ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-13OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 650

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ג בכסלו התשע"ח (11 בדצמבר 2017), שעה 10:45

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ו-2016, של חה"כ אילן גילאון, קארין אלהרר, דב חנין, יעל גרמן, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', עמר בר-לב, תמר זנדברג

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ו-2016, של חה"כ יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, שרן השכל, בצלאל סמוטריץ', איציק שמולי, ענת ברקו, יואל רזבוזוב, עבד אל חכים חאג' יחיא, יואב בן צור, אילן גילאון, דב חנין, יוסי יונה, קארין אלהרר

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ז-2017, של חה"כ קארין אלהרר

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

ישראל אייכלר

מיכל בירן

אילן גילאון

עבד אל חכים חאג' יחיא

מרדכי יוגב

נורית קורן

איציק שמולי

קארין אלהרר

יעקב אשר

יוסף ג'בארין

ג'מאל זחאלקה

אורן חזן

שולי מועלם-רפאלי

יואב קיש

ד"ר שלי נורדהיים - מנהלת השירות לשיקום מקצועי תעסוקתי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אילאיל צין - רכזת בכירה, ליווי תכניות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

הדיל יונס - עו"ד, משרד המשפטים

שלומי מור - עו"ד, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

יהודה שלום הריס - מתמחה, המוסד לביטוח לאומי

אבי ניסנקורן - יו"ר ההסתדרות החדשה

אלי יריב - ההסתדרות החדשה

פיני קבלו - סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

איתן עמרם - עו"ד, יו"ר הוועדה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות, לשכת עורכי הדין

טליה דוד - עו"ד, חברת ועדת קידום זכויות, לשכת עורכי הדין

נעמי מורביה - יו"ר מטה מאבק הנכים

שמחה בניטה - ארגון מזור

רונית צרפתי - ארגון הפעולה של הנכים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד

אלכס פרידמן - יו"ר ומייסד עמותת נכה לא חצי בן אדם

חנן טל - מנכ"ל נכה לא חצי בן אדם

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

אייל כהן - ארגון לקידום זכויות הנכים

ד"ר עמיחי תמיר - ארגון הנכים

רחמים קייסי - ארגון הנכים

מלכי איציק - יו"ר עמותת בקהילה - שילוב אנשים עם אוטיזם בחברה

משה בסעד - מנכ"ל ארגון נכי ישראל

דורון יהודה - ארגון נכי הפוליו וחבר הנהלת פורום הנכים

משה בר - יושב ראש עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים

משה רוטמן - מנכ"ל עמותת בית חם לילד

אבי אורן - עמותת לשמ"ה, עמותה לשילוב מתמודדים בהעצמה בבריאות הנפש

גיל גולדרייך - עו"ד, אחוה, איגוד רב תחומי

עמית חלמיש - עמותת חץ - הארגון הישראלי לבריאות הכבד

סימונה עמר - עמותת טוהר לב

שרון גור - יו"ר עמותת אסף

תרצה רוזנצוויג - הנהלת מועדון יחדיו יד ביד

ששון עוזר - מנכ"ל עמותת איל"ה

ג'ברין תיסיר - יו"ר עמותת השגים

אלכסנדר סיגלוב - ארגון כנף

נתנאל מיכאלי - מטה הארגוני לחיים ברווחה ובכבוד

ריבי צוק - ארגון עוצמה, עמותת משפחות של נפגעי נפש

זאב קראוטהמר - המשמר החברתי ומייצג את נכי ומתמודדי הנפש

אורלי ארז - המשמר החברתי

דקלה אהרון שפרן - מוזמן/ת

מומו אלנקווה - מוזמן/ת

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ו-2016, של חה"כ אילן גילאון, קארין אלהרר, דב חנין, יעל גרמן, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', עמר בר-לב, תמר זנדברג

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ו-2016, של חה"כ יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, שרן השכל, בצלאל סמוטריץ', איציק שמולי, ענת ברקו, יואל רזבוזוב, עבד אל חכים חאג' יחיא, יואב בן צור, אילן גילאון, דב חנין, יוסי יונה, קארין אלהרר

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ז-2017, של חה"כ קארין אלהרר

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מתנצל על האיחור. במקביל יש דיון בוועדה הלאומית לנושא הקשישים והדיון היה מאוד חשוב.

יש לנו שלוש הצעות חוק ובהסכמת שלושת המציעים אנחנו רוצים לאחד אותן.

אם אפשר, בהמשך הדרך, אנחנו רוצים לראות לאיזה כיוון נלך כי שתי הצעות מדברות על הצמדת קצבת השירותים המיוחדים ויש את ההצעה של חבר הכנסת אילן גילאון.

אני מבחינה מתודית כמובן בעד לאחד את כל הצעות החוק. לדעתי צריך קודם כל לעסוק בקצבה. שאר האלמנטים שהוכנסו לתוך הסל הזה, נוצר איזשהו מצב שהוא מאוד מאוד קשה ובלתי אפשרי. להזכיר לכולנו, לפני כניסת הפרופסורים לתמונה, אנחנו דנו בקצבה ובקצבה בלבד. הצעת החוק הייתה פשוטה, בהירה וברורה כשמש. דובר על כך שהקצבה שהיא היום 2,342 שקלים תהפוך ל-5,300 שקלים בפעימה אחת. אני אומר מה היה.

השאלה אם מאחדים את ההצעות עכשיו או בהמשך.

אני רוצה להציע לסדר הדיון.

לא. אני העליתי נקודה ואני רוצה שנתייחס לנקודה.

אני מציע שנדון בקצבה תחילה על פי הפשרות שעשינו ולא על פי החוק. זאת אומרת, להכניס את כל האלמנטים לתוך חוק הקצבה על פי הפשרות שנעשו כאן ואז נוכל להמשיך להתקדם.

האם אפשר להתייחס?

תרשו לי לנהל את הישיבה וללכת על פי הסדר שקבענו מראש. כרגע אני ממליץ למזג את שלושת ההצעות שקיימות כדי שנעבוד על כל הדברים, כולל מה שאמרת, אילן. אנחנו נעבוד על זה לפי כל סעיף וסעיף שאנחנו יודעים לדון בו. את זה נעשה. כרגע עדיף שנדבר אחרי שהצלחנו למזג את שלושת ההצעות שונות כי אחרת כל אחד יתחיל לדבר על ההצעה הנפרדת שלו או החברים לא יתייחסו לדבר המאוחד. זאת ההמלצה שלי. אם אתם רוצים כחברי כנסת - - -

אבל שלושתן דנות בקצבת הנכות?

ודאי.

אחת דנה בקצבת הנכות ושתי האחרות דנות בקצבת השר"ם. כולן באותו נושא.

כולן קשורות לנכים.

זאת בדיוק הבעיה מבחינת הדיון של המסגרת של ה-4,2.

תתייחסו, בבקשה. חברת הכנסת קארין אלהרר.

תודה רבה אדוני היושב ראש. קודם כל, תודה רבה על קיומו של הדיון בתכוף לישיבה הקודמת. אני אומר שאני כמובן בעד מיזוג כי בדרך כלל זה מפשט תהליכים. אבל אני אומר שבמקרה שאנחנו דנים בו היום, אני קצת מבולבלת. זאת אומרת, אני לא מבינה למה אני ממזגת. הצעת החוק שהוביל חבר הכנסת יגאל גילאון מדברת על קצבת נכות כללית והיא דין נפרד. קצבת נכות כללית מגיעה לכל אדם שיש לו אחוזי נכות בביטוח הלאומי וזה בכלל תנאי סף לקבלת קצבת שר"ם. קצבת שר"ם, אלה תנאים אחרים לגמרי. קצבת שר"ם מדברת על אנשים שהם סיעודיים וזקוקים לסיוע בפעולות היום יום ובכלל הקצבה הזאת לא אמורה להגיע למחייתם של האנשים אלא אמורה להגיע למימון מטפל סיעודי.

צודק אדוני היושב ראש שאומר שבסוף אנחנו מאגמים משאבים כדי לממן את המחיה והמחיה כוללת גם העסקת מטפל. אבל אולי תוכלו להסביר לי בעצם למה אנחנו ממזגים. יש איזו הצעה ממשלתית? אני מבינה שיש מתווה ולהבנתי יש גם בעיות במתווה. אני רוצה להבין, הבקשה למזג – לאן? זו השאלה.

ההצעה השלישית היא של חבר הכנסת קיש.

אני כמובן תומך במיזוג. אני רק רוצה לומר שההצעה שלי וההצעה של קארין זהות מילה במילה. עצם קארין לקחה את ההצעה שלי והגישה אחרי, בדיוק את אותה הצעה. אני מסכים עם מה שאמרה קארין, שמדובר בשר"ם. אני רק חושב, מה שגם אז סוכם, כשזה עבר את הטרומית, שהתקציב של התיקון הנדרש בהצעת החוק שלנו יהיה חלק מכל תקציב רפורמת הנכים. זאת אומרת, כבר אז בהגדרה, המקורות הוגדרו כך שיהיו ביחד ואמרו שבמסגרת העלאת הקצבה, גם יטפלו בנושא הזה. אני חושב שכדי לפשט את העניינים, מן הסתם בגלל שקישרו את הכול ביחד, ראוי שנדון כאן על הצעת חוק אחת ואני חושב שהבסיס שלה בסופו של דבר, אנחנו נלך עם המתווה וננסה כמה שיותר להיות מסונכרנים גם עם השר כץ וגם עם השר כחלון כדי שנוכל להעביר את זה בהסכמת הקואליציה ובהסכמת השרים.

לכן אני מציע לאחד את כל הדברים האלה כן להוסיף התייחסות גם לנושא שר"ם בהצעה של קצבאות הנכים. בעניין הזה אנחנו מפשטים את הכול. אני חושב שלא הגיוני לדון כאן על הצעות שונות. גם אין לנו את הפריבילגיה מבחינת הזמן לעשות את זה.

אבל אלה תקנות שונות.

ברגע שאתה עושה עכשיו תיקון - - -

ברשותך, תרשה לי להשלים. אנחנו נתייחס גם לשר"ם בדיון הזה.

בדיוק.

זה בסדר.

אני הקשבתי. אנחנו נתייחס ותהיה לנו עמדה ברורה בעניין הזה. אם אנחנו נתחיל עם שלוש הצעות, כל אחד ידבר על ההצעה שלו ולא נגמור.

נכון.

אני, כמו אילן ובתיאום מלא אתו, אנחנו רוצים קודם כל לדבר על הקצבאות.

יפה.

וגם נדבר על השר"ם.

אנשים כבר בדיונים קודמים, כולל נציגות של הנכים, דיברו גם על הסיפור של השר"ם.

גם אם אלה תיקונים שונים, מה הבעיה?

אין שום סיבה שנשאיר כרגע שלוש הצעות שונות ולא נוכל להתייחס בצורה מסודרת ובצורה אחידה לשלושת ההצעות.

אתה צודק במאה אחוזים.

אדוני היושב ראש, אני רוצה רק לחדד. אולי היועצת המשפטית יכולה לסייע. התיקון לתקנות הביטוח הלאומי בדבר שירותים מיוחדים הוא בכלל לא תיקון שמוסיף כסף כרגע אלא הוא תיקון שאומר שכל עלייה בשכר המינימום, תהיה דלתא זהה, עלייה בקצבת השר"ם. אלה תקנות שונות, תקנות השר"ם, מתקנות גמלת נכות כללית.

אני מנסה להבין האם בכלל פרוצדורלית ניתן למזג את הדבר הזה.

פרוצדורלית, אם הצעות החוק בונות הצעה אחת וכולן עוסקות בנושא אחד, נניח נושא גמלאות הנכים, אפשר למזג אותן.

בדקנו את זה. זה שונה אבל אפשר.

זה אפשרי אבל יש כאן באמת שאלה אם התקרה אותה מעלים, אלה קצבאות שונות, זה נכון, זאת קצבת נכות כללית וזאת קצבת שירותים מיוחדים והן לא בהכרח זהים באוכלוסיות.

זאת כוונת מכוון. אתם לא מבינים את זה?

הן חופפות בחלקן.

מי שסיבך את זה, הייתה לו כוונה ששום דבר לא יצא.

אבל אילן, אתה מפשט עכשיו. כשאתה עושה דיון אחד, אתה מפשט.

לא.

אנחנו מדברים על מיזוג של שלוש הצעות חוק להביא אותן כהצעה אחת. אפשר לעשות את המיזוג הזה גם כשרואים עד הסוף איך ההצעה נראית ואז לראות אם אפשר למזג אותן.

לא, הרי התהליך ייראה אחרת. זאת לא חכמה להגיד שנחכה ונראה. התהליך ייראה אחרת אם אנחנו ממזגים עכשיו, כן או לא.

מה ייראה אחרת?

התהליך של הוועדה הזו וכמות התשומות והזמן והמיקוד ייראה אחרת.

מה יש להגיד כל כך?

את יודעת מה? אין לי בעיה. שההצעה שלי תמוזג ושלך, אל תמזגי אותה. התקציב של השר"ם, התחייבו לנו, לי התחייבו, שהתקציב יהיה חלק מהרפורמה של הנכים. אם אני לא נכנס לרפורמה של הנכים, לא בטוח שנקבל את השר"ם.

אבל איזה תקציב אתה מקבל?

יש כאן תשובה אחת ואני לא יודע אם היא תהיה חכמה. אפשר להתייחס להצעה אחת, זאת של אילן ולהצעות שלכם נתייחס בהמשך. אני חושב שזה לא נכון לעשות את זה.

חבר'ה, בבקשה מכולם, הקשבה. בואו נהיה טיפה יותר פרקטיים. לסבך את כל העולם ואשתו בתוך הצעת החוק הזאת, מי שסיבך וכביכול כאילו עכשיו אנחנו נלחמים על העניין של האנשים המבוגרים שבכלל לא הייתה שאלה כזו מלכתחילה. הרי אנחנו עסקנו בקצבת הנכות. מה שקרה לה קודם עם 2,342 שקלים, אמור לקרות לה עכשיו על פי המסגרת החדשה שאנחנו קובעים אותה. זה הכול. ברגע שאני מכניס גם אוכלוסיות חדשות, גם טיפול בדברים אחרים שכולם יקרים לליבנו והם חלק מתוך רפורמת הנכים, זה במגמה אחת. מי שעשה את זה רצה לדפוק את היכולת שלנו לקיים את קצבת הנכות. זה מה שקרה. כי אז יבואו אלה, והעיוורים הם לא חשובים? והילדים לא חשובים? הכול חשוב אבל הנושא, להזכיר לכולם, התחיל בגלל המאבק על קצבת הנכות.

טענתנו בחוק המקורי הייתה שהיום היא 2,342 שקלים, נשחקה כתוצאה מהצמדת הקצבה למדד יוקר המחיה כאשר שר האוצר דאז, ראש הממשלה היום, הצמיד אותה, ואנחנו רוצים לתקן את העוול. באתי אני ואמרתי גם לשר האוצר, גם לראש הממשלה שאני רוצה 5,300 שקלים בפעימה אחת וזה הכי צודק שיכול להיות וגם הצבעתי על מקורות המימון. אמר שר האוצר, לא, אנחנו צריכים ללכת ולהתדיין. התדיינו. הגענו לפשרות שרובנו לא מרוצים מהן אבל הגענו לפשרות כי הבנו את המציאות הפוליטית, אני הבנתי את המציאות בה אני חי ואני חייב להיות אחראי לנכים ולא רק לארגונים.

לכן הדיון לדעתי יכול להיות משולב, אדוני היושב ראש, אבל הוא חייב בתוך המסגרת כאשר הסד שלנו הוא 4,2 וזה סד שיש לנו, הוא חייב להתמצות קודם כל בקצבת הנכות כפי שנקבעה ב-4,500 שקלים, 4,200 שקלים, 3,800 שקלים ובפעימות עליהן דיברנו, אם אפשר יהיה לצמצם אותן.

כל מה שאתה אומר, זה נכון, חד וחלק, לא מתווכח. אני גם בעד. אני רק אומר שאם נמזג, זה יהיה תהליך יותר פשוט ואני אומר לך שספציפית לגבי השר"ם יש תקצוב שהוגדר שייעשה ביחד. התחייבות של האוצר.

קארין, את לא משנה את עמדתך?

אדוני היושב ראש, אני לא מעוניינת להקשות. אני רוצה להבהיר - אני מבקשת שהיועצת המשפטית תבהיר את זה – מה זה יכול לגרוע מהצעת החוק, אם אני ממזגת אותה.

המיזוג לא יכול לגרוע מהצעת החוק אבל היא בעצם ממצה את הצעת החוק שלה. זאת אומרת, מה שיוחלט כאן לגבי הצעת החוק הכללית, הוא מיצוי של מה שאת הצעת בהצעת החוק שלך. זאת אומרת, בסופו של דבר היא תבלע את שלוש הצעות החוק.

כן, אבל היא אמורה בסוף להביא לידי ביטוי את כל הדברים שעלו בשלוש הצעות החוק.

ברגע שאני מסתכלת במתווה, אני לא רואה הצמדה של השר"ם.

לא יהיה תקצוב נפרד. אני דאגתי לתקצוב.

אני רוצה לומר את הדבר הבא. תראו, הצעת החוק של אילן גילאון היא הצעה יקרה ללבי, חשובה, אני תומכת בה. אני חושבת שההצעה לטייס אוטומטי בקצבת השר"ם היא עולם אחר. זה לא אותו הדבר. אני מצטערת. כל מי שמעסיק עובד סיעודי יודע שזה לא אותו הדבר. זה כסף אחר. קופה אחרת. לכן אני לא יודעת מה היו ההסכמות, לא הייתי בחדר. בסדר, יואב, אני אומרת את האמת. דרך אגב, כשהגשת את ההצעה שלך - - -

אבל את העברת את ההצעה שלך על בסיס ההסכמות שהגיעו אתי. לא על משהו אחר. כולל התחייבות שלך גם במליאה לזה. נצמדת להצעה שלי.

אמרתי שאני מתחייבת - - -

תעשי מה שאת רוצה. מה את רוצה שאני אגיד לך?

ברשותכם, אני מסכם. אני מביא להצבעה איחוד שלושת ההצעות

לי אין זכות הצבעה.

מי בעד איחוד שלושת ההצעות? מי נגד?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – מיעוט

ההצעה לאחד את שלושת הצעות החוק נתקבלה.

אושר. יש מיזוג. ועדת הכנסת תאשר את המיזוג של הצעות החוק. תודה רבה.

אני רוצה להמשיך. אנחנו ממשיכים את הדיון שלא הספקנו לקיים בשבוע שעבר. אני רוצה לפתוח ולומר שאני לא בא להאשים אף אחד. אני לא רוצה להאשים. אני רק ממליץ שנקיים דיון מסודר על מנת לקדם את הקצבאות של הנכים. זאת המטרה המרכזית של הדיון הזה. אבל תדעו שיש מסגרות. יש נקודות בסיסיות. יש לנו אישור לתקצב, בלי ויכוח עם האוצר ועם משרד הרווחה, ל-4,2 מיליארד שקלים. יש לנו אפשרות לעשות עד ארבע פעימות כאשר כל שנה תהיה תוספת של מיליארד שקלים לשנה הקודמת. זאת אומרת, תבינו שזה הולך בהדרגתיות ומקבלים על זה.

יש הצמדה מקובלת לשכר הממוצע במשק.

שכר המינימום.

השכר הממוצע במשק.

הגבוה ביניהם.

הגבוה ביניהם. אנחנו גם מסכימים בעיקרון – שמענו דעות אבל זה גם לדיון. כל מה שאני אומר מעכשיו, אפשר לקיים דיון. הנושא של ילד נכה במשפחה, תוספת תקציבית, תהיה תוספת לילדים במשפחות כאלה. יש לנו נושא לדיון שעלה ולא היה ידוע מספיק מראש וזה הנושא של הקשישים, הנכים שהפכו לקשישים, והאם אנחנו מצמידים או לא מצמידים את הקצבה שלהם ומתקנים אותה.

