ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-04OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 641

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י' בכסלו התשע"ח (28 בנובמבר 2017), שעה 9:00

תקנות הפיקוח על מזון לבעלי חיים (סימון מזון לבעלי חיים), התשע"ח – 2017

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר

איתן ברושי

מסעוד גנאים

אניאלה בן יאיר גלבוע - מנהלת אגף הפקוח על מזון לבעלי חיים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דפנה טיש פיגנבוים - מנהלת מחלקה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יואב יקיר - רופא וטרינר אגף הפקוח על מזון לבע"ח, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ברק שדיאור - עו"ד, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

רינה ורסנו - ממונה על מזהמי מזון, משרד הבריאות

אשר בראון - סמנכ"ל תזונה בצמח תערובות, התאחדות חקלאי ישראל

ישעיהו פורת - מרכז מרכזי מזון, התאחדות חקלאי ישראל

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

יפעת קדם

תקנות הפיקוח על מזון לבעלי חיים (סימון מזון לבעלי חיים), התשע"ח – 2017

בוקר טוב לכולם, היום ה-28 בנובמבר 2017, י' בכסלו התשע"ח, השעה 09:04. אנחנו מתחילים את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא על סדר היום: תקנות הפיקוח על מזון לבעלי חיים (סימון מזון לבעלי חיים), התשע"ח-2017. משרד החקלאות, תציגו לנו על מה אנחנו מדברים. אם תרצו אחר כך, המשרדים האחרים, להתייחס, אנחנו נשמח, ואז נעבור לתקנות.

אנחנו פה מניחים על שולחן הוועדה לאישור את תקנות הפיקוח על מזון לבעלי חיים (סימון מזון לבעלי חיים). מדובר בתקנות מכוח חוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, שעבר ואושר בוועדה הזאת ב-2014. מדובר בחוק מודרני, חדש, עדכני, שמיועד להחליף את צו הפיקוח על מספוא. מדובר בצו שהוא אגב חקיקת שעת חירום. זה כחלק מהמהלך של הממשלה לבטל את הצווים שתלויים בשעת חירום. בנוסף, יש מהלך מקצועי של המשרד, של הקמת אגף חדש, שד"ר אניאלה גלבוע תרחיב עליו. אנחנו הקמנו חוק חדש. יש טיוטות של תקנות רבות שעוד יגיעו בשנה הקרובה. זו הסנונית הכמעט ראשונה של הנושא המקצועי.

כמו שדפנה אמרה, אנחנו מתכנסים בעניין תקנות סימון, שזו באמת סנונית ראשונה בנושא של כל חוק הפיקוח על בעלי חיים. הראייה שעמדה מאחורי החוק הזה היא ראייה כוללנית של בריאות הציבור, של בריאות אחת שמתכללת את כל שרשרת הייצור - מהמשק ועד הצלחת. זו החשיבות העיקרית של החוק הזה.

בנוסף לשקיפות שאנחנו אמונים עליה בחוק הזה, יש אספקטים נוספים של העברת האחריות ליצרן. אנחנו כרגולטור מבצעים פיקוח על נותני היתרים לייבוא ולייצור של מזון לבעלי חיים. המטרה של התקנות היא בסופו של דבר לתת הוראות מנחות ליצרנים וליבואנים.

משרד הבריאות, יש לכם הערות?

עברנו על החוק ועל התקנות. כרגע אין לנו הערות לגבי הטיוטה האחרונה שהגיעה אלינו. רק מבחינת חובת ההתייעצות, לצערנו השר שלנו התפטר. חלה חובת התייעצות בלי חתימה של השר כרגע.

זאת אומרת, התייעצו עם משרדכם, גורמי המקצוע היו שותפים בהליך הכנת התקנות, והם יצטרכו להשלים את ההתייעצות עד שהשר שנכנס - -

כן.

טיוטת התקנות הופצה ב-2015 לציבור וגם למשרדים. ד"ר ורסנו היא חברה בוועדה המייעצת למנהל השירותים הווטרינרים ולשר החקלאות, שזאת ועדה שגם דנה, בין היתר, בתקנות האלו. אין לנו חילוקי דעות מקצועיים או משפטיים עם המשרד. נעשו פניות רשמיות ולא רשמיות במהלך השנה האחרונה עם השר שלנו, השר ליצמן, ובאמת חיכינו למכתב הרשמי.

זה לא אומר שאין שר. מי שיהיה השר עכשיו זה ראש הממשלה. אני כרגע מתייחסת לפן המקצועי. ברגע שאתם מוסכמים על הנוסח - -

הם יצטרכו, לצורך הפרסום של התקנות - -

נחתים את השר שיהיה באותו רגע.

אנחנו מברכים על כל החידוש של החוק הזה, על כך שלא נמשיך לעבוד לפי צו שאני לא יודע אם הוא משנת תרפפ"ו או קצת אחרי.

גברתי היועצת המשפטית, בבקשה תתחילי להקריא. אם יהיו הערות, בבקשה תרימו יד, אני אתן לכם אפשרות.

תקנות הפיקוח על מזון לבעלי חיים (סימון מזון לבעלי חיים), התשע"ח-2017.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 36(ב)(6) ו-(8) לחוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, התשע"ד-2014 (להלן –החוק), בהתייעצות עם שר הבריאות, השר להגנת הסביבה והוועדה המקצועית המייעצת, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

יש לנו פה אישור התייעצות עם השר להגנת הסביבה. נאמר לנו עכשיו שהתייעצו עם הוועדה המייעצת ועם משרד הבריאות. חילופי השרים עכשיו לא מאפשרים את ההשלמה הטכנית הזאת, אבל ההתייעצות קוימה.

הגדרות. בתקנות אלה –

"אפר גולמי" – החומר המינרלי שנותר משריפת חומר אורגני;

"אצווה" – כמו תאו סדרת ייצור של מזון לבעלי חיים המכוונת להיות בעלת מאפיינים אחידים, ושיוצרה במהלך מחזור ייצור אחד;

"חיית מחמד" – בעל חיים שאדם מגדל אותו או מטפל בו, לרבות סוס וחמור, ולמעט חיית משק;

זאת אומרת, אנחנו מדברים פה ממש על בעל חיים שאדם מגדל אותו.

"חיית משק" – בעל חיים ממין שמוחזק לשם הפקת מזון או רכיב במזון, ממנו או מתוצרתו;

זאת אומרת, אם יש לי עז מחמד בחצר, היא תיחשב עדיין חיית משק לצורך העניין.

יש חוות סוסים שמקבלות מזון תעשייתי שנשלח אליהן בצורה תעשייתית. האם הן נכללות בתוך חיות מחמד?

הן חיות מחמד בכל מקרה, הן לא מיועדות להזנה.

אז הם כן נכללים.

למרות שזה יכול להיות חוות עם מספר גדול של סוסים.

כן.

יש חקיקה שמדברת על הבחנה לתוצרת חקלאית, אבל ההבחנה שרלוונטית לנו היא יותר בין חיות שמייצרות מזון לחיות שלא מייצרות מזון. למרות שזה לא הסל הטבעי, גם סוסים וחמורים נכנסים לחיות מחמד, כמובן רק בהקשר שלנו.

"מזון ייעודי" – מזון המיועד להזנה מלאה או חלקית של בעל חיים ומותאם לצרכים בריאותיים או תזונתיים מיוחדים בהתאם לגיל, למין ולמצב התחלואה של בעל החיים;

לגבי המזון הייעודי, כתוב פה גם בהתאם לגיל, למין, למצב תחלואה וכו'. אם מזון ייעודי יהיה כל מזון שמיועד לגיל מסוים של בעל חיים, כמעט כל מזון יהיה ייעודי. אני רוצה להבהיר שכשמדובר על מזון ייעודי, זה רק כשיש צרכים בריאותיים או תזונתיים מיוחדים, לא כל כך דבר שהוא בהתאם לגיל.

אין תרכובת לגורים או לחיות?

אם אני מפנה את זה לכיוון של חיות משק, אז כל התערובות שמיועדות ללול הולכות לפי גילאים. כל המזון שמוגש ללול נהפך למזון ייעודי. זה קצת בעייתי.

כתוב כאן "מיוחדים", זאת אומרת, כבר יש את ההתניה שזה תנאים מיוחדים, לא התנאים הרגילים שאתה מאכיל חיות. כבר נכנס לפה הייחוד של זה, לא כל דבר.

ביקשתי שזה יובהר לפרוטוקול, זה הכל.

"מזון מלא" – מזון לבעל חיים המספק את כל צרכי הזנתו של בעל החיים, למעט מים;

כאן הוסבר לי שאנחנו מדברים על מזון שאפשר להסתפק באכילה שלו, לא צריך להוסיף לו שום דבר אחר.

זה דומה למטרנה, סימילאק.

"מזון רפואי" – מזון לבעלי חיים המכיל תכשיר וטרינרי, אחד או יותר;

כאן יש שינוי מהנוסח המקורי. בנוסח המקורי דובר על תכשיר וטרינרי מיוחד. אנחנו מדברים פה עכשיו על כל תכשיר וטרינרי.

"מזון משלים" – מזון לבעלי חיים אשר אינו מספק את כל צרכי הזנתו של בעל החיים;

למרות שזה נשמע משלים, שכאילו זה בא בנוסף, יכול להיות שזה המזון שבעל החיים אוכל באופן רגיל אבל מוסיפים לו - -

הוא לא יכול להתקיים רק על המזון המשלים. זאת אומרת, המזון המשלים חייב להיות חלק מתזונה, לא כתזונה בלעדית.

תערובות נחשב למזון משלים?

תלוי איזה. אם יש לך בליל לחולבות, הוא מכיל בתוכו את כל המרכיבים. אם מדובר בתוסף, הוא לא מכיל את כל המרכיבים, הוא מכיל רק ויטמינים, שזה רק חלק מהצרכים של בעל החיים.

כשמדובר על תערובות למעלי גירה, זה הופך את כל התערובות למעלי גירה למזון משלים.

מקובל.

"מזון משלים מינרלי" – מזון לבעלי חיים המכיל אפר גולמי בשיעור של 40% לפחות;

"מספר היתר ייצור" – מספר סידורי של היתר לייצור מזון לבעלי חיים שניתן לפי סעיף 4 לחוק;

"מספר היתר שיווק" – מספר סידורי של היתר לשיווק מזון לבעלי חיים שניתן לפי סעיף 4 לחוק;

פה אני אבקש לתקן את זה למספר היתר ייבוא, לא מספר היתר שיווק.

למה ייבוא?

אנחנו לא נותנים היתרים לשיווק. שיווק זה לחנויות. מי שעושה את הפיקוח זה הרשויות המקומיות.

אבל מה לגבי היתר שיווק מהמפעל היצרני?

היתר ייבוא יכול לכלול גם שיווק, אבל לא כל המשווקים הם בעלי היתר שיווק.

