ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 297

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, כ"א בטבת התשע"ח (08 בינואר 2018), שעה 11:00

8,000 שארית יהודי אתיופיה עדיין מסורבי עליה לישראל - חוות דעת מבקר המדינה בנושא יישום החלטות הממשלה באשר לעליית יהודי אתיופיה, אלול התשס"ח, ספטמבר 2008

חברי הוועדה: שלי יחימוביץ – היו"ר

אברהם נגוסה

אלי אלאלוף

יצחק הרצוג

מאיר כהן

רויטל סויד

איציק שמולי

שלמה מולה - חבר כנסת לשעבר

ליאורה שמעוני - מנהלת אגף ביקורת, משרד מבקר המדינה

עמוס אולצוור - סגן מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

תמיר גזיאל - עורך דין, מנהל ביקורת בכיר, משרד מבקר המדינה

עילם בנו - מנהל ביקורת, משרד מבקר המדינה

ד"ר הילה טל-אביטן - ראש תחום חברה, משרד ראש הממשלה

נעמה הולצמן - משרד ראש הממשלה

יורם אלרון - סמנכ"ל אפריקה, משרד החוץ

אייל סיסו - רח"ט קונסולרית, משרד החוץ

אייל מדן - רפרנט ביטוח לאומי באגף תקציבים, משרד האוצר

דוד יאסו - מנהל אגף א', קליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

עמוס ארבל - מנהל אגף מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין

דסי צנגן - עורכת דין, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין

סוניה רוט אודלר - מנהלת אגף אתיופיה וקליטת עליה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית לארץ ישראל

פנטהון סיום - שליח עלייה לשעבר, הסוכנות היהודית לארץ ישראל

הילה סעדיה - מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

פיקרה פנטהרון - פעילה, מטה המאבק לעליית יהודי אתיופיה

שרון אנגל - פעילה במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

סורפל עלמו - פעילה במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

יטייש איילו - פעילה במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

בר הררי - פעילה במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

יונתן צ'קול - פעיל במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

אורית אבל צגאי - יו"ר ועדת עלייה, לשכת עורכי הדין

שגיא אהרון - נציג התנועה המסורתית

יצחק הילדסהימר - פעיל עליה ועיתונאי

תומר רוזנר

חנה פריידין

ר.כ. חבר תרגומים

8,000 שארית יהודי אתיופיה עדיין מסורבי עליה לישראל - חוות דעת מבקר המדינה בנושא יישום החלטות הממשלה באשר לעליית יהודי אתיופיה, אלול התשס"ח, ספטמבר 2008

בוקר טוב לכולם. אנחנו מכונסים כדי לדון על גורלם של אלפי שארית יהודי אתיופיה, שנמצאים עדיין, למרבה הצער והכעס, במחנות מעבר בגונדר ובאדיס. זאת הפעם הראשונה בתקופה האחרונה שהוועדה לענייני ביקורת המדינה מקיימת דיון בנושא, אבל דיונים בנושא התקיימו גם בוועדת העלייה והקליטה, ברשות חבר הכנסת אברהם נגוסה, שנמצא כאן איתנו, גם בוועדת הפנים, גם בוועדת העבודה והרווחה.

אני רוצה לציין שהושגו הישגים בעניין הזה, אודות ללחץ מאד כבד, גם של חברת הכנסת דודי אמסלם, גם של חבר הכנסת אברהם נגוסה, גם חבר הכנסת אלי אלאלוף, ולפני שנתיים-. בדיוק הכרתי את השם שלך, אלי.

גם חברת הכנסת רויטל סויד.

חברת הכנסת רויטל סויד. התקבלה לפני שנתיים כבר החלטת ממשלה שגורסת להעלות את אותה שארית יהודי אתיופיה שנמצאים שם כמעט חלקם 20 שנה, חלקם פחות. על כל פנים מדובר בסיטואציה שהיא בלתי אפשרית, לא מתקבלת על הדעת משום בחינה שהיא. לא מוסרית, לא ציונית, לא לאומית, לא אנושית, לא יהודית.

אותה החלטה מבורכת, שהתקבלה אודות ללחץ של חברי הכנסת, נתקעה גם היא, כיוון שאז, באופן חריג ביותר, שלא אופייני לשום קליטה של שום גל עלייה במהלך ההיסטוריה של מדינת ישראל, התברר שלצורך העלייה הזאת יש מגבלה כספית ועל פי האפשרויות הכספיות והסכום שהוקצה בתקציב, לפי זה יעלו עולים. זה דבר שהוא חמור ביותר. הוא בניגוד לאתוס העלייה והקליטה שהוא אחד היסודות המכוננים של עצם קיומה של מדינת ישראל.

אני חייבת לומר שאני באופן אישי מביעה מחאה על כך שהאנשים האלה נכללים לא במסגרת חוק השבות, אלא במסגרת חוק הכניסה לישראל, שזאת אפליה בוטה. אני אגיד דבר יותר חמור ואני אגיד אותו כבר בהתחלה: לו היה מדובר באנשים שאינם כהי עור, לו היה מדובר – תיכף נדע את המספרים, אנחנו מדברים על משהו של בין 5,000 לבין 8,000 – לו היה מדובר על משהו שהוא בין 5,000 לן-8,000 יהודים בלונדינים, אני מניחה שהבעיה הייתה נפתרת; ואי אפשר להתעלם בדיון הזה שכל הזמן סוחבים אותנו לכיוון החלטות בירוקרטיות ותקציביות. אי אפשר להתעלם מכך שהומצא אתוס חדש וייחודי לטובת הציבור הזה.

אנחנו נתחיל בדו"ח מבקר המדינה, שאני חייבת לומר שמאז שהוא נכתב עברנו כבר הרבה תהפוכות ושינויים. אנחנו נשמע עליו ממש ממש בקצרה מליאורה שמעוני, מנהלת החטיבה לתחומי חברה ורווחה. שימו לב, הוא נכתב בשנת 2008, לפני כמעט 10 שנים. אנחנו כן נקבל ממנו פרספקטיבה והוא יהיה הבסיס שלנו ליציאה לדיון.

אז ליאורה בקצרה, בבקשה.

בוקר טוב. בספטמבר 2008 פרסם מבקר המדינה חוות דעת על פי בקשה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה, בעניין יישום החלטות הממשלה באשר לעניין - - -

ברשות מי? את לא זוכרת?

לא.

על מה, על דו"ח הביקורת?

לא, לא. מי עבד כיושב ראש הוועדה.

זבולון אורלב.

זבולון אורלב, אוקיי. בעניין של יישום החלטות הממשלה באשר לעליית בני הפלשמורה לישראל. אני לא אפרט את כל מה שאנחנו העלינו במסגרת חוות הדעת הזאת, אלא רק כמה דברים עקרוניים שיכולים גם, כפי שאמרה יושבת הראש, להביא אותנו לאיזו שהיא תשתית שממנה ניתן לצאת לדיון שיושבת הראש מבקשת לקיים פה היום.

צריך לציין שבאתיופיה היו ויש עדיין ריכוז של צאצאי יהודים המכונים פלשמורה. הם אינם זכאים לעלות לישראל במסגרת חוק השבות, אלא קבעו לגביהם שהם יוכלו לעלות לארץ רק במסגרת חוק הכניסה לישראל, כאשר הבסיס לכך הוא החשש מכך שבעבר היה מדובר בהתבוללות, בכך שאותם אנשים התנצרו.

במשך כל השנים שמאז שהתחילה לעלות סוגיית בני הפלשמורה, בעצם קיים איזה שהוא מאבק ציבורי שהתחולל גם בתוך כותלי הכנסת, אבל גם בכלל הציבור כולו, גם בקרב כאלה שהם בני עדת אתיופיה שעלו לארץ, המבקשים להביא לארץ את בני משפחותיהם.

הבעיה המרכזית שעולה באמת באשר לנקודה הזאת, היא השאלה בנוגע ליהדותם של אותם בני פלשמורה. החשש הוא שברגע שלא יבדקו את יהדותם כראוי, יהיה כאן איזה פתח גדול וענק לכניסה של מי שאינו יהודי, מי שיהדותו מוטלת בספק.

אגב, אין לזה שום בסיס, כיוון שמדובר במספר סגור של אנשים שממתינים.

למה זה צריך להיות סגור? זה סגור באוקראינה?

זה סגור במובן של מי שנבחן ונבדק כמי שראוי לעלות - - -

לא, לא, אז הוא לא צריך להיות ככה - - -

לא, לא, אתה צודק אלי. אין כאן ויכוח.

וכל הדעות הקדומות על יהדות אתיופיה, שלא מדברים על יהדותו.

מישהו הכריז לפני כמה שנים שהסתיימה העלייה.

הסתיימה העלייה, כן. נסגרו שערי מדינת ישראל.

כי עכשיו קשה לו לחזור בו. ככה הוא אמר לי.

אז באמת כפי שכאן כבר התחיל איזה שהוא דיון, גם הדו"ח שלנו סקר את החלטות הממשלה שניתנו מאז שנת 2003 בעצם, אם כי התחילו להגיע לארץ עוד לפני כן בני הפלשמורה, אבל הדו"ח שלנו התייחס מהתקופה של שנת 2003. מה שעלה כאן עכשיו, באיזה שהוא דיון פנימי וקטן, הוא באמת מצביע על הבעיה הגדולה, שפעם אחת יש החלטה עקרונית משנת 2003 להעלות את כל בני הפלשמורה לארץ, ומצד שני בהחלטות שלאחר מכן גם מתקבלות החלטות על מכסות, שזה דבר שבאמת אולי הוא חריג ביחס לעלייה - - -

הוא חריג, נקודה. הוא לא קרה מעולם. נקודה.

ובאמת בשנת 2003, כפי שאמרתי, התקבלה החלטה עקרונית להעלות את צאצאי יהדות אתיופיה לארץ, כאלה שהם יכולים להוכיח שהם מזרע ישראל מצד האם. שימו לב, יש כאן גם כן איזו שהיא הגבלה מאד מאד מפורשת, כי אנחנו מדברים לא על כל מי שאולי הוא יהודי, אלא רק מי שיכול להוכיח את יהדותו מזרע ישראל מה שנקרא, מצד האם. אלה יוכלו להיכנס לארץ ולהתגייר.

בהמשך גם אזכיר וזה גם מופיע בדו"ח, שהרבנים הראשיים לשעבר של מדינת ישראל, גם הם התירו שאותם אנשים יכולים לעלות לארץ, אם באמת מוכחת יהדותם מצד האם; והם יגיעו לארץ ויתגיירו לחומרה.

בהמשך לכך, כפי שאמרתי, התקבלו עוד החלטות ממשלה שצמצמו את המכסה של אותם יהודים מבני עדת הפלשמורה, שיכולים לעלות לישראל. זה עמד על סדר גודל של בערך 17,000 אנשים. ובאמת מאז הגיעו לארץ רבים.

בשלבים אחדים מאז ועד היום גם הוחלט, במסגרת אותן החלטות, גם לסגור את אותם מחנות גם באדיס אבבה וגם בגונדר ולרוקן אותם בעצם ולהחליט שזהו, מעתה אנחנו העלינו לארץ את כולם, לא יכולים, אין יותר - - -

החלטה שלא בוצעה כמובן.

בדיוק, החלטה שלא בוצעה. המחנות האלה המשיכו והתמלאו. בסופו של דבר הדו"ח מסיים בכך שמדובר בבעיה שהיא בעיה ערכית ואולי גם בעיה שנובעת מהחלטות של מדיניות.

לפי החישובים שהוצגו לנו - מי שעשה בזמנו את הדו"ח, בשנת 2008 - נותרו לפי אומדן הסוכנות כ-3,000 בני פלשמורה שזכאותם לבדיקה לא נבדקה. על הממשלה לדון בעניינם ולהחליט אם לבדוק את זכאותם לעלות ארצה, אם לאו. אלה שאלות ערכיות הנוגעות למדיניות, שבהן אמורה לעסוק הכנסת והממשלה, כשברקע כמובן נמצאת גם החלטה עקרונית של בג"ץ בעניין הזה, שגם היא דיברה על כך.

