

תודה רבה.

את דנה בעצם?

נכון.

בבקשה, דנה.

אז בעניין העברת ההרשאות התקציביות, אנחנו יכולים להעביר רק לרשות מקומית. זאת אומרת, לבעלויות אנחנו לא יכולים להעביר.

זאת אומרת שבית הספר עכשיו נמצא כ - תרנגולת בסכנת סגירה, בגלל שהרשות המקומית לא מוכנה לסייע. היא לא צריכה לתת כסף מעצמה, נכון? או שאני טועה? תתקני אותי.

היא לא צריכה.

היא לא צריכה לתת כסף מעצמה. זאת אומרת, משרד החינוך מוכן לתת את הכסף, הרשות המקומית אומרת: לא רוצה, ובית הספר משלם את המחיר.

אבל יש כמה תהליכים. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על בינוי, שיפוץ, כל הכספים האלה – זאת אומרת, אנחנו עובדים רק מול רשויות מקומיות. זאת אומרת שכרגע, ובמקום, במבנה שהם נמצאים, גם המבנה הוא לא של הרשות. אז יש איזשהו קושי להעביר תקציבים לבניין שהוא לא של - - -

אוקי. איזה פתרונות אחרים יש? ואם ייבנה משהו בשטח של הרשות או - - -

אז אנחנו – עיריית חיפה הגישה בקשה למנהל הפיתוח כדי לבנות ולשפץ את המבנה. אנחנו הכרנו בצורך, ועכשיו הנושא בידיים של הרשות. היא צריכה לקדם איזשהו תהליך של שיפוץ, של - - -

רגע, שנייה, זה חשוב מה שאת אומרת. העירייה הגישה בקשה לשפץ?

כן.

מתי?

לשפץ ולבנות.

מתי?

בשנה שעברה, לתקציב 2018.

את המבנה הקיים.

אם יורשה לי רגע - - -

אני אתן לך גם לדבר, רק תנו לי להבין - - -

הדיון הולך לכיוון שהוא לא נכון. לשפץ את המבנה הקיים, זה לא נכון.

תן לי רגע בבקשה אבל להבין בכלל את הפרוצדורה. גם אם עוברים למבנה אחר, אני רוצה רק להבין את הפרוצדורה, בסדר? כדי שאני גם אדע לבקש דברים שהם במקום ולדעת אם התהליך הוא בסדר או לא בסדר, אני קודם כל צריכה להבין.

מבחינת מנהל הפיתוח, הרשות פונה אלינו כשיש איזושהי מצוקה למוסדות או חוסר בכיתות. היא פנתה בנושא של המוסד הזה. אנחנו הכרנו בצורך גם לשפץ וגם להוסיף בנייה.

במבנה – במקום הקיים?

במקום הקיים, בהנחה שהם יעמדו בכל הקריטריונים והנהלים ויגישו את כל מה שנדרש.

אוקי.

עכשיו, לחלופין, אם הרשות בוחרת – אנחנו לא קובעים לה איפה לעשות את זה. אם הרשות תבחר לבנות עבורם מבנה חדש במגרש אחר - - -

בסדר, אין לאף אחד פה בעיה זה.

מבחינתנו, אנחנו לא אמרנו: רק כאן אנחנו מאפשרים לכם. אנחנו מאפשרים לכם לתת פתרון - - -

למסגרת הזו.

למסגרת הזו- - - -

בסדר? לא משנה רגע במבנה. זאת אומרת, אז העירייה פנתה, משרד החינוך אישר, הכיר בצורך ואישר, ומשם לא קורה כלום.

אם אני יכול, גברתי יושבת הראש, אני פשוט הולך לוועדה, אני מחכה בסבלנות. אני יכול?

כן, בטח.

הסיפור פה הוא סיפור אחר לגמרי. כמובן שאני מאוד משבח אותך על העקביות בטיפול בעניין הזה. זה באמת נוגע לזכויות הילד, זה 17 שנים שילדים וילדות סובלים באופן החמור ביותר שיכול להיות. אני לא מבין איך קורה דבר כזה והמדינה שותקת. יש שם מאות ילדים ש - - -

המדינה לא שותקת, אנחנו פה - - -

לא, המדינה אני מתכוון הרשויות שצריכות לטפל בעניין הזה. מה שאת עושה, את עושה את הפיקוח על הממשלה. הפיקוח שלך הוא צודק ונכון.

מדובר על התנכלות שפשוט אי אפשר לתאר אותה. עומד ראש העיר – אני הייתי אצל עמרם מצנע כשהיה ראש העיר הקודם. הוא הקצה שטח, הוא הלך לבנות – התחלף השלטון והגיע ראש עיר חדש, והוא הודיע באופן חד משמעי שהוא לא ייתן שם לעשות דבר וחצי דבר.

היו שלבים – אני הייתי שם הרבה מאוד פעמים. את רואה איך שילדים נפגעים. זה לא שיפוץ של משרד החינוך, זה או שמעבירים - - -

אני יודעת, אני ראיתי סרטונים. הם לומדים בתנאים לא תנאים - - -

כן, אני הייתי שם הרבה מאוד פעמים. אם אפשר, אני פשוט לא יכול – אני חייב ללכת. מדובר על דבר שהמדינה הייתה צריכה לרעוש ולגעוש, זה לא היה יכול להיות יותר מ-3 חודשים שהעניין הזה נפתר, לא יכול להיות דבר כזה. אין מציאות כזו במדינת ישראל, לא במגזר היהודי, לא במגזר הערבי, לא בשום מקום שמחזיקים ככה ילדים 17 שנים.

