ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-20OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 508

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, ל' בכסלו התשע"ח (18 בדצמבר 2017), שעה 10:00

תקנות סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (פרסום הודעה בדבר מתן צו), התשע"ז–2017

חברי הוועדה: יעל גרמן – מ"מ היו"ר

אורי מקלב

ר' אגף אכיפה וחקיקה – ר' מלחמה בסמים, בטחון פנים - אסתר כהנא

יועץ השר, בטחון פנים - ליאור חיימוביץ

עוזרת ליועמ"ש מ"י, בטחון פנים - דנה צ'רנובלסקי

ר' חו' סייבר חקירות, המשרד לבטחון פנים - ירון שטרן

פרקליט, פרקליטות המדינה - איתי גוהר

ראש צוות זכויות אזרחיות ופוליטיות, האגודה לזכויות האזרח בישראל - אבנר פינצ'ו'ק

סמנכ"ל קשרי קהילה ורגולציה, איגוד האינטרנט הישראלי - מי-טל גרייבר שורץ

עו"ד במחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - אוסנת חיטרון

אפרת חקאק

אסף פרידמן

הדס צנוירט

תקנות סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (פרסום הודעה בדבר מתן צו), התשע"ז–2017

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: תקנות סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (פרסום הודעה בדבר מתן צו), התשע"ז–2017. אוסנת, נרצה שתציגי לנו את התקנות, את ההיגיון.

אם אפשר – החוק כבר פועל חודשיים. האם כבר יישמו אותו? אני אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח. ואם יישמו אותו, האם זה פורסם?

עדיין לא הופעל החוק. חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות, כפי שנאמר כאן, נכנס לתוקף לפני חודשיים. סעיף 12 לחוק קובע שלאחר שהוצא צו לפי החוק, הצו יפורסם באתר האינטרנט של משטרת ישראל בית המשפט שהוציא את הצו, את העבירה שהיא העילה, את הסעיף בחוק שמכוחות ניתן בצו ואת הזכות לבקש עיון מחדש בצו.

הרעיון הוא שלאחר שהוצא צו, יהיה כמה שיותר שקוף וברר לציבור שהדבר הזה קרה שיהיה עיון מחדש, שבית המשפט ידון בדבר הזה. כל מי שמבקש להצטרף, רשאי ולטעון את הטענות שלו. ולכן מפורסמים כל הפרטים האלה – גם בכתובת של משרד המשפטים ומשטרת ישראל, וכן תפורסם הודעה בדבר מתן הצו – לא הצו יפורסם אלא הודעה בדבר מתן הצו תפורסם באתרים וגם בכתובת של האתר שהגישה אליו נחסמה.

הסעיף מסמיך את שרת המשפטים לקבוע את אופן הפרסום – מה ייכלל בפרסום, ואלה התקנות שאנחנו דנים בהן היום. בתקנות מוצע לקבוע שההודעה בדבר הפרסום תכלול את מספר ההליך בבית המשפט, את תאריך מתן הצו, את בית המשפט שהוציא את הצו, את העבירה שהיא העילה למתן את הצו, את הסעיף בחוק שמכוחו ניתן הצו ואת הזכות של כל מי שרואה עצמו נפגע מהצו, לבקש עיון מחדש בצו.

הרעיון הוא שלאחר שהוצא צו, יהיה כמה שיוקף שקוף וברור לציבור שהדבר הזה קרה, שהוא יכול לבקש שיהיה עיון מחדש, שבית המשפט ידון בכך. כל מי שמבקש להצטרף ולטעון טענות, רשאי להצטרף להליך הזה ולטעון את הטענות שלו. לכן מפורסמים כל הפרטים האלה גם בכתובת של האתר וגם בכתובות של אתר משרד המשפטים ומשטרת ישראל.

מה שלא מפורסם זה הכתובות של האתרים והשמות של האתרים. הרעיון הוא שאנחנו רוצים להימנע מלעשות מעין רשימה שחורה כזאת, שתאפשר לגורמים עברייניים לעשות שימוש לרעה בכתובות כאלה או שתאפשר למי שמעוניין לעקוף את החסימות, להגיע לאתרים האלה באמצעים אחרים. אנחנו לא רוצים שהאתר של משרד המשפטים ומשטרת ישראל יהפוך להיות רשימה של אתרים עברייניים. לכן זה האיזון שנעשה.

