ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-11OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 511

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ז בכסלו התשע"ח (05 בדצמבר 2017), שעה 10:06

תפקיד המורה בהצלחת השילוב במערכת החינוך - לציון היום הבינל"א לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

יוסי יונה

נורית קורן

סעיד אלחרומי

מאיר כהן

יוסף עטאונה

טלי בארי מאיר - אגף לחינוך על יסודי, משרד החינוך

מוריה טלמור - מרכזת יחידה לטיפול בפרט, אגף חינוך יסודי, משרד החינוך

אורה גולדהירש - מדריכה באגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

רוית גולדנר להב - מדריכה ארצית באגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף א חינוך מיוחד, משרד החינוך

לאה ריימן - מפקחת מוסדות להכשרת עו"ה, משרד החינוך

טליה טל - מנהלת מת"י ירושלים, משרד החינוך

מירי נבון - מ"מ מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

סוהא שיבל - אגף יסודי, משרד החינוך

יואל לוין - מדריך ארצי, אגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

יעל גודל - מנחה מחוזית, יעד ההכלה, משרד החינוך

שלי הרוש - מדריכת הכלה, משרד החינוך

זמיר ישי - מדריכת הכלה והשתלבות, מחוז צפון, משרד החינוך

עידית הוכנברג - מדריכה, משרד החינוך

אמיתי שוחט - נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

ליאורה ביניאמינוב - מתמחה, מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

פנינה הירשברג - רכזת קדם יסודי מח"ר, ירושלים

ליאת אורי - מנהלת מחלקת חינוך והדרכה, עמותת נגישות ישראל

לילך בר - עו"ס קהילתית, בית איזי שפירא, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות

רועי ווקנין - מנהל הבית למשפחות, בית איזי שפירא

הדס ארנון-שרעבי - עורכת דין, אגף לקידום זכויות

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

נחמה כהן - עמותת "מקום לכולם"

ארנה מילוא - נציגת ארגון "עוצמה"

ילי קלריך - מורה ודוקטורנט לפסיכולוגיה קלינית

תמר שמיר - סטודנטית, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, האוניברסיטה העברית

אביבית ברקאי-אהרונוף - עורכת דין, ארגון "בזכות"

קובי אמינוב - עורך דין, המרכז הישראלי ללימודי חירשות

בועז אחד העם - היו"ר המרכז הישראלי ללימודי חירשות

אורי קלריך - מלווה, מכללות

יובל אדלר - בוגר "מקום לכולם"

חן ניזרי - בוגרת שילוב

נעמי נזרי - אימא של חן

מוסא עבדל רחמן - מוזמן/ת

גבריאלה אדמון-ריק - מוזמן/ת

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

אירדה קריימר - שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ, מייצג/ת את נגישות ישראל

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

תפקיד המורה בהצלחת השילוב במערכת החינוך - לציון היום הבינל"א לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 5 בדצמבר 2017, הנושא – תפקיד המורה בהצלחת השילוב במערכת החינוך – לציון היום הבין לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, בכנסת. הכנסת מציינת היום את היום הבין לאומי לשוויון זכויות.

לשוויון זכויות אדם ואנשים עם מוגבלות. זה שני ימים שונים.

מלווה את זה מיום כניסתה לכנסת כיו"ר השדולה, חברת הכנסת נורית קורן. אני מייד אתן לה את רשות הדיבור.

אני מבין שהוזמנה מתרגמת לשפת הסימנים, ככה שהיא תוכל בזמנה החופשי לתרגם למי שצריך.

אני חושב שזה נכון וחשוב שהכנסת, משלל ימי הציונים בכנסת, לעיתים אנחנו אומרים כראשי ועדות, לא נשארו לנו ימים פנויים בלי יום מיוחד בכנסת, כי אנחנו מקיימים דיונים לפי הנושא, אבל אני חושב שכשמדברים על זכויות אדם ויום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אני חושב שזה נכון, זה חשוב, למרות שיש התקדמות גדולה ועצומה, אני חושב שמדינת ישראל התקדמה רבות בהנגשה. אני חושב שההצלחה הזו, צריך להעצים אותה, אבל אי אפשר שלא להתייחס לשני מגזרים שהמדינה צריכה לדחוף אותם בקטע של ההנגשה, לסייע ולדחוף, זה לא קל, לא פשוט בגלל שנים רבות של צורת ההתנהלות גם של האוכלוסיות, גם של המדינה, האוכלוסייה החרדית והערבית. אני חושב שהחברה שם עדיין לא הדביקה את הקצב של החברה הכללית ואני חושב שכל יום שאנחנו מקיימים דיונים, אני רוצה לומר לכם שאנחנו מטפלים באנשים עם מוגבלויות בוועדה הזו, אני חושב לאורך כל השנה, אפילו שרחלי אברמזון מנהלת האגף לא מקשיבה לי כרגע, אבל היא פוקדת אותנו הרבה בוועדה בגלל אותן אוכלוסיות, ואני חושב שעוד יום כזה שאנחנו מקיימים, צריך לתת בו, א', רוח גבית למה שקורה במדינה ולהעצים את זה, אבל לא להשאיר מאחור את החברה הערבית ולא את החברה החרדית.

בבקשה, נורית.

בוקר טוב לכולם, אני מודה ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי שהוא נאות לקיים דיון ביום החשוב הזה ועושה עוד הרבה מאוד דיונים בנושאים האלה ומקדם אותם, אז אני מודה לך מראש.

אני רוצה להודות גם כן לרחלי אברמזון שבעצם כל פעם כשאני פונה אליה, הלב פתוח והלב שומע. היא עושה את כל מה שהיא יכולה על מנת להנגיש את מערכת החינוך ובמיוחד את החינוך המיוחד.

אני צריכה לומר בגילוי לב, לי יש ילדה עם לקות שמיעה, שזה התגלה רק בכיתה א'. היה מאוד קשה לכל המערכת, לנו כמשפחה, להבין שהיא לא שומעת כל כך טוב ואנחנו צריכים לדבר איתה פרונטלית לפעמים כדי שהיא תדע בדיוק מה אנחנו מבקשים ממנה. הצוות בבית הספר לא היה קשוב. היה מאוד קשה ולקח לי המון זמן שהמורים יתרגלו שיש לה מורה של שמע, וכאן אני רוצה לומר לשמע רק מילים חמות. המורות של שמע באות לבתי הספר, נותנות לילדים מעל ומעבר. הלוואי שבמערכת החינוך הרגילה היו לנו כאלה מורות כל כך קשובות, כל כך מקצועיות ובאות באמת לקדם את הילד.

גם במערכת החינוך הרגילה יש כאלה מורות. לא צריך להלל את זה על חשבון זה.

אני לא מהללת, אני עברתי מסכת ייסורים קשה מאוד ואני אומרת, יש מורים מצוינים ותיכף אני מתקדמת לזה, אבל אני אומרת שצריך ללמוד מהסובלנות של המורים לחינוך מיוחד, בחינוך הרגיל, כי בחינוך הרגיל מאוד קשה להתמודד היום עם ילדים ויש הרבה ילדים עם צרכים מיוחדים ולכל אחד זה משהו אחר ומאוד קשה. אני חושבת שכל מורה, אם הוא היה עובר איזושהי הכשרה קטנה של מורה בחינוך מיוחד, זה היה מסייע לו.

אני גם הייתי ב-2005 מורה מחליפה וגם סייעת, אז אני גם מכירה את הצד השני של בית הספר מזה שאני אימא וגם מזה שאני הייתי בתוך בית הספר חלק מהצוות החינוכי וראיתי בדיוק מה נעשה.

אני רוצה לומר שהיו מורות שבאמת סייעו לבת שלי והבת שלי באמת הצליחה איכשהו לסיים גם את היסודי, ובחטיבה לא היה פשוט כי בחטיבה כל רגע נכנס מורה אחר, ומורה לא מבין את הצרכים של ילד שיש לו לקות שמיעה. צריך לומר כאן, כמו שיש כל מיני לקויות, גם בשמיעה הלקות היא מאוד אינדיבידואלית ושונה ולפעמים המורים לא מבינים את זה ומאוד קשה להם עם זה. היה לי קשה מאוד להסביר למורים. אני ביקשתי שצוות של שמע יבוא להנהלת בית הספר בתיכון והם יקשיבו מה הלקויות וילמדו איך להתייחס. צר לי שבאותה תקופה בית הספר לא רצה לקבל את זה. למזלי הרב בתיכון, שזה הזמן הכי קשה עם כל המבחנים ועם הכול, הייתה מורה אחת שפשוט שכבה על הגדר בשביל הבת שלי. היא עשתה הכול בשביל הבת שלי כדי שהיא תסיים את הלימודים ואת תעודת הבגרות למרות הקושי הרב של שאר המורים, שזה היה מאוד קשה. את הכיתה האקוסטית לא קיבלנו למרות שהיה חוק. אני נלחמתי בעירייה וזה היה מאוד קשה. גם אנחנו כהורים לא תמיד יודעים מה מגיע לנו וזה הדבר הכי קשה.

איפה זה היה?

בהרצליה, וחברת הכנסת גרמן שהיא הייתה ראש העיר, נלחמתי בגרמן. אמרו לי, משרד החינוך לא העביר תקציב. אמרתי, לא יכול להיות שלא העביר תקציב. פניתי למשרד החינוך, קיבלתי אישור שמשרד החינוך העביר את הכסף ואז העירייה לא רצתה לעשות את הכיתה. עוד פעם פניתי ואז יועץ אקוסטי התקשר אלי ואמר לי, תראי, אנחנו נבנה את הכיתה אבל לא נכניס את שאר הדברים שצריך. אמרתי, מה כתב יועץ הנגישות? אתם תיתנו את כל מה שהוא כתב, אני לא מוכנה לזה. קיבלנו את הכיתה בפורים של כיתה י"ב, לא י'.

למרות שהעירייה נחשבת לאחת הערים הכי נגישות, הרבה בזכות של יעל גרמן.

יפה. זה מה שקרה, שהיא כבר סיימה את הלימודים. בזכות המאבק שלי עוד שני ילדים שהם עם לקות שמיעה, שאף אחד לא ידע עליהם, גם הם קיבלו כיתה ועכשיו יש שלוש כיתות בבית הספר הזה לילדים עם לקות שמיעה.

אני רוצה לומר שחשוב מאוד שהמורים ידעו בדיוק מה הלקות, איך צריך ללמד, איך צריך לעשות.

אני צריכה להדגיש עוד נקודה אחת. הייתה מורה לאנגלית שהיא בעצמה הייתה לקויית שמיעה, והבת שלי, מה לעשות, דווקא את המילים באנגלית היה לה מאוד קשה, והסברתי למורה והמורה אמרה לה את המילים הללו: אם אני מורה לאנגלית ואם אני יכולה, אז גם את יכולה, וזה מאוד הרגיז אותי, כי היא דרשה מהבת שלי דברים שהיא דרשה מעצמה, והיא לא ידעה והסברתי לה כמה וכמה פעמים שלקות השמיעה שונה לגמרי, והיא הייתה צריכה לחשוב על זה והיא לא חשבה, ועשיתי מלחמה להוציא את הבת שלי מאותה קבוצה. לצערי הרב הבת שלי יודעת היום אנגלית אבל לא מספיק טוב, כי יש בעיה. לצערי היא לא שולטת כמו שצריך כי יש בעיה בשמיעה ולהגות את העיצורים ואת הכול, וזה קשה, ואם מורה לא מבין, אז כאן אנחנו צריכים לשים על השולחן שמורה גם בכיתות הרגילות, הוא זה שמוביל את התלמיד, הוא זה שקובע וכל אחד צריך לקחת לתשומת ליבו שיכול להיות שזה הילד שלו. תודה רבה.

א', תודה לנורית על היום הזה. אנחנו נאפשר לך מתי שתרצי לרוץ מוועדה לוועדה, ממקום למקום.

אין ספק שהסיפור אמנם הוא אישי, אבל הוא נוגע לכותרת של הדיון. תפקידו של המורה, בהצלחה של השילוב. אני לא חושב שנורית התכוונה להכליל. יש מורים שאכן עושים את עבודתם נאמנה ויש להם את הכלים, יש להם את היכולות. יש מורים שהמציאות שאליה נקלעו בשילוב, ללא הכנה, ללא אמצעים, אז הם מתמודדים.

