ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-25OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 238

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום רביעי, י"ז באייר התשע"ח (02 במאי 2018), שעה 9:14

היום שאחרי-נשים שורדות ניסיון רצח

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

אמיר אוחנה

ליזו וולפוס - עו"ד, משרד המשפטים

דינה דומיניץ - מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

סטפני קולטון - מתמחה, משרד המשפטים

איילת אורנשטיין - רמ"ד נפגעי עבירה, משטרה, המשרד לביטחון פנים

עידית חכימי - מנהלת בכירה בתחום מדעי החברה וההתנהגות, המשרד לביטחון פנים

סאיד תלי - מפקח ארצי לטיפול באלימות במשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

אושרה לרר שייב - ממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך

חנית אברהם בכר - לשכה משפטית, הנהלת בתי המשפט

פרופ' יפעת ביטון - יו"ר מרכז תמורה

אפרת פודם - מנכ"לית מרכז תמורה

שמרי סגל - עו"ד במרכז תמורה

פ' - מיוצגת של מרכז תמורה

חנה אביטל - סטודנטית, תמורה

קורל אלמוזינו - סטודנטית, תמורה

לי אלקוצר - סטודנטית, תמורה

יובל בן חמו - סטודנטית, תמורה

שי ולירו - סטודנטית, תמורה

יסמין ניסני - סטודנטית, תמורה

דניס קארקוש - סטודנטית, תמורה

שני שינדלר - סטודנטית, תמורה

חן מזגני - סטודנטית, תמורה

אליה בן קפרא - סטודנט, תמורה

שי מערבי - סטודנט, תמורה

פרופ' שלוה וייל - יו"ר יוזמת קוסט בישראל לרצח נשים, האוניברסיטה העברית

ד"ר חוה דיין - חוקרת ביוזמת קוסט

אמאל נג'אמי - חוקרת ביוזמת קוסט

לרה צינמן - יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

רותי אלדר - יועצת משפטית, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

ל' - ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

איילת רזין בית אור - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

בובה לוי - יו"ר ומייסדת שותפה בארגון, הקול הנשי

אסתר ביטאולין - סטודנטית, אוניברסיטאות

דנית בנוסביץ - סטודנטית, אוניברסיטאות

גילי קלרמן - סטודנטית, אוניברסיטאות

חן יעקבסון זעפרי - מוזמן/ת

ענת ירובסקי - מוזמן/ת

אחינעם לוי - מוזמן/ת

שירה פגורק אשל - מוזמן/ת

גלי כליף - מוזמן/ת

עדי גולדנר - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

היום שאחרי-נשים שורדות ניסיון רצח

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-2 במאי 2018 ואנחנו היום בהיום שאחרי - נשים שורדות ניסיון רצח. אבל לפני שאני מתחילה את הדיון, קודם כל ברוך הבא חבר הכנסת אמיר אוחנה, לפני שאנחנו מתחילות את הישיבה החשובה הזו ברצוני להתייחס לנושא שאתמול היה הרבה בחדשות וכנראה גם היום לא ירד מהחדשות זה כל הנושא של השתתפות ברלנד, מי שהורשע בעבירות מין ואני בכוונה לא מתייחסת לשם עם איזשהו טייטל צמוד כי אני חושבת שמי שהורשע בעבירות מין קשות וניסה אפילו לברוח לחו"ל ואחר כך חזר והוא ישב בכלא, אין לתת לו את הבמה הציבורית במימון גוף ציבורי כדי להשתתף בחגיגות בל"ג בעומר בהר מירון.

נודע לי גם מאנשים שהרגישו, גם גברים וגם נשים שהתקשרו אליי והודיעו שהם מרגישים זלזול ורגשות מאוד קשים שניתנת הבמה לאותו אדם הנקרא רב כדי להשתתף ולהוביל אפילו חלק גדול מהטקס. אני חושבת שאין מקום בבמה שממומנת על ידי המדינה ושאחראים עליה שני משרדים של ממשלת ישראל, לתת במה כזו לאדם שהורשע בעבירות מין. זה מסר מאוד קשה לנשים ולנערות ולגברים שעברו הטרדות מיניות ופגיעות מיניות. זה מסר שאומר שאנחנו שותקים ומעבירים הלאה ולא נזכרים בכאב של הנפגעות והנפגעים. אני חושבת שהגיע הזמן שתהיה אמירה ברורה.

אני פניתי גם למשרד הדתות ולשר הדתות וגם לשר לביטחון פנים. שני המשרדים התנערו מהאחריות והודיעו שהם לא אלה שקובעים מי בעצם משתתף או מוביל את הטקסים האלה. בעיניי זה לא מתקבל על הדעת. יש מרכז לניהול מקומות קדושים בארץ שהוא מנהל את כל האירוע הגדול והמכובד הזה. אני חושבת שהגיע הזמן שיקחו אחריות, יגידו מי קבע.

אני בכוונה יודעת שכנראה הייתה גם פגישה בבית של אותו אדם עם אדם אחראי מהמשטרה ועם נציג של מרכז ניהול מקומות קדושים ובישיבה באותו בית, בבית של האדם שהורשע בעבירות מין אורגן כל הטקס. אז אני חושבת שהגיע הזמן שמי שקיבל את ההחלטה יקח על עצמו את האחריות, ייצא או שיגן על ההחלטה הזו ויסביר לנו למה ניתנת במה כזו על חשבון כספי הציבור או שיתנער מאחריות, יבטל את ההחלטה ויתן כבוד לנפגעות תקיפה מינית. לא בהכרח רק הנפגעות שנפגעו על ידי אותו אדם אלא כל נפגעת שמרגישה שמזלזלים בכאב שלה.

ואם כבר מדברים על כאב אין משהו יותר כואב מאשר אישה נרצחת. אנחנו ב-25 בינואר בשנה שעברה ביום הבינלאומי למאבק באלימות ביקשנו ממרכז המחקר בכנסת להכין לנו מסמך על כל הנושא של רצח נשים כדי באמת לסקור את התופעה. ואחד הדברים הבולטים במסמך הזה זה היה דווקא הנושא של היום. זה המקרים שבהם היה ניסיון רצח שלשמחתנו לא הסתיים בצורה שתוכנן לה והנשים שרדו את ניסיון הרצח הזה.

לפי הסטטיסטיקה שאספנו אז בעשור האחרון בממוצע 15% מניסיונות הרצח המדווחים למשטרה היו כלפי נשים. בעשור האחרון נפתחו 238 תיקים בגין ניסיון רצח. ב-79 מהתיקים שנפתחו החשוד הוא בן משפחה, כמעט שליש, כשב-62% בידי בן הזוג. אבל 70% מתיקי ניסיונות הרצח נאמר לנו שטרם פוענחו. 70% מהמספר שהקראתי בהתחלה, 238, ומכל ניסיונות הרצח כלפי נשים התיק לא פוענח. התיק לא פוענח נראה משפט כזה נקי, התיק לא פוענח. מאחורי המשפט הזה מסתתרת העובדה שהאישה בעצם ששרדה את ניסיון הרצח עדיין חיה בפחד, עדיין מרגישה שמי שניסה לרצוח אותה מסתובב חופשי. ואכן מי שניסה לרצוח עדיין מסתובב חופשי ואולי קרוב קרוב לבית ועדיין מאיים ומהווה סכנה על האישה.

במצב כזה כאשר 70% מניסיונות הרצח האישה עדיין חיה בפחד בא הנושא של היום, בעצם המחקר שמציג את הבעייתיות של נשים שורדות ניסיון רצח או מה שנקרא איך שראיתי באנגלית Failed Femicide. אני קודם כל מברכת על העובדה שהמחקר והחוקרות המכובדות שנמצאות איתנו היום התקיים המחקר הזה. אני בטוחה שיש לכן הרבה מה לספר לנו על אותו מחקר. אני מבינה שזה חלק ממחקר שהוא בינלאומי ושחקר את הנושא גם בישראל אבל היו לו גם השפעות בינלאומיות, תיכף נשמע על זה.

יש איתנו היום את פרופסור שלווה וייל ופרופסור עורכת דין יפעת ביטון, יו"ר מרכז תמורה וד"ר חווה דיין וגברת אמל נג'אמי. אני מבינה שארבעת החוקרות נטלתן חלק בהובלה של פרופסור שלווה במחקר ואנחנו נשמח לשמוע את הדברים שלכן ואת המסקנות וההמלצות שלכן. זה נכון שצריך ללמוד ולחקור את התופעה ואת הנרטיב ואת החוויות של הנשים עצמן, מה עבר ומה עדיין עובר עליהן. ואני מבינה שגם ניסיתן לחקור קבוצות שונות בתוך האוכלוסייה או בתוך אוכלוסיית אזרחי מדינת ישראל וגם מכיוונים שונים, גם חברתיים וגם משפטיים.

אני חייבת להגיד שבקריאה שלי לתקציר שהוגש לוועדה התרשמתי מאוד שנעשתה עבודה מאוד דקדקנית. בתחילת הדרך, אני חושבת לפני שלוש שנים, ישבתי בלשכה שלי, עדיין הייתי גם חברת כנסת טרייה וגם יו"ר ועדה טרייה ונפגשתי עם שתיים מהחוקרות בלשכה אצלי ואני חושבת שכדאי שנתחיל לשמוע מכן על העבודה האינטנסיבית שעשיתן.

פרופסור שלווה וייל, את תפתחי. בבקשה.

תודה רבה. כבוד גדול לי לפתוח את הדיון הזה ואני מורידה כובע לחברת כנסת תומא סלימאן שהיא יושבת ראש הוועדה הזאת שלראשונה בתולדות עם ישראל מביאה את הנושא של רצח נשים או במיוחד נשים שורדות ניסיון רצח לקהל יותר רחב. זה יום היסטורי. בפתיחה הזאת אני לא מציגה תוצאות של מחקר, זה יהיה בהמשך, אני התעקשתי לפתוח ולהסביר מה זה קבוצת המחקר ובאיזה מסגרת אנחנו פעלנו.

קודם כל אני לא בעד מילים בלועזית יחד עם זאת רצח נשים זה לא Femicide, רצח נשים זה רצח של אישה שאולי עוברת את הכביש ובמקרה נרצחה. אבל Femicide זה מכוון לאישה בגלל שהיא אישה. רוב המקרים של Femicide הם על ידי בני הזוג או על ידי חבר משפחה והתופעה הזאת היא לא נחקרת מספיק בארץ, גם בעולם לא נחקרת מספיק, אבל יש מקומות כמו ארצות הברית שהמחקר ואיסוף הנתונים הוא בשלב הרבה יותר מתקדם. לנו בינתיים אין הבחנה בין רצח נשים באופן כללי שנכנס לסטטיסטיקה של רצח לבין Femicide שהוא מכוון לאישה בגלל המגדר שלה. נרצחה בגלל שהיא אישה.

אתם לא צריכים לעיין כי זה פתיחה, אני לא מציגה מחקרים, אבל יש לנו נתונים מכל העולם בסטטיסטיקה של האו"ם והסטטיסטקה של WHO - World Health Organization והסטטיסטיקה של כל מקום וישראל אף פעם לא מופיעה. האמת היא ששיעור רצח נשים בישראל הוא יחסית נמוך לאוכלוסייה. אז יש שלוש נרצחות בערך ל-100,000 נשים, אנחנו אי שם באמצע. אבל זה לא העניין, העניין הוא שהתעלמנו מהתופעה לגמרי.

אז מה עשינו? לאחר שחקרתי רצח נשים בקרב יוצאות אתיופיה בין השנים 2005 עד 2008 מחקר שהוזמן על ידי משרד לקליטת העלייה וצונזר על ידי המשרד לקליטת עלייה. ב-2011 התנועה לחופש המידע ביקשה לשחרר את הממצאים. בדצמבר 2011 מצאתי את הדוח שלי עם הכל מושחר, כל הקולות של הנשים הושחרו, מצאתי את זה באינטרנט כתוצאה מהבקשה של התנועה לחופש המידע. אני רוצה שהקולות של נשים תשמענה.

הלכתי לאירופה קיבלתי את המענק הכי גדול באיחוד האירופאי על ידי ארגון בשם קוסט. ניהלתי ועדה של 30 מדינות עם 80 נציגים כאשר החברות שלי, הקולגות שלי כאן, הן היו חלק מהוועדה הישראלית. זה היה הפרוייקט הראשון מסוגו בעולם שבנה קואליציה, במקרה הזה - - - ארופאי, נגיע לבינלאומי, בתחום זה. הקבוצה נועדה לחקור או להבין הגדרות מחקר interdiciliniry המתמקד גם בקורבן וגם ברוצח. במהלך ארבע שנים מ-2013 עד 2017 אנחנו עשינו קואליציות בין חברים ממדינות שונות וכתבנו פרסומים אקדמיים ולא אקדמיים. שיתפנו פעולה עם המשטרה, הבתי סוהר בכל אירופה.