למרות שבקלות אפשר – אם יש לנו מספר ההליך – להיכנס למספר ההליך ולראות את כל הפרטים. כלומר זה לא ימנע מאף אחד באמת לקבל את הפרטים.

עוד לא קיבלנו התחייבות לגבי זה, מה יהיה חסוי ומה לא.

אתן לך זכות דיבור אחר כך.

זה נכון מאוד. התקנות מנסות לאזן בצורה המיטבית בין הצורך, מצד אחד, לייצר נגישות למידע הזה כדי שמי שרואה עצמו נפגע, מי שחושב שהאתר שלו נחסם באופן לא מוצדק או הורד תוכן שלא היה צריך להוריד, והוא רוצה לטעון בפני בית משפט – שתהיה לו הגישה לעשות את זה, והדברים הללו יהיו שקופים בפני הציבור, לבין הצורך שעומד מנגד, כפי שאמרתי קודם, לא ליצור נגישות מאוד-מאוד פשוטה וקלה לאתרים עברייניים כאלה. זה מה שהתקנות מנסות להשיג – איזון כלשהו בין שני האינטרסים האלה. אנחנו חושבים שהנוסח הנוכחי מאזן בצורה הנכונה.

מה דעתכם שגם כשפונים לבית המשפט, אם מוציאים את התיק ואת ההליך, גם לא יראו עדיין את הפרטים, וצריך יהיה לעשות פנייה ספציפית לבית המשפט כדי לראות את ההליך? כי אני משערת שיש מאגר מקוון של בית המשפט, שאם אני נכנסת למספר ההליך - במיוחד אם אני יודעת באיזה בית משפט וכו', אני יכולה לקבל את כל הפרטים, ואני לא צריכה להזדהות ולא כלום, אבל אם אצטרך לפנות באופן ישיר ולבקש, אז זה באמת יקשה.

אין לכל אדם שלא נוגע לתיק הזה, אפשר להיכנס למאגר ולראות את כל הפרטים של התיק הזה. כדי לראות את פרטי התיק צריך להגיש בקשה לפי תקנות הארכיונים – זה ההליך.

לא ידעתי. עוד משהו להוסיף? לא? תודה. אבנר.

תודה, גברתי. הייתי מבקש מהוועדה לא לאשר את התקנות בנוסח שלהן, כי אני שואל, הכי שקוף שאפשר זה לא. אני מסכים גם שיש דברים שאי-אפשר. למשל, לא נעשה מאגר של חומרים פונדפיליים רק כדי שאני אוכל - בפרסום הזה כדי ש – וכן הלאה, וכדומה - ארגון טרור. אבל בעצם תסתכל גברתי על הטופס. יש טופס בסוף התקנות. ייאמר שם שבתיק זה וזה ביום זה וזה נתן בית המשפט צו החוסם גישה לאתר מחמת, ואז יהיה או סעיף בחוק העונשין, או יהיה כתוב שהוא של ארגון טרור, וכמובן כל מי שרואה עצמו נפגע יכול לפנות, אבל איך אני יכול לדעת אם אני נפגע או לא?

מה הצעתך?

קודם כל צריכה להיות בצו החלטה מנמקת. אני מודע לזה שבתי משפט יכלכלו את צעדיהם כשינסחו את ההחלטה, או פשוט יוכלו פסקה או שתיים – שוב, מחמת, כדי לא לסכל את מטרת הצו, אי-אפשר לפרסם אותם ברבים, אבל כל היתר צריך להיות מפורסם, ואז אוכל לדעת ממה שיפורסם, האם אני נפגע, או יש פוטנציאל של פגיעה או לעבור הלאה. אי-אפשר להגיע בנט המשפט לתיק הזה ולהחלטות האלה.

איפה היית רוצה שזה תתפרסם?

שהיא תהיה חלק מהפרסום.

ומה אתה אומר על הטענה שבכך אנחנו למעשה מאפשרים לגורמים עברייניים, בין אם פליליים ובין לא, להיכנס למאגרים?