יש נושא של לקשישים שהפכו לנכים.

הנה הסיבה שמסבכת את הדיון. בכלל לא הייתה צריכה להיות שאלה כזאת.

יש לנו את הנושא של הדיסריגרד שחייבים להתייחס גם אליו ברצינות כי זה באמת חשוב מאוד ושנדע שזה גם עלול להוריד מהתקציב לקצבה הישירה לנכה.

לאור כל הדברים האלה, אני מבקש פעם ראשונה מחברי הכנסת לוותר על זכות הדיבור ולהתחיל עם נציגות הנכים.

מקובל.

ברשותכם, אלכס, אתה רוצה לומר משהו?

במסגרת הדיונים עם משרד האוצר... כדי לפתור את בעיית הנכים. אותו דבר לגבי ה-דיסריגרד. לגבי הדברים של אילן. המאבק החל לפני שלוש שנים.... נכה לא חצי בן אדם ביחס לשכר המינימום. כאן המקום לטפל גם בילדים וגם בקשישים, בכל הבעיות שקיימות בקרב ציבור הנכים. לצערי השמיכה קצרה, התוספת במסגרת ההסדר לא מביאה... בשלב הזה... ולכן אני כן מבקש למקד את הדיון הזה בקצבת הנכות הכללית וכמה שפחות פעימות ולאפשר לציבור הנכים שכן מסוגלים לעבוד, לצאת לעבוד בלי להקטין את הקצבה שלהם. יש הרבה בעיות שקיימות. תודה רבה לכם.

יושב ראש אהב"ה, ארגון הנכים המיוחד בישראל. אנחנו קצת בהלם. הנכים קצת בהלם. כל המתווה הזה היה מיועד גם לתוספת לילדים נכים. אם העלו את שכר המינימום ואם אנחנו מדברים על שכר מינימום, היכן הילדים? אתם חושבים שהילדים נמצאים בצד? לא. הילדים יהיו בפרונט. ימים יגידו.

דבר נוסף. אם אתם באים ואומרים לי כאן, כנסת נכבדה באה ואומרת לי שאין להם תקציב. תקשיבו לי, אני כאן בכנסת קצת יותר ממכם, למעלה משלושים שנים, מסתובב במסדרונות של הכנסת, יושב בכל הוועדות, גם בוועדת הכספים וגם בוועדות נוספות. מגלגלים כספים, מיליארדים על גבי מיליארדים שאתם מעבירים בוועדת הכספים, עודפים, ממשרד למשרד. בפעם האחרונה שהייתי בוועדה, 23 מיליארד שקלים. זאת בושה וחרפה לבוא ולהגיד לנכים, תשמעו, אנחנו לא יכולים, אין לנו מספיק. מה, אנחנו לא אג'נדה אצלכם? הנכים הם לא אג'נדה אצלכם? הילדים הנכים הם לא אג'נדה אצלכם? השר"ם הוא לא אג'נדה אצלכם? לבוא לתת לנו היום, זה מה שתיקחו, זה מה שהמדינה יכולה לתת. רגע, שנייה, הנכים נתנו למדינה תקופה ארוכה. הקפיאו להם את הנכות. אז איפה אתם נמצאים? מה, אנחנו השתתפנו בתקציב של המדינה כמה שנים טובות. אז עכשיו אתם רוצים לפצות אותנו על השנים שוויתרנו? זה התקציב? זאת המטרה? לא. הנכים ימשיכו להיאבק כי הם חושבים שהם צריכים להיות בני אדם. הנה ההוכחה. המאבק ממשיך. המאבק לא עוצר. צריך לתת לפחות, אם לא את השכר הממוצע במשק, קצבת נכות כללית בגובה שכר מינימום.

אם אתם אומרים שאין לכם כסף ואתם ממש מצומצמים וקשה מאוד, סליחה, אני אומר לכם, אני הייתי בוועדות, אני ראיתי את המעבר של הכספים, של 23 מיליארד שקלים בפעם האחרונה. איך אפשר לבוא ולהגיד שאין כסף? איך אפשר לעשות אותנו לתחתית הבאר? מה זה 350 שקלים שאתה נותן לנכה? במה זה יעזור לו? בעוד קופסת תרופות? בעוד פיסה של טיפולים רפואיים? איפה הילדים הנכים כאן? זרקתם את הילדים הנכים.

קודם כל, יש היום קצבה לילדים הנכים.

אדוני היושב ראש, למרות שאני לא מדבר בדרך כלל, אני נותן לך לדבר. אני נכנס חופשי. אתה מכיר אותו טוב, אבל כרגע נתתי לכולם לדבר ואני בכלל לא מתבטא. אני טוען בפניך, הטענה שלי האמיתית היא מה עם הילדים. הילדים הם העתיד שלנו. אתה מכיר את סטיבן הוקינג? פיזיקאי. הוא היה ילד. ילד עם כפית של זהב. כל הילדים הנכים צריכים לגדול ולהיות כפית של זהב? למה הם לא מקבלים? מה עם השר"ם?

אני מבקש לא לתת לזה לעבור אלא כמו שאילן אמר. אני רוצה 5,300 שקלים. המציאות, חביבי, אין מציאות. יש 5,300 שקלים. אין מציאות. שמת הצעת חוק ל-5,300 שקלים, תן 5,300 שקלים. נראה אותך.

רגע, הוא פותח את פנקס הצ'קים. נו, די, אבנר.

לא, לא די אבנר. אל תגידי די אבנר. לא. לא. אני לא פוליטיקאי. אני אומר לך מה צריך להיות כאן. אם צריך כאן לילדים, תנו לילדים. אני לא רוצה לומר מה את אמרת לי בשקט בקשר לילדים.

מזל שבאת להגיד. הוא לא ידע עד שבאת.

לא, בטח הוא ידע אבל אני רוצה שזה יהיה.

תודה.

ארגון הנכים פתח תקווה. אני מברך על הכול אבל אני מתנגד לפעימות. אני מוכן להתפשר על כך שזה יהיה גג שתי פעימות וגם זה הרבה.

אגודת הישגים. יש לי אולי מלים אחרות. פעם צעקנו שרוצים לחם, רוצים חיטה, והיום אנחנו צועקים שרוצים חשמל, רוצים מים, רוצים לבוש. 5,300 שקלים, סכום לא מספיק לא לכל אלה אלא גם לתרופות.

עוד נקודה. נכה שפעם היה נכה והפך לקשיש, הלוואי שהוא יבריא. הלוואי. למה אתם מוציאים אותו מהכלל? כי הוא צורך יותר כסף? כי הוא יצטרך יותר עזרה?

הארגון לקידום זכויות נכים בישראל, הנכים הופכים לפנתרים. אני לא נכה הרבה זמן. כל החיים שלי עבדתי, את המסים שילמתי באלפי שקלים לחודש כי הרווחתי לטוב. לא שילמתי בפעימות. כל חודש, כמו שעון. אנחנו לא פרות חולבות שברגע שגמרו לחלוב אותנו, זרקו אותנו לשדה כדי שנמות שם בשקט. אם המדינה קבעה ש-5,300 שקלים זה סכום סביר לאדם בריא לחיות, על אחת כמה וכמה לגבי הנכה שההוצאות שלו הרבה יותר גבוהות. אם רוצים ללכת בפעימות, שתי פעימות מקסימום, זה סביר.

אני מבטיח לכם שהמחאה לא תיפסק. לא תיפסק. אם אתם מתכוננים לזרוק אותנו לכלבים, המחאה לא תיפסק. אני מבטיח את זה.

אני באופן אישי מאוד מעריך את המחאה שלכם אבל גם תשמרו על עצמכם. אתם לוקחים סיכונים. אל תיקחו סיכונים.

אני אומר לך משהו פשוט. לי הרופא נתן לפני שנה מקסימום ארבע שנים. מקסימום. הרבה אין לי מה להפסיד. לפחות אני יודע שהנכים אחרי לא יישארו רעבים. לי באופן אישי אין מה להפסיד.

אתה תחיה. אנחנו מקווים.

הלוואי. אני אומר לך מה שהרופא אמר לי. אני לא יודע מה הלאה.

תחליף את הרופא.

נאחל לך רק טוב.

הרופא לא קובע. ה' קובע.

עמותת יחדיו, יד ביד, טירת הכרמל. אני אימא לנכה שהיום הוא בן 45. זה נכה, לא מאה אחוזים אלא אלף אחוזים. הראש עובד. הוא באוניברסיטת חיפה תואר שני. אני מטפלת בו ויש לו מטפל זר. הקצבה שאתם נותנים, 5,400 שקלים, זה לא מספיק. מה שיתנו, מה שתיתנו בארבע פעימות.

הבן שלי אומר שאם היו לוקחים אותו ומכניסים אותו להוסטל, כמה המדינה הייתה משלמת? מישהו יודע? עשרים אלף שקלים?

22 אלף שקלים.

בלי התרומות שמתקבלות מחוץ לארץ ועוד בעלי ההוסטלים העידו שהנכים מוזנחים כי אין להם תקציב לתת להם ולכן הם נראים כך. מה אנחנו מבקשים? בפעימה אחת. הנכים לאט לאט מתים מהמחלות, אנחנו רוצים לראות את הכסף בפעימה אחת.

דבר שני, שירותים מיוחדים. יש לנו אישור לשני עובדים. יש לי עובד אחד, בעלי היה עובד שני, החזיר את הציוד שלו ועלה למעלה. נשארתי אני העובדת השנייה. יש לי בעיות די רציניות בחוט השדרה ויד והיום אני צריכה לחפש עובד זר. איך לממן עובד זר. חבר'ה, איך מממנים עובד זר לנכה די קשה?

אני נותנת לכם קלפים. או שתפתחו הוסטלים ותכניסו את כל הנכים במדינה לשם אבל הכסף שם לא יספיק לכם ואז באמת תפשטו את הרגל, או שתתנו סכום מתאים כדי שנחיה בכבוד. אנחנו אמנם נכים אבל לא שקופים. תודה רבה ויום טוב.

תודה לך.

יושב ראש הוועדה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות בלשכת עורכי הדין ויושב ראש עמותת מכון עמרם. אני מרגיש שיש כאן איזשהו משחק מכור. אם אתם רוצים לשבת ולדבר אתנו, אתם לא יכולים לבוא ולהציג אקסיומות. מבחינתנו 4,2 הוא לא מספר מקודש וגם לא ה-1 בינואר 2018 שגם הוא לא מספר מקודש. מי שרוצה לדעת, אני מניח את דעתכם שה-1 לינואר 2018 אכן מבחינתנו יהיה תאריך בו נקבל רטרואקטיבית.

לגבי המספר 4,2. המספר הזה הוא מספר שנקבע על ידי האוצר ואני אומר שמי שבמשך 16 שנים גזל את כבשת הרש של ציבור אנשים עם מוגבלות, שישכיל וימצא את המקורות כדי להחזיר את הכספים האלה. אנחנו לא צריכים לעשות לו את החשבונות ויש לו מספיק את הדרכים לעשות זאת.

אתם צריכים להבין שיש לנו מספרים מקודשים. גם לנו. אם אתם רוצים להגיע אתנו להסכמות, אתם צריכים לשמוע אותנו ולא לסנדל כאן באיזושהי דרך – ואני מכבד את היושב ראש ואת הוועדה – ולבוא ולומר, תשמעו, מאחדים. אם זה לא יפעל לגבי האינטרסים שלנו, אין לכם כאן פרטנר. הפרטנר שלכם כאן עומד יציב, נלחם על העמדות שלו ולא לחינם אנחנו נמצאים כאן. כשרוצים לנהל שיח, צריך דיאלוג.

לכן אני אומר שאתם צריכים להבין שעיני הציבור ועיני הנכים נשואות אליכם. אם לא תשכילו לפתור דבר כזה, אני כבר לא יודע מה יקרה לגבי דברים יותר קשים. מה לגבי השנים האבודות? השנים האבודות שגזלתם מאתנו במשך 16 שנים, כשהורדתם את הקצבה שלנו. מי שידע לקחת, שידע להחזיר. תודה.

תודה לך.

מטה מאבק הנכים.

סליחה, אני יושבת ראש מטה מאבק הנכים. אני לא מכירה אותך.

אני מדברת בשם מטה הפעולה של הנכים.

כי את אמרת מטה מאבק הנכים.

תציגי את עצמך בבקשה.

מטה הפעולה של הנכים. אני לא מכירה כאן את כל הארגונים האלה וכל מה שנעשה כאן. אני רק יכולה לדבר מדם לבי ולהגיד שאני חליתי בשנתיים האחרונות ונכנסתי לתוך מאבק ואני פשוט המומה. כל יום מחדש אני רואה דברים. אני לא רוצה לדבר על דברים שהם לא קשורים כרגע אבל מה שחשוב הוא שאנחנו מחורפים את נפשנו בכבישים, אנחנו רואים אנשים שהלב שלהם כבר שותת דם. לא יתכן שב-2002 – הקצבה היום הייתה אמורה להיות 4,000 שקלים, אמרו שזה זמני, שר האוצר דאז בנימין נתניהו אמר שזה זמני. הרי כל שר אוצר שנכנס לתפקיד, הדבר הראשון שהוא עושה, זה לא דבר אחד אלא שלושה דברים, הוא פוגע בנכים, בילדים ובקשישים כי הוא יודע שאף אחד לא יתנגד. זה הרי הכי קל. הוא רוצה שתהיה צמיחה כלכלית, אז בואו נפגע באנשים שהכי קל לפגוע בהם כי הם הרי לא יתנגדו, הם חולים, הם לא מרגישים טוב, אין להם זכות דיבור.

זה לא יתכן. הקצבה היום הייתה אמורה לעמוד על 4,000 שקלים. הוא אמר שזה זמני ב-2002. מאז עברו כמעט 17 שנים. לא יכול להיות שאנשים כאן יחיו על לחם צר ומים לחץ. אנחנו שומעים סיפורים קורעי שלב מהבוקר עד הערב. לא יתכן שאתם תדברו אתנו על מציאות פוליטית כשיש את ההצעה של אילן גילאון שחתמו עליה 42 חברי כנסת - - -

שישים חברי כנסת.

שהיא עברה בקריאה טרומית והיום אתם מדברים אתנו על מציאות פוליטית. העוני הזה בסוף יתפוצץ לכולנו בפנים. אתם לא מבינים איזה סבל אנשים עוברים. אני יכולה עכשיו לדבר אתכם עשר שעות ולספר לכם סיפורים קורעי לב. יש כסף, יש תקציבים, זאת מדיניות של דווקא, זה מי יגזור את הקופון. אני בטוחה שיש לכם לב. אנחנו לא מדברים על צדקה, אנחנו לא מנסים להתמסכן, אנחנו מדברים על כבוד האדם, על חירותו, על גופו וממונו.

אם אתם החלטתם ש-5,300 שקלים הם שכר המינימום במדינת ישראל, אז אני אקח לדוגמה אותי שעבדתי עד לא מזמן והרווחתי סכומים נאים. ברגע שחליתי – לא היה לי מספיק שכל לעזוב את העבודה ולנצל את אובדן כושר העבודה שהיה לי שם – מרוב שהייתי תמימה, אמרתי, בסדר, התפטרתי, אמרתי תודה רבה רבותיי, נהניתי מאוד ואני עכשיו הולכת לשכם את חיי ולטפל בעצמי. לא תיארתי לעצמי לאיזה סיפור אני נכנסת ולאיזו סאגה. אני היום מקבלת 2,342 שקלים.

אני רוצה שתבינו שאנחנו לא ממציאים כאן מספרים וזה לא גחמות. יש חוק. אתם קבעתם שיש חוק במדינת ישראל לגבי שכר המינימום. אם אתם לא מסוגלים לעמוד בזה, תורידו את שכר המינימום ל-2,342 שקלים כך שכולנו נהיה שוויוניים. מה עשינו? אנחנו רק חלינו. לא פשענו, לא גנבנו, לא רצחנו. במקום שתתנו לנו כוס תה ותחבקו אותנו, אנשים כאן בועטים בנו. אנחנו לא מקבלים מתווה ואנחנו לא רוצים לדבר על ועדות קישוט. הדבר הזה נמשך ונמשך.

אני אומרת לכם, באמת, אתם צריכים להבין שלא מדובר כאן על צדקה. אתם צריכים להבין. הנה למשל ההצעה של אילן גילאון, היא מונחת כאן ולמה לעשות מיזוג?

תודה. יש עוד חברים שרוצים לדבר.

לשכת עורכי הדין. אני רוצה לדבר על שתי נקודות חשובות, לפחות בעיני וגם בעיני מרבית הנכים. בעיני הוועדה הזו, כמו שאמרתי במקרים קודמים, צריכה לצאת עם בשורה לציבור. הוועדה הזו חייבת, לדעתי, מבחינת המנדט שלה, לצאת עם בשורה לציבור האנשים עם מוגבלות ויותר מכך, לצאת עם בשורה לציבור האנשים ללא המוגבלות. הבשורה צריכה להיות לשחרר את הנכים מהתלות בין קצבת הנכות לאפשרות לעבוד.

המדינה חייבת, על מנת לשקם את הנכים באופן רציני ואמיתי וכן, לאפשר להם לעבוד עד שכר מינימום בלי שמלתעות הביטוח הלאומי, בלי שחרדת הקצבאות והוועדות הרפואיות, הצלמים וכל הדברים האחרים הלא מכובדים, יהיו בגפינו ובעורפינו יום יום ושעה שעה.

אדוני, אני מבטיחה לאדוני באופן חד משמעי שביום שהתלות הזו הלא הגיונית והלא מביאה אותנו לאף מקום תשתחרר, אתה תראה שנכים יעבדו גם בשכר של אלף שקלים, גם באלפיים שקלים וגם ב-3,000 שקלים וגם ב-4,000 שקלים, עד 5,300 שקלים ולא יפחדו. יותר מכך, מעסיקים ישמחו לקבל אותם ולא לפחד כי הם עוברים על החוק כי השכר נמוך. כל אחד ישמח לקחת כל עבודה שהיא.

שלום לאבי ניסנקורן, יושב ראש ההסתדרות. תודה שהגעת.

הדבר השני שאני חייבת להודות שכעורכת דין מקומם אותי. למיטב ידיעתי וניסיון חיי, כאשר באים לסוג, לפחות נראה פתוח, משא ומתן או לשמוע את הצד השני, באים נקי. אז נכון שאדוני וכל חברי הכנסת הנכבדים יכולים לומר שלא מתנהל משא ומתן, אנחנו האוטוריטה, אנחנו קובעים, יש בחירות ואנחנו נעשה מה שאנחנו מבינים אבל לא זאת המטרה של אדוני וזאת לא המטרה של כל חברי הכנסת שנמצאים כאן. המטרה היא להביא את כולנו לשולחן אחיד שנדבר אותה שפה, שנדבר על אותם צרכים, על אותם יעדים כי אחרת מה עשינו בכל המאבקים האלה?

לכן, אם באים לדיון כזה, אדוני, והמתווה הוא כבר המסגרת שנקבעה ביום הזה, אני לא רוצה לתאר אותו, והכול כלול בו, ואי אפשר לשנות את המסגרת, אי אפשר לשנות את הדיסריגרד, אי אפשר להעלות את קצבת הנכות ואי אפשר לשנות את הפעימות – אז חברי הכנסת יחליטו בלעדינו כי אין משמעות למה שאנחנו אומרים.

זה לא מה שנאמר.

אדוני אמר – לפחות כך אני הבנתי ואדוני יתקן אותי – שיש ארבעה עקרונות שאין בילתם כאשר האחד הוא 4,200.

שיוצאים לדרך אתם. את מעדיפה בלי שום עיקרון?