המאמר שאני כתבתי, המוביל, היה Making Femicide visible, בוא נדבר על הנראות של רצח נשים וזה מה שאנחנו עושים היום. כתוצאה מהפרוייקט הזה ייצא ספר שהחברות שלי כאן גם שיתפו פעולה עם זה וזה ייצא באוקטובר על כל המצב של רצח נשים באירופה.

מי מעביר?

הוא אמר לי - - - הקמנו קבוצות עבודה, אחת על הגדרות, אחת על איסוף נתונים, אחת על תרבות שזה נושא חשוב ואחת על איך למנוע רצח נשים בשדה.

הייתה תקשורת ופרסום, הקמנו את האתר הראשון בעולם שנקרא femicide.net . לא היה אתר על הנושא הזה בעולם. ערכנו מחקרים משותפים עם חוקרים והתחלנו לשתף פעולה עם ה-Academic counsel על האו"ם.

הוזמנו להרצות במסגרות בינלאומיות וגם נאמתי בפרלמנטים בכל אירופה. המפגש הראשון היה כאן בירושלים שנפגשנו לראשונה כאן בוועדה הזאת.

פרופסור שלווה, אני רק רוצה להגיד, אתן ארבע חוקרות ואתן הולכות להציג ואנחנו כן משתוקקות לשמוע את התוצאות. אבל תקחו בחשבון שהיום לצערי יש לנו הגבלה מאוד רצינית בזמן עד שעה 11:00 כך שנאפשר גם כן דיון. אני רוצה שנתמקד.

מה ניתן לעשות בישראל - התאמה בין כל הגורמים שאוספים מידע, איסוף נתונים מדוייקים, הם אינם מדוייקים, הנתונים שלכם שונים משלי. מימון מחקר כמותי ואיכותני אף אחד לא מדבר על זה. מי הפרופילים של רוצחים, קמפיין ציבורי נגד Femicide, סדנאות לפליטים ומהגרים או לעולים על נורמות בחברה ותמיכה ליתומים ושורדות ניסיון רצח. תודה רבה.

תודה רבה. ההערה שלי כמובן הייתה רק בגלל שאני מפחדת שלא נגיע לקיים את הדיון על התוצאות. פרופסור עורכת דין יפעת ביטון, בבקשה.

שלום, בוקר טוב גברתי יושבת ראש הוועדה, אני רוצה גם לברך על ההתמקדות שלך מתחילת הכהונה שלך באופן מאוד מובהק בנושאים הבוערים לנושא קידום מעמדן של נשים בישראל והעיסוק הספציפי בתחום של אלימות. כפי שאמרה פה חברתי פרופסור וייל, באמת העיסוק בנשים שורדות ניסיון רצח הוא עיסוק שהוא כשלעצמו מאוד חדשני בין היתר הוא מפתיע במובן הזה שאין הגדרה כזו של נשים, אנחנו רק בוועדה האחרונה, כשישבנו פה ביום לציון המלחמה באלימות נגד נשים דיברנו על כך שהתופעה הזאת כמעט ולא קיימת של הגדרה מה ייחשב לניסיון רצח.

אני הצטרפתי לצוות של קוסט כנציגת ישראל לקבוצה שעוסקת גם בהגדרה אבל בעיקר במניעה כשהרעיון הוא באמת אותו שימוש בכלי המשפטי של תביעות נזיקיות, תביעות לפיצויים שפיתחנו במרכז תמורה והמטרה שלו היא בראש ובראשונה לאפשר שיקום לנשים שעוברות ניסיון רצח. קשה להסביר ואני חושבת שגם בהרבה מובנים לא צריך ואפשר גם לדמיין את הנזק הבלתי נתפס שנגמר לנשים כאלה ואת העובדה שהמערכת המדינתית בעצם לא מעניקה שום סיוע מאורגן מלבד הסיוע הקיים באופן כללי לאנשים שמגיעים למצב נזקקות מאוד קשה שזה המסגרת של הביטוח הלאומי, שזה להבדיל ממסגרות אחרות בעולם שבהן דווקא יש פיצוי לקורבנות עבירה.

אנחנו רק לאחרונה ניהלנו גם מאבק מאוד ממושך בבית משפט עליון ויש פה את עורכת הדין אלדר שיושבת פה גם ביחד עם מרכז נגה, ניסינו יחד עם מרכז תמורה לטעון שהפיצויים גם בהליך הפלילי הם לא מספיקים אז לפחות תנסו לתת שם את המיטב וגם זה לא קרה. כלומר, יש חוסר מאוד בולט, גברתי היושבת ראש, בנושא הזה של טיפול בנשים לאחר שהן עוברות את ניסיון הרצח.

אני רוצה רק ככה לתת טעימה מאיך נראות התביעות הנזיקיות האלה, אבל את הסיפור האמיתי מספרות הגיבורות ששורדות את הדבר הזה ומחליטות להמשיך הלאה ולשמחתי יש לנו אורחת אחת כזאת, ויש לנו את עורכת הדין אפרת - - - שגם היא תציג את הפתרונות שאנחנו רוצות להציע בדמות הסדרי חקיקה חדשים, הצעות חוק שיוכלו לטפל בעניין הזה. אבל בעיקרון מה שאנחנו רואות באופן שיטתי זה א' שבתי המשפט בישראל לא פתוחים בצורה הנדרשת להשטת פיצויים עונשיים על מי שניסו לרצוח. כלומר, שזה ברור שהם ניסו לרצוח ועדיין אנחנו נאבקות בבתי משפט כדי לקבל הכרה בחשיבות של מתן פיצויים עונשיים, בוודאי לנשים שעושות הכל כדי להשתקם.

אחד הדברים שאני כן יכולה לאותת עליו כמאוד משמח הוא תקדים שהתקבל ממש לפני חודש וחצי בעניין הזה בבית המשפט המחוזי בירושלים ששם בית המשפט כן הכיר בדרישה שלנו לפצות פיצוי מלא אישה שהשתקמה במובן הזה שהיא קיבלה את אותה השתכרות בעצם לפני הניסיון רצח ולאחריו. ומה שאנחנו אמרנו לבית המשפט זה שאם אישה שעברה ניסיון רצח הצליחה לקבל את אותו פיצוי גם אחרי ניסיון הרצח מה שזה אומר זה שכנראה היה לה פוטנציאל של להרוויח פי שניים. הדברים האלה מאוד לא פשוטים לקבלה בבתי משפט. לשמחתי הרבה הדבר הזה התקבל.

צריך גם לדבר על זה שגם כשנקבע הפיצוי מאוד קשה למצוא מי שיממן אותו. בהרבה מקרים, באחד המקרים שאנחנו טיפלנו, שוב, המשטרה הייתה גם הנתבעת, ולכן כשניהלנו את ההליך האזרחי נגד המדינה בעצם היה צריך להתנהל ההליך הפלילי נגד הגבר והמציאות שהייתה שם הייתה שכשהגישו את כתב האישום אחרי לחץ מאוד חזק שלנו המדינה בעצם דיי הסתירה את החשיבות של זה שהמשטרה לא טיפלה בפניות החוזרות של האישה בתוך כתב האישום. מה שמאוד הקשה, אגב, להוכיח שמדובר פה ברצח להבדיל מהריגה. כל מיני דברים שהם הופכים למאוד מורכבים את המעורבות של המדינה בדרך משום שבאותו מקרה דובר בשוטר.

מקרים שבהם אנחנו מגלות שמי שניסה לרצוח, שוב, הוא ניסה לרצוח, הוא הצליח לרצוח את האחות של האישה שייצגנו, הוא לא הצליח לרצוח אותה, הוא ניסה לרצוח אותה והיא נפצעה קשה אבל אחותה נרצחה. הוא יוצא מהכלא, אני יכולה לומר, זה מדהים איך השנים עוברות, זו מישהי שהצגנו אותה באחת התביעות הנזיקיות הראשונות במדינה על פיצוי כנגד המשטרה על זה ש-11 תלונות שלה למשטרה לא טופלו כראוי ובסוף הוא מצליח לרצוח את אחותה בניסיונו לרצוח אותה. אנחנו מגיעות לימים שהוא כבר משתחרר מן הכלא אחרי 20 שנה, אף אחד לא מדבר איתה, אף אחד לא מודיע לה שהוא יוצא מן הכלא. אנחנו במרכז תמורה מנסות להשיג מידע לגבי השחרור שלו, אין עם מי לדבר.

כשאנחנו מצליחות בסופו של דבר לשים את ידינו על גברים שהיו בכלא ולפעמים אנחנו נאלצות, מה שנקרא, לעשות פעולות שהן לא רק המכתבים הפורמליים, כן ממש לנסות לשכנע אנשים שהיו שם בוועדות שידברו איתנו. ואנחנו שומעות שחוות הדעת של השב"ס ממש חודש לפני שאדם משתחרר זה שהוא מסוכן לציבור ולה. כשאנחנו מנסות לפעול למול המשטרה כדי להוציא להגנה. שימו לב, מישהי שכבר שילמה מחיר כל כך מזעזע, גם היא נפצעה, גם אחותה כבר נרצחה והיא עכשיו בטרור חדש עם הסיפור הזה שהוא עומד להשתחרר מן הכלא.

אנחנו מתקשרות למשטרה, גברתי היושבת ראש, חבר הכנסת אוחנה, אין שום מסגרת מאורגנת של המשטרה או של שב"ס. התשובה היא בדרך כלל, הוא שילם את חובות לחברה. אני מבינה את זה, לחברה הוא שילם, אנחנו פוחדות שהוא יפגע בה. העניין שלנו הוא לא בחברה כרגע, העניין שלנו הוא בה ספציפית. ואני מתביישת לומר שבאחת מהפניות שלנו למשטרה - - -

אני רק רוצה להבין. כשאת אומרת אין מסגרת מאורגנת - - -

המשטרה לא ידעה מה אנחנו רוצות. המשטרה שלחו אותנו לאלמ"ב. זה לא אלמ"ב זה מישהו שהיא סירבה לדייט איתו, שתבינו על מה אנחנו מדברות פה, ועל זה נרצחה אחותה. אז זה לא אלמ"ב, זה לא במשפחה, היא נשואה, יש לה ילדים. הגענו למצב שאנחנו מגיעות למשטרה ואנחנו אומרות תנו לה איזשהי הגנה, תזהירו אותו. תתנו לה תמונה, היא לא יודעת איך הוא נראה, היא מפחדת, יש לה ילדים, היא באותו מקום גרה. הוא חוזר לאותה העיר שהוא עזב ששם הוא ניסה לרצוח אותה. והמשטרה באיזשהו שלב, בשיא הרצינות, אומרת לה הפתרון שלך זה להכנס למקלט לנשים. לא פחות ולא יותר.

הם הציעו לה לעזוב את הארץ.

זה בדרך כלל הצעד השני.

לא, זה מדהים. אז היא אומרת, איך אני יכולה יש לי בן זוג וילדים, אומרים לה, אז שכל המשפחה תעזוב את הארץ. זה לא סיפורי בדייה. ואני אומר יותר מזה, אלה תשובות שהיא מקבלת כשאנחנו נוכחות בחדר, גברתי, מה יגידו נשים שאין להן את ההגנה - - -

את יודעת שאני יודעת הרבה סיפורים על מה אמרו להן כשאין להן הגנה ואיך התייחסו אליהן גם במשטרה וגם לפעמים ב- - -

ועוד במקרה כזה ש-11 תלונות למשטרה לא טופלו. כלומר, המשטרה פה עוד היה לה כאילו איזה מחוייבות. מה שאני אומרת זה שגם בתוך ההליכים האזרחיים, אפילו מקרה כזה שהצלחנו והצלחנו לקבל פיצוי מאוד משמעותי והכל, בסופו של דבר החיים שלה עכשיו שוב בסכנה, המנגנונים האלה חשובים מאוד לנשים שורדות רצח.

זהו?

אני מסיימת את דבריי כי יש לנו פה גם מישהי איתנו וגם - - -

אנחנו תיכף נשמע את העדות ואני רוצה שנמשיך את ההצגה אבל חבר הכנסת אמיר אוחנה, אני מבינה שאתה צריך ללכת לעוד ועדה.

