ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
àåîðéè÷
2018-01-16OMNITECH
הכנסת העשרים
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 28
מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה
למאבק בסחר בנשים ובזנות
יום חמישי, י"ז בטבת התשע"ח (04 בינואר 2018), שעה 10:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 04/01/2018
ביקור הוועדה במעון" גלגל בית הידידות"
פרוטוקול
סדר היום
ביקור הוועדה במעון 'גלגל בית הידידות'
מוזמנים
¶
ציפי נחשון - מנהלת שירות נוער, צעירים וצעירות (שירות נוצ"ץ), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
מורן מזרחי - מפקחת מחוזית (שירות נוצ"ץ), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
מארה שכטר - מרכזת מחוזית בתחום מניעת אלימות במשפחה וטראומה מינית, לשכת הבריאות המחוזית, ירושלים
ציפי לפלר - ממונה מחלקת ילד, נוער ומשפחה, אגף רווחה, עיריית ירושלים
יהודית גבאי - מנהלת המחלקה לנוער וצעירות, אגף הרווחה, עיריית ירושלים
הדר - קידום נוער, עיריית ירושלים
ענבל דור קרבל - מנכ"לית עמותת עלם
רעות גיא - מנהלת תחום קצה ונערות, עמותת עלם
מאיה ברון - מטה עלם, עמותת עלם
שרון לוין - דוברת עמותת עלם
הדס גול - מנהלת השלטר, 'גלגל בית הידידות'
אביבית - מתנדבת בשלטר
אורטל - מתנדבת בשלטר
מ' - דיירת, 'גלגל בית הידידות'
א' - דיירת, 'גלגל בית הידידות'
א' - דיירת, 'גלגל בית הידידות'
ר' - דיירת, 'גלגל בית הידידות'
ג' - דיירת, 'גלגל בית הידידות'
ציפי נחשון
¶
בוקר טוב. אנחנו שמחים לארח פה את חברי הוועדה, חברי הכנסת, חברות הכנסת וחבר הכנסת, פה בבית המקסים הזה. אנחנו אחר כך נעשה לכם גם סיור.
באופן כללי אני אתחיל ואני אומר שזה בית שמיועד לצעירות, גילאי 18 עד גיל 25 בקצה רצף הסיכון. המסגרת פעלה עד לפני מספר חודשים באופן מצומצם על ידי עמותת עלם ועיריית ירושלים, במימון משותף, והיא פעלה מעשר בערב עד עשר בבוקר ובאמת באמצעות גיוס תקציבים ייחודי אנחנו הצלחנו להפוך אותה למסגרת שעובדת 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.
ציפי נחשון
¶
כן. זה היה במקום פיזי לא רחוק מפה, כי באמת הרעיון להקים מסגרות מעין אלה בצנטרום, כדי שזה יהיה באמת נגיש לאוכלוסייה להגיע, כמה שיותר שעות להיות במרחב מהסוג הזה. לא רחוק מפה פועל גם לבנים מודל דומה.
מי שנמצא פה זה גם צעירות שנעזרות במסגרת. אנחנו מאוד רוצים לשמור על הפרטיות שלהן ולכן אנחנו מבקשים לא להקליט אותן, כי אתם רואים בזמן אמת את ההתנגדות. מי שתרצה לדבר, מהבנות, היא יכולה להגיד מראש, אפשר שהיא תדבר, לא יקליטו אותה. נמצאים פה נציגי עיריית ירושלים - - -
ציפי נחשון
¶
נמצאות פה נציגות עיריית ירושלים, נמצאות פה נציגות עלם, מנכ"לית עלם, משרד הרווחה, המפקחת שלנו מורן.
היו"ר עליזה לביא
¶
תיכף נעשה סבב היכרות. אנחנו כאן רוצות קודם כל לומר תודה על הפתיחה של הבית לסיור רשמי של ועדת המשנה על המאבק בסחר בנשים ובזנות. יש ועדה כזאת בכנסת שהתפקיד שלה הוא לטפל, לשנות, לקדם, לשמוע ולהביא את החברה שלנו למקום טוב יותר. אנחנו עושים הרבה דיונים בכנסת בנושאים הללו וגם יוצאים לשטח, ללמוד, להכיר, להקשיב לקולות, לעדויות, לסיפורי החיים, מתוך הבנה שרק כשנמצאים בשטח אז באמת אפשר לעשות את זה טוב יותר.
לי קוראים עליזה לביא, אני חברת כנסת במפלגת 'יש עתיד' ואני יושבת ראש הוועדה, ונמצאים איתי פה שני חברי כנסת רתומים לנושא, מירב, אין סיור שהיא לא איתנו, מובילה הרבה מאוד מהפעילויות בלב הגדול שלה למקום הזה של נוער.
היו"ר עליזה לביא
¶
בכלל נוער ובדגש על צעירים חסרי בית. מירב היא ממפלגת 'כולנו'. וחבר הכנסת מוסי רז ממרצ, חבר כנסת חדש שכבר בתקופה הקצרה שהוא בכנסת ועוד קודם פעיל מאוד בנושאים הללו. אז קודם כל תודה רבה שאתם נמצאים כאן.
ציפי, ממשרד הרווחה, שאני חייבת לומר לך שוב ושוב תודה על כל העבודה הנהדרת. עלם, רעות וכל הצוות הנפלא הזה. תיכף נציג את כולם, משרדי הממשלה.
היו"ר עליזה לביא
¶
נעשה, אבל קודם אני רוצה לומר תודה לפרוטוקול. משרד העבודה והרווחה, עיריית ירושלים, עלם, לשכת הבריאות. לא פספסתי אף אחד, לפרוטוקול.
כמו שאמרו ציפי ואמל, מנהל הוועדה שלנו, הדיון הזה הוא לפרוטוקול, אבל בעילום שם, אין צילומים וגם אין שמות של מי שמוסרות ייעוץ מקצועי או חוות דעת מקצועית ואנחנו כאן להקשיב, ללמוד ולנהל שיחה דיאלוגית. אז אנחנו באמת נפתח בסבב קצר קצר כדי שנכיר יותר טוב ונקשיב כולנו. עליזה.
(סבב היכרות).
מירב בן ארי (כולנו)
¶
אז קודם כל אני רוצה לברך אותך על הביקור כאן כי זה ביקור חשוב מאוד. הייתי פה כבר לפני שנתיים-שלוש, הייתי כאן בסיור ממש ממש בהתחלה, כשהיו מעט צעירות, אני שמחה לראות שהמקום נראה מלא. בשבוע שעבר ניהלתי דיון, אני יו"ר ועדת המשנה לצעירים חסרי בית, ושמעתי שהמקום מלא. מה זה מלא? הדס תיכף תספר לכם, אני מניחה.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
מלא עד אפס מקום פלוס פלוס, שזה נותן מקום, נכון? גם איפה שאין מיטות מוצאים אלתורים. אגב, אנחנו מכירים את זה בהרבה מסגרות של עלם, הן מסגרות שמוסיפות על המכסה שלהם.
אני רוצה להגיד שני דברים. ראשית, כל המיזם הזה, אמרה את זה ציפי, זה תקציב ייחודי, תקציב ייחודי של הוועדה שלי, הוועדה לצעירים חסרי בית, של 20 מיליון שקל שהוזרם גם לעלם, גם ל'אותות' וגם עוד למסגרות אחרות, כמובן לרשויות עצמן, כדי לתת פתרון לצעירים. במשך שנים מדינת ישראל חשבה שהצרות נגמרות בגיל 18, אבל הפלא ופלא, הצרות לא נגמרות אלא יותר מתעצמות ולכן באמת, אני גם מפרגנת לציפי בכל מקום, והיא יודעת את זה, עם המון המון מוטיבציה, התחילו להקים מסגרות וזה מהשלטרים לאותם הוסטלים, מהוסטלים לדירות, דיוריות ודירות מעבר עד לסיוע בשכר דירה, שגם הוא, יש לנו הרבה דיונים עליו, אבל בסוף כל הכסף הלך, וציפי יודעת, ויושבות אצלה עוד בקשות שאפילו לא סיימנו השנה ואנחנו נטפל בהן ב-2018, המטרה היא לבוא ולתת איזה שהוא פתרון הוליסטי, מהמקום של הצעירה שמגיעה אל הרחוב אל קורת הגג של מיטה ומקלחת חמה ואוכל, אל ההוסטל שייתן מסגרת טיפולית יותר, אל דירות ועד סיוע בשכר דירה, שזה קצה הרצף.
מי ששותף ועושה כאן עבודה נהדרת, ופרגנתי להם גם, זו עיריית ירושלים. חשוב לומר. אני יכולה להגיד לך שבתל אביב אנחנו תקועים ותקועים המון זמן על פרוצדורות, על שטויות משטויות. עכשיו שמעתי שיש סוף סוף פריצת דרך - - -
מירב בן ארי (כולנו)
¶
אבל תביני, עליזה, שזה שנתיים וחצי כשהכסף מחכה. וזה לא הממשלה, זה פשוט כל הזמן חומות בצורות של הרשות.
היו"ר עליזה לביא
¶
אני לא יכולה לשכוח את המשפט שאמרה לי המתנדבת, שהיא נאלצת לסגור בשבע בערב, גשם זלעפות, ולשלוח את הצעירים כי אין לה אישור מעבר לשעה שבע.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
אז כן לומר על עיריית ירושלים שהיא התגייסה, עשתה כאן, באמת, יחד עם המשרד הפעלה של עלם ולקחה על עצמה את אותה מסגרת לבנים, שהם תיכף יספרו לנו.
אני רוצה להגיד עוד משהו אחד על העניין הזה של צעירים חסרי בית. בסוף אנחנו חייבים לתת את הפתרון החירומי. היו כאן שלבי התאקלמות, את מכירה, דיברנו על זה, קשים, לא קלים, מתופעת ה-NIMBY, שאגב היא תופעה מוכרת לנו הרבה, אבל גם לפעמים פעילות שלא הייתה מה שנקרא, שלפעמים הצדיקה את התגובה של השכנים. אני שמחה לשמוע שלמרות הכתבה זה ירד מבחינה תקשורתית והנושא טופל, גם מבחינת המשרד לבטחון פנים, גם משרד הרווחה, כדי באמת לתת פתרון.
זה ביקור חשוב, ושתדעו, כל הצעירות שנמצאות כאן, שאנחנו בשבילכן. הגענו לפה גם כדי להכיר את המקום, אבל גם כדי להגיד לכן שאנחנו נמצאים כאן בשבילכן.