בשנת 2008 הייתה החלטה של בג"ץ שסיכמה את הדברים ואמרה שמבחינה הומאנית, הממשלה חייבת לשקול לאפשר בדיקה של הזכאות של מבקשים נוספים, מעבר לאלה שכבר הספיקו לעלות עד אז ומעבר לאלה שנמצאים בתוך הרשימות. בזמנו גם הייתה איזו שהיא רשימה שהכין משרד הפנים ובג"ץ אמר שצריך לבדוק מבחינה הומניטארית גם כאלה שנמצאים מעבר לאותה רשימה, שלא נכללים ברשימה הפוטנציאלית. בכך יינתן מענה לרחשי הלב של בני קהילת אתיופיה להתאחד עם קרוביהם.

פה סיימנו, ב-2000 סיימנו. מאז היו כמובן עוד את ההחלטות של 2015, החלטת ממשלה שהייתה החלטה שהיא מרחיבה אפילו לגבי העבר ומיד לאחר מכן, בשנת 2016 התקבלה החלטה נוספת, אבל הפעם שוב היא מצמצמת ומגדירה מכסה שנשארו עוד 1,300 אנשים שיש מקום לבדוק את זכאותם לעלות. אנחנו יודעים כנראה שכן. הם עלו מאז. וגם נאמר באותה החלטת ממשלה שאם מרשם האוכלוסין חושב, סבור, שיש יותר מ-1,300 - - -

לא נשארו - - -

שנייה, אברהם.

מתוך זה להעלות 1,300. זה לא ש-1,300 נשארו.

אברהם, אתה מיד תתאר את המצב כמו שהוא.

כן. אז עוד נאמר שם בהחלטה שאם רשות האוכלוסין - - -

ליאורה, תסיימי בבקשה.

זהו, זה משפט אחרון. אם רשות האוכלוסין תחשוב שיש יותר, יובא הדבר מחדש לאישור הממשלה. לא נאמר מי צריך להעלות את זה בממשלה, אבל יש את ההסתייגות הזאת.

אוקיי. אנחנו נשקול בסוף הישיבה זאת לכנס שוב את מליאת הוועדה, לפי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה ולבקש ממבקר המדינה להכין דו"ח חדש, כיוון שהדו"ח הזה הוא משנת 2008.

חבר הכנסת אברהם נגוסה, יו"ר ועדת העלייה והקליטה. תן לנו סקירה מקיפה על מה קרה, איפה אנחנו עומדים היום.

כן. קודם כל תודה, גברתי יושבת הראש. אני מאד מברך על כינוס הוועדה בנושא מאד חשוב, שלא רק יישמע בוועדת העלייה והקליטה, אלא גם בוועדת הביקורת - שהממשלה נכשלת בביצוע ההחלטות שלה, שהיא קיבלה בעצמה.

אני אפרט. כמו שהיא אמרה נכון, המדיניות עד שנת 2013 הייתה להעלות את מי שיהודי מצד אמו על פי ההלכה. זו המדיניות שהממשלה קיבלה עליה החלטה הן בשנת 2003 והן בשנת 2010. באוגוסט 2013 הסוכנות אמרה – על פי המדיניות הזאת סיימנו, אבל כל השנים האלה, כל מי שלא הוכיח את יהדותו מצד אמו, נדחה. הוא נמצא בתוך הרשימה של הקהילה, הוא נמצא בתוך הקהילה. אז הממשלה באה וקיבלה החלטה ב-15 בנובמבר 2015, אחרי שאנחנו, חברי הכנסת יצאנו באוקטובר 2015 - - -

וגם איימתם שתצאו מהמליאה ולא תצביעו עם הקואליציה.

לא, זה אחר כך.

פעם היו סיבות טובות לא להצביע עם הקואליציה.

אני אגיע לזה. באוקטובר 2015 יצאנו ארבעה חברי כנסת – אני, חבר הכנסת דוד אמסלם, חברת הכנסת רויטל סויד וחבר הכנסת דוד ביטן וחזרנו ודיווחנו על המצב ועל הצורך להעלות אותם ועל כך שהממשלה צריכה לקבל החלטה. שר הפנים דאז סילבן שלום הביא הצעת מחליטים לממשלה.

ב-15 בנובמבר 2015 הממשלה קיבלה החלטה פה אחד, ללא התנגדות האוצר, ללא התנגדות שום שר, פה אחד התקבלה החלטה מספר 716. אותה הממשלה קבעה צוות בין משרדי ברשות אודי פראוור, סמנכ"ל משרד ראש הממשלה.

והיום נציב שירות המדינה בפועל.

כן. הוועדה הבין משרדית תמליץ לממשלה עם תקציבים ותוך 60 יום ליישום ההחלטה. הוועדה ישבה יותר מארבעה חודשים, בניגוד להחלטה שהיא הייתה צריכה לסיים את זה תוך 60 יום, וזה ביזמתה. אפילו הצוות לא בא לקבל אישור הארכה מהממשלה שתמו 60 יום. גם זו הפרה. אחרי ארבעה חודשים באו ואמרו סליחה, בגלל חוק הנומרטור וכל הדברים האלה, אין תקציב לבצע את ההחלטה הזאת. החלטה שהתקבלה פה אחד. שר האוצר ישב וקיבל, אגף התקציבים אישר אותה ואז פתאום, אחרי ארבעה חודשים אין תקציב, לא נבצע אותה.

מזל שלא היה נומרטור כשהקימו את המדינה. באמת, לא הייתה מוקמת מדינת ישראל. נורא פשוט.

כן, כן.

גם כשההורים שלי עלו לארץ אף אחד לא הפעיל עליהם את הנומראטור. לא על אבא שלי בשנת 1948, לא על אמא שלי בשנת 1956. לא על עולי חבר העמים בראשית שנות ה-90. כלום. רק עליהם.

נכון, נכון.

אפילו לא על המרוקאים.

ולא על העלייה ממרוקו, נכון. שתי עליות גדולות במיוחד – חבר העמים ומרוקו – לא היה נומראטור.

אז מה קרה? אנחנו קיימנו דיון ועדה משותפת בין ועדת הפנים וועדת העלייה והקליטה, ביחד עם חבר הכנסת דודי אמסלם ונציגי משרדי הממשלה, בעיקר נציג משרד ראש הממשלה. באו ואמרו שהאוצר אומר אין. אז אנחנו פעלנו ביכולת הפרלמנטארית שהייתה לנו באותו זמן, כמובן, ואני גאה בזה שאני עשיתי את זה יחד עם חברי, חבר הכנסת דודי אמסלם, סירבנו להצביע עם הקואליציה. היה לנו מזל שהיו 61. אם זה היה קורה עכשיו, אף אחד לא היה שם לב אלינו.

חבר הכנסת נגוסה - - -

כתוצאה מזה התקבלה החלטה אחרת ואז הממשלה באה ואומרת אוקיי, בואו נביא בשנת 2017 את כולם, אבל בשנת 2017 נביא 1,300 ואז הקציבו תקציב. 1,300 התחילו להביא עוד לפני זה. גם אחרי שההחלטה התקבלה, לקח להם אני חושב יותר מחצי שנה לבצע את ההחלטה עד לפני - - -

כמה מתוך ה-1,300 - - -

יצאנו עוד משלחת חברי כנסת - - -

כמה מתוך ה-1,300 האלה, שכן הוחלט עליהם, הגיעו?

כולם הגיעו.

הגיעו, הגיעו כולם.

פלוס שמונה.

1,308.

בסדר, אז אני באמת רוצה ללכת בכיוון. עוד משלחת חברי כנסת יצאה – אנוכי, חבר הכנסת אלאלוף, חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת חיליק בר – יצאנו וראינו שבדיוק שבוע לפני שיצאנו, הצוות של משרד הברית נסעו והתחילו שם. פגשנו אותם בדיוק כשהתחילו את העבודה לאחר חצי שנה של איחור ביצוע בהחלטת הממשלה.

מאז הגיעו נכון, 1,300. הממשלה עמדה במילה שלה בעניין של החלטה מספר 1911, שהתקבלה ב-11 באוגוסט 2016 וההחלטה התבססה מבחינת הקריטריונים על החלטה 716. דהיינו, ההחלטה הזו לא מבטלת את החלטה מספר 716, אלא היא מתבססת על החלטה 716. את זה חשוב לי להדגיש.

אבל היא הוסיפה עוד קריטריונים.

לא, לא. לא הוסיפה, רק צמצמה, כדי להתאים ל-1,300. מה קרה? לא הורידה שום קריטריון.

לא, אבל הוסיפה.

על הבסיס הזה הם אמרו בואו נצמצם את זה, נקשה יותר כדי להביא, אז הם הקישו יותר. דהיינו, רק מי שהבן או הבת שלו נמצאים בישראל, הורה זקן שנשאר שם, יכול לעלות עם ילדיו שנשארו שם איתו ומי שנשאר בודד שם ויתר המשפחה מהדרגה הראשונה שלו פה בארץ. אלה שני הסעיפים שהם פעלו, מתוך ארבעה סעיפים בהחלטה.

אין זמן להיכנס לכל הסעיפים. מה שאני כן יכול להגיד, שמבחינת ביצוע החלטת הממשלה מספר 1911 מיום 11 באוגוסט 2016, בוצעה. כלומר שמשרד הפנים ביצע את זה, הסוכנות הביאה את העולים האלה. אבל מה קרה? בהחלטת הממשלה הזאת – 1911 – כתוב סעיף 5. בסעיף 5 כתוב אם משרד הפנים רואה שיש יותר או פחות מ-1,300, על פי אותם קריטריונים, הוא צריך להביא את זה לממשלה על מנת - - -

לתקצב את זה מחדש.

לקבל אישור ולהמשיך את זה. הדבר הזה לא נעשה עד היום הזה, למרות שאני וחבר הכנסת אלאלוף וחבר הכנסת מאיר כהן, לפני כמה חודשים, כדי שלא לפגוע ברציפות העבודה של משרד הפנים והסוכנות, שימשיכו, שלא יתקפלו, הלכנו לפני כמה חודשים למנכ"ל משרד ראש הממשלה, גם בנוכחות אודי פראוור, סמנכ"ל המשרד, שגם היה בפגישה הזו. הייתה הסכמה שאם משרד הפנים רואה שיש פוטנציאלים מתאימים לקריטריונים הקיימים על פי ההחלטה הזו, מחויבים להמשיך להביא - - -

זה לא קרה.

זה לא קרה. מה שקרה, משרד הפנים - - -

רגע, חבר הכנסת נגוסה, שאלה. מי אמור להביא את הדבר הזה לממשלה?

אוקיי. גם אתמול הייתה לנו פגישה במשרד ראש הממשלה, יחד עם יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד אמסלם, עם נציגי משרד ראש הממשלה.

תיכף נשמע אותם.

כן, גם בנושא הזה. רצינו לדעת מה בדיוק הבעיה, אחרי שסיכמנו וגם ישבנו עם חבר הכנסת אלאלוף, עם ראש מינהל האוכלוסין, עם מנהל האגף במשרד הפנים, עמוס ארבל שנמצא פה. ואז משרד הפנים באו ואמרו למשרד ראש הממשלה, כן יש מועמדים שיכולים להתאים להחלטה הזו, לא יודע, לא פחות מ-1,300, אני אגדיר ככה.

נוספים?

נוספים, להמשיך בשנת 2018. אבל משרד ראש הממשלה לא הצליחו להביא את זה לגיבוש תקציב על מנת להביא לאישור הממשלה.

כלומר זה אצל שר האוצר כרגע?

הבעיה נמצאת עכשיו אצל משרד הפנים ומשרד האוצר. ככה אני אציג את זה. משרד הפנים אומרים אנחנו הודענו למשרד ראש הממשלה – תנו לנו אישור, אנחנו מוכנים להמשיך. עכשיו משרד ראש הממשלה אומרים לנו – שר הפנים לא בא עם מכתב למזכירות הממשלה. אנו מבקשים שתתנו לנו ממנדט להמשיך לשנת 2018, בואו תאשרו - - -

כלומר מי שצריך לפנות זה שר הפנים כרגע.

נכון.

אוקיי, הבנתי.

שר הפנים היה צריך להעביר מכתב, אבל - - -

חבר הכנסת נגוסה, אני מבקשת שתעצור כאן.

