ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-27OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 260

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, ב' בטבת התשע"ח (20 בדצמבר 2017), שעה 9:00

חשש לפגיעה משמעותית בשיעור עליית רופאות ורופאים לנוכח: 1. השינוי בנהלי גיוסם לצה"ל; 2. אי ההכרה בתואר שני ושלישי במקצועות בריאות הנפש בתחומי פסיכולוגיה ייעוצית, זוגית ומשפחתית

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

קסניה סבטלובה

יצחק ברוך אוחנה - מנהל אגף בכיר צעירים, משרד העלייה והקליטה

חגי זילברמן - האגף לרישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות

צחי רביבו - סגן מפקד מיטב, משרד הביטחון, צה"ל

גנדי מיינשלוס - ראש ענף מדור רופאים עולים, משרד הביטחון, צה"ל

שיר אפרת - משקית דוברות אגף כוח אדם, משרד הביטחון, צה"ל

מרב אברהמי - אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

שרי אנגלדר - אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

אוהד דרורי - עובד סוציאלי, מרכז קליטה נורית, הסוכנות היהודית

מירב סלע - נציגת התאחדות הסטודנטים

מרים לסר - סמנכ"לית ארגון קעליטה - עמותה למען עולי צרפת

גילה סמון - מחלקת קשרי ממשל, ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען עולי צרפת

רונן פוקסמן - רפרנט מקצועות הבריאות, ארגון "נפש בנפש"

יונתן רובינשטיין - מנהל תכנית עולים מדיקל, עמותת גבהים

טניה סבזנוב - ארגון Get help Israel

ד"ר ליסה קינן - פסיכולוגית, ארגון Get help Israel

איתן פרדו-רוקואס - עמותת יוזמה לאומית

גסטון אריאל סיידמן - עיתונאי, התאחדות עולי אמריקה הלטינית

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.כ., חבר תרגומים

חשש לפגיעה משמעותית בשיעור עליית רופאות ורופאים לנוכח: 1. השינוי בנהלי גיוסם לצה"ל; 2. אי ההכרה בתואר שני ושלישי במקצועות בריאות הנפש בתחומי פסיכולוגיה ייעוצית, זוגית ומשפחתית

בוקר טוב לכולם. אנחנו התכנסנו היום לדון בנושא חשש לפגיעה משמעותית בשיעור עליית רופאות ורופאים, לנוכח השינוי בנהלי גיוסם לצה"ל. בחלק השני אנחנו רוצים לדון בהמשך לדיון שקיימנו בעניין העולים, גם באי ההכרה בתואר שני ושלישי במקצועות בריאות הנפש בתחומי פסיכולוגיה ייעוצית, זוגית ומשפחתית.

אני מבין שהמשנה למנכ"ל לא מגיע, אלא נמצא איתנו נציג משרד הבריאות, מר איציק אוחנה.

לא, אני נציג משרד הבריאות, חגי זילברמן.

אוקיי, חגי, בסדר גמור. אז אנחנו נשמע ממך, לאחר שנשמע את הטענות של ארגוני העולים בשני הנושאים האלה.

אנחנו יודעים שהמטרה של מדינת ישראל לעלות יהודים למדינת ישראל ולחזק את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה אחד מאבני היסוד של מדינת ישראל. במהלך כזה, כשקובעים מדיניות או משנים מדיניות, אז לפחות, לפי מה שאני שאלתי, זה היה צריך להיות בשיתוף פעולה, כדי להבין את שני הצדדים, לשמוע את שני הצדדים. השינוי שצה"ל עשה היה ללא התייעצות עם ארגוני עולים, כהבנתי או עם גורמי הקליטה, כדי לבדוק את ההשפעה – מה יכולות להיות ההשלכות להחלטה או לשינוי שאנחנו מקיימים.

יש חשש שהעולים הפוטנציאליים, שרוצים לעלות לישראל, לבנות את חייהם פה במדינת ישראל, ברגע שהם יודעים על השינוי, הם קיבלו רגליים קרות ואולי גם שוקלים לדחות את עלייתם. לכן יש השפעה ישירה על מפעל הציונות, על העלייה למדינת ישראל.

עכשיו אנחנו רוצים לשמוע מה הוביל את מערכת הביטחון או את צה"ל להגיע לשינוי הזה והאם נעשו שיקולים או התייעצויות עם גורמי עלייה, גורמי הקליטה וארגוני העולים, בהשלכות.

אנחנו נשמע איך נציג משרד הבריאות רואה את העניין הזה מבחינה מקצועית וההשלכות. למיטב ידיעתי מדינת ישראל זקוקה להרבה רופאים, ואם אנחנו לא קולטים רופאים צעירים – אני מדגיש – צעירים – אז מה יכול להיות ההפסד של מדינת ישראל. אנחנו רוצים לשמוע גם בכיוון הזה.

קודם כל אני רוצה לתת את רשות הדיבור לנציג נפש בנפש, ארגון שמוביל עלייה בעיקר מצפון אמריקה ומאנגליה, דוברי האנגלית. נשמע מהניסיון שלהם בפוטנציאל הזה ונשמע גם נציגים אחרים מארגוני העולים. לאחר מכן אנחנו נשמע את נציגי צה"ל ואת נציגי משרד הבריאות.

אני חייב להגיד לכם שיש לנו היום לחץ מבחינת הזמנים. אנחנו לא נמשיך עד השעה 11:00. בשעה 10:30 אנחנו צריכים לסיים את הדיון. אני מבקש שכל מי שמדבר יעביר את המסר בתמצית. זו בקשתי.

רונן פוקסמן, בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה אדוני יושב הראש. תודה רבה בכלל על הזימון המהיר של הישיבה החשובה הזאת. תודה גם לנציגי משרד הבריאות, משרד הביטחון, הצבא.

הכנו כאן בשיתוף עם ארגוני אחרים – כמובן הכל נעשה בשיתוף פעולה – איזה שהוא נייר עמדה שמציג את הטענות שלנו. אני אעבור עליהן ממש ממש בקצרה.

כולנו יודעים שמדובר על עלייה די משמעותית. אנחנו בדקנו קצת גם במספרים וגם משיחות שלנו עם עולים ומתוך הבנה שלנו את החומר. אנחנו רואים שרופאים, שבדרך כלל יגיעו לכאן בגיל הזה, כבר בגלל שהם לא יודעים צבא הם מגיעים כבר עם מומחיות, עם משפחה, לרובם יש ילדים קטנים. מבחינתם זה פשוט לא אופציה לצאת עכשיו, בטח אם אנחנו מדברים על תנאים קרביים, שחוזרים הביתה פעם בשבועיים. זה פשוט לא אופציה מבחינתם, זה גם לא אופציה מבחינה בן או בת הזוג. נוסף על זה, זה הנושא שרובם ככל הנראה לא יעסקו בתחום ההתמחות שלהם.

פונה אלי אורטופד ואומר לי אם אתה עכשיו אומר לי ששנתיים אני לא נוגע בסכין מנתחים, זה אומר שאני ככל הנראה מאבד את תחום ההתמחות שלי, או לפחות יורד מאד בדירוג. על זה צריך להוסיף – ושוב, כאן אני מדבר רק על עולי ארצות הברית, כי אני פחות מכיר את הנושא בצרפת – רופא שמסיים לימודי רפואה בארצות הברית, בדרך כלל מסיים עם חוב של 250,000 דולר בהלוואות סטודנטים. הסיכוי שלו להחזיר את זה כאן במשכורת צבאית ואחר כך במערכת הציבורית, הוא פשוט קלוש. פגשתי לא מעט רופאים שאומרים אני רוצה לעלות, אני רוצה להתגייס. רופאים שרוצים מיוזמתם להגיע עדיין בגיל צעיר ואחרי שהם יושבים על המספרים ויושבים עם ההורים ועם הבנק, אומרים לי תשמע רונן, אני פשוט לא יכול. אני לא אעמוד בזה. זה לא עניין של איזה סגנון חיים יוקרתי או לא יוקרתי, אני פשוט לא אעמוד בזה, אני אפשוט רגל.

ואז מה שאנחנו צופים שיקרה, זה שפשוט הרופאים יגידו אוקיי, אז אני לא מגיע בגיל 32-33, אני דוחה את זה לגיל 36 ואז זה כבר מאוחר מדי. כי יכול להיות שהם יפתחו פרקטיקה, מרפאה פרטית ואז הם לא יכולים לעזוב. כי הילדים שלהם כבר גדולים מדי והם לא מתאימים לגיל עלייה ואז למעשה מדינת ישראל ומערכת הבריאות הציבורית הפסידה רופא שבמקום שיגיע בשיא כוחו ובשיא המרץ והתשוקה הרפואית והציונית שלו, הוא דוחה את זה לגיל שהילדים כבר בגיל קולג' וזה אומר שהוא מגיע בגיל 50. זאת אומרת שאנחנו צופים שהדחייה פה לא תהיה רק של שנתיים או שלוש, שאנשים יגידו במקום 33 אז אני אגיע עוד שנתיים. לא. יש לזה השלכות הרבה הרבה יותר גדולות.

ואחרי שהם מדברים גם על הנושא הענייני, אנחנו סבורים שהצורה שבה זה נעשה – אני לא רוצה להגיד במחשכים – אבל אף אחד לא ידע על זה, לא יצא מייל, לא יצאה הודעה לציבור. אנחנו במקרה שמענו על זה ממישהו ששמע על זה דרך הצבא והתחלנו לברר וראינו שזה אמיתי. צרפתי פה כמה מיילים, באמת מדגם מייצג מעולים שפתאום קיבלו את המייל הזה מאיתנו. לא מהסוכנות שלא ידעה על זה, לא ממשרד הקליטה, לא מהצבא. הם אומרים – אני מתכנן את העלייה שלי כבר שנתיים. באתי לפה, עשיתי סיור, נפגשתי עם בתי חולים, שכרתי דירה, קניתי דירה, רשמתי ילדים לבית ספר. זה משנה את כל המהלך. זה לא משהו ש-. וגם איציק פה יכול להעיד וגם הסוכנות. אנחנו מעודדים את העולים לא לקבל החלטה אימפולסיבית, אלא לבוא, לייצר תהליך ארוך טווח.