ייבוא זה גם שיווק. שיווק לא כולל ייבוא. אם נחליף את זה במילה "ייבוא", זה יכלול שני מושגים.

אני אצטרך לבדוק את החוק, לראות אם ייבוא כולל שיווק גם בארץ.

שיווק כולל ייבוא. ייבוא לא כולל שיווק בארץ. בוודאי שהיבואן גם משווק בארץ.

זה ברור. הרי את מייצרת משהו בארץ ומשווקת אותו. היא רוצה לשנות כאן לייבוא. האם שיווק בארץ נכלל כאן? זה משהו שלא בדקתי אותו. ברגע שיש מספר היתר ייבוא, זה מוציא את השיווק בארץ.

את חושבת שרק את מה שמביאים מחו"ל.

נכון.

יש שני סוגים של היתרים. יש היתרים ליצרנים שמייצרים בארץ, כאשר ההיתר הזה כולל ייצור ושיווק.

יש מישהו שהוא רק משווק בישראל.

לא, אין לנו.

הנוסח של הסעיף אומר: "לא ייצר אדם מזון לבעלי חיים, ולא ישווקו, אלא בהיתר מאת המנהל". לכאורה אפשר גם לתת היתר שיווק.

לא ניתן בפועל. זה לא נעשה בפועל.

מה אם יש אדם שהוא לא יצרן בישראל, והוא גם לא יבואן, אבל הוא מבקש רק לשווק את המוצר הזה בישראל?

כרגע הוא לא צריך להופיע על התווית. מי שמופיע על התווית זה היבואן.

זה משהו אחר.

אנחנו מדברים פה על תקנות סימון, אנחנו מדברים על ההיתרים שניתנים בפועל. מה שבסופו של דבר יופיע על התווית זה שם היבואן ומספר ההיתר שלו. למשווק אנחנו יכולים להגיע דרך היבואן. משווקים יכולים להשתנות מפעם לפעם. פעם יבואן משתמש במשווק כזה, פעם הוא משתמש במשווק אחר. יש גם את המשווקים בחנויות, שאלו גם נקודות שיווק.

היא לא מדברת על שיווק. אם מביאים את זה מחו"ל, זה נקרא ייבוא. מה לגבי מה שמייצרים בארץ?

היתר הייצור זה ההיתר שמתייחס למה שמייצרים בארץ.

קיבלת תשובה?

אני לא יודעת. אם יש הפניה לסעיף 4 לחוק, אז מדובר גם על שיווק.

לא, הוא מדבר על היתר בכלל. בסעיף 3(ד) כתוב: "השר רשאי לקבוע סוגי מזון לבעלי חיים ששיווקם אינו טעון היתר". אנחנו רואים שהשיווק עצמו טעון היתר.

בתקנות ההיתרים, שהן יוגשו לוועדה בהמשך ואנחנו כמובן נדון בהן בנפרד, יהיו החלטות שבמקרים מסוימים סוג מסוים של מזון או סוג שיווק מסוים – אפשר גם להחליט בצורה מאוד רחבה - לא טעון היתר שיווק. החוק קובע שככלל יש חובה לייצר, לשווק - כשלשווק כולל גם ייבוא לישראל, על זה אין לנו ויכוח - תחת היתר בלבד. כשנגיע לתקנה 4 שמדברת על מה צריך לסמן, נראה שכשזה מיוצר בישראל זה שם היצרן, וגם כשלא מיוצר בישראל, ובמקרים שמדובר במזון מיובא - גם את השם של היבואן. אנחנו כתבנו במקור את שם המשווק, כיוון שהחוק מתייחס לשיווק שכולל גם ייבוא. זו לא טעות לכתוב היתר שיווק או שם המשווק, כשלענייננו שם המשווק יהיה היבואן.

אם אנחנו רוצים להבהיר את הדבר הזה, נכתוב כך: "מספר היתר שיווק" – מספר סידורי של היתר לשיווק מזון לבעלי חיים שניתן לפי סעיף 4 לחוק, לרבות היתר לייבוא.

אפשר להוסיף את המילים "לרבות היתר לייבוא"?

אין לנו אלא את היתרי הייבוא. אין לנו היתרים למשווקים. זה משהו שלא קיים.

אתם לא תדרשו. זאת אומרת, ברשימת ההיתרים אתם לא תדרשו את ההיתר לשיווק.

אנחנו לא נדרוש. אולי נוכל לפטור אותם בתקנות הבאות. ההגדרה של משווק היא הגדרה - -

משרד הבריאות טוען שבחוק כן רשום שצריך. איך פותרים את הבעיה הזאת כדי שלא נחזור על זה שוב?

בתקנות הבאות, כמו שאמרתי, אפשר לפטור את המשווקים שאנחנו לא נותנים להם היתר. בפועל אנחנו מכוונים ליבואנים.

צודקת. בואי נשמע את משרד הבריאות.

אני הייתי משאירה בסעיף הזה מספר היתר שיווק. בסעיף 4 הייתי כותבת: "משווק - משמעותו ייבואן". זאת אומרת, להשאיר את זה מבחינת החוק כמו שרשום בחוק, אבל בסעיף שמתייחס - -

שההסבר למשווק יהיה יבואן. האם מקובל עליכם?

תגידו איך מבחינה משפטית אפשר לנסח את זה.

את אומרת להשאיר את זה פה מספר היתר שיווק.

היא פשוט רוצה לתת הסבר אחר כך למה זה משווק.

ובסעיף 4 להדגיש שהמשווק לעניין זה הוא יבואן.

את הפטור שאת אומרת שאתם רוצים לתת לכל המשווקים, איך אתם מתכוונים לתת אותו?

בתקנות אחרות.

בתקנות שמסדירות היתרים.

עד שאנחנו לא מאשרים תקנות אחרות תהיה פה אי הבנה.

נכון. לא רק זה, אלא גם אתם אומרים שהקביעה של סוגי מזון של בעלי חיים שאינו טעון היתר זה רק סוגי מזון לבעלי חיים, זה לא סוגי פעילויות.

האם אנחנו יכולים להוסיף למשווק את העניין של יבואן?

לרבות יבואן.

אני חושבת שזה פותר לנו את הבעיה.

ואז זה יסביר קצת יותר. ברגע שיהיו התקנות הבאות שאתם מדברים עליהן, ודאי שזה יפתור את הבעיה.

צריך לשים את הדעת לכך שלא כל יבואן הוא גם משווק.

צריך גם את זה לקחת בחשבון.

התקנות האלו מתייחסות אך ורק לנושא של סימון. בסימון מה שאנחנו רוצים זה או מספר היתר של יבואן, או מספר היתר של יצרן. אנחנו לא מתייחסים בכלל למשווק, לכן אין סיבה שבהגדרות יופיע הנושא הזה של מספר היתר שיווק.

אז אולי לא צריך.

אני גם חושבת ככה. זה גם ההיתרים שאנחנו נותנים היום. אני חושבת שזה לא נכון יהיה לרשום את זה.

את רוצה שיהיה כתוב "מספר היתר יבוא" – מספר סידורי של היתר לשיווק מזון לבעלי חיים שניתן לפי סעיף 4 לחוק ליבואן?

כן.

פתרנו את הבעיה.

חזרנו בחזרה למה שקורה למשווקים. כרגע לפי החוק - -

זה לא יהיה הדבר שמצוין בתווית הסימון. בתווית הסימון לא יהיה מצוין המשווק, בלי קשר לשאלה אם צריך היתר או לא צריך היתר.

בסעיף 4 המשווק הוא גם היבואן.

ולכן אנחנו אומרים שזה היתר שיווק שניתן ליבואן. זה מספר ההיתר ליבואן.

זאת אומרת, את משנה כאן גם את ההגדרה, נכון?

כן. אני משנה את המונח כך שהוא יהיה מספר היתר ייבוא, ובתוך ההגדרה אני פשוט מוסיפה בסופה את המילה "ליבואן".

"תווית סימון" – תווית כאמור בתקנות אלה, המוצמדת לאריזת מזון לבעלי חיים או לתעודת משלוח של מזון לבעלי חיים;

"תכשיר וטרינרי" – תכשיר וטרינרי הרשום בפנקס במדור תכשירים רפואיים לשימור וטרינרי כאמור בתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו-1986;

"תקנות רישום תוספים" – תקנות בדבר רישום תוספים שיותקנו לפי סעיף 36(ב)(6) לחוק.

תווית הסימון (א) הפרטים שלפי תקנות אלה נדרש לציינם בתווית סימון, יודפסו על גבי תווית הסימון בעברית, באותיות מודגשות, בגופן, בצבע ובגודל אחיד שלא יהיה קטן מ-12 נקודות גופן, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה.

מיד נראה מקומות שנקבע אחרת.

(ב) תווית הסימון תוצמד לאריזת המזון לבעלי חיים במקום בולט, ולגבי מזון לבעלי חיים שאינו משווק באריזות – תצורף לתעודת המשלוח של המזון.

(ג) בתווית הסימון לא יצוינו אלא פרטים שנדרש לציינם בתווית הסימון לפי תקנות אלה.

אתם לא מאפשרים פרסום אחר או מידע אחר בתוך התווית?

כן. לעניין הזה אני אבהיר. התווית היא מה שאושר על ידי הרגולטור. אנחנו נרצה לשמור אותה כך שהצרכן שקורא ידע שזה הדברים שחייבים לרשום. כמובן שאין בזה כדי למנוע סימונים נוספים על גבי המוצר שלא על גבי התווית המאושרת. זה יכול להיות לוגו, יכול להיות מידע נוסף רלוונטי, אבל התווית הוא המידע היחיד שאנחנו חייבים ודורשים.

אני הייתי מבקש שלגבי מזון שהוא בתפזורת, ויש התייחסות אחרי זה, שתווית הסימון תוכל להיות מודפסת על גבי תעודת המשלוח.

כתוב.

הגודל של הגופן הוא לא מעשי. אנחנו מדברים על מזון לכל בעלי החיים, כולל דגים באקווריום.

אלא אם כן נקבע אחרת.

פחות מ-12?

כן.

מה נראה שם?

אם תסתכלי על חבילה של פסטה, הרבה פעמים התכולות מודפסות שם בגופנים שהם פחות מ-12. אם נדרוש 12 – אחר כך נעבור על כל מה שצריך להיות בתווית – או אפילו לפעמים גדול יותר, זה פשוט לא ייכנס. צריך להתאים את זה לגודל האריזה.

איך אנחנו פותרים את הבעיה?

זו ההערה שהתקבלה אתמול ובעקבותיה החלטנו לשנות את הסעיף הזה לגבי תווית הסימון.

מה ההצעה שלכם?