אני רוצה לומר לגבי כיתות אקוסטיות, אנחנו מלווים את הנושא הזה עם משרד החינוך. נאמר לי חד משמעית, מוסד, רשות מקומית שתבקש, כמובן מוסד רשמי, לצערי הרב המבנים של המוסדות הלא רשמיים, יש ראשי רשויות שלא מבקשים עבורם הנגשה ולא התאמה אקוסטית, לכן נאמר לי חד משמעית, רשות מקומית שתגיש בקשה לכיתות אקוסטיות, יקבלו את האישור. אין מגבלה של תקציב במיוחד בשנים האלו. אנחנו נעקוב ונראה שאכן הדברים מתקדמים.

אני מעריך את זה שיש ריבוי של חברי כנסת בדיון. זה לא מובן מאליו, זו רק ועדת חינוך. זה מראה כמה הנושאים חשובים להם, כמה חברי הכנסת מודעים לנושא והם מקדמים. אני מודה לחברי הכנסת, לכן אנחנו נתחיל עם רצף של חברי כנסת. לאחר מכן ניתן למספר אורחים שביקשו רשות דיבור בפתק, לא ברישום במחשב, מי שהגיש לי פתק, ונשמע את משרד החינוך בסיכום.

פרופ' יוסי יונה. אני רשמתי את חברי הכנסת לפי סדר ישיבתם, כי לא הייתי כאן כשישבו. בדרך כלל זה לפי סדר הגעתם כי אני מקדים את כולם. בבקשה.

קודם לחברתי נורית, היוזמה - - -

צריך לומר שזו השדולה של אנשים עם מוגבלות. חברים יחד איתי אילן גילאון וקרין אלהרר.

באמת כל הכבוד ליוזמים שהקימו את השדולה הזו. לא ניתן להוריד מערכה של החשיבות של השדולה הזו והפעולות שהיא עושה כדי לקדם את העניין, לפקח על העניין, להביא את הנושא הזה למודעות, בין אם של כלל הציבור ובין אם של חברות וחברי הכנסת.

כפי שאת אמרת, חברתי, מתקיים דיאלוג בין אנשי ונשות השדולה לבין משרד החינוך כדי למקסם את האקטיביות של שילוב ילדים עם מוגבלויות בכיתות, וכאן כפי שגם אדוני היושב ראש אמרת בפתח הדברים, שהנושא מתרכז בתפקיד של המורה. מופעלים עליהם לחצים צולבים, מנוגדים, ובאתוס שמתקיים היום, האתוס של המצוינות האינדיבידואלית, הם כשלעצמם ניצבים בפני אתגרים לא פשוטים, כלומר, מורה כשהוא יושב בכיתה, הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לו, זה שתהיה לו כיתה הומוגנית.

אבל זה משעמם, לא?

לא משעמם, אני אגיד לך תיכף למה.

למי שיש הפרעות קשב וריכוז זה משעמם.

המורים בכיתות ההומוגניות זה המורים שהכי פחות מאותגרים במערכת, כי לפעמים הילדים הטובים מצליחים למרות שהמורה שם.

יפה. אדוני היושב ראש, בתקופה שלי כשאני הייתי ילד, הייתי היפר בצורה באמת בלתי נסבלת.

ספר להם שלמדת מסגרות.

זה כבר לפני כן. אני בטוח שיש לי קרדיט לכך שמספר מורים, בוא נאמר, חל תהליך מאוד מוקדם של צמיחת שיער לבן בראשם וזה בגלל הסבל הנורא שגרמנו להם, אבל לא ידענו שיש נניח משהו שנקרא ריטלין, שאפשר להרגיע ילד, אז באמת היינו ילדים שובבים ביותר.

בינינו, היו איזונים, כי גם המורים שלנו היו שובבים. היו להם דרכים יצירתיות שלא נפרט אותן כאן.

מה שאני רציתי לומר, שאני לא בטוח עד כמה האתוס שהיום מנחה, מתקיים בבית הספר, מסייע למורים להנגיש, כי זה לא רק, מאיר, כפי שאתה יודע, העניין של כיתה הומוגנית, אלא מבחינתה של המורה, של המורה, שככל שהמצוינות של התלמידים תהיה גבוהה יותר והם יהיו הומוגניים, זה האקלים הטוב ביותר שבו היא רוצה ויכולה לתפקד, וזאת מדוע, גם אדוני היושב ראש? משום שהיום גם בוחנים אותה על פי יעדים, ואז נשאלת השאלה עד כמה אנחנו יכולים להכניס את הנושא הזה של יעדים? זאת אומרת, ככל שהכיתה תהיה יותר הומוגנית, ככל שהכיתה תשלב בתוכה תלמידים עם מוגבלויות, ככה המעמד של המורה גם אולי אפילו מבחינת שכר, לכו תדעו מה, הקידום שלה וכו' יכול לעלות בהתאם. כל עוד אין מה שאני מכנה אותם, גורמים חיצוניים שהם מעודדים, של מה הם יעדים של מערכת החינוך ושהם כוללים בתוכם גם את הנושא הזה של הנגשה ושילוב של ילדים עם מוגבלויות, אז זה שהמורה או המורה ימצאו שם לבד בחזית הזו, זה יהיה עניין אישי שלהם. ברור שהעניין האישי שלהם הוא עדיין חשוב וברור שאנחנו מבקשים מהם לעשות את המאמץ העילאי, את המאמץ הנדרש כדי לעשות ככל שניתן כדי לשלב ילדים עם מוגבלויות בתוך הכיתה שלהם, אבל אני חושב, התפקיד שלנו הוא גם איך אנחנו פועלים כדי ליצור תנאים אופטימליים בתוך הכיתה, בתוך בית הספר, שהאתגר לא יהיה בסופו של דבר אתגר בלעדי של המורה, אלא אנחנו יכולים לסייע לה בקיומם של תנאים סביבתיים של בית הספר ושל הכיתה כך שיקל עליה לשלב ילדים עם מוגבלויות בכיתה.

תודה. חבר הכנסת עטאונה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני גם מצטרף לברכות של היוזמים והעלאת הנושא שהוא נושא מאוד חשוב ומרכזי במערכת החינוך, שנוגע לאוכלוסייה שכולנו צריכים לשים לב ולעזור ולתרום לה.

כל נושא השילוב במערכת החינוך של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומוגבלויות במערכת הרגילה, זה נושא מאוד משמעותי שגם חינוכית הוא דבר מבורך וגם חברתית, שילדים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים יכולים להשתלב במערכת החינוך הרגילה. היוזמה עצמה והחוק והתיקון שהיה, שילדים עם מוגבלויות יכולים להשתלב במערכת החינוך, הוא צעד משמעותי. השאלה שנשאלת, האם מערכת החינוך הרגילה במתכונת הנוכחית, במיוחד במגזר הערבי, מוכנה לקלוט את הילדים האלה, ליצור להם את הסביבה הלימודית והחינוכית ולענות על צרכים שלהם. הניסיון והמציאות מראים שהדבר אינו בהכרח נמצא במערכת החינוך הערבית. יש את הניסיון לשלב את הילדים. הילדים נמצאים בתוך המערכת, אבל ברוב בתי הספר אין את המציאות והסביבה הלימודית שיכולה לענות על צרכים של הילדים.

אני חושב שגם לגבי הדיון עצמו על תפקיד המורה, זה מאוד מאתגר את מערכת החינוך שמורה צריך גם לקלוט את הילדים האלה בתוך מערכת החינוך, גם להוביל את הכיתה איך שהיא. בקטע הזה לפי דעתי משרד החינוך מפספס וכולנו כמערכת מפספסים, כי אין נהלים ברורים לשילוב במערכת החינוך. אני חושב שאין חוזר מנכ"ל שמגדיר בצורה ברורה את הצעדים שבית ספר צריך לנקוט כבית ספר, לענות על צרכים של ילדים אלה.

אתה מדבר על המערכת הרגילה?

אני מדבר על המערכת הרגילה ומה הם הקריטריונים שקיימים בתוך המערכת, שכל בית ספר וכל מערכת חינוך צריכה לספק. כל נושא ההנגשה של מערכת החינוך הרגילה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, התחיל תהליך לפני שנתיים במחוז דרום במערכת החינוך. זה מאוחר מדי וזה מעט מדי, לא מספיק. צריך להמשיך במהלך ההנגשה בתוך מערכת החינוך וצריך להגדיל את התקציבים משמעותית, שיענו על הצרכים.

תודה. מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני מברך את יוזמי היום הזה. זה יום חשוב מאוד, הדיון חשוב מאוד. אין ספק שמערכת החינוך בישראל היא מערכת הטרוגנית, ואם מדברים על כיבוד האחר, הכרה באחר, זה המקום. המקום זה מערכת החינוך, משום שגדולתה של מערכת החינוך, לא רק המורה, נכון שהכותרת היא המורה, איך הוא יכול לשלב, אבל יש מערכת שלמה שיש לה מטרות, במה היא מציידת את אותו מורה, איך היא מכשירה אותו, איך היא מכינה אותו כדי לדעת איך בסוף לשלב ילדים כאלה, שכפי שאמרתם, גדולתה של מערכת החינוך, איך לתת הזדמנות שווה בכיתה שהיא הטרוגנית או בבית ספר שהוא הטרוגני. אני חושב שאת ההנגשה של בית הספר בהתחלה, כולו, אם זה פיזית, אם זה קוגניטיבית וחינוכית, זה התנאי הראשון.

שנית, לתת את כל התקציבים הדרושים לבתי הספר כדי להכין אותם לקלוט ילדים כאלה בנוסף להכנתו והכשרתו של המורה. אני מדבר על מערכת חינוך רגילה ורשמית, לא מדבר על בתי ספר שהם מיוחדים. אני חושב, הצלחתו של בית הספר תהיה בשילובם של תלמידים כאלה ומתן הזדמנות שווה להם כדי להצליח.

תודה. אתמול הייתה ישיבת הכנה של איזה פורום מצומצם לקראת עבודה באמת כוללנית, כולל תיקוני חקיקה לכל נושא החינוך המיוחד, שכולל הכשרות למורים והדרכות. אני מקווה שהכוונות בכל אופן שהועלו בדיון הזה יוטמעו וזה לא לחזון למועד, זה דברים שאמורים להיעשות בזמן הקרוב וחברי הכנסת יהיו שותפים למהלכים.

חברת הכנסת אלחרומי.

בוקר טוב, תודה כבוד היושב ראש, תודה גם ליוזמים ליום הזה.

אני חושב שיש חשיבות מאוד גדולה לדבר על שילובם של התלמידים בעלי המוגבלויות במערכת החינוך. אני חושב שהמורה צריך לתפוס את עצמו כמנהיג בכיתה, כמנהיג בסביבה שלו, ואם הוא לא מתייחס לעצמו ברמה הזאת, אז התפוקה שלו, ברור שהיא לא תהיה כמו שמצופה.

אני רוצה להביא את הסיפור של ד"ר רמדאן אבורג'אן משגב שלום. ד"ר רמדאן, לימדתי אותו בשנות ה-90. באתי כמורה חדש, סיימתי באוניברסיטה העברית במחלקה לפיזיקה ולימדתי אותו פיסיקה. הוא היה מוגבל. יש לו מחלה שמתדרדרת עם השנים. היה לו קשה לכתוב. הוא הצטיין, התקבל לאוניברסיטת בן גוריון, סיים תואר ראשון, סיים תואר שני. בחודשים שעברו סיים דוקטורט בפיזיקה והיום הוא התקבל לטכניון לפוסט דוקטורט.

אתה יודע, אומרים שאין מורה מתקנא בתלמידו.

ברור. אני מבקר אותו מדי פעם, אבל הרצון שלו. היום הוא לא יכול לדבר, הוא רק כותב דרך המחשב. שום דבר לא זז מהגוף שלו, אבל זה נותן לאנשים פה, לכל מי שיש לו מוגבלות מסוימת, שמול רצון חזק שום דבר לא יכול לעמוד.