ללא הודעה רשמית וללא הודעה מוקדמת, בעינינו זה מעשה לא כל כך הגון ולכן אלף אנחנו קוראים מצד העניין לפתוח את כל הנושא לדיון ובכל מקרה לדחות את תאריך התחולה מ-1 בינואר 2018, לפחות בחצי שנה עד שמונה חודשים, לתת לעולים שאנחנו כבר יודעים שיש להם תאריך עלייה וכרטיס טיסה לקיץ 2018, לפחות לתת להם את הזמן ההגון להתארגן למהלך שכזה. תודה.

תודה. הצטרפו אלינו חבר הכנסת קסניה סבטלובה וחבר הכנסת מוטי יוגב, שניהם חברי ועדה. אנחנו נמשיך לשמוע מארגוני העולים.

יונתן רובינשטיין, עולים מדיקל.

עולים מדיקל בעמותת גבהים. תודה רבה אדוני יושב הראש. גבהים היא עמותה שכבר יותר מ-10 שנים מתמחה בליווי והשמת עולים אקדמאים. לפני שנה וחצי פתחנו תכנית שהייתה פיילוט לעולים מצרפת בתחום הרפואה, רופאים, רוקחים, אחיות. תוך שנה וחצי פנו אלינו יותר מ-360 רופאים ועוד רוקחים ואחיות. 360 רופאים – 60% עדיין בצרפת, 50% בארץ, מתוכם עשינו כבר יותר מ-40 ומשהו השמות. אנחנו בשיתוף פעולה יומי אם לא שבועי עם הר"י, עם משרד הבריאות.

משרד הבריאות כן דואג לעולי מצרפת. זו הסיבה שכבר בקיץ אחת ההחלטות הראשונות של פרופסור גרוטו, המשנה למנכ"ל, הייתה לחתום על מסמך שמכיר בשש שנות לימוד מצרפת. בצרפת מקבלים את ה-MD של רופא אחרי סוף ההתמחות, כאשר בארץ זה אחרי שש שנות לימוד ואז התמחות ובסוף ההתמחות מקבלים את המומחיות. בצרפת אתה מקבל את הכל בסוף. עד הקיץ, צעיר צרפתי שרצה לעלות ולהתמחות בארץ לא היה יכול, כי הוא קיבל את ה-MD רק בסוף הלימודים וסוף המומחיות. מהקיץ צעיר יהודי יכול לעלות לארץ ולהמשיך להתמחות בארץ.

בהמשך להחלטה הזאת ארגנו לפני שלושה שבועות, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, היינו ביריד העלייה של הסוכנות בצרפת וארגנו ערב מידע מיוחד לרופאים ורוקחים צעירים בצרפת. הגיעו ליריד הזה יותר מ-60 צעירים. אני מדבר על ערב המידע הזה, עם הרפורמה החדשה של משרד הבריאות, עם הרפורמה החדשה בנוגע לרוקחים ולרופאים. בנוסף ל-50 ומשהו, 60 בקירוב, רופאים צעירים, יש לנו במאגרים שלנו, מתוך 360 הרופאים, 87 סטודנטים ומתמחים. אנחנו מדברים על יותר מ-100 חברה צעירים שרוצים לעלות, רוצים לבוא ולתרום.

יש רצון עז וציוני. אני לא צריך להסביר על הצעירים מצרפת, על היהדות מצרפת, שהיא יהדות ציונית, שהיא יהדות מסורתית והם רוצים לעלות. הם רוצים לתרום למערכת, למערכת הבריאות וגם לצבא. הם מתגייסים לצה"ל ואני יכול להגיד גם על מקרים של רופאים שפשוט עלו ולא קראו להם והלכו ודפקו בדלת של לשכת הגיוס. חלק גייסו אותם וחלק אפילו אמרו טוב, נחזור אליכם, ולא גייסו אותם. חברה שרצו לתרום. רופאה ברפואה דחופה שפעמיים דפקה בדלת של לשכת הגיוס ולא לקחו אותה.

מצד שני, שנתיים שירות עד גיל 35 וגיוס חובה לבנות, זה אומר שכמו שרונן מנפש בנפש אמר, אם אתה במומחיות מסוימת ואתה לא נוגע באזמל שלך שנתיים, כשאתה תצא מהצבא אף אחד לא ייקח אותך. והצבא לא מתחייב שאתה תשרת במומחיות שלך. זאת אומרת שאם עשית התמחות – אני אדבר על רופא שהתראיין וזה פורסם הבוקר במעריב – כירורג אורטופד, אומר סיימתי עכשיו כמה שנים בהתמחות. אם שנתיים אני משרת בצבא כרופא כללי, אני אצא משם, מי ייקח אותי? אפילו אני, באתיקה הרפואה שלי, אני לא יכול לעבוד כירורג אורטופד, כי אין לי את זה.

אני מדבר על רופאים, שמתוך ה-100 ומשהו דיברנו, עשינו סבב של עשרות רופאים, עוד לפני אתמול. הרופא הזה, האורטופד היה אצלנו בגבהים לפני שבוע, כי היינו איתו בתרגום של המסמכים כדי להגיש להר"י ולמשרד הבריאות. כשהוא שמע על האופציה הזאת, שהרופא רוצה להעלות, הוא אומר אני כבר לא עולה בינואר-פברואר, אני לא יכול. אשתי עכשיו מסיימת התמחות, אני צריך להתחיל לעבוד. איך אני עושה עכשיו שנתיים וחצי עם האולפן, עם כל הניירת, עם כל הבירוקרטיה. איך אני עושה? איך אני יכול לעבוד?

צריך להבין שגיל 35 בצרפת זה 10 שנים אחרי סוף ההתמחות. אם אחת הבעיות של האמריקאים זה להחזיר את החוב, בצרפת אין כזה דבר, כי צרפת מממנת את הלימודים – 400 יורו גג שנת לימוד. אבל 10 שנים אחרי אתה כבר עם משפחה, עם עבודה. אתה כבר 10 שנים בתחום, עם קליניקה פרטית לרובם. זאת אומרת בודדים עובדים בבית חולים לבד. האנשים האלה לא יכולים יום למחרת לעזוב את הכל, לבוא להיות רופאים בשטח ולקבל משכורת אמנם יותר טובה, כי זה קבע, אבל משכורת של חייל בקבע. יוצא מזה שהרופאים הצרפתים חושבים על דחייה של תהליך העלייה.

אני אסיים בזה שהמחסור ברופאים בישראל הוא ניכר ולכן עולים מדיקל נבנתה במקור לא בהתחלה לעזור לרופאים, אלא בהתחלה כדי להביא מאגר של רופאים למערכת הבריאות שנמצאת במחסור. מה שיוצא, שאם אנחנו מוסיפים חסמים, כמו שיש כבר, יקרה ואני יכול להעמיד על מקרים של רופאים שפשוט עלו לקנדה, עלו לאוסטרליה, עלו לדרום אמריקה. זה אנשים שחשבו לבוא לארץ, אבל בגלל חסמים כאלה ואחרים, הלכו למדינות אחרות, שבהן העידודים היו יותר טובים.

תודה.

אני רק אסיים בזה, אדוני יושב הראש, שאם יבואו פחות רופאים ואני יכול להגיד את זה שזה לא דחייה, רופאים אתמול כתבו לנו – אני אעלה בפנסיה. בסופו של דבר אם הצבא מעלה את התנאים ומקשה את התנאים, יהיו פחות רופאים במדינת ישראל. זה פוגע בצבא. זה פוגע במשרד הבריאות, זה פוגע במערכת הבריאות. אנחנו צריכים לחשוב ביחד על אלטרנטיביות, שלב ב' ושירות במערך מילואים מוגבר או אופציות אחרות ואנחנו מוכנים לבוא ולעזור ומוכנים להנגיש את המידע, כפי שאנחנו כבר מנגישים את המידע של הצבא.

אנחנו נפגשנו במצר"פ עם רופאים וקיבלנו משרות והגשנו לצרפתים ואנחנו מעודדים רופאים. אנחנו צריכים לעבוד ביחד, כי כרגע מה שיקרה זה פשוט יעודד את העולים לא לעלות לארץ.

תודה, אדוני יושב הראש.

תודה. מהות השינוי, כל אחד יש לו. קראתם את זה ולכן-.

אני רוצה לשמוע את חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

תודה לך כבוד יושב הראש. אני רק רוצה כמובן להעיר על כך, גם כחברה בוועדת חוץ וביטחון, כמובן שאנחנו יודעים על כך שיש מחסור ברופאים בצה"ל, אבל יש גם מחסור חמור ברופאים באזרחי ואם התקנות הללו יפגעו ברופאים שמתעדים לעלות למדינת ישראל ולהישאר בה ולבנות את החיים המקצועיים שלהם ואת החיים האזרחיים שלהם בה, אז כמובן שהדבר הזה יפגע במדינת ישראל לאורך טווח.

הביטחון, כפי שאנחנו יודעים, זה לא רק שירותי הביטחון ומערך הביטחון, זה גם תחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, שהם יבואו לבית חולים ולא ימתינו שם 10 שעות ו-15 שעות במיון. ואלה הן שעות ההמתנה כיום, גם בין היתר בגלל שחסרים רופאים וחסרות אחריות וחסרים רופאי שיניים. בכל הדברים האלה יש חסרים מאד מאד גדולים.

אז כמובן שהייתי רוצה לשמוע כיצד קורה שמתקבלים נהלים חדשים כאלה, שאוטוטו נכנסים לתוקף כאמור, מבלי שמתייעצים עם משרד העלייה והקליטה, שהוא המשרד הרלבנטי לענייננו והוא זה שגם עוקב וגם בקשר עם אותם עולים פוטנציאליים. אני יודעת על מערכים שקיימים במשרד הקליטה כדי למשוך לכאן עולים מקצועיים וגם נותנים להם ייעוץ כיצד הם יוכלו להסתדר פה, כיצד הם יוכלו להעריך את העמדות המקצועיות שלהם, כיצד הם יוכלו להשתלב במערך העבודה במדינת ישראל.

אז כיוון שיש לנו פה התנגשות בין צרכים שונים של מערכות שונות, אז כמובן שצריך לעשות פה עבודה משותפת של כמה משרדי ממשלה ואולי גם עבודה משותפת של כמה ועדות – ועדת חוץ וביטחון וועדת העלייה והקליטה – ולמצוא את הפיתרון המיטבי, כי אם לא אז אנחנו נמצא את עצמנו במצב שאנחנו יוצאים פה קרחים משני הצדדים – גם לא יבואו לצה"ל עולים שהם רופאים מומחים וגם באזרחי אחרי זה לא יהיו לנו רופאים.

