ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-01OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 187

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ז' בטבת התשע"ח (25 בדצמבר 2017), שעה 11:00

1. כשלים באכיפה כנגד פדופילים בישראל, של חה''כ איילת נחמיאס ורבין

2. כשלים באכיפה כנגד פדופילים בישראל, של חה''כ יפעת שאשא ביטון

חברי הוועדה: איילת נחמיאס ורבין – מ"מ היו"ר

יפעת שאשא ביטון – יו"ר הוועדה לזכויות הילד

אורי מקלב

רפ"ק קובי עזרא - יועץ משפטי סייבר, מאור, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ישראל לוי - קמ"ד נפגעי עבירה באח"מ, המשרד לביטחון פנים

אסף זגורי - מפקד יחידת צור, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים

מישר גיל חמו - קרימינולוג וקצין תכניות פיקוח שב"ס, יחידת צור, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים

ד"ר מרב בוקשיצקי - קרימינולוגית קלינית ראשית, בריאות הנפש, משרד הבריאות

ד"ר דויד כהן - קרימינולוג קליני, משרד הבריאות

שרונה עבר הדני - עורכת דין, ייעוץ משפטי, משרד הבריאות

ד"ר בת עמי ברוט - פרקליטה, משרד המשפטים

אביגיל סון פלדמן - משפטנית, משרד המשפטים

נועם פליק - ייעוץ משפטי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אסתר שדה - מנהלת שירות מבחן למבוגרים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דליה מזרחי - סגנית מנהלת אגף בכיר לכוח אדם בהוראה, משרד החינוך

לירון ספרד - עורך דין, ייעוץ משפטי, משרד החינוך

איל פרידמן-מירב - קב"ט, מנהל אגף ביטחון משרדי, משרד החינוך

ורד וינדמן - עורכת דין, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

רותי ברנשטיין פרץ - נציגת המתמחים, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל

עמי ברבר - מנכ"ל, עמותה "עבודת הלב"

נורית מנשה - עמותת "עבודת הלב"

אלירן מלכי - מייסד הליגה להגנה על קטינים

רותם אלוני דוידוב - עורכת דין, מייצגת נפגעי עבירות מיטן

אמיר שואן - מוזמן/ת

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

1.כשלים באכיפה כנגד פדופילים בישראל, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין

2.כשלים באכיפה כנגד פדופילים בישראל, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון

בוקר טוב. לבקשת מנהלת הוועדה אני אתחיל בקריאת הסעיף שנוגע לפרטיות וחשיפת פרטים אישיים של דוברים בוועדה.

אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון, או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

אחרי שהתחלתי בזה אני רוצה להודות לחברתי, יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שכמו תמיד נענית במהירות לבקשותיי ובמקרה הזה, גם מנסיבות כאלה ואחרות, אני מנהלת את הדיון ולא היא, אבל אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שגם אילו הייתה יפעת מנהלת את הוועדה הנושא הזה היה נידון באותה רמה של תקיפות ודאגה, כפי שאני מתכוונת כרגע לשקף לכם.

כולם כאן הורים, נכון? אני יכולה לקחת את הסיכון שאין פה מישהו שהוא לא הורה, נכון? אז אני רוצה לקדם אותך בברכה לעולמם של הורים במדינת ישראל, או בכלל בעולם, אני מהמרת, כי אני חושבת שאין סיוט יותר גדול להורה, מלדמיין את המחשבה שמישהו – ופה בדיון הזה אנחנו נקרא לו פדופיל – אנחנו לא נכנה אותו בשמות המטויחים והמכובסים – עברייני מין. סליחה שאני אומרת, לא בגלל שעברייני מין זה לא נורא, אלא שמשום שכשאנחנו שולחים את הילדים שלנו לרחוב או שהילדים שלנו נמצאים ברשת, המחשבה שמישהו יתאנה להם ויאונה להם רע כתוצאה מזה שהילדים הם תמימים ונאיביים, ולא יודעים לפלטר ולא יודעים לסנן מידע, ולא יודעים איך להתמודד עם העולם הזגה, שנהיה הרבה יותר מורכב והרבה יותר בעייתי ומזמן הרבה יותר סכנות, הרבה הרבה יותר סכנות. אין סיוט יותר גדול לדעתי להורה. באמת. אתם יודעים, למעט שלא נדע ענייני בריאות, אבל ביום ביום, הדאגה הבסיסית זה לביטחונו של הילד כשהילד יוצא לרחוב.

אני רוצה להגיד לכם משהו מאד מאד מאד לא פשוט. אני בעת האחרונה מוצאת את עצמי כל הזמן מתעסקת עם בעיות של פדופילים ועם מחסור בפיקוח בכל המערכות. מבית ספר בצפון תל אביב, עם הפדופיל שאול שמאי – שאני בהתחלה לא הייתי מוכנה להתעסק עם זה ולא הבנתי למה. ואז אחרי חודשיים מקרות האירוע, זה היה בתחילת יוני, התחלתי להתעסק בזה באופן שבועי. אני עוקבת אחר מצב הילדות בבית הספר באופן שבועי. אני הבנתי שמרוב פחד אני לא התקרבתי לזה. איך התחלתי להתעסק בזה בכלל? דרך הסוגיה של מורים מחליפים. כי במערכת יש מיליוני שעות מורים מחליפים. ואף אחד לא באמת מפקח. והאיש המתועב הזה, הפדופיל הזה, היה חסום במערכת ואיך שהוא, אגב עניין טכני כנראה לחלוטין, הצליחו לעקוף את החסימה.

בשבוע שעבר אני מוצאת את עצמי באישון ליל – באמת אין דרך אחרת להגדיר את זה – כותבת מכתב בהול ליועץ המשפטי לממשלה, כי יש פדופיל בשם רומן לוין, שצפויים לחתום איתו על עסקת טיעון מתועבת ואיומה, אחרי שהבן אדם הזה כבר ישב 3 שנים בכלא. מדובר בפדופיל שחוזר על מעשיו, רצידיביסט. אין פה שאלה. לא מדובר באירועים קטנטנים, ליטוף. לא, לא, לא. מדובר בקצה הכי חמור של הסקאלה של פדופיליה. והוא הולך לעסקת טיעון. הפרקליטות הולכת איתו לעסקת טיעון. אם זה לא אירוע שבו היועץ המשפטי לממשלה חייב להתערב, אני לא יודעת במה יועץ משפטי לממשלה חייב להתערב.

ואז אני פותחת את העיתון ביום שישי וקוראת תחקיר בידיעות אחרונות, ואומרת לעצמי אלוהים יעזור, מה הפלא שאנחנו מתעסקים בזה כל הזמן? אין שום מערכת אמיתית שמפקחת. ואני מתנצלת מראש בפני משטרת ישראל מסיבה אחת. כי אני יודעת שכמות המשימות שמוטלות על משטרת ישראל היא אדירה, אבל פה, כמו שאמרה מישהי בכתבה, אנחנו מייצרים פצצות זמן קטנות.

אני רוצה לסיים את דברי הפתיחה שלי במשהו אישי, כי יש לנו עוד הרבה דברים שאנחנו נצטרך לדון בהם, כי יש את הפיקוח של המשטרה ויש פיקוח של משרד החינוך על אנשים שעובדים בתוך המערכת. יש את יחידת סיור ויש את מערך מאור. תאמינו לי באמת, מה הורה אמור לעשות כשהוא מגלה שהילד שלו מאוים. אני לא בטוחה שהוא יודע.

אני רוצה לספר לכם משהו מאד קשה. לפני שנה אני סיפרתי פה בכנסת על אירוע שהיה לי בגלל הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית בעזרתו של משרד המשפטים, ואני סיפרתי שבגיל 13, ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, לקח אותי אדם, חטף אותי לתוך החצר וביצע בי מעשה מגונה. אני כנראה הייתי ילדה מאד מאד חזקה, אני אומרת לכם, באמת אין לי הסבר. כי עובדה שאני לא הלכתי וסיפרתי את זה, אלא שמלאו לי 46. סיפרתי את זה פה בכנסת. אמא שלי לא ידעה.

ואני קוראת שילד שקרה לו אירוע דומה, אירוע זהה, ממש אחד לאחד, כנראה לא באותו רחוב, אבל אירוע זהה אחד לאחד. בכלל לא הוגש כתב אישום. הילד הזה היה מספיק אמיץ בשביל ללכת לספר לאמא שלו, אבל נגד הפדופיל הזה לא יוגש כתב אישום. פעם אחת זה בגלל רשלנות, פעם אחת זה בגלל שהחוקרים מוחקים דיסק קשיח של מחשב של פדופיל. תגידו, על מה אנחנו מדברים? זה הילדים של כולנו. באמת. אתם יודעים, יש הרבה אירועים שאנחנו מוצאים את עצמנו, במיוחד פה בוועדה שנועדה לשמור על זכויות הילד, אנחנו אומרות הרבה פעמים את המשפט הזה – זה הילדים של כולנו. וואו. אני לא חושבת שיש הרבה אירועים שאנחנו מדברים על זה שאלה הילדים של כולנו. אלה הילדים של כולנו.

אני אומרת לכם, הדבר שאני הכי מפחדת, שעכשיו הבן שלי יידע שלי קרה דבר כזה, כי אני חושבת שהם שומעים המון המון הרצאות היום במערכת החינוך על איך להישמר במערכת האינטרנטית, במערך הווירטואלי, אבל בסוף בסוף בישראל למשל, את יודעת שעבירת הפיתוי, שהיא עבירה בכל מקום בעולם, בישראל היא בכלל לא עבירה. פיתוי. לקחת, לבנות אמון עם ילד. לפתות אותו. למשוך אותו. באמת, רק הדמיון. זה פשוט מסמר שיער, מסמר שיער.

אנחנו נתחיל בדיון, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו שיהיה ברור. אני לא בטוחה שאנחנו נצליח למצות את הדיון הזה, יפעת ואני רוצה שאת ואני ניקח את העניין הזה כעניין שאנחנו נהיה מסורות לו מעתה עד מתי שאנחנו נרגיש שכל העבירות שצריכות להיות בספר החוקים נמצאות, שהפיקוח הנרשם, אי החלפת שם, כי אני חושבת שעברייני פדופיליה לא יכולים לקבל רשות להחליף את השם, כפי שזה נתון לכל אזרח אחר. שכל מה שקשור לפיקוח נעשה כמו שצריך, שכל העבירות נמצאות בספר החוקים; ואני רוצה שאנחנו נוודה שלמשטרה יש את כל המשאבים כדי לבצע את מה שהיא צריכה לעשות גם במערך מאור וגם ביחידת צור. שהורים יידעו שילד שעבר עבירת פדופיליה, העבריין הזה לכל הפחות עובר טיפול.

את מבינה? שרוב העבריינים גם לא עוברים טיפול. אז ממה נפשך? איך אנחנו נשנה את המציאות? ,

כמובן חברתי, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון רוצה לומר כמה דברים.

אני אומר ממש בקצרה, ככה כדברי פתיחה. תודה רבה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני רוצה להציף בנושא הזה את הסוגיה של פגיעות מיניות בקטינים ואני אומר גם למה אני אומרת את זה כך. אנחנו יודעים שפדופיל הוא פדופיל, שזו סטייה. לא בהכרח כל פדופיל פוגע בילד ולא בהכרח כל מי שפוגע מינית בילד הוא פדופיל. אבל כשאנחנו מתכנסים כאן כדי לדבר על הנושא של פגיעות מיניות בקטינים, לצורך העניין גם כמו שאת העלית את הסוגיה של פגיעות בתוך מערכת חינוך או בסביבות אחרות, מאד חשוב שאנחנו נשים את האצבע גם במקום הזה ונראה איך אנחנו כמערכות מצליחים להגן על הילדים הקטנים שלנו מפני פגיעות כאלה.

הנדבך השני הוא העיסוק באמת בפדופיליה כפדופיליה. ופדופיליה שכן הגיעה – אני לא אגיד למיצוי, זה נשמע נורא - - -

פדופיל שהצליח לממש את העבירה.

אבל פדופיל שכן, שהגיע גם למצב שהוא פוגע בקטין ושם מה עושים. מה עושים לגבי הנושא של מאגר. אנחנו יודעים שיש מדינות שבהן יש מאגר פדופילים ואז גם הציבור יודע להישמר מהסטאטוס של זה בארץ ולמה אנחנו לא מסוגלים לקדם את זה לשום מקום. מה קורה עם פדופילים שמזיזים איתם ממקום מגורים אחד? הרי אנחנו יודעים שהרבה מאד פעמים פשוט מנתקים אותם מהחברה - - -

כן, עוברים משכונה לשכונה.