אבל שר האוצר צריך לתת תקציב ושני המשרדים צריכים להביא את זה לאישור הממשלה.

בקיצור שר האוצר משה כחלון, שר הפנים אריה דרעי ומשרד ראש הממשלה - - -

שלושתם.

שלושת הגורמים האלה הם כרגע אחראים לפתוח את הפלונטר הזה.

המכשול. אני רוצה להגיד - - -

משפט אחרון. יש פה עוד חברי כנסת.

משפט אחרון. אם הייתה קהילה דומה באירופה, באמריקה, במדינה אחרת, מזמן היו מביאים אותה.

אין לנו ספק.

לא היו מדברים על תקציבים, היו יורדים, מקבלים אותם עם שטיח אדום בשמחה, אבל לצערי הרב - - -

כי הם באים מהאזור האדום.

תודה.

טוב, חברה.

אני ביקשתי.

כן, כן, אלי, אתה הבא בתור. אני רק אגיד שחברי הכנסת שנרשמו זה אברהם נגוסה שדיבר, אלי אלאלוף, רויטל סויד, מאיר כהן ואיציק שמולי. אנחנו נעשה שני חברי כנסת ומשתתף ואנחנו גם נבקש כמובן תשובות ממשרדי הממשלה הרלבנטיים.

חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, גם אתה מאד מעורב בזה. בבקשה.

כן, אני רוצה אלף להודות לאברהם שהזמין אותנו לסיור באתיופיה. אני מודה בבושה על הבורות שהייתה לי על יהדות אתיופיה. בסיור הזה ראיתי כמה אנחנו מתייחסים לקהילה היהודית האתיופית בגזענות. חד משמעית. והיה רצוי מאד שמבקר המדינה, בדו"ח הבא שהזמנת מראש, יתייחס - - -

עוד לא הזמנתי. אנחנו צריכים לעשות איזה הליך פורמאלי בשביל זה.

כן, תעשו את ההליך שיבדוק את השוני בין עידוד העלייה מקהילות אחרות בעולם, לעומת חוסר עידוד העלייה מאתיופיה.

אני גם הופתעתי למיטב ידיעתי, שאין עלייה שמבוססת על איחוד משפחות אלא רק על חוק השבות. היחידה שזכתה לגישה המיוחדת, המפוקפקת הזאת, זה יהדות אתיופיה.

אני גם רוצה להגיד שרק עבור יהדות אתיופיה מדברים על חיסול היישוב היהודי או לא יודע איך קוראים לו, בדרך כלל זה שמות פחות יפים.

התפוצה.

על חיסול התפוצה באתיופיה. אני מרוקאי ומי שיעז להגיד שהוא מחסל את יהדות מרוקו, למרות שבקושי יש שם 2,000 איש, אני אכעס עליו, אני אשגע אותו. זאת אומרת שליהדות אתיופיה יש שיקול דעת מדיני ו-"ממלכתי" שלא קיים עבור אף תפוצה יהודית בעולם. וכולם משחקים בזה ולכן הטרמינולוגיה כמו שתיקנת אותה. תיקנתי אותך מפני שזה לא יהודים. כמה יבואו? כל אפריקה תבוא, מה? כל רוסיה תבוא? מישהו יעז להגיד דבר כזה?

כל אמריקה תבוא?

כל אמריקה. זה אומר שבאמת קודם כל זה עניין של מדיניות, של תפיסת עולם שלנו לעומת קהילת יהדות אתיופיה. זה יחס אליהם, כפי שהוא צריך להיות עבור כל מי שמתיימר להיות יהודי ואנחנו צריכים לבדוק את יהדותו לפני שהוא בא. אני מסכים לא לקבל כל אחד, למרות שיש לי גישה. היה לי עכשיו דיון קשה עם הצוות שלי – מה אתה אומר לפליטים. אני לא בעד לוותר על אחד מהם, להוציא אותו, אם הוא הגיע לפה, אתיופי. כל מי שנכנס למדינה הזאת חייב להיות שלנו ויש לטפל בו כמו שצריך.

ליהדות אתיופיה יש כללים ולצערי ממשיכים במשחק הזה. יש קהילה סמי יהודית באוקראינה, זה טיפול ישיר של משרד הקליטה. במקרה מהיהדות הזאת, שאנחנו מקבלים אוטומטית, יצאו אנשים כמו אריק שרון, כמו רפול, אבל שם יש טיפול. לא מחפשים בשבילם תקציב מיוחד. מחפשים לבדוק את יהדותם וזה - - -.

אז אני הייתי מאד רוצה שמבקר המדינה, ברגע שתאפשרו לו את זה, יעשה בדיקה השוואתית בין יהדות אתיופיה ושאר הקהילות.

חבר הכנסת אלאלוף, אני מבקשת גם ממך וגם מהדוברים הבאים, יש לנו רק עוד שעה לדיון, אנחנו רוצים לצאת ממנו ממש עם הישגים ומשימות.

דקה ואני הולך.

אני מבקשת מכל הדוברים לקצר.

אני רוצה שיהיה ברור, היום לא מחפשים להביא את יהדות אתיופיה שממתינה בגונדר ובאדיס אבבה. גם לא במחנה, צריך שקט. כל אחד לחוד שוכר לעצמו איזה קורת גג, חושה כזאת מטורפת. הם לא מטופלים. כל הארגונים ברחו משם. סליחה, הסוכנות היהודית, למרות שהיא עושה עבודה נהדרת. עכשיו, ברגע שאומרים להם תביאו אותם, אפילו ספרי תפילה שלהם לקחו להם מהספרייה. לא נותנים להם. שם, במקום הזה - לא ראיתי בחיים שלי תפילת שחרית באמצע השבוע, עם 1,200 אנשים שמתפללים בצורה הכי יפה בעולם.

אבל הם עדיין לא מספיק יהודים.

ודאי. ולכן אני אומר גם למי שהפיץ פה את הנייר של בני עקיבא. כשחזרתי וראיתי את היופי של הילדים שם, שרים והחולצה שלהם בני עקיבא, היא כבר לא נראית בני עקיבא כי היא הלכה לכביסה שלוש פעמים ביום, כנראה מעבירים אותה אחד מהשני כדי שיופיעו עם זה. עם הדגל היחיד שהיה. כבר לא היה דגל מדינת, כי זה דגל של בני עקיבא.

אלי - - -

לא, אני אומר את זה מפני ש - - -

אני יודעת שאתה אומר, אבל יש לנו עוד הרבה דוברים.

שנבין שהמצב הוא חמור והמצב הוא לא הטכניקה שאברהם בצדק פירט אותה ואני מסכים לכל מילה שאמרת. זה עניין של קביעת מדיניות חדשה לגבי יהדות אתיופיה. אנחנו היינו שמחים לעודד יהודים דרגה 5-6, לשעבר יהודים, להגיע לארץ.

כן, רק תלוי מי.

אז לכן אני אומר, הדבר הכי חשוב כרגע זה לא הטכניקה למצוא את הכסף. נמצא את הכסף ל-1,300. אני מבטיח לכם. זה רק עניין של זמן. כדאי שהמדיניות תשתנה כלפי יהדות אתיופיה.

תודה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. תגידו לי אם אני מבטאת נכון את השם, פיקרה פנטהון, בבקשה.

פיקרה פנטהון.

תציגי את עצמך, ספרי מי את.

אוקיי, אז קוראים לי פיקרה פנטהון, בת 23, גרה בנס ציונה. היום אני סטודנטית לתואר ראשון בביו טכנולוגיה, שנה שנייה באוניברסיטת בר אילן. עליתי לארץ יחד עם דודה שלי, אחות של אמא שלי בשנת 1999. אמא שלי נפטרה כשהייתי עוד קטנה, אבא שלי חי והוא נותר באתיופיה, בעיר גונדר, ממתין לעלייה. את אבא שלי אני לא - - -

כמה שנים הוא ממתין?

סבתא שלי עלתה בשנת 2008, הוא היה אמור לעלות איתה, זה לא קרה. אז ככה שהוא בגונדר כבר 10 שנים. כילדה אני לא זכרתי את אבא שלי, לא זכרתי את הפנים שלו, שום זיכרון ברור לא נשאר לי ממנו, עד שלפני שנתיים החלטתי שאני טסה לפגוש אותו בפעם הראשונה בחיים שלי. שמעתי עליו מסיפורים ובאמת כל פעם שהייתי מנסה להיזכר לא הייתה לי תמונה ברורה של אבא שלי, או זיכרון שלו.

אז אחרי 17 שנה מאז שנפרדנו טסתי לאתיופיה לראות אותו וסוף סוף הרגשתי מה זה בעצם חיבוק של אבא, הדבר שהיה חסר לי כל השנים האלה. לא היה חסר לי כלום בילדות שלי, זה הדבר היחיד שחיפשתי. לאותם סיפורים שסיפרו לי יש כרגע פנים וזה אבא שלי. והכי חשוב ידעתי שאני לא לבד.

סבתא שלי, אמא של אבא שלי, עלתה בשנת 2008. האחים ושאר הדודים של אבא שלי עלו גם כן בשנת 2010.

אז למה רק לאבא שלך לא מרשים לעלות לישראל?

אני לא יודעת למה לא מרשים לו.

האחים שלו כן, סבתא שלך כן, הילדים שלו כן ורק הוא לא.

אני לא יודעת. זה מה שאני רוצה לדעת. סבתא שלי הגישה בקש עלייה בשנת 2014 בשבילו ושום דבר. היום 4 שנים, אני לא יודעת למה הוא לא עלה. לא החזירו לנו תשובה ברורה האם הוא בכלל זכאי עלייה או לא, שזה נראה לי קצת אבסורד, אם כל המשפחה שלו נמצאת פה והוא עדיין שם.

סבתא שלי כבר אישה מבוגרת. לפני כחצי שנה נפטרה הבת הקטנה שלה שהייתה חיה איתה ומטפלת בה בחולון ואחרי שהיא נפטרה היא נאלצה לעבור לגור בחיפה עם הבת הבכורה שלה, כי אין מי שיטפל בה. המצב הרפואי שלה לא מטיב מיום ליום ובנוסף על זה גם האובדן של הבת הקטנה שלה, לא פשוט לה בכלל. הייתי רוצה שהיא סוף סוף תוכל, לפחות את הבן שנשאר לה, שהיא תוכל לראות אותו ולהתאחד איתו בארץ.

יש כאלה שאומרים לי זה לא בעיה, מה הבעיה, תביאי אותו לאיזה חודש-חודשיים פה בארץ, שיראה אותה והכל יהיה בסדר. אבל לא, אני רוצה להזכיר לכם שאבא שלי הוא יהודי והוא לא איזה שהוא תייר ממדינה זרה, שבא להתארח כאן. מגיע לו לעלות לארץ. מגיע לו לחיות כאן ומגיע לסבתא שלי שתראה את הבן שלה אחרי כל כך הרבה שנים.

מעבר לזה יש אותי, ילדה שגדלה בלי ההורים שלי, לא אמא ולא אבא ואני לא מצליחה להבין עד היום למה אני צריכה לחיות בנפרד ממנו כל כך הרבה שנים ולגדול בלעדיו, כשיש לי אבא. הוא יהודי והוא נמצא באתיופיה. את החובות שלי כאזרחית אני השלמתי, שרתי שלוש וחצי שנים בצה"ל. שנתיים מתוכן הייתי קצינה בחיל המודיעין. אז ככה שאני באמת לא מבינה ומתסכל אותי לדעת שהמדינה שאת המדים של הצבא שלי לבשתי בגאווה כל כך גדולה ואני מודה על הזכות שניתנה לי לשרת בצבא ההגנה לישראל, מונעת ממני לחיות עם אבא שלי.

את אמא שלי אני לא יכולה להחזיר, אבל את אבא שלי אני כן יכולה וזה אפשרי. זה לא סיפור שהוא כל כך מסובך, אבל פשוט הבעיה היא שזה נמצא אצלכם בידיים והידיים שלי כבולות כרגע.

תודה רבה.

