ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 258

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, כ"ה בכסלו התשע"ח (13 בדצמבר 2017), שעה 9:03

סוגיות ייחודיות בקליטת עולים דוברי אנגלית

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

רחל עזריה

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

דוריס קריאף - ממונה תיעוד וזכאות, משרד העלייה והקליטה

דפני רות מושיוב - מפקחת לקליטת עליה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי לוין - סמנכ"ל תכנון, שירות התעסוקה

מוטי אלמליח - מנהל אגף בכיר פיקוח ותקציב, רשות השירות הלאומי-אזרחי

שלו ארגי וובו - מ"מ מרכז בכיר ארגון ופרויקטים, רשות השירות הלאומי אזרחי

נורית יחימוביץ'-כהן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ג'ייסון רוט - פרויקטור עידוד עלייה דוברי אנגלית, עיריית ירושלים

נטלי אטלן - רכזת תלמידים עולים, עירית ירושלים

ישראל כהן - פרויקטור עידוד עליה לדוברי אנגלית, עירית ירושלים

עמרי סנדריי איטח - מנהל תחום מדיניות ומחקר, שירות התעסוקה

בצלאל בורנשטין - מנהל תכנית YTA , ההסתדרות הציונית העולמית

רוני ברנע - מרכז פרוייקט קליטת עולים דוברי אנגלית, חמ"ד

סוניה גרהם - רכזת דוברי אנגלית, ההסתדרות הציונית העולמית

רפאל כהן - מנהל תחום ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית

יהונתן רובין - סטודנט, ההסתדרות הציונית העולמית

שלי שפרן - רכזת תכנית ייעוץ לעולים חדשים, ההסתדרות הציונית העולמית

ד"ר אליסון אביב - פסיכולוגית קלינית מומחית, ההסתדרות הציונית העולמית

יעקב חגואל - סגן ומ"מ יו"ר, ההסתדרות הציונית העולמית

יגן בן חורין - מנהל שירותי עליה למדינות דוברות אנגלית, הסוכנות היהודית

תניה סבזנוב - founder, ההסתדרות הציונית העולמית

אורי ברזל - רכז התכנית הבינ"ל בממשל, המרכז הבינתחומי

ג'וסי ארבל - מנהלת שירותי קליטה, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

דורון קליין - מנכ"ל, הפדרציה הציונית דרום אפריקה

מרים ברט - מנהלת תכניות, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

ליזי מרטין - מת"ל ועדת עליה וקליטה, ארגון נפש בנפש

אורלי אוליאל - רכזת תקשורת, מכון עתים

אליענה סון - רכזת פרויקטים, ישיבה יוניברסיטי ישראל

גבריאל סקט - רכז פרויקטים, ישיבה יוניברסיטי ישראל

סטפני שטראוס - ישיבה יוניברסיטי ישראל

עקיבא הרו - קו לנוער

רונן ברנע - רכז קליטת עולים דוברי אנגלית, נאמני תורה ועבודה

פנינה קפלנסקי - ראש עמותת HERE NEXT YEAR

שאול פרבר - רב, מנהל העמותה, מכון עתים

צביקה גרייבר - יו"ר ומייסד, KEEPOLIM IN ISREAL

יונתן יאבור - מנכ"ל, TLV INTERNATIONALS

אורית לסר - ראש תחום חינוך נאמני תורה ועבודה

רוברטה לאם - מייסדת HERE NEXT YEAR

ג'פרי דאובה - ראש לשכה, ארגון ציוני אמריקה

קלי די אודס - סטודנטית

אילנה היידמן - מנכ"לית

דבי זוהר - מוזמן/ת

דויד סמסון - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר תרגומים

סוגיות ייחודיות בקליטת עולים דוברי אנגלית

בוקר טוב לכל המשתתפים. יחד איתי חברת הכנסת קסניה סבטלובה חברת הוועדה, וכמובן ראשי הארגונים, משרדי הממשלה נמצאים פה. בוקר טוב לכולם. אנחנו קיימנו לפני כמה חודשים עם נציגי הארגונים דוברי אנגלית, ישבנו לא בדיון הוועדה, אבל כשהגיעה אלי פניה לדון בנושא של הצרכים המיוחדים שיש גם כמו לעולים יוצאי ברית המועצות לשעבר, יוצאי אתיופיה, יוצאי צרפת ועולים אחרים, גם לעולים דוברי אנגלית יש צרכים מיוחדים. רציתי לשמוע מה באמת יש, לכן קיימנו דיון שלא בוועדת העלייה והקליטה אלא דיון איתי ביחד עם הארגונים.

למדתי מנציגי הארגונים שבאמת יש אתגרים בשילובם וקליטתם של העולים החדשים דוברי אנגלית. כדי להתמקד יותר, פניתי למרכז המחקר והמידע בכנסת, הממ"מ, וביקשתי שיבצעו מחקר מול משרדי הממשלה מה הנתונים בשילוב הנוער, העולים בכלל דוברי אנגלית. חיכינו עד שהם יסיימו את עבודתם וידווחו לנו. ברגע שקיבלנו את הממצאים של המחקר שלהם, קבענו את הדיון. אני אתן להציג את ממצאי עבודתם, מה הם מצאו מול משרדי הממשלה לגבי מצבם ושילובם בתהליך קליטתם של דוברי האנגלית.

אני רוצה להדגיש פה, זה מאוד חשוב שאנחנו כוועדת העלייה והקליטה חייבים ומחויבים להתייחס לכל פניה ואני מבין את משרדי הממשלה, אנחנו לא פועלים לפי שפות, אז אנחנו נותנים לכולם בצורה שוויונית. יש טענות כאלה ואני רוצה שבאמת יתייחסו לממצאים ולדברים האלה ונדון בזה. אנחנו חברי הכנסת מחויבים להביא את הנושא לדיון ואז כולנו לא מחפשים אשמים אלא מחפשים פתרונות ואיך אנחנו משלבים ידיים ומתמודדים עם האתגרים האלה לטובת קידום שילובם של העולים החדשים. זו המטרה.

לכן אני מאוד שמח ומברך את ראשי הארגונים שהם לקחו את היוזמה ואמרו 'יש לנו אתגרים תעזרו לנו לקדם את קליטת העולים דוברי אנגלית' וגם ככל שאנחנו נקלוט, נשלב את אלה שכבר עלו, כך גם זה יגדיל את מספר העולים דוברי אנגלית במדינת ישראל וזו המטרה שלנו.

אני מברך ואני רוצה שמשרדי הממשלה יתייחסו, יש בעיות מיוחדות לעולים אחרים גם יש בעיות מיוחדות לדוברי אנגלית. לכך אני מבקש שתתנו דגש בנושא.

דבר שני אני רוצה לברך את ההסתדרות הציונית העולמית, ממלא מקום היו"ר של ההסתדרות היה צריך להגיע, הוא בדרך. חשוב לי לציין לפרוטוקול כי ההסתדרות הציונית העולמית עשתה מאמץ לעשות שולחן עגול לעולים דוברי אנגלית ואני חושב שזה מאוד חשוב ואני מברך על הצעד הזה. בשלב זה אתן לדוקטור נורית יחימוביץ כהן מה-ממ"מ להציג לנו את הממצאים.

תודה רבה. אני חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת. התבקשתי על ידי הוועדה לכתוב על קליטת עולים דוברי אנגלית. אני רוצה לפתוח בכמה נתונים. קודם כל הנתונים הם על עולים שהגיעו מארצות הברית, בריטניה, קנדה, דרום אפריקה אוסטרליה וניו זילנד, כשבשנת 2015 עלו לישראל 3,700 עולים מהארצות האלה וב-2016 עלו 3,900 עולים, שהם כ-15% מכלל העולים לישראל בשנה הזאת. כ-2/3 מהעולים מארצות דוברות אנגלית הם עולים מארצות הברית ומעניין לציין ששיעור גבוה מהם בוחר להשתקע באזור ירושלים, בערך 40%-45% בשנים שציינתי, ושאר העולים משתקעים במקומות אחרים בארץ באחוזים הרבה יותר נמוכים, כך שירושלים זה המרכז הגדול ביותר. תיכף אגע בזה עוד קצת.

הוועדה ביקשה מאיתנו לפנות לכמה גורמים רשמיים ולשאול מה המדיניות שלהם לגבי קליטת עולים דוברי אנגלית. פנינו למשרד העלייה והקליטה כמובן, למשרד החינוך, למשרד הרווחה ולשירות התעסוקה. ככלל, הגורמים שאליהם פנינו לא מזהים בעיות ייחודיות לאוכלוסיית העולים מארצות דוברות אנגלית ואם לפרט באופן קצת יותר ספציפי, אז משרד העלייה והקליטה כאמור לא מזהה בעיות ייחודיות ולכן הוא גם לא הקצה סכומים ייעודיים לעולים דוברי אנגלית וגם לא קבע מבחנים ייחודיים לאוכלוסייה הזאת בחלוקת כספים. עם זאת, המשרד מתקצב את הרשויות המקומיות ומנחה אותן לתת מענה לתמהיל העולים הייחודי של כל אחת ואחת מהרשויות, וזה אומר שבעצם צריך לבחון בכל רשות מקומית באופן ספציפי האם השקעת התקציבים והתכניות מתאימה לתמהיל העולים באותה רשות מקומית ואני מניחה שנציגי עירית ירושלים שנמצאים כאן יכולים לתת מענה יותר מפורט בנושא הזה.

באשר לגישת משרד החינוך, מצד אחד קיבלנו תשובה שהמשרד סבור שאין צורך בהתייחסות ייחודית לעולים דוברי אנגלית ובאופן כללי גם בהתייחסות לפי ארצות מוצא בכלל, כי התייחסות כזאת עלולה להגדיל את אי השוויון בין ילדים שהגיעו מארצות שונות. המשרד גם משיב שכל תלמיד מקבל מענה לפי הצרכים הייחודיים שלו. עם זאת, צריך לציין שיש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, קליטה ושילוב של תלמידים עולים ושל תלמידים תושבים חוזרים בשנת הלימודים תשע"ח ולפי החוזר הזה בתי הספר אמורים לתת סיוע לדוברי רוסית, צרפתית, פורטוגזית, אמהרית ולבני המנשה. אז אני מניחה שנציג משרד החינוך יסביר את המדיניות שלו בצורה יותר מדויקת.

שאלנו את משרד הרווחה וגם את משרד החינוך מה באשר לאנשי צוות דוברי אנגלית, עובדים סוציאליים, יועצות חינוכיות, צוות חינוכי בכלל ומורות, והתשובה של שני המשרדים הייתה שמאחר וכל אנשי הצוות האלה הם בוגרי אוניברסיטה ומבחן באנגלית זאת דרישה קבלה לאוניברסיטה, הרי שבעצם כל אנשי הצוות נחשבים על ידי המשרדים לדוברי אנגלית.

שירות התעסוקה מספר לנו שגם בעיניו עולים דוברי אנגלית הם לא קבוצה מובחנת. על פי רוב הם בעלי מיומנויות תעסוקה גבוהות יחסית ובתפקידים מסוימים אפילו יש להם יתרון.

אני רוצה לסיים בנקודה למחשבה או לשאול שאלה. מהם הקריטריונים לקביעה שקבוצת עולים ספציפית דורשת התייחסות מיוחדת ואיך קובעים שקבוצת עולים זו זכאית לקבל תכניות ותקציבים מעבר למה שניתן לכל עולה.

תודה רבה. אנחנו נשמע את משרדי הממשלה ונראה שיש את העניין של דעות קדומות שהעולים שמגיעים מארצות מפותחות, בעיקר דוברי אנגלית, הם עשירים ומסוגלים להתמודד ויש את ההבנה הזאת. כפי ששמעתי זה לא בדיוק כי יש עולים שממש סובלים ויש להם בעיות. לכן אנחנו רוצים גם לשמוע מהארגונים וגם ממשרדי הממשלה איך משתחררים מדעות קדומות בעניין הזה, ולהתייחס לעולה לפי מצבו ולא לפי ארץ מוצאו, אם הוא מאמריקה אז הוא בסדר, אין בעיה. עולה מאנגליה בסדר. אנחנו רוצים להשתחרר מהמצב הזה ולראות את העולה כעולה ולהתייחס לבעיות המיוחדות שיש לו. זה כל העניין. חברתי חברת הכנסת קסניה סבטלובה בבקשה.

תודה לך אדוני היושב ראש, אני מברכת כמובן על הדיון החשוב. הייתי רוצה להפנות כמה שאלות עוד לפני שנתחיל בדיון למשרדי הממשל כי בתוקף תפקידי כחברת הוועדה ועולה אמנם ותיקה, אבל עדיין עולה שעולים רבים מרגישים יותר בנוח לפנות אלי ולשאול אותי את השאלות שיש להם, כיצד קורה שבמשרדי ממשלה רבים, לרבות משרד העלייה והקליטה, חסרים פקידים שהם דוברי אנגלית. כביכול זו דרישה בסיסית וזו גם לא שפה נדירה כמו שאנחנו יודעים, אבל איך שהוא אני נמצאת בקשר גם עם ארגוני עולים אבל גם עם אנשים פרטיים שפונים אלי ואומרים לי 'אנחנו מגיעים ואנחנו לא יכולים לדבר, לא יכולים לתקשר עם הפקידים באותו משרד שאמור לטפל בנו' אז אומרים 'נביא לכם מישהו' אבל זה צריך להיות דבר שהוא בשגרה, כך היה נדמה לי לפחות עד עכשיו. זה לגבי השאלה של הנגשה לשונית, ואם כבר משרד העלייה והקליטה בוחר להשקיע סכומים רבים מאוד בעבודה משותפת עם מישהו שנחשב לכוכב של המדיה החברתית כמו ליאור סושרד, ולהפנות איזו שהיא התייחסות לעולים ועולות ממדינות צפון אמריקה, ומדינות דוברות אנגלית, זו פרסומת שרצה בערוצי טלוויזיה ישראליים שעד כמה שאני יודעת עולים חדשים לא בהכרח צופים בערוצים האלה, והכסף שהושקע הוא כאמור כסף רב מאוד, גם הפנינו שאילתה בנושא הזה כדי לברר כמה זה עולה. האם לא היה עדיף אולי להשתמש באותם הכספים על מנת לשפר את העניין של ההנגשה הלשונית מול אותם עולים במקומות הרלבנטיים?

