ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-20OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 518

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ד בכסלו התשע"ח (12 בדצמבר 2017), שעה 11:15

חינוך יהודי ישראלי פורמלי בתפוצות - לציון יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

חיים ילין

ד"ר דלית אטרקצ'י - מנהלת אגף קשרי חוץ ואונסקו, משרד החינוך

עדי יהלומי - מנהלת אגף חינוך יהודי בתפוצות, משרד החינוך

אנדרה ארבל - מנהלת יחידת השותפויות, משרד החינוך

אלן סבן - סגנית מנהלת אגף עידוד עלייה, משרד העלייה והקליטה

דביר כהנא - מנכ"ל משרד התפוצות

ד"ר ברי קיסלוביץ - מט"ח

חנה הולנד - ראש צוות לימודי ישראל לתפוצות, מט"ח

ערן ברקוביץ' - מנכ"ל המחלקה לחינוך, ההסתדרות הציונית העולמית

מרב שני - מנהלת רשת בתי הספר התאומים העולמית, יחידת השותפויות, שותפות ביחד, הסוכנות היהודית

עמיחי בנעט - רשת בתי ספר תאומים

דן תדמור - מנכ"ל בית התפוצות

ישעיהו יחיאלי - ראש מינהלת נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

רחל קידר - מנהלת תחום החינוך, הליגה נגד השמצה, ADL

ד"ר עודד אבישר - מנהל אגף החינוך, התנועה ליהדות מתקדמת

סמדר ביליק - התנועה הרפורמית

שגיא צבע אהרן - נציג התנועה המסורתית

דבורה גרינברג - רב שיח, התנועה המסורתית

אילן אזרחי - יועץ עצמאי בתחום העמיות היהודית

טליה אבנון בנישתי - מנהלת בית הספר הבינלאומי על שם קורת, ללימודי העם היהודי בבית התפוצות

עמירה רחמן מוסא - חבר בארגון העולים בתפוצות, אבו גוש

לירון אסרף - מוזמן/ת

דניאלה שרה סיימן - מוזמן/ת

מוסא עבדלרחמן - מוזמן/ת

פאטמה עבדלרחמן - מוזמן/ת

נטלי קן דרור - מוזמן/ת

אריאלה פרידמן קליצנר - מוזמן/ת

רחלי קפלן - מוזמן/ת

יעל רוזן - מוזמן/ת

מרגריטה ספיצקו - מוזמן/ת

רעות מושונוב - מוזמן/ת

אהרון אריאל - מוזמן/ת

מוגויה סדורקי - מוזמן/ת

בן פרי - מוזמן/ת

דוד בר-אל קולברט - מוזמן/ת

סוזי כהן - מוזמן/ת

מאיה לוי - מוזמן/ת

דנה סנדר-מולה - מוזמן/ת

אנה ויינר - מוזמן/ת

רוני עזרא-פרידמן - מוזמן/ת

עדי בריל - מוזמן/ת

יהושע שלמה זוהר - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את בית התפוצות

רחל יעל וידל - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את בית התפוצות

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

חינוך יהודי ישראלי פורמלי בתפוצות - לציון יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, השלישית במספר היום אחרי לילה ארוך. ה-12 בדצמבר 2017, כ"ד בכסלו תשע"ח. הנושא – חינוך יהודי ישראלי פורמלי בתפוצות – לציון יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות.

הדיון יהיה עד לשעה 12:00. גם נציין בצער את פטירתו של הרב שטיינמן, רבה של היהדות החרדית הליטאית. ההלוויה תהיה ב-12:00.

היום המליאה מתחילה בשעה 12:00 לכבוד חג החנוכה, אז הכול מתערבב לנו ביחד.

בנוסף ליום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות, היום גם הצדענו לנכי צה"ל ונכי פעולות האיבה. הכנסת מציינת ימי ציון. אתמול ציינו את יום המורה בכנסת. בנוסף לעבודת החקיקה והוויכוחים הפרלמנטריים, הכנסת מציינת ימים חשובים.

נמצא איתנו מנכ"ל משרד התפוצות שאני אעביר לו את רשות הדיבור. מאז קום המדינה אנחנו לא רק מדברים על השותפות של המדינה עם העם היהודי בתפוצות. אני חושב שהעם היהודי בתפוצות, יש לו תרומה נכבדה לביסוס התקומה במדינת ישראל. ממרומי גילה של מדינת ישראל הצעירה, משנות ה-70' אני חושב, אמרתי זאת בתחילת העשור כשכיהנתי כשר, אני חושב שהגיע הזמן בגלל חוזקה של המדינה, הכלכלי, החברתי, הביטחוני, שהיא תסתובב אחורה ותושיט היא עזרה היום לעם היהודי היושב בתפוצות. זו ברית לא כרותה, אבל זו ערבות הדדית, כי אין מה לעשות, אנחנו מחוברים וחבל הטבור לא נותק. זו הייחודיות של העם, של המדינה הזו. כמעט אין גבולות בשיח, בתחושה בינינו כמדינה לבין העם היושב בתפוצות ואני חושב שהשותפות הזו באה לידי ביטוי.

שמחתי בסקירה בדיון המקדים שהיה לי עם מנכ"ל התפוצות, כי אני כשר תהיתי למה המדינה לא. יזמתי מיזם קטן, כל כולו 8 מיליון ₪ לעשות פעילות בגולה. הייתי צריך לפרוץ גדרות ומחסומים בירוקרטיים כדי לעשות, והפילנטרופים הגדולים, עשינו איתם מיזמים משותפים, הצדיעו לי, הריעו לי. אמרתי, רבותיי, אתם שמים פה עשרות ומאות מיליוני דולרים, אני הבאתי 8 מיליון ₪, הממשלה הריבונית. אמרו לי, אתה פורץ דרך, פעם ראשונה שהממשלה כממשלה יוזמת פעולה עם היהדות בתפוצות, ואני חושב שזה נכון. אני שמח שמשרד התפוצות לקח את זה לידיים.

אנחנו גם נראה מצגת שתוצג לנו, אבל רשות הדיבור למנכ"ל משרד התפוצות. בבקשה.

תודה רבה. שמי דביר כהנא, אני מנכ"ל משרד התפוצות.

ברשותך, חבר הכנסת מרגי, ברשות השותפים העיקריים שלי, גם השותפות היקרות שלי במשרד החינוך, ד"ר דלית אטרקצ'י ועדי יהלומי וכמובן השותפים שלנו במט"ח שעוד רגע תשמעו על הפרויקט שנרצה להציג היום, על חינוך בלתי פורמלי בתפוצות.