אני מאוד מודה לך גברתי יושבת הראש גם על קיום הישיבה וגם על הגמישות כי באמת אני צריך ללכת לוועדה נוספת, אבל אני שמח שהזדמן לי לדבר בדיוק אחרי פרופסור ביטון כי זה בדיוק נוגע להצעת החוק שאני הולך לדבר עליה, הצעת חוק פרקטית שאני הגשתי ושאני אבקש ממשרדי הממשלה, ובפרט המשרד לביטחון הפנים ומשרד האוצר, בפרט המשרדים הללו, את תמיכת בוועדת השרים כי זה עומד להגיע ממש בזמן הקרוב לוועדת השרים לענייני חקיקה.

הצעת החוק אומרת את הדבר הבא: אדם שסיים לרצות את עונשו, זה בדיוק מה שדיברת עליו, אבל גורמי מקצוע של השב"ס סבורים שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה בין אם זה משום שהוא לא עבר הליך טיפולי כלל, בין אם זה משום שהכתובת על הקיר. אבל כמו שאומרת הפרופסור ביטון, סיים לשלם את חובו לחברה, ריצה את עונשו, אבל הוא עדיין פצצה מתקתקת. אדם כזה, ועדת שחרורים מיוחדת של השב"ס תוכל לקבוע עליו תנאים מסויימים.

למשל, במקרה של אדם שניסה, וזה רק אדם שהורשע ברצח או ניסיון לרצח, למשל, וזה אני מציין כאן כי בוודאי מייד גם ידברו נציגי ארגון משפחות נרצחים ונרצחות שהם סייעו לי לגבש את הצעת החוק הזאת ויחד איתם הגשנו אותה, אדם שהורשע בניסיון לרצח או ברצח, למשל לקבוע לו תנאי, למרות שהוא סיים לרצות את עונשו, איסור כניסה למקום מגוריה של האישה שאותה הוא ניסה לרצוח. זה נראה לי דבר סביר, זה נראה לי דבר שעומד במידתיות הראויה ביחס לסכנה שאנחנו מבקשים למנוע. אנחנו מבקשים למנוע רצח. זה הדבר הכי חמור שיכול להיות.

אז אני קודם כל מבקש כמובן את תמיכת גברתי ואת תמיכת חברי הכנסת הנוספים כשזה יגיע למליאה. אבל לפני שזה יגיע למליאה בוועדת השרים שאני מבקש את תמיכת משרדי הממשלה. העלות התקציבית של זה בעיניי צריכה להיות זניחה. המקרה המובהק ביותר, אגב, זה המקרה של שירה בנקי. שאמנם זה לא המקרה שאנחנו מדברים עליו כרגע, אבל מי שרצח את שירה בנקי, ישי שליסל, הרי שוחרר מעבירה זהה בדיוק כמה שבועות לפני הרצח והכתובת הייתה על הקיר. הוא לא עבר שום הליך טיפולי, הוא לא קיבל יום אחד של חופש - - -

גם שם לא היה לו חופש והוא סירב להליך שיקומי, סירב.

בדיוק, והלך ורצח. היה אפשר למנוע את הדבר הזה. אבל הצעת חוק כזו תסייע למנוע מקרים כאלה. אני מאוד מקווה שהיא גם תצליח לעבור. אני מודה לך גברתי שנתת לי את האפשרות להציג.

תודה חבר הכנסת אמיר אוחנה. קודם כל את תמיכתי אתה תקבל, זה בטוח, אבל לצערי אני לא יודעת אם אני משפיעה על ועדת השרים יותר ממך. אני חושבת שההצעה היא הצעה טובה ואני חושבת גם שיש כמה צעדים כולל גם בדיקה מדוקדקת לפני שמשחררים, גם חיוב בכל מיני תנאים לאחר השחרור. אני גם מחכה, כבר עברה בקריאה טרומית הצעת החוק שלי על אזיקים אלקטרונים על גברים שמהווים סכנה על חיי נשים שלא יתקרבו וכך שהמערכת וגם האישה עצמה תדע מתי הוא נמצא בסביבה שלה ותוכל להזהר ותוכל להגן על עצמה.

גם אנחנו מחכים לפיילוט, ההעברה הטרומית הייתה כפופה לזה שמשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים עושים את הפיילוט בנושא האזיקונים. כפי שאני יודעת הסתיימו שלושת חודשי הפיילוט ואני מקווה מאוד שעכשיו שנצליח משחזרנו לכנסת גם להתקדם. ברור, אני לא רוצה להתקדם יותר לדיון אבל אני חושבת שהצעת החוק היא מבורכת ואם יהיה צורך גם נתמוך בה כוועדה ואולי נשקול לשלוח. אני אשמח לקבל את ההצעה לידיים שלי ואולי נוציא בשם הוועדה לוועדת השרים תמיכה בהצעה וקידום החוק הזה.

תודה. אני מצטער שאני לא יכול להשאר אבל תודה.

תודה תודה. אנחנו הולכות לשמוע עדות - - -

גברתי אם אפשר עוד בקשה קטנה. אני מבקש מארגוני הנשים ומכל מי שיש לו מידע, כולל פרופסור ביטון, אם יש מקרים כאלה כמו אלה שדיברתי עליהם להעביר אליי. אני צריך דוגמאות קונקרטיות כדי לשכנע.

אני חושבת גם המידע שהצטבר על מספר ניסיונות הרצח, גם על הפענוחים, גם על הסכנה של אחרי השחרור נמצא בהרבה מהמסמכים שאספנו ופתחנו לקראת הימים, נוכל לאתר את ה- - -

אז אני אבקש מהוועדה, מאה אחוז, תודה.

תודה. אנחנו הולכות לשמוע עדות של אישה אמיצה אבל לפני שאנחנו נשמע את העדות אני רוצה להודיע הודעה שתרשם בפרוטוקול שאנחנו מחוייבים לה שכידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לפי סעיף 120 לתקנון ניתן באופן חריג לחסות פרטים מזהים של אנשים או דברים שנאמרו בדיון בין היתר אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע או אם פרסום הפרוטוקול יגרום נזק למוזמן לוועדה או לאדם אחר.

אבקש להודיע כי שככל שיעלה הצורך או שתהיה בקשה לכך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או חלקים מסויימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול. ועכשיו אני אומרת שהעדות תינתן של שורדת ניסיון רצח והשם יישאר חסוי ויהיה חסוי בפרוטוקולים של הוועדה. יש בקשה שזה יהיה חסוי, זאת אומרת גם אנחנו מכבים את המצלמה, לא לצלם את נותנת העדות, אני מאוד מבקש, כל מי שתנסה או ינסה לצלם בעת מתן העדות אני מבקשת מאנשי המשמר להוציא מיד מהחדר. בבקשה, גברתי.

שלום. אני לא רוצה להגיד את השם של המשפחה, של הנישואים שלי. דבר ראשון אני רוצה להודות לבורא עולם שהגעתי למקום הזה, לזמן הזה, שהוא יקח את כבודו. בהמשך אני רוצה קצת להציג את עצמי, לדבר על עצמי. אני אם לשלושה ילדים מקסימים, חלום, שקיבלתי אותם, אולי בזכותם אולי בזכות אלוהים אני פה והאהבה שהם מפיצים עליי וכנ"ל אני גם. בינתיים אני מאושרת איפה שאני נמצאת עכשיו. בין זה לזה יש פער גדול שעברתי אותו והשתפשפתי והתקלפתי במשך החיים שלי. מצד אחד אני אומרת תודה וצד אחר למה לי זה מגיעלא עשיתי כלום לאף אחד, לטבע ולעולם.

אדם שהוא רוצה לשלוט בי ולשלוט בחיים שלי ומה שאני ולא יכלתי לתת לו את זה והוא ניצל את סמכותו ואת העבודה שלו, במיוחד שהוא שוטר שהחוק היה בידיים שלו. באיזשהו שלב נכנעתי, באמת שהוא צודק, אף אחד לא יאמין לי, אף אחד לא יאמין לי למה שאני אגיד, כל מה שאני אגיד זה פסול כי הוא יודע הכל. הוא יודע להעביר, זה הסמכות שלו. אז אוקיי, באמת זה מה שקרה, הוא צודק, באיזשהו שלב, שהתלוננתי והגשתי ודיברתי והתייעצתי, כמובן עם אנשי חוק, משטרה והמח"ש, כמה פעמים, ניגשתי ודיברתי והיה לי שיחות עם אנשים מסוימים שם ולא עזר. באמת זה מה שהיה.

יש דברים שמקודם דיברה מישהי פה, סגרו ממש ללא ידיעתי את התיק אפילו. ולא הודיעו לי ולא הזהירו אותי ולא אמרו לי. אני צריכה עוד פעם להתגונן עוד פעם - - -

אנחנו מדברים על טווח זמן, לפני כמה זמן זה היה?

המקרה קרה ב-2009. אז הדבר הזה לפני כן השתלשלות הדברים וקרו ואיומים וכל זה. הקטנה, איומים, השפלות ולמרות שבכל זה אני לא יכולה לתת לו והוא לא הצליח את זה. בסופו של דבר הוא צריך לשים עליי את האקדח ולעשות מה שהוא רוצה. גם את זה. לפני כן, היה רצח אחד שאני לא אשכח אותו, ברחובות, אישה נזרקה מהחלון, בעלה זרק אותה והיא נפלה על הגדר ש- - - והיינו, אני והוא, וראינו את המקרה. אמרתי לו, ביקשתי ממנו, ידעתי כבר, אני נכנעתי להריגה הזאת ולגזר דין שלו, לפחות שאתה הורג אותי אל תעשה לי את זה. תעשה לי בצורה שאני לא אסבול. זה מה שאמרתי לו. זה אני לא אשכח. הוא נבהל, מה את - - - כן, זה מה שהולך להיות לי. הוא נבהל ולא אמר כלום.

כשהיא מספרת את הסיפור הזה צריכים להבין שיש פה כבר שתי תלונות במח"ש שנסגרות. בגלל זה היא אומרת, אני מרגישה בעצם שנגזר דיני כי פניתי לרשויות, פניתי למח"ש וכלום. ואז הוא אומר לה, הנה אף אחד לא מאמין לך, אני אעשה מה שאני רוצה.

ואני קיבלתי את מה שהוא אמר, באמת אני מחכה לגזר דין שלי, ליום הזה שהוא הולך לעשות לי. פה ושם עוד שם בסדר, אני הלכתי לבית המשפט גם. עכשיו אני חסרת אונים לבד בעולם הזה. אני ואני וזהו. גם המשפחה לא יכול להיות כי הם גם ניתקו איתי קשר כי אני ניתקתי בעצם שהוא מבודד אותי כדי שלא יהיה לי שום מגע עם האחרים, עם אינטראקציה עם גורמים מסויימים. אני והעולם והשמש זורחת, הכל כרגיל, אני צריכה להתמודד לבד. לא רשויות, לא משטרה, לא בית משפט, לא עורך דין ולא אף אחד, אף אחד לא יכול לעמוד פה, אני ובורא עולם.

הגיע למה שהגיע, קודם כל התגרשנו, הוא יצא מהבית, שנה וחצי הוא הסתובב. הוא בא והולך, לוקח את הילדים. עדיין אני לא יכולה להתלונן, הוא לא אמור להגיע לשם, עדיין אני לא יכולה להתלונן כי אף אחד לא יקשיב לי, אף אחד לא יאמין מה שאני אגיד עכשיו גם כשהתגרשנו. הימים יעשו את שלהם, אם אני שורדת זה בסדר, אם אני לא שורדת, אני נכנעת, זה בסדר, אני לא מפחדת יותר מהמוות, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

קרה מה שקרה באותו יום. זה בקצרה אני מספרת, יש הרבה תהליך - - -

חשוב להגיד שהוא קיבל את האקדח שעות ספורות קודם לכן, הוא קיבל את הנשק שלו בחזרה בתוך כל התהליך של המח"ש. זה סיפור מזעזע כי מח"ש למרות שסגרו את התיק ידעו שזה מסוכן אז הם לא נתנו לו נשק. סגרו את התיק אבל לא נתנו לו נשק. ואז ביום שבו מישהו פספס את זה בתפקיד החדש שלו בתחנה החדשה שהוא עבר אליה, פספס את זה ונתן לו נשק, סיים את המשמרת ועם הנשק נסע, עם הנשק שהוא קיבל שעות ספורות קודם לכן נסע ישירות לבית וירה.

