ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-13OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 644

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

ופרוטוקול מס' 624

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, י"א בכסלו התשע"ח (29 בנובמבר 2017), שעה 9:30

1. סגירת מפעל "נגב קרמיקה" בירוחם

2. ישיבת משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה.

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

איתן כבל – יו"ר ועדת הכלכלה

מיכל בירן

אילן גילאון

ג'מעה אזברגה

דב חנין

עבד אל חכים חאג' יחיא

יוסי יונה

מאיר כהן

שולי מועלם-רפאלי

מיכאל מלכיאלי

אברהם נגוסה

טלי פלוסקוב

נורית קורן

איציק שמולי

טלב אבו עראר

מיקי לוי

לאה פדידה

עמיר פרץ

נחמן שי

סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז

עידו סופר - רכז תעשייה ומסחר באגף תקציבים, משרד האוצר

נחום איצקוביץ - מנהל מרכז השקעות, משרד הכלכלה

עופרה לחיאני - עוזר למנהל מרכז השקעות, משרד הכלכלה

שמואל גרינוולד - מבקר בכיר, בנק ישראל

רעיה ויטנברג שפרנט - מבקרת בכירה, בנק ישראל

פיני קבלו

_

מרכז השלטון המקומי

שלי סויסה - מנכ"לית, מועצה מקומית ירוחם

טל אוחנה - סגנית ומ"מ ראש המועצה, מועצה מקומית ירוחם

חילי טרופר - מנהל אגף חינוך, מועצה מקומית ירוחם

בני ביטון - ראש העיר, עיריית דימונה

יחיאל צרויה - סגן ראש העיר, עיריית דימונה

אלברט לוי - חבר מועצת העיר, עיריית דימונה

אריאל ללוש - סגן ראש העיר, עיריית דימונה

רעות קינן - סמנכ"לית קשרי ממשל ורגולציה, התאחדות התעשיינים

תומר מרציאנו - מנהל איגוד מקצועי נגב מרכזי, ההסתדרות החדשה

ארמונד לנקרי - יו"ר מרחב נגב מרכזי ערד, ההסתדרות החדשה

גלילה הורנשטיין - עו"ד, ההסתדרות החדשה

אלון הורנשטיין - עו"ד, ההסתדרות החדשה

אלי יריב - ההסתדרות החדשה

שלום שלומי הלוי - יו"ר אגף הרווחה, ההסתדרות החדשה

חני בריגע - מלווה את העובדים במאבק

ליאור בר - מנכ"ל העמותה

יוסי גל

_

נציג העובדים

אהרן קריאף - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

ניר בנישתי - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אדם בקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

קובי פינטו - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

דוד פיניאן - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

דוד פנקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אורן פרי - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

ויקי פרץ - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

משה סולומון - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

חיים סויסה - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אהרן נגאוקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

רמי משה - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

רחמים ללוז - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

רפאל טויזר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

יצחק דדון - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

יפים גלייזר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

יוסי גל - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

משה גדקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

משה בונקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אבי בן אבו - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

יוחאי אומרדקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

עוזיאל אוסקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

איציק קריאף - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

שרון נגאוקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

דוד נגאוקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אשר נגאוקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

ויקטור מנוסוב - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

שי לוי - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

דוד דמרי - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

נועם גד - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

ניסים אביסרור - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אברהם חזן - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אופק נגאוקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

גבריאל פולופ - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

ישראל רוהקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אבי בן ארוש - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

נחום גיטלמן - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אנטולי מלשצוק - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

אבי מסילקר - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

יעקב צרפתי - יו"ר ועד העובדים, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

שלמה אבוטבול - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

יצחק נאור - עובד, עובדי מפעל "נגב קרמיקה"

שרה מרגוליס - פעילה, שוברים קשירה - זכויות אדם מתמודדי נפש

רפי אברג'יל - מפעל "נגב קרמיקה"

מישל בן סימון - סמנכ"ל פניציה

ענת כהן שמואל

אתי בן-שמחון

סגירת מפעל "נגב קרמיקה" בירוחם

ישיבת משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה

בוקר טוב לכולם, היום ה-29 לנובמבר 2017, י"ד בכסלו תשע"ח. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת הכלכלה, וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני שמח שאנחנו עושים ישיבות משותפות עם חברי, חבר הכנסת איתן.

סגירת המפעל של "נגב קרמיקה" בירוחם. אני חייב להגיד רק כמה מלים, וימשיך חברי. הבקשה הראשונה באה מראש המועצה, ידידי מיכאל ביטון. אני חייב להגיד שזה בצורה הכי מהירה, ללא צורך לשכנע, להסביר. הייתה הענות מדהימה של יושב-ראש ועדת הכלכלה, ושל שר הכלכלה, שהוא מתנצל באופן אישי שהוא לא פה, כי הוא בחוץ לארץ, בנסיעה שתוכננה מראש, אבל שלח את מנהל מרכז ההשקעות, את נחום איצקוביץ שיושב אתנו פה, ואנחנו שמחים על כך.

ברשותכם, אני אעביר את רשות הדיבור לאיתן כבל, יושב-ראש הוועדה. יש לי רק בקשה, אנחנו נעשה דיון שניתן שלושה חברי כנסת ושלושה אנשי ציבור פה. מקובל. תודה.

חברי, אלי אלאלוף, יו"ר הוועדה, אני מודה לך שוב באותה מטבע על ההירתמות ובכלל על העבודה שלך בכנסת.

גברתי, מנהלות הוועדה, היועצים המשפטיים, רשמת הפרלמנטרית, אורחים נכבדים, סגן השר, ברשותכם, אני רוצה לדלג. ברור, הוא נושא קשה, כאוב, ואני רוצה להתחיל מהעובדה שהנהלת המפעל לא טרחה ולא מצאה לנכון להגיע לכאן. זאת אומרת, אי אפשר לעבור מבחינתי לסדר-היום, אדוני היושב-ראש, ומבחינתי, אני רוצה להגיע לסוף. יש בעלים לחבר'ה האלה – ויולה. אני לא יודע מה זה ויולה, אני יודע שיש משקיעים בויולה. אני רוצה להתחיל דווקא מהעניין הזה.

ויולה זה גם יכול להיות כינור ויכול להיות גם עוני.

מה שאני מנסה לומר לכם, וזאת היא ההחלטה לפחות שאני אנסה להוביל אותך יחד אתכם - להרים מסך מעל ויולה, מעל המשקיעים לראות מי אלה. אומרים לי שיש בנק לאומי, יש גופים שהם מן השורה הראשונה. אנחנו רוצים לדעת מי האנשים האלה שנתנו את ידם בחוצפה כל כך גדולה לא להתחשב בוודאי בכל העניינים שתיכף נפתח בהם. אבל בכבודה של הכנסת – אני תמיד אומר: מכבדיי יכבדו ואוזליי ייקלו. אנחנו לא נעבור על זה לסדר-היום. זאת תהיה נקודת ההבקעה לפחות מבחינתנו, בוודאי כשהם תוקפים את משרד הכלכלה וטוענים שמשרד הכלכלה לא נתן יד לאורך כל הדרך לפעולה כזו ואחרת.

ברשותכם, אני רוצה לפתוח ולהקריא את מכתבו של שי רינסקי, במקרה הוא גם למד אתי בישיבה, וזה כבר כבוד גדול, והוא מנכ"ל משרד הכלכלה.

לכבוד אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. הנדון: דיון בנושא סגירת מפעל "נגב קרמיקה" בירוחם – תגובת המשרד למכתב הנהלת החברה.

"ראינו התייחסות הנהלת "נגב קרמיקה" במכתבם אליכם מיום 28 לנובמבר 2017, ואנו דוחים את טענותיהם בשאט נפש".

משרד ממשלתי לא משתמש בסגנון כזה, אלא אם באמת כלו כל הקיצין בעניין.

"משרד הכלכלה והתעשייה, לרבות השר והמנכ"ל והצוות המקצועי, נפגשו מספר פעמים עם הבעלים, העובדים וההסתדרות והביעו נכונות לקדם סיוע באמצעות מתן הלוואה או מענק מותנה במטרה לקדם את המשך העסקת העובדים, אולם הצעות אלו נדחו על ידי הנהלת החברה על הסף. בימים האחרונים נעשו פניות למשרד על ידי משקיעים אשר מעוניינים לבחון את רכישת המפעל, פניות אלו הועברו להנהלת החברה, אולם למיטב ידיעתנו הם אינם זוכים לשיתוף פעולה מהבעלים. משרד הכלכלה והתעשייה חוזר על עמדתו, כפי שהוצגה על ידי מנכ"ל המשרד בדיון בבית דין לעבודה שהוא נכון לבחון כל דרך אפשרית על מנת לסייע". בכבוד רב, שי רינסקי, מנכ"ל.

אני רוצה לומר עוד שניים, שלושה משפטים, ולאפשר לסגן השר לומר את הדברים, ולפתוח בעצם את הדיון. ברשותכם, אני יודע לפחות, שנכון לרגע זה, יש גורם ונעסוק בו, נדמה לי "רב בריח" שרוצה להיכנס למשא-ומתן על מנת לנסות ולרכוש את המפעל. ההנהלה הנוכחית איננה טורחת אפילו להיפגש אתו.

היא לא רוצה תחרות.

להערכתי, אני מדבר שוטף. תודה.

מה שאני בעצם מנסה לומר לכם בעניין הזה, צריך שיהיה ברור בנקודה הזאת. מדינת ישראל המערכות הציבוריות מחקו להם 450 מיליון שקל. הם לקחו את השמנת, את החנויות. אבל היה ברור שכל המהלך הזה לא היה יוצא אל הפועל, ובית הדין לעבודה והגורמים לא היו נותנים לזה, אם הם לא היו לוקחים על עצמם בראש ובראשונה את ההתחייבות להמשיך ולהפעיל את "נגב קרמיקה" בירוחם, זה הסיפור.

ברשותכם, אנחנו נפתח את הדיון, בסוף נצטרך לקבל רשימה של החלטות אופרטיביות, כך אני מקווה, שאנחנו נצא מכאן. אני מציע שסגן השר ירון מזוז יפתח, ולאחר מכן, נפתח את הדיון גם לחברי הכנסת.

בוקר טוב לכולם, אתם יודעים שבדרך כלל שרים וסגני שרים לא מגיעים לוועדות, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני הגעתי לכנסת על טיקט חברתי, וזה הדבר שאני הולך אתו ומאמין בו. כשאני רואה שיש עוולות, אני ישר מוצא את הדרך פנימה.

אז קודם כל, באמת, לאלי אלאלוף ולאיתן כבל שמנהלים את הוועדה הזאת ביד רמה, ולכל חברי הכנסת, ראשי רשויות. אני רוצה להגיד שאני מסכים עם מאה אחוז מהדברים שאמר פה איתן כבל – מאה אחוז, אפילו אחוז אחד פחות לא. אני באתי לפה לא לדבר על הבנקים, על מחיקת החובות. אני באתי קודם כל, ולפני הכול, בשביל להביע סולידריות, תמיכה בעובדי המפעל.