אני בפירוש לא מתחכם. אמרתי מראש – זה לא שאני רוצה שבהחלטה מונחת בפניי הבקשה לחסום אתר תחת שם הדומה – לא לזו כוונתי. ואם יהיה צורך, ואם בהחלטה יהיו פרטים כאלה, בית המשפט פשוט יאסור את הפרסום שלהם. מן הסתם עם הזמן גם תיווצר פרקטיקה- - -

תגבש את ההצעה שלך. מה היא אומרת במפורש? מה היית רוצה לשנות פה? יש לנו צו שמדבר על – פרסום הודעה, מספר וכו'.

אם צריך לציין, למעט מה שבית המשפט יאסור - לא צריך לכתוב את זה. אי-אפשר הרי בתקנות להתנות על בית המשפט.

נכון.

אז מה אתה מרוויח בעצם?

בדיוק. גם אני לא הבנתי כל כך. מה אתה רוצה לשפר בצו? מה היית מוסיף או מוריד?

את השיקולים של בית המשפט.

להוסיף את שיקולי בית המשפט?

נתחיל הפוך. משרד המשפטים - האם אני טועה, שאי-אפשר כמעט כלום, חוץ מלדעת שאני צריך לנסוע לירושלים, להיכנס לבית המשפט?

צריך להגיש בקשה.

היא תאושר? וידאנו שהיא תאושר?

אזכיר שסעיף 9 לחוק כן נותן לכם אמירה.

כן, כל הרואה עצמו נפגע.

ובכלל זה תאגיד העוסק בהגנה על האינטרס הציבורי. יהיה מאוד קשה לבית המשפט לא לאשר לכם את הבקשה.

איך אני יכול לדעת שאני נפגע ממה שמפורסם? לא מפורסם כמעט כלום בעצם.

ההודעה מפורסמת גם בכתובת האתר הספציפי. אם אתה מנסה להיכנס לאתר, ואתה רואה את ההודעה הזאת, אתה מבין שהיתה חסימה.

בדרך כלל לא יוצא לי ולרוב הציבור להיכנס לאתרי הימורים, סמים, של ארגון טרור, פדופילים וכן הלאה. מה שמטריד פה – יש איזה בסיס משותף. אנחנו יודעים שיש לפעמים בעיות שלא ניתן לפתור אותן ללא סמכויות מיוחדות. לכן יש החקיקה הזאת. הבעיה היא האיזונים, אבל כרגע אנחנו לא בחקיקה. מבחינתי, השקיפות היא הדבר הכי חשוב, יותר מתנאי כזה או אחר בחקיקה, כי זה מבטיח איזו בקרה ציבורית ואחרת – החשש הוא, גם נציגי הממשלה, היו שאלות במהלך החקיקה שהם לא ידעו להשיב, ולא באשמתם – איך זה יהיה בפועל? איך זה יתממש? מטריה חדשה, מטבע הדבר. דווקא בגלל זה, כי מדובר במעמד צד אחד, מבחינתי החברות הן לא בהכרח שומעות את האינטרס הציבורי. זה קרה בעבר, זה יקרה פחות ופחות. אז יש לנו במעמד צד אחד. הרבה פעמים זה גם יהיה עם ראיות חסויות. אין בקרה, ואני רוצה שההחלטה לפחות תפורסם. להוציא אותם חלקים שבית המשפט- - -

אני מבינה את הבקשה. רק את ההחלטה לפרסם – הוחלט לחסום אתר זה וזה בגלל עיסוק בזנות, עיסוק בפדופיליה, בטרור.

אבל כל הפרטים האלה מופיעים בהודעה שאנחנו מציעים לפרסם.

הוא מבקש נימוקים.

לא צריך הרבה נימוקים. בגלל שהוא עוסק בזנות, טרור, פדופיליה.

כל זה מופיע. אם אנחנו רוצים את הנימוקים, נדרש מאתנו לומר מה הטעם, לתאר.

אם באמת כתוב, שהוחלט לחסום אתר זה וזה בגלל עיסוק בהימור, זנות, פדופיליה, טרור – הרי אי-אפשר להציף את כל העדויות והנסיבות וכל מה שבאמת החוקרים מצאו. זה ממש בלתי-אפשרי.