עוד נקודה שהייתי רוצה להעלות אותה, כמובן עניין של סעד ועזרה לעולים מבחינה פסיכולוגית. זה נושא כאוב, דנו פה לא מעט בעניין הזה. בינתיים לא נראה שיש איזה שהוא שיפור מאז שביקרנו במשרדי ער"ן, שזה היה לפני יותר משנה, מאז אנחנו מתבשרים שהתקציבים לא מועברים, בוודאי לא גדלים. זה המוקד היחיד שמאפשר עזרה פסיכולוגית לאנשים שהם דוברי שפות שונות ואנחנו מתבשרים על כך שיש מקרים מצערים ביותר גם בקרב אותה עליה שכן קיימות לגביה סטיגמות חיוביות, אבל זה עדיין סטיגמות, של עליה הכי מוצלחת, עליה הכי לא בעייתית, עליה שמסתדרת בעצמה, אבל יש מקרים של התאבדות, יש מקרים קשים מאוד של מחלות נפשיות, בדידות, דכאון, כל אותן הבעיות שהן רלבנטיות לכלל העולים, הנתק מהמשפחה ומהחוג החברתי, חוסר יכולת להבין את המציאות, לא מספיק כלים שמאפשרים להתחבר למנטליות. נכון שאלה דברים שלוקחים זמן ואני כעולה יכולה להעיד על כך בעצמי, אבל יש אנשים שקל להם יותר ויש אנשים שקשה להם יותר. ואם פשוט מלכתחילה מתייגים קבוצה מסוימת כ- בסדר, זה 'נו פרובלם', הכל בסדר איתם, הכל טוב, אז מתעלמים בעצם ממציאות שהיא מתחת לפני השטח, ועוד פעם, כיוון שיש פה ארגונים רבים של עולים שמטפלים הם בעצמם בדברים האלה, אנחנו יודעים היטב. יודעים היטב שיש פניות רבות, אפשר להיכנס לכל פורום של עולים ואני מחוברת לאחרונה עם פורום שלKeep Olim , ועוקבת אחרי מה שאנשים כותבים כדי להיות בקשר ולהתרשם ולקרוא, וכל פניה שניה נוגעת לעניין של סעד ועזרה בתחום הפסיכולוגי של הסתגלות לחיים במדינת ישראל. הייתי רוצה לדעת כיצד, למרות שאנחנו העלינו בהקשרים שונים את הבעיות האלה פעם אחר פעם גם של הנגשה לשונית וגם של סיוע לאותם הארגונים שמטפלים במסירות בעולים החדשים ועוזרים להם במצבים הכי קשים שהם נקלעים אליהם, כיצד הבעיות האלה עדיין לא נפתרו ומה אתם מתכוונים לעשות כדי למצוא את הפתרונות הראויים? תודה.

תודה. הצטרף אלינו ממלא מקום יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית מר יעקב חגואל. לפני שהגעת בירכתי את ההסתדרות הציונית העולמית על המאמצים שלכם ליצור שולחן עגול לעולים החדשים או הארגונים של עולים דוברי אנגלית, ואני חושב שזה ראוי לציון, מאוד חשוב לחזק את העולים ולהעצים אותם. יישר כח, אנחנו רוצים לשמוע כמה דברים ממך.

בוקר טוב, סליחה על האיחור. אדוני היושב ראש, הוועדה, חברת הכנסת וראשי הארגונים,. יש פה ראשי ארגונים של עולים שאנחנו בשיח איתם בשנה האחרונה די הרבה מתוך ראייה שמי שעלה לארץ חושב הכי טוב שהמקום של כל היהודים שרוצים בכך הוא פה בבית. אני חריג כאן בתוך החדר, יש פה עוד כמה אני רואה, אבל לי לא הייתה ולא תהיה הזכות אף פעם לעלות לישראל. ואני אומר, הזכות הזאת היא זכות לא פשוטה היא זכות של לעזוב בית, לעזוב סביבה טבעית, לעזוב משפחה לפעמים, לעזוב מקום עבודה ולעשות מעשה, לעשות מעשה חשוב. לעשות מעשה טבעי, לעשות מעשה ראוי. אבל לא פשוט ואין ספק שאותם עולים שעלו לכאן לישראל, ואותם פעילים שבחלקם הגדול זה מתנדבים שרוצים להמשיך את אותו מפעל ציוני, את אותו רעיון ציוני שהבית של היהודים הוא כאן בארץ ישראל, צריך להוקיר את האנשים הנפלאים האלה אדוני, ואנחנו בהסתדרות הציונית העולמית באמת יצרנו איזה שהוא פורום של ארגוני עולים מתוך ראיה שאין ספק שהם מבינים את נושא העלייה הכי טוב מכולנו. מתוך זה הגענו באמת לכל מיני חסמים שיש לאוכלוסיות שונות של עולים.

אני לא רוצה שתהיה אי הבנה, אנחנו בעד כל העולים. אנחנו רוצים שכולם יעלו לישראל ואין ספק שישנם קהלים שצריך להמשיך את החיזוק של העלייה ואת האלמנטים המיוחדים שהם צריכים לקבל, אם זה עולים מאתיופיה ואם זה עולים דוברי רוסית ואם זה עולים מארצות אלה ואחרות, צריך להמשיך עם זה ביתר שאת. אבל, אחרי שבעים שנה שיש לנו מדינה מפותחת, ואנחנו מגשימים פה את החזון של בנימין זאב הרצל גם ברמה הזאת של מדינה עברית בארץ ישראל, אבל גם ברמה הזאת שאנחנו רוצים לשאוף לחברת מופת בארץ ישראל. וברמה הזאת ישנם היום עולים שרוצים לעלות לא רק ממניעים אנטישמיים, לא רק ממניעי מצוקה, אלא מתוך בחירה של רעיון ציוני.

אני אומר שוב, כולם פה רוצים לעלות ממניעים ציוניים. אבל הטריגר הוא לא רק מצוקה. הוא מתוך בחירה. והקהל הזה כאן אומרים, 'אנחנו רוצים לעלות מתוך בחירה אבל יש לנו כמה חסמים בדרך. גם לנו יש דברים ייחודיים שצריך לפתור אותם', ודרך אגב, לא כל דבר זה כסף. לפעמים זה יחס, לפעמים זה אוזן קשובה, לפעמים זה קצת לראות איך אנחנו מתייחסים אל זה בצורה אחרת ובעניין הזה אנחנו גם בהסתדרות הציונית העולמית וגם ביחד עם ארגוני העולים, רוצים לראות איך אנחנו מייצרים שיח דרכך אדוני, ואני מאוד מברך על הישיבות האלה איתך, זה לא פעם ראשונה שאנחנו יושבים כאן עם הארגונים, אני חושב שהתהליך הזה צריך לייצר שיח מול משרדי הממשלה השונים, בראייה שכן גם ליהודים דוברי אנגלית, ישנם צרכים מיוחדים בעליה לישראל וזה לא אמור לפגוע בשאר העולים. זו הנגיעה שלנו בראייה הזאת ואני באמת מברך את כל העוסקים במלאכה.

תודה רבה. אני גם רוצה לציין את הרב ג'יי וויינסטין שבאמת דחף את הנושא ועזר לנו הרבה פה, אני מאוד מודה לך. אני הכרתי אותו בניו ג'רסי כרב של קהילה ממש חזקה. אחרי שהייתי שם בבית הכנסת שלו, ובביתו שם בשבת, הוא אמר לי 'עוד חודש אני עולה לישראל'. הוא עזב קהילה מפוארת ועלה למדינת ישראל, הוא מתגורר במעלה אדומים ועוזר לנו גם פה בכנסת לקדם את האינטרסים של העולים, ואני מאוד מודה לך, שאתה אמרת שעוזבים משפחה, עוזבים הכל לעליה ציונית, זו דוגמה שאני מכיר אישית בעניין, ותודה רבה על הדיון הזה שממש עזרת לנו.

אנחנו רוצים לשמוע את רפאל כהן.

שלום לכם. אני עובד בהסתדרות הציונית. אני קודם כל שמח וגאה להיות פה, אני גאה לייצג איזה שהוא שיח שהתקיים בחצי השנה האחרונה, עם למעלה מנציגים של 20 ארגונים שמייצגים עולים שהגיעו ממדינות דוברות אנגלית, רק לסדר, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, אנגליה, דרום אפריקה. הנגיעה האישית שלי לדבר היא שחייתי שש שנים בחו"ל בשתי שליחויות, שלוש שנים חייתי באוסטרליה ויצא לי לפגוש קהילה מדהימה בסידני, ושלוש שנים הייתי שליח עליה מרכזי בארצות הברית.

החיבור שלי האישי לנקודה הזאת, שיצא לי שבמשרד עלו 6,000 עולים שהגיעו בשנים 2011-2014 מארצות הברית, מהחוף המזרחי. כל פעם שמעתי את הסיפור מחדש. חבר'ה, מתייחסים אלינו כעולים שהם רק עולים עשירים. התמונה היא יותר מורכבת. יש פה צרכים אחרים, יש פה דברים מורכבים. יש עולים שמגיעים באמת עם הרבה כסף, וגם לאלה שמגיעים עם כסף, גם להם יש אתגרים ודברים שצריכים התייחסות. כדי כן להיות אטרקטיביים יעקב חגואל דיבר על הרצון היום להפוך את הנושא של העלייה, את מה שקוראים אופציית החיים בישראל להזדמנות בישראל, לחשוב איך אנשים רוצים צעירים, באים, יש להם הזדמנות להגיע לישראל ואנחנו כמדינה קולטת צריכים לחשוב איך אנחנו מייצרים הזדמנות ולא מייצרים קשיים. איך אנחנו פותחים את הראש ואיך אנחנו עושים עליה שהיא יותר מקצועית ויותר איכותית.

למעשה ההסתדרות הציונית היום יש לה את המנדט להתעסק בנושא של הסרת חסמים ואנחנו מדברים, מבחינתנו כשעולה מגיע ויש לו קשיים זה חסם שמקשה עליו שאותו אחרי זה הוא מדברר ומספר בפייסבוק ובוואטס אפ לחברים שלו ולמשפחה שלו שם וזה מקשה. לא אוהבים לדבר על המספרים של אנשים שחוזרים אחרי עליה. אני שנים התעסקתי בעננה הזאת של המספרים, אבל אין לנו ספק שאים נסיר את החסמים, אם אנחנו נהיה יותר מקצועיים בקליטה אנחנו גם נביא למספר יותר קטן של אנשים שחוזרים הביתה, למספר יותר גדול של אנשים שמספרים לחברים שלהם ולמשפחה שלהם בחו"ל, במדינה שלהם, שקל להיקלט פה ושמבינים ורוצים לקלוט אותם.

דיברת במחקר שלך על מיומנויות העסקה גבוהות יותר. נכון, יש המון אנשים שבאים עם תארים, עליה מאוד איכותית ועם תארים, אבל זה מאתגר אותנו להבין שעברו שבעים שנה, אנחנו קולטים חומר אנושי שונה ושצריך להתאים את עצמנו. כמו שיעקב חגואל אמר, לא בהכרח תקציבים, חברים.

כשמגיע עולה ויש לו תואר שהוא למד בארצות הברית, שהיא לא מדינה שאנחנו יודעים שהיא מדינה שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה, למד תואר בארצות הברית אבל לא מכירים את התואר בארץ. זה מחייב אותנו לעשות איזו שהיא עליית מדרגה כדי לפתוח את הראש, כדי להקשיב. יש פה הזדמנויות שאנחנו יכולים לעשות.

המטרה של כל השיח הזה היא למעשה לבוא ולדבר עם כל הארגונים, עם כל המנהלים שלהם יש את החכמה של הטראסט—הם נמצאים בשטח, הם שומעים את האנשים שלהם, ומה שאני מבקש ממשרדי הממשלה, נכון להגיד שדוברי אנגלית הם לא שונים. כל עליה שונה מכל מקום. ואנחנו כמדינה חכמה צריכה לקלוט כל קליטה, מכל מדינה בצורה חכמה שראוייה לה, כדי להביא כמה שיותר עולים.

עלו המון נושאים בדיון שעשינו בכל הארגונים, כל הנושאים הגיעו בסוף לחבר הכנסת דוקטור נגוסה ובשותפות איתו נבחרו חמישה נושאים שיועלו היום אחרי מחשבה שאלה נושאים שהם הכי רחבים, הכי מקיפים והכי רלבנטיים למירב האנשים ולא משהו אזטורי, וגם משהו שיש להם אולי היבט פרקטי. הבקשה שלי מהארגונים הייתה 'בואו נביא משהו פרקטי' ומה שנצליח לשנות, גם אם בחמישה הדברים האלה, עשינו את השליחות שלנו.

דבר אחרון, אני רוצה מאוד להודות גם ליעקב חגואל וגם לדוקטור נגוסה שמובילים את התהליך, תודה רבה. גם לחברים המשותפים ג'יי ויינשטיין, יונתן רובין, סוניה, תודה רבה לכם, חבר'ה, שיהיה לנו בהצלחה.

תודה. אנחנו נשמע עכשיו מארגון 'נפש בנפש' ליזי מרטין בבקשה.