אנחנו פה מדברים 140 עובדים, לא מעט מהם כבר חצו את גיל ה-50 שמחר בבוקר הם יקומו והם יהיו בלי עבודה. מי יביא להם אוכל הביתה? מי ישלם את המשכנתא? איך הם יחזיקו את המשפחה. אסור לתת יד לסגירת מפעלים בנגב ובדרום, צריך לתת מדליה לכל עובד שם ועובדת שעובדים ב"נגב קרמיקה" ובמפעלים אחרים באזור. הם הגדר החיה שלנו, והם אלה שבזכותם יושבים בבתי קפה בתל-אביב. הם תמצית הציונות והקרבה. כל סגירת מפעל בנגב היא מכה אנושה למפעל הציוני.

אני חייב להודות שהנושא הזה מזכיר לי את נושא חיפה כימיקלים צפון, שאני הייתי מעורב שם בכל מה שקרה עם הבעלים של המפעל שלא היו מוכנים לתת יד בנושא של העובדים שזה לא עניין אותם. גם במקרה הזה, הנהלת המפעל התרשלה בהתרשלות שלה, ומי שמשלם את המחיר שוב פעם זה העובדים. זאת ממש הפכה להיות שיטה – מפעל לא מייצר רווחים, סוגר, והעובדים אלה שסופגים את המכה הגדולה.

אני בדרך כלל בדעה שבערים כמו ירוחם, דימונה ועוד יישובים, כמו מושבים מהפריפריה, המדינה צריכה לתת רנטה חודשית לתושבים, רק על זה שהם מחזיקים את הקו הזה. תאמינו לי, שיש מספיק כסף גם באוצר לפתור את הבעיה הקשה הזאת שיש עם הפריפריה, ויש עם כל המפעלים האלה שקורסים, וחייב לפתור את הדבר הזה כי 140 עובדים בירוחם, זה כמו שאתה מחקת עיר – העיר תבוא ותימחק – זה 140 משפחות, תכפיל אותם בארבעה, חמישה אנשים, אתה מגיע ל-500 ו-600 ו-700 איש.

לא מספיק שזה קורה עכשיו, רוצים לשלוח את העובדים האלה הביתה, זה אומר לסגור את היישוב. מספיק יש אבטלה בירוחם, אז רוצים להגדיל אותה. צריך לעשות הכול כדי למנוע את הגזרה, ועל המדינה לנסות ולמצוא מי שייקח את זה מהידיים של ההנהלה הנוכחית, הכושלת – זה מה שאמר איתן, גם אני, לא יודעים בכלל מי עומד מאחורי כל הדברים האלה.

במהלך הימים האחרונים, אפשר להגיד אפילו היום, הגעתי מוקדם להיפגש עם בן של אחד העובדים שם, קוראים לו אופק, הוא משוחרר מהצבא. הוא שירת בנצח יהודה, ואבא שלו פוטר עכשיו מהמפעל. ילד צעיר שנמצא פה. קום, תעמוד, אל תתבייש - אנחנו לא מתביישים מאיפה שהגענו. הוא אומר לי, במקום שאני אלך לטייל עכשיו אחרי הצבא, אני צריך לתת לאבא שלי את המענק שחרור שיהיה לנו אוכל בבית. אחרי שהוא שירת ביחידה קרבית, ואחרי שהוא נפצע בצבא, או שאני לא יודע בדיוק מה קרה אתו שם, אני חושב שהדבר הזה אסור לתת לו שיירד מסדר-היום, כי מי כמוכם יודע חברי כנסת וכולם, כשנותנים אצבע לוקחים את כל היד.

דבר קצת כמו ממשלה. מחאה – תאמין לי כולנו פה מתמצאים. אתה ממשלה, תגיד אולי יש לך פתרונות? כי אני כבר ראיתי אתם רגילים להפגין נגד עצמכם שביתת רעב. אולי תדבר על פתרונות טיפה מה הממשלה עושה כדי להציל את המצב - - -

אילן תודה.

באנו להזדהות, ובאנו לעשות - אילן, כשיגיע התור שלך תדבר.

אתה נציג ממשלה?

אני נציג ממשלה, ואני הגעתי לכאן, והדבר הזה כואב לי לא פחות ממך. תאמין לי שאני עושה לטובת השכבות החלשות גם יותר ממך.

שוב פעם אני אומר, איתן ואלאלוף, אני חושב שפה אין בעיה, ומי שיודע כמו בני ביטון וכל האנשים האלה, כשהיו צריכים להגיע איזוטנקים לדרום והיה צריך לדאוג לפרנסות של אנשים, הוא יודע איפה הייתי - עליתי על המכליות בנמל חיפה, ואיפה שצריך אנחנו נמצאים, אבל לא באים לעשות מזה כנס פוליטי.

תודה, אדוני סגן השר, חבר הכנסת ירון מזוז.

ראשון הדוברים מחברי הכנסת, איציק שמולי, דב חנין, מאיר כהן.

תודה רבה, ליושבי הראש, ותודה רבה גם לשתי הוועדות ולמנהלות, אני חושב שיש פה דיון חשוב מאוד – יישר כוח לכם על ההירתמות ועל הפעולה הנחושה והמהירה.

אני חושב שבראש ובראשונה צריך להודות גם למשרד הכלכלה, גם לראשי הרשויות מיכל, בני וכל ראשי הרשויות, כמובן ההסתדרות ולעובדים, לכל מי שנוגע בדבר ומנסה למצוא פתרון.

אם מסתכלים על מה שקורה כאן, ומנסים לתאר את התופעה שאנחנו רואים לנגד העיניים לגבי "נגב קרמיקה" בשבועות האחרונים, אני ממש מצטער על הטרמינולוגיה. אבל מה שקורה פה – זה אונס ברוטלי של החברה הזאת. אתה הצלחת לתאר, אדוני היושב-ראש, לקחו את החברה, ניצלו אותה עד תום, ועכשיו רוצים לזרוק אותה בצד הדרך.

לא זו אף זו, אולי ברוח הקמפיין של הימים האלו, התוקף מתחזה לקורבן. ההנהלה של "נגב קרמיקה" לאורך כל הדרך מתנהגת בבריונות, בשרלטנות, באטימות ומלמדת אותנו שיעור מאלף גם בחזירות. כפי שנאמר בפתח הדברים, החברה הזו למרות שאני קראתי, מנהלת הוועדה הראתה לי חלק מהפרסומים, חלק מהציטוטים שהנהלת החברה אמרה כשהיא נכנסה, היא אמרה: "הכניסה שלנו למפעל תחזיר את הנגב למעמדו" - עד כדי כך, הייתה גדולה שם הציונות. לקחו, נכנסו לחברה, קיבלו הטבות ששווים 400, 450 מיליון שקל, ואחרי ארבעה או חמישה חודשים, בלי להניד עפעף, לוקחים 140 עובדים וזורקים אותם הביתה, בלי למצמץ בכלל, ועוד עושים את זה עם מכתבי פיטורין בוואטסאפ ועם מעמדה של בריונית בפתח המפעל. אנחנו היינו שם וראינו את זה, שעומדים ומכים את העובדים, ועוד מעזים לשלוח מכתב ליושבי הראש שהם מפחדים להגיע לכנסת – כמה ציניות, כמה גועל נפש.

אנחנו התנדבנו להצמיד להם אבטחה, אם הם באמת חוששים להגיע לכנסת ולהסתובב פה. מוכנים לתרום משכר חברי הכנסת שהם יבואו להופיע כאן. כל חבר כנסת יצמיד להם מאבטח על חשבונו האישי. אבל הם לא באים, אדוני היושב-ראש, רק בגלל סיבה אחת - בגלל האמת. כי הם לא מסוגלים להגיע לוועדה הזאת ולהסביר שני דברים - איך לוקחים עובדים שהם חרוצים ויישרי דרך ומסורים ומנסים להפוך אותם לפורעי חוק ולבריונים? ואיך ולמה בהתייחס להערה שאמר בצלאל קודם, למה אין להם אינטרס לתת לאף אחד להיכנס במקומם? הם רוצים להמשיך ולהיות השחקן המרכזי בתחום של היבוא, וכל מי שייכנס לתחום של הייצור המקומי – לא ציונות, לא נגב, לא ירוחם, לא נעליים - כסף, כסף, מפריע להם לתוכניות של לשדוד את הנגב ולרמוס את העובדים.

תודה. אני בטוח שהם יושבים עכשיו מול המרקע וצופים בנו, וראוי שיראו בדיוק מה חושבים עליהם על ההתנהגות במידה רבה הפושעת שלהם.

חבר הכנסת דב חנין, לאחר מכן מאיר כהן.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, תודה לשני יושבי-הראש על ההיענות המהירה לבקשה לכנס את שתי הוועדות. אנחנו עוסקים באמת בסוגיה אנושית ממדרגה ראשונה. 140 בני אדם, 140 עובדים שהולכים לזרוק אותם. הם עבדו קשה. הם עובדים קשה. הם לא הימרו בבורסה, הם לא עשו שום דבר רע. והם הולכים לשלם את המחיר על הנהלה כושלת וצינית שאין לה פשוט שום גבולות. 140 עובדים, מאחוריהם 140 משפחות. מסביבם יישוב שלם – נמצא אתנו ראש המועצה המקומית מיכאל ביטון, עושה עבודה מדהימה בירוחם, בירוחם קורים דברים נפלאים, אבל מה יעזרו לנו דברים נפלאים כאשר אנשים מאבדים את העבודה ואין להם איך להתפרנס?

הבעיה הזו, אגב, היא לא רק הבעיה של המפעל הזה. אנחנו בחודשים האחרונים רואים יותר ויותר מפעלים, במיוחד בפריפריה גם בדרום וגם בצפון, שנסגרים ואנשים מושלחים הביתה.

אבל עמיתיי חברי הכנסת, ואני אומר את זה גם לעובדים. הדיון הזה מתקיים בכנסת, ודיון בכנסת צריך להיות שונה. הוא לא יכול להיות הזדמנות שכולנו פשוט נבכה אחד על כתפיו של האחר. הכנסת היא המקום שיכול וחייב לייצר פתרונות. אז הנה שני פתרונות.

פתרון אחד – אני העליתי בפני הכנסת לפני כחודש הצעת חוק שמדברת על מפעלים במצוקה. הצעתי ליצור קרן, הקרן הזאת יהיה בה כסף. כאשר מפעל נקלע למצוקה, הקרן הזאת תוכל להיכנס לפעולה ולייצר מנגנון שיאפשר להעביר את המפעל הזה לידי העובדים שלו, כדי שהעובדים ינהלו את המפעל ויפעילו אותו.

לא, זה כבר קיים מ-1987.

זה לא קיים מ-1987. אני מצטער. הלוואי שהיה קיים מ-1987.