אז אני פשוט מציעה שאנחנו קודם כל נשמע גם כיצד מתקבלים הנהלים האלה; ודבר שני, מה אנחנו עושים עכשיו כדי למנוע מהמצב הזה לפגוע בעלייה פוטנציאלית למדינת ישראל.

תודה.

נשמע עוד מישהו ואחר כך.

כן, אנחנו נשמע את מרים לסר, בבקשה.

שלום, תודה רבה יושב ראש הוועדה. מרים לסר מארגון קעליטה, ארגון הגג של עולי צרפת. באמת אין לי יותר מה להוסיף על מה שכבר נאמר על ידי יונתן ושאר האנשים. רק לחזק אותם וגם לחדד עוד נקודה.

העולים מצרפת הם עולים מאד מאד ציוניים. השירות בצה"ל הוא משהו שבאמת קרוב לליבם, אבל צריך להבדיל בין אנשים שגדלו בצרפת, במדינה מערבית והילדים שלך ושלי, שגדלו פה בסביבה תומכת צבא, זה בסביבה שלהם. להגיד לאנשים בגיל מסוים תבוא ותשרת שנתיים רחוק מהבית, רחוק מהמשפחה שצריכה אותך בשנתיים שלוש הראשונות של הקליטה, עם הטראומה שזה מביא למשפחה, זה דורש מאמצים אדירים ולא כל אחד מוכן לזה.

אז בואו נפתח ערוצים ונתאים את עצמנו – אתם ואנחנו – לכל מי שכן רוצה לעשות את זה ואנחנו נפתח לו את הדלת ואתם תפתחו לו את הדלת ואנחנו גם נעודד את זה. אפשר אפילו לצאת בקמפיין לצרפת, להגיד צה"ל צריך רופאים מצרפת. אתם תראו כמה אנשים יעוטו על זה וכן ירצו לבוא, אבל צריך לבוא לא בכפייה, כמו שאתם רוצים ולא במחטף ברגע האחרון, אלא בהודעה מראש ובהכנה של מסלולי קליטה.

אני יכולה לחשוב, כמו התנאים שיש לטייסים, לתת להם אולי מגורים קרובים לבסיס, לתת פרנסה לבת הזוג, בית ספר לילדים. לתת להם מעטפת שכן תגרה אותם. אני מבינה שגם לצבא יש צרכים של רופאים ויש מחסור גדול, אבל אנחנו באמת עלולים לאבד אותם גם למדינה וגם לצבא ונורא חבל. אנחנו מוכנים לשתף פעולה בכל קמפיין שתרצו, יחד עם גבהים. אנחנו נשתף פעולה איתכם עד הסוף.

תודה רבה.

תודה. לפני שנשמע את נציג משרד הבריאות, אני רוצה לפנות לנציג צה"ל, סגן אלוף צחי רביבו, בבקשה, תסביר לנו דבר אחד. מה גרם לכם להגיע למהות הנושא הזה, לשינוי כל כך דרמטי. שנית, דרך קבלת ההחלטה. מה גרם לכם לא להתייחס. אתה יודע שקליטת עלייה היא מערכתית וכל מערכת ממשלתית או לא ממשלתית, וכולם מעורבים בהצלחת קליטת העלייה. מה גרם לכם לקבל החלטה בלעדית ללא התייעצות בצורה מערכתית עם המערכות האחרות הקיימות במדינת ישראל.

אנחנו רוצים שתסביר לנו.

אוקיי, אז בוקר טוב אדוני יושב הראש. קודם כל אני חושב שזו ועדה מאד חשובה, מהיותר חשובות שאני משתתף בה, אז אני שמח פה על השיח וגם אני באופן אישי למדתי פה עוד כמה נקודות, אבל תיכף אני אתייחס לעניין הספציפי, לשינויים וכו', כי בפועל עוד לא הוחלו שינויים והעלו פה מסדר דברים. אני אנסה טיפה לדייק אבל זה חלילה לא להעיר.

אז קודם כל אנחנו במצוקת רופאים כמו במדינה שלנו, לצערנו והעבודה המקדימה שנולדה פה עם המקרפ"ר בתכנון, הייתה הסתכלות קצת יותר רחבה מה כן ניתן לשלב עוד יותר רופאים. צריך לומר שלפי לשון החוק התקנות, ורק מי שמכיר או לא, ניתן לגייס עד גיל 38. זאת אומרת אכ"א והצבא עשו החמרה פנימית לפני כן. לצורך העניין באמת זיהו את הצרכים וכו' וגיל הגיוס היה עד גיל 33, 32 כולל. גיל 33 אינו חייב בגיוס.

גם פה, המהות של גיוס חובה, צריך רק טיפה לתת את הנתונים המלאים. ראשית יש שנת עלייה. זאת אומרת שיש תיק עלייה שנפתח ותיכף נדבר על שיתוף הפעולה עם איציק, שהוא שיתוף פעולה מצוין. לא כל רופא מתגייס ביום שהוא נחת. שנית, גם כל מקרה לגופו. יש מקרים שהפרסונה שמגיעה מולך היא לא ברת גיוס, עם כל הכבוד והרצון שלנו לגייס כל אחד. הדוגמא שנתת היא דוגמא מצוינת, כי לא כל אחד אפשר גם לגייס פה. יש פה שילוב של צרכים וגם מי עומד מולך. זה גם חלק מהמענה הסופי שאנחנו נתייחס.

שנית, צריך להגיד שהעבודה הזאת עדיין בתהליך והיא עוד לא הסתיימה. אז אני רוצה לחדש. היה פה בהחלט כיוון שזה עבודה שתתכנס ל-1 בינואר. היא לא הסתיימה, היא לא סיימה את השיח שלה עם כל המשתתפים. היא במקום מאד גבוה, באכ"א. גורמי אכ"א מובילים אותה עם מקרפ"ר, ותיכף אני אתן גם לד"ר גנדי לדבר. שאני לא אעשה ספוילר, אבל הוא רופא עולה בעצמו והוא יסביר רגע גם את הזווית של מקרפ"ר. והדבר המרכזי, רגע, לא סיימנו את העבודה. זאת אומרת גם מה שהוצג פה, מחר בבוקר הוא לא ישים.

ועוד הערה שאני באופן אישי חותם עליה כסגן מפקד מיטב לגיוס, כל רופא עולה שפתח תיק עלייה ואני מחיל עליו איזה משהו, מין הראוי שזה לא יחול עליו, כי כשהוא בא ופתח תיק עלייה ואנחנו פה כבר סיכמנו את הכללים, אני לא יכול לחייב אותו במשהו שהוא כבר עשה תהליכים מאד משמעותיים לעלייה. אז זה גם להרגיע ואתם יכולים לבדוק. יעיד על זה ידידנו – אחד לאחד. זאת אומרת אם מישהו בא, פתח היום תיק עלייה ולא חלו הדברים האלה, מן הראוי שלא נחיל את זה עליו, כי אנחנו בסוף עם אינטרס משותף.

אולי תחבין למה אתה מתכוון –"לא סיימנו את העבודה". כי מה שאנחנו הבנו - - -

אז תיכף אני אתן לד"ר גנדי ממקרפ"ר להציג את הפוטנציאל ואת העבודה שמקרפ"ר עשו.

סליחה, פתח תיק עלייה עוד בסוכנות בחו"ל, או שהוא כבר בארץ?

פה. הרי אני מבחינתי גורם רשמי של משרד הקליטה והעלייה. אם יש פה דלתא של פער, אז בשיח בינינו הדבר הזה פתיר.

אבל זאת אי ודאות.

בואו נמשיך לשמוע את צה"ל ואז נפנה למשרד הבריאות.

אז רק משפט אחרון על עבודת מטה, שזה גם ירגיע פה את הפורום הנכבד. הכיוון הוא, וזה גם צריך להיות, אם הכיוון היה להאריך את הגיל על מנת לצאת לדרך בשנת 2018 ולגייס יותר אנשים. הדבר הזה לא הסתיים בעבודת המטה הרחבה שלו. חלק מההערות שעלו פה זה באמת לשבת עם כלל הגורמים ולסיים את העבודה ולכן הדבר הזה הוא לא ישים מחר בבוקר.

הבנתי.

כדי להשלים את התהליך, הייתי רוצה לתת רגע לד"ר גנדי להציג את הזווית של העבודה שלנו עם מקרפ"ר וגם על הרופאים וגם על השילוב של הרופאים.

רק עוד הערה מסכמת אחת, כי אחרי זה אני הולך לוועדת חוץ וביטחון ואני מתנצל. אנחנו גם סיכמנו נוהל פנימי בתוך הצבא, שהוא גם מפורסם, שכשיש מקרי פרט שבהם אותו רופא עולה לא יכול לעשות שירות, תהיה ועדה עם מפקד מיטב שאחראי על הגיוס וקרפ"ר ויחליטו פרטנית על המקרים האלה.

יש מקרים, עוד פעם, שמי שבא ועשה עלייה למדינה בעיתוי הזה, בנקודות האלה, בנתונים, לא נוכל לחייב אותו בגיוס מסיבות חריגות.

צחי, אבל זה טרום עלייה? זאת השאלה. האם נוכל להגיש - - -

בוודאי.

להגיש ערעור? זה טרום עלייה?

אלף כן.

זהו, זו הנקודה. לא אחרי שהוא עלה.

אנשים מתכננים שנתיים קדימה.

תראה, על מנת שאני אוכל, אני צריך לדבר עם אותו בן אדם, אני וגורמי הרפואה. אז אני אצטרך לגעת בהם פיזית בצורה כזו או אחרת. הדבר הזה יחייב הגעה שלו, אבל ניתן לעשות את זה לפני כן.

הם כולם מגיעים. בטח רופאים מגיעים לסיורי הכנה.

אז הסברתי. לעשות את זה בשלט רחוק על בסיס מסמכים, זה לא ישים. אבל במקרה חריג שבן אדם מגיע לפני כן ויבוא לוועדה ויציג את עניינו, אז נוכל לסכם את המקרה הזה.

אוקיי, אני מבין שאתם התייעצתם עם משרד הקליטה.

לא, לא.