בוקר טוב. ברשות כל היושבים בוועדה, אני ליזי מרטין, אני מנהלת את המחלקה לקשרי ממשלה בנפש בנפש, וכמובן גם מברכת על היוזמה הזאת ואנחנו שותפים, היינו ונהיה. אני רוצה להעלות שתי נקודות מרכזיות. אחת היא שבעבודה שלנו במחלקה אנחנו עובדים כדי לפתור בעיות לעולים מארצות הברית, קנדה ואנגליה ברמת המקרו וברמת המיקרו, באופן יום יומי מול משרדי הממשלה, וכלל הארגונים הציבוריים שיש. אני רוצה להגיד על השולחן הזה שאנחנו מרגישים שיש מענה בצד השני, שיש עם מי לדבר, שאנחנו באים עם יוזמות שאנחנו רוצים לקדם, אנחנו מרגישים והרבה פעמים העולים מופתעים מהתובנה הזאת, אנחנו מרגישים שיש לנו עם מי לדבר כל עוד אנחנו עושים את זה בצורה כזאת שאנחנו יכולים לייצג את המשרדים בפני העולים ולייצג העולים בפני המשרדים.

בנקודה הזאת אני רוצה גם להכיר בנציגי משרדי הממשלה שיושבים פה, משרד הקליטה, משרד החינוך, משרד הפנים כמובן וגם ה-WZO והסוכנות, אנחנו כן מרגישים מאוד שיש לנו עם מי לעבוד. ברור שיש עוד הרבה עבודה לעשות. אין לנו סדר יום משעמם.

אני רוצה להגיד בהקשר הזה חוץ מהנושאים שעלו פה באופן ספציפי שהרבה פעמים יש יוזמות של המשרדים כדי לקדם ולעזור לעולים מכלל המדינות, ואני כן חושבת שבהקשר הזה, ואני חושבת שזה נאמר, אפשר להכניס גם את העולים דוברי האנגלית לתוך התכניות והקול קורא שיוצא הרבה פעמים. יש תכנית לסיוע לעולים ממדינה מסוימת, הרבה פעמים העולים מארצות הברית, מקנדה, מאנגליה, מניו זילנד, מאיפה שזה יהיה, הם נדחקים הצידה ולא מכניסים אותם ליוזמות האלה ואני חושבת שישיבה מסוג כזה כן מעלה שוב על סדר היום את החשיבות של לעזור לעולים האלה.

אני רוצה לציין באופן ספציפי שעולים בעלי צרכים מיוחדים שיש לא מעט כאלה, ואנחנו נתקלים בזה יותר ויותר, אנחנו מרגישים שכן צריך לעשות איזו שהיא תכנית אב כדי לסייע לעולים האלה, שלדעתנו הכלב טמון בזה שאנחנו נתחיל את כל התהליך של ההכרה מול ביטוח לאומי ומול הרווחה טרום עליה. כמו שעשינו לגבי בעלי מקצועות רפואיים, שפעם היה לוקח להם שנה בערך לקבל את הרישיון הישראלי לעסוק ברפואה ובמקצועות אחרים, היום הם יכולים להתחיל את זה מבעוד מועד, עוד שישה חודשים לפני שהם מגיעים לארץ. אפשר לעשות דברים דומים בתחומים אחרים. אז מי שיש לו צרכים מיוחדים, אם נוכל לייצר מצב שיהיה אפשר לפנות על סמך מספר דרכון למשל לפני מספר זהות, ויהיה אפשר לפנות לרשויות ולמסור מסמכים שמעידים על מצב מסוים טרום עליה, אני חושבת ששם אנחנו נוכל לפתור הרבה בעיות, ולתת לאנשים הכרה במעמד שלהם איך שהם מגיעים לארץ, במקום להגיד להם 'טוב, בואו תתחילו את התהליך רק אחרי שאתם תנחתו בנתב"ג'. אז שם אנחנו נשמח לקדם משהו ספציפי עם ביטוח לאומי ועם הרווחה.

תודה רבה. אנחנו נמשיך לשמוע את הארגונים, ולאחר מכן נפנה למשרדי הממשלה. כדאי שקודם נשמע את הארגונים כדי שהם יוכלו להתייחס ספציפית לבעיות שתועלנה על ידי הארגונים.

קודם כל נשמע מ-YTA ואני אקרא את שם הארגונים באנגלית:

Raby Bezalel Borstein – Bounding for Extracurricular Activities and Tutoring for Children of Anglo Immigrants.

בבקשה.

רציתי קודם כל לאפיין, אם מחפשים אפיון מיוחד של הילדים שהם יוצאי ארצות הרווחה ובמיוחד דוברי אנגלית, ואנחנו ב-YTA, שמנו לב שיש אפיונים מובהקים לילדים האלה. אחד הדברים, יש לנו בתוך המוסד כ-30% מהתלמידים שההורים שלהם עובדים בחוץ לארץ, דווקא בגלל שהם מגיעים מארצות הברית ויכולת ההשתכרות בארץ נמוכה יותר מארצות הברית, אז ההורים, 30% מתוך כל האוכלוסייה, ההורים לא נמצאים, או האבא או האמא או לפעמים גם שניהם, ואפשר פשוט לראות על הילד מתי האבא נמצא, מי האבא לא נמצא, או האמא נמצאת. יחד עם זה, הרבה מהתלמידים שהם לא ב-30%, הסיבה שהם עלו ארצה עקב קשיים כלכליים, כך שהרבה, מעניין מאוד לדעת מתוך ה-4,000 עולים האלה כמה מהם באמת מרמה סוציו אקונומית גבוהה וכמה פחות.

דבר שני, דווקא בגלל שהם באו מארצות רווחה, הרצון שלהם להשתתף בתנועות הנוער המקומיות, זה נחשב כאילו פחות ממה שהם רגילים אליו, ולכן ההשתלבות שלהם בחברה היא קשה יותר. גם ממחקרים בכל העולם, ראו למשל שמקסיקנים שמגיעים לאמריקה, יש להם יותר רצון להשתלב בחברה מאשר אמריקנים שנוסעים למקסיקו, והילדים הם בערך כמו אמריקאים שנוסעים למקסיקו והרבה מהם עלו נגד רצונם, נגד דעתם, הוציאו אותם מתנועות הנוער, מהחברים, ולכן היכולת שלהם להשתלב ולהיטמע בחברה היא קשה יותר ולא קלה יותר.

אני רוצה שתבהיר שני דברים. אחד – 30% שאחד מההורים שעובדים בחו"ל, האם זה מרצונם החופשי או בגלל שלא מצאו עבודה פה בארץ? אם זה מרצונם החופשי, בסדר. האם פה לא נתנו להם פתרון כמדינה, האם נכשלנו בקליטה, זה מה שאני רוצה לדעת. זו סוגיה אחת. סוגיה שניה שציינת עכשיו ונתת לדוגמה גם את מקסיקו, האם הילדים האלה שלא ממהרים להשתלב בחברה מתוך הרגשה שהם יותר והחברה היא פחות, ואז יש הרגשה של עליונות? אני רוצה שתבהיר לנו את שני הדברים.

קודם כל זה מחוץ לתחום שלי, אני עובד עם הנוער. אני מכיר את הילדים.

אני עדיין בנוער.

הם לא בוחרים, ההורים שלהם. אני אסביר, לגבי ההורים אני לא יודע, אני מנחש כמו כל אחד אחר שזה מתוך רצון ובחירה. יכולת ההשתכרות שלהם גבוהה יותר, והם בוחרים. התלמידים שאצלנו לא היו בוחרים. אם היו שואלים אותם אם הם מעדיפים אבא ואמא או כסף מחוץ לארץ, אני מתאר לעצמי שהם היו בוחרים באבא ואמא, אבל לא שואלים אותם. ולכן מצד התלמידים יש פה אפיון מובהק של יוצאי ארצות הרווחה שמצריך תשומת לב.

דבר שני, היכולת שלהם להשתלב בחברה וכן מתוך המוסד, אנחנו מאוד דוחפים להשתלבות בתוך תנועות הנוער, ולא רוב, אני לא חושב שאני יכול להגיד שהרוב משתלבים. אני לא יודע את הנתונים בכלל האוכלוסייה כמה משתלבים, אני מנחש שזה פחות מחצי שמשתלבים בתנועות הנוער.

אני רוצה להודות גם למשרד החינוך, גם לעירית ירושלים, ששמים לב, ובאמת מבינים שיש פה צורך ותומכים בנו, וגם כן כמובן שיש מקום לעוד, ולהרחבה. אבל בוודאי ששמים לב לדבר הזה.

יש דבר מיוחד בחינוך הבלתי פורמלי והמחקרים מראים שתקשורת רגשית מתבצעת בשפת האם בלבד. כלומר, שאם רוצים לדבר עם הילד בצורה משמעותית, זה החינוך הבלתי פורמלי, לא שקליטת תכנים אינטלקטואליים שהוא ידע חומר, אלא שהוא יגדל בתור בנאדם, התקשורת הזאת מתבצעת בשפת האם ולכן האנשים האלה חייבים תקשורת באנגלית. חלק גדול ממה שאנחנו עושים, אנחנו מתקשרים עם התלמידים בשפת האם.

יש לנו במוסד שלנו חינוך בלתי פורמלי בנוי בתוך המערכת, כלומר עד השעה 13:00 חינוך פורמלי, מהשעה 13:00 חינוך בלתי פורמלי. כדי לאפשר לתלמידים את שיעורי העזר, את התגבורים שצריכים בכל המקצועות. אולפן מוגבר, וגם כן פעילות חברתית כדי שיהיה להם חברה, שיוכלו להשתייך לחברה.

אני חייב לציין שכמו שאמרו, שבאיזה שהוא מקום חושבים שהעולים דוברי אנגלית הם יסתדרו. כמה פעמים אני באתי אל המפקח הישיר ואמרתי שאנחנו חייבים הקצאה של שעות. אז הוא אמר "תשמע, את האמת אני חושב שיותר קל לך לגייס את הכספים בחוץ לארץ מאשר שאני אשיג לך את השעות". אנחנו עונים על קריטריונים של חינוך מיוחד. כל הקריטריונים, ממש, עונים על הקריטריונים, ישבנו עם האחראי על חינוך מיוחד, הקצאת כיתות, הוא אמר לנו בפנים 'הכסף שלי מיועד לילדי השכונות. אתם רחוקים מלהיות ילדי שכונות, אני לא יכול לתת לכם את הכסף'. אני מתאר לעצמי שאם הייתי הולך לבג"צ הייתי זוכה, אבל אני לא שם.

יש לנו מורה שהוא זכאי לפי כל הקריטריונים לשעות מורים עולים והמפקחת אמרה לנו בצורה פשוטה 'אין לי מספיק שעות, אפילו שלפי חוק המורה הזה מתוקצב, אני חייבת לתת את השעות למורים העולים מאתיופיה'. אז אין, אז כאילו יש רצון, ויש לנו הקצאה של שעות עולים מעירית ירושלים, יש לנו שעות נוספות באמת, ויחד עם זה ברגע שצריך משהו אומרים 'תראה, אתם תסתדרו. זה בסדר, יש לנו פה אוכלוסיות אחרות שצריכות את זה' ולכן אנחנו נאבקים, ממש נאבקים, מול המשרדים כאשר התלמידים יש להם את האפיונים המובהקים האלה, ייחודיים שאין לאוכלוסיות אחרות, שא. אין להם אבא, וב. הרצון של הנוער להשתלב בחברה הוא פחות בהתחלה.

אני חייב לציין שכעבור התהליך הזה התלמידים האלה משתלבים. בצבא, בישיבות ההסדר, בחברה, ואחר כך הם כן נכנסים כתוצאה מהטיפול והשילוב הבלתי פורמלי שנעשית בתוך המוסד. תודה.

תודה רבה. אני רוצה שראשי הארגונים, תנסו להציג לנו בתמצית כדי שנקבל פתרון או הצעות ממשרדי הממשלה להתמודד עם הבעיות שאתם מעלים. נשמע מ-AACI, ג'וסי ארבל. הנגשה תרבותית לשונית.

AACI, אחד הוותיקים מארגוני העולים ואנחנו מטפלים ופוגשים ורואים גם את העולים החדשים וגם את הוותיקים. אני רוצה להעלות את הרעיון ואת המחשבה שאין תאריך פג תוקף לתהליך של קליטה, יש תמיד ברצף של החיים של עולה ומי שבא ממקום אחר, נקודות מפגש עם משרד אחר, עם מצב משפחתי חדש ואחר, עם בעיות חדשות שמחייבות את העולים להתמודד שוב עם משהו חדש.

הכי מעניין, פעם עשינו סדנה על מה זה בגרות. ההנחה של המרצה הייתה שכולם עולים. האנשים בחדר הזה לא היו עולים, הם עלו לפני הרבה שנים. אבל הילד הראשון היה לקראת תיכון ורצו להבין את המערכת בשפת אם, למרות שהם בעצמם לא היו זכאים לשום הטבות ושום זכויות, אבל הצורך, ודיברנו על זה, ההנגשה התרבותית והלשונית לא נגמרת בתאריך מסוים. ותמיד פוגשים בביטוח לאומי, פתאום יש איזה מצב בריאותי, הצורך שמישהו יבין אותך הוא חשוב. במחקר אמרת את הטענה שכל אחד שיש לו בגרות מדבר אנגלית, זה פשוט קשה כי יכול להיות שכל אחד שעובד במשרדים עבר בגרות בזמנו, ונכנס לאוניברסיטה בזמנו וזה לא אומר שהוא מוכן לתקשר עם דובר האנגלית באנגלית.

אני פשוט חושבת שהנגשה לשונית והנגשה תרבותית, אפשר להגיד את זה יותר ויותר, צריכים באמת להפנים את זה וכל משרד וכל גוף צריך לעשות את החשיבה הפנימית, מי יש לנו שיוכל לענות על הצרכים לעולה, אם הוא עולה ממש חדש וגם אם הוא עולה יותר ותיק.