הפרטים שלפי תקנות אלה נדרש לציינם בתווית סימון, יודפסו על גבי תווית הסימון בשפה העברית; פרטי הסימון יהיו ברורים וקריאים. כל מילה ופרט יצויינו בבהירות, במקום הנראה לעין, ובאופן שיקל על הצרכן לקרוא ולהבין את התכולה. על הסימון להיות בצבע שונה מצבע הרקע שעליו הוא מופיע. הסימון לא יטושטש על ידי איורים או חומר אחר כתוב, מודפס או מוטבע, או כל סיבה אחרת. גודל האותיות והספרות לא יקטן מגודל גופן של 10 פיקסלים או 2 מילימטרים.

מה אתם חושבים על ההצעה של משרד החקלאות? עשו פה התאמה למוצר, בין אם זה האוכל לכלב, בין אם זה לדגים.

צריך לשמוע מאנשי המקצוע בשטח אם הגודל מתאים.

2 מילימטרים זה בקושי - -

2 מילימטר אף אחד מאיתנו לא קורא.

כולם ילכו למינימאלי. אפשר להגיד באריזות קטנות, כי אריזות קטנות זה לצריכה - -

הייתה שם איזו שהיא אמירה.

יש הוראות שלפעמים קובעות את הכיתוב יחסית לגודל האריזה.

לא מצאתי משהו כזה.

אנחנו ראינו את זה עכשיו בתקנות שמובאות בנושא של הסימון התזונתי.

איך כתבתם שם, את זוכרת?

אני לא זוכרת.

זה יהיה נכון להתאים לגודל האריזה, ואז פתרנו את הבעיה.

צריך שזה יתפוס שיעור מסוים מהאריזה.

בדיוק.

אם אפשר, תביאו לי את הנוסח של הנושא הזה, אחרי זה נחזור לתקנה הזאת.

נחזור לתקנה הזאת כשיביאו לנו את הנוסח.

אם את אומרת שלא יצוינו על הפרטים שנדרש לציינם, זה אומר שציור, סימון או הטבעה לא אמורים להיות מסומנים על גבי התווית בכלל.

כותרת תווית הסימון. בראש תווית הסימון יצוינו הפרטים שבפסקה (1) להלן, ואחריהם יצוינו הפרטים שבפסקה (2) להלן:

המילים "לא למאכל אדם", ואחריהן, בצבע שונה ובסוג גופן שונה, אזהרות בדבר השימוש במזון, כל אלה בגופן הגדול בשתי נקודות גופן מהגופן האמור בתקנה 2;

אם נשנה את הגופן בסעיף 2, נשנה גם את זה.

הפרטים שבפסקאות משנה (א) עד (ה) שלהלן, בהתאם לסוג המזון:

לגבי מזון ייעודי – המילים "מזון ייעודי" בגופן הגדול בשתי נקודות גופן מהגופן האמור בתקנה 2, ואחריהן המילים "לפני השימוש במוצר, יש להיוועץ ברופא וטרינר";

לגבי מזון מלא – המילים "מזון מלא";

לגבי מזון משלים – המילים "מזון משלים";

לגבי מזון משלים מינרלי – המילים "מזון משלים מינרלי";

לגבי מזון רפואי – המילים "מזון רפואי" בגופן הגדול בשתי נקודות גופן מהגופן האמור בתקנה 2, ואחריהן המילים "השימוש במוצר ייעשה על פי מרשם רופא וטרינר".

אני רק אבהיר את ההערה שנמסרה לי לגבי המזון המלא. החשיבות של הציון של המזון המלא הוא כדי שידעו שהוא באמת מאפשר הזנה מלאה של בעל החיים. לעומת זאת, מזון משלים, צריך לדעת שהוא זקוק לתוספים הנדרשים.

פרטי הסימון – כללי.

בתקנה 4 יש לנו, בנוסף למה שקראנו בתקנה 3 שאלה דברים כללים, רשימה ארוכה של פרטים שנדרש לסמן. גם בתקנה 5 יש הוראות כלליות. מתקנה 6 עד תקנה 9 יש הוראות ספציפיות שמשתלבות עם ההוראות שקבועות בתקנה 4.

בתווית הסימון יצוינו, אחרי הכותרות האמורות בתקנה 3, הפרטים שבפסקאות (1) עד (10) שלהלן, לפי סדרם:

השם המסחרי של המזון לבעלי חיים;

בעלי החיים שהמזון מיועד להזנתם;

הגבלות ואזהרות לעניין השימוש במזון להזנת בעלי חיים מסוימים, ככל שקיימות כאלה;

בסעיף 4(1) אני מבקש לכתוב "הגדרת המזון" במקום המילים "השם המסחרי". זאת אומרת, במקום שיהיה כתוב את המותג, את השם המסחרי, יהיו כתובות המילים "הגדרת המזון" - כשהגדרת המזון, למשל, זה מזון לפרות או בליל חולבות - בצורה כזאת שאני לא אהיה מחויב לנקוט פה בעמדה מסחרית אלא בעמדה מקצועית. למשל, שזה בליל לעגלות, זה בליל לעגלות.

יש לכם גם קוד, נכון? לכל בליל יש קוד.

כן, לכל בליל יש קוד.

אפשר במקום המילים "שם מסחרי" את המילים "ייעוד וקוד"?

או הגדרת סוג המזון.

הגדרת סוג המזון - -

למרות ששם מסחרי זו גם הדרישה בתקנות הקיימות.

שם מסחרי מחייב אותי, הוא יורד לפרטים יותר עמוקים. אני רוצה להגדיר שזה מזון לפרות חולבות, לא לעגלות.

יהיה כתוב את בעלי החיים שהמזון מיועד להם. שם מסחרי זה בדרך כלל למוצרים.

נכון, זה מותג

אתה צריך לאפשר לכתוב מותגים למיניהם. היה לי מזון לחתולים שהיה מותג. למה לא לרשום אותו? אנשים הולכים גם לפי מותגים, בייחוד כשאנחנו מדברים על מזון לחיות מחמד. אני חושבת שכן כדאי להשאיר את זה.

אני חושב שהסימון המסחרי מכניס אותנו לנקודה שבה אנחנו צריכים אחר כך לבדל כל מוצר ומוצר. כאן אני רושם באופן כללי: זה מזון שמתאים לפרות חולבות, זה מזון שמתאים לעגלות, זה מזון שמתאים לעגלים. זה רק תורם לנושא, זה לא גורע ממנו.

שם מסחרי, במידה ויש. ישנם מוצרים שהם בינלאומיים. מה, פתאום אתה תדרוש להסיר? נניח שיביאו מותג מארצות הברית. אם לא יהיה כתוב, אתה תדרוש ממנו להסיר את זה. זה לא הגיוני.

אנחנו משאירים "שם מסחרי של המזון, במידה ויש"?

אולי לכתוב "שם מסחרי או הגדרתו".

לא ברור לנו מה זה הגדרתו, מה גם ש-4(2) דורש, וזה אתם כמובן מסכימים, את בעלי החיים שהמזון מיועד להזנתם. זאת אומרת, ב-(2) אנחנו עונים על הדרישה לציין אם זה עגלים או פרות חולבות. את זה אתם תציינו בכל מקרה. אתם אומרים שלעיתים אין בסוגי מזון מסוימים שם מסחרי, ואז אנחנו אומרים: בסדר, אם יש מסחרי, אנא ציינו אותו, ואם אין, נוותר על הדרישה הזאת.

אני הייתי מבקש את סוג המזון, אם זה תערובת, אם זה בליל.

השאלה אם זה לא מופיע אחר כך. יש לנו בהמשך את שיעור הרטיבות במזון. זה לא עוזר לנו?

אולי תיאור המזון. זה מתאים להגדרה של בליל? זאת אומרת, שם מסחרי או תיאורו.

או סוג המזון.

סוג זו מילה כללית.

תיאור יותר מתאים.

השם המסחרי של המזון לבעל החיים, או סוג המזון.

או תיאורו.

או תיאורו, אבל במידה ומדובר בחיות - -

או תיאורו? תיאורו רק במידה ואין שם מסחרי, או שתמיד את רוצה את תיאורו?

במידה ואין שם מסחרי.

הנושא של הסימון כפי שהוא מופיע בתקנות שם, מדבר על כך שזה מסומן באותיות הניתנות לקריאה בנקל, שאינן ניתנות למחיקה או להפרדה, אבל גודלן לא יפחת מהגודל המזערי שקבוע בתקן.

התקן זה 1145.

כן. אני חושבת שזה גופן 10 בתקן.

בסעיף (3)4 אנחנו מבקשים שבמקום המילה "מסוימים" נכתוב למי מיועד המזון, כי אם מדברים על בעלי חיים, זו רשימה אין סופית.

מקובל?

כן.

השאלה אם הגבלות ואזהרות לעניין השימוש במזון זה גם חלק מהוראות השימוש הנדרשות בסעיף 13. אני חושבת שהנושא של הוראות שימוש לא נמצא פה.

צריך להכניס את זה לתקנות?

סעיף 13 לחוק מדבר על הוראות הסימון.

הוראות השימוש בחוק מתייחסות לכל מה שאנחנו נאשר לסימון. למיטב הבנתי, מדובר על סוג בעלי החיים שהוא מיועד להם, תנאי אחסנה מומלצים. כל זה זה הוראות שימוש. בהיבט של מזון רפואי, שתיכף נגיע אליו, זה מינונים, זמני המתנה בין ההזנה לבין השימוש בתוצרת. כל זה זה הוראות שימוש. אני לא חושבת שצריך בתווית הסימון לתת הוראות סימון נוספות.

בסעיף 4(3) אפשר להוסיף את המילה "הנחיות" אחרי המילה "הגבלות".

אפשר להגיד גם את המילה "הוראות" באותה מידה?

כן.

הוראות, הגבלות ואזהרות.

אולי הוראות שימוש, הגבלות ואזהרות לעניין השימוש. בסדר?

בסדר.

ב-4(10) צריך להיות היתר ייבוא במקום היתר שיווק.

משקל או נפח נקי ללא אריזה, בפירוט לפי יחידות המשקל הרלוונטיות (כגון, בקילוגרמים או בליטרים);

תנאי אחסנה מומלצים;

אולי גם פה צריך להוסיף את המילה "הובלה", כי אני רואה שסעיף 13 מתייחס גם להובלה.

שיעור הרטיבות במזון, אם הוא עולה על 13 אחוזים;

חומרי הגלם והתוספים שבמזון, בסדר יורד לפי שיעורם במזון;

פסקאות (6) ו-(7) הן פסקאות שמבחינתנו הן מאוד עקרוניות, מבחינת מרכזי המזון. אלה שני סעיפים שמבחינתנו משנים סדרי עולם.

למרות שהנושא של הרטיבות, סימון של מזון לח היה גם בתקנות הקודמות.