אני רוצה בעצם לפתוח כרקע להצגה עצמה של הפרויקט, בויכוח פילוסופי יהודי ארוך שנים, מה עדיף, הנהגה נסתרת או הנהגה גלויה? כידוע, אנחנו ראינו ביציאת מצרים ובתקופה שלמה שבה נראו ניסים גלויים כפי שאנחנו אומרים בכל יום, "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו". רואים את הנס הגלוי, את הזיקוקים, את השתנות הטבע. לעומת סיפורי יוסף בפרשת השבוע שבדרכו אומר, "וחטאתי לאלוהים, הלא לאלוהים פתרונים, ספרו נא לי", במקביל למכבים שהעולם מתנהל מעטים מול רבים בלי נס גלוי, הכול תחת הנהגה נסתרת.

אני רוצה לקחת את הדוגמא המרגשת של לעמוד כאן בערב חג החנוכה וקודם כול להציב שישנם שלושה סוגי קבוצות של ישראלים שחיים בישראל ומסתכלים אל יהדות העולם. ישנה קבוצה אחת שהתייאשה. התייאשה זה דבר חמור ביותר, זה דבר שנוגד את נצח ישראל, דבר שלא יתכן שמרכז העם היהודי יגיד, אני התייאשתי מאחיי ואחיותיי ומשפחתי הגדולה שמפוזרת סביב בכל העולם כולו. ישנה קבוצה שנייה שעסוקה מאוד בכותרות ועסוקה בעטיפות וכל צעד קטן שיכול להדליק ולהבעיר את אש התבערה, את אש המחלוקת, היא תשמח לתדלק את אותה מדורה ולעסוק בעטיפות ולא במהות. ישנה קבוצה גדולה מאוד שהיא קבוצה שלישית, שעוסקת במהות עצמה, עוסקת ביום-יום, בפעולה הסיזיפית, בפעולה של חינוך, בפעולה של שינוי, בפעולה של חיזוק הקשר, בפעולה של הבנה שעלינו מוטלת החובה לייצר זיקה ומשמעות בינינו, הישראלים היושבים בציון לבין כל יהודי ויהודי בעולם, שיש לנו אחריות, שיש לנו משימה, שאנחנו צריכים להדליק את הנר, אנחנו צריכים להעביר ולהרבות אור גדול. באמת ישנה פה עבודה שבצד מסוים היא כנגד הטבע. כל הזרם, כל המשתנים פועלים כנגדנו ובאמת לפעמים אפשר גם לחוש קצת תחושת ייאוש ולהגיד, איך נצליח? איך 8 מיליון יהודים בעולם, 15% מחוברים, 85% פחות, איך נייצר פה שינוי אסטרטגי, שינוי מהותי?

אני חושב שדווקא לעמוד פה ולהגיד, ישנה, הרמב"ם אומר ואחרים, אותה הנהגה נסתרת, יש לה כוח אדיר. העולם לא ישנה מחוקיו. אנחנו צריכים לפעול, אנחנו צריכים לשנות, אנחנו צריכים לקחת את האחריות ואין דוגמא טובה יותר מפרויקט שנציג לכם בדקות הקרובות על תשתית חינוכית עולמית שאנחנו בונים בשותפות בין ממשלת ישראל לבין יהדות העולם.

אני אשמח להעביר את הבמה לד"ר ברי קיסלוביץ שיציג את הפרויקט.

בבקשה, אדוני.

תודה. ברשותכם, ברשות היושב ראש, דלית ועדי, אפתח פה עם סיפור אישי שהוא דווקא סיפור שמראה לנו קצת על ההנהגה הזאת מאחורי הקלעים, שדביר דיבר עליה עכשיו.

אני עליתי לארץ לפני כשנה. כשהגעתי לפה היו לי כל מיני פגישות, ישיבות עבודה. שאלו אותי באיזשהו שלב בכל שיחה, מאיפה העברית שלך? מתי הגעת? אמרתי, הגעתי לפני שבוע, שבועיים, חודש, חצי שנה. אגב, יש לי בעיה, כי ככל שאני יותר פה, הציפיות עולות והעברית לא משתפרת מספיק. אמרתי, למדתי בבית ספר. מאז הגיל הרך, הייתי בן 3 כשנכנסתי בפעם הראשונה לבית ספר יהודי, שם לימדו אותי עברית, מהגן עד י"ב, ומשם לא הגיעה לי רק העברית, אלא גם כל החיבור ליהדות, כל החיבור למדינת ישראל, ועצם העובדה שאני פה היום, מתייחסת העובדה הזאת לחינוך שאני קיבלתי בבית הספר, כי בית הספר השפיע ישירות על החיים שלי.

יש לנו יותר מאלף וארבע מאות בתי ספר יהודים בעולם שעוד מעט נראה אותם ונמפה אותם, אלפי תלמידים שיושבים ולומדים בבתי הספר האלו, אבל לא תמיד בית הספר מצליח להשפיע על החיים של הילד. בתי ספר מאוד טובים. אני בעצמי ניהלתי בית ספר בקליבלנד אוהיו שתים עשרה שנה לפני שהגעתי, ואני יודע מה זה לשבת שם ולנסות להשאיר רושם על החיים של ילד שגם שנים אחרי שהוא יסיים, יישאר איתו.

הפרויקט הזה שהוא מיזם ענק, מיזם עם שאיפות עד השמיים, עומד במרכזו רק את העניין הזה, לעזור לבתי הספר להשפיע, לתת לחיים של התלמידים שלהם.

עכשיו נתחיל טיפה עם המיפוי. זו תמונת טלית על היהודים בעולם. מי שרוצה עותק אחר כך, אפשר להעביר לו. כמו שאמרנו, הקבוצות הכי גדולות של היהודים מחוץ לארץ יושבות בצפון אמריקה, רובן מארצות הברית, חלקן בקנדה. אחר כך יש לנו מדינה עם הכי הרבה יהודים, זאת צרפת, אחריה קנדה וקבוצות גדולות גם באמריקה הלטינית ובקהילות מפוזרות על פני אירופה. אנחנו התמקדנו במיוחד בבתי הספר היהודיים. כמו שציינתי, קצת יותר מאלף וארבע מאות בתי ספר כשיותר מאלף מתוכם הם בתוך צפון אמריקה, שוב, כמאה בצרפת, אחר כך אמריקה הלטינית והלאה.