או מעיר לעיר, אבל אני מכירה באופן אישי מקרה שבו לקחו פדופיל שרצו לשקם אותו ושמו אותו לא פחות ולא יותר מעל גן ילדים. זאת אומרת הרבה מחשבה לא הייתה שם. הלוואי שהייתי יכולה לצחוק על זה, אבל זה גם לא המקרה היחיד. יש פה משהו, יש פה איזה שהוא כשל, שאנחנו לא באמת נותנים את הדעת עד הסוף גם בטיפול שאנחנו כבר מקיימים; והרעיון הוא לפתוח את זה ולראות מה האתגרים שיש לנו. איפה אנחנו צריכים לשים את האצבע ואיפה אנחנו צריכים לשנות את ההתנהלות שמתרחשת היום, כי התחושה בסוף שאנחנו לא באמת מצליחים להמשיך ולהגן על הילדים מפני אותם אנשים שכבר פגעו בהם.

תודה.

תודה רבה חברת הכנסת שאשא ביטון. אני רוצה בבקשה להתחיל עם המשרד לביטחון פנים. אני רוצה לאפשר לכם להציג איך אתם רואים את הדברים. רק תציגו בבקשה שם ותפקיד.

אני אתחיל. צהריים טובים, אסף זגורי מפקד יחידת צור. זה לא של המשטרה, זה של שירות בתי הסוהר.

כן, סליחה.

יחידת צור, יחידה לפיקוח על עבריינים.

נכון, צודק. סליחה, אני מתנצלת.

הנושא הוא נושא חשוב, כמו שפתחת ואמרת. אין לי ספק שהוא נושא שבוע לכולנו. כולנו אני מדבר כהורים וכמדינה והמדינה עשתה מעשה בשנת 2006 והקימה גם את החוק ולצד החוק הוקמה יחידה ומערך שלם שאמור לטפל בתופעה הזאת של עברייני מין בכלל ופדופילים בפרט.

אציין ואומר שאנחנו הולכים וגדלים באופן דרמטי בכמות המפוקחים. כשהיחידה קמה בשנת 2006 היו לנו בסביבות כ-70 מפוקחים. נכון להבוקר נהיה 1,217 מפוקחים, עברייני מין שנמצאים תחת פיקוח היחידה.

שמתוכם כ-500 פדופילים?

בסביבות 45% מוגדרים כפדופילים או גרעין פדופילי ומתוכם, מסך המפוקחים – 75% פגעו בקטינים. זאת אומרת לא כולם מוגדרים פדופילים, אבל הם פגעו בקטינים. 43% מהמפוקחים שלנו הם עם מסוכנות גבוהה. המשמעות שהם לא יסיימו את הפיקוח, אלא אם כן יהיה איזה משהו. הם יישארו איתנו 20 שנה תחת פיקוח.

היחידה פרושה מדן ועל אילת, כולל כל היישובים, הערים, מחוץ לקו הירוק, בתוך הקו הירוק. זאת אומרת אין באמת מקום במדינה שאנחנו לא מפקחים עליו.

קראתי את הכתבה בעיון. הנתונים שכתובים בכתבה, גם לגבי כמות קציני הפיקוח ביחס למפוקח הם לא נכונים ואני קונה היום את הנתון הזה.

זאת אומרת מה שאתה מנסה לומר זה שיש לכם מעט מאד כוח אדם בהשוואה לכמות המפוקחים. כמה עבריינים למפקח?

אני לא נותן את הנתון הזה בשביל לא לחשוף, כדי שהצד השני, אותו פדופיל לא ייחשב כל כמה זמן נגיע אליו. זה נתון שהוא שמור. אני יכול לומר שאנחנו בהליכים מתקדמים לקבלת תקנים ואני מאד מקווה שנקבל בשנת 2018 או בשנת 2019 תקנים. אני רוצה לומר שהיחידה קיבלה תקנים בשנת 2014. השלימו את התקנים ומאז גדלנו למעלה מ-350 מפוקחים. זאת אומרת היחידה גדלה בקצב של 10% עד 15% בשנה בכמות המפוקחים.

סליחה שאני מפריעה לך, אסף. מה זאת אומרת בשנת 2018 או בשנת 2019?

יש דרישה תקציבית ואנחנו ממתינים.

אבל פה הכנסת צריכה להיות גם הכתובת שלכם.

היינו בדיונים בכנסת, הצגנו את הנתונים. זו לא פעם ראשונה שאנחנו מופיעים בדיונים. אנחנו הצגנו דרישות ואנחנו מאד מקווים שבאמת אנחנו נקבל כבר בתחילת שנה. אנחנו במגעים מתקדמים לקבלת התקנים.

אתה יכול לומר לי מה הסכום הנדרש?

זה לא סכום, מדובר במספר תקנים. אני מדבר רק על הקצינים. אני אפריד בין התקציב השוטף שלנו, של אמצעים טכנולוגיים ומערכים כאלה.

ברור.

את זה אנחנו מקבלים באופן שוטף מהמשרד לביטחון פנים, משירות בתי הסוהר. הבעיה יותר זה עם התקציבים האנושיים פר קצין פיקוח. שם אנחנו קצת תקועים.

אין לי בעיה שלא תציג את זה פה. אני מבקשת שתעביר לנו מה היא הדרישה התקציבית למספרים האלה. אני מבינה למה אתה לא רוצה לחשוף את זה פה ובדרך כלל יפעת ואני היינו תובעות במפגיע, אבל אנחנו חושבות שזה חשוב דווקא שאתה לא חושף את הנתון הזה ואני מבקשת שכן תעביר לנו לוועדה, בדיסקרטיות, אין הדרישה התקציבית, כי אני רוצה שנטפל בזה.

אין בעיה. בסדר גמור. אני רק אומר עוד כמה דברים. אני אומר שהמפוקחים שאנחנו מפקחים עליהם הם המסוכנים ביותר שקיימים במדינה. חלקם מפחידים, שאני חושב - דיברת על החשיפה שלהם – שאם הציבור יכיר ויידע זה יכניס אותו ללחץ ואני לא יודע עד כמה זה יעיל, הפרסום. דיברת על מאגר ולפרסם. צריך לבדוק באמת את הנתונים ויש פה אנשי מחקר שידברו על מה קורה במדינות אחרות בעולם, שמפרסמות את אותם אנשים.

אני יודע שיש מפוקחים שהם מכירים אותם כעברייני מין, שנמצאים בפיקוח ומכירים כי הם מפורסמים והם לא מצליחים לשקם את עצמם. הם לא מצליחים לעבוד, הם לא מצליחים למצוא מקום לישון בו. ובסוף אנחנו נתקלים באותם מפוקחים מסתובבים ברחובות ללא תעסוקה, ללא מקום מגורים. אז כמו בכל דבר, צריך ללמוד את האיזונים וגם צריך ללמוד האם נכון לפרסם, מה המחקרים אומרים. האם מסמנים כפדופיל וישראל היא מדינה קטנה, אם אני אסמן אותו עכשיו – את השכונה, את הבית - - -

אבל רב פקד זגורי, אם בשנת 2013 מרכז המחקר והמידע של הכנסת והאם יש כאן מישהו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת?

כן, מריה.

היי, מה נשמע מריה? אני רוצה לבקש שתעדכנו את הדו"ח. עברו הרבה שנים מאז שנת 2013. אבל אם בדו"ח שלהם 22% מהעבריינים אז רק עברו טיפול משקם, אז מה בעצם אתה אומר לנו? שאנחנו נמצאים עם סכנה, עם פצצה מתקתקת ברחובות. אנשים לא מטופלים מסתובבים ברחובות, כי גם אין להם לא פתרונות תעסוקה ולא מגורים. זה מה שאתה אומר לנו. ואז אתה אומר לנו אבל הפתרון שיידעו מי הם, הוא לא פתרון.

אני אומר גם לגבי הטיפול והשיקום נעשה מעשה. כי בעצם יש שלב ג' בחוק שמדבר על שיקום מונע ומדבר על פתיחת הוסטלים ומרכזי טיפול כאלה ואחרים. הנתונים עדיין לא מעודדים מבחינת כמות המטופלים.

כי הם לא חייבים לעבור טיפול.

הם לא חייבים לעבור טיפול וכל נושא הטיפול - - -

גם את זה אנחנו נצטרך לשנות בחקיקה.

כל נושא הטיפול במדינה ובכלל נושא הטיפול ואני לא איש טיפול - - -

כל נושא השיקום בכלל וולונטרי.

ברור, ברור.

הוא וולונטרי ואי אפשר להכריח אדם לקבל זריקת - - -

סליחה, אתה מכריח. אם הוא משתחרר על שליש בגלל התנהגות טובה - - -

אבל הם לא משתחררים על שליש. הם כמעט לא משתחררים על שליש.

בסדר, אבל אתה יודע מה, בודדים, על כף יד אחת. מה זה משנה? אבל אז הם חייבים. לא יעלה על הדעת שהם ישתחררו, גם אם הם ריצו את מלוא עונשם, לא יעלה על הדעת שהם לא יחויבו להופיע לטיפול.

אלה שמשתחררים על שליש, רובם ככולם עוברים טיפול ייעודי, הם מקבלים טיפול בהמשך. זאת אומרת הם לא הבעיה.

נכון, אז אני אומרת, אבל זה לא מספיק.

הם לא הבעיה. הבעיה היא בעצם מי שמשתחרר בשחרור מלא.

אני מבינה.

היחידה מפקחת על מי שמסיים לרצות את עונשו - - -

ברור.

שילם את חובו לחברה ועכשיו הוא נמצא כאזרח, כמו כל אחד.

אני טוענת שהוא לא שילם את חובו לחברה אם הוא לא עבר טיפול. זה מה שאני טוענת. באירוע הזה הוא לא שילם את חובו לחברה אם הוא לא עבר טיפול. אם הוא נמצא בכלא פחות משנתיים, כשרוב העונשים מסתובבים סביב מספר השנים הבודדות, בטיפול של שנה ושמונה חודשים, בגלל שגם יש הרבה תורים, הוא לא יוכל לעבור אותו, כי גם יש תורים.

השאלה, ברשותך, חברתי, האם אנחנו כמדינה לא יכולים לחייב אותם, כי הסיפור הוא לא רק אם הוא שילם את חובו לחברה.

נכון.

הסיפור הוא שיש בן אדם שהוא בפוטנציאל לפגיעה נוספת. אגב, חלקם הם פדופילים אולי לא בשליטה שלהם. זאת אומרת הם לא באמת מודעים למה שהם עושים והשאלה אם אנחנו אומרים אוקיי, הוא מבחינתנו לא רוצה שיקום, הוא מוכן להישאר את כל תקופת המאסר, הוא שילם את עונשו לחברה, אנחנו מרפים. ופה הנקודה שאנחנו רוצות להתערב.

אני לא חושבת שאנחנו צריכים להרפות, כי אנחנו אמורים להגן על הילדים ועל הסביבה שבה האנשים האלה חוזרים אליה ושם מתחילה המשימה שלנו. אגב, כשהם בכלא אין לנו מה לדאוג. אנחנו צריכים להתחיל לדאוג כשהם יוצאים החוצה, על אחת כמה וכמה אם הם לא עברו שום תהליך טיפולי.

השאלה מה אתם צריכים. תגידו לנו מה אתם צריכים ככלים, כדי שאנחנו נוכל לסייע לכם לכפות, לחייב. תקרא לזה איך שאתה רוצה, אבל כשאדם שיוצא משם, אנחנו יודעים שאנחנו עשינו הכל כדי למנוע - - -

למזער או להפחית את הסיכון.

כן, למנוע את ה - - -

לא, את לא יכולה למנוע, את יכולה להפחית סיכון.

להפחית את פוטנציאל הפגיעה.

זה מה שאת עושה, להוריד את רמת הסיכון, כן.

לגבי הנושא של הטיפול, שגם משרד הרווחה וגם משרד הבריאות מטפלים, אבל - - -

כן, אנחנו כבר נשחרר אותך, אסף.

לא, זה בסדר גמור. אני אומר שאנחנו מדברים על רצף טיפולי שמתחיל בבתי הסוהר ויש מחלקות ייעודיות בתוך בתי הסוהר לעברייני מין, כשקרוב ל-50% מעברייני המין בבתי הסוהר מטופלים בטיפול כזה או אחר ויש טיפולים אינטנסיביים לעברייני מין שהם מתחילים בעצם את הטיפול עוד בבתי הסוהר ויש מעין העברת מקל - - -

עברייני מין, אבל פדופילים.

על פדופילים.

לא, אמרת 50% מעברייני המין.

נכון, אז אין לי את הנתון מתוכם כמה פדופילים.

אני אודה לך אם תעביר לנו, גם כדי לעזור למריה. תודה.

אוקיי, בסדר גמור. זהו מבחינתי.

מאד נשמח אם אתם חושבים שיש עוד דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לכם בעבודה הקשה והמורכבת הזאת, כי באמת זה ברור לגמרי שהמפקחים נמצאים במורכבות יומיומית. אנחנו נודה לך אם תעביר לנו את זה, כי זה נראה לי מאד מאד חשוב.