סוג של אין בילתם. הם נגררים. 4,200 שקלים, ארבע פעימות, עד 4,000 קצבת הנכות - - -

לא אמרנו את זה.

והדיסריגרד. יש כאן עוד אנשים אדוני, אני לא הייתי לבד.

אני לא אומר שאת לא אומרת נכון, אבל.

זה נכון. אלה הפשרות שהיו בדרך. את צודקת.

אני חושבת שלבוא לדיון כזה ולשים לנו שרשראות על הרגליים - - -

זה לא פתיחת המשא ומתן מחדש, חברים.

זה הגיע לשלב של חקיקה. אנחנו לא בשלב של משא ומתן. כל מי שדיבר, דיבר מדם ליבו ודיבר מהלב עם תיאור מציאות קשה. אף אחד כאן לא מופתע, לצערי. כל מי שאמר מה שאמר עד עכשיו, אם היה מותר לי, הייתי מצטער מכל המצב הזה ואתם יודעים את זה. לא רק אני. אני בטוח שכל חברי הכנסת הגיעו לדיון הזה על חשבון דיונים אחרים כי זה הדיון הכי קשה, ותבינו את זה. לא נצא היום מכאן עם הצבעה. ההצבעה היחידה להיום נסתיימה. אנחנו נצא מכאן עם מטען של הגדרות, של הערות, של התייחסויות שלכם ונלך לעשות עבודה כדי להביא את החוק הטוב ביותר שאפשר להביא בשלב זה.

אני רק מבקשת משפט אחד. מבחינתי לפחות קצבת הנכות חייבת להיות בגובה שכר המינימום. המשפט השני הוא שאני מבקשת לשחרר את קצבאות הנכות מהאפשרות לעבוד עד 5,300 שקלים.

שלום. תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני מתחברת לגישה של חברתי טליה. גם אני באתי לכאן בתחושה שבעצם הכול גמור ואין מה לעשות. אני בכל אופן בטיפת יכולתי הקטנה באתי לתרום ואולי בכל אופן לשנות. כרגע אנחנו שומעים על כל כך הרבה עודפי הכנסות, ואולי גם שר האוצר יפתח את לבו ויוסיף. העניין של שכר המינימום הוא בכלל לא לוויכוח. זאת הקצבה המינימלית למחיה של אדם.

הנושא השני שהוא בנפשנו הוא הנושא של השר"ם. אם נותנים 350 שקלים לפי הפעימות עליהן אתם מדברים ושכר המינימום עולה ל-5,300 שקלים, ואת זה אנחנו צריכים לתת לעובד הזר כי אנחנו חייבים להעלות לו את משכורתו, אנחנו בעצם קיבלנו ארבעים שקלים. אתה מבין שלא נתת כלום. ארבעים שקלים, לשם כך שמונה חודשים נכים נשכבים על הכבישים?

אני גם מתייחסת לפעימות. אתה יודע כמה נכים כאן לא יחיו עד הפעימה הרביעית? אני אומרת לך, יש לך אנשים שבפעימה הראשונה והשנייה לא חיים. אני מוכנה לעשות לך רשימה של קבוצת נכים שנפטרו מאז התחילו ההפגנות. זה ידוע שאנשים שבגופם חלשים, גם בפנים הם חלשים. יש לתת את הדעת על כך. בן אדם נותן סכום מסוים עם לב רחב אבל מה זה ארבע פעימות? על כל פעימה 350 שקלים, זה לא ידביק את הקצב שזה צריך להדביק מ-2,342 שקלים להגיע ל-5,300 שקלים.

בנוסף לזה יש הרבה מאוד נלווים שאני חושבת שהאוצר היה צריך לקחת על עצמו. נכה מעסיק עובד זר, זה לא רק שהוא משלם לו את המשכורת החודשית אלא יש לזה הרבה מאוד נלווים כמו פיצויי פיטורים, חופשה שנתית, דמי הבראה, פנסיה, כלכלה, יום חופש, שבתות, חגים שלהם. אני אומרת לך שזה עולה יותר מהמשכורת החודשית שאתה משלם לו. מישהו צריך לתת את הדעת על זה. הפילו את הנושא של עובדים זרים על נכים, על אנשים שלא מייצרים כסף ואומרים להם, הנה, קחו את העובד, תסתדרו עם מה שיש לכם. נכה לא אוכל כדי לתת לעובד שלו כדי שלא יברח. אני חושבת שעל זה חייבים לתת את הדעת.

דבר נוסף. אין מה לעשות, לנכים צריך להתייחס גם במגבלה ודירוג החלוקה חייב להיעשות לפי 188 אחוזים, 112 אחוזים וחמישים אחוזים, בדיוק לפי המגבלות. את זה אתם חייבים להכניס למערכת ולתת מענה. כן, אם צריך עוד מיליארד שקלים, אז יכניסו את היד לכיס וייתנו עוד מיליארד שקלים. בהסכמים קואליציוניים מכניסים את היד לכיס ומוציאים מיליארדי שקלים.

דבר נוסף שלנו התברר, ויכול להיות שאנחנו טועים, אבל זה מה שהיה בפעם הראשונה עת הבאנו 300 מיליון שקלים לפני שנתיים. הבאנו אז 300 מיליון בהפגנה, ביבי נתן לנו 300 מיליון שקלים לפני הבחירות. מה קרה עם ה-300 מיליון? נלחמנו להגדלת השר"ם של הנכים המונשמים שהם חייבים שני עובדים. נכה מונשם לא יכול להיות מטופל, להשתחרר מבית חולים, אם אין לו שני מטפלים. במקום ה-300 מיליון שקלים, מאה מיליון שקלים הלכו לאחד שעובד בהסתדרות, בהבטחה שהוא יסדר עבודה, לא יודעת מה. סליחה, ההסתדרות רוצה להפעיל אנשים? כמו הכנסת. מה, הכנסת שמפעילה כאן מוגבלים, היא הלכה ולקחה מקצבת ביטוח לאומי? מהקצבאות שלנו כדי לממן את המוגבלים? יש כאן איזשהו טעם לפגם.

אני מוחה על זה. אלה שטויות. תסלחו לי.

אלה לא שטויות.

ההסתדרות לא לקחה שקל מהמוגבלים. רק נתנה. בואי, עם כל הכבוד, לא נוכל לשמוע כזה דבר כאן. מה זה הדבר הזה?

לא מוגבלים.

אנשים עם מוגבלות. גם לי יש ילד עם מוגבלות. אי אפשר לבוא ולדבר, תסלחי לי, עם כל הכבוד לך, וסתם להשמיץ.

אדוני היושב ראש, יושבת מאחוריך מנהלת מחלקת גמלאות ואני הייתי שמחה מאוד אם תיתן לה לדבר.

אחר כך נעשה סיבוב של אנשי המקצוע.

ושייאמר לאן הולך הכסף. לא יכול להיות שאנחנו נילחם ויעשו סיבוב על הגב של הנכים.

זה בטח לא הולך להסתדרות.

הלוואי. שיגידו את זה.

אני מבקש להתחשב בזמן. גם אחרים רוצים להתייחס.

אני מאוד מקווה שתעמוד מאחורי ההבטחה שלך שמה שיצא מכאן, יצא על דעת הנכים. חשוב לך מאוד שהנכים יצאו מרוצים. לא צריך להתמכר לאף החלטה שהייתה לפני כן, שום הסדר, שום מתווה, אלא להיות עקביים, להבין שהנכים כאן יצאו למאבק על נפשם ועל חייהם ולהתייחס לזה קצת יותר בכבוד.

תודה רבה.

יושב ראש ארגון נכי הפוליו וחבר בפורום ארגוני הנכים. אני הייתי אומר שאנחנו צריכים בכלל להסתכל על המבט של הנכים בצורה קצת שונה מכפי ששמעתי עד היום. הנכים צריכים לחיות משכר ממוצע במשק ולא משכר מינימום, ומדוע? כי לנכים יש הוצאות שלאף בן אדם אין אותן. לכן כאשר אנחנו באים ומסתכלים על הנכה, אנחנו צריכים להסתכל עליו מלמעלה בטופ ולא מהבסיס התחתון שמוריד אותו כך שגם אם הם יקבלו את זה, עדיין הם בעוני. עדיין הם במצוקות. אבל אתם אומרים שאין תקציב וקשה, ואני מבין את הכול. לכן אני אומר שהבשורה שצריכה לצאת מכאן היום היא שכר מינימום שיקבלו הנכים, 5,300 שקלים ולא פחות מהסכום הזה. לא צריך להגיד פחות כי כמו שאמרו חבריי, מי שעצר את התקציב ולא הגדיל את הקצבאות, היה ביבי נתניהו עת היה שר האוצר.

אני יצאתי נגד הנושא הזה להפגנה. יתר חבריי לא הצטרפו אלי אבל אני יצאתי להפגנה ואמרתי שמה שמתחילים ואומרים שזה רק לשנה, זה יהיה לכל הזמן וזה מה שבאמת קרה. קרה מה שאמרתי אז.

לא אמרת את זה בחיים.

אני לא רוצה לומר שהייתה הסכמה של מטה המאבק. אז אל תוציא ממני דברים שלא רציתי לומר.

אתה משקר כל הזמן.

תפסיקו את הדיאלוג ביניכם.

זה לא לעניין.

אני מבקש בלי הערות אישיות.

סליחה.

בשנת 2000, עת הייתה ההפגנה הגדולה, הייתה הפגנה מוצלחת מאוד ואז ביבי ביקש מאותו ארגון שעשה את המאבק הזה ואמר להם, חבר'ה, אני רוצה להקפיא לשנתיים ונתנו לו את ההסכמה וההסכמה התקבלה ומאז אנחנו סובלים בגללה.

אני אומר שמה שהיום רוצים להגדיל, זה את הסכום שהיה חייב להיות עם ההגדלה. אל תשכחו שהנכים צורכים מזון אותו דבר כמו כל בן אדם והכול עלה. הם צורכים מים, חשמל, כל הדברים הם צורכים יותר מאשר צורך אדם רגיל. אם אנחנו מסתכלים על כל ההוצאות של הנכים, אנחנו רואים שהם לא יכולים להתקיים. אתם מדברים היום על מיליון ו-800 אלף אנשים שנמצאים בקו העוני. ילדים ובוגרים. ביניהם יש הרבה ילדים של הנכים שמתחילים לחיות בקו העוני כי אלה הסכומים שאתם מקציבים להם.

לכן, בואו נעשה פעם אחת חשיבה אמיתית. צריך להעלות את השכר לנכים היום ל-5,300 שקלים ולא שקל אחד פחות, להשוות אותם לעובדים בדרגה הנמוכה.

מה שקורה זה שאתם היום העליתם את שכר המינימום בארבע פעימות. בעוד חודש תהיה הפעם הרביעית. הנכים לא קיבלו את התוספות האלה. מצד שני, הם צריכים לשלם לעובדים שלהם את זה ולא שואלים אותם אם כן או לא כי אתם בבית הזה חוקקתם חוקים לפיהם אתם מחייבים אותנו לשלם ואין לי איך לשלם אבל אני חייב לשלם כי אתם חוקקתם חוקי עבודה שחלים על העובדים הזרים. אני צריך לתת לעובד את הכסף מהיכן שאין לי. אתם רוצים עכשיו גם להגיד שאתם נותנים לנו 300 שקלים, 300-400 שקלים בפעימה הראשונה, ואתם כבר לקחתם לנו 900 שקלים בהגדלה של שכר המינימום. לקחתם לנו 900 שקלים שלא קיבלנו עליהם כיסוי. פעם אחת קיבלנו כיסוי כי אבי ניסנקורן העמיד את זה במצב שאמר שאם לא יהיה, הוא משבית את המשק. פעם ראשונה היה טוב אבל מה קרה לשלוש הפעימות הבאות? אתם תגדילו בעוד 900 שקלים ועדיין לא הגדלתם כלום. לא הגדלתם. פשוט עבודה בעיניים. ישראבלוף. הם נשארים באותה קצבה כי אתם לא מעלים.

הפתרון יהיה כשהנכים יפסיקו להיות מעסיקים.

עזוב עכשיו פתרון. אנחנו עכשיו מדברים על מה שקיים היום ולא על מה שאתה מתכנן. אנחנו מדברים על כך שהנכים היום, מה שלא תיתן להם, עדיין אתה לקחת יותר ואתה לא נותן להם פתרון. אם אתה תוריד ותעשה פעימות, אתה גומר את הנכה לגמרי. אני מלווה את הנכים לבית הדין לעבודה כשהעובד נוטש אותו ועוזב והוא הולך עם קו לעובד ותובע את הנכה במאות אלפי שקלים. נכים מוכרים את הבתים שלהם.

אנחנו לא זקוקים לשכנועים.

הנכים מוכרים את הבתים. באים למשרד השיכון ואומרים להם לחכות ועכשיו יקבלו עזרה בשכירות ובעוד שנה-שנתיים ייתנו להם דירה.

יש לי הערה. אני חייב הערה מרכזית. אני חושב שקצת מתחילים להתבלבל. כאן אנחנו דנים לא על מצב הנכים בארץ שהוא קשה.

זה קשור אחד בשני.

שמת לב שאני לא הפרעתי לך. תן לי.

עוד לא סיימתי את דבריי.

אני רוצה שתתחשב באחרים.

אני אגע עכשיו בנקודות נוספות.

אני רוצה להזכיר לכולם. אני מכיר את יהודה מספיק טוב.

באוזן אחת הוא לא שומע.

תאמינו לי שהוא שומע. אני רוצה להגיד לכם. התכנסנו כאן לתיקון הקצבאות בלבד. זאת לא ועדת חקירה על כל הבעיות של הנכים. יש מקום לזה אבל כרגע אל תבקשו מאתנו לתקן את העולם. תישארו בנושא של הקצבאות.

אדוני היושב ראש, הערה. זה נכון שהדיונים בוועדה כאן כנראה לא יתקנו את המצב כולו. מצד שני, כשאנחנו מקיימים דיון בהצעות ממוזגות, כשאנחנו שמים באותה מסגרת גם את העלאת קצבת הנכות וגם את העלאת קצבת השר"ם, יש צדק בדברים האלה. תראו, אני בעד. אמרתי. אני רוצה להעלות את קצבת הנכות הכללית ואני חושבת שזה דבר חשוב. לא פחות חשוב מכך מצבם של אנשים עם מוגבלויות שצריכים להעסיק עובד זר. יש צדק גדול בעובדה – ואני מקבלת פניות, אני מכירה את המצב הזה – שאנשים עם מוגבלות מוצאים את עצמם מדי יום עושים חשבון, אני עובר על החוק, אני יודע שאני עובר על החוק, אבל אחרי שתובעים אותם בבית הדין לעבודה, מי יממן את זה? מי אחראי לחגיגה הזאת?

הדבר הזה אמור לקבל מענה, אדוני היושב ראש, בהצעה שקשורה בעדכון קצבת השר"ם. לכן אני חושבת, אדוני היושב ראש, שלא נכון לעשות מיזוג של הדבר הזה. אני אבקש רביזיה על ההצבעה הזאת.

הדבר הנוסף שאני אומר. במתווה שהוצע לא נגעו בנכים שעברו את גיל 62 ו-67. לכן אני אומר שהנכים האלה חיים עם אותו סכום וצריך להגדיל להם באותה מידה שאתה מגדיל לנכים הצעירים יותר. אתה חייב להגדיל את זה גם לנכים הבוגרים יותר כי אצלם נושא התרופות וכל הדברים האחרים, הוא הרבה יותר גדול. קצבה של 2,300 שקלים לבוגר ולצעיר, לשניהם צריכים להעלות באותה מידה. אני רוצה שיעלו את השכר הזה לשכר מינימום מלא, 5,300 שקלים. זה הסכום שצריך לתת לנכים.

בנוסף לכך, אני מתנגד לחלוטין לעניין שיחלקו את זה לארבע פעימות. חייבים לתת את זה בפעימה אחת, מקסימום, אם לא תהיה ברירה, בשתי פעימות אבל לא יותר כדי שזה ייכנס במסגרת התקציב של 2018-2019 ושזה ייכנס לספר התקציב. כרגע דנים ב-450 מיליארד שקלים, תקציב המדינה. אני מבקש שזה ייכנס למסגרת. גם שם ניתן להפעיל קצת לחץ ולהגדיל את הסכום. זה לא טאבו.

תודה. יש עוד אנשים כאן.

משפט נוסף. יש לאפשר לנכים לצאת לעבודה מבלי שאתה תוריד להם כל פעם ותגיד להם עד לכאן ועד לכאן. תן להם ללכת לעבודה.

אין שום דבר אישי. לא אני מוריד ולא אני מעלה. זאת הכנסת.

אתה היושב ראש.

בסדר. אני לא מעלה ולא מוריד. אני אתך.

זאת הממשלה.

אל תהפכו את זה לדיון אישי.

אני רוצה להגיד, חברים. יש כאן כמה חברי כנסת שמבקשים את רשות הדיבור בגלל לחץ הזמן. ברשותכם, היות וכל אחד לקח את הזמן שרצה, אני מבקש מכם.

דווקא זה מעניין.

אני מעדיף אבל יש לחץ של חברי הכנסת.

שיישארו וישמעו את כולנו.

לי אין בעיה.

יש נכים שעוד לא נשמעו.

אנחנו כאן עד 13:45. יש לנו זמן. חברים, תהיו סבלנים.

אני מארגון כנף. חברים שלי אמרו דברים נכונים. אתה אדוני היושב ראש אמרת שאף אחד לא מופתע מהדברים האלה. אני רוצה להסביר למה אנשים צריכים לתמוך בנו. אני בחיים השחורים לא ראיתי שאני אהפוך לנכה ופתאום בשנייה אחת הפכתי לנכה. מי שתומך בנו היום, צריך לחשוב שאולי הוא תומך בעצמו בעתיד.

תודה רבה.

יושבת ראש עמותת אסף. לדעתי בציבור יש התייחסות צינית ועוינת לנכים ולמאבק. אני שמחה שיש הירתמות נפלאה כזאת שבכל זאת מישהו ראה את המצוקה שלנו והגיע הזמן שנתקן את הדברים.

הערה קטנה. יש קושי משמעותי לקבל קצבאות נכות. זה נראה כאילו כל מי שיושב כאן אלה נכים שנורא קל לקבל קצבאות נכות אבל נכים עוברים ויה דולורוזה כדי לקבל את קצבאות הנכות. הרבה מהחולים מדירים את רגליהם מהמוסד הזה בגלל הקשיים שמערים ביטוח לאומי על הנכים. ועדות על גבי ועדות, קושי משמעותי ובסוף מקבלים קצבאות מאוד נמוכות. יש אוכלוסיות בציבור שהמקסימום, הרף לקבל קצבה, הוא מאוד נמוך, נגיד ארבעים אחוזים, מה שלא מאפשר לקבל את הקצבה המלאה. לפי הנתונים עשרים אחוזים מקבלים פחות מהקצבה המלאה, כלומר, שברירי קצבה כאשר היום הסכום עומד על משהו כמו 1,400 שקלים ועם זה בטח שאי אפשר להתקיים למרות שבאמת הנכות שלהם היא קשה ומשמעותית והם לא יוצאים לעבודה.

אני מניחה שזאת נגזרת מהסכום הבסיסי אבל אם 1,400 שקלים זה קצת יותר מחצי מ-2,300, אז אי אפשר שזה יהיה פחות משכר מינימום כדי לאפשר איזושהי התנהלות מינימלית בחיים האלה וצריך לבדוק מה קורה עם אנשים שמקבלים פחות אחוזי נכות יחסית נמוכים ובכל זאת הם צריכים למצוא איזושהי דרך להשתלב בחברה וזה מאוד קשה. המון אנשים לא מגיעים לוועדות בגלל הקושי שביטוח לאומי מערים עליהם.

הבנו. זה היה ברור. תודה.