שוב, אני מברך על הדיון, זה מאוד חשוב.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן.

תודה רבה על הדיון לנורית וקרין ואילן, יום מצוין. אנחנו בכבוד גדול באים לכבד אתכם ביום הזה, כי זה אירוע טוב.

אדוני היושב ראש, אני נכנסתי למערכת החינוך ב-1977 והיום כשאני מסתכל על המערכת גם בעיניים של ראש עיר לשעבר, יש שינוי מהותי מאוד בכל מה שקשור לאמצעים ולמרחב ולתקציבים, אבל עדיין אני לא רואה שינוי מהותי בהכשרת מורים, וצדקה נורית שהיא אמרה את זה בדבריה.

המערכת הולכת לקראת שילוב משמעותי. המערכת לא תהיה בודדה. עם כל כך הרבה נתונים שאנחנו מקבלים מהתלמידים, שיש יכולת להורים שלהם ללכת ולאבחן אותם, לאט לאט אנחנו מוצאים שיותר ויותר ילדים בעלי צרכים כאלה או אחרים נמצאים בתוך המערכת, כי מערכת החינוך לעולם לא תוכל לייצר תיוג על תיוג ותיוג משנה על תיוג משנה. אנחנו באים ומוצאים כיתות שבאמת הן כיתות הטרוגניות לגמרי, לפחות במחוזותינו כשאני מדבר על פריפריה, בחינוך הציבורי, וטוב שזה כך. חינוך ציבורי צריך להיות חינוך של כולם, לכן ככל שאנחנו נשים תקציבים ולא נוכל לגעת בהכשרה של המורים, אנחנו חוטאים בזה בגדול.

שילוב של תלמידים הוא בראש ובראשונה רוח המפקד, רוח המפקדת. מנהלי בתי ספר, יש להם משמעות גדולה מאוד בקבלת החלטות על שילוב תלמידים, וכשמקבלים החלטה כזאת חייבים להתחיל במהלך של הכשרות מורים בתוך בתי הספר. לצערי הגדול אני אומר לך, אדוני היושב ראש, מערכת החינוך הישראלית לוקה בחסר בהכשרת מורים הטרוגניים. הסיפור הזה של "אני מחשיב עצמי להיות המורה לחינוך מיוחד ומכשיר את עצמי להיות המורה האחר", הוא טעות מיסודה. מי שילך לאגף החינוך של ה-OECD יראה שהיום יש מורים מתכללים שיודעים להכיל גם את אלה וגם את אלה וההכשרה שלהם באוניברסיטה או במכללות היא שונה לגמרי מההכשרה של המורים - - -

אתה צודק.

למשל, כשאני הייתי מנהל בית ספר, אני החלטתי לסגור את כיתות החינוך המיוחד. כמובן שמשרד החינוך רדה בי בקושי גדול מאוד ואמר לי, תשמע, אתה הולך להפסיד כסף. אמרתי, תנו לי להסתדר. לקחתי את הילדים והטמעתי אותם. בכדי לעשות תהליך כזה, כל החוכמה הגדולה שנצברה אצל מפקחות ומפקחי החינוך המיוחד, באתי ואמרתי להם, מעכשיו אתם באים לחדר המורים שלי הכללי. אתם לא באים לפגוש את המורים לחינוך מיוחד, אתם באים לפגוש את כל המורים. אגב, זה פתח בפנינו עולם מרתק. מה שהמורים לחינוך מיוחד ומשרד החינוך יודע, זה שצריך לשתף כל מורה במערכת. זה תנאי לכך שיכולתי להגיד למורים, תשמעו, יש בתוככם תלמידים. אגב, אחרי שנה אף אחד לא ידע שהתלמידים האלה היו בחינוך המיוחד. רובם הגדול ניגשו לבחינות בגרות, עברו אותן בהצלחה והלכו לצבא והכול בסדר. יש משהו מאוד סטיגמטי בקבוצות האלה.

לגבי הכשרת מורים אנחנו נקיים דיון מיוחד, ארוך, לא של שעה. ניקח כמה נקודות שבאמת צברנו פה בדיונים רבים.

המכללות להכשרת מורים, עדיין יש צרכים רבים למערכת החינוך שלא מצליחים לחלחל בגלל מערכות ההשתלמויות למורים והכשרת המורים החדשים. אני לוקח אתגר לדיון רציני ומעמיק עם כמה נקודות ואחת מהן יהיה החינוך המיוחד.

הרבה פעמים כשמגיעים לכאן אנשי משרד החינוך, אנחנו מתעמתים אותם, באהבה גדולה, אבל פה הייתי באמת רוצה להגיד מילה טובה גם לרחל וגם לצוות שלה, כי באמת הם נקודת אור בתוך המערכת. תודה רבה.

אני רק רוצה ברשותך רגע להוסיף דבר. אנחנו צריכים גם לקיים דיון בהקשר הזה על ועדות ההשמה שהן בעצם עושות את החלוקה ואנחנו צריכים למנוע כמה שיותר. מי שאפשר להשאיר, להשאיר. המקרים החמורים ביותר, להשאיר אותם בחינוך המיוחד. זה אנחנו חייבים.

גם על הסוגיה הזו אנחנו דנים.

אדוני, בוועדת הרווחה מתחיל דיון עם קבוצות הנכים.

אנחנו מכבדים את חברי הכנסת שהגיעו וגם מכבדים את אלה שלא. זה הכרח שלא יגונה.

תודה, אלף סליחות.

תודה. סליחה עם כולם, סליחה רחל וכל הצוות.

אנחנו כאן. בבקשה, יוסף ג'בארין.

אני מצטרף לברכות על קיום הדיון ויהיה לי גם הכבוד לדבר במליאת הכנסת מטעם הרשימה המשותפת בדיון המיוחד שנקיים בפתח המליאה בשעה 16:00.

אני רוצה לומר שעם כל הכבוד להתקדמות שהייתה במדינה בתחומי החינוך, עדיין נתקלים בקשיים מאוד מיוחדים בתחום הזה של החינוך המיוחד.

אני מקבל פניות בעיקר בשלוש רמות: אחת, למחסור המתמשך בשעות שילוב, מה שמחייב כמובן הקצאת תקציבים, ואם אנחנו נעודד שילוב מבלי שיש שעות שילוב, זה לא יקרה. אני מקבל פניות בעיקר מהחברה הערבית על היעדר כיתות, שבעצם אי אפשר לתפקד כראוי בתחום הזה של החינוך המיוחד מבלי שיש כיתות זמינות לפעילויות השונות של התלמידים.

הנושא השלישי, הנגשת בתי הספר. אני חושב, כבוד היושב ראש, שהחקיקה בתחום הזה עדיין בעייתית והחובה המינימלית של רק להנגיש בעצם פחות או יותר קומה ראשונה עם פיר למעלית, זה בהחלט לא מספיק. אני מכיר הרבה פניות של תלמידים שהתקבלו לבית הספר ובית הספר היה צריך הרבה זמן כדי לעשות את ההנגשה ולכן חלפה שנה עד שבאמת בית הספר הונגש, לכן אני מקווה שכבוד היושב ראש ייקח את הנושא הזה של החקיקה שקיימת בתחום ההנגשה הפיזית ונוכל לשפר אותה ולקדם אותה למצב שיהיה תואם יותר את הצרכים האמיתיים של התלמידים.

אסיים בעניין הכשרת המורים. זה נושא שבאמת נצטרך לקיים עליו דיון מיוחד, אבל אני שומע הרבה תלונות מתלמידים שפשוט מורים בכיתות של שילוב, שיש להם תלמידים בשילוב, ממש לא יודעים איך להתנהל מולם, לא קיבלו שום הכשרה ורק התלמידים שלנו הם אלה שסובלים, לכן זה נושא באמת שמחייב דיון.

פתחתי את הדיון על הפער שיש בנושא של ההנגשה בכלל, הפיזית והחושית לגבי המגזר הערבי אל מול החברה הכללית ואני חושב שצריך להדביק פערים כאלו.

אמיתי שוחט, בבקשה.

אמיתי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים.

קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שהגיע לכאן, כמובן למשרד החינוך, גם לארגונים ולילדים הצעירים בוגרי שילוב שנמצאים כאן.

קודם כול, בשילוב באמת יש מספר אספקטים. יש את הנושא של ההנגשות וההתאמות, שאנחנו יודעים שעדיין יש פערים והוועדה מטפלת בהם, גם נושאים כמו הסעות וסייעות, אבל בשורה התחתונה, האדם החשוב ביותר בנושא של השילוב זה המורה קודם כול כבולם זעזועים. גם אם אין את כל ההתאמות, המורה הוא מי שנמצא בחזית ומי שאמור לתת את ההשלמות, וגם כאשר יש את כל ההתאמות וההנגשות, עדיין המורה הוא בעצם הדמות המרכזית בחיי התלמיד, המורה הוא האדם החשוב ביותר ולכן אנחנו צריכים לתת לו גם את היכולות לשלב, וגם את הנושא של שינוי העמדות שלו, שיבוא בעמדה חיובית לשילוב.

במילים אחרות, כשאני מנהל בית ספר ומראיין מורה, אחד הדברים שאני צריך לשים דגש בראיון, מה העמדה שלו לגבי השילוב.

נכון, ובמידה ועדיין לא מכיר, אז אפשר עדיין להכשיר.

הזכרתם את נושא ההכשרה שבאמת זה נושא מאוד משמעותי, ההכשרה עוד במהלך הלימודים. יש בימים אלה ועדה במל"ג, ועדה שעוסקת במתווה הכשרת המורים. בספטמבר רחלי ואני הופעתי בפני הוועדה, דיברנו איתם על נושא השילוב, כמה חשוב להכניס לא רק לילדים עם מוגבלות, בכלל לכל הילדים, כמה חשוב להכניס תכנים של שילוב ותכנים מקצועיים בנושא הזה.

את אותו צעד לא עשית עם האגף להכשרת עובדי הוראה?

הם בהכשרה שלפני כן, אז הופענו בפניהם. זה עדיין בדיונים וכמובן שנשמח לכל סיוע מבחוץ כדי שבאמת זה יכנס. הדברים שרחלי ואני אמרנו שם, שבאמת יכנסו לתוך מתווה ההכשרה של המורים, אז זה הדבר הראשון.

הדבר השני זה בנושא של הפיתוח המקצועי של מורים שכבר נמצאים בתוך המערכת. אני באמת רוצה להגיד, קודם כל אפשר לראות כאן כבר את הצעדים החיוביים שעצם מי שנמצא כאן זה לא האגף לחינוך מיוחד בנפרד, אלא יש כאן שילוב בין האגף לחינוך מיוחד לבין האגפים הגילאיים.

חצי משרד הבאנו לך היום.

כל הכבוד על החשיבות הזאת. מה שבאמת אני חושב שחשוב, שזה לא יהיה בצורה התנדבותית, זאת אומרת שמורה או מנהל לא יוכל לבחור, אני רוצה את הפיתוח המקצועי הזה או לא, אלא שזו תהיה חובה שכל מורה צריך לעשות את זה. תודה רבה.

תודה. בועז.

בועז אחד העם, המרכז הישראלי ללימודי חירשות.

אני רוצה להתייחס לנושא של הוועדה, שזה בעצם התפקיד של המורה.

אני רוצה לומר שבעצם לנו מאוד מפריע דבר מאוד חשוב, שמערכת החינוך לא מאפשרת למורות חירשות ללמד את הילדים כבדי השמיעה והחירשים. יש להם איזו תפיסה רצופה בכוונות טובות אבל איתה הם מגיעים לגיהינום, שבעצם המורים/המורות חייבות לדבר אך ורק בצורה ברורה ולא נותנים להם ללמד את הילדים החירשים. יש פה איזושהי פגיעה מאוד אנושה, כי המורות השומעות שמגיעות, חלקן לא יודעות בכלל שפת סימנים, חלקן גם לא יודעות מה זו חירשות, הן רק למדו על זה באופן קצר במכללות או באוניברסיטאות והן מגיעות רק עם דיבור ברור, וזה פרמטר שפשוט פוגע בילדים והתוצאה היא שהילדים מסיימים את בית הספר התיכון עם רמת קריאה וכתיבה מאוד נמוכה. ההישגיות שלהם גם אחר כך, תת תעסוקה, אי תעסוקה והם תלויים במערכות האחרות כמו רווחה וביטוח לאומי, ואחת הסיבות זה בגלל שהחשיבות של המורים, את מי הם ילמדו, היא מאוד עצומה, ופה במערכת החינוך יש פה איזושהי הטיה וצריך לטפל בזה. תודה.

