ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-01OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט

לספורט

יום שני, ז' בטבת התשע"ח (25 בדצמבר 2017), שעה 12:32

מעמד מאמני הספורט

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר

טלי פלוסקוב

מוסי רז

יואל רזבוזוב

שלמה סביה - מנהל האגף להכשרות מאמנים, משרד התרבות והספורט

מירב כהן - עורכת דין, משרד החינוך, התרבות והספורט

ד"ר ולדימיר שקלאר - סמנכ"ל, משרד הקליטה

שבתאי פיקר - מנכ"ל איגוד מנהלי ספורט, מרכז השלטון המקומי

שרה פרנהיימר - איגוד מנהלי ספורט, מרכז השלטון המקומי

מרק איפראימוב - סגן ראש העיר שדרות

איציק עובדיה - סמנכ"ל חברה עירונית רחובות, חבר הנהלת מנהלי מח' ספורט ברשויות

ד"ר יצחק בן מלך - מנהל בית הספר הבינלאומי להסמכת מדריכים ומאמנים, מכללת וינגייט

שלמה בן גל - מנכ"ל, מכללת וינגייט

אליהו סדרס - מנהל בית הספר למאמנים, מכון וינגייט

ד"ר מיכאל אשכנזי - ראש בית הספר ללימודי תעודה והשתלמויות, מכללת וינגייט

יעקב ג'ינו - סגן מנהל בית הספר למאמנים, מכון וינגייט

עומר עצמוני - מנהל חטיבת נבחרות ופיתוח מקצועי, ההתאחדות לכדורגל

שבתאי דויטש - חבר הנהלת ההתאחדות לספורט נכים והוועד הפראלימפי

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

יחיעם סקיטל - יו"ר ועדה מקצועית, אתלטיקה קלה

ודים ספקטור - מאמן אגרוף, כפפות הזהב, טבריה

אלכסנדר איבנוב - מאמן נבחרת ישראל (סייף)

אלכס אברבוך - מאמן, ירושלים, נתניה, ספורטאי אולימפי

אילנית מנדלסון - עורכת דין, חברת ועדת מינוי יועמ"שים, מייצגת תאגידים ועיריות

מרטין מדר - נציג, ההתאחדות הישראלית לטאקוונדו

אילנה קרטיש - ספורטאית אולימפית

אלכס ברנר - מדריך אגרוף, כפפות הזהב טבריה

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

מעמד מאמני הספורט

אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדת משנה לספורט. היום ה-25 בדצמבר 2017, ז' בטבת התשע"ח. נושא הדיון שאנחנו זימנו את הישיבה הזו הוא מעמד המאמנים בישראל.

ראשית, אני אפתח בכמה מילים על הוועדה. ועדת החינוך החליטה לאחרונה להקים מחדש את ועדת המשנה הזו לענייני ספורט. קיבלתי את רשות הוועדה מיו"ר הוועדה, חבר הכנסת מרגי, זה מתוך כוונה להתחיל לעסוק בנושאים של סדר היום בעולם הספורט באופן תדיר, רצוף עם מעקב, ולא שהתחום הזה יהיה תחום שנדחק לעיתים לשוליים בעבודה השוטפת של ועדת החינוך שמטבע הדברים עיקר העיסוק שלה הוא באמת בנושאים שקשורים במשרד החינוך.

הוועדה הזו שהיא גם ועדת תרבות וספורט ולא רק חינוך, קיבלה את ההחלטה לקחת את ועדת המשנה הזו כדי לאפשר לעסוק בנושאים האלה בנוסף לסדר היום השוטף של ועדת החינוך. ככל שיהיה צורך להעלות נושאים מכאן כמובן למליאת הוועדה או מעבר לזה, אנחנו נעשה את זה, אבל בהחלט אנחנו ננסה לרכז שניים-שלושה נושאים חשובים שנמצאים על סדר היום בעולם הספורט, במטרה לייצר שם שינוי כולל דיונים שיהיו אולי דיוני מעקב. זה לא יהיה בהכרח שאנחנו נמצה כל דבר בדיון אחד, אבל בהחלט זה הדיון הראשון, לפחות של הוועדה בהרכב הנוכחי שלה.

אני קיבלתי וגם אחרים קיבלו לא מעט פניות בנושא הזה של מעמד המאמן בישראל, בנושא הקשיים שמתמודדים איתם מאמנים מכל ענפי הספורט, האולימפיים והלא אולימפיים והנקודות שאותן צריך לשים על סדר היום של הוועדה ולדון בהן.

לצורך כך אנחנו מתחילים את הדיון הזה כדיון ראשון, א', לשמוע גם את הבעיות מהאנשים, גם לשמוע את נציגות משרד הספורט שנמצאת פה. אני לא רואה פה נציג של אגף התקציבים, אבל אני מניח שגם הם ידרשו לעניין בהמשך הדרך.

אתחיל עם חברי הכנסת כדוברים. חבר הכנסת יואל רזבורוב.

תודה כבוד היושב ראש. קודם כול אני באמת מברך אותך ואת הוועדה על ההחלטה הזו. אני חושב שספורט, כמובן רוב הדיונים בנושא חינוך, הוא כלי חינוכי לא פחות טוב. אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לקיים כאן דיונים בנושאים חשובים מאוד. כמו שאמרתי, ספורט הוא באמת כלי חינוך, אחד הטובים. עצם הדיון הזה על מעמד המאמן, אני גם קיימתי לא מעט ישיבות בנושא. יש פה פורום מכובד. האם יש פה נציגי משרד החינוך? אני גם חושב שהם צריכים להיות שותפים בסיפור הזה.

כל הישיבות שעשיתי בנושא, אף פעם לא הגענו לשום תוצאה, כי לא המאמנים עצמם, לא הספורטאים עצמם, אף אחד לא מבין מה זה מעמד מאמן ומה רוצים להשיג במעמד הזה. יש הרבה אמירות כלליות, אנחנו רוצים מעמד מאמן. השאלה מה זה. יש מעמד מאמן כביכול של משרד הספורט, מה ששלמה מוביל. הם רוצים שמעמד מאמן יוכר במשרד החינוך. כשהגענו למקום של שכר, אמרתי, היום שכר של מורה במשרד החינוך הוא 60 ₪ לשיעור? מאמן מרוויח פחות מ-100 ₪ לשיעור, אז יפגע השכר שלו. אף אחד לא באמת הצליח לבוא ולשים את כל האינפורמציה שיש לנו ואת כל הבקשות ואת כל הדרישות על השולחן ולמצוא את הדבר האמיתי, אז אם אנחנו כאן בפורום הזה, יש פה כמו שאמרתי, פורום מאוד מכובד, אנשים שבאים מכל הקשת הספורטיבית, נצא מכאן עם איזה שהן תובנות ונוכל לדחוף את זה ברמה של חקיקה, נשמח לקדם את זה ביחד, אבל כמו שאמרתי, עד עכשיו, כל הישיבות שעשיתי, חוץ מלשמוע, רוצים מעמד מאמן, שלמאמן יהיה מעמד, במה זה מתבטא? הרי מעמד מאמן, אם זה בחקיקה, צריך להיות דברי הסבר, צריך להסביר מה בדיוק אנחנו רוצים להשיג, מה זה מעמד מאמן. אני חושב שזו נקודה מהותית ביותר והלוואי וכולנו ביחד, כי יש פה מטרה אחת, באמת לתת סטטוס למאמן, שהמאמן ירגיש שהמדינה מכירה בו, רק באיזו דרך אנחנו נעשה את זה? אני מקווה מאוד שנמצא כאן. תודה.

תודה. חבר הכנסת מוסי רז.

אני באתי להקשיב בשלב הזה, חבר חדש בוועדה.

כולם חברים חדשים בוועדה כי הוועדה הוקמה עכשיו.

נכון, היא הוקמה עכשיו, אבל אתה אומר שגם בכל הדיונים שהיית, הספורטאים והמאמנים לא יודעים מה מעמד המאמן, אז אני בעיקר בעד לשמוע. אני גם צריך לצאת עוד חצי שעה. אני מעדיף לשמוע את האנשים.

בסדר גמור.

אני ארצה לפתוח אולי במי שפנתה אלי גם בעניין הזה בראשית הדרך, שמזה התגלגל הדיון הזה, שהיא חברת סגל אולימפי, אילנה קרטיש, אז גם תציגי את עצמך לפרוטוקול וגם לנוכחים ותעלי את הסוגיה כפי שאת ראית אותה.

טוב, אז השם שלי הוא אילנה קרטיש, היום אני המתאבקת האולימפית היחידה בארץ, חברת סגל האולימפי. השתתפתי בריאו דה ז'נרו, האולימפיאדה האחרונה.

ההתמודדות שמאוד מקשה על המקצועיות שלנו זה המאמנים. זה נושא מאוד רגיש. אני שש שנים התאמנתי בחו"ל אצל מאמנים מכל מיני מדינות וישר אחרי האולימפיאדה החלטתי להתאמן אצל מאמן בארץ. החלטתי לעשות את הוויתור הזה, לעזוב את המדינה ואת המשפחה והבנתי שאני מעדיפה להתמקם בארץ. הבעיה העיקרית, שהמאמן בארץ שהוא כן מקצועית יכול לתרום לי, הוא לא יכול לתת את מאה אחוז הזמן שלו, כי זאת לא העבודה המרכזית שלו. יש לו עוד עבודת בוקר. היום בשביל להגיע לרמה הכי גבוהה, ספורטאי חייב להתאמן בין פעמיים לשלוש אימונים, כל אימון של שעתיים עד שלוש. זה דורש הרבה זמן והרבה עבודה קשה. ממה שהרגשתי ספציפית על הדוגמא שלי, מאמן לא יכול לתת את המאה אחוז שלו, לא יכול לוותר על העבודה השנייה בגלל שאין פה איזושהי עמידות כלכלית לתת את המאה אחוז במקצועיות פה. זה מה שאני יכולה להוסיף.