עוד לא הגיעו - - -

אבל הוא אומר ש - - -

לא, לא. מה שהוא התכוון, רק כדי לחדד, עשינו התייעצות, אם אתה זוכר, לגילאי העולים הרגילים.

אבל בנקודה שהאם זה יפגע בעלייה - - -

אז זה לא.

לא, עוד לא הגיעו לשיח הזה.

לא התייעצתם עם אף אחד?

עוד לא הגיעו למקום הזה.

אבל פה אתם מתחילים מה-1 בינואר. זה עוד שבועיים ואפילו פחות.

אז הסברתי, זו הייתה עבודת מטה.

אבל זה מפורסם במיטב.

לא, זה לא פורסם במיטב.

אבל אני הדפסתי את ה - - -

זה מפורסם באתר של מתגייסים נקודה IDF.

אני בדקתי את זה היום. הם פרסמו את זה לפני שה אושר ואני אדאג שזה ירד. אני אמרתי,אני - - -

אז אוקיי, אתם תקפיאו את זה ותעשו התייעצות.

אני הדפסתי את זה הבוקר.

זאת אומרת אפשר להגיד רשמית שזה לא יחול ב-1 בינואר?

כן.

ואתם לא יודעים מתי זה כן יחול?

אמרתי, עבודת מטה עדיין - - -

אפשר להגיד שאנחנו לא יודעים מה יחול. אני רוצה לשמוע את גנדי. אני רוצה לדבר אחריו.

בסדר.

כבוד יושב הראש, גם אני צריך לצאת.

אוקיי, נשמע בבקשה את סגן האלוף, ד"ר גנדי מיינשלוס.

תודה רבה יושב הראש. שמי גנדי, אני רופא צבאי. במקרה אני נציג של מקרפ"ר. האמת שאני קצת מתרגש, אז אני מבקש שתסלחו לי. יש לי גם - - - צרפתי קצת, אני מצונן. פשוט אני 20 שנה בארץ ואני פעם ראשונה כאן, אז יש לי איזה סוג של התרגשות, במיוחד כשאנחנו מדברים על אוכלוסיית רופאים עולים.

אני מאחל לך שתגיע למב"ל. אני במב"ל הייתי פעם ראשונה בכנסת, כצבר.

אוקיי. תראו, אני לא אחזור על חלק מהדברים שנאמרו כאן. הבעיה, הסוגיה – אני לא מגדיר בעיה – הסוגיה של חוסר הרופאים בצבא היא בעיה מוכרת לכולנו. זה לא חדש. כולנו במדינת ישראל מכירים את זה ואני רק לפני חודש סיימתי את תפקידי כקצין רפואת אוגדה 80. מי שלא מכיר, אוגדה 80 נמצאת באילת ותופסת שטח של חצי מדינת ישראל. לא פחות, לא יותר, אחראית על שני גבולות – מצרים וירדן.

מתוקף התפקיד הייתי אחראי על מענה רפואי באוגדה, שהיא כוללת אורגאנית שלושה גדודים מעורבים. הכוונה בנים ובנות, קרקל וברדלס ועוד גדוד איסוף קרבי, שזאת סוגיה בפני עצמה שדורשת התייחסות מעבר לגדוד רגיל בגלל הרגישות. אני לא הייתי רוצה למצוא את עצמי כקרפ"ר שאחראי על מענה רפואי בגדוד כזה בלי רופא. וקלטתי לתעסוקה מבצעית בגזרה שלי גדודים תותחנים, שריון, פיקוד העורף, שלא היה להם רופא. לא היה להם רופא אורגני. אני אומר לכם, זה מצב שלא יכול להיות. אנחנו לא יכולים לסבול מצב כזה.

לכן אנחנו כמקרפ"ר, כגוף שאחראי על המענה הרפואי גם בחירום וגם בשגרה – אני לא מדבר כרגע על פעילות מבצעית – אני מדבר על הרפואה בשגרה, שאנחנו נמצאים בחוסר תמידי.

ב-10 השנים האחרונות נעשו כמה דברים שאנחנו פתחנו את העתודה הרפואית. הוקמה תכנית צמרת כדי להטיב את המצב, כלומר להכין אותם בצורה טובה יותר, בהיקפים יותר גדולים. נכון להיום אנחנו עלינו מ-60 ל-75 תלמידים במסלול צמרת, באוניברסיטה בירושלים. היום עדיין אנחנו נמצאים בדלתא, פער, אל מול התפקידים בשטח. אני מדבר על הגדודים, אני מדבר על בסיסי הטירונות, בח"אים ובט"רים, לשכות גיוס ובקו"ם בעיקר, בדלתא של 30-35 רופאים פער. זאת אומרת תורים בלשכת גיוס, תורם במערך הגיוס בבקו"ם, בגדודים. אין רופאים.

אנחנו מדברים על מטפלים. יש מטפלים, פרמדיקים גם מטפלים. חובשים גם מטפלים. אני לא רוצה שאנחנו נלך למטפלים - יש הרבה. ממש לא. כי בסופו של דבר מי שצריך את חותמת הגומי על המרשם זה של הרופא. המטופל שמגיע רוצה שיגע בו רופא ולא חובש. תלוי מה המצב, בוודאי. לכן או שיהיו רופאים או שלא יהיו רופאים. זאת האמירה נכון להיום.

אחרי שפתחנו את צמרת ועשינו שינויים דרסטיים שם, בצמרת, לאורך השנים, רק עכשיו, בשנת 2017, אנחנו רואים מחזור ראשון שמגיע לשטח מהצמרת אחרי 7 שנים כולל סטאז'. 6 שנים וכולל סטאז'. המקור השני זה הרופאים שעולים ארצה, ובהתאם לפקודה שקיימת והיא קיימת הרבה לפני שאני עליתי ארצה לפני 20 שנה, בשנת 1986. יש הגדרה שקובעת מי, מתי, באיזה מצבים מתגייסים לצבא ההגנה לישראל. לכן אני גם התגייסתי, אמנם בגיל 33.

להגיד לכם שאני, כשהתגייסתי בגיל 33, מסלול הפיתוח שלי כרופא בצבא וכרופא במערכת הבריאות בישראל נפגע? אני לא מרגיש. סיימתי התמחות ברפואת משפחה תוך כדי שירות. סיימתי תואר שני בניהול מערכות בריאות תוך כדי שירות ומינואר אני מתחיל התמחות שנייה במינהל רפואי. עוד הייתי בצבא ותוך כדי תפקידים, ותוך כדי שנולד לי הילד השני בישראל ומשפחה והכל.

לכן אני חייב להגיד לכם שאנחנו צריכים את הרופאים העולים. זה הפתרון שאנחנו רואים לתת מענה לחיילים שלנו ולאנשי הקבע שלנו, שעדיין לא עברו ולא יעברו. עוד ייקח הרבה זמן לעבור למיקור חוץ, אם כן בכלל. לכן אני משוכנע שאנחנו נוכל. אני התייחסתי כרגע לצד המערכתי, לצד צה"ל, לצד המקרפ"ר, כגוף שאחראי על המענה הרפואי בצה"ל.

עכשיו אני רוצה להתייחס לאנשים שמתגייסים אלינו בהיקפים אלה ואחרים. תיכף אני אגע קצת גם במספרים. הרופא שמתגייס, הרופא שהגיע לארץ, עבר מבחן ברובו, יש חלק שלא עוברים מבחן, אבל לרוב עוברים מבחן לרישוי. הוא עבר מבחן, הוא מתגייס לצה"ל, הוא מתגייס עם לא מעט בעיות. בעיות טבעיות. זאת אומרת גם מבחינת הקליטה – הוא בא מכל מיני מדינות, מכל מיני תרבויות – גם מבחינת הקליטה, גם מבחינת השפה, גם מבחינת התמיכה הכלכלית, הוא לא מגיע מהבית שיש לו כאן אבא, אמא, סבתא ואיזו שהיא תמיכה כלכלית או מערכת תומכת אותה יש מהמשפחה. הוא לבד. אני באתי עם תיק על הכתף, עם ילד בן 7 ואשתי. זה כל מה שהיה לי פה. אני כדוגמא. אני לא רוצה שאנחנו נדבר עלי, אבל אני נותן את זה כדוגמא.

אז ברגע שהוא מתגייס, נכון, זה יכול לעורר, לאור המצב הביטחוני אצלנו, לאור הצבא, שהוא לא הכיר מעבר לעלייה, כאילו לפני העלייה, זה יכול לתת תחושות לא נעימות, תחושות פחד, תחושות חשש כלשהו. אני מבין את זה, לכן אני רואה, כי חלק מהעבודה שלי מול האנשים זה להגיע ולדבר עם האנשים בגובה העיניים ולא להוריד פקודות. קודם כל. משם אני מכיר את האנשים.

אז הוא מתגייס נכון לעכשיו לשנה וחצי. אני רואה את השינוי בכמויות. אני מתעסק עם זה משנת 2010 לפחות באופן אישי. בכמויות. מה זה בן אדם נכנס לשירות ומה זה שהוא יוצא אחרי שנה וחצי ומגיע למנהל מחלקה על מדים עם נשק, להתראיין להתמחות. שמיים וארץ. גם מבחינה כלכלית, כי הוא מקבל משכורת קבע בשנה וחצי שנתיים הראשונות במדינה חדשה. גם מבחינת השפה, גם מבחינת הביטחון שיש לו. גם מקצועית, כי הוא רופא בגדוד. הוא יודע להתמודד לבד ביחידות קצה במדינה. גם מבחינת המנהיגות והפיקוד – הדברים שהוא מפתח תוך כדי שירות. רואים אותם בבית החולים, הם בולטים בעבודה במיון, אפרופו. הם מתקתקים את העבודה הרבה יותר ממה שהרופא שהגיע בלי צבא לצורך העניין, אם אני משווה את זה. כי אני עבדתי שם יחד איתם. אז זה דבר ראשון.

אם אחרי שנה וחצי הוא משתחרר, אז לאן הוא מגיע? שנה וחצי, למדינת ישראל זה זמן רב. שנה וחצי הוא מגיע לאן? הוא מגיע למערכת הבריאות הציבורית הרבה יותר מוכן, עם הרבה יותר עברית, עם הרבה יותר ביטחון מקצועי ואז הוא מתחיל להתמחות ולהשתלב במערכת הבריאות. אז הגיל הממוצע נכון להיום, אני אגיד לכם, הגיל הממוצע נע בין 32 ל-29. הם לא כאלה זקנים מגיעים אחרי שנה וחצי למערכת הבריאות כדי לתמוך במערכת הבריאות הציונית.