תודה. חברת הכנסת חנין זועבי.

באמת הנושא חשוב, אבל אני מרגישה שאנחנו בשלב ניסויי. אנחנו עושים ניסויים בתלמידים. לפעמים אנחנו אומרים לשלב את התלמידים. אני חושבת שאנחנו עד עכשיו לא בשלב שבו אנחנו באמת יודעים מה טובת הילדים, כי גם אם אתה משלב את הילדים, אתה לא בטוח שאתה לא גורם לתסכול יתר. אני חושבת בקול רם. אני לא אוהבת תשובות אוטומטיות וצורת מחשבה אוטומטית.

אם אני מבין אותך, אנחנו חסידים של השילוב, אבל לא בכל מחיר.

בדיוק.

צריך לבחור והתאמה אחת לאחת. מסכים איתך.

בדיוק. מה שאני אומרת לך, אם אתה תכניס את שיטת השילוב לבתי הספר הערביים, ויש לי קצת אינפורמציה כי יש לי גם קרובי משפחה, זה הגדיל את רמת התסכול של הילדים, זה הבליט את השוני שלהם, את המחסורים שלהם. אתה צריך לוודא כאשר אתה משלב אותם, שיש לך את הכלים בנוסף לשילוב, לתת להם את הצרכים המיוחדים, לחזק אותם איפה שהם חלשים ולסגור את הפער, כי אחרת אתה תאבד אותם לגמרי.

אני ליוויתי מקרים שכתוצאה משיטת השילוב איבדנו את הילדים, כי הם יצאו, אתה לא נתת להם את האווירה המתאימה.

שילוב ללא תפירה של חליפה מותאמת, זה לא שילוב.

בדיוק, לכן זו לא נוסחת פלא. זה נושא מאוד חשוב. אני לא מרגישה אפילו שיש לי את האינפורמציה להתמודד עם הנושא אפילו לא ברמת מה צריכים לעשות מבחינה פרקטית, מבחינה תיאורטית מה צריכים לעשות. זה לא נמצא מספיק באג'נדה על מנת לחשוב על הנושא ואז להגיד מה אנחנו צריכים לעשות.

תודה. חן ניזרי, תציגי את עצמך.

אני ניזרי חן, בת 24. אני מתמודדת עם סי.פי. אני בדרך כלל לא על כיסא גלגלים, אני הולכת באופן עצמאי, כי עברתי ניתוח בשבוע שעבר.

ואת בוגרת השילוב.

אני בוגרת שילוב. מאז שאני מכירה את עצמי, אני נמצאת במסגרות הרגילות, המסגרות שלא נתפסות בחינוך מיוחד. דווקא לי יש סיפור הצלחה של שילוב מוצלח.

מאיפה את?

אני מירושלים.

ואיפה למדת?

למדתי ביסודי בפסגת זאב ואחר כך באולפנת עופרה.

השילוב שלי היה מוצלח, אני חושבת בגלל שהמורים התייחסו אלי כאחת מן המניין, זאת אומרת שאלו אותי אם אני צריכה עזרה בדיוק כמו ששאלו את שאר התלמידים אם הם צריכים עזרה. לא נתנו לי יחס מיוחד, לא נתנו לי להרגיש שאני אחרת או שונה. הייתי בדיוק כמו כולם, כי כולם שונים בעצם, לכל אחד יש את הצרכים המיוחדים שלו.

אני יכולה להגיד שהתמודדות הקשה שלי שהייתה בבית ספר הייתה התמודדות עם מתמטיקה בעצם. כשהייתי ילדה קטנה לא הייתי מודעת למגבלה שלי, כי קיבלתי יחס רגיל כל הזמן. כמו ששידרתי, זה מה שקיבלתי. ככה גם החברה קיבלה אותי. הם ראו שאני לא מקבלת יחס מיוחד או משהו כזה וככה גם התייחסו אלי, כרגיל. העליבו אותי, היו עלי חרמות.

במסלול הטבעי.

כן. לטיולים שנתיים הייתי יוצאת. לא היו מצמידים לי מלווה. ההורים שלי היו מתלווים מדי פעם, אבל זה היה ברור שחברות מהכיתה היו נותנות לי יד כשהייתי צריכה, זאת אומרת, יכול להיות שבאמת המערכת והמורים או המחנכות שלי דיברו עם ההורים שלי, אבל לא הייתי מודעת לזה. ממש קיבלתי יחס כמו ששאר התלמידים קיבלו וזה מה שעזר לי.

את יכולה להבין שזה לא נחלת כולם.

נכון, אני בטוחה, אבל אני אומרת שגם אנשים שיש להם מגבלה יותר קשה משלי רוצים יחס רגיל, רוצים שידברו אליהם כבני אדם. גם אנשים שלא מתמודדים עם מגבלה שנראית לעין, מתמודדים עם משהו שאחרים לא רואים.

אין אדם בלי מוגבלות כלשהי.

בדיוק. בעצם כולנו שונים אחד מהשני. מה זה אחר? יש מישהו שדומה למישהו שמולו? מי שיושב לידי דומה לי? בכלום. אנחנו שונים בכל. יש מגבלות שרואים אותן, יש מגבלות שלא רואים אותן. המגבלה שלי, אתם רואים אותה, אבל היא לא מגבילה אותי בכלום. יש דברים אחרים שמגבילים אותי בחיים וזה לא בהכרח המגבלה הפיזית שלי.

החום שאני מדברת עליו בבית הספר הוא חום כיתתי, הוא חום בכיתת האם שלי. בבית הספר משכבות מתחתיי ומעלי כן הייתי סובלת מהצקות. היו צוחקים עלי. היה לי את הכוח להתמודד עם זה, אבל אני כן חושבת שנכון להעביר לכלל בית הספר, לתלמידים עצמם, ללמד אותם מה זה, להסביר להם איך נכון להתנהג. אם יש מבוכה, אם יש פחד מאותה מגבלה, ללמד את התלמידים עצמם, לא רק את המורים, כי בסופו של דבר החוויה שלי היא גם המורה אבל גם איך התלמידים בבית ספר חווים אותו, איך אני יוצאת בהפסקות מהכיתה ולא צוחקים עלי או לא בוהים בי. לא חוויתי אלימות פיזית, אבל זה גם.

חן, אני אשאל אותך שאלה, את לא חייבת לענות. מה הביא אותך לבוא לדיון?

אני רוצה לשנות. אין יותר טוב מבן אדם שבא מהשטח בעצם.

היה אכפת לך לבוא ולומר את הדברים.

בוודאי. זה נראה לי ברור, כי זה חשוב, כי צריך לשנות.

גם מה שברור מאליו צריך שייאמר כדי שאחרים ישמעו. תודה רבה לך.

תודה.

ילי, בבקשה.

בוקר טוב אדוני היושב ראש. ילי קלריך, אני עבדתי הרבה שנים גם כמורה עם ילדים עם צרכים מיוחדים גם בכיתה נפרדת וגם שמשולבים בכיתה רגילה. למדתי כמה שנים לימודי דוקטורט לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת מונש במלבורן באוסטרליה, ויש לי הרבה ניסיון בתחום הזה. אחד מתחומי העניין שלי היו גם בלימודים וגם בעבודה שלי עכשיו.

אני רוצה להתמקד בנושא של השילוב במערכת החינוך הרגילה. אני חושב אדוני היושב ראש, שבהערות שלך לחברי הכנסת ולאנשים שדיברו פה באמת אתה נוגע בשורש העניין.

אני רוצה לפני שאני אגיד את הדברים שלי, ברשותך אדוני היושב ראש, לצטט מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוגש לוועדת החינוך. הדוח הזה מדבר על זה שיש הרבה מאוד קשיים שגם עולים מהשטח וגם עולים מהמנהלים ומהמורים. אני מסכים שאין מספיק הכשרה. אני בעצמי עושה איזושהי השלמה של הכשרה במכללת לוינסקי ואני רואה שאין מספיק הכשרה בנושא הזה של שילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים. אני כן רוצה להגיד שעלו פה לגבי ההכשרה והתוכניות של משרד החינוך, משרד החינוך יכול להתייחס לזה, הייתה תוכנית של שר החינוך לשעבר, של הרב שי פירון ומעניין אותי לדעת האם זה ממשיך ומתקדם. התוכנית הזאת עסקה בהטמעה של כל נושא השילוב.

אני רק אסיים ואני כן חייב להגיד באופן אישי, אני חבר במטה "המיוחדים", זה למען שוויון לאנשים עם מוגבלות של מפלגת יש עתיד. אני מקווה שכל המפלגות יעשו כזה מטה, כי זה חשוב גם לתלמידים, גם להורים, גם למשפחות שלהם. אם היית רואה את כמות הפניות שיש לליהי לפיד וחברת הכנסת גרמן - - -

אני יכול להעביר לך את הפניות שגם אני מקבל?

תעביר אליהן, כי הן מאוד חרוצות והן עושות הרבה מאוד עבודה, אבל אדוני היושב ראש, אני חושב שמה שאתה עושה פה היום, אני מקווה מאוד שיהיה לזה המשך, כי זה נושא מאוד חשוב.

כל השנה אנחנו נוגעים בנושא.

שאלת את האחרים שאלות, אני אשמח שתשאל גם אותי שאלה.

בהמשך. יש הרבה דוברים. אנחנו רוצים לשמוע התייחסויות. אנחנו אנשים מעשיים, בסוף הדיון רוצים להגיע לתובנות ולסיכומים, לכן תוך כדי, ואם אתה חושב שיש עוד משהו להוסיף, אז בהמשך בשמחה.

ליאת אורי.

אני ליאת אורי, מנהלת מחלקת חינוך והדרכה בעמותת נגישות ישראל.

אני מגיעה מהשטח. אני כבר שמונה שנים מדריכה במערכת החינוך, מאות בתי ספר בשנה, מגיל גן ועד אוניברסיטה, מדריכה מורים. אנחנו עושים גם שיתוף פעולה מדהים עם משרד החינוך, גם עם אגף החינוך המיוחד. אנחנו מקיימים הדרכות גם למורים וגם לתלמידים בבית ספר, אז אביא קצת סיפורי שטח ואני רוצה רק להתייחס בגדול.

קודם כול, כששי פירון כינס את הוועדה השנתית לכתיבת תוכנית ארבע שנתית להנגשת מערכת החינוך, אחת השאלות שעלתה בוועדה וחשוב לי להעלות אותה פה והיא כן עלתה באיזושהי צורה, האם לא כל מורה צריך להיות מורה לחינוך מיוחד, ואז באמת זה לוקח אותנו למקום של ההכשרה. יש תקנות, התקנות הן רלוונטיות וגם בלי שום קשר לתקנות, משרד החינוך כבר עושה הרבה לפני שהן נחתמו והרבה לפני שהן נכתבו גם עד סופן, גם ברמת כיתות אקוסטיות, גם ברמה של מכשירים ולפטופים והנגשות, אבל אם נותנים את כל הדברים האלה והמורה לא מקבל את ההכשרה וההדרכה הנכונה, זרענו את זרעי השילוב, נתנו את כל מה שצריך ולא העברנו הדרכה, לא דישנו את הקרקע, בעצם לא יכול לצמוח מתוך הדבר הזה שום דבר ולכן אני הולכת להתעסק ספציפית בנושא הזה באופן כללי ולתת כמה דוגמאות מהשטח.

עניין של משאבים זו סוגיה שתמיד פתוחה. הרי כמה שנשקיע, אף אחד לא יתלונן על כך שהשקענו עוד ועוד ועוד. השאלה האם שעות השילוב שניתנות עבור תלמיד משולב, הן מספיקות למערכת השעות של מערכת החינוך הישראלית?

