ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-23OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 663

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ט בטבת התשע"ח (16 בינואר 2018), שעה 11:57

נוקשות של פקחי הרכבת הקלה בירושלים, הצעה לסדר של חברת הכנסת נורית קורן

נוקשות של פקחי הרכבת הקלה בירושלים, הצעה לסדר של חבר הכנסת איציק שמולי

נוקשות של פקחי הרכבת הקלה בירושלים, הצעה לסדר של חברת הכנסת רחל עזריה

נוקשות של פקחי הרכבת הקלה בירושלים, הצעה לסדר של חבר הכנסת יצחק וקנין

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יעקב אשר

עבד אל חכים חאג' יחיא

רועי פולקמן

יעקב פרי

עיסאווי פריג'

נורית קורן

חיים ילין

רחל עזריה

נועה צור - מנהלת שירות ותפעול, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שירי שטראוס - תחבורה ציבורית, עיריית ירושלים

ראובן שקד - אחראי פניות ציבור ומזכיר ועדת ערר, תכנית אב לתחבורה

ירון רביד - מנכ"ל חברת סיטיפס

עוזאל ותיק - דובר חברת סיטיפס

יעל כהן שאואט - עו"ד, המועצה הישראלית לצרכנות

עופר בלובשטיין - מנהל מחלקת ביקורת, דן תחבורה ציבורית

יניב אשכנזי - מחלקת ביקורת, דן תחבורה ציבורית

גיל יעקב - מנכ"ל 15 דקות

דורון רטר - ארגון 15 דקות

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

יוסי חביליו - עו"ד, יושב ראש עמותת צחו"ר, צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים

מתן שוורץ - עמותת צחו"ר, צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים

זאב אבינר - מנהל הרשת החברתית הגדולה בירושלים בפייסבוק

שניר ברוכי - דובר מטה המאבק בסיטיפס

דודו כשרים - פקח לשעבר בחברת סיטיפס

דן מיכאל קדרון - תנו יד לחירש ונכים למען נכים

רביב מלאכי - מוזמן/ת

אליעזר גרינבלום - מוזמן/ת

רפאל גרסון - שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את סיטיפס

לאה ורון

אהובה שרון, חבר תרגומים

נוקשות של פקחי הרכבת הקלה בירושלים

שלום לכולם. צהרים טובים, גברתי מנהלת הוועדה, הדובר, הרשמת ואורחים נכבדים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. הנושא על סדר יומנו הוא דיונים מהירים שנתבקשו על ידי חברת הכנסת נורית קורן, איציק שמולי, רחל עזריה ויצחק וקנין בנושא נוקשות של פקחי הרכבת הקלה בירושלים. זו הכותרת של הדיון הזה.

ברשותכם, אני רוצה לברך את נציגי צוות חירום יישובי של מועצה אזורית חוף אשקלון בהוקרה על פעולתם בהתנדבות. הם נמצאים כאן. תבורכו באמת מכל הלב על העשייה שלכם.

אני פותח את הדיון. בואו נהיה ממוקדים בדיון הזה ואני מקווה שסוף סוף, פעם אחת ולתמיד, אולי נצליח לצאת עם תובנות מהסיפור של סיטיפס. אדוני המנכ"ל, נציגי סיטיפס, אני יודע להגיד לך דבר אחד. נפגשתי אתך ויכול להיות שאתם צודקים בכל אבל המציאות המתקיימת חייבת להשתנות בראייה של הציבור. עם זה אני רוצה שנצא מכאן, עם תובנות ברורות לאן אנחנו הולכים עם הסיפור הזה שנקרא סיטיפס. כמו שאני אומר, יכול להיות שאתה צודק בכל, אנחנו לא מקבלים חלק בוודאי מהתלונות שמתקיימות בקרב האזרחים.

אני מבקש קודם כל מחברת הכנסת נורית קורן ולאחר מכן מחברת הכנסת רחל עזריה כמגישות ההצעה.

תודה אדוני היושב ראש שקבעת את הדיון. דיון מאוד חשוב. חשוב לכל הנוסעים ברכבת ולמען הרכבת וכדי שישתמשו בה כמה שיותר אנשים.

אנחנו צפינו בתכנית הצינור שם עלה סרטון בו ראינו את המאבטחים נוהגים בברוטליות באחד מהנוסעים. אני חושבת שאסור שתהיה התנהגות כזאת. בעקבות הסרטון קבעתי פגישה ברכבת. לפני הסרטון היו בפני נציגים שבאו והתלוננו על התנהלות הרכבת, אם זה ברכישת הכרטיס ואחר כך כשאתה עולה לרכבת, אתה חייב להעביר את הכרטיס ולתקף אותו למרות ששילמת, גם אם הוא כרטיס של יום רגיל, גם אם הוא כרטיס חודשי. הבנתי שכך הם יודעים כמה נוסעים עלו והם מקבלים סובסידיה ממשרד התחבורה.

זו ההכנסה שלהם.

משרד התחבורה מחייב אותם לכך שאנשים יתקפו את הכרטיס. עשיתי סיור ברכבת וראיתי איך היא פועלת. צריך להגיד שלפני חמש שנים לפני שהרכבת יצאה לדרך הייתי מנהלת הלשכה של גלעד ארדן ונסענו ברכבת וראינו את התוואי וההתנהלות ועכשיו זו פעם שנייה שאני נוסעת ברכבת. עלינו לרכבת, נסענו שתי תחנות, ראינו את ההתנהלות.

אני צריכה לומר שלגבי התיקוף ראיתי שיש בכל קרון ארבעה מכשירי תיקוף.

עשרה.

כשאתה נכנס, איך שאתה נכנס, יש ארבעה מכשירים כאלה. הרכישה של הכרטיס, העברתי ביקורת על כך. הרכישה של הכרטיס עצמו היא גם קצת בעייתית. זה לא כל כך נגיש וצריך לקרוא הוראות רבות. הצעתי כמה הצעות שיוכלו להביא לפתרון.

הדבר החשוב ביותר לשמו נתכנסנו כאן הוא הברוטליות של הפקחים ואת זה אנחנו צריכים לפתור. באותו זמן שהייתי, ראיתי שהם מתנהגים בנועם, הכול בצורה יפה וטובה אבל יכול להיות שיש איזה שהן התנהלויות שהציבור נתקל בהן ואת זה אנחנו צריכים למנוע.

אני צריכה לשים דגש ולומר שיש פקחים ויש מאבטחים. הפקחים דואגים לכל הסדר בתוך הרכבת ומסביב ויש מאבטחים ואיר כך מנכ"ל הסיטיפס יאמר מה ההבדל ביניהם. תודה אדוני.

תודה גברתי. רחל עזריה, בבקשה.

הנושא הזה, איזה מספר דיון זה אצלך?

אצלי זה אולי הדיון השלישי. בוודאות שני.

אבל בוועדה לפניות הציבור מתקיימים דיונים.

זה גם נשלח לכנסת הנוכחית לגבי כנסות קודמות.

מקלב יכול להיות פקח בסיטיפס.

אולי מאבטח.

אני באמת חושבת שאנחנו כל הזמן חוזרים לזה. בעצם יש שתי שיטות כשיש בעיה כזאת. שיטה אחת היא שיטה של להיות עוד יותר קשוחים ולהחמיר ענישה עוד יותר כשיש אנשים שחושבים שהם לא משלמים, אף על פי שלפעמים אלה יכולים להיות תיירים שקנו רב קו והם חושבים שהם יכולים לתקף פעמיים. אלה הסיפורים ששמעתי בעבר. אני חושבת שהפתרון הוא פשוט לתת גם מקל וגם גזר. כשאתה עולה לרכבת הקלה, שיהיה מישהו שעוזר לך לתקף. אתה לא מבין משהו, הוא מסביר לך. היום אין אנשים שעוזרים. יש אנשים שהם רק במעמד שבאים להעניש. העניין הזה שאין אנשים שבאים לעזור, אתה אפילו לא רוצה לשאול כי אתה יודע מה יקרה.

אגב, רואים את זה ברכבות גם במקומות אחרים בעולם, שיש לך למי לפנות. השיטה הזאת שהנהג נמצא בהתחלה, אין לך למי לפנות ואין אף אחד שאתה יכול לשאול אותו. אתה שואל את הנוסעים ותמיד זה מייצר אירוע. אני חושב שאחד הדברים שאתם צריכים לשקול, זה פשוט להוסיף אנשים שהם לא מענישים אלא תפקידם לעזור. יכול להיות שזה ירכך את זה. זה ניסיון שמתקיים פעם ראשונה במדינת ישראל שבעצם אומרים הכול בלנקו בלי אף אחד ובלי עזרה. אני חושבת שישראלים תמיד מעדיפים להגיע, גם כשמתקשרים בטלפון למרכזיה, למענה הקולי והאמיתי, לבן אדם. אני חושבת שיש משהו בזה שיהיו אנשים שיעזרו ואני חושבת שזה יכול לפתור הרבה מהבעיות.

כיוון שזה לא הדיון הראשון וכיוון שאני ירושלמית, הייתי סגנית ראש עיריית ירושלים ומכירה את הנושא הזה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, נראה לי שהגיע הזמן להודות שכנראה זה לא עובד בדיוק כמו שהיינו רוצים שזה יעבוד ובואו נשנה את הגישה ונוסיף עוד מישהו שיעזור. אני לא חושבת שהעלויות הן מאוד גבוהות ואפשר להסב כמה פקחים לדבר הזה. אני חושבת שזה גם ייתן לאנשים להרגיש שהרכבת הקלה לא באה לחפש אותם אלא הרכבת הקלה באה לשרת אותם ולעזור להם. אני חושבת שיכול להיות שזה יפתור.