היו"ר עליזה לביא
¶
תודה, מירב. אז בואו נפתח את הדיון בצורה מסודרת. אנחנו באנו קודם כל כדי לשמוע ואני אתן לך אחר שנשמע.
היו"ר עליזה לביא
¶
בצורה מסודרת. אני אתן לכולם, גם אני אדבר, קודם כל אני רוצה שנשמע חוות דעת מקצועית.
היו"ר עליזה לביא
¶
קודם כל לאן הגענו, איפה אנחנו נמצאים, מי נמצאות, כמה, את חוות הדעת המקצועית ואחרי זה אנחנו נפתח.
הדס גול
¶
בעצם קצת היסטוריה. ה'גלגל' נפתח בשנת 2002, נתן מענה חלקי במשך ארבע שעות כל יום, פחות או יותר, ב-2008 נפתח שלטר לצעירות שעבד גם במתכונת חלקית, מעשר בלילה עד עשר בבוקר, ביוני האחרון עברנו דירה למבנה הזה ומאז בעצם תוך כמה שבועות התחלנו להפעיל את המקום הזה 24 שעות ביממה.
הדס גול
¶
כעיקרון יש לנו 16 מיטות, אבל אם צעירה דופקת בדלת בלילה ואין לה איפה לישון והיא חסרת בית ובגיל אז אנחנו לא משאירות בחוץ. היו פה גם לילות עם 20 צעירות וגם מעבר לזה. אנחנו מוציאות מזרונים ומלינות אותן, אבל בגדול יש פה 16 מיטות.
כמו שאתן רואות, המצב הוא מאוד דינמי, יש שעות ביום שיש באמת 20-30 צעירות ויש שעות שהבית קצת מתרוקן. אנחנו רואות שמאז שהרחבנו את הפעילות ל-24 שעות ביממה אז יש הרבה יותר צעירות שמצליחות לקום בבוקר, ללכת לעבודה, ללימודים ולהתחיל לעשות איזה שהוא תהליך של יציאה מהרחוב. זה שהמבנה פתוח 24 שעות ויש פה צוות ונותנים להן מענים סביב כל שעות היממה, זה באמת מאפשר להן להתחיל לצאת מהעולם הזה ולהתחיל איזה שהיא דרך חדשה.
היו"ר עליזה לביא
¶
דופקת בחורה בדלת, את פותחת לה את הדלת, היא נכנסת. מה קורה עם חובת היידוע של ההורים?
היו"ר עליזה לביא
¶
שנייה, רגע. אני יודעת, אני מכירה וגם מכירה את המצוקות. אני רוצה לשמוע סיפור חיים, בבקשה. דופקת בחורה בדלת, את שואלת אותה בת כמה היא? מה קורה?
הדס גול
¶
כן, אנחנו מנסות להבין במי מדובר. אם מדובר בצעירה מעל גיל 18 שבאמת אנחנו יכולות לתת לה מענה, אז אין בעיה, אנחנו לא צריכות אישור ולא צריך לדווח לאף אחד. במידה שמדובר בקטינה אנחנו מפנות אותה למקומות המתאימים לקטינים.
הדס גול
¶
אנחנו עושות חיבורים. יש פה את אתנחתא בירושלים שאת הרוב אנחנו מעלות על מונית לשם, מתאמים את הקליטה שלה שם. זה מה שקורה בדרך כלל עם קטינות, להוציא מקרים נדירים ומיוחדים מאוד שעליהם יש לנו אישור ספציפי להלין כאן, אבל זה באמת מקרים בודדים.
ציפי נחשון
¶
אנחנו הגענו לקבלת אישור מיוחד של קטינים מתחת לגיל 18, בגלל המורכבות והבריחות מהבית והנתק מההורים, שאנחנו יכולים להלין אותם ללא אישור והסכמת הורים עד שבוע ימים.
היו"ר עליזה לביא
¶
תודה, לפרוטוקול בבקשה. כי זו פריצת דרך. אני רוצה את זה לפרוטוקול כי זה לא היה בסיור הקודם וזה תיקון שנעשה ולכן שאלתי את השאלה.
הדס גול
¶
אני יכולה להגיד בגדול שצעירות שמגיעות לכאן זה באמת צעירות חסרות בית שנאלצות לחיות ברחוב ומהרחוב משתמשות באסטרטגיות הישרדות שאנחנו מכירות מהרחוב. לעניין הוועדה, חלק מזה זה גם שהן נמצאות איפה שהוא על רצף הזנות, כל אחת והסיפור שלה. אני חושבת שאולי יהיה מתאים לדבר פה על זה שיש הבדלים, בירושלים הזנות נראית אחרת מבערים אחרות, מתל אביב, חיפה, אילת, מהמקומות האחרים. היא נראית כאן אחרת, היא מדוברת בצורה אחרת, אבל זה אולי אפשר לשמוע מהבנות יותר טוב ממני.
הדס גול
¶
אז יש לנו כרגע 10, עוד מעט יהיו 11 עובדות בשכר ופול של 40 מתנדבות ומתנדבים שמגיעים לכאן בימים קבועים, בשעות קבועות, אחת לשבוע, ובעצם זה הצוות שמחזיק את המקום הזה. הוא מחולק לצוות יום וצוות לילה, צוות היום עובד פה מעשר בבוקר עד עשר בלילה, וצוות לילה מעשר בלילה עד עשר בבוקר ובסופי שבוע.
הדס גול
¶
כולנו ביחד, יש תורנויות שהצעירות עושות, בין פעמיים שלוש ביום, תלוי במצב של הבית, ויחד עם הצוות והמתנדבות מבשלות ועושות כל מה שצריך.
הדס גול
¶
זה מאוד תלוי בסיפור של אותה צעירה ובצרכים שלה. כשמגיעה לכאן צעירה חדשה אנחנו קודם כל נותנות קצת זמן להכיר, להתחבר, מאפשרות לה לבחור עם מי מהצוות היא רוצה ליצור קשר ואז בעצם מתחילות לבנות איזה שהיא תכנית, כל אחת לפי המקום שלה והמצב שבו היא נמצאת. הכוחות שלה, הרצונות שלה, זה ממש כל אחת סיפור אחר. יש צעירות שמגיעות לכאן לתקופה מאוד קצרה, של איזה שהיא התארגנות, שצריכות קצת עזרה במיצוי זכויות, או בחיבורים למסגרות אחרות ויש צעירות שהמצב שלהן הוא קצת יותר מורכב ומצריך יותר זמן ויותר סבלנות וצעדים יותר איטיים.
הדס גול
¶
חלק מהצוות הן עובדות סוציאליות, חלק מהצעירות מטופלות כאן, אם הן רוצות הן יכולות להיות בקשר טיפולי עם עובדת סוציאלית כאן וחלקן אנחנו מפנות לטיפול בחוץ.
יהודית גבאי
¶
העובדות הסוציאליות שלי מפנות לכל השלטר, הן מגיעות אלינו לטיפול, גם הליווי הכוללני, והן נמצאות פה ויש כמובן קשר עם הצוות פה.
מ'
¶
אני בת 25. אני עסקתי בזה בעבר, במשך שני פרקי זמן בחיים שלי. אומרים כאילו, יש איזה אמירה כזאת שאין זנות בירושלים. אני, מאיפה שאני הגעתי והייתי שם, אני חושבת שזה לא נכון בכלל. זה שזה לא כמו בתל אביב, שאת עוברת ואת רואה את זה ברחוב ויש לך מקומות שהם פחות או יותר ידועים למי שקצת מתאמץ לחפש, הוא יודע שפה יש דירה כזאת, פה יש מכון, פה יש לי זה, יש לי איפה למצוא את זה, פה בירושלים זה עצמאי. זה פחות עם הקטע שיש את מי שאחראי עלייך ואת כאילו עובדת אצלו. זה יכול לקרות בהרבה מקומות, זה גם יכול לקרות ברחוב, זה כן יכול לקרות בגנים ציבוריים וכאלה, אבל זה בשעות הלילה המאוחרות, שלא באמת אנשים עוברים שם. לא רואים את זה והרבה פעמים זה לא - - - אני חושבת שברצף הזנות, לכן אומרים רצף, כי זה לא באמת זנות, זה לא רק אני באתי, עבדתי, קיבלתי על זה, רצף הזנות, אני חושבת שהוא גם לקבל לאו דווקא כסף, אם זה לקבל מיטה לילה, זה לקבל חום ואהבה, מדומים אמנם, אבל זה - - - לכן זה נקרא רצף זנות ויש את זה המון, המון המון המון, וזה נמצא בירושלים. אני יודעת על עצמי שהייתי בזה, זה היה המון, אני יודעת מחברות שיש לי, שגם היום עדיין נמצאות בזה. זה לא נכון המשפט שאין זנות בירושלים.
היו"ר עליזה לביא
¶
אני גם אומרת את זה המון זמן ואני שמחה מאוד שעיריית ירושלים החליטה להכיר בזה סוף סוף, כי הרבה מאוד זמן בירושלים הטענה הייתה ש'אין לנו את זה', וגם בוועדה אצלי לא כל כך מופיעים מעיריית ירושלים, לכן אנחנו, בפעם הראשונה כוועדה, מגיעים לירושלים. אבל את יכולה קצת לשתף אותנו בסיפור החיים שלך? איפה נולדת, איפה למדת?
מ'
¶
אני בגיל 18 עזבתי את הבית, התגלגלתי בכמה מסגרות, הייתי קצת ברחוב. קצת אחרי שעזבתי את הבית בגיל 18 התחלתי לעבוד בזה. בהתחלה זה לא היה בתור, באמת כמו שאמרתי, נראה לי שזה בסקלה של רצף הזנות, שהסוף זה לקבל על זה כסף, זה היה בהתחלה בשביל מקום, בשביל דברים מדומים שהיה נראה לי שבאמת מעניקים לי ועם הזמן החלטתי שלמה אני לא אקח על זה כסף, כי אני כאילו כבר עושה את זה אז אני יכולה להרוויח על זה כסף והייתי בזה תקופה די ארוכה.