אוקיי. יש איתנו פה עוד ספורטאי מוכר, אלכס אברבוך.

שלום לכולם. עודד, תודה שאתה מרים עכשיו את הנושא הזה יותר על העבודה. זה נושא מאוד חשוב. אני חושב שפה צריך להיות הכי פשוט, לעשות סטטוס מאמן, להכיר את מקצוע המאמן בארץ ואחר כך המדינה יכולה להחליט כמה תקנים המדינה דורשת בשביל להרים את הספורט ברמה עולמית ולתת להם דחיפה לכל ספורטאי או נציג מדינת ישראל, ואתם יכולים לראות כמה המדינה מרוויחה אחר כך בשם חיובי על מדינת ישראל.

כמובן אני אוהב לעשות כל מלחמה דרך הספורט, אבל הנקודה היא שזה מאוד חלש ולא קיימת בארץ למאמנים, אז אפשר להגיד שכל מאמן זה בכובע של השלמת הכנסה, אין לו גב סוציאלי. אף אחד לא רוצה ללכת להיות מאמן כמו מקצוע, כי הוא לא רואה את עתיד כלכלי. הוא צריך להחזיק את המשפחה, אז זו עבודה שנייה-שלישית שלו. יש מעט מקצועות שאנחנו עוד עשר-חמש עשרה שנה פשוט יכולים לאבד אותם ויהיה לנו רק, אני מצטער, כדורגל וכדורסל, שאני לא מסכים לזה.

אני מאוד ממליץ לעשות את הסטטוס מאמן כמקצוע. אני נמצא עכשיו בכובע של גם ספורטאי לשעבר, מאמן, מנהל אגודה וחבר מועצת העיר בנתניה. הגשתי כמה שאילתות עכשיו לגבי מאמנים הישגים. אומרים שזה עירייה, זה לא האשם. לא יכול להיות שזה גוף אחר, אז אני חושב שהשלב הבא הוא להחליט מי יכול להחזיק את המאמנים. קודם כול חוק, שיש לנו סטטוס מאמן בארץ. תודה.

תודה. אני חייב לומר בהקשר הזה גם בהמשך לדוברים הקודמים. צריך להבין שישנם באמת מספר גדול של ענפים ולא דין ענף אחד כדין ענף אחר. צריך להבין שישנם גם את המאמנים בתחומים שאפשר להגיד שהם יחסית מאוד גדולים או מאוד מתוקצבים בישראל, אם זה הכדורגל לדוגמא, וישנם את הענפים האולימפיים שלעיתים שם אנחנו מפספסים לא פעם, בעיקר כשאני מסתכל גם בהקשר של קליטת עלייה. בהקשר של מדינת ישראל, כמו שהיא זכתה בעלייה שהגיעה לפה בעשרים וחמש-שלושים שנה האחרונות ברופאים, תמיד אנחנו אומרים, ומציינים את המהנדסים ומציינים את האחיות ואת החוקרים, התברכנו גם בספורטאים ומאמנים עם ידע, עם ניסיון, עם רקע, עם הכשרה שהם עברו אותה לא על חשבון מדינת ישראל, ומדינת ישראל יכולה להתברך בהם, לצערי לעיתים כל הידע המקצועי הזה יורד לטמיון דווקא בגלל שלא יודעים איך לנהל אותו, ולא רק מבחינת הספורטאים אלא הרבה יותר במאמנים. מאמן טוב יודע להוציא מתחת לידיים שלו הרבה מדליות.

חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

תודה אדוני היושב ראש. חברים וחברי הכנסת, כשראיתי שבסדר היום של הוועדה של חבר הכנסת עודד פורר יש דיון, מאוד שמחתי, כי הנושא של מאמנים מוכר לי עוד בהיותי כראש עיר ואני זוכרת עד כמה מאמנים לא יודעים למי הם שייכים. אחד שייך לעמותה, אחד שייך למחלקת קליטה והשני שייך למתנ"ס, השלישי לא יודע למי שייך. היה באמת בלגאן אחד גדול גם לגבי השכר שלהם, גם לגבי תנאי העבודה.

דבר שהפריע לי מאוד להבין, שמאמנים קבוצות שמייצגים את מדינת ישראל בחו"ל, אין להם שום מעמד כמאמן במדינה. מי שמצליח, מצוין. מי שלא מצליח, גם טוב. יש הרבה מאמנים שפשוט מחפשים את עצמם במדינה אחרת, איפה שהם יכולים גם להרוויח יותר טוב, גם שיכירו בהם, כי אנחנו יודעים מי זה ספורטאים, זה אנשים שרגילים שהשם שלהם יהיה במקומות הכי גבוהים. בעיניי המאמן זה אדם שבו תלויים המון דברים וההישגים שלנו, לכן אדוני, לפני כעשרה ימים אם לא שבועיים הגשתי הצעת חוק, הצעת חוק הספורט. זו בדיוק הצעת חוק על סטטוס המאמנים. הייתי בקשר גם עם אלכס אברבוך וגם עם אילנית ועוד כמה ספורטאים שדיברנו עליהם. רציתי להבין איך אתם חושבים שזה יהיה נכון.

דבר אחד שכל הזמן עולה, כמו שיש לנו סטטוס של מורה, צריך להיות סטטוס של מאמן עם תנאים בסיסיים נורמליים ואחר כך אפשר לחלק אותם לרמות שונות. אם זה מאמן שמביא לנו הישגים אולימפיים, אז הוא צריך להיות מאמן שגם משתכר אולי הכי הרבה, ומאמנים שנמצאים ברמות האחרות, לתת להם תיאבון ורצון להגיע לרמות יותר גבוהות באמצעות תמריצים מסוימים, לכן מאוד אשמח אם היום בוועדה שלך, עודד, אנחנו נלמד יותר איך החוק הזה, כרגע הוא נמצא במחלקה המשפטית, הם עוד בודקים כמה דברים. אולי אנחנו יכולים עדיין לעשות עוד קצת שינויים. אגב, אשמח מאוד אם תצטרפו אלי להצעת החוק ונביא בשורה ונבין שמאמן זה מקצוע מאוד מכובד וראוי.

קודם כול, תודה, טלי. אני חייב לומר בהקשר הזה שאנחנו נשמע גם בהמשך את ההתייחסות של משרד הספורט שכבר נמצא באיזשהו תהליך של הסדרת מעמד המאמן עם איזשהו תזכיר חוק ממשלתי שאמור להיות. את העניין הזה אני חושב שאנחנו נצטרך לקדם ככל שנראה, גם עם השינויים הנדרשים כפי שאנחנו נרצה כאן בוועדה.

נמצא איתנו ולדימיר שקלאר מהוועד האולימפי. בוא תציג את עצמך בהקשר הזה. אתה יושב ראש איגוד הסייף.

האמת שאני נמצא כאן בכובע של סמנכ"ל משרד העלייה והקליטה, אבל אני אדבר אולי בכובע השני שלי כספורט, שנכון להיום אני סגן יושב ראש ועדת - - -

אתה יותר זמן בספורט מאשר בעלייה וקליטה.

בדיוק. בפתיחה חבר הכנסת רזבוזוב אמר שהיו אין ספור דיונים בנושא. להגיד שבארץ אין מאמנים, אין סטטוס מאמנים, זה לא בדיוק נכון. יש מאמנים, מקבלים הכרה ויש ועדה להכרת מאמנים. אני מבין למה מצפים אנשי ספורט, ספורטאים אולימפיים, מאמנים עצמם.

אתן לכם כמה דוגמאות. יושב פה אלכסנדר איבנוב, מאמן סייף. ישראל לא זכתה באולימפיאדה בריאו דז'נרו, אבל אלכסנדר הוא שותף למדליית ארד של נבחרת רוסיה בסייף, היה מאמן שני של נבחרת רוסיה בסייף. אני לא בטוח שמישהו יודע בכלל, מהאנשים שנמצאים כאן.

יודעים, יודעים. יצאו לביקור במועדון. מקום מרשים.

אני הייתי בריאו, דיברתי איתו ושכנעתי אותו להגיע לישראל ובאמת מגיע לו כאן תנאים.

איש מקצוע מעולה.

אני לא חושב שהרבה מהנוכחים כאן יודעים שיש בארץ מאמן בענף ספורט אולימפי, שכבר בישראל, לא ברוסיה. תלמידים שלו הביאו 16 מדליות מאליפויות עולם, אליפויות אירופה, מתוכם 6 מדליות זהב.

השאלה מה החוק היה עוזר לו, מה זה היה מקנה לו?

המאמן הזה, צריך לתת לו הכרה, מאמן על, מאמן סופר על. מאמן כזה צריך לקבל משרה. אני מדבר במקרה על סייף, על יעקב פירמן שגר במעלות. תבינו, בעיר של 10,000 תושבים להביא 16 מדליות מאליפויות אירופה ואליפויות עולם, אין דברים כאלה בשום ענף ספורט בישראל. אני בטוח שאתם לא שמעתם את השם שלו, אז לא כולם, אבל חלק מהאנשים שמעו. מאמן כזה, אני יודע שרמת השכר שלו, בשנים שאני מכיר אותו, בין 4,000 ל-10,000 שקל.