אני רוצה במשפט אחד לענות לשאלה הזו. שאלתם למה. ל-80% מאלה שממתינים שם יש משפחות פה בדרגה ראשונה – הורים, ילדים, אחים ואחיות. משרד הפנים לא בדק את כולם כי הוא מפחד מהנתון הזה.

אברהם תודה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.

בוקר טוב. אני מאד שמחה, גברתי יושבת ראש הוועדה, שאת מקיימת דיון בוועדה שלך ואני מאד מקווה שתצאנה מפה אמירות והחלטות שיהיה בהן באמת כדי לשנות את המצב.

אין אדם אחד שהגיע לגונדר או לאדיס, ראה את קהילת הממתינים ויכול להישאר אדיש. אין בן אדם אחד, שנכח בתפילת ערב שבת או שבת בבוקר, או כמו שחברי אמר בתפילות שם, ויבוא ויעז לומר משהו על היהדות של קהילת הממתינים. כי מי ש-18 שנה עזב את הכפרים, חי בבקתות מבוץ, במצב של תת תנאים ומתפלל כמו שהם מתפללים, עם כל הכבוד, מכל מדינה אחרת בעולם היו מביאים אותם לכאן, עושים איזה גיור כלשהו ופותרים את הבעיה. אז שלא יבדקו מה זה יהדות ומה זה לא. שילכו לראות מה קורה שם. זה דבר אחד.

אבל מעבר לזה שזה תעודת עניות מול מדינת ישראל כמו שדיברנו קודם על קהילת הממתינים שם, זו תעודת עניות ענקית של מדינת ישראל מול יוצאי העדה פה בארץ. את קצינה בצה"ל, כמו יש עוד הרבה חיילם וחיילות שמחרפים את נפשם פה למען המדינה, אבל את אבא שלהם, אמא שלהם, האחים שלהם, האחיות שלהם, סבא וסבתא – לא מעלים לפה לארץ. אז מעבר לזה שזו בושה מול קהילת הממתינים שם, שעם כל הכבוד הם בסך הכל 9,000 איש לערך, זה גם איך מתייחסים לעדה פה בארץ.

אי אפשר לקרוע משפחות. אי אפשר לגזור אותן. אי אפשר להגיד לך ולחברייך ולחברים שלנו, אי אפשר להגיד להם אתם טובים פה להילחם, אתם טובים פה להיות חיילים, אתם טובים פה להיות חברי כנסת, אתם טובים פה להיות הכל, אבל את ההורים שלכם, האחים שלכם, את אמא שלכם, את סבא ואת סבתא שלכם – הם לא מספיק טובים לעלות לארץ.

לכן אני מאד מקווה שתצא מפה אמירה מאד חד משמעית. היא לא רק מול קהילת הממתינים, היא גם מול אנשי העדה פה בארץ. תודה.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

גברתי יושבת הראש, תודה רבה לכולם על הדיון הזה. שאלת הגזענות מרחפת מעל החברה הישראלית, חיה, נושמת ובועטת בתוכנו. זה לא המקום לפתוח את זה, אנחנו מסכימים עם זה, אבל ראוי באמת שמערכות החינוך יתייחסו לזה.

אני ראש עיריית דימונה יודע וידעתי באיזו קלות יכולתי להעלות עולים ממזרח אירופה, בלי שיפשפשו בציציות שלהם ואיזה קושי היה, כשדיברנו באיחוד משפחות. גברתי, אני באמת מנסה להיות פרגמאטי. אין בליבי לא על משרד הפנים ולא על הסוכנות היהודית. תסלחו לי חברים, אתם כלי טוב שיודע לעשות את העבודה. גברתי יושבת הראש, הסיפור הוא רוח המפקד. זה הסיפור.

הקריאה צריכה להיות – ואת אמרת את זה בתחילת דברייך – לראש הממשלה ולשר הפנים. להערכתי שם המוקש. יש מפקד למדינה הזאת והוא ראש הממשלה. ראש הממשלה לא יכול להיות אדיש לסיפורים כמו של הגברת שעכשיו דיברה. הוא לא יכול להיות אדיש לשאלה של גזענות.

לכן אני מאד מקווה שתצא מכאן קריאה. בכוחה של הכנסת – ואני מצדיע לחברי על הפעולה היפה מאד אז, של אמסלם, ביטן ושלך – כי באמת ראינו קומץ של חברי כנסת שמצליחים לשנות החלטת ממשלה.

נכון.

אני חושב שזה בידייך, זה בידינו – בלי קואליציה ובלי אופוזיציה – זאת שאלה אנושית שחייבים להירתם בכדי לפתור אותה. תודה רבה.

אני חייבת לציין בהמשך לדברים שלך שבשעתו, בהמשך לאחד הדיונים שנדמה לי חבר הכנסת נגוסה קיים, אני כתבתי ליושב ראש הנהלת הסוכנות נתן שרנסקי. לא, סליחה, אני העליתי פוסט בפייסבוק והוא כתב לי מכתב נזעם ששגיתי. לפי כל חוקי הכניסה לישראל הם מתנהלים בדיוק כמו שצריך וזה לא נכון שאני מייחסת מטרות שבכלל קשורות לחוק אחר, חוק השבות. ואני עניתי לו שזה בדיוק העניין, שלא ברור מדוע העולים האלה לא חוסים תחת כנפיו של חוק השבות. כי חוק השבות הוא החוק שמלכד, מכנס, מחבק, לא מפלה, קורא לכל יהודי התפוצות לבוא לישראל.

והנה, בשביל הקבוצה הזאת – וזה כל כך כל כך מקומם וגזעני – הם חוסים תחת חוק הכניסה לישראל ואז פתאום כולנו בפולרמליסטיקה. זה לא פורמליסטיקה. לחוק השבות יש משמעות, יש לו משמעות היסטורית, יש לו משמעות ציונית ומתעקשים להיאחז איתנו בפורמליסטיקה של כללים, של חקיקה, של כסף ורק לגביהם. לא לגבי שום עלייה אחרת. עם כללים מחמירים במיוחד, עם חקירות, עם בדיקות ובסוף אלפי אנשים עדיין מחכים שם. זה עוול שהוא בלתי נתפס.

אני רק רוצה לציין עוד דבר. מתברר שאני לא צריכה לכנס שוב את הוועדה. אנחנו נוכל בסוף הוועדה הזאת להטיל על מבקר המדינה להכין דו"ח המשך לדו"ח הזה, ובכל מקרה אנחנו מתכוונים להיות מאד קונקרטיים פה, בישיבה הזאת. ודבר נוסף, אני כבר אודיע על ישיבה נוספת שתתקיים כאן בשבועות הקרובים ואנחנו לא נרפה מהעניין הזה ונעשה עוד ועוד ישיבות ולא נניח לא לראש הממשלה, לא לשר הפנים ולא לשר האוצר, עד שיימצא פתרון.

עמוס ארבל, מנהל אגף מרשם ומעמד ברשות האוכלוסין, בבקשה. תן לנו תמצית של איפה הדברים עומדים היום.

בוקר טוב.

שלום ליושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שלום הרצוג.

אני מכיר את הנושא, אני עוסק בו רבות ביחד עם ועדת העלייה והקליטה ובכלל, משרדי הממשלה והסוכנות היהודית.

בוקר טוב גברתי. אני מכיר את הנושא עוד מתחילת החלטת הממשלה בשנת 2010. הייתה לי הזכות לבצע אותה ולהיות שותף במימוש שלה וכל אדם שהיה רלבנטי או ענה על הקריטריונים באותה החלטת ממשלה הגיע לפה, למדינת ישראל ועלו בסביבות 7,000 איש.

צריך להגיד בצורה ברורה וחד משמעית. אנחנו פועלים כדרג ביצועי, כדרג שאמור לממש את המדיניות ולבצע אותה הלכה למעשה או על פי חוק, או על פי החלטות ממשלה. אין לנו משהו באמצע. אין לנו משהו שאנחנו – לא כעניין של להאשים או כעניין של להטיל דופי בפקידות המבצעת – יש את חוק השבות ויש את חוק הכניסה. כל מי שנמצא או מדברים עליו כרגע בדיון הזה או בדיונים אחרים, באותם אנשים, אנחנו לא בודקים אנשים לפי אם הוא התפלל שחרית או בודקים אותו אם הוא עבר מילה וכן הלאה. אנחנו בודקים האם הוא זכאי על פי חוק השבות עד נכד והחלק הזה - - -

אבל אתם לא בודקים על פי חוק השבות.

שנייה רגע, בבקשה.

אתם בודקים לפי חוק הכניסה לישראל.

נכון, נכון. אני אומר, אנחנו פועלים וזכאות לעלייה ניתנת על פי חוק השבות בכל העולם, כולל באתיופיה.

אז למה החברה האלה דינם שונה?

אני אענה. חוק השבות הוא עד נכד. הוא חל על אתיופיה וחל על כל מדינה אחרת בעולם, בדיוק אותו דבר. אין אדם אחד באתיופיה – ואני עומד מאחורי ההצהרה הזאת שאני אומר כרגע – שהוא זכאי על פי חוק השבות והוא רוצה לעלות למדינת ישראל ולא מקבל עלייה. הוא מקבל מעמד עולה. אף אחד לא עושה לו טובות. הוא לא מחכה להחלטת ממשלה. זה יכול להיות 100, זה יכול להיות 20,000 וזה יכול להיות גם 10 מיליון. מאתיופיה, מברית המועצות, מגואטמלה ומארצות הברית. חוק השבות חל גם על אתיופיה והוא פועל גם באתיופיה ואין איתו שום בעיה. על פי חוק השבות, שנייה רגע.

חוק אחר הוא חוק הכניסה. הקבוצה הזו, שאנחנו מדברים עליה ועוסקים בה מזה שני עשורים לדעתי, או אפילו יותר, היא אינה זכאית על פי חוק השבות מכל מיני סיבות. יכול להיות שהם היו יהודים כשרים בעבר, מתפללים 10 פעמים ביום. זה לא חשוב. חוק השבות אינו חל עליהם ואז חוק הכניסה - - -

אתה יכול להסביר מדוע, מאילו סיבות? זה לב העניין.

אוקיי. חוק השבות מדבר על זה שאתה יהודי או בן ליהודי או עד נכד ליהודי, שלושה דורות אחורה. לא יותר מזה.

כולל אבא יהודי.

אבא או אמא, זה לא חשוב.

למה? אצלם דורשים אמא.

עד הסבא. הסבא או הסבתא.

אז סבא יכול להיות יהודי והסבתא לא יהודיה, על פי ההלכה הוא יהודי?

הבן לא יהודי ודור שלישי שהוא נכד הוא לא יהודי, כי נאמר שהאמא לא יהודיה. אם אני יהודי אוקראיני או מארצות הברית או מאתיופיה, התחתנתי עם גויה, הילדים שלי לא יהודים על פי ההלכה.

טוב, בוא תקצר.

האם בדקתם את כל הבקשות? לא בדקתם את כל הבקשות.

שנייה רגע, אני אענה גם על הבקשות, אדוני, אני אענה על הכל.

החלטה גורפת.

אני באתי לכאן כדי לענות.

יש החלטה גורפת, זאת הבעיה.

בחוק השבות - - -

כן, יש החלטה, תתמקד בביצוע החלטת הממשלה.

אני עדיין נמצא בחוק השבות, אני מסביר. אין מניעה לא מאתיופיה ולא מכל מדינה אחרת בעולם להגיע למדינת ישראל על פי חוק השבות. לזה אין הגבלה. לזה אין תקציב. לזה אין מספר כזה או אחר. כל אדם ש - - -

כן, אבל אני ממש - - -

שנייה רגע. אני אעבור לחוק הכניסה.

עמוס, אני ממש מבקשת ממך לא להסתובב במעגלים.

אני לא מסתובב.

דנו בנושא הזה, שהסוגיה המרכזית היא שלגבי האנשים האלה שממתינים בגונדר ובאדיס, לא מכילים את חוק השבות אלא את חוק הכניסה לישראל.

אני ממשיך. האנשים האלה - - -

אז מעבר לסוגיה המוסרית והעקרונית והציונית והיהודית וכן הלאה, אני מבקשת ממך לשמוע באופן תכליתי איפה הדברים עומדים היום. כמה יהודים ממתינים שם עדיין. האם נעשו בדיקות לגביהם. מדוע הם אינם עולים לישראל, כשהם רוצים לעלות לישראל. תן לנו תמונת מצב.

