ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-17OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 532

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ח בטבת התשע"ח (15 בינואר 2018), שעה 11:00

הצפרות ושמירת הטבע וים המלח ככלי חינוכי חוצה גבולות ומקשר בין יהודים וערבים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

מאיר כהן

איציק שמולי

זוהיר בהלול

צחי הנגבי

דב חנין

יעל כהן פארן

השר לשיתוף פעולה איזורי צחי הנגבי

ד"ר אביבה בריינר - מפקחת מרכזת תוכניות לימודים במדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

אירית שדה - מפמ"ר ביולוגיה, אחראית על תחום ביולוגיה, חטיבה עליונה, משרד החינוך

הדס כץ שדה חן - אחראית על תוכניות חקר ציפורים, יסודי, משרד החינוך

אילנית אייזיק - ממונה על חינוך לקיימות, מחוז צפון, משרד החינוך

דן אבידן - אגף של"ח וידיעת הארץ, משרד החינוך

סימה חדד - מנהלת אגף לקידום קד"ס, משרד החינוך

הדר ירדני - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז שלטון מקומי

דב ליטבינוף - ראש מועצה אזורית תמר, ארץ ים המלח

שחף חומרי - עוזר ראש המועצה, מועצה אזורית תמר, ארץ ים המלח

עפרה גזית - דוברת המועצה, מועצה אזורית תמר, ארץ ים המלח

סמאהר אבו שרקייה - מנהלת בית ספר יסודי "טאהא חוסין", ערערה

עליזה אזרזר - מנהלת בית ספר "נירים", מעלה אדומים

יעל פאר - רכזת קיימות, בית ספר "נירים", מעלה אדומים

חנה ביינר - צוות קיימות, בית ספר "נירים", מעלה אדומים

אבי עמיר - מורה לחינוך מיוחד, תיכון מקיף אזורי באר טוביה

רונית משיח - מורה, בית ספר "גוונים", חטיבת ביניים, ראש העין

מוניר מחמיד - מורה, חטיבת ביניים "סאלם", מעלה עירון

מוסטפא מוררה - מורה מחנך, בית ספר יסודי "טאהא חוסין", ערערה

עודד גיבורי - מנהל תוכניות חינוכיות, "אורט קדימה מדע"

איריס האן - מנכ"לית, החברה להגנת הטבע

חיליק אברג'ל - אגף החינוך, החברה להגנת הטבע

דן אלון - מנהל מרכז הצפרות הישראלי, החברה להגנת הטבע

יוסף עסאקלה - מנהל החברה הערבית, החברה להגנת הטבע

גיתית הירש - קשרי ממשל, החברה להגנת הטבע

דוריס עסאקלה - רכזת הטמעה, החברה להגנת הטבע

חולוד עזאם - מנהלת פעילות דרוזית צ'רקסית, החברה להגנת הטבע

גיתית ויסבלום - נציגת החברה להגנת הטבע

אורנה גמר - מנהלת מיזם "כן לציפור" במחוז צפון, החברה להגנת הטבע

כוכבה מזרחי - מדריכת גינון וצפרות

פרופ' יוסי לשם - מנכ"ל קרן הדוכיפת

דורון אלמוג - אלוף במילואים

דוד בן שבת - מנהל מכון מחקר ים המלח

שלומית ליפשיץ - מנחה תכנית חקר ציפורים בחטיבת ביניים, מטעם מרכז הצפרות

סנדי קוטלר - מורה דרך, ITGA

שושי כהן - מפמ"ר מדע וטכנולוגיה לשעבר במשרד החינוך, לווי והדרכה של תוכניות

מאהר אגבאריה - הורה מלווה, חטיבת ביניים סאלם

רובי עמיר - "רובי וגל" סטודיו לעיצוב

הדס מרכוס - מרצה, אוניברסיטת תל אביב

רועי אקנין - הנחיה שנה שלישית בהתנדבות, חקר ציפורים

אסף לוירר - חבר בחוג הצפרות בירושלים, החברה להגנת הטבע

כליל צייטלין - חבר בחוג הצפרות בירושלים, החברה להגנת הטבע

אורי בר - תלמיד, בית ספר "נירים", מעלה אדומים

מיאר אגבאריה - תלמידה, חטיבת ביניים "סאלם", מעלה עירון

אראם אמארה - תלמידה, חטיבת ביניים "סאלם", מעלה עירון

שחר שמש - תלמידה, תיכון מקיף אזורי באר טוביה

עבד סאלם - תלמיד, בית ספר "טאהא חוסין", ערערה

דנה קורגנוב - תלמידה

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

הצפרות ושמירת הטבע וים המלח ככלי חינוכי חוצה גבולות ומקשר בין יהודים וערבים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 15 בינואר 2018, כ"ח בטבת תשע"ח. הנושא: הצפרות ושמירת הטבע וים המלח ככלי חינוכי חוצה גבולות ומקשר בין יהודים וערבים.

בשבוע שעבר סגרנו תערוכה שמדברת על שיתופי פעולה גם בין יהודים לערבים בסוגיה הזו של אסונות כמו באסון הכרמל. היה כאן דיון מיוחד בנושא הזה והנה מייד, בלי הפסקה, נושק מייד, אפילו מנהלת הוועדה לא נתנה לקירות להתאוורר וכבר יש לנו היום תערוכה.

מאיר, שמחת עניים. אנחנו בדרום. התקופה הזו טובה, הכול ירוק. כלניות עדיין לא יצאו והציפורים מעל הראש שלנו. שבוע שעבר חוויתי שתי להקות גדולות של זרזירים ב"מבנה". אנחנו בתקופה של נדידות.

ביקשו שנארח כאן את התערוכה שיש בה מסר של שיתוף פעולה. הטבע הוא של כולם. אי אפשר לעשות גבול לטבע.

אנחנו מקדמים בברכה את השר צחי הנגבי. לטבע אין גבולות ולכן יש משמעות חשובה, כפולה ומכופלת לתערוכה הזו.

נפתח עם הסרטון וכמה מילים, ולאחר מכן ניתן התייחסויות.

באתי להגיד שתי מילים. מחכים לי בקבינט הדיור.

חשבנו שאנחנו הולכים ליהנות ממך.

אני אשמח לחזור, אבל יש בקבינט הדיור כמה וכמה נושאים שאני חייב להיות בהם, אבל פשוט היה חשוב לי מאוד לבוא, בהזמנת היושב ראש. תודה, כי זה פרוייקט באמת מרהיב ומדהים ואתם תראו את הסרטון. אני בטוח שרבים גם מכירים. מוביל אותו יוסי לשם, דמות מיתולוגית שזכיתי להכיר כשהייתי השר להגנת הסביבה. הוא לקח אותי במטוס. זה היה מסוכן מאוד. הוא טס בין עננים ובין ציפורים וכל רגע חשבתי שזה קץ הקריירה הפוליטית שלי, אבל הוא התעקש, ודב ליטבינוף, ראש המועצה תמר שבאמת עושים דברים מדהימים.

אנחנו במשרד לשיתוף פעולה אזורי עוסקים בצורה מאוד אינטנסיבית בסיפור של הצלת ים המלח, אתם פרויקט תעלת הימים, עשרות בשנים חולמים עליו והוא מתקרב לשמחתנו לנקודות שבהן כבר יהיה בלתי הפיך. הרעיון הוא מתקן התפלה בעקבה שיזרים למעשה מים שפירים לירדן שנאבקת במחסור עצום במים. המים האלה יורדים בגרביטציה של ארבע מאות מטרים מגובה פני הים לים המלח, מייצרים בדרך אנרגיה במפעלים הידרואלקטריים ובסוף גם נותנים מים לערבה, לפלשתינים, לישראלים, וחשמל לפלשתינים וישראלים, ובסוף מגיעים גם לים המלח ומעלים קצת את המפלס המתאייד והמתייבש שלו. זה סיפור אחד של המשרד.

יש לנו עוד פרויקט עם ירדן והנושא של ים המלח הוא באמת גורלי לאנושות ולישראל ולירדן ולפלשתינים. כולם חיים סביב הים הזה. היוזמה פה שאתם רואים את התמונות והתערוכה היא באמת שיתוף פעולה אזורי מדהים בין ירדנים לבין ישראלים, שמאה ושישים ירדנים היו מעורבים בו וכמאה ושמונים ישראלים. באמת חוויה עם אומנים, ואומנים בקונצרט יפה שיוסי יזם, שגם בו נכחתי.

אני בטוח שהוועדה תברך ותיתן את ידה ואת ברכתה לפרויקט כל כך ייחודי ומסמל שלום ואחווה בקרב העמים.

תודה רבה. אני מודה לשר צחי הנגבי. אני חושב שזו אמירה בפני עצמה לייחס חשיבות לדיון. הוא ביקש להיות והגיע.

פרופ' לשם, בבקשה אדוני.

רק משפט אחד. קודם כול תודה לשר ולמשרד לשיתוף פעולה אזורי ולכל האורחים שבאו.

החברה להגנת הטבע מקדמת פה נושא שהוא לא רק צפרות. צפרות זה הובי נחמד, הוא מחבר בין מאה בתי ספר, ערבים, דרוזים וצ'רקסים ועוד שלוש מאות בתי ספר שלומדים צפרות. מתברר שזה נושא שמדליק את הילדים ואת הנוער ואנחנו רוצים בעזרת הציפורים לקדם. כדי לא להאריך במילים, אנחנו נפתח בסרטון ראשון שעשינו על הסמינר שבאמת המשרד לשת"פ אזורי עזר לנו להפיק.

(הקרנת סרטון)

אלוף במילואים דורון אלמוג, זה עוד משהו שאתה עושה, שלא ידענו. אני לא ידעתי. בבקשה אדוני.

בוקר טוב, אני מבקש קודם כול לברך את יוסי לשם, מנכ"ל קרן הדוכיפת.

אנחנו פה בזכות בגלל איש אחד, זה יוסי לשם שהוא משוגע לדבר. יוסי יותר משלושים שנה חוקר את הציפורים ומביא את כולנו לעשייה חוצת גבולות.

אני מבקש להזכיר פרויקט אחד שיוסי הוביל אותו, שנחשפתי אליו כבר בשנות ה-80', זה הפחתת תאונות ממפגש ציפור-מטוס. חיל האוויר איבד כל שנה מטוסים במפגש. אמרו, זה פורס מז'ור, זה בלתי נמנע. המחקר של נדידת ציפורים הביא אותנו בעצם להבנה שישראל היא צומת ענקית של כחמש מאות אלף ציפורים בשנה, חצי מיליון. המפגש הזה בסופו של דבר הביא להעמקת הלמידה, המחקר והפחתה דרמטית של תאונות בין מטוסים לבין ציפורים, ואנחנו חייבים ליוסי הרבה מאוד. יוסי זה חיי אדם, זה מטוסים. זה נכס אחד שהביא המחקר.

נכס אחר זה כמובן שיתוף הפעולה האזורי גם בתחום החקלאות, גם בתחום הדברה ביולוגית, גם כמובן בתחום של קירוב לבבות, גם נושא שהוא מאוד קרוב אלי כמובן, החינוך המיוחד. אנחנו לא מזמן הענקנו פרס לבית הספר "נירים", בית ספר לחינוך מיוחד. יש פה את גם מנהלת בית הספר וגם את כוכבה שאני חושב שהיא יזמה את - - -

בית ספר בנירים או בית ספר נירים?

בית ספר שנקרא "נירים" במעלה אדומים, בית ספר לחינוך מיוחד שעוסק בחינוך של נוער עם מוגבלות שכלית, עם בעיות התנהגותיות מאתגרות, בעיות למידה קשות.