רגע, אבל מי קובע מה גובה השכר שלו? על מה?

המעסיק. מאמן כזה קודם כול צריך להדליק משואה ביום העצמאות, לדעתי.

ברור.

הוא צריך להיות מאמן על במשרד החינוך, לקבל משרה הכי גבוהה שיש ולהעביר את הניסיון שלו למאמנים אחרים, כמו שדרך אגב אלכסנדר שיושב כאן.

מה שבאמת צריך פה לעלות לסדר היום זה נושא של הכרה, של דירוג, של טבלת תעריפים למאמנים ונושא של השכר. זה למעשה הדברים לדעתי שצריכים להיות על סדר היום של הוועדה.

תודה. מכללת וינגייט, רשומים לי פה ארבעה אנשים, אז אולי תחליטו מי יהיה ראשון הדוברים ביניכם.

שלמה בן גל, מנכ"ל המכללה האקדמית בוינגייט.

אני מברך על הדיון החשוב הזה. הייתי שותף בדיון ב-2000 אחרי אולימפיאדת סידני שהשר מתן וילנאי בא ואמר - - -

אני מקווה שהדיון הבא לא יהיה בעוד שבע עשרה שנה.

אני מקווה, כי זה יהיה חור גדול בספורט הישראלי.

אני חושב שהגדרת מקצוע מעמד המאמן, יש לנו מאמנים איכותיים, הם מאמנים ברמה גבוהה מאוד, שלפעמים חיים "מהיד לפה". מכיר כמה מאמנים כאלה. אני במקרה הייתי בביקור. הנושא של הסייף, מאמן ברמה עולמית שהשיג מדליות לא למדינתנו, למדינה אחרת, בתקופה שמתן נדמה לי חזר. הייתי יושב ראש איגוד האתלטיקה. אני מדבר גם לשעבר, היה אלכס ומטושביץ' שהיו בגמר אולימפי ואז רצו להסדיר את הנושא הזה וזה לא הוסדר.

אני חושב שכדי לבוא ולתת צעד קדימה לספורט הישראלי, חייב להסדיר את מעמד המאמן. כמו שיש מעמד מורה עם דרגות שונות, אותו דבר למאמן. כמו בכל מקצוע אחר, להגדיר אותו. ההתייחסות למאמנים היא לא בצורה מכובדת, כי יש מקצועות שהמאמנים, גם באתלטיקה, אני יכול להעיד על האתלטיקה כיושב ראש איגוד כמה שנים טובות, חיים עם 1,500 שקל, שהם עושים עבודה נפלאה, ופה צריכים להסדיר את זה אם רוצים באמת לתת קידום ולקדם את הספורט הישראלי.

המדינה צריכה להחליט שזה סדר עדיפות חשוב, להקצות כספים ולרוץ עם זה קדימה. חבל על הזמן. בלי הדבר הזה אין לנו אפשרות לקדם.

דבר שני, נושא של הכשרת המאמנים. הכשרת המאמנים צריכה להיות בצורה מסודרת, להגדיר אותה. כמו שיש ברוסיה, כמו שיש בקפריסין, כמו שיש בתורכיה וכמו שיש בגרמניה. לומדים באקדמיה אנשי מקצוע ומגדירים אותם בצורה מסודרת ואפשר להגדיר אותם ברמות השונות, וכמובן להישגים.

צריכים להחליט לרוץ עם זה קדימה ואני חושב שזה יעשה מהפכה בספורט הישראלי, אין ספק.

תודה. יעקב ג'ינו.

תודה. ידבר אלי שהוא מנהל בית הספר, ברשותך.

שלום, שמי אלי סדרס ואני ממכון וינגייט, המכון הלאומי לספורט.

אולי קצת על עברי. הייתי ספורטאי, הייתי מאמן גם במשחקים האולימפיים בברצלונה.

מה שהייתי רוצה לומר לוועדה, שאנחנו צריכים לא רק לדבר על ה"שפיץ" של המאמנים, אלא גם על הרוחב של המאמנים. אנחנו צריכים לדבר על מאמנים כמחוללי שינוי חברתי. המאמן בסופו של דבר פוגש במהלך חייו כל כך הרבה צעירים ומשפיע על חייהם. הוא מקנה להם ערכים ובסופו של דבר מקנה להם כלים לחיים, שהם מעבר לכלים שהוא מקנה לספורט עצמו. זה אומר שהתפקיד של המאמן הוא להכין אנשים לחברה ולספורט שאותו הוא מאמן. זאת התפיסה צריכה להיות.

דובר כאן על רמת המאמנים בישראל. אני בטוח שרמת המאמנים בישראל יכולה להיות הרבה יותר גבוהה. הטובים לא מגיעים להכשרות. הם יודעים שאין מסלולים, אין תקנים ואין מסלול של קריירה ספורטיבית כמאמן, לכן הם בורחים או לאקדמיות או למסלולים אחרים שהם מקבילים בספורט, במדעי הספורט. הם לא משמשים כמאמנים. אנחנו צריכים לבנות מסלולים של קריירה למאמן על מנת שהטובים כן יגיעו ואז גם יהיו לנו מאמנים ברמה טובה יותר. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי ההכשרות. אם אני לוקח מדינה מאוד מצליחה בספורט תחרותי, הישגי, כמו ניו זילנד, ניו זילנד היא מדינה קטנה בת 4.5 מיליון תושבים. במשחקים האולימפיים האחרונים הם זכו ב-18 מדליות. מטורף, בשפת העם. בארצות הברית למשל, ארצות הברית הגדולה, זוכה ביחס של 0.7 מדליות למיליון והם זוכים ביחס של 4 מדליות למיליון. איך הם עושים את זה? הם עושים את זה כי מסלולי ההכשרה שלהם שונים. הם לא אקדמיים. הם מקבלים אנשים שהם מחויבים, עם קריירה, והם קושרים את המאמנים לתוך מסלול של קריירה עם מחויבות למקצוע, עם מחויבות לתמיכה מדעית וזה בסופו של דבר מה שמביא להישגים הרמים, אז מצד אחד זה לפתוח ערוץ של מאמני על, אבל מצד שני אנחנו צריכים לזכור שצריך גם לפתוח מסלול של מאמנים לכל אלה שמשתתפים בספורט, לאלה שמשפיעים על חיי החברה בישראל.

תודה. אני רוצה, שלמה, אולי שאתה תתייחס קצת למה עושה משרד הספורט בעניין, ומזה נוכל לפתח גם את הדיון.

טוב, אני רק אומר כמה דברים ואתייחס למה שנאמר כאן.

רק לפרוטוקול, שלמה סביה, משרד הספורט, מנהל אגף הכשרת מאמנים.

הדוגמאות שנתנו כאן החברים, כל אחד נתן את זה מנקודת ראות שלו ומהנקודה הכואבת שלו, כי יש כל מיני מודלים של מדינות שהצליחו בהשקעה שלהן כתוצאה מהשקעה במאמנים, להגדיל גם את ההישגים שלהם וגם את מספר המשתתפים בספורט.

משרד הספורט, אחת המטרות שלו היא באמת גם להגדיל את מספר הספורטאים, כי מספר הספורטאים במדינת ישראל הוא מאוד קטן, יעידו פה יושבי ראש האיגודים שהציגו את עצמם, ובפן השני זה הנושא של ההישגים.

למאמן יש תפקידים באמת רבים. ההשקעה עד היום בספורט בישראל התמקדה בעיקר בספורטאים ובמתקנים. במאמנים עדיין לא, אבל המשרד עושה מספר מהלכים שאותם תיכף אני אפרט כאן, בהשקעה בנושא של המאמנים.

לפני שאני אגע בכלל בהצעת החוק שאנחנו מנסים להוביל, כי היא מתייחסת באמת לנקודות שהעלו כאן החברים, אני רק אציין שהמשרד שלנו, מינהל הספורט מסייע לאיגודים בהעסקת מאמנים לאומיים. למעלה מ-60 מאמנים לאומיים מקבלים שכרם דרך המשרד. בממוצע אני אומר, אם זה מאמן שעובד במשרה מלאה, המשרד נותן 15,000 שקל, האיגוד משלים את שכרו.

60 זה במשרה מלאה?

לא.

כמה במשרה מלאה יש לך, שיכולים לתת כמו שהיא ציינה, שיכולים לאמן, מה שנקרא - - -

עוד פעם, יש ענפים לא מועדפים. אני לא אכנס כרגע לזה.

כמה במשרה מלאה סך הכול יש?

אני מוכן לשלוח לך את הרשימה.

התקציב לזה הוא 10 מיליון שקלים.

משהו כמו 10 מיליון שקלים, צודק יואל, אבל זו רק הערת ביניים.

אין ספק שצריך לטפל בבעיה הזו בצורה רחבה יותר, כי מדינות מתקדמות בעולם הספורט, יש להן באמת מעגל הרבה יותר רחב של מאמנים שמועסקים, אם זה באמצעות האיגודים, אם זה באמצעות המדינה ואם זה באמצעות רשויות מקומיות. יש מדינות שהמאמנים מועסקים דרך הרשות המקומית, משהו כמו בסגנון של המורים בחטיבות הביניים בתיכוניים, אבל אנחנו צריכים לראות מה המודל שמתאים לנו, למדינת ישראל, ולא לעשות קופי פייסט ממודלים אחרים.

