ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-12OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 512

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ז בכסלו התשע"ח (05 בדצמבר 2017), שעה 11:50

חינוך לסובלנות - לציון יום זכויות האדם

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

חנין זועבי

סעיד אלחרומי

יהודה גליק

דב חנין

לאה פדידה

עאידה תומא סלימאן

שושי שפיגל - מפקחת חינוך חברתי, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

דניאלה פרידמן - ממונה על תחום מדעי החברה וראש המטה לחינוך אזרחי, משרד החינוך

יעל בריל - ממונה תחום כישורי חיים, משרד החינוך ושפ"י

ד"ר משה וינשטוק - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

חגית גליקמן - יו"ר ראמ"ה, משרד החינוך

סיגל יעקבי - סגנית האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים

בן ציון פיגלסון - עוזר אישי לאפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים

שרף חסאן - מנהל מחלקת חינוך, האגודה לזכויות האזרח בישראל

בועז אחד העם - המרכז הישראלי ללימודי חירשות

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

מאי ערו - מנהלת תחום שפות, קרן אברהם

רחל גולדברג - מתמחה, קרן אברהם

לורנס רוזנגרט - מנהלת תחום חינוך, קרן אברהם

רחל קידר - מנהלת תחום החינוך, הליגה נגד השמצה

קובי אמינוב - המרכז הישראלי ללימודי חירשות

עודד פריד - ראש פורום המדיניות הציבורית, האגודה לזכויות הלהט"ב

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור

מוסא עבדלרחמן - אבו גוש

גבריאלה אדמון-ריק - מוזמן/ת

אוצר נשיא - מוזמן/ת

פאטמה עבד אל רחמן - מוזמן/ת

נאוה כהן - מוזמן/ת

רינה קליין - מוזמן/ת

משה רוכברגר - מוזמן/ת

יהודית גידלי

א.ב., חבר המתרגמים

חינוך לסובלנות - לציון יום זכויות האדם

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 5 בדצמבר, י"ז בכסלו תשע"ח. הנושא על סדר היום – חינוך לסובלנות - לציון יום זכויות האדם.

כפי שאמרתי בדיון הקודם, גם מה שמובן מאליו צריך שייאמר, וימים כאלה מחדדים ומחזקים ומגבירים את המודעות. היום יש ממש חגיגה בכנסת, אורחים רבים, מוזמנים רבים גם ליום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וגם ליום זכויות האדם.

אנחנו נפתח את הדיון במצגת של ראמ"ה במשרד החינוך. לאחר מכן נשמע את חברי הכנסת, האורחים.

אספר חוויה שהייתה לי השבוע. ביום ראשון התקיים יום מיוחד שהוא סיכום של מיזם חשוב מאוד שרשת בראנקו וייס עשתה כאן בירושלים, כינוס. היינו, גם יושב ראש הכנסת, גם אנוכי. הייתה חברת הכנסת שולי מועלם והיה חבר הכנסת איימן עודה. הכותרת של המיזם הזה שבסופו אנחנו הופענו, הייתה "שונים ושווים". לראות שם תלמידים ומורים מחורה, מעין נקובא ותלמידים מירושלים, תלמידים מבית שמש, אתה רואה שכשרוצים, אפשר, כשמדברים, אפשר. מבחינתי זו הייתה חוויה לראות את הדינמיקה. הופיעה שם מקהלה משותפת. אני לא הרגשתי שום אווירה של מתח. בדרך כלל כשאתה הולך למפגש של בית ספר מהמגזר הערבי והמגזר היהודי או החרדי והמגזר הכללי, אתה מרגיש שזה מפגש מאולץ כזה. מרגישים את זה באוויר. לא הייתה שם האווירה הזו. הייתה אווירה שמבינים או לפחות אלה שהיו שם באודיטוריום, מבינים את המשמעות לא רק ככותרת, שונים וביחד, ועל הזכות להיות שונה. לצערי הרב במדינת ישראל לא כולם מכירים. גם אם משדרים נאורות וגם אם משדרים שוויון זכויות וגם אם הם מדברים וחיים, יש כאלה שהם בעד שוויון זכויות כל עוד זה מתאים להשקפת עולמם, ואני מכוון את זה לכל הצדדים. אפשר להביא דוגמאות כמעט מכל יום.

יש לאפשר את הזכות להיות שונה ויש לאפשר את הזכות להביע דעה גם אם היא מעצבנת או מקוממת, ואני אומר, אנחנו כבר שם. אני אומר לכם את זה כחבר כנסת. אני לא בורח לאזורי הנוחות. אני אומר את מה שאני חושב, אבל יש מצבים שאתה עושה חשבון, רגע, אם אתה עכשיו מתבטא, מצייץ בנושא הזה, אתה לוקח את עצמך ושם את עצמך במרכז זירת החבטות. תרבות ההתלהמות, תרבות ההתנשאות, תרבות ההתבהמות. אפשר לומר כל דבר במסגרת הלגיטימיות, לא הסתה. דעה, להביע אותה, לומר אותה גם אם היא הופכת לך את הקרביים. ודאי שחייב לכבד את הדובר. מותר לא להסכים, מותר לכבד גם אמונה דתית ואמונה שמנגד. לאפשר קודם כול לדבר.

ביום כזה שמדבר על זכויות האדם, אני לא חושב שאנחנו חברה יותר אלימה. אם יש אלימות ביחסים, היא הייתה כל הזמן. יש מודעות גבוהה, יש את הרשתות שחושפות ושמות את זה, כי באמת מה שהיה נאמר פעם אפילו לא בחדרי חדרים, אפילו במתנ"ס או בכיתה, לא תמיד נחשף. מורה התבטאה, אמרה העלבה. דיון בכנסת היה אתמול. זה לא שהשתנינו. המודעות והחשיפה היא גדולה ואני אומר לכם, רבותיי, זאת זכות להיות שונה, אבל להבין שרב המשותף. כל מי שיושב כאן על פיסת האדמה הקטנטונת הזו בגלובוס, צריכים לדעת שרב המשותף כאן מהמפריד ואם מישהו רוצה המחשה, שיסתכל קצת ימינה, קצת שמאלה, יבין שיש לנו פה הרבה. רב המשותף מן המפריד עם כל השונות שאנחנו אוהבים להלקות את עצמנו בה. תיכנסו לחברות אחרות בעולם, תראו גם שם סעיפים מרכזיים ותתי זהויות כאלה ואחרות. אני תמיד אומר, אלה רואי השחורות, אל תהלכו עלינו אימים. יש מי שאומר, מי שרואה את הויכוח כשסע. אני לא. תרבות השבטים, לפני שנואמים אותה, צריך לדון בה, אם היא שלילית או חיובית.

בהיסטוריה של העם היהודי היה ניסיון אחד בתקופה שהייתה שפה אחת ודברים אחדים. אתם יודעים מה זו שפה אחת ודברים אחדים? זו אפילו שליטה על המחשבה, אבל מה יצא משם? הבלבול הכי גדול, בליל של אומות, כי אין מציאות כזאת של שפה אחת ודברים אחדים.

סליחה על שהארכתי אבל פרקתי את תסכולי. בבקשה.

צהריים טובים חברי הכנסת, יושב ראש ועדת החינוך.

אני באמת מודה לכם על ההזמנה להשתתף בדיון החשוב הזה, שהרי ערכים חברתיים, אזרחיים, סובלנות כלפי האחר והשונה הם הבסיס להיותנו בני ובנות אנוש וקיומנו כחברה מלוכדת, פעילה וצומחת.

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך שאני עומדת בראשה, שמי גלית גליקמן, במשרד החינוך שנציגיו נמצאים כאן, אנחנו מנתרים עמדות תלמידים.

גברת גליקמן, רק הבהרה. היא מציגה נתוני מדידה.

נכון.

היא לא המשרד שאמור לטפל, היא לא הכתובת. היא מציגה נתונים, אלה העובדות. אחר כך נקיים עליהן דיון. הייתי חייב את ההבהרה הזו, לקח מדיון קודם.

(הצגת מצגת)

תודה רבה.

אנחנו מנתרים את עמדות התלמידים בנושא החשוב הזה כחלק מסקרי המיצ"ב. סקרי המיצ"ב מועברים בקרב תלמידים, מורים ומנהלים בשלושת שלבי החינוך: יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. בשנת תשע"ז השתתפו כ-210,000 תלמידי כיתות ה' עד י"א שלומדים במדגם ארצי מייצג של בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים וחטיבות עליונות בפיקוח הממלכתי והממלכתי-דתי ובמגזר דובר העברית ודובר הערבית. חשוב לי להגיד לפני שאני מתחילה להציג את הנתונים מתוך הסקרים האלו, שמדובר באמת בתפיסות ועמדות סובייקטיביות במיוחד בנושא של סובלנות כלפי האחר והשונה, וחשוב באמת לראות את הדברים ולראות את הנתונים לאורך זמן ולראות מגמות על מנת להבין את הממצאים לעמקם.

החל משנת תשע"ה, כלומר 2015, ראמ"ה החלה לשאול תלמידים בהקשר של גילויים של חוסר סובלנות כלפי האחר והשונה. התלמידים התבקשו לענות על השאלה האם תלמידים רבים בכיתתם - - -

חגית, להבא, בשקפים אולי עדיף לחלק את זה לשני שקפים ואפילו יותר.

צודקים, אני מתנצלת.

בסדר, הערה להבא.

צודק לגמרי. שואלים אותם, "האם פעמים רבות תלמידים בכיתה שלי מדברים בשפה פוגעת, למשל קללות, עלבונות, שפה בוטה וכו' כלפי כל אחת מהקבוצות?"

זה באחוזים?

כן, אני תיכף אסביר בדיוק מה מתואר כאן.

סולם התשובות היה בן חמש דרגות, בין "מאוד לא מסכים" עד "מסכים מאוד" ומה שמתואר כאן בשקף, שיעור התלמידים שהסכימו עם ההיבטים השונים שנבדקו, עם גילוי חוסר הסובלנות, שיעור התלמידים שהסכימו. אז על מה הם נשאלו? הם נשאלו האם תלמידים בכיתתם מדברים בשפה פוגעת בבני ובנות לאום שונה, בבני או בנות מין אחר, בבעלי מוגבלויות, פוגעת בגלל מראה חיצוני, בעלי דעה פוליטית שונה, ואצל דוברי העברית גם בעולים חדשים.