ארגון אחווה, ארגון רב תחומי לאנשים עם מוגבלויות. אני לא רוצה להאריך אבל אני הייתי רוצה ברשותך אדוני היושב ראש לדבר על נושא הדיסריגרד, על הנושא שאני חושב שאנחנו קצת מפספסים אותו. זה בהחלט נושא שהוא כן בסמכות הוועדה, הוא נושא שלא אמור להשפיע תקציבית. נכון להיום, לפי דיווחי המוסד לביטוח לאומי, סך הכול רק 5,000 נכים עוברים את הדיסריגרד של היום, שזה כ-2,800 שקלים. אני חושב שלא יקרה שום דבר אם יאפשרו לתת כאן מרווח. לא מדובר כאן בעומס תקציבי ולאפשר את הדיסריגרד לשכר הממוצע במשק. לא צריך לעשות אותו כשכר מינימום. לא יקרה שום דבר. אפשר לבדוק את זה עם משרד האוצר. אני חושב שזה באמת לא עומס תקציבי.

הנקודה הנוספת שאני רוצה לדבר עליה. אני מצטרף לדעתם של כל חבריי בנוגע לפעימות. אותו מתווה שהושג בזמנו, שהוא אמנם שנוי במחלוקת, אבל אני חייב להגיד שבאותה תקופה בה הושג המתווה, עוד לא היה ידוע על עודפי התקציב המדהימים שיש היום במדינה. אני חושב שהמספר 4,2 מיליארד שקלים הוא לא מספר מקודש. אפשר בהחלט, אתם חברי הכנסת, תפעילו קצת לחץ על משרד האוצר. אני לא בטוח שנצא עם מלוא תאוותנו בידינו, אבל בהחלט זה לא מספר מקודש ובהחלט אפשר לתת קצבאות בגובה של שכר מינימום.

הנקודה שהיא מאוד מאוד חשובה - וכאן אני כרגע לא נכנס לנקודה, האם מדובר בפעימה אחת או בשתי פעימות - היא שהכול חייב להיכנס למסגרת החקיקה ולמסגרת התקציב. אנחנו כארגוני נכים, ובנושא הזה אני חושב שיש תמימות דעים מקיר לקיר בקרב כל ארגוני הנכים, לא מאמינים בפעימות שלא ייכנסו לחקיקה מכיוון שהבטחות, שבענו מהן. אנחנו מאמינים רק בחקיקה. תודה רבה.

תודה לך.

אני מדבר בשם המטה הארגוני לחיים ברווחה ובכבוד. רציתי לדבר על שני נושאים. הנושא האחד הוא הדיסריגרד, בהמשך למה שאמר גיל, והשני הוא נושא הסכום הסופי.

לגבי הדיסריגרד, אני אחדש כאן לאנשים שלא יודעים, זה לא אמור לעלות שקל אחד למדינה ואני גם אסביר למה. אם אתה מבטל את הדיסריגרד לגמרי, אתה מבטל את זה לאנשים שגם כך מקבלים קצבאות. זאת אומרת, אם הם לא יעבדו, הם יקבלו קצבה מלאה. זה אומר שהם חלק מהתקציב. זה אומר שהתקציב לא יצא והם כבר קיבלו את הכסף שלהם. בעצם העובדה שהם יקבלו כסף ממקור שכר אחר, לא מעלה למדינה בשקל אחד את העלות לגבי הנכה. לכן אני דורש ומבקש לבטל את הדיסריגרד לגמרי. אני נכה שעובד וויתרתי על עבודה שהשכר שלה קרוב ל-12 אלף שקלים בגלל הדיסריגרד. לדעתי זה לא עולה שקל אחד והסברתי לכם למה.

בנושא קצבאות הנכות. לא יכול להיות שאפשר לחיות מ-2,100 שקלים או מ-2,400 שקלים או מ-3,200 שקלים או מ-4,000 שקלים או מ-4,050 שקלים. המינימום הוא 5,300 שקלים שזה השכר המינימלי למחיה ולא לפי מה שאני קבעתי אלא לפי מה שהמדינה קבעה. לדעתי זה הסכום שניתן להגיע אליו גם אם תהיה עוד פעימה אחת של עוד חצי שנה למשל.

תודה רבה.

ארגון הנכים. מכניסים כאן יותר מדי דברים למשוואה מאוד צרה אבל בנושא השר"ם אני מתחבר לחלוטין לעמדתה של חברת הכנסת קארין אלהרר. זו קצבה ייעודית וצריך לדון בהצעת החוק בנפרד כמו שזה היה במקור.

לגבי הדיסריגרד, צריך לאפשר לאנשים לעבוד ללא מגבלה. את חוק לרון צריך לתקן בצורה יסודית ולא לזרוק מספרים חסרי אחריות.

אני אתמקד בנושא לשמו הגעתי והוא קצבת הנכות. יש הצעת חוק פשוטה של אילן גילאון, קארין אלהרר, דב חנין ויעל גרמן ואותה צריך להעביר הלאה מכיוון שהיא עברה בקריאה טרומית. אין לנו שום תיקון בשלב זה ואני מקווה שהוועדה תאשר את זה. כל דבר אחר, אנחנו נתנגד לו ונמשיך להיאבק כדי שהנכים במדינת ישראל יוכלו לחיות בכבוד. תודה.

פעיל המשמר החברתי אבל היום הגעתי לכאן כנציג נכי ומתמודדי הנפש. רציתי לציין את העובדה שהקיפוח של מתמודדי ונכי הנפש מתחיל החל מוועדות הביטוח הלאומי, שם אנחנו מוכרים עם אחוזי נכות רפואיים. משם זה ממשיך בדיור בקהילה שאנחנו משלמים עבורו מהקצבאות שלנו. זה ממשיך גם במסגרות של מפעלים מוגנים שהשכר הממוצע שאתם קוראים לו דמי שיקום, מגיע ל-300 שקלים בממוצע כל חודש. אין תנאי עובד-מעביד, אין תנאים סוציאליים ואני בגיל 32 נאלץ לחיות בבית של ההורים שלי, ואבא שלי חולה סרטן, אימא שלי חולת אסטמה ואני בזמן שאני צריך לטפל בעצמי, אני גם צריך לטפל בהם. עד היום תשע פעמים ניסיתי להתאבד. גם בתקופה האחרונה נכנסתי לדיכאון קשה מאוד בגלל המצב של ההורים שלי.

באיזה ישוב אתה גר?

אני מנהריה. אני יצאתי ב-4:30 בבוקר כדי להגיע לכאן כי היה חשוב לי לייצג את נכי הנפש שאף אחד לא מייצג אותם כאן. אף אחד. יכולים להגיד לי שיש כאן אנשים שמייצגים אותם, אבל אף אחד באמת לא משמיע את הקול שלהם. אני הגעתי לכאן כי חשוב לי להשמיע את הקול שלהם כי אתם לא רואים אותם. אלה הנכים השקופים שלא נמצאים על כיסאות גלגלים אבל המצב שלהם לא פחות קשה משל שאר הנכים.

בהעברת המתווה הזה אתם רק מנציחים את העוני ואת הקיפוח של נכי ומתמודדי הנפש כי זה לא מאפשר לנו קיום בכבוד כי אנחנו עדיין חיים בהלוואות. אני בעצמי חייב חמישים אלף שקלים למרות שאני גר אצל ההורים שלי כי אין לי את האפשרות לצאת לחיים עצמאיים גם אם אני ארצה.

מבחינתי רק קצבת שכר מינימום, זה מה שיאפשר לי ולשאר נכי ומתמודדי הנפש לצאת לחיים עצמאיים. כשאתם מעבירים את המתווה הזה, אתם רק מנציחים את המשך הקיפוח והעוני של נכי ומתמודדי הנפש.

כל הכבוד.

תודה רבה לך. באמת, תודה שבאת.

מאותו עניין לאותו עניין. אני עובד סוציאלי ואני מייצג את עמותת לשמ"ה, עמותה לשילוב מתמודדים. אני עובד סוציאלי ומתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית. אני שייך לעמותת לשמ"ה, שילוב מתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית. אני מזדהה עם כל מילה ומילה שאמר קודמי. לנו, המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית, אין שר"ם ואין ניידות ואין עובדים זרים. בדרך כלל אנחנו מבלים את ימינו, רבים מאתנו, בבית הורינו או במוסדות או במקומות בהם העצמאות נלקחת מאתנו ולא מבחירה.

אני חייב להגיד שאולי חלק מהדברים שאני אומר כאן לא יהיו פופולריים. אני הייתי חלק מהמתווה של ה-28 בספטמבר. הבטן שלי, כמו של רבים מחבריי, התהפכה עת הסכמנו למתווה הזה. אבל כמו שאני מצפה מנבחרי ציבור לכבד מתווים, אני מצפה מאתנו האנשים עם מוגבלות – ואני רואה את עצמי חלק מקהילה של אנשים עם מוגבלות – לכבד מתווים, לכבד פשרות ולכבד מלים שאומרים בחדר ולכבד אותן גם אחרי שיוצאים מהחדר. גם אם יש לי מחשבות שניות וגם אם יש לי חרטות, אבל הגענו לאיזשהו הסכם.

אף אחד לא חתם על זה.

אמרתי שהדברים לא יהיו פופולריים. אני אומר את דבריי שלי.

אל תגיד. בגדת בכולם.

כל אחד יגיד מה שהוא רוצה.

בכולם בגדת.

חברים, תאפשרו לכל אחד להתבטא.

אני מבין מה שחברי הכנסת אומרים, שיש כאן איזשהו מתווה והאירוע הזה של היום הוא איזשהו תוצאה של משא ומתן. זה לא אומר שכל ענייני הנכים נפתרו. ממש ממש לא. יש כאן את הנושא של הדיור. 760 שקלים סיוע בשכר דירה במציאות של היום, לא מאפשר לאף אחד חיים עצמאיים. על הדבר הזה לא דיברנו. יש עוד הרבה נושאים. יש את הנושא של השר"ם ויש את הנושא של הניידות. יש הרבה נושאים שלא דיברנו עליהם אבל התכנסנו לדבר על קצבת הנכות. אי אפשר לחיות מ-2,400 שקלים. אי אפשר. הלכנו למתווה שהוא כואב.

ב-4,000 שקלים אתה יכול לחיות?

שלושה עקרונות היו במתווה הזה. או ארבעה עקרונות והם היו מבחינתי חידוש. הראשון, האוניברסליות שלו. בפעם הראשונה המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית, כמו האוטיסטים, כמו לקויי שמיעה, קיבלו את אותה העלאה בקצבת הנכות. זה אף פעם לא היה. כל הזמן חשבתם שר"ם, ניידות. בפעם הראשונה יש כאן העלאה של 1,300 שקלים בקצבת הנכות.

העיקרון השני, עיקרון ההצמדה לשכר הממוצע הוא כל כך חשוב. הוא פריצת דרך.

העיקרון השלישי שאני מבחינתי רציתי לוותר באותו רגע הוא הנושא של הדיסריגרד שמונע בעיקר ממתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית אפילו את הסיכוי להשתלב בשוק העבודה והוא קריטי. הוא קרדינלי. הוא חייב להגיע ל-5,300 שקלים כדי לבטל את המחסום הפסיכולוגי.

העיקרון הרביעי הוא הנושא של הכול כחבילה. אי אפשר להבטיח לנו פעימה אחת ונראה מה יהיה בעוד שנה ובעוד שנתיים. אנחנו הסכמנו בחדר, ואני חושב שמר ניסנקורן יודע את זה, על חבילה קשה מבחינתנו, לא נעימה מבחינתנו, של שלוש שנים, להגיע ל-4,000-4,200 שקלים. הסכמנו על זה בהצעת חוק. זאת הצעת החוק ולא להכניס עכשיו כל מיני דברים אחרים כמו שר"ם ואני לא יודע מה עוד. שר"ם הוא חשוב ואני מוכן להיאבק למען השר"ם אבל זה לא קשור.

אל תיאבק. תקלקל עוד יותר. שב בצד בשקט.

מה שאתה עושה, זה לא פייר.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר. אני יודע, ואני אומר עוד פעם, זה לא היה קל לנו הלילה הזה, לאף אחד, לא לנעמי, לא לאלכס, לא ליהודה ולא למישהו אחר, אבל בסוף הערב חמישה אנשים תמכו במתווה הזה ואיש אחד התנגד ועל זה הלכנו. אם אנחנו רואים את עצמנו כציבור, בואו נלך עם ההסכמה הזאת.

ארגון עוצמה, עמותה של משפחות של נפגעי נפש. אני אדבר בנקודות. אני רוצה לומר שאנחנו תומכים במתווה שהוסדר ובלבד שהוא יעבור כמקשה אחת מיידית. תזכיר החוק לצערי לא מגלם אף אחד מהעקרונות שהם עקרונות היסוד שלו. כלומר, תזכיר החוק שפורסם על ידי משרד המשפטים, אין בו יותר מפעימה אחת, אין בו הצמדה לשכר הממוצע במשק.

הוא לא על השולחן.

בסדר. זה מאוד חשוב שקודם מדברים ובמסמכים רואים עולם אחר. אם כל הדברים האלה מתקיימים, אנחנו חושבים שגם הנכים צריכים לגלות את האחריות והממשלה צריכה לגלות את האחריות לעמוד מאחורי המילה ולהתחיל להניע את העגלה הזאת.

יש נושא אחד שאני חייבת להעלות אותו שקשור לעולם של בריאות הנפש. הדיור בבריאות הנפש ואחריו עולם השיקום בבריאות הנפש קורסים. עולם השיקום בבריאות הנפש בנוי על כך שאנשים צריכים לגור באיזשהו מקום ואז הם מקבלים לפי חוק שיקום נכי נפש בקהילה שירותי תמיכה וליווי של אנשי מקצוע. אין מימון של הדיור. היזם שמפעיל את ההוסטל, אומרים לו לקחת את ההשתתפות של משרד השיכון. הילדים שלנו שגרים אצלנו בבתים, אומרים להם שישכרו דירה. סכום ההשתתפות של משרד השיכון בשכר דירה למי שאינו רתוק לכיסא גלגלים עומד על 770 שקלים. ב-770 שקלים אי אפשר לשכור חדר ובטוח שלא דירה. הנכים שהם רתוקים לכיסאות גלגלים והם חסרי דיור, זכאים לדיור ציבורי ובהיעדרו של דיור ציבורי במדינת ישראל, להשתתפות בשכר דירה בסכום של 3,900 שקלים.

מה? סליחה. לא. מאיפה הבאת את הסכום הזה?

על פי הדברים של משרד השיכון. לא חשוב. מי שאינו רתוק לכיסא גלגלים, ודאי שמה שהוא זכאי לו, הוא 770 שקלים.

זה קשור לקצבה?

לא.

בואו נתמקד. חברים, עם כל הכבוד, כל הדברים שאת אומרת הם קשים ונכונים אבל כרגע תתמקדי בנושא.

כבודו, אם החוק הזה יעבור כמו שסוכם, אנחנו על זה ניאבק בנפרד.

אני מודיע מראש שכל מי רוצה להיאבק, שלא יחכה עד לסיום הצעת החוק. הצעת החוק היחידה היא זאת שתצא מכאן, מהשולחן הזה בנוכחותכם אבל באחריות חברי הכנסת. אני רק מזכיר, מי שרוצה, זה היופי של המדינה והדמוקרטיה, אתם יכולים להיאבק גם היום. אל תציגו את זה בצורה של איום. זה לא איום. זאת זכותכם להיאבק.

עוד מילה אחת בעניין. דוח ועדת זליכה, ההמלצה היחידה המהותית - - -

הוא לא קיים.

איפה הדוח?

אפילו פרוטוקול לא היה.

אין דוח.

יש דוח. אני יכולה להגיד שבעמוד 12 - - -

יש דוח אבל הוא לא קיים.

בעמוד 12 ו-13, ההמלצה היחידה שלא זכתה להמשך דיון היא נושא הדיור הזה.

כרגע אנחנו לא דנים בזה. תודה. אני מזכיר שיש לנו עוד שלושה נציגים.

אלו"ט. אני מייצגת את אוכלוסיית האוטיסטים שכרגע רבים מהם נמצאים במוסדות כי הם לא יכולים לגור בקהילה. אני חושבת שאנחנו מצטרפים למתווה אבל אני רוצה לדעת שבמתווה הזה – כי לא יכולתי לקרוא את זה – אין אותיות קטנות כמו אחוז נכות רפואית או ששמעתי את השר שדיבר על קצבת ניידות. האוטיסטים, גם הסיעודיים ביותר, שמקבלים 188 אחוזים שירותים מיוחדים, הם מקבלים רק 65 אחוזים קצבת נכות רפואית כי אלה הם הכללים או שהם לא מקבלים ניידות. אני רוצה לדעת שאנחנו נמצאים שם, שהאוכלוסייה הזאת נמצאת ולא איכשהו פתאום לא תהיה באיזשהו סף קודם שנוצר כאשר האחוזים לא תמיד תואמים לכל הלקויות בצורה שווה.

אני רק אומר שלא יפצלו שום נזקק.

אני לא יכולה לדעת. אני יודעת שלפעמים הקריטריון הוא למשל תשעים אחוזים רפואי. השר דיבר ואמר קריטריון של מי שיש לו קצבת ניידות אבל אין לנו קצבת ניידות שהם צריכים אותה. זה מלכוד. הייתי רוצה לדעת שאנחנו נמצאים שם. זאת אוכלוסייה שזקוקה לזה מאוד.

ודאי.

אני מאוד רוצה להאריך בדבריי אבל אני אשתדל לקצר.

קח את הזמן שלך. אנחנו כאן.

הוא רק מאיים. הוא אף פעם לא עושה את זה. תמיד הוא מדבר לעניין.

אדוני, אנחנו הצטרפנו למאבק על קצבת הנכות משום שהיה מאוד פשוט וברור, הוא עסק בקצבת הנכות שהיא המכנה המשותף של כל האנשים שיושבים כאן בחדר. ברגע שיוצאים ממנה, כמו שאמרה חברת הכנסת אלהרר, אם אנחנו אורזים באותו דיון גם את השר"ם, אנחנו מתחילים את הויכוחים והדבר הכי גרוע הוא שאנחנו מתחילים לדבר על ההבדל בין קצבת הנכות לבין קצבת השר"ם. זה מה שנעשה כל יום. קצבת הנכות, זה נורא ברור. היא תחליף לשכר לאנשים שמפאת נכותם אינם מסוגלים לצאת לעבודה. לכן היה כל כך ברור וכל כך פשוט להילחם על שכר המינימום. עדיין אני מאמין שזה צודק.

השר"ם, לא אמור לממן את המחיה הבסיסית והמחיה הבסיסית זה חשבונות החשמל, חשבונות הטלפון, הפנאי. אדוני, כן, לאדם עם מוגבלות מותר לצאת לקולנוע פעם בחודש ומותר לאדם עם מוגבלות גם לצאת לחופשה מעת לעת, אם הוא מצליח לחסוך. זאת קצבת הנכות. השר"ם אלה הם אותם סכומים שניתנים לאנשים על מנת לסייע להם במה שהם לא יכולים. זה הפיצוי על המוגבלות לצורך העניין וזה צריך להיות כתוספת מכיוון שזאת הוצאה מהכיס.

כאשר מחברים את שני הסכומים האלה ביחד, פתאום כל האנשים סביב השולחן נהיים מיליונרים למרות שהכספים האלה הם רק צנרת. צריך לקחת את זה בחשבון כשמנהלים את הדיון הזה.

לפני ספטמבר בארלוזורוב ישבנו, לפני הלילה, כחמישים ארגונים והסמכנו קבוצה שתייצג אותנו במשא ומתן. במקום שבו אני גדלתי, אם הם הגיעו לאיזושהי הסכמה, אני צריך לכוף את ראשי ולהתיישר. אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה ואני מאמין שחברי הכנסת שיקיימו את הדיון לגופו של עניין ויבינו את הסיטואציה, זאת הסמכות שלכם וזאת הריבונות שלכם לעשות את השינויים המתאימים.