הצעת החוק שאנחנו מובילים מתמקדת בשלושה שינויים מהותיים: אחד, זה המדרג של המאמנים. ציינו פה אנשים רמות שונות, דרגות של מאמנים. נכון להיום יש לנו מדריך ומאמן. אין שאיפה להתקדמות. לפני חוק הספורט, מי שזוכר, בצעירותנו, היו ארבע דרגות: היה ראשי קבוצות, עוזר מדריך, מדריך, מאמן. זה בתקופה הקודמת. אני שמח שהיום אנחנו הולכים לאמץ את המודל הרווח במדינות רבות בעולם וגם באיגודים בינלאומיים. אופ"א לדוגמא, פועלת על פי המדרג של ארבע דרגות. זה המודל שאנחנו הולכים לאמץ אותו לא בכל ענפי הספורט. כמובן אין דין ענף הכדורגל או הכדורסל כמו היאבקות או הרמת משקולות. זה השינוי הראשוני.

השינוי השני, היום יש מצב אבסורדי שהמדינה נותנת אישורים למוסדות. פעם, דרך אגב, רק להשכלה כללית, עד שנת 99'-2000 היה מוסד אחד שהכשיר מדריכים ומאמנים במדינת ישראל, זה היה מכון וינגייט. בעקבות החלטת בג"צ נדרש המשרד לקבוע תבחינים ולתת לכל מוסד שעומד בתבחינים את האישור להכשיר מדריכים ומאמנים. הפועל היוצא, נכון להיום אנחנו נמצאים עם 64 מוסדות שמכשירים מדריכים ומאמנים במדינת ישראל. אין למדינה שום בקרה על איכות המאמנים נכון להיום. אין למדינה שום מאגר נתונים על כמה מדריכים, כמה מאמנים הוכשרו במוסדות השונים. רק לפני שלוש או ארבע שנים התחלנו לאסוף קצת נתונים, אבל עדיין אסור לנו על פי חוק להקים מאגר שכזה, כלומר היום אין שום גורם במדינת ישראל שיכול לומר לנו בעצם על כמה מדובר.

ההתאחדות לכדורגל למשל, אין לה מאגר שהיא יודעת כמה מאמנים יש לה?

עומר עצמוני, ההתאחדות לכדורגל.

אנחנו יודעים כמה אנחנו הכשרנו, אבל יש הרבה מוסדות שמכשירים מדריכי כדורגל.

יכול להיות שמישהו עבר את ההכשרה אבל הוא לא עוסק בזה.

עודד, אני אומר לך, א', המאמנים מועסקים על ידי האגודות. יש אגודות שמעסיקים מאמן בבית ספר לכדורגל, הוא לא רשום בהתאחדות. אין שום גוף במדינת ישראל שיש לו מסד נתונים של כמה מדריכים או מאמנים בכדורגל יש. זה לא קיים בשום מדינה מתוקנת בעולם.

דבר שני, כמו שאמרתי, המוסדות האלה מכשירים מדריכים ומאמנים. אין שום בקרה על איכות המאמן. הצעת החוק באה ואומרת שאנחנו הולכים לאמץ את המודל של משרד התחבורה במודל של מורה דרך. המוסדות ילמדו, הרישיון יינתן על ידי הממשלה, כלומר המשרד הוא זה יעשה טסט ותיאוריה.

יש לי רק שאלה עוד קודם לכן. מה שאתה אומר, אין לך שום יכולת לדעת אם מישהו מעסיק מאמן עם הרשעות בעבירות אלימות למשל או בעבירות ילדים למשל.

אתה צודק, כי היום אף אחד לא בודק עבר פלילי של אף מדריך או מאמן. גם המוסדות המכשירים, אסור להם לבדוק, אסור להם לדרוש ר"פ או היעדר עבירות פליליות מחניכים.

זה לא מדויק.

אני מדבר כרגע על תחום הספורט.

מה שקורה בתוך מערכת החינוך זו שאלה אחרת.

סליחה, יאמר לי אלכס אברבוך שהוא מנהל אגודה, האם מישהו אצלכם באגודה בודק עבר פלילי של מאמן?

לא.

מה שאני אומר לכם, בדוק, רבותיי.

במסגרת הצעת החוק שאנחנו מובילים, חובה בטרם יינתן הרישיון לבדוק עבר פלילי או רישומים פליליים של מדריך או מאמן, וכמובן שלמי שיש רישום פלילי שבגינו הוא לא יוכל לקבל רישיון, הוא לא יקבל רישיון לעסוק גם עם ילדים ובכלל.

השינוי השני המהותי זה כמו שאמרתי, הרישיון יהיה ממשלתי ובכך גם המאמנים יוכלו לקבל הכרה כמקצוע. בעצם זה שהם מקבלים רישיון מהמדינה, יש לזה השלכות. לאחר מכן אפשר גם להרחיב את הדיבור עליהן.

הנושא השלישי, נכון להיום מאמן מקבל תעודה, היא לכל החיים. אין שום דרישה להתחדשות, ריענון, לימוד, התעדכנות. הספורט הוא מאוד דינמי. חלקנו כאן שיושבים סביב השולחן יודעים שענפים, חלקם גם משתנים מקצה לקצה, גם בתחום החוקה, גם בתחום הטכנולוגיה.

יש לי שאלה, סליחה שאני קוטע אותך. בתחומים האחרים למשל, אז אני יודע על שופטי כדורסל ושופטי כדורגל, נדרשת גם הכשרה שוטפת, מבחן שוטף. כשהייתי שופט כדורסל בצעירותי, הייתי צריך לעשות מדי פעם גם מבחן פעם בשנה.

את זה עושה המעסיק, מחייב אותם.

זאת אומרת, שופטים עושים, שחקנים עושים מטבע הדברים, כי הם צריכים לעשות גם מבחני כושר. שחקן לא יתקבל אם הוא לא עומד ברמה מסוימת. עושים לו בדיקות רפואיות, עושים לו בדיקות.

לא משנה, הוא ירד ליגה, הוא ישחק בליגה נמוכה יותר. הוא רשאי לעסוק בזה.

אבל למאמנים אין שום בקרה.

אין שום דרישה. הצעת החוק שלנו באה ואומרת שמאמן יידרש לעבור השתלמות כתנאי לחידוש רישיון בכל מחזור אולימפי פלוס מינוס, כעשרים שעות בארבע שנים.

אני אומר משהו כאן באופן מאוד כללי, אבל כמובן שכל איגוד ואיגוד יידרש כמובן להגדיר מה האיגוד רוצה. יושב פה עומר. ההתאחדות לכדורגל תגדיר לנו בעצם מה התנאים לחידוש רישיון, שנובעים גם מהנחיות של הארגון הבינלאומי. אנחנו עובדים באופן הדוק עם איגודי התאחדות הספורט בנושא של הצעת החוק. היום הצעת החוק למעשה גם פורסמה להערות הציבור לכל בעלי העניין, עברה נסחות פעם ראשונה, תקועה כרגע באוצר. עדכנתי את עודד, אנחנו נטפל בנושא הזה ואני מקווה מאוד שנוכל להוביל אותה בחודש-חודשיים הקרובים לוועדת שרים.

זה בגדול, עודד. אני לא ארחיב ואומר על פרויקטים שאנחנו עושים במסגרת המועצה הלאומית בנושא של מאמנים. עד כאן.

תודה. אני חייב לומר בהקשר הזה, שאלה אותי חברת הכנסת פלוסקוב כמה כסף.

כשאומרים שתקוע באוצר.

צריך להבין וזה חשוב שתדעי גם בגלל היכולת שלך לסייע בעניין הזה. זה לא תקוע בגלל כסף. להצעת החוק אין עלות. אגף התקציבים, הרי הם חושבים שהם יודעים הכול.

אגף התקציבים, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל באמת זה חבר'ה מאוד מוכשרים. כמו שהם בקיאים בספורט, הם בקיאים באנרגיה והם בקיאים בדעת והם בקיאים בחינוך. הם בקיאים בכול, אז הם החליטו מקצועית איך צריך לשנות את הצעת החוק הזו ברמה שאני אומר לך לפחות ממה שאתה עדכנת אותי וחשוב שהציבור פה ידע. הם ביקשו ממנו להוריד את מספר הענפים שנמצאים תחת העניין הזה של המאמנים. הם גם אומרים איזה ענפים כן, איזה ענפים לא. לשיטתי אגב, זו דעתי, אני אשמח לשמוע אם יש פה עמדות אחרות, לא צריך להיות הבדל בין זה שאני קובע איזה שהם תנאי סף לענף הסייף, לענף הקפיצה לגובה ולענף הכדורגל. בסוף אני רוצה לייצר איזשהו רף כניסה והכשרה שוטף. אם הילדה שלי תלך ללמוד התעמלות אומנותית, אני רוצה לדעת שמי שמכשיר אותה עבר איזשהו תהליך ואיזושהי מסננת, וגם אם היא תלך לשחק כדורסל. זה בכלל לא משנה במובנים האלה.

בעיניי הדרישה שלהם בכלל להוריד ענפי ספורט מהעניין הזה, היא שערורייתית, לא פחות מזה.

אני אשמח לקבל את הפרטים ולראות מה אפשר לעשות.

יש עוד כמה אנשים שביקשו פה רשות דיבור.

מרק איפראימוב, תציג את עצמך.