חשבתי הרבה לפני הדיון. כל הדברים האחרים, כבר אמרנו אותם הרבה פעמים ואני מציעה את זה כהצעת ייעול.

תודה. יעקב, בבקשה.

אני קודם כל רוצה לברך את חברותיי על העלאת הנושא. אני אף פעם אחת בחיי לא נסעתי בסיטיפס. אולי תהיה עכשיו הזדמנות. אמרו לי גם אנשי סיטיפס שמגיעה לי נסיעה בחינם.

נכון. עם הרב קו.

אני חושב שצריך לומר באיזשהו מקום גם דברים טובים כאשר אנחנו הולכים באמת לבקש שינוי התנהגות או מלינים. קו שעובד 14 קילומטרים, מסיע 160 אלף נוסעים, עובד כבר שש שנים, נוסעים בו יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים, צריך באיזשהו מקום להסתכל על הפרופורציות. מצד שני, ברוטליות או חיכוכים, יהיה זה עם פקחים או עם מאבטחים, התמונות הן תמונות נוראיות וצריך לעשות את המקסימום, ותפקידה של הוועדה הזאת, אני קורא לזה לנסות ולהקטין את החיכוך.

לפי דעתי האפשרות היחידה להקטין את החיכוך תהיה להוריד את רמת התשלום של הקנס. אתה משלם היום 5.90 שקלים על נסיעה, כן קנית, לא קנית, כן תיקפת, לא תיקפת, ניגש אליך בחור שאני מאמין שרוצה לעשות את עבודתו ואומר לך, אדוני, 180 שקלים. זה המון כסף. יכול להיות שזה בתחשיב הכלכלי כי זה BOT לשלושים שנים, אני גם חושב שלא סיטיפס היא זו שקובעת את גובה התשלום אלא הרגולטור קובע.

יש אנשים שאתה בא ואומר אני לא קניתי 5.90 כי לא רציתי לשלם, התפלחתי, אבל 180 שקלים זה גדול עלי. ואז מתחיל חיכוך שאני חושב שאפשר למנוע אותו.

לכן אני לא חושב שהטענות צריכות להיות לסיטיפס אלא למי שקבע את גובה הקנס. תודה רבה.

תודה. יעקב אשר, אתה רוצה לומר משפט?

תן קודם לעיסאווי.

בבקשה.

אני רוצה להמשיך באותו קו בו סיים יעקב. אנחנו מדינה שסוגיית הרכבת הקלה וכל מה שקורה בתל אביב עם האדום, הסגול והירוק, זה דבר חדש עבורנו. גדלנו על תחבורה ציבורית, או שנוסעים במוניות שירות או בתחנת אוטובוס. זה דבר חדש ולא כולם נסעו לחוץ לארץ כדי לראות איך המערכת מתפקדת ואיך הדברים קורים. זה דבר שצריך לבנות לאורך זמן, לבנות מערכת אמון ותרבות איך להשתמש בתחבורה ציבורית אבל את זה לא עושים בכוח. זה שאנחנו אומרים על העמידה ועל החלוציות ועל ההצלחה, אני מצטרף לדבריו של יעקב, זה דבר ראוי לציון ויפה אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על עצמנו ועל בני אדם ועל אנשים פשוטים שהתחבורה הציבורית עבורם היא הכלי החשוב שלהם ביום יום.

כאן נשאלת השאלה. התחבורה הציבורית, הרכבת הקלה התחילה ב-2011. עברו חמש-שש שנים. האם הספקנו לגדל דור שיגדל החל מבתי הספר על תחבורה ציבורית, על רכבת, על תרבות, על אמון? שאלה האם הזמן מספיק. אם הזמן לא מספיק, אז למה שאני אתייחס בכוח הזרוע ובכוח הסמכות כדי להשליט סדר? לא. אנחנו מדברים על כלי יסודי בחיי החברה. תחבורה ציבורית היא כמו בית לישון בו.

מאחר ואני מתייחס לכלי בסיסי בחיי היום יום שלנו, היחס צריך להיות בהתאם. אני זוכר את עצמי עת גרתי ברזניק באוניברסיטה העברית. היה לנו במפלס חדר שיש בו מקררים, אחד מעל השני.

מטבחון.

כן. מטבחון. קוביות של מקררים. מישהו פרץ וגנב, אז היו גונבים למשל חתיכת בשר, גונבים לחם, ומה אני אעשה? יש לי שתי אפשרויות, לשבת ולחכות לפורץ שיבוא ולהיכנס באם אימא שלו, או להגיד שהבן אדם רעב, רצה לאכול, עשיתי מצווה. אותו דבר אתם. בן אדם שעלה לרכבת, אין לו כסף בכיס, לאימא אין כסף, היא עלתה ואין לה כסף קטן.

הבעיה בעניין הזה היא שאם אין לילד כסף, גם להם לא יהיה כסף להפעיל.

למה יש סובסידיה במדינה וזה מצרך בסיסי?

לא. זה דיון נוסף ואני גם אגע בו. ההסכם של המדינה אתם, ה-BOT, הוא תיקוף.

למשך שלושים שנים הוא מחושב כלכלית.

אני מבין אותם אבל מדובר על מצרך בסיסי. מדובר על תחבורה ציבורית.

אין ויכוח.

אני יצאתי מהבית כדי להגיע למקום העבודה, איך אתה תנהג בי? לפי בית שמאי או בית הלל? איך? תשים עלי קנס כזה ועד שהקנס מגיע אלי בעוד חודש, חודשיים, שלושה חודשים, הוא כפול.

אני מעלה גם את הסוגיה הזו של סוגיית הקנס, כפי שיעקב הציג אותה. יש מקרים שאני קונס אותך בקנס לפי הטבלה ועד שאתה מקבל את הקנס, עוברים להם כמה חודשים ולך תתמודד, וכולה רציתי לקום בבוקר וללכת לעבודה.

אני מבין שיש אנשים שלוקחים את זה כמקצוע סדרתי וגם לזה צריך לתת מענה, אבל חברים, אתם שירות לא כלכלי אלא גם חברתי והפן החברתי כאן לא פחות חשוב מהפן הכלכלי כשאני מדבר על תחבורה ציבורית.

תודה. יעקב אשר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה על הדיון החשוב. צריך לראות למה באמת יש כל כך הרבה תלונות. ברור שאף בן אדם לא אוהב לשלם קנס, אף אחד לא אוהב, אבל השאלה אם ריבוי המקרים הללו, ואנחנו מוצפים בבקשות בנושאים הללו, השאלה ממה זה נובע. אני חושב שכל גורם צריך לעשות את הבדיקה שלו.

קודם כל, יש לי שאלה אחת. האם – אני מקווה שלא – קיים איזשהו תגמול לפקחים על פי מספר הדוחות או משהו מסוג כזה?

לא.

בשום צורה שהיא. בסדר. אגב, זה יכול להיות כלי ניהולי כשאתה רוצה לבדוק.

לא תגמול, אבל האם אומרים להם מה מצפים מהם?

לא. יש צפי לבדיקות.

נושא נוסף שהוא בעצם אותו נושא. האם קיים מנגנון כזה שנקרא אזהרה? אני אסביר למה אני מתכוון. למשל המקרים שראינו. אותו מקרה עם אותה אישה שכולנו נחשפנו לסיפור. יש דברים שיכולים להיות אמת ויכול להיות שיש אנשים שמנסים ועושים את הסיבוב. המקרה הזה, זה היה נראה אמת. זאת אומרת, אדם לא יכול להגיע לכזה פרץ רגשות אם זה לא אמיתי. כאשר אותו פקח מגיע, הוא מגיע עם מכשיר. נכון? יש לו מסוף שהוא מחובר. הוא יכול גם לראות האם מדובר לפי המספר של אותה אישה, ודאי אם היה לה כרטיס והוא לא היה מלא והוא יכול לזהות אותה, האם זה משהו חד סדרתי או לא. כשהוא בא כבר לתת את הדוח, הוא לא יכול לראות?

הוא יכול בתהליך מאוד מאוד ארוך.

אני חושב שמה שחסר כאן, אולי זה אותו החלק בו מישהו שהוא כבר סדרתי, אחרי אזהרה או שתיים או שלוש והוא ממשיך הלאה, אז בסדר, אז בוא נאמר שעם אותו אחד יש לך מסלול ירוק להמשיך אתו הלאה כי כנראה כל סיבה שהוא יגיד אחר כך, זה יהיה תירוץ מהשרוול. אבל אם באמת אנחנו נופלים על אותם אנשים, זה דבר שצריך לחשוב ולמצוא לו את הפתרון שלו.

דבר נוסף. אני כראש עיר עשיתי סדנאות לפקחים אצלי בעירייה, סדנאות איך לזהות מקרים ואיך להיות לא רק אדיבים – אתה יכול להיות אדיב ולתת לו את הקנס – אלא לזהות את המקרים האלה. אני אגיד לך, הדברים שחוזרים על עצמם, ואמרו את זה גם קודם, אלה אותם אנשים או אישה שעולה עם עגלה עם שני ילדים, היא עוד לא מספיקה להתיישב, לשים את השקית או לעמוד או למצוא את המקום הנכון ולשים את הברקס בעגלה שלא תזוז בנסיעה, וכבר מגיע אליה פקח והיא עדיין לא תיקפה את הכרטיס. הוא לא סופר וומן, היא לא יכולה לעשות הכול בשנייה אחת. השאלה האם יש איזו בקרה שלכם. האם יש איזה מפקח על הפקחים שמסתובב ובזמן אמת, אחד שהוא לא מזוהה, רואה האם אין יתר פיקוח. האם הפקח לא הוציא בבוקר את העצבים שלו כשהוא בא מהבית.