כן, אבל הבעיה היא לא מה שקיים עכשיו. הבעיה זה השינוי.

אני אגע בשינוי.

כן, אני רוצה שתיגע, כי הזמן שלנו מוגבל. אני אמרתי מראש. בוא תתמקד בשינוי ובמה אתה יכול - - -

אני אגיד לך מה השינוי. השינוי דבר ראשון, אני לקחתי קבוצת מיקוד. לקחתי קבוצת רופאים כרגע שהם טרום עלייה, הם עדיין לא אזרחי מדינת ישראל, נמצאים בארץ, מתכוננים לעבור את המבחן.

סליחה, מאיזה מדינות?

פה מדובר על עולים פוטנציאליים שיעלו למדינת ישראל.

הם יכולים להחליט לא לעלות גם, אפרופו. הם עדיין יכולים לחזור.

אז זה בדיוק העניין. הדיון הוא על זה. אם זה מרתיע אותם מלעלות, אז מה כן?

זה העניין. השינוי יגרום להם לא לעלות בזמן. זה העניין.

עשית שינוי, אבל הם לא יבואו לפה.

השינוי יגרום לחשש שאותו שמעת מנציגי הארגונים, שהם בקשר עם העולים הפוטנציאליים האלה. הם מרגישים שיש חשש לירידה במספר העולים הפוטנציאליים למדינת ישראל, כתוצאה מהשינוי הזה.

ד"ר נגוסה, ברשותך, הרופא ד"ר גנדי מדבר גם על רופאים שהם טרום התמחות. כשאנחנו מדברים על רופאים מצרפת או מאמריקה, אנחנו מדברים על מומחים. אתה לא יכול לבקש מהם לבוא ולעבוד כרופאים כלליים, כרופאי משפחה, כשהם גניקולוגים או פדיאטריים או משהו אחר.

תראה, אני אגיד לך. אם - - -

אתה מסכים עם מה שהוא אמר לנו בסופו של דבר? כהבנתי את מה שהוא אומר, רגע, בואו תירגעו, הנושא לא יהיה מחר בבוקר. אנחנו מקפיאים את הנושא, נתייעץ בנושא. זה מה שאני הבנתי.

נכון, נכון. זה בלי שום קשר למה שאני אומר.

אוקיי, אז בוא נקצר. אם זה ככה, נעבור לשמוע את המשרדים האחרים. אני מבקש שתסיים בכיוון הזה, כי פשוט יש לנו בעיית זמן.

אני רק רוצה להוסיף דבר אחרון. אני עשיתי סקר 7 שנים אחורה כמה רופאים עולים התגייסו. רופאים עולים אני מתכוון גם רופאים כלליים וגם רופאי שיניים. אני לא עושה כאן הפרדה, למרות שתחומי העיסוק הם קצת שונים. שבע שנים אחורה התגייסו 155 רופאים עולים. 155 רופאים עולים התגייסו לצה"ל.

יש לך גם פילוח מדינות?

כן, יש לי פילוח מדינות. אני יכול להגיד, אם זה מעניין.

זה משמעותי.

משמעותי. אז מתוך 155 בשבע שנים, מארצות הברית התגייסו 3 רופאים, מצרפת 7 רופאים ומאנגליה 7 רופאים – מתוך 155. זאת אומרת בהגדרות הקיימות - - -

מאיפה היתר? מאיפה 130?

מרוסיה?

רוסיה, אוקראינה.

כן. מרוסיה 76 ומאוקרינה 29 וכל השאר מתפזר בין ארבעה לאחד בין המדינות. זאת אומרת אפילו בהגדרות שעדיין אנחנו לא מגיעים פר שנה למספר הנדרש אל מול הדרישה בשטח, אנחנו מדברים על מספר יחסי כל כך קטן, שהוא לא משפיע על היקפי גיוס הרופאים באופן כללי.

הוא לא קטן.

אני מדבר על שלושה - - -

אתה מדבר על פער של 35 רופאים, 20 ומשהו רופאים בשנה. זה לא קטן.

לא, זה 15, 10, 9 בשנה.

155 לחלק ל-7 זה 22. צריך לברך על זה.

אני מסתכל על רופא כללי, שהוא רופא שמקבל בגדוד. רופא שיניים זה סוג מאד מאד צר. כלומר אני לא יכול לחשב רופא שיניים כרופא - - -

אני גם צריך ללכת. תודה רבה.

כן, תודה.

חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

אלף בוקר טוב לכולם ואני חושב שהדיון הוא חשוב. בנושא הרופאים העולים, ראשית אני מאד ממליץ לנו כוועדה ואני שמח שזה כך, ארגוני העולים פה הם ממקומות שונים – מצרפת, מארצות הברית, מארגונים נוספים. פה בוועדה לפני כחמש שנים וארבע שנים ושלוש שנים, עסקו ברופאי השיניים בצרפת. אז אמרתי מה עם רופאי השיניים מאוקראינה, בדיפלומות? מה עם רופאי העיניים מצרפת? אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל - - -

לפני שנה.

אפילו לפני שנה. ואני שמח שפרופסור גרוטו פה בוועדה לפני שבועיים, עשרה ימים, בוועדה סגורה, הכריז ששבע מדינות הוא כבר מכיר בדיפלומות ורק בפערים קטנים ואנחנו ביקשנו גם ממדינה שמינית, שלא נזכיר אותה פה כרגע, שגם בה יכירו בדיפלומות ובכלל שההכרה תהיה עוד יותר רחבה ותהיה לגופו של עניין ואם יש צורך בהשלמה זו או אחרת, ימצאו את הדרך.

הדבר השני שאני אומר גם לצחי וגם לך, כשאת צחי אני מכיר קצת יותר, שאין כמו צה"ל כגוף קולט ורצינו גם בוועדה מסוימת להביא את נציג צה"ל לגבי מדינה נוספת, שיש מאות רופאים שכנראה מעוניינים לעלות ממנה והם חרדים והם לא יודעים. לא היו מעוניינים קודם. חדש, עקב מצוקות ולא נעסוק בזה כאן. באמת החשש הוא חשש ואני הפניתי אותם יום למחרת, עשיתי איתם סיבוב גדול. לא הבאנו בסוף את קרפ"ר. הבאנו את פרופסור גרוטו, שאכן היה ער מאד לבעיה ואני חושב שבתוך הישיבה הגיע למסקנות נוספות, אני חושב, של צורך לאתר ולעזור. כי אנחנו פה בשביל היהודים מכל העולם. אם לא אנחנו, אז אני במקרה דור חמישי בצד אחד ודור שלישי בצד שני, אבל גם הדור הזה עלה מרוסיה הלבנה מצד אחד ומגרמניה שני.

אז רק אתמול או שלשום שמעתי על הפרסום ששלושה וחצי מתוך ה-8 מיליון הם עולים בהגדרתם. כך שדבר נוסף שהובע גם הוא, שרופאים הם לעתים מנהיגים בקהילותיהם ואם הם עולים ומסתדרים, הם לעתים משפיעים לא רק על עוד רופאים – טוב לי, תבוא גם אתה – אלא גם על עוד אנשים בקהילתם. מעין מנהיגות שכזו. מעין מנהיגות רבנית בצד הרוחני, כך זה אנשים שהם בעלי השפעה בקהילתם. אנשים בעלי מעמד. לכן להצלחת כלי קטן יש השפעה גם כנראה על עוד שירצו לבוא.

אני חושב שכל אלה יחד, ופה לא דובר בחסם של הדיפלומות, אני לא אכנס לזה כרגע. אני ראיתי שאתה רוצה לטפל גם בזה בצד של פסיכולוגיה ובריאות הנפש ודברים אחרים.

כן.

אני מאד מעריך את צה"ל ואני אומר שהוא יכול להיות בסיס הקליטה, במובן של קליטת עולים, לא רק בסיס הקליטה והמיון במובן של מיטב, וגם בסוגיה הזאת שלא נעלה אותה כאן, אני אפנה אליך ואני אקח ממך ונדבר, אם אתה הנציג של הסיפור הזה בצה"ל.

אני חושב כך: אחד, קחו את זה באמת אחורה, כי אמר פה יושב הראש בצדק, שיכול להיות שאתה נורא רוצה שיהיו רופאים ואנחנו מבינים את המחסור, אבל דרך ההליך הזה, יכול להיות שזה יפגע. לכן הייתי לוקח את זה כאוכלוסייה מיוחדת. הייתי משאיר את זה. הולך אחורה, משאיר את זה ונותן תמריץ. הרי אם הרופא יעשה את ה-18 ויהיה לו טוב, הוא ירצה עוד, כמו קבע ראשוני כזה. איזה שהוא הליך כזה של הקבע הראשוני, שהוא הליך כזה כמו שעושים היום ביחידות הקרביות. חלק מחייבים, מטכ"ל שייטת לשש שנים, אבל חלק יוצרים מקיצור השירות, מה-32 חודשים לחתימה של ארבעה חודשים בתוספת קבע נוספת, כתוצאה מחוסר השירות, עכשיו במרס 2018.

אני ממליץ שיהיה שם משהו שהוא מתמרץ ולא משהו שהוא מחייב. ורופא שנקלט וחש טוב בגדוד, הייתי בצה"ל ואני אוהב את צה"ל והייתי חוזר היום לצה"ל, זאת בהרגשה האישית שלי.

לקחנו. תעלה על מדים.

אין בעיה, תגייס אותי. ביקשתי. אני חושב שאם יהיו לו טוב הוא ירצה להישאר שם. הוא ישכנע את אשתו, כמו שאתה, והוא ישכנע לגבי כל העניין של פעם בשבועיים או כל דרך אחרת. הוא יחוש גאווה בסיפור הזה ובשייכות הזאת, אם יהיה לו טוב. ולכן אני מציע שתחשבו אחורה, שהחלק הנוסף שאתם רוצים לתסף אותו יהיה באמצעות איזה שהוא תמרוץ ולא באמצעות הקבע המחייב, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים את האנשים האלה בארץ, גם למערכת הצבאית, גם למילואים וגם למערכת האזרחית ולכן כך אולי נכון שזה יקרה.