על מנת להגיע לישראל על פי חוק הכניסה, צריך שתהיה החלטת ממשלה. החלטת הממשלה הנוכחית משנת 2017 דיברה על 1,300 אנשים מתוך הקבוצה שהבאנו אותם ואיתרנו אותם עד אוקטובר, לפני סוף השנה.

שמענו שההחלטה הזאת בוצעה. שמענו את זה. 1,308.

נכון. נכון לרגע זה. אנחנו בשנת 2018. על מנת להתחיל לעבוד ממחר בבוקר, מהיום, להביא קבוצת אנשים נוספת, שזה יכול להיות 1,000, יכול להיות 5,000 צריך החלטת ממשלה.

כן, מה אתם - - -

החלטת ממשלה שתגובה- - -

מה עוצר בעד הממשלה להחליט?

משרד ראש הממשלה הוא זה שמוביל את ההחלטה. אנחנו לא מובילים את ההחלטה. הוא מוביל את החלטת הממשלה הקודמת, הוא מוביל את החלטות הממשלה הקודמות.

אתה מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת נגוסה?

שמה?

שמה שצריך זה פנייה של שר הפנים אל הממשלה כדי שהדבר הזה יקרה?

אנחנו אתמול בערב קיבלנו פנייה מאדון אודי פראוור, אלינו למנכ"ל שלי. הוא דיבר היום בבוקר. אני עוד לא ראיתי את הפנייה. רק אתמול בערב קיבלנו פנייה.

רגע, זה חשוב. אתמול בערב קיבלתם פנייה? זה לכבוד הדיון, אני מבינה.

אני לא יודע לכבוד מה.

זה פשוט לא ייאמן. כל פעם שאנחנו קובעים דיון, יום לפני כן קורים המון דברים. חילופי מכתבים. כולם רצים בבהלה.

אני לא רץ בשום בהלה. עשינו פגישה - - -

אבל מה כתוב במכתב של אודי פראוור?

אני לא ראיתי אותו.

אבל באת לישיבה, לא יכולת להביא את המכתב של אודי פראוור?

אני לא ראיתי והמכתב הופנה למנכ"ל שלי. הוא עדכן אותי היום בבוקר רק בטלפון.

כן, טוב, תיכף אנחנו נדע.

אצל פרופסור מור יוסף. אנחנו נפגשנו עם אודי פראוור לפני כשלושה שבועות. הילה, העוזרת שלו יושבת כאן, היא יכולה לדווח על הפגישה.

אנחנו תיכף נדבר עם הילה.

היה, נדמה לי, לא רק נדמה לי, היה גם חבר הכנסת אלאלוף.

נכון.

הבהרנו בצורה ברורה וחד משמעית שתהיה החלטת ממשלה. אנחנו יכולים לממש אותה, לבצע אותה למחרת.

כלומר אם ביום הראשון הקרוב יש החלטת ממשלה - - -

ביום שני אנחנו יכולים לצאת לאתיופיה ולהתחיל לעבוד.

ביום שני זה יוצא לדרך. הבנתי.

אין שום בעיה.

אני רוצה - - -

לא, אברהם.

יש לי שאלה אחת. זה פשוט מהחלטת הממשלה, סעיף 5. ככל שרשות האוכלוסין וההגירה תתרשם כי מספר הזכאים לכניסה על פי החלטה זו גבוה או נמוך באופן משמעותי מ-1,300, יובא הדבר מחדש לאישור הממשלה.

אבל הוא אמר - - -

אדוני, אדוני יודע - - -

אז למה אתה לא הבאת את זה לאישור הממשלה לפני שהסתיימה שנת 2017?

אני לא מביא לאישור ממשלה. יש לנו שר שהוא מביא את המדיניות.

אז למה השר שלך לא? אתה מייצג עכשיו את המשרד.

אני מייצג את המשרד.

אז בגללכם הנושא עכשיו תקוע. בגלל משרד הפנים.

לא בגללנו תקוע הנושא. תהיה החלטת ממשלה, למחרת אנחנו יכולים להתחיל ל - - -

אבל אם אתם לא הבאתם - - -

חבר הכנסת נגוסה.

- - - את מה שהממשלה הטילה עליכם, איך יכולה להיות החלטה?

חבר הכנסת נגוסה.

אפשר לפנות לשר הפנים ולשאול אותו.

חבר הכנסת נגוסה, הזמן שלנו אוזל. אתה צודק במאה אחוז, הדברים האלה נאמרו.

חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני מברך אותך וגם את חבר הכנסת נגוסה על העיסוק התכוף בסוגיה הזו. אני חושב שכולנו נמצאים כאן ופשוט מתביישים. אנחנו מנסים להסתכל לכם, לצעירים, הישראלים, בני העדה האתיופית, שעד לא מזמן, לא כל כך מזמן, הייתם ונאבקתם על המעמד שלכם ועל ההכרה בכם ועל הזכויות שלכם, שמגיעות לכם ברחובות, ודווקא את הפצע הפתוח הזה, הכואב הזה, המדמם הזה, החברה הישראלית, הממשלה, לא משכילה לפתור.

אני רוצה להגיד לכם וגם להבטיח לכם שהמאבק הזה שלכם, שאתם מובילים, הוא לא רק שלכם. הוא לא רק מאבק שהוא שייך והוא נוגע רק לחברה ולאוכלוסייה האתיופית במדינת ישראל, הוא מאבק כלל ישראלי. מכיוון שמי שמפלה היום ומתנהג בגזענות היום כלפי קבוצה אחת ושותק לנוכח הדבר הזה, מחר יאפשר פגיעה בקבוצות אחרות.

הכל כבר נאמר. אמרה יושבת הראש בצורה מדויקת, זה לא יתכן, זה לא סביר, זה לא הגיוני שכאשר מדובר על קבוצות עולים אחרות, אז בניגוד למה שנאמר, חוק השבות חל באופן אוטומטי ואפילו עושים מאמצים עיקריים להוכיח עד כמה האנשים הם דווקא כן יהודים, בני יהודים, נכדים של יהודים, גם כשההיסטוריה לא כל כך ברורה. אבל כאשר צבע העור הוא שונה, אז חוק השבות לא בדיוק חל וחל חוק אחר ויש מכסות ובודקים בציציות. הדבר הזה הוא בלתי סביר בעליל.

אני אומר לכם, אני, כמו רבים פה אני מתאר לעצמי, גם מתבייש, אבל יותר מזה אני מבטיח לכם שאנחנו נמשיך לעשות מאמצים גדולים מאד, גם כחברי כנסת, כדי לעשות כל מה שניתן, להפעיל בעיקר לחץ על הממשלה, עד שהדבר הזה יבוא לידי פיתרון. זו בושה גדולה. זה כתם גדול ואני מקווה שבעתיד הקרוב נצליח למחוק את המציאות הזאת ונביא בעצם לתיקון גדול מאד שמזמן היה צריך לקרות כאן.

תודה רבה. יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש על הדיון הזה, שיזמת. תודה רבה לכולכם. אני רוצה להמשיך מהדברים של חבר הכנסת שמולי. רעייתי הייתה לאחרונה בביקור בגונדר, באתיופיה, במסגרת משלחת של צעירים שנסעה לשבוע, לראות את המצב בגונדר. אני חייב לומר שעד שלא רואים ולא שומעים, לא מבינים.

יושבים שם 9,000 איש, גברתי יושבת הראש. מחכים עד כלות. יש אנשים שמחכים שם 18 שנה. לרובם יש קרובים מדרגה ראשונה בישראל. כלומר, המשפחות נקרעות לשתיים ואתה לא מבין למה. ועולה השאלה, מן פחד של הרבנות הראשית לקחת אחריות, מדוע אין גורם שממיין אותם, כאשר בעצם מתוקף המסורת הנהוגה בעדה, אפשר לבדוק אפילו כמה וכמה דורות אחורה. כלומר להאציל למשל לקבוצת קייסים מוסכמת, למיין ולגמור את הפרשה הזו, מתוך הבנה שאנחנו לוקחים את הקבוצה הקיימת ומטפלים בה.

אני מזכיר גם לחבר הכנסת נגוסה. אתה איימת, אתה וחבר הכנסת אמסלם הטלתם וטו ומנעתם - - -

דיברנו על זה.

זה לא איום. ביצענו.

היום הייתם צריכים לעשות את אותו הדבר.

עכשיו אין לנו אפשרות.

בחוק המרכולים. ולכן אני אומר את זה. בחוק המרכולים, בוודאי שכן.

אתה בעצם אומר שאמסלם לא יכול להדיח את עצמו - - -

אם היה 61 אני לא הייתי-. אני הייתי עושה את זה עוד פעם.

היום זה על חודו של קול.

ואני אמרתי שאני גאה שעשיתי בזמנו. גם עכשיו יכולתי לעשות, אם היינו 61.

מכל מקום, בענייני נישואים בעדה - ותתקן אותי אם אני טועה - אבל אני מבין שיש יכולת לברר שבעה דורות, ככה אני מבין.

כן.

אפשר היה ללכת, שמערכת מדינתית מתמודדת עם המסורת וללכת ולמחוק את הכתם הזה ואת השערורייה הבאמת נוראית הזאת.

כן, אבל בוז'י, אבל עצם העניין- - -

זה מדיף ריח רע מאד.

העניין הוא שמלכתחילה הכל מתוקצב על פי הנומראטור, לכל גם אין מספיק עובדים.

השאלה אם זה העובדים. אפשר לסגור את זה עם הקהילה.

ואנחנו אומרים את זה שוב ושוב, למה לעזאזל זה מתוקצב. כן, למה זה מתוקצב?

נכון.

ולמה לא מעלים את כולם?

אני מסכים איתך. זה נושא שהוא מחוץ לכל מסגרת תקציב.

משרד הקליטה מחזיר כל שנה הרבה עודף תקציבים שלא ניצלו במשרד הקליטה.

אז צריך לבוא - - -

עוד יותר גרוע.

זה תירוץ.

ולפתור את הסוגיה הזאת בהינף יד, באומץ, ולהסביר לנו פעם אחת ולתמיד מדוע קורעים משפחות לגזרים. תודה רבה.

משרד ראש הממשלה, ד"ר הילה אביטן, ראש תחום חברה. רכזת הצוות של החלטת הממשלה משנת 2011. כתוב לי 1911. אני מניחה שזו טעות. החלטת ממשלה 1911.

הילה, גם את כתבת את ההחלטה, נכון?

את ההחלטה האחרונה, כן, ואיתי גם נעמה, עוזרת המנכ"ל שלנו.

אוקיי. תני לנו עדכון איפה הדברים עומדים.

אנחנו ממתינים לתקציב. מבחינתנו אין עניין - - -

אבל רגע, רק לפני כן יש תעלומה. אנחנו יודעים שאתמול נשלח מכתב של אודי פראוור, שיכול להיות מאד דרמטי.

כן, נכון.

מה כתוב במכתב של אודי פראוור?

ביקשנו ממשרד הפנים ליידע את הממשלה לגבי כמה אנשים בעצם עונים על הקריטריונים של החלטה 1911.

אנחנו למעשה מחכים למה שכתוב בהחלטה בסעיף 5, שבו - - -

זה בעקבות הפגישה שלנו אתמול. עד עכשיו לא העזתם לעשות את זה.

אנחנו קיווינו שנמצא תקציב וראינו שאנחנו לא מתקדמים, אז אנחנו - - -

כלומר השאילתה שלכם, אתם מבקשים לדעת כמה אנשים עדיין מחכים בגונדר ובאדיס בעצם.

אנחנו מסתמכים על הגורם המקצועי שהוא רשות האוכלוסין וההגירה, שהוא נמצא בשטח והוא יודע ובקיא בפרטים.

שנייה, אני מפסיקה אותך לרגע. אנחנו יכולים לקבל מספר? מספר האנשים שמחכים בגונדר ובאדיס?

כן, בוודאי. אנחנו נענה למכתב הזה, בוודאי.