בסוף עזבתי את זה, המשכתי להתגלגל במסגרות והגעתי לשלטר בפעם הראשונה לפני בערך שלוש שנים. הייתי פה וחזרתי - - -
מ'
¶
שמעתי, הייתי באחת המסגרות לפני והייתה מישהי שהייתה פה והיא סיפרה לי וזה נשאר לי בזיכרון ואז הגעתי למצב שאין לי עם מי להיות וניסיתי. חיפשתי באינטרנט, ידעתי שקוראים לזה 'גלגל', חיפשתי, הגעתי, התקשרתי, אמרו לי כן, אמרו לי את תנאי הקבלה, שזה הגילאים, הסבירו לי באמת בטלפון, זו הייתה רננה, היא הסבירה לי שהמקום הזה מכיל דברים שגם יהיו מאוד קשים, כמו זנות, כמו זה. אמרתי לה בסדר, הכול בסדר והגעתי, וחזרתי. כשהגעתי לשלטר הייתי פתאום במצב שאין לי עבודה, אין לי כלום, אין לי איך לכלכל את עצמי ובחרתי לחזור למה שהיה מוכר לי, כסף קל, והייתי בזה גם תקופה יחסית ארוכה. מה שקרה, בסוף הפסקתי את הכול, כל הדברים הלא טובים, כמו שאומרים, חזרתי לנורמה ולפני בערך תשעה חודשים חזרתי לפה שוב, כי שוב פעם מצאתי את עצמי חסרת בית.
ואני רוצה להגיד שלפעמים יש מחשבה, אני חושבת שגם אם אני הייתי מבחוץ הייתי יכולה לחשוב אותה, שאנשים נמצאים פה כי נוח, כי יש פה תנאים, יש פה מיטה, יש פה אוכל, את לא באמת צריכה לשלם כלום, אבל זה ממש לא נכון, כי להיות פה זה לא ה-, וגם לא פחות מזה, להיות פה זה דורש ממך המון כוחות שאת לא תמיד צריכה להשקיע אותם אם יש לך מקום יותר נורמטיבי. מקום שהוא לא מקלט חירום, שהוא לא מענה חלקי. אני חושבת שאני לא כל כך מבחירה פה כרגע, כי אני מחכה הרבה זמן לקהילה תומכת, נפלתי בין הכיסאות, אני מחכה שתהיה דירה.
מ'
¶
אני אענה על זה. טכנית היום יש מצב שאני יכולה לשכור לעצמי חדרון קטן. אני לא עושה את זה משתי סיבות, סיבה אחת, כי אני לא בטוחה בעצמי עדיין בעבודה הזאת. כאילו אני מאוד רוצה להמשיך בה, אבל לאור ניסיונות העבר, שהייתי מתחילה עבודה וזה היה נפסק.
מ'
¶
נכון, עדיין אין לי את הביטחון הזה, ודבר שני, אני בחיים לא שכרתי דירה באופן עצמאי, כך שזה ממש מפחיד אותי. אני הייתי רוצה להתחיל משהו יותר - - -
מירב בן ארי (כולנו)
¶
כן, כבר היית אצלי בוועדה. אני רוצה להבין משהו אחד, גם עליזה לא סתם התרשמה מהיכולות, באמת, בסוף יש לך אפשרות, אני יודעת, מבחינה טכנית, ששלב הביניים הזה יהיה מהשלטר כאן לעבור לדירת מעבר או לדירה - - - לפני הסיוע בשכר דירה, איפה מבחינת המעבר שלה לדירת מעבר - - -
מ'
¶
אני לא זכאית לסיוע בשכר דירה של הרווחה, כי אני אמורה לקבל ביטוח לאומי, את הסיוע בשכר דירה. זה לא הסיפור, אמרתי לכם, מבחינה טכנית כלכלית יש לי אפשרות לשכור איזה חדרון קטן, משהו הגיוני לעמוד בזה. אני לא חושבת ש - - -
רעות גיא
¶
היא צריכה את התמיכה, לא את הסיוע, לשכור היא יכולה גם מהשכר שהיא מרוויחה היום בעבודה שהיא עובדת.
היו"ר עליזה לביא
¶
את ממש צודקת. פעם ראשונה למצוא מקום משלך זה קשה, מאוד קשה. אני רואה את הילדים שלי, זה מאוד קשה.
מ'
¶
לא, לא מבחינת זה, אני לא פוחדת מהדברים הטכניים של דירה, זה לא מפחיד אותי. מפחיד אותי להיות לבד ממקום שהוא - - - אני חייתי במסגרות הומות יחסית למשהו שאת גרה עם עצמך או עם שותפה. זה קצת מפחיד אותי מה יקרה עם הלבד הזה, כי אני חוויתי ממנו דברים לא כל כך טובים בעבר. וגם אין לי ביטחון כלכלי, כי לאור ניסיונות העבר אני יודעת שאני לא תמיד החזקתי בעבודה, אני לא יכולה להתחייב על משהו שייפול לי ואז איך אני אשלם?
רעות גיא
¶
אני חושבת שמה שנדיר זה לא יכולת ההתבטאות, כי זה יש להרבה, אבל באמת המודעות לאיפה אני נמצאת בכל שלב וגם כל הזמן אנחנו מראות את זה, וזה באמת אולי יותר קל לראות את זה כשהוועדה באה לכאן מאשר כשאנחנו מנסות להביא את הדברים לוועדות, שהדברים לא קורים בלחיצת כפתור. זה לא קורה בהוקוס פוקוס, זה תהליכים איטיים, סיזיפיים, הם לא לינאריים, יש רגרסיות, יש נפילות. אני חושבת שפה להצליח לייצר רשת תמיכה זה דבר מדהים, אבל זה לא נגמר כאן, יש עוד עולם שלם בחוץ, יש עוד דברים שקורים בחוץ. ובאמת כאילו להגיע לרמה כזו של קשר, גם אינטימי, ולסמוך אחד על השני, ולדעת לתמוך את זה וללוות את זה בעדינות, כי זה שנים על שנים על שנים שהליווי לא היה מותאם, בוא נגיד את האמת, והמענים לא היו. אז גם לדעת לבנות את זה מכאן זה באמת מעשה אמנות.
ענבל דור קרבל
¶
קודם כל אני מאוד שמחה שבאתם, לא הייתה לי הזדמנות להגיד את זה, אבל זה מאוד מאוד חשוב, כי את יודעת שאנחנו מגיעים המון לוועדות ויש לזה המון משמעות שאתם פה. אני רוצה לחזק את הדברים, גם של מ' וגם של רעות, ולהגיד שככל שאנחנו יותר מעמיקים את העבודה ועוברים, אם אתם מדברים על הסיור שהייתם אצלנו, זה באמת היה נורא נורא קשה כי הגענו בסוף משמרת וראינו בעצם איך סוגרים את הדלת והצעירים והצעירות יורדים לרחוב להתארגן לשינה.
אני חושבת שככל שאנחנו מרחיבים את הפעילות, אם אמרנו שיש פה הרבה מאוד מיטות, אין פה מספיק מיטות, יש פה הרבה מאוד צעירות, אנחנו מגלים עוד ועוד צרכים. וזה הדיאלוג שאנחנו כל הזמן עושים, גם עם ציפי, ואני חושבת שככל שנעמיק את העבודה, אם מ' אומרת 'אני צריכה עוד שלב ביניים', זאת אומרת ככל שאנחנו עובדים אנחנו נותנים מענה מאוד מותאם ונקודתי לנקודת הזמן הזו, אבל אנחנו עוד ועוד מגלים את הצרכים המרובים שיש לצעירים ולצעירות חסרי בית במסגרות ההמשך שהם בעצם צריכים. לפעמים זו לא המסגרת הקיימת אלא זה משהו מאוד מאוד ייחודי ואני חושבת שככל שנעמיק, מירב קודם דיברה על הפתיחה בתל אביב, אז אני חושבת שככל שנעבוד עם יותר ויותר צעירים וצעירות חסרי בית, הצרכים יותר ויותר יעלו.
מה שידענו עד הנקודה הזאת, שפתחתנו את השלטרים, זה לדעת לתת איזה שהוא מרכז יום של מזעור נזקים. היום אנחנו מסתכלים כבר בצעדים הרבה יותר גדולים קדימה, אנחנו מדברים פה על מקום של שיקום, של ליווי, של מה צריך ביום שאחרי ואני חושבת שזה כמו גלגל, שעולים, פתאום יש עלייה בנתונים של חסרי בית. עלם רואה את העלייה פשוט בגלל שהמענים שלה גדלו והם יותר רחבים.
היו"ר עליזה לביא
¶
את באמת הצגת, בוועדה האחרונה שקיימנו, את הפנייה שלכם לעיריות, עיריות שלא הסכימו לשתף פעולה או דחו את שיתוף הפעולה והפריסה היום נמצאת ב-14 רשויות.
ציפי נחשון
¶
כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה בקצה הרצף אז אנחנו מחלקים את אלה שגם כבר נמצאים על רצף הזנות וגם כאלה שעדיין לא. לגבי אלה שעדיין לא, אז יש לנו כרגע כמה הלנות חירום מהדגם הזה, אחת שכבר פועלת בירושלים שנתיים, שזה לצעירים שהם יוצאים בשאלה ואז הם נמצאים בסיכון וחסרי קורת גג על רקע זה שהם עוזבים את הבית החרדי מעכשיו לעכשיו. אנחנו פותחים, הצלחנו למצוא בית כבר בתל אביב להלנת חירום לאוכלוסיית להט"בים, שזה ממש אמור להיפתח בימים הקרובים. פה נפתח בממוקד - - - האמת, כשבאנו בהצעה לעיריית ירושלים אז חשבנו אולי לפתוח שתי מסגרות בירושלים, אחת לתחילת הרצף, שזה עדיין לא על רצף הזנות ואמרנו לא, נתחיל באחד ואז נראה מי מגיע, נראה באמת את הכמויות שמגיעות ויכול להיות שמפה יתפתח לעוד הלנת חירום, שאחת תהיה על רצף הזנות והשנייה תהיה עדיין ללא רצף זנות בכלל, כדי למנוע את זה.
מבחינת הלנת חירום נוספת, שכבר עובדת, שזה לבנים בירושלים, סוף סוף נמצא מבנה לצעירים בקצה הרצף ללא זנות בתל אביב וזה מתווסף להלנת חירום של צעירות וצעירים שהם כן ברצף הזנות בתל אביב. ובחיפה אנחנו אמורים להקים לצעירים על רצף הסיכון ללא הזנות.