אני מייצג את המוניציפאלי. אני למעשה סגן ראש העיר בעיריית שדרות.

אני אגע דווקא במקומות שפחות נוגעים ברמה ארצית, איך שאנחנו מתמודדים עם זה. העיר שדרות התברכה בכמות עולים מאוד גבוהה מאז שנות ה-90. כיום יש לנו קרוב ל-50% דוברי רוסית. יחד עם העלייה הזאת הגיעו המון מאמנים שהם בעלי יכולות מאוד גבוהות. אני כמי שנחשפתי לפעילות שלהם הייתי בשוק איזה כבוד הם מקבלים שם כולל שליחת נציגויות לארץ ואיזה כבוד הם מקבלים פה. נכון להיום יש לנו לפחות ארבע נושאים מרכזיים בעיר שכבר זכו באולימפיאדת נוער באירופה: בהיאבקות, באגרוף, ובעיקר בסופו של דבר הם עושים את זה לבד, זאת אומרת שלשלם על הנסיעות לחו"ל, זאת אומרת לתחזק את אולמי הספורט שלהם. לאט לאט הם גם מזדקנים. זה מדהים שבסופו של דבר, ואתה נגעת בזה, הם נותנים לנו בני נוער איכותי. כל נער, ולפני שנכנסתי לפוליטיקה עבדתי עם נוער בסיכון, זה היה מדהים. אני ידעתי, אם נער ממשיך ללכת לאגרוף או להיאבקות, זו הצלחה טוטאלית, הוא יצליח גם בלימודים ובכל שאר הדברים. אם הם יגיעו לאותם מאמנים שבקושי מדברים עברית, וזה לא משנה אם הילד דובר עברית או רוסית, זה פשוט יהיה מדהים. זה חינוך, זו תרבות, זה ספורט, זה הכול. זה מצד אחד.

מצד שני, זה מאוד משפיל כשאתה רואה את אותו בחור שבערבים, שלוש או ארבע פעמים בשבוע מאמן את הצעירים, את הילדים האלו, מצד שני בבקרים הוא הולך לשיפוצים בשביל לעשות עבודות שפכטל וכל מיני דברים כאלה ולאט לאט אתה רואה שהם גוססים.

מה שקורה, זה שהיום מאוקראינה יש את העלייה. הגיעו אלינו שני זוגות ששם התעסקו בחתירה מקצועית. באו, אמרו להם, חברים, אל תדאגו, תבואו לישראל, יש לנו בטבריה, יש לנו בירקון, איפה שאתם תלמדו עברית, ומה שנקרא, תיכנסו לעניין. הם הגיעו, הם עברו את ההכשרה דרך הקליטה, עברו הכשרה דווקא טובה, אפילו קיבלו לדעתי תעודת מורה, וזהו. פתאום אומרים להם, סליחה חברים, בירקון או בתל אביב אין לנו כל כך מקום, אין לנו מה לעשות אתכם, בטבריה אולי בעתיד. אני יושב מול אישה שבוכה לי ואני לא יודע מה לעשות איתה. מה שכואב, שבסופו של דבר אנחנו מקבלים פה מוצרים מוגמרים, טובים, איכותיים. זה באמת כואב והיום אני רואה שבאמת כמו שמדברים על הרופאים שלאט לאט רוב הרופאים מהעלייה הגדולה מתחילים להזדקן ויוצאים לפנסיה ואנחנו עתידים לקבל בום, אותו בום אנחנו הולכים לקבל גם בספורט.

תודה. ולדימיר, אני חייב לשאול אותך שאלה. אני יודע שמשרד העלייה והקליטה לוקח חלק לגבי ספורטאים מצטיינים במימון של לפחות מי שמשתייך לסגל אולימפי, בסיוע כזה או אחר ומסייע סיוע נוסף. יש משהו למאמנים? יש איזושהי תוכנית?

אני פה יכול להגיד שחלק גדול מספורטאי הישג ומאמנים ברמות גבוהות לא היו יכולים להתקיים בלי סיוע של משרד הקליטה. משרד העלייה והקליטה לקח על עצמו תפקיד של מישהו אחר ומממן ספורטאים ומאמנים במלגה חודשית, 5,000 ₪ נטו לשבע שנים בענפי קיץ ובענפי חורף, מאמנים וספורטאים עד עשר שנים בארץ. בוודאי שהעניין מבורך.

ומה קורה אחרי עשר השנים האלה? המשרד נותן את המלגה למאמן שהוא מאמן ברמה מסוימת. לא כל מאמן מקבל את המלגה הזו. מה קורה אחרי עשר שנים? אחרי עשר שנים משרד הקליטה כבר לא יכול לתמוך יותר.

אז אחרי עשר שנים הוא מקבל 500 פחות 5,000 שקל.

שלמה, משרד הספורט לא שומר על אותם מאמנים מצטיינים בצורה כזו או אחרת ומפצה אותם?

משרד הספורט לא מעסיק מאמנים. מי שמעסיק מאמנים זה האיגודים או אגודות. אם הוא מאמן ברמה לאומית, אז איגוד הסייף מעסיק מאמן לאומי לאימון הנבחרת. האגודות הן אלה שבעצם מעסיקות. בשדרות יש אגודה באגרוף, אז היא כמובן משלמת את שכרו של המאמן. היא מביאה כסף, אם זה מהטוטו, אם זה מהרשות המקומית.

אני דיברתי על אותם 60 וכמה מאמנים. אין ספק שצריך להגדיל את המאגר. זו כבר סוגיה אחרת.

כמה היום ממשרד הקליטה?

יש 30 בענפי קיץ, בענפים אולימפיים בוודאי, ו-5 בענפי - - - . זה המכסות.

זה למאמנים?

ספורטאים ומאמנים ביחד.

ד"ר איציק בן מלך ואחריו איציק עובדיה.

אני חושב שכולם פה ביטאו את החשיבות של המאמן וכמו שנאמר פה, אז כבר מדברים על זה שלושים שנה בישראל אבל לא עושים שום דבר, וזה די מסתכל כמי שהיה מנהל היחידה לספורט הישגי והנושא של מאמנים, ברור לכולם שיש קורלציה מלאה בין היכולת והמוטיבציה של המאמן לבין ההישגים. אני מתחבר פה לכל מה שנאמר גם על ידי שלמה, גם על ידי שלמה, גם על ידי אלי, ואני חושב שחייבים לעשות משהו.

צריך להבין את הפואנטה. אם אנחנו משווים את עצמנו למדינות אירופה המערביות, היום כולן מערביות אבל בכל זאת יש איזשהו הבדל. באירופה המאמן מקבל שכר אבל לא על פי מספר הילדים שיש. אצלנו השכר הוא על פי מספר הילדים וההכנסות שיש מהילדים. 90% מהשכר נקבע אם הילדים משלמים. אם אנחנו הולכים לענף כמו היאבקות, אין הכנסות, כי אפשר להביא מאה ילדים. בשחייה מביאים מאה ילדים, אבל בשחייה גם אנחנו מאבדים את המאמנים הטובים כי הם מעדיפים ללמד שחייה במקום לאמן ואנחנו נותרים ללא מאמנים, וכך בכל ענף, כולל כדורגל. בכדורגל יותר טוב לאמן בית ספר לכדורגל. למה בית ספר לכדורגל? כי המועדון אומר לך, תביא הרבה ילדים, תקבל כסף.

לבית ספר לכדורגל יש גם יתרונות נוספים. אתה לא עובד בשבת. קחו מאמן רגיל שעובד בכדורגל. חושבים שמי יודע מה כדורגל. כדורגל, יש עשרים מאמנים שמרוויחים טוב. המאמן של הילדים, הנערים, הוא מרוויח 3,000 מקסימום.

הם מרוויחים טוב ביחס הפוך להישגים שלנו.

כן, נכון. מרבית המאמנים מרוויחים 2,500-3,000 שקל ברוטו לחודש. הוא כל שבת צריך להיות במגרש. כשהוא צעיר אז אשתו גם תבעט בו החוצה כי הוא גם מביא בסוף 1,500 שקל נטו.

כמו שנאמר פה, אלי נדמה לי אמר, אנחנו בסוף נשארים בלי הטובים ולא כדאי לאמן ספורט תחרותי-הישגי.

מה אתה מציע?

כמו שנאמר פה וזה מאוד פשוט. אם לא יהיו כמו במדינות אירופה. איך במדינות אירופה? הילדים לא משלמים יותר משני יורו לחודש. למה הם לא משלמים 2 יורו לחודש? המתקן ניתן על ידי הרשות המקומית למועדון, כולל הכנסות מהמתקן, כמו קפיטריה, מועדון חברים לאירועים וכו'. אצלנו הרשות המקומית, עם כל הכבוד, לא מחויבת שום דבר למועדון. אם ראש העיר רוצה, נותן הרבה.

כן, הבעיה היא שבכל עיר יש לך שלושה-ארבעה מועדונים לפעמים.

אבל ראש העיר לא מחויב, אז שיקבעו קריטריונים. כרגע הרשות המקומית עושה כאוות נפשה במועדון הספורט, מה שהיא לא עושה בבית בספר. בית ספר, יש לה מחויבות. זה אחד.

דבר שני, בכל מדינות אירופה הילדים עד גיל 13-14 בערך, משרד החינוך משלם את שכר המאמנים, מדוע? כי אם יש למורה לחינוך גופני למשל 24 שעות שבועיות, הוא יקבל 30 שעות בשביל להישאר עוד שלוש פעמים בשבוע אחר הצהריים עם ילדים לכדורסל או לכדוריד או לאתלטיקה. אצלנו אין את זה ומה שאחר הצהריים זה כבר לא במשרות, זה בלי תנאים.