זה לא בוצע.

לא. הממשלה לא הצליחה לקבל. ועדת השרים לענייני חקיקה לא הצליחה לקבל החלטה בעניין הזה. דחתה את הדיון בכמה חודשים, בשלושה חודשים. החוק הזה נמצא על שולחננו בכנסת. אני פונה מכאן, אדוני סגן השר לממשלה, לאשר את קידום החוק הזה כדי לאפשר לקרן הזו להתחיל לפעול ולמנגנון הזה להתחיל לפעול.

מנגנון שני - ביום ראשון מגיעה לוועדת שרים לענייני חקיקה הצעת חוק שלי שמדברת על נושא הטבות המס. לא ייתכן שמפעלים יקבלו הטבות מס בהיקפים גדולים, ואחר כך, יפטרו עובדים כאילו שזה לא שייך. קיבלו הטבות מס כדי להעסיק עובדים, אחר כך מפטרים את העובדים, ואין דין ואין דיין – אף אחד לא דורש מהם אפילו להחזיר את הכסף שהם קיבלו.

אני פונה מכאן אליכם העובדים, אני פונה לכל הנציגים שנמצאים כאן, להפעיל לחץ על הממשלה כדי שלא רק תגיד שהיא משתתפת בצערם של העובדים, כדי שהיא תעשה את מה שצריך כדי שהעובדים האלה יוכלו להמשיך לעבוד.

חברים, אני מאוד מבקש, יש כאן המון חברים שרוצים לדבר. ב-11 אנחנו חייבים לסיים. אני אומר את זה כהנחתה ברורה.

מאיר כהן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אדוני היושב-ראש, שני יושבי-הראש, ראשי הערים, בני ביטון, ארמונד לנקרי, ראשי ועדים, וחברי הכנסת. אני מודה מראש לכל חברי הכנסת. אני גר בדימונה וכל פעם כשיש לי הפסקת צהריים, אני נוסע ל"נגב קרמיקה" ואני פוגש אתכם שם. אילן, ביום חמישי, יוצא מן הכלל הנוכחות שלך.

אדוני היושב-ראש, חבריי יושבי-הראש, זה ניצחון של הציניות על הציונות, חד-וחלק. הציניות ניצחה את הציונות. אני נמצא שם מ-1962, אני מכיר את העובדים האלה. אני מכיר את ההורים שלהם, ההורים הצרובים בשמש שעבדו בנגב ונקשרו לירוחם ולדימונה, ונתנו את נשמתם בכדי שהמקום הזה יהפוך לחבל ארץ פורח וטוב, והוא לא חבל ארץ של אנשים מסכנים. של אנשים ציונים שבאו לשם ועובדים הכי קשה.

בית המשפט איפשר לקבוצה של ספקולנטים שהם לא מתחום התעשייה, שלפני שנרים מסך, אז מתברר שיש בהם כאלה וגם כאלה שמנהלים קזינו בכל מיני מקומות שבאו לעשות רווח קל, ותרגמו את מה שהם יודעים על גבם של 140 עובדים.

לכן אני אומר, מה שצריכים זה לפנות לבתי המשפט לבטל את העסקה הזאת. לפנות לבית-המשפט לבטל את העסקה, ויש בכוחנו לעשות את זה, זה יהיה קשה. אני חושב שזאת תהיה הפעם הראשונה שכנסת ישראל, לא הממשלה, יש בכוחנו – זאת רשות מחוקקת שיש לה המון יסודות של עוצמה. צריכה להבהיר שיותר היא לא תיתן לדברים כאלה לקרות במדינת ישראל. לא יכול להיות שיגיעו אנשים ספקולנטים, יקנו מפעל, ישמטו להם חובות ב-450 מיליון, יפרסו את זה, התחייבו שהם לוקחים את הכול. כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, הם לוקחים את הדובדבן ופוגעים בעובדים.

שני דברים אני רוצה להגיד. כמחאה על מה שכתבו האנשים האלה - אנחנו מלווים את ראשי הוועדים, אנחנו מלווים את העובדים. עובדי "נגב קרמיקה", ביום הראשון שזה קרה, עמדנו שם ארמונד לנקרי, בני ביטון, ראש העיר מירוחם, ועמדו שם קבוצה של בריונים שהיכו את העובדים שסירבו שאנחנו כחברי כנסת ניכנס. העובדים האלה הם לא בריונים, יושב-ראש הוועדה עמד שם ובכה על מר גורלו. צר לי מאוד שהם בחרו לצייר בתקשורת את אנשי ירוחם ודימונה כאנשים שדוקרים מישהו, חס ושלום, לא היה ולא נברא.

הדבר השני, אדוני, תזכור שהדיון הבא אם אנחנו לא נהיה נחושים כאן, זה הדיון סביב פניציה, גם שם לקראת כדור שלג שהולך ומתגלגל. תודה, אדוני.

תודה אדוני.

אנחנו עכשיו נעבור לשלושה אורחים נכבדים שלנו. קודם כל, כמובן, נאפשר לנחום איצקוביץ בשם השר, מנהל מרכז ההשקעות, לומר את הדברים שלו. ראש העיר ירוחם, ראש העיר דימונה. נציגי העובדים.

בוקר טוב, תודה על רשות הדיבור. קודם כל, הכנסת החליטה שאנחנו הרשות להשקעות, יש מערך חדש וביצוע אחר מהעבר, זו רק הערת אגב.

אני רוצה להתייחס כמי שמצוי בנושאים כלכליים לא מעט, שאכן, ההתנהלות של החברה בבעלות הנוכחית הייתה צינית ממדרגה ראשונה, לעתים איננה מובנת, אלא אם הרמיזות והאמירות שנאמרו כאן על ידי חברי הכנסת יש בהם ממש. גם לא כל כך מובן מדוע הם מחלו בעסקה הזו על מאות מיליונים ללא הסבר של תכנית הבראה מראש למי שמחל על כזה – זו שאלה שצריך לשאול את מי שמחל על מאות מיליונים, חלקם נמצאים כאן, אולי יתנו תשובה.

מי מחל הבנקים?

אני מדבר מקצועית. - - - לתכנית הסדר כלשהי, תכנית הבראה, אנחנו עוסקים בזה.

גם ההנהלה הקודמת לא טמנה את ידה בצלחת. אנחנו נתנו, הרשות להשקעות, שתי השקעות שהן החליטו לא לבצע, במקביל, ביצוע השקעה במאות מיליונים ללא סיוע של המדינה, וביטלו, כיוון שלא רצו לעמוד בהתחייבויות. כאשר נותנים מענקים יש התחייבויות back to back להעסקת עובדים וכו'.

יחד עם זאת, אני רוצה לציין ב-2016 הוקמה קרן למצוקה של מפעלים על-ידי הממשלה היא מופעלת באוצר, וניתנו כמה עשרות מיליונים למפעלים במצוקה, כמו למשל בשתולה, שגם הסתייעה וכן הלאה. אבל אני מניח שמה שהתכוונו כאן חברי הכנסת זה להרחיב את היריעה ואת האפשרויות כי הקרן הזו נמצאת בתחילת דרכה.

אני לא אדבר על כל הפתרונות שצריכים להיות, אבל אני יכול לומר שבעצם הימים האלה, רשות ההשקעות משלימה מיזם של למעלה מ-20 בקשות להשקעת הון במפעלים חדשים בנגב המזרחי, מטעמי חיסיון, כי אנחנו עושים את הבדיקות הכלכליות, לא אפרט מהן, אבל תוך פרק זמן קצר ניגשו למעלה מ-20 מבקשים. ההשקעה אמורה להיות שם למעלה מ-300 מיליון שקלים, כבר ב-20 מפעלים שיגיעו לדימונה, לערד ולירוחם, ואנחנו מקווים שהמפעלים הללו שייכנסו יש לנו תקצוב, וכאן גם המקום להודות לאנשי אגף תקציבים שגיבו אותנו בכמעט 100 מיליון שקל לטובת הנושא הזה, זה מענק של 30% ללא התניות קשות, ללא יצוא.

נחום, מה שאני מבקש – לא, אין לנו זמן.

לעניין - מה אתם הולכים לעשות? פשוט, לא דנים בשום דבר, רק בנגב קרמיקה.

הכול קשור לעובדים – הכאב של העובדים בניסיון למצוא להם מקום עבודה חלופי. כל הניסיונות של השר – הייתי ברוב המפגשים, עם המון הצעות חלופיות כאלה ואחרות שחלקן פורטו במכתבו של מנכ"ל המשרד, נדחו על הסף בצורה ברוטלית. לכן, אנחנו מעדיפים בשלב הזה, אין לנו עם מי לדבר, ואין פרטנר. אם יהיה פרטנר לרכישה, אנחנו נתייחס לזה באופן מקצועי וננסה לסייע.

- - -

חברת הכנסת לאה פדידה, יגיע תורך.

דבר שאנחנו כן רוצים וכן צריכים ביחד עם האוצר זה לייצר מקומות חלופיים טובים.

נחום, אני רק רוצה להגיד לך ככה – שזה לא יהיה כדרור ברחבה.

זה לא כדרור.

זאת אומרת, צריכה להיות התחייבות ברורה של משרד הכלכלה והאוצר בעניין הזה שלא עוזבים ולא נוטשים עד שיש מענה לסיפור הזה. אינני רוצה להיכנס עכשיו לתהליך שבו נאמר האם זה יהיה מקומות עבודה חלופיים אם לא יימצא, בוודאי שהמשימה היא – "נגב קרמיקה", כי אני רוצה להגיד לכם, כל יום שעובר ועובד מרים את הידיים והולך ולא יחזור לתוך התהליך הזה, באופן הפוך המפעל ימצא את עצמו בסגירה. תודה.

ראש מועצת ירוחם, בבקשה.

יושבי ראש הוועדה, חבריי איתן כבל ואלי אלאלוף שיצרו ועדה משותפת לכלכלה ועבודה, כי ראוי לדון ב"נגב קרמיקה", סגן השר, חברי כנסת. כל סיעות הבית של ממשלת ישראל והכנסת נמצאות פה - האם זה יציל את מפעל "נגב קרמיקה"? האם אנחנו עושים פה סימפוזיון, ובעוד שבוע מכתבי הפיטורין ייכנסו לתוקף? אני ממוקד מטרה, ואנחנו צריכים להיות ממוקדי מטרה. יש לנו שבוע להציל מפעל.

בית דין פסק נכון לעכשיו שהם יוזמנו לשימוע בשבוע הבא. בשבוע הבא הם בבית. ועד שהם יהיו בבית, יש רוכש ויש כמה מתעניינים. ויש חברה שמבזה את כנסת ישראל, ומבזה את הממשלה, ושמה פס על שר הכלכלה. ולא מוכנה לקבל ממנו סיוע להצלת המפעל. אלי כהן הציע מענקים והלוואות, אני נכחתי בחדר, והחברה אומרת: המפעל לא כלכלי. אין בעיה. הוכחנו לה שיש רוכשים שרואים במפעל כלכלי, היא לא פוגשת אותם, היא לא משתפת פעולה. היא מושכת זמן, כדי שבעוד שבוע המכתבים ייכנסו לתוקף. שיא השיאים של עזות המצח של יריב לרנר, זאת התססה ויצירת מצג שווא שהוא הקורבן, והעובדים הם המקרבנים.