בסופו של דבר יש כאן נתון אחד שאי אפשר להתווכח עליו – יש המון תלונות. אני לא יודע כמה נכונות וכמה לא נכונות. אבל רכבת ישראל, יש כל כך הרבה תלונות?

לא יודע.

אני לא רואה.

יש שאלה שאני ארצה שתענו לי עליה אחר כך. לפי התשובה שניתנה לחבר הכנסת מקלב, ביולי אתם כותבים שהוגשו 80,166 דוחות.

מאז תחילת ההפעלה.

כן. אני מתנצל. ב-2017 הוגשו 7,037. הייתה ירידה במספר הדוחות. לא חשוב, לא ניכנס עכשיו לנתונים. כמה מתוך ה-7,000 השאלה אתה אומר שיש לו רב קו – תקף. תפסת אותו שהוא לא תיקף. האם הרצון שלך הוא לגרום לו לתקף, ואני מבין את הבעייתיות כי מי שתופסים אותו פעם אחת, פעם שנייה, העניין ברור. אני מבין את העניין הזה אבל האם בכלל זאת אופציה שאומרים לו שיתקף? אני אומר את זה כי מנקודת המבט שלך מה שחשוב זה קודם כל התיקוף.

נתייחס לזה אחר כך.

גם כמה זמן מרגע שמישהו עלה ואם הוא עלה מיד אחריו האם הוא ייתן לו את הזמן לתקף או לא. הוא לא נותן לי. גם הזמן חשוב.

אני אתייחס לזה אחר כך.

חאג' יחיא, בבקשה.

בשנה שעברה הייתי באיסטנבול ונסעתי ברכבת הקלה. היה לי מקרה מול העיניים. תורכי אחד קפץ מעל המעבר, כי שם או שאתה משלם במזומן ואז נפתח לך שער שאתה יכול להיכנס או שיש לך את הכרטיס. אנחנו הלכנו עם כרטיסים כי הייתה לי קבוצה ואחד אחד היה צריך לשלם ולעבור. היו כמה שערים. אחד קפץ מעל שער. שם יש פקחים. בסך הכול הם דיברו אתי, אמרו לו שהוא לא שילם והוא לא יכול לעלות. לא קנסות ולא מריבות. לא כלום. הוא חזר. אני שילמתי עבורו ואמרתי לו שייכנס. זה היה לירה וחצי שזה שקל וחצי.

הבנת שיש לו קושי לשלם.

אני שואל למה ברירת הקנס צריכה להיות ישר. כעיקרון אני אומר. לך תשלם קנס סמלי. יעקב אשר דיבר על האישה עם העגלה, שתהיה אפשרות לאנשים לפני שמטילים עליהם את הקנס, שמישהו ישמע אותם. יש לי כרטיס, יש לי הכול, אני לא בורחת. לא צריך ללכת לקנס אלא אם הרכבת אומרת שחלק מהרווח שלה, חלק מהתקציב שלה שהיא מתכננת אותו אלה הם הקנסות. אסור שזה יהיה. אסור לחשוב לרגע שהרכבת צריכה להתקיים מקנסות. הרכבת צריכה להתקיים מהנסיעות והמחירים ואנשים צריכים לשלם. אני לא אומר שמישהו צריך לעלות בלי לשלם.

מי שעולה חייב לשלם.

מי שעולה חייב לשלם. מי שיוכל בתנאים מסוימים לחשוב איך לתת הנחה ואיך לתת פטור, אם מגיע לאנשים במצב סוציו אקונומי, לא יודע, אבל זה שיקול אחר. מי שעולה, צריך לשלם.

שאלה קטנה. איך מסבירים – אולי בתשובה שלכם תתייחסו – את הירידה המבורכת לטעמי מ-22 אלף ל-7,000 קנסות.

אני יודע מה הם יענו. זה בדיוק מה שהם יענו לך. גם יגידו לך שיש כאן מצב שבו הפקחים והעבודה שלהם גורמת לכך.

או שאנשים התחילו להפנים.

יכול להיות שגם זה. אם הייתי הם, הדבר שהייתי עונה הוא שזאת הרתעה.

תודה. האזרחים. מי מכם מציג את הנושא? חברים, בלי פירוטכניקה. לספר את הסיפור בלי לנהל עכשיו את החברה. כל אחד יאמר מהמקום שלו את הסיטואציה בה הוא נתקל.

אני לא אתמקד בסיטואציות אלא דווקא אתמקד במה שלדעתי אתם יכולים לעשות. אני עורך דין יוסי חביליו.

לפי הפתיחה הבנתי שאתה עורך דין.

אני יושב ראש עמותה שנקראת צחו"ר - צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים. אנחנו הגשנו תביעה ייצוגית.

הוא מתמודד לראשות העיר.

אני הבנתי גם את זה בלי שתגידי לי.

גם הייתי היועץ המשפטי של העירייה.

היה כאן בשבוע שעבר דיון ואמרתי לפי כל אחד שדיבר שזה מתמודד וזה מתמודד.

אגב, אפרופו חוק המרכולים, זה מה שקרה בשבועיים האחרונים. כולם מתמודדים.

לא הבנתי.

לא קשור אליך. זה מה שהיה בשבועיים האחרונים.

אני הייתי גם יועץ המשפטי של העירייה והיום מתמודד לראשות העיריה. אני אתמקד בנושא הזה. הדגשתי את הנושא של התביעה הייצוגית כי היא תלויה ועומדת בבית המשפט ואני מתייחס אליה.

אני רוצה לומר משהו שלדעתי עוד לא עלה בחומרה היתרה בדיון שהיה כאן. להערכתי, ואף אחד לא יכול להפריך את זה, תשעים אחוזים או 95 אחוזים מהדוחות שהוטלו באותם שמונים אלף דוחות, הם דוחות לא מוצדקים בהקשר הזה שלאנשים לא הייתה כל כוונה לרמות. אנשים תמימים, קנו כרטיס, חלק גדול עם חופשי חודשי שאתה כבר שילמת ואין לך אינטרס. צריך כאן לשאול את השאלה כמה אנחנו ניתן לציבור לספוג על מנת להרתיע את אותם אחוזים בודדים.

ייתנו חבריי דוגמאות אבל אנחנו למשל בתביעה הייצוגית מייצגים אישה בת שבעים, עובדת מדינה שנים רבות, היא קשישה שמשלמת שלושה שקלים על כרטיס. היא ניגשה למכונה, הייתה בעיה עם המכונה. ניגשה לפקח – דוח. אבל לא רק דוח אלא התנהגות ברוטלית. הורידו אותה. זרקו לה את תעודת הזהות. כאן אני נכנס לנושא העיכוב. ילדה בת שש, קיבלנו עכשיו ממישהי בשם בר, בחורה צעירה שבסוף שכנעה שלא מגיע לה דוח אבל הורידו אותה בכוח, קרעו לה את החולצה, זרקו לה את התיק. כלומר, אנחנו רואים שיש כאן התנהלות שהיא התנהלות ברוטלית. יש כאן גם איזה פקח שידבר ואחרים.

פקח או פקח לשעבר?

פקח לשעבר. צריך להבין את הסיטואציה. יש מעט מאוד אנשים שרוצים לרמות והשאלה היא כמה אנחנו נהיה אגרסיביים כדי להרתיע.

אני רוצה להציע משהו. אם לא היה כאן איזה שינוי, המצב הזה יימשך. אני טוען שמה שאני אומר עכשיו הוא מחויב. אני חושב שמכאן יצא קול קורא. הפקחים לא עובדי חברת סיטיפס. הם עובדי קבלן בשרשור. הרי מה נאמר כאן? בואו ניתן להם הכשרה, בואו נעשה להם סדנאות. הם עוברים שלושה ימים איזושהי הכשרה ויאללה צאו, עם ההנחיות שנשמע מהפקח. אנחנו טוענים משפטית אבל אני חושב שנכון שזה ייקבע כאן ציבורית שכמו ששוטר הוא עובד המשטרה, לפחות שיהיה עובד סיטיפס.

אני חייב לומר לשם הגילוי הנאות שזה מה שאנחנו טוענים בתביעה הייצוגית. השופטת, בגלל שזאת שאלה עקרונית, ביקשה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה אמר שדוחות, זה בסדר. יש בעיה עם העיכוב כי עיכוב זה דבר די ברוטלי. שוטר יכול אבל העיכוב הוא לא בתביעה. צרפנו גם את זה לתביעה. העיכוב הוא חלק. הרי זה לא רק הדוח אלא מורידים אותך. הפקחים צריכים להיות עובדי סיטיפס ולא עובדי קבלן ושתהיה להם הכשרה. אנחנו טוענים שזה מתחייב כבר היום מהמצב אבל אני חושב שהקריאה צריכה לצאת מכאן. זה יכול לפתור את הבעיה.

אני תמיד בעד העסקה ישירה. זה עניין של תפיסת עולם. בסיטואציה בה אנחנו מדברים, האופן שבו המכרז או ה-BOT שנקבע מולם, אני לא בטוח בכלל שגם אם העובדים היו קבועים, שזה היה נותן מענה. אני לא מזלזל במה שאדוני אומר כי בסוף יש כאן מתח מתמיד שמתקיים ועד שלא ניתן לו את הפתרון למתח הזה, שהתיקוף קובע את התכנית הכלכלית וההכנסות והרווחים של החברה, מול הצורך להראות. כי הרי מה העניין? בוא נגיד את האמת. הם לוקחים את החברה שתיתן להם את התוצאה הכי טובה.