כתוצאה מאימוץ הפרויקט הזה של גינון טיפולי וצפרות, אנחנו ראינו שינוי משמעותי, עמוק מאוד בהתנהגות של התלמידים. התנהגות יותר נורמטיבית, שיפור דרמטי בלמידה. לכולנו, אני אומר, המודל הזה הוא עוד איזושהי אבן דרך. בבתי ספר אחרים לומדים את נושא הצפרות, לומדים את נושא הגנת הסביבה. כמו שיוסי ציין, כמאה בתי ספר במגזר הערבי, כשלוש מאות במגזר היהודי, שיתוף פעולה, כארבע מאות בתי ספר, כמות גדולה מאוד.

הדבר האחרון שאני מבקש לומר, זה שהלמידה הזאת עושה את כולנו אנשים יותר צנועים, אנשים יותר טובים.

חבר הכנסת מרגי, אתה ציינת קודם את הזרזירים. כשאני אומר צניעות, אני מבקש דוגמא קטנה. אנחנו יודעים שחיל האוויר הישראלי הוא מהטובים בעולם, טייסים מעולים. האדם טס קצת למעלה ממאה שנה. הציפורים טסות כבר מאות מיליוני שנים, אבל להקה של כשלושים אלף זרזירים במרחקים של סנטימטר אחד מהשני, זה לחצים של בסביבות 15-20 ג'י, מתמרנות, עולות, יורדות, נכנסות לנחיתת לילה ושום בן אנוש לא מסוגל להטיס אווירונים בלחצים כאלה, ב-20 ג'י - - -

ובמבנים.

ובמבנים, בתאום מוחלט ביניהם כאילו זה ישות אחת. זה כושר של ניווט מדויק, זה כושר של תקשורת ואנחנו עומדים נפעמים ונעשים אנשים יותר צנועים.

אני מבקש להודות שוב ליוסי, להודות למעמד הזה, לכנסת ישראל, כמובן למשרד לשיתוף פעולה אזורי, לשר ולאנשיו על אימוץ הפרויקט הזה.

אני מבקש שביום הזה הדיונים יתמקדו, איך להרחיב, איך לסייע, איך להעצים אותו, איך להוסיף בתי ספר, תלמידים, איך להעמיק את שיתוף הפעולה האזורי, גם הגנת ים המלח וגם בכלל. תודה רבה.

וים המלח בלי דב, אי אפשר.

שלום לכולם ותודה רבה. אני דב ליטבינוף, ראש מועצה אזורית תמר, ים המלח, מזה כחמש עשרה שנה.

אנחנו עוסקים בנושא הזה של שימור ושמירת ים המלח והעלאת המודעות למצבו של ים המלח בהרבה מאוד אירועים שאנחנו מקיימים ועושים כדי להעלות את המודעות. מה שראיתם כאן, את הסרט הזה, זה אחד מיני רבים של האירועים שאנחנו מקיימים למען העלאת המודעות למצבו של ים המלח, וזה נורא נעים להיפגש, אומנים, ציירים, נגנים, אבל המציאות היא מציאות מאוד קשה.

אנחנו ב-16 בנובמבר 2016 חצינו את ים המלח בשחייה, מירדן לישראל, דבר שלא נעשה מעולם, עם שלושים שחיינים שהגיעו מכל העולם. גם חלק מהאירועים שאנחנו עושים ועשינו להעלאת המודעות למצבו של ים המלח - הקמנו מכון מחקר. רק בשבוע שעבר היה במכון המחקר במצדה כנס של מיטב החוקרים בעולם שבאו לכנס שהתמקד בחיים בתנאי קיצון, כולל חוקרים מנאס"א, חוקרים מאוניברסיטאות מכל העולם, מיפן, מארצות הברית, מיוסטון טקסס, וזה גם חלק מהדברים כדי ללמוד על הסביבה ולהכניס ולהטמיע את כל הנושא הזה של ים המלח לתחום החינוכי.

מעבר לזה אנחנו גם מקדמים יחד עם המשרד לשיתוף פעולה אזורי מעבר גבול חדש בינינו לבין הירדנים באזור נאות הכיכר ובין צאפי ופיפא. יש לנו שיתופי פעולה מצוינים עם הירדנים, עם הצד השני. גרים שם כשישים אלף תושבים. שיתופי פעולה בתחום הסביבה, אקולוגיה, חקלאות עם המפגעים המשותפים שיש לנו, שזה הבולענים, ואני חושב שבאמת האירוע המכונן הזה שעשינו והכנסה של התחום הזה לתחום החינוכי הוא בהחלט עוד איזשהו נדבך, עוד איזושהי אבן בתוך החומה הזאת של לשמור על ים המלח.

כמו שאמרתי, המציאות היא מציאות מאוד קשה. אנחנו רואים שטיפה יחסים מתוחים עם ירדן, דבר ראשון שאומרים, אנחנו עוצרים את פרויקט תעלת הימים. זאת הייתה האמירה. אני לא ממציא אותה. אנחנו יודעים שהפרויקט הזה, אם יצא לדרך, הוא יקרום עור וגידים והטיפה הראשונה מים סוף לים המלח תזרום אולי בעוד שש שנים. בעוד שש שנים, אתם צריכים להבין שים המלח יהיה נמוך בעוד כ-שבעה עד שמונה מטרים. פשוט אין זמן יותר לחכות והדבר הזה פשוט צריך להתבצע ולא לקחת את ים המלח כבן ערובה וכל פעם, מה שנקרא, לדחות ולדחות את הפרויקטים שאמורים להציל את ים המלח, לכן המפגש הזה או כל מה שאנחנו עושים כדי להעלות את המודעות למצבו של ים המלח, הוא חשוב כדי בסופו של דבר לשכנע את מדינת ישראל להוציא את אותם פרויקטים לפועל ובאופן מיידי, כמה שיותר מהר. אם נצליח לעשות את זה אפילו בעוד עשר, עשרים שנה, לעצור את נסיגת המפלס, זאת אומרת להגיע למצב של ייצוב המפלס, אני לא מדבר על להעלות אותו, על ייצוב המפלס בעוד עשרים שנה, אז עשינו את שלנו וזאת המטרה, להגיע למצב כזה שבעוד עשרים שנה מפלס ים המלח יתייצב. אני אומר לכם, זה עוד עשרים-עשרים וחמש מטר למטה, אז זאת המטרה שלנו ואנחנו נמשיך לפעול ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להעלות את המודעות ולהוציא את אותם דברים לפועל. תודה רבה לך, יוסי.

תודה. איריס האן.

בוקר טוב לכולם, איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע.

קודם כול אני רוצה באמת להצטרף לתודות ולברכות ליוסי ולכל צוות הצפרות שמובילים את הנושא הזה. אנחנו רואים כאן את התערוכה וראינו את הסרט, אבל זה באמת ביטוי להרבה מאוד שנים של עשייה שהיו ושיבואו בנושא החשוב הזה, ולהודות לוועדה על הדיון החשוב גם בנושא ים המלח וגם בנושא שנגיע אליו עוד מעט, של חינוך וצפרות כגשר למפגש בין אוכלוסיות שונות.

אנחנו מדברים פה באמת על החשיבות של העלאת המודעות למצב ים המלח. התברכנו במשאב טבע נדיר ברמה הבינלאומית, ומצבו הולך ומתדרדר. כל צעד וכל מהלך להעלות את המודעות למצבו, הוא מהלך חשוב.

המצב של ים המלח לא מנותק משני דברים: אחד, מהמצב של משאבי הטבע בכלל, בעולם ובישראל, והוא לא מנותק ממשהו שמטריד אותנו ומעסיק אותנו הרבה שנים והשנה מדברים עליו במיוחד, זה הנושא של מצב משק המים. אי אפשר לנתק את העיסוק בים המלח מהעיסוק בכל משק המים. אנחנו בחודש ינואר, בשנת בצורת נוספת והעיסוק במשק המים הוא עיסוק שצריך לקבל עדיפות עליונה, ובתוך הדיון הזה צריך לזכור שגם לטבע מגיע מים, אז זה הנושא של חשיבות העיסוק בים המלח.

צריך לזכור שבצד הקידום של הפתרונות, ויש כמה פתרונות שחשוב באמת לקדם אותם כמה שיותר מהר, כנראה בזמן הנראה לעין ים המלח לא יחזור להיות ולהיראות כמו שחלקנו זוכרים אותו מלפני כמה עשרות שנים.

הדבר המשמעותי החשוב ביותר שחשוב לי לומר כאן וחשוב לי שנצא איתו, מופיע גם במסמך העמדה שלנו שתלוי כאן בפינה, בכותרת – ים המלח – מאזור אסון לאזור של תקווה.

בצד באמת המודעות למצב החמור של ים המלח, חשוב לשנות את הגישה ולא רק לדבר על ים המלח כאזור אסון וכמה המצב נורא, אלא לראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את הפתרונות וכדי לראות איך אנחנו מאוששים את האזור הזה ואת הפעילות שנעשית בו עד שיהיה פתרון זמני כזה או אחר או פתרון ביניים, וזה אומר להשקיע במחקר וזה אומר להשקיע בתיירות וזה אומר לעשות כל דבר כדי לדבר על ים המלח ועל מה שנעשה בו, בנימה חיובית ואופטימית ולא רק כאזור אסון, אלא לשנות את השיח לאזור של תקווה.

לחברה להגנת הטבע יש בית ספר שדה בעין גדי. זה בית ספר שדה הראשון בארץ וכנראה גם בעולם. אנחנו נמצאים במהלכים משותפים עם ראש המועצה כדי לשקם אותו, לשפץ אותו ולהחזיר את הפעילות להיקפים שאנחנו מכירים, ובאמת להמשיך לקיים את האזור הזה ולהעשיר את הפעילות בו כמקום שהוא מקום מפגש ושיתוף פעולה בין כל מי שחולקים את אזור ים המלח ואת חוף ים המלח, למען הטבע, למען הסביבה, והדיון הזה הוא באמת צעד חשוב בכיוון הזה. תודה.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה לך אדוני היושב ראש. אני מצטרף, יוסי, לברכות החמות לך. אתה באמת הוכחה שבן אדם שמאמין ומשוגע במובן החיובי לרעיון טוב, מסוגל להדביק איתו הרבה אנשים נוספים ולהוביל מהלכים שיש להם משמעות גדולה.

ברכות לחברה להגנת הטבע על כל הפעילות והעשייה, וכמובן גם על הפרויקט הזה, וברכות לך אדוני היושב ראש ולוועדת החינוך. אתם יוצרים מסורת שוועדת החינוך היא נקודת אור בכנסת, של דברים חיוביים, מרשימים, שבאמת מעבירים גם מסר חינוכי חשוב לחברה שלנו.

יש כאן מפגש של שלושה נושאים שהם מאוד יקרים לליבי, צפרות ואהבת ציפורים, ים המלח והטבע המקסים אבל גם המאוים שלו, ושותפות ושיתוף פעולה בין יהודים וערבים, שאנחנו רואים בעניין הזה באמת דוגמא של גשר ושל חיבור אמיתי דרך אהבת הציפורים, אהבת הטבע, אהבת הארץ ועשייה משותפת. כל הכבוד לכל העושות והעושים במלאכה הזאת.

אני רוצה לומר שתי התייחסויות קצרות לגופו של עניין. קודם כול בעניין ים המלח, אדוני היושב ראש, אנחנו באמת נמצאים במרוץ נגד הזמן. גם מה שקורה לים המלח צריך מאוד להדאיג אותנו ולהטריד אותנו וגם מה שקורה סביב ים המלח צריך מאוד להטריד אותנו. אזורים כמו עין גדי, מכובדי יושב ראש הוועדה, אזור שהופך להיות לאזור מאוים עם הבולענים שבאמת מאיימים על אחד המקומות הכי יפים, הכי מיוחדים שיש לנו בארץ. עין גדי זה מקום שהוא קסם, אבל זה קסם מאוים על ידי הבולענים וזה לא רק שם, גם במקומות נוספים, גם בצד השני של ים המלח, בעיה מאוד רצינית.