בכל הכבוד, גם לי יש הערות להסכם ואני רוצה להשמיע אותן כאן למרות מה שאמרתי במשפט קודם משום שאתם בסופו של דבר, האחריות היא שלכם. אני ראיתי את חברי הכנסת וראיתי את ועדות הכנסת משנות מציאות. זה המקום היחיד בו אנחנו באמת נותנים לצורך העניין את יהבנו שיעשה שינוי. כאשר באוצר אומרים לפרוס לפעימות, זה לא כי תקציב המדינה לא מסוגל לשאת בזה עכשיו אלא מה שאתה לא משלם היום, אתה פשוט לא מוציא ואולי גם לא תצטרך לשלם אותו מחר כי אתה יודע, או שהפריץ ימות או שהסוס ימות. אני לא יודע מי, אבל בסופו של דבר גם הממשלה עשויה להתפזר, הכנסת עשויה להתפזר, הדיון יתחיל מחדש, אז בוא ננסה לדחות כל דבר לאחר כך.

תקציב המדינה של היום, אדוני, אני עת הייתי נער אוצר, המצאתי את התרגיל הזה. תקציב המדינה של היום יודע לשאת בכל מה שהוסכם ובעוד דברים שלא הוסכם עליהם בפעימה אחת וזה בלי להרגיש. ככה. מכיוון שאם רשות המסים מודיעה לחברות הגדולות במשק שאספו מהן כבר יותר מדי, קחו מסים לשנה הבאה, סימן שתקציב המדינה היום יודע לשאת בזה. ומה יקרה בסוף 2018? מה יקרה בתקציב הבא? איזושהי המצאה חדשה שאז כן יהיה כסף?

רבותיי, כל העניין הוא לדחות, לשלם היום פחות. נקודה. אולי אחר כך גם לא נצטרך לשלם בכלל. הדבר הזה מלווה, לצערי, ברגע שהפרופסורים נכנסו לתמונה והאפולוגטיקה שמקוממת אותי מאוד, הנושא של בואו לא נעלה את הקצבאות כי זה לא מעודד אנשים לצאת לעבודה. רבותיי, זה אולי נכון כשאתה מדבר על אדם שלא נתקל בבעיה, שמצליח למצוא עבודה וזה קל לו, שאין לו מגבלה. אני לא מכיר אף אדם עם מוגבלות, אצלי בקהילה אף אדם עם עיוורון, שיש לו את הכלים, לא רוצה לשבת בבית ולא לעבוד ולקבל יותר קצבאות מכיוון שלעבודה וליציאה לעבודה יש ערך. המשמעות של לשבת בבית ולחיות מקצבאות היא משמעות של לחיות בבדידות, מנותק מהחברה ולדרדר את המצב. האנשים עם מוגבלות, אנשים עם עיוורון, רוצים לצאת לעבוד, אז שלא יספרו לי סיפורים.

מה שלא מעודד אנשים לצאת לעבודה זה אובדן הקצבה ולא קבלתה.

זה אובדן הקצבה וזאת החברה שלא מקלה. כאשר נחיה בחברה אוטופית שבאמת תעסיק אנשים עם מוגבלות ולא תעמוד מולם עם דעות קדומות ולא תנסה להסליל אותם לתפקידים מסוימים, אתה יודע מה? אני אשנה את הדיון. אבל היום אנחנו מדברים על אנשים עם מסוגלות, עם יכולת ועם רצון שנאלצים להישאר בבית. שאף אחד לא יספר לי שזה בגלל הקצבאות. זה לא בגלל הקצבאות. תנו להם יותר קצבאות, אל תתנו להם סיכון מכיוון שאנשים עם מוגבלות, בגלל העוולות בניסיון למציאת עבודה במשך השנים גרמו להם לא להאמין אפילו בעצמם לפעמים, אבל בטח לא להאמין בחברה, שאם הם יפוטרו, המפעל ייסגר או שהם יצטרכו לשנות דירה ולהחליף מקום עבודה, יקבל אותם מהר לעבודה. לא, לא יקבלו אותם מהר לעבודה. בשביל אדם עם מוגבלות, הפסקה בין עבודה לבין עבודה היא הפסקה של שנים, אם הוא בכלל יזכה בעבודה הבאה.

לכן האפולוגטיקה הזאת אתה בא משרד האוצר כדי לנסות ולספר לנו למה הוא צריך להעלות את הקצבאות, אני נורא מצטער, היא ממש שלא במקומה.

אדוני, אני לא סיימתי.

לא. יש גבול.

אמרתי שאני רוצה לקצר. הנושא של השר"ם, אם אנחנו כבר מדברים עליו. אני אומר שוב שהשר"ם לא היה חלק מהמאבק.

אני מוכן לתקן את עצמי מיד. אין שר"ם. לא דנים בשר"ם. איפה תדונו בו? מי ידון בו ומתי? אתם לא רוצים, זה לא משרת את אוכלוסיית הנכים.

זאת הצעה נפרדת.

אבל לא עכשיו. זה לא יהיה בדיון הזה. את רוצה שזה לא יהיה בדיון הזה? אין לי בעיה אבל שתבינו שהשר"ם משרת את הנכים. אני לא מבין למה אתם רוצים להוציא אותו.

אין בעיה, אבל זה לא אותו תקציב.

לא אמרתי שזה אותו תקציב.

אני רוצה להסביר את עצמי.

אם זה לא אותו תקציב, אני חוזרת בי.

בנושא של השר"ם, אני אומר שוב, זה לא היה חלק מהמאבק אליו יצאנו. למה? משום שכמו ששמעת סביב השולחן, כנראה גם יש הרבה מאוד אי הסכמות בין הארגונים והרבה מאוד ארגונים והרבה מאוד אוכלוסיות מרגישות את עצמן מקופחות שם. ראשית, השר"ם בהחלט צריך להיות מתאים לתכליתו. אם אדם שצריך לקבל שני עובדים ביממה והוא מקבל 188 אחוזים כאשר המשמעות של 188 אחוזים, אני לא יודע, 188 אחוזים ממה, מהשכר שהם צריכים לקבל? לא. זה 188 אחוזים מאיזשהו שכר בסיסי שלא משקף כלום.

6,000 שקלים. 5,400 שקלים.

4,300 שקלים.

רבותיי, זה לא משקף כלום בנוגע לצרכים. אני אומר לך אדוני שהאוכלוסייה של האנשים עם עיוורון שנים קופחה ואפילו לא הייתה מסוגלת לקבל אותו. תוקן העוול הזה. לכן אני אומר שאם אנחנו עוסקים כאן בנושא הזה, צריך גם לפתוח את שאלת המבחנים מכיוון שיש כאן אנשים שלא מסוגלים לתפקד בבית שלהם בלי סיוע אבל המבחנים לא מאפשרים להם לקבל שקל, ואם כן מאפשרים להם לקבל שקל, זה לא יותר מחמישים אחוזים.

בשלב הזה סיימתי את דבריי.

תודה.

אני מבקשת קודם כל להודות לאדוני על הסבלנות, על הרצון ועל ההשתדלות כדי שבכל זאת נוכל לדבר במסגרת מכובדת וכל אחד יוכל לומר את דברו.

אני לא אחזור על כל מה שאמרו כולם כי אני מניחה שמהלעיסה זה כבר יוצא, אבל העקרונות. מה שהתקבל ב-28 בספטמבר, צריך לעמוד בזה, צריך לתקן את נושא הפעימות. משיחה שהייתה לי עם מר כחלון, אני יודעת שאפשר לצמצם לשתי פעימות ורצוי לעשות זאת. אנחנו חייבים להתחשב בפסיקת בג"ץ מ-2009 במקרה של שושנה לוי. מטה מאבק הנכים היה ידיד בית המשפט ולכן זה מוכר לי היטב. אין צורך לחזור לבג"ץ על משהו שהוא כבר דן בו. הוא אמר מפורשות שכל מי שעובר עם קצבת הנכות לקצבת זקנה, כל הזכויות שלו נשמרות ולכן הוא עובר עם השר"ם שלו ועם הניידות שלו. אם השר"ם עלה, גם השר"ם עולה למי שנמצא כבר בקצבת זקנה. אותו כנ"ל לגבי הניידות ואותו כנ"ל לגבי קצבת הנכות ומה שאתם קוראים לו השלמת הכנסה. זה למעשה הקח"ן. אין שום צורך, זה נמצא כבר, ולימור תתקן אותי אם אני טועה, בתוך המוסד לביטוח לאומי וזה ישנו. לימור מהנהנת בראשה. לא צריך תקציב נפרד בשביל זה. זה קיים. אנשים שעברו, נשים בגיל 62 וגברים בגיל 67, אם תהיה העלאה, אנחנו זכאים לה על פי כל דין כולל בג"ץ. לא צריך לעשות עוד פעם בג"ץ ולבזבז את זמנו של בית המשפט. חבל.

מה שאנחנו מאוד דאגנו, ואני מודה לאבי אורן על המלים היפות שהוא אמר כי זאת לא חכמה להגיע להסכמות ואחרי כן מכל מיני נסיבות לחזור מהן. דבר אחד נוסף שאמרנו והוא חשוב. בהסכמות ב-28 בספטמבר במסגרת 4,2 מיליארד שקלים, נכנסו בדקה האחרונה – עת חבר הכנסת דוד ביטן הכניס בתוך שיחה עם ראש הממשלה. מדובר על עוד חמישים מיליון שקלים לילדים. היה מדובר על 300 מיליון לאנשים שעוברים עם קצבת הנכות שלהם לקצבת זקנה, החל מה-1 בינואר 2018 כדי שלא ייווצר מצב שהם - - -

תיקון קטן. העלות המשוערת היום לטובת ילד נכה, היא 150 מיליון שקלים.

נכון. חמישים מיליון שקלים בפעימה הראשונה. על זה היה מדובר. חמישים מיליון שקלים כבר בפעימה הראשונה.

אני יודעת, גילוי נאות ומר אבי ניסנקורן יאשר את הדברים, כבר היום, לפני שהייתה הפגישה, ישבנו במשרד, דיברנו על הדברים האלה, דיברנו על הנקודות שהן חיוניות ואבי ניסנקורן יאשר את זה. הילדים והקשישים בראש מעייניי ולא מסיבות אינטרסנטיות אלא מסיבות של צדק. כך זה צריך להיות. ילד נכה הוא ילד נכה. נכון שהיום הנכות נגזרת מאי כושר השתכרות, אבל ברור שלילד אין אי כושר השתכרות, אז קוראים לזה קצבת ילד נכה. אבל עדיין ההורים מממנים את כל הטיפולים ואת כל מה שמסביב ולפעמים, כן, צריך להביא עובד זר כדי שאחד מההורים לפחות יצא לעבוד ויוכל לפרנס את המשפחה. ההוצאות הן ענקיות.

אני מבקשת באמת להסתמך על הנקודות שהסכמנו עליהן ולנסות לצמצם לשתי פעימות. זה באמת ניתן, זה אפשרי, זה במסגרת האפשרויות וזה לא חלום.

תודה.

אדוני היושב ראש, חברי כנסת נכבדים. אני משמש כמנכ"ל עמותת בית חם לילדי SMA מונשמים. איבדתי את הבת לפני 15 שנים בתאונה והבן נותר משותק ומונשם ועוד שלל נכויות. בעל כורחי הצטרפתי לאותו מועדון מפוקפק ומתסכל שנקרא מועדון הנכים בישראל. לפני עשור גם איבדתי את פרנסתי כי הפכתי להיות מטפל ואת אחרי 24 שנות עבודה. אני מניח שמעל שלוש שנים ב-15 השנים האחרונות ישבתי בפרוזדורים של בתי חולים ולא בבית. בזמנו, יחד עם שותפי לדרך, ירון לוי ועוד פעילים, גיבשנו הצעת חוק להעלאת קצבאות הנכות והשוואתן לשכר המינימום, יחד עם חברת הכנסת בוקר. הצעת החוק הזאת נועדה לתת מענה הולם לצרכים השונים של הנכים הגבוהים משמעותית מאלו של אדם רגיל כאשר היום הפער בין הקצבה שנשחקה לשכר המינימום הוא הלך והתרחב. על פי הצעת החוק הזו, החתמנו 82 חברי כנסת מכלל סיעות הבית אך היא עוכבה שש פעמים בוועדת שרים על ידי שר האוצר וראש הממשלה. גם חבר הכנסת אילן גילאון הציע הצעה מקבילה שזכתה לעבור בקריאה טרומית בסיוע חבר מהקואליציה.

כעת לא ברור לי כיצד הכנסת מסרסת את יוזמת החוק הזאת ומעקרת חלקים מהותיים ובנוסף לכך עוד מוסיפה ארבע פעימות ארוכות טווח. בהצעת החוק של חברת הכנסת בוקר קיים סעיף שמתייחס לחוק משנת 2008 שחל על כל השכירים במשק ובתקופה האחרונה גם הורחבה חקיקה לגבי עצמאים. במסגרת החוק נקבע כי במסגרת ההפרשות לפנסיה עבור העובד - - -

חבר'ה, זה לא הזמן לתת פרשנות להצעת חוק שלא הגיעה לשולחן הזה.

אבל יש כאן מוטיב שהוא מאוד חשוב כי הכיסוי הביטוחי יהיה על ידי חברת הביטוח, של המעסיק, יחסוך מיליארדי שקלים בטווח הארוך כי האחריות עוברת לשם. גם כסף שצריך להיכנס, אני לא מדבר על מה שיש שם שמסתירים, צריכים כן לדבר עליו. לא יצטרכו לפנות בעתיד לביטוח הלאומי בעניין הזה אלא יהיו להם חברות ביטוח. אל תשכח אדוני ששמונים אחוזים מהנכים עבדו ושילמו ביטוח לאומי, כך שמצד אחד משרד האוצר חסם את הצעת החוק עם עלויות נמוכות יחסית ומצד שני הוא לא נותן את המענה הנדרש, גם לא בעוד ארבע שנים מהיום.

אני חש שזו יריקה בפרצוף שלי ושל בני ושל כל התרומה שלנו למדינה וזה עושק של כספים שהפרשנו כל חודש כעובדים.

מעבר לכך, נקודה נוספת שחשוב להדגיש. הצעות אלו נועדו לטפל בקצבה בסיסית ובקח"ן לה זכאים כלל הנכים אך קיימים פערים נוספים בין המענה הנדרש עבור הצרכים השונים - - -

אתה לא יכול לתת לנו כאן הרצאה שלמה.

ברשותך, אני אתן ארבע שורות אחרונות. לא אגע באחד התחומים. רבע מיליון נכים הם לא טיפשים ועוד מיליון וחצי בני משפחות, הם לא טיפשים. אנחנו נדע מה לעשות כי לנכות אין ימין ואין שמאל. הנכות בוחרת בנו ואנחנו לא בוחרים בה. כל פעם שאתם הולכים לישון, תדעו לכם, הייתי מנהל גדול, התעוררתי ליד קבר ואני מאז נלחם על חיי ילד שהוא משותק ומונשם ואין לי שקל אחד לפנסיה כי את הכול הוצאתי. המדינה מובילה אותנו, כל הממשלות מובילות אותנו למגזר שלישי ולמקומות שהיום יש לכם כולכם הזדמנות למחוק את העוול ולעשות, ויש מאין. כולנו יודעים שיש מאין.

תודה רבה.

עמותת טוהר לב. אני גם אימא לילדה בת שבע עם נכויות קשות. רציתי לומר שאני קודם כל מודה לנעמי ולאחרים שכן הכניסו את הילדים שבהתחלה לא היו כלולים. לכל הגורמים שפנינו אמרו לנו מגיל 18 ואמרנו שעד גיל 18, איפה נהיה אנחנו ההורים.

רצינו גם לדעת איזה ילדים נכנסו. זה מתחלק בין הילדים הפחות קשים והקשים. תלות הילדים, היא 1,900 שקלים ולהביא היום עובד זר בסכום הזה, אין לאף הורה אפשרות והמשפחה מתפרקת. אני אישית מעלה את הבת שלי 32 מדרגות, מעלה ומורידה אותה כל יום על הגב שלי ואין לי איך להביא עובד זר. נכון שאמרו לנו עד גיל 18, אבל מה אתנו ההורים? לי אין אפשרות לצאת לעבוד. אני כאן ובעלי עכשיו הלך לראות מה עם הילדה בגן. אני כאן וגם הוא לא עובד.

אני כאימא מתחננת שלא יתנו את הסכום בארבע פעימות כי גם אנחנו קורסים. תודה רבה.

תודה. מומו, בבקשה.

חברים וחברות, אנחנו נמשיך להתלונן ולספר כמה קשה לנו וכמה צר לנו וכמה אנחנו לא יכולים אבל אני מייחל ליום שכולם יהיו ביחד או שנקים ארגון יציג ואז קולנו יישמע ולא נבוא לכאן לחרטט ולספר ולתת לאנשים להרגיש רע. אני חושב שזה יום ששומע אותנו כל עם ישראל וזה היום שצריך להכריז על הקמת ארגון יציג שכל הכוח יתרכז למקום אחד כי חברי הכנסת, עם כל הכבוד לכם, כואב להם. אני מכיר אותם מקרוב. כואב. הסיפורים, אף אחד לא אדיש להם. אבל כמה אפשר? אנחנו עשרים שנים עולים במעלה ההר ונופלים למטה, עולים ונופלים למטה. מתי תשכילו להבין שיש לנו כוח אדיר. אנחנו 250 אלף עם בני משפחה ועוד המון נכים שיצטרפו אלינו. אנחנו חייבים להיות כוח משפיע במדינה ולא לבקש חסדים. לא, אל תבקשו חסדים. הכסף כאן. בלי הצגות. הכסף נמצא כאן. בואו ניקח אותו, בואו נשב. תשכילו להבין. אנחנו כולנו מבוגרים, מה נשאר לנו כאן? יש אחריות לגבי הדור הצעיר. יכולתי להצטרף למאבק ולהוביל אנשים ולהביא, לא, העדפתי להיות בחוץ ולתמוך בכם.

אני קורא לכם, לכולם, אחיי ואחיותיי, ציבור הנכים, בואו מהיום נקבע פגישה בלי יושב ראש, בלי מנכ"ל, בלי כל השטויות. קבוצה לוחמת לכיוון ארגון יציג. היה ניסיון לעשות, השר קיבל רגליים קרות וברח מזה. בואו ניתן כוח למי שיוביל את זה. ארגון יציג הוא הפתרון לנכים. תודה.

יושב ראש עמותת לנו יד לחירש, נכים למען נכים. אני קודם כל רוצה לברך את היושב ראש ואת חברי הכנסת שהקדישו זמן, את יושב ראש ההסתדרות שגם הוא היה אתנו ושמע אותנו ופעל, ואת כל נציגי הנכים. רציתי לדבר על הגמלאים אבל שמעתי שיש פתרון. אני רק מבקש, אל תזרקו אותנו לעת זקנה. אני החודש יצאתי לגמלאות ואני חושב שאני אקבל את כל מה שמגיע לי, לפי מה ששמעתי. יש עוד גמלאים יותר ותיקים שגם יקבלו. חלק מהם עבדו כל השנים, שילמו ביטוח לאומי, שילמו הכול ולא יתכן שכאשר הם יגיעו לגמלה, אז ההוצאות שלהם הרבה יותר גדולות, ייזרקו. תודה רבה לכולם.

ברשותכם, נתחיל עם אבי ניסנקורן ואחר כך חברי הכנסת לפי סדר כניסתם.

אני חייב להגיד לכם סוד גלוי. אני לא חבר הסתדרות.

גם אנחנו לא.