התוצאה היא דוחות או התוצאה היא הרתעה?

אתה נכנס עכשיו לשאלה שנזהרתי בה. לא התקדמתי בה.

זאת בדיוק הנקודה.

אני מסכים אתך שיש כאן בעיה מובנית. ברגיל אדם עולה לאוטובוס, יש את הנהג שמבקר אותו. כאן הם טוענים שזה אי אפשר. אני לא רוצה להיכנס לזה. עולים הרבה נוסעים שצריכים לתקף.

אני מכיר. בשונה מפרי, אני נסעתי בסיטיפס ולא רק לבדי אלא עם בני משפחתי. אני מכיר את המציאות כפי שמתקיימת, גם בעולם. בעולם, מי שמגיע לאמסטרדם ובכל אירופה, אתה עולה ואתה מתקף. זה חלק בלתי נפרד. המעניין הוא, וזאת השאלה שאחר כך אני אבקש תשובה, האם הנתונים של הנוכלות בחוץ לארץ תואמים פלוס-מינוס את הנוכלות כאן. אני מדבר על נוכלים ולא על כאלה שבטעות או לא בטעות לא תיקפו.

הפקח לשעבר.

אני עבדתי בסיטיפס בשנת 2014 עד 2015. המדיניות בה היינו מתמודדים גם מבחינת סמכויות - - -

לפני כן. כמה זמן עשו לך הכשרה?

שלושה-ארבעה ימים בערך.

מה היה לב ההכשרה? יחסי אנוש ויחס כלפי האזרחים היה חלק מהתהליך?

כן.

אם אפשר, היושב ראש. יש כאן איזושהי נקודה. הפקח הזה שמדבר כרגע נמצא בהליך משפטי מולנו. זה קצת בעייתי. יש כתב אישום נגדו על אלימות והוא נמצא בהליך משפטי.

אדוני המנכ"ל, אני לא השופט. אין כאן סוב יודיצה מבחינתי. הרי לא חשבתי שהוא הגיע לכאן רק כי הוא צנח באופן עצמאי ממטוס. אני מבין הכול אבל זה עדיין לא מונע ממנו את האפשרות לדבר. תאמין לי, לא רציתי לשאול כדי לא להביך. תיארתי גם בלי שאמרת שאם הגיע פקח לשעבר ואומר, אז ברשותך. אם תהיה רק הטענה שלו, אז אנחנו בבעיה. אבל אם הטענה שלו תבוא ותשב כמו שצריך על כל המדפים, אתם בבעיה.

מה שלימדו אותנו בקורס זה איך להתנהג לנוסעים ולשירות הלקוחות של כלל ירושלים. אחרי ההכשרה, אנחנו קיבלנו כמדיניות שכאשר יש בעיה בתיקוף – לתת דוחות.

אני רוצה להבין את התהליך. אני עליתי. אמרתי לך שנפל לי, לא הספקתי, לקחתי, שתו לי, אכלו לי, תוך כמה זמן מבחינתך? אני לא נכנס עכשיו לכל ההליכים אלא שואל אותך. עליתי. באתי לעשות עם היד כך ובדיוק אתה תפסת אותי כשהתכוונתי לתקף. אתה פנית אלי. אם אני אומר לך שאני בדיוק ניגש לתקף, האם מבחינתך זה תקף?

אנחנו קיבלנו שברגע שהרכבת מתחילה לנסוע ואם לא תיקפת, זה דוח.

הנה התשובה.

לא מספיקים. לפעמים יש עשרה אנשים.

אדוני ראש העיר, תודה.

אני חותם על זה.

אתה יכול לחתום.

הוא מייצג את מרשו.

כמה זמן יש מרגע שנפתחות הדלתות עד שהרכבת מתחילה לנסוע?

שניות.

תלוי מתי את עולה.

לא. מהרגע שנפתחות הדלתות.

נפתחו הדלתות, אתה עולה.

מה פרק הזמן הכי ארוך שיש לך?

זה תלוי באיזו תחנה. בתחנות בהן יש הרבה תנועת נוסעים, סדר גודל של קרוב לדקה עד שהדלתות נסגרות.

המקסימום היא דקה.

בחלקים אחרים עשרים שניות. אבל התיקוף עצמו לוקח שנייה.

זה לא משנה.

העניין הוא שנפתחו מחנות אימונים בירושלים לתיקוף. אני זורק מהר את הסל ומתקף. אדוני, זה לא ימנע ממני להסתלבט עליכם. אתם תתנו את ההסבר שלכם ואני מקשיב. אני קשוב ואני מבין אבל יש דברים לשמם התכנסנו. בדקה הזאת, עד שאתה הולך ועד שאתה זז.

לא כולם עלו בתחילת הדקה. יש מישהו שעלה בעשר השניות האחרונות.

אתה מחפש את הכרטיס והדלת נסגרת. אתה נכנס והדלת נסגרת.

אני צריכה ללכת לוועדת הרפורמה.

תודה לך.

יש עוד איזה נושא שאני רוצה לגעת בו וזה במיוחד מה קורה בשעות העומס, בשעות הצהרים. מרוב שאתה כל כך צמוד לפעמים לדלתות, אתה לא מספיק לתקף.

טכנית אתה לא יכול להגיע למכשיר.

כן.

לא נשאל את אדוני למה הוא בבית המשפט.

אתה יודע שפעם קראו לזה רכבת תקלה?

עדיין. בפייסבוק.

במכונות התשלום – אני ספציפית נתקלתי בזה – לפעמים המכונה דורשת בדיוק את הסכום 5.90 שקלים או שאם אתה רוצה לקנות כרטיס בשטר של חמישים שקלים, אין לך את האופציה הזאת. בוא נגיד שמבחינת כרטיסים אתה מאוד מוגבל.

זה דיון אחר. זה עניין של נגישות. אני רוצה להתמקד בקטע לשמו נתכנסנו כאן. תודה לך.

שלום. אני מנהל הרשת החברתית בירושלים, קבוצות פייסבוק קהילתיות, בערך מאתיים אלף אנשים בירושלים. מגיעים אלי עשרות ומאות תלונות וסיפורים קשים שכולנו מכירים אותם כבר שנים רבות כך וזה מרגיש לי כמו מלחמה בתחנת רוח.

לשם כך אדוני בא.

נכון.

עובדה שאנחנו מקיימים את הדיון.

נכון. באתי להגיד את זה. באתי להגיד עוד משהו.

התלונות הן בנושא הפקחים?

אני אומר. אני חושב שהבעיה העיקרית היא שהנהלת סיטיפס רואה את המציאות בשחור-לבן. כלומר, האזרחים גנבים. זאת השורה התחתונה. האזרחים גנבים. זאת הנחת המוצא. אפשר לעשות אינדוקציה פשוטה.

דרך אגב, סליחה שאני אומר, אתה מדבר על העניין הזה ואני רוצה לשאול. אם אתה לוקח את ה-7,000 אנשים האלה, נניח כולם שקרנים וגנבים, מה הנזק הישיר שנגרם לך? זאת אומרת, מה הכרטיס הכי יקר?

5.90 שקלים.

תכפיל 7,000 ב-5.9-0 שקלים.

42 אלף שקלים. קצת פחות.

נניח תפסו את ה-7,000 ונניח מדובר ב-14 אלף שקלים. אני כבר מבין את הכיוון שלי.

האינדוקציה הפשוטה היא שיש עשרות, אם לא מאות, מקרים. אני מכיר באופן אישי אנשים שיש להם חופשי חודשי. בוא ניקח את הקצה. אנשים שיש להם חופשי חודשי, אין להם שום סיבה לא לתקף, הם עולים לרכבת, הם מעבירים, הם חושבים שהם תיקפו אבל בפועל יש תקלות במכונה ובפועל הם מקבלים קנסות של 180 שקלים וערעור לא עוזר. כנראה אין פיקוח מספיק טוב על ועדות הערעור. בן אדם עם חופשי חודשי, אין לו סיבה לגנוב. אין. הוא העביר את הכרטיס במכונה ויש תקלה והוא ישלם 180 שקלים ולא יעזור כלום. אני מכיר סיפורים אישיים כאלה. את הסיפורים הקשים כולנו מכירים כבר שנים. אנחנו טוחנים מים. זה אותו הדבר. לסיטיפס אין אינטרס חברתי. היא חברה ויש לה מטרה להכניס כסף והסיפורים האלה לא מעניינים אותה. שוב, אני לא מדבר על האגרסיביות ועל הפקחים.

כבודו, יש לי עשרות חברים, מורים, עובדי ממשלה שלא עלים על סיטיפס. הם מפחדים. הם לא קיבלו בחיים שלהם קנס והם מפחדים לעלות. מפחדים מאגרסיביות, מפחדים שיתפסו אותם כי הם לא יצליחו לתקף או משהו. אני אומר לך. אני מוכן להביא לך לכאן עשרים אנשים כאלה, חברים, בני שלושים, ארבעים, שלא עולים על סיטיפס כי הם מפחדים. זה לא הגיוני.

תודה. דוד, אתה רוצה לומר משהו?