במקביל לזה, ב-14 רשויות מקומיות אנחנו עובדים ממש בהגדרה של תכנית, של מרחב שהוא מיועד לאתר, למזער נזקים ולטפל גם בקטינות וגם בצעירות שהן כבר ממש ברצף הזנות. אז אנחנו עובדים במה שביקרתם, שזה הלב 24 בתל אביב, ששם יש את הלנת החירום. מתוך ה-13 שנשארו יש לנו בארבע רשויות שאנחנו פותחים תכנית שזה עם הלנת חירום והלנה חירום היא לא תהיה קבועה כמו פה, בגלל הממדים היותר קטנים, היא תהיה הלנת חירום בהתאם לצרכים, כי יכול להיות שלילה אחד יבואו נערות וצעירות שלא זקוקות להלנה, כי הן הולכות הביתה או למסגרת שהיא מוגנת, אבל אם לא יהיה להם את המקום לישון, בנוסף לזה בשמונה רשויות אנחנו פותחים מרחב שפתוח שלוש פעמים בשבוע, כדי לאתר, לזהות ולטפל בהם, שזה ממש ייעודי כבר לקטינות ולצעירות שהן ממש ברצף הזנות.
אנחנו ב-2018 התחלנו את המשך הזיהוי שלנו ברשויות מקומיות ומי שעונה לנו ש'יש לה אוכלוסייה', אנחנו מיד פותחים לה מרחב כי אנחנו ב-2018 קיבלנו תוספת תקציבית. אתמול בערב גם התקשר אליי מנהל אגף התקציבים ואמר 'אני עכשיו בונה תקציב ל-2019, אם יש לך צורך להמשך פיתוח מסגרות על רצף הזנות, בשמחה אנחנו נעזור לך להגדיל את התקציב'.
היו"ר עליזה לביא
¶
יפה מאוד, אז באמת תודתנו על המודעות. אני רק חייבת לשאול, שמענו כאן מעבר לעברית המשובחת באמת גם מודעות, יש עבודה פה על המודעות במרחב הזה?
רעות גיא
¶
אני חושבת שכל תורת ההתערבות שלנו מלכתחילה מושתתת על הדבר הזה, על זה שכשאני פוגשת צעירה, ובדרך כלל אנחנו פוגשים אותן, כי העבודה שלנו לא מתחילה ונגמרת רק במבנה הזה, אנחנו עושים גם הרבה עבודת רחוב, יוצאים לרחוב, יוצאים לאיפה שהם מסתובבים, יוצאים לזירות שהם נמצאים שם ובעצם עושים את השילוב הזה של בין מה שקורה ברחוב לבין המעבר לתוך איזה שהוא מבנה, שזה גם לא תמיד טריוויאלי ולוקחים נשימה ארוכה מה שנקרא, ובעצם בכל תכנית ההתערבות אנחנו שותפות לדרך, אנחנו לא מכתיבים לצעירות, לא כמו מ' ולא גם כאלה שמתבטאות פחות, איזה שינוי הן צריכות לעשות ומתי הן צריכות לעשות אותו. אנחנו מקבלות על עצמנו את התכתיבים שלהן בנוגע לזמן שהן רוצות לעשות את השינוי, לקצב שלהן.
זה דבר דרמטי, זה דבר שקשה לפעמים לתפוס אותו ולהבין אותו, אבל הזמן הזה הוא זמן הכרחי. ויותר מהזמן, עליזה, מה שהכרחי זה שבאופן הזה אנחנו מחזירות לצעירות את השליטה על החיים שלהן. זאת אומרת שאם עד היום הן בעיקר, ושמעתם גם פה, היו נתונות למסגרות כאלה ואחרות, עוברות ממסגרות כאלה ואחרות, צריכות להתאים את עצמן לתכתיבים של המסגרות או לכללים או לא משנה מה, פה אנחנו רוצות קצת לשנות, להפוך את התקליט קצת, להגיד 'את לא רק מדברת יפה, את לא רק מודעת למצבך' את גם חזקה ויש לך גם כוחות כי אם את שרדת, ואני, סליחה, אני אומרת את זה תמיד במלוא הצניעות, אני לא שורדת רבע שעה בחיים שלהן ואני תופסת מעצמי אדם חזק, אבל עדיין, את החיים שלהן אני רבע שעה לא שורדת בלי הביטחון המינימלי שיש לי בסוף יום לחזור לבית.
אז אנחנו רוצות להעביר להן את המסר החזק הזה, שכמו שהן הצליחו לשרוד מצבי חיים באמת בלתי אפשריים יש להן גם כוחות לצאת משם, עם כל התמיכה שבעולם וכל האהבה שבעולם, אבל, תראי, גם הדבר הזה לוקח לו זמן, לייצר את הקשר, לייצר את האמון, פעם אמרה לנו אחת הצעירות, 'אם כל החיים אומרים לך שאתה דפוק אז אתה מאמין שאתה דפוק'. זו לא בדיחה, הן באמת לא מאמינות בעצמן, יש פה דימוי עצמי מרוסק, יש פה ביטחון עצמי שצריך לבנות אותו מאפס ומחדש. איך אני אתן לה הרגשה שהיא שווה משהו? איך אני אתן לה את ההרגשה שהיא ראויה, שהיא לא צריכה לשרוד באמצעות זנות או באמצעות עבריינות, שהיא יכולה לקבל קורת גג כמו שכל אדם זכאי מעצם היותו אדם? אלה דברים שקשה להעביר אותם אחרי שנים שהעולם לימד אותך אחרת. אז ברור שזה דבר שהוא נבנה פה, זה דבר שהוא קצת רוחני, קשה אולי לתפוס אותו, אבל - - -
ענבל דור קרבל
¶
בתפיסה שלנו אנחנו אף פעם לא בנקודת הזמן שצעירה יצאה מפה, מוצאת עבודה, מ' תיכף תמשיך הלאה אז אנחנו עוצרים. זה חלק מהתפיסה שלנו גם כעלם וגם עם המתנדבים שלנו. כשיש לנו ליווי אז אנחנו באמת נשארים איתם בקשר ולפעמים קשר ארוך טווח, רק כדי לראות, כי הצעירה סיפרה פה גם איך היא חזרה, היא הייתה ואחרי זה היא עזבה לתקופה מסוימת והיא חזרה. הקשר נשמר. מבחינתנו גם אם לא היא לא חלק מהשלטר וגם אם היא עברה לחיים עצמאיים הליווי שלהם הרבה פעמים, גם באמצעות המתנדבים שלנו, שנמצאים בקשר אישי ממשיך ו - - -
ענבל דור קרבל
¶
כן, פרויקט שממשיך, של משפחות. אני רוצה להוסיף עוד משהו על מה שרעות אמרה. צריך לקחת בחשבון שפעולת החיזור והאיתור לפעמים היא לוקחת הרבה יותר זמן ממה שלוקח לנו להביא אותן למסגרות שלנו. כלומר הקשר מתבצע ברחוב, הקשר מתבצע במקום שהן נמצאות ולכן גם אחרי זה הקשר ממשיך להיות מחוץ למסגרת, בתפיסה שלנו.
רעות גיא
¶
יש לנו גם פרויקט המשך שאנחנו מתכננים ונמצאת פה גם אורטל שהולכת ללוות את זה, אז אולי היא תגיד על זה מילה, כי זה פרויקט חדש וכיפי.
אורטל
¶
נכון. אז נעים מאוד, קודם כל. באמת נורא מרגש שאתם פה, אנחנו הרבה מדברים על הצרכים שמתחילים עוד בגילאים מאוד מאוד קטנים ונטמעים בצעירות ונמצאים פה, וגם כשהיא מוצאת את הכוחות לצאת החוצה אנחנו רואות ככה, בהסתכלות אחורה, שאחד הדברים הכי קשים שהן נתקלות כשהן יוצאות והן בדרך, במרכאות אני אומרת, לשיקום, ולהשתלבות מחודשת בחברה ובקהילה, זה סופר קשה, כי הבדידות קשה, כי לא יודעים הרבה, כי צריך ללמוד הכול מאפס, כי הדפוסים שטבועים בנו, צריך ממש את הכול מחדש.
אורטל
¶
אבל באמת, מתוך ההכרה בצורך המאוד גדול הזה ושאי אפשר לבד ושהליווי הזה, גם אחרי שהן יוצאות מפה, זאת אומרת הן יוצאות מהדלת הזאת ואנחנו לא אומרות 'אוקיי, זהו, מספיק, סיימתן', זה עובר. יש צורך מאוד מאוד גדול במין קביים כאלה שיעזרו בלימוד הזה מחדש, אז אנחנו ממש בימים אלה יוצרים פרויקט חדשים, פרויקט בוגרים, שהמטרה שלו ללוות צעירות חסרי בית שהן בשלב אחד קדימה, בבין לבין הזה לקראת חיים עצמאיים, לקראת השתלבות בקהילה. אנחנו מגייסים משפחות מלוות, מתנדבים יחידים, שייצרו קשר, כי ברגע שיש קשר עם הצעירות שם בחוץ, וזה כבר לא סביבה - - - כמו שיש פה הרבה, דיברתם על מצבי חירום והמשאבים פה וזה, בשנייה שהן יוצאות מהמסגרות האלה ופתאום הן בחוץ אז אנחנו עושים וי, כאילו הצלחנו וזה עבד, אבל זה לא המצב, כי בשנייה שהן יוצאות מפה הליווי הזה לא צריך להיפסק, עד הרגעים שבהם יש להן מספיק כוחות ומספיק ביטחון כדי להמשיך לבד. זה מה שאנחנו יוצרים היום, זה מורכב, אבל זה קריטי, בעיניי, בעינינו, כדי שיהיה את שלב המעבר הזה לרגע שבו כן אפשר לבד.
ענבל דור קרבל
¶
אני רוצה להגיד על הפרויקט הזה, שזה משהו שאנחנו למדנו ש - - - משהו שקרה, התנסינו בו, שמשפחה ליוותה צעיר וצעירה וראינו שזה פרויקט שעובד, ואמרנו שאם זה עושה כל כך טוב לצעירים, אולי ננסה להרחיב את היריעה ולהכניס אותו כפרויקט - - -
היו"ר עליזה לביא
¶
אני רוצה מעיריית ירושלים, לפני שאתן מדברות, אני רוצה לשמוע מה נשמע אצלכם. לשמחתי אני פוגשת אתכם עכשיו פעם ראשונה, כל הפניות שלנו אליכן להגיע לוועדה, לדיונים השונים בנושאים השונים, נותרה רק בקשה, אתם לא מגיעים, אף אחד מכם. אל"ף, אני רוצה לדעת למה, בי"ת, אני שמחה מאוד על ההשתתפות שלכם בכלל וגם המחמאות שקיבלתם וגימ"ל, ללמוד מה קורה בעיריית ירושלים, אבל גם מה לא קורה בעיריית ירושלים.