המשטרה נמצאת כאן?

כן.

שלום. תודה.

שלום רב, ישראל לוי, קצין החקירות, מדור נפגעי עבירה. כמו חברי אסף אני נחשפתי לכתבה, עיינתי בה וראיתי לגבי הנתונים שמופיעים בכתבה. אין לי מושג מאיפה מגיעים הנתונים. אתמול הוצאתי נתונים בעניין תקיפות קטינים בעבירות מין. אני מוכרח לומר שדווקא הבחנתי שכשמנתחים את הנתונים רואים מגמה בעלייה בכמות התיקים, כאשר בשנת 2015 אנחנו מדברים על 2,385 תיקים, בשנת 2016 – 2,458 תיקים ובשנת 2017 – 2,563 תיקים. העלייה הזאת נובעת מכמה גורמים.

לגבי כתבי אישום לפי תאריכים, בשנת 2015 – 539, בשנת 2016 – 479, ועוד לא גמרנו את 2017 – 496.

כמה תיקים מתוכם לא הבשילו לכדי כתב אישום בגלל תקלות בתהליכי חקירה?

אני יכול להגיד לך.

הרי בסופו של דבר זאת הבעיה. הבעיה שלנו בסוף, נניח שמישהו לא עבר את העבירה, אני לא יודעך, איך שהוא קשה לי, אבל בסדר, נניח שלא נעברו עבירות, אתם לא יכולים להגיש כתב אישום סתם. אני רוצה לדעת כמה כתבי אישום לא הבשילו או כמה חקירות לא הבשילו לכדי כתב אישום בגלל תקלות, למשל של מחיקת דיסק מחשב, של חקירה של קטין שלא נעשתה בצורה השיא הייתה צריכה להיעשות. של כל מיני מניפולציות ומאניירות שאתה רואה שעושים אותן ומוציאים פדופילים חזרה לרחוב או למרחב הווירטואלי.

אם יש איזה שהוא סוג של בעיה מסוימת בתיק, בהליך החקירה, בראייה או בכל דבר שהוא, אני לא אתייחס אליו פה בדיון. אני אשמח לקבל פנייה מסודרת מהוועדה ולהתייחס ולהבהיר.

אני לא ביקשתי תיק ספציפי.

אני לא יכול להתייחס לכלל התיקים שנעשו בהם - - -

לא, אדוני, אני לא ביקשתי ממך. אני ביקשתי להבין מתוך התיקים שלא הוגש בהם כתב אישום, כמה תיקים לא הוגש בהם כתב אישום כי הייתה תקלה בתהליכי החקירה. זה דברים שהמשטרה בודקת אותם.

לא, לא, אני לא יודע להעריך. אני לא יכול להעריך את זה.

מה זאת אומרת? המשטרה בודקת אותם. אולי זה לא אתה.

אני יכול להתייחס לתיק ספציפי כלשהי, לא בדיון, אבל - - -

לא, לא צריך.

אני ביקשתי תיק ספציפי? אני הזכרתי שם של מישהו?

לא, אני לא יכול. את מדברת על סוג של, לא יודע איך לקרוא לזה.

אני מדברת על סוג של בעיה.

זה יכול להיות הרבה דברים.

אני מדברת על סוג של בעיה.

יש בעיה קונקרטית שצריך להתייחס אליה?

לא על תיק מסוים.

יש בעיות קונקרטיות. בוא אני אעזור לך.

גם בחקירות קטינים בכלל.

כן, במיוחד כשאנחנו מדברים על פגיעות מיניות והרבה פעמים הפגיעות מתגלות גם אחרי תקופה, שכבר אין ראיות רפואיות לצורך העניין וכו', וזה מתבסס על חקירה שהיא לא מספיק בשלה, או עדות שהיא לא מספיק בשלה. בואו נודה על האמת, כמה תיקים משטרת ישראל מעבירה לפרקליטות כשיש בהם מספיק עדויות עם המלצה - אני כבר מפחדת להגיד את המילה הזאת פה - לכתב אישום ואנחנו רואים שהתיקים נסגרים – כבר דיברנו על זה – פעם אחת מחוסר עניין לציבור, כשאנחנו יודעים שזה מאד מעניין את הציבור, אבל זה שם יפה ל- העדות לא הייתה מספיקה, לא אספו מספיק נתונים, התהליך לא היה מספיק כשיר כדי שיביאו את זה לבית משפט.

האחוזים הם גבוהים. אנחנו מדברים על כמעט 90% מהתיקים.

אז אני לא יודע. דווקא ההיפך, גברתי. סך התיקים שנמצאים בשלב בפרקליטות - - -

2,500 - - -

רגע, רגע. לא, רגע.

אתה אמרת שיש 400 ומשהו.

רגע, אני אגיד. אני דיברתי על סך הכל הכללי. עכשיו אני אתן את הנתונים שנמצאים בפרקליטות. תראו איזו עלייה. 369, 2006 – 725, 2017 – 1,172.

1,172 תיקים או כתבי אישום?

תיקים.

וכמה כתבי אישום? אמרת 400.

אמרתי.

אני יודעת שאמרת, אני זוכרת גם את כל המספרים.

כתבי אישום שבשלים לפי תאריך, נכון, בשנת 2017.

490 ומשהו.

נכון, יש הבדל בין הטיפול - - -

נו, בסדר, אז אנחנו - - -

אני חושב שזו מגמה יפה מאד.

מה קורה עם כל ה-60% האחרים?

סליחה, רב פקד לוי, אנחנו שואלות. השאלה שלי הייתה ממש ברורה, אני לא יודעת למה סיבכתי אותך. אני מנסה להבין מה קורה - - -

זה הפרקליטות צריכה לענות.

לא, זה גם המשטרה, כי הרבה תיקים, למרות שפה זה עבירת פשע. בתוך התיקים האלה שבהם לא הוגש כתב אישום, אנחנו רוצות להבין למה לא הוגש בהם כתב אישום.

אז בואי נלך הפוך ונלך לתהליך עצמו. אני יכול להגיד על העשייה, מלבד העשייה של מאור, שחברי קובי יתייחס אליה, אני יכול להגיד על התהליכים שקורים בשטח ובפעילות היומיומית. קודם כל המשטרה מפעילה שוטרים, מביימת, עושה פרשיות בצורה מדהימה ואנחנו רואים את זה יום יום כמעט בכותרות. קשר רציף עם כלל הארגונים.

רואים תקלות. ראינו גם תקלות עם סוכנים. בסדר.

בסדר.

אבל אני התחלתי בזה שאמרתי המשטרה פה נמצאת - - -

אנחנו מדברים גם על רב תרבותי, מדברים על הרבה מגזרים שנוגעים בהם.

בסדר, אמרתי. התחלתי בזה. פתחתי ואמרתי שאני חושבת שעל המשטרה מוטלות משימות מאד מאד כבדות. זה לא הדיון.

אנחנו מדברים על השתלמות של קיום. השנה ערכנו השתלמות של עבירות מין, כאשר בתוך ההשתלמויות יש גם הרצאות שאני גם אומר אותן, של חברות ממרכזי הסיוע. אסף נותן הרצאה מהמרחב הווירטואלי. נוגעים בהכל. מנסים לגעת בהכל. מבחינתנו איפה שאפשר ואני אשמח דווקא לשמוע איפה לגעת ומה עוד לשפר. אנחנו תמיד בתהליך של עשייה ולמידה. אין ספק.

טוב.

אבל כן עושים.

טוב, אני לא אצטדק שוב. אנחנו מדברים פה על פדופיליה, בסדר? השאלות שאנחנו שאלות הן שאלות תקפות וקשות ואני רוצה להבין למה חקירה של ילד לא מצליחה להיות ממוצה כהלכה עד כדי כתב אישום ופדופיל חוזר לרחוב לבצע את מעשיו, נקודה. זו האחריות שלי כחבר כנסת שגם מפקחת על המשטרה. אז השאלות שלי, אתה יודע, אולי לא קל להתמודד איתן, אבל אלה שאלות שבסוף נצטרך לקבל עליהן איך שהוא תשובות, גם אם לא היום.

אני מבקשת לשמוע את רב פקד קובי עזרא מערך מאור, תודה.

שלום גברותי חברות הכנסת וכל הנוכחים. קודם כל אמירה כללית. כשהמשטרה פועלת, אז אני לא מכיר את התיקים הספציפיים, כי לא בדקתי, יש גם תקלות. זה ברור ולא צריך להגיד את זה. זה ברור לכולם. השאלה היא איך המשטרה פועלת באופן כללי.

מפני שאני ממקד את הדיון למערך מאור, אז אני יכול לומר לכם וקודם כל להתחיל מהסוף שמערך מאור זה מערך שנמצא בהקמה, אבל עצם ההקמה של המערך הזה מלמדת על החשיבות שהמשטרה רואה וזה מתחיל מלמעלה, מהשר לביטחון פנים, מהמפכ"ל, מראש אגף החקירות ומראש להב, לתופעה הזו של הטיפול בפדופיליה ולכן אנחנו מאד מתחברים. אני בוודאי מתחבר לדברים שנאמרו בפתיחה.

המשטרה פועלת בתקיפת התופעה של הפדופיליה גם היום, אבל הדברים הולכים להשתפר. הדברים הולכים להשתפר כאשר מערך מאור יקום ויהיה מבצעי, כי הוא מאגד בתוכו גם את המשטרה ככוח מבצעי שתעשה את מה שהיא עושה היום וגם תשפר את היכולות שלה, גם הטכנולוגיות וגם מבחינת כוח האדם הממוקד שיבצע את זה, הן בתוך היחידה המבצעית שתהיה בתוך מערך מאור ובכלל בתוך מחוזות המשטרה.

קובי, כמה זמן זה צריך לקחת? ההכרזה על מאור הייתה השנה?

שנה שעברה.

שנת 2016 או בשנת 2017?

לפני.

2015.

ההכרזה על הקמת מאור? אז מתי בדיוק מאור תהיה מבצעית?

אני כבר אומר לגברתי.

כי אני מבינה שאתם מתקשים לגייס כוח אדם מתאים.

לא, לא. אני גם קראתי את זה בכתבה, אני לא יודע מאיפה הנתונים האלה. אין להם שום קשר למציאות. אנחנו עומדים ב - - -

לא? מתקשרים עכשיו ל-105 מישהו עונה?

אני כבר אענה על זה גברתי.

אוקיי.

אמרתי, אנחנו בהקמה. אין מוקד 105 ולכן אני לא מבין למה בכלל נעשתה הפנייה למוקד 105, אבל אני אענה לכל דבר. גברתי העלתה את הנושא של הגיוסים, אז הנתונים שהופיעו בכתבה אין להם שום קשר למציאות. אנחנו עומדים בצורה יפה מאד ועקבית במכסת הגיוסים שלנו, הן הגיוסים למערך המבצעי והן בגיוסים למערך המטה. אני לא אסביר פה במפורט איזה סוגי גיוסים יש - - -

בסדר.

אבל אני רק אומר שאנחנו עומדים בצורה מלאה ואנחנו ממלאים את תקני הגיוס. אנחנו התחלנו בהכשרה מעשית של שוטרים שגויסו לאחרונה, הכשרה נקודתית לנושא הטיפול בתופעה הזאת שאנחנו מדברים עליה כאן. יש קורס שהתחיל בבית הספר ללימודי משטרה בבית שמש ומבחינת תקנים אין שום בעיה.

צריך להבין שהקמה של מערך כזה זה לא דבר פשוט. הקמה של מערך כזה שמורכב גם מהמשטרה, אבל לא רק. כלל המשרדים ומשרדי הממשלה השותפים שיושבים כאן סביב השולחן הזה ומאחורה, הם חברים במערך הזה ויש לכך הרבה מאד משמעויות, החל ממשמעויות לוגיסטיות, שאני לא אלאה אתכם, אבל גם משמעויות אופרטיביות וכיוצא בזה, ולכן זה לוקח זמן. ההכשרה לוקחת זמן, הגיוסים, תקני כוח האדם. כל זה לוקח זמן.

צריך להבין שאנחנו, כמשטרה ובוודאי החברים השותפים שלנו, מעוניינים שהדבר הזה יתחיל לעבוד מחר בבוקר, אבל לצערנו זה לא תמיד אפשרי.

אז כמה זמן זה ייקח?

אז אני אומר שאנחנו מעריכים – אני לא יכול להתחייב על זה, כי אני גם לא הגורם הנכון לפנות אליו בעניין הזה – אבל אנחנו מעריכים שבמהלך הרבעון הראשון של שנת 2018 המערך הזה יהיה פעיל.

אז אני מבקשת ממך להעביר לוועדה מכתב - אתה או הממונים שלך - כדי שאנחנו נדע שהמערך התחיל להיות מבצעי. זאת אומרת אם אתה בעצם מדבר על החודשים הקרובים ממש. לנו חשוב לדעת שמאור הפך להיות מערך מבצעי.