אז אחרי המקרה זה היה למזלי, לא יודעת אם זה אלוהים מלמעלה הוא נותן לי את חופשת סוכות, הייתי בתחילת סוכות, בערב חג ב- - - כל השבוע הזה ניסו לשקם אותי, התעוררתי מתרדמת, אחרי שלושה ימים אמרתי להם תביאו לי את הילדים שלי, ברגע שאני רואה אני יכולה לקום ולצאת. אם לא, אני גומרת את עצמי פה. אני פחדתי שאולי יקחו לי את הילדים, זה הדבר היחיד שיש לי בעולם הזה. והביאו לי, כשפקחתי את העיניים, והם באו. נשמתי אותם וקמתי.

אחרי זה את השבוע הזה סיימתי איכשהו בבית חולים, אמרתי להם, אני הולכת עכשיו לבית ספר. בבית ספר כבר אמרו שההורים שלהם נרצחו, הילדים לא נמצאים, כן נמצאים, הילדים גם בבלאגן שם. הייתי צריכה להרגיע את העולם, גם את הילדים שלי. אני פה, אף אחד לא יגע בהם יותר. הלכתי לבית ספר אחרי שבוע של פתיחת הבית ספר הלכתי עם התחבושת על הצוואר שלי ואמרתי להם, אני פה. הילדים נבהלו שם, אמרו להם שההורים שלהם נרצחו, אני צריכה לשקר. לא - - - עשיתי דיונים שם עם הילדים - - -

למה אמרו שההורים נרצחו? הוא ירה גם בעצמו מה?

כן.

והם היו בבית, הילדים, אז בעצם הם נלקחו מהזירה כשהילדים שם.

אז בקיצור המשכתי משם. עשיתי את הסידורים של העבודה ולימודים. גם אני שנה ראשונה ללימודים אז אני צריכה להמשיך. אחרי זה שאני צריכה להמשיך, אחרי חודש אני צריכה להמשיך את שנה ב', אז קמתי והלכתי ללימודים שלי, בתואר ראשון, התחלתי את התואר הראשון שלי גם. זהו, אני לא יכולה לעצור כי אם מישהו יכול לעצור אותי ינסה, זה בסדר, עדיין אני יכולה להמשיך עם מה שאני יכולה.

טוב - - -

זה חשוב לי רק להדגיש, גברתי, קודם כל אני חושבת שזה פשוט סיפור כל כך מזעזע וכל כך מדהים של תקומה אנושית, של הכוח הזה, של לקום ממיטת חולייך ולהגיד אוקיי אז אנחנו בעוד כמה ימים מתחילים הלימודים אני אלך כשאני כולי עוד עם הפצע וזה כי אני אעשה הכל כדי לחזור לחיים, אני אעשה הכל כדי לא לתת לו לנצח.

צריך להבין, האיש הזה ירה בעצמו ולכן מעולם לא נשפט. משום שההערכה הייתה שבמצבו כיום הוא לא כל כך כשיר לדין - - -

בעצם גם כל אלה שלא טיפלו במקרה כמו שצריך לא נשפטו.

אנחנו תבענו אותם בתביעה אזרחית. כשהגיעה אלינו - - - אנחנו לקחנו את התיק שלה. היא הייתה כל כך חסרת אמונה במערכת במובן הזה. אני מאוד שמחה שיש לנו את הזכות ואת היכולת להחזיר גם תקווה כן שגם בתוך המערכת המשפטית והמדינתית שכל כך פגעה בה יש שם עדיין תקווה. ואני שוב רוצה להביא לתשומת לבך גברתי, האיש הזה מעולם לא עמד לדין פלילי בגלל מצבו. הוא בביתו, הוא מתהלך על רגליו- - -

אה, הוא חי?

הוא מה שנקרא miraculously healed , זה נקודה מאוד חשובה- - -

אני עברתי הלאה בעניין שהוא לא נשפט כי חשבתי שהוא ירה בעצמו ומת.

לא ירה בעצמו - - -

אז אוקיי, ירה בעצמו, אז בגלל זה הוא לא נשפט?

אם גברתי תלמד איך למדנו על הדבר הזה אנחנו כשהגיעה אלינו - - - ואמרנו לה נגיש תביעה נזיקית, הכנו את כתב התביעה ושלחנו לבית לוינשטיין כדי לתת כאילו את התביעה, המצאה, אמרו, הוא בבית לוינשטיין, צמח בשיקום, צמח אמרו לנו, לא יודעת מה אמרו לנו, אנחנו מגיעות לשם - המיטה ריקה, הוא איננו.

אנחנו היינו הבלשיות שהעבירו למח"ש את הנתונים.

אנחנו התקשרנו למח"ש להגיד להם שהוא כבר לא שם. אף אחד לא עוקב אחרי זה. הוא בבית, רוקד בחתונה. אנחנו מביאות צילום, רוקד בחתונה. חודש לקח לנו לשכנע את מח"ש לעצור את האיש, חודש ימים לקח לנו לשכנע.

ד"ר ביטון, אני ממש לא מעכלת. ידוע שאני לא מאמינה גדולה גם כן באיך המערכות מתנהלות אבל זה יותר מהדמיון שלי. עד עכשיו הבנאדם לא נשפט?

לא.

איך מסבירים שבנאדם שניסה לרצוח - - -

פתאום הוא לא כשיר לדין. עכשיו בהתחשב בזה שאל עובד יושב עם חוות דעת של ילד בן שמונה ברמה הפסיכיאטרית בכלא והאיש הזה הייתה חוות דעת שיש לו יכולת בכיתה ד' - - - גברתי זה לא רק זה. הוא ממשיך לאמלל את חייה של - - -. בבית המשפט למשפחה הוא מגיש תביעות ואומר שהיא צריכה לטפל בו, היא ממרידה את הילדים נגדו. הוא כל הזמן מבקש להוריד מזונות, הוא ביקש להוריד מזונות כי היא זוכה בתביעה הנזיקית. הוגשה בקשה. על הכל היא צריכה להשיב. על הכל אנחנו כל פעם נגררות לבית משפט, החיים שלה לא מצליחים לחזור למסלולם ויש פה עוד מישהי. זאת גם מישהי שהיא ניצולת ניסיון רצח.

יש לי דבר אחד רק לבשר להם. עכשיו אני סיימתי תואר שני. גם הבן הגדול שלי הוא עתודאי, הולך ללמוד פיסיקה ורפואה, בן 18, בהר הצופים.

כל הכבוד.

אני נותנת לך שתי דקות כי אנחנו צריכות להמשיך.

אני בשנת 2012 ניצלתי מניסיון רצח. נתקעתי 18 פעמים, נדרסתי. אחרי שהוא דקר אותי הוא גם הכניס לי מכות בתוך האוטו. יצאתי מהאוטו, הוא דרס אותי, חטף לי את הילד, הילד ראה שהוא דורס אותי. היום אני במצב כלל ללא שיקום. ההורים שלו, שזה הסבים, נלחמים בי בבית משפט לענייני משפחה. עכשיו מזמנים לי קצינת סעד לחוק נוער כדי להוציא ממני את הילד. להגיד שאני לא בסדר שאני מגדלת אותו מאז האירוע, שזה בכלל שבר אותי שאני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי.

אני הבאתי לכם תמונות פה, אתם יכולים לראות איך הייתי נראית. אני בכלל לא משוקמת, הילד שלי לא בסדר. הם עכשיו, בזכות עורכי דין, בגלל שיש להם כיס עמוק, הלכו עכשיו ונלחמים בבית משפט לענייני משפחה, אני כאילו לא נפגעת עבירה שם. והשופטת איתם, והשופטת מתנהגת אליי כמו סמרטוט רצפה ומאיימת עליי שתוציא את הילד ואני לא עומדת בזה- - -

על סמך מה להוציא את הילד?

אולי אני אסביר טיפה. אני טיפלתי בל' במסגרת מנהל נשים בעיריית הרצליה בהתנדבות. הסיפור הוא בגלל שהילד סבל בעצמו, הוא ראה את כל האירוע, הוא בעצמו נפגע, הוא נחטף על ידי האבא - - - הילד במצב קשה. ההורים של הבן זוג שיושב בבית סהר - - -

עם כל הכאב, כן, אני רוצה - - - אני לא יכולה להכנס למקרים ספציפיים. אין לי תשובות, גם נציגי המשרד, אם אני אתנפל עליהם עכשיו הם לא יכולים לשלוף תשובות עכשיו. אנחנו כבר יודעים את זה. מאוד קשה לי לשבת ולשמוע את העדות ולבי יוצא אליכן. אבל גם כדי שנוכל לנהל את הדברים כמו שצריך, אם יש בעיה ספציפית במקרה הזה אנחנו נוכל אחרי הדיון לקשר בינך לבין, ואנחנו נעקוב עם נציגי משרד הרווחה כדי להבין מה קורה במקרה הזה. חוץ מזה שדברים שמתנהלים בבתי משפט אנחנו לא נוכל עכשיו להכנס אליהם.

אבל אני חושבת שהתמונה שאנחנו צריכות להבהיר אותה משתי העדויות האלה שיש איזשהו חוסר, לפעמים מחסור, של מבנה מערכתי שאמור לטפל במקרים האלה לאחר שקורים. מי שנרצחת נרצחת ועם כל הכאב, אבל מי שנרצחת כל יום מחדש ומתענה כל יום מחדש אנחנו צריכים להתמקד בה ולנסות למצוא פתרונות. וכדי לנסות למצוא פתרונות אנחנו נצטרך לשמוע את תוצאות המחקר וההמלצות שלו אחרת אנחנו נפספס את המטרה של הדיון הזה. תודה רבה.

גברת אמאל נג'אמי, בבקשה, גם כן אחת החוקרות נכון?

כן. אני הצטרפתי לוועדה הזה בנושא, חקרתי את הפן החברתי ובמיוחד בחברה הערבית בישראל ויותר בדרום הארץ. מה שאני רוצה לדבר על איך אפשר לתמוך בנשים ששרדו את הרצח שברוב המקרים הנשים האלו לצערי לא שרדו אבל אפשר ללמוד הלאה מה אפשר לעשות. אני רוצה לדבר על אלימות כלכלית. עד היום אנחנו דיברנו הרבה על אלימות פיזית, אלימות פסיכולוגית, אבל אלימות כלכלית אנחנו לא דיברנו על זה. הרבה נשים הן מרימות ידיים רק בגלל הפן הכלכלי. פשוט יש להן ילדים, יש להן משפחה, הן לא יכולות לשרוד לנהל את כל המשפחה לבד, במיוחד כשיש ילדים קטנים. ואז היא מרימה ידיים, חוזרת לתא המשפחתי וקורה מה שקורה שהיא נרצחת.

פה אני פונה למשרד הפנים וגם למשרד האוצר וגם לרווחה שנשים עוברות אלימות פיזית והן מגיעות עד למצב כזה, אם אתם משחררים אותן צריך לדאוג להן קודם כל להעצמה כלכלית, במיוחד במגזר הערבי שבדרום הארץ נשים אלו כל החיים חיו, בגלל התרבות הערבית, זה שהגבר הוא המפרנס, הגבר הוא שדואג למשפחה, ופתאום הן צריכות להתמודד עם כל זה ואין להן אף אחד. ואז הן מרימות ידיים ונשארות בתא המשפחתי וזה אחד הדברים המאוד חשובים שאנחנו צריכים היום לדבר עליהם, אלימות כלכלית, ואיך אנחנו מנסים להגן על הנשים האלו מליפול בגלל אלימות כלכלית במשפחה ולהגיע לרצח.

תודה רבה. אני חושבת שגם באותו מסמך שהממ"מ בכנסת כתב לקראת ה-25 בנובמבר שנה שעברה, אחד הדברים הבולטים היו זה האחוז הגבוה של נשים שנרצחות לאחר שכבר פנו גם למשטרה וגם לרווחה וחלק גם לפעמים לכל מיני מוסדות אחרים, גם יוצאות מקלט לפעמים נרצחות. העובדה הזו אומרת שמשהו מתפספס לאחר כל הפניות האלה ולאחר שהן כן מתגרות, בוא נגיד, במזלן, והולכות ומתלוננות כדי לנסות לשמור על עצמן והמערכת בוגדת בהן בעיניי כי היא שולחת אותן בחזרה למקום המסוכן ולא מגנה עליהן ולצערי הרב הן נרצחות.

אני רוצה לחזור לפרופסור שלווה וייל כדי להציג לנו גם כן את תוצאות ומסקנות המחקר. בבקשה גברתי.