ציפי לפלר
¶
אני אתחיל ממה קורה בעיריית ירושלים. קודם כל אנחנו עכשיו בתקופה מאוד רעה בעיריית ירושלים כי אנחנו בתהליך - - -
היו"ר עליזה לביא
¶
לא, זה לא משמעותי. אני מבקשת, אנחנו אחרי זה נדבר על מה קורה בעיריית ירושלים, אני רוצה ללמוד מה קורה במחלקה שלך.
ציפי לפלר
¶
המחלקה שלי מושפעת ממה שקורה בעיריית ירושלים, כחלק מזה זה גירעונות תקציביים אדירים שעיריית ירושלים משקיעה. למשל אם אני אקח גם את השלטר הזה וגם את השלטר של הבנים, עיריית ירושלים השקיעה קרוב למיליון וחצי שקל בשני השלטרים, אפילו יותר, גם לשכירות, גם לשיפוצים, גם להצטיידות.
ציפי לפלר
¶
לפני זה לא היו שלטרים. אנחנו בהחלט שמחים לחיבור הזה עם עלם. יש לנו חיבורים נוספים עם עלם, אבל בהחלט שמחים על החיבור עם עלם ולפתיחת שני השלטרים ובאמת מאוד התגייסנו לעשות את המקסימום.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
אני חייבת להגיד, אמנם הן לא באות אלייך, אבל אצלי הן באות כל הזמן לוועדה של צעירים חסרי בית ואני - - -
מירב בן ארי (כולנו)
¶
לא, אין בעיה, חשוב גם ללמד על אנשים זכות. יכול להיות שזה - - - לעומת מה שקורה לי בעיריית תל אביב זה אור בקצה המנהרה.
היו"ר עליזה לביא
¶
הכול בסדר ויש לי הרבה כבוד, גם ראש העיר וגם עיריית ירושלים עושה עבודה משובחת, אבל בכל מה שקשור לרצף של הזנות התשובה היא 'אצלנו זה לא קיים', רק לפני כמה חודשים, ולא משתפים פעולה. ואנחנו באנו היום במסגרת של הכובע של הוועדה שאני עומדת בראשה, יש עבודה מבורכת בנושאים אחרים, לא רק בנושא שאת מקדמת, אלא בנושאים נוספים, עם עיריית ירושלים, אבל - - -
היו"ר עליזה לביא
¶
אני מכירה ואני מוקירה, אבל אנחנו היום באנו בנושא של הוועדה שאני מופקדת עליה, זאת המשמרת שלי.
היו"ר עליזה לביא
¶
מירב, אני אפשרתי לך גם לדבר בהתחלה וגם עכשיו, אין לי בעיה, מבחינתי זו פעם ראשונה, לפרוטוקול, שאני נפגשת עם נציגי עיריית ירושלים שמכירים בעובדה, כמו ששמענו כאן, שקיימת זנות בירושלים. זה קודם כל לפרוטוקול. ועכשיו אני מבקשת ללמוד מה קורה.
ציפי לפלר
¶
אנחנו היום במספר תהליכים. האחד, הפתיחה של השלטר הזה, שבהחלט אנחנו מאוד מעורבים, גם מקצועית וגם כספית. אותו דבר במקביל יש גם זנות של גברים ואנחנו בהחלט מטפלים גם בעניין הזה. אנחנו עומדים לפתוח את השלטר של הבנים, השלטר נפתח במקום זמני, הוא עומד לעבור, עבר שיפוץ מאוד מאוד רציני במבנה שעיריית ירושלים שכרה בעזרה קלה של משרד הרווחה לשכר הדירה והוא עומד להיפתח. מקום מאוד מאוד מאוד יפה בתלפיות.
במקביל אנחנו עובדים על פתיחת מסגרת של נשים שעוסקות בזנות מעל גיל 25 ואנחנו בעצם ביקשנו לפתוח, גם היינו בסיור בתל אביב, מאוד מרשים ומאוד רצינו ללכת על הדגם הקיים בתל אביב. נכון לעכשיו אושר לנו - - -
ציפי לפלר
¶
כן. רצינו גם לפתוח את דירת החירום וגם הוסטל וגם מסגרת יומית, כרגע אושר לנו לפתוח רק מסגרת יומית.
ציפי לפלר
¶
ואני מדברת עד גיל 25, כשלצערי בעיר ירושלים יש לנו בעיה קשה ביותר של מבנים. אני אגיד על זה שתי מילים, אם אני לוקחת גם את המבנה הזה וגם את המבנה ששכרנו בתלפיות, שזה באזור מסחרי, אני כבר הייתי בוועדה, הגענו ל- - - הייתי בוועדה במשרד הפנים כשהסוחרים במקום כבר הגישו ערר, הם הולכים להוציא לנו צו מניעה. פה היו סיפורים מאוד מאוד מאוד קשים עם השכנים, הייתה הירתמות של כל אגפי עיריית ירושלים, כולל המשטרה, כולל משרד הרווחה, של עלם, באמת של כל העולם ואשתו, המצב קצת נרגע, אבל הוא נרגע כי נכנס לפה מאבטח משש בערב עד שבע בבוקר.
ציפי לפלר
¶
אנחנו ביקשנו מימון ממשרד הרווחה, בינתיים לא קיבלנו תשובה, אנחנו מנסים לארגן, בינתיים עלם מממנת את זה.
ציפי לפלר
¶
ואת אותה בקשה ביקשנו גם לגבי השלטר של הבנים. ברור לנו שאנחנו צריכים לפתוח גם, המסגרת הזו, ודיברנו וציפי הזכירה את זה, לפתוח מסגרת נוספת לבנות שהן לא על רצף הזנות ואני מקווה שנוכל להרים את זה. באותה מידה בהחלט ברור לנו היום שאנחנו צריכים לפתוח משהו מתחת לגיל 18. זה גם עניין תקציבי, שוב אני מדברת על מבנים שלא קיימים בעיר לצרכי רווחה, אין לעיריית ירושלים מבנים לצרכי רווחה כמעט, יש לנו בעיה קשה מאוד. חלק מפרויקטים, לא רק בתחום הזה, נופלים בגלל מבנים.
אני רוצה לציין עוד דבר, שאנחנו נכנסנו בגדול לתכנית ית"ד, תכנית ית"ד היא בעצם טיפול וליווי של צעירים בגילאי 18 עד 25, כך שאחד המענים האפשריים זה הליווי אחרי. זאת אומרת זה בהחלט כוח אדם נוסף שקיבלנו, כולל תקציב מאוד יפה לתכניות, שאנחנו בהחלט נכנסים לזה עכשיו - - -
יהודית גבאי
¶
כרגע יש דיורית אחת שפועלת באמצעות עמותת 'אותות', זו איזה שהיא מסגרת שהם הקימו אותה, לבנות מרקע דתי, יש רשימות המתנה כבר שם.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
דירה, זה אחרי השלב, הן עוברות את השלב הזה, הן כבר עובדות, חלק בוגרות שירות לאומי, חיילות בודדות. במקרה של ירושלים זה בנות דתיות, חלק חרדיות לשעבר. בתל אביב אני פגשתי בנות שהשתחררו מהצבא והיו חיילות בודדות. זה ממש שלב שהוא יותר גבוה מבחינת שיקום. יש דיורית כזאת בירושלים, יש בתל אביב וגם נפתחה בבאר שבע.
היו"ר עליזה לביא
¶
אני באופן אישי, הבת שלי הייתה בשירות לאומי שנתיים ב'אחוזת שרה' ואז היא חזרה שבת אחת הביתה והיא אמרה לי 'אמא, את לא מאמינה, מגיעות לכאן כל שבת בנות שסיימו והן ישנות כאן, הן חיילות, הן בנות שירות, אין להן איפה להיות'. זה היה כבר לפני חמש שנים או משהו כזה ואז החלטנו שאנחנו בונים מרחב לבנות הללו, היינו כמה אימהות, גייסנו כספים ויש דירה במקום מסוים שהבנות ממשיכות שם. פנינו לרווחה, אף אחד לא הכיר את זה.
היו"ר עליזה לביא
¶
שנייה. ואז קיבלנו תשובה שלא מכירים במסגרות הללו. יש היום בישראל הרבה אנשים טובים, שאם זה עוד מוסד ילדים שקנה דירות לבוגרים שלו, אני מקבלת הרבה מאוד - - -
היו"ר עליזה לביא
¶
נכון. אז אני רק רוצה לנצל את זה כדי ללמוד על העניין הזה. מה שאנחנו עשינו, אני יכולה להגיד לך מהשטח, היינו אימהות שראינו את הילדות שלנו בוכות ואמרנו שאנחנו מרימות את זה. אחרי זה אני אגיד לך איפה זה. אז הלכנו לראש העיר, הוא פטר אותנו מארנונה, פטר את - - - הרמנו את זה. אספנו כסף לחמש שנים. במהלך הזמן הזה, ואני יודעת שיש עוד דירות כאלה שקמות, עמותות, אנשים, מה קורה היום עם דירות כאלה? מה המענה של המדינה? איפה זה הוסדר? כי אני יודעת שבאחרונה כן מדברים על זה.
ציפי נחשון
¶
אז אני אגיד. מבחינת מענה דיור לצעירים וצעירות, גילאי 18-25 אנחנו מדברים על רצף של מענים. אנחנו מתחילים בהלנת חירום, שזה מהדגם הזה, שזה בדרך כלל בין יומיים, שלושה, לארבעה-חמישה חודשים כדי לעזור באבחון, ביצירת אמון ובניית תכנית שיקום והלאה. אחר כך אנחנו עוברים למודל שהוא יותר שיקומי, שזה הוסטל, שבעצם זה בנוי על 12 דיירים בבית, לא יותר, כדי לא להפוך את זה למוסד, והצעירים והצעירות בהוסטל יכולים לצאת למקום עבודה הדרגתי. הם עוד לא בשלים להחזיק משרה מלאה, עובדים באופן הדרגתי. הם יכולים להיות במסגרת של הוסטל בין 8 חודשים לשנה וחצי, הם לא משלמים שקל, מקבלים הכול, מעטפת.