זאת שאלה קשה ואני בטח לא אוכל להתייחס אליה.

אני אתן לך את התשובה בסוף.

התשובה היא, כתמיד, לא, כי זה אף פעם לא מספיק. גם כשאנחנו מביאים אנשים עם מוגבלות לכיתות, לתלמידים ולמורים, להכיר אותם, חצי שעה, ארבעים דקות, כל פעם אנחנו מעלים, זה אף פעם לא מספיק.

אם יורשה לי רגע להתייחס לזה בצורה שהיא טיפה אחרת. דיבר פה אמיתי על דברים מאוד חשובים. הוא דיבר על שני דברים, שזה גם ברמה של להיכנס להדרכות והכשרות בבתי הספר, אבל גם ברמה של המוסדות האקדמיים, דרכי הוראה, כבר משם להתחיל ולטפטף את כל הנושא הזה.

אם שואלים את השאלה הכי חשובה, זה מה התפקיד של המורה כמשלב במערכת החינוך, אז אני רוצה לענות על זה בשלוש תשובות. תשובה ראשונה היא, התפקיד הראשון שלו זה בנגשה החברתית, זה החיבור בין התלמיד המשולב לשאר התלמידים. אמרה את זה חן ניזרי ואני מצטרפת אליה.

אני אדבר מתוך דוגמאות. כשאני הגעתי לבית ספר עם ילד על כיסא גלגלים שכל השכבה עושה עליו חרם כי הוא דורס את כולם בהפסקה, ואחר כך יצרנו שיחה עם המורה שהיא הייתה מאוד מעורבת ונתנה את כל הפרטים, ויצרנו התנסות חווייתית בתוך הכיתה כשבעצם כל הילדים התנסו על כיסאות גלגלים בסיטואציה של הפסקה, הם סיימו את ההתנסות כשהם אמרו, וואו, איך אתה עושה את זה?

כל מעשה בדיעבד הוא מוצלח. השאלה למה זה צריך להיות בדיעבד.

אספר לך סיפור אישי. הבן שלי בחופשת הקיץ, חופשת י"א לקראת י"ב שבר את הרגל במשחק כדורגל. שבר קרסול, ישב על כיסא גלגלים חודשיים. כשהודענו לבית הספר, מייד המחנך דאג שהכיתה שלו תהיה בקומת הקרקע. הוא גם עשה סבב שיחות והתייחסות.

אם המורים יקדמו את פני התהליך לא אחרי שהוא יידרס או שיפגע במישהו - - -

בהחלט, בהכשרה ובהדרכה, כי אני יכולה לתת לך דוגמאות לסיטואציות שהייתה פעילות בכיתה ואחת הילדות בתוך הפעילות פתאום פתחה ודיברה על הקושי שלה החברתי, שהיא תמיד לבד בהפסקות, שילדים צוחקים עליה ומתעללים בה. אתה יודע מה המורה אמרה? מיכל, תפסיקי לדבר שטויות, יש לך הרבה חברות. אז אם אני מדברת על הכשרה והדרכה, עזוב את המוגבלויות, זה מתחיל בדברים האלה. כמובן שלמורים יש הרבה עבודה ויש להם יעדים ויש להם הרבה על הראש, אבל אם אנחנו נכשיר ונדריך, זה יכנס לתוך הסיסטם, הם ידעו לעשות את זה באופן אוטומטי.

דבר שני, התפקיד של המורה זה החיבור בין ההורה להורה, ויובל פה יכול לספר לכם הרבה יותר טוב ממני על הכוח של ההורים שלו כשהגיעו לאסיפת הורים וסיפרו על השילוב שלו ושיתפו את ההורים האחרים שזו לא מחלה מידבקת, שזה בסדר, שהוא ברמה קוגניטיבית תקינה בשביל לעמוד מול שאר הילדים, אז שאר הילדים וגם ההורים היו מוכנים, כי אני שומעת היום על הורים, אני שומעת את זה המון, שלא מוכנים שהילד עם הסי.פי יגיע לבקר את הבן שלהם אחרי הצהריים בגלל שהוא ילד עם מוגבלות והם לא רוצים שהילד שלהם יסתובב עם ילד עם מוגבלות, אז גם הכוח הוא במקום הזה.

הדבר השלישי זה הכוח של המורה בכל הנושא של הנגישות הפדגוגית. אני אתן דוגמאות. אם אני מביאה היום לכיתה מערכת אף.אם שעוזרת לילד עם לקות שמיעה, אבל המורה, ויוצא לי לפגוש את זה, לא עובר הכשרה על מערכת האף.אם, אז זה לא רלוונטי שהנגשתי את זה.

אין ספק. תודה. אביבית.

תודה רבה, אביבית ברקאי-אהרונוף, ארגון "בזכות".

חן היטיבה לומר את הדברים טוב ממני, אבל אני חושבת שבהמשך למה שגם אמיתי אמר, יש הרבה חסמים בדרך לשילוב. השילוב היום רחוק מלהיות שילוב, בוודאי לא מה שנקרא inclusion.

אני חושבת שנקודת המוצא הבעייתית, יש פה עדיין איזשהו חוסר הכרה בילדים האלה כילדים שווים בין שווים. עדיין מדובר על ילדי חינוך מיוחד שצריכים לקבל את שירותי החינוך המיוחד במסגרת נפרדות של חינוך מיוחד. גם המורה לחינוך מיוחד שזו הכשרה שמותאמת, שילד שיש לו צרכים מיוחדים צריך לקבל, לא יקבל אותה במסגרת רגילה. זה חלק מההתאמות. זה בדיוק חלק מההנגשות. אותם ילדים מהשכונה לומדים ביחד באותו בית ספר. כך גם מורה סעיף 24 לאמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות. זו אמנה שמדינת ישראל מחויבת אליה, ואז ממילא השירותים שאותם ילדים זקוקים מעבר לשירותים של ילדים אחרים, צריכים להינתן במקום שבו הם לומדים, בין אם מדובר בסייעת, בין אם מדובר בהנגשה ובין אם מדובר בהכשרה מיוחדת של מורים.

אני רוצה רק להזכיר שכבר בוועדת דורנר, ותמיד הרי אנחנו בסוף חוזרים לוועדת דורנר, ב-2007 קבעה במסקנות שלה ובהמלצות שלה שהמורים לעתיד צריכים לקבל הכשרה מיוחדת, והיא לא דיברה רק על מחנכים ועל גננות, היא דיברה גם על מורים מדיסציפלינות ספציפיות. אגב, הייתה שם גם מי שאמרה, מאגף לחינוך מיוחד, וצוטטה בדוח הוועדה, שאם מגדירים את המצב הרצוי, המצב הרצוי הוא שבעצם המורים הם בעלי הצרכים המיוחדים, כי הם אלו שצריכים לקבל את ההכשרה המיוחדת ואת כל הסיוע והכלים כדי לקדם את כלל התלמידים, שבתוכם יש גם תלמידים עם צרכים נוספים. זאת צריכה להיות נקודת המוצא.

אני רוצה לומר במישור האישי שאני לפני שנתיים עשיתי תעודת הוראה. לא היה לי אפילו קורס אחד שנגע למוגבלות כזו או אחרת לצרכים של ילדים. שום קורס, שום שיעור. פשוט הכשרה רגילה של הוראה, וחבל.

יש לי במשרד אצלי שלט – "אלו הנושאים שלא לימדו אותי בבית הספר". תעשי אותו שלט במכון להכשרת מורים.

שוב, אני מצטרפת למה שנאמר שנעשה כאן. אני חושבת שבמצב הזה ועד שיוכשרו מורים, בתקופת הביניים הזאת צריכים להצמיד לא רק מפקחים לחינוך מיוחד, גם מורה לחינוך מיוחד מתוך בית ספר קרוב, לכל בית ספר רגיל, שייתן בדיוק את הייעוץ וההכשרה כדי שאם יש שם ילדים עם צרכים מיוחדים שמשתלבים, שהשילוב יצליח ולא יכשל בגלל הכשרה של מורים. תודה רבה.

תודה. ארנה.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים. אני יכולה לפתוח הרבה חסמים בדרך לשילוב, קודם כול תפיסת עולם. עכשיו אני רוצה כאן לדבר על מה תפיסת העולם שעומדת במשרד החינוך לדעתי.

חוץ מה שאני נציגה של ארגון "עוצמה" שהוא ארגון של הורים פגועי נפש, הבן שלי הוא גם סכיזופרן, הוא גם ליקוי למידה. היה לו גידול במוח, שפיר. הוא היום הגיע לאוניברסיטה. מאמץ גדול. הוא גם מאוד אינטליגנטי. הוא היה משולב לא בעזרת איזושהי תוכנית, אלא בעזרת הורים נחושים, וזה אפשרי, אז אני מכירה את זה מהצד הזה.

אני סגנית מנהלת, אני מכירה את זה משני הצדדים. אני לא מוצאת שמשרד החינוך בתפיסה של שוויון והנגשה אלא של סיוע והסללה. זאת התחושה שלי. גם אם לא נדבר על ילדים שיש להם צרכים מיוחדים במובן האישי, אם נדבר על אוכלוסיות, אגב, שח"ר היום החזיר את ההסללה הטכנולוגית לילדים, שחשבנו שכל המטרה של אגף שח"ר הוא לתת להם אותה מערכת חינוך לכל הילדים ולא להסליל אותם טכנולוגיות להיות מטפלות, פקידות קבלה וכיוצא בזה, אז מגמת משרד החינוך היא הפוכה משוויון ושילוב, אלא היא הסללה וסיוע. מסכנים צריכים סיוע.

ארנה, זה סותר את מה שאמרת בפתיח.

למה?

ציירת דוגמא של הצלחה של הבן, נכון?

ההצלחה של הבן הייתה של בית הספר, של המורים. אני הפכתי למורה בעקבות הטיפול המסור של בית הספר.

אבל בית הספר זה חלק ממערכת החינוך.

אני מדברת על משרד החינוך. משרד החינוך ובתי הספר זה לא אותו הדבר.

יש מורים כאלה ויש מורים כאלה. השאלה מה מקבל בית הספר כהנחיה. היום ההנחיה היא לצמצם את דורנר. היום בבית הספר ההנחיה היא להכליל - - -

הכול בהסתייגות עד שנשמע את העמדה, כי אני חולק עליך. ככה את חשה ואנחנו מאפשרים לך לומר.

לא חשה, זה נאמר לנו על ידי משרד החינוך.

לא. לצמצם את דורנר כדורנר, אבל שילוב? תראי, דורנר זה דורנר, כבודה במקומה מונח, והוועדה, כבודה במקומה מונח. נכון שהוועדה עסקה בשילוב. זה לא אומר שאם לא מאמצים את דורנר, אז אין שילוב בלתו.

בסדר.

לפעמים בדיון אני חסיד להקצין את הנקודות כדי לפתח דיון.

תקנות ההנגשה. תקנות הנגשה של משרד החינוך, אתה ציינת את הפיר למעלית וכו'. בתקנות הדרישה יש אמירה חד משמעית של משרד החינוך וזה בכתובים, אי אפשר להגיד שלא, שלא תהיה התייחסות להנגשה לשום דבר שקשור לזה שיכול להתפרש ממנו הוראה או סיוע או איזשהו משהו אנושי שאחר כך יתחייב ממנו איזושהי משרה של בן אדם. זו אמירה ברורה. אתה דיברת על זה שהנגשת המקום מפורש שם בצורה שמקוממת אותך. אם תתייחס לאיך מפורשת שם הנגשת השירות, זה אולי בזה שיהיה פישוט לשוני לטקסטים, מינימלי שבמינימלי.

אוקיי, משפט סיכום.

רגע, רק מילה על הכשרת המורה.

כל זמן שפיתוח מקצועי יהיה על ידי מה שמשרד החינוך קובע, בית ספר שרוצה פיתוח מקצועי, אם מישהו מפדגוגיה, ביקורתית, עם חגית גור, לא עם מישהו שחושב שחינוך מיוחד זה שטיקים וטריקים אלא חינוך מיוחד כמו כל חינוך הוא דיאלוג אמיתי, אותנטי עם התלמיד, את זה אני רוצה בפיתוח המקורי וצריך לתת קצת אוטונומיה - - -

תודה. יובל אדלר.