הזרימה בנחלים - אנחנו ראינו את נחל זרקא, אבל כל הנחלים שזורמים לים המלח נמצאים תחת איום והזרימה הזו בשנים הקרובות תהיה פחותה. כשאנחנו מדברים על נחלים, צריך להזכיר קודם כול את הירדן שהוא הופך להיות לקילוח דק במקום נהר משמעותי, עם כל ההשלכות לא רק הסביבתיות, אלא גם החברתיות, התרבותיות, הדתיות וכדומה.

יש פה המון מה לעשות והעשייה הזו מחייבת בהחלט שותפות ושיתוף פעולה אזורי. אני בעד שיתוף פעולה אזורי בעניין הזה. תוכניות למשל של שיקום נהר הירדן והזרמת מים מחייבות שיתוף פעולה גם עם הפלשתינים וגם עם הירדנים כדי לראות איך זה קורה, איך גם מאפשרים לנצל ולהשתמש בחלק מהמים לטובת החייאת בקעת הירדן, אבל גם איך מאפשרים למים להגיע לירדן.

אני רוצה לומר שגם מדינת ישראל עצמה, יש לה המון מה לעשות. בפני ועדת שרים לענייני חקיקה ובפני הממשלה עומדות כמה הצעות חוק שלי בנושא הגנת ים המלח. למרבית הצער עד עכשיו הממשלה מתנגדת להצעות האלה ולא עושה את מה שתלוי בנו כמדינה כדי להגן על ים המלח ולשמור עליו לדורות הבאים.

בוועדה הזו אני רוצה להגיד בכל זאת משפט אחרון על המעשה החינוכי. אני חושב שאנחנו צריכים לעודד בכל הדרכים ובכל האמצעים שני מהלכים: גם את המהלך הזה של החינוך הסביבתי וקידום החינוך הסביבתי, ואני באמת מעריך את כל העושים במלאכה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות כדי שבאמת חינוך סביבתי יהיה חלק בלתי נפרד ממה שקורה בכל בית ספר, גם בית ספר יסודי, גם בית ספר תיכון, וכמובן להשתמש בכלי הזה של החינוך הסביבתי ככלי להפגשה בין יהודים וערבים, ככלי של שותפות, ככלי של אהבה משותפת לארץ המשותפת שלנו. אני חושב שזה דבר נפלא ואני אשמח מאוד שנעשה את הכול כדי להמשיך ולקדם את זה.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

שלום לכולם. אדוני היושב ראש, תודה רבה לכל המכובדים שהגיעו לכאן.

אני גר בדימונה כבר חמישים שנה ואני חי את הדילמה של כל מי שאביו מתפרנס מים המלח. הרבה שנים כששמעתי "ים המלח", אז שמעתי דחפורים, שמעתי משאבות ששואבות וראיתי בעיני רוחי כל מיני אסדות שקוצרות את הים, ולאט לאט מלווה את הים הזה מ-1962, ולימים הייתי חייל בהיאחזות נחל קליה, שהמים הגיעו עד להיאחזות. ביקרתי לא מזמן ויש כארבע מאות מטרים עד לים.

זה מאוד אופטימי לבוא ולראות שפרויקטים כאלה מתנהלים. אני רק דבר אחד מבקש, דווקא בגלל שהייתי מנהל בית ספר, והתחיל להגיד את זה דב. חינוך סביבתי הוא לא מנת חלקם של יקירי המדינה. אחד הדברים שהכי כואבים לי, זה שיש בתי ספר לחינוך סביבתי.

והשכר בצידו.

חינוך סביבתי זה בדיוק כמו כל מקצוע שנלמד ובוודאי כמו כל מקצוע ערכי שנלמד בבתי הספר, לכן אני מבקש ממך, אדוני, שתצא מכאן קריאה שלפחות בתי הספר בדימונה ובפזורה - - -

אם זה כרוך בתל"ן של 8,000 ₪, אני לא אקרא.

זה לא תלוי בכלום.

זה קורה.

זו לא שאלה של כסף.

דב, הרבה שנים לא שיתפנו פעולה, רק בנושאים של ארנונה.

גם זה נפתר.

זה נפתר, ברוך השם. הכול בסדר.

וכולם חיים והשמיים לא נפלו.

היות ויש באמת שיתופי פעולה מסוימים, אני חושב שהדבר שצריך לעשות זה לפנות לראש עיריית דימונה ולראש עיריית ערד, לקחת את החבר'ה האלה, לראות את הפרויקט ומייד להטמיע את זה בתוך מערכות החינוך שם. אני חושב שזה שיתוף פעולה נפלא. תודה רבה.

תודה, מאיר. אני חושב שזו זווית חשובה. אני חושב שתפקיד חשוב למועצה אזורית שיודעת לעשות מיזמים חשובים. דב מוביל ויודע.

יוסי, אתה שוב רוצה לומר משהו? בקצרה. כל דובר מרגע זה, ידבר דקתיים, לא יותר. בבקשה.

אני רוצה רק בקצרה. ישראל, באמת כמו שנאמר, היא צומת. הרבה פעמים כששואלים מה מיוחד בישראל, מדברים על היסטוריה וארכיאולוגיה, אבל הנושא של טבע וציפורים הוא סיפור יוצא דופן במיוחד, ולא רק זה, אלא מה שאמר דב, אנחנו חושבים שזה כלי חינוכי אדיר בשביל לחבר בין ערבים ויהודים, והסיסמא היא – הציפורים אינן יודעות גבולות.

מה שאני רוצה פה להראות, כולם מדברים על הכותל המערבי. יש שם שמונים ושמונה זוגות של סיסים ולראשונה בהיסטוריה, אלפיים שנה, הרב של הכותל כל שנה עושה ברכה לסיסים בכותל. עוברת פה נדידה של כחמש מאות מיליון ציפורים. כמובן שזאת גם בעיה, עם חקלאים, וכמו שנאמר, עם חיל האוויר, אבל אם בהחולה יש ארבעים ושישה אלף עגורים וכבר חצי מיליון מבקרים באים לראות את העגורים, יש בזה גם אפקט כלכלי גדול.

הסיפור הכי גדול, ויש הרבה מאוד מינים, כמו לילית המדבר שנמצאת במדבר יהודה, מאה זוגות. בשביל צפר באירופה, ויש מאה מיליון צפרים בעולם, בשביל לראות דבר כזה הוא שם את כל הכסף, לכן אנחנו חושבים שהסיפור העיקרי, ובזה אני מייד מסיים, הוא החינוך. אם אפשר להשתמש בכלי המיוחד הזה, ישראל, ולטפח גאווה של תלמידים, ערבים, יהודים, דרוזים, צ'רקסים שהם מכירים את הציפורים, הם יוצאים לשדה ביחד, זה יעשה את כל העבודה.

יש פה את המפקחת ללימודי ביולוגיה והמפקחת ללימודי מדע וטכנולוגיה. אנחנו עם ארבע מאות בתי ספר היום שלומדים ועוקבים עם כל הטכנולוגיות האלה אחרי הציפורים.

הדבר האחרון, יש לנו פעילות חינוכית מאוד גדולה. היינו עם סמינר גדול בירדן וגם עם התנשמות שאוכלות עכברים ואז לא משתמשים בחומרי הדברה. הגנרל הירדני לפני שש שנים היה פה ונתן הרצאה בכנסת על הסיפור הזה של שיתוף פעולה בעזרת שמירת טבע.

אני הייתי מנצל את התנשמות לעוד משהו, ללמד אותנו להסתגל לנחירות.

הקול שלהם זה כמו של חולה אסטמה.

הסיפור הזה חשוב, ובזה אני מסיים, אנחנו מאוד גאים. באו הרבה תלמידים ומורים. בגלל הזמן הקצר אנחנו נעשה את זה קצר, יספרו מה הם עושים. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת יעל כהן פארן.

תודה רבה. קודם כול, אני גם מצטרפת לברכות אליך כמובן, אדוני היושב ראש, לחברה להגנת הטבע, ליוסי לשם, מועצה אזורית תמר. גם ברכות, אני מקווה שאני לא פותחת פה פה, אבל הבנתי שתקציב מיוחד לשיקום של אזור ים המלח ומה שצריך, ליישובים, לכביש וכו' אושר בתקציב של יום חמישי, כ-400 מיליון שקל. אני ממש מברכת על כך. זה רק איזשהו תקציב חירום. זה לא פותר את בעיות ים המלח, אבל זה פותר את הקשיים האדירים והמיידים של היישובים ושל האנשים שחיים ליד ים המלח ורוצים לנסוע לבקר בים המלח, נתקלים בהם וצריכים להתמודד עם היעלמות שטחים וכו' בגלל הבולענים.

באמת התערוכה הזאת מדהימה וכל הכבוד על היוזמה ועל הפרויקט.

אני רוצה גם לחזור לים המלח. היא עוזרת לנו להרים אותו שוב כל פעם מחדש, בכנסת, בתקשורת, בציבור. לי יש תחושה, בחודשים האחרונים עלה כל כך הרבה פעמים, שבוע שלם בחדשות 10 ולפני כן איזה חצי שנה, שבוע שלם בחדשות ערוץ 1 עוד לפני שהוא נסגר.

אני חושבת שהציבור רוצה את ים המלח, הציבור רוצה להציל את ים המלח. אני חושבת שזה כבר הפך להיות גם משהו בקנה מידה עולמי. מסתכלים על אותו סרטון שרץ במיליוני צפיות באינטרנט ויוטיוב. בסופו של דבר זו אחריות שלנו, אבל אני לא רואה פה עשייה, וזה תפקידנו, ופה אני אסיים כי יש המון מה לדבר על זה. תפקידנו באמת להתחיל את העבודה שתביא בסוף, זה לא יהיה מיידי, אבל בעוד עשר שנים להתחלה של הצלת ים המלח. חייבים להציל אותו. תודה רבה.

אני רוצה לומר לכם, במפגשים בילטראליים שאנחנו יוצאים, חברי כנסת למשלחות, אנחנו נפגשים, חברי כנסת שנושאי הסביבה חשובים להם, ונושא ים המלח עולה בפתיח. אני שמח שאת אופטימית, כי באמת את מעלה את זה ודוחפת את הנושאים האלה.

נמצאת איתנו ד"ר אביבה בריינר. בבקשה.

ד"ר אביבה בריינר, מפקחת מרכזת תוכניות לימודים במדע וטכנולוגיה לתלמידי א' עד כיתה ט'.

אני שמחה מאוד להיות כאן. אני מודה לכולכם. לא אחזור על כל אחד ואחד, אבל כן ליוסי לשם. יוסי מחזיר אותנו לחיבור אל הטבע והוא מחזיר אותנו לאותו מקום שאנחנו יכולים לעצור רגע. אנחנו נמצאים בעידן של דור ה-Z, המהירות וחלקיקי שניות והטכנולוגיה המהירה. אנחנו הרבה פעמים שוכחים לעצור רגע ולהתבונן. אנחנו מהירים מאוד בתשובות לשאלות שנראה לנו שאנחנו יכולים לענות עליהן לפני שעוד שאלנו אותן, ללא חקר וללא מחקר, ולכן כשבעצם יוסי מחזיר אותנו לאותו מקום של לעצור רגע, להתבונן בטבע, להתבונן בציפורים, ביכולות שלהם המדהימות, שחלק מהם שמעתם פה, זה מביא את הילדים לראות אחרת בעצם את הטבע ולראות בכלל שאלות מהותיות בצורה שונה, וזה בעצם הכלי שאנחנו היינו רוצים מאוד ללמד אותם, לכן ארבע מאות בתי ספר היום, יהודים, ערבים, דתיים, צ'רקסים, דרוזים, כולם נמצאים באותו עניין, יסודיים וחטיבות ביניים, של לשאול את השאלות המהותיות לגבי הטבע, לנסות להבין אותם.