אם תאפשר לי. אני מודה לאדוני. אני לא מנוסעי הרכבת הקלה אלא אני מפוחדי הרכבת הקלה. אני ואשתי לא משתמשים ברכבת הקלה. פעם אחת אשתי נסעה בה, ראתה את ההתנהלות מול מישהי אחרת ומאז היא לא נוסעת. הבוס שלי גם אוהב לספר סיפורים אישיים. יש לי גיס שנוסע כל שבוע, יש לו עבודה בעיריית ירושלים, הוא לוקח את הרכב, שם ברכב אופניים ונוסע באופניים. הוא משתמש בסיטיפס אבל בפסים. הוא לא עלה על הרכבת הקלה. אנשים באמת פוחדים להשתמש בכלי הזה ואני חושב שכולם כאן מסכימים שמישהו שהוא גנב, כולם מסכימים שהוא צריך לקבל דוח. תן לו דוח בסכום של אלף שקלים. מראים את העולם ובעולם נותנים דוחות לאנשים שהם גנבים. אין שמונים אלף גנבים בחמש השנים האלה. יש מספר מסוים של גנבים שאף אחד מאתנו לא יודע למדוד אותו כי זה לא מדע מדויק. יש כמה גנבים ולכן כל עם ישראל חוטא.

שבעים אלף, שמונים אלף אנשים, שילמו לסיטיפס קרוב לשבעה מיליון שקלים בגין הדוחות האלה.

אם באמת נכונים דבריה של סיטיפס, ועוד מעט הם יאמרו שהם מערכת פתוחה וזה לא כמו ברכבת ישראל, אין עוד גוף במדינה שמקבלים עליו כל כך הרבה תלונות. אם אלה תלונות של בירוקרטיה, אין בעיה, זו המערכת, אבל כל אלה שפונים, כולם גנבים? אם נכונים דבריה של סיטיפס, יש הצעת חוק שאומרת את מה שאמרו כאן. בואו נעשה דיפרנציאציה. בן אדם שהוא גנב, תן לו דוח, אבל בן אדם שיש לו חופשי חודשי למשל, עלה לרכבת הקלה, דרך אגב, ועדת ערר חיצונית שהוקמה לרכבת הקלה הייתה מבטלת דוחות כאלה. בן אדם שהיה לו חופשי חודשי, אמרו לו אזהרה, פעם הבאה שאתה תעשה את אותה עבירה, אפילו ששילמת. באה סיטיפס ופנתה לבית המשפט וביטלה את ההחלטה של ועדת הערר.

חבר הכנסת אורי מקלב הגיש הצעת חוק בנושא הזה שיעשו חלוקה. בן אדם ששילם באוטובוס ויש לו מעבר או משהו כזה, ישלם דוח מופחת ולא אזהרה. נציג הממשלה אמר שאזהרה זה מורכב. הוא ישלם דוח מופחת בסך של עשרים שקלים, חמישים שקלים. מי נעמד על הרגליים האחוריות כדי שלא ייתנו דוחות מופחתים? חברת סיטיפס. חברת סיטיפס אמרה שהיא לא מוכנה לדוחות מופחתים, שכולם ישלמו דוח של 180 שקלים גם אם ברור לכולם שבן אדם שעלה לרכבת ויש לו חופשי חודשי, ייתנו לו דוח בסכום של חמישים שקלים, אין שום סיבה שבפעם הבאה הוא לא יוודא אלף פעמים שהכרטיס שלו עובד והמכשיר עובד או שהוא פשוט לא ייסע ברכבת. חמישים שקלים, זה סכום מספיק לכולם אבל חברת סיטיפס לא מוכנה להפחתה של סכום הדוחות האלה בשום פנים ואופן ואנחנו מדברים על מי שהוא לא גנב.

תודה לאדוני.

אני רוצה להעיר הערה. אני נפגשתי עם זאב ועם עוד אנשים והם סיפרו לי את הדברים הללו. אני פניתי לשר וביררתי מי מחליט על הדוחות. מסתבר שזה משרד התחבורה. אני רוצה להקדים כי הנקודה הזאת מאוד חשובה. ביררתי כמה עולה, אם עלית לאוטובוס ולא שילמת. באוטובוס הסכום הוא מאה שקלים. ביקשתי מהשר – עם כל הרפורמה שהוא עושה עכשיו – ואמרתי לו שאם צריך להזהיר אנשים, אני חושבת שמאה שקלים זה מספיק וגם ברכבת צריך לקבוע מאה שקלים כך שהסכום יהיה אותו סכום. אני מאוד מקווה שאולי השר ייענה לבקשה שלי וישווה את הסכום. אנחנו מבינים שהתיקוף הזה הוא חשוב מאוד ובאמת צריך להבחין אם לאדם היה כרטיס חופשי חודשי או שהוא לא קנה כרטיס.

תודה. גיל, בקצרה. אתה לא הסיפור המרכזי.

תודה אדוני היושב ראש. אני רק רוצה להודות לכם, לוועדת הכלכלה ולכל חברי הכנסת שעוקבים אחרי הנושא הזה שמטריד את הציבור. אנחנו מוקד 15 דקות מקבלים לא מעט תלונות על הנושא הזה. אני רק רוצה להתחיל עם תמונה שקיבלתי, שלט שתלוי במרכז של הבקרים והבקריות. כתוב בו: בקרים, בקריות, לסגור משמרת עם מאה חיובים מוגדלים במשמרת אחת, על זה מגיע לכם, לכולכם, ביג לייק.

זאת אומרת, יש עידוד ויש תמריץ. ברגע שכרטיס חופשי חודשי או חופשי יומי לא מתוקף בסיטיפס, סיטיפס תפסיד 5.90 שקלים. אני שואל מה יותר כדאי לסיטיפס, להפסיד 5.90 שקלים או לקבל 186 שקלים? זאת אומרת, יש כאן מדיניות.

צריך להבין שהמדיניות הזאת נגזרת גם מהחולשה של משרד התחבורה. אני לא יודע אם יש כאן היום נציגות למשרד התחבורה.

יש.

נשמח לשמוע מה עמדתם בנושא. וגם משיטת ההתקשרות עם סיטיפס.

נגיע לזה.

חשוב שזה יהיה על השולחן. יש הרבה מאוד בעיות שאנחנו מקבלים עליהן דיווחים על מכונות רכישת הכרטיסים של סיטיפס כאשר סיטיפס לא הייתה מוכנה במשך שנים, ועדיין לא מוכנה, לשנות אותן. למשל, לא מקבלים שטר מעל חמישים שקלים, למשל יש מקרים שלא מחזירים עודף. היה מחסור במכונות ואנשים עומדים בתורים למכונות ומפסידים רכבות. אז לא פלא שגם עולה לפעמים מישהו שעמד בתור, הפסיד שתי רכבות.

תודה. אנחנו לא נעסוק בזה עכשיו. ברור לי.

בסדר. אני רק רוצה לומר שיש לנו רכבת קלה אחת בישראל וזה לא יכול להיות שהשם והתדמית שלה תהיה סיטיפח או רכבת תקלה או דברים מהסוג הזה. זה פשוט לא יכול להיות המצב הזה.

תודה. תודה בכך שיש יצירתיות.

עוד דבר בנושא מכונות הרכישה. גם עליהן דיברתי עם השר וגם פניתי לחברה. בעקבות הפנייה שלי נאמר לי על ידי החברה ששלוש שנים הם מנסים לשנות את מכונות הרכישה. כבר עכשיו הדברים זזו ומשרד התחבורה בוחן את הבקשה של סיטיפס כדי להחליף אותן. מסתבר שמשרד התחבורה יש לו כאן יד מאוד מאוד חשובה.

כן. יש לו יד. ודאי.

אני עובר אליך אדוני המנכ"ל. אני רוצה את ההתייחסות שלך. יש לך עשר דקות להציג את הדברים וחמש הדקות האחרונות הן שלי.

אני אתייחס לכל הנקודות.

מה עם משרד התחבורה?

עד עכשיו לא עשיתם כלום. אם הייתם עושים, לא היינו כאן. לפעמים אני אומר שבעת ההיא, המשכיל יידום.

יש לי מה להגיד.

בסדר.

כמה עובדות לדייק בהן.

נתי, את מי אתה מייצג?

את המרכז לעיוור.

את האנשים עם מוגבלות.

כן.

בסדר. נתי, בבקשה.

ביקשתי שייתנו לך לדבר.

פגשתי את חברת הכנסת קורן לפני זמן מה באקראי והיא אמרה לי על קיום הישיבה וביקשה שאני אעלה הערות אם יש לי לגבי הקושי של נגישות ברכבת הקלה בעיקר לאנשים עם עיוורון כי את זה אני מכיר יותר. כירושלמי אני גם משתמש ברכבת הקלה.

אני חושב שעצם כלי התחבורה הזה עשה שינוי לדעתי מאוד מאוד חיובי בעיר ואני חושב שהוא חשוב מאוד וצריך להפעיל אותו לרווחת כולם. אני באופן אישי מוכרח להגיד שאני לא נתקלתי בקשיים שמתוארים כאן אבל שמעתי סיפורים. הצלחנו להגיע לאיזשהו שיתוף פעולה עם הנהלת הרכבת הקלה גם בקטע של הסברות לגבי אנשים עם עיוורון וגם בקטע שבאחד ממבצעי ההתרמה שלנו עם התלמידים, הם הסכימו לאפשר בתנאים מסוימים נסיעה חינם של התלמידים באותו יום. אין לי טענות במישור הזה.

יחד עם זאת, הכלי הזה לא כל כך נגיש לאנשים עם עיוורון. הנושא האחרון, המכונות, אםד עם עיוורון לא מסוגל לקנות שם כרטיס.