אבל המאמצים של יושב ראש ההסתדרות למען תיקון חברתי, בעיני בשנים האחרונות שאני מלווה, אני מאוד מאוד נרגש מהתפקוד שלך. אני אומר את זה כי אני גם שומע ביקורת. כל מנהיג יודע שהוא חוטף גם ביקורת אבל שתהיה מבוססת על אמת ובכבוד. אני אומר את זה מפני שאני הכרת את אבי ניסנקורן רק מאז אני כאן ואני עוד לא נפגשתי אתו ויצאתי מאוכזב מהמאבקים. קחו את זה בחשבון, כל מי שמתכנן מיד להתחיל בהתקפות ובנזיפות. עד עכשיו אני מודה לכם על הדיון הזה כי פעם ראשונה שאני מנהל ישיבה ולא ראיתי חבר כנסת שקם ויצא באמצע, קם, דיבר והלך. אני מודה לכם על זה שנתנו את הכבוד שמגיע לנכים. אורן שהוא הילד שלנו, גם אם לפעמים הוא משתולל, זה שהוא יושב כאן. אני מודה גם לחברי הכנסת שיושבים כאן בשקט. זאת פשוט דוגמה של דיון יחד עם אוכלוסייה שבאמת אתם סובלים. אף אחד מאתנו לא יודע להיכנס לסבל שלכם אבל הדיון היום מוכיח שאפשר לקיים דיון ענייני ונקיים אותו עד שנגיע לפתרון שבחלקו יהיה מקובל ובחלקו יהיה בוויכוח, אבל נגיע לזה. תודה.

איך שאני רואה את זה, הנושא של האנשים עם מוגבלות הוא נושא שמוזנח כבר הרבה מאוד שנים. אנחנו יכולים להמשיך לקיים דיונים ולהמשיך להזניח אותו עוד הרבה שנים. אנחנו צריכים להכיר מציאות ולקבל החלטות. הכי קל לא לקבל החלטות. אני לא מדבר כאן על צדק כי צדק ברור שיש. כל מי שדיבר כאן אמר דברים צודקים. כל מי שדיבר. חלק מהדברים, אני מתחבר אליהם גם ברמה האישית כי גם לי יש ילד עם אוטיזם וחלק מהדברים שנאמרו כאן, יש בהם הרבה מאוד צדק. כל אחד, יש לו את שק הצרות שלו וכל אחד בא עם המטען שלו וכל אחד מייצג אוכלוסייה ובסופו של דבר אין ספק שהרבה מהדברים שנאמרו כאן, הם צודקים.

מצד שני, צריך לקבל החלטות. אפשר להחליט או הכול או כלום אבל זאת לא הדרך שלי. זאת הדרך שבדרך כלל אתה נשאר עם כלום. אפשר להחליט שחותכים. זה לא יהיה תיקון מיטבי וזה לא אומר שלא צריך עדיין תיקונים עתידיים אבל זה אומר שאנחנו עושים שינוי חברתי ואנחנו עושים שינוי אמיתי. זאת הגישה שלי.

באותה גישה, כשאני באתי ואמרתי לפני שלוש שנים שצריך להגדיל את שכר המינימום, ובפעימות, כי אין ברירה, היו הרבה שיצאו נגדי ואמרו מה פתאום בפעימות. אבל הגענו וזה קרה. אנחנו צריכים להכיר במציאות.

היום כל העלות התקציבית של הנכות הכללית היא בין שמונה לתשעה מיליארד שקלים. באים ואומרים שיש הקצאה של עוד 4.2 מיליארד שקלים לבסיס הנושא של הנכות הכללית. זאת אומרת, להוסיף כמעט חמישים אחוזים מהעלות הכללית. זה דבר שצריך לקחת אותו. אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד חודשיים במדינה הזאת, עוד שלושה חודשים, עוד ארבעה חודשים, אף אחד לא יודע מה יקרה עוד חודש במדינה כאוטית ואנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות וקודם כל לקחת. היום ה-11 בדצמבר ואנחנו מדברים על משהו שמבחינתי, בסיכום שהיה צריך להתממש כבר בקצבת ינואר. זאת אומרת, אנחנו מדברים על משהו שצריך לקרות החודש. החקיקה צריכה להיות מושלמת החודש. אם אנחנו נשב ונתווכח, אנחנו יכולים להגיע למצב שלא תהיה חקיקה. אני חושב שלכן צו השעה מחייב לקבל החלטות.

יש כמה עקרונות בסיסיים. העיקרון הבסיסי הראשון הוא שאנחנו מדברים על מקשה אחת. אני לא מאמין בפעימה אחת ונדבר בעוד חצי שנה, נדבר בעוד שנה, נדבר בעוד שנתיים. אנחנו נישאר עם פעימה אחת. לכן באנו ואמרנו שאם מדובר על 4.2 מיליארד שקלים, זה צריך להיות בחקיקה כבר עכשיו כדי שנראה את ה-4.2 מיליארד שקלים בחקיקה כבר עכשיו ולא נתווכח על זה בעוד שנה ובעוד שנתיים כי אחרת, נגיד את האמת, אנחנו יכולים להישאר עם הפעימה הראשונה, וגם אם נגדיל אותה – נישאר עם פעימה אחת. לא הייתה התחייבות באותו ערב שתהיה מקשה אחת בסך כל 4.2 וצריך לקיים את זה.

הדבר השני, חלוקת הפעימות. בואו נגיד קודם כל שאני לא מודד דברים בפעימות. אני מודד דברים בזמן. אנחנו מדברים על שלוש שנים כי אנחנו אומרים מינואר עד ינואר 2021, זה שלוש שנים. בואו נדבר בזמן ולא בפעימות. אני שומע בשבועות האחרונים ממשרד האוצר ניסיון לרדד את הפעימות ולהגדיל את הפעימה האחרונה. המאבק שלנו צריך להיות שהפעימות, הפעימה הראשונה תהיה כפי שסוכם בפחות מיליארד ו-350, ושתי הפעימות, השנייה והשלישית, יהיו כפי שהוגן על ידי וכפי שדובר וכפי שאני הבנתי שגם שר האוצר אומר, שאלה יהיו פעימות שהן פעימות שוויוניות, שתיים, שלוש וארבע, ולא להשאיר את הכול לפעימה האחרונה. זה הדבר השני שצריך לעמוד ולראות שהוא מתקיים.

הדבר השלישי, שיטת ההצמדה. המצב שאנחנו נמצאים בו, במידה רבה נובע מכך שאין שיטת הצמדה. אם לא תהיה שיטת הצמדה, בעוד כמה שנים נהיה בדיוק באותו מצב בו אנחנו היום. אם תהיה שיטת הצמדה, נוכל בעוד כמה שנים לדרוש עוד תיקון ולדעת שאנחנו נמצאים כבר בנקודת מוצא חדשה ובנקודת המוצא אנחנו מתקדמים עוד שלב.

שיטת ההצמדה היא נכונה והיא גם מייצרת מצב נכון ומצב של השוויון החברתי. כאשר כולם תקועים, גם הנכים תקועים. כאשר כולם מתקדמים, גם הנכים מתקדמים. זה חייב להיות שם כי אחרת נהיה עוד פעם ברגרסיה בעוד כמה שנים. לכן שיטת ההצמדה הנכונה היא שכר ממוצע במשק וזה הוסכם. זה הוסכם גם על ידי שר האוצר וגם על ידי שמחון שהיה נציג ראש הממשלה. אני שומע ניסיונות של פקידי האוצר, לא של שר האוצר, לסגת מזה. אסור לתת לזה יד. שיטת ההצמדה חייבת להיות שכר הממוצע במשק.

הדבר הנוסף הוא אופן החלוקה הפנימית. אני חייב להגיד את דעתי ולומר שאופן החלוקה הפנימית הוא לא קדוש. אנחנו סגרנו באותו ערב אופן חלוקה מסוים. יכולה הוועדה לומר שהיא חושבת שצריך לעשות הדגש ימינה והדגש שמאלה ולעשות שינויים מסוימים אבל אני רוצה להזכיר לכולם - - -

מה הייתה החלוקה הפנימית?

החלוקה הפנימית הייתה 4,050, הגדלת הקצבה לרוב הנכים ולמקבלי השר"ם עוד כ-500 שקלים. לא, יותר מ-500 שקלים. השר"ם הקשה. עוד סכום – אני לא זוכר עכשיו את הסכום המדויק – של עוד 500-600 שקלים. זאת אומרת, זה מגיע לכ-4,600-4,800 שקלים במקרה הקיצון. מה שעשינו באמת, אנחנו לא הסכמנו למבחני הכנסה מה שרצה משרד ראש הממשלה להכניס, כי מבחני הכנסה היו לוקחים את ציבור הנכים והיו באמת קורעים אותו לגזרים במאבקים פנימיים. הלכנו על אוניברסליות. היו שני מבחנים, מבחן רפואי ומבחן אי כושר עבודה. אלה המבחנים שהיום מובילים. יכול להיות שיש היום במבחנים האלה עיוותים, כמו שנאמר כאן, אלה עיוותים שבעתיד נצטרך לבחון אותם ולתקן אותם, אבל כרגע צריך להעביר חקיקה מהירה.

עיקר הכסף הושם בקצבה כי זה בסוף היה יעד המאבק המרכזי וזה יעד המאבק המאחד את כל הציבורים.

יש סעיף אחד שהוצאנו בבדיקות שלנו, כל נושא של הכשרה מקצועית.

דרך אגב, זאת לא הייתה דרישה שלנו, הכשרה מקצועית. זאת הייתה דרישה של מי שישב כאן. זאת דרישה שמפנה 75 מיליון שקלים לטובת מטרות אחרות. אנחנו צריכים להתקדם, נכון שבתוך ה-4.2 מיליארד שקלים, בהערכה התקציבית שעשינו באותו לילה, נכנסו בעלי המוגבלות הקיימים שיהיו גמלאים, נכנסו בתחשיב, ולא נכנסו בתחשיב בעלי הנכות הקיימים שהם כבר גמלאים. שמנו 300 מיליון שקלים לבעלי הנכות הקיימים שיהיו גמלאים.

זה דבר שלא הבנתי. אולי תתעכב על זה.

זה דבר שצריך להגיד אותו בצורה אמיתית.

מה זה הגמלאים האלה?

ההצעה מטפלת בכל ה-250 אלף נכים בעלי מוגבלות שהם עדיין לא גמלאים.

עד גיל זקנה.

היא גם מטפלת בנושא של כניסה עתידית של אותם בעלי מוגבלות למצב של נכות. זאת אומרת, אם נניח הגענו לפעימה של 4,050 שקלים ומחר אתה יוצא לגמלאות, אתה מקבל 4,050 שקלים ולא את קצבת הזקנה בסך 2,300 שקלים.

ומי שהיה?

מי שהיה, הנושא התקציבי לא כלל את זה.

הוא צריך לסבול.

חבר'ה, אני כאן. כל החיים אני עושה אותו הדבר. אני אומר את האמת ואני מתמודד עם המציאות. אני לא בורח מדברים ואני חושב שבדרך אחרת לא משיגים כלום. צריך להגיד את האמת ולא להגיד משהו שהוא לא נכון. לא נכלל בתקציב תקצוב של גמלאים קיימים, הגדלה של עוד אלף שקלים או 1,200 שקלים. לא נכלל בתקציב. המשמעות התקציבית, אם זה נכלל, כל אחד יכול לחשב אותה.

כמה גמלאים כאלה יש?

כשבעים אלף. הבנו את זה באותו לילה.

אני רוצה לסכם. אני חושב שיש כאן כמה יעדים – אני אומר את דעתי – בסיסיים. האחד, לראות את גודל הרגע. 4,2 מיליארד שקלים בבסיס, זה הרבה כסף. צריך לראות את גודל הרגע. יש כאן תהליך שהוא תהליך מאוד מאוד משמעותי. דרך אגב, אני חייב להגיד, אף שר אוצר קודם לא עשה את זה. צריך גם להגיד את מה שמגיע לשר האוצר בנושא הזה.

הדבר השני, צריך להבין שבלי הצמדה לשכר במשק, מבחינתי לא עשינו הרבה. חייבים לעשות את ההצמדה. זה סוכם ואסור לתת לאף אחד לפורר את זה כי זה סוכם וזה בפנים. אפשר להגיד בתקופת הביניים הגבוהה מבין השתיים, אבל השיטה כשיטה סוכמה.

הדבר השלישי הוא לסיים את המהלך הזה כמקשה אחת והחודש. לסיים את זה כי אחרת אנחנו נמשיך לדבר אבל זה לא יצא.

מה אתה עושה עם הגמלאים?

דרך אגב, אני הבאתי את המקסימום שיכולתי להביא. אני אשמח אם יביאו יותר. אני קבלן של מה שאני מסוגל להביא ומה שהצלחתי להביא, אני הבאתי. אני לא יודע להביא יותר מ-4,2 מיליארד שקלים.

אנחנו נברר את זה.

למה ה-75 מיליון שקלים? לאילו מטרות?

רגע. אני אסביר לכם איך חושבו ה-4.2 מיליארד שקלים.

אבי, ברשותך, תסיים.

זאת בעצם הסיטואציה.

תודה על ההסברים המאוד מובנים.

הכי חשוב זה להתקדם.

הוא התעלם המשאלה.

אדוני היושב ראש, למה ה-75 מיליון שקלים? לאילו מטרות?

מרדכי יוגב, בבקשה.

אדוני היושב ראש, ראשית, אני מודה לך על הדיון ואני מודה לכולם. אני מתפעל מהדיון ואני מודה שאני לא נמצא בנושא מספיק אבל מאז אני בוועדת העבודה והרווחה אני מטה חלק מהנושאים שלי גם לנושאים הללו. הייתי עסוק, ועדיין עסוק, גם בנושאים רבים אחרים. אני כאן ולא בוועדות המקבילות – יש ישיבת ועדת חוץ וביטחון, חינוך ועוד שתי ועדות שאני צריך להשתתף בישיבות שלהן כמחליף – משום החשיבות שאני חש ורואה. אני מסתכל על אילן ומסכים אתך. גם כאשר הקואליציה לא הצביעה אז, כאבתי בלבי. אני גם מסכים כאן עם האנשים ואני לא אומר את זה למטרות פופוליזם ואכן שכר המינימום הוא שכר שאתו צריך להתקיים, בוודאי גם נכה על ההוצאות שיש לו וההוצאות גדלות.

כואב לי ושוב, אני אומר את זה לא בשביל הפופוליזם. אני אומר גם לחבריי מהקואליציה שאנחנו שומעים דווקא היום על הורדות מס על מוצרי מותרות כגון משחקי וידאו, כגון טלוויזיות או צעצועים ודברים אחרים, ואני חושב שסדר העדיפויות צריך להיות אחר.

נכון מאוד.

אם יש עודפי תקציב, יש מקומות נוספים. אני חשוף יותר לצורכי ביטחון ואני חשוף היום לצרכים רפואיים בצפון ולצרכי הנכים. אני חושב שזה בסיס שעומד לפני כל הדברים הללו.

אני רוצה לומר רק שני דברים. האחד, וזה הובע כאן על ידי כולם, שיציאה של אדם עם מוגבלות לעבודה רק צריכה להיות דבר מעודד והיה כאן מי שאמר שהיא לא עולה למדינה דבר. בזה אנחנו צריכים באמת להיות חדים ושזה לא ישפיע על קצבת הנכות המינימלית של אותו אדם. כשם שיש עוד דברים שהם בגדר הכרח, ושום דבר לא משפיע עליהם. יש הרבה פרטים שאפשר לרדת אליהם אבל אני אסתפק בשניים. צריך לרדת יותר לעומק של הדברים כפי שאתה עושה ועושים אחרים.

הדבר השני שאני חושב הוא שחובתנו לקצר את הפעימות.

אלה הם שני הדברים שאני רוצה להתרכז בהם, האחד, שבשום פנים ואופן לא תיפגע קצבת הנכות עקב יציאה לעבודה והשני, לקצר את הפעימות אם אנחנו מודעים לבעיה ואם אנחנו שומעים כאן על המקרים. לא צריך לחכות לכך שהדבר ייגע בנו אלא לראות את הבעיה ואת הצרה של אחרים. לקצר את משך הפעימות הללו. אם יש עודפי תקציב, הרי לשם הם צריכים להיות מופנים. לא לראות את זה בארבע פעימות בארבע שנים אלא מקסימום בתקציבי 2018-2019 ואולי את זה הוועדה הזאת יכולה להביא. תודה.

תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.

כבוד היושב ראש, יש כמה נקודות. הייתי רוצה להגיע לכך שהקצבה תהיה בגובה שכר מינימום ותהיה בפעימה אחת, אבל היות ואנחנו מבינים איך הנושא הזה מתנהל ויש סיכומים, אני לא אגע יותר בעניין של המתווה אלא אני אעיר כמה הערות.

ההערה הראשונה אומרת שפעם אחת לתמיד בכנסת צריכים להכיר שקצבת נכות היא מחויבות של המדינה כלפי אזרחיה. בלי שום קשר אם הוא עבד או לא עבד, מה גובה המשכורת. לא צריך להוריד לו, לא צריך לעזוב מקום עבודה כי יפגעו לו בקצבה. מה שלא תהיה ההכנסה, הקצבה צריכה להיות אותה קצבה בלי שום קשר כמה הנכה מרוויח.

אני חושב שהגיע הזמן שכבר בחוק הזה נכניס את הסעיף הזה וניתן את האפשרות לעודד את האנשים לצאת לעבודה כי אני לא רוצה שאותו אדם יהיה במצב כלכלי קשה וגם בדידות. אני רוצה שהוא יהיה בתוך האוכלוסייה, בתוך החברה ושיוכל לעבוד.

התקציב של 4.2 מיליארד שקלים הוא לא משהו קדוש. אני חושב שצריך לבדוק תוך כדי חקיקה, לבדוק עם האוצר כי יש לנו הכנסות יתר ואם יש לנו את הכסף הזה, לצמצם גם את הפעימות. הכסף קיים. אנחנו יודעים שיש עודפי גבייה ואם אנחנו נסתכל על מספר הפעימות, אנחנו נוכל לתכנן את התקציב הלאה, אם לא יכניסו את זה לבנק ויחכו כי הם יחלקו את זה לפי הסכמים קואליציוניים וכדי לרצות את זה ולרצות את האחר. אנחנו יודעים.

כבוד היושב ראש, אחד הנכים כאן פגש אותי והעלה בפני נקודה שאני ממש הזדעזעתי. האם נכה צריך לשלם מס כשהוא קונה אביזרים שהוא צריך אותם והם נחוצים לחיים היום יומיים שלו? לכיסא גלגלים? למיטה? הוא צריך לשלם מס? באמת. כמה המדינה מרוויחה מהמס הזה? הוא לא צריך להיות אוטומטי מוחזר?

השאלה היא האם צריך להיות מס על כיסא גלגלים.

בדיוק. זאת הנקודה. הם צריכים לשלם מסים?

לא אם הנכה צריך לשלם אלא אם צריך להיות מס על האביזרים האלה.

לא צריך להיות מיסוי על זה. אני חושב שאנחנו צריכים להעלות את זה.

רשמתי.

העניין של השר"ם. אני לא אכנס לקצבת השר"ם אבל אם שכר המינימום עולה ומעסיקים עובדים, למה לא צריך לשפות? למה לא משפים אותם? אתה משלם יותר, ואתה משלם או מהקצבה שאתה מקבל שהיא לא מספיקה או שאתה מבקש את העזרה מהמשפחה. אני לא רוצה להגיד שנכנסים להלוואות וכמה הבנקים יכולים לתת הלוואות ואז ללכת לשוק האפור. אני לא רוצה להיכנס לזה אבל אני חושב שמי שהמשפחה שלו תעזור לו, הוא מושך את המשפחה שלו למטה ואולי אל מתחת לקו העוני כי אנחנו יודעים מה מצב העוני במדינה. אני חושב שכאן יש הזדמנות ובוא ננצל אותה.