תודה. אני מקווה שמשרדי הממשלה לוקחים נקודות שמועלות כאן, זה מאוד חשוב. אני משתדל גם לציין את זה, אבל אני רוצה להציע לכם שתרשמו את הדברים כדי שתתייחסו לאחר מכן. קו לנוער, עקיבא הרו – Implementing Mental Health Clinics Sessions

בוקר טוב ותודה לכולכם על היוזמה, וממש דחיפה קדימה של נושא מאוד חשוב. כעמותה שעובדת עם עולים בעיקר, גם עם ישראלים אבל בעיקר עם עולים דוברי צרפתית ואנגלית, ונוסדה לפני 13 שנה, בעיקר לטובת דוברי אנגלית בזמנו, נכנסנו לוואקום מאוד גדול של המון המון משפחות עם קרייסיס, ממש קרייסיס, של משברים של בני הנוער שלהם, ילדים בני 12, 13 וכן הלאה, שמתקשים להשתלב. דיברו פה נציגי YTA ורואים את זה כל יום, והם בעיקר רואים את זה מהתלמידים שנמצאים אצלם. יש את כל הרצף, אלה שלא משתלבים בכלל, אפילו לא אצלם, ויש את אלה שמשתלבים אבל לא משתלבים, מעין נשירה סמויה בבתי ספר אחרים, זקוקים למענה רגשי, מענה רגשי שלא באמת קיים בפורמט גם, סמסון דיבר על היכולת לקבל מענה רגשי בשפת האם שהוא קריטי ואני חושב שלא צריך להכביר במילים, כל אחד יכול להבין את זה שברגע שצריך להתעסק עם שפה שהיא לא שלך, תרבות שהיא לא שלך, מאוד קשה להתנהל.

העמותה נוסדה אז בזמנו מאותו ואקום וההורים חיפשו מענה ומי שהקים את העמותה, ד"ר --- הקים אותה מתוך המצוקה בקהילה. הוא דיבר עם המון הורים, המון הורים פנו אליו כפסיכולוג חינוכי הרבה שנים, והוא הבין שצריך למלא את החסך הזה. החסך הזה, חשוב לי מאוד מאוד להדגיש, כשמדברים על נוער בסיכון, קודם כל נוער כגיל זה משהו שהוא סיכון. ילד בגדול, הוא עדיין מקבל החלטות לרוב, בגיל 6, 7, 8, הוא לא מקבל הרבה החלטות. ההורים מקבלים את ההחלטות עבורו. מגיעים לגיל 12, הילד מתחיל לקבל החלטות בשביל עצמו, בחלקן החלטות מאוד מאוד מסוכנות וזה גיל שהילד גם בונה זהות, ואם בגיל הזה השייכות שלו לחברה, השייכות שלו לחברים בבית הספר, השייכות שלו לתרבות, הסביבה שמעצבת אותו לא מאפשרת השתלבות, הוא ימצא את עצמו במקום הכי מסוכן שאפשר להיות בו, הוא ימצא את עצמו ברחוב ובאחוזים גבוהים, בגלל המענה שחסר. ההורים באים, מנסים, והגיל הזה שהוא סיכון גם בלי עליה, גם בלי עליה הוא גיל של סיכון, מוסיפים על זה כמו שאמרתי את הקושי של העלייה וקושי של ההשתלבות, ויש לך ממש מציאות של סיכון כפול שלא רואים אותו, כמו שנאמר פה, כי זה דוברי אנגלית, כי זה משפחות עשירות. א. רוב מוחלט של המשפחות הן לא כאלה, משפחות, כמו כל משפחה אחרת שכן משתלבת, 30% הם אלה שכביכול מתפרנסים יותר טוב, וזה גם מאוד קשה לאותו ילד. אבל ה-70% שמשתלבים פה ומנסים להשתלב עם ירידה ברמה הכלכלית, עם משבר יום יומי של התנהלות מול מערכת שהוא לא מכיר, ומשברים אישיים בזוגיות ובבית ובעבודה, והילד עכשיו בתוך בית כזה צריך להרגיש יציבות, הוא לא מרגיש אותה, וזה לא משנה מאיפה אתה עולה, זה קיים. העולים, ואני חושב שזה עלה פה גם לא מעט, העולים מארצות דוברות אנגלית, שם יש את החסך הכי גדול מבחינת ליווי. ליזי דיברה מקודם על הקול הקורא שלא קיים לדוברי אנגלית.

מה שאני מנסה, אני חושב שהדגש שאני רוצה לשים היום, זה באמת היכולת לקבל מענה בין אם זה כלכלי לארגונים, או בין אם זה עם עיריות, אנחנו עובדים בשיתוף עם עירית ירושלים באגף החינוך והקליטה, ג'ייסון, ישראל ונטלי שיושבים פה, ומקבלים מענה מסוים. אבל כולנו מרגישים שהוא טיפה בים, הוא ממש טיפה בים. רוב אלה שפונים אנחנו לא מצליחים לתת להם, וזה בעלויות הרבה יותר גבוהות ממה שהם יכולים לעמוד, וממה שאנחנו יכולים לסבסד. זה לא רק אנחנו, יש עוד ארגונים כמונו שלא מצליחים לתת מענה רגשי.

דיברנו על הצד היישומי ובזה אני אסיים, הדוגמאות הן ליווי של הורים, בין אם זה טיפול משפחתי, טיפול זוגי, בין ליווי הנערים עצמם, טיפול נפשי לילד – זה לא תמיד קל, הם לא תמיד רוצים לבוא. אבל דברים פחות פורמליים, טיפול לא פורמלי כמו חונכות פרטנית רגשית עם ליווי מקצועי, אלה כלים שעובדים, רואים אותם בגיל צעיר במיוחד, מונעים את זה בגיל 11, 12, 13, 14, אלה גילאים שהילדים עדיין משתפים עם זה פעולה, מקבלים מענה ומצליחים לעבור את התקופה של המעברים האלה בתחילת ההתבגרות בצורה הרבה יותר בריאה ונכונה.

תודה. Get Help Israel, אליסון אביב בבקשה.

בוקר טוב. שוב תודה על היוזמה. אני פסיכולוגית קלינית ואני פה מארגון Get Help Israel, אנחנו מערכת מקצועית שמחברת כמעט 200 מטפלים מכל מקצועות בריאות הנפש. אנחנו ארגון בן שנתיים, והארגון שלנו הוא מערכת בשביל אנשי המקצוע ללכת ביחד, ויותר מזה דרך שעולים דוברי אנגלית יכולים למצוא אנשים מקצועיים בתחום שיכולים לעבוד איתם.

אנחנו זיהינו בעיה חשובה עבור בעלי מקצועות מתחום בריאות הנפש שעולים לישראל, שאנחנו רוצים לתת את הדעה שלנו. בארצות דוברות אנגלית קיימות הכשרות רבות בתחום בריאות הנפש המוכרות על ידי ועדות מקצועיות. לדוגמה תואר שני ושלישי בפסיכולוגיה ייעוצית, תואר שני בטיפול זוגי ומשפחתי, כך שעולים חדשים בעלי תארים האלה עושים עליה, הם עוברים משבר בזהות המקצועית שלהם. התארים האלה אינם מוכרים בארץ. אין מטריה ארגונית דרכה יוכלו האנשים האלה לקבל הכרה. עבור פסיכולוגים ייעוציים, התואר שלהם פשוט אינו נופל תחת שום רובריקה של מערכת הבריאות, של משרד הבריאות, לכן הם אינם יכולים לקרוא לעצמם פסיכולוגים בארץ, והם מתבקשים פשוט לעשות התמחות מחדש כדי שהם יפלו מתחת קטגוריה קיימת. זוהי סטירת לחי עבור אדם בעל תואר שני או דוקטורט, זהות מקצועית, שנים של ניסיון מקצועי ויכולת לעבוד בתחום בריאות הנפש בכל מקום בעולם מלבד המדינה שהם רוצים לחיות בה.

התשובה שניתנת לאנשי המקצוע הללו שיקראו לעצמם מטפלים או תרפיסטים, זו אינה תשובה מתקבלת על הדעת. עבור אדם בעל ניסיון מקצועי מבוסס, לא קיימת רגולציה בארץ עבור המונח הזה של תרפיסט או מטפל. כלומר כל אחד שיושב פה היום יכול לצאת החוצה ולתלות שלט ולקרוא לעצמו תרפיסט או מטפל. כך שאין דרך לאנשים האלה לקבל את הזהות המקצועית שלהם.

אנחנו רוצים להציע רעיון להקים ועדה של אנשי מקצוע מנוסים בתחום בריאות הנפש מחוץ לארץ, שיכולים לסייע לרשויות הרלבנטיות בארץ לזהות טווח רחב יותר של מקצועות בתחום בריאות הנפש, ולמצוא עבור האנשים האלה בית מקצועי כאן בישראל, אשר מכיר בתארים שלהם ובזהותם המקצועית, כך שיזכו לאותה הכרה שקיבלו במדינה שהם באו ממנה.

הבירוקרטיה הנוכחיות הופכת את הדבר לבלתי אפשרי ואנחנו רואים צורך משמעותי בשבירת המחסומים הארגוניים הקיימים. בנוסף, אנו מעודדים את הוועדה למצוא דרכים לממן שירותים לבריאות הנפש עבור עולים חדשים דוברי אנגלית. משפחות רבות חוות קשיי קליטה משמעותיים בשנים הראשונות בארץ, ביחד עם ילדיהם שלא כולם רוצים או נלהבים למעבר הזה. נראה כי יש תחושה כי עולים דוברי אנגלית מסוגלים לממן את הצרכים האלה, אבל אנחנו יודעים שזה לא המצב, למרבית קופות החולים אין הסכמים עם מטפלים דוברי אנגלית ברמה של שפת אם.

אנחנו רוצים שהאנשים האלה יוכלו לקבל את הטיפול בשפת אמם. אנחנו מבקשים למצוא דרך לסבסד את הטיפולים האלה לכל התרפיסטים, המטפלים דוברי האנגלית שנמצאים בארץ.

קיים קשר בין שני העניינים, שאנחנו חושבים שאפשר למצוא דרכים לתת הכשרה מוכרת של המטפלים דוברי האנגלית בתחום בריאות הנפש היותר רחב, כדי שיהיו גם הרבה יותר אנשים שיוכלו גם לעבוד עם העולים שצריכים את השירותים שלנו.

תודה. מארגון Telfet דורון קליין.

Recognition of Services Needed Before Arrival to Israel Specifically for Those With Special Needs Senior Rights and Learning Disabilities.

תסביר לנו מה אתם עושים בתחום הזה.

תודה דוקטור נגוסה. אני רוצה להתייחס לתחומים של קדם עליה, והעניין של מה עושים כשמקבלים הודעה מהשליח שהנה מגיעה משפחה שיש להם קשיים אם זה בתחום של לימודים, אם תחום של בריאות הנפש, ואיך מודדים אם זה קדם עליה. ויש לנו כבר את המידע ביד, אנחנו יודעים שהם מגיעים, אבל מי יטפל בזה. מי יתן את המידע שהם צריכים כדי שהם יגיעו ארצה והקליטה שלהם תהיה קליטה מוצלחת? בפועל זה נופל על הכתפיים של ארגוני העולים. אין לנו כתובת ברורה של קדם עליה, שהאנשים האלה יכולים לפנות בעצמם כדי לקבל את המידע שהם צריכים, הם כולם דוברי אנגלית, אין להם את העברית שהם צריכים, אז כל המידע נופל על ארגוני העולים.

אני רוצה שתתייחס למשרדי הממשלה וארגונים שאמרו לנו ומדווחים לנו שהם עושים הכנה לעליה והם עושים ירידים וכל זה, וכמו ארגון אופ"ק, כמו הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית והארגונים האחרים. איך זה נופל רק עליכם? האם אתם לא עובדים בשיתוף פעולה? האם הם לא בזירה בכלל?

אני יכול לדבר מבחינת דרום אפריקה ואוסטרליה. נכון שיש ירידי עליה, אנחנו מגיעים לירידים האלה, אבל מבחינת המידע היום יומי השוטף שהעולה צריך קדם עליה, הכתובת שלו בשפה האנגלית, הכתובת היא ארגון העולים, מבחינתנו Telfet. גם באוסטרליה, גם בדרום אפריקה וגם בהולנד, שאלה שלוש הארצות שאנחנו מטפלים בהן. כמובן אנחנו מברכים את הגעתם של אנשי המקצוע של משרדי הממשלה שמגיעים לירידים, מבחינת עובדת סוציאלית שהוא או היא מוקדש לנושא של לעזור לאנשים האלה שיש להם את ההתמודדויות האלה של קדם עליה, בפועל אנחנו רואים בשטח שהכתובת בשביל העולים בפועל זה ארגון העולים ולא המוסדות הרשמיים. אני אומר שאפשר לעשות יותר בתחום הזה.