הנתונים שנאספו בתשע"ז מוצגים בשקף זה. אתם יכולים לראות שלמשל ביחס להיעדר סובלנות כלפי בעלי מוגבלויות או כלפי עולים חדשים שיעורי ההסכמה אצל דוברי העברית עומדים על בין 7% ל-10%, כאשר אנחנו מדברים על מין אחר, שיעורי ההשבה עולים לכ-15%, שיעורי הדיווח עולים לכ-15% ובנוגע לבני או בנות לאום שונה אנחנו מדברים על 10% בבתי הספר היסודיים ועל כ-20%, כחמישית מבתי הספר העל יסודיים.

אם מסתכלים על העמודות השניות מצד ימין בנוגע לשפה פוליטית, שפה שפוגעת שמי שמחזיק בדעה פוליטית שונה, רואים את ההתפתחות עם הגיל. 8% בבתי הספר יסודיים, כ-20% בחטיבות הביניים ו-30% בחטיבות העליונות בקרב - - -

הייתי מציג מסקנה ראשונה, שהשיח הפוליטי אצל המבוגרים משפיע מאוד.

נכון. אחד מכל שלושה תלמידים במגזר דובר העברית חושב שתלמידים בכיתה שלו מרבים להשתמש בשפה פוגענית כלפי תלמידים בעלי דעה פוליטית שונה.

כאשר אנחנו מסתכלים במגזר דובר הערבית, בשורה התחתונה, אנחנו יכולים לראות שפחות או יותר בין 20% ל-25% מהתלמידים דיווחו ככה בבתי הספר העל יסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות, כאשר בבתי ספר יסודיים מדובר על כ-16%, כשישית. הנתון הזה של בתי הספר היסודיים כפי שנראה עכשיו הוא כתוצאה של ירידה משמעותית שחלה בשלוש השנים האחרונות בחינוך היסודי.

זה את אומרת מידיעה. אין את זה בשקף הזה.

עכשיו יש לכם. בואו נתעמק רגע בנושא של היעדר סובלנות כלפי בני ובנות לאום שונה, אז אנחנו יכולים לראות באמת, מצד שמאל דוברי הערבית בשלושת שלבי הגיל ומצד ימין דוברי עברית, גם כן בשלושת שלבי הגיל. אנחנו יכולים לראות שבמגזר דובר הערבית, ביסודי חלה ירידה, מ-23% בתשע"ה ל-17% בתשע"ז, ירידה מאוד משמעותית. תיכף תראו שזה מאפיין את כל ההיבטים שנבדקו וגם אנחנו רואים את זה בהיבטים אחרים של אלימות והיעדר תחושת מוגנות בבתי ספר יסודיים דוברי ערבית. ירידה קלה גם ראינו בבתי ספר יסודיים דוברי עברית, מ-13% ל-11%.

חגית, למרות שסטטיסטית זה סביר 11 ו-13 או שזה הרבה?

2% זו ירידה קלה.

זה יכול ללמד אותנו מגמה. אם לא ירידה, טעות סטטיסטית לכאן או לכאן, אז זו יציבות, הייתי אומר עם נטייה.

מ-4% אצלנו זה נחשב ירידה.

תלוי מאיזו נקודת מבט, מאיפה אתה יוצא. זה לא רק ההיבט הסטטיסטי האם זה מובהק או לא, כי במדגמים כאלה כמו כל דבר מובהק. השאלה אם זה משמעותי או לא, כלומר האם זה מעיד באמת על איזושהי מגמה אמיתית.

מה קרה בחטיבות הביניים במגזר הערבי?

בחטיבות הביניים יש עלייה ובעיקר בחטיבות העליונות. הקו הלבן, זה המגזר דובר הערבית, אנחנו רואים עלייה של 4%. שוב, תיכף תראו שזה חוזר ונשנה בכל הגילויים שבדקנו, של היעדר סובלנות, וזה גם מאפיין בכלל את החטיבה העליונה בשלוש השנים האחרונות במגזר דובר הערבית, שהיקף מעורבות באירועי האלימות גדל. אנחנו הצגנו את זה ממש בשבוע שעבר בהצגת נתוני - - -

אני יכול לציין שחברי הכנסת מציינים זאת כמעט בכל דיון ודורשים פתרונות ודורשים טיפול בסוגיה הזו.

זה לחלוטין.

דוברי העברית.

אותה תמונה אנחנו רואים גם בהיעדר סובלנות כלפי בני ובנות מין שונה, מין אחר, ירידה ביסודי בדובר הערבית, מעט עלייה גם בעל יסודי דובר הערבית ויציבות במגזר דובר העברית. כנ"ל אנחנו רואים לגבי היעדר סובלנות כלפי בעלי מוגבלויות, היעדר סובלנות בשל מראה חיצוני, גם כן תמונה דומה.

כאן אני רוצה להתעכב קצת, על היעדר סובלנות בשל דעה פוליטית שונה. שוב, התמונה הכללית היא שבבתי הספר היסודיים יש ירידה גם אצל דוברי עברית וגם אצל דוברי ערבית. בבתי הספר העל יסודיים בעיקר בחטיבות העליונות יש החמרה הן בבתי ספר דוברי הערבית והן בבתי ספר דוברי עברית. למעשה אם אנחנו מסתכלים על כל ההיבטים שאנחנו בדקנו, בחטיבות העליונות דוברות העברית זה ההיבט היחיד שבו הייתה החמרה לאורך השנים שמדדנו, היעדר סובלנות בשל דעה פוליטית שונה.

לגבי עולים חדשים, אנחנו רואים בסך הכול יציבות, קצת מגמה של ירידה פה ושם ביסודי וחטיבת הביניים.

היבט נוסף שנבדק, ראמ"ה בודקת אותו כבר לאורך עשור החל מתשס"ח, 2008. שאלנו את התלמידים האם חוו בחודש האחרון שקדם למילוי השאלון, לעג בשל צבע עור, מוצא או דת. בניגוד למה שהראיתי עד עכשיו, שבו הילדים מדווחים על מה שקורה בכיתה שלהם באופן כללי, והשאלה הזאת היא שאלה אישית, "האם אתה חווית לעג בשל צבע עור, מוצא או דת במהלך החודש האחרון שקדם למילוי השאלון". אפשר היה לענות בסולם של שלוש דרגות, "אף פעם", "פעם-פעמיים" או "שלוש פעמים או יותר". מה שמוצג כאן זה הנתונים שמתארים את שיעור התלמידים שחוו לפחות פעם אחת.

אם אנחנו מסתכלים לאורך עשור, אז אתם יכולים לראות שלאורך העשור, מתשס"ט התחלנו לשאול, כמעט עשור, יש ירידה כמעט בכל קבוצות האוכלוסייה, מ-15% בתשס"ט ביסודי ל-8% בתשע"ז גם בדוברי העברית וגם בדוברי הערבית.

זה או שנהיינו סובלניים או שהאוכלוסייה נהייתה יותר דתית. אני מנתח את המספרים.

למה יותר דתית? מה זה קשור?

אם החברה נעשית יותר דתית, אז הדתי מביא את הדתי, הכול לכאורה.

לא, לא. לפי העמדות של הנוער החרדי, את תופתעי עכשיו איזו התדרדרות יש בקרב האוכלוסייה החרדית. היא השתלבה יותר באוכלוסייה הכללית, אז היא נעשתה יותר גזענית מאשר - - -

לא, אנחנו לא שם. אנחנו מדברים על נושא דת וצבע עור. בפוליטי מצבנו חמור בדברים אחרים.

בסך הכול בצד הפוליטי יש או יציבות או טיפה ירידה - - - , ובפוליטי יש לנו עלייה של - - - , וגם במגזר הערבי - - -

הפוליטי בולט בכל - - -

אפשר לראות כאן, לא כל כך רואים, אני מתנצלת, בחטיבות העליונות דוברות הערבית בנושא הזה יש התדרדרות כמו בשאר הנושאים, מ-4% ב-2010, תש"ע ל-10% בתשע"ז, 2017. שוב, זו תמונה שנמצאת לא רק בנוגע להיעדר סבלנות כלפי האחר והשונה אלא בדברים נוספים.

ראמ"ה גם בודקת תפיסות התלמידים לגבי מאמצי בית הספר לקידום סובלנות כלפי אחר, איך בית הספר מנסה להתמודד עם הבעיה. אנחנו שואלים את התלמידים חמישה היגדים, מתוכם אנחנו בונים מדד מסכם. שואלים אותם עד כמה הם מסכימים עם ההיגדים השונים, כמו "בבית הספר מעודדים אותנו לגלות סובלנות כלפי האחר והשונה", "התלמידים בכיתה שלי מתייחסים בכבוד כלפי האחר והשונה", "המורים מתייחסים בכבוד כלפי האחר והשונה", "צוות בית הספר עושה מאמצים לשתף את כל התלמידים בפעילויות", "כל התלמידים בבית הספר שלנו משתלבים בחברה באופן מלא".

על פי תפיסות התלמידים בהקשר הזה, בתי הספר מאוד משתדלים. 85% ככה חושבים ביסודי, 75% בעל יסודי דוברי ערבית ו-70% בעל יסודי דוברי ערבית.

זאת אמירה משמעותית, שבתי הספר משתדלים.

ברור.

לאורך שנים בסך הכול אנחנו רואים יציבות בהקשר הזה עם מעט ירידה ביסודי במגזר דובר הערבית.

אני רגע אסכם את מה שראינו עד עכשיו בכמה מילים. בעצם אנחנו רואים מגמות מעורבות. מצד אחד אנחנו רואים שיפור בבתי ספר יסודיים באופן משמעותי וניכר יותר במגזר דובר הערבית. שוב, הממצאים האלה הולכים ביחד, הם מתואמים עם היבטים אחרים, גם של תחושת מוגנות, של אלימות וכן הלאה.