שוב - כרגע אנחנו מדברים בלי נסחים, החלטות שעומדיות בפנינו, אבל אתם מצפים באמת שבהחלטה כזאת, בחקיקה שהיא מרחיקת לכת וחדשנית, שבית המשפט יאמר: מטעמי הבקשה אני מוציא צו? מצפים שבית המשפט ינמק.

ברור שבית המשפט ינמק.

אם היו כותבים לו: מטעמים שיפורטו, היינו בטוחים בזה, כי הפרקטיקה - צו חיפוש או כל מיני צווים, חסד"פים, הרבה פעמים- - -

לא כתוב מטעמים שיפורטו? אתה מדבר על זה, שבחוק יהיה כתוב שבית המשפט צריך לנמק.

לכן אני רוצה שבית המשפט ייקח בחשבון שהדברים מתפרסמים. הרי שוב – גם לגבי העניין של איסור.

לכן אני שואלת אותך, איפה יש לך משהו?

נוסח ההחלטה.

נתן בית המשפט צו לפי החוק. הוצג ללא דיחוי באתרי האינטרנט של משרד המשפטים, בנוסח שבטופס לתוספת לפי העניין אשר תכלול את הפרטים המפורטים להללן. יש לנו מספר ההליך, תאריך, בית משפט נתן, העבירה שבגינה ניתן הצו.

ההחלטה ונימוקיה.

מה דעתכם?

כפי שאמרתי, הרצון שלנו להיות כמה שיותר שקופים, אבל אנחנו לא רוצים להפנות לאתרים האלה, ואנחנו לא רוצים לפרסם את הפרטים. מה הכוונה, ההחלטה ונימוקיה? מה בית המשפט יגיד? מכיוון שיש באתר כך וכך פעילות שהיא פעילות - אילו עוד נימוקים? על חוק העונשין.

זה לא עניין פשוט. את צריכה לחשוב, מה יהיה בעוד חמש שנים, כשאתה לא תהיי ויהיו אנשים אחרים. אנחנו חוששים ממצב שבו יהיה שימוש לרעה - זה כבר מרחיק לכת.

אצבע קלה על ההדק זה שימוש לרעה.

לכן אנחנו מנסים ליצור את כל הבלמים האלה ואת כל הערובות האלה.

היכן אפשר למצוא את ההחלטה ונימוקיה? אני האגודה לחופש המידע, לזכויות האזרח, העמותה למשילות ודמוקרטיה – לא משנה מי. אנחנו רוצים לדעת, מדוע סגרו. איפה אני מוצאת את זה? האם אני בכלל יכולה להגיע לזה כעמותה שפועלת לטובת הציבור, מלכ"ר?

למעט במקרים של – ככל שידוע לי – למעט החלטה של בית המשפט לאסור פרסום, כמו כל החלטה של בית המשפט, זה החלטות שהן מפורסמות. כדי לקבל את פרטי התיק ולבקש להצטרף, צריך כמובן להגיש בקשה. אבל כל בקשה של בית המשפט, למעט החלטה שהוא מורה לא לפרסם, היא החלטה שהיא מפורסמת.

ואז מה הבעיה להתקשר אליה מאותו אדם? בכל מקרה נגיע אליה.

ההנחה שלי, שתמיד בהחלטות האלה יהיה חלק שאי-אפשר יהיה לפרסם. ברגע שפרט אחד בהחלטה או בתיק הוא סגור, ישר זה חסום לחלוטין. את יודעת את זה. מה צריכים פה?

גם יהיה. אם יהיה איסור פרסום על חלק מההחלטה, זה אותו דבר.

אפשר שההחלטות מפורסמות, ואם לא, אפשר יהיה לבקש עיון, אבל אין סיבה להעלות את ההחלטה לאתרי האינטרנט במשרד המשפטים ובמשטרה. בדיוק בשביל זה אנחנו מחויבים לפרסם את מספר ההליך, כדי שמי שרוצה, וזה חשוב לו, יפעל לראות את ההחלטה באמצעות מספר ההליך. נותנים לך את הכלי. אנחנו לא מפרסמים את ההחלטה, זה גם יכול לסרבל ולעכב את הליכי הפרסום, וכאן יש רצון שנפרסם כמה שיותר מהר, עכשיו נצטרך לפחות עד שנקבל העתק ועד שאפשר יהיה לייצר את הקישור – זה יותר עבודה, זה יותר בירוקרטיה. לכן זה מעכב את זה, ובמקום שהפרסום יהיה מהיר, הוא יהיה אטי.