הוא מביא מאבטחים, שם להם מכתבי פיטורין ומתסיס את האווירה. אני ישבתי אתו בישיבה עם השר באווירה טובה, המשפט הראשון שהוא אומר לוועד - אתם עבריינים, אתם אלימים, כדי שמישהו יעשה משהו אלים, כדי שהוא יספר את זה לתקשורת - איזו אסטרטגיה בזויה בניהול משא-ומתן לעתיד של מפעל. האם ייגבה מחיר ציבורי תקשורתי משפטי לדורות מהמעשה הזה של יריב לרנר ןקרן ויולה? האם זה יירד מתחת למסך של מדינת ישראל בעוד שבוע? הדבר הזה תלוי בכם. אני לא רוצה לדבר פה לא על מסכנות, והוועד הזה אני מעריץ אותו. והוועד הזה בחדרי חדרים אומר לעובדים - אין אלימות, אבל כן להגיע למשרדים שלהם, כן לעצור להם את הפעילות בראשון לציון, הכול חוקי, והם עשו את זה ויעשו את זה.

אני מבקש מכם בקשה יושבי הראש, ואני מבקש גם מכל חברי הכנסת כאן. אחד - תהפכו את זה לגולת הכותרת של השבוע הקרוב. תהפכו את זה לפרויקט חברתי משותף לא פוליטי של הצלת מפעל ישראל שהוא בקונצנזוס. ועוד בקשה – כבר תקבע זימון לישיבה בשבוע הבא, וזה יהיה המרתון של כולנו למשאים-ומתנים ולעבודה תקשורתית וציבורית, יעבירו את המפעל בשקט לרוכש - נרד מהם. לא עשו את זה - נשב עליהם שנים, זה מה שצריך להתקבל פה – שיהיה "פולו-אף" שבוע הבא פה בוועדה, ושאנחנו יש לנו שבוע להציל את המפעל.

תודה לך על הדברים.

בני ביטון, ראש עיריית דימונה, בבקשה.

יושבי ראש הוועדה גם איתן כבל וגם אלי אלאלוף, חברי הכנסת, ראש עיריית דימונה לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן, ארמונד לנקרי חברי הוועד, ראש מועצת ירוחם. אני, בניגוד לאחרים שבע מלחמות, ואולי הצלחנו רק בחיפה כימיקלים דרום, ולא הצלחנו בחיפה כימיקלים צפון.

אני רוצה להיות פה אופרטיבי, ולהגיד לעמיתיי, לכל ראשי הערים, אני גם מייצג את השלטון המקומי פה. הפעם אני אומר לכולם - בוא נסגור את הנגב, נסגור את הנגב כולה. יושב פה ארמונד לנקרי, שהוא יושב-ראש ועד מאוד מכובד. אם אנחנו סוגרים את הנגב, רבותיי, זו הסנונית הראשונה. פניציה ירוחם בדרך, רבותיי, אף אחד לא יודע – 280 עובדים הולכים. זה נכון שמצד אחד נחום – ואני מעריך אותך מאוד ואת הממשלה, אבל לא יכול להיות שמצד אחד תביאו לנו מפעלים, ומצד שני, ייסגרו לנו מפעלים מתחת לרדאר. נמאס – אנחנו לא שואבי מים וחוטבי עצים, אנחנו לא מסכנים.

אז מה שהכנסת הזאת, ומה שהוועדה עושה פה כרגע, זה חשוב מאוד, כי אני חושב שזו חבורה של רמאים, חבורה של גנבים. ישבנו כולם עם השר, והצענו להם כל מיני הצעות - אין מה לעשות, צריך לסגור אותם, רבותיי, לסגור אותם, להפר את זה. ירון מזוז יודע את זה, עשרות שיחות טלפון שהיו לי אתו. ראש הממשלה יודע את זה, כולם. עכשיו זה לא ליכוד, לא מערך, לא כולם - זה הצלת הנגב.

נגב קרמיקה, זו הסנונית הראשונה. אני אומר לכם, זו הסנונית הראשונה. אם תתנו ליזמים ולבעלי מפעלים להתנהג בגנבות ובחזירות, אני אומר לכם בחזירות. העובדים האלה הם עובדים מסכנים, עובדים טובים, עובדים שבאו לעבוד, עובדים שמוכנים לצאת לפנסיה. יושב לך יושב-ראש הוועדה שלהם ששירת בצבא בגולני, הוא קורא לו – גנב ורמאי בעל המפעל. אז בוא איתן, ואדוני היושב-ראש, אני מכיר את הועדות האלה. אני מכבד את חברי הכנסת. הכנסת, איך אמר מאיר כהן, הוא יכול לעשות פה תפנית כרגע. בוא נראה את זה, נתחם את זה בשבוע אחד זמן, נצא לתקשורת. ארמונד, אני קורא לך כנציג בכיר של העובדים, יושב-ראש ההסתדרות במרחב, בואו כולנו ביחד נשתף גם את רוביק דנילוביץ וגם את כל ראשי הערים כולנו ביחד – זו לא בעיה רק של מיכאל ושל בני ביטון. אני מבקש בכל לשון של בקשה - הם ישביתו ואנחנו נשבית.

תודה לך בני.

יוסי גל, נציג העובדים.

לאחר מכן, מחברי הכנסת ידברו שולי מועלם, איתן ברושי ואילן גילאון וכן ארמונד ובנק ישראל. בבקשה.

שלום ליושבי-ראש הוועדה, חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת אלי אלאלוף, הפכנו להיות כבר בני בית אצלך.

אני רוצה, בבקשה, להתמקד בשלושה דברים. שכל הנכבדים פה שיסתכלו על הפרצופים של העובדים שהגיעו פה, ושאחד מהם שיוכל להצביע על אחד מהם שנראה עבריין. אם יש פה פרצוף אחד של מישהו שנראה כמו עבריין כמו שציירו אותנו, שהסתכלו על העובדים שהגיעו – יש פה נציגות של 40 עובדים, שאם אחד מהם נראה כמו עבריין, אני רוצה לשמוע את זה ממישהו. כמו שמציירים אותנו בתקשורת זה פשוט בושה.

והפוך. בשבוע האחרון אנחנו היינו נוכחים - פשוט בזזו אותנו. מי שראה את זה, אנחנו הפצנו את זה. כל הארונות שלנו האנשים פרצו לנו את זה המאבטחים שם. מה שעשו לנו שם, זה דרכו לנו על הכבוד. נכנסו לנו לפרטיות.

הדבר השני שרציתי להתמקד, והבנתי שיש פה נציגות של בנק. אני אשמח שתעני לי גם אם זה אפשרי. לבנק ישראל, אנחנו יודעים, כן בנק ישראל. אם נמחקו לבעלי בתים חוב של 460 מיליון שקל. האם יש אפשרות למחוק גם לנו העובדים את כל החובות שלנו יש בבנקים? גם אנחנו מוכנים. אני מבטיח לכם שבתור נציג של העובדים, אנחנו לא נשבות יום אחד - שאם יבטיחו לנו שימחקו לנו גם את החובות ואת המשכנתות, אנחנו הולכים הביתה בשקט.

הדבר השלישי, רציתי להתמקד בו – באמת, חברי הכנסת, אנחנו יודעים כמה עושים למען הקהילה. אם עושים ועדות חקירה על סיגרים ועל שמפניות – היום צריכה לקום ועדת חקירה, כי שדדו אותנו ורימו אותנו. היום צריכה לקום ועדת חקיקה. תודה.

תודה לך. תודה גם על זה שקיצרת ודיברת מדם ליבך.

אני אומר לחבריי הכנסת, לפי ההגעה נרשמו – אין כאן אפליה אני אוהב את כולכם.

בבקשה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.

תודה רבה, אדוני. אני חושבת שאחרי ששומעים את העובדים, הולכות ומצטברות מלות נוספות חוץ ממה שכבר נאמר – חוץ מהברוטליות והאלימות, והבריונות, והחדירה לפרטיות. יש פה פשוט חבורת שקרים שבמצח נחושה שיקרו את מדינת ישראל. שיקרו את הבנקים. שיקרו את משרד הכלכלה. שיקרו את הציבוריות הישראלית, ובראש ובראשונה, באיזה מהלך ציני הובילו את העובדים לשיפוץ של המפעל בעצם ימי חול המועד סוכות, כדי שלמחרת שמחת תורה, העובדים יקבלו מכתבי פיטורין. פשוט השקר הבלתי נתפס הזה. היכולת הצינית לקבל מחיקה של 450 מיליון שקל חובות, ואז לא לעמוד בהסכם.

עכשיו, השאלה הראשונה היא, כלפי פנים, כלפי הבנקים, כלפי בנק ישראל, וכבר נחום העלה את השאלה הזאת – מה הם נתנו בתמורה למחיקת החובות האלה? חברי הכנסת יושבים פה על קוצים רק לשמוע את זה. האם אף אחד לא דיבר על איזשהו תהליך? האם המחויבות כלפי 138 העובדים נלקחה בחשבון במחיקת החובות? זה דבר אחד.

מי אלה האנשים האלה? או.קיי. אנחנו מכירים את השם הזה ששוב ושוב - יריב לרנר, מי האנשים הנוספים? יריב לרנר הוא חזות הכול? האם כל ההתנהגות הנוראית הזאת הוא מוביל אותה? איפה האחרים? מי האחרים? מאיפה בא הכסף? האם יכול להיות שאנחנו מאפשרים פה התחלה של סגירה שהיא הדרדרות של מפעלים בנגב? מה המחויבות שלנו כחברי כנסת, לא רק לעובדים של נגב קרמיקה, גם לשאר העובדים שנתנו שירותים לנגב קרמיקה, לנגב כולו?

דבר אחרון – האם יכול להיות מציאות שאחרי הדיון הזה לא יהיה ברור שממשלת ישראל, כנסת ישראל, כל אחד במקום שלו, ההסתדרות עוצרים את הזוועה הזאת, מאפשרים לרוכש אחר שקיים, קיים רוכש אחר שאומר, אני רואה את "נגב קרמיקה" כמקור רווחי, בעיניי, יש לזה משמעות. לא רק ציונות מדברת פה, אלא גם היכולת שלי להרוויח.

האם יכול להיות שיריב לרנר וחבורת השקרנים שמקיפה אותו, לא תאפשר לנו ולרוכש שמוכן לרכוש את המפעל ולקדם אותו, ולמנוע את פיטורי העובדים לא לעשות את זה?

תודה לך.

בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי.

