ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
àåîðéè÷
2018-02-18OMNITECH
הכנסת העשרים
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 552
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"א בשבט התשע"ח (06 בפברואר 2018), שעה 14:30
פרוטוקול
סדר היום
לאדינו - מפגשי שפה ותרבות
מוזמנים
¶
מנהלת אוסף, אולם קריאה יהדות, הספרייה הלאומית - ד"ר עליזה מורנו
מנהל תחום ייעוץ והדרכה, הספרייה הלאומית - נחום זיטר
תלמידה, הספרייה הלאומית - הלל זיטר
ראש אגף שירותי קהל, הספרייה הלאומית - אורלי סימון
גרפיקאית, הספרייה הלאומית - מלי אביטל
מזכירת סניף, ארגון המורים העל-יסודיים - לבנה ניר
ראש המכון לחקר הלאדינו, אוניברסיטת בר-אילן - פרופ' שמואל רפאל
מורה דרך - עפר דגן
אורחת - לינדה בזה
רעייתו של חבר הכנסת מיקי לוי - נורית לוי
אורחת - מלכה שושן
פנסיונרית - שושנה גלצר
מוזמן/ת - אלישבע פרינץ
מוזמן/ת - אלי פרינץ
היו"ר יעקב מרגי
¶
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. אעשה זאת בקצרה. היא נאבקה בי כדי לתלוש אותי ולהגיע לכאן. אני רוצה להודות - הכרת הטוב. אני מבין שכבודו הוא המרצה. אני רוצה להודות שוב על הרצון ועל ההיענות. התחלנו בסבב כזה של שפות, וזה עושה משהו. הנוכחות היא לכאורה דלה, אבל זה עושה באז ורושם רב שוועדת החינוך מקיימת את זה. אנחנו לא נעצור. אתם רואים שיש תערוכות, אבל גם נעשה את נושא השפות במחזוריות. נחזור לעברית תקינה כי גם את זה אנחנו צריכים, וגם לגבי ערבית שזה שפה רשמית.
כפי שאתם יודעים, זו ישיבה מן המניין של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-6 בפברואר 2018, כ"א בשבט התשע"ח, והנושא הוא: לאדינו - מפגש שפה ותרבות.
המפגש שלי עם שפת הלאדינו היתה עם שושלת הזמרים אברהם פררה. אני מבין שגם הבן שלו ממשיך. ומה לעשות? המחזמר הידוע של הנשיא החמישי המנוח יצחק נבון שאני חושב שצפיתי בו שלוש או ארבע פעמים. אני זוכר אפילו את ה"תנה מכה". זוכרים את זה?
הצליל של השפה הוא עשיר ומושך. היו ברוכים. למה שאגזול מכם את החוויה? תודה רבה. יהודית, תודה על זה שאת מלווה. כל טוב לכם.
שמואל רפאל
¶
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מרגי. אני מודה לגברת יהודית גידלי על ההזמנה להגיע לכאן.
אנחנו במפגש השני. רק להזכיר כי לא כולם היו כאן במפגש הראשון שנתתי בו סוג של סקירה כדי להבין מה הם המקורות של הלאדינו, מאיפה מתפתחת לה לאדינו. היינו בכמה עניינים ודיברנו על כך שלאדינו הוא סוג של מפעל ההצלה של המגורשים. כשהם יגיעו אל הבלקן, אל אגן הים התיכון, הם יביאו איתם שפה, והשפה הזו תהיה גשר בין העולם היהודי לבין העולם הספרדי. אבל כשאני מדבר על "עולם ספרדי", אני רק מתכוון למרכיבים הלשוניים כי כל מפעל ההצלה של הלאדינו הוא ניסיון לייצר הנגשה משותפת, הנגשה חדשה, של עולם התוכן היהודי לאותם מגורשים שבצוק העיתים, וכפועל יוצא של הגירוש, נודדים כמה עשרות שנים ומתנתקים מסדר עבודה דתי, מתנתקים מעולם יהודי, מעולם התכנים היהודי, והמנגנון של השימוש בשפה הוא מנגנון שנועד לייצר גשר.
אני רוצה להמחיש לכם את הגשר הזה כדי שתוכלו לראות אותו בדוגמה בולטת. אנסה להגדיל כאן את המצגת שלנו. אתם רואים כאן כדוגמה טקסט טיפוסי בלאדינו. במקרה הבאתי לכם כאן פרקי אבות בלאדינו משנת 1897, הדפסה מווינה. אתם רואים את המשנה כשהיא כתובה כאן בעברית וכולם יכולים לקרוא אותה בקלות רבה מאוד גם היום. לאחר מכן אנחנו מקבלים את הטקסט בתרגומו ללאדינו, ובצורה כזו אנחנו מקבלים את הטקסט העברי ואת התרגום שלו ללאדינו.
נשאלת השאלה
¶
אם היה צריך לייצר חיבור של ציבור המגורשים לעולם התוכן היהודי, למה לא לעשות את זה כבר ישירות בתוך העברית ולחסוך את המפעל התרגומי שהוא מפעל תרגומי מאוד קשה? נחזור אל הדברים האלה בשלב קצת יותר מאוחר.
אבל אני רוצה להדגיש כאן כמה עניינים לגבי השימוש. יש כאן משהו שאולי הוא כתוב ככה על הגל הקל, אבל הוא מאוד אמיתי ביחס למה שקורה בלאדינו.
איך עושים לאדינו או איך מורכבת לאדינו? קח משפט בספרדית, כתוב אותו בכתב עברי, וזה המנגנון המרכזי - זו ספרדית שנכתבת בכתב עברי, בסוגריים כתבתי לכם: אפשר גם בכתב לועזי. זה משהו שיגיע בשלב מאוד מאוחר בהיסטוריה של הלאדינו, בעיקר בראשות המאה ה- 20. את התחביר תשנה לפי הצורך, וגם את הכתיב. אין עונשים על כתיבה שגויה. אני אומר את זה כאן בצורה קצת הומוריסטית, אבל זו בעיה מאוד קשה משום כולנו יודעים שבכל שפה יש איזשהו מנגנון שהוא מנגנון נורמטיבי. אנחנו יודעים כיצד להשתמש בפעלים, כיצד לייצר להם הטיה, כיצד לכתוב אותם. אנחנו נראה שלפעמים בלאדינו אפשר לכתוב את אותה מילה בדרכים שונות. זה לא משום שאנשים הם בורים ועמי ארצות, אלא בעיקר פועל יוצא של תקופות, של זמנים, של שינויים ושל מגעים של הדוברים עם קבוצות אוכלוסייה שונות.