זה כל כך מתעתע. מה זה, מי שרואה עצמו נפגע? אף אחד לא רואה עצמו נפגע. בעצם כדי שתהיה בקרה, את אומרת לי: אתה תצטרך, אם יהיה לך מימון – לא משנה מאיפה; אחר כך נדבר – אפרופו זה שיש טענות לגבי הפעילות של ארגונים כמונו, אני אצטרך כל הזמן לעקוב, וללכת לבתי המשפט, לעיין אם ייתנו לי – ואנהל מאבק על זה, כי זו הדרך היחידה לנהל בקרה. בעצם אין פה בקרה אמתית. זה רק בנוי על זה- - -

יש בקרה על עצם הבקשות.

לא אכפת לי מאף אחד – לא אכפת לי מארגוני טרור, לא אכפת לי מפדופיל וכן הלאה. אכפת לי מהכול – לא שאתם היום, אבל אתם יוצרים- - -

שמחר יסגרו אתר בגלל שהוא הביע דעה שלא מקובלת על הציבור.

כשאתם תשבו בבית עוד הרבה שנים, ולא תהיה לכם שום שליטה, כמו שיש לכם היום, לגבי מה שקורה, תדעו שאתם השארתם מנגנוני בקרה שיאפשרו למה שאתם רציתם. כל מה שאתם רציתם – לא ניכנס למחלוקות של האיזונים.

כל האיזונים האלה שעכשיו אנחנו מדברים עליהם, אני חושבת שהם איזונים שדיברנו עליהם בשלב החקיקה, והיו פה הרבה מאוד דיונים על זה. בסופו של דבר סעיף 9 לחוק קבע שיש זכות לכל מי שרואה עצמו נפגע, לבקש את העיון מחדש, וגם נאמר מפורשות – מי שרואה עצמו נפגע ובכלל זה תאגיד וכו'. לכן האיזון הזה נעשה. הרעיון הוא לומר לבית משפט: שים לב – יש פה הזכות לגורמים האלה והאלה לפנות ולבקש. אלה מנגנוני הבקרה המאוד חשובים שדיברנו עליהם בשלב החקיקה. החלטות, כמו שאנחנו יודעים – הכלל הוא שהן מפורסמות, למעט אם הוחלט שהן לא מפורסמות. זה אחת. מעבר לזה, יש אפשרות לפנות, כל מי שרואה עניין, ולבקש את פרטי ההליך. החוק נותן לך באופן מפורש את הזכות לומר, לבקש עיון מחדש, ומדבר באופן קונקרטי על מי שעוסק בדברים האלה. זה איזון שאנחנו כן חושבים שמאפשר בנסיבות האלה בקרה שהיא- - -

אני רוצה לשאול. אנחנו מפרטים פה את כל הפרטים שאנחנו רוצים שיהיו בהודעה שלנו באתר האינטרנט. אולי בנוסף לכל מה שאמרנו – מספר הליך, תאריך - נימוקי ההחלטה, פשוט לכתוב בפרסום יהיו נימוקי ההחלטה? האם יש לכם התנגדות לכך?

כפי שאני רואה את זה, נימוקי החלטה לא יכולים שלא להתייחס באופן קונקרטי לאתר, לשם האתר, ולכל הפרטים שאנחנו רוצים להימנע מלפרסם אותם.

- - -

אז מה המידע שאנחנו רוצים שיופיע, ולא מופיע עכשיו? הרי בית המשפט – מה הנימוקים? תבחרו את הדוגמה שאתם רוצים.

לא ראיתי החלטה כזו.

למשל, אתר הימורים. מה הנימוקים? בית המשפט מחליט- - -

ללא ספק יהיה צריך לומר כמובן את ההימורים או את הזנות או את הטרור או את הפדופיליה. ללא ספק זה יהיה בפנים.

זה בפנים כבר עכשיו.

כלומר את אומרת – כך חשפנו את האתר.