גם מה שקורה אצל עולים שמגיעים ארצה, בגלל שכשהם נמצאים בארצותיהם בקדם עליה, יש מערכת תומכת. יש משפחה, שפה, תרבות, הכל מוכר. יש פעמים שיש מחלות נפש שרק אחרי הגעתם ארצה פתאום זה פורץ החוצה בגלל הלחץ של קליטת העלייה. המעבר ממדינה למדינה זה לחץ אדיר על משפחה או על יחידים. כשהם מגיעים ארצה פתאום פה מגלים שמה שחשבו שם שזה רק עניין של אולי דכאון, אפשר לקחת תרופה קלה ולהתמודד, שם הם מצליחים להתמודד בגלל שיש מערכת שתומכת בהם, שם הם גדלו, מרגישים בנוח. מגיעים לפה עם האתגר של הקליטה ופתאום זה פורץ החוצה. גם פה אחרי הגעתם, אני רוצה להתייחס למה ששמענו עכשיו מ- Get Help Israel, שהרבה מאנשי המקצוע שהיינו מצפים שיטפלו בהם פה, הם לא נכנסים לתוך מערכת הבריאות הממשלתית הרגילה, קופות החולים, בגלל מה ששמעתם הרגע. כל כך קשה לקבל את ההכרה של הפסיכולוג בתחום של בריאות הנפש, שאנשים פשוט עוברים לשוק הפרטי כי הם לא רוצים להתמודד עם התהליך המייגע הזה של לקבל הכרה על ידי קופות החולים והממשלה ופשוט עוזבים את זה בצד, ואז כשאנחנו סוף סוף מקבלים את החולה, אנחנו יודעים גם מה הוא צריך, ועכשיו אין את אנשי המקצוע לטפל בו בתוך מערכת הבריאות הממשלתית באנגלית. כולם הלכו לשוק הפרטי בגלל שזה כל כך קשה לעבור את הויה דולורוזה של ההכרה, ששמעתם עכשיו מ-Get Help Israel.

ושוב אחרי שהעולה מגיע, לאן הוא פונה? לעובדת הסוציאלית שהוא היה בקשר איתה במהלך הקדם עליה שלו. ושוב זה מגיע לארגוני העולים. בשביל זה אנחנו קיימים. אנחנו נותנים את העזרה בשמחה רבה ורוצים רק לתת עוד, אבל אנחנו מרגישים שהמערכות הרשמיות יכולות לעשות הרבה יותר מבחינת שיהיו אנשים מוגדרים לטפול בכל התחום הזה של בריאות הנפש, עובדים סוציאליים רשמיים, גם בקדם עליה וגם אחרי קליטתם. תודה.

תודה. נשמע עוד ארגון ולאחר מכן את משרדי הממשלה. YU Israel. סטפני שטראוס.

תודה רבה היושב ראש נגוסה, תודה על ההזדמנות הזאת.

תסבירי לנו.

Encouraging enforcing employers to hire a certain percentage of new immigrants, unnecessary bureaucratic strings for transferring of degrees

תסבירי לנו בדיוק מה.

אפשר לבטא פה כמה אתגרים וכמה יוזמות שא נחנו לוקחים או מצפים שהשותפים שלנו פה שיכולים לעזור לנו בכמה היוזמות האלה. לכל מי שחושב אולי לעשות עליה האתגר למצוא עבודה בתחום שלהם מאוד מאוד אתגרי וזה מכשול שמאוד קשה להתגבר עליו. כמו ששמענו קודם לפעמים מצריך את האנשים לחזור למקומות מהם הם באו.

כחלק העבודה שלנו בישיבה יוניברסיטי בישראל אנחנו באמת בצומת של העולים הפוטנציאליים לעתיד ואלה מהקהילה שלנו, האוכלוסייה שלנו, הבוגרים של הישיבה יוניברסיטי, שמספרם מגיע ל-5,000. האחוזים של סטודנטים בכלל ובמיוחד בישיבה יונבירסיטי שרוצים אולי לעשות, בוחרים לעשות שירות לאומי או שירות בצבא אפילו לפני שהם מתחילים את הלימודים באוניברסיטה עולה כל שנה. החוויה הזאת מגיעה גם לצד הבא, הרצון לעשות עליה אפילו מיד אחרי סיום הלימודים באוניברסיטה. אבל למרות זאת, למרות ההיכרות עם החוויה הישראלית ביותר, ואפילו הם חמושים עם תואר מהאוניברסיטה, העולים האלה תמיד שואלים אותנו את אותן השאלות. האם יתקבלו התואר והתעודות שלנו מחו"ל, ואיך אנחנו נמצא עבודה.

הרבה עולים בכלל וגם העולים שלנו במיוחד, הייתה להם ההזדמנות גם ללמוד את השפה העברית, לפחות חלקית, בחינוך שלהם. אבל כשהם מגיעים לכאן ומחפשים עבודה, הם תמיד שומעים מהמעסיקים שרמת העברית שלהם לא מספיקה עבורם, וגם או שהם לא מבינים את התרבות פה בארץ. העולים הצעירים יותר בדרך כלל, יש להם מטרות סבירות לקבל עבודה פה בארץ, יש להם את המוטיבציה ואת הרצון, את הגמישות, הם רוצים להתקבל לאוניברסיטאות הישראליות פה, הם מוכנים ללמוד כלים חדשים שיאפשרו להם להצליח פה ולתמוך במשפחות שלהם.

מה הבעיה למשל של עולה חדש שסיים את לימודיו נניח לתואר ראשון, ואז הוא עולה לישראל הוא רוצה להמשיך לתואר שני. את אומרת שיש קושי להתקבל לאוניברסיטאות?

או במסלול לקבל עבודה יש קושי בגלל שהרמה העברית לא מספיק גבוהה, או במסלול אוניברסיטאי להמשך הלימודים קשה להתקבל לאוניברסיטה פה בגלל קושי של שפה, אין מספיק מסלולים לדוברי אנגלית.

אבל בדרך כלל יש באוניברסיטאות, בעיקר לדוברי אנגלית תרגומים, מבחנים נותנים לשנה ראשונה, קיימנו דיון בנושא הזה עם ראשי האוניברסיטאות פה. יש התייחסות לתת להם לאט לאט להשתלב לתוך האוניברסיטה תוך התחשבות בבעיית השפה. את אומרת שזה לא קיים?

אני אומרת שאין מספיק אופציות, אין מספיק בחירות. אני יודע תשיש התייחסות לזה וזה מצוין, אבל לא מספיק אני חושבת.

לאלו שעושים עליה בגילאים יותר מבוגרים והם בעצם מגיעים מקצוענים, מאוד מומחים ומוכשרים, רופאים עורכי דין, מחנכים, עובדים בבריאות הנפש, גם להם יש ציפיות סבירות כדי להתקבל פה ויש להם גם את הגמישות, אבל אפילו כשהם מגיעים לכאן ואפילו עם הניסיונות שלהם הם גם מדווחים לפעמים על קושי לקבל עבודה ותפקידים שמתאימים לכלים שלהם. יש כאלה שממשיכים את העבודה שהייתה להם בחו"ל וגם יש כאלה שפשוט מוכרחים לנסוע לקבל עבודה לא בגבולות שלנו, ואני חושבת שזה גם מכשול לשילוב ואינטגרציה פה באוכלוסייה הישראלית.

הדאגה עיקרית של העולים דוברי האנגלית, זה במיוחד הבירוקרטיה שהם מכירים פה ממשרדים ממשלתיים וגם ממעסיקים. אנחנו שומעים כמה פעמים, פעם אחר פעם, הרישיונות לא מכובדים או התארים מאוניברסיטאות מחו"ל לא מוכרות. רק אתמול קיבלתי טלפון ממישהו שעובד בעירית ירושלים שניסה אתמול לעזור לעולה אחד שדיווח שקיבל תואר שני מישיבה יוניברסיטי בעבודה סוציאלית ועכשיו, 20 שנים אחר כך, הם מבקשים ממנו לא רק להוציא את התואר, אלא להוציא את כל מסלול הלימודים שלו, כל הציונים שלו כל ה- - - שלו, רק כדי לקבל עבודה בתחום שיש לו כבר הרבה ניסיון בזה.

תנסי לסכם כי הזמן שלנו רץ.

בסדר. גם הם מתקשים בעניינים האלה. יש עוד אתגר מבחינת אפליה בגיל, אני חושבת, שהרבה מה-HUBS והסטארט-אפס מנוהלים על ידי אנשים בגיל 28 ולא כל כך מוכנים לקבל אנשים לתפקיד בגיל 50 ומעלה, למרות שזה יכול להיות משהו טוב. אצלנו, אנחנו עושים את הכל כפי יכולתנו לעשות ביוזמות כמו לאפשר להם לקבל תעודת הוראה על ידי משרד החינוך, אנחנו עושים גישורים עם אוניברסיטאות פה כדי לאפשר לסטודנטים שלנו לקבל תואר שני ושלישי פה בארץ, ויש לנו נטוורק מאוד מורכב על ידי פלטפורמות באינטרנט ואנחנו רוצים מאוד מאוד לאפשר לעוד להגיע לכאן, לקבל עוד יוזמות לדוגמה להביא אולי חברות ישראליות אפילו לחוץ לארץ לעשות ראיונות אפילו בקמפוסים בארצות הברית, כדי לאפשר לסטודנטים שרוצים כבר לסיים לימודים לעשות עליה מיד כדי להגיע לכאן עם תפקידים מוכנים שמחכים להם כשהם מגיעים. אני חושבת שאם אנחנו מסתכלים ככה על כל האפשרויות שזה להקל על אישורי התעודות, להקל על הקשיים בעבודה, אפשר לראות הרבה יותר הצלחה מכל הצדדים, מהתרומה שהעולים האלה יכולים לתת לנו פה בארץ.

תודה רבה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת רחל עזריה.

אני רק רוצה לשאול אם אנחנו חושבים שמדינות דוברות אנגלית זה רק אלסקה או משהו. כי קור כלבים פה. אני אשמח להתייחס אבל אני אשמע עוד קצת.

בואו נשמע את הרב שאול פרבר ממכון עתים.

תודה רבה. מפגש של העולה מארצות דוברי אנגלית עם הממסד הדתי הוא לא רק מרתיע, הוא מרחיק. לצערי, במקום לבוא ולהבין את הצרכים של עולים מארצות הברית ומקנדה, ניו זילנד, דרום אפריקה ואוסטרליה, הרבנות שוב ושוב טומנת ראשה בחול. מה ששולט שם זה כאוס. אנחנו עומדים עכשיו שנה וחצי לאחר שהרבנות פסלה את הרב לוקשטיין מניו יורק, אנחנו למעלה משנה מאז שהרב הראשי בא ואמר 'אנחנו מקימים ועדה לפתור את הבעיות של עולים מארצות הברית במיוחד וקנדה', לצערי שום דבר לא זז.

כאן חבר הכנסת נגוסה, יושב ראש הוועדה, הפתרון הוא לא כסף, הפתרון הוא לא משהו מורכב, זה פשוט לחץ. לצערי, בדו"ח של הממ"מ לא הייתה בקשה אפילו למשרד הדתות איך הם מתייחסים לעולים מארצות דוברות אנגלית, אבל אני יכול כבר להגיד לכם את התשובה. 'אין לנו התייחסות'. וזה משהו שכל עולה, כל עולה צריך להיתקל בו אם בשעת הנישואין, אם בשעת הקבורה, עם בשעת הגירושים, לפעמים נושא הגיור זה גם כן נושא שמרחיק יותר ויותר את יהדות ארצות הברית, במיוחד יהדות ארצות דוברות אנגלית ממדינת ישראל, הנושא הדתי.

אינני אומר שזה לא נושא מורכב. הנושא מורכב, אבל הפתרונות הם מאוד מאוד פשוטים וכל מה שאנחנו צריכים זה לחץ. משום כך אני פונה לשלושת הגופים שנמצאים כאן מסביב לשולחן: אחד – לוועדה, אני אשמח שהוועדה גם כן תפנה לממ"מ להתייחס בנושא הזה של משרד הדתות והרבנות ביחס לסוגיות האלה, וגם כן לפנות ישירות לרבנות ולשאול אותם איך הם מתייחסים. מה צורת ההתייחסות, מה המספרים, מה התסכול שאנשים מרגישים שוב ושוב ושוב.

שנית, אני רוצה לפנות ל-WZO, אני מברך אתכם על היוזמה הזאת. אני רוצה להגיד לכם, אל תפחדו מהנושא הדתי. אני יודע שזה מאוד מורכב, זה מאוד עדין, זה מאוד רגיש, אני מכיר את זה.

אתה יודע שאנחנו קיימנו דיון לא מזמן בנושא הזה, גם כשיצא הפרסום על 160 רבנים מהרשימה, קיימנו דיון ומנכ"ל הרבנות הראשית היה פה וגם בעניין הגיור קיימנו דיון. אני מסכים איתך, אנחנו צריכים להמשיך ללחוץ בעקביות, אבל - - -

לצערי שפרסמנו את הרשימה של ה-163 רבנים מחוץ לארץ שנכנסו לרשימות השחורות של הרבנות, מאז לצערי הרבנות לא קידמה דבר. כל מה שאני יכול להגיד לכם באחריות זה שהרשימה רק התרחבה בחצי השנה האחרונה, ועוד חזון למועד.

אני אבקש מהממ"מ לחקור את הנושא הזה ולהציג לנו את הממצאים.

שוב, אני שמח חבר הכנסת נגוסה שאתה באמת לקחת את זה לידיך, גם כן אני חושב שיש הרבה מקום לשיתוף פעולה. עתים הוא לא גוף של עולים, אנחנו לא ארגון עולים אבל הנושא הזה נפל בחלקנו ואנחנו נשמח לעזור. הנושא השלישי, מאוד התרשמתי מהפעילות והפרזנטציות של הגופים העולים כאן שדיווחו הבוקר על הפעילות שלהם. אני חושב שהדרך ללחוץ על הרבנות בנושא הזה שהוא מאוד רגיש, לעבוד בשיתוף פעולה, כולנו, בנושא הזה. אנחנו יזמנו יחד עם 'נפש בנפש' איזה שהוא הליך ראשוני בסיפור הזה לעזור לעולים כדי שהם יבינו את זכויותיהם כשהם עולים ארצה, שיבינו מה קורה כשהם נפגשים עם הממסד הדתי, אני פשוט פונה לגוף השלישי שנמצא כאן, כל הארגונים כמוני, כל העמותות, ואני אומר בואו נעבוד בשיתוף פעולה כדי לפתור את הבעיות האלה, כדי שהדברים האלה לא יחזרו על עצמם ואנחנו לא נצטרך לשבת כאן בעוד חמש שנים עם אותן בעיות ועם אותם אתגרים. תודה.