אתה מדבר על בתי ספר יומיים?

הכול זה רק בתי ספר פורמליים יומיים, להוציא את ה-Sunday schools וכל תכנית לא פורמלית. זו חלוקה דומה רק לפי מדינות. אפשר לראות פה שזה לא אותו אחוז בכל מדינה שכן נכנסת לבתי הספר היהודיים. בארצות הברית יש אחוז, אחד מהכי קטנים בהשוואה לדרום אמריקה איפה שיש אחוז יותר גדול. בצרפת יש אחוז משמעותי. אנחנו בחרנו להתמקד במיזם הזה במיוחד על אירופה כולל צרפת כיחידה בפני עצמה ובאמריקה הלטינית, כי מה שראינו בשטח, זה שהבעיות שקיימות שם למרות שיש אתגרים ובעיות גם בצפון אמריקה, הבעיות באמריקה הלטינית ובאירופה הן הרבה יותר קשות, הרבה יותר משמעותיות.

המטרות שלנו הן ליצור שותפות חדשנית. מה זו שותפות חדשנית? זאת אומרת שאנחנו לא באים ומכתיבים להם מה הם עושים, אנחנו לוקחים אותם אלינו כשותפים וכל בית ספר שאנחנו נכנסים אליו, אנחנו בונים יחד איתו תהליך של תכנון אסטרטגי מחזון עד יישום, לחזק את היהדות, את העברית ואת הלימודים על מדינת ישראל וארץ ישראל בתוך בית הספר.

בשנה הזאת אנחנו עובדים עם ארבעים בתי ספר. שנה הבאה נגיע לשבעים, והשאיפה שבתום חמש שנים להגיע לארבע מאות בתי ספר סביב העולם, שזה מכסה לנו כמעט כל בית ספר שהוא מחוץ לצפון אמריקה.

ציינתי את האתגרים. אתגר נוסף פה זה שבית ספר מחוץ למדינת ישראל פועל כיחידה עצמאית. לרוב אין לו קשר עם בתי ספר אחרים. הוא עובד לבד, לא קל לו ללמוד מאחרים, לכן קשה מאוד לקחת ולבנות חזון מערכתי לשיפור. אנחנו בונים את הגישה המערכתית הזאת. אנחנו נותנים לבתי הספר הדרכה בתכנון האסטרטגי, בן כמה חודשים עד שנה, של תכנון וגם בביצוע, מימון לא רק יועצים אלא גם תכניות, הדרכות, השתלמויות, כל מה שנדרש כדי שהשינוי שאנחנו רוצים באמת ייקח את הזמן וכדי שהוא יוציא שורשים ובאמת יחול בתוך בתי הספר לאורך שנים.

השותפות הזאת פועלת בשני מסלולים, מסלול אחד שתיארתי עכשיו, זה המסלול של התכנון האסטרטגי, שאנחנו עובדים מול אירופה, בנפרד מול צרפת כי יש בה תרבות וקשיים שונים, ובנפרד מדרום אמריקה בתכנון אסטרטגי עד ביצוע. אנחנו גם בונים משאבים גלובליים ששייכים ופתוחים לכל בתי הספר בעולם דרך פלטפורמה שנבנית, שתכלול בתוכה גם תכניות, גם תכנים, גם הדרכות, השתלמויות, קורסים און ליין גם לתלמידים, גם למורים כפיתוח מקצועי, שיהיה משאב אחד שיאחד בתי ספר סביב העולם.

עבודה לעומק היא עבודה של התכנון האסטרטגי. כמו שאמרתי, אנחנו פה בארץ כמטה יחד עם צוות אזורי בכל מקום ומקום, כי אנחנו יודעים שאלה שיושבים שם בשטח מכירים הרבה יותר טוב את השטח ממה שאנחנו מכירים פה, והתפקיד שלנו הוא ללוות ולעזור ולתת להם ראייה גלובלית ותמונה גלובלית של כל מה שקיים גם מבחינת האתגרים וגם מבחינת תכנים ותכניות קיימות.

במסגרת הפרויקט מיפינו כמאה ושמונים תכניות שקיימות עכשיו, שבנו אותן עבור בתי הספר האלו ואנחנו עושים את התיאום הזה בין בית הספר לתכניות הקיימות. איפה שאפשר לקחת תכנית קיימת, איפה שאי אפשר, מתרגמים, מתאימים ודואגים שכל בית ספר יקבל את המשאבים שהכי מתאימים לו, וגם שאנחנו עושים את ההטמעה הזאת שהם יוכלו להשתמש במשאבים האלו בהצלחה.

אנחנו כבר בתכנית הזאת כשנה, מחזור ראשון של בית הספר שלנו באירופה ואנחנו רואים שינויים מאוד משמעותיים. בית ספר למשל באתונה, רק אחרי השנה הראשונה של התכנון האסטרטגי הגיעו למסקנה שהם חייבים לקחת מנהל חדש של יהדות, כי המנהל הישן, לא היה כל כך אכפת לו מצד היהדות. הגיעו למסקנה שצריכים לתת יותר שעות של עברית, ישראל והיהדות בתוך בית הספר ושינו את מערכת השעות כך שהשעות האלו יהיו תמיד בבוקר, להדגיש את החשיבות שלהם לקהילה. תוך שנה רואים שינוי משמעותי על החיים של הילדים, ומתוך החיים של הילדים על החיים של הקהילה. אנחנו מקווים שנמשיך ונצליח ונראה עוד ועוד שינויים כאלו, כי דרך בתי הספר אפשר לשנות גם את הקהילות.

תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה אדוני.

כבוד היושב ראש, אני מאוד שמח שאתם מעלים את הדיון הזה. דרך אגב, זה אחד הדיונים הראשונים שאני משתתף בו מאז שאני בכנסת, בנושא התפוצות וחינוך בתפוצות.

אנחנו במשלחת שהייתה מהכנסת בדרום אמריקה לפני שנה וחצי נחשפנו למשבר העמוק שהיה. אנחנו היינו שמונה ח"כים שהסתובבו בפרגוואי, אורוגוואי וארגנטינה, משלחת שעבדה מאוד קשה, כי בדרך כלל חושבים שאנחנו עושים חיים, אז חצי יום זה עם הקונגרס, שזה שמונה שעות, חצי יום, ועוד שמונה שעות זה עם הקהילה ואחרי זה נשאר קצת זמן לישון, כי זה בדרך כלל כנסת וסוכנות ביחד.