חטיבות עליונות כחוט השני, חוזר על כולם, צריכים דגש מיוחד, להמשיך, להגדיל את המאמצים. חטיבות הביניים והיסודי, להמשיך את המגמות האלה.

אני רוצה שוב להזכיר את הנושא של סובלנות כלפי בעלי דעה פוליטית שונה, שגם בחברה דוברת העברית, החברה היהודית, גם שם ראינו התדרדרות מסוימת.

אנחנו אשמים, הגדולים.

אתה רוצה שנכבד שמאלנים? הגזמת, נו באמת.

תכבד שמאלנים, תכבד ימניים. יש עוד דברים אחרים.

כן, ששם השיעורים הם גבוהים. 30% דיברו על כך שבכיתה תלמידים מרבים - - -

אני מקווה שהבנתם את הציניות שבדבריו של חבר הכנסת גליק. הוא לא חשוד. הוא סובל מעודף - - - . הוא גם סובל תרתי משמע בתוך המסגרות שלו. אני, מותר לי לגעת. אל תכחיש, אל תודה. מה שאתה רוצה, תעשה.

טוב, בינתיים הצטרף אלינו מלווה ויוזם היום המיוחד הזה בכנסת, חבר הכנסת דב חנין שנע ונד מוועדה לוועדה, מאירוע לאירוע. ניתן לו את רשות הדיבור לפני שנמשיך.

תודה לך אדוני היושב ראש וברוכים הבאים לכל המשתתפים בדיון החשוב הזה.

אכן, יום זכויות האדם בכנסת הוא יום שאנחנו מנהלים בו דיונים במקביל. אני הגעתי לכאן מוועדה אחרת שגם היא עוסקת בענייני זכויות אדם, וחשוב לעסוק בזכויות האדם בכנסת.

הדיון הזה, אדוני היושב ראש, נמצא אצלך בוועדת החינוך, הוא דיון חשוב במיוחד, כי יש לנו הרבה מאוד בעיות בחברה שלנו, אבל אם אנחנו חושבים על איך אפשר לתקן ולשנות, מערכת החינוך היא המפתח. מערכת החינוך היא המפתח קודם כול כשאנחנו מדברים על ילדים ובני נוער, איך אנחנו מייצרים אווירה של סובלנות בתוך הכיתות, בין התלמידים, איך אנחנו מייצרים היכרות ומפגשים בין תלמידים ממקומות שונים בחברה, יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים, איך אנחנו גורמים לאנשים להיפגש, לדבר, לשוחח, להכיר. איך אנחנו מורידים מחסומים של דעות קדומות, איך אנחנו מתנהלים בחברה שבה יש הרבה מאוד ויכוחים פוליטיים מאוד קשים ומאוד נוקבים, איך אנחנו מתנהלים בצורה כזו שבה אנחנו מוכנים גם לשמוע דעות, אפילו אם הן דעות שונות, מנוגדות, מרגיזות, מקוממות, אבל אנחנו מוכנים לשמוע אותן, מוכנים להקשיב להן, מוכנים לקיים עליהן דיון ולקבל אותן או לחלוק עליהן, אבל במסגרת של דיון, במסגרת של הבנה וחשיבה משותפת.

אני חייב לומר לך, אדוני היושב ראש, שכשאני מסתכל על מערכת החינוך בשנתיים האחרונות, אני דווקא מודאג, כי בצד הישגים ופעילויות מאוד יפות שנעשות במערכת החינוך ויש הרבה מאוד יוזמות מאוד חשובות ומאוד ראויות להערכה, יש גם לפעמים קולות אחרים, ולפעמים הקולות האחרים אפילו מגיעים מלמעלה. אם יש איזושהי מורה או מנהלת שעושה איזשהו - - -

ציינתי זאת בדברי הפתיחה.

כן, בדיוק.

בר מינן, הגיע לדיון בכנסת.

כן, בדיוק, מה קרה לנו? מנהל או מורה כותב בפייסבוק איזה שהם דברים. הם יכולים להרגיז אותי, יכולים להרגיז אותך.

היום בעולם שבו אנשים מביעים את דעותיהם וטוב שכך, שיש להם הזדמנות להביע את דעותיהם. זה שמורה מביע את דעותיו בפייסבוק, זה עדיין לא אומר שהוא הופך את הכיתה שלו לשיעורים בהנחלת דעותיו הפוליטיות, אבל אנחנו רוצים להעביר מסר של חברה פתוחה, של חברה שמאפשרת לדעות אחרות להתקיים, ומבחננו כחברה הוא ביכולת לאפשר את הדעות המנוגדות, את הדעות של המיעוט, את הדעות הלא מקובלות, לכן אני מאוד מעריך את הדיון החשוב הזה. אני שוב חוזר ומברך את כל המשתתפים ואני מקווה שאנחנו נצא בסוף הדיון הזה עם פנייה לכל מערכת החינוך באמת להנחיל ולחזק את הרוח הסובלנית גם בין קבוצות בחברה, גם בין עמדות בחברה, גם בין התלמידים, גם בין המורים ועובדי מערכת החינוך כדי שבאמת נהפוך להיות לחברה סובלנית יותר וכדי שבשנה הבאה כשנציין את יום זכויות האדם בכנסת, בהובלתך אדוני היושב ראש, אתה תוכל לציין לנו שנה של הישגים והתקדמות בתחום הזה.

אין ספק. זו השאיפה של כולנו ואני מקווה שבאמת המערכת מכווננת לשם. החובה מוטלת כמובן לא רק על המערכת, גם על ההורים, גם על חברה אזרחית. גם אנחנו כמנהיגי ציבור, יש לנו יד. השקפים מעידים על כך. אני חושב שאם במגמות אחרות, בסוגיות אחרות, בשאלות אחרות הייתה מגמה של יציבות או ירידה בסוגיה של בעלי דעה פוליטית שונה, סטייה במגמת עלייה, אני חושב שזה אומר משהו על השיח בחברה הישראלית.

ברשות משרד החינוך והאורחים, אתחיל עם חברי הכנסת ואחר כך נחזור ונפתח את הדיון.

חבר הכנסת עטאונה, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש וגם תודה, החבר דב, על היוזמה לקיום הדיון.

הדיון הוא מאוד חשוב בעיקר כשמדובר על סובלנות ועקרונות דמוקרטיה בכוונת האחר.

דווקא אני רוצה להתחיל איפה שאדוני היושב ראש, סיימת לגבי השיח בחברה הישראלית. כשמסתכלים ורואים את המגמות, לפי דעתי לא היה צריך במחקר לראות את המגמות בחברה הישראלית לגבי אי קבלת ודה לגיטימציה של האחר. השיח הזה קיים ומתחזק ולצערי גם הפך לשיח מרכזי בחברה הישראלית במיוחד לגבי המיעוט הערבי-פלשתיני במדינה, כי יש מסע של דה לגיטימציה ואי קבלתו.

אני אביא כמה דוגמאות שהחברה הישראלית הולכת ומתדרדרת בכל העיקרון של קבלת האחר. אני אתחיל עם האירוע שהיה אתמול באוניברסיטה העברית בירושלים, שסטודנטים ערבים הותקפו על ידי חבורה של "אם תרצו" שקיימת בתוך האוניברסיטה. הם הותקפו בגלל שהם סטודנטים ערבים וגם לגבי פעילות פוליטית שלהם. הם הותקפו בתוך האוניברסיטה. מכאן אני גם קורא שהאוניברסיטה תנקוט באמצעים נגד "אם תרצו", שהיא גם נותנת להם את האפשרות לפעול תקופה ארוכה בתוך האוניברסיטה ואלימות הייתה אתמול.

אני גם רוצה להזכיר את המקרה בבר אילן, שמרצה באקדמיה, שסטודנטית ערבייה מופיעה בחג'אב בפניו והוא מבקש ממנה לצאת. זה בדיוק אי סבלנות ואי קבלת האחר.

אני גם רוצה להזכיר את מעונות תל אביב, שסטודנטים במעונות תל אביב - - -

אתה הולך גם לגנות את הבדואים שרצחו את החייל בערד?

אל תפריע לי.

תודה, גליק.

הדיווח שהיה כאן הוא דיווח מעוות.

יהודה גליק, יש לך הזדמנות להתייחס גם לדברים שלו.

יש לך הזדמנות, תגיד את הדברים שלך.

אתה לא יכול להכתיב לו מה לגנות.

לגנות רצח.

אני לא יכול להכריח אותו.

רק רצח של בדואים ביקשתי. זה רק בדואים רצחו חייל.

יהודה, תודה, אני מבקש לא להפריע.

את אלפי הפלשתינים שנהרגים, אתה לא תגנה. אנחנו לא רוצים אפילו את הגינוי שלך.

תודה.

באוניברסיטת תל אביב, מעונות תל אביב, במעונות לסטודנטים, סטודנטית ערבייה וסטודנטית יהודייה באות לדיקן, באות לאגודת הסטודנטים ורוצות לעבוד ביחד. מפרידים ואומרים להן שהן לא יכולות לעבוד ביחד בגלל הפרדה דתית שם במעונות.

איפה זה?

זה במעונות בתל אביב.

אני רוצה להביא גם את המקרה שאתמול היה בוועדה, אדוני היושב ראש, אצלך, ואתה לא היית, זה היה מחזה מאוד מבזה שמנהלת בית ספר מנתניה, שבסך הכול החטא שלה שהיא הזדהתה ורצתה לתמוך בבת שלה שהיא מסרבת לגיוס בצה"ל על בסיס מצפוני, זכות לגיטימית. ראינו את העליהום שהיה בתוך הוועדה וכל האווירה שמסביב.

מאחר וחברי הכנסת העירו לי על כך שנתתי את הדיון הזה לחבר הכנסת שהוא מזוהה עם מפלגה כזו או אחרת, אני לא שמתי לב לזה, היו לי אילוצי זמן, היה לי דיון מקביל. אם הייתי חש, אותו רגע חושב שזה יכול היה להיות דיון סוער, ודיונים כאלה מטבעם סוערים, לא הייתי נותן זאת למישהו אחר, הייתי מנהל אותו אני. אני יודע להשתלט על דיונים כאלה. אמרתי זאת גם לחנין, גם לג'בארין, עכשיו גם לך וגם לפרוטוקול אני אומר את זה. בבקשה.