אבל מה הבעיה? אני מניחה אפ-טו-דייט, אתם עוקבים אחרי הדברים. האם אותם 1,308 ששמענו ש - - -

הם לא סיימנו את ה - - -

האם אותם 1,308 הם חלק מאותם 9,000?

בוודאי, בוודאי.

כלומר אם אנחנו עושים 9,000 פחות 1,308 אנחנו נקבל את התוצאה?

9,000 הוא פוטנציאל.

מי כאן יכול לעשות את החישוב המתמטי המסובך?

7,692.

אני מסביר שהפוטנציאל הוא 9,000. לא כל ה-9,000 - - -

כלומר בין 7,000 ל-8,000 איש עדיין שם.

כן.

הבנתי. כן, תמשיכי, הילה.

זהו, אז הוצאנו באת את הפנייה אתמול. אין ספק שוועדות זה קטליזטור מצוין לפעולה והוצאנו אתמול את הפנייה ואנחנו מחכים.

יש סיכוי שתקבלו תשובה עד לישיבת הממשלה ביום ראשון?

אני מקווה. מבחינתנו באמת ברמה המקצועית אנחנו יכולים להוציא החלטת המשך בצורה מהירה.

אבל הנה, קיבלתם פה עכשיו תשובה מרשות האוכלוסין.

לא, גברתי יושבת הראש, אנחנו צריכים תשובה שהיא קצת יותר. על פי החלטת הממשלה ובכדי שנביא להחלטה משהו שניתן לכתוב אותו בדברי הסבר של הממשלה, אנחנו זקוקים לקצת יותר נתונים על מספרים מדויקים, על הרשימות. זה נתונים שלא נמצאים בידינו מכיוון שאנחנו לא עוסקים בנושא ברמה המקצועית, אלא רק מתכללים אותו ו - - -

ואתם אתם תקבלו - - -

רק רגע, שנייה, אני רוצה גם לדייק. המכתב ביקש ממשרד הפנים להביא לידיעת הממשלה. אנחנו לא הממשלה. זאת אומרת אני עובדת ציבור בדיוק כמו עמוס. אנחנו מבקשים שזה יובא לידיעת הממשלה.

כלומר ואם התשובה תהיה 7,600?

8,000 - - -

לא משנה, רגע. כמה?

מרכז המחק והמידע של הכנסת אמרו לי עכשיו, הם עשו בדיקה – 8,509, מתוך 9,000.

אבל הם עונים לקריטריונים - - -

שנייה, אני לא רוצה עכשיו את השיחה זה פה. לא משנה. הילה, שאלה. אחת היא אם זה 6,700 או 8,500. אם זה המספר - - -

רגע, שנייה. אני רוצה שנייה ל - - -

לא, לא. אני רוצה לשאול אותך קודם. נגיד שהמספר הוא בין 6,000 ל-8,500. נאמר וזה המספר, האם ברגע שאתם מקבלים את המספר הזה יוצאים לדרך ומעלים את כולם?

חשוב לי שתבינו - - -

או ששוב יש נומראטור שאומר לא, אולי נעלה רק 500 או רק 450.

אנחנו מדברים עכשיו על המשך להחלטה 1911 ולא על המשך ל-716 וצריך מאד להבחין.

אולי צריך לתקן את ההחלטה?

716 דיברה על פוטנציאל של 9,000. הפנייה שלנו למשרד הפנים נעשתה בגין החלטה 1911. כך שלא מדובר על פוטנציאל של עוד 8,000 איש.

אלא?

מדובר יהיה על הורים. תאמר רשות האוכלוסייה וההגירה כמה הורים נשארו עדיין באתיופיה, שלא נכנסו מתוך החלטה 1911.

ומה לגביהם?

ולגבי היתרה, זה לא התייחס.

אבל מה כן? מי מתייחס?

שנייה. אז לגבי היתרה, בהחלטה 1911 נכתב שזה יבוא לדיון בשנת 2019, בדיוני התקציב 2019.

כתוב בהחלטת הממשלה בסעיף 5, חלק שני להחלטת הממשלה.

חברים, אני מבקשת להפסיק את השיח הזה מסביב. כן, חבר הכנסת נגוסה.

חשוב לי לציין שכתוב בסעיף 5 בהחלטת הממשלה – בכל מקרה, דיון, כלומר אחרי המשך של להביא יותר מ-1,300, בכל מקרה דיון בהבאתם של מועמדים נוספים בקרב אלה הנמנים על החלטה 716, ייערך במסגרת דיוני התקציב לשנת 2019. אז גם את זה אתם צריכים לפעול.

טוב. יש עוד משהו שאת רוצה לומר, הילה?

אנחנו תומכים בהמשך של ההחלטה. באמת העמדה המקצועית שלנו, שגם המנכ"ל הבהיר אותה, היא שככל שאנשים עומדים בקריטריונים שהממשלה הגדירה, בהחלטה 1911, מן הראוי שהם ייכנסו. זו העמדה שלנו.

מי נמצא פה מהאוצר?

אייל מדן, רפרנט רווחה, עלייה וקליטה.

האם זה עומד על שולחנו של האוצר לקראת התקציב?

אז לקראת התקציב אני אגיד שהחלטה 1911 תוקצבה במלואה בבסיס של השנים 2017-2018 ונכנסה לנומראטור. זה כאילו שנייה, כדי ליישר איזה קו.

מה זאת אומרת? לא הבנתי. אז אם עכשיו אתם תקבלו מספר מוסמך מרשות האוכלוסין, יש תקצוב לזה לשנת 2018?

אנחנו לא קיבלנו דרישת תשלום - - -

שאלתי אם תקבלו עכשיו את המספר.

זה ייכנס במסגרת שאר דיוני התקציב לשנת 2019 ובמסגרת - - -

לא, בוא נפריד. יש החלטה אחת שנוגעת לקרובי משפחה וכן הלאה ויש החלטה אחרת שנוגעת לגורלם של כל היתר. בשתיהן אתם אמורים לדון, או לא?

בדיוני התקציב לשנת 2019, ככל שתעלה דרישה מצד המשרדים להגדיל - - -

איזה משרדים?

המשרדים שהעלו את זה בפעם הקודמת. זה משרד ראש הממשלה?

משרד הפנים?

בפעם הקודמת זה היה דרך הסיעות.

דרך הסיעות.

דרך?

הסיעות. בפעם הקודמת זה עלה בסיעות. כל אחד יכול להעלות את זה.

מאיזה משרדים אתם מבקשים עכשיו פנייה קונקרטית? משרד הפנים? משרד הקליטה? משרד ראש הממשלה? מאיפה צריכה להגיע אליכם דרישה כרגע?

הם לא מבקשים. הם לא קיבלו פנייה. אנחנו לא העברנו פנייה ו - - -

ואתם מתכוונים להעביר פנייה מטעם משרד ראש הממשלה?

באשר למשפחות, ככל שנקבל מכתב, ככל שמזכירות הממשלה תקבל מכתב שמיידע, כפי שנכתב בהחלטת הממשלה, על מספר - - -

ככל שהיא תקבל מכתב מ-?

מרשות האוכלוסין או משר הפנים.

למה? אולי אנחנו נעביר את המכתבים ידנית? אני אלך למשרד, אני אביא המכתב.

לא, חשוב להבהיר שזה לא מכתבים אלינו. זה מכתבים לממשלה. למזכירות הממשלה, כדי ליידע את השרים, כדי שהם יוכלו לדון בדבר וזה יובא לידיעתם.

כלומר כרגע הם מצפים למכתב מרשות האוכלוסין על המספר, כדי להביא אותו לידיעת הממשלה.

נכון, ואז יהיה דיון בנושא ואנחנו - - - תקציב אליו.

אז עד עכשיו לא נעשה דיון? ביום חמישי הולכת להיות ועדה על תקציב 2018 ו-2019, אז עד עכשיו לא נעשה דיון? אז איך אתם נערכים לקראת הכנס התקציבי?

לא, אין צורך ל - - -

המכתב יצא גם בעקבות הפגישה שלנו אתמול.

ברור.

אם לא היינו מקיימים את הפגישה אתמול במשרד ראש הממשלה, המכתב לא היה יוצא גם היום.

באשר לאיחוד משפחות אין צורך בדיון מקצועי בנושא. אנחנו מכירים את הנתונים היטב מההחלטה הקודמת. ברגע שנדע את הנתונים המספריים, שהממשלה תדע את הנתונים המספריים- - -

אמרו לכם את זה בעל פה ואז אתם דרשתם את זה בכתב.

נכון.

אבל אמרו את זה בעל פה. אז למה לא דרשתם את זה מלכתחילה - - -

לא הוצגו בפנינו מספרים ונתונים.

נרדמו בשמירה.

בסדר, אנחנו לא ניתן להם להמשיך להירדם.

יש לי שאלת הבהרה. המספרים מבוססים בעצם על בחינת הבקשות?

צריך להפריד בין כמה דברים, אם יורשה לי לענות.

רגע, רק תן לי להמשיך. אני רוצה להבין את הקו. אני רוצה להבין אם בעצם כשאומרים מחכים למספרים, אם יש מה לצפות שהמספרים יגיעו בימים הקרובים. האם נבחנו הבקשות, לא נבחנו הבקשות? כי אתם אומרים שהפוטנציאל הוא לא מה שאמר חבר הכנסת נגוסה, הוא מספר אחר. ברור לי שאם לא נעשתה עבודה מקדימה, לא הגיע למזכירות הממשלה שום מספר בימים הקרובים וככה אין בכלל מה לדבר על כן תקציב או לא תקציב.

מה התשובה?

אנחנו עומדים על פוטנציאל של בסביבות 9,000 נפשות שעבדנו ביחד עם חבר הכנסת נגוסה ואנשים נוספים, שחיברנו את הפוטנציאל. על בסיס הפוטנציאל הזה בדקנו ואישרנו את ה-1,300 איש שעלו כבר לישראל, הגיעו לישראל בשנת 2017.

אוקיי.

תפחיתו את הדלתא, זה המספר שאנחנו ממשיכים לעבוד עליו.

אבל תוך כמה זמן אתם תוכלו לתת מספרים בדוקים יותר?

תוך מספר ימים. זה לא איזה סיפור.

מה זה מספר ימים?

יומיים-שלושה. זה לא איזה משהו ש- - -

אוקיי. כלומר עוד השבוע בעצם.

זה לא משהו מאד מסובך לעשות את זה.

בסדר גמור. מצוין.

גם נפגשנו עם - - - לפני כשבועיים.

אין לי טענות. אם השבוע זה עובר, זה מצוין.

צריכים לזכור וזו סוגיה מאד חשובה, שלא כל הפוטנציאל יאושר. דבר נוסף, לא כל ה-9,000 יאושרו, כי מן הסתם יהיה חלק שלא עונים לקריטריונים. ודבר נוסף, במסגרת כוח האדם שיש לנו לא בדקנו את כל ה-9,000 להגיד האם מתוכם הסבירות היא שיעלו 6,000 או 4,000 או 2,000.

איזה תקציב אתם צריכים כדי שיהיה לכם כוח האדם המספיק?

כמות אנשים הרבה יותר גדולה. אני לא יודע להגיד לך כרגע.

הם קיבלו 7 תקנים לאשר 1,300 - - -

קיבלנו שבעה אנשים, חלק נמצאים באתיופיה וחלק נמצאים בישראל.

קיבלו שבעה תקנים וישבו חצי שנה ללא - - -

לא, לא ישבנו אדוני. חבל, אני לא רוצה מעבר לדיון - - -

כן, בוא. אחרי חצי שנה התחלתם לבצע.

דנו על זה במקומות אחרים. חבל.

כמו עכשיו, גוררים רגליים.

אני לא גורר שום רגליים. אנחנו באוקטובר אישרנו את אחרון האנשים כשיכולנו לעשות את זה עד סוף דצמבר. עשינו את כל מה שצריך על מנת לממש את ההחלטה הזו כלשונה בדיוק. בדיוק.

אז למה לא בדקתם את כל ה-9,000 כדי לדעת באמת את המציאות?

יושבים אנשים - - -

למה לא בדקתם אותם?

יושבים אנשים ובודקים ועובדים גם מהרגע האחרון שסיימנו לבדוק את יתרת האנשים שהבאנו. אז בבקשה.