מילה אחרונה. אני חושב שהוועדה, ואיך אמרתי – גם אני הייתי פה פעם ראשונה על מדים במסגרת המכללה לביטחון לאומי, שאני מקווה שתזכו אליה. אני חושב שהוועדה פה היא גוף, אנחנו לא גוף ביצועי, אנחנו נציגי ציבור, אבל אני חושב שיש פה רצון מאד גדול מיושב ראש הוועדה, מנהלת הוועדה, החברים. אנחנו יכולים להיות חלוקים בנושאים אחרים, פוליטיים, מדיניים, אבל שותפים מאד חזקים לרצון לסייע לעולים, בוודאי לרופאים ואיך לעשות את זה ב-Win-Win, ולא שיפגע התהליך.

אף פעם לא אוהבים להשתמש ואני חושב שאנחנו לא שם, כי ליצור חקיקה שתהיה הפוכה להחלטה שאולי היה בה מרכיב של טעות בצה"ל.

אנחנו הולכים עכשיו לוועדת החוץ והביטחון לעסוק בסיפור אחר, שם כפו פעם על צה"ל צד שאני לא אהבתי. אני אומר אותו, אני לא אהבתי. צה"ל קבע שהוא לא רוצה את הימ"ל של חיילות במדים בבתי ספר שדה כי חסרות לו חיילות. צחי מכיר את הסיפור.

תסיים.

אני מסיים. והוועדה כפתה על צה"ל. אני לא אהבתי את התהליך הזה. זה עוד היה בתקופת בוגי, לפני כשנתיים. לא אהבתי את הכפייה על צה"ל. רציתי שמערכת הביטחון תחליט את החלטותיה. אנחנו נאמר את דברנו המוסרי ערכי, אבל לאפשר לצה"ל להחליט את החלטותיו וכך היה אז. זאת אומרת הכנסת כפתה הליך שכן יגויסו במסגרת צה"ל לבתי ספר שדה במסגרת חקיקה. אני לא חושב שצריך להיות שם. אני גם לא חושב שאנחנו שם, אלא אנחנו בבירור מה יעשה טוב יותר לעולים, לרופאים העולים ואני חושב שכדאי לקחת את ההחלטה ואת המחשבה הזאת שעוד לא נסגרה, מעט אחורה ולהעביר ל-Win-Win שיתמרץ עוד רופאים לעלות.

אנחנו כוועדה ודאי מגויסים לזה. נעשה את זה גם בישיבה הבאה. אני מציע ליושב ראש להביא נציג לפוטנציאל רופאים עולים נוספים.

בהחלט. תודה, תודה. אנחנו נשמע עכשיו את משרד הקליטה, איציק אוחנה. קודם כל אנחנו באמת רוצים לשמוע ממשרד העלייה והקליטה. אנחנו נשמע מה עמדתכם ואיך אתם רואים את השינוי הזה וגם מה הקריטריונים לקביעת קבוצת עולים ספציפית שדורשת התייחסות מיוחדת. אני רוצה שתתייחס גם לזה. בבקשה.

בסדר גמור. אדוני יושב הראש, אני רק אגיד שאלף אנחנו מתנגדים, כי אנחנו גם הופתענו, אבל לא בגלל שהופתענו אנחנו מתנגדים. אני יכול להגיד שאנחנו לא נגד צה"ל, ההיפך ואנחנו משתפים פעולה מצוין עם הצבא - צחי בדיוק יצא - גם בהעברת רשימות סדורות של אנשים שהגיעו לפה, כדי שלא יפלו בין הכיסאות ונתחיל איתם מסלולים וייקראו לשירות צבאי כזה ואחר. ולכן יש את שנת השהייה, בגלל זה יש לצורך העניין את זה שמי שעושה מסע לא ייחשב לא כשנת שהייה, כדי לא לפגוע בעידוד העלייה. שמישהו יגיד אה, שרפתם לי את השנה, אז הבנתי אתכם.

ואני אגיד עוד משפט. העניין של העלאת הגיל, כמו בכל מקום, אנחנו פשוט שבויים בקונספציה שאנחנו יושבים פה במדינת ישראל וכאחד ששירת 26 שנה בצבא ההגנה לישראל לשמחתי, אנחנו שבויים בקונספציה של ברור, מה? דירוג צבאי. כל גיל קוראים לך לדגל, ברור מאליו. אנחנו לא נגד. אנחנו מכירים את הפער של הרופאים וצריך שיהיו רופאים ואני מחזק את דבריו של גנדי באשר להשתלבות וההתערות והערך המוסף שמקבל רופא.

עם זאת, אנחנו בכלל לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על המסר. מה זה עושה לי מעבר לים. מעבר לים, אם רוצים את המערכון אחד נגד מאה, אחד מבריח לי מאה. זהו. נקודה. אני אומר את המשפט הזה בדוק. רק הרעש שזה עשה בהעלאה תוך כדי ובשיח, קיבלנו טלפונים של רופאים שנמצאים פה, שכבר עשו עלייה ואומרים לנו מה עכשיו? איפה אנחנו? מה, אנחנו תקועים עכשיו וזה? אנחנו במשפחות. לכן זה בעייתי מאד.

הטענה שלי היא שכמו עם הבת הדתייה, להבדיל, יש 100,000 ומשהו בנות מתנדבות לעשות שירות לאומי כל שנה, בלי שכפינו, בלי שעשינו כלום. היא דתייה כדת וכדין, אני לא מדבר על כאלה שמתחזות. ברגע שאמרנו את תיכנסי לתוך התהליך – אני אומר כמפקד לשכת גיוס לשעבר – תיכנסי לתוך התהליך. נגעת בתהליך, התמיינת? לא הצלחת? את ממשיכה. אין חזור. לא חוזרת חזור. הרבנים אמרו אל תיכנסו, זה מלכודת פתאים. אתם תעשו את זה. אני אומר לכם שרופאים ידחו את העלייה וזה לא רק המשמעות שידחו את העלייה, הם ילכו למקום אחר ויישארו שם. כי אנחנו למדנו, גם עם העולים. אתה נשאר, פתאום התקבלת לאיזו שהיא עבודה מכובדת, נגמר הסיפור. הוא כבר לא יעלה.

לכן אני מאד מאד ממליץ, עם הרצון עם צה"ל, יש המון מנגנונים, יש מיליון ואחד דברים שאפשר לחפש ולבדוק את ענייני תארי הרופאים, עתודה כזו או אחרת, לעשות התאמה בהנמכת רף מסוים. אני טיפה בקיא. לכן אני לא נותן את ההמלצות לצה"ל שהוא גוף גדול ורציני, ולכן אני אומר חברה, אל תחפשו מעבר לפנס על עוד שתי כפות ידיים. אני אומר שתי כפות ידיים, מספרים שיבריחו לי עוד מאות. זהו.

תודה, תודה רבה. אנחנו נשמע את נציג משרד הבריאות, מר חגי זילברמן. אנחנו רוצים שתתייחס ותאמר את עמדתכם לגבי השינוי הזה. האם אתם הייתם שותפים? האם התייעצו אתכם? זה תחום שלכם.

דבר שני, אני רוצה שתתייחס גם למה יכולה להיות הפגיעה במערכת הבריאות פה בישראל.

הדבר השלישי, לגבי הנושא של ארגוני העולים שפנו אלינו בעניין הכרה בתואר שני ושלישי במקצועות בריאות הנפש, בתחומי הפסיכולוגיה הייעוצית, זוגית ומשפחתית.

אני רוצה שתתייחס לדברים האלה ובנוסף תאמר את מה שאתה רוצה להגיד. אני רק מבקש שתתייחס גם לנקודות הללו. בבקשה.

תודה. לגבי הפסיכולוגים אגב, הנושא האחרון שהזכרת, אני לא מכיר את זה. אני גם לא בקיא בזה ולכן אני לא אוכל להתייחס. אני לא מכיר את הרקע של זה ולכן לצערי אני לא אוכל להתייחס לשאילתה הזאת.

אתה רוצה לשמוע ואחר כך תוכל להתייחס? אני אתן קודם לנציג העולים?

שוב אני אומר, אנחנו במשרד הבריאות, אני מגיע מהאגף לרישוי מקצועות רפואיים. אנחנו לא - - -

רק רופאים.

לא, מקצועות רפואיים. כל מי שעוסק במקצועות הבריאות.

אז זה בסדר, נכון.

אבל בתחום הפסיכולוגים יש רפרנט מקצועי שהוא אחראי על התחום הזה והוא יכול להתייחס לזה ביתר מקצועיות. הוא יותר בקיא מזה ממני.

תראה, בנושאי הדיון שהעברנו ציינו במפורט, אז הייתם צריכים לעשות שיעורי בית ולהגיע לפה מוכנים.

אז אני לא הכרתי את זה. אני מתנצל.

טוב.

זה חדש לי.

אז בכל זאת. סליחה שאני משנה כעת את הסדר. בכל זאת אני רוצה שתשמע אותם ואחר כך תבחר אם להתייחס או לא להתייחס.

מאה אחוז. תודה.

בבקשה, ארגון Get Help Israel.

אם אפשר באנגלית, זה יהיה יותר קל.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

שמי טניה פוצ'קו. אני המייסדת של ארגון Get Help Israel, שזה ארגון מקצועי אשר עוסק בסיוע למטפלים מקצועיים בבריאות הנפש, דוברי אנגלית, בישראל. אנחנו בני פחות משנתיים ובשנתיים השגנו קרוב ל-200 מטפלים מקצועיים בבריאות הנפש שהצטרפו לארגון, בעיקר בגלל שהם היו זקוקים לעזרה ותיווך עם המערכת כאן.

אחד הנושאים המרכזיים שבאנו לדון עליו כאן היום, זה שרבים מהם אשר עושים עלייה עם תארים כמו פסיכולוגים ייעוצים ומטפלים משפחתיים וזוגיים, אינם מוכרים כאן. אם הם לא מופיעים תחת הקטגוריה של פסיכולוגים, התארים שלהם לא מוכרים כאן, אז אין להם מסגרות פורמאליות, כמו שהם היו מקבלים ממשרד הבריאות, שיגידו הנה מה שאתם צריכים, הנה המדריך אשר ידריך אתכם איך להתנסות כאן. הם לא יכולים לעבוד בעבור קופות החולים, הם לא יכולים לעבוד בשביל אף סקטור ציבורי והם נאלצים לעבוד בצורה פרטית.