לאדינו לא חייבת להיות מורכבת רק מספרדית, אפשר גם להוסיף מילים ביוונית, גם מילים בטורקית. לבחוש את זה טוב טוב, אבל לשים את זה על אש קטנה למשך כמה עשרות שנים. זה מה שקרה כי לאדינו יכלה להגיע לנקודות מסוימת כשהיא רותחת באיטיות רבה מאוד. לפעמים נכנסים אליה מרכיבים נוספים. המרכיבים הנוספים המודרניים יותר יהיו, למשל, צרפתית, איטלקית, הרבה מאוד מרכיבים מהארמית. הצירוף - כמובן התוצאה מאוד מיוחדת.
כדי שתבינו ממה מורכב הצירוף הזה הכנתי לכם טקסט אחד כדי שתוכלו לראות איך מתנהגת השפה הזו מבחינה ויזואלית. אני בחרתי לכתוב את זה באות עברית ואחר כך גם אסביר לכם מדוע. אני אקרא לכם את הטקסט הזה. יכולתי לבקש מכם לקרוא, אבל אני רוצה לחסוך את הזמן של ההתמודדות עם הפענוח. ברגע שאתחיל לקרוא את זה אתם תראו שהוא די פשוט. אחר כך ארצה לעמוד על כמה מרכיבים טיפוסיים שמסתתרים בתוך טקסט כזה:
"אאון קי איסטאמוס מויי אג'ילי איני טודוס טינימוס קי אספיראר אסטה קי ביטיריאי איל חכם סו תפילה פארה ביזאר סו מאנו אי סאליר אה לה אודיקה פארה ריסיב'יר און קאב'י קון גאליטאס. סירקה אל קהל איי אונה אודיקה ג''יקה. מויי ג''יקיטיקה. אייה אפילו לה רוביסה נו פואידי אינטראר. איסטו איס איל מופאק דיל קהל. איל לוגאר מאס גודראדו אין טודו איל מונדו. סולו איל חכם קי טייני סוס ייאב'יס אין סו ייליקאקי בלי פואידי אב'ריר לה פואירטה אי טאשיריארמוס איל קיבריטיקו קון איל קאב'י. אח אמאן אמאן ני איל שולטאן נו ביב'י איל קאב'י קי מוס אזי קאדה דיאה איל חכם."
מישהו הבין? הצלחתם להבין משהו? הצלחתם. את רוצה לספר לנו? לא חייבת, בסדר.
תיכף אספר לכם מה מסתתר בתוך הטקסט הזה. אני רק אומר שמבחינת ההגינות זה טקסט שהוא סינטטי כיוון שאני בניתי אותו לצורך ההרצאה הזו. אני לא גזרתי אותו ממה שהוא קיים, אבל הוא בהחלט היה יכול להופיע באיזשהו מקום מהטקסטים הכתובים בלאדינו.
למה אתם יכולים לשים לב כאן? קודם כל, בראש בראשונה, לדוברי עברית - אנשים שהעברית יושבת חזק מאוד בשמיעה שלהם, בהיכרות שלהם. אבל לא רק בשמיעה, אלא גם בכתיב של מילים מסוימות מתוך העברית.
אנחנו רואים כאן, קודם כל, את המילה "חכם" שמסתתרת כאן, המילה "תפילה", המילה "קהל", המילה "אפילו". אנחנו אומרים בעברית היום "אפילו", אבל אצל דוברי לאדינו זה היה "אפילו", והמשמעות היא מדויקת לחלוטין, אותה משמעות ללא שום שינוי. ממש כמו שאנחנו אומרים היום: אפילו החכם או אפילו הרב מאחר לפעמים לבית הכנסת. אנחנו משתמשים בזה בעברית, בדיוק באותה משמעות זה גם שתול בתוך הלאדינו.
אנחנו רואים כאן את "חכם", "קהל", וכד'. אפשר היה לשתול גם מילים נוספות. אבל גם המילה הזו שאתם רואים אותה כאן צבועה "רוביסה". "רוביסה" היא אשתו של הרב, זאת ה"רבעצין". השורש העברי של המילה משמש גם בבנייה של המילה בצורת הנקבה שלה.
יש לנו כאן את המילים ממקור עברי, אבל שימו לב שהמילים האלה ממקור עברי, למעט המילה "אפילו", למילה "חכם", למילה "תפילה", ולמילה "קהל", יש איזשהו מכנה משותף. כל המילים האלה נגזרות מעולם תוכן יהודי שלכאורה אין שום סיבה מוצדקת לתרגם אותן ללאדינו או לייצר להן חלופה תרגומית לתוך הספרדית. למה? כי זה בדיוק אחד המנגנונים החזקים מאוד בתוך הלאדינו של אותן השנים. כשרצו לייצר את ההנגשה של החיבור בין עולם התוכן היהודי לבין הספרדי מראש ויתרו על האופציה לנסות לתרגם את המילים האלה מכיוון שהמטען היהודי שלהן הוא יותר גדול מהסך התרגומי שאפשר היה לקבל אפילו בפעולת תרגום טובה. לכן, המילים האלה נשארות במתכונת הזו.
מה אנחנו כבר רואים? אנחנו רואים שהלאדינו לא נרתעת מלקחת לתוכה מרכיבים לקסיקליים שלמים מתוך העברית ולשלב אותם בתוך מבנה המשפט - זה דבר אחד. דבר שני, מי שהוא חד שמיעה או מכיר שפות אחרות יכול מיד לגלות שכל הטקסט הזה כולו מתנהג בהתנהגות לשונית ספרדית. זאת אומרת, שאם הייתי עכשיו הופך את זה לטקסט בספרדית או אם הייתי משמיע את זה לדובר ספרדית אז קרוב לוודאי שדובר ספרדית היה מצליח להבין חלקים גדולים מן הטקסט הזה, מינוס המילים ממקור עברי. הוא היה נתקל פה באיזושהי בעיה והיה שואל את עצמו: מה זה "חכם"? מה זה "תפילה"? מה זה "רוביסה"? כי המילים האלה מן הסתם לא יהיו קיימות בלקסיקון הספרדי.