עכשיו אני עומדת לדווח על מחקר שערכתי בקרב יוצאות אתיופיה בישראל על נשים ששרדו ניסיון רצח. מחקר על שורדות הוא נדיר בעולם ואם הדיון הזה הוא תקדים גם עולמי. זאת אומרת אנחנו מפגרים בזה שאנחנו על איסוף נתונים ודיוק על מה זה רצח נשים אבל אם אנחנו יכולים לדחוף קדימה את הנושא של שורדות אנחנו עשינו משהו פה. יש רק מחקר אחד מ-2012 מהאו"ם שאומר שחייבים לחקור שורדות ואף אחד לא עשה את זה. באופן מפתיע - - -

ההחלטה הזו באו"ם התייחסה באופן מיוחד למדינת ישראל או באופן כללי?

באופן כללי. ישראל לא שם באו"ם בינתיים, אנחנו נתקן את המצב. אני נאמתי שלוש פעמים כנציגת ישראל באו"ם, אבל אנחנו לא מופיעים בשום סטטיסטיקה, בשום דיון, בשום דבר. אנחנו - - -

כשאת אומרת או"ם - כמובן או"ם זה הרבה מוסדות בתוך האו"ם, הרבה גופים, למה את מתכוונת, לאן? כי אני יודעת, ב-CEDAW למשל יש את הדוח שהמדינה צריכה להגיש ויש את דוחות הצל שמגישים ואנחנו קיימנו דיון פה. וחלק מהדברים שעלו בתוך הדוח הוא היחס בנושא אלימות נגד נשים, רצח נשים. שורדות, נכון, לא קיבל את ההיבט. אבל כשאומרים שאנחנו לא קיימים בנושא הזה למה הכוונה?

תעייני בכל הסטטיסטיקה של כל ה-NGO's יש דיווחים מכל המדינות למעט ישראל. יש גם מהרשות הפלשתינאית אגב.

לא גם בישראל יש, אני בטוחה במה שאני אומרת. אנחנו קיימנו דיון פה, אני הייתי, הובלתי את כתיבת הדוח הראשון ב-97' ופה מדובר על אלימות וגם על רצח, אני בטוחה במה שאני אומרת. ב-97' היה דוח ועוד דוח והשנה היה עוד דוח ודוחות צללים ואנחנו קיימנו דיון פה על הנושא. זה אולי שכאשר מפרסם האו"ם הוא לא מכניס זה משהו אחר, אבל - - - בבקשה גברתי.

בוא נגיד שהאו"ם לא התייחס ל-Femicide עד שאנחנו העלנו את זה לפני ארבע שנים, אז הנושא הוא חדש גם לאו"ם, המילה Femicide. היו הרבה דיונים על אלימות נגד נשים וילדות. בכל מקרה - - -

אני מכבדת את האמירה שלך למרות שאני לא מסכימה ועובדתית אני חושבת שכדאי לבדוק את הנושא. אני בטוחה.

בוא נדבר על שורדות. לא היה אף מחקר בעולם על שורדות למעט שניים שהם היו כמותיים, שזה מוזר. להפיץ סוג שאלון לנשים שהן - - - והן היו צריכות למלא שאלון. מה שחשוב במחקר עם שורדות זה נרטיבים ומחקר איכותני כאשר מראיינים את השורדות. הייתה לי גישה באותם ימים למספר מאוד קטן של נשים שורדות מהעדה האתיופית בישראל והסיפור שלהן היה דיי דומה במקרים האלה. הן כולן סבלו מאלימות בתוך המשפחה לפני הניסיון רצח, כולן, במקרה הזה, לא במקרה שסופר, נדקרו על ידי סכין וזה הדפוס היותר שגרתי בקרב העולות וכולן התלוננות לרשויות ואחרי שהתלוננו אז היה ניסיון לרצוח.

הצעתי שנקרא לזה Fail Femicide, Femicide שכושל. ושתהיה הגדרה שגם אנחנו בישראל נאמץ, אנשים מתחילים לאמץ את זה בעולם, זה המצב שהאישה נכנסה לבית חולים והיו חוות דעת ויש חוות דעת שהיא עברה ניסיון רצח, זה לא רק אלימות או אלימות קשה, לא רק. אבל זה הגדרה מיוחדת. מה שצריכים לעשות הוא שבדיונים עם השורדות אף אחת מכן לא ידעה למי לפנות, לא היה גוף אחד שטיפל בהן ויותר שכאב לי עוד יותר, הילדים, שבמקרים של השורדות שלי כולם היו נוכחים. ומה קורה לילדים שנוכחים באירוע הזה, מה הם מקבלים? לפעמים היה טיפול פרטני וזה נגמר כך. ואנשים לא שמעו את הקולות של השורדות ואני מאוד שמחה ששמענו שני קולות היום.

אנחנו צריכים להקים גוף שהוא מרכזי אחד, לא הרבה, אחד, שיטפל בשורדות וגם בילדים. לפעמים הם יתומים כי ב-60% של המקרים עם העולים הרוצח מנסה להתאבד ולפעמים לא מצליח. הוא גם מתנער מאחריות ואומר שהשד אמר לו לעשות את זה אז לכן הוא לא עשה את זה ואז הוא לא כשיר לעמוד לדין. וצריכים להקים גוף אחד שיטפל בנושא הזה. תודה.

תודה רבה. אם ככה אנחנו סיימנו את ה- - -

יש את ד"ר חוה דיין ועורכת דין פודם תעשה סקירה קצרה של הצעות חוק שיכולות לעבוד בעניין הזה.

אז קודם, שנייה, כפי שאמרתי בהתחלה, זה לא יכול להיות, אנחנו ב-11:00, אין, היושב ראש לא מרשה שנמשיך את הדיון הזה. אני רוצה לתת אפשרות שבאמת נפתח כמה רעיונות כך שאני מבקשת עכשיו להכנס ישר לתוצאות באופן מאוד ממוקד והמלצות שלכן. אני נותנת לד"ר חוה דיין.

אולי אני אגיד שלושה משפטים, אני אקצר את הדברים שלי לשלושה משפטים ואז נעבור להמלצות כי אני פחות בקטע של ההמלצות.

מבחינת התופעה עצמה למעשה, גם מבחינה משפטית אנחנו יודעים שאין הבדל למעשה בין ניסיון לבין העבירה של הרצח עצמו כי התוצאה לפעמים היא תוצאה מאוד מאוד שרירותית ועניין של זמינות כוחות מגן דוד אדום שמגיעים ומצילים אותה או פספוס של מילימטר בעורק כזה או אחר וכו'. אז אם אנחנו נקח באמת ונוכל להגיע לממצאים האמפיריים האמיתיים של היקף הנשים שעברו ניסיון רצח אז כיוון שהתופעה במהותה היא אותה תופעה פרט לדבר אחד שתיכף אני אציין, אנחנו למעשה נוכל לומר בוודאות רבה שהיקף הנשים שנרצחות בארץ או מנסים לרצוח אותן הוא לפחות פי שניים ממה שידוע לנו כיום.

יש לנו קושי להגיע לנתונים כיוון שאין מקום אחד שמאגד את כל הנתונים. נמצאות כאן מנהלות מקלטים אז הן יודעות שאני פניתי אליהן בניסיו לאסוף נתונים. חלקן מתלוננות במשטרה וחלקן לא, חלקן מגיעות לרווחה וחלקן לא, חלקן מגיעות למקלטים, חלקן לא. חלקן אפילו לא מדווחות בכלל וחלקן בורחות ונעדרות וכך הלאה כך שאין לנו את היקף התופעה. אבל ממה שאני הצלחתי לאסוף רק מהנתונים שהגיעו לעיתונות, ואלה המעט שבמעט, יש לנו כמחצית מהנשים, כמחצית ממספר הנשים שנרצחות בשנה הן גם אלה שעברו ניסיון רצח. במחקר שלנו זה או חניקה או דקירה מסוכנת בסכין או ירייה.

מבחינת המאפיינים הקרימינלוגים - - -

כמחצית הנשים ש- - -

שנרצחות. כלומר - - -

שנרצחות עברו - - -

לא, לא, אני אומרת שאם אנחנו סופרים וכוללים את מספר הנשים שעברו ניסיון רצח אל תוך תופעת רצח נשים אנחנו למעשה נדבר על תופעה הרבה יותר רחבה ממה שאנחנו מכירים עד היום. למה? מפני שבעצם זה רק עניין אקראי שהן מתו או לא מתו. לזה אני מתכוונת.

אני חייבת להגיד משהו בעניין הזה. לדבר על נשים שעברו ניסיון רצח ולדבר על סטטיסטיקה אני חושבת שזה בעייתי. למה אני אומרת את זה? כי לפי מה שהיום או שמרחיבים את היריעה למה הכוונה בניסיון רצח כי הרבה מהמקרים האלה נרשמים תחת הכותרת או אפיון של אלמ"ב, אלימות במשפחה, או של תקיפה מסוכנת. כלומר ההגדרות המשפטיות לא כוללות את כל הנשים שיכול להיות מבחינתן, מבחינת ההרגשה שלהן הן עברו ניסיון רצח והן עדיין בסכנה אבל - - -

אבל אנחנו לא מדברים פה על חוויה סובייקטיבית, אנחנו מנסים לאבחן את הכלים הקרימינילוגים אובייקטיביים שיש לנו כדי לנסות לאתר את אותן נשים ואנחנו - - -

נכון. אבל מה שאני מנסה להגיד שהכלים הם בעייתיים.

נכון. הכלים הם בעייתיים וגם הגישה לנתונים בעייתית כי גם במשטרה, זה נכון מה שאת אומרת, וגם במקלטים שהן מדווחות זה אחר, אז צריך להגיע קייס ביי קייס ולכן זה קשה שבעתיים. אנחנו כן מסכימות שמדובר בתופעה הרבה יותר רחבה. בהרבה מובנים, מהמקרים שאנחנו הצלחנו לאתר מדובר במאפיינים דומים, כמעט זהים, לנשים שנרצחות בישראל. קרי ייצוג יתר של נשים ערביות, קרי בעיקר נשים שמבקשות להפרד מבן זוגן, בדרך כלל הרוצח או מי שמנסה לרצוח אותן הוא בן הזוג בעבר, בהווה או בני המשפחה הקרובים במקרה של נשים ערביות.

פרט לשני הבדלים שאנחנו הצלחנו לזהות, אני לא יודעת עדיין אם הם מובהקים או לא כי אנחנו לא מצליחים להגיע סטטיסטית לכל הנתונים כפי שצריך. אני ראיתי שהשיטה במקרים שבהם מדובר בניסיון רצח היא שונה גם אצל היהודים וגם אצל הערבים, הנשים הערביות, במובן הזה שבקרב המקרים של היהודים ראינו יותר מקרי הרעלה ובקרב המקרים של הניסיונות רצח של נשים ערביות זה תאונות. אז זה מה שיש לי לתרום לדיון. מלבד שוב, כפי שהתחלתי, שיש לנו קושי אמיתי בשיתוף פעולה בין הגופים והשגת המידע שהוא קריטי.

אוקיי, תודה רבה. עורכת דין אפרת, מנכ"לית מרכז תמורה, כן גברתי.

אני אשתדל לעשות את זה קצר ותמציתי. בעצם ארגוני הנשים, וגברתי מכירה את זה היטב, בשנים האחרונות בעיקר התעסקו בהתראה על מצבן של נשים, סימנים לגילוי אלימות במשפחה, איתור מקומות במקלטים, ולנשים ששרדו רצח ככה נשמנו לרווחה כשהתוקף נכנס לכלא, אבל כפי שפרופסור ביטון אמרה קודם גם 20 שנה עוברות ורוצחים משתחררים או כמו במקרה של - - - שטיפלנו בו, הם לעולם לא נכנסים לכלא.

אנחנו בקיץ האחרון עברנו שורה של מסכת קפקאית כמעט של התמודדות עם בירוקרטיה וכשלים ואחרי אותו קיץ בניסיון להגן על אותה אישה שהרוצח של אחותה וזה שניסה לרצוח אותה השתחרר מהכלא ככה ללא כל התראה ואחרי שבעצם ניסינו למצוא לה פתרון במהלך השנה האחרונה. יחד עם הסטודנטיות למשפטים שיושבות פה מבית הספר למשפטים של המכללה למנהל ניסינו למפות ולחדד את כל הנקודות שבהם אפשר היה להיות אחרת והיה יותר פשוט עבור אותן נשים. קצת כמו משחק מחשב שכל פעם צריך לעבור שלב ולנסות לצלוח עוד איזשהו כשל בירוקרטי אחר.