עבודה בצורה פרטית מעניקה להם את הכותרת – מטפלים. הם קוראים לעצמם מטפלים. זו בעיה בהחלט משמעותית, מאחר שכל אחד יכול לקרוא לעצמו מטפל. כל אחד מאיתנו בחדר זה, בלי כל הכשרה, יכול לקרוא לעצמו מטפל. אז העולים האלה, אשר סיימו את הלימודים שלהם, כפי שארגון נפש בנפש הזכיר, שאנשים באים מבתי ספר לרפואה, עם הלוואות אדירות וענקיות. גם מומחי עזרה מקצועית נפשית עם PHD באים עם הלוואות אדירות. הם באים לישראל והזהות המקצועית שלהם נמחקת. אין להם כותרת מתאימה.

האם הם מקבלים הכרה לגבי התואר שלהם ממשרד החינוך?

ל-Get Help Israel יש כאן גם נציג אשר מקושר למשרד החינוך והם לא. זו קטגוריה נפרדת. הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה פסיכולוגיים לבתי ספר, והם מוכרים כפסיכולוגיים לבתי ספר. אבל משרד החינוך לדוגמא לא מתייחס לתואר שלי בייעוץ. אני בכלל לא מוכרת כאן. אבל בחו"ל, בארצות הברית, אני יכולה להיות בעלת רישיון כזה בניו יורק, אני יכולה לקבל רישיון בקליפורניה. רישיונות דומים בחו"ל מוכרים כייעוץ וכמטפלים זוגיים ומשפחתיים. - - - דרך שנים של השגת - - - שעות, בדיוק כמו תואר פסיכולוגי מתאים אחר. לכן זו בעיה.

בניהול הארגון שלנו אנחנו מקבלים פניות רבות מעולים פוטנציאליים אשר יוצרים איתנו קשר מחו"ל, ושואלים אותי מה אני צריך לעבור כשאני עושה עלייה עם התואר הספציפי שלי. אני נאלצת לומר להם שאין להם באמת אופציות. האופציה היחידה שלהם היא לפתח פרקטיקה פרטית. זה דבר מאד קשה עבור עולה. אין לו ערובה להצלחה. אתה לא יכול לדעת אם יהיו לך לקוחות, אם לאו. אפילו אם יהיו לך לקוחות, זו אינה ערובה, כי מחר הם יכולים לעזוב. זה נושא אחד.

הנושא האחר הוא שיוצרים איתנו קשר גם אנשים מהאוכלוסיות הכלליות, עולים דוברי אנגלית שמחפשים מטפלים והם מחפשים מטפלים דוברי אנגלית דרך קופות החולים והם לא יכולים למצוא זאת. אפילו מטפלים דוברי אנגלית בקופות החולים, הם בעיקר ישראלים ואליהם באופן תרבותי העולים לא מתחברים.

אוקיי, זה יהיה הדיון הבא.

לא, אבל זה חלק מזה. הכוונה, אם היו לנו עוד מטפלים מקצועיים לבריאות הנפש אשר התארים שלהם היו מוכרים בארץ, אז הם כן יכלו לעבוד עבור קופות החולים וכן הייתה להם גישה לאוכלוסייה הזו. זה היה מעלה את אפשרות ההעסקה שלהם וזה היה נותן לעולים גישה ליותר מטפלים אשר מוכרים על ידי קופות החולים. הם נאלצים ללכת לטיפול באופן פרטי והם לא יכולים להרשות את זה לעצמם.

עניין זה יקל על עניין העלייה וזה יגרום לכך שיותר אנשים יבואו לישראל.

אוקיי. אני יכול לשאול אותך בעברית, נכון?

כן.

אוקיי, אז אני שואל לאיזה משרד אתם או העולים פונים כדי לקבל רישיון?

משרד הבריאות. אז אנחנו מוכנים להשתתף עם משרד הבריאות, עם האנשים המתאימים במשרד הבריאות, בגלל שיש לנו יועצים מחו"ל, יש לנו גם חברים שהם ותיקים כאן, שמכירים את המערכת בחו"ל ובארץ, שאולי יכולים לסייע. אני חושבת שהבעיה הגדולה היא שלעתים כשאנחנו לא יודעים מה לעשות, אנחנו רק אומרים לא. אנחנו מוכנים לעזור למשרד הבריאות מחוץ לשורות, לגבי איזה מקצועות צריכים להיות מוכרים ולאיזה מקצועות יש כבר הכשרה מתאימה. נשמח לעשות את התיאום הזה.

אוקיי. תודה רבה.

תודה לך.

לפני שאני פונה למשרד הבריאות, אני רוצה לשאול את המועצה להשכלה גבוהה מה אתם אומרים על זה. מרב, או שרי, מי נמצא פה?

שתינו נמצאות.

אז מי רוצה להתייחס?

המועצה להשכלה גבוהה כעיקרון מכירה אך ורק בתארים ישראליים. שמי מרב אברהמי מהמועצה להשכלה גבוהה, ממונה תחום מדעי הטבע וההנדסה.

המועצה להשכלה גבוהה על פי חוק מכירה אך ורק בתארים ישראליים. היא לא יכולה להכיר בתארים זרים כתארים מוכרים. לכן המקום שלנו כאן בוועדה או בישיבה הוא מוגבל ביותר. אנחנו מתעסקים אך ורק בתארים ישראליים. הגוף שמכיר ונותן איזו שהיא לגיטימציה לתארים מחו"ל הוא משרד החינוך, האגף להערכת תארים ממשרד החינוך, שזה לא אנחנו.

לכן שאלתי. היא אמרה לי שמשרד החינוך אמרו שזה לא בתחום שלהם והם שלחו אותם למשרד הבריאות.

לא. יש הבדל בין הכרה בתואר להכרה בהכשרה המקצועית ולהירשם בפנקס הפסיכולוגים, או איך שקוראים לזה.

כן, לכן אני - - -

וזה לא אנחנו בכל מקרה.

השאלה הראשונה שלי לנציגת הארגון הייתה בדיוק – שאלתי לגבי משרד החינוך. מי שלח אתכם למשרד הבריאות? למה לא הלכתם למשרד - - -

אף אחד לא שלח.

להערכת תארים במשרד החינוך.

התואר מוכן. המקצוע לא מוכר.

רגע, בואו נעשה סדר. יש בתואר שלהם הכרה כתואר אקדמי על ידי משרד החינוך?

כן.

אוקיי, מצוין. עכשיו הבעיה שמשרד הבריאות לא מכיר אותו כתואר ברמה מקצועית.

כי במשרד הבריאות יש רק פסיכולוגים.

הבנתי, אוקיי.

יש שישה סוגים של פסיכולוגים.

את זה הוא יסביר לנו. תודה. אז אנחנו עוברים אליך עכשיו. אני חושב שעשינו בירור טוב כדי שיהיה ברור להתייחסות שלך.

עוד דבר אחד.

לא. יש לנו בעיה של זמן.

אוקיי, אין בעיה.

אני חושב שהנקודה ברורה. בבקשה.

תודה. ברשותך, אני אקח ממנה את הפרטים ואני פשוט אצור איתה קשר. אני אלמד את המקרה, אני אביא אותו לידי הפסיכולוג הארצי ונשיב תשובה מקצועית ועניינית.

נשמח לקבל בכתב את התשובה המקצועית שלכם.

בשמחה.

תודה.

אין שום בעיה. אני חוזר לנושא שלשמו התכנסנו, הנושא הראשון. אני חייב להגיד שיש פה בעצם התנגשות בין שני ערכים ולכן הקושי להתמודד עם המהלך הזה. אנחנו מדברים על הערך לעלות לארץ – ערך העלייה, לבין ערך השירות בצבא.

משרד הבריאות אחראי על כל מערכת הבריאות בישראל, גם על הצבא, שהינו מערכת הבריאות הגדולה ביותר בארץ. נכון, דיברו כאן על כמות קטנה של עולים, שזאת תהיה המשמעות כתוספת לצבא. אני רק חייב לציין לטובת הצבא ולטובת הצרכים שלהם, שרופא אחד בגדוד, שאחראי על 350-400 חיילים או על בסיס אימון חיילי או על בסיס טירונים, זה המון. זה מהווה החלטה בין יחידה מבצעית ליחידה שהיא לא יכולה להיות מבצעית. ובין יחידה שאפשר לטפל בחיילים, לבין מקום שאי אפשר לטפל וצריך לתמרן אחרת, ולכן אנחנו מסתכלים על זה בצורה מערכתית, בצורה כוללת.

יחד עם זאת אני שמח מאד. אני חושב שנוצר פה שיח. הוועדה הזאת מאד חשובה לדעתי, כי נוצר פה שיח. אני הייתי בטוח שכל צד מתבצר בעמדה שלו והועלו פה הצעות על ידי ארגוני העולים. הועלו פה הצעות על ידי הצבא. אגב, בכלל הנושא הזה נמצא בתהליכים, הוא עוד לא נסגר ועוד לא נקבע מה יהיה ההמשך איתו.

לאור חוסר הרופאים במדינה, אנחנו גם מעדיפים כמובן שכמה שיותר עולים רופאים בכלל במקצועות הבריאות יעלו לארץ. אני חושב שהשיח המשותף בין הצבא, משרד העלייה והקליטה ובין ארגוני העולים הוא חשוב מאין כמותו, כי הועלו פה דברים שאני חושב שאפשר לעשות את הכל טוב יותר.

אנחנו, משרד הבריאות אמנם מביע עמדה די ניטראלית, אבל אני רוצה להבהיר שאנחנו לא מתנגדים לזה. אנחנו חושבים שאפשר לעשות את זה טוב יותר. צריך לעשות את זה אחרת, כי יש פה בעיה של ערכים ויש פה ראייה שהיא צריכה להיות ראייה מערכתית. אני חושב שהשיח יביא בעצם לפתרון האופטימאלי. תודה רבה.

תודה, תודה. אני חושב שאנחנו לקראת סיכום.

רק כמה דקות לפני הסיום אני מבקש לומר. אני חושב שהשיחה פה באמת הייתה נהדרת, מקצועית וברוח טובה, אבל נוצרה פה איזו שהיא עמימות ואני חושב שמבחינת עולים זה הדבר הכי גרוע. כי עכשיו העולים – ויש לי המוני מיילים שאומרים לי רונן, אני מחכה לשמוע ממך. לבוא? לא לבוא? לחכות? מה לעשות?