מרכיב שלישי, שכבה שלישית שנכנסת לנו לתוך הסיפור הזה אלה מילים שאנחנו מקבלים ממקורות נוספים. למשל, המילה "אג'ילי" ששתולה בטקסט הזה שהיא ממקור טורקי, והמשמעות שלה זה להיות בלחץ או למהר למשהו. "אסתאר אג'ילי", בלאדינו, המשמעות שלה להיות בלחץ, למהר, לרוץ לאיזשהו דבר ועניין.
יש לנו כאן ארבע מילים ראשונות שהן מילים בספרדית שכתובות באל"ף-בי"ת עברי, מילה שהגיעה ממקור טורקי, עוד מילה שמגיעה ממקור טורקי וזה הפועל "ביטיראר" שהמשמעות שלו היא לסיים, למלא איזושהי משימה, מילים ממקור עברי כמו שסימנתי לכם, עוד מילה מקור טורקי, וזה כבר חיבור של שני מרכיבים בתוך מילה אחת, והמילה היא "אודא" שזה חדר. אבל היא מקבלת את צורת ההקטנה של הספרדית כדי לייצג חדר קטן - "אודיקה". "אונה אודיקה ג''יקה" – חדר קטן אחד או חדרון קטן.
"מויי ג''יקיטיקה" - חזרנו לספרדית. "אייה אפילו לה רוביסה" - חלק של משפט שמורכב ממילה בספרדית, מילה בעברית, ה' הידיעה בספרדית, מילה ממקור עברי שמקבלת התכה לתוך העברית.
יש לכם כאן הדגמות קטנות של ההתנהגות הלשונית של לאדינו.
"איני" היא גם מילה מטורקית - עם זאת.
בואו נתרגם לכם את זה כדי שתבינו מה מסתתר כאן בתוך הטקסט: למרות שאנחנו מאוד מאוד ממהרים, עם זאת, כולנו צריכים לחכות עד שהרב.... עכשיו תגידו מאיפה הגיע אלינו רב, אבל כתוב חכם? חכם בלאדינו הוא רב. רב - אפשר לכנות אותו כמו שאנחנו אומרים כמעט בכל השפות הרומניות של "רבינו" או "ריבי". אם זה "ריבי" זה מגיע ממקור עברי, אם זה "רבינו" זו כבר התכה רומנית. אבל אצל דוברי לאדינו רב הוא חכם.
המשך התרגום
¶
כולם צריכים לחכות עד שהרב יסיים את התפילה שלו כדי לנשק את ידו ולצאת לחדרון כדי לקבל שם קפה עם עוגיות קטנות.
"סירקה אל קהל", זו מילה חשובה מאוד לנו בסיפור הזה - ליד בית הכנסת. שוב פעם תופעה מעניינת, בית כנסת בלאדינו מעולם לא קיבל את הייצוג הלקסיקלי של "סיננוגה". לא השתמשו בזה וגם לא השתמשו במילה "בית כנסת" כפי שאנחנו משתמשים. זה לא אומר שאי-אפשר היה להשתמש, אפשר היה להשתמש. אבל המילה שחדרה לשימוש הכתוב והדבור הוא "קהל", משום ש"קל" בהשמטה של הה"א באמצע, לא שומעים אותה, "קל" זה מקום שאליו מתכנס הקהל, המקום שבו מתקהלת הקהילה ושם מתקיימת התפילה.
המשך התרגום
¶
ליד בית הכנסת יש חדרון קטן, מאוד מאוד קטן. לשם אפילו הרבנית לא מורשית להיכנס. זהו המטבחון של בית הכנסת.
המילה "מופאק" לצורך העניין מגיעה מטורקית, היא מושאלת מתוך הטורקית לתוך הטקסט הזה. זה לא אומר שאי-אפשר היה לייצר לה חלופה בדמות המילה "קוזינה" שקיימת ומגיעה מתוך מקורות יווניים.
המשך תרגום
¶
המקום השמור ביותר בעולם. "ייליקאקי בלי" זה ג'קט בצבע כחול. "ייליקאקי" זה מקטורן, אבל המילה מגיעה מיוונית. המילה "ייליקאקי" היא מילה קלאסית שנוכחת גם היום ביוונית המודרנית. המקטורן הזה הוא בצבע "בלי". "בלי" לשימוש בצבע כחול מגיע מיוונית. זה לא אומר שלמילה "כחול" אין חלופות בתוך הלאדינו. יש לפחות עוד חלופה אחת וזה "מאב'י", מעל הבי"ת יש גרש. "מאב'י" זה כחול, אבל המגיעה מטורקית. מה, למשל, המילה שמייצגת צבע כחול בספרדית? המילה "אסול" שכתובה AZUL"". המילה הזו לא קיימת בלאדינו, למשל. לא השתמשו בה דוברי לאדינו. השתמשו או ב"בלי" או במאב'י".
המשך התרגום
¶
רק הרב יכול להיכנס לשם, לפתוח את הדלת, להביא לנו את הפינג'אן הקטן שהיו מרתיחים עליו קפה. "קיבריטיקו" זה הפינג'אן הקטן. זה יכול להופיע כ"קיבריט" או "כקיבריטיקו" כשהוא קטן יותר. "קיבריט" זה גפרור בטורקית.
"קיבריטיקו קון איל קאב'י" – פינג'אן עם קפה. "קפה" היא מילה שמסתובבת. בבין-לאומי היא יכולה להופיע כקפה, אבל ההגייה בלאדינו היא "קאב'י".
שמואל רפאל
¶
יכול להיות גם, אבל זה הפינג'אן הקטן שהרתיחו בו את הקפה.
"אח אמאן אמאן" – שני ביטויים שמגיעים אלינו מהערבית, וזה קיים גם בטורקית. "ני איל שולטאן נו ביב'י" - לא יכול לשתות - איל קאב'י קי מוס אזי קאדה דיאה איל חכם.".
עניין נוסף שלא הספקנו לעמוד עליו, ולדעתי הוא מאוד חשוב להבנה של כל הסיפור הזה זה למה לאדינו נכתבת בכלל באות עברית? יש כאן כמה וכמה עניינים. אתחיל דווקא עם העניין שבסעיף 2. האל"ף-בי"ת העברי מזוהה עם הדת היהודית. בעצם העובדה שטקסט כזה כמו שהראיתי לכם כאן בדוגמה הזו, אפילו שהראיתי לכם קודם הוא טקסט חולין לחלוטין, אין בו שום דבר שבקדושה חוץ מהעובדה שמזכירים שם את הרב, את בית הכנסת - זה לא משהו מיוחד - עצם העובדה שהטקסט כתוב באות עברית כבר מייחסים לו מידה של קדושה.