תתפלא.

17 שנים. אני לא מכיר 17 שנים. עכשיו אני – 18 שנים. אני מאוד מכבד את אנשי משרד החינוך, גברת איפרגן ואחרים שנמצאים ונמצאות פה. זה בסדר גמור, זה לא אצלם. הם מנסים להתחמק מהעניין, בגלל שזו באמת בעיה, שהבעיה היא – אין לי מילים בשפה העברית כדי להגדיר את האכזריות הזו.

הרי עומדים מול ילדים, מול מי עומדים? עומדים מולי? עומדים מולם.

אתה אומר: זו לא בעיה שלהם, אז זו בעיה של מי?

זה העירייה, על מה יש פה לדבר בכלל? היה שר החינוך אצלו, אצל ראש העיר, ולכאורה נאמר לנו שהיה סיכום. מתברר שהסיכום הוא פנייה למשרד החינוך כדי לא לעשות כלום.

הרי יושבת פה הנציגה של מנהל הפיתוח, ואומרת: אנחנו מסכימים. מה שהעירייה תבקש היא תקבל. העירייה לא מבקשת כלום, היא הגישה את הבקשה בגלל שזה מה שסיכמו עם נפתלי בנט, זה היה הסיכום, תגיש בקשה. להשתיק את ההורים, לפגוע בתלמידים, והם שניהם אחראים לזה, גם שר החינוך וגם ראש העיר.

מה זה פה? אנחנו נמצאים פה באיזו מדינה שיכולים לפגוע ככה בילדים? מה זה הדבר הזה? בושה, אנחנו כמו מדינת עולם שלישית. שר החינוך אשם וראש העיר אשם.

אני רוצה רגע לחדד משהו, כי אני מוכרחה לומר שבתפיסה שלי יש פה עוד מעורבויות של גורמים נוספים. אני רוצה להבין, אין שום מסגרת כזו בכל הרדיוס שלכם?

חד משמעית לא.

כי גם הורים יכולים לבחור, לצורך העניין, ללכת לבתי ספר שהם כמו שצריך מבחינת המבנה התברואתי. אין מסגרת כזו?

יש עשרות משפחות בשכונה, שמה שהן עושות זה לשלוח את הילדים – ויש לי שכן, ילד בכיתה א', קטנצ'יק, יוצא שעה לפני הלימודים מהבית וחוזר שעה-שעה וחצי אחרי הלימודים.

לאן?

לחיפה, לעכו ולקריית אתא.

יושבת הראש, תודה רבה. חבל שאני לא יכול להיות פה כל הדיון.

אנחנו עומדים במצב של ברירה או הסעה, שאין כל חדש במרחקים ותנאים לא תנאים, או להשאיר את הילדים במוסד הזה. אין אופציה אחרת.

מה זה בתנאים לא תנאים? לא, אתם נמצאים בתנאים כן תנאים.

לא – נכון, תנאים לא תנאים בבית ספר, או לשלוח אותם בהסעות, וזו הברירה שלנו, או זה או זה. זה מרחב הקריות. את תושבת הצפון, גם אנחנו תושבי הצפון. דרך אגב, אנחנו עשינו את כל הדרך פה, קבוצה של הורים, בפעם המי יודע כמה לכנסת ישראל, אצלך כבר פעם שנייה. באמת אנחנו יודעים שגם את מגיעה מקריית שמונה - - -

אל תעשה איתי תחרות במרחק, אני מנצחת אותך, אז חבל.

לא, יש לי משפחה מחצור וגם אבא שלי מחצור הגלילית.

בכל מקרה אני רוצה להבין. אתם נמצאים בקריית שמואל, בחיפה יש מענה של מסגרת כזאת?

מרחק נסיעה של שעה ומשהו.

לא בקריות, בחיפה?

מרחק של שעה נסיעה.

חברת הכנסת, אנחנו מדברים בסדר גודל של 500 תלמידים. לפזר 500 תלמידים בבתי ספר קיימים ש - - -

את זה אמרה נציגת משרד החינוך. אני בכוונה שואלת, אני רוצה שבסוף אנחנו נזקק את הבעיה ונבין. אני אומרת: אוקי, אז ההורים יכולים לבחור מסגרת אחרת, אבל אין מסגרת אחרת, וזה מה שחשוב לי שייאמר כאן.

זה לא שיש לנו חלופות, אלא אנחנו צריכים באמת לוודא שהמסגרת הזו תקום, בין אם במקום הקיים שלה ובין אם במקום אחר, על מנת לאפשר לילדים האלה ללמוד במסגרת.

אין עוד מסגרת מדויקת כמו המסגרת הזו, בשילוב הזה שיש במסגרת הזו. לכן גם הבעלות פתחה את בית הספר, בהתאמה לילדים. אבל גם בחיפה עצמה יש מצוקות. קודם כל, זה אותו ראש עיר וצריך להבין את זה.

יש מצוקות שגם אי אפשר להעביר בית ספר שלם, כיתות שלמות נוספות, גם שם ילד בודד פה ילד שם, הוא יכול להשתלב.

חבר הכנסת מקלב, אני רק רציתי לדייק את זה כדי שיהיה ברור שאנחנו לא נתפסים עכשיו למקום מסוים עם מנהל מסוים ועם בעלות מסוימת, אלא שיש כאן בעיה אמתית כי אין לנו חלופות בתוך המרחב הזה לחינוך עם אופי כזה, נכון?

מדויק.

זה גם קומפלקס שנותן מענה מגן ועד הישיבה.

אפשר לומר מילה?