אז קודם כל העניין באמת של הערכת מסוכנות. אם אותו פוגע מסיים את ימיו בכלא בלי שהוא עבר איזשהי ועדת שחרורים או איזשהו הליך מקוצר אין הערכת מסוכנות שהיא גלויה או שאפשר להתמודד עמה. מסמכים שהגיעו אלינו בדרך לא דרך היו מבעיתים ואין בעצם לנפגעת דרך לדעת ועבור אותן נשים חוסר הוודאות הרבה יותר גרוע מכל דבר אחר, העניין הזה של הלא נודע, של מי משתחרר, איך המפלצת הזו משתחררת.

דיבר פה חבר הכנסת אמיר אוחנה על הצעת חוק אבל יש כבר פתרונות בעבירות אחרות. חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין, חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין, זה יכול לחול גם במקרים האלה ובעצם לפתור את הבעיה. הן צריכות לדעת היכן הוא גר, באיזה מרחק מהן, הציבור לפעמים צריך לדעת במה מדובר, ולכן אפשר לעשות בזה שימוש.

קושי נוסף שנתקלנו בו זה על תחולת חוק הגנה על נפגעות עבירה. במקרה שלנו אחת התגובות שקיבלנו בתכתובת האינסופית שלנו עם גורמים שונים במשטרה אמרו לנו שבעצם היא לא זכאית לקבל מידע על מועד השחרור שלו או הגנה עליו כי המקרה קרה לפני שחוק נפגעי עבירה חוקק וזה לא הגיוני שזאת תהיה העמדה. היא נפגעת עבירה לכל ימי חייה והפוסט טראומה שלה נמשכת לכל ימי חייה, אין שום סיבה שהיא לא תזכה להגנה הזו.

דבר נוסף זה היידוע על הזכות לפתוח הליך משפטי אזרחי. גם כשמתקיים הליך פלילי וגם כשהוא לא מתקיים כמו במקרה של - - - המשטרה כבר בשלבי חקירה וגם נציגי הפרקליטות צריכים לתת לנשים את המידע הזה שיש אפשרות בערוצים משפטיים נוספים לעמוד על הזכויות שלהם. כיום זה לא קורה ואנחנו מופתעות כל פעם מחדש כמה נשים לא מודעות לכלי הזה, כמה הן לא מכירות אותו. ובמקרים ששוב, שלא התקיים הליך פלילי, זה עוד חשוב על אחת כמה וכמה.

דבר נוסף זה באמת העניין של האבחנה או אבחון בנהלים. אם נשים לא חוסות תחת נוהל אלמ"ב אז הן בעצם נמצאות ללא הגנה. ראינו בדוח שבעצם התפרסם שנשים ששורדות רצח, פה דווקא הסטטיסטיקות הן קצת הפוכות, 80% מהמקרים זה על ידי אדם זר. שבמקרה שלנו זה מישהי שסירבה לדייט ועל רקע זה היא נדקרה ואיבדה את אחותה, והיא נופלת בין הכסאות כי זה לא בדיוק אלמ"ב אבל זה כן על איזשהו רקע רומנטי או כל מיני תופעות של מחזרים, ולכן כל מיני הגנות שקיימות במסגרת אלמ"ב הן לא זכאיות לקבל אותן.

כמו מה?

כשאנחנו הגענו למשטרה ואמרנו שהיא צריכה לקבל הגנה מסויימת, שהיא צריכה להיות באיזשהו נוהל, יש איזשהו נוהל תיוג שהן נכנסות למערכת התרעות של המשטרה, היא לא אלמ"ב, אוקיי, היא לא נכנסת למקרה של אלימות במשפחה- - -

טוב, יש איתנו נציג של הוועדה המיוחדת ברווחה שתיכף נפנה אליו.

דבר נוסף - הצהרנו שאנחנו מתמודדת עם זה המון ומבקרות בבתי המשפט והמשפחה הרבה בעניין הזה, זה באמת מה קורה כשזה כן תא משפחתי ויש ילדים, ואחר כך הנשים האלה נכנסות לסאגת אלימות נוספת, אלימות משפטית אנחנו קוראות לה, והן צריכות להתייצב שוב ושוב בבתי משפט ולהתמודד עם קפריזות ובאמת התעללות דרך בתי המשפט. במקרה הזה בגלל שלא היה הליך משפטי כל פעם האישה הזאת, פראו צריכה להסביר מדוע היא לא סועדת אותו, מדוע הילדים שחזו באביהם מנסה לרצוח אותה הם לא קטינים מורדים ועדיין זכאים למזונות או מה יהיה המוסד הלימודי שהם ילמדו בו.

או האם הם ייצאו למשלחת- - -

האם הם ייצאו למשלחת לפולין.

אז צריך לבטל לגברים האלה את האפוטרופוס על - - -

בדיוק. אז הרעיון הוא בעצם שכל הזכויות ההוריות יהיו אצל הנשים האלה, לשלול את הזכויות ההוריות - - -

יש לזה תקדים בארצות הברית.

החוקים האלה בארצות הברית כבר התקבלו.

גברתי היושבת ראש יש תקדימים לחוקים האלה וחשוב שהדבר הזה ייאמר.

ודבר אחרון, כשלא מתקיים הליך משפטי כמו במקרה הזה, כשהוא לא כשיר לעמוד לדין צריך לצאת איזשהו מסמך מטעם המשטרה שהמקרה הזה אכן קרה ואלו הם הנסיבות. כי אחר כך אנחנו מגיעות לבתי המשפט וכל פעם צריכות להסביר שהיא לא נפגעה, להוכיח ממש, לנהל הליך פלילי בתוך בתי המשפט האזרחיים כדי להסביר שזה המקרה וזה הנסיבות.

שוב.

כאשר לא מתקיים הליך פלילי אז בעצם המקרה לא קרה. היא נפגעה - - -

זה בכל המקרים שיש בהם תביעות אזרחיות אם לא מתקיים - - -

לא, גברתי, אבל זה כמעט לא קורה, אבל זה טיפוסי לנשים - - - מתי - - -יורה בעצמו בסוף הפשע? כשהוא מנסה לרצוח את האישה. אז זה טיפוסי בעיקר לסיטואציות האלה.

אני יודעת, אבל אני התייחסתי - - - אני התכוונתי שנכון, בהליך האזרחי כאשר אין הליך פלילי ואין הוכחה מתחילים להתייחס לכל עתירה כאילו המקרה עכשיו צריך להוכיח אותו, זה בדיוק מה שהתכוונתי. אז אני רק חושבת - - - אני חייבת להגיד לכם, ההצעה שלכם בעניין זכויות הוריות, להגביל אותן לאישה הנפגעת שאני תומכת עקרונית בנושא הזה, אני חייבת להגיד לכן שרק לפני חודשיים לקראת סיום המושב הקודם של הכנסת דווקא עלתה הצעת חוק שנתמכה על ידי גם משרד המשפטים, גם המשרד לשוויון חברתי, שאני התנגדתי לה והעולם קרס כשפתחתי את הפה על זה, שאומר שבכל מקרה יחוייבו הילדים להיות בקשר עם אחד ההורים.

וכשקמתי והתנגדתי ואמרתי שיש מקרים שעדיף ולטובת הילד שלא יהיה בקשר עם אחד מההורים או שפגע בו או שהוא אלים, אמרו שאני לא מבינה כלום ויש לי לב של אבן כי זה בדרך כלל הולך נגד הנשים ואני לא מבינה את הנשים. אז אתן באות ואומרות, ועם כל הכבוד, אז שתדעו רק מה הלך הרוח בנושאים האלה כיום בכנסת. בבקשה.

חבל.

חבל צריך להגיד לכל מי שתומך ומקדם חוקים כאלה.

אני אסיים בזה שבאמת אנחנו עברנו, ציר הזמן התקדם, אנחנו לא רק נמצאות בהתמודדות עם זיהוי הסימנים או הרשעה או ענישה של מפגעים אלא באמת מה קורה ביום שהם חוזרים אחר כך אלינו לחברה וזה אני חושבת שצריך להיות ההתמקדות הבאה שלנו בציר הזמן הזה של - - -

רק צריך גם לשים לב שמתנהל גם כן שיח ציבורי וגם פה בכנסת בכל הנושא של המצוקה בבתי סוהר והצפיפות. ומדברים גם על שחרורים מוקדמים של הרבה מהאנשים שנמצאים בכלא כדי לפתור את הבעיה של הצפיפות. והפחד האמיתי שלי הוא לאן זה יכול להוביל במקרים שהם דומים למקרים שהעליתן שיש בהם סיכון על הקורבנות או הנשים השורדות. אני מאוד מודה לכם, קודם כל אני מברכת על העבודה המאומצת שעשיתן ואני נוטה להאמין שיש גם בצד של מנגנוני הרווחה יש המון מה לשפר למרות שלא ממש שמעתי הצעות קונקרטיות או כיוונתן למחסור שקיים.

אבל אני רוצה, מר סאיד תלי, באותו יום כשהצגנו את המסמך על רצח נשים ביום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, אחד הדברים שבלטו גם כן שאין בעצם נוהל ברור במשרד הרווחה לטיפול בנשים שורדות ניסיונות רצח. והתגובה הייתה שאתם מפתחים נוהל כזה וזה נמצא בתהליך. זה היה שני נהלים בעצם שאתם מפתחים. רציתי לשאול איפה אתם נמצאים בהליך של הנהלים האלה, שני הנהלים. וכמובן, אם היה לך מה להתייחס קונקרטית לדברים שעלו, כי אני יודעת שאתה יושב בוועדה המיוחדת שנמצאת במשרד ושיתוף פעולה עם המשטרה על רצח נשים.

קודם כל אין ספק שהנושא של שורדות ניסיונות רצח כמו שציינו פה ולא ארחיב על זה הוא יחסית מוזנח. אנחנו הרבה מתמקדים בנשים שנרצחו ויש נתונים ויש הערכות ויש גם אחר כך מרכזים לטיפול בנפגעי עבירות המתה, דברים שהוקמו בשנים האחרונות והם כמובן מבורכים. אבל נשים שהיו על סף, גם משפטית, אני לא מדבר רווחתית, גם רווחתית, גם משפטית וגם מבחינת שירותים נוספים או משרדים אחרים זה תחום שלא פותח וגם אין עליו נתונים. אז גם אצלנו כמובן זה משהו שבשנים האחרונות התחלנו יותר ויותר ככה למקד בו את שימת הלב.

אז כמו שאמרת אין מצד אחד נוהל ייעודי, אין שירות ייעודי שזו האוכלוסייה שבעצם מכוון אליה ורוצה לסייע לה, אני מדבר על שירות ייעודי לנשים האלה, אבל זה כמובן מצב שצריך להשתנות. זה לא רק במשרד הרווחה אלא באופן כללי. אין נוהל ייעודי לטיפול במקרים של שורדות, כמובן לא תמיד אנחנו מעורבים, דרך אגב, חלק מהמקרים אנחנו גם לא מעורבים בזמן אמת או בכלל לא, זה החלטה של הנשים, החלטה אולי רשויות אחרות לא העבירו אלינו את המקרים, בחלק מהמקרים אנחנו כן מעורבים. לאחרונה גובש נוהל, אנחנו מעורבים גם במקרים של - - - לא תמיד אנחנו מעורבים בזמן אמת ולפעמים אנחנו לא מעורבים בכלל.

גם אחרי.

בוודאי. זה לא אומר שזה המצב הנכון - - -

לא, אבל יכול להיות שצוותים רפואיים לא קוראים לכם במצב כזה של מישהי שכמעט רצחו אותה?

אני אומר - - - למה אנחנו לא מעורבים. אני לא חוקר למה אנחנו לא מעורבים. אני אומר שבחלק מהמקרים - - -

יש חוק.

נכון. יכול להיות שלא עורבנו, מערבים את המשטרה, לפעמים אולי ערבו אותנו והתקשרו והאישה לא - - - אני לא יודע, אני לא נכנס ללמה לא. לעומת נניח מקרים שיש רצח במשפחה אז אנחנו אקטיביים כאן, אנחנו יוזמים, זה בחוק, חייבים. במקרים של ניסיונות רצח או מקרים כאלה של פגיעה חמורה באישה אין משהו שגם מחייב אותנו או שמחייב את הרשויות האחרות להכנס לתמונה, להכנס לתמונת הטיפול במשפחה. אני אומר את המצב, לא אומר שזה מה שצריך להיות. כלומר יש מקרים שמפעילים אותנו כמו נניח מקרים של רצח, מקרים שהיו על הסף, הרשויות כולן - - -

לא ענית לא על השאלה הראשונה.