תודה. כדי שנוכל לשמוע התייחסות ממשרדי הממשלה אנא תקצרו בהעברת עמדתכם. אני מבקש שתתחשבו בזמן ולא תחזרו על דברים שכבר נאמרו. דוקטור אילנה היידמן, מנכ"לית Israel Forever.

ב- Israel Forever, אנחנו עובדים על הכנת תוכן ותכניות בלתי פורמליות בשביל יהודי התפוצות להתחבר באופן אישי עם ישראל, אבל אנחנו גם מעורבים בכל מיני זרמים פה בארץ, דווקא עם התוכניות לטובת דוברי אנגלית. למשל, עבדתי בשנה האחרונה עם המועצה הציונית על קיום האירוע של כ"ט בנובמבר, היו לנו 250 אנשים, אנחנו גם שש שנים אחראים על טקס יום השואה באנגלית לאוכלוסייה הצעירה יותר בתל אביב, יותר מ-600 אנשים כל שנה, ואנחנו בונים את כל התכניות.

אני יושבת עם כל הקבוצה על הפרויקטים החברתיים שמאוד מאוד חשוב, כי אחת מהבעיות של כל דוברי האנגלית היא שהם מרגישים שמאוד מאוד קשה להתאקלם, לא רק לאקלים אבל גם לחברה וגם לאוכלוסייה וגם להרגיש חלק מהקהילה. אנחנו מציעים שיהיו כמה זרמים של אירועים שאפשר להקים לא רק בתל אביב או בירושלים, גם באזורים האחרים.

עם מי שדיברנו הרגשנו את הצורך, גם ליומן שנתי שכל ארגון, כשיש אירועים יכול להוסיף את האירוע שלהם, שכל דוברי האנגלית יכולים ללמוד מהם, לדעת שיש אפשרות להגיע ולדעתי זה לא צריך להיות לדוברי אנגלית. אני חושבת שאם יהיה באנגלית, יש גם אנשים אחרים, יש לי למשל סטאז'רית עכשיו מגרמניה והיא דוברת אנגלית והיא אומרת שהיא הייתה רוצה להגיע לאירוע בחנוכה באנגלית, והיא חיפשה באינטרנט ולא היה שום דבר. זו רק דוגמה למה לוח זמנים שנתי על האירועים שקיימים יכול לעזור לכולם.

אנחנו חושבים שיש אירועים שנתיים בארץ כמו יום השואה שציינתי, לא היה לנו תקציב. עשינו הכל בכמה שקלים, ואני חושבת שאם יהיה תקציב לאירועים למשל כמו יום השואה, ואנחנו השנה מאוד מעוניינים לבנות טקס מעבר לדוברי אנגלית בארץ ששוב, לדעתי, לא יהיה רק לדוברי אנגלית, טקס מעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. אני חושבת שזה יכול לגרום לדוברי אנגלית בארץ להרגיש שהם חלק מהאוכלוסייה ,שאנחנו לא שוכחים מהם.

כשמר חגואל עשה את ה-120 שנה לציונות, חלק מהתוכן של התכנית היה באנגלית ואני שמעתי אחר כך כמה טוב זה היה, כמה זה נתן להם להרגיש שכן, אחרי העלייה הם עדיין חלק מהציונות. פעולות כאלה לא צריכות תקציב ענק, זה כן צריך את התמיכה. שהמועצה הציונית, סוניה גרהם למשל שהיא פה והנציגה של המועצה הציונית ורפאל ויונתן שאני עובדת איתם כל כך הרבה, יש את האנשים שכבר מעוניינים בזה. זה קצת פחות מסובך לדעתי מלהכנס למערכת החינוך. זו המערכת החברותית. עם רעיונות טובים מסוימים ותקציב קטן, אנחנו יכולים להגשים הרבה.

תודה. עו"ד צביקה גרייבר, יו"ר ומייסד של Keepolim in Israel.

שלום לכולם, שלום ליושב ראש, אני אעשה את זה ממש קצר כי כולם פה רוויי ניסיון, כולם חכמים, כולם נבונים. אני חושב שהבעיה, והצגתי את זה גם לפני שנתיים כשהייתה ישיבה דומה והגיעו באמת הרבה מראשי הארגונים, הבעיה היא הרבה יותר גלובלית מדוברי אנגלית ספציפית, זה טוב שהתכנסנו פה היום לדבר גם על דוברי האנגלית, אנחנו רואים ש-4,000 עולים בסך הכל הגיעו משם בשנה האחרונה, אבל הבעיה היא הרבה יותר גלובלית ואני אשמח להשוות אותה לבעיית ההתחממות הגלובלית שקורית. למה אני רוצה להשוות את זה? כי בעצם ההרגשה שלי כמי שמייצג 37,000 עולים חדשים מכל העולם, מהודו ועד מיאמי, זה לא משנה לנו, שהבעיה היא בעיה שפשוט נוח לדבר עליה, פחות נוח לפתור את הבעיות ולשנות.

אנחנו רואים שכמו ההתחממות הגלובלית, שהמצב נהיה גרוע וגרוע יותר מכל שנה שעוברת, לצערנו השנה אני חושב שזו הפעם הראשונה שהתהפכו היוצרות ויותר עולים עוזבים את הארץ מאשר מגיעים לארץ, וכשאני אומר עולים, לא רק עולים חדשים, גם ישראלים שעוזבים את הארץ, אז ביחד עם מצרפים את המספרים כבר עברנו את כמות העולים שמגיעים לארץ.

לכן הייתי שמח לבוא ולאמר ליושב ראש, שגם שמע מחברת הכנסת קסניה סבטלובה שביקשנו להקים שדולה שתתעסק אך ורק בשמירה של עולים שיישארו בארץ ישראל ולא משנה מהיכן הם הגיעו. שוב, אני חושב שאנחנו מהמחקר שעשינו, זה לא משנה מאיפה הגעת, זה לא משנה מאיפה הגעת, לכל העולים יש אותן בעיות של שפה, תעסוקה, תמיכה נפשית ותמיכה חברתית. שמחתי לשמוע ששיתוף הפעולה של נפש בנפש עם הרשויות הוא נהדר, אני יכול להגיד ששיתוף הפעולה שלנו קצת פחות טוב. לצערי הרב הייתה כאן ישיבת חירום בשבוע שעבר שדיברו על התאבדויות בקרב עולים חדשים, השנה היו לנו כבר ארבעה מקרים של עולים דוברי אנגלית, שגם אני הייתי בטוח דרך אגב שהם עולים הרבה יותר מוצלחים ועולים שהרבה יותר קל להם להיקלט בישראל, ומסתבר שטעיתי, כי השנה שלחנו ארבעה עולים חדשים שהגיעו לפה, שלושה מתוכם היו חיילים בודדים, באו, התנדבו, נתנו את הזמן שלהם ואת החיים שלהם למדינה, ולצערי הרב חזרו בארונות קבורה חזרה לארצות הברית במין טקסים כאלה, אפילו לא טקס רשמי מצד המדינה, משהו קטן שלאף אחד לא נעים לדבר, כי בסופו של דבר אותו עולה התאבד מחוסר תמיכה נפשית. לכן הייתי שמח שתתקיים ועדה. אז ביקשנו להפריד בין קליטה ועליה, זה התקבל מאוד לא בברכה, אף אחד לא רוצה שעכשיו נתחיל לקחת לו תקציבים. אז אם לא להפריד בין קליטה ועליה, אז לפחות לשים הרבה יותר דגש על קליטה מכל המדינות ולא רק דוברי אנגלית. תודה רבה.

תודה רבה. הדובר האחרון מטעם הארגונים, יונתן יאבור מנכ"ל TLV Internationals , בבקשה.

אני מנכ"ל ארגון TLV International ארגון העולים הקהילתי הגדול ביותר במדינת ישראל שמונה כ-60,000 חברים. אנחנו מנהלים כ-10 פרויקטים שונים שמתוכם הם מבוססים על חיים יהודיים בתל אביב, תרבות, ספורט, התנדבות ואפילו גם פוליטיקה. יחד איתך וכמובן גם עם שרת העלייה והקליטה כתבנו ביחד ויזמנו את חוק יום העלייה, שאני שמח שהשנה חגגנו את השנה השניה של החוק הזה.

בואו נודה על האמת, מצבם של העולים דוברי אנגלית יחסית טוב. והאמת היא שזה בגלל שהמדינה לא מתערבת, או יותר נכון לא מתייחסת לדוברי אנגלית, וזה חייב אותנו הארגונים לעשות את העבודה לבד, וכשאנחנו עובדים לבד אנחנו מאד מוצלחים. הקמנו ארגונים, בנינו קהילות ודאגנו לעולים לייצר בית בישראל, וכפי שאתה רואה אדוני יושב הראש, אנחנו מתוך הקהילה הרחבה הזאת שנקראת דוברי אנגלית, מנסים לתת מענה על כל הצרכים.

כשאתה אומר שהמדינה לא מתייחסת, העולים דוברי אנגלית לא מקבלים את הזכויות שלהם כמו עולים אחרים?

אני אתן לך את הדוגמה הכי פשוטה שניתן, לפני כשלוש, שלוש שנים וחצי יזמנו עם עירית תל אביב את הנושא הזה שבמרחב תל אביב במשרד הקליטה לא היה יועץ קליטה דובר אנגלית. כל מרחב תל אביב, ועד לפני שלוש שנים, ואנחנו מדברים על 20,000 דוברי אנגלית רק בתל אביב. לא כולל את תל אביב רבתי, לא כולל את רמת גן וגבעתיים וכל האזור, רק תל אביב. לפני שלוש–ארבע שנים דיברנו על 20,000 דוברי אנגלית, ורק כי זה בא מהשטח, ועוד משרד הקליטה לא ראה צורך ביועץ דובר אנגלית. אלה הנושאים שאני מדבר עליהם.

אז כן, אני מדבר על לא מעורבות. עד לפני שלוש וחצי שנים, שוב, בתל אביב לא היו פרויקטורים. וכשביקשנו פרויקטורים לקליטה אז מה קיבלנו? חייבו אותנו לקבל שלושה פרויקטורים דוברי רוסית, אחת דוברת צרפתית ואחת דוברת אנגלית. זאת אומרת לא יכולנו לקבל פרויקטור דובר אנגלית ללא התוספת של דוברי הרוסית. שוב, אני לא בא ואומר שהקהילות דוברי רוסית לא צריכות את זה, להיפך. אבל העובדה היא שלא מתייחסים לדוברי אנגלית אם לא נתייחס לקהילות אחרות, קצת מצחיקה וקצת עצובה.

אני יודע שאתה לוקח את הדברים האלה מאוד ברצינות, אני יודע שאתה מוביל שינוי אדיר, אנחנו רואים את זה בכל המעשים, אנחנו יודעים שגם השרה וגם מנכ"ל משרד הקליטה מאוד מובילים שינויים, מודעים לדברים האלה. כמו שחגגנו לפני חודשיים את יום העלייה, אני חושב שזה צריך להיות מקפצה לשינוי בתפיסה וגם במעשים. תודה רבה.

תודה רבה. לפני שאפנה למשרדי הממשלה חברת כנסת רחל עזריה רוצה להתייחס. בבקשה.

תודה רבה. קודם כל יישר כח על הדיון הזה. אולי זה גם עלה לא מעט שבדרך כלל העולים ממדינות דוברות אנגלית פחות מקבלים התייחסות כי כאילו הנחת העבודה שהיא שהכל בסדר, ואנחנו רואים שזה לא כך, עדיין צריך התייחסות. אמנם הם עושים עבודה מדהימה וגם הארגונים והכל, אבל עדיין צריך את ההתייחסות.

כשהייתי סגנית ראש העיר בעירית ירושלים עסקתי המון בנושא של קליטת עליה ועלו כמה נקודות מאוד חשובות. אני רוצה לספר איזה שהוא סיפור, ישבנו ועשינו קבוצת מיקוד ואמרנו 'בואו נשמע מה הדברים' ואחד הדברים שדיברו עליהם זה פשוט היום יום השונה. אני אתן דוגמה מעולם הרפואה, אמא לתינוק מגיעה לרופא ואז היא שואלת 'מה עם החיסונים' והרופא אומר 'לכי לטיפת חלב' והיא אומרת 'אז הסתובבתי ברחוב ושאלתי את עצמי Where is that drop of milk?, איפה יש פה טיפה של חלב שבו אני אמורה לגשת ולקבל חיסון. החברה הישראלית מבוססת על מידע שעובר, נניח איפה לרשום את הילדים לגני ילדים, איך נרשמים לצהרון, זה כאילו מידע, וגם אני בעצמי הרגשתי את זה עם הילד הראשון, שכאילו אין מניואל, אין דפי מידע לאיך מתנהלים החיים בישראל. כאילו אמורים לדעת איך שהוא. אז כשעולים בצורה מרוכזת ומאורגנת, יכול להיות שיש יותר עשיה בנושא, כשכאילו עולים לבד והנחת העבודה היא שכולם מסתדרים, לא מקבלים את המידע.