אז אני אומר שוב גברתי, מערך מאור הוא לא מערך מבצעי נכון להיום.

אז אני הבנתי ואתה אומר שבתחילת שנת 2018 - - -

אנחנו - - -

אני מבקשת שתעדכנו בבקשה את הוועדה, כי אנחנו מתכוונות לעקוב אחרי זה.

בוודאי.

יותר מזה. אנחנו מזמינים וכבר הזמנו אתכם להגיע לוועדה כדי להדגים את זה, כי הרעיון הוא לראות איך אנחנו מנגישים את זה החוצה - - -

נכון. לציבור.

שהציבור יידע גם איך משתמשים.

בוודאי.

אני חושבת שאם אנחנו נדגים את זה כאן, אז זו תהיה פה בשורה מצוינת.

ודאי, ודאי. אנחנו רוצים לעשות את זה שזה יהיה שלם. אנחנו לא רוצים לבוא לכאן ולהציג משהו שהוא לא שלם וגם להטעות את הציבור.

בסדר.

ברור. אנחנו ממתינים.

ולכן מה שפורסם בכתבה, אם להתקשר ל-105, בכל הכבוד בעיני זה משהו שהוא פוגע. הוא לא פוגע במשטרה - - -

לא, רגע, לא, לא.

אני רוצה לשים את הדברים על השולחן. לא מבחינת הפגיעה במשטרה. דיברנו על הציבור. זאת אומרת להציג לציבור - - -

אבל הציבור, סליחה, הציבור מקבל תמונה שיש מערך קיים - - -

לא מאיתנו, גברתי.

רגע, בוודאי שלא ממך. הטענות שלי לא מופנות אליך.

לא, לא, בכלל מהמשטרה אני מתכוון.

אז פה אני חולקת עליך. זה בוודאי כן הגיע ככה מהמשרד לביטחון פנים כבר מוגמר. יש כסף, יש משאבים. הנה זה הוקם, זה מבצעי. סליחה. הציבור מקבל את ההצגה הזאת, קמפיין שלם, עם כל הכבוד. סליחה. הציבור חושב שזה קיים. באמת, עם כל הכבוד כל פעם לחזור מה לא נכון בכתבה, זה בסדר, זה לגיטימי להעיר שמשהו לא נכון, זה בסדר גמור, אבל אי אפשר להגיד שזה לא נובע כתוצאה מאיזו שהיא צורת הצגה של הדברים.

גברתי, אני - - -

ואין לי טענות אליך, שלא תטעה.

לא, בסדר גמור. אני פה כדי לתת תשובות ואין לי בעיה עם השאלות.

ברור, ברור.

אני אומר לגברתי שאני מלווה את התהליך הזה של מאור מראשיתו ונחשפתי לכל האחרות וגם ליוויתי את הסוגיות האלה ואני יכול לומר לגברתי שאנחנו הקפדנו לומר – אני לא יודע איפה נאמרו הדברים – אבל הקפדנו לומר שאנחנו גוף שנצא בהקמה ואנחנו פועלים ככה במלוא המרץ ואנחנו לא נתקלים בבעיות במובן הזה ואנחנו רוצים, כמו כלל השותפים שלנו, להיות פעילים ואנחנו רוצים להתחיל לתקוף את הבעיה הזאת בצורה יותר טובה. אני גם מאמין שנעשה את זה.

מאה אחוז. אני מאד מאד מודה לך, וכמו שאמרתי אנחנו מאד מחכות לקבל עדכון ביחס למבצעיות של המערך. אנחנו מייחלות לזה שהוא יהיה מבצעי כמה שיותר מהר.

אני רוצה לעבור בבקשה למשרד הרווחה. שלום.

יש לי שאלה אליה. את רוצה לומר לה משהו?

לא. את יכולה, בבקשה.

אני אסתי שדה, מנהלת שירות מבחן למבוגרים.

סליחה רגע. ברוך הבא לחבר הכנסת מקלב. תאמר לי כשאתה רוצה לדבר.

אסתי, ברשותך, מעבר לדברים שאת תאמרי, אני רוצה למקד בעקבות הדו"ח שקיבלנו שהוא משנת 2013 וכאן זו כן נקודה חשובה, כי לצורך העניין מה שהתכוונו לעשות בשנת 2013, מן הסתם היה צריך להיות מן המוגמר היום. התייחסו כאן לתכנית שיקום בקהילה, שהוקמה בעצם ועדה בין משרדית שאת עמדת בראשה וגם הייתם צריכים לקבוע טיוטא של אמות מידה לטיפול בשיקום.

אז אני אשמח לדעת מה הסטאטוס של הדברים האלה, האם זה קורה ואם יש איזו שהיא הערכה.

אוקיי, בסדר גמור. אבל אני רוצה להתחיל מהסוף. נאמר כאן שיש תורי המתנה לטיפול, אז השורה התחתונה היא שאין תורי המתנה לטיפול. אין היום עבריין מין שרוצה, מעוניין ונמצא מתאים ולא נמצאה לו תכנית שיקומית.

מה זה נמצא מתאים?

היום.

מאה אחוז. זאת אומרת בשנת 2013 באמת הייתה בעיה?

בשנת 2013 עוד לא היו מרכזים.

בסדר, אבל זה הדו"ח האחרון שיש לנו.

אין דבר כזה שיש היום תורי המתנה. כל מי שרוצה, כל מי שנמצא מתאים – מטופל.

מה זה נמצא מתאים?

אז אני אסביר. משרד הרווחה אחראי על הפעלת פרק השיקום. אכן באמת יש פורום בין משרדי ששותפים בו משרד הבריאות, נציגים מהמרכז להערכת מסוכנות, נציגים מיחידת צור, נציגים משב"ס ואולי שכחתי? מהרשות לשיקום האסיר ומשירות המבחן למבוגרים. הפורום הזה גיבש אמות מידה מקצועיות. אמות המידה המקצועיות כבר פורסמו, נדמה לי שבקיץ האחרון. נחתמו על ידי מנכ"לי שני המשרדים. היום בהחלט כל הנושא של הטיפול הייעודי ושיקום מונע פועלים ועובדים על פי אמות המידה המקצועיות.

במקביל – ואת זה בטח יגידו במשרד הבריאות – גם פורסמו ממש בימים האחרונים אמות המידה למתן טיפול תרופתי לעברייני מין.

יש פרישה רחבה מאד של מרכזים לשיקום מונע, שהם בנויים על פי רמות מסוכנות, על פי מאפיינים וצרכים של עברייני מין. החל ממודל על רצף השיקום, שכולל הוסטל, שהוא בעצם הוסטל 24/7, מרכז יום בשעות הבוקר ומרכז יום שלב ב' שלוש פעמים בשבוע אחר הצהריים, שלב מעקב ומתן טיפול תרופתי במסגרת המודל הזה וגם לעברייני מין שנמצאים במרכזים אחרים, שזקוקים למתן טיפול תרופתי. יש פסיכיאטר שמלווה את המודל הזה.

אסתי, את יכולה להתייחס לנתונים לגבי כמות? הרי יש לנו את המספרים של העבריינים.

תראו, קודם כל מדי שנה, באחד במרס, אנחנו מגישים סיכום נתונים לוועדת חוקה. המסמך האחרון לדעתי הוגש בפברואר 2017, כך שהוא נותן תמונה לגבי הנתונים של שנת 2016. מה שאני יכולה להגיד, שנכון לשנת 2016 – ותיכף אני אסביר גם למה – הנתונים מורים על 245 מטופלים בכל המרכזים. אני רואה את התגובה שלך, אבל צריך להבין, בכתבה מדובר על 2,000 אנשים. אנחנו לא מדברים על 2,000. אין לי מושג מאיפה הנתון הזה. צריך להבין - - -

לא, אני מבינה. גם יחידת צור וגם רב פקד לוי דיברו על נתונים של למעלה מ-2,000 עבריינים. לא בכולם הוגשו כתבי אישום.

נכון, כן, אז ככה. קודם כל צריך להבין - - -

2,000 תלונות. 2,700 - - -

אני רוצה רגע לסיים את הדברים. תלונות זה לא אנשים. צריך להבין ש - - -

נכון, נכון.

מטפל בעברייני מין מורשעים. מה שחשוב - - -

דיברת על 1,000 ומשהו, נכון? דיברת על 1,200?

1,200 מפוקחים ביחידת צור, אבל בנתונים שאמר פקד לוי אנחנו עם למעלה מ-2,000 תלונות, אם אני לא טועה, וכ-400 ומשהו כתבי אישום.

אז אני רוצה רגע להשלים את הפרישה, כי חשוב להבין במה אנחנו מדברים. בכל מסגרת כזאת במכרזים שלנו אנחנו אפשרנו ל-20% מהמשולבים בתוך המרכזים, הם יכולים להיות שלא במסגרת החוק. זאת אומרת אנחנו מאפשרים. הכל מתוקצב על ידי המדינה ואנחנו מאפשרים לאנשים שלמעשה נמצאים כמתאימים או יש פניות ממקומות אחרים ומצאנו שהם מתאימים, הם יכולים להיות משולבים במסגרות האלה. זאת אומרת אמנם החוק מדבר על מורשעים, אבל בהחלט ולכן אמרתי אפשר לקלוט אנשים.

זאת אומרת 245 – אין בהכרח זהות לא עם המפוקחים של יחידת צור - - -

פחות, פחות. 20% פחות.

בדיוק.

וגם לא עם - - -

להיפך, הם יכולים לבוא מתוך מספר - - -

- - - יותר מ-20%.

אתה לא יכול לדעת. אתם בודקים אגב?

יש לי סך הכל 17% מהיחידה מהמפוקחים הם מטופלים. זאת אומרת קרוב ל-200 - - - הם מפוקחים, הם נמצאים בטיפול. את זריקת דקפפטיל מקבלים נכון להיום להורדת הדחף המיני 40.

40 – מספר, לא 40 אחוז.

כן.

אני רוצה רגע להמשיך.

40 מתוך 1,200 מפוקחים ביחידת צור. 40 מספר, לא 40 אחוז.

לא, אבל מתוך ה-200.

לא, לא, הוא מדבר מתוך המפוקחים שלו.

אלה שנוטלים תרופות.

לא, לא, חבר הכנסת מקלב, הוא מדבר על 1,200 מפוקחים שהם במעקב על ידי יחידת צור של השב"ס. מתוכם 40 – מספר – 40 מקבלים זריקה להורדת הדחף המיני.

שהם לא נמצאים בתוך ה-200?

אני לא יודעת, או שכן או שלא.

הם חלק מתוך ה-200.

כולם? כל ה-40?

אני לא חושב שזה יכול להיות אחרת. חייב להיות. זה לא יכול להיות שאחד - - -

דווקא יש תיקון שיכול להיות שהוא יקבל זריקת דקפפטיל, זה בנסיבות, נמצא פה ד"ר ססל שיכול אולי לפרט, שיכול להיות שיש מפוקחים שיקבלו זריקה בלי טיפול ייעודי.

כן, ברור.

אם הוא מקבל זריקה זה חייב להיות שהוא גם נמצא בתוך ה-200. לא יכול להיות שמישהו יקבל זריקה והוא לא יהיה בתוך ה-200.

רוב מקבלי הזריקה נמצאים גם במסגרת טיפולית.

לא, יש כאלה שהם - - -

אבל אמרת, הרוב. חבר הכנסת מקלב אסתי אומרת לך – הרוב.

החוק מאפשר לחריגים שלא יכולים להתאים לטיפול לקבל רק זריקה, אבל הרוב משולבים גם בטיפול. בנוסף למודל הזה, שהוא מדבר על הוסטל, מרכז יום, מעקב, יש לנו תשעה מרכזים מורשים בפרישה ארצית, שנותנים מענים לטיפול פרטני וטיפול קבוצתי, שהיום נמצאים שם בסביבות 172 – בנקודת זמן, אני לא מדברת במצטבר – מטופלים. בנוסף לזה פתחנו בקיץ יחידה במסגרת קהילה טיפולית לגמילה מסמים, יחידה לעברייני מין מכורים לסמים, אלכוהול והימורים.

אלה חלק מהנתונים, כי בעצם זאת יחידה בהקמה. היא נמצאת בשלבי אכלוס. יש 10 מקומות והיום נמצאים שם כבר חמישה אנשים. כאמור זה בשלבי אכלוס. זה נפתח רק בקיץ.

במקביל לזה יצאנו כבר פעם רביעי למכרז לעברייני מין מונמכים קוגניטיבית. מאד קשה למצוא להם מקום, מאד קשה למצוא להם, בקיצור מקום, כדי שאפשר יהיה. כבר שלוש פעמים לא ניגשו מציעים. בפעם האחרונה ניגש מציע. אנחנו בשלבים אחרונים, כנראה נמצא מקום - - -

אנחנו יודעים להצביע על מספר?