אני חבר הסתדרות המורים בעוונותיי. אני כל יום מקבל איזשהו SMS, "עלה שכר המאמנים", יש שביתה על דבר כזה, על דבר אחר. למאמנים נאדה, אין כלום. מאמן חי רק בגלל שיש לו חשק לאמן, ומהר מאוד אין לו חשק כי יותר כדאי לעשות דברים אחרים, כי היום בחברה המודרנית הנושא הכלכלי ומעמדך בספורט הם מאוד חשובים.

תודה. איציק עובדיה ואחריו אילנית מנדלסון.

שמי איציק עובדיה, אני מחזיק למעשה בכמה כובעים, קודם כול מאמן כדורגל בפרו לבל. אני למדתי קצת יותר מארבע שנים כדי להגיע לתעודה הזו. נתנו פה הרבה מאוד דוגמאות, שבסוף אנשים קצת זזים מהמסלול, אז אני דווקא הייתי עם קריירה די מבטיחה של מאמן כדורגל שיכול להרוויח כסף לא רע בכלל, אבל בחרתי לשנות מסלול כי הבנתי שהתעודה הזאת שהיום נקראת "פרו", שהיא מאוד מכובדת באופ"א, אין בה כלום במדינה שלנו. מורה לחינוך גופני לצורך העניין, יש לו מעמד, יש לו תפקיד, יש לו סטטוס, אז אני שיניתי מסלול. היום אני סמנכ"ל החברה העירונית ברחובות וזה מה שאני עושה. אני מעסיק בעצמי למעלה ממאה מאמנים ומדריכים במסגרת העבודה הזאת ומודע לכל הבעיות שקיימות בתחום הזה. בגלל זה אני חושב שהוועדה הזאת שעוסקת בנושא הזה שבחרתם להעלות בוועדה, הוא מאוד משמעותי לכדורגל. יש בו בעיה אחת. האפקט של מה שנעשה פה עם החברים שיש פה גם מהאקדמיה, הוא לא אפקט שיהיה אפשר לעשות אותו בחצי שנה. את הפעולה הזאת, אם מישהו ירים את הכפפה הזאת כמו שצריך, הספורט שלנו בארץ ישתנה בעוד עשר שנים, בעוד שמונה שנים.

אנחנו פוגשים כמאמנים ילדים ונערים במהלך החיים שלהם והם מגיעים למעמד שאנחנו משפיעים יותר מהורה ויותר מהמורה בבית ספר. עדיין המעמד שלנו נשאר כלום והשכר גם כלום, ואם שני הדברים האלה לא יטופלו, אין סיכוי להתקדם בספורט. זה מתחיל ממאמנים. תודה.

תודה. אני חייב לומר בהקשר הזה שאני זוכר הרבה יותר טוב את המאמנים שאימנו אותי כדורסל ממה שאני זוכר את המורים שלי. אני יכול להגיד לך מה לקחתי כמעט מכל מאמן, במובנים האלה.

אילנית מנדלסון ואחר כך ג'ינו.

אני עורכת דין שמייצגת רשויות מוניציפאליות בין היתר, ותאגידים.

שאלת קודם, עודד, מאיפה אני, אז אני יכולה לומר שאני נציגת הציבור, נציגת החברה. ספורט כמו שאני רואה אותו, הוא הבסיס של החינוך שלנו. אני היום נוהגת ככה ומסתכלת על הדרך ואומרת לעצמי, אם האנשים פה בישראל היו מחונכים בבסיס, הם גם לא היו נוהגים כמו חיות פרא על הכביש. אני חושבת שזה הבסיס לכול. במסגרת הזו ומתוך זה שבעלי ספורטאי, אבא שלי ספורטאי, ילדיי ספורטאים, אני עצמי יזמתי קבוצת כדורגל לנשים באזור המרכז, חשבתי איך באמת אפשר בכלל לקדם את הספורט בארץ. הקמתי קבוצת ספורט, גייסתי את אלכס אברבוך שבא עם הרעיון שמדבר בעצם על קודם כול מעמד המאמן. בזריזות מפתיעה טלי פלוסקוב חברתי הגישה הצעת חוק שמדברת באמת על מעמד המאמן.

מעמד המאמן זה דבר שהוא בבסיס של הספורט. הרי אנחנו, כמו שאמר פה חברי מארק, מאמנים בחו"ל, המתאמנים מסתכלים עליהם כמו חצי אלוהים, איזשהו מודל. כשיש לך מאמן טוב שאתה יודע שאתה יכול לסמוך עליו והמאמן נמצא במאה אחוז, גם בראש, גם מבחינת זמן, גם מבחינת זה שהוא יודע שהוא לא צריך לרוץ עבודה בבוקר ולהילחם על הכלכלה היום יומית שלו, הוא יכול לתת את אותו מאה אחוז למתאמנים שלו. המתאמנים מגיעים להישגים, אנחנו כמדינה מגיעים להישגים וכמו שאמרתי קודם, כל זה גם מוביל לחינוך, לתרבות אחרת וזה משהו שהוא מאוד חשוב.

הצעת החוק של טלי מדהימה. אני חושבת שאפשר אולי לחבר בין הדברים. אפשר לזרז את הדברים, לבוא תכל'ס לפרקטיקה, מה חסר, מה עוד אנחנו צריכים לעשות שם. העלינו כמה בעיות, בואו נחשוב איך נפתור את הבעיות הללו ונתקדם ונסגור כבר את העניין הזה. אני לא מציעה שאנחנו נשב עוד שלושים שנה ונחכה שהדברים ירקמו עור וגידים.

תודה. שבתאי פיקר, מנכ"ל איגוד מנהלי מחלקות הספורט ואחריו ואדים ספקטרום.

שבתאי פיקר, אני מנכ"ל איגוד מנהלי מחלקות ספורט בישראל, שזה אומר שבעצם יש לנו איגוד שמאגד בתוכו את כל מנהלי מחלקות הספורט בארץ, מהרשויות הגדולות, קטנות, בינוניות, מועצות מקומיות.

אם יש כאלה.

ב-90% יש.

אז יש 10% שאין בכלל דבר כזה.

אז הרשות חייבת לדאוג לכך. ראש הרשות, שידאג.

יש רשויות שאין בהן אפילו מחלקת ספורט. בערד - - -

אין מחלקת ספורט.

אין כרגע. זו טעות גדולה שאין, כי אז אתם לא מקבלים את סל הספורט.

בערד יש עמותת הספורט שהיא לא עירונית ובעמותה הזאת יש הנהלה ועושים מה שהם רוצים.

יש הרבה ערים בלי מחלקות ספורט. גם נצרת עילית בלי מחלקת ספורט.

יש 90% מהרשויות.

למה? לא בגלל שהרשות לא רוצה.

למה ברשות אין מחלקת ספורט? מה הסיבה?

אני חושבת שזה עניין של כסף. רשויות שאין להן כסף, נצרת עילית לצורך העניין, עוד דוגמא - - -

אז תסגרי את החינוך. למה את צריכה מחלקת חינוך?

לא, לא, לא. קודם כול, אף אחד לא סגר שום דבר.

אני יודע שיש רשות שלא עשתה תוכנית אב לספורט, היא לא תקבל תקציב.

נכון, זאת הדרישה. אני רק רוצה להגיד שזה שאין מחלקת ספורט בעירייה, זה לא אומר שאין ספורט. השאלה היא באמת איך אנחנו מחייבים את הרשויות לקחת את האחריות על מה שקורה בספורט ברשות ופה אולי באמצעות החקיקה אנחנו כן יכולים - - -

זה כבר דיון אחר.

נכון, זה קצת רחוק ממה שאנחנו מדברים.

אז הנה, את בעצם גנבת לי את המילים, כי אני מרים לכם, לחברי הוועדה המכובדת, הנחתה. כמו שמדברים על מעמד המאמן בישראל וזה דבר מאוד חשוב ואני יודע ששלמה סביה ידידי עושה כאן עבודה נהדרת ובאמת צריך למצוא לזה פתרון, כי אני זוכר, אני הייתי מנהל מחלקה לספורט בעמק חפר עשרים שנה. כשאני יושב מול מאמן ואני אומר לו מה השכר, אז הוא קם והולך או שאני אומר לו כמו שאיציק בן מלך אמר, תביא ילדים, תהיה לך משכורת גבוהה. לא תביא, בעיה שלך. זה לא נכון. זו גישה מאוד לא בריאה לספורט הישראלי לגיוס ילדים, ואנחנו יודעים מה חשיבות הספורט לקידום החינוך. אני תמיד אומר, ספורט זה משוואה לחינוך וזה מתחיל הכול ביחד.

שיהיה ברור, הרי הספורט בארץ נעשה ברשויות. אם צריכים לעשות איזה טורניר, לא פונים למנהל האיגוד אלא למנהל מחלקת הספורט באותה רשות שהוא יעשה את הפעילות. ככה זה צריך להיות וזה ברור ואני מקווה למי שלא ברור, שככה צריך להיות.

מה שהתחלת להגיד, כמו שאנחנו מנסים לקדם את מעמד המאמן בישראל, הוועדה הזאת צריכה עכשיו גם לשבת. אני אשב אתכם אחר כך לקדם את מעמד מנהל מחלקת הספורט ברשויות.