ציפי נחשון
¶
יש לנו כרגע ארבעה הוסטלים, אנחנו עכשיו רוצים לצאת מכרז על עוד שניים ייעודיים, לצעירות עם הפרעות אכילה - - -
ציפי נחשון
¶
ארבעה הוסטלים - - - הלנת חירום. אני מדברת איתך על מסגרות שהן במימון משרד הרווחה. אנחנו כרגע יוצאים למכרז לעוד שלושה הוסטלים נוספים, עוד הוסטל לצעירות במרכז הארץ, כי יש לנו פה בירושלים, עוד הוסטל לצעירות שיש להן בעיות והפרעות אכילה, אבל לא מתממשק עם אוכלוסייה של משרד הבריאות שצריכות אשפוז, ועוד הוסטל לנפגעות תקיפה מינית.
מההוסטל אנחנו צועדים לדירות מעבר כשיש לנו שני דגמים של דירות מעבר. דירת מעבר שיש שם מדריכה שישנה איתם בלילה ויש עובדת סוציאלית שמלווה בשעות היום.
ציפי נחשון
¶
רגע, בדירת מעבר זה בין ארבע לשש דיירות מקסימום, כדי לייצר תחושה של שותפות. ויש לנו דגם של דירות מעבר ללא מדריך לילה. בדגם של עם מדריך לילה, כרגע יש לנו עשר דירות כאלה שפועלות באמצעות הרשויות המקומיות.
ציפי נחשון
¶
בדגם הזה של עם מדריך לילה אנחנו בימים הקרובים יוצאים למכרז נוסף להפעיל עוד 40 דירות כאלה ברחבי הארץ.
ציפי נחשון
¶
יכול להיות שהפרויקט שלך יכול להתאים לו. בנוסף לזה אנחנו יצאנו למכרז על 50 דירות מעבר נוספות, בדגם שבלי מדריך לילה, שמי שמתאים לדירות בלי מדריך לילה זו אוכלוסייה של בוגרי פנימיות שהם כבר יותר מתפקדים, יותר לוקחים עצמאות, אז הם לא צריכים את המדריך שיישן - - -
ציפי נחשון
¶
בדיוק. כרגע פועלות דירות 30 דירות לבוגרי פנימיות, במימון משותף של ילדים בסיכוי ואנחנו, אנחנו גייסנו תקציב, אנחנו יצאנו למכרז וההפעלה תהיה בלי מיזם משותף, זאת אומרת העמותות לא צריכות להשתתף במימון, כבר זכו שלושה מפעילים על ה-50 דירות, ארגון אחד זכה ב-30 דירות, ארגון אחד ב-10 דירות וארגון אחד בעוד 10 דירות.
ציפי נחשון
¶
בוודאי. אני מאוד מקווה שהגורם הרביעי, שלא קיבל, כי במכרז היה כתוב שמקסימום אפשר לקבל 30 דירות ומינימום 10, ושמעתי אתמול שהגורם הרביעי, שלא קיבל, הולך להוציא צו עיכוב.
משם אנחנו עוברים לאוכלוסייה של בנות שירות לאומי, יש לנו שירות לאומי ייעודי, שמיועד לצעירות במצבי סיכון, שהן באות לשירות לאומי, הן משרתות רק 4 ימים בשבוע, כי יש להם יום מעטפת והעשרה והעצמה פעם בשבוע ועל כל 15 בנות אנחנו מממנים חצי משרה של עובד סוציאלי.
ציפי נחשון
¶
הנה, היא הייתה בתכנית כזאת, כי התכנית הרגילה של שירות לאומי זה על כל 60 בנות יש עובד סוציאלי אחד. אצלנו כל 15 יש עובד סוציאלי.
ציפי נחשון
¶
יש לנו 600 תקנים כאלה. מתוך ה-600 150 בנות יכולות לקבל מקום לינה, זאת אומרת שזה תקן עם דיור שמשרד הרווחה מממן אותו.
משם אנחנו צועדים לתקציב שאנחנו מקבלים ממשרד השיכון, אנחנו מקבלים סיוע בשכר דירה ל-200 צעירים בשנה, שאני מאשרת את זה, שזה בעצם למישהו שכבר יכול להיות שעבר חלק מהמסגרות, או רק מסגרת אחת והוא באמת כל כך עצמאי, אבל הוא מרוויח רק 4,000 שקלים, הוא לא יכול גם לשכור דירה, גם להחזיר חובות וגם לחיות.
ציפי לפלר
¶
אני רוצה שנייה. קודם כל אני מאוד מעריכה את כל הפיתוח ובאמת, ציפי, אני מורידה בפנייך את הכובע על כל הפיתוח של התחום, יחד עם זה התעריפים לא מאפשרים להפעיל את המסגרות בצורה נאותה.
ציפי לפלר
¶
זה בסדר גמור שעלם רצה להיות שותף, אבל עדיין - - - אני לא מדברת רק על המסגרת הזאת, אני מדברת על כלל המסגרות. התעריפים לא מספיקים, ואני יודעת שאת נלחמת על זה, ציפי, על התעריפים, שכר הדירה לא מספיק, כמות כוח האדם לא מספיקה, אין אפשרות - - - בעייתי. אם מנהל מתוקצב ב-145,000 שקל לשנה כשמצופה ממנו, מנהל עם השכלה ועם יכולות אדירות, עובד סוציאלי היום מתחיל, אצלנו הוא מתוקצב ב-155, עלות מעביד אני מדברת. לא יכול להיות. התעריפים לא מספיקים ואני מדברת על המכלול. אם אני צריכה על כל מסגרת שלי להוסיף תקציבים מהעירייה אני לא יכולה לפתוח את המסגרות.
יהודית גבאי
¶
אני רוצה להגיד רק שני משפטים, אני רוצה לומר שאנחנו תכנית ית"ד, לראשונה קיבלנו תקנים ממשרד הרווחה לעבוד עם צעירים ואנחנו בונים ועושים ראייה עירונית, לא רק של אגף הרווחה, אלא גם של השירותים העירוניים כמו קידום נוער, כל העמותות ביחד, עברנו תהליך בשנתיים האחרונות כדי באמת להתייחס לכל העניין של מחוסרי קורת גג, נוער וצעירים, ובנינו איזה שהוא רצף, גם בנינו שפה משותפת, מטרות, יעדים ותכניות. אנחנו עובדים ביחד, באמת הראייה היא ראייה עירונית, גם מי שמרכז אצלי את ית"ד, בעצם הראייה היא לבנות איזה שהוא רצף של תכניות טיפוליות בתוך הקהילה וגם מסגרות. ביחד עם מורן אנחנו עושים את זה, ממשרד הרווחה, ובאמת כל השותפים שלנו.
אני רוצה להגיד משפט אחד, דיברת על - - - חשוב לי מאוד מאוד להדגיש, אני מנהלת שירות של עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות שעובדים בכל התחום, במגזר הערבי, החרדי והכללי, הדתי וכו'. אנחנו עובדים עם נערות וצעירות במצבים מאוד מאוד קיצוניים, גם על רצף הזנות, הליווי הוא מאוד אינטנסיבי, שנים, זה - - - כמה פעמים בשבוע, מאוד סיזיפי, זאת אומרת חשוב לי להדגיש שאנחנו פה במסגרת מאוד משמעותית ומאוד חשובה, היא חלק מתוך מכלול המענים שקיימים, העבודה שהעובדים עושים היא באמת ממש עבודת קודש ויש הרבה שירותים ומענים נוספים שקיימים. אני אתן לדוגמה, יש לנו למשל, במרכז הפעמון, דרך תכניות נוח"מ חברנו שם לעבודה עם נערות - - -
יהודית גבאי
¶
כן, אז יש לנו עבודה עם נערות שנמצאות על רצף, חרדיות שמגיעות, יש שם זולה שפתחנו ואנחנו מפעילים אותה ופוגשים שם את הנערות בכל מיני אופנים ובכל מיני מצבים. אז יש באמת רצף של מענים, גם טיפוליים, שנעשה בקהילה בעיר באגף הרווחה אצלנו, וחשוב לי להזכיר את זה במעמד הזה.
היו"ר עליזה לביא
¶
לא, יש לי הרבה הערכה, רק שאלתי, בסיור בתל אביב שמענו איך צוותים יוצאים לשטח לאתר. האם זה קיים גם אצלכם?
יהודית גבאי
¶
יש עובדי קידום נוער שנמצאים פה, שהם עושים גם את האיתורים, יש לנו גם ניידות, גם בנוח"מ יש לנו מדריכים שנמצאים בשכונות ומאתרים בני נוער, גם עובדות וגם עובדים, כדי לאתר בני נוער מהמגזר החרדי שנמצאים במצבי ניתוק. זאת אומרת שבאמת יש עבודה מאוד מאוד רחבה. יש עוד צרכים ואנחנו באמת כל הזמן חושבים מה עוד צריך ומה עוד חסר בתוך הראייה העירונית.
מארה שכטר
¶
אני צריכה לצאת, אבל רק רציתי להעיר שאני מציעה לצרף למענים שנבנים גם מסל שיקום, גם כרצף הטיפול וגם - - -
היו"ר עליזה לביא
¶
רגע, אם את צריכה לצאת, אנחנו לא נתנו למשרד הבריאות לדבר, אז בואי רגע נשמע. כי אני רוצה להבין למה היא מחכה חצי שנה.
מארה שכטר
¶
לענות על מה שקורה בתוך סל השיקום אני לא יכולה לענות, אבל אני יכולה בהחלט לקשר אותה עם הדמות המובילה שם - - -
מארה שכטר
¶
אני בשמחה יכולה ליצור את הקשרים האלה עם סל שיקום, אני חושבת שהם צריכים להיות חלק מהמענים שניתנים ולצרף אותם לוועדת היגוי שעובדת על הנושא.
קריאה
¶
אבל, רגע, היה לנו את מירב שהעבודה הייתה, היא באמת עזרה ותרמה, היא בחופשת לידה. הדר, את רוצה להגיד?
הדר
¶
אני הדר, אני עובדת רחוב של קידום נוער במימון של משרד החינוך והעירייה, בתוך פרויקט משותף, אני עובדת גם פה בשלטר. ואני אגיד בהקשר למה שאת אומרת, עלו פה המון המון נושאים, אבל זה נראה לי הנושא הכי חם, שהכי מעסיק אותנו כרגע. התחיל פרויקט מדהים, יש רצון בשיתוף פעולה, ופותחים בשבח, אז משרד הבריאות הוא שותף שלנו, רוצה להיות שותף שלנו. מה שלא קורה בפועל זה שאין לנו כרגע עדיין מענים. יש לנו ערוץ תקשורת, יש רצון משותף, עדיין הדברים עובדים נורא לאט.