עבודות החקר הן מפליאות. אני מציעה לכל מי שנתקל בהן, באמת ללמוד ממה שהילדים יספרו על מה שהם גילו תוך כדי שאלת השאלות.

יש תחום חדש שנולד וגם הוא תלוי בהתבוננות ובהבנה של הטבע. הוא נקרא היום ביומימיקרי, חיקוי של הטבע, להתבונן בטבע, להבין את הפתרונות שהטבע יכול לתת ולנסות ולראות איזה פתרונות בעצם הוא נותן לנו, לאדם הטכנולוגי.

דיברנו על אווירונאוטיקה.

דיברנו על אווירונאוטיקה אבל לא רק. יש עוד תחומים רבים ואפשר ללמוד הרבה מאוד מתוך הטבע ולקחת את זה לטכנולוגיות החדישות שלנו, אז חשוב להעביר לדור הבא את היכולת להתבונן ולחקור ולשאול שאלות. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני מודה ומתוודה, הדיון כאן נראה לי כמו דיון של נווה מדבר או נווה במדבר. מעט מאוד דיונים ערכיים מתנהלים בבניין הזה.

לא בוועדה הזו.

אני חב לך, אדוני היושב ראש, הרבה הערכה. ההערכה היא כמובן בהתנהלותך המאוד מיוחדת וייחודית, לפני כן, אבל כאשר אני עכשיו מתוודה על הדיון הזה, אז ההערכה היא כפולה ומכופלת.

תודה.

ים המלח הוא משאב. תמיד בסוף מילה אין דגש בעברית. אומרים משאבים, אבל ביחיד זה משאב.

בשבוע שעבר אירחנו כאן את האקדמיה ללשון העברית. במסגרת המפגשים שאנחנו עושים במסגרת החינוך הבלתי פורמלי של הוועדה, אנחנו קיימנו מספר מפגשים בשפות שונות. אנחנו בשבוע הבא עם הלדינו, סדרה, ועלה הצורך באמת לסדרת מפגשים בעברית תקינה, והתחייבנו גם לערבית.

אם ים המלח הוא משאב מורשתי עולמי, אז זו מצווה שמדינת ישראל תציל את ים המלח. לתחושתי, אין בידיי מספיק כלים לומר את הדברים בוודאות, אבל נדמה לי שזה לא נמצא ברומו של סולם החשיבות והעדיפויות של ממשלת ישראל ונדמה לי שאנחנו עלולים למצוא את עצמנו בוכים עם דמעות מאוד משמעותיות שזולגות מפנינו בעתיד, חלילה, אם יהיה נזק בלתי הפיך לים המלח.

אני מאוד שמח שאתם מדברים על ערבים-יהודים ושיתוף פעולה עם ציפור וטבע. זה מעורר בי הרבה השראה, אבל זה גם מעורר בי הרבה חמלה והרבה עצב, מכיוון שהיכן שאדם נכשל, הטבע מצליח, אז למה לא לחקות את הטבע ולהעתיק אותו לאדם, שאנחנו נוכל לקיים באמת דיאלוגים מאוד רציניים?

בצר לי שמעתי את מילתך, אדוני, יושב ראש המועצה האזורית כאשר דיברת על ים המלח כבן ערובה כאשר היחסים בין ירדן ובין ישראל נמתחים, והיה לנו מתח והשגרירה הוחזרה ארצה בעקבות אותו אירוע קשה, אז אם ים המלח והטבע נפגעים, ממש צר לי על כך. זה רק מחזק את מה שאני תמיד מאמין בו ואני חושב שרוב אלה שסובבים את השולחן הזה מאמינים בו. צריך לבצר את היחסים בין ישראל לבין מדינות ערב, לנסות ולשקם את היחסים האלה, וגם עם הפלשתינים, בעיקר עם הפלשתינים. העולם הופך להיות קטנטן ונדמה לי שאפשר אפילו להרחיב את זה אפילו לסעודיה, כי הציפורים שנודדות מאירופה לאפריקה, זה קרה לפני חודשיים-שלושה, משהו כזה, הן נודדות והן שליחות השלום, כך לפחות היה בעבר. ברומנטיקה של העבר השחילו פתקים והציפור לקחה את הפתק והעבירה אותו מעם לעם. איך להיזכר בערגה בימים ההם כאשר הימים האלה הם ימים שבהם אנחנו מדממים בביצה מאוד מדממת, אז אתם יכולים באמת לעשות את מה שאחרים הצליחו. באמת כל הכבוד לכם.

תודה. ד"ר אירית שדה, בבקשה.

אני אירית שדה, אני מפמ"ר ביולוגיה, אחראית על תחום ביולוגיה בחטיבה העליונה במשרד החינוך.

תודה לוועדה ותודה ליוסי על הזכות ועל כל העשייה.

אני מייצגת במשרד החינוך את הרצון לרצף, לעלות גם לחטיבה העליונה. הזכירו קודם שגם בתיכון אנחנו רוצים לעסוק בתחומי דעת שונים, אם זה ביולוגיה, מדעי סביבה, חקלאות וכדומה, בחקר, לשלב את עבודות החקר. יש לתוכנית הזו רווח נוסף. למשל, לפני כמה שנים היה לנו ניצן של שיתוף פעולה עם יוסי. בתיכון לימדנו את התוכנית. יוסי הביא מדענים שנפגשו עם תלמידים, ואתה מביא מדענים שמדברים עם התלמידים בגובה העיניים. בעקבות מפגש כזה תלמידה בי"א שלא גדלה עם התוכניות מהיסודי, הלכה להיות צפרית בחיל האוויר, ושני תלמידים ממוצא אתיופי שפגשו מדענית אתיופית, למחרת הודיעו למורה לאנגלית שהם יסיימו 5 יחידות אנגלית, ומ-3 יחידות תוך שנה הם סיימו עם 5 יחידות אנגלית, זאת אומרת יש לזה ערך גם מעבר לציפורים עצמם ולכן אנחנו בהחלט ננסה להמשיך את הרצף ולשלב אותו בתחומי הדעת השונים.

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. אני מברך תחילה את כל הפרויקט הזה, במיוחד את העניין של הציפורים והטבע ככלי חינוכי. אני מברך את כל בתי הספר, במיוחד את בתי הספר הערביים עם התלמידים, עם המחנכים, אהלן וסהלן.

הם ידברו בהמשך.

כמורה לשעבר אני יודע, אם אתה רוצה להצליח, תהיה לא נורמלי, לא רגיל. אל תהיה כזה קלאסי. תהיה משוגע במובן מסוים, משום שבלי זה אתה לא תשווק לא את המקצוע שלך, אתה לא תשפיע על התלמידים שלך.

תמיד אני הייתי אומר כמורה גם, לא רק כחבר כנסת, שתמיד כל מורה, אם הוא רוצה להצליח, הוא חייב לדעת שהעולם יותר רחב בהרבה מחדר הכיתה שהוא נמצא בה, לכן לרתום את התלמידים האלה לדברים מהטבע, הדברים שהם אוהבים, וזה מהווה כלי חינוכי. זו מטרה עליונה שכולנו רוצים אותה. התלמידים לא אוהבים את בית הספר בדרך כלל, את המקצועות הקלאסיים, פיזיקה, חשבון, לא יודע מה, אבל כאשר המורה מוסטפא, כאשר עניין את התלמידים שלו הציפורים, איך הם יכולים לצלם אותם, לעקוב אחריהם, את השמות שלהם, כל הדברים האלה, הוא אמר לי, ב-6:30 בבוקר הם היו באים לבית הספר בגלל הציפורים, אז חבר'ה, יש אמירה שהיא מאוד חכמה ואני חושב שהיא מאוד נכונה.

יש הרבה דברים על מה זה חינוך. אחד אמר, מה זה חינוך? חינוך זה כל מה שנשאר בנו אחרי ששכחנו כל מה שלמדנו. הכוונה שאינפורמציה, היסטוריה, אתה יכול לשכוח, אבל חוויה אתה לא שוכח.

בית ספר הפך רק ללימודים, זאת אומרת שבסוף לא נשאר לנו כלום, לא חינוך ולא לימודים.

לא, אנחנו רוצים חינוך.

אמרת דבר שהוא חשוב מאוד. בית הספר, צריך שיהיה בו גם חינוך.

משפט אחרון בקשר לים המלח. אתה יודע, הערבים ההיסטוריוניים והגיאוגרפיים, איך כינו את ים המלח בימי הביניים? "ימת לוט", אז אני רוצה לקשר. נכון, השם "ים המוות", ים המלח, הכול אומר שאין חיים, אבל כאשר אומרים "ימת לוט", אם מקשרים בין מעשה הרשעים של לוט, סדום ועמורה לבין העונש שהיה, נכון, יש כאלה בינינו, אולי לא מאמינים, לא דתיים, אבל העיקרון הוא אחד, שיש קשר בין התנהגותנו כבני אדם לבין הטבע, לחיוב או לשלילה. תודה רבה.

תודה. עכשיו יש לנו את יוסף עסאקלה. בבקשה.

אני אציג את עצמי. יוסף עסאקלה, מנהל החברה הערבית בחברה להגנת הטבע.

אני חושב שהדיון הזה מאוד חשוב, במיוחד שהוא דיון ערכי.

אנצל את ההזדמנות גם להודות לפרופ' יוסי לשם גם על ההזדמנות שהוא נתן לנו.

החברה הערבית לפחות בשנים האחרונות לא נשארה אדישה לכל מה שנקרא נושאים סביבתיים וגם תחומים שקשורים במגוון הביולוגי והשטחים הפתוחים. כשאני מדבר על מגוון ביולוגי, אני מדבר, לרבות הצפרות והציפורים, שזה הנושא שאנחנו דנים בו כרגע. יש גם הרבה נושאים שאנחנו מחויבים גם להכניס ולהפנים וגם להטמיע.

עוד נושא שהוא נושא נחלת הכלל, אם כבר אנחנו מדברים על ים המלח, אז עד כמה שניתן להגדיר אותו כנחלת הכלל. היום בחברה להגנת הטבע, בעצם שזה תחום שקיים כבר שלושים שנה בחברה להגנת הטבע אבל בשנים האחרונות אנחנו די הרחבנו אותו, במיוחד עם שותפות מאוד רצינית ומאוד עמוקה בשנים האחרונות עם משרד החינוך שחלק מהנציגים שלהם נמצאים כאן. אנחנו מפתחים היום פעילות גם במחוז הדרומי, גם במחוז המרכז וגם במחוז הצפון ביותר ממאתיים בתי ספר שאנחנו עובדים איתם באופן רציף ועל בסיס כמעט יומי. בשנה האחרונה בהתערבות של משרד החינוך ובתמיכה מאוד רצינית אנחנו העלינו גם את נושא חוגי הסיירות בחברה הערבית. השקנו השנה יותר מארבעים חוגים בבת אחת, שזה נתון מצוין, כאשר בתוך החוגים עצמם אנחנו מכניסים נושאים של מגוון ביולוגי וגם ציפורים.

אנחנו גם מתעסקים בהדרכת סיורים, ובתוך הסיורים האלה אנחנו מנסים עד כמה שניתן להטמיע ערכי טבע, לרבות צפרות. כמובן למשימה הזאת יש יותר משמונים עובדים בחברה להגנת הטבע, שהם מהחברה הערבית. הם פרוסים ברמה ארצית.