שלום, אני יובל, בן 22. אני חולה בדיסאוטונומיה משפחתית, בוגר מוצלח של השילוב במערכת החינוך.

אני רוצה להעלות שני נושאים. הנושא של החשיבות של הסייעת. בלי הסייעת שליוותה אותי ועזרה לי לאכול ולשתות, זה חלק מהמחלה, לא הייתי מצליח להשתלב בלי זה. כל שנה היה לנו מתח - - -

יש סייעת וכמה שעות, אנחנו עוברים את זה עד היום.

אבל בכל שנה היינו ממש בלחץ לגבי כמות השעות.

אני רוצה לדווח לך מההווה שזה עדיין קיים.

אז אני רוצה לתת לסייעות בעתיד יותר שעות ליווי לילדים כמוני שהם לא יכולים להסתדר בלעדיה. בתקופת בית הספר היסודי היה לי נורא קשה אם היא לא הייתה באה ועוזרת לי לאכול. הייתי ילד קטן והיה לי קשה. עכשיו ברוך השם אני מסתדר עם האוכל, אבל עדיין נורא הפריע גם לי, גם להורים שלי, גם לסייעת ולכולם.

דבר שני שאני רוצה לדבר זה קשור גם לתפקיד של המורה, שפעמיים בתקופת לימודיי, בכיתה א' ובכיתה י' המורה ארגנה ביקורי תלמידים אצלי כשנעדרתי לתקופה ממושכת. חבל לי שאין יותר אירועים כאלה במהלך השנים. הייתי שמח אם היו שמים יותר לב לנושא ומארגנים ביקורים של קבוצות של ילדים.

יובל, תודה. אני חושב שנאמרו על ידכם חשובים. זאב.

זאב גולדבלט מפורום ועדי ההורים היישוביים.

למיטב הבנתי הדיון היום נקבע לא לבדוק מה המדיניות של משרד החינוך אלא דווקא לבחון, כמו שהוגדר לפחות בהתחלה, תפקיד המורה להצלחת השילוב במערכת החינוך. המיקוד צריך להיות על המורה ולא על המערכת שבתוכה הוא עובד, למרות שאי אפשר להתעלם גם מזה.

אנחנו עברנו את סף הרגישות. כשמדברים על משרד החינוך, מדברים על המורים. כשמדברים על המורים מדברים על משרד החינוך. אנחנו בסוף נגיע למסקנות עד כמה שאפשר.

זאת אומרת, שכשהמורים עכשיו שובתים, גם משרד החינוך שובת?

לא, תראה, אבל זו מערכת, לכן קראו לזה המערכת. הם חלק מהמערכת.

אני שמחתי לשמוע בהקשר הזה את מה שאמר חבר הכנסת מאיר כהן שכיוון גם לדעתנו בלא מעט מהדברים, וצר לי שרוב חברי הכנסת שהיו כאן בתחילה, עברו לדיונים אחרים, הם לא מתבטלים חלילה, ולא שמעו באמת את כל מה שנאמר כאן בפאנל.

אנחנו חושבים שעל כל המורים להיות מורים מתכללים, מורים שהוכשרו ומסוגלים ללמד את כלל התלמידים בלי שום קשר למצבם הפיזי. הדיון בהגדרתו כפי שאמרנו צריך להתמקד במורה והתרומה של אותו מורה להצלחת השילוב, ולכן הכשרה זה אבן היסוד בהצלחה הזאת.

אנחנו רואים את המורה כמנהיג על תקן "כמוני ראו וככה תעשו". כמי שגדל במערכת שבה דוגמא אישית מהווה את התשתית לחינוך וללימוד, אני מאמין שמורה מתכלל הוא באמת המפתח להצלחת השילוב, ואם מורה כמו שהיה לגברת חן, עשה עבודה נפלאה, אני מניח שהמסר הזה עבר לכל התלמידים גם בכיתה ואולי גם חלחל לכל התלמידים בבית הספר, ולא במקרה אני אומר, המורה באמת הוא המפתח, כי הילדים, רובם לא מגיעים עם זה מהבית והם צריכים לקבל את זה מאיזשהו מקום והמורה הוא זה שצריך להנחות אותם. זה בדיוק תפקידו, להנחות את הדרך.

מילה אחרונה שדווקא איתה פתחתי בעקבות ההערה שלך. דוגמא אישית זה הבסיס ולכן אנחנו רואים שהמורים שהיום שובתים, העתיקו את מאבקם המקצועי ופוגעים דווקא במי שהם צריכים להוביל ולהנהיג וללמד אותם, בתלמידים, וחבל.

אני חושב שאם כבר הזכרת את הסוגיה הזו, אתמול צייצתי לראשונה. התאפקתי כיו"ר ועדת החינוך לא להיכנס לסוגיה הזו, כי זו סוגיה של מאבק מקצועי לכאורה, אבל כשמשביתים את הבחינות ועוד יום ועוד יום, אני חושב שכבר השביתה יותר מדי. קראתי ליו"ר ארגון המורים להתעשת ולהיכנס לקראת סגירת ההסכם, כי בסך הכול יש הסכמים. הסיכומים הם מכובדים לטובת המורים. זה כבר יותר מדי. התלמידים סובלים מכך. תלמידי י"א ו-י"ב סובלים מאי רצף של לימודי. ההורים, משתבשים להם התוכניות. אני חושב שאין אחד שלא רוצה להעצים את המורה ולא חרד לגורלו ומעמדו של המורה. לעיתים צריך לדעת גם מתי מורידים את הרגל מדוושת הגז. זו עצה חשובה שאני נותן ליו"ר ארגון המורים.

לילך בר, בבקשה.

אני לילך מבית איזי שפירא ומפורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות. מברכת ושמחה על הדיון הזה.

כולם מדברים פה על כמה חשוב השילוב, מה שאומר שבהחלט הלכנו כברת דרך. לפני כמה שנים לא היה ברור לכולם מה הוא שילוב וכמה חשוב וכו', אז אני שמחה שזה קורה.

אני רוצה להגיד שככל שנתחיל את השילוב מוקדם יותר, אז אנחנו פחות נשמע על הצקות כמו שחן תיארה, בהפסקות או כל מיני. נתחיל בגן הרך, זה יהיה עוד יותר טוב. זה לא המנדט של הוועדה הזאת אבל לצערנו גם גננות של חינוך, אנחנו עדיין שומעים וקוראים על גננות שלא רוצות או לא מוכנות לשלב ילדים בגן שלהן. דיברו קודם על זה שאין נהלים מסודרים. עדיין אנחנו שומעים שגננת יכולה להגיד, אין לי כלים, אני לא יודעת, אני פוחדת, ומכל מיני סיבות, אני לא מוכנה לשלב ילד או ילדה אצלי בגן, אז זה משהו שאנחנו כבר לא צריכים לשמוע היום.

אנחנו חווים זאת במעונות היום, חווים זאת בגנים, חווים זאת בבתי הספר.

נכון.

הערה שנייה שרציתי, אנחנו מדברים פה על תפקידו של המורה, על הילדים. אני רוצה להוסיף ששותף שלישי לעניין הזה, ההורים. צריכים לזכור שההורים הם שותף מאוד חשוב בנושא הזה של שילוב, החל מזה שהם צריכים לקבל את כל הכלים והמידע כדי להחליט אם הם רוצים שהילד שלהם יהיה בשילוב או לא, ועדיין יש הורים שלא נותנים להם את האופציה הזאת. דיברו כאן על הסללה. יש הורים שאומרים להם, הילד שלכם צריך להיות בחינוך מיוחד וזהו, לא מעלים את האופציה הזאת, וגם הורים שכבר הילדים שלהם כן בשילוב, הרבה פעמים מרגישים שהם לא מספיק שותפים, לא מספיק שומעים אותם. בסוף הם מכירים הכי טוב את הילד.

הערה אחרונה. אנחנו מאוד מאמינים בשילוב והיום אנחנו יודעים יותר ויותר שכדי ששילוב יצליח ויהיה מוצלח, צריך גם את החלק של הילד המשולב בחברה הכללית, אבל גם הילד צריך את המקומות, את האיים האלה שבו הוא נפגש עם קבוצת השווים, עם ילדים שהם מתמודדים עם דברים דומים. ילד בכיסא גלגלים שבבית ספר הוא כל היום רץ אחרי אנשים, כשהוא נפגש עם הילדים בכיסאות גלגלים והם משחקים תופסת כיסאות גלגלים, אנחנו יודעים שזה מאוד משפיע על שילוב מוצלח.

כן, אבל אני הייתי רוצה שזו תהיה יוזמה של מערכת החינוך הכללית כלפי מערכות החינוך המיוחד ולא יוזמה של החינוך המיוחד.

זה מה שאני אומרת, שבעיניי כחלק מסל שילוב, כחלק מהצלחה של שילוב הילד או הילדה צריכים להיות משולבים בבית הספר הכללי עם ילדים, אבל גם שיהיו לו את המסגרות שבהן הוא פוגש את קבוצת השווים. ביחד זה נותן איזושהי תמיכה ואיזשהו ביטחון שניבנה לילד.

תודה. נחמה כהן.

שלום, אני נחמה כהן מעמותת "מקום לכולם".

יש מקום לכולם?

אם היה, לא היינו פה כעמותה.

יש מקום לכולם, הבעיה היא שיש מי שלא מאפשר.

נכון, אז על זה אני רוצה בעצם לדבר.

יש מקום לכולם.

צריך להיות. אנחנו עוסקים בהכשרת הלבבות של התלמידים במערכת הכוללת, לנושא הזה. חן ויובל הם בוגרים שלנו בשירות הלאומי אצלנו כמנהיגים צעירים והם הופיעו בפני התלמידים, וחברים שלהם ממשיכים להופיע בפני התלמידים, אבל התלמידים בעיניי זה דור העתיד וזה הדלת האחורית. הדלת הקדמית היא המורים ואני מצטרפת לכל האנשים סביבי שדיברו על זה, על הכשרת המורים. אני חושבת שהכשרת המורים צריכה להתחיל בתפיסה. הם צריכים קודם כול לעבור קורס שמדבר על התפיסה.

התפיסה היום זה ששילוב הוא טובה, טובה שעושים לילד עם הצרכים המיוחדים. זה דיון של שנות ה-80 וה-90 ביתר העולם. היום במאה ה-21 ביתר העולם אפילו לא משתמשים כבר במילה שילוב. המילה היא הכללה והתפיסה היא שלכל אחד יש זכות להיות חלק. לי יש זכות, לחן יש זכות, לילד של אנשים במערכת החינוך יש זכות, לכולנו יש זכות ללמוד ביחד, אז צריך להתחיל בהכשרה בעניין של התפיסה ובאמת להכשיר את כל המורים למורים כוללניים כמו שאמר פה מישהו לפניי. אני קוראת להוציא חוק שפשוט יחייב הכשרה של מורים לנושא הזה, לפי חוק. היום זה לא קיים. אני לימדתי קורס במכללת אפרתה על שילוב ואחרי שנה ביטלו אותו כי אמרו שבכל שלוש השנים שמורה עובר הכשרה, מותר ללמוד קורס אחד שקשור באיזושהי צורה, קשיי למידה, ליקויי למידה, אז הם אמרו, קשיי למידה יותר נחוץ.

בואו אני אספר לך משהו. קחי אותי רציני, ציני. הדבר היחיד שחוקק במדינת ישראל שקשור במערכת החינוך זה חוק חינוך חובה חינם וחוק זכויות התלמיד ושניהם לא מתקיימים. הורים נתבעים ונעשקים ומשלמים הרבה כסף. יש מי שמנצל זאת גם בחזירות, בהגדרות של בתי ספר ייחודיים ותל"נים, כשהתמורה שהתלמידים מקבלים לא חופפת את גובה התשלום, ונושא של זכויות התלמיד שיש עוד הרבה מה לעשות. טוב שאנחנו לא חלק מאותן מדינות שקובעות בחוק את תכני הלימוד. אני מתחבר למה שאת אומרת, לכן אני חושב שכן צריך, אבל לא חוק. הרחקת. אם חידדת את זה כדי לתת לזה משמעות, כן, אבל תכני לימוד בחוק, לא כדאי לעשות.