ויש סבירות יחסית גבוהה שאנחנו בשלבי סגירה. ברגע שהמסגרת הזאת תוקם, אני מעריכה שהיא תתפלא די מהר. יש צורך מאד גדול בקליטה של עברייני מין מונמכים קוגניטיבית.

בכמה אנשים מדובר?

יש מקום ל-24 אנשים.

לא, אבל כמה עבריינים מונמכים קוגניטיבית יש? מה הפוטנציאל?

אני לא יודע להעריך כמה. אני מעריכה שהמסגרת הזאת תתמלא די מהר. יש גם מקומות ליחידה לחיים, זאת אומרת יש שם מקום לאנשים שיישארו שם לחיים ויש מקום לתחלופה. 8 מקומות זה מסגרת לחיים ו-16 לתחלופה.

בנוסף לזה, גם בשירות המבחן פועלות 21 קבוצות לעברייני מין, שמהם חלק זה קבוצות לטיפול ייעודי וחלק זה קבוצות פסיכו חינוכית שמכינות לשילוב בקבוצות, שזה לרמות מסוכנות יותר נמוכות עד בינונית ומטה.

מה שחשוב לי להגיד לגבי השילוב בטיפול - - -

שזה יהיה המשפט האחרון, בסדר?

כן. המיומנות של קציני המבחן זה שילוב של הטיפול הסמכותי. זאת אומרת לגייס את המטופלים, את המופנים, לתוך טיפול ומסגרות טיפול. רוב הפעמים שאנחנו מצליחים להכניס את האנשים לטיפול, זה שכקציני המבחן רואים אותם בשלבי המעצר ובשלבים הראשונים, שלמעשה ההתחלה היא בדרך כלל בשלבים של ללוות אותם בהליך הטיפולי. בשלב הזה נעשית הרבה מאד עבודת גיוס, ואז כאשר באמת אפשר לגייס אותם לתוך הטיפול, נכנסים כבר לשלבים של צווי מבחן ושיקום מונע בתוך צווי פיקוח.

קשה מאד לכפות על עברייני מין טיפול רק מתוך מקום שהוא בוחר ללכת לטיפול. ולכן חשוב להבין, בעיני, לדעתי, יש שני מסלולים. האחד זה גיוס לטיפול והשני כשהם יבינו שזה משולב יחד עם הכבדת התנאים.

ברור, ברור.

זאת הדרך היחידה. מה שאני אומרת, היא אפשר להטיל עליהם צו ולכפות עליהם טיפול.

אין ברירה.

זאת אומרת אם זה מי שמוכן להתגייס לטיפול, אז המשמעות - - -

הגיוס הוא החלק המאד משמעותי בתהליך.

שמי שלא מתאים ולא מתגייס, אז פשוט - - -

גיוס.

זה מעלה את רמת המסוכנות שלו ולפי זה תהיה גם ההתייחסות.

אנחנו מבינות. זה נראה לי - - -

אני רוצה להבין דבר אחד, אבל אם יש כאלה שאחרי המאסר באים אליכם, למה הטיפול הזה לא נעשה בתוך מסגרת המאסר?

יש. אני מניחה ששירות בתי הסוהר ידברו על זה.

הרי לא כולם. - - - את ה-200 - - - הם אנשים שעברו תקופת מאסר, אז אני - --

לא כולם.

אבל חלק. אמרתי חלק.

לא, רגע. אנחנו מדברים היום בכלל על רצף טיפולי, על רצף שיקומי. יש במסגרת שב"ס, אני מניחה שידברו פה, תהליכי טיפול, יש יחידות ייחודיות. רש"ה – הרשות לשיקום האסיר אמורה לקלוט אותם. השלבים האלה של הגיוס יכולים להיות גם בשלב - - -

אנחנו חייבים להגיד את האמת. יש חלק מהמטופלים - - -

אני אומרת כל הזמן את האמת.

שלא עושים את זה בתקופת המאסר, אפילו שזה היה צריך להיות הזמן הכי מתאים.

אין ספק.

ולמה זה לא נעשה? בגלל שלא בכל מקום שאתה נמצא במאסר אתה יכול לקבל את הטיפול. זאת חלק מהבעיה, שאם למשל - - -

הזכרנו את זה, כי גם חלק מתקופות הענישה הן קצרות מדי בשביל הטיפול.

לא רק בגלל זה. גם בתקופות ארוכות. אם למשל הוא נמצא באגף דתי, לא בכל אגף דתי הוא בוחר לעצמו. הוא, במסגרת השיקולים שלו מעדיף את הנתיב של הטיפול ואז הוא לא יכול לעשות את זה, מכיוון שהשב"ס לא נותן את המענה ואת הפתרון בכל מקום. דהיינו הוא צריך לבחור בין - - - או תורני לבין טיפול ואז בכלל צרכי הדת שלו הוא לא עושה את זה - - -

זה מה שאמרתי, אין המתנות.

הוא יוצא מבלי שהוא קיבל את הטיפול הזה.

כל מי שרוצה טיפול, היום מקבל טיפול.

סליחה, רב פקד אסף זגורי, אתה רוצה להתייחס להערה של חבר הכנסת מקלב בעניין?

אני אדבר לגבי ההערה. קודם כל הבן אדם חייב לרצות טיפול. אנחנו מבינים שבבתי הסוהר - -

-

הוא רוצה את הטיפול. - - -

לא כולם. א' הם לא מודים, ב' הם לא רוצים טיפול וצריך לקחת בתוך הסיפור של הטיפול עוד כמה מרכיבים ואתה צודק בחלק מהדברים שאמרת. האחד, שבשנת 2018 שב"ס מתכוון לפתוח עוד כמה - - - לעברייני מין ולגעת בעוד כמה סוגיות של מכחישי עבירה, או לפתוח אפילו בחלק הדרומי של הארץ מחלקה נוספת. זה בתהליכים. צריך לזכור את תיקון 42 של החוק, שמדבר על טיפול לכלל האסירים. זאת אומרת יש כמה תהליכים שעושים בנושא הזה של הטיפול והשיקום בבתי הסוהר.

תחלואה נפשית, יתרה קצרה של המאסר, סירוב שלו, גמילה מסמים או מאלכוהול, זה משהו שהוא לא יכול להיות בנפרד מהטיפול. זאת אומרת יש עוד כמה סיבות ש - - -

טוב, אבל ההערה של חבר הכנסת מקלב היא חשובה וצריך לתת עליה את הדעת. זאת אומרת שבסדרי העדיפויות, עם כל הכבוד, להיות באגף התורני, אז צריך לדאוג שגם באגפים תורניים יוכל לעבור עבריין את הטיפול.

מעבר לזה, כי רובם מקבלים את זה בחלק האחרון. גם אם זה מאסר ממושך, רובם מקבלים את זה בחלק האחרון של המאסר.

שיהיה מאסר ממושך, חבר הכנסת מקלב. אני עוד לא - - -

אז גם מקבלים את זה בסוף המאסר, כשאז זה מונע מהם גם את השימוש בתוך הקהילה והם לא מקבלים את ה - - -, ואולי הם לא אהבו את הסדנאות האלה וכשהם מקבלים את זה רק בסוף, אז זה גם בסך הכל - - -

לא, אבל בסוף כל עבריין מין שרוצה לקבל טיפול, הוא יקבל טיפול. גם אם הוא - - -

נניח יש לו 8 שנים - - -לקבל - - - בשנתיים האחרונות הוא לא יקבל - - -

אבל אין טעם להתחיל את זה בהתחלה של - - -

דווקא זה יכול להיות שמהתחלה הוא ירצה את זה והוא יכול להיות בזה הרבה יותר שנים.

סליחה, חבר הכנסת מקלב, אני רוצה לשמוע את משרד הבריאות. תציגי שם ותפקיד.

מרב בוקשיצקי, קרימינולוגית קלינית ראשית במשרד הבריאות, במב"ן. אני לא מייצגת פה את השב"ס, אני מייצגת את משרד הבריאות. חבל שהם לא נמצאים פה בדיון, אבל אנחנו עובדים איתם. זה יחידת צור, אבל יש גם את כל המערך הטיפולי של שב"ס, שחשוב שהיה פה וימסור את הנתונים.

אני יודעת שכל הנושא של הטיפול בעברייני מין מאד התפתח במסגרת השב"ס ואני יכולה לתת נתון אחד בסיסי. אין היום עבריין מין בבית הסוהר, שנמצא במסגרת של שב"ס, שרוצה טיפול לעברייני מין ולא יוכל לקבל אותו. אין דבר כזה. זאת אומרת אני מסכימה עם חבר הכנסת מקלב, שאולי אין אפשרות לתת את הטיפול - - -

בסדר, שמענו את זה.

בכל אגף ואגף בשירות בתי הסוהר.

בסדר, אבל זו טענה חשובה.

אבל כל עבריין מין בשירות בתי הסוהר, שמעוניין בטיפול, יכול לקבל אותו.

איזה אחוז מהם מעוניין?

במסגרת שב"ס או באופן כללי?

כן. כרגע במסגרת שב"ס.

אין לי את הנתונים שלהם.

אבל זה הדיון.

נכון, אבל היה צריך לזמן אותם.

לדעתי הם הוזמנו, שב"ס הוזמן.

יש לי נתון של כמות האסירים, עברייני המין בשירות בתי הסוהר. לא על פדופילים. בכלל. 1,283 עברייני מין בבתי הסוהר, מתוכם 527 טופלו או מטופלים ומתוכם 160 – יש מקום לארבע מחלקות לעברייני מין שמחלקה אחת זה בעצם של מב"ן ועוד שלוש מחלקות של שירות בתי הסוהר שפרושים בארץ, שמטפלים בכ-160 עברייני מין, טיפול ייעודי אינטנסיבי. אלה המספרים.

אוקיי, זאת אומרת במקרה הטוב אנחנו עומדים על 50%. במקרה הכי אופטימי. ומתוכם אנחנו גם לא יודעים כמה פדופילים.

אנחנו מדברים רק על אלה שהגיעו לכלא.

בוודאי, בוודאי. אני כרגע נמצאת באזור של שירות בתי הסוהר.

איך שלא תסתכלי על זה, זה קצה הקרחון.

זה מעט, כן, זה ברור לגמרי.

אתם מבינים שזה תלוי ברצונם.

אנחנו הבנו את זה. אנחנו מתכוונות לטפל ברצייה. זה לא יישאר רצייה. זה לא יישאר ברצונם הטוב ומטופלים ברצונם הלא טוב הם לא מטופלים.

אני במקום הזה שאתם מעלים ומה שחידדת עכשיו, תוך כדי דיון עלתה בי מחשבה. דיברנו מקודם על הנושא של מאגר נתונים ואנחנו לא ניכנס עכשיו אם אפשר לכפות או לא לכפות טיפול. אם זה כן יעיל או לא יעיל, אבל מי שלא רוצה לעבור טיפול – ליצור מצב שהוא כן יפורסם. זאת אומרת אין מצב שבן אדם - - -

יכול להיות.

יוצא פטור בלא כלום.

נכון.

ואני מדברת אחרי שהוא ריצה את עונשו. מבחינתי, אמרתי, זה לא הסיפור. זאת אומרת אם הוא לא עובר טיפול, אז שהציבור יידע שהוא צריך להיזהר ממנו, כי הוא לא עובר טיפול ואז אולי זה יהיה קטליזאטור.

יפעת, וצריך לזכור שרף הענישה בישראל, נכון להיום - - -

נמוך, נמוך.

הוא מאד מאד מאד נמוך בעבירות מין בכלל, אבל בעבירות פדופיליה הוא מעליב.

עלוב.

הייתי אומרת עוד איזה כמה מילים פחות פרלמנטאריות, אבל זה פשוט באמת שערורייה. אני לא יכולה לכפות. אנחנו מנסות לא להשתלט על בתי המשפט ולא לקבוע עונשי מינימום בעבירות מהסוג הזה. אני מתנגדת לזה.

אז מי שלא עושה את זה, שיהיה במאגר ציבורי שיפורסם.

אנחנו יודעים שבסופו של דבר בעולם, מאגרים, דיווח במעבר בין ערים ובין שכונות, בסופו של דבר אלה הדברים שעובדים ואני כן מבינה את המצוקה שאתה הערת עליה קודם, רק פקד זגורי, או רק פקד זגורי, אני לא זוכרת מי, שהבעיה היא גם בזה שישראל היא מדינה קטנה ויש הרבה מורכבויות שמתלוות למציאות הזאת, אבל בסוף אנחנו צריכים איך שהוא, לא יודעת, לטפל בסיכונים הללו.