כל מה שהיה קשור עד היום בהרכב המזון ובתכולות שלו היה מבחינתנו סוד מקצועי. זאת אומרת, הלקוח מתקשר למרכז מזון, הוא מבין שהוא מקבל את הבליל המיטבי לחולבות. התכולות של הבליל לא מפורסמות, משום שזה סוד מקצועי. כל מרכז מזון שמר על הסוד המקצועי. פסקאות (6) ו-(7) משנות מבחינתנו סדרי עולם, אנחנו מבקשים להתנגד לזה. אנחנו מבקשים להתנגד לא בגלל שאנחנו לא רוצים או שיש פה בעיה של שקיפות, אלא בגלל הנושא של סוד מקצועי. ברור לנו מאיפה זה בא. אני בהחלט מבין מה המוטיבציה להכניס את הסעיפים האלה. אם יש לי חומר שאני מכניס אותו לבליל הפרות, כשהחומר הזה הוא חומר מאושר, קניתי אותו ממקום מאושר, מספק מאושר, אני לא רוצה שמתחריי ידעו שאני משתמש בחומר הזה.

אני חושבת שכל זמן שגם ברכיבי מזון לאדם רשום בתווית רכיבים מותרים, על אחת כמה וכמה זה צריך להיות במזון לבעלי חיים. אני חושבת שהסוד המקצועי במזון לבני אדם הוא לא פחות מאשר במזון לבעלי חיים. אני לא רואה שום טעם לא לרשום את הרכיבים של המוצר.

אני הבנתי שכותבים את רשימת הרכיבים כמו שרושמים במזון, לא רושמים את שיעורם היחסי. זאת אומרת, לא יוכלו להרכיב את אותה תרכובת מיוחדת שאתה עושה, כי רק אתה יודע את המינונים.

ברור לי שזו הקלה גדולה מבחינתנו, אבל עדיין אנחנו חושבים שזה לא נכון להכניס את זה.

מה לגבי שיעור הרטיבות במזון, מדוע זה מפריע? לגבי חיות מחמד אתם צריכים, גם לפי התקנות הקיימות, לציין אם זה לח.

אני אסביר. לגבי שיעור הרטיבות הסיפור הוא קצת שונה. בליל שאנחנו מייצרים לפרות חולבות, עגלות, הרטיבות שלו משתנה מיום ליום. על פי חומרי הגלם שקיימים, מיום ליום יש שינוי. יש מקומות שלא, יש מקומות שכן. יש מרכזי מזון שאכן משנים, יש מקומות שלא. זה פשוט יגרום לנו לבלבול מוח גדול.

כל דבר חדש גורם לבלבול מוח גדול, אין מה לעשות. במקרה הזה אני תומכת בעמדתו של משרד הבריאות שאומר, אם במזון לבני אדם אנחנו כן כותבים את זה, למה לא לכתוב כאן.

אנחנו דרשנו את ההרכב המלא. ברור לנו, גם בייעוץ עם משרד המשפטים, שזו באמת פגיעה בסודות מסחריים. אנחנו כמובן רוצים לפעול בשיתוף פעולה עם היצרנים, לא לפגוע בסודות מסחריים. רק נגיד שאפילו בסוד השמור ביותר של "קוקה קולה", שזה בהתאם לדרישות שר הבריאות ודרישות גלובאליות, יש את הרכיבים לפי שיעורם במזון בסדר יורד. אתה לא יכול להרכיב את זה בעצמך רק מקריאת הרכיבים.

אני חושב שהבעיה העיקרית בנושאים האלה זה הפער העצום שיש בין הבדיקה הקפדנית של מה שקורה בארץ, לכמעט אפס בדיקה על מה שקורה בחו"ל. האם כשאתם מביאים בשר מצונן, מביאים עגלים מאוסטרליה ומכל העולם ובכך אתם דופקים פה את החקלאים על ידי העדפת הסוחרים, אתם בודקים? אני לא מדבר על צער בעלי חיים, שלא שאלנו איך מגדלים אותם בחו"ל. השאלה מדוע. יש לי מחר שאילתה לשר החקלאות - זאת הייתה פניה לשר הבריאות, אבל אחרי שהוא התפטר זה עבר לשר החקלאות - על פערי הבדיקות שיש בין הדגים שמגדלים בארץ לדגים שמייבאים. יש איזו נטייה לא מובנת להקל על הייבוא. יש הקלות, התעלמות או אכזריות לפעמים מול החקלאות הישראלית. אני בעד בריאות, בעד בדיקה, בעד הכל, אבל אני שואל, איך אתם בודקים במה מאכילים. הרי רק 30% מהבשר גדל פה בארץ, את היתר מביאים מחוץ לארץ. איך אתם בודקים את הייבוא של בשר מצונן שעכשיו השר שלכם רוצה להביא יותר, או איך בודקים את המזון - -?

תקנות הסימון יחולו גם על המזון המיובא.

יש קלות דעת בכל מה שקשור לייבוא. חלק גדול מהמוצרים - חלקם הולך וגדל, לצערי, גם בגלל המדיניות שלא מועילה לחקלאים - מיובאים. שם לא בודקים את המרכיבים. אני שואל, אולי אני לא יודע, איך בודקים את המזון באוסטרליה. פה בודקים בלי גבול. קיבלתי הודעה: ברושי, אל תדאג לאוסטרליה, תתחיל לדאוג לפורטוגל, גם שם יש צרות עם צער בעלי חיים. תבדקו בפורטוגל, אחר כך תבואו ותהיו פה גיבורים על חלשים.

שמעתם את הדעה. אתם לא חייבים כרגע להתייחס, כי אני מבינה שהנושא הזה לא קשור לדיון עכשיו.

קשור טיפה, טלי, כי יש פה התאמה בדרישות למרכיב של המזון, שאני מסכים להן בגדול. אני לא כל כך מקבל את הטענה של סודיות. כשעוסקים בבריאות הציבור אין סודיות. מצד שני, אני שואל אתכם, אתם לא מתביישים, עד כדי כך לרדת פה לפרטים ולהתעלם מהייבוא?

אני יכולה רק להתייחס לייבוא של מזון לבעלי חיים, עליו אנחנו אמונים. אין איפה ואיפה בין הבדיקות שאנחנו עושים למזון שמיובא לארץ ובין הבדיקות שאנחנו עושים למכונים.

אתם בודקים את המזון באוסטרליה?

אנחנו לא בודקים את המזון באוסטרליה.

אז איך אתם נותנים אישור לייבא מאוסטרליה בלי לבדוק את המזון? פה אתם רוצים פרטי פרטים. שם אתם מוכנים שיאכילו אותם בכל השטויות.

אני רק רוצה להבחין בין האגף בשירותים וטרינריים שאחראי על פיקוח של מוצרים מן החי, מזון שמיוצר מהחי לאדם או עגלים חיים שמיובאים לצורך מאכל אדם, לבין הנושא שבו אנחנו עוסקים כעת, שהוא מזון לבעלי חיים, בין אם זה חיות משק או חיות מחמד. בעניין הזה, כמו שד"ר גלבוע הסבירה, הדרישות שלנו לייבוא ולייצור בישראל הן זהות. מחמירות או לא מחמירות, תלוי את מי אתה שואל, אבל שוות לגבי שני התחומים. אנחנו תואמי רגולציה בחו"ל.

אני מחזירה אתכם לנושא שלנו.

אני רוצה להתייחס לנושא הרטיבות. הייתי רוצה לתמוך דווקא בשייקה בנושא הבלילים של הפרות החולבות או כל השלוחה של הבקר. כשמשתמשים במזונות שהם לחים מטבעם ועל מנת לגרום לבליל להיות אכיל לפעמים מוסיפים גם מים, זה לא תמיד בדוק על האחוז הבודד. בנוסף לזה, הפרות, הבקר, צריכת המזון שלהם היא לפי חומר יבש. כלומר, אם יש יותר מים במזון, הם יאכלו יותר, כמובן בגבולות מסוימים. די קשה לדייק בשיעור הרטיבות לגבי המוצר היום- יומי שהם מייצרים. השאלה אם לא להתיר איזה שהוא טווח סטייה.

אני בהחלט חושבת שצריך לעשות איזו שהיא סטיית תקן מצד אחד, כשמצד שני צריכה להיות שקיפות מול בעל המשק. אחוז הרטיבות במזון, ככל שהוא גבוה הוא משקף פחות חומר יבש. מובן שמה שמעניין בסופו של דבר את בעל המשק זה שיעור החומר היבש. זה כן מספר שאמור להיות שקוף אליו. בוודאי שאמורה להיות סטיית תקן. לקבוע בדיוק את המספר 13 זו לא דרישה שהיא ברת ביצוע, אבל כן אפשר - -

מה היחס, האם 15%, או אולי 20% למעלה או למטה?

הכוונה היא שאם יהיה רשום 40%, אז יהיה מותר בין 35 ל-45.

זה מה שאת רוצה לבדוק.

לאו דווקא ה-13.

13% הוא הרף המינימאלי.

תוכלי לתת לנו סטייה?

הסטייה המותרת במזון, לפי התקנות מוצעות – זה עדיין רק טיוטה של התקנות - לא תפחת מ-80% מהכמות המסומנת - ולא תעלה על 120%. הציעו פער של 20% לשני הצדדים.

מקובל פלוס מינוס 20% במזון.

זה על כל הפרטים, לא רק על הפרט הזה של הרטיבות.

מה אתם מציעים שיהיה רשום?

מנוסח שם כך: סטייה מותרת - שיעורם בפועל של פריטי הסימון התזונתי באותו עניין לא יפחת מ-80% מהכמות המסומנת - ולא יעלה על 120% ממנה.

זה מקובל לגבי כל הפריטים?

אני חושבת שבאופן כללי.

את עכשיו יכולה לתת לנו, או שאת רוצה לבדוק את זה?

ככל שמדובר על שיעור רטיבות יותר גבוה, כך הסטייה תגדל. זה יכול להביא למצבים שאנחנו לא נרצה.

קיצוניים.

צריך לחשוב על זה.

אתם רוצים לבדוק את זה?

כן.

אוקי, הנושא נשאר עדיין פתוח. אנחנו נבקש מכם להעביר לנו את נתוני הסטייה שאנחנו מדברים עליהם.

האם יש הבדל בנושא הזה בין מזון ארוז מראש למזון בתפזורת? האם אפשר לחייב לדייק באחוזים כשמדובר במזון ארוז מראש, או שזו לא חלוקה נכונה?

אני חושב שאפשר להית יותר מחמירים עם מזון ארוז מראש, לפי מה שכרגע אני מעביר בראש.

אני גם תומך בהערה.

מקובל עליכם?

מקובל.

האם זה יתבטא בשיעור הסטייה השונה, או שבמזון ארוז מראש אפשר לדרוש את הציון של הרטיבות?

בכל מדידה שהיא מעבדתית נדרשת סטיית תקן. גם בבדיקות מעבדה זה קיים, אפילו לגבי ערכים תזונתיים.

אניאלה, אנחנו צריכים להעביר לוועדה השלמה שתגיד: שיעור הרטיבות במזון, אם הוא עולה על 13%, בסטיית תקן של - -

נעשה אולי מדרגות.