מאוד חשוב לי, אם כבר אנחנו מדברים על ציפורים, ואני אעשה את זה בקצרה, נתון מאוד מעניין, אני חושב שזה צריך לעניין את כולנו. ב-2016-2017, אני מדבר על שנת הלימודים, אנחנו עסקנו בספירה בארבעים ואחד מוסדות. השנה רשומים כרגע לספירה ולהשתתפות ישירה בערך מאתיים וחמישים, ומתוכם מאה שלושים וחמישה גנים, שזה נתון מאוד מעניין.

אם אנחנו באמת חפצים שהחברה הערבית באמת תטמיע את המושגים האלה, כי אחר כך יהיה לזה השלכות מאוד מעניינות גם ברמת התכנון והבנייה והשטחים הפתוחים וכדומה, שהם באמת במצוקה לא פשוטה היום ביישובים הערביים, אנחנו חייבים להשקיע בחינוך בחברה הערבית בתחומים האלה. היטבתם לתאר את הדבר הזה ממש בפתיח, אז אני חושב שזו באמת הזדמנות לנצל את המומנטום ולפתח את זה.

במי זה תלוי יותר, במשרד החינוך, מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות או אולי אתם בשיווק כחברה להגנת הטבע. במי זה תלוי יותר?

לכן בדיוק אמרתי, בנו, כי אני התכוונתי, משרד החינוך עושה מאמצים גדולים ואני חושב שהיד עוד נטויה, הוא יכול להרחיב עוד יותר. מקבלי ההחלטות. אנחנו גם כעובדים וגם כארגון ציבורי, אנחנו יכולים באמת לעזור בשיווק ולהיכנס יותר ויותר, כי מה שאנחנו עושים זה טיפה בים.

תודה. חבר הכנסת שמולי.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני מזה חמישה חודשים תושב עין גדי.

אחת הסיבות שכמובן אני עברתי לאזור הזה, מעבר לעובדה שמדובר בחבל ארץ באמת בראשיתי ומדהים ויש בו תושבים, אנשים מדהימים וחלוציים ובאמת הכי טוב שיש למדינת ישראל להציע, זה לנסות ולעזור ולעשות משהו בנוגע למשבר העצום שמתחולל במקום הזה.

צריך לזכור שים המלח זה אחד מפלאי הבריאה. אנחנו במו ידנו בעוול מתמשך הפכנו אותו באמת להיות סוג של חצר אחורית במדינת ישראל. זה קרה כתוצאה מפעולות שהיו ידי אדם, מעשה ידי אדם, ומי שיכול, בטח לא להחזיר את המצב לקדמותו אבל אולי לפצות במשהו על הנזק שנגרם, זה גם כן האדם, הממשלה, המדינה, ולכן אדוני היושב ראש, אני חושב שמה שאנחנו רואים לנגד העיניים בימים האחרונים, והתערוכה המופלאה הזאת והדיון היקר הזה הוא חלק מזה, זה חזרה בעצם להתייחס לאזור הזה כולו כפי שקודם איריס אמרה, כאזור של תקווה. לא להסתכל עליו רק דרך הפריזמה של האסון והייאוש, אלא תקווה להרבה מאוד דברים שאיבדנו, יחסים טובים בין אוכלוסיות שונות, בין יהודים וערבים, תקווה במובן של בעצם לפצות ולתת ולשמור על הטבע, ותקווה גם במובן של שיקום האזור הזה כולו.

אמרה קודם יעל ואני מניח שגם ראש המועצה דיבר על זה לפני שנכנסתי, התקבלה החלטה משמעותית מאוד, היסטורית, שנעשתה כאן בכוחות משותפים, קודם כל של ראשי המועצות והתושבים, וגם לנו, לחברי הכנסת היה חלק בדבר הזה, החלטה שבעצם מעניקה לאזור כ-460 מיליון שקלים לטובת דברים רבים, אבל בתוכם גם לטובת שיקום נופי ודברים שמזמן היינו צריכים לעשות. אני מאוד מקווה שלא רק שנצליח להביא לאישור ההחלטה במסגרת התקציב בכנסת, אלא גם שנוודא את יישומה עד תום. זה בהחלט, אדוני היושב ראש, רגע של תקווה גם לראות תערוכה כזאת שמדברת על שיתוף פעולה בין יהודים וערבים, תערוכה שמחזירה לטבע את הכבוד שראוי שניתן לו.

אתה יודע, יש סמליות בכל דבר. הבוקר חוקקנו את חוק הצבת מכשירי החייאה בבתי הספר, חוק שלי ושל קבוצת חברי כנסת, לקריאה ראשונה. החייאה, אנחנו ממשיכים.

אז בנימה אופטימית זאת אני מאוד מקווה שנצליח להחיות את האזור כולו, ואני רוצה גם כמובן להודות גם לתושבים המדהימים, גם לראשי המועצות, גם לדב ולכל מי שלקח חלק פעיל ונמרץ מאוד במהלך של השנתיים האחרונות, וזו באמת בשורה גדולה. תודה רבה.

תודה. מוניר מחמיד.

אני מוניר מחמיד מחטיבת ביניים "סאלם".

לפני ארבע שנים החלטתי לעוף עם הציפורים. למדתי פיתוח מקצועי בשלומי, בצפון הארץ. שלוש שנים אנחנו בחקר ציפורים במסגרת לימודי מדע וטכנולוגיה, שזו למידה משמעותית, למידה באמצעות החקר, למידה חוץ כיתתית ולמידה חווייתית לתלמידים.

השם שלי מוניר. הבן שלי הגדול, קוראים לו מוחמד. במקום היום לקרוא לי אבו מוחמד, קוראים לי אבו אל עסאפיר. התלמידים שלי נדבקו מהעניין. בית הספר עף איתי בשלוש שנים האחרונות. אנחנו בונים כל שנה פרויקטים, שזה תלת שנתי, מכיתה ז' עד כיתה ט'. התלמידים מגויסים כל יום לצאת מהבוקר בשיעור הראשון, מבית הספר לתצפיות. בימים שישי-שבת ב-5:30 בבוקר, הם באים בשמחה, אחד מעיר את השני. אני מחכה להם בחוץ, וגם בשעות הערב. הורים שותפים בכל העניין, מעודדים.

יש תערוכה שנתית בבית הספר על חקר הציפורים, שעשו התלמידים שאתם רואים בתמונות. אנחנו גם קיבלנו כמה פרסים בתמיכתו של פרופ' יוסי לשם. יש פה אנשים שעובדים מאחורי הקלעים, שולמית, יוסף, דוריס וחולוד, מדריכים שהם עובדים מאחורי הקלעים ועוזרים לנו ומלווים אותנו.

התלמידים של מוניר, בבקשה.

אני מיאר מחטיבת ביניים "סאלם".

אנחנו שמחות לספר לכם על פרויקט החקר שאנחנו משתתפות בו וזה חקר ציפורים.

ההוראה הפרונטלית היא הוראה משעממת ברובה ואינה מאתגרת או מעניינת אותנו, אבל אחרי הסיור הראשון חווינו חוויה מקסימה. לעולם לא נשכח. בוודאי התעניינו מאוד בחקר זה ורצינו לדעת כל דבר שתלוי בציפורים וצורת החיים.

שלום לכולם, אני אראם מחטיבת ביניים "סאלם".

התוכנית אפשרה לנו לפרוץ את גבולות הכיתה. היא עזרה לנו לחשוב. רכשנו מיומנות החקר.

אני יכולה להגיד שהסיסמא של הפרויקט היא – מורידים מע"מ ומעלים מכס, אבל לא במובן שאתם יודעים. מע"מ, קיצור של מורה עומד ומדבר. מכס, קיצור של מעורבות, כייף, סקרנות.

רגע, רגע, את לא יודעת מה את עשית עכשיו. את התפרצת לדלת פתוחה. הסתדרות המורים תשמע, תעשה שביתה, אבל אף אחד לא רוצה לוותר על תפקידו של המורה. יש מקום לדון בשיטת ההוראה. בבקשה, כל הכבוד לך.

אנחנו כתלמידים, המעורבות שלנו בלמידה היא גדולה יותר. היציאה מחוץ לכותלי הכיתה אפשרה לנו ללמוד בצורה חווייתית וכיפית, והסקרנות היא ללמוד על נושא שהוא קרוב לליבנו, כי אנחנו כתלמידים מאמינים שלמידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון. איך שאמר אלברט איינשטיין, תזכרו, כשיש את הרצון, ישנה הדרך. תודה רבה.

תודה.

(מדבר בערבית).

(מתרגמת את דברי התלמיד). אני עבד סאלם.

מאיפה?

מערערה, בית ספר יסודי "טאהא חוסין".

לפני שהכרתי את הציפורים ואת המורה מוסטפא, אני לא אהבתי בית ספר ולא באתי לבית הספר.

(מדבר בערבית)

(מתרגמת). ההורים שלי תמיד צעקו עלי שלא הלכתי לבית הספר. אני לא אהבתי ללכת ולא הלכתי, עד שהכרתי את המורה מוסטפא.

(מדבר בערבית)

(מתרגמת). ההורים שלי, אחרי שראו איך התחברתי לנושא של הצפרות, קנו לי מצלמה. (אני יודעת שהם משלמים 200 שקל כל חודש למצלמה הזאת). המורה מוסטפא עודד אותי והיום גם אני רוצה ללמוד עברית וללמוד אנגלית ולהתקדם בחיים.

(מדבר בערבית)

(מתרגמת). בכל שבת היינו יוצאים עם המורה מוסטפא. הוא לקח אותנו ברכב הפרטי שלו. הם מגיעים לרמת הנדיב, למעגן מיכאל וגם לסביבה הקרובה בכפר. הם הולכים, מצלמים ציפורים, נהנים מהציפורים ועושים עבודות חקר בצפרות.

אני רוצה לשאול אותו מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול?

(מתרגמת). הוא רוצה להיות צלם.

אני רק רוצה להגיד לכם משפט. המנהלת הזאת והמורה מוסטפא, הוא הצליח להטריף את כל בית הספר. כולו בצפרות וזו רק דוגמא, כמו שגם מוניר, אגב. שני המורים האלה צריכים להזיז את כל המגזר הערבי. כל הכבוד.

תודה.

אני רוצה להוסיף רק דבר אחד.

המנהלת, תציגי רק את עצמך לפרוטוקול.

אני סמאהר אבו שרקייה, מנהלת יסודי "טאהא חוסין".

חבר הכנסת גנאים דיבר על המורה המשוגע, ומוסטפא הוא המשוגע שלנו לא רק בבית הספר, נראה לי במחוז.

לא רק במחוז, זה בכל הארץ. אנחנו שישה בתי ספר.

מי הדוברת?

הדס כץ שדה חן. אני אחראית על תוכנית חקר ציפורים. אין לנו כנס שמתחילים בלי שאנחנו אומרים, עבד יהיה. בשנה הבאה תהיה תערוכה של עבד.

אני לא רוצה לקלקל לו את החלומות. הוא יהיה צלם, אבל הוא לא יהיה רק צלם. בסוף הוא יהיה צפר. זה חיידק שנדבקים בו. תודה.

התחלתי להגיד שמוסטפא הוא המשוגע שלנו. היום הוא סוחף גם את בית הספר וגם אנחנו משתמשים בחקר צפרות ככלי לטיפול בילדים נושרים. עבד היה דוגמא של ילד שנשר, שאני והקב"סית והיועצת והצוות הטיפולי ניסינו את כל הדרכים האפשרויות כדי להחזיר אותו לבית הספר, וההורים שלו, ולא הצלחנו. רק הצפרות והציפורים והמצלמה הביאו אותו לבית הספר והיום הוא רוצה ללמוד גם עברית, גם אנגלית. הוא מתייצב יום יום בבית הספר ובא מוקדם והולך אחרון. גם שישי-שבת הוא עושה את זה. אנחנו גאים בו וגאים גם במוסטפא.