אוקיי, יש פה שני נהלים. יש נוהל חדש יחסית מהחודשים האחרונים "התערבות שירותי הרווחה במצבי קיצון בפגיעות חמורות במשפחה" - כלומר זה נוהל שעוד לא הגיע לשטח, זה באישורים מלפני כמה חודשים. כמובן אישורים - - -

כלומר מנובמבר עד עכשיו - - -

זה מיולי.

זה מיולי. התשובה הייתה ביולי לנו.

שנייה - - - של משרד הרווחה כי זה שלטון מקומי ועוד כל מיני רשויות. דרך אגב, הנוהל הזה גם כורך בתוכו - - -

סאיד, שנייה, אני שאלתי שאלה מאוד ברורה. אתם ביולי שנה שעברה השבתם לנו שהנהלים בתהליך של אישור. אני מבינה שעד עכשיו שני הנהלים לא אושרו - - -

לא, אני דיברתי על נוהל אחד- - -

הנוהל הראשון לא אושר. אוקיי?

לא אושר סופית. הנוהל השני - - -

איפה זה בדיוק, מי עוד לא חתם על הנוהל הזה.

הנוהל הזה, הראשון שהקראתי, השני הוא כן כבר מיושם בשטח, אורות אדומים הוא נקרא, זה מקרים שעוד לא בדיוק עונים - - -

שלא הגיעו לניסיון רצח אבל אתם מפחדים שזה עלול.

זה לקראת. הנוהל הראשון שזה התערבות אחרי פגיעה חמורה זה נוהל שבעצם כורך בתוכו גם את השלטון המקומי, גם משטרה, גם משרד הבריאות וגם - - -

אז תגיד לי מי עוד לא אישר.

אז לכן אני לא יכול להגיד לך לא חתם בדיוק או איזה מנכ"ל עוד לא אישר. אני יכול לבדוק ולעדכן אותך, לעדכן את הוועדה - - -

אז אני מבקשת להתעדכן או היום או מחר מי עוד לא חתם ואיפה זה עומד, מתי זה יסתיים. כי זה לא יכול להיות, אוטוטו אנחנו שנה אחרי התשובה. והנוהל אני בטוחה שלא נכתב ביום או יומיים. כלומר זה לא מתקבל על הדעת במקרים כל כך קיצוניים שנוהל יקח לו שנתיים כדי שיאושר.

אני אבדוק ואעדכן אתכם היום או מחר.

אוקיי. סגן ניצב איילת אורנשטיין. אני יודעת שאת אחראית על נפגעי ונפגעות עבירה. נאמרו דברים מאוד קשים, במיוחד בעדות הזו בעניין שוטר. אני לא אתחיל להכנס לפרטי פרטים. אבל גם נאמרו דברים בעניין של השחרור של אנשים שנמצאים בבית סוהר על עבירות כאלה. איך אתם מתמודדים עם ה- - - אני יודעת שאני באופן אישי טיפלתי בכמה מקרים של נשים עם נסיונות רצח, אחד מהמקרים מי שניסה לרצוח אותה זה הבן זוג שבינתיים חזר להתגורר קומה מתחתיה והדבר היחידי, בגלל ההתערבות שלי - - -

אחרי עונש מאסר את מתכוונת?

לא, לא, לא, לא, זה בתקופה שמייד אחרי התקיפה ולאורך החקירה שניידת משטרה אמרו לה - - - כשאני התערבתי וביקשתי והיא מרגישה בסיכון וכו' החליטו שניידת משטרה עוברת ליד הבית פעם ביום כדי לבדוק שהכל בסדר. והסתיים הסיפור בזה שהשוטר הפך לידיד שלו ששותה איתו קפה כשהוא עובר. אני מאוד מצטערת שאני צינית אבל ה- - -

זה בסדר גמור. אז שוב, כמובן, למקרה ספציפי אני לא יכולה להתייחס, אני יכולה להתחיל מהסוף שכל מקרה שאתם נתקלים שיש טיפול לא תקין או משהו שצריך להבחן אנחנו הכתובת. גם - - - לכולם יש את הטלפון האישי שלי, אפשר לפנות ואנחנו זמינים, יש מערך פיקוח מאוד משמעותי על נושא האלמ"ב, מדור נפגעי עבירה ברמה הארצית, קצינים מחוזיים בכל אחד מהמקומות - - -

אבל אם זה לא אלמ"ב.

רגע, שנייה, אני אפרט. לגבי מוגנות והגנה צריך להגיד את זה בצורה מאוד מאוד ברורה: למשטרה אין כלים או מערך הגנה לנשים או לגברים גם, אגב, לנפגעים, זה צריך משהו הרבה יותר, כמו למשל המקלטים שנמצאים ברווחה. המשטרה יכולה לסייע ולעזור בכלים שבאמצעותה שזה סיורי ניידות כמו שאמרת, תעדוף הטלפון במוקד. זה לא נותן מענה מספיק. צריך משהו הרבה יותר משמעותי שלמשטרה אין את הכלים האלה. צריך להגיד את זה בצורה הכי כנה והכי אמיתית.

אין לה את הכלים האלה. אני מכבדת את ההודאה הזו שאין את הכלים, השאלה מה עושים עם זה. האם יש תכנית, האם אתם - - - הנושאים האלה, אתם דנים בהם? הסוגייה של בטחונן של נשים שעוברות תקיפות קשות או של נשים שעוברות ניסיון רצח היא סוגייה על השולחן ודנים בה?

אני אחלק לשני חלקים את תשובתי. ראשית, ברמה המשטרתית, וגם דיברה פה אחת מהחוקרות על שיתופי פעולה, בכל אחת מהנשים שבגינן נשקפת מסוכנות גבוהה מתקיים דיון איתי של המשטרה יחד עם הרווחה, על כל אחת מהנשים האלה ב-2017 אם אני זוכרת נכון, התקיימו כ-1400 דיונים בנשים שבמסוכנות גבוהה. כך שהרווחה והמשטרה דנים בכל אחת מהנשים בכל הרמות, החל מהתחנה, עד לדיון ברמת המרחב והמחוז ודיון ברמת המטה.

באשר למסגרות מוגנות מאורגנות. שוב, כמו שאמרתי, אין למשטרה מסגרות כאלה. ידוע לי שהנושא נידון בוועדה הבין משרדית בעניין תופעת האלמ"ב ואחד הדברים שתמכנו בהם ושרצינו לקדם והבנתי שיתכן שהוא מקודם בשנה הקרובה זה באמת מעין מרכזי הגנה לנשים בין משרדיים. אולי רווחה יפרטו יותר. כמו מרכזי הגנה לילדים - - -

כמו מרכזי חירום לילדים, יוקמו גם מרכזי חירום לנשים.

אז זה אחד המענים שהוצעו במסגרת הוועדה הבין משרדית - - -

אני לא מבינה. מרכזי הגנה מה זה שונה ממקלטים?

לא זה יותר בעצם שישב שם גם השוטר, גם הרופא וגם הייעוץ המשפטי. זה מרכזים לא לטווח רחוק של שיקום של האישה אלא טיפול מייד אחרי האירוע או לקראת האירוע. זה - - -

הוועדה הבין משרדית הציעה מגוון של מענים בין היתר גם למוגנות. מסגרות מוגנות לנשים זה לא משהו שנמצא בשליטה של המשטרה, צריך להגיד את זה בצורה מאוד מאוד ברורה. המשטרה יכולה בכלים שבאמצעותה לסייע כמו שאמרתי.

אני רוצה להתייחס לעוד כמה נקודות - - -

אני רוצה גם שתתייחסי לפיילוט של האזיקונים.

בוודאי. כמו שאמרתי הנושא הזה הוא באמת בשיא הקשב ומקבל גם ברמה השוטפת של פיקוח בכל הרמות דיונים בכל אחת מהנשים שבמסוכנות גבוהה, זה כבר קיים, יחד עם משרד הרווחה. מעבר לזה באמת יש פרוייקטים וניסיון לפתח כלים ואמצעים ולטייב את הטיפול. אחד הדברים הוא באמת פרוייקט הפיקוח האלקטרוני או שנקרא צימוד אלקטרוני למורחקי אלימות במשפחה. זה פרוייקט שנמצא כרגע בבחינה, הסתיים לא מזמן ממש לאחרונה ניסוי מבוים באמצעות הטכנולוגיה הזאת. אם לא מכירים אני אפרט יותר. אני רוצה רק לציין שבמסגרת הפיקוח האלקטרוני אחת החלופות, אחת האוכלוסיות שנבחנה, ולמיטב ידיעתי עדיין נבחנת היא אסירים שמשוחררים במסוכנות גבוהה, שכיום אין מענה.

אז אמרתי שאחד הכלים החדשים שנבחנים ושבגינו הסתיים פיילוט מבוים ממש לאחרונה הוא פרוייקט האיזוק האלקטרוני או הפיקוח האלקטרוני ושאחת האוכלוסיות שנבחנת משפטית במסגרת הפיקוח האלקטרוני זה אסירים משוחררים במסוכנות גבוהה. אני לא יודעת אם זה יצלח או לא אבל זו אחת האוכלוסיות שבהחלט נבחנת. ליישם את אותו פיקוח על אסירים שמשוחררים במסוכנות גבוהה. שאחד מתנאי השחרור למשל יהיה אותו פיקוח אלקטרוני כך שיהיה סוג של כלי נוסף להתרעה מול הנשים אחרי שהאסיר משוחרר.

אבל אתם עשיתם - - -

עשינו ניסוי. את רוצה שאני אפרט איפה זה עומד בעצם?

כן כי אמרתם שזה שלושה חודשים.

הניסוי המבויים התקיים במשך למעלה מחודש בשני מחוזות. חודש וחצי בערך במחוז ירושלים ועוד כחמשה שבועות במחוז מרכז. היום אנחנו בסיכום ממצאי הניסוי, אמורה לצאת במהלך החודש וחצי הקרוב משלחת לחו"ל לראות פרוייקטים מקבילים שלפחות מדווח בספרד ופורטוגל על מאות זוגות שמפוקחים בפיקוח כזה ואנחנו רוצים ללמוד מניסיונם האם זה הצליח, האם זה לא הצליח, מה התובנות, מהם הנתונים שלא הצלחנו לקבל בלי להגיע לשם. לאחר הסיכום והביקור אנחנו בעצם נעשה הערכת מצב לקראת המשך הבחינה והחלטות להמשך.

אוקיי תודה רבה. אני רק גם רוצה להבין, אחת מההמלצות של הוועדה הבין משרדית לטיפול באלימות הייתה איחוד הערכות המסוכנות כי למשטרה היה כלי אחד ולרווחה היה כלי אחר ולא תמיד הסכמתם על התוצאות של ההערכה. האם התחלתם כבר בצוותים של הוועדה לעבוד על פיתוח או איחוד ההערכות?

המשטרה או - - -

לא, מישהו מכם, אתם אמורים לעבוד ביחד על זה נכון?

נכון. זה אמור להתחיל השנה, עוד לא ממש התכנסנו. זה לא בדיוק, דרך אגב, איחוד הכלים. יכול להיות שלמשטרה יישאר את הכלי שלה ולנו. אבל אנחנו כן רוצים שהפרמטרים המרכזיים שמנבאים או נותנים איזשהי הערכת מסוכנות יהיו כן אחידים. זה עוד לא יצא לדרך. זה מחכה לתקצוב גברתי. ואני רק רוצה לתת תשובה - - -

מחכה למה, לתקצוב?

לשנה הזאת, כן. אני רק רוצה לתת תשובה שהתחייבתי עליה קודם - --

אנחנו מנסים לקבל תשובות מהאוצר למה לא אושר כל התקציב של התכנית.

התשובה שקיבלתי לגבי מה ששאלת קודם לגבי הנוהל של טיפול במקרי קיצון ופגיעות חמורות זה שהנוהל ממתין בלשכת השר והמנכ"ל להפיכתו להחלטת ממשלה. כלומר הוא סיים את הדרג המקצועי שאני נמנה עליו, הוא ממתין בדרג של שר ומנכ"ל של המשרד שלנו להפיכתו להחלטת ממשלה.

אוקיי, אנחנו נפנה גם לשר וגם למנכ"ל ונבקש לזרז את התהליך הזה כדי שבאמת תוכלו להתחיל לפעול עם הנוהל הזה שאולי יקנה, ואני אשמח לקבל גם העתק מהנוהל שנראה אם באמת יענה על הצרכים הקיימים בשטח לנשים שעברו כבר תקיפה חמורה או ניסיון רצח. אני מאוד מקווה שהנוהל גם נותן לכם כלים לטפל ביותר הבנה ותמיכה לנשים עצמן.