יושבי הראש, חברי הכנסת וכל השותפים לדיון החשוב הזה. אנחנו יודעים כשיש שריפה, קודם כל מכבים את האש, אחר כך שואלים מאיפה ואיך היא הגיעה. לכן אני מציע לא לעסוק עכשיו בוועדות חקירה, אלא לדאוג לעובדים, ולמנוע את סגירת המפעל, אחר כך נבדוק מה קרה פה. דבר ראשון צריך למנוע את סגירת המפעל.

שר הכלכלה, חברי אלי כהן, שאני מבין שאיננו פה – שר הכלכלה אומר בכל מקום – על כל מפעל שייסגר, ייפתחו שני מפעלים. ראיתי אותו, אני מברך על כך, וגם ידידי נחום תיאר פה את התהליכים. אני מבקש שתהיה החלטה שאומרת, שעד שלא יפתחו שני מפעלים כנגד סגירת "נגב קרמיקה" הוא לא ייסגר. ירוחם זה כמו מוצב, זה כמו יישוב קדמי. לא סוגרים יישוב קדמי, דואגים שהמפעל יישאר. שהממשלה תיכנס בנעלי איזה שאתם רוצים, תיצור תקופת ביניים שבמהלכה המפעל מופעל ויצרו את התנאים למי שייכנס במקום אלה שאולי יעמידו אותם אחר כך דיון. אבל עכשיו ירוחם עליה מדברים, על תושבי ירוחם. ביקרתי גם את פניציה, ואני אומר לכם חבריי מהאוצר והכלכלה, הייתי גם בנצרת עילית בפניציה. המפעלים מאוימים בגלל יבוא מתורכיה. לא ברור מה המדיניות שלכם? למנוע אבטלה, או לאפשר יבוא מתורכיה? גם בפניציה הייתי שם, וגם בצפון.

הם מאוימים כי הם עובדים בשבת.

בשני המקרים. תן לי מאיר, אני מכיר את זה, הייתי שם. בשני המקרים מביאים זכוכית מתורכיה, אבל זה לא המקום היחיד שהממשלה נכשלה, גם בטבע נכשלו וגם במקומות אחרים.

חבריי יושבי הראש, ישראל לא יכולה לצמוח ולגדול. אי אפשר לצמוח ולגדול ולדבר על פיזור. אוכלוסייה בלי תכנית תעסוקה הולמת. זה שיש בקשות לנחום איצקוביץ זה טוב. אבל אין למדינה בעצם תכנית תעסוקה שמלווה את הגידול והצמיחה. אבל בסיכום, בבקשה, איתן כבל ואלאלוף. החלטה שצריכה להיות פה שלא מפטרים את העובדים, ולא סוגרים את המפעל. צריך לתת לזה פתרון היום, לא אחרי שהם יקבלו את הפיטורין.

אותי מעניין היום איך צרפתי ייצא הביתה רגוע, אם אפשר היה? זה מה שמעניין אותי. אני מסכים עם כל מי שדיבר על פתרון קונקרטי בלי סופרלטיבים - מה אני צריך את זה? איך קוראים לבן-אדם שקונה מקום כדי לסגור אותו? – מחבל, כך קוראים לו, זה הדבר הזה. עכשיו אותי מעניין כרגע מי מאפשר את הדבר הזה? כשאני מביט מעבר לכביש בטבע או במקום אחר, אני רואה בדיוק את אותה תופעה. חוסר אחריות, הפקרות – ספקולנטים כל פעם מתחילים ללכת לשחוק מקום עבודה ולזרוק אותו.

כרגע אין מקום, אלא מדינת ישראל, משרד האוצר, משרד הכלכלה, קודם כל שילאים את המפעל. אין לי ספק שלא חיפשו באופן אמתי. אם היו מוצאים ממצאים פליליים כדי לראות איך לקרוא לתהליך הזה מבחינה משפטית, לא הבנתי את החלטתו של בית המשפט במקרה הזה. אבל אם זה האמיתיות שבן-אדם היום מעכב את מכירתו של המפעל כי הוא קנה אותו כדי לסגור אותו, במציאות הכלכלית שלו הוא קנה אותו כדי לסגור אותו, כאן, מבחינתי כל כלי הוא כלי שמיש ואפשרי כדי להציל את מקומות העבודה. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר במקום כמו ירוחם. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר רוב העובדים הם נמצאים בגיל של מוות קליני מבחינת שוק העבודה.

זה מזכיר לי, עכשיו בן בנו של קל וחומר, בגיל של מוות קליני מבחינת שוק העבודה. עכשיו הוציאו את רחל על שטרות של 20 שקל, עדיף שזוכרים את המשפט הנורא הזה שאומר: יד ענקים זדונה ובוטחת, יד מתבדחת שמה - - - טרח, ככה, יום אחד בני אדם הופך לכלום.

אני לא רוצה לזה להידרש, אני רוצה שהסיכום שלכם חברים יהיה – כמה, למה ומתי, אלה הדברים החשובים, כי אחרת יבוא סגן השר, זה טוב מאוד, אבל אנחנו חייבים לדבר על פתרון קונקרטי. כדאי שהוא יילך הביתה, כי הוא האחרון שצריך לשלם פה את המחיר, והוא צריך לישון בשקט. תודה.

תודה לך, אילן.

ארמונד, אני אאפשר, רק אני רוצה שתפתח, כי נציג ההסתדרות במרחב גם, האם ההסתדרות הגישה ערעור. לאחר מכן, נציג בנק ישראל, לאחר מכן לאה פדידה, חבר הכנסת סמוטריץ.

בוקר טוב, ראשי הוועדות, חברי מאיר כהן, ראשי הערים ביטון, את ביטון, חברי כנסת, אני מלווה בעצם את המאבק הזה מרגע רכישתו. כשהייתה רכישה, חשבנו שאנחנו הולכים באמת לעידן חדש וטוב, אבל מהר מאוד בתוך חודשיים הגישו בפנינו תכנית התייעלות. תוך כדי המשא-ומתן על תכנית התייעלות, באותו יום שישי כאשר קיבלו מכתבי פיטורין בשש בבוקר על הבתים שלהם ועל הוואטס-אפ, היה שם באותו יום גם מאיר כהן, בני ביטון, מיכאל וכולם, וראינו את הבריונים. אני אומר לכם, כהסתדרות קיבלה החלטות בשביל העובדים והוועד עם ויתורים כואבים כדי שהמפעל הזה יעבוד. אבל, לצערי, נתקלנו בחבורה שמרמה את כולם.

אני חייב לספר לכם סיטואציה אחת שהייתה באחת המשאים-והמתנים בראשון באמצע הלילה. הגיע יריב לרנר לתוך הישיבה, השתלח בחברי ועד - עבריינים, סכינאים, אני לא הכרתי אותו, שאלתי מי אתה בכלל? הוא אומר, אני הבעלים, זה בעצם מראה עם מי יש לנו עסק. יצאתי בחוץ לעשן סיגריה, אני רואה מרצדס יוקרתית, אולי שווה שתי מיליון שקל עם מספר דיפלומטי. ואני נכנס, ואני שואל, של מי האוטו הזה? והוא מתרברב – זה שלי. הלכנו לצעדים מאוד כואבים.

יושב פה חבר הכנסת אילן. שר הכלכלה קיבל החלטות חריגות ממה שאני מכיר כדי להציל את המפעל הזה וכדי להפיל אותו – לצערי, לא היה עם מי לדבר.

אני רוצה לסכם בזה שההסתדרות הגישה לבית הדין הארצי לעבודה לדחות את ההחלטה של האזורי, במקביל, הגשנו למחוזי על הקפאת הליכים ברכישה של המפעל, ועל 425 מיליון שקל שהבנקים ויתרו להם.

אני לא יודע מה הממשלה הולכת לעשות. אני לא יודע מה חברי הכנסת הולכים לעשות. אבל אני אומר לכם, אנחנו כהסתדרות לא מתכוונים לוותר, אפילו לא לרגע. נלווה את המאבק הזה מתחילתו עד לניסן קורן, ואנחנו כל יום סביב השעון מול רוכשים שמעוניינים לרכוש את המפעל מחר בבוקר, אבל אף רוכש לא ירצה לקנות חתול בשק כשאין לנו את הנכונות של הבעלים, אנחנו לא נוותר. ידידי, בני ביטון, אני מסכים אתך בכל מלה. אנחנו לא נפסיק לרגע ונרדוף אותם בכל מקום שהם יהיו עד שהמפעל הזה ייפתח.

תודה לך.

מה שאנחנו מבקשים בעיקר, שתינתן התייחסות לגבי ה-400 מיליון ומשהו הסדרי החוב שעשו הבנקים.

אני ממונה על תחום ביקורת אשראי ופיקוח על הבנקים. אני אקדים ואומר, שעל פי חוק אני לא אוכל לתת איזשהם פרטים על לווה כזה או אחר מטעמי סודיות בנקאית. מה שאני כן יכולה להגיד - - -

לא נעים לי, את יודעת זה לצעוק על הטלר עכשיו. אבל בשורה התחתונה חלק מהעניין זו העובדה שכל הזמן עם עורכי דין, משפטנים, מתחפרים מאחורי חומות סודיות. יש פה 140 איש, להם אין סודיות. מי ייתן להם את הגב? כל מה שאני מבקש לדעת – לא ביקשתי לדעת איזה חשבונות יש להם, כל מה שאני מבקש לדעת, אם בכלל, תגידי, אני לא יודעת לתת תשובה כאן, ברשותך, אני אאפשר לך.

אני רוצה להיות ממוקד. כל מה שאני מבקש ממך, את יכולה להגיד לנו, אין לי יכולת לתת את התשובה ברגע הזה, אני מבקשת לבדוק את העניין הזה.

אני באמת יכולה למסור מידע - - - - מטעמי סודיות - - -

אני יכולה רק לומר במישור העקרוני - - -

בוא ניתן לה להתבטא.

אבל זה במישור העקרוני. המישור העקרוני לא חשוב.

מי מקבל החלטה על מחיקת חובות, את יכולה להגיד את זה?

במישור העקרוני, המטרה של ביצוע הסדר חוב, היא להביא לפירעון החוב לבנק באמצעות הלוואה של הלווה. הבנקים לפעמים נאלצים גם להעמיד אשראי נוסף כדי לבצע - - -

אבל זה לא המקרה, סליחה, לא קשור למה שהיא ענתה לך.

ברשותך.

אלה תהליכים מאוד מורכבים שדורשים הרבה שיקול דעת וכרוכים בלקיחת סיכון. אנחנו כן מכירים מקרים שבהם הבנקים שביצעו הסדרי חוב, גם לקחו בחשבון שיקולים שהם לא שיקולים כלכליים טהורים, וכרוכים בתועלת ציבורית, כמו למשל מניעת פיטורי עובדים.

למקרה הספציפי, אני באמת לא אוכל להתייחס.