אני חייב להגיד לכם שהתמונה שאתם מציירים היא תמונה אופטימית מדי למה שאנחנו ראינו. זה נכון שמט"ח והתכנית שאתם מרימים היא תכנית לטווח ארוך ולא רואים תוצאות באופן מיידי, אבל אני רוצה לצייר את התמונה שיותר ויותר בתי ספר, אני קורא להם, מתבוללים לא מבחינת היהדות אלא מסבים חלק מהתכנים העבריים והיהודיים לאנגלית ולשפות אחרות שיתנו לילד אפשרות להתמודד עם השוק החופשי, למה? כי בסוף הכול כסף. אי אפשר לשלוח רק את הילד בעלויות שאף אחד לא רוצה לדבר עליהן פה, שזה עלויות שרק מעמד בינוני ומעלה מסוגלים לממן את זה בחו"ל כאשר המשכורת הממוצעת, לא בארצות הברית, אני מדבר על המשכורת הממוצעת שנעה בין מאתיים לארבע מאות דולר לחודש. אי אפשר לממן את הדבר הזה. בארגנטינה במיוחד, ברגע שאחד היהודים מהתורמים הגדולים ביותר פשט רגל שם, אז גם הקהילה נפלה וכל בתי הספר ביחד. במקסיקו אנחנו רואים שמאחדים בתי ספר כי פחות ופחות ילדים באים ללמוד כי אין להם את האמצעים ללמוד, לכן אני חושב שהתכנית הזאת היא תכנית טובה, אבל היא לא תכנית שמטפלת במשבר האמיתי שהולך ונרקם ובדימום שקורה שם במערכות עצמן. מזה אני מודאג.

כשאנחנו חזרנו משם, אז אני מכיר את זה, אז ביטן היה איתי, אז יופי, אז עכשיו מייד להעביר חוקים וכל אחד, יש לו את הכאב ראש ואני נשארתי עם הכאב ראש הזה, כי אני כאחד שגם למד בבית ספר יהודי שם והתחנכתי על הערכים היהודיים בתפוצות, אני רואה שזה לא קיים יותר. זה לא היה מזמן. ההתדרדרות הזאת הולכת יחד עם ההתבוללות. זה לא יעזור כלום. מי שינסה לנתק את מה שאני אומר כרגע, מההתבוללות, כשאתה רואה פה בארגנטינה מאה ושמונים אלף שכבר לדעתי זה מאה ושבעים אלף, תבין שאנחנו היינו הקהילה היהודית השלישית בגודלה בשנות ה-70. היינו ארבע מאות וחמישים אלף. עכשיו העולים הם שישים אלף. תגיד לי, לאן נעלמו מאתיים אלף בארבעים שנה? התיאוריה שלי היא שככל שאנחנו נביא את השפה העברית כשפה, בגלל שזאת שפה ייחודית מאוד, אז באופן אוטומטי אנשים בקהילות יתחברו בחזרה ליהדות. אנחנו נוכל להביא אותם בחזרה.

לחזק להם את הזהות היהודית.

אבל תתחיל מהשפה. אל תתחיל עכשיו ממשהו שהוא יכול לעורר אנטגוניזם.

זהות זו לא יהדות. שאלת זהות, כל בני האנוש מתמודדים.

הנושא השני, צר לי להגיד לכם את זה, כשאני הולך לבתי ספר אני עובר בבתי ספר של חב"ד, שם אין שום בעיה. אין להם בעיה בכלל. יש שם כסף ואין להם בעיה גם לשים את המצ'ינג מול משרד התפוצות ומול משרד החינוך במדינת ישראל.

בסוף תישאר רק היהדות האורתודוכסית ו-14.5 מיליון יהודים ימחקו מהעולם כי לא יהיו קיימים. זה רק עוד חמישים שנה, לא יותר מזה, שני דורות. זה מה שיקרה, לכן אני חושב שמט"ח זה נהדר אבל זה לא מטפל במהות של השבר העמוק שקיים ביהדות בתפוצות ואם אנחנו לא נציל אותה, אז לא נהיה לעם יותר בתפוצות. ניעלם.

לכן אנחנו כאן.

למה קל לי לדבר איתך? כי אתה מבין בדיוק מה שאני אומר. מישהו אחר, כשאני מדבר איתו פה, הוא לא מבין על מה אני מדבר איתו. כל מה שמעניין אותו זה מה שקורה פה כרגע. יש מאה ועשרים, מי שולט בממשלה, מי זה, מי זה. בסוף אמרנו, יושב ראש הסוכנות הוא הנשיא של היהדות העולמית מבחינתי.

אנחנו רוצים שהוא ירגיש ככה. הוא מרגיש ככה?

אני רוצה לתת לו את הכבוד שכך הוא ירגיש, כי הוא צריך לאחד את התפוצות ואת מדינת ישראל ושכולם ירגישו ששומרים על מדינת ישראל דרך זה.

הסיפור הפיקנטי האחרון שאני אספר, נתנו אפשרות להקים כמו שיש בית ספר לשפות, אמריקאי, גרמני, איטלקי, ספרדי, נתנו לשגרירות ישראל את האפשרות לקחת קרקע בחינם, תיבנו פה בית ספר יהודי לשפה העברית, אבל לא היה כסף להקים את זה. בסוף מה הקימו שם? בית ספר לאיטלקית, אז ככה אנחנו נראים. אני אומר לך את הדברים כמו שהם.

זה מתחבר לדברי הפתיחה שלי. הגיע הזמן אחרי שבעים שנה שהמדינה תסתובב אחורה ותשקיע בעם היהודי בתפוצות.

אני אומר את זה בגלוי. במשך שנים רבות אנחנו גדלנו על ידי התרומות שאנחנו קיבלנו. דרך אגב, בשביל החוסן של מי שנמצא פה, שאנחנו נבין שאנחנו צריכים לחזק את התפוצות. דרך אגב, ברגע שנעשה את זה, תראה איזה פלא, אני מעריך את זה, אתה תרגיש לבד איך העלייה הולכת וצומחת, כי אם עבדת נכון אסטרטגית, העלייה תצמח ויגיעו לפה ואז יסגרו בתי ספר לא בגלל שהם מתבוללים, אלא בגלל שהעלייה צומחת במדינת ישראל, אם נצליח לעשות את זה.