אנחנו נבדוק את כל הנושא הזה. אגב, את ציינת עכשיו את בדיקת המעבדה. אתם לא קובעים פה איך צריך לקבוע את כל הפירוט הזה, את האחוזים. האם זה באנליזה בהכרח, האם זה לפי טבלאות?

לגבי ההרכב של המזון, זה קבוע בתוספת הראשונה. אמנם זה לא מצוין, אבל ראוי שזה יהיה בטבלה.

בוודאי שזה יהיה בטבלה, אבל השאלה איך נעשית הבדיקה. האם הם צריכים לשלוח את המזון למעבדה לאנליזה, או שמדובר בחישובים של חומרי הגלם?

יש בדיני הגנת הצרכן הכללים והסימון המדויק. בתקנות הסימון לא נכנסים ליצרנים, לדרך שבה הם עושים את זה, אם זה בהערכה גסה או בבדיקות מעבדה מדויקות. אנחנו מצפים מכל יצרן שיעמוד מאחורי מה שהוא מסמן בתווית.

את מדברת על התוצאה.

כן.

אני רוצה פשוט להסביר את המתודה, איך זה עובד. כשבונים את ההרכב, בונים אותו על גבי המחשב. ההרכב הזה מייצר את התוצאה של החומר הירוק. זאת אומרת, כשאני שולח מזון ללקוח, אני מצהיר על החומר היבש על פי התכנון. לא בהכרח בדקתי את זה במעבדה באותו בוקר שייצרתי את זה. אני חושב שזו התשובה לעניין.

אני חושבת שהם פה תמכו במה שאתה אומר.

תאריך היצור או מספר האצווה, וכן תאריך התפוגה של האצווה, שייקבע לפי המוקדם מבין התאריכים האחרונים לשימוש של החומרים המצויים באצווה;

האם החומרים המצויים הם מרכיבי חומרי הגלם?

כן.

האם צריך להגיד, "חומרי הגלם המצויים באצווה"?

כן, חומרי הגלם המצויים באצווה.

יש גם תוספי מזון, אז זה חומרי גלם ותוספי מזון.

אולי המילה "חומרים" זו מילה שתופסת.

אוקי, אז נשאיר את זה כפי שזה היה.

שם היצרן, כתובתו, מספר הטלפון שלו ומקום הייצור, ולגבי מזון שיוצר בישראל – גם מספר היתר הייצור;

שם היבואן, כתובתו, מספר הטלפון שלו ומספר היתר הייבוא.

המשווק לא מעניין אותנו בשלב הזה של תווית הסימון.

לגבי סעיף (9), במידה והיצרן רוצה לשים כתובת אינטרנט או אתר - הוא יכול.

בוא נכתוב את זה.

זה המינימום.

יש הוראה שאמרה שבתווית הסימון אסור לציין שום דבר אחר, לכן כן צריך לציין.

בסעיף (9), לגבי - -

גם לגבי היצרן וגם לגבי היבואן.

כן.

סימון ערכים תזונתיים במזון. בתווית הסימון של מזון מלא, מזון משלים ומזון משלים מינרלי, יצוין, אחרי הפרטים האמורים בתקנה 4(7), בנוסח שמופיע בתוספת הראשונה, לחיות משק או לחיות מחמד, לפי העניין, גם תכולות הערכים התזונתיים המצויים במזון.

גם לסיפור של הערכים יש לנו התנגדות, משום שזה סוד מקצועי. אני אסביר גם למה. כשאנחנו משווקים מזון לפרות חולבות, יש דיסציפלינות רבות מה נכון להיות הערך התזונתי של אותו בליל. יש אחד שחושב שצריך 17% חלבון, יש אחד שחושב שצריך 16% חלבון, ויש אחד שחושב שמספיק בכלל 12% חלבון. כל מרכז מזון מנסה לשמור לעצמו את הערכים התזונתיים. הוא מצהיר שזה בליל לחולבות, לפרות חלב. זה הוא כן מצהיר, אבל הוא לא רוצה לפרוס בעיני כולם כמה חלבון, כמה אנרגיה, כמה תאית. אלה דברים שמבחינתנו הם סוד מקצועי.

אבל אם הווטרינר או המדריך החקלאי, אני לא יודעת מי, נותן את ההוראות: כדאי שתקפיד שתהיה להם מנת חלבון של לפחות כך וכך גרמים ביום, הוא לא יוכל לדעת כמה הוא נותן לפרות.

אנחנו מייצרים מוצר.

יש תקן?

המוצר הזה נקרא "מזון לפרות חולבות", או "בליל לפרות חולבות". הלקוח סומך עלינו ועל התזונאי. כל מרכז מזון מחזיק תזונאי. התזונאי מייצר את ההרכב הכי נכון, עם האנרגיה הנדרשת, עם החלבון הנדרש. מה שהווטרינר אומר ללקוח זה עניין שלו. אנחנו לא רוצים לפרוץ את זה.

צריך להפריד בין מרכיב הבריאות לבין השאלה הכלכלית של ניהול מרכז מזון. הרי אין חובה לקחת את המזון ממקום זה או אחר, זאת בחירה חופשית של המגדלים.

נכון.

יש תחרות בין מרכזי המזון. לצערנו החיים לא הופכים יותר פשוטים. לעומת זה, תפקיד הממשלה לבדוק שלא מכניסים רעלים לתוך המזון של האזרחים.

וגם יש מינימום.

זה מתחלק לשני דברים נפרדים. הסודיות המקצועית היא על ה"פטנטים", שזה מה שידוע לקליינטים שמשלמים. התפקיד של הממשלה, של משרד החקלאות או של משרד הבריאות, זה למנוע מרכיבים שפוגעים במוצר ומסוכנים לבריאות. זה לא אותו דבר.

משרד החקלאות אמון על בריאותם, רווחתם והמזון שהחיות אוכלות, לא רק על הרעלים. אני חושבת שלרשום חלבון זה אל"ף בי"ת של אותה שקיפות. אני רוצה לדעת מה האנרגיה, מה החלבון, בדיוק כמו מזון רגיל. אני לא רואה כאן שום עניין סודי.

אני מסכימה עם זה. נתנו דוגמה של "קוקה קולה". שם רשום כל ההרכב שיש. אז מה, מחר "פפסי" יכולים לעשות את הדבר הזה?

מדברים על סימון תזונתי, רק על הערכים התזונתיים, לא על המרכיבים.

על ערכים תזונתיים.

על זה אנחנו מדברים. אין פה סוד.

אין כאן סוד, אין כאן כלום. תן לצרכן שלך - במקרה הזה זה החקלאי - לבחור את מה שהוא צריך.

ברק, אני רוצה שתגיד בקול רם את הערה שלך, בעיני היא נכונה.

הסעיף שאנחנו מדברים עליו הוא סעיף שעוסק בערכים התזונתיים, לא ברכיבים של המוצר, לכן אין פה היבט של סוד מקצועי. אנחנו מדברים על הקלוריות, על החלבונים, על השומנים וכדומה, לא על הרכיבים של המוצר.

קיבלת תשובה?

לא מקובל עלי.

יתירה מכך, גם בייבוא, כשאתה מקבל משהו ארוז מראש, אתה חייב לדעת את כל הערכים. כשאתה הולך להאכיל את החיה שלך, אתה צריך לדעת כמה חלבון האכלת.

אני פה מסכימה איתם. הם לא אומרים לך: תכתוב כמה כל דבר אתה שם בתוך המוצר שלך, הם מדברים על ערכים מסוימים, שזאת התוצאה של ההרכב. מה אתה חושף פה?

אני טוען שיש דיסציפלינות רבות. כשאת קונה בשוק תפוחי אדמה, או אני קונה תפוחי אדמה, אז יש תפוחי אדמה עם 2% חלבון, יש עם 3% חלבון. היצרן לא מצהיר כמה יש בפנים. אותו דבר לגבי בליל חולבות. אני מתחייב שזה מתאים לפרות חולבות.

למה אתה לוקח תפוח אדמה? תיקח משהו אחר. בכל קופסא כתוב לך כמה חלבון יש, כמה קלוריות, כמה נתרן, כמה כל דבר. דווקאי לקחת תפוח אדמה שהאדמה מייצרת? בטח שהאדמה לא יכולה - -

אני רוצה להגיד שהמגמה היום בירקות, אלה שארוזים מראש, היא לציין את הסימון התזונתי.

אני מצטערת, שייקה, אבל אני חושבת שהעמדה פה יותר נכונה.

דבר ראשון, לגבי המינוח. תכולות וערכים תזונתיים, מבחינה תזונתית לפחות זה היינו הך. שיעור הערכים התזונתיים זה יותר נכון.

שיעור זה אחוז.

נכון.

את לא רוצה אחוז.

שיעור יהיה לך כמות.

שיעור זה אחוז, לכן המילה "אחוז" מתאימה - -

יש גם תכולות של ויטמינים. זה גם אמור להיות בטבלה הזאת.

נכון, זה יחידות לקילו.

שיעור יכול להיות לא רק אחוז.

זה יכול להיות גם כמות.

משרד המשפטים ביקשו - -

הם ביקשו להגיד תכולות?

לא, הם לא ביקשו. אנחנו שינינו את זה לתכולות.

דפנה, שיעור זה לא רק אחוזים. בשיעור המותר כתוב מיליגרם וקילוגרם. זה לא אחוזים. זה גם נראה יותר טוב שיעור מאשר תכולות.

נחזור למונח "שיעור". אני רוצה להפנות לתוספת הראשונה. תקנה 5 מפנה לתוספת הראשונה. שם אפשר לראות שיש שתי טבלאות. אחת מהן היא הסימון לחיות משק, השנייה היא סימון מזון לחיות מחמד. אנחנו מדברים בטבלה על מזון מלא, מזון משלים, מזון משלים מינרלי, כשבהם מפורט גם הערך התזונתי. צריך לסמן את הערך התזונתי לגבי כל אחד - חלבון גולמי, סיבים גולמיים, שמנים ושומנים גולמיים. אחרי זה יש חומרים מסוימים שנדרשים. הם מפורטים פה. אני לא אחזור על כל הדברים. גם מצוין לגבי איזה מינים מדובר. זאת אומרת, יש סימונים שנדרשים רק לגבי עופות וחזירים. זאת אומרת, אם אני לא משווקת מזון לעופות וחזירים, אני אוכל לוותר על הסימון הזה בטבלה, נכון?

איך קוראים לערך תזונתי ב-1145? קוראים לזה שיעור? 1145 מדבר על סימון תזונתי.

לא כותבים את הסימון, כותבים ממש את הערכים.

זה לא 1145, זו התקנה לסימון תזונתי.

מדובר על כמויות, על הערך הקלורי והכמויות.

אז אולי נכתוב את המילה "כמויות".

אולי אתם גם תשתמשו במילה.