אני רוצה לשאול שאלה אחת את גברתי, ואנחנו כן נבקש תשובה. מה שאני מבקש לבדוק האם החלק המרכזי מהמחיקה הייתה עובדת השארת "נגב קרמיקה" כחלק מהעסקה? זאת אומרת, האם יש מצב שאם הם לא עמדו בתהליך שלשמו בעצם הם קיבלו את מחיקת החובות, האם בנק ישראל והגורמים האחרים יתנו את הרוח הגבית לביטול ההסכם הזה? אני רק שואל.

הם התחייבו.

האם בנק ישראל היה בתמונה כשהבנקים מחקו חוב של 425 מיליון שקל, שהוא בעצם מחיקת חוב זה תשלום על ידי האזרח באמצעות הבנק.

אנחנו לא מלווים כל הסדר חוב שמבוצע.

חוב כזה של חצי מיליארד שקל כמעט, זה לא מעניין את בנק ישראל?

זה מעניין אותנו במישור של - - - האשראי.

ולא קיבלתם שום דיווח על זה? זה נעשה ללא אישור שלכם?

אני מנועה מלהתייחס לזה.

תגידי, אז למה - - -

חברת הכנסת לאה פדידה, סמוטריץ, חאג' יחיא ונגוסה. בבקשה.

אני חושבת שהשערורייה הגדולה ביותר שהבעלים של המפעל לא נמצאים כאן היא בטח שהם לא יכולים להסתכל בעיניים של העובדים, ובטח ובטח הם מזלזלים בעבודת הכנסת, אבל גם בטח זה גיבוי שלכם. אם אי אפשר לענות ואי אפשר להגיב – אז למה להם להגיע לכאן לתת דין-וחשבון? הממון נמצא בתוך הידיים שלהם. יש פה ריטואל קבוע של חברה שמפזרת סיסמאות, עזרה לפריפריה. יש לי תחושה שכל מי שרוצה לקבל את הממון, משתמש במילה פריפריה כקישוט. אז פריפריה היא לא קישוט, היא מציאות וצריך לעזור לה וצריך לעשות.

כמו שמחקו להם 450 מיליון שקלים, צריך לדרוש את זה או בחזרה או לחלק את זה לעובדים כדי לחזק את ירוחם. נקודה. אני לא מצליחה להבין דבר אחד, כיצד קורה שהוא מתפאר שזו גאווה לאומית ואנחנו עוזרים, וגזרו סרטים, ועשו מסיבות, וכמה דברים, אחר-כך אנחנו רואים פיטורין שנעשו בצורה ברוטלית, פיטורין שנעשו לא בכבוד האדם. לכל אדם שעובד יש עולם ומלואו מאחוריו, משפחה, ערכים. אנחנו רואים את הפיטורים האלה בצורה ברוטלית. אני הייתי בוועדה בראשותו של אלי אלאלוף, שהיית בפעם הראשונה אתנו בכנסת, וצר לי מאוד שאנחנו יושבים עוד פעם בשולחן הזה וללא פתרון. אם יש פה נציג משרד הכלכלה, אז אני פונה אליכם עכשיו שלא יקרה עוד פעם - לחייב לקנות תוצרת כחול לבן בכל המיזמים הממשלתיים.

יש חוק כזה, דרך אגב, וזה לא קורה כי הם עוקפים את זה.

בואו נלמד קודם כל אנחנו – שמשרד הכלכלה יחייב את החוק הזה.

הבית הזה קנה 8,000 מטר מרובע מתורכיה, הוא פסל את המפעל – על מה את מדברת? לפני חודש.

כל הכבוד, מיקי, עוד יותר אתה מצדיק אותי.

בוודאי, אני אתך.

על מנת שמחר בבוקר, אני לא אצטרך להסתכל שוב בעיניך, ושנתחבק וננחם אחד את השנייה, או אחד את השני. ממשלת ישראל, בית-המשפט, צריכים להגיד – אין, המפעל הזה כרגע נמצא במכירה, כל התהליכים מופסקים עד שיימצא קונה. ולא יותר להשתמש במלה פריפריה כקישוט – לא אני, ולא אתם, הפריפריה קישוט בפני הפוליטיקאים. תודה.

ביום שקיבלנו את ההחלטה בבית-המשפט שנסגר המפעל, הם קיימו מסיבה של 300 אלף שקלים.

תודה חברי.

חבריי יושבי הראש, אני רוצה שנהיה מעשיים. דיברנו וצעקנו, סימפטיה נתנו פה בחבילות גדולות. הממשלה לא תנהל את המפעל הזה, זה לא יקרה, אין חיה כזאת במדינת ישראל 2017, וגם טוב שלא, אוי ואבוי אם הממשלה תנסה לנהל את המפעל הזה והוא ייסגר מחרתיים, עוד פעם תרגיל מצוין. וגם טוב, לצערי, כמה שזה מקומם ומכעיס ומעצבן, אני גם לא רואה את זה איך לקחת חזרה את מחיקת החוב מסיבה פשוטה – החוק הזה נכתב לבעלים הקודם בכלל ולא לבעלים הנוכחי.

לא.

סליחה, יש יתרון בעובדות שאפשר לבדוק את זה.

זה יכול לעצבן ולקומם, מבחן התוצאה הוא בלתי מתקבל על הדעת. אני, לפחות, לא רואה משפטית – שוב, אנחנו נצעק פה חברי כנסת כמה שאנחנו רוצים.

אני לא רואה אפשרות חוקית מחר בבוקר.

אחרי שדיכיתה אותנו, מה אתה מציע?

הדבר שאנחנו כן יכולים לעשות הוא מורכב משני שלבים. שלב ראשון – הממשלה צריכה להבטיח כאן ועכשיו חבילת סיוע מאוד גדולה למי שאם הם אומרים שיש כאלה שיבואו בנעליו של הבעלים הנוכחיים. דבר שני, הרי הבעלים הנוכחי ואמרנו את זה קודם, עושה חשבון פשוט – הוא רוצה להרוויח כסף, הוא לא רוצה מתחרה, הוא חי מיבוא. אם אנחנו, כולנו, וכל הקואליציה הרחבה שנמצאת כאן עכשיו, נקרא לציבור הישראלי – לא קונים "נגב קרמיקה" – נגמר, כבר לא כחול לבן. כן, זה לא חרם. הרי כל הזמן אומרים תקנו כחול לבן. אל תקנה תורכי, אל תקנה סיני, אל תקנה איטלקי, תקנה כחול לבן. זה לא כחול לבן. ברגע שסוגרים את המפעל זה יבוא. הוא צריך להבין הבעלים הנוכחי – שאם הוא לא ימכור - - -

התהליך חייב להיבדק, אני לא מסכים אתך. אי אפשר לבוא ולהגיד, כל מה שנעשה אנחנו מכשירים את השרץ. צריך לשמוע את הבנקים שירימו מסך, כמו שאמר היושב-ראש.

אנחנו נתייחס לזה.

חברים, הלוואי ואני טועה. אפשר לקחת מהם חזרה את ה-460 מיליון, הכול טוב - אני מעריך שלא. אני רוצה להיות ריאלי. אני חושב שאם אנחנו נקרא לציבור, כולנו, כל אחד והציבור שלו, אנחנו לא קונים "נגב קרמיקה". אני מוכן ללכת מחוץ לשערי החנויות שלהם ולחלק פליירים. אם הבעלים הנוכחי יבין שאם הוא לא ימכור תוצרת המפעל הזאת, הוא לא ימכור אריח אחד לציבור הישראלי, אז הוא יחזור חזרה – הוא יכול או למכור בצורה הגונה - - -

אדוני, סליחה, לא פותרים עוול ביצירת עוול, גם שם יש עובדים.

כדי שהבעלים יבין ולא יסגור - - -

אני אומר האינסטינקט, הבטן אומרת ללכת עם זה. אבל גם במקומות האחרים מה נעשה? אני מבין את מה שאתה אומר לי, אבל אתה יודע, יש כאן עניין לפעמים גם את היצר שלנו לראות איך - - -

ברשותכם, חבר הכנסת אברהם נגוסה. בבקשה.

חברים, קודם כל, זה מאוד חשוב שקואליציה ואופוזיציה ביחד מתאחדים פה ותומכים בעובדים נגד עשייה אנטי חברתית. ולכן, עלו הצעות שונות, אני חושב שהצעה שיכולה להיות מאוד מעשית גם ביחס לזמן שלנו - מה שחבר הכנסת מאיר כהן הציע, כולנו, חברי הכנסת אופוזיציה וקואליציה ביחד צריך ללכת לבית-משפט להוציא צו מניעה נגד הסגירה, ואז להמשיך לדון למצוא פתרון. לדעתי, יש לנו רק שבוע. מה שיכול לעצור רק מערכת משפטית. אנחנו מדינה חוקית, וצריך לפעול בצורה כזאת. ראינו הממשלה ניסתה, והתגייסה ונתנה פתרון, אבל לא קיבלו את זה. אם כך, הפתרון הוא ללכת לבית משפט. תודה.

תודה.

חאג', בבקשה.

אני פונה לשני יושב-הראש. זה לא דיון ראשון שאני משתתף בו בנושא הזה, היה דיון קודם. הנתונים אומרים ש"נגב קרמיקה" היא לא מפסידה, המפעל כנראה שתוכנן להפסיד. כי לא יכול להיות בתקופה של פחות משישה חודשים מגיעים למסקנות שצריך לסגור את המפעל. מי שקנה "נגב קרמיקה" הוא קנה את השם כדי להמשיך לייבא ולסגור את המפעל, זה התכנית. השם של המעשה הזה נקרא רמאות. הם לא באו לקנות את המפעל בידיים נקיות. לכן אני חושב שבית-המשפט צריך להעלות את הנושא, את התביעה נגד הבעלים האלה שהם באו כאשמים, והם צריכים להיות מואשמים ברמאות, שהם לקחו דברים ברמאות שהם לא שלהם. לפחות שבית-המשפט צריך לראות במסגרת המשפטית איך להגיע לזה שיחייב אותם לסגור. אתה קנית מפעל ברמאות, בצורה לא נכונה, אז אתה לא יכול לבוא ולסגור אותו, יש קונים אחרים.

שנית, שיבואו ולא ידברו על תכנית הבראה, צריך לבוא עם תכנית הפעלה, כי תכנית ההבראה, השם שלה – כמה נפטר ולמה נפטר. צריכה להיות תכנית הפעלה כי יש קווי ייצור שהם קיימים. יש את המשחק הזה שהשאירו את התוצרת בתוך המחסנים ולא מכרו אותה החוצה כדי להגיד שאין, כאילו אין דרישה, אין אנשים שרוצים לקנות אותה, ואז מכרו אותה בכמה שקלים, שמונה שקלים או עשרה שקלים למטר רבוע. מכרו למקומות אחרים כדי לבוא ולהגיד תשמעו, זה לא רווחי, אז הכוונה הייתה בכוונה תחילה. לכן אני אומר ככה – הם קנו את השם "נגב קרמיקה" אם ירצו לסגור את המפעל, משרד הכלכלה צריך לבדוק את הדרך איך להוציא אותם גם משם "נגב קרמיקה", כי השם הזה התחיל עם המפעל ולא עם החנויות, והחנויות הן מרוויחות דיי טוב. אני מכיר את הענף ואני מכיר את המחירים שלהם, והמחירים שלהם גבוהים מאוד.