בבקשה.

שמי דפנה, אני מוועד ההורים. השבוע התקיים כנס בקריית שמואל מטעם רשת מרחביה, ועוד רשת של בתי ספר שמעוניינים לפתוח בית ספר בקריה. הם התחילו ברישום, ולהם יש כבר מבנה. אז אני שואלת פה האם - - -

וזה עם אותו אופי של חינוך? אז אולי תעברו כולכם - - -

לא, זה על הציונות הדתית. אבל אני אומרת, להם כן יש כבר מענה ומבנה בתוך הקריה. אני קיבלתי פה את טופס הקישור שלהם להרשמה. חלק מההורים שלנו גם כן השתתפו שם רק בשביל לשמוע מה הם אומרים.

הבנתי, אוקי.

את צריכה גם לפתוח, גברתי היושבת ראש, גם כן לפתוח את הדיון לא רק בנושא של שיפוצים, שאני לא בטוח שזה הדבר הישים בשטח, יכול להיות שמדברים על אלטרנטיבות אחרות.

הרי גם אם ישפצו, יצטרכו למצוא מענה - - -

לא, אנחנו פתוחים לאלטרנטיבות אחרות.

לכן אני אומר, האמירה הזו של משרד החינוך, שאני חושב שהיא – אני לא יודע אם להסכים שאנחנו נפזר את הילדים, ואין מענה, נפזר את הילדים. זה הרי לא - - -

חבר הכנסת מקלב, הילדים לא יכולים להיות במציאות שהם נמצאים בה. אומר לנו משרד החינוך ביושר, בכנות, ואפילו באומץ, אחר כך למי שירצה אני אומר למה באומץ, כי זה לא פשוט כל הדיון הזה, זה לא שיש לנו אלטרנטיבות לילדים האלה, זאת האלטרנטיבה היחידה.

זאת אומרת, איך שאנחנו לא מסתכלים על זה, הכל מכוון אותנו למציאות פתרון למסגרת הזו, בין אם במבנה הפיזי שהם נמצאים שם היום, ובין אם במקום אחר, אבל זה ברור לכולם שצריך להינתן כאן מענה.

דבר נוסף שעולה כאן, זה שהכל נמצא כרגע בידיים של הרשות. אין פה בעיה של כסף, אין פה בעיה של רצון או הסכמה, יש פה בעיה של רשות מקומית שלא מוכנה לעשות את זה. אתה יכול להגדיר את זה איך שאתה רוצה, אני מתייחסת לרשות.

זו הבעיה היחידה.

את הפוליטיקה תעשו אתם שם, מבחינתי יש קושי, זה לא מעניין אותי באיזה מצב.

במסגרת רשות הדיבור, גם כן- - -

בבקשה, חבר הכנסת מקלב, אתה חלק מהדיון.

זה לא רק קריאת ביניים. בסופו של דבר, משרד החינוך הוא לא אחראי רק על בריאות הילד ועל שלומו של הילד. דבר ראשון, הוא אחראי באמת על הלימודים של הילדים. אתם צריכים לתת מענה.

זה שהדיון פה נמצא ומתקיים בוועדה לזכויות הילד, זה לא דבר טבעי, זה לא דבר שאנחנו צריכים להתרגל אליו. זה דבר – הוועדה לזכויות הילד לא מתנהלת – היא לא וועדת החינוך. היא באה כאן מהפן הזה של פגיעה ממשית, יום יומית, בילדים. פגיעה פיזית, פגיעות פיזיות בילדים. זה משחקים בתוך השירותים, וזה פגיעות בחצר בית הספר, פגיעות יום יומיות, פיזיות, בילדים.

לכן הוועדה ברשות יושבת הראש נזעקה לעניין הזה, וממשיכה את הדיון. הדיון אבל האמתי, הבסיסי, זה שהיה צריך להיות זה בכלל הפתרון החינוכי. משרד החינוך לא יכול רק להתעלם שהרשות לא יכולה, לא מסכימה, ואני עשיתי את שלי.

מה אתה מציע, חבר הכנסת מקלב?

למשרד החינוך יש ממשקים גדולים מאוד עם כל רשות מקומית, ואת כחברת מועצה- - -

שיפעילו סנקציות.

יש ממשקים, ועדיין לעיר גדולה כמו חיפה, בבינוי, בשיפוצים, בנושאים חינוכיים, באתגרים חינוכיים, בפעולות משותפות, משרד החינוך – את צריכה להפעיל את הסנקציה של לא לתת לראש עיריית חיפה להיכנס לפה. משרד החינוך לא יכול לתת או סנקציות במסגרת הפעילות המשותפת שיש בעיריית חיפה.

הרי מה שקורה פה, זה לעיני כל, זה שימוש ציני, אכזרי ופוליטי על גב הילדים, לא רק בהורים, לא רק באידיאולוגיה החינוכית. בסופו של דבר, זה שימוש – זה הגיע לרמה – לפעמים יש עם בעלויות, יכולים להתכתש, יכולים לחדד דברים. כאן, זה ההתכתשות כבר הגיעה, בגלל הזמן הרב – לא בין הבעלויות בנושא העקרוני או הפוליטי, זה הגיע עד הרמה, עד להזנחה, עד לפגיעה ממשית בילדים.

כאן הסיפור צריך להיות אחרת, כאן אתם צריכים להיאבק. את אומרת ככה: הרסו את הבית, ומעכשיו אני עסוק בפיזור הילדים. אנחנו צריכים לשקם את הבית. לפני שאנחנו עסוקים בפיזור הילדים, אנחנו צריכים לשקם את הבית, ויש לנו את הכוחות, יש לנו את היכולות.