בסדר, כמויות.

שאנחנו נהיה תואמים, שנדבר באותה השפה.

אני חושבת ששיעור וכמויות זה אותו דבר.

או ריכוז. אני מסתייג מהמילה "כמות", כי כמות, אם נרשום, זה דבר שמכיל, למשל, שני גרם חלבון, רק השאלה במה, האם ב-100 גרם, בקילו.

חשוב מה היחס, אני מסכימה איתך.

אני חושבת שהמילה "שיעור" היא מילה טובה.

הייתי מוסיפה בסעיף 5, בגלל ההגבלה שאי אפשר להוסיף עוד דברים, את המילים "לכל הפחות" אחרי המילים "בנוסח שמופיע בתוספת הראשונה", זאת אומרת, אם הוא רוצה לרשום תכולות שהן מעבר למה - -

מותר לו.

אם אנחנו חוזרים לטבלה הזאת, אז הטורים מופיעים גם באנגלית. אתם מחייבים לכלול את זה גם בתווית הסימון?

לא.

זאת אומרת, הדברים האלה נכתבים פה בתקנות לצורך הבהרה, אבל אין צורך לציין אותם בתווית עצמה. התווית אמורה להיות כולה בעברית.

הייתי מבקש לסייג את הסעיף הזה לגבי חומרי גלם, כי הרי חומרי גלם לבעלי חיים הם גם כן מזונות, הם גם יהיו חייבים בכל התקנות האלו. כמו כשמוכרים פטרוזיליה בשוק ולא כותבים את הערכים התזונתיים, אותו דבר כשאני מוביל תירס, כשאני מוכר תירס. זה גרעין תירס.

זאת אומרת, זה מזון שהוא אחיד, הוא לא תערובת של מוצרים.

בדיוק.

מה שנקרא commodity.

כן, חומר גלם. חומר גלם שלא עבר עיבוד.

אתם לא מודדים ערכים תזונתיים של חומר הגלם?

לפני שאנחנו מכניסים אותם לתערובות אנחנו כן בודקים אותם, אבל כשחקלאי קונה אצלי גרעין תירס או גרעין תירס גרוס, הוא לא קונה אותו לפי אחוז החלבון. הוא רוצה תירס גרוס.

אני תומך.

גם בתקנות המקבילות היה פטור לגבי סימון מזון שהוא רכיב אחד, לא פטור מכל הערכים התזונתיים.

איפה?

בתקנות של משרד הבריאות על מזון לבני אדם.

אפשר שבתווית הסימון של מזון מלא, מזון משלים ומזון משלים מינרלי שעשוי יותר מחומר גולם אחד יופיע המידע.

הפטור הוא רק מסוג סימון אחד, לא מכל סוגי הסימון. הפטור הוא רק לסימונים המיוחדים.

צריך להסתכל בתקנות המקוריות של סימון תזונתי, לא על התיקון.

התקנות המקוריות שקיימות?

כן.

אני לא חושבת שהיה שם פטור. לא ראיתי פטור בתקנות המקוריות.

יש שם חומר גולם לצורך תעשייה.

אני חושבת שהפטור הוא לרשום את הרכיב, את שם הרכיב. כשזה רכיב אחד אין צורך לרשום. כשקונים קמח, אני חושבת שיש שם סימון תזונתי, כמה שאני זוכרת.

הפטור שאתה מציין למוצרים תעשייתיים נועד לשיווק סיטונאי.

זה מה שיש שם.

אתה מדבר שהצרכן הסופי, הקמעונאי קונה את המוצר הסופי.

זה משמש כחומר גלם להכנת המנות בקיבוץ או אצל החקלאי עצמו.

התכולות מעידות הרבה פעמים על האיכות של חומר הגלם. כמו שלמכון התערובת חשוב לדעת על התכולות האלו כשהוא מבצע את הקנייה של חומר הגלם, ככה זה צריך להגיע - -

יש סיווגי חיטה לפי איכות החלבון ולפי חומר יבש. יש סוג א' וסוג ב'. אני חושבת שכן צריך לדעת איזה סוג.

כשמייבאים חיטה, אין חובה בכניסה לארץ שתהיה תכולה של אחוז חלבון. כשאני מוביל את זה ישירות מהנמל לחקלאי, אין לי אפילו הזדמנות לבדוק את זה. איך אני אסמן?

כשאתה מבצע את הקנייה אתה בודק את זה.

בחוזה אין חובה. מדברים על שיעור הגרעינים השבורים, הגרעינים הפגומים, חומר זר, לחות, משקל סגולי. אין נושא של תכולה. כשקונים תירס, זה תירס. אין התייחסות לחלבון בחוזים הבינלאומיים לגבי commodity שקוראים לו תירס.

ולגבי השאר?

אני לא זוכר לגבי כל חומר וחומר, אז אני לא רוצה להגיד. ב-gluten feed החוזים הם על בסיס profet, כלומר פרוטאין ושומן ביחד, לא כל אחד מפורט בנפרד.

את הסעיף הזה אנחנו משאירים עד שתגיעו למשהו מוסכם.

אני רוצה לחזור לטבלה. אני לא אחזור על כל הערכים שמופיעים פה, אבל יש פה הערה שיש לציין תכולות של חומצות אמינו, ויטמינים, יסודות קורט, ערך אנרגטי וחלבון, אם הם נמצאים ברשימת המרכיבים. למה זה מתייחס? זה מתייחס באופן כללי, זו הוראה כללית?

זו הוראה כללית שמשלימה לטבלה. זה היה במקום לפרט את כל יסודות הקורט, שזו עוד טבלה ארוכה.

את אומרת שבכל אחד מהמזונות צריך איזו מן הערת שוליים כזאת שמפנה - -

שייקה, עם זה אין לך בעיה?

אין לי בעיה.

אתה רואה, זה בדיוק אותו דבר.

זאת אומרת, אלה רכיבים נוספים שצריך לציין בטבלה, רק לא רצית להאריך את אורך הטבלה.

כן.

פרטי הסימון – מזון רפואי.

בתווית הסימון של מזון רפואי יצוינו, נוסף על האמור בתקנות 3,4 ו-5, ובלי לגרוע מהוראות תקנות 7 עד 9, גם פרטים כלהלן:

אחרי השם המסחרי של המזון, יצוינו פרטים אלה:

השם המקובל של החומר הפעיל שבמזון;

השם המסחרי של התכשיר הווטרינרי שבמזון;

כמות התכשיר הווטרינרי במזון, או שיעורו;

ההתוויה כפי שהיא מופיעה על גבי האריזה והעלון של התכשיר הווטרינרי שבמזון.

אחרי הפרטים האמורים בתקנה 4(8), תצוין תקופת ההמתנה הנדרשת בין המועד שבו שימש המזון להזנת חיית משק, לבין מועד השיווק הותר של חיית המשק שהוזנה במזון הרפואי או של תוצרתה כמזון לאדם או כמזון לבעלי חיים.

השם המקובל של החומר הפעיל שבמזון הרפואי והשם המסחרי של התכשיר הווטרינרי שבו, כאמור בפסקה (1)(א) ו-(ב) שבתקנת משנה (א), יצוינו בתווית הסימון באופן זהה לסימונם על גבי האריזה והעלון שהל התכשיר הווטרינרי שבמזון.

קודם כל, לגבי סעיף (1)(ג). אני מציע להחליף את המילים "כמות התכשיר הווטרינרי במזון" במילים "שיעור החומר הפעיל במזון". זה הרבה יותר מדויק, הרבה יותר מלמד, הרבה יותר נותן אינפורמציה על מה שיש במזון.

כאן יצטרכו לעשות את החישוב, כי בדרך כלל לוקחים את התכשיר as is, מערבבים אותו בכך וכך בקילו. כשאתה כותב את החומר הפעיל, אתה צריך להתחיל לחשב, לחזור בחזרה, להגיד מה אחוז החומר הפעיל בתכשיר שלך, לעשות את החישוב. זה יהיה יותר מסובך מאשר לכתוב את כמות התכשיר, שאת זה הרופא יכול לבדוק את זה.

השאלה למי זה מסובך. האם זה מסובך ליצרן, או שאולי זה יותר קל לו לעשות את זה מאשר שזה יגיע לחקלאי?

אתה קונה תכשיר שיש בו חומר פעיל וחומר לא פעיל. יש תכשירים שונים. בתכשיר אחד יש 20% חומר פעיל. נניח שאתה לוקח 20 גרם שאתה מערבב בקילו. אם בתכשיר היה לו רק 20% חומר פעיל, אז הוא צריך לחזור בחזרה, לעשות את החישוב כמה היה לו חומר פעיל בתוך התכשיר, כמה הוא ערבב. זה יותר מסובך, יותר עלול לגרום לבעיות וטעויות, מאשר לרשום כמה תכשיר שמת.

מהפרקטיקה המעשית בשטח. אנחנו מקבלים מרשמים מרופאים וטרינריים שבהם כתוב מה ריכוז החומר הפעיל שהם רוצים במזון. לפי התכשיר שבו אני משתמש, שזה יכול להיות עם 20% חומר פעיל, עם 10% חומר פעיל, עם 18% חומר פעיל, תכשירים שונים שנמצאים בשוק, אני מחשב את כמות התכשיר המסחרי שאני אשים בתערובת, אבל הבסיס הוא המרשם.

הריכוז מתייחס לתכשיר. אנחנו רוצים לדעת כמה בתוך המזון הרפואי יש.

זה מה שהוא אומר.

הריכוז הוא החומר הפעיל במזון.

הייתי רוצה לבדוק את זה, לא לסגור את זה כרגע, כי לפי דעתי רופאים וטרינרים רושמים שמות מסחריים. זה כמו שאתה מקבל 2 אקמול. אתה לא יודע כמה פרצטמול לקחת, שזה החומר הפעיל. הייתי רוצה לברר עם מחלקת רוקחות אצלנו אם עדיף לרשום חומר פעיל כאן.

רוב החומרים האלה הם חומרים שהם לטיפול לעדרים, לא טיפול פר בעל חיים, כך שההצעה שמציע אשר נכונה יותר, היא פרקטית יותר לעבודה בשטח.

אולי צריך להגיד: שיעור החומר הפעיל. אולי זה יכול לתת לך את שתי האפשרויות. או שאני כותבת את כמות התכשיר הווטרינרי, או את השיעור.

זה יותר מבלבל אם יש את שתי האופציות.

מכיוון שמחלקת רוקחות שלנו נותנת את האישורים וגם תעשה בקרה על העניין הזה, אני רוצה לראות מה יהיה עדיף מבחינתם.

תבדקי לנו את זה.

אני אבדוק.

כמשרד החקלאות שהגיש את התקנות אין לנו התנגדות.

אתם הסכמתם עם זה. ב-1(ג) אנחנו נחכה להערה של משרד הבריאות, רק אז נחליט.