סיבה שלישית שאנחנו כבר דיברנו עליה בפגישה הראשונה שלנו, זה לא ייחודי ללאדינו. שפות יהודיות נכתבו בכתב עברי. גם האידיש כתובה כך, גם הערבית היהודית כתובה כך.
סעיף 4 קשור ל-2. הייחוד של הקדושה, כוח מיסטי וסגולה שמקופלת באות העברית.
סעיף 5 - לא נעסוק בו כרגע.
אבל המשמעותי ביותר לצורך העניין ועליו אנחנו צריכים להגיד תודה לסולטנים זה איסור השימוש בכתב לטיני ברחבי האימפריה משום שהכתב הלטיני מזוהה אוטומטית עם העולם הנוצרי, והעולם הנוצרי מול האסלם הוא משהו שצריך לייצר ביניהם מרחק גדול. לכן, ההעדפה היא כמובן להשתמש באות העברית, ולדוברי לאדינו זה האידיאלי שבאידאלי משום שהמודל הזה היה קיים כבר לפני הגירוש, על אחת כמה וכמה כשמאמצים אותו בחזרה אחרי הגירוש.
יש כמובן סיבה נוספת משום שהאל"ף-בי"ת העברי, הכתיבה בעברית היא חסכנית יותר בגרפמות, באותיות ובסימנים מכתב לטיני. כולנו יודעים שאם אנחנו לוקחים טקסט בעברית שכתוב עמוד אחד בעברית ומתרגמים אותו לאנגלית או לספרדית, אנחנו נקבל עמוד וחצי מודפס. העברית הרבה יותר חסכנית.
שמואל רפאל
¶
היא לא דלה, היא חסכנית בגרפמות שלה. את יכולה לומר את אותם דברים בפחות אותיות, בפחות צירופים תחביריים.
נחום זיטר
¶
זה נכון גם ביחס למילים בספרדית כי הרבה יותר קשה לבטא אותם. יש פה תוספת של איות: אל"פים כפולים ויו"דים כפולים.
שמואל רפאל
¶
כן, אבל תראה שבסך הכול הם הופכים את זה די קל משום שההיכרות עם האל"ף-בי"ת העברי הוא משהו שמייצר את הגשר. פעם אחת צריך לעשות חיבור חזרה אל האל"ף-בי"ת בעברית, ופעם שנייה להתחבר אל הספרדית, וזה מייצר גשר.
אבל בעיקר יש כאן עניין נוסף שהוא חשוב מאוד וזה סוג של אמצעי להצפנה. ברגע שהטקסטים האלה נכתבים באות עברית הם נשארים מיוחדים לקהילה שמייצרת אותם ולקהילה שצורכת אותם. גם הצד הספרדי לא יכול לקרוא בהם, וגם הצד הערבי לא יקרא בהם - ראשית, כי אין לו זמן לעסוק בדברים האלה וזה גם לא מעניין אותו. שנית, זה מייצר כאן איזושהי גם עילית או אידיאולוגיה של עילית דתית כשאנחנו כותבים את הטקסטים שלנו באות העברית שבה קיבלנו את התורה.
אנחנו נעבור למה שתכננו למפגש הזה וזה לנסות להבין קצת איך מתנהגת השפה הזו לא רק בטקסט המסוים שהראיתי לכם כאן. לשם כך אנחנו נעשה איזשהו ניסיון קטן ללמוד בזמן שנותר לנו קצת את עקרונות הכתיבה בלאדינו, ומן הסתם גם את עקרונות הקריאה בלאדינו.
כמו שאמרתי לכם בהקדמה, על פי רוב אוצר המילים של הלאדינו נשען על הספרדית, ויש הרבה מאוד ספרדית בתוך השפה הזו. אבל כמו שאמרנו, כלשון יהודית יש בלאדינו גם מילים שלקוחות מן העברית, מן הארמית, ולצד זאת יש בה מילים שהן ערביות שחלקן נכנסו לתוכה עוד לפני הגירוש. לאחר הגירוש נוספו לה מילים רבות מלשונות העמים שבקרבתם ישבו מגורשי ספרד. דיברתי על זה כאן וגם הראיתי כבר את הדוגמה: מילים מטורקית, יוונית, בולגרית, ומאוחר יותר גם מלשונות רומניות כגון: איטלקית וצרפתית. הצרפתית, אגב, תיכנס לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והיא תייצר הרבה מאוד שינויים בתוך המנגנון הלשוני הזה. היא גם תקלקל לא מעט בתוך הלאדינו משום שהקרבה של דוברי השפה לתוך הצרפתית תייצר כאן כמה וכמה בעיות, אבל לא על כך נדבר.
בואו נראה כאן כמה דוגמאות כדי שתבינו איך השפה מתנהגת. בהתחלה אראה לכם כמה דוגמאות של מילים ממקור עברי וארמי. המילה הראשונה היא "אמאריס" שנכתבת ממש כמו שאתם רואים. אגב, אני כותב את הדוגמאות בכתיבה ברש"י משום שהטקסטים שהודפסו בלאדינו הודפסו בכתב רש"י. זו היתה צורת הכתיבה של השפה המודפסת עד תחילת המאה ה-20, כמעט עד לשואה. לא מפתיע אותנו. אראה לכם עוד פעם דוגמאות כאלה כדי שתראו דוגמאות של טקסטים שכתובים ברש"י. הנה לכם דוגמה יפהפייה של טקסט כזה שכתוב ברש"י. יש לנו כאן "קאלינדארייו". תראו כאן מילה מקסימה שאין פעם שאני לא נתקל בה ואני אומר לעצמי: למה האקדמיה ללשון העברית לא אימצה את זה ללוח שנה בעברית? המילה בלאדינו היא "חלילה". ללוח שנה או לקאלנדר, לקאלינדארייו בלאדינו קוראים בשם "חלילה".
שמואל רפאל
¶
חוזר חלילה, ממש ככה. מילה מקסימה שאני חושב שהיא מלאת הומור גם, והיא גם נחמדה מאוד. אתם רואים, היא נכתבת כאילו היינו כותבים אותה היום - "חלילה". חלילה - לא במובן של חס וחלילה, אלא חוזר חלילה, שוב ושוב.