תרשה לי דבר אחרון. יש תקנה שמתמלאת ב-2 מיליון שקל כל שנה מחדש ועכשיו היא צריכה להתמלא, שזה בדיוק הסעיף הזה, זה ההסתדרות הציונית העולמית, פעילות לעידוד הגשמה במוסדות ציוניים בתפוצות. זה 2 מיליון שקל.

היא בסוף יותר מ-2 מיליון שקל.

נכון.

זה סל שכל משרדי הממשלה עושים פרויקטים עם תקורה גבוהה, והייתי שם.

נכון, אבל פה מה שאנחנו צריכים לעשות, לעודד מורים ישראלים להגיע כמו שפעם הגיעו לבתי ספר בתפוצות, להחיות את הסמינרים. פעם היה סמינר לתפארת העולם בארגנטינה, שכל דרום אמריקה הגיעו לשם. זה נעלם. אם אין מורים, אין לך בתי ספר. צריך להתייחס לדברים האלה בכובד ראש. אני חושב שאם אנחנו נצליח לעשות את זה, ויש לך שותף פה בכנסת. אני כל שבוע משקיע המון זמן בתפוצות ולקבל משלחות, ואני שומע את הדברים ואני אומר לך, יש אנשים מדהימים. כל מה שצריך זה פשוט לתת להם תשומת לב, להם את המשאבים הנכונים ולסנכרן את התכניות. בסוף כולנו נרוויח מזה. כל העם ירוויח.

תודה רבה. אין ואקום, נעשים דברים. לא נעשים מספיק. אין ספק, הרבה באמצעות הפילנטרופיה. אנחנו, מה שהבנתי ממנכ"ל משרד התפוצות, רוצים כמכפיל כוח לשתף פעולה יחד. אנחנו בסוף הדיון נעשה סיכום שידרוש ממשרדי הממשלה לשים זאת בבסיס התקציב, בתקנה תקציבית עם קריטריונים ופרוצדורות. ההסתדרות הציונית, יש לה תפקיד משלה. אסור שהיא תשמש רק צינור. יש לה תפקיד משלה, שהיא תתעורר, תחזור למה שהיא הייתה ותעשה גם היא "יו טרן" ותסתכל עכשיו לטובת העם היהודי.

ברגע שאתה ממנה תקנה ואתה בא וקובע שהתקנה הזאת לפי התנאים שלך, אז הם באופן אוטומטי יצטרכו - - -

א', היא צריכה להיות בבסיס התקציב, לא תלויה לא בממשלה כזו או בממשלה אחרת, לא בשר כזה, ברצונו או לא ברצונו. פרויקטים רב שנתיים שמחויבים שתהיה אינרציה והמשכיות. אנחנו נביא זאת בסוף הדיון. תודה רבה אדוני.

משרד החינוך, בקצרה. כפי שאמרנו בתחילת הדיון, בשעה 12:00 אני סוגר את הדיון. בבקשה.

תודה רבה. מכובדי, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, מנכ"ל משרד התפוצות, מכובדיי כולם. שמי ד"ר דלית אטרקצ'י, אני מנהלת את האגף לקשרי חוץ במשרד החינוך ואני בין היתר אחראית גם על הנושא של החינוך היהודי בתפוצות.

הבשורה הראשונה שאני יכולה לבשר כרגע, זה שאנחנו הקמנו לפני כחצי שנה אגף לחינוך יהודי בתפוצות בתוך האגף לקשרי חוץ, תחום שמנוהל על ידי עדי שיושבת כאן לצידי, שכל מטרתו היא לרכז ולמרכז - - -

אתם יודעים לדבר עם משרד התפוצות?

אנחנו לא רק יודעים.

אני רק שואל.

אנחנו מדברים בסינרגיה מלאה כל הזמן.

אני שמח. זה לא קורה עם משרדים אחרים.

תיכף אני אסביר גם בדיוק איך ומה אנחנו עושים כדי שזה יהיה יותר ברור, ולא רק עם משרד התפוצות, גם עם הארגונים האחרים והגופים האחרים.

מרכז הרעיון של הקמת האגף הזה, זה באמת לייצר גוף אחד שמרכז את כל העבודה החינוכית בקשר עם יהדות התפוצות ואני בכוונה מגדירה את זה בזהירות ואני אסביר בדיוק למה אני מתכוונת.

אנחנו עובדים, חבר הכנסת מרגי, צמוד מאוד עם משרד התפוצות, מהמנכ"ל, ראשי האגפים שלו וכו', במגוון רחב מאוד של תכניות, כשהתכנית הזו של מט"ח היא רק אחת מהן.

האגף הוקם יחד עם תקנה תקציבית?

יש לנו תקנה תקציבית קיימת שאליה בעצם אנחנו מזרימים כספים נוספים בבסיס. זאת הכוונה.

אם זה בבסיס, למה מזרימים? לא הבנתי.

צריך להגדיל את בסיס התקציב.

מזרימים, זה שזה תקנה שהיא אפס וצריך טובות. אני רוצה לדעת שברגע שהשר החליט להקים אגף, הוא גם יודע להעריך את תכנית העבודה שלו, לכמת אותה בסכומים ולתת לה. זה קורה?

זה נעשה. כרגע אנחנו ממתינים לאישור האוצר להרחבת בסיס התקנה.

מה הבסיס שלה היום?

הבסיס שלה היום הוא קרוב ל-20 מיליון שקל ואנחנו מבקשים להרחיב אותו עוד בהתאם להרחבת הפעילויות שלנו.

תרשי לי לשאול אותך שאלה פרקטית. אתם יודעים להתגבר על המחסום הבירוקרטי, איך משרד ממשלתי פועל בחו"ל?

בוודאי.

לא באמצעות שעות אלא תקציבית, פרויקטים משותפים.

יש לנו שני כלים לצורך העניין הזה, כלי אחד זה המוסדות הציוניים שיחד איתם אנחנו עובדים על ביצוע כל מיני פרויקטים.

אני אוהב אותם.

אני יודעת.

חז"ל אמרו, הסמוך על שולחן חברו, אפילו שתהיה לוסטרה הכי גדולה, עולם חושך בעדו. הוא עדיין נקרא סמוך על שולחן אחרים. לימדו אותי, למה ללכת לפקיד האשראי כשאתה מנהל הבנק?

הדרך השנייה שלנו היא יצירת מארג של שותפויות עם גופים נוספים בדוגמת מיזמים משותפים.