להיות שונה זאת זכות ואני חושב להיאבק על הדברים שאמרתי. גם יש דברים שבמציאות אפשר אחרת.

אני אביא את הסיפור של בתי הספר הדו לשוניים שקיימים בכמה מקומות בארץ. ראינו שם שמלמדים את שתי השפות, את שתי ההיסטוריות של שני העמים, את שני הנרטיבים של שני העמים. אפשר לקיים דיון ואפשר לקיים חיים משותפים המבוססים על שוויון מלא וקבלת האחר. מניסיון, בעשר השנים האחרונות בבית ספר הדו לשוני בבאר שבע, כאחד המקימים וגם אחד שמלווים את התהליך שם, אנחנו רואים ששני העמים, גם ערבים וגם יהודים שלומדים את השפה ואת ההיסטוריה ומכבדים אחד את השני, וכאן התפקיד של מערכת החינוך והחשש שלה, שבמערכת החינוך הערבית לא מלמדים, בתוך מערכת החינוך הערבית על הזהות הערבית במגמה לעצור אותה מכל מיני מגמות. אני חושב שמערכת החינוך צריכה לאפשר זהות של האחר. אחד שאין לו זהות משלו, הוא לא יכול לכבד את הזהות של האחר.

גם מערכת החינוך צריכה את כל הנושא של חינוך לדמוקרטיה וגזענות, צריך להרחיב את התוכניות בתוך מערכת החינוך, כי גם אפשר אחרת.

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. אין ספק שהדיון הוא חשוב מאוד וכל פעם כשאנחנו דנים בזכויות אדם במערכת החינוך, מביאים את האחראים על האזרחות, המפמ"רים וכולם.

אני רוצה להגיד, אדוני היושב ראש, שחינוך לסובלנות ונגד גזענות זה לא רק נחלתו או ההתמחות של מקצוע האזרחות. זו צריכה להיות המשימה והיעד של כל בית ספר בכל המקצועות. מה, אני מורה לאזרחות, אני מלמד סובלנות. אם אני לביולוגיה, אני לא מלמד, לא מנצל את - - - ?

אני מסכים איתך ואני פוחד שיוסיפו לנו עוד מקצוע ועוד שעה במערכת החינוך.

אדוני היושב ראש, אנחנו במצב קשה. מאחר ובית הספר הוא חלק מהחברה ומושפע מכל האווירה, התלמידים שלנו והילדים שלנו לא לומדים באיזו בועה או חממה שהיא מנותקת מכל המצב שסובב אותם, הפוליטי, הכלכלי, החברתי, התרבותי, מכל האמירות הגזעניות, מכל המדיניות, מכל האלימות שהם חווים כל יום, אם זה בטלוויזיה, הם חשופים באינטרנט לכל הדברים האלה. המשימה אינה קלה, היא מאוד קשה.

היה דוח לפני שנה או שנתיים של המבקר על משרד החינוך, על העניין שהוא נכשל בלימוד לסובלנות ונגד גזענות. אני חושב שמשרד החינוך עשה דברים מסוימים בעניין. אני חושב שלא די שזה רק תלוי באזרחות. צריך גם להכשיר את המורים איך להתמודד עם גילויי הגזענות. צריך ללמד על האחר, ופה האחר, אדוני היושב ראש, מאוד מגוון. אתה יודע, יש אחרים ובתוכם יש אחרים ושונים, למשל יהודים, ערבים. יהודים, יש ביניהם אחרים. ערבים, יש ביניהם אחרים ושונים. נכון, השוני הגדול לפי דעתי זה ערבים, יהודים, אבל כל אחד בתוכו, יש אחר ויש שונה.

אני לא רוצה להאריך מאחר ואמרנו הרבה על החשיבות של הלימוד נגד גזענות. גזענות כמקצוע, לא ללמד לגזענות. עדיין אין יחידה כזו או מקצוע כזה במערכת החינוך.

צריך להיות מקצוע לסובלנות, לא לגזענות.

כוונתי למאבק בגזענות. אנחנו רוצים להיאבק בגזענות נגד האחר, למשל הערבי. צריך ללמד על האחר הזה במערכת החינוך, לא רק הערבית. אני לא מתכוון לערבית, אלא ליהודית, לעברית, על אמת, מי הוא הערבי, לא מתוך דעות קדומות ולא מתוך דע את האויב, אלא הבן אדם הערבי, השפה שלו, התרבות שלו, הלאום שלו, כל המורשת שלו. לצערי, אדוני היושב ראש, כדי להיאבק בגזענות, לפי דעתי צריך שלושה דברים: אחד, אמירה נחרצת לא ממערכת החינוך רק, אלא מהמנהיגים במדינה הזו, כולל אותנו כחברי כנסת. צריך דוגמא וצריך חינוך. לצערי אין דוגמא עד היום במיוחד בצמרת המדינה. אם יש לך ראש ממשלה שהוא מסית למשל נגד אוכלוסייה מסוימת בגלל הון פוליטי או בגלל בחירות, אז לצערי הרב אין לנו דוגמא שהיא דוגמא לסובלנות והיא שנלחמת בצורה אמיתית בגזענות. תודה.

תודה. חנין, בבקשה.

אני רוצה להתחיל בהערה מתודולוגית על המחקר עצמו. אם אנחנו משווים בין הסטטיסטיקה של הטבלאות השונות לפי סוגי גזענות כלפי לאום אחר, כלפי מראה חיצוני, דעה פוליטית, אנחנו כאילו רואים שהגזענות כלפי הלאום האחר היא דווקא פחות, זה 20%, דווקא פחות מאשר הגזענות כלפי השונה בדעה הפוליטית או כלפי מראה חיצוני שהוא 30%, ואז יכולים להגיע למסקנה שהיא לא נכונה, ששם הבעיה יותר גדולה בגלל ה-30% מאשר כלפי לאום אחר ש-20%, אבל זה לא, כי הלאום אחר לא נוכח בתוך הכיתה, אז האפשרות - - -

חנין, אני רוצה להגיד לך, את עקבית.

אתה יודע מה, אני אישה הגיונית. אני אוהבת היגיון.

אני לא אומר את זה בציניות, אני אומר, את עקבית.

אני בן אדם הגיוני ורציונלי.

כי את חוזרת על זה בהרבה סקרים.

תראה, אני לא רוצה מחקר מטעה. כאשר אתם אומרים 20% הערות פוגעניות לערבים או ליהודים, זה בגלל שהוא לא נוכח בכיתה. אם היה נוכח בכיתה, אם יש הזדמנות לתלמידים להיות פוגעניים, אז קודם כול הם פוגעניים כלפי יהודים ואחר כך כלפי - - -

את חושבת שאם הוא היה בכיתה היה יותר גדול?

כי אין נוכחות, אז אי אפשר להשוות, אבל הצבע האחר נוכח בכיתה.

אני איתך, אבל אם הייתה נוכחות, אין מחיצות, וכשאין מחיצות ולא מכירים את האחר רק בגלל מה שרואים בטלוויזיה או שומעים דעות קדומות, הוא איתי. על מה אתם מדברים? אני מכיר אותו, הוא לא כזה.

אבל למה גם כאשר הדעה הפוליטית השונה נמצאת איתך בכיתה, אז יש 30% וגם כאשר המראה החיצוני - - -

כי השיח הפוליטי הוא אלים, הוא אגרסיבי.

יופי, אז עכשיו אני מגיעה לשאלה, אין לה תשובה הגיונית, כי כאשר אנחנו אומרים, אנחנו צריכים לחנך את התלמידים, אז כאילו יש גוף חיצוני שהוא פחות גזעני, שהוא נמצא מחוץ לבתי הספר והוא יכול ללמד את התלמידים, אבל אדוני היושב ראש, אין כזה דבר גוף חיצוני שהוא יותר, כי בחוץ זו אותה תרבות, זה אי. אני אתן לכנסת לחנך את התלמידים? כמובן לא. אני אתן לתקשורת לחנך את התלמידים בענייני ערבי/יהודי? גם לא. אין לי מודל טוב, ערכי מחוץ לבית הספר שהוא יכול לתקן את זה. אלה הנוער שכל החברה מחנכת אותם ככה, הכנסת, הזירה הפוליטית, הזירה התקשורתית. גם אם אני אלך למורים ואני רוצה לחשוף את העמדות הפוליטיות, אז אני גם אמצע גזענות שם. אין לי תשובה. באמת אני רוצה תשובה. יש הבדל בין גזענות בתוך החברה היהודית, כי שם יש אידיאל לחברה יהודית סולידרית. בתוך החברה היהודית יש פער. חילונים ודתיים כן רוצים להיות ביחד. יש גזענות אבל יש אידיאה של חברה יהודית, סולידרית. יש שם משהו ויש פער בין האידיאל לבין המציאות.

בגרפים זה מעיד שגם בתוך החברה הערבית הנתונים הם - - -

בטח, בטח.

זה קיים.

גזענות כלפי האחר.