אז לא אתם האשמים, אני לא אומר, אני לא מכוון אליכם. אבל המצב שנוצר, אתם חייבים לקחת, להיקרא לדגל ולעשות את הפעולות הנדרשות כדי לתת את הפתרון.

אם אנחנו יודעים שעיריית חיפה מתנכלת לרשות, ואני אומר, לריבון במקרה הזה, ואנחנו גם הרגולטור, אנחנו אמורים לתת את היד, ואולי להוביל את המאבק בעניין הזה. ההורים תש כוחם, תש כוח הסבל. הילדים כאן מצפים והם חסרי אונים.

מי שהיום יכול לעשות את זה, זה אתם, לא בתור אלה שעשו את המהלך הזה, אבל בתור כאלה שיכולים לעזור ולהוביל את המאבק ואת הפתרון.

אני רוצה רגע להתחבר באמת לדברים של חבר הכנסת מקלב. משרד החינוך, אין לכם שום כלים מנהליים? איזשהן סנקציות שאתם יכולים להפעיל אל מול הרשות המקומית? הרשות המקומית בעצם גוררת את הרגליים מטיפול במקרה הזה. משרד החינוך יודע שיש פה ילדים שנמצאים בתת תנאים.

מילא – זה לא מילא, זה גם הנושא התברואתי, זה גם הנושא הבטיחותי והפיזי והכל, אבל זה גם הנושא החינוכי. הרי ברור לנו שבתנאים כאלה, את יודעת, גם את מלאכת החינוך אנחנו לא יכולים לבצע בצורה אופטימלית. אין שום כלי שאתם יכולים להפעיל כאן אל מול הרשות?

בטח לא במגרש שלנו. אני מניחה שאם נעביר את זה - - -

חקיקה, אולי.

לא צריך חקיקה. תנו למשרד החינוך בבקשה לענות.

נראה לי שאנחנו נצטרך להביא את זה לרמה של הנהלת משרד, בהחלט כן.

אז אני אשמח אם אתם תפנו את זה למנכ"ל, ותשאלו אותו באילו כלים מנהליים הוא יכול להשתמש על מנת להאיץ בעיריית חיפה למצוא פתרון.

אני רוצה שההוגנות מצדנו במקרה הזה, תבוא לידי ביטוי גם מול המנכ"ל. אנחנו לא אומרים לו איזה פתרון, אנחנו לא אומרים לו איפה לבנות את זה, אלא שהוא ימצא את הפתרון למסגרת הזו בגבולות שנראים לו, בין אם זה במבנה הפיזי - - -

לא - - -

אל תגיד לי לא, אני אומרת מה שאני חושבת. בין אם זה במבנה הזה ובין אם זה בהקצאה של קרקע אחרת לבנייה, או כל פתרון אחר שהוא ימצא. אין שאלה שהילדים האלה לא יכולים להישאר.

אבל זו פנייה של הוועדה, גברתי יושבת הראש. פנייה של הוועדה במסקנות של הוועדה, פנייה של הוועדה למנכ"ל, לשר החינוך, באמת - - -

יהיה, אל תדאג. אבל אני רוצה גם שהנציגים הנכבדים שהגיעו לכאן ולקחו על עצמם לטפל בסיפור הזה, שגם הם יעשו את שלהם, וזה לא יהיה רק מכתב שינחת על שולחנו של המנכ"ל.

בבקשה, מנהל בית הספר.

אני לא מנהל בית הספר, אני מפקח על בית הספר. אני רוצה לחדד את הנושא הזה של שיפוץ המבנה. זה דבר שהוא בדיעבד שבדיעבד, זה לא דבר שהוא מלכתחילה. המבנה לא מותאם לבית הספר מלכתחילה, זה בית ספר שבנו אותו, לא יודע, לאיזשהו צורך.

הקימו שם את בית הספר, בהתחלה זה ענה לצרכים. גם אם ישפצו, המבנה צר ולא מתאים לבית ספר.

אז שימצאו פתרון אחר.

נכון. דבר אחר, אנחנו נפגשנו - - -

אבל פה אתם צריכים לבוא, ה"נו נו נו" פה הוא עליכם. לצורך העניין, אתה המפקח מטעם משרד החינוך, נכון?

מטעם החינוך העצמאי.

מטעם החינוך העצמאי. אני אגיד לך למה פה ה"נו נו" הוא שלכם: אם בית הספר קיבל סמל במבנה שהוא מלכתחילה לא הותאם לטובת בית הספר, אז מה? אז בניתם משהו שהוא הכלאה, ועכשיו אתם מנסים ליצור לגיטימציה? אני לא מצליחה להבין את זה.

אדוני המפקח, אני מציע שמנכ"ל - - -

אני יודעת את המציאות שלכם, אני מתייחסת פה לדברים שאמר האדון, ואני מתייחסת אליו ברצינות רבה.

אתם וועד ההורים. המנכ"ל נכנס פה – כדאי לתת לכם, המנכ"ל לא בכל הישיבות מגיע, והוא מצא - - -

ידברו, חבר הכנסת מקלב, הם יוכלו לדבר.

אני אומר שהוא פינה את הזמן שלו כדי להגיע לוועדה, מנכ"ל הרשת, מנכ"ל הבעלות - - -

גם אני פיניתי את הזמן שלי.