היו"ר עליזה לביא
¶
זה מה שאני שואלת כל הזמן, תמיכה תמיכה תמיכה. זה אנחנו חייבים לפצח, לכן שאלתי, מה אנחנו עושים? איך אנחנו מקצרים תהליכים?
מארה שכטר
¶
אז אני מציעה לשבת יחד עם פמלה ויש גם את הפסיכיאטר המחוזי שאפשר לשבת איתו. זה ברמה המחוזית. ברמה הארצית, אני אתן - - - להתייחס לזה. יש גם מישהו ברמה הארצית שאפשר לפנות, אני מדברת על המחוז.
הדר
¶
אנחנו בקשר עם פמלה, אני ישבתי עם המחליפה של מירב - - - אני בקשר עם מירי ורד שהיא מנהלת את - - - שהיא מחליפה של הפסיכיאטרית, שבחופשת לידה גם כן.
הדר
¶
אנחנו בקשר עם כולם, אנחנו יודעים להשמיע את הקול שחסר לנו, כי הוא אקוטי, הוא קריטי, אין לנו מענים. זה לא מספיק להיות בקשר ולשבת בשולחנות עגולים וזה לא תמיד מועיל, וגם הפסיכיאטר המחוזי, כשאין פסיכיאטרים, אז אין לו פסיכיאטר לתת לנו. וגם ל - - - הרופאה, אין פסיכיאטר וגם לפמלה, אז הן איתנו והן שותפות והן יצרו גם - - -
קריאה
¶
מי שאחראית על סלי השיקום ו - - - זאת רונית דודאי במשרד הבריאות. מה שקרה זה שאני פגשתי את רונית דודאי לפני שבוע, לא באופן פורמלי, וקבענו פגישה בדיוק על כל מה שמעלים פה מהשטח, פה ובתל אביב, אנחנו נלך עם רעות כדי לדבר - - -
יהודית גבאי
¶
אני רק רוצה להגיד משהו, שבעצם כולנו עברנו תהליך, אני חושבת שגם משרד הרווחה וכל השירותים, בעצם בתפיסה של איך אנחנו תופסים זנות וגם ההגדרה התרחבה על הרצף הזה, כי באמת לנו, אני מודה, היה קשה להגדיר נערות ונערים שאנחנו מטפלים בהם וגם הם לא הגדירו את עצמם במקומות האלה. עכשיו אני אגיד שגם הטיפול בהם, כמו שאמרתי, מעבר להחזקה המאוד אינטנסיבית שלנו, היא הרבה פעמים לא מחייבת איזה שהיא מסגרת נפרדת, כלומר הרבה מהם מגיעים למסגרות של הוסטלים, למסגרות אחרות. זאת אומרת מבחינתי באמת חשוב שיהיה כל הרצף, מסגרת כמו 'הלב' זו שאלה שאנחנו באמת חושבים לגביה. נכון, נתאים לכל עיר גם בהתאם למענים האחרים הקיימים, זה משהו שאנחנו חושבים ובוחנים, אבל כן אני אגיד - - -
יהודית גבאי
¶
כן, אנחנו דנים בנושא של הזנות, יחד עם משרד הרווחה, יחד עם השירותים האחרים, גם הדס - - - כלומר כן עשינו דיונים לגבי מה האופי ומה נכון שיפעל.
ר'
¶
אז הכרתי את השלטר בגיל 12 או 13, אני לא זוכרת, זה הרבה שנים כבר, שבע שנים. אז - - -ברח לי חוט המחשבה.
ר'
¶
הכרתי את השלטר, ככה וככה וככה, הכרתי אותו כשהוא היה בשיא שלו, הוא היה כזה קטן, פיצי, כשלא היה בכלל מענה לכלום. ואז, כשהם עברו, כבר לא הייתי, נכנסתי לפנימייה, הייתי שם כמה שנים ובסוף בסוף בסוף, לפני שנתיים או שלוש שנים חזרתי.
ר'
¶
אז הייתי בשירות לאומי במסגרת, דווקא זה ממש ממש ממש עודד אותי לעשות את השירות הלאומי. היום האחד הזה בשבוע נקרא יום הכשרה, שזה מין מסגרת, איך קוראים לזה? שכחתי.
ר'
¶
את ציפי, אני אישית מכירה אותה עוד מאז, לפני שבע שנים, כשהיא הייתה באה להוסטל הזה. אז היא הייתה באה הרבה פעמים, יכול להיות שממנה, לא יודעת, ממנה לדעתי.
ר'
¶
אז הייתי שם שנה ולא יכולתי להמשיך לשנתיים. מבחינה כלכלית זה נורא נורא נורא קשה, זה 700 שקל בחודש, לא הכרתי את קצבת ילד נטוש, לא ידעתי על הדברים האלה.
ר'
¶
ואז סיימתי שנת שירות, עשיתי עוד שנה - - - כאילו זו דירת בוגרות, שהיא בעצם לשנתיים, או לשנה שירות ועבודה או לשנתיים שירות, אז אני בחרתי לעשות עבודה, לעבוד. זו עבדתי שנה, פדיחה להגיד. במפעל BOB, הייתי מזווגת דבורים. בקיבוץ, עבדתי בקיבוץ.
ר'
¶
סיימתי את העבודה שם ואז זהו, נגמר שם הזמן. אז חזרתי לפה. באתי, למדתי פה במזכירות רפואית במכללה פה ואז ככה גרתי בדירה. כל הכסף שחסכתי הוצאתי על בתי מלונות וכאלה ולגור, כדי לא לחזור לשלטר. אני לא אשכח את זה. מרוב שהכרתי את כל המקומות ממש טוב. ואז הייתי מטופלת בקידום נוער, הביאו לי שם מלון שאני לא אהיה בשלטר ובסוף חזרתי לשלטר כמו גדולה.
ר'
¶
קודם כל לא, אני אסביר משהו, אני הייתי יושבת בוועדות עם מירב בן ארי, היא קוראת לי בת טיפוחיה לפעמים, היא גם לקחה אותי לפנינה, הכרתי אותה.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
לקחתי אותה לפנינה רוזנבלום. זה היה חלום שלה, אמרתי לה 'מה החלום שלך?' היא אמרה לי 'אני רוצה קרם פנינה רוזנבלום'.
ר'
¶
לפני שלוש שנים זה היה. אז זהו. ישבנו בוועדות ובאמת קיבלתי סיוע בשכר דירה, שהוא לא אושר כי - - - הוא אושר אבל לא נכנס לי לחשבון בנק, הוא נכנס לבעלי הדירה ישירות וכשניסינו לברר אני והדס בדירות ראינו שאף בעל בית לא מוכן לקבל את הכסף, כי יש כאלה שלא רוצים לדווח על דירות. זה ממש תקע אותי ותקע אותי עוד כמה חודשים טובים ואז השארתי למירב הודעה, מה זה הודעה, ישבתי עם עצמי, כתבתי, היא אמרה 'חכי, אני אטפל בזה'. אחר כך יום אחרי זה שלחתי לציפי הודעה, התקשרתי אליה - - -.
היו"ר עליזה לביא
¶
רגע, אני חייבת לשאול אותך, לפני זה, איך אנחנו עוזרים לעוד ילדות ונערות וצעירות שתדענה שהן יכולות לפנות? איך עושים את זה?
היו"ר עליזה לביא
¶
איך, מהניסיון שלך, מהמקומות שאת היית בהם, מהבנות שאת מכירה, א' ו-ר', איך אנחנו יכולים להגיע לעוד בנות.
א'
¶
הבנות? בואי נגיד לך, בתקופה הזאת אין, עכשיו בתקופה הזאת אין בנות כאלה. הבנות, הן לא בורחות באזורי ירושלים או באזורי תל אביב, שאתם בכיוונים האלה, הבנות שבורחות כשקשה להן - - - בואי אני אגיד לך איך מגיעים לבנות האלה, זה בנות של רווחה, זה דבר ראשון. ברגע שיש בנות של רווחה שמגיעות למסילה, לצופיה ולפנימיות והן בורחות מהמסגרות האלה, זה בדרום.
א'
¶
מאיפה התחלתי? מהדרום. מהדרום התחלתי בזנות, מהדרום, משם משם משם. אני חושבת, לפי דעתי, שלא צריך את מסילה ולא צריך את צופיה וזהו.
א'
¶
אני חושבת שצריכים כאילו קצת להיות יותר - - - לא יודעת, אני אחשוב על מה יש להגיד, אחרי זה אני - - -
א'
¶
אני חושבת שההחלטה של הכנסת, באמת להסתכל לעיניים ולראות שבעצם מי שמידרדרת לחיים שהיא מוכרת את הגוף שלה והיא מגיעה למצב שהיא צריכה להרגיש שזה מה שיש לה, לפחות ראיתם שהיא באמת הקורבן פה, והיא לא - - - ובאמת עשיתם את זה כאי הפללה וכדי לעזור לה, שאם במקרה - - -
א'
¶
כן, ברור, זו בחירה שלה, ועדיין, אישה מול גבר, לא משנה. וכך אם היא נפגעת או משהו, אז היא מרגישה יותר בטוח באמת לבוא ולטפל בזה. למשל אני עברתי - - - לא משנה, למרות שזה היה מאנשים שהכרתי, אבל דרכם הכרתי אנשים שלא רציתי לעשות איתם דברים ובזכות זה שידעתי שיהיה אי הפללה ולא פחדתי להגיד 'כן, אני עובדת ככה וככה', יכולתי באמת להגיד שהם עשו לי ככה וככה ושהם נתנו על זה את הדין בלי להרגיש שאני כאילו לא יכולה לבוא ולומר. ועל זה אני מברכת, שבאמת עשיתם את הצעד הזה לפחות, את הצעד הקטן הזה, להוציא אותנו מ - - -
א'
¶
אני חושבת, ברגע שאתם מרגישות, בנות בורחות מפנימיות, בנות מתחילות לברוח ממסילה וצופיה, זה הבנות האלה, הם צריכים ישר לתפוס אותם ולא לתפוס אותם ולקשור אותם.