לא הבנת אותי. נכון שזה קצת גבוה יותר, אבל אותם תהליכים, אותן תופעות קיימות גם - - -

אבל מה? שם גם יש אידיאל של חברה שצריכה להיות ביחד. כאשר אתה שם את הגזענות בין היהודים לבין הערבים, יש הצדקה כי יש שם רמה שאנחנו לא מכניסים, ואתם לא תקבלו עכשיו את הדברים שלי, של מדכא מול מדוכא. שם יש סכסוך אחר. שם יש קונטקסט אחר שזו צורה שמביאים איתה את כל הדעות. אין אידיאה בחברה היהודית שצריכים שוויון לערבים, כאשר 50% מהנוער היהודי נגד שוויון ומתן זכויות לערבים. אין אידיאה בחברה לגבי זכויות ליהודים כאשר 52% מהמבוגרים היהודים לא מאמינים במתן שוויון זכויות לערבים, ומה לעשות, הדיון שהיכו תלמידים סטודנטים באוניברסיטה, של הסרבנית, של המנהלת, במקום הרתעה של הכנסת, במקום הרתעה של ועדת החינוך, במקום שוועדת החינוך אתמול תגיד לא לסתימת פיות, וזו דעה, זה הפייסבוק שלה. למה אתם עושים סחיטה לכל מיני דעות פוליטיות של האנשים? אז ועדת החינוך, אני מקבלת את ההסבר שאתה נתת, אדוני היושב ראש, אבל צריכים לעשות משהו עם המלצות הזוועה שחבר הכנסת פורר הגיע אליהן אתמול. איך מתקנים אם אין הרתעה? איך מתקנים אם אי אפשר ללכת לכנסת בשביל לתקן את זה? להודות בבעיה. איך להודות בבעיה? להגיד שגזענות כלפי הערבים היא לא סטייה מהנורמה, היא נורמה. היא לא החריג. אני אתן לך סטטיסטיקה. זה לא החריג של החברה, זו החברה עצמה. זה חלק מלהיות ישראלי, להיות אנטי ערבי.

לא. זו דעתך, בסדר. חנין, אני חושב שלמרות שיש את הדעות כפי שאת מציגה אותן, מה שקורה בחברה הישראלית, אפשר להסתכל מעבר לחצי הכוס המלאה. נכון שבשיח הפוליטי הוא הופך להיות אגרסיבי ואלים ובוטה, אבל ברבדים של החברה הישראלית את יכולה לומר שיש אידיאה להיות גזעני?

כן. 50% חושבים שלא צריך לאפשר לערבים להצביע. 50% נגד שוויון זכויות לערבים. 58% מהנוער החרדי מאמינים שיש לתת זכויות יתר ליהודים.

מאיפה לקחת את הנתונים האלה?

זה מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המדד השנתי.

פה הנתונים על מערכת החינוך.

נוער מתחת ל-18. זה תלמידי בית ספר ואני מביאה לך סטטיסטיקה לא בשביל לשכנע אותך שאני צודקת, בשביל לעשות משהו, בשביל להגיד שהפתרון אינו תוכניות נפרדות, ואני לא מקבלת את הנייר הזה, תוכניות נפרדות בבתי ספר, שמתעסקות בדמוקרטיה. מה יתרום לי שתי שעות דמוקרטיה בשבוע כאשר ספר האזרחות שלי לא מכיר בערבים, כאשר הכלל הוא כלל שמדיר ושמדכא ושלא מכיר בזהות ובקיום של הפלשתינים כחלק מהמולדת הזאת? כאשר בכנסת אומרים "לא יהודים", "נוצרים", "מוסלמים" וכל ישיבת ועדה הם מודים להם, "ערבים". אנחנו ערבים. חברי הכנסת לא רוצים להגיד ערבים. אנחנו גם פלשתינים, אבל פלשתינים ערבים. אני, אין לי פתרון חוץ מלהכיר שיש בעיה שהיא לא רק נמצאת בתוך בתי הספר, זה חלק מהתרבות. צריכים להכיר שיש גזענות, שכן היא חלק - - -

גם 20% זה נתון בעייתי. אנחנו לא אומרים שזו לא בעיה.

אוקיי, תודה. יוזמות קרן אברהם.

שמי לורנס רוזנגרט, אני מנהלת תחום חינוך בקרן אברהם. אני בעצם באה להציג גם תמונת מצב וגם לבקש בקשה.

יוזמות קרן אברהם דוגלת ושואפת לחברה שוויונית וצודקת של חברה ישראלית, יהודית וערבית ולגרום לשילוב של חיים משותפים. במסגרת זו יש לנו תוכניות רבות שעוסקות בחינוך. אנחנו מאמינים שאחד הכלים הבסיסיים זה השפה, שתלמידים יהודיים חייבים ללמוד ערבית ותלמידים ערבים חייבים ללמוד עברית, אבל לא רק ככלי לבגרות אלא כתרבות של הכרה, של צמצום חששות ודאגות.

אני מרשה לעצמי לצטט את דוח ראמ"ה הנפלא שהוצאתם שנה שעברה, שבהחלט, ואני מצטטת כי אני חושבת שהוא מעולה: "הנחת היסוד היא שאוריינות ובקיאות בשפה מביאים תנאי הכרחי להשתלבות של תלמידים מהמגזרים השונים בכלכלה ובחברה". אנחנו בעמדה הזו מאוד דוגלים ופיתחנו תוכניות שמשרד החינוך, חלקם לקח ויישם והחלק השני, אנחנו ממשיכים.

למרות שיש לנו בעצם - - - בפריסה ארצית, אנחנו מרגישים שאחת הבעיות המרכזיות היא בעצם המקום של המורה המלמד. אנחנו חושבים שמרכזי, זה מתחבר למה שאתה אמרת, אדוני יושב ראש הוועדה, להכיר בשונה. מרגע שמורה ערבי ילמד בבית ספר יהודי, ערבית, הוא לא רק יביא את השפה, אלא הוא יביא גם את התרבות, הוא יביא את העושר, הוא יביא את הדיאלוג, הוא יביא את השונה בחדר המורים, בחדר המנהלים, בכיתה וגם בחצר בית הספר. בעינינו יש לזה משקל וחשיבות רבה. גם אותו דוח אומר שאחת התרומות המרכזיות של התוכנית שלנו שנקראת "יא סלאם", שיושמה על ידי המשרד, היא בעצם צמצום הפערים והחיבורים והפוטנציאליים של החברה.

משרד החינוך בהחלט דואג להרחבת צוותי המורים, אך לא שם דגש על החשיבות שמורה ערבי ילמד בבית ספר יהודי ומורה יהודי - - -

יש תהליך חלחול איטי מאוד. אנחנו מקווים שזה ילך ויתעצם. אנחנו דורשים מהמשרד.

בדיוק. אנחנו מסכימים לחלוטין ואומרים שהתהליך הזה חייב להתקדם ולהתפתח ולהיות הרבה יותר מושרש, וכן לקחת אותו כפקטור ושהלאום הוא כן חשוב והוא לא דבר צדדי כפי שהוא נראה כיום.

אני רוצה בבקשה לפנות אליך ולהגיד לך שאני מסכימה איתך שהבעיה היא מאוד אקוטית ומאוד עמוקה. אנחנו ביוזמות קרן אברהם שמים דגש מאוד גדול על מפגשים מכל מיני סוגים. אנחנו בדעה שהמפגשים בין תלמידים ביסודי, שבתוכנית שלנו שנקראת "מפגשי יא סלאם", שתלמידים נפגשים בכיתות ה'-ו' עם תלמידים יהודים וערבים, אם כי זה רק שלוש פעמים בשנה בגלל נושא תקציבי ובגלל ארגון בית ספרי, אכן קיים מפגש כזה ומנהלים מעוניינים במפגשים האלה והדבר כן קורה. הוא לא קורה מספיק. אנחנו היינו רוצים תקציב.

לא מספיק.

אני חושבת שלשנות את ספר האזרחות - - -

גם וגם וגם.

אני מדברת מיוזמות קרן אברהם. אחרי כן משרד החינוך ייקח את כל הבמה.

חנין, אתן לך עצה. את מעלה טענות צודקות, אבל הרצון שבדיון מממוקד זה חוזר ואנחנו מחמיצים, כי אם אנחנו נדון בדיון ממוקד על כל הבעיות, אז אנחנו ניתן קצת-קצת ולא ניגע.

זה לשנות תפיסה.

אם היה דיון עכשיו על ספר אזרחות, עם כל העוצמות, אבל אי אפשר למקד את זה רק שם. אנחנו מדברים על מדד אי הסובלנות בתוך בתי הספר. צריכים לעשות הכול. זה תלוי גם בנו כהורים, כמנהיגי ציבור. מערכת החינוך צריכה לעשות עוד. אני חושב שהכול מקרין.

זה לא כמותי, אני מדברת על שינוי תפיסה.

בסדר, אוקיי. האגודה לזכויות האדם, שרף חסאן.

תודה רבה. קודם כול תודה על הדיון החשוב הזה.

אני רוצה להצביע נקודתית על כמה דברים. ברור שמשרד החינוך, יש לו כמה תוכניות בנושא, אבל יש גם מול זה לא מעט בעיות. הנושא הראשון, לדעתי צריך שינוי תפיסתי בכל מה שקשור לחינוך נגד גזענות, חינוך לסובלנות. הכוונה, כל הנושא של הכרה במיוחד במיעוט הערבי.

כיום המצב בישראל, בגדול, שערבים לומדים הרבה על יהודים. הם לא לומדים על עצמם. יהודים לומדים הרבה על עצמם ולא לומדים על ערבים כפי שערבים מגדירים את עצמם, וזה פער אדיר שמוביל לקונפליקט, מתח, ניכור בקרב ערבים, וזה זרמים תת קרקעיים בעייתיים מאוד בכל מה שקשור לחינוך לדמוקרטיה.

לגבי הנושא של התוכניות הקיימות במשרד החינוך, אני גם השתתפתי בשתי ישיבות של ועדת ביקורת המדינה שהיו לפני פחות משנה בעקבות דוח מבקר המדינה. יש תוכניות, התוכניות הן מועטות. חלק מהבעיות שלהן, שהן כמעט חד פעמיות, לא ממושכות. תהליך חינוכי שבאמת יכול לעצור מגמות גזעניות או לחנך לסובלנות הוא תהליך מאוד מורכב וכולל שצריך להתחיל ממש מגיל צעיר ועד התיכון ברצף. מה שיש עכשיו, יש פעילויות נקודתיות פה ושם. אפשר להתרשם מהתקצוב של התוכניות האלה. מדובר במספר מיליונים בודדים שמוקדשים לכל התוכניות האלה, וחבל. אם מדובר על מערכת חינוך כמו המערכת שיש בישראל, כל כך גדולה, ואני מבקש שהמשרד יגיד כמה למשל מתוקצב המטה לחינוך אזרחי המופקד על יישום הנושא של חינוך לדמוקרטיה, ממש סעיפי תקציב ולהשוות אותם בכלל מערכת החינוך.