צריך רק להאמין בעצמך. תודה.

רונית משיח, בבקשה.

נעים מאוד.

התלמידים שלך סביב השולחן. בבקשה.

בית ספר "גוונים", חטיבת ביניים בראש העין.

לידי ענת, שתינו בצוות מדעים. אני הרכזת, מורה בצוות. לידי יושב רועי אקנין, תלמיד י"ב. הוא בוגר שלנו ועכשיו הוא לומד ב"בגין", ודנה שהיא גם כן בוגרת. עכשיו היא בכיתה י'. שניהם מתנדבים בחטיבה ועוזרים לנו להוביל את כל הפרויקט של חקר ציפורים.

ענת ואני רצינו הזדמנות להעמיק את החיבור לארץ, חיבור לטבע. קיבלנו את זה כאן בחקר ציפורים. כל תלמידי ט' אצלנו כמו במדינת ישראל, עושים עבודות חקר. אנחנו פתחנו בפניהם את האפשרות לחקר ציפורים. מתוך שבע כיתות אנחנו מגייסים את התלמידים, נותנים להם אפשרות לבחור להצטרף לתוכנית. התחלנו לפני ארבע שנים עם כחמישה עשר תלמידים. כיום יש לנו חמישים שאנחנו קובעים בשעות הזויות כדי לנסות שירדו. אנחנו בשעות אפס או ישר אחרי הלימודים, אבל עדיין הם מתלהבים ומגיעים לנושא.

אני חייבת להודות למנהלת שלנו טלי אביב, שנותנת לנו את הגב, וכמובן ליהבית ולשלומית שמבחינת משרד החינוך נותנים מענה מאוד חזק.

אנחנו השנה עם חמישה מתנדבים. אם התחלנו עם רועי שהוא סיים כיתה ט', שהיינו צריכים עזרה בתמיכה בעבודות חקר, כיום הם נותנים את התמיכה ועוד מעט הם יציגו מה הם עושים.

אעביר את הבמה לרועי.

בבקשה.

שלום, קוראים לי רועי אקנין, אני בכיתה י"ב. אני בוגר של "גוונים". אני כבר שנה רביעית חלק מהפרויקט חקר ציפורים. בכיתה ט' הייתי בשנה הראשונה של הפרויקט ועכשיו שנה שלישית שאני עוזר להנחות אותו.

אני אדבר באופן אישי מה קורה בפרויקט ואיך זה מרגיש עבור תלמיד ועבור מישהו שמדריך.

אנחנו עושים את הפרויקט שלנו עם בית ספר מפולין. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כיתה מפולין. המטרה שלנו היא פחות או יותר גם ללמוד על הציפורים וגם לחזק את הקשרים עם אנשים ממקומות שונים.

הפרויקט מתחיל באיזושהי מצגת היכרות שבה תלמידים יכולים להכיר אחד את השני.

אני יכול להגיד באופן אישי שאני הכרתי תלמידה אחת מפולין שם, שיצא לנו לדבר הרבה אחרי. המשכנו לדבר חודשים אחרי שהפרויקט גם נגמר. אני חושב שזו דרך מאוד מיוחדת וטובה להכיר אנשים שונים, להיחשף לתרבויות אחרות דרך נושא שמקשר בין אנשים.

בין השאר גם עשינו כל מיני חידונים של מידע על הארץ ועל פולין, להכיר בין התלמידים - - -

שזה נעשה בזמן אמת.

כן.

אנחנו עושים מפגש סקייפ. אם אתם רואים כאן למשל, זה שאלות שהתלמידים שלחו לנו מהארץ ומפולין ובזמן אמת במפגש סקייפ הם עונים על זה ואנחנו רואים את התוצאות על הלוח. זה דבר שאני לא יכולה לתאר לכם את ההתלהבות.

אחר כך אנחנו מגיעים לחלק של החקר עצמו. החקר נעשה בצורה שיתופית, חלקו. חלקו באופן אישי. כל התלמידים לומדים על מגוון הציפורים בטבע, בארץ, לומדים להכיר את הסביבה שיש לנו פה, לומדים להיחשף לנושא שביום יום פחות נחשפים לזה, זה שונה יותר. אחר כך עושים עבודות חקר בשיתוף פעולה עם תלמידים מפולין.

אפשר לראות כאן מפה אינטראקטיבית שאנחנו נעזרים בזה, חקר על השפעה של גורם אחד, טופוגרפיה על מקומות העצירה, ממש עוקבים בעזרת המשדרים של הציפורים.

בבקשה, דנה.

קוראים לי דנה קורגנוב.

הייתי רוצה לסכם את העניין שדיברנו עליו. אני חייבת להגיד שהפרויקט הזה נותן לנו ידע שבבית ספר לא תמיד נותנים לנו, זאת אומרת זה שיעור כזה שנותנים לנו את הידע בצורה אחרת, בצורה שמדברים איתנו בגובה העיניים. נותנים לנו להכיר יותר ביולוגיה ומדעים לעומק, זאת אומרת, זה הופך אנשים שלרוב חושבים, אני לא טוב בדברים ריאליים, אז אני פחות מתחבר לביולוגיה. לא, זה הופך אנשים שחושבים שהם לא אוהבים ביולוגיה, לאנשים שממש אוהבים ביולוגיה, כמוני.

אני יכולה להגיד שיש גם מקום מאוד יצירתי בתוך כל הדבר הזה. אני יכולה להגיד שהרבה ילדים שהם לא בהכרח המדענים הכי גדולים, באים לתוך המקום הזה ומצליחים בגדול, כי הם יצירתיים ממש. אני חייבת להגיד שזה גם נותן לאנשים הרבה מקום להיות בן אדם אנושי ולהראות את עצמו. אני יכולה להגיד לכם שלהכיר אנשים מפולין זה די מיוחד. הם מאוד שונים מאיתנו.

אני חייבת לומר גם עוד דבר אחד, שכמו שראיתם לפני כמה זמן, יוסי עשה פרויקט ממש מיוחד ולקח כל מיני ילדים מכל מיני מקומות בארץ ובעצם עשה מאיתנו סוג של כתובת חיה, save the dead sea. אני השתתפתי בתוך הפרויקט הזה ואני חייבת לומר שלעמוד שם, להחזיק את היד לחברים הכי טובים שלי, ושאני אני נמצאת בתוך מקום שיש בו כל כך הרבה דו קיום וכל כך הרבה אהבה, זה היה אחד הדברים הכי מדהימים שעברתי בחיים שלי. פשוט שתקנו איזה חמש דקות וזה היה פשוט הדבר הכי מדהים.

מה זה עשה לכם ברמה האישית?

זה הפך אותי לבן אדם שהרבה יותר אכפת לו מהסביבה שלו. זה הפך אותי לבן אדם שהרבה יותר אוהב ביולוגיה ומדעים. זה הפך אותי לבן אדם שבאמת יכול לבוא ולשנות משהו. זה הפך אותי לבן אדם שיודע להקשיב. אני חושבת שבתור בת נוער יש לי את ההזדמנות להחליט מה לעשות עם הזמן שלי, ואם אני יכולה באמת לתרום ולתת לקהילה - - -

מעבר לשטנס הקבוע של מסגרת לימודים ותנועות נוער, עוד נושא.

כן, אני חושבת שלהתנדב בקהילה זה מאוד חשוב וזה משהו שאני ורועי גם מאוד אוהבים בתוך הפרויקט הזה.

תודה.

אפשר להוסיף הערה בבקשה?

כן.

רציתי לומר שרועי הוא יזם חברתי משום שהוא בעצם הפך את פרויקט הציפורים למעורבות חברתית, זאת אומרת, ממילא הם מחויבים למעורבות חברתית. הוא הפך את הנושא שהוא אוהב לנושא של מעורבות חברתית וזה סוג של יזמות חיובית.

הוא פנה אלינו בסוף השנה הראשונה ואמר, איך אפשר להמשיך? בזכות התיכון ובזכותו באמת זה קיבל עוד תנופה. שלוש שנים איתנו מתנדב.

תודה. בבקשה, בית ספר "נירים".

שלום לכולם, שמי עליזה, אני מנהלת בית ספר "נירים" במעלה אדומים.

אני גם מברכת אותך על היוזמה הזאת, ולך, פרופ' יוסי לשם על זה שהזמנת אותנו לייצג את החינוך המיוחד. אני חושבת שזה מאוד חשוב.

אני לא נמצאת כאן לבד. יש איתי צוות וגם תלמיד ומורה. אתן להם לדבר.

בית הספר שלנו עובד עם תלמידים מכיתות א' עד ט' שמאופיינים בקשיים רגשיים והתנהגותיים, בהתפרצויות של זעם. אני אומרת את הכול על השולחן ואצלנו גם בבית הספר אנחנו מדברים על הכול, אז ככה שאנחנו לא מסתירים שום פרטים.

הסתגרות, התנהגות מתריסה ומתנגדת והיעדרויות רבות מבית הספר. לרובם קשיי קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות. לחלקם לקויות למידה ולכולם פערים לימודיים שנוצרו והצטברו עם השנים.

הקשיים הללו גרמו לתלמידים להימנע מלמידה, לברוח מהכיתה ואפילו לשלם במחיר סטיגמטי של להיות "המופרע" של הכיתה. הם מרבים לשוטט בחצרות ובגינות בית הספר שהפכו להיות המקום הבטוח הלא מאיים, אך גם מקור להרבה סקרנות, למידה וחקר.

כבית ספר כוללני היה עלינו למצוא פתרונות לאתגרים הללו והגענו למסקנה שאם לתלמיד קשה להגיע לכיתה וללמוד, הלמידה תצא אליו, למקום בו הוא מרגיש בטוח ונוח ביותר, וכך קרה. הקושי של התלמיד ללמוד פגש את הטבע וקרה משהו מופלא. הסקרנות הטבעית התעוררה, הצורך לקבל תשובות על תופעות הטבע פתח את הצורך בלמידה. השאלות והחקר הגיעו באופן טבעי והגישה ללמידה כבר לא הפחידה.

תלמידנו, כפי שתואר קודם, הנרתעים מאוד מלמידה ובורחים, תרתי משמע, גם מהתמודדות וגם פיזית, רצו ללמוד ולדעת וכך רתמנו את הטבע והמגוון הביולוגי הקיים במרחב בו נמצא בית הספר, לתהליך של למידה והעצמה.

בית הספר שלנו נמצא בתהליך של הסמכה לבית ספר ירוק, נכנס לתהליך שבו נעשה שימוש בצומח והחי במתחם בית הספר ומחוצה לו, למען קבלת תועלות חינוכיות, חברתיות וסביבתיות. המשאב היקר הזה הפך למקור עשיר להזדמנות להוראה וללמידה. היות ובית הספר ממוקם באזור המצוי על נתיב נדידה של ציפורים ובאזור שלנו מתקיים מגוון ציפורים גדול, בנינו את כל חצרות בית הספר שלנו על גינותיו כגינה מזמינה ציפורים, פרפרים, חרקים, ועל הדרך מצאו אצלנו הזמנה גם הקיפוד, הצב, השועל ושפני הסלע החיים באזור.

הנושא פגש את התלמידים והפך להיות החומר לחקר וללמידה, ויותר מכל, המגשר בין הפחד והרתיעה מלמידה לנדרש מכל תלמיד בגילאים השונים, והצפרות הפכה להיות נושא מאוד מרכזי בבית הספר. הגינה שלנו, ואם מבקרים בה, רואים מתקני קינון והאכלה, בריכת דגים עבור השלדג, והשלדג מבקר אצלנו ויש לנו תמונות וממש תיעוד, מרחבי למידה ממש מוגדרים עם כסאות, עם אפשרות לשבת.