אז אני מבקש מגנדי וחבל לי שנציג מיטב הלך, אבל לצאת מכאן עם אפילו איזה שהוא תאריך יעד שבו יוחלט על התהליך החדש, אבל שאני אוכל לחזור לעולים ולהגיד להם חבר, אם אתה מגיע עד אוגוסט 2018 אתה בסדר. מה יקרה באוגוסט 2018 אני עוד לא יודע, אבל אני חייב לצאת מפה עם תאריך ואני מבקש.

יש ארבעה גורמים שלצערי לא התייחסו אליהם כאן באופן ישיר. יש ארבעה גורמים שהם נלקחים בחשבון בכל קובעי הגיוס ואני מבקש שזה יילקח בחשבון בעבודת המטה. יש את גיל העלייה, הגיל שמופיע בתעודת הזהות. יש את גיל ההגעה, שזה מושג שהוא קצת אמורפי שהצבא קבע, ארבעה חודשים. הם קוראים לזה שירות משמעותי בישראל. זה יכול להיות ארבעה חודשים שבאת לבקר את סבתא שלך, או באת לאיזה שהוא מחנה. זה יכול להיות כל מיני דברים. זה נתון שני.

נתון שלישי, גיל העולה שבו הוא מקבל את הרישיון הישראלי. זה יכול לקחת לאנשים שנה. האם בשנה הזאת הוא מחויב גיוס? האם בן אדם שעלה בגיל 34 אבל את הרישיון שלו הוא קיבל בגיל 35, האם הגיל הקובע הוא 34 או 35? ובנוסף זה שנת השהייה או שנת ההסתגלות. האם השנה הזאת היא למעשה דוחפת את העולה בעוד שנה? זאת אומרת מישהו שהגיע בגיל 34 ויש לו את שנת השהייה, שבה כמו שצחי אמר לא מגייסים אותו, האם למעשה הוא פטור, כי אחרי שנה הוא כבר יהיה בן 35? או שגיל הכניסה זה הגיל הקובע ונותנים לו עוד שנה של התאקלמות, קליטה, בוא רגע תדאג למשפחה ואז.

אני חייב לציין, אני דיברתי עם שלושה גורמים בצבא – עם גנדי, עם עוד קצינה במקרפ"ר ועם נציג של מיטב וקיבלתי שלוש תשובות שונות. והאתר של מיטב לא נדרש לסוגיה הזאת ואני חושב שכשמוציאים את הנוהל חייבת להיות התייחסות לארבעת מרכיבי הגיל האלה. תודה.

תודה. אולי נשמע מד"ר גנדי האם לדעתך, לפי הניסיון שלך, ניתן להתייחס ולעשות מה שהוא ציין עכשיו, את ארבעת שלבי הגילאים או מה שהוא ציין. זה נראה לי אפשרי מבחינת הצבא?

מה להתייחס לנקודות?

כן. נניח למשל להתייחס לגילאים האלה, לגיל העלייה, לגיל ההגעה, לגיל הרישיון.

מה קובע בדיוק?

לגיל שנת ההסתגלות.

אני אגיד מה שאני יודע.

כן, לכן אנחנו שואלים.

אני אגיד מה שאני יודע ואם יש משהו, אז תתקן אותי.

אני אגיד לך משהו מוסמך. אני פוקד גם במילואים ואני אגיד לך משהו מוסמך. הגיל הקובע - - -

אז בואו תאמרו לנו בקצרה. ד"ר גנדי, יש לך מה להגיד או שניתן לאיציק?

אני אתייחס לעניין המקצועי, כי הוא עניין מקצועי של מיטב בהיבט של הגיוס.

אוקיי, אז ניתן לך.

אז הגיל הקובע הוא גיל הכניסה. כלומר, גיל ההגעה. אתה הרווחת קצת עם ארבעה חודשים, זה נקרא משכי שהייה בארץ. יש הגדרה למשכי שהייה שאתה שוהה בארץ. אם חרגת מ-120 יום במהלך שנה, זה אומר שרפת את משך השהייה. אבל בואו נעשה - - -

ואז גיל הכניסה הוא הקובע?

ודאי. תמיד גיל הכניסה קובע. כל השאלה אם חרגת במשכי השהייה ואז הוא תופס את גיל הכניסה. אם אין משכי שהייה ולא חרגת מהם, ממילא גיל הכניסה הוא הקובע, אוקיי? עכשיו, שנת שהייה היא שנת התאקלמות לעולה המגיע. בכל מקרה מתחילים לחשב אותו מגיל הכניסה ולכן גיל הכניסה הוא הקובע בכל מקרה.

הבנתי.

שאלת שאלה לעניין רופאים, כי קפצנו עוד מדרגה. לעניין רופאים, במידה והוא אינו רופא - - -

בארץ.

לא, הוא אינו רופא, הוא עדיין לא הוסמך, הוא לא קיבל - - -

בישראל אתה מתכוון.

בישראל, כן.

כן, לזה התכוונתי, לא קיבל את הרישיון. הוא לא יכול להיות מגויס.

בדיוק. לא יכול להיות מגויס עד שלא עבר - - -

רופא.

נכון. עד שלא עבר את העניין. עם זאת, יכולים להחיל עליו - - -

את גיל הכניסה.

כי מועד הכניסה שלו הוא מוקדם. אנחנו מדברים על שנתיים. יכול להגיע בן אדם בגיל 33, בגיל 35 יגידו לו חביבי - - -

אמת, אמת, אתה צודק, רק אני אגיד בעדינות רבה ואחדש. גנדי יתקן אותי, כי זה עניין רפואי, בדרך כלל מי שמושך והגיל חורג, הם עושים ועדה פרטנית כי האמת היא שזה לא כל אחד בוא, תיכנס, תופסים אותך בציציות. את זה אני יודע ממקרפ"ר.

תודה.

אני רק חייב להגיד דבר אחד ובזה אני אסיים. הרופא העולה שהיום בגיל 32, שעדיין על פי ההגדרות נועד לגיוס, 32.5 שאני מדבר איתו, נגיד רק עכשיו הוא קיבל רישיון ורק עכשיו אני יכול לגייס אותו כרופא בישראל, שמוכר בישראל, אני לא אגייס אותו בכפייה אלא כן הוא חותם שהוא מתנדב להתגייס עדיין בגיל 32.5. כי אנחנו לא - - -

הבנתי.

אז מבחינתך זה התאריך של קבלת הרישיון ולא תאריך הכניסה?

יש ארבעה דברים שהם הכרחיים לגיוס נכון להיום - - -

רישיון.

גבר, גיל, תעודת זהות כחולה ולא תושב ארעי ורישיון. אם אחד מהם הוא חורג, הוא לא מוכר אצלנו כרופא עולה.

תודה.

איך אתה היית מסכם את הדיון שעשינו עכשיו? איך אנחנו יכולים לצאת ואיזו אינפורמציה אנחנו יכולים להגיד עכשיו לעולים שלנו?

תראי, אני לא רוצה לחזור על הדברים, כי העבודה עדיין לא הסתיימה ואת זה חשוב להבין. אני בכל הזדמנות, גם עם משרד הקליטה, גם עם משרד הבריאות, גם עם חוויה ישראלית, שאין כאן נציג, גם עם נפש בנפש - בחודש האחרון נפגשנו לפחות פעמיים, מעבר לשיחות טלפון. אני מעביר את המסר שאנחנו נמצאים בוועדה הזאת וזה הכיוונים. התאריך אחד בינואר או לא אחד בינואר, זה לא אני יכול לקבוע כי יש לנו גוף מקצועי מיטב, או שלישות אכ"א, שהם קובעים את זה. הוועדה עדיין לא הסתיימה.

אני יכול להגיד שאני מאמין בזה שלגבי הרופאים העולים שמגיעים לצבא, אנחנו עושים הכל כדי להרחיב את הקליטה שלהם ולהוציא אותם אחרי שירות שלהם במצב הרבה יותר טוב לעולם האזרחי.

תודה, תודה. אני חושב שהגיע הזמן לסכם את הדיון. אני חושב שכל מי שרצה התייחס לנושא ומה שחשוב שכולנו מבינים שקליטת העלייה היא מערכתית ולא רק משרד אחד מקבל החלטה ולכן חשובה מאד התייחסות מערכתית, על מנת לשקול כל החלטה או כל שינוי ומה יכולות להיות ההשלכות.

אני חושב שנציגי הצבא הבינו את זה ואני חושב שהם הבינו מהדיון הזה גם את תרומת העולים בקבלת ההחלטות ולכן ועדת העלייה והקליטה קוראת לצה"ל לקיים שולחן עגול ולזמן את כל משרדי הממשלה הרלבנטיים, דהיינו קליטה, בריאות והגורמים העוסקים בעלייה, כמו הסוכנות היהודית ונציגי ארגוני העולים שעוסקים בעלייה, כמו נפש בנפש, קליעטה ועוד ארגונים.

גבהים.

אני לא אציין את כולם, יש הרבה ארגונים. מאד חשוב לשתף אותם, כי הם מבינים בדיוק את ההשלכות – מה יכול להיות הנזק לעולים הפוטנציאליים להגיע לישראל, וגם מה יכולה להיות ההשפעה על העולים החדשים בתהליך השתלבותם במדינת ישראל.

לכן מאד חשוב שצה"ל – לפני שהוא מתקדם בנושא הזה – יקיים שולחן עגול. זה מה שוועדת העלייה והקליטה קוראת לצה"ל.

הדבר השני לגבי הנושא השני, אנחנו רוצים לשמוע בכתב ממשרד הבריאו לגבי ההכרה בתארים – תואר שני ושלישי בתחום בריאות הנפש, הפסיכולוגים, זה חשוב מאד. אתה יודע שיש חוק שנותן להכיר במקצועות הפרא-רפואיים לפחות משבע מדינות, החוק קיים. לכן אנחנו רוצים להתייחס לשאלה מדוע איך הכרה כפי ששמענו ואנחנו מצפים לתשובה.

אני מאד מודה לכל המשתתפים. אנחנו רוצים לקבל בכתב מצה"ל את הנהלים החדשים שתגבשו, לאחר שתקיימו שולחן עגול עם כל הגורמים הרלבנטיים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:21.