תודה.

ביקשנו מאופק נגאוקר בן 21 בנו של דוד. בבקשה.

מכובדיי, אני חייב לציין שאני לא אחד שיודע לדבר כל כך, אבל אני חייב קודם כל להיגד תודה רבה לגברת לאה ורון, לחבר הכנסת איתן כבל, לחבר הכנסת אלי אלאלוף, ובראש ובראשונה לירון מזוז שנתן לי את הזכות לדבר.

יש לי קודם כל שאלה לבנק ישראל. אתם אומרים שאתם לא יודעים, הפקדתם כסף כדי לפתוח את המפעל, נכון? אם נתתם את הכסף, מה היה לגבי העובדים? מה היה ההסכם? האם שהמפעל ימשיך לעבוד? ואם לא, איך זה הגיוני שנתתם למפעל לעבוד בלי להבטיח לעובדים שהמפעל ימשיך לעבוד? יש לי שאלה אליכם תעני לי.

איך המדינה מסכימה לחברה שאפילו היא לא באה לפה לראות את העובדים. אני הייתי חייל, אני צריך להביא את הכסף לאבא שלי, את המענק שלי – לא נורא, נפצעתי בשרות, הכול בסדר. נפצעתי בשרות ואני צריך את הכסף שלי לאבא שלי כי אין לו כסף לאכול בבית. איפה פה הכנסת? העובדים? איפה כל מי שאחראי פה שמוכן להסתכל בעיניים לעובדים? מוכן פה להסתכל לי בעיניים ולהגיד שהוא עשה באמת מה שצריך בשביל העובדים? זו השאלה שלי, איפה המדינה פה בראש ובראשונה לפני הכול.

תודה אדוני. תודה לך על הדברים שבאו מן הלב.

קשה לי לדבר אחרי שאני שמעתי אותו, אבל אני אנסה. "נגב קרמיקה" זה מפעל היי-טק לכל דבר. אנחנו לא מסכנים. המפעל הכי טוב בארץ, תקשיבו, זה מפעל שהוקם – אני מאמין שיש פה כמה שהיו במפעל הזה. זה מפעל שאין דברים כאלה בכל אירופה. אתה נכנס לשם, אתה רואה מפעל שמייצר שש מיליון מטר בשנה, ויכול לייצר את המוצרים הכי טובים בעולם. באו החבר'ה האלה, אני לא יודע איך לקרוא להם. תשמע, אני לא אתפלא, תאמין לי, אתמול אמרתי את זה בשביל השר. היה אצלנו שר החקלאות, אמרתי לו, כל מיני מחשבות עולים בראש, לך תדע, עשו איזה עסקה עם תורכיה עם סין. אנחנו נסגור פה את המפעל, אתם תייבאו לנו במחיר הכי מוזל בשוק, ואנחנו נסגור את המפעל ואתם תזרקו את האנשים לכלבים – תאמין לי, גם זה יכול להיות.

המפעל הזה, אתה יודע, כשהקימו אותו, אני אומר לך, כולם פה בכו, המשפחות, הילדים, הייתה חגיגה אחת שלמה. האנשים האלה באו להרוס אותו. אנחנו התחלנו ב-32 שקל למטר, היינו עובדים, הייצור שלנו היה על 32 שקל, כולם ידעו מזה. הם באו, בחמישה חודשים, הם הקפיצו אותו לכמעט 50 שקל בערך. הביאו לנו יועצת, היא רק הורסת, אתה לא מאמין. אתה נגנב. אתה אומר לה, מה את עושה? לא, אני יודעת מה אני עושה, אני הייתי בטבע, נתנה לנו שורה של מפעלים שהיא עבדה, אמרתי לה, אני לא אתפלא אם הם יסגרו יום אחד.

אני אומר דבר כזה. אתם לא צריכים לשתוק, מצדי, אני אומר לכם, צריך לעשות חוק בזה הרגע. אנשים בירוחם צריכים לעבוד. אני לא מסכן, אני רוצה לעבוד.

זה נכון שהם מכרו את המחסנים לרשות הפלסטינית?

באמת, אני רוצה להגיד לכם. היה לנו מחסן 800 אלף מטר, תקשיבו, אתם לא מאמינים באיזה מהירות הם רוקנו אותו. אתה יודע, לא האמנתי למלגזן. הוא אמר לי, כן, קונים בשמונה שקל, אמרתי לו מה, שמונה שקל? הוא אומר לי לא, זה כמו ביצת קינדר – בעל הבית אומר, לא יודעים מה יש בפנים. אמרתי לו מה זה מה יש בפנים? אנחנו מיינו אותם, זה סוג אל"ף, למה אתה מוכר בשמונה שקל?

למי הם מכרו?

לרמאללה, לכל מיני.

היא עשתה דלת מסתובבת, והיא חזרה לארץ. בן-אדם בתוך המפעל קנה ב-30 שקל מאותו ערבי, תקשיבו. חבל על הזמן. אני אומר לך, בן-אדם גונב, נכנס לבית הסוהר. אלה, האנשים האלה יושבים על גג העולם. אני אומר לכם, אי אפשר לעבור על זה לסדר היום.

אני נראה לך עבריין, תסתכלו לי בעיניים פה, תגידו לי אם אני נראה עבריין.

שוב, אני שמחה שהתכנסנו לכאן, למרות הנסיבות, אני אהיה מאוד קצרה ותכליתית. אני, למרות שאני מגיעה באמת לעזור, כל קבוצת עובדים שמגיעה לכנסת, אני לא מאמינה שצריך בכוח להחזיק מפעלים שלא רווחיים, זה לא יכול להחזיק לאורך זמן. אבל, זה לא המצב כאן. המפעל הזה מרוויח, יכול להרוויח, אולי לא כמו שהם רצו. אולי לא בקופה, אולי לא בחזירות, אבל מרוויח. לא הייתי באה לכאן להתעקש על מפעל שלא מצליח להחזיק את עצמו, ולא הייתי מבקשת מהמדינה להתערב על משהו שאין לו פוטנציאל עסקי.

מבחינת הפתרונות, יש כאן סדר עדיפות מאוד ברור. נראה לי שעם הבעלים האלה, אין אפילו מה למרוח, זה לא יעבוד, ואם זה יעבוד עכשיו, זה יעבוד לעוד חודשיים, ונהיה שוב בדיוק באותה נקודה. צריך לפעול בכל הכוח למציאת רוכש חלופי. צריך לראות שבינתיים לא מפטרים את העובדים, ולא גורמים לנזקים בלתי הפיכים, כדי שלא להפוך את המפעל למפעל שלא אטרקטיבי לרוכשים. ואם זה לא עובד, אני מקווה שזה יעבוד, ומאמינה שזה יעבוד - החוק כבר קיים. הקרן קיימת מ-2016, יש אפשרות לתת את המפעל הזה לעובדים בנסיבות מסוימות. זה כבר קיים בחוק, לא צריך חוק חדש. אני מבקשת שאם לא מוצאים רוכש חלופי, הגיע הזמן להפעיל את האופציה הזאת.

מלה אחרונה, וזה כן על עניין הענישה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, הרוכש הזה ויולה ולרנר קיבלו הנחה של כ-400 מיליון שקל כשהם קנו את המפעל הזה. לא יכול להיות שהם יקבלו אותו וימשיכו הלאה כאילו לא קרה כלום, צריכה להיות לפחות נקודה שחורה שמדינת ישראל והבנקים לא יתנו להם שוב לעשות סיבוב - - -

תודה.

אני עכבתי אחרי כל הדיון, ואני לא יודע אם אני יכול להוסיף פה איזה תובנות שלא נאמרו קודם. אני חושב שנגענו בכל המרכיבים של המשבר הזה. יש פה דעה מוחלטת שצריך לסייע ל"נגב קרמיקה", אין פה בכלל גוונים. לא שמעתי דובר אחד שאמר, תשכירו את המפעל הזה ונעבור הלאה.

זה נכון שמרכז השקעות מציע פיתוי מסוים, אבל אמרת יפה - זה לא יכול להיות שיסגרו מפעלים כדי שיפתחו חדשים - זה לא נראה לי פתרון. קודם כל, צריך לשמור על הקיים. אם יקומו חדשים, אדרבא. חוץ מזה, אנחנו רוצים לראות פיתוח והתקדמות, אנחנו לא רוצים לראות דריכה במקום, או הליכה אחורה.

אני חושב שהמדינה, ירון, ידידי, לא עשתה את שלה בעניין הזה. יפה דיברת, אבל יותר כנציג של האופוזיציה כמו שציין אילן, ולא כמי שמייצג את הממשלה. הממשלה צריכה להיכנס לעובי הקורה, ולהתייחס אחרת לגמרי למפעלים שפועלים בפריפריה, אחרת לגמרי. אילו זה היה בתל-אביב, או באזורים שהם משופעי אפשרויות, היו 140 איש הולכים לבתיהם ורובם היו מוצאים ודאי תעסוקה – זה לא המקרה בדרום. לכן הממשלה לא יכולה להישאר אדישה. היא צריכה להיכנס לעובי הקורה ולפעול. כך אנחנו מצפים מממשלה לנהוג, לא פחות ולא יותר.

הממשלה לא נשארה אדישה. ברגע שאתה רואה את השר אלי כהן שהוא שר הכלכלה, ונתן פתרונות, אתה לא יכול להגיד - - -

יש לנו אחריות קולקטיבית למפעל הזה.

תודה.

קודם כל, המפעל הזה הוא כזה - - -

הבעלים קיבלו כסף מקופת המדינה. הכספים האלה שקיבלו בהנחות שמעודדים מפעלים על מנת לפתוח בפריפריה, במיוחד בדרום. קיבלו את הכסף הזה, הם צריכים להחזיר אותו לקופת המדינה, קודם כל אם הוא מתכוון להמשיך ולמכור את המפעל. אם אני הבנתי נכון, גם אותו בעל המפעל הוא גם יבואן של קרמיקה על מנת להוזיל את המחיר. למה שהעובדים לא יקנו את המפעל וגמרנו את העניין. העובדים מוכנים לעבוד קשה.

אני מציע הצעות קצת יותר - - -

תבינו הכללים של הכנסת, העובדים צריכים פשוט לקום ולהשאיר אותנו כאן. אני לא רוצה שנגיע למצב הזה. בבקשה.

אני אקצר. קודם כל, אני חושב שהעובדים צריכים להבין, שהעובדה שיושבים כאן שתי ועדות, זה לא דבר של מה בכך. זה גם ועדת העבודה והרווחה, וגם ועדת הכלכלה. זה אומר שפה מביטים על העניין כעניין לאומי, גם ההיבטים הכלכליים וגם ההיבטים החברתיים שלה.