זה דיון אחר.

אני יודע, אני רק אומר שזה כרוך, כי זה וזה צריך ללכת איכשהו ביחד. תודה רבה.

ודים ספקטור ואחריו יעקב ג'ינו.

שלום רב, אני ודים ספקטור, אני מאמן אגרוף. אני יושב ראש של עמותת "כפפות הזהב טבריה" שהקמתי לפני עשר שנים. הרבה דברים חשובים נאמרו פה וכמובן סטטוס המאמן זה דבר חשוב. נכון להיום אני עשר שנים מאמן בהתנדבות, אז לא כל כך משנה לי הסטטוס בשלב הזה.

גם אם יתנו לך 10% העלאה, זה לא יעזור.

אתמול בערב הייתי בשיפוץ, ריצפתי את המועדון, שיפרתי את התנאים של הספורטאים במועדון שלי, כי זה חשוב לי, הייחוד, שאנשים יבואו, הילדים, ויתאמנו בתנאים טובים, בתנאים סבירים.

אנחנו מדברים על סטטוס המאמן. אנחנו גם מתייחסים למשהו שהוא קיים. אם אנחנו נסתכל פשוט על הסטטיסטיקה, ודיברו פה חברים על ההשוואה למדינות אירופה, מדינות אחרות שגם אנחנו משווים את עצמנו לשם, רק מבחינה כמותית, כמות הספורטאים בישראל היא פי עשר במקרה הטוב ממדינות אירופה.

עכשיו אנחנו מתחילים לראות ואוהבים ללטף את הפירמידה מלמעלה, מהשפיץ, לטפח אותה, מהספורטאים הישגים, המקצוענים שכבר הגיעו להישגים. למטה מסתכלים מתייחסים למאמנים שכבר הגיעו להישגים והביאו את הספורטאים שלהם להישגים, אבל בבסיס של הפירמידה זה תשתיות ספורט, שתשתיות ספורט מוזנחות ולא מפותחות. ההישגים יבואו ברגע שאנחנו באופן מאסיבי נתחיל לטפח תשתיות ספורט בישראל.

דיברו על המודלים, שיש מודל של ארצות הברית ויש מודל של ברית המועצות לשעבר, שאפשר לבחור מודל שהוא מותאם לישראל. כעיקרון, זה צריך להיות משולב עם מערכת חינוך. כל בית ספר למעשה היום, נכון שהם מעסיקים מורי ספורט. למה שלא כל בית ספר יבחר תחום וגם יאמץ לעצמו ספורט תחרותי הישגי ויקדם את זה בשעות אחר הצהריים, אחרי בית ספר? זה יכול להיות שילוב מנצח, מה שנקרא. ככה אני חושב שזו הצורה הנכונה גם במכללות. תסתכלו על ארצות הברית, איך הם מקדמים ספורטאים ומה הסטטוס של הספורטאי. היום כשאתה מתאמן, מגיע לגיל 17-18, כי המדינה נמדדת בספורט ההישגי בבוגרים למעשה, בייצוג באולימפיאדה, הספורטאים, אין להם לא רצון, לא מוטיבציה גם להמשיך את הדרך הספורטיבית שלהם, את הקריירה הספורטיבית, וזה עצוב.

רציתי להגיד קצת קושי של המאמן. אני היום מאמן אגרוף. בכדי שאני אהיה מאמן אגרוף, הייתי צריך להקים עמותה קודם כול. אני מטבריה ואין יותר מדי תמיכה, ואז הייתי צריך להקים עמותה ולחכות לניהול תקין ולהגיש לתמיכות וכו' וכו', למעשה עד היום. תודה למשרד הקליטה שהוא לוקח חלק גם שהייתה לי אפשרות במסגרת תוכניות קליטה וקהילה לשלב את מאמן, מדריך נוסף שיהווה תמיכה במועדון. זו באמת תמיכה רצינית.

אנחנו מדברים על המאמן. איפה המסגרת שיהיה מועסק המאמן? במקרה הטוב זה מדריך של מתנ"ס בשעות אחר הצהריים ובמקרה הטוב הוא מועסק על ידי כל קבלן משנה אחר של העירייה.

תודה. אני חייב לומר בהקשר הזה, זה לא התפקיד של משרד העלייה והקליטה, זה תפקיד של משרד הספורט.

יעקב ג'ינו.

שלום לכולם, אני היום בתפקיד סגן מנהל בית ספר למאמנים, מכון וינגייט. בעברי גם ספורטאי תחרותי בליגת העל וגם מאמן בנבחרות הצעירות של ישראל עד לנבחרת הבוגרת וליגת על. אימנתי באירופה, גם בבתי הספר, כלומר נקודת המבט שלי היא מאוד כוללנית על דמות המאמן. אני מקווה שהדיון הוא לא על שכר המאמן ברמות הגבוהות, כי אף אחד מאיתנו לא מסכן, ואני גם מכיר את הגופים היום שתומכים. אני לא חושבת שזאת הבעיה.

לא, זה לא העניין.

זו גם בעיה.

ברמות הגבוהות בכדורגל ובכדורסל. אנחנו לא שם. אני יכול להגיד לך שכשאתה רואה ספורטאי אולימפי עם מדליה אולימפית, עוזב את הארץ כדי לאמן בגרמניה, אז אתה מבין שיש לך פה איזשהו פספוס בענפים אחרים שאתה היית יכול אולי לייצר את המדליסט האולימפי הבא.

ללא ספק. אני מקווה שזה לא מייצג את כל נושא מעמד המאמן.

אנחנו מלינים על דמות המאמן אבל אני לא יודע אם אתם מבינים שהמחוקק מסמיך מאמן בחודש, שזה לא קיים. מאמן היום יכול להיות בגיל 16, לבוא אלינו למכון וינגייט.

מדריך.

לא משנה, מדריך בגיל 16 הוא מאמן לכל דבר. נהפוך הוא, הוא זה שצריך להיות בעל הידע הכי רחב כי הוא מתעסק עם הילדים הקטנים, אז הייתי מצפה שהמדינה כמדינה לא תסמיך מאמן בגיל 16 במשך חודש או במשך ארבעה חודשים, יום אחד בשבוע. אותו מדריך, אותו מחוקק קבע שהוא לא יוכל לרכוש ידע נוסף, הוא חייב לצאת שנתיים לשטח, לאמן, להתנסות בידע שהוא רכש רק במשך חודש ולחזור חזרה לקורס מאמנים רק אחרי שנתיים, כלומר אני מונע ממנו ידע שבכל תחום אחר, כל תחום רציני אומרים לאותו אחד בעל תואר ראשון, אתה יכול ללכת ללימודי תואר שני מבלי תרכוש ידע, תהיה טוב יותר במהלך עבודתך, השתלבותך בשוק העבודה. רק בספורט אנחנו מסמיכים מאמן לילדים עד גיל 16, שזה הילדים שלך ושלי, אנחנו נותנים את זה בידי ילד שרכש את זה במשך חודש או ארבעה חודשים, יום בשבוע, והוא זה שהולך לחנך את הילדים שלנו, כשאנחנו אומרים שזה חינוך, שיש לנו המון כוח, ומצד שני גננת לומדת ארבע שנים. בגלל זה גם כשהייתי מאמן ברמות הכי גבוהות, לא נעלבתי ששאלו אותי, והבאתי הרבה כסף הביתה, לא נעלבתי כששאלו אותי במה אתה מתעסק, ואמרתי, אני מאמן, אז אמרו לי, לא, לא מה התחביב שלך, מה המקצוע שלך? אני מבין, כי יודעים שההסמכה שלי הייתה מאוד מהירה.

צריך להחריג את מה שאני אומר, כי כדי להיות מדריך אתה צריך גם שלוש שנות ניסיון בענף בתור ספורטאי ואת זה צריך לכלול לנו בהסמכה שלנו.

אני חושב שיש זילות נוראית של המדינה ברישיון שהיא נותנת לנו. אם אני משפיע על ילד, ואני משפיע על ילד לכל חייו, הרבה יותר מאשר הגננת, תדרשו ממני אחריות, תדרשו ממני חינוך, תדרשו ממני ללמוד פסיכולוגיה, תדרשו ממני את כל המכלול שנותן לי את הרישיון להיות כזה, ואם לא, אז אני לא מקצוע. פה אני חושב שזאת הנקודה המרכזית. אם יש 64 גופי הסמכה שנותנים לכל אחד להסמיך ילד, ואני חושב שהיום המדינה הולכת לסגור מוסדות אקדמיים כי אין בהם 1,000 תלמידים, לא יתכן שבמוסדות הספורט אנחנו נסמיך 64 גופים שיתנו את הרישיון הזה, את הרישיון להרוג לצערי.

תודה. סביה, לפני שאני מסכם.

יש לי הרבה שעות עם ג'ינו, אבל הוא הרים להנחתה.

לפני שנתיים היה לי הכבוד להיפגש עם מאמן נבחרת בריטניה בהתעלמות מכשירים בנים, ושאלתי אותו באמת לגבי מבנה הכשרת המדריכים והמאמנים בבריטניה. הוא אמר לי, תשמע, בשלושה סופי שבוע אנחנו מכשירים את דרגה 1 ואחר כך דרגה 2 זה עוד איזה 60 שעות וכך הלאה.

מדינת ישראל מכשירה מדריכים ומאמנים בהיקף רחב יותר כמעט מכל מדינה אחרת בעולם, אלא להוציא מדינות שהדרגה הגבוהה היא תואר אקדמי. אנחנו מתחבטים לא מעט בסוגיה הזו.