זו דוגמה טיפוסית, רק שתראו את מבנה הדף. הצילום כאן הוא כמובן מוגדל פי כמה וכמה, אבל שתבינו שהגודל אחד לאחד של החוברת הזו, של הקאלנדר הזה, זה לא יותר גדול מאשר תעודת זהות. מבחינת הפורמט זה בערך כמו שתיקחו תעודת זהות שלכם, תניחו אותה ככה, ואתם מקבלים את הטקסט הזה. גם דברים שהם אינם דברים בקדושה כתובים ברש"י.
זה לוח שנה של 1937, פור לה אנייאדה 5697 אלה קריאסייון די אל מונדו, לבריאת העולם, אילייה איס פשוטה. "פשוטה" - זאת אומרת, שיש בה 12 חודשים. אין בה אדר א', אדר ב'. סוס דיאז סון 354, יהיו בה 354 ימים. סוס שבתות - שבתות שלה - 51. איל סימן די איל קביעות... (קורא טקסט בלאדינו) – התרגום בעברית: האופן שבו החגים נופלים ביחס לימות השבוע הוא הכ"ז-ובי"ו.
(קורא טקסט בלאדינו) תראו עד כמה העברית נוכחת באופן טבעי בתוך הטקסט.
(קורא טקסט בלאדינו). תרגום לעברית
¶
הקדוש ברוך שהוא בעל היכולת שייתן לנו לעבור אותה בשמחה, בבריאות ובפרנסה טובה וישועה, ובא לציון גואל, במהרה ימינו אמן. זה יוצא ברשות בית דין צדק של עירנו, יע"א - יגן עליה אמן. המחבר: אני הצעיר שאול חיים ב. מולכו וכד' וכד'. והנה שאלוניקי 1936 - 1937.
יש לכם כאן דוגמה שהיא ממש לא מלפני מאות שנים של טקסטים שנכתבו בצורה כזו באות עברית.
נעשה את זה מהר כדי שאחר כך תוכלו גם לתרגל קצת: "אמאריס" זה עם הארץ, מישהו שהוא רחוק מלימודי קודש. "באלאבאייה" - בעלת בית, אם המשפחה, אישה חרוצה. כשרצו להגיד על מישהי שהיא אישה מאוד מאוד מסורה, רצינית, טובה, יודעת, אז נאמר עליה: (מדבר בלאדינו). אבל כשרצו להגיד באלאביי, באלאביי הוא אדם בעל נכס. אז לא להתבלבל. בעל הבית של הדירה צלצל אתמול בערב - (אומר את המשפט הזה בלאדינו)
"גימארה" - כמו שאנחנו מכירים את זה. אבל שימו לב שפה מתחבאת האל"ף, היום לא היינו כותבים את זה עם אל"ף. פה מתחבאת אל"ף ו יש לה תפקיד שתיכף נלמד אותו. "בידאחי" זהו בית העלמין, בית החיים – המילה לבית עלמין. בתי העלמין של יהודים במרחב הבלקני תמיד קיבלו את השם "בית החיים" ולא בית קברות ולא בית עלמין - כך זה נקרא.
מילה מקסימה ממקור עברי שקיבלה התכה לתוך המבנה הספרדי שלה - "חאב'טונה". אתם רואים כאן ממש את השורש ח.ב.ט, במובן של חבלה, מכה.
"חורפי'נטיאר" מ"חורפא", מארמית שזה להתחכם, להתרברב. ואם אתם רוצים גם לדעת, אז יכול להיות שגם מפה הקשר לתוך העברית העכשווית של "חרפן את השכל", דיבר יותר מדי, אמר כל כך הרבה דברים שהתחכם עד ללא די.
הנה ה"חכם" שדיברנו עליו.
עכשיו דוגמה למילים שמשנות את המשמעות שלהן: המילה "כפרה", כמו שאנחנו יכולים להשתמש בעברית כפרת עוונות במובן של חבל, אין מה להצטער. אבל המילה "כפרה" לא מופיעה רק במשמעות של לכפר על עוונות, אלא גם על משהו של לא נורא.
מילה שמעתיקה את המשמעות שלה, אלה מעתקי משמעויות: המילה "מבול". אנחנו מכירים את המילה "מבול" כהרבה מאוד גשם. בלאדינו המילה "מבול" מובנית במשמעות של שפע, הרבה, עצום. אפשר גם לומר: קיבלתי מבול של מכתבי תודה, גם בעברית אפשר לעשות את זה. בלאדינו זה מאוד נוכח.
"מצלאין", מארמית - תפילה לאדם שמצוי בסכנה.
מילה שהיתה יכולה להיכתב בצורה התקנית שלה של העברית זו המילה "סיחורה" במובן של מרה שחורה, דיכאון.
ועוד צורה של כתיב למילה "קאל", לבית כנסת, אפשר גם לרשום באל"ף. זו לא נחשבת טעות, כמו שאמרתי לכם בהתחלה.
מילים שנכנסות ללאדינו ממקורות שונים, כמה דוגמאות קטנות: המילה ממקורות פורטוגלים "אאינדה" במובן של עדיין, "אבאפיאר" החניק, לכבות, "מאנייה" או "מאניה" במובן של בולמוס, תשוקה, הרגל רע.
מאיטלקית ייכנסו מילים כמו "אלורה" במשמעות של: ובכן, "באסטה" של: די מספיק, "פיאסקו" - מחדל.
"קונג'ירטו" - עכשיו אתם ודאי שואלים את עצמכם מה הולך כאן. מה ה"גימ"ל" הזו עושה פה? אני אגיע לזה בהמשך, אעשה מאמץ לעשות את זה עוד היום. המילה הזו מגיעה מאיטלקית, נכתבת באות עברית, ומעל הגימ"ל אנחנו מקבלים יצוגים של הצליל צד"י. אבל גימ"ל בלאדינו מתפקדת בכמה וכמה פונקציות. בין היתר, היא גם נותנת לנו את התפקיד של האות צד"י.
צרפתית מכניסה הרבה מאוד מאוד מילים לתוך הלאדינו.
יהודית גידלי
¶
תרשה לי חצי שניה. הצטרף אלינו חבר הכנסת לשעבר, פרופ' מיקי בר זוהר, שהיה יו"ר ועדת החינוך והתרבות. פרופ' בר זוהר - לאדינו מהבית.
שמואל רפאל
¶
מילים מצרפתית כמו: "איליב'ו", "ברודירי", "מיטוד", "סילאבארייו" לספר לימוד. הרבה מאוד מילים נכנסות לתוך הלאדינו מטורקית: "בילה", "חאביר", "טינג'ירי", "פארה".