לגבי סעיף (ד), הנושא של ההתוויה. מבקשים פה לשים את כל ההתוויה. ההתוויה בעלון הרפואי זה איזה 6 או 7 שורות, זה דבר מאוד ארוך. כל התרופות שאנחנו שמים במזון באות בהתאם למרשם רופא. הרופא יודע בדיוק מה ההתוויה. החקלאי שמשתמש במזון יודע למה מיועד המזון. על פי חוק הוא חייב שיהיה לו מרשם גם אצלו. אנחנו חושבים שמיותר לשים את כל ההתוויה הארוכה הזאת, זה רק יסבך, יסרבל, לא כל כך ייתן את המידע הדרוש, מה עוד שלעיתים רופאים וטרינרים רושמים תרופות שהן לא תמיד לפי ההתוויה בעלון. הם רושמים לפעמים תרופות למין שאינו כלול בעלון, או למצבים שלא כלולים בעלון, כי לדעתם זו התרופה הכי טובה שתטפל בבעל החיים. זה אפילו עשוי ליצור בלבול, כי לא תהיה התאמה בין ההתוויה שכתובה במרשם לבין ההתוויה שכתובה בעלון.

מה ההצעה?

אני לא מסכימה, אני חושבת שזה מאוד חשוב. ההתוויה אומרת בדיוק. אם זה מיועד למחלה מסוימת, אז שיהיה כתוב שזה לברוסולוזיס, שיהיה כתוב לזה. אני חושבת שזה מאוד חשוב שיהיה כתוב. בין כה וכה אתה צריך להגיד לאיזה בעל חיים אתה נותן את זה. אני חושבת שזה מאוד חשוב. ההתוויה זה לא כל העלון, זה כמה שורות שמגדירות למה זה מיועד. אני חושבת שזה כן חשוב. אני אברר את זה שוב עם המחלקה לרוקחות.

אז גם את הסעיף הזה נשאיר.

אני רואה את זה גם כפיקוח לאחר מכן. כשאתה הולך ובודק איזה חומרים, אתה רוצה לדעת האם הוא השתמש בחומר הזה והזה בתרנגולת, האם הוא השתמש במטילה או בפטם. כשאנחנו רואים אחר כך שאריות, אנחנו לא יודעים בדיוק מאיפה זה. אני חושבת שכן צריך להיות את זה.

אני חושבת שאפשר לוותר על הסעיף הזה לחלוטין. לגבי בעל חיים, מופיע לנו בסעיף קודם - -

על כל סעיף (ד)?

על (ד). אני חושבת שבמקום סעיף (ד) אפשר לכתוב: השימוש בכפוף למרשם רופא.

זה כתוב.

בתוסף את כותבת: המינון ודרכי השימוש המותרים בתוסף, לפי סוג בעל החיים שלו הוא מיועד, שייקבעו לפי הוראות תקנות רישום תוספים, ככל שייקבעו, וכן כל הערה נוספת, התווית נגד.

ההבדל נובע מזה שהתוסף הוא בעצם המזון שאנחנו מרשים אותו עכשיו. זאת אומרת, תוסף הוא מזון לבעלי חיים שמיוצר תחת הפיקוח של שירותים וטרינריים. אנחנו מנחים איך לסמן אותו. המזון הרפואי זה בעצם מזון שמיוצר על ידי יצרני מזון, ששואב לתוכו תרופה שסימון הרישוי שלה נעשה בתקנות הרוקחים.

מה אם אני חקלאית, יש לי סוג מסוים של בעל חיים, ונשאר לי עודף שאני רוצה לתת אותו?

אוי ואבוי. מותר רק לפי מרשם. אסור לתת אותו שלא לפי מרשם.

צריך התוויה. כשאתה לוקח תרופה בבית, אז יש לך התוויה, אתה יודע כמה להשתמש בזה. אתה יודע שכאן אני משתמש בזה ולא נותן לילד שלי.

או התוויות נגד, כפי שכתוב בתוסף. יכול להיות שיש התווית נגד, שזה בעייתי.

זה לא חלק ממה שהתבקשנו לרשום.

ההנחה היא שכל הדברים האלה צריך לרשום לגבי התוסף שאין לו עלון לצרכן. לפחות תכתוב את כל הדברים האלה - התווית הנגד, דרכי השימוש, הערות לגבי השימוש בתרופה או בתכשיר הווטרינרי.

לפעמים מדובר בתערובת של מספר תרופות. אם אנחנו רוצים להכניס את הכל לתווית אחת, זה לא יהיה פשוט. אנחנו רוצים שהתווית תהיה קריאה. מה שחשוב בסופו של דבר זה השימוש לצרכן הקצה. הווטרינר יודע לזהות את המרכיבים, את התרופות בתוך התווית. מעבר לזה, כל המידע לגבי המינון וכו' זה מידע שהוא זמין. לתרופה מסוימת יש מינון כזה, לתרופה אחרת יש מינון כזה. תרופה מסוימת משמשת כנגד טווח רחב של בקטריות. ההתוויה יכולה להיות מאוד מאוד ארוכה אבל לא מאוד אינפורמטיבית ומועילה.

יש חלקים בהתוויה שאת חושבת שהם כן חיוניים?

סוג בעל החיים זה דבר חשוב.

זה מסומן בסימון הפנימי.

אני שוב אומרת, כל נושא התרופות שייך למשרד הבריאות. מחלקת רוקחות איננה כאן. הייתי רוצה לעבור דרכם, לשאול אם הם מסכימים או לא. התקנות האלו עברו גם דרך מחלקת רוקחות, אז אני לא יודעת אם אפשר לשנות.

סיכמנו שאת תביאי לנו כמה סעיפים שתסמני לעצמך כדי שיהיה מתואם עם מחלקת רוקחות.

פרטי הסימון – תוסף.

בתקנת הסימון של תוסף יצוינו, נוסף על האמור בתקנות 3,4 ו-5 ובלי לגרוע מהוראות תקנות 6,8 ו-9, אחרי הפרט האמור בתקנה 4(2), גם הפרטים האמורים בפסקאות (1) עד (7) שלהלן, לפי סדרם:

שמו המסחרי של התוסף, שיירשם לפי תקנות רישום תוספים;

סוג התוסף, לפי הסיווג שייקבע בתקנות רישום תוספים;

מספר הרישום של התוסף במרשם התוספים, שיינתן לפי תקנות רישום תוספים, ככל שיינתן;

אופן השימוש בתוסף במים ובמזון;

המינון ודרכי השימוש המותרים בתוסף, לפי סוג בעל החיים שלו הוא מיועד, שייקבעו לפי הוראות תקנות רישום תוספים, כלל שייקבעו, וכן כל הערה נוספת לגבי השימוש בתוסף, אם תידרש;

"אם תידרש", הכוונה לפי אותן תקנות?

כן.

תקופת ההמתנה הנדרשת בין מועד השימוש בתוסף להזנת בעל חיים, לבין מועד השיווק של בעל החיים או תוצרתו, המיועדים לשמש כמזון לאדם, כחומר גלם למזון לאדם או כרכיב במזון לאדם;

אני מבקש להוסיף בסעיף (6) את המילים "רק אם ישנם". יש מוצרים רבים שאין להם תקופת המתנה.

לא לכולם יש תקופת המתנה, ככל שהיא נדרשת.

כתובה המילה "נדרשת". אם לא נדרש - לא רושמים.

בפסקה הקודמת הבהרנו את זה, כל דבר אם נדרש וכו'.

גם פה אפשר להוסיף.

אני אחזור לראשית הפסקה: "נוסף על האמור בתקנות 3 ,4 ו-5 ". תקנה 5, למיטב הבנתי, לא חלה על הנושא של התוספים.

מבחינת הערכים התזונתיים?

ערכים תזונתיים. גם בטבלה שזה מפנה אין תוספים. או שצריך להוסיף - -

חומצות אמינו והוויטמינים?

בטבלה אין תוספים. יש פה איזו שהיא אי התאמה.

השאלה אם תוסף הוא לא מזון משלים.

בהתאם למזון משלים. צריך לרשום את זה, שנדע.

מה התוספת שאתה מבקש להוסיף?

הוא ציין שהתוספת לא מפרטת לגבי פרט מזון משלים, מזון משלים מלא או מזון משלים מינרלי. התוסף הוא סוג של מזון משלים, כי הוא לא המזון - -

זה לא עולה מתוך התקנות. פה יש סעיף נפרד לגמרי לגבי התוספים. הוא שונה לגמרי ממזון משלים.

כיוון שמזון משלים יכול להיות תוסף ויכול להיות לא תוסף, יש דרישה כללית למה נדרש לסמן במזון משלים. מזון משלים מסוג תוסף, יש לגביו דרישות מחמירות נוספות. לשם הבהרה אפשר לכתוב בהגדרות: מזון משלים, לרבות תוסף.

או לחלופין: נוסף על האמור בתקנות החלות על מזון משלים. אם אומרים שכל מה שחל על מזון משלים חל גם על תוסף, נכתוב: נוסף על האמור בתקנות החלות לגבי מזון משלים.

משרד החקלאות, מקובל?

אני אגיד לך למה זה עדיין צריך השלמה. אם זה תוסף לחיות מחמד, חלות עליו גם ההוראות של חיות מחמד.

נדרש להבהיר פה משהו, או פשוט להשאיר את זה כמו שזה אמור פה? בעיני זה מספק.

מה שכתוב.

אבל אז אני מציע שבטבלה נוסיף תוסף ליד מזון משלים.

אשר מציע בטבלה. אני מבינה שאין צורך, כי ההגדרות למזון משלים יכול להיות מסוג תוסף ויכול להיות מזון משלים אחר. יכול להיות שנכון במזון משלים, בסעיף ההגדרות, לכתוב: מזון לבעלי חיים אשר אינו מספק את צורכי הזנתו של בעל החיים, לרבות תוסף.

אני חושבת שגם את זה נשאיר.

משרד הבריאות מבקש לבדוק את זה. לסעיף הזה נחזור שוב. תנסו לחשוב, לאור ההערות שהיו כאן, איך נשנה את זה כך שנענה לסוגיה שהועלתה.

תקנה 7(6), לגביה אני מבינה שיש הסכמה להוסיף את המילים "ככל שתידרש", כאשר מעבר לזה הנוסח של תקנה 7(6) מוסכם. האם ד"ר ורסנו ביקשה לבדוק אם תקנה 7 חלה על סוגי תוספים מסוימים, רובם או חלקם?

כן. לא ברור לי עכשיו על איזה תוסף הוא מדבר.

כל תוסף.

בכל תוסף צריך ערכים תזונתיים?

כן. אין פה בעיה.

זה בסדר, אין הערה?

אין הערה נוספת שנדרשת.

אפשר להוסיף את המילים "לרבות תוסף" בהגדרות?

בהגדרות.

מזון רפואי גם יכול להיות מזון משלים. לא יכול להיות מזון רפואי שהוא מזון מלא?