לא, אם מעבר לאמירה הזאת, האמירה צריכה להיות – בחנו את התוכן, זה תלוי בצו. הגענו למסקנה שהתועלת שבהגבלה עולה על פגיעה, ככל שתהיה. מעבר לזה, כאן זה דברים שאתה צריך להיכנס לתוכן של האתר, ולתאר את זה. אני לא רואה איפה הפער בין מה שנמצא היום. וזה לא שאי-אפשר לפנות ולבקש לקבל את המידע הזה. אולי לא סומכים על הפקידים בטווח הארוך; צריך לסמוך על בית המשפט.

מה שאבנר אומר – אני צריכה לדעת שזה קרה כדי לבקש את המידע הזה. בבקשה, נציגת המשטרה.

אני דנה, מהייעוץ המשפטי במשטרה. אנחנו דנים פה בנוסח של התקנות, וקצת שוכחים את ההסבר המלא, והוא הסבר מלא, מקיף, עם המון-המון איזונים ובלמים ומגבלות וביקורת, והחשש פה של יד קלה על הדלת מקריאה של נוסח החוק, כפי שהוא גובש פה עם המון הערות ושינויים מהנוסח שגיבשנו בהתחלה, הוא נוסח שמחייב את בית המשפט לבחון ולשקול ולנמק ולפרט, ובסופו של דבר החשש מזה שנחסום אתר סתם כי אנחנו לא אוהבים את מה שנאמר בו, זה לא עונה בקנה אחד עם החוק, וזו לא סמכות של קצין משטרה, ללכת ולחסום בעצמו. כל הזמן ביקורת שיפוטית, וכן התקנות הללו נותנות איזו שקיפות לפחות על כמות הבקשות. כלומר אם יש פה חשש שייחסמו אלפי אתרים ביום, אז יפורסם. כל צו יפורסם, ויוכלו לראות את הכמות, את סוגי העבירות, את התדירות. יוכלו לראות המון דברים.

מי שזה אתר שהוא גלש אליו, והוא חשב – הורדתם לי אתר והוא לגיטימי לחלוטין – הוא יראה את זה. הוא ינסה לגשת לאתר, ויראה הודעה מפורשת שתאמר: האתר נחסם לבקשת המדינה, ומי שרואה הודעה כזאת – צו שאנחנו מפרסמים באתר של משרד המשפטים או של המשטרה והוא רוצה לדעת במה מדובר, יוכל להגיע אל ההחלטה.

בבקשה.

מי-טל גרייבר שורץ, איגוד האינטרנט הישראלי. בעיניי, יש שני חששות שלא באים לידי ביטוי, שבאמת נבדקו, שאין להם תשובה בתקנות. אחד – המטרה שלנו היא הרי לתפוס את העבריין, ולא רק להפסיק את העבירה. זה דובר הרבה במהלך החקיקה, והשאלה האם בית המשפט בחן את זה או לא – הייתי שמחה מאוד לראות את זה בנימוקי הבקשה, כלומר לראות אם הבעלים של האתר הוא ישראלי, האם נעשה מאמץ כלשהו כדי להגיע ולתפוס את העבריין, ולא רק לחסום את האתר שיש באינטרנט.

הדבר הנוסף – דיברנו על הרבה דרכים של חסימה, וזה שחלק מהחסימות גורמות לכך שעוד אתרים, שאין בהם בעיה, ייחסמו יחד עם האתר, והייתי רוצה שיהיה כתוב שנבדק לפחות ברמה הטכנולוגית הבסיסית, ושלא ייחסמו עוד אתרים פנימיים יחד עם האתר המפר.

הדברים כתובים בחוק. הם במסגרת האיזונים שצריך לבצע בעת הגשת בקשה, ובמסגרת השיקולים שבית המשפט צריך לשקול. לכן כל זה כבר חוקק בחוק. זה לא העניין של התקנות. התקנות הן רק לעניין פרסום הצו. האיזונים שאת מדברת עליהם, שהם נכונים, מצאו את מקומם בחוק.