לא בעניין הזה. לכן אני אומר, במקום לדבר עם המפקח, נציגות ההורים, אני באמת מציע שהמנכ"ל, שהוא מתכלל וגם מרכז את כל הפעילות במשך הרבה זמן, וודאי יודע את התשובות הנכונות. יש כאן גם חבר עיריית חיפה, מיועד לסגן ראש עיריית חיפה, מיכאל אלפר - - -

חבר הכנסת מקלב, אתה סומך עליי שאני יודעת לנהל את הדיון, נכון? אל תדאג, כולם ידברו, בסדר? כולם ידברו.

אני כן רוצה להתייחס לסוגיה הזו, ועוד פעם לבוא למי שאחראי גם על הנושא של הפיקוח וגם שעכשיו זה משרד החינוך או החינוך העצמאי, כי מבחינתי כולם נמצאים בתוך הקלחת הזו.

אתם בעצם ידעתם שמתחיל לקום פה בית ספר, לפני 18 שנים, בתוך מקום שלא מיועד להיות בית ספר, ולא חשבתם שזה יגיע למציאות שאנחנו נמצאים בה היום? באמת אני שואלת, איפה גם האחריות האישית של כל אחד מהצדדים?

האם אני יכול לענות? אני המנכ"ל של הרשת, אני יכול לענות?

בבקשה. הוא מפקח מטעמכם?

כן, אבל אני לא חושב שהוא אמור לענות על השאלה, תשאלי אותי כמנכ"ל.

אני אומרת מי עונה לי על השאלות. בבקשה, תדבר. איזה רשת אתם, אגב?

אנחנו רשת החינוך העצמאי ואני מנכ"ל הרשת של החינוך העצמאי. בית הספר הזה הוא - - -

יש שם לרשת הזו?

החינוך העצמאי.

ככה זה נקרא?

הרשת הזו היא רשת של 280 בתי ספר, מתוכם 7 בתי ספר ברשות שבתחומי - - -

שמך בישראל?

הרב אליעזר סורוצקין.

בבקשה, כבוד הרב.

לגבי הנושא של בית הספר. בית הספר הזה שהוקם לפני 18 שנים הוא הוקם כבית ספר עם שתי כיתות. הוא בית ספר צומח, הוא לא קם בבית ספר וזהו.

המבנה, בזמנו, זה היה מבנה ציבורי, שבתיאום עם עיריית חיפה, החליטו שבאופן זמני- - -

הוא לא קם כמדרשה?

לא, לא. הוא קם כבית ספר, בית ספר צומח עם שתי כיתות א'. ככה קם בית הספר הזה בהיסטוריה. באותה תקופה המבנה היה ראוי ויכול היה לאכלס את המקום, הייתה חצר מאוד נחמדה. סוכם שבית הספר הזה יהיה זמני במקור.

בית הספר גדל כי בית הספר הוא טוב. החינוך שניתן בו הוא טוב. לא בגלל דווקא שזה חינוך עצמאי, אפשר לשאול את ההורים. החינוך הוא טוב, החינוך הוא איכותי.

אנחנו כבר הרבה שנים מתריעים שהמקום לא ראוי להמשך לימודים. מי שאמור לתת לנו, אני רוצה רק לסבר את האוזן. מי שאמור לתת לנו את היכולת להפעיל בית ספר – המערכת בנויה בצורה כזו: אנחנו החינוך העצמאי, הבעלות, אנחנו הבעלות על כל המערכת החינוכית. בעבר גם תוקצבנו באופן ישיר לכיתות. הרשות הייתה נותנת לנו הקצאות קרקע, אנחנו היינו מקבלים – את הפול של הכיתות והיינו מחליטים לנתב.

אין שאלה שאם זה היה בידיים שלנו היום, המקום הראשון שהיה מקבל כיתות זה נתיבות משה בחיפה בגלל המצוקה.

אבל זה לא מה שחשבתם בעבר, ונתתם לזה להמשיך להתפתח.

לא, אני מדבר על משהו מאוד היסטורי. בתחילת שנות ה2000 - - -

אני מבינה את זה, אבל עדיין אני אומרת – לא משנה, אני מבינה מה אתה רוצה להסביר, ואני ככה או ככה – היום אנחנו נמצאים במציאות שאנחנו חייבים לדאוג לילדים, אבל אני כן רוצה להגיד לך שאני לא מנקה את ידייך מהסיפור הזה, כי אם הייתה לך אפשרות ואתה קיבלת הקצאה של כיתות, ואתה בחרת לא לשים את זה בתוך בית הספר הזה - - -

לא קיבלתי, למה את חושבת - - -

זה מה שאתה אומר.

רגע, אני לא קיבלתי הקצאה של כיתות, לא קיבלתי הקצאה של כיתות - - -

לא לגלגל את האשמה.

אני לא מגלגלת, מקלב, אני רק אומרת שידיו של אף אחד פה לא נקיות בסיפור הזה.

אנחנו קיבלנו הקצאה של כיתות ולא ידענו איפה לשים אותן, לא ידענו איפה לשים אותן. אני, אם אין לי קרקע, אני לא יכול לשים כיתות.

אגב, אני חייב לומר לשבחו של משרד החינוך, שלפני שנה הגיע תמיר בן משה, כולל מנהל המחוז החרדי מר איציק זהבי, וניסו לפתור, והלכו לשבת עם ראש העיר. אמר משרד החינוך: אנחנו ניתן כיתות בצורה מידית, לצערנו אין לנו איפה לשים את הכיתות האלה, אין לנו פיסת קרקע, זה הנתון.