הוא יהיה כבר מזון ייעודי.

מזון ייעודי הוא לא תרופה.

יכול להיות מזון רפואי שהוא מזון מלא.

השינוי שאנחנו עושים עכשיו במזון משלים זה שאנחנו מוסיפים בסוף ההגדרה את המילים "לרבות תוסף".

התווית נגד;

זה דבר שצריך לציין לגבי התוסף.

אזהרה בדבר הצורך לנקוט, בעת שימוש בתוסף או בהליך ייצור מזון הכולל את התוסף, באמצעי בטיחות מיוחדים, וכן סימון אזהרה מתאים, כגון הסימונים שבתוספת השנייה.

הסימונים שבתוספת השנייה, אפשר לראות שזה משקפי מגן, נעלי מגן, כפפות, מסכת מגן וכו'.

זו דוגמה.

זו דוגמה. אפשר לסמן את זה בדרך אחרת?

הדרישה של "כגון" היא לתת דוגמאות בתקנות כדי להנגיש את הסימנים המוצעים.

פרטי הסימון – מזון לחיות מחמד.

בתווית הסימון של מזון המיועד להזנת חיות מחמד, נוסף על האמור בתקנות 3,4 ו-5 ובלי לגרוע מהוראות תקנות 6,7 ו-9, אחרי הפרט האמור בתקנה 4(3), תצוין הכמות המומלצת לצריכה יומית, לפי סוג חיית המחמד שלו הוא מיועד ולפי משקל גוף.

בתווית הסימון של מזון המיועד להזנת חיות מחמד, במקום הפרט האמור בתקנה 4(6), יצוין האמור בפסקאות (1) עד (4) שלהלן.

זאת אומרת, במקום הפרט של הרטיבות, יצוין האמור פה.

המילים "מזון יבש", אם שיעור הרטיבות במזון לא עולה על 13 אחוזים;

המילים "מזון רך", אם שיעור הרטיבות במזון עולה על 13 אחוזים ונמוך מ-50 אחוזים;

המילה "שימורים", אם שיעור הרטיבות במזון הוא 50 אחוזים או יותר;

המילה "קפוא", אם המזון משווק כשהוא קפוא.

פרטי הסימון – מזון ייעודי.

בתווית הסימון של מזון ייעודי, נוסף על האמור בתקנות 3,4 ו-5, ובלי לגרוע מהוראות תקנות 6 עד 8, אחרי הפרטים האמורים בתקנה 4(2), יצוין הייעוד התזונתי של המזון.

תחילה, תחולה והוראות מעבר.

תחילתן של תקנות אלה שישה חודשים מיום פרסומן והן יחולו, בכפוף להוראות תקנת משנה (ב), על סימון מזון לבעלי חיים שיוצר או שווק, לפי העניין, ביום התחילה או אחריו.

זאת אומרת, אנחנו הולכים לפי מועד הייצור, לא מה שנמצא בשוק. אולי צריך לדבר על הייבוא פה, כי יש לנו שער כניסה לישראל.

בסדר.

מזון לבעלי חיים שסומן כדין בתקופת תחולתו של צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מספוא והסחר בו), תשל"א-1971 ולפי הוראותיו, יראו אותו כאילו סומן לפי הוראות תקנות אלה, כל עוד לא עבר תאריך התפוגה שלו.

זאת אומרת, כל מה שנמצא בשוק וסומן כדין לפי התקנות הקודמות - יישאר בתוקף. התקנות האלו נועדו להחליף את ההוראות בתקנות המקבילות.

בכוונתנו לבטל את הצו בהקדם. זה חלק מהמחויבות שלנו לממשלה, ניתוק הזיקה בין החקיקה לחקיקה במצב חירום. הרבה מהתקנות בצו עסקו בסימון, לכן התקנות האלו החליפו את רוב מה שנקבע בצו.

הפסקה של 10 דקות. תנסו להגיע ולמצוא את האנשים הנכונים. אולי נסיים את זה היום.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:35 ונתחדשה בשעה 10:45.)

אני מחדשת את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מבקשת לחזור על הסעיפים שעד עכשיו לא הגענו להבנות, לחזור על ההצעות שעכשיו עלו.

דבר ראשון, הנושא של תווית הסימון, תקנה 2. אנחנו אומרים ככה: הפרטים שלפי תקנות אלה נדרש לציינם בתווית סימון, יודפסו על גבי תווית הסימון בשפה העברית, באופן שאינו ניתן למחיקה או להפרדה. הכיתוב יהיה בגודל, בגופן ובצבע הבולטים לעין, ויהיה ניתן לקריאה בנקל. אנחנו רוצים שהם יהיו גם בגודל אחיד וגם הגופן והצבע אחידים.

וגודל האותיות לא יקטן מגודל גופן של 10 פיקסלים או 2 מילימטר.

יש את זה? זה רשום?

כן, זה יהיה גם כן. גודל גופן של 2 מילימטר לפחות, והכל אלא אם נקבע אחרת בתקנות אחרות. זאת אומרת, הסיפא "אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה" - תישאר.

ב-(ב) אנחנו אומרים שתווית הסימון תוצמד לאריזת המזון לבעלי חיים במקום בולט, כפי שכתוב בנוסח המקורי. לגבי מזון לבעלי חיים שאינו משווק באריזות - תצורף לתעודת המשלוח של המזון. הצעתם את המילים "או שתוצמד אליה"? תצורף זה גם תוצמד.

או תהיה חלק ממנה.

או תהיה חלק ממנה. זה הנושא של הצירוף. שאלתם על הנושא של התעודה האינטרנטית. אני לא חושבת שהתקנות פה אומרות משהו על אם תעודת המשלוח עצמה צריכה להיות מצורפת למזון או לא. התקנות פה לא מתייחסות לשאלה הזאת. יכול להיות שתקנות אחרות או הסדרים אחרים יחייבו להצמיד את תעודת המשלוח. כרגע זה לא נאמר פה. בכל מקום שדיברנו על גופן הגדול בשתי נקודות גופן מהגופן האמור בתקנה 2, זה מאותו גופן שעשו בו שימוש, כפי שאמרנו לפי תקנה 2. בתקנה 2 הבהרנו שזה לא פחות מ-10 פיקסלים או 2 מילימטר.

עכשיו נשאר נושא הרטיבות במזון, שזה תקנה 4.

סטייה התקן המותרת היא 5% למעלה או למטה.

זה רק לגבי הנושא של הרטיבות או בכלל?

לגבי שיעור הרטיבות.

זה רק לגבי הנושא של שיעור הרטיבות, או שאתם משאירים סטיית תקן לגבי כל הערכים התזונתיים?

לגבי כל הערכים התזונתיים יש אפשרות של סטיית תקן. יש טבלה שהוכנה בנפרד, היא לא צורפה לכאן.

מבחינת פיקוח שלכם?

בהפעלת מדיניות הפיקוח זה מאפשר סטיות תקן שאולי נוכל לפרסם בנפרד.

אבל זה כמדיניות פיקוח?

כן.

פה אתם אומרים: שיעור הרטיבות, אם הוא עולה על 13%, וברטיבות תתאפשר סטיית תקן של 5%. זה כן יהיה מצוין בתקנות?

כן.

5%, נכון?

כן.

מהשיעור האמור, מאותו שיעור.

מה שעוד נשאר פתוח זה 5, סימון תזונתי של חומר גלם. אני חושבת שאפשר להחריג חומר גלם מייצור ראשוני. ייצור חקלאי ראשוני אומר חיטה, שעורה וכדומה. אני חושבת שכאן אפשר יהיה להחריג את זה.

חומר גלם ראשוני?

מייצור חקלאי ראשוני.

הייתי אפילו רושמת צמחי.

בשר למשל?

לא בשר. הם דיברו על תירס, שעורה וכך הלאה. חומר גלם צמחי מייצור ראשוני או משהו כזה. יש תקנה של ייצור חקלאי.

כן, יש.

ייצור חקלאי ראשוני זה גידול צמחים שלא עברו איזה שהוא תהליך.

למעט חומר גלם?

כן, זה בתקנות ובחוק. למעט חומר גלם מייצור חקלאי ראשוני.

הייתי כותבת צמחי.

זה רשום כבר בחוק.

אנחנו מדברים רק על תקנה 5 שלא תחול, כל השאר חל.

כן, זה עניין של ערכים תזונתיים שאין צורך.

חומר גלם זה הגדרה רחבה. היא כוללת גם צמחים, אבל יכולה לכלול גם קמח כחומר גלם.

אם את מדברת על חומר גלם מייצור חקלאי ראשוני, זה כולל רק את אלה.

אוקי, אז למעט חומר גלם מייצור חקלאי ראשוני?

כן, זה מה שרשמנו.

הסעיף הבא הוא תקנה 6(1) (ג) ו-(ד).

לגבי (ג), ההצעה שלנו: במקום כמות התכשיר במזון או שיעורו, ריכוז החומר הפעיל במוצר הסופי או במזון.

ריכוז החומר הפעיל במזון?

במזון.

אתם לא מגבילים את זה ל-100 גרם, אתם לא דורשים מידה ל-100 גרם כמו שעשינו בתקנות?

לא.

מה לגבי (ד), לגבי ההתוויה?

על (ד) אנחנו מוותרים.

בטבלה של פירוט הערכים הוספנו את המילים "או דופן תא" ליד סיבים גולמיים.

האם בכל מקום שמופיע סיבים גולמיים אתם רוצים את המילים "או דופן תא"?

כן. באנגלית זה good fiber או NDF.

מה זה?

זה ראשי תיבות של Neutral Detergent Fiber, שזאת שיטת הבדיקה של הסיבים במזון.

צריך לציין למטה שיעור, לא תכולה.

כדי שיהיה לאן להתייחס ל"יש לציין", אנחנו נוסיף איזו שהיא הפניה בתוך הטבלה, איזו שהיא התייחסות שתפנה להערה הזאת, שלא תהיה הערה מרחפת.

אני חייבת להעלות את זה להצבעה, לכן אנחנו נצביע על תקנות הפיקוח על מזון לבעלי חיים (סימון מזון לבעלי חיים), התשע"ח-2017. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנות הפיקוח על מזון לבעלי חיים (סימון מזון לבעלי חיים), התשע"ח-2017 אושרו.

אני רוצה להגיד לכם תודה. אני מאוד נהניתי לעבוד בשיתוף פעולה נעים ומקצועי. תודה רבה לכם, יישר כוח על העבודה. אנחנו מחכים לתקנות הבאות.

אני רק רוצה להגיד לפרוטוקול, למרות שנציגי משרד המשפטים לא כאן, שזכינו לשיתוף פעולה עם נציגי משרד המשפטים (ייעוץ וחקיקה) ועם הייעוץ המשפטי של הוועדה, בזמנים, במועדים דחופים, בנועם.

אני מצטרפת לתודות לצוות שלי. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.