כמה תלמידים יש בבית הספר?

חמישים, והם ילדים עם קשיים מאוד מסוימים, ילדים מיוחדים בכל מובן. אגב, האינטליגנציה שלהם היא תקינה. הקושי שלהם הוא אחר. אני אתחבר תיכף לעבד ומאוד למה שקרה לך וקורה לתלמידים שלנו.

יש לנו גם כיתה שמוגדרת ככיתת צפרות, בתוכה יש מערכת צילום שמצלמת את החצר שלנו עשרים וארבע שעות ביממה במשך שבעה ימים ומתעדת את כל מה שקורה בחצר.

הכיתה כוללת גם משחקים, גם חומרי עיון ולמידה, גם דפי עבודה וכמובן הטלוויזיה שמאפשרת לראות מה המצלמה קלטה בעיניה, וזאת ההזדמנות באמת לעשות את המחקר.

הגינה תוכננה ונבנתה בשיתוף כלל התלמידים, אבל גם בשיתוף הרשות. הם היו שותפים בבניית מתקני האכלה וקינון, ותלייתם, בשתילת שיחים ועצים מזמיני ציפורים, בנו בית מלון לחרקים עבור ציפורים אוכלי חרקים וכל יום הם דואגים לקחת את כל שאריות המזון, במקום לזרוק, לשים אותם באמת במתקני האכלה והציפורים מאוד נהנים.

דרך העבודה הזאת באמת למדו התלמידים לתכנן, להישמע להוראות, לחקור, ללמוד, לקרוא, לכתוב ולהביע את עצמם, ויותר מכל, לא להירתע ללמידה. הערך והביטחון העצמי עלו ואיתם תחושת המסוגלות והלמידה נדדה מהחוץ אל תוך הכיתה. היום גם אם הם נכנסים לתוך הכיתה, אין להם חשש ופחד מלמידה. כמובן יש לזה ערך חברתי. אנחנו תורמים לקהילה.

היה לי רב במועצה האזורית שלנו. כשהוא היה מתחיל לדרוש מהדף, היינו שמחים. הוא ספר את הדפים, אבל אחרי שהוא גמר לספור את הדפים, הכניס לכיס, התחיל לדבר בעל פה. אני רואה את הדפים, נכנס ללחץ.

מה שאני רוצה גם לומר, שהלמידה באמת יצאה גם לבתים, רתמה את המשפחות. המשפחות היום עסוקות בזה ובעצם אנחנו מבינים היום שללא הציפורים, ללא שמירה על איכות הסביבה, בעצם אנחנו מערערים גם על הקיום שלנו.

תודה. רואים את הלהט והחיבור שלך לדברים. אני לא מתפלא ואנחנו לא מתפלאים. אנחנו יודעים שהילדים האלה הם ילדים מיוחדים. אנחנו מנסים להכתיב למבנה שלהם את צורת הלימודים. זה מה שנקרא, חנוך לנער על פי דרכו.

ללכת עם הסקרנות שלהם.

עם הכלים שלהם האובייקטיביים וזה מצליח. כמו שזה הצליח עם עבד, ואני מאמין שנשמע את אורי וזה בטח הצליח גם עם אורי, אז זה מצליח.

לקחתי את רשות הדיבור, כי בימים הקרובים אנחנו מתחילים יחד עם משרד החינוך להוביל רפורמה בחינוך המיוחד, שינוי תפיסה לגמרי, גם בשילוב, גם בכיתות החינוך המיוחד, גם בבתי הספר, כמעט בכל פרמטר. זו רפורמה חשובה ומצאתי לנכון לומר את זה.

אורי, אתה נמצא בוועדת הכנסת והבמה היא שלך. דעו לכם שחלק גדול מחברי הכנסת ובכלל מהמורים שלנו ומההורים שלנו ומהפרופסורים שלנו, יש להם בעיות אובייקטיביות של קשב וריכוז והיפראקטיביות.

אני אורי. אני רוצה לדבר אתכם קצת על הנשר.

הייתי באוניברסיטת תל אביב וחתמתי על האישור. רציתי להגיד לכם את תהליך של הנשר.

הנשר מטיל ביצה אחת בשנה ואם הוא רוצה עוד ביצה, אז הוא נותן לאנשים שיטפלו בו ואחר כך ישחררו אותו לטבע, ואותו תהליך הם יעשו עם הביצה שלהם.

בחרת ללכת על הנשר. זה מלך העופות. כל הכבוד, אורי. אני מאחל לך הצלחה. לי אין ספק שתצליח.

אפשר רק לסכם ולהגיד במילה?

בבקשה, מי הדוברת?

קוראים לי יעל פאר, אני רכזת הקיימות בבית ספר "נירים".

התלמידים שלנו שמגיעים אלינו, אפשר להגדיר אותם גם כנפגעי החברה האנושית, תלמידים שחווים תסכולים ולא רק בגלל התנאים שהם מגיעים איתם מבית, אלא כי החברה שלנו לא כל כך, כמו שאמרת, משרד החינוך לא תמיד מותאם לקלוט, הכיתות הרגילות לא מותאמות לקלוט תלמידים שיש להם קצת קשיים אחרים, ואני חושבת שיש בזה דבר שהוא כל כך מרגש, שדווקא הסביבה הטבעית ודרך הסביבה הטבעית ודרך הטבע והציפורים, זה מה שמחזיר את התלמידים לחיות בחברה האנושית ולא כנתמכים, לא כנזקקים לסיוע, אלא כמובילים, כאנשים משפיעים. התלמידים שלנו מובילים בעיר. הם שגרירים של הנושא. אנחנו מובילים את הנושא של הציפור העירונית. התלמידים שלנו הם לא תלמידים שאפשר להגיד עליהם שהם בצד, בשוליים. הם מובילים חברתיים וזה דרך הטבע ודרך הציפורים.

חוויה אישית. אני הייתי בתיכון לפני ארבעים שנים, בי"ב. היה לנו חבר. כשאנחנו רצנו בהפסקות למגרש, בית הספר נבנה חדש, קצה העיר, לפני החיסול של הטבע המדברי, הוא היה יושב במורד הגבעה עם עכבישים או לטאות או פרפרים, וכשבשיעור ביולוגיה היה צריך לדבר על סוג מסוים של פרפר או לטאה או עכביש, הוא היה מרצה למורה. התלמיד היה חבר שלנו מהכיתה. היה אומר להם, זה מהזן הזה והזה ויש לו כך וכך.

אין ספק שזה מחבר, זה מחולל שינוי. בהתחברות למה שאמרתי על הרפורמה, אנחנו כולנו חסידים של השילוב, אבל אף פעם לא חשבו על זה שכמה שאתה לוקח את התלמיד ומשלב אותו במערכת החינוך הרגילה, ויש נקודת שבר, אין מקום לטפל בו. ברפורמה יהיה חדר, וינטלציה עם מומחה לנושא. כל מורה במכללות להכשרת מורים יעבור השתלמות ופרק בחינוך מיוחד. יש מורים שמשלבים, מנהלי בתי ספר שמשלבים להם תלמידים עם צרכים מיוחדים ואפילו הם לא יודעים מה זה, אז הרפורמה היא יסודית, היא חשובה. זה גם דורש משאבים רבים. הממשלה מוכנה והשר מוכן.

אורי, שוב תודה לך ותמשיך לחקור.

אילנית אייזיק, בבקשה.

שלום לכולם, שמי אילנית אייזיק, אני ממונה על חינוך לקיימות במחוז הצפון.

מחוז הצפון מזה שמונה שנים, קיים בו יעד שהוא יעד חובה מחוזי, יעד להגברת המודעות, האחריות והתרומה למען קיימות הסביבה, אורח חיים פעיל, בריא ובטוח. כדי לממש את היעד הזה, ד"ר אורנה שמחון שהיא מנהלת מחוז הצפון, הקימה ועדה שבעצם מי שיושב שם הם נציגים ממשרד החינוך, נציגים מהמשרד להגנת הסביבה, נציגי כלל הגופים הירוקים, נציגים ממועצת התלמידים, מינהל חברה ונוער. בעצם שיתוף הפעולה מניב פעילות מגוונת והוא מוביל בקנה מידה ארצי תוכניות לחינוך לקיימות במערכת החינוך במחוז הצפון.

אחת מהתוכניות שבאמת כבר מובילה במשך שמונה שנים זה מיזם "כן לציפור". זה מיזם ייחודי למחוז הצפון. מטרת המיזם למעשה היא לחנך לשמירה ואחריות על המגוון הביולוגי והסביבה באמצעות למידת חקר בתחום הצפרות, וכמובן המיזם הזה הוא בשיתוף החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים וקק"ל. במיזם הזה משתתפים תלמידי כיתות ד' מתשעים ושלוש רשויות ממחוז הצפון. בעצם יש לנו בית ספר שמייצג כל רשות ומתוך בית הספר כיתה אחת או שתי כיתות בשכבת ד', וזה שיתוף פעולה של כלל המגזרים.

כמו שאתם יודעים, מחוז הצפון הוא רב תרבותי וזה הייחוד שלו, יהודים, בדואים - - -

כל המדינה היא רב תרבותית.

כן, זה נכון. אצלנו זה יותר, אתם יודעים. יהודים, בדואים, דרוזים.

מה נאמר בדרום? מה נאמר במרכז? החברה שלנו היא חברה רב תרבותית. כך צריך להתייחס.

היא רב תרבותית, אבל מה שאני מנסה לומר זה שהמיזם הזה נותן מענה לרב תרבותיות ולשיתוף הפעולה, והוא מאוד בולט בתחום הזה.

תבורכו.

נורא חשוב לספר משהו שאולי אני לפחות לא שמעתי. התוצר המסכם של התלמידים, גם עבודת חקר אבל גם אקטיביזם חברתי. התלמידים עושים כל מיני פעילויות חברתיות, קהילתיות. אתן דוגמא. במועצה אזורית מגידו הם מקיימים את המיזם להצלת הבז האדום והם עושים שם מעקב אחרי קינון הבזים האדומים, בונים תיבות קינון, משתתפים בסקרים. בסופו של יום התלמידים האלה הופכים להיות נאמני בזים וחונכים תלמידים אחרים. היום מקננים במועצה האזורית מגידו שלוש מאות בזים אדומים שמהווים את הריכוז העיקרי של הבזים בישראל.

אתם יודעים שבכנסת יש תחנת מחקר לצפרות?

נכון, אני נכנסתי לכאן וראיתי מרכז צפרות בכניסה, שזה מדהים ואני חושבת שזה אפילו איזושהי תדמית חיובית.

הכנסת היא ירוקה, בלי שום קשר. אנחנו מדברים על קיימות.

נכון, שזה מאוד יפה.

סך הכול יש לנו ארבע מאות חמישים ותשעה בתי ספר עד היום, שמונה שנים במיזם "כן לציפור". כל שנה תשעים ושלושה בתי ספר. חלקם מתחדשים, חלקם נשארים.

אני רוצה לומר תודה רבה ליוסי לשם שנותן לנו כתף.

תודה רבה לך שבאת מהצפון להחכים אותנו. זה מראה על החשיבות.

תודה רבה גם לכם.

בבקשה, מר אבידן.

שלום, שמי דן אבידן מאגף של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך.

קודם כל, יוסי, אני מברך אותך על כל העשייה שלך.