אנחנו רק רוצים שמפה תצא קריאה שעיריית חיפה – לא צריכים את הבינוי שלהם. משרד החינוך בא ואמר: אנחנו נעשה העדפה מידית לבית הספר הזה, שהילדים האלה לא יהיו באותו מקום. אין לנו איפה לשים את ה – אף אחד לא נותן לנו פיסת קרקע. המצב הוא נורא ואיום, כולם רוצים. אנחנו לא ישנים בלילה בגלל הדבר הזה.

מר סורוצקין, נתנו לכם והפרו הסכמים בעבר. הדברים שעברו הקצאות, גברתי יושבת הראש, היסטוריה מאוד לא הגונה.

אני יודעת, קראתי את הכל. דפנה גם שלחה לי מצגת מאוד מפורטת ומדויקת.

הם הפרו סיכומים.

אוקי, תודה רבה.

אני מחזיקה פה מכתב מעיריית חיפה, מנהלת תיאום, תכנון ובקרה, שהיא פונה למהנדס העיר שהם נערכים לקרקע שהקצו לבית הספר. זה לא ש – זאת אומרת, זה בשנתיים הראשונות שהוקם בית הספר, הם כבר כן הקצו. רשום פה את השטח, את הגוש, הכל. רשום שהם נערכים לזה ומעבירים את זה.

מה שקרה, שיונה יהב עלה וביטל את ההקצאה באופן חד צדדי. אז בית הספר לא יכול להיסגר אחרי שלוש שנים.

נכון, אין – אני מכירה, תאמינו לי, בחשיבות של כל מי שידו בדבר, הכל בסדר. אני לא מנקה מהסיפור הזה אף אחד.

אני רוצה אולי רק ברשותך להשלים. אני אומר באמת, אם נצליח לצאת מפה עם איזושהי קריאה – כולם רוצים לפתור – אני אומר את זה, אנחנו לא ישנים בלילה. אתה צריך לראות איך הילדים לומדים שם. רק קרקע שייתנו לנו, קרקע ראויה. אנחנו דיי גמישים שם באזור. קרקע מתאימה.

משרד החינוך – אנחנו נבנה את זה במהירות, מעל הכל, שעיריית חיפה תיתן לנו קרקע, זה הכל, לא יותר מזה.

אוקי, מאה אחוז. תודה רבה. בבקשה, רק שם מלא לפרוטוקול.

מיכאל אלפר, אני חבר המועצה בעיר חיפה. אני מלווה את הנושא של בית הספר קרוב לעשר שנים, מאז שנכנסתי לתפקיד.

רגע, סליחה, רק לפרוטוקול בגלל הפתיחה שלנו. אתה אמנם חבר מועצה, אבל אתה לא נשלחת מטעם הרשות לייצג אותם?

לא, אני מייצג את בית הספר מול הרשות, לצערי.

בית הספר, כמו שאמרו כאן, הוקם בשנת 2000. בשנת 2002 ראש העיר דאז, מר עמרם מצנע, הקצה קרקע לבית הספר. המסמך הזה שאת מחזיקה ביד מציין את הגוש והחלקה של אותו קרקע, בת שמונה דונם, בהתחשב בעובדה שזה שמונה כיתות בנים, שמונה כיתות בנות, 16 כיתות.

הייתה התנהלות מול מנהל הפיתוח במשרד החינוך לאשר את הבינוי. ב-2003 מצנע הלך לכנסת, יהב נבחר להיות ראש עיר, והוא כותב מכתב לגפני, חבר הכנסת גפני שהיה פעיל מאוד בנושא הזה, בשנת 2004, והוא מבקש לבטל את ההקצאה. הוא מתחייב במסגרת אותו מכתב להעמיד לבית הספר קרקע אחרת. הוא טוען שהקרקע הזו גדולה מידיי, והוא צריך אותה לבית ספר ממלכתי דתי שקיים בקריה.

אני נכנסתי לתפקיד ב-2008, כשאין ספור התדיינויות ופגישות שהתקיימו בעבר בין חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת מקלב עם ראש עיריית חיפה, יהב, בשביל לתת מענה לבית הספר.

הנושא הזה היה הנושא הראשון שטיפלנו בו במסגרת התפקיד שלי. הייתה התחייבות, בפגישה שהתקיימה אצל ראש העיר כשבית הספר הזה נבנה, בית הספר החדש הממלכתי הדתי שייבנה על הקרקע שלקחה מנתיבות משה. את המבנה שהם יפנו, הוא ילך לטובת תלמידי נתיבות משה.

זה פתרון שעשו בדיעבד, זה מבנה ישן. זה לא היה אמור להיות ככה, אבל הסכמנו לזה.

מה קרה עם המבנה?

באותה תקופה, עד שהמבנה החדש ייבנה, סוכם על הקצאת קרקע להצבת מבנים - - -

מה קרה למבנה ההוא? למה לא עברתם לבית הספר ההוא?

בלילה שהמבנה החדש היה מוכן לכניסת התלמידים, והתלמידים התחילו את הלימודים במבנה החדש, המבנה הישן, מה שעיריית חיפה עשתה, לקחה את בית הספר בנות, פיצלה אותו לשני המבנים ויצרה כאילו צפיפות מלאכותית.

לא הבנתי.

היא יצרה מצג שווא ששני המבנים תפוסים.

בית ספר בנות של מי? בית ספר שלכם, של החינוך העצמאי?

לא, יש בית ספר ממלכתי דתי בקריית שמואל של בנים, בית ספר ממלכתי דתי של בנות, ובית ספר נתיבות משה בנים ובנות.