אני מסכימה. זה לא המקום. את צודקת, אבל על כך היינו צריכים לדון בחוק ולוודא, ואני משערת לעצמי - אנחנו כרגע בתקנות שדנות בפרסום. זו היתה חלק מהדרישה של הוועדה, שיהיה פרסום. זה את ודאי צריכה להיות בעד, שיהיה פרסום. אולי זה לא מספיק, ואולי נצטרך לבקש את התיק, את ההליך, ולהיכנס לתוכו ולראות – יכול להיות, אבל אני כן מבינה את האיזון שנדרש. קודם כל, אני מבינה את הדאגה ואף שותפה לה שביום מן הימים – לא בקונסטלציה הזו, לא עם האנשים האלה. יכול להיות שייקחו את החוק הזה וינצלו אותו כך שיסתממו פיות או יסגרו אתרים שלא פועלים לא בטרור ולא בזנות ולא בפדופיליה ולא בסמים ולא בהימורים אלא בהבעת דעות קיצוניות נאמר, אבל האיזונים הללו נמצאים בחוק. זה לא שייך לתקנות האלה. בתקנות האלה אנחנו עושים את מה שהוועדה הזאת ביקשה – לפרסם. ואני רואה את האיזון הנכון, מצד אחד, לא לאפשר לגורמים עברייניים לחגוג פה ולהיכנס לתוך האתרים האלה ואולי לבצע עבירות – לא הייתי רוצה, ומצד שני, הרצון כן להודיע לציבור. אני חושבת שהן מאוד מאוזנות. נקרא אותן ונצביע.

אני גם רוצה להוסיף, שיש לנו דיווח שנתי לוועדה, ואם אתם נתקלים בבעיות בגישה להחלטה עצמה, בדיון בוועדה אנחנו נרצה לשמוע את זה. זו תהיה תקלה רצינית שלא התכוונו אליה. אוסנת, את יכולה להקריא את התקנות.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 16(1) לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז-2017, ובאישור ועדת חוקה חוק ומשפט (להלן –החוק) אני מתקינה תקנות אלה:

1. פרסום הודעה בדבר מתן צו באתרי האינטרנט של משרד המשפטים ושל משטרת ישראל. נתן בית המשפט צו לפי החוק, תוצג ללא דיחוי, באתרי האינטרנט של משרד המשפטים ושל משטרת ישראל הודעה לפי סעיף 12(א) לחוק, בנוסח שבטופס א' לתוספת, לפי העניין, אשר תכלול את הפרטים המפורטים להלן: (א) מספר ההליך בבית המשפט שבמסגרתו ניתן הצו; (ב) תאריך מתן הצו; (ג) בית המשפט שנתן את הצו; (ד) העבירה שבגינה ניתן הצו, או היותו של אתר האינטרנט אתר של ארגון טרור; (ה) הסעיף בחוק שמכוחו ניתן הצו; (ו) זכותו של כל הרואה את עצמו נפגע מהצו לבקש מבית המשפט עיון מחדש בצו.

2. פרסום הודעה בדבר מתן צו בכתובת האתר. קיבל ספק שירותי גישה לאינטרנט צו להגבלת גישה לאתר לפי סעיף 2 לחוק, יפעל להצגת הודעה לפי סעיף 12(ב) לחוק, אשר תוצג למי שמבקש לגלוש לאותו אתר, לפיה הגישה לאתר נחסמה מכוח צו בית משפט שניתן לפי סעיף 2 לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017;

ההודעה לפי תקנה זו תהיה בנוסח שבטופס ב' לתוספת ותכלול את הפרטים המפורטים להלן: (א) מספר ההליך בבית המשפט שבמסגרתו ניתן הצו; (ב) תאריך מתן הצו; (ג) בית המשפט שנתן את הצו; (ד) העבירה שבגינה ניתן הצו, או היותו של אתר האינטרנט אתר של ארגון טרור; (ה) זכותו של כל הרואה את עצמו נפגע מהצו לבקש מבית המשפט עיון מחדש בצו.

להקריא גם את הטופס?

בדרך כלל אנחנו לא מקריאים את הטופס. את יכולה להסתכל עליו.

קראתי אותו.

יש שני טפסים – אחד של משרד המשפטים ואחד על האתר המוגבל.

תודה. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד התקנות – פה אחד

תקנות סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (פרסום הודעה בדבר מתן צו), התשע"ז–2017, אושרו.

אושר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40.