ברשותך, אני אוסיף על שאלה שלך. תתייחסו בהמשך, אתן לכם.

הרי בתי ספר מסומנים בתי ספר אדומים כשמדובר על רמה סוציו אקונומית או לימודית בית ספרית. בקטע הזה של החינוך לסובלנות או חינוך לדמוקרטיה, אני חושב שאם יש התייחסות במדדים האלה, אני אשמח לשמוע אחר כך.

אני רוצה להוסיף, ברשותך. רוב התוכניות שמוצעות על ידי יחידות שונות של המשרד, הן בסך הכול תוכניות בחירה שמוצעות לבתי הספר. בתי הספר יכולים לקבל, יכולים לא לקבל, יכולים לבחור משהו אחר. זה בעייתי בהקשר של חינוך לגזענות. זו לא חובה לכלל התלמידים. הליבה הזאת של דמוקרטיה, חינוך נגד גזענות וכל התוכניות הנוספות שהמשרד שם בכדי להיאבק בתופעה הזאת, הן בסך הכול לא חובה, שמועברות לכל התלמידים. התלמידים לא מקבלים מספיק ליבה משותפת, דמוקרטית, מבוססת על ערכי דמוקרטיה, אנטי גזענות וסובלנות וזה מאוד בעייתי. המקצוע שמופקד על לתת את הליבה הדמוקרטית זה מקצוע האזרחות. היקף הדמוקרטיה במקצוע הזה צומצמה מאוד לדעתי. חבר הכנסת מסעוד אמר שכאילו מקצוע האזרחות מלמד נגד גזענות. המילה גזענות לא מוזכרת בתוכנית הלימודים - - - . תעברו על חוברת המושגים.

אני חושב שלא נכון לקשור את זה ביחד. צריך להפריד את זה ממקצוע האזרחות. מסכים עם מסעוד גנאים.

לגמרי.

צריך לתת התייחסות נפרדת. זה שמכניסים אותו למקצוע האזרחות - - -

זה צריך להיכנס.

כל הסוגיות של האזרחות לגזעניות, זה לא נכון. צריך לתת התייחסות מיוחדת כי זה נגע שיש פה בחברה וצריך לתת לזה התייחסות.

זה צריך להיות חלק מכל התהליך החינוכי. אני אומר משהו נוסף, אפילו התוכנית שאמורה לחנך, לעביר את הידע בנושא דמוקרטיה, הנושא גזענות לא קיים שם.

תודה.

אתה רוצה לבנות ביד ימין ולהרוס בצד שמאל?

לא להרוס, לבנות הכול ביחד. תודה.

עודד פריד, בבקשה.

שלום, תודה רבה אדוני היושב ראש. עודד פריד, אני ראש פורום מדיניות ציבורית באגודה למען הלהט"ב.

הדיון היום מדבר על סובלנות כלפי האחר והשונה. אנחנו צריכים להתחיל מאיזושהי תפיסה בסיסית יותר שאומרת שאדם אחר או שונה הוא לא פחות טוב. להיות שונה או אחר זה לא משהו שלילי, זה לא משהו נגטיבי. מפה בעצם מתחיל כל הדיון הזה. זה בסדר להיות שונה. אנחנו לא רוצים להיות כולנו אותו דבר, והתייחס לזה כבוד היושב ראש בתחילת הדברים, שאמר, אפשר וצריך וראוי לכבד דעות של אחרים, אפשר לכבד את השונות שיש.

בהקשר הזה, הרשות הארצית למדידה והערכה, הצגתם כאן נתונים יפים מאוד על הסובלנות בהקשרים כלפי עולים, כלפי בעלי מוגבלויות או לאום. רציתי לשאול האם אתם בוחנים גם סובלנות כלפי בעלי נטיות מיניות בסביבות מגדריות שאינן הטרוסקסואליות וסיסג'נדריות, כלומר כל מי שנמצא למעשה על הקשת הלהט"בית הרחבה.

בכיתה ה'?

גם בכיתה ה'-ו' אנחנו רואים ואנחנו יודעים, ואני שמח על השאלה, כי אני אביא חלק מהנתונים שאנחנו אספנו, אנחנו בקהילה הגאה. אני מדבר כרגע על נתונים שנאספו על ידי ארגון "איגי", ארגון נוער הגאה בקרב כאלף חניכים וחניכות של הארגון, שמצאו ש-80% מהתלמידים שענו בסקר האקלים שלהם, שמעו את ההערה "הומו" בבית הספר כקללה. אגב, רק 25% שמעו "לסבית" כקללה וזה יכול להיות מקור למחקר אחר לחלוטין. 60% הודו שהם שמעו את "הומו", "גיי" כאיזושהי אמירה של משהו שלילי, שהוא אגב לא קשור לנטייה מינית או זהות מגדרית של הדבר שמדברים עליו. תלמידים ותלמידות מדברים סתם על שיעור מעפן "כן, היה כזה גיי", למה? כי גיי זה משהו שהוא שלילי. כשאנחנו שואלים את השאלה, מי בעצם אותם גורמים חסרי סובלנות ומשמיעים את האמירות האלה, אז 40% מדברים באמת על התלמידים והתלמידות, וצריך לבחון את העניין הזה. החלק העצוב יותר אולי ששווה התייחסות, זה ש-30% מהאמירות הלהט"בופוביות מגיעות מצוותי החינוך.

אני אסכם בזה שאומר שכנראה שיש לנו עוד הרבה מאוד עבודה על חינוך לסובלנות גם לנטייה מינית וזהות מגדרית שונה, ואשמח ברמה הכי פרקטית אם בשנה הבאה או בסקר הבא של הרשות הארצית למדידה והערכה הנתונים האלה יגיעו גם מכם ולא רק יתבססו על סקרים שארגוני מגזר שלישי עושים. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

תודה כבוד היושב ראש. את האמת? לפני תקופה מסוימת קיימתי דיון אצלי בוועדה בנושא ספר ומחקר שפיתחו בעמותת "אחותי" על סקסיזם וגזענות במערכת החינוך הישראלית. שם יש ניתוח, אני חושבת שהוא מעניין וכדאי מאוד להסתכל עליו ולבדוק מה קורה, כי שם מדברים על שני הדברים. מדברים גם על סקסיזם כלפי נשים וגזענות כלפי נשים או אפליה על רקע מגדרי וגם על הנושא של גזענות כלפי האוכלוסייה הערבית וכל מה שהוא ערבי במערכת החינוך.

אני חושבת שמערכת החינוך במדינת ישראל, אם כן רוצה לתקן את המצב, היא דווקא צריכה לעשות מעל ומעבר מכל מערכת חינוך בכל מדינה אחרת. כאשר המצב מחוץ למערכת החינוך הוא כל כך גרוע, כאשר כל הגזענות גואה במדינה וכאשר ההסתה נגד האוכלוסייה הערבית הולכת ונעשית נחלתם של כל פוליטיקאי קטן או גדול שרוצה לזכות בכל מיני נקודות בתקשורת, קרי, מראש הממשלה ועד זוטר חברי המפלגות השונות, מערכת החינוך צריכה לעשות קונטרה ומניעה אפילו יותר מכל גורם אחר, אבל גם אי אפשר להתעלם מהדברים הבסיסיים שמובנים בתוך מערכת החינוך שמחזקים דווקא את הניכור ואת הגזענות. עצם העובדה שמערכת החינוך היא עם סגרגציה, אני לא מדברת על סגרגציה שהיא בהחלטה פוליטית, אבל עצם העובדה איך שמחולקת מערכת החינוך ואיך שלומדים בבתי ספר לפי היישוב, ואז יוצא שערבים לומדים לבד וחרדים לומדים לבד ויהודים אשכנזים לומדים לבד, אז זה מחזק יותר. את מתפלאת על זה?

אשכנזים לומדים לבד?

אצל החרדים.

אצל החרדים, כן.

כמעט.

מאחר והם עדיין חלק מהחברה הישראלית.

ואם זה לא על רקע חלוקה, בוא נגיד אשכנזים לבד, אז האווירה בתוך בית הספר היא אווירה שנוטה לכיוון האחר.

אבל דווקא ביום כזה אנחנו מדברים גם על הזכות להיות שונה. תלוי איך זה מתאפשר ואיך זה מתקיים.

אני לא רוצה שכולם יהיו עם כיפה, אבל אני אומרת שבגלל שמערכת החינוך בנויה בצורה כזו, היה צריך שמשרד החינוך דווקא ישים יותר, ובגלל המצב הפוליטי וההסתה והכול. זה מחייב תוכניות אקסטרה ולא את ההיפך לגמרי, שמשרד החינוך יהיה מובל על ידי גישה, נגיד שהיא או הדתה או הסתה או ניכור והחבאת האחר לגמרי, לשים אותו מחוץ לתמונה כך שלא ילמדו עליו. השפה הערבית, לא לומדים אותה, ואם לומדים אותה, לומדים אותה בצורה שהיא גורעת ממנה.

דובר על מורים ומורות ערבים בבתי הספר. אני לא רוצה רק שהמורה הערבי יבוא וילמד ערבית. כמה מורים כאלה? הייתה תוכנית להגיע ל-500 מורים ערבים תוך חמש שנים. התוכנית יושמה ברובה על ידי החברה האזרחית. מערכת החינוך לא ישמה אותה. יש 13,000 מורים ומורות ערביות שמחפשות עבודה ויש מחסור בבתי ספר. מורה למתמטיקה, ערבי, הוא שונה ממורה למתמטיקה יהודי חוץ מהלאום שלו?

אם הוא יכול להיות גניקולוג בבית חולים ישראלי, גם מורה למתמטיקה הוא יכול להיות.

טוב, אנחנו שמענו גם עכשיו שיש אנשים שלא רוצים שגניקולוג ערבי יוליד את הילדים שלהם כי הם רוצים את הרגע הטהור הזה, שלא - - -

זה עוד לא שמעתי.

אלה מילים שנאמרו בבית הזה על ידי חבר כנסת. סמוטריץ' אמר את זה באופן הכי ברור.

זו דעתו.