מעבר להומור ואולי נשמעתי ציני, אני בא ואומר, צריך לפשט את זה. צריך לשבת עם משרד המשפטים, עם החשב הכללי, והגיע הזמן. זה צריך להיות בדי.אן.איי. כשאני אמרתי, הגיע הזמן שהממשלה תקבל החלטה איך היא פועלת, איך היא מתרגמת את השותפות מעבר למילים בעלמא, זאת אומרת, צריך לפרוץ את המחסום הזה. אין לי שום דבר כנגד המוסדות הציוניים והלאומיים. אדרבא, אני משתף איתם פעולה ואני פעיל שם ואני חושב שיש להם תפקיד ייעודי אחר. זה פוגע בהם שאני הופך אותם לצינור בלבד. אני בא ואומר, זה חייב להיות וקחו את זה. צריך לשבת עם משרד המשפטים, עם החשב הכללי ולראות איך משרדי הממשלה יודעים לעבוד בחו"ל.

אתה לא ציני, אתה פשוט מכיר כנראה את המערכת יותר מדי טוב, אבל אני לא התכוונתי להעברה באמצעות המוסדות הציוניים.

אלא שיתופי פעולה.

אלא עבודה משותפת איתם.

אני שמח שהבנת.

זה לא רק איתם אלא גם עם יוזמות אחרות, מיזמים משותפים שאנחנו עושים בצורות שונות. הסיפור של מט"ח הוא רק דוגמא אחת. כאן זה מיזם משותף יחד עם משרד התפוצות. יש הרבה דברים שאנחנו עושים ישירות מול הגופים האלה, אבל משרד התפוצות שותף שלנו מאחורי הקלעים. מי חותם בסופו של דבר על ההסכם זה פחות רלוונטי לדיון הזה. מה שחשוב זה באמת שיתוף הפעולה הסינרגטי הזה בין כל הגופים, כל מי שרק אפשר לגייס. אני חושבת שיש כאן שינוי של תפיסה תודעתית.

אני שמח. אמרתי למנכ"ל, בשבילי זה עדכון, כי אני הייתי חי בעולם השני.

אני באמת מאוד מברכת על השינוי הזה ומקווה שאנחנו עדיין צעירים, שנוכל להוביל אותו למקומות מאוד טובים.

דבר נוסף שמאוד חשוב לנו להדגיש זה באמת את רעיון ההדדיות. אין כאן יותר צד אחד שנותן וצד אחד שמקבל, אלא איזושהי עבודה דו צדדית כל הזמן בראיה גם אחורנית וגם קדימה. מסתכלים גם לאחור, אלינו, וגם קדימה.

חיים חילק את זה בין היהדות האורתודוכסית ליהדות מהזרמים האחרים. אני אומר, אתם יודעים לזהות את הקשיים של הקהילות הקטנות, שללא תמיכה, ללא פרויקטים הן נעלמות?

בוודאי. אנחנו נעזרים כאן בכלים שקיימים כבר הרבה מאוד שנים לרשותנו ומייצרים מיפוי. אני לא מדברת על הקהילות, אני מדברת על בתי הספר. הרבה פעמים יש זהות ואנחנו יודעים היום פחות או יותר, אני משערת לומר, בוא נאמר עד לרמה של 85%-90% באיזה מן הקהילות אנחנו צריכים להשקיע יותר כדי לחבר אותן.

תודה.

אני רוצה עוד משפט אחד ברשותך. אנחנו גם עובדים במקביל על הטמעת הנושא הזה של יהדות התפוצות והעמיות היהודית בקרב ילדי ישראל. זאת נקודה מאוד חשובה שאני חושבת שצריך לחזק אותה ולשם כך אנחנו משקיעים הרבה.

תודה. רק לסבר את האוזן למי שלא צלל לתוך הדיון. אמרתי שמ-2009 עד 2013 כיהנתי כשר. עשיתי פעילות קטנה. כשאני נפגשתי עם סטודנטים יהודיים בבואנוס איירס, ויש כמות גדולה, עד למסגרת הזאת של בית הסטודנט, המיזם המשותף הזה, אמרו לי, מבחינתי מדינת ישראל הייתה בשבילי נטל. אני לא רוצה לומר לכם שאם אחד אומר לי, עד שלא באתי ולא נחשפתי, אני הייתי מגיע עם ארגונים להפגין פה כנגד מדינת ישראל בגדר. לא עושים שום הדתה, לא לפחד. הישיבה ביחד, לספר להם מה זו מדינת ישראל, לספק את הנרטיב, את המציאות, זה משנה אותם. קודם כל זה מרגיש שיש להם עוגן להיאחז בו. הערך המוסף לאותם דולרים בודדים הוא ערך מוסף לעין ערוך גם ליהדות בתפוצות, גם למדינת ישראל. הערבות היא הדדית, אין ספק. תודה רבה.

דן תדמור, בבקשה.

תודה רבה, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, שאר הנכבדים.

לבית התפוצות יש כארבעים שנות ניסיון במה שאנחנו מדברים עליו היום. בית התפוצות מוגדר גם על פי חוק כמרכז הלאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם ואנחנו עוסקים באופן פעיל, אמנם מרכזינו בתל אביב, אבל המשימה שלנו היא גלובלית ויש לנו שלל תכניות שמטפלות ועושות דברים מחוץ לתחומי בית התפוצות ומחוץ לתחומי מדינת ישראל. אנחנו משקיעים משאבים אדירים בשלל התכניות הללו וצברנו ניסיון עצום, לא תמיד פורמלי, לפעמים לא פורמלי. בכל מקום שבו נלמדת זהות יהודית, זה יכול להיות במרכז קהילתי, זה יכול להיות בבית כנסת, זה יכול להיות בבית ספר, ממרוקו עבור בקירגיסטן ועד קוסטה ריקה, בכל מקום שנלמדת זהות יהודית תמצאו תכניות של בית התפוצות. יש לנו את תכנית הדגל שלנו, היא תכנית שבה משתתפים כעשרים ושניים אלף ילדים יהודים בכל רחבי העולם וזאת רק אחת מעשרות תכניות שיש לנו.

מאגרי המידע של בית התפוצות, שכולם מכירים, אנחנו משקיעים עכשיו משאבים אדירים בהנגשתם. קרוב היום שבו כל אחד יוכל לגשת למאגרי המידע האלה באינטרנט. כבר לא יצטרכו לעלות לרגל לבית התפוצות.