שמואל רפאל
¶
כן, יש גם קצת ערבית. הטורקית לוקחת גם מתוך הערבית. כמו כן," פארה" ו"פאראס" לכסף, "קארפוז" - אבטיח, "שאמאר" - סתירת לחי. מלים נכנסות מיוונית - "אנגארייה" במובן של מטלה או משהו שמעיק, "ניקוג'יירה" - לאישה שהיא מאוד חרוצה. תשאלו: אבל אמרת מקודם שיש "באלאבייה"? זה לא מפריע לשום דבר. זה יושב על התקן של מילים נרדפות. "פירון" - קיימת מאוד בתוך הלאדינו למזלג. לא השתמשו במילה הספרדית של tenedor. מעט מאוד זה היה קיים. לכן, אתם יכולים להגיע למצבים קצת מצחיקים, מביכים, כשדובר הלאדינו בטוח שעם אוצר המילים שלו הוא יכול להסתדר היטב בתוך מרחב ספרדי, ואז הוא יושב במסעדה והוא מבקש "פירון", והמלצר מסתכל עליו אומר: לא הבנתי בדיוק מה בדיוק חסר לאדוני. אבל אם הוא היה אומר לו tenedor, האיש היה מבין אותו היטב.
הערבית כמובן מכניסה מילים לתוך הלאדינו. יש לנו: "אלחאד", "אלקונייה", "זיארה" שהיא עלייה לקברים, עליה לקברי נפטרים, ו"חאזינו", "חאזין" מערבית וכד' וכד'.
מנגנון נוסף שאנחנו מוצאים בתוך הלאדינו זה תכונה שהיא טיפוסית מאוד לשפה וזה תכונת ההיתוך שלה. ההיתוך אומר לקחת שם עצם ממקור אחד ולייצר לו סיומת ממקור אחר. אני ביקשתי לוח, אני רק אדגים לכם כאן.
למשל, המילה hermano בספרדית שזה אח, בלאדינו זה ייכתב אירמאנו, וכשירצו לומר את צורת הריבוי יש שתי אפשריות לריבוי: או שנוסיף לזה את הסמ"ך כמו שהספרדים יוסיפו את ה-S ואז הם יקבלו אירמאנוס. אבל אם אנחנו רוצים לעשות את זה עוד יותר לכיוון העברית אנחנו נייצר את הסיומת הזו, ואז נקבל את המילה אירמאנים, שזה ממש התנהגות שיושבת לפי המנגנון של העברית.
שמואל רפאל
¶
אם כבר דיברת על הריבוי הכפול אז המילה הטיפוסית שכולנו מזהים אותה עם לאדינו זה המילה שמגיע מתוך הטורקית וזה ה"בוריק". אנחנו לקחנו את זה והפכנו את זה ל"בוריקה", האחד, היחיד, הבודד, לא משנה הגודל, הצורה, המילוי, עגולים, משולשים. אבל האחד היחיד זה "בוריקה". זה שם עצם נקבה. מה שאנחנו עשינו בריבוי זה "בוריקאס" - קיבלנו את הריבוי הזה, ובעברית הישראלית קלקלנו את זה ויצרנו הכפלה של ריבוי. לקחנו את הבורקס ועשינו לו גם סיומת של עוד ריבוי ויצרנו את "הבורקסים", וקיבלנו את הקלקול הזה. אגב, לא צריך לראות בזה קלקול כי זו התנהגות מאוד מאוד טיפוסית, טבעית, של שפה שחיה באיזשהו מרחב. אין בזה שום דבר שהוא בעייתי.
דוגמה נוספת זה איך אפשר לייצר פועל גם כן בגיוס של מילים ממקור עברי. אנחנו לוקחים, למשל, את המילה "אחרב'אר" שהמשמעות שלה היא להכות, ואנחנו שמים לב שיש למילה הזו סיומת של AR. מי שמכיר שפות רומניות, וזו יכולה להיות איטלקית, ספרדית, צרפתית, אנחנו יודעים שכמעט כל השפות האלה יושבות על מנגנון של פעלים שמסתיימים או ב-AR או ב-ER או ב-IR. זאת אומרת, כשאתם רוצים לייצר הטיה של פעלים, ברגע שאתם מזהים את הפועל, למשל לצורך העניין, הפועל הספרדי caminar - ללכת, comer - לאכול ו-partir או לחלק או לנסוע או לצאת לדרך, יש לכם כאן התנהגות של שלושה פעלים שיושבים על תבניות קבועות. ברגע שאתם מזהים את זה אתם יודעים מיד לעשות את מערכת ההטיה של הפעלים.
אם לוקחים מילה כזו שהשורש שלה ח.ר.ב שהוא שורש עברי אפשר לייצר לו הטיות : יו אחארבו, טו אחרבאס, אל אחארבה.
שמואל רפאל
¶
כן, ואז אפשר גם לראות את זה חלק מעניין של חבורה.
זאת אומרת, לקחנו שורש ממקור עברי, הוספנו לו סיומת של פועל. לקחנו את הפועל ממקור ספרדי והתחלנו לייצר לו הטיות כפי שהפועל הספרדי היה יכול להתנהג בצורה מאוד טבעית.
הנה דוגמה קטנה. אני רוצה שתתמקדו רגע בפתגמון החמוד הזה. אלה פתגמים. אגב, אם אתם שואלים את עצמכם ממה המקור הזה אז ממש בקרוב מאוד אני עתיד לפרסם יחד עם קולגה שלי מבר אילן, מהמכון ללאדינו, ספר נוסף ללימוד לאדינו, אחרי שאנחנו במשך כמעט 20 שנה השתמשנו במהדורת ניסוי של ספר מסוים. אין הרבה ספרים ללימוד לאדינו, אבל המעט שיש צריך גם לשכלל אותם מתודית.
יש כאן פתגם שאומר
¶
"אי די לו פוקו ב'ירמוס חאיירי". אני רוצה להתעכב על המילה "חאיירי" שבטורקית המשמעות שלה זה ח'ר. יכול להיות שגם בערבית. זאת אומרת, אין מזה שום תועלת, לא יצא מזה שום דבר. אבל "חאיירי" מופיע גם ביוונית. המילה יושבת ביוונית – "חאיירי", והמילה ביוונית - המשמעות שלה לעשות למישהו טובה. לעשות "חאייר" זה לעשות למישהו טובה, זה להועיל למישהו במשהו. הפתגם הוא חמוד: גם מן המעט נפיק תועלת.