זו דעתו, אבל זה מה שאני אומרת, האווירה היא כל כך גזענית שמחייבת דווקא תוכניות מיוחדות.

אין ספק, אם לא, לא היה הדיון הזה.

חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, יש לך אורחת חשובה, אני רואה.

נכון, ויש לה יום הולדת היום.

מזל טוב.

אז היא בחרה לבקר אותנו ואני חושבת שזה יפה מאוד שהכנסתי אותה בדיוק לדיון הזה.

מאיפה את?

יוקנעם.

אני אתחיל במשפט היפה שאתה אמרת, שבעצם הדיון פה הוא הזכות להיות שונה ולא להיות הכלל. מדינת ישראל היא קיבוץ גלויות אחד שלם. פעם זו עדה ופעם זה צבע ופעם זה לאום ופעם זו נטייה ופעם זה מגדר. היכולת שלנו להכיל פנימה את החברה ב'חייה ותן לחיות' זה הדבר הייחודי.

אני באה ממערכת חינוך שדווקא אני יכולה להגיד לה שאפו. הם שמים את עולם התוכן של חינוך לדמוקרטיה וחינוך לסובלנות השכם וערב בכל מיני מעגלי למידה ובכל מיני מערכי שיעור ואפילו תוכנית שנתית. אני חושבת שהבעיה היא שאנחנו כחברה וגם כהורים לפעמים מעמיסים יתר על המידה על מערכת החינוך ואנחנו אומרים, שלחנו את ילדנו לבית הספר, הם כבר יביאו לנו אותם מחונכים לסבלנות.

אני אספר בהומור. פעם, מספרים את זה כשמדברים בקרב הורים, אספות הורים. כביכול מורים באים להורים ואומרים, תקשיבו טוב, טוב, אנחנו פה מחנכים, מחנכים, אבל שימו לב לשיח בתוך הבית, למה? כשאתם מדברים, הן באות ומספרות. באה אחת ואמרה, תעשי לי טובה, כשאת מדברת עם החברה שלך המורה, אל תספרי מה חסר לך במקרר, כי היא מספרת לי גם בבית. אנחנו אוהבים לחנך את האחרים, לא אוהבים לחנך את עצמנו.

בדיוק, ואז כשאותו נער או נערה מגיעים הביתה ואותה אימא או מחנכת לחוסר קבלת השונה או - - - עכשיו התחתן ולא מרשים ללכת או מה פתאום יש לך חבר או חברה לסבית או גיי, ולכן אנחנו צריכים לדעת שהחינוך במעגלים צריכים להיות לא רק בבית הספר, וגם אנחנו, עאידה תומא, חברת הכנסת, את צודקת, יש פה חברי וחברות כנסת שצריכים לכבד את המעמד.

הגרפים מעידים על כך.

בדיוק. חברי וחברות כנסת שצריכים לכבד את המעמד שלהם ולפעמים לנשום לפני התבטאות שהיא התבטאות קשה.

תודה. משרד החינוך, חוזרים אליכם.

יעל בריל, אני ממונה על תחום כישורי חיים במשרד החינוך ושפ"י.

מסכימה לכל מה שנאמר פה וכמה חשוב להתעסק בנושא בצורה הכי מקצועית שיכולה להיות.

אני רוצה לומר משהו ברמת המדיניות. אנחנו מתחילים את העבודה מהגיל הרך ולא מול שונים ספציפיים שאנחנו לא פוגשים בכלל, אלא באמת מול השונים או מול החברה והקבוצה שאיתה אנחנו חיים, ואז אנחנו עובדים על אמפתיה, על הקשבה, על אכפתיות, על לנסות להבין אחד את השני, על היכולת לבטא את מה שאני רוצה. אם אני מתפתחת בגיל, גם על פתרון קונפליקטים ועל גישור ועל שיטות שונות של להגיע לאיזושהי הבנה. מסכימה איתך שלא חייבים להגיע להסכמות. מסכימה עם מה שנאמר פה, שזו הזכות להיות שונה, ואנחנו באמת בתפיסה שלנו רוצים להגיע לכל החברות ולכל האופציות של להיות שם ביחד, אמיתי.

אני תכננתי לספר כמה דברים מאוד מרגשים שקורים, פיילוט מקסים במחוז צפון שעושה עבודה מדהימה ויפה סביב תוכנית קשר שהיא קשב ושיח רב תרבותי.

לא להישאר במסגרת הפיילוט. אנחנו טובים בפיילוטים.

בשביל שלא נישאר בפיילוט, אבל זה עובד וזה מרגש וזה מצליח. היה תהליך מדהים באבו סנאן, היה תהליך מדהים בלוחמי הגטאות של ערבים ויהודים ביחד מכל המגזרים וכל החברות, גם דרוזים וגם מוסלמים וגם נוצרים.

מה מספר המשתתפים בכול התוכניות?

כשזה פיילוט זה לא משנה.

לא רק הפיילוט, אני מדבר על כל התוכניות.

לא מספיק. זה קטן, זה מעט.

אני רוצה לענות. מי שמשתתף כרגע במחוז צפון זה כל המפקחים על הייעוץ. קודם כול זה מטעם ובשליחות של מנהלת המחוז. זה אנשי מינהל חברה ונוער, כל הפלטפורמה של המדריכים. אנחנו רוצים לגייס את כל המנהלים ואת כל מי שאפשר.

אני רוצה לומר שמי שהצליח כבר לחוות את החוויה ולהתרגש ולהרגיש תזוזה, הוא מעט, אבל מי שמאמין בדרך, זה הרבה.

תודה.

אני לא מבינה על מה בדיוק התוכנית.

תנו לי זמן.

בהמשך. בבקשה.

אנחנו מדברים הרבה על זה שהנושא של חינוך לסובלנות נמצא בליבת העשייה במגוון של תוכניות לימודים חינוכיות שנכנסות לעומק. אני לא רוצה עכשיו להתחיל לסקור עוד פעם מחדש, עשינו את זה מספר פעמים. אני רוצה כן לתת זרקור לתוכניות חדשות או לדברים חדשים שכן מקבלים ביטוי.

קודם כול, אחד הדברים שמיפינו ואנחנו חושבים שהוא מאוד חשוב, זה שלפני שאנחנו אפילו ניגשים אל הילדים, אנחנו צריכים לעבוד קודם כול עם המורים שלנו, וכבר עכשיו במתווה הכשרת המורים החדש שמתגבש בימים אלו הנושא של חיים משותפים הולך להיות חלק מהנושא הזה כדי שנוכל לעבוד בשני ערוצים, האחד זה לאלה שעומדים להיכנס כדי שלא נתחיל איתם כל פעם מחדש, ושניים, להמשיך עם המורים שנמצאים בתוך המערכת, כל שנה אנחנו מכשירים, ולהרחיב את הנושא הזה. אנחנו כן נכנסים, אני יודעת שאתה לא אוהב פיילוט.

אני אוהב, רק תעצימו אותו, אל תיתקעו שם.

נקווה שנוכל להעצים אותו. השנה מאה בתי ספר סביב נושא השפה, נושא של לימוד משותף, דובר פה הרבה. גם יוזמות אברהם עושים וגם מט"ח עובדים הרבה על הנושא של לימוד משותף, כי לימוד משותף מאפשר גשר. אנחנו הולכים לעבוד יחד עם מפקחים בתחום השפה, מפקחת על הוראת האנגלית, כי זה שובר את הפערים, המפקחים על השפה הערבית והשפה העברית להיכנס לתוכנית מפגשים שבה אנחנו לוקחים אחריות, כלומר אנחנו לא מכניסים גופים חיצוניים אל המערכת. אנחנו הולכים להכשיר את המורים, כבר השנה זה הולך לקרות במאה בתי ספר, לפחות שתיים עד שלוש כיתות בשכבת י' כדי ללמוד, לראות מה אנחנו צריכים לעשות, כשאנחנו לוקחים אחריות על ההכנה שלהם כדי לתת להם את הכלים להוביל מפגשים, כי אנחנו בעצם לא עשינו את זה מספיק חזק בעיניי.

הנושא של דיבור אחר, יוזמה חדשה שאנחנו עבדנו עליה גם עם קרן לאוטמן, גם עם גוגל, גם עם מכון שחרית, מט"ח ששותפים לפיתוח, המשרד כמובן, שבה בעצם פותחו פעילויות משותפות שהן לא רק לימי לוח אלא אנחנו רוצים לראות אותם בליבת העשייה, מצגות אינטראקטיביות סביב סרטונים שבעצם עובדים על סוגים שונים. זה להט"בים, זה יהודים-ערבים, זה אתיופים.

נושא של זכויות, אנחנו הולכים לעבוד מאוד חזק מעבר לעשייה המשותפת גם עם משרד המשפטים. אנחנו הולכים לעשות איזושהי פעילות השנה בחטיבה העליונה סביב הנושא של זכויות. הרחבנו תקציבים בנושא של מפגשים בצורה כמעט הכפלה של התקציב ביחד גם עם מינהל חברה ונוער.

שושי, אני רוצה לתת לה להרחיב. כן חשוב להגיד שמחקרים של פרופ' ערן הלפרין מהמרכז הבינתחומי דווקא מדברים על זה שצריך לדבר קודם בתוך המיקרוקוסמוס ובתוך בית הספר לפני שיוצאים החוצה. המפגשים הם לא חזות הכול. כדי להגיע לתוצאות היפות שמתחילות בגיל צעיר, חייבים להתחיל מלמטה ומתוך בית הספר.

שושי.

שושי שפיגל, מפקחת ארצית, חינוך חברתי-קהילתי, מינהל חברה ונוער, חמ"ד, ועושה תפקיד רוחב בנושא של מפגשים בחברה הישראלית.

יש לכם כבר מנהל?

עוד לא, אנחנו מחכים.

חשוב לי בהמשך לשיח שהחברים אומרים, קודם כול צריך לזכור, חינוך זה 360, מה שאומר שזה גם בחופשות, זה גם ברצף החינוכי של חינוך פורמלי, בלתי פורמלי. המשימה של חינוך לסובלנות ומניעת גזענות בעצם אמורה לפגוש את התלמיד בערך כל שעות היום גם במסגרות השונות שהוא פעיל, המסגרות החברתיות-ערכיות.