אז עוד משפט אחד. כל הזמן חושבים שהשילוב עולה המון כסף וכל הדברים האלה, אבל כשהתפיסה קיימת אצל המורים, יש בית ספר בהודו שהמורים יושבים שם על הרצפה בחדר מורים. אין להם תקציבים בכלל ויש שם הכלה שכל העולם צריך ללכת וללמוד מבית הספר הזה שכולם משולבים בו.

רק את הדברים הטובים, כי יש בהודו דברים לא טובים.

לא עבודה זרה.

לאו דווקא עבודה זרה, גם זכויות אדם ותנאים אחרים. צריך לאמץ שיטות, אין ספק.

רבותיי, משרד החינוך, קודם כול שאפו על הסבלנות וההקשבה, אבל אתם נתבעים לתת תשובות. אין ספק שאפשר לדבר על הכול בשביל לשפוך כסף למערכת. אפשר להכשיר מורים ואפשר אפילו לכתוב את התורה המדויקת שנכונה לכל ילד וילד למרות המגבלה הרחבה של המוגבלויות, אבל אם לא תפיסת עולם שיודעת להכיל ולחבק ולהעצים, זה לא יצלח.

אני מבקש תחילה, אם תוכלו בסבב התייחסויות למה שנאמר כאן או שאתם רוצים לומר את המשנה שלכם ולאחר מכן את ההתייחסויות. בבקשה.

רחלי אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד. תודה.

ארצה שאנחנו בכל זאת נתייחס לסוגיות כאלה ואחרות, בעיקר להנגשות ולעניין של המורים שמועסקים, אז זה עוד רגע.

אני קודם כול רוצה לומר תודה, כי אני אומר שמכל הדוברים לפניי השכלתי. השכלתי ברמה הזאת שיושב כאן כל הצוות המשותף ועמיתיי למשרד, להגיד לנו, אנחנו בכיוון הנכון ואנחנו באמת בונים את התוכנית כפי שעלתה כאן מתוך האמירות, ולכן אני רוצה רגע להתייחס לדברים שלך, ארנה, ולומר, אני לא יודעת מי ממשרד החינוך אמר לך שמצמצמים את דורנר, אבל משרד החינוך בהחלט אומר, כדי ליישם תוכנית כל כך רצינית צריך לבוא לשם עם הכנה ועם תשתית מאוד אחראית ונכונה ומקצועית, ולכן אנחנו באמת ממקדים את השנה הקרובה והשנה שתבוא כפי שאתמול הצגנו בפניך, אדוני היושב ראש, להקדיש את תשומת הלב לגבי תפיסות, עמדות, הכשרת הצוותים החינוכיים, כי בסופו של דבר הצלחת השילוב נמצאת שם. תפקיד הצוות החינוכי, לא רק המורה, זה מגן ילדים, ויושבים איתי כאן חבריי, אז כן, אני ארצה בבקשה ברשותך שאנחנו נסקור את מה שאנחנו מגבשים. לצידי מירי נבון, ממלאת מקום מנהל המינהל הפדגוגי. היא תציג את התוכנית בכלל על הרצף מהקדם יסודי ועד על יסודי, להראות בדיוק מה הם הצעדים האופרטיביים. בבקשה, מירי.

בבקשה.

טוב, שלום לכולם. ראשית, אני רוצה להגיד שהמפגש הזה הוא מתנה גדולה עבורנו מכיוון שאנחנו נמצאים בדיוק באותו מקום שעליו כולכם מדברים. רק לשם הגילוי הנאות, אני בעצמי נכה 90%. בעלי הוא נכה 100% פלוס, אז אני מכירה היטב את העולם הזה. עלי לא רואים, עליו מאוד רואים, אבל אנחנו אנשים מאוד משולבים ומאוד משתלבים בחברה, גם מתוך הרצון שלנו וגם מתוך הרצון של החברה, אבל זה רק לשים את הדברים באיזושהי פרופורציה.

אני רוצה להגיד שמבחינתנו השינוי הגדול הוא בעצם הופעתם של עמיתים שהם לא מהחינוך המיוחד. נמצאת כאן מוריה שהיא מהחינוך הרגיל, נמצאים כאן אנשים מהיסודי ומהאגף העל יסודי מתוך תפיסה שאומרת שזה מחובתה של מערכת החינוך הרגיל להכיר בכך שכל הילדים הם ילדיה. אמנם יש ילדים שזקוקים למענה שהוא מענה שהוא מאוד ממוקד בחינוך מיוחד, אבל החינוך המיוחד הוא חלק מהחינוך הרגיל, הוא עוד סוג של מענה בתוך החינוך הרגיל, ויש כל מיני מסגרות ויש כל מיני סוגים של מענים, יותר אינטנסיביים, פחות אינטנסיביים וכדומה.

לגבי הדברים שאנחנו כרגע יושבים על המדוכה ועושים, אנחנו עושים בעצם כמה דברים והם בדיוק אותם דברים שעליהם אתם מדברים. אנחנו יושבים כרגע יחד עם מינהל עובדי הוראה ויחד עם המזכירות הפדגוגית כדי לחשוב על חמישה הנושאים שמבחינתנו הם הנושאים שהם ייהרג ובל יעבור מבחינתנו בהכשרתו של המורה וגם בפיתוח המקצועי של המורים שכבר נמצאים בבית הספר. אי אפשר להתעלם, יש עשרות אלפי מורים במערכת החינוך, שלהודות על האמת, כולל אותי, אנחנו לא עברנו הכשרה של להיות מורה לחינוך מיוחד. עברנו הכשרה של להיות מורים. לחלקנו יש לב גדול ונפש חפצה ואנחנו מאוד רוצים לעשות את הדברים נכון ובאופן ראוי. לאחרים זה יותר קשה, והרעיון הוא שחלק מההכשרה של המורים וחלק מהפיתוח המקצועי, אחד הנושאים הראשונים יהיה בדיוק הנושא של שילוב תלמידים בתוך מערכת החינוך הרגילה. הם הביזנס שלנו, הם לא הביזנס של החינוך המיוחד ובוודאי לא של רחלי ושל העמיתים. רחלי והעמיתים של החינוך המיוחד אמורים לתת לנו, למורים הרגילים את השירות במקום של לעזור לנו להבין בדיוק מה זה אומר להנגיש כך או להנגיש אחרת. העולם של הנגישות הוא עולם רחב ועצום. יש המון דברים שהמורה הרגיל, ואני מניחה שגם אפילו חלק מהמורים של החינוך המיוחד, לא בהכרח מכירים. יש המון אמצעים, אפילו אמצעים יצירתיים שלא כתובים בספרים אבל עם טיפה יצירתיות אתה יכול להגיע אליהם ולעשות אותם, אז במקום הזה אנחנו כרגע ממש יושבים בניסוח של חמישה נושאים. יכול להיות שזה יהיה יותר, אבל אחד מהם הוא ללא ספק הסיפור של השילוב.

הדבר השני הוא מתן מענים לבית הספר הרגיל להתמודד עם הצרכים ועם האתגר שמביא איתו הילד שאמור להשתלב בתוך בית הספר הרגיל. יש מגוון עצום. כשאני מדברת על משאבים, אני לא מדברת רק על הפיתוח המקצועי, אני מדברת ממש על משאבים כלכליים, כולל כמו חדר מיוחד שיכול להכיל ילדים שכרגע הם צריכים סיוע כזה או אחר והם צריכים איזושהי הפוגה לצאת מהחדר, לחזור, לקבל סיוע לימודי, לחזור אל תוך הכיתה, להיכנס עם העמיתים שלהם לחדר וכו' וכו'.

אני חושבת שהדבר הגדול ביותר והבשורה הגדולה ביותר שאני יכולה להביא לכאן היום הוא בעצם הקמתם של ארבעה בתי ספר מכילים בשיטת ה- inclusion החל משנה הבאה. אנחנו מדברים על שני בתי ספר שהם יוקמו מ- basicושני בתי ספר שהם בתי ספר קיימים ומתוכם בעצם אנחנו נלמד איך עושים את הדבר הזה באופן הנכון והראוי ביותר שצריך לעשות, וכשאני מדברת על בתי הספר המכילים, אני מדברת על בתי ספר שאין בהם כיתות חינוך מיוחד ואין בהם אבחנה בין ילד כזה או ילד אחר. אם דיברנו לפני שלוש שנים על האחר הוא אני, אז כל הילדים הם אחרים, לכולם יש צרכים כאלה ואחרים והרעיון הוא באמת לתת לכל ילד את מה שהוא צריך, גם אם הוא ילד שמוגדר מהחינוך הרגיל וגם אם הוא ילד שמוגדר מהחינוך המיוחד, הם לומדים יחד, הילדים עסוקים יחד. בעולם בחוץ אנחנו לא מפרידים בין אנשים, בוגרים נכים או מתקשים או עם לקות כזו או אחרת. כולם חיים ביחד ובית הספר הוא מיקרוקוסמוס של העולם והילדים צריכים ללמוד לחיות יחד.

זה במישור הצר. תלכי לדברים פרקטיים.

והאחר הוא אני, ממשיך?

לא, אני הוא האחר. האחר הוא אני, מלכתחילה בהגדרה שלו, וטוב שגברת נבון הגדירה את זה. עצם ההגדרה של האחר הוא אני, מנציח את הבעיה. האני הוא האחר.

ואם כבר אנחנו מתדיינים, אני ואתה, אני רוצה להגיד לך. אתה דיברת על ריטלין - - -

לא אני, חברי, יוסי יונה.

חבר הכנסת יונה דיבר על ריטלין, שזה נועד להרגיע ילדים.

אל תיכנס איתי לויכוח עכשיו, של נגד/בעד.

זה רק מראה באמת על איזושהי בורות שאתה כיושב ראש, אני מקווה שתשכיל - - -

זה לא עניין של בורות.

אז למה הוא אומר את זה?

זה לא חד משמעי. בכוונה לא רציתי להיכנס לזה. יש כאלה שזה נכון להם, יש כאלה שזה לא נכון. צריך לעשות שימוש מושכל. זה דיון בפני עצמו. מי שצריך את זה, חייבים לתת לו את זה. מי שלא צריך את זה, אסור לתת לו את זה. זו לא ברירת מחדל.

אני רק אתן לך מחמאה. אני חושב שזה מדהים שיושב ראש ועדת חינוך מש"ס אומר שלא צריך לקבוע תכני לימוד.

זה חוק. למה, הם ירדו מהעצים?

כל הכבוד.

לא, אנחנו דמוקרטיה.

כל הכבוד.

אוקיי, תודה על המחמאה. זה המשך של האני הוא אחר. בבקשה.

אנחנו כן רוצים, ברשותכם, להמשיך כדי שאנחנו באמת ניתן, כי גם היום וחשוב להדגיש, מתקיים שילוב ברמות כאלה ואחרות אם צריך לשפר, אם צריך לדייק. בכל מקרה חשוב להגיד שמשרד החינוך בוודאי מעודד והולך לקראת הכלה ושילוב של ילדים עם מוגבלויות.

איך זה נעשה היום? פרקטיקה, לא הצהרות פילוסופיות.

אני כן הייתי רוצה שרווית תתייחס לעניין של תפקיד המתי"א בתוך המערכת ומה הם מנגישים למערכת החינוך הרגילה. אחר כך אורה תספר קצת על העבודה בקדם יסודי, ומוריה תיתן את נקודת המבט של היסודי.

נעים מאוד, אני רווית, מדריכה ארצית באגף לחינוך מיוחד.

אני רוצה להגיד בכמה מילים על מה שקורה היום, הנושא הזה של הדרכה.

בפריסה ארצית יש לנו 67 מתי"אות בכל הארץ, בכל המגזרים. במתי"אות יש מומחיות תחום לכל מיני תחומים בתחום המוגבלויות השונות. יש מומחי תחום לכל מוגבלות וברצף התפקודים. נותנים הדרכה למסגרות חינוך מיוחד, לכיתות חינוך מיוחד ועיקר ההדרכה ניתנת לתלמידים בשילוב. בנוסף, יש בפריסה גם מת"יאות מתמחות בליקויי ראיה ויש מרכזי שמע שמתמחים בליקויי שמיעה.