הוא נוסע בחינם.

יאמרו שהרב קו שלו מוגדר מראש, אבל אם הוא נוסע עם הבן שלו למשל והילד הוא בן ארבע או חמש, הוא צריך לקנות כרטיס עבור הילד. לא ניתן לבצע את הפעולה הזאת לבד במכונות. אני גם אומר יותר מזה. אני לא מכיר את זה מספיק טוב אבל אדם עם מוגבלות קוגניטיבית לא מסוגל להפעיל את המכשיר הזה.

הקריזה ברכבת, ותכף אנשי הרכבת יענו לי את התשובה שאני תמיד מקבל. בקריזה יש שלושה סוגים של התרעות. הודעות מערכת שהמוכרת מכולן היא התזכורת לתקף את הכרטיס, קריזה על כניסה ויציאה מהתחנה והודעות חירום. משום מה הרבה יותר חשוב להזכיר לנוסעים שצריך לתקף את הכרטיס מאשר להזכיר להם באיזה תחנה הם נמצאים. ככל שבאופן אקראי הקריזה הזאת נאמרת ונמצאים בכניסה לתחנה, היא דורסת את ההכרזה על הכניסה לתחנה. יאמרו כאן שהמערכת באופן אוטומטי פועלת הפוך. אני אומר לכם באופן חד משמעי, כמי שנוסע ברכבת הקלה, שאם זה לא תוקן בשבועיים האחרונים, עדיין קריזת המערכת דורסת את התחנה ואדם עם מוגבלות לא יודע שהוא נכנס לתחנה מסוימת וכשהוא נכנס לתחנה, הוא לא יודע לאיזו תחנה הוא נכנס, דבר שמקשה עליו.

דבר אחרון.

אני אשאר בעולם של הקריזה. משום מה יש התעקשות, ובתקנות שעוד לא נכנסו לתוקף זה גם לא מופיע בדרך הזאת, לא לקרוז את התחנה הבאה ביציאה מתחנה. ההסבר שקיבלתי לכך מהרכבת הקלה הוא שיש להכריז את שם התחנה בשלוש שפות, מה שלא נכון, זה רלוונטי רק למספר תחנות מאוד מאוד מצומצם. במרבית התחנות קוראים את השם פעם אחת, חלקן פעמיים. אגב, אני לא מצליח להבין למה את בית חנינה ועטרות צריך לקרוז פעמיים.

זה לא מחשב?

למה צריך לקרוז פעמיים את בית חנינה, פעם אחת בשפה העברית ופעם שנייה, אותן מלים בדיוק רק במבטא ערבי?

העניין ברור. אני לא מבין את זה. זה עניין טכנולוגי לגמרי שאפשר לתת לו את המענה. נתי, תודה.

יעל, ממש משפט ואחר כך עופר.

תודה אדוני היושב ראש. שמענו על התלונות. גם אנחנו מקבלים את אותן תלונות. חשוב לומר שהתלונות מתקבלות מאנשים ששילמו.

מאיפה את?

המועצה הישראלית לצרכנות. מדובר באנשים ששילמו על חופשי חודשי והייתה תקלה כלשהי. אפילו סיפור אחד שהוא פשוט מזעזע. מישהי שברחב מזירת הפיגוע בירושלים, ברחה לרכבת הקלה ומרוב התרגשות לא תיקפה את הכרטיס שלה. זה לא עזר. היא קיבלה את הקנס. חוסר ההתחשבות הזה הוא בעייתי.

אני יורדת לרמת הקנסות ולרמת ההתנהלות הנכונה כפי שצריכה להיות ואני מחזקת את דבריכם לגבי כל הפתרונות שהעליתם כאן. מדוח מבקר המדינה שפורסם ב-2017, המבקר בעצמו אמר שזה לא הגיוני שאין הבחנה בין מי שלא ישלם עבור הכרטיס בכוונה לבין מי שלא תיקף את הכרטיס ובכלל לא התכוון לכך.

הפתרון הוא לקבוע קנסות מדורגים כאשר בפעם הראשונה תינתן התרעה בלבד. את זה אנחנו מבקשים אדוני.

תודה. עופר, משפט. חברת דן.

צהרים טובים לכם. אני מנהל הביקורת של חברת דן. אנחנו מתמודדים עם הציבור בקווי עלייה בדלת אחורית. אני חושב שהמספרים כאן מנצחים. למשל בקו 1 בגוש דן שהוא הפיילוט שלנו, אני חושב שהמספרים מנצחים ושתקבלו מושג של כמות נסיעות. רק בקו 1 שהוא בעצם התוואי של הרכבת הקלה שנחפרת נכון לעכשיו בגוש דן, אנחנו מתמודדים שם עם 900 אלף נסיעות בחודש. אלה מיליוני שקלים בשנה. להסביר לכם שאני כמנהל הביקורת, היות ואנחנו עובדים היום עם סמרטפונים חדשים ומשתמשים בנושא של אזהרות, כפי שציינתם, ולא ממהרים לתת קנסות, ואני אתן לכם את המספר. במערכת הסימבה שלנו כמנהלים יש מעקב אחרי המבקרים שלנו. גם אותו מבקר שעולה ורואה אותך פעם שנייה או שלישית שאתה בקו 1 ולא שילמת, הוא כבר יודע לפי המספר של הרב קו שלך. אנחנו עשינו שיעורי בית ולמדנו את החומר הזה.

אני רוצה לומר שהמספרים מנצחים ועם התמודדות של 900 אלף נוסעים בחודש, בסך הכול בשנת 2017, אני מקריא לכם, נתנו פחות מ-500 דוחות ואלה דוחות בסכום של מאה שקלים בלבד.

כמה נוסעים נתפסו? נתתם 500 דוחות אבל כמה נתפסו?

אצלנו אין להיתפס. המבקרים באים, אומרים לאדם, בוא, אני אעזור לך, בוא תתקף. יש בעיה במכשיר והוא לא נותן עודף? בוא אני אראה לך, בוא אני אנחה אותך. מה שלנגד עינינו זה לא מתן הקנס אלא העזרה לציבור.

אני רוצה לסיים ולומר שאנחנו מתמודדים עם מספרים כאלה גדלים והאוטובוסים בגוש דן, משרד התחבורה מעודד אותנו לקווי עלייה מהדלת האחורית. יש לנו בעיה בהתמודדות היום יומית של מספר נוסעים מול ולידציות כי אין את הפילטר של הנהג. לאט לאט הנהגים עוברים אך ורק לנהיגה ולא למכירת הכרטיסים. לכן אני חושב שצריך גם לתת למבקרים סמכויות אכיפה על מנת שהם לא יעמדו חסרי אונים מול הציבור. כמובן שאנחנו תמיד עם דגש לטובת הציבור. תודה רבה.

תודה. החבר'ה מירושלים ייסעו ב-דן.

אני אשמח.

נתיב, אגב, עלייה בדלת אחורית מאוד מקשה. הכלבים מאומנים לעלות בדלת הקדמית.

אתה צודק אבל זה דיון אחר. כל עניין העלייה מדלת אחורית עוד יידון במסגרת השימוע שאנחנו עושים בוועדה המיוחדת. יש לנו דיון סביב העניין הזה כי גם משרד האוצר ביקש מאתנו.

ברשותך, רק מילה. קו 1 הוא מטרונית. דהיינו, רכבת על גלגלים. זה לא אוטובוס. יש ארבע דלתות.

אני חייבת לומר. אני מנהלת אגף הפעלה ורישוי רכבות במשרד התחבורה. שמעתי כאן דברים שהם מאוד לא מוצאים חן בעיני.

למה?

זה לא לעניין. אנחנו הולכים היום למערך. כל התחבורה הציבורית הולכת להיפתח והולכת להיות מערכת פתוחה.

זה מה שהוא אומר. לא הבנתי מה הבעיה.

הנתונים של באר שבע מראים שיש שלושים אחוזים השתמטות במקום שאין בו הרתעה.

יבואו לעשות קורסים ב-דן.

אי אפשר לקנות כרטיס באוטובוס בשונה מקו 1.

גברת צור, אני קראתי את הנתונים. לא סתם שאלתי איך זה בעולם. עכשיו אף אחד לא אומר כלום אלא אדוני המנכ"ל. הקשבת לכולם. בסוף אני אומר את המסקנות שלי אבל אדוני, בבקשה.

כמה התייחסויות. אנחנו מדברים על 160 אלף נסיעות ביום. מבחינת הצגה של כל מה שקשור כאן לפיקוח, אני כן מציע - - -

יש לי בקשה כדי שאני לא אפריע לך. תעשה את זה שיטתי. דהיינו, 160 אלף נסיעות ביום, הנחת העבודה שלנו שמדי יום נתפסים לשיטתכם איקס אנשים.

אני אתייחס לכל. לגבי הנושא של אלימות שעלה כאן. הסרטונים שדובר עליהם בתחילת הישיבה, מדובר על אלימות של שוטרים ולא על אלימות של פקחי סיטיפס. הסרטון השני, אין בו שום קטע של אלימות אלא יש בו מתן קנס בצורה מכבדת ומכובדת כלפי הלקוחה שקיבלה את הקנס.

לגבי הבדיקות. אני רק רוצה שאדוני ידע שאנחנו מבצעים שלושים אלף בדיקות ביום.

כמה פקחים עושים את זה?

עשרות פקחים.

בערך כמה?