תודה. חבר הכנסת אורן חזן, ידידי.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני ישבתי כאן בשקט לא כי אין לי מה להגיד. יש לי הרבה מה להגיד. אבל בשעה שאני יושב ושומע אותם מספרים את החוויות הקשות, ומה הם בסך הכול מבקשים? לקבל זכויות שוות, לקבל את מה שמגיע, ואני גם נזכר איך כל יום שאני יורד מהכנסת, יש עדיין אוהל מחאה ואנשים עם מוגבלות קשה, נכים קשים, יושבים שם על המדרכה ורק מחכים שמישהו ישמע את הקריאה שלהם. אי אפשר גם להתעלם מהתמונות הקשות שראינו רק בשבוע שעבר וראינו גם הבוקר. רציתי להסביר לאחד מצלמי העיתונות שלא ינסה לשפוט אף אחד, הוא לא נמצא במקומו. אני שואל את עצמי מי שם את החומה, את הבלוק כדי לעצור את כולנו מלשים סוף לסאגה הזאת.

פעם אחת אומרים לי שיש כסף ואנחנו לא יכולים לתת אותו כיוון שיש תקרת הוצא. תקרת ההוצאה מגבילה אותנו ולכן עכשיו אנחנו יכולים לתת בפעימה אחת רק 1.3 מיליארד שקלים. אמרתי, תקרת ההוצאה היא לא גזרה משמים, אפשר לשנות את החוק ולהגדיל את תקרת ההוצאה. אם באמת רוצים לעשות את זה ואם באמת רוצים לעזור, תעלו. פעם שנייה אומרים לי שאנחנו חייבים לחלק את זה, אמר כאן ניסנקורן, בשנים, לא בפעימות, נקרא לזה איך שנקרא לזה, אני קורא לזה בלוף כי אף אחד לא יכול להבטיח לאף אחד ממי שיושב כאן ולמי שצופה בנו בבית שהתהליך הזה באמת יגיע לסופו, בין אם הממשלה תשרוד ובין אם הממשלה לא תשרוד. מציאות במדינת ישראל עולה על כל דמיון ואצלנו המציאות משתנה כל רגע. לכן אני לא מצליח להבין, אם יש כסף ויש רצון, אולי חסרה רק חמלה, למה לא פותרים את זה בפעם אחת? בסוף הקופה קיימת ויודעים לתכנן אותה נכון.

דבר נוסף. אם אתם כבר לא רוצים לתת כסף, כי אין לא יכול אלא יש לא רוצה וזאת עובדה. כולנו מכירים את המשפט הזה. אז בואו לפחות ניתן שווה כסף. אני הגשתי מספר הצעות חוק. הייתי שמח לקבל את תמיכת הממשלה ואם לא, אז אולי בשיתוף פעולה עם חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה שלא יעשו חשבון לוועדת הכספים, נצליח לקדם אותם. פעם אחת, מי שרוצה לעבוד ויכול, לתת לו לעבוד. לא להגביל אותו, לא להגיד שאם אתה יוצא לעבודה, אנחנו נגביל אותך, אנחנו נוריד לך, אנחנו נקזז לך. זה דבר לא נורמלי. כי כשבן אדם רוצה לצאת לעבוד, הוא לא עושה את זה רק בשביל הכסף. הוא קודם כל עושה את זה בשביל להרגיש נורמלי. הוא קודם כל עושה את זה כדי להרגיש שייך, להרגיש חלק מכולם. תחשבו איזו מציאות מטורפת. אני ברוך השם הולך על הרגליים, הכול בסדר, אבל יצא לי המון פעמים בחיים שלי, רק לא מזמן, לפני חודש, להיות מרותק למיטה מספר ימים, וזה טירוף. אי אפשר להסביר את הדבר. מגיע לבית חולים כשהריאות שלך לא עובדות או בעיה כזו או אחרת קורית – אני מדבר עלי – ואין חבל שמחזיק אותך ואתה מרותק למיטה, ארבע קירות, אתה מדבר ואולי בורא עולם מקשיב. אולי. הוא עסוק בכולנו ולא רק בי. זה טירוף. כשבן אדם רוצה, תנו לו את הכוח. אני חושב שצריך להיות כאן בדיוק להפך. לעודד אנשים, לא להפוך את זה למסכנות. אנחנו לא יכולים לחבק מסכנות. אנשים כאן הם לא מסכנים. אסור לעזור להם מתוך רחמים. זה בדיוק ההפך.

דבר נוסף. אמרנו לא כסף, שווה ערך לכסף. זה לא סוד שיש מי שצריך להשתמש יותר במים. זה לא סוד. לא נפרט למה, כולם מבינים. תורידו את המחיר על המים.

חשמל.

לא יכול להיות מצב שבו אם כולנו משלמים על איקס קוב מחיר שווה וכל מי שחורג, המחיר קופץ בעשרות אחוזים. אצל האנשים זה לא כמוצר צריכה בסיסי. אנשים זקוקים למים האלה כחלק בלתי נפרד משגרת החיים שלהם. חיות. לכן הצעת החוק השנייה שהגשתי אומרת דבר פשוט. תקרת הגובה של מחיר המים הנמוך יהיה קבוע לכל מי שהוא נכה מוכר. דבר שלישי ארנונה.

אני יכול לפרט כאן עוד עשרות דרכים בהן אם אי אפשר להביא כסף, אפשר לתת שווי כסף. הנה, צעקו חשמל ובאמת יש כאן עשרות דרכים. הבלוף הזה שמצד אחד מחזיקים אותם קצר, כנראה שלמישהו יש אינטרס שהמאבק הזה מצד אחד ימשיך ולפרקים אני רואה איך יש כאן אינטרס להעלים אותו, ומצד שני גם לנסות להכניס לקופת המדינה על הגב שלהם וזה לא נורמטיבי. או שנפסיק לשקר לעצמנו, ואני קורא לחברים שלי דווקא באופוזיציה וגם בקואליציה, אם הממשלה לא רוצה לעזור, לנו יש את הדרכים לפצות אותם.

כשהחוק שלך אילן הגיע להצבעה במליאה, שואלים אותי הרבה – ובזה אני מסיים – על מה אני מתחרט בחיים. יש דבר אחד שאני יכול להגיד עליו שאני מתחרט בכנסת הזאת. כשהחוק שלך הגיע להצבעה במליאה, אני לא ברחתי לשירותים, לא היה לי כאב בטן, לא התחבאתי, עמדתי במליאה וזכרתי שהבטחתי תמיד שאם האצבע שלי תהיה האצבע המכרעת בחוקים שהם לתועלת החברה, המשמעת הציבורית שלי תבוא לפני המשמעת הקואליציונית. עמדתי שם וראיתי אם אני לא מצביע, החוק עובר. אם אני הייתי מצביע נגד, היה שוויון והחוק לא היה עובר. למרות שידעתי שגם אם החוק יעבור, בסוף יתקעו אותו. אנחנו הרי מכירים עשרות חוקים שעברו בטרומית והממשלה מחליטה להקפיא אותם. אני יכול לתת עשרות דוגמאות אישיות שלי של חוקים ואילן מכיר את זה מעצמו, הוא יום-יומיים לפני בבית הזה. אבל הייתה לי מחויבות ולכן אני אומר שאם הממשלה לא רוצה, בואו נכריח אותה. זה לא קל. זה לא פשוט לעמוד מול ראש הסיעה שלך או אני מול ראש הסיעה שלי, במקרה הזה מול ראש הממשלה, ולהגיד לו שהוא טועה, חסרה חמלה, אנחנו נעזור לך.

לא, חמלה לא חסרה בשום מקום. הגינות חסרה.

תכף נגיע גם להגינות.

צריך לקבל את ההחלטות הנכונות. לא חמלה ולא כלום.

אני רואה את זה אחרת מכם. לא הגינות, לא אומץ ולא נעלי בית. יש אנשים שיושבים כאן, מדברים לטלוויזיה, עושים תמונה יפה, מקבלים כותרת ודקה אחרי בבית לא זוכרים עם מה כל אחד אחר מתמודד. רחוק מהעין, רחוב מהלב. כן, אני חושב שעל בסיס חמלה. אני לא מפנה אצבע מאשימה לאף אחד אבל יש מציאות. כולם רוצים לעזור אבל לא עוזרים בפועל.

אדוני היושב ראש, אני מסיים ומבקש ממך, בוא ננסה אנחנו לעשות תיקון אמיתי לאנשים שכל מה שהם מבקשים זה להרגיש חיים. זה כל הסיפור. זה בידיים שלנו.

שאלה אחת שמתבקשת, ה-75 מיליון שקלים, לאן.

תסלחו לי, אני חייב לרוץ לישיבת קואליציה. אני אתכם.

תודה רבה לך. אין יותר טוב ממה שאמרת.

חבר הכנסת אילן גילאון.

אני רוצה לדבר עכשיו כי אני רוצה לומר משהו אחד. אני אתחיל מהסוף. קודם כל, המטרה שלי היא שבינואר 2018 יזרום כסף לחשבונות. זה דבר ראשון. אני לגמרי עם אלה שאומרים יש מקורות לא רק שיש מקורות אלא הצבעתי על המקורות. לשכנע את הממשלה, אני לא מתיימר כי אני שוב אומר את האמת ואני לא יכול לעשות חשבון בלי בעל הבית. אם היה לי את הכוח הזה, וביום שיהיה לי אתה כוח הזה, אני לא אשקוט יום אחד כדי לממש את החוק שלי ככתבו וכלשונו. אין לי את הכוח הזה. אני לא רוצה שהוא יהיה מבוסס על חמלה של אף אחד. המשמעות של חברה אנושית היא שאף אחד לא נושא את החבילה שלו לבד. צדק מי שאמר כאן שאתם מצביעים גם על עצמכם בעתיד משום שלהיות אדם מוגבל זה לא סטטוס נרכש. לא קונים את זה באוניברסיטה ולא לומדים את זה בשום מקום. זה הסכם של ביטוח בין בני אדם שרוצים להיות חברה. לכן הבסיס שאני קורא לו בסיס החרדה הקיומי, שכל אחד מאתנו כבני אדם מפחד ממנו, שלא יהיה לו קר בחורף ולא חם בקיץ, שיהיה לו אוכל במקרר ושיהיה לו מספיק לכל דבר, אלה הם הבסיסים של קיום בכבוד.

הכסף ישנו והכסף קיים ובמהלך הזמן היו צריכים להגיע לפשרות. אני מודה שעשיתם דבר מדהים במהלך השנה הזאת מאז התגלגל העניין עם החוק שעבר בקריאה טרומית ולא קרה אתו בינתיים שום דבר. התחיל מאבק שהוא היה מאבק שיותר לא ישאיר את המציאות ביבש. אני לא מרוצה מהפשרה שעשינו אבל אני מוטרד מדבר אחד. אני מוטרד מכך שאני רוצה היום, כאשר הברזל חם, אני רוצה להגיע למחויבות של הממשלה לאורך השנים. אם ילכו על פעימה אחת, הלוואי כי זה מה שאני רוצה במקור. אם ילכו על 5,30 שקלים, הלוואי. אין בכוחי לשכנע אותם. מצד שני אני לא רוצה שכל ההישג הזה ילך לטמיון. אני מבקש מכם שתזכרו שבפעם האחרונה עלתה הקצבה בשבעים שקלים בלבד.

השאלה של הגמלאים בתוך הקבוצה הזאת מתייתרת מעצם העניין בו אני חשבתי שצריך להיות הסדר של הדיון. הדיון היה צריך להיות דיון בקצבת הנכות. חבר'ה, תאמינו לי, מי שהיה ביום הנכה הבינלאומי, הצגתי.

מה יהיה עם הקצבה?

מה שקורה לקצבה, זה מה שיקרה לה מעכשיו והלאה בכל הסדר. אם הקצבה של 2,342 שקלים עלתה ל-4,000, 5,000, 8,000 שקלים, היא תחולק באותו אופן שהיא הייתה עד עכשיו.

לכולם.

לכולם. למה רציתי שלא ניפול בפח הזה של הבוקסות? מי הביא את הבוקסות האלה? הפרופסורים, וכי למה? כדי שלא נוכל לדון באופן נקי בקצבה. אני מבין הכול. אני רוצה לתת חוק חדש לביטוח לאומי, את הביטוח הלאומי לצרף למס הכנסה כמס אחד, אני רוצה לבטל את הוועדות הרפואיות ששייכות לביטוח הלאומי, אני רוצה שנכים לא יהיו יותר מעסיקים. אני רוצה את כל הדברים האלה לבטל ולעשות הפרדה מוחלטת. בצד אחד קצבה אתה מקבל כדי שתהיה לך מה שנקרא מקפצה מן המקום בו אתה נמצא. מן הצד השני שלם על הכול מסים. לא רוצה לראות את לרון, לא רוצה לראות מבחן הכנסה, לא רוצה. אדם, ברגע שנקבע על ידי ועדה רפואית בלתי תלויה הסטטוס שלו, לאורך כל הזמן יקבל את קצבתו כדי שתהיה לו למקפצה. מבחינתי שיהיה מיליונר. יש לי גם כמה רעיונות לגבי מדרגות המס הגבוהות אבל נשמת אפו של החוק, ואני רוצה להסביר אותו, והוא יכול להיות מדרגה, הוא קודם כל האוניברסליות שלו ולא החמלה. אל תתנו לי חמלה ואל תגידו לי אלה או אלה או אלה כי אלה דברים שמגיעים כחוק לכל אחד. נשמת החוק של החוק הוא ההצמדה שלו. אני חשבתי שצריך להיות לשכר המינימום כי אני לא יכול להתחייב שאני יכול להבטיח קצבה בגובה השכר הממוצע במשק, אבל אני מקבל את המנגנון הזה. אין לי בעיה עם זה.

ברור לגמרי שאנחנו בסך הכול מתקנים עוול שנמשך מ-2003 ועד עכשיו, באותה עת ששר האוצר הצמיד את הקצבאות למדד יוקר המחיה. את זה אנחנו מתקנים. לכן אני אומר שגורם לאנשים לא לרצות לצאת לעבודה, זה לא כי הם מקבלים את הקצבה אלא כי הם מאבדים אותה. אז עושה לעצמו שיקול, לשם מה לו בכלל לעשות את הדבר הזה ואתם מכירים את התוצאות.

אני מזהיר את כולנו. מישהו הזכיר כאן את הנושא של נכות הנפש. בעוד שלושים שנים כל אזרח שני יוגדר כאדם מוגבל ורוב הנכויות יהיו בתחום נכות הנפש. אנחנו מפחדים נורא מנכות הנפש כי אין אדם אחד שלא נמצא על הספקטרום הזה של נכות הנפש. זה הפחד. לכן זאת החצר האחורית. צריך לראות את הדברים נכוחה.

אני מציע כרגע להתמקד כל כולנו בתוך הקצבה הזאת ולנסות לשפר אותה ככל שאנחנו יכולים, ולפתור את הבעיה הגדולה בבוא העת. שוב, אני מתחייב, אני נשבע, שכל עוד נשמה באפי, אני לא אשקוט לרגע אחד כדי להביא את החוק שלי למימוש שאני רציתי להביא אותו. אם הייתי צריך לחשוב כרגע מה קרה לפני שנה כאן, איפה היו הדמויות הפועלות, כולל אנשים בתוך הקואליציה שעכשיו נמצאים אתנו ביחד באותו מאבק, כולל דוד ביטן שהוא באמת עשה מאמצים כבירים כדי לסכל את הצעת החוק, אני אומר שאני צריך להיות מרוצה מחצי הכוס המלאה. אז מה אני צריך לעשות עכשיו? לבכות על 1,300 השקלים שאני רוצה אותם? וחברים, אני כל כך מבין את זה. 1,300 שקלים זה הבדל בין עבדות לחרות. אין לי בכלל סיבה לחשוב אחרת. אבל לשמוח על כך שאנחנו במרחק מ-2,342 שקלים, היכן שאנחנו נמצאים היום, או שאנחנו רחוקים ב-1,300 שקלים, אפילו קצת פחות מהיכן שאנחנו אמורים וצריכים בצדק להימצא והכסף ישנו. ככל שאנחנו מדברים, אדוני היושב ראש, אני כל הזמן מקבל מסרונים שאומרים לי איזה הנחות במסים שר האוצר נותן אבל להגיד לכם את האמת, הכסף היה עוד לפני שההנחות האלה קרו. השאלה היא שאלה של סדר עדיפויות. לכן אתה דברים האלה בסופו של דבר פותרים בצורה פוליטית. סימפטיה, זה לא יעזור לנו.

לכן, בואו נתמקד בקצבה. בואו נהיה מעשיים, בואו נזיז את העניין קדימה כדי שבינואר 2018, שלא כל תאוותנו תהיה בידינו, יזרום כסף לחשבונות וזאת תהיה מדרגה שממנה נוכל לקפוץ הלאה. על ארבע פעימותיה, על שלוש פעימותיה, הלוואי שתי פעימות. אני מקווה. אני לא רואה את זה. יהודה אמר שפגש את שר האוצר. אדרבה ואדרבה. תגיד לשר האוצר שאנחנו תומכים בו בכל פה.

הכוח היחיד שיש לכם בבית הזה, במדינה הזאת בכלל, זה בחקיקה והנה, יש לכם הצעת חוק. תעשו את הכי טוב שאתם יודעים אבל תעשו את הכי טוב שאתם יודעים.

אני מצטער מאוד, החקיקה היא ברירת המחדל של חוסר ההגינות. מי בא לנו בחמלה ועם דעה קדומה, בכלל, בשביל מה הייתה צריכה להיות הצעת חוק פרטית לנושא הזה? תסבירו לי אתם. למה? הממשלה לא הבינה ולא ידעה שאנשים צריכים להתקיים? חלוקת העושר הלאומי, במה היא נקבעת? חקיקה היא תמיד ברירת מחדל שבאה כדי לקיים מלחמות. תסתכלו איך אנחנו מפוזרים כאן. אלה נכי נפש, אלה CP, אלה פוליו וכל הקבוצות האלה לוחמות אחת בשנייה במקום ללכת לאחידות בעניין הזה ולמאבק אחד. תראו, איך שמתייחסים לנכים, זה תוצר של איך שמתייחסים בכלל בחברה שלנו לבני אדם. קל וחומר לבני אדם שהם הרבה יותר אטיים מכל האנשים האחרים. תבינו. זאת הבעיה. זאת המצוקה. היכן עוברת התקרה, היכן עוברת הרצפה ומה בפער בין שני הדברים הללו.

לכן, עוני הוא חלוקה לא נכונה ולא הוגנת של עושר ואל תבלבלו לי את המוח עם חברתיות, חברתיות, חברתנות. זה איננו מעניין. אני לא רוצה הנחות בכלום. אני רוצה לתכנן את הכול לקצבה אחת, תנו לי את הכסף הזה, אל תעשו לי טובות, אל תעשו לי הנחה במים, לא במגבת ולא בשום דבר. אני רוצה שיהיה לי את הכסף לקנות את זה. זאת הנקודה המרכזית. כל זמן שאנחנו מתפשרים, שמעתי גם על חברה מסחרית שרוצה לעשות הנחות במגבות לאנשים נכים. תודה רבה, אין צורך, בואו נקבע מהו הבסיס של כל אחד כדי שיוכל להתקיים בכבוד ומכאן נמשיך הלאה. יש למדינה כסף יותר מתמיד, יו תר מכמה ממדינות ה-OECD. ראיתי שכאן עושים הכול בסגנון צרפתי. ובכן, בצרפת קצבת הנכות הבסיסית היא 6,400 שקלים בחודש.

זה החוק הצרפתי.

זה החוק הצרפתי אבל את זה לא לומדים מהצרפתים. מה שלומדים מהצרפתים זה את הדברים האחרים.