אז הם לקחו בעצם את ה – רגע, כל הסיפור וכל הפוליטיקה, תאמינו לי, הם רק מפריעים לי להבין. אני רוצה - - -

לא, הם מייצרים את הרצף, שאת מבקשת לדעת שלא הייתה מציאות שבה הזניחו את הנושא 5-10 שנים, והרשת הוציאה רישיון והחזיקה את בית הספר בלי שהיא יודעת שיש בקצה - - -

מיכאל, בוא תן לי רגע, בסדר? אם אני רוצה לשאול סימן שלא הבנתי. אם לא הבנתי, לא נוכל להתקדם.

אתה אומר שבעצם אמרו לכם שבית הספר הממלכתי דתי שנבנה על אותו שטח שהוקצה לכם, עובר לבית הספר החדש, ואתם תקבלו את המבנה שהם שהו בו קודם.

נכון.

ברגע שהם קיבלו את בית הספר החדש, אתה אומר שהם לקחו בית ספר לבנות והכניסו אותו לשם?

בית ספר בנות סמוך, ופיצלו אותו לשני מבנים. זה נמצא מעבר לכביש - - -

את אותו בית ספר פיצלו לשניים?

יש לי פה את התמונות, זה בית הספר הישן שלהם - - -

אוקי, זה לא מעניין אותי המבנים. מעניין אותי ברציונל. לקחו בית ספר של בנות ופיצלו לשניים.

מספר התלמידים מאפשר את בית הספר במבנה אחד. היה תמיר בן משה, כמו שהזכיר קודם הרב סורוצקין, מתוך מטרה למצוא פתרון. הצגנו בפניו מספר חלופות. אחת החלופות הייתה פשוט להחזיר את הבנות למבנה המקורי שלהן, ולתת לנתיבות משה את המבנה שהם יפנו, כמו אותו סיכום ישן שהיה.

אוקי, לא קרה ב-2008. מה קרה בהמשך?

זה הפתרון המידי שאפשר לתת מחר בבוקר. משרד החינוך צריך לרצות בפתרון הזה, וזה פתרון שמשרד החינוך כן יכול לקבל החלטה כזאת

משרד החינוך מכיר את הסיפור הזה? משרד החינוך מכיר את זה שיש בית ספר שפוצל, שיש בית ספר היום שמתנהל בשני מבנים אחרים שאפשר לאחד?

14 דונם. 300 תלמידים ב-14 דונם.

אני הייתי בסיור עם - - -

מי כבודו?

אני מפקח של משרד החינוך, יוסל גולדרינג. הייתי בסיור יחד עם תמיר בן משה בשני בתי הספר. בסיור ההוא באמת נחשפנו לנושא הזה של פיצול של שני בתי הספר.

אני לא בטוח, אגב, שיש לו רישיון.

הפיצול של בית ספר אחד לשני מבנים שונים.

להערכתנו, פיצלו אותו בגלל שרצו לתפוס את שני המבנים. יש כמות של ילדות שיכולים לרכז אותן במבנה אחד.

תודה על התרגום. זה אומר שבעצם שני ה – יש היום בית ספר עם סמל אחד שיושב בשני מבנים שונים? אפשר לאחד אותם?

אני מפקח במשרד החינוך למחוז החרדי. אנחנו ביקרנו יחד עם תמיר בן משה בבתי ספר שאינם בפיקוח שלי, הם ממלכתיים דתיים, כך שאני לא יודע להגיד לך בדיוק את מעמד ואת הנתונים של בית הספר ההוא, ובכל זאת ראינו שם מרווח. שני בתי ספר שמשרתים בעצם את אותה אוכלוסייה, והם מפוצלים לשני בתי ספר.

שני מבנים.

עם אותה כמות של ילדים.

תדייקו במינוחים, כי זה אם זה מפוצל לשני בתי ספר, אז כל אחד - - -

שני מבנים, סמל מוסד אחד.

כמו שאמרנו, פוליטיקה.

זה פתרון שהוא בטווח הקצר, בשביל לתת מענה למחר בבוקר. זה פתרון שלא כרוך במשאבים תקציביים, זה פתרון שפשוט עושה סדר.

מי אחראי על בית הספר שם? מי זה הפיקוח?

אני מפקח משרד החינוך של ה - - -

אתה על החרדים, אבל אתה אמרת שאתה לא יכול לתת לי תשובות לגבי בתי הספר האחרים. מי שם המפקח? למי אנחנו צריכים לפנות כדי לקבל התייחסות?

אני מניח שהם במחוז חיפה, ויש שם פיקוח יסודי של מחוז חיפה.

זה ממלכתי דתי?

או מנהלי, הפיקוח הוא כללי על המחוז.

אנחנו נבקש לראות מי אחראי לזה. אנחנו נבקש התייחסות לבית הספר שפוצל לשני מבנים, בית הספר לבנות.

אהרן הרואה בנות. שתבינו שם רק הבנות, לבנים הם נתנו עוד שטח של שמונה דונם.

זה אותו שמונה דונם שנבנה על ה - - -

את אומרת שיש להם 600 תלמידים, עם 20 ו - - -

דפנה, עם כל הכבוד לכם, ויש כבוד אתם יודעים, תנו לי לקבל את זה מהגורמים המקצועיים, בסדר?

פתרון לטווח הארוך יותר זה מגרש של 5.2 דונם שנמצא בסמיכות לבית הספר, שהייעוד שלו הוא בית ספר. צריך להקצות אותו ומשרד החינוך יבצע את הבינוי.

אבל את ההקצאה צריך - - -

עיריית חיפה צריכה לבצע, נכון. יש התחייבות של יהב מ-2004, מ-2006 לבצע הקצאה. הוגשה בקשה להקצאה. על פי כל אמות מידה של - - -

עבורכם?