התלמידים שלנו, כמאתיים ושלושים אלף תלמידי של"ח בכל רחבי הארץ מכל המגזרים, לומדים במסגרת סדנאות שהן סדנאות של לימודים בכיתה ויום סיור על כל פרק לימוד. אנחנו קוראים לזה יום שדה משימתי. במסגרת הזו יש לנו שתי סדנאות שבאחת מהן יוסי ממש מככב, זו סדנת מפגש טבע בארץ ישראל, שכמעט כל תלמידנו רואים את הסרט "לעוף עם הציפורים" שמדבר על כל העניין של נדידת הציפורים, התופעה הזו. בנוסף לזה יש לנו סדנה נוספת שאנחנו קוראים לה "הבקע כגבול של שלום מתפתח". אנחנו עוסקים בכל אורך הבקע, כשהעיסוק שלנו בידיעת הארץ, מטרתו ערכית. אנחנו עוסקים בערכים דרך הכלי של ידיעת הארץ, ובבקע אנחנו באמת מדברים על יחסים בין מדינות, יחסים בין אנשים.

התלמידים שלנו, כבר אמרתי, הם מכל המגזרים, וכמובן שים המלח הוא נושא חשוב. כמעט כל כיתות ט' יוצאות לטיול שנתי, אנחנו קוראים לזה מסע משמעותי היום, כי זה הופך לתהליך של כמה חודשים עד שיוצאים למסע, שהתלמידים משתתפים בו. במסגרת הזו ים המלח הוא נושא חובה. אתן דוגמא מעניינת. יש לנו מסגרת מנהיגות צעירה שנקראת מש"צים. זה כולל עשרת אלפים בני נוער, מהם מעל אלף במגזר הערבי, ובדואים ודרוזים. זה מגיע לאלף וחמש מאות תלמידים. כולם השתתפו בחורף האחרון, בחנוכה, במסע למדבר. במסגרת המסע הזה דיברנו על השיגי המדינה בשבעים שנה. אחד הדברים שראינו אותו כהישגים לדוגמא, זה מפעלי ים המלח. מצד שני, יש פה מחירים. דיברנו על ההישגים ועל המחירים שלהם ועל דרכים שמציעים היום לפתור את הסוגיה הזו של ים המלח, שזה לא פתרון כל כך פשוט. שמעתי פה הרבה מומחים מטעמם שהציעו כל מיני פתרונות לים המלח. אנחנו יודעים שכל פתרון כזה כרוך בבעיות אחרות. את הנזק היה קל לעשות. לתקן יהיה הרבה יותר קשה. תודה רבה.

תודה. דן אלון.

דן אלון, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע.

אני כאן בעיקר לא בשביל עצמי אלא בשביל ילדי החוגים, חוגי הצפרות שלנו, כי דיברנו על חינוך ודיברנו על חינוך במסגרות הפורמליות, אבל צריך לדעת שרוב הידע שישנו בעולם על ציפורים, הוא ידע שנאגר על ידי אנשים שמסתובבים בשטח ויש אצלם ידע עצום. יש בעולם מיליוני צפרים.

אני לא רציתי לשאול את יוסי כשהוא אמר ארבעים ושישה אלף עגורים. אולי ארבעים ושישה אלף ושלוש מאות עשרים ושניים.

אולי הרמת לי להנחתה, כי אני התחלתי את החיים שלי כצפר בתור מי שספר ציפורים. ספרתי כמעט עשרים שנה ציפורים והמספרים האלה שהראו כאן, כמה ציפורים עוברות בישראל, מבוססות על ידע של אנשים כמוני שישבו הרבה מאוד שעות, העבירו גם את המידע לחיל האוויר, הפרויקט החשוב שקודם דורון אלמוג דיבר עליו, ואת העגורים במקרה אני חקרתי בהחולה במשך שלוש שנים, אז ספרתי אותם אחד אחד, בזמנו. היום כבר עושים את זה אחרים, צעירים ומוכשרים ממני.

איך סופרים?

העגורים לנים בתוך אגמון החולה, למי שמכיר. אני חושב שכולם כבר מכירים.

אז כשהם במצב סטטי סופרים אותם.

לא. מחכים שהם יצאו בבוקר, מתפזרים מסביב לאגמון. כל עגור, יש לו את הכיוון שלו. יושבים בכמה חוליות וכל חוליה סופרת קטע מהחוף של האגמון וככה מחברים. כמובן שארבעים ושש חמש מאות זה יכול להיות גם ארבעים ושש, ארבע מאות חמישים, אבל זה סדר הגודל.

אני כאן באמת בשביל להציג את כליל ואסף שהם שני ילדים מחוגי הצפרות שלנו, הדור הבא של הצפרים בישראל שכבר היום מסתובבים בשטח.

כליל ואסף.

שלום, אני כליל צייטלין מירושלים, בן 14. אני חבר בחוג הצפרות של החברה להגנת הטבע, שנמצא ממש כאן בתחנה לחקר הציפורים בירושלים.

רציתי לספר מה אני רוכש מהתחום הזה, מתחום הצפרות. קודם כול בזכות הצפרות אני מגיע ממש לכל הארץ. אני זוכה להכיר כל מיני מקומות ברחבי הארץ וללמוד עליהם יותר, להתחבר יותר לארץ שלי. אני חושב שהתנסות בצפייה בציפורים זו חוויה שהיא מאוד מיוחדת. אתה לומד להכיר את הציפורים, לזהות את הציפורים וגם להכיר את הטבע שיש סביב לך. אתה לומד להכיר אנשים מיוחדים שעוסקים בתחום.

אני חושב שצפרות ממש מאחדת אנשים. לצפרות אין גבולות. יש בארץ צפרים גם דתיים, גם חילוניים, גם ערבים וכולם מתחברים ביחד בגלל התחום הזה, וגם בזכות הצפרות באמת הצלחתי להבין את החשיבות של שמירה על הטבע והצלחתי גם להבין מה אני יכול לעשות בשביל לשמור על הטבע. זה הדבר הכי חשוב לדעתי.

תודה. בבקשה.

קוראים לי אסף לוירר, אני בן 16 מירושלים ואני גם כן חבר בחוג הצפרות של החברה להגנת הטבע.

בעצם התחלתי להיות בחוג הצפרות בשנה הראשונה שהוקם בירושלים, אחרי זמן רב שלא היה, ומאז באמת התחיל להיות לי מאוד חשוב גם כן לעזור בפעולות שעושים למען השמירה של הצפרות והטבע בארץ. בעצם ככה גם התחלתי לבוא לכנסת לדיונים, השתתפתי וניסיתי לקדם כמה שיותר פעולות של בני נוער נוספים.

כל הפעולות שאנחנו עושים למען שמירת טבע זה נורא מגוון. למשל, כל שנה יש תחרות, מרוץ, שהמטרה המרכזית שלו היא שמירה של ציפורים ברחבי העולם, ואני וכליל נמצאים בקבוצה אחת וכך אנחנו מגייסים כספים.

ממש פה בתחנה לחקר ציפורי ירושלים, שזה מקום באמת מדהים ואני ממליץ ללכת אליו, אני מתנדב כבר כמה שנים ובאמת למדתי ככה מחקר ואיך עושים את זה, וזה דבר שגם כן הוביל אותי מהבחינה הלימודית שלי להתקדם וככה גם הלכתי ועשיתי עבודת גמר בנושא ציפורים.

אני חושב שצפרות זה תחום שמאוד מחבר בין בני אדם, כי כשיש לך משהו שמחבר בתחום משותף, אז זה לא משנה מה שמסביב, כי אתם יותר מתמקדים במה שיש לכם במשותף.

תודה. המורה שהצטרף אלינו, בבקשה.

שמי אבי עמיר. יש מצגת, אפשר להראות אותה בבקשה?

(הצגת מצגת)

אני מורה לחינוך מיוחד בתיכון מקיף אזורי באר טוביה.

מיזמי הטבע שאנחנו עושים זה כתגובה מבחינתי לפיתוח המואץ ולדחיקת המינים שיש פה. אנחנו דבר ראשון בשביל בעלי החיים, ככה אני רואה את זה, וכמובן יש שיתוף פעולה עם המגזר הבדואי והמגזר הערבי, שאני ארחיב על זה.

מיזמי הטבע כוללים בתוכם את מיזם התנשמות, פרויקט חסידות, פרויקט הסברת עטלפי חרקים. לצד ההרצאה העיונית, בכל מפגש בין בני הנוער, מתקיימת פעילות חווייתית בהתאם לנושא המפגש, אם זה פירוק צנפות של תנשמות ולזהות את התכולה, מה הטרף שהן צדות, ואז התלמידים מזהים שזה מועיל מאוד לאדם. אפשר לראות פה שהם בונים תיבת קינון ביחד, לתנשמות, תיבה לעטלפי חרקים שגם אין להם יחסי ציבור כל כך טובים, אבל זה גם יצור מאוד חשוב והוא מאוד מועיל לאדם. הוא אוכל אלפי יתושים ועשים מדי לילה.

עוד פרויקט נחמד זה של החסידות. קראתי באתר של רשות הטבע והגנים שלפני ארבעים וחמש שנה היה קינון באזור שלנו, ליד בית הספר, של החסידות. יוסי מכיר את זה. החלטנו לעשות מעשה ובאמת שמנו עמודי קינון שנה שעברה, וכולנו תקווה שבמרץ, הן כל שנה מגיעות לשם, למאגר.

אני רואה אותן הרבה בשדה תימן. אתה יכול לבוא.

כן, אבל אני רוצה ליד בית הספר.

כל אחד רוצה לידו.

הן שם. הן נמצאות שם כל שנה. בהינתן התנאים ההולמים, יכול להיות שהן יגיעו. בינתיים יש שם עורבים, בזים, חיוואי נחשים, שזה עוף דורס מאוד מרשים. גם החסידה מאוד עוזרת, היא אוכלת נברני שדה, שפה הוא נראה כזה חמוד, אבל הוא מאוד מזיק לחקלאות.

תודה. בבקשה, שחר.

קוראים לי שחר שמש.

בזכות הפרויקט אני לומדת המון על הנושא של הסביבה וחיות הבר. זה גם מאפשר לי ולשאר התלמידים שנמצאים איתי בפרויקט להיחשף לתרבויות שונות ואנשים שונים, ואני מאוד שמחה וגאה להיות חלק מהפרויקט הזה.

תודה. אין דיון בוועדת החינוך שמסתיים ללא סיכום. למרות שזה דיון שהוא לא איזו הצעה לסדר לדיון או חקיקה או ביקורת על משרד, אז ביקשתי מיוסי שיכין לי כמה נקודות סיכום עם תובנות, אבל התיימרתי להבין כתב של פרופסור, לא הצלחתי, אז אני אתן לו להקריא את הסיכום.

אני רוצה קודם כול בשם כולנו להודות ליושב ראש הוועדה.

למנהלת הוועדה גם.

ולמנהלת הוועדה, יהודית גידלי. יושב ראש הוועדה, אני מכיר אותה עוד מזבולון אורלב ומאברום בורג.

היא שרדה את כל המשוגעים.

מסכים איתך. אז באמת תודה בשם החברה להגנת הטבע וכל השותפים. תודה לכל אלה שטרחו, באו מכל רחבי הארץ.

לסיכום, אני אמנם סובייקטיבית, אבל אם קיבלתי את הזכות לדבר בשם יושב ראש הוועדה, הנושא של הצפרות ללא ספק מחבר בין ערבים ליהודים ובין תלמידים לסביבתם.

שניים, במיוחד יש לצפרות כוח לחבר בין תלמידים מוחלשים ולפתח גאווה ליכולתם.

שלוש, ים המלח והתערוכה מהווים עוד חלק בחשיבות שימור ים המלח.

ארבע, משרד החינוך חייב לתמוך ולפתח הנושא שיהווה נושא יוצא דופן במדינה שהיא בצומת של שלוש יבשות ועוברות עליה חמש מאות מיליון ציפורים וחמש מאות וארבעים מינים שונים.

יושב ראש הוועדה ידבר אישית עם מנכ"ל משרד החינוך, מר אבוהב, לממש את הדברים היפים שאמרנו פה ויתמוך גם כספית וגם נפשית בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.