שכר המינימום הוא פחות מאשר כאן.

שכר המינימום פחות מאשר כאן אבל קצבת הנכות היא יותר גבוהה. אדוני היושב ראש, עד שנהיה אור לגויים, אני מוכן להתחלף עם הצרפתים. אגב, גם אני בעד מדרגות מס שאני לא בטוח אם שר האוצר מוכן. אותן מדרגות מס גרמו לדפרדייה לנטוש את פריז. כן.

בנקודה זו אנחנו מתקרבים לסיום הישיבה. באמת תודה. אני חייב להגיד לכם שהשיחות הכי מעניינות אני עושה עם אילן.

בצרפתית.

בצרפתית מרוקאית. משכונה ג'. הוא יודע גם ערבית מרוקאית יותר מאשר הרבה מרוקאים שמתיימרים להיות כאלה. באמת, תודה.

ברשותכם, אני רוצה לומר מילה אחת לחברי הכנסת. נמצאים כאן נציגי משרדים ממשלתיים – האוצר, הביטוח הלאומי, הרווחה – ואני לא רציתי לתת להם את רשות הדיבור כי אני חשבתי שזה נכון קודם כל לשמוע את הנוכחים וגם לתת תשובות ביחס להתלבטויות שלכם ולנתונים שאתם מחזיקים כדי שזה יהיה דיון ענייני, לא יהיו ויכוחים וכולי. במפגש הבא יבואו עם תשובות. יעברו על הפרוטוקול. אנחנו גם נשב אתכם ונבקש שתבואו עם תשובות לכל ההתלבטויות. אני רק שיחקתי במספר. כל מי שאומר את המילה שכר מינימום, הוא רק צריך למצוא עכשיו שישה מיליארד שקלים בשנה, כל שנה. אלה שישה מיליארד שקלים שמצטברים לעוד שישה מיליארד שקלים ולעוד שישה מיליארד שקלים כאשר מתחילים בשישה.

כל שנה.

כל שנה. זה מדהים. תחשבו על זה. תודה לאל, והלוואי שזה יהיה כך, אבל תבינו שמי שמתכנן לטווח קצר, יש לו בעיות לטווח ארוך. שיחשוב קצת. תחשבו על זה. לכן אני מבקש סליחה על שלא קיבלו רשות הדיבור הנציגים של המשרדים. זו החלטה אישית שלי וזה בין הסמכויות הבלעדיות שיש לי ואני מנצל אותן, אני חושב לטובה. הביטוח הלאומי, האוצר וכולי, יבואו עם התשובות לדיון הבא.

חצי דקה. אני בריצה בין הרבה דיונים חשובים אבל היה חשוב לי לבוא לכאן ולהביע תמיכה במאבק שלכם. מה שההסתדרות עושה כאן הוא כמעט חסר תקדים, הוא ממש חשוב וחברי הכנסת כמו אילן גילאון שהובילו את זה ממש מהתחלה. במאבק הזה אני חיילת שלכם ומה שתצטרכו, אני לרשותכם. אלי, על הכבוד על הדיון היסודי בעניין.

רק דבר אחד, אל תאמינו שאין כסף. בשנייה הוא נתן עכשיו מיליארד שקלים הכנסות של המדינה ממסים על דברים שעם כל הכבוד הם פחות חשובים מהנושא שלכם. צריך להמשיך להתעקש כמו שהתחלתם ולהגיע לתוצאה מיטיבה.

תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין.

חברים, בדיון שהיה לנו במליאה ביום המיוחד לזכויות אנשים עם מוגבלויות, אמרתי שאל מול נקודות השפל שהכנסת הזו הגיעה אליהן בהתעסקות בחקיקה כמו חוק ההמלצות, חוק העמותות והחוק הצרפתי, יכול להיות שהחוק של אילן גילאון ועוד כמה מחברינו בכנסת הוא באמת נקודת האור של העשייה בכנסת בתחום החברתי. הדיון שלנו היום מזדמן עם שני אירועים שאולי כדאי לשים לב אליהם. האחד, כל השיח של שר האוצר על ההקלות במסים. זאת עוד הוכחה שיש כסף.

ולאורך זמן.

והדבר השני, כשאנחנו קוראים את הדוח של עמותת לתת על עוני בישראל, זה הדוח האלטרנטיבי שרק מחמיר את אותה תמונה שראינו בדוח של המוסד לביטוח לאומי וחושבים על שניים וחצי מיליון אזרחים מתחת לקו העוני, זה פשוט בלתי נתפס. לקרוא עד כמה הקצבאות החברתיות יכולות לעזור בהצלת משפחות מהעוני, אז אנחנו יודעים עד כמה חשוב הדיון הזה ועד כמה חשוב לתת את המשקל הראוי לקצבאות שיהיו ראויות כדי באמת לעזור בעניין הזה.

אולי מדברים בז'רגון הציוני על גאולת אדמה אבל אני רוצה להגיד לכם שגאולת אנשים מהעוני צריכה להיות העיקר. כבודו של האדם וכבודו של האזרח צריך להיות בראש סולם העדיפות שלנו. כסף יש. אני אמר לכם שעכשיו, אחרי המאבק המאוד מבורך שלכם, והוא מאוד מבורך, כל הכבוד, אני מוריד בפניכם את הכובע על כל המאמץ, בלי להתייחס איזה ארגון זה, כל המאמץ שנעשה בתקופה האחרונה – פתאום אתם רואים שיש כסף. כשיש מאבק, יש כסף.

אם אתם יודעים שבתקציב האחרון אושרה הקלה במסים לחברות ישראליות ואני יודע שההקלה הזו הייתה שווה כמה מיליארדי שקלים לשנת 2017 ו-2018, אז למה הקלות במסים לחברות ולא קצבאות לאנשים שכל כך זקוקים להן? למה? איפה הקואליציה? איפה חברי הקואליציה כאן שיכולים לתת לנו את התשובה? זאת לא אותה ממשלה? זה לא אותו תקציב? מה סדר העדיפויות שלנו? בעלי ההון, בעלי החברות או אנשים שצריכים את הקצבאות הבסיסיות כדי לתקן עוול של עשרות שנים?

לכן בהחלט זו שאלה של סדר עדיפויות ואני מקווה שבוועדה הזאת, גם בהנהגה שלך אדוני היושב ראש, נוכל באמת לקדם את הנושא הזה ולראות את השינוי כבר ב-2018 כפי שהובטח בכיוון של יישום מלא של הצעת החוק של אילן גילאון.

תודה. חברת הכנסת נורית קורן.

גם בקואליציה תומכים בהצעת החוק הזאת וגם בקואליציה פועלים כדי שאפשר יהיה לשנות את מצבם של אנשים שמקבלים קצבאות.

טוב שבאופוזיציה מציעים את זה. תוכלו לתמוך.

יש גם הצעות חוק. קארין הלכה, אבל זאת אחת ההצעות הראשונות שאני חתמתי עליה.

קארין באופוזיציה.

מה זה משנה? אנחנו תמכנו בזה. זה לא שלא תמכנו. עובדה שכן חתמנו על זה. חשוב מאוד להעלות את הקצבה.

אני רוצה לומר כמה דברים. אני הבאתי את ראש הממשלה לכך שצריך להעלות את הקצבה ואני העמדתי בפניו כמה אפשרויות גם לסייע בדברים אחרים, בשווה כסף כמו שאמר חברי חבר הכנסת חזן קודם לכן. אחד הדברים שצריך להוסיף לרשימה, אדוני היושב ראש - אני רואה שאתה רושם – אלה מטפלות, עובדות משק בית שאנשים לוקחים, ואפשר גם לסייע בנושא הזה. כל הנושא של מטפלים במשך 24 שעות שגם צריך לטפל בו.

אני חושבת שראש הממשלה בין והיו כאן כמה נציגים שהיו בישיבה עם ראש הממשלה והם ראו שראש הממשלה כן רוצה לטפל בנושא הזה ולהעלות את הקצבה. נכון, יש כאן עוד שרים, יש כאן עוד כסף. אני בעצמי לא מבינה למה עד עכשיו מאז הוחלט ששר האוצר הקצה את הכסף, למה עד עכשיו זה לא בא לידי ביטוי, איך זה יחולק, מה ייעשה בכסף הזה. אני לא יודעת. אולי מי מהנציגים כן מבין למה עד עכשיו זה לא חולק. זה לא נכון שלא רוצים בקואליציה ובממשלה לתת תוספת. כן רוצים וכן הקצו את הכסף.

שמעתי את יושב ראש ההסתדרות שאמר שיש 75 מיליון שקלים למטרות אחרות. אני רוצה לדעת למה הכסף הזה הולך.

אני יכולה לומר לך. יש לי כאן את המסמך הרשמי.

אני אשמח לקבל את המסמך הרשמי. למה לא מפרסמים אותו?

רגע. כל אחד קורא למסמך שלו רשמי. המסמך הרשמי היחיד שיהיה, זה מה שיצא מהוועדה.

תודה רבה אדוני.

כל זה, אלה המלצות של זה והמלצות של זה אבל המסמך הרשמי יצא מכאן.

אדוני יושב ראש הוועדה, אתה זה שמוסמך להוציא את כל הדברים האלה ואנחנו נדע בדיוק מה הובטח ולאן הולך הכסף.

זה המתווה המוסכם לפתרון הקצבאות.

תגידי לנו מה עושים עם ה-75 מיליון שקלים.

ה-75 מיליון. יוקצה סך של 75 מיליון שקלים להעלאת שכר במפעלים המוגנים. פעימות ראשונות עד שלישית, עשרים מיליון שקלים. פעימה רביעית, 15 מיליון שקלים.

זה מה שהחבר ביקש ואני מודיע לך שלא יהיה.

מה, להעלות את השכר המוגן?

כן. כי זה לא הסעיף. זאת לא קצבה. אני קודם כל מתמקד בקצבה. זה לא אומר שלא צריך להיאבק על זה. אני מסכים אתך אבל לא מכאן. אותו דבר לגבי השר"ם. אני רוצה לשפר את השר"ם ולא על חשבון הקצבה.

זה הולך להסתדרות. אל תדאג.

זה לא קשור. בתפקידי הקודם הקמתי מפעלים.

אני שאלתי לגבי ה-75 מיליון.

מה תעשו עם מפעלים מוגנים בהסתדרות?

מה זה קשור להסתדרות?

אני רוצה שיהיה ברור. לא הייתה כוונה ואין כוונה להפריש כל סכום שהוא לשום גוף שלא קשור לקצבאות. שיהיה ברור. לא הייתה כוונה. היו הרבה שמועות ורס"ר שמועתי כאן תפס דרגות מטופשות. שיהיה ברור. לכן אמרתי מה שאמרתי בנוכחות יושב ראש ההסתדרות וגם אגיד עוד פעם. תגידו תודה גם למאמצים שלו.

נכון. אדוני היושב ראש, אני רוצה להציע שאם באמת אנחנו רוצים להעלות את הקצבה, צריך לקחת גם את הנושא של הגמלאים, גם לפתור את הסיפור הזה.

אנחנו נתמודד עם זה.

כן. לפתור את זה. כמו שאמרו כאן, גם נושא הזה של מי שעובדים במפעלים מוגנים, אבל זה לא קשור עכשיו. גם זה צריך לשפר. חובה לטפל בזה.

זה לא קשור.

היה אמור להתקיים דיון בשבוע שעבר על הנושא הזה. חבל שהוא לא מתקיים.

יש עוד דבר אחד שאני לא כל כך יודעת בדיוק את הסידור שלו אבל לפעמים נמצאים באיזשהו דיור מוגן או במפעל מוגן והקצבה עוברת למי שמתפעל את זה. זאת בעיה מאוד מאוד קשה. זה לא כרגע וזה לא קשור לקצבה.

משאירים להם אלף שקלים בלבד.

אני יודעת. זה לא קשור לקצבה אבל צריך לטפל גם בנושא הזה.

חברים, בואו לא נחליף את כל המדינה בבת אחת.

אדוני היושב ראש, אם זה כבר עלה. מפעלים מוגנים. רק כדי לסבר את האוזן. אדם עיוור במפעל מוגן של עיוורים משתכר תשעה שקלים ו-82 אגורות לשעה.

תאמין לי שהחבר מנהריה הסביר לנו בצורה מצוינת ואני מכיר את המציאות.

זאת מציאות שאני לא יודע איך אנשים במדינת ישראל חיים בשקט וישנים בלילה כשהיא קורית.

חסרים לך נושאים שגורמים לך לחוסר שינה? לצערנו אנחנו מדינה כזאת.

תודה. אדוני היושב ראש, קודם כל אני באמת שמח ורוצה להודות גם לך יושב ראש הוועדה וגם לאילן גילאון. אני רוצה גם לומר לחברינו גם בקואליציה וגם באופוזיציה, אולי אלה שפחות ותיקים מאילן, שיש דבר שנקרא האויב של הטוב הוא הטוב ביותר. לפי מה שאנחנו רואים, הדבר הגרוע שקורה בכל התהליך הזה, זה הזמן שעובר וגם כשיש כבר כיוונים ויש כבר כסף, הוויכוחים הללו יכולים לקחת את זה למקומות אחרים. אני חושב שלא יכול להיות מצב שבו אנשים שבאמת באים ושמו את עצמם על העניין הזה, כמו אילן וכמו אחרים, עכשיו תתחיל התחרות מי עוד יותר טוב ומי עוד יותר טוב ואין לדבר סוף. זה לא יהיה נכון וזה יפגע בסופו של דבר באותה אוכלוסייה מוחלשת שהחובה שלנו היא לעזור לה.

אני אומר את זה מניסיון בהרבה מאוד דברים. אם יתחילו להתפרס ולרוץ לכל הדברים, לא יתמקדו ולא יבואו עם משהו מושלם שכרגע מטפל בדבר המרכזי של הקצבאות, ויטפל גם אחר כך בנושאים אחרים. אבל אם יבואו וכל אחד יתלהב, ותאמינו לי, יעשו עליכם הרבה סיבובים בעניין הזה כי כל אחד יגיד שפתאום מצאו עוד כסף ועוד כסף אבל אותם אנשים, תראו אותם, אותם חברי כנסת, ולפעמים אלה יכולים להיות גם אנחנו, גם אני הייתי באופוזיציה תקופה מסוימת בקדנציה הקודמת, יכולים לדבר על דבר אחד ואחר כך בוועדה אחרת על דבר שני שגם עולה כסף אבל אף אחד לא שואל אותנו מה אתה רוצה לפני מה.

לכן אני אומר שחבל על הזמן. צריך לקדם את הנושא הזה, צריך לתת ליושב ראש הוועדה שהוא אדם שכל חייו – אני כראש רשות הכרתי אותו בקרן שכל מטרתה הייתה להרים אוכלוסיות מוחלשת, ויש את אילן שהוא אחד מהוותיקים ואחד מהאנשים הישרים שפיו וליבו שווים, בואו לא נתלהם. אני אומר לכם את זה כעצה של חבר כנסת שנמצא הרבה שנים בפוליטיקה. לכו קדימה. נגמור עם זה בצורה טובה לטובת האוכלוסייה הזאת ונוכל להמשיך הלאה כי הזמן שעובר פועל לרעתנו.

אנחנו יודעים שיש דברים שעולים כל רגע בנושאים אחרים. יש את נושא העוני ואנחנו רואים את הדירוג שלנו אל מול מדינות אירופה.

גם הנכים בעוני.

אני יודע. אני אומר שבתוך העם יש אנשים שלוקים כפליים, גם גופנית וגם מנטלית. הדברים הללו הם דברים שנמצאים לפתחנו כל הזמן. אבל אם נתפרס ואם ננסה להגיע למקומות שיכול להיות שלא נגיע אליהם אלא רק נבזבז את הזמן, במקום השברירי הזה שנקרא כנסת, אף אחד לא יודע מה יקרה מחר. לכן לדעתי צריך באמת להיכנס לדיון ענייני, לשמוע את משרדי הממשלה אחרי שהעירו את כל ההערות, להתגבש לאיזושהי נוסחה ולא שניכנס כאן למשחק של מי יותר טוב, מי יותר רחמן, כי כולנו רוצים לעזור. יש בבניין קונצנזוס וצריך ללכת קדימה.

תודה רבה. תודה על הסיכום. אני רוצה לסכם. אנחנו נתכנס לעבודה של צוותים עם המשרדים השונים ובינינו ונקיים התייעצויות עם חברי הכנסת ובין חברי הכנסת.

אני רוצה לציין שני דברים. המחאה שלכם, זה מה שמביא את הדיון הזה למעשי. ההצעה של אילן, זה מה שהביא יותר מכל דבר את הדיון הזה למשהו מעשי. אנחנו לא מאיימים. אני אף פעם לא נבהל מהעתיד אבל אני גם יודע להתחשב בסכנות שיש לעתיד. כדאי שנתקדם. לוח הזמנים שקבענו לעצמנו הוא לא מתוך פחד אלא מתוך ראיית המציאות. אף אחד לא מכתיב לנו ואתם יודעים את זה. אני כיושב ראש ועדה יכול לא לקיים דיונים אלא יכול לצאת לחופשה ולא לאפשר לאף אחד לקיים דיון. אני רואה בצורך לקיים דיון אחד על השני ודחוף. אתמול בערב, עד 10:00 בלילה עוד מישהו ניסה לשכנע ואמר, השתגעת, לשם מה לקיים דיון? אתה תחטוף אש. תסתכלו איזה אש חטפנו היום. מדהים. רק בהידברות אנחנו נתקדם גם בנושא הזה וגם בנושאים האחרים ויש לי דעה לא רחוקה מזה. אבל כרגע אנחנו נתקדם וננסה להביא להחלטה מציאותית ומעשית מאוד. תחשבו על זה. תהיו במקומנו.

אנחנו חברי כנסת, זה אתם. שיהיה ברור. אנחנו לא באנו להגן על האינטרס העליון של הכלכלה של המדינה. אותי זה לא מעניין. אותי מעניינות האוכלוסיות שסובלות. אותו דבר עם אילן ואני יכול להגיד על כל אחד מהחברים שנמצאים כאן. לכן אנחנו ניאבק כדי לעשות. מה שנוכל לשפר, תאמינו לי שנעשה את זה. מה שנוכל בזכות יכולת השכנוע והקשרים שלנו, גם הפוליטיים, אנחנו נמשיך לעשות. אבל בסוף נצטרך להביא להחלטה שהיא פשרה. שיהיה ברור, זאת תהיה פשרה.

אנחנו נדע אותה עוד לפני?

אני מודיע לכם שאני בטוח שאתם תמשיכו להיאבק ואנחנו אתכם אבל ההחלטה צריכה ליפול עכשיו. אחר כך תמשיכו. הלוואי שנגיע ל-5,300 שקלים, הלוואי שנטפל בכל הנושאים שאתם מעלים כי הם כולם באמת רציניים ואנחנו חייבים להתמודד אתם. אני אשקול עם החברים שלי איך אפשר כי כאן אתם מעלים נושא שהוא ועדה שלמה שצריכה להתעסק כמעט יום יום כדי לפתור את הבעיות שאתם מעלים. באמת, אני למדתי היום מהחבר מנהריה דברים שאני מודה שלא הייתי עד כדי כך מודע להם. אם כן, אנחנו צריכים לעשות את זה. אני אתייעץ עם החברים. אני אבוא אחרי התייעצות אתם וגם נביא הצעה שמקובלת עד כמה שאפשר על כולכם.

יש לי בקשה אחת אליכם, בקשה אחרונה. תחיו ביחד. אין ברירה. אל תפגעו אחד בשני, חס ושלום. תהיו ביחד. הכוח שלכם הוא באיחוד שלכם. תנסו לעמוד בזה.

אני אומר לכם, יש לכם נציגים בכנסת שהם מזדהים באופן מוחלט עם הצרכים שלכם.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.