אבל אם יורשה לי, אנחנו יודעים שטיפול בעברייני מין הוא הרבה פעמים תלוי רמת המסוכנות שלהם, שמה שאנחנו יודעים שככל שרמת המסוכנות היא גבוהה יותר, הטיפול צריך להיות אינטנסיבי יותר ואנחנו גם יודעים שברמות מסוכנות נמוכות, זה די קונטרה אינדיקציה לטיפול ייעודי בכלל. שנניח במקרים האלה חשוב מאד שיהיה שיקום בקהילה, שזה בן אדם שיוכל לחזור לקהילה, לאיזו שהיא מסגרת, לעבודה. וזה יהיה מספיק על מנת להוריד את רמת המסוכנות שלו.

יש לי שאלה, ושוב, אני שואלת הפעם לא על עברייני מין, אלא על פדופילים באופן ספציפי – האם יש נתונים על פדופילים שהצליחו להשתקם ולחזור לקהילה? אנחנו יודעים את המספרים? אנחנו יודעים לכמה מהאנשים האלה הטיפול לאורך זמן עזר? אני לא מדברת כרגע על הטיפול האינטנסיבי.

אני יכול לתת נתון שאולי הוא יפתיע קצת את הוועדה. יחידת צור בודקת לאורך השנים את עצמה, את אחוז הרצידיביזם.

ברור.

אני למעשה בודק את היעילות שלי, כמה מהמפוקחים חזרו וביצעו עבירות מין חוזרות.

מאד חשוב.

והנתון אצלנו הוא נתון סך הכל, שזה עדיין אפשר כל מקרה לגופו וכל מקרה זה תופעה והזכרת את רומן לוין וכל דבר.

ברור.

אבל בשנה יש לנו 1.6% רצידיביזם, שזה נמוך וזה ביחס - - -

כן, זה נשמע נמוך.

למה שהמדינה מדווחת. במדינה בסביבות 20% רצידיביזם. אצלנו 1.6% או 1.5%.

אבל זה רק מי שנתפס. צריך להגיד את זה.

זה בכל דבר.

כן, אבל צריך להגיד את זה.

ההערה היא במקום.

יש חוסר במפקחים. מפקח אחד על 500, ואז כאילו - - -

חברות, חברים, קודם כל, זה בכל דבר. זה כמו שאני התייחסתי קודם לנתונים על הגשת כתבי אישום. כל דבר זה ברור שזה מה שאנחנו יודעים.

אבל הבעיה היא בהתחלה, היא בכתבי אישום.

טוב, אנחנו תיכף נפנה לנושא של האכיפה. אני רוצה לשמוע את משרד המשפטים. בבקשה.

אני אביגיל סון פלדמן, אני מייעוץ וחקיקה ובת עמי מהפרקליטות תתייחס אחרי זה להיבטים שנוגעים אליהם.

אז בואו רק נעשה את זה, כי יש לנו לצערי זמן מוגבל היום ואם יהיה צורך - - -

בסדר, אני אתייחס לכמה נושאים שעלו.

הדיון הזה הוא עד רבע לאחת.

אני אתייחס לכמה נושאים שעלו. הנושא של טיפול בכפייה זה נושא שנדון ארוכות בכנסת בוועדת חוקה, בתיקונים הקודמים של החוק. בסופו של דבר התפיסה שהחוק מאמץ זו תפיסה, זאת אומרת התפיסה היא שלטפל בצורה אפקטיבית, בכוח, זה פשוט לא עובד. זה לא עובד, כי אי אפשר בכוח - - -

בחנו את ההבדל בין עברייני מין לפדופילים? בין "עברייני מין רגילים" לבין פדופילים?

תראי, פדופילים זה לא מונח משפטי בסופו של דבר.

כן, בסדר, נכון.

החוק עוסק בעברייני מין. יכול להיות מי שביצע עבירת מין בקטין. פדופילים זה אבחון מקצועי. אבל התפיסה היא שהשיטה שהחוק עובד בה, זה שיטה של מקל וגזר. זאת אומרת יש את צו הפיקוח, יש את השיקום. הפיקוח והשיקום זה שתי הרגליים של החוק וככל שהמפוקח יותר מגויס לשיקום, אז המערכת מעודדת את הדבר הזה ומתאימה את זה. אם הוא חוזר בו משיקום, יש ממש הוראות שמורות שהוא חייב להמשיך בטיפול במשך תקופה מסוימת כדי לאפשר למדינה ללכת, לחזור לבית המשפט, להגיש בקשה, במידת הצורך להחמיר את תנאי הפיקוח שלו.

גם הפיקוח עצמו, שזה כמובן לא בא לידי ביטוי בצו, אבל הפיקוח עצמו יהיה בהתאם אם יעשו לו הערכת מסוכנות ויראו שהמסוכנות עלתה, גם הפיקוח יהיה בהתאם. הרעיון הוא שזה מין יחסי גומלין כאלה ושהמפוקח יידע שככל שהוא כן מסכים, כן מתגייס לשיקום ורוצה בעצמו להפחית את המסוכנות שלו, אז המערכת מתגייסת לדבר הזה וככל שהוא לא מגויס לזה, אז הפן השיטורי של החוק מוגבר ו - - -

ואתם רואים שזה אכן מוגבר? אתם רואים שמעלים את תנאי הפיקוח על - - -

כן. הפיקוח עצמו הוא מבוסס בסוף על מסוכנות. ככל שהוא יותר מסוכן, זה יבוא לידי ביטוי בתנאים, בתקופה ובפיקוח עצמו, באינטנסיביות של הפיקוח.

טוב. אני חושבת שזה מחייב, למרות שאכן פדופילים זו הגדרה רפואית ולא הגדרה משפטית והחוק לא מבחין בין סוגי עבריינות מין, מאד יכול להיות שכאן - - -

השיקום הוא חלק מהחוק, אבל הטיפול הוא מקצועי כמובן.

אני מבינה את זה, אבל יכול להיות שכאן יש איזה שהוא צורך למצוא את הדרך כן לעשות אבחנה בין סוגי המטופלים וסוגי העבירות ולשם אנחנו ננסה לפנות ולראות האם צריך לעשות הבחנה כזאת. תודה.

רגע עוד כמה נושאים שעלו. הנושא של מרשם פתוח הוא גם נושא שנדון, גם בתיקון, גם בכנסת, גם בצוות שרים - - -

מרשם. אלה שלא רוצים טיפול.

ושוב, באמת התפיסה בעניין הזה היא שבסוף החוק נועד להשיג את המטרה של הגנה על הציבור באמצעות שילוב של שיקום ופיקוח.

הבנו.

פיקוח הוא אפקטיבי עד לרמה מסוימת. השיקום הוא בסוף זה שמשיג את המטרה ארוכת הטווח.

ואם מישהו לא עשה שיקום אז מה?

את יודעת מה מקומם אותי?

את מבינה? אני לא מצליחה להבין את משרד המשפטים.

מי שלא עשה שיקום, תיאורטית אפשר להמשיך את הפיקוח שלו 20 שנה.

ו-?

ואז מה? אז מה?

את יודעת מה מטריד אותי בתפיסה שלנו? כל הזמן, כל דיון, שאנחנו יותר עסוקים בלהגן על מי שמקרבן, על מי שפוגע, מאשר על הקורבן. כל הזמן אנחנו נמצאים בנקודה הזאת.

לא, אז זה מה שאני מנסה להסביר. החוק נועד להגן על הציבור מפני עבירות חוזרות, אבל התפיסה היא שעבריין מין שחוסמים בצורה מסוימת את האפשרות שלו בכלל להשתקם - - -

הדבר היחיד שאני מבינה - - -

אז הוא נהיה יותר מסוכן.

סליחה, הדבר היחיד שאני מבינה הוא, אמיתי, זה שישראל מאד מאד קטנה גיאוגרפית וזה מייצר אתגרים שכנראה לא קיימים במדינות אחרות בעולם, בדבר תזוזה של עברייני מין ויותר ספציפי – פדופילים – שוב. ואני אומרת שזה כנראה האילוץ וזה גם האילוץ בנושא של פתיחת המרשם או אי פתיחת המרשם. תודה רבה לך.

בגלל קוצר הזמן אני רוצה לעבור לנושא של הגשת כתבי אישום.

כן, אני רוצה להתייחס. בעצם אנחנו יכולים לראות בהקשר של הפרקליטות, שיש אכיפה בכמה מישורים. קודם כל כמובן העבירות רגילות, "רגילות" – של פגיעה מינית, עבירות מין מחוק העונשין - - -

יש לי בקשה. תתייחסי היום אך ורק לעבירות פדופיליה, בסדר? זה הדיון. זו כותרת הדיון. אך ורק לעבירות פדופיליה.

אני אסביר לאיזה עבירות נוספות אני מתייחסת. גם עבירות של פדופיליה שהן פדופיליה ברשת.

טוב, מאה אחוז.

והחזקת חומרי תועבה.

זה פדופיליה, בסדר גמור.

לזה התכוונתי ולכן אמרתי שיש אכיפה בכמה מישורים. דבר ראשון זה כמובן כאשר אנחנו מקבלים את תיקי החקירה. אנחנו בודקים, ככל שיש מספיק ראיות – לפעמים אנחנו גם שולחים להשלמות חקירה – ככל שיש מספיק ראיות אנחנו כמובן מגישים כתבי אישום וישראל נתן את הנתונים, שכפי שניתן לראות יש גם עלייה בכמות כתבי האישום שמוגשת ואני רוצה לציין שמבחינת אחוזים, האחוזים הרבה יותר גבוהים מכל שאר התיקים. זאת אומרת בכל שאר העבירות האחוז הרבה יותר גבוה של תיקים נסגר ופחות תיקים מוגשים מאשר בעבירות פדופיליה. זה דבר ראשון.

דבר שני, מבחינת אכיפה שנוגעת לתכנים פדופילים ברשת, יצאה הנחיית פרקליט מדינה לפני כשנה וחצי שנקראת אכיפת עבירות של פרסום, אחזקה או צריכה של חומר תועבה ובו דמותו של קטין. בעצם מדובר בסעיף 214 לחוק העונשין, כשההנחיה הזאת מפרטת איך להתייחס, מה זה אומר בעצם פרסום, מה מבחינת הענישה. פרסום זה גם כשהעברת, כי יש שם סייג בסעיף של תום לב, מה נחשב תום לב, מה לא נחשב תום לב והנחיה מיוחדת לעניין הזה יצאה מכיוון שאנחנו מייחסים לאכיפה בהקשר הזה משמעות מיוחדת.

בנוסף אנחנו גם יכולים לראות אכיפה בשלב הסופי. זאת אומרת כשיש לנו עברייני מין מפוקחים, אז ככל שיש הפרות אנחנו גם מגישים כתבי אישום כנגד המפרים. זאת אומרת אנחנו לא עוצרים את זה בשלב הראשון, אלא גם כשיש הפרה של צו פיקוח מגישים כתבי אישום.

ד"ר ברוט, את יכולה בבקשה להתייחס באופן ספציפי לעסקת הטיעון עם הפדופיל רומן לוין? את יכולה להסביר לנו איך מוגשת הצעה כזאת לעסקת טיעון מהסוג הזה, עם ההקשר הזה?

קודם כל אני לא יכולה כמובן להתייחס לתיק שמתנהל ולתיק מסוים. אני רק אומר שיש קושי גדול, אני לא מדברת על התיק הספציפי הזה, שוב, ואני גם לא טיפלתי בו באופן אישי ואני לא מספיק מכירה את עובדותיו. בכל מקרה אני מנועה מלהתייחס לתיק מתנהל, כפי שאמרתי. אבל אני רוצה לציין שיש לנו כאן איזה שהוא עקב אכילס, דווקא בגלל שמדובר בקטינים שהם לפעמים מאד מאד קטנים, יש לנו קושי להוכיח את העבירות. זאת אומרת עבירות למשל של אינוס קטין, או מעשה סדום, אם אין לנו אינדיקציה, אם אין לנו DNA או אם אנחנו לא יכולים למצוא ראיות נוספות והילד עצמו לא יכול למסור מה בדיוק היה ואין לנו צילומים – אם יש לנו צילומים, כמובן, אם במקרה הייתה מצלמה והדבר מוסרט, אז זה אפשרי להוכיח, או יותר קל, אבל לפעמים דווקא בגלל שהילד הוא כל כך קטן, ואנחנו לפעמים נתקלים אפילו בפגיעה בתינוקות ממש, כששם גם דרך אגב יש לפעמים קשר שתיקה של הורים.

יש לי עוד שאלה אלייך.

זאת אומרת הקושי הראיתי הוא לפעמים קושי מובנה בעבירות האלה. ככל שהילד יותר קטן, ככה הוא פחות יוכל למסור מה בעצם היה ואז אנחנו נאלצים לפעמים להגיע להסדרי טיעון, כדי שלא יהיה לנו – או שלא נוכל להגיש בכלל כתב אישום, או ש - - -

טוב, אבל זה לא אירוע עם ילדים קטנים ולא עם - - -

אני לא - - -

זה אירוע הזוי על פניו. עוד שאלה אלייך.