לצערי הרב, יושבי הראש, אני את העובדים האלה מכיר, מה שנקרא, בתהליך כמעט אני מכיר כל בן שנולד כאן, נדמה לי שהילד הזה נולד במאבק הקודם ב-2002, כאשר פעם אחת כבר המפעל הזה נסגר. אני מכיר אותם, ואני חושב שהעובדים האלה היו ראויים לקבל פה לא תעודה של מפוטר, אלא תעודת כבוד למה מדינת ישראל צריכה. איך אנשים שנלחמים על פת לחמם. אני אומר לך, אופק, אתה צריך להיות גאה. בכל הפגנה כשאני בא לעובדים, הדבר הראשון שאני מבקש מהם - לכו לילדים שלהם, תגידו להם שיהיו גאים כשהם רואים את ההורים שלהם נלחמים ברחובות כדי להתפרנס בכבוד, ולא כדי לקבל דמי אבטלה.

ולכן, כך אתה צריך לשדר את זה – לאחים שלך, לחברים שלך. זה שהם נלחמים כדי להמשיך לעבוד, זה תעודת כבוד לנו, לכולם, לכל מי שעוסק בעניין.

אני חושב שמה שההסתדרות עושה היום זה דבר חשוב. ידידנו, ארמונד לנקרי, אני פונה אליך. תגייס פה את כל הרוח הטובה. יש פה הרבה מאוד הצעות, אני בטוח שירכזו אותם ויהפכו אותם לתכנית עבודה של ממש. אני מבקש ממך, אדוני היושב ראש, להבין שהשיטה הזאת יכולה להפוך למגפה. אני זוכר שבפעם הראשונה כשהטייקון הראשון עשה תספורת בפנסיה כולנו הזדעקנו, אבל ראו לא קרה כלום. אז השני בא, ועשה גם תספורת. השלישי אמר, רגע, אם ההוא לקח מיליארד, אני מבקש שניים. למה? למה לא אם זה הולך. השיטה הזו שיבואו בעלי הון שיש להם שליטה בענף מסוים ויקנו את מי שמייצר בישראל, וימצאו את עצמם לבד, אנחנו נהפוך בסוף למדינה של סוחרים וספסרים, ולא יישאר פה מפעל ייצור אחד.

לכן, אדוני היושב ראש, אני מבקש להתמקד אולי בשני שינויי חקיקה. מה שבנק ישראל אמרו כאן, אני מבין את המגבלות. אנחנו צריכים מהיום והלאה לחוקק חוק שמסכום מסוים שבה יש מחיקת חובות, בנק ישראל צריך אישור מיוחד לתת, זה לא יכול להיות, זה כסף שלנו. אם מחר האוצר היה נותן להם 425 מיליון, כל המדינה הייתה עומדת על הרגליים.

זה חלק מהמסקנות של ועדת החקירה.

של מי הכסף הזה? סליחה. זה לא אנחנו אותם פציינטים של הבנקים, אותם קליינטים של הבנקים שמשלמים בסוף על אותו כסף עצמו. לכן, בעניין הזה חייבים להסיק את המסקנות.

הדבר האחרון שאני אומר, אין ספק צריכים להבין, היבוא הולך לקחת מאתנו את הכול. אני זוכר את המאבק - אתה היית איתן מול בייגה על ענף הלבידים. כולם אמרו מפעל אחד בלבידים בצפון, אין יותר לבידים בארץ, לא מייצרים יותר. לכן, העניין הזה גם לא יכול לעבור לסדר-היום. אני שוב פעם פונה גם לארמונד, גם פונה לאחרים, לראשי הערים שנמצאים כאן. חייבים להקים מטה מאבק. אני מוכן להיות שותף למטה הזה, לפעול גם ברשתות החברתיות מצד אחד כדי שהאיש הזה לא יוכל להסתובב במדינת ישראל, ומצד שני, לגייס את כל הכוחות כדי לשנות את רוע הגזרה. אסור לוותר.

באנו לכאן כדי להזדהות עם המאבק הזה, ולהיות שותפים לכל מאמץ שיש בידו כדי להבטיח את מקום התעסוקה של העובדים. דבר נוסף, אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים כאן איזושהי בעיה שהיא משקפת בעיה מבנית בדרום. אני מעז לומר, דובר כאן, קואליציה ואופוזיציה. אבל ודאי שיש כאן כישלון מהדהד של הממשלה כדי להבטיח מקורות תעסוקה בנות קיימא בדרום. תודה, אדוני היושב-ראש.

יש מהלך של השתלטות עוינת של השוק התורכי, ואני כבר שנה וחצי מדבר על כך. השתלטות עוינת של השוק התורכי על מפעלים במדינת ישראל.

האוצר מכניס אותם.

ניסו להשתלט על מפעל המתכת בשתולה שפשט את הרגל והצלנו אותו פה בוועדות האלה. ניסו להשתלט על פניציה – עכשיו פותחים את השוק התורכי ליבוא זכוכית. מפעל הנחושת בשדרות, מתוך עשרה קווים, עובד קו אחד מפעל סנרג'י.

אני רוצה להיות ריאלי, אני מדבר במספרים, אני איש כלכלה. אם לא נעשה מאמץ יחד עם ההסתדרות, משרד הכלכלה, למצוא קונה פוטנציאלי, להעביר כסף מהקרן שנמצאת בוועדת הכלכלה, לא נציל את המפעל.

אני עובד במפעל 32 שנה. אני מכיר את הנתונים. המפעל לא מפסיד שקל. הסחורה שלנו נמכרת בין 10 ל-20 שקל יותר מהיבוא, קבלנים משלמים את זה, ויש לנו ביקוש לסחורה שלנו. מה שבעל הבית רוצה, זה לא את החנויות אפילו, הוא רוצה את המותג לוגו, כי על המותג לוגו הוא מקבל את הכסף. אנחנו רוצים ממנו את המותג לוגו להביא לנו אותו, אנחנו נתחרה, אנחנו מפעל שיודע להרוויח כסף.

ברשותכם, אני רוצה לסכם.

אני אומר את הדברים בשמי ובשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. תראו, קודם כל, שתי הוועדות האלה תלוונה מקרוב את כל העניין הזה. אם נידרש גם בשבוע הבא לקיים דיון נוסף, אנחנו נעשה זאת. יחד עם זאת אני רוצה להבהיר. למשרדי הממשלה חייב, אני אומר לכם את הדבר הבא – לא נסיים את הדיון הזה כאילו היה זה עוד דיון, עשינו וי והמשכנו.

אני תובע, אני לא מבקש, אנחנו בשמנו כאן הוועדה תובעת שיוקם צוות לאלתר שמורכב ממנכ"ל משרד הכלכלה, מנכ"ל משרד האוצר, יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, נציג מטעם הכנסת שיהיה חלק בלתי נפרד שנחליט עליו אם זה יהיה אחד משני יושבי הראש, או עמיר או מי שמקבל עליו את ההחלטה שילווה מקרוב. אני אומר את זה לכם, זה בידיים עוד לפני שהתעסקנו בויולה ובבעלים. קודם כל שניתן לנושא תחושת דחיפות בלי שיוקם צוות כזה לאלתר בתוך כמה שעות. כל הדיבור שלנו כאן סביב השולחן הזה, אלה דיבורים ריקים שיורדים עם המים, לא מעבר.

לכן אני אומר את זה לך, אדוני, נחום איצקוביץ, ידידי, זאת המשימה, אני מניח את זה לפתחך כראש המערכת ברגע הזה. יש כאן נציג האוצר, זו התביעה שלנו. אני מבקש מנהלות הוועדה שייצא מכתב לאלתר לשרים מיד בסיום הדיון הזה על הסיכום של הישיבה הזאת.

נקודה נוספת - בנק ישראל. אנחנו נוציא אליכם פנייה, סודי לא סודי, אנחנו יושבים בוועדות הכי סודיות. אני לא ביקשתי שנעשה לזה פומביות ונוציא את כל החומר החוצה. אבל אנחנו תובעים בדיקה של הבנקים שהמפקחת על הבנקים, אני אדבר איתה בסיום הדיון, היא חלק בלתי נפרד מוועדת הכלכלה במסגרת תשלומי הסדרי החוב. אנחנו נבקש לדעת בדיוק מה היה שם, מה נקבע שם, והאם כאן לעשות סיבוב ציני, וכל אחד כאן השתמש בסופרלטיב – במרכאות – סביב האופן שבו ויולה התנהגה.

גברתי, המפקחת על הבנקים, אנחנו תובעים לדעת האם היה סעיף כזה? האם הייתה התניה כזאת? ואם כן, אנחנו תובעים לבדוק את האפשרות למרות מה שאומר בצלאל. בצלאל, חייבים לבחון את כל האפשרויות, יכול להיות שחלקן לא תתממשנה, אבל שהם יידעו שאנחנו לא מתכוונים לעבור לסדר היום בשום שלב של העניין.

נקודה נוספת – יש משקיעים ליולה. יש בנקים שנותנים כסף לויולה. אנחנו נסיר את המסך. אנחנו נברר מי המשקיעים ומי אלה שנותנים את ההשקעות ואת הכסף להפעלת ויולה. אנחנו נפנה אליהם, כי בסופו של עניין שיהיה ברור, הכנסת לא תיהפך למרמס. נדמה שכל אחת ואחד יכול לבוא ולזרוק אבנים על הבית הזה ולבזות אותו. זה מבחן לכולנו, ולא לחינם נמצאים מכל סיעות הבית. כל סיעות הבית נמצאות כאן. אני אומר את זה, לא ניתן שניהפך למרמס, לא בעניין כבוד, אלא זאת חובתנו. זאת העבודה שלנו.

דבר אחרון, האופן שבו הציונות המנוולת, לפחות ממה שעולה כאן, בהתנהגות של הבעלים היא דבר שצריך להוקיע אותו בכל מקום, ולהעלות אותו בכל מקום שאנחנו יכולים להעלות אותו ולהציג אותו כדבר שאסור שייעשה. אתם באוצר חייבים לקבוע כללי משחק ברורים שאירועים מן הסוג הזה לא ישובו ויקרו.

דבר אחרון – כחול לבן. השבוע אני גם מקיים בוועדת הכלכלה, ולא בפעם הראשונה, דיונים סביב כחול לבן של מרכז השלטון המקומי, יש כאן ראשי רשויות. אתם הכי בעייתיים, ואני אומר את זה בעדינות כלפיכם, ואין כמעט כוחות גדולים בחברה הישראלית שלא משתפים פעולה בעקיפין, ולעתים במודע בכך בעובדה שלא רוכשים כחול לבן. אני מדבר על מוצרים שהם זהים באיכות וזהים מחיר. לא ביקשתי שתהיה רכישה של דבר שהוא לא זהה באיכות. אנחנו נלווה מקרוב. ובעזרת השם אני מקווה שנעשה ונצליח. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.