חשוב לי לציין כי מנכ"ל משרד החינוך כחלק מהעלאת הנושא לסדר היום בתוך בתי הספר, הגדיר את הנושא הזה כחלק מתוכנית החומש המשותפת לכולנו בתוך משרד החינוך.

כחלק מהדיונים שמתקיימים פה בהיבט של דוח מבקר המדינה, נוסף ממש עכשיו לשנת 2018 עוד מיליון שקלים לתקנת מפגשים שמתקצבת שניים עשר גופים מאוד משמעותיים של חברה אזרחית, שעושים מפגשים ארוכים לאורך זמן, לא מפגש אחד חד פעמי.

תוספת.

תוספת, גם גופים של ערבים-יהודים, חילונים-דתיים וכו', עשייה מאוד מרשימה בשטח.

כמה סך הכול?

בתקנה היה 1.5 מיליון ₪ ועכשיו הוסיפו עוד 1 מיליון ₪ לטובת הנושא. אני ארחיב עוד דקה על עוד סעיפים תקציביים שנוספו.

כל התקנה זה 1.5 מיליון?

לא, אל תשכחו שיש גם מטה. אנחנו שני גופים.

אף פעם זה לא משקף, כי יש סעיפים שונים.

עוד מעט אנחנו נסביר את זה בטוטאל, אבל חשוב לומר שיש עלייה משמעותית בהקשר הזה.

מועצת תלמידים ארצית בחרה לעסוק בנושא של ישראליות משותפת. כל מועצות התלמידים במחוזות, שהיום דרך אגב המחוז הערבי נמצא היום בתוך המחוזות ויש פרלמנטים משותפים ועשייה משותפת, אנחנו רואים היום את החבר'ה - - -

אני סומך על מועצות התלמידים ונוער הארצית.

עתיד ישראלי – חמש רשויות מעורבות כחלק מתוכנית "אתגרים", עוד תוספת של מיליון ₪, תתחיל לפעול בקרוב: חיפה, עכו, לוד, ירושלים, יפו, תוכניות משותפות.

גם חשוב לי להגיד שבמסגרת תקנת תנועות הנוער וארגוני הנוער, גם הנושא הזה עולה על סדר היום והוקצה מיליון ₪ שנצבע לטובת המשימה הזאת.

אני יודע שבארגוני הנוער ותנועות הנוער יש מיזמים בנושא של מפגשים וזה חשוב.

עוד נושא תשתיתי שחשוב לומר, תוכנית הליבה שעוסקת בנושא של מניעת גזענות, וסובלנות, קבלת האחר, מה שנקרא לכידות משותפת, היא תוכנית תשתית שקיימת היום וכל מחנך ומחנכת היום ורכזי חינוך חברתי מכירים את התוכנית הזאת ופועלים בנושא הזה. אני אופטימית. שבעים שנה למדינה, אני אופטימית לגבי היעד - - -

עאידה, רצית שאלה.

מי שמכיר אותי מהוועדה, אני מקבלת חררה כשאני שומעת כישורי חיים. פעם עשיתי חישוב מדויק, יצא שיש משהו כמו 32 שעות שהתלמיד מקבל לכישורי חיים, מתוכם יש 12 תוכניות שמוצעות למנהלים שביניהם.

זה לא הדיון עכשיו. זה התפקיד שלהם, זה לא הדיון.

סליחה? בא לי לדבר על זה. כפי שידוע לך, חברי כנסת יכולים לעשות את זה. את הזכרת את כישורי חיים כחלק מהתוכנית ל - - -?

אחת מ - - -.

אדוני היושב ראש, אתה רואה? מדד הגזענות - - -

חנין, בואי. רצית שאלה, עאידה?

אני רציתי להגיד שאי אפשר לסמוך על כמה שעות שמתוכן יש עוד 12 תוכניות. מדובר על לעבוד עם המורים על הנושאים האלה. בסדר גמור. כמה מורים כאלה כבר עברו? אני מעוניינת לדעת.

אני אשאל יותר ממוקד. אני מבקש לדעת. מנית את התוכנית הזו. מה המטרה וכמה ישתתפו בה?

אנחנו מדברים על תוכנית קשר, קשב ושיח רב תרבותי שבאה בדיוק לומר שאנחנו לא צריכים להסכים, אנחנו צריכים לנסות להבין ולהקשיב אחד לשני ולהבין את הנרטיב של השני. התוכנית הזו נכנסה כתפיסת עולם.

מי ישתתף בה?

בכל בתי הספר שעובדים בתוכנית המערכתית לקידום ערכים. יש תוכנית מאוד גדולה שיש בה מעל 200 בתי ספר, אולי 300, אני לא זוכרת, וזה הסילבוס הבסיסי. כל מי שמשתלם בתוכנית הזו עובר את תהליך ההכשרה הזה ברמת בסיס. בנוסף לכך לקחנו בתי ספר מתוך התוכנית, אמרנו, נעבה אותם. עברנו שלושה קורסים, שזה קבוצת ערבים שעבדה, קבוצת יהודים שעבדה וקבוצת ערבים ויהודים משותפת כאשר הפלטפורמה שלהם, הם מניפה של להעביר הלאה את התפיסה, את הגישה. הבאתי את זה הנה משום שאני רוצה לומר שההתרגשות וההתלהבות של האנשים והערך המוסף של התהליך היה מאוד גדול. שאיפתנו להרחיב אותו. אנחנו יכולים גם להסתכל על מה כן עובד ולא רק על מה שלא עובד.

תודה.

משפט אחד. מדד אחד ליעילות של כל התוכניות האלה הוא ההתדרדרות המתמדת של הגזענות.

אמרת, תודה.

זה אומר הכול.

תודה. בבקשה.

אני רק רוצה לומר, לפי הנתונים אין התדרדרות ענקית. יש דברים שיש בהם התדרדרות ויש דברים שלא. אני רק רוצה להגיד נקודת האור של אמרנו פה. נקודת אור אחת, סליחה שאני אומר, אבל היא חשובה, מעל 80%-85% מהתלמידים מרגישים שהמורים בבית ספר - - -

ולא אמרת מי הדובר.

משה וינשטוק, יושב ראש מזכירות פדגוגית.

אין התדרדרות ענקית? 50% לא מאמינים בשוויון.

זה דוח אחר. משה, בבקשה.

אני רק רוצה להגיד את נקודת האור. נקודת האור, בין 80% ל-85% מתלמידים חשים שבית הספר עושה המון בשביל סובלנות כלפי האחר והשונה.

זה ראינו בגרף. תודה.

לפני עשר שנים היו 30%.

חנין, תודה. זאב, בבקשה.

אני חושב שהנתונים שהוצגו כאן על ידי ראמ"ה מעידים על זה שאנחנו נכשלנו. אנחנו נכשלנו גם כחברה וגם כהורים בהנחלת ערכים של כיבוד השונה וכן הלאה.

משרד החינוך מסכים איתך.

אני חושב שמהרגע שאנחנו מודים בזה שאנחנו נכשלנו וגם משרד החינוך לא הצליח לתקן את המגמה הזו, סדר גודל של 25% מהתלמידים, מהרגע שמגיעים להבנה ובגרות פוליטית לצורך העניין, מתחילים להקצין, והמגמה לא משתנה, זאת אומרת, לא מצליחים לשנות את זה.

אני מבקש שנקים צוות משותף לבחון איך אפשר להתמודד עם הדבר הזה, עם התופעה הזאת ואיך אפשר לתקן אותה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, אותם מפגשים שדיברו כאן עליהם, של בתי ספר אחים מהמגזר הערבי והמגזר היהודי שמבקרים אחד את השני בבתי הספר, כל אחד במגזר שלו, עולה על שרטון בגלל היעדר תקציב.

תודה. מה שאני אומר כל הזמן, כששואלים בן אדם מה נשמע, אני בכל אופן עונה, תלוי איפה אתה שם את האוזן. כנ"ל גם לגבי זווית ראייה. כל אחד רואה מהגרפים. אני ראיתי משהו אחר.

רבותיי, מערכת החינוך, כשמה כן היא, היא קודם כול מערכת מחנכת ואסור לנו לשכוח זאת, וגם מלמדת, גם מקנה ידע. כמחנכת, יש לה תפקיד חשוב בצמצום תופעת חוסר הסובלנות בחברה הישראלית.

הוועדה מודה לחבר הכנסת דב חנין על הובלת היום המיוחד הזה בכנסת, יום זכויות האדם בכנסת.

הוועדה קיימה דיון שכותרתו חינוך לסובלנות.

הוועדה מודה לראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה על הצגת הנתונים.

הוועדה מעודדת ממגמת הירידה ברמת אי הסובלנות ביסודי ובחטיבות הביניים ומודה למשרד החינוך על המאמצים הרבים שנעשים בנושא זה בתחומים שונים.

הוועדה מודאגת מהעלייה בחטיבות העליונות ברמת חוסר הסובלנות לדעה פוליטית אחרת.

הוועדה מצרה על כך שהשיח הפוליטי, האגרסיבי והאלים של החברה וההנהגה בחברה הישראלית מחלחל לחברה בישראל ולמערכת החינוך. תוצאות הסקר מעידות על כך.

הוועדה מציינת בברכה את רשת ברנקו וייס שקיימה כנס חשוב בשבוע הזה, שבוע זכויות האדם, שהוא הסיום של מיזם חינוכי ארוך שכותרתו "שונים אך שווים וחיים ביחד".

הוועדה מודה למשרד החינוך ולד"ר בלוך שהובילה את המיזם הזה.

הוועדה תמשיך לעקוב אחרי מגמות לדמוקרטיה ולחינוך לסובלנות בחברה הישראלית ואי גזענות בחברה הישראלית ובמערכת החינוך בפרט.

אנחנו כולנו תקווה שבהצגה הבאה אנחנו נמשיך לראות את מגמות הירידה. איפה שעלה, נבלום את העלייה, ואיפה שירד, נמשיך להוריד אותה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15.