לא יודע את המספר המדויק. אני רק אומר שבסופו של דבר מדובר על כ-800 אלף בדיקות בחודש. יכול להיות שבתוך כל ה-800 אלף נבדקים האלה, יש אולי מפגש לא מוצלח בין פקח ונוסע. אנחנו מבחינתנו נתייחס לזה. גם שאל קודם חבר הכנסת אשר. ודאי שמדריכים את הפקחים ובוודאי שמקיימים אתם סדנה של שלושה ימים כאשר הנושא המרכזי בה הוא הנושא של הלקוח.

לגבי נושא מכונות הכרטוס אליהן התייחסה חברת הכנסת קורן. הנושא הזה נמצא על שולחנה של המדינה ואנחנו מחכים.

שש שנים.

נכון, כי המדינה היא מזמין העבודה. לא הפרעתי לך, אז אל תפריע לי. המדינה היא מזמין העבודה והיא מחליטה אם היא מאשרת הוראת שינוי כן או לא.

אתם לא מוכנים להציב מכונות נוספות.

גיל, אני מסכם את הדיון. אני מכבד אותך ותמיד נותן לך את זכות הדיבור, כבד אותי.

שמעתי את כל השטויות שדיברת.

עד כאן. שטויות זה בעיני המתבונן.

זה מה שבסיטיפס חושבים על הציבור.

לגבי גובה הקנס. התייחסות. במערכות הפתוחות שקיימות בעולם, הקנס הוא סדר גודל של פי ארבעים וחמישים.

לגבי הבקרים עצמם. התפקיד שלהם הוא גם לתת שירות, וזה מה שהם עושים.

גם בעולם כל קנס הוא פי ארבעים וחמישים?

יותר גבוה מאשר בישראל. סדר גודל של פי ארבעים או חמישים ממחיר הנסיעה.

לגבי הבקרים. הבקרים נותנים שירות וגם בקרה. הם מקיימים גם שירות וגם בקרה. הדבר הזה ניתן גם לראות בתקופות בהן - - -

כמה אחוזי תפיסה של תיקוף יש בחוץ לארץ?

אין נתונים מפורסמים על כך. אלה סודות מסחריים של החברות שמפעילות את זה אבל מדובר, לפחות לפי מה שאנחנו מכירים, באזור העשרה אחוזים בחברות אחרות בעולם.

אני לא חושבת שיש שם תיקוף.

לגבי הבקרים, אני רוצה לציין, בניגוד למה שהוצג כאן, יש גם הרבה מאוד מכתבי תודה שמגיעים אלינו על שירות שנתנו הבקרים גם ברציפים וגם ברכבת עצמה.

לגבי הנושא של מערכות פתוחות, כדאי גם שמשרד התחבורה יגיד על זה שתי מלים כי בסופו של דבר סיטיפס היא כאן חלוצה. אבל בעצם עם העלייה מאחור באוטובוסים, המטרונית בחיפה והרכבת הקלה בתל אביב, כל המערכות האלה אמורות לעבור להיות פתוחות וכל התהליכים שאתם שומעים עליהם כאן יעברו בכל חברות ההפעלה. לכן בהתייחס להערה שהייתה כאן קודם שאמר אותה עוזרו של חבר הכנסת מקלב, ודאי שיתקבלו עוד הערות משום שכל המערכות יעברו את זה. אנחנו בעצם חלוצים.

לגבי השאלה מה קורה עם בן אדם שלא יודע. כדאי גם לבוא ולראות את זה בשטח עצמו. ראתה את זה חברת הכנסת קורן. יש שלטים מאירי עיניים ובשלושת השפות – עברית, ערבית ואנגלית – יש מערכת קריזה.

לגבי הטענות שעלו כאן בנושא ההיסטוריה של הקנסות. אין אפשרות לפקח לראות את היסטוריית הקנסות במערכת שלו. אני כן רוצה לומר משהו על המערכת עצמה. יש מצב שבו הפקח, נניח שנתן קנס שאינו מוצדק, מבחינת המערכת שקיימת אחר כך לפי התהליכים שקיימים היום, יש ועדת השגות שנמצאת אצלנו במשרד בחברת ההפעלה והיא בעצם אמורה לבדוק את כל ההיסטוריה של אותו נוסע ומה קרה באותו קרון ספציפי.

הייתה כאן התייחסות גם מכשירי התיקוף וגם למכונות עצמן. מכשירי התיקוף ומכשירי הבדיקה של הבקרים עברו בדיקה של משרד התחבורה, לא על ידינו אלא על ידי מכון התקנים, ונמצאו תקינים לחלוטין. אבל הוועדה הזאת יכולה לשקול והיא יכולה גם לשקול, כפי שהתייחס חבר הכנסת פריג' קודם, גם לנושאים סוציו אקונומיים.

מעל ועדת ההשגות הזאת של חברת ההפעלה, נמצאת ועדת ערר שהיא מוסד שיפוטי לפי התקנות שנקבעו בפקודת הדרכים ומסילות הברזל. ועדת הערר מוסמכת לבטל החלטה של ועדת ההשגות. אני רק רוצה לומר לאדוני היושב ראש שמספר הפעמים שוועדת הערר החיצונית שמפקחת על הפעילות של סיטיפס עשתה את זה, היא מאוד מאוד נמוכה והיא קרובה לאפס.

כן צוין כאן שאנחנו פנינו לבית משפט אבל כדאי לציין למי שמציין את זה שהיועץ המשפטי לממשלה הצטרף אלינו בעמדה לגבי האם צריך להיות הבדל בין בן אדם שלא שילם לבין בן אדם ששילם כרטיס מנוי חודשי. היועץ המשפטי לממשלה סבר שוועדת הערר שגתה ובית המשפט – לא סיטיפס, בניגוד למה שנאמר כאן – הפך את ההחלטה.

היועץ המשפטי לממשלה המליץ על זה.

לא. היועץ המשפטי לממשלה הצטרף לסיטיפס ובית המשפט הפך את ההחלטה וקבע שאין רלוונטיות לתום לב.

מבחינת סיטיפס יש סקרי שביעות רצון שאנחנו מקיימים אחת לחצי שנה וגם המדינה מבצעת עלינו בקרה. בניגוד לתמונה שמצטיירת לגבי הנושא של הרכבת הקלה, התמונה היא מאוד מאוד טובה. תמיד עוד אפשר להשתפר אבל הציונים הם מאוד מאוד גבוהים בסקרים חצי שנתיים שמתבצעים ברמה הסטטיסטית גם על ידינו וגם על ידי המדינה.

לגבי ההערות של נתי. אני אשמח לשבת אתו אם יש איזושהי בעיה. כל העבודה על הנגישות נעשתה ביחד עם יועץ נגישות של משרד התחבורה וגם אושרה על ידו. הרכבת הקלה בינתיים נחשבת גם לכלי הכי מונגש מבחינת בעלי מוגבלויות בארץ גם ביחס לאוטובוסים וגם ביחס לרכבת ישראל. בוודאי שהקריזה על התחנה, בניגוד למה שנאמר כאן, דורסת, הפוך. היא דווקא דורסת את שאר ההודעות. אפשר גם לבדוק איך זה מתוכנת במערכת, נתי, ואם יש בעיה, אני אשמח לשבת אתך.

אני לא יודע איך זה מתוכנת במערכת. בפועל זה מה שקורה.

אני אשמח לשבת אתך ולטפל בעניין הזה אם צריך.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעיר. הייתה כאן התייחסות של חברת דן ואולי כדאי גם שנציג דן ידע שחברת דן מפעילה גם קו בבאר שבע כמערכת פתוחה. כרגע שיעורי ההשתמשות בו הם מעל ארבעים אחוזים.

בסופו של דבר סיטיפס בקטע הזה, אנחנו בעצם חלוצים שמובילים את הנושא של מערכות פתוחות. אני כן מציע, אם אדוני מוכן, שמשרד התחבורה ייתן התייחסות לכל הנושא של מערכת פתוחה.

רציתי רק לומר לך שבבאר שבע כל מכירת הכרטיסים וכל התיקוף הוא על ידי הנוסעים. בגוש דן רוב הנסיעות שלנו, חוץ מקווים של פיילוט שזה 1, 189, 51, 182 וכדומה, לרוב הכרטיסים נמכרים על ידי הנהג וכמו שציינתי לפני הפילטר זה על ידי הנהג והוא זה שאמון על מכירת הכרטיסים.

זה לא דומה

הערה אחרונה. חברת דן אינה משולמת לפי נוסעים. היא משולמת לפי קילומטרז' כמו שאר המפעילים.

אדוני היושב ראש, שאלה.

אני לא יכול. אני צריך לסכם.

שאלה אחת. נושא של מכונת רכישת הכרטיסים. אני רוצה לדעת אם מה שהולכים לקנות כן יהיה נגיש.

ודאי שכן.

האם הוא ענה לגבי הנושא של סכום הקנס?

תשאיר לי את זה לסיכום.

הוא לא ענה על זה.

הוא ענה.

בנושא האזהרה הבנתי שאין לכם בסיס נתונים של העבר של כל אחד, אז למה שלא יהיה? זה מכשור.

את השאלה שלך רציתי למנוע בדיוק מהמקום הזה. אני הקשבתי לשאלות והקשבתי לתשובות. אני ישבתי אתך מבעוד מועד ואין ספק שאתה גם נתפס כמנכ"ל שעושה את עבודתו נאמנה וכך גם נאמר לי על ידי הגורמים אצלך בחברה.