אבל ככל שאנחנו יכולים להגיש, אפילו על עבירה פחותה, אבל לפחות שיהיה לנו כתב אישום שבו אותו נאשם יורשע, הוא מודה ומורשע וייכנס לכלא לתקופה אולי פחות ארוכה ממה שהיינו רוצים, אבל עדיין הוא לפחות ייכנס לכלא, כך נוכל למנוע ממנו להסתובב בחברה.

ד"ר ברוט, את הבאת סטטיסטיקות בכמה תיקים אתם נתקלתם בבעיות כתוצאה מכשלים בחקירה, כשלים כאלה שאי אפשר היה לתקן אותם?

אין לנו יכולת לפלח תיקים כאלה.

אתם לא בודקים את זה? אתם לא יודעים? תראי, זה נראה לי, ועוד פעם, אני באה מעולם הינהול, אז לי זה נראה ממש אלמנטארי שכמו שהמשטרה תעשה כל מאמץ כדי להשלים חקירה מצד אחד, שאתם גם תדעו איזה תיקים אי אפשר להשלים אותם בגלל תקלות שהתגלו בחקירה ואני לא מדברת על אירועים כמו שאת ציינת, שבאמת כתוצאה מפאת גילו של הקטין יש בעיה בהשלמת החקירה. זה מצער וזה מכאיב, אבל אני יכולה לומר מה שאת אומרת.

כן, אני אציין שהפרקליטות נמצאת בתהליך של מעבר לעבודה מבוססת נתונים ואני כמובן אציף את ה - - -

אם אין נתונים היא לא יכולה להיות מבוססת נתונים ואנחנו יודעים שבפרקליטות יש הרבה מאד נתונים בחסר. רק בוועדה כאן אנחנו העלינו כמה וכמה פעמים את הדרישה לפלח. לפלח את סוגי הפגיעות, לפלח לפי גילאים, כדי שאנחנו באמת נדע להתמודד עם התופעות האלה.

נכון. זה לא עבירות רגילות.

התשובה שקיבלתי הייתה מבישה. זה דורש היערכות ומשאבים ו-, ו-, ו-. ואת יודעת מה? זה לא בשביל הוועדה, באמת. זה בשבילכם.

לא, זה בשבילם, ברור.

בדיוק בשביל מה שאת אומרת, כדי שכל התהליכים שיעשו יהיו מבוססים על הנתונים.

אני ממש מודה ומתוודה, שכמו חברת הכנסת שאשא ביטון, אני לפעמים נדהמת ואני מוכרחה להגיד, זה לא רק בפרקליטות וזה לא רק במשרד המשפטים, יש בעיה, במדינת ישראל לא יודעים לעבוד לפי דאטא.

לגמרי, כן.

באמת, אנחנו נתקלים בזה גם במקרים של ילדים עם אלרגיות. אבל פה זה נראה לי פיקוח נפש. פיקוח נפש ממש, כי צריך לדעת ולהבין מה טיב הבעיות.

אם יש לך משפט סיכום אז את מוזמנת, אבל אם לא אני אודה לך אם אני אוכל לעבור לדובר הבא. המועצה לשלום הילד.

כן, תודה גברתי. אז המצב הוא כזה, יש עלייה בנתונים של מקרי עבירות מין כלפי ילדים וכשאנחנו מסתכלים על כתבי האישום, אין עלייה מקבילה ויש שיעור גדול מאד, מדי, של סגירת תיקים. אנחנו יודעים את זה והסיבות לכך הן שונות ומגוונות וצריך להתייחס לכל אחת מהן בנפרד, אבל זה המצב ויש עלייה וצריך לדבר על העלייה הזאת.

איך אתם עוקבים אחרי האינפורמציה, ורד?

האמת היא שאנחנו מחר מפרסמים את השנתון הסטטיסטי שלנו, מגישים אותו לנשיא המדינה ובין היתר יהיו שם נתונים שאנחנו נפרסם אותם מחר, על עבירות ביחס לילדים וזה כולל כמובן נתונים - - -

מאיפה את מושכת אותם?

מה שאנחנו עושים זה אוספים מהרשויות השונות, בחלק מהדברים עושים עיבודים בעצמנו ומתריעים על מקומות שבהם אין נתונים או אין עיבודים שלדעתנו צריכים לשמש לקביעת מדיניות, בדיוק כפי ששתיכן ציינתן בצדק רב מבחינתי.

אז אני אשתמש במילים שנשמעו מפסק דין מהעת האחרונה יחסית וגם על זה צריך לדבר בהקשר הזה, שהזאב מהסיפור של כיפה אדומה כבר לא מסתתר ביער או בקרן חשוכה של רחוב. הוא נמצא בתוך המחשב, בסלון, או בחדר של הילד או במסך הסלולארי שלו.

גם ברחוב.

ומעבר לזה שהתופעה של פגיעה מינית בקטינים במרחב המציאותי לא השתנתה, נוסף מימד - - -

איום חדש.

מימד שצריך להתמודד איתו בכלים אחרים. אני חושבת שההערה שהערת בתחילת הדברים שלך מאד משמעותית. עבירות המין שנמצאות בספר החוקים של מדינת ישראל הן עבירות שעדיין לא עברו את ההתאמה הנדרשת לעולם, למציאות המשתנה.

ברור, לעולם הווירטואלי.

עבירה שנקראת במקום כמו ארצות הברית גרומינג ולומינג והעבירות האלה לא נמצאות בספר החוקים. אנחנו יזמנו תיקון שעוסק בהטרדה מינית, כשכיוונו גם להטרדה מינית באינטרנט ואנחנו רואים עלייה מאד מאד משמעותית של פגיעות של הטרדה מינית ביחס לקטינים. לדעתי זה קשור ביחס למרחב הווירטואלי, אבל צריך לבדוק האם חסרות בספר החוקים עבירות שמתייחסות לנושא בין היתר של פיתוי ילדים, כדי שנוכל לעצור את זה מבעוד מועד ולא נגיע למצב של עבירת מין בעולם הממשי.

תודה. משפט אחרון.

עכשיו חוק ההגנה על הציבור, שאולי הדבר הכי חשוב בו זה הנושא של הפיקוח. הרי כפי שראינו מהנתונים פה, יש מעט מאד מטופלים. אז צריך לעשות שני דברים. שאלתם מה צריך לעשות, הנה שני דברים קונקרטיים שצריך לעשות. אחד זה להרחיב את מספר המפקחים. אנחנו במקום ליניארי. מספר המפוקחים לא קטן, הוא כל הזמן גדל. זה דבר אחד.

דבר שני, הצעת חוק שאנחנו יזמנו ולא עברה ועדת שרים, היא לדרוש פיקוח גם על מי שהמסוכנות שלו היא לא הרמה הכי גבוהה, היא הרמה הבינונית, שהוא יהיה גם מפוקח וזה לא ייגמר אחרי חמש שנים. הרי מה אנחנו עושים? אנחנו מחזירים לרחוב את אותם אנשים שלא ניתן היום לפי החוק לפקח עליהם ומי שמפוקח זה רק מי שנשקפת ממנו הסכנה הגבוהה ביותר; והחוק למניעת העסקת עברייני מין, שהוא חשוב בצורה בלתי רגילה ולא הזכרנו אותי עדיין - - -

אני הזכרתי אותו בהקשר של שאול שמאי.

המשטרה צריכה לעשות אכיפה יזומה, לעשות קמפיינים ציבוריים, כפי שהיו בראשית החוק, כדי שהציבור יידע לשאול את השאלות הנכונות, מפני שפדופילים מחפשים בדיוק את המקומות שבהם נמצאים ילדים, במוסדות חינוך, בגני ילדים.

ורד, אני אפשרתי לך בגלל שאת אורחת כבוד של הוועדה.

אני מודה לך.

אני יודעת את זה.

ואני קיצרתי עוד שלושה דברים.

לא, כי ברור לי שזה בנשמתך.

החוק למניעת העסקה חייב להיות על השולחן כי זה בדיוק מניעה.

אין ויכוח. אנחנו גם דיברנו כבר אפילו על נהגי הסעות. משרד החינוך, אני באמת קיפחתי אתכם, בבקשה.

איל, קב"ט משרד החינוך. אנחנו עושים את כל הפעולות האפשריות לבדיקת כל מאגרי המורים, גם הקבועים, גם הזמניים וגם המתחלפים.

אז איך שאול שמאי נכנס להיות מורה מחליף בבית הספר?

את ציינת בעצמך.

לא, אני יודעת שאני ציינתי, אבל אני רוצה לשמוע את זה ממשרד החינוך, לא ממני.

בעניין שאול שמאי מתקיימת חקירת משטרה בנושא ולא - - -

אתה היועץ המשפטי?

נכון.

נכון, אני פוגשת אותך מדי פעם.

נכון, בגלל זה נתתי לו להתחיל לדבר.

כן, כי אני לא אוהבת שהיועצים המשפטיים של משרד החינוך קודם כל מדברים.

תקלות יש. אנחנו מטפלים בהן עם כל הגורמים וכל הגופים וחלק מהעניין זה המידע שצריך לעבור בצורה הרבה יותר מהירה והרבה יותר זמינה.

המידע לא עובר?

בין המשטרה לבינינו הוא עובר, לא תמיד מספיק מהר כדי שנעשה את הפעולות המונעות במיידי ואנחנו עושים את כל הדברים מבחינתנו כדי למנוע את המקרים האלה.

אני אוסיף שבימים האלה יש דיונים עם משרד המשפטים בכל הנוגע להעברת מידע בזמן אמת מהמשטרה, על קיום הליכים פליליים כנגד עובדי מדינה וקבוצות עובדים נוספות, לרבות עובדי הוראה. מצב שכבר ברגע בו נפתחת חקירה פלילית בעבירות חמורות נגד עובדים, באותו רגע יועבר עדכון למעסיק. מצב שהיום - - -

זה מה שסוכם עם ועדת החינוך בדיון שאנחנו קיימנו.

גם בוועדת החינוך אמרנו את זה, אבל זה נושא שדורש שינוי מערכתי נרחב. זה לא רק לגבי משרד החינוך, זה לגבי קבוצת משרדים בהתחלה וזה דיונים שמתקיימים עם משרד המשפטים על העברת מידע בזמן אמת.

מה החסמים?

היום העברת המידע יכולה להיות אד-הוק, נקודתית, או בעצם במשיכה. כשאנחנו פונים למערכת המידע הפלילית דרך מערכות שנמצאות במשרד, מבקשים מידע - - -

אגב, חברת הכנסת שאשא ביטון ואני עוסקות כרגע בעוד איזה אירוע של מורה, שאנחנו כרגע בוחנות האם באמת. אנחנו הבנו שהיו שם שתי תלונות, גם של מורה וגם של תלמידה ואנחנו כרגע - - -

נשמע לקבל את המידע כדי לבדוק.

אני חושבת שאתם חשופים לו.

אז אם יש מידע אפשר לדבר גם אחר כך, להעביר לנו פנייה מסודרת ואת זה אנחנו יכולים להבטיח, שכל תלונה שמתקבלת אצלנו במשרד נבדקת באופן מקצועי, יסודי, התייעצות עם כל הרשויות הרלבנטיות, כולל משטרת ישראל, כולל פרקליטות ואנחנו מקבלים את ההחלטות שנדרשות בהתאם לסמכויות שעומדות בפני המשרד.

אתה עכשיו נתת לי את ההודעה שלך לא כיועץ משפטי אלא גם כיועץ תקשורת, אבל אני אומרת לכם שדעתי לפחות, בגלל שאני חשופה מאד מאד מאד לאירוע שהיה בבית הספר בצפון תל אביב, אני באופן שבועי חשופה למצב של הילדות שם, אומרת לכם שהכשל - - -

אתמול אפילו קיבלת מכתב ממני בעניין.

אני קיבלתי אתמול מכתב ממך?

כן.

הוא מחכה לך במשרד.

אז יועציי, אני מבקשת. קיבלתם מכתב אלינו?

בוצעה פנייה של ההורים אלינו ואת היית בהעתקים וקיבלת תשובה בחזרה.

נכון, טוב.

שני דברים בהקשר של מה שאמרת. פעם אחת, עד שתגמרו את כל הסידורים עם המשרדים השונים, ואני כבר מכירה את הפרוצדורות, אז סוכם שכל עובד ועובדת, ועובדת - אני בכוונה מדגישה את זה - כי אנחנו מנסים לעשות שינוי ומשום מה זה לא נקלט במערכות. כל עובד ועובדת שבאים ומבקשים לעבוד במסגרת חינוכית, בין אם זה כמחליפים ובין אם זה בכל צורה אחרת, אתם תצטרכו למשוך. כן, זה לוקח זמן.

קיים. קיים היום. קיים.

זה קיים, אבל אנחנו יודעים שהיו כשלים.

לא נכון.

זה נכון, אל תגיד לא נכון, כי היו כמה פספוסים גם בעת האחרונה.

קיים.