ר'
¶
אם להיות קשורה - - - למקום הזה, אני יכולה להגיד על השינוי, אני חוויתי את השעות של הלילה ברחוב ועד לפה, שאני בכלל בכלל בכלל, זה שינוי דרמטי, קודם כל זה 24 שעות, יש לך איפה לישון פה, יש לך איפה להיות כל היום, עד לפני חצי שנה לא היה את הדבר הזה, לא הייתה את ההכרה הזאת. זה דבר שלדעתי אותי זה שינה ברמות שאני לא יכולה לתאר אפילו, לטובה. אם את שואלת מה ההמלצה, זה באמת לעשות תכניות כאלה שהן באמת ל-24 שעות, בלי יותר מדי חוקים וגבולות, לתת לבן את האדם את העצמאות שלו, בלי טיפולים יותר מדי, בלי שום דבר, כל אחד לעצמו. ברגע שהוא רוצה שהוא יפנה מעצמו. לא חושבת שצריך לעשות מקום טיפולי, לא צריך - - - כאילו זה באמת מה שאנחנו רוצים, המקום הזה, שהוא 24 שעות וזה בעצם גרם לי להעלות את עצמי למעלה.
מוסי רז (מרצ)
¶
אני רק רוצה להגיד קודם כל כל הכבוד, תודה שערכתם את הסיור הזה, עליזה ומירב, תודה. אני חושב שזה מאוד מרשים והעבודה שנעשית פה היא עבודת קודש. אני לא בטוח ש - - - יש דבר אחד שחסר לי, כהשלמה לדבר הזה בעתיד, היקף הבעיה. כמה נערות וצעירות יש כאלה שיש להן בעיות דומות, אבל שלא זוכות לפתרון מסוג השלטר הזה, אין לי מושג ואני לא יודע אם יש מחקרים אמינים על זה.
מוסי רז (מרצ)
¶
וכמובן שכל הנושא של הבעיות התקציביות שהוצגו פה, טוב שיש את אלה, אבל זה המדינה והעירייה צריכות לעשות את זה ולא צריכות לעשות את זה עמותות. העמותות כאן פשוט עושות מעשים כל כך חשובים שהתפקיד של המדינה והעירייה לעשות אותם ולא מספיק. למרות שאני שומע, יש תכניות חדשות - - -
מוסי רז (מרצ)
¶
לדוגמה על השומר וכל הדברים האלה, אלה דברים שצריך להתמודד איתם וטוב שיש תכניות כאלה חדשות. אני מאוד שמח לשמוע על הדיור ודברים מהסוג הזה, שלאט לאט, אני לא יכול להגיד פותרים את הבעיה, אבל עוזרים לצעירות וגם צעירים להתמודד עם בעיות מהסוג הזה. אז אני ממש מודה לכם שהבאתם אותי לפה.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
אז אני רוצה קודם כל להגיד לכם תודה, לכל הצעירות שנמצאות כאן, כי זה ממש מרגש אותי לשבת פה. פעם שעברה שהייתי פה ככה גם ר' לא הייתה ואי אפשר לעשות סיור בלעדייך. את משהו. באמת.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
רגע, אני רוצה להגיד תודה רבה. אני רוצה להגיד תודה לעליזה, שבאת לפה, זה מאוד חשוב. את יודעת, אנחנו יכולות לדבר על זה, אבל אם לא באים לפה ולא שומעים את זה ולא מעלים את זה לסדר היום הציבורי, כמה אני יכולה לדבר על השלטר? בסוף הנוכחות שלך פה זה מאוד מאוד חשוב, את יושבת כאן, שומעת את הבנות וזה נהדר.
הפעילות היא פעילות של משרד הרווחה, חשוב לומר, עם עמותת עלם, כאן זה מיזם משותף, אני מאוד מקווה שתעזרי לי ונפעיל לחץ שוב על עיריית תל אביב, אנחנו כל הזמן לוחצים אותם, מקום שהכי חשוב במדינה מורח אותי, ואת יודעת שלא קל למרוח אותי, מורח אותי כבר שנתיים פלוס.
מילה אחרונה, אני מאוד מאוד מקווה שיום אחד לא נצטרך את המקום הזה, שנשתמש בו כאיזה שהוא לא יודעת מה, אכסניית נוער, אבל כל עוד צריך אנחנו כאן. אמרתי את זה בהתחלה ואני אומרת את זה בסוף. תודה.
היו"ר עליזה לביא
¶
תודה. אז אני אסכם עכשיו ואני אקרא גם את הסיכום שלנו בהחלטות ונצא לסיור, אבל לפני הכול אני רוצה לומר תודה גדולה, לא תמיד יש את ההזדמנות לומר אותה והרבה פעמים גם נשמעת ביקורת, אבל היא ממקום משותף לכולנו, כל מי שנמצא כאן, ויש פה גם סטודנטיות, וכל מי שבחר להקדיש את חייו לסייע, לעזור, לתקן, לתרום, כל אחת ואחד עם סיפור החיים שלו, ואני יודעת גם שיהיו בנות שגדלו כאן והן תמצאנה את עצמן במקומות חזרה של תרומה לקהילה. אתן יכולות להגיע רחוק מאוד, זכיתן לקבל תמיכה, סיוע, עזרה, שבתקופות קודמות כמו שאתן יודעות והעדתן בפנינו, זה לא היה. ואנחנו כל היום במקום של לשנות ולתקן.
ואני רוצה לבקש מכן לספר לנו, לשתף אותנו. היום אפשר דרך הטלפון להגיע לאי-מייל, לפייסבוק, לטלפון, אנחנו מאוד מאוד נגישים, הרבה דברים אנחנו לא יודעים, גם כאן לעובדי הרחוב, הרבה דברים אנחנו לא יודעים. לא צריך בבירוקרטיה לפנות למעלה, אלא תשתפו אותנו, תעדכנו אותנו. זאת אחת הסיבות שאנחנו באמת יוצאים לשטח, לבוא, לשמוע, כי איך אמרה לי כאן הדר? אני מכירה את פמלה ואני מכירה ואני מכירה, הבעיה היא זאת וזאת וזאת. חבל לי על הזמן הזה, אני רוצה לשמוע ובזה אני רוצה לטפל. תרגישי נוח לכתוב לוועדה, לכתוב לי, לכתוב לאמל, לחברי כנסת נוספים, אנחנו פה בשבילכם. העבודה שלנו היא לתקן, היא לשנות וזה התפקיד שלנו. אז אני קודם כל רוצה להודות.
דבר שני, נקודתי, לעיריית ירושלים. את יודעת, הרבה מאוד פעמים אני מקבלת תשובות מראשי ערים, 'עליזה, עד שאני מצליח להרים את העיר שלי, מה את באה לי עכשיו עם בעיות בזנות? זה מקלקל לי את השם, זה הורס לי את המוניטין, אין לי כזה דבר. את רוצה? בואי נעשה סיור את ואני לבד בלילה'. זה לא בושה, אני אומרת לך, אנחנו כולנו באותו מקום. אני מבקשת שכשמגיע זימון, אני מבקשת שתמסרו את זה הלאה, אני גם עם ניר ברקת בעניין. אני מכירה את המצוקות ואת הבעיות, עכשיו הזמניות, שיש לעיריית ירושלים, אני מקווה מאוד שהן תיפתרנה ואני מחזקת את ידי ראש העיר בעבודתו המבורכת. העיר ירושלים היא לא עיר רגילה, צריך לבוא ולתת מענה. קודם כל היא עיר בירה והיא עיר שיש בה אוכלוסיות שצריך לתת להם מענה מיוחד. אז אני קוראת מכאן לבוא ולסיים בהקדם את המצוקה שנקלעה אליה עיריית ירושלים.
אבל לנושא שלשמו הגענו, אני קוראת מכאן לשיתוף פעולה מלא של עיריית ירושלים בכל מה שקשור לרצף הזנות, לנוער חסר בית, אני יודעת שאתן באמת עושות עבודת קודש, אבל צריך להדק וצריך לבוא ולראות איך מאמצים מודלים שכבר קיימים, נעזרים בניסיון שקיים ומתקדמים קדימה.
באשר למשרד הבריאות, אני קוראת לשיתוף פעולה הרבה יותר הדוק עם משרד הבריאות על האפשרויות השונות שבו. אנחנו את שלנו נעשה, נפנה גם לפסיכיאטר המחוזי וגם למנכ"ל משרד הבריאות כדי לבוא ולראות איך מהדקים את זה בצורה חד משמעית. משרד הרווחה עשה פה עבודה וקפיצת דרך נהדרת ואני רוצה לברך, גם אותך, ציפי, וגם את המנכ"ל ואת השר באמת על עבודה בזמן אמת, כלומר רואים, מתקנים, משנים. אני עוד לא רואה את זה עם משרד הבריאות. למשרד הבריאות יש גם את היכולות, הוא חולש על תקציבים, יש לו עבודה ייעודית שצריכה להיות בממשק הנכון, כולל השינויים, ואת צודקת, כשאני נכנסת לכיתה נורמטיבית ואומרות לי בנות 'אנחנו לא מקבלות תורים לפסיכיאטר' זו בעיה ארצית ואנחנו צריכים לבוא ולראות איך אנחנו נותנים מענה, כי חלק מלבוא ולראות איך מונעים זה לתת את המענה לפני בכלל שזה קורה. אז אנחנו גם לכך ניתן ונידרש.
אני שוב רוצה להודות לעלם על העבודה המבורכת בתיקון עולם, לחזק אתכם ולקרוא - - -
א'
¶
שניהם, תראי, נוריד מיליונים ולא יותר ממיליונים גם, יותר גם כאילו הכוונה, בגבהים ואת השמים ואת הכוכבים ואת אלוהים גם, אם צריך.
היו"ר עליזה לביא
¶
על האירוח החם והלבבי. גם לך. תרגישי נוח לפנות, להפנות, להתארח, גם בוועדה של מירב, גם בוועדה שלי, בכלל, ואנחנו פה משתפים פעולה באמת בצורה יוצאת דופן כי כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא.
אני רוצה לחזור ולהודות לכם, חבריי היקרים, חבר הכנסת מוסי רז, חברת הכנסת מירב בן ארי, אמל, מנהל הוועדה, העוזרים שלנו שאיתנו, שמאוד מאוד רצו להצטרף לסיור הזה, אין כמוהם, כמי שדוחפים בתוך הלשכות את התעדוף. כולנו יודעים שמה שקשור בנוער מקבל תעדוף גבוה, כמובן אצל חברי הכנסת שהופיעו כאן.
אז אנחנו נצא לסיור ואם יש מישהו או מישהו שרוצים להגיד לנו דברים גם לא לפרוטוקול, אתם מוזמנים. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:30.