עשיתי את הקורס הזה, אני אומר לך למה הוא שווה, אתה יודע למה הוא שווה.

אני יודע.

כל אחד שעושה אותו, עזוב, עוברים אותו.

למה זה קורה, זה משהו אחר. אני מדבר כרגע על ההיקפים בהתייחס למה שג'ינו בא ואומר. אני שואל את עצמי, אנחנו אידיוטים או בבריטניה הם אידיוטים, ועובדה היא שהם בעלי הישגים הרבה יותר גבוהים משלנו, אז משהו פה בשיטה הוא לקוי ואת זה אנחנו רוצים לתקן אצלנו.

הנושא השני, ברשותך עודד. מנכ"ל המשרד לפני שלושה שבועות קיבל החלטה להקים ועדה לבניית תוכנית לאומית לקידום ופיתוח תחום המאמנים. ממש בימים אלו הוא הולך להקים אותה ואני חושב שהדברים האלה משתזרים ביחד לדבר טוב שאני ייחלתי לעצמי כבר הרבה מאוד שנים. סוף סוף באמת משהו מתחולל כאן במדינה בנושא של המאמנים, וכל אחד שיכול לתרום לקדם את הנושא הזה, יבורך. תודה.

תודה. שבתאי דויטש, אחרון הדוברים.

שמי שבתאי דויטש ואני סמנכ"ל של בית חינוך עיוורים בירושלים ונמצא פה בתפקידי כחבר הנהלת ההתאחדות הישראלית לספורט נכים וחבר הוועד הפראלימפי. הוועד הפראלימפי לא בא לייצוג פה בוועדה הזו, אז אני מייצג אותם.

אנחנו יודעים כולם שאת מרב המדליות שהביאו למדינת ישראל, הביאו הספורטאים הפראלימפים, ולא ניכנס כרגע לויכוח מה שוויים ואיכותם של המדליות האלה, אבל הספורטאים הפראלימפים ברובם הם ספורטאים בענפים אינדיבידואלים למרות שאני מייצג גם את ספורט העיוורים ואנחנו בענף קבוצתי והיינו בריאו באולימפיאדה. המצב העגום של המאמנים כמו שתוארו פה בשולחן וג'ינו אמר את זה, עד שלא יתייחסו לענף המאמן כפרופסיה, וכך תתייחס אליו המערכת ותתגמל אותו, אז המצב ישאר כמו שהוא.

אני לצערי חייב לתת עוד איזה פן אחד במצב העגום של המאמנים שמביא לידי אבסורדים. כשהמשלחת הפראלימפית יצאה להשתתף במשחקים בריאו, חלק מהמאמנים הם מורים לחינוך גופני בבתי הספר. מה לעשות שהאולימפיאדה נקבעה מ-30 באוגוסט עד ה-22 בספטמבר, כלומר התהליך הוא כזה: צריכים לפנות למשרד החינוך, למפמ"ר, לבקש ממנו חופשה ללא תשלום לאותם מורים לחינוך גופני שהם מאמנים לאומיים. כבוד היושב ראש, המאמנים הם מאמנים לאומיים. אותו מאמן מביא אלי בסוף החודש תלוש משכורת ואומר לי, ניכו לי ממשרד החינוך 9,000 שקל כי לא הייתי כל החודש. אני בא למפמ"ר, אז המפמ"ר אומר לי, תגיד לי, אתה חצוף. אני בזמן שהוא היה בריאו, אני הבאתי מורה ממלא מקום לבית הספר שבו הוא מלמד. אתה רוצה גם שאני אשלם לו את השכר? אז אני בא בהצעה לפתרון. אותו מאמן שנמצא בתפקיד לאומי, במשחקים עולמיים, באולימפיאדה, באליפות עולם או באליפות אירופה, ששכרו ישולם דרך ביטוח לאומי כמו חייל שבא ממילואים.

אני יוצא למילואים כמורה לחינוך גופני, קיבלתי את שכרי מביטוח לאומי, או לחילופין שתוקם קרן במשרד. מה שקורה, אתה נותן תמריץ הפוך לאותו מאמן לעסוק בענף. הוא מאמן מעולה, הוא מאמן מוכשר, אבל הוא אומר, אני לא אפסיד כסף כדי לאמן את נבחרת ישראל במשחקים עולמיים או באליפות אירופה או באלימות עולם באולימפיאדה. תודה רבה.

תודה. חברים, אני רוצה לסכם את הדיון הזה. אני רק אומר שחסרה לי מאוד ההתייחסות של משרד החינוך כאן.

אני חייבת ברשותך להעיר הערה. הם הוזמנו ואמרו שאין להם עניין.

זו בדיוק הבעיה. על העניין הזה אנחנו נעשה פשוט פגישה בנפרד מול משרד החינוך.

החשיבות שבשילוב בין מערכת החינוך לבין הספורט קיימת בכל העולם. רק פה אצלנו מנסים לייצר איזושהי הפרדה כזו. זה גם המקום היחיד שאפשר לייצר היום משרות בסיס שעליהן אתה יכול לבנות. אם הוא מורה לספורט, אתה יכול לבנות מזה כבר את ההמשך ולהחליט אם מרחיב לו, לא מרחיב לו, רק צריך לייצר משהו שזה הרבה יותר קשה מהשלום עם העולם הערבי, זה שמשרדי ממשלה ידברו אחד עם השני. גם כשהם היו אפילו באותו משרד, הם לא הצליחו לדבר, אז עכשיו זה עוד יותר קשה, אבל בהחלט אני חושב שזה אחד היעדים שלנו. הוא גם הפתרון, ואני אומר לך את זה שלמה, זה חייב לבוא דווקא בחקיקה, אפשר יהיה להביא את זה. צריך למצוא את הדרך לשלב את זה בתוך החוק, כי זה הפתרון למעמד המאמן.

יואל, אני הבטחתי לך כמה משפטים.

קודם כול אני באמת מברך על הדיון. אתם ראיתם עד כמה הנושא מורכב. אני חושב שאין פה מקום לחקיקת בזק שהיא לא באמת מתייחסת לכל הדברים שדוברו כאן בוועדה, אחרת מזמן הייתי מגיש. אין נושא שקרוב לליבי. מזמן הייתי מגיש זאת, בקדנציה הקודמת, אבל באמת לא היה פתרון. יש פה מכלול של דברים.

אני חושב שזה צריך לבוא באמת על תשתית שמשרד הספורט מובילים, על רמות המאמנים, ומשם כמובן זה התקצוב וכו', אז אני חושב שכמו שאמרתי, המשרד כן עושה. אנחנו רואים עוד בקדנציה הקודמת, אני חושב שהשרה לימור ליבנת הובילה. את ה-10 מיליון שקלים אני חושב שהיא הכניסה לתקצוב המאמנים. אני חושב שצריך להגדיל את הסכומים הללו בשביל להביא את התקנים ואת המשרות, כמובן להכניס לתוך הלופ הזה את משרד החינוך, אבל כמו שאמרתי, זה נושא מאוד מורכב ואם אנחנו רוצים להביא לשינוי, זה צריך לפעול על תשתית של משרד הספורט ואנחנו כמובן נדחוף את זה.

תודה. ראשית, הוועדה שמעה ממשרד הספורט שאין מסד נתונים לגבי מספרי המאמנים, זהותם והכשרתם, אין בקרה על איכותם, אין בקרה על ההכשרה השוטפת שלהם וגם לא יכולת להבדיל בין רמתם.

בנוסף, שמעה הוועדה שאין גם ידע עם ר"פ של מאמן בוודאי בתחומים מסוימים שקשורים באלימות או דומים להם, קל וחומר הדבר חמור כשמדובר במאמנים ומדריכים של ילדים.

הוועדה רואה את הנתונים האלה ואת הסעיפים האלה כסעיפים שדרושים תיקון.

הוועדה קיבלה את סקירת משרד הספורט לגבי תזכיר חוק המאמנים, מברכת על היוזמה ועל הקידום שלו.

הוועדה מבקשת מאגף התקציבים להעביר תוך 14 ימים התייחסות לוועדה, מדוע הוא לא מקדם ועוצר את קידום תזכיר החוק הזה, בעיקר כשאין לו השלכה תקציבית.

הוועדה כן תבקש את התייחסות משרד החינוך לגבי שילוב מאמנים כחלק מהמסלול שלהם כמורים לחינוך גופני, וקשירה בין ההכשרה של המאמן להכשרתו כמורה לחינוך גופני בתוך המערכת.

הוועדה קוראת למשרד הספורט לקדם חקיקה לגבי מאמנים שנמצאים בשליחות לאומית ועובדים בעבודות כאלה או אחרות, לפצות אותם כפי שנעשה עם חיילי המילואים. מדובר על שליחות שהיא שליחות המדינה. גם אם הוא לא מורה לספורט, יכול להיות שהוא שכיר במקום אחר והוא יוצא עכשיו בשליחות לאומית בנבחרת לאומית. אין שום סיבה שהוא יספוג את עלות שכרו.

אנחנו נקבע בהמשך דיון מעקב לעניין הזה, כולל דיונים פנימיים, וזה אני אומר לך, שלמה, אני אבקש לעשות דיון יחד עם אגף התקציבים ויחד עם הממונה הרלוונטי במשרד החינוך ספציפית על הנושאים האלה, לא במסגרת של ועדה.

הוועדה מודה למשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:47.