זה דבר אחד. דבר שני, מעניין אותי לדעת מה החסמים מול משרד המשפטים, מכך שהמידע פשוט יעבור ישירות אליכם. למה אנחנו צריכים כל הזמן - - -

זה עניין טכני לחלוטין.

יש לנו עוד דיון כאן ואני אתן גם למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אבל אמיר שואן ביקש לומר כמה דברים ואני רוצה לתת לו הזדמנות, כי אני טיפלתי בזה הרבה קודם, אבל זה ללא ספק זה גרם לי לא לישון עוד לילה.

תודה רבה לכן על הדיון, קודם כל. רציתי לומר שיש פה איזה פיל בחדר שאנחנו לא כל כך מדברים עליו. נציגי המשטרה סיפרו פה שמערך מאור עומד להיות מושלם ברבעון הראשון של שנת 2018. יכול להיות שזו הערכה אופטימית, אולי זה יהיה הרבעון השני – לא משנה. הפיל שנמצא פה בחדר ואנחנו לא מדברים עליו, זה שברגע שמערך מאור יתחיל לפעול, יהיו הרבה יותר מפוקחים לרב פקד זגורי - - -

ליחידת צור.

ויהיו הרבה יותר אנשים שיוכלו, תיאורטית, להגיע לטיפול אם אתם תפעלו לחקיקה שמחייבת טיפול. זאת אומרת אנחנו מדברים על מאות אנשים, אם לא אלפי אנשים, שהחברה האלה מהמשטרה הולכים לתפוס. ולכן אני חושב שראוי אפילו אתמול להתחיל כבר מהלך חקיקתי מואץ, בכדי שברגע שמערך מאור יתחיל לפעול, להכניס את אותם מאות אנשים לכלא או לכל מסגרת אחרת. אלף העונשים יהיו הרבה יותר חמורים, אם זה באמת על כל הנושא של גרומינג, שכבר נגענו בו; ו-ב', אנשים שכן משתחררים לחברה, יהיה את כוח האדם לרב פקד זגורי, שיוכל לפקח עליהם. הוא אומר שמה שהיה כתוב בכתבה הוא עוד היה חותם עליו, נכון? אם אני זוכר נכון. אז אתה אומר שאם אותו בכיר שרואיין בכתבה, בכיר שב"ס לשעבר שאמר שיש עשרות מפקחים, הוא נתן איזו שהיא הערכה אופטימית – הבכיר הזה. כלומר אנחנו מדברים על עוד פחות. היחס בין המפקח לבין - - -

ברור, כן, כן, הבנו.

בין מפקח למפוקח, הוא מאד מאד נמוך. אז יפה שעה אחת קודם. עוד שלושה חודשים מאות אנשים יצבאו על המחלקה שלו, על החברה שלהם, על בתי המשפט ועל הכלא, דרך אגב, על שב"ס. אנחנו מדברים על צפיפות נוראית הרי בבתי הכלא, לא בגלל זה, אז גם שם צריך מיד לשפר את ה - - -

בסדר.

רק רציתי להסב את תשומת הלב.

זה היה חשוב לחדד את הדברים האלה. אורית סוליציאנו, אנחנו נגנוב עוד שלוש דקות, בסדר, תמי?

אני ממש אומר בקצרה. זה מקרה שאנחנו גם מכירים ממערכות אחרות ורק לפני שבוע היה דיון בוועדה לקידום מעמד האישה על רופאים שעוברים ממקום למקום. אז אותו דבר יש גם במערכת החינוך, במקרה שאנחנו בקשר איתכם עכשיו, על מורה שעוזב בית ספר מסוים וכדי לסגור איתו יפה לא כתוב שום דבר שהוא מפוטר, או על חשד לסטיות מיניות - - -

ולפעמים הוא גם מוזז ביוזמה ממקום למקום באיזו חלוקת נטל כזו.

בדיוק. ויש כאן איזה שהוא קשר, שאנחנו דיברנו על כך שכולנו הורים. לא יכול להיות דבר כזה שגם אם הבן אדם לא עבר הליך משפטי, שזה להחליף פצצה מתקתקת - - -

ברור, ברור.

יש כאן ואקום - - -

חד משמעית.

אני מסכימה איתך. תראי, בסוף האירוע המטלטל שעברו בבית הספר, אני מקווה, זה אמנם על הגב של הילדות האלה, אבל אני מקווה שהוא יהיה אירוע משנה חיים מבחינת האופן שבו מתייחסים לכניסה של מורים וצוותי הוראה לבתי הספר, כי מצד אחד רוב המורים הם לא עבריינים ומצד שני יש פצצות מתקתקות שאנחנו מבינים שהם באמת - - -

כן, אבל יש פה פקטור שלא נמצא סביב השולחן וצריך לומר אותו ולא כי אני באה לסנגר פה על משרד החינוך, אבל הארגונים. הארגונים היציגים של המורים ושל הגננות, שעם הרגליים האחוריות עומדים על זה שלא יפגעו בתנאים ולא יזיזו איש צוות ובסוף הפשרה היא שהוא פשוט זז למקום אחר.

אבל סליחה, יקירה, במקרה של שאול שמאי אנחנו לא מדברים על מורה שהוגן על ידי הארגונים, אז בואי. את יודעת, אני - - -

לא, אני נותנת פה סדרה של מקרים שאנחנו מטפלים בהם.

נכון, זה עוד היבט. ביקשת את זכות הדיבור, אז אני נותנת ממש דקה וגם לך דקה.

שתי רותי ברנשטיין פרץ, אני נציגת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ואני רוצה לדבר על עוד פיל ענק שלדעתי לא נמצא פה בחדר. אנחנו מדברים על פגיעה בקטינים ועוד לא דיברנו על זה שמלבד המקרים בסמטה החשוכה, כמו שאת הצגת, אחוז מאד מאד גבוה מהפגיעות – ואורית יכולה לתת את הנתונים המדויקים – לא מתרחשות על ידי זרים בסמטות חשוכות, אלא בתוך הבית.

זה לא היה סמטה חשוכה אגב, זה היה באור יום.

כן, כן, אני רק אומרת "חשוכה", במובן הזה שבתוך הבית, בתוך המשפחה, לא רק בתוך קשרים אחרים ובעצם אז הנזק שנגרם הוא גם בהליך הפלילי ולצורך העניין גם בבתי דין למשפחה, כמו למשל מקרים שהסדרי הראייה נשארים כמו שהיו, בתי הדין למשפחה שמגדירים את המקרה כמעידה וכל מיני דברים כאלה.

נושא נוסף שכן דובר פה זה ההבדל בין ההגדרה של פדופיליה בענישה ובטיפול. אני חושבת שבחוק יש אם הפגיעה מתחת לגיל 14 וכו', כל מיני מדרגים שונים, בטיפול זה אחר לגמרי.

רותי אני מודה לך, אני צריכה לסכם. תודה. ביקשת דקה, אבל אני אתן לך דקה בדיוק, עכשיו אני אהיה הרבה יותר קפדנית. שם ותפקיד.

דקה בדיוק. אלירן מלכי מהליגה להגנה על קטינים. אני רוצה להכניס עוד איזה רבע פיל ברבע דקה שנשארה לי ודווקא להגיד לרב פקד זגורי שהוא עושה עבודה נפלאה, אבל הוא בסך הכל עלה תאנה כי צריך שיהיה הרבה יותר פקחים והפקחים זה אזרחים, וכדי שיהיו אזרחים, צריך שיהיה מאגר פדופילים פתוח לציבור שכולנו נדע מי הפדופילים ונוכל להתגונן. היום אין לאזרחים שום כלים להתגונן נגד פדופילים.

אלירן, אנחנו הזכרנו את הדברים האלה ואנחנו נזכיר אותם גם בסיכום.

ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון הקשה הזה ולהערכתי אנחנו נעשה גם דיון המשך. אנחנו רק נצטרך להחליט מתי, כי אני חושבת שחברת הכנסת שאשא ביטון ואני נצטרך לקבל כמה החלטות מאד מאד מורכבות, בהתייעצות גם עם משרדי הממשלה.

אני רוצה לציין כמה דברים שעלו כאן. תראו, אני רוצה להגיד משהו, זה לא קל לי לדבר על מה שאני עברתי בתור ילדה. הסיבה שאני הזכרתי את זה בכלל זה כי באיזה שהוא יום אני עברתי בקינג ג'ורג' עם הילדים שלי ליד השביל הזה, זה לא היה סמטה, ליד השביל הזה איפה שמשכו אותי פנימה ואני נחרדתי מהמחשבה שזה יכול לקרות למישהו מהילדים שלי. אני לא בן אדם שמתבייש בדברים שקרו לו, אבל זה לא קל לי לחשוף את עצמי ככה.

אני אומרת שבסופו של דבר החוויות האלה הן שם, הן לא נעלמות לשום מקום, הן לא הולכות לשום מקום ומי שחושב שהן הולכות לאן שהוא, טועה. ולכן אנחנו נהיה חייבות להידרש לכמה דברים ובכמה היבטים ואחד זה עבודת חקיקה. כלומר לראות האם היום העבירות פרושות על כל מרחב העבירות שהן צריכות להיות פרושות, כולל עבירות הפיתוי ומה שנקרא הזימון – איך הפדופילים מזמנים אליהם את הילדים, בין אם מדובר במרחב הווירטואלי ובין אם מדובר במרחב המציאותי.

אנחנו נצטרך לדון מחדש בסוגית המרשם ועד כמה המרשם הזה פתוח או חשוף. את העלית רעיון שהוא בעיני בוודאי, לכל הפחות ראוי לדון בו, זה הנושא של מי שלא עובר טיפול – האם צריך לחייב אותו ולאכוף עליו טיפול. יכול להיות שזה יהיה פחות אפקטיבי, אבל אני יודעת שגם המדינה עושה לעצמה את החשבון הכלכלי – אם זה לא אפקטיבי, אז למה שאני אשקיע בזה? סליחה, עם כל הכבוד, את הדיון הזה לא, סליחה - - -

אם הוא לא עובר טיפול, שיהיה רשום במאגר.

כן, שזה יהיה רשום במאגר שזה חשוף, כן.

אז שיבחר אם הוא מטופל או חשוף.

לגבי המרשם – יכול להיות שאנחנו נצטרך להידרש שוב לשאלה האם בן אדם יכול למשל לשנות את שמו. אני חושבת שאסור שהוא יוכל לשנות את שמו. האם הוא יכול לעבור ממקום למקום מבלי לדווח לאף אחד? כמובן שאם יש לו תנאי פיקוח שהוא חייב והוא מפוקח על ידי יחידת צור, הוא לא יכול לעשות את זה, אבל ככל שהוא לא מפוקח על ידי יחידת צור בגלל רמת מסוכנות לא הכי גבוהה, אז אנחנו נמצאים בבעיה.

אנחנו נעקוב אחרי מה שקורה גם במערך מאור, במטרה לעזור לכם לעזור לנו וכנ"ל גם לגבי יחידת צור, בהנחת עבודה שבאמת מערך מאור יהיה איזה מן משפך לעבודה נוספת ליחידת צור. אנחנו נצטרך להידרש גם לנושא המשאבים.

כאמור, אני פונה למשרד המשפטים בתחינה, אלה לא אירועים רגילים. אנחנו חייבים. אני רוצה להשוות לך את זה למשהו. אני פעם עבדתי בחברת תעופה, שם לא היו בודקים רק תאונות אוויריות, היו בודקים את הדבר שנקרא כמעט תאונה. אותו דבר פה בכתבי האישום, במרחק שבין תלונה לבין הגשת כתב אישום, להבין למה אי אפשר היה להגיש כתב אישום.

יש הבדל בין מחסור בראיות מסיבות כפי שאת תיארת לבין כשל מהותי במערכת, שלא איפשר הגשת כתב אישום בגלל תקלות כמו שציינתי, בין אם מדובר במחיקת הארד דיסק או בזה שלא הצליחו למשוך את הסרטים ממצלמות שנמצאות בסביבה בזמן. אלה דברים שהם חיוניים וקריטיים ואי אפשר לוותר עליהם.

בסופו של דבר אני מאד מאד מקווה לקבל תשובה מהיועץ המשפטי לממשלה בעניין הפדופיל רומן לוין, שהוא עצר את עסקת הטיעון המתועבת הזאת, אבל אנחנו נעקוב אחרי הדברים האלה ואנחנו לא נרפה מהם, משום שהתפקיד שלנו הוא גם לעזור לכם בסופו של דבר למצות את הדין ולאכוף, לבצע אכיפה באופן הראוי והמשמעותי ביותר בעבירות האלה.

אני לא מזלזלת ומי שמכיר אותי יודע שעבירות מין בעיני הן מאד מאד חמורות, אבל בסוף עבירות פדופיליה, והרבה פעמים פה בכנסת מתעסקים בהתפלפלות. פה זה לא התפלפלות, פה זה חיי הילדים שלנו.

תודה רבה לכם על הזמן שלכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.