הוגשה בקשה עבור בית הספר. עיריית חיפה לא דנה בבקשה הזו במסגרת וועדת הקצאות - - -

אה, לא, אתה אמרת יהב הגיש.

אמרתי שיהב התחייב במכתב ב-2004 וב-2006, לתת חלופה לאותו מגרש שאותו הוא לקח.

זה מופיע במכתב הזה.

זה מופיע בכל ההתכתבויות שיש.

את זה אני הבנתי, הוא אמר משהו כנראה בטעות.

על פי כל נוהל, יש נוהל הקצאות מסודר במשרד הפנים. הם זכאים, הם חייבים לקבל, הם עדיפים לכל פעילות אחרת שעיריית חיפה יכולה לבחור לבצע במגרש הזה. יש בשכונה מרכז ספורט מקורה, לא מקורה, כדורסל, כדורגל, מרכז קהילתי אחד ועוד אחד. לא יכול להיות שבית ספר - - -

טוב, אני כמו שאמרתי, אני באה בהוגנות ואני לא אומרת להם איפה לשים את זה. תמצאו פתרון.

אפשר להגיד? הפתרון שהם מגלגלים - - -

מי אדוני?

אני גיא אטיאס, אני מוועד ההורים. הפתרון שהם הציעו, כביכול, הם מדברים על זה שהם הציעו לשפץ את המבנה, ואנחנו אלה שגורמים לכך שזה לא יהיה.

אנחנו כבר דיברנו על הנושא של השיפוץ, ודיברה פה גם מי שאחראית על הנושא של הבינוי והפיתוח במשרד החינוך, ואמרה, לא רק לשפץ אלא גם להרחיב את המבנה. כרגע הוא בכלל לא רוצה לעשות כלום, אז הוא לא לוקח את הכסף, היינו שם.

אני רוצה להתייחס, הנושא נבדק מבחינה תכנונית על ידי - - -

אי אפשר לשמוע ככה ואין פרוטוקול כשאתם מדברים ככה.

המבנה יושב על מגרש שלא מאפשר תוספת בנייה. הנושא נבדק על ידי אדריכל, איש מקצוע, שבדק את זה גם מטעם עיריית חיפה. התשובה שהעירייה קיבלה היא שאין אפשרות להוסיף מטר אחד למבנה הנוכחי, מעבר לעובדה שהוא בקווי בניין כמעט אפס, ואין חצרות - - -

בסדר, אבל אם אין אפשרות להרחיב והם יודעים את זה, אז הם ממילא לא יוכלו להרחיב שם ויצטרכו למצוא פתרון אחר. בקיצור, איך שאתה לא מסתכל על זה, עיריית חיפה צריכה לתת פתרון.

תודה רבה. יש פה מישהו נוסף שמבקש להתייחס?

אני ברשותכם סוגרת את הדיון ומסכמת אותו. ראשית, כפי שפתחתי בדבריי, אנחנו נפנה לעיריית חיפה ואנחנו נפעיל את האמצעים שיש לנו על מנת לחייב אותם כן להגיע לדיון, וביחד איתם למצוא את הפתרון.

יש פה תמימות דעים לגבי הנושא של משרד החינוך שמוכן לשתף פעולה ואף הקצה את מה שצריך. איך שאנחנו לא מסתכלים על זה, אנחנו מגיעים לכך שהאחריות כרגע נמצאת לפתחה של עיריית חיפה, שלא משתפת פעולה ולא מוצאת פתרון לאותם ילדים שאין להם שום אלטרנטיבה אחרת באותו מרחב.

אפשר לשאול אותם למה הם עושים את זה?

אני לא שואלת כלום, אני מסכמת עכשיו. למה? כי ככה בא להם. עכשיו משנה לך למה הם עושים את זה? ואם הם עושים את זה בגלל פוליטיקה או עושים את זה כי בא להם, או עושים את זה כי לדעתם אתם לא צריכים להיות שם, אתם צריכים להיות בבית ספר דתי ממלכתי. זה ייתן לך תשובה מספקת? לא, נכון?

אותי לא מעניין למה הם עושים את זה. אותי מעניין למה הילדים שלך לומדים בסביבה שהיא לא מתאימה ללימודים, זה מה שמעניין אותי. למה הילדים נמצאים בסביבה פיזית לא ראויה, זה מה שמעניין אותי.

מי שצריך לתת לזה את הפתרון ואת המענה זו עיריית חיפה. למה הם עושים או לא עושים, זה לא מעניין, זה לא רלוונטי. מעניין שיימצא לכם פתרון, זה הסיפור.

איך שאנחנו לא מסתכלים על זה, בסופו של דבר האחריות היא לפתחה של עיריית חיפה, שצריכה לתת מענה לילדים האלה שאין להם שום מסגרת מתאימה בעצם באותה סביבה גאוגרפית.

אנחנו נתכנס כאן שוב. אנחנו נדרוש דיון, נדרוש שעיריית חיפה תגיע ואנחנו נתכנס כאן שוב כדי לראות איך אנחנו בעצם מקדמים פתרון.

אני רוצה שבסיכום גם ייכתב שאנחנו פונים למנכ"ל משרד החינוך שיפעיל גם הוא את האמצעים המנהליים שיש ברשותו, על מנת להביא את עיריית חיפה למציאת פתרון לאותם ילדים שנמצאים היום בסביבה בלתי ראויה. אני רוצה שזה יודגש הנושא הזה של סביבה בלתי ראויה גם בסיכום.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.