איפה הדבר הזה נוגע? זה כמובן כלי חינוכי מהמעלה הראשונה משום שהמורה או המורה סוף סוף יכולים לגשת לתלמיד מתוך עיסוק בו ולא מתוך מושגים מופשטים, אבל גם כל אחד בביתו. יושב לו האדם, היהודי הבודד ומחפש לחזק את תחושת השייכות שלו לעם היהודי ובסופו של דבר זה הסיפור. הסיפור הוא חיזוק תחושת השייכות ואנחנו מעניקים שלל אמצעים לעשות את זה וצברנו עשרות שנות ניסיון בפעילות הזאת.

ד"ר אטרקצ'י נגעה קצת בצד השני של זה, וזה שהקשר בין ישראל לבין התפוצות הוא דו כיווני ויש משבר בקשר הזה גם בכל הנוגע למודעות של יהודים בישראל לגבי התפוצות. יש לנו תכנית שבמסגרתה אנחנו שואפים שכל מי שעושה עבודת שורשים במסגרת מוסדות החינוך בארץ, זה יעשה על פי פורמט בשיתוף משרד החינוך והפורמט יצרף את עץ השורשים הזה אל עץ השורשים הגדול של העם היהודי שמשכנו במאגרי המידע של בית התפוצות. המשמעות היא שמי שעושה עץ כזה לא יכול להישאר בור לגבי העובדה שהוא שייך לעץ הרבה יותר נרחב. הוא לא חי רק כאן אלא הוא מצטרף לעץ ענק שהולך דורות אחורה וגם במקביל הוא יתקיים אל מול קהילות אחרות בכל רחבי העולם.

לסיכום, אנחנו מעמידים בענווה ובצניעות את כל הניסיון וכל המשאבים שעומדים לרשותנו לכל גוף שירצה לשבת איתנו ולשתף פעולה.

תודה. אני חושב שזה נדיב וצריך ומתבקש.

ישעיהו יחיאלי.

תודה אדוני היושב ראש. אני חושב שהיה מעניין לשמוע מהנתון של ברי, כמה בתי הספר האלה הם יסודיים וכמה הם על יסודיים. אני יכול לומר בהערכה שרוב מוחלט של החינוך היהודי בעולם מסתיים בכיתה ח', ולכן בשלב שבו ילד מעצב את זהותו, בעצם החינוך היהודי לא קיים. התחלת מדוגמא אישית. הדוגמא האישית שלך היא של מי שגדל בבית ספר מ-א' ועד י"ב או מגן עד י"ב, שם עדיין לימדו עברית. אני לא יודע עד כמה בבית ספר שלך בקליבלנד עוד לימדו עברית כמו שלימדו אותך כשהיית ילד. אני חושב שהתשובה ידועה.

מה שאני רוצה לבקש במסגרת הסיכום שהוועדה תוציא לדיון החשוב הזה, הוא שהגופים העוסקים בחינוך יהודי בתפוצות, שזה משרד החינוך מצד אחד, משרד התפוצות מצד שני, יחשפו את המערכת של החינוך היסודי בעולם, שיש אלטרנטיבה ושמה נעל"ה והמדינה מוכנה לארח כאן אלפי ילדים לחינוך יהודי יומי בגיל התיכון, חינם אין כסף. יש לנו היום אלף ותשע מאות כאלה ילדים מארבעים ושבע מדינות בעולם. אין סיבה שלא יהיו פה שלושת אלפים, אבל המסגרות החינוכיות היהודיות בעולם אינן מכירות את התכנית הזאת כלל ועיקר מפני שהגופים החשובים לא רושמים את זה כחלק מהסל המוצע לידיעה.

אתה שמעת את השאלה ששאלתי את גברת אטרקצ'י, אם הם יודעים לדבר עם משרד התפוצות? כי זה אותו סל. אוי ואבוי אם הם לא ידעו לדבר. אני חושב שכנ"ל גם עם מיזמים אחרים שהם לא נוגעים לזה, כנ"ל עם משרדים אחרים, כל שכן שזה בתוך המשרד.

יש ויכוח עקרוני עם משרד התפוצות. אני מצפה שאדוני יכניס לסיכום את הקריאה הזאת שכל המערכות העוסקות בחינוך יהודי בעולם - - -

אני אגלה לך שתוך כדי שגברת דלית דיברה, אני כבר כתבתי את הסיכום.

אז אני מציע להוסיף סעיף.

אבל זה בפנים שם.

התפרצתי לדלת פתוחה. תודה רבה.

תודה. יש מישהו שרוצה לדבר? יש לי עוד דקה-שתיים.

אני רוצה לשאול שאלה.

בבקשה אדוני, מי הדובר?

ד"ר עודד אבישר, אני מנהל את אגף החינוך בתנועה ליהדות מתקדמת.

אני רוצה לשאול את ד"ר אטרקצ'י, בכמה בתי ספר אתם עובדים והאם אתם עובדים גם עם בתי ספר של supplementary schools, זה היה פעם Sunday schools או רק בבתי הספר היומיים? כי רוב היהדות נמצאת בחלק הזה.

אנחנו כרגע עדיין לא עובדים עם בתי הספר "יום א'", מה שנקרא או supplementary schools. אנחנו כן עובדים כרגע במכלולים שונים עם כמאה בתי ספר בעולם בתצורות עבודה שונות. יש לנו עבודה עם ארבעים וחמישה בתי ספר בברית המועצות לשעבר, שהיא מאוד אינטנסיבית, עוד עשרים בתי ספר בעולם ששלחנו אליהם מורים שליחים בשנתיים האחרונות, שגם שם העבודה היא מאוד אינטנסיבית ויש מטרה וכוונה להרחיב את זה, ועוד שותפויות אחרות שאנחנו עושים - - -

אני חושב ש- Sunday schoolsזו הצהרה, זו אמירה. הורה ששולח את הילד שלו ל- Sunday schools למרות שהמסגרת הפורמלית שלו היא לא בית ספר יהודי, יש לו בזה אמירה. אני חושב שאמנם אתם צעירים, אבל זה צריך להתפשט. תודה על השאלה.

עוד דוברת? איזונים בין המגדרים ואני אגש לסיכום.

אני מרב שני, אני מנהלת את רשת בתי הספר התאומים העולמית ביחידת השותפויות, שותפות ביחד בסוכנות היהודית.