דיברנו על זה בוועדות אחרות, כשאנחנו מדברים על שילוב, מכניסים את הנושא של ההכלה, לשמחתי אני גם מלווה את הנושא של בתי הספר המכילים ובאמת אנחנו מדברים על איזשהו מעבר בתפיסה ודובר על זה גם בכנס שהייתי השבוע על המעבר משילוב להכלה, אבל אני רוצה שנזכור שמה שקורה היום, שיש לנו כ-200,000 תלמידים משולבים, מתוכם 20,000 תלמידים עם לקות מורכבת בשכיחות נמוכה, שחלקם הם עם מוגבלויות מאוד קשות שגם מקבלים תמיכות של סייעת. אנשים מקבלים מענה. יושבת פה תלמידה. אני יכולה גם להעיד על הבת שלי שהיא היום בכיתה י"ב, מתכוננת לבגרות בתיאטרון והיא משולבת, ואני חושבת שאנחנו גם צריכים לזכור שנעשית עבודה טובה. תמיד יש מה לשפר וכרגע באמת הכיוון גם בבתי הספר המכילים, אני אוסיף שזו יוזמה של עדי אלטשולר והצוות שלה, שהמשרד לקח את זה ואנחנו עובדים ביחד.

תודה. הדוברת הבאה.

אני אורה גולדהירש מהאגף לחינוך קדם יסודי.

נאמר פה שהכול מתחיל בגיל הרך, אז אני באמת רוצה להגיד שבגני הילדים, שני רכיבים שהם מאדו משמעותיים ואנחנו עובדים עליהם לאורך כל הדרך. הדבר הראשון זה שהילדים נכנסים למסגרת הגן וזו המסגרת החינוכית הציבורית הראשונה שהם נמצאים בתוכה, חלקם עדיין ילדים שלא הוגדרו כילדים עם צרכים מיוחדים, אבל בתוך מסגרת הגן מתגלים קשיים שהגננת בתצפיות בסביבה הטבעית של הגן מזהה ונותנת להם מענים מותאמים כבר מההתחלה, מה שעוזר לצמצם את הפערים העתידיים לבוא. זה רכיב אחד שהוא מאוד משמעותי בעינינו.

הרכיב השני זה כלל הילדים. דיברו פה חברים על חלק מהותי של החינוך החברתי והשילוב החברתי של ילדים, וכבר בגיל הרך אנחנו בונים תוכניות שמדגימות לילדים שכולם שווים וכולם יכולים ליטול חלק בפעילויות של הגן. במקומות מסוימים אנחנו גם מפגישים בין גנים של חינוך מיוחד וגנים של חינוך רגיל לא רק במס שפתיים של פגישה, אלא ממש כחלק מחיי היום יום של גן. כל גן, נכנס הגן השני וחיים ביחד. החיים ביחד כחברה זה המסר שלנו לגיל הצעיר.

תודה. דוברת אחרונה.

שמי מוריה טלמור, אני מהאגף לחינוך יסודי.

אני רוצה לחלק את הדברים לשני חלקים, אחד, להתייחס לנושא של תפיסות עולם, שכולם הזכירו כאן. חשוב לי להגיד מה תפיסות של האגף לחינוך יסודי, שמייצגות תפיסות עולם בכלל של משרד החינוך, אבל אני יכולה לדבר על היחידה שלי.

אנחנו מאמינים בזכותו של כל תלמיד ללמוד במסגרת הקהילתית שבה הוא חי. זאת נקודת המוצא שלנו בתהליך הלימוד. אנחנו לא חושבים ששילוב הוא חסר, אנחנו חושבים שזאת זכות. אנחנו לא משתמשים במונח שילוב, אנחנו מדברים על הכללה, היכולת של הילד ללמוד. אנחנו מאמינים שזאת חובתה של הסביבה בכלל ומערכת החינוך בפרט לאפשר את השהות הזאת בתוך מערכת החינוך ומיצוי הפוטנציאל בתוך מערכת החינוך. אנחנו מאמינים שנכות היא קיימת או לקות היא קיימת אבל מוגבלות זו פונקציה של מה הסביבה מייצרת, ואנחנו משתדלים לייצר סיטואציה שבה המוגבלות הזו תהיה בולטת פחות ואני חושבת שחן הציגה את זה בצורה מקסימה.

אנחנו יודעים שיש פה אתגרים משמעותיים בפני המורים. אני חושבת שחברי הכנסת הנכבדים הזכירו את האתגרים הקיימים שיש שם ואני לא אכנס לזה. אנחנו מאמינים גם שיש צורך בפיתוח מקצועי. אנחנו מאמינים שנדרשת מעטפת יותר רחבה מרק פיתוח מקצועי.

חשוב להגיד הערה אחת ופה זה קצת "אני מאמין" שלי. אני לא חושבת שכל המורים צריכים להיות מורים לחינוך מיוחד. אני חושבת שכל המורים צריכים - - - בדבר חדש שקוראים לו מורים בכיתה הטרוגנית. יש מורה לחינוך מיוחד. מה שהיה פעם מורים לחינוך רגיל, צריך ללמוד לסנכרן בין הדברים.

התכוונת לאותו דבר. זו הייתה כוונתנו.

זה לגבי התפיסות. לגבי מה אנחנו עושים בפועל, בשנת הלימודים הזאת, מעבר לעובדה שיש לנו כאן צוות של הדרכת הכלה, מה שנקרא האחר הוא אני עוד התחיל עוד קודם. יש מדריכים שנכנסים לכ-460 בתי ספר ומדריכים את המורים, בתי ספר שבחרו בכך, מדריכים מורים בנושא של הכללה בשילוב ילדים. יושב כאן הצוות שלי מכל המחוזות. יש לנו כשישים אנשי צוות, מגיעים לארבע מאות ושישים בתי ספר, אבל מעבר לזה הבנו שהדרכה חיצונית היא לא מספקת ונכון לשנה התחיל תהליך של רכזי השתלבות, שבעצם זה לקחת מורה מתוך בית הספר, מהחינוך הרגיל, שרגיל לעבוד עם ילדים בכיתה הטרוגנית ולתת לו הכשרה שלוש שנים, של שישים שעות כל שנה, על ידי גופים מבצעים שאנחנו מפקחים עליהם ולהכשיר אותם שהם יהיו גוף ידע וגוף מדריך בתוך בית הספר. זאת הסתכלות לטווח ארוך, זה תהליך שקורה. אני גאה להגיד שכבר השנה 1,340 בתי הספר כבר התחילו את תהליך ההכשרה הזה.

תודה. בבקשה, אחרונת הדוברים ואני מסכם.

טלי בארי מאיר מהאגף לחינוך על יסודי.

גם באגף לחינוך על יסודי פועלים מאוד לטובת ההכלה.

אתם יודעים מה חסר לי מהנוכחות המרשימה של משרד החינוך? דווקא המגזרים שלא מונגשים. הייתי רוצה לראות פה את המחוז החרדי, כי שם לא מנגישים לא רק למי שאין לו מוגבלות פיזית ורגשית ונפשית וחושית, לא מנגישים גם לתלמידים לגיטימיים במערכת החינוך. חבל שהם לא כאן. הייתי רוצה לראות פה את ראשי החינוך במערכת החינוך הערבית ממשרד החינוך. חבל, כי באמת הנוכחות מרשימה.

יש את סוהא שיבל.

חבל שלא ביקשת רשות דיבור. גברת בארי, סיכום.

אני מוכנה לתת לאפשר לסוהא.

בבקשה, גבירתי.

סוהא שיבל, אני חלק מהאגף היסודי. אני חלק מהצוות של מוריה.

מה זה שיבל, מכפר שיבלי?

לא, מעכו. אני פשוט רואה בתהליך הזה של רכז ההשתלבות, שהוא כן יכול לתת לנו בסופו של דבר סוג של מענה שיכול לשלב את כל הילדים בצורה הכי נורמטיבית בכיתה ההטרוגנית. אני פשוט שותפה לתהליך מתחילתו ואני רואה בזה ממש מצעד - - -

מחסור במורים בבתי הספר הערביים. תגידי משהו על השפע, על בתי הספר.

יש מחסורים, אבל אני רוצה להסתכל על חצי הכוס המלאה.

אין. אצל חנין את חייבת לומר מה חסר.

אנחנו פה כדי להסתכל מה חסר.

תודה. אני אומר מה חסר, בסיכום. תודה, סוהא.

אני יכולה?

משפט.

אני רוצה לייצג מטעם האגף לחינוך על יסודי שני בעלי תפקידים חשובים ומהותיים מאוד שנותנים מענה לכל נושא השילוב והפיתוח המקצועי של המורים בתוך בית הספר על מנת להנגיש את המענה בהתאמת דרכי הוראה והיבחנות לתלמידים שלנו, אחד זה המת"ל שהוא מעריך תפקודי למידה. המת"לים שלנו פרוסים על 591 חטיבות ביניים בשנת הלימודים תשע"ח, תפקיד משמעותי ביותר.

התפקיד השני הוא רכז ההשתלבויות של האוכלוסיות המיוחדות, שנכנס השנה לתוך בתי הספר שלנו, שני תפקידים מאוד משמעותיים שבאמת מקדמים.

תודה. כפי שאמרתי ואני אומר בדיונים רבים, אין ספק שמדינת ישראל ומשרד החינוך משקיעים רבות. עדיין יש אתגרים נוספים.

אני רוצה להודות לשר ולמנכ"ל שהיו קשובים לדיוני ועדת החינוך בנושא החינוך המיוחד, מובילים רפורמה חשובה, אני מקווה. אתמול קיבלנו רק טעימות. אני כדרכי בקודש הייתי פסימי, עדיין פסימי. עד שלא אקבל את זה ביד ואוביל ואראה ואחוש אותה, אני יודע לתת מחמאות כשצריך, אין לי בעיה עם כך.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המובילים את היום הזה. בסיכום יופיע בשמותיהם.

הוועדה מודה למשרד החינוך על הנוכחות המרשימה. היה חסר לי כפי שאמרתי, נוכחותם של המחוז החרדי והערבי.

והמורים. גם המורים חסרים כאן, והדיון עוסק במורים.

זאב, מאחר והמורים חסרים כל הזמן, לא מצאתי לנכון להדגיש זאת.

צריך להוקיע את זה כל הזמן.

אם לא היית מעיר, היה יותר טוב. תודה.

בדיון עלה צורך בהכשרת המורים במערכת החינוך הכללי, אף שהם לא מורים לחינוך המיוחד, שיעברו השתלמות והדרכה ייחודית וייעודית לנושא השילוב והחינוך המיוחד בכלל.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להביא להגברת המודעות בקרב המורים לעבודה בסביבה הטרוגנית.

הוועדה ממתינה לרפורמה המתגבשת בחינוך המיוחד. עם קבלתה בימים הקרובים כפי שהתחייב משרד החינוך, הוועדה תקיים דיונים בנושא הזה. אמרתי, חלק מהרפורמה טעון גם תיקוני חקיקה לנושא ועדות הזכאות. אני חושב שהכיוון הוא חיובי. כולי תקווה שברפורמה המתגבשת ששמענו פה טעימות, נקודות ממנה, יהיו פתרונות רבים לדברים שעלו כאן. אין ספק, החינוך המיוחד, אני רוצה לומר, זוכה לתשומת לב רבה של המשרד בשונה מסעיפים אחרים שמוגבלים תקציבית. יש להם תקרה עם דיוני התקציב.

אני רוצה לומר לכם שבחינוך המיוחד, וזה מה שמתסכל את האוצר ואת הנהלת המשרד, זה סכום שאמנם נקבע בדיוני התקציב והולך ועולה. זה מטריד ומפחיד אותם כי הם לא יודעים איפה זה ייעצר, לכן הרפורמה הזו באה לשים ידיים על ההגה, לא כדי לצמצם אלא כדי לנווט נכון, לצפות את פני העתיד. פריסה נכונה של מוסדות ייחודיים וייעודיים, שילוב יותר נכון. השאיפה של כולנו שאכן זה יתקיים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.