אני רוצה להראות לכם כאן דוגמה, לא נתעכב על זה עכשיו, של טקסט בלאדינו שנכתב בצורה מאוד מסוימת והוא נקרא "סוליטריאו" שזו צורה של כתיבה באות עברית. לא להיבהל, זו עברית. אלה אותיות עבריות של כתיבה ספרדית קורסיבי. זה החצי קולמוס. אני לא אתעכב על זה עכשיו כי אין לנו זמן. זו תורה שלמה שצריך ללמוד אותה. אבל שימו לב כאן לאזור שאני מסמן כאן כתוב: התרגום: חבר יקר - "קארא אמיגו" תורה שלימה שצריך להכיר אותה. אני אעשה נפשות ואגיד לכם בואו ללמוד את זה במכון לאדינו של בר אילן.
עפר דגן
¶
מאוד רצו את זה. אתה יודע, כשפרסמו ספר "פנקסי פרנס" בהר הזיתים, חיפשו בנרות קוראי כתב חצי קולמוס.
שמואל רפאל
¶
זה מאוד קשה. התורה עצמה היא לא מסובכת. זה בערך כמו ללמוד לקרוא כתב יד של קורא בעברית. אתה קורא עברית, אבל אתה יכול ליפול על כתב יד של מישהו שהוא מאוד קשה ואתה לא מצליח לפענח אותו. קשה לך לקרוא את זה. אבל אתה מתחיל להתרגל לכמה אותיות ואתה גם מפצח את זה.
גם היום יש לנו מליאה ב-16:00?
שמואל רפאל
¶
אז נשתדל לעשות את זה מהר. בעשרים הדקות האלה אתם חייבים ללמוד את כל התורה על רגל אחת. אני בעיקר רוצה להתעכב על מילים מסוימות בתוך הלאדינו שמייצרות משמעויות אחרות. יש לנו אל"ף, אבל יש לנו כמה סדרות של אותיות שחובה להכיר אותן, וברגע שאתם מכירים את האותיות האלה אתם פותחים לעצמכם שער להבנה של עולם אדיר בתוך הלאדינו.
שמואל רפאל
¶
רש"י זה לא הבעיה. אגב, אפשר לכתוב את הלאדינו גם בכתב מרובע, גם בחצי קולמוס, ובכל גופן שמתחשק לכם במחשב - זו לא הבעיה. אני מדבר על העיקרון של אות באל"ף-בי"ת. אני רוצה להתעכב רק על סדרות של אותיות שמייצרות צלילים נוספים בתוך השפה. קודם כל, בי"ת. אני רושם אותה פעמיים: פעם אחת כשבי"ת תופיע ללא שום סימן מעליה היא מצלצלת כמו B. לצורך העניין כמו המילה "בואינו". אין שום סימון, זו ה- B. מספיק שאני שם עליה את הסימן הזה, אני הפכתי אותה ל-V. לסימן הקטנצ'יק הזה מעל האות, דוברי הלאדינו קראו "אל צ'רקולו דל ראפה", זה הצ'ופצ'יק שהופך את המילה למילה ברפה. יש לנו כמה וכמה דוגמאות כאלה. לא לסמן את זה עם כל העיגול כולו, זה פשוט מופיע כך.
מאותה משפחה יש לנו גם את פ"א, אז הבנתם שאם פ"א מופיעה ללא שום דבר אז היא מצלצלת כמו P. אם היא תופיע עם הצ'רקולו דל ראפה, היא הפכה להיות F. יש דל"ת - לא ניכנס לסיפור הזה כי היא כמעט לא שמישה, אבל יש טקסטים עתיקים שבהם היתה דל"ת שאנחנו מכירים אותה כ-D, ויש דל"ת בצורה כזו שהיא יותר מזכירה את ה- .THגימ"ל ממלאת כמה פונקציות בתוך הלאדינו. כשאין עליה שום סימן היא G, כשיש עליה ראפה אחד היא הופכת להיות J כמו המילה "ג'ידיוו", במובן של יהודי, "גראנדה" במובן של גדול, ויש עליה גימ"ל נוספת שמצלצלת כמו צד"י. לא נכתבת בצד"י, אבל מקבלת עליה מגוון של סימנים: או שני קווים או חיריק מעל הגימ"ל או חצי סהר. לא משנה איך שזה לא יהיה, המילה לצורך העניין היא CH, וניקח כדוגמה את המילה - - - שזה תיק, כך זה נכתב. כבר גמרנו חצי מהאל"ף-בי"ת. לדוברי עברית לא צריכה להיות שום בעיה.
מאותה משפחה יש לנו את האות זי"ן שתופיע ללא שום סימן מעליה, ואז אנחנו מקבלים אותה כ-- - -, יותר מצלצלת בצורה כזו, והיא תופיע מעליה עם סימן היא תתחיל לבלבל אותנו עם הסימן הזה.
נראה אם יש לנו עוד משהו מהמשפחה הזו? כל השאר הן די פשוטות.
שמואל רפאל
¶
שי"ן שמאלית וימנית קיימות מאוד. לא נבלבל אתכם. רוב הדרך של הלאדינו השי"ן השמאלית מתפקדת כמו S. למשל, בשם שאלוניקי שהופיעה בצורה כזו. אבל זה לא אומר שבכתיבים מאוחרים של השפה זה לא ייהפך להיות סאלוניקי בצורה כזו או סאלוניק.
עכשיו פלא הפלאים של הלאדינו. יש סדרה של אותיות שלא משתמשים בהן - ממש כך. למשל, בת"ו לא משתמשים, אלא אם היא הגיעה ממקור עברי: תלמוד, תורה, תפילין. המילה נשארה ממקור עברי, נשמרת גם הת"ו במקור העברי. כל היתר לא צריך בכלל להתלבט עם הבעיה שתלמידים מתלבטים בה הרבה מאוד האם זה בת"ו או בטי"ת. כל השאר כותבים בטי"ת: טומאר, טודו, טיו - לצורך העניין, הכל נכתב בטי"ת. לעולם לא יכתבו בלאדינו את המילה " - - - " לדוד בצורה כזו, זו תהיה טעות מצלצלת.
מאותה משפחה גם האות עי"ן לא בשימוש, לא נכנסת לשימוש. היא גם כן נשארת למילים ממקור עברי. באותה סדרה גם האות צד"י לא קיימת כי במקומה יש לנו את החלופה הזו של הג'י - עם כל מערכת הסימנים מעליה.