הדברים שדיברתם כאן עליהם, על הקשר האישי ועל ההדדיות ולהביא את שני הצדדים, זה בדיוק הנושאים שאנחנו עובדים בהם ביחידת השותפויות וספציפית ברשת בתי הספר התאומים, אנחנו מחברים בין בתי ספר פה בישראל לבתי ספר היהודים בתפוצות. אנחנו עובדים היום גם בבתי ספר יומיים כמו שדיברתם, גם בבתי ספר משלימים ואנחנו יוצאים עכשיו יחד עם משרד התפוצות ומשרד החינוך להרחבה מאוד משמעותית של התכנית הזאת, למאות בתי ספר בעולם, בסופה עשרות אלפי ומאות אלפי תלמידים, ההורים שלהם, המורים שלהם, בשאיפה שהקהילה כולה תהיה מעורבת.

כשדיברנו על הדדיות, אני חושבת, ואתם דיברתם על זה הרבה, גם על מה קורה לתלמיד ישראלי שנחשף ליהדות התפוצות, לא רק מה קורה בתפוצות, כי אנחנו כולנו, הילדים שלנו, הילדים שלי לא יודעים כמה קשה להיות חבר בקהילה יהודית בתפוצות, כמה צריך להשקיע בשביל זה, כמה צריך לקבל החלטות אקטיביות כל יום, אם לשלוח את הילד ליום ראשון בבוקר ל- supplementary schoolsאו לשלוח אותו ל- hebrew school, אם לשלם את הכסף לבית ספר יהודי פרטי או ללכת לבית ספר הציבורי שיש בשכונה, ורק דרך הקשר הזה שמתאפשר בבתי הספר התאומים, כשפוגשים את הבן אדם עצמו, לא קונספט מופשט שתלוי על הקיר וציור של ישראל, אלא כשמדברים עם הילד, זה בשיחת וידאו, כשמחליפים איתו תוצרים, כשלומדים ביחד תכניות פדגוגיות משותפות, רואים את יהדות התפוצות בעיניים ומבינים מה זה האתגר הזה.

תודה. בבקשה.

שלום, ערן ברקוביץ', מנהל המחלקה לחינוך בהסתדרות הציונית.

התארחנו כאן בוועדה באוגוסט האחרון לציון 120 שנה לקונגרס הציוני. סיפרנו שם על אחד מהמפעלים החשובים שלנו, מאתיים ועשרים שליחי הוראה בבתי הספר היהודיים בעולם, למעלה ממאה ששים ותשעה בתי ספר.

אני רק רוצה להביא מחוויה שהייתי שותף אליה שבוע שעבר.

יכול להיות שאנחנו מדברים על אותם בתי ספר?

יכול להיות, גם על שיתוף פעולה - - -

נקרא לאיגום משאבים ולפריסה יעילה.

עלה כאן הערך המוסף של המוסדות הלאומיים. אני רק אציין חוויה שהייתי עד אליה שבוע שעבר. ערכנו כנס למדינות מרכז אמריקה, מדינות מאוד קטנות. בין השאר השתתפו שם נציגים משתי מדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל. המדינה לא יכולה לעבוד לצערי עד היום בכל מקום בעולם היהודי כולל גם מדינות ערב שאנחנו עובדים מולם, וזה הערך המוסף שלנו בתמונה הזאת.

הדבר השני, רק הערה שאולי שווה להוסיף לפרוטוקול. אנחנו בוחנים היום את הנושא של הכשרת המחנכים המקומיים היהודיים בעולם. צריך לציין שקיימת כאן תופעה שהמכללות שיכשירו מורים לעברית והוראת יהדות בעולם הלכו ונסגרו בעשרים שנה האחרונות. גם על הדבר הזה יש לתת את הדעת, כיצד מכשירים את הדור הבא שמחנך את הדור - - -

אני לא רוצה לחשוב על זה שהשולחן הזה הוא שהפגיש אתכם. אני חושב שכדאי לעשות בלי שום קשר לסיכום, מפגש, לראות. איפה שיש זהות בתכנית העבודה, ניתן לאגם משאבים לאיזה מכפיל כוח, לא יודע, אני לכן לא כותב את זה בסיכום. כדאי לחשוב על זה.

רבותיי, תודה רבה על היום הנפלא הזה, קודם כול ליושב ראש הכנסת. הוועדה מודה ליו"ר הכנסת על ציון יום התפוצות.

הוועדה מודה למשרד התפוצות, למשרד החינוך, למשרד העלייה והקליטה על שותפות במפעל חשוב זה של פעילות בתפוצות.

הוועדה קוראת לכל משרדי הממשלה לשתף פעולה ולבחון את הפעילות הרבה שנעשית, כל אחד בנפרד, לעשות אותה בין אם ביחד ובין אם תואם מדיניות, מה שנקרא, שלא כל אחד יפעל בכיוון אחר.

הוועדה רואה בחובתה של ממשלת ישראל, באחריות ובמחויבות צורך גדול להגדיל את השקעתה בעתיד העם היהודי וזה אינטרס שלנו כמדינה, בחיזוק השותפות והערבות ההדדית, קוראת לשר החינוך ולשר התפוצות לתרגם זאת לתקנה תקציבית קבועה שתשב בבסיס התקציב, שתכניות חשובות אלו לא יהיו בצורה וולונטרית של שר זה או אחר או ברצונו, בהשקפת עולמו של שר זה או אחר, לכן חשוב שפרויקטים אלו יתוקצבו בתקציב רב שנתי בבסיס התקציב.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לפתח תכנית לימודים שתגביר את המודעות גם של תלמידי ישראל לגבי גורלו ואתגריו של העולם היהודי בתפוצות.

תודה רבה, המשך יום מהנה. אני חושב שימים כאלה מגבירים את המודעות, מחדדים את הנהלים ומעודדים את שיתופי הפעולה. אני לא מזלזל בשיתופי הפעולה. אני מכיר את הקנאות הזו שכל אחד אוהב את חלקת האלוהים הקטנה שלו. אף אחד לא נכווה מחופתו של האחר. אני חושב שכולנו מדברים על העם היהודי בגולה על כל גווניו. גורלו של העם היהודי לא שייך לנחלתו של יהודי זה או אחר, כולו בכללו, ואני חושב שצריך לחזק את הזהות היהודית. כשמדברם על חיזוק זהות יהודית ושותפות הדדית, כדאי שהמוסדות הלאומיים, משרדי הממשלה השונים ידעו לדבר באותה שפה מקצועית, באותו חזון, באותו אתגר כמכפיל כוח.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:01.