נושא אחד שעלה זה באמת נושא הרפואה שאני חושבת שיכול להיות שכדאי לתת לזה דגש על הפערים בין איך העולם הרפואי בארצות הברית ואיך נושא הרפואה בישראל, ואני חושבת ששווה לחשוב על זה. נושא שני מאוד חשוב זה עניין החינוך. יש רשויות שבהן אפשר להירשם בחו"ל, לפני שבאים אפשר לקבל הרבה מידע, הרבה מאוד רשויות מקומיות, בסוף הרישום לבתי הספר נעשה דרך רשויות מקומיות, דרך רשתות בתיכונים וביסודי זה הרשויות המקומיות. בירושלים, אני לא יודעת אם זה קרה מאז, אבל ברעננה יש בתי ספר שיש בהם כיתות ייעודיות לעולים ממדינות דוברות אנגלית. בירושלים לא היה את זה, ובעצם מה שקרה זה שכל תהליך העלייה, מגיע הילד, אין שום דבר שמנוהל סביב זה. אני לא אומרת שבהכרח חייבים לשלוח את הילדים דווקא לבתי ספר שיש בהם את המסלול, אבל אין ספק שהרבה יותר קל התהליך הזה.

נושא התעסוקה הוא נושא קריטי, אמר לי אחד העולים 'זה שאני מדבר עם מבטא לא אומר שאני פחות אינטליגנטי' ואני חושבת שבראיונות עבודה זה מאוד בולט, יכולת הביטוי היא שונה. אני לא יודעת איך אפשר לסייע שם, אבל אלה שלושת הנושאים שעלו בצורה דרמתית, כמובן חוץ מהנושאים של דת ומדינה – הרב פרבר כבר לא פה – אבל הם חוזרים על עצמם. אני אשמח אם נדון אולי בכמה מהנושאים האלה ונראה איך אפשר לסייע. תודה רבה.

תודה רבה. ציינת את עירית ירושלים וגם כמה ארגונים ציינו את העניין של הקליטה, 45% דוברי אנגלית.

כן. אחוזים מאוד גבוהים.

45% נמצאים בירושלים, אני רוצה לשמוע מהפרויקטור, וג'ייסון רוט. אחד מהם. אני רואה שפיני לא נמצא. תחליטו מי יציג מה אתם עושים ואיזה אתגרים יש לכם ואם יש שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה.

אני רכזת תלמידים עולים בעיריית ירושלים, זה תפקיד די חדש. אני רוצה לציין שההתייחסות שלנו בעירית ירושלים לעולים דוברי אנגלית היא אותה התייחסות כמו לכלל העולים. זה לא שאנחנו מתייחסים ספציפית, מלבד הצורך הרגשי כפי שדיברתם, יש צורך שצריך להתבטא בשפת האם, זה נכון שכמו שעקיבא אמר, יש קבוצות בבתי הספר, לא בכל בתי הספר כי זה תקציב מאוד גבוה ואי אפשר. אבל אנחנו מנסים בבתי ספר שמוגדרים כקולטי עליה, בית ספר שיש ריכוז עולים עם שעות אולפן ושעות תגבור לעולים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך ומשרד הקליטה ומנסים לתת מענה גם בפרטני וגם במערכתי. גם להכניס קבוצות או תמיכה או שעות לעולים וגם בפרטני במקרים הספציפיים שיש צורך בליווי למשפחה ספציפית אנחנו מלווים אותה מול בית הספר. יש צורך בעוד, תמיד יש צורך בעוד.

אני מבקש שתתייחסי, כנציגת השלטון המקומי, לא בכובע הזה אמנם אבל כמי שקולט 45% עולים דוברי אנגלית, שמעת את הטענות שעלו פה 'אתם יכולים להסתדר', 'אני צריך תקציב לעולים אחרים, אתיופים, רוסים, צרפתים, אתם תסתדרו'. שמעת את הטענות האלה. אני מניח שהטענות האלה אולי נשמעו על ידי הרשויות המקומיות כי הן אלה שבשטח מבצעות את המדיניות. לפני שאני שואל את משרד החינוך אני רוצה לשאול אם נתקלת בדברים כאלה.

אולי מאיה תיכף תענה על השאלה הזאת.

אנחנו נפנה גם אליה, אבל את כרשות מקומית, האם יש דבר כזה והאם לא קיבלתם מענה כדי להתמודד עם הבעיות האלה?

אני רוצה להגיד שאנחנו עושים מהלכים גם ברשות המקומית. אני אתן דוגמה של השירות הפסיכולוגי, העלית את הנושא של הטיפול הפסיכולוגי, אני אתייחס רק לטיפול הפסיכולוגי של התלמיד העולה ושל המשפחות. אנחנו עשינו מהלכים מול השפ"כ לתת מענים טיפוליים פסיכולוגיים לתלמידים ומשפחותיהם כשיש צורך, בשפת האם שלהם וקיבלנו לפני כמה חודשים אישור שאנחנו יכולים להפנות תלמידים והתחלנו במהלך הזה, אנחנו מפנים תלמידים עולים והם מקבלים טיפולים בתחנות של השפ"כ. אנחנו מקבלים טיפולים בשפת האם שלהם וזה עובד טוב. זו התחלה, אבל אנחנו מודעים לכך שיש צרכים ואנחנו מנסים לענות עליהם לאט לאט, זה מה שאנחנו מנסים לעשות. זו דוגמה אחת. כפי שאמרתי, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם עמותות ועם המשרדים הממשלתיים ומנסים להתקדם.

אני מבקש להגיע למשרדי הממשלה.

אם אפשר רק משהו קטן. אנחנו בתור פרויקטורים של דוברי אנגלית בירושלים, אני וישראל, אנחנו עובדים הרבה בשיתוף עם ארגונים. ACI, נפש בנפש, טלפט וכולי, גם קו לנוער. ואנחנו לא עובדים רק עם אלה שאחרי עליה, זה גם טרום עליה. מה שאנחנו מנסים לעשות לפני, אנחנו טסים לירידים בחו"ל, אנחנו מדברים לכל העולים שאנחנו כן יכולים להשיג אותם, מדברים איתם על מה צריכים לעשות, מה זה החיים בירושלים. כמובן עכשיו עם נפש בנפש יש פיילוטים, כל עולה שמעוניין לשמוע על ירושלים בא למשרד שלנו מדבר עם ישראל או איתי, ואנחנו מדברים על החיים בירושלים. מה הם צריכים לדעת לפני העלייה וגם כשהם עולים, וגם שנה אחרי ועשר שנים אחרי העלייה.

הכל כדי להסתדר פה בישראל, עם פחות בעיות. אז מה שאנחנו מבקשים לעשות עם כולם כאן, לעשות שיתופים ביחד, או אם באירוע, או סתם איך אנחנו יכולים לעבוד ביחד, שנוכל לעזור לכל העולים לפני שיווצרו הבעיות. אם נוכל לטפל בבעיות לפני שהם באים, אז לא מגיעות הבעיות. תודה.

תודה. בגלל קוצר הזמן אני אתמקד במשרדים מסוימים. כמובן אם משרדים אחרים ירצו להתייחס אני אאפשר.

לסוניה הייתה שאלה לעיריית ירושלים.

מדברת באנגלית, להלן תרגום חופשי של דבריה: אני עובדת עם ה-WZO , והמועצה שלה. אחת הסיבות שהתחלנו את זה לגרום שהדברים יקרו במהירות לעולים החדשים והתקציב שאמור להיות מופנה לעולים דוברי אנגלית אכן יופנה אליהם. השאלה שלי היא, לכם כעירייה יש כספים מוקצים, איך התקציב מגיע לעולים דוברי אנגלית בירושלים שאכן צריכים אותו?

כל רשות מקומית מקבלת תקציב פר עולה. לכן אם אתם קיבלתם תקציב לעולים דוברי אנגלית, איך אתם אומרים 'אני צריך את הכסף לעולה אחר ואתם תסתדרו'. זה הרעיון שלך?

אני הבנתי שרשויות מקומיות מקבלות תקציבים, איך זה מחולק לדוברי אנגלית בירושלים.

קודם כל אנחנו מבקשים כסף, יש לרשות הקליטה כסף, כל פרויקטור, גם ספרדית, צרפתית, רוסית ודוברי אנגלית, אנחנו מנסים לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות, אם זה אירוע או סדנאות, מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות עם התקציבים שלנו. אנחנו מבקשים כסף ואז אנחנו מקבלים פחות או יותר מה שאנחנו מבקשים.

מה שאנחנו עושים כל שנה לילדים, נגיד, לילדים בירושלים – ואני לא יודע מה יש בעוד עיריות – אבל בירושלים כל קיץ יש מחנה קיץ, קייטנה לילדים. מכיתה א' עד יב', שהם באים לשלושה שבועות והם לומדים עברית, הם מחפשים חברים שם וכולי. שהם יוכלו להסתדר בשנה הבאה בלימודים לדוגמה. זו דבר אחד. יש גם יום עולה שאנחנו עושים, יש מסיבות, יש שיעורים לכלכלה נבונה, כי בארצות הברית כסף זה משהו אחד ובישראל זה משהו אחר. יש גם סדנאות לשירות לאומי, לשירות, שאנחנו עושים וכולי וכולי. אז אנחנו מנסים את הכסף שאנחנו מקבלים, היכן שאנחנו רואים שיש בעיות ומה הכי טוב לעולים שלנו. אם את רוצה לדבר יותר בפרטי אפשר לעשות את זה גם, שאני יכול להראות את מה שעשינו.

כן. אני רוצה להבין יותר לעומק.

בשמחה.

אני רוצה לומר, הרבה פעמים ואני מכירה את זה בהרבה עיריות, שיש נטייה ללכת על אירועים כי אירועים זה משהו שהוא גם קל יותר לניהול, גם לפוליטיקאים יש אינטרס שיהיו אירועים, אפשר לבוא לברך ויש בחירות עוד פחות משנה, ואני חושבת שמה שבסופו של דבר העולים צריכים הרבה פעמים זה ליווי הרבה פחות זוהר, הרבה פחות מגניב לאורך כל התקופה. אירועים זה נעים, זה כאילו כולנו ביחד והכל בסדר, אבל בסוף ברגעי המשבר, השאלה אם מישהו נמצא, והשאלה אם יש ליווי פרטני שבסוף לא מגיעים לרגעי המשבר. לצערי זה אני פחות - - -

אני רוצה לשאול את נציג השירות הלאומי אזרחי, בעניין אלה שמשרתים בשירות לאומי. עולים בודדים שמגיעים ומתנדבים. יש גם מתנדבים לא עולים, אבל אנחנו נתמקד בעולים. האם אתם רואים בהם כבודדים והאם יש התייחסות מסוימת בנושא הזה? האם מענק חייל בודד מגיע להם?

בוקר טוב לכולם. ברשות היושב ראש, אני מנהל את כל התחום של האוכלוסיות המיוחדות ברשות לשירות לאומי אזרחי. בחצי משפט, הרשות לשירות לאומי אזרחי זה הרגולטור של כל השירות הלאומי היום בארץ ובחו"ל, מפעילים כ-18,000 תקנים כמעט כל שנה, בתוכם המתנדבים המאוד מאוד מיוחדים שלנו שזה כל המתנדבים הבודדים, העולים.

קודם כל ממש להצדיע פה לכל ארגון ועמותה שנמצאת פה. אני נחשפתי לעולם הזה בזכות חמותי שתחיה שמנהלת את – מושבה מי שמכיר, בפנסילבניה, ואשתי שמנהלת את תכנית "עמישב" שמתייחס רק לתחום הזה ולדברים האלה.

אנחנו כבר בתהליך של שנה, אני שנה מתעסק בעיקר בתחום הזה. אנחנו בתהליכים של להשוות את התנאים של העולים הבודדים, את התנאים שמגיעים להם לפי החוק לגבי המענקים וגם תוך כדי שירות. אלה שני דברים שונים. אנחנו בתהליך לקראת סגירה עם הסיפור של מתנדבים לאחר השירות שלהם, אחרי שהם מסיימים. השלב הבא שהוא היותר קריטי, זה שאנחנו רוצים להשוות את התנאים שלהם תוך כדי שירות, שאנחנו מדברים פה על תקציבים מאוד גדולים, זה בתהליך לקראת התקציב הבא מול האוצר.

מבחינתנו כל מתנדב כזה שמגיע, מעבר לאתגרים שיש למתנדב רגיל ואני לא צריך להגיד, אנשים כאן מכירים את כל האתגרים הנוספים שיש, אנחנו בתהליך מול הדבר הזה, מול השעות שלהם, מול השעות שהם יכולים, ימי החופש המוגדלים שהם מקבלים לטובת לטוס לחו"ל לראות את המשפחה, לטובת זה שהמשפחה מגיעה, יש פה התייחסות והוצאנו על זה נוהל מאוד מסודר. את כל מה שאני אומר עכשיו אפשר לשלוח בצורה מסודרת לכולם.

כמובן באתי היום ממש ללמוד ולשמוע, כתבתי לי כאן עוד הרבה נקודות שאנחנו צריכים לעבוד עליהן ולהתקדם איתן, ואני מזמין את כולכם בשמחה לכל דבר.

יש לי שתי שאלות. כשאתה אומר שאתם דנים על התקציב, אתה מדבר על תקציב 2019-2020, והאם רוצים להשוות את המענקים לחיילים בודדים?

כמובן שאנחנו רוצים להשוות את זה לחיילים בודדים. זה לא חיילים, לכן זה דירוג שהוא טיפה יותר למטה. אנחנו רוצים להשוות את זה כמה שיותר קרוב. כמה שאפשר וכמה שמאפשרת המדינה. מבחינתנו כל מתנדב כזה, אני אומר שוב, חיילים קרביים זה חיילים קרביים אבל מתנדב בודד כזה שעובר את כל מה שהוא עובר בלי המשפחה שלו וכל התהליכים שהוא עובר- - -

לא מתנדב, שירות לאומי.

כשאני אומר מתנדב, אני מתכוון למתנדב בשירות הלאומי. מבחינתנו הוא ממש באותו לבל, הוא לוחם בתחום שלו במה שהוא עושה, ומבחינתנו שוב בשאיפה זה בתקציב הקרוב להשוות את התנאים שלהם, ממש כמו שנותנים לחיילים בודדים.