עורכת דין רותי אלדר, בבקשה גברתי.

אני מייצגת את ארגון נרצחים ונרצחות אבל אני נמצאת פה למעשה בכמה כובעים. אני גם מתנדבת במנהל נשים בעיריית הרצליה ששם ייצגתי את ל' בכל הסיפור הנורא שקרה לה. ואני גם מייצגת בתכנית סנה שזה תכנית הסיוע לנפגעי עבירות המתה של משרד המשפטים ומשרד הרווחה, הנשים שנרצחו אבל שעברו קודם ניסיון רצח. ואני מדברת על משפחה, ופה אני גם מתקשרת לנייר העמדה ששלחנו לוועדה בעניין של הגדרת העבירות. וזו הסיבה גם שד"ר חוה דיין אמרה שקשה לאתר את המקרים של ניסיון רצח מפני שהעבירות המוגדרות על ידי הפרקליטות שמגיעות בסופו של דבר לבית המשפט הן חבלה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה, איומים, כמו שקרה גם לל' וכמו שקרה בסיפור שאני רוצה לספר כאן של ר' שאמא שלה, אחיה איים עליה, תקף אותה, הכה אותה, הגיעה משטרה, ניסתה להפריד ביניהם, הוא תקף גם את המשטרה. כתב האישום היה איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הבנאדם לא נשפט, ההליכים הופסקו, אושפז בבית חולים לחולי נפש. בוועדה הראשונה אחרי חצי שנה הוא שוחרר הבייתה. מה הדבר הראשון שהוא עשה, מימש את האיום שלו, רצח את אחותו. אני חושבת שיותר מהסיפור הזה אין - - -

אני יכולה לבקש משהו? אנחנו יכולות לשבת, לצערי הרב, ולספר סיפורים עד אינסוף כי הרבה נשים עברו את זה. בואו ניכנס מה אפשר ללמוד ומה אפשר לקדם מהסיפורים האלה.

אז שני דברים שאני רוצה לומר שהם מאוד חשובים ושוב בקיצור. הדבר הראשון הוא הצעת החוק של חבר הכנסת אמיר אוחנה שארגון משפחות נרצחים ונרצחות סייע לניסוחה ומקווה מאוד שהיא תתקדם ותתן מענה לאחר שאותו תוקף משוחרר ולהציל את הנשים מפני השלמת המעשה. שזה שתי הדוגמאות שנתתי פה גם שלי ל' וגם של הבנאדם שרצח את תמר ששון.

הדבר השני שבאמת הפנייה אל הפרקליטות כאשר מתבצע ניסיון לרצח, הגם שיותר קשה להוכיח ניסיון לרצח מאשר תקיפה או חבלה חמורה או פציעה בנסיבות מחמירות בכל יתר האישומים האלה, להגיש את כתב האישום על העבירה הנכונה על מנת שניתן יהיה בשלב השני כשהבנאדם הזה ישתחרר מהכלא לטפל בהגנה ובסיכון שהוא מהווה לאותה אישה שמא הוא יבוא וישלים את המעשה. אלה שני הדברים העיקריים.

תאמיני לי אני הייתי מתה שיגישו כל פעם את כתב האישום בדיוק בעבירה ש- - - אנחנו יודעות טוב מאוד שזה לא המצב ושהרבה פעמים הפרקליטות - - - טוב, בעבירות מין אני הייתי מתה שיגישו כתב אישום בכלל בהתחלה. ואני אומרת את זה כדי להתגרות בנציגות של משרד המשפטים, לשמוע מהן מה הן חושבות על הדיון הזה והאם יש למשל, עורכת דין ליזו מפרקליטות המדינה, האם יש לכם מה להתייחס לדברים שעלו, היו גם רעיונות להצעות חוק.

אני אתחיל מזה שאני נציגת הפרקליטות אבל היום התבקשתי גם על ידי ייעוץ וחקיקה למלא את מקומם כאן היום. אני ליזו אבקסיס וולפוס מפרקליטות מחוז ירושלים.

קודם כל לעניין הגשה על העבירות הנכונות - אני שומעת כאן את הדברים. חשוב לי לומר שאין יותר מיינדד מאיתנו לתת את המענה הנכון, בתור מי שהיום משמשת כרפרנטית נפגעי עבירה, לנפגעי עבירה שבאמת חווים פה איזשהו קושי מאוד מאוד גדול גם מול הרשויות וגם הקושי האישי שלהם. ולכן אנחנו עושים ככל שביכולתנו תמיד תמיד להגיש את כתבי האישום על האישומים הנכונים, האישומים שמתאימים נוכח הראיות שקיימות בתיק. אנחנו בעצם כפופים לראיות בתיק. חשוב לומר היום שכל עניין עבירות ההמתה זה סוגייה שנמצאת תוך כדי שינוי, נמצאת בפניי כמובן, אני מבינה שגם כולם מכירים את הצעת החוק החדשה לתיקון עבירות ההמתה. חשוב לומר ש- - -

שיש לי ויכוח איתכם עליה. אתם מתנגדים לזה שזה דווקא יכנס נושא Femicide ורוצים בעבירות החמורות ואתם רוצים להגביל את זה לרצח על רק, מה שנקרא, כבוד המשפחה, ואני חושבת שזו טעות פטאלית.

אני לא אכנס להצעה עצמה. אני שוב אמרתי שאני משמשת היום גם כנציגה - - -

לא, את הבאת את ההצעה גברתי, מה אני אעשה.

אני רוצה לציין דבר אחד בעניין הזה. אנחנו מבינים היום שבעבירות המתה חמורות המצב המשפטי, כמו שכולנו מבינים, לא יכול, לא מתכתב עם האפשרות להעמיד תמיד בעבירות הנכונות לדין. ולכן קיימת הצעת החוק הממשלתית הברורה הזו. חשוב לומר שבעבירות ניסיון רצח כמו שאנחנו מכירים אותן היום הצעת החוק והמלצת גם משרד המשפטים היא להעלות את עונש המקסימום ל-30 שנה ולא ל-20 שנה כדי שאנחנו נוכל להבהיר לבית המשפט שלעתים תוצאות של ניסיון רצח הן קשות מניסיון רצח, זה דבר אחד. ודבר שני, כדי שתהיה הלימה עם סעיף 29 לחוק העונשין שקובע שהעונש בגין עבירת ניסיון צריך להיות כמו העבירה המלאה עצמה, ולכן אנחנו חושבים שהיה מקום לשנות את זה ואנחנו גם מבהירים.

לעניין נייר העמדה שהוא ההצעה ששמענו כאן בעצם לעשות איזשהו פיקוח על עברייני אלימות. אגב לא ממש הובהר לי כאן האם מדובר רק על אנשים שיורשעו בעבירות ניסיון רצח ורצח או עבירות אחרות, לא כל כך ברור, אבל חשוב לומר שהנושא הזה נבחן, עולים קשיים. בתפקידי הקודם ישבתי כרפרנטית לפיקוח על עברייני מין במחוז ירושלים. אני יכולה לומר שאחוז הרצידיביזם בעבירות מין ובעבירות אלימות הוא שונה, כשאנחנו בוחנים את היכולת שלנו להפעיל איזשהו פיקוח אפקטיבי.

עוד קושי שעולה זה הקושי בהבנייה של עבירת המין לעומת עבירת האלימות. מחקרים מראים שעבירות מין מבוצעות באיזשהו דפוס מסוים וקציני פיקוח על עברייני המין מנסים להכנס לאותו הדפוס ובאותו הדפוס לתפוס את הנקודה שבו הם יכולים למנוע את העבירה הבאה. האם זה באמצעות מקומות סיכון, לשים אותם ממש מוצבים בנקודות סיכון. אני לא אפרט, אבל בעבירות אלימות עולה שהדפוס הזה הוא לא דפוס הוא חוזר, הוא לא דפוס קיים, זאת אומרת יש על רקע שונה עבירות אלימות שונות. המון פעמים אנחנו רואים ספונטניות בעבירות האלה ללא תכנון מראש, משהו שלצערנו לא תמיד מאפשר למצוא את הנקודה כדי להציב שם את קצין הפיקוח או פיקוח אפקטיבי כמו בעברייני מין.

שוב, אנחנו בוחנים את הנושא, הנושא הזה בבחינה, הוא מעלה המון המון קשיים. אנחנו באמת היינו רוצים לתת מענה. ברגע שתהיה תשובה למשרד המשפטים אנחנו נגיש אותה לוועדה.

תודה רבה, למרות שאני חושבת שיש גם מה להגיד על כל הנושא של דפוסי התנהגות וגם על הנושא - - - אני חושבת שצריך לבחון את זה טוב מאוד כאשר כל הסטטיסטיקה מעידה שגם במקרים של רצח נשים, אפילו במקרים שהיא לא התלוננו זה לא אומר שלא היו מקרים של אלימות. כלומר אם כ-50% או 45% מהנשים שנרצחות או אפילו יותר התלוננו בעבר על אלימות ואפשר לשער גם שיש כאלה שעברו אלימות מאותו רוצח אבל לא התלוננו זה אומר שיש דפוס.

אני חושבת שצריך לקיים ביתר שאת את הדיון המעמיק הזה ולהעזר בגורמי מקצוע כי לצערי הרב אני חושבת שזה נושא שלא ניתנה לו את מלוא - - - אפילו אלה שעוסקים במלאכה, אני אומרת לך, לא עסקו והתמקדו רבות. כי כנראה יותר אטרקטיבי לספור גופות מאשר, לצערי אני אומרת את זה, מאשר להתייחס לנשים שימשיכו לחיות אבל הן מתענות יום יום - - -

אני לא מקבלת את האמירה הזו אבל שמעתי אותה.

סליחה. אני באה עם רקע של - - -

אנחנו לא סופרים גופות.

אני לא האשמתי אף אחד, את לא צריכה להתגונן. אני לא האשמתי אף אחד, אני האשמתי את עצמנו. אני פעילה בנושא אלימות נגד נשים כבר 30 שנה ואמרתי, אנחנו התייחסנו יותר לנושא של הרצח מאשר של שורדות הרצח, וזאת האשמה שאני מכוונת גם לעצמי. בסדר? לא צריכים להתגונן, צריכים לשמוע, לקבל ולנסות באמת לבדוק איך מתקדמים הלאה בנושא הזה.

אני חושבת שחבל שאין לנו עוד זמן להתדיין סביב. עלו נקודות גם משפטיות מאוד מעניינות מהמחקר. קודם כל אני רוצה להודות לצוות החוקרות על העבודה המאומצת. אפשר להתווכח, אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, אבל אתן הסבתן את תשומת לבנו ושמתן את אור הזרקורים על נושא מאוד חשוב.

אני רשמתי לי את ההצעות וכמובן אשמח אם תגישו אותן באופן מפורט, אנחנו נוכל לעבוד ולבדוק את האפשרות של לפתח הצעות חוק שדיברתן עליהן. המידע שהנוהל והתקדמות בנושא הזה אני אשמח לקבל לידיים שלי. אני גם מכינה בימים האלה את עמדתי בכתב למשרד המשפטים בנושא של דירוג עבירות ההמתה וההתייחסות הספציפית לנושא של רצח נשים.

את המחסור במערך שמטפל בנשים שורדות ניסיונות רצח אנחנו מכירות את זה גם מהדיונים שהיו בוועדה הבין משרדית. והטיפול בכל הנושא של אלימות נגד נשים בכל הצורות שלה הוא בראש מעיינינו בוועדה ואני ממשיכה לטפל בזה. אנחנו נקבע בקרוב מאוד לפי הלו"ז של השרים שאני מנסה שיפנו זמן לוועדה, שר הרווחה ושר האוצר, שיגיעו לוועדה וידווחו על ההתקדמות בתכנית המאבק באלימות נגד נשים.

אני מאוד מקווה שבקרוב נשמח על זה שמשרד המשפטים יסכים להתקדם בחקיקה בחוק האזיקונים ואוכל להעביר את זה כי זה כפוף להצעה שאתם מכינים ונוכל להעביר את שני החוקים, גם הממשלתי, גם שלי, ואני יודעת שיש לחברת הכנסת עליזה לביא גם משהו דומה. נוכל להתקדם ואז אולי השירות הזה יגן על עוד נשים.

תודה רבה לכולם ואני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.