אם הייתם בודקים היינו יודעים כמה זכאים, כמה לא זכאים. אתם לא בודקים.

יושבים ובודקים. אפשר להביא 50 איש, יבדקו את זה הרבה יותר מהר. נתנו שבעה אנשים וגם זה בקושי, אחרי חצי שנה. אז בוא לא ניכנס לכל ה - - -

טוב, חברים, אני מבקשת. הילה סעדיה, מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה, בבקשה.

אז קודם כל שלום לכולם ותודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ גם על התמיכה וגם על ארגון הוועדה החשובה הזאת ושלום לכל הנוכחים. שמי הילה סעדיה, אני פעילה במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה.

כרגע אני מדברת בשמם של 8,000 ממתינים שנמצאים כרגע באתיופיה, שמלאי תקווה לעלות לארץ ישראל. אני מדברת עכשיו בשמן של המשפחות שגם כאן לצידי וגם כאן שוהות בארץ וממתינות למשפחות שלהן, שנמצאות באתיופיה, לקרוביהן ומחכות בתקווה גדולה שרשות האוכלוסין וההגירה יתנו להן אישור לבקשתן.

לפני כשלוש שנים, כמו שגם תיארתם כאן, בשנת 2015 הייתה החלטת ממשלה 716, שקבעה קריטריונים לעלייה לארץ. הוגדרו זמנים מאד ברורים. תוך 60 ימים לקבוע צוות, תוך 60 ימים נדרשו לכתוב את ההמלצות שלהם וזה לא קרה. לא מטעם משרדי הממשלה, לא מטעם רשות האוכלוסין וההגירה, לא מטעם הסוכנות היהודית ולא מטעם משרד האוצר. אף אחד לא עשה את זה. כולם זנחו את יהדות אתיופיה. פשוט התעלמו מאד בקלות מההחלטה הזאת.

מדובר בעלייה היחידה שלא ניתן לה מענה. אני אישית נכחתי באתיופיה. עם חברי אמרתי קדיש על הקברים של היהודים באתיופיה והם לא יזכו להתאחד עם המשפחות שלהם. הם לא יזכו לעלות לכאן, לארץ. אני בסך הכל רוצה לדעת מי ייקח על זה את הדין? משנת 2015 נפטרו מאות אם לא אלפים יהודים באתיופיה. אני בסך הכל רוצה לדעת מי ייקח על זה את הדין, על המשפחות האלה, שלא הצליחו לעלות לכאן לארץ. על סבא של יהונתן, שנפטר בכל זמן ההמתנה הזה. אני רוצה בסך הכל לדעת מי ייקח על זה את הדין. כל אחד כאן בינתיים מסיר אחריות. אחד אומר שזה משרד האוצר, אחד אומר שזה משרדי הממשלה ואחד אומר שזה רשות האוכלוסין וההגירה. מי האבא של הבקשה הזאת?

בסופו של דבר הקברים האלה, הנוספים שהתווספו, זה בידיים של כולכם. לא נעים לשמוע את זה, גורם לכם אולי לזוז קצת בכיסא, אבל בסופו של דבר זה המצב. מתווספים עוד ועוד ועוד קברים, בזמן שאנחנו יושבים כאן.

משהו שחשוב לי גם להבהיר. לפי מה שהבנתי הם הולכים להעביר את הנו/שא הזה למבקר המדינה. חשוב לי שהחלטה 716 וגם 1911 לא תעצור בגלל שהיא נמצאת בידיים של מבקר המדינה.

חס וחלילה, זה לא קורה. אל דאגה.

שזה לא ישמש כתירוץ בשביל אף גורם, בשביל אף רשות.

הסירי דאגה מליבך. זה לא יקרה.

אז זה מה שחשוב לי להבהיר. עולה כאן שרק עכשיו, רק אתמול התחילו להתעסק בנושא הזה של להעלות את יהודי אתיופיה, לדרוש את מה שהחלטה 1911 כבר דרשה ממזמן. היו צריכים להיערך לזה בהתאם. ביום חמישי הקרוב הולכת להיות ועדת תקציבים לגבי שנת 2018 ו-2019. אף אחד לא מוכן לקראת זה. ככל הנראה לא יהיה תקציב להעלאת יהודי אתיופיה. אני פשוט רוצה לדעת מה הולך להיות בהמשך, לאן פנינו מועדות. האם תהיה עלייה בשנת 2018, או שאנחנו חדלים עוד פעם, ממתינים עוד כמה שנים ומתווספים לנו עוד קברים?

האם תהיה עלייה בשנת 2018? מישהו יכול לענות לי על השאלה של הילה?

אם תהיה החלטת ממשלה, תהיה.

ואם לא תהיה החלטת ממשלה, לא תהיה?

לא תהיה. נורא פשוט.

מי אחראי על זה?

אנחנו בגישוש אחרי האחראים, כן.

אולי הילה תיתן לנו את התחזית כמשרד מתכלל העניין, משרד ראש הממשלה.

משרד ראש הממשלה הוא לא המתכלל של העניין, אבל אני כן - - -

כן, אתם מתכללים.

אני אגיד שאנחנו בשנת 2018 נוכל להכניס רק במידה ותהיה החלטת ממשלה. לא ייכנסו ללא החלטה.

אבל רשות האוכלוסין וההגירה שלחו את ההערכה שלהם בעל פה. לא היה נדרש את זה בכתב ולמה עכשיו זה - - -

הם לא ידעו את הממשלה. אנחנו לא הממשלה.

משרדי הממשלה.

לא, הם צריכים לעדכן את הממשלה. משרד ממשלה זה לא הממשלה. ממשלה זה שרים. זה נבחרי ציבור. אנחנו לא הממשלה.

הם עדכנו אותך לגבי הערכה שלהם, המספרים של כמה אנשים עומדים בקריטריונים של החלטה 1911. הם אמרו את זה בעל פה.

תראי, אני אסביר. אני מבינה את המקום שבו את נמצאת, אבל רשות האוכלוסין וההגירה צריכה להעמיד בפני שרי הממשלה נתונים מדויקים על מנת ששרי הממשלה יידעו נתונים מדויקים גם על כמה תקציב הם צריכים להקצות לעניין, על מנת שמשרד האוצר יידע להקצות את החלק התקציב וידאג לא לתת אותו למשרדים אחרים שמבקשים אותו. זה דבר שגורר דבר, שמתחיל במספר.

טוב חברות, תודה. החיילת שיושבת שם. את סמלת או סמלת ראשונה, אני לא רואה מפה.

סמלת ראשונה.

מה שמך?

יטייש איילו.

איפה את משרתת, את יכולה להגיד לנו?

אני משרתת בחילוץ והצלה.

ספרי לנו קצת על עצמך, מה את עושה פה, על המשפחה שלך.

אני בת 21 ואבא שלי - - -

את בקבע?

לא. זה לוחמה. אני עושה שנתיים ושמונה חודשים ואני נאבקת בשביל אבא שלי, שנשאר שם ויש לו גם שלוש ילדות.

שנשארו שם?

כן. לא ראיתי אותו 12 שנים.

את הילדה היחידה שבארץ?

כן.

איך זה קרה?

הורי התגרשו כשהייתי בת שנה ואימי התחתנה והיא עלתה לארץ לפני 12 שנה, מצד בעלה. אבי נשאר שם. הוא גם התחתן עם נוצרייה, אבל הוא יהודי. אבא שלו יהודי, אמא שלו יהודיה. גם הסבים שלו יהודים. הוא זכאי לפי חוק השבות.

איפה הוא נמצא, בגונדר או באדיס?

לא, בדובט'ה. זה שש שעות מגונדר.

כמה יהודים יש שם עוד?

בדובט'ה?

כן.

אני לא יודעת, אבל הוא שם בגלל המצב הכלכלי, כי רק אני שולחת לו כסף מפה, אז הוא לא יכול להרשות לעצמו לגור באדיס אבבה או בגונדר. אז בגלל זה הוא גר שם.

את רוצה להגיד עוד משהו?

אני רק מבקשת מכם וגם בשבילם, אני רק רוצה להיות ילדה רגילה שרוצה להגשים את החלומות שלי. לא רוצה להעביר את הזמן שלי בלהיאבק. זו הזכות שלו לעלות לפה. אני רוצה לראות את אבא שלי ואני בטוחה שלכל אחד מכם פה יש ילדים, שאחרי העבודה אתם יכולים ללכת ולראות אותם, אבל אבא שלי לא. אני לא יכולה לחבק אותו מתי שבא לי, אני לא יכולה ללכת לספר לו כמה קשה לי בצבא ואני רק רוצה שתעזרו לי להגשים את החלום, שלי ושל כל מי שפה.

תודה. סורפל עלמו, בוא ספר לנו. כבר נפגשנו בבוקר. ספר בקצרה את הסיפור שלך.

שמי סורפל עלמו, בן 22 מחיפה.

גם שרת בצבא.

כן. עליתי לארץ בסוף שנת 2006, אני, אבא זיכרונו לברכה שנפטר לפני כ-11 חודשים ואחותי, שגרה במרכז. נשארו מאחור עוד שלושה אחים, שלא עלו. מה שאמרו לנו באותו זמן בסוכנות שרשמו, שבגלל שהם היו מעל גיל 18, הם יעלו חודש-חודשיים אחריכם, אל תדאגו. ומשם מחכים 11 שנה.

אני כל יום מתקשר למשרדי הממשלה שמטפלים בנושא הזה, מה המצב של המשפחה, איפה זה עומד ואף אחד לא נותן לי תשובה. ובגללכם, אלה שיושבים שם, אבא שלי לא זכה להתאחד עם הילדים שלו. בגללכם. עצוב לי מאד. באמת. אני עשיתי מכינה קדם צבאית, שרתתי בצבא, נלחמתי בצוק איתן, מה אתם רוצים יותר מזה? באמת? מה? מה אנחנו מבקשים בסך הכל? שתאחדו את המשפחות. זה מה שאנחנו מבקשים.

זאת הקהילה היחידה שמפצלים את המשפחות. משפחות שאתם מביאים מברית המועצות, מברזיל, מארצות הברית, כולן באות כמשפחה אחת. למה אנחנו העדה שצריכה לסבול מפיצול משפחות? מישהו יכול לתת לי פה תשובה? מישהו?

אין, הם לא יתנו לך. 30,000 עולים כל שנה מארצות שונות, אבל 8,000 אנשים זה עול כל כך כבד בשביל המדינה.

התשובה היא גזענות, אבל אתה לא תקבל אותה מהנציגים הרשמיים של המדינה.

עצוב מאד. באמת עצוב מאד שאתם במקום לאחד את המשפחות, והנה, אבא שלי לא זכה לראות את הילדים שלו ביחד יושבים בחג. אני לא שמעתי על מקרים כאלה מברית המועצות, שחברים שלי, ששרתו איתי ביחד ועלו לכאן עם כל המשפחה שלהם, למרות שהם לא יהודים, מסתובבים עם צלב. הם בסדר, בואו תעלו כל המשפחה. למה יהודי אתיופיה צריכים את הדרך הקשה? למה? למה תמיד להקשות עלינו? מי שנפגע בסופו של דבר זה אנחנו, לא אתם. אתם מקבלים את המשכורות, יושבים, רואים את הילדים שלכם, את הסבתות שלכם. מי שנפגע בסוף זה אנחנו.

למה אני בגיל 22 צריך להתעסק בעניין של עלייה במקום לדאוג לעתיד שלי? למה? למה אני בן יחיד בבית? למה אני צריך להתעסק בנושא כזה? למה אני לא יכול לדאוג לעתיד שלי?

סורפל, תודה רבה. יהונתן, בבקשה. תספר לנו גם בקצרה את הסיפור שלך.

שלום לכם חברי הוועדה, שמי יונתן צ'קול. אני שנה ג' בהנדסת מכונות - - -

אני מבינה שגם אמא שלך פה.

כן, אמא שלי פה. אני פה יחד עם אמא שלי ואחותי הגדולה.

שלום.

אני שנה ג' בהנדסת מערכות תקשורת במסגרת העתודה האקדמאית של צה"ל. אני עתיד לשרת שש שנים עם סיום הלימודים. בעצם אמא שלי פה, כפי שאתם יודעים. היא השאירה מאחור את אמא שלה ואת יתר האחים שלה. הם ממתינים למעלה מ-14 שנה בגונדר.