לאיזו שנת תקציב אתה מתייחס?

לשנה הקרובה.

2018?

לשם אנחנו רוצים לשאוף ולשם אנחנו עושים את התהליכים. תודה.

תודה. נשמע את נציגת משרד הקליטה. אני מבקש שתתייחסי. אני בטוח שרשמת את כל מה שעלה פה.

רשמתי ואני אתייחס לכל מה שעלה.

אני מבקש לשאול לגבי הקריטריונים לקביעה שקבוצות עולים ספציפיות כמו דוברי אנגלית, ויש להם דרישות בהתייחסות מיוחדת.

אני ממונה על הזכאות במשרד העלייה והקליטה. אני אתחיל עם הסיפור של הפרויקטורים. הפרויקטורים ברשויות ממומנים ב-75% על ידי משרד העלייה והקליטה. יש כ-90 פרויקטורים בכל רחבי הארץ. 40 מהם דוברי אנגלית, גם אם זה לא בשפת האם הראשונה שלהם, כלומר גם דובר רוסית יכול להיות דובר אנגלית. יש רשימה שאפשר להעביר לכם אותה של דוברי אנגלית. כלומר, כמחצית הם דוברי אנגלית. אז מהבחינה הזאת עברנו את המכשול, שינינו את התבחינים, אני לא יודעת אותם בעל פה אבל הם נמצאים באתר האינטרנט. שינינו את התבחינים לפני שנתיים, הם יותר מקלים ולכן איפשרו לקלוט ולממן יותר פרויקטורים ברשויות.

מבחינת יועצי הקליטה דוברי אנגלית, שוב, בדיוק באותה רמה של הפרויקטורים אם זו לא שפת האם שלהם, כלומר גם דובר רוסית יכול להיות דובר אנגלית, יש לנו בכל מרחב דוברי אנגלית וגם אם אין יועץ קליטה ספציפי שהוא דובר אנגלית שהוא זמין, תמיד נעזרים, יש לנו סטודנטים דוברי אנגלית, יש לנו בני שירות שאנחנו מעסיקים שהם דוברי אנגלית ותמיד אפשר לקרוא למישהו שיתרגם. באמת שאין איזו שהיא עוצמתיות בקשיים של לטפל במישהו שהוא לא דובר עברית.

לגבי ארגון נפש בנפש, זהו ארגון שנתמך על ידי משרד העלייה והקליטה בכ-18 מיליון שקלים בשנה, על מנת לתפעל אותנו ולעזור לנו בתפעול של הטרום עליה ואחרי העלייה. כמובן שיש תבחינים לארגונים האלה, יכולים להיקלט כמה שיותר ארגונים שעומדים בתבחינים האלה, לעזור לנו להתמודד עם טרום עליה ואחר כך.

את יודעת שארגון נפש בנפש מטפל רק בצפון אמריקה ובאנגליה.

נכון.

ומה עם מדינות אחרות דוברות אנגלית?

גם מוזמנים להגיש בקשות לתמיכה מהמשרד. יש תבחינים שלא רק אנחנו קובעים אותם, גם משרד המשפטים. מי שעונה לתבחינים האלה יכול להצטרף ולהיות ארגון נתמך על ידי המשרד.

יש לנו מוקד מידע שנפתח ביוני השנה, ומחצית מהם דוברי אנגלית. אנחנו כן מודעים לזה שגם לפעמים יש יותר צורך לאנגלית, אין תכניות שמיועדות לאוכלוסייה כזאת או אחרת. לכל התכניות יכולים להצטרף כל העולים, כולל נגב גליל עכשיו שאנחנו מכינים, תכנית עליה לנגב ולגליל. כמובן שעדיין יש אוכלוסיות ייחודיות שלא אנחנו קבענו אלא הממשלה שהם יהיו אוכלוסיות ייחודיות לכן אני לא יכולה להתייחס להחלטות ממשלה, ולכן אין להשוות. אבל התכניות הן לכלל האוכלוסייה מכל העולם.

טרום עליה – גם הגלובל סנטר של הסוכנות היהודית, היום אנחנו תומכים בו על מנת שהוא יתגבר, שם יש הרבה דוברי אנגלית, כלומר יש מידע טרום עליה, יש כנסים, אנחנו מביאים אנשי מקצוע ועושים אותם בשיתוף פעולה גם עם הסוכנות היהודית וגם עם ארגון נפש בנפש, במקרה הזה זה בצפון אמריקה. יחד עם ההסתדרות הציונית אנחנו מפעילים שיעורי עברית טרום עליה, כדי שאנשים יהיו כמה שיותר מוכנים לארץ עם השפה העברית.

פה מדברים על צרכים מיוחדים. עולים שצריכים התייחסות לצרכים מיוחדים. האם משרד הקליטה השתחרר מהעניין של אלה שבאים מארצות הרווחה הם יסתדרו וזה בסדר, נותנים סל קליטה וזהו?

בוודאי שהוא השתחרר. לדעתי הוא לא היה מחובר לסיפור הזה.

את שמעת כמוני את ההתייחסות של הארגונים.

נכון אבל הרבה פעמים גם דובר שפה רוסית יכול להגיד את זה. יש לנו עובדות סוציאליות שאנחנו מעסיקים במשרד, שהן בעלות תקן, כולם דוברי אנגלית, כלומר אם יש משפחה בעלי צרכים מסוימים הפרויקטור יודע לחבר לעו"סית של המשרד, שתלווה מול המוסדות, מול ביטוח לאומי וכדומה, וזה לכלל האוכלוסייה, לא רק לדוברי אנגלית.

את שמעת על הבעיות של אלה שסיימו תואר ראשון או שני ומגיעים לפה עם מקצוע ולא נותנים להם עבודה מכיוון שרמת העברית שלהם לא מספיקה, ודבר שני השתלבות הצעירים באוניברסיטאות. עלו כאן נושאים, האם למשרד הקליטה יש תכנית מפורטת להתערב בדברים האלה?

אין תכנית מפורטת, אבל יש לנו מימון כמובן, אתה יודע שיש לנו מימון לצעירים ללמוד את התואר שלהם, לצערי רוב האוכלוסייה האנגלית בוחרת ללמוד בבינתחומי בשפה האנגלית, ולכן הם לא עוברים - - -

אולי לא הבנתי. זה לא העניין הכספי.

אני מדברת על השפה העברית.

הם צריכים התערבות.

הם מדלגים על השלב - - -

מול האוניברסיטאות, מול המוסדות. האם אתם מכינים אותם מול מקומות התעסוקה? אלה דברים של התערבות. הבעיה היא לא בעיית המלגה אלא שלא מקבלים אותם לתוך המוסד בגלל העברית שלא מתאימה לרמת ההשכלה הגבוהה.

זה לא שלא מקבלים אותו. יש מכינת עולים, הוא פשוט צריך לעבור מכינת עולים אם רמת העברית שלו לא טובה, וזה תנאי של האוניברסיטה. אי אפשר ללמוד באוניברסיטה בלי השפה העברית.

מה לגבי ההכרה בתארים?

אני לא - - - משרד הבריאות - - -

לא. משרד הבריאות זה בעניין הרופאים ועוד, יש לנו דיון ושם נעלה את זה. אין לי זמן עכשיו להיכנס לזה, אבל מקצועות כמו למשל פסיכולוגים, עורכי דין ומקצועות אחרים.

אנחנו עוזרים. אתם יודעים שכל מקצועות הרישוי, משרד העלייה והקליטה עוזר לכל האוכלוסייה.

מה התכנית?

אני לא יודעת להגיד לך על התכנית.

האם יש מחלקה שמטפלת בזה? האם הארגונים האלה, האם עולים יודעים למי לפנות לקבל עזרה?

בוודאי. יש יועצי תעסוקה, יש אגף תעסוקה שהוא מתעסק עם כל ההכרה בתעודות, תרגום של מסמכים נוטריוניים שקשורים למקצוע שלו.

תודה. אנחנו בלחץ של זמן. בבקשה נציגת משרד החינוך, מנהלת אגף קליטת תלמידים. אני מבקש שתתייחסי למה שנאמר פה בעניין שילוב הילדים במערכת החינוך הפורמלי והלא פורמלי. תמיכה נפשית בעיקר.

שלום. בשנת 2017 הגיעו 978 תלמידים מארצות הברית למערכת החינוך, 51 מאוסטרליה, 2 מאירלנד, 170 מבריטניה, 3 מניו זילנד, 113 מקנדה שחלקם בכלל דוברי צרפתית. מה שכתוב בחוזר מנכ"ל על שעות הוא באופן שוויוני לכלל האוכלוסיות. כל העולים שמגיעים אלינו מ-130 מדינות צריכים ללמוד עברית, כולם בלי יוצא מן הכלל צריכים להשלים פערים במקצועות הלימוד השונים ואפילו במתמטיקה סדר הדברים שנלמד במערכת החינוך בישראל שונה ממה שנלמד בארצות הברית, כך שבכל מקצועות הלימוד צריך להשלים פערים.

יש שלושה נושאים שבהם יש התייחסות שפת ארץ המוצא. הנושא הראשון הוא בגרות. יש לעולים החדשים, במיוחד אלה שהגיעו בגיל 15, בגיל מבוגר יותר, אפשרות להבחן גם במבחן דו לשוני. בעברית ובשפת האם ויש מבחנים כאלה באנגלית כמובן.

הנושא השני הוא ברושור עם מידע להורים. יש לנו מידע להורים על מערכת החינוך בישראל שהיא מאוד שונה מכל מערכות החינוך בעולם, וגם את זה יש באנגלית.

הנושא השלישי הוא המגשרים החינוכיים הבין תרבותיים שזה מצ'ינג שלנו עם הרשויות, שוב, כמו משרד העלייה והקליטה אנחנו מתקצבים בערך 75% והרשות צריכה להגיד שהיא רוצה לתקצב את זה ולהשתתף בתכנית ואז אנחנו מפעילים. עד היום לא היו לנו דוברי אנגלית. אני אבדוק אפשרות במשרד להרחיב את הקול קורא שצריך להתפרסם השבוע או בשבוע הבא, להרחיב אותו גם לדוברי אנגלית.

לגבי מורים, נשמח לקלוט במיוחד מורים לאנגלית שמאוד חסרים במערכת, אבל לכל המורים, אני יודעת שיש שעות עולים, נברר נקודתית מה קרה שם ונשמח שתפנה אלי את הבעיה ונבדוק.

לגבי תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה, עם הסוכנות היהודית, עם נפש בנפש, כל הארגונים האלה שמפנים אלינו, משפחות שהם טרום עליה יודעים שהילדים יזדקקו לאיזה שהוא טיפול של חינוך מיוחד – טיפלנו. טיפלנו בעולים כאלה מכל המדינות, לא ביקשנו תרגום לעברית. כמה שאפשר לסייע פה אנחנו בהחלט ערוכים ומוכנים. אותו דבר עם השפ"כ, עשינו מהלך מאוד מקצועי להכשיר את המגשרים לעבודה עם אוכלוסיות של עולים. יש נוהל עבודה והכשרה שלהם.

תודה רבה. אנחנו חייבים לסיים, אני יודע שלא הספקנו לשמוע את משרד הרווחה. מה שהשגנו היום הוא הבאת המודעות של הנושא הזה. משרדי הממשלה שמעו וגם הארגונים. אנחנו נעקוב ונקיים דיון המשך בעניין הזה כדי לשמוע. אני מציע למשרדי הממשלה, אחרי ששמעתם את הטענות האלה תעשו שיעורי בית במשרד שלכם ותבדקו את עצמכם ולאחר מכן תבואו אלינו עם רעיונות איך לשתף פעולה על מנת למגר את התופעות האלה.

אני רוצה לתת ליהונתן לסכם בקיצור.

מדבר באנגלית, להלן תרגום חופשי של דבריו: תודה רבה חבר הכנסת נגוסה, אני רוצה להודות לכולכם על שהגעתם, העבודה שאנחנו עושים היום תעזור לעולים שיבואו והעולים שכבר כאן. תודה מיוחדת לרפאל ג'יי וסוניה שעזרו לכל זה לקרות.

אני רוצה לסכם במהירות ולומר בשם ה-WZO, אנחנו נעזור לתאם בכל מה שיקרה בהמשך, הצעדים העתידיים וכולי.

כמו כן אני מבקש לציין, וזה מה שהרבה מהארגונים העלו אבל אף אחד לא ממש חידד את זה, שמאז קום מדינת ישראל 700,000 ישראלים עזבו ולא חזרו, וזאת לפי נתוני הלמ"ס. זה בערך 10,000 כל שנה. 54% היו אנשים שלא נולדו בישראל. יש עולים רבים שחוזרים לארצם. אנחנו מקווים שהיוזמות האלה ימשיכו ויעזרו לעולים החדשים להשתלב.

תודה רבה. אנחנו נקיים דיון נוסף בקרוב ונזמן אתכם. אני שוב רוצה לומר למשרדי הממשלה, שמעתם את הדברים, תתכננו, תבדקו ותבואו אלינו.

אני רק רוצה להגיד שהיה דיון אצל המנכ"ל אצלנו לנושא של קדם הכנה של אנשים עם צרכים מיוחדים. אני ממליצה לארגונים דוברי האנגלית, בואו למנכ"ל ותדברו כי זו בעיה רוחבית, זו לא בעיה מארץ אחת. צריך לדעת איך עושים את זה כשאדם לא מוכר כאזרח המדינה. מהגלובל סנטר לא קיבלנו אף פניה לגבי אנשים עם צרכים מיוחדים.

תודה. אני שוב קורא למשרדי הממשלה להשתחרר מההבנה שדוברי אנגלית מארצות רווחה הכל בסדר, בואו נצא מזה ונתייחס לעולה בצורה פרטנית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:04.