אני אתחיל מהסוף. אני אגיד לך מה מפריע. אין מקום אפילו להמלצה כל כך גדולה. אתה נותן לי כאן הרצאה שלמה ואני בטוח שאתה משתדל לעשות את עבודתך נאמנה. לא יכול להיות שבגוף כזה הכול מתקתק יותר משעון שוויצרי שאולי יש לו פעם אחת טעות. מה אני מנסה להגיד לך? ואני רוצה להבהיר את העניין הזה. אני כאן יושב ראש ועדת הכלכלה מקבל תלונות מהדואר שקיבלנו ועד הרכבת הכבדה ועד תחבורה ציבורית ואני אומר לך שלא מתקבל על דעתי שמספר התלונות שמגיעות על הסיטיפס הוא בכמויות כאלה. בסוף זה משהו שמדליק אצלי את הנורית האדומה. יכול להיות שהכול בסדר אבל בשורה התחתונה אני אומר לך שלא הכול בסדר.

אני לא גר בירושלים ולא נוסע ברכבת הקלה. נסעתי פעם אחת עם הילדות כדי שתראינה מה זאת רכבת קלה ודברים מן הסוג הזה. אבל אני לא מפסיק לשמוע, ולא מהאנשים הנכבדים שנמצאים כאן, אלא גם מאחרים.

כל זה רק בירושלים.

תסלח לי אדוני ראש העיר. תודה. מה אני מנסה לומר לך? יש כאן כמה נקודות שצריך לתת עליהן את הדעת. אני אומר לך שאני לא מתכוון לוותר. אני אפגש אתך ואני אעבור אתך דבר-דבר כי יש כאן כל מיני נקודות שמחייבות מתן פתרון.

אני אתן לך סתם דוגמה. שאלה ראשונה. מערכת היחסים ב-BOT שהתקיימה בין המדינה לביניכם, האם זה עד כדי כך דרקוני שאי אפשר לשנות? בכל זאת, לא דומה מדינת ישראל, לא דומה ירושלים לתקופה שנעשה בה הסכם ה-BOT, בזמנו, כאשר אז רק התחננו לאנשים והיו מוכנים לתת להם, כמו כביש 6, רק שיבואו וייקחו. אף אחד לא האמין שיהיו פקקים בכביש 6.

היום זה העסק הכי טוב.

נכון. אף אחד לא מאמין. אף אחד לא חלם. אתה לא מבין כמה לא חלמו אפילו. חשבו שאנחנו אנשים מופרכים. תשאל את היושב ראש שלך.

אני רוצה לבדוק את החוזה ואני אומר לגברת ממשרד התחבורה שלא יכול להיות שזה יעמוד אך ורק על תיקוף בנושא שהתייחס אליו חבר הכנסת פריג' ובדין. אנחנו עוסקים בזה ועוד נעסוק בזה, בנושא תחבורה ציבורית, שזה א'-ב'.

אני מאלה שלא מוכן לקבל ולראות את האנשים בשחור-לבן, ואדוני צודק. אין כמעט חקיקה כאן, אני אומר לך, אני תמיד שואל את עצמי האם אנחנו באמת בנינו את המדינה הזו, כי כל דיון כאן הוא כולנו נוכלים, כולנו רמאים, כולנו גנבים. מכירים את זה. אין דיון שאנחנו לא חווים את זה. אני אומר לך אפילו יותר מזה. לא סתם שאלתי אתה השאלה. לקחתי את כל "הגניבות" במשך כל השנים, זה לא מגיע לשישה מיליון. גם אם אני מכפיל, גם אם אני משלש, לא סתם שאלתי את השאלה הזאת. השאלה לא באה ממקום של קנטרנות. זאת אומרת, גם אם אני נניח מה-7,000 בשנה הקודמת גרמתי למחציתם לבוא לתקף ותיקפו. כבר ירד לך חלק מהמספר הזה. נניח אתה תופס רק חמישים אחוזים, שלא נעמיד כאן, כמו שנאמר, שמונים אלף אנשים שהם כולם רמאים. גם אם זה אחד שהוא רצדיביסט וחוזר פעם אחר פעם, לא יכול להיות. הבעיה שלי כשאני קראתי את הנתונים היא שהם לא מתכתבים לי באמת עם המציאות שאני חווה אתה כאזרח בכל מקום ומקום.

הערעורים, אין מצב כזה. בצה"ל מתקבלים ערעורים יותר מאשר אצלכם.

זו ועדה חיצונית של משרד התחבורה.

אני לא בא אליך בטענות. לא כל הדברים שאני אומר מופנים אליך באופן ישיר. אני אומר לך את הדבר הבא. תבין, זה גם עניין של תדמיות. כשאומרים ביג לייק למספר, זה רוח המפקד. ביג לייק זה רוח מפקד שאומרת תטחנו את האזרחים. זה ביג לייק.

לא מכיר את השילוט הזה ואם הוא קיים, הוא ירד.

מה היחסים בין סיטיפס לבין החברה שמפעילה את הפקחים?

רק רגע. אני מנסה לומר לכם בעניין הזה, קודם כל, בנקודה הבסיסית, לא עובד. הפתרון הוא כנראה לא במתן קביעות למרות שאמרתי, אני בא מהמקום של העסקה ישירה אבל עזוב, אני לא נכנס לזה עכשיו בדיון הזה. אבל אין דבר כזה. אני אומר לך כי הרי מה העניין? מה מערכת היחסים שמתקיימת ביניכם לבין החברה? היא נותן עבודה. הרי מה יקרה? אתה תבוא ותגיד לו, שמע, לא יכול להיות, כולם צדיקים בירושלים למרות שהיא עיר הקודש? זאת אומרת, נקודת המוצא היא להעמיד בשיח שהאנשים הם גונבים ועכשיו צריך לעשות כל מאמץ לתפוס אותם.

אני רוצה לשבת אתכם ולשבת גם עם היושב ראש. העניין הזה חייב להשתנות. אני אומר את זה לך ואם צריך, אני אדבר עם שר התחבורה ועם שר האוצר.

אני מבקשת להיות בפגישה.

אני רוצה לעשות תהליך. אני אגיד לך מה אני מתכוון לעשות. אני מתכוון לבוא עכשיו באופן עצמאי. אני רוצה לראות מה שנקרא במו רגלי. לבוא למקום שיש בו את העומסים, לראות מה ההספק שלי, אם היד שלי לא תרעד כשיתפוס אותי איזה פקח.

והוא מגיע מהצנחנים.

גם בשעה שיש עומסים.

בעיני רוחי אמרתי שעולים מתחנה לתחנה. אתה אומר שנתת לבן אדם חמש דקות, שלוש דקות, כי הרי בסוף ברור לי כשמש לאור הירח.

התיקוף הוא שנייה.

לא כולם מצטיינים כמו הנהלת סיטיפס.

מן הנסיעה בין התחנות הוא קצר מאוד.

גיל, פעם אחרונה. אני מוציא אותך ולא תיכנס לכאן הרבה שנים, אצלי. די. מספיק. אני נותן לך את כל הכבוד. אין לי זמן. אני נותן את הזמן לדיונים האלה, אנא. אני זה שנמצא כאן דיון אחר דיון.

אני מנסה לומר לך שלא יכול להיות שרק אתם המצטיינים. אתה אומר לי שנייה. אני לא אקח לך את כל העובדים שלך והמנהלים שלך ואני אעשה להם מבחן השנייה. אני מודיע לך שתשעים אחוזים מהם ייכשלו. אמר לי היום חבר, אתה מכיר את ועדות הקבלה לאלה שמגיעים למושבים או לקיבוצים? אלה שמקבלים, לא היו עוברים את הוועדה. אתה מכיר את זה? אני אומר לך אותו דבר כאן. בסוף בסוף צריך לקבוע כללים מדידים וכללים שאתה יכול להתחבר אליהם. אני מאלה שלא חושב שכולם צדיקים למרות שאני נלחם עבורם, אני מבין את העובדה שמערכת היחסים צריכה להיות כזאת שבסוף התיקוף קובע אם אתה מרוויח או לא מרוויח כי הרכבת שינתה את פניה של ירושלים. אין ספק בכך. אבל היי, באמת, זה לא מתקבל על הדעת שתחשבו שאתם. אני רציתי שתבוא לכאן ותגיד, חברות וחברים, אני באתי להקשיב, אנחנו נוביל את השינוי ונעשה את השינוי, כי בסוף אלה בני אדם, ירושלמים ואלה שבאים לעבוד כאן.

לכן אני אומר לך שאני אבוא לדבר עם הפקחים. לא עם הפקח שפיטרו שנמצא אתכם בדין ודברים.

תשמע גם מה הם עוברים מצד הנוסעים.

אני לא חושב שהכול שחור. לא אמרתי. אני יודע שזה עובד ועובד לא רע אבל לא יכול להיות במחיר שלפחות אצל חלק מהציבור התחושה היא של דורסנות. זה לא יכול להיות. התחושה הזאת לא יכו לה להתקיים. דרך אגב, המכרז הקרוב יוצא. גברתי, נוציא פנייה למשרד התחבורה כדי לראות את שיטת ההתקשרות של המדינה אל מול החברה, שזה לא יחזור על עצמו בעניין הזה.

לכן מאוד חשוב לקחת אזרחים שמשתמשים ברכבת הקלה.

אמרתי. שמעת אותי. אתה אמרת את זה או אני?

חברים, אני מתכוון לקחת על עצמי משימה שעד סוף פברואר אני אכתוב את הדוח באופן אישי, ברגליי. מי שירצה לבוא אתי, בבקשה.

אני רוצה להצטרף.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:16.