כלומר סבתא שלך והדודים שלך בגונדר.

כן, נכון, למעלה מ-14 שנה כמעט. אין לי כל כך זיכרונות מסבתא. אני גם עליתי בגיל 5. אין לי כל כך הרבה זיכרונות, אבל אמא דואגת להזכיר לנו אותם וגם שיחות טלפון בחגים. היום היא אישה מאד מבוגרת, סבתא שלי ואני לא יודע אם אני אזכה לראות אותה ואם היא תראה אותנו, הנכדים שלה, ואם אמא שלי תראה את אמא שלי. זה מאד קשה, הגעגוע.

עזבו את המצב הקשה עם הגעגוע אליהם והנתק. המצב שלנו, המשפחות פה בארץ. אמא שלי מחלקת את המשכורת שלה לשתי משפחות. משפחה באתיופיה ומשפחה בארץ. במקום לעזור לי בתור סטודנט, במקום שאני אלך להיאבק על מלגות, אמא שלי יכלה לשים עלי את הכסף הזה. אבל מה, יש את סבתא שרעבה, יש את הילדים שרעבים, אז ברור שהם קודם יבואו. וזה משהו שמקשה עלי להתקדם בחיים שלי. בתור סטודנט אני צריך לעבור כל יום לדבר עם אמא שלי וכל הנושא הזה של להגיש טפסים ונעזוב את זה שזה חוסר מקצועיות. בתור סטודנט אני לא יכול להגיע לטלפון. אין בכלל מענה. עזבו את חוסר המקצועיות של רשות האוכלוסין וההגירה.

הם לא זכו להיות בתוך הרשימה של ה-1,300, למרות שהם זכאים לפי סעיפי ההחלטות של 1911. גם נפגשתי בתור פעיל במאבק עם הילה וישבתי איתה על הסעיפים האלה. מצאנו סעיף שההורה פה בעצם, סליחה, הבן פה, הבת פה ואמא שלה נמצאת באתיופיה וזה מצב עגום. ובתור סטודנט אני מקבל מלא מיילים של משלחות לארץ, בוא תעודד זיקה ליהדות בתפוצות. ומה אגיד על המשפחה שלי? עזבו את זה, מה אני - - -

אתה מספר את הסיפור האמיתי או שאתה חוסך להם את זה?

אומרים לי בוא תעודד משפחות באירופה לעלות לארץ, כשאין להן זיקה בכלל. אני תוהה בעצמי איך זה יכול להיות?

זה מזעזע מה שאתה מספר.

זה מזעזע מאד. ואיך זה מציג בעצם את המעמד שלי בתור אזרח? מה המעמד שלי, אם לא מקיימים את הזכות הבסיסית שלי, מה זה אומר עלי? איך אני יכול, איך הקהילה שלי יכולה להתקיים עם הדבר הזה. זכות בסיסי. אני הולך לשרת שש שנים בצבא בתור מהנדס ולקדם עניינים ולהפעיל ולעשות שינוי, אז זה משהו שהנחילו לנו, הערכים שקיבלנו מהבית. איך זה יכול לקרות? איך אני יכול להעמיד את עצמי כך, הולך להיות בצבא, איך אני יכול להגדיר את עצמי בתור אזרח, אם לא מקיימים את הזכות הבסיסי שלי. איך זה יכול להיות?

תודה יונתן.

אני רוצה להפנות שאלה בנוגע למשרד הפנים לגבי חוסר המענה. החלטה חדשה, אני רוצה שתציבו טלפונים, תפרסמו את זה בערוץ האתיופי, שיהיה מענה. למה אנחנו צריכים לסבול? איזה גוף ממשלתי היה עושה דבר כזה? משנת 2014 אנחנו ממתינים לתשובה. גם את התשובה של שנת 2016 לא קיבלנו.

כשאתה רוצה לקבל תשובה, למי אתה מתקשר?

אין טלפון

אז למי אתה פונה?

יש את האתר של רשות האוכלוסין, אמא שלי לא יכולה לעשות את זה, אני נכנס, מוריד את הטפסים ואמא שלי ממלאת ושולחים בדואר.

ומה אתה עושה?

שולחים בדואר ואנחנו ממתינים לתשובה. אי אפשר לברר אם זה הגיע.

תוך כמה זמן אתה מקבל תשובה?

אי אפשר לקבל תשובה. אין מענה. אני לא יכול להרים טלפון. גוף ממשלתי. ההורים שלי משלמים מיסים ואני לא יכול לברר.

זה לא קשור למשלמי מיסים, הם אזרחי מדינת ישראל.

כן, כאילו אני מנסה להתקשר ולשאול אם הטפסים הגיעו. זה לא מגיע. כאילו, אין לי לאן לפנות. עזבו את זה שאמא שלי לא יכולה לעשות את החיפוש הזה בגוגול. אני עושה בשבילה את הדברים האלה ואין תשובה לדבר הזה.

ויש לי עוד שאלה. בעצם מה אתם עושים, כשאתה בא להחלטה ואומר יש לי 1,300 שיכולים לעלות. ואם יש יותר? בעצם בידיעה שיש לך יותר אתה בא עם ה-1,300?

ברור.

מה עושה המשפחה שלי, שעומדת בסעיפי ההחלטות? אני קראתי את הסעיפים, ישבתי עם הילה ואני רואה שהם זכאים ואנחנו לא קיבלנו תשובה. הגשנו את ההחלטה לפי ההחלטה של שנת 2016. לא קיבלנו מכתב. כאילו מה עושים עם זה? מה אני אמור לעשות? לחכות עוד בתקווה? אנחנו ממתינים מאז שעליתי לארץ לתשובה. אין לנו תשובה. מה אני יכול לעשות? להישאר בתקווה? מייל, טלפון, זה מה שאני מבקש. כאילו, הגיעו טפסים, יש לך זמן לחכות ואת זכאית להעלות, אבל לא היה את המכסה. כאילו פספסת את הרכבת כרגע, ברכבת הבאה אולי תיכנסי. זו גם תשובה מבחינתי.

אוקיי.

ואת זה אני לא מקבל.

טוב, יונתן, תודה. אנחנו פשוט חייבים לסיים, אני מתנצלת. יש ועדה נוספת שמתכנסת כאן אחרינו.

חבר הכנסת לשעבר שלמה מולה, אתה רוצה לומר דבר מה?

לא, אני רק אגיד משפט אחד. אני חושב שיסוד הבעיה בהחלטות ממשלה, שהן סותרות אחת את השנייה וכל החלטת ממשלה שמתקבלת, מתקבלת ללא גיבוי תקציבי. יוצאים בהצהרות, אומרים 7,000, 8,000, כאשר באים ליישם את ההחלטה וכל שנה צריך לעמוד בדלת, לבקש עוד כסף.

אני חושב שאם לפני שנתיים התקבלה החלטה להביא 8,000, היה צריך לדאוג שיהיה תקציב, היה צריך לוודא שיש תקציב. לא רק יוצאים בשופרות ובתרועות.

אני חושב שצריך לסיים את הסיפור הזה. צריך לסיים, צריך לעזור לאנשים ובמקרה גם במקום שבו אני נמצא בימים אלה אני פוגש את האנשים גם באדיס, גם בגונדר וזה באמת כואב הלב. אפשר לסיים. אפשר לעשות, אם יש רצון טוב.

טוב, שלמה, תודה. אני מסכמת. קודם כל אני כבר מודיעה ורשמו לפניכם, ב-12 בפברואר אנחנו נתכנס כאן שוב באותו הרכב ואף הרכב מורחב ואנחנו נרצה לשמוע תשובות לכל השאלות שעלו כאן ולהיות אחרי ההחלטה התקציבית ואחרי החלטת הממשלה.

אני לא מתכוונת להרפות. אני הולכת לקיים עכשיו ישיבות סדירות בעניין הזה. זה לא תהיה ישיבה מקרית ואחר כך הפסקה עד תאריך לא ידוע. אם נצטרך אנחנו נעשה את זה כל שבוע, אבל כרגע אני קובעת את הישיבה הזאת ל-12 בפברואר.

בנוסף מתברר שאני לא צריכה לכנס את הוועדה על פי סעיף 21, אלא כבר הוועדה מבקשת ממבקר המדינה לקיים דו"ח המשך על הדו"ח משנת 2008 ולבדוק את השתלשלות הדברים מאז, איך הגענו עד היום למצב הבלתי נסבל הזה. בלתי נסבל, שאלפי יהודים מחכים ואינם, והם בעצם מסורבי עלייה. פשוט מסורבי עלייה.

אנחנו מבקשים מהממשלה לקבל החלטה שהיא ברוח ההחלטה שהתקבלה לפני שנתיים והיא פשוט להעלות את כל שארית יהודי אתיופיה שממתינים בגונדר, באדיס ובעוד מקומות כפי ששמענו כאן עכשיו בדיון בוועדה.

מעולם מעולם לא הותנתה שום עלייה בתולדות מדינת ישראל במסגרת תקציבית. מעולם. לא העלויות של ההורים שלי, לא העלייה ממרוקו – כמו שאמר כאן חבר הכנסת אלאלוף – לא העלייה מחבר העמים. פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל שנותנים מסגרת תקציבית לעלייה, כאילו זה לא חלק מהחזון הבסיסי הציוני של מדינת ישראל. מדובר כאן באפליה בוטה. אין שום דרך אחרת להסביר את האפליה הזאת, אלא בצבע עורם של היהודים האלה. ומדובר בגזענות קשה שזאת מחלה שאנחנו חייבים לבער אותה מקרבנו, ובטח שהיא לא יכולה לבוא מתוך החלטות ממשלה.

דבר נוסף, קודם כל שמענו כאן שהועבר אתמול מכתב מאהוד פראוור לרשות האוכלוסין וההגירה. אנחנו מצפים לתשובה מהירה של רשות האוכלוסין למשרד ראש הממשלה ולהאצת ה - - -

תשובה לממשלה.

תשובה לממשלה ולהאצת התהליך. דבר נוסף וזה כבר במישור התקציבי וזה לא סותר כהוא זה את דברי על כך שלא צריכה להיות מסגרת תקציב לקליטת עלייה. כמו שעכשיו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אם תהיה עכשיו מלחמה חס וחלילה, אף אחד לא ייכנס את הממשלה לבדוק אם יש מסגרת תקציבית להשיב מלחמה שערה ולגונן על עצמנו. זה נמצא באותו רובד של חשיבות של קבלת החלטות.

גם במבצע שלמה לא בדקו - - -

נכון, נכון וגם לא בעליות הגדולות האחרות. אני מסכמת. אני מבקשת בלי הערות ביניים עכשיו.

אנחנו נמצאים עכשיו כמה ימים לפני הדיון בממשלה על תקציב 2019 ועל חלוקת העודפים לשנת 2018, ששם יש ברזרבות 3.2 מיליארד שקלים, שלא לדבר על עודפי גבייה של 20 מיליארד שקלים. אז שאף אחד לא יספר לי שאין כסף. גם אם אנחנו הולכים לדיון התקציבי, שהוא פסול מעיקרו, גם אז שאף אחד לא יספר שאין כסף למשימה הקדושה הזאת.

כאמור שתי החלטות מיידיות זה לקיים ישיבה נוספת בתאריך שכבר אמרתי ולבקש ממבקר המדינה המשך הדו"ח על האירועים האחרונים. שאלות נוספות - - -

מה יהיה ביום חמישי? אין תקציב בשביל להעלות אותם, הם לא יעלו בשנת 2018, אנחנו פספסנו את הרכבת. מה הולך להיות?

זה בישיבת ממשלה.

לכן זה דבר שאנחנו, הוועדה, קוראים לממשלה בישיבתה ביום חמישי ובפרט לראש הממשלה, לשר הפנים, לשר האוצר וגם לשרת העלייה והקליטה, להציף את הנושא הזה בישיבה ביום חמישי, למצוא את המסגרת התקציבית ובשום פנים ואופן אנחנו לא נקבל התעלמות מהסוגיה הזאת ביום חמישי בישיבת הממשלה.

אנחנו כאמור נעקוב. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.