עכשיו אנחנו מכירים את העיקרון של ההתנהגות הלשונית, ומה שצריך לעשות זה פשוט לקרוא את הטקסט שאני מחלק לכם כדי לעשות איזשהו ניסיון. את הטקס הזה תעבירו ביניכם.
(חלוקה של טקסט בלאדינו לתרגול.)
אני מבקש מכם לא להסתכל על החלק למטה בכתב לטיני כי זה יעשה לכם את החיים מאוד מאוד קלים. בואו נסתכל רק על החלק שכתוב בכתב רש"י. פה תראו חלק גדול של הכללים שדיברנו עליהם עכשיו. האם מישהו מוכן להתנדב?
שמואל רפאל
¶
הגיבורה שלנו היא שרה. לא שרה (במלעיל) אלא שרה (מלרע). כל השמות האלה בתוך הלאדינו מקבלים הגיה יפה היא הגיה מילרעית כפי שאנחנו צריכים להגות גם בעברית: שרה, רבקה, רחל לאה, דוד, שמעון (במלרע), ולא דוד ולא שמעון ולא לאה וכד' (במלעיל). לכן, הגיבורה למעלה היא רבקה.
הקטע הזה נקרא שרה היא רבקה, שרה ורבקה.
שמואל רפאל
¶
הוא חיריק עזר שאנחנו שמים אותו לתלמידים כדי שהם יעשו הבחנה בין אֵ לבין אִי. במקור בטקסטים בלאדינו זה לא היה קיים, לא היה צריך את זה. אנחנו שמים את זה כדי שתלמידים בדיוק ישאלו את השאלה המדויקת שאתה שאלת: איך אני קורא את זה? כיוון שהאות שמבלבלת ביותר בשפה הזו היא יו"ד. היא משמשת בהרבה מאוד פונקציות.
שמואל רפאל
¶
"נאסיִדה" - החיריק הזו לא אומרת שאת צריכה לקרוא את זה מתחת ליו"ד, אלא לקחת את הצליל לאות אחת שלפני.
(קורא את הטקסט בלאדינו). עכשיו את שואלת ודאי איך אני אדע שזה אֵין ולא אִין? - זה פונקציה של למידה.
שמואל רפאל
¶
לא שמתי. גם לא הוספתי את הצירה כי אני לא רוצה להרבות יותר מדי בניקוד עזר כי אחרת אני כבר אתרחק מהטקסט מאוד. אנחנו יודעים שצריך. אבל מה אנחנו מסבירים לתלמידים? אם לא ראית כאן חיריק אז תתחיל להפעיל את המחשבה שאולי זה מתנהג כמו צירה.
הלאה.
שמואל רפאל
¶
אמרנו שאם אין סימן קרוב לוודאי שזה בצירה.
יפה, בתור טבילת אש זה בהחלט יפה מאוד. אנחנו חוזרים בחזרה אל הטקסט: "אייה" - אין לי חיריק זה ככל הנראה מצלצל כמו אֵ. לא משנה לכם כרגע אם זה צירה או סגול, אבל זה בוודאי לא חיריק.
(קורא את הטקסט בלאדינו.) התרגום עד כה: שרה היא ילדה שנולדה בישראל. היום היא תלמידה. היא מורה והיא גרה ברחוב מזרחי מס' 30.
הלאה, נעבור למישהו אחר.
שמואל רפאל
¶
יפה.
כבר מצאתי טעות הגהה בספר לעתיד. המילה הזו היא "ליטוראטורה", והו"ו הזו צריכה להיות יו"ד. זה יתוקן, תודה. ליטיראטורה - כמו שיש במילה כאן.
תרגום הטקסט
¶
בכל יום שרה נמצאת באוניברסיטה. היא לומדת תנ"ך, ספרות וגם ספרדית יהודית לאדינו כדי להתמצא בלימודים של הפקולטה לספרות של עם ישראל.
שמואל רפאל
¶
"מוג"ו טיימפו" - הנה הגימ"ל שמצלצלת כמו צד"י, כמו שאמרנו כאן - מצוין.
במקרה אני מכיר את לבנה ניר שהיא גם חברת ההנהלה של הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו אז - - -
התרגום מלאדינו
¶
שרה עובדת כמורה בבית ספר בתל אביב. לחברה של שרה קוראים רבקה. שרה ורבקה הן חברות מזה זמן רב. הן לומדות ביחד תמיד, הן נמצאות ביחד בקמפוס שבאוניברסיטה.
"סמפיירי" זה תמיד. המילה היא בספרדית – תמיד.
יש לכם את זה גם בכתיבה בכתב לטיני שהוא יותר פונטי וזה נותן לכם אפשרות לתרגם.
עפר דגן
¶
למה לא להרגיל אותנו במנות קטנות כי גם הרש"י הוא לא פשוט? עדיין הוא לא פשוט. יש כאלה שקוראים אותו שוטף.
שמואל רפאל
¶
צריך קצת לרענן.
זו היתה טעימה ביחס להיכרות הזו של לאדינו.
המפגש הבא שלנו הוא בעוד כמה שבועות, זה לא בעוד שבועיים. המפגש הבא שלנו יעסוק בסיפור מורכב למדי ומאוד אשמח אם פרופ' בר זוהר יהיה איתנו. אנחנו נעסוק בסיפור של השואה ודוברי הלאדינו, הפרק של השואה וגורלם של דוברי לאדינו בתקופת השואה
יכול להיות שזה ב-13 בפברואר, מאוד יכול להיות.
שמואל רפאל
¶
עד שכולם יצטרכו לרוץ למליאה, אני רוצה להראות לכם מבחר טקסטים שנכתבו בכתיבה הזו של הלאדינו. הראיתי לכם את לוח השנה, מחזור ליום הכיפורים, ספר רות עם תרגום ללאדינו ושבחי התנאים שמתפרסם בסלוניקי, למשל, ספרי תפילות תרגום לאדינו – ליוורו דה תפילה קון לאדינו. הראיתי בתחילת ההרצאה שלנו את פרקי אהבות בלאדינו כשהטקסט בעברית ומיד אחר כך התרגום שלו. תראו כמה שזה נחמד: רבי אלעזר בן יעקב אומר: העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. (קורא בלאדינו). אבוגדור - advocate.
דוגמה נוספת כדי שלא - - -